כן לפני

ת נערה ש� ח� ל מ�

קרוליינה של הנידחת בשממה שלנו, שקבורה שהעיירה חשבתי פעם

�ט�י, היא נהר עמק של הבוצית בקרקעית ותקועה הדרומית אמצע הס�אנ

ישתנה לא דבר ושום דבר שום קורה לא פעם אף שבו מקום. מקום שום

ותשקע עפעף להניד בלי תזרח אתמול, השמש כמו לעולם. בדיוק בו

יתנדנדו קלה. מחר רוח אפילו לעורר לטרוח בלי ג�ט�ל�ין העיירה מעל

ביתם, וחום של הכניסה במרפסות הנדנדה כיסאות על שלי השכנים

שלהם, המתוק בתה קרח קוביות כמו יתמוססו קרבה ויחסי ורכילות

המנהגים הזה האחרונות. באזור השנים ומשהו במאה כמו בדיוק

חלק אותם. הם לזהות שקשה עד כל-כך מסורתיים הם שלנו המסורתיים

עושים. יותר, לא קרובות עושים, או, לעתים שאנחנו מה מכל נפרד בלתי

ממשיכים רק מתודיסטיםלהיקבר, וה או להתחתן או להיוולד יכול אדם

לשיר.

�הב לקניות שני לכנסייה, וימי מוקדשים ראשון ימי �ו ח�נ , חנותהק�נ

לא מאוד בהרבה כרוכים השבוע ימי שאר בעיירה. כל היחידה המכולת

כמו מישהי עם מתגורר והוא מזלו שהתמזל פאי, למי קצת ועוד כלום

בתחרות שנה כל שלי, א"מ"ה, שזוכה המשפחה של הבית משק מנהלת

האצבעות ארבע בעלת הזקנה מו#נרו# המחוזי. מיס ביריד שנערכת האפייה

שעל הלבנה בכפפה הריקה הקו#ט�יל�יו#ן, האצבע ריקוד את מלמדת עדיין

הבנות עם הריקודים רחבת לאורך מטופפת בעודה מתנופפת ידה

ייב%$ל�ין מוצגות להיות שעומדות כספרית עובדת עדיין ס�אט$ר בחברה. מ&

�ב �זו�ר בע�צ ג בגיל הראייה את לגמרי כמעט איבדה שהיא , אף-על-פיו

המכונה של המגן את לשים שוכחת היא מהזמן חצי בערך, ועכשיו שבעים

הראש. קרלטון של האחורי הצד במעלה ב%ו#א&ש' של כמו קירח פס ומגלחת

לפני הדואר דברי את מצב, לפתוח מפסיק, בשום לא פעם אף א�יטו#ן

אותן מוסר רעות, הוא הן החדשות לנמענים. אם אותם מעביר שהוא

קרוב. מאדם אותן לשמוע בעצמו. עדיף

כל מכירה רע. היא וגם טוב גם עלינו, וזה בעלות יש לעיירה

%$ל$ד. וזו סוד, כל חטא, כל בנו, כל סנטימטר מרבית שבגללה הסיבה ג

לא פעם אף שעזב מי שבגללה לעזוב, והסיבה טרחו לא מעולם התושבים

"ה את שהכרתי חזר. לפני אחרי דקות זה, חמש את עושה הייתי אני גם ל�ינ

ג'קסון. מסתלק. בתיכון הלימודים את מסיים שהייתי

.$תש'$מ�ל�חב התאהבתי ואז

העקומות המדרכות סדקי בתוך אחר עולם שיש לי גילתה היא

"ה של כול. ג�ט�ל�ין לעיני ומעולם, נסתר מאז שם שהיה שלנו. עולם היא ל�ינ

אפשריים, על-טבעיים, דברים בלתי דברים – דברים קורים שבו מקום

החיים. את לגמרי שמשנים

לחיים. קץ שמים שלפעמים

או שלהם הוורדים שיחי את גוזמים השורה מן שאנשים בזמן

הדרך, שלצד בדוכן תולעים אכולי ישנים אפרסקים בין מפשפשים

ל�ח+ש'�ים נתונים ורבי-עוצמה ייחודיים כישרונות בעלי ואפלים מוארים מ�

לבן. לדגל תקווה כל ללא על-טבעית אזרחים מלחמת – נצחי במאבק

"ה של ג�ט�ל�ין על הרובצת וקללה וסכנות ש'&דים של משכנם מקום היא ל�ינ

"ה, כך שהתקרבתי שנה. וככל ממאה למעלה משפחתה בני לל�ינ

לשלי. שלה ג�ט�ל�ין התקרבה

הזאת. העיירה את ישנה לא דבר ששום האמנתי חודשים כמה לפני

נכון. יהיה שזה השתוקקתי כך, ורק לא שזה ידעתי כבר עכשיו

היו לא כבר שאהבתי האנשים $ת, כלש'$מ�ל�חב שהתאהבתי מרגע כי

"הומוגנים. בטוחים טעתה. היא מקוללת, אבל היא שרק חשבה ל�ינ

שלנו. הקללה היתה זאת עכשיו

בפברואר15

נצחית שלווה

א"מ"ה. ברכיה של ביותר היפה השחור הכובע משולי המטפטף הגשם

"ה של החשופות בעורפי, הקבר. העקצוצים מול הסמיך לבוץ הנופלות ל�ינ

ייקו#ן. של מינו מבני כל-כך לרבים מדי קרוב שעמדתי מכך שנבעו מ&

ים %ס� %ב%ו �קו אנוש בני של ומחלומותיהם מזיכרונותיהם הניזונים ש'&דים – א�ינ

לשום דומה שאינו שהשמיעו, צליל ישנים. הצליל שאנחנו בשעה כמוני

מהשמים שנותר האחרון המקטע את קרעו ביקום, כשהם אחר דבר

עורבים של להקה היו השחר. כאילו עלות לפני קל רגע ונעלמו האפלים

מושלם. בתיאום חשמל מכבל יחד הממריאים שחורים

ייקו#ן. של הלווייתו היתה כזאת מ&

התקשיתי כי אתמול, אם קרה הכול כאילו הפרטים את זכרתי

מתעתעות. וגם להיות נוטות קרו. הלוויות אכן מזה שחלקים להאמין

לגמרי, אבל חוסמים אנחנו החשובים החלקים החיים, כנראה. את

ושוב. שוב במוחנו ומהדהדים אותנו המקריים, המעוותים, רודפים הרגעים

השלווה גןל שנגיע כדי בחשכה אותי מעירה זכרתי: א"מ"ה שכן מה

"ה עלות לפני הנצחית להקפיא ומרוסקת, משתוקקת קפואה השחר. ל�ינ

מהאנשים ובמחצית בשמים שמסביבה. אפלה מה כל את ולרסק

אנשים. אינם שכלל מהם הקבר, אלה סביב העומדים

לזכור. הצלחתי שלא משהו היה הללו הדברים לכל מעבר אבל

של הולדתה יום מאז בו להיזכר מוחי. ניסיתי במעמקי שם, אורב היה הוא

"ה, הירח ייקו#ן. של מותו שלה, ליל השישה-עשר ל�ינ מ&

לזכור. צריך שאני משהו שזה הוא שידעתי היחיד הדבר

זרחו ירח אור של טלאים בחוץ, אבל כבדה עלטה שררה ההלוויה בבוקר

אכפת. לי היה קפוא, ולא היה הפתוח. החדר חלוני תוך אל לעננים מבעד

ייקו#ן, של מותו מאז האחרונים הלילות בשני פתוח החלון את השארתי מ&

המסתובב בכיסא ולהתיישב בחדרי להופיע פשוט עשוי הוא כאילו

מה. זמן שם ולהישאר

בחשכה. זה החלון היד על עומד אותו ראיתי שבו הלילה את זכרתי

מיתולוגי יצור איזה או ערפד הוא. לא מה גיליתי שבו הלילה היה

להיות לבחור יכול שהיה אמיתי. כזה ש'&ד שחשדתי, אלא מהאגדות, כפי

בחלומותי. בחר זאת במקום מדם, אבל ניזון

ייקו#ן %ד. בפי מלכיצדק מ& נקרא הוא המקומיים התושבים ר&ייב&נוו

%ד "ה של הדוד היה גם העיירה. הוא של הזקן, המתבודד ר&ייב&נוו , והאבל�ינ

מעודה. שהכירה היחיד

מבפנים החמימה במשיכה חשתי כשלפתע בחשכה התלבשתי

"הש היא שמשמעותה שם. נמצאת ל�ינ

ל�ין?

"ה באותה ורחוקה האפשר ככל מוחי, קרובה ממעמקי דיברה ל�ינ

%ט, צורתהמידה. ל�ח+ש'�יםש הלחש שלנו. שפת החרישית התקשורת ק�ל�טו מ�

לקו מדרום נמצא שלי השינה חדר כי שהוכרז לפני רב זמן חלקו כמוה

והכורח, שנולדה האינטימיות של הסודית השפה מייסון-דיקסון. זו

על לשריפתו להביא עלול היה זה שונה היה כשמישהו שבה בתקופה

בן שאני לחלוק, מכיוון מסוגלים להיות אמורים היינו שלא שפה המוקד. זו

שבה השפה היתה חלקנו, וזו כן מוסברת בלתי סיבה מאיזו אנוש. אבל

לומר. אפשר ושאי אומרים שלא מה כל את לומר כדי השתמשנו

הולכת. לא זה. אני את לעשות מסוגלת לא אני

המיטה. על לשבת וחזרתי העניבה את לקשור מהניסיון התייאשתי

משקלי. תחת חרקו העתיקים המזרן קפיצי

תלכי. לא אם לעצמך תסלחי ללכת. לא מוכרחה את

השיבה. לא היא לרגע

זה. איך יודע לא אתה

יודע. כן דווקא אני

לקום, פחדתי ופחדתי המיטה על ישבתי אני שבו ביום נזכרתי

ההלוויה מזמור את ולשיר התפילה למעגל ולהצטרף החליפה את ללבוש

לעבר העיירה דרך שחלפה המכוניות פנסי של הקודרת בתהלוכה ולנסוע

מותה את יהפוך שזה שלי. פחדתי אמא את לקבור כדי הקברות בית

מוחי את פתחתי כך, אבל על המחשבה את לסבול יכולתי לאמיתי. לא

"הל והראיתי ...ל�ינ

יד מניחה א$מ$ה ברירה, כי לך אין ללכת, אבל מסוגל לא אתה

הכנסייה, לתהלוכה למכונית, לספסל אותך ומובילה שלך הזרוע על

כאילו דואב שלך הגוף כל לזוז, כי לך שכואב בעיירה. אף-על-פי

הממלמלים בפרצופים ננעצות שלך מחום. העיניים קודח הוא

אומר. מהם אחד כל מה לשמוע מצליח באמת לא אתה מולך, אבל

להם נותן אתה כל-כך. אז חזקות שלך הראש שבתוך הצרחות כי

אם קורה. כי למכונית, וזה נכנס שלך, אתה הזרוע על יד להניח

מסוגל. באמת אתה זה, אז את לעבור מסוגל שאתה אומר מישהו

הידיים. בין הראש את הלטתי

א�ית�ן...

.ל�יןמסוגלת, שאת אומר אני

ולטשתי האור את נרטבו. הדלקתי לעיניים, והם אגרופים דחפתי

הדמעות. את לגמרי שאשרוף עד למצמץ החשופה, מסרב בנורה עיניים

פוחדת. א�ית�ן, אני

מקום. לשום הולך לא כאן. אני אני

העניבה, אבל את לקשור לניסיונות נוספות, וחזרתי מילים היו לא

"ה חשתי בלי ריק נראה החדר. הבית בפינת יושבת היא שם, כאילו של�ינ

עמדה כבר היא שנייה במסדרון. כעבור א"מ"ה את שלי, ושמעתי אבא

סקרו הכהות שלה. עיניה מהודר הכי בתיק הדלת, אוחזת בפתח בשקט

לי הגיעה שלא גבוהה, אף-על-פי נראתה הקטנטונת עיני, ודמותה את

היחידה מעולם, והאם לי היתה שלא הסבתא לכתף. היא עד אפילו

עכשיו. לי שנותרה

החליפה את פרשה החלון, שעליו יד על הריק בכיסא מבט נעצתי

לנורה מבטי את החזרתי משנה, ואחר-כך פחות קצת לפני שלי חגיגית הכי

המיטה. יד שעל המנורה של החשופה

הרגשתי העניבה. לפעמים את לה הושטתי יד, ואני הושיטה א"מ"ה

"ה המחשבות. את לי לקרוא שיכולה היחידה לא היא של�ינ

גן אל הבוצית הגבעה במעלה דרכנו את כשעשינו זרועי את לא"מ"ה הצעתי

לפני עוד לרדת התחיל חשוכים, והגשם היו . השמיםהנצחית השלווה

המכובדת ההלוויות בשמלת לבושה היתה הגבעה. א"מ"ה לראש שהגענו

מהגשם, חוץ פניה מרבית על שסוכך רחב כובע וחבשה שלה ביותר

היה לשוליים. הצווארון מתחת שברח הלבן התחרה מצווארון קטן מחלק

באפריל הכול כבוד. ראיתי של שלה, מחווה יפה הכי בתכשיט רכוס

בי זרועי, תומכות על שלה החגיגיות בכפפות שחשתי כפי שעבר, ממש

תומך מאיתנו מי ידעתי לא הקודמת. הפעם בפעם כמו הגבעה במעלה

באחר.

ייקו#ן מדוע ידעתי ממש לא עדיין של הקברות בבית להיקבר רצה מ&

סבתא, לדברי כלפיו. אבל העיירה תושבי של ביחס ג�ט�ל�ין, בהתחשב

"ה של סבתה% ייקו#ן, ל�ינ מפורשות ביקש שבהן ברורות הוראות השאיר מ&

של משפחתה שנים. בני בעצמו, לפני החלקה את רכש כאן. הוא להיקבר

"ה בתקיפות. הם שלה על עמדה סבתא מכך, אבל מאושרים נראו לא ל�ינ

טובה. דרומית משפחת כל רצונו, כמו את יכבדו

$ה? אני פה. ל�ינ

יודעת. אני

אותה. הסתכלתי מחבק אני אותה, כאילו מרגיע קולי כיצד חשתי

יד על התפילה בשביל הסוכך לעמוד היה אמור הגבעה, שם במעלה

בג�ט�ל�ין, וזה אחרת הלוויה כל כמו בדיוק להיראות עמדה הקבר. ההלוויה

ייקו#ן. של ההלווייה היתה שזו בעובדה אירוני, בהתחשב מ&

במרחק. צורות כמה לזהות הצלחתי עלתה, ובקושי לא עוד השמש

המצבות של והעקומות העתיקות שונות. השורות מעוקמות, כולן היו כולן

העצומים, המשפחתיים הקבורה ילדים, מבני קברי המציינות הקטנות

הקונפדרציה, חיילי של לזכרם שהוצבו המתפוררים הלבנים האבן עמודי

%ב%"ל הגנרל קטנים. אפילו פליז בצלבי מעוטרים שהיו א' א$ר�ל�י, שפסלו ג'ו

כאן. עשינו קבור העיירה, היה במרכז ג�ר�ין הגנרל של פסלו על השקיף

מו#ל�ט�ר�י משפחת מבני כמה של המשפחתית החלקה סביב דרכנו את

עץ של החלק שגזעו עד כל-כך רב זמן שם קבורים ידועים, שהיו הפחות

ביותר הגבוהה המצבה של לצדה נצמד החלקה בשולי שניצב המגנוליה

ביניהם. להבדיל אפשרות היתה ולא

שהגענו היתה הדבר מקודשות, ומשמעות היו ומקודשות. כולן

שהמילה שלי מאמא הקברות. ידעתי בית של ביותר העתיק לאזור

מקודש". אבל" היתה בג�ט�ל�ין עתיקה מצבה בכל שנחקקה הראשונה

החצץ שביל מוביל לאן לחשכה, ידעתי הסתגלו ועיני יותר כשהתקרבנו

שעל אבן העשוי הזיכרון ספסל פני על חולף הוא היכן הבוצי. זכרתי

על יושב שלי אבא את מגנוליה. זכרתי עצי וזרוע עשב המכוסה המדרון

לזוז. או לדבר מסוגל ההוא, לא הספסל

הבנתי. גן שאני מה את הבינו הן גם ללכת, כי להמשיך סירבו רגלי

ייקו#ן של הנצחית השלווה של מזה בלבד אחד מגנוליה עץ במרחק היה מ&

שלי. אמא

.אלייך ממני היישר עוברות הפתלתלות הדרכים

"הל שכתבתי יותר עוד טיפשי משיר טיפשית שורה היתה זאת ל�ינ

היה האמת. מי היתה זאת הקברות בבית כאן האהבה. אבל יום לכבוד

"הל שהיה להורה ביותר הקרוב הדבר שלנו, או שההורים חושב , יהיול�ינ

לקבר? שכנים

של הגדולה הקבר לחלקת אותי והובילה ידי את תפסה א"מ"ה

ייקו#ן. "תחזיק מעמד." מ&

מגודר היה הקבר, אשר חלקת את שהקיף הסגור למתחם נכנסנו

לחלקות רק בג�ט�ל�ין שמור שהיה המותניים, דבר בגובה שחור במעקה

מתים. אנשים עם רק – לבנה עץ גדר עם בית ביותר, כמו המשובחות

עשויה היתה הזה, הגדר לבנה. במקרה עץ גדר שם היתה באמת לפעמים

מדי. נראה הגבוה העשב אל נפתחה המעוקמת מחושל, והדלת מברזל

ייקו#ן של הקבר לחלקת כאילו ייקו#ן משלה, כמו אופי יש מ& עצמו. למ&

"ה: סבתא, של משפחתה בני עמדו במעקה הת"חום החלק בתוך ל�ינ

"ה, עמדו של ואמא ב%"ר�ק�ל�י, ר�יס, ר�יא"ן דודד$ל, דודה ייקו#ן, א"ר�יל�י מתחת מ&

האחר המגולף. מהצד השחור הארון של אחד מצד שניצב השחור לסוכך

הן מרחק על ארוך שחור במעיל אחת ואישה גברים של קבוצה שמרה

לגמרי. יבשים היו בגשם. כולם כתף אל כתף ועמדה מהסוכך והן מהארון

של המשפחה קרובי מרכזי, שבה מעבר עם בכנסייה חתונה כמו היה זה

שבטים שני כמו החתן של המשפחה קרובי מול בשורה מסתדרים הכלה

"ה של זקן, לצדה איש עמד הארון של אחד יריבים. בקצה ואני . א"מ"הל�ינ

הסוכך. לשולי האחר, מתחת בקצה עמדנו

הזהב קמע את שלפה התהדקה, והיא בזרועי א"מ"ה של אחיזתה

סתם לא באצבעותיה. א"מ"ה אותו ושפשפה לחולצה מתחת תמיד שענדה

"ה, בת היתה תפלות. היא באמונות האמינה שקראו נשים של לדורות חוז

לכל בובה או קמע היו רוחות, ולא"מ"ה עם והסתודדו טארוט בקלפי

%ס�ים להגנה. הבטתי נועד הזה מטרה. הקמע %ב%ו �קו מולנו שעמדו בא�ינ

שהם סימן. קיוויתי להותיר בלי שלהם מהכתפיים זולג הגשם את וראיתי

מחלומות. רק שניזון מהסוג

משהו קל. יש היה לא זה מבטי, אבל את להסיט ניסיתי

%סים %ב%ו �קו טורף כל עכביש, כמו קורי כמו פנימה אחרים שמושך בא�ינ

נראו השחורות, והם עיניהם את לראות אפשר היה לא מוצלח. באפלה

ייקו#ן כמו לבושים היו מהם רגילים. כמה אנשים חבורת כמו כמעט היה שמ&

מהם שניים או יקרים. אחד שנראו ובמעילים כהות תמיד, בחליפות לבוש

העבודה, בג'ינס אחרי בירה לשתות בדרכם בניין פועלי כמו יותר נראו

היתה שהאישה לוודאי מעילם. קרוב בכיסי תחובות עבודה, ידיהם ובנעלי

סתם שהן קומיקס, וחשבתי בחוברות עליהן, בעיקר . קראתיס%ו%ב%קו%סו

בגשם, עמדה היא שטעיתי, כי הבנתי זאב. אבל אנשי סבתא, כמו סיפורי

האחרים. כל כמו יבשה

%ס�ים %ב%ו �קו "ה, שהיו של משפחתה לבני בולט בניגוד עמדו הא�ינ ל�ינ

אותו, ושיקף שם שהיה האור מעט את שקלט מבריק שחור בבד עטופים

היה בעבר. זה כך אותם ראיתי לא האור. מעולם מקור עצמם הם כאילו

בהלוויות נשים של המחמיר הלבוש בקוד בהתחשב משונה, בייחוד מראה

דרומיות.

"ה. היא עמדה הכול במרכז מקסומה. היא ההפך ממש נראתה ל�ינ

ייקו#ן איכשהו בשקט, כאילו עליו נחו ואצבעותיה הארון מול עמדה מ&

משפחתה, בני שאר כמו מבריק בד באותו לבושה היתה בידה. היא מחזיק

הדוקה, לפקעת אסוף היה השחור צל. שערה כמו נתלה הוא עליה אבל

שייכת, כאילו ולא שבורה נראתה המוכרים. היא לתלתלים זכר שום בלי

המעבר. של נכון הלא בצד עומדת היא

ייקו#ן, שעמדו של האחרים משפחתו בני בין הוא מקומה כאילו מ&

בגשם.

$ה? ל�ינ

שלה, ההולדת יום בעיני. מאז פגשו ועיניה ראשה את הרימה היא

ירוק בצבע נותרה האחרת ואילו זהובה להיות הפכה מעיניה אחת כאשר

כמעט ראיתי. לפעמים לא שמעולם גוון ויצרו הצבעים עמוק, השתלבו

אגוזיות נראו הן טבעי. עכשיו לא זהוב מין אחרות אגוז, ובפעמים כמו

אותה להרים זה. רציתי את לשאת יכולתי ומיוסרות. לא יותר, עמומות

משם. אותה ולקחת בזרועותי

החוף לאורך לנסוע יכולים הוולבו, ואנחנו את להביא יכול אני

.קרולייןשלי, הדודה אצל להסתתר יכולים סוואנה. אנחנו עד

סביב הצטופפו שלה המשפחה לקראתה. בני אחד צעד התקרבתי

"ה אל להגיע יכולתי הארון, ולא ים, שורת פני על לחלוף בלי ל�ינ %ס� %ב%ו �קו הא�ינ

אכפת. לי היה לא אבל

מסוכן... א�ית�ן, תעצור! זה

%ס %ב%ו �קו מזכרת כמו הפנים, שנראתה לאורך צלקת עם גבוה א�ינ

במרחב בי. האוויר להביט כדי ראשו את פרא, סובב חיית של מתקיפה

לאגם. האדוות אבן כשזורקים אדוות, כמו מעלה הוא כאילו נראה שבינינו

אגרוף, אבל חטפתי כאילו מהריאות האוויר את לי והוציאו בי פגעו האלה

חסרות היו שלי והרגליים הידיים – משותק הרגשתי כי להגיב יכולתי לא

תועלת. וחסרות תחושה

א�ית�ן!

צעד לצעוד שהספיקה לפני עוד הצטמצמו, אבל א"מ"ה של עיניה

לחיצה לה ונתנה צלקת פני של כתפו על ידה את ס%ו%ב%קו%סוה אחד, הניחה

הידיים אל וזרם שב והדם מאחיזתו השתחררתי מורגשת. מיד בלתי כמעט

בעלת האישה בתודה, אבל ראשה את לעברה הנידה שלי. א"מ"ה והרגליים

בחזרה ונבלעה ממנה התעלמה יותר עוד הארוך והמעיל הארוך השיער

כולם. עם יחד בשורה

%ס %ב%ו �קו את לי. קלטתי וקרץ הסתובב האכזרית הצלקת בעל הא�ינ

שלך. בחלומות להתראותמילים. בלי המסר, גם

ועניבת מיושנת בחליפה שיער לבן כשגבר הנשימה את עצרתי עדיין

להיראות לו שגרם לשערו, דבר כהה בניגוד עמדו לארון. עיניו ניגש שרוך

בשחור-לבן. ישן מסרט מפחידה דמות כמו

ל�ח&ש'" חופר כמו יותר נראה א"מ"ה. הוא לחשה הקברים," מ�

הקברים.

הארון ראש על חקוק שהיה החלק, וסמל השחור בעץ נגע הוא

עברו, מימים אצולה סמל איזה כמו נראה זהוב. הוא באור לזהור התחיל

ענפים חופת בעל עץ במבצר. ראיתי או במוזיאון שרואים הדברים מסוג

ירח. וחרמש שמש חקוקים היו ומפושטת, וציפור. מתחתיו גדולה

ייקו#ן %ד "מ& %ד, השייך מבית ר&ייב&נוו האלון, לאוויר ולעץ לעורב ר&ייב&נוו

אחריה עקב והאור מהארון ידו את הסיר ולאור." הוא ולאדמה, לאפלה

כהה. שוב הארון את והותיר

ייקו#ן?" לחשתי "זה לא"מ"ה. מ&

שאפשר דבר שום נשאר בארון. לא כלום סמלי. אין הוא "האור

ייקו#ן של מינו בני אצל זה לקבור. ככה ,תשוב עפר ואל באת מעפר כי – מ&

מהר." יותר הרבה כמונו. רק בדיוק

ל�ח&ש' של קולו מע+בר את מקדש והתרומם. "מי שב הקברים מ�

האחר?" לעולם הזאת הנשמה

"ה של משפחתה בני כאיש אמרו קדימה. "אנחנו," הם פסעו ל�ינ

"ה מלבד אחד, כולם ארצה. מבטה את והשפילה עמדה . היאל�ינ

%ס�יםאנחנו." "וגם %ב%ו �קו לארון. יותר התקרבו הא�ינ

%חש כך, הבה "אם ד�ישמע&בר. לעולם ילו (ם פ$אק(ה, א$ד א�ין ר( �נ א�יג

ם �יס�ט�י ק�וו� א(ק�ס א$ט�רו (נ ל�ח&ש'." ו מעל גבוה האור את הניף הקברים מ�

האפלה האש אל לשלום, חזור יותר. "לך רב בזוהר התלקח והוא ראשו

וצרבו הארון על נפלו באוויר, וניצוצות האור את זרק באת." הוא שממנה

"ה של משפחתה בני הניפו אות על-פי העץ. כאילו את יםו ל�ינ %ס� %ב%ו �קו הא�ינ

בהרבה גדולים כסף, לא עשויים קטנים חפצים והשליכו באוויר ידיהם את

ייקו#ן של ארונו על ממטבעות, שצנחו הזהובות. צבע הלהבות בין מ&

הזריחה. לפני של לכחול לילה של משחור להשתנות התחיל השמים

מדי. חשוך היה האלה, אבל החפצים מהם לראות התאמצתי

ס ה�יס" טו לחופשי." הוא יוצא אלה . ובמיליםא(ס�ט ד�יק�ט�יס, סו�לו

$ר$ץ את לראות יכולתי מהארון. בקושי בקע מסמא כמעט לבן אור פ%

ל�ח&ש' אותנו העביר ממני, כאילו ספורים מטרים במרחק שעמד הקברים מ�

בג�ט�ל�ין. קבורה בחלקת היינו לא ושוב אחר למקום קולו

מ�ייקו�ן! לא! דוד

במעגל כולנו עמדנו דעך. שוב ואז ברק פגיעת כמו הבזיק האור

ד$ל נעלם. דודה הסתיימה. הארון ופרחים. הקבורה עפר בתלולית והבטנו

.מגונן בחיבוק ר�יא"ן ואת ר�יס את עטפה

ייקו#ן שוב. לבלי הלך מ&

"ה הבוצי. בעשב ברכיה על קדימה נפלה ל�ינ

ייקו#ן של הקבר חלקת שער שתיגע בלי בטריקה מאחוריה נסגר מ&

לאף לתת התכוונה לא נגמר. היא לא עוד זה אצבע. מבחינתה אפילו בו

מקום. לשום ללכת אחד

$ה ?ל�ינ

עדיין היה האוויר שמזג מיד, מכיוון כמעט להתגבר התחיל הגשם

האולטימטיבית השליטה טבע, בעלת כוחות כבעלת ליכולותיה רתום

ל�ח+ש'�יםה בעולם הטבע באיתני רגליה. על קמה . היאמ�

$ה דבר! שום ישנה לא ! זהל�ינ

פלסטיק ופרחי וזולים לבנים ציפורן פרחי במאות התמלא האוויר

האחרון. בחודש לביקור שזכה קבר מכל ודגלונים ננסיים דקלים וכפות

בעוד הגבעה. גם במורד הרוח כנפי על והתגלגלו באוויר התעופפו כולם

הרוח הפילה כמעט שבו היום על ידברו עוד העיירה תושבי שנה חמישים

בעוז פרצה . הסופההנצחית השלווה גןב המגנוליה עצי כל את

סטירה, מכה כמו הנוכחים כל בפני שהכתה עד כל-כך רבים ובמהירות

"ה ליפול. רק לא כדי במקום להתנודד חייבים שהיו כך כדי עד חזקה ל�ינ

הסמוכה המצבה את בכוח לופתות וגבוהה, אצבעותיה זקופה ניצבה

באוויר. סביבה והתעופף המסורבלת מהפקעת השתחרר אליה. שערה

האור נקודת היתה היא – וצללים. להפך אפלה כולה היתה לא כבר היא

מעלינו השמים את המפלח הזהוב-צהבהב הברק בסערה, כאילו היחידה

% בוקע %ו ל�י, כלבו מגופה. ב ייקו#ן, ייבב של ר"ד� למרגלותיה אוזניו את ושיטח מ&

"ה של .ל�ינ

.ל�יןזה, את שתעשי רוצה היה לא הוא

"ה הסוכך את עקר פתאומי רוח בידיים, ומשב הפנים את הליטה ל�ינ

במורד אותו והעיף הרטובה לאדמה ביתדות מחובר היה שבו מהמקום

הגבעה.

"ה מול נעמדה סבתא בלחייה אחת באצבע ונגעה עיניים , עצמהל�ינ

"הב נגעה שהיא נכדתה. ברגע של שסבתא חדל, וידעתי הכול ל�ינ

"ת�יתכ בכוחותיה השתמשה פ% "ה של כוחותיה את אליה לשאוב כדי א$מ� ל�ינ

"ה של כעסה את לספוג מסוגלת היתה לא היא זמני. אבל באופן . אףל�ינ

זה. בשביל מספיק חזק היה לא מאיתנו אחד

"המ ידה את הסירה לטפטוף. סבתא נחלש והגשם גוועה הרוח ל�ינ

עיניים. ופקחה

בשמים. חריג, הביטה באופן ומרושלת פרועה , שנראתהס%ו%ב%קו%סוה

מבעד דרכה את לשרוף התחילה הזריחה." השמש שעת הגיעה "כמעט

פני על חיים ושל אור של רסיסים ושם פה ופיזרה האופק קו ומעל לעננים

%ס�ים להוסיף צורך היה העקומים. לא המצבות טורי %ב%ו �קו דבר. הא�ינ

הדרך על חשבתי האוויר. אני את שפילח שאיבה בצליל להתפוגג התחילו

קריעה. כעל ונעלמו השמים את שיסעו שבה

"ה לעבר ללכת התחלתי בזרועי. "מה? הם משכה א"מ"ה , אבלל�ינ

הלכו."

כולם. תסתכל..." "לא

%ס עוד רק נותר החלקה צדקה. בשולי היא %ב%ו �קו על אחד, שנשען א�ינ

ממני, אולי יותר מבוגר נראה דומע. הוא במלאך מעוטרת שחוקה מצבה

בני לכל כשיש חיוור עור ואותו קצר שחור שיער בעל תשע-עשרה, והיה בן

%ס�ים בשונה מינו. אבל %ב%ו �קו עלות לפני נעלם לא האחרים, הוא מהא�ינ

האלון עץ של לצלו מתחת יצא הוא עליו כשהסתכלתי השחר. בדיוק

לעבר מוטים ובפנים עצומות הזוהר, בעיניים הבוקר אור לתוך היישר

למענו. ורק אך זורחת היא השמש, כאילו

והתחמם שם עמד מהם. הוא אחד שהוא ייתכן טעתה. לא א"מ"ה

%ס השמש, דבר לאור %ב%ו �קו לעשות. מסוגל לא שא�ינ

כאן? עושה הוא הוא? ומה מה

בו. ואז מתבונן שאני חש מבטי, כאילו את וצד יותר התקרב הוא

%ס. של שחורות עיניים היו לא עיניו. הן את ראיתי %ב%ו �קו א�ינ

ל�ח+ש'�ים עיני כמו ירוקות היו הן .מ�

"ה, תחב מול עצר הוא ראשו. את קלות והטה לכיסים הידיים את ל�ינ

כנה נראתה מה שמשום מסורבלת כבוד מחוות קידה, אלא היתה לא זאת

דרומיים נימוס גינוני של נראה, וברגע הבלתי המעבר את חצה יותר. הוא

ייקו#ן של בנו להיות היה יכול אמיתיים %ד מ& בי שעורר עצמו. דבר ר&ייב&נוו

כלפיו. שנאה

בצערך." משתתף "אני

שכולם אלה וכסוף, כמו קטן חפץ בה והניח ידה כף את פתח הוא

ייקו#ן. אצבעותיה של הארון על זרקו שהספקתי לפני סביבו. עוד נסגרו מ&

נעלם. והוא האופייני הקריעה צליל האוויר את שריר, פילח להניע

א�ית�ן?

האובדן, – הבוקר מעמסת תחת לקרוס מתחילות רגליה את ראיתי

לצדה להגיע שהספקתי בשמים. עד האחרון הקרע הסופה, אפילו

אבודה. נשאתי היתה כבר היא לגופה, גם מתחת זרועי את ולהשחיל

ייקו#ן המשופעת, הרחק הגבעה במורד אותה הקברות. ומבית ממ&

ויום. לילה פעם, במשך מדי במיטתי, מתעוררת מכורבלת ישנה היא

כתמי זרועים היו עדיין בשערה, ופניה סבוכים היו עדיין קטנים ענפים כמה

%ד, ואף הביתה ללכת סירבה היא בוץ, אבל ממנה ביקש לא אחד לר&ייב&נוו

אותה ועטפתי שלי ביותר והרך הישן סווטשרטה את לה ללכת. נתתי

לרגע, לרעוד הפסיקה לא היא שלנו, אך ביותר העבה הטלאים בשמיכת

% כדי תוך לא גם %ו בפתח פעם מדי הופיעה למרגלותיה, וא"מ"ה שכב שינה. ב

יכולתי בשמים. לא ובהיתי החלון יד שעל הכיסא על ישבתי הדלת. אני

סוער. היה עדיין האוויר מזג אותו, כי לפתוח

"ה של הקמוץ אגרופה נפתח שינה כדי תוך היתה ידה . בתוךל�ינ

הזר הבחור לה שנתן דרור. המתנה כסף, ציפור עשויה זעירה ציפור

ייקו#ן. ניסיתי של בהלווייתו שבו אצבעותיה מידה, אבל אותה לקחת מ&

סביבה. והתהדקו

את לשמוע בלי בציפור להביט יכולתי לא מאז, ועדיין חלפו חודשיים

הנקרעים. השמים צליל