נועםאמרי א אסימן

ועדות דיינים הלכותא סימן

הזה בזמן כפל חיוב בגדריíéáëø,שאלה: øéëùîë òåãéä íãà úàî íéîé øôñîì áëø øëù íãà

.ïåã÷ô øåáò $500 ãåòå ,úåøéëùä øåáò $200 êñ åì íìéùååòéðúäì àáùëå ,åëøãë áëøä úà øëåùä äðçä äðåùàøä äòéñðä øîâáøéëùîä íò øù÷ øöé àåä ãéî .òéðúî åðéà áëøä éë äìéâ ïîæ øçàìúøçîìå ,åúðòèá àåä ÷ãåö éë åì øîà øéëùîäå ,øáãä ìò ïðåìúäì éãëúà ç÷ìå øéëùîä àá äìéìá ïëàå ,åùåîéùì éôåìéç áëø åì àéáé àåäåðéä øéëùîä éë øëåùì òãåð íééúðéá .éôåìéç áëø øéàùä àì êà åáëøòéðúî åðéàù áëø íéùðàì øéëùäì åëøã àåä êëå òåãé ìëåðå éàîø ùéàøçàì .íìòðå åáëø úà ç÷åìå äìéìá àá ë"çàå ,äðåùàøä åúééðç øçàì,úåàëøòá ïéãì åäåãéîòä íäå äøèùîä é"ò øéëùîä ñôúð øáãä øåøéáúøåîú $1400 êñ åðééäã äòéáúä êñî ìôë øëåùì íìùì åäåáééç íùåïåãì ùéå .äæ íåëñ øéëùîä íìéùå ,úåàîøá íìéùù $700 ìù íåëñäìåëéù åà øéëùîì ìôëä úà øéæçäì øëåùä êéøö äøåú ïéã ô"ò íàä

.åãéá åøéàùäì

ב"קתשובה: בגמ' ע"ב)איתא וז"ל:(ע"טבן יוחנן רבן את תלמידיו שאלויותר בגנב תורה החמירה מה מפני זכאילכבוד עבד כבוד השוה זה להן אמר מגזלן,קונו, לכבוד עבד כבוד השוה לא וזה קונו,רואה אינה כאילו מטה של עין עשה כביכולעכ"ל שומעת. אינה כאילו מטה של ואוזןשחייב גנב בין דהחילוק ומבואר הגמרא.בא דגנב הוא, כפל חייב שאינו לגזלן כפלואלו יתפסוהו, שמא פחד מחמת בהחבאשיתפסוהו. מפחד ואינו בגלוי בא גזלן

גנב חשיב אם להסתפק יש דידן ובנידוןדמצד כפל, חייב ואינו גזלן או כפל וחייבבא לא שהוא כיון לגזלן לדמותו יש אחדלגזלן, ודמי בסתר ולא בגלוי אלא בהחבאשהרמאות כיון לגנב לדמותו יש ומאידךתככים בדרך אלא בגלוי היתה לא והגניבהעדיין נודע לא עמו העסק ובשעת וערמה,

לגנב. ודמי גניבה, כאן שיש

גניבהוהנה בהלכות ברמב"ם (פרקיעוייןג') סעיף זהא' גנב, הוא איזה וז"ל,

נועםאמרי ועדות דיינים הלכות ב

יודעים, הבעלים ואין בסתר ממון הלוקחולקח חבירו כיס לתוך ידו הפושט כגוןבזה, כיוצא וכל רואין, הבעלים ואין מעותיויד, בחוזק ובפהרסיה בגלוי לקח אם אבלמזויין ליסטים לפיכך גזלן, אלא גנב זה איןפי על אף גנב, אלא גזלן אינו שגנבעכ"ל. שגנב בשעה יודעין שהבעליםאחרת גירסא לו היה הראב"ד ובהשגותהרמב"ם, על וחלק גזלן דהוי ברמב"ם,משנה במגיד ויעויין גנב, דהוי ליה וסביראפלוגתא דאין דכתבו שם משנה ובלחם שםהנכונה דהגרסא לראב"ד, הרמב"ם ביןהוא גנב מזויין דלסטים היא ברמב"םעל משנה הלחם ותמה הראב"ד, וכדעתוכתב גנב, דהוי הרמב"ם דעת שהביא הב"יבעדו, הליץ המגיד והרב השיגו דהראב"דלומר שייך ומה גנב גרס דגם ותמה

יעו"ש. השיגו דהראב"ד

דכיוןובנידון מזויין, לליסטים דמי דידןובשו"ע הוא, גנב מאינשי דמיטמר

ג') סעיף שמ"ח הוא(סימן איזה וז"ל, פסקהבעלים ואין בסתר אדם ממון הלוקח גנב,

ובסמ"ע יודעים(סק"ז)יודעים, דאפילו כתב,שלא כדי עצמו מטמין שהגנב כיון מזהכבר דידן ובנידון יעו"ש, גנב נקרא יראולקחן שהרי גנב, חשיב המעות בלקיחתדעת על ולא לגונבם דעת על בערמהיכול לכאורה זה ולפי הרכב, את להשכיר

הכפל. ואת הקרן את לקחת השוכר

אתוהראני שליט"א כהן משה רבי הרה"גגניבה בהלכות הרמב"ם (פרקדברי

ב') הלכה אוז' שהמודד פי על אף וז"ל,

כפל תשלומי משלם אינו גונב, חסר השוקלעכ"ל, המשקל או המדה לו משלם אלאפשוט זה וז"ל, כתב שם משנה ובמגידמציעא בבבא ואמרינן במשקלות, כפל שאין

ס"א:) במשקולות(דף רחמנא דכתב לאועכ"ל, בגזל כפל ואין גזל דהיינו למהשקראו הרמב"ם על דפליג נראה ובפשוטווהרמב"ם גזלן, דהוי ליה וסבירא גנבאבל בפניו, זאת עושה דאמנם ליה סביראשגונבו. יודע אינו שהרי כגנב ליה חשיבשביאר כאן ספר בקרית יעויין והנהלשקול הלוקח ויכול דהואיל ברמב"םאף גזלן אלא גנב חשיב לא שגנבו, ולבדוק

בנידו זה ולפי ולאלרמב"ם. הואיל דידן ןגנב, חשיב שגונבו, לדעת אפשרות לו היה

האזל באבן יעויין באופן(שם)אכן שביארלא מדעת הכסף לו ונתן דהואיל אחר,לא דידן בנידון ולדבריו זה, על כפל משלםלו שנתן כיון כפל לו לשלם חייב יהיההרכב את שגונב מה על וגם מדעת, מעותהואיל וכפל, גניבה חיוב בזה אין כך, אחרהשכירו כבר אם שכן ומכל שלו, והגוףלא דהשכירות דנמצא ממנו גנב וגם לאחרבפלוגתא תלי דידן דנידון נמצא . כלל חלה

גזלן. או גנב חשיב איסמוכיםאמנם דליכא הזה בזמן לדון יש

הדין מה קנסות, דיני דנים ולאקמא בבבא בגמרא דהנה קנס, (דףבתפס

דייניןט"ו:) לא הזה בזמן דבקנסא נפסק,בתוס' ושם מיניה, מפקינן לא תפס ואי ליה,

תפס) ואי דדוקא(ד"ה תם, רבינו בשם כתבושאר ולא לתפוס יכולים המזיק שור את

שם והרא"ש כ')הדברים, על(סימן חלק

נועםאמרי א גסימן

כל לתפוס דמהני ליה וסבירא תם רבינוובשו"ע ה')דבר, סעיף א' סימן פסק,(חו"מ

ליטול, לו שראוי מה שיעור הניזק תפס אםהביא בסמ"ע ושם מידו, מוציאים איןאפילו לתפוס דיכול כהרא"ש לן דקיימאבסמ"ע ועוד נזקיה, כשיעור דברים שאר

ט"ז)ובש"ך כדעת(ס"ק לן דקיימא הביאובהודאתו, מיפטר לא הזה דבזמן הרמב"ןכהודה דחשיב משום עדים, באו לא ואפילוולפי סמוכין, השתא דליכא דין לבית מחוץיכול דידן בנידון מהנ"ל המתבאר כלוגם בקרן גם להחזיק הזה בזמן השוכרוחייב גנב דחשיב לי קים בטענת בכפל

כפל.

שםאמנם כ')הרא"ש דעת(סימן הביאהזה בזמן יכול דאין הרמ"ה,בגנב והיינו שהפסיד, ממה יותר לתפוסמשום כפל, ולא קרן לתפוס רק יכולדרבנן, תקנתא הוי שתופס דמה ליה דסביראיפסיד, שלא רק אלא שירוויח תיקנו ולאדהוי ליה וסבירא עליו, חלק והרא"שדיין לנו שאין אלא מדאורייתא, התפיסהעביד כה"ג בכל לו, ליתן שיכפהו סמוךעד מיניה מפקינן ולא לנפשיה דינא אינישמדאורייתא. ליה דמחוייב כל ליה דיהיב

השוכרנמצא חייב לרמ"ה דידן דבנידוןולדעת לשמעון, הכפל את להחזיר

והנה אצלו. הכפל להחזיק יכול הרא"שבטור עוד שמ"ט)יעויין סימן דהביא(סוף

וברמ"א והרא"ש, הרמ"ה שמ"חדעת (בסימןד') הדיניםסעיף הביא לא דהשו"ע כתב

ולא קנס שהוא לפי וה', וד' כפל חייב אימתלענין נפקותא יש מיהו וכתב האידנא, נוהג

שם ובסמ"ע י"א)תפיסה, דאפשר(ס"ק ביאררק לתפוס דיכול כהרמ"ה, פסק דהשו"עדיכול כהרא"ש פסק והרמ"א הפסדו, כדישמחוייב מה כל כפל כן גם לתפוס

יעו"ש. מדאורייתא

השו"עונראה בדעת הסתפק דהסמ"עספק, בלשון "אפשר" מדכתב

א' י"ח)ובסימן השו"ע(ס"ק בדעת הסבירוה', וד' לכפל אף לשו"ע תפיסה דמהני

הגר"א בביאור ועוד, הרא"ש. (סימןוכדעתי"ח) ס"ק כדעתשמ"ח השו"ע בדעת נקט

ולפי הכפל, על מהני לא דתפיסה הרמ"הלן ברירא ולא הואיל האמור מן המתבארכפל לתפוס מצי השו"ע, בדעת מילתאדפסק לרמ"א מבעיא לא עלמא, לכולייכול השו"ע מרן לדעת גם אלא כהרא"ש,דכתב בדעתו הסתפק הסמ"ע שהרי לתפוס,

אפשר. לשון

לדינא: העולהêéøö àìå ìôëä úà ñåôúì ìåëé øëåùä

.áðâì åøéæçäì

נועםאמרי ועדות דיינים הלכות ד

ב סימןנגיעתו שהסתלקה לאחר בעדות נוגע דין

ïåòøôäשאלה: ïîæ òéâäùë ,åøéáç ïåòîùî øìåã óìà êñ äåì ïáåàøéåì íò ïåòîù íëéñå ,ïåòîù úàî äàåìä úìá÷ì éåì ïéúîäåúåàáå åáåç úà òåøôì ïáåàø øåîà äá úîééåñî äòùá åéìà àåáéùïáåàø òéâäùë ïëàå .ïáåàø òøôéù óñëäî äàåìää úà åì ïúé ãîòîïôìçì éåì êìäùë .éåìì íúåà äåìäå ïåòîù íç÷ì åáåç úà òøôååðéä øìåã äàî ìù ãçà øèùù ïôìçä åòéãåä íéì÷ùì íôéìçäìïåòîù åðéîàä ,óééåæî ãçà øèùù äðòèá ïåòîù ìà éåì øæçùë .óééåæîãçà øèùù ã"éáá ãéòäì àåáéù åù÷éá êà ,øèùä úà åì óéìçäå

ì ïáåàø úà òåáúì ìëåéù éãë óééåæî àåä åðîî ìáé÷ùøçà øèù øéæçäíà òãåé åðéàù ïòåè ïáåàøå úåéäá ,óééåæîä øèùä úçú øìåã äàî ìùåà óééåæî ãçà øèùù ã"éáá ãéòäì éåì ìåëé íàä .åðîî àöé äæ øèù

.úåãòá òâåð àåäù íåùî ìåëé åðéàù

חייבתשובה: ראובן האם לדון יש תחילהעדות בלא גם לשמעון לשלםזה ששטר בטענתו ברי ששמעון משום העדבטענתו שמא הוא ראובן ואילו הוא מזוייףלא, או הימנו זה שטר יצא אם יודע שאינופרעתיך אם יודע באיני ושמא דבברי וקיי"ליודע כאיני חשיב האם לברר יש וא"כ חייב,אם יודע כאיני או שחייב פרעתיך אםבזה שנחלקו ומצינו שפטור. נתחייבתיע"ה בס"ס הט"ז דעת והמהרשד"ם, הט"זונסתלק הלך והמלוה המעות לו שפרע דכלמהם אחד ששטר בטענה חזר ואח"כ ממנוהו"ל יודע שאינו הלוה טוען אם מזוייף,פרעון שהיה דכל נתחייבתי, אם יודע כאיניבנידו"ד ולפי"ז חזקתיה. ליה איתרע לפנינו

שטרות חובו בפרעון לשמעון נתן שראובןא' בשטר ספק אירע ואח"כ דולר אלף בסךאם יודע כאיני הו"ל לא או מזוייף הוא אםהמהרשד"ם דעת ואילו ופטור. נתחייבתי

ט"ו) ס"ק רל"ב בסימן בש"ך דחשיב(שהובאהסכים וכן יעויי"ש, פרעתיך, אם יודע כאיניולדבריהם ס'. סו"ס בח"א מאירות הפנים

לשלם. ראובן חייב בנידו"דיודעונראה איני של החיוב בסיבת דפליגי

דהוא ס"ל דהט"ז פרעתיך, אםוכל חייב שהלוה חיוב חזקת שיש משוםקמייתא חזקה בתר אזלינן ספק שישכשראינו ולכן הט"ז, בדברי זה כל וכמבוארחזקתיה איתרע פרעון מעשה עינינו מולדסיבת סובר המהרשד"ם ואילו ופטור,

נועםאמרי ב הסימן

ודאי דאיכא היכא דכל משום היא החיובהודאי בתר ואזלינן הספק שבקינן וספקסובר ולכך ודאי, מידי מוציא ספק דאיןמטבעות שהיו שטוען דבכה"ג המהרשד"םדסו"ס כיון חייב חזקתיה ואיתרע מזוייפותמידי מוציא ספק ואין פרע אם ספק הואמ' סימן ח"ג הלוי בבית [ויעויין ודאי.יודע דאיני בטעמא אלו סברות ב' שכתב

חייב.] פרעתי אם

ברמב"םוכדעת לכאורה מבואר הט"זבקצוה"ח שהובאו (סימןוברשב"א

ג') ס"ק ללוהשד"מ המלוה באמר שם דאיירישהדין ותיפטר גיטין בתורת פרעוני לי זרוקובקרוב מלשלם נפטר למלוה דבקרוב הוא

נפטר לא בגט)ללוה שהדין לו(וכמו ובזרק ,שאומרים עדים שני ויש ואבד הפרעוןשאומרים עדים ושני למלוה קרוב שהיהדיחלוקו הרשב"א דעת ללוה, קרוב שהיהומבואר יעויי"ש, שפטור, הרמב"ם ודעתהרשב"א ואף כהט"ז, הרמב"ם מדעת א"כוז"ל בעצמו שכתב וכמו זו לסברא מודהואיני הלויתני כמנה הו"ל אדרבה וא"תדשאני וי"ל חייב שהוא פרעתיך אם יודעהכא אבל שפרעו לדבר רגלים דליכא התםיחלוקו, והלכך לפניך זה ספק נולד הרימשום הוא שיחלוקו דס"ל והא עכ"ל.

ותרי. תרי התם דאיכא

וראובןאכן ברי טוען כששמעון זה כלדהט"ז בפלוגתא תליא דאז שמאטוען ששמעון בנידו"ד אבל והמהרשד"ם,בנידון תלוי זה הרי לוי של עדותו ע"י בריברי כטענת חשיב אי אחר ע"י לי ברי של

כ"ג סעיף ע"ה בסימן הרמ"א דהנה לא, אואחר ע"י לי ברי מהני אי דעות ב' הביאהעד אין אם וז"ל היסת, שבועת לחייבמה ברי טענת מיקרי לא להעיד לפנינועל משביעין ואין אחרים מפי ששמע שאמרשאומר דכל וי"א ספק טענת דהוי זו טענהשלו קרוב אפילו נאמן מפי לו שהוגדנ"ל וכן היסת שבועת אותו משביעיןח' בס"ק הנתיבות שם וכתב עכ"ל. להורות,אבל שבועה לענין רק הוא פלוגתתם דכלפרעתיך אם יודע באיני ממון לחייבו לעניןאחר, ע"י ברי טענת חשיב לא ושמא בבריפ"ז בסימן הקצוה"ח דעת וכן יעויי"ש,חשיב לא מממון לפטור לענין דאף סק"טממון. לחייב לענין וכ"ש ברי טענתוס"ל חולק ח' ס"ק ע"ה בסימן והתומיםבנידו"ד וא"כ ברי. שמיה אחר ע"י דבריא"כ לוי של עדותו ע"י ברי טוען ששמעוןאף מראובן מספק ממון להוציא יכול אינוהנ"ל. המהרשד"ם כדעת נוקטים היינו אם

כתבאמנם דבריו בהמשך שם הרמ"אמפיו שאומר שאותו ודוקא וז"ל:הוא דבריו וביאור עכ"ל. בעדות, נוגע איןדאיכא משום דבריו על לסמוך דא"א משוםוא"כ ברי. טענת חשיב ולא משקר חששנחשב אחר ע"י לי ברי אם דאף נמצאכשר ראובן אם רק זה אין מ"מ ברי, כטענתדאם נוגע נחשב ואינו לעדות בנידו"דזה דאין ברמ"א מבואר הרי נוגע נחשב

אםנח ממנ"פ וא"כ אחר, ע"י לי לברי שבאף נחשב זה אין א"כ בעדותו הוא נוגענוגע אינו ואם אחר, ע"י לי ברי לטענתאחד עד מדין ממון לחייב הוא יכול בעדותו

נועםאמרי ועדות דיינים הלכות ו

להישבע יכול שאינו ומתוך שבועה שמחייביודע איני משום לחייבו בעינן ולא משלם

פרעתיך. אם

לעדות,ונבוא כשר ראובן האם לדון עתהמשמעון שקיבל קודם אמנם שהרישהרי דבר כבעל דחשיב ודאי דולר מאהאבל דולר, מאה לו שמגיע בזאת מעידנגיעתו נסתלקה לו שילם ששמעון לאחרויש עדותו בלא אף לו נתנם שמעון שהרישנידון ומצינו בכה"ג. להעיד כשר אם לדוןתליא להעיד כשר אם נגיעתו דנסתלקה זהדאיתא והרשב"א, יונה דרבינו בפלוגתאשנים ג' חזקת גבי כ"ט דף ב"ב בגמ'לא דבלילה קמא המרא טוען דאם בבתיםבו שדר שיעידו עדים בעינן המחזיק בו דרלה דמשכחת התם וקאמר ובלילה, ביוםאנשים לשני המחזיק בהשכיר כה"ג עדיםופריך זה, על מעידים והם שנים לג' זו דירהלא אם שהרי הם בעדות נוגעים הא הגמ'קמא למרא הקרקע תחזור חזקה שני לו יהיושכירות דמי נוספת פעם לשלם ,1ויצטרכו

ועדיין שנים ג' שגרו דאיירי הגמ' ומתרצתכשרים הם ולכן שכירות דמי שילמו לא

להעיד.

אתונחלקו שילמו שכבר היכא הראשוניםאת המחזיק להם ומחזיר השכירותכשרים הם האם נגיעתם לסלק כדי כספםדכשרים יונה רבינו דעת לא, או לו להעיד

השכר לו פרעו אם דה"ה ונ"ל וז"ל: שכתבויאמר ב"ד לפני השכר להחזיר שיכול כברהוי לו ותו בדין שיזכה למי השכר את תנוהרשב"א אמנם עכ"ל. בעדותן, נוגעין להווהובאו להעיד פסולים דאכתי וס"ל פליג

בנמוק"י הרי"ף)דבריו מדפי י"ד דף וז"ל:(ב"בעדיין פרעו שלא גוונא האי בכי דדוקאאלא כבר פרעוהו אם אבל השכירותמהני לא נגיעתם לסלק כדי להם שהחזירוכדאמרינן בסילוק סגי דבעלמא דאע"גלקמן לה ואוקימנא לזה זה מעידין השותפיןשאני זו שדה על לי אין ודברים דין באומרהכא אבל כלל למילתא למיחש דליכא התםשמא מתירא השוכר היה סילוקם שקודםלידו שכרו מחזיר שזה ועכשיו שכרו יפסידלמיחש איכא ההפסד מן לגמרי מצילועמו שעושה מזה מתבייש שהוא דמתוךעכ"ל. לו, יעזור הדין משורת לפניםראובן אם לדון כשנבוא בנידו"ד ובפשוטותלוי זה יהיה לשמעון להעיד כשרלוי אם והרשב"א יונה רבינו בפלוגתת

לא. או נוגע חשיב

שהכשירוהיה יונה רבינו שגם לומר מקוםבנידו"ד יודה העד נגיעת כשסילקשהחזיר שם דרק לומר דאפשר שפסול,נוגעים חשיבי לא השכירות כסף את להםלהחזירו הוא חייב דין ע"פ זה כסף שהריהדירה בעל לא שהוא בדין יתברר באם להםלהם שהחזיר טובה עמהם שעשה אלא

מילתא1. איגלאי שהרי כספם את להם להשיב המשכיר חייב יהיה הדין ע"פ דהא הראשונים והקשולמחזיק לו אין שמא או ודיינא בדינא למיקם רוצה שאינו ותירצו נוגע, נחשב ואמאי הבעלים לא שהוא

יעויי"ש. הר"ן, בחידושי תירץ וכן להם לשלם

נועםאמרי ב זסימן

בדינא למיקם מהם למנוע כדי בתחילהשלא בזה פרעתי לטעון שיכל ואף ודיינא,חשיבי לא להם והחזירם כספם את גנבדין שע"פ הכא משא"כ בעדות, כנוגעיםאחד ששטר לו ואמר לשמעון לוי שבאואין יודע שאינו לו לומר שמעון יכל מזוייףזאת ובכל הוא כן שאכן להאמינו חייב הואשיבוא לו כמשלם נראה בזה ללוי שילםאף כנוגע חשיב ושפיר בשבילו להעיד

וצ"ע. יונה, לרבינו

י'ושוב ס"ק ל"ד סימן דבנתיה"מ הראונינראה ועוד שם: וז"ל כן, כתבפוסל ק"מ, בסימן דמכשיר למאן דאפילוהמשכיר מחוייב דשם נוגע מטעם הכאשכתב וכמו יעידו לא אם אף להחזירהכא, משא"כ י"א ס"ק קכ"א סימן בתומים

עכ"ל.

שפסקולענין ל"ז סימן בטור יעויין דינאנגיעה דסילוק יונה רבינו כדעתבשו"ע הוא וכן להעיד וכשר סילוק חשיבלקח ואם וז"ל: י"ב סעיף ל"ז בסימןכדי לשוכר והחזירו השכירות דמי המשכיר

לו, מעיד זה הרי בדין שיזכה למי שיתנהולקמן דהשו"ע הביא י"ד ס"ק בש"ך ושםומ"מ יונה כרבינו סתם ט' סעיף ק"מ סימןדהוא שחולק מי יש השו"ע שם הביאכרבינו עיקר דכן הש"ך ופסק הנז' הרשב"אמצי בפשוטו דלדינא נמצא יעויי"ש. יונה,נגיעה דסילוק הרשב"א כדעת לי קים אמרדיש נתבאר דהרי וביותר סילוק, חשיב לאדמכשיר יונה רבינו לדעת דאף לדון מקום

שפסול. בנידו"ד יודה

ושמאולענין בשמא הרי שמים, ידי לצאתבזה יש פרעתיך אם יודע באיניכמבואר שמים ידי לצאת חייב אם מחלוקת

י סעיף ע"ה ס"הבסימן ס"ק שם ובש"ך "חחייב לכאורה למהרשד"ם וא"כ יעויי"ש,אם יודע כאיני דחשיב לט"ז אמנם לשלם,

פטור. ומספק פטור, נתחייבתי

לדינא: העולהãâð à"òë ùîùì ìåëé éåì ïéàã äàøð

ïáåàø ïéà íéîù éãé úàöì óàå ,ïáåàø

éúáúë ã"ðòìðäå ,ïåòîùì íìùì áééç

.ã"ñá

נועםאמרי הלואה הלכות ח

הלואה הלכותג סימן

נפרע ולא זמנו שעבר קניה עבור בתשלומים חובøëåîäשאלה: íò íëéñå ,ç"ù 900 êñá éìîùç øéùëî ùëø ïáåàø

íé÷éù äùìù øëåîä ìöà äðå÷ä ãé÷ôéù é"ò òöáúé íåìùúäù,÷éù ìë ç"ù 300 åðééäã äéð÷ä êøòî ùéìù êñ ìò àåä ãçà ìëùøëåîä .éðùì ãçà ïéá íéîé ùãåç ìù ùøôäá íä íé÷éùä éëéøàúùëøåáòë .äîéîú äðù êùîá åãéá åäúùðå ,íðîæá íé÷éùä úà äãô àììò íé÷éù ãáëî åðéà ÷ðáä éë úåàøì çëåð ÷ðáá íãé÷ôäì àáùë äðù,íúîéúç úòî íéùãç äùùî øúåé íäéìò åøáòù øçàî åìà íéëéøàúãçà íåìùúá íé÷éùä íåëñ àåìî úà åì òøôéù ïáåàøî òåáúì àáåïåéëã ïáåàø ïòåè åúîåòìå .äéð÷ä úòî äðù äøáò øáëù ïåéë ,éãééîåäùìùì íåìùúä úà ñåøôì úåøùôà øëåîä åì ïúð äéð÷ä úòùáùãçàë íåëñä ìë úà òåøôì êéøö åðéàå åæ úåëæ åãéá ùé äúò íâ ,íéùãç

.éî íò ïéãä ,íéåù íéîåìùú äùìùá àìà

שטענתתשובה: נראה ראשונה מסבראזמן הרבה עבר שכבר שמעוןהפירעון תאריך שהגיע דמאחר טענה, היאזכות הקונה לראובן לתת סיבה אין האחרון,זמנו. הגיע שכבר כיון הפירעון באיחור

השו"עוהנה בגליון רעק"א בחידושי יעוייןס"ד) ע"ד סימן כנסת(חו"מ בשם דהביא

בזמנים לפרוע זמן הקובע וז"ל הגדולהתבע ולא הזמנים עברו אם מחולפים,לו לפרוע לכופו יכול אינו הלואתו, המלוהבעיני שיראה מחולפים לזמנים אלא כאחדחייב דאין להדיא קמן הרי עכ"ל. הבי"ד,

לזמנים אלא אחת בבת לפורעו ראובןזה, דין לבאר ויש טענה, וטענתו מחולפים,התשלום את לחלק הסכים ששמעון דמהעל להקל כדי היינו תשלומים בשלשהגם כן ואם אחת, בבת ישלם שלא הקונהקיימת דעדיין הכנה"ג חידש הזמן כשעברודבריו לו. יפרע לא אחת דבבת הסבראהחושן ובקצות כאן תשובה בפתחי הובאו

סק"ט) ע"ג .(סימן

שטרותוהנה בנתן רק מיירי בפשוטואם אבל כלשונו, מחולפים בזמניםאחרי והגיע חודש לעוד דחוי אחד שטר נתן

נועםאמרי ג טסימן

שהרי מיד, לשלם דחייב נראה הזמן,שאיחר והכא זמן, לו ליתן כדי נועד הדיחוימלשונו משמע וכן זמן, יותר עוד לו נתןשל סכום ליתן דהיינו אחת" "בבת דקאמראחד בשטר אבל אחת, בבת השטרות כלורק אחת בבת ליתן התחייב כך דבין משמעובבת מיד לשלם חייב ולכן מאוחר, בתאריך

אחת.

לוומאידך כתב השטר דכותב י"ל גיסאידע כי בשטר תאריך אותו דוקאלשלם ויוכל כסף לו יהיה תאריך שבאותויהיה לא הזה התאריך אחרי אבל החוב, אתוא"כ אחרים, לדברים בו ישתמש כי לואת לדחות שיכול לטעון יכול עדייןבזה. וצ"ע הקודמת, הדחייה כפי התשלום

ע"דומעשה כסף סכום שלוה באדם היהוהמלוה מסויים, בתאריך לפורעומה כפי כספו את ולקחת לבוא אמור היהאחרי אלא בזמן הגיע ולא ביניהם, שסוכםהלוה וטען מהלוה, חובו את ותבע יומייםאת נתן כבר שקבעו, בזמן בא שלא דמכיוןלו ואין בו, והשתמש אחר לאדם הכסףזה דין ולכאורה לו, לשלם כדי כסף עכשיו

וצ"ע. הנ"ל, בספק תלוי

חייבויש הלוה דאין בזה, סברא עוד לומראין ולכן למלוה, הכסף את לשמורהוא זה ולפי לכנה"ג, אחת בבת לשלם חייבכספו, לקבל הגיע מדלא אחת בהלואה הדיןאם וכי שיבוא, עד לו לשמור חייב אינולו לשמור יצטרך חודשים כמה בסוף יגיע

לתובעו. שיבוא עד כספו את

היכאוזה רק הם הכנה"ג דברי דכל פשוטתבע אם אבל בזמנו, תבע לא דהמלוהבבת הכל לשלם חייב ודאי שילם, ולא

פשוט. וזה אחת,החושןויעויין טבעת ס"ט)בספר ע"ג (סימן

הביא החושן אבני שבספר דכתבעל בזה שחלק בתורה מקצוע ספר דעתהמקצוע של ראיותיו כל דחה ושם הכנה"ג,הצד כמו לכאורה מוכח ומדבריו בתורה,חייב ודאי דחוי אחד דבשטר הנ"ל הראשוןכמה הביא דאם ס"ל שהרי מיד, הכל לשלםכולם לפרוע דחייב זמנים מכמה שטרותזמנו. שעבר אחד שטר וכ"ש אחת, בבת

והפתחיוהיה שרעק"א דמאחר לומר נראהאת הביאו החושן והקצות תשובהדחה החושן אבני וגם להלכה, הכנה"ג דברימוחזק והלוקח בתורה, מקצוע ספר ראיותהכל את לו לשלם חייב אינו ודאי בכספו,

במזומן.דבריולאחר בין לחלק דיש נראה העיון

לבין בשטרות, דמיירי הכנה"גודאי שהרי שיקים, שלשה שנתן דידן נידוןאת להפקיד המוכר יכול הבנק חוקי מצדהתאריך עד יחכה אם אחת בבת שלושתםהגבילו לא זה ועל האחרון, השיק שללסוחר עוברים שהשיקים ובפרט הלוקח,כל שיגבו ערובה ואין ליד מיד ומתגלגליםשהגבלת ודאי וא"כ ממש, בזמנו שיקזמנו קודם יגבה שלא כדי רק היא התאריךאם ואף אחת. בבת הכל יגבה שלא כדי ולאלא מ"מ בזמנו, שיק כל שיגבו מעדיף הואבזה ולכן כאחד, מלהפקידם בעדו עיכב

נועםאמרי הלואה הלכות י

לו לשלם שחייב יודה הכנה"ג דאף נראהבכתב שטרות לו שנתן היכא ורק במזומן,מסויים בתאריך ממנו לגבות שיבוא ידו

הכנה"ג. דיבר בזה מסויים, סכום

לדינא: העולה.àúà úçà úáá íìùì áééç ç÷åìä

øáãå íé÷éùä úùåìù ìë ìù íåëñä.ììë ú÷åìçîá éåðù àì äæ

.áàìå ãé áúëá ç"èù äùìù åéä íàíúåáâì ìåëé ïéàã äàøð ,íé÷éùáíéðîæ äùìùá àìà úçà úááøèù ïéá äéäù ïîæ ùøôäá íé÷åìç

.øèùì

ד סימןמדוייק סכום ללא ממונית התחייבות

øèùáשאלה: áééçúä ïéñåøéàä úòùáå ö"îåèòùá åúá úà ñøéà íãàéøöåî ùåëøì éãë "øìåã íéôìà úùåìùì áåø÷" åðúçì ïúéìíåëñ úà åðúçì ïúåçîä ïúðùë .úéá ìëá ìáå÷îë èåäéøå ìîùçåäæù äðòèá øìåã ãçàå úåàî ùîç íééôìà ÷ø ïúðù òãåð úåáééçúääéôë "øìåã íéôìà úùåìùì áåø÷" ìù äøãâää ìò äðåòä íåëñäæ ïéà ïééãò éë ïúçä éáà ïòåè åúîåòìå ,ïéñåøéàä úòùá áééçúäùíéùéîçå úåàî òùú íééôìà úåçôä ìëì ïúéì åì ùéå "áåø÷" àø÷ð

.éî íò ïéãä ,øìåã íéôìà úùåìùì "áåø÷"ä íåëñ åäæã øìåã

נראהתשובה: היה הסברא מצד בפשוטובטענתו צודק החתן דאבי יותרמאות תשע אלפים לשלם הכלה אבי וחייבלשלושת קרוב נחשב דבהכי ואחד, חמשיםמזה היפך להוכיח דיש נראה אך אלפים,להו אמר ע"א י"ב בקידושין דאיתא מהאלאלפים קרוב לה תנינא אנא סבא ההואושיתא ותלתין מאה וחמש אלפא סוף סוףקרוב מפלגא להו דנפקא כיון דהויין הוא

רש"י וכתב ליה, קרי כיוןלאלפים (ד"הוששהדנפקא) שלשים מחציו השני אלף

קמן הרי ע"כ. ליה, קרי לאלפים קרוב

ואילך מאות חמש מאלף לאלפים דקרובדידן לנידון וה"ה לאלפים, קרוב חשיבחמש אלפים דגם אלפים, לשלשת בקרובאלפים. לשלשת קרוב חשיב ואחד מאות

מעשהובספר כעין הביא שם יוסף עצמותשהיה בשטר בא מעשה וז"ל: זהלו לתת לפלוני פלוני נתחייב בו כתובלבנים, אלפים משלשה קרוב פלוני תכשיטואם התחתונה על השטר בעל דיד ופסקתיסגי, ואחד מאות וחמש אלפים ב' לו נתןוהוסיף ליה, קרי אלף מפלגא דנפקא דכיון

נועםאמרי ד יאסימן

מאות חמש אלף בגמ' דאמרינן דמאי שםאלף ה"ה אלא דוקא, לאו ושש, שלשיםלאלפים, קרוב נחשב ואחד מאות חמש

יעו"ש.

כגוןאכן במאות נתחייב דאם לחדש נראהמחציו נחשב לא מאות לתשע קרובחמישים מאות ארבע והיינו כקרוב, ואילךקרוב והזכיר דהואיל הדבר, וטעם ואחד,ודאי מאות דשמונה היינו מאות לתשעדאמרינן הוא לחוד האחרונה ובמאה חייב,שנתחייב נמצא הוא, קרוב ואילך דמחציונמצא ולפי"ז ואחד,. חמישים מאות שמונה

מאו בחמש לאלף, קרוב ואחדדבאמר תשמונה בעי מאות, לתשע קרוב ובאמר סגי,דבאומר הדבר וביאור ואחד, חמישים מאותאחת יחידה האלף חשיב לאלף קרובבמאות משא"כ קרוב, חשיב ואילך ומחציו"תשע" הזכיר שהרי בנפרד, היא מאה כלרק מאות לתשע קרוב באומר ולכך מאות,ואילך דמחציו דין נאמר התשעית במאהחמישים מאות שמונה וישלם הוא, קרוב

וכמבואר. ואחד

ביןונראה ברור לשון שאין היכא זה דכלבמילה נתכוונו מה אדם בניאנשים מיעוט יש אם ואפי' "קרוב",אבל בתרייהו, אזלינן בגמ' כנזכר שכוונתם

פירושו קרוב בלשונם אדם בני דכל היכאאזלינן בזה שהתחייבו לסכום ונראה סמוך

אדם. בני לשון בתר

באופןועוד אמור הנ"ל כל כי להוסיף ישבתחילה שכבר טוען החתן שאביהיתה כוונתו כל ההתחייבות בשעתאם אבל דולר, ואחד מאות חמש לאלפייםכוונתו היתה ההתחייבות שבשעת מודהמאות תשע לאלפיים כגון מזה ליותררק ליתן ורוצה בו חזר ועכשיו וכדומה,חייב בכה"ג ואחד, מאוד חמש אלפייםואינו ההתחייבות בשעת שחשב כפי ליתןכתוב שבשטר בטענה עצמו לפטור יכולבאלפיים וסגי אלפים לשלושת "קרוב"מה כל ליתן חייב אלא ואחד, מאוד חמש

שחשב.

לדינא: העולה.à,íéôìà úùìùì áåø÷ áééçúä

.éâñ ãçàå úåàî ùîç íéôìàá

.áùîçá éâñ óìàì áåø÷ áééçúä.ãçàå úåàî

.âêéøö úåàî òùúì áåø÷ áééçúäíéùéîç úåàî äðåîù úåçôì ïúéì

.ãçàå

נועםאמרי הלואה הלכות יב

ה סימןנפדה שלא בשיק הלואה חיוב

ç"ùשאלה: 1000 êñ ìò ÷éùá äàåìä åì ïúéù ïáåàøî ù÷éá ïåòîùéãë çåúô åøéàùé àìà ïåòîù úãå÷ôì ÷éùä ìò áåúëé àìåìòåôì åðúð ÷éùä úà ïåòîù ìáé÷ù øçàì .íéøçàì åøéáòäì ìëåéùåàãô àì àåäå ìòåôì ãáà ÷éùä éë øøáúä óåñáìå ,åìöà ãáòù éøëðáééç ïåòîù íàä .äæ ÷éù øåáò øçà íåìùú ïåòîùî òáú àì ìòåôäåéøäù çéååøé ïáåàøù àöîðå ÷éùä ìò íùøù íåëñä úà ïáåàøì òåøôìàì ÷éùäù ïåéë áééç ïåòîù ïéà àîìã åà ,÷éùä úà åãô àì óåñáì

.ïáåàø ìù åðåáùçî äæ óñë àöé àìå äãôð

שיקתשובה: דדין להקדים, יש תחילהממרנ"י שטר כדין דינו פתוח

בשו"ע י')המבואר וסעיף ד' סעיף ס"א .(סימןתשובה בפתחי סק"א)ועיין נ"ד שכתב(סימן

בשטר לשמעון שהלוה ראובן וז"ל:שקורין האידנא נוהגין כאשר ידו, מחתימתתוקף כל זה לשטר ויש וכו', ממרמ"יליתן אדם ויכול וכו', שבעולם שטרותומסירה כתיבה בלא אפילו זה שטר לחבירובו גובה המוציא וכל הרשאה, בלא ואפילושם החושן ובקצות התגרים. מנהג וכן

לכל(סק"ג) כנתחייב נחשב אם לבאר האריךאו השטר, את לו שיביאו בתנאי העולםהוברר ואמרינן ברירה שיש מטעם שמועילנתחייב לו בו, שיגבה שאחרון למפרע הדבר

מתחילה.

ברמ"אוכן א')הוא סעיף נ' כל(סימן דיכולהרשאה צריך ואין להוציאו, אחד

לפועל שמעון כשנתן ובפשוטו לשני. מאחדוהדין מחובו, נפטר הוא בזה השיק, אתהשיק, בעל לראובן הפועל בין הם ודבריםמקום, מכל זה סכום לראובן חייב ושמעוןוהסכים השיק את קיבל כשהפועל שהריומעכשיו עבודתו, עבור הפרעון יהיה שזה

הפועל. בתשלום אחראי ראובן

שהביאוהנה שם תשובה בפתחי יעוייןחשיבא השיק נתינת אם מחלוקתבנידון הדין הוא זה ולפי לא, או כפרעוןמחבירו והמוציא פלוגתא בזה דיש דידןלו שנתן שבזה הדיעה דלפי הראיה, עליומחובו שמעון נפטר לפועל, ראובן של שיקדראובן מזליה נפדה לא ואם לראובן, וחייבמחובו נפטר לא שעדיין שניה ולדיעה הוא,שמעון צודק בזה זה, בשיק שיגבה אחרי רק

הוא. דידיה דמזל

נועםאמרי ו יגסימן

היוםואולי והמנהג דהואיל לומר אפשראחר אדם של בשיק דמשלמים

לחנות, או שלאלפועל תנאי עושים ולאמקובל וגם השיק, לפרעון עד פרעון יחשבלאדם זה שיק מעביר בעצמו שהמקבלעבודה, או סחורה זה עבור ומקבל אחר,הסכים הוא לפועל השיק דבנתינת נמצאהדין ומעתה מהחוב, שמעון שיסתלקשמעון ולכך לראובן, הפועל בין ודבריםהשיק, דמי לראובן ליתן פנים כל על חייבברור והרי השיק, נפדה לא בסוף אם אףשנאבד לשמעון ויאמר הפועל יחזור דאםויפנה אחר שיק יקבל לא וכדו', השיק לושכן ומכל ראובן, דהיינו השיק, לבעל אותואחר לאדם הגיע שהשיק למיחש דאיכא

בו ולגבות בו להשתמש יכול שהואמראובן.

לדינא: העולה.àïåòøô áùçé àìã äðúäã àëéä

,èìçåîä åðåòøôì ãò ,÷éùä úðéúðáíìùì êéøö ïåòîù ïéàã éàãåïéîàî ïáåàøã àëéä ,íåìë ïáåàøì

.íéãò àëéàãá åà ,÷éùä ãáàðã

.ááééçã äàøð ,äðúä àìã àëéäéîã úà ïáåàøì íìùì ïåòîù÷éù åì ïúðù äæá éøäù ,÷éùäàåä äúòîå ,ìòåôä úà åéìòî ÷ìéñ

.ïáåàøì áééç

ו סימןאחר חוב עבור הכסף המלוה ותפס חובו שפרע ערב

ïáåàøשאלה: íúç úçà äàåìä ìò ,úåàåìä éúù éåìì äåìä ïåòîùòéâäùë .íéáøò àìì äðúéð äéðùä äàåìääå ,ïìá÷ áøò øåúáåù÷éáå áøòä ïáåàøì ïåòîù äðô ,úåáøòä íò äàåìää ìù ïåòøôä ïîæéåìì ïáåàø äðô ,äåìîä úééðô øçàì .åúåáøò ïéâá äàåìää úà òåøôìåì ïúð éåì ïëàå ,äåìîì äðòøôéù éãë äàåìää íåëñ úà åù÷éáå äåìäïåòîùì ïáåàø àáùë .äåìîä ïåòîùì äðòøôéù éãë äàåìää íåëñ úà,åáåç úà òåøôì éåì åçìù äæ óñë éë åì øîàå äàåìää úà òåøôì éãëäàåìää øåáò äæ íåëñ éúñôúå åäðéð éàøèéñ øîàå óñëá ïåòîù ñôúòáåúå ,úîéé÷ äðãåò ïáåàø ìù úåáøòä íò äàåìääå ,úåáøò äá ïéàùåìéàå .úåáøò äéìò íúç àåäù äàåìää úà òåøôì áøòä ïáåàø úàäðòøôéù éãë äàåìää íåëñ úà éåìî ìá÷ì êìäù äæáù ïòåè ïáåàø.éî íò ïéãä ,øúåé áééç åðéàå áøòë åúáåç úà íéé÷ äæá ,ïåòîùì

נועםאמרי הלואה הלכות יד

דסיטראיתשובה: דינא בעיקר נדון תחילהעל שילם בעצמו שהלוה היכאשני לחוב המלוה ותפסו ערבות, עם החובבמסכת יעויין דהנה ערבות, בלי שהוא

פ"ה.)כתובות המלוה(דף דביד שם דאיתאוז"ל סיטראי, ולטעון אחר חוב על לתפוסהוו אבהו דרבי בריה אבימי שם: הגמ'חמא ביד שדרינהו חוזאי, בי זוזי ביה מסקיאמר פרעינהו אזל אבהו, בר דרבה בריהנינהו, סיטראי ליה אמרו שטרא, לי הבו להולך אית ליה אמר אבהו דרבי לקמיה אתאליה אמר לא, ליה אמר דפרעתינהו, סהדימעולם דברים היו לא לומר דיכולין מיגוע"כ. נינהו סיטראי למימר נמי יכוליםובד"ה בו, נושים ביה, מסקי בד"ה ופרש"יעל מלוה בו נושים היינו אחר מצד סיטראי,עכ"ל. בהם נחזיק מלוה אותה ומחמת פה

ע"אויעויין מ"ב וכדאבימיבריטב"א (ד"הדדינאבריה) הרא"ה בשם שהביא

איזה על לקבוע המלוה ביד דהוא דסיטראימודה הלווה שאין בחוב רק זה נפרע, חובודאין חובות שני דיש היכא אבל בו,המלוה דעת על דנותן אמרינן בסתמאהיכא אבל שירצה, חוב לאיזה שיפרעהעליונה על הלווה יד אחר, חוב על דמפרשדעת אולם הפרעון. הוי חוב לאיזה לקבועוכמבואר קובע המלוה גוונא דבכל הר"ן

שם אבימי)בדבריו ד"ה הרי"ף מדפי מ"ב: (דףבחבירו שנושה שמי שמעינן דמהא וז"ל:ביד הרשות סתם הלוה לו ופרע חובות שניעוד ולא לקחתי, פלוני מחוב לומר המלוההא פרעון בשעת לוה לו אמר אפילו אלאומלוה פלוני חוב בשביל אלו מעות לך

המלוה כך אחר לומר יכול ושתק, קיבלאחר חוב בשביל או פה על מלוה בשבילאודי דאודויי משום לאו דשתיק והאי תפסםלתפוס, כדי לשתוק היה פיקח אלא ליהעכ"ל. בשתיקתו דעתו בירר שתפס ואחר

א') מחודש נ"ח סימן בב"י .(הובא

בשו"עוכן א')הוא סעיף נ"ח סימן (חו"מחבירו על מקויים שטר המוציא וז"ל:שפרעתני אמת לו ואמר פרעתיך, ליה ואמרפה על עליך לי היה אחר מלוה אבלבחזקתי עדיין השטר וזה קבלתים ובשבילם

נתנם לא אם נאמןעומד, עדים בפני לובלא בו וגובה בחזקתו עדיין והשטרד' ובסעיף עכ"ל. נאמנות בו יש אם שבועהחובות שני בחבירו שנושה מי וז"ל: פסקהמלוה ביד הרשות סתם, הלוה לו ופרעאלא עוד ולא לקחתי, פלוני מחוב לומרהילך פרעון בשעת לוה לו אמר אפילוקיבל ומלוה פלוני חוב בשביל אלו מעותבשביל המלוה כך אחר לומר יכול ושתק,תפסם אחר חוב בשביל או פה על מלוהעל לקבוע המלוה דביד קמן הרי עכ"ל.בשלח ואפילו הפרעון, את קיבל חוב איזההשטר, שיקח לשליח ואמר שליח הלוהפי על ואף רשאי, אחר לחוב המלוה ותפסשאין שטוען למשלח לשלם צריך שהשליחלעוותי ולא שדרתיך ולתקוני אחר חובשם במרדכי ויעויין שם. בגמ' כמבואריכול האיך וז"ל: הרשב"ם קושית דהביאסיטראי ולטעון השליח מן השטר את לעכבלו נותן היה שלא הדבר גלוי והא אינון,אם דבשלמא השטר, בשביל לא אם מעותהשליח אבל למיטעי, מצי לו נותנו הלוה

נועםאמרי ו טוסימן

שטוען דאיירי ר"י ותירץ יפסיד. למהמיגו והוי סיטראי, לשם לי נתנם השליח

יעו"ש. שבידו, השטר להחזיקלוולדבריו שאמר התופס מודה אם

עם החוב על לו שנותנם השליחידי ועל אחר, לחוב לתפוס מצי לא השטר,וטעם למשלח, לשלם לשליח לגרום כן

בס"ד. להלן יבואר הדברדיעהושם הביא המרדכי דברי בהמשך

גוונא דבכל ליה וסבירא החולקתפי על ואף סיטראי, לומר המלוה מצישהרי לן איכפת לא לשלם, יצטרך שהשליחמסירת קודם לקח שלא המשלח כלפי פשעהובאו הללו דיעות ושתי השטר, את המעות

משה נ"ח)בדרכי ברמ"א(סימן נ"חוכן (סימןא') דידןסעיף בנידון בפשוטו זה ולפי ,

מפסיד סיטראי ואומר המלוה שכשתופסשהשליח שמודה כל ראשונה ולדיעה הערב,לא דידן, בנידון כמו סיטראי לו אמר לאהערב ולפי"ז לשליח, ולחוב לתפוס מצי

לי. קים אמר דמצי מלשלם פטורשעלאכן בשליח דדוקא לומר מקום היה

בזה לו מזיק אחר לחוב שתופס ידישאין מה למשלח, זה כסף לשלם שיצטרךהערבות את משלם הכל שבסך בערב כןמי על לו ויש התפיסה, מקודם שנתחייבכסף את לקבל הלוה על דהיינו לחזור,לדחות יש אך הפסד, נחשב לא הערבותדחשיב טפי דמסתברא חדא בתרתי, זאתללוה כסף שיהיה לן לימא דמאן הפסד,בנתיבות דיעויין לדחות יש ועוד לשלם.

סק"ד)המשפט הש"ך(שם דברי דהביא

בתפיסתו חב דאם הסוברים בדעת דביארלתפוס יכול דאין לתפוס, יכול לא לשליחחוב לבעל תופס [כעין לשני, ולהזיק לעצמודאין הוכיח ושם לאחרים], שחב במקוםאף לעצמו לתפוס יכול דאדם נכון זה טעםדהואיל פירש ולכן לשני, שחב פי עלהמפקיד בריש ומבואר שומר הוי והשליחעליו, ששומר החפץ את קונה שומר דכלותשלמני ותרצה לכשתגנב שם וכדמסיקמטעם או מעכשיו, לך קנויה פרתי הרימתחייב וכנגדו ששומר, מה קונה דשומרבפשיעה חינם שומר אם אחריות, ליתןהללו המטלטלין הוי כן אם וכדו',חשיב תופס אם ולכך לשומר, משועבדיםולפי יעו"ש. חבירו של על משלו כתופסשלקח בערב הדין הוא לכאורה זה טעםזה, כסף על חינם כשומר דהוי מהלוה, כסףכתופס חשיב הערב מיד תופס אם ולכך

חבירו. של על משלו

ליולפי קים הערב טעין מצי המבוארסיטראי מהני דלא הסוברים כדעתלמלוה. מלשלם הוא ופטור גוונא האי בכי

בש"ך יעויין לו(סק"ז)אכן דנראה דכתבכשמזיק תפיס מצי לא עלמא דלכולימדברי אינה השניה והדיעה לשליח,תלמיד ושמא המרדכי, גליון והוא המרדכי

בש"ך יעויין ועוד יעו"ש. כתבו (סימןטועהמ"ח) ס"ק חולקיםק"ע היש לדעת דגם דכתב

לשליח, שחב אף לתפוס דיכול ליה דסביראלקח דלא השליח דפשע היכא דוקא היינועוד לו שיש מודה הלוה אף שהרי השטר,הגמ' של למקרה דמי ולא המלוה, אצל חוב

נועםאמרי הלואה הלכות טז

מודה הלוה שאין פי על אף סיטראי דטעיןלערב. רק זה חובה כל והכא בו,

דישוהיה ערב, בענין סברא לחדש מקוםלפרוע הוא הערב חיוב אם לחקוראפשרות לתת שמא או הלוה של החוב אתהלך שהערב דידן בנידון ונפק"מ פרעון,והביאם המלוה עבור הכסף את וגבה ללוהיש חובו, לפרוע אפשרות לו שנתן בזה לידותופסם ואם ערבות קיבל זה על דרק לומרערב הוא אין סיטראי בטענת המלוהנאמר אם אף וזה אותם, ולתפיסתו לקבלתו

הש לחוב לתופסם בזהדיכול מקום מכל ני,ואנן למלוה, ושעיבודו מחובו נפטר הערבשיהיה מתחילה ערב לא זה שעל סהדימחודשת שסברא ואף למלוה, גבייה חברתממון להחזיק לענין מקום מכל היא,דסברא נראה ערבותו, את ישלם לא שהערב

היא. נכונה

סאלםושוב אברהם רבי הרה"ג הראני[והוא רמ"א יד לשו"ת שליט"א

ידות] שתי י"ז)בספר סברא(סימן שם דכתבציין ושם יעו"ש. בקבלתו ערב הוא דאין זו

הגדולה נ"ח)לכנסת בעי(בסימן לשו"ת וכןכ"ו)חיי המלוה(סימן דאין להדיא דכתב

פרעון המביא לערב סיטראי לטעון יכולבגליון בס"ד ראיתי ושוב יעו"ש. מהמלוה

בסופו)רעק"א קל"ב לכנסת(סימן שצייןוז"ל: להדיא שם וכתב הנ"ל, הגדולהערב ידי על הפורע שלוה לי נראה ומכאןולקחתים סיטראי לומר יכול המלווה אין

ע"ש. הלוה שחייב אחר חוב עבור

ברמ"אוהנה י"ב)יעויין סעיף קכ"ט (סימןנפטר לערב הלוה דפרע דהיכאשעשאו כשליח חשיב דהערב מחובו

שם שבסמ"ע ואף ל"ה)בעדים, הביא(ס"קדאין וכתב בזה שתמה שושן העיר דעתבעל הערב דאין אמר דמצי משום לו נראהושם יעו"ש, שאתבענו עד דידיה דבריםסברא שייך דלא קבלן דבערב כתב בש"ךיעו"ש, בעדים שעשאו כשליח הוי לכו"ע זו

שם הנתיבות הסכים י"א)וכן .(ס"ק

מציולפי לא לכו"ע קבלן דערב נראה זהמיד חל הפרעון שהרי סיטראי, אמרבעבור תפסו הרי והוא לערב הלוה כשנתןהמלוה מצי לא ושוב הערבות, של החובבידינו כלל שהרי אחר, חוב עבור לתופסםוהלוה והואיל ערב, ליכא לוה ליכא דאיערב. ליכא בשבילו שנתן זה מחוב נפטר

לדינא: העולה.åòáåúì ìåëé äåìîä ïéàå øåèô áøòä

נועםאמרי ז יזסימן

ז סימןנפרע שהחוב השיק בעל כשטוען שיק פדיון

åô÷åúåשאלה: åðîæ øáò øáëå øáòá åì áúëù ÷éù ïåòîùì âéöä ïáåàøúà åì íìùéù ïåòîùî ïáåàø òáåúå ,÷ðáá åúåãôì ìåëé åðéàåøáòá ïáåàøì äæ ÷éù òøô øáë éë ïåòîù ïòåè åúîåòìå ,÷éùä íåëñíìùì ïåòîù áééç íàä ,åì íìéùùë ÷éùä úà åðîî úç÷ì çëùù àìà

.÷éùä íåëñ úà ïáåàøì

קמ"התשובה: דף בתרא בבא בגמ' איתאידו כתב עליו הוציא במתני' ע"בושם חורין, בני מנכסים גובה לו חייב שהואשהוחזק דאף הגמ' מסיק ע"א קע"ו בדףחורין, מבני אלא גובה אינו בבי"ד ידו כתבעדים בחתמו דרק במתני' הרשב"ם ופירשהחתומים שהעדים לפי ממשעבדי גובהולחקור ליזהר ללקוחות והיה לקלא מפקינפשייהו. דאפסידו איהו חקרו שלא וכיון

ברי"ף הרי"ף)ושם מדפי ע"א פ"ג כתב(דףוקויים להד"ם וטען ידו בכתב כפר דאילא האומר דכל לשלם צריך בבי"ד אח"כטען ואם דמי, פרעתי לא כאומר לויתיקמן הרי ונפטר. היסת שבועת נשבע פרעתיכת"י, נגד פרעתי לטעון דיכול הרי"ף שיטתמ"ט, בסימן שם הרא"ש דעת הוא וכן

יעוי"ש.דכמווהרז"ה וכתב הרי"ף על חולק שם

נאמן אינו עדים עם דבשטרמאי בידי שטרך ליה דאמר פרעתי לטעוןסתמא דתנן וכמו כן, בכת"י ה"ה בעיולא חורין, בני מנכסים גובה דבכת"י

נאמן, פרעתי טען דאם המשנה פירשההרי"ף עם הסכים במלחמות ושם יעויי"ש.את ודחה כת"י, נגד פרעתי לטעון דנאמןבעדים דהלוהו דתנן היכא דכי הרז"ה ראייתולא חורין בני מנכסים גובה בשטר שלאקיי"ל ואפ"ה נאמן פרעתי טען אם תנילפרעו צריך אין בעדים חבירו דהמלוהטעם שביאר ויעוי"ש הכא. ה"ה בעדיםלקלא דמפקי עדים עם בשטר דדוקא הדברלקרוע מקפיד הוא לכך דלווה נכסי וזיליקרעו שלא וכל הפירעון בשעת השטר אתשאין בכת"י משא"כ פרעו, שלא ראיה ישביד משאירו שפרע ואע"פ עליו מקפידיןיעוי"ש. פרעתי, לטעון נאמן לכן המלוה,

הרי"ףוהנה שיטת על להקשות ישדנאמן דס"ל דעימיה והראשוניםדף כתובות מגמ' כת"י, נגד פרעתי לטעון

לכתו לא אביי דאמר ע"א אינישכ"א בלה משכח דלמא אמגילתא ידיה חתימתדבעי מאי עילויה וכתב מעלי דלא אינישלו חייב שהוא ידו כתב עליו הוציא ותנןולשיטת יעוי"ש. חורין, בני מנכסים גובה

נועםאמרי הלואה הלכות יח

הרי שטר עליו שיוציא אכפ"ל מאי הרי"ףבסימן ברא"ש ושם פרעתי. לו לטעון יכולותירץ הרי"ף, על זו קושיא ג"כ הקשה י"זולאחר להד"ם בתחילה שיטען דחיישינןלטעון נאמן יהא לא ותו בכת"י יקיימנו מכןלא כאומר לויתי לא האומר דכל פרעתיבין החילוק הרא"ש ביאר ושם דמי. פרעתימפני לתובעו שוכח אינו דשטר לכת"י שטרמשא"כ החתומים מהעדים קול לו שישהשטר, ליקח ושוכח פורע שפעמים בכת"יברשב"ם מצינו הרז"ה וכדעת יעוי"ש.

ע"א מ' דף ב')בב"ב בפני הודאה (בד"הכתובות בתוס' הר"י שיטת היא וכן יעוי"ש,

ע"א כ"א הוציא)דף וז"ל:(ד"ה כתב ושםלו שיחזיר עד לפרוע רגיל אינו שטר דבכל

עכ"ל. שטרו,

דטעםחזינן הנ"ל הראשונים מדברידאינו בעדים שטר בין החילוקשטרך ליה דאמר משום פרעתי לטעון נאמןלטעון דנאמן כת"י לבין בעי מאי בידידשטר משום הוא הרי"ף לדעת פרעתיהפירעון בשעת לקורעו הוא מקפיד בעדיםמשא"כ נכסי וזיילא קלא דאיכא משוםאכפ"ל ולא לקורעו מקפיד אינו בכת"יראיה ליכא וממילא המלוה, ביד להשאירו

קרעיה. לא למה דפרע איתא דאם

מלוהוהנה מהל' פי"א ברמב"ם יעוייןדנאמן כהרי"ף שפסק ג' הלכה ולוהיעויין הדבר ובטעם כת"י. נגד פרעתי לטעון

לבאר(בסטנסיל)בגר"ח דהאריך ע' אותאלא ראיה זה אין בעי" מאי בידי ד"שטרךשנתן כנאמנות והוי השטר לבעל שיש זכות

לא זה שטר שיציג עוד שכל למלוה הלוהמיקרי ושטר פרעתי, לטעון נאמן יהיהמהראשונים אכן יעוי"ש. עדים, בו בדאיכאבידי "שטרך של דהטעם דס"ל מבואר הנ"לשבכת"י אלא ראיה, דהוי הוא בעי" מאיודו"ק. ראיה, אינו כשפורע ליקח ששוכח

ס"אולהלכה ס"ט בסימן השו"ע פסקוהרא"ש והרי"ף הרמב"ם כדעתולעומתו ידו, כתב נגד פרעתי לטעון דנאמןוס"ל שחולק מי דיש הביא שם הרמ"אשעיניו מה אלא לדיין ואין נאמן דאינולכאורה בנידו"ד ולפי"ז יעוי"ש. רואות,השו"ע, וכדעת פרעתי לטעון שמעון מצי

הראיה. עליו מחבירו והמוציא

כת"יאכן בין לחלק דיש נראה באמתדכנגד המדינה ומנהג דהואיל לשיק,לטעון נאמן ואינו לפרוע חייב השיק הצגתדינו חשיב ממילא שיקרענו עד פרעתילמוסר התחייבות שטר דהוא ממרני, כשטרק"ח בסימן בקצה"ח המבואר זה, כתבאותו דמחשיבים המדינות דמנהג ססק"חנאמן יהא שלא נאמנות לו כתב כאילושלא אע"פ המנהג דזה וכיון פרעתי, לטעון

יעוי"ש. דמי, ככתב נאמנות בו כתב

לדינא: העולהìáà ,÷ôñî éúòøô ïåòèì ïîàð é"úëáøàåáîä éðøîî øèùë åðéã ÷éùá,éúòøô ïåòèì ïîàð åðéàã íé÷ñåôá,ïáåàøì íìùì ïåòîù êéøö êëéôìå

.ã"ñá éúáúë ã"ðòìðäå

נועםאמרי ח יטסימן

מלוה גביית הלכותח סימן

הבגד ונמצא עבורו ושולם במכבסה שאבד בגדäãâáשאלה: úà ìá÷ì äàáùë ,ùáé éå÷éðì äñáëîì ãâá äøñî äùà

,äì åøéæçäì íúåøùôàá ïéàå ãáà ãâáäù äì åøîà äøæçáøîåùë åðéã éøäù ç"ù 200 êñá äñáëîä ìòá äúåà äëéæ äæ úøåîúåìëã à"ñ å"ù ïîéñá ò"åùá øàåáîë äãéáàå äáéðâá áééçä øëùàìà ,ïîåæîá äæ íåëñ äì íìéù àì àåä êà ,ïä øëù éøîåù ïéðîåàäéåëéæ é"òù åðééäã ,øáòä ïî äñáëîä ìòáì äì ùéù äéúåáåçî äì äëéðùãç ãâá äùàä äúð÷ éåëéæä øçàì .äì ùéù áåçä ïî ÷ìç òøôð äæøúúñäù äñáëîá ãâáä úà åàöî ïîæ øçàìå ,ãáàù ãâáä úøåîúíìùúù äùàä ïî äñáëîä ìòá òáåú äúò .ïéòì øëéð äéä àìù íå÷îáìåèéúå ,ãâáä úãéáà ïéâá äúåà äëéæ àåäù ç"ù 200 êñá äáåç úàïéà áåùå ùãç ãâá äùëø øáëù úðòåè äùàä åìéàå .àöîðù ãâáä úà

.åúðòèá äñáëîä ìòá ÷ãåö íàä ,ïùéä ãâáá êøåö äì

למאיתשובה: דמי זה נידון בפשוטומציעא בבבא בגמרא דמבואר

ל"ה.) דאפק(דף גברא אזלההוא וכו' כיפי ידלסוף מיניה, לאפדניה אגביה נחמן רבהדר נחמן רב אמר ואייקור, כיפי אישתכחליה דהוי ומסיק למריה, אפדניה והדר כיפימרן הביאו זה ודין וחוזר. בטעות שומא

י"א)השו"ע סעיף ק"ג סימן היתה(חו"מ וז"ל,שפשע חינם שומר כגון בטעות השומאכך ואחר שלו, קרקע ושמו לשלם, וחייבוהושנאבד או ברשותו היה שהפיקדון נמצאושם עכ"ל, והדרא שומא הוי לא ומצאו,דוקא איירי אי מחלוקת הביא בסמ"ע

ולכך כלל, אבד ולא בביתו לבסוף שנמצאיעו"ש. ממש באבד אפילו או כטעות, חשיבוהשמלה אבד שלא מדובר דידן בנידון אכןולכולי מצאוה, לא ורק במכבסה היתהוחוזר בטעות שומא אמרינן בזה עלמאלהחזיר צריכה והיא השמלה את לה ומחזיר

הכסף. את לו

אתאמנם להחזיר לחייבה דאין נראהברמ"א איתא דהנה ר"זהכסף (סימן

י') איסעיף בטעות מחילה גבי דעות שתיהחושן בקצות וכן מחילה, י"זהוי (סימן

בעלסק"ג) מחל אם הש"ך עם בזה נחלק

נועםאמרי מלוה גביית הלכות כ

והיה לא, או מחילה חשיב אי בטעות דיןהדרא דשומא דדינא זה לפי לומר אפשרשמבואר כמו קרקע לו לקחו אם דוקא הואדמחל דידן בנידון אבל הדרא, דאז בשו"ע,חשיב ודעמיה החושן לקצות בזה החוב עלנראה וממילא בטעות. שהיה אף מחילה

דחשיב כהקצות לי קים לטעון דיכולההכסף. את לו להחזיר צריכה ואינה מחילה

לדינא: העולה.óñëä úà åì øéæçäì äëéøö ïéàã äàøð

ט סימןהתנאי מן חלק כשקיים בתנאי קנס פרעון

ïåòøôäשאלה: ïîæ òéâäùë .áåö÷ ïîæì øìåã óìà ïåòîùî äåì ïáåàøíòôì íòôî äåìîä úà äçåã äéäå åáåç úà ïáåàø íìéù àìäåìä øîà ,íìéù àìå äåìîä åòáúù íéîòô äîë øçàì .áåùå êìá,íééåñî êéøàú ãò áåçä ìë úà òøôé àì íàù åéìò ìá÷î àåäù äåìîìòøô åòá÷ù êéøàúä òéâäùë .ä÷ãöì øìåã äàî êñá ñð÷ íìùé àåäïáåàø êéøö íàä .øìåã úåàî ùîç åðééäã äàåìää íåëñî úéöçî ïáåàøúéöçî íìùéå áåçä ïî úéöçî òøôù ïåéë øìåã íéùéîç ä÷ãöì ïúéìïúéì áééç ,øîàù éôë áåçä ìë úà òøô àìù ïåéë àîìã åà ,ñð÷äî

.ä÷ãöì ñð÷ä íåëñ ìë úà

חייבתשובה: דראובן נראה היה בפשוטולצדקה, קנס דולר מאה לשלםולא חובו כל שיפרע התנאי, היה זה שהרילומר יש גיסא מאידך אמנם חצי. שישייראם ולכן התשלום, גובה לפי לנדור דכוונתו

קנס. חצי רק ישלם חוב חצי ישלםשלמה,ונראה והחכמת הט"ז פליגי דבזה

בט"ז יעויין ע"גדהנה סימן (חו"מח') בשבועהסעיף שנתקשר במי דנשאל

לא ואם פלוני, ביום זהובים עשרה לשלםזהובים, עשרה לצדקה קנס אתן לך אפרעזהובים, חמישה רק החוב על נתן ולא

התקשרתי לא לו והשיב הקנס, בעד ותבעורצה ומתחילה כלל, אפרע לא באם אלאדחייב והסיק הקנס, בכל לחייבו הט"זחמשה והיינו חשבון, לפי רק לשלםהט"ז על חלק שם שלמה ובחכמת זהובים.כל את לשלם סיים שלא דכל ליה וסביראוסמך הקנס, כל את לשלם חייב החוב,פרשת רבה במדרש דאיתא מאי על עצמו

ג')וישב פסקה פ"ד שאל(פרשה דאנטונינוספתאום ימית שוט אם דכתיב מאי רבי את

ט) מגלבין(איוב מאה דיסב גזור רבי אמרלדין סכום דין דינרים מאה יהיבין והוא

נועםאמרי ט כאסימן

כלום מידיה מפקין ולא לדין סכום ודיןעכ"ל. המוכה על מלעיג הזה גזרכענין (פי'

מאה שיתן או מכות מאה שיקבל עונש המלךמכות חמישים ולאחר המכות, לקבל ובחר דינרים

כאב) מרוב הלוקה אמרינןמת דלא דמוכח הרידינרים, חמישים לו יתן חמשים שלקה כיוןכלום, לו אין המאה כל קיבל שלא כל אלאע"ש. הט"ז מדברי להיפך מהנ"ל ומוכח

מייריאולם דהתם ראייתו, בעצם לעיין ישהמכות את שקיבל באמצע שמתדחי. להיכא ראיה ואין כלום, קיבל לא ולכךהביאו המדרש על במפרשים שם אכןגבי ומשלם, אוכל לוקה דיש אחרת, נוסחאאו עליו וגזר מקולקל, דג לאדונו שקנה מישישלם או מכות מאה שיקבל או שיאכלנוואכל לאכלו, העבד והחליט זהובים, מאהמחצית וקיבל לאוכלו, סיים ולא חצי

י יכל ולא שילםהמכות מיכן ולאחר ותר,ושילם לקה אכל שגם הרי זהובים, מאההחכמת דעת לפי שפיר אתי וזה יעו"ש,נפטר לא הכל סיים שלא דכל שלמה,סיים שלא כל בנידו"ד נמי והכא מכלום,לפי ולא הקנס כל ישלם חובו כל לשלםדהתם י"ל הט"ז בדעת אמנם יחסי. חשבוןעצמו של חיוב משא"כ בעונש, מיירי

אחוזים. לפי חייב שהוא אמרינן

דהט"זוהואיל בפלוגתא תלוי זה ודיןמצי בפשוטו שלמה, והחכמתחמישים, רק ולשלם כהט"ז לי קים אמרלא הוא והקנס הואיל לדון, מקום יש אכןדהוי נימא לכאורה לצדקה, אלא לחבירו

לחומרא. דאזלינן איסורא כספק

בשו"עוהנה ג')יעויין סעיף רנ"ח סימן (יו"דנדר, כמה יודע ואינו לצדקה דהנודרנתכוונתי כך לכל לא שיאמר עד לתת מרבהעליו מחבירו דהמוציא אמרינן ולא עכ"ל.עד דיתן איסורא כספק דהוי אלא הראיה,תשובה בפתחי ושם מליבו. הספק שיצא

סופר(סק"ה) החתם בשם ר"מ)הביא (סימןאחת, לצדקה מה סך ונדר לתורה עלה שאםלתלמוד או כלה להכנסת נדר אם זוכר ואינוצריך בזה, וכיוצא חולים לביקור או תורהפי על ואף ואחד, אחד לכל מספק ליתןמקום מכל כך, על אותו כופין אנו שאיןשהפתחי חזינן מספק, יעשה שכך לו מוריםוא"כ איסורא, ספק דהוי נקט תשובהלצדקה ליתן דצריך י"ל לכאורה בנידו"ד

הקנס. סכום כל את

לעייןאלא מקום יש דידן בנידון דלכאורהשהרי אסמכתא, חשיב לא מדועאתן פלוני זמן עד לך אשלם לא אם אומרהיא, אסמכתא "דאי" דכל וקיי"ל לצדקה,

בשו"ע ב')וכמבואר סעיף ר"ז דקיימא(סימןיעויין אמנם הוא, קנין לאו אסמכתא לן

שם י')בשו"ע נדר(סעיף אם וז"ל: דפסקדבר אעשה אם כגון באסמכתא, לצדקהעכ"ל, ליתן חייב לצדקה, וכך כך אתן פלונידאסמכתא לן קיימא דבצדקה קמן הרידעת סמיכות יותר דיש דהטעם ונראה קניא.הכסף בנקודות ויעויין לצדקה, ליתן ורצון

בחו"מ(שם) דגם י"ט)שציין סעיף ר"ז (סימןאפילו מהני שבועה או דבנדר זה, דין מובאהדין דהוא הוסיף שם והרמ"א באסמכתא,

בצדקה.

נועםאמרי מלוה גביית הלכות כב

הויוהקשה דלכאורה שם הכסף בנקודותמשמע ביו"ד דהכא סתירה,ומדלא אסמכתא, אפילו מהני דבצדקההרשות לדבר דבין משמע השו"ע בזה חילק

באו"ח ואילו מצוה, לדבר תקס"בובין (סימןי"ג) שנדרסעיף דמי שאומר מי דיש פסק

אשב פלוני למקום אלך לא אם ואמרדבר הוא שהתנה שמה מאחר בתענית,לא אם אמר אם אבל אסמכתא, הוי הרשותאם וכן בתענית, אשב פלונית מצוה אעשהדרכי, יצליח או מצרה ה' יצילני אם אמרדבנדר קמן הרי עכ"ל. אסמכתא הוי לאותמה אסמכתא, והוי חל לא ברשות בדברבצ"ע. ונשאר כן, הקשו לא הפוסקים למה

ותירץאמנם כן, הקשה אברהם המגן שםשאומר, מי יש השו"ע כתב דלכןחולקים שרבים מזה דמשמע יחיד, בלשוןבמחצית ויעויין להחמיר. יש ולכן עליו,השו"ע שכתב מה זה דלפי שכתב, השקלדבר גבי ארישא רק קאי שאומר, מי ישעלמא לכולי מצוה לדבר אבל הרשות,יישב ובזה מצרה, ניצל גבי וכן מועיל,

הט"ז י"ז)קושיית ס"ק למה(שם דהקשהמי יש בשם מצרה ניצל גבי השו"ע תלהביעקב הכתוב דיבר מלא מקרא הרי שאומר,יעו"ש. וגו' עמדי אלוקים יהיה אם שאמר

סופראכן בחתם שם)יעויין לשו"ע (בחידושיולצדקה, תענית בין לחלק שכתבהוא בצדקה באסמכתא דמועיל דהטעםלהדיוט כמסירתו לגבוה דאמירתו משוםבהדיוט לה משכחת נמי ואסמכתא המועלת

בשו"ע כמבואר חשוב, דין סימןבבית (חו"מ

א') סעיף דבזהר"ז בתענית, כן שאין מה ,וסבירא המועיל. דבר שום בהדיוט ליכאלמקום אלך לא שאם נדר אם זה דלפי ליההנ"ל, מטעם יועיל לא בתענית, אשב פלוניאם שאמר יעקב גבי הט"ז שהביא והפסוקאבינו דיעקב איירי שם עמדי, אלוקים יהיההפסוק בהמשך שכתוב כמו ממון, נתןבית יהיה מצבה שמתי אשר הזאת והאבןלך, אעשרנו עשר לי תתן אשר וכל אלוקים,שייך בזה לכן מעשר, נתן שגם משמעיעו"ש. להדיוט כמסירתו לגבוה אמירתו

חוב,אולם לפרוע דמיירי דידן בנידוןמצוה חוב בעל פריעת לן דקיימאפריעת ע"א פ"ו בכתובות בגמרא כמבוארהתורה, מן מצוה פפא רב אמר מצוה בע"חמצוה כך להלוות המלוה על שמצוה וכשםהוא שהמקור שם ופרש"י לפרוע, הלווה עלצדק, שלך הן שיהיה צדק" "הין מדכתיבדילפינן הריטב"א בשם כתב שם ובשטמ"קבו נושה אתה אשר "והאיש מדכתיב זאתדין ונפסק החוצה". העבוט את אליך יוציא

בשו"ע ט"ו)זה סעיף צ"ז הוא(סימן וכן ,מצוה, נדרי חשיב כן אם צ"ג, עשין בסמ"גוכל באסמכתא, אף מהני עלמא לכולי ובזהצדקה בין דחילק סופר החתם לדעת שכןשפיר כן אם צדקה, נדר דהכא לתענית,

באסמכתא. אף מתחייב

לדינא: העולה.à,éèøô íãàì ïúéì àåä ñð÷ä íà

æ"èä ïéá äæá àúâåìô ùéã øçàîøîåì äåìä ìåëé ,äîìù úîëçì

נועםאמרי י כגסימן

àëéä ,éöç ÷ø íìùéå ,éì íé÷íéììëä éôë ,àúëîñà äæá àëéìãàëéäå ,æ"ø ïîéñ ò"åùá íéøàåáîä

.úéáéø ùùç íåùî äæá ïéàã

.áêéøö ,ä÷ãöì ïúéì àåä ñð÷ä íà÷ôñë éåäã ,íåëñä ìë úà íìùìêà ,àøîåçì ïì àîéé÷ã ïéøåñéàá

.íìùì åúåà ïéôåë ïéã úéá ïéà

י סימןחובות בעלי בגביית קדימה זכות

ìáé÷åשאלה: ïåòîùì íéøôñ ìù úåîë øëî íéøôñ úàöåä ìòá ïáåàø,÷éùä ïåòøô ïîæ òéâäùë ,íééåñî êéøàúì éåçã ÷éù åðîî.÷éôñî éåñéë ïéà úáéñî ãáåë àì àåä êà ÷ðáá ÷éùä úà ïáåàø ãé÷ôäòøô àì ïåòîù êà ,äééð÷ä íåëñ úà åì òøôéù ïåòîùî ïáåàø ù÷éáíã÷ äæ áåçå ,éåìì áééç àåäù áåç ãåò ïåòîùì äéä ìéá÷îá .åáåç úàåîìéù àì äæ áåç íâå ,ì"ðä íéøôñä úééð÷ ïéâá ïåòîù ìù áåçìïåòîù íéëñä äæìå óñë íå÷îá äøåçñ åì ïúéù åá ÷çã éåì êà ,ïåòîùååäé íäù íäéìò íìéù àì ïééãòå ïáåàøî äð÷ù íéøôñä úà éåìì ïúðåíúåð÷ì åì òéöäì ïáåàøì àáå íéøôñä úà éåì ìèð .éåìì åáåç ìò ïåòøôêà äééð÷ì ïáåàø íéëñä ,íéøôñ úöôäá ÷ñòúî àåäù ïåéëî åðîîïééãòå åì øëî àåäù íéøôñä íäå ïåòîùî åàá åìà íéøôñù åì òãåðùëíéøôñ ñôåú àåä éë éåìì ïòåèå åáåçá íñôú ,íøåáò íåìùú ìáé÷ àìïòåè éåì åìéàå ,íéøôñ íúåà øåáò ïåòîù åì áééçù áåçä ïéâá åìàéî íò ,ïáåàø ìù åáåçì íãå÷ åáåç íâå íéøôñä úà ïåùàø ñôú àåäù

.ïéãä

דבאותשובה: היכא לדון יש תחילהחובותיהם לגבות ולוי ראובןחובו לגבות לוי קודם האם משמעון, כאחדראובן של מחובו יותר מוקדם חובו שהרימי ע"א צ' בכתובות בגמרא ששנינו וכמוהראשונה ומת, נשים שתי נשוי שהיהקדם חובו שקדם דכל והיינו לשניה, קודמתוכן חובו. בגביית הוא קודם ולכן שיעבודו

שם בשו"ע הוא וכן ק"ד בסימן בטור הואקרקע לגבות באו אם זה כל אכן ס"א,לחובות, נכסים שעבוד יש דבזה משמעוןפלוגתא יש בזה מטלטלין לגבות בבאו אבלדאמנם בס"ד, שיתבאר וכמו בראשוניםהמטלטלין את הבע"ח מכר אם לכו"עהשוק תקנת משום מהם גובין אין ללקוחותמהמטלטלין השעבוד את חכמים והפקיעו

נועםאמרי מלוה גביית הלכות כד

לגבות בבא מ"מ אך שקנו, הלקוחות לגביאיכא אם פלוגתא יש בזה דידיה מיניהדעת לא, או דידיה מיניה מטלטלין שעבודס"א סימן המיוחסות בתשובות הרמב"ן

ו') מחודש ק"ד סימן בב"י וקיי"ל(הובא דהואילדין יש במטלטלין אפילו דאורייתא שעבודאשאין אמרו ולא הלוה ביד שהם כל קדימהיעויי"ש. לקוחות לגבי אלא קדימה להם

בב"בוכדעת מרש"י להוכיח יש הרמב"ןע"ב) שיעבודאדכתב(קע"ה (בד"ה

"והאישדאורייתא) מדכתיב ליה דילפינןהעבוט את אליך יוציא בו נושה אתה אשרלמטלטלין שיעבוד דיש ומשמע החוצה"כתב שם במאירי אכן הרמב"ן. וכדעתוהטעם למטלטלין שעבוד דאין להדיאהלואה לכל נכסים משעבדת הדין שמדתכגון עליו סומכת מלוה של שדעתו במהלעולם נאמר לא דבמטלטלין קרקעותדעת עליהם סמכה שלא דאורייתא שעבודא

שם רמה וביד יעויי"ש. קמ"ח)מלוה (אותהחוב על כערבים נחשבים דהנכסים ביארהמטלטלין גביית על סומכים ואין והואיללאחר כערב וחשיב משתעבדים לא ממילא

מעות דאינומתן כשהלוהו עליו סמך דלאערב.

דיןובטור בהם אין דבמטלטלין פסק שםשם ובפרישה ד')קדימה פי'(ס"ק

חולקים דין לבית ביחד שניהם באו דאםהנז' כהרמב"ן דלא וזה יעויי"ש. ביניהם

בב"ח ויעויין י"א)בב"י. ס"ק דהביא(שםדאין כהטור דס"ל מהפוסקים הרבה דעתדלא הלכה שכן וכתב בטלטלין קדימה דין

של כהתשובה ועבדינן הפוסקים כל שבקינןעליה. חתום לא עצמו דהרמב"ן הרמב"ן,א' דבסעיף עצמו סותר דהשו"ע הקשה ושםבמטלטלין, קדימה דין דיש כהרמב"ן פסקקדימה דין דאין כהטור פסק ג' ובסעיףסק"ו משה בדרכי ושם יעויי"ש. במטלטליןוכדעת הנז' כהרמב"ן דלא דהלכה הביא

שם ובסמ"ע עיי"ש. א')הב"ח יישב(ס"קנקטינן דלהלכה עולה ומדבריו השו"ע דבריקדימה דין דאין אלא הנז' כהרמב"ן דלאדס"ל הלבוש דעת שם והביא במטלטליןיחד באו ואם במטלטלין קדימה דין דישוכאמור. הסמ"ע עליו וחלק בשוה חולקיםלגבות ביחד באים היו דאם מבואר הרייגבה בחובו הקודם הלבוש לדעת חובםבשוה. חולקים הסמ"ע ולדעת תחילה

אתאכן גבה כבר שלוי דאיירי דידן בנידוןאף גבה שגבה מה לכו"ע בזה חובו,שגבה מה דקיי"ל מאוחר בע"ח היה אםוכנזכר מוקדם בע"ח שהוא ומכש"כ גבה,את בתפיסתו זכה שלוי נמצא ג', בסעיף שםלו. לקחתם יכול ראובן ואין הספרים

ברמ"אועוד א')יעויין בסעיף דאם(שםוכמו מדעתו, לו נתנם בעצמו הלוהיכול מוקדם חוב בעל דאין דידן בנידון

הגר"א ובביאור סק"ט)למחות, ביאר(שםחוב בעל דאין מטלטלין ממוכר גרע דלא

יעו"ש. למחות יכולטעותאך מקח חשיב דשמא לדון יש עדיין

הספרים את לו מכר שהרי ראובן כלפינמצא ובסוף והואיל לו שישלם ע"מוחוזר טעות מקח חשיב כיסוי ללא שהשיק

נועםאמרי י כהסימן

ללוי אומר ראובן וא"כ למוכר, המקחבמטלטלין קדימה דין דאין קיי"ל דאמנםבמטלטלין כ"ז אך וגבה בעבר ומכש"כמקח שהוא מאחר כאן ואילו ללוה השייכים

לי. שייכים אלו ספרים טעות

לואלא נתן דאם בזה, לחלק יש שעדייןשל יום באותו לפדותו שיוכל שיקיש בזה אזוזי, ונפיק עייל והוא וחזר, הקניה

בשו"ע וכמבואר המקח, דבטל (סימןלומרי"א) סעיף שלק"צ בבעלותו הספרים וממילא

בכסף אותם קונה לוי היה אם אמנם ראובן,וכמבואר הלוקח, גבי השוק תקנת בזה היה

א')בשו"ע סעיף ס' שקנה(סימן דכלחייב הנגזל גזולים, שהם ידע ולא מטלטליןעבורם ששילם הכסף כל את ללוקח לשלםלגרום לא כדי וזאת המטלטלין את יקח ואזשגבאו הכא מקום ומכל ללקוחות, הפסדלא שהרי השוק, תקנת בזה ליכא בחובו לויהסחורה, בעבור כסף שילם ולא הפסיד

בשו"ע ו')וכמבואר סעיף שנ"ו גנב(סימן גביאבל השוק, תקנת בזה ליכא בחובו ופרעדחוי, שיק לקבל ראובן דהסכים דידן בנידוןהמקח כן ואם במלוה, עליו כזקפו חשיבוהרי אזוזי ונפיק בעייל אף גוונא בכל קיים

שם ברמ"א וכמבואר חובו, כבעל (סעיףהואעלי') אף במלוה, הנשאר עליו זקף וז"ל:

יעו"ש. קנה הדמים אחר ונכנס שיצא פי

באבןוחילוק מחוקק החלקת כתבו זהסק"ה)העזר ק"כ הסופר(סימן דאם

שילם, ולא שישלם מנת על לבעל גט נתןואם בו, מגורשת ואינה בידו גזל זה גט הויועייל לו שילם שלא אף בהקפה לו נתן

ע"כ, בידו גזל זה גט הוי לא אזוזי ונפיקלוי זכה לכאורה דידן דבנידון נמצא

בתפיסתו.סחורתואכן לתפוס רשאי דראובן לצדד יש

יעויין דהנה ללוי, הוא קודם ובזהכ"ג)בב"ח ס'ק צ"ו דאם(סימן דכמו שחידש

מהם נפרע חליפיו, או בעין והוא חפץ גזלשאין ללוה הדין הוא אדם, לכל קודם והואהסחורה אם חובותיו, בעלי לכל לשלם לודאתא מאי או בעין היא בהקפה שלקחבהם חלק לאחרים אין קיים, מחמתייהושהסכים שאף דידן לנידון ומינה יעו"ש,קודם הוא זו, סחורה בהקפה לו ליתן ראובןגם הב"ח ולדעת סחורתו. לתפוס אדם לכל

הסח את מחזיר בחובו וגבאו עבר ורהאםבפתחי להדיא מוכח וכן לו, שמכרה לזה

סק"ב)תשובה צ"ו הש"ך(סימן דמדברי דכתבהמבי"ט דעת דהביא מ"ט ס"ק ל"ט בסימןוגבאו בע"ח ובא שילם ולא צמר במכרוזה לא, או מועילה תפיסתו אם ודן בחובואין ודאי הב"ח לדעת שהרי כהב"ח דלאדדעת מוכח הרי יעויי"ש. כלום תפסיתודברי ובביאור בחובו. בגבאו אף הב"ח

יצחק בנחל יעויין סק"ד)הב"ח צ"ו (סימןק"צ בסימן שבנתיבות דמאחר דביאראומר דהקונה דהיכא כתב סק"ז ביאוריםבלא אף המקח בטל לשלם כסף לו שאיןאומדנא דיש מטעם וזה אזוזי ונפיק עיילדעייל דינא וכל משלם, שלא למי מכר דלאבגוונא רק הוא המקח בטל דלא אזוזי ונפיקדהכא ונמצא לך, ואשלם כסף לי יש שאומרשגבאו שזה ונמצא למפרע המקח בטלשצריך גזול חפץ בחובו כגבה דינו בחובו

נועםאמרי מלוה גביית הלכות כו

השוק תקנת ליכא דבזה לבעליו להחזירודברי ובספר יעויי"ש. פסידא לו שאין לפי

הב"ח. בדעת כן ביאר שם משפטצדקאכן צמח קי"ז)בשו"ת על(סימן חולק

תקנת מצד רק דהוא וס"ל הב"ח, רבווהערות בהגהות [כ"ה מדינא ולא ארצות ד'גם הובא הב"ח של זה ודין הטור], על

העזר באבן שמואל ל"ח)בבית ס"ק צ' (סימןידוע דאין גב על דאף עוד חידש ושםמכל הם, פלוני של הסחורות דאלו בבירוריעו"ש. שלו הם דבסתמא אמרינן מקום

החושןועוד בקצות סוףיעויין צ"ט (סימןשנהגוסק"א) מה לפי ובפרט וז"ל:

לקח דאפילו המדינה, תקנת פי על עכשיוהוא בעין שלו הסחורה אם בהקפה סחורהתשובה בפתחי יעויין ועוד עכ"ל, קודם

סק"ב) צ"ו להביא(סימן בזה שהאריך מההט"ז והם הנז' הב"ח על החולקים דעתסימן העוזר ואבן מאיר הבית וכן והש"ך,לא ספיקא מידי ומ"מ יעויי"ש. ס"ט צ'קים אמר מצי מוחזק וראובן והואיל נפקאלב"ח שהביאו והקצוה"ח כהב"ח לי

להלכה.

לדינא: העולה,åáåçá åìà íéøôñ ç÷éì ìåëé ïáåàø

.éåìì íãå÷ àåäå

יא סימןבטעות שומא דין

éîéשאלה: êùîáå ,úîééåñî äôå÷úì åøéáç ïáåàøî øôñ ìàù ïåòîùøôñä éååù úà íìùì ïåòîù õìàðå ,åððéàå øôñä ãáà äìàùäíå÷îá øôñä úà åàöî ïîæ øçàì .ïéñðåàá áééçù ìàåù ïéãë ïáåàøìøéæçéù éãë ïáåàøì åøéæçäì àáå ïåòîù åç÷ìå ,íù çðåî äéäù éøåáéö÷å÷æ åðéà øáë éë åúîåòì ïòåè ïáåàø êà .øôñä øåáò ïúðù åôñë úà åìíøéæçäì áåéç åéìò ïéà áåù ,åéîã úà ïåòîù åì íìéùù ïåéëîå øôñì

.éî íò ïéãä ,åøåáò íìéùù ïåéë ïåòîù ãéá øôñä øàùéå åì

ע"אתשובה: ל"ה ב"מ בגמרא גרסינןגביה כיפי דאפקיד גברא ההואלא ליה אמר כיפי, לי הב ליה אמר חבריה,דרב לקמיה אתא אותבינהו. היכא ידענאהיא פשיעותא ידענא לא כל ליה אמר נחמןאגביה ר"נ אזל שילם, לא שלים, זיל

כיפי אישתכח לסוף מיניה. לאפדניהוהדרא למרייהו כיפי הדרי ר"נ אמר ואיקור.ר"נ דסבר למימרא וכו', למרה אפדנאבטעות דשומא התם שאני הדר, דשומאנהרדעי אמרי מעיקרא. כיפי הוה דקא הוהואמר שתא, ירחי תריסר עד הדר שומא

נועםאמרי יא כזסימן

שומא לי וסבירא אנא מנהרדעא אנא אמימרלעולם הדר שומא והלכתא לעולם, הדרע"כ. והטוב. הישר ועשית שנאמר משוםבטעות דבשומא הגמרא מדברי ועולהטעות דליכא והיכא הדר, שומא לכו"עדהדר והלכתא לא, או הדר שומא אם פליגי

לעולם.שםויעויין ד')ברא"ש דהגמרא(סימן שכתב

מקרקעי של בשומא דוקא אייריהרמב"ן כתב וכן במטלטלי. לא אבלבמקרקעי הדרא ושומא וז"ל: שם בסוגיאגוונא האי כי דאין דלא וכל במטלטלי ולאהוא וכן עכ"ל. כלל, הוא דיינא לאוכ"ב פרק ולוה מלוה בהלכות ברמב"םמאותה אותו "מסלקין שכתב ט"ז הלכהבקרקע דדוקא פירש ה' ובהלכה קרקע",ט' סעיף ק"ג סימן בשו"ע הוא וכן קאמר.חוב לבעל קרקע ששמו ב"ד וז"ל: שכתבבין הדרא לא מטלטלין שומת אבל [הג"ה:הלוקח] שביד במשועבדים בין לוה נכסינטרף של או לוה של ידו השיגה זמן ולאחרמעותיו, חובו לבעל והביאו יורשיהם של אושהת אפילו קרקע מאותה אותו המסלקיןובטעם עכ"ל. שנים, כמה הבע"ח בידשם פירש למטלטלין קרקעות בין החילוקקרקעות ודוקא וז"ל: י"ג בס"ק הסמ"עמשא"כ לדורות ועומדות נחלה שקרוייםמשום דליכא והיינו עכ"ל. מטלטלים,שיש בקרקע אלא והטוב" הישר "ועשיתשלקחו בקרקע גדול ענין ללוה או לנפקד

שם חריפתא בפלפולא ויעויין י')ממנו. (אותאחר טעם שכתב הנ"ל הרא"ש דברי עלדאין היכי כי העולם תיקון משום וז"ל:

טפי העולם מתיקון מטלטלים טורפיןהדר, דהוה ממאי הוא והטוב הישר עשייתהשוק תקנת שיש דכשם וכוונתו עכ"ל.ורק מטלטלים שקנו מלקוחות לטרוף שלאשומא. בדין נמי הכי גובים, מקרקעותעבור מעות ששילם דכיון דידן לנידון ומינהבזה מטלטלין, הוי ומעות שאבד הספרצריך אינו וראובן הדר דשומא לדינא ליכא

הכסף. את לשמעון להחזיר

לראובןונראה יטען שמעון אם דאףהוא רוצה הספר שנמצא שמאחרשהרי הדר שומא מדין אותו לו להחזירבטענתו יצדק לא כשומא, נחשב ג"כ הספרג"כ שומא דבמטלטלין אמרינן הוי אי אףאמרינן לא כרחו דבעל משום והוא הדר,הוא הדר דשומא דינא האי דכל הדר, שומאלטובת והיינו והטוב" הישר "ועשית מטעםבו רגיל שהוא קרקעו ממנו שלקחו הלוהמעות, משלם אם לו להחזיר מצוה וע"כהספר את לקבל רוצה שאינו בנידו"ד אבלבזה דליכא הדר דשומא לדינא ליכא בזהמצאתי ושוב והטוב. הישר ועשית משוםוז"ל: שכתב כאן ברמב"ן בס"ד זו סבראשל כחו יפוי משום הוא דשומא טעמא דכללא כרחיה ובעל הלוה, של או הנפקד

יעויי"ש. עבדינן,

שומאאכן חשיב דבנידו"ד נימא אילו להחזיר ראובן חייב ודאי בטעות,סעיף שם בשו"ע שהרי הדין, מעיקר כספושומא אמרינן בטעות דבשומא כתב י"א

שם הגר"א וביאר ל"ז)הדר, דכוונתו(בס"קדלאו חזינן הרי הדר. לוה של בע"כ דאפילו

נועםאמרי מלוה גביית הלכות כח

דחוזר טעות כמקח דחשיב כלל הוא שומאיכול שמעון ודאי וא"כ ברצונו, תליא ולאאף כספו את לו להשיב ראובן את לכוףכלל. היא שומא לאו שהרי מטלטלין דהוארעק"א בחידושי כן להדיא מצאתי ושוב

שם הסימן)בגליון הדר(בסוף בטעות דשומאמהי לברר לנו ונותר במטלטלין. אפילוהאם לברר כדי בטעות שומא של גדרה

לא. או בטעות שומא חשיב בנידו"ד

שםוהנה בסוגיא רש"י דשומאשיטת (בד"ההוה) כללבטעות אבדו לא אם דרק

בטעות, שומא חשיב שאבדו שחשבו ורקוהרי הנזמים שאבדו היה דסבור שם: וז"לוכן שם, הר"ח פירש וכן ע"כ. אבדו, לאוז"ל: כ"ח סעיף ק"ג בסימן הטור פסקחינם שומר וכגון בטעות השומא היתהשלו קרקע ושמו לשלם וחייבוהו שפשעלא ברשותו היה שהפקדון נמצא ואח"כלנידו"ד ומינה עכ"ל. והדרא, שומא הויאמחוץ נמצא שהרי הספר אבד שבאמתואינו בטעות, שומא חשיב לא א"כ לביתו,נתבאר שהרי כספו לו להחזיר חייבהדר. דשומא דינא ליכא שבמטלטלין

דנמצאואכן היכא דכל הרמב"ן שיטתבטעות, שומא חשיב שאבדו החפציםועכשיו שאבדו מפני הוא ששילם מה שהרי

בב"י וכן יעויי"ש. טעות, חשיב שנמצאונמצא דבין והר"ן הנמוק"י בשם הביא שםשמצאה כיון אבד ובין ברשותו הדבריעויי"ש. בטעות, שומא הוי בעין ומחזירהוז"ל: י"א סעיף ק"ג בסימן השו"ע כן ופסקשפשע ש"ח כגון בטעות השומא היתהואח"כ שלו קרקע ושמו לשלם וחייבוהושנאבד או ברשותו היה שהפקדון נמצאהרי עכ"ל. והדרא, שומא הוי לא ומצאוגוונא דבכל להלכה השו"ע דפסק קמןודאי בנידו"ד וא"כ בטעות, שומא חשיבכספו את לשמעון להשיב ראובן חייבאף דראובן ונראה אליו. שלו הספר ויחזורלי קים אמר מצי לא בכספו מוחזק שהואשבשו"ע מאחר והטור, ור"ח רש"י כדעתוהש"ך והרמ"א כהטור, דלא להדיא פסקהביאו לא שם כלים נושאי ושאר והסמ"עכ"ה בסימן וכנזכר להלכה החולקים דעתוז"ל: לנתיבות, תפיסה דיני בכללי כ' כללשסתמו דבמקום יאיר חוות בתשובת כתבעליהם חלקו ולא בהג"ה והרמ"א המחברלי קים לומר יכול אין והש"ך, הסמ"ע

עיי"ש. עכ"ל האחר, כהפוסק

לדינא: העולהóñëä úà øéæçäì áééç ìéàùîä ïáåàø

.åéìà åøôñ øåæçéå ,ìàåùä ïåòîùì

נועםאמרי יב כטסימן

יב סימןלאחרים שחב במקום חוב לבעל תופס דין

ìòשאלה: äøéã" àø÷ðä äéðá íåøè ìù áìùá ïìá÷î äøéã äð÷ ïáåàøïîæ øçàì .ç"ù óìà äàî êñá äîã÷î êë ìò íìéùå "øééðäøäéî ,ïåéîèì ãøéì ìåìò åôñëå ìâøä úà èùô ïìá÷ä éë ïáåàøì òãåðíéðåç åéäù ïìá÷ä ìù íéøåè÷øèä ãçà ìò äìò ,äééðáä øúàì ïáåàøíâ äæ øåè÷øè ñôåú àåä éë øîàå ,ç"ù óìà úåàî ùåìù åéååùù íùóìà äàî êñá äîã÷î åîìéù íä íâù åøéáçå åñéâ øåáò íâå åøåáòäðçå åñéâ ìù åøéöçì øåè÷øèä íò ïáåàø òñð êë êåúáå ,ãçà ìë ç"ùäîã÷î àåä íâ íìéùå ïìá÷ åúåàî äøéã äð÷ àåä óàù éåì àáå .íùåøéáçìå åñéâì ïáåàø ñôúù äñéôúä éë ïòåèå ,ç"ù óìà äàî êñáäðéàù ì"éé÷ã éðéøçàì áçã íå÷îá ç"òáì äñéôú éåäã àåä ïéãë àìù

.éî íò ïéãä ,äñéôú

ר'תשובה: ע"א י' דף ב"מ בגמ' איתאתרווייהו דאמרי חסדא ור' נחמןמאי חבירו, קנה לא לחבירו מציאה המגביהבמקום חוב לבעל תופס דהוי משום טעמאמדתני הגמרא ופריך לאחרים. שחבמציאות לו ללקט פועל שכר דאם בברייתאדידו פועל שאני ומשני לבעה"ב, מציאתודהמגביה וס"ל פליג יוחנן ור' בעה"ב. כיד

שם ובתוס' חבירו. קנה לחבירו (ד"המציאהיוחנן) סוברא"ר גופיה יוחנן ר' דהרי הקשו

לא לאחרים שחב במקום לבע"ח דתופסבמציאה. חבירו זכה היאך וא"כ קנה,דאי כיון שאני מציאה דתופס דס"ל ותירצומשא"כ לחבריה, נמי זכי לנפשיה זכי בעילעצמו לזכות יכול שאינו לבע"ח בתופסבזה הביאור ובפשוטו לחבירו. רק ותופסחב נחשב זה אין לעצמו לזכות דיכול דכיון

לו יש התופס שאם עולה ולפי"ז לאחריני.עבור גם לתפוס יכול הבע"ח, אצל חובואית לעצמו אף לזכות יכול שהרי אחריםזה אין ושוב לנפשיה זכי בעי דאי מיגו ליה

וכמשנ"ת. לאחריני חב נחשב

שכתבאמנם שם הר"ן בחידושי יעוייןעל אחר תירוץ הרמב"ן בשםחב זה אין דבמציאה והוא התוס', קושייתאפשרות מהם מונע רק דהוא לאחריםבתופס משא"כ ממש, מפסיד ואינו להרויחהם שהרי לאחרים ממש שמפסיד לבע"חלגבות אפשרות להם ואין כספם את לו הלוושחייבים בבע"ח דגם עולה ולדבריו חובם.והנה לאחרים. לתפוס יכול אינו עצמו לוב' סעיף ק"ה בסימן השו"ע פסק להלכהגם חייב הלוה אם וז"ל: התוס', כשיטת

נועםאמרי מלוה גביית הלכות ל

זכי בעי דאי מגו בתפיסתו זכה לתופסבנידו"ד ולפי"ז עכ"ל. לחבריה, זכי לנפשיההנ"ל, בפלוגתא תליא לתופס ג"כ שחייבים

תפיסתו. דמהני כתוס' נפסק ולהלכהתפסאכן הרי דבנידו"ד לחלק, יש באמת

שיש ממה יותר גדול סכום אחת בבתנחשב זה אין ואולי לעצמו, לתפוס זכות לויכל לא שהרי לנפשיה, זכי בעי דאי מיגויעויין ובאמת הסכום. כל את לעצמו לתפוס

שם ג')בסמ"ע חייבים(ס"ק אם דרק שכתבחבירו זוכה מנה לחבירו ותופס מנה לואם משא"כ לעצמו להחזיקו יכל שהרילנפשיה זכי בעי דאי חובו מכדי יותר תופסלחבירו. נמי לזכות מצי לא זכי מצי לאזוז מאה לו חייבים דאם שם כתב ולפיכךזכה לא זוז חמישים מאה אחת בבת ותפסוכתב מאה, לעצמו רק אלא במותר חבירודס"ל יוסף הבית כדעת לא דזהו שםלחבריה נמי זכי זכיה צד לו דיש דהואיל

שם ובש"ך חובו. מכדי יותר ב')אף (ס"קכהסמ"ע, ודלא הב"י כדעת להלכה הסיקב'. ס"ק הקצה"ח שם פסק וכן יעויי"ש,בפלוגתת תליא דנידו"ד בפשוטו נמצאתפיסה מהני לא דלסמ"ע והש"ך, הסמ"עמהני. ולב"י ולש"ך חובו, מכדי ביותר

שבאאמנם אותו יזכה אם לדון ישלשיטת אף לחצירו הטרקטורראובן הביאו שהרי חצר בקנין הסמ"עלבע"ח דהתופס הדין בטעם דהנה לחצירו,הפנ"י ביאר מהני לא לאחרים שחב במקום

פ"ד:) דף שליחות(בכתובות דהוי משום דהואכאן הקדשים ובכסף עבירה, ק"ה)לדבר (ס"ק

דסני מאי משום היא דהעבירה דבריו ביאר

מוכח מרש"י אמנם תעביד. לא לחברך עלךשם רש"י דשיטת והוא בזה אחר ביאוראף לבע"ח תפיסה מהני שליח דבעשהורש"י לשיטת וצ"ב לאחרים, שחב במקוםלא ואעפ"כ שליחות מטעם זכיה אף הרימהני ומאי לאחרים שחב במקום מהני

שם ובקצוה"ח שליח. א')כשעשאו (ס"קמטעם דזכיה דאף דס"ל רש"י בשיטת ביאראותו ממנה שהתורה ביאורו מ"מ שליחותזכות דהוי ובמקום לחבירו, לזכות לשליחאותו ממנה התורה אין לזה וחוב לזה

אב שליחשליח, ממנהו בעצמו הוא אם לזה כל עבירה לדבר שליח דאין והא מהני,ע"י עבירה עובר דהמשלח היכא רקשאמר כהן וכגון אליו המעשה התייחסותכדאיתא גרושה לי וקדש צא ישראל לויוכל דהמשלח הכא משא"כ י' דף בב"משליח דאין אמרינן לא בזה לעצמו לתפוסמזה מבואר עכ"פ יעויי"ש. עבירה, לדברלבע"ח תפיסה מהני דלא הא דלרש"ישלא משום הוא לאחרים שחב במקוםפסק והשו"ע בכה"ג. זכיה פרשת נתחדשהדאף וס"ל רש"י על דפליגי כתוס' בס"אשחב במקום מהני לא לתפוס בשלחונתחדשה דלא רש"י לשיטת וא"כ לאחריני.זכה דכאן ודאי לאחרים חב כשהוא זכיהזיכוי את כאן צריך אינו שהרי חצר בקניןהוא אלא שליחות מטעם זכיה בדין התורהבזה אין וגם חצר, קנין מדין בעצמו קונהוא"כ וכנ"ל, עבירה לדבר שליח אין משוםלעיין יש לפנ"י אמנם חצר. בקנין זוכה הואשליח אין של הסברא שייך גם כאן אםבגיליון כאן יעויין אכן עבירה. לדברמאיר הבית להרב ששאל שהביא רעק"א

נועםאמרי יב לאסימן

לדבר שליח של חיסרון אין דבחצר לו ואמרבאדם דרק י' דף בב"מ וכמבואר עבירה,כן אמרינן עביד לא בעי אי עביד בעי דאינראה ולפי"ז יעויי"ש. בחצר, משא"כזכה ודאי לחצירו הטרקטור שנכנס דאותובזה ואין לו קונה אדם של דחצירו מטעםהוא וכן עבירה. לדבר שליח אין של חיסרוןשאם בסופו סק"א קפ"ח סימן בנתיבותשהרי קנה הבע"ח של לחצר הכניסו התופסמאליו בא אלא התופס הביאו לא אם אף

חצירו. לו קנתהבתחילהועוד יתפוס דאם בס"ד ברור נראה

למה ערך שווה סכום חבירו בשבילחבר בשביל יתפוס ואח"כ לו, שחייביםדבזה לעצמו, יתפוס ובסוף סכום אותו אחרשתפס פעם בכל שהרי תפיסתו, מהני לכו"ענמי זכי לנפשיה זכי בעי דאי מיגו לו היהמתבטל שזה מסתברא ולא לחבריה,רבי הגאון מו"ר עימי הסכים וכן למפרע.אכן זו. לסברא שליט"א פרידמן חנוךבפלוגתא תליא אחת בבת שתפס בנידו"דשביארנו. וכמו הנ"ל והש"ך דהסמ"ע

שםויעויין בש"ך א')עוד דאם(ס"ק שחידשבזה בעבורו, לתפוס כפועל שכרודיד בב"מ בסוגיא וכמבואר לכו"ע מהנישיטת ליישב רצה ובזה בעה"ב, כיד פועלבשכרו דמיירי שליח במינהו דמהני רש"יס"ק ובנתיה"מ כאן בתומים ויעויין לתפוס.דאין מהני דלא וס"ל הש"ך על דחלקו ב'פסק דבשליח וכמו לפועל, שליח בין חילוקיעויי"ש. בפועל, הו"ה מהני דלא השו"עשלוחין הלכות אפרים במחנה עוד ויעויין

י"א) בעה"ב(סימן כיד ידו דבפועל דחידשאפילו פועל שכר שאם עפי"ז וחידש לגמרי,

הישראל יכול לגגו מעקה לו לעשות עכו"םשליחות דאין ואף הגוי פעולת על לברךכיד ידו דפועל משום והיינו לעכו"ם,שאני הגמ' מתירוץ זה דין ולמד בעה"ב,דברי כעין וזה דמי, בעה"ב כיד דידו פועל

הש"ך.

לדינא: העולה.àéàãå åøéöçì øåè÷øèä àáù åúåà

éøäù åøåáò åøéáç ñôúù äîá äëæ.åøéöçì àá

.áàúâåìôá àéìú åøéáçì ñôúù äî.ê"ùäå ò"îñäã

.âäùòéå øåè÷øèä úà éåì ñåôúé íààéöåäì ïéàå åá ÷æçåî äéäé ïéð÷ åáúå÷éôñá äñéôú ìëáã óàã] .åãéîà"îøäå ò"åùä úúâåìôá àéìúïîéñ ã"åéáå á"ø ïîéñ î"åçáäñéôú éðäî ò"åùä úòãìã å"èùïëà ,äñéôú éðäî àì à"îøä úòãìåàìã àéòáéà éåä àìã ïåéë ã"åãéðá,íé÷ñåôä úúâåìô àìà àèùôéàìåëéã ò"åëì äñéôú éðäî éàãå äæáéðäîã íéøîåàä úòãë éì íé÷ øîåìåô÷ú øôñá ê"ùä ÷ñô ïëå ,äñéôú

è"ò ïîéñ ïäëéðéã éììëá àåä ïëå)

ïë áúëù ä"ë ïîéñ óåñá úåáéúðì äñéôú

(ê"ùä íùá,äéáâì éàãåë éåä éì íé÷ã

úå÷éôñä ñøèðå÷á ïééåòéå .ù"ééåòé

ïéá àúâåìô àéáäã 'æ úåà 'ä ììë

ú÷åìçîá éà ã"äåøúå ÷"éøäîä

÷ñô ê"ùäå ,ñåôúì éöî íé÷ñåôä

[.÷"éøäîäë

נועםאמרי ונטען טוען הלכות לב

ונטען טוען הלכותיג סימן

פרעתיך אם יודע ואיני התחייבתי אם יודע איני בגדריùôéçשאלה: åúéáì àáùë ,íéøìåã ïôìç ìöà íéøìåã íåëñ äð÷ íãà

ïôìçä ìöà øáãä øøéáùë ,íàöî àìå ìáé÷ù íéøìåãä úàúá íéì÷ùä úà ìáé÷ ïëà àåäù ïôìçä äãåäàåä íâ êà íéøìåãä úøåî

äðå÷ì ïúéì ïôìçä áééç íàä ,íéøìåãä úà äðå÷ì ïúð àì àîù ÷ôúñî.àì åà äð÷ù íéøìåãä íåëñ úà

חו"מתשובה: וס"י)בשו"ע ס"ט ע"ה (סימןיודע איני בין חילוק דיש מבוארדהיכא פרעתיך, אם יודע לאיני הלויתני אםאם פרע, אם ספק ויש ודאי הלואה דהיהפרע, אם מסופק והוא פרע שלא ברי טוענוהרי"ף כתב בזה והטעם לו, לשלם חייב

הרי"ף)בב"ק מדפי מ"ד: מוציא(דף ספק דאיןוספק הלואה ודאי כאן דיש ודאי מידימטעם דהוא שביארו ויש חייב. ולכך פרעוןמשום ורק ושמא ברי כאן דיש חיוב, חזקתמוציא הברי אין בכספו מוחזק דהשמאחזקת כאן ויש הואיל אבל מהמוחזק, ממוןלהוציא יכול שפיר לברי, דמסייעא חיוביודע איני השמא כשטוען אבל מהמוחזק.היתה לא דשמא ספק יש דאז הלויתני אםטוען שכנגדו אף פטור, בזה כלל הלואהכאן דאין משום הוא הרי"ף לטעם ברי,ודאי. מידי מוציא ספק אין שייך ולא ודאיהכא ליכא חיוב חזקת האומרים ולטעם

חיוב, שםחזקת הש"ך על ברוך אמרי (בהגהותחיוב) דחזקת הטעם כתב נ"ד, .ס"ק

בשו"עועוד י"ח)יעויין סעיף ע"ה (סימןטענו דאם ראשונה, בדיעה דהביאואיני הלויתיך שטענו כגון ספק, שניהםואיני שהלויתני אמת והשיבו כמה, יודעהיסת, אפילו נשבע הנתבע איו כמה, יודעידי אף בו ויוצא לו, שברור מה לו ומשלםשלוה, שזוכר שכיון אומרים ויש שמים.המלוה עם שיתפשר עד שמים ידי יוצא אינו

שם ובש"ך ע"ש, שיוכל ס"ה)במה (ס"קסכום את ודאי יודעים אם הדין דהוא כתב,פרעון, היה אם שניהם ומסתפקים ההלואה,ס"ז ס"ק שם ופסק הנ"ל, בפלוגתא תליאידי לצאת אף דפטור קמייתא כדעה דהעיקרהמשפט בשער כתב הדבר ובטעם שמים,

סק"ח) ע"ה חיוב(סימן חזקת בתר אזלינן דלאדכל כיון מעליא חזקה חשיב דלא בשמאבסעיף הט"ז וכן עיי"ש. להפרע, עומד חוב

נועםאמרי יג לגסימן

שם המהרשד"ם ודעת הש"ך. כדעת כתב י'שמים ידי לצאת חייב עלמא לכולי דבזהנ"ו. ס"ק ע"ה סימן התומים פסק וכן

קיבלובנידון שהחלפן מודים דשניהם דידןנתן אם מסופקים ורק השקלים, אתכאן שיש חשיב בפשוטו הדולרים, את לושקלים קיבל ודאי שהרי חיוב, חזקתשמא ספק ויש דולרים, תמורתם ונתחייבלצאת חייב החלפן כן ואם דולרים, לו הביאהש"ך, דעת לפי דיעה לחד שמים ידיידי לצאת חייב עלמא לכולי ולמהרשד"ם

שמים.

חיובאכן חזקת דחשיב פשוט הדבר איןבט"ז יעויין דהנה גוונא, האי (סוףבכי

ע"ה) למלוהסימן הלוה דפרע דהיכא כתבחלק שהיו וטען בא ואח"כ החוב, אתדשמא הלוה וטען מזוייפות, מהמטבעותליה הוי ובפשוטו שפרע, המטבעות אלו איןדפטור הט"ז וחידש פרעתיך, אם יודע כאינינתחייבתי, אם יודע כאיני דחשיב הלוה,נראה מהמלוה, הלוה ונפרדו כשפרע שהרייעו"ש. חזקתו ואיתרע החוב נפרע שכברדהחלפן דידן בנידון כן גם נראה זה ולפישהרי נתחייבתי, אם יודע כאיני חשיבהחלפן לו דפרע נראה מזה זה כשהלכו

אמנם הולך, היה לא כן לא דאם הדולרים,ובזה מטבעות לו נתן דהתם לחלק, יששמא הכא משא"כ חזקתו, איתרע אמרינןויתכן כלל, דולרים החלפן לו נתן לאיודע איני דחשיב יודה הט"ז גם שבכה"גחייב יהיה ושמא ובשמא פרעתיך, אםבדעת וכנ"ל דיעה, לחד שמים ידי לצאת

הש"ך.

החושןויעויין סק"ו)בקצות ע"ה (סימןשהובא המהרשד"ם דעת שהביא

רל"ב)בש"ך וסבירא(סימן הט'ז, על לחלוקשחלק וטען בא ואח"כ חובו את בפרע ליהאם יודע כאיני דחשיב מזוייפות מהמטבעות

תשובה1פרעתיך בפתחי עוד ויעויין (סימן.כ"ז) ס"ק מאירותע"ה הפנים דעת דהביא

ס') סימן סוף א' תמיד(חלק חשיב דבמכרששילם הצד שעל נתחייבתי, אם יודע כאינישהיה כהלואה הוי ולא נתחייב, לא מעולם

חיוב ולכן2חזקת החזקה, להריע בא ועתה ,בנידון דבריו ולפי יעו"ש. הט"ז על חלק

שמא הוי אםדידן יודע ואיני ושמא,שמים. ידי מלצאת דפטור נתחייבתי

תשובהוהראוני סק"א)דבפתחי צ"ה (סימןדבהחליף סופר החתם דעת הביא

בברי1. אם במחלוקת זאת דתלה סק"ב ע"ה סימן בתומים יעויין והמהרשד"ם הט"ז מחלוקת ובביאורעיי"ש. חייב, למידע ליה הוי ולא ושמא

כחליפין2. חשיב סחורה בתמורה ומקבל כסף שנותן דבמכר דביאר כ"ב ס"ק ע"ה סימן בתומים ועייןיודע איני באומר חשיב ולכן להיפך, או בסחורה כסף החליפו שהרי חיוב שום עליו חל לא ומעולםחשיב בזה וכדומה, לפורעו ובא חוב כבר לחבירו שחייב מי משא"כ נתחייבתי אם יודע איני כאומר

חיוב. חזקת דיש פרעתיך אם יודע כאיני

נועםאמרי ונטען טוען הלכות לד

הכסף את לו שנתן לשניהם וברור שטר לושלא טוען הגדול השטר את אבל הפרוט,כאיני דחשיב שמא, טוען והלה בברי, קיבלבנידון זה ולפי יעו"ש. פרעתיך אם יודעפרעתיך אם יודע כאיני חשיב ודאי דידןשמים, ידי לצאת כדי לשלם החלפן וחייבהפוסקים במחלוקת שנוי זה שדין ונמצא

יכול ולדינא שמים, ידי לצאת חייב אםכהפוטרים. לי קים לומר המחזיק

לדינא: העולהúàöì êéøö íà íé÷ñåôä ú÷åìçî ùééì íé÷ øîåì ìåëéå ,íéîù éãé

.íéøèåôäë

יד סימןבהלואה מזוייף כסף במצא התחייבתי אם יודע איני

åðééäãשאלה: í"éçîâ éðùî øìåã íééôìà ìù íåëñ ãçà íåéá äåì íãàãéô÷ä àì úåøèùä úà ìáé÷ù øçàì .ç"îâ ìëî øìåã óìàåðéàù ïôåàá åìöà åáøòúð íäå íìáé÷ éîî òãéù éãë ãøôðá íøîåùìúà èåøôì ïôìçì êìäùë .ç"îâ ìë ìù úåøèùä íäî ïéçáäì òãåéàåä øìåã äàî ìù ãçà øèù éë ïôìçä åì øîà ,íéì÷ùì íéøìåãä.äæ øèù ìáé÷ ç"îâ äæéàî òåãé åðéà úåøèùä úà áøéòù ïåéëå ,óééåæîóàå åéøáãì åðéîàä ,òøéàù úà íäì øôéñå ç"îâä éìòáì äåìä äðôùëíäî àìù øîåì éøá úðòè íäì ïéàå äæ øèù àöé íäî íà íé÷ôåñî íä.ç"îâä éìòáî ãçà ìëì òåøôì äåìä áééç äîë .óééåæîä øèùä àöé

תנןתשובה: ע"א קי"ח ב"ק בגמראגזלתיך, לחבירו האומראם יודע ואיני אצלי, הפקדת הלויתני,לשלם. חייב לך החזרתי לא אם לך החזרתיאם גזלתיך אם יודע איני לו אמר אם אבלמלשלם. פטור אצלי הפקדת אם הלויתניבידך לי מנה איתמר אמרו שם ובגמראחייב, אמרי ור"י ר"ה יודע, איני אומר והלהושמא בברי ופליגי פטור, אמרי ור"י ור"נשם ובתוס' לא. או ממוחזק עדיף ברי אם

יודע) איני אומר הלה דהמחלוקת(בד"ה ביארו

באומר אבל נתחייבתי, אם יודע באיני היאלשלם, חייב לכו"ע פרעתיך אם יודע איניבהמשך ושם הנ"ל. דמתני' מרישא כדמוכחבבא חייב ליה תבע לא דאם קאמר הגמראברי המלוה דבטוען נמצא, שמים, ידי לצאתכלל לויתי אם איני אומר והלוה שהלויתיךוחייב עדיף ברי אם בגמרא בזה פליגיוהיכא ופטור, עדיף ברי דאין או לשלם,חייב לכו"ע פרעתיך אם יודע איני דטועןואף הלויתיך שמא המלוה טוען ואם לשלם,מלצאת אף פטור לויתי שמא אומר הלוה

נועםאמרי יד להסימן

שהיתה מודים שניהם ואם שמים, ידימשלם נפרעה, אם שמסופקים אלא הלואההמהרשד"ם לדעת שמים ידי לצאת בבא רקודעת ס"ה, ס"ק ע"ה סימן בש"ך שהובאשמים. ידי לצאת אף דפטור שם הש"ך

כתבוהנה ט' סעיף ע"ה בסימן השו"עאו שהלויתיך בידך, לי מנה וז"ל:אם יודע איני אומר והלה בידך שהפקדתיהיסת ישבע בידי, הפקדת אם או הלויתנישהלויתיך בידך לי מנה ופטור. יודע שאינואני יודע אומר והלה בידך הפקדתי אואם יודע ואיני אצלי, שהפקדת או שהלויתניואין לשלם חייב לאו, אם לך החזרתיהיסת, שבועת אפילו לישבע צריך התובע

עכ"ל.

כאשרוכל אך ברי, טוען כשהתובע זהשם השו"ע כתב שמא טוען התובעמעצמו אלא אדם תבעו "לא וז"ל: י' בסעיףאו אצלי שהפקדת או הלויתני לחבירו אמרפטור, לך החזרתי אם יודע ואיני גזלתיךאבל לשלם. חייב שמים ידי לצאת בא ואםאם או הלויתני אם יודע איני אמר אםובלא הואיל גזלתיך, אם או אצלי הפקדתידי מלצאת אף פטור כן, אמר אדם תביעתוחזקת ושמא דברי נמצא עכ"ל. שמים",ומודה פרע אם יודע דאינו כלומר חיוב,יודע איני ובאומר לשלם, חייב בהלואה הואלצאת ובבא אדם בדיני פטור כלל לויתי אםברי. שהתובע כיון משלם, שמים ידיאם פרעתיך, אם יודע ואיני ושמא, ובשמאדעת בפלוגתא, תלי שמים ידי לצאת חייבס"ק ע"ה בסימן בש"ך שהובא המהרשד"ם

דעת וכן שם הש"ך דעת ואילו דחייב, ס"השמים ידי לצאת פטור י' בסעיף שם הט"זבדיעה י"ח בסעיף שם המחבר וכדעת

קמייתא.

שניולפי דידן, בנידון דברים של פשוטםשמ תובעים הלוההגמחי"ם ואף א,

דולר מאות תשע רק לויתי לא שמא טענתועלמא לכולי דפטור נמצא מכם, מאחדכשמא חשיב שהרי שמים, ידי מלצאתאלא כלל. נתחייבתי אם יודע ואיני ושמאבנידו"ד, כלל לומר שייך לא זה שדברמהם, מאחד אלף בודאי לוה כאן שהרי

שיתבאר. וכמו

מאיזההנה יודע ואינו משניים לוה לגביס"ב ע"ו בסימן בשו"ע נתבאר מהםאחד כל אותו, תובעים שנים "היו וז"ל:מנה לויתי אומר והוא מנה, הלויתיך אומרצריך מכם מאיזה יודע ואיני מכם מאחדומוכח עכ"ל. מנה", אחד לכל ליתןנתחייבתי אם יודע איני אחד לכל דכשאומרלהלכה נפסק ע"ה דבסימן ואף לשלם, חייבפשוטה, בזה והסברא שאני, הכא שפטור,נפרעה שלא הלואה בודאי יש כאן שהרילשלם. חייב הכי ומשום מהתובעים לאחדשהרי דידן, לנידון מזה ללמוד אין אמנםונתבע ברי טוען בתובע המחבר דיבר כאןושמא בשמא איירי דידן ונידון שמא, אומרוז"ל: ג', בסעיף המחבר מדברי ללמדו וישאומר מעצמו הוא אלא ליה תבע לא "ואיאיזהו יודע ואיני מנה לי הלוה מכם אחדשלצאת וי"א שמים, ידי מלצאת אף פטורעכ"ל. אחד", לכל לתת צריך שמים ידי

נועםאמרי ונטען טוען הלכות לו

אלו, דעות בשתי תלוי דידן נידון ובפשוטוולפי"ז שמים, ידי לצאת הלוה חייב אםהמסופקים דולר המאה את ביניהם יחלקורמאי וליכא בברי תובעים שאינם כיוןט"ו. ס"ק ע"ו בסימן בש"ך וכמבואר

לצאתאכן לכו"ע חייב דהכא לומר נראהה' בס"ק שם הסמ"ע דהנה שמים, ידימשניים דבלוה א', מסעיף סתירה הקשהלוה ממי יודע ואינו מאתים, ומזה מנה מזהדאפילו השו"ע פסק מאתים לוה וממי מנהולשלם שמים ידי לצאת חייב ליה תבע לאחולקים דיש הביא ולא מאתים, אחד לכלותירץ כדהכא. שמים ידי לצאת ופוטריםאחד כל דיכול הכא דשאני בזה"ל:שכל שיודע מהלוה שמענו לומר מהמלויםאת אחד לכל שיחזיר וסברנו הלוה אחדמהם, אחד לו בהלוה משא"כ הלוהו, אשרואינם מהם, איזה יודע שאינו דהאמתעכ"ל. שיודע", ממנו שמענו לומר יכוליםהמלוים פשעו שלא היכא הסמ"ע ולדברי

שמים. ידי לצאת לשלם צריך לכו"עלאולפי דהכא דכיון נראה, אלו דברים

מבלי כ"א לו שהלוו הגמחי"ם פשעומזויפים, שטרות לו נותנים שאינם לבדוק

בשטרות, הבקי כשולחני אינם (וביותר,שהרישעירבם במה פושע נקרא דהלוה לומר אפשר שמא

בסברא וצ"ע בשוק, מזוייפים שטרות שמצויים כיוןאלףשו) לשלם לכו"ע הלוה חייב א"כ ,

שמים. ידי לצאת כדי גמ"ח לכל דולרשם הקצוה"ח דברי לפי לומר יש וביותרהסמ"ע קושיית ליישב שכתב א' בס"קשהיתה במקום שאיירי א' דבסעיף הנ"ל,היתה כמה הוא שהספק אלא הלואה ודאיידי ולצאת לשלם חייב ודאי בזה ההלואההלוהו דאחד ג' בסעיף משא"כ שמים,כל כלפי ובעצם , כלל לו הלוה לא והשניבזה לך, נתחייבתי אם יודע איני הוי אחד

ויעוי"ש .1פליגי,

גמ"חומינה כל דכלפי דידן, לנידון נלמדלכל ונתחייב הלואה ודאי היתהלכל נתחייב כמה הוא שהספק אלא גמ"ח,שמים, ידי לצאת לכו"ע חייב בזה גמ"ח,ואיך אלף הלוהו ודאי מהם אחד שהריעוד ויעוין מאות. תשע לו ישלם אם יפטרחייב שמים "ידי וז"ל: ה' ס"ק כאן בתומיםזה", עם או זה עם האמת דאולי לשלםאחד כאן יש דבודאי כיון כלומר עכ"ל,פחות שישלם ע"י יפטר איך עמו שהאמתשמרו בספר ועיין יעוי"ש. שלוה. ממה

ז')משפט סימן ודימהו(ח"א בזה דהאריךידי לצאת חייב דברינו ולפי ע"ה, לסימןוכמו ע"ו, לסימן דידן נידון ודומה שמים

שנתבאר.

שלא1. בפנקסו לכתוב לו היה משניים שלוה דכיון מס"א, הסתירה את יישב ט"ז ס"ק שם בש"ך והנהעל ויעלה המלוה את שישכח אדעתיה אסיק לא הכא אבל קצת. פשע ונמצא בזה, זה להחליף יבואהשטרות שעירב במה הלוה כאן פשע דלא נאמר אם דידן בנידון ולדבריו, עכ"ד. אחר, מלוה דעתודהכא נראה יותר אך שמים. ידי לצאת חייב אם בס"ג דיעות בשתי תלוי דינו הגמחי"ם, משני שקיבלשמים ידי לצאת חייב וא"כ מזוייפים, שטרות שמצוי כיון השטרות את שעירב במה קצת פשיעה חשיב

לכו"ע.

נועםאמרי טו לזסימן

לדינא: העולה.àúðòèá íéòáåú í"éçîâä éìòá íà

íìùì áééç ,àîù ïòåè äåìäå éøá.øìåã óìà ç"îâ ìëì

.áäæá ,àîù ïòåè à"ëù ïãéã ïåãéðá

åáééçì íéìåëé íðéà ã"éáã äàøðàìà ,øìåã óìà ç"îâ ìëì íìùìà"ëå íéôñåðä øìåã äàîá å÷ìçéêà ,øìåã íéùéîçå úåàî òùú ìåèéóìà ïúéì áééç íéîù éãé úàöì éãë

.ç"îâ ìëì øìåã

טו סימןההלואה בסכום ספק כשהתעורר ערבות חיוב

(øëîðäשאלה: ç"èù ìò íúç êë ìùáå ,ïåòîùî äàåìä ù÷éá ïáåàø,åá áåúëä íåëñä ìò äàåìä øèùë ùîùî àåäù (øàåãáúåøèùá äàåìää úà øéæçäì áééçúä óñåðáå ,ïìá÷ áøò åéìò íéúçäåáúë ãâðë éúòøô ïåòèì ìëåé àìù äåìîì úåðîàð áúë íâå ,äàî ìùóìà êñá åáåç úà òøôéù äåìäî äåìîä òáú ,ïåòøôä ïîæ òéâäùë .åãé,øìåã óìà àìå ç"ù óìà êñ ìò äúéä äàåìääù ïòåè äåìäå ,øìåã,íéøìåã ìù àìå íéì÷ù ìù êñ áåúë øàåãá íéøëîðä ç"èùá éøäùøçàì äùòðù ïå÷éú àåä ,é"úëá íéøìåã øèùá áåúë åéùëòù äîå.äæ ïå÷éú ìò äîéúç íåù ïéàù øáãì äéàøå ,àåä àîìòá óåéæå äàåìäääùòð ïå÷éúä éë áøòä øîà ,øáãä úà íäì øøáéù áøòä ìà åðôùëåóìà êñá ç"èù ìò íúç àåä éëå ,ç"èùä ìò åúåà åîéúçäù íãå÷íàäå ,íìùì åéìò äîëå äæ áåç òåøôì äåìä áééç íàä ïåãì ùéå .øìåãïéâá áøòä ìò áåéç ùé íà ïåãì ùé ïëå ,øáãä ìò äòåáù áééç àåä

.åæ äàåìä ìò åúåáøò

שישתשובה: שמאחר צודק הלוה בפשוטובצד חתם ולא בשטר תיקוןהשטר בעל יד ממילא ידו, בחתימת התיקוןבו שמודה מה רק וישלם התחתונה עלהערב, ישלם השאר ואת ש"ח, 1000 דהיינושההלואה המלוה לדברי מודה הערב שהריאינו שהלוה וכיון דולר, 1000 סך על היתה

הא אם נפק"מ וליכא הערב, ישלם משלםלו שאין משום הוא הלוה משלם דלאוכמו לויתי, לא שטוען מפני או לשלםואם וז"ל: ס"ח קכ"ח בסי' הרמ"א שכתבפה על מלוה והוא פרעתיך הלוה אמראבל והערב, הוא ונפטר היסת הלוה נשבעהערב חייב מעולם, לויתי לא הלוה אמר אם

נועםאמרי ונטען טוען הלכות לח

כ"ד בס"ק שם הסמ"ע ופירש עכ"ל. לפרוע,שלוה מודה הערב פירוש וז"ל: הד"מ בשםדילמא לסיפוקי ליכא דהא חייב ומש"האומר כאילו לויתי לא האומר דכל פרעיהדידן לנידון ומינה עכ"ל. דמי, פרעתי לאאלף בין ההפרש את לשלם חייב דהערבדולר לאלף הלוה משלם שאותם ש"ח

ערבות. חתם שעליהםפטוראמנם דהלוה נראה העיון לאחר

השו"ע כתב דהא כלל, מלשלםוהודה חיטין תבעו וז"ל: סי"ב פ"ח בסימןויש שעורים, מדמי אף פטור בשעורים לוכאילו דחשיב משום שהטעם שאומר מישעורים, לו חייב שאינו התובע הודהפטור השעורים על עדים יש אפילו ולפיכךוברמ"א דמי. עדים כמאה בע"ד דהודאתלו שחייב הנתבע יודע ואפילו כתבלו 'מחל' כאילו דהוי לשלם פטור השעוריםשחולק, מי כיש דלא לי נראה וכן התובעמי ויש השו"ע והוסיף הרמ"א. עכ"להלויתיך חטין לו כשאמר דדוקא שאומראומר והלה פלונית בשעה פלוני ביוםהיה שניהם שהלוהו איתא דאם היו שעוריםאלא הלוהו דבב"א כיון שניהם על טועןוברמ"א שעורים, לו הלוה שלא הודה ודאיאדם דאין חייב ודאי בלא"ה אבל הוסיףאלא תבע לא אם תביעות שאר על מוחלכיון דידן לנידון ומינה עכ"ל. אחת,מודה והלוה דולרים התובע שכשהמלוהלו והודה חטים כטענו חשיב בשקליםדברינו, בהמשך שיתבאר וכמו בשעורים,אף מלשלם פטור השו"ע דלדעת נמצאדחשיב כיון בהם, שהודה ש"ח 1000

או כלל, שקלים לו חייב שלא לו כהודהעל לו כמחל דחשיב הרמ"א שכתב מהטעםמבואר הרמ"א בדעת [והנה השעורים.שאפילו שכתב מחילה מטעם דהוא דס"לדהוי פטור שעורים לו שחייב הנתבע יודעדהביא כ' ס"ק בש"ך ויעויין לו, מחל כאילווהב"ח שושן והעיר הסמ"ע דעת דכןהסיק והש"ך מחילה, מטעם דהוא שכתבומשום ולא הודאה משום הוא דהטעם

מחילה.]

דעתואפילו והוא שאומר מי היש לדעתכשהטענה בזמן דרק הרא"שדתבעו אמרינן א' זמן על הם וההודאהשעורים, מדמי פטור בשעורים והודה חטיןהנידון שהרי להכי דמי דידן בנידון מ"מבשטר, הכתובה א' ותביעה א' זמן על הואדהיינו השעורים מדמי הלוה פטור וא"כעליהם. שהודה ש"ח האלף את אף מלשלם

בדולריםובאמת דתביעה דינא האיממין הודאה בשקלים והודאהדהנה הראשונים, בפלוגתת תליא הטענה,שכתב י"א ס"ק פ' בסימן בטור יעוייןוהשיב פלוני ממטבע דינרים מאה דבתבעואחר ממטבע חמישים אלא בידי לך איןשפיר וחשיב הוא חד מטבע שם כל לרש"יממין חשיב לא חננאל ולרבינו הטענה ממין

מ'הטענה. דף דשבועות בסוגיא דבריהם (ומקורבפלוגתאיעויי"ש) תלוי דידן דנידון נמצא .

שם דלרש"י הנ"ל, חננאל ורבינו דרש"יוא"כ הטענה ממין וחשיב הוא חד מטבערבינו לדעת אמנם ש"ח, אלף לשלם חייבחשיב הטענה ממין הוי דלא כיון חננאל

נועםאמרי טו לטסימן

ושעורים שעורים,כחיטים מדמי אף דפטורכדעת סי"א פ"ח סימן בשו"ע דקיי"ל וכיוןחשיב לא מטבעות סוגי דב' חננאל רבינוויעויין ושעורים, כחטים והוי הטענה ממיןקיי"ל דאמנם ט' סעיף פ"ח בסימן בשו"עתבעו כאילו זהב דינר או כסף דינר דבתבעומה ובכל זהב דינר שוה או כסף דינר שוההדבר ובטעם הטענה, ממין חשיב לו שיודהכיון י"א ס"ק י"א סימן חו"מ החזו"א כתבהמטבע ממין לו שישיב בטוח אינו דלעולםיכול מטבע לו אין אם שהרי שהלוהולמוכרם צריך ואינו במטלטלין לפורעושאדם אומרים ולכך מעות ולהביא בשוקשוה, דהיינו לו מגיע שבטוח מה את תובעבשטר שהתחייב דידן בנידון וממילאאין מאה של בשטרות דולר 1000 לפורעוולא קאמר דוקא ובתביעתו זה, טעם שייךבשבועות שפירש הר"ן לפירוש ואף שוה,

הרי"ף) מדפי י"ט דינר(דף דבתובעו דהטעםמשום היינו קאמר דשוה אמרינן בסתם כסףבו יתחייב אשר ענין באותו תובע דמסתמאג"כ נאמר בנידו"ד וממילא שבועה, הנתבעתובעו, ושוה שבועה לו שיתחייב שרוצהזהוב זהב דינר דבתבעו שם פסק מ"משוה חשיב לא בידך לי יש טבועה כלומרדוקא דינר אלא בהוצאה שיוצא אע"פ דינרדינר חצי של במטבע הודה ואפילו קאמרדידן לנידון ודמי הטענה, ממין חשיב לאזהב דינר כתבעו חשיב דולר אלף דבתבעושהרי מסויים מטבע תובעו שהרי זהובמאה, של בשטרות לשלם בשטר התחייבלגמרי הלוה לפטור דיש פשוט וממילאמחילה. מטעם או הודאה מטעם או מלשלם

כל את ישלם שהערב בפשוטו נראה ולפי"זדולר. האלף

הידוהנה דעת הביא המניח בס"פ הרא"שלו והודה חטין דטענו דדינא רמ"ההוא שעורים מדמי אף דפטור בשעוריםבך, הייתי משטה לו לומר שיכול מטעםחייב הודאתו על עדים היו אם ולפיכךבסימן והש"ך השעורים, דמי את לו לשלםכיד דהלכה להוכיח האריך ט"ז ס"ק פ"חהדעת על עולה דאינו שם וכתב רמ"השחייב מעידים כשעדים משעורים שיפטרמטעם רק הוא שפטור הדין וכל שעורים, לורמ"ה היד ולשיטת יעויי"ש. השטאהשהרי השטאה לטעון יכול שאינו בנידו"דלו שחייב המעיד בשטר המלוה מחזיקלשלם חייב הלוה א"כ ש"ח, אלף לכה"פחטים טענו מטעם לפטרו ואין ש"ח אלףדהשו"ע כיון אמנם בשעורים. לו והודההנ"ל הרמ"ה דעת את הביאו לא והרמ"אהשו"ע כדעת לי קים למימר הלוה מציאו הודאה משום הוא פטורו שטעם והרמ"אשטר. במקום אף לחייבו א"א ולכך מחילה

הלוהאמנם חייב האם לעיין יש אכתידבפשוטו במקצת, מודה שבועתהנ"ל, חננאל ורבינו דרש"י בפלוגתא תליאאחר במטבע מודה חשיב לא הר"ח דלדעתמודה משבועת ופטור הטענה, ממיןממין חשיב רש"י לדעת אמנם במקצת,אכן במקצת. מודה שבועת וחייב הטענהסוגי כל דחשיבי לרש"י דאף נראה באמתמשבועה הכא לפטרו יש א' מין המטבעותונטען מטוען פ"ד ברמב"ם המבואר ע"פ

נועםאמרי ונטען טוען הלכות מ

חייב במקצת מודה אין וז"ל: שכתב ה"ד,לכפור לו שאפשר בדבר שיודה עד שבועהלכפור יכול אינו דהכא וכיון עכ"ל. בו,נאמנות כתב שהרי שמודה ש"ח באלףמודה שבועת מחוייב אינו א"כ עלי, המלוהוהכס"מ המגיד הרב פירשו וכן במקצת,דהשו"ע ואף הרמב"ם, בדעת והלח"מדרק פסק וכ"ט כ"ח סעיף פ"ח בסימןבו שטורפים עדים בו שיש בשטרבמקצת מודה שבועת בו אין ממשועבדיםאבל קרקעות, שעבוד כפירת דהוי משוםיכול ולא נאמנות בו שיש אפילו ידו בכתבשאינו כיון מ"מ בו, ולכפור פרעתי לטעוןשבועה שחייב דינו ממשועבדים טורףיעויין אמנם ע"פ, במלוה כמו דאורייתאדדעת דכיון דפסק נ"א בס"ק שם בש"ךדעת וכן הרמב"ם בדעת והלח"מ הרה"מממון דכל ב' חלק ג' בנתיב ירוחם רבינואפילו משבועה פטור בו לכפור יכול שלאלחייבו דאין העלה לכן ונאמנות, ידו בכתבספיקא אלא יהא דלא דאורייתא שבועהשכן מכיון ע"כ, לנתבע, קולא הוי דדינאכהש"ך לי קים דיאמר שבועה לחייבו א"ארש"י לדעת אף שכן וכיון פוסקים, ושארללא אף באמת [אמנם שבועה. מחוייב אינודהא במקצת מודה חשיב לא הש"ך דבריממין חשיב דלא הר"ח כשיטת קיי"ל

וכמש"נ.] הטענה,הלוהאמנם מחוייב אם לעיין יש אכתי

שהרי ע"א, שבועת מדין שבועה1000 על היתה שההלואה מעיד הערבהלוה את לחייב נראה היה ובפשוטו דולר.אלף בין בהפרש כפירתו על ע"א שבועת

מחוייב אינו באמת אמנם דולר. לאלף ש"חסעיף ע"ה בסימן שו"ע כתב שהרי שבועה,ממנו שלוו משנים תבע ראובן וז"ל ז'

חציכאחד על לוה נחשב א' שכל הוא (שהדיןשם) א' בסעיף כמבואר השאר על וכפרוערב

את מחייב עדותו אין אחד והודה אחדוהודו(שבועה)חבירו ג' הנתבעים היו ואם

מתחייב האחד אין עצמן ועל עליו השניםדפטור הכא וה"נ עכ"ל, פיהם, על ממוןבקצוה"ח [ויעויין ע"א. משבועת הלוהפסול דהערב הב"ח בשם שביאר ה' בס"קשחושש בדבר נוגע דהוא משום לעדותלכאורה אמנם המעות. לשלם יצטרך שמאנוגע אם הקצוה"ח שחקר במה תלוי זהבע"ד, משום או משקר חשש משום פסולנגיעתו הרי כאן משקר חשש משום דאםחשש פסול שייך אין וא"כ האמת לומר היאדהוי נראה דידן בנידון באמת אמנם משקר.ערב והוא דהואיל ממש, דבר בעל הערבמעות קיבל כאילו חשיב זו הלואה על קבלןהסמ"ע וכלשון ממש, בע"ד והוי לידו, אלולו תן וז"ל שכתב ל"ח ס"ק קכ"ט בסימןדבההוא כיון קבלן, ערב חשיב לך נותן ואנילשלם עליו מקבל לו ליתן לו דאמר לישנאבשליחותו ללוה נתנו כאילו ליה הוי לוליד ונתנו המלוה מיד קיבלו הוא וכאילו

הלוה.]הואילולענין בפשוטו הערב, של חיובו

האלף את אף מלשלם נפטר והלוהוהערב שנתבאר, מהטעם בהם שהודה ש"חוהוא דולר 1000 היתה שההלואה מודהלשלם הערב חייב א"כ עליה, ערבות חתםאת לפטור דיש נראה אמנם דולר. 1000

נועםאמרי טז מאסימן

שלטעמא הלוה, בו שהודה מהסכום הערבמ-1000 אף הלוה דפטור לעיל דהרמ"אלמלוה הערב טוען מחילה, משום ש"חלך שהודה שקל האלף על לו מחלת אתהלטעמא ואף אותם?. לך אשלם ואני בהםש"ח ב-1000 הלוה של דפטורו דהשו"עהערב, דפטור ג"כ נראה הוא, הודאה משוםמשום דרק כיון למלוה הערב דטועןמלשלם, הלוה את ב"ד פטרו הודאתךאין בב"ד, שהודית בגרמתך ההפסד ונעשהואין ערב. מדין אותו לשלם מחוייב אניחובי תבעתי רק אני לטעון המלוה יכולהערב שטוען לי, חייב שהוא מודה שאתהשחייב ואמר הלה שהכחיש לאחר ואומר:הוא זה לומר צריך היית ש"ח 1000 רקאת עוד מזה חוץ תובע ואני לי חייבדולר, ל-1000 ש"ח 1000 בין ההפרש

בשו"ע. וכמבואר

עלאמנם הלוה חתם אם רק נכון זה כלהערב, את שהחתים קודם השטר

על הלוה חתם שלא הערב ראה דבכה"גלדון יש הלוה קודם חתם אם אבל התיקון,המלוה על שמוטל לטעון הערב שיוכלשטר שיהיה השטר תקינות על אחריותהערב ויפטר מהלוה, בו לגבות שיוכלאת החתים שלא המלוה פשיעת משום

התיקון. על יחתיםהלוה לא שאם שברור (וכמונחייב דלא יכפור והלוה השטר על הלוה את כללקיבל לא המלוה פשיעת על שהרי הערב, את

.ערבות)

לדינא: העולה.àç"ù óìàä íìùìî øåèô äåìä

.íäéìò äãåäù

.áúö÷îá äãåî úòåáùî øåèô äåìä.ãçà ãò úòåáùå

.âíåëñ úà ÷ø íìùì áééç áøòääãåäù ç"ù 1000¯ä ïéá ùøôääãéñôî øàùäå ,øìåã 1000¯ì äåìä

.äåìîä

טז סימןפרעתיך אם יודע איני ובגדרי טענותיו את ששינה לוה

úàשאלה: òåøôì åòáúùëå ç"ù 1500 êñ ïåòîùì äåìä ïáåàøïáåàø õìàð êë ìùá .øáë åòøô éë ïåòîù åáéùä äàåìääøçàì .äòøôð äàåìää éë ïåòèì ïåòîù êéùîä ã"éáá óàå ïéãì åòáåúìïáåàø øéëæä óñåðä ïåéãä úòùáå ,óñåð ïåéã ïáåàø ù÷éá ã"éáî åàöéùàì ïééãò áåçäù åøéëæäì éãë äàåìäì íéøåù÷ä íéèøô øôñî ïåòîùìíéøáãå ïéã øçàì .òøôð áåçä éë ïòèå åìùá ãîò ïåòîù êà ,òøôð

נועםאמרי ונטען טוען הלכות מב

íà òãåé éðéà ïòåè àåä åéùëòå åúðòè úà ïåòîù äðéù ùéúîå êåøà.àì åà åáåç úà òåøôì áééç íàä ,êéúòøô

מנהתשובה: תנן ע"א קי"ח דף ב"ק בגמ'יודע, איני אומר והלה בידך ליפטור, אמרי ור"י ור"נ חייב אמרי ור"י ר"הלהוציא עדיף ברי אי ושמא בברי ופליגיעדיף ברי דלכו"ע והיינו לא. או מהמוחזקמן להוציא בכוחו אם דפליגי אלא משמא

שם ובתוס' אומר)המוחזק. והלה כתבו(ד"ההפקדתי אם יודע איני באומר מתני' דאייריהחזרתי אם יודע איני באומר אבל אצלך,ברי"ף יעויין הדבר ובטעם לכו"ע. חייב לך

הרי"ף) מדפי ע"ב משום(מ"ד דהוא שביארהוי פרעון ספקדבספק ופירעון ודאי הלואה

בספק משא"כ ודאי, מידי מוציא ספק ואיןפטור נתחייבתי אם יודע איני דהוי הלואהבשו"ע הובא זה ודין ודאי. כאן דאין משוםאם יודע דבאיני ט' סעיף ע"ה בסימןאם יודע ובאיני ופטור, היסת נשבע הלויתנינראה בנידו"ד ולפי"ז לשלם. חייב פרעתיךשהיתה מודה הוא היום דהרי לשלם דחייבאם יודע ובאיני פרעו, אם וספק הלואה

לשלם. חייב פרעתיך

יצחקאמנם רבי הגאון מו"רהראני שליט"א דז'ימטרובסקי

שם ז')לנתיה"מ האומרים(ס"ק דעת שהביאיודע באיני חייב למידע דהו"ל בשמא דרקלמידע הו"ל לא אם אבל פרעתיך, אם

למידע1פטור הו"ל דאם הנתיבות וביאר ,ובאמת יודע איני ואומר שמשקר חיישינןנאמן ואינו חייב, ולכך פרע שלא יודע הואדהעזה, מיגו דהוי בברי לכפור שיכל במיגו

פרוע2יעויי"ש טען שכבר בנידו"ד ולפי"ז .השני, הדיון בתחילת וכן הראשון בדיוןאית דהא יודע, איני שאומר במה נאמן ודאילטעון הוא שמעיז ראינו שהרי מיגו ליהס"ל יודע שאינו שנאמן ובאופן זו, טענה

דפטור. לנתיבות

מוסכמיםאכן אינם בביאורו הנתיבות דבריציין כאן משפט ובמילואי לכו"ע,

האזל ע"א)לאבן ל"ט דף ע"ה לסימן (בהוספותהו"ל בין לחלק הבעה"ת בדעת שכתבהחילוק וביאר למידע, הו"ל ללא למידעהוא איהו למידע דבהו"ל והוא אחר באופןלא ולכך למידע, דהו"ל אנפשיה דאפסידטענת כלפי טענה יודע איני טענת חשיבמוציא ספק דאין ואמרינן התובע, של בריכיון לחייבו יש בנידו"ד ולפי"ז ודאי. מידי

שהאריך1. כ"ב ס"ק ע"ה סימן בתומים ועיין ה"א. ופקדון משאלה בפ"ד למלך המשנה דעת היא וכןלמלך. המשנה על החולקים דעת והביא בזה

לא2. אמאי עדיף דברי למ"ד ושמא בברי העולם דמקשים הביא כ"ח סימן ב"מ אלחנן ר' ובשיעורישאינו אלא שמא, בטענת הוא דנאמן דאיה"נ ותירץ ברי, לטעון שיכל במיגו שמא בטענת נאמן יהאהיינו אם דלנתיבות הנ"ל כהנתיבות דלא וזהו עדיפא. ברי וטענת שמא טענת רק דהוא משום בזה נפטר

לו. מאמינים שאין אלא פטור היה יודע שאינו לו מאמינים

נועםאמרי טז מגסימן

לסברת ואיכא יודע איני טוען השתא דסו"סבינה ובאמרי אנפשיה. דאפסיד איהוס"ל ג"כ ד' סימן ונטען טוען בהלכותשלישי באופן החילוק וביאר כהנתיבותמטעם חייב פרעתיך אם יודע דבאיני והואהיכא כל למלוה לשלם הלוה דהתחייבהיכא יודע איני יאמר והלוה בברי דיתבענולפי ולכאורה יעויי"ש. למידע, דהו"ללשלם לחייבו יש בנידו"ד אף אלו סברותוהתחייב יודע איני טוען השתא דסו"ס כיוןדנידו"ד לכאורה נמצא וא"כ לשלם. בכה"גמספק וא"כ האחרונים, בפלוגתת תליא

מלשלם. פטורלפוטרו,אמנם טעם עוד דאיכא נראה

ע"ה בסו"ס הט"ז דברי ע"פ והואחובו, עבור מעות למלוה ששילם לוה גבימן שחלק וטוען המלוה בא ואח"כאיני אומר והלוה היו, מזוייפות המטבעותאם יודע איני דחשיב הט"ז דפסק יודע,יעויי"ש הדבר ובביאור ופטור, נתחייבתיאם יודע באיני החיוב דטעם לט"ז דס"לבחזקה לה דמוקמינן משום הוא פרעתיךספק שהם מטבעות לו בפרע ולכך קמייתא,ואע"פ ופטור, חזקתו איתרע מזוייפותהוא חייב שעדיין אומרת לכאורה שהחזקהכלא דחשיב הם מזוייפות אלו ומטבעות לו

לפנינו פרעון שראינו כיון מ"מ כלל, פרעולפי"ז יעויי"ש. חזקתיה, ליה איתרעונפסק פרעתי טען שבתחילה בנידו"דהכא ליכא בטענתו, ברי היה שהרי שפטורלפוטרו יש לכאורה וא"כ חיוב, חזקתסימן תשובה בפתחי יעויין אמנם בודאות.מהרשד"ם לשו"ת שציין כ"ז ס"ק ע"ה

ט"ו) ס"ק רל"ב סימן בש"ך על(והובא שחולקאם יודע איני הוי דבכה"ג וס"ל הט"זהפנים הסכים וכן לשלם, וחייב פרעתיך

ס'. סו"ס בח"א מאירות

יודעונראה איני של החיוב בסיבת דפליגידהוא ס"ל דהט"ז פרעתיך, אםוכל חייב שהלוה חיוב חזקת שיש משוםקמייתא חזקה בתר אזלינן ספק שישכשראינו ולכן הט"ז, בדברי זה כל וכמבוארחזקתו איתרע פרעון מעשה עינינו מולשיש דכל סובר המהרשד"ם ואילו ופטור,בתר ואזלינן הספק שבקינן וספק ודאיולכך ודאי, מידי מוציא ספק דאין הודאימזוייפות מטבעות שהיו שטוען בכה"גספק הוא דסו"ס כיון חייב חזקתיה ואיתרעוא"כ ודאי. מידי מוציא ספק ואין פרע אםדבנידו"ד בתחילה שנתבאר למה הדרינן

מספק לשלם הלוה .3פטור

דהטעם3. שם ומבואר ואבד, לי היה פרוזבול לומר אדם דנאמן איתא ע"ב ל"ז דף גיטין בגמ' והנההביא שם והמרדכי פרוזבול. שעשה וחזקה איסורא, ואכיל היתרא איניש שביק לא דחזקה משום הואוהביא ואבד. לי היה לומר המלוה נאמן פרוזבול כתב שלא בברי הלוה במכחישו דאף יחיאל רבינו בשםאם אבל זו, חזקה מהני יודע אינו כשהלוה דדוקא וס"ל חולקים בתשובה והרא"ש חזקיה דרבינו עודלטעמא ל"ל דא"כ ט') ס"ק ס"ז (בסימן המשפט שער והקשה נאמן. המלוה אין בברי מכחישו הלוהואבד לי היה דפרוזבול לי ברי טוען דהמלוה תיפו"ל איסורא, ועביד היתרא איניש שביק לא דחזקהועוד ספק. והפרעון ודאי שהחוב כיון לשלם דחייב פרעתיך אם יודע כאיני והו"ל יודע, איני טוען והלוה

נועםאמרי ונטען טוען הלכות מד

לפוטרואכן לדון מקום דיש נראה אכתישמא בטוען דרק משום בודאותשטען בנידו"ד משא"כ חייב, הדיון בתחילתטען אח"כ ורק פעמים כמה שפרעו בברילודאי קרוב כאומר חשיב יודע, איניכמה בו שהפציר שמפני אלא שפרעתי,

ה יהאפעמים ולכך שמא, לטעון סכיםפטור.

לדינא: העולה.áåçä úà íìùìî øåèô ïåòîù

יז סימןחוב על בערבות כפרן הוחזק בגדרי

ïåòîùìשאלה: äøåçñ øëî ïáåàø ,à"òé ãåå÷éì øéòá äéäù äùòîé"ò íìåùé íåìùúä éë íäéðéá åîëéñå ,øìåã óìà äàî êñááåçä øåáò áøò ïáåàø ùøã êë íåùîå ,íéùãåç øôñî êùîá äðå÷äòãåð ,åáåç úà ïåòîù òøô àìùë íéùãåç äîë øçàì .äô÷äá åì ïúåðùéåëéñ ïéà íâå åøúàì úåøùôà ïéàå ìâøä úà èùô ïåòîù éë ïáåàøìàéäù äðòèá ïåòîù ìù åîàì ïáåàø äðô .óñëä úà åðîî ìá÷ìúòùáå äøåçñä úééð÷ ìù áåçä øåáò äðá ãòá äáøò úåéäì äîéëñä,íéñëð úøéúò àéäù íàä úåáøò ìò øëåîä êîñ äðáì äøåçñä úøéëîúåéäì äîöò ìò äìáé÷ àìù úðòåèå ìëá úøôåë ïåòîù ìù åîà êàìò äìáé÷ àì íìåòî éë äøîà ã"éáá ïåòîù äòáúùëå .ììë äáøòéë íéãò àéáäå ïáåàø êìä .øçà íãà íåùì àìå äðáì àì úåáøò äîöòàöîðå ,åì äéäù øçà áåç ìùá äðá øåáò øáòá äáøò äúéä åæ äùàúà íìùì úáééçå åæ úåãò é"ò úéðøôë ä÷æçåä íàä .äúðòèá äø÷éùù.éçëåðä äæ áåç ìò äáøò àéäù åãéòä àìã äøåèô àîìã åà ,úåáøòä

ס"דתשובה: ע"ט סימן בשו"ע איתאהלויתיך מנה לו אמר וז"ל:

דברים היו לא לו ואמר ופלוני פלוני בפנישלא אע"פ לו, שמנה עדים ובאו מעולם,

חייב פרעתיך אם יודע דאיני ותירץ פרעתיך. אם יודע כאיני הוי הא זה דין על בגמ' דפליג דמאן מ"טכתב אם למידע ללוה הו"ל דלא הכא אבל ודעימיה, הנתיבות וכשיטת למידע דהו"ל היכא דוקא היינודאין משום חייב פרעתיך אם יודע דאיני לצד רק קשה קושייתו דכל ונראה יעויי"ש. פטור, פרוזבולונפטר פרוזבול עשה לא דשמא נפטר אם וספק הלואה ודאי הוי דהא קשה וא"כ ודאי, מידי מוציא ספקהיכא כל משמטת השביעית הרי חיוב, חזקת דאיכא משום הוא החיוב דסיבת לצד אמנם פטור, ואמאי

ודו"ק. כלל, ול"ק עדיף, דברי אמרינן לא ובזה חזקתו, ואיתרע פרוזבול עשה דלא

נועםאמרי יז מהסימן

מתנה, דרך או לו נתנם הלואה דרך אם ידעומתנה דרך אח"כ יטעון ואם כפרן הוחזקובס"ח נאמן. אינו היו פרעון או לי נתנםשכנגדו כפרן שהוחזק מי כל וז"ל: כתב שםסתם יחרים ירצה ואם שבועה, בלא נוטל

כדין. שלא ממונו שנותן מי על

שכתבויעויין שם ד' בסעיף רעק"א בגליוןלא ואמר שהלויתיך ק' תבעו וז"ל:שלוה עדים ובאו מעולם, אדם משום לויתימיקרי מאחר, או מזה אם יודעים אינם אבלמתוך כנלע"ד לו לשלם וחייב כפרן הוחזקה', משנה דשבועות פ"ד הירושלמי דבריכתב סק"ו שם תשובה ובפתחי עכ"ל.שלוה העידו אם דה"ה נראה דלכאורהומקרה וצ"ע. כפרן הוחזק אחר ממישהוהפתחי של בספיקו תלוי בפשוטו דידןלבנה היא שערבה עדים באו שהרי תשובהעל ערבה ספק העידו ולא אחר במקרה אבל

אחר. או זה מקרה

ישוהנה מהירושלמי רעק"א ראיית בעיקרלי תן וז"ל: התם איתא דהנה לדון,לא אומר והוא בידך, שהוא בתי קנסמעידין והעדים מימי, קנס נתחייבתיקנס אין ידעין אנן ולית קנס שנתחייבוביאור עכ"ל. אוחרי, איתא קנס אין ברתיהואין קנס שנתחייב העידו שהעדים הענין,על או התובע של בתו על אם יודעים הםשהוא בירושלמי למד דרעק"א ונראה אחר.שהרי כפרן הוחזק מדין קנס לשלם חייבליה וחשבינן מימיו קנס נתחייב שלא אמרבאיזה שנתחייב יוכיחו שאם הודה כאילווכן שחייב, מודה הוא ממילא קנס פעם

הוא ומתחייב וז"ל: משה הפני שם ביארנתחייבתי לא שאמר כפרן הוחזק שהרי בזהדה"ה ברור נראה ולפי"ז עכ"ל. מימי, קנסאשה על קנס שנתחייב עדים באו אםלא שמימיו אמר שהרי כפרן הוחזק אחרת,לא ספק בהעידו גם דאל"כ קנס, נתחייבנשאר למה צ"ב ולפי"ז מספק, כפרן יוחזקספיקו את פשט ולא בצ"ע תשובה הפתחילהקשות הפת"ש כוונת ושמא מהירושלמי.יותר גדול חידוש כתב לא רעק"א מדועאחר לאיש קנס שנתחייב עדים בבאו שאףהוא מודה לדינא אה"נ אבל כפרן, הוחזקלהסתפק כוונתו דלמא או כפרן, דהוחזק

דינא. לענין בזההגאוןוכשהצעתי מו"ר לפני אלו דברים

דזי'מטרובסקי יצחק רבידכשבאו הגרעק"א בדברי ביאר שליט"אאו זה מאיש ספק מנה שלוה והעידו עדיםהדבר פירוש כפרן, והוחזק אחר מאישזה מאיש זו שהלואה לומר תולים שאנוד' בסעיף שם השו"ע של האופן כמו היאופלוני פלוני בפני הלויתיך מנה לו דאמרעדים ובאו מעולם, דברים היו לא לו ואמרהלואה דרך אם ידעו שלא אע"פ לו שמנהוהיינו כפרן, הוחזק מתנה, דרך או לו נתנםהיו הלואה מעות שאלו תולים שאנו משוםגם ולפי"ז מכפירתו, היוצאת הודאה מכחשהוכחש מאחר רעק"א, שדיבר באופן כאןלעולם אדם משום לוה שלא שאמר בזהאם יודעים הם ואין לוה שהוא עדים ובאולומר תולין אנו מאחר, או זה מאיש

ל אבל חייב, הוא ולכן לוה זה עולםשמאישממילא אחר מאיש לוה שאם תולין אנו אין

נועםאמרי ונטען טוען הלכות מו

כן. לומר תיתי דמהיכי הלואה, עוד לוה גםבדוקא נקט הירושלמי למה מובן ולפי"זעל אם יודעים ולא קנס שנתחייב שהעידוואנו אחרת, אשה על או התובע של בתווגם נתחייב, זו אשה שעל לומר תוליןולפי"ז תשובה. הפתחי קושיית מיושבתשהאם העדים שהעידו דידן דבנידון נראההפת"ש לדעת אחר, חוב על ערבה היתהיתכן רעק"א ולדעת דינא, לענין ספק הואספיקא ומידי כפרנית, הוחזקה לא שודאי

לשלם. לחייבה ואין נפקא לא

כפרןובעצם הוחזק חשיב אם רעק"א דברישלוה ואמרו עדים שבאו באופןיעויין מאחר, או זה מאיש אם יודעים ואינם

השולחן י"ד)בערוך דאף(בסעיף שכתבבאופן שבועה בלא יטול לא רעק"א לדעתשם בשו"ע שהרי דבריו, על להעיר ויש זה.כפרן שהוחזק מי דכל פסק ח' בסעיףומדברי שבועה, בלא נוטל שכנגדוהמבואר לדין דינו דדימה נראה הגרעק"אאם יודעים ואינם לו שמנה בהעידו בשו"עוא"כ כפרן, דהוחזק מתנה או הלואהערוה"ש ודברי שבועה, בלא נוטל שכנגדואין דמהירושלמי שכתב עוד ועיי"ש צ"ע.ליה, מספקא ספוקי דדלמא זה, לנידון ראיהשם בירושלמי והנה בקנס. דאיירי ועודהפני שם ביאר וכן ליה מספקא דלאו נראהדאיירי שכתב ומה הגרעק"א. וכדברי משהאתינן שהרי בזה יש חילוק מה צ"ב בקנס,קנס בין נפק"מ ומאי כפרן הוחזק מדין עלה

לממון.

איןומ"מ דידן דבמקרה מהנ"ל העולההגרעק"א לדעת האשה את לחייבהשולחן ערוך לדעת וכ"ש שנתבאר וכמווס"ל רעק"א על וחלק זה בדין שהסתפקבכה"ג. כפרן הוחזק אם בזה להסתפק דיש

דבריםאכן ומצאנו דהואיל לעיין, יש אכתימשום כפרן נעשה שלא בהן שנאמרמנה דתבעו וכההיא אינשי, דכירי דלאופלוני פלוני בפני פרעתיך לו ואמר הלויתיךביה אמרינן דלא והכחישוהו, העדים ובאוב'. סעיף ע' בסימן כמבואר כפרן הוחזקדלא כיון הטעם פי' ט' בס"ק שם ובסמ"עביה אמרינן בעדים לפרעו מחוייב היהלאו דאינשי עליה רמיא דלא מילתאפרעו ולא הני לפני שפרעו וסבור אדעתיהויש עכ"ל. לבינו בינו או אחרים בפני אלאערבות על שהוכחשה דידן במקרה לדוןאם נפרעה, וכבר אחרת בפעם שניתנהנפרע שכבר היום דשמא כפרן חשיב בכה"גולפי"ז אדעתא. ולאו זוכרת אינה החובתשובה הפתחי הבנת לפי שאף לומר צריךמעולם לויתי לא שכשאמר ברעק"א הנז'צ"ל אחר מאיש שלוה עדים ע"י והוכחשכבר דאם לו, חייב ועדיין לו פרע לא דעדייןשאין אדעתיה דלאו ביה אמרינן לו פרעכל שעשה ההלוואות כל לזכור חייב הואע', דסימן לההיא בפשוטו ודמי חייו ימילויתי לא כשאומר דשמא בזה צ"ע ואכתידהוחזק אמרינן בזה אדם משום מעולםודאי דזה נפרעה שכבר בהלואה אף כפרןוהכי בחייו פעם לוה בכלל אם זוכר אדםדידן בנידון גם וא"כ ופשוט, מסתברא

נועםאמרי יז מזסימן

הרי לאדם, ערבתי לא שמעולם שאמרהחוב על שערבה כשהעידו כפרנית הוחזקהלה היה בעבר ערבה שהיתה דכיון אחר,ולא ערבות, פעם עצמה על שקיבלה לזכורלשום מעולם ערבה שלא לומר לה היה

אדם.

דחייבוהנה כפרן דהוחזק זה דין בעצםבפני הלויתיך לו דאמר וכגון לשלםפלוני ובאו להד"ם, ואמר ופלוני פלוניהם ואין בפניהם שמנה והעידו ופלוניביה דאמרינן מתנה, או הלואה אם יודעיםצ"ב לכאורה כפרן, דהוחזק משום דחייבומצד לחייבו, א"א העדות מצד דהריתיתי מהיכי בשקר ונתפס כפרן שהוחזקבינה באמרי יעויין ואמנם ע"ז. שישלםוהיכא) ד"ה י"ז סימן ונטען טוען הלכות (חו"מרק חיובו כפרן דהוחזק זה דדין שכתבלחייבו, אין דמדאורייתא ומבואר מדרבנן,חייב. הוא מדרבנן מדוע צ"ב עדיין אך

גביוהנה ע"ב ל"ד שבועות במס' בגמראלך מניתי מנה לחבריה דא"ל ההואעמוד בצד עברתי לא א"ל זה, עמוד בצדבצד מים דהשתין סהדי ביה נפקי מעולם זהרבא א"ל כפרן הוחזק ר"נ אמר זה, עמודדאיניש עליה רמיא דלא מילתא כל לר"נהתוס' שם הקשו אדעתיה, ולאו לה עביד

סהדי) אתו מההיא(בד"ה כפרן דהוחזק לר"לוהלה בידך לי מנה דאמר ע"א ג' ב"מ דרישמעידים והעדים כלום, בידי לך אין אומרחמישים לו ישלם חמישים, לו שחייבכפרן הוחזק יהא והשתא השאר. על וישבעשחייב שהעידו עדות גרע דלא הכל ויפרע

דהכא ותירצו הכא. מדהשתין חמישיםמשמעדקא זה עמוד בצד עברתי לא מר

עמוד בצד מעולם עברתי דאם למימר דבעיכשהעידו בכל כפרן הוי ולכך חייב אני זהלא התם אבל זה, עמוד בצד שהשתין עדיםפורע ואותם בחמישים אלא כפרן הוחזקדהביאור מבואר ובדבריהם התוס'. עכ"לאינו לשלם שחייב כפרן דהוחזק זה בדיןהודאה מכח אלא שקר, על שנתפס משוםוה"נ ליה, מחייבינן כפירתו מתוך היוצאתפלוני בפני הלויתיך מנה לו שאמר במקרהשמנה עדים ובאו להד"ם ואמר ופלונידמדבריו משום הוא דחייב וכו' בפניהםשהרי הלואה הוו כסף קיבל כן שאם עולההאמרי דברי ולפי היתה. מתנה טען לאחיובו כפרן שהוחזק לעיל שכתבנו בינהמשום בזה דאין צ"ל בהכרח מדרבנן,כאן שאין כיון מדאורייתא, בע"ד הודאתהודאה רק אלא מלא בפה גמורה הודאהבעינן ומדאורייתא הכפירה, מכח היוצאתהוא כי יאמר "אשר כדכתיב גמורה הודאהע"ב ס"ה בקידושין ברש"י כמבואר זה"

עדים) כמאה דין בעל הודאת מבואר(ד"ה וכן .יעו"ש. י' סעיף ד' סימן בתומים

מכחויש חייב כפרן דהוחזק לבאר שרצוהתביעה דעצם התובע של תביעתוטוען הוא שאם אלא ממון מחייבת בב"דהואיל והכא נפטר, הוא להפטר טענההטענה זכות את ממנו נטלו כפרן והוחזקויעויין התובע. טענת מכח לשלם חייב ולכךדהביא כ"ד סי' א' חלק חו"מ אג"מ בשו"תשכתב זצוק"ל שך הגראמ"מ מרן דברידבריו. על שכתב מה עיי"ש בטענתו, דזוכה

נועםאמרי ונטען טוען הלכות מח

לדינא: העולהúà íìùì íàä úà áééçì à"àã äàøðúðòèì äçëåä ïéàã øçàî úåáøòä

íà ÷ôñ àåäå åì äáøò àéä ïëàù ïáåàø,ä"òîîäå úéðøôë ä÷æçåä áéùç

.ã"ñá éúáúë ã"òìðäå

יח סימןמכחישו והלוה נפרע שהחוב מודה כשהמלוה חוב פריעת

ïîæשאלה: òéâäùëå ,ç"îâ ìòá ïåòîùî øìåã 1000 êñ äåì ïáåàøúøáçîá éë ç"îâä ìòá ïòåè áåçä úà òåøôì àáå ïåòøôääùòî úà øëåæ åðéà àåä íðîàå ,åáåç úà òøô ïáåàøù áåúë ç"îâäíàå ãåàî åìöà äðéîà úøáçîäù éøá úðòèá ïòåè àåä ìáà ,ïåòøôäåìéàå ,úàæ øëåæ åðéàù úåøîì úîàä éäåæ éàãå òøôð áåçäù äá áúëðïáåàø áééç íàä ,åáåç úà òøô àì ïééãòù øåøá ïôåàá øëåæ ïáåàø

.àì åà áåçä úà òåøôì

כתבתשובה: י"א סעיף ע"ה סימן בשו"עמנה לך אני חייב לוה אמר וז"ל:פטור כלום חייב שאינך לי ודאי אומר והלהכאילו דהוי חייב שהוא בודאי שיודע אע"פהוי דלא ביאר שם ובסמ"ע עכ"ל. לו, מחללך חייב אני לו שאמר דכיון בטעות מחילהעשה לא והוא לדקדק ליבו אל להשים הו"לא"כ לי חייב אינך בודאי אמר אלא כןהסמ"ע והוסיף שלם, בלב לו מחל בודאימהמנינן לא בחשבוני טעיתי ואמר חזר דאםיכול דאינו בפירוש מחל כאילו דהו"ל ליה

יעויי"ש. בו, לחזור

השו"ע,אמנם מאופן בתרתי חלוק נידו"דבמחברתא) בדק שהרי דקדק דהכא

אין ובזה שנפרע שכתוב ומצא הגמ"ח שלידיעה מתוך אומר דאינו ב) שמחל, סבראאלא לו שמחל דנימא לו חייב שאינונראה ולכן במחברת, כתוב שכך שאומרלדידיה דהרי למלוה לשלם חייב דהלוהשהוכחנו וכמו חייב דהוא כלל ספק ליכאהיה ליה דמחיל הסברא לאו דאי מהשו"עמחילה לסברת דליכא והכא לשלם חייב

לשלם. הוא חייב וכמש"נ

לדינא: העולהç"îâì òåøôì áééç äåìäã èåùô äàøð

àìå äåìù øåøéáá òãåé éøäù áåçä úà

.òøô

נועםאמרי יט מטסימן

יט סימןידו כתב כנגד פרעתי טענת

ìòשאלה: åîéúçä àì ç"îâä ìòáå ,ç"îâî øìåã óìà äåì ïáåàøäåìä áúë åéìòå åñ÷ðô úà àéöåä àìà ìáå÷îë äàåìä ñôåèòáåú ïåòøôä ïîæ òéâäùë .ç"îâä ìòáî øìåã óìà äåì àåäù åãé áúëá÷ôåñî àåä éë ïòåè ïáåàø êà ,åáåç úà òøôéù ïáåàø úà ç"îâä ìòáåðéà àåä íâ íðîà éë øîåà ç"îâä ìòáå ,äàåìää úà òøô øáë àîùáééç íàä ,áééç àåäù íåùø ñ÷ðôá êà àì åà äòøôð äàåìää íà øëåæ

.áåçä úà òåøôì ïáåàø

ליתשובה: ברי טוען הלוה ראובן היה אםאף על נאמן היה ששילמתישלא ברי בטענת כנגדו טוען שהמלוהדדעת כ' סעיף ס"ט בסימן דיעויין שילם,נגד פרעתי לטעון הלוה דנאמן הוא השו"עהלוה דאין הרמ"א דעת ואילו ידו כתבכשטר דדינו כת"י נגד פרעתי לטעון נאמןקים לומר הלוה מצי וא"כ זה, לענין בעדיםברי בטוען זה כל אכן השו"ע. כדעת ליטוענים ששניהם דידן בנידון אבל שפרעתילא. או חייב בכה"ג האם לברר יש שמא,

מלוהויעויין השו"ע שפסק ס"א נ"ט בסימןוטוען מקויים חוב שטר שהוציאיודע איני אומר והמלוה פרוע שהוא הלוהא' בס"ק ובסמ"ע עכ"ל. בו, גובה אינווהמלוה ברי טוען דהלוה וכיון וז"ל: פירשעכ"ל. מריה, בחזקת ממונא מוקמינן שמאלהחזיק עדיף ברי ושמא דברי משום והיינודאיתרע ואמרינן שטרא, בדאיכא אף ממוןשם ובש"ך שמא. טוען שהמלוה כיון שטרא

המהרשד"ם דברי הביא א' מ"ד)ס"ק (בסימןאינו ברי טוען שהלוה היכא דדוקא שכתבטוען כשהמלוה זה בשטר לגבות יכולשגם אע"פ שמא טוען הלוה אם אבל שמא,שטרא מבטלינן לא שמא טוען המלוהלהלכה, עמו הסכים שם והש"ך מספק,

יעוי"ש.

כשטרולפי"ז דינו דכת"י הרמ"א לדעתפרעתי, לומר נאמן דאינו לעניןלפרוע הלוה חייב דבנידו"ד ודאי א"כהמהרשד"ם מדברי שעולה וכמו לגמ"חדבכת"י דסובר השו"ע לדעת אכן והש"ך,בזה כשטר, דינו ואין פרעתי לטעון נאמןהמהרשד"ם דברי כל דילמא להסתפק ישדבשמא אמרינן דבזה בעדים בשטר אייריהשטר, מכח וגובה שטרא איתרע לא ושמאאמרינן ושמא בשמא אפילו בכת"י אבלבהלכות חושן בפתחי ויעויין דאיתרע.בצ"ע. שנשאר ע"ח ס"ק פ"ב הלואה

נועםאמרי ונטען טוען הלכות נ

בגמ"חאכן דאיירי דבנידו"ד לחדש נראהדאף נראה אנשים להרבה שמלוהשאומר בכך רעותא נחשב אינו שמא שטועןאמרינן ולא ההלואה נפרעה אם יודע שאינודהכי דאדעתא ומסתבר למידע, ליה הויאינו ודאי ההלואות מריבוי שהרי הלוהופעם וכל ואחד, אחד כל הלואת לזכור יכולכאדם נחשב הגמ"ח של השטר עם שיבואפרטי לאדם דמי ולא ברי, בטענת הבאשמא דטוען היכא דבזה לחבירו שמלוהפרעו אם למידע הו"ל דאמרינן רעותא איכאלשלם צריך דבנידו"ד נראה ולפי"ז לא, או

לגמ"ח.

ואייריועוד הואיל זה טעם דמלבד נראההוא מקפיד דלטענתו בגמ"ח בנידו"דההלואה, שטר את מיד לקרוע פירעון בכלהלואה שטר ברשותו שיש היכא ממילאויש לו, פרעו שלא ברי כטוען הדבר נחשבה' סעיף צ"א בסימן דמבואר למאי לדמותו

של פנקסו ע"פ לדון יש וז"ל: השו"ע דפסקואפילו ענייניו בו לכתוב שרגיל אדםרגלים דיש היכא הקטנים מיתומים להוציאעכ"ל. אמת, הוא בפנקס שכתוב שמה לדברהרא"ש בשם הביא כ"ה ס"ק בש"ך ושםבפנקס עסקיו כל מיד לכתוב שרגיל שמילהישבע יכול בפנקסו זה עסק מצא ולאמצאו שלא כיון ברי כמו דהוי עליושרגיל באדם דדוקא שם כתב בפנקסו,אמנםחיישינן הכי לאו דאי בפנקסו מיד לרשוםפי דעל קמן מבואר הרי שכח. לביני דביניכך. על להישבע אף ברי טענת חשיב פנקסהגמ"ח בעל לטענת שבנידו"ד כיון ולפי"זבכל בכיסו שמצוי בפנקס כותב תמיד הואלבעל לשלם ראובן וחייב כברי חשיב שעה,

הגמ"ח.

לדינא: העולהäàåìää úà ç"îâì íìùì áééç äåìä

.ìáé÷ù øìåã óìà êñá

נועםאמרי כ נאסימן

ערב הלכותכ סימן

פגומים ונמצאו שנרכשו מוצרים עבור ערבותòéöäåשאלה: ïåòîù àáå ,íùëåøì éãë ìîùç éøöåî ìò ïééðòúä ïáåàø

äáåè úåëéàá åìà íéøöåî øëåî àåäù ì"åçá øáç åì ùé éë åìêà äòöää úà ìáé÷ ïáåàø .õøàá íéøëåîù äîî øúåé ìåæ øéçîáå øúåéúà úéùéà øéëî åðéàå úåéäá ä÷ñéòä ìò áøò úåéäì ïåòîùî ù÷éáàá áøò úåéäì åúîëñä ïéâáå ,áøò úåéäì ïåòîù íéëñäå ì"åçî øëåîäøìåã 15,000 ìù øéçî ìò íäéðéá åîëéñå øëåî åúåà íò øù÷á ïáåàøâåñì íéîéàúî åéäé íéøöåîäù øëåîä íò ïáåàø äðúäå ,íéøöåîä ìë ìòì"ðä êñä úà ïáåàø íìéùù øçàì .õøàá ïàë åá íéùîúùîù ìîùçäììë åãáò àì íéøöåîä ïî ÷ìç åúáæëàì êà ,íéøöåîä åéìà åçìùð

ë òãåð ïîæ øçàì .õøàá ìîùçä âåñì åîéàúä àì í÷ìçåøëåîä éäúòå ,åæ ä÷ñéò ïéâá íåìë åðîî àéöåäì à"àå ìâøä úà èùô ì"åçîìò áøò åúåéä ó÷åúî ì"ðä íåëñä ìò áøòä ïåòîù úà ïáåàø òáåú

.ïáåàø úòéáúë íìùì ïåòîù áééç íàä ,ä÷ñéòä

סתם,תשובה: ערב נחשב שמעון בפשוטובשו"ע לן דקיימא (סימןוכמו

ס"ב) מעותקכ"ט מתן בשעת להם אמר דאםצריך ואינו הערב נשתעבד ערב, ואני הלוהולא דאפילו הוסיף שם ברמ"א אכן קנין.להלוות למלוה שאומר רק בהדיא נתערבוהיה פיו על ועשאו הוא, בטוח כי ללוהלו, נתערב כאילו דהוי לו, לשלם חייב שקר,בסמ"ע כמבואר דגרמי מדינא הוא זה ודין

שם(סק"ז) הגר"א בביאור הוא (סק"ה)וכןוחידש לשולחני, דינר למראה זאת דדימהבשעה שכבר בנתגלה רק דחייב הסמ"ע

אם אבל מקולקל, היה הוא, בטוח לו שאמרלשון זה שאין פטור, כך אחר נתקלקל

ערבות.

מתחילהובנידון שכבר יתברר אם דידןגרמי מדין חייב רמאי, היה המוכרשם הש"ך דברי לפי ואפילו לראובן, לשלם

דרק(סק"ז) שלמה של הים בשם דהביאמכל חייב, סמיכנא קא דעלך חזי לו באמרשיקנה שמעון לו שאמר דידן בנידון מקוםקא דעלך חזי לו כאמר חשיב ערב, והואכך אחר שנתקלקל במקרה אבל סמיכנא,

נועםאמרי ערב הלכות נב

דגרמי, דינא ליכא שלפנינו השאלה כנידוןערב. מדין לדון וצריך

בשו"עוהנה ט')יעויין סעיף קל"א (סימןמכר ראובן שאם שכתבו יש וז"ל:עליו, אחריות וקיבל לוי ובא שדה, לשמעוןערב שהוא מידו קנו ואם לוי, נשתעבד לאשיתבענו עת בכל זה מכר דמי לשלםויש כתב וברמ"א חייב. זה הרי שמעון,מתן בשעת באחריות ערב דאין אומרים

ומשתעבד. אסמכתא משום מעות

כ"הומקור פרק ברמב"ם הוא זה דיןולוה ז')ממלוה נחלק(הלכה ושם

זה הוא שבוש אברהם אמר וז"ל: הראב"דואין משתעבד, מעות מתן בשעת אמר שאםובביאור עכ"ל. אסמכתא משום בערבותהרב דרכים, כמה מצאנו הרמב"ם דבריבדעת הנראה אבל וז"ל: כתב שם המגידבזה כיוצא שערבות הוא ז"ל, ורבותיו רבינושהמעות דעת על שהוא ערבות כשאר אינומן או הלוה מן או המלוה ויגבם יגבואת כשנותנים דמכר ערבות אבל הערב,ואין נותנין להשתקע דעת על המעות,אם הקרקע על אלא הדמים על אחריותהוקרה אם דודאי לך ותדע ממנו, יטרפוהמגבין דמוכר, חוב בעל וטרפה הוזלה אוטריפה בשעת שוה שהיא מה כפי ללוקחכאן אין ולפיכך שקנאה, הדמים כפי לאעל והוא הקרקע, על אלא המעות על ערבותדהלואה כערב ואינו מידו יוציאוה אם תנאיוכאן ידו, מתחת המעות מוציא שהמלוהכאן לומר ואין הקרקע, את מחזיק הלוקח

אסמכתא בערבות ויש הלוהו אמונתו עלעכ"ל.

כמוובביאור וז"ל: ביאר שם הגר"אדערב [קע"ג] שם בב"ב שכתובאבל וכו', הנאה בההוא אלא אסמכתא הואלא אסמכתא הוא עצמו בערבות אםיטרפוהו, שאם אלא מעותיו כל נשתעבדאף שיטרפוהו, מנת על לקח לא ולכתחילהיפרע לא שאם דוקא בהלואה דגם גב עלאבל הנאה, ובההוא תיכף הלוה נתחייב שםונראה עכ"ל. תיכף חיוב שום לו אין כאןדהטעם המגיד הרב בשיטת הולך דהגר"אהוצאת ובשעת הואיל הערבות חלה דלאמה על היא והערבות קרקע, קנה המעותהמעות על ולא כך, אחר הקרקע לו שיגבושנותנים המגיד הרב שביאר וכמו שנתן,דהיום נמצא גוביינא, בשעת ששוה מה כפיממנו שיקחו בתנאי רק כלל נתחייב לאהערב דסומך ערבות אין זה ועל בעתיד,בערבות אסמכתא והוי ממנו יקחו דלאמוציא דהיום ערב בכל משא"כ עצמה,חיוב, כאן ויש ללוה אותם ומלוה מעותומשעבד גמר עליה דקסמיך הנאה ובההיא

נפשו.

ערבות,לפי דשייך נראה דידן בנידון זהידו מתחת המעות כשהוציא שהרימתחייב ושפיר הסחורה, את קיבל לא עדייןהסחורה על ולא שהוציא הכסף על לוקרקע מיד דקיבל להתם דמי ולא שיקבל,בעלי ממנו יקחו שמא היא הערבות וכל

חובות.

נועםאמרי כא נגסימן

בטורועוד מבואר אחר קל"אביאור (סימןי"א) עלסעיף שלא נשתעבד לא וז"ל:

קונה אדם שפעמים השדה, קנה אמונתודזבי איניש דעביד באחריות, שלא ןשדהדינא הטור ביאור ולפי עכ"ל. ליומיה ארעאולא קרקע בקנה רק הוא דהרמב"םבמטלטלין דאיירי דידן ובנידון במטלטלין,

הערבות. חלה

נראה(שם)בב"יויעויין ולי הטעם, שביארנכנס והלה לחבירו מלוה דכשאדםלהוצאה דמלוה כיון בשבילו, ערב לואדעתא נחית הערב שנכנס מעת ניתנה,הלכך בעדו, הוא ויפרע הלואתו זה שיוציאכיון דשדה בערב אבל אסמכתא, הויא לאמערער, עליו ואין שדה שמוכר רואהו שזהשלא ליה דקים אדעתא כשמתערב ודאייודע היה ואילו נחית, זה יד מתחת יוציאוהמתערב, היה לא ידו, מתחת שיוציאוהדהערב והיינו עכ"ל. אסמכתא הויא הלכךזה על סומך שהוא לפי משתעבד לאידו, מתחת יוציאוה לא שקנה זו שקרקעבכל משא"כ עצמו, משעבד הוא ואיןולא אותם ומלוה מעות שמוציא הלואהשהרי הערב משתעבד כלום, תמורתם קיבל

תרומה בגידולי [ויעויין הלוהו, אמונתו עלה') סימן א' כל(חלק הרי הב"י על שהקשה

יהיה שמא ספק איכא דעלמא בערב לוהעוד ועיין ניחא, דברינו ולפי וישלם, עשיר

סק"ז)בתומים ].(כאן

שחלהולפי פשוט נראה המתבאר כלמוצרים שלח שהרי וביותר הערבות,ונמצא עובדים, ואינם מתאימים שאינםהלואה למפרע ומעות טעות מקח דהוינ"ח. סעיף רל"ב בסימן ברמ"א כמבואר

הדיןאכן מה הרמב"ם בשיטת לעיין ישמקח כאן דאין גזולה, שדה בנמצאת

האזל ובאבן ז')כלל, הלכה מלוה כ"ה (פרקשהרי הערבות דחלה נראה דמסברא כתבהרמב"ם מדברי אבל הלואה, למפרע מעותביאור לפי אכן יעו"ש, חילק דלא נראהמשתעבד לא בגזולה דגם שפיר, אתי הב"יתמורת קרקע שקיבל רואה דהרי הערב,חובות בעלי של לערעור חושש ואינו כספו

משתעבד. לא ולכן נגזל, של או

לדינא: העולהúåòî ïúî úòùá áøòë áéùçã äàøð

.íìùì áééçå

כא סימןחוב עבור ערב המשעבד נוסח

äìäåשאלה: ,úåàåìäì ç"îâ ìòá àåäù ïáåàøî äàåìä ù÷éá ïåòîùéåìî ïåòîù ù÷éá .äàåìää ìò áøò íéúçéù éàðúá íéëñä.åîù úà íúçå áåçä ìò éàøçà àåäù øééð ìò áúë àåäå úåáøò íåúçéù

נועםאמרי ערב הלכות נד

éåìì äåìîä ïáåàø äðô ,åáåç úà òøô àì ïåòîùå ïåòøôä ïîæ òéâäùëéôë áåçä úà íìéù éåì ïëàå ,åúåáøò ïéâá äàåìää úà íìùì åòáúåïåùì àîùã ,éåìî ïåîî àéöåäù ïáåàø äùò ïéãë íà ïåãì ùéå .éåàøäïåîî åðîî àéöåäù àöîðå êëá áøò äùòð åðéàå áøò ïåùì åðéà éàøçà

.ïéãë àìù

ערבותתשובה: אם לדון יש זה בנידוןאו ערב, חשיב "אחראי" בלשוןכוונתו וכל ערבות דיני כלל בזה נתפס דלאהלוה את לשדל דהיינו אחראי להיות היתהלדון יש ערב, חשיב אם ואף חובו. שיפרעקבלן כערב או סתם כערב חשיב אי עוד

שביניהם. הנפק"מ נבאר ולהלןהגר"אומצאתי דבביאור ע"זבס"ד (סימן

השו"ע,סק"ט) דברי על הביאאחד, מקח שלקחו או כאחד, שלוו דשניםשלא פי על אף לזה, זה ערבים שניהםגובה מהם, לאחד נכסים אין ואם פירש,לא נכסים, לו יש אם אבל הכל, מחבירוערב דין לו יש כי תחילה הערב את יתבע

לירושלמי הגר"א ציין ושם דבר, (רישבכלהפקדון) שבועת אמרהפרק הדא יוסי רב אמר

כתבין דלא גב על אף מאחד, שלוו שניםוערבאין אחראין לזה, זה וערבאין אחראיןהתרומות בעל דעת את והביא וכו', לזה זה

ב') סעיף מ"ד הוא,(שער קבלן לשון דאחראילשון דאחראי מהרמב"ם הוכיח והגר"אאחראי דלשון נמצא יעו"ש, הוא סתם ערבכערב או סתם ערב חשיב אי בפלוגתא תליערב. עכ"פ דחשיב פליגי לא וכו"ע קבלן,

דחשיבונמצא השיטות דלפי האמור, לאורלגבות יכול ראובן אין סתם, ערבולא לדין הלוה את שיתבע עד מהערב

דידן ובנידון נכסים, כלל לו שאין או ישלם,ויותר כדין. שלא הוי מיד לערב שתבעובערב ח' סעיף קכ"ט בסימן דקיי"ל למאיפטור, הלוה פרע אם יודע איני דאמר סתם

כ משא"כדחשיב נתחייבתי, אם יודע אינידחשיב חייב, יודע איני דקאמר קבלן בערבברמ"א וכמבואר פרעתיך, אם יודע איני

והמלוה(שם) פרעתי, טוען הלוה דאם דפסקהיסת, הלוה נשבע אם פרע, שלא טוען

שם והסמ"ע והערב, הוא כ"ג)נפטר (ס"קאינו קבלן ערב אבל סתם בערב דוקא פירש

שלמה בחכמת מבואר והטעם (שם)נפטר,אם יודע כאיני חשיב סתם דבערבכאיני חשיב קבלן ערב ואילו נתחייבתי,בעצמו, כלוה דחשיב פרעתיך, אם יודעאותם והלוה לידו המעות קיבל דכאילוכת"י רק דיש דידן ובנידון יעו"ש. ללוהלך פרע שמא הערב אמר מצי שטר, ואיןלטעון דנאמן הסוברים לדעת הלוה כברס"א. ס"ט בסימן כמבואר כת"י נגד פרעתי

הואהעולה אחראי לשון דאם הנ"ל מכלאמר מצי מספק רגיל, ערב לשוןזמן כל פרע, לא אם ואף פרע שמא הערבעדיין לשלם בידו ויש לשלם חייב שהלוהצריך ממנו גבה ואם הערב, נתחייב לאהערב הסכים דאמנם כספו, את לו להחזירהוא שחייב שחשב מפני רק זה אך לשלם,

נועםאמרי כב נהסימן

צריך חייב, שאינו וכשנתברר עתה, לפרועזה לדין והמקור מעותיו, לערב להחזיר

בהערה .1יעויין

כסףולפי וכבר הואיל דידן בנידון זהוהוא המלוה ביד נמצא הערבבעל כדעת לי קים אמר מצי מוחזק,הוי אחראי דלשון ליה דסבירא התרומות

קבלן. ערב לשוןיעוייןאכן קבלן, ערב אני בשטר כתב אם

י"ח)ברמ"א סעיף קכ"ט שפסק(סימןבש"ך ושם קבלן, כערב ל"ז)דחשיב (ס"ק

העיטור בעל כדעת פסק דהמהרשד"ם הביאעד סתם כערב דחשיב התרומות ובעלאף זה ולפי יעו"ש. נותן, ואני לו תן שיאמרקבלן, כערב חשיב אחראי דלשון נאמר אםלש"ך ליה סבירא קבלן אני בכתב גם הרידידן בנידון מקום ומכל סתם, כערב דחשיבכערב דהוי לי קים אמר מצי בכסף, שמוחזק

קבלן.

לדינא: העולהóñëä úà øéæçäì êéøö äåìîä ïéà

.áøòì

כב סימןהלוה מיהו ידוע כשלא ערב חיוב

ñôåèáשאלה: íéúçäå óñë íåëñ ïáåàø ìù ç"îâäî äåì ïåòîù,ñôåèá åîù úà íåùøì çëù êà ,íéðìá÷ íéáøò éðù äàåìääç"îâä ìòá äðô ,áåçä úà ïåòîù òøô àìå ïåòøôä ïîæ òéâäùëåúåà åìàù íäå ,íúåáøò ïéâá äàåìää íåëñ úà åîìùéù éãë íéáøòì

קע"ד1. ב"ב בגמרא מבואר מעותיו, לו להחזיר המלוה צריך כדין שלא הערב מן גבו שאם זה ויסודחנין רב סלקיה ללוה, דלתבעיה מקמי [דלוה] לנכסי למלוה דאחתיה דיינא ההוא התם: דאיתא ע"אקסבר ייבא דרב בריה חנין רב לאו אי מילתא, הא כי למעבד חכים מאן רבא אמר ייבא. דרב בריהלא וקי"ל הערב, מן יפרע לא ערב ע"י חבירו את המלוה ותנן יתיה, מערבין אינון איניש דבר נכסיהחוזר. משנה בדבר דטעה חוזר נמי דהדין פירש הרי"ף) מדפי ע"א (פ"א שם ובנימוק"י תחלה. ערב יתבעבספר ועיין הערב. מנכסי המלוה את שסילק היינו "סלקיה" דפירוש מדבריו שנראה שם בריטב"א ועייןקכ"ט סימן בסמ"ע ועיין הערב. מנכסי המלוה את שמסלקין נמי שפירש ס"ג) צ"ח (סימן המשפט אולםמסלקין ללוה שתבע קודם הערב לנכסי המלוה והוריד שטעה שדיין המישרים בשם שכתב כ"ב ס"ק

דמסלקין שפירשו אותם דאף ונראה ס"ה. צ"ח בסימן בטור הוא וכן עכ"ד. כוונתםאותו, אין הדייןבגמרא יעב"ץ בהגהות וע"ע מסלקין. הדיין את שאף חידשו אלא המלוה, את מסלקין דאין לאפוקינכסי את ממנו להוציא וא"א אלימא גברא שהמלוה דמיירי משום לדיין שסילקו שפירש הנ"ל, בב"במסלקין המלוה את דאף ליה פשיטא מ"מ הדיין, את היינו דסלקיה דס"ל דאף בדבריו ומבואר הערב.

הערב. מנכסי

נועםאמרי ערב הלכות נו

÷ãá ,åæ äàåìä ìò íéáøòë íéîåúç íä ïëàù àãååì éãë äåìä åäéî÷ø àìà äåìä íù åá áúëð àìù úåàøì çëåðå äàåìää ñôåèá ïáåàøúà äðîî úåäæì à"àù ïôåàá àéä åúîéúçå ñôåèä úéúçúá åúîéúç,åîúç éîì íéøëåæ íðéà íéáøòä ïëå äåìä åäéî øëåæ åðéà àåäå ,åîùíðéàù åà íéáøòë äéìò åîúçù äàåìä úà òåøôì íéáøòä íéáééç íàä

.äåìä åäéî òåãé àìù ïåéë íéáééç

באתשובה: היה אם לדון יש תחילהלומר נאמן אי ללוה יד בכתב

בשו"ע יעויין דהנה סעיףפרעתי, ס"ט (סימןנגדב') פרעתי לטעון דנאמן היא מרן דדעת

בידי שטרך לו לומר יכול ואינו יד, כתבאינו גמור שטר שאינו שכיון בעי, מאיכתב שם וברמ"א בידו, להניחו חוששנגד פרעתי לומר נאמן דאינו הרמ"ה דדעתשעיניו מה אלא לדיין דאין וסיים יד, כתב

ע"ש. רואות

ליכאלפי לוה ליכא דאי בידינו כלל הרי זהיכול היה לא ומהלוה והואיל ערב,הדין הוא החוב, שנפרע טוען דהיה לגבותמאמינים דהערבים היכא אכן מהערבים.אם לדון יש כן גם החוב, נפרע דלא למלוהמי נודע לא היום שהרי חייבים, הערביםיוסף לשני ודמי לוה, כליכא וחשיב הלוהדפטור ערבות, וחתם בעיר שמעון בןואי מהלוה, לגבות יוכל לא שהרי מלשלםבגמרא וכמבואר ערב, ליכא לוה ליכא

ע"א)בבכורות אומרת(מ"ח זאת ירמיה א"רולקחו אחת בעיר שהיו שמעון בן יוסף שנימהם אותה גובה בע"ח בשותפות, שדהדידך מנתא מסיקנא בדידך אי ליה דאמרדחברך מנתא מסיקנא בחברך ואי שקילנא,אחד איש שהיא שם ופרש"י שקילנא. קא

מהם אחד וכל שט"ח מהם אחד על מוציאאםהי כי הוא אני לא לאמר מדחהו ה

טורף אחת, שדה שניהם בין ולקחו חבירי,דבר נכסי מכדי רבא ודחי ע"כ, חציה בע"חמידי איכא מי ביה ערבין אינון אינישתבע מצי ולערב ליה תבע מצי לא דלדידיהיפרע לא ערב ע"י חבירו את המלוה והתנןהערב מן יתבע דלא וקיי"ל הערב, מן

בשו"ע הובא זה ודין ע"כ. מ"טתחלה, (סימן.ס"י)

דהואילובפשוטו פטורים, דהערבים נראהשאפשר לוה לנו אין והיוםליכא לוה ליכא דאי וקיי"ל בדין לתובעו

בשו"ע וכמבואר מ"ט)ערב, יוסף(סימן בשנייעויין אכן אחד, בעיר הדרים שמעון בן

ח')ברמ"א סעיף קכ"ט שאם(סימן דפסקשהיה מודה והערב בהלוואה כפר הלוהדאף קמן הרי הערב, לשלם צריך הלוואהבדין, לתובעו אפשר אי שהרי לוה שליכאשהרי חייב, דהערב הרמ"א פסק מקום מכלדידן. בנידון וכן לוה, איכא הערב לדברי

בב"חועוד קכ"ט)יעויין על(סימן שהקשהבן יוסף דשני מהסוגיא הנ"ל הרמ"ארק בדין הלוה חייב דהכא ותירץ שמעון,משא"כ לוה, איכא הערב ולשיטת שכופר,מגברא גרע ולא שמעון, בן יוסף בשני

נועםאמרי כג נזסימן

דהוא נראה לכאורה זה ולפי וכו', אלמאשהרי לוה, דאיכא חשיב דידן בנידון הדיןכאן נמצא לא עתה ורק נמצא ידו כתב

תשובה בפתחי אכן סעיףהלוה. קכ"ט (סימןעלו') דתמה הכהן ושב שו"ת בשם הביא

המבואר שמעון בן יוסף בשני שהרי הב"חבן יוסף על שט"ח לו דיש מ"ט בסו"סליוסף שדה מכר שמעון בן ויוסף שמעון,מהקרקע לגבות יוכל לא השני שמעון בןכליכא דחשיב אמרינן שהרי ממ"נ שקנהממילא בדין לתובעו וא"א דהואיל לוההאמת את יודע שהקונה אע"פ ערב ליכאכליכא חשיב ומ"מ שמשקר, רק לוה שישלוה שמעון בן שיוסף עדים לו שיש אף לוהבן יוסף אותו הוא מי יודעים לא ורקוכתב הרמ"א על חלק זה ומכח שמעון,דחייב, נראה קבלן בערב ורק צע"ג, דדינויש סתם בערב דידן לנידון ומינה יעויי"ש.

חייב. לכו"ע קבלן ובערב מחלוקת

יושרוהנה שערי בספרו שקאפ הגר"שי') פרק ה' בזה,(שער חילוק כתב

פסק ולכך הלואה, שהיתה יודע הערב דהכאלדידיה ערב איכא דחשיב דישלם הרמ"אבקנה כן שאין מה הלואה, שהיתה דיודעבן ליוסף שהלוה בעדים שטר והביא שדההם דהעדים ידיעה נחשב לא בזה שמעון,זה לפי ידיעה. חשיב ולא דין לבית בירורואין דהואיל דידן, בנידון הדין דהוא נראהכתוב לא שמו שהרי הלוה זה מי ידועכל שהרי הערבים, את לחייב אין בשטרשבשטר עדות דרך היא מההלואה ידיעתנורק עדים שאין ומכ"ש ידיעה נחשב ולאנראה דין מין ובר לוה. כליכא וחשיב כת"יאי הגמ"ח בעל ראובן ובפשיעת דהואיללרשום דאג לא שהרי ללוה, לפנות אפשרלא דהערב סהדי אנן בשטר, הלוה שם אתאפשר שאי הדבר דסיבת היכא משתעבד

המלוה. בגלל הוא החוב את לפרוע

לדינא: העולהìòá ïáåàøì íìùìî íéøåèô íéáøòä

.ç"îâä

כג סימןהלוה מן מהסכום חלק הוציא אחד כשצד ערבות בחיוב

äàåìääשאלה: ñôåèá íéúçäå øìåã óìà ìù íåëñ ïåòîùî äåì ïáåàøïáåàø òøô àìå ïåòøôä ïîæ òéâäùë ,íéáøòë äãåäé úàå éåì úàïéâá äàåìäá å÷ìç úà íìùéù éãë äãåäéì äåìîä ïåòîù äðô ,åáåç úàøúòð óåñáìå ,åáåç úà òøôéù åéìò õçìå ïáåàøì äðô äãåäéå ,åúåáøòììåëä êñä ïî òáø åðééäã øìåã íéùéîçå íééúàî äãåäéì ïúðå ïáåàøíéùéîçå íééúàî ãåò åéìò óéñåä ,óñëä úà äãåäé ìèð .äàåìää ìù

נועםאמרי ערב הלכות נח

éåìì òãåðùë .äàåìäá å÷ìç ïåòøô øåúá äåìîä ïåòîùì íðúðå øìåãåðéä äãåäéì ïáåàø ïúðù íåëñä éë äãåäéì ïòè ,òøéàù úà éðùä áøòäíìåù àìù äàåìää ÷ìçù àöîðå ,äàåìää ãòá äåìîì øéùé ïåòøôïéá å÷ìçì ùé äæ íåëñå ,øìåã íéùéîçå úåàî òáù êñ àåä ïééãòøìåã äùîçå íéòáù úåàî ùåìù åðééäã úéöçî íìùé áøò ìëå íéáøòäàéöåäù äæ àåäå úåéäá éë äãåäé ïòåè åúîåòì .äàåìäì íúåáøò ïéâááééçúäù áåçä ïî ÷ìç úòéøôë äæ íåëñ áéùçäì ùé ,ïáåàøî óñëä úàáééçúäù éôë áåçä ïî úéöçî íìéù øáëù àöîðå ,áøò øåúá àåä åéìò

.éî íò ïéãä ,äîåàî øúåé íìùì êéøö åðéàå áøò øåúá

באופןתשובה: לחקור יש בתחילהחוב, על ערבים שני שחתמוערב אחד כל או הכל על ערב אחד כל האם

בשו"ע דהנה חצי, על סעיףרק קל"ב (סימןהרמב"םג') דעת בזה, דעות שתי הביא

ולוה ממלוה כ"ה י')בפרק אחד(הלכה דכלבשם המגיד הרב שם וביאר הכל, על ערבולעומתו לחצאין. שיעבוד דאין הרשב"א

סימןוהרמב"ן(שם)הראב"ד בטור (מובאערבשכ"א) אחד כל ערבים דבשני סוברים

פיו דעל משום והטעם מהחוב, חצי עלהרמב"ן מודה מקום ומכל חצי. רק הוציאגובה חלקו, לשלם אחד לערב אין דאםעל חוזר והוא החוב, כל השני מהערבדערבים שלוו כשנים דחשיב הראשון, הערב

בשו"ע כמבואר לזה, א')זה סעיף ע"ז .(סימן

לומרונמצא לוי יכול דידן דבנידוןכדעת לי קים המלוה לשמעוןחצי על ערב אחד דכל והרמב"ן הראב"דמהחוב שרבע לוי טוען וממילא חוב,ההלוואה, לעצם פירעון הם ללוה ששייכיםדהיינו הלוה ששילם הרבע בלי חוב ונשארהחוב את ונחלק דולר, וחמישים מאות שבע

יכול אתה ואין הערבים, שני בין לשניםכמו החצי כל את שאשלם ממני לדרושאלא החוב, רבע את הלוה שנתן לפני שהיהוחמשה שבעים מאות שלוש רק לשלם עליכלפי לוי לטעון יכול גיסא ומאידך דולר.על ערב דכ"א כהרשב"א לי קים המלוההכללי מסכום יורד שהפרעון ונמצא הכלהנותר חצי רק אשלם ואני ההלואה שלהכא דזיל מופסד, יצא שהמלוה ונמצא

ליה. קמדחי הכא וזיל ליה קמדחי

לטעוןוהיה יכול דהמלוה לומר מקוםהערב חלק על למחול יכול שהוא

בשו"ע וכמבואר ו')השני, סעיף שנים(שםמהם, אחד את המלוה ופטר ערבים שנכנסוהממון כל לתבוע המלוה שיכול אומרים ישחייב דידן בנידון וממילא השני. מהערבשלא ההלואה שאר את לשלם השני הערבשהרי טענה, זו אין אך עדיין. נפרעה

שם איירי(סק"ח)הסמ"ע דהשו"ע ביארעל ערב אחד דכל דס"ל הרמב"ם לשיטתלגבות יכול חלקו שמחל זה ולפיכך הכל,אחד דכל הסובר לרמב"ן אבל מהשני, הכלממנו לגבות שאפשר לוי טוען חצי, על ערב

נועםאמרי כד נטסימן

וטוען הלוה, ששילם הרבע אחרי חצי רקחצי לשלם לוי אתה צריך ממ"נ המלוהחצי על דערב דס"ל לרמב"ן שהרי מהחוב,בלבד, חלקו שילם דיהודה חשיב ודאיאני יכול הכל על דערב דס"ל ולחולקים

יהודה. של ערבותו על למחולבגיליוןויש דהנה דידן לנידון ראיה להביא

השו"ע על קל"ב)רעק"א סימן ציין(סוףהגדולה הכנסת עללדברי בהגהות נ"ח (סימן

ב') אות מהלוההטור כסף שלקח בערב דפסקשהוא המלוה לו ואמר למלוה, לשלם ובאהלוה של אחר חוב עבור זה כסף תופסלתפוס, יכול דאינו ופסק ערבות, עליו שאיןכתב ושם פרעון. הוי הערב שפרע למה אלא

מהשו"ע ראיה להביא סעיףדיש קל"ב (סימןשנים,ה') בשביל שערב אחד שפסק,

מהם איזה בשביל יודיעו המלוה כשיפרעאלמא ע"כ. עליו שיחזור כדי פורע הואוכל שירצה, חוב איזה לפרוע הערב שבידעל ולא אחד חוב על ערב כשהוא שכן

יעו"ש. השניפשטאכן שביאר כאן הסמ"ע מדברי

חוב איזה על קובע דהמלוה בשו"עהכנסת על הוא נחלק בזה הפירעון, יהיה

הש"ך דמדברי ואף והט"ז(סק"ו)הגדולה,

המלוה כשאין היינו קובע, דהערב נראה שםהם מודים מקפיד אם אה"נ אבל מקפיד,של לנידון פנים כל ועל יעו"ש. בזה לסמ"עאחד, חוב על רק ערב דהוא הגדולה הכנסתבדינו, הגדולה לכנסת שמודים אפשר בזההיה דהשו"ע, לדינא דינו שדימה ובמהאיירי שהרי ביניהם, חילוק דיש לומר מקוםהערב, קובע בזה ורק הערב של בכסףדהביא הגדולה הכנסת של בנידון משא"כבא היה הלוה שאם וכמו כסף, הלוהחוב על סיטראי לומר המלוה יכל בעצמו,הלוה, כסף מביא שהערב כן כמו אחר,שהביא זה דעצם שהבין נראה ומדבריולאיזה לקבוע זכות לו יש הכסף, את הערבומיניה פורע, שהלוה חשיב ולא ילך, חובהלוה, כסף הביא שיהודה דאף דידן לנידוןחובו על כפרעון להחשיבם יכול מקום מכללתבוע יכול זה ולפי הלוה, של ולא שלודהיינו ההלואה מחצית כל את מלוי שמעון

הלוה. ששילם רבע לקזז בלי חצי

לדינא: העולהáééçúäù éöçä ìë úà íìùì áééç éåìäãåäé àéáäù òáøä úà ææ÷ì éìáî åá

.äåìäî

כד סימןאחת בהלואה ערבים כמה חיובי סכום

äàåìääשאלה: ñôåèá íéúçäå ç"îâî øìåã 2000 êñ äåì ïåòîùïîæ òéâäùë .ïìá÷ áøò øåúá åîúç íìåëå íéáøò äùåìùíéáøòä ãçàì ç"îâä ìòá äðô ,åáåç úà ïåòîù òøô àìå ïåòøôä

נועםאמרי ערב הלכות ס

êà ,íúçù úåáøòä ïéâá äàåìääî øìåã 1000 êñ òåøôì åù÷éáåùé ,íéáøò äùåìù íéîåúç åæ äàåìä ìòù ïåéëîã áøòä ïòåè åúîåòì,äàåìää êñî ùéìùî øúåé íìùì åéìò ïéàå íìåë ïéá íåëñä úà ÷ìçì

.åúðòèá àåä ÷ãåö íàä

כתבתשובה: ס"ד קל"ב בסימן הטורשנים הרמב"ם כתב וז"ל:מהערב ליפרע המלוה כשבא לאחד, שערבוהיה לא ואם שירצה, מהם מאיזה יפרעמשני ותובע חוזר החוב כדי מהם לאחדעליו השיג והראב"ד וכו', החוב שאר דמיהם מאיזה שיפרע כלל מחוור אינו וכתביכול שאם הרמב"ן כתב וכן וכו', שירצההכל מהם אחד יפרע לא משניהם ליפרעאם אלא מחצה ומזה מחצה מזה גובה אלאהכל, מהשני גובה אז מהם לאחד אין כןשם. בשו"ע הדיעות ב' והובאו עכ"ל.היה לא השני הערב אם בנידו"ד ולפי"זאת לשלם חייב היה שהוא ודאי משלםלכל פנה לא שהגמ"ח כיון אמנם הכל,בפלוגתת תלוי זה לכאורה א"כ הערביםהחלק על לטעון הערב ויכול הראשוניםאכן הפוטרת. כדעה לי קים משליש שיותרפליגי לא כאן דעד לדחות דיש נראה באמתיכול דאין קבלן בערב אבל סתם בערב אלאדאינו כ"ש ללוה המלוה את לדחות הערבחייב. לכו"ע וא"כ לערבים לדחותו יכול

בסימןאמנם הגר"א בביאור יעויין באמתדביש מדבריו דמבואר י"ח ס"ק ע"ז

שלוו כשנים דינם קבלנים ערבים שניעל לוה נחשב אחד דכל בס"א שם המבוארראובן דיכול נראה וא"כ יעויי"ש. חציהוא דאין הגר"א כדעת ליה קים לטעוןהגר"א שדברי ואף משליש. יותר חייבשאר בדברי כן הוזכר שלא הם מחודשיםלשאר ס"ל ריהטא לפום וא"כ הפוסקיםלערב קבלן ערב בין חילוק דאין הפוסקיםכן כתב שהגר"א כיון מ"מ אמנם סתם,להדיא עליו שחולק מי מצאנו ולא בפירושהגר"א. כדעת לי קים לומר דיכול נראה

לערביםאמנם פנה הגמ"ח שאם ברור זהדיכול לשלם מה להם ואין האחריםהגר"א שכתב ואף ממנו, הכל לגבותודאי מ"מ חצי, על לוה אחד כל דחשיבהשני, הערב של חלקו על גם ערב דהואלערב אין שאם סתם מערב גרע לא דודאילדעת אף לכו"ע מהשני הכל גובה אחד

וכמבואר. הרמב"ן

לדינא: העולהíåëñî ùéìù ÷ø íìùì áééç ïáåàø

.íéáøòä ìëì åðô àìù ïîæ ìë äàåìää

נועםאמרי כה סאסימן

קרקעות חזקת הלכותכה סימן

מקורה בחנייה תשמישין חזקתøãç.שאלה: ïéòë äøåâñä äøå÷î äéðç íâ úììåëä äøéã ùëø ïáåàø

àìù ïåéë åæ äéðçá ùåîéù ïáåàøì äéä àì äøéãä úééð÷ úòùáåðëù ïåòîùá äçî àì ïëìå ,äéðç íå÷î äëéøöä úéðåëî åúåìòáá äúéääðù íéøùòë øçàì .òåá÷ ïôåàá åáëø úà äá äðçäå äéðçá ùîúùäùåúéðåëî êøåöì åúééðçá ùîúùäì õôç àåä äúòå ,úéðåëî ïáåàø ùëøåúîåòì .äéðçá ùåîéùä úåøùôà úà åì øéæçéù ïåòîùî òáåú àåäåïáåàø úàæ äàøå äá ùîúùäå äéðçá ÷éæçä øáëù ïåéëã ïåòîù ïòåèêéùîäì åì øúåîå äéðçá ùåîéùä ìò ïáåàø ìçî éøä ,äçî àìå ÷úùåäçéî àìå æéæ àéöåä íàã á"ñ â"ð÷ ïîéñ ò"åùá øàåáîëå ,äá úåðçìåìòá òðåîå ,åá ùîúùîå æéæä ìòá ÷éæçä éøä ,øúìàì øöçä ìòá åáíàä ,äéðçá ùîúùäìå êéùîäì ìåëé ïàë íâ ë"àå .åá ùîúùäì øöçä

.åúðòèá ïåòîù ÷ãåö

ע"אתשובה: כ"ח ב"ב בגמרא איתאליום מיום שנים ג' הבתים חזקתטעם רבא פירש ע"א כ"ט בגמרא ושםויותר בשטרו, נזהר אדם שנים ג' דעד הדבראם לטעון דנאמן והיינו נזהר, לא מכךוכן ואבד, שטר לו דהיה שנים ג' החזיקשכיון וז"ל: ס"ז ק"מ סימן בשו"ע הואאדם שום בו מיחה ולא שנים ג' בו שהוחזקמכרתו לומר ונאמן בשטרו, עוד נזהר לא

ואבדתי לי נתתו ולכןאו עכ"ל. שטרי,ויש קניתי שמעון טוען היה אם דידן בנידוןואבד מכר שטר לי והיה שנים ג' חזקת ליעל טאבו יש שלראובן מכיון נאמן דלא

לו והיה מזו גדולה מחאה לך ואין החניההרמ"א שכתב וכמו השטר, את לשמור

ק"מ ח')בסימן בית(ס"ס של מקומות וז"ל:עליו שמו כותב אחד שכל שהמנהג הכנסתואין שלו הוי עליו ששמו מי וכל כשטר הוי

כלום בו סימןלמערער ה' כלל הרא"ש (תשובתתשובתה') בשם תשובה בפתחי ושם ע"כ.

הקהל בפנקס שנכתב במקום דכ"ש חת"סיעו"ש. וכו' נאמן ע"י אלא נכתב ואינו

לאוהיה הנ"ל הטעם בלי דגם לומר מקוםשראובן הגם החניה על חזקה חשיבכיון מחה לא דהכא מטעם בו, מיחה לא

נועםאמרי קרקעות חזקת הלכות סב

לשימוש נצרך ולא מכונית לו היתה שלאלכלום, שתיקתו חשיבה לא ולכך בחניה

בשו"ע שמבואר ט"ז)וכמו ס"ס קנ"ד (סי'לומר שנראה הרמב"ן כתב מיהו וז"ל,מזיקו ואינו הואיל עליו להחזיק יכול שאינודבדבר ליה דסבירא והיינו עכ"ל. עדייןנזק לו יהיה כך שאחר אף כעת מזיקו שאינומקום מכל בו, למחות יכול שעכשיו ואףאמר דמצי חבירו החזיק לא מיחה לא אםאז. לי הפריע שלא כיון מחיתי דלא מאיהמבוארים המקרים מכל זה על קשה אכןבכותל מזחילה בהניח כגון קנ"ג בסימןשיכול אף ושתק מדראה דהחזיק חבירולכותל אז צריך היה לא כי מיחה דלא לומרסתרי דלכאורה צ"ע השו"ע דברי וא"כ זה,

אהדדי.

י"ח)בש"ךאכן לא(ס"ק דהריב"ש כתבאיש ובחזון הרמב"ן, בשם כן כתב

סק"ב) י"ב סי' דעת(ב"ב כן דאין כן גם כתבהמשפט אולם בספר ויעויין (סי'הרמב"ן,

ט"ז) סעיף בהסרתוקנ"ד שיש בדבר דחילקשל חלון לסתום לבין מזחילה כגון הפסדהפסד, לו דאין הרמב"ן קאי דעליו חבירוסולם ממעמיד שנא מאי לעיין יש ועדייןבסולם דהחזיק י"ג סעיף קנ"ג בסי' המבוארלא כי מיחה דלא לומר יכול ולא גדוללפי כי לדעת יש ואמנם וצ"ע. אז לו הפריעסכ"א קנ"ד בסימן בשו"ע הט"ז ביאורדלא הוא שם השו"ע של דדינו עולה

כהרמב"ן.

לואכן היה דלכו"ע נראה דידן בנידוןחזקה הוי מחה ומדלא למחות

חניה שראויה כיון בחניה, המחזיק לשמעוןרגיל שימוש וזה מחסן בתור גם לשמש זובחניה מחזיק שחבירו ומדראה אדם לכללו היה דברים בה מלאחסן בעדו ומעכב

חזקה. הוי מחה ומדלא למחות,ורקאבל טענה בלי חזקה טוען בנד"ד

הרמב"ם וכדעת מחילה (שנפסקמדיןס"ב) קנ"ג בסימן בתשמישבשו"ע החזיק דאם

החזיק זה הרי ושתק וראה חבירו בחצרדעת הביא ברמ"א שם אכן לאלתר,הרא"ש דעת והוא שנים ג' דבעינן החולקיםהקרקע בעל שהוא ראובן ובפשוטו ור"ת,דבעינן כהרמ"א לי קים ליטעון יכול בטאבומלהשתמש למנעו ויכול וטענה שנים ג'קמא מרא בחזקת קרקע מספק שהרי בחניהתשובה בפתחי בס"ד שמצאתי וכמו קיימא,

ג') ס"ק קנ"ג תשובת(סימן בשם שהביאושם מחילה מהני לא שטר שבמקום שבו"י,בעליה בחזקת קרקע אמרינן דבספק כתב

הראשונים. בעלים והיינו קיימא,עדותולכן מבני הוא ראובן אם לדון יש

מרן הוראת אחרי הנגררים המזרחשמעון זכה האם באחרונים וכנזכר הב"יבדעת [וגם זו חניה של התשמיש בחזקתל"ה סעיף קנ"ה בסי' הט"ז דעת הרמ"אגם אכן פליג, הסמ"ע אכן כהרמב"ם דפסק

ל"ב)לסמ"ע ס"ק הרמ"א(קנ"ג בדעת הסיקג' בעינן חבירו ברשות להחזיק בא דאם

יעו"ש]. וטענה שניםק"מוהנה סימן בשו"ע ט"ו)יעויין (סעיף

מסוים במקום בהמה העמיד דאםבטענת החזיק זה הרי שנים, ג' חבירו בחצר

נועםאמרי כה סגסימן

בנתיבות ושם לי, כ')מכרתו דאף(ס"ק כתבהמחבר ס"ב)לדעת קנ"ג דפסק(בסי'

במחילה סגי תשמישים דבחזקת כהרמב"םבו להחזיק דרוצה הכא שאני מיד, להחזיקכלל, בו ישתמש לא הבית ושבעל עולמיתלחזקת אלא תשמיש לחזקת שייך לא ובזהיעו"ש. וטענה שנים ג' ובעינן קרקעותבשל דמשתמש היכא דרק ביאורו ונראהשל כותל על מזחילה מניח כגון חבירולבעלים משמש הכותל דעדיין חבירו

שהנ לאחר גם ולאכמחיצה המזחילה, זה יחבזה הכותל, של התשמיש את לו ביטלידי שעל היכא כן שאין מה סגי, מחילהבעל של שימושו את לגמרי מפקיע שימושושנים ג' הבתים חזקת צריך דבזה הביתהנתיבות כדברי להוכיח דיש ונראה וטענה.חזקה, דאינה טענה עמה שאין חזקה מכללכל תשמישין חזקת לו יהיה שלא ומדועשפיר אתי הנתיבות לדברי אך הפחות.את לגמרי מפקיע ששימושו דבמקוםבמקום, להשתמש הבעלים של האפשרות

תשמישין. חזקת בזה שייך לא

לואכן דיש גדול דבסולם להקשות ישכדאיתא חבירו בחצר אף חזקה

י"ג)בשו"ע סעיף קנ"ג חיסרון(סי' שיש אףדשמא וצ"ל הסולם, שעומד במקום קרקעויכול מסויים למקום לאו דהחזיק בסולם גםדחשיב למקום ממקום להזיזו החצר בעלמסויימת קרקע לו דאין בעלמא כשעיבודביד ויעויין וצ"ע ודו"ק, בה להחזיק שבא

י"א)רמ"ה אות וז"ל,(פ"ג סולם גבי דכתבומעכב גמור קנין לדוכתיה ליה דקני כיוןמההיא החצר דבעל לתשמישתיה ליהעמו שאין בחזקה ליה קני היכי דוכתא

למורא שי בספר ויעויין עכ"ל, (קנ"גטענהכ'-כ"א) בזה.סעיף שכתב מה

ג'ולפי"ז בעינן לרמב"ם אף דידן בנידוןבחניה, זכה לא לכן וטענה שנים

בב"י עוד יעויין ח')והנה מחודש קנ"ג (סו"סיציאה שאלת וז"ל, הרשב"א דברי שהביאברור דבר תשובה, ג'. חזקת צריך אם וביאהחיסור בזה יש שהרי ג' חזקת שצריך הואונכנס ממש בחצירו משתמש שהרי קרקעולסתום חצירו לבנות זה בא ואם ויוצא,שלא כדי בידו מוחה לא זה הרי בפנינוהכא מכ"ש וא"כ עכ"ל, ביאתו דרך יאבדתשמיש מבטל ובזה ריכבו שמעון שחונה

בנתיבות אכן לגמרי, י"ט)ראובן סעי' (ק"מכגון מעשה דעשה מיירי דהרשב"א דחהבעלמא בהילוך ואה"נ לעבור, כדי גשר בנהשלא דידן בנידון נמי והכא חזקה, חשיב לאלא רכבו החנה רק בחניה קבוע מעשה עשה

חזקה. הוי

ברמ"אועוד י"ב)יעויין סעי' קנ"ג (סי'חבירו בחצר שהחזיק דמי דפסקבידו מוחין אחת, כביסה מי בה לשפוךושם כביסות, חמישה בה ישפוך שלאחבירו לרשות כשהולך פירש בסמ"ערק החזיק ולכך מחל חבירו ושתק ושופך

נועםאמרי קרקעות חזקת הלכות סד

ממה הקשה שם והנתיבות אחת פעם עלדבהילוך י"ט ס"ק ק"מ בסי' שביארהוי לא קבוע דבר עשה שלא כיון בעלמאחשיב חבירו בחצר דבר בקבע ורק חזקה,בחנית בחנה צ"ל ולפי"ז יעו"ש, חזקהדהוי לנתיבות חזקה חשיב לא חבירועשה ולא משם לצאת עומד שהרי כהילוך

לכותל שקבעה מזחילה כמו קבוע דבריעו"ש.

לדינא: העולהúà øéæçäì ïåòîù ìòù èåùô äàøðäî ä÷æç åæ ïéàå ïáåàøì äéðçä

.íéðùä êùîá äá ùîúùäù

כו סימןהמלון בית את אחרים ורכשו מלון בית בתוך דרך קנה

äðåúçúäשאלה: äîå÷ä úà øëî ,úåîå÷ äîë ìù ïåìî úéá ìòá ïáåàøäúéä äðåúçúä äîå÷ì äñéðëäå úåéäá .ïåòîùì ïåìîä úéá ìùêøã øáòî íâ úììåë äøéëîä éë íäéðéá åðúä ,ãáìá äéðçä êøã äë ãòïåìîä êøã ùãç çúô åöøôéù é"ò äæå äðåúçúä äîå÷ì åîöò ïåìîäúà ïåòîù äð÷å ïéãë ïéð÷ åùòù øçàì .äðåúçúä äîå÷ì åøáòé åëøãùïáåàø õìàð øáåãîë çúôä úà õåøôì å÷éôñä íøè ,äðåúçúä äîå÷äéðùì åéúåîå÷ ìë ìò åìåë ïåìîä úéá úà øåëîì íééìëìë íééù÷ á÷òïåìîä úéá úà å÷ìéçù ïôåàá ïåìîäî éöç äð÷ íäî ãçà ìëù íéùðàåðúéù íéùãçä íéðå÷äî ïåòîù òáåú äúò .éöç äð÷ ãçà ìëå íééðùìïéáì åðéá íëåñù éôë åúåìòááù äðåúçúä äîå÷ì ïåìîä êøã øáòî åìíäî ãçà ìëå ,åúåà íéçåã íäå ,ïåìîä úéá ìù íéðåùàøä äéìòá ïáåàø

.éî íò ïéãä ,åìùî ÷ìç êì ïúé àåäù éðùä ìöà êì åì øîåà

מסכתתשובה: בגמ' מבואר זה דיןק"ט:)כתובות מי(דף התם דתנן

שדהו, דרך ואבדה הים למדינת שהלךוחכמים בקצרה, לו ילך אומר אדמוןיפרח או מנה במאה דרך לו יקנה אומריםרבא אמר שם הגמ' ומפרשת באויר.דאתו ובארבעה אחד מכח דאתו בארבעהדמצי פליגי לא עלמא כולי ארבעה מכח

מכח דאתי בחד פליגי כי ליה, מדחימכ סבר אדמון איתארבעה, דרכא מקום ל

ואי שתקת, שתקת אי סברי ורבנן גבך, לימצית ולא למרייהו שטרא מהדרנא לאונמצא הגמ'. עכ"ל בהדייהו דינא לאשתעויימכח דאתו תרי חשיב דידן דנידון בפשוטולחכמים ובין לאדמון בין ולכו"ע חדנפסק זה ודין הראיה, עליו מחבירו המוציא

נועםאמרי כו סהסימן

ס"א)בשו"ע קמ"ח סימן מי(חו"מ וז"ל:בין שדהו, דרך ואבד הים למדינת שהלךאותה המקיפים השדות ארבעה שהיומאחד, שקנו ארבעה שהיו בין לארבעה,שלך דרך שמא ואומר דוחהו אחד כל הריבמאה דרך לו יקנה לפיכך הוא, חבירי על

עכ"ל. באויר יפרח או מנה

שמעוןומינה הפסיד בפשוטו דידן לנידוןמדחהו אחד כל שהרי הדרך, את

שם בנתיבות אכן דבריו(סק"א)לשני. בסוףמסויימת, דרך לו בהיה איירי זה דכל חידש,אם אבל לשני, מדחהו אחד כל כן ועלואינה בשדהו דרך לו ליתן נתחייב המוכראמרינן בזה לשנים, שדהו ומכר מסויימתלו ליתן חייב השני זה, אחר בזה קנו דאםמה מדין לדחותו יכול הראשון דהרי הדרך,ליתן יכול והמוכר והואיל לשני, ראשון מכרואם לשני. מדחהו הוא גם השני, בחצי לוליתן שניהם על חל החיוב אחת, בבת קנולההיא ודמי ביניהם, ויתפשרו דרך לו

ק"ט:)דכתובות דאם(דף לברתי, דיקלא גבידעל ומת, מרע שכיב במתנת לבתו דקל נתןנפסק זה ודין דקל, לה ליתן החיוב היורשין

ב')בשו"ע סעיף רפ"ח סימן מי(חו"מ וז"ל:או דקל לפלוני שיתנו מיתתו בשעת שצוהלו נתנו ולא האחין וחילקו מנכסיו, שדהשציוה מה לזה ויתנו בטלה החלוקה כלום,וחולקים חוזרים כך ואחר מורישם,לדין זה דין בין הנתיבות וחילק בתחילה,בארבעה וחכמים דאדמון בסוגיא שנאמראיירי דשם מדחהו, אחד דכל חד מכח דאתוהכא כן שאין מה מסוימת, דרך לו שהיה

ליתן המוכר על חיוב רק מסוימת, דרך דאיןחייבים כן ועל בשוה, זה חיוב קנו והםדראובן דידן לנידון ומינה דרך. לו ליתןדרך, במלון לו ליתן התחייב המלון בעלאחת, בבת קנו אם לכן מסוימת, ואינהאחר בזה ואם הדרך, לו ליתן חייבים שניהם

הדרך. את לו ליתן חייב האחרון זה

קנהועוד אחד דאם הנתיבות, שם חידשליתן דפטור פסק דהשו"ע מארבעהדהיה היכא רק איירי חכמים, וכדעת דרך לושדה קנה דלא והיינו דרך, על שעבוד לומעבר לו ליתן מחוייב הגברא רק לדרךדכמו נתחדש ובזה בשדהו, לביתואחד דכל דרך לקבל יכל לא שמהמוכריםליה, ערבין אינון דאיניש ונכסוהי מדחהווכמבואר ערב, ליכא לוה ליכא כי אמרינן

בבכורות מ"ח.)בגמרא בן(דף יוסף ב' גביעליהן, חוב שטר מוציאין דאין שמעון,מיוסף שדה קנה שמעון בן יוסף אם ואפילודהנכסים ממנו, לגבות אפשר אי שמעון, בןוהכא ערב, ליכא לוה ליכא ואי ערבים הםאי גם המוכר את לתבוע אפשר שאי כל נמילו היה אם אבל הקונה, את לתבוע אפשרמארבע, שקנה באחד ונאבדה ממש שדהיש שהרי להשתמש לו שאסור מבעיא לאהגזילה להחזיר הוא חייב אלא גזל, אצלואטו ידו, תחת גזילה יש ודאי אצלו שהריויבואו אנשים מהרבה בהמות קנה אחד אםמכירין שאין רק גזולה אחת שבהמה עדיםביניהם שנתערבה מחמת הגזולה בבהמהכיון להחזיר יתחייב לא וכי יאוש, קודםיעו"ש. בשלו מעורב שלו שאינו שדבר

נועםאמרי קרקעות חזקת הלכות סו

חייםויעויין דברי בספר (אויערבאך)עודתפיסה י')בדיני ליה(סימן דסבירא

כפשוטו איירי דלעולם כהנתיבות, דלאיש הרי הנתיבות שהקשה ומה ממש בדרךמכח דאתי דבחד שם כתב גזל, ודאי בידוהדין נפסק מהד' אחד כל ואצל הואיל ד'גזל דספק הראיה, עליו מחבירו דהמוציאמהשדה הדרך בעל כח נפקע וממילא מותר,לא מכר מה מדין ולכן שלו, בבירור ונעשהודבריו נפשך. בממה אליו לבא יוכלשערי בספרו שקאפ הגר"ש לדברי מכוונים

י')יושר פרק ה' דכל(שער לבאר דהאריךספק שיש פי על אף ממון, ספק דיש היכאנמשך האיסור מקום מכל תגזול, לא איסורדהמוציא הוא הממון ודין הממון, דין אחרלהשתמש לו ומותר הראיה עליו מחבירוולכן לשלם, צריך שודאי שיוכיחו עד מספקממה דאצלו אף ארבעה מכח דאתי בחדמדין מקום מכל לו, ששייכת דרך יש נפשךלא ומהמוכר והואיל לשני, ראשון מכר מהשהם נפסק ואצלם הדרך את להוציא יכולאדמון פליגי ובזה הדרך, על גמורים בעליםהמוכר של דהזכות סבר דאדמון וחכמים,זוכה ושעה שעה ובכל לשעתו, רק זה

הספק ולכןמחמת עכשיו, להשתמשחייב הספק התברר ואצלו לקונה כשמוכרדהמוכר ליה סבירא וחכמים דרך, לו ליתןזמן כל העתידי הזמן כל על מספק זוכהעצמה, בפני זו שדה על הספק יתברר שלאבשדה, להשתמש זה מכח זוכה הקונה ולכןולא ממש דרך לו שהיתה איירי ולעולם

הנתיבות. שפירש כמו שעבוד

והשו"עאכן הסוגיא מפשט בפשוטוחילוק נראה לא השו"ע של והנו"כוגם לפרש, להם דהיה דהנתיבות, זהלא דהתוס' מדבריו נראה גופא בנתיבותדמיירי כפשוטו והבינו הסוגיא את כן הבינוהקשו ולכן לו, ואבדה ממש דרך לו שהיתהמדחהו אחד דכל לארבעה שמכר באחדשהרי הדרך דמי לי הב למוכר שיאמר לשני,לפי והנתיבות חלקי. על גם כסף קיבלתיישב שעבוד, לו היה דרק דמיירי דרכורבי הגאון מו"ר לי אמר וכן התוס', קושיתהפוסקים דמסתימת שליט"א פרידמן חנוך

כהנתיבות. דלא נראה

אצלנמצא שדהו דרך לו שאבדה דמילאחד, כולם ומכרו אנשים, ארבעהחייב הוא עלמא לכולי הנתיבות דעת לפיחיים והדברי הגרש"ש ולדעת דרך, לו ליתןליתן פטור הוא הפוסקים מסתימת נראה וכןבשנים דאיירי דידן בנידון אבל דרך, לולא אבל דרך לו והיה אחד מכח שבאודרך, לו ליתן נתחייבו דרק אלא מסויימת,יתנו אחת בבת שניהם קנו אם עלמא לכוליבזה קנו ואם בשווה. שניהם בין דרך לווכמבואר. דרך לין מחוייב השני זה, אחר

לדינא: העולה.àïúéì úçà úáá åð÷ù íéðå÷ä íéáééç

éìåëì ïåòîùì íäéðù ïéá êøã.àîìò

.áéðùä ÷ø ïúé äæ øçà äæá åð÷ íà.ïåòîùì êøã

נועםאמרי כז סזסימן

שכנים נזקי הלכותכז סימן

עץ של שורשים מחמת צנרת של בסתימה מזיק דיןפרטי

ãçàáשאלה: ,íéøééã äîëì óúåùî ïéðá ìù äðåùàø äîå÷á øã ïáåàøúéèøôä åúðéâ êåúá úøáåòä áåéáä úøðöá äîéúñ äòøéà íéîéäòåö÷î ìòá ïáåàø ïéîæä .ïéðáä ìù ò÷ø÷ä úîå÷á øãä ïëùä ìùìù íéùøåùî äàöåúë äîøâð äîéúñäù äìéâ àåäå äîéúñä úà çúôéùøãä ïëùä ìù úéèøôä åúðéâá òåèð äæ õòå ,øåðéöä êåúì åñðëðù õòúçéúô øåáò íìùéù åðëùî ïáåàø òáåú .ïéðáä ìù ò÷ø÷ä úîå÷áíò õòä úà øå÷òéù åòáåú íâå ,òåö÷î ìòá é"ò äúùòðù äîéúñä.åéúåðòèá ïáåàø ÷ãåö íàä ,áåéáä úøðöì úéðù å÷éæé àìù éãë åéùøù

צודקתשובה: ראובן דאין נראה בפשוטורבנן נחלקו בזה שהרי בטענתו,

יוסי כ"ה:)ורבי דף שמזיק(ב"ב אילן בנוטעליה סבירא קמא דתנא חבירו לבור בשרשיולו ומשלם האילן לו קוצץ קדם הבור דאםיקוץ, לא קדם האילן ואם האילן, עבורהניזק אם עצמו להרחיק המזיק דעל דס"לעל דאף וסובר יוסי רבי פליג זה ועל קדם,חופר שזה יקוץ לא לאילן קדם שהבור פיובשו"ע שלו. בתוך נוטע וזה שלו בתוך

ל"ב) סעיף קנ"ה סי' כרבי(חו"מ להלכה נפסקבנתיבות יעויין יוסי רבי דברי ובטעם יוסי,

י"ח)המשפט דבר(ס"ק דבכל כלל דכתבמהניזק עצמו את להרחיק יצטרך דהמזיק

ברשותו, תשמיש ממנו ימנע זה ידי ועלושם התשמיש בביטול חייבתו לא התורהכן שאין מה עצמו. את להרחיק הניזק עללניזק אפשר אי דשם נזיקין אבות בארבעיבוא מתי יודע הניזק דאין הנזק את לשמוראי ומזיקים היוצאים בשרשים ולכך המזיק,בביטול אם כי בשמירה להחזיקו אפשראפשר ולניזק אילנות, מנטיעת רשותוחייבה לא בזה עצמו, ולשמור להרחיק

יעו"ש. למזיק התורהיוסיובפשוטו רבי לדברי דמי דידן נידון

דהיינו עצמו, להרחיק הניזק ועלהשרשים את להוציא פעם כל יצטרך ראובן

חשבונו. על

נועםאמרי שכנים נזקי הלכות סח

דרביאולם לחלק, דיש נראה העיון לאחרזו הסמוכות גינות בשתי איירי יוסישלו בתוך חופר זה סברא אמר ולכך לזובנידון כן שאין מה שלו, בתוך נוטע וזהובגינת הדיירים לכל משותף דהבנין דידןצינורות עוברים קרקע בקומת הגר השכןמחו הוא הרי הביוב, צינור וגם וגז ייבמים

בחצר, בתשמישיו להם יזיק שלא לדאוגזה ועל השותפין כחצר חשיב זה דכלפייצטרך דלא נימא אי ואפילו נשתעבד,

גרמא, דחשיב הסתימה פתיחת על לשלםהרבה אחר ורק הזיק לא עדיין כשנטע דהריאילן שיזיק ידע לא וכשנטע לנזק גרם זמןכדי האילן להרחיק צריך מקום מכל זה,

הביוב. בבור נזק למנוע

לדינא: העולהúà íìùì ïëùä úà áééçì ïéàã äàøðúà ÷éçøäì åéìò íå÷î ìëî êà ÷æðä

.øåáì øúåé ÷éæé àìù ïìéàä

נועםאמרי כח סטסימן

מצרנות הלכותכח סימן

מצרא דבר דינא בגדריíééåñî.שאלה: íéøåâî ïéðáá äðåùàø äîå÷á äøéã åøëù äìëå ïúç

äøéãä éë ïéðáä éøééã ïéá äòåîù äëìéä íéîéä ïî íåéáúãîåò äøåëùä íúøéã ìåîîù äøéãä ìòî úî÷åîîä äéðùä äîå÷áùéðá øåáò äîéàúî äåàöîå äøéãä ìò äìëäå ïúçä éøåä åøøéá .äøéëîì.íìùå øåîâ ïéð÷á äøéãä úà åð÷å äøéãä øëåî íò íéøù÷á åàá ,âåæäúî÷åîî åúøéãù äðåùàøä äîå÷äî øééãä ì"åçî áù ,äî ïîæ øçàìäøéãä ìò àøöî øáã àðéã åì ùéù ïòåèå ,âåæä éðá åð÷ù äøéãì úçúî,úåâøãî úééðá úåòöîàá úåøéãä éúù úà øáçì åúåøùôàáù ïåéë åð÷ù.àøöî øá ïéãë í÷ìñì äöåøå äøéãä úà úåð÷ì íãå÷ àåä àìéîîåúôñåúá äøéãä úà åì øåëîì íéðëåî íä éë íéðå÷ä íéðòåè åúîåòìå

.åúðòèá ïøöîä ÷ãåö íàä ,øìåã óìà íéùåìù ìù íåìùú

ע"אתשובה: ק"ח דף ב"מ בגמ' איתאמאן האי רב אמר יהודה רב אמרנהרדעי וכו' שותפי וביני אחי ביני דאחזיקמצרא דבר דינא משום אפילו אמריהישר ועשית שנאמר משום ליה מסלקינןועשית שם: ופרש"י ע"כ. ה', בעיני והטובכ"כ נחסר אתה שאי דבר והטוב הישרתטריח ולא אחר במקום קרקעות שתמצאעכ"ל. חלוקין, נכסיו להיות המצר בן עלישנה ולידה קרקע שקנה דאדם בגמ' מבוארואותו אחר, לאדם השייכת אחרת קרקעכיון זו קרקע לקנות הוא גם חפץ אדםהקונה את מסלקים לקרקעו, סמוכה שהיא

סימן בשו"ע הוא וכן קנה, שכבר מהקרקעבין לאחר קרקעו המוכר וז"ל: ס"ו קע"השמכרו בין שלוחו שמכר בין הוא שמכרהשלו המיצר בצד שהוא לחבירו יש ב"ד,וזה וכו' אותו ולסלק ללוקח דמים ליתןדבר, לכל כשלוחו חשוב הרחוק הלוקחבשם שטר יכתבו לוקח של הקנין ועידיעכ"ל. אחר, קנין צריכים ואין המצרןמצרן שהוא ראובן דידן בנידון ובפשוטובין לחבר הוא יכול שהרי הנמכרת לדירהצודק מדרגות, ע"י הנמכרת לדירה דירתוהוא יכול הדירה קנו שכבר דאף בטענתו

קניינם. חל דלא מהם, ליקחה

נועםאמרי מצרנות הלכות ע

צדדים,אמנם מכמה בזה לדון יש באמתפ"א ס"ק קע"ה סימן בטור דהנהדבר דינא בהם אין בתים ר"ת דלדעת כתבעל דכתב הרא"ש דעת עוד והביא מצרא,נהגו שלא אלא נכונים דדבריו ר"ת דבריק"ח דף ב"מ בתוספות הם ר"ת ודברי כך,

ארעא)ע"ב כל(ד"ה על חזרנו בזה"ל: שכתבבבתים. מצרנות דין מצאנו ולא צדדים צידי

שם ל"ד)והרא"ש ר"ת(בסימן דברי הביאלשיטתו, טעמים כמה להביא והאריך הנ"למובדלים והבתים דהואיל הוא הטעמים וא'בהם אין ולכן משדות הם שונים בחומות,הביא שם ובב"י מצרא. דבר דינא משוםדין דדנים יום בכל דמעשים הרשב"א בשםהב"י והסיק כבשדות, בבתים מצרנותוהר"י דהרמב"ם כיון הלכה דלעניןדיש ס"ל והרשב"א והעיטור אברצלונינהגו דלא כתב הרא"ש וגם בבתים, מצרנותפשוט, המנהג וכן נקטינן הכי כר"ת,קע"ה בסימן השו"ע פסק וכן יעויי"ש.דין יש שבעולם הקרקעות דבכל נ"ג סעיףמצרנות דין יש ולכן כתב והרמ"א מצרנות,

שם ובסמ"ע צ"ח)בבתים, ביאר(ס"קהסובר ר"ת מדעת לאפוקי בא דהרמ"אאמנם מצרא. דבר דינא איכא בשדות דדוקאדאפשר צ"ט בס"ק וכן הסמ"ע שם כתבבס"ק שם והש"ך כסניף, ר"ת שיטת לצרףדעת לצרף דאין הסמ"ע על לחלוק כתב נ"גיעויי"ש. בעלמא, כסניף אפילו ר"תמהר"י לשו"ת ציין בגליון שם וברעק"אעל לסמוך דאין שכתב ס"א סימן הלוי לביתאפשר דלסניף מדבריו ומשמע לבד, ר"תולפי"ז הסמ"ע. וכדעת עליו, לסמוך

מצרנות דיש להלכה דהעיקר כיון בנידו"דדנחשב השכן ראובן דברי צדקו בבתיםתוספת ללא הבית ליקח ויכול למצרן,

תשלום.

אאכן צודקיםמצד דהקונים נראה חרבסימן המבואר לפי והוא בטענתם,בו אין לאשה דהמוכר מ"ז סעיף קע"הב"מ בגמרא ומקורו מצרא, דבר דינא משום

שם ופרש"י ע"ב, לאשה)ק"ח וז"ל:(בד"האורח דלאו לה מסלקינן לא לאשה, מכרקרקעות לו שיש מי ולבקש לאהדורי ארעאלומר לנו אין ראשון לידה שבא ומה למכורעכ"ל. מעליו, להרחיקו והטוב הישר ועשיתובעלה היא קנתה וז"ל: כתב שם וברמ"אעכ"ל הבעל, אפילו לסלק יכולין אין ביחדובגליון שס"ט. סימן בריב"ש ומקורווייחד קרקע הקונה דאף כתב שם רעק"אדבר דינא משום בו אין בתו לנדוניית אותהבו שאין שקנתה אשה כמו דחשיב מצראצדקו לכאורה ולפי"ז יעויי"ש. מצרנות, דיןשהרי מצרן, נחשב ראובן ואין הקונים דבריואפילו הדירה, בקניית שותפה ג"כ האשהוהורי הוריה מ"מ קנתה לא היא שבפועל

עבורה. קנו בעלה

דלמאיאכן לדחות מקום היה לכאורהעדיף דשותף שם ברמ"א דמבוארא"כ האשה, את אף לסלק ויכול ממצרןבפשוטו חשיב ראובן ובנידו"ד הואילבו שיש מגורים בנין בכל שהרי כשותףבקרקע שותפים כולם הרי דירות מספרח"ו הבנין יפול אם שהרי עליה, שהבניןגודל כפי בקרקע יחסי חלק יש א' לכל

נועםאמרי כח עאסימן

לדחות יש אמנם לסלקם. יכול א"כ דירתו,שכתב מ"ז ס"ק שם בש"ך יעויין דהנהדבר דינא לו אין שותף דאף הריב"ש בשםלי קים לומר ויכול האשה, על מצראיעויי"ש. כהרמ"א, ודלא בזה כהריב"שמוחזקים שהם צודקים הקונים ולפי"זמצרא. דבר דינא לראובן ואין שקנו בדירה

דשותףועוד הרמ"א לדעת דאפילו נראהבמקום אף מצרא דבר דינא ליה איתשהם בשדה דוקא דזה לומר יש מ"מ אשה,מכר השותפים וא' השדה בכל שותפיםששותף הרמ"א פסק דבזה לאשה חלקוהם שאין דירות בבנין אבל לאשה, מסלקהפרטית, דירה לו יש א' וכל בדירות שותפיםדבזה נראה הבנין, בקרקע הם דשותפים ורקויש שותף. קדימת לו ואין הרמ"א איירי לאגבי נ"א בסעיף הרמ"א מדברי כן להוכיחוהעליה הבית וז"ל שם דכתב ועליה, ביתבעל אין למצרן ביתו האחד ומכר שנים שלזה שותפים מיקרי דלא לסלקו יכול העליהבתשובת ומקורו כמצרנים, דינם רק לזהחלוקות דבדירות ומבואר צ"ז, כלל הרא"ש

כשותף. דינו ואין מצרנות דין איכא

ובט"זאכן בש"ך וכן צ"ה ס"ק שם בסמ"עדסגי וס"ל הרמ"א דברי על חלקו שםחלק להם דיש במאי שותפים להחשיבםבדירות, שותפים הם שאין אע"פ בקרקעבפלוגתת תלוי דידן ונידון יעויי"ש.לן קים לומר הקונים ויכולים האחרוניםטעמי דמתרי א"כ נמצא הרמ"א. כדעתאינו דשותף חדא, לי, קים לומר הם יכולים

דמסלק נימא אי דאף ועוד אשה, מסלקשותף. נחשב דאינו יתכן מ"מ

שייךומעוד לא דידן דבנידון לדון יש טעםשם בשו"ע דהנה מצרא, דבר דינאבמדינה המצר בן היה וז"ל: כתב ל"ד סעיףהבריא זמן ואחר קטן או חולה או אחרתאינו ההולך, ובא הקטן הגדיל או החולהאדם אין כן אומר אתה שאם לסלקו יכוללאחר הקונה שיאמר קרקעו למכור יכולובנידו"ד עכ"ל. מידי, תצא שנים כמהאת שקנו בזמן בחו"ל היה המצרן שראובןמצרא. דבר דינא ליכא שבזה נמצא הדירה,טלפון שיש דהיום כ"כ, ברור זה אין אךהמכירה על ולהודיעו בנקל להשיגו ואפשרשיאמר לטעמא לכאורה בזה וליכא מידא"כ מידי, תצא שנים כמה לאחר הקונהחושן פתחי בספר ויעויין זה. לדין ליכאיעויי"ש. בזה, שהסתפק קכ"ו ס"ק י"א פרק

כאןוטעם שייך דלא דידן בנידון יש נוסףמיירי דהכא מצרא, דבר דינאתורה שומר שאינו יהודי הוא הדירה שמוכררוחניים נזקים לגרום ויכול ומצוותלדמותו יש ולכאורה אותו, לסובביםמעכו"ם דהקונה ל"ח בסעיף שם להמבואראריה ליה דאמר לסלקו יכול המצרן איןהביא ל"ג ס"ק בש"ך ושם ממצרך, אברחאמצדוקי דהקונה מארנ"ח תשובת בשםדאין העכו"ם כדין דינו קראים שקוראיםסיבה מעוד ולפי"ז לסלקו. יכול המצרןמשום בזה דליכא בטענתם הקונים צדקורעק"א בחידושי ויעויין מצרא. דבר דינאדוקא נאמר זה דדין שכתב שם בגליון

נועםאמרי מצרנות הלכות עב

ובזה המכירה, בשעת כאן אינו כשהמצרןולשאול מילתא לאשהויי חז"ל חייבו לאהנכרי ימכור כך בתוך דשמא המצרן אתבשעת כאן המצרן היה אם אבל אחר, לנכריעכו"ם, במוכר אף קודם המצרן מכירה,בחו"ל היה שהמצרן ובנידו"ד יעויי"ש.ברעק"א להמבואר אף א"כ המכירה בשעת

במקח הקונה לסלקוזכה יכול המצרן ואין ו,לזמנינו) זמנם בין לחלק דאין נראה .(ובזה

ישועוד עצמם לזוג דהכא לומר מקום היההדירה בקניית לזכות מצרא דבר דינאשם בשו"ע דהנה לסלקם, יכול המצרן ואיןבית ונמכר בית דהשוכר כתב ס' סעיףהמצר בן מדין בו לזכות יכול אינו שאצלואכן מסלקו. המצר בן וקנאו, קדם אם ואףבשכירות דיש הרא"ש דעת הביא הרמ"אפירש קי"ג ס"ק בסמ"ע ושם מצרנות, דיןלסלקו יכול המצרן אין השוכר קנה דאםלנידו"ד ומינה הוא. ממכר ליומא דשכירותוכבר בבנין שוכרים היו והקונים הואיללי קים לומר יכולים א"כ בדירה מוחזקיםאמנם לסלקם. יכול המצרן ואין כהרמ"א,

דבזה שלידם בדירה אלא אינו דזה נראהדירה שקנו בנידו"ד אמנם מצרנים, חשיבימצרנים ואינם דירתם מעל שלא ב' בקומהלרמ"א. אף מצרנים חשובים הם אין אליהאם רגיל במצרן דאף לחדש נראה ועודהדירה את ולקנות דירתו את למכור רוצהמצרא, דבר לדינא בזה ליכא לו הסמוכהב' בין לחבר הוא מצרא דבר דינא שעניןלדינא ליכא בשניהם יגור שלא וכיון שדות,דירה קנו שהשוכרים ובנידו"ד מצרא. דברלגור כדי השכורה דירתם את ועוזביםמצרא דבר דינא להם אין הקנויה, בדירה

הדירה. בקניית לזכותשנתבארוומ"מ טעמים הני כל מחמת

הקונים דזכו פשוט נראה לעיל,לו ליתנה לכופם יכול השכן ואין במקחם

מצרא. דבר מדינא

לדינא: העולהìåëé ïøöîä ïéàå íç÷îá åëæ íéøëåùäíä àìéîîå ,àøöî øáã àðéãî í÷ìñì.åöøéù øéçî ìëá åì äøëåîì íéàùø

כט סימןהמצרן של שלוחו נחשב הקונה מתי מצרנות בדין

àáשאלה: äéð÷ä øçàì ,øìåã 150,000 êñá ïåòîùì åúøéã øëî ïáåàøúà úåð÷ì íãå÷ àåäù ïòåèå åæ äøéã ìù àøöî øá àåäù ïëùäúà äðå÷ì íìùì ïëåî àåäå ,äì äëåîñä åúøéãì äøáçì î"ò äøéãääøéãä úà åì ïúéì íéëñä àì äðå÷ä ïåòîù .äøåáò íìéùù íåëñäúà åì ïúéì ïåòîù áééçù å÷ñô íùå ,ïéã úéáá åòáåúì ïøöîä õìàðå

נועםאמרי כט עגסימן

ïúð àìå åéìò ìèåîä úà äùò àì ïåòîù êà ,àøöî øáã àðéãî äøéãäìù íéðåùàøä íéìòáä ïáåàøì äøæç äøëî àìà äøéãä úà ïøöîìõôçä äðå÷ åì ïîãæðå äøéãä úøéëî ìò úéðù íñøéô ïáåàø .äøéãäòáåúå úéðù ïøöîä àá äúòå ,øìåã 200,000 êñá äøéãä úà úåð÷ìïéà ìáà ,àøöî øáã àðéã íåùî äøéãä úééð÷á éàëæ àåä éë ïáåàøîíòôá äøéãä úøéëî íåëñ åäæù øìåã 150,000 êñî øúåé íìùì åéìòåìéàå .àøöî øáã àðéãî äúåð÷ì äîéã÷ úåëæ åì äéä äá óàù äðåùàøäõôç íàå ,øìåã 200,000 ìù êñá úøëîð äøéãä åéùëòù ïòåè ïáåàøïéãä ,åàåìîá äæ íåëñ íìùì åéìò àøöî øáã àðéãî äá úåëæì ïåòîù

.éî íò

ע"אתשובה: ק"ח דף ב"מ בגמ' איתאמאן האי רב אמר יהודה רב אמרנהרדעי וכו' שותפי וביני אחי ביני דאחזיקמצרא דבר דינא משום אפילו אמריהישר ועשית שנאמר משום ליה מסלקינןועשית שם: ופרש"י ע"כ. ה', בעיני והטובכ"כ נחסר אתה שאי דבר והטוב הישרתטריח ולא אחר במקום קרקעות שתמצאעכ"ל. חלוקין, נכסיו להיות המצר בן עללה ובסמוך קרקע שקנה דאדם בגמ' מבואראחר, לאדם השייכת אחרת קרקע ישנהזו קרקע לקנות הוא גם חפץ אדם ואותואת מסלקים לקרקעו, סמוכה שהיא כיוןבשו"ע הוא וכן קנה, שכבר מהקרקע הקונהלאחר קרקעו המוכר וז"ל: ס"ו קע"ה סימןבין שלוחו שמכר בין הוא שמכרה ביןהמיצר בצד שהוא לחבירו יש ב"ד, שמכרווכו' אותו ולסלק ללוקח דמים ליתן שלודבר לכל כשלוחו חשוב הרחוק הלוקח וזהבשם שטר יכתבו לוקח של הקנין ועידיעכ"ל. אחר, קנין צריכים ואין המצרןשהקונה השו"ע דברי משמעות ולכאורההמצרן של ממש שלוחו הוא הדירה את

הדירה קניית ובשעת דבר, לכל כידו וידווכשחזר ענין, לכל שלו והיא המצרן בה זכהחלה לא הראשון למוכר הלוקח ומכרהשל דירתו למכור יכול דאינו כלל המכירהלו ואין בטענתו המצרן צודק ולפי"ז חבירו,הראשון. הקנייה סכום את אלא לשלם

בפוסקיםאמנם דאמנם בזה, לדון יששל שלוחו הוא דהלוקח מבוארכל על מוסכם זה דאין נראה אך המצרן,שנבאר. וכמו בדבר יש ופלוגתא הפוסקים

כתבהנה ל"א סעיף קע"ה בסימן הטורמחבירו קרקע דהלוקח הרמ"ה בשםוהורישה מת או לאחר מתנה ונתנהאת מהם להוציא יכול המצרן אין ליורשיםהטור והקשה מצרא. דבר מדינא הקרקעהמצרן אין למה מבין ואיני וז"ל: עליומתנה למקבל או לוקח של ליורש מסלקשהלוקח הטור דעת ובפשוטו עכ"ל. ממנויכול אינו ולכן המצרן של ממש שלוחו הואהרמ"ה ואילו הקרקע, את ולהוריש למכורמתנה וליתן להוריש בידו דהלוקח סוברהמצרן של ממש כשליח ליה חשבינן ולא

נועםאמרי מצרנות הלכות עד

ולדבריו מתנה. ליתן בעלות לו שאין למימראלא ממש, שליח הלוקח דאין צ"ללמצרן, שקנה מה את ליתן צריך שהלוקחאינו מ"מ אך חדש, קנין צריך אינו ואמנם

ממש. שלוחו

וגםאכן הטור, בדעת הכרח זה דאין נראהדהלוקח כהרמ"ה דס"ל י"ל בדעתווכן והמתנה המצרן של ממש שלוחו אינושיכול מוגבלים שהם אלא חלים, הירושההנותן אף שהרי מהם, להוציא המצרןהמצרן דהיה בהכי מוגבלים היו והמורישליתן יכולים ואינם מהם, להוציא יכולבקרקע. להם שיש ממה יותר ולהורישאין "שהרי שכתב הטור לשון כן ומדוייקשיש מה אלא ליתן או להוריש יכול הלוקחוהירושה המתנה שאין קאמר ולא בה" לווליתן להוריש יכול שאינו אלא כלל, חלים

בה. לו שיש מה אלא

בדעתוכן כן שהבין שם בב"ח מבוארמודה דהטור הב"ח דכתב הטור,זו קרקע מוריש שמת דהלוקח לרמ"האו מתנה בנותן ורק ליה, רמו קא דמשמיאהטור בדעת דס"ל הרי פליג, מחיים מורישהמצרן, של ממש שלוחו אינו דהלוקחודאי אלא שלו, שאינו מה מוריש איך דא"כורק חלה, הירושה ולכן ממש שלוחו אינומשום לסלקו המצרן יכול מתנה בנותןאכן לו. שיש ממה יותר ליתן יכול דאינואלא הטור דברי את כך הבין לא הרמ"אוהוריש הלוקח דמת היכא גם פליג דהטורבסימן שפסק וכמו מתנה בנותן וגם לבנו

י"ז. סעיף קע"ה

תק"אוכן בסימן הריב"ש בשו"ת מבוארכ"ב) מחודש ובב"י שם משה בדרכי (הובאואיכא הקטן לבנו הקרקע את שנתן דבלוקחשני וכתב לסלקו, המצרן יכול מצרן,דאתא מגברא עדיף דלא א) טעמים:או יתן ואיך שלו אינה דהרי ב) מחמתיה.להדיא ומבואר שלו. שאינו דבר ימכורבטעם דאמנם הטעמים, שני בזה דנחלקובטעם אך ממש, שלוחו דהוא מבואר השניוהנתינה ממש שלוחו שאינו ס"ל הראשוןשיש ממה יותר ליתן יכול שאינו אלא חלה

בקרקע. לו

מרןובפלוגתא פסק והרמ"ה דהטורקע"ה בסימן (סעיפיםהשו"ע

י"ח) מידיי"ז מוציא המצרן דאין כהרמ"הוהרמ"א היורש, מידי או המתנה מקבליעו"ש. הטור דעת והוא חולקין דיש הביאודאי כהרמ"ה, שפסק השו"ע דלדעת ונמצאהמצרן, של ממש שלוחו אינו הלוקחלהסתפק יש כהטור שפסק הרמ"א ולדעתשליח אינו לדעתו שאף נראה יותר אך בזה,

שביארנו. וכמו ממש

שכתבוהנה ל"ז סעיף שם בשו"ע יעוייןאין ממנו שקנאה למי מכרה שאםשם הוסיף והרמ"א להוציאו. יכול המצרןולכאורה למצרן. למוכרו צריך דלכתחילהנעשה הלוקח שאין השו"ע מדברי מוכחשלוחו הוא דאם המצרן, של ממש שלוחוקנאה כבר המצרן והרי חלה המכירה מדועחזרה למוכרה הלוקח יכול ואיך שלו והיאזו, ראיה שדחו יש אמנם לו. שמכר למיהמכירה שבשעת באופן מיירי דהכא

נועםאמרי כט עהסימן

דבר דינא היה לא הלוקח, שקנה הראשונהאת לקנות המצרן רצה שלא כגון מצראהלוקח שקנה מה מהני ולכן הקרקע,הראשון, למוכר שמכרה מה ומהני לעצמו,מעוניין המצרן שאם השו"ע כתב וע"זאינו הראשון, למוכר שמכרה לאחר בקרקעדוחק דהוא נראה אך ממנו. להוציאו יכולבאוקימתא דוקא השו"ע דברי את להעמידלפי שהרי כן, דלא להוכיח יש וביותר זו.שהלוקח ס"ל ודאי שהרמ"ה שהוכחנו מהפסק שהשו"ע וכיון ממש, שליח אינולהלכה ס"ל השו"ע דאף מוכח כהרמ"השכתב מה גם וא"כ ממש, שליח דאינוממנו שקנאה למי מכרה שאם ל"ז בסעיףדוקא זה אין להוציאו, יכול המצרן איןבתחילה, מצרא דבר דינא היה שלא באופןלקנות המצרן רצה כן אם אפילו אלאלמי הלוקח מכרה שכבר כיון מ"מ מתחילה,ממנו, להוציא יכול המצרן אין לו, שמכרממש, שלוחו נעשה הלוקח שאין כיוןמתחילה, למצרן למוכרה צריך היה ואמנםאין הראשון למוכר מכרה שכבר כיון אךהדין בית לו שפסקו ומה ממנו, מוציאים

אינו מצרן עדדחשיב עדיין בהכי זוכהשישלם ע"י הקרקע את בפועל שיקנה

הקניה. כסף את בפועל ללוקחדהנהועוד הסמ"ע, מדברי כן להוכיח יש

מכרה כתב: י"ט סעיף שם בשו"עמכרה אם וכן שני, ללוקח ראשון לוקחאת מסלק המצרן מתנה, המקבל או היורשוז"ל: ל"א בס"ק הסמ"ע ע"ז וכתב הלוקח.מיניה דקנו היכא ואפילו וז"ל הוסיף בטורשני ללוקח מסלק ראשון ללוקח מצרא דבר

אי למצרן לומר שני לוקח מצי ולא עכ"ל,שטרא מהדרינא לאו ואי שתוק שתקתבהחזרה ריווח לו דאין דכיון ראשון, ללוקחומבואר הסמ"ע. עכ"ל תיהדר, לכי אמרינןבהחזרה מרויח שאינו משום דרק בדבריוומוציא למצרן כן לטעון יכול אינו לכןללוקח יחזיר באמת אם אבל ממנו, המצרןהלוקח ואם לסלקו, המצרן מצי לא הראשוןיכול אינו אמאי המצרן, של שליח הואכבר והרי הראשון הלוקח את לסלקשל המכירה ע"י המצרן קנה מתחילההשני הלוקח שמכר והמכירה הלוקח,כבר דהקרקע כלל חלה לא הראשון ללוקחאלא לסלקו, יכול אינו ומדוע למצרן שייכת

ממש. שלוחו דאינו מוכח ודאי

שםויעויין בנתיבות ה')עוד דאמנם(ס"קיכול דאין כתב השני בתירוצוהמצרן של שליחו הוא שהרי כלל למוכרולא הראשון בתירוצו אבל למכור, בידו ואיןיאמר מצרן בכל דא"כ הקשה ורק כן כתבהמצרן לו יאמר דהתם ותירץ שתקת. אי לולמי הקרקע יחזיר אם מפחד הוא דאיןלמכור רוצה הרי דהוא מטעם ממנו שקנאהממנו. המצרן יוציא המוכר שוב וכשימכורלנתיבות ס"ל הראשון דבתירוץ להדיא הריהמצרן אין לו שמכר למי חזרה מוכר דאםשוב שכשימכור כתב ורק להוציאו, יכול

מידו. יוציא המוכר

קאמרונראה לא כאן דעד להוסיף, עודמצי דלא ב' בתירוץ הנתיבותכהטור שפסק הרמ"א לדעת רק כלל למוכרודפסק השו"ע לדעת אבל והריב"ש,

נועםאמרי מצרנות הלכות עו

שיכול יודה הנתיבות גם בזה כהרמ"הדלא וכמבואר ממנו שקנאה למי למוכרודהנתיבות נראה והיותר מתנה. מנתן גרעלא וכו' שתקת דאי קאמר רק השני בתירוצואם אה"נ אבל שלוחו שהוא מכיון אמר מציהשני. לתירוץ גם שיועיל ודאי בפועל יחזיר

עלויעויין דהקשה החושן אבן בספרשתקת אי אמר מצי דהיכי הסמ"עלמצרן למוכרה צריך לכתחילה הרי וכו'הדין על לעבור מאיים ואיך לבעלים, קודםשלום במשפט ויעויין יעו"ש. לכתחילה

י"ט) סעיף קע"ה דהלוקח(סימן היכא דחקרשגם כיון להוציאה יכול אי לאשה מכרכוונתו וודאי מצרא, דבר דינא אין מאשהמנותן גרע לא השו"ע דלדעת הטור, לדעתיכול המצרן אין מתנה שבנותן וכמו מתנה,להוציא יכול שאינו הו"ה ממנו, להוציאוכן ש"י ערך בספר עליו ותמה מהאשה.בין יש חילוק דמה הנ"ל החושן באבןמיניה דמפקינן לטור דס"ל מתנה מקבל

לאשה. מכר לבין

פלדמןוידידי אביגדור אליהו רבי הרה"גדישנם טעם בטוב חילק שליט"א

א) במצרנות: סוגים בגללשני מפקינן דלאוישאר ליתן שרוצה במתנה כגון המוכרדזה ויתמי אשה כגון ב) זו. קרקע על שמומהקרקע. להוציאו רצו לא הקונה מצדשלום המשפט של ספיקו נתבאר ולפי"זיורש או מתנה דבנותן הטור לדעת דגםשנתן זה מצד בא דהתם מיניה מפקינןהיה לא והוא עליה שמו שיהא שחפץולכן המצרן כנגד בקרקע להשאר בכוחו

בזה ויתומים באשה משא"כ להוציאו, יכולודו"ק. מודה הטור גם

לבעליםולפי"ז מכרה דאם לומר אפשרשקנאה ממי דהיינו הראשוניםאם וכ"ז מיניה, מפקינן לא לטור גם ממנו,בכוחו דיש בריב"ש א' כתירוץ נוקטים אנובכוחו דאין השני תירוצו לפי אבל למכור,הזמין דהמצרן והיכא כלל. שייך לא למכורדצריך ופסקו לדין, הראשונים הבעלים אתכתב וקנה, הבעלים והלך למצרן, למכור

ש"י ל"ז)בערך סעיף קע"ה דמאחר(סימןבי"ד, דברי על ועבר יקנה שלא בו שהתרובזה, מסופק שהריב"ש אע"פ מיניה מפקינןכהריב"ש דלא שם פסק המהרי"ט וכןקמ"ח ס"ק י"א פרק חושן ובפתחי יעו"ש.ש"י הערך על פליג ואפוד דהחשן הביאהכי אמרינן באיסורא דדוקא וחילק הנ"לדידן דנידון ונמצא יעו"ש. בממונא ולאואפוד, והחשן ש"י דהערך בפלוגתא תליאמהמוחזק להוציא אין ספק שהוא וכיוןדאין מ"ה בסעיף שם בשו"ע כמבוארבראיה אלא ללוקח להוציא יכול המצרן

היכאברור דכל כתב וברמ"א מספק, ולא המוציאים לא הפוסקים מחלוקת דיש

עיי"ש. מוחזק, דהוא מהלוקח

חת"סולאחר בשו"ת בס"ד מצאתי זמןי"א סימן ו')חחו"מ ב'(חלק אות

דכיון ס"ה ס"ק הסמ"ע וכתב וז"ל: שכתבלאפקועי חז"ל רצו לא מתחלה שלו שהיתהבעלים ביד שישאר מה דגם מידו,הישר עשיית קצת ביה אית הראשוניםקצת ביה אית דמ"ש ונ"ל עכ"ל. והטוב

נועםאמרי כט עזסימן

הזה הלוקח ביד הוחלט שכבר משום היינולו מכרוהו בעצמו והבעלים רב זמן אפשרלחזור שרוצים ועתה ממנו ונתיאשו לרצונםוכנכרים לכאן באו חדשות פנים ולקנותכ"כ בזה שייך לא משו"ה בתוכו נחשבוהראשונים לבעלים אחז"ל ומ"מ וטוב ישרשלפנינו בנידון ק"ו דב"מ, דינא בו איןהנושה לחתנו נמסר ברצון ולא כרחו שבעליהיב מיד כי זמן בידו הוחלט לא וגםטוב לך דאין פשיטא למהדריה, דעתיהשל בנחלתו האיש להחזיק מזה גדול וישרכדברינו יוצא מפורש וזה עכ"ל. עצמואיכא מיד לחזור רוצה דאם ואדרבא בס"דזמן אחר שחוזר מאשר וטוב ישר יותר בזה

כשמחזיר דאדרבא לחדש נראה והיה ודו"ק.זמן מלאחר וטוב ישר יותר איכא דבזה מידלנחלתו לחזור יכול לכתחילה אף בזה שמא

וצ"ע.

לדינא: העולהøåëîì ç÷åìä êéøö äéä äìéçúëì íðîàìéàåä êà ,åì øëîù éîì àìå ïøöîìïðé÷ôî àì ,åì øëîù éîì äøëîå øáòåàöîùë êëìå ,øàáúðù åîëå äéðéîïøöîä ìò øìåã 200,000 ¯á äðå÷úà úåð÷ì õôç àåä íà äæ íåëñ íìùì

.äøéãä

הראשוניםהשלמה בבעלים מצרן של לתשובהר"יגרסינן אמר ע"א ק"ח דף ב"מ בגמ'

אחי ביני דאחזיק מאן האי רב אמרמסלקינן לא סלוקי הוי חציפא שותפי וביניואי ליה מסלקינן נמי אמר נחמן ורב ליה,ליה, מסלקינן לא מצרא דבר דינא משוםמצרא דבר דינא משום אפילו אמרי נהרדעיהישר ועשית שנאמר משום ליה מסלקינן

שם ופרש"י ע"כ. ה', בעיני ואיוהטוב (בד"המצרא) דבר דינא לאמשום אינן אם וז"ל:

באין מצרנות מכח אלא שותפים ולא אחיםמצפים היינו אנו ואומרים המחזיק עללכל וטוב לקחתה צריכין שאנו לקחתהבמקום ליקח ולא לו בסמוך לקנות אחדלדינא אכפ"ל דלא ליה, מסלקינן לא אחר,"ועשית ובד"ה עכ"ל. כלל, מצרא דבראתה שאי דבר וז"ל: פירש והטוב" הישראחר במקום קרקעות שתמצא כ"כ נחסר

נכסיו להיות המצר בן על תטריח ולאסימן בשו"ע הובא זה ודין עכ"ל. חלוקין,לאחר קרקעו המוכר וז"ל: ו' סעיף קע"הבין שלוחו שמכר בין הוא שמכרה ביןהמצר בצד שהוא לחבירו יש ב"ד שמכרווכו' אותו ולסלק ללוקח דמים ליתן שלודבר לכל כשלוחו חשוב הרחוק הלוקח וזהבשם שטר יכתבו לוקח של הקנין ועידיאם וכן אחר קנין צריכים ואין המצרןואם שקנאה כמו לו ליתנה צריך הוקרהאם שקנאה כמו אותה ליקח צריך הוזלהשאכל אותם פירות אכל ואם וכו' בה חפץלשלם צריך לסלקו מעות והביא שבא אחרעכ"ל. לשלם, צריך אינו קודם ושאכל

שלובפשוטו שליח הלוקח דנחשב מבוארהוקרה אם אפילו שהרי המצרן,

נועםאמרי מצרנות הלכות עח

וכן הלוקח ששילם כמו רק משלם הקרקעהמעות את דחשבינן חדש קנין צריך איןהמצרן בעבור נתנם כאילו הלוקח שנתן

כנעני עבד מדין ק"צוקנה בסימן (כמבוארי"ח) בס"ק הגר"א בביאור כאן וכמבואר ד' .סעיף

ברש"י מבואר צריךוכן דאמרת השתא (בד"הביה) קניינולמיקנייה אין א"כ וז"ל: שכתב

ארעא זול או אייקר אם כלום זה שליוסיף ולא זול או אייקר מצרא דבר ברשותאבה שנתן דמים מלקבל הלוקח יגרע ולאזול וכי הוא מצרא דבר רווחא אייקר דכיוא"כ עכ"ל. הוא, מצרא דבר פסידאוצריך בבית המצרן זכה בפשוטו בנידו"דדהיינו ששילם הסכום את רק ללוקח לשלםאת שמכר שהמכירה דנמצא ,$150,000אינה שהרי תקפה איננה לבעלים הדירה

שלו.כן,אמנם הדין דאין נראה העיון לאחר

יבואר כשליח דהחשיבוהו והאי"ב בפרק הרמב"ם דהנה בס"ד. להלןאלא עוד ולא וז"ל: כתב ה' הלכה משכניםלחבירו יש לאחר שלו קרקע המוכר כלללוקח הדמים ליתן שלו המצר בצד שהואהוא כאילו הרחוק הלוקח וזה אותו ולסלקמבואר הרי עכ"ל. המצר, בן של שליחולא שלוחו הוא כאילו שנחשב מהרמב"ם

ויעויין ממש. שלוחו שמחשנעשה באורדשיטת להדיא שכתב משכנים בפי"גלכל ממש כשליח אינו דהלוקח הרמב"םהרמב"ם דפסק י"א מהלכה וראייתו מילי,בעל מיד השדה שטרף מוכר של דבע"חמן ונוטל חוזר המצר בעל הרי המצרמן ונוטל חוזר והלוקח שסלקו הלוקח

ממש שליח דאינו מבואר הרי ע"כ. המוכר,באחריותו. חייב הלוקח למה דא"כ

דלעולםובדעת הוא דהגדר נראה הרמב"םנחשב השדה שקנה הלוקחדבר מדינא והתקנה השדה, על הבעליםבאותו למצרן השדה שימכור היתה מצראהוקר. ובין הוזל בין מהמוכר שקנהו מחירדברי הביא כ"א סעיף שם בשו"ע אכןדין שאין לומר עליו דחלקו וכתב הרמב"םהמוכר, עם אלא כלל הלוקח עם המצרןמשום וזה הרמב"ן, בשם בטור ומקורושל שלוחו ממש הוא דהלוקח דס"לדברי את לבאר שם הב"י וכתב המצרן.דלדברי כתב ומ"מ אחר, באופן הרמב"םהלוקח קנין שראו שעדים שכתב הרא"שפשיטא המוכר, בשם למצרן שטר כותביםבעל לאו לו לומר הלוקח תו מצי דלא

יעויי"ש. את, דידי דבריםהרמב"םובפשוטו בדעת שמח האור דברי

ולהלכה להלכה, נפסקו לאהשו"ע, פסק כן שהרי ממש כשליח נחשבבסכום בבית המצרן זכה בנידו"ד וממילאלא למוכר הלוקח שמכר ומה ,$150,000

שלו. אינה שהרי מכירתו חלהדאמרינןאמנם דהא לחדש נראה באמת

רק זהו שלוחו המצרן שנחשבמכרו לא או אחר לאדם הלוקח דמכר היכאלקונה, הכסף את ושילם המצרן ובא כללהראשונים, לבעלים שמכרו היכא אבלהמכירה כמצרן, נחשב הוא וגם הואילל"ז סעיף שם בשו"ע קיי"ל שהרי מכירה,המצרן אין ממנו הוא שקנאה למי מכרה

נועםאמרי כט עטסימן

ומקורו לו, מכרה שכבר כיון לסלקו יכוללבעלים התם דאמרי' שם ב"מ מגמ'מצרא, דבר דינא משום בה לית הראשוניםיש הקודמים לבעליה להחזירה דגם והטעםדכתיב והטוב הישר ועשית משום בזהקנהו לאשר השדה ישוב היובל בשנתבאו דאם הביא שם הרמ"א ואמנם מאתו.המצרן הראשונים ובעלים המצרן ביחדלבעלים ומכר עבר אם ומ"מ קודם,ג"כ נחשב דכלפיו המצרן הפסיד הראשוניםעצמך הגע וא"כ כמצרן. הראשונים הבעליםורצה מצרנים שני לה ויש שדה קנה אםותבעו מהלוקח השדה ליקח מהם אחדוקנאו השני וקדם מצרן שהוא ופסקו לב"דדנחשב נאמר וכי עדיין, שילם ולא מהלוקחזה דדין ע"כ אלא הראשון, של שלוחו הואלקונה המצרן בשילם רק זה שלוחו שהוא

נחשב שלמפרע אמרינן דבזה כספו, אתעדיין שילם ולא לב"ד שתבעו ומה שלוחו

לשלוחו. עדיין בזה נחשב לא

איןויעויין דאמנם שפירש זרוע באורלעכב יכולים הראשונים הבעליםשאינו או ללוקח אפילו מלמכור הלוקח אתהבעלים של כחם ייפו מ"מ מצרן,המצרן דאין וקנו קדמו כבר דאם הראשוניםמלקנות, לעכבם או מהם להוציא יכול

יעויי"ש.

לבעליםולפי"ז שמכרה דבנידו"ד נראהבדיעבד, חלה המכירה הראשוניםהראשונים הבעלים רוצה אם וממילאסך לו שמשלם קונה לו ויש שוב למוכרואם זה סכום ליתן המצרן יצטרך $200,000

הקרקע. את ירצה

נועםאמרי שלוחין הלכות פ

שלוחין הלכותל סימן

שליח ע"י קנייה עבור מתנה קיבלñ"ùשאלה: ìù íéèñ äðåîù åøåáò äð÷éù åøéáçî ù÷éá íãà

íéøôñ úåðçì çéìùä ùâéð .íééåñî ìãåâáå úîééåñî äøåãäîîøîàå íéøéçîá åúåà ïëãéò äìäå ,åìöà äééð÷ä òåöéá úà øëåîì òéöäåúà åì ãéøåî àåä íéèñ äðåîù àéä äééð÷äù êëá úåáùçúäá éë åììéâø øéçîî øúåé êåîð øéçî äæù èñì ç"ù 380 ìù êñì øéçîäúà çéìùä øøéá ,íåìùúä øãñäå äéð÷ä øçàì .ãçà èñ íéðå÷ùëääæ åðéä äð÷ù úåðçá ìáé÷ù øéçîä éë åúîäãúì äìéâå ÷åùá íéøéçîäøàùá äìåò èñ ìëù åðééäã ,äçðä ìë àìì ÷åùá íéìéâøä íéøéçîìäçðäá øëåîä åäëéæ àìù àöîðå ,ãçà èñ úééð÷á íâ ç"ù 380 úåéåðçäçéìùä øæçùë .ùëøù íéèñ äðåîù ìù äìåãâä äéð÷ä ìùá úãçåéîøëåîä åì øîà ,äçðäá åäëéæ àì òåãî ïéðòä ìò åéðôá ïðåìúäå øëåîìäéð÷ä ìùá äðúîá ñ"ù ìù óñåð èñá åúåà äëæî àåä éëå åîò ÷ãöä éëäéð÷ä ìëù çìùîì íàä óñåðä èñä êééù éîì ïåãì ùéå .äð÷ù äìåãâä.åæ äðúîá åäåëéæ åúåìãúùä úîçîù çéìùì àîìã åà ,åôñëî äúùòð

הוא,תשובה: זו בשאלה הספק שורש הנהשקיבל המתנה אחד דמצדהמשלח של המעות מחמת באה השליחהיה לא סטים שמונה שקנה אלמלא שהריהמתנה ליתן יש וא"כ נוסף, סט מקבלשל ההשתדלות בלי גיסא ומאידך למשלח.וא"כ הנוסף, סט את מקבל היה לא השליחאת לזכות שיש ויתכן במתנה. לזכותו ישהיא שניהם דמחמת במתנה ויחלוקו שניהם

באה.בשו"עוהנה ו')מבואר סעיף קפ"ג (חו"מ

והוסיפו ידוע או קצוב דבשערלו שהוסיפו כל במשקל, או במנין לשליחוחולק שניהם של הוא הרי המוכריםבסמ"ע ויעויין המעות, בעל עם התוספת

סקי"ח) והריווח(שם דהואיל כנ"ל דביארומאידך המשלח של המעות מחמת נוצרדעת וזה חולקים לכן לשליח נתנו הרי גיסאאם אף ולדבריהם והעיטור, הרי"ף הרא"ש,יהיה לשליח שנותן בהדיא המוכר יאמרזה ריווח שהרי המשלח עם לחלוק חייברש"י דעת הביא ושם שניהם. בגלל נוצר

נועםאמרי לא פאסימן

ליתן נתכוין אם ספק שיש מטעם דיחלוקובהדיא כשאמר זה ולפי למשלח, או לשליחפסק וכן השליח של הוא הרי לשליח שנותןהמוכר לו שאמר דידן ובנידון שם. הרמ"אדתלי לומר מקום היה סט, עוד לך אתן אניהרי"ף דלדעת לעיל, הנזכר בפלוגתאשפסק הרמ"א ולדעת יחלוקו והרא"ש

לשליח. יהיה כרש"י

שישאכן ידע שלא מיירי דהכא מסתברא

בזה ואין לך נותן אני אמר לכן משלחיודע היה אם ובאמת דעתו, מה גילויהיה הכסף את ששילם זה הוא שהמשלחבסתם כנתן חשיב וממילא למשלח, נותןובין לשו"ע בין דיחלוקו הוא דהדין

לרמ"א.

לדינא: העולהóñåðä èñá ÷åìçì çéìùä êéøöã äàøð

.çìùîä íò

לא סימןעקיפה בהצעה תיווך דמי תשלום

äøéãשאלה: úàéöîá åì øåæòéù åñéâ ïåòîù úøæò úà ù÷éá ïáåàøïéðòúäå åñéâ úøæòì õìçð ïåòîù .íééåñî íéøåâî øåæéàá äéð÷ìéåì åøéáç ìöà ïéðòúä íäéðáå ,øáã éòãåé ìöà úåøéã ìò åìéáùáïåòîùì éåì òéöä ïëàå ,äøéã ïáåàø ùôçî åá øåæéà åúåàá øøåâúîäàáå ïáåàøì òãéîä úà øéáòä ïåòîùå ,äøéëîì úãîåòä úîééåñî äøéãïáåàøå øîâ éãéì à÷ñéòä äàá óåñáìå ,äøéãä ìòá íò íéøù÷á ïáåàøøåáò êååéú éîã ïáåàøî éåì òáåú äúò .éåì é"ò äòöåäù äøéãä úà ùëøéë ïáåàø ïòåè åúîåòìå ,øîâ éãéì äàáå äùîîúä åúòöäù ïåéë äøéãä,äøéãä úééð÷ àùåðá òãéî íåù åðîî ìáé÷ àìå éåì íò øáéã àì íìåòîéîã úà ïåòîùì íìùé àåäå ïåòîù íò äúéä åìù úå÷ñòúää ìëå

.éî íò ïéãä ,êååéúä

עלתשובה: הידיעה ואת הואיל בפשוטוקיבל למכירה העומדת הדירהדמי לו לשלם ראובן חייב מלוי, ראובןממנו ישירות המידע קיבל שלא ואף תיווך,זה הוא לוי מ"מ גיסו, שמעון דרך אלאהעיסקא באה ומחמתו ההצעה את שהציע

ביצוע. לידי

רעק"אושוב בגיליון בס"ד (סימןראיתיז') סעיף חוטרס"ד שו"ת לבעל שציין

העזרהשני אבן תשובה בפתחי דבריו (והובאוט"ז) ס"ק נ' שדכןסימן אודות וז"ל: שכתב

האלמנה, לגיסתו א' שידוך לראובן שכתבראובן ואמר הענין, ונגמר ראובן לו והשיבלא מעולם שהרי כמוהו שדכן ג"כ שהוא

נועםאמרי שלוחין הלכות פב

עם שהדין נ"ל דבר, שום האלמנה אל כתבשהוא בפירוש לאתנויי לשדכן דה"ל ראובןדברים, אינן שבלב ודברים לבדו שדכןהאלמנה את לתבוע יכול אינו השדכן והלאכלל, לה כתב ולא עמה דיבר שלא לפי כללאלמנה כשהיא וה"מ לתובעה. יכול וראובןלדבר יכול והיה דנפשה אדעתיה דעבדאה"ל לגיסה כשכתב ולכן בעצמה עמהלה היה ולא בתולה היתה אם אבל לאתנויי,שהוא נ"ל גיסה רק בעדה שישתדל מיעל האב וכ"ש סרסר ולא דבר בעל נחשב

עכ"ל. בתו,

נחשבומבואר שמעון דאף בדבריולוי עם בשותפות כמתווךיכל שלוי דמכיון התיווך, דמי את ויחלקוהוי כן, עשה ולא לראובן ישירות להתקשרמחצית ומקבל בתיווך שותף שמעון

הדמים.

לדינא: העולהïåòîù íò éåì äðúä àì íàã äàøð

åäùíä éøä ,ãéçé êååúî áùçð à

.êååéúä éîãá íé÷ìåçå êååéúá íéôúåù

לב סימןהבית בעל מדעת ששינה שליח

(àø÷ðäשאלה: íäá øçñîäå úåéðî úùéëøá äçîåîì óñë ïúð ïáåàøäàøðù úåéðî ìù íééåñî âåñ åøåáò ùåëøéù åù÷éáå ("ø÷åøá"øëùäù íäéðéá åîëéñå ,íéìåãâ íéçååø ÷éôäì úåìâåñî íäù åéðéòáúòãî äðéù ø÷åøáä êà .íéçååøäî 10% êñ àåä à÷ñéòä øåáò ø÷åøáìå÷éôäù úåéðî ìù øçà âåñ àìà åù÷éáù âåñä úà äð÷ àìå åçìùî.äìéçúî úåð÷ì ïáåàø äöøù úåéðîäî øúåé íéæåçà úåàî ìù íéçååøéðùä âåñä úééð÷ úîçî øöåðù óñåðä çååøä ìëù ø÷åøáä ïòåè äúòìá÷ì äôöî äéäù çååøä úà ìá÷é ïáåàø åìéàå ,åì êééù úåéðîä ìùíëñääù ïáåàø ïòåè åúîåòìå .ùåëøì äöøù úåéðîä ìù âåñä úîçîíâå íéçååøä íåëñ ìë úà ììåë äæå ,íéçååøäî 10% àåä øëùä éë äéä.éî íò ïéãä ,äìéçúá åáùçù äîî øúåé íéìåãâ íéçååø åéä óåñáì íà

ע"בתשובה: ק' דף בב"ק במתני' תנןאדום לו לצבוע צמר הנותןמאיר רבי אדום וצבעו שחור שחור וצבעואומר יהודה רבי צמרו דמי לו נותן אומר

את לו נותן היציאה על יתר השבח אםנותן השבח על יתירה היציאה ואם היציאהמבואר פלוגתתם ובביאור השבח. את לודשינוי ס"ל דר"מ ע"ב ק"ב דף שם בגמ'

נועםאמרי לב פגסימן

שהיה כמו צמרו דמי את לו נותן ולכך קונהיהודה ר' ואילו בשינוי, שקנאו משום קודםכיורד דינו והלכך קונה אינו ששינוי סוברשביניהם הפחות דמי שמקבל ברשות שלא

מהשבח. או מהיציאה

לשלוחוושם מעות הנותן רבנן תנו בגמ'שעורין מהם ולקח חטין לו ליקחאם חדא תניא חטין מהם ולקח שעוריןותני לו הותירו הותירו ואם לו פחתו פחתוהותירו הותירו ואם לו פחתו פחתו אם חדאדאמר ר"מ הא ל"ק יוחנן רבי אמר לאמצע,

קונה לו)שינוי הותירו יהודה(ולכך רבי והאקונה אינו שינוי לאמצע)דאמר הותירו .(ולכך

השכר למחצית השליח מקבל דלר"י והאשכר למחצית בשולחו התם דאיירי משוםשהתנה והיינו ותוס', רש"י שם שכתבו וכמוומחצית לשליח יהיה מהשכר שמחצית עמולו פחתו לכו"ע פחתו דאם והא למשלח.

שם התוס' יהודה)כתבו רבי הא וז"ל(בד"ההיה לא ליה אמר דמצי לו פחתו פחתו ואם

דפשעת. הוא ואת מדעתי לשנות לך

וז"ל:ובשו"ע כתב ה' סעיף קפ"ג סימןלו לקנות לשלוחו מעות נתןאם בהפך או שעורים לו וקנה וכו' חטיםבהם היה ואם לשליח הוא הפסד בהם היהנתן אם הדין והוא הג"ה למשלח, הוא ריוחעכ"ל. הכי, דינא נמי שכר במחצית מעות לו

ס"ג) ש"ו בסימן השו"ע פסק שפסק(וכן והיינוכפי הוא והריוח קונה אינו דשינוי כר"יסיכמו לא ואם מתחילה ביניהם שסיכמוהביא י' בס"ק שם ובש"ך למשלח. הריוח

והרא"ה העיטור ובעל המתיבות בעל דדעתכשלא אף בריוח דחולקים ראשונים ועודבגרמת נעשה שהריוח כיון שכר עמו קצץדהרבה דאף הש"ך וכתב ששינה, השליחהשליח אם מ"מ כהשו"ע ס"ל ראשוניםהראשונים כדעת לי קים לומר יכול מוחזקכתב ח' בס"ק שם ובנתה"מ החולקים.שהשכר הראשונים שכתבו מה דודאילקנותו ונתכוין בשינה רק איירו לא לאמצעיעויי"ש, לאמצע, יהיה שהשכר אדעתאהש"ך שהביא רבוותא הני דאף דס"ל והיינוולא למשלח שהשכר השו"ע לדעת מודובשינוי לקנותו בנתכוין אם כי איירוהשו"ע גם ובכה"ג לאמצע, יהיה ושהשכר

ראשונים. להני מודה

הש"ךועוד לדעת דאף שם בנתיבות כתבתכף המעות חצי לשלם הוא חייבנראה דידן ובנידון בריוח, לחלק כשרוצהאת כשמוכרים ממילא שהרי זה, שייך דלאהריוח. עם הכסף את מקבלים המניה

לדינא: העולהïéåëúä àì ø÷åøáä ã"åãéðáã ïåéë

ò"åùä ú÷åìçîì ïðéúà ë"à ,åúåð÷ì

éôë åà òöîàì åøëù ìá÷î íà ê"ùäå

ø÷åøáä íà ë"àå ,àø÷éòî åîëéñù

÷æçåî(íîò øåçñì úåòîä ìáé÷ù ïåâë)éøä

úåòîä ìòá íàå ,úåòîá ÷éæçî àåä

÷æçåîìù ïåáùçá íéàöîð úåòîäù ïåâëå)

øåçñì çë éåôé ø÷åøáì ùéù àìà úåòîä ìòá

(íäá.÷ôñî íàéöåäì ìåëé ø÷åøáä ïéà

נועםאמרי טעות ומקח אונאה הלכות פד

טעות ומקח אונאה הלכותלג סימן

דירה בקנית בחררה המהפך עניäøéãäשאלה: úà äàø ïáåàø àá ,äøéëîì åúøéã úà ãéîòä ïåòîù

äøéëîä ïôåà ìò ïåòîù íò íéøáãá àáå ,äúåð÷ì èéìçäååòöéáå íäéðéá åîúçù øçàì .ã"åò ìöà äæåç åîúçé åáù êéøàú åòá÷åúåàøì ïáåàø òéâäù íãå÷ íåéù ïáåàøì øîàå éåì àá ,ïéãë äøéëîä úàåðéã éøäå ,åúøéã úà äðå÷ àåäù ïåòîù íò øáë íëéñ àåä ,äøéãä úàïåòîù íò øáãä øåøéá øçàì .åðîî äìèéì øåñàù äøøçá êôäîä éðòëäîë úîçî éåìì äøéãä úà øåëîì õôç åðéà ïåòîùù øøáúä ,øëåîäïéãë äééð÷äî ùåøôì êéøö íà ïáåàø ìàåù äúòå ,åîò úåøåîùä úåáéñ

.åðîî äìèéì øåñàù äøøçá êôäîä éðò

בקידושיןתשובה: בגמרא נ"ט.)גרסינן (דףאחר ובא בחררה המהפך עני

רש"י ופירש רשע, נקרא עניונטלה (בד"הבחררה) מןהמהפך בה לזכות אחריה מחזר

נקרא הבית בעל לו שיתננה או ההפקר,ולפירושו ע"כ. חבירו לחיי שיורד רשעובין וממכר במקח בין המהפך עני שייך

ובתוס' המהפך)במציאה. עני כתבו(ד"הבמקח דרק וסובר רש"י על חולק תם דרבינונקרא אחר במקום לקנות שיכול וממכרזכה לא שאם בהפקר כן שאין מה רשע,יעו"ש. איסורא ליכא אחרת ימצא לא בזאת

בשו"עודין הובא א')זה סעיף רל"ז (חו"מהביא ראשונה בדעה דעות, שתי בתורלזכות בא שאם אומרים, יש בשם השו"ע

אחר ובא מאחר מתנה מקבל או בהפקרדבר שאינו כיון רשע נקרא אינו וקדמו,דלא אומרים ויש אחר. במקום לו המצויראשונה דסברא כתב שם וברמ"א שנא,דירה דבקניית זה לפי נמצא עיקר. נראהלכולי בחררה המהפך עני איסור שייך

עלמא.

ראובןאכן חייב דלא נראה דידן בנידוןפשוט דנראה ללוי, הדירה את להחזירהוא בחררה המהפך עני של האיסור דכלקרקע או זה חפץ יקנה לא השני שבגללואינו ממילא שהמוכר דידן בנידון אבל זו,את יבטל אם שגם ונמצא ללוי, למכור רוצהבזה אין ללוי, תגיע לא הדירה המכירה,בעובדא וכדמוכח בחררה מהפך של איסור

נועםאמרי לד פהסימן

נ"ט.)דהתם דף הלך(קידושין חסידא דרביןלעצמו, קידשה ובסוף לבנו אישה לקדשבו שנהג אלא עשוי, שעשה מה הגמ' ופריךניהליה, יהבוה לא ומשני רמאות, מנהגבנו לצורך ליתנה רצו דלא שם רש"י ופירשהאיסור דכל י"ל דידן לנידון ומינה ע"ש,הנ"ל, רש"י וכפירוש חבירו, לחיי לירד הוא

ללוי. ימכרנה לא כך בין והכאפסקוהנה י' הלכה ממכירה פ"ז ברמב"ם

לקנות לחבירו מעות הנותן בזה"ל:חבירו מעות והניח מטלטלין או קרקע לומה במעותיו, לעצמו וקנה והלך אצלוהרמאים. מכלל הוא והרי עשוי שעשההמוכר שזה יודע היה כתב: י"א ובהלכהמוכר ואינו לו ומוכר ומכבדו אותו אוהבהרי לעצמו. לקנות מותר זה הרי למשלחוימכור שלא יודע אם לקנות בשלחו אף קמןבנידון וכ"ש לעצמו, לקנותו רשאי למשלחוהובא זה ודין לקנות. מעצמו שבא דידן

וג'. ב' סעיפים קפ"ג סימן בשו"עהיכאועוד אפילו שהרי בזה, להוסיף יש

רוב דעת רשע, ונקרא בחררה דהיפך

רק הדין מעיקר במקחו דזכה הפוסקיםלהחזיר דצריך ר"ת דעת מלבד רשע, דנקראכתב ועוד סק"ב. שם בפת"ש הוא וכן מקחוד' סימן שלמה חמדת שו"ת בשם שםבנידון וכמו כלל ידע דלא בשוגג דבקנהחסידות ממידת ורק דין שום עליו אין דידן,השולחן בערוך הוא וכן מקחו, לו ליתן הוא

ב') סעיף רל"ז האחר(סימן דאם וז"ל: שכתבבדבר מהפך שהראשון ידע שלא שוגג היהומידת רשע, אינו וקנאה, לקנותה זהגם הראשון לפני להניחה הוא חסידות

עכ"ל. בגמ'] [שם בכה"גבשעתובנידון שוגג היה הקונה ראובן דידן

מצד איסור בזה אין ולכן הקנייהחסידות מידת בזה יש שלכאורה אלא הדין.מחמת מקום מכל אך עה"ש, שכתב וכמולא ממילא דהכא שכתבנו הראשון הטעםמידת דאף נראה לכן ללוי, הדירה תחזור

ליכא. חסידות

לדינא: העולה.åç÷îá øàùé ïáåàøã äàøð

לד סימןמלאכה מבעל עבודה בהזמנת טעות מקח דין

ñåôã,שאלה: ìòá ìöà úåøáåç ìù äëéøëå ñåôã úãåáò ïéîæä ïáåàø.áåäö òáöá ìåèñéøáî äéäú úåøáåçä ìù äëéøëäù åîò íëéñåòáö éë úåàøì òúôåä úåñôãåîä úåøáåçä úà ç÷éì ïáåàø àáùëåðéàù ïòåèå ,øçà òáöá åùòð íäå ïéîæäù òáöä ïî äðåù äëéøëäíäéìò íìùì åì ïéàå åúðîæä éôë àìù åùòðù åìà úåøáåçá ïééðåòî

נועםאמרי טעות ומקח אונאה הלכות פו

êà ,åãé ìò úåòè äúùòð íðîà éë ñåôãä ìòá ïòåè åúîåòìå .äîåàîäæ òáöá úåùòð úåøáåç äáøäù ïåéë úåòè ç÷îë ïåãéð äæ ïéà î"î

.åúðòèá ñåôãä ìòá ÷ãåö íàä .ïáåàø ìù úåøáåçì äùòðù

עושהתשובה: היה דאם פשוט זה הנהראובן שביקש כמו הדפוס בעלדהוי קנין, עשה שלא אף על לקחתו חייבמדינא דחייב פיו על הוצאות כמוציאסעיף של"ג סימן בשו"ע וכדקיי"ל דגרמי,פלוני דבר לי עשה לאומן אמר וז"ל: ח',אינו ואח"כ האומן ועשאו ממך ואקחנומיד יקחנו לא שאם דבר והוא לקחתו רוצהשם הגר"א ובביאור עכ"ל. חייב, יפסיד

מ"א) הפסיד(בס"ק דיבורו שע"פ וז"ל: כתביעויי"ש. דגרמי, מדינא וחייב

ישאמנם הדפוס, בעל ששינה דידן בנידוןדאפסיד איהו דהאומן נימא אי לדוןאו בעה"ב, שציוהו ממה ששינה אנפשיהשבצבע בפירוש התנה ולא דהואיל דנימאלו אמר כאילו הוי ממנו, יקחנו לא אחראלא בדוקא, הכריכה צבע שאין המזמיןמדין ללמדו דיש ונראה בעלמא. עדיפותשיתבאר וכמו תליא, בהא דהא טעות, מקח

בס"ד.

וז"ל:הנה כתב ו' סעיף רל"ב סימן בשו"עשהוא המדינה בני עליו שהסכימו כלוכל מחזירין, זה מקח בו שמחזירים מוםאינו זה הרי מום שאינו עליו שהסכימוהנושא שכל פירש אם אלא בו מחזירסומך, הוא המדינה מנהג על סתם והנותןממכירה ט"ו בפרק ברמב"ם ומקורו עכ"ל.

הגר"א ובביאור ה'. א')הלכה ציין(בס"ק

התם דאיתא ע"ב: דף בכתובות לגמ'נדרים עליה שאין ע"מ האשה את המקדשומבואר מקודשת, אינה נדרים עליה ונמצאונפש עינוי בהם שיש בנדרים דדוקא שםופרש"י בשר, תאכל שלא שנדרה וכגוןהגמ' ופריך עליו, ומתגנה נפש עינוי דהויעליה שאין דהתנה ארישא האי קאי איהא נפש עינוי של נדרים מ"ש א"כ נדריםופירש עליהם, להתנות יכול נמי נדרים כלשאין ע"מ בהתנה ארישא קאי דלעולם ר"אאינשי בה דקפדי מידי ואעפ"כ נדרים עליהבה קפדי דלא ומידי קפידא קפידיה הוהשם ופירשו קפידא. קפידיה הוי לא אינשיעליה שאין ע"מ סתם בהתנה דאיירי התוס'אבל כוונתו, נדר לאיזה פירש ולא נדריםנדר עליה שאין ע"מ ואמר בהדיא פירש אםהנדרים בכל להתנות יכול ודאי מסוייםהוא וכן אינשי, בה קפדי לא אי אפילוולפי"ז יעויי"ש. ו' סימן שם ברא"שבצבע כריכה ממנו שביקש בנידו"ד לכאורההמדינה מנהג זה אין שבסתמא אף צהוב,ופירש הואיל מ"מ זה, צבע דוקא לקחתכשעשה טעות מקח הוי צהוב צבע שרוצה

אחר. צבע

שהריאכן כהתנה, חשיב אי לעיין יש אכתישאם אמר שלא מנת, בעל לו פירש לאויתכן החוברות, יקח לא צהוב יהיה לאבעלמא עדיפותא אלא זה דאין כוונתו שכל

לעיכובא. ולא צהוב צבע שמעדיף

נועםאמרי לד פזסימן

דרבוותא,ונראה בפלוגתא תליא זה דנידוןא' סעיף רל"ג בסימן ברמ"א דהנהמין שהוא בחזקה בשר לו מכר וז"ל: כתבהמקח מסורס, שאינו ונמצא מסורס אילידוע א"כ אלא אונאתו לו ומחזיר קייםבשר כלל אוכל שאינו איסטניס שהלוקחבזה, כיוצא בכל וה"ה מסורס שאינו אילשכ"ב. סימן הדשן בתרומת ומקורו עכ"ל.בשר לו דמכר הרמ"א שכתב מה והנהמבואר מסורס, איל מין שהוא בחזקהבשר להדיא הקונה שביקש דאיירי בתרה"דנחשב דאינו מבואר ואפ"ה מסורס, אילבין ההפרש לו יחזיר ורק טעות, למקחהתרה"ד וסמך מסורס. לשאינו מסורסוז' ע"ב ו' דף בביצה הסוגיא על דבריודפחיא ביעי להו דאמר ההוא גבי ע"א,הנולדים ביצים לקנות שביקש והיינו למאן,ליה יהבי משובחות, שהם חיה מתרנגולתמקח דהוי אמי ר' ופסק דשחוטה, ביעידתימא מהו ומשני פשיטא, ופריך טעות,דקאמר והאי להו בעי קא לאכילה האי

דצריבן משום כללפחיא שמבושלות והיינו ,ביני ליה למיתבה מינה נפקא ולמאי צרכן,מעלה דמי לו להחזיר וז"ל: ופרש"י וביני,בעי ואי דשחוטה לביעי דפחיא ביעי שביןבני דהא בטל המקח אין לאכילה להוויחזיר מהם יפים שאלו אלא נינהו אכילהמאן דסתם אמי רבי קמ"ל מעליותן, דמי לואלו ואין להו בעי לאפרוחים דפחיא דבעישאמר דאף ומבואר עכ"ל. כלום, לו שויןוקיבל חיה מתרנגולת ביצים שרוצה הקונהבעי לאכילה אי מ"מ שחוטה, מתרנגולתההפרש רק ויקבל טעות מקח הוי לא להו

דה"ה התרה"ד הוכיח ומזה וביני, דבינישאינו ונמצא מסורס איל בשר להמבקשעומדים הם לאכילה דתרוייהו דכיון מסורס,הוי לא איסטניס שהוא ידוע דאין היכא

טעות. מקח

הדיןולפי"ז התרה"ד דלדעת ברור נראהצבע ביקש דאמנם בנידו"ד, אף כןנחשב זה אין מ"מ אחר, צבע וקיבל צהובבשני לכרוך הוא הדרך שהרי טעות, למקחלאכילה. ראויים כתרוייהו והוי אלו, צבעיםדביני ההפרש את אף בנידו"ד מזה ויותרבאותו נמכרים שניהם שהרי יקבל, לא וביני

מחיר.

דבריאכן על שתמה שם בב"ח יעוייןלו דמאכילים יתכן דהיאך התרה"ד,איל דוקא רצה הוא שהרי בע"כ, דבר לאדםוא"כ משובח, יותר שהוא מסויים מסוגדהא ועוד אחר. דבר על המקח יחול היאךמסורס, איל בשר שרוצה במפורש אמרדהוי רעות ונמצאו יפות חטין למבקש ודמיטעמם אי דאף הב"ח והוסיף טעות. מקחשוה, היה מסורס ושאינו מסורס איל שלוכתב במסורס. אלא ניחא דעתו אין מ"ממדברי ראיה התרה"ד שהביא דמה הב"חלגירסת כלל ראיה אינו בביצה, הגמ'בגמ', אחרת גירסא דגרס שם הרא"המקדש האיש בפרק הר"ן עמו והסכים

ודאמרי') ד"ה י"ז: דף איירי(קידושין ולגירסתם ,ולפיכך ונתקלקלו הביצים לו בנאבדו בגמ'איה"נ אבל וביני, דביני ההפרש לו משליםטעות. מקח דחשיב יחזירם בעין הם דאםצריך שלפנינו לגירסא דאף הר"ן וכתב

נועםאמרי טעות ומקח אונאה הלכות פח

על כלל יעלה שלא בהכי דאיירי לפרשחשוב דבר לקנות שדעתו שמי לומר הדעתבהרבה לו להשלים מוכר של בידו שיהאעיקר דכן הב"ח וסיים בדמים, או הגרוע מן

למעשה. הלכה

מקחולדבריו חשיב דבנידו"ד פשוט נראהבפירוש ביקש שהרי טעות,צבע לקחת חייב ואינו צהוב בצבע חוברותטעמם אם דאף הדגיש הרי והב"ח אחר,ואי זה מסוג ורצה ביקש הוא מ"מ שוה,ובסברת אחר. דבר בע"כ לו ליתן אפשרדעתו בגילה דאף דס"ל נראה התרה"דדרק תלינן מסורס איל בשר דרוצהדאינו לעיכובא דהוי ולא קאמר, לכתחילהורק מסורס, שאינו איל בבשר רוצהמקח חשיב אז ולאו בהן בע"מ כשפירש

ודו"ק. טעות,

דאףולענין האחרונים פסקו כבר הלכהמ"מ התרה"ד, דעת הביא שהרמ"א

בנתיבות וכמבואר דדינא, לספיקא חשיבדנעלמו שכתב ג' ס"ק שם המשפטפסק וכן בקידושין, הר"ן דברי מהתרה"ד

שם. המשפט בשער

לדינא: העולה.àïéà ñåôãä ìòáì íìéù øáë íà

,åôñë úà àì øéæçäì åôåëì ìåëéã"äøúä úòãë éì íé÷ øîà éöîãáùçð äæ ïéàã å÷ñôù à"îøäåíìéù àì ïééãò íàå .úåòè ç÷îìç÷éì åôåëì ñåôãä ìòá ìåëé ïéàøîà éöîã ,íìùìå úåøáåçä úà

.ç"áäå ï"øä úòãë éì íé÷

.áåì øîàù ïôåàá éøééà äæ ìë,áåäö òáöá äëéøë äöåøù àîúñáäöåøù äìéçúî åì øîà íà ìáà,øçà òáö åðîî ç÷é àìå áåäö òáöç÷î éåä ò"åëìå ,àéãäì äðúäë éåä

.úåòè

לה סימןימ"ש נאצים בגדי בקניית טעות מקח דין

éöàðשאלה: ìù äôéìç úåð÷ì åì ïîãæð úå÷éúò úùéëøá ÷ñòúîä øçåñøçàì .øëåîä úàî ïéãëå úãë äàð÷å ,ïãðå áøç äá ùéù ù"îéíéãåäé äá åçöøù áøçá úåùîúùäá øåñéà ùùç ùé éë åì òãåð äéð÷äåà åúðòèá àåä ÷ãåö íàä ,äôéìçä úøéëîá úåòè ç÷î ïòåè àåäå

.úåòè ç÷î ïàë ïéà àîìã

הבגדתשובה: קניית עצם משום הנהאת לאסור טעם דאין נראה

איסור, שום נעשה לא עצמו דבבגד הדברשיתכן החרב קניית משום לדון יש אכן

נועםאמרי לה פטסימן

בה אסור החרב האם יהודים, בו נאה.שהרגוח' סימן יור"ד היטב בבאר יעויין (ס"קוהנה

סייףב') קנה ראובן שאלה וז"ל: שכתבלאומן ונתן נפשות דיני בו שדן מתלייןלשחוט מותר אם שחיטה של לסכין לתקנולבשר ומטמא כחלל הוא הרי דחרב דקיי"לטבילה, ע"י נטהר דסכין י"ל בו, ששוחטמה תמה ואני הפנים. לחם הגהת ע"כטומאה שייך ואם הזה, בזמן שייך טומאהוז', ג' הזאת צריך הלא טבילה מהני מאיציין סק"א שם תשובה ובפתחי עכ"ל.

יעב"ץ קנ"ח)לשאילת סימן ג"כ(ח"ב שהשיגאלא וז"ל: כתב ואח"כ הפנים לחם עלמשום זו בסכין שנשחט בבשר אני שחוששחכמים שנו ב"ד בהרוגי שכן הנאה איסורדן אם וביחוד עמו, נקבר בו שנהרג סייףשדינו ונראה לחוש דיש פשיטא ישראל בוי' דבסימן עכו"ם משמשי של סכין כדיןמסוכנת בו לשחוט דאסור השו"ע פסקוהוסיף יעב"ץ. שאילת עכ"ל בזה, וה"המהלכות פט"ו שהרמב"ם תשובה הפתחיעל תולין אין וז"ל פסק ט' הלכה סנהדריןכדי התלוש על אלא לקרקע המחובר אילןשנתלה שהעץ קציצה מחוסר יהיה שלארע זכרון לו יהיה שלא כדי עמו נקבר עליווכן פלוני, עליו שנתלה העץ זה ויאמרוהנהרג בו שיהרג והסייף בה שנסקל האבןבתפוסת נקברים הכל בהן שחונקי והסודריןבצידו, אלא עצמו בקבר לא אבל הנהרגדף סנהדרין בגמרא ומקורו הרמב"ם, עכ"ל

יעויי"ש. ע"ב מ"ההרמב"םומדייק מדברי תשובה הפתחי

המת כבוד מפני הוא הטעם דכל

פלוני, עליו שנתלה העץ זה יאמרו שלאהדין מעיקר הנאה איסור בזה דאין ומשמעלגמרא ציין ומאידך היעב"ץ. כתשובת ודלאדאגר גברא דההוא ע"ב ס"ב דף בע"ז

ספינתו)ארביה ליה(ופרש"י יהבו יינן לסתםא"ל חסדא דרב לקמיה אתה באגריה חיטיבדרינהו ליה ולימא וקברינהו קלינהו זילוליקברינהו וכו' תקלה לידי בהו אתובה שנסקל אבן אחד תנן לא מי בעינייהובו שנהרג סייף ואחד עליו שנתלה עץ ואחדעמו. נקברים כולם בו שנחנק סודר ואחדכי העץ על נבלתו תלין לא דכתיב ופרש"יאלמא וכו' במשמע העץ אף תקברנו קבורבעיניה ליה וקברי הנאה איסורי גופיה עץמוכח הרי עכ"ל. לתקלה, חיישינן ולאנראה וכן בהנאה, אסור דהעץ מפרש"יג"כ שהם לחיטים הגמרא מדימוי בפשוטו

הנאה. איסורימהרמב"םוהנה שדייק הפת"ש דברי בעצם

וכל הנאה איסור משום בעץ שאיןהעץ זה יאמרו שלא מטעם הוא האיסורזה ענין שהרי להעיר יש פלוני, עליו שנתלהע"א נ"ד בסנהדרין מהמשנה הרמב"ם למדואיתא והתם שם, הלח"מ שביאר כמוזו יאמרו שלא כדי נסקלת שהבהמה במשנהואעפ"כ ידה, על נסקל שפלוני הבהמה

מזבח איסורי בהלכות ברמב"ם (פ"דמבוארבהנאה,ה"ב) אסורה הנרבעת דהבהמה

שלא הטעם המשנה שאמרה דמה וחזינןשאסרתה הנאה באיסור ביאור הוא יאמרושכתב וסייף ואבן עץ גבי גם וא"כ התורה,זה יאמרו שלא כדי נקברים שהם הרמב"םמזה לדייק אין פלוני, עליו שנתלה העץ

נועםאמרי טעות ומקח אונאה הלכות צ

מדינא,אלא הנאה איסור משום בהם שאיןשלא הטעם אלא יאמרו, שלא מטעם רקעליו שחל הנאה לאיסור ביאור הוא יאמרוהפת"ש ודברי ודו"ק בהמה, גבי וכמבואר

צ"ע.

חסידיםוהנה בספר תתשי"ג)יעויין (סימןשל בקבר שמצאו בסכין שכתבהחכם ואמר ה', קידוש על שנהרגו הרוגיםיעשו ואל אותו תשימו שם שנמצא במקוםויש יעויי"ש. בו, יהנה ואל מלאכה בושמתו המתים לכבוד קברוהו דהתם לדחותדכל בהנאה נאסר וממילא ה', קידוש עללמת בטל הוא הרי המת לכבוד הנקבר

בהנאה. ונאסר

דמתירויעויין י' סימן ביור"ד אפרים בידבו, שהרגו אף מגוי סכין לקנותשרי ישראל בו נהרג אם דאף לומר וקרובעכ"ל. בזה, נצטוו לא כוכבים דהעובדיט"ו פרק דברמב"ם דבריו, וביאורשצריך דהטעם נתבאר ט' הלכה מסנהדריןשלא כדי הוא עליו שנתלה העץ לקבורשנתלה העץ זה ויאמרו רע זכרון לו יהיהכדי דהטעם כתב בלח"מ ושם פלוני, עליובסנהדרין מבהמה למד רע זכרון יהא שלאתהא שלא משום שנסקלת ע"א נ"ד דףשנסקל היא זו ויאמרו בשוק עוברת בהמהדבגוי למד ומיניה עכ"ל. ידה, על פלונישבן ו' הלכה ממלכים בפ"ט הרמב"ם דפסקאת הורגין ואין הבהמה על בבא נהרג נחאלא בהמה בהריגת נצטוו שלא הבהמהמותר היה הגוי אצל וממילא ישראל.

ישראל ולכן בו, שהרג בסכין להשתמשופלתי לכרתי וציין שרי, ג"כ ממנו הקונה

יעויי"ש. שהתיר,

במחלוקתהעולה שנוי זה דדין האמור מןיהודי בו שהרגו חרב אם הפוסקיםהוי אי עיון צריך ובפשוטו בהנאה, נאסרבנידו"ד ומ"מ דרבנן, או דאורייתא איסוראיסורא דאחזוקי לכו"ע לאסור דאין נראהואע"פ הרגו זו דבחרב לן דמנא מחזקינן לאשרצחו רשעותם גודל ומפורסם שידועלנו מנין זו בחרב מ"מ הי"ד, יהודים מליוניושאר רובים להם היה שהרי יהודים שהרגואחרינא טעם להוסיף יש ועוד משחית. כליכדעת הלכה אם ספק ס"ס דאיכא להיתראשמתיר, אפרים כהיד או דאוסר היעב"ץשאוסר כהיעב"ץ דהלכה את"ל ואפילוס"ס והוי כלל, זו בחרב הרגו לא דלמאבו הרגו לא ספק בו הרגו דספק המתהפך,כהיד הלכה שמא בו דהרגו את"ל ואףשהרג בגוי דמיירי ובפרט שמתיר. אפריםנח דבן פסק דהרמב"ם לעיל שהוכחנו וכפיאת להרוג ומצוה נהרג בהמה שרבעפלוני דחטא יאמרו שלא דליכא הבהמהכתב ביהודי האיסור וטעם זו בבהמהמטעם והעץ, החרב עמו דנקבר הרמב"םשם בלח"מ שביאר וכמו יאמרו שלאלהתיר. דיש נראה ולכן מבהמה שנלמד

לדינא: העולהùîúùäì øåñéà øáãá ïéàù ïåéëã äàøðïéã åá ïéà àìéîî ,øàáúðù åîëå åá

.ïéãë äìç äøéëîäå úåòè ç÷î

נועםאמרי לו צאסימן

לו סימןאשה בקידושי טעות מקח

ïéùåãé÷äשאלה: äùòî øçàì ,äùà äá ùã÷ì éãë áäæ úòáè äð÷ ïúçøøáúä ,ìàøùéå äùî úãë äùãé÷å úòáèä úà äì ïúðùäéåùò äìåëå áäæ äôåöî ÷ø àìà áäæ äìåë äéåùò äðéà úòáèäùíòô äùã÷ì êéøöå íéìèá ïéùåãé÷ä äùòî íàä ïåãì ùéå ,úùåçðî

.íéðåùàøä ïéùåãé÷ä åìç àîìã åà úôñåð

דיןתשובה: לפשוט דיש נראה בפשטותסימן העזר באבן הב"י מדברי זה

הרשב"ץ שו"ת בשם שהביא ממה (ח"אל"אק"ל) ונמצאתסי' בטבעת מקדש על וז"ל:

הקידושין לבטל מספיק זה אין נחושת שלאלא כסף של שהיא לה אמר שלא כיוןשל היה שהטבעת סברה והיא סתם שקדשהדאי אסיקנא דהא שבלב דברים ה"ל כסףדהו כל ופי' שומא, צריכי לא דהו בכל אמריש אבל פרוטה, שוים שהן כיון בסתם הואנחשת של טבעת נמצאת שאם שאומר מישאין דכיון טעמו ושמא מקודשת אינהוהדבר כמפרש הוי נחושת בשל רגילות

עכ"ל. הכרע, צריךר'ויעויין בשם שהביא שם משה בדרכי

מספק, גט דצריכה שפסק ירוחםסימן דקידושין בפ"ק המרדכי דעת והביאדסתם אע"ג קידושין דהוי דמשמע תפ"חובלשון עיי"ש. זהב, בשל מקדשין אדם בנישקדש אחד על וז"ל: כתב שם המרדכישל שהוא סבורה והיא כסף של בטבעתכמו הן טעות קדושי דשמא ושאלו זהב

בה שיש בטבעת מקדש גבי ר"ת שמפרששהרי הן טעות קידושי דלאו והשיב אבן,סמכה ובהא פרוטה שוה טבעת באותו יש

יעו"ש. שנית, לקדשה וא"צ דעתאחייםוהוסיף הארחות דעת והביא הב"י

י"ג) קידושין קידשה(הלכות אםאלא זהב של שאינו נמצא ואח"כ בטבעתהרב אומר נחושת של או מוזהב כסף שלאת הרי אמר אא"כ פסולים שהקידושיןואפי' ששוה במה זו בטבעת לי מקודשתלומר העולם נהגו שלכך פרוטה אלא אינהזו טבעת קידושין בשעת הקידושין לעדיאף יהיה שאם האשה בפני פרוטה שוהוהביא לה, משהודיעו טעות זה אין מנחושתבנות נהגו דלהכי הרשב"א שו"ת בשם עודבשעת פניה לכסות הצנועות ישראלאם בפרוטה אם מדקדקים ואין קידושיןקידשה שאפי' צ"ל זה ולפי בתרקבא,ספק תהא זהב מצופה שאינו כסף בטבעתגדולה היא שאם בעיני קרוב ע"כ מקודשת,ולא פניה כסתה והיא עצמה ע"י שמתקדשתומ"מ מקודשת, בודאי שתהא הטבעת ראתה

נועםאמרי טעות ומקח אונאה הלכות צב

ואפי' ויקדשנה שיחזור ראוי ספק ידי לצאתדה"ל ממנה יטלנו לא ואפי' טבעת באותה

יעו"ש. כפקדון

ספקונראה דהוי הרשב"א שהסיק למה גםלפני אמרו באם הוא מודה קידושיןשהיא שתבין כדי פרוטה ששווה האשהחיים האורחות וכדברי בפרוטה מתקדשתפשוט נראה דידן בנידון ולפי"ז דמקודשת.את לשאול היום נהגו שהרי דמקודשת

פרוטה. שווה הטבעת אם העדים

איןוכן וז"ל: כתב ל"א סימן בשו"עומיהו פרוטה, משוה בפחות מקדשין

צר אין סתם בחפץ אותוקדשה לשום יךשוה אם אלא פרוטה שווה אם תחלהדידן כמקרה ה"ז ובפשוטו מקודשת, פרוטהאת הרי לה שאמר סתם לה ונתן שהואילשהרי מקודשת תהיה זו בטבעת מקודשתשם וברמ"א תחלה, אותו לשום צריך איןקדשה ואם וז"ל הנז' הרשב"ץ דברי הביאונמצא טבעת בסתם או אבן בו שיש בטבעתבכך לקדש דרך שאין אע"פ נחושת שלשאין שאע"פ ופי' עכ"ל. לקידושין, חיישינןמקדשים אנשים וסתם בנחושת לקדש דרךבסתם וקדשה הואיל מ"מ זהב בטבעתד' ס"ק שם הרמ"א ופי' לקידושין, חיישינןכך שוה שהאבן בדעתה סומכת שהיא ואףשלא כל זהב של בודאי הוא הטבעת או וכךוקבלה, דסברה אפ"ל הקידושין בשעת פי'נוהגין ומ"מ הרמ"א הוסיף ועוד יעו"ש.הטבעת אם לעדים לשאול החופה תחתמקדשה שאין הכלה שתדע כדי פרוטה שוה

יעו"ש. פרוטה, בשוה רק

שבנידוןומכל נראה בפשטות לעיל האמורנוהגים ואנו דהואיל מקודשת דידןבטבעת לי מקודשת את הרי אומר שהבעלאת שואלים וכן זו זהב בטבעת ולא זודעתה ודאי פרוטה שווה אם העדיםשיחזור ואי"צ שו"פ על גם להתקדש

מספק. ויקדשנה

נסתראלא זה דדין להקשות שיש נראהרל"ב סימן בחו"מ הרמ"א מדברידבר הסרסור קנה ואם שכתב י"ח סעי'בו שהיה נודע ואח"כ ומכרו בדיל בחזקתבו זכה שלא הלוקח זכה זהב או כסףעכ"ל, בו ידע ולא הואיל מעולם הסרסורקנה שהסרסור דאיירי הדברים, ופירושומ"מ שמותרת, עכו"ם כטעות והוי מעכו"םבדיל שהגביה אף קנה לא שהסרסור חזינןולא בדיל לקנות היתה וכוונתו דהואיל זהאו ידע שאם סהדי אנן דאיכא ואע"ג זהבבו לזכות שירצה ודאי זהב שזה לו יאמרוהואיל מ"מ רב שלל כמוצא בו וישמחזהב של לקנין כוונה לו היתה לא ובפועלשהבעל בשעה דידן בנידון וא"כ קנה, לאזהב טבעת לקנות בדעתו היה זו טבעת קנהוהגביה זהב טבעת של מחיר שילם שכןוהאמת זהב לקנות וכוונה בידיעה זו טבעתהבעל קנה לא וא"כ נחושת בידו שהחזיקשאינה בטבעת שקדשה ויוצא זו טבעת

שלו.

באה"עוע"כ דמש"כ מזה דמוכרח נראהדמקודשת נחושת טבעת שנמצאתאו זו טבעת ירש שהבעל בכה"ג איירידכיון סבור היה והוא במתנה שקיבל

נועםאמרי לו צגסימן

אבל זהב, של תוכה גם ודאי בזהב שמצופהושילם זו טבעת קנה שהבעל בנידו"דאין טעות מקח שנמצא כיון דמים תמורתהולקדשה. לחזור וצריך תופסין, הקדושין

רביויעו' להגאון והנהגות תשובות בספרשליט"א שטרנבוך תשובהמשה (ח"ד

דאפשררצ"ב) לחדש ורצה הנ"ל בענין שדןדאחרים במשכון מקדש מדין דמקודשתטעות, מקח דהוי דכיון והיינו דמקודשת,חשיב כספו את לו להחזיר חייב והמוכר

יעו"ש. הקונה, ביד כמשכון הטבעתשמקודשתויש דהטעם דכתב בדבריו, לדון

מ"מ הטבעת קנה לא אם שגם משוםבמשכון דהמקדש דקיי"ל במשכון מקדשהלאשה אמר שלא כיון דהכא נראה מקודשת,האשה רצון שאין ודאי במשכון שמקדשהלבקש אח"כ למוכר וללכת משכון לקבלהמקדש דין וכל טעות, המקח תמורת כסףי"ב סעיף כ"ח בסימן המבואר במשכוןבשעת בפירש דוקא מיירי דמקודשתשם בב"ש וכנז' משכון שהוא הקידושיןאין לו לומר דיכולה והטעם ל"א, ס"קואף שלו. שאינו בדבר להתקדש רצוניוכתב הב"ש על פליג שם שהט"ז אמנםאף מקודשת דאחרים משכון לה דבנתןאמרה מצי ולא משכון שזה לה אמר כשלאלא זה הוא שמשכון יודעת הייתי אילו

המשכון וקנתה דהואיל מתקדשת הייתילפדותו המלוה וכשיבא בה מקדשה שפירנחשב בא שלא וכל לו מוכרת כאילו חשיבספיקא מידי בנידו"ד ומ"מ יעו"ש, כשלה

ולקדשה. לחזור וצריך נפיק לאמתןועוד בשעת משכון דהוי להעיר יש

והוי המקח נתבטל שהרי מעותמעות מתן ובשעת הלואה מעות למפרעוכן משכון, קני דלא ודעימיה הרא"ש לדעתואמנם י"ב, סעיף כ"ח סימן הרמ"א הביאומתן בשעת אף משכון דקני הרמב"ם דעתמידי מ"מ שם השו"ע דעת נראה וכן מעות

נפיק. לא 1ספיקא

ישעיהווכשדיברתי רבי הגאון עם בזהאמר שליט"א רוטנברג פנחסזהב טבעת הקונה חתן בין לחלק דיתכן ליאת לקדש היא הטבעת בקניית מטרתו דכל

צ הוא לקדשה כדי ואם לקנותהאשה ריךצד כל על לקנותה הוא מתכוון הטבעת אתזו שטבעת לו שאמרו ואף שיהיה, ואופןסהדי אנן מ"מ זהב שהיא וחושב היא זהבבכדי נחושת תימצא אם גם לקנותה דכונתובדעתו ואין האשה, את בה לקדש שיוכלמשא"כ נחושת, תמצא אם למוכר לחזוראם כי בחתן מיירי דלא רל"ב דסימן בההיאיחזור נחושת ימצא שאם הדבר ודאי בסוחרולפי"ז טעות כמקח נחשב ולכך למוכר,

לאשה1. ליתנה לבעל אסור א"כ כמשכון, ונחשב טעות, מקח דחשיב איתא דאם בזה לדון יש ועודמום בו וגילה חפץ דבקנה ג' סעיף רל"ב בסימן וכנז' למוכר להחזירה דעתו שהרי בה, שתשתמש כדיהרי לה שאמר כאן ובפרט למוכר, לחזור יכול ואינו מחל זה הרי המום שגילה לאחר בו נשתמש אםשקידש שבשעה כיון דידן בנידון אכן כמשכון, ולא שלה, שתהיה והיינו זו בטבעת לי מקודשת את

שפיר. ואתי נשתמש, אם אף למוכר דחוזר והדין מחילה ליכא המום לו נודע לא האשה

נועםאמרי טעות ומקח אונאה הלכות צד

חילק שלא כפשוטו אתי מימוניות התשובותאותה, ירש או הטבעת את קנה אם בין שם

צ"ע. ועדיין

דבקנהאכן רל"ב דסימן מהאי קשה עדייןדלא הרמ"א דפסק זהב ונמצא בדילאנן שם דיש אף הזהב את בהגבהתו קנהשל במחיר בזהב לזכות אדם שרוצה סהדידמלבד הינו קונה דעת דבעינן והטעם בדיל,ולכך קונה מה שידע צריך לזכות כללי רצוןידע לא כשקנה שהחתן כיון דידן בנדון[ומדברי זו, טבעת קנה לא נחושת שעשויהאחר, סוג דהוי הדבר שסיבת משמע הרמ"אפחות שוה שהכא לדחות שייך לא ולכך

מנה]. מאתים ובכלל שחשב ממה

ע"בוהנה ב' דף יבמות בריש יעוייןטעות, כקידושי לה חשיב דאיילונית

שם בסופו)ובתוס' שנמצאו או כתבו(ד"המ"ד איכא סתם וכנסה תנאי על דקדשהדאיכא מומין בשאר דוקא היינו גט דבעיאמוחל, אין אדם שום איילונית אבל דמחילדאין משום טעמא דמפרש לאביי ואפי'מומין בשאר היינו זנות בעילת בועל אדם

מומין בה יהיו אפי' ובדעתו אדעתיה דמסיקדלא איילונית אבל קידושין לשם בועלחשש ומשום אדעתיה מסיק לא שכיחקידושין, לשם בועל יהא לא איילוניתאסיק שיהיה דבעינן חזינן הרי עכ"ל.בטבעת אדעתיה אסיק לא והכא אדעתיהכלל, מצוי הדבר דאין מנחושת שתהיהע"ד טבעת שקנה דידן דבנידון דינא והדרקידושיו אין לכאורה זהב של שהיא

קידושין.

מצופהאמנם זו טבעת דאם לומר אפשרפרוטה שוה והציפוי אמיתי בזהבהיה שהרי קונה הבעל הזה הזהב את שמאבחלק מתקדשת והאשה זהב לקנות דעת לומהמציאות נראה היותר אך הציפוי, שלרק בו יש שהרי פרוטה שווה בציפוי שאיןנראה ע"כ וצ"ע. ממשות, בו ואין חזותא

מספק. שנית ולקדש להחמיר דיש

לדינא: העולהïéùåãé÷ úåùòì êéøöäì ùéã äàøð

ã"òìðäå éàãå éùåãé÷ åéäéù íéôñåð

.ã"ñá éúáúë

נועםאמרי לז צהסימן

וממכר מקח הלכותלז סימן

המינים בארבעת "לכם" דין גדריáìåìשאלה: øåçáì éãë íéáìåìä ÷åùì ïáåàø ùâéð úåëåñä âç áøòá

éë åì äàøð äéäå åù÷åáî úà àöî íéðëåãä ãçàá ,âçì øãåäîøåáò øéçî ìò øëåîä íò íëéñ àåä ,åøåáò íéàúîå øãåäî äæ áìåìáìåìä úà úåàøäì äöåø àåä íåìùúä íãå÷ù ïáåàø äðúäù àìà áìåìäíìùé ë"çàå øãåäî áìåìäù øùàéù íéðéîä úòáøà éðéãá é÷áä ö"åîìêà ,úéìëúá øãåäî áìåìä éë øùéà àåäå ö"åîì ïáåàø ùâéð .åøåáòìë úà ä÷ìéñå äøèùî äòéâä ,åì íìùìå øëåîì øåæçì ÷éôñäù éðôìúà ïáåàø àöî àìå ,ïåéùéø àìì åøëîù íåùî íå÷îäî äøéëîä éðëåãìåèéì ïáåàø ìåëé íàä .åøúàì êøã åì ïéàå åøéëî åðéà íâå áìåìä ìòáïåøñç äæá ùéù åà ,ç"é åá úàöìå úåëåñ ìù ïåùàø è"åéá äæ áìåì

."íëì" ìù

הדורתשובה: מפוסקי שאחד שמעתילמבואר זה נידון דימה שליט"אחמץ דהמפקיד י"ז סעיף רצ"ב סימן בשו"עבו יגע לא זה הרי הפסח, והגיע חברו אצלואילך מכאן י"ד, ביום חמישית שעה עדהשבת מפני לשעתו בשוק ומוכר יוצאסימן באו"ח הוא וכן עכ"ל. לבעלים אבידהאם דהרי דידן לנידון ומינה ס"ב. תמ"גיהיה לא כבר שימצאנו עד הלולב לו ישמורמאומה, שוה אינו סוכות דלאחר כלום, שוההשבת ומדין יתייבש, ודאי הבאה שנה ועדרצ"ב בסימן שם ואמנם ימכרנו, אבידה

י"ט) לעצמו(סעיף למכור שאסור מבוארעם קצץ שכבר הכא שאני החשד, מפני

יכול וממילא הלולב, על סכום המוכרלבעל זה כסף חייב ויהיה לעצמו לקנותבו ויוצא "לכם" ביה קרינן ושפיר הלולב,במ"ב מבואר ואמנם הראשון. ביום אף

המחנ"א בשם סק"י תרנ"ח (הלכותבסימןב') סימן משיכה אתרוגקנין הקונים דאותם

שפיר לאו החג לאחר ומשלמים במשיכהדרבנן קנין אי פלוגתא ואיכא דהואיל עבדי,ר' [דעת לדאורייתא מהני משיכה כגוןהב"י ודעת לדאורייתא, מהני דלא ירוחםבקנין קנו שלא נמצא לדאורייתא], דמהנימה לפי מדאורייתא המועיל דהוא מעותקונות מעות תורה דדבר יוחנן כרבי דקיי"לוכמבואר מדרבנן, אלא קונה אינה ומשיכה

נועםאמרי וממכר מקח הלכות צו

וא"כ יעו"ש, ס"א קצ"ח סימן חו"מ בשו"עשלא כיון בו לצאת יכול אינו הכא לכאורהיוצא אינו שאול מדין וגם כסף, בקנין קנאוס"ג תרנ"ח סימן או"ח בשו"ע דקיי"ל בובלולב הראשון ביום י"ח יוצא אדם דאיןדינו דהכא אינו, זה אך לכם. דבעינן השאולומה הבעלים, כיד דידו אבידה כשומרהגיע כאילו הוי לו לשלם כסף שמייחדויכול קנין חשיב ושפיר הבעלים ליד הכסףגדול אותו דברי ע"כ חובה, ידי בו לצאת

שליט"א.

סעיףוהנה קצ"ט סימן חו"מ בשו"ע יעוייןחכמים שהעמידו זמנים דישנם ג'כסף, בקנין וקונים תורה דין על דבריהםפרקים, בארבעה בשר קניית לגבי דהיינוחג, של האחרון טוב יום ערב הן, ואלווערב פסח, של הראשון טוב יום וערבלטבח היה שאם השנה, ראש וערב עצרת,דינר מהלוקח ולקח דינרים מאה שוה שורנתקבצו ולא כשישחוט, בשר לו ליתן כדיבעל אותו משחיטים השור, דמי כל לואם לפיכך ללוקח, הבשר ליתן כדי כורחועכ"ל הדינר ומפסיד ללוקח מת השור מתשכתב מי ויש כתב שם וברמ"א המחבר.בערב לקידוש יין על מעות הנותן דה"ההעמידו גוונא האי כי דכל דקנה, שבתהחושן ובקצות עכ"ל, תורה דין על דבריהםלשבת חלות הדין דהוא הוסיף בסק"ב שםיעו"ש. יין אין אם הפת על לקדש דאפשר

דינוובפשוטו את המחבר מדהשמיט נראהשאר דין כתב ולא המהרי"ל שללחג, בשר קניית לגבי רק אלא מצוות

רעק"א בגליון ועיין הכי. ס"ל דלא משמעבהלכות הרמב"ם מדעת שהוכיח שם

ה"כ)עירובין של(פ"ו דינו על פליג דהואדוקא היא התקנה דכל וס"ל המהרי"לוכתב מצוות, בשאר ולא לחג בשר בקנייתאמנם כהרמב"ם. לי קים לומר דיכול רעק"אסק"א שס"ט סימן באו"ח במג"א יעוייןמהני לא מדוע שם השו"ע על דהקשהלקידוש, יין כדין כסף בקנין עירוב לקנותהמחבר דאף מדבריו ומשמע בצ"ע. ונשארולכן המהרי"ל של דינו על חולק לאמדברי מתבאר וכן זו. קושיא לו הוקשהחצירות דעירובי שיישב שם המחצה"שמאיסור להצילו אלא גמורה מצוה אינהגמורה, מצוה היא לקידוש יין ואילו טלטול,יין קניית מהני למחבר דאף דס"ל ומשמעמתחילת משמע וכן כסף. בקנין לקידוש

הגר"א קצ"ט)דברי סימן את(חו"מ שיישבמשום לקידוש, דמי דלא המהרי"ל דעתעירוב ואילו מחוייבת מצוה היא שקידושדס"ל ומבואר מחוייבת. מצוה אינה חצירותהכרח אין וממילא הדינים בין סתירה דאיןדבריו שבסוף אלא ע"ז. פליג דהשו"ע לומראינם המהרי"ל דדברי הגר"א כתבדהשו"ע דס"ל משמע קצת ומזה מוכרחים,לומר אין להדיא כן כתב שלא דכיון פליג,ודו"ק מוכרח, דין זה שאין כיון הכי דס"ל

זה. בדין השו"ע בדעת צ"ע ואכתי

רקנמצא היתה התקנה דלרמב"ם לפי"זמצוה, צרכי בשאר ולא לחג בבשרוה"ה מצוה, צורכי שאר כל ה"ה ולרמ"אוהעמידו בכסף, לקנותם שיכול מינים לד'

נועםאמרי לז צזסימן

כסף ומועיל תורה דין על ומ"מ1דבריהם ,רק קונה אינו אבידה שומר דהוא הכאשילם לא שהרי דרבנן קנין שהוא במשיכהקנין שהוא כסף בקנין קונה ומ"מ כסףלחבירו כסף שמייחד מה שהרי דאורייתאכיד שומר דיד הבעלים ליד כסף כהגיע הויוקונה. כמוכר משמש דהוא ונמצא הבעלים,

שליט"אוהקשה כהן משה רבי הרה"גס"ב קפ"ה בסימן מהמבוארוקונה כמוכר לשמש יכול אינו דשליחלקנות יכול שליח אין השו"ע: וז"ל כאחד,שהרשוהו דמים באותם אפילו לעצמוהרשב"א דעת והוא עכ"ל. למוכרו, בעלים

בכתובות הגמרא ע"א)ע"פ דאמרינן(צ"חולא עשתה לא לעצמה ששמה אלמנה התםליך, שם מאן לה דאמרינן והטעם כלום,לא זו מכירה קיבלת ממי וז"ל: שם ופרש"יהקרקע יצא לא לפיכך מיתומין ולא מבי"דלאחריני דשמת היכא אבל היתומין, מרשותחכמים לה נתנו שהרי היורשין מרשות נפק

ובר"ן עכ"ל. למכור, מדפירשות ע"א (נ"זשאיןהרי"ף) שמעינן ומהא וז"ל: כתב

באותן אפילו לעצמו לקנות יכול השליחשהוא שכיון לפי הבעלים שהרשוהו דמים

כ הוא הרי אינושליח ולפיכך הבעלים יד

אלא המכר שאין לעצמו להקנות יכוליצא לא וזה לרשות מרשות הדבר הוצאתעכ"ל. עומד, בעלים במקום שהרי מרשותודבתשובת הביא סק"ג כאן בש"ך אמנםלעצמו לקנות השליח דיכול כתבו הגאוניםהריטב"א בשם כתב כאן ובשטמ"קליך שם מאן הגמרא פירשו דהגאוניםבשומא, יפה דקדקת לא שמא דפירושו

יעויי"ש. ברוך אמרי בהגהות כמובא

דהכאועוד אלו, דברים על לי הוקשהכלל, אבידה שומר הוי לא לכאורה

בשו"ע המבואר פי על י"א)וזה סעיף ר' (סימןעל האומן מבית כלי הנוטל שם, דאיתאבידו ונאנס קצובים היו אם לבקרו מנתשהגביה מעת קצובים ודמיו שהואיל חייב,בו, לחזור יכול המוכר ואין ברשותו נעשהויהיה כולו, את לקנות כדי שיגביהנו והואוכו', הלוקח על חביב הנמכר חפץ אותואו ונגנב בו חפץ שאינו דעתו גילה ואםכשומר שהוא י"א שיחזיקנו, קודם נאבדהשו"ע. עכ"ל כש"ח, שהוא וי"א שכר,

ב"ב בגמ' ע"ב)ומקורו פ"ז בב"י(דף ויעוייןר' ט"ו)סימן התוס'(ס"ק מדעת דהביא

בהגהות ושם כשואל, לכאורה דחשיבהוי, דשואל שמשון ר' דדעת הביא אשר"י

דוקא1. דמעות שכוונתם יתכן קונות, שמעות ד"ת על דבריהם חכמים שהעמידו דכיון לומר מקום והיהאי אף "לכם" חשיב לא לכאורה מושכים ורק החג לפני משלמים שלא אותם א"כ משיכה, ולא קונותברור נראה אמנם ד"ת. על העמידו מצוה צורכי שאר שגם הרמ"א לדעת לדאורייתא מהני דרבנן קניןבספר כדברינו ושו"מ משיכה. קנין עקרו ולא קונה כסף שגם היינו קונות מעות דאמרו והא אינו, דזהקנה שכסף תורה דין על העמידו רק קונה לא שמשיכה הכוונה דאין שכתב ס"ג) (קצ"ט זהב פעמוניקנין ביטלו שלא מקום לגבי סק"א קצ"ו סימן בנתיבות להדיא הוא וכן שפרע. מי לענין רק ולא לגמרימשיכה קנין רבנן עקרו לא דמ"מ בעליה, חיטיך נשרפו לו יאמר שמא הטעם שייך שלא משום כסף

בכסף. וגם במשיכה גם וקונה

נועםאמרי וממכר מקח הלכות צח

הרא"ש הסכים וכן ור"י רש"י דעת (שםאכןכ"א) המוכרסי' יכול אם ונפק"מ הוי, דלוקח

המוכר יכול אין לוקח הוא דאם להקדישו,להקדישו, יכול שאול הוי רק ואם להקדישו

הרמב"ם לדעת גם ציין ד'והב"י (פרקי"ד) הלכה מדכתבממכירה כוונתו ונראה ,

מעת קצובים ודמיו "הואיל הרמב"םדהוי הב"י והבין ברשותו", נעשה שהגביהודהוי כתב משנה בלחם שם אכן לוקח,

כשואל.כלוקח,נמצא דדינו הראשונים רוב דדעת

את שקנה נמצא דידן בנידון כן ואםוגם שלו, והוי ראשונה במשיכה כבר הלולבזמן כל רק היינו כשואל דחשיב נאמר אםהמו"צ לו ומשאמר לקנותו, החליט שלאולכן לקנותו בדעתו גמר מהודר שהלולבלומר ואין שלו. והוי כלוקח חשיב ודאיהתם דבשלמא אבידה, כשומר דחשיבואם איסורו זמן והגיע חמץ אצלו בהפקידדינו לכן בהנאה, ויאסר יפסיד ימכרנו לאכלוקח דדינו הכא משא"כ אבידה, כשומראבידה. שומר לקרותו שייך לא שלו והוי

כשומראכן נחשב דלא זה לפי לעיין ישקנאו דאמנם כלוקח אלא אבידהבקנין אך דרבנן, קנין שהוא משיכה בקנין

את לשלם למי ואין מאחר קנאו לא כסףמדאורייתא. יקנהו כיצד וא"כ המעות,המשתמרת בחצירו ליתנו דצריך ונראהרוצה המוכר שהרי חצר, בקנין ויקנהוקנין הוי וזה מקנה, דעת כאן ויש למוכרומדאורייתא מהני חצר קנין דהא דאורייתאהוא וכן ס"א, ר' בסימן בשו"ע כדאיתאדאם סק"י תרנ"ח בסימן ברורה במשנהיעו"ש מדאורייתא ליה קני בחצירו .2נתנו

מדאורייתא לקנותו ניתן היה לא אם [אכןהלוקח דאין בטל דהמקח לומר אפשר היהי"ח בו לצאת יכול שאין לולב לקנות רוצהלדאורייתא, מהני דרבנן דקנין לסוברים רקאבידה כשומר לקרותו אפשר וממילאכיד וידו שקצב בסכום לעצמו וימכרנובהפקיד הנ"ל לדין דומה כן וזה הבעלים,שליח אם הנזכרת בפלוגתא תלי ומ"מ חמץ,ודו"ק]. כאחד, וקונה כמוכר לשמש יכול

לדינא: העולהç"é åá úàöìå áìåìá úåëæì ìåëé ïáåàø

é"ò äæå ,âç ìù ïåùàøä íåéá óà

ïéð÷á àúééøåàãî åäð÷éå åøéöçá åððúéù

åéìò äéäé íåìùúä íåëñ úàå ,øöç

.íéìòáä úà àöîéù ãò äãéáà øîåùë

בקנין2. מדאורייתא קונה דאין הרמב"ן דעת שהביא סק"א קצ"ח סימן בקצוה"ח יעויין יד קנין ולעניןסק"ב רס"ח בסימן בקצוה"ח עוד ועיין כוותיה. דקיי"ל יוחנן לר' התורה מן קונות מעות דרק משום ידאמנם מדרבנן. אף יד קנין דליכא רש"י בשיטת שביאר ע"א ל"א בכתובות השטמ"ק דברי את שהביאאף מדאורייתא מהני יד דקנין דס"ל הברכ"י דברי את הביא סק"א תרנ"ח סימן או"ח תשובה בפתחישיוצא ומה היד, חלל שבתוך מה רק קונה יד דקנין כתב סק"ג קצ"ח בסימן ובנתיבות עיי"ש. לרמב"ן,ובשו"ת מהיד. שיוצא מה אפילו קונה מעלה כלפי ידו אויר כנגד היד ובחלל קונה, אינו לצדדים מהיד

מלמעלה. ידו אויר שכנגד מה גם קונה דאינו וס"ל בזה פליג כ"ג אות רכ"ב סימן רעק"א

נועםאמרי לח צטסימן

לח סימןאחר ספר וקיבל מסויים ספר כשהזמין טעות מקח גדר

äåöîשאלה: øá úáéñîì åãéãé é"ò ïîæåä õøàä æëøîá øøåâúîä ïáåàøïéà éë ïáåàø äàø .õøàä ïåôöá ÷åçø íå÷îá úëøòðä åðáìäðúî åì çåìùì èéìçäå ,åøéáç úçîùá åîöòá óúúùäì åúåøùôàáúåðç êøã úàæ úåùòì ïðëéú åîöòá òéâäì ìëé àìù ïåéëîå ,çéìù é"òøù÷úä ïëàå .çåìùîä úà åøåáò åòöáé íäù øéòä äúåàáù íéøôñäíééåñî øôñ äåöîä øá ïúçì çåìùì íù÷éáå íù íéøôñä úåðçì ïáåàø,çåìùîäå øôñä øåáò øéçî ìò íäéðéá åîëéñ àì êà ,øôñä íùá á÷ðåäáâéù éãë úåðçä ìòáì åìù éàøùàä ñéèøë øôñî úà ïáåàø øñî ÷øäéáâä íåëñ úà ïáåàø ÷ãáùë ,ïîæ øçàì .ñéèøëä êøã íåìùúä úà

øåáò åáâùäîî äáøäá äåáâ íåëñä éë åúîäãúì äìéâ ,øôñä çåìùîéðù íðùé éë åì òãåð ïéðòä øåøéá øçàìå ,äðúîä øåáò àéöåäì ïðëéúùãåòáå ,çåìùîä úðîæä úòùá á÷ð åúåàù íù åúåàá íééåø÷ä íéøôñ,øúåé ø÷éä øôñä úà úåðçä ìòá çìù ,íäéðéá ìåæä øôñì ïéåëúä ïáåàø,ø÷éä øôñì åúðååëù ïáåàø íò åúçéùî ïéáä êë éë úåðçä ìòá ïòåèåìòá êéøö íàä .íäéðéá ìåæä øôñì äúéä åúðååë éë ïòåè ïáåàø åìéàå.ø÷éä øôñì ìåæä øôñä ïéá ùøôää íåëñ úà ïáåàøì øéæçäì úåðçä

וב"בתשובה: מ"ו. דף ב"ק בגמרא איתאלחבירו שור המוכר צ"ב. דףטעות מקח זה הרי אמר רב נגחן, ונמצאלשחיטה לו שיאמר יכול אמר ושמואלטעות מקח זה הרי אמר רב וכו' לך מכרתיוהוא לרדיא דאינשי ורובא רובא בתר זיללו שיאמר יכול אמר ושמואל דזבני.על הגמרא ופריך לך, מכרתיו לשחיטהכי ומשני רובא, בתר אזלינן ולא שמואללא בממונא אבל באיסורא רובא בתר אזלינןאוקי בגמרא ושם ע"כ. רובא, בתר אזלינן

היתה מה מוכיחים הדמים בשאין להלשחיטה גם לקנות שעשוי ובלוקח כוונתםהיא שמואל דשיטת ומבואר לרדיא. וגםהולכים אין לחרישה קונים שהרוב דאע"פוכן ממון. להוציא כדי הרוב אחר בממוןבכד פתח גבי ע"א כ"ז ב"ק בגמרא הואלה קרו דרובא צריכא לא וכו' בחבית וסייםמהוא וכו' חביתא ולחביתא כדא לכדאהולכין דאין קמ"ל רובא בתר זיל דתימאבסימן השו"ע פסק וכן הרוב. אחר בממוןלשחיטה לו לומר שיכול כ"ג סעיף רל"ב

נועםאמרי וממכר מקח הלכות ק

לך אם1מכרתיו דאף דידן לנידון ומינה .קונים ומיעוטא הזול הספר את קונים הרובמוחזק שהמוכר כיון מ"מ היקר, הספר אתדהמוציא לו להחזירם חייב אינו בדמים

הראיה. עליו מחבירופרידמןושמעתי חנוך רבי הגאון ממו"ר

שני אם רק זה דכל שליט"אבגמרא האופן וכעין בעולם ידועים הספריםשקונים מיעוט שיש יודעים שהרוב דמיירייודעים וחביתא כדא בענין וכן לשחיטה,חביתא לכדא שקוראים מיעוט שיש הרובללוקח דהיה אמרינן ובכה"ג כדא, ולחביתאהמוכר יכול פירש ומדלא דבריו, לפרשוכמבואר המיעוט, מן שאתה סברתי לומר

ע"א צ"ב דף בב"ב לשחיטהברשב"ם (ד"הלך) לךמכרתיו דהיה היא המוכר דטענת

לו שנתן הספר אם אבל יעויי"ש. לפרש,ידוע ולא דאינשי לרובא מפורסם אינודהמוכר אמרינן לא בזה למיעוט, רק בעולםהיקר, בספר שמדובר שהבין לומר יכולדאינשי לרובא ידוע הספר שאין דכיון

לפרש. לו היה דלא פשיטאדףולכאורה ב"ק מהתוס' ע"ז להקשות יש

ע"ב הולכין)כ"ז דאין קמ"ל (ד"הלממונות נילף לא אמאי שמואל על שהקשומנפשות, בק"ו רוב בתר בהו דאזלינן

דהרי תמוהה, לכאורה קושייתם ולהנ"ללפרש ליה דהוי משום הוא הכא הטעםשייך דאין נפשות מדיני נילף היאך וא"כהיינו דאם ליישב, יש אמנם זה. טעםהיה לא ממילא הרוב אחר בממון הולכיםקונים שהרוב דכיון לפרש, הלוקח צריךמשום ורק להדיא, שפירש כמו הוי לכךאמרינן לכן הרוב אחר בממון אזלינן שלאדנילף התוס' מקשה וע"כ לפרש, לו דהיהברור זה אכן הרוב. אחר שהולכים מנפשותלקרותו רגילים השני שהספר שבמקרהמשפחת בשם גם ובנוסף הספר בשםזה לספר שהכוונה לגלות כדי המחברדחשיב להנ"ל, שייך לא ודאי זה דוקא,שינוי דהוי משום טלה לו והביא שור כקנה

שמות.יצחקולאחר נחל בספר ראיתי (סימןזמן

ב') סעיף ד' ענף לשוןס"א שהביאמכירה בהלכות הט"ו)הרמב"ם כ"ח (פרק

מנהג שאין במקום האלו הדברים וכל וז"ל:הלוך מנהג שיש במקום אבל שביארנו, כמואנשי רוב לשון ואחר המדינה מנהג אחרהרי ע"ז והקשה עכ"ל. להן. הידועה המקוםאף הרוב אחר בממון הולכין דאין קיי"לכ"ז ב"ק בגמרא כמבואר אדם בני בלשוןרובא בתר דאזלינן מבואר וברמב"ם ע"אהיכא דרק ותירץ ממון. להוציא אף

לטעון1. יכול דהמוכר פירושו האם לחקור יש לך, מכרתיו לשחיטה לו לומר דיכול דינא האי ובעיקרהיינו אם אמנם לרדיא, שהתכוין לומר נאמן אינו והלוקח שור כשביקש לשחיטה התכוין הלוקח שאוליהוי לא לו נאמין אם דאף או טעות, מקח דהוי ודאי לחרישה אלא לרדיא התכוין שלא לקונה מאמיניםכהצד דנראה ב"ב י"ט סימן שמואל ברכת בספר ויעויין דברים. אינם שבלב דברים דהוי טעות מקחומשמע נתכוין, שכך לומר נאמן הלוקח דאין כתב שם נ"ט בסימן ואילו שבלב, כדברים דחשוב השני

וצ"ע. שבלב, דברים חשיב ולא כוונתו בתר אזלינן נתכוין שכך יודע דאילו

נועםאמרי לח קאסימן

הולכין אין אמרינן ג"כ לנו ידוע שהמיעוטוכמבואר לפרש לו והיה הרוב אחר בממוןמיעוט דיש היכא אבל הנ"ל, ברשב"םשאינם אדם בני לרוב דהיינו לנו ידוע דאינואמרינן בזה זה, ממיעוט כלל יודעיםלהדיא דבריו פירש ולא בסתמא דכשאמרויעויין אדם. בני רוב לשון בתר אזלינן

יו"ט מלבושי ו')בספר סימן שכתב(חו"מהגאון בשם הרמב"ם על זו רביקושיא

על יחזקאל בחזון וכן זצ"ל. משה אלעזרבזה. מש"כ עיי"ש ה"ו, פ"ד ב"ב התוספתא

הנ"ל. מו"ר כדברי וזהמסוייםועוד ספר ראובן הזמין דאם נראה

לגמרי אחר ספר החנות בעל ושלחלשלם לראובן אין בידו, היא טעות שודאימעולם נתכוין שלא כיון הספר עבור מאומהאת להחזיר המוכר וצריך זה, ספר לשלוחהמתנה מקבל עם בדין ויבוא לקונה, הדמיםעבורה שולם לא שקיבל שהמתנה ויתבענו

כדין. שלא בידו והיא

לדינא: העולה.àøôñ íù íøîàáù èåòéî ùéù ïåéë

éåä ,øëåîä çìùù øôñì íúðååë äæïåéëå ,ä"òîîäå åúðååë éäî ÷ôñ

.ç÷åìä ãéñôî ÷æçåî øëåîäù

.áøåáò ç÷åìä íìéù àì ïééãò íàøúåé íìùì áééç åðéà ,ììë øôñäì"ðä ÷ôñ íåùî ìåæä øôñä øéçîîóñëá ÷æçåî àåäù ïåéëå ,ä"òîîäå,ìåæä øôñäî øúåé åáééçì à"àøáä ïúç úà òåáúì ìåëé øëåîäåàìù äðúîä úà øéæçéù äåöî

.äøåáò íìåù

.âòåãé ø÷éä øôñä íù ïéà íàáééçå áåøä øúá ïðéìæà ,íìåòáùéå ,äðå÷ì íéîãä øéæçäì øëåîääåöî øáä ïúç úà òåáúì øëåîì åìíìåù àìù äðúîä úà øéæçéù

.äøåáò

.ãø÷éä øôñì íéàøå÷ èåòéîä íâ íàùøéô àì àåäå øáçîäå øôñä íùááéùç éàãå äæá ,øáçîä íù åì

.úåòè ç÷î

נועםאמרי ומציאה אבידה הלכות קב

ומציאה אבידה הלכותלט סימן

ציבורי באוטובוס אמות ד' קנין יש אםïîשאלה: ãøéì ïåòîù í÷ùë ,éøåáéö ñåáåèàá åòñð ïåòîùå ïáåàø

çðåî ïåòîù åéìò áùéù áùåîä ìò éë ïáåàø äàø ñåáåèåàäåäðò åðîî ìôð øèùä íà åúìàùì ,åãéá åìèðå ç"ù 200 ìù øèùàöåî ïéãë øèùá úåëæì ïáåàø ìåëé íàä .åìù øèùä ïéàù ïåòîùïéð÷ é"ò äàéöîä úà äð÷ øáë ïåòîù àîìã åà ,ïîéñ äá ïéàù äãéáà.äòéñðä ïîæ êùîá äàéöîä ìù äéúåîà 'ãá áùé àåä éøäù úåîà 'ã

נהגתשובה: דאין להקדים יש תחילההאוטובוס חברת ולא האוטובוסנחשב שהאוטובוס שאף זה, בכסף זוכיםחצר חשיב לא מקום מכל בעליו של כחצרשם מצויים שרבים במקום המשתמרתחו"מ בשו"ע וכמבואר לקחתה, ויכוליםקונה אדם של חצירו וז"ל ס"ג רס"ח בסי'הרי מציאה בה נפל ואם מדעתו, שלא לואמורים דברים במה החצר. בעל של היא

עכ"ל. המשתמרת בחצר

יוסףוהנה הרי"ף)בנמוקי מדפי י"ד דף (ב"מהחנות בעל קונה לא דבחנות ביארמשתמרת שאינה כחצר דחשיב משום בחצרואע"פ בה, ויוצאים נכנסים אדם שבני כיוןשאינו שאבדה כיון בצידה, עומד שהחנוניוכן היא משתמרת שאינה כחצר בה מכיר

עכ"ל. והר"ן הרשב"א כתבו

לבעלומעוד חצר דין כאן דאין י"ל טעםהסוברים דעת לפי האוטובוס,קודם מציאה נפלה אם לענין כידו דחצירודחשיב האבידה בעל מתייאש ואח"כ יאושלידיה, אתא ובאיסורא מדעת שלא כיאושחצר דנחשב באוטובוס השטר כשנפל והכאשמישמש אח"כ ורק התייאש לא עדייןאתא דבאיסורא חשיב מתייאש בכיסובסימן בש"ך הובאה זו ומחלוקת לידיה,להלכה הש"ך דעת ואכן ב', ס"ק רס"חודלא קנה ולא מדעת שלא כייאוש דחשיב

יעו"ש. כהמהרש"ל

שפסקועוד מה פי על להוסיף יש טעםלו קונה חצירו דאין שם, הרמ"אאדעתיה, דאסיק או במציאה ביודע אלאקונה חצירו אין לבא רגיל שאין בדבר אבלונטלה אחר ובא לשם מציאה שבאה אע"פהחצר בעל ידע דלא הואיל זכה שם

נועםאמרי לט קגסימן

השני בה שזכה קודם שם אשר במציאהציין ו' באות שם הגר"א ובביאור ע"כ.דביארו דשתיק, ד"ה ע"א כ"ו ב"מ לתוס'לפי חצר מדין מציאה קונה אינה דחנותלימצא סופם ואין קטן דבר הם שהמעותדלא דבר דחשיב י"ל כאן גם וא"כ יעו"ש,דהכא לדחות יש אך אדעתיה. אסיקהנראה דבר שהוא בשטר מיירי בנידו"דמ"מ אך זה, דין שייך אין ושמא כל לעיןהכא שייך לא הנ"ל הטעמים שני מחמת

וכמשנ"ת.ק האוטובוס לבעל חצר ניןד"א,ועתה בקנין קנה שמעון אם לדון יש

ב"מ בגמרא ע"א)דהנה איתא(י'ארבע ברדלא כהן אבא משום ר"ל אמרמט"ט מקום, בכל לו קונות אדם של אמותשם וברש"י לאינצויי. אתי דלא רבנן תקינו

לו) קונות יש(ד"ה אם בזה"ל: פירשרשאי אחר אין הפקר דבר סביבותיוסימן חו"מ בשו"ע נפסק וכן עכ"ל. לתופסו.את שמעון קנה אם דידן ובנידון ס"ב. רס"חראובן חייב ודאי ד"א בקנין המציאהדאף לומר מקום היה ואמנם לו. להחזירהמ"מ ד"א, בקנין בשטר זכה שמעון אםמעות כמאבד חשיב לרדת מכסאו כשקםמדעת יאוש דחשיב שלו אלו הרי דהמוצאםשעה, בכל בכיסו למשמש עשוי שאדם כיוןדאין נראה אך לו. להחזירם צריך אין וא"ככלל שמעון ידע לא כאן שהרי נכון זהלומר שייך לא וא"כ זה בכסף זכה שהואדחשיב דינא האי וכל ממנו, דנתייאשדוקא הוא מעות לו באבדו מדעת כיאושכמו [ודלא שלו. שהם לו הידועות במעותג']. אות ה' סי' הקנינים דרכי בספר שראיתי

בכסףאך שמעון זכה לא דהכא נראה מ"מכמה מחמת וזה אמות ד' קנין מדין

שנבאר: וכמו טעמים

ישא) הרי ראשון הגיע ששמעון יימר מיהגיעו הם ושמא ומאחוריו לידו מושבסי' העזר באבן וכמבואר אמות, לד' קודםאין ראובן לד"א קדם דאם ד' סעי' ל'שחז"ל בד"א, זוכה אחריו הבא שמעוןבקצות הוא וכן ראשון, לבא ד"א הקנו

יעו"ש. א' ס"ק רס"ח סי' החושן

לאדםב) קונה ד"א אם פלוגתא יש כידועדהנה מדעתו, רק או מדעתו שלא קונהקונה דד"א דפסק ס"ג רס"ח בט"ז יעוייןלאדם קונה דחצר כמו מדעתו שלא לאדםמיגאש הר"י ובשו"ת יעו"ש, מדעתו שלאהיתה אם רק ד"א תיקנו דלא כתב ק"ו סי'לו, ויקנו כחצירו אמותיו ד' דיהיו כוונתוובנידון קונה לא בזה מתכוין לא אם אבל

לקנות. נתכוין לא דידן

הביאג) ע"ב י' דף ב"מ מקובצת בשיטהלד' אדם קדם דאם יהונתן רבינו דעתשל אמות לד' מחוץ עומד וחבירו אמותבתנאי לתופסו רשאי השני דאין המציאה,לא ואם דידי, ד"א לי יקנו יאמר שהראשוןשאינה מחצר גרע דלא קנה לא אמררק קנה לא בצידה בעומד דאף משתמרת,לא הכא וא"כ יעו"ש. שדי לי תזכה באומרד' לו שיקנו להדיא אמר שלא כיון קנהדשיטת מוסכם זה טעם שאין אלא אמותיו.אמר שלא אף ד"א דתיקנו שם הרמ"ך

יעו"ש. אמותיו ד' לו שיקנו

נועםאמרי ומציאה אבידה הלכות קד

קונותד) אמותיו דד' הסוברות שיטות ישועמד קדם הוא אם רק מדעתו שלא לוהיתה אם אבל המציאה, באה ואח"כבד' קנאה לא אח"כ בא והוא כבר המציאהשקאפ הגר"ש כתב כך מדעתו רק אמותיואמנם, בד"ה כ"ג סי' לב"מ בחידושיו

יעו"ש. למטה ובהערה

קניןה) דין כלל שייך לא דהכא נראה ועודסעי' רס"ח בסי' שם נפסק שהרי ד"אבד"א קונה רה"ר בצידי או בסמטא דרק ב'

והכא כלל, חבירו בחצר קונה ולאחבירו חצר חשיב נראה1האוטובוס וא"כ ,

המוצא כל כדין ראובן בזה דזכה פשוטאלו הרי שם מצויים שהרבים במקום מעותבסי' וכמבואר סימן, בו שאין בדבר שלוהתיבה בין בחנות מעות במצא ס"ה ר"סמוצאם. של הם הרי ולחוץ ומהתיבה לחנוני

לדינא: העולה.àöîù óñëá äëæ ïáåàøã äàøð

מ סימןלשיטות למציאה אמות ד' בעומד במציאה זכייה דין

אמות ד' בשיעור הפוסקיםô"òùשאלה: äàéöî ÷åçøî åàø òúôìå àèîéñá åëìä ïåòîùå ïáåàø

íäéðù .åîöòì äìèéì àöåîì øúåîå äéìò æéøëäì áåéç ïéà ïéãêëå íéãòö äîëá ïåòîù úà íéã÷ä ïáåàø êà ,äàéöîä øáòì åöø'ã êåúá øöòð ïáåàø ,ãçéá åøöòð íäéðùå äàéöîä øáòì õåøì åëéùîä,øèî 1.90 êåúá åðééäã äàð ç"øâä ìù åøåòéù éôë äàéöîä ìù úåîàåðééäã à"åæçä ïøî ìù åøåòéù éôë úåîà 'ã êåúá øöòð ïåòîù åìéàåòîù ùâéð ,äàéöîì íäéðéá ÷çøîä úà åããîù øçàì .øèî 2.30 êåúïå

åà ,åîöòì äìèéì éàùø íà ïåãì ùéå .äá úåëæì éãë ääéáâäå äàéöîìò"åëì úåîà 'ã êåúá äéä ïáåàø éøäù äá äëæå ïáåàø íã÷ øáë àîìã

.à"åæçä úèéùì ÷ø úåîà 'ã êåúá äéä ïåòîù åìéàå

וממילא1. זו, לנסיעה האוטובוס את כשוכרים חשיבי נסיעה כרטיס כשקונים דשמא בזה לעיין יש אכןסק"א) ר' (סימן החושן בקצות וכמבואר אמות, ד' קנין ביה דמהני השותפין כחצר נחשב האוטובוסגיסא ומאידך השותפין, חצר דחשיב הכנסת בבית אמות ד' קנין דיש ר"ה) (סימן הריב"ש בשם דהביאלו ששייך באוטובוס להסיעם מתחייב הנהג ורק האוטבוס, את כשוכרים נחשבים דאינם לומר אפשר

חבירו. חצר ונחשב

נועםאמרי מ קהסימן

בגמראתשובה: ע"א)גרסינן י' אמר(ב"מברדלא כהן אבא משום ר"למקום, בכל לו קונות אדם של אמות ארבעוברש"י לאינצויי. אתי דלא רבנן תקינו מ"ט

לו)שם קונות יש(ד"ה אם בזה"ל: פירשרשאי אחר אין הפקר דבר סביבותיוסימן חו"מ בשו"ע נפסק וכן עכ"ל. לתופסו.

ס"ב. רס"ח

בשו"עוהנה המבואר לפי דידן (אבןבנידוןד') סעיף ל' סימן אחדהעזר קדם דאם

לבא ולא אמות ד' לו הקנו חז"ל אמות, לד'במציאה ראובן זכה הכא ובפשוטו אחריו,בשיעור איש כהחזון ננקוט אם נפשך, ממהשמעון, לפני ראובן הגיע הרי אמות ד'אמות, בד' כלל זכה לא אחריו שבא ושמעוןהרי ד"א, בשיעור נאה כהגר"ח ננקוט ואם

אמות. לד' מחוץ עומד שמעון

נחלקואמנם כידוע שהרי בזה, לעיין ישאמות ד' תקנו אם והרא"ש הראב"ד

בטור וכמבואר לעומד, רק או (חו"מלמהלךרס"ח) לעומדסימן רק דתיקנו הראב"ד דדעת

הכא זה ולפי המהלך, לאדם תיקנו ולאאיש כהחזון לי קים לטעון יכול שמעוןאמות ד' בשיעור ראובן וכשהיה והואיללא עדיין מהלך היה הוא איש החזון לדעתהא שייך לא וממילא אמות, ד' בקנין קנהשניהם כהגיעו חשיב דהכא העזר, דאבןנאה להגר"ח אמות בד' עמד ראובן ביחד,לחזון אמות בד' עמד שעה באותה ושמעון

הרמ"א שפסק כמו ודינו סימןאיש, (חו"מב') סעיף ונפלהרס"ח כאחד שבאו דשנים

בנידון ולכאורה יחלוקו, ביניהם מציאה

במציאה לחלוק צריכים ושמעון ראובן דידןאיש. כהחזון לי קים שמעון שטוען מאחר

הרא"שאכן לדעת אך הראב"ד, לדעת כ"זבמהלך ואף חילוק דאין ליה דסביראזכה דראובן נראה אמות, ד' קנין תיקנוהגיע הוא דלחזו"א נפשך, ממה במציאההוא רק נאה ולהגר"ח אמות, לד' ראשוןכלל נכנס לא שמעון ואילו לד"א הגיע

וכנ"ל. לד"אג')הסמ"עאולם סעיף דעת(רס"ח הביא

נראה לא ובשו"ע יעו"ש, שניהםושמא הטור, שהביאה זו בפלוגתא דהכריע"שעומד אדם של אמות ד' שכתב מלשוןמשמע ע"כ, לו קונים אלו הרי בצידן"זה ולפי הראב"ד, וכדעת קונה לא דבמהלך

דיחלוקו. הדין יהיה לכאורהשלראובןולכאורה דכיון להקשות יש

לפחות במציאה זכיה יש ודאיאמות, ד' בתוך ודאי הוא שהרי בחציהלא, או כלל זכה אם ספק הוא ולשמעוןודאי, מידי מוציא ספק דאין י"ל לכאורהשהוא לראובן המציאה כל את ליתן ויש

בחלקה. עכ"פ בה זכה ודאיהתוס'אמנם דהנה קושיא, זו דאין נראה

מציעא בבא וזהבריש ד"ה ב. (דףרביע) התםנוטל דתנן הא על כה"ג הקשו

שלי כולה אומר זה טלית שהגביהו דשנייםשלי כולה האומר שלי, חציה אומר וזההתוס' והקשו יחלוקו, ובשאר חציה, נוטלליתן ויש ודאי מידי מוציא ספק דאיןויישבו הטלית. כל את שלי כולה לאומר

נועםאמרי ומציאה אבידה הלכות קו

מידי מוציא ספק אין אמרינן לא דבכה"גלחלוק שבאו וספק ליבם דמי ולא ודאי,

ביבמות דאמרינן סבא ע"א)בנכסי דהוי(ל"חמידי מוציא ספק ואין ספק, וספק ודאי יבםשל יורשו ודאי הוא היבם דהתם ודאי,ודאי שהוא מה סברא אין כאן ואילו הסבא,וביארו השני. לחציו לו שיועיל בחציוירושה, דלגבי התוס', דברי את האחרוניםנכסי כל את לירש סיבה לו יש יורש כלכל על סיבה לו יש היבם ולכן אביו,יורש, אם בספק רק הוא והספק הירושה,ודאי, מידי מוציא ספק אין אמרינן ולכןמן חצי לו שיש יתכן במציאה הכא אבלשחציו ומה שלו אינו השני והחצי הטליתוהכא השני. החצי לגבי מועיל זה אין שלודגם בטלית אוחזין לשניים דמי בנידו"דמועיל זה אין במציאה חצי לו שיש מה כאןלזכות סיבה לו ואין השני, החצי לגבי לובשוה, הגיעו שניהם דאם המציאה בכליחלוקו, אמרינן בזה ולכן בה, זוכים שניהםוהוא במציאה אוחז לבדו ושמעון הואיל

מוחזק.

וז"ל:וברמ"א פסק ס"ב רס"ח בסימןד' בתוך כאחד שבאו שניםהמציאה ונפלה שניהם שעומדים או אמותובקצוה"ח שניהן. קנו אמותיהן ד' בתוךבגיטין בגמרא דמבואר למאי הקשה סק"אברה"ר עומדת היתה התם דתנן ע"א ע"חאינה לו קרוב מגורשת, לה קרוב לה, וזרקו

ואינה מגורשת מחצה על מחצה מגורשת,אמות דארבע אמרו שם ובגמרא מגורשת.זהו שלו אמות ארבע לה, קרוב זהו שלהשמואל ר' אמר מחצה על מחצה לו, קרובעומדים שניהם שהיו כגון יצחק רב ברוכ"ת קדים, מינייהו הי ולחזי אמות, בארבעאפשר אי והא הדדי, בהדי תרווייהו דאתיקשיא וא"כ הגמרא. דברי ע"כ לצמצם.א"א והרי ודאי מדין שניהן קנו מדועאלא ודאי בתורת קנה אחד ורק לצמצם

הקונה מיהו יודעים אנו ותירץ1שאין .מספק. דחולקים לומר הרמ"א דכוונתשהיה דמיירי תירץ סק"א שם ובנתיבותבד' וזכה אמות ד' בתוך לשניהם קודם אחדזכו שהלך ואחר שניהם באו ואח"כ אמותיוהיכא דכל קמן הרי ביחד. אמות בד' שניהםדא"א אמרינן אמות לד' ביחד שבאוולפי"ז לשני, קודם אחד ותמיד לצמצםנראה שאמנם אמר מצי התופס דידן בנידוןלצמצם וא"א הואיל אבל ביחד שעמדנוזכיתי אני וממילא אחרי עמדת שמאבסימן השלחן בערוך ויעויין לבדי. במציאהשניהם דבאו להלכה כן דפסק ס"ג רס"חמפקינן לא ותפס אחד קדם אם כאחד,

לצמצם. א"א קיי"ל דהא מיניה

שכתבאכן הרמ"א דמלשון להקשות ישמשמע הטור, לשון והוא שניהם קנוליישוב ובשלמא מספק. ולא בודאי דקנושבאו קודם אחר שעמד דמיירי הנתיבות

שמים1. בידי רק אם שיטות שתי דהביאו להקל) דבריהם וספק (ד"ה ע"ב ה' בעירובין בתוס' ויעוייןכבידי חשיב שם הגמרא בנידון כמו אדעתייהו דלאו היכא ולכו"ע אדם, בידי אפילו או לצמצם א"א

שמים. בידי לצמצם דא"א השו"ע פסק ס"א שי"ב סימן וביו"ד לצמצם. וא"א שמים

נועםאמרי מ קזסימן

בד' שניהם וזכו הסתלק ואח"כ שניהםבתורת זכו שבאמת כיון שפיר אתי אמות,קנו ולא לצמצם דא"א לקצוה"ח אבל ודאי.ויעויין הרמ"א. לשון צ"ע ודאי בתורתמשום שניהם שזכו שכתב שם בב"חמדבריו ומשמע שניהם, של רשות דחשיבויעויין ספק. מדין ולא ודאי מדין דקנודברי על שהקשה שם חושן במילואיאין הרי לצמצם א"א דאם הקצוה"חיתכן לא שהרי אמת להיות יכולה החלוקהדאינם הקשה ועוד אחת. בבת שיזכואינם דאם וקיי"ל מוחזקים נחשביםכמבואר גבר, דאלים כל הוא הדין מוחזקיםותירץ ויחלוקו. ד"ה ע"א ב' ב"מ בתוס'יצחק רבי הגאון מו"ר אביו בשםכדררא דחשיב שליט"א דז'ימיטרובסקיספק יש טענותיהם ללא שהרי דממונאהחלוקה שאין אפילו יחלוקו ובזה לבי"ד,

אמת. להיות יכולה

דיןויש כל על דתקשי חדא להקשותדיחלוקו בטלית אוחזין דשניםאגבהוה, הדדי בהדי דלמא קאמר ובגמראיכולה חלוקה דחשיב הנ"ל התוס' וכתבווא"כ לצמצם א"א דהרי וקשה אמת, להיותיכולה החלוקה ואין לחבירו קדם אחד ודאי

אמת. להיות

ישונראה לצמצם" "א"א ענין דבביאורדמצד הכוונה האם לחקור,ביחד שניהם ולבוא לצמצם א"א המציאותהמציאות מצד דלמא או אמות, ד' לתוךיכולים לא אנחנו אבל כן, שיהיה אפשרביחד שניהם שבאו בבירור זאת לדעתותוס' רש"י בזה נחלקו כבר ובאמת ממש.

דרש"י ע"א, י"ז לצמצם)בבכורות א"א (בד"הבדיוק. ביחד שיהיה שייך דאין פירש

ע"ב י"ז שם לצמצם)ובתוס' אפשר כתבו(ד"הלברר א"א פירושו לצמצם א"א למ"ד דאףודאי אבל ידעינן לא דאנן והיינו צימצוםבהלכות וברמב"ם אחת. בבת שיהיה שייך

ה"א)בכורות כרש"י(פ"ה .2כתב

שניהםונראה נחשבים דהכא פשוטד' בתוך עומדים דהרי למוחזקיםה"ז פ"ט ברמב"ם וכמבואר למציאה אמותבכלי אוחזים דשניים ונטען טוען מהלכותחיטים של ערימה בצד עומדים או אחדוזה שניהם של בחצר או בסיטמא המונחיםשלי כולה אומר וזה שלי כולה אומרסימן בשו"ע הובא זה ודין בשבועה, יחלוקוביאר סק"א שם ובנתיבות ס"א. קל"חלערימת אמות ד' בתוך שעמדים דאייריס"ק שם הגר"א בביאור הוא וכן החיטים,בצד דעומדים קמן הרי עיי"ש. וג', ב'דיחלוקו הוא הדין בסימטא חיטים ערימת

לדינא2. אמת להיות יכולה החלוקה שתהא בעינן אם ותוס' רש"י נחלקו ב"מ דבריש להעיר וישיכולה חלוקה חשיב לא בטלית דגם לשיטתו אזיל דרש"י ונראה רמאי. יהיה שלא דהעיקר או דיחלוקו,דדינא פירש ולכך ביחד, שיגביהו שייך דלא הנ"ל מבכורות ולשיטתו לצמצם, א"א שהרי אמת להיותאמת, להיות החלוקה יכולה ובטלית ביחד שיהיה שאפשר דס"ל לשיטתם והתוס' ברמאי. תלוי דיחלוקו

חלוקה דבעינן פירשו אמת.ולכן להיות יכולה

נועםאמרי ומציאה אבידה הלכות קח

הרמב"ם דהרי בכלי, אוחזים דשניים דומיאשם והש"ך אחד. בסעיף כתבום והשו"עבצד דוקא עומדים דבעינן פירש סק"אולכך למוחזקים נחשבים דאז ערימההוא הדין מהערימה ברחוקים אבל יחלוקו,

גבר. דאלים כלשניהםנמצא דבאו הרמ"א של זה דדין

לשניים ממש דמי אמות ד' לתוךפסקינן דשם וכמו ערימה, בצד עומדיםראיתי ושוב יחלוקו. נמי הכא דיחלוקו,סק"א קל"ח סימן המשפט דבשער בס"דבבת שניהם דבבאו הרמ"א בדברי כן דביארלדין דמי דיחלוקו דהדין למציאה אחתחשיב ערימה בצד עומדים דהיו הרמב"םבמקום שעומדים כיון מוחזקים שניהםולפי"ז אמותיהם. ד' בתוך לקנין הראויאו בי"ד בפני מהם אחד יתפוס דאם נמצאשניים כדין תפיסתו מהני לא עדים, בפניבסימן בשו"ע וכמבואר בטלית אוחזיםדברי ולפי"ז סק"ו. שם ובש"ך ס"ו קל"חצ"ע תפיסה דמהני שכתב השלחן ערוךשניהם לעומדים ממש דמי זה דין דהריבסימן עצמו השלחן ערוך והרי ערימה, בצדתפס ואם דיחלוקו ופסק זה דין הביא קל"ח

וצ"ע. מהני, לא עדים בפני אחד

אחתונמצא בבת עמדו אם דידן דבנידוןתפיסה מהני ולא בשוה יחלוקואוחזים שניים וכדין בפנינו שתפס כל כללקים אמר מצי לא דהתופס ונראה בטלית.שדינו דביררנו ומטעם השלחן, כהערוך ליהשלחן בערוך וגם בטלית אוחזים כשנייםהרמ"א בלשון מבואר וכן זה, דין פסקמהני ולא קנו דמשמע שניהם קנו דכתב

תפיסה.

לפניו,והיכא עמד שראובן שמעון דמודההמציאה, כל את לו ליתן חייבראובן כשנכנס הרי קונה מהלך אם דממ"נואם אמות, לד' מחוץ שמעון היה אמות לד'שראובן שמעון מודה הרי קונה, אינו מהלךכולה. במציאה ראובן זכה וכבר לפניו עמד

לדינא: העולה.à,ãçéá åãîòù íéãåî íäéðù íà

.íäéðéá äàéöîä úà å÷ìçé

.áãîò ïáåàøù ïåòîù äãåî íàäàéöîä ìë úà ïúéì áééç ,åéðôì

.ïáåàøì

מא סימןכספומט במכשיר הנמצא בכסף אבידה השבת דין

äìéâåשאלה: ,íéðîåæî åðîî êåùîì éãë èîåôñë øéùëîì ùâéð íãàøçà íãà é"ò åçëùðù óñë úåøèù íéàöîð øéùëîáùåìà úåøèù ìò äãéáà úáùäá áééç íàä ,åéðôì øéùëîá ùîúùäù

נועםאמרי מא קטסימן

éèøô íò úé÷úô íù çðåî äéäù ïåâë ãáàîä åäéî òãåéù ïôåàá.íëùîù íãàä ìù ïåáùçä

שייךתשובה: הכסף האם לדון יש תחילהאותו לקחם שלא זמן כל לבנקכמלוה נחשב שהוא מהמכשיר שהוציאםפורע הוא ועתה לבנק כספו את הלוה שהריונתרצה הואיל נאמר שמא או ההלואה, אתחשיב הכספומט על כספו לו יניח שהבנקדהוי לומר שלישי צד ויש בהם, וזכה פרעון

הפקר.המשפטוהנה בנתיבות שמ"דיעויין (סימן

מעותסק"א) הלוה דכשהניח דכתבקנין, בלא אף המלוה בהם זכה בידו והםהלוה שביד במה המלוה שנתרצה תיכף רקגוביינא בשעת חדש קנין צריך אין לפרעוןבכסף המלוה זכה נמי הכא זה ולפי יעו"ש.דאז זכות ביתרת היה אם זה כל אכן זה.ביתרת שהיה היכא אבל לוה חשיב הבנקהבנק דעתה בכסף הלוה זכה לא חובה

חיים שערי בספר ויעויין מלוה, (עמ"סחשיבה') סימן הנתיבותקידושין דעת דביאר

הלוה, אצל המלוה של ממון ויש דהואילדאשכח אמרינן לפרעון שיחדו ידי ועללפי יעו"ש. נוטל הוא ושלו דידיה לממונאאלו דבמעות להכריז דחייב נראה זה ביאורחשיב וזה המקום והן הסכום הן סימן ישבו שכתוב פתקית לו יש אם שכן וכל סימן,סימן. הוי דודאי והתאריך, והשעה הסכום

זכהאכן לא בזה חובה, ביתרת הוא אםהאם בזה לדון ויש בכסף, הלוהיעויין דהנה הפקר, הוי או לבנק שייך הכסף

ס"א)בשו"ע קצ"ד מאחר(סימן וז"ל:

ולא מישראל הקרקע קונה אינו שעכו"םשלקח ישראל בשטר, אלא לישראל מקנהושיחזיק וקודם דמים, ונתן מהעכו"ם שדהכדרך בה והחזיק אחר ישראל בא בהונותן האחרון זכה הגר, בנכסי שמחזיקיםמעת שהעכו"ם מפני הדמים את לראשוןקנה לא וישראל רשותו, סילק הדמים שלקחאלו נכסים ונמצאו לידו השטר שיגיע עדזכה. בהם המחזיק שכל מדבר כנכסישיצא והיינו המוכר. העכו"ם על ואחריותווהוי קנה לא עדיין והישראל הגוי, מרשות

הפקר.שהכסףולכאורה דידן לנידון דומה זה

לא הלוה ולידי מהבנק יצאצריך מקום דמכל השו"ע פסק ושם הגיע,טעמים, שני בזה ויש לקונה לשלם הזוכה

שם קנהו(סק"י)בסמ"ע דלא דאף פירשעד בידו הוא משכון בתורת מקום מכל

ובב"י הדמים. לו בשם(שם)שיחזיר כתבשהרי ליה, משתרשי מטעם דמשלם הרמב"ןאבל השדה, הפקיר לגוי ששילם ידי עללשלם פטור דהזוכה והטור הרא"ש דעת

לגמרי.סק"ב)ובנתיבות המשנה(שם דברי הביא

מזכיה)למלך העכו"ם(פ"א דגםלישראל זה ודימה מהמקח בו לחזור יכולבכסף הקרקע שקנה באופן מישראל, הקונהדעתיה סמכה דלא דמטעם שטר, בלאנמי והכא בהם, לחזור יכולים שניהםעליו חלק והנתיבות מהעכו"ם. ישראל

נועםאמרי ומציאה אבידה הלכות קי

יכול הישראל דאין הרא"ש מדברי והוכיחקנה. דבדיניהם כיון העכו"ם את לתבועהפקר, הוי מדוע מסברא עוד והקשהבו לחזור יוכל לא שהגוי נאמר אם בשלמאיוכל אם אבל והפקיר, עצמו דסילק אמרינןראיה והביא הפקר. שיהיה למה בו לחזור

כ"ד.)מכריתות לחברו(דף מתנה דהנותןבו המחזיק דכל בו איפשי אי הלה ואמרדהוא וכתב אחר, ידי על כשזוכה זכההנותן בו לחזור יכול שאינו כיון מטעםבו לחזור יכול עדיין אם אבל הפקירו,יצא לא הא הפקר שיהיה תיתי מהיכי

מרשותו.

בכריתותאכן מהגמרא ראיה שהביא במהבב"ב ברשב"ם כאןעיין ד"ה קל"ח. (דף

זכהבצווח) לא שעדיין דמיירי דפירשהפקירו דהנותן אמרינן הכי ואפילו במתנה,לסברת מסייע וזה בו, לחזור שיכול אףברא"ש יש הנתיבות וכדברי למלך. המשנה

נ"א)שם הרשב"ם(סימן שיטת שהביא אחרלקבל רצה ולא מעיקרא דבצווח וז"ל:יצתה לא והלא הפקר הוי אמאי המתנהעצמו סילק הוא מעולם, הנותן מרשותלא ואם הלה, שיקבלם אדעתא מהנכסיםמרשותיה נפקא דלא אישתכח לקבל רצהמתנה הדרא מעיקרא דבצווח ונראה וכו',אמרינן צווח ולבסוף שתק אם אבל למריה,זכה. בה הקודם וכל והפקירה, בה דזכהכדברי אתיין בפשוטו הנתיבות ודבריכהרשב"ם. למלך והמשנה הנ"ל הרא"ש

שכשיצאובנידון יודע הבנק לכאורה דידןחזרה לו אין שוב מהמכונה הכסף

הוי והנתיבות המל"מ לדעת וגם במציאות,שהזוכה הרמב"ן של הטעם לפי אכן הפקר.ליה, משתרשי מטעם לשלם צריך בקרקעלא זה טעם אמנם לשלם, יצטרך נמי הכאדמשכון טעם הביא דהסמ"ע להלכה נפסק

הכא. שייך לא וזהבשו"עועיין ס"א)עוד ק"כ היכא(סימן גבי

חובי לי זרוק ללוה אמר דהמלוהונאבד למלוה רחוק אפילו וזרקו והפטרבכך, הרשהו שהרי פטור, לידו שיגיע קודםוקדם אחר בא ואם כתב רעק"א בגליון ושםלומר יש דלכאורה בזה לעיין יש בה וזכהסילק שהלוה כיון ההפקר מן כזוכה דהויעדיין דהמלוה מרשותו, והוציאם מהם ידושלו, אלו המעות שיהיה בקנין בהם זכה לא

השו"ע שהביא לדינא לדמות קצ"דויש (סימןמקובצתס"ב) בשיטה והנה ע"א:. דף (ב"מ

והרמב"ן) אםד"ה וז"ל: הרשב"א בשם כתבקרקע גבי על הניחם לגוי ישראל אמרוישראל ליה אסתלק איהו והניחם והפטר,שני ישראל שקלינהו הדר וכי בהו, זכה לאעכ"ל. לדינא וצ"ע בהוא זכה ההפקר מןוזה לדינא בספק נשאר דרעק"א קמן הרידלא חזינן מקום ומכל דידן, לנידון דמישייחד דבמה הנ"ל כהנתיבות ליה סביראקנין, בלא זכה מלוה בהסכמת מעות הלוהמדברי הוכיח וכן זכה דלא דס"ל אלאדנכסי קיי"ל הרי לתמוה ויש הרשב"א.חייב הזוכה ומ"מ כמדבר הם הרי עכו"םקצ"ד סימן בשו"ע וכמבואר דמיהם, לשלםומוכן בקרקע הוא רוצה התם ובשלמא ס"ב,מה חובי בזרוק הכא אבל דמים, לשלםלשלם צריך והרי בכסף יזכה אם ירוויח

נועםאמרי מא קיאסימן

ויש בכסף. כסף להחליף כוונתו וכי כסף,סק"ה קצ"ד בסימן בנתיבות דהנה ליישבדצריך דינא האי בביאור טעמים שני כתבלקונה הדמים את ליתן הקרקע את התופסחשיב דהקרקע משום א) העכו"ם: מןאותה קנה שלא וכיון אותה, לקונה משכוןמנתינת שנוצר לחוב משועבדת היא הריאת העכו"ם הפקיר אם ואף לעכו"ם, הדמיםב) לקונה. ממושכנת היא מ"מ הקרקע,שנתן המעות דע"י ליה משתרשי משוםאת העכו"ם ממנו נוטל לא לעכו"ם,

בי דהנפק"מ וכתב היאהקרקע. הטעמים ןאחר וקדם מטלטלין מהעכו"ם שקנה באופןלקונה, לשלם התופס צריך האם ותפסם,לשלם צריך אינו משכון של דלטעםשל לטעם ואילו משתעבדים, לא דמטלטליןבמטלטלין. אף לשלם צריך ליה משתרשיהוא שהטעם לסוברים אזיל דרעק"א ונראהולא בקרקע רק זה וממילא שעבוד מדין

שנתבאר. וכמו במטלטלין

להחזיקלפי המוציא יכול דידן בנידון זההראיה, עליו מחברו דהמוציא בכסףרשאי רוצה אם הדין משורת לפנים ורקוכמבואר כן, לעשות וישר וטוב להחזיר

ס"ה)בשו"ע רנ"ט שמן(סימן פי על דאףנתן אפילו מצויים עכו"ם שרוב במקום הדיןוטוב להחזיר, חייב אינו סימן ישראל בהלהחזיר הדין משורת לפנים לעשות וישרשם הרמ"א וכתב סימן. בה שנתן לישראל

אין עשיר, האבידה ובעל עני המוצא דאםעיי"ש. הדין, משורת לפנים לעשות צריך

יצחקושוב רבי הגאון מו"ר הראנידבנתיבות שליט"א דזי'מטרובסקי

סק"א)המשפט קכ"ג דלא(סימן להדיא כתבמפקירו דלא הוא פשוט דדבר כרעק"א,דהוי בו לזכות אחד לאף רשות ואיןחובו גובה המלוה דרק מפורש כאפותיקי

הנ"ל כרעק"א דלא וזה לפי1מהן, אכן .בנתיבות סק"א)המבואר שד"מ (בסימן

בלא בהן זכה למלוה מעות הלוה דכשייחדלא ולכן מהכא לשיטתו דאזיל נראה קנין,לומר הכרח שאין פי על אף הפקר נחשבודו"ק. לכולם מפקירים לא דכאן כן,דהכא בדבריו, סתירה יש לכאורה ואדרבהשום דאין מפורש כאפותיקי דהוי קאמרלמלוה, רק אלא ליקחנו לאחר אפשרותהלוה בייחוד המלוה שקונה קאמר והתם

וצ"ע.

תלינמצינו דידן נידון דבפשוטו למדיםאכן והנתיבות, רעק"א בפלוגתתבב"מ מהרשב"א ראיה רעק"א שהביא במה

ע"א.) לבאר(דף נראה בצ"ע, ונשארהזורק בגוי מיירי דהתם ראיה, אין דלכאורהלהפקיר, לגוי ליה איכפת דלא ישראל לפנידאין ודאי לישראל בישראל כן שאין מהלו הלוו שלא אחרים ויקחו שיפקיר סברא

הכסף. את

ע"א.1. ע"ה דף גיטין בתורת הוא וכן ל' אות ס"ל סימן הלואה דיני בינה באמרי וכ"כ

נועםאמרי ומציאה אבידה הלכות קיב

שיקנהואחר גם לדון שאפשר העירוני זמןאת הכספומט מן השטרות מושךהשטרות שהרי הגבהה, בקנין השטרותועל בכספומט, הכסף בתא למטה נמצאיםגורם הלחצנים על מקיש שהוא ידיחשיב ובפשוטו למעלה יעלו שהשטרותוכמבואר מוכר, ברשות אף דקניה הגבהה

ב')בשו"ע סעיף קצ"ז שם(סימן בסמ"ע אכן ,מוכר(סק"ג) ברשות אף דקני הטעם כתב

ברשות הוא אם דאף הוא הטעם וז"ל:בידו שמגביהו במה מקום מכל המוכרביד שהוא מה דכל לרשותו אותו מביאועכ"ל. בביתו מונח כאילו הוא הרי האדםממש בידו במגביה דוקא הוא זה ולפיידי על שמגביה במה אבל כרשותו, דחשיבדידן ובנידון המוכר, ברשות קני לא כוחוממש. בידו ולא כוחו ידי על מגביה הוא

שםאכן החושן לחלוק(סק"א)בקצות כתבאף דקונה ליה וסבירא הסמ"ע עלבידו אינו אפילו עליה דרך מכוחו במגביהכדעת הוכיח שלמה בחכמת ושם כלל,

בשו"ע ביאור וביתר סעיףהקצות, רע"ג (סימןשלי"ג) מצודתו מתוך דגים דהלוקח פסק

אסור זה הרי הים בתוך כשהוא חבירוולקח כלי המצודה היה ואם סופרים, מדבריהחושן ובקצות גזלן. זה הרי המצודה מתוך

בהא(סק"ד)שם ראשונים מחלוקת הביאקידושין במסכת כ"ו.)דמבואר נותן(דף דאם

עצמו מגביה והפיל למעלה זמורה חביליבחולין כדאיתא הגבהה, חשיב (דףלמעלה

שמוגבהקמ"א:) ידי על דקונה בקן טרף גביליה וסבירא חולק הרשב"א וכנגדו מכוחו.ברשות כוחו ידי על בהגבהה קונה דלאחצירו דאויר כתב הדבר בטעם אכן המוכר.קרקע גבי על כנח לנוח שסופו וכל כחצירודלא הקצות מסיק מקום ומכל ליה, חשבינןשאין אע"פ ממצודה דג והלוקח כהשו"עהגביה מכוחו שהרי גמור גזל הוי תוך לה

יעו"ש. הגבהה בקנין וקנה הדג

אתלפי קונה אם דידן דבנידון נמצא זההסמ"ע נחלקו הגבהה בקנין השטרותעל שחלק המשפט בנתיבות ועיין והקצות.מכוחו מגביה דרק ליה וסבירא הקצותחשיב מעשה עביד ההגבהה ובשעת

ברשתהגב לדגים אוכל תלה אם אבל הה,חשיב לא לרשת דגים באים זה ומכחקעביד לא באים שהדגים דבשעה הגבהה,דעביד חשיב דידן בנידון אכן מעשה,על לחץ שהרי ההגבהה בשעת מעשהוצ"ע. מכוחו חשיב ההמשך וכל הכפתורים

לדינא: העולהéøäå óñëá àöåîä äëæã äàøð ÷ôñî

áåè ïéãä úøåùî íéðôì î"îå ,åìù àåä

ïéà éðò àåä íàå ,åéìòáì åøéæçäì øùéå

.ïéãä úøåùî íéðôì óà øéæçäì êéøö

נועםאמרי מב קיגסימן

מב סימןובגזלן אבידה במוצא לבעלים השבה בגדרי

â"áúðáשאלה: äôåòúä äãùî íéùðà äòéñîä úåòñä úøáçá òñð íãàìë íéòñåðä úà âäðä øæôî ,åæ äøáçá ìáå÷îä éôë ,íéìùåøéìáëøäî âäðä ãøé ,ïåøçàä òñåðä úéáì áëøä òéâäùë .åúéá ãéì ãçàúåãååæîä ìë íà òñåðä úà ìàùùëå ,áëøäî úåãååæîä úà àéöåäì éãëíä áëøá åøàùðù úåãååæîä ìëù øáñù íåùî áåéçá åäðò ,åì úåëééùíéòñåðä íäù íåùî íâå ,äðçú äúåàá åîò ãøéù åéçà ìùå åìùúà àéöåä âäðä äùò êëå ,àåä íäìù øàùðä ìë àîúñîå íéðåøçàäáëøä âäð òñðùë .äëåîñä äëøãîä ìò íçéðäå áëøáù úåãååæîä ìëúëééù äðéà ãéøåäù úåãååæîä ïî úçà äãååæî éë òñåðä äìéâ ,åëøãìíåìë äìòä àì íéäæî íéèøô úåìâì éãë äçúôùëå ,åéçàì àìå åììë ìò ììë êøãá ú÷áãåîù úéåúä íâå ,íéäæî íéèøô àöî àìå åúëçáç÷ì äøéøá úéìá .êøãá äìôð äàøðëå äîå÷îá äúéä àì àéä íâ äãååæîàìôåî ïôåàá äìéâ íéîé äîë øçàì .åúéáá äçéðäå äãååæîä úà òñåðä,äòñä äúåàá åîò íéòñåðä ãçà úà ùâôù é"ò äãååæîä ìòá úàìòá òáåú äúò .äãåáàä äãååæîä ìòá àåä éë øøáúä åúìàùìåääåù àåä åá ïåìîä úéáì äãååæîä úà åì àéáéù àöåîä úàî äãååæîäúà øéàùî äéä íàù àéä åúðòèå ,òñåðä ìù åúéáî ÷çåøî íå÷î àåäùïëåùä äøáçä ãøùîì äòéâî äãååæîä äúéä ,úåòñää áëøá äãååæîääçøéè òñåðä åì íøâ äúò åìéàå ,ääåù àåä åá ïåìîä úéáì êåîñáéë òñåðä ïòåè åúîåòìå ,äãååæîä úà úç÷ì éãë åúéáì òéâäì äøéúéäãååæîä ìòá ÷ãåö íàä ,åúéáì åàéáäì åúáåçî ïéàå øáãä òøéà úåòèá

.åúðòèá

נזקתשובה: חשיב אם לדון יש תחילהלהוציא לחבירו שגורם באופןדשמא אליו, חפציו את להחזיר כדי הוצאותבגוף הנזק דאין הוא בעלמא גרמא רקמשמעון חפץ לקח ראובן אם וכגון החפץ,ונתנו להזיקו כדי אלא לגוזלו ע"מ לא

צריך למקומו להחזירו וכדי אחר, במקוםאו לשלם חייב ראובן האם הוצאות, להוציא

פטור. שמא

רבהוהנה אמר ע"א צ"ח בב"ק בגמראהגדול לים חבירו של מטבע הזורק

נועםאמרי ומציאה אבידה הלכות קיד

בעית אי קמך מנח הא אמר מ"ט פטור,הזורק ופרש"י צלולין. במים ומיירי שקליה,יכול שאין אע"ג בים, חבירו של מטבעוקא הן וצלולים הואיל וכו' פטור ליטלוואינה קמך מנח הא ליה אמר ליה חזולבר זוזא למיתב דבעי משום ואי אבידה,הוא גרמא ולמישקליה, למישט אמוראהבנזקין וגרמא שכר אותו להפסידו שגורםדהנ"מ אמרו הגמרא ובהמשך עכ"ל. פטורמגזל בידיה שקליה אבל אדויי, דאדייההגמרא. עכ"ד מיעבד, בעי השבה גזליה

נזקיםומבואר שלגרום הגמרא בדבריורק גרמא, חשיב החפץ בהבאתהשבה, ובעי גזלן חשיב בידיה בשקליהדמה הרי"ף דעת בזה, הראשונים ונחלקודוקא הוא צלולים במים בגמרא שפטרולמאן אבל דגרמי, דינא דאין דלא למאןשם הרא"ש ואילו חייב. דגרמי דינא דדאין

י"ג) דדאין(סימן למאן אף הוא דהפטור ס"לולהלכה צלולים. במים דפטור דגרמי דינאוז"ל דחייב, ס"א שפ"ו בסימן השו"ע פסקעד חבירו של מטבע הדוחף לפיכך שם:הגביהו. שלא אע"פ חייב לים שירדבמים דאפילו פירש בסק"ב שם ובסמ"עשיביא הצוללן שכר את לשלם חייב צלוליםכמבואר דגרמי דינא מטעם וזה המטבע,מטעם דפטור די"א כתב שם והרמ"א שם.נמצא יעו"ש. ופטור בנזקין גרמא מקרי דזהחשיב אי וברמ"א בשו"ע תלוי זה דדיןופטור. גרמא דחשיב או וחייב דגרמי כדינא

כתבוהנה י' ס"ק רל"ב בסימן הנתיבותראובן חטף דאם נלפע"ד ומזה וז"ל:

דחייב אחר למקום והוליכו משמעון חפץדהרי הוצאותיו, על החפץ לו להחזיר ראובןהוליכו בשוגג הכא דהא הוא בידים מזיק

בהוצאות חייב שכןואפ"ה מכל החזרה,מלך גרע דלא ועוד גמור. במזיד כשעשהההוצאות להחזיר דחייב אחריך אבוא ואניבהג"ה. ה' סעיף י"ד בסימן לעיל כמבוארוהוליכו לעצמו לגזול כשנתכוין ודוקאכשלא אחריו להוליכו א"צ אחר למקוםהסמ"ע כמ"ש השבים תקנת מטעם נשבעבעלמא מזיק אבל ב', ס"ק שס"ז בסימןעכ"ל. למזיק תקנה שעשו מצינו דלא חייבלשלם המזיק דחייב הנתיבות דעת קמן הריויש בגללו. שנגרמו ההובלה הוצאותמ"ש גמור מזיק דחשיב לדבריו להקשותגרמא חשיב דלרמ"א לים מטבע מזרקס"ק י"ג סימן ב"ק בחזו"א הוא וכן ופטוררק כאן אין לים בזרק והנה וז"ל: כתב ב'ולא במטבע שינוי שום כאן שאין טורח גרםבמילואי הקשה ועוד יעו"ש. נזק ליה קרינן

והערות)חושן עצמו(בביאורים דהנתיבותוז"ל: כתב ג' ס"ק ש"מ דבסימן דבריו, סתרלים מטבע בזורק ג"כ פטור הכי ומשוםבגוף נזק שום נעשה שלא כיון בצלוליןלידים השבה בהוצאות שניזק רק הדברוצ"ע עכ"ל, ופטור דמיא אחר בממון כניזק

בדבריו.מהוכ"ז לעיין יש בגזלן אבל מזיק לגבי

האם הגזילה", את "והשיב דין גדררק או לנגזל, להביאו חיוב שיש פירושומלקחת בעדו לעכב ולא לקחת לו לאפשרבין בזה סתירה מצינו ולכאורה שלו. אתשהבאנו ע"א צ"ח ב"ק דבגמרא הסוגיות,

נועםאמרי מב קטוסימן

למיעבד, בעי דהשבה מוכח דברינו ברישע"א ק"ג ב"ק בגמרא גיסא מאידך אךחבירו את הגוזל התם דתנן איפכא, מבוארלמדי. אחריו יוליכנו לו ונשבע פרוטה שוהאחריו יוליכנו שקר על לו ונשבע ופרש"ישיחזיר עד כפרה לו דאין למדי אפילווגבי וגו' לו הוא לאשר דכתיב עצמו לנגזלקאמר שם ובגמרא עכ"ל. כתיב לשקר נשבענשבע, לא ופרש"י לא, נשבע לא אין נשבעלידיה דמטי עד אחריו להוליך בעי לאליתנו בעי נשבע אם דרק מבואר הרי עכ"ל.של החיוב אין לחוד בגזל משא"כ לידו לואלא לידו ליתנו מחייבו הגזילה את והשיבויטול הנגזל ויבא ידו תחת לעכבו לא רקשס"ז בסימן בשו"ע נפסק זה ודין שלו, אתבו שכפר אע"פ חבירו את הגוזל וז"ל: ס"אחייב אינו והודה חזר אם נשבע ולא הואיליהא אלא להם להחזיר הבעלים אחר לרדוף

שיבואו עד אותם)בידו את(ויודיע ויטלופרוטה שוה על נשבע אם אבל שלהם.עד הבעלים אחר לרדוף חייב ומעלהמפני הים באיי הם אפילו להם, שיחזירבאים ואינם שנשבע מאחר נתיאשו שכברכתב ב' ס"ק ובסמ"ע עכ"ל. לתובעו, עודלהשיבו חייב אין נשבע ולא שבגזל הטעםהוא. השבים תקנת דמפני הנגזל לידימדינא חייב דאינו כתב ב' ס"ק שם ובש"ךכיון בנשבע ורק השבים תקנת מפני ולאעד סגי לא להתכפר קרבן להביא דצריךסותר זה דין ולכאורה עיי"ש. לידיה, דמטי

דאי הנ"ל ע"א צ"ח ב"ק בגמרא למבוארבעי השבה גזליה מיגזל בידיה שקליה

למיעבד.

חייבונראה לים דבזרקו הסתירה, ליישבעל ולהניחו מהים להוציאו הגזלןהשבה, חשיב לא בים דכשהוא הים שפתהנגזל, לבית להשיבו חייב אינו אה"נ אבלהגזלן בבית הוא והרי חפץ בגזל משא"כמה השבה חשיב שפיר לנגזל, ליתנו ומוכןחשיב בים ורק ידו, תחת מעכבו שאינוולא הגזלן כלפי בכספת כסגור או כאבוד

השבה בביתו,1נחשב שהחפץ בגזלן ולפ"ז .לאפשר רק אלא לנגזל להביאו חייב איןובמזיק ידו. תחת לעכבו ולא לקחתו לנגזלחשיב אי והרמ"א דהשו"ע בפלוגתא תליאהנ"ל הנתיבות ולדעת כגרמא, או כגרמי

בידים. כמזיק חשיב

המזוודהולפ"ז בעל שטוען דידן בנידוןרשות, ללא תיקו את לקח שהנוסעלהחזירו חייב אינו כגזלן נידון הוא אם הריוכמו בו נמצא שהוא המלון לבית לולפוטרו, יש כמזיק נדונו אם ואף שנתבאר.אף אלא גרמא, דחשיב לרמ"א מבעיא לאזאת שעשה הכא גרמי דחשיב לשו"עפטורה הוא הרי להזיק, נתכוון ולא בשוגגדגרמי ו' ס"ק שפ"ו בסימן הש"ך לדעתסעי' רל"ב בסימן מבואר וכן פטור, בשוגגבממכרו יודע המוכר היה דאם שפסק כ"אשהוציא בהוצאה חייב מום בו שהיה

החזו"א1. והקשה השבה, חשיב בגזלן לים מטבע בזורק דאף כתב ג' ס"ק ש"מ בסימן בנתיבות אמנםיעויי"ש. בים כשזה השבה חשיב לא לים שזרק דבגזלן מבואר דבגמרא ב') ס"ק י"ג סימן (ב"ק

נועםאמרי ומציאה אבידה הלכות קטז

ובביאור פלוני. למקום אותו להוליך הלוקחכיוון שלא דכל כתב ל"ה בס"ק שם הגר"אנראה אכן יעו"ש. פטור שגרם אע"פ להזיקשהרי כגזלן לדונו שייך אין דבנידו"דלגוזלו. נתכוון ולא התיק את לקח בשוגגא' ס"ק כ"ה סימן בקצוה"ח יעויין והנהגזלן חשיב לא בשוגג דגזלן .2שחידש

דעת שהביא שם חושן במילואי ויעוייןגז חשיב בשוגג דגם מקוםהמאירי והיה לן,

בציווי למדרכה בשוגג שהוריד שהנהג לדוןשיש לדעות אכן גזלן, חשיב הוא הנוסעממילא עבירה לדבר אף בשוגג שליח

כגזלן. חשיבה האשה

סימןושוב השולחן בערוך בס"ד ראיתידכל לו דנראה דכתב ס"א שס"זלרדוף חייב הגזלן דאין כאן המבואר הדיןבידו יהא אלא להם להחזיר הבעלים אחרכגון אחר למקום כשהלכו היינו שיבואו, עדחייב במקומם נשארו אם אבל וכו' למדיוציין שגזל. למקום להם להחזיר הגזלןוז"ל: שם דכתב סק"ח שפ"ו בסימן לש"ךעד יוצא אינו השבה, למעבד דבעי דכיוןאתי ולפי"ז עכ"ל. שנטלה למקום שמחזירהבזרק ע"א צ"ח בדף דמבואר דמאי שפיר

מהים להוציאה הגזלן דחייב לים מטבעלמקום יחזירנה מהחוץ שנטלה מכיוןס"א רס"ז בסימן דמבואר ומאי שנטלה,הנגזל אחר לרדוף חייב הגזלן שאין היינואם אף דידן בנידון ולפי"ז אחר. למקוםהוא אין גזלן, חשיב בשוגג דגזלן נאמרבו למלון המזוודה את לו להביא מחוייבממקום המזוודה את לקח שהרי שוהה הוא

לביתו סמוך שהוא הרכב .3חניית

להאוהיותר כלל שייך לא דהכא נראהשל דין לו יש דהכא בשוגג, דגזלןהמזוודה בעל כשירד שהרי אבידה, שומרממנו, אבודה היא הרי המזוודה את ושכחדבמקום הינוח כודאי חשיב דאמנםלא נטל אם אך יטול, לא קצת המשתמרוהיינו לבעליה להשיבה ומחוייב יחזירט'. סעי' ר"ס בסימן וכמבואר להכריז,אכן שהנהג לן לימא דמאן הכא ובמיוחדהמזוודה את ויחזיר והגון ישר אדם הואאת שלקח דלמפרע נראה ולכן למשרד,השבת מצוות בזה קיים הוא הרי המזוודהלו להחזירה חיוב כל לו ואין אבידהלו. אשר את ממנו ויקח ויבא למקומו

שלי2. שהוא פלוני בבית שור לי קח לשליח שאמר דאדם שכתב סק"כ שמ"ח בסימן בסמ"ע עוד ועייןאומרים ויש עבירה, לדבר שליח יש אמרינן דבשוגג המשלח חייב נתכוין, לגונבו אלא שלו שאינו ונמצאועיין גזילה. שהיא ידע לא שהרי פטור עצמו דהשליח דס"ל סק"ה שם בש"ך ועיין השליח. דחייב

בזה. שכתב מה סק"ד שם בנתיבותהבעלים3. שיבאו עד בידו שיהיה כתב בשו"ע שהרי השולחן, ערוך שחידש הדין בעצם לעיין שיש אלא

בידו הממון את לעכב לו אסור ורק אליהם להביאו חובה כלל עליו דאין דמשמע שלהם, את ויטלושלהם. ליקח לבעלים ולאפשר

נועםאמרי מג קיזסימן

לדינא: העולה.àíå÷îì õôçä úà áéùäì áééç ïìæâ

íéìòáä åëìäáå ,íùî åìèðùøåèô òáùð àì íà øçà íå÷îì

.íéìòáä øçà óåãøìî

.áåáééçì ïéàã äàøð ïãéã ïåãéðáàåáéå ïåìîì äãååæîä úà øéæçäì,åìù úà ìåèéå äãååæîä ìòáåîëå äãéáà øîåùë åðéãã íåùîå

.øàáúðù

מג סימןשברשותו החפץ על אבידה שומר אחריות

çåìùîשאלה: åøåáò åùòéù ù÷éáå ,äéðëøöá äìåãâ äéð÷ êøò íãàøééð éøöåî ïéîæîä ääéæ íéøöåîä åòéâäùë ,åúéáì íéøöåîä ìùíçéðäå íéøöåîä úà ïéîæîä ç÷ì ,úåòèá åçìùðå åãé ìò åð÷ð àìùàåä éë åòéãåäå äéðëøöä ìòáì øù÷úä ãéîå ,åúéááù äñéáëä øãçáïëàå ,íã÷äá íéøöåîä úà úç÷ì åàåáéù åù÷éáå ,úåòèá íéøöåî ìáé÷íøåáéãá åãîò àì íä êà .ãéî íéøöåîä úà úç÷ì åàåáéù åì åòéãåäíéùãåç äîë øçàì .äëåøà äôå÷ú êùîá íéøöåîä úà úç÷ì åàá àìåúîçî ùáåò åìòä ,íúç÷ì åàá àìå äñéáëä øãçá øééðä éøöåî åøàùðùøåáò íìùì ïéîæîä áééç íàä .åì÷ì÷úäå äñéáëä øãçáù úåçìäøãçá íçéðäù äòéùô éåäã íåùî äéðëøöä ìòáì ÷éæäù íéøöåîä

.áééç åðéàù åà äñéáëä

כתבתשובה: ט"ז סעיף רס"ז סימן בשו"עאצלו, שהאבידה זמן כל וז"ל:כדין באחריותה חייב אבדה או נגנבה אםר' כדעת שפסק והיינו עכ"ל. שכר, שומר

ע"ב)יוסף נ"ו כש"ש,(ב"ק אבידה דשומרהרמב"ם ואבידהוכדעת גזילה מהלכות י"ג (פרק

י') הואהלכה אצלו שהיא זמן שכל וז"ל:בה, לטפל שצריך מפני עליה שכר שומרבמצוה עוסק הוא בה שמטפל זמן וכליעו"ש. שכרו וזהו המצוה מן ופטורחינם שומר דהוי פסק שם הרמ"א ולעומתו

ור"ח ר"י שפסקו וכמו שם רבה וכדעתשם הנאה)וה"ג בההיא ד"ה פסק(בתוס' וכן

ובב"י רס"ז, בסימן הטור דעת לפי הרא"שט"ו)שם הכרח(ס"ק דאין וכתב בזה פקפק

יעו"ש. הרא"ש בדעת

אבידה,ובנידון כשומר חשיב בפשוטו דידןשכר, כשומר חשיב השו"ע ולדעתובש"ך חנם, כשומר חשיב הרמ"א ולדעת

י"ד)שם אי(ס"ק דדינא ספיקא דהוי כתבדחשיב ננקוט ואם ש"ח. או ש"ש הוי

נועםאמרי ומציאה אבידה הלכות קיח

דיש כביסה בחדר החבילה להניח כפשיעהלחות הרבה דאףבו לשלם, חייב לכו"ע ,

מ"מ כש"ח חשיב אבידה דשומר נאמר אםבפשיעה. חייב

הצרכניהאכן לבעל שהתקשר דידן בנידוןהחבילה, את ליטול שיבוא והודיעואבידה שומר להיות הפסיק דבזה י"לההוא גבי ע"א מ"ט ב"מ בגמרא כדאיתאאייקר לסוף אשומשמי זוזי דיהיב גבראלן לית ליה ואמרי בהו הדרו שומשמיאיגנוב, זוזיה שקיל לא זוזך, שקול שומשמילך דאמרי כיון ליה אמר דרבא לקמיה אתישומר מבעיא לא שקלית, ולא זוזך שקולנמי חנם שומר אפילו אלא הוי דלא שכר

ופירש"י הוי. נמילא חנם שומר אפילו (בד"ההוי) פטוריםלא בשמירתן פשע ואפילו

שהרי דידן לנידון ממש דמי וזה עכ"ל.ליקח שיבואו להם ואמר לצרכניה התקשר

שם התוס' אכן החבילה. אלאאת (בד"ההוי) לא חינם שומר האומניןאפילו מפרק הקשו

ע"ב) פ' על(דף שכר שומר שהוא דאומןוהבא שלך את טול שאמר שקיבל החפץהתוס' ותירצו חנם. שומר הוא הרי מעותשכר שומר שהיה באומן דהתם לחלק, דישעצמו את לסלק לא שלך את טול לו כשאמריהיה שלא אלא קאמר משמירה לגמרירק מעיקרא שהיה ובשומשמי שכר, שומרלא שלך את טול שאמר ע"י חנם שומרעולה זה חילוק ולפי כלל. שומר חשיבכשומר חשיב אבידה דשומר השו"ע דלדעת

להם ואמר לצרכניה שהתקשר בזה שכר,ואילו חנם, כשומר נחשב שלהם את שיטלוחנם, כשומר אבידה דשומר דפסק לרמ"אכהפסיק חשיב שלך את טול שאומר בזה

כלל. שומר הוי ולא שמירתו

ב')הש"ךאכן ס"ק ש"ו את(בסימן הביאשתירוצם וכתב הנ"ל התוס' דברי

דבאומן1דחוק אחר באופן תירץ ולכן ,טול שאמר אף לכן כסף, לו חייב שעדייןמשא"כ כש"ח, חשיב מעות והבא שלךלכן כלום לו חייב דלא דשומשמי בההיאכלל. שומר נחשב לא שלך טול כשאמרכן שכתב ירוחם ברבינו מצא שכן וכתב

שם ובנתיבות הרמ"ה. ב')בשם ס"ק (ביאוריםלאומן שחייב דבאומנין הש"ך דברי ביארמעליו לסלק שלא דעתו תולים כסף,מעכבו שאינו שהודיע רק נתכוין השמירהלו חייב כשלא משא"כ המעות, בעבורהשמירה מעליו לסלק שכוונתו תלינן מעותנראה הנ"ל הש"ך לפי' דידן ובנידון יעו"ש.להם ואמר לצרכניה שהתקשר דזה פשוטדין ממנו נסתלק בזה החבילה את טלולדעת אף לכו"ע פטור ולכן כלל, שומרדסילק שכר שומר אבידה דשומר השו"עפשוט נראה ולכן שמירה, מחיובי עצמופשיעה דחשיב ננקוט אם אף לפוטרו דישכביסה. בחדר החבילה את שהניח מה

בזהובר פשיעה חשיב דלא נראה דין מןהו"ל דלא כביסה, בחדר שהניחו

ודו"ק.1. מקודם, היה מה נפק"מ מאי לשמור, יותר חפץ שאיני שלך טול פי' דאם דס"ל ונראה

נועםאמרי מג קיטסימן

שם תנזק שהחבילה אדעתיה לאסוקיכמה לאחר רק קרה שהנזק ובמיוחדלצרכניה כשהתקשר והרי מיד, ולא חודשיםבאו, לא והם מיד לקחתו שיבואו אמרו הםלא שהתחייבו כפי לקחתו באים היו ואםבמקום שנתנו נמצא לחבילה, נזק נגרם היהניזק היה לא לבוא שהתחייבו הזמן שלפי

דפטור פשוט נראה לכך זה, במקום כללמלשלם.

: לדינא העולהíìùìî çåìùîä ïéîæî úà øåèôì ùéåøàùðù íéøúåéîä øééðä éøöåî øåáò

.å÷åæéðå åúéáá

נועםאמרי הגר ונכסי הפקר הלכות קכ

הגר ונכסי הפקר הלכותמד סימן

הפקר חשיב אם בטעות הפקרíéôãåשאלה: úåøééð ìù äìéáç åîò ç÷éù åøéáç ïåòîùî ù÷éá ïáåàø

ìàù ,úéúðåëùä äæéðâä ï÷úîá íçéðéå äøåú éøáãá íéáåúëäïáåàø åì øîàå ,åîöòì íéáúëäî úç÷ì ìåëé àåä íàä ïáåàø úà ïåòîùäìéáçä úà ïåòîù çéðä íøè .åùôð úååàë äìéáçäî úç÷ì ìåëéùøçàìù íéøéãðå íé÷éúò ãé éáúë íäá äìéâå íéáúëä úà ÷ãá äæéðâáøúåî íà ïåãì ùéå .áø ïåä íéåù íäù òãåð øáã éðéáî ìöà øåøéá.ïáåàøì íøéæçäì áééç àîìã åà åîöòì íéáúëä úà úç÷ì ïåòîùì

שהריתשובה: השליח זכה בפשטותזוכה הוא והרי הפקירו ראובןואנן טעה ראובן שהמשלח ואע"פ מההפקר,לא הכתבים ערך את יודע היה שאם סהדיהוי בטעות הפקר מ"מ לגונזם שולח היהבכריתות הגמ' מדברי לדבר וראייה הפקר,ש יוחנן ר' אמר התם דאיתא ע"א ורכ"ד

בו זכה בו המחזיק כל עדיו שהוזמו הנסקלשם בו)ופרש"י זכה הוא(בד"ה דהפקר

הפקר נהיה השור ובפשוטו דינו. משנגמרשבין משסברו הפקירוהו שהבעלים משוםנמצאו שלבסוף ואע"פ יסקל, השור כךהיה לא שהשור ונתברר שקרנים העדיםומוכח הפקר חשיב מ"מ סקילה מחויב

הפקר. הוי בטעות דהפקר

מוכרח,אלא דאינו נראה רש"י שמלשוןהוי לא בטעות שהפקר דאפשר

בו זכה בו המחזיק שכל והטעם הפקרהפקר נהיה השור דין גמר דלאחר משוםאסור דינו שמשנגמר דלהסוברים מאליובהנאה אסור שהשור דכיון י"ל בהנאהאי אבל מיניה הבעלים רשות נפקע ממילאהקודם לכל מתירים היו לא טעמא האי לאואיסור שאין בנידו"ד ולפי"ז בו, לזכותהבעלים ברשות נשארים הכתבים הנאהלא בטעות והפקר בטעות הפקירו דהבעלים

הפקר. הוי

הרמב"םאך י"ג)בלשון הל' ממון מנזקי (פי"אבו המחזיק שכל דהטעם להדיא מבוארהפקר, הוי בטעות דהפקר משום בו זכהכל עדיו שהוזמו הנסקל שור וז"ל: שכתבדינו משנגמר שהרי זכה בו הקודםלהיתר דהטעם קמן הרי בעליו. הפקירוהווהפקר הפקירוהו שהבעלים משום הוא זכיה

נועםאמרי מד קכאסימן

שמשנאסר משום ולאו הפקר חשיב בטעותגם ולפי"ז בעלים, מרשות נפיק בהנאהמשום בכתבים שמעון לזכות יכול בנידו"דבטעות שהפקיר ואע"פ הפקירם שראובן

הפקר. הוי בטעות הפקר מ"מ

בירושלמיוכן ה"ח)מבואר פ"ד דהביאו(ב"קבו זכה בו הקודם דכל ר"י דברי עלבו זוכה בו הקודם כל דאין פליג דר"ללא בטעות ויאוש בטעות יאוש דהוי משוםור"ל ר"י מחלוקת שיסוד ומבואר יאוש, הויר"י וגם הפקר הוי בטעות הפקר האםשמשנאסר משום לאו בו לזכות שהתיראלא הבעלים מרשות יצא הוא הרי בהנאה

הפקר. הוי בטעות שהפקר משום

דהנהאך בדבר, לפקפק מקום יש עדייןהתקשו הרמב"ם דברי בעיקרסוף ת"ו סימן בקצוה"ח דהנה האחרונים,ע"א ה' בפסחים מהגמ' הוכיח א' ס"קמשום כלל הפקר מהני לא הנאה דבאיסוריונבטליה שם דאמרו ברשותו, כאינו דחשיבהמקדש דאמר גידל דרב משום ומשני בשיתלקידושין חוששין אין ולמעלה שעות מששאחר להפקיר כח שום לבעלים דאין אלמארש"י מדברי הוכיח וכן בהנאה, שנאסרדשור בגמ' דאמרו הא גבי מ"ה בב"קמכור אינו מכרו דינו משנגמר הנסקלדלאו ופרש"י מוקדש אינו הקדישווא"כ לאקדושיה קאי דמאריה ברשותיהשדעת ואע"פ ברשותו, אינו לאפקוריה ה"ההרשב"א דעת וכן ת"א סימן הריב"שונחשב ערלה של באתרוג לצאת דאפשרלבעלים נחשב לא הפקר לענין מ"מ לכם

גופיה ברמב"ם הוכיח וכן להפקירו, בשבילט') הלכה האדם(שם את שהמית דשור שכתב

אינו הפקירו אם וכן מוקדש אינו הקדישוליסקל, דינו שנגמר אחר בד"א מופקרמרשות נפיק בהנאה שנאסר דאחר ומבוארדברי סתרי וא"כ הפקר, לענין בעליםבו הקודם דכל פסק דהכא אהדדי הרמב"םשור ולענין בעליו דהפקירוהו משום זכהאין בהנאה שנאסר דאחר פסק שהמית

להפקיר. יכולים הבעלים

הוזמוותירץ שהרי שאני דהכא הקצות בזהדמעולם למפרע מלתא ואגלאי עדיובו הקודם כל ולכך בהנאה נאסר לא השורמשא"כ הפקר, נחשב בטעות דהפקר זכהבזה בהנאה נאסר שהשור שהרג בשורלענין בעלים מרשות דנפיק אמרינןבדבר אף מהני שיאוש אמנם ואף להפקירו,בגזילה, יאוש דמהני וכמו ברשותו שאינואמרינן בעליו שיפקירוהו בלא אף וא"כדאינו יאוש שאני מ"מ זכה בו הקודם דכלאבל זוכה לרשות דאתי עד מבעלותו יוצאאיסורי שהרי א"א הנאה באיסורי לזכותבעלים, מרשות לגמרי יצאו לא הנאהנחשב בטעות דהפקר נמצא ולדבריו עיי"ש.

שמעון. זכה דידן ובנידון הפקר

ב"קאכן קל"ה)בקוב"ש אחרת(אות רוחיוחנן ר' בדברי דהטעם שכתב עמומטעם הוא זכה בו הקודם כל עדיו דהוזמובדבר אף מועיל ויאוש הבעלים דנתייאשולשון קשה ולדבריו ברשותו, שאינובעליו דהפקירוהו משום שכתב הרמב"םמטעם ולאו הפקר מטעם שמהני דמשמע

נועםאמרי הגר ונכסי הפקר הלכות קכב

דיאוש עולה לדבריו ועכ"פ וצ"ע. יאוש,דידן בנידון ולפי"ז יאוש, הוי בטעותלגנוז ששלחו דבמה נאמר אם בפשוטוהקצות ולדעת בטעות כהפקר חשיבהשליח זכה א"כ הפקר הוי בפשוטו

דלעו נאמר אם אבל הפקרבכתבים, לםהנסקל דשור וההיא הפקר חשיב לא בטעותלומר מקום יש עלה, אתינן יאוש מדיןחשיב דשמא השליח זכה לא דהכאיודע היה אילו שהרי לידיה אתא כבאיסוראהיה לא כסף הרבה שווים אלו שניירותבטעות יאוש דמ"מ נאמר אם ואף זורקםשלא כיאוש חשיב הכא מ"מ יאוש חשיבניירות של ערכם מה ידע לא שהרי מדעת

אלו.

דהיהועוד דכריתות דההיא לחלק מקום ישנתחדשה הטעות ליסקל יוצא שורולמפרע שחל אף והתייאש שהפקיר אחרדנן במקרה משא"כ הפקר, חשיב ולכןשבשעה היאוש בשעת היא שהטעותבשו"ת ויעויין בשווים, טעה שזרקםדהפקר ס"ל דאכן רל"ב סימן ח"ב מהרש"גבטעות רק וזה הפקר, הוי בטעותבטעות אבל שהפקיר לאחר שנתחדשהחל לא בזה ממש ההפקר בזמן שהיתהמקומות, מכמה סתירות יישב ובהכי ההפקרהקצות לפי אף ראייה ליכא ובזה יעו"ש.

הפקר. דחשיב

סי'והנה עשירי פרק ב"ק ברא"ש יעוייןוז"ל: מאיר רבינו דעת שהביא כ"אלי תקיף לשמעון שאמר בראובן היה מעשהזמן לאחר עשה וכן כוכבים עובד מן בגדים

לעובד ליתנם המעות לשמעון ראובן נתןוהלך תבעם ולא העכו"מ ושכחם כוכביםלמי נשאלתי הוא, היכן יודע ואין העכו"מלראובן יחזרו ואמרתי המעות ישארודאריא אדעתא דהכא מהך ראיה והבאתילעכו"מ שיתנם אדעתא ה"נ וכו' אפקריההוא שיעכבם אדעתא ולא לשמעון נתנםבמעותיו סחורה הלה יעשה כיצד לעצמו,לבעלים המעות יחזרו אלא זה, שלתן דאמר כיון למימר וליכא הראשונים,ויצאו לעכו"מ זכה דמי כזכי ותן לעכו"מהעובד שוב שכחן וכי ראובן מרשות המעותשמעון זכה אותו למצוא ואין והלך כוכביםדאמרינן אינו הא ההפקר, מן שבידו במה

דמציעא ע"ב)בפ"ק י' מתורת(דף זכיהנשך איזהו בפ' ואמרינן איתרביא שליחותכוכבים לעובד זכיה דאין ע"א) ע"ב (דףלעובד זכי בהדיא אמר ואפי' מדרבנן אפי'דלא וכ"ש כוכבים לעובד זכי לא כוכביםרבינו עכ"ל גופיה, מזכי טפי כזכי תן מהניא

מאיר.

אפריםוהביא רבינו דעת שם הרא"שוזכה יאוש הוי בטעות דיאושמההיא ראיה והביא שבידו במה השליחואח"כ הבעלים דהפקירו הנסקל דשורבהם זכה בהם הקודם דכל עדיו הוזמוהפקר חשיב מ"מ בטעות שהפקיר אע"פיבא שמא דחושש המשלח יטען א"כ אלאהדין כן לטעות הוא פקח שאם ויתבע הגוי

עמו.

דיחזרווכן מאיר כרבינו הרא"ש הכריעשם הרא"ש ובדברי למשלח המעות

נועםאמרי מד קכגסימן

אין עדיו שהוזמו הנסקל ומשור וז"ל: כתבשנגמר מיד כי התם דשאני ראיה לי נראהבעלים אסחי ואסוחי בהנאה אסור דינוסהדי דליתי שכיח דלא מיניה דעתייהובהנאה נאסר דכבר וכיון להו וליזמוחשיב דלא פי' ונראה עכ"ל. מיניה, מייאשיכלל שכיח ולא הואיל בטעות ויאוש הפקרהצדדים כל על הוא מפקיר לכן עדיו שיוזמובהנאה ונאסר דינו נגמר וכבר דהואילעדיו שיוזמו הרחוק הצד על וגם מפקירו

מהשור. ומתייאש מפקירורבינוהעולה מאיר רבינו שנחלקו מכאן

חשיב בטעות הפקר האם אפריםלהוכיח דאין נראה הרא"ש ומדברי הפקרחשיב בטעות דהפקר עדיו דהוזמו מההיאדהוי הצדדים כל על מפקיר דהתם הפקרבגלל מפקיר אני יוזמו שאפי' שאמר כאילו

שיוזמו. כלל שכיח לא שזהבתחילתואין הנז' מהירושלמי להקשות

ליה דקרי ר"ל דעת דהביא דברינוגופא דבהא לומר דאפשר בטעות, יאושזכה הקודם דכל דס"ל יוחנן דלר' פליגיהנראה וכפי בטעות יאוש חשיב דלא ס"ל

ודו"ק. ברא"ש,קפ"גוהנה בסימן השו"ע פסק זה בדין

המעות דיחזרו וט' ח' סעיפיםודלא מאיר כרבינו פסק ובפשוטו למשלח,גם שהרי הכרח אין אכן אפרים כרבינויכו פיקח הוא דאם הסכים אפרים רבינודמה או ויתבעו, הגוי יזכר שמא לטעוןהוא למשלח המעות דיחזרו השו"ע שפסקכלל יצאו לא דהמעות דס"ל הרא"ש מטעם

ואם וברשותו שלו הם והרי המשלח מרשותולפי"ז המשלח, בהם זכה הרי הגוי שכחםניירות שיקח לו שאמר לנידו"ד ראיה איןהיה דאם אלא הפקירם ובזה לגניזה אלו

מפקירם. היה לא הרבה ששוים יודע

כ'והנה סימן ריש המשפט בשער יעוייןבעדים לחבירו שתבע באחד דהביא

בספק היה ע"פוחבירו ב"ד וחייבוהועידי הנתבע הביא ואח"כ ושילם העדיםשאין ופסק הללו לעדים שמזימים הזמהנתייאש שהרי הכסף את להחזיר חייביםשבשעה להסקל שיצא דשור דומיא מהכסףהביא ושוב מכספו, נתייאש ששילםשלח גבי אפרים ורבינו מאיר רבינו מחלוקתזה דבנידון וכתב ישראל, ע"י לגוי מעותהפקר הוי בטעות דהפקר מאיר רבינו מודההפקר חשיב דלא מאיר רבינו סברת דכליתן שלא לשליח לתובעו שיוכל משום היינוולא לגמרי המעות הפקיר לא ולכן לגוידמשהגיעו הכא משא"כ מהם, דעתו הסיחמשנתחייב לשלם אם כי עיצה לו אין עדיםדבריו ובסוף גמור, ביאוש מתייאש הוא הריהפקר חשיב בטעות לחבירו דכשנתן הסיקעיי"ש. בצ"ע, ונשאר הפקר והוי בטעות

הניירותוהנה את אם דאף הכא לדון ישהוי דמיהם את מ"מ הפקיר, עצמםסכום ששוים יודע היה דאילו בטעות הפקראפ"ל אחד מצד משליכם, היה לא רביודע לא שהרי מדעת שלא כיאוש דחשיבהיה לא יודע היה ואם שוים הם כמהמדעת דחשיב נראה היותר אמנם זורקם,יודע לא שהוא ומה גונזם מדעתו שהרי

נועםאמרי הגר ונכסי הפקר הלכות קכד

מעט רק שווה שזה שחושב או שוים כמהמדעת. שלא יאוש דהוי אמרינן לא בזה

דמדמיאכן נאמר דאם לדון מקום ישמהניירות ורק נתייאש לא החפץביאוש, נקנה לא החפץ שגם א"ל אזי עצמםהסתפק ה"א מגניבה פ"ד שמח באור דהנהדכל נקט סק"ט י"א סימן ב"ק ובחזו"א בזההחפץ מדמי נתייאש ולא מהחפץ שנתייאשוהביא לחפץ, אף יאוש מהני דלא אמרינןשלו אלו דהרי מהארי דהמציל מהסוגיאמיירי והתם מתייאשים שהבעלים מפנידאז בעלים לו יש אם אבל הפקר באריאומר שהרי נתייאשו לא החפץ מדמילא החפץ גם ממילא בעליו את שיתבעהנידון דאין נראה אך יעו"ש. ביאוש, נקנהלחלק מקום שיש דהכא להך ממש דומהומה לגמרי מהנייר מתייאש הבעלים דהכאלא הרבה שווה שלא שחושב שטועההתייאש אלו מניירות שהרי לן איכפת

החפץ. מדמי וגם לגמרי

לגונזוויש לו כשנתן דאם לדון מקוםיאוש בזה מהני לא שמא יאוש חשיבוהוי אבדון במקום נמצא לא החפץ שהריאם שהרי מתייאש והוא בכיסו החפץ כאילואחר ללכת יוכל הכתבים של ערכם את ידעהתחדשה לא בזה ושמא ולקחתם חבירובעינן יועיל שהיאוש דבשביל יאוש פרשתוכמש"כ אבוד, של במצב יהיה שהחפץ

במלחמות ד"ההרמב"ן הרי"ף מדפי יד: (דףנמי) דכתב לידיהומאי אתי באיסורא גבי

אם ורק מועיל, שלא ברשות יאוש דנחשבוגם אבוד של במצב נחשב שהחפץ נאמר

ננקוט וגם להפקר שנתנו בזה דחשיב נאמריהיה הפקר הוי בטעות דהפקר כהסובריםאבל שבידו, במה לזכות יכול דהשליח הדיןאם לדון יש הפקר חשיב דלא נאמר אםבזה אמרינן ואי בטעות יאוש בזה נחשביודע אינו עכשיו שהרי לידיה אתא באסוראנאמר בכה"ג אם ויל"ע אבידה משיב שהוא

אבידה. שומר דיןשנפלואכן כותל גבי קמ"ב סימן בקצוה"ח

וסייע ראובן ובא השותפין בחצראת בנו שבטעות אע"פ לבנותו לשמעוןשמעון קנה לא ראובן של בחלקו הכותללהבנות אמור הכותל היה שעליו המקום אתושם במקומו, שלא נבנה שבטעות כיוןמהני בטעות דיאוש כתב א' ס"ק בקצותהיכן ידע שאם בטעות הוא יאוש כל דהרימדברי הביא וכן מתייאש, היה לא האבידהדאת היכי כי ענן רב דאמר מ"א ב"ב הגמ'דאם ומשמע ידע לא נמי איהו ידעת לאהוי בטעות דהפקר משום סגי ידע הזוכהוכתב חלק ג' ס"ק בנתיה"מ ושם הפקר,דחשיב כן לומר הדעת על יעלה דלא

עיי"ש. בטעות, כמחילהע"וויעויין סימן או"ח יצחק בית בשו"ת

בטעות שהפקר ופסק זה בענין שדןוחילק מהני, בטעות יאוש ורק הפקר אינוגם שאז היאוש בשעת היתה הטעות אם ביןאחר הטעות שהיתה לבין מועיל לא יאוש

יעו"ש. יאוש, דמועיל כןכתבובשו"ת רל"ב סימן ח"ב מהרש"ג

והקשה הפקר הוי בטעות דהפקרהפקר לענין ע"א מ"ז בגיטין מהתוס'

נועםאמרי מד קכהסימן

הפקר שהוא תוס' וכתבו לגוים ולא ליהודיםלבסוף אם אבל יהודי זוכה בסוף אם רקדהפקר שנמצא חל אינו עכו"מ בזה זכהבגלל ההפקר מתבטל איך והקשה בטעות,תירץ תשובתו ובסוף עתיד, של מצבתנאי עם הפקר שעשה דמייירי חדא בתרתי,יקח ואם הפקר יהיה ויקחו יהודים שיבואושהפקיר מה דכל תירץ ועוד מפקיר, לא גויהרי עכו"מ עניי לקחו ואם ישראל לעניי זה

כמ נחשב ממילאזה עניים שאין מקום ומעיקרא כטעות הוי ולכן מלקט פטור הואהדבר דאם שם ועו"כ הפקר, הוי לא ולכןחשיב גוונא בכל אדם ומכל ממנו אבודשאע"פ הארי מן שמציל כמי דהוי הפקריעו"ש. הפקר, זהו מ"מ הציל שבסוף

הכת"יובפשטות כשהוציא דידן בנידוןחשיב לא לגניזה בדרך והואשהמשלח דכיון לומר שאין ממנו, אבודהשיבא תיתי מהיכי הדפים בערך יודע לאמצד שהרי ממנו, כאבוד וחשיב לקחתםוכל אבוד חשיב לא החפץ של המקחלא ממנו אבוד לא עצמו מצד שהחפץ

ממנו. לאבודה נחשב

קל"חוכן דב"ב מהא ראיה להביא ישלחבירו מתנה בנתן רש"י ששיטתאיתא ובגמ' קנה דלא מעיקרא חבירו וצווחוהקשו זכה הקודם וכל עצמו סילק שהנותןספרא ברב קט"ז בב"ק מהגמ' תוס' שםאכלו ולא שיאכלנו לאריה חמורו שנתןדרק משום ספרא רב בו דזכה שם ומסיקאפקריה ולא אפקריה דאריה אדעתאב"ק בתוס' ויעויין עלמא, דכולי אדעתא

ושמר איתם הלך והארי דהואיל שתירצולא ולכן שבע שהארי ספרא רב וידע עליהםועי' יפקיר, לא אם מתחילה כלל הפקירזה. בענין מש"כ ג' סעי' רס"ב בנתיבות

דחשיבויש נאמר אם דאף לדון מקוםלא השליח מ"מ שבטעות אף כיאושנתחייב וכבר לידיה אתא באיסורא הרי זוכהאפ"ל ובפשטות יודע, שאינו אפי' בהשבהאינו אבידה שומר שהוא יודע שאינו דכ"ז

השבה. וחיוב שמירה דיני עליו חל

בביאורוהנה ב' ל"ז משה באמרי יעוייןברשותו שאבידה הסוברים שיטתלידיה אתא באיסורא שנחשב זוכה אינואינו א"כ יודע לא שהבעלים דכיון והקשהיזכה לא אח"כ כשיודע ולמה אבידה שומרהיה שאם וכמו דידו דומיא דחצר ותירץיודע שלא אף שומר נחשב היה חפץ בידואבידה ובמשפט בחצירו. ה"ה אבידה שזההרי מתחייב כן בידו למה הקשה רס"ב סי'היה לא בחצר מצב באותו היה אם גםדאם מכאן והוכיח אבידה לשומר נחשבלשומר נחשב יודע שלא אף בידו היהח"ו ומשיב השואל שכ"כ וכתב אבידהאפי' בנידו"ד גם לכאורה ולפי"ז מ"ז. סימןהפקר הוי לא בטעות דהפקר נאמר אםחשיב מ"מ יאוש הוי בטעות יאוש ואילוהכת"י להשיב וחייב את"ל כבאיסוראהאמרי מדברי ראיה אין [ושמא למשלח.מדעתו לידו מדעתו שלא חצר דמדמין משהגם ולכן יודע היה כן בידו היה שאם ואיירי

יודע]. שלא אף מהני בחצר

נועםאמרי הגר ונכסי הפקר הלכות קכו

ה'ועוד סימן חצר הלכות במחנ"א יעוייןיודע שאינו שכ"ז ברור שם דמשמעואין והתעלמת על עובר אינו להשיב שחייבשומר נעשה אינו וממילא השבה מצות לובידו הוא אם גם בפשטות וזה לרמב"ן ג"כ

עיי"ש. שנא, דמאי

כליםוהנה מצא גבי ר"ס בס"ס יעוייןהיו אפי' ושפוד סכין כגון קטניםומכריז, נוטל הקבועה באשפה מכוסיםהמוצא חייב לאשפה השליכן שהוא ואע"גדהתם לחלק פשוט ונראה לבעליו, להשיבןשכשכיבדו ואפשר לאשפה שזרקן ידע לאהכא משא"כ לאשפה הושלכו הבית אתשזה ידע לא ורק לגניזה ששולח מה שראהדחשיב לומר מקום יותר יש ערך שוה

כהפקר.

הדיןוהנה משורת לפנים שמצד להוסיף ישבשו"ע וכמבואר להחזיר צריך ודאימצויים עכו"מ שרוב במקום מצא גבי

סימן בה ישראל נתן אפי' הדין שמן דאע"פלפנים לעשות וישר טוב להחזיר חייב אינובה שנתן לישראל להחזיר הדין משורתק"ו עכו"מ שרובה בעיר כך ואם סימן,הדין משורת לפנים לעשות שצריך בנידו"ד

לבעליה. אבידה ולהשיב

:àðéãì äìåòä

.àúåòèá ø÷ôä éà íéðåøçàä å÷ìçð.ø÷ôä éåä

.ááéùç íàä ïãéã ïåãéðá ÷ôúñäì ùé.ò"öå ,àì åà ùåàéë

.âíà ïãéã äø÷îá ÷ôúñäì íå÷î ùé,áééçã äàøð øúåéäå øéæçäì áééçøéùò ãáàîäå éðò àåä íà óàãïéãä úøåùî íéðôì ìù áåéç ïéàãàúà àøåñéàáë áùçðù øúåé äàøð.íéáúëä úà øéæçäì áééçå ,äéãéì

מה סימןשנפטר צדק גר של שכורה בדירה חזקה

ùàøîשאלה: åì íìéùå äãåäé úàî äðùì äøéã øëù ÷ãö øâ ïáåàøàåä äøéãá ïáåàø øâù ùãåçë øçàì ,úåøéëùä úôå÷ú ìë øåáòøâä øèôðù ïëùä ïåòîù òîùùë ,íéùøåé åéøçà øéàùä àìå ò"ì øèôðíå÷îá úåøéëù ïéð÷á äá úåëæì éãë ä÷æç äá äùòå äøéãì äìòå øäéîúåøéëùä úðù ìë øåáò ùàøî íìéù øâäå øçàî éë ïåòîù ïòåèå ,øâäàìì ïáåàø øèôðù ïåéëå ,äðù êùîì äéùåîéùì äøéãä úà äð÷ àåä éøääëæ éë ïòåè àåä ãåòå ,äá úåëæì äöåø àåäå ø÷ôä äøéãä éøä íéùøåé

נועםאמרי מה קכזסימן

ïáåàøì éë øéëùîä ïòåè åúîåòìå ,øâä ìù íéöôçä ìëáå èåäéøá íâäøéãä äøæçå åãåáòù ò÷ô øèôðùëå úåøéô ïéð÷ íà éë äøéãá äéä àì.éî íò ïéãä ,äáù íéöôçäå èåäéøä ìëáå äá äëåæä àåäå äéìòáì

ע"בתשובה: מ"ט דף ב"ק בגמ' איתאישראל של משכונו רבה אמרוהחזיק אחר ישראל ובא הגר ומת גר בידליה דמית כיון מ"ט מידו אותו מוציאין בו

שם ובתוס' שעבודיה. ליה פקע (בד"הגרישראל) של משכנומשכונו ואפילו וז"ל: כתבו

חוב בעל למ"ד ואפילו הלואתו בשעת שלאעליו שעבוד אלא לו אין דע"כ משכון קונהולסלקו הישראל לפדותו יכול שהיה כיוןהתוס' שתלו כיון ובפשוטו עכ"ל. בדמים,בדמים לסלקו דיכול בהא הסברא אתשהשכיר דבנידו"ד דס"ל לכאורה מבוארמראש כן על ושילם לגר לשנה הדירה אתלסלקו לבעה"ב היה אפשר ואי הואילהגר. של בדירה התופס שזכה השנה באמצע

שכתבוהנה ל' סעיף ע"ב סימן בטור יעוייןהגר ביד ישראל של משכונו וז"ל:אחר ישראל ובא יורש לו ואין הגר ומתומחזירין מידו אותו מוציאין בו והחזיקשעבודו פקע הגר שמת שכיון לבעליו אותועל משכונא שטר לו יש אם נמי הדין וכןומת בידו מוחזקת והיא ישראל של קרקעולא עשה שלא בה והחזיק אחר ישראל ובאוברשות שעבודו פקע הגר כשמת מיד כלוםבדעת לחקור ויש עכ"ל. עומדת, בעליהדמסלקי באתרא דוקא איירי אי הטורולסלקו לבוא תמיד שיכול שכיון בדמיםבעליה ברשות הקרקע לכך מהקרקע בדמיםזכה מסלקי דלא באתרא אבל עומדת

שמא או התוס', מדברי וכדמשמע המחזיקדלאחר דכיון מסלקי דלא באתרא אף אייריחשיב לבעליה הקרקע חוזרת הפרעון גמר

בעליה. ברשות כעומדת

האחרונים,ובאמת בזה שנחלקו מצינוגיבורים בשלטי יעויין דהנה

בתרא הרי"ף)בבבא מדפי ע"א ל' דכתב(דףשיכול כיון במטלטלים רק נאמר זה דדיןביאר וגם התוס', וכמ"ש בדמים לסלקודזהו איירי בקרקע דאף שחידש הטור דבריאימת וכל דהואיל דמסלקי באתרא דוקאבקרקע לו דאין נמצא לפדותו מצי דבעישהקרקע והיינו בקרקע שעבוד אלאהחוב פקע הגר וכשמת לחובו משועבדתאבל קמא, למרא הקרקע חזרה וממילאכמכורה הקרקע נחשבת מסלקי דלא באתראבה. זכה בה הקודם כל הגר וכשמת לגרהמחזיק שזכה פשוט בנידו"ד ולדבריויכול הוא אין שהרי לגר השכורה בדירההשכירות שנת באמצע בדמים לסלקובב"ח יעויין אכן לשנה. לו כמכורה וחשיבעמו, היתה אחרת שרוח הטור דברי עללזמן במשכנתא אפילו איירי דהטור שכתבהזמן תוך הגר ומת מסלקי דלא ובאתראכלום, ולא עשה לא בה המחזיק ואפ"ההקרקע בעל דיכול דכיון כתב לזה והטעםאלא זו קרקע על לגר אין הזמן בסוף לסלקוכמו שעבודו פקע וכשמת בעלמא שעבוד

נועםאמרי הגר ונכסי הפקר הלכות קכח

איבמטלטלין. מחלוקתם שורש אם (ויל"עהוא) בעלמא שעבוד או הוא ממכר ליומא .שכירות

דיןוהנה הביא ל"ז סעיף ע"ב סימן בשו"ערק איירי אי ביאר ולא דהטור זהאו גיבורים השלטי וכדעת דמסלקי באתראהב"ח. וכדעת מסלקי דלא באתרא אפילודהב"ח זו פלוגתא הביא קנ"א בס"ק והש"ךוכן יותר, נראין הב"ח שדברי וכתב והשל"גהב"ח כשיטת ביאר ק"ג בס"ק בנתיה"מוכן מסלקי, דלא באתרא אפילו הטור דאייריט' סימן מהפקר זכיה בהלכות המחנ"א כתבדלא לאתרא שכירות להדיא דימה ושםהוא זה שנידון מאחר וא"כ וכמש"נ. מסלקימחבירו המוציא א"כ האחרונים מחלוקת

המוחזק. ביד וקיימא הראיה עליו

בקרקעומעתה המוחזק נחשב מי לדון ישהאם מספק, בה להחזיק ויוכלהקרקע בעל או בה שתפוס כיון התופסבאופן והנה קמא. המרא שהוא מכיוןי"ב לחודש דינר לשוכר המשכיר לו שאמר

לשנ אידינרין ספק דהוי השנה ונתעברה הדינר עוד לשלם וחייב ראשון לשון תפוסלשלם, חייב ואינו אחרון לשון תפוס אוכר' ט"ו סעיף שי"ב בסימן השו"ע ופסקבחזקת דקרקע ע"ב ק"ב דף בב"מ נחמןעוד לשלם השוכר וחייב קיימא בעליהבעליה בחזקת דקרקע דכיון והטעם דינר,וחייב בדין מספק הקרקע בעל זכה עומדתשהוא אף הנוסף החודש את לשלם השוכרבנידו"ד ה"ה לכאורה וא"כ בדירה, תפוסנפקע שהרי מוחזק נחשב הקרקע דבעל

לרשותו. הקרקע וחזרה השעבוד

האםאכן הוא הספק דהתם לחלק יש שמאי"ג או חודש י"ב בעה"ב מרשות יצאנחשב הקרקע דבעל אמרינן ולכך חודשיםהרי בנידו"ד אבל והממע"ה, בזה מוחזקלו הושכרה והדירה לשנה מראש שילם הגרהספק וכל הדירה, בעל מרשות ויצאה לשנההגר במיתת למשכיר הדירה חזרה האם הואמוחזק נחשב אינו בזה שמא וא"כ לא, אונראה באמת אכן בקרקע. תפיסה ומהניאם ספק דהוי משום אינו שם הדין דטעםבמטלטלין דרק משום אלא מרשותו יצאהאדם דאין בקרקע משא"כ תפיסה שייךהקרקע ואדרבה בה משתמש אלא תופסהוכן קיימא, בעליה בחזקת ולכך תופסתו,

ע"ב ל"ב דף ב"ב בתוס' (ד"המבוארתפיסה.והלכתא) מהני לא בנידו"ד ולפי"ז .

זכהועוד הנ"ל הטעם דמלבד נראהדעת מלבד שהרי בדירתו המשכירעליו חלוקים כולם הפוסקים כל השל"גנגד כיחיד לי קים אומרים דאין הכלל וידועדיני בכללי כ"ה בסימן וכמבואר רבים

יעויי"ש. כ' כלל לנתיה"מ תפיסה

בפשוטוולענין בדירה, הנמצאים החפציםנכסיו נעשו הגר כשמת ומיד הואילתליא א"כ זכה, בהם הקודם וכל הפקרהבית האם הפוסקים שנחלקו במה לכאורההב"ח דלדעת לא, או המשכיר לידי חוזרבחפצים גם דזכה פשוט נראה ודעימיהאדם של חצירו וכדקיי"ל בדירה הנמצאיםהשל"ג לדעת ואילו מדעתו, שלא לו קונהוכל כהפקר נחשבת עצמה שכירות דהקניןזכה והתופס הואיל א"כ זכה בה הקודם

נועםאמרי מה קכטסימן

בתוכה המונחים הגר בחפצי גם זכה בדירהחצר. בקנין

זוכהאכן אינו השל"ג לדעת דאף נראהדהנה חצר, בקנין שבחצר בחפציםר"ב ובסימן סק"ז קצ"ח בסימן הש"ך דעתאלא לו קונה אדם של חצירו שאין סק"גלשם שנכנסו מקודם חצירו כבר שהואבחצר מונחים כשהחפצים אבל החפצים,קנין בה עושה ואח"כ אותה שקונה לפני

חצר קנין מדין זוכה אינו ויעויין1בזה .דברי שהביא ב' ס"ק קצ"ח בסימן בקצוה"חמתני' על ע"ב כ"ה דף בב"מ השטמ"קואוקי שלו, אלו הרי ישן ובכותל בגל דמצאדברים במצא והיינו בדשתיך שם בגמ' להרב זמן שם ששהו דהיינו חלודה שהעלושל הם שהרי הוא והדין בחצר, שזכה לפניאמרינן לא אמאי הראשונים והקשו מוצאם,ויזכה מדעתו שלא לו קונה אדם של דחצירותוס' בשם ובשטמ"ק החצר, בעל בהםשל דחצירו אמרינן דלא תירצו חיצוניותהיכא אלא מדעתו שלא לו קונה אדםהמציאה שבאת קודם שלו היתה שהחצרשלו החצר שאין היכא אבל החצר, לתוך

אמנם הש"ך. כדברי וזה חצירו, לו קנה לאוכן הש"ך, על דפליג נראה שם הקצוה"חהביא ג' בס"ק שם ברוך אמרי בהגהותג"כ דס"ל ס"ה בסימן מהרי"ט תשובתחצר קנין בהלכות המחנ"א דעת וכן דקונה,בפלוגתא דתליא א"כ נמצא י"ד, סימן

דהפוסקים.

ופסקועוד דהואיל בזה להוסיף יש טעםכדעת ס"ג שי"ג בסימן השו"עלמשכיר קונה המושכרת דחצר הרמב"םהיא בדירה תפיסתו וכל והואיל לשוכר, ולאיהיה לא א"כ שוכר, שהיה הגר נכסי מכחזוכה ואינו עצמו מהגר יותר גדול כוחובחפצים זכה הדירה בעל אלא חצר בקניןאמנם השל"ג. לדעת אף בדירה הנמצאיםדדברי שהקשה י"ג בס"ק שם בסמ"ע יעוייןד' סעיף ר"ס דבסימן אהדדי סתרי השו"עומעלה בביתו שמעון עם הדר דראובן פסקשלא גוזלות או שבור צבי נכנס אם שכר לוחצר כדין שניהם בהם זכו הבית לתוך פרחודחצר דס"ל הרא"ש כדעת וזה השותפים,בש"ך ויעויין לשוכר. קונה המושכרתלהלכה דהעיקר דכתב א' ס"ק שי"ג בסימן

רק1. לחצר יכנסו שהמטלטלין שצריך כוונתו האם דבריו, בכוונת לחקור יש הש"ך דברי בעצם אמנםעד חצר בקנין לקנותם יכול אינו החצר את שקנה קודם נכנסו אם אבל לקונה, קנויה שהחצר לאחרהחצר את גם אחד במעשה לקנות יכול שאינו כוונתו דלמא או שלו. שהחצר לאחר ויכניסם שיוציאםדוקא לחצר המטלטלין שיכנסו צריך ואין מהני זה אחר בזה אותם יקנה אם אבל המטלטלין, את וגםדבריו בסוף הנ"ל הקצוה"ח דמדברי האחרונים, בזה שנחלקו מצאנו ובאמת החצר. את שקנה לאחרבזה אפילו חצר, בקנין לקנותם יכול אינו החצר, את שקנה קודם לחצר המטלטלין נכנסו שאם משמעבדעת שם כתב גופיה החזו"א אמנם י"ד), ס"ק ג' סימן (ב"ק החזו"א שהביא בתו"ח מבואר וכן זה, אחרהמטלטלין שהיו אפילו מהני זה אחר בזה קונה אם אבל ביחד, לקנותם כשבא הוא החסרון שכל הש"ך

החצר. את שקנה קודם בחצר מונחים

נועםאמרי הגר ונכסי הפקר הלכות קל

בסימן השו"ע שסתם וכמו הרמב"ם כדעתלא פלוגתא דמידי נראה עכ"פ שי"ג.את התופס תפס אם ולכך נפקינן,מיניה מפקינן לא לביתו ולקחם המטלטלין

והממע"ה.

לדינא: העולהïåòîù úà àéöåäì ìåëé øéëùîä

ò ç÷ì íà íðîà ,äøéãäîïåòîù åîïáåàø ïéà åìù åúéáì íàéöåäå íéöôç

.åãéî íàéöåäì ìåëé

נועםאמרי מו קלאסימן

פקדון הלכותמו סימן

בחפץ להשתמש רשות כשקיבל חנם שומר חיוב גדריïéãשאלה: ïáåàø åéìò ìáé÷å ,åøîåùì ïåòîù ìöà ôééè ãé÷ôä ïáåàø

ùîúùäì ïáåàøî ïåòîù ù÷éá íéîé äîë øçàì .íðç øîåùúà çéðä ïåòîù .åðåöøë åá ùîúùéù íéëñäå åúù÷á øùéà àåäå ,ôééèáñðåà òøéà åá ùîúùäì ÷éôñäù íãå÷å ,éåàøë øåîù íå÷îá ôééèäíðîàã ,ôééèä éîã úà ïåòîùî ïáåàø òáåú äúò .ìéìë ôééèä óøùðåìàåù éåä ùîúùäì úåùø åì ïúðù ïàë ìáà ,ïéñðåàá øåèô íðç øîåù

.åúðòèá ïáåàø ÷ãåö íàä ,ïéñðåàá áééçå

קיבלותשובה: ושמעון הואיל בפשוטופטור הוא חנם שומר בתורתמאחר אמנם חנם, שומר כדין מאונסיםאם לדון יש בו, להשתמש רשות שקיבלוכדאיתא שואל, או שכר שומר נהיה בזה

ע"א)בב"מ מ"ג אצל(דף מעות המפקיד תנןלפיכך בהם ישתמש לא צרורים אם שולחני,מותרין באחריותן, חייב אינו אבדו אםחייב אבדו אם לפיכך בהם ישתמשנחמן ורב הונא רב בגמ' ופליגי באחריותן.באונסים, חייב להשתמש לו כשמותר אםפטור. דנאנסו נחמן כרב נפסק ולהלכה

בשו"עוהנה ז')יעויין סעיף רצ"ב סימן (חו"מאצל מעות הפקיד דאם דפסקמשונה, בקשר קשורים אינם אם שולחני,להשתמש לו מותר צרורים שהם פי על אףשכר שומר עליהם נעשה לפיכך בהם,

מכך הנאה וקיבל דהואיל וטעמו יעו"ש,לו תזדמן שאם להשתמש, לו שמותרהוי הללו, במעות אותה יקנה בזול סחורהלמפקיד הנאה מחזיר הוא שבתמורתה הנאהובפשוטו שכר. שומר להיות ומשתעבדשומר נעשה ולכך כפרוטה חשיבא זו הנאה

הרא"ש דברי הביא שם ובב"י דףשכר, (ב"מכ"ו) סימן דמיפ"ג דגבי סתירה, דהקשה

דקיימא למכרה, צריך שהיה היכא אבידהשם פסק בדמים, להשתמש לו דמותר לןהשתמש, לא דעדיין אף שואל דהוי הרי"ףכשומר רק דחשיב משולחני שנא ומאימעלה שימוש דהנאת כתב ובתחילה שכר.אבידה בשומר ולפיכך אחת, בדרגה אותויוסף, דרב פרוטה משום שכר שומר דהויואילו כשואל, שימוש היתר ליה משוישימוש היתר חנם, שומר ליה דהוי שולחני

ודחה שכר. שומר ליה משוי

נועםאמרי פקדון הלכות קלב

נכוןהרא"ש טעם ואינו וז"ל: זה טעםבכל שוה שימוש הנאת דשכרדרב פרוטה אבידה בדמי ניתוסף ואם מקום,יחשב מרובה שהשכר בשביל אטו יוסף,ששכרו שכר שומר בין חילוק אין שואל,מועט, ששכרו שכר שומר ובין מרובה,הראב"ד שתירץ כמו דהטעם הרא"ש והסיקמהנאת גריעא דהכא שימוש דהנאת וז"ל,לשלוח ירא שהרי אבידה דמי של שימושיבא שמא סחורה, בהן לקנות יד בהןאבידה בדמי אבל פקדונו, לתבוע המפקידויעויין עכ"ל. רבים ימים אצלו שישאר יודעהרא"ש שכתב הראשון טעם דהביא בתוס'אפרים, רבינו סברת והיא אותו, ודחו

יעו"ש. כאן הר"ן בחידושי כמובא

סברתובפשוטו דדחה נראה הרא"ש דברילו דמוסיף דמאי אפרים, רבינווכן לשואל, שכר משומר יעשה פרוטהלשומר חנם משומר יעשה פרוטה באותהשכר שומר אטו הקשה זה ועל שכר,ולכך שואל, ליה הוי יותר מרובה ששכרוההיתר הנאת בגודל הבדל שיש פירשלשואל יותר דמי אבידה דבמעות שימוש,

יותר. דנהנה

מציעאובחידושי בבא מסכת על (דףהר"ןסברתכ"ט.) את הוא גם הביא

שדחה כמו אותה ודחה אפרים רבינודבשולחני וז"ל: הר"ן פירש ולכך הרא"ש,שומר ליה הוי תשמיש היתר הנאת בשכרלוה להיות דבדעתו לן לימא מאן אבל שכר,שלא זמן כל באונסים להתחייב עליהןוידרוש בעליהם יבא פן ירא שהרי השתמש,

שאין מה מעתה, לוה חשיב לא ולכך כספו,בעליהם מי יודע שאינו אבידה בדמי כןשרוצים אדם בני של דעתן חכמים שמואלה דדברים ונראה יעו"ש. מעתה להלוותןוכן הראב"ד, פירוש עם אחד בקנה עוליםמציעא בבא במסכת יוסף בנמוקי מצאתי

הרי"ף) מדפי ט"ו: הר"ן,(דף דברי דהביאהראב"ד מן והוא בהג"ה כתב ובסוגריים

ע"ש.

דהיאוהנפקא נראה הטעמים בין מינאהיתר לו שנתן דידן בנידוןהראב"ד של טעמו דלפי לשבוע, תשמיששואל ליה והוי אבידה לדמי דדמי נראהדירא הטעם כאן אין שהרי עלייהו,ולפי כשולחני. לבקשם יבא שמא להשתמשמעלה תשמיש דהיתר אפרים רבינו טעםשכר כשומר רק יחשב דרגה בחד אותובשולחני דרק נראה ועוד באונס. ופטורשהרי גרועה, הנאה חשיב מעות שקיבלוירצו הבעלים וכשיבא ניתנה להוצאה מלוהבהם, נשתמש אם לו יהיה לא הכסף אתבשימוש כן שאין מה להשתמש, ירא ולכךרגע כל זמן קבע לא אם אפילו בטייפוכשיבואו מושלמת, הנאתו שמשתמשלא ולכך לו, ליתן מזומם הוא הרי הבעלים

בתומים מצאתי ושוב מלהשתמש, (סימןיראי"ט) סס"ק ע"ש.ע"ב כן שכתב

דנפסקאמנם נראה בפשוטו להלכההב"י שהרי (בסימןכהראב"ד,

סברתרצ"ב) שדחה הרא"ש דברי הביאבסמ"ע וכן אפרים, ס"קרבינו רצ"ב (סימן

וכמסקנתט"ז) הראב"ד של טעמו רק הביא

נועםאמרי מו קלגסימן

אפרים רבינו של טעמו הביא ולא הרא"ש,כלל.

בסימןאכן דהסמ"ע סתירה, יש לכאורהל"ח)רס"ז רבינו(ס"ק של טעמו הביא

הביאו דאיך עליו תמה בש"ך ושם אפרים,שמא וכתב סברתו, דחו הראשונים הרינראה לא שמלשונו אלא כן כוונתו הסמ"ע

יעו"ש. כןזהבשוב פעמוני בספר רצ"במצאתי (סימן

בסמ"ע) ט"ז מהפרישהס"ק דהוכיחיישב ושם הראב"ד, כדעת להלכה דהעיקרדעת נראה דכן וכתב בסמ"ע. הסתירה אתלהלכה, עיקר וכן הרא"ש, את דהביא הב"ילזמן תשמיש בהיתר ד' בסעיף שתלו ומההוא, דכן שם הביא הטעמים בשני דתלוי

יעקב זרע בשם כתוב כ"ד)וכן ויעויין(סימן ,משה דברות ב')בספר ענף מ' כתב(סימן דכן

הנ"ל. הטעמים בשני דתלי להדיאדדינווכפי נראה דידן בנידון המתבאר

שהוא הראב"ד טעם וכפי כשואלבאונסים. לשלם חייב וממילא להלכה, עיקר

להלכהאולם דפסקינן למאי להקשות ישג')בשו"ע סעיף שמ"א בהניח(סימן

בה דמשתמשים שאולה פרה אביהם להםואפילו מאונסים ופטורים שאלתה ימי כלובגלל שכר, שומרי הם בה השתמשו לאולפי שכר, שומרי להו חשיבי תשמיש היתרלהיות צריכים היו הראב"ד של טעמודיש מושלמת הנאתם שהרי כשואל חייביםאין שהרי קבוע, לזמן תשמיש היתר להםירשו שהרי באמצע לקחתה המשאיל יכול

למה שכן וכל שימוש, זכות מאביהםהנאה נחשב תמיד שבחפצים שחידשנושהרי זמן, קבע שלא אף בשימוש שלמהדמי ולא לו, יתנו מיד המפקיד כשיבאניתנה, להוצאה דהתם שולחני גבי למעותיהיה לא המפקיד ויבא בהם ישתמש ואםודו"ק. מלהשתמש ירא ולכך להחזיר, לו

שלונראה דטעמו המבואר דלפי ליישבעם אחד בקנה עולה הר"ןאבידה בדמי דרק לומר אפשר הראב"ד,ולכך כשואל יהיה שכשישתמש דיודעכבשלו, בהן ומשתמש כשואל דינו מעתהבפועל כשמשתמשים דאף כאן כן שאין מהשאלו לא שהרי שכר, כשומר אלא דינם איןזכות כל מאביהם ירשו רק אלא בעצמםלומר שייך לא ובזה זה, בחפץ שימוששהרי שואלים שיהיו דעתם אמדו שחז"לחיוב להתחייב בלי להשתמש יכוליםמסכת על ברשב"א ויעויין ודו"ק, אונסים

ל"ד:)כתובות אם(דף מחלוקת דהביאאו שואל חשיבי כשמשתמשים היתומיםדהוו הראב"ד בשם הביא ושם שכר, שומרדהראב"ד שפיר אתי זה ולפי שכר, שומר

הנ"ל. בשו"ע פסק וכן אזיל לשיטתו

הלואהובשו"ע ד')בהלכות סעיף ע"ב (סימןלו ונתן המשכון על דמלוה כתבדאפילו אפשר ונאנס, בו להשתמש רשותעכ"ל, וחייב שואל הוי לבד רשות בנתינתכתב בסמ"ע ושם הרשב"א, מתשובת והואליה דפשיטא אחרת הרשב"א תשובת דישאין שהרי נשתמש, אפילו שואל הוי דלאבגלל רק אצלו דהמשכון שלו הנאה כל

נועםאמרי פקדון הלכות קלד

הוי הרי סתם המחבר למה ותמה שהלווהו,קשיא דמאי כתב בש"ך [ושם דדינא, ספיקאע"ש], ספק דהיינו אפשר כתב השו"ע הרי

שם ל')ובש"ך על(ס"ק הלווהו דאם חילקמה שכר, שומר ליה הוי שישתמש כן מנת

ה כן נתןשאין כך ואחר סתם שהלוהו יכאדשמא הרשב"א הסתפק בזה רשות, לוהש"ך כתב הספק ובטעם שואל, חשיברק להשתמש, רשות לו שנותן מה דשמאדידן בנידון זה ולפי ע"ש. שהלוהו בגללדבנתינת ודאי הלואה ביניהם היתה דלאהש"ך שם כתב וכן שואל, ליה הוי רשותחנם בשומר בין כלים הפקיד דאם להדיארשות כך אחר לו ונתן שכר בשומר ובין

לכו"ע. שואל ליה הוי להשתמש

תשמישואף היתר שבשולחני פי עלהש"ך תירץ שכר, כשומר רק מחייבומהמפקיד מפורשת רשות וקיבל דהואילידי דעל נראה, הדבר וביאור שואל. חשיבכמשאילו ליה הוי רשות עתה לו שניתןשהיה מה לן איכפת ולא זה, חפץ מעתהבנתיבות ויעויין חנם, שומר עכשיו עד

שם י"ח)המשפט במה(ס"ק הש"ך על דחלקשהלוהו בגלל הרשב"א של דהספק שכתבקודם, שהיה מה לן איכפת דמאי מקודם,חייב לא שהרי שלו הנאה כל היוםלו נתן דהמפקיד פירש ולכך להשאילו,לקבל הנפקד שהסכים לן לימא ומאן רשות,ספק ליה הוי ולכך ולהשתמש הרשות את

ע"ש.

רשותולפי ביקש שהנפקד דידן בנידון זהאף שואל חשיב ודאי מהמפקיד

שם בתומים ויעויין ל"א)לנתיבות, (ס"קליה הוי רשות כשביקש דלכו"ע דכתברשות לו כשנותן זה ולפי יעו"ש. שואלרבינו לסברת אף שואל, ליה הוי מפורשתדיש רק זהו חד, דרגא רק דמעלינן אפריםמפורש ציווי בלי תשמיש היתר לורשות לו כשנתן כן שאין מה מהמפקיד,שהיה אף כשואל חשיב בזה מפורשת

ודו"ק. חנם שומר מקודםהמבוארולכאורה דלפי להקשות יש

מי דיש ס"ה רצ"א בסימןוהוא בקנין רק מתחייב שומר שכל שאומרה"ח, משכירות ב' פרק הרמב"ם דעתונראה קנין. בלא מתחייב היאך דידן ובנידוןכ"ז סעיף שם למבואר לדמותו דיש ליישב,וחייב שואל להיות חנם שומר מתנהובטעם קנין, בלא בדברים אף באונסיןדביאר סק"ז ש"א סימן בש"ך יעויין הדברוחשיב התקבלתי כאילו הריני כאמר דהוי

יעויי"ש. שואל,אפריםויעויין במחנה כ"חעוד (סימן

לומשומרים) כשנתן דאם דחילקהוי להשתמש, ותוכל לי שמור אמר לשמורשיכול מה הוא דשכרו שכר שומר ליה

יעו"ש. להשתמשפשוטוהיכא נראה בפועל דמשתמש

חוץ שואל חשיב לכו"ע דוודאייעויין אכן אביהם. זכות שירשו מיתומים

מציעא בבא מסכת על יוסף (דףבנמוקיאצלמ"א.) חבית הפקיד אם דתנן הא על

למקומה והחזירה לצורכו וטילטלה חבירו,את הביא שם יוסף ובנמוקי חייב, ונשברה

נועםאמרי מו קלהסימן

שטלטלה דמיירי בגמרא האוקימתאשלא כשואל ליה והוי לצורכו בה להשתמשיוסף הנמוקי והקשה גזלן, דחשיב מדעתשהרי בעלים מרשות הוציאה לא הריחנם שומר שהוא בגלל כך בין אצלו נמצאתשלו, ההנאה כל לא כן ואם הבעלים, שלדשאלה דכיון ותירץ שואל. חשיב ולמהגזלן חשיב ולכך שמירתו כלתה מדעת שלארשות שקיבל דידן בנידון זה ולפי יעו"ש,בזמן שמירתו כלתה לא ועדיין מהבעליםהמתבאר ולפי שואל, יחשב לא שנשתמשרשות לו דכשנותן הש"ך בדעת לעילאתי ולהבא, מכאן שואל חשיב מפורשת

שואל. הכא דחשיב שפירהמשפטועיין בנתיבות רצ"בעוד (סימן

רקסק"א) יוסף הנמוקי דברי דהעמידומשתמש מקום הבעלים לה שייחד היכאהשואל מהנאת מגרע אז ורק מקום, באותוכן שאין מה שלו, הנאה כל חשיב ולאויכול מקום לו יחדו שלא דידן בנידוןבזה שיחפוץ, מקום לכל הטייפ את לקחתחשיב ושפיר כלום השואל מהנאת נגרע לאבשער מצאנו זו סברא וכעין לכו"ע. שואל

ל"ח)המשפט ס"ק ע"ב דרק(סימן שם דביארשהנפקד בזה הנאה למפקיד לו דיש היכאקצוב לזמן לו שומר שהנפקד כגון ישתמש,זמן כל הפיקדון את לו להחזיר ויכוללו אתן ואומר המפקיד בא ואז שיחפוץ,על שישמור היכי כי להשתמש רשותבזה הפיקדון, את לי יחזיר ולא הפיקדוןשאין מה שלו, הנאה כל חשיב דלא אמרינןהטייפ את לשמור דהסכים דידן בנידון כןלו שנותן בזה להשתמש, מבלי לשבוע

הנאה דכל שואל שפיר חשיב להשתמשודו"ק. שלו

דאיןויש בדעתו וגמר כבר בנשתמש לדוןלמקומו והחזירו להשתמש יותר רצונו

נח האם שמאונאנס, או שואל, עדיין שבדנתבאר שאילתו זמן שכלתה כשואל חשיב

בשו"ע שמ"ג)דינו שכר.(סימן שומר דהוירביויעויין בשם דהביא שם תשובה בפתחי

לזמן בקיבל דרק רוטנבורג, משהמה שכר, שומר חשיב הזמן וכלה קצובמתי להחזיר שיכול אף סתם בקיבל כן שאיןמכל הוא, זימניה ויומא יומא וכל שירצההבעלים ליד החזירה שלא זמן כל מקוםהנפקד שאמר ואפילו שואל, חשיב ממשוהסכים לשמור עוד רוצה שאינו למפקידקצוב לזמן החפץ קיבל אם תלוי, המפקידצריך בקנין לרשותו שנכנס כשם לשומרווגילה קצוב זמן בלא ורק בקנין, להחזירשמירתו שיסיים דמסכים המפקיד דעתוונראה יעו"ש. לידו הגיע דלא אף מהניבדעתו שגמר מה מהני דלא הכא הדין דהוא

באונסים. וחייב להשתמש להפסיקברמ"אאכן ס"א)יעויין רצ"ב וז"ל:(סימן

חזר משם שנטלה למקום החזירה ואםעליו הוי ולא הואיל כשומר דינו להיותבמרדכי, ומקורו בעלמא שואל רק מתחילהבלקח מיירי דהרמ"א ביאר בסמ"ע ושםשאינו תשמיש להשתמש ע"מ החפץדבכה"ג הרמ"א על הסמ"ע וחלק מחסרו,לא גזלן דהוי מדעת שלא כשואל דנחשבהמרדכי דברי הסמ"ע ופירש חזרתו, מהנישאין בחפץ דאיירי הרמ"א דברי מקור שהם

נועםאמרי פקדון הלכות קלו

גזלן חשיב לא ולפיכך מקפידים, הבעליםהחזיר דאם פסק מקום ומכל שואל, רקלהיות וחזר השבה שפיר הוי שנטלה למקוםבנידון גם זה ולפי כשואל, ולא כשומר דינושלא בדעתו וגמר הטייפ את כשהחזיר דידןיש ושמא חנם. שומר להיות חזר להשתמש,ולכך מדעת שלא בשואל מיירי דשם לחלקדקיבל הכא כן שאין מה שהחזיר, מה מהנישמא מדעת, שואל דהוי מפורשת רשותובזה למקומה, שמחזיר מה מהני לא בזה

שם בש"ך אכן מהרמ"א, ראיה (סק"א)איןמהבעלים רשות דקיבל הכא דמיירי הוכיחחשיב נטל דאם הסמ"ע על וחלק להשתמש,לו דאסור גזלן והוי מדעת שלא שואלהבעלים שדרך בדבר אפילו ליהנות,מדעת שלא כשואל דחשיב להשאילשהרי חזרה נחשבת לא חזרתו וממילאכגזלן, דחשיב לבעלים שומר להיות הפסיקהרמ"א דדברי הסמ"ע כדברי כתב ומ"משהרי כהרמ"א בזה לפסוק אפשר ואי צ"ע.אם הנפקד אדם וז"ל: במרדכי הוא מקורוזמן ולאחר שבידו, מפקדון אחד חפץ שאלאין מתחילה מונח שהיה למקום החזירוודעת בעלמא, שומר אלא שואל דין עליו

דאמר ר"ע ואפילו הבעלים, כדעת שומרלא דמעתה גונב מילי הני שמירתו, כלתהולא ליה מהימן שואל אבל ליה, מהימןדמיירי הש"ך והעמיד עכ"ל, שמירתו כלתהוקמ"ל להשתמש מהבעלים רשות דקיבלדוקא, לבעלים להחזירו צריך דאין המרדכימדין נפטר למקומו שהחזירו כיון אלאשהיה דהיכא מבואר הרי יעו"ש, שואלגזלן, חשיב דלא היכא שואל ונעשה שומרלבעלים, החזיר כאילו חשיב כשמחזירדומה ולא הבעלים, כדעת השומר דדעת

לעיל בשו"ע שמבואר שמ"ג)למה (סימןשנהיה חנם בשומר ולא בשואל מיירי דהתם

ודו"ק. שואל גם

לדינא: העולה.àéîã úà ïáåàøì íìùì ïåòîù áééç

.ìàåùë åðéãã ôééèä

.áùîúùäì åðåöø ïéàù èéìçäã àëéäúåéäì øæç åîå÷îì åøéæçäå ãåòãáàé åà áðâé íàå ,íðç øîåùë åðéãáùçðã ïðéøîà äæáã øåèô äúòîøîåù ãéã íéìòáì åøéæçäù åìéàë

.íéìòáä ãéë

נועםאמרי מז קלזסימן

מז סימןבהם והשתמש הפקדה לשם שקיבל במעות אונסין חיוב

והחליפםðáä÷שאלה: ïåáùçá íãé÷ôéù éãë ç"ù 1000 êñ ïåòîùì ïúð ïáåàø

ùîúùäå åìà úåòîì ïåòîù êøöåä åúëéìä êøãá ,ïáåàø ìùíãé÷ôäì éãë íéøçà ç"ù 1000 ìèð åúéáì òéâäùëå ,åëøåöì íäáúåòîä úà ïúð àìà åîöòá úàæ äùò àì àåä êà ,ïáåàø ìù ïåáùçáêìäùë .ïáåàø ìù ïåáùçá íãé÷ôé àåäù éãë åìù éåâä ìòåôä éãéìåúåà åããùù ïééåæî íéèñéì úøåáçá ì÷úð ÷ðáä ìà åëøãá éåâä ìòåôäïòåè äúòå .äáéðâä äùòî úà åàøù øáãá íéãò ùéå ,åôñë úà åç÷ìå,ïéñðåàá áééç åðéàù íðç øîåù ÷ø äéä äìéçúî ïåòîù íðîà éë ïáåàøïáåàø ìù úåòîä íðéà åñðàðù úåòîäå úåòîä úà óéìçäù ïåéë êàòáåúå ,ïáåàø ìù àìå áðâð ïåòîù ìù åôñëù éøä ,ïåòîù ìù àìà.åúðòèá ïáåàøá ÷ãåö íàä ,äøæçá åôñë úà øéæçäì ïåòîùî ïáåàø

מותרתשובה: היה אם לדון צריך תחילהבכסף להשתמש השליח לשמעון

בשו"ע דהנה א')זה, סעיף רצ"ב פסק(סימןוכו', בפיקדון יד לשלוח רשאי הנפקד דאיןבמפקיד אכן לגוזלו. מכוין אינו אפילו

שם בשו"ע נפסק ז')מעות, דאם(סעיףחנוני, או שולחני אצל מותרים מעות הפקידהפקידם אם אבל בהם, להשתמש לו מותרישתמש לא מותרים אפילו הבית, בעל אצלאיננו שמעון אם דידן בנידון זה ולפי בהם.במעות. להשתמש לו אסור היה שלחנילו אסור שלחני הוא אם אף דידן ובנידוןתשובה בפתחי למבואר בכסף להשתמש

הנתיבות(סק"ב)שם בשם קכ"אדכתב (סימן

מותריםסק"י) מעות לשלחני דמסר זה דדיןבמסר דוקא נאמר בהם להשתמש מותרלהוליכו לשליח כסף מסר אם אבל לנפקד,מותרים, במעות אף בו להשתמש לו אסוראף וזה יעו"ש שליחותו לעשות צריך שהרילו שאסור דידן בנידון כן ואם בשלחני.כמו שכר כשומר דינו אין בכסף להשתמשבמעות להשתמש לו שמותר דעלמא בנפקדשם, בשו"ע כמבואר שכר כשומר שדינוכשלא זה וכל חנם. כשומר דינו הכא אלאהשאלה באופן אבל במעות, השתמשנעשה בהם נשתמש וכבר הואיל שלפנינובפשוטו לכן באונסים, וחייב כגזלן עליהם

לראובן. שמעון לשלם חייב

נועםאמרי פקדון הלכות קלח

לפועלאלא נתן ושמעון דהואיל לדון, דישאותם שיוליך לו ואמר שקלים אלףלראובן, מעכשיו אותם זיכה שמא לבנק,

נאנסו. ראובן של המעות וכשנאנסו

אייריאמנם הכא שהרי כן, לומר אפשר איעל זכיה ואין עכו"ם, הוא שהשליחשליחות, מטעם היא זכיה דהא עכו"ם, ידיאם דאף ועוד, לעכו"ם. שליחות ואיןזכות בזה חשיב לא ישראל, היה השליח

בשו"ע כמבואר בהם, שיזכה (סימןלמלוהא) סעיף לשליחקכ"ה כסף נתן הלוה דאם

זכה המלוה, לפלוני זה מנה הולך לו ואמר

ממנו ולטלו לחזור בא שאם לענין המלוההלוה מקום ומכל כזכי, דהולך יכול, אינוהמלוה, ליד שיגיע עד באחריותו חייב

בגיטין רב ע"א)וכדעת י"ד גם(דף וא"כ ,במעות עדיין ראובן זכה לא דידן בנידוןנשאר הוא שמעון אלא אחריות חיוב לעניןאו בבנק שיפקידם עד עליהם אחראיהוא בדרך אונס אירע ואם לראובן, יחזירם

באחריותם. חייב

לדינא: העולהìë úà ïáåàøì íìùì áééç ïåòîù

.óñëä

מח סימןשומרים חיובי בגדרי

íùשאלה: ù÷áúðå ,åéðéðò ìâøì ì"åçá ääù ùãå÷ä õøàî çìåùîíéøìåã éôìà äîë ìù íåëñ äëåúáù äôèòî çåìùì øëî é"òéãë äôèòîä úà ìá÷ì çìåùîä íéëñä .ìàøùé õøàá ääåùä åðáììù ïòèîä àúì äçìùå úéèøôä åúãååæî êåúá äçéðä ,äãòéì äøéáòäìúà çúô õøàì òéâäùë .íéòñåðä úåãååæî úà íéçéðî åá íå÷îá ñåèîääéäù óñëä ìë íò äáðâð äúìåëú ìò äôèòîä éë úåàøì çëåðå åúãååæîåà äôèòîá äéäù íåëñä úà åçìùîì íìùì çìåùîä áééç íàä .äá

.àì

ע"אתשובה: מ"ג ב"מ בגמרא גרסינןאם שולחני אצל מעות המפקידאבדו אם לפיכך בהן, ישתמש לא צרוריןבהן ישתמש מותרין באחריותן. חייב אינוהבית בעל באחריותן. חייב אבדו אם לפיכךבהם, ישתמש לא מותרין ובין צרורין בין

באחריותן. חייב אינו אבדו אם לפיכךלא דצרורין משום וכי פריך שם ובגמראגילוי ומה בתמיה שם: ופרש"י בהן ישתמשבהם שישתמש חפץ שאין כאן יש דעתבהן ישתמש קאמרת מותרין הן שאם מאחרתדיר צריך שהוא יודע אצלו דהמפקיד

נועםאמרי מח קלטסימן

אדם כל דדרך ישתמש נמי צרורין למעות,אמר ר"א אמר ומשני עכ"ל. מעותיו, לצורמרי רב שנו. וחתומין בצרורין יהודה רב

הגמרא. עכ"ד משונה. בקשר אמר

קיבלהרי בין הבדל יש דבשולחני קמןלו מותר בצרורין שרק מעותצרור אם ובין ש"ש, ונחשב להשתמשכש"ח, ונחשב להשתמש לו דאסור וחתוםלהשתמש לו אסור גוונא בכל הבית ובבעלרצ"ב סימן בשו"ע הוא וכן כש"ח. ונחשב

שם ובסמ"ע ז', י"ח)סעיף בשם(ס"ק הביאוכרמים שדות לנו שאין דבזמנינו המרדכידינם וכ"ע סחורה וקניית בריבית עסקינו כל

שם בש"ך הוא וכן י"ב.כשלחני, ס"ק

סגורהובנידון היתה והמעטפה הואיל דידןבדבק אותה שהדביקו ע"י וחתומהבכסף, להשתמש לו אסור היה וממילא ניירשכר קיבל לא דהא כש"ח השליח נחשבבגניבה פטור חינם ושומר זה, עבורמלשלם. לפוטרו יש לכאורה וא"כ ואבידה,

ליתןאכן פשיעה דהוי נראה דידן בנידוןלתא שנשלחת במזוודה הכסףבמכונה עוברת היא אם ובפרט המטען,דהוי המזוודה, תוכן כל את רואים שבהאת ליתן לו והיה גמורה, פשיעה ממשאו בארנקו שלו הפרטי כספו עם הכסףע"א מ"ב בב"מ ששנינו וכמו יד בתיקוהפשילן צררן חבירו אצל מעות המפקידהקטנים ולבתו לבנו שמסרם או לאחוריושימר שלא חייב כראוי שלא בפניהם ונעלבשלמא אמרו שם ובגמרא השומרים. כדרך

אלא השומרים, כדרך שימר שלא כולהואמר למיעבד, ליה הוי מאי והפשילן צררןבידך הכסף וצרת קרא אמר יצחק א"ר רבא

ע"כ. בידך, יהיו שצרורין אע"פכ'וכן סעיף רצ"א בסימן בשו"ע נפסק

חבירו אצל כספים המפקיד בזה"ל:מעות עמו ששלח או לביתו, להוליכם בדרךצרורים שיהיו צריכים למקום, ממקוםבטנו על כראוי קשורים או בידו ומונחיםכראוי, ויקברם לביתו שיגיע עד פניו מכנגדנאנסו אפילו הזאת בדרך קשרם לא ואםעכ"ל. בפשיעה, תחילתו שהרי לשלם חייבדברי שהביא ל"א ס"ק שם בסמ"ע ויעויין

קל"א)המהרי"ק את(שורש ששכר בראובןמעותיו ונתן סחורה אחר לילך שמעוןמעותיו אצל המעות אותן והניח לשמעוןדהשליח ממנו, ונגנב בחדר שכב ובדרךהכיס שהניח פשיעה דהוי לשלם חייבאו מראשותיו תחת להניח דה"ל בחדר

עיי"ש. זרועותיו, תחת לקשרןלאועוד המדינות חוקי לפי אם דאף נראה

בידו, זה כסף להעביר המשולח יכללמפקיד מתחילה זאת להודיע לו היהכדרך לשמור נתחייב זה הרי הודיעו ומדלאשחייב פשיעה דהוי נראה ולכן השומרים,

חינם. שומר אף בה

לדינא: העולהúà ãé÷ôîì íìùì áééç çìåùîäòùôã ïåéë äôèòîá äéäù íåëñäáééç íðéç øîåùå äôèòîä úøéîùá

.äòéùôá

נועםאמרי פקדון הלכות קמ

מט סימןשכר ושומר חינם שומר בגדרי

éãëשאלה: äøåú øôñ ìù ÷éú äìéëîä àñôå÷ åøéáçî ìáé÷ ïáåàø,íäéðéá åòá÷ù ãòéì åøéáòäìå ì"åçì äñéèá åîò åúç÷ìíìùé ,åæ àñôå÷ øåáò äìáåä éîã íìùì ïáåàø áééåçé íàù åîëéñåì÷ùî äéä ïáåàøì .àñôå÷ä úà øéáòäì éãë øìåã 200 ãò ìù íåëñêéøö àìéîîå éåðô íå÷î äéä ìáé÷ù àñôå÷áù ïåéëå åéúåãååæîá óãåòêåúì åéöôçî ÷ìç øéáòä ,úôñåð äãååæî øåúá àñôå÷ä øåáò íìùìàìå àñôå÷ä úôñåú ìò øìåã 120 êñ íìùì åäåáééç ë"éòå ,àñôå÷ääòéñðä øçàì .åìù éèøôä ì÷ùîä úôñåú øåáò íâ íìùì êøöåäíåëñ ïáåàø ìáé÷ íðîàå ,äúìåëú ìë ìò äîìòð àñôå÷ä éë øøáúäú"ñä ìù ÷éúä úåìò úà úåñëì éãë äæá ïéà êà ,çåèéáä úàî íééåñîäáéðâá øåèôù íðéç øîåùë åðéã íà ïåãì ùéå ,àñôå÷ä êåúá äéäùäá íéùì àñôå÷á ùîúùä éøäù øëù øîåùë åðéã àîìã åà ,äãéáàåéìåàå ,åì äéäù ì÷ùîä óãåò øåáò íìùì êøöåä àì ë"éòå åéöôç úà

.íéñðåàá óà áééçù ìàåùì éîã

שומרתשובה: הוי דראובן נראה בפשוטושכר ביקש לא שהרי חינם,ושומר והטירחה, השמירה עבור מהמשלחלדון יש אכן ואבידה. מגניבה פטור חינםחפציו שנתן בזה שהרי שכר, כשומר לחייבוחזינן וקא תשלום, מעצמו חסך בקופסאמשום שכר שומר אבידה דשומר מהאלתת ולא לחסוך שיכול יוסף, דרב פרוטהדידן בנידון וגם שכר, כקבלת דחשיב לעני,עודף על לשלם צריך היה שלא בזה דחסךשכר, כשומר דנחשב י"ל שפיר משקלו,

ב"ק בגמ' נ"ו:)וכדאיתא שומר(דף איתמריוסף רב דמי חינם כשומר אומר רבה אבידה

הגמ' ומפרשת דמי, שכר כשומר אומרהנאה מאי דמי חינם כשומר דאמר דרבהשכר כשומר אמר יוסף ורב לידיה, מטי קאליה למיתבי בעיא דלא הנאה בההיא דמיומינה עכ"ל. שכר כשומר הוי לעניא ריפתאחשיב שפיר תשלום שחסך דמה דידן לנידון

שכר. כשומרהפואמנם להלכהנחלקו קיי"ל אם סקים

כרבה או שכר שומר דהוי יוסף כרבשם ברא"ש יעויין דהנה חינם, שומר דהוי

ד') גדולות,(סימן הלכות בעל בשם שהביאדהוי יוסף כרב הלכה דפסקו והרי"ף ר"חדהוי כרבה פסקו והתוספות שכר, שומר

נועםאמרי מט קמאסימן

מה גילה לא בעצמו והרא"ש חינם, שומרמציעא בבא ובמסכת פסק, סימןהוא ז' (פרק

וכדעתי"ח) יוסף כרב דהלכה הרא"ש כתבברירא, לא בזה הרא"ש דעת אכן הרי"ף.

הטור שכתב ע"ב)וכמו סימן סתירה(סוף דישהטור ונקט הרא"ש לפסקי הרא"ש מתשובתכשומר דהוי הוא דהעיקר הרא"ש בדעת

שם בב"י ויעויין רבינו)חינם. וסובר (ד"האבידה בהלכות הרמב"ם אכן בזה. מש"כ

י') הלכה י"ג שכר,(פרק כשומר דהוי פסקט"ז)ובשו"ע סעיף רס"ז דהוי(סימן פסק

החולקים דעת הביא וברמ"א שכר, כשומרתלי דידן נידון זה ולפי חינם, כשומר דהוינראה אכן והרמ"א. דהשו"ע בפלוגתאכשומר דהוי דפסק לרמ"א גם דידן דבנידוןשהרי שכר, כשומר דחשיב הוא מודה חינםהמשקל את שילם שלא כסף הרויח ודאידיבוא יימר מאן התם כן שאין מה העודף,כשומר חשיב ולכן ריפתא לו יתן ולא עניבגניבה חייב יהיה לכאורה כן ואם חינם,

שכר. כשומר ואבידהשכראכן שומר חשיב אי דגם לומר יש

גמור, באונס נאבד דהכא פטור, יהיההמפקיד ידע שהרי למיעבד ליה הוי דמאיבתא הקופסא את להניח חייב דראובןלשומרה, יכול אינו ושם המטוס של המטען

בב"ק בתוס' יעויין כגוןוהנה ד"ה נ"ז. (דףשחייבשטענו) דכיון לר"י ונראה וז"ל,

גניבה וסתם בגניבה שכר שומר הכתובסברא בהשואל, כדאמרינן לאונס קרובהיתחייב הגניבה שתהיה ענין דבכל הואעכ"ל. גמור באונס אפילו הכתוב מגזירתחייב שכר דבשומר התוס' דעת קמן הרי

גמור, באונס אבידה או בגניבה אפילובב"י סק"ב)ויעויין ש"ג דעת(סימן שהביא

דשומר ליה וסבירא התוס' על החולקיםובשו"ע יעו"ש, האונסים על פטור שכר

ב') סעיף ש"ג שכר(סימן שומר בסתם הביאדאפילו אומרים ויש ואבידה, בגניבה חייבהקרקע תחת הכספים ונתן כראוי שמראם לגונבם אפשר שאי אמה מאה בעומקדניימי בעידנא נם או מחילות ידי על לאיכל ולא חולי עליו קפץ או וגנבו אינשי,הקיפו אפילו חייב, בזה כיוצא וכל לשומרהשם היה אילו אם ואפילו ברזל, של חומהואבידה, בגניבה חייב להציל יכול היה לאלהציל יכול היה ולא שם היה כן אם אלאבשתי תליא דידן נידון ולכאורה עכ"ל.גמור באונס גניבה אם בשו"ע הללו דיעותתיק של המשלח ואם שכר, בשומר חייבאת לשליח שילם לא עדיין תורה הספרלומר יכול לחברה, שישלם שסיכמו הסכוםדחייב אומרים היש כדעת לי קים המשלחגמור. באונס בגניבה אף שכר בשומר

הש"ךאמנם סק"ד)דעת דהעיקר(שםשכר שומר כהפוטרים להלכהמקום מכל גמור, באונס ואבידה בגניבהבשו"ע. אומרים כהיש לי קים טעין מצי

מסרויש ראובן דהכא חדא בתרתי, לדחותהטיסה על לאחראים הקופסא אתהתנו כאילו והוי וברצונו, המשלח בציווידמאי שם יאבד אם יהיה מה אחראי שאינואם דרק לומר מקום והיה למיעבד, ליה הויהואיל אבל בזה, נפטר חינם שומר היהחייב שמא שכר שומר להיות דינו והפך

נועםאמרי פקדון הלכות קמב

לדעת דגם שפטור נראה מקום מכל הוא,שכר שומר דחייב בשו"ע אומרים הישדוקא מיירי גמור, באונס ואבידה בגניבהבשעת במקום היה לא שכר השומר אםיושב שיהיה שכר ומקבל דהואיל הגניבה,במקום היה אם אבל חייב, והלך ומשמרמדוייק וכן פטור, עלמא לכולי באונס, ונגנבהיה כן אם "אלא שכתב השו"ע דברי מסוףמבואר וכן להציל", יכול היה ולא שם

שושן פרח בתשובת א',להדיא סימן א' (כללשם) בגליון רעק"א שעשההביאו הכא זה לפי ,

אמור שהיה היכן והיה עליו שמוטל מההיש לדעת גם לחייבו אפשר אי להיות,סעיף רצ"א בסימן מצאנו וכן הנ"ל. אומריםלא מצויים שגנבים בשעה אפילו וז"ל: י"טבקרקע אלא שמירה להם אין כספים אמרומפקיד אבל לשמרם, סתם במפקיד אלאוירויח בהם להתעסק כדי חבירו אצל מעותשאינו בפירוש לו אמר כמו דהוי פשיטא

ע"כ. בקרקע, לקוברם מצריכובפקדוןאמנם יד כשולח לדונו מקום יש

יעויין אכן באונסים, אף דחייבא')בשו"ע סעיף רצ"ב לן(סימן דקיימא

מנת על שיגביהנה בעינן יד דשליחותיהיה ואז שמחסרו, תשמיש בה להשתמשלעשות הגביהו אם אבל חסרו, כאילו חייבמשעת חייב אינו מחסרו, שאינו תשמיש בומשום ולא תשמיש משעת אלא הגבההשלא שואל שהוא מפני אלא יד, שליחותיש דידן ובנידון יעו"ש, כגזלן דהוי מדעתשיכניס מקפידים לא הבעלים אם לדוןחשיב שנשתמש בזה כן אם לקופסא, חפציודומיא השתמש, שהרי שואל בפשוטו

כבר דאם שולחני, אצל מותרים דמעותשואל או לוה מטעם באונסים חייב נשתמשבשו"ע וכמבואר כסף, ולא חפץ שזה היכא

ז) סעיף רצ"ב מדין(סימן מקום מכל אך ,שהרי לחייבו צד שום ליכא יד שליחותלחסר מנת על השתמש לא הוא מעולםלחייבו מקום היה לכאורה הנ"ל ולפי כלום,קפדי דהבעלים נאמר אם בין שואל, מטעםאם ובין כגזלן דהוי מדעת שלא שואל והויונחשב מדעת שואל והוי קפדי דלא נאמרהספר של בתיק וגם בקרטון גם כמשתמשיהיו שחפציו כדי מדף לו שמשמש תורהואנה אנה נדים ולא בקופסא תפוסיםבלתי החפצים היו אם [אכן וישברו.חשיב דלא נראה וכדו' בגדים כגון שביריםרק אלא תורה הספר של בתיק כמשתמשעל כשואל יחשב דלא ודאי ובזה בקרטון,

תורה]. הספר של התיק

גםולאחר לחייבו אפשר דאי נראה העיוןבנתיבות יעויין דהנה שואל, מטעם

סק"ב)המשפט רצ"ב דברי(סימן את דהביאעל ותרמילו מקלו הניח רועה דאם הרמב"ןשואל, חשיב לא בפרה דנשתמש אף הפרההפרה שהרי שלו הנאה כל אין שהריזה ולפי הבעלים, לדעת שם ורועה נמצאתכאן נמצאת הקופסא הרי דידן בנידון גםלוקחה ואינו הבעלים ורצון לדעת זו בטיסהוכן כשואל, נחשב לא ובזה אחר, למקוםכדברי הוא דהעיקר הנתיבות שם פסק

שואל. בזה חשיבי דלא הרמב"ן

וברלפי לשלם, לחייבו דאין נראה המבוארהמבואר לפי לפוטרו, יש דין מן

נועםאמרי נ קמגסימן

כ"ב)בשו"ע סעיף רצ"א שהוא(סימן מי וז"ל,הפקדון לשמור רגיל שאינו בודאי ידועבביתו שרוי שאינו אחר ביד למסרו אלאלבני כמוסר דינו שולחנו על סומך ואינו

בש"ך ושם עכ"ל. ל"ב)ביתו דאף(ס"ק כתבפטור לשלם לו ואין האחרון פשע אם

דלקמן הראשונה לסברא אף (סעיףהנפקדודאיכ"ד) הכא זה ולפי יעו"ש, בהג"ה

של למובילים הקופסא שימסור שידועפטור. הוא וחייבים פשעו אם ואף המטוס

קופשיץומו"ר פנחס משה רבי הגאוןרק זה דפטור לי העיר זצוקלל"ה

חינם בשומר או שכר בשואל1בשומר אבל ,המות מלאך אם וגם באונסים, אף דחייב

לשני שמסרו בזה יפטר לא חייב הוא הורגאם שהרי שימסרנו למשאיל שידוע אףשואל שם ליה הוי משתמש הוא עדייןנחשב שלא הנ"ל הרמב"ן לפי אכן עליה,ולאחר יפטר. שואל חשיב ולא שלו הנאהרצ"א בסימן דבנתיבות בס"ד ראיתי זמןחייב דבשואל להדיא כן כתב כ"ד ס"קאפילו חייב שואל שהרי לאשתו במסרכדברי ממש והוא עיי"ש. המות, במלאך

הנ"ל. זצוק"ל מו"ר

לדינא: העולהçìùîä åìéàå äãéáàä ìò øåèô ïáåàøäìáåää éîã úà ïáåàøì íìùì áééç

.íìéùù

נ סימןבישיבה שהוחרמו חפצים על שמירה חיוב בגדרי

3íéðâðáשאלה: ùåîéùä úà äáéùéä úìäðä äøñà úîééåñî äáéùéáùîúùäì åëéùîäù íéøåçá åéä úàæ úåøîì ,äáéùéä éøåçáìåéäù íéðâðä ìë úà íéøçäìå ùåôéç úåùòì çéâùîä õìàðå ,íéðâðáìë úà óñà àåä .ïîæä óåñá íéøåçáì íøéæçäì úòã ìò ,ùåîéùáäáéùéì íéáðâ åöøô ïîæ øçàì .äáéùéá øåîù íå÷îá íçéðäå íéðâðäøåáò íéøåçáì íìùì çéâùîä áééç íà ïåãì ùéå ,íéðâðä úà åáðâå

.äæ ïôåàá úåéøçà úìá÷î äðéà äáéùéäå úåéäá åáðâðù íéðâðä

להחריםתשובה: רשות למשגיח אין אםבעל לקחם והוא אלו נגניםכגזלן דינו לכאורה התלמידים, של כרחם

שהתלמידים ברור זה אכן באונסים, שחייבהישיבה, כללי דעת על לישיבה נכנסולהרחיק הוא המשגיח תפקידי ומתוקף

בזה.1. מחלוקת שהביאו סק"ו שם ובקצוה"ח כ"ז ס"ק רצ"א סימן ש"ך עיין

נועםאמרי פקדון הלכות קמד

בסדרי להם המפריעים דברים מהתלמידיםנראההיש כן על הרוחנית, ועלייתם יבה

להחרים. רשות לו דיש פשוט

המשגיחומעתה של דינו אם לדון יששכר, כשומר או חינם כשומרבשכר, בישיבה עובד הוא אחד מצד שהרילהרחיק כן גם היא מעבודתו וחלקאת להם המפריעים דברים מהתלמידיםדהוי יתכן גיסא ומאידך לימודם, סדרימקבל משכורתו את שהרי חינם, שומרהורי ואמנם מהבחורים, ולא מהישיבהאך לימוד, שכר לישיבה משלמים הבחוריםהיא שמירתו הבחורים כלפי מקום מכלדחשיב לומר יש אמנם חינם. שומר בגדרשכר קיבל מקום מכל שהרי שכר שומרבחורים היו לא אם שהרי הבחורים, בגללדפרוטה דומיא והוי שכר, מקבל היה לאשאין אף על שכר כשומר דחשיב יוסף דר'פרוטה, לו משלמים החפץ של הבעליםהוא פטור באבידה שמטפל שע"י אלאוביותר בגללם. שכר כקיבל נחשב מצדקהשהרי שילמו שהתלמידים לומר יתכן מזהעליהם, שישמרו בעבורם שילמה הישיבהשילם כאילו חשיב כנעני עבד ומדין

קידושין במסכת וכדאיתא ז.)בעצמו, (דףכאילו הוא הרי אחר בשביל המשלם דכלודין לבחורים, כשכור ונחשב בעצמו שילםוהנפק"מ ס"ד. ק"צ סימן בשו"ע נפסק זהששלמו הבחורים נחשבים אם היא בזהבס"ד. יבואר ולקמן ושכרוהו, למשגיח שכר

חשיבועוד לא המשגיח דשמא לדון ישקיבל לא באמת שהרי שכר, כשומר

הנ"ל, החפצים על לשמירה מיוחד שכרמשכורתו ואת משגיח, היותו עצם על אלאואין הנגנים, על ישמור לא אם גם יקבלעבודתו בעבור אלא זה עבור מיוחד תשלוםדחשיב לומר אפשר ובזה כמשגיח, הכללית

חינם. שומר

דהנהונראה האחרונים, גדולי בזה דנחלקואפרים במחנה שומריםיעויין (הלכות

ל"א) ישסימן דאם מהרש"ך דעת דהביאבידו ומסר הבית, בעל בבית בשכר משרתחינם, כשומר דחשיב פטור ונגנב, לשמורהכללי השירות עבור זה שכר מקבל דאמנםדינו ולכן החפץ שמירת על לא אבל בביתלנידון דמי ובפשוטו יעו"ש, חינם כשומרעבור שכר מקבל המשגיח דאין דידןהכללית עבודתו על אלא הנגנים שמירתהחושן בקצות אמנם בישיבה. כמשגיח

סק"ה) סוף רצ"א המהרש"ך(סימן דברי הביאדהמשרת ליה וסבירא עליו וחלק הנ"לעבור שכר מקבל דהא שכר, כשומר חשיבמסוים שכר קיבל שלא גב על ואף עבודתו,דבריו ולפי יעו"ש. החפץ שמירת עבורכשומר נחשב המשגיח דידן בנידון הו"ה

שכר.

דינואכן אם ואף פטור לכו"ע דהכא נראהבשו"ע קיי"ל דהנה שכר, (סימןכשומר

ב') סעיף בגניבהש"ג חייב שכר דשומרכראוי שמר שאפילו אומרים ויש ואבידה,מאה בעומק הקרקע תחת הכספים ונתןידי על לא אם משם לגנבם אפשר שאי אמהלא שם היה אילו אם ואפילו וכו', מחילות

נועםאמרי נ קמהסימן

ואבידה, בגניבה חייב להציל, יכול היהלהציל יכול היה ולא שם היה כן אם אלא

שם ובש"ך דהעיקר(סק"ד)ע"כ. הביאעל פטור שכר דשומר כהפוסקים להלכההמהרש"ל פסק וכן גמור, באונס גניבה

הכונס י"א)בפרק דידן(סימן דבנידון ונמצא .לדעת באונס, גניבה וקרה כראוי שמרו אםכשומר דינו אם אפילו פטור הוא הש"ך

שכר.

פטוראכן דהמשגיח נראה העיון לאחרבשו"ע דקיי"ל למאי (סימןלכו"ע

כ"ח) סעיף ביןרצ"א חברו אצל דהמפקידהשכירו, או השאילו או בשכר, בין בחנםהדבר עם הבעלים את השומר שאל אםמכלום פטור השומר הרי שכרם, או שלהםמחמת ואבד ששמר בדבר פשע אפילובעליו אם שנאמר פטור, זה הרי הפשיעה

שמ"ו בסימן וכן עכ"ל. ישלם לא (סעיףעמולתלמידיו,י"ג) השונה דהרב בשו"ע נפסק

מסכתא בכל עמו ללמוד צריכים הם אםאחת מסכתא התחילו אם ואף הוא, שירצהכשאולים הם הוי אז לאחרת, לשנותה יכולהוי מהם שאל ואם במלאכה, עמו שהם לו,ללמוד צריך הוא ואם בבעלים. שאלהנשאל הוא אז שירצו, מקום בכל עמהםכיון הלימוד בשעת שלא ואפילו להםעכ"ל, שירצו עת בכל עמהם ללמוד שצריך

מציעא בבבא מהגמ' צ"ז.)ומקורו .(דף

דהואילוממילא נראה דידן בנידוןללמוד משועבדים והתלמידיםשיחה, או ועד כשמוסר כגון המשגיח עםנמצא וכדו', לשיחה ליכנס מחויבים והם

הנג שלקח היהדבשעה מהבחורים ניםאכן פטור. הוא וממילא עמו, בעליו

שם המשפט סק"ד)בנתיבות כתב(בחידושיםשביאר כפי וטעמו בחינם, במלמד דדוקא

השו"ע על חיים מקור סימןבספרו (או"חא') סעיף חשיבתכ"ט מלמד שכרו דאם

מה קובע שהוא אף גוונא בכל להם כשאולחשיב שכר קיבל שהוא זה דעצם ללמוד,בחינם דוקא איירי ובשו"ע להם, כשאול

יעו"ש.

הדבריםאכן בתחילת שכתבנו מה לפילתלמידים, שכיר הוא אין דשמאחשיב שפיר שכר, מהם מקבל לא שהרידהואיל נאמר אם אך ופטור, עמו בעליושילמדם, בעבורם לו משלמת והישיבהמדין בעצמם הם ששכרוהו כאילו נחשבלהם שכור שהוא נחשב ממילא כנעני, עבדמדין לפוטרו וליכא אליו, התלמידים ולאלפוטרו יש אכתי אך עמו, דבעליו זה

הנ"ל. מהטעמים

לדינא: העולהíéðâðä øåáò íìùìî øåèô çéâùîä

.åáðâðù

נועםאמרי פקדון הלכות קמו

נא סימןחוק ע"פ להחזיקו שאסור חפץ על שומר דין

õøàìשאלה: äøæç ñåèì éãë ì"åçá äôåòúä äãùá ïéúîä ïáåàøåîò ç÷éù åù÷éáå ïåòîù åéìà ùâéð ïéúîî åãåòá ,ùãå÷äéë åì øîàå ,õøàá øøåâúîä åãåã éãéì äøñåîì éãë äðè÷ äìéáçãñç äùòî úåùòì ïáåàø íéëñä .äáøä äååù äðéàå äðè÷ äìéáçääñéèì åúðúîä ïîæá .äãòééì äøéáòäì úðî ìò äìéáçä úà åîò ç÷ìååì øîàù éôë äîéîú äðéà äìéáçä éë ïáåàø ìù åáéìá ãùç äìòô"ò äðéãîì äðéãîî åøéáòäì øñàðù øîåç äìéëî àéäù ïëúéå ïåòîùúà ÷åãáì éãë .àìëá øñàî úåðù äîëì éåôö êë ìò ñôúðäå ,÷åçäéë òãåðå úîàúä åùùç ïëàå ,äìéáçä úà çåúôì ïáåàø õìàð øáãäçúô êåîñä øåéëì ïáåàø ùâéð .øåñàä øîåç åúåà úà äìéëî äìéáçä.ìéìë øîåçä úà ãáéà êëáå øåéëì äúìåëú ìë úà êôùå äìéáçä úàíàä ,ãáéàù øîåçä ìù éååùä úà åì íìùéù ïáåàøî ïåòîù òáåú äúò

.÷æðä éîåìùúá ïáåàø áééç

קמאתשובה: בבא בגמ' ס"ב.)איתא (דףלאשה זהב דינר הנותן רבא אמרהזיקתו הוא, כסף של בו הזהרי לה ואמרליך הוה מאי לה דאמר משום דינר משלמתכסף של משלמת בו פשעה דאזקתיה, גביהעלי קבילי דכספא נטירותא ליה דאמרהע"כ. עלי קבילי לא דדהבא נטירותאמיירי שלא כיון דידן בנידון ובפשוטואלא אצלו המופקד בחפץ פשע שהנפקדכל את לשלם חייב ממש, בידים הזיקו

בגמרא. כמבואר שוויו

בשו"עודין הובא ד)זה סעיף רצ"א (סימןחייב אינו עליו כשקיבל אפילו וז"ל,לשמור, עליו שקיבל החפץ שווי כפי אלאלו ואמר זהב דינר לשמור לו נתן שאםונאבד, בו ופשע הוא, כסף של בו הזהרלא לו שיאמר כסף, בשל אלא חייב אינווכן כסף, של דינר שמירת אלא עלי קיבלתיבידים הפסידו אם אבל בזה, כיוצא כל

ע"כ זהב של .1משלם

שומרונראה חשיב לא דידן בנידון דהכאשהרי שקיבל מה על אפילו כלל

עליו1. קביל לא דהא מלשלם פטור בו פשע רק אם זהב של שהוא שאבד קודם לו בנודע אף אכןהקצות והנתיבות, הקצות שם נחלקו בשואל ורק (סק"י), שם המשפט בנתיבות וכמבואר זהב, שמירת

נועםאמרי נא קמזסימן

ברמ"א וכמבואר דחוזר בטעות כקנין נחשבמראובן ספרים קבל שמעון וז"ל: שםואומר במכס ונלקחו אחר למקום להוליכםמכס נותנין שאין שאמר פשע שראובןעליו מקבל היה לא כן ובלא מספריםהמכס, בדבר לטרוח רצונו אין כי השמירה

שמעון עם קנ"ה)הדין שורש .(מהרי"קשם הגר"א י"ב)ובביאור דחשיב(ס"ק ביאר

כלל, שומר נחשב ולא דחוזר בטעות כקניןמדין דלאו חייב בידים בהזיק מ"מ אך

עלה. אתינא שומר

ורקאכן בידים ממש הזיקו דלא היכא אףספק ואין משתמר שאינו במקום הניחובידים כמזיק דהוי חייב, נמי ויגנב שיופסדכמבואר התורפה, במקום הניחו שהרי

המשפט סק"ז)בנתיבות רצ"א .(סימן

שומרועוד נחשב לא דידן דבנידון נראהלה ואמר זהב לה בנתן דהתם כלל,לכה"פ הסכימה הרי הוא, כסף של הזהריכלל ידע שלא כאן אבל כסף, על לשמורשקיבל, בחבילה המוסתר החומר מהולא בכה"ג מסוכן, חומר שהוא והתבררוהוי זה, חומר על כלל שמירה עליו קיבלכמבואר וחוזר, בטעות שמירה קבלתשמעון דכתב: ס"ד רצ"א בסימן ברמ"אלמקום להוליכם מראובן ספרים שקיבלפשע שראובן ואומר במכס ונלקחו אחרכן ובלא מספרים מכס נותנין שאין שאמר

רצונו אין כי השמירה עליו מקבל היה לאשמעון. עם הדין המכס, בדבר לטרוחדאפילו כתב י"ב ס"ק שם הגר"א ובביאורדגיטין, בספ"ק כמ"ש חוזר בטעות בקניןשומר, ואינו כאן השמירה קבלת וכ"ששומרים הלכות במחנ"א מבואר וכן עיי"ש.

המהרי"ק דעת שהביא י"ג קנ"ה)סימן (שורשמזוייפים מטבעות חבירו אצל דהפקידאם ועונש לסכנה צפוי בידו דהמחזיקםבטעות שמירה קבלת דנחשב הדבר, יתגלהדנחשב שם המחנ"א ודעת שומר. ואינואף דידן דבנידון ונראה בטעות. אף שומרכלפי לכה"פ שומר חשיב לא למחנ"אכלפי רק אלא המסוכן החומר של השווילקחת, לו שאמר החומר של השוויזהב דינר הנותן לגבי הנ"ל בגמרא וכמבוארהוא כסף של בו הזהרי לה ואמר לאשהי"ל ועוד עצמה. על קיבלה לא מכסף דיותרכלל, זה חפץ שמירת עליו קיבל לא דהכאשהוא שידע מזוייפות למטבעות דמי ולאאת עצמו על וקיבל מטבעות מקבללגרום יכולים שהם ידע שלא אלא שמירתםכלל ידע שלא הכא משא"כ סכנה, לוהחבילה בתוך המצוי המסוכן מהחומר

שקיבל.

מפשיעה,אמנם לפוטרו כדי מהני כ"זהחומר את שהזיק דידן בנידון אבלזה נזק על חייב אם לעיין יש אכתי בידיים

לא. או

דכיון ס"ל והנתיבות זהב. של מתחייב בו, משתמש זהב של שהוא לו שנודע ואחר דהואיל ס"ל בסק"בלו שנתוודע בכך ומה כסף של שמירה בקבלת להשתמש רשות לו נתן מזהב שזה שידע שהמשאיל

יעו"ש. זהב, של שהוא

נועםאמרי פקדון הלכות קמח

פטור,והיה ראובן דהכא לומר מקוםשמעון ידע שהרי כהפקר דחשיבשהנושאו חפץ בידו דיש ראובן ידע שאםודאי כלא, לבית כניסה של סיכון נוטלששמעון כאילו דחשיב נמצא מידו, יזרקנושהרי כן, לומר הכרח אין אבל הפקירו.שהוא סמך ורק הפקירו דלא לומר אפשריש מקום ומכל לוקח, הוא מה ידע לא

מציעא בבבא מהגמ' ראיה (דףשהביאוארבאק"א.) דזבן גברא ההוא שם דאיתא

אשכח לא יין] עם ספינה קנה [פי' דחמראאיתתא לההיא לה אמר לאותוביה, דוכתאאזל לא, ליה אמרה לאוגרי, דוכתא לך איתאזל לעייליה, דוכתא ליה יהביה קדשהאיהי אזלא לה, שדר גיטא לה כתב לביתיההביאה [פי' וביה מיניה שקולאי אגראושלמה לחוץ החביות את שיוציאו סבליםואותביה אפיקתיה יין] בחבית להםדרב בריה הונא רב אמר ומסיק, בשבילאישוב גמולו לו יעשה כן עשה כאשר יהושענאמר דידן בנידון ואף ע"ש. וכו' בראשוכן השליח את בסיכון שהכניס עשה כאשר

לו. יעשהשםאכן ברא"ש כ"ו)יעויין ואם(סימן כתב,

עכ"ל, פטורה היא שהודיעו אחר נאנסהיין שהוציאה אחר דאם משמע ובפשוטואכן חייבת, אונס אירע הודיעתו ולא לרחוב

שי"ט)בטור הרא"ש(סימן אביו דברי הביאחסידות ומדת הרמב"ם וכתב והוסיף: הנ"ל,ממקצת מקום וישכרו דין לבית שיודיע הואעל אף לבעלים אבידה השבת משום דמיהםבב"י ושם עכ"ל. כהוגן שלא שעשה פיהרא"ש, על פליג דהרמב"ם ומשמע כתב:

הודיעו לא ואם להודיעו צריך דלהרא"שאלא פטור ולהרמב"ם חייב, הפירות ונאנסודין, לבית הדבר להודיע הוא חסידות שמדתוהרמב"ם כתב שלא רבינו על לתמוה וישוכתב אלא לאיפלוגי, דאתי דלישתמע כתבעכ"ל. לאיפלוגי אתי דלא דמשמע הרמב"ם

בזהויעויין שאין שפירש שם בדרישהומר חדא אמר מר אלא מחלוקתבעיר הבית בעל דאם פליגי, ולא חדא אמרמידת בעיר, אינו ואם להודיעו, חייבובפרישה דין. לבית להודיע היא חסידותשמוציא לפני דאם אחר, בענין כתב שםרק דהוי הרמב"ם מיירי בזה מודיע, מהביתמהבית שהוציא לאחר אבל חסידות, מידתובשו"ע יעו"ש. להודיע חייב הדין מעיקררק דהוי הרמב"ם דעת את רק המחבר הביאויש כתב וברמ"א להודיעו, חסידות מידתנאנסו ואם תחילה, להודיעו דצריך אומרים

פטור שהודיעוהו והטור)לאחר ,(הרא"ששכתב הרמ"א מדברי הסמ"ע שם והוכיחהב"י שהבין וכמו דפליגי דנקט משמע וי"אדלא בדרישה שכתב מה והביא הנ"ל,

פליגי.פטור,אכן דלכו"ע פשוט נראה דידן בנידון

לו אין למטוס בדרכו כשהוא שהרילהודיע אפשרות לו ואין להודיע, למישלא אף פטור דלכו"ע נראה ובזה לשמעון,

הודיע.היטבאכן בבאר סק"א)יעויין שי"ט (סימן

מהרשד"ם דבתשובת (סימןדכתבהלךרצ"ו) פירותיו שהכניס אותו דאם כתב

פשיטא להודיע, אפשר דאי העיר מן מיד

נועםאמרי נב קמטסימן

ממידת ולא דין לבית להודיע מדינא דחייבדין לבית יודיע לא אם שהרי חסידות,מזיק ליה והוה יופסדו, לשוק וישליכםהמהרשד"ם דאף לומר ונראה עכ"ל. בידיםשהניח מיירי דהתם דידן, בנידון מודהשהניחו שזה לומר יש דבזה והלך, בחצירוולא כך יניחנו בסוף שמא חשב רשות ללאדידן בנידון כן שאין מה שהפקירו, חשיבלידו קיבל מה לשליח ייוודע שאם דיודעבזה. מודה המהרשד"ם גם שמא מיד יזרקנו

שפטרנואמנם מה דכל לעיין מקום היהלהזיק אבל לרחוב, במוציא רק הואבזה והזיקו, ששפכו דידן כבנידון בידיםדכמו לומר יש ובזה שפטור, יימר מאןוכדי יין כדי חברו חצר ממלא דאם דקיי"לוהוא ונכנס, משבר ויוצא משבר שמן,כדאיתא לנפשיה דינא איניש דעביד מדינא

בב"ק בשו"ע(כ"ח.)בגמ' שע"טונפסק (סימןד) לילךסעיף שרוצה דידן לנידון ומינה ,

ויכנס השלטונות ידי על שיתפס בלא לדרכובסיכון הוא זה חומר הנושא וכל לכלא,מחפשים שהם כיון אותו שיתפסו גבוהאחרת דרך שום לו ואין אלו, אנשים אחריכמשבר זה הרי החומר, את לאבד אלא

לעבור שיוכל כדי ונכנס משבר ויוצאבבטחה.

בגמ'ועוד דאיתא מה לפי לומר (בב"קישכ"ח.) בשו"עדף שפ"גונפסק (סימן

ב) להורגוסעיף שור גב על שעלה שור גביבין התחתון, בעל שהוא הניזק ברשותהתחתון בעל ובא מועד שהיה בין תם שהיהומת, העליון ונפל להצילו, שורו את ושמטהיה אם ומת, לעליון דחפו פטור, זה הריואם חייב, זה הרי שמטו ולא לשומטו יכולעכ"ל, פטור זה הרי לשומטו יכול היה לאלנפשיה, דינא איניש דעביד מדינא והואלשומטו אפשרות לו אין דאם קמן הרילו שאין דידן בנידון נמי הכא פטור, וזרקוולבערו לשפכו רק עצמו להציל דרךלהקשות ואין פטור. זה הרי מהעולם,עצמו דהמציל ס"ב שפ"ח בסימן מהמבוארשאני דהכא די"ל לשלם, חייב חבירו בממוןלסכנה והכניסו זה חומר לידו נתן שהרישם משא"כ שנתבאר, וכמו כהפקירו וחשיבאת להציל ורוצה עצמו מצד סכנה לו היה

חבירו. בממון עצמו

לדינא: העולה.ïåòîùì íìùìî øåèô ïáåàø

נב סימןחוב בשטרי שמירה דין

ãâà,שאלה: úøáç ìù äòéñð úåéñéèøë 25 åøéáç ìöà ãé÷ôä íãàìò øîåùä ìáé÷ êëáå ç"ù 25 êñ äøéîùä øåáò åì íìéùååúéáá íçéðäå úåéñéèøëä úà ç÷ì øîåùä .øëù øîåù úåéäì åîöò

נועםאמרי פקדון הלכות קנ

àöîð ,úåéñéèøëä úà ìá÷ì ãé÷ôîä àáùëå ,éåàøë øåîù åðéàù íå÷îáãé÷ôîä òáåú .íëåúî 24 ÷ø åøàùðå äððéàå äãáà úçà äéñéèøëù,éåàøë äøîù àìù ïåéë úãáåàä äéñéèøëä éîã úà íìùéù øîåùäîãé÷ôîä ÷ãåö íàä ,äãéáàå äáéðâá áééçä øëù øîåù àåäù íåùî íâå

.åúòéáúá

אלותשובה: נ"ו. דף מציעא בבבא שנינוהעבדים אונאה להם שאין דבריםשומר וכו' וההקדשות והקרקעות והשטרותמשלם, אינו שכר ונושא נשבע אינו חנםובטור יעויי"ש. מקראי, בגמ' להו וילפינןשם ובב"י להלכה, זה דין הביא ש"א סימן

הזהב בפרק הרא"ש בשם כ"א)הביא (סו"סשישבע עד שכרו מפסיד שכר שומר דמ"מש"א סימן בשו"ע פסק וכן כראוי, ששמרלו שמסר דידן בנידון ולפי"ז א'. סעיףממון גופן שאין כשטרות שדינם כרטיסיותחברת על חוב כשטר משמשים שהם כיוןמלשלם השומר את לפטור יש וא"כ אגד,שכר ומ"מ שאבדה, הכרטיסיה עבורלא שהרי לשומר לשלם צריך אינו השמירה

הרא"ש. שכתב וכמו כראוי, שמרו

משכרו,אך ינכה כמה לדון יש עדייןשהוא דכיון לומר נראה היה ולכאורהה-25 כל שמירת עבור ש"ח 25 סך קיבלאחת, כרטיסיה רק לו ואבדה כרטיסיותשזה אחד שקל רק לנכות לו יש ממילאשאר את אבל שאבדה, הכרטיסיה שכרהכרטיסיות ששאר כיון לו ינכה לא הסכוםשם תשובה בפתחי יעויין אכן אבדו. לא

דוד בית לשו"ת ט"ו)שציין סימן (חו"מעשרה לו לשמור לשומר שנתן באדם שכתב

שמירתןש שכר לו ליתן והתחייב טרות

בפשיעת מהן אחד ואבד זהובים, עשרהדפשוט שכרו, שהפסיד באופן השומרשכר לו לשלם צריך ואין כולן שכר דמפסידששמרן השטרות בעד אפילו כלל שמירה

לויפה, לשלם צריך "ואין להגיה דצריך לי (נראהנאבדו שלא השטרות בעד אפילו כלל שמירה שכר

כראוי") שמרן שלא ה"נכיון וא"כ יעויי"ש.אינו הכרטיסיות, בכל שפשע כיון בנידו"ד

השמירה. על כלל שכר מקבל

שכרוביאור שומר לגבי דהנה הדברים,החפץ ונגנב כראוי שמר שלאהשמירה על שכר מקבל אם בפשיעה שלאדעת האחרונים, בזה נחלקו לא, אומקבל שאינו י"א ס"ק רכ"ז בסימן הקצה"חנחשב ומ"מ כראוי, שמרו לא שהרי שכרהחזו"א ואילו ואבידה. בגניבה וחייב ש"שדמ"מ וס"ל חולק י"ח ס"ק ז' סימן בב"קגו"א. על אחריות קיבל שהרי שכר מקבלששכר ס"ל דהקצוה"ח פלוגתתן, וביאורשצריך בפועל השמירה עבור הוא השמירהולא כראוי שמר שלא וכיון כראוי, לשמורואילו שכר. מקבל אינו עבודתו, את עשההביטוח עבור הוא שהשכר ס"ל החזו"אואבידה גניבה מפני החפץ את מבטח שהואנמצא לשלם חייב יאבד או יגנב אם שהרימפני המפקיד של החפץ את מבטח שהואולכן שכר, מקבל הוא וע"ז ואבידה גניבה

נועםאמרי נג קנאסימן

כיון שכרו מקבל כראוי שמר לא אם אףואבידה. גניבה מפני מבוטח החפץ שסו"סהיא מחלוקתם שכל הדבר פשוט ומ"מגניבה על בהם שחייב דברים על דוקאלא יגנבו אם שאף בשטרות אבל ואבידה,השמירה עבור הוא השכר לכו"ע ישלם,החזו"א ואף החפץ, ביטוח על ולא כראויע"פ וזה להדיא, שם כמש"כ בזה מודהששמר בשומר ע"א נ"ח ב"מ המבוארלא דשלומי נהי נגנב דאם הקדש מטבעותופרש"י ליפסיד, מיהו אגרייהו מ"מ משלם

מגניבה לשמרן נשתעבדו שהרי וז"ל: שםלא והרי שכר נוטלין היו כן וע"מ ואבידהבנידו"ד וא"כ עכ"ל. מלאכתן, השלימושמירתו שכר את לו מלשלם פטור לכו"עשמרן לא שהרי אבדו, שלא השאר על אף

כראוי.

לדינא: העולהäéñéèøëä øåáò íìùìî øåèô øîåùäíìùìî øåèô úåéñéèøëä ìòáå ,äãáàù

.äøéîùä øåáò øëù åì

נג סימןחינם בשומר פשיעה גדר

íå÷îìשאלה: åúòéñð êøãá äãååæî åîò ç÷éù åøéáçî ù÷éá íãàåîò úç÷ì íéëñä äìä ,äãòééì íù äøéáòäì úðî ìò éðåìôåúééìò íøè .íðéç øîåù ïéã åéìò ìáé÷å íåìùú àìì äãååæîä úàãòåéîä íå÷îä àåäù ïòèîä àúì äãååæîä úà ñéðëä ñåáåèåàìøîâá .ñåáåèåàä ìò äìòå íéòñåðä ìù úåãååæîå íéöôç úðñçàìíåùîå ,ïòèîä àúî äãååæîä úà úç÷ì çëùå ñåáåèåàäî ãøé äòéñðäòáåú äúò .äàöåîì úåøùôà àìì äãáà àéäå äãååæîä íò âäðä òñð êëäúç÷ì çëùù åúòéùô ìùá äãååæîä éîã úà íìùéù øîåùäî ãé÷ôîääòéùô éåä àì äçëù àîìã åà åúðòèá àåä ÷ãåö íàä ,ñåáåèåàäî

.äéìò áééç íðéç øîåù ïéàå

נפסקתשובה: ס"א רצ"א סימן בשו"עעל רק חייב חינם דשומרקבלת דבעינן פסק ב' ובסעיף פשיעה,הנח לו ויאמר לי שמור לו שיאמר שמירהשומר חשיב לא דידן בנידון ולכאורה לפני,לא שהרי שמירה חיובי עליה וליכא כלל

השומר לו אמר לא וכן לי שמור לו אמרשומר חשיב כן דהכא נראה אכן לפני. הנחשכתב ב' ס"ק בנתיה"מ שם יעויין דהנהלא לו שישמור דכוונתו דמוכח דהיכאכתב ה' ובס"ק לי, שמור שיאמר בעינןשמירה כקבלת הוי החפץ ממנו דכשלקח

נועםאמרי פקדון הלכות קנב

בנידו"ד ולפי"ז לפני. הנח אמר שלא אע"פשמירה. קבלת חשיב החפץ ממנו שקיבלאת ששכח מה האם לברר יש דאכתי אלאזו שאין או וחייב פשיעה חשיב המזוודה

ופטור. פשיעהגביוהנה ע"א ל"ה דף ב"מ בגמרא איתא

הפיקדון הניח היכן זכר שלא שומרפשיעותא ידענא לא כל נחמן לר' דס"להוי דשכחה מזה מבואר ובפשוטו היא.רצ"א סימן בשו"ע נפסק זה ודין פשיעה,כלים בין חבירו אצל המפקיד וז"ל: ז' סעיףלו ואמר פקדוני לי תן ואמר מעות ביןאו זה פקדון הנחתי אנה יודע איני השומרעד לי המתן הכספים קברתי מקום באיזהפושע זה הרי לך ואחזיר ואמצא שאבקש

שם ובסמ"ע עכ"ל. מיד, לשלם (ס"קוחייבלבי"ב) ליתן מחוייב שומר דכל וז"ל: פירש

עכ"ל. משומר, במקום ולהיותו יניחו אנהדוכתי בכמה מצינו דהא האחרונים והקשו

פש ולא שגגה חשיבי גביששכחה כגון יעה,תשלומין דמתפלל מנחה התפלל ולא שכחי', דף בב"ק בנמוק"י וכמבואר בערבית,וכן תשלומין, לה דאין פשיעה חשיב ולאשם ובשו"ע ק"ח סימן או"ח בב"י הואשיש בעוד התפלל שלא מי וז"ל: ח' סעיףישאר שעדיין שסבור מפני להתפלל זמן לושהוא עסק אותו שיגמור אחר זמן לולו עברה כך ובין כך ובין בו, מתעסקלהם ויש אנוסים חשובים כולם וכו' השעה

שם ובמג"א עכ"ל. י"א)תשלומין, (ס"קוכן יעויי"ש. אונס מקרי דשכחה פירשאמר ע"ב כ"ו דף בב"ק נזיקין לענין מצינוהכיר ולא בחיקו לו מונחת אבן היתה רבה

ופרש"י חייב. נזקין לענין ונפלה ועמד בהחייב)שם נזקין לענין שוגג(בד"ה אפקינן דהא

שפירש הרי עכ"ל. כרצון, ואונס כמזידליה וקרי בחיקו אבן לו שיש בשכח דאיירילמכור שומר חיוב לגבי מצאנו וכן שוגג.בסימן שעה"צ דכתב פסח, קודם החמץ אתהחמץ למכור ששכח דשומר י"ד ס"ק תמ"גמלשלם. ופטור אונס אלא פשיעה הוי לאהוי לא דשכחה דוכתי בכמה חזינן וא"כ

פשיעה.

י"דויעויין ס"ק רצ"א סימן בנתיה"מיודע איני שאומר דשומר שביארבבעליו ואפילו מזיק חשיב הנחתיו היכןלראובן דדמיא הטעם שם וביאר חייב, עמובלא מעות לקחת שמעון לבית ההולךלשומרם כדי בקרקע להטמינם ע"מ רשותויגנב שלא שמעון לטובת וכוונתו לשמעוןלשלם חייב דבודאי קברם, היכן זוכר ואינואיני שאומר בשומר וה"נ מזיק, דחשיבשלקחם דכיון והיינו הנחתים, היכן יודעחייב, מוטמן במקום והניחם גלוי ממקוםקושיות יתיישבו ולפי"ז יעויי"ש.שוגג חשיב שכחה דלעולם האחרונים,שבעשה אלא דלעיל, דוכתי מהני וכדמוכחהוא היכן יודע ואינו החפץ והטמין מעשהאבל בשוגג, אף חייב ולכך מזיק חשיבשנתן בנידו"ד וכגון עליו שמוטל מה בעשהעשה הרי שבזה המטען בתא המזוודה אתחשיב לא בזה שכחו, שלבסוף אלא כדין

ופטור. שוגג אלא פושע

ע"פועוד האחרונים קושיות ליישב ישבמילואי יעויין דהנה המאירי, שיטת

נועםאמרי נג קנגסימן

בשם שהביא שם הנתיה"מ על משפטדאמרינן דהא ע"א מ"ב דף בב"מ המאיריחייב, ולכך היא פשיעותא ידענא לא כלהניחם אם יודע שאינו כשאומר רק היינואומר אם אבל לא, או המשתמר במקוםואיני המשתמר במקום שהנחתי לי ודאיבש"ח. ופטור כאבידה חשיב היכן, יודעחשיב דבאמת הנ"ל מכל שפיר אתי ולדבריובאופן איירי דהגמ' אלא כשוגג שכחהכלל המשתמר במקום נתנם אם יודע שאינו

חייב. ולכךל"הבב"מובריטב"א דף בשטמ"ק (הובא

וכתבע"א) המאירי, על חלקבמקום שהנחתיו לי ודאי באומר דאפילוהנחתיו, היכן זוכר שאיני אלא המשתמרלהניחם לו שהיה משום פשיעה חשיבכשיתבענו. לו להחזירו שיוכל במקוםבשם שהביא ליהודה וזאת בספר ויעויין

ע"א)רעק"א ל"ה דף בהא(בב"מ שנסתפקמתחילה אימתי היא, פשיעותא ידענא דלארגיל שאינו במקום כשהניחו האם הפשיעהכששכח או לשכחו, ועלול דברים בו להניחהיכן דשכחה מבואר דבמאירי ונראה אח"כ.אומר שאם כתב שהרי פשיעה, אינה הניחוהוא היכן ושכח המשתמר במקום שהניחודלתת דס"ל י"ל המאירי ובדעת פטור,חשיב משתמר אם יודע שאינו במקוםהשומר ומחובת הנתינה בעצם פשיעההמשתמר, במקום שהניחו בודאות לדעתבנתינה היא דהפשיעה לנו יתבאר וא"כאמנם משתמר. ודאי שאינו במקום שהניחווהוא אחר באופן המאירי בדעת י"ל אולישהרי פרעתיך אם יודע כאיני דחשיב דס"ל

ע"י נפטר אם וספק באחריותו התחייב ודאיששמר.

שפוטרוהנה המאירי לשיטת מיבעיא לאהמשתמר במקום שהניחם כשיודעלא דשכחה משום הניחם היכן ששכח אלאששם בנידו"ד פטור דודאי פשיעה, חשיבהאוטובוס של המטען בתא המזוודה אתלדון יש לריטב"א דאף אלא לקחתו, ושכחחשיב הניחו היכן זוכר כשאינו דדוקאהחפץ ליתן מחוייב דשומר משום פשיעהע"י כשידרש הוא היכן שידע במקוםהרי כזה במקום הניחו שלא וכיון המפקידאת שנתן בנידו"ד משא"כ פושע, הואכדין, עשה בזה והרי המטען בתא המזוודהשידע ודאי המזוודה היכן ישאלוהו ואםשכשירד אלא המטען, בתא שנמצאושמא המזוודה, את לרגע שכח מהאוטובוס

כאונס. שכחה חשיב בזה

ס"בוהנה סס"ק קכ"א סימן בש"ך יעוייןמהרי"ט מתשובת סימןשהביא (ח"א

לשליחלגבק"מ) הכסף את שמסר שליח ישלא נמצא ליעדם המעות וכשהגיעו אחרהשליח זוכר ואין ליעדם, הגיעו המעות כלאת לו שמסר השני השליח מיהו הראשוןששכח, במה פושע דחשיב שכתב הכסף,ידענא לא דכל הנ"ל מהגמ' וראייתוראייתו דחה בש"ך ושם היא. פשיעותאדהתם לפיקדון דמי ולא וז"ל: וכתבלמריה ליה דמהדר עד קאי דנפקד ברשותיהדלא וכל אנחיניה היכא למידק רמיא ועליהפשע לא הרי הכא אבל הוא, פושע ידעלו שמסרו ומיד בעיניו נאמן ליד מסר שהרי

נועםאמרי פקדון הלכות קנד

על לשלחו רשות לו היה שהרי מרשותו יצאדעת ובפשוטו עכ"ל. וצ"ע, שירצה מי ידיואילו כפשיעה, חשיב שכחה דכל המהרי"טהוא פשיעותא ידענא לא דכל ס"ל הש"ךעליו שמוטל דכמו השומר חיובי מצד רקעליו מוטל ולשומרו הפיקדון את להחזיר

הניחו. היכן לדעת

חייבובנידו"ד דלמהרי"ט נראה בפשוטומהאוטובוס לקחתו ששכח דכיוןלא הש"ך ולדעת פשיעה, שכחה חשיבהוא חיובו שכל כתב שהרי פשיעה חשיבובנידו"ד הניחם היכן לידע שחייב משוםאפשר באמת אמנם הניחם. היכן יודע הריפשיעה חשיב דשכחה למהרי"ט דאף לומרכלל יודע ואינו כששכח דוקא דזה יתכןישאלוהו שאם בנידו"ד אמנם הניחם, היכןלקחתו לרגע ששכח אלא ידע הניחו היכןלשכוח שמא ממנו, האוטובוס עבר וכבראף פשיעה חשיב לא כזה מועט לזמןדכל י"ל שמא מאידך אמנם למהרי"ט,לרגע, בשוכח אף פשיעה חשיב שכחה

וצ"ע.

מפקדוןויעויין ג' פרק חושן בפתחי עודג' ד')הלכה יד(הערה לשו"ת שציין

קע"ו)יצחק סימן לגבי(ח"ב להדיא שכתבחפץ בחינם לו להוליך לחבירו שנתן אחדשהדרך במקום אותו והניח אחרת לעירמהרכבת וכשירד המזוודות את להניח

חשיב לא דשכחה מאחר דפטור שכחו,סימן השולחן בערוך מצאתי ושוב פשיעה.לסגור ששכח דשומר שכתב ו' סעיף ש"גוזהו יעויי"ש, וחייב, פושע חשיב הדלת

יצחק. היד כדברי שלא לכאורה

דלאונראה האחרונים דברי ליישב דישדשומר משום והיינו אהדדי, סתריתפקידו עיקר אין חמצו למכור ששכחאלא החפץ לשמור אלא החמץ למכוראת למכור צריך זה שבשביל שנזדמןלמקום ממקום חפץ במוליך וכן החמץ,אלא החפץ לשמור שליחותו עיקר דאיןלא ולכך למקום ממקום החפץ להוליךדמינהו היכא אמנם בשכח, פשיעה חשיבאת לשמור תפקידו עיקר כל דזהו שומרבכה"ג אחריו הדלת את לסגור והיינו החפץוחייב פשיעה חשיב דשכחה ודאי

בתשלומים.

מאחרומ"מ לפוטרו דיש נראה בנידו"דבפוסקים שיטות דיש שנתבארלא ומספיקא פשיעה, חשיב לא דשכחה

ממונא. מפקינן

לדינא: העולהúà íìùì øîåùä øåèô ÷ôñîã äàøð

éåä àì äçëù àîùã äãååæîä éîã

.äòéùô

נועםאמרי נד קנהסימן

נד סימןתורה בספר שמירה חיובי

øîåùשאלה: ïéãë øëùá åøîåùì éãë åøéáç ìöà äøåú øôñ ãé÷ôä íãàéîã úà øîåùä áééç íàä ,øîåùä úéáî ú"ñä áðâðå ,øëùïéãë øåèô àîìã åà ,äãéáàå äáéðâá áééçù øëù øîåù ìë ïéãë ú"ñä,éàø÷î åèòîéàã äøéîù éðéã íäá ïéàù ì"éé÷ã ïåîî ïôåâ ïéàù úåøèù

.åéìò øåèôå ïåîî åôåâ ïéà ú"ñ éîð àëäå

מבוארתשובה: ע"א נ"ו דף ב"מ בגמראממון גופן שאין דשטרותוכן שמירה, חיובי לענין מקראי נתמעטוובסימן א' סעיף ש"א בסימן בשו"ע נפסקאם לדון יש ס"ת לגבי אמנם מ'. סעיף ס"ובביכורים במתני' והנה לא. או כשטרות דינו

מי"ב) אמרו(פ"ג למה כהן(ביכורים)תנן נכסיטמאה ובהמה וקרקעות עבדים בהן שקונהבכתובתה ואשה בחובו נוטלן חוב ובעלע"א קל"א דף חולין ובגמ' תורה. וספרוס"ת וז"ל: רש"י שם ופירש זו משנה אייתילידי שיבא לדבר ולא לאכילה שאינו אע"פהואיל תנייה למאי מגמגם ולבי אכילה,מהן, ליקח טמאה בהמה דאפילו ותנאהרמב"ן בשם בריטב"א ויעויין עכ"ל.ליישב שכתבו הר"ן ובחידושי וברשב"אהרמב"ן: בשם הריטב"א וז"ל הקושיא,קתני דהא כיון דס"ת רבותא מאי לן קשיאואיכא טמאה, בהמה אפילו בהם דלוקחקמ"ל בעי ממון שגופן דבר דסד"א למימר

שא ס"ת אלאשאפילו ואינה ממון גופו יןקמ"ל בכספא תקנו לא ומילי שבו לראיה

הרי עכ"ל. בהם, אותו לוקחין דאפ"הנחשב אינו דס"ת הראשונים דכתבו לפנינודיני בו אין לכאורה וא"כ ממון, לגופו

שמירה.נחשבאכן אינו דאמאי תמוה זה מסברא

דאין לשטר דמי לא והא ממון לגופובס"ת אבל שיגבה בחוב אלא בשטר השיוויקשה ועוד ממון. שווה עצמו הוא הרישכתב י"ט סימן הר"ן בשו"ת דיעוייןדלא משום פטור ונאנס תורה ספר דהשואלהוא מקיים שהרי שלו הנאה כל חשיבוחשיב בספרו לומד שהשני במה מצוהדיני דאיכא הר"ן מדברי ומבואר לו, כשילםכתב שואל דין דלגבי ורק בס"ת שמירההנאה כל דאין משום שואל חשיב דלאדס"ת בחולין פירש הרי עצמו והר"ן שלו,

כן דהרי ועוד ממון. גופו איןשכתבמבואר א' סעיף שמ"ב סימן בשו"ע

להשאיל רשאי השואל אין וז"ל:בשאלתו מצוה שעושה ס"ת שאל אפילוהשאיל ואם לאחרים להשאיל רשאי אינו

נועםאמרי פקדון הלכות קנו

המלאכה מחמת נתקלקל אפילו לאחריםלו יש א"כ אלא חייב בשבילה ששאלובידו, היה אילו בה ליפטר שיכול ראיה

שמירה. חיובי דאיכא ומבואר עכ"ל.

בחוליןוע"כ הראשונים כוונת דאין צ"לשטרות גבי דאיתא ממון גופו לאיןדצריך סד"א ביכורים דלענין כונתם אלאמדבר ולא הדבר מגוף שנהנים דבר לקנותושוב ממון. גופו אין חשיב זה ולענין צדדי,סעיף ס"ו סימן משפט אורח בספר ראיתיחשיב דס"ת והכריע זה בדין שנסתפק מ'מהראשונים להקשות דאין וכתב ממון, גופולשו"ת שם ציין אכן וכדברינו. הנ"ל,

תע"ה בסימן התשובה)הרדב"ז (בסוףשאין כשטרות חשיב דס"ת בדבריו שמבוארלענין ולכאורה שמירה. לגבי אף ממון גופםדתליא דכיון לומר מקום היה דינאקים לומר השומר מצי הפוסקים בפלוגתת

דאין כשטרות חשיב דס"ת הרדב"ז כדעת ליופטור. ממון גופן

שמהשו"עאכן שמאחר דחייב נראה מ"מדלא שאלה דיני בו יש דס"ת מוכחהפוסקים מכל נראה וכן ממון, כגופו חשיבדדעת נמצא א"כ השו"ע על חלקו שלאהובאה שלא יחידאה דעה היא הרדב"זכדעה לי קים אמרינן דלא וקיי"ל בפוסקים,כ"ה בסימן הנתיה"מ שכתב וכמו יחידאה,שהרי בנידו"ד ומכ"ש כ', כלל תפיסה בדינייאיר חוות תשובת בשם הביא שם בנתיה"מחלקו ולא והרמ"א המחבר שסתמו דבמקוםקים לומר יכול אין והש"ך הסמ"ע עליהם

יעויי"ש. אחר, כפוסק לי

לדינא: העולהíéøîåù éðéã ìëë áééç øîåùäã äàøð

.ïåîî åôåâ áéùç ú"ñã

נועםאמרי נה קנזסימן

שוכר הלכותנה סימן

השכירות ימי בתוך הדירה את שעזב שוכר דיןøá÷,שאלה: éðáá ïåòîùì íéøåâî úøéã øéëùä íéìùåøéá øãä ïáåàø

äðù éöçë øçàì .äðù ìù úåøéëù úôå÷úì äæåç ìò åîúçåøáòå úåøéëùä úøéã úà áæòå äøéã åîöòá àåä ùëø ,äøéãá ïåòîù øãùúåéäá úåøéëùä éîãî åì ææ÷éù ïáåàøî ïåòîù òáåú äúò .åúøéãá øåâìúà äéìò íìùì åì ïéàå ,äðù éöç êùîá äøåîùå ä÷éø äúéä äøéãäåóéòñ ïéà äæåçáå ,äøéãá ìòåôá íéøåâî øåáò íéîìùîù íåëñä àåìîïòåè åúîåòìå .úåøéëùä úôå÷ú òöîàá àöåéù óà íìùì åáééçîäíìùì øëåùì ùé ïëìå ,ä÷éø äøéãäù êëî äàðä íåù åì ïéà éë ïáåàø,äæåçá òéôåîù éôë úåøéëùä úôå÷ú íåú ãò úåøéëùä íåëñ àåìî úàúåøéëùä éîã úà íìùéå åæ äôå÷úì åðôéìçéù øçà øëåù àöîéù ãò åà

.åúðòèá øéëùîä ïáåàø ÷ãåö íàä ,åîå÷îá

ע"בתשובה: ע"ו דף ב"מ בגמ' איתאוהטעו האומנין את השוכר תניאאין אותם, הטעה בעה"ב או בעה"ב אתכשלא בד"א תרעומת, אלא זה על זה להםתבואה מצאו ולא חמרים הלכו אבל הלכולהן נותן לחה כשהיא שדה ומצאו פועליםטעון הבא דומה אינו אבל משלם, שכרןובטל. ליושב מלאכה עושה ריקם לבא

מלאכה)ופרש"י עושה ואומדין(בד"ה וז"ל:שכרו ליטול רוצה אדם כמה הפועלים אתולטול היום כל מלעדור בטל ולישב פחותסימן חו"מ בשו"ע נפסק זה ודין וכך. כךלשום יש דידן בנידון ובפשוטו ס"א. של"גמסך להוריד לבעה"ב שוה כסף כמה

ריק תהא שהדירה כדי ושמורה,השכירות הלשוכר. ינכה זה וסכום

איתאאך ע"א כ"א דף ב"ק בגמרא הנהרב אמר הונא רב אמר סחורא רב אמרצריך אין מדעתו שלא חבירו בחצר הדריוכת ושאיה שנאמר משום שכר לו להעלותליה חזי לדידי אשי רב בר מר אמר שער.מיתבא ביתא אמר יוסף רב כתורא. ומנגח

רש"י ופירש שער)יתיב, יוכת ושאיה (בד"הבית שער מכתת שאיה ששמו שד וז"ל:בו שעמד זה והלכך בו דרין אדם בני שאין

רש"י כתב דבריו ובהמשך (בד"הההנהו.יתיב) מיתבא מיושבביתא שהוא בית וז"ל:

נועםאמרי שוכר הלכות קנח

לפי קיים ישובו יתיב אדם בני בדירתצריך שהוא מה רואין בתוכו שהדריןמדברי ומבואר עכ"ל. אותו, ומתקניןדבפועל לפועל, דירה בין לחלק דיש הגמראלעבוד ולא בטל לשבת גדולה הנאה לו ישבטל, פועל כדמי לו מנכה ולכך קשהאמרינן לשכירות העומדת בדירה משא"כמעדיף והוא יתיב מיתבא דביתא להיפךריקנית. משתהיה מיושבת תהיה שהדירהוז"ל: ס"ב שט"ז סימן ברמ"א הובא זה ודיןכך ולהניחו מהבית לצאת רוצה השוכר ואםיכול למשכיר, לשלם ורוצה דיורין בלאמיתבא דביתא לאחרים להשכירו המשכיר

שער יוכת ושאייה חזקת)יתיב פרק .(מרדכישכתב א' ס"ק שם בקצוה"ח מבואר וכן

חזקת בפר' במרדכי דמבואר (סימןדהאאיןתקכ"ט) בטל, כפועל לו מנכה דבבית

שהרי מלא, מבית עדיף ריק שבית פירושוביתא אמרינן מלא דבבית בגמ' נתבארהתם המרדכי איירי אלא יתיב, מיתבאלהשתמש בעצמו המשכיר שיכול באופןריקה שהדירה קצת מרויח ובזה בדירה

מהדירה. הוא ונהנה

שאיןומינה דכיון דידן, לנידון ללמוד יששהדירה ממה כלל נהנה המשכיריכול ואינו מקום בריחוק דר שהרי ריקההמשכיר דברי דצודקים נראה בה, להשתמשכלל השכירות מדמי לו לנכות צריך שאינושהדירה ממה כלום מרויח המשכיר שאיןמקום בקירבת דר המשכיר אם אמנם ריקה.וליהנות בה להשתמש עתה ויוכל לדירהשהיה כמה בטל, כפועל לו מנכה ממנה,

שיוכל בעבור השכירות מדמי להוריד מוכןבדירה. להשתמש

הואאמנם ממכר דשכירות נימא אי באמתליהנות המשכיר ביכול אף א"כטוען המשכיר שהרי לו, מנכה אינו מהדירהלזמן דירתי את לך מכרתי אני לשוכרומה קנית השכירות זמן ואת השכירותקנויה כבר הרי הזמן קודם שיצאת לי אכפת

לך. היא

נחלקוונידון לאו, או כמכר שכירות אי זהדף בב"מ איתא דהנה הראשונים, בואונאה לה יש שכירות זירא ר' בעי ע"ב נ"ואבל רחמנא אמר ממכר אונאה, לה אין אוליה אמר שנא. לא דילמא או שכירות לאסתמא ממכר לעולם ממכר כתיב מי אבייהרי ע"כ. היא, מכירה ביומא נמי והאי כתיבולכך כמכר חשיב דשכירות מהכא מוכחכך בקרקעות אונאה אין שבמכר כשםהשו"ע פסק וכן אונאה, אין קרקע בשכירותהקשו כבר אכן ל"ה. סעיף רכ"ז בסימן

שם הוא)בתוס' מכירה ביומא והאי (בד"הלהיפך מוכח ע"א ט"ו דף ע"ז דבמסכתהתם דאיתא הוא, ממכר לאו דשכירותפרת עדיין נחשבת מכהן פרה ששכר ישראלוכן תרומה, כרשיני להאכילה ומותר כהןלא מישראל פרה ששכר כהן להיפךבהמת דנחשבת תרומה כרשיני יאכילנהותירצו כמכר. לאו דשכירות הרי ישראל,אמרינן אונאה דין לגבי דרק התוס'דינים שאר לגבי ולא כמכר דשכירותכל דלגבי הרשב"א דעת אכן יעוי"ש.דבהמת והא כמכר, דשכירות אמרינן הדינים

נועםאמרי נה קנטסימן

תירץ תרומה כרשיני להאכילה מותר כהןשם הרי"ף)הנמ"י מדפי ל"ב רק(בדף דקנה

למשכיר שייך הדבר גוף אבל השימוש אתשגוף כיון ישראל ששכרה כהן בפרת ולכךכרשיני אוכלת לכך לכהן שייכת הפרה

תרומה.

וז"ל:והנה כתב ס"א של"ד בסימן הרמ"אבתוך ומת בו לדור בית ששכר מימה רק לו לשלם צריך אין השכירות זמןליה והוי כפועל הוי הבית דבעל בו שדר

האומנין)להתנות, פרק חולקין(מרדכי (ב"יוישתוס' ובשם הרשב"א תשובת בשם שי"ב בס"ס

צריךוכו') אין כולו השכר קיבל אם לכן ,ושם עכ"ל. לי, נראה כן כלום להחזירהראשונה דהדעה ביאר ג' ס"ק בסמ"עוכיון דפועל, לדינא דמיא דדירה סוברתדפועלים פסידא אונסא דכל בפועל דקיי"לדמשכיר פסידא השוכר כשמת ה"נ הואהדירה שהרי כמשכיר נחשב דהשוכר הוא,

היש ודעת כהפועל, הואנחשבת חולקיןבתים דשכירות השכירות כל לשלם דצריךהוא ליומא ממכר דשכירות מפועל, שאניהשנה, אותה לכל הבית לו כמכר ליה והויבמעות, מוחזק מי דתלוי הרמ"א פסק ולכך

יעוי"ש.

שילםובדברי כבר דאם מבואר הסמ"עלהחזיר המשכיר צריך אין השוכרדהמוחזק בטל, פועל כדמי אפילו כלל לודשכירות הרשב"א כדעת לי קים אמר מציכלל לו מלנכות פטור וממילא כמכר הויצריך אין שילם לא ואם השכירות, מדמילי קים לומר ויכול שנאנס, כיון כלל לשלם

ואילו כמכר. הוי לא דשכירות התוס' כדעתודאי בטל פועל דדמי נוקט שם הש"ךליהנות המשכיר כשיכול לו להחזיר דצריךדשכירות הרשב"א לדעת ואף מהדירה,כדעה דהעיקר פסק שם והש"ך הוא, ממכרשילם דבלא המרדכי דעת והיא הראשונהאמרינן דלא משום והטעם לשלם, צריך איןדין לגבי רק הוא ממכר ליומא שכירותוכשיטת בקרקעות אונאה דאין אונאה

הנ"ל חילוקים)התוס' עוד שם ומיהו(וכתב ,שלו שיהיה לו נתרצה מראש דבשילם פסקלו להחזיר צריך ומ"מ אונס, לו יארע אפילובו לעשות לו פנוי שהבית מה בטל כפועלאף דלש"ך נמצא יעוי"ש. שירצה מהבטל, פועל דמי להחזיר צריך מראש בשילםוא"כ להחזיר, צריך אין הסמ"ע ולדעתולא נפקינן לא מספיקא שילם דכבר היכאלי קים אמר דמצי לו להחזיר המשכיר צריךממכר ליומא דשכירות חולקין היש כדעתמוחזק. הוא שילם שכבר והכא הוא,ס"ק שי"ב סימן בנתיבות דיעויין [וביותרלו ואמר מראש דמשלם דהיכא דחידש י"גלכו"ע בזה השכירות דמי לו שמקדיםמדמי לו מנכה ולא כמכר דשכירות אמרינןיעוי"ש.] בטל פועל כדמי אפילו השכירות

דהשוכרואם ישלם לא בפשוטו שילם לאכדעה לי קים ויטען בכספו, מוחזקדהא אינו זה אכן לשלם. צריך דאין ראשונהגמור אונס שאירע באופן איירי הרמ"אשלא בנידו"ד משא"כ שמת, וכגון לשוכרצריך דלכו"ע נראה בזה אונס לו אירעבקצוה"ח מבואר וכן השכירות, דמי לשלםהיכא עצמו דבפועל סק"א שט"ז סימן

נועםאמרי שוכר הלכות קס

נותן ואינו עבודה לו ליתן יכול שהבעה"בורוצה קאימנא הא אנא הפועל ואומר לו,לו משלם ובטל שיושב אף על לעבוד, אנישהשוכר בגמ' דמבואר דהא משלם, שכרולו שמנכה לו ליתן עבודה לו ואין פועלרק היינו בטל, כפועל לו ומשלם משכרואונס, מחמת לו ליתן עבודה לו כשאיןומצאו ובאו לחרוש פועלים ששכר וכגוןגשמים שירדו מחמת לחה שהיא שדהואינו להעסיקם שיכול בזמן אבל וכיוצ"ב,ולכן בטל. כפועל שכרם מנכה אינו מעסיקםמהדירה ויצא דירה דבשכר הקצה"ח כתבלדירה צריך ואינו אחרת דירה שקנה אף עלבעה"ב לו דאומר כאונס מיחשיב לא זו,בה, לדור הנך ויכול לפניך עומדת הדירהלו מנכה ואינו מושלמת שכירות ומשלםאונס לו דאירע היכא ורק בטל, כפועלהיכא דאף ביאר ושם בטל, כפועל לו מנכההשכירות מדמי לו ומנכה אנוס שהיהנהנה שבעה"ב מטעם היינו בטל כפועלבה לדור שיכול פנויה כשהיא מהדירהומשתמרת ריקה שהיא בגלל ולא בעצמווכמו יעויי"ש, שער, יוכת שאיה קיי"ל דהאבלא דאף דידן לנידון ומינה שנתבאר.שלשוכר מכיון יתיב מיתבא דביתא טעמאהמשכיר אין בדירה, לגור אפשרות ישנהנמצא השכירות. מדמי לו לנכות חייבמדמי מלנכות המשכיר פטור דבנידו"דא) טעמי, מתרי בטל כפועל השכירותשם גרים כשאין יותר רב הנזק דבדירהבאונס רק גופא בפועל ב) כשגרים. מאשרובנידון בטל, כפועל לו דמשלם אמרינן

ביתא הא לשוכר המשכיר לו אומר דידןבה. לדור הנך ויכול קמך

הקצותאמנם על חלק סק"ב שם בנתיבותמנכה באונס שלא ביצא דאף וס"ליעוי"ש, מהדירה, בטל פועל דמי שכר לושכתב י"ט סימן הים שפת בשו"ת ויעוייןלשיטת ובין הנתיבות לשיטת "בין וז"ל:הפנה השוכר אם בדין דנחלקו הקצה"חבטל" כפועל לו מנקים אם אונס בלא הביתהקצוה"ח דפליגי בדבריו ומבואר וכו',בפשוטו נמצא עיי"ש. זה, בדין והנתיבותוהנתיבות. דהקצות בפלוגתא תלוי דנידו"דלו שמנכה הנתיבות לדעת להקשות יש אכןהרי ריק שהבית מה בטל כפועל משכרוהנזכר ברמ"א הוא וכן כ"א דף בב"ק מוכחונראה ריק, שהוא בזה ניזוק ביתו דאדרבאדאם לקצה"ח מודה הנתיבות דאף דצ"לבטל כפועל כלל לו ינכה לא ודאי ריק הביתהקצות שהעמיד כמו ג"כ איירי והנתיבותולא מהדירה ונהנה בדירה דר שהמשכירולפי"ז ושוממה ריקה שהדירה אייריולא אחרת בעיר דר שהמשכיר בנידו"דבזה ריקה כשהיתה בדירה כלל השתמשחייב השוכר לו שילם לא אם אף לכו"ע

שכרו לו לכו"ע.לשלם

מהדירהנמצא ליהנות יכל המשכיר דאםוהנתיבות, הקצה"ח במחלוקת תלוימחבירו המוציא פלוגתא דאיכא היכא וכלהשכירות שילם כבר אם ולכך הראיה, עליומדמי לו להחזיר חייב בעה"ב אין מראשקמך ביתא הא לו ואומר כלל, השכירות

נועםאמרי נו קסאסימן

לא השוכר ואם הקצה"ח, כדעת לי דקיםכפועל למשכיר לנכות יכול עדיין, שילםאמר דמצי דין, הבית שישומו וכפי בטלבפתחי ויעויין הנתיה"מ. כדעת לי קיםדדן ל"ט הערה פ"ד שכירות הלכות חושןהשוכר בדירת בפועל המשכיר דגר היכאתקופת בתוך הדירה את שעזב לאחר

השכירות.

לדינא: העולה.àïåâë øåîâ ñðåàá àöé øëåùä íà

ìëé á"äòáå ,á"öåéëå äìåç äéäùïééãò íìéù àì íà ,äøéãäî úåðäéìøáë íàå ,÷ôñî íìùì êéøö åðéà

øéæçäì áééç øéëùîä ïéà íìéù.÷ôñî íåìë

.áøåîâ ñðåàá àìù àöé øëåùä íàåîöòá úåðäéì ìëé øéëùîä íàç"äö÷äã àúâåìôá àéìú äøéãäîíìéù àì íà ÷ôñîå ,úåáéúðäåìòåô éîã úåøéëùäî äëðé ïééãòøéæçé àì íìéù øáë íàå ,ìèá

.íåìë øéëùîä

.âìòáå ä÷éø äøàùð äøéãäã àëéäåîëå äøéãäî úåðäéì ìëé àì úéáäíìéù àì íà óà ò"åëì ,ã"åãéðáúåøéëùä éîã ìë íìùì êéøö ììë

.øéëùîì áééçúäù

נו סימןשואל שם להגדרת הנצרכים תנאים

øìåã,שאלה 200 êñá äáåö÷ äôå÷úì ïáåàøî áëø øëù ïåòîù :áåùé âäðä íà ÷ø òöáúé úåøéëùä øåáò íåìùúäù åîò äðúäåíìùé àì ,âäðä òâôéå å"ç äðåàú òøàú íà ìáà ,òâô àìì äòéñðäîíàù ïåéëî ïë äðúä øéëùîä] .íðéçá åùåîéùì úéðåëîäå íåìë øëåùä,âäðä úòéâô úà çåèéáä úøáç íìùú àì ,áëøä øåáò úåøéëù éîã ìá÷éäðåàú òøéà óåñáìå [íåìùúá åáëø úà øéëùäì ïåéùéø åì ïéàù ïåéëøåëùä áëøá úéúéæç òâôå åúòéñð áéúðî äèñù åìåîî àáä áëø é"òàöé áëøäå âäðä òâôð ë"éòå ,áëøä øëåùì øåîâ ñðåà àåäù ïôåàáúøáçî åà òâåôä ïî ÷æðä úà úåáâì úåøùôà ïéà íâå ,ùåîéù ììëîïéãë áëøä éîã úà íìùéù øëåùä úà øéëùîä òáåú äúò .çåèéáäéîã úà íìùî åðéà äðåàú äúéä óåñáìã ïåéëã ,ïéñðåàá áééçù ìàåùáééç ìàåùå øëåù àìå ìàåù àåäù àöîðå äìéçúá åðúäù éôë úåøéëùä

.åúðòèá øéëùîä ÷ãåö íàä ,ïéñðåàá

נועםאמרי שוכר הלכות קסב

אנותשובה: שאין להדגיש ראוי תחילהאת להשכיר מותר אם כאן דניםתאונה תארע שאם בתנאי אחר לאדם הרכבבעל יקבל וממילא שכירות, דמי ישלם לאהנזקים, עבור הביטוח מן תשלום הרכבהביטוח חברת את לשאול צריך זה דבראך לענין, בהסכמתם תלוי שהדבר ופשוטבתשובה דנים אנו והמשכיר השוכר כלפי

זו.

עםהנה שהדין לומר נראה היה בפשוטושיהיה הצד שעל התנה שהרי ראובן,חשיב וממילא שכירות, דמי יגבה לא תאונהשקיבל שלו הנאה כל שהרי שואל שמעוןשאם שהתנה ואף בחינם, לשימוש מכוניתשכן כיון מ"מ שכר, ישלם תאונה יהיה לאנמצא דמים, משלם ואינו תאונה היתהשואל והוי תמורה ללא המכונית שקיבל

באונסין. וחייב

בזהאך דנחלקו נראה העיון לאחררכ"ז בסימן בשו"ע דהנה האחרונים,לשמאי מקח הראה דאם מבואר כ"ה סעיףבשומא השמאי וטעה החפץ את לו שישוםלמדה"י, הלך והמאנה נתאנה זה ובגללחייב השומא על שכר קיבל שאם הוא הדיןלא ואם בטעותו, שגרם הנזק את לשלםי"א בס"ק שם ובקצוה"ח פטור. שכר קיבל

הרשב"ץ דברי את קע"ד)הביא סי' (ח"באחד צרור קנה ראובן שאלת וז"ל: שכתבלצורף והראהו אחד מערבי זהב מעפרותזהב הוא אם ראה לו ואמר אחד, אומןמזוקק הוא ואם זיוף, בו יש אם או מזוקקהאומן ראהו בשכרך. הריוח חצי לך אתן

בו ואין מזוקק זהב שהוא לי נראה לו ואמרעליו וסמך כבדותו, מתוך זה והכרתי זיוףמזוקק זהב שהוא בחזקת וקנאו הלוקחהאומן שיתחייב מהו נחושת, ונמצא והתיכוהאומן תשובה, וכו'. שכר שנוטל אומן כדיןאלא האומן על חיוב שאין הוא פטורהשאלה מלשון שנראה ומה שכר, כשנוטל

כ זה דנים מפנישאתם שכר שנוטל אומןבידכם הוא טעות הריוח מחצית שנוטלוכשהוא שכר, נוטל אינו ריוח שם אין שאםמתחייב ואינו ריוח שם יש הרי שכר נוטלאין הפסד שם וכשיש הפסד שם כשיש אלאבתשלומין לחייבו שכר קרוי ואינו שכר, לוונותנו הפסד שם יש אפילו כשנוטלו אלאכשלוקח אבל לו שמראהו בשעה מכיסו לושם ובהג"ה שכר. זה אין וביה מיניהש"ו בסי' הטור מדברי הקשה בתשובהמן הכרכשאות שנוטלים שהטבחים דפסקלוקחים שאין אע"פ בשכר נקרא הכשירותהיה טריפה היה לא שאם כיון הטריפות מןשזה נראה היה לפי"ז שכר, זה ונמצא נוטל[כן טוב היה שאם כיון שכר שומר האומןוצריך שכרו נוטל היה שם] הקצוה"ח תיקן

יעו"ש. בדבר, ישוב

בפלוגתאוא"כ תליא דנידו"ד נראהדלדעת וההג"ה, דהרשב"ץשכר נחשב לא תנאי על שכר הרשב"ץההג"ה ולדעת שכר, קיבל לא דבפועל היכאשכר, נחשב תנאי על שכר הטור דעת ע"פדאם מטעם שו"ש נחשבים טבחים ולכןויקחו שכר יקבלו כשרה הבהמה תמצא

הכרכשתא.

נועםאמרי נו קסגסימן

לומראך אפשר דלעולם לדחות, דיש נראהנתקיים שלא כל בתנאי שכר שקבלתכשכר, חשיב לא שכר קיבל ולא התנאיהשמאי אם נחלקו והגה"ה שהרשב"ץ אלאקבלת ספק על גם נפשיה לשעבד מוכןבפועל שילם שלא כל בנידו"ד וע"כ שכר,דהא באונסין, שחייב שואל ככל דינו הרישכל נמצא שילם לא דבר של שבסופו כיון

שלו. הנאה

דבגמ'והנה הרשב"ץ ע"ד להקשות ישדשומר מבואר ע"ב נ"ה בב"קדבהאי מטעם שו"ש הוי יוסף לרב אבידההוי לעניא ריפתא למיתביה בעי דלא הנאהשכר בספק דאף קמן הרי שכר, כשומרלא שלבסוף שיתכן אף שכר שומר חשיבהאבידה, משמירת כלל נהנה ולא עני באכתבים ח"א איגר שלמה ר' בשו"ת ושו"ר

הגמ'. מדברי כן שהוכיח ל"ו, סי'

שהקשהובקצוה"ח מה לתרץ כתב שםדשוחטין מהטור, ההגה"הנחשבים מהכרכשאות שכר המקבליםשכר, קיבלו לא שבפועל אף שכר לשומרידברי ש"ו בסי' הטור דברי דודאי וכתבעיי"ש, שם הב"י עלה וכמ"ש הם טעםאם שכר שומרי כל הוא דכן משום והיינונאבד או נגנב ואם שכרו נוטל כראוי שמרוהחפץ דמי משלמין כראוי שמרו ולאשכר הבטיח דלא ומשום שכרן, ומפסידיןהוי ואפ"ה כראוי אותו כשישמור אלאכראוי אותו ישמור שאם כיון שכר שומרכיון בטבחים נמי והיינו משלם, שכרו יטולכראוי וכשישחוט הכשרות מן שכר שנוטלין

שמירת כדין הוא חייב מש"ה שכרו יטולחייב בשחיטתו נתנבלה ואם שכר, שומרכיון לנבל שלא לשומרו לו דהיה לשלםאבל בהכשר. אותו ישחוט אם שכרו שיטולשכר שום לאומן הבטיח שלא דידן בעובדאאלא ריוח לו ואין בריוח חלק שיטול רקעליו שמוטל השמירה וא"כ מזוקק, בזהבואם מזוקק, זהב הוא אם היטב לבחון היינוניכר והיה הבחינה בכור היטב מדקדק היהוא"כ ריוח, שום לו היה לא הזיוף היטב לואבל שכר, שם לו אין כראוי השמירה עלכשיעשו בטבחים וכן שכר שומרי בשארוכאן משלם, שכר להם יהיה כראוי פעולתםכלל שכר לו אין כראוי פעולתו כשיעשה

עכ"ד. ברור, וזה וכמ"ש

אפשרותובפשטות דגם הקצות חילקורק שכר נחשבת לשכרהשמירה, על השכר את קיבל דשו"שעל השכר את קיבל לא זהב ובעפרותכל דהרי להקשות, ויש והבדיקה. השומארק זה זהב יהיה אם בריוח חלק שנוטל מהוהרי העפר, גוש את לו בדק שהוא בגללאפשרות שיש דבמקום מדבריו מבוארכשכר דחשיב מודה הרשב"ץ גם שכר לקבלבעפרות ומדוע ואבידה, גניבה חיוב לגביאפשרות ישנה והרי שכר חשיב לא זהב

שכר. לקבל

לחלקוע"כ הקצוה"ח דכוונת לומר נראהשכר לקבל שהאפשרות היכא ביןבאמת אפשרות דאין להיכא באמת, קיימתוחושבים מהאמת ידיעה העלם יש לנו ורקשכלפי זהב בעפרות ולכן אפשרות, שיש

נועםאמרי שוכר הלכות קסד

שמיא כלפי זהב זה בעפר שאין גליא שמיאוזה שכר, שיקבל כלל אפשרות שאין גליא"אם דגם וכתב בלשונו הקצות שסיים מהניכר והיה הבחינה בכור היטב מדקדק היהריוח", שום לו היה לא הזיוף היטב לוסק"ח ר"ז סי' בנתיה"מ מבואר וכעי"זונמצא חבירו של בהמתו דבהורג שכתבטריפה דמי אלא לו משלם אינו טריפהלחרישה, מוכרו הייתי לטעון יכול ואינורק שוה היה שלא הדבר נתגלה דמ"מא"צ ומזיק אחרים, להונות יכול שהיהכפי ולא באמת ששוה מה כפי רק לשלםכ הזיק אם דהא להונות, שיכול סףמה

נכרים להונות יכול שהיה אף סיגיםמה רק לשלם א"צ כסף בחזקת ולמוכרושכבר דדבר והיינו יעו"ש. באמת ששוהיודעים לא אנו ורק כלום דאינו מוכרעולפי"ז באמת, לכסף נחשב זה אין האמת,זהב דעפרות שכתב הקצות דברי מבוארים

שכר. לקבל כאפשרות חשיבא לא

יוסף,ומעתה דרב מפרוטה כלל קשה לאאפשר היה השמירה בשעת דשםעתידית אפשרות שיש ובמקום עני, שיבואשומר דחשיב הרשב"ץ מודה ריוח שיבא

ואבידה. בגניבה להתחייב שכר

י"ח)בחזו"אויעויין ס"ק ז' סי' דפליג(ב"קמקבל דשו"ש וס"ל הקצות עלי"ל דבריו ובביאור ישמור, לא אם אף שכרועצם על אינו בשו"ש דהשכר דס"לאלא הקצוה"ח, שהבין כמו כראוי השמירההחפץ את לו שמבטח הביטוח עבור הואואבידה, גניבה על אף לו שמתחייב בכך

שמר לא אם אף שכרו את מקבל ולכןשהחפץ לבעה"ב הרוויח דסו"ס כראוי,

ואבידה. גניבה מפני מבוטחלנידו"דועכ"פ ראיה אין הנ"ל מכל

לקבל אפשרות עם רכב דהמשאיללא בסוף אם אף משאיל יקרא דלא שכרכלפי נידון שאין דהכא שכר, קיבלשכר דבעינן לומר אפשר ההשתעבדות

בפועל.ומשאיל"אכן "שואל דשם לומר נראה

ללא החפץ את שנותן היכא רק שייךבחפץ השימוש את שמתנה וכל תמורה, צדשלו הנאה בכל מגרע הרי"ז לתמורה בצדלחיוב לו נשתעבד לא וממילא השואל של

אונסין.בסימןויש בשו"ע דהנה לזה, ראיה להביא

המשכון על דהמלוה פסק ס"ד ע"באפשר ונאנס, בו להשתמש רשות לו ונתןשואל הוי בלבד רשות בנתינת דאפילועל הקשה כ"ג ס"ק שם ובסמ"ע וחייב.מבואר הרשב"א בתשובת דהא השו"עכל דאין שואל נעשה לא נשתמש דאפילושהלוהו מה בשביל שהרי שלו הנאהבו, להשתמש המשכון לו משאיל המעותעל הלוהו דאם תירץ שם ובט"ז יעויי"ש.רשות מרצונו לו נתן ואח"כ בסתם המשכוןהתנה לא שהרי שואל חשיב בו להשתמשמשא"כ במשכון בשימוש ההלואה אתלא במשכון בשימוש ההלואה את כשהתנהכיון בדידו"ד נמי והכא שואל, חשיבלא שאם בתנאי ברכב השימוש את שהתנהנחשב לא שכירות, לו ישלם תאונה יהיה

נועםאמרי נו קסהסימן

אך שלו. הנאה כל שאין כיון שואל בזההתם דוקא דדילמא לחלק מקום יש עדייןשימוש בעבור ודאית הלואה שקיבלבנידו"ד אבל למשאיל, נחשב לא המשכוןלמשאיל. חשיב שמא שכר ספק רק שקיבל

דרבוהנה דפרוטה דבהאי מש"כ בעיקרבגניבה שכר השומר מתחייב יוסףראיה להביא יש הספק על אף ואבידהבסמ"ע דיעויין בפועל, שכר כקיבל דחשיב

כ"א) ס"ק ע"ב הר"ן(סימן תשובת שהביאי"ט) אחר(סימן ספר ונתן ספר דשואל

מטעם באונסין חייב השואל אין למשכוןבפרוטה ונהנה קעביד מצוה ספר דהמשאיל

עיי"ש יוסף, כ"ט1דרב ס"ק שם ובש"ך .אזיל הר"ן שהרי הסמ"ע על הקשהאבידה שומר גבי יוסף כרב דפסק לשיטתיהדהוי כרבה לפוסקים אבל שכר, שומר דהוידכל ושואל משאיל חשיב שפיר חינם שומרל"ד ס"ק שם ובקצוה"ח עיי"ש. שלו, הנאההאם פליגי לא דרבה הש"ך דברי את דחההכל אלא לשכר, חשיבא שכר ספק הנאתבה יש האם נחלקו ורק שכר דחשיב מודיםדבעינן שו"ש גבי דע"כ וכתב פרוטה, שוה

ס"א)פרוטה ש"ג סימן בש"ך בזה(כמבוארפרוטה, נחשב לא שכר דספק רבה פליגלא הנאה דהו בכל דגם משאיל גבי משא"כ

דפטור רבה מודה בהא למשאיל, נחשבהסמ"ע, דברי א"ש ולפי"ז מאונסין, השואללשכר חשיב שכר דספק מבואר הרי עיי"ש.בדברי וכמשנ"ת משאיל, קרוי שאינו לעניןדידן בנידון ולפי"ז הנ"ל. והש"ך הסמ"עויש לשוכר, ושמעון למשכיר נחשב ראובן

אונסין. מחיובי שמעון את לפטור

לדונוועוד לנו יש דבנידו"ד לחדש, נראהצד רק זה ואין בפועל שכר שקיבלומשום ממש, שכר אלא שכר לקבלתשוה בתנאי תשלום על התחייבות דקבלתאם עצמך הגע שכר, גופא וזה להמכר כסףהגרלה, בכרטיס למשכיר שכר ישלםיעלה וכי בהגרלה, זכו שלא יתברר ולבסוףקיבל שלא למפרע שהתברר לומר הדעת עלאלו וכרטיסים דהואיל ודאי אלא שכר,וה"נ שכרו, זה בשוק להמכר הם שוים

ש כיון לתשלוםבנידו"ד התחייבות לו נתןגופא זה תאונה יהיה שלא בתנאי שכירות

שכרו.

לדינא: העולה,áëøä é÷æð ìò íåìùúî øåèô ïåòîù

àì ìòåôáù óà ìò ìàåùì áùçð àìã

.úåøéëù éîã íìéù

מצוה.1. יש לחבירו חפץ שמשאיל פעם בכל הר"ן דעת לפי הקשה מ"ז סימן ח"א יושר אמרי ובשו"תע"ב סימן משפט ובדברי עיי"ש. סקי"ז ע"ב סימן בנתיבות כמבואר חפץ בהשאלת מצוה שאין ותירץשלמשאיל כיון לשואל לוי נחשב לא ללוי חפץ שישאיל כדי כסף לשמעון ראובן נתן דאם מכאן למד ס"ג

עבורה. כסף קיבל שהרי זו משאלה הנאה יש

נועםאמרי שוכר הלכות קסו

נז סימןהחפץ כשנגנב שכר לשומר תשלום

áðâðåשאלה: ,øëù úøåîú åøîåùì î"ò åøéáçî õôç ìáé÷ù íãàøîåù ïéãë õôçä éîã úà íìùì øîåùä áééçù ïôåàá õôçäéîãî åäëðéå äøéîùä øëù úà øîåùä ìá÷î íàä ,äáéðâá áééçù øëùäáéðâî øåîùì éãë åøëù éøäù ììë øëù ìá÷î åðéà àîìã åà ,õôçäåøîåùì õôç ìáé÷ù øëù øîåùá ïåãì ùé ïëå .øëù åì ïéà äáðâðù ïåéëåíåéáå ïåøçàä íåéä ãáìî ùãåçä ìë éåàøë åøîùå ,íéîé ùãåç êùîá,øîù àìù íåé åúåà ãáìî åøëù ìë ìá÷î íàä ,õôçä áðâð ïåøçàääòøéà øîù àìù íåé åúåàá éøäù ììë åøëù ìá÷î åðéà àîìã åà

.åúøéîùá íåìë ìéòåä àìå äáéðâä

גביתשובה: ע"א נ"ח ב"מ בגמרא איתאונגנבו שקליהן ששלחו העיר בניונוטלים פשעו שלא נשבעין אבדו, אומשלמי לא דשילומי נהי ופריך שכרם.שומרים) מתשלומי הקדשות דאימעיט (ופרש"ישהרי וז"ל: ופרש"י לפסיד, מיהא אגרייהומנת ועל ואבידה מגניבה לשומרן נשתעבדוהשלימו לא והרי שכר נוטלים היו כןשכרו דמפסיד קמן הרי עכ"ל. מלאכתן,יש אכן מגניבה. לשמור שכר קיבל שהריליה לימא שכרו מפסיד אם להקשות,פטור אני וא"כ חינם שומר להיות דהדרנא

ואבידה. בגניבה מלשלםדאיןויעויין שכתב שם שלמה בחשק

שכרו מאבד דש"ש מכאן להוכיחדמיירי שאני דהכא די"ל החפץ, בנגנבמאבד הלכך מלשלם פטור שהוא בהקדשדמשלם חולין במעות בש"ש משא"כ שכרו,

לי דמה מלאכתו, כהשלים הוי החפץ דמישכרו, יקבל ולעולם דמיהן לי ומה הןהדין זה שאכן הכרע אין ומדבריו יעויי"ש.הנ"ל. מהגמ' להוכיח דאין קאמר ורק

א'והנה סעיף ש"א סימן בשו"ע יעוייןומ"מ בהקדשות, שמירה דאין דפסקשכרו, מפסיד נגנב אם שכר בשומראין שלמה החשק מש"כ ולפי יעויי"ש.גניבה. על שמשלם רגיל לש"ש ראיה

שכתבויעויין י"א ס"ק רכ"ז סימן בקצה"חשמרו אם שכר שומרי כל וז"ל:ולא נאבד או נגנב ואם שכרו, נוטל כראויומפסידין החפץ דמי משלמין כראוי שמרובדין דאינם ושטרות בעבדים ואפילו שכרן,בפרק וכדאיתא שכרן, מפסידין שמירהדלא ומשום שכרן ליטול נשבעין הזהבכראוי אותו כשישמור אלא שכר הבטיח

נועםאמרי נז קסזסימן

ישמור שאם כיון שכר שומר הוי ואפ"היעויי"ש. מושלם, שכרו יטול כראוי אותוהשומר דמפסיד הקצה"ח דעת קמן הרישכר שומר חשיב ומ"מ שמירתו, שכרוסגי שכר יקבל כראוי ישמור אם שהריאכן שכר. לקבל אפשרות לו שנתן בהכימהגמ' הראיה שלמה החשק שדחה מה לפי

לקצה"ח. ראיה אין הנ"ל

חושןויעויין מ"ב)בפתחי הערה מפקדון (פ"באסאד מהר"י שו"ת בשם שהביא

רי"א) סימן החשק(ח"ג סברת על לחלוקאת שכר השומר החזיר שלא דכל שלמה,שמירתו שכר לו משלם אינו הפקדון גוףוכן יעויי"ש. הפקדון, דמי שמחזיר אףשמפסיד שכתב הנ"ל בקצוה"ח מבוארויעויין הפקדון. דמי לו שמחזיר אף שכרו

י"ח)בחזו"א ס"ק ז' סימן אם(ב"ק דנסתפקהצד על שגם שם כתב ומ"מ שכרו, מפסידשפיר חשיב מ"מ בנגנב, שכרו דמפסידשאם בשמירתו התחייב כך שהרי ש"שישלם יגנב ואם שכר יקבל יגנב ולא ישמוריעויין ועוד יעויי"ש. שכרו, ויפסיד החפץ

ע"א פ"ג דף האומנין פרק סוף (ד"הבמאירישכר) נתחייבושומר אם וכן וז"ל: שכתב

התשלמין, מן שכרן מנכין ושלמו לשלםעכ"ל.

הביאויעויין ה' ס"ק ש"ג בסימן בש"ךדשומר משכירות בפ"ד ה"ה בשםונוטל שנאנס נשבע החפץ, לו שנאנס שכרלא נגנב דאם מזה משמע יעויי"ש. שכרו,למס' החת"ס בחידושי ויעויין שכרו. יקבלהמבואר לפי דהקשה ע"ב מ"ה דף שבועות

נאמן יהיה שומר דכל בס"ד שם בגמ'נאנסו אומר אם והרי דלהד"ם, מיגו בנאנסו

יפסידמ להד"ם יטען ואם בש"ש שכרו קבליעויי"ש. שכרו,

האםובביאור דפליגי נראה המחלוקתשנותן מה על שכר מקבל ש"שביטוח, כחברת הוא והרי לבעלים אחריותגם שניהם עבור שכר מקבל שמא אוונפק"מ האחריות. על וגם בפועל שישמורלא והחפץ כלל שמר שלא שכר בשומרעבור הוא שהתשלום נימא אי נגנב,נימא ואי לו, לשלם צריך האחריות,לא הכא ששומר, מה עבור הוא שהתשלוםמפקדון ב' פרק חושן בפתחי ויעויין שמר.

בזה. שחקר בסופו מ"ד ס"ק

ואבידהוהיכא מגניבה ליפטר ש"ש דהתנההש"ך כתב החפץ, ונגנב ושבועהששון מהר"א בשם ב' ס"ק ש"ה בסימןדב"מ להא ממש דומה וזה שכרו, דהפסידוכמו הגניבה על משלם לא דהכא ע"א נ"חבשמר מ' סעיף ס"ו בסימן השו"ע שפסקאם אבל שכרו, מפסיד שאינו ונאנסו שטרותס"א. ש"א בסימן וכן שכרו מפסיד נגנבומ"ב הערה ב' פרק חושן בפתחי וציין

שומרים בהלכות כ"ב)דהמחנ"א חולק(סימןעל שכר שקיבל בהקדשות דדוקא וס"ל בזהשכרו, הפסיד שמר ומדלא יתירתא נטירותאגניבה על פטור להיות ש"ש בהתנה משא"כהמקום שכירות על זה השכר קבלת א"כעל ולא הטורח על או שם מונח שהחפץלא ונגנב שמר לא אם גם ולכן השמירה,

ש"י ערך ובספר עיי"ש. שכרו, (סימןמפסיד

נועםאמרי שוכר הלכות קסח

ס"ד) שילםש"ה לא ואם ספיקא דהוי פסקאמר דמצי יחזיר לא שילם ואם ישלם, לא

כהמחנ"א. לי קיםמהלכותוהנה בפ"ב המלך יד בספר יעויין

אע"פ נגנב דאם דכתב ה"ב שכירותשכרו. הפסיד מ"מ לשלם חייב שהואבשטמ"ק שהובא מהריטב"א ראיה והביאבהר לרכב בהמה בשכר ע"א ע"ח ב"מהפרה דמי דמשלם ומתה בבקעה בה והלךבטלה שכבר השכירות משלם לא ומ"מוה"נ יעויי"ש. שנהנה, מה כפי ורק הקציצהובטל שקבעו הקציצה בטלה שנגנב הכאדיסקין מהרי"ל בשו"ת ויעויין שקצץ. שכרו

רמ"ט)שכתב אות אחרון דודאי(בקונטרס דכתבהיה לא אם לו אומר שהרי שכרו לו משלםשאני עכשיו וא"כ לשלם צריך היית נגנבשהיית זה סכום לי תוריד הבהמה משלםיעויי"ש. הבהמה, מחזיר הייתי אם מפסידו

י"חויעויין ס"ק ש"ו סימן ברורה במשנהאע"פ שמר דלא דהיכא לו דפשוטיעויי"ש. משכרו, לו מנכה הפסד אירע שלא

מהימיםובמה חלק בשמר שנסתפקנושמר לא מהימים וחלק כראויש"א בסימן תשובה בפתחי יעויין כראוי,

דוד בית תשובת בשם ב' סימןס"ק (חו"מוהתחייבט"ו) שטרות עשר בידו מסר דאם

ונאבד זהובים עשרה שמירתן שכר לו ליתןדמפסיד באופן השומר בפשיעת מהם א'צריך ואין כולם שכר דמפסיד פשוט שכרובעד אפילו כלל, שמירה שכר לו לשלםלשמור שכרו אם אבל ששמר, השטרותביום ופשע זהובים בעשרה ימים עשרה

הימים שכר מפסיד אינו ונאבדו, העשירידכששכרו משום והיינו יעויי"ש. שעברו,כל זהובים בעשרה שטרות עשר לשמורכשפשע וממילא כאחד נידונים העשרמהגמ' ראיה והביא שכרו. איבד באחדשיעביר לו אמר שאם ע"א ס"ה דף בע"זלא אחת וחבית זוז במאה חביות מאה לושהעביר, מה על אף לו משלם לא העבירבפני הוא יום כל לימים כששכרו משא"כ

עצמו.התומיםוהביא דברי את ס"והפת"ש (סימן

ס"ח) זוזס"ק לו אמר אם בין שחילקמיום רק שכרו מפסיד לא שבזה יום, לכללי שמור לו אמר אם לבין ואילך, שאבדהאחרון וביום זהובים בעשרה ימים עשרהכל של שכרו מפסיד שבזה ונגנב שמר לא

יעויי"ש. שעברו, הימים

לדינא: העולה.àìéàåä ,áðâðå øîù àìù øëù øîåù

íéëðî íà íé÷ñåôä ïéá àúâåìô ùéåéîã úà øîåùä íìùé ,åøëù åì

.åøëù éåëéðá äáéðâä

.á,áðâðå ç"ùë úåéäì ù"ù äðúäáåì íéëðî íà íé÷ñåôä å÷ìçðåì íìéù àì íà êëéôìå ,åøëùøáë íàå ,íìùé àì åøëù ïééãò

.÷ôñî ìåèé àì íìéù

.â,íåéì æåæ åì øîà íà ,íéîéì åøëùáíàå .øîùù íéîéä ìò øëù ìá÷éíéáåäæ äøùòá íéîé äøùò åì øîà

ú÷åìçî àåä.

נועםאמרי נח קסטסימן

נח סימןבדירה קלקול כשאירע דירה שכירות עבור תשלום

íéîé,שאלה: òåáù êùîì ùôåçä úôå÷úá äéðúðá äøéã øëù íãàñðëðù øçàì .ïé÷ú ïâæî úììåë äøéãä éë íéããöä ïéá øáåãå.ãåáòì ÷éñôäå ïâæîä ì÷ì÷úä ,íééîåé äá ääùå äøéãì øëåùäúà ï÷úéù éàðëè ãéî çìù ,äì÷úä øáã ìò øéëùîì øëåùä òéãåäùëìòù øëåùä ïòåè .ãåáòì ïâæîä øæçù ãò íééîåé êøà ïå÷éúä êà ïâæîäíéîéä øàùî íéúåçô úåøéëù éîã íìùì åéìò ãáò àì ïâæîäù íééîåéäéë øéëùîä ïòåè åúîåòìå ,ïâæîä øåáò àåä íåìùúä ïî ÷ìçù ïåéë,ì÷ì÷úä àåä åìöàå ïé÷ú ïâæîä äéä äøéãì åúñéðëá éøäù íøâ åìæî

.éî íò ïéãä

לאתשובה: שהמזגן דהיכא פשוט זה הנהנשאר זאת ולמרות מתחילתו עבדשקבעו, בתקופה בה וגר בדירה השוכרדחשיב בטלה ביניהם שקצצו הקציצהאלא לו לשלם צריך ואינו טעות כמקח

מזגן בלא דירה של בנידו"ד1מחיר אמנם ,דשמא לדון יש בזה עבד המזגן שמתחילהאמנם גרם, השוכר של דמזלו אמרינןסהדי ואנן דהואיל לדון יש גיסא מאידךשימוש כולל יום לכל ששילם שהמחירויומיים פחות משלם היה מזגן ובלא במזגןמהמחיר. לו יוריד מזגן ללא הבית היה

כסףאכן סכום ביניהם קבעו דאם פשוט זהכסף לו והוסיף הדירה שכירות עלפשוט זה במקרה המזגן, שכירות על בנפרדלא דודאי יומיים עבד לא והמזגן דהואילהמזגן, עבור שקצצו השכירות דמי לו ישלםימים לפי לו ומשלם חמור לשוכר דדמישכירות דמי לו משלם דאינו החמור ומתקבעו ובנידו"ד הואיל אבל שמת, מיוםדהבית נראה מזגן בה שיש זו לדירה מחירבית כמו זה והרי אחד כדבר נידונים והמזגןאחד, לדבר שנחשבים חלונות עםעליו בית שם עדיין עובד לא וכשהמזגן

מזגן1. בלי דירה לו השכיר וממילא סכ"ט רכ"ז בסימן וכמבואר בקרקעות הונאה דאין קיי"ל דאמנםכור בית לחבירו דהאומר ס"ז רי"ח בסימן דמבואר למאי דדמי נראה מ"מ מזגן, עם דירה של במחירלו. יחזיר שהוא כל הותיר ואם הדמים, מן לו מנכה שהוא כל פיחת אם בחבל מדה לך מוכר אני עפרהסכום את לו יוריד המזגן עבד לא ומתחילה והואיל מזגן כוללת שהדירה לו שאמר כיון הכא וה"נהסמ"ע מדברי כן להוכיח שיש שליט"א כהן משה רבי הרה"ג והראני המזגן. של הנוחות עבור שמוסיפים

עיי"ש. סק"ב, רל"ב בסימן

נועםאמרי שוכר הלכות קע

נידו"ד לפשוט יש וא"כ למגורים. וראויא' סעיף ש"י בסימן השו"ע שכתב ממה[הג"ה וחלתה הבהמה את השוכר וז"לוכו' נשתטית או למלאכה] ראויה ועדייןלפניך שלך הרי לשוכר אומר המשכיר הריובנתיה"מ עכ"ל. משלם, שכרו לו ונותןומחמת לימים שכרו אם דאף הוסיףעל לשלם צריך בדרך יותר נתעכב שחלתהבזה והביאור בדרך. שהתעכב הימים כלמכירה הוי דשכירות משום דהוא נראהוחלתה פרה קנה דאם היכא וכי ליומיה,מכספו לו מחזיר ואינו גרם דמזלו אמרינן

בנידו"ד ה"נ וא"כ ופשוט. הכא, ה"נ כלוםוהבית מהבית חלק חשיב והמזגן הואילאמרינן בדוחק, עכ"פ לשימושו ראוי עדייןמדמי כלל לו מנכה ואינו גרם דמזלוהמשכיר אין נמי מה"ט ובאמת השכירות.התנו א"כ אלא המזגן, את לתקן מחוייב

אחרת. בחוזה

לדינא: העולהúåëðì áééç åðéàå øéëùîä íò ïéãä

.úåøéëùä éîãî øëåùì

נט סימןהשוכר של תשלום אי מחמת שכירות קנין ביטול

ùãåçäשאלה: øåáò ùàøî íìéùå äðù ìù äôå÷úì äøéã øëù íãàøéëùîäå øëåùä íäéðéá åðúäå ,úåøéëùä úôå÷ú ìù ïåùàøäíåìùúá ùãåç ìë êùîá òöáúé úåøéëùä úðù øåáò íåìùúä øàùùøëåùä ãîò àì ãçà ùãåç øåáòë .áåø÷ä ùãåçä øåáò ùàøî.íìùì óñë åì ïéàù äðòèá úåøéëùä éîã úà íìéù àìå åúåáééçúäáåìéàå ,äøéãä úà áåæòì øëåùä ìòå ìèá úåøéëùä ïéð÷ù øéëùîä ïòåèéîã úà åòáåúì àìà åàéöåäì ìåëé åðéàå ìèá ïéð÷ä ïéàù ïòåè øëåùä

.éî íò ïéãä ,úåøéëùä

ולאתשובה: קרקע כקנה דינו לכאורהק"צ בסימן דקיי"ל המעות שילםוהיינו אזוזי ונפיק עייל אם ורק המקח דקנהולא כספו לתבוע פעמיים לפחות שבאאז ט"ז סעיף שם בשו"ע כמבואר שילםהמבואר ולפי הכא. וה"נ המקח, בטל

בא אם לשלם שצריך דביום שם בשו"ענראה המקח לבטל יכול שילם ולא פעמייםפעמיים אליו התקשר אם טלפון שיש דהיוםדאף ובאמת אזוזי. ונפיק כעייל חשיבדמצי ודאי משלם שאינו דכיון נראה בלא"הלא דהכי דאדעתא מהדירה להוציאו

נועםאמרי נט קעאסימן

וכן דמוכח, אומדנא והוי לו השכירהסימן היטב בבאר הובא במהרי"ט מבואר

יעויי"ש. ד' סוס"ק שי"בס"קוהנה ש"מ סימן רעק"א בהגהות יעויין

שכר דאם הריטב"א בשם שהביא ג'משתמשים בניו ומת, לשנה דירה אדםקנה כששכרו מיד שהרי בדירה בחינםובניו חוב עליו נעשו השכירות ודמי הדירהאת ולא בדירה לגור הזכות את יורשיםפשוט זה והנה יעויי"ש. לשלם, החיובדירתו את לו השכיר לא דהכי דאדעתאלכאורה מבואר וא"כ בחינם, בניו שיגורוהמהרי"ט. סברת על דפליג מהריטב"א

המהרי"טאכן דהרי סתירה אינו באמתבשעת דמתחילה באופן איירי ודאיהוי ולכך מעות לו היו ולא עני היה הקניןבטעות מתחילתו שהקנין משום טעות מקחשמיתתו רעק"א של באופן משא"כ היה,בגליון יעויין ובאמת אח"כ. התחדשהבשם שהביא י"א סעיף שי"ב סימן רעק"אבשעת שהיתה בטעות דרק יעקב השבשקרו דברים על ולא השכירות בטלה המקחוהוא הקנין, מתבטל אין דאז הקנין אחרי

וא"ש. כדברינו להדיאלהדיאובנתיה"מ כתב ז' ס"ק ק"צ בסימן

כסף המוכר דורש אם דבמכרויתן לו אין שעתה אומר והלוקח מידדאדעתא כולו בטל דהמקח לו, כשיהיהנראה ולדבריו יעויי"ש. לו מכר לא דהכיודאי משלם כשאינו בשכירות דהו"ה ברורשם השלחן בערוך אכן השכירות. קנין בטלגם לכאורה ולדבריו בזה הנתיבות על חלק

עייל א"כ אלא הקנין יתבטל לא בשכירותאזוזי. ונפיק

דהיכאאכן של"ד סימן בריש המבואר לפישל דחיובם ומת לשנה בית דשכרהוי שכירות אי תליא לשלם היורשיםויש קנה הרי מכר הוי דאי מכר, או שעבודהיתומים ולכן נכסים שעבוד ויש לאב חובהאב רק א"כ שעבוד רק זה ואם ישלמומה רק וישלמו פטורים, והיורשים השתעבדזמן כל את ולא בפועל דר שהאבאמכר הוי דשכירות נאמר אם אכן השכירות.שלא השכירות השולחן ערוך לדעת א"כדהוי נאמר ואם מתבטלת, אינה שילםיכול משלם דלא דהיכא י"ל שמא שעבודדחשיב מהדירה השוכר להוציא המשכירלשוכר המשועבד שלו דבר כתופס המשכיר

שעבודו. לו נותן אינו משלם וכשלא

נ"גוהנה סימן הערות בקובץ יעוייןכמו הוי שכירות אי לבאר שהאריךהתוס' דדעת שם והביא שעבוד, או מכרלשוכר אסור דירתו המשכיר הקדיש דאםקנוי הבית דאין משום והיינו בבית לדורשעבוד ליה דאית אלא להשתמשות לשוכרוהביא שעבוד. מידי מפקיע והקדש בעלמאחייב אם ונפל זה בית בשכר מחלוקת שםדהשכירות נימא דאי השכירות לו לשלםולא הקנין עבור הוא התשלום א"כ מכר הוידהוי בנפל אף חייב וא"כ ההשתמשות עבורנסתחפה דאמרינן ונפלה דירה שקנה כמוא"כ שעבוד דהוי נימא אי אבל שדהוגורם שהרי לשלם חייב אינו כשנפל

יעויי"ש. נפלה, הדירה שזה השעבוד

נועםאמרי שוכר הלכות קעב

הנ"לאולם הריטב"א לדעת דאף נראהואין לשלם בלא משתמשים דהבניםדוקא היינו להוציאם יכול המשכירהיכא משא"כ מת החייב שהוא כשהאבאראיה ליכא בזה משלם אינו עצמו דהשוכר

מהריטב"א.

שאינוונראה על לבי"ד דבתבעו לכאורהלו דיפסקו ודאי השכירות משלםהבית דקנה נימא אי דאף מהבית שיצאמבע"ח גובים מ"מ כמלוה הוי והשכירותשימוש זכות לו יש ואם לו שיש מה כלבסימן דקיי"ל למאי אכן יקח. זה את בדירהובגליון לבע"ח, דמסדרין כ"ג סעיף צ"זי"ב בבית לגור לו דנותנים כתב שם רעק"אבי"ד יוציאוהו לא זה מטעם וא"כ חודש,על דנים דאנו דידן בנידון אמנם מביתו.טעות מקח מחמת חל שאינו הקנין עצםאינו והוא שישלם דעת על היה הקנין שכלמסדרין לדין ענין זה אין לכן משלם,סימן מהרי"ט בשו"ת הוא וכן לבע"ח.

עיי"ש. קי"ג,

כ"גאכן סעיף צ"ז בסימן דקיי"ל למאירעק"א בגליון ושם לבע"ח דמסדריןא"כ חודש, י"ב בבית לגור לו דנותנים צייןמביתו. אותו יוציאו לא בי"ד גם זה מטעם

הוא וכן הנ"ל, מהרי"ט בתשובת מבואר וכןקי"ג. סימן מהרי"ט בשו"ת

בסו"סויש הקדשים מכסף ראיה להביאלשנה דירה ששכר היכא שדן שי"זודן למדה"י השוכר הפליג השנה ובאמצעשכירות לו שישלמו בטוח ולא דהואיל שםיכול אם הפירעון זמן שזה השנה בסוףליה דפשיטא ומשמע מהדירה, להוציאםודאי לשלם רוצה ואינו שכירות דכשחייב

מהבית. להוציאם דיכול

דעתויעויין דהביא שי"ח סימן בטור עודשל בשכר ריחיים לו בהשכיר ר"יחודש בכל טחונות חיטים סאה עשריםלו ואין לעצמו ריחיים המשכיר קנה ועתהלו שישלם ורוצה טחונות בחיטים צורךכסף לשלם מוכן אינו דאם ר"י ופסק כסףהפסד בזה יש שהרי השכירות להפסיק יכולמשמע שם שחלק הרא"ש ואף למשכיר,להפסד גרם דהוא משום רק דזה בב"י

יעויי"ש. ריחיים שקנה

לדינא: העולהúåøéëù éîã íìùî åðéàù øëåùã äàøð

.äøéãäî åàéöåäì øéëùîä ìåëé

נועםאמרי ס קעגסימן

ס סימןהבית ועד בהוצאות שוכר חיובי

áúëðשאלה: øúéä ïéáù äæåç ìò íäéðéá åîúçå åøéáçî äøéã øëù íãàäæ íéøåâî ïéðáá .úéáä ãòå éîåìùú úà íìùì øëåùä ìòù åáêùîá íìéù øëåùäå ,ùãåçì ç"ù 100 êñ ìò úéáä ãòå éîã ãîåòéë øëåùä ïòåè úåøéëùä úðù óåñá .ìáå÷îë úéáä ãòå éîã úà äðùúåàöåää ïî äîåãëå ïåé÷ðå ìîùç ìù úåàöåää úåìò åðåáùç ô"òïéá ùøôääå ,ùãåçì ç"ù 75 êñî øúåé ìò úåãîåò íðéà íìùì åéìòùúåàöåä øàùì úéáä ãòå úôå÷á øàùð ìòåôá íìéùù íåëñì äæ íåëñ,äæ íåëñ åì øéæçäì úéáä ãòåî òáåúå ,ïîìùì åéìò úåìèåî ïðéàùãòå éîåìùú úà íìùì äæåçá áééçúä øëåùäù ïòåè úéáä ãòå åìéàåç"ù 100 êñ äáåâ úéáä ãòåù ïåéëå ,ïéðá åúåàá ìáå÷îä éôë úéáäíåëñä úà úåðùìå íééùéà úåðåáùç êåøòì éàùø øëåùä ïéà ,ùãåçì

.éî íò ïéãä ,ìáå÷îä

שדעתםתשובה: ויש ת"ח כמה שאלתישדעתם ויש השוכר לחייב היהשלא הכסף את לו שמגיע והיינו לפוטרו,שהשוכר נראה ולענ"ד חזרה. בו השתמשואם דאף ההפרש, את לדרוש יכול אינוחייב הוא דאין השוכר סברת את נקבלחובתו וכל לבנין חיסכון תכנית לעשותהנגרמות ההוצאות את לשלם אלא אינהחשמל הוצאות והיינו בבנין מגוריו בגיןצריכים ההפרשים כל וממילא וכדו' נקיוןובחוזה הואיל מ"מ אך לידו, לחזורהתחייב המשכיר עם שחתם השכירותהבית, לועד הבית ועד תשלומי את לשלםהתשלומים כפי לשלם הוא חייב דבזה נראהועד שאין המקובל וכפי בבנין הרגיליםההוצאות עבור מדוייק תשלום לוקח הבית

שבהתחייבותו מפני לכך, מעבר קצת אלאדורשים. שהם מה הבית לועד ליתן כלולכן מתחייב היה לא אם דאף י"ל ועודג"כ בו יש הנ"ל דבסכום נראה מ"מ בחוזההשוכר שעשה מצטבר בלאי על תשלוםשהתלכלכו קירות כגון בבנין מגוריו בזמןהבית ועד ידרוש דאם אה"נ אמנם וכדומה.ודאי בזה כלל מקובל שאינו הגבוה סכוםשהשכיר שבעה"ב וכמו לכך להתנגד יכולהתחייב, הוא זה על ולא להתנגד יכול לוועד עם דהדין נראה הנ"ל בסכום אמנם

הבית.

לדינא: העולהúà øëåùì øéæçäì íéáééç ïéàã äàøð

.ùøôää

נועםאמרי פועלים שכירות הלכות קעד

פועלים שכירות הלכותסא סימן

בו וחזר מקצוע בעל אצל עבודה הזמיןúîééåñî,שאלה: äðëåú åøåáò úðëúéù íéáùçî úðëúîî ïéîæä ïáåàø

åîëéñ øáëå ,äðëåúä úà åéìò ÷éúòéù éãë ÷ñéã ïáåàø åì ïúðåúðëúîä íééñù øçàì .äãåáòä øåáò ïáåàø íìùé åúåà øéçî ìò íäéðéá,à÷ñéòä úà ìèáì õôç àåäå åæ äðëåú ïáåàø êéøö àì ,äãåáòä úàúù÷åáî äðëåú åæå úåéäá íéøçàì åæ äðëåú øåëîéù úðëúîäî ùøåãåìèáì ïáåàø ìåëé íàä .ãñôä åì íøâé àì ë"éòå ,íéáø íéðå÷ äì ùéù

.íéøçàì äøëåîì áåéçä ìèåî éî ìòå à÷ñéòä úà

לותשובה: מותר אם לדון יש תחילהמחוסרי משום בו ואין בו לחזורכתב סי"א ר"ד בסימן ברמ"א דהנה אמנה,יכול מעות בלא שבדברים אע"פ וז"ל:ראוי מ"מ שפרע, מי לקבל וא"צ בו לחזורעשה שלא אע"פ בדיבורו לעמוד לאדםבו החוזר וכל בעלמא, דברים רק קנין שוםנוחה חכמים רוח אין מוכר בין לוקח ביןבתרי אבל תרעי, בחד מילי והני הימנו.דאפילו וי"א אמנה. ממחוסרי זה אין תרעייש בו חזר ואם בו, לחזור אסור תרעי בתריעיקר. נראה וכן אמנה, מחוסרי משום בוהפוסקים מחלוקת בזה דאיכא הרי עכ"ל.יותר שמצא והיינו בשער שינוי כשיש אם

משו יש בחזרתו אם אמנה,זול מחוסרי םבש"ך ויעויין האוסרים, כדעת פסק והרמ"אבזה להקל שדעתו דנראה ה' ס"ק שם

יעו"ש.

בעלמא,אכן דיבור רק שהיה באופן זה כלהאם להסתפק יש דידן בנידון אכןדנקנה כפועל המחשבים מתכנת נחשבוכמבואר מלאכה בתחילת והיינו בדיבורפועלים הלכו רק דאפילו ס"ב של"ג בסימןשכבר הכא וכ"ש שכרם, להם לשלם חייביכול דאין קיי"ל ובפועל מלאכתו, סייםואפילו בשכרך שעשית מה טול לו לומרמטלטלין למכור המעסיק חייב כסף לו איןכמבואר בכסף, שכרו לו ולהביא ולטרוחאו סק"ד. שם ובש"ך ס"ב של"ו בסימןרק אלא כפועל דינו דאין אפ"ל שמאזו, תוכנה ממנו לקנות בדברים שהבטיחולחזור יכול התוכנה את צריך שאינו והיום

בו.

הרא"שויש מדברי זה דין ק"דלהוכיח (כללו') ס"חסי' של"ג סי' בשו"ע כן ונפסק

נועםאמרי סא קעהסימן

פלוני דבר לי עשה לאומן אמר וז"ל:אינו ואח"כ האומן ועשאו ממך ואקחנומיד יקחנו לא שאם דבר והוא לקחתו רוצהבתשובת ושם השו"ע. עכ"ל חייב, יפסידוכ"ה גרמי, מטעם לחייבו כתב הרא"ש

הגר"א מ"א)בביאור דבורו(ס"ק שע"פוכ"ה יעו"ש. דגרמי מדינא וחייב הפסיד

שם הגולה י')בבאר .(ס"ק

ל')שםובסמ"ע דקדק(ס"ק דבדרישה כתבמוטל דהטיפול הרא"ש מלשוןשיהא הפסידא רק הכלי, למכור האומן עלמתחלה בעה"ב עמו שפסק הפיסוק כפי לושקיבל הדמים על לו להוסיף צריך מהכליג"כ הוא שמשלם וההפרש עכ"ל. מהאומןזה כלי שעשה שבזמן דגרמי דינא מטעםבדרישה וכמבואר אחרת עבודה הפסידבעה"ב בו וחזר פועלים כמזמין ודינו כאן,המבואר אחר עבודה מקום הפסידו ובגללודגרמי מדינא לשלם דחייב ס"א של"ג בסי'ויעויין שם. והרא"ש עו: ב"מ התוס' לדעתמטעם דחיובו דביאר עג: ב"מ בריטב"אולא ליה מהימני דקא הנאה דבההיא ערבנפשיה. ומשעבד גמר אחר למישהו נשכריםהוא אם ערב, דין ביסוד דנחלקו ונראהלו באומר אפילו או אחר לאדם בנותן דוקאשהרי ערב, מדין מתחייב לים מנה זרוקורק לאחר כלום הפועל נותן לא הכא

זמנו. מפסיד

ח:ובס"ד בקידושין שהריטב"א מצאתילים מנה דבזרוק להדיא כתבכאן שביאר והרא"ש ערב, מדין מתחייבמשום ערב מדין ולא גרמי מטעם דחייב

מדין מתחייב לא לים מנה דבזרוק דס"לסי' דקידושין פ"ק ברא"ש וכמבואר ערבבדעת ד' ס"ק ר"ז בקצות וכ"ה יעו"ש, י"גב"מ בדו"ח ברעק"א יעויין ועוד והרא"ש.בשוכר כתבו למה תוס' על דהקשה עו.והרי דגרמי מדינא דחייב בו וחוזר פועליםמנה בזרוק וכמו ערב מדין לחייבו אפשרנאמר אם אכן יעו"ש. לך ערב ואני ליםערב דין בזה דאין כהרא"ש ס"ל דהתוס'ב"מ חיה" ב"נפש יעויין ועוד שפיר. אתיהסכים דהכא רעק"א קושיית דתירץ עו:עבדו, לא והרי אצלו שיעבדו בתנאי לשלםעצם על שנשתעבד לים מנה לזרוק דמי ולא

יעו"ש. המנה הפסדהואובפשוטו דשווה נראה דידן בנידון

דינא מטעם רק וחייב אומן לדיןהאומן ויטרח כפועל, נחשב ולא דגרמיס"ק שם בש"ך יעויין אכן התוכנה. במכירתשל בחומר איירי דהרא"ש דחילק מ"אשל בחומר האומן בעשה אבל האומן

דקיי"ל כיוון ס"ב)בעה"ב ש"ו דאין(בסימןבעה"ב של הכלי הרי כלי בשבח קונה אומןיעו"ש. למכרו האומן על מוטל הטרחא ואין

ל"ה)ובחזו"א ס"ק כ"ג סימן על(ב"ק תמהבשבח קונה דאומן נאמר אם דאף הש"ךבעה"ב של בחומר האומן בעושה מ"מ כלי,של הכלי עיקר שהרי כפועל דינו ודאידהש"ך שהקשו [וראיתי יעו"ש. הוא בעה"בדאומן ג' ס"ק ש"ו בסימן שפסק ממה נסתרואיך דדינא, ספיקא הוי כלי בשבח קונהונראה כלי. בשבח קונה אומן דאין כאן כתבשם דפסק השו"ע בדעת איירי דהכא ליישבשכתב מדבריו וכ"מ כלי בשבח קונה דאין

נועםאמרי פועלים שכירות הלכות קעו

ס"ב ש"ו סימן וכדלעיל וכו' דס"ל כיוןודו"ק].

וז"ל:ויעויין בשו"ע ס"ו של"ט בסימן עודבקבלנות לתקנה לאומן טליתו נתןאינו האומן ביד שהטלית זמן כל וגמרה,בחצי אפילו לו נתנו תלין, בל משום עוברמשום עובר החמה עליו ששקעה כיון היוםבזמנו, לפורעו כשכירות שקבלנות תלין בללמ"ד רק דזה ביאר י"ב ס"ק ובסמ"ע עכ"ל.כפו דחשיב כלי בשבח קונה אומן עלאין

קונה אומן למ"ד אבל תלין, בבל ועובריעו"ש. עובר ולא כמכירה הו"ל

דחשיבונראה הנ"ל לחזו"א סותר זה דאיןקונה אומן אם אף כפועל ליהאיסור לענין איירי לא דהחזו"א כלי, בשבחלענין כפועל שנחשב רק אלא תלין בלמשפט [ובמילואי בכסף. שכרו לו שחייבדס"ל קיח. ב"מ המהרש"א לדברי ציין כאןדבל בדין תלוי כסף לפועל לשלם דחיובוכן רעק"א בגיליון ושם יעו"ש]. תליןששון המהר"א דברי הביאו ג' ס"ק בקצה"חבל משום עובר לא משלו עושה האומן דאםסחורתו לו כמוכר נחשב שהרי שכרו, תליןפשוט נראה הרי יעוי"ש. כפועל דינו ואיןדינו אין בשלו האומן דכשעוסק הנ"ל מכלדכיון לומר נראה היה דידן ובנידון כפועל.חשיב בדיסק החומר כל את צרב שהואלמכור אפשר דהיום בעה"ב בשל כעושהרבי הרה"ג אמנם התוכנה. עם זה דיסקדידן דנידון בזה עורר שליט"א לוי שלמהמיירי דהתם כלל, הש"ך לדברי דמי לאיצירה יצר שהאומן בעה"ב של בעצים

כתב וע"ז בעה"ב, של בעצים ואומנותאת למכור האומן על מוטל זה דאין הש"ךקונה אומן שאין כיון בעה"ב של הכלישייך כולו שהכלי ונמצא כלי בשבחנמצאת האומנות וכל לאומן, ולא לבעה"במוטל ועליו בעה"ב של בחומר עכשיודמלאכת דידן בנידון אבל הכלי. את למכורהיצירה כל שהרי זה, בדיסק אינה האומןדהיינו הדיסק מן בנפרד נעשתה והאומנותאת שצרב לאחר וגם המתכנת, של במחשבש"היצירה מוגדר זה אין בדיסק התוכנהבעה"ב, של בחומר נמצאים והאומנות"בעלמא כקופסא אלא אינו דהדיסקשבקלות וכיון היצירה, את שמאחסנתויכול לתוכנה הדיסק בין להפריד אפשרמכירת ע"י שלא התוכנה את למכור האומןע"ז שלא הדבר ברור בעה"ב, של הדיסקאת למכור בעה"ב דעל לומר הש"ך נתכויןהאומן את לחייב יש ודאי הכא ולכן הכלי,

התוכנה. את למכורט"ו)בנתיבותוהנה סעי' של"ג הקשה(בסימן

דבר לי עשה לאומן באמר מדועהיכא ולמוכרו לטרוח האומן צריך פלוניבסימן קיי"ל והרי האבד דבר חשיב דלאבדבר לעשות לו בציוה דאפילו ס"ב של"ולשלם חייב עלי שכרך ואמר הפקר שלשעשית מה טול לו לומר יכול ואינופועל בשכירות דדוקא וז"ל: ותירץ בשכרך.של"ו, בסימן מיירי ובזה חייב קנין דא"צבתורת שיעשה לו אמר שלא מיירי והכאשיעשהו שאחר לו שאמר רק שכירותשוויו לפי קנין בתורת ממנו יקנהו לעצמורק תיכף להתחייב שלוחו נעשה לא דאז

נועםאמרי סא קעזסימן

וכן עכ"ל. גרמי מטעם חייב האבוד בדבריעו"ש. ל"ה ס"ק כ"ג סי' ב"ק בחזו"א הוא"ואקחנו דכתב השו"ע בלשון מדוייק וכןבחומר דעושה דהיכא ברור נמצא ממך".והיכא גוונא, בכל שוכר חשיב בעה"ב שלשני יש בזה האומן של בחומר דעושהשישלם לו באמר כפועל שנחשב או דרכיםשמוכר כמוכר שנחשב או כפועל שכרווהיכא ממנו. שיקחנו לו באמר סחורתוולא מסוים סכום לו שישלם בסתם לו דאמרזה ממנו, שיקחו או כפועל אם להדיא פירשהנזכר ששון המוהר"א מדברי להוכיח ישלסופר דבאמר ג' ס"ק של"ט סי' בקצה"חכמוכר דחשיב לו וישלם כתובה לו שיכתוב

יעו"ש. כפועל ולא

איןולאחר דידן דבנידון נראה העיוןפועל שהאומן נקרא אם נפק"מדכמו האומנות, את לו שמוכר שנחשב אוהתוכנה את ומשך לקח כבר בעה"ב שאםה"נ בו, ולחזור להתחרט יכול שלא ודאיאת כבר כקנה דחשיב נראה דידן בנידוןבדיסק נמצאת כבר התוכנה שהרי התוכנהדהוי כליו מדין לקנות ויכול בעה"ב שלדהכא ס"ג ר"י בסימן כמבואר חצר כמוכאמר נחשב לדיסק התוכנה את לו כשצרבלדעת מוכר ברשות אף קונה ואז שיקנה לורשות המוכר לו דבנתן ז' ס"ק שם הש"ךדזה כתב ושם סגי, ברשותו הכלי להניחשם בנתיבות ויעויין הרמ"ה. כדעת דלאזיל לו באמר דרק כהרמ"ה דפסק ח' ס"ק

מהני. קני

קנהאכן דלכו"ע לחדש נראה דידן בנידוןבדיסק המחשב שעושה הצריבה שהריזה אלא לקנותו שצריך חדש חומר בה איןשלו כבר שהוא הדיסק בתוך חריצים כמווחשיב מהדיסק כחלק דחשיב נראה ובזהאף וזה לשלם, וצריך לידו התוכנה כהגיעכחצרו דהוי כליו מדין קונה דלא נאמר אםבאויר דקונה תוך עם כלי דבעינן מטעם

י"אהכלי סימן חצר קנין הלכות במחנ"א (כמובארק"ד) סימן אהע"ז אפרים בית לדעתובשו"ת וכן

קונה לא מוכר של כלי בתוך דכלי הסובריםסק"ו) ר' סימן לכו"ע.(קצה"ח קונה ובניד"ד

בסי'ובס"ד הביא החושן שהקצות מצאנודכתב הרא"ש תשובת ב' ס"ק ש"ווכו' ציורין בה לצייר לאומן טבלא דהנותןקודם שציירה אחר הבעלים על ואסרהביד כח דאין הרא"ש דפסק שכרו, לו שפרעאומן דאין למ"ד מבעיא ולא לאוסרו האומןאלא כלום, בשבח לו דאין כלי בשבח קונהדוקא זה כלי בשבח קונה אומן למ"ד אפילולו שנתן כגון בשבח ממשות דיש היכאהאומן עשה לא הכא אבל כלי, ותיקן עציםיעו"ש. ממש בו ואין בסמנין ציירה אלאבה אין הדיסק על דהצריבה דידן ובנידוןאומן שאין כ"ש האומן של צבע אפילוחייב וממילא הדיסק לבעל שייך והכל קונה

וכאמור. שכרו לו לשלם

האמור:המורם מכל

האומןא. ועושה מאומן עבודה מזמיןלו כשאמר או בסתם, עצמו של בחומר

נועםאמרי פועלים שכירות הלכות קעח

האומן ועל פועל נחשב לא ממנו שיקנהבעה"ב. ישלם ההפרש ואת ולמכור, לטרוח

נחשבב. בזה כפועל, שכר לו שיתן לו אמרבכסף. שכרו לו לשלם וחייב פועל

שלג. ולא בעה"ב של בחומר בעושהכפועל בסתם אף נחשב בזה האומן

שכרו. לו לשלם וחייבמשוםד. בו ויש בו לחזור לו אסור בסתם

המצב דנשתנה והיכא אמנה מחוסריאם הפוסקים נחלקו לזה, נצרך לא וכבר

בו. לחזור מותר

שלה. בחומר כעושה נחשב דידן בנידוןשיתן לו אמר אם תלוי ולכך האומןממנו. שיקחנו שאמר או כפועל שכרוממנו שיקחנו לו כאמר דינו ובסתם

וכמבואר.

לדינא: העולהúà áøö øáëù ïåéë äìàùä ïåãéðá

äàøð ,á"äòá ìù ÷ñéãá äðëåúä

åðéàå äãåáòä úà á"äòá ìáé÷ë áéùçã

úà ãáåòì íìùì áééçå åá øåæçì ìåëé

.åøëù

סב סימןבו וחזר בת"ת שילמד מלמד עם סיכם

ïåòîù,שאלה: ìù äøåú ãåîìúá ãîìîë ùîùì åîöò úà òéöä ïáåàøàåä ïëà íà ïåçáì éãë ú"úá ïçáî øåòéù øåñîì ïîæåäååìá÷î àåäù ïáåàøì ïåòîù øîà øåòéùä øçàì .äæ ãé÷ôúì íéàúîøáëå .åúåà õáùì äúéë äæéàá åìöà èìçåä àì ïééãòù àìà ãé÷ôúììù åúéáî äòñää ïôåà úà ïëå úøåëùîä äáåâ úà íäéðéá åîëéñäòñää øåãéñ éë úåàøì ïáåàø çëåð úøçîì .íåé éãéî ú"úì ãîìîä,êë ìò åòéãåäì ïåòîùì øù÷úä ,åøåáò íéàúî åðéà íäéðéá åîëéñùïáåàøì äòéâä íéîéä íúåàá .äòñä ìù úøçà úåøùôà åì òéöä ïåòîùåàåäù õôç ú"úä ìäðîå ,øáëùî ïáåàø úà øéëîä øçà ú"ú ìù äòöäàåä êà ,àéäù ìë ä÷éãá àììå ïåéñð øåòéù àìì ãîìîë íäéìöà ùîùéíéîé .åìöà äãåáò ìò åúéà íëéñå ïåòîù íò øáéã øáëù øçàî áøéñøáãá åìàåùì ïåòîùì ïáåàø äðô ,íéãåîéìä úðù úçéúô íøè íéøåôñíäéðéá åøáéã íðîà éë ïåòîù åì äðò åúîäãúìå ,åúúéëá úåòùä úëøòîåìöà íéãáåòù íéãîìîä ìëë äæåç úîéúç ììëì åòéâä àì êà ïéðòä ìòàîìòá øåáéã àìà íäéðéá äéä àìù ïåéëå .äæåç íúåç àåä íìåë íòù

נועםאמרי סב קעטסימן

åðééäã úé÷ìç åì íìùéù ïåòîùî ïáåàø òáåú äúò .íåìë åáééçî äæ ïéàåìöà ãåáòì êéøö äéäù äðùä êåúî íééùãåç øåáò ç"ù 10,000 êñìòåôá ãáò àìù ïåéë àìî íåëñ òáåú åðéà íééùãåçä ìò íâå ,ãáò àìå

.åúòéáúá ïáåàø ÷ãåö íàä ,ìèá ìòåôë àìà

לאתשובה: חוזה שבלי שמעון שטען מהטענה טענתו אין לקנין נחשבבדיבור סגי פועלים דבשכירות קיי"ל שהרישהלכו והוא קנין, בעי ולא בעלמאמלאכה, כתחילת חשיבא דהליכה הפועלים,הפועלים את השוכר ריש ברא"ש וכמבואר

וב')ובשו"ע א' סעיף של"ג סימן אכן(חו"מ ,דהיינו הפועלים שהלכו קודם בו שחזר כאןדינו מבואר הלימודים, זמן תחילת קודםעליו להם אין הבית בעל בו חזר דאם שםעבודה הפסידו אם ורק בלבד, תרעומת אלאשכרם שנותן שם השו"ע פסק אחרת,כמבואר דגרמי, מדינא והוא בטל כפועל

ב"מ אלאבתוס' זע"ז להם אין ד"ה ע"ב (ע"והחושןתרעומת) ובקצות שם. וברא"שחבירו(סק"ב) של כיסו המבטל והלא הקשה

דאדם שבת בין לחלק דיש ותירץ פטור,המהר"םלשבת דעת והביא דבהמתו,

לעבודה נשכרו שלא בכה"ג אף שפטורכמניעת דחשיב הבית, בעל בגלל אחרתזה ולפי תרעומת, אלא עליו להם ואין ריווחדעת ולפי לשלם, חייב לשו"ע דידן בנידוןפסק והקצות מלשלם, פטור יהיה המהר"םהנ"ל. המהר"ם נגד ממון להוציא דאין

החושןאכן פתחי סק"י)בספר י' הביא(פרקדדעת כתב לדוד תהלה דבספראפשר ואי יחידאה, דיעה היא המהר"ם

מלא בספר וכן יחידאה, כדיעה לי קים לומרפועלים)הרועים שכירות דעת(ערך דחה ,

יעו"ש. המהר"ם

וגםאמנם התובע שגם הואיל דידן בנידוןפסקי בתר לילך נוהגים הנתבעמרן נגד לי קים לומר אין וכידוע השו"ע,שכן ומכל האחרונים, בדברי וכנזכר בחו"מ,הרועים מלא וכן לדוד התהלה שלדעתלי קים לומר אין הכי בלאו דהכאאת לחייב דיש נראה כן ועל כהמהר"ם,

לראובן. לשלם שמעון

ישועוד לכו"ע דידן דבנידון להוסיף ישכיון בתשלום שמעון את לחייבאומרים יש ובעני עני, נחשב שראובןדהוי לו לשלם מתחייב בעלמא דבדיבורצדקה מעניני עמו דיבר שלא ואפילו כנדר,כמבואר פועלים, שכירות מעניני אלא כללרס"ד ובסימן סק"ג פ"א סימן בקצוה"חועיין סק"ב, פ"א בסימן ובנתיבות סק"ד,

חושן פתחי ה')בספר סעיף ז' שהביא(פרקזה. בדין מחלוקת

משהועוד בדרכי דהנה להוסיף, (סימןישסק"ה) בפרקשל"ג המרדכי בשם כתב

לחזור ורצו מלמד ששכרו דרבים האומניןדכל שם דפסק במלאכה, שהתחיל קודםיכולים ואינם קנין, א"צ ברבים הנעשה דבר

נועםאמרי פועלים שכירות הלכות קפ

העושה יחיד ואפילו רבים, מקרי וג' לחזוריש הכא וא"כ לחזור. יוכל לא דעתם עלכשליח תורה התלמוד מנהל חשיב אי לדוןלצורך המלמדים את שוכר דהרי הרביםהשוכרו כיחיד חשיב שמא או הרבים,ציבור, שליח או רב ששוכרים קהל דדוקאכרבים, חשיב מלמד שוכרים שהקהילה אוהשייך פרטי הוא תורה התלמוד והכאהרבים את ילמד שהמלמד אף ועל לשמעון,עוד ועיין השוכרו, כיחיד חשיב מקום מכל

חושן י"א)בפתחי ס"ק ז' דהואיל(פרק דביארבין מתחלק למשכורת הנדרש והסכוםכמתנה נחשב ואחד אחד ולכל הרביםאמנה מחוסרי מצד בו לחזור אסור מועטת,

בשו"ע הוא וכן ס"ט)יעו"ש. ר"ד שאם(סימןמתנה לו ליתן אחד לאדם ליתן אמרו רביםהיא אם אפילו בהם לחזור יכולים אינם

שם ובסמ"ע מרובה, י"א)מתנה ביאר(ס"קבהם יחזרו שלא דעתו סמכה שבזה משוםדבר הוא אחד שלכל מפני וגם הרבים

מועט.

כהפסידובפשוטו נחשב אם דידן בנידוןכל של עבודתו את בגרמי לוהשנה כל עבודה מוצא דאינו היכא השנהשלימה לשנה מלמד לוקחים כלל בדרך כיצריך היה השנה, באמצע מחליפים ולאהשנה, כל על בטל כפועל שכרו לשלםהיו לעבודה לקבלו שרצו הת"ת שהריבנידון אך כולה. השנה לכל אותו מקבליםיותר ראובן תבע לא שלפנינו השאלהיותר מקבל אינו ולכן הנ"ל מהסכוםסי"ב י"ז בסימן ברמ"א כמבואר מתביעתוממה פחות תבע שהתובע הדיין רואה דאםלפסוק לדיין לו אין דין, ע"פ לו שמגיעהוי יותר, פסק ואם שתובע, ממה יותרסק"ג שם ובקצוה"ח וחוזר. בדין טעותמחילה חשיב בדין הוא טועה אם דאף ביאר

עיי"ש. מחילה, דהוי בטעות

לדינא: העולהíåëñ éôë ïáåàøì íìùì áééç ïåòîù

.äòéáúä

סג סימןבו וחזר ללמד שנשכר מלמד

÷äáåö,שאלה: äôå÷ú êùîá úåëî úëñî åðãîìéù ãîìî øëù íãàãåîéì øîâá ÷ø òöáúé íéøåòéùä øåáò íåìùúäù åðúäåíãå÷å ,ãåîéì úòù ìë ìò ç"ù äøùò êñ äéäé øéçîäå ,äìåë úëñîäãîìîä äöåø úëñîä ãåîéì òöîàá .íåìë åì íìùé àì úëñîä øîâãîìîä úà óåëì ãéîìúä ìåëé íàä ,íéøåòéùä úà ìèáìå åá øåæçìøçà íãà àöî àì àåäù ïåéëî åîëéñù úëñîä úà åîò ãåîìì øåîâéù

נועםאמרי סג קפאסימן

åá øåæçì ãîìîä ìåëé àîìã åà ,øëùù äæ íãà åîë åãîìì íéàúîä.êë ìò åôåëì ïéàå

דינותשובה: אם לדון צריכים תחילהבשו"ע לן דקיימא (חו"מכפועל,

ג') סעיף של"ג במלאכהסימן הפועל התחילשם ובש"ך חוזר. היום, בחצי בו (ס"קוחזר

עשהי"ד) הפועל דאם הריטב"א דברי הביאלחזור יוכל שלא אתא מילתא לטפויי קניןדבריו ובסוף הריטב"א, על פליג והש"ך בו,דאינו לריטב"א מודה בקנין דבקבלן כתבמיירי הריטב"א גם ושמא בו, לחזור יכול

ע"ש. בקבלןקבלן,ונראה של דין יש למלמד דבנידו"ד

כתב ה' בסעיף שם ברמ"א דהנהפועל, דין לו יש לזמן שכרו דאם מלמד גביספר חצי או ספר ללמד עצמו שכר אם אבלדשכרו דידן ובנידון ע"ש, קבלן דין לו ישמה וכל קבלן, חשיב שפיר ספר ללמודרק זהו לשעה, שקלים עשרה שסיכמושהרי זו עבודה שוה כמה לדעת כדי שיעורהמסכת, בגמר רק שכרו שיקבל סיכמובסכום תלוי יהיה והסכום קבלן והיינויודעים היו שאם מראש, ידעו דלא השעותהמסכת. לכל מחיר קובעים היו בדיוק

ישוכיון קבלן, כדין המלמד שדין שנתבארדהנה ברמ"א, המבואר לפי לחייבו

ברמ"א א')יעויין סעיף של"ג דפסק(סימןכלי הבית בעל משך דאם תם כרבינובו, לחזור יכול דאין הקבלן של אומנותו

בש"ך כלי(סק"ד)ושם במשיכת דיש ביארואינו הקבלן של גופו לשעבד כדי אומנותובנידון יעו"ש. ממון בשום בו לחזור יכול

גמרות הביא המלמד דאם נראה דידןיכול שלא ודאי קנין, לשם ומשכן לתלמידהמלמד. אומנות ככלי דנחשב בו לחזורסק"א קע"ו בסימן בנתיבות עוד ויעוייןשותפים להיות להשתתף שבאו שניים לגבימושך אחד דכל שם השו"ע דכתב בכספם,להיות חבירו את משעבד ובזה חבירו כסףכמו דמהני הנתיבות וביאר עמו, שותףמשעבדת שהיא לר"ת אומנות כלי משיכת

עיי"ש. האומן, אתבוויעויין החוזר דמלמד שכתב שם ברמ"א

מתבטל דבנתיים האבד דבר הויבו. לחזור יכול אינו האבד ובדבר מלימודו,השו"ע דעת האבד, דבר חשיב אי גם אכןפועלים למצוא יכול כששכרו אם דרק שם

שם ובש"ך מוצא, לא ועכשיו (ס"קאחריםחשיבכ"ח) גוונא דבכל הרמב"ן דדעת הביא

כששכר אם דידן ובנידון ע"ש, האבד דבראחרים מלמדים לו היו המלמד את ראובןהאבד דבר דהוי ודאי אחרים, אין ועתהאחר, למצוא יוכל לא כך בין ואם לכו"ע,

האבד. דבר הוי לא השו"ע לדעתלןויש דקיימא האבד דדבר בדינא לחקור

ס"ה) של"ג או(בסימן עליהם שוכרלשכור רק או לעבוד לכופו מצי מי מטען,

שכיר משנה לספר חזינא והנה (פרקעליהן,א') הערה ביתכ"ד ביד יש אם דודאי דחידש

מלאכתם להשלים אותם כופים היו דין,דלהלכה ראיות דיש בזה והנראה יעו"ש,או עליהם לשכור ורק שעבוד בזה אין

נועםאמרי פועלים שכירות הלכות קפב

בש"ך מפורש דהנה של"גלהטעותן, (סימןט"ו) עליהןס"ק לשכור שיכול פי על דאף

לכופו מצי לא מקום מכל להטעותן, אולעבוד.

בעמח"סוכששלחתי להרה"ג מכתבזו, הערה עם שכיר משנהלומר הש"ך דכוונת לדחות דיש לי כתבאת ובזבז לפועל מראש לו ששילם דבזההמלאכה חשיב לא בזה לו, אין ועתה הכסףדלא המלאכה, ולא אבד דהכסף האבד, דברכזאת עבודה לעבוד שנשכר לאדם דמיהאבד דבר חשיב באמצע חוזרים שאםדברי ולידחוק לידחות שאפשר ואף עכ"ד,הבין דלא בהמשך הוכחנו בנתיבות הש"ך,

הש"ך. בדברי כךשבטושוב בשו"ת הדור למופת ראיתי

רכ"א)הלוי סימן ד' סבירא(חלק דגםבדבר בפועל הגוף שעבוד דליכא ליה

הנ"ל. מהש"ך כן והוכיח האבד,מהנתיבותעוד כדברינו להוכיח (סימןיש

סק"א) לןשל"ג משמע קא מאי דהקשההאבד דבר דהוי אמינא דהוא ותירץ הש"ך,שעבוד אין מקום ומכל עליהם שוכר דרקדקבלן קמ"ל לעבוד, לכופם יכול ואין הגוףויכול האבוד מדבר שאני סודר קנין שעשהעל איש בחזון עוד ויעויין ע"ש, לכופו

קמא בבא כ"ח)מסכת ס"ק כ"ג דכתב(סימןורק הגוף שעבוד ליכא האבד בדבר דאףיעויין אכן ולהטעותם. עליהם לשכור יכול

שכירו בהלכות איש פועליםבחזון (סימןתוהתוס',ה') דהרא"ש פלוגתא בזה דהביא

שעבוד לו יש קבלן כל הרא"ש דלדעת

מדבר והראיה לעבוד, לכופו ומצי הגוףלהטעותן יכול ואיך להטעותן, דמצי האבדחולקים והתוס' לעבוד, חייבים לא הם אם

ע"ש. ההיפך וסוברים עליו

דהבאנואמנם לפוסקים ביאור צריךלכופם מצי לא האבד דבדברבספר ויעויין להטעותן, שרי היכי לעבוד,

אברהם כ"א)דבר סימן דהתחייב(ח"ג דביאר,ויש המלאכה, להשלים האבד בדבר הפועלולכך המלאכה, להשלים נכסים שעבודיותר שיעלה ומה עליהן, דשוכר דינא איכאלוקחים בו כשחזר העבודה המשך יקרלו שיתן כשהטעהו ולכן הפועל, מנכסילבסוף לו שנותן מה מאתים, מנה במקוםמנכסיו, כביכול יקח הנוסף המנה כי מנהדמטען ודינא אחרים בזה לשכור יכל שהריכדי עד דהוא עליהן דשוכר מדינא הוא

הוא. אחד ודין שכרן

ב"קויעויין ל"ב)בחזו"א סוס"ק כ"ג (סימןוז"ל: אברהם כהדבר דלא דכתביתר היינו דקתני דמטען נלמד האמור ומןאין דזה חבילה מכדי יתר או שכרן מכדיבמה מטען אם אבל עליהם, לשכור רשותלטעם א"צ עליהן לשכור רשות לו שישונפרע חוזר בשכרן זכו אם דאפילו הטעה

עכ"ל. אחרים, שכר כאילו מהן

תשובהאולם סק"ד)בפתחי של"ג (סימןדפועל השו"ע שפסק מה הביאבו חוזר אם היום בחצי בו לחזור יכולרצה אם וכן לו, שומעין אין יוקרא מחמתאומרים דיש שם והביא אחר, אצל לעבוד

נועםאמרי סד קפגסימן

דאין אומרים ויש לעבוד לכופו דיכולעל וידו בו לחזור דיכול היינו לו, שומעין

איש והחזון כ"ג)התחתונה. דחה(בסימןלעבוד לכופו אפשר דאיך וכתב זו דיעהקנין בעשה אלא הגוף שעבוד אין הרימן אלא ואינו הגוף לשעבד כדי מיוחדשכתבנו מה לפי גם אכן ע"ש, המתמיהיןמקום מכל להשתעבד, לכופו יכול דאינוואיכא בו, חוזר אם תרעומת דאיכא ודאיולא עוולה יעשו לא ישראל שארית בזה

בפיהם. כזב ידברו

לדינא: העולה.àíò ãåîìì êéùîäì êéøö ãîìîä

àëéà åá øæåç íàå ,ãéîìúä.úîåòøú

.áíäéìò øåëùì ÷ø ìåëé ãáàä øáãáíôåëì éöî àì ìáà ,ïúåòèäì åà

.ãåáòì

.âúà êùî åà øãåñ ïéð÷ åùò íàãáòùì éãë ãîìîì êééùä øôñä

.åôåëì éöîå ãåáòì áééç ,åúåà

סד סימןלשיעור הגיע לא כשהתלמיד פרטי שיעור דמי תשלום

äúéáá,שאלה: íééèøô íéøåòéù äãéîìú ãîìì äìçä úéèøô äøåîäáåâ ìò ïëå íéøåòéùä íå÷îå ïîæ ìò äîò äîëéñù øçàìøåáò åðéä íåìùúä éë íäéðéá åðúä ãåò .ãåîéì úòù ìë øåáò íåìùúääðéà ,ãçà øåòéù ìåèéá ìò äãéîìúä òéãåú íàå ,ìòåôá ãåîéì úòù ìëàì åæ êà äãéîìúì äúéáá äøåîä äúëéç ãçà íåé .åøåáò íìùì äëéøöíìùì äãéîìúä äëéøö íàä ,øåòéùä ìåèéá ìò äòéãåä àìå äòéâäåéìò äòéãåä àìå ìèáúäù øåòéùä øåáò ìèá ìòåôë äòù øëù äøåîì

.ùàøî

בב"מתשובה: ע"ב)גרסינן את(ע"ו השוכראו בעה"ב את והטעו האומניןזה על זה להם אין אותן, הטעה בעה"בהלכו אבל הלכו שלא בד"א תרעומת, אלאומצאו פועלים תבואה, מצאו ולא חמריןמושלם. שכרן להם נותן לחה, כשהיא שדהעושה ריקן, לבא טעון הבא דומה אינו אבל

שם ובתוס' ע"כ. ובטל, ליושב מלאכהלהם) אין בעה"ב(בד"ה בו דכשחוזר ביארו

להם דאין לפועלים נזק נגרם חזרתו וע"ישם וברא"ש דגרמי. מדינא חייב עבודה,

ב') כתחילת(בסימן חשיב דכשהלכו כתבכפועל שכרם ליתן בעה"ב וחייב מלאכה

בשו"ע איתא וכן סעיףבטל. של"ג סימן (חו"מ

נועםאמרי פועלים שכירות הלכות קפד

וב') בעלא' את והטעו הפועלים את דהשוכרלהם אין אותם, הטעה הבית בעל או הבית,דוקא זה וכל בלבד, תרעומת אלא זה על זהנגרם לא וגם לעבוד הפועלים הלכו כשלאא אבל הבית, בעל בו שחזר בזה נזק םלהםכתחילת חשיבא הליכה הפועלים, הלכובו, לחזור יכול הבית בעל ואין מלאכהאם וכן בטל, כפועל להם לשלם ויצטרךוכגון מזה נזק להם נגרם הבית בעל כשחזרחייב אחרת, עבודה הפסידו כן ידי שעללילך התחילו לא אם אפילו להם לשלם

בטל. כפועל שכרם להם ונותן עדייןמסכמיםולפי היו אם דידן, בנידון זה

בבית יתקיימו שהשיעורים ביניהםאת מצאה ולא באה והמורה התלמידה,כפועל למורה לשלם חייבת התלמידה,מדובר השאלה דבנידון מכיון אבל בטל,המורה, בבית מתקיימים שהשיעוריםתחילת חשיב לא הגיעה, לא והנערהבשעה להביא המורה יכלה אם אכן מלאכה.להביא יכולה לא וכרגע אחרת, תלמידה זוהביטול, על מראש לה הודיעה לא שהריהפסד, לה וגרמה האבד כדבר זה הריבנידון אבל בטל. כפועל לשלם וצריכה

תלמידה לה היתה לא כך שבין דמיירי דידןדפטורה. נראה אחרת

מייריאמנם השאלה בנידון כי להדגיש ישכל עבור הינו שהתשלום באופןלהודיע לתלמידה זכות יש ואף לימוד שעתעבורו, לשלם ולא שיעור ביטול על מראשכללי באופן הוא שהתשלום באופן אמנםהספק עבור או מסויימת תקופה עבורכמה ללמדה שהחלה מה בכה"ג מסויים,לילך הפועלים כהתחילו חשיב שיעוריםלה לשלם צריכה גוונא ובכל למלאכתן,

בטל. כפועל שכרהלימודויש ספרי שהניחה היכא להסתפק

בשעת בהם ללמוד כדי השלחן עלאו מלאכה, כתחילת חשיב האם השיעור,דניכר העבודה למקום דהלכו דומיא דוקאבביתה. שנשארה הכא משא"כ הדבר,

לדינא: העולהàìå äúéáá êë ïéá äúéä äøåîäå ìéàåäàì äãéîìúäù äæ úìåæ ãñôä äì íøâðäãéîìúä úà øåèôì äàøð ,äàá

.úîåòøú àëéà ÷øå íåìùúî

סה סימןאת יבצע אחר שאדם הסכים כשהקונה תיווך תשלום

העיסקאåìשאלה: òéöäå êååúî åéìà äðô ,äéðáì ùøâî úåð÷ì ùôéç ïáåàø

ìáé÷ ïáåàø ,æøëî éðôì ãîåòù íééåñî ùøâî ìò æøëîì ùâéù100,000 êñ äùéëøä øåáò òéöä àåä ,æøëîì ùâéðå êååúîä úòöä úà

נועםאמרי סה קפהסימן

øúåéá ääåáâä äòöää äúéä åæ äòöäù íåùî æøëîá äëæ ïëàå øìåãæåçà äøùò ùàøî íìùì êéøö äëåæäù äéä æøëîä éàðúî .äùâåäùäæ ÷éùù åîò åðúäå ,øëåîä éãéì éà÷ðá ÷éù úã÷ôä é"ò ùøâîä êøòîäùéëøä òöáúú àì àéäù äáéñ äæéàî íà íâ æøëîá äëåæì øåæçé àìåì øøáåäùëå ,ùøâîä úà úåð÷ì ù÷éáå øçà íãà àá íééúðéá .ìòåôáà÷ñéòä ïî åá øåæçì úåàéù åìãùì åéìà êìä ,åá äëæ øáë ïáåàø éëúà úåð÷ì åì ïúéù éãë øìåã 200,000 êñ ùøâîä øåáò åì òéöî àåäåúîëñäá íãà åúåàì øëîð ùøâîäå åæ äòöäì ïáåàø íéëñä .ùøâîääëæ àåäù ùøâîä øåáò êååéú éîã ïáåàøî êååúîä òáåú äúò .ïáåàøäð÷ àåä àì ìòåôáù ïåéëã ïòåè ïáåàø åìéàå ,äìéçúá åúòöä ìùá åá

.éî íò ïéãä ,êååéú éîã íìùì êéøö åðéà ùøâîä úà

נקטינןתשובה: שדכנות דמי לגבי הנההכסף את לתת שנהגו דבמקוםובמקום באירוסין, ליתן חייב באירוסיןוכן בנישואין, לתת חייב בנישואין שנהגו

ברמ"א ס"י)נפסק קפ"ה סימן וז"ל:(חו"מרוצה השדכן ואם סרסור כמו השדכןוהבעלים שדכנותו שכר מיד לו שישלמותלוי הנישואין, עד לשלם רוצים אינםהדין מנהג שאין ובמקום המדינה, במנהגלו לשלם צריך שאין ובמקום הבעלים. עםונתבטל בהם חזרו בסוף אם הנישואין עדשכרו לו מלשלם הבעלים פטורים השידוך,שיתפייס, מנת על בהדיא התנו כן אם אלאבהם יחזרו אפילו מיד לו לשלם צריך ואזוכתבים מפסקים הוא הדין ומקור עכ"ל,

פ"ה)מהרא"י דידן(סימן בנידון ולכאורה .לרכוש אפשרות לו וניתנת במכרז זכה שרקשדכנות דמי לשלם המנהג אם המגרש, אתנישאו לא שעדיין אע"פ האירוסין בשעתהו"ה א"כ לנישואין, צד אלא זה ואיןאת מחייב וזה הואיל במכרז שזכה בנידו"דהקונה ואת למכור המוכר את הצדדים,

התיווך, את למתווך לשלם חייב לקנותבפועל קנה אם שרק שנהגו במקום ואכןשנותנים במקום כמו תיווך דמי משלמיםהוא שהכא לומר מקום היה בנישואין, שכראת קנה לא בפועל שהרי מלשלם פטור

המגרש.

כ"ו)בסמ"עוהנה ס"ק העיר(שם בשם הביאשפסק הרמ"א דברי על שתמה שושןפטור הנישואין קודם השידוך נתבטל דאםלשלם דנהגו במקום לשדכן מלשלםבכל קנס לכתוב מנהגינו והלא בנישואין,מצד המקיים לגבותו והמנהג התנאים,פיו ועל השידוך השתדל והשדכן העובר,והרי בקנס, וההתקשרות התנאים נכתבויפטר ולמה הקנס נוטל שזה סרסרותו הועיללזה זה ומחלו חזרו אם ואף לגמרי, ממנולמחול, רוצה איני חלקי השדכן יאמרשהקנס ליישב כתב ובסמ"ע עכ"ל.שהצד מאחר בושת, דמי רק זה שמשלמיםהיה ומוטב השני, לצד בושה גורם המבטלמעולם השידוך נעשה היה שלא בעיניהם

נועםאמרי פועלים שכירות הלכות קפו

הרויח לא כן ואם הקנס, מקבלים היו ולאידי על הקנס בהגבהות מידי השדכן להםליישב ויש יעו"ש. בהפסדם שכרם דיצאאת הביא השדכן דאם דס"ל הלבוש דבריבו וחוזר קנס המחייבת להתקשרות הצדדיםלא דידן בנידון זה לפי שכרו. מקבל ע"זתיווך, דמי לו מגיע ודאי שושן לעיר מבעיאלענין המתווך הועיל פנים כל על שהרישיש ונמצא קנס, ישלם בו יחזור שאםדידן בנידון אמנם המחייב, דבר בהתקשרותאין בה חוזרת במכרז שמוכרת החברה אםהם אין דכלפיהם נראה מקום מכל קנס,במכרז שזכה לאחר בהם לחזור יכוליםהקונה ומצד כך, על מהחברה הודעה וקיבלואפילו המקדמה, את יפסיד בו חוזר אםדידן בנידון שם, שחלק הסמ"ע לדברילמכור שיכול המתווך, לו שהועיל מודהשבאמת וכמו אחר לאדם המגרש את עכשיו

עשה.

בש"ךועוד י"ג)יעויין דבסתמא(ס"קהאירוסין על דמשלם אמרינןדידן בנידון כן ואם לקנס, קנין שעושים

תיווך. לשלם צריך קנס שיש

אחוזאכן עשרה ששילם דידן בנידוןכפקדון שמונח בנקאי בשיק מתחילה

בבנק, יופקד ואז במכרז שיזכה עד בחברהק"צ בסימן המבואר פרעון כתחילת חשיבלשלם ודאי וחייב ומכר כקנה וחשיב ס"י,כסף הופך במכרז כשזכה שהרי התיווך, אתואמנם המגרש. עבור התשלום מן לחלק זהשיכתוב עד קונה אינו שטרא דכתבי באתראשקיבל דהכא נראה בס"ז, שם כמבואר שטרשטרו, זהו במכרז שזכה מהחברה מכתבבסמ"ע כמבואר בעלמא ראיה בשטר דסגי

עיי"ש. בסק"ח, שם

לראובןאולם דירה מראה שמתווך היכאבע"פ לסיכום הגיעו זמן ולאחרמראובן וביקש לוי ובא הדירה, את שקונהאותו ויפצה הדירה, את לקנות לו שיתןלא עלמא לכולי ודאי בזה כסף, בסכוםשום נעשה לא שהרי תיווך, המתווך יקבלדומה ואינו הצדדים, את המחייב הסכםמתחייב במכרז זוכה שכאשר דידן לנידוןיפסיד כן לא דאם המגרש, את לרכוש הוא

שנתן. אחוז עשרה של המקדמה את

לדינא: העולה,ïéñåøéàá íìùì âäðîä íåéäå ìéàåä

áééçî íëñä ùéùë íéîìùî êååéú ïëå

íìùì áééçã èåùô äàøð ,íéããöä ïéá

.êååéúä éîã úà åì

נועםאמרי סו קפזסימן

סו סימןהקונה ע"י שהוצעו גבוהים תיווך דמי חיוב

øçàìשאלה: ,$180,000 ìù êñá äøéëîì úãîåò åúøéãù íñøéô íãàêååúî äðô ,äøëîð àìå äøéëîì äøéãä äãîòù úîééåñî äôå÷úøëùá äøéãä êååéú ìò ãåáòì ïééðåòî àåäù åì òéöäå øëåîä ìà úåøéã.äøéãä øåáò äðå÷ä úàî øëåîä ìá÷éù íåëñäî (2%) æåçà éðù ìùøëîú äøéãä íàù åì øîàå óéñåä óàå êååúîä úòöäì íéëñä øëåîäêååúîì íìåùé äæ íåëñ ìò óãåòä ìë éæà $180,000 ìù êñî øúåéá,$188,000 ìù êñá êååúîä é"ò äøéãä äøëîð óåñáì .åúçøè øëùëéôëå äééð÷ä êøòî æåçà éðù åì íìùéù øëåîä úàî êååúîä òáåú äúòåøéçîä úòöä ìò óãåòä ìëù øëåîä øîàù éôë $8,000 ãåòå ,åîëéñùïúà àìå êá éúééä äèùî ïòåè øëåîä åìéàå ,êååúîì íìåùé äðåùàøä

.éî íò ïéãä ,íéëååúîä ìöà ìáå÷îä éôë æåçà éðùî øúåé

ושמעוןתשובה: דהואיל נראה בפשוטועמו וקצץ והואיל כפועל, נחשבראובן נתחייב דהכי, אדעתא עבד והוא שכרעל שדיברו בשעה לו שאמר כפי לו לשלםהשטאה, בטענת כאן לדון יש אכן התיווך.

קמא בבא במסכת בגמ' מהמבואר (דףוהואייןקט"ז.) של בחביתו בא זה דתנן הא על

של חבית נסדקה דבש, של בכדו בא וזההדבש את והציל יינו את זה ושפך דבש

ופירש שכרו. אלא לו אין שכרלתוכו, רש"ישלך את אציל אמר ואם פעולה, ושכר כליפירוש ליתן, חייב שלי דמי לי נותן ואתהמשכר חוץ היין את כגון שהפסיד מה כלנימא ואמאי פריך ובגמ' פעולה. ושכר כלישהיה הרי תניא לא מי בך, אני משטה ליהלפניו מעבורת והיתה האסורין מבית בורח

אלא לו אין והעבירני, דינר טול לו אמרדייג היה שאם לסיפא דדמי ומסיק שכרו,מה שכרו לו נותן הים מן דגים השולהוהיינו כוורי הפסדתני דא"ל עמו, שהתנהשאתה בשכר דינר טול דקתני בשכרושכר אותו לו נותן ותעבירני כאן מפסידעכ"ל. ניכר הפסידו הרי נמי ומתני' משלם,במעבורת כגון מפסיד דלא דהיכא והיינולו שאמר ואף הרגיל, שכרו אלא לו איןוהיכא בך, אני משטה ליה אמר מצי דינרואין שכרו, כל לו משלם הדגים את דמפסיד

השטאה. טענת בזהאיגרובגליון עקיבא את(שם)רבי ציין

הרא"ש כ"ח)שיטת סי' דב"מ (פ"בהוצרך ואם בשכר, וטעינה בחנם פריקה גביהראוי השכר מן יותר מרובה בשכר לפסוק

נועםאמרי פועלים שכירות הלכות קפח

כפי אלא לו יתן לא כזה, טורח על ליתן לואת והעבירני דינר אטול דהוה מידי הראוי,הוא אם אבל שכרו, אלא לו דאין הנהרעם והתנה מלאכתו והניח במלאכה עסוקאם אף שכרו כל לו נותן שכרו, על הבעליםקצת לו שיש דכיון הראוי, מן יותר לו פסק

לו. שפסק מה כל יטול הפסד

חריפתאושם ה')בפלפולא כתב(אותהרגל כיצד בפרק כה"ג כדאשכחן

החושן והקצות סק"ב)וכו', רס"ד (בסימןהיכא חסר לא וזה נהנה זה גבי דכמו פירשנמי הכא הכל, את עליו מגלגלין חסרון דישדהרי נהנה, זה מיקרי והעבירני דינר בטוללו יתן כלום חסר לא ואם למעבורת צריךמגלגלין קצת חסר ואם לו, הראוי שכרו רקמשכרו יותר אף עמו שפסק מה כל את עליובאיכא רש"י דעת דלפי נמצא והפסדו.ולפי הפסדו, והיינו שכרו לו נותן הפסדאף עמו שקצץ מה כל לו נותן הרא"ש דעת

הסמ"ע אכן הפסדו. מכדי סק"כ)יותר (שםדרק ליה וסבירא הרא"ש, דברי כן ביאר לאבשעה דגים לדוג שיכל אומדים שאנו מהועל עמו, שהתנה מה לא אבל לו, ישלם זודברי בביאור החושן הקצות פליג זה

הרא"ש.

זו,ובנידון בפלוגתא תליא לכאורה דידןרק לו יתן הסמ"ע דברי דלפימכדי יותר עמו שקצץ אף הרגיל שכרואף בך אני משטה ליה אמר ומצי שכרו,ולפי וכדומה. טלפון הוצאות לו שהיהלו יתן הנזכר הרא"ש לדעת החושן הקצות

החושן בקצות וכמבואר עמו, שקצץ מה כליעו"ש.(סק"ג)שם

שכירותוהנה הלכות אפרים במחנה יעוייןט"ו) ראשונים(סימן מחלוקת דהביא

רש"י דמדברי דהשטאה, זה דין בביאורק"ו.)ביבמות כך(דף דבין בדבר דרק מבואר

מבית שברח כגון להצילו, עליה רמיאהמעבורת ובעל אחריו, ורדפו האסוריםשהתנה מה כל אמרינן בזה להציל, מחוייבולפירושו השטאה, חשיב משכרו יותר ליתןדלא היכא הדחק, בשעת עמו קצץ אם אףמה כל לו ליתן חייב להצילו עליה רמיאע"י קציצה דכל שם הרמב"ן ודעת שקצץ.שם וכתב בך, אני משטה אמר מצי הדחקשקצץ היכא שניהם דמדברי אפרים המחנהוכגון עליה, רמיא ולא הדחק ידי על שלאשהתנה מה כל לו לשלם צריך דידן בנידוןאכן בך. אני משטה ליה אמר מצי ולא עמו,בדעת שכתב אפרים במחנה יעויי"שאף חבירו עם שמתנה מה דכל הרא"ש,לו, הראוי השכר מן יותר הדחק בשעת שלאובפשוטו בך, אני משטה ליה אמר מציאכן הרא"ש. לדעת פטור יהיה דידן בנידוןלדעת למתווך, מועט הפסד ויש הואילשכרו, כל לו לשלם חייב החושן קצות

וכנ"ל. פטור הסמ"ע ולדעת

המרדכיועוד בדברי לעיין סימןיש (ב"קאיןקע"ב) והעבירני דינר טול וז"ל,

הדין דהוא מאיר רבינו אומר שכרו, אלא לואם כי לו לתת מחוייב שאינו שדכנין לשכרזרוע אור בספר ראיתי אמנם טרחו, שכרלתת שחייב שמחה רבינו משם שפסק

נועםאמרי סו קפטסימן

דמי ולא לו, ליתן שהתנה מה כל לשדכןשדכנין שבשכר והעבירני, דינר לטולוהביא טרחן, מכדי יותר הרבה לתת רגיליםשעשה באחד ר"י לפני הבא ממעשה ראיהונדר הגניבה שהוחזרה שדים של בהשבעהליתן רצו לא המעשה שעשה ואחר זקוק לוכל לו לתת ר"י ופסק טרחו, שכר אלא לו

לתת רגילין זה דבדבר שהתנה יותרמהראיתי שכן מורי לפני ואמרתי טרחו, מכדיהמצות בספר כן מצאתי ושוב השגיח, ולאלענין הדין דהוא יהודה רבינו משוםנאמר ולא מרובה דמים ליתן דדרך רפואות,רבינו לפני הדבר הרצו ושוב בו, שיחק בזההשגיח ולא המצות בספר ראו שכן מאירמן יותר לשדכן הבטיח דאם נמצא עכ"ל.יכול מאיר רבינו לדעת ליתן, בשוק המקובלרבינו ולדעת בך, אני משטה לו לומרדבדבר שהתנה, מה כל לו ליתן חייב שמחההטורח מכדי יותר הרבה ליתן שנוהגיםוברפואה שהתנה. מה לו ליתן חייבבזה גם האם לחקור יש שדים ובהשבעתדיש ליה סבירא שמא או מאיר, רבינו פליג

לרופא. שדכן בין חילוקז')הרמ"אוהנה סעיף רס"ד גבי(סימן פסק

ליתן דחייב ורפואה, שדים השבעתפסק שדכן וגבי עמו, שהתנה מה כל לולו ליתן עמו שהתנה דאף מאיר, כרבינוודלא שכרו, אלא לו אין משכרו יותרדברפואה נראה והטעם שמחה. כרבינואמרינן חכמה בה דיש שדים והשבעתכן שאין מה דמים, לו ואין לו מכר חכמתואלא לו ואין כפועל, דחשיב שדכן גבי

הרמב"ן מדברי משמע וכן דףשכרו, (יבמות

יצחקק"ו.) רבי הגאון מו"ר והראני ,שפירש שושן לעיר שליט"א דז'ימטרובסקיכן גם שדכנות ובשכר וז"ל, הרמ"א דבריאין הרבה לו לתת עמו שהתנה פי על אףמצויין דשדכנים שכרו, אלא לו ליתן צריךיותר הרבה עליו לפסוק צריך ואין הן לווהיינו עכ"ל. בו ומשטה שרגיל ממהלחכמתו הוא צריך שדים והשבעת דברופאשאין מה ערכו, וזה וכך בכך לו מוכר וזהצריך ואין שדכנים הרבה דיש בשדכן כןמבואר וכן השטאה. יש בזה לזה דוקא

הגולה פ')בבאר אות בעד(שם פירוש וז"ל,על לו פסק אם אבל הרפואה, חכמתאונס מחמת הרבה מדמיהם יותר הסימניםבשו"ע הוא וכן דמיהם, אלא לו אין חליו

ג') סעיף של"ו סימן דעל(יור"ד והיינו .לו מכר חכמתו אמר מצי לא הסימניםמשמע וכן רגיל, במחיר בשוק דמצוי

ג')מהשו"ע סעיף של"ו סימן אבל(יור"ד וז"ל,לו ליתן חייב הרבה הרופא בשכר התנה אםעכ"ל, דמים לו ואין לו מכר שחכמתו

שם הגר"א י"א)ובביאור דלשיטת(ס"ק ביארביבמות ק"ו.)רש"י משום(דף הוא דהטעם

מצווה ברופא כן אם להצילו, שמצווהמה לרופא מלשלם פטור יהיה להצילוהיא השו"ע דדעת אלא עמו, שהתנהאונס ידי על דקציצה הסוברים כשיטת

יעו"ש. קציצה הוי לא ודוחקעלויש קציצה חשיב לא ברופא למה לעיין

לרופאים, הוא צריך שהרי הדחק ידיעל אף מהני לו מכר דחכמתו לומר וצריךושוב החכמה. של השווי דזה הדחק ידי

לב חקרי בשו"ת ביאר שכן (חו"מראיתי

נועםאמרי פועלים שכירות הלכות קצ

קל"ה) דלפיסימן מבואר מקום מכל יעו"ש,על שלא דבקצץ פסק השו"ע הגר"א, ביאורלו ליתן חייב דידן, בנידון כגון הדחק ידיהנ"ל לב חקרי בשו"ת כתוב וכן שכרו, כל

השו"ע. בדעת

לואכן דאין בשדכן שפסק הרמ"א לדעתשם הש"ך כתב שכרו, רס"דאלא (סימן

י"ד) אלאס"ק לו דאין סרסור גבי הדין דהואלב בן מהר"י ובתשובת סימןשכרו, י"ז (כלל

יעו"ש,ק') סרסור ולא שדכן דדוקא כתבמצוה איכא דבשדכן החילוק ביאר ושםמה ולא הראוי שכרו אלא לו אין ולכןבכנסת וכן בסרסור. כן שאין מה שהתנה,לב חקרי ובשו"ת דבריו, ביאר הגדולה

קל"ה) סימן איכא(חו"מ מצוה דמאי הקשהוהשדכן ורבו פרו היא המצוה הרי לשדךמהגמרא אכן יעו"ש, מצוה הכשר עושה רק

ל"א.)בשבת הכשר(דף רק זה דאין מוכחאדם שמכניסין בשעה שם דאמרו מצוה,והעיר ורביה, בפריה עסקת לו אומרים לדין

המהרש"א אגדות)שם לשון(בחידושי מאיפריה "קיימת למימר ליה הוה "עסקת"ויתומה יתום המשיא זה ופירש ורביה",

יעו"ש.

לש"ךנמצא מתווך, דהיינו סרסור דגביאחוז שני והיינו שכרו, אלא לו איןלב בן ולמהר"י מתווך, לכל ליתן הרגיליםזה וכל עמו שהתנה מה כל לו ליתן צריךאם אבל מראש, כסף לו נתן לא אם דוקאהנהר את בהעבריני כגון מתחלה לו שלםיכול לא עלמא לכולי דינר, מתחילה לו ונתןשם וכמבואר בך, אני משטה לו לומר

משטה טענת אין כבר נתן דאם ח' בסעיףבך. אני

ד')ובשו"ע סעיף קפ"ה וז"ל,(בסימן פסקהמותר לסרסור הבית בעל אמרששתק פי על אף שלך יהיה כך על שימכראף ומשמע עכ"ל. במותר זכה הסרסורמשטה לו אמר מצי ולא עליו הרבה שקיבלמתחילה לידו הכלי שנתן כיון אלא בך, אנילדעת אכן וכנזכר, השטאה אין מוכר והואהדחק ידי על שלא כקציצה חשיב השו"עשנתן בגלל לומר צריך ולרמ"א מהני, ולכךכשילם חשיב מתחילה בידו הכלי לואכן השטאה. טענת בזה דאין מתחילה

החושן סק"א)בקצות רכ"ז דעת(סימן הביאהשטאה, שייך שילם אם דאף הריטב"אהנ"ל מהשו"ע הוכיח החושן והקצות

דחולק.

שנתחייבאכן דידן בנידון לעיין יש עדייןמה כל לו שאומר קצוב שאינו דבר לוואין לו יתן $180,000 של לסך מעבר שיתנו

ברמב"ם ומבואר קצבה, א'לזה (בפרקט"ז) הלכה בדברממכירה עצמו חייב בזה"ל:

לזון חייב הריני שאמר כגון קצוב שאינושקנו אע"פ שנים חמש לכסות או אותךואין היא מתנה כמו שזו נשתעבד לא מידוהורו וכן במתנה שנתנו ומצוי ידוע דבר כאןחלק שם הראב"ד ובהשגות עכ"ל. רבותי

ובשו"ע ב')עליו, סעיף ס' דברי(סימן הביאהבאים כל עליו וחלקו וכתב, הרמב"םנקטינן והכי משתעבד שהוא לומר אחריוכ"א. סעיף ר"ז בסימן הוא וכן עכ"ל,

נועםאמרי סו קצאסימן

י"ב)שםובש"ך ס"ק ס' דעת(סימן הביאלי קים אמר דמצי הסובריםוכן לב בן מהר"י משו"ת והוא כהרמב"ם,וחלק המהרש"ך, וכן המהרשד"ם דעתכסברת לי קים לומר דאין הש"ך עליהםציין שם תשובה ובפתחי יעו"ש, יחיד

למלך ט"ז)למשנה הלכה י"א דהביא(פרקדרק הסוברים דיש הרמב"ם, בדעת מחלוקתבדבר משתעבד לא מתנה בדרך בנתחייבשחייב חוב בעד זה אם אבל קצוב, שאינומשתעבד, לרמב"ם גם מתנה בדרך ולאבעבור שנשתעבד דידן בנידון דבריהם ולפילרמב"ם גם הדירה לו שמתווך העבודהחלק שם למלך המשנה ואכן נשתעבד,נשתעבד לא בכה"ג דגם ליה וסבירא

יעו"ש. לרמב"ם

החושןוהנה סק"ג)בקצות ס' הביא(סימןעל שהקשה התומים קושיית

מציעא בבבא מהגמרא פ"ג.)הרמב"ם (דףצא לבנו שאמר מתיא בן יוחנן בר' מעשהמזונות, להם ופסק הלך פועלים לנו שכוראם אפילו בני לו אמר אביו אצל וכשבאלא בשעתו שלמה כסעודת להם עושה אתהאברהם בני שהם עמהן חובתך ידי יצאתבמלאכה יתחילו שלא עד אלא ויעקב, יצחקאלא עלי לכם שאין מנת על להם ואמור צאומה התומים והקשה בלבד. וקטנית פתלו שאין בדבר להם נתחייב הרי החרדה,והקצות נשתעבד. לא ולרמב"ם קצבהדמים ליתן צריך דבפועל תירץ החושןוהן לעולם בא שלא בדבר הן שנתחייב,נקנה ששכירות קצבה, לו שאין בדבר

בקצות הוא וכן לרמב"ם, אף בדיבורנמצא יעו"ש, סק"ו של"ב בסימן החושןלי קים לומר יוכל לא דידן דבנידוןוכן המחבר לדעת מבעיא לא כהרמב"ם,לחולקים אף אלא הנזכר, הש"ך לדעתכהרמב"ם, לי קים אמר דמצי ליה וסביראולא פועל שהוא דידן בנידון מקום מכלוכן החושן לקצות מתנה, לו ליתן נתחייבדיבר מתנה בנתחייב דרק ברמב"ם לסובריםאמר מצי לא דידן בנידון כן אם הרמב"ם,דאף ספיקא, ספק דהוי כהרמב"ם לי קים

שנתבאר. וכמו הוא חייב לרמב"ם

שנתכויןאכן דאומר היכא רק הוא זה כלמודה אם אבל מתחילה, בו לשטותהמותר לו לשלם באמת בתחילה שנתכויןעלמא לכולי בזה ,$180,000 של מהסכוםבמחנה וכמבואר שכרו, כל לו ליתן צריך

שכירות)אפרים מהלכות ט"ו דדין(פרקנתכוין דכך באומר רק הוא השטאה

החושן בקצות הוא וכן פ"אמתחילה, (סימןיעו"ש.סק"ג)

החושןולסיום דבקצות רס"דנציין (סימןעלסק"ד) לו נשבע דאם כתב,

אמר מצי לא כף, בתקיעת הסכימו או הדבראיגר עקיבא ורבי בך, אני (בגליוןמשטה

קט"ז.) עה"תב"'ק אור הכותנות לבעל צייןהבכורה מכירת על שפירש תולדות בפרשתשביקש עדשים, נזיד בעד ליעקב עשו שליעקב דפחד והטעם לי, השבעה יעקבלך לשלם בך אני משטה עשו לו דיאמרהשביעו ולכן עדשים, נזיד בעד בכורה

ע"כ. ע"ה אבינו יעקב

נועםאמרי פועלים שכירות הלכות קצב

לדינא :העולה

.àäìéçúî ïéåëúð ïáåàø íàøáòî êñä åì ïúéù åì øîàùë÷øå åá úåèùäì øìåã 180,000 ìéöî åèåùôá ,íéøáãá åâéìôäíâã øëæðä ê"ùäë éì íé÷ øîààìå äàèùä ïéã ùé øåñøñáìáå÷îì øáòî åì íìùì áééçíéøøâðäå ,æåçà éðù åðééäã ÷åùá

àìù äöéö÷áã ïøî úåàøåä øçà,äàèùä ïéã ïéà ÷çãä é"òäî ìë íìùì íéëéøö åèåùôá

.åðúäù

.áåá úåèùäì åáìá ïéåëúð àì íà,èøçúî äúòå åì ïúéì úîàá áùçåäðúäù äî ìë íìùì áééç ò"åëì

.åîò

סז סימןאסמכתא ובגדרי בך אני משטה בגדרי

äúøéáçìשאלה: úçà úñôøîî õåô÷é íàù ïåòîùì øîà ïáåàøåì íìùé ,ïéðáá úéòéáø äîå÷á ïäéúù úåàöîðä äì äëåîñäúñôøîî õô÷å øáåãîë äùò ïåòîù ïëàå .äæ øåáò íééåñî íåëñåì íìùéù ïáåàøî ïåòîù òáåú äúòå ,ïáåàø åì øîàù éôë äúøéáçìäòùáù ïáåàø ïòåè åúîåòìå ,úéáä ìòá éøáãë äùòù ìòåô ïéãë åøëùúåùòì åîöò úà ïëñé àì ïåòîùù çåèá äéä àåä ïë úåùòì åì øîàù.éî íò ïéãä ,äîåàî áééç åðéàå àîìòá àúëîñà éåäå ,äæ ìåìòô

וז')בשו"עתשובה: ו' סעיף רס"ד (סימןהפועל עם קצץ אם דאף מבוארעליו ליתן רגילות שאין דבר זה אם שכר,שכרו, אלא לו אין עמו, שסיכם בסכום שכרבקונה ואף בך, אני משטה אמר דמצימהרגיל גבוה סכום עמו וסיכם דבר מחברונאלץ דחקו ומחמת תרופות בקנה כגוןאין המוכר, שדרש הגבוה למחיר להסכיםשם החושן בקצות וכמבואר דמיהן, אלא לובקצוה"ח יעויין דמשטה דין ובגדר סק"א.

לומר דנאמן דפירושו סק"ד פ"א בסימןשאינו פירושו אין אבל לשטות, שנתכויןלשלם, נתכוין באמת אם אף מתחייבשלא ראובן שאומר מיירי דידן ובנידוןבו. לשטות אלא לשלם מעולם התכוין

שאיןולכאורה דבר הוי דידן בנידוןכסף סכום עליו לשלם רגילותמבואר וכן בך, אני משטה אמר ומצי גבוה,

כ"ב)ברמ"א סעיף קכ"ט הבטיח(סימן דאםדפטור להלואתו שיערב לערב שכר

נועםאמרי סח קצגסימן

החושן בקצות טעמו וביאר (סק"ט)מלשלם,רגילות דאין דבר דכל הרא"ש שו"ת פי עלאמר ומצי לשלם חייב אינו שכר, עליו ליתןהתומים דעת שם והביא בך, אני משטה ליה

נ"ג) יותר(בס"ק שכר נוטל אינו דבערב דס"לנוטל. לו הראוי שכרו אבל לו, מהראויהרא"ש מדברי דבריו דחה ובקצוה"חהיכא רק הוא כ"ז אמנם הנ"ל. בתשובהאבל מתחילה, בו לשטות שנתכוין דאומרלשלם באמת בתחילה שנתכוין מודה אםכל לו ליתן צריך עלמא לכולי בזה לו,

אפרים במחנה וכמבואר ט"ושכרו, (פרקשכירות) רקמהלכות הוא השטאה דדין

הוא וכן מתחילה, נתכוין דכך באומרהחושן סק"ג)בקצות פ"א יעו"ש.(סימן

לוואף ונתחייב רגילות דיש נאמר אםאם לו שאמרו כפועל דינו וממילאמכל וכך, כך שכר תקבל זו פעולה תעשהדהוי מטעם דפטור נראה הכא מקוםפעולה יעשה שלא בטוח דהיה אסמכתא,למרפסת ממרפסת לקפוץ כזו מסוכנתכן שאין מה להתחייב, נתכוין לא וממילאאו לצבוע כגון עבודה שעושה פועל בכלכי שהתחייב אמר מצי וממילא וכדו', לתקןמהמרפסת יקפוץ לא ששמעון בטוח היהלדעת אף פטור ולכו"ע כאסמכתא, והוי

הנ"ל. התומים

לדינא: העולה.ïåòîùì íìùìî øåèô ïáåàø

סח סימןעליהם לשלם דרך שאין בדברים פועל חיוב

ìåãâשאלה: íåëñ àåä åá äééëæä íåëñù äìøâä ñéèøë äð÷ ïáåàø,äìøâäá çéååøéù åãòá ììôúéù åøéáç ïåòîùî ù÷éáå ,ãåàîøôñî åúìéôú øåáò åì ïúé äìøâäá äëæé åñéèøë íàù åîò äðúäåïåòîù òáåú äúò .äìøâäá äëæ ïáåàø ïëàå ,äééëæä êñî íééåñî íéæåçàììôúäì åù÷éáùë åì áééçúäù éôë äééëæäî íéæåçà åì ïúéù ïáåàøîøåáò íìùì åúðååë äúéä àì íìåòîù ïòåè ïáåàø åìéàå ,äëæéù åéìò

äàèùä øîàù äîå ,äìéôúäïåòîù ÷ãåö íàä ,øîàã àåä àîìòá.åúòéáúá

עםתשובה: שהמסכם דכמו נראה בפשוטולשלם מתחייב פעולה שכר פועלומאידך שאמר. כפי לו חייב נמי הכא לו,שהם גדולים אחוזים והבטיחו הואיל גיסא

כזה, שכר ליתן רגילות שאין מאוד גדול סךבשו"ע דקיי"ל וכמו השטאה, (סימןחשיב

ז') סעיף מביתרס"ד שברח מי וכן דכתבלו ואמר לפניו מעבורת והיתה האסורים

נועםאמרי פועלים שכירות הלכות קצד

אין והעבירו, דינר לך נותן ואני העבירניצייד היה ואם לו. הראוי שכרו אלא לו חייבלו נותן והעבירני, מצידתך בטל ליה ואמרבזה. כיוצא כל וכן עמו, שהתנה מה כללו דאין הא אומרים ויש הוסיף וברמ"אליתן רגילות שאין בדבר היינו שכרו אלאהרבה ליתן שדרך בדבר אבל הרבה, עליוליתן חייב רפואה, או שדים השבעת כגוןעכ"ל. הרבה לו לתת עמו שהתנה מה כל לו

שם ט"ו)ובש"ך המהרש"ל(ס"ק דעת הביאעמו, שהתנה מה כל לו שנותן שדכן גבילא שכרו ובין קצוב שכרו בין הש"ך וחילקובאינו שכרו רק לו נותן דבקצוב קצוב,לו לשלם צריך עמו דאתני מאי כל קצוב

יעו"ש.

זהובנידון על קצוב שכר אין בפשוטו דידןלזה ואין עליו, יתפלל שחברומה כל לשלם צריך הש"ך ולדעת קיצבה,

שהתנה.

פטוראכן לכו"ע דידן דבנידון נראהליתן שדרך בדברים דרק לו, מלשלםהש"ך איירי וכדו' שדכן כגון עליהם שכרשביקשו דידן בנידון כן שאין מה והרמ"א,על להתפלל והדרך הואיל עליו, שיתפללחייב אינו שכר הבטיח אם אף בחינם השניאני משטה לכו"ע ליה אמר ומצי כלל, לומה לידע מחברו כמבקש הוא והרי בך,הידיעה, עבור שכר והבטיחו השעה

דינו אין לכו"ע השעה, את לו וכשאמרכך. על שכר מלשלם ופטור כפועל

ברמ"אוכן כ"ב)מבואר סעיף קכ"ט (סימןהרא"ש מתשובת ג)והוא סימן ס"ד (כלל

בעדו, שיערב לחברו שכר שנדר מי וז"ל:מה כפי חייב שכר לו ליתן קנין קיבל אםליתן צריך אין קנין קיבל לא ואם שקצב,ונחלקו עכ"ל. בעלמא באמירה שכר לודעת החושן, וקצות התומים בביאורושכרו ליתן חייב אין קנין דבלא התומיםוהקצות לו. הראוי שכר רק אלא לו שקצב

לו(סק"ט) משלם דאינו וכתב עליו חלקדבר אינו דערבות משום והטעם כלל,שכרו כל כלפי וממילא שכר, עליו שנוטליםמשטה לו אמר ומצי משכרו, כיתר נחשבדאין דכתב הרמ"א דברי פשט וכן בך, אניבלא דפטור משמע שכר, לו ליתן צריך

יעו"ש. כלום

רגילותומינה ואין דהואיל דידן לנידוןעבור שמתפלל תפלה על שכר ליתןכ"ז אכן מלשלם. לפוטרו דיש נראה חבירובעלמא, להשטאה מתחילה בנתכוין מיירילו לשלם באמת נתכוין מתחילה אם אבלבמחנה כמבואר לשלם חייב תפילתו, עבור

ט"ו. סימן שכירות הלכות אפרים

לדינא: העולה.ïåòîùì øëù íìùìî øåèô ïáåàø

נועםאמרי סט קצהסימן

סט סימןפועל הזמנת בביטול האבד דבר בגדרי

úòãשאלה: ìò ,ïåãðåìì äéâìááù ïôøååèðà øéòá äúéáî äàöé äùàåîò äîëéñ øùà ,íéòñåð 15 òéñîä øãðè âäð íò äúéáì øåæçììòå ,åøåé 50 ìù íåëñá äúéáì äðøéæçé àåä éë äúéáî äúàéöé íøèøåæçì ïîæä òéâäùë ïåãðåìá äøå÷éá ïîæ óåñá .äúéáî äàöé ïë úòãäì øîà äúîäãúìå ,äôñåàì àåáéù éãë âäðä íò øù÷ äøöé ,äúéáìäúñéð ,äì øöá .äéâìáì åëøãá àåäå ïåãðåìî àöé øáë àåä éë âäðäúç÷ì äöìàðå äàöî àì àéä êà äúéáì äðøéæçúù úøçà äòñä âéùäìúà äì íìùéù âäðä úà äùàä úòáåú äúò .åøåé 130 ìù êñá äñéèì"éé÷ã ãáàä øáãë éåäã ,äñéèä øéçîì äòñää øéçî ïéá ùøôääòéâäì äëéøö äúéäù íåùî ,ãñôä äì ùé ïàëå ïòèî åà ïäéìò øëåùù.äñéè úç÷ì äöìàð ïëìå ãñôä äì íøâé øçàú íàå íééåñî ïîæá äúéáì

באופןתשובה: כי להדגיש יש תחילהבכל מביתה יוצאת שהיתהמצליחה היתה לא אם גם דהיינו מקרההנהג שאין פשיטא בחזור, הסעה לסדר

האבד כדבר נידון זה ואין כלום כלל,חייביעו"ש. ס"ה של"ג בסימן בשו"ע כמבוארוכל בהיות הוא כאן הספק מקום אלאשיש זה סמך על רק היתה מביתה יציאתהמצליחה היתה לא ואם בחזור, הסעה להמביתה יוצאת היתה לא לחזור, הסעה לסדרכדבר הדבר נחשב אם לדון יש ובזה כלל,וכמו לא, או לשלם הנהג וחייב האבד

שנבאר.האבדהנה דבדבר מבואר עו: ב"מ בגמרא

או עליהן שוכר הפועל, בו וחזרשוכר כמה עד פי' עח. בדף ושם מטען.

ופרש"י שכרן. כדי עד ר"נ אמר עליהןשכרן) כדי עד קצת(בד"ה אצלו עשו אם

כל עליהן שוכר כלום, קיבלו ולא המלאכהויגמרו לאחרים יוסיף להן חייב שהוא מההתחילו אם דרק רש"י מדברי ונראה עכ"ל.יוכל בזה שכר, להם חייב שאז במלאכהחייבים הם אין מכיסם אבל עליהן לשכור

שם ברא"ש ויעויין ו')ליתן. כן(סימן שכתבלהן פרע כבר אם רש"י ולפי' וז"ל: לפרש"יעל שם פליג עצמו והרא"ש מהם. יטול לאכפל עד שמשלמין מפרשים יש והביא רש"יראיה והביא מכיסם נוטל אף והיינו שכרן

יעו"ש. מהירושלמיואםועיין וז"ל: שכתב של"ג בסימן בטור

פועלים שוכר להטעותן יכול אינומה על יתר לאלו שמוסיף מה וכל אחרים

נועםאמרי פועלים שכירות הלכות קצו

אפי' מהראשונים נוטל הראשונים עם שפסקעכ"ל. הראשונים משכר הכפל כדי עדכרש"י ודלא ברא"ש כי"מ היינו ובפשוטוויעויין שם, בדרישה פי' וכן כפל. מדהזכירהרמב"ן וכ"כ וכתב פרש"י שהביא בב"ימשכירות פ"ט הרמב"ם מדברי מבואר וכןדברי ביאר דהב"י נראה ובפשוטו ה"ד.מכיס נוטל דאינו כרש"י והרמב"ם הטורעבודתם עבור להם חייב אם ורק הפועלאכן אחרים. לפועלים להוסיף יכול בזההב"י על מאד שתמה שם בדרישה יעוייןכפרש"י והרמב"ם הטור דברי שהשווהבמגיד ויעויין יעו"ש. הרא"ש כדעת ודלאהרמב"ם דברי על פרש"י הביא שג"כ משנה

יעו"ש. הנ"לבדעתויש וגם הב"י בדעת גם להסתפק

כדעת רש"י שכוונת הבינו האם ה"המכיסם, שנוטל והיינו הרא"ש שהביא הי"מוהיינו כהרמב"ם ס"ל שרש"י כתבו וע"זדלמא או מכיסם. שנוטל ס"ל הרמב"ם שגםשפי' כמו דפי' להו פשיטא דברש"י י"לבמלאכה התחילו אם שרק דהיינו הרא"שנוטל בזה בהם וחזרו כסף להם וחייבאת להם משלם שלא והיינו מהראשוניםהאחרים לפועלים ונותנו להם שחייב הכסףוע"ז מכיסם, נוטל אינו לעולם אבל ששכר,דדעת והיינו ברמב"ם מבואר שכן כתבוהיינו מהראשונים דנוטל לפרש הרמב"םויעויין מכיסם. נוטל ולא להם שחייב ממהותמה בזה לבאר דהאריך כאן בדרישההרמב"ם את שהשווה הב"י על הרבהשהבין והיינו כהרא"ש, ודלא לרש"י והטורדאינו כרש"י ס"ל שהרמב"ם הב"י שכוונת

יעו"ש. להם שחייב ממה רק מכיסם נוטלד' הלכה פ"ט שם בלח"מ מצאנו ובס"דאם המגיד והרב הב"י בכוונת שנסתפקוהיינו כהרמב"ם ס"ל שרש"י דעתםיעו"ש. כרש"י הרמב"ם שמא או כהרא"ש

הב"יאכן דברי בביאור גדולה נפק"מ ישלשון מרן העתיק להלכה שהרישנוטל פי' ואם מידי פי' ולא הרמב"םהטנדר נהג צריך דנן במקרה ממילא מכיסודרק פי' ואם לנוסעת, יורו 50 לשלםבזה כסף להם ונתחייב מלאכה בהתחילואבל מכיסו ולשלם פועלים לשכור יוכלמכלום. פטור הנהג הכא מכיסם, נוטל אינו

לשוןובשו"ע שהביא ס"ו של"ג בסימןכ"ה בס"ק והסמ"ע הרמב"ם,כהרא"ש קיי"ל דלהלכה לבאר האריךדעת שכן וכתב כפל, עד מכיסם אף דנוטלשל דרכו [אכן והמחבר והטור הרמב"םאע"פ המחבר דעת שכן לכתוב הסמ"עכך כן, דעתו שאין להדיא בב"י שמוכחודו"ק]. מקומות בכמה הסמ"ע של דרכולהלכה שהסכים ל"ב ס"ק שם בש"ך ויעוייןפי' שרש"י כתב ובסוגרים הרא"ש, כדעתרש"י את שהשווה כהב"י ודלא אחר בעניןבב"י דהבין מלשונו ומשמע לרמב"ם,ההיפך, ולא לרמב"ם רש"י את שהשווהכדעת הב"י דעת גם להלכה לפ"ז והיינו

הרא"ש.נראהאכן הסתפק, שבלח"מ אע"פ לכאורה

שמדוקדק כמו הב"י דכוונת ברורכהרמב"ם. שרש"י והיינו כן שהבין בש"ךדעת וכן הב"י כתב שהרי לדבר וראיה

נועםאמרי סט קצזסימן

שם להדיא כתב וברמב"ן הרמב"ן,האבד בדבר לשלם הפועלים שהשתעבדוולפ"ז יעו"ש במלאכה התחילו שלא אף

הב"י. כוונת שכך ברור נראה

נוטלונמצא האבד בדבר לכו"ע לפ"זלדעת הן הפועל של מכיסוהב"י לדעת והן הש"ך לדעת והן הסמ"עכתב וכן לרמב"ם. פרש"י את שהשווה במהבחזו"א יעויין אכן ל"ז. ס"ק הגר"א בביאורכ"ח, בס"ק וכן כ"ד ס"ק כ"ג סי' ב"קלרש"י בין דלכו"ע כהש"ך דלא דחידשנוטל לא הפועלים מכיס להרא"ש וביןלהם ושלם חצי שעבדו היכא רק ופליגיובש"ך יעוי"ש. מהם ונוטל חוזר אם כבררבינו דדעת הביא ל"ב ס"ק של"ג בסימןיעויי"ש. וכפרש"י, מכיסם נוטל דאין ירוחם

י"אאמנם פרק חושן פתחי בספר יעוייןרק דכ"ז לחדש דכתב ל"ד ס"קאינו בעלמא בדיבור אבל קנין, שהיה היכא

מכיסו. לשלם משתעבד

הנ"לאך דברמב"ן דבריו על להקשות ישוהיינו עליה דסמיך משום דהוי מוכחוגם כערב והוי עליו שסמך במה שמשתעבדלהדיא שם הרמב"ן שכתב וכמו קנין בליהנתיבות מדברי נראה וכן קנין. בלא דאיירידדבר דדינא דביאר ג' ס"ק של"ג בסימןשאמדו מצד או חכמים תקנת הוי האבדלזה זה עצמם מחייבים שבכך דעתםולא שכרן כדי עד ההיזק להשליםמשמע לא ובפשוטו יעו"ש, מדאורייתאדעתם אמדו כך דאם תיקנו בקנין דדוקא

הוא וכן תק"ח, בזה צריך לא קנין והיהדמשתעבד עג: ב"מ בריטב"א להדיאוכן יעו"ש. קנין בלא ערב מדין הפועלקנין בעינן דלא ג' ס"ק שם מהקצות נראהשחזרו דפועלים דטעמא נראה אמנם וז"ל:אלא עליהם קבלו לא דפועלים וכו' בבע"המלאכתן לגמור ונשתעבדו המלאכה לגמוראפי' האבוד בדבר ומש"ה שכרן, כדי עדעליהם דקיבלו כיון במלאכה התחילו לאשכרן כדי עד נשתעבדו מלאכתן לעשותקנין. בעינן דלא בדבריו מבואר הרי יעו"ש.כ"א סי' ב"ק דהחזו"א בס"ד מצאתי ושובקנין בלא אף דמהני להדיא כתב כ"ח ס"קשעבדו דמסתמא ערב מטעם לריטב"אעליהם דסמך הנאה ודההיא להכי נפשייהווחז"ל ערב, קנין וחשיב נפשייהו משעבדינשתעבדו בסתם שלכך שכרן כדי עד שיערוקנס שזה ביאר ראשונים שאר ובדעתלא למת חלילין בלהביא אף שהרי חכמים

יעו"ש. ממון הפסיד

ודאיאכן במטוס ונסעה דהואיל לעיין ישלנסוע מאשר במטוס לה נוח שיותרכמה לשער צריך אולי שעות, הרבה בטנדרואת במטוס, שתהנה כדי להוסיף לה שוהחידוש, דזה נראה אך הנהג. מחיוב לקזז זהאת לנכות שצריך האבד בדבר מצאנו שלאאם אחרים פועלים לקחת לו ששוה הריווחששכר באופן וכגון יותר, טובים הםבהם וחזרו וכדומה לחתונה תזמורתאחרת תזמורת לשכור והוצרך הפועלים,שהם כגון הראשונים מן יותר מעולה שהיאמצאנו לא יותר, יקרים והם יותר מומחים

נועםאמרי פועלים שכירות הלכות קצח

זו תזמורת ליקח לו ששוה מה לו שמנכיםוהביאור הראשונה, מן יותר מומחית שהיאזה סכום לתת נשתעבד דהפועל הוא בזהאם נפק"מ ואין אחר שישכור כדי לבעה"בהחדשים. הפועלים מן יותר נהנה בעה"ב

דברועוד דין דכל לכאורה דנראה לעיין ישיודע שהפועל היכא רק איירי האבדובזה האבד, דבר בשביל לשוכרו שבאיםבאחריות לישא לכך עצמו שיעבד שהסכיםשכרוהו אם אבל חזרתו, מעצם הנובעתהאבד לדבר אותו ששוכרים ידע ולא בסתםפטור יהיה לכך עדים המשכיר שיביא אףשכר אם ולמשל נשתעבד. לא שהרי הפועלולא בפשתן לעבוד שיבא לו ואמר פועלשיוכל במים שרוי פשתן לו שיש לו אמרשפטור פשוט הפועל, בו וחזר להתקלקלאם הכא וה"נ לכך, עצמו שיעבד לא שהרילו אמרה לא בטנדר המקום את כשהזמינההזמינה בסתם אלא האבד דבר לה שישלדעת לו דמנין הנהג דפטור נראה מקום,דשמא האבד דבר על משתעבד שהוא

כמה לנסוע לה איכפת ולא מקום הזמינהאחר. בטנדר אח"כ שעות

שלועוד בגדר היה ההפסד דאם נראהצריכה שהיתה כגון ריווח, מניעתלחייבו א"א וכדומה, למכור חנות לפתוחשל"ג בסימן בקצוה"ח כמבואר לה לשלםדהוי כן שפסק המהר"ם דעת דהביא ב' ס"קשם ופסק חבירו של כיסו מבטל בגדרגם וא"כ כהמהר"ם, לי קים לטעון דיכוללי קים לטעון הנהג יכול דידן בנידון

כהמהר"ם.

לדינא: העולהäæå íìùì âäðä úà áééçì ïéàã äàøð

(à :íéîòè 'â úîçîïéà é"ùø úòãì

ô"ëå åñéëî ãáàä øáãá íìùì áåéç

ïëù àéáä á"ì ÷"ñá ê"ùäå ,à"åæçä

åì äøîà àìã íòèî (á .íçåøé 'ø úòã

ãáàä øáã äì ùéù íå÷î äðéîæäùë

í"øäîä úòãì (â .ãáòúùð àì àìéîîå

.ãáàä øáãá øåèô çååéø úòéðîá

ע סימןחוזה של בנוסח תשלום" "ללא התיבות משמעות

ãçàáשאלה: úåãäé éàùåðá äöøîë ãåáòì äîöò úà äòéöä äùàåîúçå äãåáòì äìá÷úä àéä ïëàå ,äáåùú éìòáì íéðåâøàäïéá .äãåáòä øåáò øëùä èåøéôå äãåáòä éàðú áúëð åá äæåç ìò íäéðéá20 êñ ïúðé äòù êùîá äàöøä øåáò (à :øîàì áúëð äæåçä éôéòñäðùé (â .øìåã 60 êñ ïúðé ïåâøàä íò úáùá úåäù øåáò (á .øìåãúà äìöéð äùàä .íåìùú àìì úáùì âåæä ïá úà àéáäì úåøùôà

נועםאמרי עא קצטסימן

úéáá äîò úåáùì äìòá úà äàéáäå äæåçá 'â óéòñá äáåúëä äáèääù"öåîáù úòã ìò äæå ,úåúáùä úçàá ïåâøàä éøáç åäù åá ïåìîäìá÷ì äòéâäùë .úáùá íîò úåäùä øåáò øìåã 60 êñá äøëù úà ìá÷úïåâë úáù øëù íåùî äæá ïéàù ïôåàá] úáùá úåäùä øåáò äøëù60 ìù êñäî ææ÷ì ùé éë ïåâøàä éìäðî äì åøîà [äîåãëå äòìáäáäðùéù äæåçá áúëðù äîå ,úáùá ïåìîá äìòá ìù úåäùä øåáò øìåãóñåð íåìùú àìì åðééä "íåìùú àìì" âåæä ïá úà àéáäì úåøùôàùåøéôì ñçéá íúðòèá íä íé÷ãåö íàä .äøëùî äì åææ÷é ìáà ,äñéëî

.äæåçá óéòñä

דמיתשובה: נפסק סי"ג ס"א סימן בשו"עעם שהיה אשתו כתובת על שטעןהכתובה החזן כשקרא הבין ולא הארץשם והרמ"א לו. שומעין אין והתנאים,לדקדק שיש דקדוקים בשאר והו"ה הוסיף:כתב ט"ו בסעיף שם וכן עכ"ל. השטר, מןודנין השטר לשון מדקדקין וז"ל: השו"עגברא האי אמרינן ולא דקדוק אותו פי עלהיה שהדין סבור והיה האי כולי גמיר לאעכ"ל. לשון, אותו כתב כך ומפני כך בענין

דהלשוןאך פשוט נראה דידן בנידוןאין תשלום" "ללא בשטר הכתובהוממילא משכרה, זאת שיקזזו הכוונה

ואילו משלם. שכרה לה לשלם הם חייביםלכתוב להם היה כזה בתנאי חפצים היוהזוג בן את להביא אפשרות שישנה בשטרואף ופשוט. השכר, מלוא את לקבל במקוםכמו היתה אכן הארגון שכוונת נאמר אםלא ודאי בשטר מ"מ עכשיו, מפרשים שהםמה דעת על עבדה שהיא וכיון כן, נראהלה לשלם הם צריכים ממילא בשטר שכתוב

משלם. שכרה את

לדינא: העולהææ÷ì àìå àìî íåìùúá áééç ïåâøàä

.ïåìîä úéáá úåäùä øåáò

עא סימןלהסכמה הצדדים הגיעו כשלא פועל תשלומי חיוב

העבודה בתנאיàáשאלה: äðùä òöîàá ,íéðè÷ íéãìéì éèøô ïâ äúéáá úìäðî äùà

óåñ ãò ïâì åðá úà ìá÷ì úððâä ìòá ïáåàøî ù÷éáå ïåòîùåðá úìá÷ øåáò íåìùúä ïôåà úàå íéàðúä úà åì øñî ïáåàø .äðùä

נועםאמרי פועלים שכירות הלכות ר

øåáò åðééäã àìî íåìùú ùôåçä øåáò íìùì åéìò éë åì øîà ïëå ,ïâìïâì ñðëð àì åðáù ïåéëî éë øîàå áøéñ ïåòîù ,ùôåçä ïî ùãåçìë øåáò àìå ùôåçä ïî ÷ìç àìà íìùì åéìò ïéà ,äðùä úìéçúî,øîàù íåëñä ïî ãéøåäì íéëñä àìå åìù ìò ãîò ïáåàø êà .ùôåçäïåòîù àéáä çåëéåä úøçîì .íéããöä ïéá äîëñä àìì íäéðù åãøôð êëåäðîð ãìéäùë äðùä äôìç êëå ,íéøáãå øîåà àìì ïâì åñéðëäå åðá úàùôåçäî ÷ìç ÷ø ïåòîù íìéù ùôåçä úò òéâäùë .ïâä éãìé øàù ïéáùôåçä éîã ìë úà íìùéù ïáåàø òáåú äúò .çåëéåä úòùá øîàù éôëúé÷ìç àìå àìî ùôåç øåáò àåä íåìùúä éë ùàøî åì òéãåäù øçàîúà øîà àåä óàù ïòåè ïåòîù åìéàå ,ïâì åðá úìá÷ éàðúî ãçà äæå

.éî íò ïéãä ,÷ìçî øúåé íìùì åúðååëá ïéàù åìù

בקידושיןתשובה: בתוספתא (פ"בגרסינןוזהי"א) במנה אומר זה וז"ל:במאתיים אתאומר לקדש רוצה שהאיש (דהיינו

במאתיים) להתקדש רוצה והאשה במנה האשהזה תבעו ואח"כ לביתה, וזו לביתו זה והלךהאשה את תבע האיש אם וקדשו, זה אתאת תבעה האשה ואם האשה, דברי יעשוחפץ המוכר וכן האיש. דברי יעשו האישאומר וזה במנה אומר זה וכו' לחבירוואח"כ לביתו, וזה לביתו זה והלך במאתייםהמוכר את תבע הלוקח אם זה, את זה תבעואת תבע המוכר ואם המוכר, דברי יעשוהתוספתא. עכ"ל הלוקח, דברי יעשו הלוקחבפ"ק וברא"ש ברי"ף זו תוספתא והובאההעזר אבן בשו"ע זה דין ונפסק דקידושין,וכן אשה, קידושי לגבי ח' סעיף כ"ט סימן

וממ מקח לגבי ס"א רכ"א סימן כר,בחו"מושמעון דהואיל דידן לנידון ומינה יעויי"ש.גילה הרי לגן, ילדו את והביא לראובן באראובן של לתנאים מסכים שהוא בזה דעתוכל עבור מלא תשלום לו לשלם וצריך

החופש.

קידושיולכאורה בין לחלק מקום היהפועל, לבין וממכר ומקח אשהשל בדעתו אלא תלוי אינו שבפועל ולומרהיה לשמעון ראובן בא אם ואפילו בעה"ב

בתר דאזלינן ראובן, עם הדין

בערוךדעתו יעויין אכן בעה"ב. שלס"א רכ"א סימן חו"מ השולחןמקח לגבי התוספתא של זה דין שכתבבכל וכן בזה"ל: ע"ז והוסיף וממכר,אתן ואמר פועל לשכור הרוצה כמו העניניםדינרים שני מבקש והפועל ליום, דינר לךועשה נתקבצו ואח"כ מזה זה והלכו ליום,לעשות אותו ביקש הבעה"ב אם סתם,ביקש הפועל ואם ליום דינרים שני משלםנוטל אינו סתם ועשה שבא או הבעה"ב אתהדברים בכל וכן בקבלנות וכן דינר, אלאבפרטים מחולקים היו כשתחילה שבעולםהדבר בהפרטים, דיברו ולא נתחברו ואח"כהענין לקיים אח"כ המעורר היה מי תלוימבואר הרי עכ"ל. לשני, הסכים מסתמא

נועםאמרי עא ראסימן

ואין כן אמרינן בפועל דגם בדבריו להדיאביניהם. לחלק

להעירוהנה מקום יש התוספתא דברי בגוףזה שנפרדו האופן את נקטה מדועבאופן הדין הוא לכאורה והרי דוקא, מזהמזה זה נפרדו ולא התשלום על שהתווכחוהענין, את לגמור חבירו את שידל מי דתלויזה שנפרדו האופן את דוקא נקטו ומדועזה. באופן דמיירי הדגיש בשו"ע וגם מזה

מעמדונראה באותו דכשהיו לחדש,דעתו שאמר שהאחרון אמרינןאמר המלוה אם וכגון הראשון, דברי ביטלשיפרע ע"מ לו להלוות מוכן שהוא ללוהאמר והלוה חודשים שלשה עד ההלואה אתאותה לו נותן אם רק זו הלואה נוטל שאינוהכסף את המלוה והוציא חודשים, לחמשהשדיבר שהלוה אמרינן בזה ללוה, והלוהוההלואה והרי המלוה דברי ביטל באחרונה

חודשים דיבר1לה' שהלוה באופן אבל ,חודשים לה' הלואה שרוצה לו ואמר ראשוןוהושיט חודשים לג' רק שנותן אמר והמלוההמלוה ודאי בזה הלוה ולקחם כספו לוהלוה, דברי את ביטל באחרונה שדיברהמלוה. תנאי את עצמו על קיבל והלוהשנפרדו אופן דוקא התוספתא נקטה ולכןדיבר מי נפק"מ ליכא דבכה"ג מזה זההסכמה ללא שנפרדו דבזה שני, ומי ראשון

שבא ומי הקציצה על הסכימו כלא חשיבלדעתו כמסכים חשיב המקח ודורש לשני

השני. של

דישואמר שליט"א שוורץ יוסף הרב בזההרא"ש מדברי לזה ראיה להביא

הדיינין שבועת פרק י"א)בשבועות (סימןאמר הלואה בשעת אם ויראה וז"ל: שכתבשתק אפילו בעדים אלא תפרעני אל ליהקבלה הויא ושתיקה המעות וקיבלמשמע עכ"ל. מעותיו, קבל דהכי דאדעתיהלו ואמר במלוה הלוה מיחה דאילו מדבריולו נתן והמלוה בעדים לפרוע רוצה שאינוחזינן בעדים, לפורעו חייב אינו כספו אתאת בזה ביטל באחרונה דיבר והלוה דהואיללכלל הגיעו שלא בנפרדו ורק המלוה. דברידברי ביטל לא א' שאף אמרינן הסכמהבאחרונה, דיבר השני אם גם לשני עצמולדבריו. הסכים הוא הרי לשני שבא מי ולכן

פ"כאמנם הרמב"ם על ברוקח יעוייןזו הערה שהעיר ה"א ממכירהזה בנפרדו דוקא התוספתא מיירי מדועמעמד באותו הו"ה דאה"נ וכתב מזה,תומת לשו"ת וציין נקט. דמילתא ואורחא

קצ"ו)ישרים בין(סימן נפק"מ דאין דכתבמעמד, באותו עומדים לבין מזה זה נפרדוהענין בסוף למי פנה מי תלוי הכל אלאולכאורה חבירו, דברי את עצמו על וקיבל

ומי1. מי את שידל מי תלוי הכל אלא נפרדו, ללא נפרדו בין נחלק ולא זה חילוק ננקוט לא אם ואףוהלוה חודשים לשלושה היא שההלואה אמר שהמלוה ולוה מלוה של זה דבאופן נראה מ"מ למי, פנהכנפרדו חשיב ללוה ונותנו כספו את לו מושיט שהמלוה בזה חודשים, לחמשה הלואה רק שלוקח אמר

הלוה. לדברי הסכים שהמלוה ונקטינן ההלואה, את לו לתת המלוה לו וקרא מזה זה

נועםאמרי פועלים שכירות הלכות רב

זו דאין נראה אמנם מדבריו. נסתרים דברינועומד אחד שכל באופן מיירי דהוא סתירה,למי פנה מי תלוי ובזה בה, ונשאר דעתו עללא או נפרדו אם חילוק ואין הענין בגמרדעתו את גילה שאחד באופן אבל נפרדו.השני הרי אחרת, דעה כנגדו אמר והשניגילה לא אם הראשון דברי את ביטל

בדעתו. עומד שהוא שנית הראשון

לדינא: העולה.àìë úà ïåòîùì íìùì áééç ïáåàø

.ùôåçä éîã

.áúà ïáåàø ñéðëä ãîòî åúåàá íàîà ,ïâì åãìéúà ìèéá ïåøçàäã ïðéø

øáéã éî éåìúå ,ïåùàøä éøáã.åðøàéáù åîëå äðåøçàá

עב סימןתשלום על דובר כשלא נסיעה דמי חיוב

íå÷îîשאלה: íéøäöä úåòùá íåé íåé òñåð éèøô áëø ìòá ïåòîùïáåàø .øéòá úøçà äðåëùá àöîðä åéøåâî íå÷îì åéãåîéìóøèöäì àåä ìåëé íà ïåòîù úà ìàù äðåëù äúåàá àåä óà øøåâúîäòéâäùë .áåéçá ïåòîù åäðòå ,íåé éãéî íäéøåâî úðåëùì åúòéñðá åéìàåæù äðòèá úåòéñðä øåáò íåìùú ïáåàøî ïåòîù ùøåã ùãåçä óåñ,íåìùúá äòéñðì åéìà óøèöäì ìåëé ïáåàøù äìéçúî åúðååë äúéäéøäù íåìùúá àìå íðéçá òåñðì äúéä åúðååëù ïáåàø ïòåè åúîåòìåøáñù íåùî àåä äòéñðì óøèöäù äî ìëå ,åúéáì òñåð ïåòîù àìéîî

.éî íò ïéãä ,íðéçá äòéñðäù

י"זתשובה: סעיף רמ"ו בסימן הרמ"אואכול בא לחבירו שהאומר כתבבחנם, שמזמינו שחשב אף לשלם חייב עמיולמד שי"ז, סימן הדשן בתרומת ומקורוע"א צ"ב ב"ק בגמרא מהמבואר תה"ד זאתחייב ושברו, כדי שבור לחבירו דהאומרואפילו והפטר, שבור לו אמר לא אם לשלם

ולא שישבור שכוונתו סובר היה שהשוברדאם פסק י' סעיף שס"ג בסימן ואילו ישלם.לו, מלשלם פטור בחצרי, דור לו אומרשם ובט"ז אהדדי. דבריו סתרי ולכאורהודברי בפוסקים, מחלוקת הוא דבאמת כתבנשאר סק"ט שם בש"ך וכן צ"ע. הרמ"א

הרמ"א דברי על ברמ"א1בצ"ע ויעויין .

יוכל1. לא טובה או פעולה חבירו עם שעושה אדם כל וכן וז"ל: ס"ד רס"ד בסימן ברמ"א מצאנו ועודה עמדי עשית בחינם צייןלומר שם חת"ס ובחידושי עכ"ל. שכרו, לו ליתן צריך אלא ציויתיך ולא ואיל

נועםאמרי עב רגסימן

העזר ס"ח)באבן ע' זה(סימן דין שהביאכ"ח ס"ק שם שמואל ובבית רמ"ו, דסימןואין דדינא ספיקא דהוי הב"ח בשם כתבדכן סובר עצמו והוא ממון, להוציאבבאר ויעוין לשלם. וחייב ממנו מוציאיםדהוי שפסק י' סעיף שס"ג בסימן הגולה

הראיה. עליו מחבירו והמוציא ספק

שםויעויין החושן א')בקצות ס"ק רמ"ו (סימןדבסימן הסתירה, את ליישב דכתבלשלם חייב עמי, ואכול בא לו דאמר רמ"ושס"ג בסימן ואילו מהאוכל, שנהנה מה כפיבגברא מיירי בחצירי ודור בא לו באומרהנאת שום לו אין וממילא למיגר עביד דלאהגר"א בביאור הוא וכן אלו, במגורים ממון

עיי"ש. שס"ג, בסימן

מבוארוהנה ס"ב קנ"ג בסימן בשו"עבעל בו מיחה ולא זיז דהמוציאהזיז. בעל החזיק הרי לאלתר, החצר

שם ג')ובנתיבות דבשלמא(ס"ק הקשההחצר, בעל ששתק כיון להשתמש לו מותרעבור לו לשלם צריך אינו מדוע אבלבסימן ברמ"א מבואר דהרי אלו, שימושיםלשלם חייב בחצירי דור דהאומר ס"י שס"גהתחיל דכשהמזמין ליישב וכתב שווין. דמיחייב עימי דור או עימי ואכול בוא ואמרהיתה המזמין שדעת כיון לשלם האוכל

הכא משא"כ דעתו, על בא והאוכל בתשלוםשהתחיל הוא שהמחזיק תשמישין בחזקתשדעתו כיון להשתמש, כדי הזיז את והניחדשתיקת אמרינן בחינם, להשתמש היתהלדעתו והסכמה כהודאה היא החצר בעלומבואר בחינם. שישתמש המחזיק שלדהשני בענין, המתחיל בתר דאזלינן בדבריו

דעתו. על באהיהולפי"ז הרכב בעל אם דידן בנידון

לנסיעה, עמו שיצטרף לנוסע מציעהנהג שאמר כפי הנוסע של דדעתו אמרינןלנהג פנה שהנוסע באופן אבל לשלם, וצריךהיתה וכוונתו לנסיעה להצטרף וביקשונמי דהנהג אמרינן תשלום, ללא לנסועעבור לשלם צריך ואינו הנוסע כדעת דעתו

הנסיעה.חילקואמנם לא הפוסקים ששאר כיון

הוי ולדידהו הנתיבות, של כחילוקוספיקא מידי האופנים, בכל דדינא ספיקאאין דידן בנידון ולכן והממע"ה, נפקא לא

הנסיעה. בתשלומי הנוסע את לחייב

: לדינא העולהà÷éôñ éåä ,íé÷ñåôä äæá å÷ìçðù ïåéëòñåðä úà áééçì ïéàå ,ä"òîîäå àðéãã

.äòéñðä øåáò íåìùúá

לעיין ויש עשית. בחינם אמר מצי ולא לו לשלם דחייב דפסק עימי ואכול בא גבי רמ"ו בסימן לרמ"אונראה ס"ד. רס"ד בסימן הרמ"א מדברי הקשה לא מדוע הרמ"א בדברי סתירה שהקשה הש"ך מדועלקבל דעת על שעשה אמרינן ובסתם בפניו, שלא השני בשביל פעולה שעושה מיירי דהרמ"א דצ"ליורד כדין לו לשלם חייב לכן בפניו, אינו שבעה"ב כיון שכר, לקבל התנה מדלא ראיה אין שהרי שכר,

הנ"ל. הרמ"א דברי על יורד לדין דציין סק"ג הגר"א בביאור שם ביאר וכן חבירו. לשדה

נועםאמרי פועלים שכירות הלכות רד

עג סימןתשלום על דובר כשלא במונית נסיעה דמי חיוב

åðç÷éåשאלה: àåáéù ñåáåèåàì ïéúîäå ñåáåèåà úðçúá ãîò íãàïéúîî åãåòá ,åöôç æåçîìù÷áúðù éìáî úéðåî âäð åãéì øöò

øîà åöôç æåçî úà åòéãåäùë ,òéâäì êéøö àåä ïëéäì åìàùå ,øåöòìæåçîì òéâäå úéðåîì òñåðä äìò ,íùì åðç÷éå äìòéù úéðåîä âäð åìäòéñðä éîã úà íìùéù òñåðäî úéðåîä âäð ùøåã äòéñðä øîâá .åöôç,äæ íå÷îì òéâäì ììë øåîà äéä àìå åìéáùá ÷ø íùì òñð àåäù ïåéëåìéàå ,ãñç úééùò íùì àìå åúñðøô íùì äúéä åúòéñð úøèî ìëåäòéñðäù øåáñ äéäù íåùî àåä úéðåîì äìòù äî ìëù ïòåè òñåðäàìå åøöò àì àåä éøäù äæ íå÷îì òñåð àìéîî úéðåîä âäðùå íðéçá

.äòéñðä éîã úà íìùì òñåðä êéøö íàä ,íùì åðòéñéù åù÷éá

הנוסעתשובה: דברי את נקבל אם גםהמונית שנהג שהבין לו ונאמיןנוסע כה שבין כיון בחינם אותו לוקחהיה כך באמת אם ואפילו מקום לאותונראה מ"מ מקום, לאותו נסע המונית שבעלשמונית הוא ברור דבר שהרי לשלם, שחייבשנוסעת למקום גם בשכר אנשים מסיעהחסדים. גמילות חברת זה ואין בלא"הרס"ד בסימן הרמ"א כתב מזאת וביותרעם שעושה אדם כל וכן וז"ל: ד' סעיףבחנם לומר יוכל לא טובה או פעולה חבירוצריך אלא צויתיך ולא הואיל עמדי עשיתשמזה בנידו"ד וכ"ש עכ"ל. שכרו, לו ליתן

מתפרנס.שהריועוד הנוסע טענת דלגבי בזה נראה

והבין למוניתו לעלות לו קרא הואועלה בא לו כאמר חשיב לו שקרא שמזה

כתב שהרי כן דאינו נראה בחינם, עמיהאומר וז"ל: י"ז סעיף רמ"ו בסימן הרמ"אולא לו לשלם צריך עמי ואכול בא לחבירואף והרי עכ"ל, ליה, יהיב קא מתנה אמרינןזה שהרי עמו, לאכול שקראו מיירי שםולא עמו לאכול וקראו בא והוא לתומו עמדבסק"ט שם הש"ך ואמנם מידו. זאת ביקששס"ג בסימן הרמ"א בדברי סתירה הקשהבחצירי דור לחבירו דהאומר שפסק י' סעיףבצ"ע, ונשאר שכר, לו ליתן צריך דאיןדא"א דדינא ספיקא דחשיב הפוסקים וכתבוס"ק בש"ך שם וכמבואר ממון בזה להוציאמ"מ שם, בבאה"ג הוא וכן הב"ח בשם י"גמוכח שהרי שחייב מודו כו"ע דכאן נראהשכל יודע שהרי בחינם שאינו הענין מצדמשא"כ בזה להתפרנס המונית בעל מטרתלביתו. שמזמינו פרטי באדם דאיירי התם

נועםאמרי עד רהסימן

הראשוןוהנה הטעם את נקבל לא אם אףלו שישלם עמו סיכם כאילו דחשיבממילא לשם ונסע מאליו לידו עצר שהריוא"כ שטוען למה שכיון אחד לכל ונאמיןכזה חשיב וא"כ כלום דיברו כלא חשיבבסימן כמבואר דפטור חסר לא וזה נהנהמיירי בנידו"ד שהרי וביותר ו', סעיף שס"גוא"כ חודשי" "חופשי כרטיס היה שלנוסעדודאי חסר לא וזה נהנה לא כזה חשיבשכל משום לחייבו, דיש נראה מ"מ פטור,וא"כ כובד מוסיף למונית שעולה אחדוחשיב דלק יותר צורכת המכונית בנסיעתוהתוס' שיטת ואמנם חסר, וזה נהנה לא זה

ע"א כ' דף חסרבב"ק אין וזה נהנה אין זה (ד"הדלאהוא) וגברא לאגרא דקיימא דבחצר

חסר וזה נהנה לא זה והיינו למיגר עבידיעויין אכן בעלמא, גרמא דחשיב פטורהרי"ף דדעת שציין שם הגר"א בהגהותהשו"ע פסק וכן דחייב, פוסקים ושאר

ו'. סעיף שס"ג בסימן

ישועוד ודאי התוס' לשיטת דאף נראהמדין הנסיעה מדמי חלק לחייבו

טירחא הוא באוטובוס ולנסוע הואיל נהנה,הגיע במונית ובנסיעתו זמן ואיבוד גדולהנוחות, וביתר במהירות חפצו למחוזקצת ישלמו שודאי אדם בני דעת ואמדינןכמה לשום וצריך זו, נוחות בשביל כסףבמקום במונית לנסוע כדי להוסיף לו שוהחייב התוס' לשיטת אף א"כ באוטובוס,

זו. הנאה לשלם

עיקראך היא שנתבאר שהסברא נראה מ"מעל שנעצרה אף מונית על העולה דכלבעל נוסע וממילא בחינם שהוא וחשב ידולו כאמר הדבר נידון מקום לאותו המוניתעל היעלה עצמך והגע לו, שישלם בפירושלבוא לאדם הקורא מסעדה דבעל הדעתאכל וההוא במסעדתו לאכול לו ואומרמלשלם נפטרנו האם בחינם שהוא וסבורבשכר. עושים כזה שדבר הדבר ברור הרי

לדינא: העולהúà úéðåîä ìòáì íìùì áééç òñåðä

.äòéñðä éîã

עד סימןהנוסע ע"י הסעה הזמנת ביטול

íéðîæäשאלה: ïéá éîéá úôúåùî äòéñðì åðâøàúä íéøåçá äøùòéìùåøéîéãë úåîå÷î äøùò ìù áëø åðéîæä êë íùì .äéðúðì í

øåáò ç"ù 700 ìù øéçî ìò âäðä íò åîëéñå íöôç æåçîì íòéñéùúðúîä íå÷îì òåñðì âäðä ìçäå áëøä úà åðéîæäù øçàì .äòéñðääòéñðì óøèöäì åù÷éáå íéøåçá éðù ãåò åòéâä ,íôñåàì éãë íéøåçáä

נועםאמרי פועלים שכירות הלכות רו

åù÷áì éãë âäðì áëøä úà åðéîæäù íéøåçáä åøù÷úä .äéðúðì íîòáëøä éë åøîåàá áøéñ âäðä êà ,íéôñåðä íéøåçáä éðù úà íîò óøöìúù÷áù ïåéëî .íéòñåð ãåò ìò çåèéá åì ïéàå íéùðà äøùòì ÷ø ãòåéîâäðä ìù åáåøéñ úåøîì äðîæää úà ìèáì åöìàð äúðòð àì íéøåçáäíéøåçáä úà âäðä òáåú äúò .úøçà äòñäá åòñðå ,äðîæää ìåèéáìéãë íîå÷îì òåñðì ìéçúä øáëù ïåéë äòéñðä éîã úà åì åîìùéùúøçà äðîæä ìèéá àåä íéøåçáä ìù åæ äðîæä úîçîù íâå ,íôñåàìàöîðå ,ñåôú øáë àåäù íäì øîàå íòéñäì åäåðéîæäù íéùðà ìùíúåàá äòéñðä éîã ìù ãñôä åì äîøâ íéøåçáä é"ò äðîæää ìåèéáù

.åúðòèá âäðä ÷ãåö íàä ,úåòù

ע"בתשובה: ע"ו דף מציעא בבבא איתאוהטעו האומנין את השוכר תניאלהם אין אותם הטעה בעה"ב או בעה"ב אתהלכו שלא בד"א תרעומת אלא זה על זהפועלים תבואה מצאו ולא חמרים הלכו אבלשכרם להם נותן לחה כשהיא שדה ומצאוריקן לבא טעון הבא דומה אינו אבל משלםובביאור ע"כ. ובטל, ליושב מלאכה עושהבתוס' יעויין הלכו ללא הלכו בין החילוק

להם)שם אין אם(ד"ה תלוי דהכל שפירשועבודה לקבל הפועל יוכל בעה"ב בו כשחזרלו גרם דאם לא, או אחר מעביד אצלדינא משום לשלם חייב מובטל שיהיהדמילתא אורחא הלכו ולא והלכו דגרמי,שלא הוא דמילתא אורחא דבהלכו נקטזה ולפי יעויי"ש. מלאכה, עוד למצוא יוכלובסיבתם נסיעה הפסיד שהנהג כיון בנידו"דנסיעה למצוא יכול הנהג אם א"כ תלויחייבים למצוא יכול אינו ואם לא, או אחרת

בטל. כפועל לו לשלם

שכתבאמנם ב' בסימן שם ברא"ש יעוייןהפסד להם נגרם דאם כתוס'

אם אף הלכו דאם שם והוסיף חייב, בסיבתוכפועל לשלם חייב הפסד להם נגרם לאוביאור מלאכה. כתחילת הוי דהלכו בטלדנקנה בפועל קנין הוי דהלכו דבריובטור זה דין והובא המלאכה. בתחילתוז"ל ב', - א' סעיף של"ג סימן ובשו"עאת והטעו הפועלים את השוכר השו"ע:זה להם אין אותם הטעה בעה"ב או בעה"בהלכו בשלא בד"א תרעומות, אלא זה עלוכו' תבואה מצאו ולא החמרים הלכו אבלדומה שאינו בטל כפועל שכרן להם נותןלבטל, מלאכה ועושה ריקן לבא טעון הבאבשלא תרעומות אלא עליו להם שאין בד"אלהשכיר יכולים היו בשלא דוקא הלכואם אבל זה בעה"ב כששכרם אמש עצמםכלל נשכרים אינם ועכשיו אמש נשכרים היושכרם להם ונותן להם האבוד כדבר ה"זהיו שלא אע"פ הלכו ואם וכו', בטל כפועללהם נותן אמש עצמם להשכיר מוצאיםאינם שעכשיו והוא בטל כפועל שכרםשישכירם מי מוצאים אם אבל כלל נשכריםואם תרעומות אלא להם אין בשכירותובפחות אלא נשכרים להיות מוצאים אינם

נועםאמרי עד רזסימן

מבואר הרי עכ"ל. הפחת, להם משלםבסמ"ע וכן הרא"ש, כשיטת השו"ע שפסקדשיטת כתבו י"א ס"ק ובש"ך י"א ס"קז' בס"ק שם ובסמ"ע להלכה. היא הרא"שבטל פועל שומת שביאר הטור לשון הביאזו למלאכה עצמו שהשכיר מי שמין וז"ל:כמה משוי להביא חמורו שהשכיר מי וכןלבא בטל לישב משכרו לפחות רוצה היה

עכ"ל. משכרו, לו ינכה וכך ריקן

לנסועולפי"ז התחיל וכבר הואיל בנידו"דכהלכו חשיב הבחורים לכיווןוכנ"ל. במלאכה כהתחילו דהוי הפועליםהנהג טענת שלפי דידן דבנידון ובאמתלו לשלם חייבים א"כ אחרת, עבודה הפסידלא לבסוף שהנהג ומאחר הלכו, בלא גםוהשומא בטל, כפועל רק שכרו א"כ עבדכתוב שמצא שם הט"ז כתב בטל פועל בדיןדאמרי היכא בהג"ה כתב וז"ל: ישן בקובץחצי היינו בטל כפועל דנוטל חכמיםוכן רש"י בתשובת נמצא וכן השכירותיעויי"ש. ר"ח בשם זרוע אור מייתיפועל דכל נראה הנז' הטור מדברי ובפשוטוקשה שמלאכתו שיש לגופו אותו שמיןשעבודתו ויש בטל לישב מאוד וחפץ מאודולדברי בטל, לישב הרבה מוריד ולא קלהצריך בנידו"ד אמנם חצי. מקבל תמיד הט"זשהיה הדלק הוצאות את להפחית עכ"פנסע שלא ועתה נוסע היה אם להפסיד אמורשל הבלאי את וכן זה, דלק הוציא לאט"ז לפי הפועל של הטרחא ואת המכונית,שנראה כפי הטור ולדעת חצי, ישלמווכנז' הטור דברי שהביאו מהפוסקים להלכה

לטרוח במקום לנהג שוה כמה ישומוולנוח. בביתו לשבת למרחקים ולנסוע

שהריועתה ישלם מהבחורים מי לדון יששני משום נוצר הנסיעה ביטולדרק פשוט ונראה שהצטרפו. הבחוריםביניהם לחלק יצטרכו בחורים העשרהע"י הטנדר את הזמינו הם שהרי זה תשלוםוהם שלוחם היה שהוא מתוכם בחורדנחשב נמצא שליח ע"י ביטלוהוהבחורים שני אבל העשרה, כל שביטלוהושהנסיעה אף על אליהם שהצטרפושהרי מלשלם פטורים הם בגללם התבטלההתחייבו ולא מתחילה אותו הזמינו לא הם

בהשכרתו. כלום

המופיעאמנם מהתאריך רב זמן עבר אםהיטב לבדוק יש השיק, גבי עליש רמאות שמא או נפרע הוא שמא אחריוס"ט ס"א בסימן ברמ"א כמבואר בדבר,לב"ד יש ישן, שטר כל וכן בזה"ל: שכתבבו שכתוב אע"ג אחריו, ולפשפש לחקורהשטר, נגד טענה שום הנתבע יטעון שלאהכי אפילו ובשבועה, בחרם עליו וקבללהוציא כדי זה, אחר לחקור צריך הב"ד

עכ"ל. לאמיתו, הדין

לדינא: העולהìèá ìòåôë âäðì íìùì íéëéøöã äàøðìù éàìáå ÷ìãä úåàöåä éå÷éð øçàììë ïéá ÷ìçúé íåìùúäå ,úéðåëîäåôøèöäù íéðùäå ,íéøåçá äøùòä

.íìùìî íéøåèô

נועםאמרי שאלה הלכות רח

שאלה הלכותעה סימן

בשואל מלאכה מחמת מתה פטור בגדרי÷çåãéשאלה: éãë êåúå äá ùîúùäì éãë åøéáçî äçã÷î ìàù íãà

ïëå .÷æðä øåáò íìùì áééç íàä ,äçã÷îä ùàø øáùð åëøãëåúòéñðá íéðáà åéìò å÷øæå áëø ìàùáå ,åãéî äìôðå ñåë ìàùá ïåãì ùé

.÷æðä øåáò íìùì áééç íàä

דמתהתשובה: מדינא מיפטר בפשוטובואי אחר אולם מלאכה, מחמתבגדר נחלקו דהראשונים חזיתי הקודש אלאם בהאי ונסתפקתי מלאכה, מחמת מתה

הספק. צדדי ונבאר יפטרמציעאא. בבא בגמרא צ"ו:)איתא אמר(דף

מחמת בשר כחש מבעיא לא רבאמחמת מתה אפילו אלא דפטור, מלאכהלאוקמיה לאו ליה דאמר פטור, נמי מלאכה

ע"כ. שאילתה בכילתאהיאוהקשו טענה מה והריטב"א הרמב"ן

שאילתא, בכילתא לאוקמה לאו זוובמידה להשתמש, לך נתתי נמי הכי דאיןדמתה מהיכא גרע וכי תשלם, שיתקלקללי מה המות מלאך לומר יש דאז מאליהוז"ל: ותירצו ויתחייב. התם לי ומה הכאלא אבל באונסים חייב ודאי דשואלבה פשע משאיל וכאן דמשאיל, בפשיעהלסבול יכולה אינה והיא למלאכה שהשאילודהיכא מדבריהם מבואר עכ"ל. אותה

כל כדין השואל חייב פשע לא שהמשאילהיה שלא דידן בנידון זה ולפי שחייב, אונסעומדת המקדחה אם לבדוק יכולת למשאילהשואל לבדיקה, ניתן לא זה דדבר לישבר

לשלם. חייב

קושיאאולם על אחר תירוץ כתב ברשב"אבשטמ"ק דבריו והובאו דףזו, (ב"מ

טעמיהצ"ו:) עיקר דהיינו לי נראה וז"ל,לחבירו פרה דמשאיל מאן דודאי דרבאלאכחושיה דעבידא ידע מידע למלאכהשאלה בכילתא לאוקמה דלאו בבשרא,וכיון בכחשא מעיקרא ליה שם לא ואפ"המלאכה מחמת במתה אף קפיד, בכחש דלאולי ומה כולה קטלא לי דמה קפיד לא נמישבכל מדבריו מבואר ע"כ. פלגא קטלאהשואל פטור כחשא או מלאכה מחמת מתהפשיעתו, בגלל ולא המשאיל, מחילת מחמתמלשלם. השואל פטור דידן בנידון זה ולפיהיה מסברא שהרי בדבריו, הביאור ובעצםעד הכחש על המשאיל שמחל לומר מקום

נועםאמרי עה רטסימן

שמתה היכא ולא החפץ את שמחזיר כמהוהמשאיל שהואיל הרשב"א חידש הבהמה,על גם מחל בשימוש, השואל את הגביל לאשאינו כחש כל שהרי המלאכה, מחמת מתהקטלא לי מה שכתב וזה כמתה, הוי חוזראמדו חז"ל ובכך פלגא קטלא לי ומה כולה

האדם. את

הרשב"אב. וכן והרמב"ן הריטב"א בדבריהרמב"ם דברי הובאו לעיל הנזכריםהיינו מלאכה מחמת מתה ופירוש וז"ל,

אובצנא, מחמת עייפות)שמתה ולא(פי'מתה דאנן מלאכה, עושה בעודה שמתהלא במלאכתו מתה אמרינן, מלאכה מחמתבשעת מתה שכתב והרמב"ם אמרינןנראה הרשב"א, עכ"ל מחוור אינו מלאכה

לרמב"ם משאלה)כוונתו א' הלכה א' (פרקכלים השואל אםוז"ל: אבל וכו' בהמה או

ומתה בה לחרוש מחבירו בהמה שאלמתה אם אבל פטור, זה הרי חורשת כשהיאוכו' בה שחרש אחר או בה שיחרוש קודםבדבריו מבואר ע"כ. לשלם חייב זה הרימלאכה מחמת במתה שואל של שהפטורסברת מה וצ"ע מלאכה, בשעת דוקא הואעל תמה שם המגיד והרב בזה. הרמב"םכסברת שהעיקר וכתב בזה הרמב"ם דברימלאכה מחמת דאנן והרשב"א הרמב"ן

קאמרינן. לא מלאכה שעת קאמרינן

הרמב"םובלחם דדברי הקשה שם משנהכתב ד' בהלכה שהרי אהדדי, סתריפטור המלאכה מחמת בשרה כחש ז"ל:מלאכה שמחמת השומרין, שבועת וישבעהרשב"א כמו ברמב"ם מבואר ע"כ. כחשה

ולא מתה מה מחמת תלוי דהכל והרמב"ןדברי שלפי שם וכתב מלאכה, בשעת

תכ"ו)הריב"ש הרמב"ם,(סימן מתורץשבעינן ליה שסבירא הרמב"ם בדעת שביארמלשון וכדמוכח מלאכה, מחמת מתהוכמו בשעת, ולא מחמת דקתני הגמרא

הרמב"ם ד')שכתב אך(בהלכה לעיל, כנזכרמחמת דהוי נדע איך הוקשה לרמב"םבשעת מתה שאם כתב זה ועל מלאכה,אבל מלאכה, מחמת דהוי תלינן מלאכהדהוי נדע כן אם אלא חייב מלאכה אחרקולא יש פירושו ולפי המלאכה, מחמתעל אף מלאכה בשעת במתה קולא וחומרא,המלאכה שמחמת סימנים ראינו שלא פיוחומרא מתה, המלאכה שמחמת תלינן מתהדבעינן חייב מתה אם מלאכה שלאחרזה לפי המלאכה, מחמת שמתה הוכחהדכתב מלאכה בשעת במתה מחמיר הרמב"ןמהמלאכה עייפה שהיתה ראינו אם רק

פטור. גוונא בכל ולרמב"ם פטור,

המקדחהולפי שנשברה דידן בנידון זהלדעת השואל פטור המלאכה בשעת

הרמב"ם.

קבאוהנה בקונטרס יואב חלקת בספרל"ג)דקשייתא על(קושיא הקשה

בנדה מגמרא הרמב"ם נ"ט.)דברי (דףמחברתה חלוק שבהשאילה שם דמבוארהיכא ורק לכבסה, חייבת נדה ופירסההכתם עם אותו שקיבלה לתלות שיכולהבשעת שמתה כל הרמב"ם ולדעת פטורה,מחמת שלא אפילו השואל פטור המלאכה

בצ"ע. ונשאר המלאכה

נועםאמרי שאלה הלכות רי

שפיר,ולפי אתי ברמב"ם הריב"ש ביאורלא שהרי השואל חייב ודאי שבזהדמי ולא מלאכה, מחמת דהוי לתלות שייךמילתא הוי נדה שפירסה מה שהרי למתה

בבגד. מהשימוש אחריתי

והרמב"ןולפי הריטב"א לדעת גם המבוארנדה שפירסה מה שהרי לכבסו, חייבתכחש הוי ולא המשאיל, בפשיעת תליא לא

גופה. הלבישה מלאכת מחמת

ש"מ)בטורג. הרמ"ה,(בסימן דעת הביאבדרך לילך בהמה מחבירו ששאל היכארעות חיות או ליסטים עליו ובאו ידוע,מלאכה, מחמת מתה חשיב ממנו, ואנסוה

בב"מ מהגמרא ראיה ע"ב)ואייתי (צ"ולצוד מחבירו שונרא דשאיל מההואמחמת ומתה עכברים הרבה ואכלה עכברים,וצריך מלאכה. מחמת מתה דהוי האכילה,

בסמ"ע וראיתי ראייתו, מה סעיףביאור (ש"מהעכברים,ח') אחר לרדוף שהשאילה שכתב

שמתה פי על אף ראייתו, מאי מובן זה ולפימחמת ולא עכברים שאכלה מחמתהכי העכברים, אחר מהרדיפה שהתעייפהשהגדר מדבריו ונראה ליסטים. באנסוה נמיהיה לא שאם הוא, מלאכה מחמת במתהוהיום האונס, בא היה לא במלאכה עוסקחשיב במלאכה, שעסוק בזמן האונס שבאבזה פליג והרא"ש מלאכה, מחמת שפירהשואל חייב ליסטים דבנטלוה ליה וסביראאע"פ מלאכה מחמת מתה חשיב ולאמילתא ליסטים מקום מכל במלאכה, שעסוקבשביל לא שם היה אם שאף היא, אחריתידבההוא ראייתו ודחה נגנב, היה המלאכה

שיצוד מנת על שלקחו מיירי שונראוהכל יאכלם, או יהרגם אם בין עכבריםבהמה לשאל ודמי חשיב צידה בכללהדרך מחמת והתעייפה אחד יום למהלך

ומתה.

האונסמבואר שיהיה סגי דלא מדבריואלא במלאכה, שעוסק בשעהוהרמ"ה המלאכה, מחמת שיהיה צריךבשעה בה והאונס שהואיל ליה סביראמחמת שלא אפילו במלאכה שעוסק

פטור. המלאכה

לרא"שובגדרי מלאכה מחמת מתהאפרים במחנה מצאתי ולרמ"ה,

ופקדון שאלה פ')בהלכות דהרמ"ה(עמודידע משאיל דכל הרשב"א כדעת ליה סבירא

ו ומחיל, בהמתו קטלאדמתכחשא לי מהידע נמי והכא פלגא, קטלא לי ומה כולאליסטים יש השואל שהולך שבדרך המשאילכן גם נימא קשה זה לפי זה, על ומחילהמשאיל ידע שהרי פטור, מאליה שמתהדבדברים ליישב ונראה המות, מלאך שישסליק החפץ, של השאלה מחמת שנגרמיםמה מוחל, זה ועל שמשאיל בשעה אדעתיהלי מה ביה דאמרינן המות במלאך כן שאיןאדעתיה אסיק לא זה על התם, לי ומה הכאלשלם. השואל חייב ולכן שמשאיל, בשעההרשב"א, כדעת ליה סבירא שהרמ"ה ונראהליה סבירא בהכרח לא הרשב"א אבלדברים רק דמחיל לומר דיש כהרמ"ה,עצמו, החפץ של החסרון מחמת שנגרמולהביא ויש המות. למלאך דמי וליסטיםלשו"ע בהגהתו שלמה מהחכמת לזה ראיה

נועםאמרי עה ריאסימן

ג') סעיף ש"מ הרמ"ה(סימן כדעת שהוכיחקמא בבבא ד:)מהגמרא לרב(דף דפריך

ותירצו והגזלן, הגנב שנה לא למה אושעיארש"י ופירש והשואל, חנם שומר קתני האשטען כגון גניבה שייך נמי דהתם וז"ל: שםואמרינן בידו, היא והרי הימנו שנגנב

ס"ג:)במרובה כגנב,(דף גנב טענת דטועןהכא דנקט והא כגזלן, גזלן טענת וטועןביה משכחת לא דהא דוקא, לאו שואלטענת בטוען ולא גנב בטוען לא דנפטרוהשתא עכ"ל. בכולו חייב שהרי גזלן,ביה דשייך השואל דנקט שפיר אתי לרמ"הדגנב דאמר למאן מזויין ליסטים טענת טוען

החושן בקצות ועיין סק"ג)הוא, ש"מ (סימןכתב בחידושיו שם והרשב"א כן, שכתבעיי"ש, שם ראשון לתירוץ רש"י כדעתכדעת אלא כהרמ"ה ליה סבירא דלא מוכח

וכמבואר. הרא"ש

פשעולדעת לא הכא אמנם הרא"שמתה לא בהמתו שהרי המשאיל,לקחו שהליסטים מחמת אלא הדרך מחמתדין שפיר ואתי השואל, חייב ולכך אותה,שהובאו והריטב"א הרמב"ן לביאור זהלא שהרא"ש אפרים המחנה וכתב לעיל.הרמ"ה ראיית מדדחה כהרמב"ן ליה סביראכדברי פשוט קאמר ולא אחרת בדרךהרא"ש בדעת לבאר שם וכתב הרמב"ן,טעות, דמקח דין כמו הוי שואל שדיןהמות מלאך ע"י מתה אם בהמה דהקונהזה שאין טעות מקח הוי לא שקנאה, לאחראם כן שאין מה גופא, בבהמה חסרוןוכדו'. איבר חסרת או טריפה נמצאת

התחייבלפיכך קנין, כשעשה בשואלשאין מה מאליה, ובמתה באונסיםבטעות קנין הוי מלאכה, מחמת מתה אם כןשלא למפרע אגילאי שהרי השואל, ופטורבעבורה ששאל זו למלאכה ראויה היתהליסטים כשבאו ולכן קנין, עשה לא זה ועלשהרי טעות כמקח חשיב לא ואנסוה בדרךדעת ולכן הבהמה, בגוף החסרון אין

השואל. שחייב הרא"שג')השו"עד. סעיף ש"מ כדעת(בסימן פסק

פטור בדרך ליסטים דבאנסוה הרמ"המלאכה, מחמת מתה שפיר דחשיב השואל,השואל דחייב הרא"ש כדעת כתב והרמ"אאף שהרי מלאכה, מחמת מתה חשיב ולאאונס לה שיבוא אפשר הדרך הליכת בלא

כזה.דעתולפי אפרים המחנה שביאר מה

נמצא הרשב"א, כדעת הרמ"הוהרמ"ה הרשב"א כדעת השו"ע שפסקכמו שפסק והרמ"א מחילה, מטעם שפטוראך הרמב"ן, לדעת אף נכון דינו הרא"שהמחנה שכתב כמו הוא גופיה הרא"ש דעתשכתב, שם מהש"ך נראה וכן הנ"ל, אפריםחייב שבליסטים להלכה עיקר לו דנראהלפי שהרי הרמ"א, שפסק וכמו השואל,אתי מלאכה מחמת מתה בגדר הרמב"ן טעםשבאו בזה המשאיל פשע לא שהרי שפירלשלם, שחייב כהרמ"א פסק ולכך ליסטים,

כהרמב"ן. דהרמ"א קמן הרישפסקלפי השו"ע לדעת דידן בנידון זה

ליה סבירא שהוכחנו, וכפי כהרמ"הכהרשב"א, מלאכה מחמת מתה בביאור

נועםאמרי שאלה הלכות ריב

פטור המשאיל פשע שלא אף גוונא שבכלמחילת משום מלאכה מחמת במתה השואלהמקדחה של בנידון נמי הכי המשאיל,שפסק הרמ"א לדעת אבל השואל, פטורדהוי אפרים כמחנה הביאור אם כהרא"ש,יהיה דידן בנידון גם כן אם טעות, כמקחטעות, כמקח דהוי השואל, פטורשעומדת מקדחה שקיבל נמצא שכשנשברהמטעם הש"ך כמו הביאור אם אבל לישבר.הרמב"ן טעם עיקר שנקט דהיינו הרמב"ן,השואל, פטור המשאיל שפשע היכא ורקיכל לא שהרי המשאיל פשע שלא והכאחייב לישבר, עומדת המקדחה אם לדעתוהוי שבתורה, אונסים ככל לשלם השואלאצל מתה שהיתה פי על אף שחייב כמתהלי ומה הכא לי מה המות דמלאך המשאיל,אצל שגם פי על אף נמי הכא התם,חייב. המקדחה, נשברת היתה המשאיל

תרומתויעויין בשם שהביא שם בש"ך עודמחבירו, מלחמה כלי בשאל הדשןזינו, כלי ממנו ונלקח במלחמה ונשבהזה שדין וכתב מלאכה, מחמת מתה דחשיבשלדעת והרמ"א, המחבר בדעת תלויחשיב שבליסטים כהרמ"ה שפסק המחברבאו ליסטים שהרי מלאכה מחמת מתהעל הב"י שכתב וכמו בדרך, שהיה בגללולא בדרך מצויים שליסטים הרמ"ה דבריממנו נלקחו זיין הכלי נמי והכא בעיר,אבל בשבי. ונפל במלחמה שהיה זה מחמתומטעם כהרא"ש שפסק הרמ"א לדעתבפשיעת נגרם שהוא בדבר שרק הרמב"ן,זה בנידון כן אם השואל, פטור המשאיל,

כמו לחם שלא הלוחם מחמת הוא החסרוןנשברה. שהחרב בגלל ולא שכנגדו, זה

דהשו"עוהנה מלישנא דייק הנתיבותבאותו ליסטים עליו ובאו שכתבחשיב ממנו, ואנסוה רעות חיות או הדרךואנסוה ומדקתני מלאכה, מחמת מתה שפירליסטים ידי על לא נגנבה שאם משמעהוא, לחלק והטעם השואל, חייב מזוייןשנגרם דבר שרק ליה סבירא שהרמ"העסק לא ואם במלאכה שעוסק מחמתבליסטים רק הלכך קורה, היה לא במלאכהבמקום באים ולא בדרכים רק שמצוייםיש רגילה גניבה משא"כ הרמ"ה, פטר ישוב

מהב"י נראה וכך ישוב, במקום (בבדקגםהרמ"ה.הבית) דברי על

שייךונראה מצוי בדבר דרק השו"ע לדעתליה סבירא שהרי דהרמ"ה, דינאומחל, דידע מחילה מטעם דהוי כהרשב"אוכך אדעתיה אסיק לא מצוי שלא ובדברהיינו ידוע", "דרך מהלשון מדויקליסטים שם שמצויים ידע שהמשאיל

וכמבואר.תוךנמצא המקדחה שנשברה דידן דבנידון

מתה דהוי פטור לשו"ע שימוש, כדילא הש"ך דעת לפי ולרמ"א מלאכה, מחמתאיך לדון ויש מלאכה. מחמת מתה חשיבשהרי מלאכה, מחמת שמתה השואל ישבעודמי מלאכה, מחמת מתה הוי לא לרמ"אידע שלא דהיכא הש"ך שכתב למה לכאורהאמרינן מלאכה, מחמת מתה אם השואללישבע יכול שאינו דמתוך לשלם שחייבמיירי דהתם דמי, דלא נראה אמנם משלם.

נועםאמרי עו ריגסימן

יכול לא ולכך המציאות היה איך שמסופקאיך שיודע הכא כן שאין מה לישבע,כן אם דדינא ספיקא יש ורק המציאות,ספיקא יש לנו ואם עובדא, הוה שכך ישבעיכול שאינו מתוך ביה אמרינן לא דדינאשהקצות בס"ד ומצאתי משלם, לישבע

ד')החושן אות ש"מ זה.(סימן כחילוק כתב

לדינא: העולה.àéãé ìò äçã÷îä äøáùðù äø÷îá

úòãì ,çåãé÷ä éãë êåú ìàåùä,íìùìî øåèôù äàøð ò"åùääéì àøéáñ íà à"îøä úòãìå÷åñôì ê"ùä áúëù åîëå ï"áîøäëïë íàå ,ï"áîøä íòèî à"îøäëéøäù ,íìùì ìàåùä áééç äæ ïåãéðáøáã ÷åãáì ìéàùîä ãéá äéä àìòùôù øîåì êééù àìå ,äæäðçîä øåàéá éôì ìáà ,ìéàùîä

äæ éøäù ìàåùä øåèô ,íéøôà.ìéòì øàåáîëå úåòè ç÷îë

.áúåúùì ñåë åøéáçî ìàùù íãàìôðå úåúùì úðî ìò ñåëä äéáâäåàì äæå ìéàåäù äàøð ,ñðåàá åãéîìéàùîäã äéúòãà ÷éñà àìå çéëùò"åùä úòãì íâ ,ìçîå òãé àîéðãéîã àìå ,íìùì ìàåùä áééçúòãì ù"ëå øàåáîëå íéèñéìì

.áééçã à"îøä

.âòåñðì áëø åøéáçî ìàùù íãàìò íéðáà íé÷øåæù äòåãé êøãáøåèô ò"åùä úòãì ,úåéðåëîúîçî áëøì ÷æð íøâð íà ìàåùä,êøã åúåàá åúòéñðá íéðáàä ú÷éøæ,íìùì ìàåùä áééç à"îøä úòãìåúîçî äúî íòèî øèôéî àìå.äéôåâ áëøá ïåøñç ïéàù äëàìî

עו סימןבשואל עמו בעליו של פטור בגדרי

øéàùäåשאלה: ,åá ùîúùäì éãë íééåñî õôç ïåòîùî ìàù ïáåàøõôçä øåáò ïåçèáå ïåëùîë ùîùéù çåúô ÷éù ïåòîù ãéáäìàùä ïîæ êåúáå ,åá ùîúùäå åúéáì õôçä úà ç÷ì ïáåàø .ìáé÷ùìàùåîä õôçä íò úéáä úìåëú ìë úà äúìéëå åúéáá ä÷éìã äöøôáééçù ìàåù ïéãë õôçä øåáò íìùéù ïáåàøî ïåòîù òáåú äúò .åãéáïåòîù éøäù "åîò åéìòá" ïéãî øåèô àåäù ïòåè ïáåàø åìéàå ,ïéñðåàá

.éî íò ïéãä ,äìàùä ïîæ ìë êùîì ÷éùä úà åì øîåù

ב"מתשובה: במסכת במשנה (דףגרסינןוצ"ד.) הפרה את שאלהשואל

כך ואחר הבעלים את שאל עמה, בעליהאם שנאמר פטור, ומתה הפרה את שאל

נועםאמרי שאלה הלכות ריד

הפרה את שאל אבל ישלם, לא עמו בעליוומתה שכרן או הבעלים את שאל כך ואחרעכ"ל ישלם שלם עמו בעליו שנאמר חייב,

ברמב"ם הובא זה ודין ב'המשנה. (פרקא') הלכה ופקדון שאלה פסקמהלכות וכן

א')השו"ע סעיף שמ"ו זה(סימן ולפי יעו"ש.ואחר החפץ את לקח ראובן אם לחלק ישליכא ודאי בזה לשמעון, השיק את נתן כךהשיק, את קודם נתן ואם עמו, בעליו דיןשהיה נמצא החפץ, את קיבל מכן ולאחרמקום יש ובזה השאלה, בשעת עמו בעליודוקא איירי עמו בעליו דין דשמא לחקורהכא וא"כ השואל, לצורך פעולה כשעושהלו שישמש עצמו לצורך השיק את שתופסשמא או עמו, בעליו חשיב לא כמשכון,חשיב חברו בשל פעולה שעושה דכל נאמרחברו שיק תופס הרי נמי וכאן עמו, בעליו

בידו.

בשיקויש שייך לא זה דנידון להקדיםכאן דאין בלבד, למוטב שכתבובו אין דבסוף כיון לשואל, כלל שמירהכלל, בו צורך אין ולשואל שימוש, יותריש שלשואל פתוח בשיק הוא דידן ונידוןולכן בעתיד, לצרכיו בו להשתמש צורך בונידון בשיק ראובן דתפיסת לדון יש

שמעון. עבור כשמירה

ד)הרמ"אוהנה סעיף שמ"ו הביא(בסימןלו תפס אם וכן וז"ל: המרדכי דברי

אוכף)השייטעגרב בהמתו(פי' לתקנת הויופירש עכ"ל. בבעלים שאלה מקרי ולא

סק"ו)הסמ"ע יעלה(שם דאם בהמתו, לתקנתיכאיב השטעגרייב תפיסת בלא הבהמה על

שעושה דפעולה קמן הרי עכ"ל. להלהכאיב לא כדי עצמו להנאת המשאילחשיב לא השואל בשביל ולא לבהמתוכדי השיק מחזיק הרי נמי והכא עמו, בעליוובטוח שקט ויהיה כבטחון לו שישמשיאבד באם גבייה אפשרות לו שתהיהעמו. בעליו נחשב לא וממילא החפץ,

מייריאכן דהרמ"א לחלק, יש עדייןבזה ואין הבהמה לצורך כן שעושהעל יעלה כך בין שהרי לשואל, כלוםהכא אבל לו, מועילה לא והתפיסה הבהמהשל השיק את הוא שומר מקום מכל

השואל.

בשו"עוהיה וקיי"ל דהואיל לומר מקוםא') סעיף ש"א שמירה(סימן דאין

המשפט בנתיבות ופירש (סימןבשטרות,ל"ד) ס"ק משמירה,רצ"א מיעטיה דרחמנא

אם אפילו ופטור כלל שומר דאינו היינוהיינו דפטור עמו דבבעליו וכתב ידו, שלחשומר חשיב מקום ומכל מלשלם, רקבעליו חשיב לא לכאורה זה ולפי יעו"ש.משועבד הוא דאין שטר, כששומר עמודלגבי נראה מקום מכל כלל, לו לשמוראלא משועבד שיהיה דין אין עמו בעליובעבור פעולה עושה שהוא המציאות עצםחשיב השיק, לו דמחזיק הכא וכמו השני,

בשו"ע וכנזכר עמו, סעיףבעליו שמ"ו (סימןוהשקהו,א') מים השקני לו אמר שאפילו

עצם להשקותו, משועבד שאינו דאףהכא עמו, בעליו חשיב שהשקהו המציאותאת לו ומחזיק ששומר דידן בנידון נמיאת שרוצה איירי הכא שהרי ועוד השיק,

נועםאמרי עו רטוסימן

גופו השיק של עצמו והנייר חזרה, השיקהיינו בשטרות שמירה שאין הדין וכל ממון,לא עצמו השטר ואת בשטר, שנקוב בשוויצריך הכא אבל צלוחיתו, פי על לצור צריךלהסתפק יש מקום ומכל השיק, את הואלו שישמש עצמו להנאת כן עושה שהרי

החפץ. עבור כעירבון

שליט"אוהנה פלדמן אליהו רבי הגאוןבגמ' דגרסינן במאי דתלוי לי אמר

מציעא בבא פ"א.)מסכת שמור(דף רבנן תנווכו' והשאילך השאילני לך, ואשמור ליואמאי ופריך לזה, זה שכר שומרי נעשודאמרי ר"פ ומשני היא, בבעלים שמירהע"כ. למחר לך ואשמור היום לי שמור ליהרש"י בזה נחלקו הגמ' שאלת ובביאור

רש"י היא)והרמ"ה, דבעלים שמירה (בד"הששניהם לך ואשמור לי אשמור דקאי פירשכליך השאילני אבל זה, של במלאכתו זהשל בעלים כאן אין כליי, לך אשאיל ואנידס"ל הרי יעו"ש, שומר של במלאכתו חפץבזה ליכא ואשאילך דבהשאילני לרש"יהמשפט בנתיבות ויעויין עמו. דבעליו דינא

סק"ב) ש"ה דמה(סימן כיון הטעם דפירששלו הנאה כל שהרי לעצמו רק הוא ששמרוהשיק את ששומר דידן לנידון ומינה עכ"ל.ערבון לו שיהיה כדי עצמו הנאת לצורךעמו, בעליו חשיב לא החפץ, על ובטחון

הנ"ל. רש"י לדעת וזה

בטוראבל שהובא ש"ה)הרמ"ה פירש(סימןבבעלים שאלה אמאי דפריך הגמ' אתולדבריו ואשאילך, אשאילני גבי גם הוא,שעושה אף בבעלים שמירה שפיר חשיב

את הוא שומר מקום דמכל עצמו, להנאתחשיב דידן לנידון ומינה השני, של החפץ

עמו. בעליו שפירהלכההרמב"םוהנה שכירות מהלכות י' (פרק

דאףב') הרמ"ה, כדעת פסקוכן עמו, בעליו חשיב ואשאילך בהשאילניהשו"ע דעת וכן המגיד, הרב שם כתב

ו')לדינא סעיף ש"ה דהשאילני(סימןבבאר הוא [וכן עמו, בעליו חשיב ואשאילךדעת הביא שם הרמ"א אכן סק"ח], הגולהנמצא בבעלים, שמירה מיקרי דלא החולקיםוהרמ"א, השו"ע בפלוגתת תלי דידן דבנידוןולדעת עמו, בעליו מדין פטור השו"ע לדעת

שואל. מדין באונסים חייב הרמ"אנידוןאכן בין לחלק מקום היה מסברא

מכל דהתם ואשאילך, להשאילני דידןמ"ד איכא ולכן חברו בחפץ משתמש מקוםהכא כן שאין מה עמו, בעליו חשיב דלאלהשאיל ולא המשכון את לא צריך הוא איןכדי הוא השיק, את ששומר מה וכל לחברו,ממנו, החפץ את לשאול לשואל לאפשריש ולכאורה להנאתו. חשיב לא ולכך

שם הרמ"א מדברי כן ו')להוכיח (בסעיףחשיב לא והשאילך דהשאילני דפסקז' בסעיף מקום ומכל בבעלים, שמירה

המהרי"ק דברי את קכ"ה)הביא דאם(שורשחשיב דשפיר חפץ, ושאל משכון הניחביד היה שהמשכון היכא עמו בעליו

אחר. אדם ביד ולא המשאילבסמ"עאכן מהמבואר זה יסוד לדחות יש

בש"ך(שם) הגר"א(שם)וכן ובביאורסק"ה) אף(שם כן כתב דהרמ"א דכתבו

נועםאמרי שאלה הלכות רטז

דהשאילני כהרמ"ה, שפסק השו"ע לדעתמקום מכל בבעלים, שמירה חשיב ואשאילךבזה המשאיל, ולא שומר אחר דאדם היכאלהדיא הוא וכן בבעלים, שמירה חשיב לא

קכ"ה)במהרי"ק לפי(שורש נמצא יעו"ש.חשיב משכון קיבל דאם זה דדין דבריהםוהרמ"א השו"ע במחלוקת תלוי עמו בעליולדין ואשאילך דהשאילני דין מדדימוהרמ"א ולדבריהם משכון, וקיבל דהשאילואשאילך דהשאילני לדיעה רק קאי במשכוןברמ"א שם וכדמוכח בבעלים שמירה חשובשיק דין ובפשוטו זו, דיעה שהביא בס"ז

משכון. כדיןשנתןויש היכא דפוטרת לדעה להקשות

עמו כבעליו דחשיב וס"ל משכון,דדרישת נאמר לא למה פשע, אם אף ופטורעמו התנה כאילו תחשב מהשואל המשכוןמתנה דקיי"ל מהא גרע ולא לו, שישלםלכאורה כאן וגם שואל, להיות חינם שומראף חייב שיהא השיק בנטילת כוונתודאם חדא בתרתי, לדחות ויש באונסין.דעת חייב, להיות עמו בבעליו שואל התנה

החושן בסופו)הקצות י"ז ס"ק רצ"א (בסימןחינם שומר דמתנה זה דדין קנין דבעינןובעליו שומרים, בד' רק שייך כשואל להיותכלל שבועה וליכא כשומר חשיב לא עמו

שם המשפט בנתיבות אכן ל"ד)יעו"ש. (ס"קשבועה דיש וס"ל בזה, הקצות על חולקוממילא שומר, דין לו ויש עמו בבעליותלוי דידן לנידון וממילא להתנות, מועילכהקצות, לי קים אמר ומצי הנ"ל, בפלוגתאברורה, אומדנא כאן דאין לומר יש ועודהיכא הוא שהמשכון ליה אמר מצי שהרי

להחזירו רוצה ואינו החפץ את לו שישהוא. ופשוט וכדו',

סק"ז)הש"ךוהנה ש"ה וז"ל:(בסימן כתבלך ואניח השאילני ליה אמר ואם

באונסים וחייב שואל הוי (ר"ןמשכון,י"ט) סימן שםבתשובה המשפט ובנתיבות ,

שמירה(סק"ג) חשיב לא מדוע הקשההתומים הקשה וכן ס"קבבעלים, ע"ב (סימן

דמייריי"ח) ותירצו הנ"ל. הר"ן תשובת עלדלא משכון, לו הניח כך ואחר ששאלויש יעו"ש. מעשה בשעת בשמירה נשתעבדושכן הגר"א מביאור דהוכחנו מאחר לעייןעל דבמשאיל במהרי"ק, להדיא כתובתלוי בבעלים שמירה חשיב אם המשכוןומנליה והרמ"א, דהשו"ע בפלוגתאדחשיב הרמ"ה כדעת הר"ן דדעת לנתיבותנאמר אם [אמנם וצ"ע. בבעלים שמירהלכו"ע דמשכון ס"ל והתומים דהנתיבותברש"י תלוי ולא בבעלים, שמירה חשיבשפיר אתי לעיל שכתבנו וכמו והרמ"ה

ודו"ק].המוציאוהואיל נפקא, לא ספיקא ומידי

לעיין ויש הראיה, עליו מחבירולו שיש מאחר מוחזק, המשאיל חשיב אםמאידך אכן בבנק, להפקידו ויוכל בידו שיקונמצא השיק, את לבטל השואל יכול גיסאוהכי בכסף, ולא בנייר רק מוחזק שהוא

מסתברא.

לדינא: העולהåøáçî àéöåîä ,ú÷åìçîá éåìúå ìéàåä

.åáééçì ïéàå äéàøä åéìò

נועםאמרי עז ריזסימן

עז סימןלזורקו המשאיל לו שאמר חפץ על שואל בחיוב

ãîòשאלה: ùåîéùä øîâá ,åá áåúëì éãë èò ïáåàøî ìàù ïåòîùèòä úà åéìà ÷åøæì úåùø åðîî ù÷éáå ïáåàøî ÷åçø ïåòîùøáòì èòä úà ÷øæ ïëà ïåòîùå êëì íéëñä ïáåàø .åì åðøéæçé êëáåèòä øåáò íìùì ïåòîù áééç íàä .åú÷éøæ úîçî øáùð èòä êà ïåòîù

.åð÷øæéù íéëñä ïáåàøù ïåéë øåèô àîìã åà ,å÷øæù íåùî

בב"מתשובה: במשנה צ"ח:)תנן (דףלו ושלחה הפרה את השואלבנו, ביד או שלוחו. ביד עבדו, ביד בנו, בידומתה שואל, של שלוחו ביד עבדו, בידביד בני, ביד שלחני השואל לו אמר פטור.עבדך, ביד בנך, ביד או שלוחי ביד עבדי,הריני המשאיל לו שאמר או שלוחך, בידשלוחי ביד עבדי, ביד בני, ביד לך משלחהואמר שלוחך, ביד עבדך, ביד בנך, ביד אווכן חייב, ומתה ושלחה שלח השואל לוופירש המשנה. עכ"ל שמחזירה, בשעה

שמחזירה)רש"י בשעה וכן שלח(ד"ה אםביד או שלוחו, או ועבדו בנו ביד השואליצאה לא המשאיל, של ושלוחו עבדוהמשאיל, ליד שתבא עד שואל של מרשותוהמשאיל לו אמר חייב, בדרך מתה ואםהריני השואל לו שאמר או לי שלחהשלח המשאיל ליה ואמר וכו' משלחך

עכ"ל. פטור ומתה ושלחהליתנההרי לשואל אמר המשאיל דאם קמן

פטור זה הרי ונאבד לו ונתנה בנו בידהדין הוא ולכאורה ברשותו, עשה שהרי

וזרק עט לי זרוק לו שאמר דידן בנידוןבשו"ע נפסק דמתני' זה ודין (חו"מדפטור.

ח') סעיף ש"מ שמחזירהסימן בשעה וכן וז"ל,מדעת שלחה ואם וכו' לבעלים השואלעכ"ל. פטור ומתה אחר ידי על המשאיל

החפץאכן דזורק היכא דשאני נראהביד או בנו ביד דשולח מהיכאדאמר פי על אף חובו בזרק דהנה שלוחו,וכדאיתא הלוה חייב ונאבד חובי לי זרוק לו

גיטין מסכת ע"ח:)בגמרא זרוק(דף דתניאהמלוה, זכה למלוה קרוב לו וזרקו חובי לימחצה על מחצה חייב, הלוה ללוה קרובלי זרוק באמר לה ומוקי יחלוקו. שניהם

שם רש"י ופירש ותיפטר, ותיפטר)חובי (ד"הזרוק סתמא חובי לי זרוק אבל פטריה, דהאמאי בגמ' ופריך עכ"ל. קאמר ושומרוזרוק ליה דאמר צריכא לא ומשני למימרא,דלא לן משמע וקא גיטין, בתורת חובי ליונפסק יעו"ש. בך אני משטה ליה אמר מצי

בשו"ע ס"א)דינו ק"כ סימן וז"ל:(חו"מביד שיפרענו עד הלוה באחריות המעותבפניו זרקו ואם שלוחו, ליד או המלוה

נועםאמרי שאלה הלכות ריח

וזרקו חובי לי זרוק אמר אפילו חייב, ונאבדחובי לי זרוק לו אמר אבל חייב. ונאבדוונאבד למלוה רחוק אפילו וזרקו, והפטר,בכך הרשהו שהרי פטור לידו שיגיע קודם

ובסמ"ע לו(סק"א)ע"כ. דבאמר הטעם ביארזרוק דמסתמא הלוה, חייב חובי לי זרוקדידן בנידון זה ולפי ע"ש. ליה קאמר ושמורמקום מכל שיזרוק, הסכים שראובן אףכן ועל ישבר, שלא לשמור שמעון צריך

לשלם. שמעון חייב

שםוהנה שנא(סק"א)בסמ"ע מאי הקשהא' סעיף קכ"א בסימן מהמבואראו קטן ידי על חובי לי שלח לו דבאמרדפטור המעות ונאבדו ושלחם עכו"ם,לומר מסתבר לא דהתם ותירץ הלוה.עמהן כן גם וילך שישלח היה דכוונתוחייב זורקו דאם נמצא ע"ש. לשומרם בדרךושם פטור. בנו ביד שולח ואם לשומרו

דאם(סק"א)בנתיבות הסמ"ע על הקשהשישלח לו ואמר בצידו עומד הקטן יהיהחייב יהיה הסמ"ע לדעת ונאבד, ידו עלקרוב שהוא כיון לשמור הוא צריך שהריזה. חילוק מצאנו ולא לשמור, ויכול אליואמר אם בין הבדל דיש הנתיבות ותירץערב, מדין המלוה מתחייב שאז לאדם ליתן

לסובריםל ערב דין ליכא דאז זרוק ביןיעו"ש, ערב דין בזה ליכא לים מנה דזרוקדידן בנידון הנ"ל לנתיבות גם פנים כל ועל

שמעון חייב לאדם מסרו ולא העט את דזרקהנזק. את לשלם בינההשואל באמרי (ויעויין

כ"ז) (סימן חוב גביית עלבדיני דהקשהזרוק דבאמר הסוברים דעת לפי הנתיבות

ברמ"א וכמבואר ערב חשיב לים (סימןמנהא') סעיף חוביש"פ לי זרוק באמר כן אם ,

ע"ש). והפטר אמר שלא אף הלוה יפטר

דאייריועוד דידן דבנידון לחדש נראהאת זרוק לו יאמר אם אף בשואלכל לשלם חייב ונשבר וזרק וישבר, העטכמבואר והפטר זרוק להדיא לו אמר שלא

ס"א)בשו"ע ש"פ קרע(סימן לחבירו דהאומרשומר היה אם והפטר, לו אמר ולא כסותידדעתו דאמרינן לשלם חייב הכסות על

שם בסמ"ע איתא וכן וישלם, ,(סק"ג)שיקרעגרע דלא שחייב פשוט דידן בנידון כן אם

חייב. שהוא שבור לו מאמר

שהעטאמנם מאחר התשלום צורת לגבייכול לגמרי, נתקלקל ולא ניזוק רקההפרש בצירוף עצמו בעט לשלם שמעוןבשו"ע לן דקיימא אחר, בכסף הנזק של

ב') סעיף שד"מ סימן לשואל.(חו"מ דשמין

לדינא: העולהìëîå ,÷æðä úà íìùì áééç ïåòîù

óåøéöá åîöò èòä úà íìùì ìåëé íå÷î

.÷æðä ìù ùøôää

נועםאמרי עח ריטסימן

עח סימןפרוטה משוה בפחות שואל דין

øáòשאלה: äçéùä éãë êåú ,áåçøá éøåáéö ïåôìèá ççåùå ãîò ïáåàøèò åì ìéàùéù åðîî ù÷éá ïáåàøå ,íå÷î åúåàá ïåòîù åøéáçìëë åðéã íàä ,ïáåàø ãéá èòä ñðàðå ,ïåôìè øôñî åá áåúëéù éãë

.åøèåôì ùé àîìã åà ïéñðåàá áééçù ìàåù

שואלתשובה: כל כדין דינו בפשוטודקיי"ל וכמו באונסין, שחייבהשואל שם: השו"ע וז"ל ס"א, ש"מ בסימןבידו ונאנסו מטלטלים או בהמה מחבירועכ"ל. חייב, נשבה או נשבר או שמתה כגוןלמאי והוא כלל, פשיטא דלא באמת אמנםבר רמי בעי ע"א צ"ו דף ב"מ בגמ' דאיתאמי מהו מפרוטה פחות לעשות שאלה חמאדלמא או איכא, והא בעינן ממונא אמרינןהוא, כלום לאו פרוטה משוה פחות כל

שם וברש"י בספק. הגמרא (בד"הונשארהאומהו) באונסיה מיחייב פירוש וז"ל: כתב

הגמ' ספק רש"י דלשיטת ומבואר ע"כ. לא,כששאל באונסין מתחייב שואל האם הואאו פרוטה משוה פחות של לשימוש החפץ

שם וברא"ש א')לא. כרש"י(בסימן ביארשואל, בחיובי מחוייב אינו דמספק ופסקולפי"ז י"ב, סעיף שמ"ו סימן בטור הוא וכןמספק. האונסין על פטור ראובן דידן בנידון

שאלהאכן בהלכות לרמב"ם ציין שם בב"יהשואל וז"ל: שכתב ה"ט פ"ב ופקדוןפחות בה לעשות וכו' בבעלים הבהמה אתשאלה ספק אלו כל הרי פרוטה משוה

דלרמב"ם ביאר שם משנה ובמגיד בבעלים.באונסין להתחייב גמור כשואל חשיב ודאיוכל פרוטה, משוה פחות של בשימוש אףשל הפטור לענין רק הוא הגמרא ספק[ואילו לא. או בכה"ג איכא אי עמו בעליושואל כלל חשיב אי הוא דהספק לפרש"יעמו בבעליו א"כ לא, או באונסין להתחייבספק כל אין זה על שהרי שפטור ודאיאו חייב ראובן אם דידן דנידון נמצא בגמ'.]בביאור והרמב"ם רש"י בפלוגת תליא פטורולרמב"ם מספק פטור דלרש"י הגמ', ספק

חייב.כתבוהנה י' סעיף שמ"ו בסימן השו"ע

בה לעשות או וכו' פרה שאל וז"לואין ספק זה הרי וכו' פרוטה משוה פחותט"ז ס"ק שם ובסמ"ע עכ"ל. מידו, מוציאיןוהטור פירש"י איבעיות הנך וכל וז"ל: כתבלהתחייב שואל דין לשואל הוי אי לעניןבבעלים שאלינהו אי אבל לא, או באונסיןדפטור דפשיטא בהו להו קמבעיא לאהני גם פירש הרמב"ם אבל באונסין.וכמ"ש בבעלים שאלה לענין איבעיותלפרש כדי דבריו סתם והמחבר שם, המ"מ

נועםאמרי שאלה הלכות רכ

נמצא עכ"ל. ודו"ק, שנרצה פירוש איזה בופחות של לשימוש חפץ דבשואל א"כהרי דהשו"ע מספק, לחייבו א"א מפרוטהאפשר אי דידן ובנידון רש"י, לשיטת חשש

מספק. ראובן את לחייבהשוהאכן לשימוש העט בשאל זה כל

העט שאל אם אבל מפרוטה, פחותמשוה פחות בו שהשתמש אף בסתמא,

בזה כלל, בו השתמש לא אפילו או פרוטהוחייב דבר לכל שואל חיובי ליה אית ודאי

ופשוט. באונסין,

לדינא: העולהúà íìùî ïáåàø úà øåèôì ùéã äàøðìù ùåîéùì åìàùù ïåéë ,èòä éîã

.äèåøô äåùî úåçô

עט סימןהבעלים עם בחפץ המשתמש שואל

øáåçîשאלה: åðéàù åìù ìñôñä ìò úáùì úåùø åøéáçî ù÷éá íãàáùéì äöåø àåäå åéìò áùåé ìñôñä ìòá íâù ïôåàáå ,ò÷ø÷ìäîöò äáéùéä úîçî àìù øáùðå ìñôñì ñðåà òøéà ë"çàå ,åîò ãçé,ïéñðåàá áééçù ìàåù ïéãë ùîúùîä áééç íàä .úéðåöéç äáéñî àìàìë ïéàå ìñôñá ùîúùî á"äòá íâù ïåéë ìàåù áùçð åðéà àîìã åà,äîåã ïôåàá ÷ôúñäì ùé ïëå .ïéñðåàá áééç åðéà ë"àå ìàåùä ìù äàðäòøéàå åöôç æåçîì êøãä ìò åúç÷ì éãë åúéðåëîì òñåð äìòäù íãàáéøééîå ,ïéñðåàá áééçù ìàåù ïéãë òñåðä áééç íàä ,úéðåëîì ñðåààåáà éðàå áëøì ñðëä åì øîàù ïåâëå åîò åéìòá ìù øåèô ïéàù ïôåàá

.êéøçà

ע"אתשובה: מ"א דף ב"מ בגמרא איתאיד שליחות אי פלוגתא גבירועה הניח דאם רב דקאמר חיסרון, צריכהיד שולח חשיב הבהמה על ותרמילו מקלומדין הגמרא והוכיחה חיסרה, שלא ואע"פצריכה אין יד דשליחות לרב דס"ל זה

שם רש"י והקשה לאחיסרון. והא (בד"המדעת.חסרה) שלא שואל מצד חייב דילמא

ברמב"ן שם)ויעויין וז"ל:(במלחמות שתירץ

גזלן ולא הוי שואל לא מדעת שלא דשואלשטלטלה כגון לשאול, שיתכוין עד הוידפרק ההיא וכגון עצמו, לצורך ממקומהלאחרים, בה למוד שנטלה כגון הספינהלעצמו בה להשתמש מתכוין שהוא וכיוןרועה אבל גזלן, או שואל עליה נעשהמתכוין אינו עליה ותרמילו מקלו שהניחכלל הבעלים מרשות להוציאה ולא לשאולורועה העדר עם הולכת זו בהמה שהרי

נועםאמרי עט רכאסימן

שם, שתהא הבעלים שדעת במקום באפראלא הבעלים ממלאכת משנה שאינו וכיוןנעשה לא כאחד עמהם בה משתמש שהואיד שולח אלא גזלן ולא שואל לא עליהולפי"ז עכ"ל. בה, ומשתמש הואיל בפיקדוןנחשב אינו ובמכונית בספסל דגם נראהשהבעלים בזמן בהם משתמש שהרי שואללמקום עמו נוסע הוא דהרי משתמשיםהנאה כל ואין עצמו, עבור נוסע שממילא

שלו.

חידושואכן דכל משמע הרמב"ן מלשוןשכתב מדעת, שלא בשואל רק הואהיכא אבל לשאול, מתכוין אינו שהרידבשואל והיינו קאמר, לא מדעת ששאלשואל לעשותו צריכים שאנו מדעת שלאחשיב דלא הרמב"ן חידש בכה"ג כרחו בעלחשיב שמא מדעת בשואל משא"כ שואל,הר"ן דברי הביא בשטמ"ק אמנם שואל.שכתב: קצת לשון בשינוי הרמב"ן בשםבשעת יוצאה כשהיא אלא נקרא לא דשואלבה ושאין לגמרי, הבעלים מרשות שאלתהשל הנאה כל אלא כלל לבעלים הנאהשמקלו בשעה שאף כן אינה וזו שואל,והולכת באפר רועה היא הרי עליה ותרמילושתהא הבעלים שדעת במקום העדר עםדהבין מדבריו מבואר הרי עכ"ד. שם,כל דבעינן שואל בכל הוא זה דגדר ברמב"ןרש"י דלדעת נמצא ולפי"ז שלו. הנאההבעלים, עם שמשתמש אף שואל חשיבשאין שואל נחשב אינו הרמב"ן לדעת ואילומשתמשים הבעלים גם שהרי שלו הנאה כל

מרשותם. הוציא ולא

סק"אוהנה ש"מ סימן בנתיבות יעוייןספסל דהשאיל דהיכא שכתבכשותפין, הוי בעה"ב עם שיושב לחבירוושם חלקו, לפי השואל חייב נאנס ואםדעצם קנין להחשב שיושב במה דסגי חידשלחייבו קנין חשיב בספסל ההשתמשותדבריו על להעיר ויש יעויי"ש. באונסין,דעת את הביא סק"ד רצ"ב בסימן שהרימשנתו. דסתר ונמצא להלכה, הנ"ל הרמב"ןבמקום דדוקא כתב שם בנתיבות אמנםכל הוי דלא הרמב"ן קאמר לבעלים המיוחדייחד לא אם בספסל ולפי"ז שלו, הנאהמקום בכל לשבת השואל ויכול מקוםשהבעלים היכא אף שואל חשיב שירצהסתרי דלא שפיר ואתי ביחד, עמו יושבאין דבספסל י"ל נוסח ובעוד אהדדי. דבריושהבעלים במה השואל בהנאת חסרוןשואל, חשיב ולכן בספסל איתו יושביםשהוא הבעלים, בהמת ברועה משא"ככל ואין הבעלים שקבעו לדרך דוקא מוגבל

שלו. הנאהמחנהויעויין שומריםאפריםבספר (הלכות

כ"ח) מייריסימן שהרמב"ן דחידשהשאלה לפני לבעלים שומר שהוא היכא רקמקלו שהניח כגון שמשתמש ובזמןבבהמה משתמשים הבעלים גם ותרמילו,לבעלים דניחא במקום רועה היא שהריולפי"ז שלו. הנאה כל חשיב לא ולכךבספסל לישב רשות ליטול שבא בנידו"דשלו הנאה כל חשיב שמשתמש מה ודאיהבעלים שגם במה מהנאתו נגרע ולאכהמחנ"א ס"ל הנתיבות ואם משתמשים,

אהדדי. דבריו סתרי דלא שפיר אתי

נועםאמרי שאלה הלכות רכב

שמחהויעויין מאיר ר' בחידושי (בב"מעודהםשם) הרמב"ן דברי דכל שחידש

ומשמר יושב להיות דחייב שכר בשומר רקשהרי שלו הנאה כל חשיב לא ולכךשאינו בש"ח אבל ממנו, נהנים הבעליםבמקום להניחה רק לשמור משועבדשלו, הנאה כל נחשב א"כ המשומרלשאול שבא בנידו"ד כ"ש ולפי"ז יעויי"ש.שלו הנאה כל נחשב שודאי ספסל חציממנו. הנאה טובת כלל אין לבעלים שהרי

משפטויעויין דברי ש"מ)בספר סימן (ריששהבין דנראה הרמ"א דברי עלשומר, שאינו באופן גם איירי דהרמב"ןולדבריו יעויי"ש. שמח, האור כדעת ודלארוצה שבעה"ב במקום בספסל לישב בא

שואל. חשיב לא מונח, שיהיה

מ"אאמנם בדף המשנה על בנמוק"י יעוייןשבא שומר דכל שכתב ע"אשואל חשיב לא הבעלים, בחפץ להשתמששהוא זה בעצם שלו הנאה כל אין שהרייעויי"ש. משמירתו, נהנים והבעלים שומרלשאול שבא אלא שומר שאינו בנידו"ד אכןוכל שואל דחשיב ודאי בספסל שימוש

שלו. הנאה

שאח"כויעויין בש"ח שדן שם במחנ"אלהשתמש, רשות הבעלים לו נתןשהרי הרמב"ן, לדעת גם שואל דהוילבעלים ניחותא ואין כרצונו בה משתמששלא מעדיפים מצידם שהם שמשתמש ממהאכן שלו, הנאה כל חשיב ושפיר ישתמשהוא שהרי שואל נחשב לא הנ"ל לנמוק"י

האחרונים דנחלקו הרי יעויי"ש. שומר, גםשהוא היכא רק האם הרמב"ן דברי בביאורהרמב"ן קאמר השאלה מקודם שומרכל חשיב לא הבעלים עם ביחד דכשנהנהחפץ לשאול כשבא אבל שלו, הנאהודינו קאמר לא לבעלים משותף בשימושמיירי דהרמב"ן או באונסין, שחייב כשואלאם שואל הוי לא שומר כשאינו אףשעלה בנוסע והו"ה הבעלים. עם משתמשאונס ואירע הדרך, על עמו לנסוע כדי לרכבבדעת הנ"ל בפלוגתא דתליא לרכב,

הרמב"ן.

דפסקויעויין ח' ס"ק ש"מ סימן בש"ךהבעלים לו שנתן חינם דשומרחילוקו ולפי שואל, חשיב להשתמש רשותכהרמב"ן, שפיר אתי הנ"ל המחנ"א של

ודו"ק. כהנמוק"י, דלא זה אמנם

לדינא: העולהìò áùéì åøéáçî úåùø ù÷éáù íãà

áééçå ìàåù áéùç åîò ãçé ìñôñä

øôñ úòãì ïëà ,ï"áîøä úòãì íéñðåàá

àëéä ìàåù áùçð àì èôùî éøáã

íå÷îá ìñôñ ìò íéìòáä íò áùåéù

.çðåî äéäé ìñôñäù äöåø á"äòáù

íåùî ïéñðåàá åáééçì ïéà àðéã ïéðòìå

ç÷åìá íâ ïåãì ùé ïëå .ä"òîîäå ÷ôñ

åéìòá ìù øåèô àëéìã àëéä ôîøè

íéðåøçàä ú÷åìçîá éåìú äéäéå ,åîò

åáééçì ïéà àðéãìå ,ï"áîøä úòãá

.÷ôñ íåùî ïéñðåàá

נועםאמרי פ רכגסימן

פ סימןהחפץ שימוש מטרת את כששינה שואל חיובי

øçàìåשאלה: ,úîééåñî äëàìî åîò úåùòì éãë åøéáçî õôç ìàùåîò úåùòìå äæ õôçá ùåîéùä úà úåðùì èéìçä åãéì åìáé÷ù,úåùòì åðåöøáù ìéàùîì øîàù äëàìîäî øúåé äì÷ä úøçà äëàìî÷æð íøâðå äðéùå øáò íàå .àì åà åæ äëàìîì úåðùì àåä éàùø íàä

.÷æðä éîåìùúá áééç íàä ,äëàìîä úîçî õôçì

ע"אתשובה: ע"ח דף ב"מ במתני' איתאבהר להוליכו החמור את השוכראפילו בהר והוליכו בבקעה בבקעה והוליכוחייב. ומתה מילין עשר וזו מילין עשר זווהוליכה בהר להוליכה החמור את השוכרהוחמה ואם פטור החליקה אם בבקעהאם בהר והוליכה בבקעה להוליכה חייב.מחמת אם פטור הוחמה ואם חייב החליקהדברישא מפרש שם ובגמ' חייב. המעלהמחמת במתה דאיירי משום אופן, בכל חייבלומר יכול בה ושינה הואיל ופרש"י אויר,היתה לא אויר מחמת אלא זו מתה לא לו

א לה וקשה הר באויר ליגדל לאלמודה ואבל לה. וקשה בקעה באויר למודה היתהחילקה בזה מתה מה מחמת דחזינן בסיפאאו השינוי מחמת נגרם הנזק האם המשנה

לא.ע"בומאידך צ"ו דף בגמ' מצינו גיסא

מחבריה נרגא דשאיל גברא ההואזיל ליה אמר דרבא לקמיה אתא איתברואיפטר. ביה שנית דלאו סהדי אייתינפטר אינו ששינה דכל מהגמ' ומשמע

היה שינויו שבלא אף מלאכה מחמת במתהש"מ בסימן השו"ע פסק וכן זה. אונס נגרםבמתה ופטור באונסים חייב דשואל א' סעיףבה לעשות ישנה שלא והוא מלאכה, מחמתבשבילה ששאלה מהמלאכה חוץ אחר דברלמלאכה קשה ממלאכה אפילו שינה ואםששינה מלאכה אותה דמחמת תלינן קלהדמ"ש הקשה ד' בס"ק שם ובסמ"ע מתה.קשה ממלאכה לשנות לו דמותר משוכרבשואל דגם דאיה"נ ותירץ קלה, למלאכהשינה שאם אלא קלה למלאכה לשנות מותרלתלות דאפשר היכא דוקא וזה חייב, ומתה

מתה. זה שינוי דמחמתוכתבויעויין הסמ"ע על שחלק שם בט"ז

וכשיטת לשנות דמותר דאיה"נמחמת אף אח"כ מתה אם ומ"מ הסמ"עלשלם חייב בשינוי לתלותו שאין אחר דברדכיון לומר קפידא המשאיל דמצא עליוחייב, אתה לך שאמרתי מה עשית שלאזו ספינה שכר דאם שי"א בסימן וכדאמרינןהשוכר יכול הדרך בחצי וטבעה משא ליקחשקודם ואף אחרת ספינה לו שיביא להתנגד

נועםאמרי שאלה הלכות רכד

אותה לו להחליף המשכיר יכול שטבעהמצאה דאמרינן משום והיינו אחרת, בספינהדהא הט"ז והקשה לנוח. מקום קפידאכ' ס"ק שמ"א בסימן כתב גופיה הסמ"עשחייב והיינו לנוח מקום קפידא דמצאשמחמת לתלות מקום כשאין אפילו בשינהדיש ובאמת יעויי"ש. האונס, קרה השינוישנפסק שמ"ב דבסימן מהא עוד להקשותעבר ואם להשאיל רשאי השואל דאין שםאא"כ חייב מלאכה מחמת ומתה והשאילהשינוי מחמת המיתה נגרם שלא ראיה יביאלתלות אין שאם ומבואר הסמ"ע, שם וכ"כפטור. השינוי מחמת נגרמה שהמיתה

החילוקוהנראה ע"פ הסמ"ע בדעת לבארבסימן לקמן הנתיבות שחילקבאופן כגון גמורה דבקפידא י"ג ס"ק שמ"אועדר זה כרם לעדור לו דאמר שם דאייריונשבר כמוהו כרם הוא אפילו אחר כרםגזלן והוי בעה"ב מדעת שינה שהרי חייבהשואל אין דאמנם שמ"ב בסימן משא"כגמורה קפידא הוי לא מ"מ להשאיל רשאישזה לתלות במה ואין ומתה בשינה ולכךולפי"ז יעויי"ש. פטור, השינוי מחמת קרהשמ"א שבסימן הסמ"ע דברי שפיר אתיאיירי לנוח מקום קפידא דמצאה שכתבוכן ש"מ בסימן משא"כ זה פרדס באמרגמורה בקפידא איירי דלא שמ"ב בסימןשנגרם לתלות ליכא אי בשינה פטור ולכךמ"ש קשה לט"ז אכן השינוי, מחמת באונס

וצ"ע. דשמ"ב, מהא לדבריו

ס"קאמנם שמ"א בסימן הנתיה"מ דעתלשואל שאמר דבמשאיל דאף י"ג

אפילו אחר לכרם ושינה זו בכרם עדורמדעת ששינה מפני חייב ממש כמוהובכה"ג בשוכר מ"מ גזלן, והוי הבעליםפטור, אחר בהר והוליכה זה בהר לו שאמרשילם והשוכר דהואיל שם כתב והטעםמהכ"ת להשכיר רוצה והמשכיר למשכירלהשכירו, מסכים אינו השני שבהר שנאמרדילמא אמרינן בחינם דהוא בשואל משא"כדבשוכר הנתיבות חידש ולפי"ז מקפיד,או בזה לכיוצא לשנות לו דמותר אמרינן

יעוי"ש. אסור, ובשואל קל ביותרב'והנה ס"ק ש"מ סימן בדרישה יעויין

מטעמא לשואל שוכר בין שחילקקשה ממלאכה דכששינה והוא אחרינא,מן שפטור שדינו משום פטור בשוכר לקלהחייב דשואל מטעם חייב והשואל האונסים,בין חילק לא הסמ"ע אכן יעוי"ש. באונסים,

לשואל. שוכר

לדינא: העולה.àóàå øåèô ñðåà òøéàå äðùîä øëåù

äæá àöåéëì úåðùì øúåî äìéçúëì.øúåé äì÷ äëàìîì åà

.áäðéùå øáò íàå ,úåðùì øåñà ìàåùáééç æ"èì äëàìî úîçî ñðàðåøåèô úåáéúðäå ò"îñìå àðååâ ìëáúîçî ÷æðä íøâð àìù çéëåé íà

.éåðéùä

.âøçà íøëì äðéùå åæ íøëì ìàùñðàðå ùîî äúåîë äëàìîì åìéôàíøâð àìù çéëåé íà óà áééç ò"åëì

.éåðéùä úîçî ÷æðä

נועםאמרי פא רכהסימן

פא סימןבבעלים שאלה של ובפטור שכר ושומר שואל בגדרי

åéìòשאלה: åãé÷ôú ó÷åúîå ,úåáéùéä úçàá øéëæîë ùîùî ïáåàøãéîìú .úåðåùä úåéåùøá íéãéîìúä íåùéø éëéìä úà øéãñäìêìéù øéëæîä åù÷éáå ,íééåñî íåùéøì êøöð äéä ì"åç ïá àåäù ãçàéãë åéøåâî øåæéàì úëééùä äðéãîä úåøéøâùî øåùéà àéáäì åîöòáåìù ãééðä ïåôìèä úà øéëæîä ìéàùä êë êøåöìå ,ïéðòä úà øéãñäìéãë êåú .äùòðä ìò åðîî ïëãòúäìå êøãá åëéøãäì ìëåéù éãë øåçáìêøãáù úåîå÷îä ãçàá ãééðä ïåôìèä úà øåçáä çëù ïéðòä øåãéñíìùì øåçáä áééç íàä ,åàöåîì úåøùôà ïéàù ïôåàá ãáà øéùëîäå

.ãééðä ïåôìèä éîã úà øéëæîì

האםתשובה: תלוי דזה נראה היה לכאורהשחייב שואל נחשב הבחוראבידה על שפטור חנם שומר או .1באבידה

חנם, שומר שנחשב לומר יש אחד דמצדכדי הפלאפון את לו נתן ראובן שהריהישיבה, לצורך לשגרירות להגיע להדריכונועד זה אלא זה באישור צורך אין ולבחורבישיבה תפקידו את למלאות לראובן לעזורכל אין וא"כ זה, לאישור זקוקה שהישיבהופטור חנם שומר הוא והרי שלו הנאהמחוייב והבחור דהואיל נראה אכן בגו"א.זה אישור להביא כדי לשגרירות ללכתלישיבה נכנס שהרי לומד שבה לישיבהעבור ממנו שיצטרכו מה שכל דהכי אדעתאהוא לישיבה הנצרכים האישורים השגת

בישיבה, ללמוד שיוכל בשביל וזאת יעשהטעויות ללא להגיע לו יעזור והפלאפוןשלו, הנאה שכל כשואל חשיב בדרכים,חייב שואל שהרי לשלם חייב בפשוטו וא"כוכמבואר ואבידה, בגניבה וכ"ש באונסים

א'-ב. סעי' ש"מ סימן בשו"ערבאמנם מדין לפוטרו דיש נראה מ"מ

השו"ע שכתב לתלמידיו, השאולהשונה הרב וז"ל: י"ג סעיף שמ"ו בסימןבכל עמו ללמוד צריכים הם אם לתלמידיוהתחילו אם ואף הוא שירצה מסכתאהוו אז לאחרת לשנותה יכול אחת מסכתאואם במלאכתו עמו שהם לו כשאולים הםהוא ואם בבעלים שאלה הוי מהם שאלאז שירצו מקום בכל עמהם ללמוד צריך

אלא1. בזה, חייב חינם שומר ואף פשיעה חשיב דזה התורפה במקום הניחו שלא באופן דמיירי וברורנגנב. או ואבד וכדומה בתיק כגון לכך המיועד במקום שהניחו מיירי

נועםאמרי שאלה הלכות רכו

הלימוד בשעת שלא ואפילו להם נשאל הואשירצו עת בכל עמהם ללמוד שצריך כיוןשהתחיל שהמסכת בשניהם תלוי הדבר ואםשלא המסכתא לשנות יכול הרב ואין יגמרושלא התלמידים ולא התלמידים מדעתכלל, לזה זה שאולים אינם אז הרב מדעתוה"נ ע"א, צ"ז דף ב"מ מגמ' והוא עכ"ל.משועבד וראובן דהואיל נראה בנידו"דבישיבה תפקידו מתוקף לבחורים לעזורחייב הוא עזרתו ומבקש בחור אליו וכשבאאת השאיל שעבודו ובזמן לו, לעזורעמו כבעליו חשיב שלו האישי הפלאפוןבשו"ע שם וכמבואר מפשיעה אף דפטור

א'. בסעיף

לקבלאמנם כדי רק שהשאילו היכאובאופן שיחות להוציא ולא שיחותלדון יש זה, שירות על לשלם רגילות שאיןפרוטה משווה לפחות כשאלה חשיב אםדהוא ע"א צ"ו דף ב"מ בגמ' המבוארלפרש"י כשואל נחשב אם דדינא ספיקאי' סעיף שמ"ו סימן בשו"ע הוא וכן שם.איירי בנידו"ד אכן שם. הסמ"ע לפיבחינם ממנו להתקשר כדי גם שהשאילו

זה. דין שייך לא וא"כ

לדינא: העולהúà íìùìî øåçáä úà øåèôì ùéã äàøð

.ãééðä ïåôìèä éîã

נועםאמרי פב רכזסימן

גניבה הלכותפב סימן

לעצמו להרויח כדי חבירו סחורת מחיר העלהéãëשאלה: ïîù é÷åá÷á 20 íò æâøà éøåáéö íå÷îá çéðä ïáåàø

ìë øéçîù ÷úô äìúå äôå÷ çéðä àåä æâøàä ãéì ,íøëåîì÷úôä úà øéñä ïåòîù àá .äôå÷á íçéðäì ùéå ç"ù 19 àåä ÷åá÷áç"ù 20 àåä ÷åá÷á ìë øéçî éë áúë åá øçà ÷úô äìú åéúçúå åîå÷îî÷åá÷áì ç"ù 20 àåä øéçîäù äúò éøäù ,åîöòì ãçà ÷åá÷á ç÷ìåíé÷åá÷á 20 ìù øéçîä úà íé÷åá÷á 19 ìò íéðå÷ä åîìùéù àöîðøúåî íà ïåãì ùéå .÷åá÷á ìëì ãçà ì÷ù óñåð éøäù øëåîä äöøùì÷ùä úà øéæçäì êéøö íà ïëå ,÷åá÷áá ïåòîù äëæ íàå ïë úåùòì

.íéðå÷ä ìëì óãåòä

שמעוןתשובה: דאין פשוט נראה לכאורהמהטעם שמן, בבקבוק זוכה

מציעא בבא בגמרא ל"ה:)המבואר (דףמתה אם לאחר, והשאילה הפרה את בשכרלדעת הפרה לבעל המשאיל ישלם באונס

עושה הלה דכיצד מטעם יוסי, סחורהרביבשו"ע שפסק וכפי חבירו, של (חו"מבפרתו

ה') סעיף ש"ז .סימן

יורדויש דין יש שלשמעון לומר, שרצולא דאמנם והשביחה, חבירו לשדהלו. מגיע ממנו חלק אבל השבח כל לו מגיע

בש"ך יעויין דהנה כן, דאינו (סימןונראהסק"ב) דוקאשנ"א הוא יורד דדין דחידש

וכאן והואיל חבירו, של להשביח במתכויןשמן בקבוק עי"כ לקבל היתה כוונתו כל

כלל, יורד של דין לו אין בזה תשלום, ללאהמשפט בנתיבות סק"ו)ויעויין ק"ה (סימן

הנ"ל. הש"ך דברי דהביא

משביחועוד שאינו הכא דשמא לעיין יששאנשים גורם רק אלא השמן אתכיורד, חשיב לא שלו, שמן על יותר ישלמונכסי את השביח מעשיו ידי שעל היכא דרקשייך בזה וכדו' עצים בו שנטע כגון חבירופרה דשכר מהסוגיא לזה וראיה יורד, דיןלבעל דמשלם באונס ומתה לאחר והשאילהחלק השוכר שיקבל מצאנו ולא הפרה,שישלמו שגרם ואע"פ יורד מדין זה בשבחשהרי דידן בנידון שכן ומכל האונס, עבורבימים לאחר והשאילה הפרה את שכר שם

שכירות. עליהם משלם שהוא

נועםאמרי גניבה הלכות רכח

בבקבוקאכן שמעון זכה דלא עוד, נראהקצב כבר השמן בעל שהרי שמן,שמעון דכשבא ונמצא לבקבוק, מחירהואיל כלום, אינו הבקבוק מחיר את והעלהלקצוץ יכול אינו השמן על בעלים לא והואומשך שקנה קונה כל וממילא אחר, מחירשקבע המחיר לפי נתחייב השמן בקבוק אתראובן שקיבל הנוסף השקל כן אם ראובן,והשמן לקונים, להחזירו חייב בקבוק כל עלראובן של הוא הרי לעצמו שמעון שלקחלומר מקום והיה עליו. לשלם וחייבהבקבוק על לשלם הסכימו והקונים שהואיללא השמן בעל שראובן אף על שקל, 20חשיב שמא מקום מכל זה, מחיר דרשנראה אך הנוסף, בשקל ראובן וזכה מחילה,בבבא בנימוק"י דהנה נכון זה שאין להוכיח

הרי"ף)קמא מדפי ט. דף ב' גבי(פרק כתביקרים בדמים בית לשמעון שהשכיר ראובןבית להשכיר שרגילים הרגיל מהמחיר יותרדהבית התברר השכירות שפרע וקודם זה,צריך אין ראובן, של ולא יהודה של הואששוכרים מה כפי רק אלא ליהודה לשלםלאו ראובן עם שעשה דשכירות אחרים,זכות לו היה שלא שנתברר כיון היא, כלוםמכאן שידור במה אלא כח לו ואין בבית,דמי הגיעו לא אם דוקא זה וכל ולהבא,הגיעו אם אבל הבית, לבעל השכירותמשכיר היה שלא וטוען הבית לבעל הדמיםמפקינן לא מספיקא זה, ממחיר בפחותשהוא אדם א) תרתי: קמן הרי יעו"ש. מיניהאת לקבוע יכול אינו הדבר על בעלים לאלבעל השכירות דמי הגיעו אם ב) המחיר.שגם דטוען מטעם רק משלם אינו הבית,

אם הא מרובים, בדמים משכיר היה הואלא בפחות, להשכיר מוכן שהיה יאמרהסכים הרי שהשוכר לומר מחילה חשיבלהחזיר חייב אלא ראובן, לו שקבע למחירממש דומה זה ודין לשוכר, היתרים הדמיםוזה מחיר, קצב השמן דבעל דידן לנידוןהוא, כלום לאו המחיר את שינה ששמעוןשנתנו, מה על מחילה חשיב לא וממילאקונה. לכל שקל להחזיר ראובן וצריך

תירוץאולם עוד הוסיף שם יוסף הנמוקימצינו לא גוונא דכהאי ועוד וז"ל,דלא וכוונתו, עכ"ל. בטעות מחילה דלהוילבאר והנראה בטעות. מחילה הכא חשיב

הרמב"ן דברי פי על מ"א.)בזה, דף גבי(ב"מאם בין דחילק יעו"ש, ענן דרב עובדאדשילם אונאה גבי כגון הממון בגוף הטעותמה מחילה, הוי דלא אמרינן בזה יותר,אלא בממון לא היא כשהטעות כן שאיןבדבר דקל פירות במוכר כגון צדדי בדבראמרינן בו, לחזור דיכול לעולם בא שלאשהרי אכל, שכבר פירות על מחילה דהויידע לא דינא ורק פירות אוכל שהקונה יודעהסכים הרי הכא כן אם קונה, לא דשלב"לאלא השכירות, עבור יקרים דמים לשלםהיה הבית שבעל ידע דאם דאמרינן מאיהואיל פחות, משלם היה אז בפחות, רוצהחשיב לא ששילם, במחיר הונאה ואיןזה לפי בטעות. מחילה גוונא בכהאיבשקל ראובן זכה דידן בנידון לכאורה

הנוסף.

יהודהושמא קצב לא דהתם לחלק ישהוא עכשיו ורק המחיר, את להדיא

נועםאמרי פב רכטסימן

זה, מסך בפחות משכיר היה שלא אומרכן שאין מה מחילה, דחשיב אמרינן דבזהמין ובר המחיר. את קצב שכבר דידן בנידוןדהנה להלכה, נפסק לא השני התירוץ דין,

בשו"ע י')יעויין סעיף שס"ג דין(סימן שהביאוהביא וז"ל,הנ"ל הראשון הטעם את רק

והוא שמעון ליד הדמים באו אם ומיהולא מספיקא בפחות, שוכרה היה שלא טועןהגר"א בביאור ויעויין עכ"ל. מיניה מפקינן

כ"ח)שם הביא(ס"ק דלא בשו"ע כן דפירשנסתר זה דהרי הנמוק"י, של השני תירוצוהשו"ע דפסק ט', בסעיף המבואר מהדיןמשכירות דפטור לאגרא, קיימא דלא בחצרבעל לא שהוא ראובן לו השכירו אם אףלבעל השכירות מעות הגיעו אם ואף החצר,ברור שהרי לו, להחזירם צריך הביתמחילה דחשיב אמרינן ולא לו, נתן שבטעות

ע"ש. מדעתו שנתן מזה

בב"יועוד י')יעויין סעיף שס"ג דיש(סימןבתירוצו כהנמוק"י דפסק להוכיח

בשו"ע ומהמבואר סעיףהראשון, של"ב (סימןלוד') שישכור שליח הבית בעל דבשלח

לו שישכור הבית בעל לו ואמר פועליםשלשה להם אמר והשליח זוזי, בארבעהזוזי ג' רק הבית בעל להם דנותן הדין זוזי,אמרינן ולא הבית, בעל על שכרכם באמרהסכים הבית שבעל גליא שמיא דכלפימעשה מוכר הפועל דהתם זוזי, ד' לשלםאין זוזים, בג' למכור והסכים והואיל ידיו,

יותר. לו ליתן צריך הבית בעל

בקבוקילכן דבעל פשוט, הנ"ל מכל נראהלכל אחד שקל להחזיר חייב השמן

את להחזיר שמעון חייב וממילא הקונים,לראובן. שבידו הבקבוק

רוטנברגוהראני ישעיהו רבי הגאוןהנתיבות דברי את שליט"א

סק"ד) שנ"ו ביותר(בסימן חפץ שמכר גנב גביהגנב, שמכר במקח רוצים והבעלים משוויו,בעד הגנב שקיבל הדמים את ותובעיםדמי לך אתן לומר יכול הגנב דאין החפץ,כשעת שמשלמים הגזלנים כל כדין שוויוסחורה עושה הלה דכיצד אינו, דזה הגזילה,

בשו"ע וכמבואר חבירו, של (סימןבפרתוי') סעיף הואשס"ג ולכאורה עכ"ל. בהג"ה

רוצה השמן בעל דאם דידן בנידון הדיןלעצמו יזכה שקלים, בעשרים המקח בקיוםדמי, דלא לומר יש אכן הנוסף, השקל אתוהיום קצוב, מחיר החפץ לבעל אין דהתםרוצה הוא משוויו ביותר שנמכר לו כשנודעשאין מה המכירה, חלה בזה המקח, בקיוםאין לבקבוקים, מחיר דקצץ דידן בנידון כןהשמן בעל וצריך בתוספת, מתחייב הקונה

לוקח. לכל שקל להחזיר

לתירוץועוד וכן הנ"ל לנתיבות דאף נראהצריך דאין הנימוק"י של השנידידן, בנידון מודים הם התוספת, להחזירלו יש מוכר דכשגזלן הוא לחלק והטעםלחפץ, מחיר לקבוע ויכול בחפץ קניניםאין לגמרי אחר אדם שזה דידן בנידון אבלוכמבואר החפץ, על בעלות שום לו

המשפט י"א)בנתיבות ס"ק ס' דגזלן(סימןמהבעלים, וקנאה וחזר קרקע אפילו שמכרהגזלן אין וכן הראשון, בקנין הלוקח דקונה

נועםאמרי גניבה הלכות רל

הגזלן דכלפי מהמכירה, בו לחזור יכוליכול הלוקח אין וכן קיים, המקח והקונהשנודע בטענה מהגזלן חזרה כספו לדרושאחוי ליה דאמר גזולה, שדה לו שמכר לוזה דין בין חילק ושם לך, ואשלם טירפךדאין לעולם בא שלא דבר מוכר לביןגם בהם לחזור ויכולים כלל, חלה המכירהאפשר זה ולפי יעו"ש, הקונה וגם המוכרהבקבוקים את גזל דלא דידן דבנידון לומרקנו עלמא דלכולי אחר, מחיר רשם ורק

גם והיינו השמן, בעל שקצב במה הקוניםהנמוק"י. של השני לתירוץ

לדינא: העולה÷åá÷á úà øéæçäì êéøö ïåòîùã äàøðøéæçäì êéøö ïáåàøå .ïáåàøì ïîùääòãåî äìúéù é"ò ,äðå÷ ìëì ì÷ùéî ìëù,ïîùä é÷åá÷á úçðä íå÷îáéàëæ ,äæ æâøàî ïîù ÷åá÷á äð÷ù

.øëåîä ìöà ãçà ì÷ù äøæç ìá÷ì

פג סימןהתשלום מלוא עליו שולם שלא מכור בחפץ קנין דין

äëéùîשאלה: äùò íâå äîã÷î åøåáò íìéùå ïåòîùî áëø äð÷ ïáåàøíéîé òåáù êåúáù åîëéñå ,åúåð÷ì ïéåëúäå åá âäðù é"ò áëøá,áëøä úà ìá÷é íåìùúä øîâáå íåìùúä ìë úà øåîâì ïáåàø êéøö.íåìùúä ìë úà ïáåàø íìùéù ãò ïåòîù ãéá áëøä øàùð íééúðéáåïåòîùå áëøä úééð÷ ìò ïåòîù ìöà ïééðòúäå éåì àá òåáùä êùîáäùòå áëøä úà úåð÷ì ù÷éá æ"ëá àåä êà ,øåëî øáë áëøä éë åòéãåäøéæçéù éåìî ïáåàø òáåú äúò .äééð÷ä íåëñ ìë úà íìéùå éåàøë ïéð÷ åá

ìå ,äð÷ éåð÷ áëøå åéðôì åàð÷ àåäù ïåéë áëøä úà åìíðîà éë ïòåè éåøåáò íåëñä ìë úà éúîìéù øáëù ïåéëî êà éúééð÷ì äîã÷ êúééð÷,ïåòîùì éúîìéùù íåëñä ìë úà éì íìùúù ãò êì åøéæçî éðéà ,áëøä

.éî íò ïéãä

אתתשובה: לקחת רשאי דראובן נראהכלום, לו לשלם ולא מלוי הרכב

בשו"ע קיי"ל ס"ב)שהרי שנ"ו דבידע(סימןבזה עשו לא עלמא לכולי גנוב, שהחפץמה הרמ"א לדעת מזו וגדולה השוק, תקנתולא מתנה, מעות הוו לשמעון שילם שלוי

בש"ך ושם משמעון, לתובעם (סק"ז)יכוללאו דהמעות וכתב בזה הרמ"א על חלקלתבוע לוי מצי ולא פקדון אלא הן מתנהשהרי נתן, דר' שיעבודא מדין כספו אתלא ללוי, חייב והמוכר למוכר חייב ראובןמתנה, דמעות דס"ל הרמ"א לדעת מבעיא

נועםאמרי פד רלאסימן

מצי פקדון, דמעות הש"ך לדעת אפילו אלאלא נכסי דבדאיכא כהסוברים לי קים אמר

דר"נ משעבודא לגבות דיכול (וכדעתאמרינןס"ב) פ"ו בסימן מחזיקהשו"ע לוי אם אכן .

לי קים אמר מצי דידן בנידון כמו ברכבלי וקים מתנה לאו דמעות כהש"ךאיכא נכסי בדאיכא דאף כהסובריםפ"ו בסימן הש"ך וכדעת דר"נ לשיעבודא

סק"ה.סק"הובביאור בש"ך שם יעויין מחלוקתם

דשיעבודא השו"ע דדעת דביארדאין דקיי"ל משועבדים כנכסים חשיב דר"נ

חורין, בני שיש במקום תחילה מהן גוביןבאית דאפילו הסוברים כדעת הש"ך ודעתדס"ל מטעם דר"נ לדינא איכא נכסי ליהבלוי, ושמעון בשמעון נושה דכשראובןאת חייב לוי דהיום אמרינן דר"נ מדינאויעויין ממש, לו הלוה כאילו לראובן חובו

כן. דביאר סק"א שם בקצוה"ח

לדינא: העולהíà ,áëøá ÷æçåî éåìå ìéàåäã äàøðéåìì íìùì áééç áëøä úà ïáåàø äöåø

.ïåòîùì áééç ïééãòù íåëñä úà

פד סימןלגוי אבידה השבת דין

áåøùשאלה: äìåãâ íéðåôìè úøáçá òåá÷ úåøéëî ùéàë ãáåò ïáåàøúåéðî åùëøù íéãåäé íèåòéîå ,íééåâ íðéä äøáçä éìòáéôåìéç íðùé ,úôòåñîå äìåãâ äøáç åæå úåéäá .åæ äøáçá äñøåááäðéâáù úåòè äòøéàå ,äéãáåò ïéáå äøáçä ïéá íéìåãâ íéîåëñá íéôñëøåîà äéä àìù ãåàî ìåãâ óñë íåëñ ïáåàøì äøáçä éìòá åãé÷ôäøîà ,åúåòè ìò åãéîòäå äøáçä ì"ëðîì ïáåàø äðôùëå ,åéìà òéâäìïîæ øçàìå ,ïéðòá ìôèé àåäå óñëä úà äúò úòì ç÷éù ì"ëðîä åìíéìåëéù øáãá íéòâåðä íéëîñîä ìë úà ì"ëðîä ç÷ì éë ïáåàøì òãåðåðåì÷ äìâúé àìù éãë ìéìë íãéîùäå íòø÷ ,úåòèä øáã ìò ãéòäìíåëñä úà øéæçäì ïáåàø áééç íà ïåãì ùéå .åúøùîî øèåôéå åæ úåòèá

.í"åëò úåòè éåäã íåùî áééç åðéà àîìã åà ,äøáçì ìáé÷ù

היתהתשובה: החברה שאם נראה בפשוטוחייב היה לא עכו"ם של רקהחברה שמנהל דמאחר הכסף, את להחזירבדבר הנוגעים המסמכים את השמיד

חשיב שפיר הטעות, על להעיד היכוליםלא שהחברה מאחר ומותר, עכו"ם כטעותליכא עצמו המנהל וכלפי זה, מחוב יודעתאת קרע והוא הודיעו שהרי ה' חילול

נועםאמרי גניבה הלכות רלב

ברמ"א מבואר זה ודין (סימןהמסמכים.ב') סעיף כגוןשמ"ח עכו"ם טעות וז"ל:

הלואתו להפקיע או בחשבון להטעותוחילול דליכא לו יודע שלא ובלבד מותר,אלא להטעותו דאסור אומרים ויש השם,מחלוקת והוא עכ"ל. שרי מעצמו טעה אםאף דשרי ליה סבירא דהטור והמרדכי, הטור

המרדכי דעת וכנגדו בדרכילהטעותו, (הובאדידןמשה) ובנידון יעו"ש. להטעותו דאוסר

מעצמו. טעה דהרי שרי, לכו"ע לכאורהקטןאכן אחוז ויש הואיל דידן בנידון

לא וכלפיהם יהודים שהם בחברהצריך בפשוטו ממילא שרי, דטעות אמרינןשהרי במלואו הסכום את לחברה להחזירהיהודים לפי האחוזים את רק יחזיר אםכל בין יתחלק זה בחברה, השותפיםאליהם חזר לא דחלקם ונמצא השותפים,את להחזיר חייב לכאורה כן על במלואו,

הסכום. כלרצהוהגאון שליט"א פלדמן אליהו רבי

שהכסף מטעם מלהחזיר לפוטרוומדין כאבידה, היום נחשב ליהודים ששייך

מהדין מלהחזיר לפוטרו יש אבידה השבתבשו"ע א')המבואר סעיף רס"ד דאבידתו(סימן

שתיהם להחזיר יכול אם חבירו ואבידתרק להחזיר יכול אינו ואם להחזירם, חייב

בסמ"ע ושם קודם. שלו מהם (סק"א)אחדהפסד כל אלא אבידתו דוקא דלאו הוסיףאם זה דלפי נמצא יעו"ש. קודם שלו ממוןיפסיד האבידה את ליהודים להחזיר כדישל באחוזים שיש הגדול הסכום את הואעכו"ם טעות מדין בהם שזכה העכו"םדיש ליהודים גם להחזיר חייב לא מותר,אם זה ולפי אבידתם, בהשבת ממון הפסדהחלק ואת העכו"ם של בחלק רק ישתמששרי. אליהו שיבוא עד יניח היהודים שללהחזירם שכשיוכל דעת על להשתמש ויכולהשותפים הם מי ויודיענו אליהו כשיבואיחזירם יאוש לפני היה ואם היהודים

כ"ו. ס"ק ר"ס סימן בש"ך כמבואר

לדינא: העולהìù ÷ìçä úà øéæçäì øåèô ïáåàøàåáéù ãò çðåî äéäé øàùäå ,í"åëòä

.åäéìà

פה סימןעכו"ם וגזל עכו"ם טעות דין

ìùשאלה: éååùá äîìöî åøåáò äð÷éù åøéáç ïåòîùî ù÷éá ïáåàø.ùàøî óñëä úà åãéá ãé÷ôäå ,ì"åçá åúåäù úòá øìåã 200äøåáò íìéù àåä êà ,úù÷åáîä äîìöîä úà åøåáò ùëø ïåòîùåéùåîéùì ç÷ì ïáåàøî ìáé÷ù óñëä úàå åìù éàøùàä ñéèøëá.ùàøî åîëéñù éôë ïáåàøì äîìöîä úà ïúð ì"åçî øæçùëå íééèøôä

נועםאמרי פה רלגסימן

øåáò åúåà äáééç àì éàøùàä úøáçù ïåòîùì òãåð ïîæ øçàìúà åìáé÷ ïë íäù íéðòåè äîìöîä úà ùëøù úåðçá åìéàå ,äîìöîäïòåè ,íééåâ ìù éàøùà úøáçá øáåãîù ïåéë .éàøùàä úøáçî óñëäúøúåî í"åëò úåòèã ïåéë úåòèä ìù äæ íåëñá äëåæä àåäù ïåòîùåøåáòù ïáåàøì àìå éàøùàä úøáçì àì óñëä úà øéæçäì êéøö åðéàåïåéë óñëä úà ìá÷ì êéøö àåäù ïòåè ïáåàø åìéàå ,äîìöîä úà äð÷

.éî íò ïéãä ,åúåëæì àéä úåòèäå äîìöîä úà ùëåøä àåäù

ע"בתשובה: קי"ג דף ב"ק בגמרא גרסינןמותרת, אבידתו אסור כנעני גזלהכנעני לגזל מנין ר"ה דאמר אסור גזילוהעמים כל את "ואכלת שנאמר אסור שהואמסורים שהם בזמן לך" נותן אלקיך ה' אשראבידתו בידך. מסורים שאין בזמן ולא בידךלאחיך אחיך" אבידת "לכל שנאמר מותרתתניא לכנעני. מחזיר אתה ואי מחזיר אתהחילול שיש במקום אומר יאיר בן פנחס ר'טעותו שמואל אמר אסור, אבידתו אפילו ה'פסק ס"א רס"ו סימן ובשו"ע מותרת.זה הרי והמחזירה מותרת עכו"ם דאבידתעוברי ידי מחזיק שהוא מפני עבירה עוברכדי השם את לקדש החזירה ואם עבירה,אמונה בעלי שהם וידעו ישראל את שיפארוה' חילול שיש ובמקום משובח, זה הריגזל ודין להחזירה. וחייב אסורה אבידתושמ"ח בסימן בשו"ע נפסק שאסור עכו"םמותרת. דטעותו כתב שם וברמ"א ב', סעיףבזה נחלקו הגוי את שהטעה והיכאבטעה ומ"מ ברמ"א. שם כמבואר הפוסקיםחשש דליכא היכא לכו"ע שרי מעצמובנידון ולפי"ז ה'. חילול ויהיה שיתגלהאשראי בכרטיס לחנות שילם ששמעון דידןהאשראי חברת של הטעות יתגלה אם וגםידע לא ששמעון דיתכן ה' חילול בזה אין

חיובי כל אחרי לעקוב צריך הוא שאין מזהשאין עכו"ם טעות זה הרי האשראי, כרטיס

להם. להחזיר צריךדאםובעצם נראה במעות, זכה מי הנידון

שנחשבת זו היא שהמצלמה נאמרהחנות מבעלי העכו"ם לאבידת בנידו"דבפשוטו בפועל, עליה שילמו לא שהרילא ששמעון מאחר בה שזכה ראובן צודקשמעון חייב וממילא בה, לזכות נתכויןנראה אינו זה צד אכן כספו. את לו להחזירכספה את קיבלה שהחנות שמאחר כלל,המצלמה את מכרה א"כ האשראי מחברתעכו"ם כאבידת נחשבת המצלמה ואין כדין

עכו"ם. כטעות אונידוניתאלא שהמצלמה לדון שיש

האשראי מחברת עכו"ם כאבידתמבעל אותה וקנו עבורה שילמו הם שהריקיבלו לא וגם לידם קיבלוה ולא החנותלא ששמעון כיון וא"כ עבורה, תשלוםבה זכה הרי בה, לזכות מעולם נתכויןאת לראובן להחזיר שמעון וצריך ראובןטעמי: מתרי בזה צדק דאין נראה אך כספו.כסף שלווה כלוה נחשב דשמעון חדאעבורו קנה שלוה ומהכסף האשראי מחברתשייכות שום אין וא"כ המצלמה, את

נועםאמרי גניבה הלכות רלד

האשראי מחברת ההלואה כסף אם לראובןאת להחזיר צריך אינו ושמעון לא, או נפרעהפקעת דחשיב האשראי לחברת הכסףבזה נראה טעם ועוד לכו"ע. דשרי הלואתועבד מדין שמעון ע"י נקנתה דהמצלמהד', סעיף ק"צ בסימן המבואר כנעני

לחב מכורדהאומר שדך ויהיה מנה הילך ירוהשדה נקנה ממנו זה שקיבל כיון לפלוניביאר ד' בס"ק שם ובסמ"ע פלוני, לאותוראובן דכשנותן עבד מקנין נלמד זה דדיןזה במנה לו ואומר האדון לשמעון מנההעבד דקונה עבדך שחרר ממני שתקבלכלום נותן העבד דאין אע"ג בזה נפשוחברת ובנידו"ד יעויי"ש. לו, המקנה לאדונושתתן ע"מ לחנות כסף מעבירה האשראיזה דין אמרינן אי אכן מצלמה. לשמעוןבזה נחלקו לא או בעכו"ם כנעני דעבדדגם כתב שם רעק"א דבגליון הפוסקים,

בינה באמרי ואילו כן, אמרינן (בקונטרסבגויד') סימן קנינים עלדיני הגר"ח בחידושי וכן

ה"ג)הרמב"ם ולוה מלוה מהלכות כתבו(פ"הובביאור יעויי"ש. בגוי, כנעני עבד דין דאיןדעבד הדין גדר אם דפליגי נראה פלוגתתםבכסף זוכה שהמקבל דחשיב הוא כנעני

זה בגוי וממילא עבורו, שמשלמים מי עבורואין שליחות מטעם דזכיה שייך לאדכל הוא דגזה"כ או לעכו"ם. שליחותבחפץ האחר זוכה אחר בעבור כסף שנותןאפ"ל ועוד בגוי. גם שייך וזה הנקנה,כערב נחשב האשראי חברת כלפי דשמעוןערב ואני לחנות זה כסף תנו להם דאומרלך ערב ואני לים מנה בזרוק וכמו להחזירוהכא. וה"נ לווה, דליכא אף על דחייב

הדין,והנה מצד הם עתה עד דברינו כלאת כאן להביא טעם בנותן אבלה' ס"ק שמ"ח בסימן הגולה באר דברילדורות זאת כותב ואני לישנא: בהאי שכתבטעות מן והעשירו גדלו רבים שראיתינכסיהם וירדו הצליחו ולא העכו"ם שהטעובספר וכמש"כ ברכה הניחו ולא לטמיון

תתרע"ד)חסידים קדשו(סימן אשר רביםגדלו חשוב בדבר העכו"ם טעויות והחזירולעולליהם, יתרם והניחו והצליחו והעשירו

עכ"ל.

לדינא: העולהøéæçäì áééç ïåòîù ïéàã èåùô äàøð

.ïáåàøì óñëä úà

נועםאמרי פו רלהסימן

גזילה הלכותפו סימן

נסיעה עבור בתשלום עכו"ם טעותéøåáéöשאלה: ñåáåèåàá úôúåùî äòéñðì åðâøàúä íéùðà äùîç

äéä íäî ãçàì ÷øù ïåéë .íééåâ ìù äøáçì êééùä ì"åçáíäå âäðä ìöà íøåáò á÷ðéù åéøéáç úòáøà åðîî åù÷éá ,äéñéèøëìòá òéãåä ñåáåèåàì åìòùë .ïîåæîá äòéñðä éîã úà åì åîìùéêà ,åéøéáç úòáøà øåáòå åøåáò íéáå÷éð äùîç á÷ðéù âäðì äéñéèøëääòáøà ÷ø á÷éð âäðäù øøáúä ñåáåèåàäî åãøéù øçàì äòéñðä øîâáïåéëîå ,íåìùú àìì òñð íäî ãçàù àöîðå äùîç íå÷îá íéáå÷éðéîã úà ñåáåèåàä úøáçì øéæçäì êéøö åðéàå í"åëò úåòè àåäùïéàå íðéçá òñðù äæ àåä éë íéøáçä úòáøàî ãçà ìë ïòåè ,äòéñðäàåä ñ"åñù ïòåè äéñéèøëä ìòá åìéàå ,äéñéèøëä ìòáì íìùì åéìò.éî íò ïéãä ,äòéñðä éîã úà åì øéæçäì íäéìòå åôñëî íäéìò íìéù

ע"בתשובה: קי"ג דף ב"ק בגמרא גרסינןמותרת, אבידתו אסור כנעני גזלהכנעני לגזל מנין ר"ה דאמר אסור גזילוהעמים כל את "ואכלת שנאמר אסור שהואמסורים שהם בזמן לך" נותן אלקיך ה' אשראבידתו בידך. מסורים שאין בזמן ולא בידךלאחיך אחיך" אבידת "לכל שנאמר מותרתתניא לכנעני. מחזיר אתה ואי מחזיר אתהחילול שיש במקום אומר יאיר בן פנחס ר'טעותו שמואל אמר אסור, אבידתו אפילו ה'פסק ס"א רס"ו סימן ובשו"ע מותרת.זה הרי והמחזירה מותרת עכו"ם דאבידתעוברי ידי מחזיק שהוא מפני עבירה עוברכדי השם את לקדש החזירה ואם עבירה,

אמונה בעלי שהם וידעו ישראל את שיפארוה' חילול שיש ובמקום משובח, זה הריגזל ודין להחזירה. וחייב אסורה אבידתושמ"ח בסימן בשו"ע נפסק שאסור עכו"םמותרת. דטעותו כתב שם וברמ"א ב', סעיףבזה נחלקו הגוי את שהטעה והיכאבטעה ומ"מ ברמ"א. שם כמבואר הפוסקיםחשש דליכא היכא לכו"ע שרי מעצמו

ה'. חילול ויהיה שיתגלה

בעיןאכן חפץ גונב או כשגוזל כ"זכסף כשחייב אבל אסור, מהעכו"םהפקעת חשיב לו משלם ולא לעכו"ם

ברמ"א כמבואר ושרי שמ"חהלואתו (סימן

נועםאמרי גזילה הלכות רלו

ב') להטעותסעיף כגון עכו"ם טעות וז"ל:ובלבד מותר הלואתו להפקיע או בחשבוןוי"א השם. חילול דליכא לו יוודע שלאשרי, מעצמו טעה אם אלא להטעותו דאסור

שם ובסמ"ע ו')עכ"ל. דהשיטה(ס"ק פירשזאת למדו להטעותו שאסור הסוברתיעו"ש עכו"ם דעת גניבת אפי' .1מדאסרו

ללא עלה מהנוסעים אחד הכא ובפשוטודחשיב לשלם חיוב לו ואין תשלום

שם בש"ך אכן דשרי. הלואתו (ס"קכהפקעתדהפקעתג') זה דדין היש"ש בשם הביא

או מכס דרך לו בחייב הנ"מ דשרי הלואתואסור, מקח דרך שהוא מה אבל חוב, דרךואסור. מקח דרך הוי הכא לפי"ז ולכאורהעל לו ונודע דהואיל פשוט נראה אכןוהיום מהאוטובוס, שירד אחרי רק הטעותכהפקעת חשיב בידו הגוי של חפץ לו איןהנ"ל, ליש"ש אף שרי ולכך הלואתו,בזה שילם, ולא חפץ קנה אם דבשלמאהגוי של בעין חפץ לו יש דהיום אמרינןהכא משא"כ עכו"ם, כגזל וחשיב בידוהעכו"ם, של בעין דבר לו דאין באוטובוס

ושרי הלואתו הפקעת .2חשיב

הנוסעיםומעתה חייבים אם לדון לנו נותרשכל או הכרטיסיה, לבעל לשלם

הכא וזיל בחינם, נסעתי אני לומר יכול אחדדב יוסף רבי הגאון ומו"ר וכו'. ליה קמדחיבמה הדבר דתלוי בזה אמר שליט"א וינטרהאנשים במספר טעה אם העכו"ם, טעהכאן דעלו ואמר במנינם וטעה שספרם כגוןחמשה היו ובאמת אנשים, ארבעה רקללא בחינם נסע דאחד נמצא בזה אנשים,דהיה הנהג גבה לא עבורו שהרי תשלוםשנסע ואותו נוסעים ארבעה רק דישנם סבוראמר מצי אחד וכל מההפקר, זכה בחינםידע אם אבל ופטורים. נסעתי בחינם אנישאמר וכגון אנשים חמשה שעלו העכו"םבסכום ורק חמשה, שעולים בפירוש לונסיעה למחיר המתאים סכום גבה התשלוםבסכום שטעה נמצא אנשים, ארבעה שלכסף יותר ישלם שכ"א במקום דהיינו הכסףמהרגיל פחות אחד כל שילם הנסיעה עללהם ויש כולם, על שולם באמת אבלולשלם בשוה התשלום את ביניהם לחלוק

הכרטיסיה. לבעל

שליט"אוהוסיף כהן משה רבי הרה"ג בזהבסכום המשלם שזכה אופן דישנועבורם ששילם הנוסעים וצריכים הטעותוכגון עבורם, ששילם מה כל את לו להחזירכדי בו שיש סכום לנהג שהגיש באופן

שרי,1. בממון להטעותו ואילו לעכו"ם אפי' דאסור דעת גניבת מ"ש המתירה השיטה על להעיר וישוצ"ע.

דליש"ש2. הש"ך מלשון נראה בהקפה, שקנה כגון במלוה עליו וזקפו מהעכו"ם דבר בקנה גם אכןהלואה דהפקעת ואף וז"ל: שכתב כ') הלכה י' (פרק ב"ק ביש"ש יעויין אמנם מקח. דרך דהוי אסורלגוזל, דומה המקח בעת שהוא מה אבל חוב, דרך או מכס דרך או לשלם חייב שאתה מה היינו שריבזקף אף ולפי"ז מקח", "בדרך כתב ולא עכו"ם כגזל חשיב המקח" "בעת דדוקא מבואר ובדבריו עכ"ל.

וצ"ע. ומותר, גזל חשיב לא במלוה עליו

נועםאמרי פז רלזסימן

שהוא הנהג ואמר החמשה כל עבור לשלםפחות, לקח ובטעות כולם עבור סך גובהואמר ש"ח מאתיים של שטר לו שמסר כגוןש"ח, ועשרים מאה סך גובה שהוא הנהגדזכה י"ל בזה ש"ח, מאה רק גבה ובטעותשהגיש ברגע שהרי הטעות, בסכום המשלםלגבות כדי הנהג ומשכו הכסף את לנהגועשרים מאה של בשווי בו זכה כבר ממנו,כל עבור כבר לו ששילמו ונמצא ש"ח,יותר והחזיר שטעה ומה נוסעים, החמשהביחס רק עכו"ם טעות זה הרי הראוי מןכבר שעליהם לנוסעים ביחס ולא למשלםזכה וא"כ במלואו, הסכום את שילמוהנוסעים וצריכים הטעות בסכום המשלםעבורם. ששילם מה כל את לו לשלם

הגולהולסיום באר דברי את (בסימןאצייןצייןשמ"ח) ולא מגדרו יצא אשר

כתב אלא הלואתו, הפקעת לדין מקור רקמהפקעת וליהנות להתפרנס ראוי זה דאיןלדורות זאת כותב כעת ואני וז"ל: הלואתו,טעות מן והעשירו גדלו רבים שראיתינכסיהם וירדו הצליחו ולא עכו"ם שהטעווכו', ברכה, אחריהם הניחו ולא לטמיוןעכו"ם טעות והחזירו ה' קדשו אשר רביםוהניחו והצליחו והעשירו גדלו חשוב בדבר

עכ"ל. לעולליהם, יתרם

לדינא: העולהíìåë íéùðàä øôñîá í"åëòä äòè íàøîåìå åúåçãì ìåëé ãçà ìëã ,íéøåèôøôñîá äòè íà ìáà .íðéçá éúòñð éðàäùîç åìòù òãéù åðééäã ,íéáå÷éðäå÷ìçé ,íéáå÷éð äòáøà ÷ø á÷éðå äòèåãçà ìë íìùéå äåùá íåëñä úà íìåë

.äéñéèøëä ìòáì å÷ìç

פז סימןחודשי חופשי בכרטיס גזילה

úøáçשאלה: é"ò øëîðù) "éùãåç éùôåç" ñéèøë ïåòîùî ìæâ ïáåàøåáéùäì àáå éæòåìä ùãåçä ìë êùîá åãéá åçéðäå (ãâàïåòîù òáåú äúò .ñéèøëä ìù åô÷åú âôù øçàì ùãåçä íåúá ïåòîùììæâì éîãã ïòåè ïáåàø åìéàå ,ñéèøëä úìéæâî åì íøâðù ãñôää úà

.øåèôå êéðôì êìù éøä åì øîåàù çñôä åéìò øáòå õîç

גזלתשובה: ע"ב צ"ו דף ב"ק בגמ' שנינולו אומר הפסח עליו ועבר חמץע"ב צ"ח דף שם ובגמ' לפניך, שלך הרי

תנ מאן הנאהקאמר באיסורי דאומרים א

היא יעקב ר' חסדא ר' אמר לפניך שלך הריוהשיב דכתיב שם מבואר הדין וטעם וכו',שגזל כעין אם גזל אשר ת"ל מה הגזילה אתגזל אמרו מכאן יחזיר לא לאו ואם יחזיר

נועםאמרי גזילה הלכות רלח

שלך הרי לו אומר הפסח עליו ועבר חמץסעיף שס"ג בסימן השו"ע פסק וכן לפניך.

א'.

ג"כויש חודשי חופשי בכרטיס האם לדוןשם תשובה בפתחי והנה זה. דין שייךבגזל שהסתפק הפמ"ג דברי הביא א' ס"קיש אם החג לאחר והשיבו בסוכות אתרוגכמעט עתה שהרי דגרמי דינא משום לחייבובגזל דבשלמא שם והוסיף שוויות, לו ואיןכיון דגרמי דינא משום לחייבו ליכא חמץקודם חמץ הימנו שיגזול שכיח שאינופטור, ולכן הפסח עד אצלו וישאירנו הפסח

הריצב"א כדעת ע"בוהיינו כ"ב דף ב"ב (בתוס'ס"ק שפ"ו בסימן הש"ך פסק וכן אומרת, זאת ד"ה

ולאא') הוא חכמים קנס דגרמי שפירשלבוא, ורגיל המצוי בהיזק אלא קנסו"אטו שם וסיים דשכיח, באתרוג משא"כדשוקא ביומא מחבירו סחורה יגזול אםאלא שווה אין השוק ולאחר אלף שווהסחורתו לו דמחזיר נאמר האם מעטגזלן דמדין והיינו בצ"ע. ונשאר ויפטר",החפץ את שהשיב במה דנפטר ליה פשיטאליה ומספקא לפניך, שלך הרי לו ואמר

דגרמי. דינא משום לחייבו יש שמא

ביתוהביא שו"ת בשם תשובה הפתחי עודדחייב אתרוג לגבי שפסק שמואלמשום והיינו דגזלן, חיובא משום לשלםהרי לו ולומר והשיב בו לקיים יכול שאינוידוע שהרי לכל ניכר דההיזק לפניך שלךהחג, לאחר לאתרוג כמעט שויות שאין לכלבו ניכר ההיזק שאין חמץ בגזל משא"כ

ולכך הפסח מלפני שהוא בו ניכר אין שהרינפטר.

זוותמה סברא שהרי תשובה הפתחי עליושם והרמ"א המחבר בפלוגתת תליאיוצא אינו ושוב המלך ופסלו מטבע גזל גבילומר יכול דאינו השו"ע דדעת בהוצאה,רק המלך שפסלו במטבע לפניך שלך הריבמדינה ויוצא זו במדינה דנפסל היכאהרי לו דאומר הרמ"א דעת ואילו אחרת,שהמלך לכל וידוע שניכר אע"פ לפניך שלךואתרוג השתנה. לא הדבר שגוף כיון פסלובכל ניכר שהרי המדינות בכל לנפסל דמילחייבו סתם היאך וא"כ שוה, שאינו מקום

פטור. הוא הרמ"א לדעת הרי

חופשיולפי"ז כרטיס דגזל זה דין לכאורההשו"ע בפלוגתת תליא ג"כ חודשילפניך, שלך הרי לו לומר יכול אם והרמ"אשהרי לו לומר יכול אינו השו"ע דלדעתע"פ תוקפו שפג רואים שהרי ניכר היזקולומר, יכול ולרמ"א בו, המודפס התאריךשכתב כמו בפלוגתתם תלוי שאתרוג וכמולחייב שדן לפמ"ג וכן תשובה. הפתחידה"ה נראה דגרמי דינא משום אתרוג הגוזלחודשי חופשי כרטיס הגוזל את לחייב ישדינא משום תוקפו שפג לאחר ומשיבוזה בדין נשאר הרי שהפמ"ג אלא דגרמי,

בצ"ע.

הקצוה"חוהנה מדברי ראיה להביא ישהש"ל לו לומר יכול דבאתרוגשס"ג סימן בקצוה"ח יעויין דהנה ולהיפטר,חמץ דגזל יעקב החק דברי שהביא א' ס"ק

נועםאמרי פז רלטסימן

הש"ל, לו לומר יכול הפסח שלאחר אףלנגזל להשיבו יכול אינו עצמו בפסח מ"מדלפי שם כתב לזה והטעם הש"ל, ולומרועומד שרוף כאילו לבערו מצווין שהכלכלום. לו מחזיר שאינו ונמצא דמיאי ממנ"פ דהא דבריו על הקשה והקצוה"חיכול לא ותו הגזלן קנאו א"כ שינוי חשיבאינו ואם הפסח, לאחר אף הש"ל לומרבפסח. גם הש"ל ליה אמר מצי שינוי נחשבלו דאסור דאה"נ הקצה"ח הסיק ובסוףלשורפו, דמחוייב משום בפסח להחזירונפטר בפסח והחזירו עבר אם מ"מ אבלהחק לדעת אף שינוי חשיב דלא מגזילתוהיזקו ניכר בפסח חמץ והרי יעוי"ש. יעקב,גם א"כ לקצוה"ח בהשבתו ומדנפטרלאחר כלום שווה שאינו שניכר באתרוגיש אמנם בו. להיפטר הגזלן יכול הסוכותשבפסח אף דהתם משם ראיה דאין לדחותלא הפסח ולאחר הואיל מ"מ ההיזק ניכראמר דמצי החוזר כשינוי חשיב ניכר יהיהוכמו השינוי שחזר קודם אף הש"לבהמה בגזל דדוקא א' בסעיף שמבוארחשיב חוזר שאינו שינוי דהוי והכחישהחופשי בכרטיס ולפי"ז יעוי"ש. שינוי,לעולם היזקו שניכר כיון זמנו שעבר חודשי

בו. להיפטר יוכל לא א"כ

זהוהנה דין דכל בס"ד נראה העיון לאחרשנאמר פטור הוא הש"ל לו דאומר

כעין הגזילה דאם גזה"כ והוא בגזלן, רקמשלם אינו דגזלן דקיי"ל וכמו יחזיר, שגזלבסימן שנפסק וכמו ונהנה שכירות תשלומי

שלש ספינתו התוקף גבי ה' סעיף ס"גתשלומי משלם דאינו לגוזלה ע"מ חבירוברשותיה רחמנא ואוקמי הואיל שכירותבדידיה כשמשתמש ולכך באונסים לחייבולנגזל הפסד שגורם ואע"פ משתמש, קאמ"מ אחרת ספינה לשכור יצטרך שעכשיואבל יחזיר. שגזל כעין דאם גזה"כ הואדין בו דאין נראה חודשי חופשי בכרטיסממון גופן דאין כשטרות דינו שהרי גזילהתשלום כהוכחת הוא שימושו כל שהרישהוא ועוד בעצם, השוה כדבר ולא לאגדשם בו יש שהרי למוכרו כלל שא"א שט"חולפי הכרטיס בעל של זהות ותעודתלאדם להעבירו ניתן לא אגד של הכלליםכשטרות דדינו דפשיטא מילתא וא"כ אחר,וכדאיתא גזילה דין בו ואין ממון גופן דאין

א' ס"ק שע"א סימן א"כ1בש"ך נמצא .גזלן. מדין לשלם בנידו"ד לחייב דאין

אחר,אמנם מטעם לחייבו יש דהכא נראהאת שלקח דבזה לדון דיש והואנמנע זה ומחמת שלו חודשי החופשי כרטיסוזמן והואיל בו, מלהשתמש בעליושעובר רגע וכל יום 30 הוא השתמשותוהרי א"כ מהכרטיס, חלק נשרף כאילו נחשבדחייב חבירו של שטרותיו כשורף נחשב זה

שהסתפק1. המהרש"ל על לחלוק האריך ושם י"ג, ס"ק שפ"ו בסימן שכתב למה ציין א' ס"ק שם ובש"ךחיוב ויש גזל דיש ליה פשיטא פרוטה ובשוה השבה חיוב יש אם פרוטה שוה הנייר שאין שטר בגוזללו ונשרף שטר גזל ואם כששו"פ אף בשטרות גזילה דין כלל דליכא להוכיח הש"ך שם וכתב השבה,

יעוי"ש. בשטרות, גזילה דאין כהש"ך להלכה דהעיקר כתב שם ו' בסס"ק שם והקצוה"ח פטור.

נועםאמרי גזילה הלכות רמ

לפוסקים מיבעיא ולא דגרמי. דינא משוםי' ס"ק רצ"ב סימן תשובה בפתחי שהובאוהיריד בזמן מחבירו סחורה לקח דאםדחייב למוכרם שא"א היריד לאחר והחזירוודאי אלו פוסקים דלפי דגרמי, דינא משוםמסויים חודש של כרטיס גזל שהרי חייבאינו כשכבר חודש אותו לאחר והחזירוז' סעיף שם ברמ"א מבואר וכן כלום, שוהתן ואמר הפקדון בעל בא אם וז"ל שכתבוהלה לעצמי בהם ארויח ואני פקדוני ליולהבא, מכאן הריוח ליתן חייב בידו מעכבהביא ה' ס"ק תשובה בפתחי ושם עכ"ל.לגבי פ"ב סימן בח"א מאירות פנים תשובתוהחזירו היריד בזמן מחבירו ברזל שלקח מישהרי נזקו כל לשלם וחייבו היריד, אחראין היריד לאחר ועתה למוכרו אפשר בירידלפועלים זה דין ודימה זה. ברזל שיקנה מייכולים לא והפועלים בעה"ב בו חזר דאםלשלם דחייבים אותם שישכיר מי למצוא

יעוי"ש דגרמי, מדינא .2להם

בש"ךאלא שהובא מהרש"ל לדעת דאפילוהרמ"א על שחלק סק"ג שפ"ו סימןבהיה פטור חבירו של כיסו דבמבטל וכתביודה בנידו"ד מ"מ ברור, ריוח להרויח יכולריוח מלהרויח שמנעו התם דשאני שחייב,ולכך עצמו בכיס נזק ולא מעלמא דאתי

שע"י בנידו"ד משא"כ גרמא, דהוי פטורממש כשורפו הוא הרי הכרטיס את לקיחתואגד מחברת חובו בו לגבות ממנו שמונעלו נתנו החודש בתחילת ששילם שע"יובשימוש ששילם בידו ראיה כרטיסכגובה חשיב בזה באוטובוס שמשתמשל'מכר' בפשוטו שנחשב וביותר חובובאוטובוסים להשתמש זכות לו שמכרוהרי הכרטיס ממנו שמעכב ובזה זה, בחודשכשורף רק ולא חובו כשורף ממש הואלרש"ל דאף נראה נראה ובזה שטרותיו,

חייב.

של"גושוב בסימן דהקצה"ח בס"ד מצאתיוז"ל: מוהר"ם תשובת הביא ב' ס"קשמפסיד במקום היינו דגרמי דדיני הא דיןיכול שהיה מקום אבל גרמתו ע"י חבירומרויח שאינו בגרמתו לו וגורם להרויחשל כיסו המבטל ובירושלמי וכו' פטורבין חילוק דיש קמן הרי עכ"ל. פטור, חבירוכמו ממש וזה ממש להפסד ריווח מניעת

ודו"ק. בס"ד שחילקנו

לדינא: העולהñéèøë éîã íìùì áééç ìæåâä ïáåàø

.ïåòîùì éùãåç éùôåç

דברים2. ד' חיוב דאין דכיון דבהמתו לשבת דאדם שבת בין חילק ב' ס"ק של"ג סימן בקצה"ח אכןאכן הברזל, לו דתפס להא מפועלים ראיה אין ממילא א"כ בהמה שהזיק באדם שבת חיוב ואין באדםע"י במזיק משא"כ דבהמתו לשבת דאדם שבת בין חילוק יש בידיו בעשה דדוקא דחה שם הקצה"ח

ודו"ק. מפועלים, מאירות הפנים ראיית א"ש ולפי"ז ופטור, שווה שניהם דין בזה גרמי

נועםאמרי פח רמאסימן

פח סימןלשלמו התחייב כשאחר דירה בשכר תרמית

äðùשאלה: éöç øçàì ,äðù ìù äôå÷úì ïåòîùî äøéã øëù ïáåàøøéçîá äúåà úåð÷ì õôçä úøëùåîä äøéãì äðå÷ ïåòîù àöîïåòîù ù÷éá .íåìùúä øîâá éãééî äéäé äøéãä éåðéôù éàðúá äåáâäøéãä úà úåðôì ìëåéù éãë úåøéëùì úøçà äøéã ùôçéù ïáåàøîïéáì úéçëåðä äøéãä øéçî ïéá ùøôä äéäé íàù ïåòîù áééçúäå ,äðå÷ìøîâì ãò äðù éöç êùîá äæ ùøôä ïåòîù íìùé ,àöîéù úøçàä äøéãäåúøáòäå äøéãä ïî åúàéöé ïéâá ïáåàøì íéãñôä åéäé àìù éãë äæåçäåì äîéàúîä äøéã àöîå åéøåâîì äøéã ïáåàø ùôéç .úøçà äøéãìéøáã úà äøéãä ìòá òîùùë êà ,ùãåçì øìåã 1000 êñ àåä äøéçîùøéëùîä íìùé úîãå÷ä úåøéëùì åæ úåøéëù ïéá ùøôää úàù øëåùä

ì øìåã 1500 ìù êñ äæåçá åáúëéù øëåùäî ù÷éá ,ïåùàøäùãåçïåùàøä øéëùîä íìùî äæ íåëñ úà éøäù äáåø÷ä äðùä éöç êùîìùé äáéðâ ùùç àîù åà ïë úåùòì øúåî íàä ,øëåùì ãñôä äæá ïéàå

.øáãá

השוכרתשובה: וראובן הואיל בפשוטוחוזה על הדירה בעל עם חתםשנה החצי עבור לשלם והתחייב שכירותהמשכיר שמעון א"כ גבוה מחיר ראשונהלן איכפת ולא ההפרש, את להשלים חייבוא"כ הדירה, של המחיר שזהו הסיבה מהיבזה ואין משמעון הכסף את לקבל לו מותר

גזל. משוםכןאמנם דעת דעל לומר מקום יש באמת

להוציא כדי המחיר את שמייקריםלשלם שמעון התחייב לא נוסף כסף ממנויש לכאורה אך בשכירות. ההפרש אתדאין ע"א כ"ג דף בערכין מהגמ' להוכיח

ערבא עצרי בר משה התם דאיתא כן, לומרמרבנן צורבא בריה הונא ורב הוה דכלתיהליכא אביי אמר מילתא, ליה ודחיקא הוהלדביתהו דליגרש הונא לרב עצה נסבימהדרי ולהדרה מאבוה כתובתה ותיתבעאמר הוה דכהן מילתא איגלתא לסוף וכו'ומי ופריך עניותא, אזלא עניא בתר אביירשע איזהו אביי והאמר הכי אביי אמרבנכסים למכור עצה המשיא זה ערום

לךכרשב"ג נכסי מיתה בשעת האומר (ופרש"ילשני אין ומכר הראשון עבר דאם לפלוני ואחריך

רשע) נקרא עצה המשיאו ומ"מ ומשניכלוםע"כ. שאני, מרבנן וצורבא שאני בריה

נועםאמרי גזילה הלכות רמב

קיבל החתן שאבי דכיון לכאורה ומבואראף לשלמו חייב הכתובה על ערבות עליוכתובתה שתקבל בשביל רק יגרשנה אםהכתובה את שתקבל שלאחר ודעתםלא דהכי דאדעתא אמרינן ולא יחזירנה,כיון אלא כך, על ערב להיות התחייבחייב כתובתה שישלם בערבות עליו שקיבלבנידו"ד וה"נ שגירשה. אופן בכל לשלמהלשלם עליו קיבל המשכיר וראובן הואילחייב השכירות מחירי בין ההפרש אתלא דהכי דאדעתא אמרינן ולא לשלמו

התחייב.נקראואף הכי עביד דאי איתא שם דבגמ'

צורבא או בנו דהוי אילולא ערום רשעבזה, דליכא מבואר גזל איסור מ"מ מרבנן,שם דבגמ' ואף איכא. איסורא דעכ"פ אףוכתב רשע הוא עצה דהמשיא איתא

ע"א קל"ז דף בב"ב ערום)הרשב"ם (ד"השהרי והטעם רשע, אינו עצמו דהמוכרעצה המשיא משא"כ עצמו להנאת כן עושהחובה גורם ורק בכך הנאה שום לו שאיןבסמ"ע להלכה דבריו והובאו לחבירו,שם הוסיף מ"מ י"א, ס"ק רמ"ח בסימן

כן, לעשות לכתחילה דאסור (וצייןהרשב"םנקרא המוכר דאף דס"ל שושן העיר לדברי שם

נכסיורשע) בנתן דאיירי דשם נראה ויותר .דרצון והיינו לפלוני אחריך לו ואמר לפלוניהוא אם ולכן מנכסיו יהנה גם שהשני הנותןוכמבואר באיסור עובר הנכסים את מוכרשיקויים כדי למכור לו שאסור בסמ"ע שםדאיסורא הרשב"ם כתב ולפיכך הנותן, רצוןבעל שהוא בנידו"ד אבל בזה, איכא מיהאשירצה, מחיר בכל להשכירה ובידו הדירה

הראשונה שנה החצי שעל אומר הוא והריגבוה. מחיר לדרוש ברצונו

שליט"אאמנם וינטר הגר"י מו"ר לי אמרגזל הוי דבנידו"ד דודאי דנראההתחייב לא דהכי דאדעתא משום וזה גמור,והא השכירות. בדמי ההפרש להשליםבין לחלק יש בכה"ג, דשרי בגמ' דמבוארשנבאר. וכמו אופנים, בתרי הנידונים

אתא. אלא להשלים התחייב לא שמעוןמחמת לו שיגרמו ראובן של ההפסדיםוהואיל השנה, באמצע דירה לעבור שמוכןעל החדש מהמשכיר בזול יותר לשכור ויכללהתם דמי ולא שמעון, התחייב לא זהדערבותו התם דשאני הכתובה, על בערבאיכא שהתגרשה והיכא כתובה, לשלם היאלמה אכפ"ל ולא לשלם וחייב כתובה חיובעל לחבירו שערב הרי עצמך הגע גירשה.הלך הפרעון זמן ובהגיע זוז אלף של חובמול וכשעמד למלוה חובו את לשלם הלוהאת זרק החוב את לשלם בידו וכספו המלוההמלוה לעיני הנהר לשפת מהחלון הכסףמלשלם פטור דהערב נימא וכי והערב,קיבל לא דהכי דאדעתא למלוה ערבותונפרע שלא היכא דכל ודאי אלא ערבות,למה אכפ"ל ולא קיימת ערבותו הרי החוב

החוב. שילם לאשמעוןב. אם ובפשוטו שהואיל נראה ועוד

דמי של ההפרש את לשלם יפסיקלשלם יצטרך לא השוכר ראובן השכירותהמשכיר שהרי הגבוה, המחיר את מכיסוורק נמוך בסכום להשכירו הסכים החדשהעלה ההפרש את משלם ששמעון משום

נועםאמרי פח רמגסימן

ביניהם ודיברו והואיל השכירות, דמי אתשנה בחצי הגבוה למחיר שהסיבה

ביניהםהראש ההפרש ואת מאחר הוא ונהמפסיד השוכר ואין המשכיר שמעון משלםעל תנאי כעשו נחשב זה הרי מכיסו, כלוםהיכא רק הוא הגבוה שהמחיר השכירותהזה השכירות שחוזה ונמצא מפסיד, שאינוישלמו לא אם שהרי ראובן את מחייב אינוכל והרי לשלם, יצטרך לא הוא לולשלם הוא המשכיר שמעון של התחייבותוהשוכר שהתחייב השכירות תשלום את

ההפרש על כלום נתחייב לא הרי והכאשיקבל הכסף על אלא עצמי בחיובאלא שמעון, התחייב לא זה ועל משמעון,וא"כ לראובן, שיהיה העצמי החיוב עלדמי הפרש ליטול גמור גזל זה דהרי נמצא

המשכיר. משמעון השכירות

לדינא: העולהåùò íàå ,ïë úåùòì íäì øåñàã äàøð

.íãéá ìæâ äæ éøä ïë

נועםאמרי נזיקין הלכות רמד

נזיקין הלכותפט סימן

תובעים לו שאין כממון נחשבים אם גמ"ח של בגדיםäé÷ðשאלה: äøéæçäì äáééçúäå ,ç"îâî äìë úìîù äìàù äùà

òøéà .ùáé éå÷éðì äðøñîúù øçàì úàæå äúìáé÷ù éôë äøåãäåíéøîåçá íúëä úà úå÷ðì äùàä äúñéð ,íúëá äîúëåä äìîùäùúåîå÷î äîëá äìîùá íéîúëå íéðîéñ åùòð êëî äàöåúëå ,íéôéøçìòá òáåú äúò .äìàùää úòùá äúéäù áöîì äøéæçäì úåøùôà ïéàåúìàåùä åìéàå ,äìîùä ìù àìîä äøéçî úà íìùì úìàåùäî ç"îâäíéáëøåî íäå úåéäá íéòáåú åì ïéàù ïåîî íðéä ç"îâä éôñëù úðòåè.÷æðä øåáò íìùì úáééçù åà äúðòèá àéä ú÷ãåö íàä ,øåáéö éôñëî

גביתשובה: נפסק ס"ו ש"א סימן בשו"עצדקה כספי לשמור שקיבל אדםולא "לשמור" מדכתיב פטור ונאבדו ופשע

קמא בבא במסכת ומקורו צ"ג.)לחלק, (דףויעויין לעניים. לחלק ולא לשמור דתניא

סק"ב)בנתיבות סוף ש"א דהפטור(סימןבידיים במזיק כן גם הוא לחלק ולא לשמורבתומים הוא וכן שמר, דלא היכא רק ולא

ס"ט ס"ק ס"ו בממון1סימן זה כל אך .לו דיש היכא אבל תובעים, לו שאיןשאם שם ברמ"א הוא וכן חייב, תובעיםונאבד, ופשע לשמור לו נתן צדקה גבאיהתובע הוא והגבאי מאחר לשלם הוא חייבנמצא תובעים. לו שיש ממון ליה והוי

כגבאי נחשבת הגמ"ח בעלת דידן דבנידוןלאה את לתבוע יכולה היא ולכן צדקהתובעים. לו שיש ממון דהוי הנזק את לשלם

יעוייןוהנה הללו, הרמ"א דברי בעיקרהרי שהקשה סק"ח שם בנתיבותעדיין והמעות הצדקה מעות קנה לא הגבאיתובעין, לו שאין ממון והוי הן צדקה שלדמיירי לומר ואין השומר. יתחייב ואיךחייב אינו דא"כ לשלם, שיתחייב לו באמרבשמירה וכמו בסודר מידו שקנו עדקנו אם רק חייב אינו התנה אם בקרקעותדס"ל [והיינו ד'. בסעיף כמבואר מידואת לשלם הוא השומר של אחריות דחיובלו שאין ממון שזה ומכיון שאבד הפקדון

סק"ו.1. ש"א סימן תשובה בפתחי הובא קצ"ט, בסימן יאיר החות לדעת שמים ידי לצאת חייב ומ"מ

נועםאמרי פט רמהסימן

למפקיד מתחייב הוא ואין פטור תובעיםיאבד שאם בתנאי ממון מתחייב כל כמוחו"מ החזו"א דעת וכן לשלם. מתחייבדכיון הנתיבות ותירץ סק"ה]. ח' סימןלהם לחלק שרוצה העניים מברר שהגבאינתרצה שלהם דהוברר ברירה יש אמרינןברירה, אמרינן דבממון התובעים הן והן

עיי"ש.

משאילובפשוטו רק שהגמ"ח דידן בנידוןדיש נמצא לכלות השמלות אתוא"א שימוש של הנאה טובת רק לענייכול מ"מ השמלה, כל את לשלם לתובעולעני זו שמלה לגמרי ליתן להחליט הגמ"חויעויין וכנ"ל. ברירה יש ואמרינן שלו ויהיההרבה דעת שהביא שם משפט במילואישאמר בגוונא איירי דהרמ"א דס"ל פוסקיםוחייב השומרים כדרך לשמור שמתחייב לוהנדפס צבי בנחלת וכמבואר קנין, בלא אףלו בנתנו רק דפטור ונמצא השו"ע, בסוףע"מ לו נתנו אם אבל לעניים, לחלק צדקהקי"ז ב"מ בנימוק"י הוא וכן חייב, שיחזירם

הרי"ף)ע"א מדפי ע"א עוד(מ"ד ויעויין .שומרים הלכות אפרים ט"ז)במחנה (סימן

הדרשה אם ראשונים מחלוקת שהביאלחלק לו שנתן איירי לחלק" ולא ד"לשמורלו. שיחזירם ע"מ בנתן אפילו או לעניים,

בב"ק דרש"י י"ז בסימן שם כתב (צ"גוכןשיחלקםע"א) ע"מ לו שמסרם דמיירי פירש

לא ועניים נינהו דבעלים לאו דתו לענייםתובעים, שאין ממון דהוי ליה תבעי מצי

ד חייבומשמע לו שיחזירם ע"מ לו נתנם אם

שם והרשב"א הראב"ן ודעת לו. להחזירםפטור לו שיחזירם ע"מ בנתנם דאפילועיי"ש. לחלוקה, עומד זה וכסף הואילבמחלוקת תלוי דידן דנידון בפשוטו נמצא

הנ"ל.

לשלם,אכן האשה את לחייב דיש נראהבין להלכה כן פסק שהרמ"א מאחרובין חייב, התנה בלא דאפילו הנתיבות לפיבנידון בהתנה, דמיירי האחרונים לשארעמה התנה שהרי לשלם חייבת דידן

לגמ"ח. השמלה את שתחזיר

שיימינן,אכן היכי לעיין יש השומא בצורתשווי לשלם חייבת אינה ודאי שהרישמלת הזיקה שהרי חדשה, כלה שמלת שלפעמים, כמה בה השתמשו שכבר כלה

הנתיבות דברי סק"א)וידועים קמ"ח (בסימןשיכול בדבר היא המזיק שומת דצורתיכול שאינו דבר הוי דאם בשוק למכרהאחד אף שמא זה ולפי פטור. בשוק למכורשוק ואין שנייה יד כלה שמלת יקנה לאאולם לשלם. פטורה וממילא זו לשמלהיעויין הנ"ל, הנתיבות על החולקים רבים

סק"ג)בחזו"א ו' סימן על(ב"ק בזה שחלקדינים בבתי המנהג גם וכידוע הנתיבות,מרן שדעת ובמיוחד כהנתיבות, דלאמנחת בספרו זצוק"ל אויערבאך הגרש"ז

קל"ה)שלמה סימן מודה(תנינא הנתיבות דאףדברי וכל כסף, שוים עצמם שהם בדבריםרק לו דיש באופן דוקא הוא שם הנתיבותהשווי לשלם דחייבת נמצא בעלמא, שעבודידי על וזאת משומשת, כלה שמלת של

נועםאמרי נזיקין הלכות רמו

עולה וכמה בה, השתמשו כמה בדיקהעיני ראות כפי והכל חדשה, כלה שמלתכלה לשמלת שוק שיש [ושמעתי הדיינים,

חייבת]. לכו"ע זה ולפי שניה, יד

לדינא: העולהúåìò íìùì úìàåùä äëéøöã äàøð

.äéðù ãé äìë úìîù

צ סימןמהודרות מצות באכילת נזק תשלומי

äàîשאלה: êñá úøãåäî úåøùëá äéôàî úåöî â"÷ äùìù äð÷ ïáåàøíäù äøåáç úåöî â"÷ äùìù äð÷ åøéáç ïåòîùå ,åìé÷ì ç"ùúåòè ìùá .åìé÷ì ç"ù íééúàî ïøéçîå ,áøä ïøåãéä ìùá øúåé úåø÷éçñôä âçáå íúòéãé àìì ïåòîù úåöîá ïáåàø úåöî åôìçúð ,äòøéàùäøøáúðå úåàéöîä äòãåð çñôä øçàì ÷øå ,åøéáç úåöî úà ãçà ìëàéååù ïéáù ùøôää úà åì íìùéù ïáåàøî ïåòîù òáåú äúò .úåòèä÷éæîä íãàë åðåãì ùéù íåùî ,äéôàîä úåöî éååùì äøåáçä úåöî

.íìåòì ãòåî íãàå

שראובןתשובה: היכא לדון יש תחילההמצות את ממש הזיקלשלם, עליו כמה שמעון של המהודרותדלמא או שמעון ששילם המלא כמחיר האםבעלמא. כשרות מצות של שווין את רקהמהר"ם בין במחלוקת תלוי דזה ונראה

קי"ג)מינץ צבי(סי' לחכם ק"כ), (הובאו,(סי'ד') ס"ק היטב בבאר תרנ"ו סימן באו"ח דבריהםלו לשלם סגי אם מהודר אתרוג בהזיקהמהר"ם דדעת מהודר, לא כשר אתרוגמהודר אתרוג לו לשלם חייב דאינו מינץמהגמ' וראייתו כשר, באתרוג ליה וסגי

ע"ח:)בב"ק עולה(דף עלי הרי דהאומרפטר דמצי וגנבו, אחר ובא שור והפרישבעוף ולראב"ע לרבנן בכבש נפשיהדלא וכתב עליו חולק צבי והחכם יעויי"ש.

במחיר למכרו יכול שהרי כן לומר מסתברשהקדישו דכיון שאני קרבן גבי והתם גבוה,חובה ידי לצאת לענין אלא שלו אינו כבריכול דהגנב בגמ' קאמר ובזה נדרו, עלשיכול באתרוג משא"כ כבש או עוף לשלםדעת וכן יעו"ש, חייב ממון ושוה למכרו

למלך ז')המשנה הלכה הקרבנות ממעשה (פט"זמשא"כ למכרה יכול לא דבקרבן לחלק[ויעויין ע"ש, לאחר למוכרו יכול באתרוגשכתב ז' הלכה מגניבה ב' פרק שמח באורדאפשר מינץ המהר"ם לראיית דחייה עודקרן אבל דפטור קאמר כפל לענין דדוקא

ע"ש.] שגנב כמו חייב

העזרועיין באבן תשובה בפתחי ל'עוד (סי'באתרוגסק"א) קידש גבי בזה דתלה

נועםאמרי צ רמזסימן

בגלל ורק עצמו מצד פרוטה שוה דלאקידושין הוו האם פרוטה שוה המצוהמה האם דפליגי והיינו לא, או בפרוטהההידור בגלל החפץ בעבור שמשלמיםאין שמא או הממון, בגוף שיווי הוי מצוה

הממון. בגוף שיווי זה

בפלוגתאולפי"ז תליא דנן במקרהצבי, והחכם מינץ דהמהר"םהמצות מחיר את לשלם לחייבו אין וא"ככהמהר"ם לי קים דטעין יותר המוהדרותצבי, דהחכם טעמיה דמסתבר אף על מינץ,לי קים אמר מצי אי בזה לדון יש ועדייןלנתיבות תפיסה בדיני כ"ה בסימן [ויעויין

וצ"ע. כ'] סעיף

מזיקאכן מטעם לחייבו דאין נראה הכאדהנה גמור, אנוס דהוי מטעם כלל

ס"א)בשו"ע שע"ג אסור(סי' וז"ל, פסקשאינו אע"פ הזיקו ואם חבירו ממון להזיקשוגג שהיה בין שלם נזק לשלם חייב נהנהשאינו ודוקא כתב וברמ"א אנוס. שהיה בין

שם ובש"ך עכ"ל. גמור א')אונס (ס"קהרי וי"א, הרמ"א כתב לא למה הקשהשהרי חייב גמור באונס מזיק השו"ע לדעתחובל בהלכות הרמב"ם לשון זה לשונו

א')ומזיק הלכה ו' הרב(פרק שם ביאר וכך ,באונס מזיק בין לרמב"ם חילוק דאין המגידשגרסו יש אכן יעו"ש. גמור אונס ללא גמורחילוק, דאין ולא חולק לא דהרב בה"הולמדו התוס', שיטת על חולק דלא והיינוגמור באונס מזיק לפטור הרמב"ם דדעתועיין יעו"ש, משנה בכסף שם כמבוארכן גרס הוא דגם סק"א שע"ח סי' בדרישה

דמזיק ס"ל דהרמב"ם המגיד הרב בדבריבסמ"ע הוא וכן פטור, גמור (סי'באונס

ח') ס"ק המחברתכ"א דבדעת נמצא ע"ש,פטור ולסמ"ע גמור באונס מחייב לש"ך

מהרש"ם ובשו"ת גמור, סי'באונס ד' (חלקיכולכ"ז) דהמוחזק וכתב זו מחלוקת הביא

גמור באונס כהפוטרים לי קים לטעוןיעו"ש.

מזיקונראה מדין לחייבו אין טעם דמעודמזיק דהוי דכו"ע, אליבא וזהבסי' שמבואר למה לדמותו ויש ברשות,פרה שירשו ביתומים ד' סעיף שמ"אוטבחוה אביהם של שהיא וכסבוריםיעו"ש, בזול בשר דמי דמשלמים ואכלוה

כ"ז: דף בב"ק התוס' למדו (ד"הומהכאוכו') פטורושמואל גניבה כעין באונס דמזיק ,

ואף ע"ש, חייב אבידה כעין באונס ורקדחולק פ"ב: דף בב"מ בחידושיו להרמב"ןבאדם גמור באונס ומחייב התוס' עלמזיק מטעם פוטר יורשים גבי הכא המזיק,

בכתובות בשטמ"ק ועיין ל"ד:)ברשות, (דףנחית קא דברשות האי אבל וז"ל כתבובקהילות עכ"ל. אביהם דשל הם דכסבורין

בב"ק כ"ד)יעקב מטעם(סי' כוונתו ביארולכך שלו, האדם יד שתחת מה חזקהיעו"ש, מזיק שם עליו ואין ברשות משתמשבקצות מבואר ברשות דמזיק דין ויסוד

סק"א)החושן רמ"ו לחבירו(סי' האומר לגביבב"ק כמבואר הקורע דפטור כסותי קרע

צ"ג.) החושן(דף בקצות מבואר והטעם ,התורה חייבה דלא ברשות כמזיק דחשיברשות, ללא עצמו מדעת בעושה אלא מזיקמזיק מדין לפוטרו יש נמי דידן בנידון וא"כ

נועםאמרי נזיקין הלכות רמח

כשלקח מעיקרא דהכא לומר ואין ברשות.לא, או שלו הם אם בדק שלא פשע המצותבשעה רק הוא מזיק דהחיוב לומר דישמטעם לאכול רשות לו היה ואז שאכל

שלו. האדם יד שתחת מה חזקהדאמנםאכן נהנה מצד הוא לדון שיש מה

אפשר אי לק"ג שקלים 200 לחייבומאה של במצות לי סגי לומר יכול שהריהסכום את נחייבו שמא אבל לק"ג, שקליםמצות לקבל כדי להוסיף רוצה שהיהלק"ג שקלים 200 במקום ושמא מהודרות,זה ואת מסכים היה לק"ג שקלים 140 ב-התוס' כתבו דאומנם נהנה, מטעם נחייבו

התם)בחולין שאני ד"ה ע"א קל"א גבי(דףהרי והקשו דפטור, שאכלם כהונה מתנותשהיה דאפשר ותירצו ליה, משתרשי

החושן הקצות וביאר רמ"ומתענה. (בסי'דהיינוסק"ב) ליה דמשתרשי דין לגבי דרק

מה מתענה הייתי אמרינן ממונך התרבההייתי אמרינן לא נהנה דין גבי כן שאיןהיה ואם נהנה גופו סוף סוף שהרי מתענההיא והנאתו יעו"ש, נהנה היה לא מתענהאולם יותר, בהידור המצוה חובת ידי שיצאנהנה דדין דנראה חדא בתרתי, לדחות ישבהנאת ולא הגוף בהנאת רק מסברא שייךשהמצות לומר יכול ראובן ואדרבא הנשמה,וכו'. שרופות ופחות טעימות יותר היו שלוחובה ידי יצא לא אולי דהכא לדון יש ועודהמבואר כפי חבירו מצות באכילת כלל

פסחים במס' י"ח)ברא"ש סי' דבעינן(פ"בוהתם מחלה לחם לחם דגמרינן במצה לכםשם הרא"ש פירש וכן עריסותיכם, כתיבהלכה ומצה מחמץ ו' בפרק הרמב"ם דברי

ויעויין גזולה, במצה י"ח יוצאים דאין ז'חיטים גזל בין דחילק שם משנה במגיד

י"ח יצא דבזה מצות, שהריועשאםכן שאין מה מעשה בשינוי קנאם כשטחנםדבשפת בס"ד הראוני וכן יעו"ש. מצה בגזלדיש כתב ל"ה. דף סוכה למס' בחי' אמתהמצות את שיקנה הבית הבעל את להזהירשם סיים ואמנם הנ"ל, מהטעם לאורחיו

יעו"ש. בזה נזהרים אין דהעולםנפסקודין גזולה במצה הרמב"ם של זה

ד')בשו"ע סעיף תנ"ד סי' דבגזל(או"חיצא חיטים בגזל ורק י"ח יצא לא מצהדחייב הוא לבד ודמים בשינוי, קנה שהרידבחידושי דהביא הלכה בביאור ויעויין לו,הריטב"א בשם הביא איגר עקיבא רבישהרי חובה ידי יצא גזולה מצה דהאוכלוממילא מעשה בשינוי קנייה דלעסיה כיוןהרמב"ם ובדעת בלע, דידיה כשבלעאע"פ חובה ידי יוצא דלא דכתבו והשו"עהביאור שם ביאר שבלעו קודם שלועסו

י"ח)הלכה יוצא אדם אין דלכתחילה(ד"הכשלועס וממילא מצה טעם שיטעם בעינןעם ביחד בא שהקנין ומקרי בשינוי קונהוזה יעו"ש, חובה ידי יוצא לא ולכך המצוה

בב"ק בתוס' ר"י לדעת תוד"האפילו ס"ז. (דףעולא) דהמצוהאמר היכא דרק ליה דסבירא

מצוה של פסול יש כאחד באין והעבירהאולם המצוה. את לפסול בעבירה הבאהזה מצה טעם לטעום שהרי קשה זה מסבראבלע דקיי"ל בדיעבד ולא בלכתחילה רק דיןהלכה הביאור דלדברי ועוד וצ"ב. יצא מצהמצוה מטעם הוא י"ח יוצאים שלא מההסביר לעיל הנזכר וברא"ש בעבירה הבאה

נועםאמרי צא רמטסימן

עריסותיכם ובעינן הוא שלו דלאו מטעםבעינן לא דאם תליא בהא הא ושמא שלכם,מדין ורק י"ח ויוצא בלעיסה קונה היה לכם

וצ"ע. כאחד באין הוי לכם

מטעםאכן דפטור מבעיא לא דידן במקרהולשו"ע לרמב"ם שהרי מההידור נהנהלא שיצא, לריטב"א ואפי' כלל, י"ח יצא לאלא הברכה לענין שהרי בהידור שיצא חשיבאלא מברך זה דאין לברך, שיוכל פשוטועוד בזה, שכתב מה בביה"ל יעו"ש מנאץלא לריטב"א דאף לומר אפשר דהכא נראהלקנות כדי שהרי בשינוי המצה את יקנה

קניני אצלו דשייך גזלן שיקרא בעינן בשינוידהוא והכא באחרונים, וכמבואר גזלהבשוגג כגזלן חשיב שלו היא שהמצה חושבסי' החושן בקצות כמבואר גזלן מיקרי דלאשם החושן במילואי ויעויין סק"א, כ"הבשוגג אף גזלן דיש המאירי דעת דהביאבזה ליכא הידור מ"מ שלו שהוא וכסבוראת לאכל לו עדיף דבודאי ונמצא ודו"ק,לא ולכך לכו"ע, י"ח יוצא ודאי שבזה שלו

ופטור. נהנה חשיב

לדינא: העולה.ïåòîùì íìùìî ïáåàø úà øåèôì ùé

צא סימןסואן בכביש מכונית של דלת בפתיחת מזיק חיוב

è"äùãשאלה: øçà ,à"èéìù ïééã íäøáà éáø â"äøä ø"åî ãåáëìéðéòá äàøðä úà úàæá òéöäì ù÷áà øîã àðîøåäá ñ"èëåúòåðú úîøåæ åá ïàåñ ùéáë òöîàá úéðåî øöò ïáåàø :ïìäìã ïåãéðáùéáëä ìù ãöäî åéìò äìò ïáåàøå åáëø úà øöò úéðåîä âäð ,úåéðåëîúà øâñå äìòù øçàì .äëøãîä ìù ãöäî àìå åá úåøáåò úåéðåëîùúìãä úà èòî çúô ïëìå úìãá ñôúð åìéòî óðëù úåàøì çëåð úìãääøòñ çåø õåçá äììåúùä äòù äúåàáå úåéäá ,åìéòî úà õìçì éãëäàìî äçéúô úìãä äçúôð ,íåé åúåàá øøùù øòåñä øéåàä âæîä ìùáäúø÷òå úéðåîä úìãá äòâôå ùéáëá úøçà úéðåëî äøáò òâø åúåàáåïåéë úéðåîì íøâðù ÷æðä øåáò íìùì áééç ïáåàø íà ïåãì ùéå .äîå÷îîíåùî åøèåôì ùé àîìã åà ,úåéðåëî úåøáåò åá íå÷îá úìãä úà çúôùäçúô àåäù áöîá úøàùð äúéä úìãä íàù ïôåàá èòî ÷ø çúô àåäùòøéà éøîâì úìãä úà äçúôù çåøä úîçî ÷øå ,÷æðä äøå÷ äéä àì÷æðä øåáò íìùì áééç úøáåòä úéðåëîä ìòá íà ïåãì ùé ïëå .÷æðä

.äîå÷îî äúø÷òå úìãá äòâô åúéðåëî øùàá

נועםאמרי נזיקין הלכות רנ

שבעלתשובה: פשוט באופן נראהלו שיש כיון פטור המכוניתהוא והרי הכביש של זה בצד לנסוע זכותאת שפתח ראובן ואדרבה ברשות, הולךעשה ברשות שלא הוא הכביש לכיוון הדלתבו במקום דלת לפתוח רשות לו אין שודאיצריך היה לפתוח חפץ ואם זורמת, התנועהרכב יש אם במראה שיסתכל מהנהג לבקש

ב"ק בגמ' וכמבואר ל"ב.)מאחוריו, אחד(דףחייב במהלך, הרץ ופגע מהלך ואחד רץברשות לרוץ רשות לו שאין מפני הרץדשרי השמשות בין שבת בערב ורק הרבים,להלכה נפסק זה ודין פטור. לרוץ ליה

ח')בשו"ע סעיף שע"ח בעל(סי דידן ובנידון ,לו ואין בכביש לנסוע לו מותר הרכבאחרת מכונית של דלת יפתחו שמא לחשושעל אף בכביש מכונית וגבי הנסיעה, לכיווןדאדם דומיא זמן בכל ברשות חשיב שרץ פישהרי השמשות, בין שבת בערב הרץאדעתא לכביש והיורד לכך נועד הכבישבין שבת בערב ההולך כמו יורד, דהכידיש אדעתא לאסוקי ליה הוי השמשותברשות ורצים והואיל שרצים אנשיםכרץ חשיבא המכונית נמי הכא פטורים,

ברשות.במעשהובמה חייב שאינו ראובן שטען

רק הדלת את פתח הוא שהרי הרוחאת וגרמה לגמרי פתחה והרוח במקצתהיא, טענה דלאו פשוט נראה הנזק,

קמא בבא בתוס' ד"הוכמבואר נ"ו. (דףדבראילימא) מקרב אדם אם בין חילוק שאין

האש מקרב לבין לשורפו וגורם האש אצלהדלת את קירב הרי נמי והכא הדבר, אצל

בכבישים ושבות שעוברות דהמכוניות לאש,יוחנן כרבי וקיי"ל והואיל כאש חשיבימעשה על חייב ואדם חיציו משום דאישוראובן והרי בעצמי עשיתי כאילו הרוחטען אמנם האש, לתוך הדלת שזרק נחשבאת תעיף שהרוח בדעתו עלה שלא ראובןדפטור מצויה שאינה כרוח והוי הדלתשמאחר הדבר פשוט מקום מכל עליה,חזקה רוח היתה כבר למונית שכשנכנסדודאי מצויה, כרוח לגביו חשיב קיימתשאינה לרוח מצויה רוח בין לחילוק הסבראאסיק לא מצויה שאינה רוח דעל היא מצויהאינו מצויה ברוח ואילו אנוס, והוי אדעתיהלבוא, עתידה שהיא הוא שיודע כיון אנוס

בה"ה ה"ז)וכמבואר ממון מנזקי י"ד (פרקס"ט, תי"ח בסימן ברמ"א להלכה והובאשאינה הרוח היה אם וכן הרמ"א: וז"ללשם, אחרון שבא בשעה מנשב מצויהשיודע הכא וא"כ עיי"ש. חייב", אחרוןכרוח חשיב ה"ז חזקה רוח כבר שקיימתפשוט נראה ולכן מכך, שידע כיון מצויה

ראובן. את לחייב דיש

המבוארועוד פי על לחייבו דיש נראהסק"ז)בנתיבות רצ"א דחידש(בסי'

במקום והשאירו חבירו חפץ לקח אדם דאםומפסידו כמאבדו הוי לגמרי, משתמר שאינו

יעויי"ש. וחייב בידים

למכוניתויש נזק שנגרם באופן לדוןחייב ראובן האם במונית, הפוגעתוהנזק דהואיל ונראה זה. נזק עבור לשלםמלאה פתיחה נפתחה שהדלת לאחר נגרםאבנו כדין לדונה יש במקומה, עומדת והיא

נועםאמרי צב רנאסימן

והזיקו מצויה ברוח דנפלו ומשאו סכינוובור מאש הנלמד למזיק דנחשב דנחו לבתרשם וברא"ש ע"א. ו' ב"ק בגמרא כמבואר

א') הסוברים(סימן הגדולים מן דיש הביאדבור השוה בהצד הנלמד בדבר חייב דלאולכן בשניהם, שחייב מה רק אלא ואשוכן בור, כמו אדם ומיתת כלים בנזקי פטורהשוה מהצד שנלמדו דכיון אש, כמו מטמוןשיש וכתב שבשניהם. הקל להם נותניםדדינו להלכה הרא"ש ודעת בדבר. שנסתפקוכדעת השו"ע פסק ולהלכה דבר. לכל כבורבסימן כמבואר בור דין לו דיש הרא"שסק"ג. שם הגר"א ובביאור ס"א תי"א

בבורלכן כלים כדין לדונו דיש נראההמחייבות שיטות יש ואמנם דפטור.כמבואר שמים, בדיני בבור כלים נזקי

בב"ק שמואל בסופו)בברכת א' אות ב' ,(סימןאף שפוטרים פוסקים שישנם מכיון אך

ב"ק בחזו"א וכמבואר שמים ב'בדיני (סימןז') כדעתאות לי קים לטעון ראובן יכול

שמים. בדיני אף לחייבו אין וא"כ הפוטרים

לדינא: העולה÷æðä úà íìùì ïáåàø úà áééçì ùéíøâðù ÷æðä úà àì ìáà ,úéðåîì íøâðù

.úòâåôä úéðåëîì

צב סימןלשוא מוניות מהזמנת כתוצאה שנגרם נזק חיוב

úãòåéîäשאלה: úåéðåî úðçúë úðîåñî äééðçá åáëø úà äðçä ïáåàø,íîåçúá äðç øæù úåéðåîä éìòá åìéâùë ,ãáìá úåéðåî úééðçìäîñåçì éãë äì áéáñî åðçå úéðåëî äúåàì êåîñá íäéáëø úà åàéáäù÷éá ,äæçîä úà äàøå ïáåàø àáùë .úàöì áëøä ìòá ìëåé àìù,åúéðåëî íò úàöì åì øùôàì éãë íäéáëø úà åðôéù úåéðåîä éìòáî.úåùøá àìù äééðç ìù åæ äøéáò øåáò ùðåòä åäæù åðòèå åáøéñ íä êàúåéðåî úðçú äúåàì ïôìéè ,åãéá úøçà äøéøá ïéàù ïáåàø äàøùëéìòáù éãë ,úåðåù úåáåúë øôñîì åàåáéù úåøéù úåéðåî øôñî ïéîæäå

öìàé úåéðåîäïëàå .íå÷îä ïî íäéáëø úà úåðôìå äðîæäì úåðòì åïáåàø ìëéå íäéáëø íò úàöì úåéðåîä éìòá åöìàð úåéðåîä úðîæä øçàìåîøâðù úåàöåää øåáò íìùì ïáåàø êéøö íàä .íåìùì åúéáì òåñðì,ïîæå ÷ìã úåàöåä ïåâë ,àåùì úåéðåîä úðîæäî äàöåúë úåéðåîä éìòáì

.áééç åðéàù åà

כדיןתשובה: שלא שעשה דאף נראהבחנייה רשות בלא שחנה

דינא איניש עביד לן קיימא מ"מ פרטית,יין כדי חבירו חצר הממלא ולכן לנפשיה,

נועםאמרי נזיקין הלכות רנב

משבר ויוצא משבר החצר בעל שמן וכדיכ"ח.)ונכנס דף ברמב"ם(בב"ק (פרקויעויין

ה') הלכה ומזיק מחובל שמילאו' הרי דפסקהכניסם אפילו שמן וכדי יין כדי חבירו חצרהחצר בעל עליו קיבל ולא הואיל ברשותוכל כדרכו ויוצא נכנס זה הרי לשמורהרי וביציאתו בכניסתו הכדים מן שישתברדמותר כאן הדין הוא ולכאורה פטור. הואעל דאף לחוסמו רשות להם דאין לצאת לויש לצאת מקום מכל ברשות שלא שנכנס פימאי וכמו לעכבו, רשות להם ואין רשות לו

סי'דאמרינן חו"מ בשו"ע והוא מ"ח. דף (בב"קא') סעיף לאפוקישצ"ח רשות לך דאית נהי

לו מזיקים והכא רשותא, לך לית לאזוקידרכו. את שחוסמים בזה

חביותאכן כששם דדוקא לחלק מקום היהלחבירו ליה דשרי הוא חבירו ברשותיציאתו, בדרך ולשבר לעבור החצר בעלרשות אצל ברשות שלא חנה הוא הכא אבללשבר. לו אסור בזה ואולי המוניות בעלי

מהרמב"ם כן נראה ו'ולכאורה פרק (שםו') חבירוהלכה שור גבי על שעלה שור גבי

התחתון בעל שהוא המזיק ברשות להרגובעל ובא מועד, שהיה בין תם שהיה ביןעליון ונפל להצילו שורו את ושמט התחתוןמשנה במגיד ושם עכ"ל, פטור זה הרי ומתברשות דאי לומר המזיק ברשות ומ"ש כתבשברשות קמן הרי עכ"ל, לא ודאי העליוןעל אם שלו את להציל רשות לו אין השנידידן לנידון ומינה לחבירו, נזק גורם כן ידישרוצה אף על למוניות להזיק לו אסור

שלו. את להציל

לחבירואכן דמזיק היכא דרק לחלק נראהנופל כן ידי ועל שורו בשומט כגוןדברשות אמרינן בזה וניזוק, העליון השורהשור על שעלה השור שהרי חייב, הניזקשם נמצא השני והשור עלה ברשות השניאת יחייבו לא לבי"ד יבוא ואם ברשות שלאאלא שורו את להוריד העליון השור בעלויהא להורידו צריך התחתון השור בעלשלא נכנס שהרי נזק לו יגרם שלא אחראיאותו שחסמו מה הכא משא"כ ברשות.רשות להם דיש ברשות שלא הוי המוניותלההיא ודמי לחוסמו, ולא להוציאו רק

ע"א)דאמרינן מ"ח רשות(ב"ק לך דאית נהיהיה ואם רשות, לך לית לאזוקי לאפוקא,בעלי את מחייבים היו ודאי דין לבית הולךהם וחייבים לנסוע לו לאפשר המוניותכן עשה ואם ולשחררו, מכוניתם את להסיעמוניות והזמין שהתקשר ידי על מעצמועליו דחובה פשיטא הא אמנם דפטור. נראהולהתקשר לחזור המקום מן שיצא לאחרכדי שעשה לשוא ההזמנות את ולבטלוכיוצ"ב. ודלק זמן של נזק מהם למנוע

לדינא: העולהøåáò íäì íìùì êøåö ïéàã äàøð

àöéù øçà àåä êéøöå ,åòñðù äòéñðä

ìèáì úåéðåîä úðçúì øù÷úäì íùî

øúåéî ÷æð íäî òåðîì éãë äðîæää úà

äìéçúëì óàå .á"öåéëå ÷ìã ,ïîæ ìù

.äæ ïôåàá åîöò úà ìéöäì éàùø

נועםאמרי צג רנגסימן

צג סימןבגרמא במזיק התשלומים צורת

áééçùשאלה: ì"éé÷ã àîøâ ìù ïôåàá úìåëîá íéøöåî ÷éæä íãàíàä ,æ"è óéòñ ç"éú ïîéñ ò"åùá øàåáîë íéîù éãé úàöìøéçîä éôë åðééäã øöåî åúåà ìù àìîä øéçîä éôë íìùì áééç àåäàåäù úìåëîä ìòáì ÷éæäù ïåéë àîìã åà ,äæ øöåîì ÷åùá òöåîîäàìà íìùì áééç åðéà ,÷åùá øëîðäî øúåé ìåæ øéçîá íéøöåîä úà äðå÷.íéøöåî íúåà øåáò ìòåôá úìåëîä ìòá íìéùù íåëñä åúåà úà

כפיתשובה: משלם בידיים דמזיק אףולא בשוק הממוצע המחירששנינו וכמו לניזק שעלה מה לן איכפתבגמרא ומפרש כסף שום ע"ב י"ד בב"קוהובא בכסף אלא יהא לא זה שום ר"י אמרמקום מכל סי"ז, שפ"ט סימן בשו"ע להלכהכמבואר שמים ידי לצאת שחיובו בגרמאסימן בשו"ע ונפסק ע"א נ"ו ב"ק בגמראלשלם צריך דאין פשוט נראה סט"ז, תי"חשבזה כך לניזק שעלה מהמחיר יותר לושקיבל להיכא דמי ולא אחר, לקנות יוכלחייב דודאי בגרמא והזיקו במתנה חפץלו נגרם שלא הגם שמים בדיני לו לשלםלא דהתם זו, מתנה מחסרון ממוני הפסדגם לכן במתנה, אחר חפץ שוב להשיג יוכלבמזיק כן שאין מה מלא מחיר ישלם בגרמאיכול לו משלם שהמזיק שבכסף במכולתסגי לו שהיה למה זהה מוצר לקנות שובוהטעם לסיטונאי. שעולה מחיר שישלםבידיים כשמזיק דבשלמא הוא, לחלק

החפץ שומת כפי הנזק את לשלם דחיובוהניזק הפסיד מה כלל לן אכפת לא הניזוק,עצם על חיוב דאין בגרמא משא"כ וכדו',חיובו וכל בגרמא נעשה שהרי הנזק מעשהאמרינן בזה לניזק, שנגרם מה על לצי"שחפץ לקנות שיוכל כסף לו שמשלם דבכךהפסד שום לו נגרם לא ובזה לו שהיה כמו

דתפיסהסגי. דפסק סק"ב כ"ח סימן בש"ך (ויעוייןלצי"ש) בחיוב מהני .לא

שליט"אודיברתי בלוי הגר"י עם ע"זוהסכים חושן, פתחי בעמח"סמשו"ת ראיה להביא והוסיף זו סברא עם

סופר הארכתי)חתם ד"ה ע"ד סי' ה' גבי(חלקזו מטבע פסל והמלך חבירו מטבע מזיקהיתה הנזק ובשעת פחות שוה היא ועכשיולשלם חייב בידיים הזיק דאם כערכה, שוהבגרמא לו הזיק אם אבל חדשה, מטבע לואף על לו שהיתה המטבע כמו לו משלם

פחות,יעו"ש. שוה שהיום

נועםאמרי נזיקין הלכות רנד

לדינא: העולהïéàã äàøð úìåëî ìòáì àîøâá ÷éæîäúåð÷ì åì äìåòù øéçîä éôë ÷ø åáééçì

íãàì àîøâá ÷éæä íàå ,éàðåèéñ øéçîáøéçîë åì íìùì êéøö éàãå äðúî ìáé÷ù.ùãç õôç úåð÷ì ìëåé êëáù òöåîîä

צד סימןונקרע חבירו של בגדו בתופס מזיק דין

ìëåéåשאלה: êìé àìù åîå÷îá åáëòì éãë åãâáá ïåòîù úà ñôú ïáåàø,åëøãì êìéì äðôå ïáåàø äùòîì äòù àì ïåòîù êà ,åîò øáãì.ãâáä òø÷ð åëøãì ïåòîù úëéìäå ïáåàø é"ò ãâáä úñéôúî äàöåúëàìù åñôúù ïåéë ÷æðä øåáò åì íìùéù ïáåàø úà ïåòîù òáåú äúò÷éæàã åäéà ïåòîùã ïòåè ïáåàø åìéàå ,ãâáä òø÷ð åúîçîå úåùøá,åúòéø÷ì íøåâ àåä åëøãì êìéùëå åãéá ñåôú ãâáäù òãé éøäù äéùôðà

.éî íò ïéãä

וז"ל:תשובה: ס"א ד' סימן בשו"ע איתאאם לעצמו דין לעשות אדם יכוללקחתו יכול שגזלו אחר ביד שלו רואהלהכותו יכול כנגדו עומד האחר ואם מידו,

שיניחנו אחר)עד בענין להצילו יכול לא (אםימתין אם הפסד בו שאין דבר הוא אפילולברר שיכול והוא בדין, שיעמידנו עדרוצה דאם ונמצא בדין. נוטל הוא ששלושישחרר כדי ראובן את להכות שמעוןשאין כיון כן לעשות רשאי מבגדו אחיזתו

אחרת. דרך לו

כןאמנם שמעון עשה שלא דידן בנידוןונקרע כדרכו ללכת המשיך אלאאת לפטור יש לכאורה בהליכתו, הבגדלא הבגד את שמחזיק במה שהרי ראובןנחשב שמעון שהלך במה ורק מזיק נחשב

קשה אכן אנפשיה. דאזיק ואיהו למזיקממשיך הוא שמעון כשהולך שהרי כן לומרצריך שהרי חדש מעשה חשיב וזה להחזיקדהוו יותר נראה והיה ולתפוס, להמשיךשיחזיק בלי שהרי הקריעה על כשותפיןשילך בלי וכן הבגד, נקרע היה לא ראובןראובן ישלם זה ולפי נקרע, היה לא שמעון

חצי. רק

עבידוהיה וקיי"ל דהואיל לומר מקוםשאם כיון א"כ לנפשיה, דינא אינישאת מחייב הדיין היה לדין, בא שמעון היהלשמעון מתיר והיה בגדו את לעזוב ראובןממשיך ראובן אם וממילא לדרכו, לילךהנזק. עבור לו לשלם צריך לכאורה להחזיקבעביד שמצאנו מה דכל לדחות, יש אךדין לעשות לו דמותר לנפשיה דינא איניש

נועםאמרי צד רנהסימן

לגרום ואף חבירו מנזק להנצל כדי לעצמוב"ק בגמרא וכמבואר עי"כ, נזק לחבירובחביות חבירו חצר מילא לגבי ע"ב כ"חלא אבל ונכנס, משבר ויוצא משבר דאמרינןואח"כ לעצמו נזק לעשות לו שמותר מצאנובנידון גם ולכן ע"ז. לשלם חבירו את יחייבאבל לדרכו, לילך לו מותר אמנם דידןביד תפוס בגדו בעוד לדרכו כשהולךעצמו את כמזיק נידון זה הרי חבירו,ואילו היזק, נחשבת ההליכה זה שבאופןאין לבד דהתפיסה נזק אינה חבירו תפיסת

ועיין. הבגד, את לקרוע בכוחהבפלוגתאנראהו שנוי דידן דנידון

בגמרא יעויין דהנה בפוסקים,ע"ב)מכות כ' הניקף(דף ואחד המקיף אחד

מעשה עשה לא הניקף הרי ופריך חייב,אשי רב ומסיק מעשה, בו שאין לאו והוי

ופרש"יבמסייע הכל, מסייע)ודברי (ד"היעו"ש, למקיף השערות מזמין

בו שיש לאו חשיב ושפיראחדמעשה תקיפו" "לא כתיב שהרי

במשמע הניקף ואחד המקיףמעשה. חשיב לו וכשמסייע

צ"ו)רעק"אובשו"ת מה(סימן וז"ל, כתבלכך ראשו שמזמין הכנה עניןאו גילוח תחילת דאינו כיון למעשה לדונווזקנו ראשו דאם נימא וכי עבירה, תחילתממנו מלבושו והסיר במלבוש מעוטפותהטה ולא מגולים השערות שישארו בכדיוכו', וצ"ע מעשה, נקרא שיהיה כלל ראשודתפיס מאי רעק"א הבנת דלפי והיינו

חשיב לא האיסור קודם ראשו לשערותבתחילה רק האיסור בשעת עתה מעשה

איש והחזון מסכתכשתפס, על (בליקוטיםכ"ג) סימן שמחזיקמכות היכא דכל חידש

כעושה חשיב מהרגיל משונה בצורה גופומעשה נחשב ולכן ורגע, רגע בכל מעשהידו שיטה בלי גם ראשו שערות כשמחזיקבנידון ולכאורה יעו"ש, החיתוך בשעתמעשה, חשיב הבגד תפיסת מעשה אי דידן,לא רעק"א דלדעת הנ"ל, בפלוגתא תלינחשב איש החזון ולדעת מעשה, נחשבנחשב דלכו"ע נראה הכא אמנם מעשה.כח יותר להפעיל צריך שהרי מעשהעלמא כולי ודאי ובזה הולך, כשחבירויש ושפיר חדש כמעשה דחשיב מודים

הקריעה. למעשה כשותף להחשיבו

במסכתויש דספסל מהסוגיא ראיה להביאקמא י:)בבא שישבו(דף חמשה גבי

וישב אחד ובא שברוהו ולא אחד ספסל עלהגמ' ופריך חייב האחרון ושברו, עליוהוה לא בדידי אתון לא אי להו ולימא

רש"י ופירש ולימא)מיתבר, ואתם(ד"העמדתם, ומדלא לעמוד לכם היה כשישבתידיש ונראה יעו"ש, שברתם כמוני אתםהמעשה דשם וחומר, בקל משם ללמודקמו מדלא מקום ומכל כשישבו היה שלהםקל השבירה, במעשה שותפים הם הריכל הוא התפיסה דמעשה דידן בנידון וחומרהבגד, את עוזב ולא דתופס ורגע רגע[אמנם בקריעה. שותף הוא הרי עזב ומדלאהאחרונים של הפלוגתא כל דלמא לעיין ישלאו חשיב אם מלקות בדיני דוקא היא הנ"ל

נועםאמרי נזיקין הלכות רנו

נזיקין, לענין ולא לא או מעשה בו שישוצ"ע].

דשמעוןאמנם דמאחר לחלק יש שמאלו היה בבגדו תופס שראובן יודעאנפשיה. דאזיק איהו עמד ומדלא לעמודלילך, רשות לו יש דהרי כן לומר קשה אכןאת לעזוב לו דהיה ראובן על היא והטענהשל בבגדו לתפוס רשות אין דלו בגדו

שמעון.

בגמראאכן שם הגר"א בהגהות (אותיעוייןבשו"עג') ס"א)וכן שפ"א סימן (חו"מ

דרק והרמ"א הטור דדעת בזה, פלוגתא דישאמרינן שעי בתרי לישבר דעמד בספסלנחשבת דבזה לעמוד לכם דהיה זו טענהלא ברי בספסל אבל נזק, כמעשה הישיבהלבד, האחרון וחייב לעמוד לכם היה אמרינןהתפיסה דאין ברי לספסל דמי דידן ונידון

אם קריעה כמעשה נחשבת ראובן שלאת לפטור יש לכאורה וא"כ יעמוד, שמעון

הטור. לדעת ראובןדמעשהאכן בספסל דדוקא לחלק יש

ועכשיו כשהתיישב היה הישיבהמעשה, עושה חשיב לא בספסל יושב שרקורגע רגע דכל דידן בנידון כן שאין מהשהרי חדש מעשה חשיב בגדו את שתופסצריך וגם בתפיסתו, כח להפעיל ממשיךללכת, החל כששמעון כח יותר להפעילואם מתפיסתו, לעזוב לו דהיה אמרינן ובזההקריעה במעשה שותף הוא הרי עוזב לאאת עוזב היה ואם נקרע שניהם בין שהרי

נקרע. היה לא בגדו

לדינא: העולהäòéø÷ä äùòîá íéôúåù íäéðùã äàøð.ãâáì íøâðù ÷æðäî éöç ñôåúä íìùéå

צה סימןעצמי שווי להם שאין בדברים מזיק דין

ìùìשאלה: áééç íàä ,åøéáç ìù íééô÷ùî úåùãò ÷éæäù íãàøåáò íéâåñî íä úåùãòù ïåéë øåèô àîìã åà ,÷éæîä íãà ìëë ÷æðäéùéàä øôñîä úà ùé íãà ìëì éøäù ÷åùá øéçî íäì ïéàù íéøáãäìò åáééçì ïéà éìåàå ,íééåñî øôñîá úåùãòì ÷åù ïéàå åì íéàúîäìòð ÷éæäá ïëå ,áø ïåîî äéìòáì äåùù äðåîú ÷éæäá ïåãì ùé ïëå .÷æðä

.íìùì áééç äîë íééìòð éúù êåúî úçà

המשפטתשובה: קמ"חבנתיבות (סימןדמזיקסק"א) דהיכא לחדש יצא

ולקבל למכרו בעצמו שווה שאינו דברהמזיק אין לניזק, דשוה רק עבורו, דמים

נועםאמרי צה רנזסימן

דין הנתיבות דלדעת והיינו לשלם, חייבשניתן דברים על רק התחדש נזיקין תשלומינמכר שלא ובדבר ערכם, וזה בשוק למכרםהמזיקו כסף, שווה שלניזק פי על אף בשוקהתוס' קושיית תירץ זה פי ועל פטור.

ליה)ביבמות דאמר ד"ה מבואר(ל"ז: דהנהשמובילה דרך לו שהיה דאדם בגמרא שםשדות ארבע באמצע נמצאת והיא לשדהולארבעה ומכרן אחד לאדם שייכים שהיודכל שדהו דרך היכן יודעים ולא אנשיםוהקשו פטורים. הם ולכן לשני מדחהו אחדעבור כסף קיבל שמכר המוכר דמ"מ התוס'זה. כסף לקונה יחזיר לא ומדוע הדרךשעבוד רק לו שהיה דאיירי הנתיבות ותירץאדם בני לארבעה שמכרם ובזה הדרך, עלאפילו המוכר פטור דרכו שאבד לו וגרםשהרי חייב, חבירו של שעבודו מזיק למ"דלמוכרו בעצמו שווה שאינו דבר הזיקואחד לאותו ששוה רק בעדו דמים וליקחחייב המזיק אין ולכן לשדהו לעבור שצריךהואיל דידן בנידון זה ולפי לשלם.ולא שניה יד של שוק להם אין ומשקפיםלניזק רק שוים והם כמשומשים נמכרים

פטור. המזיקם עצמו,יעקבוכן הקהלות מדברי בבאנראה (מסכת

ל"ט) סימן בנתיבות,קמא כן דהביןבמסכת מרש"י דבריו על שהקשה ועיי"ש

ע"א)גיטין נ"ג במקדש,(דף שפיגלו מכהניםחייב שאינו בנדבה אפילו לשלם דחייביםלהביא רוצה שהיה משום אחרים, להביאששווה פי על דאף ומוכח הביא, ולא דורוןלשלם. חייב לאחרים שווה ולא לבעלים רקחבירו, של עברי עבד מחובל הקשה ועוד

במכירה שאינו פי על אף שבת דמשלםליישב יש ואולי יעו"ש.

שבתבדוחק דחיוב השניה קושייתו אתדדמי מזיק, של רגיל חיוב זה איןגרמא, דהוי חבירו של כיסו למבטל לכאורהריווח מניעת נחשב משתכר שאינו דמההתורה חייבה מקום ומכל כגרמא, וחשיבעל קשה לא ממילא הכתוב, בגזירתהתורה חידשה בעבד דדוקא די"ל הנתיבותשעבד אפילו לשלם דחייב מיוחד חידושלדברינו וראיה ודו"ק. למכירה ניתן לא

החושן בקצות סק"א)דהנה של"ג כתב(סימןדחייב, הכתוב גזירת היא באדם שבת דדיןדבהמתו שבת דהוי פטור כיסו ומבטל

עיי"ש. כגרמא רק דנחשב דפטור,

שלועוד ידו ממזיק שם בקה"י הקשהיד עם עבד נמכר כמה דשמין חבירואע"פ ההפרש, את לו ונותן יד בלי ועבדיש ולענ"ד יעו"ש. בשוק נמכרת אינה שידמיירי היה אם דבשלמא קושייתו, את ליישבמשום פטור היה עצמה, בפני יד בהזיקמיירי התם אבל עצמה, בפני שוק לה שאיןלגופו המחוברת האדם יד את שהזיקהיא השומא וצורת ממנו, חלק ונחשבתובאופן יד, ובלי יד עם הנמכר כעבד ששמיןעם עבד שהרי זה, לדבר שוק יש ודאי זהוכיון יד, בלי מעבד אחר במחיר נמכר ידלשום יש לגופו, המחוברת ידו את שהזיקכעבד, הנמכר לאדם ביחס היד שווי אתשהזיק הנתיבות של לנידון דומה זה ואיןשוק לו שאין עצמו בפני מסויים חפץ

ודו"ק. שהוא, כמות כלל להמכר

נועםאמרי נזיקין הלכות רנח

דבריובקהילות על לחלוק כתב שם יעקבמזיק ולדבריו הנתיבותאיש בחזון הוא וכן לשלם, חייב משקפיים

סק"ג) ו' סימן .(ב"ק

השולחןויעויין בערוך סעיףעוד קמ"ח (סימןמדבריג') נראה דלא דכתב

אלא דרך על בשעבוד דאיירי הפוסקיםנראה אין בזה אכן ע"ש, ממש בדרך אפילושומת גבי הנתיבות שחידש הדין על דחולקשהנתיבות כיון נמכר, שלא בדבר מזיקמהסוגיא הכרח מכח ולא מסברא כן חידשבסוגיא שם אחרים תירוצים יש שהרישתירצו שם ביבמות בתוס' וכמבוארבעצמו, הנתיבות והביאם אחרים באופנים

ודו"ק.שלמהאמנם מנחת בספר סימןיעויין (תנינא

רקקל"ה) דאיירי בנתיבות דביארחידש ובזה בעצם, שיווי לו שאין בדברהמזיק פטור למוכרו ניתן לא דאם הנתיבותשהוא דבר מזיק אבל דרך, על שיעבוד כגוןשחייב מודה הנתיבות גם ממון שוה בעצמוולפי"ז בשוק, למוכרו ניתן שלא אף לשלםניתן דלא הגרלה כרטיס לו היה אםגם לשלם חייב והזיקו למוכרו או להעבירולחייבו יש משקפים וכן הנתיבות. לדעתניתן שלא ומה בעצם, ממון שווה דהרישל התאמה מחוסר הוא בשוק למכרויעו"ש. לאדם מאדם שמשתנים המספריםחייב לנתיבות גם בנידו"ד דבריו ולפי

הנזק. על לשלםחושןועיין פתחי בספר מ"ד)עוד ס"ק י' (פרק

דשמא וכתב הנתיבות דברי שהביא

נמכר שלא אף ממון שוה שבעצם בדברבצ"ע. ונשאר הפסדו, לו לשלם חייב בשוק

שי דהערך שם י')והביא סעיף שפ"ו (בסימןשנצרך בזה הזיקו דהרי הנתיבות על תמהיעו"ש. לשדהו דרך נוספת פעם לקנותנמי הכי דאין ליישב כתב שם חושן ובפתחיכיון חייב ממון ששווה ממש דבר במזיקאחר, חפץ לקנות הניזק יצטרך שעכשיומזיק מדין ופטרו שיעבודו במזיק רק ואייריקשה ולענ"ד יעו"ש. חבירו של שיעבודודלמאן להדיא כתב בנתיבות שהרי כן, לומרדפטור, נמי הכא פטור שיעבודו מזיק דאמרמשום פטור הכא חייב, דאמר למאן ואפילובשוק למוכרו עצמו שווה שאינו דדבר

וצ"ע. ע"ש, פטור

עלובמזיק חביבותו משום לו ששווה דברתמונה לו שבר אם וכגון הדבר,ממשפחתו מזכרת בגלל רק שווי לה שישאדם לשום בשוק שיווי לה שאין וכדומהלחולקים דאף פשוט נראה מלבדו, בעולםבעצם. שיווי בו דאין פטור הנתיבות על

בש"ך קכ"ח)ויעויין ס"ק ע"ב דהביא(סימןכמה לבעלים לשלם דחייב הב"ח בשםוהש"ך חביבותו, מחמת לבעלים ששווהעל חולק דהב"ח וברור דבריו, את דחה

הגאונים ובדברי הנ"ל. נ"אהנתיבות (כללכ"ב) תורהסימן חידושי דהמזיק כתב

כלל לעולם שווים ולא לעצמו רק ששוויםרק דחשיב הנ"ל, הנתיבות וכדברי פטור,ששווה אף ממון דאינה הנאה כטובת

לבעלים.

נועםאמרי צו רנטסימן

כגוןוישנה הנתיבות, בדברי נפק"מ עודשתי מתוך אחת נעל לחבירו בזרקפטור לנתיבות דבפשוטו לים, נעלייםבשוק נמכרת לא אחת נעל שהרי מכלוםאחת נעל מזיק אם בזה לדון יש אמנם כלל.לא, או הנעליים שתי את שהזיק חשיב

האחרונים בזה שנחלקו (עייןומצאנודברי לספר ומשיב שואל בעל של בהסכמתואליהו קול בשו"ת יעויין וכן בזה, מש"כ הגאוניםששוה כמה שישלם מזיק בין דחילק י"ד סימן חו"משוויה, לשלם שצריך שומר לבין חבירתה אגב הנעלהגאונים ובדברי שד"מ סימן שי בערך עוד ויעויין

סנ"ח) צ"ו אחתכלל נעל שמזיק הסוברים יששתי שהרי השניה הנעל את גם כמזיק חשיבהסוברים ויש אחד, כחפץ חשיב הנעלייםשדנים משום אחת נעל מזיק אלא זה שאיןהסוברים לפי והשתא בנפרד. נעל כלפשיטא הנעליים שתי את מזיק שחשיבדכו"ע. אליבא הנזק כל את לשלם שצריך

נעל מזיק אלא זה שאין הסוברים לפי אבלהנתיבות דלדעת הנ"ל בפלוגתא תליא אחת,נמכרת אינה אחת שנעל כיון לגמרי פטורצריך עליו ולחולקים עצמה, בפני בשוק

נעליים. זוג של ממחיר חצי לשלם

לדינא: העולה.àúòãì ,åøéáç ìù íééô÷ùî ÷éæîä

úà åì íìùì áééç íé÷ñåôä áåøàðéã ø÷éòî åà ,íééô÷ùîä øéçîéøäù éîøâã àðéã íåùî åà ,÷éæîã,úåøçà íéô÷ùî úåð÷ì êéøöíéðåøçàäî ÷ìç úòã éôì úåáéúðìå

.éøîâì øåèô

.á÷åùá éååéù äì ïéàù äðåîú ÷éæäåúåáéáç úîçî äéìòáì àìà ììëíìùìî øåèô ,éùéà ïôåàá äðåîúìê"ùä úòãì íéìòáì äåùù äî

.úåáéúðäå

צו סימןבטעות שנקנו מוצרים מאכילת נהנה חיוב

ùâôùëשאלה: ,íåâô ÷úîîäù äìéâå úåðçá íééåñî ÷úîî äð÷ ïáåàøåúéðëåúá éë åì øîàå ,øáãä ìò åéðôá ïðåìúä ïåòîù åøéáç úàåì åðúé ïëå ùãç øöåîá åäåëæéù éãë äøáçì íåâôä øöåîä úà çåìùì

áúëî óééæå ïåöì åì ãîç åøéáç ïåòîù .úéø÷úä ìò éåöéôäøáçä íùáåøåáò ìá÷ì éàëæ àåäù óñë ìù íééåñî êñá ïáåàø úà íéëæî íäùøáñ óééåæîä áúëîä úà ïáåàø ìáé÷ùë .íåìùú àìì úåðçá íé÷úîî,åúåàëæ úà ùîîì éãë úåðçì ùâéðå ,äøáçäî áúëî ïëà àåäù åîåúìøçàì .áúëîá íåùøä éôë åäåëéæå óééåæî áúëîäù åñôú àì úåðçá íâå

נועםאמרי נזיקין הלכות רס

ïåòîù úà ùâô ,äæ éåëéæá äð÷ù íé÷úîîä ìë úà ïáåàø ìëàùäúëéæ àì ììë äøáçäùå áúëîä ìù óåéæä øáã úà åì äìéâ åúîäãúìåíåëñ ìë úà úåðçä ìòáì íìùì ïáåàø êéøö íà ïåãì ùéå .íåìëá åúåàíìùé ùøôää úàå äðäð ïéãë ÷ø íìùé àîìã åà ,ìáé÷ù íé÷úîîä

.ïåòîù

מעשהותשובה: כי להקדים יש ראשיתהוא פסול מעשה שמעון שלאמנם תרחק", שקר "מדבר איסור על ועברונהנה שאכל ראובן בפשוטו דינא לעניןנהנה, כדין רק לשלם צריך מהממתקיםבבא בגמרא וכמבואר שליש, כשני דהוא

ע"א)קמא קי"ב להם(דף הניח רבא אמרשל כסבורים וכו' שאולה פרה אביהםדמי משלמים ואכלוה וטבחוה היא, אביהם

רש"י ופירש בזול. בזול)בשר והיינו(ד"הנשלמו לא דמים וכולהו דמים שליש שניאכלי הוו לא שלומי דבעו ידעי הוו דאי

עכ"ל. בשרא

בשו"עודין הובא סעיףזה שמ"א סימן (חו"מאביהםד') של שהיא חשבו וז"ל:

בזול בשר דמי משלמים ואכלוה וטבחוהשם ובסמ"ע שליש. שני ביאר(סק"י)שהוא

של שאינו ידענו אם לומר דיכולים וז"ל:ב' אבל בשר, אוכלים היינו לא אבינולקנות אדם בני דרך שכן משלמים שלישיםהיו לא הכי בלאו אם אף ולאכול בזול בשרדאם דידן, לנידון ומינה עכ"ל. בשר אוכליםכך כל אוכל היה לא זיכוי מקבל היה לאמלא, מחיר ישלם לא ולכך ממתקים הרבהאמדינן דבהכי ישלם שליש שני מקום מכל

שליש. בשני קונה דהיה דעתיה

החושןוידועים קצות רמ"ודברי (בסימןבחוליןסק"ב) התוס' דברי דהביא

התם) שאני ד"ה ע"א קל"א בית(דף אנסו דאםלעשר, חייב באונסו אם גורנו, המלךדאם ליה, משתרשי דקא משום והטעםלוקח היה המעשר את לוקח היה לא המלךוהקשו ממונו, נתרבה וממילא תבואתופטור, כהונה מתנות באוכל מדוע התוס'הקצות ופירש מתענה. הייתי דאומר ותירצומזיק, מדין דפטור כהונה במתנות דדוקאמשום ורק פטור נהנה מחיוב גם ממילאהתוס' אמרו בזה חייב, ליה משתרשי חיובשחייב היכא אבל מתענה, הייתי אומר דהיהשהרי מתענה הייתי אמרינן לא נהנה מדיןיעו"ש, להתענות ולא לאכול יותר נהנההייתי אמר מצי לא דידן בנידון נמי והכיהממתקים. כשאכל נהנה שהרי מתענה

נהנהוהנה רק לשלם חייב דראובן מש"כדתליא נראה שליש, שני דהיינוס"י שס"ג בסימן בשו"ע דהנה בפלוגתא,משמעון חצר גזל ראובן דאם פסקהוא דשמעון בסוף ונמצא לאחר והשכירהואפילו לשמעון שכירות משלם הבית, בעללו הראוי שכרו נותן מהגזלן בפחות שכרוובקצוה"ח מהגזלן. ונוטל וחוזר לשמעוןמהמבואר זה לדין סתירה הקשה סק"ז שם

בכתובות ע"ב)בגמרא להם(ל"ד בהניח

נועםאמרי צו רסאסימן

ואכלוה וטבחוה שאולה פרה אביהםפחות שליש והיינו בזול, בשר דמי משלמיןאילו אמרי דמצי משום והטעם, משויו,היינו לא אבינו של אינה שהפרה ידענודלא הכא מ"ש קשיא וא"כ בשר, אוכליםשכר לתת לי שהיה ידעתי אילו אמר מציונשאר זו, לחצר נכנס הייתי לא הרבה

בצ"ע. הקצוה"ח

דישובנתיבות ליישב כתב בסק"ח שםשזה דחשבו היכא בין חילוקששכר היכא לבין דפטורים, אביהם שלאחריות לו דיש דהכי אדעתא דנחית מהגזלןצריך ולכן הפסדו כל לו שישלם מהגזלןעל ויחזור השכירות דמי כל לבעה"ב לשלםהשאיל הגזלן אם דאה"נ שם וכתב הגזלן.פרה כמו דינו יהיה לאחר בחנם החצרבנידון ולפי"ז עיי"ש. שליש, שני רק וישלםאת שאכל ראובן ישלם הנתיבות לדעת דידןזאת קיבל שהרי שליש כשני רק הממתקים

כמתנה.

בשםאכן שהביא שם חושן במילואי יעוייןב"ק הקה"י וכ"כ המשפט (סימןאולם

הקצוה"ח,י"ח) קושיית את ליישב שכתבומה דחזקה משום גמור אונס חשיב דבפרהשל שהוא וחשבו שלו אדם יד שתחתאו דירה הגזלן לו בהשכיר משא"כ אביהם,

לאחצר שהגזלן מאחר אונס נחשב זה איןלפי וגם עיי"ש. שנים, ג' בשדה החזיקדאינו אונס חשיב דידן בנידון זה, חילוקוישלם שלו שאינו דעתו על להעלות צריך

שליש. שני רק

דישאמנם עוד כתב שם חושן במילואישלו שהוא דחושב היכא בין לחלקוכמו אחר מרשות להוציאו מתכוין ולאמדין שליש שני משלם שאז דפרה ההיאבשל דמשתמש דיודע היכא לבין נהנה,משלם ובזה באונס כגזלן דחשיב השנידיודע דידן בנידון ולפי"ז הראוי. שכרוגזלן חשבי אחרים של ממתקים שאוכלשל שווים כל את לשלם וצריך באונסאין דינא לענין עכ"פ אך שאכל. הממתקיםנפקא לא ספיקא דמידי כיון בהכל לחייבונהנה. כדין רק ישלם ולכן והממע"ה,

אתאמנם לשלם חייב שמעון אם לדון ישעל שהרי גרמי, מדין שנותר השלישלפוטרו דיש ונראה לחנות, הפסד נגרם ידולא וממילא הזיקא ברי חשיב דלא מטעםהיו בחנות פשוט באופן שהרי גרמי, הוישהיתה בגלל ורק מיד, הזיוף את מגליםועוד זאת, גילתה לא היא לכן חדשה פקידהלחנות, שילך נתכוין לא דשמעון נראהולא בזיוף, יבחין שראובן לתומו וחשב

להזיק. נתכוין

ממוןאולם נזקי בהלכות אפרים במחנהז') לחבירו(סימן שאמר דמי כתב,

מחמת ושברם ראובן, של כלים לשבורלשוברם, לו שאמר זה של שהם סבור שהיההדבר מן נהנה ולא הואיל השוברם, פטורכמזיק הוא הרי מזיק, משום רק הוא וחיובוקמא בבא התוס' שביארו וכמו באונס,

וטבחוה(כ"ז:) פרה בירשו הטעם דזהאנוסים. דהם משום מזיק מדין דפטורים

נועםאמרי נזיקין הלכות רסב

לו שאמר אחד דאותו כתב מקום ומכלהזיקא ברי דהוי משום לשלם חייב לשוברםדידן בנידון אכן יעו"ש. דגרמי מדינא וחייבלהבחין פשוט באופן צריך היה שראובןבחנות מקום מכל הבחין לא אם וגם בזיוףהם שודאי ממתקים לו נותנים היו לאהם רגילים שהרי הזיוף את לגלות אמורים

את לחייב אין ולכן אלו, מעין במכתביםשמעון.

לדינא: העולהéðù úåðçä ìòáì íìùé ïáåàøù äàøð,ìëàù íé÷úîîä ìù íåëñäî ùéìù

.øåèô ïåòîùå

צז סימןשמחה מתוך מזיק דין

äçîùשאלה: éãë êåú íéøåôä íåé ìù åîåöéòá åøéáçì ÷éæä íãà.÷æðä øåáò íìùì ÷éæîä áééç íàä ,å÷éæäì ïéåëúä àìù ïôåàá

סוכהתשובה: בגמרא מ"ה.)גרסינן רבי(דףשל חריות אומר ברוקה בן יוחנןבקרקע אותן וחובטים מביאים היו דקלחבוט נקרא היום ואותו המזבח בצדילולביהן את שומטין תינוקות ומיד חריות,

שם רש"י ופירש אתרוגיהן. (ד"הואוכליןתינוקות) לולבימיד את שומטין הגדולים

דבריו ובהמשך בשביעי, מידם הקטניםאתרוגיהן) ואוכלים של(בד"ה רש"י: כתב

ולא גזל משום לא בדבר ואין תינוקות,שמחה מחמת נהגו שכך שלום דרכי משום

עכ"ל.

תינוקות)שםובתוס' מיד פירוש(ד"ה הביאומכאן ללמוד דיש וכתבו רש"י,לקראת סוסים על שרוכבים בחורים לאותןשל בגדו וקורעים זה עם זה ונלחמים חתן,פטורים שהם סוסו, לו מקלקל או חבירו

[ועיין חתן, שמחת מחמת נהגו שכן מחמתדוד בית תצ"ד)בשו"ת סימן שהקשה(או"ח

משום רק הוי לקטנים לחטוף לגבי דהריגזל והוי לקטן זכיה דאין שלום, דרכילהזיק לענין מיניה ילפינן ואיך מדרבנן,ליישב ויתכן ע"ש. דאורייתא דהוי לגדולשהתינוקות מיירי לא דהכא קושייתו עלאביהם של דהוי אלא האתרוג את מצאואחרת דדעת שלהם וחשיב לקטנים ונתנווכדאיתא דאורייתא, והוי אותו מקנה

א')ברמ"א סעיף ר"ע עוד(סימן ויעויין .החושן סק"ד)בקצות רמ"ג בשם(סימן שהביא

חמש פדיון קטן לכהן ליתן דמותר הפר"ח,ליה אית אותו מקנה אחרת דבדעת סלעיםבגיטין בתוס' הוא וכן מהתורה. זכיה לקטן

התקבל שאני)בפרק ד"ה שכן(ס"ד: וכל ,שם הש"ך דקטן(סק"ו)לדעת ליה דסבירא

נועםאמרי צז רסגסימן

ונטלו, אגוז וזורקו, צרור לו זוכהשנותניםודו"ק]. מהתורה, לעצמו במציאה אפילו

שהקטניםועוד אחר, בענין התוס' פירשוואוכלים עצמם לולבי שומטין היודמזיק זה דדין ונמצא יעו"ש. עצמם אתרוגיתירוצי בשני תלוי דפטור, שמחה מתוך

לקמן וברש"י מידהתוס', ד"ה מ"ו: (דףשומטין) הנזכר,תינוקות תוס' פירוש הביא

לולביהן את מניחים פי' שומטין ופירשודחה אתרוגיהם, את הקטנים ואוכליםפרשת סוף במדרש מהמבואר פירושו

ל"ז)בחוקתי אחד(פרשה בחסיד מעשה ,ולא וברח, אשתו והקניטתו לעני דינר שנתןערבה, של בשביעי להתפרנס במה לו היהכדתנן התינוקות מיד אתרוגין ושמט הלךאלמא וכו', שומטין התינוקות מיד וכו'עכ"ל. הקטנים מיד להו שמטי דגדולים

כאן,ויעויין להרמב"ם המשניות בפירושכפירוש אלא כרש"י דלא דפירששאכלו הם דהתינוקות השני, בפירוש תוס'האתרוג לאכול ואסור וז"ל: אתרוגיהםשנאסר כיון אצלינו העיקר כי בשביעיאמר ולפיכך כולו, נאסר היום מקצתוהיתר באיסור מדקדקים אינם כי התינוקותאכלו שהתינוקות שפירש קמן הרי עכ"ל.באיסור מדקדקים שאינם לפי אתרוגיהם

והיתר.כאןויעויין ברא"ש ד')עוד שהביא(סימן

מכאן שלמדו ומה רש"י, פירושודחה פטור, שמחה מתוך דמזיק התוס'לפטור מהמשנה ראיה דאין וכתב זה פירושאיירי לא דמתני' שמחה, מתוך מזיק

אכלו הקטנים אלא לקטנים, גדולים שחטפויעו"ש. אתרוגיהם את

ט')חו"מובטור סעיף שע"ח הביא(סימןהרא"ש ס"ה)תשובת ק"א (כלל

עמו הלכו ומיודעיו מחופתו היוצא בחתןוכשעבר הבחורים, כמנהג בסוסים ורכבוופגע בסוסו אחריו אחד בא לפניהם, החתןלו ובא והכהו, עליו רוכב שהחתן בפרדזו בסיבה זהובים מאות שלוש הפסד לחתןהרא"ש וחייבו וכו', גוי של היה שהפרדבמקום לרוץ לו שאין אונס, חשיב דלא שםבגופו כמזיק וחשיב רוכבין, אדם שבניפטרו ולא שחייבו הרא"ש ובפשוטו ע"ש,דאזיל משום הוא שמחה מחמת מזיק מטעם

ד')לשיטתיה רש"י.(בסימן פירוש דדחה

ט')ובשו"ע סעיף שע"ח תשובת(בסימן הביאזה ולפי להלכה, הנ"ל הרא"שמתוך מזיק לפטור דאין השו"ע דדעת נמצאהגר"א דבביאור בס"ד מצאתי ושוב שמחה.

כ"ה)שם לשיטתיה(ס"ק דהרא"ש כך ביארהביא שם משה הדרכי אכן יעו"ש, אזיל

הישן פרק סוף המרדכי סימןדברי (סוכהבחוריםתשמ"ג) לאותן ללמוד ויש וז"ל,

עם זה ונלחמים וכלה חתן לקראת הרוכביםשהן קלקלו, או חבירו בגדי איש וקורע זהחתן שמחת מחמת כן ונהגו הואיל פטורים

באגודה פסק וכן מ"א)וכלה, וז"ל,(סימןזה את זה והכו זה עם זה ששוחקין בחוריםוברמ"א עכ"ל. פטורים מכוונים אינם אם

ט')שם מחמת(סעיף במזיק להלכה כן פסקרא"ש ותוס', מרדכי צויין [ושם שמחה,ובבאר מחייב], דהרא"ש וצ"ע ואגודה,

נועםאמרי נזיקין הלכות רסד

ר')הגולה אות פסקתי(שם וכן וז"ל, כתבהכנסת בית בחצר בשבתות לפעמיםזה, את זה ומכים הבחורים שמשחקים

עכ"ל. יתכוונו שלא ובלבד

הגר"אועיין בביאור בליקוט)עוד כ"ה (ס"קהנ"ל מ"ו בדף רש"י על שכתבפירוש לסתור מהמדרש ראיה שהביאשהרי רש"י, מדברי אינו שזה דנראה התוס',וגם פירושו, הביאו לא והרא"ש התוס'שלנו הגרסא לפי מהמדרש עצמה הראיהחמא כתוב שהרי רש"י, לפירוש ראיה איןמקלקלי דמיינוקיא אתרוגייא אילין מן תמןמקולקלים אתרוגים דהיו והיינו וכו', בהוןליקח דמותר ראיה ואין כהפקר, וחשיבימופיע במדרש [אצלינו ע"ש, אתרוגיםבשו"ת וגם מקלקלי], דמנוקיא אתרוגיא

דוד תצ"ד)בית סימן רש"י(או"ח ראיית דחהפירוש דמקלקלי והסביר מהמדרש,מהאתרוגים שלקח והיינו מושלכים,כן גם פירש ושם הפקר, דהוו המושלכיםהנ"ל בתשובה דהרא"ש הגר"א, כפירוששמחה, מתוך במזיק דמחייב לשיטתיה אזילדמיירי לכתוב השו"ע קיצר למה תמה ושםנקט וכן ע"ש, שמחה מתוך חתן במזיקפליגי המשניות בפירוש והרמב"ם דהרא"ש

והתוס'. המרדכי על

לפטורוכפי דאין השו"ע דדעת המבוארבדבריו גם מוכח שמחה, מתוך מזיק

ר"ח)בב"י אות תרצ"ה סימן בשם(או"ח דהביאהבחורים לחטוף שנהגו דמה הדשן תרומתאין הפורים, שמחת משום מזה זה מאכלואין גזילה, משום ולא גניבה משום בהם

לדידהו דהיינו הב"י וכתב לדין, להזמינושלא אנו אבל כך, הבחורים נוהגים שהיוימות לשאר פורים בין חילוק אין כן נהגנו

זה. לענין השנהשע"ח)הנ"לוהרמ"א לפטור(בסימן דפסק

גם כן פסק שמחה, מתוך מזיקמגילה בסימןבהלכות וכן ב' סעיף תרצ"ה (סימןח') סעיף זהתרצ"ו החוטפים אדם בני גבי

ונהגו גזילה משום בו דאין שמחה דרך מזההוסיף בפמ"ג ושם כהב"י, דלא וזה כן,ברך בוצע משום בו ואין עליו לברך דמותרהשל"ה בשם כתב מקום ומכל ה', ניאץ

הוא. חסידים משנת דלאואםויש שמחה, מתוך מזיק בפטור לחקור

או אהדדי, דמחלי משום הוי הפטורלו מותר שהרי באונס, כמזיק דחשיב משוםלא כשמזיק כך ואחר יין, ולשתות לשמוחיש ולפי"ז כאונס. חשיב אלא קעביד בכוונהלשיטתיה אזיל דמחייב, דהשו"ע לפרש

א') סעיף שע"ח המזיק(בסימן באדם דחייבואילו הרמב"ן, וכשיטת גמור, באונספטור, גמור באונס שמזיק דפסק שם הרמ"א

שמחה. מתוך מזיק כן גם פטראברהםוהנה סק"ז)המגן תרצ"ה הביא(סימן

חבירו גוף את במזיק אי מחלוקתדיש וכתב לא, או פטור שמחה מתוךונראה שפטור. האגודה ודעת מחייבים,המחייבים דדעת הנ"ל, בחקירה דפליגידהטעם ליה סבירא חבירו גוף את במזיקליה וסבירא אהדדי, דמחלי משום דפטורשמצאנו וכמו מחלי, לא הגוף היזק דעל

ס"א)בשו"ע ש"פ כסותי(סימן קרע דהאומר

נועםאמרי צז רסהסימן

אומר ואילו מחל, שהרי פטור, והפטרבסמ"ע ושם חייב, וכו' ידי את קטע לחבירו

ואינו(סק"א) מחלי, לא הגוף דבהיזק חילקדחשיב הפוטרים ודעת ממון, להיזק דומהאין ולכן המזיק, אדם מדין ופטור כאונס

לממונו. גופו בין חילוק

דרקועכ"פ פשוט הנ"ל הצדדים שני לפיפטור, פורים שמחת מתוך המזיקבמגן וכמבואר חייב, להזיק המכוין אבל

סק"ח)אברהם תרצ"ח להזיקו(סימן דבהתכויןכיון אונס חשיב לא וכן אהדדי, מחלי לאשם בפמ"ג עוד ויעויין בכך. וחפץ שמתכוין

משום(סק"ז) הוא לפטור דהטעם דהביאדלא חייב בכוונה במזיק ולכן מחילה,

ביאר ועוד מתוך(בסק"ח)מחלי, דמזיקיעו"ש. קצת כאונס דחשיב פטור שמחה

דס"לונראה השו"ע לדעת דגם לחדשרק זה חייב, שמחה מתוך דמזיקשהם היכא אבל לשני, להזיק שבא היכאסוסים על רוכבים או יחד רוקדיםלחבירו, אחד והזיק זה עם זה ומתנצחיםלדעת גם בזה אהדדי, דמחלי מטעם דפטורדהכי, אדעתא בא שהרי פטור, יהיה השו"ע

בשו"ע דמבואר למאי ס"ה)ודמי תכ"א (סימןוהזיק זה עם זה המתאבקים אדם בני בשניבשיכור כן שאין מה דפטור, לחבירו אחדדדמי לחבירו והזיק בפורים שנשתכרלשיטתו והוא פטור, לרמ"א ובזה לאונס,

ס"א) שע"ח פטור,(בסימן באונס דמזיקנחשב אם דאף חייב, יהיה השו"ע ולדעת

לעולם. מועד אדם מקום מכל אונס,

אםויתכן זו בחקירה דין עוד לתלותשמחה, מחמת מזיק של הפטורמבואר דהנה אונס, או מחילה משום הוא

ברורה י"ג)במשנה ס"ק תרצ"ה דהב"ח(סימןבגוף בין קטן, להיזק גדול היזק בין מחלקליה סבירא שהב"ח ויתכן בממון, ביןליה וסבירא מחילה, משום הוא דהטעםגדול, היזק על ולא קטן היזק על רק דמחליבכך. לחלק אין אונס דהוי שפטור ולטעם

השולחןומצאתי דבערוך (סימןבס"דדיןתרצ"ה) נוהג לא דהיום כתב,

בזמן שרק שמחה, מחמת במזיק דפטור זהע"ש. וכו' הנפש כלות עד שמחים היו ההואכתבו דלא ומהפוסקים ברורה מהמשנה אכןהם גם שהרי הכי, ליה סבירא דלא נראה כן,דלא כתבו ומדלא האחרונים, בדורות היוועוד היום. גם שנוהג מיניה שמע נוהגפורים שמחת מתוך במזיק דרק לומר אפשרשאין מה כאונס, חשיב להשתכר ליה דשרילא שם וכלה, חתן שמחת מחמת במזיק כןליזהר, דיכול כיון דאנוס הטעם לומר נראהאהדדי. דמזקי משום רק דפטור משם ונראה

בגליוןוהגאון איגר עקיבא סעיףרבי (רל"השלמהכ"ב) של לים ג'ציין (בפרק

ג') סימן קמא דכתבדבבא שהזיק, שיכור גביחייב לוט של לשכרותו הגיע דאפילוהזיק אם בפורים דאף מבואר ושם לשלם,להשתכר, רשות לו שאין לפי לשלם חייבשיגיע כדי עד להשתכר חייבו לא וחז"לבפורים אף חייב ולכן שגעון, לדרגת

יעו"ש.

נועםאמרי נזיקין הלכות רסו

להשתכרולפי שמותר דלשיטות נראה, זההשו"ע מפשט שנראה (תרצ"הוכמו

ב') שלסעיף הים לדעת אף פטור יהיהבפורים שחייב כתב שהרי הנ"ל, שלמההרמב"ם וכשיטת להשתכר, לו שאסור מפניקצת, וישן מלימודו יותר שישתה שכתבומבואר וכו', ארור בין ידע דלא יקיים ובזהלהשתכר, שאסור משום הוא החיוב דטעםהוא הרי להשתכר שמותר לשיטות אבל

פטור.

בשו"עועוד שנפסק כפי לבאר שיש נראהח') סעיף שע"ח סימן אחד(חו"מ בהיה

חייב, ברץ מהלך והוזק מהלך, ואחד רץדברים במה ברשות, שלא שרץ מפניבין שבת בערב אבל חול, בימי אמוריםזה ולפי ברשות. שרץ מפני פטור, השמשותפטור, ברשות ומשתכר ששמח בפורים גםהמבואר כפי אכן ברשות. כמזיק דחשיבלחייב הרא"ש דדעת הגר"א שיטת לפיאזיל בתשובה והרא"ש שמחה, מתוך במזיק

מסוכה מ"ה.)לשיטתו במזיק(דף דמחייברשות דאין דס"ל צ"ל שמחה, מתוךהנ"ל. הרמב"ם וכדעת בפורים להשתכר

חו"מאמנם בטור שע"ח)יעויין (סימןבמזיק הרא"ש תשובת דהביאוכתב הרא"ש, וחייבו שמחה, כדי תוך לחתןפרק סוף המרדכי מיהו וז"ל: שם הב"חכתבו וערבה לולב פרק ובאגודה הישןזה את זה להזיק שנהגו בו וכיוצא דבחתןומהרא"י מלשלם, פטורים שמחה מתוךגדר לעשות יכולים דין דהבית כתב בכתביור"י בסימן ע"ש זה את זה יזיקו שלא

דתשובת ונראה ש"ע, בהגהת הרב ומביאונהגו דלא היכא קאמר דינא דהכא הרא"שנראה ולכאורה עכ"ל. נהוג דנהוג היכא אבלהגר"א בביאור שפירש כמו דלא מדבריומתוך דמזיק ליה וסבירא פליג דהרא"שבמנהג, תלוי הכל אלא חייב, שמחהעל שחלק בסוכה הרא"ש גם ולדבריומיד שומטים דהתינוקות וביאר רש"י פירושאתרוגיהם אוכלים שהקטנים ומיירי וכו',מתוך שמזיק למימר אתא לא הגדולים, ולאבהכי, איירי לא שהמשנה אלא חייב, שמחהפסקי שבקיצור דברמזים זה לפי שפיר ואתי

סק"ד)הרא"ש ד' להזיק(פרק נהגו דאם הביאמלשלם פטור חתן שמחת מתוך זה את זההטור כן כתב איך צ"ע הגר"א ולפי יעו"ש,שפיר. אתי הב"ח ולפי הרא"ש, אביו בדעת

דהב"יאולם להעיר תרצ"ה)יש הביא(סימןמזה זה אוכל לחטוף דנהגו זה דיןבמקום דרק שם וכתב גזל, משום בזה ואיןחילוק ואין כן, מנהגינו אין אנו אבל שנהגוולפי זה, לענין השנה ימות לשאר פורים ביןמתוך דמזיק השו"ע מרן בדעת הגר"א דברישנהגו, למנהג זה שייך מה חייב שמחהבמקום עלמא דלכולי שפיר אתי הב"ח ולפיאמנם חייב, נהגו שלא ובמקום פטור שנהגוהגר"א לדעת דגם ולומר לחלק יש שמאבא דהכי אדעתא א"כ המנהג, שכך במקוםזה במקום נהגו וכן והואיל זה, למקוםוהתוס' הרא"ש דפליגי מאי וכל פטור,שאין חדשה בעיר וכגון כן, נהגו שלא היכאשהוא כגון או פליגי, ובזה וכדו', מנהג בהלביתו הולך אלא ולרקוד, לשמוח בא לא

נועםאמרי צח רסזסימן

שמח הוא אחר ואותו והזיקו, אחר ובאהזיקו, שמחתו ומתוך הפורים בשמחתאתרוגי את לוקחים דהגדולים דומיאבכך חפצים לא שהקטנים אף על הקטנים,הלוקחו והגדול הואיל אלא מסכימים, ולאהרא"ש פליגי בזה שמחה, מתוך כן עושה

והתוס'.

ביןהעולה כלל פלוגתא דאין האמור מןמודה הגר"א דגם להגר"א, הב"חכן, לעשות שנהגו במקום פוטר שהרא"שדפטור הרא"ש בדעת ברמזים שכתב וכמו

שנהגו. במקום

לדינא: העולה.àøåëéù àáå ,áåçøá åîåúì êìä íà

úçîù éãë êåú å÷éæäå íéøåôá,áééç ò"åùä ïøî úòãì ,íéøåô

.øåèô à"îøä úòãìå

.áïåâëå çåîùìå ãå÷øì åâäðù íå÷îá,äáéùéá íéøåôá íéãå÷éøì ñðëðù÷éæîä ,'åëå õåô÷ì ïë íù ìáå÷îåïøî úòãì óà øåèô äéäé íùóåèçì åâäðù íå÷îì éîãã ò"åùä

ìæâ íåùî äæá ïéàã ìëåàà"ëú ïîéñ)

(ä"öøú é"áá ë"ùîëå.

צח סימןתלויה כביסה ע"י שנגרם נזק חיוב

úçàשאלה: äòùá äáåèø äñéáë äúìú äéðù äîå÷á äøãä úéá úìòáúåôéè äðîî åôèðå ä÷éîåðå÷àî äáåèø äúéä äñéáëäå ,äìéìáòáøë øçàì .íéøçà ìù õôçá ïúëéìäá åòâð àìù ïôåàá ïéðáä úðéâìúçú íéî÷åîîä íéìáçá äñéáë àéä íâ äéúçúîù äðëùä äúìú äòùìù äúñéáëî ä÷éîåðå÷à úåôéè åôèðå ,äðåéìòä äðëùä ìù íéìáçäúáééç íàä ,íéãâáì å÷éæäå äðåúçúä äðëùä ìù äéãâá ìò äðåéìòä

.÷æðä ìò íìùì

שלתשובה: שם מאיזה לדון יש תחילהזה, בנידון לחייב יש מזיקלחייבה שיש לומר מקום היה ובפשוטובגמרא איתא דהנה המזיק, אדם מדיןהאי פפא רב אמר וז"ל: ע"ב ע"ז בסנהדריןבידקא עליה ואשקיל לחבריה דכפתיה מאןבכח מילי הני ומחייב, דידיה גירי דמיא

הוא. בעלמא גרמא שני בכח אבל ראשוןדמיא, בידקא עליה ואשקיל בד"ה ופרש"יגיריה ובד"ה עליו. המים מרוצת את הפנהבו כזורק הוא והרי חיציו הן הן הוא, דידיהבכח באים שהמים ואזיל וכמפרש חץלשפת סמוך שהניחו כגון מיד עליו ראשוןראשון, בכח ובד"ה מדרון. והשפה הים

נועםאמרי נזיקין הלכות רסח

עליו נפלו מיד זה לצד דרך להם כשפינהשהניחו שני, בכח אבל ובד"ה כחו. דהויבצאתן מיד המים נפלו ולא קצת רחוקעל הלכו מכאן לאחר אלא עליו מגדרותיהןכחו ולא הוא גרמא שם שהוא המקוםראשון כח דעל הגמרא מדברי ועולה עכ"ל.אינו שני ובכח המזיק, אדם מדין אדם חייבשהאשה דידן בנידון נמי הכא וא"כ חייב.הוא אם הכביסה, של לחבלים מזיק הביאהשני בכח הוא ואם חייבת ראשון בכחלכח דמי שלפנינו השאלה ובנידון פטורה,הם זמן שלאחר הטיפות רק שהרי שניאדם מדין פטור שני כח ועל שהזיקו,מכיון בזה לדון יש שעדיין אלא המזיק.הספוג הבגד כל את לכאן הביאה שהיאואולי להזיק כח בו שיש באקונומיקהדרק נאמר שמא או שני, בכח אף חייבתאדם חשיב שירדו הראשונות הטיפותשלאחר הטיפות אבל דמיא, דבידקא דומיאשכבר מאחר כאדם, לחושבם קשה מכןטמון לא ובטיפות בהם, נוגע לא האדםכוחו בה שטמון באבן כמו האדם של כוחואותה, זריקתו מכח ומזקת הולכת והיא

צ"ע. ועדייןזהוהנה לחילוק ראיה להביא דיש נראה

לכאן המים כל את דהביא דהיכאככח חשיב הכל המים בגוף פעולה ועשהס"ט קנ"ט סימן או"ח בשו"ע דהנה ראשוןבנקב ברזא בה שיש מים של בחבית פסקכח שפיר חשיב ידיו על המים וקבל והסירהשפיכה בכל ולהסירה להחזירה וצריך גבראאם השו"ע פסק י' ובסעיף עכ"ל. ושפיכהלו וישב והלך מים מלאה חבית הטה

הטייתו מחמת היום כל מים שופכת והחביתובמשנה נטילה. לו עלתה ממנו ידיו ונטל

שם ס"ו)ברורה המג"א(ס"ק בשם הביאששם ט' לסעיף סתירה דאין אחרונים ועודולא וז"ל: פעם, בכל הברזא להסיר צריךגברא דכח ט' בסעיף שמבואר למה דמיזה ומטעם לבד הראשון הקילוח נחשבדהתם ושפיכה, שפיכה בכל להחזירה צריךשהסיר ורק המים בגוף מעשה עשה לאבא חשיב לא ולכן לצאת המונעים הברזאמיד היוצא ראשון קילוח רק מכוחובגוף מעשה שעשה הכא אבל כשפותחו.נשפכין הטיתו ומחמת אותם שהניע המיםלעולם בקילוח מהחביות ששופכין זמן כלדידן לנידון ומינה עכ"ל. מכחו בא חשיבהאקנומיקה עם הכביסה את שהביאהרק ולא ראשון ככח הכל חשיב בפשוטו

הראשונות הטיפות

לדוןאכן יש זה חילוק נקבל לא אם גםכח הכא שהרי כאש, חשיב אי בזהשהולכת אש כל וכמו בו, מעורב אחראש, הוי דלא נראה מקום ומכל ומזיקה,מכח זה יורדות, שהטיפות מה דהכאשהרוח באש כמו מהרוח ולא משיכהמדברי לזה ראיה להביא ויש אותה. מוליכה

קמא בבבא בור)התוס' היינו ד"ה ו. בסוף(דף ,ד שנפלו ואילן כותל גבי בהדידבריהם

כח דאש אש, ולא בור חשיב הזיקו, דאזלימעורב אחר כח אין והכא בו מעורב אחרממקומם. וזזים נופלים שהם גב על אף בו

ברא"שועוד א')יעויין סימן שהביא(ב"קוכתב התוס', דברי את בתחילה

נועםאמרי צח רסטסימן

ומכל ובור, אש חשיב אי מסופקים דהתוס'וז"ל: בור דהוי לו דנראה הסיק מקוםלאבנו דמי ולא בור דין להם דיש ונראהונפלו גגו בראש שהניחן ומשאו וסכינונעשו דהנך הילוכן, דרך והזיקו מצויה ברוחואילן כותל אבל אחרים, כח ידי על אששלא ראו כי מעצמן נפלו ריעותא מחמתהבעלים ביד והזהירו יותר, לעמוד יכוליםמה ומזיקין דהולכין משום ואי להפילו,שכן וכל זה, מחמת גריעי לא בבור כן שאיןלהדיא הרי יעו"ש. וכו' יותר לחייבו דישומה בור, דהוי להרא"ש ליה דסביראומזיק, הולך חשיב לא משיכה, בכח שהולךובפלפולא בו, מעורב אחר כח הוי דלא

סק"ת)חריפתא לפנינו(שם דבתוס' כתב,יעו"ש. בור דהוי להו פשיטא

דודויעויין נחלת בספר שהסביר(ו.)עודבין החילוק דעיקר הרא"ש, בדעתובא ומתקרב הולך שהאש הוא, לבור אשעומד שהמזיק בבור כן שאין מה הניזק, אלבכותל והכא אליו, בא והניזק עומדו, עלמקומו, חשיב זה כל אבל הוא, נופל אמנםמהגבול ויותר לנפילתן, גבול יש שהריאל לבא צריך והניזק לילך, יכולים אינםכן ואם להנזק. שיוכל בכדי ההוא המקוםיעו"ש. דמי אריכתא וכבור הוא ממש בורנופלות שהטיפות דידן בנידון זה לפיאריכתא. כבור דחשיבי לומר אפשר מהבגדבבור. כלים מדין העליונה את לפטור ויש

יעקבויעויין קהילות ד')בספר (סימןדעת כמו התוספות דברי שהסבירדלאחר משום ורק מסופקים דהם הרא"ש,

גם בור הגמרא ליה קרי בור, הוי נפילהבחידושי יעויין ועוד יעו"ש. הנפילה בשעת

הכא הזמן)הרשב"א תוך וז"ל,(ד"ה שכתבלומר ויש לדמותם, להם היה לאש אדרבאאותו ובלתי בו מעורב אחר כח שהאש כיוןנופלין ואלו ומזיק, הולך היה לא כחלדמותם יש יותר אחר, כח בלא מעצמןבראשונים לפנינו הרי יעו"ש. מאש לבורבור הוי נפילה בשעת ואילן דכותל דהיזקבדעת ליה סבירא הרא"ש ורק אש, ולאבנידון לכאורה זה ולפי דהסתפקו, התוס'בור, חשיבי האקונומיקה של הטיפות דידןבכלים בור כדין פטורה שהמזיקה ונמצאבשם הביא שם יעקב בקהילות אכן דפטור.

לאברהם הנתיבות)חסד מעשה(תלמיד שהיהנפילה בשעת והזיק נפל, שכותל בזמנםשגם וכתב אש, מדין לחייבם ופסק כלים,גם פירושו בור, דהוי דכתב הרא"ש כוונתנראה וכך דוחק, לכאורה וזה אש. וגם בורלדמותם דיש להדיא דכתב הנ"ל, מהרשב"א

לאש. ולא לבור רקאשועתה דהוי נימא אי דגם לדון יש

לפוטרה יש אי כלים, על וחייבתאין בלילה אחת בשעה שהרי אונס, מטעםדזה נראה אך אונס. הוי ולכאורה לכבס דרךזו, בשעה תלית שאת כמו לה דאמרינן אינו,אחרת אשה גם שמא לחוש היית צריכהבס"ד ומצאתי שעה. באותה לכבס צריכה

קמא בבא מתוס' זה, על ד"הראיה מ"ח. (דףלחצרשניהם) רשות בלא שניהם נכנסו גבי

חייבין, זה את זה והזיקו הבית בעלברשות, שלא נכנס שהוא כמו ליה דאמרינןאין ואמנם ברשות. שלא נכנס אחר גם שמא

נועםאמרי נזיקין הלכות ער

הוי דהתם לחלק, דיש מוכרחת ראיה זובאש משא"כ באונס גם דחייב המזיק אדםדידן, לנידון ראיה ליכא וא"כ באונס דפטורזה כצד נותנת הסברא ראיה, בלי גם ומ"מלחשוש לה שהיה כיון אונס חשיב זה שאיןבאותה כביסה תתלה מתחתיה השכנה שגם

שעה.

עצמו,ויש ממציא מדין לפוטרה שרצובב"ק בגמ' פרט(לג.)דאיתא ומצא

אליעזר רבי אמר מכאן עצמו, את לממציאוהוציא ידו, מתחת אבן שיצתה מי יעקב בןשם ומבואר פטור. וקיבלה ראשו את הלהוחייב מגלות רק פטור קמא דללישנא בגמ'אף פטור בתרא וללישנא דברים, בארבעהכלישנא פסק שם וברי"ף יעו"ש. מנזק

הרא"ש פסק וכן י"א)בתרא פסק(סי' וכןי"ג. הלכה ומזיק מחובל פ"א הרמב"םפסק ט"ו סעיף תכ"א בסימן בטור ואמנםאת הביא שם בב"י מ"מ אך בנזק, דחייבדאמנם מנזק אף שפטור דלעיל השיטות כלמרבינן פצע תחת ומפצע לעולם מועד אדםומצא מגזה"כ פטור הכא מ"מ כרצון, אונסמנזק. אף דפטור עצמו את לממציא פרטדפסק הטור על שתמה בב"ח שם ועייןושכן והרמב"ם, והרא"ש הרי"ף דעת היפך

השו"ע ל')פסק סעיף ת"כ אף(בסימן דפטורביאר ממציא של הפטור בגדר אכן מנזק.הוא. גמור דאונס מטעם דהוי שם הב"חאונס מטעם לפוטרה קשה דידן ובנידוןלחוש צריכה דהיתה לעיל שכתבנו וכמומאוחרת בשעה כביסה תולה שהיא כמושעה, באותה כביסה תתלה שכנתה גם שמא

של מפטור לפוטרה וליכא חייבת ולפ"זממציא.

מסכתאכן על שמואל ר' בשיעורי יעוייןשל"ו)מכות להוכיח(אות דהאריך

דאם הכתוב, גזירת מטעם הוא דהפטורמגלות לפוטרו קרא לי למה אונס מטעםלמעוטי שגגה ביה דכתיב פטור הוא הריהסיק ולכן פסוק, עוד צריך ולא אונסהכא זה ולפי הכתוב. גזירת מטעם דהפטורעם הבגדים את תלתה שהאשה בשעה נמיאחר ורק למטה, בגדים היו לא האקונומיקהשל הפטור כאן שייך וא"כ בגדים, תלו כךשייך זה דאין נראה אכן עצמו. את ממציאבאדם רק פטור הוא זה דכל דידן, לנידוןבור כל שהרי אש, או בור מדין ולא המזיק

עצמו. את ממציא הוי

דאישואכן יוחנן כרבי לן דקיימא למאיטיפות את נדון אם חיציו, משוםחיציו משום הוי לכאורה כאש, האקונומיקהמטעם לפטור אפשר ובזה המזיק, אדם והוימטעם חייב יהיה מ"מ אך עצמו. את ממציאלו בכלו אש בכל כמו ממונו משום אישונאמר אם וכן ממונו. מטעם דחייב חיציואת שהביאה דהכא לעיל, לומר שרצינו כמוככח הכל חשיב האקונומיקה, עם הבגד כלבבידקא שם ורק המזיק, אדם והוי ראשוןאת הביא לא שהרי ופטור הוי שני כח דמיאהראשון הכח ורק מקודם, שם והיו המים,כן ואם הכא, כן שאין מה אליו, מתייחסדממציא דינא ומשום כלים, על חייבת הכאדהגדר ננקוט אם אותה נפטור עצמו את

הכתוב. גזירת מטעם הוא

נועםאמרי צט רעאסימן

אישויעויין בחזון סק"ה)עוד א' שיסד(סימןהיה המזיק בעשיית שאם יסוד,שני בכח דמיא בבידקא ולכן פטורים, גרמאבור, כן אחרי המים שנעשו אף פטור יהיהבכח ואילו פטור, בכוחו נעשו ולא דהואילהרבה אחרי אפילו בור, נעשה אם ראשוןבתחילה וחשיב דהואיל חייב, גלגוליםמהתוס' זאת והוכיח חייב. בהם נגע שכאילו

י"ט) הדליל(דף נטל שאם שכתבו דליל, גביובא התורף, במקום והניחו המוצנע ממקוםונעשו הרבים לרשות והביאם תרנגול שמהבמקום אותם שכששם פי על אף חייב, בור,הואיל מ"מ בור, שם נעשו לא עדיין התורףכך אחר שנעשו מה לענין חייב בהם ונגעיעו"ש. דמיא בבידקא כן שאין מה בור,הבגד את שהביאה דידן בנידון דבריו ולפיאליה לייחס שפיר שייך האקונומיקה, עםאש מדין או בור מדין או הזה, המזיק אתדמיא דבידקא מהא קשה לא כן ואם וכנ"ל,האדם את הרג אם שפטור שני בכח

דלכאורה הנ"ל, בסנהדרין בגמרא וכמבוארחיציו, משום ואישו אש מדין לחייבו ישנגע ולא דהואיל שפיר, אתי לחזו"א אכןהמזיק ביצירת גרמא חשיב לכן במים

ופטור.מטעםויש הוא כאן החיוב שאם להוסיף,

כלים, על פטור דבור קיי"ל אמנם בור,ידי לצאת חייב אם האחרונים נחלקו אך

החזו"א דעת סק"ז)שמים, ב' סימן (ב"קדעת ואילו שמים, ידי מלצאת אף דפטור

שמואל בסוף)הברכת א' אות ב' סימן (ב"קמכל גרע דלא שמים ידי לצאת שחייב

גרמא.

לדינא: העולהåà íìùìî äùàä úà øåèôì ùéã äàøðåà ,íéìë ìò øåèôå øåá éåäã íòèîàðéãî äøåèôå ÷éæîä íãàë äáéùçðùïîéñ ò"åùá øàåáîä åîöò àéöîîã

.'ì óéòñ ë"ú

צט סימןבטעות ספרים החתמת עבור תשלום

éøôñשאלה: èñ íäéðéáå ,åúçîù íåéá íéáø íéøôñ ìáé÷ äåöî øá ïúçúà íéúçäì ïúçä ìçä íéøôñä úìá÷ì êåîñ ,"æòåì íòî"íéúçäì øîâùë .ìáå÷îä éôë øôñä ìù ïåùàøä ãåîòá åîùá íéøôñääàøðëå ìåôë ãçà øôñ åðùé "æòåì íòî" ìù èñá éë äìéâ íéøôñä úàåúåàá çéðäå íéøôñä øãñî êëá ïéçáä àì äæ èñá íéëøëä éåáéø úàôîúà óéìçäì éãë íéøôñä úåðçì ïúçä àáùë .íéìåôë íéøôñ éðù èñ

ì ìåëé åðéàù øëåîä åì ïòè ,øçàá ìåôëä øôñäøôñä úà äøæçá ìá÷

נועםאמרי נזיקין הלכות ערב

ïòåè åúîåòìå ,ùãç øôñë åøëåîì ìåëé åðéà äæ áöîáù ïåéë ,íåúçäåì äéä àìå íééèøô íéøôñ íéúçäì àåä ìáå÷îå ìéâø øáã éë ïúçä,ììë éåöî éúìá øáã àåäù íéøôñä èñá úåìéôë ìù úåòèì ùåùçì÷ãåö íàä ,ìåôëä øôñä úà åì óéìçäì úåðçä ìòáî òáåú êë ìùáå

.åúðòèá ïúçä

המוכר,תשובה: בטענת לדון יש תחילהחתום ספר לקבל מוכן שאינודבפשוטו כחדש, למוכרו יכול שאינו כיון

בשו"ע לן דקיימא למאי כן, נראה (סימןלאלשלםשפ"ז) דיכול והיינו למזיק, דשמין

אף כן ואם הנזק, תשלום בתוספת בשבריםלו היה לא מצוה הבר דחתן המוכר לדעתמקום מכל מזיק, וחשיב הספר על לחתוםלקבל צריך והוא למזיק, דשמין לן קיימאעליו ויוסיף למוכרו שיכול במחיר הספר את

החתן.

לפיוהיה המוכר, טענת לקבל מקוםאיגר עקיבא רבי בגליון המבואר

י"ח) סעיף רל"ב בלוקח(סימן מחלוקת דהביאהסוברים דיש טעות, מקח בו שיש דברשומר דהוי הרא"ש ודעת חנם, שומר דהויהבר חתן דידן דבנידון זה לפי ונמצא שכר,בס"ד ומצאנו שהזיק, שומר חשיב מצוה

שלמה ג)בחכמת סעיף ש"ו דדקדק(סימןוהקדיחתו לצבע צמר דנתן מהא מהשו"עדבכל ומשמע צמרו, דמי לו נותן יורה,לשלם יוכל ולא דמים משלם גוונאותירץ למזיק. שמין הרי והקשה בשברים,שומרי האומנין כל שהרי שומר, הוא דהכאכשולח חשיב שמזיק שומר וכל הן, שכרלשלם לגזלן שמין דאין כגזלן ודינו יד,בשו"ע כמבואר זוזי, ליה אית אי בשברים

סי"ג) שס"ב ובסימן ס"ה שנ"ד זה(בסימן ולפי ,הספר עבור לשלם מצוה הבר חתן חייב

טענה. המוכר וטענת מלא, מחירבדבראולם דרק חדא בתרתי, לדחות נראה

בכה"ג שהיה, מכמות שהשתנהלפניך שלך הרי ליה אמר מצי לא בגזלןודאי בספר בחתם והכא השברים, וקונהמעשה שינוי לא כאן ואין שינוי חשיב דלאבדבר דרק נראה ועוד השם. שינוי ולאשל בנידון כגון לעשותו, לו אסור שהיהכשולח חשיב לישרף הקדירה שהניח הצמר,בכך שדרכו דבר דעשה הכא אבל יד,זה אכן יד. שולח חשיב לא בספר, לחתוםשחתם במה פשע דשמא בירור, צריך גופאבס"ד. להלן יבואר וזה שבדק, קודם שמו

הרמב"םויש דמדברי ט"זלהקשות (פרקו') הלכה כהחכמתממכירה דלא נראה

למד אתה מכאן בזה"ל: דכתב שלמה,בו ועשה בממכרו מום שהיה שהמוכרהמום לו שיודע קודם אחר מום הלוקחכגון לעשותו שדרכו דבר עשה אם הראשון,שנה ואם פטור, הטרפה, את ששחט זהמחזיר המום, שיודע קודם אחר מום ועשהשעשה המום דמי ומשלם לבעליו המקחמדברי לעיל שהוכחנו כפי הרי עכ"ל.שומר חשיב טעות במקח לוקח דכל רעק"אדאם הרמב"ם כתב הכי ואפילו למפרע,

נועםאמרי צט רעגסימן

דרכו שאין בדבר בחפץ ומום שינוי עשההמום, דמי ומשלם המקח מחזיר לעשותו,

יד. כשולח ליה חשבינן ולאשלמהושמא החכמת דברי דכל ליישב, יש

שהחפץ יודע שהוא היכא רק נאמרוחשיב כשמזיק וממילא לחבירו, שייךמיירי הרמב"ם בדברי הכא אבל יד, כשולחשלו את כמזיק וחושב שלו, שזה שחושבפנים כל על יד. דשולח דינא בזה שייך ולאדטענת להדיא, הרמב"ם מדברי מבוארדבר, בהזיק דאפילו טענה, אינה המוכר

הנזק. את ומשלם החפץ מחזירחייבועתה מצוה בר החתן האם לברר יש

כמה שנשום דהיינו הנזק, את לשלםספר שוה וכמה חותמת, בלי חדש ספר שוהשמא או ההפרש, את וישלם חותמת, עםחייב והמוכר המום עם הספר לו מחזירתוספת ללא בסט, שחסר אחר ספר לו ליתןדידן נידון לדמות יש ובפשוטו תשלום,שדרכו דבר דבעשה הנ"ל, הרמב"ם לדבריהבר חתן נמי והכא לגמרי, פטור לעשותוויהיה לעשותו שדרכו דבר עשה מצוהשאי בדבר מיירי הרמב"ם שמא או פטור,מה פטור, ולכך מתחילה לבודקו אפשרשאין הספרים לבדוק בידו הכא כן שאין

כפילות. בהםדהפרישהולכאורה בפלוגתא דתליא נראה

בפרישה יעויין דהנה והנתיבות,י"א) ס"ק רל"ב הטור(סימן שהביא מה על

בגד קנה כיצד, דכתב הנ"ל, הרמב"ם בשםעל נודע כן ואחר חלוק, ממנו לעשות וקרעוהקרעים. לו מחזיר הקריעה, מחמת המום

המום לו נודע דמדכתב הפרישה שם ודקדקלא הקריעה דקודם משמע הקריעה, מחמתהקריעה בשעת אלא בו, ניכר המום היהוזהו ומקולקל, ישן בגד שהוא והרגיש ראהדקודם טריפה, ונמצאת בהמה דשחט דומיאמה וכן מהמום, לידע לו היה לא השחיטהלו נודע כך ואחר תפרו כן, אחרי שכתבאפשר הו"ל שלא במום מיירי המום,ליה הוה לא כן דאם הקריעה, קודם להוודעלפי עכ"ל. המום אחר בדיקה בלא לקרועהבר חתן שיכל דידן דבנידון נראה דבריושיחתים קודם שלם הסט אם לבדוק מצוהשפטר והרמב"ם הנזק, לשלם חייב שמו,שאי בדבר רק מיירי בכך, שדרכו בדבר

קודם. מומו לדעת אפשרעמואכן אחרת דרוח נראה הנתיבות

דהשו"ע הרמב"ם, דברי בפירושי"ג) סעיף רל"ב הרמב"ם(בסימן דברי הביא

מום בו שהיה דבר דהמוכר להלכהשידע קודם אחר מום בו ועשה בממכרו,שדרכו דבר עשה אם הראשון, מהמוםאחר מום ועשה שינה ואם פטור, לעשותו,לבעליו המקח מחזיר המום, לו שיודע קודםשם ובנתיבות שעשה. המום דמי ומשלם

בשו"ע(סק"ה) לן דקיימא למאי (סימןהקשהד') סעיף פרהשמ"א אביהם להם בהניח

וטבחוה אביהם של שהיא וחשבו שאולה,דהוא בזול, בשר דמי רק משלמים ואכלוה,שנהנו נהנה דין משום והיינו שליש, שניפטורים, הם מזיק דין מצד אבל באכילתה,ולפי מאביהם, זו פרה שירשו סבורים שהריעשה שאם השו"ע שפסק מה קשה זהחייב לעשותו דרכו שאין בדבר מום הלוקח

נועםאמרי נזיקין הלכות עדר

ישלמו לא נהנו לא אם בפרה גם והרי בנזק,דלא אונס הוי דהתם הנתיבות, ותירץ כלום.פטורים ולכך שייכת, זו פרה למי לברר יכלושאין מה נהנו, אם חייבים ורק מזיק מדיןאם החפץ את לבדוק שיכלו מיירי הכא כןאחר, מום בו שיעשה קודם מום בו ישחייב ולכן גמור אונס חשיב לא וממילאלבדוק באפשר דמיירי קמן הרי יעו"ש.הרמב"ם בדברי הביאור דבריו [ולפי המום,דיכל מיירי וקרעו בגד דבקנה הוא, הנ"לאחר עד לב שם לא ורק שקרעו, קודם לידעהכי ואפילו הנ"ל], כהפרישה ודלא שקרעו,לגמרי, פטור לעשות שדרכו דבר עשה אםהבר חתן פטור הנתיבות לדעת דידן ובנידוןספר לו להביא המוכר וחייב לגמרי, מצוההפרישה ולדעת תשלום, כל ללא חדששמו חתימת קודם לדעת יכול והיה הואיל

הנזק. את רק לשלם חייבט"ו)במרחשתוהנה אות ג' ענף ב' כתב(חלק

דכל הרמב"ם, בדברי אחר ביאורדרכו שאין בדבר בחפץ דבר דעושה היכאגזלן חשיב שלו שזה שחושב אף לעשותו,וכסבורים פרה דירשו בההיא ולכך בשוגג,פטורים ואכלוה וטבחוה אביהם של שהיאאבל טבחוה, אם רק איירי מזיק, מדיןנזק לשלם חייבים שחיטה בלא אכלוהשהזיקו בשוגג גזלנים להו דחשבינן שלם,אף מקום דמכל להם, שייך שזה שחשבו אףכנבילה, לאוכלה להם היה לא שלהם שזהקושית תירץ ובזה אנוסים, חשיבי ולאדברי לפי להעיר יש אכן יעו"ש. רעק"אהחפץ דמחזיר הרמב"ם כתב למה המרחשתשמין דאין לן קיימא והא הנזק, דמי ומשלם

היה שלא דמיירי לומר צריך ובדוחק לגזלן,אמר מצי ולכך בגזלן, דקונה גמור שינויצריך הנזק את מקום ומכל לפניך, שלך הריודלא בשוגג, גזלן שייך ולדבריו לשלם,

ססק"ד)כהקצות שמח .(סימן

לנתיבות,ועוד המרחשת בין נפקותא ישפרה אביהם להם דהניח בההיאהזיקו דאם ואכלוה, וטבחוה שאולהאף עושה לא אדם שאף דבר דהוא לבהמהולדעת פטורים, הנתיבות לדעת בשלו,ואין בשוגג כגזלן דנחשב חייבים המרחשתמצאנו המרחשת סברת וכעין לו. שמיןבביאור והתוס' הרמב"ם במחלוקת במזיק

בהכונס הגמרא ס"ב.)דברי דף האי(בב"קושדייה דחבריה בכספתא דבטש מאןמרגניתא אינשי מנחי מי וכו', בנהרא

שם דהתוס' לא, או מנחי)בכספתא מי (ד"הדהיה עדים איכא דאפילו דמיירי פירשהוי דלא פטור שמא ליה מבעיא מרגניתא,מרגניתא, שם דיש אדעתיה לאסוקי ליהדפטור, גניבה כעין באונס כמזיק וחשיב

כ"ז: מדף לשיטתם אזלי (ד"הוהתוס'גמור.ושמואל) באונס המזיק אדם דפטור

הרמב"ם הלכהולעומתם ומזיק מחובל ז' (פרקשהניזקי"ח) תיקנו אם לענין דאיירי פירש

צריך ודאי עדים היו אם אבל ויטול, ישבעבשו"ע הוא וכן ס"א)לשלם, שפ"ח (סימן

הרמ"א ודעת הרמב"ם כדעת המחבר דדעתלשטתייהו ואזלי סביראכהתוס', דהרמב"ם

דעת הוא וכן חייב, גמור באונס דמזיק ליהא)המחבר סעיף שע"ח דפסק(סימן והרמ"א ,

פסק דפטור, גמור באונס מזיק גבי כהתוס'המרחשת, ביאור דלפי ונמצא כהתוס'. כאן

נועםאמרי צט ערהסימן

אפילו לעשות דרכו שאין דבר יעשה אםכהרמב"ם שפיר אתי חייב, יהיה בשלו,

הנ"ל.

הרמב"םויש מדברי ראיה עוד להביאמכירה י')בהלכות הלכה ט"ז (פרק

לו שאין לחבירו שור המוכר כיצד, וז"ל:והיה שלו, הבקר עם הלוקח והניחו טוחנות,היה ולא ואוכלין, כולן לפני המאכל מניחהרי מרעב, שמת עד אוכל אינו שזה יודעאת לו ומחזיר הנבילה את לו מחזיר זהקמן הרי עכ"ל. בזה כיוצא כל וכן הדמים,אם בקל לבדוק שאפשר בדבר דמיירי דאףבדק לא הלוקח אם מ"מ לבהמה, שיניים ישלבדוק המוכר דעל ומשמע פטור, ומתהעל ולא בחפץ מומים יש אם המכירה קודם

הלוקח.

שפ"ה)מהרשד"םובשו"ת סימן (חו"מצריך הלוקח דאין מכאן הוכיחודלא מחל, בדק מדלא אמרינן ולא לבדוק,המגיד הרב שהביאו שאומר מי היש כדעת

ג') הלכה ממכירה ט"ו היה(פרק שאם וז"ל,כגון לאלתר, להבחינו יכול שהלוקח דברהקפיד ולא ולטועמו, לנסותו שיכוליםחוזר אינו סתם, לו מכר והמוכר כן לעשותמדברי דבריו המהרשד"ם דחה ושם עכ"ל,

הללו. הרמב"ם

דהתםאולם דידן, לנידון מהנ"ל ראיה איןהבהמה אלא בידים, מעשה עשה לאדאין המהרשד"ם קאמר זה ועל ברעב, מתהמעשה לעשות כשבא אבל לבדוק, עליולבדוק. דצריך המהרשד"ם יודה בזה בחפץ,דיש ברור נראה הנ"ל, הנתיבות מדברי אכןהמגיד הרב דאף נראה ועוד הכא, לפוטרודהתם לבדוק, צריך דאין דידן בנידון יודההמגיד הרב וכלשון פירות, בקנה מייריוחמוצים, מתוקים פירות יש ובזה לטועמו,סט בקונה אבל מחל, בדק מדלא ואמרינןאותו ולסדר לבדוק מקפידים שכידוע ספריםמוכרים שהרי טעויות, יהיו שלא מקודםשכיחא דלא מילתא ודאי והוי לאלפים אותובסט, כפול ספר שיש זה דבר שקורה כללבישיבות הקיים הספרים מאוצר הידוע וכפיבודקים ולא לתפירה, ושולחים סט שקוניםהמוכר על שסומכים מכיון שתופרים קודםאין הפרישה לדעת דאף נראה ובזה שבדק,קודם שמו שחתם בזה מזיק מצוה הבר חתןוכאמור. בזה למיחש צריך דלא כיון שבדק,

לדינא: העולה,÷æðä ìò íìùìî øåèô äåöî øáä ïúç

èñá øñçä øôñ åì ïúéì øëåîä áééçå

.íåìùú úôñåú àìì

נועםאמרי נזיקין הלכות רעו

ק סימןזכייה בו שאין כרטיס במזיק נזק תשלומי

íéñéèøëשאלה: ùé íäáù [ãâ¯ùéç] ãåøéâ éñéèøë åúåùøá ÷éæçä íãàíéðå÷ä íéùðàì íøëåîì éãë ,íéëåæ íðéàù íéñéèøë ùéå íéëåæíéñéèøëä ìëù äìéâ ë"éòå íéñéèøëä úà ãøéâå øçà íãà àá .÷ôñä ìòåðîî òðî ë"éòù ÷æðä øåáò øëåîì íìùì áééç íàä .íéëåæ íðéà ãøéâùäéëæ íäá ïéàù øøáúðù ïåéë øåèô àîìã åà ,íøëåîì úåøùôàä úà

.äîåàî íéåù íðéàå

לשלם,תשובה: דחייב נראה בפשוטוכשאינם אלו כרטיסים שהריואת שיווי, להם ויש בשוק נמכרים מגורדיםמוכרח אינו עדיין אכן הזיק. ראובן זהעל לשלם המזיק את חייבה התורה דשמאהניזוק, החפץ של האמיתי השווי כפי הנזקולא המזיק שגירדם אחרי דידן בנידון והרישאין כרטיס שהזיק נמצא זכייה, בהם היהכשהם אותם קונים שאנשים ומה ממש, בולא זה ירוויחו, שמא הספק על מגורדים לאעצמך והגע ממון. לשווה הכרטיס את הופךיוודע דרך איזה ידי ועל יגרד לא הוא אםועל לאנשים, ויספר לגירוד מתחת יש מהואין מזיק, חשיב האם יקנו, לא כן ידיאלא בידים, מעשה עשה שלא משום הטעםולא בכרטיס יש באמת מה הודיע שרק מפני

כלל. הזיקו

חבירווכן בהמת ההורג באדם לחקור ישובדקה לחרישה, ולא לשחיטה הראויהפטור, שהוא המזיק וטוען טריפה, ונמצאת

שהיא ויודיע בשוק ימכרנה אם שהריטוען הניזק ואילו אותה, יקנו לא טריפההיה טרפותה, נודע ולא חיה שכשהיתהועתה הספק על אחריות בלי למוכרה יכוללנידון דמי וזה למוכרה. יכול אינו כשהרגה

דגם דמהדידן נאמר האם לחקור יש כאןזה ואת בחפץ שיווי חשיב למכור שיכולהספק על בהמה קונים אם שהרי לו, הזיקשל השווי זה ממילא מסויים, בסכוםואם דהואיל נימא או הזיק, הוא וזה הבהמההיה לא טריפה שהיא לקונה מודיע היה

שווי. לה אין ממילא קונה,

הנ"ל,ובעוד החקירה כעין לחקור יש אופןללא חבירו כסא על היושב באדםדגזלן מדעת שלא שואל דחשיב היכא רשותלא האם הכסא, נשבר דקות כמה ואחר הוי,שעומד כסא קונה לא אדם אף שהרי ישלםשיכול כיון דילמא או דקות, כמה רקמראה זה הספק על אחריות בלי למוכרו

לשלם. חייב וממילא שווי לו שיש

נועםאמרי ק רעזסימן

ושארונראה הנתיבות נחלקו זה דבנידוןבטור יעויין דהנה (סימןאחרונים,

בשמעוןר"ז) הרא"ש, תשובת שהביאובא לשוחטה, ירא והיה בהמה לו שהיתהכשרה תמצא ואם שישחטנה לו ואמר ראובןטריפה ימצא ואם כשרה, מחיר לו ישלםלו נתן וראובן טריפה, מחיר לו ישלםטריפה, ונמצאה ונשחטה לעירבון, משכוןהרא"ש דפסק בו, חזר ראובן כך ואחרקנין, ליכא כן אם קונות אינן דמעות דמכיוןויעויין כאן. אין משכון כאן אין מנה ממילאערב, מדין חייב לא מדוע שהקשה בב"י שםעיי"ש לך, אני ואתחייב לים מנה זרוק כמו

החושן ובקצות סק"ד)תירוצו. תירץ(שםלשיטתו י"ג)דהרא"ש סימן פ"ק (בקידושין

שאין מה ערב, חשיב לפלוני מנה תן דדוקאבכי ערב חשיב לא הסלע על מנה תן כןלא למה הקצות, הקשה ועוד . גווני האישחטו, פיו שעל כיון דגרמי מדינא יתחייבלאומן באמר הרא"ש שפסק ממה שנא ומאיבו וחזר למחר, ואקחנו הלילה כלי לי עשהלכלי צריך ואינו אחר במקום שקנאו מכיוןהוציא שהרי דחייב הרא"ש ופסק זה,של"ג סימן בשו"ע והוא פיו, על הוצאות

בסמ"ע איתא וכן ס"קס"ח, ל"ט סימן (סוףכסף,מ"ו) לשמעון להלוות שהתנדב בראובן

בו וחזר שטר לו לכתוב לסופר שמעון והלךדחייב דפסק להלוות, חפץ ואינו ראובןעל שמעון של ההוצאות לשלם ראובןהקצוה"ח ונשאר דגרמי, דינא משום הסופר

בצ"ע.בנתיבותוהנה שם עוד דכתב(סק"ח)יעויין

הנ"ל, הרא"ש דעת את ליישב

לחרישה שמכרה אף טריפה שהיא דבהמהמקח הוי טריפה, ונמצאת וטבחה והלךהמתיש חולי בה שיש כבהמה דהוי טעותחבירו בהמת בהורג חידש זה ולפי כוחה,דמי אלא משלם אינו טריפה ונמצאתחיה כשהיא למוכרה דיכול ומה טריפה,מה משלם דמזיק פטור, טריפה ספק בתורמה כפי סתם משלם ולא שווה שבאמתהיה אם מקבל שהיה מה ורק בשוק, שקוניםשל השווי זה טריפה, שהיא לקונה מודיעיישב זה ולפי המזיק. תשלום כלפי החפץלך, אני ואתחייב לים מנה דזרוק ערב, דיןשיתן לו אמר ואם שהוציא, מה על רק זהוהכא שהוציא, מנה רק חייב לא כפול, לושבהמתו נתגלה שהרי כלום הוציא שלאיעו"ש, ערב מדין אף פטור טריפה, היתה

בינה באמרי מדיינים)ויעויין על(כ"א דחולקדגרמי. דינא משום וחייבו הנתיבות,

גרמי,ומה מצד שיתחייב הקצות שהקשהפטור, יהיה הנ"ל הנתיבות דלפי נראהפטור, גווני האי בכי הזיק ואפילו דהואילדגרמי דגרמי, מדינא חייב יהיה שלא ודאיאבל חייב, בידים הזיק שאם היכא כל חייבנראה ולכאורה פטור, בידים מזיק גם כאןעליה דפליג כהנתיבות, תירץ דלא מהקצותעל בשוק למוכרו דיכול דכיון הנ"ל, בסבראמסויים, שווי לו יש זה שחפץ חשיב הספק,

לשלמו. חייב המזיקו וממילא

אברהםוהנה רבי הרה"ג עוז ידידי הראנישליט"א אברהם)סאלם ויען ,(בעמחה"ס

הקדשים ד')דבכסף סעיף ש"ו סימן כתב(חו"מולדבריו הנ"ל, הנתיבות כדעת דלא להדיא

נועםאמרי נזיקין הלכות רעח

וספק חיה בהמה של מחיר לשלם חייבמזיק דחשיב משמע דבריו [בתחילת טריפה,מגרמי גרע דלא כתב דבריו ובסוף בידים,

יעו"ש].

דעתאכן לפי לעיין יש דידן בנידוןדהתם לטריפה, דמי אי הנתיבות,כדי לשחיטה אותה קונה בהמה הקונהבספק לקנות מזלו מנסה אגב ודרך לאוכלה,לנתיבות ליה סבירא ולכך כשרה, תצא שמאבנידון כן שאין מה בחפץ, שווי הוי דלאאותם הקונה גירוד בכרטיס דמדובר דידן

כדי לגרד היא מטרתו בספקכל להיותעל זה בשוק נמכרים שהם מה וכל ריווחוכל מטרתם כל וזה ירוויח, שמא הספק

שהמזיקם הנתיבות מודה שבזה ויתכן ענינםבזה. לעיין יש ועדיין חייב,

לדינא: העולה.àúòã éôì ïééòì ùé ãåøéâ ñéèøëá

àîù åà íìùì áééç éà úåáéúðäóñëå ç"äö÷ä úòãìå ,øåèô

.íìùì áééç íéùã÷ä

.á,äôéøè úàöîðå åøéáç úîäá âøåäáéîã ÷ø íìùé úåáéúðä úòãìåéìò íé÷ìåç íéðåøçàäå ,äôéøèäôéøè ÷ôñ øéçîë íìùéã ì"ñåø÷é äøéçîå úåéøçà àìá úøëîðä

.øúåé

קא סימןממון גופו שאין בדבר מזיק דין

èøëìèäשאלה: ñéèøëá ùîúùäì åì ïúéù åøéáç ïåòîùî ù÷éá ïáåàøúòùá .äçéùä øåáò åì íìùé àåäå ïåôìè úçéù åá òöáì åìùäàî òöáì úåøùôà ùé ñéèøëá éë ïáåàøì ïåòîù òéãåä ñéèøëä úðéúðïåòîù ñéðëäùë .åá ùîúùéù éãë ñéèøëä úà åì ïúðå ,ïåôìè úåçéùïéàå ÷éø ñéèøëä éë øéùëîä äàøä ,ïåôìèä øéùëîì ñéèøëä úàñéðëäå øçà ïåôìè øéùëîì ïåòîù êìä .ììë úåçéù åá òöáì úåøùôà.úåçéù åá ïéàå ÷éø ñéèøëä éë åì äàøä äæ øéùëî óàå ,ñéèøëä úàäéäù íåùî äôùàä çôì ñéèøëä úà ïáåàø ÷øæ åìà úå÷éãá éúù øçàìøôéñå ïåòîùì ïáåàø øæçùë .ùåîéù ìë åá ïéàå ÷éø ñéèøëäù çåèáäéä ñéèøëá ïëù øáãä ïëúé àì éë ïåòîù åì øîà ,òøéàù úà åìíäá ùîùúäù íéøéùëîä äàøðëå ,ïåôìè úåçéù äàî òöáì úåøùôàíäù òãåð íéøéùëî íúåà ú÷éãá øçàì ïëàå ,íé÷ìå÷î åéä ïáåàøäàî ìù úåøùôà ñéèøëá äéäù ïåòîùì ïáåàø ïéîàîå ,íéì÷ìå÷î

נועםאמרי קא רעטסימן

åà ,åéìòáì ñéèøëä éååù úà íìùì ïáåàø áééç íà ïåãì ùéå .úåçéùíéì÷ìå÷î íéøéùëîä éðùù ùåùçì åì äéä àìù ïåéë àåä ñåðà àîìã

.íä

בב"קתשובה: בגמ' כ"ו:)גרסינן אדם(דףמזיד, בין שוגג בין לעולם מועדפצע מדכתיב ליה וילפינן ישן, בין ער ביןועל כמזיד השוגג על לחייב פצע תחת

ופרש"י כרצון, פצע)האונס תחת פצע (ד"הדהא דרשא להך הוא יתירא קרא וז"ל:וגו' עשה כאשר בעמיתו מום יתן כתיבעכ"ל. בהחובל, דרשינן וחבורה וכויההתוס' בעלי רבותינו נחלקו האונס ובדרגת

לקמן התוס' דעת ד"הוהרמב"ן, כ"ז: (דףחייב,ושמואל) אבידה כעין אונס דרק

והרמב"ן פטור, גניבה כעין באונס משא"כואתא) ד"ה פ"ב: דף התוס'(ב"'מ על בזה חלק

חייב גמור באונס המזיק דאדם ליה וסביראפצע. תחת פצע של מהריבוי

בשו"עולהלכה שע"חיעויין סימן (חו"מא') חייבסעיף המזיק דאדם

שם וברמ"א באונס. בין בשוגג בין לשלםשם ובש"ך גמור. אונס שאינו ודוקא כתב

הוי(סק"א) וכך מגומגם הלשון וז"ל: כתבאנוס שאינו דוקא אומרים ויש למימר, ליהמשמע והמחבר הרמב"ם דמלשון גמור,המגיד הרב כתב וכן חילוק, דאין

חילוק אין חייב)דלהרמב"ם שתמיד (פי'באונס במזיק הש"ך דעת דלפי והיינו עכ"ל.חייב לשו"ע והרמ"א, השו"ע נחלקו גמור

פטור. ולרמ"אבדרישהאכן ב')יעויין סעיף שע"ח (סימן

היא, המגיד בהרב דהגירסא דכתב

סבירא הרמב"ם דגם והיינו חולק, לא והרבדבריו ולפי פטור, גמור דבאונס כהתוס' ליהאומרים ויש כתב לא דהרמ"א שפיר אתי

גמור. באונס פטור דלכו"ע

בזהובפשוטו גמור כאונס אותו נדון אםצריך הטלכרט, כרטיס את שזרקתליא השו"ע ולדעת הרמ"א, לדעת לפוטרויש אכן לדרישה. הש"ך בין הנ"ל בפלוגתאלו והיה לזורקו לו היה לא דלכאורה לדוןפושע, חשיב דזרקו ובזה לבעליו, להחזירוושיש שיחות בו שיש ידע לא הוא ואמנםלו היה לא הפעולה מצד מ"מ ערך, לושלא למרות לאשפה להשליכו כן לעשותכמזיד והוי מעשיו, של ההשלכות את ידעיעויין דהנה התוצאה, על ואנוס המעשה על

א')בשו"ע סעיף שפ"ח הרי(סימן וז"ל: שכתבומחופים מלאים סל או חמת שחטף

ה וטען שרפם, או לים ניזקוהשליכםוברמ"א נאמן. אינו בתוכה היו שמרגליותעדים היו דאפילו אומרים ויש כתב שםוהוא עכ"ל. ופשע הואיל פטור שם שהיובבא בגמ' והרשב"א התוס' בין פלוגתא

ס"ב.)קמא דרך(דף ואין לים דבר בזרקפירשו דהתוס' יקרים, דברים בו להניחדאנוס משום בעדים אפילו הוא דהספקיקרים. דברים בו שיש ידע דלא הוא,עדים דביש ליה וסבירא שם פליג והרשב"אנאמן אם הוא הספק וכל חייב, ודאישם. להיות דרכו דאין דבר על בשבועה

נועםאמרי נזיקין הלכות רפ

משנה בלחם הי"ח)ויעויין ומזיק מחובל (פ"זלהרמב"ם ס"ל שם ביאורו שע"פליה סבירא והשו"ע עיי"ש, כהרשב"א,תמוהים התוס' דברי מסברא אכן כהרמב"ם.לים, במזיד זרקו הרי אונס, יחשב דלמהבו דיש לידע ליה הוי דלא לן איכפת ומאילא זולים בדברים גם הרי יקרים, דברים

לים. לזורקו צריך היה

המשפטויעויין סק"י)בנתיבות רצ"א (סימןהמזיק אדם אם לחקור דיש דביארמטעם שמא או הזיק שגופו מפני חייבגופו על לשמור לו דהיה קאתינן, שמירהחייב, ולכן פשע שמר ומדלא יזיק, שלאדלצד גמור, באונס במזיק היא והנפק"מהשני ולצד הזיק, גופו שהרי חייב הראשוןשאינו שמירה של דרגה דיש דפטור י"לכעין של דרגה כגון עצמו, לשמור חייב

המניח בריש התוס' וכשיטת ע"בגניבה (כ"זושמואל) דפטרוד"ה דהתוס' ביאר זה ולפי ,

שאין שחשב בזה אנוס והוא במזיד בזרקהוא שהחיוב דס"ל משום יקרים, דברים שםהיה לא הזה החלק וכלפי שמירה מטעםמשא"כ פטור. ולכך עצמו לשמור חייבגמור באונס דמזיק ליה דסבירא לרמב"ןליה סבירא ולכך הזיק, גופו שהרי חייבוז"ל הנ"ל. הרשב"א וכדעת דחייב, בזרקלתוס' פטור במזיק דאפילו וכיון הנתיבות:אדעתיה לאסוקי ליה הוי דלא במקוםשיש מה רק בשמירה חייביה לא דרחמנא

עכ"ל. אדעתיה, לאסוקי לו

הואולפי והשו"ע הרמ"א שנחלקו במה זהדלעיל מהא לפילשיטתם שע"ח (סימן

הש"ך) דמזיקדעת ליה סבירא דהשו"עלא דרק הכא פסק ולכך חייב גמור באונסחייב. הוא עדים יהיה שאם דמשמע נאמן,שפטור, כהתוס' דפסק לשיטתו והרמ"א

פטור. עדים ביש דאפילו פסק ולכךמפניובנידון הטלכרט את שזרק דידן

לכאורה שיחות, בו שאין שחשבפטור, הרמ"א ולדעת חייב, השו"ע לדעתבזה שפשע מיירי דהתם לדחות יש אכןרק בו יש אם שאף מרגליות, עם שק שזרקמשא"כ לזורקו, לו היה לא זולים דבריםוכרטיס שיחות, כלל בו שאין דחשב הכאלזריקה עומד הוא שיחות בו שאין טלכרטיש השו"ע לדעת אף ושמא רגיל באופןבאונס ממזיק גרע דלא נראה ומ"מ לפוטרו,דהש"ך. אליבא השו"ע לדעת דחייב גמור

המזיק,אכן אדם מדין דוקא הוא זה כלמדין גם לדון יש דידן בנידון אבלמנת על הכרטיס את שאל שהרי שומר,החזיר לא והרי שיחות, מספר מתוכו ללוותבזה מזיק חשיב אם נפק"מ ומאי הכרטיס,שואל מדין חייב מקום מכל לא, או שזרקו

החזירו. לא והרי החפץ בהשבתטלכרטאמנם כרטיס האם לדון יש בזה

והוי ממון, גופו שאין דבר חשיבוכמבואר שומר, חיובי בהן דאין כשטרות

ס"א)בשו"ע ש"א בסימן וכן סנ"ט ס"ו (סימןדחשיב ממון, שווה הטלכרט גוף אין שהרימקום והיה הטלפון, חברת על חוב כשטרעם רק עובד והטלפון דהואיל לומראת המפעיל כמפתח חשיב הכרטיסחזינן אכן ממון, גופו והוי המכשיר

נועםאמרי קא רפאסימן

כשעונים הכרטיס, של האחרונה דבשיחהשכבר הכרטיס את המכשיר פולט בטלפוןלדבר ממשיך זאת ובכל בו, צורך לו איןומוכח השיחה, זמן סוף עד בטלפוןששילם, שידעו רק היא הכרטיס שמטרתכאין וחשיב לדבר אפשרות לו נותן ואזשומר. מדין חייב לא ולכך ממון, גופו

המשפטוהנה אורח בספר ס"ויעויין (סימןמ) בתשובהסעיף הרדב"ז דעת דהביא

תורה ספר שדימה תע"ה] סימן [ח"אהביא ושם ממון, גופו דאין לשטרות

בחולין ברמב"ן וכן קל"אדבריטב"א (דףגופוע"א) אין תורה דספר לכאורה מבואר

הרדב"ז על חלק משפט האורח ושם ממון.לענין הנ"ל מהראשונים ראיה דאין וכתבמהא כן והוכיח תורה, בספר שמירהמקום ומכל בשטרות, אונאה אין לן דקיימא

ק תורה קמןבספר הרי אונאה, דיש לן יימאממון. דגופו

יצחקועוד נחל בספר ענףיעויין ס"ו (סימןהנהוגג') דכסף לבאר דהאריך

חשיב שפיר המלכות, מטעם דהוי בזמנינומעשר בו לפדות אפשר ולכן ממון, גופובדין האריך ושם וכו', אשה ולקדש שנידאין ממרנ"י, הנקרא המוציאו לכל שטרולא לגביה עומד שהרי ממון גופו נחשבלגביה. עומד דאין המלכות של כסף כמו

יו"ד בשו"ת סופר שהחתם (סימןוהביאדסביראקל"ד) השואל הרב כדעת דלא הסיק

יכול אחד שכל כיון ממון גופו דחשיב ליהלגביה עומד שהוא מכיון ס"ל אלא לגבותו,

יצחק הנחל עמו הסכים וכן ממון, גופו איןיעו"ש. שם

הנ"לולפי השואל הרב לדעת בטלכרט זהכן גם שהרי ממון גופו שפיר חשיבידי על בו לגבות אחד כל יכול כאןשדעת מכיון מקום ומכל בטלפון, שישתמשמבואר וכן ממון, גופו אין דהוי סופר החתם

בש"ך סק"א)גם ק"צ אין(סימן הוי דממרנ"ינפקא. לא ספיקא ומידי יעו"ש, ממון גופו

שלאועוד בזה פשיעה דחשיב לדון ישהוא רוצה דשמא לבעלים, החזירםשאוספים אנשים מצינו דהרי בכרטיסלחברה זה כרטיס יחזיר שמא או כרטיסים,היה נקיים והייתם מצד וגם זיכוי, לו ויהיבו שאין לו להראות כדי להחזירו לו

שיחות.

במהאכן פשיעה דחשיב נאמר אם אףבידיים כמזיק ולא לאשפה שזרקובאשפה, הוא נמצא אלא שרפו לא שהריאין מ"מ להפנות זו אשפה עומדת ואמנםכפשיעה אלא לאש כזרקו נחשב זהאין שהרי לחייבו אפשר ואי בשמירהוהרא"ש הרי"ף ולדעת בשטרות, שמירה

כ"ד) סימן הדיינים שבועת מפשיעה(בפרק אףהרמב"ם לדעת אכן (פ"באיתמעיטו.

ה"ג) לומרמשכירות יש בפשיעה שחייבהשו"ע והנה מ')דחייב, סעיף ס"ו הביא(סימן

פשע אם דאף והרי"ף הרא"ש דעת בסתםבשם הרמב"ם דעת והביא בשטרות, פטור

צ"ה בסימן ואילו מחייבים, ד')יש (סעיףולא דפטור, והרא"ש הרי"ף כדעת סתם

נועםאמרי נזיקין הלכות רפב

בש"ך אכן לחייב, הרמב"ם דעת את הביאמ') סעיף ס"ו כהרמב"ם(סימן דהלכה הוכיח

והרמ"א. השו"ע כדעת דלא

פשיעהועולה נחשב אם דאף המבואר, לפיאפשר אי הטלכרט, את שזרק בזהדפוטרים הפוסקים רבו שהרי לחייבו

בשטרות. פשיעה

המשפטאמנם בנתיבות רצ"איעויין (סימןאתסק"ז) הניח דאם דחידש

התורפה, במקום הרבים ברשות השטרותאפילו חייב ולכו"ע בידים, כשרפו חשיבבסימן כתב וכן יעו"ש. בפשיעה להפוטריםשזרקו דידן בנידון זה ולפי סק"א. ש"אדלא נאמר אם ואף מזיק, חשיב לאשפה,מועד אדם מקום מכל למידע, ליה הויוקשה חייב. יהיה המזיק אדם ומדין לעולם,דהיה שביארנו וכמו גמור אונס דהוי לומרלבעליו, הכרטיס את להחזיר לחשוב לו

משפט בדברי הנתיבות,(שם)אולם על חלקבידים, כמזיק חשיב דלא ליה וסביראוהרא"ש. דהרמב"ם בפלוגתא תליא ולדבריו

המשפטושוב שער דבספר (סימןהראונימ') סעיף דאיןס"ו דהא לחדש כתב

לו בנתן דוקא היינו בשטרות שמירהשליח שלח אם אבל ואבדו, לשומרםכשומר חשיב וכדו', הרשאה בכתב לגבותםגופו הוי ושפיר לגבות, שעתיד הכסף עליעו"ש. ואבידה בגניבה וחייב ממוןבכרטיס להשתמש שלחו הכא ובפשוטו

מסברא אכן הטלפון, מחברת כגביה דחשיבשעתיד הכסף על שומר נעשה דאיך קשהבערך ויעויין שטר, לידו שקיבל ע"י לגבותאין גונא דבכל ליה וסבירא שם, שחלק שי

יעו"ש. בשטרות שמירה

המשפטאכן שער בדברי שדימינו במהאת לגבות דבהולך שחידש במהלקבל שעתיד הכסף על כשומר חשיב החובהכא גם זה לפי ממון, גופו הוי ושפירבטלכרט להשתמש לו דנתן דידן בנידוןחובו לגבות כהולך דנחשב שומר, חשיבומבצע שמשתמש ע"י הטלפון מחברתלהשתמש הולך דהכא לדחות יש שיחה,ממון, גופו חשיב לא והשיחות בטלכרטדחשיב חידש כסף לגבות בהולך שם דרקהכסף על השטר בתפיסת עתה שומר

ודו"ק.שעת כאן כן שאין מה לגבות, יד

שכרטיסהעולה דכיון האמור מכלגופו שאין כדבר נידון הטלכרטמטעם הזורקו את לחייב אין לכן ממון,ממון גופן דאין כשטרות דחשיב שומרלחייבו א"א מזיק ומדין הפוסקים. לרובכהניחו חשיב באשפה שהניחו מה שהריהנ"ל משפט הדברי ולדעת התורפה במקום

כמזיק. נחשב לא

לדינא: העולהøùôà éàå ,à÷ôð àì à÷éôñ éãéîã äàøð

åéìò åøéáçî àéöåîäã ,íìùì åáééçì

.äéàøä

נועםאמרי קב רפגסימן

קב סימןמכונית פגיעת ע"י מזיק דין

øùàשאלה: úåéðåëî úééðçì úãòåéîä äáçøá åúéðåëîá òñð íãàäø÷é úéëåëæ úìãá òâô åúòéñðá .úåéåðç øôñî äéìà íéçåúô.äá åúòéâô çëî äøáùå ,õåçä ãöì äçåúô äúéäù úåéåðçä úçà ìùìòá ïòåè åúîåòìå ,÷æðä ìò íìùéù áëøä ìòá úà úåðçä ìòá òáåúàéäù ïåéë äéðçä ïååéëì äçåúô úìã äðùéù êëì åáéì íù àìù áëøäìòáì äéä àì éë ïòåè íâå ,ïéòá úéàøð äðéàù äôå÷ù úéëåëæî äéåùòíå÷îá éë ïòåè úåðçä ìòá åìéàå ,õåçä ïååéëì úìãä úà çåúôì úåðçääúéä úìãä ,úàæ ãáìîå ,õåçä ïååéëì úåðçä úåúìã úà çåúôì âåäð äæúåòù ìò æéøëîä ìåãâ èìù éåìú äéä äòöîàáù íåùî ,ìë ïéòì úøëéðäòöîàá úèìåáå äìåãâ úéãé úìãì úøáåçî äúéä ïëå ,úåðçä úçéúô.éî íò ïéãä ,÷æðä úåàöåúá úàùì ÷éæîä ìò ë"àå ,ìëì øëéðä ïôåàá

אתתשובה: המניח ע"א כ"ז דף בב"ק תנןאחר ובא הרבים ברשות הכדבע"ב שם ובגמרא פטור, ושברה בה ונתקלומיזל, לעיוני ליה איבעי פטור אמאי פריךבני של דרכן שאין לפי הוא דהטעם ומסיקהשו"ע פסק וכן בדרכים, להתבונן אדםהכד את המניח וז"ל: א' סעיף תי"ב בסימןפטור ושברו בו ונתקל אחר ובא ברה"רעכ"ל. בדרכים, להתבונן אדם בני דרך שאיןצודק, הרכב דנהג לומר מקום היה וא"כ

בדרכים. להתבונן דרכו אין שהריהבדלאכן דיש כלל, דמי דלא פשוט נראה

נוהג לבין רגל הולך בין מהותילהתבונן דרכו אין רגל הולך דרק במכונית,בכלי שמחזיק שיודע נהג משא"כ בדרכים,להתבונן, דרכו ודאי לבריות המסוכן רכב

מאחת אדם לצאת עלול רגע שבכל ובפרטפשוט נראה ועוד החניה. לרחבת החנויותדרכו שאין אמרינן נמוך שהוא בכד דדוקאהעיניים בגובה שהוא בדבר אבל להתבונן,להוכיח ויש להתבונן. אדם של דרכו ודאי

בב"ק מדתנן ע"ב)כן ל"א חבית(דף בעל היהחבית נשברה אחרון קורה ובעל ראשוןסימן בשו"ע כן ונפסק ע"כ. חייב, בקורהמדינא שונה זה דדין ומבואר ס"ב, שע"טונושא הואיל חדא, בתרתי, הכד את דהמניחהוא צריך מסוכנת והיא קורה גבו עלדהחבית ושנית, רגל. מהולך יותר להתבונן

אותה. ורואה עיניו בגובה נמצאתכ"זוכן בדף שם התוס' מדברי להוכיח יש

אדםע"ב בני של דרכן שאין לפי (ד"הבדרכים) פיקחלהתבונן שור תני והא דהקשו

נועםאמרי נזיקין הלכות רפד

נפל אם הבור בעל פטור [פירוש פטור ביוםלהתבונן הוא דהדרך ומבואר לבורו], שורואדם למטה עיניו דשור ותירצו בדרכים.דאין דהא בדבריהם ומבואר למעלה, עיניולגבי רק הוא בדרכים להתבונן אדם בני דרךמול המונח על ולא בקרקע המונחים חפצים

עיניו.

לפתוחולענין לו היה דלא הרכב נהג טענתנראה הרחוב, לצד החנות דלת אתשג"כ חנויות עוד ישנן זה ובמקום דהואילשנתברר וכפי חוץ כלפי הדלת את פותחיםלדמותו יש השאלה, בנידון המציאות שזודעצרא דבקרנא בגמרא שם להמבוארשם שפרש"י וכמו לשלם, חייב השוברדהואיל הבד לבית הסמוכה זוית קרן וז"ל:כשהיתה כן היה שמנהגם עבדי, וברשותהבאים היו אדם, בני מלאה הבד ביתשיצאו עד וממתינין ברה"ר כליהם מושיביןתי"ב סימן בשו"ע הוא וכן עכ"ל. אלו,זה ובמקרה דהואיל דידן לנידון ומינה ס"ב.דלת את לפתוח שדרכם חנויות מצוייםברכב שהנוהג ספק אין החוץ, לצד החנותהנזק את לשלם הוא וצריך ליזהר, לו היהאנוס, בין שוגג בין שחייב המזיק אדם כדיןא'. סעיף שע"ח סימן בשו"ע וכמבואר

לפייאמנם לפוטרו יש שמא לדון שע"ב נ"ח דף ב"ק בגמרא המבוארשמין הערוגות, בין ערוגה שאכלה שבהמהעם להמכר שוה היא כמה השדה כל אתישלם, ההפרש ואת זו, ערוגה ובלי זו ערוגה

צורת ע"י המזיק על הקילה שהתורה ומשוםהמזיק אדם לגבי גם נאמר זה ודין זו. שומאבשו"ע נפסק וכן שם, בגמרא כמבוארדידן בנידון וא"כ וס"ה. ס"ד שצ"ד בסימןובלי דלת עם החנות מחיר את כשנשוםאינו וא"כ במחיר, הפרש שאין מסתבר דלת

כלל. הדלת נזק עבור לשלם צריך

לציוןאמנם אור בשו"ת ח"איעויין (חו"מב') אות ד' ספרסימן בשם שהביא

של שמשה דהשובר חיים" החפץ "תולדותוהביא הנ"ל. הטעם משום פטור, בבית חלון

שהחזו"א סק"ג)שם ו' סימן ע"ז(ב"ק חולקשם: החזו"א וז"ל לשלם, שחייב וס"לאלא למכירה עומד הבית שאין כיון נראהמפסיד שחבירו מה משלם בדקיה לתקןשדוקא דהיינו עכ"ל. התיקון, בהוצאותכל אגב שמין הערוגות בין ערוגה לגביולא למכירה עומד שהוא משום השדהחייב לתיקון, שעומד בדבר משא"כ לתיקון,האור מסיק וכן התיקון. מחיר את לשלםדינים בתי מנהג וכן דינא. לענין שם לציוןדבר המזיק את לחייב ירושלים עיה"ק פהשאם אפילו הנזק דמי בכל לתיקון העומדמוריד אינו הבית אגב הדבר את נשוםיש דידן בנידון הו"ה וא"כ הבית. ממחירהדלת מחיר את לשלם המזיק את לחייב

ששבר.

אינהאמנם זו שדלת מכיון כי להדגיש יששנים, כמה משומשת אלא חדשהלאחר דלת שוה כמה ולאמוד לשום יש

נועםאמרי קג רפהסימן

את מזיק וככל שנים, כמה של שימושבעת מחירו כפי לו שמשלם ישן חפץ חבירוכמה לשום יש דידן בנידון והו"ה הנזק,לו. ישלם זה וסכום הנזק, בשעת הדלת שוה

לדינא: העולהíìùì áëøä âäð úà áééçì ùéã äàøð

.÷æðä úòùá úìãä éååùë ÷æðä øåáò

קג סימןבאונס ומזיק ברשות מזיק דין

äîìöîáשאלה: ãééèöä ïáåàøùë óúåùî ìåéèì åàöé ïåòîùå ïáåàøïáåàø ù÷éá úåîå÷îä ãçàì åòéâäùë .äø÷éå úììëåùî,øèî 15 ìù ÷îåòá íåäú äøåòô åéúçúù äåáâ ÷åöî åîìöéù ïåòîùîìåôéì àì éãë úåøéäæá äìéçæá ñôèì êéøö ÷åöä íå÷îì òéâäì éãëåìò äçéðäå äîìöîä úà ïåòîùì øñî ïáåàø .åéúçú äøåòôä íåäúìêøãä àéä êëù äîìöîì úøáåçîä äøåâçä é"ò òáöàá äñôúå åòáöà÷åöì ñôèì ïåòîù ìçä êëå ,äîìöîä íò ñôèì ïåòîù ìëåéù äãéçéääèáçð ìçåæå ñôèî åãåòá êà ,ïáåàø úà íìöìå ãòééì òéâäì éãëéîã úà íìùéù ïåòîùî ïáåàø òáåú äúò .äøáùðå íéòìñá äîìöîä

.åúðòèá àåä ÷ãåö íàä ,øáùù äîìöîä ïå÷éú

כשומרתשובה: חשיב שמעון בפשוטוואבידה בגניבה דפטור חינםחשיב לא לכאורה והכא בפשיעה, רק וחייבשצריך סכנה במקום נמצא שהרי פשיעהלמטה ויפול יחליק שלא הזמן כל ליזהרמהמכה נשברה לא שאם פשוט זה אכן ח"ו.דבודאי מכות כמה קיבלה אלא ראשונהלטפס להפסיק לו שהיה פשיעה, חשיבאכן מהסלע, מכות שמקבלת רואה שהרידינים הבעלי מפי שנתברר בנידו"דשקיבלה הראשונה מהמכה שנשברהחשיב לא דזה דפטור נראה מהסלע,

פשיעה.

מדיןאכן דאיה"נ בזה, לדון יש עדייןחשיב דלא פטור הוא חינם שומראדם מדין לחייבו יש לכאורה מ"מ פשיעה,אלא אבד או שנגנב מיירי לא שהרי המזיק,מועד דאדם וקיי"ל הילוכו, כדי תוך שנשברשנפסק וכמו באונס, בין בשוגג בין לעולםנראה אמנם א'. סעיף שע"ח בסימן בשו"ענמצא שהרי גמור לאונס דנחשב דכיוןכ"ז דף ב"ק התוס' ושיטת סכנה במקוםגמור, באונס פטור המזיק אדם דאף ע"באכן לפוטרו. יש א"כ שם, הרמ"א פסק וכןמהרמב"ם, דבריו שמקור השו"ע בדעתבין לשלם חייב המזיק דאדם בסתם שכתב

נועםאמרי נזיקין הלכות רפו

שרק פירש ולא אנוס, שהיה בין שוגג שהיההש"ך הוכיח חייב, לפשיעה הקרוב באונסגמור באונס דאף היא דדעתו א' בס"ק שםבדעת המגיד הרב פירש שכן והביא חייב,והיינו חילק", לא "והרב שכתב הרמב"םדפליג ע"ב פ"ב דף בב"מ הרמב"ן כדעתהמגיד ברב גורסים יש אכן התוס'. עלחולק דאינו והיינו בוי"ו, חולק" לא "והרבולפי"ז פטור, גמור דבאונס התוס' שיטת עלהתוס' כדעת שפיר סובר דהרמב"ם נמצא

כתב ג',וכן ס"ק כאן הגר"א בביאורגמור דאונס השו"ע סובר להלכה ולפירושולי קים לומר ויכול המזיק, באדם פטורהרמב"ם בדעת כהגר"א או כהרמ"א

והשו"ע.דאדםאמנם נימא אי דאף נראה באמת

אם ואף חייב, גמור באונס המזיקפטור מ"מ גמור, באונס ההיזק היה לא כאןשמעון שצריך ראובן שיודע שכיון שמעון,מכות לקבל המצלמה ויכולה בזחילה לילךבכה"ג כן, דעת על אותה לו ומסר מהסלעכלל. מזיק שם לו דאין ברשות מזיק הויהתוס' דהנה ברמב"ן, מבואר זה ויסוד

ע"ב כ"ז דף אמר)בב"ק ושמואל כתבו(ד"הדתניא מהא פטור גמור באונס דהמזיק

ונשברה, למקום ממקום חבית המעבירויפטר, ישבע חינם ושומר ישלם שכר שומראדם מדין ש"ח אף יתחייב לא ואמאיגניבה כעין דבאונס הוכיחו ומזה המזיק,אבידה כעין באונס ורק המזיק, אדם פטורורק פטור ש"ח ולכך חייב, לפשיעה דקרובדף בב"מ והרמב"ן יעויי"ש. חייב, ש"שגמור באונס אף המזיק דאדם ס"ל ע"ב פ"בדכשם וכתב התוס' ראיית ודחה חייב,פטור אומנותו כדי תוך השובר שאומןשעושה כיון מזיק שם לו דאין משוםממקום חבית לבעה"ב המעביר כן ברשות,שעושה כיון מזיק שם לו אין למקוםשביקש בנידו"ד ולפי"ז יעויי"ש. ברשות,ויעלה המצלמה את שיקח משמעון ראובןדומה זה הרי אותו, ויצלם לצוק עמהמודה הרמב"ן גם דבזה חבית, למעביר

דפטור.

לדינא: העולהíìùìî ïåòîù úà øåèôì ùéã äàøðéåä àì àëäå íðéç øîåù éåäã íåùîïéà ÷éæîä íãà ïéãî íâå ,äòéùô,úåùøá ÷éæî éåäã íåùî åáééçì.éðéò øéàé 'äå ,ã"ñá éúáúë ã"ðòìðä

קד סימןאדם בנזקי וגרמי גרמא גדרי

ïåòîùשאלה: õìàð êë íåùîå åñôåúì éãë ïåòîù éøçà óãø ïáåàøíàä ,ìáçðå ïåòîù ìôð åúöéø úîçîå ,åéðôî çåøáì éãë õåøì.øåèôå àîøâ àìà éåä àì àîìã åà ,éîøâã àðéãî ÷æðä ìò ïáåàø áééç

נועםאמרי קד רפזסימן

ע"אתשובה: ל"ה דף ב"ק במתני' תנןאחר שור אחר רודף שהיה שורלא אומר וזה הזיק שורך אומר זה והוזק,עליו מחבירו המוציא לקה, בסלע אלא כי

וברש"י לקה)הראיה. בסלע וז"ל:(ד"ה כתבוברש"ש עכ"ל. ולקה, בסלע היה מתחכךנרדף שהיה מחמת דאלו משמע וז"ל: כתבהיה בסלע זה ע"י ולקה ונכשל נס משורולא דזה כתב הרמ"ה בשם הנ"י אבל חייב,זה ודין עכ"ל. ופטור, גרמא אלא הויאבסמ"ע ושם א' סעיף ת' סימן בשו"ע הובאגרמא, דהוי הנמוק"י כפירוש ביאר א' ס"ק

יעויי"ש.חשיבאכן לא אמאי רש"י בדעת צ"ב

דהוי דס"ל לומר נראה והיה גרמא,וכן וחייב, גרמי חשיב וממילא היזקא ברינראה באמת אכן הרי"ם. בחידושי ביאררש"י שיטת שהרי לשיטתו בזה קאי דרש"יהוא, חד וגרמי דגרמא מקומות בכמהכמבואר חייב היזקא ברי לא אם ואפילודחייב ס"ל ולכך ד', ס"ק שפ"ו סימן בש"ךביאר שכן ראיתי ושוב גרמא. הוי אי אף

יצחק בהג"ה)הנחל ב' ענף ג' סעיף כ"ה (סימןנראה שפוטר הרמ"ה ובדעת רש"י. בדעתבנזיקין דגרמא דס"ל משום דהיינו מלשונובדברי יעויין ואמנם גרמא, וחשיב פטור

דהביא(צאנז)חיים ד' ממון נזקי הלכותדגם שפירש הרמ"ה בשם הנמוק"י דבריחשיב השור רדיפת מחמת בסלע בנתקלגרמי יהא אפילו דהא והקשה ופטור, גרמא

הפרה בפרק הנמוק"י לדעת כ"אפטור (דףהרי"ף) מדפי פטור,ע"א דבהמתו דגרמי

בזה י"ל אכן בס"א. שם ברמ"א והובא

כן ונקט לזה, הוצרך לא באמת דהרמ"ההוי דהכא האמת הוא דכן דס"ל משוםשעשה חשיב דלא מפני או גרמי, ולא גרמאהיזקא. ברי הוי דלא או הדבר בגוף מעשהדלקה פירש א' ס"ק ת' בסימן הסמ"ע וכןהרדיפה, מחמת בנפל אף גרמא חשיב בסלעפסק א' סעיף שפ"ו שבסימן והגם יעויי"ש,לא והסמ"ע פטור דבהמתו דגרמי הרמ"אגרמא דהוי דפירש וע"כ כלום, עליו השיגעל פליג הרמב"ן אכן האמת. הוא דכןחיובו דגרמי וס"ל הפרה בפרק הרמ"הדבהמתו, בגרמי הוא וחייב מדאורייתאדאם סובר ולכך כהרמב"ן ס"ל דרש"י וצ"לכן ומשום חייב, הרדיפה מחמת נתחכךמחמת ולא בסלע היה דמתחכך פירשתלוי דידן נידון ולפי"ז ודו"ק. הרדיפה,פטור. ולנימוק"י חייב דלרש"י בפלוגתא

דנזיקיןויעויין מילי קלוגר)בספר (להגר"שאחר, באופן רש"י שיטת דביארשור מחמת שבורח דשור לרש"י דס"לשל ככוחו ההיזק חשיב והוזק הרודפוולכך צרורות. משום נזק חצי וחייב הרודףולא והוזק בסלע היה שמתחכך רש"י פירששביאר והיינו יעויי"ש. השור, רדיפת מחמתיהיה אם ולפי"ז כוחו, דחשיב רש"י בשיטתדבזה חבירו אחר שרודף באדם כה"גוכן שלם. נזק יתחייב כגופו כוחו אמרינןגרמי מטעם הוא הביאור דאם נפק"מ ישוהוזק חבירו אחר הרודף באדם א"כ כהנ"ל,בכל חייב כוחו נחשב ואם נזק, רק חייבנזיקין מד' פטור גרמי שהרי דברים החמשהובסימן ב' ס"ק ש"ח סימן בקצה"ח כמבואר

ב'. ס"ק של"ג

נועםאמרי נזיקין הלכות רפח

רש"יוהנה בדעת הנזכרים הביאורים לכלוהוזק חבירו אחר דהרודף נמצאוקשה חובל, משום הרודף חייב הנרדףגבי ע"א צ"א ב"ק בגמרא מהמבואר דמ"שמטעם דפטור ונתחרש חבירו המבעיתכן ונפסק אנפשיה דאבעית הוא דאיהונמי והכא כ"ה, סעיף ת"כ סימן בשו"עהיה דלא אנפשיה דאזיק הוא דאיהו נימאבחידושי יעויין אמנם וצ"ע. לברוח, לו

ע"א)החת"ס ל"ה ראיית(דף את שדחהעוד ויעויין יעויי"ש. רש"י מדברי האחרוניםדחה שג"כ ת' סימן המשפט אולם בספר

דבאמת ניחא ולפירושם מרש"י, זו ראיהכדעת ודלא הרדיפה מחמת נפל אם פטורכמבעית דינו ובאמת הנ"ל, האחרונים

אנפשיה. דאזיק הוא דאיהו משום

לדינא: העולהáééç íà íéðåøçàä å÷ìçð é"ùø úòãá,øåèô åà ïåòîù ìù å÷æéäá ïáåàøáéùç ä"îøä íùá é"÷åîðä úòãìåúòãá ò"îñä ùøéô ïëå ,øåèôå àîøâéîåìùúî øåèô ïáåàø êëìå .ò"åùä

.ïåòîù ìù å÷æð

קה סימןניקוי הוצאות בגרמת נזק תשלומי

êôùשאלה: õçøîä úéáî àöéùë ,íåìùúá õçøîä úéáá õçøúä íãàõçøúäì êøöåäå åôåâ êìëìúðù ïôåàá ïéëôåù éî åøéáç åéìòïåé÷ðä úåàöåä íìùì êìëìîä áééç íàä ,êåìëìä úà øéñäì éãë úéðùáéùç àì óåâä êåìëì àîìã åà ,÷éæîä íãà ïéãî 'åãëå ïåáñå íéî ïåâëàìà éåä àìå éðåöéç øáãá êìëìúä ÷øå ÷åæéð àì åîöò óåâäù ïåéë ÷æð

.àîìòá àîøâ

דאשהתשובה: מבואר ע"א נ"ח נדה בגמ'אם לחבירתה חלוקה שהשאילהומבואר לשלם, חייבת אצלה התלכלךברש"י מבואר וכן נזק. חשיב בגד דלכלוךדאדם התם דאיתא הא על ע"ב ג' ב"ק

פרש"י חייב, וניעו בכיחו אלא)המזיק (בד"ההחוטם, ליחת וניעו הפה, רוק הוא דכיחו

פירש מזקי)ועוד דאזלי בהדי אי שנפלו(בד"ההמשקין לתוך או וטינפום השיראים עלחשיב בגד דטינוף בדבריו ומבואר ונמאסו,

הערה ועיין .1נזק,

לטינוףאכן בגד מטינוף ראיה אין עדייןונספג התלכלך שהבגד דהתם הגוף,

ובד"כ1. וטינפום, "השיראים" על שנפלו דמיירי כתב ברש"י דהנה זו, ראיה קצת לדחות יש אמנם

נועםאמרי קה רפטסימן

הבגד, בגוף קלקול הוי בתוכו הלכלוךולכך לכאן באו חדשות פנים וכשמנקהובגוף משא"כ בבגד, נזק הלכלוך חשיבלא עצמו והגוף לגוף חיצוני הוא דהלכלוךהרשב"א בחידושי מצאתי ובס"ד ניזוק.

גללים)לב"ק סתם ד"ה ע"ב מח שכתב(דףבעל של גופו בהם נטנף אם אבל וז"ל:הכתוב פטר שלא השור בעל חייב החצרלגבי לא אבל מיתה לגבי אלא בבור אדםדמבואר מהא להקשות ואין יעו"ש. נזיקין,לים חבירו מטבע דזורק ע"א צ"ח בב"קקמך מנח הא ליה קאמר צלולין דבמיםלשלם הוצאות לו שגורם אע"פ ופטור,שם, רש"י כדפי' מהמים שיוציאו לאדםשלא מה אלא המטבע בגוף נזק אין דהתםמשא"כ גרמא חשיב וזה בו להשתמש יכול

נזק. חשיב בגופו ליכלוך

החושןאמנם בקצות ס"קיעויין שס"ג (סימןדכתבד') דאשייתא, שחרוריתא גבי

לא דאשייתא דשחרוריתא ונראה וז"ל:פועל ישכור דאם כיון מזיק מדין מתחייבזורק כמו וה"ל ללבנוניתא הדרא ללבנובר ע"י לאהדורי דאפשר היכא לים מטבעאלא שאינו הוצאה, דצריך דאע"ג אמוראיהשחרת אם ובפשוטו עכ"ל. ופטור, גרמאנזק שאין משום בעלמא גרמא חשיב כותלללבנו לפועל לשלם שצריך ומה עצמו בקיר

כ"ש בעלמא, גרמא דידןחשיב בנידוןונראה נזק. חשיב דלא אדם בלכלוך

הרמ"א לשיטת אזיל הכא (סימןדהקצותג') סעיף הרא"ששפ"ו כדעת לאדפסק (פרק

צלוליןיחפור) במים לים מטבע דבזורקהשו"ע לדעת אבל ופטור, גרמא (שםחשיב

א') הרמב"םסעיף כדעת מהלכותדפסק י' (פרקי"א) הלכה ומזיק ור"חמחובל הרי"ף וכדעת

דלא מאן בשיטת אזלא דפטרה דהגמראכמאן דקי"ל אנן אבל דגרמי, דינא דאיןלים מטבע בזורק חייב דגרמי דינא דדאיןדידן נידון ולפי"ז צלולין, במים אפילו

והרמ"א. דהשו"ע בפלוגתא תליא

לנחל"דובמלואי ציין שם כ')חושן (ב"קהחושן הקצות דברי על דהקשהחדש כמעשה נחשב מחדש דהליבוןדאין ונראה יעו"ש. נזק חשיב וממילאבליכלך דאיירי הנחל"ד מדברי ראיה להביאחבירו, של גופו בליכלך דידן לנידון קירחדש כמעשה נחשב לא אדם בליכלך שהריליכלוך עליו יש רק קאי, כדקאי דאדםשצריך כותל למשחיר ול"ד לגופו חיצונידומיא והוי בקיר ספוג והליכלוך ללבנושם בנדה בגמ' המבואר הבגד התלכלך

נזק. דנחשב

הסובראכן הקצות דברי על להקשות ישוהלא בעלמא גרמא הוי קיר דמלכלךחשיב בבגד דכתם מבואר הנ"ל בנדה בגמ'ונראה לנקותו. הבגד שואלת וחייבת נזקדמזיק מדינא רק איירי דהקצות ליישב,

ומנחות שיראים, ד"ה ע"ב כ' שבת רש"י (עיין דוכתי בכמה ברש"י כמבואר משי, בגדי היינו שיראיםאין עדיין אבל מזיק, משום בהם חייב ולכן לניקוי נתנים שלא בגדים סוגי והם השיראין) ד"ה ע"ב ל"ט

ודו"ק. לניקוי, הניתן לבגד ראיה

נועםאמרי נזיקין הלכות רצ

לשלם שצריך מה כגרמא דחשיב פטור ובזהבשואל איירי התם משא"כ לנקותו, לפועלכמו להחזירו דנתחייבה אמרינן ובזהונגנב שפשע שומר וכמו נקי, שקיבלתולכך דמ"מ גרמא דהוי אף לשלם שחייב

.2נשתעבד

דבגמראועוד הקצות דברי על להקשות ישדחשיב מבואר ע"א כ"ח דף בב"קברה"ר כדו נשברה התם דתנן בכה"ג נזקבחרסית שלקה או במים, אחד והוחלקשנו לא רב אמר ר"י אמר ובגמרא חייב.הפקיר שלא ואיירי במים, כליו שטנפו אלאעל שחייב שהזיק כשורו וחשיב המים אתבטיט בגדים דטינוף קמן הרי יעו"ש. הכליםנזק. חשיב פועל ע"י לכבסם שאפשר אףשם בשטמ"ק המבואר ע"פ ליישב ונראהפטורין וכלים וז"ל: יהונתן רבינו בשםוארגמן משי ובגדי מיתתן, היא זו דשבירתןדאיירי ומשמע ע"כ. מיתתן היינו נמי שנזקוונחשב הטינוף לכבס דא"א משי בבגדי

יעוי"ש. ממש לנזק

מדבריומ"מ הקצות על להקשות ישב"ק סתםהרשב"א ד"ה ע"א מ"ח (דףלהו) מפקר אפקורי כבורוגללים דחשיב שכתב

לחלק אין דבכלים פטור כליו נטנפו ואםבהם נטנף אם אבל לשבירתן, טינוף ביןשלא השור בעל חייב החצר בעל של גופומיתה לגבי אלא בבור אדם הכתוב פטרהמניח בריש וכדאיתא נזיקין לגבי לא אבל

גמור נזק נחשב אדם דטינוף קמן הרי עכ"ד.וצ"ע. בבור, דחייב

ב"קועוד מהגמרא להקשות ע"א)יש ג' (דףתולדה חשיב להנאתה פירות דטינפהואומנם נזק. הוא דטינוף ומבואר דשן,

שם להנאתה)רש"י בכותל נתחככה פי'(בד"הוכו' וחמורים סוסים כדרך עליהם התגלגלהא"א וזה וטינפתם אותם שריסקה והיינושאפשר לטינוף ראיה אין וא"כ לתקן,

לקמן ברש"י אכן דדחיקלתקנו, ד"ה יח: (דףעלמא) לפרשליה דא"א דבריו ביאר

כצרורות חשיב דא"כ גללים, ע"י שטינפתםפירות דאף מבואר וא"כ נזק, חצי רק וחייבהגם נזק חשיב לנקותם ואפשר שנטנפודלא וזה ולנקותם, לשוטפם שאפשרהתוס' בדברי כן מבואר וביותר כהקצות.

ע"א ג' דף קרנא)ב"ק מכליא דלא הא (ד"הפירות טנפה היינו קרנא מכליא לא דפירשוובפשוטו קרנא, מכליא דלא וחשיב להנאתההנזכ' הקצות ולדברי לנקותם אפשר כימרומי דבספר ושו"ר כגרמא. רק חשיבדאפשר קרנא כליא דלא בתוס' כן פי' שדהלעיין יש וכן יעו"ש. לשוטפם טורח ע"יחייבים דבאש ע"א ס' דף בב"ק מהמבוארלנקות אפשר ג"כ ובפשוטו אבניו, בסכסכהדאשייתא. דשחרוריתא דומיא האבנים את

בנתיבותועוד ג')יעויין ס"ק ש"מ (סימןלהחזירו אומן הצריך נזק דכל שכתבנזק. חשיב מאליו חוזר ולא הקודם למצבו

שדחינו2. כמו בהכרח י"ל בגד, טינוף לגבי הנ"ל בב"ק רש"י מדברי הקצוה"ח על יקשה שלא וכדיודו"ק. לניקוי, ניתן שלא משי בבגד מיירי דרש"י לעיל

נועםאמרי קה רצאסימן

וראיה וז"ל: הנ"ל, דנדה מההיא וראייתוד מנדה לזה תנןברורה דינא לענין אמר

הנזק ג"כ ושם הכתם לכבס חייבת שהיאיסתור אחד אם אטו ועוד אחר. בממון הואלהחזירו יכול שאומן חבירו של בנין או כלידכל ודאי אלא האומן, שכר מלשלם יופטרכמות שיהיה הנזק להחזיר מחוייב מזיקשלא אף היזקו שניכר כל בראשונה שהוא

עכ"ל לגמרי, דדעת3נשתנה קמן הרי .לענין גם בנדה מהגמרא ללמוד הנתיבותלשלם שצריך מה הנזק לשלם דחייב מזיקולדברי לקדמותו. להחזירו לפועל או לאומןלשלם חייב דידן דבנידון נראה הנתיבותבזורק דפוטר הרמ"א לדעת גם לכו"עבדברי שמבואר כמו והחילוק לים, מטבענזק כלל היה לא דבמטבע לחלק הנתיבותאמוראה בר שצריך ורק המטבע בגוףאחר, בממון כמזיק ונחשב מהים להוציאושהרי נזק חשיב בגד במלכלך משא"כשלא אף היזקו וניכר שהיה ממה נשתנה

לגמרי. נשתנה

שליט"אוהוסיף כהן משה רבי הרה"גקים לטעון יכול המזיק אין דהכאדחשיב הרמ"א בדעת הקצוה"ח כדעת לייחיד דעת היא שדעתו מכיון ופטור, גרמאיחיד, כדעת לי קים לומר דאין וקיי"לתפיסה דיני בכללי כ"ה בסימן כמבוארהוכחות דיש הכא וכ"ש כ', כלל לנתיבותלשלם. לחייבו יש ולכן נזק, דחשיב רבות

תשלוםועוד לחייבו דאין הנ"ל העיראת אלא המרחץ בבית שגוביםלהתנקות שיוכל כדי הנצרכות ההוצאות

בביתו. כראוי

: לדינא העולה÷æéðä êøöåäå åøéáç ãâá êìëìù íãà

íéî ïåâë ïåé÷ð úåàöåä é"ò åúå÷ðì

íãà óåâ êìëì ïëå ,äîåãëå ïåáñå

,úå÷ðúäì éãë úåàöåä àéöåäì êéøöù

ïå÷éú úåàöåä úà íìùì ÷éæîä áééç

.÷æðä

דאפילו3. פענח צפנת בשם י"ז) סימן (ב"ק המהרש"ל דברי את שהביא סק"ז שפ"ו בסימן בש"ך ועייןאומן שצריך אף הפוטרים לדעת צלולין למים מטבע דזורק דומיא פטור, וזהב כסף כלי על הכה אםוהש"ך פטור. מ"מ לקדמותו הכלי את שיחזיר אומן צריך אמנם נמי והכא המטבע, את ויביא שיצלולבצ"ע. ונשאר כלי, אינו כבר וכשהכהו כלי היה דמעיקרא ממש נזק דחשיב וס"ל דבריו על חולק שם

ודו"ק. הש"ך, כדעת שפיר אתי הנ"ל הנתיבות ודברי

נועםאמרי נזיקין הלכות רצב

קו סימןבנזיקין וגרמי גרמא בגדרי

íåéäשאלה: úãåáò øîâá äøéâñì åúåðç úà ïéëä úìåëî ìòá ïáåàøòéâä íù ãîåò åãåòá ,äøâåñì éãë úåðçä çúôá ãîò øáëåäðòð ïáåàø ,åéçøåà êøåöì úåãéìâ úåð÷ì ïáåàøî ù÷éáå úåðçì ïåòîù,øø÷îäî úåãéìâä úà àéöåäì úåðçì ñðëäì åì ïúðå åúù÷áì áåéçáåðéàå úëììå øåâñì øäîî àåäù ïåéë íøåáò íìùì øçî àåáéù åù÷éáåúà àéöåä ïåòîù ,äéä êëå ,íåìùúä úà ìá÷ì éãë áëòúäì äöåøåúåðçì ïáåàø òéâä øùàë úøçîì .åúéáì êìäå øø÷îäî úåãéìâäíåùî íéîì åéäå åñîð øø÷îáù úåãéìâä ìëù úåàøì çëåð íåéä úãåáòì.äøâåñì ïåòîù úçëù ìùá äìéìä ìë äçåúô äøàùð øø÷îä úìãùå÷æåäù øø÷îáù úåãéìâä éîã ìë úà íìùéù ïåòîùî ïáåàø òáåú äúòàîøâ ÷ø éåä àîìã åà åúðòèá àåä ÷ãåö íàä ,åúåðìùøî äàöåúë

.øåèôå

דהואילתשובה: לומר מקום היה בפשוטורשות קיבל הדלת פתיחת ועלסגר שלא מה רק היא פשיעתו וכל מהמוכרלגרמא בזה נחשב בחזרה, הדלת אתשהרי מגרמא פחות ואף ופטור בעלמאלחדש נראה אמנם תעשה. ואל בשב הזיקסוגר ואינו המקרר דלת את שפותח דלמיואנו לפותחו מלכתחילה רשות לו איןהדלת פתיחת על למפרע אותו מחייביםמצאנו לזה ודוגמא ועשה, בקום שהואדאם שכתב י"ד ס"ק רצ"א סימן בנתיה"מחבירו מעות ולקח שמעון לבית הלך ראובןשמעון לטובת שנתכוין אף בקרקע וקברםקברם היכן שכח ועתה לו יגנבו שלא כדיאמרינן ולא וחייב, בידים כמזיק חשיב

הוא זוכר שהרי מזיק נחשב לא דכשקברםכגרמא חשיב אח"כ וכששכח קברם היכןחבירו מעות שקבר דלאחר אמרינן אלאדמתחילה חשיב הם היכן זכר לא ולבסוףלאחר בנידו"ד וה"נ לים, וזורק מעות לוקחכפתח דנחשב נעלו ולא דלת שפתחולא פתח שהרי לסגור שלא ע"מ מתחילהלו נותן אינו סוגר ולא שפותח ולמי סגרגם לדון יש ועתה לפתחו, מתחילה רשותמה לסגור לא כדי בכוונה שפותח באופןאו וחייב בידים כמזיק חשיב האם דינו

ופטור. כגרמא דחשיבשהיתהוהנה להיכא דדמי נראה דידן נידון

שלא אחר אדם ובא דלוקה אשהאש נכנסה כן וע"י הגדר את ופרץ הדליקה

נועםאמרי קו רצגסימן

דאין פטור שהוא דנראה השדה, את ושרפההאש ואין הבעירה את למבעיר נחשב הואב"ק בחזו"א ויעויין כלל, אליו מתייחסתבעצמו הדליק דאם דכתב סקי"א י"ב סימןלהתפשט מהאש המונעת גדר והיתה אשהלכה ועי"כ הגדר את ושבר בעצמו והלךהוא חיציו משום אישו דלמ"ד ושרפה האש

נחשבת האש דאין והטעם חיציופטורחבירו על חץ לזורק ודמי הדליקה לא שהריבעצמו הוא וקדם תריס חבירו ביד והיהדפטור, חבירו נפגע ועי"כ התריס את והסירלחייבו יש ממונו משום אישו לטעם ורקאף לחייבו אין דידן דבנידון ונראה יעוי"ש.איירי דהחזו"א ממונו, משום אשו מטעםולכן האש את הדליק עצמו שהוא דוקאמשום ממונו משום אישו משום חייבמשא"כ הבעירה", את "המבעיר ביה דקרינןדידן בנידון וכמו פטור, הדליק דלא היכאכאש נחשב שהוא באויר שנמצא שהחוםופטור. הדליקו הוא לא הגלידות כלפי

אמרוהנה ע"ב ע"ז סנהדרין במסכת גרסינןלחבריה דכפתיה מאן האי פפא רבהוא דידיה גירי דמיא בידקא עליה ואשקילבכח אבל ראשון בכח מילי הני ומיחייב,שם רש"י ופירש הוא. בעלמא גרמא שנינחשב מיד המים שנפלו כיון ראשון דבכחכיון שני בכח אבל חץ, כזורק וחשיב ככחוהקרקע על המים שנחו לאחר שהמיתוזה דין נפסק וכן ופטור, כגרמא חשיבאחד וז"ל: ה"י ומזיק מחובל פ"ו ברמב"םוהזיק חץ ירה או אבן שזרק או בידו המזיקהכלים על או חבירו על מים שפטר או בווניעו בכיחו והזיק נע או שרק או והזיק

והם בידו כמזיק זה הרי מכחו שהלכו בעתמונע שהסרת מוכח הרי אדם. של תולדותובנידון ראשון, בכח המזיק כאדם נחשבתלכניסת גורמת המקרר דלת פתיחת אם דידןמיד נכנס זה וחום הדלת על הנמצא חוםנחשב ודאי הגלידות את ומזיק למקררואינו הואיל אבל לשלם, וחייב בידים למזיקשהחום המתמשכת פעולה שזה אלא כןאחר רק אלא הזיק לא שנכנס הראשוניהגלידות פעמים וכמה כמה נתחלף שהאוירונחשב שני בכח מזיק הוי ממילא נמסו

בגרמא. למזיק

תורהואף שחייבתו באש מזיק דכל אמנםהאש שהרי שני בכח מזיק הוא הרילמרחוק דברים ושורפת ומזיקה הולכתאחרים דברים שורפים עצמם אלו ודבריםשני כח דהוי אמרינן ולא חייב ואפ"ה

החזו"א בזה עמד שכבר אלא (ב"קויפטר,י"א) ס"ק ב' משוםסימן היינו דהתם וכתב

התוצאה כל את אליו ייחסה התורה שבאשכוחו בכח משא"כ שהבעיר, מהאש שיוצאתהמזיק אין ידו על הובערה לא עצמה דהאשהמבעיר ביה קרינן ולא כלל אליו מתייחס

הבעירה. את

פרעועוד דאם שם סנהדרין בגמ' מבוארשם ופרש"י ומת המעזיבה את עליוחייב אי התם פליגי ומת צינה נכנס כן דע"יברמב"ם נפסק וכן דפטור, וקיי"ל מיתהדפטור והטעם י', הלכה מרוצח ג' פרקהקור שלא לפי כגרמא דנחשב משוםוזה אח"כ, שבא הקור אלא הרגו הראשוןאינה המקרר דלת שפתיחת לנידו"ד דמי

נועםאמרי נזיקין הלכות רצד

אלא מידי באופן הגלידות את מזיקההנ"ל מכל מבואר הרי אח"כ, שבא מהחוםנחשב לא להזיק בכונה פתחו אם דאף

בידים. למזיק

מדינאאלא לחייבו לדון יש דאכתיע"ו סנהדרין בגמ' דהנה דמצמצם,לחיותה דמצמצמא גברא ההוא איתא ע"בדיליף מחייב רבינא ומתה בשימשא דחבריהבמצמצם, תורה בו דחייבה מרוצח ק"ו להמרוצח יליף דלא פוטר רב בר אחא ורבמהל' פ"ו ברמב"ם וכנזכר דחייב וקיי"לבשו"ע הוא וכן י"ב, הלכה ומזיק חובלבהמת הכובש וז"ל: ה' סעיף שפ"ג בסימןוצמצם בחמה שהניחה או במים חבירועד צל תמצא שלא כדי המקום עליהכתב שם וברמ"א חייב. החמה שהרגתההדלת עליה סגר אבל בידו שאחזה ודוקאומקורו אדם מדיני דפטור י"א תצא שלאמעשה עושה דאם מבואר הרי ע"כ. בטורלכו"ע וחייב מצמצם נחשב גופא בבהמהנחשב לא הדבר בגוף מעשה עשה לא ואילואת פתח שרק דידן ובנידון ופטור, מצמצםעשה ולא פתוח והשאירו המקרר דלתדמצמצם דינא בזה ליכא בגלידות מעשההחום דאומנם ברמ"א, המבואר לפילא מ"מ אך בידים כעשה נחשב הראשוןולא הזיק אח"כ שבא החום ורק לנזק גרםבגוף מעשה עשה כלא ונחשב אליו מתיחס

הדבר.

דינאויש הביא דלא המחבר אם לעייןבבהמה אוחז שלא דהיכא דהרמ"איעויין והנה בזה. הרמ"א על פליג פטור

לסימן ציין ט' ס"ק שם הגר"א בביאורלפני גדר הפורץ איתא ושם ס"ד שצ"וגדר היה אם והזיקה ויצאה חבירו בהמתדאינו וי"א שם וברמ"א חייב, וחזק בריאלנזק והזמינה הכישה אם אלא הבהמה חייבבגוף מעשה עשה דבלא כוונתו ונראה ע"כ.דס"ל לשיטתיה אזיל פטר דהרמ"א הבהמההבהמה וברחה הדיר דלת פתח דאםדינא משום בזה וליכא דפטור ונאבדהבגוף מעשה עשה דלא מטעם דגרמילשיטת אבל ופטור, כגרמא דחשיב הבהמה

הבהמה בברחה שמחייב ונאבדההמחברלדעת א"כ היזיקא בברי דגרמי מדינאשסגר אלא בידיו בבהמה אחז בלא המחברכדעת ודלא חייב ומתה הדלת את בעדהדחיובו דמצמצם מדינא לא והוא הרמ"אדגרמי מדינא אלא מרוצח ק"ו ונלמד מדינא

וכמבואר.נ"הושורש דף ב"ק בגמ' הוא פלוגתתם

חבירו בהמת בפני גדר הפורץ ע"בובגמ' שמים בדיני וחייב אדם מדיני פטוראדם בדיני ברי בכותל נימא אי דמי היכי

שם ופרש"י ניחייב ברינמי בכותל אי (בד"הניחייב) נמי דהאבידים אכותל מיהא וז"ל:

דמחייב למימר ליכא ואבהמה עבד בידיםעכ"ל. פטור, לסטים פרצוה תנן דהאכן רש"י דכשיטת ציין שם הגר"א ובביאורועוד ע"ז, ובסנהדרין שם התוס' שיטתחייב הבהמה על שגם די"ל התוס' שם כתבוה"ב ממון מנזקי פ"ד הרמב"ם שיטת וכןדגרמי מדינא דהוא נראה המחייבים ובטעםא"כ נמצא בידים. כמזיק לחושבו אין דהאנזק את לשלם חייב המחבר לדעת דבנידו"ד

נועםאמרי קו רצהסימן

שחייב וכמו דגרמי מדינא והוא הגלידותונאבדה, הבהמה ויצאה הדיר דלת בפותחבחי' ויעויין פטור. הרמ"א לדעת ואילודפרע דהיכא דכתב ע"א ע"ו סנהדרין הר"ןלאדם והרגתו צינה ונכנסה המעזיבה אתמ"מ אך רוצח מדין היינו שפטור, דקיי"לואזיל דגרמי, מדינא לשלם חייב הזיק אםעשה לא אם אף דחייב הרמב"ם בשיטת

הדבר. בגוף מעשה

בסימןוכן והרמ"א המחבר דנחלקו מצאנושלו כלי הזורק וכן ג' סעיף שפ"ושאם וכסתות כרים תחתיו והיו הגג מראשוסלקם אחר וקדם ישבר לא עליהם יפולוכן המסלק חייב ונשבר בארץ הכלי ונחבטמקרי דזה וי"א כתב וברמ"א בזה. כיוצא כלדאזלי והיינו ע"כ. ופטור בנזיקין גרמאולא היזקא בברי דמזיק היכא לשיטתייהוכגרמא נחשב אם הדבר בגוף מעשה עושההמחבר לדעת דידן דנידון ונמצא כגרמי. אוכדעת ולנוהגים פטור. הרמ"א ולדעת חייבלי קים לומר יכול ואינו לחייבו יש המחברסימן או"ח החיים בכף כמבואר כהרמ"א,אין כולה ישראל דבארץ י"א ס"ק תל"זוכן השו"ע. מרן נגד לי קים לומר נוהגין

וכן כ"ו, אות כ"ה סימן יוסף בברכי הואב'. סימן ח"ב חו"מ פעלים רב בשו"ת הואקים לומר יכולים הרמ"א כדעת הנוהגים אךהפוטרים. דעת שהביא הרמ"א כדעת לי

הואאמנם האמור כל כי להדגיש ישדבעל הנ"ל השאלה באופןכדי חנותו בפתח כבר עמד המכולתסגר שלא הקונה של רשלנותו ולכן לסוגרה,אם אבל כגרמי, מוגדרת המקרר דלת אתעומד כשהמוכר היום בצהרי הדבר אירענראה החנות, התנהלות על ומשגיח בחנותומונח שלא משום הקונה את לפטור דישדינא משום כאן ואין נזק שום במעשיוובודק בחנות נמצא שהמוכר כיון דגרמי,שיגלה מאוד ומסתבר הדברים על ומשגיחויסגרנה הפתוחה המקרר דלת את מהרה עדלאחר הקונים אחד שיסגרנה או מיד,

מהמקרר. דברים שהוציא

לדינא: העולהàáå åúåðç çúôá ãîò øáë øëåîäùë

úìã úà øåâñì çëùå úåð÷ì äðå÷ä

úòãìå áééç øáçîä úòãì ,øø÷îä

.øåèô à"îøä

נועםאמרי ממון נזקי הלכות רצו

ממון נזקי הלכותקז סימן

אוטומטית במכונה קפה בהכנת מזיק חיובåìשאלה: ïéëúù éãë úéèîåèåà äô÷ úðåëîì óñë íåëñ ñéðëä ïáåàø

äô÷ä íò ñåëä äàöéùë äô÷ä úðëä êéìäú íåéñá ,äô÷ ñåëàéöåäì çëùå åøéáç íò øåáéãá ïáåàø ÷åñò äéä ,äðåëîä úéúçúá àúìàåä íâ õôçä åéøçà àáä íãàì íå÷îä úà úåðôìå äîå÷îî ñåëä úàäðåëîä úà ìéòôä àåä óàå ïåòîù òéâä ïëàå ,äðåëîá ùîúùäìäðëåîä ñåëäù ïåéëî .êéìäúä øîâá àöúù äô÷ä ñåëì ïéúîäå ìáå÷îëïáåàø ìù ñåëäù ïåòîù ïéçáä àì ,øåâñ àú êåúá äúéä ïáåàø ìùúðëä êéìäú úà äðåëîä äøîâùëå ,äåàéöåéù äîå÷îá äðéúîî ïééãòúìåëú äëôùðå ïáåàø ìù åñåëá äòâôå ïåòîù ìù åñåë äàöé äô÷äíàä .ïéëäù äô÷ä ñåë úà ïåòîù ãéñôäå õøàä ìò ïåòîù ìù åñåëäéäù íåùî äðåëîá ñéðëäù äô÷ä éîã úà ïåòîùì íìùì ïáåàø áééç

.àéöåä àìå åñåë úà àéöåäì åéìò

דחשיבתשובה: לדון מקום היה בפשוטואדם מדיני דפטור בנזיקין כגרמאאפשר גיסא ומאידך שמים. בדיני וחייבבני של דרכם אין שהרי כגרמי דחשיב לומר

במ למטה כוס יש אם להתבונן כונהאדםכוס שם שישאירו שכיחא דלא דמילתאבמקום אם ובמיוחד ששילמו, לאחר קפהואם פלסטיק, בדלת שם סגור הכוס קבלתכסף וישים השני שכשיבוא הזיקא ברי כןלחייבו ויש לארץ ישפך הקפה במכונה

דגרמי. מדינאכגרמיועדיין חשיב דשמא לעיין יש

של כח פה אין שהרי דבהמתו

שם המונח ממונו רק בגרמי המזיק אדםהרמ"א ולדעת לנזק א')גורם סעיף שפ"ו (סי'

יהיה נמי הכא כן ואם פטור, דבהמתו דגרמיאדם. מדיני פנים כל על פטור

כבור,ולאחר להחשיבו נראה העיוןהקפה את כשהכין דאמנםלאחר מ"מ בור, ככורה חשיב לא בתחילההקפה הכנת תהליך את סיימה שהמכונהשהוא ממקומה הכוס את לקחת הוא צריךומדהוי ממונו, ונחשב לאחרים בכך מזיקדמי דכרייה כמאן סלקיה ולא לסלוקי ליהיש כן ואם ע"א. מ"ח בב"ק כמבואר

נועםאמרי קח רצזסימן

ולא חמור אדם ולא דשור מדינא לפוטרומשום ככלים חשיב שנשפך דהקפה כלים,ב"ק בגמרא [יעויין כשור חיים רוח בו שאיןי"ל [אכן וכו']. טמון שייר תוד"ה י'. דףכיון הקפה בכוס עדיין זכה לא אם דאףבסימן כמבואר מטלטלין קונות אינן שמעותבגרמתו שהרי הוא בורו מ"מ ס"א, קצ"חדקנאה לדון יש ועוד שמזיק. למקום הביאובהפעלת מעשיו שע"י כיון הגבהה בקניןהקפה, מכונת בתוך הכוס הוגבהה המכונה,סק"א קצ"ז סימן בקצוה"ח וכמבוארממש בידו מגביהו שאינו אף קונה דהגבהה

עיי"ש]. מכוחו, מוגבה אלא

בקונטרסויש הרמב"ן שהקשה במה לדוןדגרמי רי"ט)דינא דיהיה(דף בור דכל ,

שתי והביא דגרמי, מדינא כלים על חייבשיפלו הזיקא ברי דלא א) בדבר: תשובותדגזירת ב) לגרמי. דמי לא ולכן לבור כליםגרמי שחשיב אף בבור כלים דפטור הכתובמדינא דיתחייב דהקשה ומקושייתו יעו"ש.דגרמי לשיטתו דאזיל נראה בבור דגרמיהנ"ל הרמ"א כדעת ודלא חייב דבהמתו

שפ"ו סי' בש"ך ולשיטת(סק"ה)וכדאיתא ,כברי דחשיב נימא אי דידן בנידון הרמב"ן

לתירוץ דגרמי מדינא יתחייב הזיקאוברי דבהמתו גרמי חשיב הכא כי הראשון,שיבואו לכך מיועדת זו מכונה שהרי הזיקא,שינזקו ודאי יקנו ואם קפה, ויקנו אנשיםדהיינו הבור את רואים אינם שהרי זה בבורברי לא ברחוב בבור משא"כ הכוס, את

בו. מליפול ינצלו דשמא היזקאעלועדיין בבור דפטור הא אם לעיין יש

דלמא או שמים בדיני אף הוא כליםשמים בדיני אבל אדם בדיני הוא הפטור כלבזה דנחלקו וידוע בנזיקין. גרמא מדין חייב

איש ז')החזון אות ב' סי' והברכת(בב"קבסוף)שמואל א' אות ב' סי' דלדעת(בב"ק ,

דחמור הכתוב גזירת בכלל זה איש החזוןידי מלצאת אף פטור ויהיה כלים ולאלצאת חייב שמואל הברכת ולדעת שמים.דיש ונראה גרמא, מכל גרע דלא שמים ידיוהברכת איש דהחזון זו מחלוקת לתלות

הנ"ל. הרמב"ן תירוצי בשני שמואל

לדינא: העולהéîã úà ïåòîùì íìùìî øåèô ïáåàøìò øåèôå øåáì éîãã íåùî äô÷ä

.íéìë

קח סימןהרבים רשות תחת בחלל מזיק דין

ìùשאלה: äëøãîä úçú ììç àåäù øãç äá ùéù äøéã ùëø íãàíéáøä úåùø éðáì òéøôî åðéàå ÷éæî åðéàù ïôåàá ,íéáøä úåùøäæ ììç íåúñì áåéç åéìò ìç íàä ,éåàøë íå÷îá ùîúùäìå íù êìäì

נועםאמרי ממון נזקי הלכות רחצ

úåùø úçú ììç íéùåò ïéàù à"ñ æ"éú ïîéñá ò"åùá øàåáîä éôë.åàð÷ù åîë åçéðäì åì øúåîù åà ,íéáøä

דאיןתשובה: פסק תי"ז סי' חו"מ בטורהרבים רשות תחת חלל עושיןכיפת על אפילו ומערות שיחין בורות ולאכתב והב"י תפחת, שמא מאוד חזקה אבניםבתרא בבבא משנה הוא זה דין דמקור שם

ס.) רשות(דף תחת חלל עושין אין שאומרתשתהא כדי מתיר אליעזר ורבי הרביםופירש אבנים, טעונה מהלכת העגלההזיקא כל עליה דמקבל גב על דאף רשב"םאדם בני של רצונם דאין מחמתיה, דאתיאורבי ממונן, עסקי על לדון ולירד ליזוקכדי חזק כיסוי שיכסהו אלא מתיר אליעזרובגמ' אבנים, טעונה עגלה מהלכת שתהאולאו דמפחית זימנין ורבנן אמרו שם

ו סבריאדעתיה, דאסרי ורבנן רשב"ם פירשאדעתיה ולאו דיפחית דזימנין חיישינןוידוע ויפול, ויעבור הרבים ברשות דעובר

קמא. כתנא דהלכה

דחיישינןוהנה לפנינו הרשב"ם בלשוןמתוכו דמתליע דזימנין משוםמלשון ובפשוטו אדעתיה, ולאו ויפחותבאופן בטון יציקת יש דאם נראה הרשב"םלכאורה יפול, ולא חזק שזה קובע שמהנדסהטור מלשון אכן מותר, יהיה קמא לתנא גםמאוד חזקה אבנים כיפת על דאפילו שכתבאם דאפילו דאסור נראה תפחות שמא אסוראפשר אכן יפחת, שמא חיישינן חזק זהמספיק חזק שזה יקבע המהנדס דאם לדחותלא זה יפחת שהדבר שבעולם צד שום ואין

חז"ל. גזירת בכלל היה

הרשב"אאכן תשובות בשם הביא בב"יובכל המקומות בכל נהגו דעכשיושבעיר ביבין כל לעולם לעשות העירוכן וכו' הרבים רשות קרקע תחת חלולותברשות התבואה למגורות בורות עושיןוהכל נמנעים ואין בכך הורגלו וכבר הרביםעיי"ש. בכך מוחלין הכל ובאלו לכך צריכים

א')ובשו"ע סעיף תי"ז לעשות(סי' דאסורפי על ואף וכו' הרבים רשות תחת חללוהיא גביהן על להלך יכולה שהעגלהשלא מלמטה תפחת שמא אבנים טעונההרשב"א כשו"ת פסק וברמ"א מדעתו,ומרתפות ביבין לעשות נהגו מקום דמכלעל מוחלין וכולן הרבים רשות חלל תחתהרבים שרשות ועוד נהגו, שכן מאחר כךשנותנין מה ולכל העיר מושלי של הםעכ"ל. המנהג ענין ולפי בתריה אזלינן רשות

בפלוגתאנמצא תליא לכאורה דידן דנידוןנראה אכן והרמ"א. דהשו"עעם הדירה את שקנה כיון דידן דבנידוןשנים כך ועמד הרבים רשות תחת החללנוהג הוא אם גם ריעותא, שום ללא רבותדאם לומר אפשר הכא השו"ע מרן כדעתסיכוי שום דאין ממהנדס אישור יביאבכלל היה לא דזה מותר יהיה ויפול שיפחתישאירנו ולכך שנתבאר וכמו חז"ל גזירת

קאי. כדקאי

נועםאמרי קט רצטסימן

לדינא: העולהåá ùîúùäìå ììçä øéàùäì ìåëé

ñãðäî ìù øåùéàå ä÷éãá äéäéå äãéîá.ìåôéå úçôéù ùùç íåù ïéàù

קט סימןעץ מנפילת כתוצאה שנגרמו בנזקים מזיק דין

ùìùëשאלה: åäáåâù úåøàô áø ïìéà òåèð äéä óúåùî ïéðá ìù øöçáéðéðòá ïéáîä òåö÷î ìòá íå÷îá øáò íéîéä ãçàá ,úåîå÷ø÷òäì åðîæ áåø÷ éëå ìåôéì èî õòä éë ïéðáá íéøééãä úà øéäæäå íéöòåúåðôìå õòä úà øñðì íåìùú úøåîú ïëåî àåäå ,õøàä ìò ìåôéìåíåùî õòá ìôèì åäåçéðä àìå åúøäæàì åòù àì íéøééãä êà .åîå÷îîíééîåé øçàì .ìåôéì èî àåäù õòá øëéð äéä àìå åéøáãì åðéîàä àìùïëå ìåîî ïéðáä ìù ââä ä÷òîá åúìéôðá òâôå äöøà õòä ñø÷ ïëàúà íé÷åæéðä íéøééãä íéòáåú äúò .íé÷æð íäì íøâå ùîùä éãåãáíå÷îî õòä éåðéô øåáò ïëå íé÷æðä øåáò åîìùéù íé÷éæîä íéøééãä

.àì åà õòä éìòá úà áééçì íúðòèá íé÷ãåö íàä ,åúìéôð

בבאתשובה: בגמרא מבואר זה דין הנהו:)קמא והאילן(דף הכותל

מלשלם, פטור והזיקו הרבים לרשות שנפלואת ולסתור האילן את לקוץ זמן לו נתנופטור, והזיקו הזמן בתוך ונפלו הכותלדאדם נאמר אם אכן ע"כ. חייב הזמן לאחרלדון יש כהתראה, חשיב בהם שהתרה הזההשמש, ודודי המעקה נזק על חייבים אםקיי"ל שהרי פטור יהיה כבור נחשיבו דאםוכמבואר כלים, ולא חמור אדם ולא שור

כ"א)בשו"ע סעיף ת"י נחשיבו(סימן ואם ,הכלים. על חייב ממילא, ומזיק דהולך כאש

שםוהנה בתוס' בור)יעויין היינו (ד"החשיב נפילה בשעת דאף דכתבו

להזיק הולך אין דבור גב על ואף כבור,מבור ללמדם לנו יש ומזיקים, הולכים ואלומבור ומזיקים שהולכים דידהו היזק דעדיףכתבו דבריהם ובסוף ומזיק. הולך שאינוכמו לאש לדמותו יש נפילה דבשעת התוס'אחר כח שאין במה חלוק דמאש לבורמעצמו], נופל שהרי [פירוש בו מעורבעשייתו תחילת שאין במה חלוק הוא ומבור

שם וברא"ש יעו"ש. א')לנזק כתב(ס"סלבור, או לאש דמי אי הסתפקו דבתוס'דמי ולא לבור דמי דודאי הרא"ש והסיקגגו בראש שהניחם ומשאו סכינו לאבנו

כחדבה יש דהתם אש, היינו מזקי דאזלי דידנופלים הכא כן שאין מה בו מעורב אחרדביאר שם דוד נחלת בספר ויעויין מעצמם.

נועםאמרי ממון נזקי הלכות ש

מוגדר מקום דיש מאחר בור חשיב דהכאזה ממקום לצאת יכול ולא האילן שיפולבאבנו כן שאין מה הבור, כמקום וחשיבלמרחוק. שעף מצויה ברוח ומשאו סכינו

חריפתאאמנם בפילפולא ת')שם כתב(ס"קוכתבו נסתפקו לא שלפנינו דהתוס'שירת הוצאת ובטור יעו"ש. כבור דדינו

תט"ז)דבורה הרא"ש(סי' דבשו"ת ציינוו')גופיה סי' ס"ז סברי(כלל דהתוס' כתב

בשם מקובצת בשיטה כתוב וכן בור, דהוייו"ט לתוס' וציינו בור, דהוי כ"ץ מהר"י

מציעא בבא ד')במסכת משנה י' דכתב(פרקדבריו וסותר אש דהוי תוס' בשםיוסף ובבית יעו"ש, חריפתא מהפילפולא

תט"ז) סי' הנ"ל(שם הרא"ש לדברי צייןכבור. דחשיב

ס"א)ובשו"ע תט"ז הכותל(סי' וז"ל פסקהרבים לרשות שנפלו והאילןשהפקירם, פי על אף מלשלם פטור והזיקותחילתן אין שהרי לבור דומים שאינם לפילו קובעים דין בית רעועים היו ואם להזיק,הכותל, את ולסתור האילן את לקוץ זמןפטור הזמן בתוך נפלו יום, ל' הזמן וכמהאותם. שהשהה מפני חייב הזמן לאחרכשבנאה זה וכל הוסיף שם וברמ"אכראוי בנאה לא אם אבל כראוי מתחילתועכ"ל. בנזקה חייב הכותל נפל זה ומחמת

ב')ובסמ"ע לאחר(ס"ק הטור לשון וז"ללאחר בין נפילה בשעת בין והזיקו הזמןהרא"ש כתב וכן בור דין להן יש נפילהבור. דהוי כהרא"ש דהלכה מוכח הרי עכ"ל,

פטוריםולפי פנים כל דעל פשוט נראה זהשמש והדודי המעקה על מלשלם הםשנתבאר. וכמו דפטור, בבור ככלים דחשיבחשיב אם דאף לדון יש דידן בנידון ואכןכנפילת דחשיב מטעם מלשלם פטורים אשמטעם בא לא בהם שהתרה זה שהרי אונס,בו שהתרו בברייתא משמע וכן דין, הביתוז"ל, שם ברמ"א שהובא וכמו דין, ביתדין בית בלא אבל דין בית בו שהתרו ודוקאכלום אינו חביריו בו שהתרו פי על אף

יעו"ש.

חושןויעויין פתחי נ"ז)בספר ס"ק ח' (פרקדרק חיים התורת בשם דהביארעוע שהוא לכל ניכר שלא ואילן בכותלסבור לומר שיכול דין בית התראת צריךשעומד ניכר אם אבל יפול, שלא הייתידוקא ולאו אדם כל של התראה מהני ליפולשהעץ ניכר היה לא דידן ובנידון בי"ד, שלבי"ד. התראת צריך וממילא ליפול הולך

בתראובחזון בבא מסכת על י"דאיש (סימןט"ז) בנפלסעיף דדוקא כתב

שאין מה אש, דהוי לומר צד יש בפשיעהליה דהוי הוא חיובו דכל באונס בנפל כןרק ודאי חיובו בזה סלקיה ולא לסלוקיה

יעו"ש. בור מדין

אתועתה לפנות החיוב בענין לדון ישמהמשנה מתבאר זה ודין האילן,

מציעא בבא קי"ח.)במסכת נפל(דף גביאין הגיעוך לו ואמר חבירו לגינת כותלהם הגיעוך, ד"ה רש"י ופירש לו, שומעיןשומעין אין ובד"ה לעצמך, אותן ופנה שלך

נועםאמרי קט שאסימן

לו קונה זה אין רוצה זה אין אם פירש לודחייב משמע וממילא מתנה, או הפקר דבר

שם ובתוס' רש"י. לפירוש אמרלפנותם (ד"הלו) שומעין אין הגיעוך דחשיבליה הקשו

דפטור אונס נפילת לאחר נזקיו כמפקירחייבתו למה קשה וממילא מלפנותם,קא דאישתמוטי ותירצו לפנותם, המשנהומשמע יעו"ש. מפקירו ואינו משתמיטחייב לא באמת הפקירו דאם מדבריהםכהפקירו חשיב דידן בנידון והכא לפנותו,כמו וחשיב כספי שיווי לו דאין האילן אתלהו מפקיר אפקורי אמרינן דבסתם גללים

קמא בבא במסכת מ"ח.)כדאיתא דעץ(דףלאשפה. לפנותו ומיועד כלום שווה לא זה

מציעאוהנה בבבא ד"הבתוס' ל: (דףבנדריםאפקרה) הגמרא את הביאו

מ"ה:) שלשה,(דף בפני דווקא הוא דהפקרבלא גם דמדאורייתא כתבו השני ובתירוץסהדי דאנן ובדברים הפקר, הוי שלשהוקדירה גיגית כגון סגי, בליבו להו דמפקרמצווה דאדם ליה דסבירא שמאי בית לפי

כליו שביתת ובש"ךעל סימןיעו"ש. (חו"מסק"ג) שניכררס"א דבדבר להלכה הכי ס"ל

בליבו. אפילו הפקר הוי שהפקירן מחשבתו

נדריםוברמב"ם ט"ז)בהלכות הלכה ב' (פרקהפקיר אפילו תורה דין פסק,מדברי אבל וכו', הפקר זה הרי אחד בפנישלשה, בפני שיפקיר עד הפקר אינו סופריםעכ"ל. מעידים ושנים זוכה אחד שיהיה כדי

רע"ג)ובטור וכתב(סימן הרמב"ם את הביאבינו אפילו הפקירו שאם הרא"ש דדעתעל הקשה שם ובב"י הפקר, הוי עצמו לבין

למאי שלשה, בעינן דמדרבנן דכיון הרא"שהפקר הוי עצמו לבין שבינו נפק"מלגוי בהמתו השאיל דאם ותירץ מהתורה,בינו שיפקירנה שבת, קודם החזירה ולא

עכ"ד. עצמו לביןוהפקר)אפריםוהמחנה מזכיה א' כתב(סימן

שהשאיל זה דבאופן לו דנראהבעינן דלא מודה הרמב"ם גם לגוי בהמתודמסתמא דבדבר סופרים, מדברי שלשהכדאמרינן בכך, סהדי ואנן להו מפקירמפקר אפקורי גללים סתם דוכתי בכמהולא סופרים מדברי שלשה בעינן לא להו,סגי. בליבו ואף תורה דבר אחד בפנידכ"כ הביא שם משה ברכת ובחידושי

באו"ח השקל ס"ט)המחצית רמ"ו (סימןשאם פסק דשם בשו"ע, סתירה לתרץלבינו בינו יפקיר לעכו"ם בהמתו השאילבהמתו דשביתת תורה מאיסור להנצל כדיבחו"מ גיסא ומאידך הרא"ש, כשיטת והיינו

ס"ז) רע"ג התורה(סימן דמן השו"ע פסקהרמב"ם, כשיטת אחד בפני הפקר בעינן

שפיר. אתי המחנ"א דברי לפי אמנםדלוליאכן פירש בחידושיו שם הרש"ש

מפקיר בין מחלק היה התוס' דבריהרבים ברשות אונס נפילת לאחר נזקיווכמו חבירו רשות לבין מלפנות, דפטורולפי יעו"ש, לפנותו דחייב במשנה שמדוברנפלו שהרי לפנותו חייב דידן בנידון דבריו

חבירו. לרשותאישוהנה בחזון י"דיעויין סי' ב"ב (עמ"ס

ט"ז) חולקס"ק רא"ש דהתוס' הביאחייב מפקיר אם דאף ליה וסבירא התוס' על

נועםאמרי ממון נזקי הלכות שב

כיון שם הטעם וביאר חבירו, מחצר לפנותוחייב ולכן שלו האבנים היו נפילה דבשעתדההפקר דידן בנידון לדון יש אכן לסלקם.צריכים שהיו אבנים כמו ולא ממילא הואיודה הרא"ש גם בכה"ג שמא להפקירם,מיד חל שההפקר כיון מלפנות דפטורחבירו לחצר שנפלו קודם ליפול בנטייתם

בזה. וצ"ע בפינוי, שנתחייב וקודם

קס"ו)ובשו"ע סי' וז"ל,(חו"מ זה דין הובאלגינת סמוך כותלו שהיה מיואם אבניו, לפנות אותו כופין ונפל, חבירושומעין אין שלך, ויהיו אותם פנה ליה אמראפילו אותם פינה שלא זמן כל אבל וכו' לואותם פנה לו ואמר זה של בחצירו שהםאלא כיוון שלא חצירו קנה לא שלך ויהיויוסף בבית נתבאר ולא עכ"ל. לדחותואם ממש בהפקירם השו"ע של כליו ובנושאנפקא. לא ספיקא ומידי לפנותם חייב

שליט"א,והקשה פלדמן אליהו הרה"גהפקיר לא דאם המתבאר דכפיוהאבנים העצים בעל חייב ואבניו, עציולתוס' בין לתוס' בין עלמא לכולי לפנותםבשו"ע דמבואר ממאי שנא ומאי רא"ש,

ל') וסעיף כ"ח סעיף קנ"ה אילן(סימן נטע דאםדהניזק חבירו, לחצר נופו ונכנס שלו בתוךשרשי אם וכן המפריעו, האילן לקוץ יכוללקוץ יכול בורו בחפירת לו מפריעים האילןנותן מהאילן אמה ט"ז ובתוך השרשים, אתשלו, והם האילן לבעל השורשים את

בתרא בבא מסכת על במאירי (דףומבוארהרי) ד"ה למזיקכ"ו. לכופו יכול הניזק שאין

יוסי כרבי דקיי"ל בעצמו יקוץ אלא לקוץ,

עצמו. את להרחיק הניזק דעלנוטעוהנראה שהאדם כמה דעד בזה לתרץ

באילנו ומשתמש שלו בתוךלהרחיק, חייב אינו השכן, ניזוק וממילאשהרי עצמו את להרחיק הניזק על אלאוזה שלו בתוך נוטע דזה יוסי כרבי קיי"לסימן בנתיבות וכמבואר שלו בתוך חופרועליה דהבית ההיא משא"כ י"ח, ס"ק קנ"השנפל, אבנים כותל או שנפל באילן דמייריידי על לא לשני כמזיק חשיב בזה

ודו"ק. בשלו השתמשותידיאכן לצאת חייבים אם לעיין יש עדיין

לג והתוס'שמים מאחר העץ פינוי בינפילת לאחר נזקיו דהמפקיר מטעם פטרוהו

לן קיימא ולדידן פטור, סעיףאונס תי"ב (בסי'פטורד') אונס נפילת לאחר נזקיו דמפקיר

והיינו שמים, בדיני וחייב אדם מדינילפנותו וחייב שמים בדיני בורו דנחשבעל חייב להיזק גרמו אם וכן משם, ולסלקויתחייבו נמי והכא שמים, בדיני הנזקיםיש ושמא שמים. ידי לצאת כדי לפנותםעוד להזיק עתידים השברים דהתם לחלקעתידים לא והכא לפנותם צריך ולכן אנשיםדיש לומר אפשר דידן בנידון גם אכן להזיק,בצורה שעומד מפני אנשים על שיפול חששוחייבים אדם מדיני לפוטרם יש לכן מסוכנת

האילן. בפינוי שמים ידי לצאת

לדינא: העולה.àïéðáä éøééã úà øåèôì ùéã äàøð

ùîù éãåãä ìò íåìùúá õòä éìòá.ä÷òîäå

נועםאמרי קי שגסימן

.áéìúã äàøð éåðéôä ìù áåéçä ïéðòáåéìò åøéáçî àéöåîäå àúâåìôáíìùì íáééçì øùôà éàå ,äéàøä

ïéëéøö íå÷î ìëîå ,éåðéôä úàéåðéôä úà íìùìå íéîù éãé úàöì

.ïìéàä ìù

קי סימןחי בעל ע"י שנגרם נזק תשלומי דין

åëøãáשאלה: ,áìë åéìà øåù÷ù èåç åãéáå íéáøä úåùøá êìä íãà,åæéâøäå áìëá äøâúäå áø ïåîî äåùä åðëù ìù éúéá ìåúç ãîò,åâøäå ìåúçä ìò áìëä õô÷ ë"éòå åãéî èåçä úà øøçéù áìëä ìòá,íéáåøî åéîãù ìåúçä éîã úà áìëä ìòáî ìåúçä ìòá òáåú äúòå

.äæ ÷æðá áìëä ìòá áééç íàä

היתהתשובה: דכוונתו הכא לכאורהברשות דחייב קרן, חשיב להזיקלומר מקום היה ואמנם נזק, חצי הרביםורגל כשן והוי חתול להרוג הכלבים דדרךמקום מכל לגמרי, דפטורים הרבים ברשותכוונתו שהיתה כיון דידן דבנידון נראההכלב ובא הכלב, את הרגיז שהרי להזיק,ברשות וחייב קרן חשיב בחתול, להתנקםדנין דאין לן דקיימא ולמאי נזק. חצי הרביםמקום מכל קנס, דחשיב הזה בזמן תמה קרן

בשו"ע וכמבואר לפייסו, א'עליו סימן (חו"מה) עיי"ש.סעיף שיפייסנו עד אותו דמנדיןמדיןולאחר שלם נזק לחייבו נראה העיון

ע"ב נ"ו ב"ק בגמ' המבואר מעמידאמר מתנה רב אמר רבה אמר התם: דאיתאחבירו קמת על חבירו בהמת המעמיד רב

שם התוס' ושיטת המעמיד)חייב, (ד"השן מטעם חייב שלו הבהמה שאין דאע"פכדידיה "בעירה" דכתיב דאע"פ ורגל

שמדליק כמי עשה והוא הואיל חשיבאאין אבל חבירו, של בנרו חבירו של פשתנווהוי היזקא דברי אש מטעם דמחייב לפרשהו"ל זה מטעם דא"כ אש, לשם נותן כאילובשום משתמע ולא ברה"ר אפילו להתחייבמקרב אפילו שן ברה"ר דלחייב דוכתאעליייהו, ומעמידה הפירות אצל בהמתוציין שם הגר"א ובהגהות התוס'. עכת"דברה"ר אף דחייב היא הרשב"א דדעתוכלשון המזיק, אדם דחשיב דס"ל והיינובידים". מאכילה כאילו "דהוי שם הרשב"א

ס"ד)בב"יויעויין שצ"ד את(סימן שהביאדברי ודחה הללו הרשב"א דבריבשום משתמיט דלא שטענו ומה התוס',היא, טענה לאו ברה"ר, דלחייב דוכתאבידים מזיק דהוי היא דפשיטא דמילתאהניזק. לרשות רה"ר בין ביה לפלוגי וליכא

בשו"ע זה דין ס"ג)ונפסק שצ"ד וז"ל:(סימןחייב חבירו קמת על חבירו בהמת המעמיד

נועםאמרי ממון נזקי הלכות דש

עד הכישה אם וכן שהזיקה, מה לשלםשהכישה זה והזיקה, חבירו לקמת שהלכההפירות דאפילו הוסיף וברמ"א חייב.יעו"ש. בידים כמזיק דהוי הרבים ברשותהכי ס"ל השו"ע דאף נראה הרמ"א ומדבריאומרים", "ויש הרמ"א כתב מדלא להלכה,השו"ע, על לחלוק כשבא לכתוב דרכו שכןכדעת להלכה דפסק בב"י המבואר כפי וזה

וכנ"ל. הרשב"א

אישויעויין בחזון ז')עוד סעיף א' (סימןאישו דהוי הרשב"א כוונת דביארמלשון דייקו וכן חיציו, מטעם דחייב למ"דולא בידים, "כמזיק" דהוי דכתב הרמ"אעל האזל באבן ויעויין המזיק. אדם ממש

ג')הרמב"ם הלכה ממון מנזקי בדינא(פ"דגרמי, מטעם דחייב דכתב דמעמידחי דאינו ליה סבירא בעצמו יב[והרמב"ם

שביאר איש כהחזון ודלא הרבים], ברשותחיציו. משום אישו מטעם דחייב

שחייבונראה יודו התוס' גם דידן דבנידוןכיון שן חשיב דלא הרבים, ברשותדקרן. מעמיד והוי להזיק, הכלב שכוונתמעמיד, חשיב זה דאין לומר אפשר אולםהחתול, את להרוג רצה הכלב שהריכלפי כן ואם אותו, שחררו רק והבעליםשכתב וכמו בעלמא, גרמא רק הוי הבעליםשרצתה דהיכא דבריו, בסוף שם איש החזוןפטור לילך, זרזה רק והוא הקמה לאכולדידן בנידון מקום מכל מעמיד. חשיב דלאוהוא בידו תפוסה היתה שהרי שאניחשיב שפיר כן אם שתזיק, כדי שיחררהוזרזה, לאכול ברצתה כן שאין מה מעמיד,

בלי גם לבדה אוכלת היתה מקום דמכלשזרזה.

בשו"עועוד דמבואר במאי לדון מקום ישכ') סעיף שפ"ט סימן כל(חו"מ בדין

פרה ולכן פטור, בו ושינה אחר ובא המשנהאחרת פרה והלכה הרבים, ברשות שרבצהפטור. הילוכה, דרך והזיקתה עליה דרךהכלב את שהרגיז החתול לכאורה והכא

ברמ"א המבואר לפי וכן שינוי, (סימןחשיבס"א) השניהת"ב התחילה, שבהמה דהיכא

המשנה דכל מטעם פטורה התחילה שלאמקום מכל יעו"ש, פטור בו ושינה אחר ובאבעליה בידי תפוסה שהיתה דידן בנידוןמבואר דהרי הנ"ל, מהטעם למפטריה ליכא

ב"ק הכא)בתוס' והא ד"ה ל"ב. דהפטור(דףלבעלים ליה הוי דלא הוא, המשנה כל שלשלא ליזהר לו ואין שתזיק, אדעתא לאסוקישהיא הכא מקום ומכל עליה, דרך תלךכששיחררה חייב דעת בן והוא בידו תפוסההמשנה דכל זה כלל אמרינן לא אדם דגבי

ע"ב כ"ז ב"ק בתוס' אמאי)כמבואר (ד"העיי"ש.

אדםולאחר חשיב דהכא נראה העיוןבגמ' המבואר מדין ממש, המזיק

ע"ב)בסנהדרין בכח(ע"ז חייב דמיא דבידקאמונע הסרת דכל המזיק, אדם מטעם ראשוןהיה הכלב נמי והכא ראשון, בכח חייבשחרר והוא החתול, את להרוג ורצה עצבניוהוי בידו, בחבל תפוס שהיה הכלב אתברשות אף שלם נזק וחייב אדם שפיר

הרבים.

נועםאמרי קי שהסימן

לבידקאויש דמי לא דהכא לדחות, שרצווהאדם במים, טמון הכח דהתם דמיא,אבל ככוחו, חשיב ולכך אותו משחרר רקאותו שמשחררים בשעה התפוס, הכלב הכאחי, בעל שהוא כיון חדשים כוחות מפעילהטמון כח זה ואין החתול את להרוג ורצונוחשיב דלעולם לומר והנראה מתחילתו, בולרשב"א, המזיק אדם מדין וחייב מעמידדהתם למעמיד, דמי דלא נאמר אם דאףרק והכא חבירו, קמת על הבהמה את הביארק וחשיב בה, קשור שהיה החבל את התירכאן עד הכלב את שהביא מה שהרי גרמאכוחו דחשיב נאמר זה על הביאו, בהיתרלמד נמצאת דמיא. בידקא מדין גרמא ולאשל ההלכה מכח נובע מעמיד מדין דחיובולכלב הגביהו כאילו דחשיב דמיא, בידקאמדין מיחייב ושפיר החתול, על וזרקו

שלם. נזק לשלם חייב ויהיה מעמיד,שליט"א,והראני כהן משה ר' הרה"ג

איש ח')דבחזון סעיף סוף ד' (סימןמדין הרשב"א לפי דחייב מעמיד דדין כתבולפי יעו"ש. היזקא בברי דוקא הוא אדם,בעל חייב היזקא, ברי היה אם הכא תלוי זהיש היזקא ברי לא ואם שלם, נזק הכלבולא נזק, חצי ומשלם תמה קרן כדין לדונואחר ובא המשנה כל מדין לפוטרו שייךהאדם ביד היה שהרי דפטור, בו ושינהראיתי ושוב לשחררו. ליה הוי ולא לתופסו

העוזר שכ"ח)באבן סימן כהחזון(או"ח דכתביעו"ש, היזקא בברי רק הוי דמעמיד אישהנחש את בו דהשיך הא בין חילק ושםחבירו קמת על בהמה למעמיד דפטורלו אין כי היזקא ברי לא דבנחש דחייב,

לה דיש בהמה משא"כ בנשיכתו הנאההיזקא. ברי חשיב באכילתה הנאה

בב"קויש דתנן מהא דבריו על להקשותע"ב) והנחש.(ט"ו וכו' מועדין חמשה

דוד בנחלת ע"ב)ויעויין כ"ד דביאר(שםדהנחש ממתני' הזיקא ברי חשיב דנחששהנחש מה משונה זה דאין והיינו מועד,בכל דלא היזקא ברי שנחשב לא אבל נושך,יש אכן שפיר. אתי ולדבריו נושך פעם

דבתוס' אילימא)להקשות ד"ה נ"ו. בסופו(דףאת בו דהשיך ההיא תאמר ואם וז"ל, כתבומכיש, הוא מעצמו למ"ד דפטור הנחש

שפירש מה לפי פטור דפיאמאי בשמעתין,בו ליחייב והשיך, פיו לתוך ידו ששם פרההאדם, את יזיק הנחש דודאי אישו משוםעדיין הארס שאין התם דשאני לומר וישאבן דברי סותר לכאורה וזה עכ"ל. בעולםיזיק הנחש דודאי כתבו שהרי הנ"ל העוזר

יואב בחלקת ויעויין האדם. ט')את (סימןלבין הנחש בו השיך בין חילוק דיש דביארהמזיק את שהביא מעמיד דשאני מעמיד,לא הארס בנחש כן שאין מה חבירו, לקמתאת הביא לא הנחש את וכשהביא בעולם,יעו"ש. מעמיד מדין חייב לא לכך הארס,

ט')אישובחזון אות ד' על(סימן לחלוק כתבבו דהשיך ליה וסבירא העוזר, האבןאבל ממיתה, דוקא היינו דפטור הנחש אתיעו"ש, מעמיד מדין דחייב לומר יש בנזיקיןויש הזיקא, כברי הנחש חשיב ולדבריולענין דמיירי דנראה הנ"ל מהתוס' להקשותותירצו אש, משום שיתחייב דהקשו נזיקין,מנזיקין אף ומשמע ופטור, בעולם שאינו

נועםאמרי ממון נזקי הלכות שו

בקושייתם וכן וצ"ע, איש כהחזון ודלאוצ"ע. יזיק הנחש דוודאי הזכירו

מקובצתשוב בשיטה נ"ו.)ראיתי (דףדהשיך דהא הרא"ה, בשם שהביאאבל ממיתה, היינו דפטור לרבנן הנחש אתהחזון כדעת היא וזו יעו"ש, חייב בנזיקיןבברי רק חייב מעמיד דדין נמצא איש.

על מרוגז היה שהכלב דידן ובנידון היזקא,היזקא ברי זה הרי כשמשחררו , החתול

וכנ"ל. מעמיד מדין לכו"ע וחייב

לדינא: העולה÷æðá áìëä ìòá úà áééçì ùéã äàøð

.íìù

קיא סימןואש בור של נזיקין אבות בגדרי

ïôåàשאלה: úà úåàøì øå÷éá íùì äðåëî úåöî ìù ìòôîì ñðëð ïáåàøñðëäì ïéà" éë æéøëäù ìåãâ èìù äéä åéðôì ,äðåëîä úåìåòôäæì åáéì úù àì àåä êà ,"äöìåçä ñéëá íéöôç íò úåðåëîä øãçìíå÷îá åøå÷éá ïîæ êùîá .éãååù çúôî ïëåù åúöìåç ñéëáùë ñðëðåèøñä éáâ ìò åñéëî éãååù çúôîä ìôðå äðåëîì êåîñá ïáåàø óôåëúäãåãéøä éùáëîì çúôîä úà ìéáåä èøñäå ,÷öáä øáåò åéìòù òðúåøùò äîë ìù éååùá áø ÷æð äðåëîì íøâð ë"éòå ÷öáä úà íéããøîùäðåëîä úà úéáùäì åöìàð ìå÷ì÷ä úáéñá ,úàæ ãáìîå .íéì÷ù éôìà÷æð íøâðù àöîðå ,äðåùàøáë ãåáòì äøæçå äåð÷éúù ãò úåòù äîëììòá òáåú äúò .åìà úåòùá úåöî øöééì åìëé àìù äðåëîä úúáùäáíøâðù ÷æðä øåáò ïëå äðåëîä ïå÷éú øåáò íìùéù ïáåàø úà ìòôîäìòôîä ìòá ÷ãåö íàä ,ïå÷éúä ïîæ êùîá äðåëîä úúáùäî äàöåúë

.åúðòèá

שנגרםתשובה: הנזק עבור התשלום לגבימהשבתת כתוצאה המפעל לבעלמצות, ייצרו שלא התיקון בשעת המכונהכיסו כמבטל דהוי שפטור, הוא פשוט דברופטור, בעלמא גרמא דהוא חבירו שלוכן סק"י שפ"ו בסימן בסמ"ע וכדאיתא

בקצות ויעויין סק"א. רצ"ב בסימן בש"ךסק"ב)החושן של"ג שבת(סימן דדין שכתב

בהמת בשבת נאמר ולא באדם רק נאמרחבירו בהמת המשבית לפיכך חבירולהרוויח שיכל מה על פטור מלעבוד

עיי"ש. בבהמה,

נועםאמרי קיא שזסימן

במכונהאמנם שנעשה הקלקול עצם לגבילדונו נראה והיה ממש נזק הויאך הנזק. בתיקון לחייבו ויש המזיק כאדםכוחו כאן ואין הואיל דסו"ס ע"ז לפקפק ישהמפתח שהרי אחר, כח אלא שמזיק ממשמחמת נוסע והוא נע הסרט גבי על נפלהאדם. כח זה ואין המכונה בכוחות עצמומדין או המזיק ממונו מדין לחייבו יש ומ"מחיוב לגבי היא והנפק"מ אש, מדין או בורחייבת ואש כלים על פטור דבור כלים, עלאת מעט נקדים הענין לבאר וכדי כלים. עלנבוא ועפ"ז לאש בור בין החילוק הגדרות

דידן. בנידון לדון

ב"קהנה ריש במשנה מבואר בור בהגדרתע"א) ומזיק,(ב' הולך אינו דבור

אינו שהמזיק הוא בור דהגדרת ומבוארוהניזק במקומו עומד אלא ומזיק הולךוכגון ממנו, וניזוק למזיק עצמו את מביאוניזוק בו ונופל לבור ומגיע הולך שהשורוגם בור. מדין האדם חייב וע"ז ממנו,מבואר וכן לנזק. הוא הבור עשיית שתחילת

ס"א)בשו"ע ת"י וז"ל:(סימן זה דין כשפסקאיש יכרה כי דכתיב נזיקין מאבות הוא בור

שחפ שמאחר כיוןבור, בנזקיו נתחייב רשמזיק ממונו וזהו המזיק, דבר שעשהאלא ממקומו זז שאינו שעשאו, במקוםכל לפיכך ניזוק. עליו והעובר במקומו עומדבמקומו ומונח ממונו שהוא לו, הדומההרבים ברשות מים שפך אפילו ומזיק,קמן הא עכ"ל. חייב. אחר, בהם והוחלקאלא מקומו זז שאינו הוא בור דין דיסוד

במקומו. מזיק

שםואילו במשנה מבואר אש בהגדרתדהיינו הילוכה בדרך מזיקה שהיאומזיקה מצויה רוח ע"י הולכת שהיא

בשו"ע מבואר וכן ס"א)בדרכה, תי"ח (סימןתצא כי דכתיב אב הוא אש וז"ל: שכתבשהולך ממונו והוא קוצים, ומצאה אשלפיכך שמוליכו. הרוח ע"י ומזיק למרחוקומזיק, והולך ממונו שהוא לו, הדומה כלבו לפטור אש דין לו ויש תולדתו הואע"י ההולך דבר דכל קמן הא עכ"ל. טמון.כאש. נידון הילוכו בדרך ומזיק מצויה רוח

כתוצאהובנידון הנגרם דהנזק נראה דידןנע, הסרט פני על המפתח מהילוךבור של כמזיק ולא אש של כמזיק נידוןהדבר וביאור כלים, על חייב הוא וממילאנע הסרט גבי על המפתח שנפל כיון הוא,נגרם מכך וכתוצאה מצויה ברוח הולך והואאש ע"י שנגרם כנזק זה הרי למכונה, הנזקדזו חייב, הוא טמון על ואף בור, ע"י ולאמשום ולא חיציו משום עליה שחייב אשחייב וממילא חיציו, לו כלו לא שהרי ממונו

טמון. על אף

לטעוןוהרה"ג רצה שליט"א כהן משה רבילאש, ולא לבור לדמותו שישעצמית סיבה אין עצמו ולמפתח בהיותכתוצאה היא הנזק סיבת וכל להזיקזה ואין במפתח, המכבש של מההתקלותשהיא לנזק סיבה עצמה שהיא לאש דומההיא הנזק צורת כאן ואילו ושורפת, הולכתבור של למזיק ודמי במפתח שנתקלים ע"יבהיות בו שנתקלים ע"י היא הנזק שצורתעצמו, בפני מזיק כח לו אין עצמו והוא

נועםאמרי ממון נזקי הלכות שח

בתר דהזיקו ומשאו סכינו כאבנו וחשיבדנלמד ע"א ו' ב"ק בגמרא כמבואר דנייחיתלוי וזה ואש, בור של השוה מהצדכבור דינו אם שם הרא"ש שהביא בפלוגתאאש, של החומרות את גם לו שיש או

.1עיי"ש

בור,אך ולא אש חשיב דזה נראה לענ"דהיא כאן המזיק צורת שסו"ס כיוןהמפתח שהרי ומזיק" "הולך של בדרךהמזיק מזיק וכל הסרט, ע"ג לנסוע ממשיךבור, ולא אש זה הרי ומזיק הולך של בצורהבמקומו עומד שהמזיק באופן רק הוא דבורהחילוק דכל ממנו, וניזוק אליו בא והניזקבצורה נעשה הנזק אם הוא לאש בור ביןובא עומד של בצורה או ומזיק הולך של

אליו. הניזקמדבריויש לדברינו סימוכין להביא

בב"ק יעקב ד')הקהילות שדן(סימןברה"ר העשוי בור בתוך גחלת בהניחהבור, מן לצאת יכולה הגחלת שאין באופןאש חשיב האם וניזוקו, כלים שם ונפלואין שהרי כבור שנידון או כלים, על וחייבעל פטור וממילא ומזיקה הולכת הגחלתדנחלקו מבואר שבירושלמי וכתב כלים.כבור נידון שהוא הבבלי דעת אך בזה,

גחלת דאף מבואר וא"כ כלים. על ופטורלהזיק, עצמי כח בה ויש ממש אש שהיאשאינה במקום נמצאת היא כאשר מ"מנידונת אינה בור, בתוך כגון לילך יכולהשל דההגדרה ומוכח כבור, אלא כאש יותרתלוי זה ואין בלבד ומזיק" "הולך היא אשוממילא לא, או להזיק עצמי כח בה יש אםשל בצורה מזיק שהמפתח כיון בנידו"דאפילו בור ולא אש זה הרי ומזיק הולךכח יש ואמנם להזיק. עצמי כח בו שאיןלקבל דכדי ולומר זו ראיה לדחות דין לבעלהולך שיהיה גם תרתי, בעינן אש של שםוהכא להזיק, עצמי כח בו שיהיה וגם ומזיקעצמי כח בה יש אמנם בור בתוך בגחלתולהזיק, ללכת אפשרות לה אין אך להזיקבנידו"ד והו"ה אש, ולא בור הוי ולכןכח בו אין אך ומזיק הולך הוא דאמנםלענ"ד מ"מ אך אש. ולא בור הוי להזיקלדונו יש דהכא שכתבנו כמו הדברים נראים

כבור. ולא כאש

וינטרוהראני דב יוסף רבי הגאון מו"רקמא בבא דבתוס' (דףשליט"א,

המעמיד) ד"ה המוותנ"ו. סם דבהניח מבוארמשום אש חשיב ואכלה, ובאה לבהמהשלא לה דהיה משום רק ופטור הזיקא דברי

ברור1. לא מ"מ אש, מדין ולא בור מדין אותו מחייבים אנו אם דאף זו, טענה לפי להעיר יש ועודולא כלים על פטור בור מדוע הקשה דגרמי) דינא (בקונטרס הרמב"ן דהנה כלים, על פטור שהוא הדברדגרמי. מדינא לחייבו אין ולכן היזקא ברי אינו דבור התירוצים באחד ותירץ דגרמי. מדינא חייבוהוברי שהוא והכא כלים, על אף דגרמי מדינא לחייבו יש היזקא ברי שהוא בור דכל דבריו לפי ועולהברמב"ן שם האחר התירוץ לפי ואמנם דגרמי. מדינא לחייבו יש המכונה, פני על המפתח בהילוך היזקאאף פטור הוא הכא ולפי"ז דגרמי, מדינא אף הוא כלים על בור בפטור הכתוב שגזירת דכתב כן, אינו

ודו"ק. היזקא, ברי שהוא

נועםאמרי קיב שטסימן

בדברי שם השחר באילת ביאר וכן תאכל,עיי"ש. התוס',

בב"קוכן החזו"א מדברי י"דמתבאר (סימןלפניסק"ט) המוות סם דהנותן שכתב

שלא לה דהוה טעמא לאו אי חבירו בהמתוהיינו אש, מטעם וחיובו חייב היה תאכלברי ולא הניזק את אליו מושך אין דבורבסם כן שאין מה בבור, שינזק הזיקאחייב לאוכלו נמשכת דהבהמה המוותברי אינו דבור בדבריו ומבואר אש. מטעםהכא וא"כ הזיקא, ברי אש ואילו היזקאאש, מדין לחייבו יש ודאי דידן בנידוןזה בכלי תינזק שהמכונה הזיקא ברי שהריוהולך הסרט פני על נע המפתח שהרישודאי באופן והוא הרידוד מכבש לקראתבשו"ע עוד ויעויין למכונה. נזק יארעבית שכר ראובן שכתב: ס"ג ש"ז בסימןשעמדה ומחמת חיטה שם ונתן משמעוןונפלו הכתלים נתקלקלו הרבה ימים שם

ניכר היה אם ולשכניו, לשמעון והזיקולסלק בו והתרו הכתלים קלקול וידועלשלם וחייב הוא פושע סלקה, ולא החיטהכתב סק"א שם ובנתיבות עכ"ל. ההיזק, כלנזק על אף חייב ולכן אש של מזיק דחשיבומדין ככלים נחשב שכותל למרות הכתליםמשום הטעם וביאר עליהם, חייב אינו בורברוח התרנגול ברגל שנקשר כדליל דהוידהוי משום חייב נמי והכא דחייב, מצויהמזיק דהגדרת כדברינו ומבואר היזיקא. ברישאין למרות היזיקא ברי הוא אש שלהילוכן. בדרך ומזיקות הולכות החיטים

לדינא: העולהïå÷éú øåáò íìùì ïáåàø úà áééçì ùé

íåìùúî åøèåôì ùé êà ,äðåëîä

íúåàá úåöî åøöéé àìù äæá ãñôää

éåä àì äæã äðåëîä úà åð÷éúù úåòù

.àîìòá àîøâ àìà

קיב סימןמכונית תחת אבן במניח מזיק דין

äòøôäשאלה: íøåâä ïôåàá éøåáéö íå÷îá åúéðåëî úà äðçä ïåòîùíå÷îäî åáëø úà äðôéù åá äøúäå ïáåàø àá ,íéáùå íéøáåòìúà äðéô àìå åéøáãì äòù àì ïåòîù êà ,éôåìéç äééðç íå÷î ùôçéåïáà ç÷ì ,úåîåèà íééðæåà ìò äìôð åúøäæàù ïáåàø äàøùë .åáëøì÷úéù úøäöåî äðååëá ïåòîù ìù åúéðåëî éìâìâ úçú äçéðäå äìåãâïåòîù àöéùë ïëàå .åáëø ÷æðéå áëøä íò àöéù äòùá ïåòîù äáïåòîù êéùîäùë .áø ÷æðá ë"éò åúéðåëî ä÷æåäå ïáàá ì÷úð äééðçäîíå÷î åúåàì êåîñá äúðçù ïáåàø ìù åúéðåëîá äðååë àìá òâô åúòéñðá

נועםאמרי ממון נזקי הלכות שי

åúéðåëîì íøâù ÷æðä ìò íìùéù ïáåàø úà ïåòîù òáåú äúò .ä÷éæäåíøâù ÷æðä ìò ïåòîù úà òáåú ïáåàø åìéàå ,äéúçúî çéðäù ïáàä é"ò

.äæ ïéã íéðã ãöéë ,äá òâôù é"ò åúéðåëîì

תחתתשובה: ראובן שהניח האבן בפשוטושל והנזק בור, חשיב המכוניתדבר דכל בבור, כלים נזקי הוי המכוניתוכמבואר ככלים חשיב חיים רוח בו שאין

ע"א י' דף ב"ק טמון)בתוס' שייר ובור(ד"הבשו"ע וכדקיי"ל כלים נזקי על פטור הריראובן פטור וא"כ כ"א, סעיף ת"י בסימןשל למכוניתו שגרם הנזק עבור מלשלם

שמעון.

דגרמיאמנם דינא בקונטרס ברמב"ן יעוייןרי"ט) פטור(עמוד בור אמאי שהקשה

ותירץ דגרמי. מדינא חייב ואינו כלים עללחייבו אין ולכן היזקא, ברי אינו דבורבכלל דהוא תירץ ועוד דגרמי. מדינאנזקי פטרה דהתורה כלים ולא חמור גזיה"כבנידו"ד וא"כ דגרמי. מדינא אף בבור כליםיוכל שלא במקום האבן את ראובן שהניחדחייב נראה היה לכאורה לראותה, שמעוןהיזיקא ברי שהרי הרמב"ן, של א' לתירוץפטור הב' ולתירוצו הבור, ע"י שינזק הואאף לפוטרו דיש נראה אמנם בכה"ג. גםמה לפי והוא הרמב"ן, של א' לתירוץדגרמי ס"א שפ"ו בסימן הרמ"א שפסקשהוזקו כלים על פטור וא"כ פטור, דבהמתוהרמב"ן [ואמנם היזיקא. בברי אף בבור

דכל הקשה ולכן חייב דבהמתו דגרמי ס"לאבל גרמי, מדין כלים על חייב יהא בוראין פטור, דבהמתו דגרמי דנקטינן לדידןהרמב"ן של הראשון תירוצו לפי אף לחייבו

דגרמי.] מדינא חייב היזיקא (לבדוקדבבריהכותב) כוונת זו אכן אם

אתולענין שתובע במה ראובן תביעתפשוט רכבו, את שהזיק שמעוןשהרי במתכוין, שלא שהזיקו אף שחייבמזיד בין שוגג בין לעולם מועד אדםואף ס"א, שע"ח בסימן בשו"ע כמבוארמ"מ פטור, גמור דבאונס שם שפסק לרמ"אלנסוע לו שהיה גמור אונס אינו הכאדכל הדבר ופשוט לב, ובשימת בזהירותמחמת שלא אחר ברכב שנתקל ברכב נוהגאדם מדין דחייב פשיטא הנפגע, הרכב

לכו"ע. המזיק

לדינא: העולהïåòîù ìù å÷æð éîåìùúî øåèô ïáåàø

ïáàä úîçî áëøì íøâðù ÷æðä ïéâá

ìò áééç ïåòîù åìéàå ,äéúçúî çéðäù

àìù é"ò åáëøá òâôù ïáåàø ìù å÷æð

.úåøéäæá âäð

נועםאמרי קיג שיאסימן

קיג סימןשתחתיו כסא הסרת ע"י אדם במזיק נזק תשלומי

éãëשאלה: óôåëúî åãåòáå ,åãéöì ãîåòä àñë ìò úáùì àá íãàïáåàø ìôðå åéúçúî àñëä úà óìùå øçà íãà àá ,åéìò úáùì

.÷æðä øåáò íìùì àñëä úà àéöåîä áééç íàä ,÷åæéðå äöøà

דחשיבתשובה: לומר נראה היה בפשוטווהוא חייב, בור כורה שהרי בור,שהרי בור כורה דחשיב כסא במסיר הדיןהקרקע כגובה נחשב הכסא של הגובהלבין בינו אויר חלל נהיה וכשהסירוראיה להביא יש לכאורה אמנם הקרקע.קמא בבבא בגמרא דהנה כן, דלא מהגמרא

כ"ו:) כלי(דף זרק רבה ואמר וז"ל: איתאובא כסתות או כרים תחתיו והיו הגג מראשופירש"י פטור, וסלקן קדם או וסלקן אחר

פטור)שם סופו(ד"ה אין מזריקתו שהריהכרים שנטל וזה הכרים, שיטלו עד לישברדגרמא פטור, נטלן עצמו הזורק ואפילושהסיר דאף מבואר הרי עכ"ל, הוי בנזיקיןמחייב ולא גרמא דחשיב פטור הכרים

בור. משוםמשוםוהיה חייב דלעולם לדחות מקום

בזרק מיירי שהרי פטור והכא בור,דנקט רבה זה ולפי כלים, על פטור ובור כליגדי יזרוק ואם הכי, נקט דווקא כלי, הזורקויעויין בור. מדין הכרים את המסלק חייב

י"ד)בחזו"א ס"ק ב' סימן וז"ל:(ב"ק דכתבתחתיו והיו הגג מראש גדי בזרק לעיין ויששני חייב אי וסלקן אחר ובא וכסתות כרים

מכשול בלי דקרקע ונראה בור, כורה משוםזו דבשעה גב על ואף עלה, בור שם לאומכל להזיק, עולם בקרקע יש נופל שהגדיגרמא אלא ואינו עליה בור שם לאו מקוםהחזו"א דעת להדיא הרי עכ"ל. ופטורכיון בור כורה חשיב לא כרים דהמסירחשיב ורק הקרקע, על תקלה שם שאיןבור. כורה ולא המציל את מסיר שהוא

יעקב בקהילות עוד ב')ויעויין שהביא(סימןשפיר דחשיב זצ"ל, יפהן אברהם רבי בשםכלי, זרק בדוקא רבה נקט ולדבריו בור.בקובץ ראיתי ושוב חייב. גדי דבזורק

ב"ב ע"ה)שיעורים בהסיר(אות לחייב שכתבחייב. חבטו משום למ"ד אבן והיה כריםלא דררה"ר הנזכר החזו"א כדברי והיינוככורה נחשב לא מציל והסרת כבור נחשבתועליה תקלה שהיא אבן בהיתה ורק בורבור. כפותח הכרים מסיר נחשב כרים,

להורידואפשר במקום אם זה לפי לומרנשבר, זה ועל ברזל שם כריםיהיה בע"ח וכשזרק בור, דין כל לזה יהיהחיים בעלי לזורק דמי ולא לחזו"א, אף חייבדשור דומיא הבור בעל דפטור לבור שלושהרי שאני דהכא דפטור, ביום פיקח

נועםאמרי ממון נזקי הלכות שיב

בנידון וממילא ודו"ק. כרים היו כשזרקבור ככריית הכסא הסרת נחשב אם דידן

בשו"ע ויעויין הנ"ל. בפלוגתא (סימןתליאס"ג) שלושפ"ו כלי הזורק וכן וז"ל: שכתב

שאם וכסתות כרים תחתיו והיו הגג מראשוסלקם אחר וקדם ישבר, לא עליהם יפולוכן המסלק, חייב ונשבר בארץ הכלי ונחבטדזה וי"א כתב שם וברמ"א בזה. כיוצא כלולפי"ז ע"כ. ופטור, בנזקין גרמא מקריכורה חשיב דלא ננקוט אם גם דידן בנידוןהחזו"א וכדעת המציל הסרת בעצם בורלשו"ע דגרמי מדינא לחייבו יש מ"מ הנ"ל,

ופטור. גרמא חשיב ולרמ"א

שםועוד בחזו"א ט"ז)יעויין שהביא(אותהגג מראש כלי בזרק הרמב"ם דעתחייב וסלקן אחר ובא וכסתות כרים עלוהראב"ד דהטור הביא [ושם דגרמי מדינאעבד, מידי דלאו פטור יהיה דהזורק הקשוהרמב"ם ושמא וכסתות, כרים על זרק שהריינזקו הכרים ינטלו ואם דהואיל ליה סביראאת ליקח מותר הכרים לבעל והרי הכליםגם כגרמי] חשיב כן גם כן אם הכרים,את לקח ואם הכרים, שהסיר זה וגם הזורקשלם, נזק הזורק וחייב פטור שלו הכריםאת מלקחת הבעלים את לעכב לו שאיןחברו של בדליו בורו מכסה וכדין הכרים,חייב הבור בעל דליו, את ונטל חברו ובאשלו כסא בלקח דידן בנידון ולפי"ז יעו"ש.מדינא דחייב השו"ע לדעת גם לכו"ע פטוראת מליקח לעכבו לו אין שהרי דגרמי

כסאו.

הרמ"אויש דפסק מהא שפ"גלהקשות (סימןב) שלסעיף כלי שלקח ראובן וכן וז"ל:

יפול, שלא יין של חביתו בו וסמך שמעוןשל חביתו ונשבר שלו כלי ונטל שמעון ובאבדבר לסומכו ליה דהוי חייב שמעון יין

בסמ"ע ושם עכ"ל. ח')אחר לעיין(ס"ק צייןבמכסה המחבר דפסק כ"ט סעיף ת"י בסימןונטל הדלי בעל ובא חברו של בדליו בורו

בסמ"ע ושם חייב, הבור בעל (ס"קדליו,ואיןמ"ד) ז"ל וכתב בזה מסיים בטור כתב:

ד"מ עיין שנטלו, להודיעו צריך הכיסוי בעלהרא"ש למ"ש מזה דל"ת ליישב שכתבתי

הנוטל סימןדחייב לעיל בהג"ה מורם (והביאוד') סעיף דהסומךשפ"ג בתשובה התם דשאני

ובא חברו של באבן הרבים ברשות חביתווהוי מיד, החבית דנשברה אבנו ונטל חברובגילה כאן משא"כ בידים, כהזיקו ליהזמן לאחר אלא מיד בא ההיזק דאין הבורכ"כ ברי לא וגם חברו, בהמת שם כשיפולדרק מדבריו ומבואר הסמ"ע. עכ"ל היזקו,מיד, ההיזק בא לא שהרי פטור דליו בנטלובא לבור מתקרבת בהמה ראה אם אבלהפחות לכל לשלם חייב ונפלה, דליו ונטלמחמתו. נגרם בבור הנזק שהרי נזק, חצי

הסמ"עולפי על פליג דהחזו"א נמצא זהוראה הדלי בהסיר דאף ליה וסביראשהרי פטור לבור ליפול שעומדת בהמההבעלים לעכב רשאי ואינו שלו, הדלי

בחזו"א הוא וכן ממונם. את (ב"קמלקחתב') שלסימן כרים כשנוטלים אבל וז"ל:

יד על לעכב לזורק כמיניה כל לאו עצמןמכסה וכדין הכרים, את מליטול הבעלים

נועםאמרי קיג שיגסימן

את ונטל חברו ובא חברו של בדליו בורנטל דאפילו ונראה חייב, הבור בעל דליו,הבור לפני החרשת שהבהמה בשעה דליוכסא שלוקח אף דידן בנידון ולפי"ז פטור.חייב לסמ"ע היזקא וברי הואיל שלו

פטור. ולחזו"א

בריאכן לא וגם דכתב הסמ"ע דברי מסוףדפליג כמש"כ משמע היזקו כ"כדהתם דכתב דבריו מתחילת אבל החזו"א,מיד, החבית ונשבר אבנו שנטל בחביתמה המזיק, אדם והוי בידים כהזיקו וחשיבולא הבור זה המזיק דהכא כאן כן שאיןהבור כיסה שהרי אנוס הראשון נחשבאדעתיה לאסוקי ליה והוי חברו, של בדליואו הזיקא ברי אם שנא לא זה ולפי שיטלנו.משמע וכן פליג, דלא נראה זה ומלשון לא,

גופיה סק"ג)מהחזו"א ד' הביא(סימן דבסופווהוסיף עליו, חלק ולא הנ"ל הסמ"ע דבריחייב לכסותו יכול מועט בטורח שאםממה נסתר זה ולכאורה יעו"ש, לכסות

לעיל י"א)שכתב אות ב' לקחת(סימן דרשאיאף לקח אם בדלי וכן שלו, הכרים אתזה ולכאורה הבור ליד עומדת שהבהמהאו הכיסוי את להשאיר מועט טורח נקראוא"א נפקא לא ספיקא ומידי וצ"ע. הכרים

לחייבו.

ביןומצאנו החילוק מה שהקשה בחזו"אדפסק מהחבית הכלי את מסיר

ס"ב)הרמ"א שפ"ג לסמוך(סימן דחייבחייב, סמך לא ואם אחר, בדבר החביתותירץ חברו, של מבורו דליו ממסיר ומ"שיכול מועט שבטורח מיירי דבחבית החזו"א

בור. בכיסוי כן שאין מה אבן, שם לשיםשלא בנקל להזהירו שיוכל היכא ולדבריולשלם חייב הכסא, את לוקח כי ישבנחשב שהרי הזהירו שלא היכא בנזיקין

להצילו. יכול דבנקלובאועוד לו שייך שהכסא דהיכא נראה

הכסא את משך והוא עליו לישב אדםאם לכו"ע דפטור נראה ישבר, שמא מחשש

בשו"ע למבואר דדמי האדם, (סימןניזקב') סעיף שורשפ"ג גבי על שעלה שור גבי

ונפל שלו את התחתון ושמט להורגו,שם בסמ"ע ויעויין פטור, ומת (סק"ז)העליון

בנחת התחתון את לשמוט ביכול דאףפטור מ"מ העליון, מת ולכן בזעף ושמטודידן בנידון זה ולפי ממונו, על בהול דאדםאחר בכסא להחליפו ביכול אף פטור יהיהישבר. שמא כסאו על בהול שהרי שם שהיהחבירו של שור נפילת בין לחלק יש ושמאחבירו שיפול לבין שורו על בהול שבזהכסאו, על בהול דלא אפ"ל ובזה עצמו

וצ"ע.בחזו"אאכן סוסק"ג)יעויין ב' סימן (ב"ק

דלא וכתב הסמ"ע על בזה דפליגבנחת, לשומטו לו והיה ממונו על בהוללומר אפשר ולדבריו חייב, כן עשה לא ואם

יעו"ש. כסא גבי נמי דהכי

לדינא: העולהïéà àúâåìô äæá ùéå ìéàåä øåáã àðéãîàðéãîå .à"åæçä úòãá ì"ðëå ,åáééçìøáçîä ÷ñô ïëå í"áîøä úòãì éîøâã

(â óéòñ å"ôù ïîéñ)à"îøä úòã ïëà ,áééç

נועםאמרי ממון נזקי הלכות שיד

úèéùì íâå ,éîøâã àðéãî íâ øåèôã àéä

àëéä ,éîøâã àðéãî áééçã øáçîä

åðåîî ìò ìåäá àåäå ïåòîù ìù àñëäã

àëéäå ,ò"åëì øåèô åìèðå øáùé àîù

åôéìçäì ìëéå åãéì øçà àñë äéäù

ò"îñä úòã ,åôéìçä àìå úèòåî äçøèá

øùôàå ,áééçù à"åæçä úòãå ,øåèôã

.ò"öå ,áééç ò"åëìã øîåì

קיד סימןייבוש במכונת צבע בשאריות מזיק דין

éãëáשאלה: úéøåáéö ùåáéé úðåëîì úåáåèø íééìòð ñéðëä ïáåàøúà ïáåàø àéöåä äðåëîá ùåáééä úéðëú øîâ øçàì .ïùáééì.ïùáééì éãë äðåëîì úåðáì úåöìåç ñéðëäå ïåòîù àáå ,úåùáéä åéìòðíéøåçù íéîúëá åîúëåä åéãâá éë úåàøì ïåòîù çëåð ùåáééä øîâáéðôåãá øàùðù íééìòðä ìù øåçùä òáöä úîçî ,éå÷éðì íéðúéð íðéàùíøâðù ÷æðä ìò íìùì ïáåàø áééç íàä .íéãâáä úà íéúëäå äðåëîä

.àì åà úåöìåçì

שניתשובה: בין להבחין יש זה בנידוןע"י הבגדים הכתמת של אופנים

א) במכונה: שנשאר הצבעצבע כמותבאופן גדולה כמות היא במכונה שנשארהחולצותיו את שמעון הכניס כאשר שמידכותלי עם מגען ע"י הצבע מן הוכתמוב) המכונה. הפעלת קודם אף המכונההתעופפו במכונה, שנשארו הצבע שאריותונדבקו המכונה פעולת בשעת ממקומם

מרוצתם. בדרך בבגדיםראובןהנה את לחייב אין ודאי א' באופן

הצבע ששאריות מכיון הנזק עלבדרך שלא הזיקו הם שהרי כ"בור" נידונותבור והוי הינוחם במקום אלא הילוכם

ב"ק ריש במשנה ע"א)כמבואר דהגדרת(ב'הוא הניזק אלא ומזיק הולך שאינו הוא בור

על פטור ובור ממנו, וניזוק הבור אל באובשו"ע ע"ב ה' ב"ק בגמרא כמבואר כליםלחייב שאין פשיטא וא"כ סכ"א, ת"י בסימןיש ואמנם החולצות. נזק על ראובן אתבדיני בבור כלים נזקי המחייבות שיטות

בב"ק שמואל בברכת כמבואר (סימןשמיםבסופו) א' אות פוסקיםב' שישנם מכיון אך ,

בחזו"א וכמבואר שמים בדיני אף שפוטריםז')ב"ק אות ב' לטעון(סימן ראובן יכול ודאי

אף לחייבו אין וא"כ הפוטרים כדעת לי קיםשמים. בדיני

החולצותאבל שהוזקו הנ"ל ב' באופןדהיינו הילוכם, בדרך הצבע מכתמיממקומם נעקרו המכונה סיבובי שע"ישם בזה הילוכם, בדרך בחולצה ונדבקובמשנה כמבואר בור ולא "אש" הוא המזיק

נועםאמרי קיד שטוסימן

מזיקה שהיא היינו אש דהגדרת שם בב"קרוח ע"י הולכת שהיא דהיינו הילוכה בדרךכלים, על חייב ואש בדרכה, ומזיקה מצויהכ"רוח חשיב המכונה את המפעיל והאדםהמכונה שכן המזיק, ראובן לגבי מצויה"וכשמפעילה הציבור לכלל לשימוש מיועדתנמצא מצויה, כרוח ה"ז הראוי באופןהלכו כ"אש" נידונים שהם הצבע שכתמיהפעלת ע"י דהיינו מצויה רוח ע"י והזיקובב"ק התוס' מדברי מוכח זה ודבר המכונה.

ע"א המתגלגל)ו' בור לאתויי לדעת(ד"ה ואףשם מבואר התוס' על החולק שם רש"ישאין אבן גבי אלא פליג דלא באחרוניםהאדם כח אלא ההיזק סיבת עצמה האבןשהצבע צבע בכתמי הכא משא"כ הדוחפה,המזיקים הם המזיק של אשו שהוא גופיה

הבגדים. אתדהנהאלא אחר, ממקום בזה לעיין שיש

דהנותן איתא ע"ב מ"ז ב"ק בגמראבאפרזתא, המוות סם או חבירו בחצר פירותבעל פטור ומתה חבירו בהמת ואכלהתאכל. שלא לה דהוה משום הפירותלבאר שם התוס' כתבו זה פטור ובביאוראינו המזיקו דבר עליו מביא שבמתכוין כיוןשמכיון דהיינו בכך. להתחייב זה ראויעשתה ומרצונה לאכול נתכוונה שהבהמהלחייב אין בו, שמתה הנזק סיבת וזהו כןבא שהוא כיון זה נזק על הפירות בעל אתלכאורה וא"כ בכוונה. הניזק מעשה ע"יהוא ששמעון מכיון דידן בנידון הו"ההרי במתכוין, המכונה את הפעיל בעצמולחייב ואין עצמו, על הנזק את הביא שהואשהבגדים באופן גם זה, נזק על ראובן את

במכונה שהתעופפו הצבע טיפות ע"י הוזקובור ולא אש דהוי הילוכם בדרך והזיקומ"מ שביארנו, וכמו כלים על וחייבליה דהוה טעמא מהאי לפוטרו יש לכאורה

המכונה. את להפעיל שלא

לנידוןאכן דומה דידן נידון דאין נראהדהנה טובא, ביניהם לחלק ויש התוס'שהעיר סק"ט ח' סימן ב"ק בחזו"א יעוייןמביא שכשהניזק שייסדו התוס' דברי עלע"ז, חייב המזיק אין עצמו על הנזק אתעליו שחייב בור נזקי מכל שנא מאי דא"כעצמו את הביא שהניזק אמרינן ולא הכורהוהם בור נזקי כל שהרי הבור, לתוך בידיםולא הבור אצל בא שהניזק זה באופןדנהי החזו"א וביאר הניזק. אצל בא שהבוראבל הליכתו, ע"י הבור אל עצמו דקירבכלל מרצונו אינה הבור לתוך נפילתו עצםהנפילה עצם על ולכן כרחו, בעל נעשה וזהדמי ולא הבור. בעל את לחייב יש ודאידהתם באפרזתא, פירות שאכלה לבהמהאת עליה המביא הוא גופא האכילה מעשהאכלה שברצונה התכוונה היא ולזה הנזקלחייב שייך לא התם ולכן כרחה, בעל ולאשלא לה היה דאמרינן הפירות בעל את

תאכל.

קאיומבואר התוס' יסוד שכל בחזו"אפעולה עושה שהניזק באופןאותה ועושה מתכוין הוא שאליה אחתע"י משנית פעולה ישנה אם אבל מדעתו,בזה אין התכוין, לא הוא שאליה מעשיווכל תאכל". שלא לה "הוה של פטורפירות באכלה כגון דוקא הוא הפטור

נועםאמרי ממון נזקי הלכות שטז

גופא היא הבהמה של האכילה שפעולתומכיון הבהמה, מיתת ואת הנזק את גרמהאין מרצונה, הבהמה עשתה זו שפעולההו"ה ולפי"ז כך. על הפירות בעל את לחייבהמכונה הפעלת בשעת שהרי דידן, בנידוןאחת פעולה נפרדות, פעולות שתי נעשוהניזק מרצון נעשה וזה הבגדים ייבוש היאהכתמת היא שניה ופעולה מעשיו. וע"ינעשה לא וזה הצבע, משאריות הבגדיםכוונה במעשיו מונח ולא כלל, מרצונוהנגרמת משנית פעולה שהיא זו להכתמהבה שיש במקום המכונה מהפעלת כתוצאהלומר מאוד מסתבר ובזה צבע. של שאריותשלא לה "הוה מדין המזיק את לפטור דאיןשהניזק התוס' סברת את כאן ואין תאכל"הדבר למה הא עצמו. על הנזק את הביאציבורי ספסל על שישב לאדם דומה,הספסל על מונח והיה לישיבה, המיועדדלולא הצבע, מחמת בגדיו והוזקו צבע,מקום יש ודאי בבור, כלים נזקי הדבר שהיהעל הצבע את המניח את לחייב גדולליה "הוה מחמת לפוטרו שייך ולא הספסל,עצמו על הביא שהוא ולומר תאכל" שלאהישיבה פעולת דודאי בידים, הנזק אתפעולות שתי הבגדים הכתמת ופעולתפעולת בכוונה עשה הוא ואמנם הן, נפרדות"הכתמת פעולת עשה לא אבל "ישיבה"הביא שהוא לומר שייך לא וע"ז הבגדים",

בידים. הנזק את עצמו על

התוס',וסברת לשיטת מוכרחת זה חילוקהחזו"א קושיית הדרא דאל"כוהרי בור של חיוב ישנו מדוע לדוכתה

את עליו הביא והוא הבור אצל הלך האדםכמו הוא הביאור ובהכרח בידים, הנזקזו, לסברא הוכחה זו וא"כ החזו"א, שכתב

ודו"ק.

שלוע"ע הפטור דלולי שכתב שם בחזו"אבעל חייב היה תאכל, שלא לה הוהשהאוכל כיון המתגלגל בור מדין הפירותשאפשר וכתב ומזיקה. במעיה מתגלגלמזיקים שהפירות כיון אש מדין שחייבטמון של פטור בזה ואין הילוכם, בדרךגלויה שהבהמה כיון טמון, על פטורה שאשיש ולכן טמונה, ואינה מבחוץ וניכרתרק הוא ספיקו דכל ונראה אש. מדין לחייבושל בדרך הוא היזיקם שאופן פירות לגבינחים הם ולבסוף הבהמה במעי גלגולכאש. ולא כבור לדונם יתכן ולכן במעיה,אין ודאי וד' ג' באופנים דידן בנידון אבלשהוא כיון כאש אלא כבור הצבע את לדון

המכונה. בתוך הילוכו בדרך מזיק

רטובותויש נעליים דהכנסת ע"ז להוסיףחריג דבר הוא ייבוש מכונת לתוךהמכונה שאין ויתכן כלל, שכיח ואינודהמכונה כלל, זה שימוש לאופן מיועדתודאי וא"כ לנעליים, ולא לבגדים מיועדתשגרמו צבע שאריות במכונה שנשתיירו מהאחת כפעולה מוגדר זה אין החולצות לנזקמשנית פעולה זו אלא הייבוש, פעולת עםואין לגמרי, אקראי באופן שנעשתה וחריגהמהפעלת המחוייבת כפעולה בה לראותלפטור שייך לא ולכן הניזק, ע"י המכונההביא שהניזק התוס' סברת מכח המזיק אתדלשיטת נראה ולכן עצמו. על הנזק את

נועםאמרי קיד שיזסימן

את לחייב ויש זה פטור כאן אין התוס'החולצות. בנזקי המזיק

שישאלא באופן דגם לעיין יש שאכתייש שמא מ"מ "אש" מדין לחייבובגמרא דמבואר באש, טמון מדין לפוטרונזקי על פטורה שאש תי"ח סימן ובשו"עבמכונת טמונים שהבגדים הכא וא"כ טמון,

כך. על לחייבו אין לכאורה הייבוש,כאןאכן שייך אין טעמים דמכמה נראה

שנבאר: וכמו באש טמון של הפטורבאשא. דוקא נאמר באש טמון פטור

אבל המזיק, ממונו מדין המחוייבתולא חציו משום אשו מדין שחייב באופןכמבואר זה פטור בזה אין חיציו לו כלוהצבע ששאריות כיון והכא הנ"ל, בשו"עהרי חיציו, משום כאשו נידונות שבמכונה

בטמון. גם חייב הואבאופןב. רק נאמר באש טמון של פטור

הבעיר אם אבל שלו, בתוך אש שהבעירבשו"ע כמבואר זה פטור אין חבירו בשלהמזיק של איננה שהמכונה והכא הנ"ל,ציבורי, רכוש או אחר של רכוש היא אלא

זה. פטור איןשאיןג. לדון יש אלו טעמים כל מלבד

ייבוש מכונת בתוך הנמצאים בגדיםיש שהמכונה כיון כלל, כ"טמון" מוגדריםמזכוכית היא הדלת שהרי גלויים צדדים בהסק"ה ב' סימן ב"ק בחזו"א ועיין שקופה.טמון חשיב אי בזכוכית במכוסה שנסתפק

באש.

שבגדיםד. פשיטא דהא לעורר יש ועודאת אש ושרפה בית, בתוך המונחיםהבגדים כל על המזיק שחייב ודאי הביתוכמבואר באש דטמון פטור בזה שייך ולאבמכונה בגדים דגם י"ל וא"כ הנ"ל, בחזו"אשהם בזה כלל כטמונים מוגדרים אינם

ודו"ק. המכונה, בתוך מונחיםצדובנוסף עוד דישנו נראה האמור, לכל

דהנה זה, בנידון גדול חיובתאכל" שלא לה ד"הוה פטורא האי בביאור

שם בב"ק הרא"ש ס"ג)כתב ביאור(פ"הלאסוקי ליה הוה לא הפירות דבעל אחר,עד הרבה כ"כ תאכל שהבהמה אדעתיהשבהמה שכיח זה שאין כיון ותמות שתפריזעי"כ, שתמות עד כ"כ גדולה כמות תאכללשמור זו שמירה מוטלת החצר בעל ועללה הראוי מן יותר תאכל שלא פרתו עלממנה למנוע ועליו בחצר מצוי שהוא כיון

יתירה. אכילההרא"שולכאורה דברי על לתמוה יש

דהאי מבואר שם בגמרא שהריהמוות סם שהניח באופן גם שייך דינאמשום פטור בזה דגם הבהמה מהם ואכלהאת לומר אין ובזה תאכל. שלא לה דהוהלבעל ליה הוה דלא הרא"ש של טעמושהרי תאכל, שהיא אדעתיה לאסוקי הפירותוודאי לה, הראויה כמות כדרכה אכלההמוות מסם תאכל שהיא לחשוש לו שהיה

בו. ותנזק שם שהניחדצ"לובספר ליישב כתב לחיים אורח

אינו המוות סם דגם הרא"ש בדעתדהיינו קטנה בכמות הבהמה את הורג

נועםאמרי ממון נזקי הלכות שיח

באוכלת דוקא אלא לה, הראויה בכמותלאכול רגילה שאינה גדולה כמות ממנויש זה באופן גם ולכן הרגילה, באכילתהליה הוה דלא זו מסברא המזיק את לפטורגדולה כמות תאכל שהיא אדעתיה לאסוקי

בה. ותנזק כ"כהמזיקועולה הניח שאם הרא"ש מדברי

היה שודאי פירות של קטנה כמותחבירו, בהמת שתאכלם אדעתיה לאסוקי לובמקום שהניח כיון הנזק על חייב הוא הריותנזק. תאכל שהבהמה לחשוש לו שהיהיש דידן שבנידון פשוט הרא"ש דברי ולפיכיון החולצות נזק על ראובן את לחייבשיניחו אדעתיה לאסוקי לו היה שודאילייבשן כדי הייבוש במכונת חולצות אחריושנשארו הצבע בכתמי הבגדים ויוכתמוזה פטור כאן ואין קודם. שייבשן מנעליוינזק שלא אדעתיה לאסוקי ליה הוה לא של

הניזק.בדיןאלא קיי"ל אם לעיין יש דינא שלענין

התוס', כביאור או הרא"ש כביאור זהזה דין פסק שצ"ג בסימן הטור דהנהואכלתם חבירו בחצר פירות שהמניחדמקורו הב"י שם וכתב פטור. ומתה בהמתוהטעם את והביא ע"א מ"ח ב"ק בגמראולא תאכל, שלא לה דהוה בגמרא המבוארבשו"ע וכן כהרא"ש. או כהתוס' אם פירשוכתב זה דין פסק ס"ב שצ"ג סימן חו"מאם פירש ולא תאכל, שלא דהוה משוםהרא"ש. כטעם או התוס' כטעם קיי"ל

כהרא"שולכאורה דקיי"ל להוכיח ישעל הפרישה מדברי זה בדין

שביאר סק"ד שם בסמ"ע מדבריו וכן הטור,לו שהיה משום השו"ע של דינו בטעםמשיעורה. יותר תאכל שלא פרתו לשמורהטעם שפירש הרא"ש של כטעמו וזהלאסוקי לו היה לא הפירות שבעל משוםבעל אלא פירותיו, את ולשמור אדעתיהיותר תאכל שלא לשומרה צריך היה הבהמה

הר פסקמן שהסמ"ע מבואר וא"כ לה. אוישקיי"ל וכיון הרא"ש, כשיטת להלכהאת לחייב יש דידן בנידון לכאורה כהרא"שזו אין אם וגם החולצות. נזק על ראובןכשיטת להלכה דקיי"ל גמורה הוכחהלהפטר יכול המזיק אין מ"מ הרא"ש,לשיטת גם שהרי כהתוס', לי קים בטענתהסברא ע"פ לחייבו שיש ביארנו התוס'

דלעיל.ודאיהעולה הנ"ל א' דבאופן האמור, מן

בנזק ראובן את לחייב איןעל פטור ובור בור שהוא כיון החולצותאש מדין לחייבו לדון יש ב' ובאופן כלים.לדעת בין וזה הילוכו, בדרך מזיק שהרישהניזק משום הוא שהפטור שביארו התוס'אין דכאן ומטעם עצמו, על הנזק את הביאלשיטת ובין וכמשנ"ת. זה פטור שייךליה הוה דלא משום הוא שהטעם הרא"שלחייבו. יש הכא דודאי אדעתיה, לאסוקי

לדינא: העולה'áî ïôåà äæéàá çéëåäì äù÷ù ïåéëøùôà éà ,÷æðä äùòð ì"ðä íéðôåàä.úåöìåçä é÷æð ìò ïáåàø úà áééçì÷æðäù úåàéöîä ãöî øøáúé íà íðîàåúà íéúëä òáöäù ïôåàá äùòð

נועםאמרי קטו שיטסימן

äæáã òáöä ìù åëåìéä êøãá úåöìåçä

ùéã äàøð ,"ùà" ìù øãâ òáöì ùé

ïéáå 'ñåúä íòèì ïéá ïáåàø úà áééçì

.øàáúðù åîëå ù"àøä íòèì

קטו סימןשאינו במקום הנמצא אחר חי בעל שהזיק חיים בעל

ברשותáìçשאלה ìéáùá úåøô íéìãâî õøàä íåøãá íéáùåîä ãçàá :

éðù ïéá .íéøååù íéìãâîù áùåî åðùé åì êåîñáå ,äîåãëåéãë íéøååùä ìòá äàùòù éåàøë äéåùòä äöéçî äðùé íéáùåîä.íå÷éæéå úåøôä çèùì íéøååùä åøáòé àìù úåøôä ïéáì íðéá ãéøôäì.úåøôä çèùì øáòå äöéçîä úà íéøååùä ãçà õøô íéîéä ãçàáåòéãåäå íéøååùä ìòá íò øù÷ øåöéì øäéî úåøôä ìòáì øáãä òãåðùëàåáéù åù÷éáå ,úåøôä çèùì øáò åøåùù ìòå øãâáù äöøéôä ìòàåáì øåùä ìòá ìëéù øéáñ ïîæ øáòùë .íå÷îä ïî åøåù úà àéöåäìñåñä ìò áëø ,åãéá èåùå ñåñ úåøôä ìòá ìèð ,àá àìå åøåù úà ìåèéìåäîë øçàì ,íå÷îäî å÷ìñì éãë øåùá èåùä íò óéìöäå øåùä øáòìúî ñåñä ,øåçà åáëåø ìåôéå ñåñä úà çâðå øåùä íîå÷úä øåùá úåàëäåéìò äîëå äçéâðä øåáò íìùì øåùä ìòá áééç íàä ,ìöéð åéìòáå

.íìùì

ע"בתשובה: נ"ה דף ב"ק במתני' תנןבפניה ונעל לדיר צאן הכונסבפניה נעל לא פטור, והזיקה ויצאה כראויבלילה נפרצה חייב. והזיקה ויצאה כראויפטור. והזיקה ויצאה לסטים שפרצוה אושלא ואיזהו כראוי איזהו ת"ר בגמרא ושםמצויה ברוח לעמוד שיכולה דלת כראוי,ברוח לעמוד יכולה שאינה כראוי, זהובגמרא לה ואוקי כראוי. שלא זהו מצויהבשמירתן, מיעטה דהתורה ורגל בשן דאיירילדעת התנאים, שם נחלקו קרן נזקי גבי אבל

דלת צריך מועד בין תם בין מאיר רביולדעת מצויה, שאינה ברוח לעמוד שיכולהלעמוד שיכולה דלת בעינן בתם יהודה רביבדלת סגי ובמועד מצויה, שאינה ברוחהתם לה ויליף מצויה, ברוח לעמוד שיכולהפסק א' סעיף שצ"ו סימן ובשו"ע מקראי.די ורגל לשן מועד דשור יהודה כרבילעמוד שיכולה דלת והיינו פחותה בשמירהשמירה בעינן תם ובשור מצויה, ברוחאף לעמוד שיכולה דלת דהיינו מעולהדאיירי דידן ובנידון מצויה. שאינה ברוח

נועםאמרי ממון נזקי הלכות שכ

אף לעמוד שיכולה בגדר גדורה שהיתהשנים כך עמדה שהרי מצויה שאינה ברוחראובן פטור לכאורה נפרצה, ועתה רבותשהרי מאיר רבי לשיטת אף השור בעלבפניה נעל וכדתנן מעולה, שמירה שמרה

פטור. והזיקה ויצאה כראויוראובןאמנם מאחר דבנידו"ד נראה

ששורו והודיעו לשמעון התקשרשמעון חייב ואילך מעתה העדר, מן ברחלשמרו בא לא שהוא וכיון שורו את לשמורהשור מגוף הנזק דמי חצי לשלם הוא חייבמגופו נזק חצי שמשלם תם שור .1וכדין

ונראהויש נחייבו, מזיק דין מאיזה לדוןלהזיק וכונתו הסוס את ונגח דהואילובשור נזק, חצי ומשלם תם כקרן חשיבורבנן טרפון רבי נחלקו הניזק בחצר שנגחלדעת נזק, חצי או שלם נזק לשלם חייב אםנזק חצי ולרבנן שלם, נזק משלם ר"טקיי"ל ולהלכה ע"ב, כ"ד דף בב"ק כדאיתאט סעי' שפ"ט סימן בשו"ע כמבואר כרבנןחצי חייב הניזק בחצר שנגח הכא וא"כ י', -

נזק.

אפשראך אם בנידו"ד לעיין יש עדייןעם הסוס בעל שהכהו מאחר לחייבואת להזיק השור את שיסה הוא ובזה השוטלהו איבעיא שם בגמרא והנה הסוס.מהו, בחבירו חבירו של כלבו המשסהבנזקין דגרמא [ופרש"י פטור ודאי משסהאמר מצי אמרינן מי מאי, הכלב בעל הוא],אמרינן דלמא או ליה, עבידנא מאי אנא ליהליה דמשסי בכלבך דידעת כיון ליה

לאשהוייה לך אבעי לא רבא2ומשתסי אמר .בחבירו חבירו של כלבו המשסה את"לכל טעמא מאי פטור, בעצמו שיסהו חייב,ופרש"י פטור, בו ושינה אחר ובא המשנהאת הכלב שנשך בעצמו שיסהו וז"ל:ופסק עכ"ל. פטור, הכלב בעל המשסהשם ברא"ש הוא וכן רבא כדעת שם הרי"ף

י"ד) והזיק(סימן חבירו של כלבו דהמשסהאם ואילו נזק, חצי הכלב בעל חייב אחרדכל מטעם פטור ניזוק עצמו המשסהדחשיב פטור, בו ושינה אחר ובא המשנההוא ואיהו הנזק את עליו הזמין כאילובסימן בשו"ע הוא וכן אנפשיה. דאזיק

המשסה וז"ל: א' סעיף המשלחשצ"ה (פירוש

דהנה1. חייב, אינו למחיצה, מעבר יצא ששורו שהודיעו אף ביום, ולא בלילה דנפרצה היכא אמנםומאי פטור והזיקה ויצאה כראוי בפניה נעל ברישא תנן כבר דהא הקשו בלילה) נפרצה (ד"ה שם התוס'שביום לדיוקא בלילה נפרצה דתנן א' תירוצים, ב' ותירצו פטור, בלילה דנפרצה סיפא בהך אשמועינןתירצו ועוד פטור. שנפרצה ידע שלא בלילה ורק שנפרצה ידע ומסתמא למילתא ליה אית דקלא חייבבאפילה, אחריה לחזר מדאי יותר לטרוח לו אין הבהמה ויצתה שנפרצה לו נודע אפילו בלילה וז"ל:

התוס'. של השני כתירוץ פסק הרי ב' סעיף שצ"ו סימן ובשו"ע עכ"ל.ליה2. דמשסי בכלבך דידעת משום טעם ליתן הגמרא הוצרכה מדוע שתמה הגרי"ז בחידושי ויעויין

איננו שהזיק ומה דהואיל לבאר והאריך שמזיק, שור כל וכמו המזיק ממונו דהוי תיפו"ל וכו' ומשתסיוידעת הואיל מטעם רק אלא המזיק ממונו מדין זה על חייב אינו אחרים אותו ששיסו משום אלא מטבעוזה בשיסוי מועד נעשה דאינו הטעם ג"כ בזה וביאר ממונו, שמירת חובת חלה זה על דגם והיינו וכו'

הרגיל. טבעו זה שאין משום והיינו פעמים בג'

נועםאמרי קטו שכאסימן

מדיניומקניט) פטור בחבירו חבירו של כלבוחייב הכלב ובעל שמים, בדיני וחייב אדםאת שיסה שאם יודע שהוא שכיון נזק חציואם להניחו. לו היה לא נושך להזיק כלבושכל פטור הכלב בעל בעצמו שיסהועכ"ל. פטור, בו ושינה אחר ובא המשנהמכות בשוט והכהו הואיל בנידו"ד ובפשוטוכמשסה חשיב הסוס עם אחריו ורץ נמרצותהמשסה ניזוק דאם דקיי"ל חבירו של כלבו

השור. בעל פטור וה"נ פטור בעצמובחינםאכן שהקניטו דהתם לחלק, נראה

את כהזמין דהוי ופטור משנה חשיבהרא"ש, שביאר וכמו עצמו על הנזקהיא שמעון של שמטרתו בנידו"ד משא"כמחצירו המזיק השור את להבריח כדילא הפרות, את יזיק שלא כדי הפרטיתחייב ובזה העולם, כדרך והוי משנה חשיבתם שור וכדין הסוס מנזק חצי לשלם ראובן

שהזיק.הרי"ף)בנימוק"יויעויין מדפי י"א (דף

הכלב בעל חייב למה שהקשהדפטור האצתדין משור ומ"ש אחר בשיסהו

ע"א)וילפינן ל"ט דף יגח"(ב"ק "כי מדכתיבהרא"ה בשם ותירץ אחרים. שיגיחוהו ולאבכך הרבה רגיל שהוא האצתדין שור דשאניתרבותו דרך שנוגח אלא כלל דעת בו ואין

שהרגילוהו, מה כפי בו שמשסין זמן כלאותו שמשסין וכמה דעת בו שיש כלב אבלולא יגח כי למימר ליכא נושך, ואינוהביא הריטב"א ובשם אחרים. שיגיחוהוממיתה רק היינו דפטור האצתדין דשורכתב והנימוק"י דחייב. אפשר לשלם אבלע"י מנגח שאינו אנוס ההוא דהשור לחלקכ"כ אותו שמצערין ע"י אלא לבד שיסויליה דסגי הכלב כמו ואינו דעת בו שאיןלשור דמיא דלא נראה ובנידו"ד בשיסוי.עם אחריו שרץ מה שהרי לכו"ע האצתדיןרבות דפעמים שיגח מחייב לא והכהו הסוסדחייב להריטב"א וכש"כ לנפשו השור בורחוכן האצתדין, בשור אף שלם נזק לשלםולכן טפי, אותו במצערין דאיירי לנימוק"יהשור בעל את לחייב דיש בנידו"ד נראהדאם נראה אמנם תמה. קרן וכדין נזק חצידאינם משונות מכות השור את הכה שמעוןכדי אלא השור את להבריח כדי רקודינו השור בעל דפטור נראה בזה להכעיסו,והזיקו חבירו של כלבו המשסה כדין

דפטור.ברחוהיה והשור דהואיל לומר שרצה מי

ושמעון כאבידה, חשיב מהבעליםוהוא אבידה כשומר חשיב ברשותו שמצאוובין יוזק שלא בין השור על לשמור מחוייב

יזיק מלשלם3שלא השור בעל פטור וא"כ ,

לאחרים,3. תזיק לא האבודה שהבהמה לשמור חובתו אבידה שומר אם להסתפק יש זה דין בעצם אמנםממון מנזקי (פ"ד שמח דבאור בס"ד ושו"ר תינזק. שלא האבידה לשמור אלא חייבתו לא התורה דשמאור' דרבה בפלוגתא לתלות יש שמא והשומר ופטורים, אנוסים ודאי דהבעלים וכתב בזה הסתפק ה"ד)לשמור שחייב שומר כל כדין חייב ש"ש הוא דאם ש"ח, או ש"ש אבידה שומר אי ע"ב נ"ו בב"ק יוסףדמשעבדא למאי רק חייב אינו ש"ח הוא ואם האבידה, בשמירת הוא נשכר שהרי אחרים יזיק שלא אףאי סט"ז רס"ז בסימן והרמ"א השו"ע נחלקו והרי יזיק. שלא ולא השור יוזק שלא והיינו רחמנא ליה

נועםאמרי ממון נזקי הלכות שכב

מכמה נכון זה דאין נראה אך הסוס. דמי אתמתחילה והודיעו דהואיל חדא טעמים,זמן לו והיה שורו ויקח שיבוא השור לבעלחשיב לקחו, ולא לקחתו לבוא סבירהשבת חובת בה אין דלכו"ע מדעת כאבידהועוד, ס"ד. רס"א בסימן וכדאיתא אבידהלחצר רק לברוח לאן לשור ואין דהואילשבין מהגדר חלק שרק הפרות בעל השכןמשם לצאת יכול ואינו נפרץ השדות שתירצה לא דבנידו"ד ועוד כלל. אבידה זו איןנהיה אדם ואין אבידה שומר להיות שמעוןכמבואר מרצונו אלא בע"כ אבידה שומר

ד' ס"ק רצ"א סימן אמנם)בקצה"ח .(בד"האבידה, שומר נחשב שאינו ברור נראה ולכןשאיננו כיון שורו בשמירת חייב השור ובעלהודיעו שמעון שהרי שורו בשמירת אנוסלבוא צריך והיה שורו היכן וידע כך על

ולשומרו.בזמןאלא קרן דנים אם לדון יש שעדיין

ע"ב ט"ו דף ב"ק בגמרא דהנה הזה,קנסא נזקא פלגא דאמרת והשתא אמרודאכל ושונרא אימרי דאכל כלבא היא,ואם בבבל, מגבינן ולא הוא משונה תרגולאבתוס' ר"ת ולדעת מיניה. מפקינן לא תפס

תפס)שם ואי את(ד"ה דוקא לתפוס אפשריבוא דאל"כ, דברים שאר ולא עצמו המזיקאשר כל יגזול למחר או דהיום תקלה לידידהרא"ש ציין שם הגר"א ובהגהות לו.דיכול וס"ל ר"ת על חולקים פוסקים ושארהרא"ש בשו"ת ומצאתי דבר. כל לתפוס

ח') סעיף כ"א אחד(כלל בסוס שבעט סוס גבישור דאין וז"ל: הרא"ש כתב ושברו, ברגלוקנסא, דהוי נזק חצי וחייב בבבל מועדשאין אע"פ ישיבות ב' מנהג הרי"ף ובשםליה דמיפייס עד ליה מנדין בבבל קנס גוביןליה דחזי מאי שיעור ליה יהיב וכד לחבריהאיפייס בין לאלתר ליה שרו ליה למיתבישומו הלכך איפייס לא בין דיניה מאריה

עכ"ל. לו, ויתן הנזק ב"ד

ס"אולענין א' בסימן השו"ע פסק הלכההדיינים דנים הזה בזמן בזה"ל:אשה וכתובות והלואות הודאות דינישהם חבירו ממון ומזיק ומתנות וירושותחסרון בהם ויש תמיד המצויים הדבריםשיש אע"פ מצויים שאינם דברים אבל כיס,שחבלה בהמה כגון כיס חסרון בהםמומחים אלא אותו דנים אין וכו' בחברתהובסמ"ע יעויי"ש. ישראל, בארץ הסמוכים

ד')שם שחבלה(ס"ק בהמה כגון פירשוז"ל: השו"ע פסק ה' ובסעיף בקרן. פירושאינן בא"י סמוכים שאינם שדיינים אע"פלבעל שיפייס עד אותו מנדין קנסות, מגביןמתירין לו הראוי שיעור לו שיתן וכיון דינו

נתפייס)לו לא בין דינו בעל נתפייס אם(בין וכן .אין ליטול לו שראוי מה שיעור הניזק תפס

שם ובסמ"ע עכ"ל. מידו, י"ז)מוציאין (ס"קלו הראוי שיעור לו שיתן דכיון פירשנתפייס, לא ובין נתפייס בין היינו לו מתיריןדמי כל לומר רוצה אינו לו הראוי ושיעור

כרבה פסק שם הרמ"א ואילו ש"ש, כדין שדינו כר"י הלכה השו"ע דלדעת יוסף, כר' או כרבה הלכהש"ח. כדין דדינו

נועםאמרי קטז שכגסימן

שיעור, לאותו קרוב אלא דוקא נזקודין היום דנים דאין נמצא ולפי"ז יעויי"ש.אותו מנדין ומ"מ קנס, דהוי תמה בקרן נזקלאותו הקרוב בשיעור אותו שיפייס עדהניזק. מקבל היה דנים היו שאם שיעורסגי נזק חצי רק לו דחייב ובנידו"דעיני ראות כפי מחצי בפחות שיפייסנו

הדיין.

לדינא: העולה.à,÷æð éöç íìùì áééç íåéá äöøôð

,÷æð éöç ïéã íåéä íéðã ïéàã óàåøåòéù íìùéù ãò åúåà íéãðî î"î

ïåòîù ñôú íàå ,÷æð éöçì áåø÷äïéàéöåî ïéà ÷æð éöç ìù øåòéù÷éæäå äìéìá äöøôð íàå .åãéîåìéôà øåùä ìòá øåèô ,äìéìáåðéà äìéìáã ,àåáì ìåëéå åì åòéãåä

.÷æðä úà ÷ìñì áééç

.áúåìéâø úåëî åäëäá éøééà äæ ìëàëéä ìáà ,øåùä çéøáäì éãëáïî øúåé úåðåùî úåëî åäëäãïåâëå øåùä úà çéøáäì éãë êøöðäáéùç ,íéøîñî íò ì÷îá åäëäù÷éæä íàå åøéáç ìù åáìë äñùîë

.øåùä ìòá øåèô åîöò äñùîì

קטז סימןהלילה בשעות מנזקים שמירת דין

éøééãîשאלה: åðéàù íãàì úëééùä úåðç äðùé óúåùî íéøåâî ïéðááäìçä ãçà äìéì .úåðçä ïî ÷çåøî íå÷îá øâ àåä àìà úéáäçåðì íéðëùì òéøôîä ìåãâ ùòø ìå÷á ììééìå øåôöì úåðçáù ä÷òæàäúîçî àìà äîåãëå äáéðâ ïåéñð ìù äáéñ íåù àìá äæå ,íúçåðî úààåä ùòøäù ïéðáä éøééã åàøùë .ä÷òæàä úëøòîá òøéàù ìå÷ì÷ äæéààåáéù åäåù÷éáå ÷çåøî íå÷îá øøåâúîä úåðçä ìòáì åðô ,ìáñð éúìáïòåè àåä êà .ãéøèîä ùòøä úà ÷éñôäìå ä÷òæàä úà úåáëì ãéîúà ÷éñôäì éãë ÷çåøîä åúéáî úàöì áåéç åì ïéà äìéìáù íãâðëìòá øåáò äåáâ íåìùúá êåøë äìéìá ïå÷éúä éë ïòåè àåä ãåòå ,ùòøä.éî íò ïéãä ,øúåé ìåæ øéçîá úàæ äùòé àåä ø÷åáá åìéàå ,òåö÷î

בעלתשובה: חייב אם לדון יש ראשיתהאזעקה את לכבות החנותוהנה לא. או המזיק ממון מהלכות בלילהנ"ה: דף ב"ק מהתוס' ראיה שהביאו יש

בלילה) נפרצה בלילה(ד"ה נפרצה התם דתנןפטור, והזיקה ויצאה לסטים שפרצוה אונעל ברישא תנן כבר דהא התוס' והקשוומאי פטור והזיקה ויצאה כראוי בפניה

נועםאמרי ממון נזקי הלכות שכד

תירוצים, ב' ותירצו סיפא, בהך אשמועינןדת חייבא' שביום לדיוקא בלילה נפרצה נן

ידע ומסתמא למילתא ליה אית דקלאשנפרצה ידע שלא בלילה ורק שנפרצהנודע אפילו בלילה וז"ל: עוד ותירצו פטור.לטרוח לו אין הבהמה ויצתה שנפרצה לועכ"ל. באפילה, אחריה לחזר מדאי יותרכתירוץ פסק ב' סעיף שצ"ו בסימן ובשו"עבנידון ה"נ לכאורה וא"כ התוס', של השניאת לכבות בלילה לטרוח חיוב לו אין דידןדהואיל לשכנים, תפריע שלא האזעקה

פטור. אונס ונחשב

מב'אכן זו ראיה לדחות דיש נראהא) שהבהמהטעמים: איירי לא התם

מוכרח ואינו שיצאה אלא בפועל מזיקהאחריה לחזר לטרוח חייב אינו ולכך שתזיקמזיקה שהאזעקה בנידו"ד משא"כ בלילה,לחזר חייב דאינו שם כתבו התוס' ב) כבר.היכן יודיעוהו דאם ומשמע באפילה, אחריהאחריה לחזר צורך דאין הבהמה נמצאתבאפילה דרק נראה בזה והביאור דחייב,בטירחה אלא ימצאנה שלא להניח שסביריש בעוד לצאת הטריחוהו דלא פטור גדולהצד שאין כאן משא"כ לבטלה, שיציאתו צדידועה דהדרך האזעקה את לכבות יכול שלאלהתם דמי ולא עומדת במקומה והחנותלילה זה, באופן הרעש הפסקת ולגבי כלל,

שוה. דינם ויום

מלכבותאמנם לפוטרו יש לכאורהמהא והוא אחריני, מטעמאבשו"ע ונפסק ע"א נ"ח דף לקמן דאיתאבאונס הבהמה נפלה דאם ס"א שצ"ד סימן

מה ולא שנהנית מה משלם חבירו לגינתהלכה דאפילו שם יוחנן ר' ודעת שהזיקה,נשארה ואפילו ואכלה לערוגה מערוגהולכאורה פטור, והזיקה היום כל בשדהיודע הבהמה שבעל באופן יוחנן ר' אייריהואיל פטור ואעפ"כ להוציאה ויכוליש טעמא מהאי וא"כ אנוס, היה ובתחילהדמי, לא באמת אכן בנידו"ד. אף לפוטרוהדבר דטעם שכתב שם ברא"ש יעויין דהנהכעין וביער בעינן דבשן משום הוא שפטורונכנסה והואיל לשדה, יכניסנה שהוא ושלחרק זה ולפי"ז יעויי"ש. פטור, באונס לשדהויעויין מזיקין. בשאר ולא ורגל בשן פטורלילך חייב דאין שהטעם שכתב במאיריחייב דאינו משום הוא בהמתו ולהוציאשם יש מה יודע דאינו חבירו לחצר להיכנסשייך אין זה וטעם וכו', והבורות מהפחתיםדעת שהביא ברשב"א יעויין אמנם בנידו"ד.שמזלו משום הוא הפטור שטעם הראב"דוכן לשדהו שנפלה גרם השדה בעל שליש זה ולטעם ב', בס"ק כאן הסמ"ע הביאהאזעקה שהרי לנידו"ד דמיא אי לדוןע"י מזיקה היא ומשם המזיק ברשות נמצאתבזה להסתפק יש וא"כ קולות, השמעתבאונס. נפלה של הטענה מכח דינא לענין

שלאמנם רעש לגבי לדון יש באמתהאם לישון שמפריע באופן אזעקהלבוא וחייב המזיק לממונו נחשב הואולכאורה ופטור. גרמא שנחשב או ולכבותומדאיתא המזיק ממונו דחשיב להוכיח יששנער וחמור שצנף סוס י"ח: דף בב"קומבואר נזק. חצי משלם הכלים את ושיברולא המזיק ממונו חשיב קול ע"י היזק דאף

נועםאמרי קטז שכהסימן

גרמא דהוי נראה באמת אמנם גרמא.ממש מזיק איננו שהקול מפני והיינו ופטור,ולא לישון, יוכלו שלא להם שגורם אלאשבר דהתם שנער וחמור שצנף לסוס דמיהכא משא"כ מזיק, חשיב ולכך בקולו הכלישלא גורם שהקול אלא כלום שבר דלא

מהתם. ראיה אין ולכן לישון, יוכלו

מפריעאכן שהרעש דכיון נראה אכתיממנו לדרוש הם יכולים לשכנים,נזקי מהלכות האזעקה את לכבות שיבואעל למחות שכנים שיכולים וכמו שכנים,כמבואר לביתו והיוצאים הנכנסים קולאת ולהפסיק לבוא שחייב ודאי וא"כ בב"ב,לדאוג משועבד שהוא האזעקה של הרעשישנים שאנשים בזמן מחנותו רעש יצא שלא

קנ"ו סימן בשו"ע ויעויין להם. ומפריעבביתו אדם דאפילו שפסק ב' סעיףהריחיים וקול הפטיש מקול שמרעישואפילו בידו, למחות השכנים יכוליםלמחות יכול דאינו וס"ל דפליג שם לרמ"א

בביתו שעושה חוליםמאחר באנשים (ורקהתםמודה) דדוקא נראה מ"מ יעויי"ש, ,

הכא אבל ביתו, מצרכי שהוא דבר שעושהלבעל צורך שום ללא הוא האזעקה רעשלחייבו השכנים שיכולים ופשיטא החנות

הרעש. את להפסיק

לדינא: העולהäìéìá óà àåáì áééç úåðçä ìòá

.ä÷òæàä úà ÷éñôäìå

נועםאמרי בחבירו חובל הלכות שכו

בחבירו חובל הלכות

קיז סימןקטן ילד של פיצויים דמי

ìéìùáåשאלה: ,ò"ì íéëøã úðåàúá òâôð åéáà ïçìù ìò êåîñä ïè÷ ãéàùø íàä .òâåôä áëøä ìù çåèéáä úøáçî íééåöéô ìáé÷ êëéøäù ïè÷ä ïáì íéëééù úåòîä àîù åà ,åîöòì äæ óñë úç÷ì áàä

.íéîãä úà çåèéáä úøáç åîìù åøåáòå íåìùúä úáéñ àåä

קמאתשובה: בבא במסכת בגמרא איתאפ"ז:) ובבנותיו(דף בבניו החובל

קטנים מיד, להם יתן גדולים אחרים, שלורבה חסדא רב ופליגי סגולה. להם יעשהספר פירושו חסדא דלרב סגולה, בביאורמיניה. אכיל דקא דקל פירושו ולרבה תורה,

ז')ובשו"ע סעיף תכ"ד סימן פסק(חו"משולחנו, על בסמוכים בהם, שחבלו דאחריםילקח ובקטנים מיד, להם יתן גדולים הם אםשיגדלו, עד פירותיו אוכל והוא קרקע בהם

ס"ת אומרים ויש כתב בשםוברמ"א (טורשםהרא"ש) ט"ו)ובסמ"ע טעמו(ס"ק פירש

והוא מתוכה ילמדו דהקטנים הרמ"א שלעד להם קיימת והקרן תורה דספר פירותשהלימוד דכהיום ונראה עיי"ש. שיגדלו,עצמו, בס"ת ולא מודפסים בספרים הואדבזה קרקע לקנות עדיף לרמ"א דאף יתכןנראה זה ולפי לקטן. הקרן את שומר הואהאב שקיבל בכסף יש דאם דידן בנידוןיקנה קרקע, בו לקנות כדי סכום בנו עבורשייכת והקרן פירות האב ויאכל קרקע בו

נראה קרקע, לקנות כדי בו אין ואם לבנו,בחיסכון שקיבל הסכום את להשקיע דצריךעיסקא, היתר פי על רווחים הנושא בנקאייקח הקרן של הפירות שהם הרווחים ואת

לבנו. שייכת והקרן לעצמו, ראובןדישוהרה"ג העיר שליט"א כהן משה רבי

והריבית ההצמדה האם לדוןאת רק מקבל האב שמא או לאב, שייכיםכדי רק זה למדד שההצמדה כיון הריבית,נחשב זה ואין הכסף ערך על לשמורהריבית את דרק בפשוטו ונראה כפירות.קרקע שיקנה קבעו חז"ל שהרי האב, יקחאם ובחיסכון הקרן על הוא שומר שבזהמופסדת שהקרן נמצא ההצמדה את גם יקחלא הילד, שיגדל רבות שנים ובעוד והולכת

מאומה. שווה הקרן תהאסכוםועוד משלם דהביטוח היכא לדון, יש

שהתורה ממה יותר גבוה שהואדדמי לאב שייך ההפרש האם לשלם, חייבהבב"מ כמבואר לאביו דשייך קטן למציאת

נועםאמרי קיח שכזסימן

או ס"ב, ע"ב בסימן בשו"ע ונפסק ע"ב י"בבגלל התקבל התשלום וכל הואיל שמאלבן. שייך זה הרי הבן, של והצער החבלהטעם ביארו ע"ב פ"ז ב"ק בגמרא והנהחבלה לבין לאב דשייך מציאה בין החילוקדאתי רווחא הוי דמציאה לבן, דשייךקפיד דגופייהו צערא להו ולית מעלמא

זה) כסף ליקח מקפיד האב משא"כ(פירוש, ,וברווחא דגופייהו צערא להו דאית חבלהנראה ולפי"ז עיי"ש. קפיד, לא ממילא דאתיהביטוח חברת של כולו והתשלום דהואילדגופא צערא ואיכא מעלמא כאתי חשיבואין לבן שייך הכל פיצוי, לו נתנו דבגללו

מקפיד. האב

הרא"שועיין בשו"ת פ"ו)עוד דדייק(כלללו יעשה שכתוב הגמרא מלשוןמשמע סגולה, לו יעשו כתוב ולא סגולהולא לאב, יתן אביהן שולחן על דבסמוכיןבטור אכן סגולה, לו יעשו דין שבית צריךויעויין סגולה, להם יעשו רבים לשון הביא

שמואל משפטי צ')בשו"ת שהביא(סימןשלא עליו וסמכינן אמוד האב אם בין לחלקיעו"ש אמוד, לא האב אם לבין לעצמו, יקחדאם פסק בס"ז בשו"ע ושם מסתבר. וכןעל סמוך אם קטן, בבנו חבל בעצמו האב

על סמוך אינו ואם האב, פטור אביו שלחןקרקע. בהם וילקח האב ישלם שלחנו,

קצבהויש שמקבלים היום אם לדוןאי הילדים, עבור לאומי מביטוחמאחר אביו, שולחן על סמוך חשיביפשוט ונראה בעבורו. לאביו שמשלמיםשאם אביו על בפועל סומך והוא דהואילפחות לו שנותנים או מהביטוח ליתן יפסיקואביו ימשיך להחזיק, לו שעולה ממהנחשב לכן הנצרך כפי לו ויוסיף להחזיקוקיצבה שאמנם נראה ועוד שלחנו. על סמוךמ"מ ילדים, עם למשפחות רק משולמת זולהורים הכסף את נותנים ילדים שיש כיוןשולחן על סמוך חשיב וממילא לילדים ולאכל על עונה זה סכום שאין ובמיוחד אביו,והיכא מדיליה. להוסיף האב וצריך הצרכיםשם השו"ע פסק בזה בתאונה, ביתו דנפגעהצער אבל האב, של והשבת דהנזק בס"ו

לבת. שייך ובושת ריפוי

לדינא: העולהãé÷ôéã äàøðéô ìò ÷ðáá óñëä úà

íéëééù äãîöääå ïø÷äå à÷ñéò øúéä

.åîöòì áàä ç÷é íéçååøä úàå ïáì

קיח סימןהזה בזמן בושת תשלומי חיוב

íéáøäשאלה: åéìòôîî ãçàá øåéñ êøò ,íéìòôî äîë ìòá ïáåàøúà øéëä àìå ìòôî åúåàá ø÷éá àìù íéðù äîë øçàì

נועםאמרי בחבירו חובל הלכות שכח

íå÷îá íéçëåðä ãçà éë úåàøì çëåð øåéñä úòùá ,åá íéãáåòä íéìòåôäççåùì äáøî àåäå éåàøë ãáåò åððéà ïåòîù åîùå äãåáòä úòùáéãëå ,ìòôîä éôìë åúáåç úà àìîî åðéàå äãåáòä úåòùá ïåôìèáäùòî úåùòì åéìò éë ïáåàø èéìçä íå÷îì äãåáòä øñåî úà øéæçäìñðëð êë íåùîå ,ìòôîä ìäðîë åéúåùéøã íäî íéìòåôä ìë úà ãîìéùäæ íåëñ ç÷ì ,ìòôîá ìòåô ìù úéùãåçä úøåëùî éäî øøéáå ãøùîìõåçî åøøâå ÷æåçá åãâáá åñôú äæì óñåðáå øøåñä ìòåôä ìù åãéá ïúðåàåä òâøä äæá éë åøîåàá ìåãâ ïåéæáå úåîø úå÷òö éãë êåú ìòôîìäùòî øçàì ãéî .ìòôîá ãåáòì øúåé àåáì åì ïéàå äãåáòä ïî øèåôîéëå ììë ìòôîä éìòåô ïéá äðîð åððéà íãà åúåà éë ïáåàøì øøáúä äæäãåáòä ïôåà úà úåàøì éãë ìòôîá øåéñ êåøòì àáù øæ íãà àåäéîã ïáåàøî ïåòîù òáåú äúò .åôëá ìåò àì ìò åùééáù àöîðå ,íå÷îáóñëá ÷éæçäì åì øúåî íàä ,íéìòåôä ìë éðéòì åùééáù øåáò úùåáïúéðù óñëä úà øéæçäì áééçù åà úùåá éîã øåúá ìòôîä ìòáî ìáé÷ù

.úåòèá åì

מותרתשובה: אם לדון יש תחילההפועל את לבייש לבעה"בשהתחייב כפי כראוי עובד לא והוא במידהבגמרא גרסינן והנה לעבודה, קבלתו בשעתימיו לו שכלו לנרצע מנין ע"א כ"ח ב"קחבורה בו ועשה לצאת בו מסרהב ורבולא לשוב כופר תקחו לא ת"ל פטור שהואמסרהב שם: ופרש"י לשב. כופר תקחומזה הוכיחו שם ובגמרא מפציר. פירושבמקום אף לנפשיה דינא איניש דעבידולמאן הזיקו, אם מדפטור פסידא דליכאבמקום לנפשיה דינא איניש עביד לא דאמרדאיירי שם הגמרא אוקי פסידא דליכאשאף קמן הרי פסידא. דאיכא גנב בעבדאחר ורק מקודם בו להפציר צריך גנב בעבדפטור. בו חבל אם יצא ולא בו שהפציר

ימיו)בתוס'ויעויי"ש שכלו לנרצע מנין (ד"הנקט דמילתא דאורחא שפירשולפי בו לסרב רגילות שאז ימיו לו שכלוומבואר בו. להשתעבד יכול שאינולצאת זמנו שהגיע קודם דאף מדבריהם

שם ובמרדכי להוציאו. ל"ה)יכול הביא(אותמשרתו דהו"ה דמשמע וכתב התוס' פירושוכל מגניבה, חושש אם הזמן קודם ואפילושהוא קול עליו שיצא דעלמא אדם שכןלעבד, פועל דימה דהמרדכי קמן הרי גנב.עמו לדבר רק לו מותר דלכתחילה ומשמע

ולביישו. בו לחבול ולא

הטורויש מדברי לזה ראיה עוד להביאבכל וז"ל: שכתב ח' אות תכ"א בסימןבה' חייב בכונה בחבירו שחובל מקוםשלא לרשותו חבירו נכנס אפילו דברים

נועםאמרי קיח שכטסימן

דיש דנהי חייב, והוציאו בו וחבל ברשותבו. לחבול רשות לו אין להוציאו רשות לולו יש לצאת רוצה ואינו בו מסרב אם אבלובב"י ע"כ. ולהוציאו, לחבול אפילו רשותבו לחבול רשות דאין הדין דמקור כתב שםהתם דאיתא ע"א מ"ח ב"ק מהגמרא הואלך לית לאזוקי לאפוקי רשות לך דאית נהימסרב הוא דאם הטור שכתב ומה רשותא.ולהוציאו בו לחבול רשות לו יש לצאתלנרצע מנין ע"א כ"ח דף ב"ק מגמ' נלמדבו וחבל לצאת בו מסרב ורבו ימיו שכלווכו', ת"ל פטור שהוא חבורה בו ועשההיינו גנבא בעבדא בגמרא לה דאוקי ואע"גלנפשיה דינא איניש עביד דלא דמ"ד אליבאכמ"ד דקיי"ל וכיון פסידא, דליכא במקוםבכל איירי א"כ לנפשיה דינא איניש עבידשנכנס אדם דכל קמן הרי יעויי"ש. גוונא,רק אלא בו לחבול היתר אין רשות ללאדאסור דהו"ה פשוט ולפי"ז להוציאו, מותראחד הוא בושת דהרי פנים בבושת להוציאוד', דף בב"ק כמבואר נזיקין אבות מכ"דרשות לך לית דאמרינן הא בכלל וזהתכ"א סימן בשו"ע נפסק זה ודין לאזוקא.רשות ללא לביתו נכנס דאפילו ו' סעיףיש לצאת רצה לא אם ורק בו, לחבול אסורלהוציאו, כדי בו לחבול אפילו רשות לובביתו משרת לו יש דאם פסק שם וברמ"אזמן קודם להוציאו יכול לו שיגנוב וחוששיכול יוצא ואינו בו מסרב ואם השכירותהנזכר. במרדכי ומקורו שיצא, עד להכותו

דהיהומכל דידן לנידון ללמוד יש הנ"לשמעוןאס את להוציא לראובן ור

דעתו שלפי אפילו בושת לו שיגרם באופן

יש ועתה שלו. במפעל פועל שהוא חשבלמאי בושת בתשלום ראובן חייב האם לדוןדאינו א' סעיף תכ"א סימן בשו"ע דקיי"ללביישו שיתכוון עד הבושת על חייבשם וברמ"א פטור, שבייש הישן ולפיכךחבירו על שקובל מי וכן וז"ל: הוסיףשלא אע"פ בזה וכיוצא לו גנב או שמסרוכיון לא שהרי פטור מ"מ עליו לברר יכולכיון שלא פירש שם ובסמ"ע עכ"ל. לביישו,טוען ועפי"ז נזקו. ממנו לגבות אלא לביישואלא לביישו היתה לא כוונתו שכל ראובןלפי וייראו, הפועלים שאר יראו למען

במפעל. אצלו כפועל שחשבו טעותו

דהואילאמנם שמעון עם דהדין נראהאסור ממש פועל שגם וביארנושכוונתו מה א"כ לבייש או לבזות לבעה"בנתכוין כלא בהכי נחשב לא המפעל לתועלתתועלתו, לצורך לביישו כיון שהרי לביישוולא בושת. בתשלום הוא חייב וממילאאיירי דהתם הנזכרים הרמ"א לדברי דמיארק הוא גנב אם לברר אחרת דרך לו שאיןמתכוין כלא נחשב ולכן לב"ד שיפנה ע"יוכדפירש נזקו, ממנו לגבות אלא לביישבעלמא דבאמירה בנידו"ד אבל שם, הסמ"עללא מהמפעל להוציאו ראובן יכול היהוחייב לביישו כמתכוין נחשב ועלבון, בושת

בושת. לו

שםאך דקיי"ל מה לפי לדון יש עדייןהקטן את לבייש בנתכוין ב' בסעיףבושת דמי לגדול שמשלם הגדול את וביישהגדול, את לבייש נתכוין לא שהרי קטן, שלהוא ששמעון חשב שראובן בנידו"ד א"כ

נועםאמרי בחבירו חובל הלכות של

חשוב אדם שהוא ידע ולא במפעלו פועלבושת לחייבו יש דלמא במפעל לבקר הבאאמנם חשוב. אדם של בושת ולא כפועל רקאדם בני בשני איירי דהתם לחדש נראהאת ובייש הקטן את לבייש שנתכוין ובזההתכוין כלא הוא נחשב הגדול כלפי הגדולאת לבייש שהתכוין וכיון כלל, לביישושל בושתו דמי לגדול שישלם אמרינן הקטןשחשבו אדם שמבייש היכא אבל קטן,חשוב אדם שהוא לו ונודע פשוט לאדםדמי וישלם זה אדם לבייש כנתכוין חשיב

האמת. כפי בושתת"כויש בסימן דהנה לכך ראיה להביא

כשם וז"ל: השו"ע כתב כ"ח סעיףכיצד לנזקין אומדין כך למיתה שאומדיןכדי בו שאין קטן בצרור חבירו שהכה הריבבושת הוא חייב אבל פטור זה הרי להזיק

שם ובסמ"ע עכ"ל. ל"ד)בלבד, פירש(ס"קגם שהוזק גרם מזלו דאמרינן מטעם דפטורחייב ובבושת להזיק, כדי בו שאין מדברחבלה נעשתה קטן שמאבן דאפילו פירששאר על שפטור אף בה ונתבייש גדולהויעויין חייב, הבושת על מ"מ דבריםלהקשות יש ולכאורה ביאור. ביתר בפרישהשיהיה ידע לא קטן צרור עליו כשזרק שהריפטור הוא זה מטעם שהרי גדולה חבלה בובושת דמי ישלם מדוע וא"כ נזק, מחיובלבייש בנתכוין דלעיל מההיא ומ"ש גדולה,מדמי דפטור הגדול את ובייש הקטן אתהקשה וכן קטנה, בושת דמי יתן וה"נ גדול,ונראה י"ז. הערה פ"א חושן פתחי בספרבין לחלק דיש שכתבנו כמו הוא דהחילוקאנשים דבשני אחד, לאיש אנשים שני

כלל התכוין לא הגדול דלאיש אמרינןדמי לשלם ליה מחייבינן ומ"מ לביישו,הוא לכך פנים כל על שהרי קטן של בושתואבן או קיסם בזרק משא"כ התכוין, כןקטנה בושת לו שיהיה וחשב אדם על קטנהנחשב בזה גדולה, בושת לו היתה ולבסוףלאיש כוונתו שהרי לכך התכוין כאילו הואומכאן באמת, שהתבייש מה כפי ומשלם זהשהוא בחושבו אדם בייש דאם לחדש נראהשהוא והתברר נודע ולבסוף פשוט אדםכפי ולא האמת כפי בושת ישלם חשוב אדםאיש לבייש נתכוין שהרי חשב שהוא מהבייש וראובן הואיל בנידו"ד הו"ה וא"כ זה.לפועל שחשבו אכפ"ל לא חשוב, אדםכמתכוין וחשיב פשוט ולאדם במפעלואותו של בושת דמי לשלם וחייב לבייש

בפועל. שבייש אדם

סימןוהנה המשפט אולם בספר יעוייןהסמ"ע דברי שהביא סכ"ח תכ"אחבלה שיעור כפי בבושת דחייב הנ"לדחשיב מנזק פטור דאם והקשה גדולה,פטור שהרי טפי דקיל מבושת כ"ש כאונסופירש הסמ"ע על חלק ולכן מתכוין, בלאקטנה חבלה של הבושת דמי על רק דחייבמ"מ אך בצ"ע. שם ונשאר נתכוין, שלזהאמר מצי בכסף מוחזק שהפועל דידן בנידוןמאי שבקינן דלא ועוד, כהסמ"ע. לי קיםכמאן ועבדינן לסמ"ע ליה דפשיטאלא שהרי המשפט לאולם ליה דמספקא

מילתא. האי ליה ברירא

שמעוןועתה יכול אם לדון לנו נותרמראובן שקיבל זה כסף להחזיק

נועםאמרי קיט שלאסימן

ד דנים לא הזה בזמן שהרי בושתו, יניכדמילקנס ולא לממון בושת דנחשב דאף בושת,דנים אין כיס חיסרון בו ואין הואיל מ"מפ"ד דף החובל בפרק וכמבואר בזה"ז אותווז"ל: א' סעיף א' סימן בשו"ע ונפסק ע"ב,כתוקע חכמים שקנסו הקנסות כל וכן

ומבעיתו)לחבירו באזנו בקול שתוקע (פירושחבירו את הלחי)וכסוטר על בידו מכה (פירוש

בארץ הסמוכין מומחין אלא אותו דנים איןשחבל דאדם נפסק בס"ב ושם ישראל,סמוכים שאינם דיינים מגבים אין בחבירושבת אבל וכופר, ובושת פגם צער נזק בא"ישאף שי"א הביא וברמ"א מגבין. וריפויראיתי ולא וכתב דנין, אין ושבת ריפוילפייס החובל כופין רק בזה לדקדק נוהגיןאמנם להם. הנראה כפי ולקונסו הנחבלשאע"פ שפסק בס"ה שם בשו"ע יעוייןמנדין מ"מ הזה, בזמן קנסות מגבין שאיןהראוי שיעור דינו לבעל שיפייס עד אותו

תפס אם וכן שם כתב ועוד לו, ומתירין לואין ליטול לו שראוי מה שיעור הניזקדאין דנהי מבואר הרי עכ"ל. מידו מוציאיןלא תפס אם מ"מ הזה בזמן בושת דניםדהואיל לנידו"ד ומינה מיניה. מפקינןאין מראובן, שקיבל בכסף תפוס ושמעוןכמה לשום צריך ורק לו להחזירו צריךיחזיק זה ואת תורה דין ע"פ לו חייב באמתדהא לראובן יחזיר השאר כל ואת לעצמו,פועל שהוא חשב שהרי בטעות נתינה הוי

שלו. במפעל העובד

לדינא: העולהóñëá ÷éæçäì ïåòîù ìåëéã äàøð

øéæçé øàùäå úùåáä øåòéùë ìáé÷ù

éîã íä äîë íåùì ã"éáì ùéå ,ïáåàøì

äæ íåëñå ,äæ íãàá äæ ïôåàá úùåáä

.åãéá ÷éæçäì ìåëé

קיט סימןבאדם ריפוי חיוב בגדר

é"òåשאלה: ,÷æðä øåáò íìùì áééçù ïôåàá äðååëá åøéáçá ìáç íãàúåøùôà úà ìáçðä øøéá ,ìáçðä ìù åéðéù åøáùð åúìáçéãë íééðéù úìúùä òöáì úåøôùà äðùé éë åì òãåðå åéðéù ìù éåôéøäíåöò íåëñá úîëúñî äæ éåôéø úåìò êà ,åúåîã÷ì áöîä úà øéæçäìïéãî äìúùää éîã ìë úà íìùéù ÷éæîä úà òáåúå ÷æéðä àáå .óñë ìù

.äæ êñ íìùì ìáåçä áééç íàä ,éåôéø

חייבתשובה: בחבירו דהחובל קיי"ל הנהחיוב ובכללם תשלומים חמשה

האם ריפוי חיוב בגדר לחקור ויש ריפוי,יתדרדר שלא הגוף את לרפאות הוא החיוב

נועםאמרי בחבירו חובל הלכות שלב

כל זה ובכלל בלבד הרפואה את ולזרז מצבוהמקום זיהום למנוע המניעה טיפוליאת להחזיר הוא החיוב דלמא או וכדומה.הרפואה שיד כמה עד לקדמותו המצבהשתלת של אפשרות יש שהיום וכיון מגעתשחייב יתכן שיניים, השתלת וכן איברים

זה. טיפול עלות בכל

זכוכיתאמנם אדם זרק דאם פשוט נראהזכוכיות חלקי וחדרו חבירו עללניתוח, זקוק הוא להוציאם וכדי ידו, לתוךדמי את לשלם ריפוי מדין דחייב פשוטנקי לקדמותו הגוף את ולהחזיר הניתוחהיכא אלא אינם דברינו וכל מזכוכיות,שבזה בגופו חדשים דברים להתקין שצריךלמנוע רק הוא ריפוי שחיוב לומר ישאבל וכדומה, וכאב זיהום של הדרדרותריפוי בכלל לאו חדשים דברים להתקין

הוא.

חובלויעויין מהלכות ב' פרק ברמב"םהא וז"ל: שכתב ה' הלכה ומזיקחוזר שאינו אבר חבירו המחסר שכל למדתשינו הפיל אפילו דברים החמשה בכל חייבשעה פיו יחלה שלא אפשר שאי בכל, חייבבשר רפואה לו אין שהשן אע"פ אחת

להדיא הרי עכ"ל. רפואה, צריך השיניםלו לשלם רפואה מדין חייב לא שהרמב"םהיו לא שבזמנם לומר ואין תותבת. שןבשר ריפוי רק משלם ולכן תותבות שינייםשיניים השתלות שיש ובזמנינו השינייםשבת במסכת במשנה מפורש שהרי חייב,והובא תותבת שן בזמנם שהיה ע"ב ס"ד דףוז"ל: ז' הלכה משבת י"ט בפרק ברמב"םשנפל שן במקום בפיה שמנחת בשן ולא

יעויי"ש. עכ"ל,

צביושוב הר דבספר לטורהראוני (בחידושיוזהחו"מ) דאין והסיק זו חקירה חקר

שמים וא"כ נזק, בכלל אלא ריפוי בכללשן עם עבד ששוה כמה בין הדמים הפרשפחות עולה ודאי שזה שן, בלי לעבדהאור מדברי כן והוכיח שיניים, מהשתלת

יעויי"ש. זרוע,

לדינא: העולהúåàôøúäì óåâì øåæòì àåä éåôéø áåéç

áåéç ïéà ìáà ,åáöî øãøãúé àìùå

úåîã÷ì åøéæçäìéåä åëøòá ãøéù äîå ,å

÷æð éáåéç ïéðã ïéàù åðéðîæáå ,÷æð ììëá

'á ïîéñá ò"åùä úòãì åìéôà øåèô

.åðéðîæá íéðã éåôéøã

נועםאמרי קכ שלגסימן

נפש שמירת הלכות

קכ סימןלשוא שהוזמן אמבולנס עבור תשלום

õøàäשאלה: ìò òåøùä íãàá ïéçáä òúôìå ø"äøá åëøãá êìä ïáåàøäîäîúä àì .ùôð çå÷éôá êåøë øáãä éë åì äàøð äéäù ïôåàáà"ãî úååö åàáùë ,íå÷îì ñðìåáîà ÷éòæäå à"ãîì ãéî øù÷úäå ïáåàøåìéâ ïôåñáù úå÷éãá øôñî åì åòöéá íùå íéìåçä úéáì äìåçä úà åðéôøîâá .åúåøëù úîçî íãøðù øåëéù äéä ÷øå ïéèåìçì àéøá íãà àåä éëéåðéôä øåáò íìùì íéìåçä úéáî øáåù ìôåèîä ìáé÷ ìåôéèäúà àåä íìùéù ïáåàø úà ìôåèîä òáåú äúò .åîìùì õìàðå ñðìåáîàáàåä øùàá ñðìåáîàä úåøéùá êøåö íåù åì äéä àìù íåùî éåðéôä éîã

.àåùì äéä éåðéôäå àéøá íãà

ע"אתשובה: ע"ג בסנהדרין בגמרא גרסינןשהוא חבירו את לרואה מניןבאין ליסטין או גוררתו חיה או בנהר טובעתעמוד לא ת"ל להצילו, חייב שהוא עליובסימן בשו"ע זה דין ונפסק רעך. דם עלשחייב השו"ע שם והוסיף ס"א. תכ"ולהצילו. אחרים שישכור או בעצמו להצילוהטור מדברי הביא בסק"א שם ובסמ"עלהחזיר החולה דחייב הרא"ש שו"ת בשםהרופא. את ששכר לאותו הרפואה הוצאותזה. דין השמיט מדוע השו"ע על ותמהכתבו דכבר כתב בסק"א שם והש"ךדהפודה סי"ב רנ"ב סימן ביו"ד הראמ"אלו יש אם לו לשלם חייב השביה מן חבירוארי, כמבריח דחשיב אמרינן ולא לשלם,

ב"ק במרדכי נ"ח)ומקורו .(סימן

עליוועוד טענה לו יש אם דאף שם פסקמיד ישלם קודם לתובעו ורוצהשמציל אדם לך אין דאל"כ יתבענו ואח"כ

וויל מהר"י בשו"ת ומקורו חבירו. (סימןאתדדמיקמ"ט) וכתב דבריו הביא שם ובב"י .

דרודף ע"א ע"ב בסנהדרין בגמרא למבואראת ושיבר חבירו את להציל רודף שהיהפטור אדם כל של ובין נרדף של בין הכליםוכן חבירו, את המציל אדם לך אין דאל"כ

הרא"ש בשו"ת ב')הוא סימן פ"ה וז"ל:(כללאם החולה, על שהוציא בהוצאות ששאלתשלא אחרי היתומים מנכסי לפרעם לך ישלי נראה ההוצאות, אלו שיעשו החולה ציוהצוה שלא בשביל יפסידו, לא טעמא דמהאיידוע מנהג כי ההוצאות. אלו לו שיעשולסייע יכול ואינו למשכב נופל כשאדם

נועםאמרי נפש שמירת הלכות שלד

לו להמציא משתדלים שהקרובים עצמו,היה שלעתים שכתבת, חולה וכ"ש רפואה,הקרובים שהוצרכו שוטה, ולעתים חליםדעלמא איניש ואפילו בענינו. להשתדלבלא לחולה, רפואה להמציא משתדל שהיהנפש דפקוח יפסיד, שלא נראה החולה, צוויעכ"ל. משובח, זה הרי הזריז וכל הוא,

שראהוולכאורה דידן בנידון הדין הואספק בזה ויש הארץ על מוטלמשובח, זה הרי הזריז כל נפש, פיקוחדהתם לדחות, יש אכן השיכור, וישלםועשו חולה היה אכן שבסוף מיירי הרא"שהרמ"א של דינו לגבי הוא וכן רפואות, לוהכא אבל שבוי, שהצילו דמיירי הנ"ל ביו"דנזקק ולא לחלוטין בריא היה הוא שלמעשההאמבולנס את המזמין זה שמא לרפואות,הרא"ש. מדברי לזה ראיה ואין לשלם, חייב

אחדאולם כל של רצון וזה דהואיל הנראההארץ על מוטל אותו שכשרואיםבשבילו שיזמינו נפש, פיקוח ספק וישבפיקוח סיכון שיקחו רצונו ואין אמבולנס,לשלם. השיכור דחייב נראה זה ולפי נפש,

טעןוהרה"ג שליט"א כהן משה רבידאם היכא דכל פטור, דבאמתשיזמינו רוצה היה אותו שואלים היינודידן בנידון אבל חייב, אז אמבולנס, עבורושהוא אומר היה אותו שואלים היינו אםגרמא ידע לא שראובן ומה צריך, ולא בריא

דעבד. הוא בעלמאנשאלולי אם גופא זה באופן דגם נראה

חולה הוא אם ספק לנו שכשיש אדם,

האם שיכור, סתם שהוא או ימות, וספקודאי אמבולנס, לו שנזמין מספק רוצהשזה דמוכח אומדנא כמו והוי שירצה,ליה הוי והדר זה, עבור לשלם וצריך רצונו,הראוני ושוב ודו"ק. ליטע, העשויה כשדה

אליעזר ציץ כ"ט)דבשו"ת פרק כ"ד סימן (ח"יצבי תפארת שו"ת בשם ל"ב)הביא (סימן

שהיה באחד שנשאל תשובה הדרכי לבעלאחד בכפר ר"ל מסוכן חולה בן לושתביא עגלה לו שכר אחד ואדם ביוהכ"פ,הרופא הצליח ולא סמוך, מכפר הרופא אתחייב שאינו האב וטען בתרופותיו, לרפאותוהוא לא שהרי הרופא הוצאות את לשלםלא הרופא וגם העגלה ואת הרופא את שכרהאב דחייב שם ופסק לבנו. מאומה הועיללו הועיל ולא ר"ל בנו שמת הגם לשלםהמבואר לדין זאת ודימה כלום. הרופאאין הציל ולא להציל בירד ס"ד רס"ד בסימןעם בהתנה ודוקא לו, הראוי שכרו אלא לוולא הואיל התנה לא אם אבל הבעלים,פטור. הצילו לא שהרי מעבודתו נהנהכתבו בסק"ד ובש"ך י"ב בס"ק שם ובסמ"עלא אפילו כאן, נמצאים אינם הבעלים דאם

התנו. כאילו הוי עמו התנהוא"אולפי"ז שוכב שהחולה דידן בנידון

הבעלים כאין חשיב עמו, לדברשכרו מקבל להציל ירד ואם כאן נמצאיםבציץ ועיין בפועל. הציל שלא אפילודרק וס"ל עליו, לחלוק שכתב שם אליעזראבל לו, לשלם חייב במעשיו שהועיל היכאלו, מלשלם פטור במעשיו הועיל דלא היכאמהרשד"ם שו"ת דברי על ידו וסמך עיי"ש.

ר"ד) סימן חברם(חיו"ד בן בהצילו דפסק

נועםאמרי קכ שלהסימן

שאין הצליחו ולא כספים והוציאו משמדלהציל בירד דאמנם להם, לשלם חייב האבשכרו לו נותן עמו התנה אם הציל ולאטרחו מכדי יותר דאף מנלן מ"מ לו, הראוילא בסוף הרי אחרים דשכר היכא לו ישלםדהכא וק"ו טרחו, שכר אלא לו ואין הציללא משום להציל תורה דין ע"פ חייבחובו מפני זאת ועושה רעך, דם על תעמודדידן בנידון כ"ש ולדבריו עיי"ש. לבוראו,ורק ההוצאות את השיכור לשלם צריך איןבין פלוגתא בזה דיש ונמצא ישלם. המזמין

והממע"ה. הפוסקיםבווהיכא שנראה במקום בפורים שנפל

דאין נראה בזה שיכורים, שישבכלל לא שהוא מפני השיכור, את לחייבאמבולנס, להזמין להם היה ולא הספקולשלם. באחריות לישא צריך והמזמין

מזמיןועוד את לפטור נוסף טעם נראהחולי, חשש דהיה היכא האמבולנסאבידה במשיב חז"ל לתקנת לדמותו דישדאם השבים, תקנת משום משבועה דפטורנחייב אם נמי הכא אבידה, ישיבו לא כן לאיזמין לא האמבולנס, את המזמין ראובן אתנפש, פיקוח חשש ויש יותר, אמבולנסרודף גבי רנ"ב סימן ביו"ד הב"י וכמש"כפטור כלים ושיבר חבירו להציל רודף שהיהושם חבירו, את המציל אדם לך אין דאל"כהנרדף, את הציל לא בסוף אם אפילו מיירי

עיי"ש.

לדינא: העולהíåìùúî ïáåàø úà øåèôì ùéã äàøð

.íéìåçä úéáá åì åùòðù úå÷éãáä øåáò