תוכן עניינים

כץ דב הרב - סקירה המוסר תנועתברויאר פרופ' מרדכי היסטורית סקירה

זייצ'יק אפרים הרב והליכות כות הל - מסלנט ר' ישראלברמן יעקב הרב החטוף והילד ישראל רבי

הכהן יצחק אברהם הרב זצ"ל סלנטר ישראל רבי - ישראל קדושקוק

ברויאר פרופ' מרדכי המוסר ותנועת קוק הרבדבורץ כלב זיסל ישראל הרב ומייסדה המוסר תנועת

כתב-עת " - במזרח ראשון תורני תבונה" אירופה

אטקס פרופ' עמנואל

וראשיהן ישיבות פרופ' שמואל הרב המוסר ותנועת ליטא ישיבות

ביאלובלוצקי ישיבה משקם - פינקל צבי נתן רבי

בסלובודקהשטמפפר שאול ד"ר

צינוביץ משה מיר ישיבתכץ דוב הרב נובהרדוק וישיבת הורביץ יוזל רבי

אישיםויינברג יעקב יחיאל ד"ר הרב שבחבורה החסיד אמשטרדם ר' נפתלי

זייצ'יק אפרים הרב הכהן מאיר ר' ישראל עלאמו ברוידא חיה זיסל שמחה רבי של -

מקלםהמוסר תנועת של ממעיינה

סלנטר ישראל רבי ופתגמים אמרותהורביץ יוזל ר' יוסף והליכות משלים אמרותחדש מאיר הרב המוסר לימוד מהותבר-שאול אלימלך הרב מקרא הגיגי

האגף לתרבות תורנית במשרד החינוך

הוצאה לאור: מחלקת הפירסומים

העורך: ד"ר אריה

262ניסן-איירהתשס"ד

המוסר תנועת

המוסר פולמוס תנועת את השוללים רבנים דעת גילוי - דעת למען

המוסר תנועות של קורא, בשבחה קול - האמת! למען

המוסרברדיצ'בסקי יוסף מיכה המוסר דבר על

ורהפטיג אשר ירוחם הרב טלז בישיבת המוסר מרדויינברג יעקב יחיאל הרב סולובייצ'יק חיים ורבי בלאזר יצחק רבי

ועיונים הערכותכהן שלמה הרב המוסר רבי על קרליץ ישעיה אברהם רבי

יהדות של הרוחנית המורשה – המוסר תורתליטא

חסמן רפאל

קורצווייל פרופ' צבי הנפש כוחות על מסלאנט ישראלר' ז"ל רפל פרופ' דב נובהרדוק בישיבות והלימוד החינוך ותמורה רצף וולוז'ין ואסכולת המוסר תנועת

ז"ל ששון בן יונה ד"ר הרב טיפולוגית השוואה - ההרמנויטית והבעיה המוסר תנועת

רוס פרופ' תמר תורה )פרשנית( בתלמוד

בספרותשניאורסון פרופ' פישל אורשה ישיבת ראש – גראביצר חיים

גרדה חיים הורביץ יוזל ר' יוסף של מוסר שיחות המוסר מבעלי תורות של ביבליוגרפיה" יהודית לתרבות ב"דף שהתפרסמו

ע"פ – תמר של צדקותה – מקרא יריעות ליבוביץ פרופ' נחמה של הגליונות

כץ דב הרב

- סקירה המוסר תנועת

המוסר בספרות קבוע ללימוד הטיף סלנטר. הוא ר' ישראל היה מייסדה "חינוך של ובכיוון כאחד, רגשית והתפעלות עיונית העמקה תוך היהודית

בווילנה, את להטיף החל19ה- המאה של40ה- עצמי" על-פיה. בשנות- חדרים "בתי ויסד הרחב הציבור ולפני תלמידיו לפני שיטתו מוסר"

המוסר. ב- בלימוד להתרכז היה ניתן שונים, בהם במקומות - מבודדים תלמידיו גדולי נתחנכו וישיבה, בה בתי-מוסר שם ויסד לקובנה עבר1849

בלזר, שינקר, ר' יצחק ר' אברהם אמסטרדם, דרכו: ר' נפתלי וממשיכי שם נוסד1877ב- יוסף. גורדון, ור' יעקב זיו, ר' אליעזר זיסל ר' שמחה-

מ- עפ"י אברכים" "כולל גם ביוזמתו פעל1857דרכו. בקניגסברג, בפריס בממל בברלין, - "אגרת את גם פירסם ובפריס. המוסר"

שיטתו. "המניפסט" של

מוסר בספרי קבוע יומי לימוד נקבע המוסר ישיבות של הלימודים בתוכנית בני-הישיבה לפני רוחניים"(, שהרצו "משגיחים" )"מנהלים בהם ופעלו בקלם הוקמו כאלו תלמיד. ישיבות כל של האינדיווידואלי לחינוכו לב ושמו

ונובוגרודוק (1883) (, לומז'ה1881) סלובודקה (,1879) (, טלז1866)ולהן1896) רובם במקומות סניפים קמו (, לישיבת בכפיפות שונים,

וראדין, ור' מיר לישיבות גם הגיעה המוסר תנועת סלובודקה. השפעתלאחר הכניסה מראדין הכהן מאיר ישראל נוסדו השואה, לישיבתו.

ובא"י. בארה"ב ליטא של המוסר לישיבות ממשיכים מוסדות

ר' של נחלקו, בעיקרן, לשלוש: זו השיטה להגשמת המעשיות הדרכיםשל זיסל שמחה מקלם, ה"סבא" נתו זיו, ה"סבא" צבי ר' פינקל,

הורביץ, ה"סבא" מנובוגרודוק. האסכולה יוזל ר' יוסף מסלובודקה, ושל - פיתוח והדרגתיות, שראשיתן מתונות, עקביות פעולות גורסת הראשונה בלב הטבעתה כדי ובחיים, עד בטבע והתבוננות לימוד מתוך האמונה, כי לתחושה, אף ליהפך היראה גם עתידה שני חושית. בשלב כהרגשה של מוחשיים נוספים: בתיאורים באמצעים להשתמש יש זו של לעיצובה מעשיות, פעולות גם נדרשות וההתבוננות הלימוד הצפויים. לצד העונשיםהבריות. ואהבת החסד בתחום עצמי, בעיקר ריסון של וממושכות רצופות

וממעטת הכרתי לחינוך בעיקרה מכוונת סלובודקה אסכולת ותבונתי, ישר" )קוהלת האדם את האלוקים "עשה המעשי. לדעתם החינוך בערך

אמנם הנגרמים - השכליים השיבושים תוצאות היא ז, כט(, וההסתאבותכאשר בהשפעת ההדורים יתיישרו השכל אור באדם יגבר היצרים. עליונותו על האדם את סלובודקה אסכולת העמידה כך מתוך מאליהם.ואת כל על כשליט בבריאה כמשימות ראו התורה מצוות סביבותיו,

הבריאה בקונו. מטרת לדבקות האדם של התקדמותו נשגבות, בדרךוציוויי להנעים התורה כולה, ההשגות בנועם האדם חיי את בפרט,

גם הגופניים, שהרי התענוגות ערך את להבזות אין זאת עם הרוחניות, אךוהתעלות חכמת טבועה בגוף שניהם. בצירוף כרוכה האדם היצירה,

כל את לפרוץ ולהעפלה, שבכוחה לעלייה בשאיפה מתייחדת זו אסכולההיצורים. לכל מעל ולהתעלות המחיצות

שבניגוד המעשי, אלא לכיוון היא גם השלישית, כראשונה, נוטה האסכולהלדעתה, סוערות רדיקליות פעולות דורשת היא לראשונה ומהפכניות.

דורשת ביצר מקפיאה. המלחמה כובלים, והמתינות והסדר ההדרגתיות קיצוניים. אנשי החזית, ובאמצעים כל התנופה, לאורך במלוא הסתערות

פשרות. כל גרסו ותענוגותיו, ולא העולם הבלי בתיאור הרבו זו אסכולה מיסודן. בשבירתן אלא הרעות למידות תקנה אין לדעתם

של קולות נשמעו התנועה התהוות בתחילת . עודהמוסר תנועת פולמוספרצה1897ב- רק אבל התנגדות, רבני את שחילקה גלויה מחלוקת

)צבי( קובנה, הירש של רבה עמד המתנגדים מחנות. בראש לשני ליטאוכנגדו אפשטין. שתי מיכל יחיאל נובוגרודוק, של רבה עמד רבינוביץ,

הופיעו "הצפירה" ו"המליץ" חריפים, ובעיתוני כרוזים פירסמו הקבוצות ל"ביטול החשש מן נבעה ההתנגדות ולשלילה. מאמרים, לחיוב עשרות להתגודדות תגרום זו חדשה יותר, שתנועה החמור החשש ומן תורה",

מוסדות על גם ביקורת בדבר. הושמעה הכרוכות הסכנות כל כיתתית, עלובייחוד התנועה שהגיעו הקיצוניות הקבוצות על ואישיה, עד שבהם, הישיבות, תוך אל גם חדרה מקובל. המחלוקת חברתי עול כל לפריקת

המשכילים חוגי בין לשתיים. גם להיפרד נאלצה עצמה סלובודקה וישיבתמהם נחלקו החילוניים והסופרים נ' בתנועה שתמכו הדעות. )כגון:

פירסמו ואף בה שלחמו ומהם לוינסקי( ברדיצ'בסקי, א"ל סוקולוב, מ"י ועוד(. המחלוקת )כגון: א' צדרבאום, ש' רוזנפלד בגנותה סיפורי-בדים

הישיבות לכל השנים במשך חדרה המוסר ותנועת קצר, זמן לאחר שככהבדורנו. גם נשמעים לה להתנגדות הדים כי הליטאיות, אף

התאמה - ומתוך בכך, שביוזמתה הוא המוסר תנועת של ההיסטורי ערכה גבוהה, מסודרות, ברמה ישיבות בייסוד - הוחל רעיונותיה עם פנימית

לראשונה הליטאי מהטיפוס בני של הכלכלי קיומם הובטח הידוע. ומשפיעים מתיבתא" מומחים "ראשי- מכובדת, והוכנסו בצורה הישיבות היום עד קיימים אלה התלמידים. הישגים רמת את ביותר שהעלו רוחניים

הצטמצמה. עצמה המוסר תנועת כי אף הזה.630-627 כב, טורים עברית, כרך אנציקלופדיה

ברויאר פרופ' מרדכי

היסטורית סקירה

בקרב התחוללה ...בינתיים ה"מתנגדיות", ליטא ישיבות "מהפכה" מודע בהיותו סלנטר. ר' ישראל של מייסודו המוסר תנועת אליה והובילה

היהודי, מבחינה הנוער על ההשכלה שהפעילה האדיר המשיכה לכוח על שאיימה ביותר הגדולה כסכנה אותה כאחד, ראה וחברתית רוחנית כלפיו בעיניו, שהשתמש חמור זה איום היה כך כדי המסורתית. עד היהדות"עת חמורה שאין חירום לשעת נתייחד ומתמיד שמאז בביטוי ממנה:

חדשים בכלים בה ללחום ויצא כלפיה נחרצת עמדה נקט שמד". הואשהיו של הבניין חומרי מתוך העשוי ח1רש מעשה בחלקם שעיצב...

את זנחה ההשכלה שכנגד". לדוגמה: אם "סם עצמה, מעין ההשכלה להתרכז תבע ר' ישראל שגם האדם", הרי ב"תורת ה'" והתמקדה "תורת

העליונים. בעולמות ולא באדם בהתבוננות

לחסן האמורה לתנועה וכתוכן "המוסר" כבסיס את בדעתו העלה הוא טמונות שהיו הסכנות ומפני ההשכלה של איומיה מפני היהודים המוני את

אומר, המוסרי", הווה והולך. "הלימוד המחמיר הכלכלי-החברתי במצב והיצר, הזמן פיתויי לנוכח האדם של המוסרית בהתנהגותו התמידי העיוןיגן כאן של בעיות עם ישירה להתמודדות יעורר הרוחות בפני ועכשיו,

שכן ברכיים ויחזק החדשות החברה של הקיימות המסגרות כושלות, האנשים ה"מוסר" בין את הפיץ זאת. הוא לעשות בידן עוד אין המסורתית שהתגורר עיר מוסר" בכל "בית והקים השונים בתפקידיו אליו המקורבים

אל הזה המוסר את להכניס מיוחדים מאמצים עשה לא בה. ר' ישראל תלמידיו בידי נעשה זה . דבר1כוונתו הייתה זו שלא ונראה הישיבות תוך

הלימוד סדר של מהותי לחלק המוסר את הפכו , והם2פטירתו לאחרבישיבה. והעיון

היא חדשים הדגשים הכניסה המוסר תנועת חשיבות שיוותה לישיבה: המוסרית ההתבוננות את והעמידה ותלמיד תלמיד כל של אופיו לעיצוב ה"נחות" העולם כלפי ביטול של גישה טופחה כך כדי חווייתו. תוך במרכז החומרנית החברה לאתגרי מענה לתת אמור שהיה לישיבה, דבר שמחוץ

מזון סיפק השכלית: הוא לפעילות גם חדשה דחיפה נתן החילונית. המוסר בפסיכולוגיה, בפילוסופיה שנגעו נושאים על ולדיון למחשבה חדש מסוג

חלופי תחום המוסר שימש אלה כל על פילוסופית. בנוסף ובאנתרופולוגיה מן והרגשי השכלי הסיפוק מירב את להפיק יכלו שלא תלמידים לאותם ר' העמיד התלמידים שבין השכל לחריפי גם בלבד. אולם בתלמוד העיסוקמשנתו אתגר בעקיפין סלנטר ישראל והנחיותיו העיונית חדש-ישן:

ומבית התלמודי, הפלפול של וחיוניותו חשיבותו הערכת כללו לתלמידיוהתלמידים". "פלפול את לטפח לישיבות דחיפה יצאה מדרשו

נתקלו לישיבות המוסר שיטת את להכניס ר' ישראל תלמידי של הניסיונות של להן. הרפורמה מחוצה הן פנימה הישיבות מתוך חזקה, הן בהתנגדות

חיים בימי הישיבות הרבנות של בתמיכתה בשעתו זכתה מוולוז'ין ר' רסטורטיבי היה שמצעה מכיוון החסידים(, לחוגי )פרט כולה הממוסדת

הוא המסורתי התורה לימוד עטרת את להחזיר אמור היה במהותו: ספקות, חשדות העלתה ה"מוסר" בישיבות לכך, הנהגת ליושנה. בניגוד

כי בעלי הרבנים בחוגי כמשמעו פשוטו עוין ויחס ה"מוסר", הסמכות, לא איש המקובלת. הערכים מערכת את כמשבש נראה לחסידות, בדומה מותר היכן עד הייתה ה"מוסר"; השאלה מטרות של בכשרותן ספק הטיל

לומר, כי חדשות. ויש מטרות לבצר כדי המקובלות הדרכים מן לסטות החברה בתוך ומתנגדיה החסידות נקטו המודרניות אתגר על בתגובה

החסידות הפוכים צעדים המסורתית התלמודיזם בכיוון נעה בדיוק: בה3הליטאי מוסריות עמדות תפסו הליטאיים שמתנגדיה בשעה ,

שונות היו לא רגשנית להתבוננות והנטייה החינוכית המגמה שמבחינתהחסידות. מכיווני הרבה

העורך[. להכניס לימוד המוסר לישיבת וולוז'ין ]הערת אמנם ידוע שהוא ניסה לשכנע את הנצי"ב1 ר' ישראל, את , כיצד הכניס ר' יעקב חריף, תלמיד90-89עמ' ראה תיאורו של א"א פרידמן, ספר הזכרונות,2

התלמידים. יצירת אווירה מיוחדת ועשיית רושם רב על המוסר לישיבתו בוויליאן, תוך מתנגדית"(. )"בליטא המתנגדית צמחה מעין חסידות- ראה רי"י ויינברג, שרידי אש, ד, עמ' רפד3

בתוך ההתנגדות ראשית פנימה הישיבות ל"מוסר" כל, התבטאה, מקום לו לתת הישיבות ראשי מחשובי כמה של העיקש בסירובם

היה אחר עתה. ממין זה שהזכרנו הנימוקים אותם בישיבותיהם, מתוך שאכן ישיבות לאותן ה"מוסר" הכנסת עם להשלים תלמידים של סירובם

הי"ט המאה סוף זה. לקראת לסירוב הרקע את להבין בו. עלינו דגלוהמותקף למבצר הליטאית הישיבה הפכה בידי הרף ללא המסורת,

את לחלן שביקשו אחרות תנועות ושל ההשכלה של התוקפניים כוחותיה של בדמותו הישיבה בחור את תיארה ההשכלה ישראל. ספרות תרבות

ביאליק, נחמן חיים המדרש" של "בית תקווה. שירי וחסר מסכן אדםשיש וולוז'ין תלמיד מציירים מן הרבה בה לשעבר, את הנוסטלגיה,

ונשמות אמולות כ"נפשות יושביה ואת הכלח עליו שאבד כעולם הישיבה אמר "הו, הו, על כוחותיהם ומכלים המתייסרים מסכנים עלובות", אנשים בעיני בהתמדה ירדו תלמידיה של ומעמדם הישיבה של רבא". מעמדה

ישיבה לבן והלכה. הצטמצמה בישיבות ותמיכתה ביתית הבעל- החברה רוח שהלך נמנע בלתי זה הגון. היה שידוך למצוא ויותר יותר קשה נעשה

הישיבה, ולמעשה של ההגנה לקווי מעבר אל יחדור טעם וחוסר ייאוש של רבים, לעתים בשטפו. תלמידים אותה הציף שהוא לעתים נראה היה

של המשיכה כוח בפני לעמוד יכלו לא שביניהם, המוכשרים קרובות של מוקדים חברתית. נוצרו רפורמה למען התנועות ושל ההשכלה ספרות פרדוקסלי: מצב ונוצר הישיבות בתוך החילוניות התנועות ברוח פעילות פיתויי בפני הצעירים את לחסן הייתה המוצהרת שמטרתן ישיבות

ההשכלה שליחי עם הראשון מפגשם למקום לעתים הפכו ההשכלהושלוחותיה.

]החילונית[. הציונית התנועה של המשיכה כוח היה במיוחד גדול

דבר המשמעת, וכאשר בהפרת שהתמידו בחורים להרחיק החלו הישיבות שהיא הנחה מתוך ה"מוסר", שיטת והופעלה משגיח הוזעק הועיל, לא זה

התורה. מן בחור של ולבו דעתו המסירים הזמן חוליי לכל רפואה תביא

ופרצה לתלמידיהם הישיבות ראשי בין מתיחות התלקחה זה בשלב ממש של התמרדויות פעמים כמה התרחשו טלז בישיבת גלויה. מחלוקת

ר' טלז ישיבת ראש מינה , כאשר1897/8 בשנת תלמידים: לראשונה ביןוהפקיד (1910-1840)ת"ר-תר"ע, גורדון אליעזר על אותו "משגיח"

ושוב קבוצת הוזמנה , כאשר1905 שנת של המהפכה בימי הישיבה; שבהנהלת ישראל" בסלובודקה "כנסת ה"מוסר" מישיבת נאמני תלמידים

את לאזן (, כדי1927-1849 )תר"ט-תרפ"ז, פינקל צבי ה"סבא" ר' נתןותיקי תלמידי שבין המהפכה אוהדי של השפעתם הבחורים הישיבה.

פעולתם חופש את קפדנית, שיצמצמו וביקורת יתרה השגחה מפני חששו בהיררכיה קיצוני שינוי יחולל שהמוסר חששו ולימודית. כן אישית מבחינה

יגרום הבחורים של וירומם בלימודים ההצטיינות של ערכה לפיחות -

בסופו השלימות אידיאל את במקומה מן נשרו דבר של המוסרית. על התגברו הישיבות ביותר, אך המעולים תלמידיהן מבין רבים הישיבות

ולא העולם מלחמת לפרוץ הסמוכות השנים שמן אלא עוד המשבר. ישיבות בכל כמעט החינוכית לנורמה המוסר שיטת הפכה ואילך הראשונה

לה. מעבר ואף ליטא.60-57שזר, תשס"ג, עמ' זלמן רכז ותולדותיה, תכניתה תורה, הישיבה אוהלי

זייצ'יק אפרים הרב

והליכות כות הל- מסלנט ר' ישראל

אירופה במערב מדוע

ישראל בית קהילות של ומניין בניין ורוב השרשים - מקום מרוסיא בפנותו להרביץ וצרפת, בכדי אשכנז כגון אירופה מערב לארצות - ועבר לפנים

אלה: בדברים זה צעדו את מנמק ומוסר, היה תורה שם

בעדם. לעצור ורוצים ההר במורד המתרוצצים משתוללים לסוסים משל עצמו, את מסכן הריהו לעוצרם כוחו שינסה לזה. מי אפשרות כל אין הלא

גולשים שהסוסים אחרי וידרסוהו. רק במרוצתם יסחבוהו הסוסים הלא כי לתיקון ביחס המצב הוא לסדרם. כן ולהשיבם לרסנם מקום ההר, יש מן

כל ואין רוחני במדרון ישראל קהילות כעת מתגלגלות היהדות. ברוסיא בגרמניה הקהילות אשר מרוצתם, תחת שטף את להאיט או לעכב עצה בהן לטפל מקום יש שכבר - עד כך כל התרחקו וכבר ממסילתן מזמן נטו

מכונן. על ולהעמידן

חנוך

תלפיות: במדרש מובא

מלכותו כבוד שם ברוך אומר ותפירה תפירה כל ועל נעלים תופר "חנוך את מפרש ישראל העולמות". והי' ר' כל וקישור יחוד בו שיש ועד, לעולם

תפירה וכל כראוי מעובד שיהיה חוט כל בודק כפשוטן. שהיה הדבריםבנאמנות רצענותו ועשה כהלכה מתוקנת שתהא בממון זו באמונה,

העליונות. ומהמדריגות ביותר הקדושים והקישורים מהייחודים יש אחרים,

מטאטא

את להחזיק ביכולתם אין ובעצמם לאחרים מוסר המטיפים אלה על מתלכלך ובעצמו זולתו מנקה אומר: המטאטא היה המוסרי בגובה עצמםוהולך.

והלכה רפואה

נשים בהלכות אחת סוגיא בהבנת מאד מתקשה היה בממל בהיותו פעם בחכמת מעשית ידיעה לו היתה נחוצה הנ"ל העניין את להבין בכדי כי

דעתו. ולא את הניחו ולא המקום מרופאי הסברים לקבל הניתוח. התאמץ התגורר שם כי פרוסיא גבול שעל ברוסיא עיירה לגרדז לנסוע בישש

לשעבר, ובטוח ישיבה גדול, תלמיד הידוע, מלומד אהרונזון הפרופיסור עד העניין את לו להסביר יואיל הנ"ל שהפרופיסור ז"ל הרי"ס היה

תורה. של לאמיתה ההלכה לו שתוברר

נפשות הצלת

זריצה בישיבת תלמידיו לפני מרצה שהיה השיעור אל לבוא איחר פעם בין דאגה עורר בזמנם. הדבר שיעוריו אל לבוא מדייק שהיה וידוע בווילנא על עומד ראוהו זריצה יד שעל לגשר כשהגיעו לחפשו, והלכו תלמידיו

ושבו בגו דברים שיש הבינו צעירה. הם אשה עם שיחה ומגלגל הנחל שפת שעניין ואמר איחורו על התנצל לשיעורו ר' ישראל עקבותיהם. כשבא על פרטי להם ונודע בדבר חקרו אותו. התלמידים עיכב נפש פיקוח של

המקרה.

המדרש לבית שבדרכו הנחל מעל הגשר את לעבור עמד כשר' ישראל ושאלה בעדה עצר הנחל. הוא אל שרצה מבוהלת באשה פתאום השגיח - נפש מרירות - תוך לו השיבה ממנו השתמטה ריצתה, האשה לסיבת בקשתו על וחזר בידה תפש ישראל בדרכה. ר' והמשיכה ממנה שירפה

לפניו לתנות והתחילה כרחה בעל נעצרה לה. האשה קרה מה לו שתספר אחדים ימים ובמשך ילדיה שני חלו קצר זמן לבה. לפני ויגון שיחה מרי את

פרנסתם. כל שעליו הסוס מת פתאום והנה למשכב נפל מתו. בעלה אתה נכנס ר' ישראל הנחל. לתוך עצמה להשליך החליטה מר יאוש מתוך

הסוס, לאבידת שנוגע רוחה... ומה את להרגיע והתחיל ארוכה בשיחה ולאט נתפייסה האשה אחר. דעת סוס לקנות כסף מחר לה ישלח הוא לביתה. ושבה לבו טוב על לר' ישראל הודתה רוחה, היא אליה שבה לאט

לבנה ה"ברית" בחגיגת להשתתף הזמנה ישראל ר' קיבל שנה כעבור(.343עמ' א, המוסר תנועת לה. )מתוך שנולד

פטירתו לפני

מחשבתו פסקה לא ספורות ששעותיו כשידע האחרונים ברגעים אףבעת במעשי עמוקות מעצות בקניגסברג, האחרונה מחלתו ההטבה. פתאום נכנס לחייו האחרון אותו. ביום לשמש מיוחד אדם לפניו העמידו

פחד דבר פשוט, על אדם האיש, שהיה אותו עם בשיחה ישראל רבי שוא פחד הזה שהפחד לו הסביר נפטר. הוא עם לבד להישאר הבריות

שעות סכלות. כעבור משום בזה מאומה, ויש להזיק יכול איננו המת באשרושום אחדות המשמש האיש אותו מלבד בחדרו היה לא איש נפטר, אלה, שרבי אחרונים ברגעים שיחתו כוונת היתה שזו למפרע ונתבררששעתו הרגיש כבר ישראל עסוק בודאי היה מתקרבת. כנראה,

נמנע לא זאת קונו, בכל עם ובחשבונות תשובה בענייני נעלות במחשבות ויצטער, ייבהל פטירתו בעת משמשו, שמא של לטובתו מלדאוג זמן באותו לכך צלולה היתה ודעתו ההטבה מצוות מטעם לחובתו מצא כך ומתוך

וסבלו. פחדו את להפיג המת, כדי עם להישאר חשש כל שאין לו להסביר הרוק את לנגב הזמן כל מתאמץ ראוהו האחרונות שבשעותיו מספרים ויש

א, עמ' )תנועת מהנוכחים. אי-נעימות למנוע כדי מפיו שנזל המוסר, 346.)

הגדולים, עמ' ג-י המאורות

ברמן יעקב הרב

החטוף והילד ישראל רבי

אחד ילד לתת צריכה היתה ישראל ר' של גידולו סלאנט, מקום העיירה כמנהג הדלים משכנות לעבר לפזול התחילו הקהל ראשי עיני לצבא.ואז הימים על מחזרת שהיתה ענייה אלמנה לעיירה נקלעה ההם.

ועמה בתיבת ומנגנת הפתחים שהיה ילדה נגינה, את מאסף הקטן, על שמחו הקהל לה. ממוני זורקים היו רחמנים בני שיהודים הפרוטות

המקום, מילידי אחד לשם שמו את שינו אמו, מיד הילד את המקרה, חטפו האלמנה למלכות. זעקות חובתם מילוי הצבא, לשם לעבודת אותו ורשמו בשרה, את מרטה עליה. היא נטרפה שמים. דעתה עד הגיע הענייה העיר, גבאי דלתות על לבית, דפקה מבית התרוצצה שערותיה, את תלשה

אליה. לב שם לא ואיש

האישה בעיירה. וכשראתה לביקור לסלאנט ר' ישראל נזדמן שבת באותה הקשיב ר' ישראל ילדה. את שיציל והתחננה לרגליו נפלה פנים נשוא איש

שבת השבת. בליל לאחר לבוא וביקשה אותה דבריה, הרגיע לסיפור איש עם סיפר ולא להתפלל הכנסת לבית ר' ישראל הלך בבוקר ולמחרתו

אחרי העניין מן כלום המקום נכבדי כל באו שחרית תפילת הזה. קם היין על שקידשו קידוש. אחרי למסיבת ישראל רבי של לאכסנייתו

השערורייה על במסובים לנזוף והתחיל נורא בקצף ישראל ר' פתאום גנאי: בשמות אותם מכנה החטיפה, והתחיל שבמעשה הזאת הנוראה

אישי, לאחד באופן הקהל ראשי את מכיר נפשות! ובהיותו רוצחים! גונבי שלא כדי בשבת הצוואר על מטפחתך קושר ואתה אתה צדיק אמר: "הרי

ולא שיש במקום אף דבר שום להוציא על לעבור לך איכפת עירוב, ואמר: ר' ישראל פנה יומת'". ולשני מות ומכרו איש 'וגונב בתורה הפסוק

ואילו בקלה ומדקדק מצוה הידורי אחר אתה מחזר "הרי כבחמורה,

מדקדק אתה אמר: הרי לשלישי - מותר?". לשמד מישראל נפש למכור ויתום אלמנה 'כל הלאו על לעבור מהודר. ואילו ובאתרוג שמורה במצה

שמים". בידי עונש זה על יש חושש, והרי אתה תענו' - אי לא

כאילו קפץ גם שיענהו. ר' ישראל מי היה מפניו, ולא נדהם, ונבהל הקהלזעק הכישו אסור גדולה זעקה נחש, ואמר: בחברת להימצא ומרה,

העיר. את עזב השבת יום הבית, ובאמצע את בבהלה עזב פריצים! הוא

הצורבת בעיירה. נזיפתו נפלה גדולה ומהומה לבית מבית עברה השמועה אותם - העליבה העיירה מן הדור, ובריחתו וצדיק גאון שהיה ר' ישראל של

הכירו לדבר האחראים הקהל ראשי התהום. גם עד ויורד נוקב עלבון החטוף הילד את לשחרר אם כי לפניהם אחרת דרך ראו ולא בעוותותם

שילך כזה עוז בעל העיירה בכל איש נמצא לא ר' ישראל. אולם את ולפייס עליו קיבל מעמד באותו שהיה מקרטינגה אליהו ר' ישראל. ר' את ויפייס

בין תועה ר' ישראל את מצא רבים חיפושים הזה. אחרי התפקיד את אליו פנה נוגות. הוא במחשבות שקוע העיר, כשהוא שבתחומי ההריםשמעון ופנתה שיצאה הבת-קול בדברי מן שיצא אחר יוחאי בר לר'

יצאת?" עולמי המערה: "להחריב

בו שנתן מקום ובכל המערה מן כשיצא יוחאי בר ר' שמעון והוסיף: גם זאת ובכל שורף, היה לא אחרת צודק, שהרי - היה נשרף היה עיניו

זו, להתקיים, בדרך לעולם אפשר אי למערתכם, כי עליו: חזרו הכריזהמדינה. מכת זוהי שהרי

לעיירה. לחזור - נאות שוחרר הנחטף הילד כי לר' ישראל שגילו לאחר רקהגזירה. לביטול להשתדל מאד הרבה פעל הוא נמסר, כי ואמנם

.602המוסר, א, עמ' תנועת

קוק הכהן יצחק אברהם הרב

ישראל קדושזצ"ל סלנטר ישראל רבי

פעם מתגלה עליונה גאוניות ופעם בכשרון לעתים, בכשרון השכלי, הנפלאים, בחידושיהם העולם מרעישי הגאונים כל רוב פי הרצוני. על

הקדושים אלה להפליא, כל בהם המתגלה הוא השכלי הכשרון ברקשעומדים והחסידים הצדיקים הנם קודשם בהדרת למופת העליונים,

אור נפלאה. במידה אצלם ונתעלה נתקדש אשר הרצוני, הכשרון אדיריפלא. באורח הכתרים לשני זה, זכה עולם

הגדולה בנשמה התאחדו הזה... הנפלא השכלי הכשרון אוצרות ...כל תמיד וערה חיה שהיתה החברותי להצדק השאיפה הזאת, עם והקדושה

ומוכיח מדבר היה הנפש תהום עד חודרת וביראה נורא במרכזה, ברטט מהן אשר על מצטער היה נורא לחברו, ובצער אדם שבין החטאות על

הנם שהם אלה גם לצערנו נמצאים וביניהם בכלל, אדם שבני כאלה ישנן בעקביהן בהן למקום, שדשין אדם שבין מעבירות ידועה במידה מהנזהרים

שמים. יראת של הטהורה במידתה ההכרה חוסר מפני

הכללית, לתחלואי הרטיה את להמציא היתה כולם חייו את שהקיף הרעיון המעלה, גדולי לאנשי ערכו, לפי הפשוט הסוגים, לההמון לכל הנפש,

מחלה היא עמוקה כמה התבונן ערכם. הוא לפי והחכמה התורה, היראה הטהורה היראה הולכת כך ומתוך העצמית, מהביקורת הדעת הסחת של

הולכים המעשים וכל המידות כל זה הלבבות. ומכוח מתוך ומתרחקתוהדור וסכנה הולך ומתקלקלים, התורה לעמדת צפויה ומתדלדל,

מחכמי והאחרונים הקדמונים הדבר, שגם ח"ו. אמת האמתית והיהדותובכל על עמדו המוסר מה עוד שיש הגדול ברוחו ז"ל הוא מצא זה, של המצב לפי מאד הדרושה והיראה המוסר בהטעמה, שלחכמת להוסיף

קבע - שוב שהוסיף שבהוספה הגדולה החשיבות את שהכיר וכיון הדור. גאונותו מעיינות כל את לתוכה עליה, והמשיך נפשו את ומסר מסמרות בה

ותוכן מחשבותיו ועמקי כל שעם שמצא מה היה ההוספה התרומיות, העצמית ובביקורת המוסר, בתורת הלימוד של בהשימוש הנמצא היתרון

שנתבטאה של עוד "חשבון בשם כרגיל האדם, צריך הדבר הנפש", צריכה הנפשי הקניין ולצורך נפשי, קניין האדם, בתור בנפש להיקבע

נפשית והתלהבות המוסריים הלימודים חזרת של רבה התמדה לבואולשם מעמיקה מיוחדים ובתים שעות לקבוע מוכרחים כך ומלהיבה, חידוש, מובן, שרבים כל כמו לרבים. בו נרכש יהיה זה בסגנון שהלימוד

עמד צדקתו ובקדושת הנורא בגאונו ז"ל הוא זה, אבל לחידוש גם התנגדו זה. חפצו אדיר את הפועל אל כחומה, להוציא

עם לעיל, שיחד שנקדנו מה הוא, עתה, ביחוד, לדעת צריך שהדור ומה את ברבים להבליט לבו, את א9ש18ה7, נשא ולהבת התעמקותה המוסר תורת

לחברו, אדם שבין וחובות שבמצוות המיוחד החומר החברותי, את הצדק המיוחדת המידה מבלעדם. על המידות ולטהרת שמים ליראת יסוד שאין מידת של התגברותה לידי מביאה השם, שהיא יראת של החשבון עומק של

קדושתו, תוקף בכל עליה עמד אשר בעולם וביסוסו החברותי הצדק חייו, רבי הליכות בכל שונים ממקורים ונאמנים רבים סיפורים הם מעידים

עולם ומקיף, ולזכר גדול ספר ע"ז שיתחבר ראוי והטהרה, אשר הקדושה צדיק. יהיה

מיוסדת היתה הגדול רעיונו להגשמת והנאצלת הקדושה ששאיפתו ומתוך שיטה של בצורה לפנינו מתגלה וחודרת, היא עמוקה גאונית הכרה על

ההולכת שירית נפש משאת מקיפה, שגם מוסרית אלוקית פילוסופית

הולכים כך בה, ומתוך קבועה האנושית הנשמה של תהומה עד ונוקבת אור של המיוחדת שיטתו הזמנים, מתוך ונובעים, במשך שונים פלגים הופעת של החלקים מן באחד ומחזיקים המטפלים כל זה. וכולם, ישראל

התלפיות. לתל לבם את הגדול, מכוונים אורו122-120ראיה, א, מאמרי

ברויאר פרופ' מרדכי

המוסר ותנועת קוק הרב יום כל ואילך, להקדיש הי"ז המאה הנוהג, למן רווח הספרדיות בישיבות

וידאש, די לר' אליהו חכמה" "ראשית המוסר ספר ללימוד קבועה שעה אבוהב אברהם ר' הגביר ישיבת קבליות. על למובאות רב מקום שהקדיש

החמה שקיעת לפני שעתיים יום כל בה שלמדו הי"ז(, נמסר )המאה בצפתחיים ראשית מספר "מעט ר' עם ללמוד המליץ פלאג'י חכמה".

שבט בספר וכן יום בכל מעט חכמה ראשית הקדוש "בס]פר[ התלמידים.4מנהגינו" היה וכן להם וכדומה מוסר

עיון ללא מוסר ספרי מתוך קטעים התלמידים לפני זה, לקרוא מנהג בישיבות גם רווח ראויה, מוסרית התנהגות על תזכורת כעין מעמיק, אלא"יש קצת התלמידים לפני וקראו דרשו אשר ישיבה מתופשי הונגריה:

ווייס, זכרונותי, בחיי" )א"ה לרבנו הלבבות חובות בספר ופרקים שערים "חובות ספר שעה כרבע שיעור כל לפני לימד סופר (. החתם55-56עמ'

בהונגריה הישיבות ראשי רוזנברג, מגדולי שמואל ר' עשה הלבבות", וכן(.1919- 1842)הונסדורף, תר"ב-תרע"ט,

הוא יצחק אברהם הרב של גישתו הייתה שונה בהוראה צידד קוק. לחזק דרך זה בלימוד ראה הישיבות, שכן לבני הגות ספרי של מעמיקה

אל שכתב בדברים ביטא עמדתו הזמן. את רוחות נגד התלמידים לב אתבתחילת ראשי שני לר' יעץ העשרים למאה הראשון העשור ישיבות.

היהדות מחשבת של לימודים טלז, להנהיג ישיבת גורדון, ראש אליעזר אחריו( כפתרון והבאים רמב"ם הלוי, גאון, ר' יהודה ר' סעדיה )כתבי העולם מלחמת הנעורים. בימי בבני שמות שעשה הרוחני למשבר יסודי

ישיבת לראש בתשובה דומה המלצה כתב בלונדון, הראשונה, בשבתו (. אולם1947-1881תש"ח, )תרמ"א- סג"ל יצחק מנצ'סטר, ר' משה

מכוחן הבחור על המאיימות הרוחניות לסכנות כלל התייחס לא בנימוקיו הוא בפניהן. אותו לחסן היראה" באה ש"חכמת החילוניות, התנועות של

מאוד היראה" יגביר "חכמת לימוד עצמו: התורה לימוד את בעיקר הדגישהצעיר. של בנפשו התורה אהבת את

ראשונה בקושטא תע"ב שלמה הכהן, דיין באיזמיר, יצא במהדורה הספר "שבט מוסר" לר' אליהו ב"ר אברהם4מהדורות, גם עם תרגום ליידיש. ולאחר מכן בהרבה

הווה בנקודה בהערכת זו, כמעין "חכמת אומר, עזר לימוד היראה" ישראל ר' של במשנתו קוק הראי"ה של משנתו נגעה התורה, ללימוד

קוק הראי"ה הושפע לשאול: כלום המוסר. ויש תנועת של סלנטר, אביה הערצה דברי פרסם שנים. אמת, הוא באותן המוסר, שהתעצמה מתנועת בין חתימתו הופיעה1897 ישראל", ובשנת "קדוש לר' ישראל, מפליגים מקום, נראה מתנגדיהם. מכל ה"מוסר" נגד באנשי שתמכו רבנים חתימות עם אחד בקנה עלתה לא בישיבה ההגות ספרי ללימוד המקורית שגישתו

המוסר. תנועת של תפיסתה158-157תורה, תשס"ג, עמ' אוהלי

דבורץ כלב זיסל ישראל הרב

ומייסדה המוסר תנועת של ההתמנות כתב מסירת מזמן שנה מאה מלאו שעבר אלול בחודש

וראשון ישיבה "ראש בתור זצוק"ל סלנטר ישראל קדוש גאון אדמו"ר .5ת"ר שנת ו' אלול מיילא( בווילנא" - יום ר' )בחצר הגדולה בישיבה

התופסת הגדולה המוסר לתנועת נזרע-לדעתנו-הגרעין זו התמנות עם נשמת בתקופתנו, שהם הישיבות ועולם התורה תופשי בין בראש מקום

האומה. ולב ישראל

אדמו"ר הקדמונים, זכה בדורות עליון קדושי רבותינו זכו שלא ...למה בו" להתגדר השמים מן לו הניחו "מקום זצוק"ל, אשר הקדוש הגאון את ידה על ולהציל גדולה מוסרית תנועה ליצור הרבים ממזכי להיות

היהדות על ניתך אשר ומחוץ מבית הזעם בימי ישראל פליטת שאריתהאחרונה. המאה בתקופת

בין השינוי הוא זה בנדון ישראל קדוש אדמו"ר להצלחת הטבעית הסיבה זצוק"ל. הדורות אדמו"ר של דורו מצב לבין הקודמים הדורות של מצבם

לה"שלמות". רק היתה דאגתם וכל דעה, דורות היו הקודמים

הוא המוסר. מוצא לימוד על אדמו"ר של השקפתו היא לגמרי שונה עוגן אם כי בלבד טובה עצה ולא חסידים משנת לא המוסר בלימוד בעולמו. לאדם שיש היחיד ההצלה

כולם החיים כל אשר עצום פועל כוח כעל המוסר לימוד על השקיף הואחיים. אין המוסר לימוד מבלי בו. תלויים

דרשות ר' ישראל סלנטר, הוצאת פונק, וילנאתער"ב.5

אין ורגלים איש "היהלך6מרגיש" חי כל בגדר ייקרא חי חי המוסר "לומד ...7המוסרי" בלימוד לא יכון.... אם לא לו? כן אין ועיניים איש לו? הישקיף

.8בזמנה" הלזו המצוה ... יחטוף חיים החפץ האיש "מי

ייקרא חי ... אז המוסר לבית לילך חזק חוק להאדם... לעשות היא "אחת9מאומה"... מרגיש שאינו ח"ו מת לו

... בלי עובד נודע... להיות בכלל "אכן כמו ... היא המוסר לימוד ד' 10אוזן"... בלי ושמיעה עין בלי הראיה בקשת

והרגש הלב בעלי בלבבות שלמה מהפכה כזה... עשה להבות חוצב וקול "האיכות, גדולי בעלי על הרבה השפיעה אשר אמיצה מוסרית אוירה ויצר

.11המוסר" ללימוד ירוצו הרבה אחריהם אשר העיר פיונטק, נחמיה הרב ידי על תש"א: נמסר תבונה מתוך

"תבונה" הוצאת את חידש דבורץ המחבר. הרב של נכדו להלן ראה ליושנה "תבונה" עטרה כת"ע על החזיר ובכך

פרופ' אטקס. של במאמרו

אטקס פרופ' עמנואל

במזרח ראשון תורני "תבונה" - כתב-עתאירופה

ראה כתב-עת תרכ"א שנת בסוף ובקניגסברג בממל אור "תבונה" ר' ישראל היה "תבונה" של והעורך תרכ"ב. היוזם, המו"ל שנת ובראשית

מדי "תבונה", חוברת של חוברות שתים-עשרה נדפסו הכול סלנטר. בסךחודשים. כשלושה במשך שבוע

שהקיפה החוברת מן חוץ היו שנים-עשר הראשונה, שאר עמודים, "תבונה" עמודי הוקדשו אחת. בעיקרם כל עמודים שמונה בנות החוברות

מדורים: שאלות לשלושה עניינם על-פי נחלקו תורניים. אלה לעיונים בשם מדור נוסף אלה לשלושת וביאורים. ותשובות, חקירות, חידושים

המוסר. בתחום סלנטר ר' ישראל של מאמרים נדפסו שבו "דרושים",

כתב-העת, של התורניים למדורים גם עטו מפרי העורך, שתרם מלבדמחברים. "תבונה" שמונה-עשר בחוברות השתתפו

אור ישראל מכתב י.6 שם, מכתב ג.7 שם, מכתב ה.8 שם, מכתב י"ג.9

שם, מכתב י"ד. ? 10שם, מכתב א.? 11

(1875-1810) נתנזון שאול יוסף ב"תבונה" ר' השתתפו גליציה רבני מבין של כרבה שימש השניים מן (. הראשון1869-1785) קלוגר ור' שלמה

בהלכה מתשובותיו בדורו. הרבה הפוסקים מגדולי לאחד ונחשב למברג כרכים. ר' שלמה בשישה ומשיב, שנדפס העיקרי, שואל בספרו נכללו מקצועות בכל ופורה חשוב מחבר של מוניטין לו ויצאו בברודי ישב קלוגר

גליציה יהדות של הציבור בעסקי מעורבים גם היו אלה אישים התורה. שניההשכלה. השפעת נגד במאבקם והתבלטו

את מוצאים "תבונה" אנו בחוברות נדפס עטם שפרי הליטאים הרבנים בין נובהרדוק. של כרבה שעה באותה ספקטור, ששימש אלחנן יצחק הרב

להעפיל היה קובנה, עתיד של כרבה ששימש התקופה לימים, במהלך כולה. רוסיה יהדות של ראשי רב - מעין במינה מיוחדת סמכות לעמדת

אלכסנדר הרב של תורה "תבונה" חידושי בחוברות אנו מוצאים כן כמו גימפל מרדכי הרב של רוסיין, וכן של (, רבה1906-1819) לפידות משה הבולטים האישים מן הם אלה (. שני1892-1820) רוז'ינוי של רבה יפה,

"חיבת במסגרת אף בפעילותם להתבלט שעתידים ומי ליטא רבני בקרב בר ר' יוסף ב"תבונה" הוא חלק שלקח אחר מפורסם ליטאי ציון". רב

וולוז'ין. ר' יוסף בישיבת כר"מ אז (, ששימש1892-1820) סולובייצ'יק לימודו. בדרך דורו בני את מוולוז'ין, הרשים חיים ר' צאצאי עם בר, שנמנה

ממנה לפרוש היה עתיד הישיבה הנהגת על הנצי"ב עם עימות בעקבות ובבריסק. בסלוצק ברבנות ולשמש

הרב ב"תבונה" הן נדפסו שלהן תורה שחידושי נוספות בולטות דמויות שתי פינסק, והרב של כרבה (, שכיהן1890-1818) הורוויץ הלוי משה אלעזרשישב1866-1806) תוספאה אביגדור שמואל הרבנות כיסא על (,

שניהם כמו ל"גדולי נחשבו בקרלין. בדורם. חלק נטלו כן תורה" ליטא, שעם יוצאי אוירבך, שניהם ור' מאיר סלנט שמואל ב"תבונה" ר'

האשכנזית בקהילה המרכזיים לאישים היו לארץ-ישראל עלייתםבירושלים.

כאשר יתירה בהפרזה חטא "תבונה" לא עורך כי דבר, דומה של כללו תורה חידושי האומרת: "קבוצת כותרת-משנה החוברות עטיפת על הוסיף בכתב-העת, שהשתתפו המחברים מבין רבים ישראל". אכן, וגדולי מחכמי

תורה לגדולי בשעתם נחשבו ,12נמנו שלא אלה ובין כאן שנמנו אלה בין הרבנות. בעולם מרכזיות עמדות ולבעלי

ר' ישראל עדיין קיווה "תבונה" לאור לצאת הראשונים השבועות במהלךהערכה באורח כתב-העת את להדפיס בידו יעלה כי סלנטר סדיר.

אחת עטיפת על לקוראים, שנדפסה מודעה מתוך נשקפת זו אופטימית

להלן שמות המשתתפים ב"תבונה" שלא נמנו12 הירש קלישר לעיל: ר' יחיאל הלר רבה של פלונגיאן, ר' צבי גרידץ )מחוז פאזען(, ר' משה קאוונער מוילנה, ר' אליהו גוטמאכר רבה של רבה של טאהרן, ר' מרדכי אליעזר

בר' קוברין, ר' ברוך רוזנפלד רבה של גאלוב, ר' חיים של ראגאזען, ר' מארים בר' משה רבה של פיילכענפלד רבהבר' אהרון הלר מפלונגיאן. מאיר ברלין מורה-צדק במאהליב, ור' יהושע

וזה החוברות חמשים אי"ה לאור להוציא לשונה: "בדעתי הראשונות, החפץ צדדים(, כל )שמונה ד' דפים תחזיק חוברת כל לשנה חוברותישראל אדרעססע על לשלוח נא ימחול תורתו בחידושי לכבדני שלי. פרייסען". במדינת מעמעל בעיר ליפקין

לא כי ולקוראיו להודיע נאלץ ור' ישראל מספר שבועות אלא חלפו לאבהודעה לתוכניתו בהתאם לפעול יוכל שנספחה לקוראים המקורית.

העורך: כותב המאוחרות החוברות לאחת

וירבו יתן "כאשר אז המחזיקים ד' אומץ אוסיף ישעי צור בעזר בידי, עודם אשר שם אנשי עולם מגדולי היקרים הפנינים יתר לאור להוציא רק הבנויים רבים דברים ובתוכם באו, לא הדפוס ואל בידי עצורים

"תבונה" של ההדפסה הפסקת עם איפוא, כי דדינא". מתברר לעומקא אור. ראו שטרם תורה בדברי עדיין גדושה העורך של אמתחתו היתה

שנדפסו, החוברות בשתים-עשרה שנכללו התורה דברי גם זו, כמו עובדה בידו שעלה בכך חשוב, לפחות הישג העורך של לזכותו לזקוף לנו מתירים תורתם חידושי את לפרסם תורה וגדולי רבנים של נכבדה חברה לשכנע

יהדות של בעולמה חסרת-תקדים תופעה - שבועי תורני כתב-עת דפי מעלאירופה. מזרח

אלה: "... במלים ר' ישראל מסביר מפעלו של הכללית התכלית ...את אחד[ ]לכל לכ"א גלמודה תהיה לבל גבולה להרחיב התורה קרן להרים תבואה". - לו בהמון ללמוד האוהב ע"א( כל י )מכות חז"ל כמאמר בביתו

בדברי המסורתית, המעוגנת ההשקפה על איפוא מסתמך ישראל ר' ביחידות. אלא לימוד פני על בחבורה ללימוד עדיפות חז"ל, המייחסת

רבת בתפוצה לזכות האמור תורני כתב-עת של לאור הוצאתו שעל-ידי המשתתפת, כביכול, החבורה את משמעותית במידה להרחיב היקף, ניתן

בלימוד הכרוכים היתרונות גם ניכר באורח גדלים ממילא הלימוד. בתהליך אשר עניינים שלושה ר' ישראל מונה זה כללי הסבר בחבורה. בעקבות

התורה: קרן "תבונה" להרמת של התרומה תתבטא בהם

שביקש תלמיד-חכם נאלץ כה עד הרחב: בציבור תורה חידושי א.הפצת ספר. ואילו של במתכונת לפרסמם הרבים לידיעת חידושיו את להביא

הדבר נכון כי רואה יקר ומאמר חידוש לו אשר הנלבב עתה, "האיש ילך הלזו הנכוחה, במסילה מזימתו להקים ידו לאל ואין בישראל להפיצו יחסית ונוח חדש אפיק איפוא מהווה שבועי כתב-עת דרכו". לבטח

ברבים. תורה חידושי לפרסום

לאור להוציא הלבב ורך "הירא הביקורת: בפני תורה חידושי ב.העמדת בית אשר והפוסקים התלמודים רבותינו מדברי נגדם סתירות אולי דבריו

וכן רבים כי יראה כאשר ואז בהספר דבריו יקריב עליהם... נשען ישראל רחוק גלויות סתירות כי אמונתו יחזיק מוצאת ביקורת ואין עברו שלמים

הביקורת להמצא אופייני דפוס כידוע היתה ההדדית בהם". תורה חידושי של חשיפתם ואולם ומתמיד. מאז ההלכתי לשקלא-וטריא

בעל כתב-עת באמצעות לעשות שניתן גדול, כפי ציבור בפני לביקורת על-ידי הופרך שלא למה וודאות תוקף יתר מעניקה גדולה, תפוצה

הקוראים, ליתרון מספר הכמותי, היינו היתרון הופך הרבים. כך הקוראיםאיכותית. משמעות בעל

במסכת ר' ישראל שמונה השלישי העניין האמת": זהו תורת ג."בקשת במעלה כראשון על-ידיו מתואר והוא כתב-העת להוצאת נימוקיו

ישראל ר' ואכן, הדרכים בדבר מתודולוגי דיון כאן מפתח בחשיבותו. מעבר החורגת עקרונית משמעות יש זה שבתורה. לדיון האמת לליבון

הדן בפרק לעיל, אותו שילבנו "תבונה" לאור. לפיכך הוצאת של להנמקה "מורי- והכשרת תלמידי-חכמים לטיפוח באשר ר' ישראל של תפישתו על

התורה ללימוד מחודש מתודולוגי ביסוס ר' ישראל הציע הוראה". כזכור ערובה יש זו בדרך דווקא כי להוכיח מנסה שהוא המסורתית, תוך בדרך של מתחרה תפישה כלפי ר' ישראל הגיב שבתורה. בכך ה"אמת" לגילוי בבתי-המדרש ושהתגלמה ההשכלה מגמות את שביטאה התורה, זו לימוד

של לאור הוצאתו וקבע, כי ר' ישראל הוסיף זה דיונו לרבנים. בעקבותעשויה כתב-עת בזכות האמת לחישוף לתרום כ"תבונה" שבתורה,

תלמידי-חכמים חלק יטלו בו ואשר דפיו מעל שיתנהל השקלא-וטריאב"בקיאות" ו"חריפות". המצטיינים

עיוניו את פירסם "הדרושים", שבו למדור רבה חשיבות ייחס ר' ישראל של להלך-מחשבתו דיוק ביתר נקלע כי המוסרי. דומה התיקון בשאלות

אלה עיונים של בהכללתם מיוחד עניין ראה כי נאמר "תבונה" אם עורך ומבטא מסמל זה ספרותי שילוב אחת. שכן באכסניה תורה חידושי עם

של "שיטת מעיקרי שהיא תביעה ישראל. המוסר" בצד ר' כלומר: תיקון לשם מיוחד מאמץ להקדיש הדין התורה, מן לימוד על השקידה

אל ה"המון" או אל רק לא זו תביעה ר' ישראל היפנה מוסרי. כזכור שתורתם לתלמידי-חכמים אף במשא-ומתן, אלא העוסקים "בעלי-בתים"

אומנותם.

"מוסר" ענייני של השילוב מעצם זה, המשתמע כללי עיקרון על בנוסף בין יותר ומוחשי מסוים קשר על ר' ישראל תורני, הצביע קובץ בתוך

המיועד: מקהל-הקוראים חשוב חלק ובין ב"תבונה" ה"דרושים" שכלל

מחיבור השערתי( הנולדת )לפי יקר דבר עוד לבאר בנפשי עוז מוצא והנני השכל... חד לנער ולהרגילם המידות הלזה, ליישר בספר הנפרדים דברים לפני כבד וטירדותיו... אשר הזמן בתהפוכות רגליו ינגפו טרם באיבו עודנו

ורק ולהתרגל להתלמד האדם וירגיל ילמוד אז הבחרות בימי בהם, לשאת שורש יכו הזמן... עוד לגלי יבוא אשר עד נפלאה במדרגה מידותיו

ישרות... במידות להתנהג הצלחה פרי

ב"תבונה" עומדת שנדפסו ישראל ר' של המוסריים עיוניו אכן, במרכזהיינו "תיקון של הסוגיה תכונות אותן מחדש לעצב הניסיון המידות",

שלו. והתגובה ההתנהגות דפוסי את והמכתיבות האדם בנפש הטבועות הנעורים. בגיל מתבצע כשהוא דווקא פירות להניב עשוי זה חינוכי מאמץ

מחובשי צעירים של ציבור "תבונה" עמד עורך של עיניו כן, לנגד כי הנה של המאוזן השילוב ברוח להשפיע ביקש עליו אשר בית-המדרש, ספסלי

ר' ישראל של מאמציו את כי נותנת הדעת וה"יראה". והנה, התורה ערכי ה"לומדים" חוגי אל דבר של בעיקרו תורני, הפונה כתב-עת להדפיס

בחיי שחלו התמורות אל בזיקה להבין הרוסית, יש הקיסרות שבתחומי על האיום והחרפת ההשכלה התעצמות עת. לנוכח באותה רוסיה יהודי

התורה דגל ה"לומדים", נושאי לרשות להעמיד ר' ישראל ביקש המסורתלבם. ולאימוץ לליכודם שיתרום חדש מכשיר רוסיה, ביהדות

המוסר, תנועת של סלנטר, ראשיתה ר' ישראל.283-276עמ' מאגנס, ירושלים, תשמ"ב הוצאת

וראשיהן ישיבותביאלובלוצקי פרופ' שמואל הרב

המוסר ותנועת ליטא ישיבות

סלנטר ישראל רבי

שאין ידע אותה. ר' ישראל יצר מסלאנט ליפקין ר' ישראל המוסר שיטת בין תתפשט המוסר שתנועת היתה זו, כוונתו בתנועה לעמוד יכול ההמון דעתם המעשה לעולם כשיצאו ואף בנעוריהם תורה שלמדו בתים בעלי

ובפני בחבורה לתורה עתים וקובעים כבחמורה בקלה התורה, נזהרים על גדולה. רק היתה לא בליטא הבתים בעלי בקרב הצלחתו עצמם. ]אך[

בעלי בעלי לחוג הצטרפו מביניהם מועטים שבליטא הבתים המוסר. ולחשבון להתבוננות שעתם להם הספיקה ולא היו בפרנסתם טרודים שלהם החולין מימי שהצילו המועטות מוסר. השעות ספרי ולימוד הנפש

שום מפני תורה תלמוד דוחה אינו ליטאי גמרא, ולמדן ללימוד הקדישואפילו לימוד היתה מעטה לזה נוסף ויראה. מוסר ספרי של בעולם,

מרובות דאגותיו וכעס, עמל ימיו בחייו, רוב ראה הליטאי שהיהודי השמחההגדולה ותענוגיו מה והבין גמרא כשלמד היתה שבהנאותיו מעטים.

ההנאה את אף חושב מעשייתה ונהנה מצוה כשעושה ליטאי שלמד, ויהודי "רבי", תכונותיו לפי היה זאת: ר' ישראל מצוה. ועד מצוה הנאת - למצוה

"רבי". שום "חסידים" של אינם ליטא יהודי אבל

את הישיבות, לחנך אל זו, פנה דרך על הצלחתו שאין ר' ישראל כשראה חובה כלימוד המוסר את להכניס זה המוסר. רצונו ברוח הישיבות בני

מוילנה תר"ט בשנת ר' ישראל כשעבר עזה. בהתנגדות נתקל לישיבות על זו שעיר חשב כנראה המוסר. בתנועת פעילותו את הרחיב לקובנה זמן, ר' באותו קובנה של לכך. רבה כשרה ואלקסוט סלבודקה - פרווריה

בתורה מחברו הגדול אומר: כל היה זו. הוא לפעילות שפירא, התנגד לייב מוסר, ללימודי הגמרא מלימוד זמן לגזול הדין מן ואינו ביראה הימנו גדול מתמעטת. בעלי יראתו אף וממילא מתמעטות בתורה ידיעותיו זה ידי שעל

תורה תלמוד בכלל מוסר ספרי לימוד טענו, ראשית, אף מצדם המוסר ידי על לתורה, כי זמן יוצר המוסר ועוד: לימוד תורה" גופי הן "הן כי הוא

הרבה "כי הלימוד זמן על הבטלה מזמן האדם יוסיף היראה התעוררותהבטלה". משעות ולקמץ התורה ללימוד האדם ימצא פנויות עתות

ישראל לחשוב הוא מקובל תנועת כנגד המוסר תנועת את יצר שר' בימיו והתרחבה הלכה היהדות בחומת פרצה אשר שהפירצה ההשכלה

ביהדות המתגלה ומוסר, שהאור יראה ספרי אלא תבלין לה מצא ולא ההשכלה. של המדומה האור על להאפיל יפה כוחו המוסר ספרי לאור

האדם, של בתאוותו הרע, ביצר אלא בהשכלה לוחם ישראל ר' אין באמת עולם בזמן, מלחמת התלויה מקרית זו מלחמה ובדעותיו. אין ובמידותיו

בעצמו שר' ישראל כפי זמנה, אלא - תקופה וכל ליצרו אדם בין היא את הקב"ה שכשברא טענו בו. מתנגדיו להתגדר לו הניחו מקום אומר,

יצר של מרשעותו ניצול בתורה שעוסק ומי תבלין תורה לו הרע, ברא יצר בתורה, בתורה. ואם עוסקים שאינם הוא סימן שנכשלים הרע, ואלה

שלא. הם וודאי ודאי מוסר עוסקים, בספרי לישיבה, אינם באו שלשמה לשם היתה בישראל. המחלוקת צבועים וירבו כלומדים פנים יעמידו רק

שטיפח כבירים נפשיים כוחות בעל הרוח כענק ונתקיימה. ר' ישראל שמים אלא עניין זה רעיון שאין להודות, היה יכול מנעוריו, לא המוסר רעיון את

התמימה אמונתם לו; להודות יכלו לא חבריו בלבד, ואף מועטים ליחידים בית את קבע הישיבות. ר' ישראל סדרי במהלך שינוי שום סבלה לא

החרדים קובנה ללמדני מבצר נשאר זה נביאז'ר". קלויז ב"קלויז מדרשולבית העולם במלחמת ליטא יהדות של השמדתה עד ביותר השנייה.

אחר כרוכים שהיו בכשרונותיהם מפורסמים תורה גדולי התקבצו מדרשו בוילנה, שהשיג ממה יותר בקובנה השיג בשיטתו. ר' ישראל ודבקו רבם ליטא למדני את לעשות ביקש דעתו. הוא את הניחה לא קובנה אף אבל

וישקלו מחשבותיהם צעדיהם, שיבחנו וישמרו פסיעותיהם שימדדו לאנשים שבליטא שעה; והלמדנים ובכל עת בכל נפשם חשבון את ויבדקו מעשיהם ב"תורת יותר באמונתם, נזהרו תמימים שהיו כשם במעשיהם היו תמימים

ולבקש במחשבות להתעמק קצת פחדו אב". אף ב"מוסר אם" מאשר ולהתחקות שבידם בעבירות מדי יותר לחטט אף רצו רבים, לא חשבונות

אליו. להתעמק מתרגל הרע יצר אחר הרע. המרגל יצר של דרכיו על שמחשבתו מקום עד התעמק בלבד, שם בהלכה הליטאי הלמדן אהב

בעלמא. בהעברה חובתו ידי יצא מחשבה דברי הגיעה, בשאר

יהודים היו שבה גרמנית. היהודים עיר אז לממל, שהיתה הלך ר' ישראל בחייהם סדר הם אף הנהיגו הגרמנית הסביבה שבהשפעת אלא ליטאיים,

ר' של רוחו לפי שהיו החברתית, דברים המשמעת עול את עליהם וקיבלו קובנה של רבה עם ויחד קובנה על היתה דעתו בממל כשישב ישראל. אף

סתם הפרושים", או "כולל את יסד ספקטור אלחנן יצחק רבי ההם בימים את חכמים תלמידי לאברכים לתת היתה הכולל של "כולל". מטרתו

רבינוביץ, בנו ר' צבי היה הכולל מנהל לרבנות. עצמם להכין האפשרות הנהיגו לא היה הכולל ממייסדי שר' ישראל אלחנן. אף-על-פי יצחק ר' של

במיטאבה לרב נתמנה רבינוביץ שר' הירש אחרי רק מוסר, לימודי בכולל בפטרבורג, רב בלאזר, לפנים יצחק ר' בא ובמקומו קובנה את ועזב

לכולל. לחדור המוסר תנועת הכולל, התחילה את לנהל

ידע כך נלהב שהיה וכשם המוסר לתנועת היה נלהב בלאזר ר' יצחקבכל יראת של בלהבה הלבבות את להלהיב מנחה בין שבת שמים. נלהבות דרשות לפניהם דורש היה והוא לביתו באים הפרושים היו למעריב

הוא של רבו את הרחיב מוסר. דאג והוא בישראל פרושים הכולל, חיכוכים התחילו המוסר. בכולל כנפי תחת אותם הכניס אף לצרכים, והוא

על תורתו את כופה שהוא טענו העברית; לעיתונות עד הגיע שהדם שתקופח חשש מתוך אלא בטובתם שלא אצלו שהולכים הפרושים היה אלחנן, שלהלכה ר' יצחק יצא בתחילה באה. היא שממנו פרנסתם

דעתו גם היתה לא כך אחר בלאזר, אבל ר' יצחק על הכולל, לחפות ראש ממתנגדי אלחנן ר' יצחק זו, שאף מהנהגה נוחה אלחנן ר' יצחק של

הכולל. מהנהלת התפטר בלאזר ור' יצחק היה מוסר שיטת

זיו זיסל ר' שמחה

לחנכם לצעירים תלמוד-תורה מעין שם ויסד לגרובין הלך זיסל ר' שמחה העולם. ובהוויות ארץ דרך בהלכות פרק לימדם ומוסר, ואף לתורה, יראה

ספר בבתי שלומדים הריאליות הידיעות ואת המדינה שפת אף למדו את להכניס הוא אף ביקש בפרנקפורט הירש רפאל יסודיים. כר' שמשון

שנכנס מי כל הצליח. לא לא בגרובין המפעל אבל לטרקלין, התורה זיסל ונפגעו. ר' שמחה הרע יצר לעבר שהציצו בשלום, היו יצא זה לפרדס

כדי ביצר ללחום אותם לימד להכירו, צורך יש בו ללחום הרע. גם נוסע זיסל ר' שמחה היה ברשתו... לפעמים נפלו אליו וכשהתקרבו

מבין מעטים רק מדרשות, אבל בבתי מוסר של דרשות לדרוש ליטא לערי ומוסר יראה דברי לשמוע היהודי היה דעתו. רגיל סוף על עמדו השומעים

בדרשות, ור' הגיוניים לניתוחים רגיל היה לא אבל המדרש, בית במת מעל עמוקים רעיונות גדושות הגיוניות הרצאות היו דרשותיו כל זיסל שמחהעיקר המידות בתורת יסוד היה זיסל שמחה ר' של מפעלו והמוסר.

מוסד עיר בקלם, התלמוד-תורה תנועת לשם יסודו עיקר זה מושבו. במידות להשתלם היה שרצונם מבוגרים אנשים שם היה. למדו המוסר

הקדישו זמנם מרבית את ברע. ולמאוס בטוב נפשם, לבחור והכשרת מובהקים המוסר. תלמידים על היה מחשבתם עיקר לתורה, אבל אמנם

שתלו מישיבת שימלאו בהם סלבודקה, חשוב תפקיד בעתיד תקוות, השתלמות לשם בקלם לתמוד-תורה לזמן מזמן המוסר, נשלחו בתנועת

הספר בית היה והוא ליטא יהודי השמדת עד התקיים זה מוסרית. מוסדמוסר. ללימוד הידיעה בה"א

סלבודקה וישיבת פינקל הירש ר' נטע

מר' המוסר תורת סלבודקה, קיבל ישיבת פינקל, מייסד הירש ר' נטע חכם הבריות. תלמיד בעיני הלומדים כבוד להגדיל ביקש זיסל. הוא שמחה ללמוד צריכים נשמתו, שהכל על שכן וכל בגדו על רבב שיהיה אסור

וגם במידותיו העם משאר מובדל שיהיה צריך ממעשיו. הוא ובמעשיו, ובלבד חכם שתלמיד ניכר שיהא צריך במהלכו מן יהא שלא הוא,

סלבודקה, בישיבת גדול עיקר היה המתמיהים מן להיות המתמיהים. לא גילם שבני בצורה עשויים ויהיו ונאים נקיים שיהיו בגדיהם על הקפידוהצעירים בליטא בחורי ואף קצרים במלבושים נהגו בליטא לובשים.

ויום שבת ערב ובכל פיאותיהם סלסלו ולא זקנם גידלו כן. לא נהגו הישיבה זקנם שער לספר עמלים הבחורים היו חול בערבי אף ולפעמים טוב

מן שאינם אדם כבני להיראות הבריות, שלא כבוד משום והכל במספריים כאחד הישיבה בחורי עם והתנהג ימיו כל צעיר היישוב. "הסבא" היה

הספקות את הכיר עליהם. הוא מרותו את להטיל ידע כי מהם, אף שהן שידע השאלות על אתם מדבר והיה אלו צעירים בלב המכרסמים

בושה, מעצמם, מחמת ייכנסו לא שהבחורים שידע אותם, וכיון מטרידות דא על שיחה ומגלגל אליהם ניגש הוא אלו, היה שאלות על עמו בשיחה

המתאימה נעימה אתה מוצא והיה השאלות לאותן שהגיע עד הא ועל של המחיצות. רובם נפלו אשר עד הבושה מכבלי הבחורים את לשחרר

אלה בשיחות ראו אבהית, מיעוטם ודאגה אהבה סימן בזה ראו הבחורים כי למעשה, אף נהוג שהיה מעשיהם על לפיקוח נוסף מחשבתם על פיקוח

שכן קשה, הדבר היה חורין, מטבעם בני שהיו מהם להלכה, ולאלה לא בלבם, שהתמרמרו אלה, אף-על-פי חירותם. אף - קיפוח בפיקוח ראומקצתם במחאה יצאו לא לישיבה והלכו סלבודקה את עזבו גלויה.

בין וחלקם מרצון אחרת, חלקם כשבחור מאונס. נסע כזה הזמנים, בחורים כלפי רק נהגו יבוא". כך ההנהלה, "לא מאת מכתב קיבל לביתו,

המזיקה. להשפעתם שחששו

איצל רבי

רבינוביץ, או יעקב ר' יצחק והוא קבוע ישיבה ראש נתמנה תרמ"ט בשנת חדשות. ראש פנים הישיבה קיבלה בואו איצל. עם רבי נקרא שהיה כפי

ידיעתו הגדול, כולה. מוחו הישיבה על תורתו מכבוד האציל הגדול הישיבה כל על חדש אור ושופעים המבריקים כולה, חידושיו ההלכה את שהקיפה

יכלו הישיבה מבני רבים הישיבה. לא בני כל את הפליאו וסוגיה סוגיה זכו בשלימותם הדברים את קלטו שלא אלה אף דעתו, אבל לסוף לרדת

חתיכות היו אלה זה.ובפירורים גבוה משולחן בפירורים כוחו לפי אחד כל להתכבד. הראויות

תלמידיו. אף לקטני אף מאד נוח תכונותיו. פי על ישיבה ראש אף היה הוא עד הבוקר מן לרווחה פתוח ביתו היה לגדולות מהם קיוה שלא לאלה אותו עייפה לא באו. התורה תורה לשם רק בלילה, אם מאוחרת שעה

כקטן ולא השמיע ולכולם שמע כגדול מימיו, יותר אלא עוד דבריו, מחדש שהיה הרבים להיניק. חידושיו הוא רצה לינוק רצו משהתלמידים

הרבים. החידושים לרשות היחיד של ממוחו לצאת פרכסו כאילו שעה בכל בתוך אמו, מקופלים במעי כעובר הם המחדש של במוחו שהם זמן כל

ואינם ממחשבת וניזונים עצמם אלא שלימותם לסוף מגיעים יחיד, בכתב. או פה בעל אם העולם לאויר כשיוצאים

בכל מקום היה ליום. לא מיום גדלה מרבם הישיבה בני של התפלאותם בו חידש ולא מקודם בו טיפל לא שכבר עליה שנשאל כולה ההלכה

ביותר הגדול המחדש היה וחמש. הוא שלשים בן רק אז דברים, והואעליהם. טבוע המקוריות מטבע חידושיו וכל האחרונים בדורות

ישראל, שעד עם הקב"ה עשה צדקה ראו, כי וולוז'ין ישיבה כשנסגרהסלובודקה. של שמשה הזריח וולוז'ין של שמשה השקיע שלא

נוחה דעתו היתה לא ר' איצל של בתורתו ששמח הירש, אף-על-פי ר' נטע שבישיבה. והשיחות המוסר לימודי כלפי הישיבה ראש של האדיש מיחסו

רצה, הירש הישיבה. ר' נטע ביסוד כוונתו בעיקר פגיעה בזה ראה הוא ר' איצל, של משכורתו על ניכר סכום הכספי, להוסיף הדוחק למרות ר' תלמידיו, אבל בפני מוסר דברי גם בשבוע פעם יגיד איצל שר' ובלבדשדעתו לא איצל כל את להשקיע צריכים שהבחורים היתה הסכים,

בלבד. בתורה ומרצם מחשבתם

ומחצה, שנים ארבע בה שישב הישיבה מן הפרידה ר' איצל על היתה קשה לו הקלה הישיבה הנהלת חיותו. ממקום גלות כגזירת זה את קיבל הוא

ומחצה שנה שישב אתו. אחרי בחורים עשרה ששלחה הפרידה את קצתבפוניבאז'. ואב"ד לרב נתקבל בגורזד

ראש מיד הירש ר' נטע מינה לא תרנ"ד בשנת הישיבה את ר' איצל כשעזבאלא קבוע ישיבה אברכים בשני ובחר הראשון לנוהג חזר במקומו,

אפשטיין מרדכי ר' משה היו הללו בישיבה. האברכים שיעורים שיקראושניהם זלמן איסר ר' וגיסו וולוז'ין ישיבת ממעולי תורה גדולי מלצר,

ועד בית היה מאלקסוט, שביתו הנכבדים אחד בנות אחיות שתי שנשאוהמוסר. לבעלי

יותר בגמרא בקיאים היו שתלמידיה בזה סלבודקה ישיבת הצטיינה ובאמת על רק מקפידה טלז ישיבת היתה אחרות. לעומתה ישיבות מתלמידי הבחור. של חריפותו

טלז ישיבת

לרב נתקבל גורדון כשר' אליעזר הגיעה גדולה ישיבה למעלת טלז ישיבת בוער שבדורו, כולו הגדולים החריפים אחד היה גורדון אליעזר בטלז. ר' לבני אהבתו ימיו. כל עלומים כוח ומלא תוסס, רענן תורה. של בשלהבת

אף ידעה לא הישיבה הנהלת כנגד והתמרדו לפניו כשחטאו גבול. אב. דאגת להם מלדאוג פסק הישיבה, לא

הישיבה ראש היה הישיבות בכל עצמה. בפני צורה לה קבעה טלז ישיבתהשיעור בני כל בפני כללי שיעור מגיד לגדולים מכוון היה הישיבה.

את חילקו השיעור. בטלז מן רבה תועלת הפיקו לא שבחבורה. הצעירים לה. המתאים השיעור את קוראים היו כיתה ובכל כיתות לחמש הישיבה בני

אליעזר החמישית. שאר הכיתה לפני שיעורו את מגיד היה עצמו ר' ר' של חתנו היה מהם ישיבה. האחד ראשי שני לידי מסורות היו הכיתות

שקופ. שמעון ר' היה בלוך, והשני ליב אליעזר, ר' יוסף

בתלמידים. היה מרה זורק היה ההסברה, הוא אמן ליב, היה ר' יוסף וכולו מחושבות מסודרת, הליכותיו מחשבה בדעתו, בעל הרבה מיושב להשליט ביקש כך לסדר עצמו את ששיעבד ומשמעת. וכשם סדר אומר בתקופה טלז ישיבת ודווקא הישיבה. בני בין חמורה ומשמעת מדויק סדר

ישיבת בבני מפותחת היתה החופש לכך. אהבת כשרה היתה לא ההיא עושה, ילדות אחרות. הרבה ישיבות בני אצל מאשר יותר הרבה טלז

אחרות. שבישיבות התלמידים מרוב צעירים ברובם היו טלז שתלמידי החופש רוח העשרים, נשבה המאה התקופה, ראשית באותה זה ומלבד

העיר בני עם מעורבים יותר הישיבה בחורי היו רוסיה, ובטלז רחבי בכל בהם, גם היהודי, נדבק ברחוב שנשב החופש הישיבות, ורוח בשאר מאשר

מבעלי משגיחים מביאה היתה הישיבה הרחוב. הנהלת בנוסח לא כי אם הצליחו לא אלה אף מוסריים, אבל משפיעים בעיקר ששימשו המוסר

משפיעי ידי את לחזק כדי הרבה עשתה סלבודקה בתפקידם. ישיבת בטלז לטובת הכף את להכריע כדי רבים בחורים לטלז שולחים המוסר; היו

ומתקוממים שובתים היו הרבה. הבחורים הועיל לא זה כל המשגיח, אבלולא שכופים החדש הסדר נגד היו לא הישיבה בני על רק עליהם.

נוחה היתה לא ליב ר' יוסף של דעתו אף ביותר, מקובלים המשגיחים דרכו, פי על מוסר בעל היה ליב הללו. ר' יוסף המשפיעים של מרובםדעתו. את הניחה לא האחרים של ודרכם

ומשם וורנה בעיירה לרב ונתקבל טלז את ליב ר' יוסף עזב תרס"ב בשנת אחריו הנאמנים תלמידיו הלכו שהלך מקום בשדובה, ולכל לרב נתקבלתורה. למקום נעשתה והעיר

יוסף חותנו מות ]אחרי ר' הישיבה ולראשות העיר לרבנות ליב חזר[ השעה צורך בזה היה פתוחות. בזרועות ליב ר' יוסף את קיבלה והישיבה

מפורסם, סמכות בעל אדם יעמוד הישיבה שבראשות תקיף רחבה, המשבר מן הישיבה את לחלץ שיוכל גמורה, כדי החלטיות ובעל בדעתו מידות נתרכזו ליב יוסף הגדול. בר' מייסדה של פטירתו עם עליה שעבר

בתלמידים, רק לא מרה לזרוק ליטא. ידע רבני מתקיפי היה אלו. הוא כפופים היו הבתים בעלי עליהם, ואף מרותו ולהטיל בתים בבעלי גם אלא

לחשב מבלי דבר עשה ולא היה בדעתו ברצון. מיושב מרותו את וקיבלו לוהפסדו. כנגד שכרו את מקודם

ראדין וישיבת חיים החפץ

הליטאי הצדיק ראדין. ידי ישיבת היתה ערר עליה קרא לא שאיש ישיבה חיים", יסדו "חפץ ספרו, שם על לו שקראו כפי הכהן, או מאיר ישראל רבי

זו. ישיבה

תנועת של וטעמה בסגנונה לא מוסר, אבל למדו ראדין בישיבת אף שהמשגיחים, או זמנים יראה. היו ספרי כשאר מוסר ספרי המוסר. למדו

המוסר, בעלי מטובי הרוחניים, היו המנהלים כך, אחר להם שקראו כפי ישיבת כאלה, אבל משגיחים לחנך המוסר בעלי של דרכם היתה שכן

לא הרע ויצר הרע ביצר התגרו לא בתמימותה. הבחורים נשארה ראדין הישיבה על חיים" השפיעה ה"חפץ של בהם. תמימותו במיוחד התגרה הטיפוס היה המוסר. הוא בעלי של ועיונים שיחות מהרבה יותר הרבה

השגור. במובנו ה"חסיד" הליטאי; "הצדיק" ולא הצדיק של האידיאלי שנצטוה, מה עושה שנצטוה, הצדיק ממה יותר לעשות ה"חסיד" מבקש

בהגאון שנפתחה הליטאית החסידות היא זו שנצטוה. צדקות מה כל אבל ולא השולחן-ערוך איש חיים" היה חיים". ה"חפץ ב"חפץ ונסתיימה מוילנה

קלה מצוה וכל השולחן-ערוך דיני את מנה הוא נימא כמלוא אף ממנו זז חיים", "חפץ ספרו שם על אותו קראו בטל. שאינו שבמניין דבר לו היתהעבירה היהודים את שהפתיע ספר אותה דשים שהכל החרדים.

על עובר עליה והעובר שיש ומצא מאיר ישראל ר' אותה בדק בעקבותיהם טריפה. מאכלי פעמים עשרה שבע אכל לאוין, כלומר, כאילו עשר שבעה נכשל לא בעצמו הוא אחרים. של בגנותם הרע, לדבר לשון היא זו עבירה

סוף עד מילדותו לו עמדה הרע. צדקתו לשון באבק אף ילדותו ימי מאז בדברים בלבד. זהירותו וליראה לתורה מוקדשים היו ממש ימיו ימיו. כל

לזגג, בא שהוצרכו בישיבה היה גבול. ומעשה ידעה לא לחברו אדם שבין והכיר לישיבה חיים" ה"חפץ נכנס ערב מלאכתו. לפנות את ועשה הזגג

הספיקה לא לו לזגג, אמרו שילמו אם תיקונו. שאל על בא שהחלון

מקרא מאיר, הרי ישראל ר' שכרו. נזדעזע לקבל מחר ייכנס והוא השעה עד אתך שכיר פעולת תלין "לא שכרו" וכתוב תתן "ביומו בתורה הוא מלא

את לו ושילם הזגג לבית בעצמו שהלך עד דעתו נתקררה בקר", ולאמחילה. ממנו וביקש שכרו

יחיה", האמונה באמונתו ו"צדיק בו ונתקיים באמונתו חיים" חי ה"חפץ קישוט, בלא ואף פגם שום בלא אמונתו היתה שלו. ותמימה החיים היתה

לפרנס בנגלה היה הנסתר. די אחרי ולא המחקר אחרי לא לבו הלך ולא שאינם וגלוי, ואלו ברור ספיקות, הכל אצלו נתעוררו רוחו. לא כל את

לכבשונו נכנס מראות. לא עיניהם טחו זקוקים, כי הם לרחמים בזה מודיםעליו. לחקור ולא להקב"ה לשמש אלא האדם נברא לא עולם, כי של

לידא ישיבת

לידא, ר' של המפורסם רבה תרס"ה. בשנת נוסדה במינה חדשה ישיבה ועידת החלטת לפי בעירו זו ישיבה ה"מזרחי" יסד ריינס, מיסד יעקב יצחק

בתוך חול ללימודי זמן שייחדו היה שבה החידוש תרס"ג. ה"מזרחי" בשנתעצמה. הישיבה

לדעת היה צריך הראשונה למחלקה בישיבה. הנכנס היו מחלקות שש השנה בסוף לימודיו את ומסיים מורה עזרת בלא ותוספות גמרא ללמוד

ליטא, מרבני הרבה של טעמם לפי היה לא זה גמור. אף כרב השישית הרב רוחני, שימש בלבם. ]כמשגיח כבושה היתה אבל, כאמור, מחאתם

ברקובסקי[ דוב אליהו לה למצוא הצליחה לידא שישיבת דעים תמימי הרבנים כל היו אחד בדבר מטובי פוליאצ'אק, אחד ממייצ'יט" ר' שלמה גדול. "העילוי ישיבה ראש

הישיבה. של הגבוהות במחלקות השיעורים את שהגיד בימיו, הוא המוחות סוגיה תופס היה אחדים מפליאה. ברגעים היתה ר' שלמה של תפיסתו העיקריות, וכעומק שכלו תכונות היו ועמקות ולעומקה. חריפות לרוחבה

בעצם טבועות שהיו הנעלות במידותיו אף הפליא לבו. הוא רוחב כן שכלו רק כחבר. תלמידיו עם גאוה, התרועע זו מה ידע מטבעו, לא נפשו. ביישן

שידע כשרונות בעל הרחבה. רק דעתו על לעמוד יכלו מתלמידיו מעטים את מחשבתו, להבין את שריכז יכול, אחרי היה בוריה על הסוגיה את

רבם. תורת להבין ויגעו שעמלו כאלה כשרונות בעלי בלידא דבריו, והיו תרע"ה, נפטר המלחמה, בשנת זו. בימי ישיבה התקיימה שנים עשר רק

והגיעה את לעזוב הישיבה נאלצה לפטירתו סמוך ריינס. הרב העיר, הישיבה נתרוקנה הזמן במשך אבל יאליסאבאטגראד, עד בנדודיה

לא שוב למקומן הישיבות כל רוסיה. כשחזרו פני על שהתפזרו מתלמידיה קיימת. לידא ישיבת היתה

205-194ליטא, עמ' יהדות ספר

שטמפפר שאול ד"ר

ישיבה משקם פינקל צבי נתן רביבסלובודקה

היא בערך. סלובודקה1881 בשנת קובנה בעיר נוסדה סלובודקה ישיבתהוויליה. לנהר קובנה, מעבר העיר של פרבר

פינקל. צבי ר' נתן היה בסלובודקה המוסר ישיבת בתולדות המרכזי האיש של עדותו פי על לקלם בווילנה, ועבר , גדל1849 בשנת ברסיין נולד הוא ר' זיסל, מתלמידי להשכלה, ור' שמחה צבי נתן ר' נתפס העיר מבני אחד

שישב ישראל "החזירו אז סלנטר, ייתכן בקלם, יסוד שיש למוטב". המקובל בסגנון ומלבושו, שהיו מהליכותיו החשד נבע אולי לסיפור, אך

לתלמידו הפך להשכלה. פינקל כסימן בצדק שלא בקלם והובנו בווילנה בקלם. ואולם, החינוכיים במפעליו לו זיסל, ועזר ר' שמחה של המובהק

קלם, את פינקל הרב עזב 1877 דעות, ובשנת חילוקי נתגלעו השניים ביןבסלובודקה. והתיישב לקובנה עבר

צעירים, האחת לנערים ישיבות שתי בקובנה-סלובודקה היו עת באותה ר' יוסף עמד , ובראשה1876 סביב בקובנה חיים", שנוסדה עץ "מחזיקי

שררה הישיבות בסלובודקה. בין ]צבי[ הירש ר' ישיבת רבינוביץ, והאחרת ר' הירשל, של בישיבתו מישרה קיבל פינקל תלמידים. הרב על תחרות על המוסד תואר הרב. וכך למרצו לפעולה, בהתאם נרחב כר בה ומצא

פינקל: הרב מחסידי אחד ידי

בה. שררה אשר הגדולה העניות מפני מאד עזובה היתה ההיא הישיבהצבי )הגאון הגה"צ ר' ופרנסתו תמים צדיק איש היה זצ"ל הצדיק(

לא בתלמידיו תלוי הישיבה, ובהיותו בני של הלימוד משכר היתה המצערה ר' צבי להגה"צ היה אפשר אי עליהם. גם שלימה השפעתו להיות יכלה בכיתות סדר חסר כן התלמידים, וכמו איכות בבחירת כך כל לדקדק זצ"ל

היה אלה לכל היחידי. נוסף שיעור מגיד שם היה שהוא מכיון התלמידים הישיבה. אל כהוגן להתמסר הדעת צלילות די לו היתה מדוכא, ולא עני

ר' )הגאון זצוק"ל הגרנ"צ אדמו"ר של מפעלו ראשית היה כן( )ועל וע"כ הירשל ר' צבי להגה"צ שכירות לברכה( לקבוע וקדוש צדיק זכרון צבי נתן

את רק בחר התלמידים בתלמידים, ומן תלויים חייו עוד יהיה לבל זצ"למלבד במעלות להתעלות הראויים הכשרון מעולי הוסיף זה התורה.

113ישראל. לגאוני אח"כ נתפרסמו אשר תורה גדולי רמי"ם עוד לישיבה

המוסד מן תלמידים למשוך כדי שונות בתחבולות משתמש היה צבי ר' נתן ישיבתו. את ולהגדיל המתחרה

חוברת מיוחדת, כ"ט בשבט תקפ"ח, עמ' ב. י"ז דבורץ, "לתולדות אדמו"ר זצוק"ל, תבונה,13

נתן של פעולותיו לטובתו נועדו לא תקיפות, אבל לעתים היו צבי ר' בציבור. מפרסום וברח ביותר צנועים חיים חי לכבודו. הוא או החומרית

פתרון מציעה המוסר משבר, ותנועת בעת חי שהוא הכרה מתוך פעל הוא באמצעים להשתמש מוכן היה הוא זו מטרה להשיג ליישמו. כדי שצריך

אז היה ששמה לישיבתו, בחר הוא יותר מאוחרת בתקופה שונים. לדוגמה, לו אפשטיין, והעניק מרדכי חדש, ר' משה ישיבה ישראל", ראש "כנסתמרכזי. מעמד

ובמרץ מפוכחת בראייה ניחן הוא פינקל. הרב בידי נשארה ]אך[ הסמכות כמעט לנאמנות זכה לזולתו. הוא מסמכותו והעניק צניעות חיי רב, חי

מתנגדיו. בקרב עמוקה ולשנאה מעריציו אצל סייג ללא

מילא הישיבה, כך בארגון מרכזי מקום מילא פינקל צבי שר' נתן כשם הישיבה. עד במימון מרכזי מקום לחמן עובדיה בשם מברלין גרמני יהודימימן1896 שנת לו הישיבה. בנוסף הוצאות כל את כמעט לבדו לחמן היתה הישיבה שטראוס. להנהלת ושמואל רוטשילד הברון לישיבה סייעו ומן כלכליות מדאגות פטורה היתה שהיא עצומה, משום הקלה בכך

המימון הציב אחרות כסף. בישיבות באיסוף וכוח זמן להקדיש הצורך לחמן של תרומותיו וולוז'ין, בשל ישיבת קורות כך על רבים, ויעידו קשיים הציבור בדעת תלויה ובלתי עצמאית סלובודקה ישיבת של ההנהלה היתה

אמנם, בוולוז'ין וולוז'ין. ישיבת של הנהלתה מאשר יותר הכללי, בוודאי על המקומית הקהילה של השפעתה את בשד"רים השימוש צמצם

הציבור בדעת תלויה הישיבה נשארה עדיין בתוכה, אבל שפעלה הישיבה לישיבת העיקריים השד"רים. התורמים פעלו שבו באיזור הכללי, לפחות

בניהול חופשית יד למעשה להנהלה למדינה, ונתנו מחוץ חיו סלובודקה את למנוע ושאפו הגרמנית לאורתודוקסיה שייכים היו הם הישיבה.

המוסר תנועת אירופה. מגמות במזרח המסורתית החברה התפוררות משכילים של מהשפעות חשד היה לא התאימו, להלכה, למטרותיהם. אף

ההשכלה. לתנועת התנגדו הללו התומכים תומכים, שכן של זו קבוצה על

על להשפיע כדי לרשותו שעמדו בכספים להשתמש היסס לא פינקל הרב כמורה רבינוביץ, שכיהן לר' יצחק שהציעו התלמידים. מסופר ועל המורים

למשכורתו, בשעתו( גדול )סכום לשבוע רובל עשרים של בישיבה, תוספת התפרש זה בגמרא. דבר לשיעור בנוסף במוסר שיעור ללמד יסכים אם

והרב תנועת עם כהסכמה בזמנו אז עד ידוע היה רבינוביץ המוסר, בגלל הישיבה את עזב ההצעה, ואף את דחה התנועה. הוא מן כמסתייג

מוכן היה גם פינקל הרב .214בישיבה המוסר לימודי להיקף התנגדותוכדי בעלי לצעירים טובים ותנאים מוגדלת תמיכה להעניק כישרונות, כישרונות כפולה: ראשית, בעלי תועלת בכך היתה315לישיבתו. להביאם

שבשהותם קיווה ושנית, הוא בה, שלמדו לישיבה ויוקרה כבוד הוסיפו.6, עמ' 1.5.1942 ז' רבינר, "ר' איצילה פוניביז'ר", במישור,14את15 לישיבתו למשוך פינקל הרב של ניסיונו על "תולדות גולדברג, מ' ראה: פולאצ'יק, שלמה עילוי ר'

.123,עמ' 1970ממייצ'ט", ספר לידא, תל אביב

בישיבתו בתלמידים התמיכה המוסר. ככלל, תנאי לתנועת יצטרפו בישיבה בקובנה, המוסר מתנגדי בישיבת התנאים על עדיפים היו פינקל הרב של

בישיבתו. דווקא ללמוד טובה סיבה היתה עני, זו ולבחורתשנ"ה שז"ר בהתהוותה, מרכז הליטאית הישיבה

צינוביץ משה

מיר ישיבתהמייסדים

) תקע"ה בשנת ולוז'ין, נוסדה לישיבת ובזמן במעלה מיר, השנייה ישיבתהראשונה. לאחר שנה עשרה תיםש (, כלומר1815

ר' שמואל נכבד תורני בעל-בית היה הישיבה סדמי טיקטינסקי, מיר, תגדל שישיבתו ילל לא תורה. הוא ולימדם מהסביבה חורים כמה שהביא

ר' על-ידי הישיבה הגיעה פירסומה כל-כך. ותתפרסם אברהם בנו, בחייו. עוד אביו מקום טיקטינסקי, שמילא

לרגל נסע שלשם בהונגריה (1835) תקצ"ה בשנת נפטר ר' שמואל שתים ישיבה כראש בנו, שכיהן ר' אברהם גם נפטר שנה מסחרו. באותה

במותו. ארבעים כבן והיה שנה עשרה

לייב, התחיל חיים שמואל, רבי ר' של הצעיר (, בנו1850) תר"י ...בשנת ועובר ויום יום בכל שיעוריו קורא היה לבני-הישיבה. הוא השיעורים קורא

שרוצה מי פעם: אמר מסלנט הש"ס. ר' ישראל סדר לפי גמרא דף כל עלבמיר. לייב חיים רבי של לשיעוריו ילך כדבעי גמרא דף להבין

) תרנ"ב ( ובשנת1878) תרל"ח באש, בשנת מיר ישיבת עלתה פעמיים להרחיבה. ואף הישיבה את לקומם לייב ר' חיים הצליח פעם ( ובכל1892 הירש(. בארון של )אלמנתו הירש קלארה הבארונית עזרה הישיבה בבניין

וכן לישיבת קבועה שנתית תמיכה הקציב רוטשילד בית גם כמה מיר, ובחוץ-לארץ. ברוסיה אחרים מפורסמים נדיבים

קאמיי ברוך אליהו רבי

מיר. היו ישיבת של השנייה התקופה נסתיימה לייב ר' חיים של פטירתו עם החדש המהלך בעלי לבין שבישיבה הוותיק המהלך בעלי בין דעות חילוקי-לבסוף וז'אמוט ליטא ישיבות ברוב אז כבר ששלטו נבחר האחרות.

קאמיי, שלא ברוך ר' אליהו הגאון מיר, בישיבת ראשי ומנהל לראש-ישיבההמיוחד. בשבילו צעד אלא ולכאן לכאן נטה

בעבר אשר הדור גאוני של הראשונה בשורה מקום תפס ברוך ר' אליהו בזכרונו, ושמורה ערוכה היתה ענפיה לכל התלמודית הספרות הקרוב.

גדול הרים". מפולפל כ"עוקר אלא שמו את לו כ"סיני" קנה לא אולם היו לא פלפוליו חידושים, אבל על חידושים של רב שפע שפע היה. מוחו

ללכת תמיד התאמץ "חילוקים" ו"פשטליך", אלא מסוג לפלפולים דומים בחריפותם. מיוחד קסם היה אריה". לשיעוריו ה"שאגת בעל של בכיוונו פעל לידה. מוחו חבלי סבל לא עצום. מעולם יצירה בכוח היה מחונן

תוך-כדי-דיבור. הבזק במהירות

בוולוז'ין( )כמו כאן גם בוטל למיר, קאמיי ברוך אליהו רבי של בואו עם עם ויעבור ביומו יום מדי שיעוריו יקרא שראש-ישיבה הקבוע המנהג

היה הקבוע הרשמי הש"ס. הלימוד סדר לפי גמרא דף כל על התלמידים אלה מסכתות על נשים, ורק וסדר נזיקין בסדר בעיקר במיר אף מעתה

הישיבה. ראש שיעורי היו מוסבים

ר' אליהו של חתנו לראש-הישיבה כמשנה לכהן התחיל זמן לאותו סמוך פעולת סלובודקה, מקום בישיבת פינקל, שלמד יהודה אליעזר ברוך, ר'

זלמן איסר הרב של החדשה בראדין, בישיבה וגם הירש, אביו, ר' נטע בבריסק סולובייצ'יק הלוי חיים רבי הגאון של ובמחיצתו מסלוצק מלצר

דליטא.

הרוחניים המשגיחים

מפנה מיר. לנקודת המוסר" בישיבת ל"לימוד גם הסכים ברוך אליהו רבי רבי הגאון של אישיותו בהרבה סייעה הישיבה של הפנימי בצביונה זו

שיטת הוכנסה בעקיפין אביו ובהשפעת בהשפעתו פינקל. יהודה אליעזר יום כל שעה חצי מוסר ספרי בלימוד רק זו, ולא בישיבה ולימודה המוסר

מנהל מפי ו"עניינים" במוסר "שיחות" ידי על גם ערבית, אלא תפילת לפני סלנטר. ישראל רבי הגאון של המוסר, מיסודו שיטת חניך רוחני, ומשגיח

רבי הצדיק הרב ראשון רוחני כמשפיע למיר "הסבא" נשלח המלצת לפיבו "ר' זלמן בשם ידוע שהיה משאבלי דולינסקי הכהן זלמן ראדינר".

בישיבת ראדינר זלמן רבי פעל קצר נפלאה, זמן מוסרית אישיות נתגלתהתרע"א(. )בשנת וחמש שלושים בגיל ימיו בדמי נפטר מיר, כי

ירוחם במקומו נתמנה ראדינר זלמן רבי של פטירתו לאחר הלוי ר' רבי ישראל כנסת בישיבת התורני חינוכו קיבל ירוחם ליבוביץ'.

מעמודי אחד עליו אמר בקלם תורני אברך בהיותו אז בסלובודקה... עוד הזה בעולם לו אני תודה ואסיר נפשי ופדה חיי הציל אשר המוסד: "הוא

ירוחם של המוסריות הבא". לשיחותיו ובעולם רב משיכה כוח היה ר' בתשומת-לב חוגי בקרב ומתוך פיו למוצא האזינו מרובה תלמידיו.

מעמיקים פרקי-מחשבה שהכילו בדבריו אחר-כך ונתנו נשאו התרכזותדבריו הישראלי ובמוסר המצוות ובמהות האדם בתורת היו המקורי.

לתורת אדישים לכתחילה שהיו תלמידים של ללבותיהם אף נכנסים מתוך המוסריות לשיחותיו להאזין שהתחילו תלמידים ביניהם המוסר. היו

אחריו. כרוכים שהיו עד כל-כך מרעיונותיו ונתרשמו בלבד סקרנות

תלמיד לכל אינדיבידואלית בצורה השפעתו דרך את לכוון ידע ר' ירוחם אמצעים על-ידי חינוכו את הצעירה, לכוון נפשו נבכי לתוך לחדור ותלמיד,

בני של חייהם מהלך על צופיה היתה הנפש. עינו שבהסתכלות שונים פטרונם והיה הבאות לקראת ולהכשרתם לסידורם דאג הישיבה. הוא

הימים ברבות שיצאו עתידם. תלמידיו בדרך הנכון ויועצם והכללי הרוחני למיר, לפרקים אליו ובאו רבם עם קשריהם את המשיכו שונים למקומות

הנוראים. והימים אלול לימי וביחוד

יסודות על ישראל ארץ לבניין אהדה לו והיתה מפלגתי היה לא ר' ירוחםוכן התורה לעלות ששאפו ישיבתו, לבני חיובי יחס הראה והעבודה.

תרצ"ו. סיון י"ח ביום במיר נפטר לארץ-ישראל. ר' ירוחם

ר' את ששימש לוונשטיין יחזקאל ר' היה הרוחנית בהנהלה מקומו ממלא בישיבת זמני רוחני מנהל תפקיד ומילא בראדין האחרונה בתקופתו ירוחם

שיטת למגשים כך אחר נחשב תרפ"ב-תרפ"ד. ר' יחזקאל בשנות מיר ר' הירשל אצל תורה בתלמוד רבות שנים שם שימש קלם. הוא של המוסר ימי זיו. ]בסוף זאב ומר' נחום ממנו קיבל שבהנהגה פרטים וכמה ברוידא

ברק[ פוניבז' בבני ישיבת של כמשגיח כיהן217-214ליטא, עמ' יהדות

כץ דוב הרב

נובהרדוק וישיבת הורביץ יוזל רבי את שהחשיב שקודם, בזמן כשם והעיקביות. הקיצוניות איש היה ר' יוזל

כן קצה עד בה חיים, נהג לדרך הפרישות את שהכיר בזמן האחרון, אז נפשו. התקיימה ועוז מרצו בכל לה התמסר - הנכונה לדרך העסקנות

במטרה ע' הנדיב מכספי מיוחדת קרן בקובנה כוללים לייסד לחמן, לייסד והחל הזה המפעל של לשירותו עצמו את העמיד יוזל לאברכים. ר'

יד שעל לובץ בעיר יסד הראשון הכולל לאברכים. את תורה מוסדות כאלה. מהם מוסדות של רשת ופרש שונות לערים עבר נובהרדוק. משם

נובהרדוק, בערים: שבלי, וורשה, ברדיצ'ב, אודיסה, דווינסק, מינסק, לידא, זטל.

יוזל תורה להרבצת שאיפה האלה האברכים של בלבותיהם הכניס ר' לרבנות, שנלקחו אלה ישיבות. וגם בייסוד לעסוק עליהם והשפיע ויראה

כך וגדולות. קטנות שברוסיה, ישיבות השונות בערים במקומותיהם יסדו

תנועה. ויש של לממדים והגיעו תורה, להפצת הפעולות ונתרחבו הלכוהכוללים. יד על ישיבות מייסד היה בעצמו ר' יוזל אשר

נמלך זמן לאחר יוזל קצר, בעיר בחורים של גדולה ישיבה לייסד ר' זו לישיבה היסוד הקטנות. את הישיבות גידולי את בה נובהרדוק, ולרכז

בערך. תרנ"ו בשנת הניח

כולל בחור, מלבד מאות שלוש הישיבה אל קצר, התלקטו זמן במשךאיש. כשישים בנובהרדוק, שמנה זמן באותו שהתקיים האברכים

יוזל מינה לא מיוחדים ר"מים ידועה. יש לא הדבר סיבת בישיבתו. ר' במשך העלול בלעדו, חשוב אישי כוח בישיבה שיתבצר רצה שלא לשער את חילק ורוחו. הוא שיטתו כפי הישיבה את לנהל לו להפריע הזמן

בהתאם הישיבה והעמיד ולדרגת לגיל לחבורות, כל בראש הלימוד, שידרשו שבישיבה, התלמידים מבחירי או בתורה גדול אברך חבורה

במשך בחידושי לפניהם בנובהרדוק, הישיבה של קיומה שנות תורה. ור' ורהפטיג ירוחם שמואלביץ; ר' ר' אלתר זה: חתנו בתפקיד שימשוממוש. סוקולובסקי שמחה

בשיעוריהם, הגיעו עוסקים שהיו הצליחה, ובשעה החבורות של זו שיטה בעצמו ר' יוזל כמרקחה. גם היתה הישיבה וכל רבה לריתחה הפלפולים

בתורה. הרב כוחו מתגלה היה ובהם אלה, בפלפולים מתערב היה

את ראה בו המוסר, אשר לימוד את עיקרי כיסוד בישיבתו הנהיג ר' יוזל בהתלהבות היא המוסר שבלימוד היעילות שיטתו, עיקר לפי חייו. מגמת

בישיבתו. קבעו זו ובצורתו הרגשות, ובהתרתחות

הבולשביקית המהפכה נוכח יוזל רבי

נערכו שעלו הבולשביקים מהפכת התחוללה תרע"ח בשנת לשלטון. השתוללו צבאות בין מלחמות המדינה ובכל רבות, כנופיות שונים, עינו והכנופיות הנלחמים הצבאות של רובם רבה. אנדרלמוסיה השתררה

נשדדו יהודים אלפי פרעות, ומאות הזדמנות בכל בהם וערכו היהודים את ונתרבה ומגיפות מחלות במדינה, פרצו רעב השתרר זה מלבד ונרצחו.

סכנה. בחזקת היו הדרכים והחמס, וכל השוד

והתמורות, המצבים בכל התחשבו לא נובהרדוק ישיבות תלמידי אולם בפעולותיהם נפש סיכון תוך המשיכו הללו הפרועות התקופות ובכל

נדדו בתנועה, תמיד היראה. היו והפצת התורה הרבצת למען הנועזותגנבו ברשיונות או רשיונות בלי למקום ממקום גבולות, פרצו מזויפים,

לישיבה ישיבה בין הקשר את ולשמור ישיבות לייסד - כדי וכדומה מחסומים ר' יוזל. ורבם ראשם עם המגע ואת

מלאות היו והן משא של ברכבות רק ברוסיה השתמשו חירום עת באותה ורוכלים השונים הצבאות מבין חיילים מקום, בעיקר אפס נוסעים, עד

אשר ספיקולטיביים. ויש רווחים לשם למקום ממקום מזון מעבירים שהיו גגות על נטענים רבים הקרונות, היו בתוך מקום וחוסר הצפיפות מרוב

והשרשרות הצלחות ועל והחלונות הדלתות צירי על נתלים או הקרונות אלה, תחבורה ובאמצעי הללו האלמנטים בחברת לקרון. קרון שבין

הרוחניות. מגמותיהם ביצוע לשם נובהרדוק ישיבות תלמידי גם ניטלטלו

יוזל גם כל מפני נרתע ולא בדרכים זמן באותו מפליג היה בעצמו ר' למחנה ממחנה העובר הראשי המפקד כעין שימש הוא וסכנה. הרפתקה

שהיה אחרת. ויש בעיר חנה שבת בכל כמעט חיילותיו. על מיפקד לערוך הגדולים. קרה רוסיה מרחבי אחדים, לרגלי ימים שארכו נסיעות עורך

בחרקוב, תשובה קיוב, בשבת בעיר נמצא השנה שבראש השנים, באחת אחת בין קילומטרים מאות של מרחק יש כי בהומל, אם הכפורים וביום

והיה וכוח מרץ מלא היה הקשיש גילו לשנייה. למרות קופץ עלומים, החלונות, נתלה דרך הצעירים, מטפס כאחד הרכבת קרונות לתוך ראשון

את לחזק למקום ממקום הקשים, ונקלע החורף בימי המדריגות, אף עלומענין חברה, לכל בדרכים עצמו את מתאים היה זה שזקן הישיבות.

או שחיילים קרה פעם הכל. ולא על ומתחבב הנוסעים סוגי כל עם מתיידד על מחמאות והפליטו ידידות לאות שכמו על לו טפחו כנופיות אנשי

וחביבותו. זריזותו, אמיצותו בגלל חשבונו

עד והאנדרלמוסיה ורע הלך ברוסיה והמדיני הכלכלי המצב גברה, ישיבות למחוז, ואף מחוז בין התחבורה לגמרי נפסקה קרובות שלעתים

מצאו אז גם אחותה. אבל עם אשה במגע לבוא יכלו לא נובהרדוק מברקים. הם ביניהם מחליפים הזקן, והיו רבם עם קשר להחזיק תחבולות

עידוד הוראות להם שולח היה ומעמדם, והוא מצבם על לו מודיעים היו שהשלטונות כדי ובפסוקים ברמזים מנוסחים היו האלה וחיזוק. המברקים

יוזל קיבל תוכנם. פעם יבינו לא סרטוב, שהרשות מישיבת מברק ר' והשיב את לסגור פקדה הסובייטית "אב מלים: בשתי להם הישיבה,

בתפילת שכתוב השם, כמו קדושת על נפשם שימסרו הרחמים", כלומר פלוגת הישיבה באולם שהופיעה הצו, ובזמן את קיימו הרחמים". הם "אב

וקצינה חיילים ודרש כנגדו מושט כשאקדחו המנהל אל ניגש מזויינת, בו, שיירו מוכן שהוא לו ואמר חזהו את המנהל המוסד, חושף את לסגור מברקים נתקבלו הישיבה. פעם תלמידי כל – דבריו על וחזרו עברו ואחריו

"חרקוב מישיבת "חרקוב חרקוב: הרוח", על עומדת בוערת"; .16ההתלהבות בשיא עומד בישיבה שהמצב היתה שמשמעותם

לעיר בכמץ, עלו בחורים ברכבת לכיוון העיר חרקוב. בהגיעם באותם הימים, נזדמן לו פעם לנסוע עם קבוצת 16 יוזל עם קבוצתו מהרכבת וכלאום הרכבת לערוך ביקורת, ומשום מה הורידו את ר' חיילים מהצבא האדום על

אדם היתה דומה להסרת פקק מעל פי צלוחית, התחנה. לרגלי התנאים ששררו אז, שיריית בן באחד מחדרי יש בכוחם של אולם ר' יוזל לעג להם וקרא להם שוטים, האם איימה עליהם סכנת מוות והבחורים נבהלו מאד.

לערוך "בורסה" בענייני ביטחון, רע. כשראה שדבריו לא הועילו, פקד עליהם החיילים לעשות להם מטוב ועדלהתווכח והבחורים והחלו זוגות, זוגות מיד כל אנשי הסתדרו נזעקו לרגלי הרעש שהקימו, הציקא ביניהם.

החגורה את להדק במדינה, החל שלטונו את ביצר האדום שהצבא לאחרבהיות האידיאות את ולהחדיר התושבים על מפלגת המהפכניות.

לפי את עויינת הקומוניסטים להציק גם תכניתם, התחילו מצע הדת, שמונה גיל עד התורה לימוד את שונות: אסרו גזירות עליהן ולגזור לישיבות

הרבנים את למועדונים; רדפו והפכום הכנסיות בתי את עשרה; החרימו הדת. בעיקר את לעקור שונות תחבולות הישיבות, וחיבלו תלמידי ואת

)הסיעה אנשי הזאת המשימה את ביצעו היהודית( ה"יבסקציה" שהתגלו שבמפלגת וכאויבי מרבותיהם יותר אדוקים הקומוניסטים,

במאבק, אתם ונכנסו מהם נרתעו נובהרדוק, לא ישיבות היהדות. תלמידי למען ולעשות ישיבות לייסד הדת, המשיכו ולשמירת התורה ללימוד הטיפוהיהדות. חיזוק

יוזל עבר תרע"ט בשנת לישיבות מרכז בה וקבע לקיוב מהומל ר' ...וכשלוש לחמשה והתפזרו, לשם התכנסו תלמידים מאות נובהרדוק.

איומה, רבבות היתה בעיר המצוקה העיר. של רובעים בחמשה סניפים חרפת וסבלו מדרשות ובבתי כנסיות בבתי התגוללו הסביבה מכל פליטים

הסוכות )בחג העיר את דניקין הגנרל כבש לזה נוסף בכל. ומחסור רעב תלמידי כולם. אולם על נפלה חשכה ביהודים, ואימה טבח תר"פ( וערך

שלשום. ר' כתמול כמנהגם נהגו רוחם, והם נשברה לא נובהרדוק ישיבות שעה באותה שלו השיחות הכל. כל את ועודד ביטחון רוח מלא היה יוזל

קצף הפסוקים: "בשצף על עומד הביטחון. היה למידת מסביב הסתובבו ,217אקבצך" גדולים וברחמים עזבתיך קטן ממך, ברגע רגע פני הסתרתי קטן לרגע אלא זה אין ישראל, אבל על נורא קצף שניכר אף כלומר, של בתפילתו דבריו את גומר היה הגדולים. לרוב ברחמיו יסוככם ולבסוף .318בעולמך!" אהובים לך שיש הודע עולם! של גוריון: "רבונו בן נקדימון

הלהיב היראה. בעיקר בעבודת משנה ולחיזוק לתשובה גם עורר הוא עליהם לקבל תלמידיו את בחייו, והמריץ האחרון הכפורים ביום בשיחותיו

הקבלות הזמן. ראש וטירוף השעה מצב את ההולמות גדולות קבלות מוצקה רוח הפיחו האמת". דבריו בעד החיים כל להיות: "להילחם צריך

ולהחזיק ברוחם ליפול לא איתנים בכוחות התאזרו התלמידים, והם בלבותנפש. מסירות לידי ביותר, עד הקשים בנסיונות מעמד

נספו חדשים שלושה ובמשך בעיר איומה מגיפה פשטה הסוכות חג לאחר שהתגוללו העיר בפליטי הדבר פגע איש. בעיקר אלף עשר כחמשה בה

עד מלאים היו העירוניים החולים כל. בתי ובחוסר בצפיפות כנסיות בבתי הישיבה תלמידי חולים. גם לבתי נהפכו הכנסיות בתי וכל מקום אפס

מתו. רק מהם עשר וששה במגיפה נדבקו הכנסיות בבתי נמצאים בהיותם בחולים. קרה וטיפלו בבריאותם ור' יוזל, נשארו בלבד תלמידים שלושה

אותם למשוגעים וגרשו אותם. והסתכלו עליהם בתימהון עד שחשבוישעיהו נד. 17תענית כ. 18

בו, לטפל פחדו קדישא חברא ואנשי הדבר במחלת אדם שנפטר פעם עוד, שבבוקר זה. מספרים תפקיד למלא מוכן שהוא והכריז ר' יוזל ובא

כדי אותם ומנקה הישיבה שבחצר השימוש בבתי עומד מצאוהו אחדהמגיפה. להתפשטות הגורמים את לסלק

לאחרים. בחולים הטיפול את למסור ר' יוזל נאות כזו, לא סכנה בשעת למשכב, וביום שנפל נפש, עד במסירות בחולים בעצמו לטפל המשיך וכך למרומים. נשמתו עלתה תר"פ שנת כסלו י"ז

בקיוב, אז שנמצאו הכנופיות לגיונות שבדבר, מצד הגדולה הסכנה עםיוזל גדולה לוויה נערכה אלפים מלבד בה שהשתתפו לר' תלמידיו-

הספידו מר. באחרונה והספד קינה עליו נשאו העיר המקום. רבני מתושבי גבוהה. אבל בטמפטורה חולה שכב בודניק. הוא ר' דוד המובהק תלמידו על חזר והוא רבו את להספיד ממיטתו הרעה, קם הבשורה אליו בהגיע האמת. בעד החיים כל צוואה, שיילחמו כעין האחרונים, שצלצלו דבריו בקרבנו", וכל חי אם כי הוא מת בהצהרה: "לא דבריו את גמר הוא

עזוב ולבלתי מירושתו סור מעמד: "לבלתי באותו עליהם קיבלו תלמידיו כסלע ולעמוד גדול במרץ כוחם בשארית לעולם. לעבוד הגבוהה דרכו את

ולעבוד ישיבות ולייסד הקיימות הישיבות לחזק ים בלב איתן חדשות, בגאון והיראה התורה דגל ולנשוא לעולם ימוטו לבל ובאיכות בכמות הימים". כל בישראל ובאומץ

189-184עמ' פלדהיים, תשי"ז, ד, הוצאת המוסר תנועת

אישיםויינברג יעקב יחיאל ד"ר הרב

אמשטרדם ר' נפתלישבחבורה החסיד

מסלנט, זצ"ל, נתייחד ישראל לרבי לו שהיו התלמידים ואלפי מאות בין נפתלי ורבי זיו זיסל שמחה בלאזר, רבי יצחק לשלושה: רבי מיוחד מקום

ישראל ר' הרוחניים. בעומק יורשיו את בהם ראה סלנט אמשטרדם. והגדיר מהם אחד כל של טיבו על לעמוד המובהק, השכיל תבונתו, וכרבם

חכם, ר' זיסל למדן, ר' שמחה וקולעת: ר' יצחק קצרה בהגדרה זאת דרך סימון מאשר יותר אלה בתארים וחסיד. יש חסיד. למדן, חכם נפתלי

יסודות שלושת על המוסרית התנועה הרכב ראיית תלמידיו, והיא לאישיות הללו. היהדות

רבי ששמו זה ענף של מחייו אחדות אפיזודות נביא העניין המחשת לשם יותר לתנועה-רוחנית אופי תכונות בהן לראות אמשטרדם, שיש נפתלי אחד היותו גרידא. למרות פרטי איש של פסיכולוגיות תכונות-נפש מאשר

פעילותו בהפצת עסק לא התנועה של הראשונים מאבותיה המוסר. שידעו של ומצומצם צר בחוג הצטמצמה זה. מטמון על מקורביו, טשטוש על עמל ימיו המותר, וכל גבול לקצה עד האיש היה מצניע-לכת

מוסד-חינוכי או קיבוץ-תורני לו יסד העולם. לא בענייני אישיותו והעלם לא ברבים. ואף המוסרית ושיטתו רעיונותיו להפצת במה לו הקים למעןמאוד. נדירים במקרים אלא ברבים דרש

במינה מיוחדת ענוותנות על המעידה בחרותי, מימי אישית חוויה לי זכורה כנסת-ישראל בישיבת לימודיי בתקופת זה אמשטרדם: היה נפתלי ר' של

אחד. חורף במחיצתו להיות הגדולה בזכות זכיתי קובנה, פלך בסלבודקה סלנטר ר' ישראל מרבו אמסטרדם לר' נפתלי היתה הדבר: קבלה וזה

זה ספר ללמוד היה "קצות-החושן". ונוהג בספר מוצש"ק בכל ללמוד את לשם-כך בעמקות, וביקש העניינים והבהרת פלפול לשם בחברותא

לזכות נחשב היה מתלמידי-הישיבה, זה בחור לו לבחור מסלבודקה הסבא אחד חורף ז"ל הסבא בי הגדולה, בחר רב. לשמחתי לכבוד וגם גדולה

בי נוהג זה גדול זקן בראותי נפשי ידעתי רך, לא נער זה. ואני לתפקיד להביא צורך וכשהיה לשרתו בשום-פנים לי הניח לרב. לא תלמיד מנהג הסולם על בעצמו, ומטפס טורח הספרים: היה מארון עיון לשם ספר

יתרה בחמימות לי מודה היה הלימוד אחר המבוקש. הספר את לי ומושיט אותי מלווה היה לו, ואף שהנחלתי הלימודית התועלת על ובהכרת-תודה

מביתו. בצאתי

נמנע העצומה בשקידתו ויקר. נדיר לדבר נחשב במחיצתו להימצא בדרכי-ה' ותושיה עצה ממנה ליהנות הכשרה והשעה משיחות-חולין,

הליכתו יום. גם יום בית-המוסר אל מביתו הליכתו לשעת מצטמצמת היתה בזאת צריכים. גם היו ולימוד היו, תורה לימודו שיטת בית-המוסר, וגם אל

מעומקא-דליבא. ועד וברגש בהתלהבות הגדול, ללמוד מורו בשיטת נקט ההופכת וכיסופים התרפקות שכולה עצב מנגינת באזני מתגנבת היום

לנו מורה היה חדרי-לב. "כך בוקע ברגש ומייסר מוכיח לניגון מדי-פעם הרצויה התועלת את מביא זו בשיטה לימוד אומר, "שרק היה הרבי", אינו בלבד עין וראיית שלוה מתוך לימוד בעמקי-הנפש. רושם ועושהכך במידה רושם משאיר התנאים אבות- נהגו מספקת. העולם,

התלמוד מן ראיות מביא והיה ז"ל רבנו לנו משנן - היה והאמוראיםוהמדרשים".

בפורים ר' נפתלי

יום הכלל מן יוצא לעשותו לעצמו ר' נפתלי הרשה בשנה אחד יום - קפדנית תכנית מדוייקים, ותיכן לפרקים זמנו שסידר נפתלי הפורים. ר'

לשנות לו גרמו לא טרדות-הזמן שכל רגע, ולכל שעה ולכל יום לכל ומתבל משקה בשתיית הפורים יום את מבלה הנימה, היה כמלא מתכניתו

לנו, תלמידי-הישיבה הגדולים. וחבריו רבו על וסיפורים בשיחות שתייתו כל-שהיא. מגבלה כל ללא והמעניינת הנעימה במחיצתו לבלות אז הורשו

של הגדולים התלמידים של בשבחם לשתייה, הירבה שתייה אחת, בין פעם - זיסל ור' שמחה למדן - הרבי: ר' יצחק עליהם שאמר ומה ישראל רבי

מה לא אמר שהרבי חכם. מתוך לשונו על העלה עליו, כלל. פורימית: ומה בלשון ושאלתי פני העזתי מרובה שבשתייה בדיחות-הדעת

והפליט: "סבור תמהות, עיניים שתי בי נעץ עליך? ר' נפתלי הרבי אמר את תכסה בושה זקן? באמת באדם אף להתלוצץ מותר בפורים כי אתה

בשעת אצלם שעמדתי מהם, משום כאחד אותי חשבו אלו פני, שגדולים כי יודע כמוני מי אך פנים, לי האירו הגדול. אמנם, הם רבנו של דרשותיו

לקרסוליהם. אף הגיע כמוני, שלא מועט לאדם רחמנות משום זה היה"והרי מביאה גדולים במחיצת העמידה בכל-זאת אבל שמך תועלת".

בעזות המשכתי לראותך", מתאווים והכל והסביבה העיר בכל מפורסם "הכל תמימות: שכולה בענוות-חן וענה כעס לא - ר' נפתלי הפורימית פני

בעטיה לתלמידו. והפרסום אותי חושבים הרבי, שבטעותם כבוד בשביל הנשים שבת, וכל לכבוד מהודרות חלות לי, שאופה בא הצנועה זוגתי של

והיא, בשבחה, לספר באים לתפארת, ומתוך-כך מעשי-ידיה את מהללות והפרסום הכבוד בכל יד לי שאין בשבחי, למרות להם בדרכה, מספרת

כלל". לו ראוי ואיני הזה

מכסאו, ר' נפתלי ברקיע, עמד ראשונים כוכבים היום, משנראו רדת עם עבר, הגיעה הפורים אחר. רבותי, אמר, חג לאדם והיה יינו פג כהרף-עין

עלינו שעת ויראה באימה ולהתפלל משכרותנו להתפכח העבודה. עלינו כדי שקידתנו להגביר גם תפילת-ערבית. את להשלים בתורה,

פטר התפילה הפורים. לאחר הקבוע, בגלל לימודנו מסדר שהחסרנו בחברתו. ולשמוח עמו להסב שהואלנו הודיה, על של במאור-עינים אותנו מעמיק, בלימוד ושקע הקבוע לימודו )הסטנדר( למקום העמוד את הסיט

עמדנו בשקידה ורוממות-הרוח התפעלות כשכולו נטועים גדולה, הרצון ותוקף הרוח עוז של הזה הגדול למראה נפשנו ידענו ולא במקומנו

שלפנינו. זה וזקן רצוץ שבגוף

הרצינות אל והקליל העליז הפורימי ממצב-הרוח אחד ברגע המעבר ההוד העילאית, מן ממשב-הרוח בו והעבודה, היה שבלימוד הקדושה

גבורת היה, כלא העכור, שהיה החומר לעומת אנוש רוח שבגבורה, אתה ומה ליש אתה הרוח. אכן, מי התעוררות עם ויותר בששים שבטל סברות של ובעבודה! תלי-תלים בתורה העוסק מישראל אדם מול חלמיש

שאב מאין היה זו. לנו, הנוכחים, ברור תופעה יסבירו לא פסיכולוגיות מקור יש המוסרית, בה שיטתו - רבו רבה. תורת כה במידה תעצומות-נפש

החומרי, הגוף מול מחצבתה עליון שמכוח הגדול. רוח-אנוש לפלא וסיבה

רקומת וממשית חיה תשובה עמדה לפנינו במה? תלוי ומה ממי חזק מי במתכוון שלא פעם בגופו, הפליט ושבור רצוץ שהיה ובשר. ר' נפתלי גידים

שקיבל המוסר לימוד וללוא הרבים, מתחלואיו נוראים יסורים סובל הוא כיתקומה. לו היתה ובנפשו, לא בגופו שליטה לקנות למד ושממנו מרבו

נפתלי של חייו את סוקרים כשאנו גדול, מראה לעינינו מתגלה ר' גדול, כוח הוא סלנט ר' ישראל של המוסר כי להודות שלא ואי-אפשר

ר' נפתלי זה, ששמו נפלא בחזיון לחזות שלא נפלאות. אי-אפשר מחולל העצמי קיומה את המכחישים של לדבריהם מפורשת אמשטרדם, הזמה

אלא ונפש רוח חיי אין העולם, ושלפיהם יוצר של כיצורו הנשמה של ורצוץ שבור חולה בגוף גבורה ורוח היצירה וחומר. כוח הגוף של פונקציה וחומר, והוא-הוא גוף שאינו דבר-מה באדם יש משהו, וזהו: אכן מלמדנוהגוף הפועל האדם שבו מכשיר אלא אינו והיוצר. אותו שוכן זמני,

הנצח. של שלוחו ניצוץ-אלוקיתשס"ב, עמ' לט-מג לפרקים, ירושלים

זייצ'יק אפרים הרב

הכהן מאיר ר' ישראל על זה על ממשיל היה בקרבה, הוא והתיישבות לארץ העלייה את חייב הוא

ביניהם, פעם והתקוטטו בזה זה שהתחרו שכנים חנוונים לשני משל: משלובא אחד של בחנותו דליקה נפלה את לכבות לו ועזר שכנו מהם,

ישראל הזה. עם הדבר חנותו. כן על גם איימה שסכנתה הדליקה, משום שאפשר מה כל להציל לארץ לעלות דליקה, מוכרחים של במצב נמצא

להציל.

מאיר ר' ישראל כאמור, החליט רבות, שנים של ממושכה תוחלת ולאחר בארץ להשפיע יצליח שגם קיווה ארצה. הוא ולעלות מחשבתו את לבצע

המפולגת הרבנות בין שלום להשכין ובפרט היהדות, של לחיזוקהבירושלים.

וישב הצדדים משני הרבנים בבתי יבקר ירושלימה שבבואו אומר היה הואביניהם. וישלימו להרגיעו ירצו ובוכה יושב זקן איש כשיראו ואולי ויבכה,

פרופ' ביאלובלוצקי של במאמרו עוד עליו הגדולים, עמ' ש-שא, ראה המאורותב"דף" זה.

זיסל שמחה רבי של - אמו ברוידא חיהמקלם

"חכם אשכנזי, בעל לר' צבי שהתייחסה זיסל, חיה, ר' שמחה של אמו גםהיא ללמדנית ומפורסמת גדולה אישה הייתה צבי", הייתה וצדקנית.

זיסל נשים. ר' שמחה בהלכות הוראה, ובייחוד כדי עד בהלכות בקיאה בחברות ימיה כל תורה. עסקה בלי אמות ארבע הלכה שלא עליה העיד

זו חולים, ולמטרה להחזקת חסדים. בעיקר, דאגה וגמילות צדקה של עוברת )דיליז'נס( שהייתה המרכבות שירות קו של באכסניות מצויה הייתה

ושבים. העוברים את קלם, ומתרימה דרך

מנדלי המפורסם הצדיק לשם הזדמן שפעם מספרים מטבריג, ר' הבריות, בפי מכונה שהייתה ר' ישראל'ס, כפי חיה היא שזאת לו וכשאמרו

לבה. את להיטיב לה והגיש ביין עוגות הערצה, טבל כנגדה, ולאות ישב של נדבה לידה לה, מסר שרוחשים הכבוד את האורחים, בראותו אחד

ענייה, לטובת הגדולה התרומה על האישה של שמחתה רובל. עם שלושה19בבכי. שהתפרצה עד לה שחלקו הכבוד על כך כל הצטערה

ולכוחותיה לדמותה סמל אחת,המשמשת אופיינית עובדה לציין כדאי לוויות בשעת לסחור רגילה הייתה צדקה גבאית הגדולים: בתור הנפשיים פעם הקטנות. בעיירות שנהוג העניים, כפי לטובת נדבות ולקבץ הנפטרים

ומתה לה קרה והנה בתה עליה אסון, זו אישה שינתה לא היחידה. הצדקה, באמרה: "וכי קופסת עם בתה לויית בשעת והסתובבה ממנהגה

)הרב220לסבול?". העניים וצער, צריכים באבל שרויה שאני משום דב תשנ"ו, כרך ושיטותיה, ירושלים המוסר: תולדותיה, אישיה כ"ץ, תנועת

(.26-27 שני, עמ'

שמטולטלת סוחר", אנייה כאניות "היתה הפסוק את להמליץ אפשר עליה האצור סחורה על האנייה שומרת זאת בכל הים גלי בין למקום ממקום

החבוי התכונות אוצר על שומרת המצבים בכל חיל האשת בתוכה, כךבתוכה.

"ותשר נאמר לא שנושעה לאחר חנה - בתפילת אימרתה הוא מפורסם צריך עדיין וישועה הצלחה לאחר שגם חנה" ללמדך "ותתפלל חנה" אלא

ירושלים ,חיל אשת קונטרסשטרן, מיכל יחיאל דשמיא. )הרב לסייעתא(.101תשנ"ט, עמ'

לוין יעל ליקטה: ד''ר

המוסר תנועת של ממעיינהסלנטר ישראל רבי

מפי ר' אברהם ברוידא. 19ליזרוביץ דוב ר' אליהו מפי 20

ופתגמים אמרות

והעולם האדם

למעלה, אבל למעלה לדאות ציפור של לציפור: בכוחה נמשל האדם הרי לרגע ממעופה מפסיקה היא הרף. אם בלי כנפיה את שתניע בתנאי

האדם. הוא כן למטה. וצונחת נופלת היא***

מנגן. פגם, הריהו בלי שלם הוא לכינור: אם דומה האדם***

הוא זמן וטהור, ובאותו קדוש גאון, צדיק, חסיד, בבחינת שהוא אדם ישוגזלן. רוצח, גנב כופר, רשע,

*** . ואילו21שטות" רוח בו נכנסה כן אם אלא עבירה עובר אדם לפנים, "אין

טהרה. רוח בו נכנסה כן אם אלא מצוה עושה אדם היום, אין

עבירה, ראוי בשכר עדן וגן מצוה בשכר גיהנום מקבל האדם היה אילו אףמצוה. לדבר לרוץ היה

ודעות מדות

הש"ס. כל על - מלעבור אחת מידה לתקן קשה***

כבוד. בעל כמו לבריות הנצרך אדם לך אין***

רוחניים כוחות ישנם כפולים, ואם רוחניים כוחות - דרושים חנווני להיות כדיבחנות. אותם לבזבז - חבל גדולים כה

***היאוש. כמו קשה מחלה לך אין

לחבירו אדם בין

במה הגוף. ואילו על הנשמה את לבכר לאדם לעצמו, יש שנוגע במה ענייני הם חבירו של הגוף צרכי הגוף, באשר על לוותר אין - לזולת שנוגע

עצמו. של הנשמה***

הביטחון. במידת להשתמש - אין הזולת לגבי***

להקים אם לחבירו, כי בור לכרות לו הזולת, אין על להתרומם הרוצהלעצמו. רמה

סוטה ג. 21

***כן דם טיפת בודק שאדם כשם הכשרות צדדי כל לבדוק יש בביצתו,

בפרוטתו.***

אחרים. חשבון - על במצוות להדר אין***

הרע לשון המספרלשיר יודע שאיננו רב עללמדן, שאיננו חזן ועל

הרע. לשון משום עוברלמדן שאינו רב על המספר אבללשיר, יודע שאינו חזן ועל

נפשם. את נטל כאילו***

בסכין, אמר: מי פגימה חשש בגלל השוחט את אחת בעיירה כשהעבירוהשוחט. את בו ששחטו בסכין היו פגימות כמה יודע

מוסר

צדיק. להיות איך אם כי צדיק, להיות כדי - לא דרוש מוסר לימוד***

פיו לחסום רק לו יועיל לא אם חייו, אף ימי כל מוסר ללמוד לאדם כדאיהרע. לשון של אחר מדיבור

*** שולל העבירה, הריהו עצם את לבטל מצליח איננו המוסר, אם לימוד

העבירה. טעם את לפחות

הכפורים ויום אלול

"אלול" הרי עצמו אלול, ואלול בחודש כמו להתנהג אדם צריך השנה כלהוא.

*** לשוב מקדימים מעשה הסליחות. אנשי בימי בתשובה לשוב נוהג העולםאלול. בחודש

***הכפורים. יום נעילת אחרי תיכף בתשובה להתחיל אומר, שיש ואני

***השנה. לכל תכנית לערוך הכפורים, יש ביום

שונות מרפים ואם נחנקת היא אותה מאמצים לציפור, שאם משולה הרוחניות

בורחת. היא ממנה

*** את בפריז - מחללים הרע לשון בקובנה המדרש בבית מדברים אם

222השבת.

*** נוהג היית החשבון: איך לפי אותה לבירור, דון שאלה לפניך כשעומדת

הכפורים. ביום נעילה בשעת***

הללו: הדברים שלושת בו שיהיו ציבור, צריך בצרכי העוסקלהתרגז. א(לאלהתעייף. ב(לאהמעשה. גמר לרצות ג(לא

*** נער בבחינת תמיד להיות אדם כל . על323ישראל, ואוהבהו" נער "כי

המקום. לפני אהוב הוא אז מתלמד, ורק***

להם שאין ה"מתנגדים" חושבים "רבי"; להם שיש ה"חסידים" חושביםבידם. טעות ואלו ואלו ב"רבי". צורך

*** מאחר אחד לרגע המתמהמה מהרכבת: א( ללימוד יש דברים שלושה

קטסטרופה. ג( הנוסע הסלולים, גורמת מפסיה שהיא כל אותה. ב( סטיהלעונש. צפוי – כרטיס בלי

277-286עמ' המוסר, א, תנועת כ"ץ דוב הרב וליקט התקין

הורביץ יוזל ר' יוסף

והליכות משלים אמרות

אמרות ראוי שאיננו צד לכל המסתובב שבור למנעול דומה ועקבי יציב שאינו אדם

לכלום.***

אין באדם בשר, וסתמי. אבל חלב, של מינים: של שלושה יש בכליםלכאן. או לכאן או סתמי, אלא

*** להיזהר חייב הוא , כמה124בגדו על רבב יהיה שלא להיזהר אדם חייב אם

לבו. על רבב יהיה שלא***

פתאום את תלמידיו הראשונות בשמירת השבת, הבהיל ר' ישראל מספרים, שבעת שנתגלו בליטא הפרצות22 מהתלמידים הרהיב עוז בנפשו לשאול והתחיל להוכיח אותם על קלקלה זו. אחד המובהקים לאסיפה דחופה,

כגון: לא ישראל: "לוא היינו אנו זהירים במדריגות שלנו, למה מכוונים את הדברים אליהם? והשיב ר' בתימהון, לא היו ההמונים באם לידי חילול שבת". ללכת ד' אמות בלי תורה ותפילה וכדו',

הושע יא. 23רבב על בגדו חייב מיתה". ראה חז"ל )שבת קיד(: "כל תלמיד חכם שנמצא 24

לכסוף צריך השיטה, אלא זו לא באמת אליהו, אבל לגילוי כמהים הכלאליהו. לגילוי המובילה הדרך אל להגיע ולעמול

*** ואמר: אליעזר אל בא רבקה ידי על הצמידים ואת הנזם את לבן כשראה

שיש ראה לבן אלילים". רש"י: "מעבודת הבית, ופירש את פיניתי אנכיהאלילים. עבודת את גם ויגרש כסף להשיג אפשרות

*** אותו מזרז הוא בידו עולה טוב, וכשאינו מעשה למנוע היצר של דרכו

הוא ובשנייה המעשה, את לבטל רוצה הוא בראשונה שונים. בחשבונותהמעשה. ה"לשמה" של את לבטל רוצה

***שצומח. במקום ביותר עיין ולשים מקום בכל לזרוע אדם חייב

***גנרל. לדרגת להגיע פשוט חייל גם מלחמה, עשוי בימי

***מברק; שלחתי - מכתב לשלוח צורך שהיה במקוםשליח; שלחתי – במברק צורך שהיה במקוםבעצמי. נסעתי – בשליח צורך שהיה במקום

*** אני צריך אם לאו, אלא אם לעשותו אני יכול אם בדבר חשבתי לא מעולםלאו. אם לעשותו

*** אופל, בנתיבות לילה להברקת דומה המוסר לימוד בעת ההתפעלות

דרכו. את למצוא לתועה מאירה קט לרגע אלא אינה כי שאם***

בבית נשבר הוא תקנה; ואילו לו אין בבית נשבר הוא זכוכית, אם כלי צורתו. כן את לשפר ועוד לתקנו אפשר הזכוכית, הרי ליציקת החרושת

הרוחניים הליקויים כל לתיקון היתוך ומקום חרושת בית מהווה המוסר ביתשבאדם.

*** ויש ערוך שולחן לנו יש מוסר, הרי ללימוד צריכים למה פעם אותו שאלו

בפני יתביישו שלא כתוב ערוך בשולחן הראשון שבסעיף והשיב לקיימו? הסעיף את אף לקיים אפשר אי מוסר לימוד שבלי המלעיגים, וחוששנו

הראשון.***

מבקש. להיות האדם את לחנך יגעתי ימי כל***

במקום להיכנע שיוכל כדי ביותר הגדולה במידה אמיץ להיות אדם צריךשצריך.

*** מצומצם; גשמי דבר רוכש המקבל מהמקבל, כי יותר הרבה מקבל הנותן

וטהור. טוב לב לעצמו רוכש שהוא הנותן כן שאין מה

*** יומם משתדל לחם" אדם תאכל אפך "בזעת הקללה את לקיים כדי אם

אשר הגבר "ברוך הברכה: את להשיג כדי להשתדל הוא צריך ולילה, כמה25בה'". יבטח

משלים

הנבוך המתחרט

דומה הוא אחרת, הרי לדרך עוקר ואיננו הרעים מעשיו על המתחרט מדעתו חוזר הוא הדרך ובאמצע מערבה ההולכת בספינה המפליג לאדם

מזרחה ההולכת אחרת לספינה לעבור מזרחה, ובמקום לנסוע ומחליטלמזרח. ממערב פניו שמחזיר אלא ספינה באותה לנסוע ממשיך הוא

המאושר הפחמי

לפרנסו בה' שיוכל בוטח ואינו במסחרו או במקצועו פרנסתו התולה במקצוע שבחר שמחתו המביע לפחמי נמשל אחרות, הריהו בדרכים

שלושים שזה מרעש, והראיה גווע היה צורף להיות בחר לוא כי הפחמות בעסקי אדם אליו שיפנה פעם אף קרה ולא סדנו על עומד שהוא שנה

צירוף.

לדחליל מאנדרטה

גשמיות, למטרות בהם ומשתמש גדולים שכליים בכשרונות שמחונן מי ידי מעשי נאה אנדרטה הגנים באחד וראה לכרך שבא לכפרי דומה הריהו את לגרש דחליל לשם בגינתו והעמידה לקחה בערותו גדול, ומרוב אומן

הציפורים.

גאה אסיר

הוא כאלו עצמו את משלה והוא ולתאוותיו, ליצרו כולו משועבד ואדם יש משול ואנה. והריהו אנה לפנות הכרתו, ובכוחו מחייבת שכך אלא השליט שהשוטר ושבים העוברים בפני מתפאר והוא שוטר בידי המובל לאסיר

האמת, על לעמוד שמעוניין מי ומפקדו. ברם אדונו והוא משרתו הואלנפשך. חופשי אתה מה עד ונראה השוטר מן להסתלק נא לו: נסה אומר

שגדל הננס

ירמיהו יז. 25

החיצונית בצורתם מעשיו את מיסודו, ומתקן טבעו את משנה שאינו מי וטען לילה באישון משנתו פעם שהתעורר ננס לאותו דומה בלבד, הריהו

קצה עד מגיעות אינן רגליו תוכיח! תמיד ומיטתו פתאום, גדל שהואוהנה ברם עד מקצה המיטה את ממלא הוא עכשיו מיטתו, קצה.

הפעם שכב המיטה, של לאורכה לשכב שבמקום התגלה אור, כשהדליקולרוחבה.

הקשור התרנגול

כל ורצונותיהם. אלא יצרם כנגד לעמוד בכוחותיהם מוגבלים האדם בני של במקרה אבל עצמו, את מרמה הוא ניסיון לידי אדם בא שלא אימת שקשרוהו לתרנגול דומה כוחותיו. והריהו ואפסות חולשותיו מתגלות ניסיון

חופשי שהוא לו ונדמה צד לכל מטייל והינו המיטה לכרעי ארוך בחבל מכשיעור יותר לרוץ מנסה כשהוא העולם. ברם רוחות לכל לרוץ לרצונו

בתוך מוגבל שלו ושהחופש ממקומו לזוז יכול שאינו לו החבל, מתגלהבלבד. אחדות אמות

שהתהפכה העגלה

בו מעורר שהוא - עד והשיב המוסר, לימוד שיעור כמה שאלוהו פעם ונהפכה לסוס הרתומה בעגלה דומה? לנוסע הדבר למה מהפיכה. משל

להמשיך שיוכלו עד יארך זמן כמה העגלון את ושאל הנוסע בדרך, ובאובודאי העגלה את להפוך יצלח אשר - עד העגלון לו ישיב בנסיעה,

הראשון. למצבה ולהשיבה

חסרה כשהאלף

האותיות, באחת נקב בה ומצא ביתו שבפתח המזוזה את בדק פעםופסל המסמר קביעת בשעת זהירות מחוסר כנראה שנעשה במזוזה,

אלול בימי ההתעוררות הזה, ובדברי מהמקרה מאד הזדעזע אותה. הוא הוא אשר האדם, שיש על משל מזה ללימוד שצריכים שנה, אמר באותה

אף לו חסרה ובאמת וחסיד לצדיק עצמו את וחושב בטעות ימיו כל חיהראשונה. האלף

משאבים גיוס

מחרקוב, למה דייניש ר' ביניש הידוע הנדיב את אטלס ר' מאיר שאל פעם כמה נותן הוא לר' יוזל בלבד, ואילו רובל חמשה תרומה אצלו מקבל הוא

הוא לביתו ר' יוזל בזה: כשבא היא הסיבה כי השיבו מבקש. והנדיב שהוא על הרפודות הספות אחת על עצמו את ולפנים, משכיב לפני מיד נכנס אינו הצדקה, הונו שלולא לו ואומר והדרו עשרו את ונעליו, מבטל בגדיו הרחבה. כידו לו מעניק והוא בעיניו הכסף ערך יורד כך כלום. מתוך שוה

שיזמינוהו עד ומחכה בהצנע נכנס בביתו,הוא ר' מאיר כשמופיע אבל כבוד, ומשום של יחס תוך אתו ומדבר הבית ובנימוסי בניקיון לפנים, נזהר

האפשר. ככל בתרומתו מצמצם והוא בעיניו הכסף ערך עולה זהד. המוסד כ"ץ, תנועת דב הרב וליקט התקין

חדש מאיר הרב

המוסר לימוד מהותהמוסר? שבלימוד המיוחד העניין הוא מה

ואינו ופשוט קל לימוד הוא המוסר שלימוד חושבים הם כאשר טועים רביםבתים". ל"בעלי אלא

יש כי לדעת יווכח בתורה, הוא מעמיק ולב חודרת בעיין אדם יתבונן כאשר והרע, מידותיו הטוב יצרו וקטנותו, גדלותו על האדם מהות ולהכיר לדעת

ומוכרות, ידועות האדם חולשות כי נראה והמגונות. לכאורה המעולות האדם מחולשות רבים כי יתגלה למתעמק ברם למדי, ברורה וצורה באופן

דווקא. מגדלותו נובעות

ושקידה. אין והתמדה, העמקה עיון דורש המוסר הדברים: לימוד ...סיכום מצוות שמה" הם חכמה למד ולא זמן כל המוסר סוגיית לעומק יורד אדם להיכל להיכנס האדם באפשרות יש מכאן לאחר העבירות". רק הם ומה

יונה(. וההפסד" )רבנו העבירות "גנות שהוא המוסר סוגיית

האדם של נפשיותו עמקי ולדעת להכיר מהם", יש נפשו "להרחיק בכדי ומסילה דרך ימצא לבו, תככי וידע עצמו אדם וקטנותו. משיכיר גדלותו על

וסעודתו הרשע משכנות לו, יתרחק והדומה מהכיעור ולהתרחק להיזהרמדומה. טובה הכרת ברשת יפול לבל

)רשם: מ' בן-פסח(הנאמן, תשכ"ב חברון, ירושלים בישיבת רוחני כמנהל שימש המחבר

לעסין יעקב הרב

שבתורה מהמאור

ההקדמה מתוך

יתברך להית"ש מודה הנני על )לה' שזיכני הגדול וחסדו טובו שמו( שבתורה". "המאור הספר לאור להוציא

חז"ל בדברי למעיינים בע"ה גדול אור בו יש הוא, כי כן כשמו זה ספרי שבה "שהמאור נאמר זה כגון והדעת, שעל המוסר גדולי רבותינו ברוח

ידו על לבוא שבתורה", שנוכל "המאור את להשיג למוטב". וכדי מחזירן דברי ללמוד אלא אחרת דרך לנו אליו, אין ה' ולהתקרב יחוד להכרת

ועמקות, האגדות, בהבנה את גרונם, גם מתוך מדברת חז"ל, ששכינה ענייני ולהבין להתעמק מתעמלים שאנו והכישרון, כמו השכל יגיעת בכל

ההלכה.

קדישא, הסבא אדמו"ר של המוסר תורת בעקבות אני הולך זה בספרי גם ומנהל זצ"ל, מייסד פינקל צבי עולם( ר' נתן יסוד )צדיק ציס"ע הגאון ארוכה תקופה במשך מוסרו תורת שם להרביץ סלבודקה, שזכה ישיבת

והבנה בעמקות הצטיינו המוסריות "שיחותיו" לערך, וכל שנה שישים של גדלות על יקרות פנינים הוציא חז"ל, שמהם שבדברי התורה במאור הן האדם של ומידותיו, ואחריותו הנפש כוחות עומק ועל והאדם התורהארץ. דרך לחברו, וענייני אדם בין בענייני והן למקום אדם בין בענייני

זצ"ל, הספר אדמו"ר של ברוחו לאור, להוציא מאז לה' שזיכני ותודה תורה, מסודרות ודעת יראה, מידות בענייני מוסר שיחות כולל חיים" "דרך על ערוכים מוסר לחיים", שיחות "אורח והספר התורה, פרשיות לכל

וכתובים. נביאים

המידות זיכוך

יד(? הלילה" )שמות כל זה אל זה קרב "ולא דכתיב ר' יוחנן: מאי ואמר לפני שירה לומר השרת מלאכי סוף[ ביקשו ים קריעת ]של שעה באותה

לפני? שירה אומרים ואתם בים טובעים ידי להם: מעשי הקב"ה, אמר

הים על שירה מלומר השרת מלאכי את עיכב שהקב"ה זה חז"ל מאמר יציאת תהליך כל הלא דרשני, כי בים" וכו' אומר טובעים ידי "מעשי מטעם של הנצחי התכלית אל מכוון היה סוף ים וקריעת ומופתים באותות מצריםעל מארץ הוצאתיך אשר ה' אלקיך ה"אנכי הכרת המין ידי מצרים"

של בדרך היה סוף ים וקריעת מצרים ה' ביציאת הנהגת וכל האנושי, ויבואו מצרים לב את מחזק הנני "ואני שכתוב כמו ממצרים נקמה

בים יטבעו שהמצרים היה ה' שרצון לפנינו יד(; הרי אחריהם" )שמותמצרים... יציאת של הגדולה התכלית בשביל

את הקב"ה עיכב איפא מדוע מתעלה, הוא ברשעים דין עושה כשהקב"הבים? טבעו שהמצרים בשעה לפניו שירה מלומר השרת מלאכי

מצד בא לא שירה מלומר השרת למלאכי העיכוב כי לומר אנו ומוכרחים המלאכים, "השכלים מצד אלא מצרים מפלת על והשירה הנס עצם

כי עצמם, ובזה ברואי הם גם הנבדלים" יתברך... הקב"ה לימד ה' טובעים ידי "מעשי את להרגיש צריכים הם ה' כי בחסד פרק למלאכים

שמים. דין להם שנעשה בעת הרשעים בצער ולהשתתף בים"

של הצער הרגשת בגלל שירה מלומר בעדם שעיכבו נאמר במלאכים ואם כמו נפש כוחות להם שיש האנושי במין שכן בים", כל טובעים ידי "מעשי

אחרי בים טובעים אויביו רואה וכשאדם וכדומה, נקמה אכזריות נגיעה בזה מעורבת שירה, כי לומר ראוי שאינו בוודאי נגדו שהתאכזרו

איך יקשה ומעתה הרוחנית, במעלתה ונקייה שלימה השירה ואין עצמית בים? ויש טובעים הקב"ה של ידיו שמעשי בזמן הים על שירה ישראל אמרו פניו מעל להעבירו וצריך בנו בו שמרד לאב הדבר ...שדומה בזה לומר

ולוקחים דרכם מטיבים בניו שאר זו הרחקה ידי על אם ולהרחיקו, אבל הרשעים, באבדן לאחרים, וכן היא טובה זו רעה כי בזה האב ישמח מוסר

ה' לפני שמחה יש אז דרכם ה' וייטיבו את ויכירו הבריות מזה ילמדו רק אם ידם על עצמם, כי לרשעים גם זכות מזה יוצא רשעים, ואדרבה באבוד

"יפה אומרים בגיהנום שהרשעים חז"ל שאמרו שמים, וכמו שם מתעלה זיכוך לידי באים הם הגיהנום יסורי שע"י מפני חייבת", והוא יפה דנת

ידי ועל שהואיל לומר נוכל זה ובאופן גבוהה, למדרגה מתרוממת והכרתם להם בה', ראוי לאמונה ובאו ישראל בני נתעלו במצרים שנעשו השפטים

שאצלם המלאכים כן לא למצרים, אבל גם זכות בזה יש שירה, כי לומר להם אין ולכן במצרים שמים דין ידי על דרכם הטבת של עניין שייך לא

התורה(. על סופר כתב שירה. )עיין לומר

רשעים של במפלתן דוד "ראה חז"ל: שאמרו מה על מקשים זה ובעניין נפשי ברכי אינם עוד ורשעים הארץ מן חטאים 'יתמו שנאמר שירה, ואמר

שירה דוד אמר איך ו(. וקשה קד( )ברכות ה' הללויה'" )תהלים את בים טובעין ידי "מעשי משום יש בזה גם והלא רשעים של במפלתן כשראה

השתתפות בנדון נוספת נקודה הדגשנו כבר שירה"? והנה אומרים ואתם שירה אומר כשאדם כי הדין, והיא עליהם כשנמתח הרשעים של בצערם

קודש, רגשי ידי על מזוככת להיות זו צריכה הרשעים איבוד לה' על והלל שמחתו תהא שני ומצד הקב"ה של כפיו יציר של הצער ירגיש אחד שמצד

ונקייה, תמה השירה תהא זה מקרבך", ובאופן הרע "ובערת שנתקיים על האדם צריך זה ולרוממם, ועל לזכותם הנבראים לטובת לתכליתה ותגיע

באישיותו ירגיש שלא כזאת למדרגה שיגיע עד המידות בתיקון להתעמל יתרחק ואז אותה הנושא האיש עצמה, בלי הרשעות את רק הרשע של

לומר יוכל הרעות, אז מהמידות הנובעות העצמיות והפניות מהנגיעותהרחמים. מקור לפני כיאות ונקייה זכה תהיה שירתו שירה, כי

שהיה אף המלך, כי דוד של מעלתו לחיים" "אורח בספרנו ביארנו וכבריתברך לו שנאמר עד רבות במלחמות עסוק שפכת לרוב "דם מה'

ארצה שפכת רבים דמים לשמי, כי בית תבנה עשית, לא גדולות ומלחמות לבניין דומה המקדש, שהוא בית בניין כעניין זה כב( אבל לפני" )דה"ב

ותחלליה". עליה הנפת חרבך כי גזית אתהן תבנה "לא בו שנאמר המזבח דוד היה באמת והמזבח, אבל המקדש בית קדושת מגודל כ(. וזה )שמות שכתב הרצח, וכמו מתאוות נקיות היו מלחמותיו וגם במידותיו זך המלך

עצמו ומנקה נזהר היה ש"דוד חז"ל י' בעקבות ישרים" פרק ב"מסילת "ארדוף שואל והיה חזק בביטחון הולך היה כן ועל אלה מכל גמור נקיוןתהלים עד אשוב ולא ואשיגם אויבי ( שאלו שלא יח(, מה כלותם"

הוא שאמר מה כך, והוא כל מנוקים היו שלא וחזקי', לפי יהושפט, אסא)שם(. לי" ישיב ידי כבור ה' כצדקי "יגמלני דבריו בתוך עצמו

של גבוהה מדרגה לאותה הגיעו וחזקי' לא יהושפט, אסא המלכים ...אבל לא כי דוד של בלשונו להשתמש יכלו לא ולפיכך דוד כמו הנפש הזדככות

אלה כגון חריפים בדברים פיגול של רעיון יתערב שלא בעצמם בטוחים היווכו'", והבן. אויבי "ארדוף

התורה השקפת לפי המידות

אנו ארץ, רואים ודרך למידות בנוגע שמים תביעת מגיעה היכן ...ועד ומואבי עמוני יבא ישראל, "לא בקהל מלבוא שהורחקו ומואב עמון מעניין בדרך ובמים בלחם אתכם קדמו לא אשר דבר עולם, על ה' עד בקהל

סכסוכים להם היה לא ומואב עמון כג(. והנה ממצרים". )דברים בצאתכם עולם, עד ישראל בקהל מלבוא התורה פסלתם מה ומפני ישראל, עם

בתור בא לא בקהל לבוא האיסור כי העניין ביאור נורא? אבל עונש שזה עם להתאחד מתאימים אינם ומהותם תכונתם שמצד אלא במיוחד עונש

וכו', היינו ובמים בלחם אתכם קדמו לא אשר חסרונם? - על ישראל, ומהו לחם להם הורידו השמים ומן ישראל של מצרים יציאת שראו אחרי

שאין לחשוב יכלו עמהם, דלכאורה הולך מרים של אבירים, המן, ובארה להתנהג צריכים היו מצדם הם זאת בכל אבל ומים בלחם צורך כל להםעליהם. המוטל ולעשות הדרך-ארץ כללי לפי

האחים לשני הרחיק הכתוב כי אלי וז"ל: "והנראה כותב שם והרמב"ן והשבי, מהחרב ואמם אביהם מאברהם, שהציל חסד גמולי האלה, שהיו

והם ישראל עם טובה לעשות חייבים והיו ההפכה ה' מתוך שלחם ובזכותו המואבים, והאחד בעור, והם בן בלעם עליו שכר רעה, האחד עמהם עשו בזה הרשיע עמון ...והנה למולו, קרבו כאשר ובמים בלחם אותו קידם לא

שלא ישראל שהוזהרו ידעו כאשר והמואבים עשיו בני מכולם, כי יותרכן". לעשות אבה לא ועמון לגבולם חוץ ומים לחם הוציאו בהם יתגרו

כי יסוד למדנו הללו הרמב"ן מדברי "לא שהוזהרנו ידוע הלא נפלא, ה'". )שם(, בקהל להם יבא שלישי וכו', דור בארצו היית גר כי מצרי תתעב

פרך ידועה: עבודת היא גם במצרים ישראל שקיבלו האכסניה של ומהותה "תועבה" מצרי", לשון תתעב "לא נצטוינו זאת ובלבנים, ובכל בחומר

יש המצרים לנו שעשו הצרות בדבר הרעות המחשבות גם בלב, כי היינו

לישראל שהיו והנגישות הצרות של הזה הגדול בחושך מהלב, ואף לעקור היית גר "כי של האור ניצוץ את לראות הישראלי האיש חייב במצרים

אנו רואים ראשם. את עליו להניח מקום להם היה זאת בכל בארצו", כי נעלם כל על במשפט יביא שהאלקים כמו כי ונפלאה גדולה הערה מזה בתהום הנמצא הטוב של אחד ניצוץ אף לאיבוד ילך לא רע ואם טוב אם

בא זה ובעד אותו, מעריכים בשמים ורק לראותו מסוגל האדם הרע, שאין מלהשיג! קצר האנושי שהשכל מצרי", מה תתעב "לא בצורת התשלום

להתאחד יוכלו היא: שהמצרים שלפנינו העניין של העיקרית הנקודה אבל עם שעשו רציחות של החמורות העבירות ישראל, למרות בקהל ולהכלל

מפני עולם", וזה ה' עד בקהל יבא "לא נאמר עמוני על ישראל, ואילו יסוד לנו יצא הרמב"ן, ומזה ביאור טובה, כפי הכרת של במידה חסרון תורה הרחיקה לא גדולות עבירות בעד שאפילו המידות במהות גדול

לעולמים, עמון הורחקה רעות מידות חסרון בגלל ה' ואילו מקהל אומהירוחם הגאון )הערת וזה לייבוויץ ר' וכוחות מידות שעניין מפני זצ"ל(, שאין האדם בדם רעל כמו והם האדם של ופנימיותו בעצמיותו הם הנפש

במצבים חיצוניים, הבאים דברים הנם מעשיות עבירות רפואה, אבל לו מביטים זה הנפש; ומפני מפנימיות תוצאה שונות, ואינם מסיבות שונים

שעשו הנגישות ולמרות העמונים, על מאשר אחרת המצרים על בשמים נפוג זה ואחרי שלישי, דור עד ישראל מקהל שלהם הריחוק נמדד לישראל

שלפי העמונים כן בקהל, לא ולבוא ישראל עם להתאחד ויוכל הרעל עולם. ה' עד בקהל לבוא מהם מונע במידות החסרון שמים השקפות

שימש המחבר עמ' שצד-תקז. שבתורה, ירושלים, תש"ך המאוראוניברסיטה - ישיבה אלחנן יצחק רבי בישיבת כמשגיח-רוחני

בר-שאול אלימלך הרב

מקרא הגיגי

הבלתי-צודק של הגמגום

עבדי גזלו אשר המים באר אודות על אבימלך את אברהם והוכיח לא אתה וגם הזה, הדבר את עשה מי ידעתי אבימלך, לא אבימלך, ויאמר

היום בלתי שמעתי לא אנכי לי, וגם הגדת)בראשית, וירא, כא, כה-כו(.

בן יצחק רבי הגאון של זה מקרא בקמטי הדקה הבחנתו מאד ומעניינת אבימלך, לא ויאמר דבריו: "פשוטו: וואלוז'ין, ואלה איש זצ"ל חיים רבי

הגדת לא אתה )אבימלך, כנראה( לפיכול: "גם אמר ידעתי", ואחרי-כן "פה היום" )קונטרס בלתי שמעתי לא אנכי פיכול: "גם לו השיב לי". ואז דבר" ל"וירא" שם(. ל"העמק מצורף קדוש"

שהיא, כמות האמת על להודות מוכן אינו צודק, אם הבלתי כי פלא אין יכול איננו הוא שנעשה, מה על האחריות את עצמו על לקבל רוצה ואינו

עליו, מזדעק לחפות מחליט שהוא העוול חלקה. בצורה להצטדק גם חוץ, כלפי חנוק קולה כשלעצמה אשר פנימה, והזעקה לבו מתוך מאליו- בגמגום. גילוי לידי זאת בכל- באה

עבדי שביצעו הגזל על שהוכיחו לאברהם אבימלך של תשובתו בדברי כאן רק מתחברים משפטיו המקוטע, אשר בדיבור יפה מרגישים אבימלך, אנו "לא ידעתי" לפני "לא אומר פנימית. הוא בסתירה משוסעים בקושי, והם

שמע כן שאמנם יוצא עשה" הרי מי ידעתי "לא דבריו שמעתי", ומראשית לפרוק הפשע. וכדי את עשה מי ודרש חקר שלא הגזילה, אלא עצם על

לא אתה נגדית: "וגם שאלה בהטחת משיב הריהו אשמה כל עצמו מעל שמעתי לא אנכי כוללת: "וגם בהכחשה חותם הוא דבריו לי". ובסוף הגדתהיום". אכן, גמגום... בלתי

לפרוק מנסה יוצא, שאבימלך זצ"ל איצ'ל רבי של ההבחנה לפי וגם שלא ואומר המיתמם פיכול בסיוע הצטדקות, וגם בדברי ממנו האשמה

עוול על לחפות הבלתי-צודק, המשתדל של מסימניו זה כלום... ואף שמע עוול לו נעשה מדוע ושואל המוכיח דעת על מתקבלת שאינה בהכחשה

אדונו... דברי המאשר מקורביו מבין מישהו המוכן מן לו יש מסוים, והנה

בתפילתו ניכר אדם

הלזה האיש מי העבד אל ותאמר יצחק את ותרא עיניה את רבקה ותשא שרה, כד, סד-סה(. )בראשית, חיי

גדול אדם בתפילה, אמרה: ודאי שטוחה שידו צפתה הונא: רבקה א"רעליו. שאלה הוא, לכך

)ברא"ר, שם(.

במה גדולה שאלה והתשובות שגדול באדם מכיר אתה היא: הוא? הגדולים. הטובים בתורה, במעשיו הן: בגדולתו הרגילות

עמוקה: בתפילתו! בחינה עוד יש אבל

ביותר, המלאה ביותר, העשירה העמוקה הבחינה היא שהתפילה ואפשרביותר.

מעידים טובים ושקידה, ומעשים כשרון על מעידות בתורה והבנה ידיעות כי יתגלו כי הנפש הנפש. על על מעידה טובה תפילה טובות, אבל מידות על

האדם. ועל – הנפש אוצרותיה. על בעתרת הנפש מעמקיה. על

ולכל כשרונותיו ולכל כוחותיו כולו. לכל לאדם זקוקה הטובה התפילה אלה, מכל מכל ורצונותיו. כי מידותיו והבנתו, ולכל ידיעותיו נסיונותיו. לכל

ומשבצתם הנפש בתפילה. לוקחת בעומדה הנפש באדם, לוקחת אשרעולם. של למלכו עטרה מהם ועושה הנפש בתפילה. לוקחת

בתפילה. עומד כולו האדם

אדם. כל של שיעור-קומתו מלוא להכיל כדי גדולה היא התפילה

כאשר ביצחק רבקה ראתה בתפילתו? מה אבינו יצחק נראה היה איך גדול אדם "ודאי כי לה גילה ביצחק בתפילה"? מה שטוחה שידו "צפתההוא"?

לא האלה. גם לשאלות תשובות לקבל נוכל לא השגתנו קוצר מפאת אכן הישג לפי ואינו למאד, המחזה גדול שהיא. כי השערה כל להעלות נוכל

מבטינו.

אותו ראתה כאשר יצחק את ראתה הכתוב: רבקה מן נעלה זאת אבל וכך מאירה לאיש. אספקלריה אספקלריה התפילה לה בתפילתו. היתה

גדולתו את לה גילתה זריחתו... גדולתה במלוא הגדול המאור לה נתגלההתפילה. באספקלריית -

ומזיק המטעה חצי-דיבור

לבלעם: אומר הקב"ה

הוא". ברוך העם, כי את תאר עמהם, לא תלך "לא

בלק: שרי אל בלעם אומר ומה

עמכם". להלך ה' לתתי מאן ארצכם, כי אל "לכו

בלק: עשה ומה

מאלה". ונכבדים רבים שרים שלח בלק עוד "וי;סף)במדבר, בלק, כב(.

- הטעה. היתירה גאוותו מחמת בלעם

תלך בתחילה: "לא לו נאמר במלואם. אליו א-להים דברי מסר לא הואכי את תאר עמהם, לא ואילו ברוך העם, לשליחים הוא מסר הוא", כי הדגשה כל מדבריו שומעים הם היו לו, לא שנאמר מה כל הראשונים

ילך לא כי במלואם הדברים מן ומבינים שומעים היו ילך, אלא "עמהם" לאקללתו. תקום לקלל, ולא יוכל ולא ללכת הורשה שלא כלל, מפני

אליו, א-להים מדברי ראשון חלק רק לשליחים מסר שבלעם כיון אבל ללכת לסירובו שהנימוק הם פסוק, הבינו "עמכם" כסוף במלה הנגמר

וכך במלה נרמז ולכן מסרו הם האחרונה, בלק אח"כ שלח לבלק. במעמד. יותר ונכבדה בכמות יותר גדולה משלחת לבלעם

פחות האמת, לא כל את לומר להקפיד שצריך מוסר-השכל אלא זה ואיןשקר. דבר לומר לא מאשר

החלק את הראשון, מאשר החלק את יותר שמע עצמו בלעם אף ואולי ללבו קרוב צליל לו נקשב הראשון שבחלק למה, משום כך השני. וכל-

ממלכות לזעזע שבכוחו הרם, כמי מעמדו מגאוות-עצמו, מהכרת המלאגדולות. קובע שפתיו, ודבורו בקסם

שהוא חצי-מאמר, משום או חצי-דיבור להם שיאמצו להרבה יקרה וכך מהרגשתם נדחה להחשיב, והוא ירצו לא השני החצי ללבם. ואם קרוב

ממנו... יפחדו - וגם אותו יזכרו כי מדעתם. אם ומוסח

דיבור של כוחו

האתון פי ה' את ויפתח)במדבר, בלק, כב, כח(.

הבהמה. פי צרכן. וסתם וידע בריות של כבודן על הקב"ה שחס להודיעך הטיפשת שזו בה. ולעמוד לשעבדה יכולין היו מדברת, לא היתה שאילו

בה. לעמוד יכול היה שדיברה, לא כיון שבחכמים. חכם שבבהמה, וזהרבה, בלק, ב(. )במדבר

עבד בעל-כורחו הוא חלש ואותו החלש. את לשעבד יכול החזק אמנםלמשעבדו.

הוא שלם, כי שיעבודו חופשי, אין באופן לדבר המשועבד יכול עוד כל אבל משעבדו. של רשעתו ואת לחופש וזכותו צדקתו בפיו, להוכיח למחות יכול

מתבטאת! כשהיא – משועבדת אינה שחרורו! הרוח את לתבוע

תביעה חופשי, נוכח דיבור נוכח לעולם לעמוד יכול אינו משעבד ושוםלשיחרור. פוסקת בלתי

שימש המחבר "בר-אל", רחובות. תשכ"ח. מים, הוצאת ריחהדתי. והקיבוץ רחובות של וכרבה הדרום בישיבת כמשגיח-רוחני

המוסר פולמוס

דעת למעןהמוסר תנועת את השוללים רבנים דעת גילוי

לפקוח מטה החתומים אנחנו ומורתח, באים קרוע לב ממעמקי נאנחים תורה באהבת בישראל, המתעטפת חדשה כיתה על לבבות ולהעיר עיניים תמימים בלבב מסילות ולמצוא עינים לאחוז לה נקל כן שמים, ועל ויראה

אהבת שווא, בעבותות מוסר בחבלי אחריה למושכם דעתם רבים, לגנובובאין ויראה תורה <פ=ת7>ה פן לדאוג יש עליה מתבונן דמיונית, ותוכל, ת7

דרך את עלינו ולעקם מאבותינו נחלנו אשר הישרות הדעות את לשבש עדי מעולם. בתור ה' אשר בתורת ההולכים כל בה הלכו אשר האמונה

נפשנו, לדאבון אנחנו ומחויבים עלינו מצוה ונאמנה ברורה וידיעה ראיה מקום ישראל( בכל בית )אחינו אחב"י ידעו וסימניה, למען דרכיה להודיע

מלאכותי, בין התורה, לצדיק פי על צדיק בין יחיו, ויכירו שהם, ה' עליהם לבו בדרך אם בלתי עבדו לא מצוותנו, לאשר בדרך אמת אלוהים עובד מתוקן מוסר בספרי המזוייפה. הלימוד המוסר שיטת ושיטתו רוחו ורעיון

המשנה והבשר, שהם הלחם אל ותבלין כמלח בישראל מעולם ומקובלראשית הרמב"ם בפי מכונות שהם כפי והתלמוד, אשר חכמה ז"ל.

ובמידות, ה' במוסר יראת ובתלמוד, היא במשנה אשר רבותינו לאגדות בתלמודנו לעשות הפליא אשר ז"ל הרי"ף הלכות. רבינו גופי הם שגם

נגע וטריא, לא מהשקלא הבירור בנפת ההלכות את להנפה הקדוש אל הביאן דבר מהן השמיט התלמוד, ומבלי שבאגדות ובמידות במוסר

בהלכה, מקצוע כל סוף את העתיק ז"ל הרמב"ם רבינו הנפלא. ספרו תוך כיבושין ודברי ומידות החזקה" במוסר "יד מספרו חלק כל סוף יותר ועוד

עוד נתחברו ומידות מוסר חז"ל. ספרי ומאמרי נביאים בדברי שיסודתם בהלכה, לא חיים אנו מפיהם אשר התורה חכמי וגדולי הגאונים, בזמן הלבבות" לרבינו "חובת מוסר, כספר ספרי גם מלהוציא ידם את קפצו כו', אשר הישר ספר יונה(, לרבנו תשובה )שערי לר"י הזקן, ש"ת בחיי

הנביאים מדברי חיים ותוכחת ומידות במוסר קודש, בהררי יסודתם מדרשות, ולעיין בבתי בחברות מלימוד פסקו לא חז"ל, ומעולם ומאמרי פעמים וכמה למוצאיהם הם חיים כי הקדושים, באשר בספריהם ביחידות

המוסר לימוד את חשבו לא זה, מעולם כל עם ונדפסו. וחזרו נדפסו 26חומטין, לקב אם התורה, כי לימוד לעיקר האלו הקדושים מהספרים

ופוסקים, ממשנה, גמרא הלכה לבירור הקדישו ועיתותיהם כוחותיהם וכל ויסדו היקרים ספריהם חיברו תורה, ובהם תלמוד מצוות עיקר שבהם

60לכור תבואה שהכיל תתקלקל. תוספת קב חומטין היתה מספקת חומטין הוא מינרל המשמר תבואה לבל 26 שעות של לימוד תלמוד.15כדי "לשמר" דקות של לימוד מוסר,15חיים מוולוזין שדי ב- קבים. מכאן הסיק ר'

מקביעות שמענו לא ברבים. ומעולם תורה לתלמיד בתים והקימו ישיבותהמוסר. ללימוד וישיבות בתים

הצדיק המפואר הגדול הגאון מוסר, היה בתי לייסד החל אשר הראשון לימוד די לא דעתו לפי אשר זצ"ל סאלאנטער ישראל מוהר"ר המפורסם

בהתבוננות המוסר לימוד את להנהיג נשאהו ורוחו מעולם, הנהוג המוסר מיוחדים בבתים חפץ מצא כן ועל הלב. הנפש, ובהתפעלות ובחשבון הנפש, להשתפכות חופשים מוסר בדברי המעמיקים בהם שיהיו למוסר,

חלילה דעתו על העלה הזה, לא הצדיק הגאון בעיני המוסר יקרת בכל אך בכל הדור גדולי כל חדשה, ואעפ"כ כיתה משיטתו להצמיח מחשבה כל

בגלוי, כידוע לו התנגדו הטובה, וכוונתו וצדקתו בתורתו גודלו את ידיעתם בחמש רק הנסיוני: כי והמופת האות וזאמוט, ובא ליטא בגלילות ומפורסם

דעת מפני הזמן במשך בטלו הם וגם מוסר, בתי בערך, הוקמו קהילות הכיתה את לראות בראשם עיניהם היו אמיתיים תורה כחכמי כי הרבים,

לשיטתם מיוחדים בבתים במועדם בודדים מהתגוללות להיולד המחוייבת כיתה... טבע הוא ומה חברה סגולת היא מה נכון היטב החדשה, והבינו

ישראל הצדיק הגאון נאסף אשר ואחרי וקמו סאלאנטער ר' זצ"ל, דעתו, ועל לסוף ירדו ולא כוונתו הבינו לא אשר תלמידיו ותלמידי תלמידיו

לכיתה ולהתחזק והעוז, להתרחב והדיבור, התוקף הדעה את מצאו שמו הכיתה, ישתמשו לחזק מטרתם אל לבוא סביבה, ולמען כל על נוראה

ועפ"י אמצעים מיני בכל האלה המסובבים יצאו זאת שיטתם מגונים, ברורה. וידיעה ראיה כעדי אמיתתם על ונעיד ונחשבו בזה שנפרוט

כדי ופוסקים בגפ"ת לומדיה ומחזיקי תורה כמרביצי להיות משתדלים א( כאן, יש תורה הרבצת כי הלבבות, להאמין ולהתעות העיניים את לסמא הבלים מוסר אחרי חניכיהם את לימינם להוליך הם בטוחים הזה ובדרך

שיבואר. כפי שהמציאו

את המדריכים המוסר בספרי איננו בו שהחזיקו המוסר לימוד עצם ב( התורה פי על ואדם לאלהים חובתם להכיר ה' הישרים בדרכי בם ההוגים

חכמה, ועל איזה כלימוד אלא המוסר לימוד אין כי אומרים ארץ, הם ודרך מוסר ספרי ילמוד כי הזאת הכיתה מבני אחד את ראינו ולא שמענו לא כן

מוסרי, פיוט או אחד מקרא איזה לו יברור איש איש וכלה, כי החל אחדוכו'", "השיבנו כמו ויעמיק יסודו "אדם ה' בפיו וישננהו בו מעפר",

מעציב, בתנועות מר, בניגון בקול והתמרמרות ונוראות גדולות בזעקות מסביר שהוא במה סברתו לפי ואיש לאיש היוצא והמוסר ומשונות, זרות

איננו ולהתלהב להעמיק שבחר המאמר את לעצמו אותו בדרך בו, מוסריהם... בספרי הגדולים התורה חכמי שהוציאו המוסר

כל בכוח מוסרית, שיהיה לעזות חניכיהם בלבב קיים כטבע מטביעים ...ו( בכל מאחוז ישקוט ולא ינוח ושלא ושלומים רבים דעת להכריע אחד

אל יבוא לשיטתו, וכי והישר הטוב את הקימו ועד עשותו עד האמצעים אנשים אליו המנהיג, ואסף הוא להיות עוז בכל יחתור המקומות אחד

מוסר, ועד למטיף להם והיה הדיוטים, קהל ועמם המוח קטני בינונים אלוהים, וקל ביראת מושל צדיק כדבר המקום בכל דברו ירוץ מהרה מרכינים שאינם התורה לומדי כל את לבטל התורה: את מפיו ידעו מהרהלו. ראשם

קן מצאו אשר מקומות בכמה בניסיון ראינו האלה והאמת הדברים ...את אספו ברבים תורה תלמוד שם על סלאבאדקע, אשר בעיר להם, וביחוד

גילו לאט שיטתם, ולאט בברית הכניסם למען בחורים, מאות משתי יותר מתורה, ריק לבם אשר הבחורים לשיטתם; את לבם בהתגלות דעתםופתוח ונבוב והרבו בשתי המזויף, קרבו מוסרם אל מכשרונות, ידיים,

בתורה חשקה בם, ונפשם ברכה אשר הכשרונות טובי בתמיכה, והבחוריםאותם יומם יהגו ובה נפשם ויחסרו ידיים בשתי המנהלים דחו ולילה,

תורת הלב, מקבלי המוח, נבובי ריקי בפי ולבוזה לחרפה ויתנום מטובה, כי העיקר, הוא בה והשקידה בגפ"ת וההעמקה העיון לא מנהליהם: כי

מוסר... ברעיוני וההעמקה העיון אם

הגולה( מרן )מאור מאוה"ג הגאון צדיק אותו של שמשו זרח עוד ...כל ומאורי הארץ פני על להיראות נבוכה כוכבי יכלו זצ"ל, לא אלחנן יצחק

כי אמרנו כן ולהתפשט, ועל בחוזקה להתעות יכלו לא האלה המתעים יצחק מרן ישראל גאון של השמש בא מאז לנו, אבל גם לחשות טוב

יצאו אלחנן תורה כמרביצי מתעים למאורי ויהיו מחוריהם אלה זצ"ל, את שמעו לא אשר הגאונים והרבנים ובחורים, אברכים להחזיק ויראהכי את ידעו ולא שמעם זאמוט, בגליל בתוכנו גם עשו כן דרכיהם,

על רשתם שחת לפרוש ידיים להם יתנו ובזה לקראתם, ישישו בראשונה...227המזוייפה המוסר בשיטת בנעימה אותן להבליע ולומדיה התורה

תרנ"ז, קאוונא. אייר ח ב יום בשלום החותמים כעתירת

חופ"ק, ראבינאוויץ הירש צבי ונאום נאוםסלאבאדקי, החוב"ק ז"ל ר"א הרב באמ"ו משה,328בפאניוועז, אב"ד ראבינאוויץ ליב שמואל ב"ר יעקב יצחקמערטש, חוב"ק ליפשיץ הלוי יהודהיאנאווא, חוב"ק סגל מוהר"א בהמנוח חייםוועקשנה, חוב"ק 29ברוכאוו הכהן יעקב אבא

ריטאווע, חוב"ק 30בורשטיין הכהן אהרן אברהםמקורשאן, שפירא ז"ל ליב מוהר"א בהגאון שמואל משהקעלם". החוב"ק אפענהיים יעקב צבי

ליפשיץ 27 יעקב ר' זה מאמר חיבר השמועה, אלחנן לפי יצחק ר' של כמזכירו ששימש מי והיה הידוע, מהלוחמים העזים ביותר במוסריים.

המובא ב"דף". ראה עליו במאמרו של פרופ' ביאלובלוצקי 28.378-382עמ' ראה עליו באנציקלופדיה של הציונות הדתית, א 29לימדו בתקופות מסויימות בישיבת סלובודקה. גם הוא וגם הרב י' רבינוביץ267-270שם עמ' 30

האמת! למעןהמוסר תנועות של קורא, בשבחה קול

קול בטננו, לא ותרגז שמענו ישראל במחנה ענות ראינו, קול קשה חזותכי ענות קול גבורה, ולא ענות וגידופין חירופין ענות קול אם חלושה,

וכן העיתים בכתבי ענות שומעים, קול אנחנו במכתבים קורא בקול - חיים, מוציאים אלוהים מערכת ולגדף לחרף ישראל ערי בכל הנפוצים

בתורת והוגים כימים לילות מפז, המשימים יקרים חכמים תלמידי על דיבה כן גם עצמם קובעים בסיר, כי מוות מצאו במאמרם: כי רבה ד' בשקידה

החתומים אנחנו אורחותם. וכאשר לעבט מוסר... וגורם בספרי ללימוד גופנו כל שברה בכינו. ואנחה גם אחד, ישבנו במקום יחד נפגשנו מטה

וכזבים שקרים לדבר אנשים שיעמדו תורה של מעלבונה לנו ואמרנו: אויהשם. חילול ולגרום חכמים תלמידי לבזות ד' אלה עם על דיבה ולהוציא

להודיע לנפשנו חובה וראינו תורתו, ד', ולכבוד לכבוד קנאנו קנוא ובכן קורטוב אפילו בהם אין וכזב שקר דבריהם כל כי ישראל בשבטי נאמנה

רע. שם הוצאת רק אמת, והוא של

האלה: בהערים הלומדים חכמים התלמידי את ויודעים מכירים אנו המה ככולם רובם כי לובטש, זעטיל, דווינסק, ושאוויל נאווהרדאק, לידא,

גדולה בשקידה ופוסקים ש"ס ללמוד המשמר על ועומדים תורה גדולי כן גם ילמדו מעריב תפילת קודם שעה כחצי נמרץ, רק ובעיון ונפלאה,

)נוחם נ"ע הראשונים חסידים העולם אבות יסדום אשר מוסר ספרי איזה דרך תרומיות, ובנימוסי ובמידות ד' ביראת ג"כ מצויינים המה עדן(, וכן

הכל לשמים נאים ארץ כמה נאים כמה יאמרו ולבריות, מעשיהם, וגם מתוקנים בבחרותם שלמדו וכמה כמה אנחנו מכירים דרכיהם,

מוסר, שגדלו ספרי ללמוד יום בכל קלה שעה לקבוע שנהגו ובהמקומות כל ארץ. ועל ודרך ובמידות לד' בתורה הילולים קודש פרי ועשו והצליחו

דיבה המוציא ידיעה, וכל ראייה, ועדי עדי עדים, הננו האלה אמת דבריהדין.... את ליתן עתיד

באראנאוויץ. ס"ט פה תרנ"ז שנת תמוז ז ד יום

סלאנימא, בק' החונה שלופפער ונאום: יוסף נאוםבאאמו"ר ראבינאוויץ-תאומים אלי' דוד

דלידא,... אב"ד ריינעס יעקב יצחק מיר, החוב"ק זצללה"ה מ' בנימין הגאון

פורסמה31"הצפירה" בעיתון זה כרוז של ההעתקה נכונות על העדות אפשטיין: מיכל ר' יחיאל מאת

וכל מאמרי של "המליץ" שאת גילוי הדעת של המתנגדים ; יש לציין כאן את הטנדנציה6, מס' 170גליון 31המודעות. ואילו קול קורא זה נתן בעמוד אחרון בין הביקורת הדפיס בעמודים הראשונים,

הייתי לוי לבית הצעיר אני הכתב. גם מגוף באות אות היא הלזו "ההעתקה בדברי ישעו קדשים, ואל קודש דבריהם וכל הנ"ל הגאונים אלופי עם יחד

בזה, לדבר יש דרשום, והרבה ולא שאלום ללא ונדרשו מהמערערים שקראוי עד גדלה שאשמתם ידעו המערערים עניין והידוע לדור לשמים.

דתנו שומרי ולהעליב תמימה ה' תורת לומדי להשפיל כך בימינו שעלתהובכזבים. ובשקרים ממש בהם שאין הבלים הבל בטענת הקדושה.

נאווהרדאק. לפ"ק תרנ"ז אב מנחם ער"ח ה יום עה"ח ובאתי32החופ"ק". עפשטיין הלוי מיכל יחיאל נאום

וז"ל: תוספת ב"הצפירה" עוד באה זו חתימתו לאחר

יסוד על תעודות וכתבו הסכמתם נתנו אשר הגאונים הרבנים המה "ואלה נאווהרדאק, לובש, לידא בהערים: הלומדים האברכים בקודש הנהדר

בתעודותיהם: הנכון הזמן לפי בסדר פה וכו' וכו', ונכתבו

נאווהרדאק, החוב"ק עפשטיין הלוי מיכאל יחיאלמווילנא,... ראבינאוויץ מיכל מאיר

בוואראשא,.. ראב"ד קלעפפיש זנוויל שמואלסוואלק, החוב"ק קאצענעלבויגען טעביל דוד סלוצק, החוב"ק דוד יעקב גרובין, החוב"ק גרין הלוי מאיר חיים

בויסק, החוב"ק קוק הכהן יצחק אברהםמאלטש, החוב"ק שפירא כהנא סענדר זלמן שלמהפלונגיאן, החוב"ק בריט ליב זבולוןשערשאב, החוב"ק שפירא ליב אבאסלאנט, אטלאס, חוב"ק מאירפרוזנא, החוב"ק הלוי אליהומלוכה[ פעטערבורג. ]=בעיר בע"מ רב מלפנים בלאזר יצחק

אב ער"ח עה"ח ובאתי שינוי, שום בלי באות אות הועתק זה כל לפ"ק תרנ"ז שנת מ' החופ"ק עפשטיין הלוי מיכל נאווהרדחוק. יחיאל

.148-144המוסר, עמ' פולמוס

ברדיצ'בסקי יוסף מיכה

המוסר דבר עלהעורך! "אדוני

מיוחד בקול-קורא רואים אנו ידך, על "הצפירה" היו"ל של קמ"ה ביריעהעל קרוע לב ממעמקי "נאנחים רבנים קהל דעת", "למען ומורתח"

ו"באים שנעשתה הגדולה השערוריה ולהעיר עיניים לפקוח בישראל, באהבת המתעטפת בישראל חדשה כיתה על ולהתעורר לבבות, להתבונן

אותה ויראת תורה רק אצלה אינו שהמוסר הידועה הכיתה שמים";

.175ראה "הצפירה" תרנ"ז, גליון 32

שאתמחי הלכות, כמו לגופי בנוגע והבשר" הלחם אלא ותבלין כ"מלח ממש המוסר, לעיקר את אותו, כלומר חושבים קשישאי, אלה מרבנןנפשם. ובמשאת בחייהם גדול וליסוד

קשישאי, המאור מרבנן שחד מטה( )החתומים הח"מ בעלי המה מודים חומטין" ל"קב אם כי המוסר היה לא - שאצלו סלנטר ישראל רבי הגדול

ה"תועים" לכל לעיניים רוחו בהרת - היה בענוותנותם הם שרוצים כמוושרוחו בהתבוננות, המוסר לימוד את להנהיג נשאהו הנעלה הללו...

בדברי המעמיקים "שיהיו היה הלב; שחפץ ובהתפעלות הנפש בחשבוןולחיות להשתפכות חפשים מוסר ורק הנפש" ש"תלמידיו מפני הרוח.

דעתו" כנהוג, מובן לסוף ירדו ולא כוונתו מבינים אינם תלמידיו ותלמידי מהם ירחק נפשו שומר וכל פסול, ומוסרם פסולה פסולים, עבודתם שהם

תלמידיהון", ועל "רבנן על ישראל, כלומר על שלום יהיה והמונם, למען כמעט מוסר בלי תורה שלומדי שיטתם לפי "לחשוב אנשים עוד יזידו ולא

כל יבוא שהיה, ולא כמו להלן הכל ילך חכמים", למען חרשים אלא שאינםישראל. במבואות חדש

אחד ה"זדים" הללו; וכל ה' על בשם ולהריע לתקוע דחופים יצאו והרצים בעוה"ר" במוסר ה"עוסקים על אבן להשליך דחברו אכתפיה מסתמך

הרבים(. )בעוונותינו

שמעיקרא בשביל אנכי, אבל רב בן כי אם אני רב העורך! - לא אדוני אנו אין באשר – לי הכלל, מופרך מן אחרים להבדיל הרבנים, רשות

יהודים קדושים, וכולנו העם לראשה, וכל שומרים שרבנינו דתית כנסייה צרכי אל לשמוע רשות יש עולמנו; ולכולנו וחשבון רוחנו נטות לפי אנו

- בשער לקרוא אני גם נא - הרשני תפקידם את הדורשים הרוחניים נפשנוהבאים המזרזים באזני מכתב-עיתך קהל ידיים בשתי לדחות האלה,

לכם! רב נפשם: צרכי ולפי לבבם ה' לפי דורשי אנשים

את עלינו ולאסור רוחנו והלך רגשותינו על שבתכם ממרום לצוות לכם רב עמוק, רב עמוק פנימה, שם בנפשנו ירחש אשר בתוכנו, את והרם הקדוש

רוחנו. את ולאבן מהותנו את לרעות לכם

לדעת בעצמם, כדי המוסר בעלי מאותן דווקא להיות צריכים אנחנו איןושרשות הם מה ולהרגיש נפשם בהד ולשמוע לרצות להם רוצים; או סתרי-יה גדולי וכל עולם זרועות שמחבקת המרגשת יותר ואנוש,

להם לכבוש חיים הדורשת הזאת המרגשת נפשם עפ"י המה אנוסים וכו'. חדשים מזונות שדורש והרעב הענוי לרוחם חדש מדרס

והמוסרי המטהפיזי הצורך את יודעים אינם או הללו... שוכחים הרבנים ולדעת לחיות כוח ליעף הנותן אדם; ושהוא הוא באשר שבאדם הגדול

ותמיהות-עולם, ספקות רבות שאלות רבים, חשבונות בתוך הוא שחי

הן והכתובות, עדיין המוסרות התשובות כל ותורת-האדם; שאחרי החיים הנקודה היסוד, עד עד נפשותינו את מרעישות הן ועדיין עומדות במקומןשבמהותנו. התיכונה

דור חתוכה"; ושבכל ניתנה לא ש"התורה כבודם במחילת שוכחים המהזמן אתר ודור, העוסקים השואלים בנו רבו ואתר ועידן, והדורשים,

במעשה ורבא" - אביי הוויות לגבי הוא גדול ש"דבר - מרכבה במעשה והאנושית, הדתית וה"יחוד", בפילוסופיא העולם ויצירה, בשאלת בראשית ובחסידות. ובמוסר, בעבודה ונשמה, בדעת תורה ובסתרי עיונית בקבלה

של ד' אמות מחוץ העבודה, גם בו רבה שלא בישראל דור לך אין ושכמעטע"י הלכה מקובלינו הני כל פשוטה, פילוסופינו, מאורינו, גדולינו,

יכבה שלא הנר אותו בשביל בקרבם, ושרק האיר אלהים וחסידינו, שנרוכו'. ועולמיים רוחניים רבים ברכושים הרבה קולטורתנו בנו, עשירה

בעלי גדולי כל היטב, כי יודעים ה"בקיאים" הללו שהרבנים לי וכמדומה שלהעבודה לשונם תחת כיחדו לא בישראל הרבות והרוחות הנפש

לבני כמו וגופא נשמתא איכא לאורייתא ושגם הבכורה... משפט הרוחניתנשי.

שכתב מלבד רבינו ש"משה יזכרו עוד אולי כמותם שבקיאים אני חושב גם הלאה הולך האדם איוב", בידוע, כי ספר גם כתב והמצוות התורה ספר

הפשוטים. הדינים מן נפשו ובצרכי בשאלותיו

עולם חיי שמניחים נשי לברי להון ומכריזים: וי צועקים הם גדולה בתמימות יום שבין לשעה רק אינם הלבבות וחובת הישר שעה; ספר בחיי ועוסקים

לגירסא, לחיי אלא איברא לא יממא למעריב", ושאר מנחה ולילה, ל"בין אלי! אלי ועיקור, אבל הגרמה לדיני הים" או ממדינת גט עולם, ל"המביא

צורך לה יש בקרבנו החיה שהנפש יודעים הללו? האינם האנשים לב המת בחובת דווקא מוצאת היא חיים, שהיא אנו ולמה החיים, למה את לדעת

חיי בעצמה הנפש ותחייתם, בבקשות הנפש בספרי וחידותם, הלבבות נשימתנו, בכל ודופק בקרבנו השוכן חי אל הד את שומעים עולם. האינם

התקדשו! או והערב: דעו השכם לנו האומרת קולה ובת

רוחו? האינם וצרכי האדם הוא מה יודעים רוח? האינם או הם לב החסרי חשבונות נבקש אנחנו ישר, אותנו אלוהים שעשה בשביל שדווקא יודעים

אדם... הוא באשר האדם הוא נוצרנו, שזה שלכך יודעים רבים? האינם

דורשים לתלפיות, ושהכל עתה המוסר" שהיו "בעלי הנעלבים האנשים הרבתי התקופה ימי אותנו מזכירים אסורים, המה או הם מותרים אם בהם אומתנו אנשי לרוב שהאיר הרב ואורה אותה גם בשעתה. החסידות של

עשרה בה ויימצאו להכיר יכולים בזמנם הרבנים היו שלמים, ולא דורות

הנוסח באותו וזרזו הזהירו והחרימו, צעקו עליה ואיסור. גם דופי של קביןהיום. חלצם מיוצאי שומעים שאנו ממש

בידם? עלתה ומה

כולם הקטגוריות והטענות, והחרמות, ההזהרות הצעקות וההשמצות, והם, הדורות; לקוראי שמורים זווית בקרן קובצים באיזה מונחים

הישר העם לב להם וכבשו הלכו האלה, הרעשות כל החסידים, שבגללם ורוממה, עשירה קולטורה לו ולתת על להרימו בישראל גדולות ועשו

ה'. באור הולכים אנשים לרבבות חיים שחתכה קולטורה

הברכיים את ואימצו חיזקו וההכרזות, הם הצעקות יודעים, שדווקא וכולנו שבמקום יודעים ולהאדיר. כולנו להגדיל כוחם והוסיפו בראשונה הכושלות

של והכרוזים ההזהרות כל יועילו נשמע, לא הפנימי וקולו מדבר שהלב על שומרים אנשים ולדחות לדון באים הם משים שמבלי הרבנים פלונים

נפשותם.

לטענות רבים ימים זה עיתך במכתב מקום נותן נכבד! הנך עורך ואתה היוצאים אלה לדברי גם מקום - תן פנים משוא ואלה, בלי לאלה ומענות

לצרכי שומרים להיות יתיימרו אשר אלה נגד עזה מחאה מלבי, בתורלרוחו. חחים ולשים הפנימיים האדם

להם! לכם! הניחו עמי: רב כל באזני להם לקרוא נכבד עורך נא הרשני.202 - 198עמ' כץ, דב המוסר" לרב "פולמוס עפ"י .163 "הצפירה" תרנ"ז, גליון

ורהפטיג אשר ירוחם הרב

טלז בישיבת המוסר מרד בישיבות בפינסק, למד נולד (1874-1965) ורהפטיג אשר ירוחם רבי הגאון

ר' רפאל של בראשותו שנית נפתחה כאשר וולוז'ין בישיבת וכן ובריסק טלז ר' בראשות נובהרדוק רשת של הישיבות באחת בהוראה עסק מה שפירא. זמן

את הניח לא זאת ועם במסחר לוורשה, עסק עבר מכן הורביץ. לאחר יוזל יוסף תרצ"א. בשנת בוורשה ירוחם, הופיע הראשון, דברי תורנית. ספרו מכתיבה ידו

ירוחם ירוחם, בית שלמי הנוספים, ישראל. ספריו לארץ עלה תרצ"ה בשנת הזכרונות שונים. פרק בפרסים מחברם את וזיכו בארץ אור ירוחם, ראו ואמרי

תש"א. ירוחם, ירושלים שלמי ספרו הקדמת מתוך לקוח כאן המובא

ירוחם", "שלמי שני חיבור לאור להוציא הלום עד שהביאני המקום ברוך הרמב"ם על וביאורים חידושים הכולל בכתובים, חיבור אתי אשר מחיבוריי

על ונעשה הוא הארץ שמתוצרת להעיד יכולני זה ספר קדשים. על בענייניהארץ... בקדושת ולידתו הקודש, הורתו טהרת

עלי היתה השפעתם שיד הישיבות ראשי וחכמי בגאונים דברי ...ומדי האכסניא את לשכוח יכול ואינני להתעלם יכול התורנית, אינני בעבודתי

ומשם היתה משם יניקתי עיקר חלדי, אשר עלי הראשונה תורה של הנודעת טלז ישיבת והבנה, והיא העמקה פי על החידוש בכוח התפתחותי

ג' זמנים או וחצי היה, כשנה קצר זו בישיבה לימודי זמן אמנם לתהילה. בעומדו תורה של זה לפונדקי להזדמן זכיתי לאושרי הישיבה, אך בלשון

תלמידים וחמישים מאות ארבע ובאיכות. בכמות התפתחותו שיא במרום מחדדים היו נעלים. כולם כשרונות בעלי ככולם טלז, רובם לישיבת אז היו ושיחתם גדולה, בהתמדה זה עם זה מתחרים והיו בהלכה זה את זה

קריאת בזמן אף מפיהם פסקה לא ואחרונים בגמרא, ראשונים ופלפולם ולהאדירה, התורה את להגדיל רק היתה רוחם הש"ץ. כל וחזרת התורהמעלה. מעלה ועלו ולילה יומם בגבורה התורה במלחמת נלחמו

יוסף הר"מ הגאון כשראה ברם הולכת התורה בלאך, שקרן אריה ר' ערכו ירד המוח והתחזקות זו התרוממות מתוך שמא וחשש ומתרוממת,

קרן את גם להרים חלציו כגיבור אזר המוסר, לכן תורת ותשתכח הלב של המפורסם חסמאן לייב אריה ר' הצדיק הגאון בהרב עיניו המוסר. ונתן

הרב הישיבה. אמנם של רוחני ומנהל למשגיח אותו ומינה מוסר, לבעל בואו עם רמה. מיד ביד נשיאותו את וניהג וניהל היה בדעתו תקיף חסמאן

התפילה... בשעת תורה בחידושי שיחתם על הישיבה בתלמידי גערגזירות... ולגזור תקנות לתקן והתחיל

לרנן והתחילו התורה קנאת מקנאים המפורסמים הבחורים היו כך על תורה של כוחה להחליש הוא גורם ובמעשיו שבשיטתו המשגיח, אחרי

קרן אין סבר בה. והמשגיח ומתגבר שהולך המוסר של כוחו מפני בישיבה קודמת חטאו שיראת כל ואדרבה התורה, אדרבה קרן את דוחקת המוסר

בינתיים חכמתו לחכמתו כידוע. בין לבבות פירוד נתהוה מתקיימת, על שגזר, שגם הגזירה בשל עליו התרעמו וביחוד למשגיח התלמידים

א' מכיתה שהצעירים היו במוסר. טוענים לעסוק חובה מוטלת הקטניםושקידתה. התורה בלימוד כך מתוך וב' יתרפו

היכן תורה ושאל אוהב בדמות השטן התחפש השטן? בטלז עשה מה התורה, כדי לשם כביכול, שמים לשם בהישיבה מחלוקת אש היא? הלהיב

המתרעמים הבחורים מספר היה ליצלן. בתחילה רחמנא ולבטלה לטרדה במיעוטא שמים לשם שלא היתה שכוונתם בישיבה המוסר גזירות על

שלמים וכן רבים ונמשכו שטן מעשה הצליח ברוב, אולם ובטלו דמיעוטא אלו שונות היו שכוונותיהם פי על דמיעוטא. אף המיעוטא אחרי ותמימים

חיזוק יהא שמא וחששו התורה לכבוד באמת היו חרדים מאלו, רובם הכל, לבטל לעיני היתה אחת מטרה אך תורה. של כוחה מחליש המוסר )ר' ר' אליעזר הגאון אצל ונכנסו הבחורים איפוא המשגיח. קמו גזירות

לימוד חובת לבטל דרישות טלז(. ובפיהם ישיבת ראש גורדון, אליעזר

וכמו לצעירים המוסר של ההנהגה חומר מעליהם להקל כן שבהם, וכל. מכל אותם ודחתה בדרישותיהם ההנהלה דנה המשגיח.

אסיפות מכנסים דרישותיהם, התחילו שנדחו המשגיח של מתנגדיו כשראו רוח בהם להפיח התלמידים בקרב רבה תעמולה מנהלים והיו בחשאי

הניכר, אז רוב שנתהוו ישיבה בני הרבה כך כל אליהם שנמשכו מרד, עד תרנ"ז, שנת שבט החורף, בחודש מלילי באחד בגלוי. והנה למרוד החליטו הנפט מנורות על מים זורקים לפתע הלימוד, התחילו התהלבות בעצם

בוער נפט ונשפך הזכוכיות התקרה, נתפוצצו מן המשתלשלות הדולקות כולם דחקו דליקה וחשש עשן תמרות המאור, ומתוך את ארצה, כיבו

ברעהו. איש יד היתה אפילה. בינתיים בחושך לצאת

רופאים ושני למשכב נפל אליעזר ר' הגאון שמועה, כי יצאה כך כדי בתוך... דאגו הישיבה, הכל בני כל על חרדה אליו. נפלה הוזמנו לשלומו, כולו על ועלה הגאון הצהריים, נכנס שעת הגיעה ופניו רועד הבימה, הלב. לעומק חודרות אבל פשוטות מלים ואמר כסיד, פתח חוורים

בזכרוני: ששמור מה לפי דבריו היה וכה

בעולם ופינה פינה לכל ואורה התורה קרן חדר בישראל ...מלפניםמה שכל כן שאין היהדות, שכרה מתן אין תורה שלומד מי בזמננו, המעטים השרידים ואפילו ריקים מדרשות רואים? בתי אנו בצידה... ומה

מתרופפת התורה חיים, וקרן רוח בלי בלימודם מתרשלים בהם הלומדים בעל בחור כל בה וכינסנו הזאת הישיבה יסדנו כך יום. לשם יום והולכת חדא בצוותא לומדים הכל הישראלית, שיהיו האומה מטובי בישראל כשרון בידנו, הבחורים חפצנו הצליח ה' יתברך חזק. ובעזרת יאמר לרעהו ואיש

בדברים תורה חידושי ומחדשים הלכה של ומתן במשא ועוסקים יושבים היו נפש, ובמסירות בגבורה בעוז מעלה מעלה ועולים ומשמחים, מאירים

המנשבות הרוחות כל בפני בצורה בעולם, מצודה ליהדות עוז מגדל הגדולות הישיבות יתר בין זו ישיבה היתה התיכון עמוד היהדות. בעולם

הזה התורה עמוד התחיל הרבים בעוונותינו והנה קיים. העולם שעליהם באסיפות ועסקו תורה מדברי הישיבה בני הזה, בטלו בחורף להתמוטט

זה יקיריי, אסון והתפרצויות. הוי, מרידות להכין מחלוקת לשם חשאיות האיך עצמי על אני תמה אלא עוד עצבי, ולא כל והרגיז כוחי כל ערער

אוי שבאה זו גדולה צרה אחרי חי לעמוד עוד אני יכול לנו עלינו. במרדיכם. שובו ובוהו לתוהו עולם ושלום חס להחזיר בראשנו שנתחייבנו

תורה של עטרה ונחזיר התורה במאור נתחזק יקרים, הבה בנים שובו אני הוה, מוחל דהוה מאי כמקדם. הראשון ולכבודה ליושנה בישיבה בכם חושד אותי, איני שציערתם הצער ועל המרד מעשה על לכולכם

הייתם בוודאי. כסבורים היתה שמים לשם זדון, כוונתכם מזימת שחשבתם בידכם, דעה זו היתה טעות אבל התורה לימוד מפריע המוסר שלימוד מסיתים חברים אתכם בשגגה. הכשילו בה שנכשלתם זו היא נפסדת

ואותם היתה לא שכוונתם מהישיבה לגרש ההנהלה החליטה טהורה, ואלו הישיבה בני ולטובת לטובתם הבחורים עשר שנים הם כולם. גם להודיע עלי רב העוון, בצער גרם כמה וראו בשמותם... צאו המורדים

רוחני המשגיח הצדיק הגאון את בהישיבה מכהונתו להוריד שהחלטנו כן מחוייב והוא ידו על גדולה תקלה שאירעה חאסמאן, משום לייב ר' אריה

אדם כך, שכן על מצטערים אנו אחרת. הרבה לעיר לגור שעה לפי לצאת בידו היתה טעות שמים. אבל לשם מעשיו וכל וטהור הוא, קדוש גדול

קימעא דרגא דרגא המוסר רוח את העלה לא התקיפה שבהנהלתו אני שקרה. ועוד מה וקרה הקצף יצא כך ידי אחת, ועל בבת אלא קימעא המוסר מלימוד א' ב' פטורים כיתות בני יהיו ולהבא שמכאן ומודעי מוסיף הדרשה. את מסיים אני ובכך

שיגיד אחד בחור מביניהם להעמיד הישיבה בני החליטו מעמד באותו עיניהם נתנו הכל יום הגירוש. ... באותו גזירת על חנינה בה ויבקש דרשה היה בערך וההנהלה, וכך הישיבה כל לפני לדרוש סירבתי, ועליתי בי. לא

בקצרה. הדרשה תוכן

בתורת היא, אלא נקמה בבחינת איננו שמים מלכות מקובלנו, שעונש תמיד, משל מידה כנגד מידה בצורת מופיע העונש למכה, ולפיכך רפואה מחלה כל המחלה, מעין אלא הרופא, שאינה שמכתיב התרופה לאותה

והואיל ותרופתה מתרחש משום העונש ואין כנגדה. לפרקים נקמה, הבריא עונש לקבל הראוי שהחולה וכל, מאחר מכל בטלה העונש שגזירת

בתרא בבבא הגמרא פי על לברר יש ענינא האי דכל שהענישוהו... קודםכעת. בה עוסקים שאנו

ניפול בתרא, כג בבא במסכת מובא ללכת( מסוגל שאינו )גוזל ע"ב, אמה מחמישים השובך, חוץ בעל של הוא הרי אמה חמישים בתוך הנמצא

ורגלו אמה חמישים בתוך אחת ירמיה: רגלו ר' מוצאו. שאל של הוא הרי המדרש. מבית לר' ירמיה הוציאוהו זה מהו? ועל אמה מחמישים חוץ אחת

שלא בר' ירמיהו הרגישו המדרש בית הנהלת התוספות... שאנשי ופירשו עצם על לערער בא פשוט הדין, אלא את לדעת כדי שאלה אותה שאל אמה מחמישים יותר מדדה אינו שהגוזל ושיעורם, שאמרו החכמים מידת ושיעורים מידות לתקן זו תקיפות להם לקחו ומהיכן זו נביאות להם מניין

מדרשא, מבי הוציאוהו כך כמוהו? משום ודם בשר הם סדרים, הרי לקבוע ששיערו שיעור על שוב יערער זה, ומחר ושיעור זו מידה על יערער היום כי

שיעורים - פסול, ועוד קורטוב המקוה, חסר כשר – מ' סאה כגון חכמים שחטאו הכירו חכמים. הם שבנו מה כל יהרוס כן בהן. אם כיוצא ומידות

ותקנות מידות לקובעי שמכם לומר: מי הגאווה במידת שנכשל בכך היה כשנכנע לבסוף, המדרש. אולם מבית שהוציאוהו הסיבה בישראל, וזוהי

קסה, ע"ב, לקמן בעצמו, כמובא הענווה מידת והראה חכמים לדעת בכתב אחד ירמיה: עד ישראל( לר' לארץ )מבבל החברים משם ששלחו

אלי ששלחתם כדאי איני להם: אני שיצטרפו? שלח מהו פה בעל אחד ועד

ומסקנת נוטה תלמידכם דעת כך אלא כך שבשל הגמרא שיצטרפו. תחילה ומחלתו להבין, הואיל קל דבר של המדרש. וטעמו לבית החזירוהו

רואים הענווה, הרי מידת כבר בעצמו שהוכיח הגאווה, ומכיון מידת היתה העונש. את בו לקיים עוד מקום ואין שהבריא ומכירים

הבחורים בנידון רבותי כן כמו במידת נכשלו להיגרש העומדים דידן. מניין ההנהלה, כלומר מידת על ערערו כי לעונש היו וראויים הגאווה

כמו ולגזור תקנות לתקן לההנהלה ירמיה שאלת גזירות, דנכשלו ר' לומר ומוכנים חנינה ומבקשים נכנעים הם הרי עכשיו הגאווה. אבל במידת

עוד נהרהר ולא ואזהרותיכם לדבריכם נשמע אנחנו", כלומר "תלמידכםומראים אחרי ממחלתם כבר נרפאו כן הענווה. אם מידת מידותיכם,

בתרא בבא ר' ירמיה. במסכת עם כמו אתם שיתנהגו הם הנפשית, ראויים להעלותם לקיים עליהם יש כן הכניסוהו. כמו מסכת ובאותה הוציאוהו

היום. לומדים שאנחנו בתרא בבא מסכת באותה

בי, והתפעל רוח נחת ומצא אליעזר ר' הגאון על רב רושם עשתה זו דרשה דבר: של והתוספות. קיצורו בתרא בבא מסכת מאותה שלי האמצאה על הגזירה, ואף נתקיימה בלבד ששה על כלומר למחצה הגזירה בטלה מיד

את מחסור. מבלי לשלום לדרכם שיצאו הרבה כסף העניקו להיוצאים זעם, יעבור עד קלם לעיר בחשאי העבירו חסמאן ר' לייב הצדיק הגאון שוב זרמו התורה לאיתנו, וחיי שב התורה וכבוד שככה הישיבה בני וחמת

לשיטתם, בזה אף הגאונים נהגו כמה הדבר כמקדם. אופייני באפיקם עם משוחחים היו זצ"ל שקופ ר' שמעון והגאון זצ"ל ר' אליעזר הגאון

הישיבה. את עזבם רגע עד תורה בדברי המגורשים אטקס עמנואל עורכים זכרונות, ליטא, פרקי ישיבות

דינור, התשס"ד. ומרכז שז"ר מרכז טיקוצינסקי. ושלמה

ויינברג יעקב יחיאל הרב

סולובייצ'יק חיים ורבי בלאזר יצחק רבי יצחק )רבי רי"ב נסע הישיבות בכל המוסר את להשתיל שאיפתו מתוך

בה הגדולה, שינהיגו ראשי-הישיבה לב על לדבר כדי לוואלוז'ין בלאזר( השתדל סלנטר(. רי"ב ישראל )רבי רי"ס של מיסודו המוסר לימוד את

אדם, לכל חיוב הוא המוסר שלימוד חז"ל, מאמרי יסוד להוכיח, עלבתורה. העוסקים לצעירים וכל-שכן

יצר-הרע, על יצר-טוב אדם ירגיז הידוע: "לעולם חז"ל מאמר הביא רי"ב - לאו - מוטב, ואם ניצחו תחטאו'. אם ואל ד, ה( 'רגזו )תהלים שנאמר - לאו - מוטב, ואם ניצחו בלבבכם'; אם 'אמרו שנאמר: בתורה יעסוק - לאו - מוטב, ואם ניצחו משכבכם'; אם קריאת-שמע, שנאמר: 'על יקרא7 יום לו יזכרו ה, א(. הרי, שחז"ל )ברכות סלה'" המיתה, שנאמר: 'ודמו

גרידא, התורה בלימוד יצר-הרע את לנצח אי-אפשר שלפעמים קבעונזקק יום בהזכרת אלא וענה סולובייצ'יק חיים רבי הגאון לו המיתה.

"אם מאמר יש הרי לעומתו, משכהו זה מנוול בך פגע חז"ל: - היותר הסגולה הוא בתורה שהעיסוק מכאן נב, ב(, לבית-המדרש" )סוכה

אחרת, רפואה ניתנה ברוחו חולה לאדם היצר-הרע, רק לניצחון בדוקה שנותנים במעיו החש דומה? לאדם הדבר למה המיתה. משל יום זכירת וזואבל לו ויפול יחלה הרי בשמן-קיק בריא אדם יפטמו אם שמן-קיק,

בנפש בריאים ב"ה חיים[, הננו ר' ]הגאון - הכריז בוואלוז'ין למשכב. הננו וק>ל>ם קובנה חכמי בשמן-קיק. אם צורך לנו ואין בתורה ועוסקים וגוף

יזמינו אל אוות-נפשם, אבל ככל - ישתו מרים סמים לשתות מוכרחיםעמהם. לשתות בריאים אחרים אנשים

)"איש )שליט"א( זצ"ל סולווייצ'יק הגר"ח, הגרי"ד של נכדו מוסר זו שיחה לא הנ"ל רי"ב? במאמר לו ענה תש"ד, חוב' ג-ד(. ומה תלפיות ההלכה",

שנאספו סלבודקה, תלמידי במסיבת כי זכורני אולם על-כך. כלום נאמרנגע ביום רי"ב בבית ומבלי הגר"ח של זו בטענה רי"ב שמחת-תורה,

שמן-קיק, המוסר אין ואמר: לדידי והאיש, ענה המקום שמות להזכיר הנשימה. שבאוויר החמצי היסוד הוא לו, אלא נזקקים בלבד מעיים שחולי

לתורת-המוסר תבלין, נתכוונו תורה בראתי יצר-הרע שאמרו: בראתי ומה המיוחדת: ראה בשנינתו הוסיף ורי"ב יצרו. עם האדם במלחמת העוסקת

רץ הוא בראשו חש כשהוא הניסיון. מפי האדם לומד גופו פלא, בענייני זה קיסינגן למקומות-מרפא, נוסע הוא במעיו חולה הוא הרופא, אם אל

מאמרם על מסתמך הוא אין ומדוע בשקדנות. ברפואתו ועוסק ומארינבד לו מבקש שהוא אלא בתורה"? יעסוק בראשו נד, א(: "חש )עירובין ז"ל

)שמות ירפא ס,א(: "ורפא )ברכות חז"ל במאמר סימוכים לו ומוצא היתר- מכאן יט( ואילו לרופא רשות שניתנה כא, נפשו, בענייני לרפאות".

כהלכתו. הוא נתפרש שלא מאמר על סומך הוא ובמוסר שבדת בדברים הוא כאילו נפשו משלה שהוא אלא עוד ולא שבמיעוט במיעוט- מסתפק

המוסר היא, כי האמת חז"ל. אולם בדברי הגדולה באמונתו החי צדיק לכמה מתחלקת שהתורה בעצמה, אלא התורה אם לתורה, כי סניף אינו

כביטוי - לחובות-הלבבות אחר וחלק האיברים לחובות אחד חלקים, חלק המוסר: של החמורים מצווייו הוא זה הלבבות". ואמנם "חובות בעל של

השינוי בה, ואילו כרוכה הפנימי הזיוף נפשית, שסכנת משניות להישמר לבין הניסיון, מפי ולומד מעשי איש הוא שלגבם צרכי-הגוף בין הנוהג

בנפש, קרע מרומית, קורע אמונה על מסתמך הוא שבהם צרכי-הנפששבמחלות! הרעה היא הנפשי מסוכנת. הפיצול נפשית כפילות שסופו

עמ' ס-ס"א לפרקים

ועיונים הערכות

כהן שלמה הרב

המוסר רבי על קרליץ ישעיה אברהם רבי המוסר, רבי עם בדברים ובא שונות בהזדמנויות נפגש במינסק מגוריו בימי

בפגישות ירוחם ורבי מסלובודקה הסבא משוחחים היו הללו ממיר. החזון-איש התנועה שיטות אודות ארוכות הרב של )כינויו המוסרנית. משלו עמדה נוקט היה ישעיה(. )אברהם אי"ש ספרו: חזון בעקבות קרליץ התנועה מחולל של המקורי הרעיון דעתו, כי את למוסר, בהביעו ביחס

הזאת לאסכולה בימיו שהעניקו החדשים והדפוסים סלנטר ישראל רבי ידועה, אומר: במידה היה הוא אחד. אף בקנה עולים בישיבות, אינם

ובהתאם .33המוסרנית. האסכולה מן החסידית התנועה מעלת גדולה בעלי של מסויים מסוג סלידתו את רבה בחריפות אחת, ביטא למסורה

הפשטנית, במימרא: אם ממשמעותם הכתובים את המפשיטים "שיחות", כן אם ממש, מי עבודה-זרה דוקא לאו היא שבמקרא עבודה-זרה לדידם34כהווייתו?... ממש היה שמתן-תורה לידינו יתקע

אהבה כלפיו גילו אישיותו. הם את מאד המוסר, מאידך, העריכו גדוליואני מאגרותיו: באחת כך על מספר והחזון-איש גדולה, נמצאתי "... גדולי ועם ממיר ז"ל הסבא ועם מסלובודקא ז"ל הסבא עם הרבה

בינינו שרויה היתה ותמיד 35הנוברדקאים גדולי עם וגם שיחיו תלמידהון להזכיר נמנעתי לא לב, ומעולם בכל אלי מוסרים והיו מצרים בלי אהבה

על להתענג החכמים מטבע )כי זה על התענגו והם בחריפות ביקורת אני מציעא( וגם בבבא יוחנן רבי שאמר הכי", כמו נמי מ"תניא יותר מיתיבי.36עליהם מתענג

בפני נתן-צבי רבי שהשמיע שיחה לשמוע הלך ]אמנם[ מספרים, שפעםה"סבא" ותמה: אליו ניגש השיחה במינסק. אחרי ישיבתו תלמידי

בנקודה בה מגיעה גדול אחד התבטא פעם: החסידות מתחילה מפי תלמידו הרב שרגא פייבל שטיינברג. ואגב, 33 לכוחות-הנפש של האדם, הרי החסידות בעוד והשיטה המוסרנית מתייחסת כולה תורת-המוסר אל קיצה. כי

הרגילים נשמה יהודית, שהם מעל ומעבר כוחות הנפש מיסודה כלפי הכוחות המיוחדים שגנוזים בכל מופניתשל האדם.

דבריו עם איש( והשווה )החזון החזו"א מפי ששמע אנטוורפן, קרייזווירט, אב"ד חיים הג"ר מפי 34 עבודה זרה ממש, ואם "...המקראות המפורשות... אומרים גלויות שעבדו אגרת רט(:)ח"א, בקובץ-אגרות

עבודה זרה, כבר איבד האדם שפתו, בבואו אינן מספיקות על הוראה מוחלטת שעבדו הדברים המפורשים האלה הסיפור מלשון שהפה יכול לדבר לא יספיק, ונטולה סגולת על עובדה קיימת של עבודה זרה, כי כל מה לספר

שאין מתיישבין בדברי אגדה ואין לקבוע פלפולים בענייני אגדה וכבר כתב הרשב"א מדברת, ומעט סופר... ונקל שנקבעו בלבות ישראל משפע קודש של פשטות שבפי המון ישראל החכמים והפשוטים יחדיו, לנו אלא מה

דווקא בפשטותם, ופועלות לקבוע אהבתו ויראתו ית' ללהב אש, המקראות, ומלהבות אש היוצאות מדברי חז"ל ומפסידים סגולתם השמימית". הוא אנו בדבריהם גורמים עימום בגחלתם הלוחשת והמהגים להכניס מחשבותינו

יצר של יצר העבודה-זרה "אין לנו שום מושג איך ייתכן שאמנם אחרי שביטלו אנשי כנסת-הגדולה את מדגיש שאין להסביר לסומא של ע"ז קצרה דעתנו להבינהו כמו שהמשילו השתחויה לפסל... האדם הגדול בעל יצר

תכלית האדם הוא היצר - ונטול יצר לדעתו "אין זה עליה מצידנו אלא ירידה, כי הלא בחינת הצבעים", אולםנשמה!" הוא נטול

"בית יוסף" בפינסק תלמידיו של הסבא מנוברהדוק וראש ישיבת כוונתו כנראה להג"ר יצחק וולדשיין, מבחירי 35 החזו"א בידידות אמיצה, והרבה "אל המבקש". במשך שנים רבות היה קשור עם ואוסטרובצה מחבר הקבצים

עמוקות. בכל הזדמנות ולשוחח ארוכות בסוגיות מוסרניות להיפגש אתוקובץ-אגרות, ח"א, אגרת קנד. 36

המוסר? לשיטת הוא מתנגד בביתי, הלא לידידי - מה

החזון-איש: השיבו

יותר... הרבה מתנגד הריני שלמתנגדי-המוסר מאד, אלא - נכון

פגישתו, באותם אודות יתירה בהתפעלות מספר החזון-איש היה ימיו וכל עליו שעשה שטרנפלד, בן-ציון בילסק, הג"ר של רבה עם הנדודים, ימי

לא הרצופה. הוא ובשקידתו שלו הנלהבת בעבודת-השם בלתי-רגיל רושם תמים לילה במשך לומד אותו ראה עיניו במו מלציין, כי פעם אף שכח

לרגע. אף לפוש יושב ואינו רגליו על עומד כשהנועמ' רנ-רנג א נצח, חלק הדור, הוצאת פאר

חסמן רפאל

יהדות של הרוחנית המורשה – המוסר תורתליטא

האגם או הרדום היער עליה האופקים, שסגר צרת הליטאית העיירהגידלה נמוכות שביקתותיה הנרחב, עיירתיים אנשים והוציאה ועלובות, העריסה זו עיירה היתה לחינם סבר. לא ומרציני עצמם בתוך מכונסים

והמולדת והקדורנית, האכסניה העגמומית המוסר תורת של ובית-היוצר ועגומי-מבט, מתנזרים לבוש נקיי- ובחורים אברכים המוסרנים, אותם של

שבשעות בשבירת ועוסקים הזה העולם מהבלי הערביים בין- היצר, בית- באפלולית יושבים הרומנטיים, היו והכיסופים הערגה הקיציים, רוויי

דמעות-טוהר וחוזרים, תוך העמוד גבי על בהתלהבות ומתנועעים המדרש והעגמה: "שיתברר השגב אימרות וחרטה, על תשובה של והתייסרות

ואסור בדמיונו חפשי בעולמו"... "האדם חובתו מה האדם אצל ויתאמתעבירה..." לידי בא אתה ואין דברים בשלושה במושכלו"... "הסתכל

החסידות שהיתה ה"ליטוואק" מה ולאברך לבחור היתה המוסר תורת עמק בתוך ומשגב מפלט לו שימשה וגאליציה. היא פולין יהודי להמוני הסגורים הארציים האפקים האפורים. במקום העיירתיים החיים של הבכא פנימה. האדם בנפש אינטרוספקטיביים חדשים אפקים בפניו פתחה

ה' מתוך עבודת החסידות, הגורסת של והמתרוננת הנוחה הדרך במקום העולם תורת עם הליטאי האברך יצריך" - בא החיים, "בשני וחיוב שמחה עצמו" בלי על "עבודה האדם מן הדורשת המוסרנות, התורה של החמור

עצמית וביקורת המידות שעל, שיפור כל על והרצון היצר הרף, שבירתחיים. ואורח חיים דעהו" כחוק דרכיך שעה, "בכל ובכל יום בכל

הליטאית הישיבה של המיוחדת לדרך-הלימוד - במקביל המוסר תורתהיא ה"מתנגדית" היהודית העיירה של והאורגאני הטיפוסי הפרי -

המורשה השתקנים יהודי של הגדולה הרוחנית הליטאית; ליטא, אבותינו של הקדושה מלגו; הצוואה ונלבבים מלבר הנוקשים והצנועים,

אחינו שעלו ורבותינו, המכורה העיירה, עם יחד בסערה וחברינו, עוד. ואיננה הליטאית, שהיתה

הסמן לייב יהודה הרב של בנו היה ליטא, המחבר יהדות ספרועוד טלז, חברון בישיבות כ"משגיח" ששימש

קורצווייל פרופ' צבי

הנפש כוחות על מסלאנט ר' ישראל אשר - אלה הנפש כוחות של סוגים שני בין מבדיל מסלאנט ר' ישראל

"פנימיים" או שהינם "ברורים", ואלה "חיצוניים" או מכנה הוא אותם מסוימת במידה מצוי שהיה הרושם את מקבל בכתביו "כהים". )המעיין

בת-זמנו(. הגרמנית הפסיכולוגית הספרות אצל

ר' מדבר עליהם הכהים הכוחות הם ומה הברורים הכוחות אכן, מהם מעשינו מניעי עם מזהה הוא הברורים הכוחות מסלאנט? את ישראל

מעל "באופן הנמצאים והתנהגותנו את לסף ברור" מהות ההכרה. מאלפות: דוגמאות בשתי מדגים הוא הכהים הכוחות

נדע, לא אשר אחת שפה או בי"ת אל"ף ללמוד נתחיל כאשר "למשל א. תנועות עם לחברם זה האותיות, ואחרי נדע אשר עד עלינו תכבד כמה

הורגלנו כך, כאשר אחר שלם. אמנם למשפט התיבות כל לתיבה, ולצרף משפטים ולהבין לראות עין כהרף כמעט נוכל בהשפה, בהחיצוניות, אז

למענהו, מבלי כרגע הדברים מעצמם מוצאים הדיבור וכלי כאחד רביםכי איככה האדם שידע התקשרות בפנימיותו בהאדם יתהוו נעשו,

המה בעצמו, אמנם האדם ידע אשר מבלי כרגע רבים, ויוצאים ממשפטים ויתראו יצאו מהאדם קלה התעוררות ידי על ורק כהה במצב בהאדם

ישנם עליו הפועלים האדם, בהכוחות במידות ונכוחים. כן ברורים לפנינווברורות". ופנימיות, כהות שניים, חיצוניות כן גם

את "וירא" המתאר בפרשת הפסוק על מתבססת השנייה הדוגמא ב. מוסיף זה ולפסוק המזבח". על אותו נאמר: "וישם יצחק, שם של עקידתו

קומתו שהיתה עד אברהם מעיני ונופלות מנשרות דמעות המדרש: "היו בכל מעקיד האב את רואה "הקב"ה איתא: בדמעות", ושם משוטטת

מעקיד היה אשר אחרי זה, כי את זה סותרים המאמרים ולכאורה לבו". דברינו לפי מעיניו; אמנם דמעות כך כל יזלו כי להיות יוכל לב, איך בכל

כי צדקו זהו בכל מעקיד הילקוט שאמר מה יחדיו, בכוחותיו לב, על להתגבר נעלה היותר במדריגה באברהם היו אשר החיצוניים,

אשר הפנימיים מהכוחות נושרות היו הדמעות במעשה, אבל הפנימייםומזה תכונת בכלל חזקה יותר פעולתו גם כי בעליל נראה האדם,

פעלו זאת כל וצדקתו, על ביראתו גדול לנו מי אבינו, אשר באברהם היה המעשה כי אף דמעות עזה, להוריד פעולה עליו הפנימיות הכוחות

במדרש". בשמחה, כמבואר שלם, גם בלב ועשה גדול בשלימות

כוונתו "כוחות על בדברו כי מתברר אלה דוגמאות בשתי כהים" או כי הפסיכולוגיים שמכנים למה ל"בלתי-מודע" הן תת-הכרה;

של - בתיאורו הראשונה בדוגמא המובאים האסוציאטיביים התהליכיםוהן הקריאה לימוד תהליך מתייחס הוא אליו האבהי האינסטינקט -

האדם. של בתת-הכרתו - מקורם יצחק עקידת על בדברו השנייה בדוגמא אחר, אינסטינקט כל על מתגבר שהוא חזק, כה הוא האבהי האינסטינקט

האנושי, המין קיום לטובת ישיר באופן פועל הוא הפחד, כי רגש על אפילו הטבע הפרט, אשר קיום לטובת רק פועלים האינסטינקטים שיתר בעוד פחות. להם דואג

ר' ישראל של דעתו המוסר, לפי לימוד חודר השאלה: איך איפוא נשאלתוהתת-הכרתית? מודעת הבלתי הנפש לעמקי מסלאנט, עד

הפסיכולוגי התהליך את בתארו מסלאנט ר' ישראל של העיקרי חידושו הרגשיים והכוחות הרצון הפעלת דורש בזה, שהוא הוא המוסר שבלימוד

במאמרי הקודש, בכתבי הגלום המוסרי באידיאל האדם של בהתבוננותויש ובמוסר חז"ל לדבריו, "בשפתיים המוסר בלימוד צורך החכמים.

נותן הוא ט בדרוש עצומה". הנפש" וב"התפעלות "בהסתערות דולקות", וההתפעלות הרגש כוחות גיסא, ושל מחד השכל כוחות של מעניין תיאור להתהלך גדותיו כל על להתפשט ומעלתו כוחו גיסא: "השכל, זה מאידך

דרכה ההתתפעלות, זה כן צדדים. לא צדי כל על ולבקר ברחבה, לחפש אשר התפעלות, עד זיקי יורה עליו אשר הדבר נפשו, אל כוחות כל לקבץלפי וניכבים שכוחים נפשו כוחות יתר כל כמעט חוזק ערך לשעתו,

ההתפעלות".

הנפשי התהליך את למדי ברור באופן מסביר ביותר; הוא מעניין זה תיאור בדימוי הנפשיים הכוחות כל של עצום ריכוז הדתית; אותו ההתבוננות של

מכל מוחלטת התעלמות כדי אחת, תוך מלה אפילו או אחד אחד, פסוקעצמו. האני שהוא, כולל עניין

"אל הנפש כוחות כל קיבוץ על בדברו מסלאנט ר' ישראל מתכוון לזאת יתר כל אשר "עד עצום ריכוז ההתפעלות". אותו זיקי יורה עליו הדבר ידי על ר' ישראל של לדעתו מתאפשר וניכבים", שכוחים נפשו כוחות על המדברים חכמים של מוסר ולדברי חז"ל ממאמרי והתפעלות לימוד

אשר פעמים, עד וכמה כמה עליהם נצח, "לחזור וחיי המידות הכשרת

ונשנים חוזרים מנסיונות הנובעת חסרונו". התוצאה בנפשו וירגיש יתפעלהמידות". "תיקון בשם מכנה שר' ישראל מה היא אלה, כגון

תיקונו, דהיינו לבין הרע יצר כיבוש בין מבחין ר' ישראל כי להזכיר גם כדאי הפיכת

אפשר ש"אי הכיבוש, משום על עדיפה ההפיכה כי מדגיש לטוב. הוא הרע אותו". ומשום לסבול קשה אשר הכיבוש של הגבורה למידת להגיע תמיד

שהכיבוש השכל". הארס בכוח ארס להטיל יכולות הכבושות ש"המידות השליליות התוצאות את מזכיר האדם של הנפשיים בכוחות מטיל

ברורה הקבלה ניכרת בזאת התשוקות. גם(Verdraengung) שב"דחיקת"זמננו. של הפסיכואנאליטית להשקפה

לעיל, איננו שהזכרנו ההתבוננות מתרגילי כתוצאה המידות" הבא "תיקון שהאדם דרוש פעמי; אלא חד ניסיון לאחר לא ואף לאלתר הבא פרי

מידותיו לתיקון ממושכת ושאיפה התורה לימוד ידי על לבו את יכשירעל וכיבוש ישראל מעודד כן יצרו. שלא להם וקורא תלמידיו את ר'

לבו יפול "אל פרי: נושאים אינם הראשונים הנסיונות כי בראותם להתייאש לא התפעלותו נאמנה, כי בלבבו, וידע רושם שום נשאר לא כי בראותו ירבו, אשר בשר, עד לחושי נרגשת בלתי ברכה הניחה בתוהו, רק עלתה

על טיף טיף ירדו מים, אם רסיסי צדק. וכאשר פרי להוציא שורש יכו ואז נראה היה לא הראשונה שבטיפה ישחקוה, אם הרבה, ושנים ימים האבן

לבבו". למרבה, ויפלחו בם יהפוך האבן, לב על חז"ל מאמרי ונרגש, כן

חז"ל, ומאמרי תהילים פסוקי קריאת שבהישנות הפסיכולוגית ההשפעה בנוסח גם הנפש, משתקפת וריכוז התבוננות של ממושך תהליך אחרי

או פעמים; ה"שמות" שבע בקריאת המסתיימת כיפור, ביום נעילה תפילת ר' שבשיטת החגים. החידוש פעמים, בתפילת שלוש מידות י"ג בקריאת

spiritual exercieses הנפש" "תרגול מציע שהוא בכך הוא מסלאנט ישראל את משאיר זה מסוג והמידות. תרגול האופי מוסריות, לתיקון למטרות כגון

להפעילם. ברצונו האדם, אשר של בתת-הכרתו הכהים בכוחות רישומו

ישראל ידי על המוצעת בשיטה עם האדם של מוחלט זיהוי קיים ר' מתבונן, הוא אליו אשר במאמר או בפסוק הגלום המוסרי האידיאל לעמקי לחדור זה לאידיאל ולעזור הנפש את לעורר רק היא והמטרה

נפשו.תשל"ג תורנית, ירושלים לתרבות האגף התרבות החינוך וייעודו, משרד האדם חינוך

ז"ל רפל פרופ' דב

נובהרדוק בישיבות והלימוד החינוך

ישראל של מיסודו המוסר בישיבות המוסר ספרות נלמדה סלנטר ר' בערב, לפני כלל בדרך היה הלימוד היום. זמן סדר של אורגני כחלק אחרות. בישיבות בשעות גם המוסר בספרות עיינו ערבית. בודדים תפילת

אחרת. באמצע בדרך פעם כל מוסר, לימוד של זמנים4-3 היו נובהרדוק ומידות. מוסר בענייני קולני ומתן משא מתנהל היה לצהריים סמוך היום אולם של ולרחבו לארכו הישיבה בחורי מהלכים היו שלשות או זוגות

היה הדיון התלמודי. נושא הדיון בדרך מוסר בעניני ומתווכחים הישיבה מוסרי ניתוח או המוסר, מספרי באחד קטע של מובנו בירור להיות יכול של בדרך הרע היצר אחרי בילוש תטי, או היפו- או מעשה, אמיתי של

מורכבים " היו37ב"בירז'ה התנהגות. הזוגות מניעי של פסיכולוגי ניתוח תלמידיה את הישיבה חינכה זאת וטירון. בדרך ותיק מתלמיד כלל בדרך

- עליהם, ואלה לממונים הוותיקים התלמידים דיווחו – החדשים, ומאידך חדש. בשעות תלמיד כל של שיותו ואי- אפיו הישיבה, על ולראש למשגיח זו בהתפעלות". מורשה "לימוד קצרה שעה במשך מתקיים היה הבוקר

היא בנובהרדוק המוסר, ישיבות בכל מקובלת היתה סלנטר ר' ישראל של ידיעה, כי לרכישת מכוון היה בהתפעלות" לא לקיצוניות. "הלימוד הגיעה

אחד במשפט התודעה כל לצמצום נכון, התודעה, או, יותר כל לריכוז אם אין פעמים עליו חוזר היה - שהתלמיד סיסמא מאמר, ספק ספק – קצר

פשוטים היו המשפטים להבינו. אדרבא, רוב היה שקשה משום ספור, ולאתוכנם מלימוד היטב וידועים בתוכנם הבלטת כלל בדרך היה קודם. בכלל, הזה העולם חיי ערך האדם, וביטול של שפלותו ואפילו פחיתותו

הלקאה מעין היתה המשפט על חזרה בפרט. כל הגשמיים הקניינים וערךוהחזרה על ובקול הריתמית עצמית, והידוע, הקצר המשפט בוכים,

המשפט את פיזם לא הוא טרום-אכסטטי. למצב התלמיד את הביאהכי הגיע לא עוד - בתוכו. ובמסמרות כבפטיש אותו קבע אם מתוכו, אולם לטשטוש הביקורתית. המחשבה לטשטוש הגיע כבר החושים,

פעולתו, הן את הפסיק והבנה, השכל שיקול-דעת דרך היה לא השינון בו היה שלא מפני התלמיד, והן נתון היה "ההתפעלות" בו מצב בשל

רציונלית, וזו מחשבה בפני הנעולות הנפש שכבות אל חדר צורך. המשפטהשיטה. כוונת היתה

וועדים חבורות

שונות. ברמות כאמור, מתלמידים מורכבים, ה"בירז'ה" היו בעת הזוגות ב"חבורות". מאורגנים היו וברמתם בוותקם לזה זה השוים תלמידים

לעשרה. מסביב - כלל קבוע, בדרך היה ב"חבורה" לא התלמידים מספר אם ה"חבורה" כי מבני היה הוועד" שלא "ראש עמד חבורה כל בראש

לידו ראש ומנאמני הישיבה מוותיקי מבני שני היו הישיבה. סגנים, נפגשות "מחזקים". ה"חבורות" היו נקראו ואלה ה"חבורה" המצטיינים,

"ועד". נקראת היתה מאלה מוסרית. אחת לשיחה בשבוע פעמים שלוש יעסקו, מה בהם הנושאים יהיו השבוע, מה תוכנית את קובעים ב"ועד" היו

פיננסיות, אלא על מוסר אישי )העורך(. הכוונה ל"בורסה" שבה דנו לא על מניות 37

היו שיש הפעולות ב"ועד" בני של ההתנהגות ענייני על דנים לבצען. אדם שבין בדברים והן למקום אדם שבין מצוות בקיום ה"חבורה", הןבשיחה והיא בני כל כלל בדרך השתתפו לחברו. נמשכה ה"חבורה"

העבר -ביקורת איפוא, כפול ה"ועד" היה של תפקידו ויותר, שעתייםלעתיד. והדרכה

אחת ושלילה. כל ה"ועד", לחיוב של המחנך ערכו על נאמרו שונות דעות בעל של הזכרונות ואת האישית ההתרשמות כלל, את בדרך משקפת,

החינוכיות האפשרויות על השונות מהדעות ללמוד הדעה. במקובץ, ניתן הוועד. השיחה בראש תלוי היה מאד סכנותיו. הרבה ה"ועד" ועל של

תוכחת לב גלויות להיות צריכה היתה אהבה מלווה מגולה ולבבית, אמצעי השיחה כך, היתה הדבר היה "ועדים" שבהם מסותרת. באותם

של וידוי היה החברתי. הוידוי הקשר ולחיזוק אישית לחיטהרות ביותר חזק ה"ועדים" היו עלולים תיקון. מאידך, לשם - הדרכה והתוכחה אמת,

פעולת וקנטרנות. הצלחת שקר, צביעות של להצגה וליהפך להסתאב שמה. עבודה נזדמנו אשר התלמידים בטיפוסי גם תלויה ה"ועדים" היתה

הנסער. עם המגשש הטיפוס ממפגש יוצאת היתה גדולה חינוכית הנפש. לחשבון התעוררו והאחרונים והדרכה חיזוק קבלו הראשוניםאולם והנסערים שאלו המגששים כבשיחה במהלך השיבו. השיחה,

מהנסערים. יותר להשיב כיודעים להיגלות המגששים אפלטונית, יכלו

אחרת, טיפולוגית חלוקה עם זהה היתה לא ונסערים למגששים החלוקה ו"עובדים". ה"מבקשים" - ל"מבקשים" המוסר בישיבות מקובלת שהיתה

ומתוך הספרות המוסר, מתוך בעיות בבירור בעיקר ועסקו עיון, אנשי היו המוסר, ופרשנות בספרות העיון דרך היתה החברתית. דרכם המציאות

היתה זו המוסר. דרך רעיונות בדרך חז"ל ואגדות הכתובים, המדרשים ביקש אשר ה"עובד", התלבט ובסלובודקה. בנובהרדוק בקלם שלטת של המוסר רעיונות של מלאה הגשמה ידי על מוסרית לשלימות להגיע

השתדלות, ועוד. בלי ביטחון - אמיצות, הפקרות, ה"סבא" מנובהרדוק

"חוג" )ראד"ל קרוי רשמי, שהיה בלתי מוסרי דיון מתקיים היה לפעמים לאחד להסביר מתחיל הוועד" היה "ראשי "המחזקים" או אחד באידיש(.

אחרים גם עניין שהנושא המוסר. מתוך בתורת סתומה נקודה התלמידים אחרים תלמידים ובאו סמכא, נקבצו לבר נחשב היה שהמסביר ומתוך

לשיחתם. והקשיבו במעגל הראשונים שני את והקיפו

זה. יום סדר במקצת לשנות רשאים היו נובהרדוק של ותיקים תלמידים לתקן וכדי המשותף הלימוד משעות אותם טורדות היו "פעולות" שונות

לפנות חצות, או ביותר, אחרי מאוחרת בשעה לישיבה באים היו החסר אתנפשם. חשבון את בוקר, ועושים

440-444תשל"ב, עמ' אביב סנהדראי, תל ספר

ז"ל ששון בן יונה ד"ר הרב

רצף וולוז'ין ואסכולת המוסר תנועתטיפולוגית השוואה - ותמורה

וולוזי'ן אסכולת של החינוכית ומשנתה הרוחני עולמה

ולדמות התיאורטית לתשתית כינוי זה, היא בעיון הנדונה וולוזי'ן אסכולת ישיבת מהווה אלו ישיבות הי"ט. א?ם במאה ליטא ישיבות של החינוכית

ישיבות אם – זו ישיבה של (. מייסדה1803) תקס"ג בשנת וולוזי'ן, שנוסדה סדורה משנה העלה אשר הגר"א, הוא מוולוז'ין, תלמיד - ר' חיים ליטא

תלמוד הוא האדם של העליון היעוד במסתורין, לפיה מעוגנת הגות שלהתורה.

- של החינוך מחשבת - לרבות העיונית המשנה של התכנים אלה מכלולהוא אסכולת אבות ואת ליטא ישיבות של דמותן את שעיצב וולוזי'ן,

תלמיד-חכם, למדן. של האידיאל - החינוכי האידיאל

ותמורה - רדף המוסר תנועת

- ר' אלה חינוכית. אבות ומשנה עיונית הגות מעצבי אבות זו לתנועה גם ראשי בעקיפין, תלמידי או - הם, ישירות סלנטר ור' ישראל מסלנט זונדל מוולוז'ין, ור' ר' חיים של ממש תלמיד הוא מסלנט זונדל וולוז'ין: ר' ישיבת

תורה - קיבל ומשנתה המוסר תנועת של התווך - עמוד סלנטר ישראל - יראת למקום אדם שניים: בין המוסר, עיקריה שיטת מר' זונדל. השקפת

חמורה והקפדה אחריות - לחברו אדם בדבקות, ובין השם ועבודת שמים אסקטי הוא המוסר" "בעל של טובים. האידיאל ומעשים מוסרית להוויה

וחינוך לעבודת והתמסרות הזה בעולם עניין )סגפני( מיעוט עצמי ה', הדגשת ע"י נעשה המוסרי המידות. החינוך על והעברה לפרישות קפדני

ספרי לימוד תורה, על-ידי המידות, בתלמוד ה'. ותיקון יראת של הבחינהוכן לחינוך והדרכה שיחות-מוסר ע"י מוסר, זמן נועד המוסרי אישית.

המוסר. - בית לכך מקום יוחד גם הישיבה, ולפעמים בתוכנית מיוחד

במהלך תורה, של דרכה מיעוט-דמות עקב תמורותבישיבה מימושה

תמורה: גורמי שני מסתכמים הליטאית הישיבה של החינוכית הדרך בעניין

- יראה. תורה הערכים של ההיסטורית-רוחנית במחזוריות תגובה .עידן1

)תורתנו תוה"ק והגיון בעסק ימיהם כל קבועים היו הראשונים "דורותעד רק ועסקם קביעתם כל שמו מהתלמידים שכמה הקדושה(...

כלל... זולת לבד, ולא תורה של בפלפולה

בתוכחות לבוא ידם את ומילאו מגדוליהם... כמה עצמם התעוררו לזאת עוסקים להיותם העם לב להישיר יראה ספרי ומידות, וחיברו במוסרים

ה'... ביראת בתורה... ובעבודה

הושפל. הוא. הגבוה נהפוך הרבים, בעוונותינו הללו בדורות עתה והן ומוסר יראה בספרי לימודם... רק קביעת עיקר כל שמו וכמה שכמה

.38זווית בקרן מונח תורה בעולמי...כתר האדם כל זה באומרם, כי

- יראה. תורה המחזוריות את קולעת בצורה בזה מבהיר מוולוזי'ן הר"ח בדורות ימים היו בימיו: שמצא התמורה ימי הם מתאר שהר"ח התקופה

התמורה באה תורה, ואז - תלמוד אחד ערך על הכל שהעמידו הראשונים מונח תורה ומוסר... כתר רק... יראה הושפל... עיקר... ימיו: "הגבוה של

בראש - העמידה ליושנה עטרה - החזרת כייעוד רואה זווית. ר' חיים בקרן סינטזה, כפי כנכון רואה הוא להלכה עליון. אמנם - כערך תורה - תלמוד

ובעבודה בתורה... עוסקים "להיותם היראה, היינו השתלטות לפני שהיה עיקר, גרמה "הגבוה", היא היא התורה כי ההשקפה ה'". אבל ביראת

נתבקשה תורה. וכך תלמוד אחת, על על הכל ליטא בישיבות להעמיד פועל - וזהו "היראה" שהוזנחה על דגש מחזורית: שימת תגובה, תמורה

המוסר. וישיבות המוסר תנועת

חברתי. ותסכול חינוכי רפיון .תחושת2

לעורר כדי בהם היה ליטא ישיבות של ההמשך בצורות נתונים שלושהותסכול: רפיון תחושת

- האדם של בקיומו עליון ערך מהווה תורה תלמוד כי ראשית, ההשקפה לו. ברם, בלעדית - תובעת, כאמור, התמסרות בכללו היקום של ואף

דיני שרובן בסוגיות וטריא השקלא על בלעדית הלימוד הועמד הרי בפועלמבן-הישיבה. זו לתביעה צידוק כדי בו היה לא בתורה זה ממונות, ועיסוק

הוא קיום ומצרכי חומריות מהצלחות ההתנזרות עצם ועוד. הרי זאתחיים. דרך בחירת של בלבטים הנמצא לצעיר ניסיון מהווה מלכתחילה

התרבותית דאז בחברה התמורות של ההשפעות גם הצטרפו לזה - של הרוח הלכי ולומדיה בישיבה רושם הטביעו במיוחד והחברתית.

רפיון של נתונים של זה הצעיר. צרוף הדור בקרב "השכלה" שרווחו וסיכוניו. לסחף מחסום הישיבות, שתשים בעולם לתמורה כיוונו ותסכול

.93נפש החיים, שעד ד פ"א, עמ' 38

- ערכיה המוסר ישיבת , כי39כזו תגובה בדיעבד היוותה המוסר ותנועת בלבטיו: ראשית הישיבה לבן כמשענת חזק דתי-רגשי מניע - סיפקו ותכניה

אלא לא נושא לישיבה הוסיף המוסר לימוד הרי הלכתי-מעשי, ואף לבחינה כוונה המעשית ההלכה של הראייה רעיוני-ערכי.

חשיבותם לביטול חינך גם המוסר של ועוד, הלימוד מוסרית-מחייבת. זאת נעדרי ותרבות, בהיותם ידענות הישגי של חומריות, והן הצלחות של - הן

דתית-מוסרית. ערכיות

העיוניים ביסודות תמורות- מוסר מסתורין

ר' של העיונית במשנתו מקורם וולוז'ין", "אסכולת של העיוניים היסודות זו המסתורין. משנה של בספירה כולם מעוגנים אלה מוולוז'ין. יסודות חיים

תורה, של אמיתה היא היא התורה של המסתורין משמעות סבורה, כי שבה, המסתורין לעומק חודר הוא אם תורה, בפרט תלמוד מעשה ואילו

עד התורה בלימוד להגיע תובעת זו משנה כך היקום. משום את מקייםכבודו". וחקר מעשיו פלאי סתרי ג"כ למרכבה" "ולהשיג ל"צפית

אור להתנוצצות משיג הוא הקדושה בתורה והגיונו האדם עסק ידי שעל בשם מכונה דיליה, שאז קדישין רזין בעמקי להשכילו בו הנשמה בחינתהקדוש. בזוהר כידוע ישראל

בשניים: מתמצית וולוז'ין" "אסכולת של ההגותית המשנה

מצורף היהדות של המשמעות כעיקר במסתורין אמונה כי להכרה - - מעמיד שלה עיצומה זו, והיא משמעות בתוכה המכנסת היא התורה זו ברם, השקפה האדם. של הייעוד ושיא העליון כערך תורה תלמוד של המסתורין רובד הוא תלמוד-תורה של האידיאל לדעה, כי מוליכה

להתנוצצות "משיג הלומד תורה, ומטעמו של אמיתה הוא התורה. שהלאישראל". בשם מכונה שאז דיליה קדישין בה... רזין הנשמה בחינת אור

לידי הגיע - לא תורה של שבעמקה מסתורין של במשמעות שעיסוק אלא אינן ורבא אביי בהוויות עיסוק של לכך: הקטגוריות טעם ויש מימוש.

מסתורין. של לזו - לא התורה, ובודאי של העיונית למשמעות מוליכותבזמן כלימוד במסתורין לעיסוק ואילו מקום יוחד ובשיטה, לא נפרד,

בכוחה ההכרה טיפוח על הישיבה הועמדה תורה. כך תלמוד של במסורתעצמה. ההלכה וערכית-דתית, של המעמיד, עיונית

עקב המצב מפורשת אצל ר"י סלנטר העומד גם על התסכול חרות של ה"השכלה", בכינויה "לימודי חול" 39 מרביתם לא עשירים המה, צעירי ימים ... אשר מוכשרים המה... אבל החברתי כלכלי: "אף בימינו נמצאים..

בלימודים... כי ... תגבר דאגת מחייתם... כי לא בנעימים עלי חלד... לא יעצרו כוח להתמיד... וחבלם לא נפל מאמר בענין חיזוק נתרבו בימינו והפרנסה נתמעטה" )אבן-ישראל, כימים מלפנים הימים האלה לנו, צרכי החיים

לומדי תוה"ק, עמ' ע(.

במשמעות השיטתי הלימודי- העיסוק העדר של זה חלל והנה המוסר. משמע, שיטת ידי על - נתמלא תורה תלמוד של העיונית-אמונית

תורה של עיונית משמעות זה; במקום לחסר תגובה היוו המוסר ישיבות אחרת: תלמוד עיונית משמעות המוסר ישיבת - מעלה מסתורין בחינת תלמוד-תורה - אחר הלומד. נוסח של ערכי-עצמי מימוש לידי המביא ה' ותיקון בעבודת דבקות איתו הנושא ומוסר שמים, יראת של עיון שלצידוטובים. ובמעשים במידות

ועולם אדם בתפיסת תמורות

פנימה. בנפש לבטים - רב מסתורין בחביוני לאדם: מופלא פנים שני במחשבתו מוצג שהדבר מסתורין, כפי באספקלריית האדם מהות תפיסת

אדם של דיוקן הדין. זהו מעלמא שלא בקטגוריות אותו ר' חיים, רואה של – ועולמו הטבעי לאדם - מחוץ במופלג הוא המופלא, ואחוז בו שמרובה

המוסר. שיטת נוסח האדם דמות היא מסתורין, אחרת בחביוני הוא מעורהוטיפוח בעבודת ודבקות שמים יראת של להוויה הדרישה אישיות ה'

האדם, של הפנימי לעולמו לפנייה - הפוכה למגמה מוסרית, הוליכה האדם של הכרה תבעה זו והחברתי. תמורה הממשי, האישי קיומו ולמבחן

זאת המציאות לפי כתוצאה הארצית. באדם, מההסתכלות ועוד, הנפש כוחות על משלה לדעות המוסר תנועת קיומו, הגיעה במציאות

בתכני המוסר, והובלעו בעלי שיטת של לחלק הפכו אלו ודעות ופעולתם.40המוסר. בישיבות הלימוד

עולם שני בין וכמראה פקלרייתסבא עולמות: המציאות. המסתורין, מרכז הם והרוע הרע אופטימית. לא היא ר' חיים של העולם תמונת

ממנו. האלוהי, וכחלק המסתורין מתוך בעולם צופה זו התמונה. משנהזוהי האצלה עולם. של אידיאלי-אידילי לתיאור מגיעה והיא אלוהית.

של זיקה מתוך מזה זה משתלשלים העולמות דינמית, בה רוחנית מציאותוהאדם וקובעים מעורים הערכית ופעילותו האצלה, קיומם בעולמות,

הדורות של ההיסטורית-יהודית אלה. ברם, המציאות עולמות של ותיקונם הקיום כזו. מלחמת אופטימית עולם תמונת עם ליישבה היה קשה - ההם

ובמצב ברוסיה כבדה היהודים של מבט דופן כיוצא- נמצא כזה דאז. כביכול. טוב שכולו עולם של אופטימי

נטשה זו העיון. שיטה יסודות של בתחום תגובה בכך גם היא המוסר ושיטת - המוסר שיטת של העולם המיסטית-אופטימית. תמונת התפיסה את

עם הנאבק אדם שרוי זה עולם ביקורתית. ובתוך פסימיות בה מרובהוברור פגמי ועם טבעו עכבות את יותר תאמה כזו תפיסה כי העולם.

התקופה. של הקודרת המציאות

הרי האדם - במעשה תלמוד תורה..., ואילו אצל בעלי המוסר לדעת ר' חיים פועל האדם בעולמות מתממש 40- הם עיקר התוכן של משנתם. טבעו, כוחותיו, וחינוכו המוסרי

לפי ערכי לקיום מחויבות – צרכים לעומת קיום: ערכיםהשיטות שתי

ייעוד - רואה הדורות בכל היהדות לדעת וולוז'ין" - בהמשך "אסכולת הערך וולוז'ין" את "אסכולת מציבה זו ערכיות ערכי. במרכז בקיום האדם

התובע חיים של כיוון קביעת משום בה יש זו תורה. גישה תלמוד - הלימודי כל זה מיניה". לפי דפנוי אתר "לית בחינת תורה בתלמוד חמורה דבקות תורה. תלמוד של הקיומי-ערכי ליעוד טפל אך הוא המעשיים החיים תחום

גם יש אותה. אבל חיזקה ואף זו בתפיסה המשיכה המוסר שיטת וגםתמורות: זה ביסוד

היעוד, למערך התווסף הלימוד בשניים: בתחום הורחב הקיומי היעוד שבתורה מוסר לענייני השם, ופנייה בעבודת ודבקות שמים ביראת העיסוק

צרוף שנייה ותמורה המוסר. ובספרות שמים יראת של קיומיות - מזה. ולמעלה תורה לתלמוד ומעשים-טובים, כשקולה

ומיתודולוגיים חינוכיים - יסודות תורה של דרכהתורה של דרכה

אבות של המוסר, כבמשנתם בשיטת כולם'. התורה כנגד תורה 'ותלמודו"גופי" התורה בכל היא קדושה - הישיבה ההלכיים ענייניה - גילויה. שיטת לדעת התורה ומוסר. כי מידות של אורחות לגבי גם קובעים מעשיים על ביעודו אדם וולוז'ין" - מנחה "אסכולת של במשנתה - כמו המוסר כערך התורה של מעמדה המוסר בישיבות גם נשמר כך משום מילואו.הלומד. בחיי המרכזי

לימוד הוכר המוסר בישיבות תמורה: התחוללה זה בתחום ברם, אףתורה. תלמוד של לגופו כשייך המוסר

המוחלט, והיעודי הערכי מעמדו על לשמור ממשיך תורה תלמוד זה לפי התמורה: חלה בשניים תחרות. אלא וללא לימודי נושא להוות וממשיך

המוסרית הערכית המשמעות על מושם גופו תורה בתלמוד הדגשעצמו. תורה של בתחום הוכללו – וקיומה. ושנית תורה שבתלמוד

חינוכיים יסודות

הלימוד הלימוד, ערך הם: איכות וולוז'ין" "אסכולת של החינוכיים היסודות הלימוד. ויעד

הוא וולוז'ין" "אסכולת לשיטת התורה לימוד הלימוד: היגיון-חוויה איכותא. הלימודי במעשה קובעת כקטגוריה נחשב השכלי באיכותו. היסוד השכלתי

וגם של אישיותו ובהערכת של הרוחנית הווייתו ומנחה כקובע האדם, של באספקלריה בדברים צופה שהיא - מתוך קובעת זו משנה האדם. כי עולמות. ומתקן מושלם מעשה הוא לאמיתה בתורה שהעיסוק – מיסתורין

הלימוד. לפי באיכות תמורה חייב המוסר שיטת נוסח התורה ברם, לימוד עצמו התוכן אם בלבד, גם שכלית איכות בן בלימוד די לא המוסר שיטת

את להביא שבידם שבאדם הכוחות אחרי לתור תבעה המוסר תורני. שיטת המשימה הלימוד, ועם של הדתית המשמעות עם מודעת להזדהות הלומד

לימוד של המגמה באה בו. מכאן הכלולים והחיובים הצוויים הגשמת של וההתלהבות, ואלה ההתפעלות אם היא החוויה חוויה. כי של איכות בעל

אישיות מעצב לתוכן ידע של הלימוד את לתרגם הסיכוי את בתוכן נושאותמידות". שמים" ו"בעל "ירא של

ומעשים מצוות - לשם תורה של אמיתה - "לשמה": לשם הלימוד יעדב..בניסוחה "אסכולת טובים חיים משנת נוסח - העקרוני וולוז'ין" - ר'

הבנת על "לשמה", תורה לימוד של היעד את משמעי חד- באופן העמידה ר' חיים . שיטת41ולהבין התורה... לידע לאמיתה, "לשמה... לשם התורה

של וההישג הלימוד של העצמית הערכיות בדבר זו דעה לכלכל יכלה עולם בתמונת- תורה לימוד של המטה-אנושית המשמעות בגלל ההבנה

מסתורין. של

של עולם בהשקפת בנקל מתיישבת "לשמה" אינה של זו תפיסה ברם של עיקרי יעד הוא והאמוני המוסרי לדידה, המעשה המוסר; הרי משנת

שמים יראת לשם – "לשמה" הוא של הגדר זו באסכולה כך הלימוד. משום טובים. ומעשים

אסכולת של במוסרת בנאמנות דבקו ליטא ישיבות שימוש – .תכלית: עיון ג תלמוד של לרישומו - באשר ר' חיים של העיונית משנתו - מורשת וולוז'ין גופו; תלמוד-תורה של הקיומי התוקף הוא זו במשנה ביקום. יסוד תורה

7ת. קרי, הלימודֺואנו עולמות ומקיים בונה הוא, הלימוד, הוא עצמו שו טובים ובמעשים שמים ביראת - הדבקות השימוש ואילו המושלם המעשה

לא לגביו. משמע, מישני גם הוא התורה, אלא בלימוד מותנה רק - שיטת דעת כך תורה. לא תלמוד היא המאמין של המוחלטת התכלית

מוותרת, היא אין האמורה. אמנם בתפיסה תמורה מכניסה המוסר. היא היא החסידות, עושה עולם תורה. אבל, דוגמת בלימוד מזלזלת לא ואף שימושה את עיניו לנגד לשוות צריך מותנה; הלומד העיון, הלימוד, את את

מוסרית. שמים, והוויה יראת של המעשה את – תורה, היינו של ומימושה.42המאמין של הסופית התכלית הוא זה יעד

נפש החיים, שער ד, פרק ג ע"ב. 41 תלמוד תורה - יסוד מוולוז'ין, קובעת מפורשות תוקפו של "עיון", שנתו של אבי "אסכולת וולוז'ין", ר' חיים 42

במוסריות ויראת שמים מנומקת בכך שתלמוד העליון של המאמין. העדפתו על עיסוק קיום העולמות – כייעוד תורה לגופו - ואף ביטוי ספרותי-ייחודי לתוקף המוסרי של תלמוד תורה הוא המעולה שבעיסוקים גם למטרה זו.

מוסר - מצוי ביצירה של חיים גראדה. מוסריות זו יתר בהרבה על מוסריות של בעלי למושלמותה ואמיתה של מוסר" מתוך תלמוד תורה, לעומת צמח אטלס "בעל מציג את בעל מחזה אברהם )חזון איש( כמושלם סופר זה

(.335)חיים גראדע, צמח אטלס, עמ' שמוסריותו אינה מושלמת וחד-משמעית

בעתיד תמורה - תחומי לתמורה חזות

מונים עשרת לו יחסר זה נגד העולם, מחכמות לאדם שיחסר מה כל משקלוב( "אוקלידס" לר' ברוך לספר הקדמה עפ"י הגר"א )דעת התורה. מן

שלאחר-השואה התורה מרכזי של התמורה תחומי א.

התמורה בכיוון הם שואה שלאחר- התורה במרכזי התמורה תחומי מרכיב של בצירוף - היא התמורה בשעתו. היינו המוסר תנועת שחוללה

עצמו. תורה בתלמוד תורה, ולא תלמוד של לצידו נוסף

ומדע, תורה ארץ", של ודרך "תורה של הצירוף בפועל הוא ואמנם, כזה איננו הוא הרב", אף "מרכז נוסח עיון של השילוב ואף 43ובארץ. בארה"ב

של לצידו. ולבסוף, דרכה השלמה אם גופו, כי תורה תלמוד של חלק שני לבנות מכוון מלכתחילה ותקומה", הרי "תורה שכונה הזרם של תורה - ליטא, ולצידו בישיבות כמוסרתו תורה - תלמוד נבדלים בתחומים יעדיםבעיקר בקיום מעורבות של היעד הלאומי-מדיני, שירות דרך הערכי,

בטחוני.

תורה הפנים" של "שבעים - גילוי בעתיד לתמורה חזות ב. עצמה

כהשלמה הנתבע את לצרף ביעד להתנסח ניתנת בעתיד לתמורה החזות זה". מתוך "זה בחינת זה", אלא לצד "זה בגדר גופו, לא תורה תלמוד של

אינטגרציה הווה והפנים תורה תלמוד אחת לאחדות שתעשה אומר, בתורה לגלות ליעד היא הכוונה בישיבות. במוגדר השתלמות של האחרות

דרך של ביותר והעמוקה הרחבה ארץ" במשמעותה "דרך של פנים עצמה44זו.

חברה של ומשפט חוק התורה, בחינת ידיעת גם שיכלול תורה לימוד( 1 לפי גם שלה וההבנה הידע ידי על נסללת תורה של זו ומדינה. דרכה

של ומשפט חוק חכמות - אדם חכמת של והערכים המושגים היסודות,החברה. מדעי ושל ומדינה חברה

- עולם כהשקפת מקורותיה באספקלריית יהדות כמגלה תורה לימוד (2 שורשיה מתוך היהדות מחשבת הגות. קרי, לימוד של מקורית כשיטה

אינטגרציה - מתוך זה מלואה. ועם על חיים כתורת היקפה ולפי במקורות האנושית. ההגות של וההשקפות המיתודות, המושגים דרך-ארץ, עם עם

הדרש: כפנים דרך לתורה", על פנים כ"שבעים להתנסח ניתנת זו דעהנסיונות צרוף כזה מצויים באוניברסיטת בר-אילן. 43זו של תורה ניתן 44 וישיבת ה"שילוב", התחלה כל שהיא לדרכה נוסח ישיבת להבחין בישיבת הקיבוץ הדתי

ההסדר הסמוכה לה.

מקבלת כזו אינטגרציה האומות. שבעים של החכמה מתוך שמתגלות ב, יז( והיעד )איכ"ר - תאמין" בגויים חכמה "יש מהקביעה אסמכתאתה

נזכה אז כי שבתורה. החכמה מלוא לחשוף כדי בחכמה להשתמש – הואחכם. תלמיד של העתידי לאידיאל

תורנית לתרבות הדורות, האגף במבחן יהודית הגות.183-201החינוך, ירושלים, התשנ"ד, עמ' משרד

רוס פרופ' תמר

ההרמנויטית והבעיה המוסר תנועת)פרשנית(

תורה בתלמוד

בימינו, היהודית המוסר תנועת של החשובים ממנהיגיה וולבה, אחד הרב נגד חרמה מלחמת בהכשרת זו תנועה של תכליתה כל את ראה

זו, שהמחשבה של האווילית אמונתה משום המערבית, האינטלקטואליות המוסר, בעלי של לדעתם החכמה. להפנמת המפתח היא המופשטת

של עצמיותו עם או לבו עם כלשהי בדרך המתמזגת זו היא הרצויה הידיעה . כמה45בלב מקומם הקר, שאין וההיגיון היבש השכל כמו האדם, שלא חקר בנושא נוגעות המדעי הריחוק נגד המוסר בעלי של מטענותיהם

מתייחסות הן כאשר תוקף משנה מקבלות הן אך 46בכלל, החכמהכל לתכנים לדעתם, שכן, עניינו התורה של ומתנה משאה תורניים. וכל של הנפש בכוחות והבנות חכמות בהקניית אינו תכליתה האדם,

אלא על להתגבר כיצד הנחיות ובמתן למעשה ביישומן תיאורטיות, דברי אחרות. גם בחכמות בעיסוק הכרוכים וההפשטה הניכור מכשולי

מתייחסים אינם האקדמית ההפשטה נגד וולבה הרב שמשמיע הביקורת הם התורני, ובמיוחד המוסר לענייני דווקא בכללו, אלא המדעי למחקר מופשטת. לדעתו, מחשבה של עניין זה במוסר הרואים אלה נגד מכוונים לימוד את הולם שאינו כלי ישראל" הוא "מחשבת היום הנקרא הלימוד

"הגישה תורה לקנות שרוצה למי ראויה אינה ההשקפתית המוסר: כדברי אותם הלומד הם... תורה שלנו המחברים גדולי ספרי לאמיתה...

ממנה נטלו אשר חכמה לבחינת אור מבחינת אותם "מחשבה" הופך - באינטלקטואליות כלשונו "נגוע" - כזה לימוד של האור. ערכו סגולת

לשם מוסר, אבל ספרי ללמוד ואף לקרוא מוכן החוקר כאשר המודרנית, לתת עד המעמיקים והתפעלות רגש ללא למדנית, בצורה לבד הבנה

ההכרה.

עם ודומיהם. יחד אלו ביקורת דברי יחלוק, כמובן, על האקדמיה איש בדרך בתורה שלומד מי בפני גם עקרונית, הניצבת בעיה מציגים זאת, הם

תורה? מצד של אמיתה את לגלות ניתן נקודת-ראות המסורתית: מאיזוקיימת וחכמה, תורה בין המבדילה המסורתית ההבחנה אמנם אחד,

)איכה תאמין לא בגויים תורה תאמין, בגויים לנו, למשל, שחכמה כשנמסר השתיים, דהיינו, בין לגשר אי-אפשר שני, האמנם אבל, מצד רבתא, ב(.

כל של המקובלות אמות-המידה על-פי החכמה, בדרך תורה ללמוד הניחו, שאת אשר כאלה הקבלה, במיוחד, היו אנשי עיוני? בקרב עיסוקומתוך רק ללמוד אפשר הקבלה חכמת התנסות "מבפנים"

כל זקוק יותר, שלפיה כללית לדעה מצטרפת זו חווייתית-אישית. גישתם את שיבין כדי אישית מעורבות או סימפאטיה של מסוימת למידה חוקר

ולמראי מקומות, עיין עבודתי: 45 זה ישראל סלנטר "המחשבה העיונית בכתבי ממשיכיו של ר' לדיון בנושא האוניברסיטה העברית בירושלים. אוקטובר קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה של בתנועת המוסר", עבודה לשם

שם.235, 65, עמ' 1986 אינטלקטואלית לתפוס ערכים מופשטים מזווית-ראייה כך, למשל, טענתו של הרב דסלר, שעצם הניסיון 46

שאיפה טהורה לחסד, בלי שום לדבריו, למשל, מי שמעולם לא הרגיש בעצמו מעמיד מחסומים בפני ההבנה.זו. סוף סוף, לבו יחפש חשבונות הוא לא יוכל להבין גם בשכלו מאמר המבוסס פניות וחשבונות, על הרגשה

וא"כ בזה?" מרוויחים "מה כעין כשמדחיק והשערות, צורתו ויקלקל העניין את יסלף לתוך בהכרח אותו כה(. של עצמו". )מכתב מאליהו, לונדון תשט"ו, עמ' המונחים והקטגוריות המצומצמים

כדי בהן אין וסימפאטיה מעורבות אולם, האם עוסק. הוא שבו הטקסטהמחקרית? באובייקטיביות לפגוע

המוסר מבעלי כמה של השונות בגישותיהם לדון אבקש הבאים בדברי העיקריות העמדות מן כמה מעט, ואציג לא אותם שהעסיקה זו, לשאלה

)דהיינו, המוסר בעלי עליה זו, שעמדו פרשנית בעיה והנמקותיהן. ואמנם, האובייקטיביות בין האישית המעורבות מידת בין הרצוי היחס מהות

כלשהי, מוסרית הנחיה או הלכתית הנחיה של הבנתה לצורך המחקרית ביניהן(, ליישב אי-אפשר באמת בכלל, והאם התורה של הבנתה לצורך או הפרשנות, של הפילוסופיה שאלת של הרחב בהקשר לראותה יש

ושל יותר הכללית השאלה של בימינו. הבנתה רבים הוגים המעסיקהכמו-גם הרקע בתחום שהתגבשו המגמות מן כמה לצמיחתה,

של השונות תפיסותיהם את נכון אל להבין לנו ההרמנויטיקה, תאפשרבהמשך. בהן שנדון המוסר בעלי

בכללה הפרשנות לבעיית הערות כמה

הגישה60 ה- שנות מאז "הרמנויטיקה" מכונה בשם במהפכה שיסודה הוגים על-ידי התשע-עשרה במאה פותחה קאנט, אך של "הקופרניקנית"

כגון דילתי, שונים, >בר דרויזן, ו גישה סימל, מדגישה, זו ואחרים. ובמיוחד החוקר בלימודים שבמדעי-הרוח, תדיר נתקל ההיסטוריים,

נזקקות הן עצמן, אלא בעד מדברות הפרשנות: "העובדות" אינן בבעייתחשיבותן. את ויפרש בהן שיכיר למישהו

במדעי-הרוח החוקר תפקיד של המסורתית ההבנה של זה ערעור מתוך גם אותנו תשמש שהגדרתן בולטות, גישות שלוש נולדו פעולתו דרכי ושל

ההבנה דרך (2ההיסטורית; ) ההבנה ( דרך1הן: ) ואלו זה, דיוננו בהמשך חיה. למסורת כפיפות תוך ההבנה ( דרך3החווייתית; )

עצמו, בלי מתוך העבר את להבין מבקשים הראשונה הגישה (בעלי1) על להתגבר שניתן בהאמינם לו, הזר ההווה של באמות-מידה אותו למדוד

לשחזר, מנסים הם כך שלו; לשם לנקודת-התצפית קשור המשקיף היותמהימנים טקסטואליים פילולוגיים, כלים בעזרת כמה עד והיסטוריים,

הנחקר. האובייקט נולד שבהן האקטואליות הנסיבות שאפשר, את

את מחדש לדלות ביכולתם שיש מאמינים השנייה הגישה בעלי (גם2) הנסיבות שחזור דרך לא הנחקר; אך האובייקט של הראשונית המשמעות

שיטה צמח, שהיא שמתוכן המקוריות הכוונות או החיצוניות האקטואליות מדעי-הטבע הרוחני. את החיזיון לחקר לא אך למדעי-הטבע המתאימה

על-ידי מושגת זו להבין. הבנה עלינו מדעי-הרוח את אך להסביר, יש המיומן, והיא החוקר שמפתח(Verstehen) "הבנה" מיוחד חוש הפעלת

העל-זמני התוכן עם ואינטואיטיבית חווייתית, פנימית בהזדהות מתבטאת

קשור אינו זה הנחקר. תוכן האובייקט מן ה"אידיאלי" והייחודי, שנשקף לקטגוריות מעבר נמצא אותו, והוא שהולידו התרבותיות לנסיבות בהכרח

רגילות. אינטלקטואליות

שואפות שהן מפני אובייקטיביסטיות, גם גישות הן הללו הגישות (שתי3) שהן מפני מחקרו, וגם מושא על החוקר של אישיותו השפעת את לבטל

"האמיתית" המשמעות אל בוודאות להגיע החוקר של ביכולתו מאמינות תוך בהבנה השלישית, הדוגלים הגישה זאת, בעלי הטקסט. לעומת של

מדגישים למסורת כפיפות שההבנה העובדה את כול קודם חיה, נושא כבר שהחוקר המטען על מתבססת ממצא כל של הראשונית

ובהתאם על לכך בתודעתו, לממצא ביחס מטפח שהוא הציפיות - ציפיות של במערכת שילובו תוך ורק כן, אך נקרא, על טקסט שלפניו. כל

הקודם שמקורן, כאמור, ברקע להכיל, ציפיות אמור שהוא למה ביחס הן אמורים הללו עמו. הדברים נושא שהוא התרבותי ובמטען הקורא של

החברתי-הכללי. במישור והן האינדיבידואלי במישור

דווקא הפחתה, אלא לא נדרשת אמיתית הבנה כן, שלצורך ...אפשר, אם אובייקט את יותר מבין שהאני מחקרית, כיוון סובייקטיביות של תוספת המרווח ממנו. מתנתק הוא כאשר ולא בו עצמו משקיע שהוא ככל מחקרו להתגבר שיש שלילית תופעה בבחינת איננו הטקסט לבין החוקר בין הזמני הטקסט, של להבנה התנאים את עמו הנושא היסוד הוא-הוא אלא עליה, את בוחנים אנו שלאורה המסורת של התהוותה את מאפשר הוא באשר

העבר. מקורות

והנגיעות התורה הבנת

מיוחדת בגרסה משתקפת ההרמנויטיקה של הכללית כאמור, הבעיה מסלנט. אלה ר' ישראל של מתנועתו המוסר בעלי של בשיחותיהם במינה הראייה מעל שבהתעלות העקרוני הקושי את מדגישים אינם

לומד העובדה, שכל מן הנובע המיוחד הקושי את הסובייקטיבית, אלא המכוון בטקסט עוסק הוא כאשר בדבר נוגע בבחינת הוא תורה

שעל- המקורית המתנגדית התפיסה עצמו.לפי שלו המעשית להתנהגותו של הרצויה להבנה להגיע ניתן שבה המוסר, הדרך תנועת צמחה גביה

זה התורה לימוד היא התורה לדרגת הלומד את מביא לבדו עצמה; בעלי-ההבנה של לגישתם לדמותה ניתן זו הנדרשת. תפיסה ההזדהות בידיעות הצורך את לעיל(, השוללים שתוארה השנייה )הגישה החווייתית המוסר בעלי להבנתו. אף כתנאי הטקסט התהוות אופן על חיצוניות תומכים האדם, והם ללב תכניה את להחדיר התורה של בכוחה מכירים

המוחשי, כמו וסגנונה התורה של המעשי אופייה על בהסדרים דעתם את מצביעים הם מרובים; כמו-כן ויגיעה עמל מצריך שלימודה העובדה על גם סדר כ"אי לעתים נתפס הוא שבעינינו התורה, של המיוחד המבנה על

עם מכוונים. יחד פדגוגיים עקרונות על-פי ערוך הוא למעשה אך תמוה"

על התורני הטקסט פעולת שתתאפשר המוסר, שכדי בעלי סבורים זאת רגישות משותפת המוסר בעלי לכל נוספת. בהכשרה זה האדם, חייב

או האנושי, ביודעין השכל קדומים( של ל"נגיעות" )=משפטים קיצונית השכל של זו רגישותו אישיים. משום מאינטרסים יודעין, הנובעות בלא

החכמה של נאמנה קליטה תיתכן המוסר, שלא הוגי מסכימים לנגיעות מנגיעות האדם את לטהר מוקדמת, שתכליתה מוסרית הכשרה ללא

הצבתה את מחייב בכלל בחכמה העיסוק אריסטו, כי קבע פסולות. אםעל השלמות לפני המוסרית השלמות של וכמה כמה אחת השכלית,

ליבוביץ: "אין ירוחם ר' התורה. כדברי בהבנת המוסרית השלמות חשובהאין מחכמות אחרות. בנבדל כחכמות נלמדת התורה קנייתה אחרות, ומוסר, א, עמ' רסא; ב, חכמה בלבד" )דעת ודעתו האדם ברצון תלויה

התורה בלימוד להצלחה המפתח היא המוסרית ההכשרה עמ' מח(. היא דשמעתתא" )ב, עמ' סג(. התורה צורתא "עומק )שם(, ולהבנת

עצמו את לזכך שהתאמץ ללומד רק עצמה עצמה, ופותחת על בעלים סט-עב( )ב, עמ' רטו-רטז; א, עמ' הבלעדי לטבעה טבעו את ולהתאים

בלי )ב, עמ' רמג(. תורה אחרים וטרדה הרהור מכל מחשבתו את ושפינה)שם, עמ' נג-נד(. נלמדת אינה טהרה

עם בעלי-המוסר של ההרמנויטית גישתם את ליישב עדיין ניתן כאן עדשהוא האובייקטיביות רעיון מדעי-הרוח של היסוד ממושגי- המדעית,

גם במאה שהתגבשו להסכים, עשוי החוקר-המדען התשע-עשרה. המשמעות להבנת מפריע גורם בבחינת הן האדם של האישיות שנגיעותיו בעלי את לקרב נוסף, העשוי מרכיב קיים הטקסט. אבל של האמיתית

הללו יותר. שכן )לעיל(, הסובייקטיבית השלישית העמדה אל המוסר פסול, קדומים, שמקורם משפטים בין להבדיל נכונות בשיחותיהם מגלים

שהן לבין משום לתהליך חיוניות ואף כשרות קדם-הנחות, הפרשני, ההבנה בעלי )הן האובייקטיביסטים במוסרת. עמדת מעוגנת שסמכותן

בתבונה מבוקר שימוש החווייתית( היא, שרק ההבנה בעלי והן ההיסטורית נגיעות שהיא. אם טעות כל למנוע מסוגל קדומה דעה מכל הנקייה שימוש מונעת הסמכות בתבונה, הרי השימוש אופן את משבשות אישיות

במשפט גם להילחם האובייקטיביסטים, יש כן, לדעת וכול. על מכול כזה חיה, תורה בתורתם ראו בעלי-המוסר הסמכות. אולם של בזכותה הקדוםכשהדוגמא פרשנות בלוויית לתלמיד מרב להימסר החייבת מוסמכת, התורה. של האמיתית כוונתה בהבנת חיוני פרשני מרכיב היא האישית

סיכום

לימוד של האידיאלית הדרך בשאלת המוסר בעלי של בהתלבטותם בכללה. ההרמנויטית בבעיה לדיון סגולית תרומה לראות ניתן התורה

השואפת לגישה התנגדותם האנטי-דוגמאטית, כל לנטרל המחקרית, תיווך "נקייה" מכל היסטורית אמת של בשמה מוסרתית או ערכית זיקה

יש במאה מסוימים חוקרים שגילו דומה לספקנות הד בה פרשני,

זה. טענתם מתודולוגי בכלי השימוש ולכדאיות לאפשרות ביחס האחרונה על האובייקטיביסטית הגישה נגד – - היצירתית השלישית הגישה בעלי של מובטחת מחוייבות מתוך מנוסחת כשהיא )לאמור, שאף גרסותיה שתי

אין פרשנית למסורת מראש המשמעות את למצות כדי בה מסוימת, המאזן של חדשות לנוסחאות להגיע הטקסט( ונסיונותיהם של האמיתית

השתקפות בהם אף יש האמת, בהבנת וסובייקטיביות אובייקטיביות בין קונסטרוקציה בה ולראות האמת מושג את להגמיש מודרנית מגמה שלכי התלמוד כבר האדם. אמנם תודעת של בשימוש צורך יש מטעים,

חז"ל מאגדות כמה של השיטין תורה, ובין של לאמיתה להגיע כדי חכמים משמעית, רב- כאמת זו אמת מוצגת הסוד בעלי של בהשקפתם וכן

אולם האנושית להכרעה בהתאם המתפתחת עצם בהתהוותה. מוגברת עירנות זו, תוך לבעיה המוסר בעלי של המחודשת היזדקקותם

אמת, יש של טיבה על יותר מפורשת ותהייה הדעת" "נגיעת של לתופעה הנדמות - לטענה, שתופעות לו צריכים אנו עדיין - אם נוסף אישור בהם

יותר, על רבה בהעמקה להתפרש, עשויות היהודית למחשבה כייחודיותעולם". של ב"חלל המנסרים להלכי-רוח ובזיקה הכללית המחשבה רקע

214-191עמ' נט, תש"ן תרביץ מתוך

בספרות

שניאורסון פרופ' פישל

אורשה ישיבת ראש – גראביצר חייםכן חמרי המצית כגץ גראביצר. לחיים גדולים ימים ...התחילו שריפה,

חשק של שלהבת אש חיים של בלבו דאורשא הצעירה הישיבה הציתה הישיבה כל את בלבד, אלא אותו ובלעה, לא צררה התורה, שכאילו

חרישי. להט הלוהטת בסערה כולה,

פני על לפנות-ערב חיים לבואו, עבר הראשונים אחת, בימים פעם ...והנהבשעה בחורי היה שמשה-אליהו הישיבה, עמהם לומד "הבטלן"

של קימה לקראתו הבחורים, שקמו שולחנות אל חיים ספרי-מוסר. נגשלו: ואמר ה"בטלן" לחיים יראת-הכבוד, פנה

שני", כי ב"חדר לרבנו הראשון, סיפרתי השיעור מלכתחילה, לפני -עוד בספרי הוגים בעצמם הבחורים בשעתו, שיהיו התקין שלנו הישיבה אבי

למעריב... מנחה בין יום-יום מוסר

ובעודו פני קרנו ענה חיים, שהיו הישיבה לבחורי יוקד בחיוך עומד, גדולי של המוסר ספרי המה וקדושים טובים -וודאי הם: גם מעומדים

המעוררים הרע את ולבער התאוות את לשבור האדם את היראה, לא ולהדבירו. וכי החושך עם להאבק לאדם קשה שבאמת מקרבו; אלא

תורה של הקדוש האור את בנפשו וימשיך שישיג זאת, תחת לו מוטב דוחה אור מאליו. מעט בטל החושך האור, הרי שנגה ומצוות, ומכיוון

אור מביאות והמצוות אור", - התורה ותורה מצווה נר חושך. "כי הרבה שאמרו התאוות. וזהו של החושך את ממילא דוחה לעולם, והוא אלוקי

ביראה התורה את ללמוד למוטב". צריך מחזירו שבה חכמינו: "המאור תורה שבה. וכשלומדים המאור את בנפש ולהמשיך להרגיש ובאהבה, כדי

- אין אחד משניות פרק- מלכות-שמים, הרי עול קבלת מתוך הזה, בדרךהימנו... גדול מוסר של בלום אוצר לך

בחורי של לבם ומרעיש חיים של מדבריו עולה חרישי להט אותו והיה משניות פרק ללמדם שייאות חיים את ובקשו הבחורים הישיבה.נזדעזעו

ומאותו להם למעריב. נאות מנחה בין יום בכל לומד היה היום חיים, מתוך לוהטת בפשטות משניות פרק השמשות בבין עמהם ומחרידה, שמים. מלכות עול וקבלת שבלב הכנעה

את הקוניצי, לשאול להמגיד איגרת משה-אליהו הריץ ההוא בערב ועוד פרק מעורר ובאמת אמנם הזאת. בהעידו, כי החדשה התקנה על דעתו

הלבבות ראש-הישיבה( את מפי השמשות בין יום בכל )שלומדים המשניותאלוקים. יראת וממלאם

.232-249עמ' שלונסקי, אברהם גראביצר, תירגם חיים

גרדה חיים

הורביץ יוזל ר' יוסף של מוסר שיחתים, קיצף האפל, שיצף המדרש בבית

שולהבו, אש ציפורי כמו זעקותהקירות, על בכנפיהן מאוכזבות חבטו

נפלו, חזרו וכבויותנשואות. לתפילה כפיים על

מיוחד. בניגון אילן יילל, כל יעררם: בקול קונן הישיבה ראש הסערה ובתוךיחד ורבותי! כולנו מורי

ובתפילה: בקריאה פעם עוד נתעטףאלקים"... לנו ברא טהור "לבביללה: משיבה מאה כפולת קול ובתאלקים"... לנו ברא טהור "לב

תיקונו. מחפש בתפילתו אחד זעקה. כלבכפליים. לזעוק הישיבה ראש בכוח דפיקה. אין

ניגונו להחניק מנסה אחד כל

כל את בקולו מכבה הישיבה ראשא=י-א=י-א=יים.

ורבותי! מוריאחת, בשעה אפשר האמת את להשיג

החיים... כל מאבק - דרוש להחזיקההקט הרמז את הבינו הבחורים

נבוכים. - נאנחו ליפול מט בית וכמו

ורבותי! מורילעבור. מוכרחים לעבור, אנו לנו אפשר אי אם

רעם, פרץ שוב המדרש בביתטהור ובלב בנפרד אחד כל והבחורים

פעם. עוד מרה ייללו בחשכה

ורבותי! מוריהדמים, מהומות בימי ברוסיה ראיתידחוסה רכבת לתוך נדחק אדם

הדרך. באמצע החלון בעד השליכוהוהכניסה, מספיקה לא לפעמים, עדיין

נחושה, להיאחז, להתעקש, להחליט ישהטיסה... באמצע לפעמים מושלכים כי

והולמים חובטים בקירות ואגרופים ראשיםמרעים... שוב הישיבה וראש

דורדיא בן ר' אליעזר הגדול החוטאוגבעות. הרים שני ברכיו, בין בין ראשו הניחחיה נדחה, כמו בבכיה, כמלאך געהתשובתו. נתקבלה בשמים אשר עד

ורבותי! מורילמות כוח לו דרוש אדםוחרטתו, התמרמרותו מתוך- המלאכים, משה על וכמו

מיתתו... על יקוננו השמים כן

ורבותי! מוריולצער למשא, לחרפה נהפכים החיים

אמיץ. שאינו ולמתנדנד, למי לפוסח

בער הימנו, מלאיש גדול דין גזר איןלהחלץ... הישן מטבעו בכוחו אין אשר

פעם: עוד נבקש ובכןדיננו!" גזר רוע מלכנו, קרע "אבינו

ונערם מתפורר עמק אלי אשר הר וכמויקירינו בחורינו של הקולות נשתפכו

עמנו. אוקראינה, ליטא, פולין, וולין, בני ילידי

מלהישמע. פסקו הישיבה ראש דבריהתיפח חרש דמוע קולגונח; מוכה תינוק כמוונוקשה. כפלדה, רחב ניצוק שני קולבחשיכה... שקע ובעצמו גמע שניהם קול, אדום, צמא, את אשר עד

ממעל המדרש בבית התפילה, טיפסה ועלתהעל... על, אל - אל עננים סולמי סלעים, על סולמי על

1939 וילנא גראדע חיים של "מוסרניקעס" מהספר קלים בשינויים מאידיש תורגם71עמ'

231-228המוסר, ד' עמ' כ"ץ, תנועת דב הרב

המוסר מבעלי תורות של ביבליוגרפיהיהודית'' לתרבות ב''דף שהתפרסמו

.3, 142; שירה, 13-12, 180 המוסר, לימוד לייב, אופן יוסף בלוך, הרב

.196 נוראים, לימים יצחק, קבלה רבי בלזר

:117החג, [; בהתקדש1: ]90 בישראל, אלימלך, אם בר-שאול, הרב קוק, הראי"ה של בתורתו המצוות ; טעמי3-1, 16מתרחקים, בעקבות1

; תוכן11-10, 207אחרות, למצוות שער ואם אב [; כיבוד4-3, ]74[.3-2, ]39יקר, לכלי קדוש

.9, 214המידות, ; יישור4 ,151הי"ד, גרות, אברהם גרודזינסקי, הרב

;12, 207להורים, טובה הכרת ;19, 242אליהו, ה' מנחם, דסלר, הרבאהבה? מהי

.16-15, 174ועולים, תיירים ; על2, 124

יוסף הכשר יוזל הורביץ, שנת של הביטחון דרכי ;29, 244קין, , .10, 1השמיטה,

; על20, 178; 5, 153; 1, 127 התורה, מאיר, יוצרי ישראל הכהן, הרב ,244הכעס, ממידת להינצל חיים החפץ ; תפילת1-10, 219 העיתונות,

להינצל חיים החפץ ; תפילת6-5, 196חיים, חפץ בישיבת ; תקנות14 .6-5, 196חיים, חפץ ישיבת ; תקנות14, 244הכעס, ממידת

,196כיפורים, יום מערב קבלה מקלם" זיסקינד, "הסבא שמחה זיו, הרב4-3.

-5, 171הדממה, ; שפת2, 91 לה', אפרים, הקנאות-כליל זייציק, הרב.17, 246את?, ; מי17-16, 246והמניע, הקובע הוא הבוחר ; האדם4

.8, 153; הקצבים, 5, 196יוםהכיפורים, על מסלאנט, קבלה ר' ישראל

,178; 4-3, 137עון, המשכחת שבשניהם ירוחם, היגיעה ליבוביץ, רבי17-16.

בכינוס שנאמרו [; דברים2 1, ]-99דום, יחזקאל, האנק סרנא, הרב.5-3, 146 ותשובה, למספד

,137התורה, [; חסד3, ]136תמידית, , התחדשות צבי נתן פינקל, רביהחסד, ; מידת3

124 ,2.

.18-17, 246הגירות, - הראשון חיים, החסד פרידלנדר, הרב

.14, 236משה, של השכל משה, גבורת רוזנשטיין, רבי

.15-14, 244רב..., יהיה עוד זה שלום, בחור שבדרון, הרב

בכתב שנמצאו . תקנות3, 233 הי"ו, החברים שמואל, קשר שינקר, רבי.7-6 ,196יד,

; הדרך20-19, 248חידושיך, הדפס מן, אנא מנחם אליעזר שך, הרבחזק20, 247 בתורה, לעלייה לצאת24, 245ומתחזק, ; לרחוב ; לשון4-3, 107ה', בשם ולקרוא רבי16-14, 233נקייה, ; חיים ;

[.2, ]97ישראל, וכלל שמואלביץ

הילד [; האם1, ]97והתגלותה, השכינה חיים, גלות שמואלביץ, הרב היצר, והשבעת במועט ; הסתפקות3, 139טובה, הכרת ;7, 148 והלב ;5-3, 183המצב, [; לרגל4, ]135לשלימות, [; השאיפה3-2, ]102

; ניצוצות,11, 210, 7, 145 מנהיג, של כוחו ; מקור4, 130ממעמקים, .10-8, 206ובטחון, שביעית ;4-3, 160

מקרא יריעתתמר של צדקותה

ז''ל ליבוביץ פרופ' נחמה של גיליונות עפ''י

רות ומגילת ותמר יהודה סיפור בין השונה ועל השווה על נעמוד זה בעיוננו ומשפחתו. יהודה של לשיקומו זיקה מתוך

יהודה: של ביתו את פקדו אסונות שלושה

]אונן עשה ה' אשר בעיני ה' וירע ה' וימיתהו בעיני רע יהודה בכור ער ויהיז-יב(. לח )בראשית יהודה אשת שוע בת ותמת אותו גם [ וימת

אונן על היה הייבום חוק בנים. לפי חשוכת תמר את השאיר ער של מותו גם וה' המית בכך פשע המת. הוא לאחיו שם ולהקים תמר את לשאת

השלישי, והיא שלה, בנו יגדל כי עד להמתין לתמר אמר אותו. יהודהמתה. יהודה אשת ובינתיים לתמר שלה את נתן לא יהודה המתינה. אך

נעמי. של ביתה את גם פקדו דומים אסונות שלושה

וימת וכליון מחלון בניו שני ושם נעמי אשתו ושם אלימלך האיש ושםב-ה(. א )רות וכליון מחלון שניהם גם וימתו נעמי איש אלימלך

נהרסת המשפחה מהם אחד הסיפורים. בכל בשני מהמשותף הרבה יש בנים, אך חשוכת כלה נמצאת המקרים בנים. בשני ושני הורה מות ידי על

אינו חלה הייבום שחובת ביותר הקרוב פה עליו, שלה, הוא מייבם, הדמויות המקרים דבר, בשני של בסופו )ד, ו(. אך 47האלמוני ושם-הגואל

המשפחה. של המחודשת בצמיחתה תפקיד ממלאות המרכזיות

ורות תמר של צדקותן

גורלן את ורות, הקושרות תמר זרות, נשים שתי מופיעות ובמואב בעדולםנישאו. שלהן המשפחות עם

שכולות, למשפחות המתחברות נכריות לתמר. שתיהן רות הייתה דומהמשקמים. נישואים ידי על אבלות משפחות לגאול מתאמצות ושתיהן

הצהרת ברור, קיימת הכל רות אצל . הדמויות בין ניגודים מתגלים כאן אךכוונות:

האלמוני ובועז אינם אלא קרובי משפחה. שלה הוא יבם ממש, ואילו יהודה, הגואל 47

תליני ובאשר אלך תלכי אשר אל כי מאחריך לשוב לעזבך בי תפגעי אלאלהי'' )א, טז(. ואלהיך עמי עמך אלין

)ג, יא; ב, יא-יב( בועז מפי שעולה כפי אותה ומשבחים מוקירים כולם ואינו סותם תמר. הכתוב אצל חסר זה )ד, יא, יב, טו(. כל לחם בית ונשי

תמיהה. עם מעוררת לזונה מזו, התחפשותה כוונותיה. יתירה את מבהיר היה לתמר כוונותיה. לדבריהם, לטוהר באשר דעים תמימי הפרשנים זאתרצון זו לאומה להתקשר עז רצון ידי על התערער שלא ולאלוהיה,

אומה מתוך בודדים אישים ידי על לה שנגרמו המרים האישיים הניסיונות זו.

לנעמי המפורשת בפנייתה רות מבטאה זה את בלבה מהרהרת שתמר מה השתיים, בין מתפצל התפקיד אלהי''. שם ואלהיך עמי ''עמך א, טז((

יעקב(. )בנו תמר על מוטל כאן, הכל לרות, ואילו והביצוע לנעמי התכנון

כי )רמב''ן' יא, ד''ה הקודש מזרע להוליד תאוותה ברוב תמר מיהרה אזאמר(.

תמר? של המניעים היו שאלו הללו לפרשנים מניין

נסיבתיות. וראיות רמזים יש , אך מפורשות ראיות אין אמנם

בשמה, ולא אותה מכנה שהוא בכך תמר של חשיבותה על רומז הכתוב א. .48צויין לא שוע, ששמה יהודה, בת כאשת

לביישו. שלא ובלבד חייה את לסכן ומוכנה יהודה בכבוד נזהרת היא ב. גדלותה בכל תמר התגלתה לשריפה עובריו ואת אותה דן יהודה כאשר

המוסרית:

הרה אנכי לו אלה אשר לאיש לאמר: חמיה אל שלחה מוצאת, והיא הוא)לח, כה(.

: להישרף. מוצאת רש''י: הוא

מעוברת, אני ממך ולומר פניו להלבין רצתה חמיה: לא אל שלחה והיא - לאו יודה, ואם - מעצמו יודה לו. אמרה: אם אלה אשר לאיש אלא

האש לכבשן שיפילוהו לאדם לו אמרו: נוח מכאן פניו. אלבין ישרפוני, ואל ברבים. חברו פני ילבין ולא

מוצת'': גירסה: ''והיא גם הייתה

כז(, ותאמר ]הגר[ ויאמר שאול מדוע לא בא בן ישי )שמ''א כ באי ציון השם הפרטי יש טעם לפגם. השווה: 48 יצחק )בראשית כא י(, וכן בלשון ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם לאברהם, גרש האמה הזאת

עמרם ככינוי גנאי למשה )סנהדרין פב א(. חכמים: בן

ד(. בציון'' )איכה אש ''ויצת לשון אלף ''מוצת'' בלוא גריס חננאל רבנו דכתיב(. ד''ה ב סז כתובות על בתוספות )מובא

תמר של הנפש מסירות של הדרמטי המצב את ממחישה זו גירסההאש. להבות נוכח גם יהודה בכבוד מפגיעה הנשמרת

פנימי במאבק יהודה

היסס: עצמית, יהודה עקדה של במצב הייתה שתמר המדרש, בשעה לפי

נא! ותאמר: הכרכה( האלה? )לח והפתילים המטה החותמת למי

את נא : הכר לו לכפור. אמרה לאמור'' ביקש חמיה אל שלחה ''והיאיא(. פ''ה הן! )ב''ר בוראך ושל שלך - בוראך

של הנפש לפנימיות גם אלא לחפצים רק לא מכוון היה נא''! זה ''הכריהודה.

הקטע: ממבנה משתמע יהודה של ההיסוס

הרה. אנכי לו אשראלה לאמר: לאיש חמיה אל שלחה והיא

האלה? והמטה והפתילים החתמת למי נא ותאמר: הכר

יהודה ויכר

)כה-כו(. ממני ויאמר: צדקה

של ארוכים רגעים כמה היו ספונטאני, היה לא יהודה ה''ויאמר'' של הישירה לאמירה עד השליח באמצעות האמירה בין שחלפו מעיקה מבוכה ממני'' יצאו ''צדקה שהמלים עד יהודה ה''ויכר'' של ועד 49תמר של מפיהמפיו.

לאלתר: ''ויאמר בחטאו להודות שבע, שידע בת חטא כדוד, אחרי שלא)שמ''ב חטאתי נתן: אל דוד יהודה לה''' יג( עד והתלבט היסס יב,

ומתלבט נבוך עמד יהודה ואילו בלבד נתן לפני עמד דוד שהודה. אמנםצופים. ציבור לפני

-495תשס''א, עמ' נחמה ליבוביץ ''ויאמר ויאמר'', פרקי נחמה, על ההיסוסים הרמוזים בכפל אמירות ראה: 49502.

בפומבי להודות לו סייעה נפשה ועדינות סבלנותה ידי שעל תמר זו הייתהלשריפה. ועובריו כלתו את דן שכמעט על

מזה. יותר מדעת, עשתה תמר, שלא אך

חלקו עם להתמודד יהודה את המריצה נא'' היא ''הכר הביטוי באמצעות נא''!. ''הכר בביטוי שנעשתה אב ובאונאת אח במכירת

הכר מצאנו ויאמרו: זאת אביהם אל אותה ויביאו הפסים כתנת את וישלחולב(. לז )בראשית לא אם היא בנך הכתנת נא

של ב''הכר היה נפש לחשבון ליהודה נוקבת קריאה תמר נא'' עם להתמודד יהודה את מדעת, אילצה תמר, שלא מוסרית. ולהתעוררות

50נא! האפל: הכר עברו

להתמודד כיצד ידע כאשר יהודה הוכיח זאת נקלט. את שהרמז מסתברט; מד, לב-לד(. מג )בראשית בנימין של הערבות עם

יהודה של וידויו

ממני'' והכריז: ''צדקה כשהתוודה יהודה על שעבר התהליך אחר נעקוב )כו(.

מקרא: של פשוטו לפי זה ביטוי מסבירים ורמב''ן רשב''ם

עד אביה בית לשבת ציוויתיה שאני ממני, ממני: יותר צדקה רשב''ם: ד''ה לה השלמתי לא אני אבל שציוויתיה, אך תנאי השלימה . היא שלה שיגדל בני. לשלה נתתיה לא לה, כי שהתניתי תנאי

ואני הצדקת היא ממני, כי יותר במעשיה צדקה ממני צדקה : ד''ה רמב''ןבני. לשלה נתתיה שלא החוטא

שונה: באופן זה ביטוי מסביר רש''י אך

צדקה: בדבריה. ד''ה

מעוברת. ממני: היא ד''ה

את הופך רש''י מעוברת[. כך ]היא לקרוא: צדקה, ממני יש רש''י לפי את גם מביעים יהודה דברי זו לנושא. בדרך ממושא ''ממני'' המילה

להריונה. אחריותו את וגם תמר של צדקתה במודע, קוראת מאלוהיו: ''קום קרא אל אלהיך'', כך תמר שלא כמו רב החובל הנכרי הקורא ליונה הבורח 50

ליהודה ''הכר נא''!

''ממני'': למילה תחליפי הסבר מציעה הגמרא

ב(. י )סוטה כבושים הדברים יצאו ואמרה: ממני קול בת יצתה

את הגמרא ]ה'[: ממני! מביאה הביטוי: ]יהודה[: צדקה! פיצול ידי עלהנפלא: המדרש סיפורנו, כדברי לתוך העליונה ההשגחה

של אורו בורא עוסק היה והקב''ה - אישה לו ליקח עסוק היה ויהודהא(. פה )ב''ר משיח

קרוב רחוק, עבר עבר נוכח התמודד כשיהודה נדלק זה גאולתי ניצוץ זה ממנו. היה שצדקה כלתו בשרפת לחזות שבאו צופים לעיני מביך והווה

יהודה חסידא, שבשם ר' שמעון מוצא לכך, ה' ברבים. סימוכין קידושהמפורש: השם אותיות ארבע כלולות

ונקרא זכה בפרהסיא שמים שם שקידש חסידא: יהודה שמעון רבי ואמר י, ב(. )סוטה הקב''ה שמושל על כולו

שמו שהתעלה, התעלה אחרי אך הולדתו, עם שמו את קיבל יהודה אמנם השם. אותיות ארבע בשמו נצנצו ומאז עמו

הסיפור סוף

באו ואונן שוע, ער בת ביתו. תחת בשיקום יהודה ראה המיידי שכרו את וזרח. תמר, פרץ

לאחר מתרחש הסיפור המשך נקטע. הסיפור בעדולם הדרמה אחריצאצא דורות שבעה ורות כשבועז, אלימלך בית את משקמים פרץ,

דוד. של סבו עובד בהולדת

ואמרו: הכריזו ורות בועז נישואי על שהעידו לחם בית בשער אשר העם

את יחד שתיהם בנו אשר וכלאה כרחל ביתך אל הבאה האשה ה' את יתן הזאת הנערה מן ליהודה תמר ילדה אשר פרץ כבית ביתך ויהי ישראל בית

יא-יב(. ד )רות

של ולמייסדות האומה של לאמהות ורות תמר הצטרפו הזאת ההכרזה עםישראל. מלכות

של בסיועם העורך ידי על תשכ''ג מגיליון שוחזר העיון.כיועץ שימש ריינר עמיר. יצחק וציון פירלס שמואל הרב