{ @Cשמורות לפרופ' רחל אליאור, החוג למחשבת ישראל, האוניברסיטה העברית בירושלים,( כל הזכויות

"כי ירושלים היא מחנה הקדש והיא המקום שבחר בו מכל שבטי ישראל

1" כי ירושלים היא ראש מחנות ישראל

עיר הקדש במסורות עתיקות בין היסטוריה לחזון

רחל אליאור

יש שם עמוד אחד של ענן ונוגה המעורב זה בזה ועשן סביביולגן עדן'וכשבאה ]הנשמה[

]...[ וגן עדן זה מאיר באור של מעלה ]...[ירושלים של מטה ועמוד נעוץ מלמטה למעלה לשער

2 ומיכאל השר הגדול שהוא כהן לאל עליון מקריב הנשמה זו לקרבן'.

עוזבי חומותיה, ובלב יושביה עיר שעוררה המיה בלב היא עיר הקודש ירושלים ועוררה ברוחם של אלה מבניה שהוגלו ממנה, חלמו עליה והתגעגעו אליה, כתיבה רבת השראה בשירה ובפרוזה לאורך אלפי שנים, שצרפה מציאות לדמיון, הלכה לאגדה וחלום לכיסופים. ירושלים היא עיר עתיקת ימים שקיומה מתועד ברציפות במשך שלושת אלפים שנה, מימי דוד, על פי המסורת המקראית, ולמעלה מזה על פי המסורת הכוהנית, הקושרת את ירושלים בימי אבות העולם ואבות האומה, מימי חנוך, נח ומלכיצדק, אברהם ויצחק. ירושלם, היא שלם, היא ירושלים, הייתה מאזבברית שכורכות מופלאות, כתובות ולמסורות מקודשים לסיפורים נושא ומעולם נצחית ממד אלוהי ומלאכי, וממד ארצי וכוהני, מכיוונים בלתי צפויים. ירושלים נזכרת

ושונים, אך למרבה821 רבים וציון, בהקשרים ירושלם פעמים במקרא בשמות הפלא איננה נזכרת אף לא פעם אחת בחומש. העיר נזכרת לראשונה בקיצור נמרץ בספרי יהושע ושופטים כמקום מושבו של העם היבוסי, והיא נזכרת כעירו של דוד המלך, אשר מלך בה שלושים ושלוש שנה )שמואל ב ה ה(, אחרי שלכד את

היא עיר דוד' )שם, ה ז; ט( והביא אליה את 'ארון ברית אדני'. באחריתמצודת ציון ' גורןימיו, בעקבות מפקד העם של המלך, ומגפת הדבר שנגרמה בעטיו, הקים ב

-58-60Miqsat Ma'ase haחלק ב' ,4Q394, Frag. 8 iv: 10; מקצת מעשה התורהמגילת 1

Torah.: Qumran; Cave 4.V. Discoveries in the Judaean Desert (DJD, X), (eds), E. Qimron

and J. Strugnell, Oxford: Clarendon 1994, 12, 19 להלן סדרה זו תוצג בקיצור . DJD. לסדרה ארבעים כרכים ומספר הכרך מצוין בספרות רומיות. להקשרו של הביטוי מחנה

דברים, כג, ט"ו. הקודש, השוו;. ]פרנקפורט תס"ה[, ווילנה תרפ"ז, פרק טז, דף לב ע"בקב הישרצבי הירש קאידנובר, 2

, על פי דבר ה' בפי גד הנביא, במקום בו נגף המלאך המשחיתמזבחהיבוסי ארונה " )שם, טז(. המזבח הוקם במקום בוירושלםאת ישראל "וישלח ידו המלאך על

היבוסי )שמואל ב, כד,גורן ארונהנראה לדוד המלאך המשחית, הוא מלאך ה' במן הספרים החיצונים, הואספר חנוך השני, על פי מסורת גורן ארונהטז-כה(.

.נלקח לשמים ובו בנו מתושלח הקים מזבח )שם, טז(חנוך בן ירד מקום ממנו צופי זכה להיות ראשון )בראשית ה, כא-כד( אשר ירד בן ,חזון המרכבהחנוך

מרכבת הכרוביםהקשורה לתשתית האלוהית של המקום המקודש שבו שכנה , ראה בחזונו: "בית גדול והוא בנוי אבני בדולח...שכיפתו הייתה כעין שבילבמקדש

" )ספר חנוך א, יד, יא (. עוד זכה חנוךכרובי אשהכוכבים והמאורות וביניהם היו לוח השבתותלהיות ראשון הלומדים לקרוא, לכתוב, להעיד ולחשב את מחזורי

, בכוחו של ידע שמימי שרכש מן המלאכים )ספר היובלים ד, יז-יח(. חנוך,השמשייהודה: 'חנוך בחרתהעליו נאמר בסדר עבודה עתיק שנמצא בין מגילות מדבר

נלקח3,מבני אדם ות]קחהו לכה להתהלך לפניכה[ לעד ]לשרת בהיכלכ[ה' לשמים בראשון בחודש הראשון, ב-א' בניסן, ביום הפותח את השנה על פי הלוח

מקום" – "ויתאספו כאלפים איש ויבואו אל מקום ארונההמקראי )שמות יב, ב(, מ" אשר שם היה חנוך ובניו" )חנוך ב טז, ב(, "וילקח אל השמים בחדש ניסןארונה

היה המקום שבו מתושלח בן חנוך מייסדמקום ארונהבאחד לחודש" )שם, יט ב(. ויבנו מזבחהכהונה, הקים וכל בני חנוך ואחיו 'וימהר מתושלח מזבח במקום:

אשר שם נלקח חנוך' )שם, כ, א(. זה הוא אף המקום שבו כיהן "מלכי-צדקארונהלאמור בבמקום ארונהכהן ומלך אשר שם נברא אדם ושם יהיהטבור הארץ

מה(. כג, )שם, קברו' כן הזמןאחרי גבולות נחצים שבו מקודש, המקום , כשבני אנוש כגון חנוך ומלכיצדק, נלקחים לשמים, וישויותוהמקום, החיים והמוות

אלוהיות מתגלות לעין אדם, מקום הקשור בזיכרונות עתיקים של קהילות שונות, על התגלות, 'ירושלים מחנה הקודש' ועל 'הר ציון טבור הארץ'המספרות על

,בסלע ציון ובמצודת ציון, ועל מסורות הקשורות מלאך בגורן ארונה ובהר ציון קשור קשר הדוק למקום בו מוכרעים החיים והמוות בידי האל ומלאכיו, ולמקום

, אשר בו נמצאים כרובים'הר קודשי' ו'העיר אשר בחרתי'קדוש הנודע בשם והרחקה קדושה של חמורים גבולות המחייב מקום ומלאכים, כוהנים ומרכבה,

3 M. Kister, ‘5Q13 and the Avodah: A Historical Survey and its Significance’, Dead Sea .Discoveries 8, 2 (2001), p ה' מכל האנשים על הארץ ויעמידך סופר; בחרוהשוו: 'כי בך

137

לבריותיו הנראות ושאינן נראות' )חנוך ב, טז, ו(. לנוסח סדר העבודה ממנו לקוח הפסוק , ג,מגילות מדבר יהודה, החיבורים העברייםהמובא בטקסט , ראו: א' קימרון )מהדיר(,

. 238ירושלים תשע"ה, עמ'

חמורה מכל טומאה, שכן בו שוכן האל ובו נכרתת ברית עולם. מקום זה, המתואר , נזכר במסורות כוהניות שונות לאורך האלףכ'ירושלים היא ראש מחנות ישראל'

במייסדי הכהונה, חנוך בן ירד, מתושלח, נחהראשון לפני הספירה, הנקשרות עליון לאל כהן ניר בן ומלכיצדק נח, בן שם למך, המזבחותבן מסורת . ובירושלים ממשיכה ציון והקרבנות, הקשורה בהר באברהם בן תרח,הבריתות

ובצדוק בן אחיטוב הכהן ישי . שמות עתיקים אלהבלוי בן יעקב, בדוד בן מעידנים קדומים ומתקופת האבות ומראשית תקופת המלוכה, ישובו ויוזכרו במסורות כוהניות שונות על ירושלים לאורך כל האלף הראשון לפני הספירה. אזכור נוסף של העיר, המעיד על זיקה חורגת מגבולות הזמן והמקום, וקשורה בנקודת הכרעה בין ברית לבין חורבן ובין חיי עולם לבין כיליון, נמצא בפרק יא של ספר מלכים א, שם נודעת נבואת חורבן לשלמה בן דוד ובניו, מפי הנביא אחיה השילוני, תוך כדי ציון

כעיר אשר בה בחר אלוהים לשים אתייחודה של ירושלים, הנזכרת שלוש פעמים "והשבט האחד יהיה שמו לעדי עד, וכעיר הקשורה לדוד בן ישי ולשבט יהודה:

י, ולמען ירושלם אשר וד עבד "והשבט האחד )מלכים א, יא, יג(. "בחרתילו למען די דוד ולמען ירושלם, העיר אשר " בה, מכל שבטי ישראלבחרתייהיה-לו למען עבד

י כל-הימים)מלכים א, יא, לב(. " ולבנו, אתן שבט-אחד למען היות-ניר לדויד עבד)שם, יא, לו(. שם"שמי לי, לשום חרתילפני בירושלם, העיר אשר ב

ירושלים בין ומודגשת הזיקה ו-ז, חוזרת ד כא בפסוקים ב בפרק בספר מלכים בית "לאלוהים ובין בית ה' לבית דוד ולעיר אשר האל בחר בה כדי לשכן את שמו:

וד...בירושלם אשים את-שמי, אשר אמר יהוה, יהוה בבית אשר אמר יהוה אל-דהזה בבית בנו, אשרואל-שלמה ישראל, בחרתי ובירושלם שבטי מכל אשים

 את-שמי לעולם".

והמתפללים, מייסדי בימי שלמה, המלכים המשוררים, החולמים דוד הן בימי הן , הסיפורים והפסוקיםברית נצחיתממלכת יהודה ובוני המקדש, עמהם נכרתה

וירושלים, את בחירת בית דוד ושבט יהודה - כעיר אשר בההמאדירים את ציון מקדשו ולבניין שמו למשכן בחר ובה ושלמה, לדוד אלוהים אלהנגלה ,

המדגישים את זיקתה הנצחית לבית דוד, בונה המזבח בגורן ארונה ומשורר תהילתולשלמה בנו, בונה המקדש שהעלה קרבנות על המזבח האל )שמואל ב, כד(, והתפלל לשומע תפילה במקדש לפני המזבח )מלכים א ח( - הם רקע לאסונות שנגזרו משמים על ירושלים ועל יושביה, ולנבואות חורבן על העם ועל ממלכת בית דוד. כל אלה נגזרו כעונש על העיר שמלכיה, צאצאי בית דוד, לא שמרו את הברית

ותושביה שלא הלכו בדרכי צדק, ולא נהגו על פי מצוותיו, המקודשת עם האל, וחטאו לאל והפרו את בריתו, הם שהביאו עליהם את חורבנה.

לעומת נבואות החורבן הרבות על ירושלים, בנבואת הנחמה הנודעת, בספר ישעיה, אותה כבש דוד )שמואל ב, ה,'מצודת ציון' על שם ציון,פרק נב, ירושלים מכונה

היא עיר דודז( ועל שם הכינוי הנרדף: 'מ ' )מלכים א, ח, א( ובזיקה לפסוקציון )ישעיה ח, יח( ובזיקה לפסוק קרוב בפרק כזבהר ציון''מעם ה' צבאות השוכן

בנבואה זו, בדברי הנביא ישעהו, בירושלים".בהר הקדשבספר ישעיה, שם נאמר ", ושם מתוארת שיבת ה' לעירו:עיר הקודשירושלים מכונה לראשונה

עזך, לבשי עורי בגדי תפארתך, ציוןעורי לבשי הקדש: התנערי ...ירושלם עיר מה-נאוו על-ההרים רגלי מבשר, משמיע שלום מבשר ...מעפר קומי שבי, ירושלם;

ו ירננו: כי עין, מלך אלהיך.ציוןטוב--משמיע ישועה; אמר ל קול צפיך נשאו קול, יחד. ציוןבעין יראו בשוב יהוה

נזכרת פעמים רבות בספר תהלים וכהר הקודש ציון כעיר הקודש קדושתה של המיוחס לדוד בן ישי, נעים זמירות ישראל )שמואל ב, פרקים כב-כג(. כך למשל

" )תהלים ב, ו(; "קולי אלציון הר קדשימשורר בעל תהלים: "ואני נסכתי מלכי על סלה" )שם, ג, ה(. הבחירה האלוהית בירושלים עירמהר קדשויהוה אקרא ויענני , כמקום בו בחר האל לשכן את שמובהר הקודש הוא הר ציוןהקודש, הקשורה

ובדוד בן ישי משורר תהלים, כובש מצודת ציון ובונה המזבח בגורןעד עולם, חוזה חזון )דברי הימים א, כד( ומייסד משמרות הכהונה )שמואל ב, כד(, ארונה

)דברי הימים א כח, יא-יט(, והבחירה בבית ה',המקדש ותבנית מרכבת הכרובים הקודשהוא ובהיכל המקדש, או הקדש לירושלים, עבודת תהילה בשירי

, עולה בבירור מלשון המקרא בכלובמסורות הקשורות לבית דוד ושבט יהודהחלקיו, מלבד בחומש.

, שכולן כתבי קודש שנכתבו במאות האחרונות שלפני חורבןמגילות מדבר יהודה בית שני, כוללות חיבורים לא נודעים, לצד שרידים מרוב ספרי המקרא בנוסחים

מתקנות המסורהשונים, בנוסח בחומש ירושלים של זה מפליא .העדר המגילות שנמצאו באחת עשרה מערות בצוקי קומראן לחופי ים המלח, באמצע המאה העשרים, כוללות מבחר גדול של חיבורים מקודשים בשירה ובפרוזה. חלקולכ"ד משמרות ולמקדש, למזבח לירושלים גדול מחיבורים אלה קשור במפורש

לחנוך בן ירד, מייסד הכהונה, ראשון יודעי קרוא וכתוב, שהביא אתהכהונה, פיו שרתו כ"ד משמרות הכהונה לוח השבתות השמשי משמים, הלוח על

מימי חנוךהוא חנוך שנלקח לשמים מ'מקום ארונה', מקום המזבח במקדש,

ומתושלח ומקום המזבח שבנה דוד בעיר דוד היא ציון, על פי ספר שמואל ב כד, שהושרה בעת שירת הקודשיח-כה. מגילות שונות קשורות לדוד בן ישי, מחבר

, ככתוב ב'מגילת תהלים' מקומראן, טור כ"ז, שרביםהעלאת הקרבנות במקדש ; וקשורות ל'כוהנים בנימגילת המזמורים' וב'ב'שירות עולת השבת'משיריו נמצאו

צדוק ואנשי בריתם' ששירתו בקודש בירושלים עיר הקודש ולמסורת הכהונה הגדולה 4מימי דוד ושלמה.

נוסח המקרא, הנודע כנוסח המסורה, נערך בידי חכמים בפרק הזמן שבין סוףלספירה, ועד לחורבן70המאה הראשונה לספירה, אחרי חורבן המקדש בשנת

לספירה. יתכן שעורכי נוסח המסורה העדיפו132ירושלים בימי אדריאנוס, בשנת שלא להזכיר את עיר הקודש החרבה, בחמשת ספרי המקרא הראשונים, או להזכיר את המקדש שנשרף ב'ירושלים ראש מחנות ישראל' ולהדגיש את גודל החורבן, עליוכי אם של העם, ההיסטורי סיפורו בראשית המדרשים, ובעלי ציון אבלי העידו לעומת בחומש. נזכרה לא אכן ירושלים לפניהם, שעמד שבנוסח יתכן בהחלט הנוסח שקבעו עורכי נוסח המסורה במאה השנייה לספירה, בשעה שהתמודדו עם

והכחדת כל סמלי הקדושה והנצחיות,חורבן עיר הקודשהניסיון הטראומטי של המלכות והריבונות היהודית, הרי שמחברי המגילות מן המאה השנייה לפני הספירה,

לפני175חילול המקדש בידי הכוהנים המתייוונים משנת התמודדו הן עם חוניו, שמונו בידי המלך אנטיוכוס אפיפאנס מבית סלווקוס, שהדיח את הספירה

הכהונה החשמונאית,, הן עם עליית השני, הכוהן הגדול האחרון מבית צדוק שמונתה אף היא בידי בית סלאוקוס, שהחליפה את כהונת בית צדוק והפכה את ירושלים לקריית חמס של 'בני חושך', לדעתם של מחברי המגילות, כמפורט בפשר חבקוק'. בשעה שכוהני בית צדוק המודחים התמודדו עם חילופי ההגמוניה בתקופה הסלאוקית ובתקופה החשמונאית, והתמודדו עם מאבקי הכוח, הסמכות והתוקף

יצרו תפישה חדשה לגמרי של ירושלים אידיאלית,החוקי שהיו כרוכים בהם, הם יחזקאל,על-זמנית ועל-גיאוגרפית, בהשפעת תיאורי המקדש של הנביא הכהן

חזונו את המסיימות בנבואות פרטים, בפרטי השלישי, הבית תבנית את שצייר כלראש ההר)פרקים מ-מח(: המדגישות את היקף קדושתו: "זאת תורת הבית על ותיאר בפירוט את יב(; חזון המרכבהגבולו סביב סביב קדש קדשים" )שם, מג

י(, בשעה שחרב בית ראשון ומרכבת הכרוביםבמקדש השמימי )שם פרקים א, כוהנינלקחה לבבל בידי המלך נבוכדנצר. הנביא הכהן הגולה, תיאר בפירוט את

, ירושלים ותלזיכרון ונשייה: סודן של מגילות מדבר יהודה על כל אלה ראו: ר' אליאור, 4א' קימרון, ראו: הנזכרים והקיבוץ המאוחד תשס"ט; על החיבורים ון-ליר מכון אביב:

העברייםמהדיר, החיבורים יהודה מדבר א-ב-ג,מגילות צבי: בן יד ירושלים , תש"ע-תשע"ה.

המשרתים במקדש העתידי )שם, מ, מו; מג, יט; מד, טו; מח, יא( ואתבית צדוק)מח, ישראל שבטי תריסר בשם הנקובים המקדש, עיר שערי תריסר חלוקת

לא-לד(.

יהודה מדבר ונחרצת,מגילות תקיפה עולם תפישת שונים מכיוונים משקפות ובניהפוסלת מכל וכל את ירושלים החשמונאית , שראשיה נקראו אנשי עוול

בלייעל, ופוסלת את המכהנים במקדש מימי יהונתן בן מתתיהו החשמונאי, משנתלפני הספירה, ועד לאחרון החשמונאים, המלך מתתיהו אנטיגונוס )152 לפני37

הספירה(.

צדוק לבית 'ירושליםהכוהנים ומגילת המקדש' 'מגילת התחברו שבחוגיהם , משמרות ו'מגילת המזמורים', 'מגילת השבת', עולת 'שירות מגילת החדשה', הכהונה', 'המגילה החיצונית לבראשית', 'צוואת לוי', 'ספר היובלים' ו'ספר חנוך', 'סדר העבודה', 'סרך הברכות', 'מגילת 'מקצת מעשה התורה', 'דברי המאורות'

'בני אור', 'גורל אור' 'שומרי הברית', ולמנהיגםו'פשר חבקוק', קראו לעצמם 'בני חושך', 'גורלקראו בשם לכוהני בית חשמונאי , ואילו קראו 'מורה הצדק'

.חושך', ואנשי עוול, ההולכים בשרירות ליבם, ולמנהיגם קראו 'הכוהן הרשע'

של האידיאלית צדוקירושלים בית הבחירהכוהני עיר את מציגה המודחים, כ'הר ציון טבור הארץ', כ'מחנה הקודש', כעירהאלוהית מימי ספר בראשית,

וכ'עיר המקדש' כ'בית קודש' ומאזהקודש, בכלל, ספר שמות מאז תקופת , שבו מדבר אלוהיםספר היובליםמעמד סיני, בפרט, כאמור בפרק הפתיחה של

ניםפמלאך הבגוף ראשון על הברית הנצחית בינו לבין עמו ומקדשו, ואחריו פונה בתוכם ושכנתי עמהםמקדשי"ובניתי את למשה על הר סיני ואומר לו בשם אלוהים:

מלאך הפניםוהייתי להם לאלוהים והם יהיו לי לעם באמת ובצדק... ויאמר אל יבנה עד אשר הבריאה מראשית עולמים:מקדשיכתוב למשה לעולמי בתוכם

בהרונראה ה' לעין כל וידעו כל כי אנכי ה' אלוהי ישראל ואב לכל בני יעקב ומלך מקדש ה'... עד אשר יברא קדשה וירושלים ציוןוהייתה לעולמי עולמים ציון

5." )ספר היובלים א, יז-כט(בהר ציון בירושלים

ראשון:מגילת המקדש ב בגוף האל בפי הנאמרים מאד דומים דברים מצויים "ורציתים והיו לי לעם ואנוכי אהיה להם לעולם ושכנתי אתמה לעולם ועד, ואקדשה

בכבודי אשר אשכין עליו את כבודי עד יום הברי]א[ה אשר אברא אנימקדשי את " )טור כט,בבית אל אשר כרתי עם יעקוב כברית להכינו לי כול הימים מקדשיאת

J..Vandrkam, Qumran Cave 4.VIII: Parabiblical Texts, Part עם הגהה על פי נוסח המגילות 51 (DJD XIII), Oxford: Clarendon Press 1994, pp. 11-12

. מחברי המגילות, הכוהנים המודחים המכונים בשם 'זרע אהרון קדש6(7-10שורות בחירתה הקדומה שלקדשים' ו'הכוהנים לבית צדוק ואנשי בריתם', הדגישו את

: בעודירושלים ואת צביונה המיסטי המקודש החוצה את גבולות הזמן והמקוםמתואר והמקדש במפורש, כלל נזכרת אינה ירושלים המסורה בנוסח שבחומש באופן כללי כשוכן ב"מקום אשר יבחר ה' אלוהיך בו", שם מצויים "הכוהנים הלויים" )דברים, יז, ח(, הרי שהמסורת הכוהנית של המגילות מדייקת בזיהוי הגיאוגרפי הפיסי

אלוהית: להבטחה המתייחס כאחד, בתוכםוהמטאפיסי מקדשי את "ובניתי )היובליםושכנתי עמהם והייתי להם לאלוהים והם יהיו לי לעם באמת ובצדק"

א, יז(. מסורת זו רואה את ירושלים כנבחרת מבריאת העולם ומשחר ההיסטוריה: שהתחבר בחוגים כוהניים במחצית המאה השנייה לפניספר היובלים כבר בראשית

הספירה, מצוינת הזיקה הכרונולוגית המשולשת בין בריאת העולם בראשית הזמןותשע לבריאה, כפסגתבהר סיני; מתן תורה לגן עדןבזיקה , ביובל הארבעים

ברגע מיסטי-אידיאלי, שבו בני עמוהר ציון ההתגלות האלוהית; ובניית המקדש על הנבחר של אלוהים מתוארים כמי ש: "בכל נפשם ילכו אחרי ואחרי כל מצוותי ועשו מצוותי והייתי להם לאב והם יהיו לי לבנים; ונקראו כולם בני אלוהים חיים" )היובלים,

"את כל הדברים אשר אודיעךהר סיניא, כד(. אלוהים מכתיב למלאך הפנים על בכל יבואו אשר ואחרית מראשית הזה בהר בתורהחלוקת הימיםהיום אשר

ובעדות ובשבועותיהם והיובלות עד עולם, עד אשר ארד ושכנתי בתוכם לעולם ועד.להכתיב למלאך הפניםויאמר אל מראשית הבריאה עד היום אשר משה יבנה

: ויראה ה' לעיני כל וידעו כל כי אנכי אלוהי ישראלמקדשי בתוכם לעולמי עולמים "ציון וירושלים קודש לעולמי עולמים והייתה ומלך בהר ציוןואב לכל בני יעקב

מלאך הפנים עושה את כל אשר צווה והסיפור מסתיים במשפט7)שם א, כד-כח(.ה' מקדש יברא אשר "עד נאמר: שבמרכזו מושלמת, מציאות המתאר ארוך

המקדש על הר ציון בירושלים" )היובלים א, כט(. דהיינו, בהר ציון בירושלים ,נתפש כמושג מטא-היסטורי שעלה במחשבה האלוהית כבר מבריאת העולם

כנושא החזון האלוהי של המציאות המושלמת, שעליו ותואר בפני מלאך הפנים הר סינילמסור למשה על ספר, בזיקה להר ציון ולירושלים. בפרק הפותח את

והר ציון ציוןבדבר אלוהים שלוש פעמים בקול דרמטי; המקדש, נזכר היובלים

מגילות מדבר יהודה, החיבורים, מהדורת א' קימרון בתוך: הנ"ל, מגילת המקדש 6.168, ירושלים: הוצאת יד בן צבי תש"ע, כרך א, עמ' העבריים

מגילות מהדורת א' קימרון, 4Q216המובאה לפי ספר היובלים מהמערה הרביעית 7 , ירושלים: הוצאת יד יצחק בן צבי תשע"ג, כרך ב, עמ'מדבר יהודה, החיבורים העבריים

225.

נזכרת פעמיים בפסוק הסיוםירושליםנזכרים שלוש פעמים כמקום מלכות האל; ושל הפרק בזיקה לקדש ומקדש באופן שאיננו משתמע לשתי פנים.

נזכרת דורות רבים לפני שמלאך הפנים מספר למשה על הרהר ציוןקדושתו של סיני את קורות ארבעים ותשעה היובלים שקדמו למעמד סיני. המקום נזכר כבר בימי

, עליו מספר מלאך הפנים למשה, ומתאר לו אתחנוך בן ירד שנלקח לגן עדן ארבעת המקומות המקודשים לה' בארץ ואת תכליתם, הקשורה בהבחנה הכוהנית

בין התלוייםנצחיות החייםהמהותית ובכפרה, בקדושה אלוהי, בחוק התלויה , ובברית ומקודש,בשבועה משבית אלוהי זמן של שביעוניים מחזורים ובשמירת

שבו מקודש זמן במקדש, מקודש, במקום הכוהנית הקודש בעבודת הנשמרים , הנובעים משיבוש סדרימוות וכיליוןמנציחים זיכרון מקודש במקראי קודש; לבין

הפולחן והפרת קדושת מחזורי הזמן האלוהי השביעוני המשבית, המחושב, הקבוע וידוע מראש, הכרוכים בחטאי החמס והעוול של 'ההולכים בשרירות לבם', הגורמים

וחילול קודש: בהפרת בריתלטומאה וחורבן, לשחת ונשייה, הקשורים

הם, לה' הוא הרגן עדן"כי ארבעה מקומות בארץ )הר המזרח והר הבוקר והר, הר סיניהקטורת הנודע כ'הרי בשמים'( בו, וההר אשר אתה עומד עליו היום

ש הארץ מכל חטאהציון יתקדש בבריאה חדשה לקדושת הארץ תקד על כן ומכל טומאתה לדורות עולם.." )ספר היובלים ד, כו(.

, נקשרתבספר היובלים, הר הקודש, מקום המקדש, בפרק א הר ציוןקדושתו של ולזרעו עד עולם, הכרוכה בעקדתבדורו של אברהם לכריתת הברית לאברהם

הקשור בפתיחת הספרהר ציון, שכן זו התרחשה לדברי ספר היובלים על יצחק לקדושת הארץ: "וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחד נאחז ויבוא בקרניו וילך אברהם ויקח את האיל ויעלהו לעולה תחת בנו. ויקרא אברהם שם המקום ההוא

8ספר היובלים יח, יב-יג(.)". וזה הר ציון אשר ייאמר יי ראה ראה יי

בספר היובלים, המאצילה על הר ציוןקדושתו המשולשת של קדושת המקדש וקדושת ירושלים עיר הבחירה האלוהית, את זיכרון הברית ומזבח העקדה,

יהודה המלמדות שדוד הביא את המשכן ל ,סלע ציוןמתעצמת במגילות מדבר מקום מזבח העקדה, בהר עליו עומדת היום כיפת הסלע, מעל סלע הנודע במסורת

במקום שבו מזכיר ספר בראשית בסיפור העקדה את ארץ המוריה, כתוב בסיפור העקדה8 אשר אומר לך". א' קימרון,אחד ההרים הרמיםבנוסח המגילות: 'והעלהו לי לעולה על

.217(, כרך ב, עמ' 6, )לעיל הערה החיבורים העבריים מגילות מדבר יהודה,

כ המאוחרת במסורת הנודע השתייה', וכ'אבן ציון' כ'סלע הביתהיהודית הר 9.כהר ציוןובמסורת הקדומה

,אפוקריפון יהושע בנבואת יהושע במגילות מדבר יהודה, בחיבור המכונה במחקר שבו מבאר יהושע באזני אלעזר הכהן בן אהרון הכהן, מדוע לא כבש את ציון מידי האמורי היושב בה, ומתנבא על כיבושה בידי דוד בן ישי ועל בנין המקדש בידי בנו

, אליו הובא אוהל מועד בזמןסלע ציוןהקטן, שלמה, מוצג הקשר בין דוד בן ישי ל מלכות דוד, ובין המקדש שנבנה בציון, על הר ציון, לבין כוהני בית צדוק, צאצאיו

של אלעזר הכהן, שצאצאו צדוק בן אחיטוב יכהן ראשון במקדש שלמה:

להשכין שם את אהל מו]עד עד קץ[ העתים. כילצי[ון"לוא ]נוכל לבו[א ] ויורש משם את ]כל[סלע ציוןהנה בן נולד לישי בן פרץ בן יה]ודה והוא ילכוד[ את

, זהב וכסףאלוהי ישראל [ הבית ליהוההאמורי מיר]אה פן יבהלוהו[ לבנות ]את ]ונחושת יכין[ ארזים וברושים יביא ]מ[לבנון לבנותו ובנו הקטן ]הוא יבננו ובנכה[ יכהן שם ראשון מ]לפני אל[ }מבני פינ[חס ]ואהרון[{ ואותו ]יר[צה ויברכהו ]שוכן ]מ[עון מן השמי]ם[ כי ידיד יהו]ה[ ישכון לבטח ו] [ כול[ הימים עמו ישכון לעד.יושב אשר החטיאוני אשר לוא דרשתי א]ת[ והכנעני בקרבנו ועתה האמורי שם ועתה לישרא]ל[ ע]בדים[ עבד נתתיו והנה והשלוני מאתך ה]אורים[ ]מ[שפט נשכינה את אהל מועד רחוק מן ]האמורי [ וישאו[ אלעזר ]ויהוש[ע את א]הל

10מו[עד מבית ]אל לשלה[".

***

ארץ ישראל: מחקרים בידיעת הארץ "והר ציון טבור הארץ", ראו: ר' אליאור, 9. 13—1 , כרך כח, ירושלים תשס"ח, עמ' ועתיקותיה ]ספר טדי קולק[

הקטע הקרוע הוהדר לראשונה בידי אמיל פואש כמצוין להלן, ולאחרונה שב והוהדר10 ,מגילות מדבר יהודהבנוסח שונה בידי אלישע קימרון. הבאתי את נוסח קימרון בטקסט ]

4Q522, frag[ ובמקום אחד בסוגריים מסולסלים את נוסח פואש 76 לעיל[ עמ' 5ב ]הערה 9ii:3-9, in: E. Puech, Qumran cave 4 XVIII Textes Hebreux (DJD XXV), Oxford: Clarendon

1998, p.55 ציון שסלע לוודאי קרוב מן המגילות, הוא הסלע הענק על הר ציון המקראי, הידוע היום כהר הבית, עליו בנויה כיפת הסלע. השימוש בשם "הר ציון" לגבעה המזוהה בשם זה היום, השוכנת בדרום-מערבירושלים מחוץ לחומותיה, התחיל בתקופה הביזנטית, בזיקה לכנסייה העיר העתיקה של הביזנטית "ציון הקדושה" שעמדה על פסגתו. נראה כי הבלבול בין הר ציון המקראי, הנודע גם כהר הבית והר המוריה, לבין הר ציון מחוץ לחומות, נוצר עקב זיהוי שגוי של הנוצריםוד" ון היא עיר ד וד את מצדת צי ד ד את מגדל דוד עם מצודת ציון הנזכרת בכתובים: "וילכ )שמואל ב, ה, ז(. השוו את דברי מר שמואל ברקוביץ, מומחה לענייני ירושלים והמקומות הקדושים, שאיננו מכיר את דברי המגילות: "קודש הקודשים" שלנו איננו במעבה ההר אלא

(.23.2.14הוא הסלע שבמרכז כיפת הסלע..." )הארץ

שנכתב לפני שנים עשרות היובליםכמה שנכתבספר לפני גם לוודאי וקרוב , שאין פרטים וודאיים לגבי מועד חיבורו, נכתב בראשית המאהאפוקריפון יהושע

בידי הכהן שמעון בן יהושע בן סירא, אשרספר בן סירא,השנייה לפני הספירה במזמור הלל שהתחבר כתפילהכתב בימי הכהונה הגדולה לבית צדוק, בפרק נא,

במקדש שנאמרה בעירבצבור האלוהית הבחירה בין המשולש הקשר על , והבחירה הנצחית לו שמורה המלוכה, דוד, שרק בבית הבחירה לבין ובמקדש, בן צדוק מימי הגדולה, הכהונה הייתה שמורה להם - שרק צדוק בני בכוהנים אחיטוב, דור עשירי לאהרון הכהן )דברי הימים א ה, כו-לד(, ששירת בימי דוד ומשח

לפני הספירה, שבה הודח הכוהן האחרון לבית175את שלמה בנו למלך - ועד שנת :בידי המלך הסלאוקי, אנטיוכוס אפיפאנס השניחוניו בן שמעוןצדוק

כי לעולםלבית דוד כי לעולם חסדו; הודו למצמיח קרן לבונה עירו ומקדשו "הודו כי לעולםבציון כי לעולם חסדו... הודו לבוחר בבני צדוק לכהןחסדו; הודו לבוחר

11חסדו...הללויה".

הזהות מתאר בפרק כד, יא, בלשון שיר את בן סירא,הכהן המשורר, מחבר ספר , שמה הנרדף של ירושלים. בשיר הכוהניבין המקדש לבין ציון העיר האהובה

החכמה אומרת:

התיצבתי: ציוןלפניו שירתי, ובכן במשכן קודש "ב

ממשלתי".ירושליםבעיר אהובה כמוני נחתי, וב

שנכתבה במחצית המאה השנייה לפני הספירה,'מקצת מעשה התורה'במגילת אחרי הדחת חוניו בן שמעון, ונמצאה בין מגילות קומראן, מתארים הכוהנים לבית צדוק את הסדר האידיאלי שבו ירושלים ניצבת בראש סולם הקדושה: "כי ירושלים

ראש בו מכל שבטי ישראל כי ירושלים היא בחר והיא המקום שמחנה הקדשהיא 12"מחנות ישראל

שבה בתקופה יהודה, מגילות מדבר נכתבו בחוגי הכוהנים המודחים אשר בהם הודחו מהכהונה הגדולה, שהייתה שמורה להם ורק להם על פיהכוהנים בני צדוק

והודחו מהנהגת עבודת הקודשהפולחן המקודשהסדר המקראי של במקדש , בירושלים הארצית, עבודה שהתנהלה על פי לוח השבתות הנצחי במקום המקודש

, מהדיר מ"צ סגל, ירושלים: מוסד ביאליק, תשל"ב, עמ' שנה –שנו.ספר בן סירא השלם 11 פרק נא, פסוקים כז-לג. סגל ציין שם, עמ' נו, שמזמור זה, המהלל את בני צדוק, היה

נאמר כתפילה בציבור במקדש. לעיל1 ראו הערה 12

,לוח שמשי קבוע על פי המתחיל בחודש האביב )שמות יב ב(,הזמן המקודש של חנוך השבתות, אותו הביא 52 הימים ו364לוח מחושב מראש של שנה שמשית בת

משמים )חנוך א, פרקים עב-פב; ספר היובלים ד יז-יט(, עליו נאמר במגילות:בן ירד "חנוך בחרתה מבני אדם" - הדחה שהתחוללה מאז הכיבוש של המלך הסלאוקי,

לפני הספירה, שכפה על כל ממלכתו את 175אנטיוכוס אפיפאנס, בשנת הלוח המתחיל בסתיו; ובמשך כל התקופה החשמונאית, הירחי היווני לפני133--152 - ירושלים לעיר אוטופיתהספירה כוהניים שונים שהפכו את היו מחברים

. דמיונית שכולה קודש בפרוזה ובשיר, בחוק ובחזון מיסטי ירושלים מוצגת כעיר בה שוכן מקדש ה', או כ"מחנה" שבו נוכח ה' ומשרה את

". מחברי המגילה התייחסומחנות ישראל ירושלים היא ראש: " כאמור לעילשכינתו לירושלים ולבית המקדש כיחידה מקודשת אחת שאין להבחין בה בדרגות קדושה

שנמצאה בין מגילות מדברמגילת המקדש ". "מחנה ה'שונות - ירושלים כולה היא ירושלים לעתים בשם מכנה את ולעיתים היא"עיר הקודש והמקדשיהודה, ,"

"מחנה ה'" או "עיר הקודש והמקדש הביטויים ""המקדש".קוראת לעיר כולה שבה אלוהים דובר בגוףבמגילת המקדש מצויים בתיאורה האוטופי של ירושלים

המשמעות13ראשון ומנסח מחדש פרקים מהחומש עם הרחבות כוהניות מחמירות. של חוסר ההבדלה במגילה בין המקדש עצמו לבין העיר ירושלים, היא שההרחקות

, תקפות במידה שווה הן לגבי המקדש עצמו,מגילת המקדשההלכתיות המופיעות בהעיר- לגבי בירושליםהן גם במקדש אסור שאסור מה כל כלשכן ללא ,

המשמעות העיקרית הנגזרת14התחשבות בהשלכות המעשיות של איסורים אלה. היא קדשים, לקודש הדמיוניים בממדיה כולה ההופכת העיר, של מקדושתה ההתרחקות המוחלטת מכל טומאה, חטא ורשע, המוטלת על דיירי עיר הקודש,

נטולי צרכים אנושיים, ואינם כפופים בתחומה לגבולותההופכים כביכול למלאכים טומאה, המתחייבים באופן בלתי נמנע מחיי בני אנוש, שהם בני מוות הנשלטים על

ידי צרכי גופם וגבולות יכולתו.

ב המקדש' ו'עיר קודש' 'בית מכונה דמשק ירושלים המקדש,ובברית מגילת המקפידה מאד בטהרת הנכנסים ל'עירי' ול'מקדשי', כאמור בפי האל: "ולא תטמאו

, בעריכת א' קימרון,מגילות מדבר יהודה- החיבורים העבריים, בתוך מגילת המקדש 13 . מהדורה קודמת הכוללת207-137הוצאת יד יצחק בן צבי, ירושלים תש"ע, כרך א, עמ'

, ירושלים תשל"ז, כרכים א-ג.מגילת המקדש' ביאור מקיף נערכה בידי יגאל ידין. השוו לעמדה הפוכה של קדושה מדורגת בירושלים ובמקדש שבה נקטו חכמים, שהבחינו14

שנגזרו מהן בין מחנה ישראל, מחנה לוייה ומחנה שכינה, והבחינו ברמות שונות של קדושהמשנה, מסכת ומהמקדש: מירושלים שונים[, מסוגים טמאים להרחקת הלכתיות חובות

כלים, פרק א'; תוספתא, מסכת כלים )בבא קמא( פרק א.

" )מגילת המקדש, טור מז(;אשר אנכי משכן את שמי ומקדשי בתוכהאת העיר בית"וכל הבא אל בית ההשתחוות אל יבוא טמא...ולא ישביתו את העבודה כולה כי

אשה קודש עם איש ישכב אל הוא. המקדש המקדשבעיר עיר את לטמא ב15בנדתם". ירושלים המקדש דמשק ומגילת גיאוגרפיבברית מרחב איננה

" אלא והזמן, המקום למגבלות הכפוף הקודשוהיסטורי המקוםמחנה או ," המקודש, שבו בחר האל לשכן את שמו לעד, המקום בו נפגשים השמיים והארץ, הקדושה והבריאה, הברית והעדות, הכוהנים והמלאכים. העיר הארצית-שאלוהים

מקודש מרחב היא בה, שמו את לשכן הזמןהטרוטופי,בחר לגבולות מעבר והמקום, הקובע את תבנית המקום המקודש, תבנית הזמן המקודש, תבנית הפולחן המקודש, ודפוס הזיכרון המקודש במרחב ריאלי-מיסטי אוטופי וממשי בעת ובעונה

אחת בתודעתן של קהילות זיכרון שונות.

, א )לעילמגילות מדבר יהודה: החיבורים העבריים מהדורת א' קימרון, ברית דמשק, 15 הכוהנים לבית צדוק ואנשי בריתם, מחברי מגילות מדבר יהודה, החילו. 46 (, עמ' 13הערה

את חוקי 'המחנה' הנזכר בתורה בדור המדבר בהקשרים שונים, בעניין הרחקת הטומאה ממחנה הקודש הקשור באוהל מועד )במדבר ה, א-ד; במדבר לא, יט, כד; דברים כג, י-יט(, על 'עיר המקדש', כלומר על ירושלים כולה. יגאל ידין הצביע על כך כשפרסם את 'מגילת המקדש' לראשונה במהדורת ירושלים תשל"ז, והעיר שעמדה זו מנוגדת לפרשנותל'מחנה להרחקת הטומאה, בנוגע 'מחנה', המונח כידוע תחולת צומצמה חז"ל, שבה

שכינה' ולעתים ל'מחנה לויה', כלומר למקדש ולהר הבית בלבד. הגדרה מפורשת של גבולות ה'מחנה' לפי שיטת בעלי המגילות, התגלתה רק עם פרסומה

בסדרת1994של 'מגילת מקצת מעשי התורה' בידי אלישע קימרון וג'ון סטראגנל בשנת " אומרים הכוהנים: יהודה, שם ואנחנו חושבים שהמקדש משכן אוהלתגליות מדבר

היא וירושלים מחנה הוא מחנהמועד הוא לירושלים[ חוצה ]הוא למחנה וחוצה ישראל כי כי ירושלים היאה מחנה הקודש והיא המקום שבחר בו מכל שבטיעריהם...

DJD(. ]קימרון, 59-62 ; שם, ב 29-31" ) ממ"ת ב ירושלים היא ראש מחנות ישראל

[.50-52; 48-50 לעיל(, עמ' 1, )הערה 10 את הפסוק 'אל ישכב איש עם אשה בעיר המקדש לטמא את עיר המקדש בנדתם', ברית

(, יש להבין על פי הטענה שבעלי המגילות החילו33 )מהדורת קימרון, עמ' 1-2דמשק, יב: להבדיל מתחום המקדשעל כל ירושלים את ההגדרה 'מחנה' או 'מחנה הקודש',

עצמו, שהוגדר כנראה כ'פתח אוהל מועד'. בעל מגילת 'מקצת מעשה התורה' מתפלמס עם התפיסה המצמצמת את המונח 'מחנה' )תפיסת חז"ל( ובעל 'מגילת המקדש' סבור כמו בעל 'מקצת מעשי התורה' , כי בין האסורים בכניסה לעיר המקדש בשל טומאתם, נמנים גם "איש כי יהיה לו מקרה לילה ואיש כי ישכב עם אשתו שכבת זרע'. ראו: ורד נעם,

ירושלים: יד בו צבי, תש"ע.התנאית: היבטים בתפיסת הטומאה, מקומראן למהפכה

, מצוי צירוף נדיר הכולל מציאות מקודשת דמיונית, המתייחסתמגילת המקדשב'מחנה קודש' שבו שוכן האל, המחייבת הצבת גבולות של קדושה לעיר שכולה וטהרה מרחיקי לכת הנשמרים במקדש ובעיר הקודש, לצד פירוט הלכתי מוחשיזו, המכוונת למניעת מכלול האיסורים המתחייבים מקדושה חמורה המבאר את את )המטמאים בעיר אישות יחסי קיום באיסור החל המקדש, בעיר טומאה גופניים אנושיים הנוגעים וכלה באיסור הזדקקות לצרכים הלוקחים בהם חלק(, המגילה וקבורה. חיים, בעלי גידול ונכות, מחלה והתפנות, נידה כמו בטומאה,

הנכרתת בין האל לבין ישראל עמו, ממשיכה בציווי על בנייתהבריתפותחת בתיאור לכוהנים המתייחסים חמורים לציוויים עוברת וכליו, המקדש ובתיאור המקדש

במקדש המציינים, מזכיריםמחזורי הקרבנותהמשרתים בקודש, המופקדים על של מועדי ה' מקראימחזורי הזמן המקודש הקבוע ומחושב מראשושומרים את

(, עולת52(, עולת השבת )364במחזורי עולת התמיד )קודש, מועדי דרור, חדשים12 שבתות, 52 ימים ו364(, בשנה בת 18 )( ועולת המוספים12החודש )

ימי מועדים, וממשיכה בתיאור החוקים וההגבלות הקשורים בטהרתה של עיר18ו הקודש והמקדש, ומסיימת בעיסוק בדיני מאכלות אסורים, ובדיני קדושת עם ישראל וקדושת ארץ ישראל. במגילה מצוירת דמותה האידיאלית של ירושלים עיר הקדש, ודמות המקדש האידיאלי השוכן בתוכה, לצד המצוות והתקנות המחמירות המגנות על מחנה הקודש בפני כל טומאה. מקום מקודש הוא מקום שהמוות אינו שולט בו והאלוהי נוכח בו, ועל כן הקרבה אליו אסורה, אלא במיצוע של מגבלות חמורות של

למקוםטומאה וטהרה, וכל מה שמותר בתוכו אסור מחוצה לו. כל אלה קשורים המקודש ולפולחן המקודש לזמן בעיר המקודש, והלויים הכוהנים של

ששמרו במשמרת הקודש על המחזורים הנצחיים של מועדי ה' מקראיהמקדש קודש במקדש.

הגולה, המצייר בחזונו בשמונתהכהןכאמור לעיל, נבואת הנביא יחזקאל בן בוזי הפרקים האחרונים של ספרו את דמותה האוטופית של העיר ירושלים, עיר ענקית המוקפת חומה, שבה תריסר שערים, שבמרכזה מקדש קדש קדשים ענק ממדים,

)יחזקאלהכוהנים בני צדוקהמצוי על 'הר קדשי', מקדש טהור בו משרתים רק מ"ד(, היא שהייתה מקור השראה ל'כוהנים בני צדוק ואנשי בריתם' שחיברו את

.מגילת המקדשנצחי, שבה בחר אלוהים לשכן את שמו, בזיקהכמקום מקודש,בחירת ירושלים

,הקודש ציון עירלברית הנצחית עם שבט יהודה ובית דוד, וקדושת ירושלים, היא , הנשמר בידי משמרת הקודשזמן מקודש בזיקה ל'בית תפארתך', עיר המקדש,

המחזורים הנצחיים המקודשיםארבעתשל הכוהנים והלויים, המופקדים על שמירת

כולם המוספים, השומרים ועולת החודש עולת ועולת השבת, עולת התמיד של השבתות מדי שבעה ימים ושבעת מועדי ה' בשבעת52במחזוריות נצחית את מחזורי

בניסן בחודש האביב, לצד החודשים הראשונים של השנה, שנה שראשיתה בא' יום,30 ימים ותריסר חודשים שווים בני 364מחזורי השמיטות והיובלים, בשנה בת

שנוספים עליהם ארבעה ימים 'פגועים' במפגש בין ארבע תקופות השנה הפוגעות זו של החודש השלישי, השישי, התשיעי והשנים-עשר, לוח שהביא חנוך31בזו ביום ה

מחזוריו הקבועים ד(, שעל )היובלים בדורות האדם מהמלאכים ירד השביעי בן השביעוניים, הרבעוניים והתריסריים, הנצחיים והמחושבים מראש, שעל פיהם הועלו

לעמו. האל בין הנצחית הברית מושתתת במקדש, העולה זו16קרבנות ברית נשמרה מקודש, ופולחן מקודש זיכרון מקודש, זמן מקודש, מקום בין שצירפה

ציון הר על השבח,במקדש השירה, ובמחזורי והקטורת הקרבנות במחזורי התהילה והברכה הנלווים אליהם, שיוזכרו להלן, הבטיחה את נצחיותה של העיר,

שמובטחים בה שלום עולמים וברכת קודש לשומרי הברית, כפי שיבואר בסמוך.

והר ציוןבמקרא כאמור לעיל גורןוראשית תכנית בניית המקדש במצודת ציון משבטסלע ציון, הרועה המשורר, כובש דוד בן ישיבהר ציון, קשורים לארונה , כידוע מן המסורת המקראית, הוא המקום אשר בו נגלהמקום ארונהיהודה.

)שמואל ב, ה, ז; דה"א'מצודת ציון היא עיר דוד'מלאך אלוהים בימי דוד כובש יא, ה(, ובו נבנה מזבח העולה. זה המקום בו הוקם המקדש בימי שלמה )שמ"ב כד, יח-כה; דבה"א כא, יח; כב, א(, על פי תכניתו המפורטת של דוד עליה נאמר "ויתן

הכל בכתבדויד לשלמה בנו את תבנית האולם...ותבנית כל אשא היה ברוח עמו... " )דבה"א כח, יא-יט( וזה המקום אשרמיד ה' עלי השכיל כל מלאכות התבנית

דורות רבים קודם לכן ממנו נלקח חנוך בן ירד לשמים, בראשון בחודש הראשון, א'. ספר חנוך השניבניסן, על פי

עוד קשור דוד, יחד עם צדוק הכהן, בספר דברי הימים א כד, ג לחלוקת הכהונהחלקי וארבע הקודשלעשרים משמרת ב בפירוט המתוארת משמרות, מגילת

שנמצאה בין מגילות מדבר יהודה, המתארת את מחזורי עבודת הקודשהכוהנים ולשירתלפי לוח השבתות השמשי המתחיל בחודש האביב, שתואר בקצרה לעיל,

שנמצאהמגילת תהלים המצויה בספר שמואל ובתהלים. בטור החותם את הקודש)מגילת המזמורים בין מגילות מדבר יהודה, המכונה גם 11QPSנאמר במפורש )

שלוש מאות שישיםשדוד, נעים זמירות ישראל, חיבר אלפי מזמורי תהלים, מלבד בשעת העלאת עולתלכוהנים המשוררים לפני מזבח שירים המיועדים וארבעה

מקדש ומרכבה, כוהנים ומלאכים היכל והיכלות במיסטיקה היהודיתר' אליאור, ראו: 16.2002 ירושלים: מאגנס הקדומה,

ו ושתים התמיד, שאותו מעליםלקרבן עולת השבת שירות הקשורות חמישים הימים ו364בן ללוח השבתות השמשי הכוהנים במקדש. מספרים אלה קשורים

השבתות המתחיל בחודש האביב )שמות יב ב(, שבו החזיקו כוהני בית צדוק52 ספר ובסיפור המבול במגילת מקצת מעשי התורהכותבי המגילות, כמפורט בראש

שירות עולת השבת, בפתיחת כל אחת מי"ג מגילת המזמורים ובחתימת היובלים ובמגילות נוספות. כאמור לעיל, לפי המסורתמגילת המקדש במועדים המצוינים ב

הכוהנית, זה היה הלוח שהביא חנוך בן ירד משמים, וזה היה הלוח שנהג במקדשבמזמור חלוקתו השירית, המתוארת המגילות. בעלי לימי ועד ושלמה דוד מימי

שבתות,13 ימים, שבכל אחת מהן 91המובא להלן, לארבע תקופות, שבכל אחת שבתות, וחלוקתו לארבע תקופות הנחלקות לתריסר52 ימים ו364שכולן עולות ל

יום כל אחד, ביניהן מפרידים ארבעה ימים המכונים בשם פגועים,30חודשים בני ו'מועדי ה' מקראי קודש' המצוין בסדרי מחזורי היא תשתית מחזור 'מועדי דרור'

17פולחן הקורבנות במקדש.

חכם ואור כאור השמש דויד בן ישי"ויהי

וסופר ונבון ותמים בכול דרכיו לפני אל ואנשים

שלושת אלפים ושש מאותתהלים ויתן לו יהוה רוח נבונה ואורה ויכתוב

לכול יום ויום לכול ימי השנהעל עולת התמיד לפני המזבחושיר לשורר

ארבעה וששים ושלוש מאות

שנים וחמישים שירולקרבן השבתות

שלושים שירולקרבן ראשי החודשים ולכול ימי המועדות וליום הכיפורים

ששה וארבעים וארבע מאות אשר דבר השירויהי כול

הפגועים ארבעה לנגן על שירו

ויהי הכול ארבעת אלפים וחמשים

18כול אלה דבר בנבואה אשר נתן לו מלפני העליון".

מקדש ומרכבה, כוהנים ומלאכים היכלר' אליאור, : על הלוח ועל משמעותו ראו17.36-53 ), עמ' 16 )לעיל הערה הקדומה, והיכלות במיסטיקה היהודית

18 11QPs ª, Col. XXVII: 2-11, The Psalm Scroll of Qumran Cave 11(ed.), J. A. Sanders, Oxford 1965 [DJD, IV], pp. 48, 92 .(. החלוקה לשורות היא שלי )ר"א(. דיון על מזמור זה

. 93--91ראו שם, עמ'

זהותו הייחודית של דוד כמשורר מתנבא שרוח אלוהים נחה עליו בירושלים, מתוארת במקרא: "ואלה דברי דוד האחרונים נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הקם על משיח

. רוח ה' דבר בי ומלתו על לשוני" )שמואל-ב כג ,ונעים זמרות ישראלאלהי יעקב א-ב(. בספר שמואל שנמצא בקומראן נמצא שינוי נוסח מאלף בפסוק זה: "ואלה

משיח ]אלו[הי יעקב הקים אלדברי דויד האחר]ונים נאם דויד בן ישי ונאם הגבר 19ונעים זמרות ישראל, רוח יהוה דבר בי ומלתו על לשוני."

יהודה מדבר כאמור , מגילות קודששכולן חלקןכתבי המקרא, מזמן חלקן , שירים רבים שלמהמאות האחרונות לפני הספירה, הביאו לידיעתנו את קיומם של

את אוהל מועד, על פיסלע ציון שהביא למצודת ציון, המשורר כובש דוד בן ישי הזיכרון הכוהני, כמובא לעיל בנבואת יהושע, שכן נמצאו ביניהן תפילות ותהילים לא מוכרים, ביניהם הקשורים אליו במישרין כבמגילת המזמורים, וכאלה שנכרכו בשמו

שנקשרה בו. בין מגילות מדבר יהודה, נמצאהציוןבעקיפין בזיקה להדגשת המילה המספרת בסדר, , טור כב, תהילה אקרוסטיכונית מרהיבה11QPsבמגילת תהלים

,צדק עולמיםהעיר שבה ישרור , ציוןאותיות האלף בית על שבחי ירושלים המכונה וחותמת ב-הללויה:

ציוןזכירך לברכהא "

כול מאודי אני אהבתיך, ברוך לעולמים זכרךב

ושלום ותוחלת ישועתך לבואציון,דולה תקותך, ג

ור ודור ידורו בך ודורות חסידים תפארתךד

מתאוים ליום ישעךה

ישישו ברוב כבודךו

יו כבודך יינקו, וברחובות תפארתך יעכסוז

סדי נביאיך תזכורי, ובמעשי חסידיך תתפאריח

הר חמס מגוך, שקר ועול נכרתו ממךט

גילו בניך בקרבך, וידידיך אליך נלווי

מה קיוו לישועתך, ויתאבלו עליך תמיךכ19 4Q51 Frags. 155-158: 23-25 F. M. Cross et. al.) Oxford 2005 (DJD, XVII) 181) Samuel

Cave 4.XII: 1-2. Qumran

, ולוא תשכח תוחלתך ציוןוא תאבד תקותך,ל

י זה אבד צדק, או מי זה מלט בעולו?מ

בחן אדם כדרכו, איש כמעשיו ישתלםנ

, ויתפזרו כול משנאיךציוןביב נכרתו צריך, ס

מעלה לכול תבלציון,רבה באף תשבחתך, ע

עמים רבות אזכירך לברכה, בכול לבבי אברכךפ

תשיגי וברכות נכבדים תקבלי צדק עולמים

חי חזון דובר עליך וחלומות נביאים תתבעךק

ציוןומי ורחבי, ר

בחי עליון פודךש

20שמח נפשי בכבודך".ת

וכך מתוארת ירושלים, ציון עיר הקודש, מחנה הקודש, עיר השלום, מכלל יופי, שבה אלוהים הופיע, שבה בחר האל ובה שוכן בית תפארתו, במגילה אחרת ממגילות

יהודה, מגילת , המתארת את הצביון האידיאלי של הזמןדברי המאורותמדבר והמקום שבהם ישררו השלום והשלווה, הצדק והאמת, שבהם תתגלה אהבת האל לעמו ולעירו, ובהם תתחדש בריתו הנצחית עם בית דוד ושבט יהודה, זו שנזכרה

בפתיחת ספר היובלים שהובאה לעיל ונרמזה בנבואת יהושע:

"משכנכה ]...[ מנוחה בירוש]לים

בה מכול הארץהעיר אשר בח[רתה

להיות שמכה שם לעולם

כיא אהבתה את ישראל מכול העמים

בשבט יאודה ותבחר

להיות רועה נגיד על עמכה,לדויד הקימותה ובריתכה

וישב על כסא ישראל לפניך כול הימים .The Psalms Scroll of Qumran, DJD IV, (ed). J. A ממדבר יהודה מגילת המזמורים 20

Sanders( , 18לעיל הערה) P. 43 ;' ,לדיון ולספרות קודמת על מזמור זה, ראו: מ' קיסטר ומחקרים, מגילות קומראן מבואותירושלים והמקדש בקומראן', בתוך: הנ"ל, עורך,

.478-482כרך ב, ירושלים תשע"ג, עמ'

וכול הגויים ראו את כבודכה

אשר נקדשתה בתוך עמכה ישראל

ולשמכה הגדול ויביאו מנחתם כסף וזהב ואבן יקרה

עם כול חמדת ארצם לכבד את עמכה

ובית תפארתכה ציון עיר קודשכה ואת

ואין שטן ופגע רע כי אם שלום וברכה

21ויאכלו וישבעו וידשנו.

,ציון עיר קדשכה והעיר אשר בח[רתה בה מכול הארץ, ירושליםכאמור לעיל עשוי אכן העדרן בחומש. נזכרות אינן במגילות, עתיקות במסורות הקשורות להתמיה, שכן במגילות מדבר יהודה קשורות השתיים בפרקים קדומים ומקודשים

נחשל ההיסטוריה המקראית העתיקה ובמסורות עלומות שרק חלקן הגיע לידינו: וב'הר ציון' קשור אברהם, ב'הר ציון טבור הארץ'קשור מלך שלםמלכיצדק

ירושלים במפורש היא ככתוב לבראשית החיצונית בבמגילה קשור מקום, , המספר מחדש את ספר בראשיתספר היובלים. בהר ציון, בירושלים ובארונה

השמח בנחלה שנפלה לבנובן למך נחבהדגש על מסורות כוהניות, מסופר על 22:'שם הוא מלכיצדק', המכונה במסורות מאוחרות בביטוי שםהמבורך

ויזכור את דברו אשר אמר בפיו בנבואהלשם ולבניו "וישמח נח כי יצא החלק הזה קדש קדשים ומשכןגן עדן : וידע כי ה' אלהי שם וישכן ה' באהלי שםלאמור ברוך

שלשתם זה מול זהתוך טבור הארץ, והר ציוןתוך המדבר הר סיני ה' הוא ו נבראו )ספר היובלים ח, יח – יט(לקדושה

והרמשמעות הרעיון "כי גן עדן קודש קדשים ומשכן ה' הוא, והר סיני תוך המדבר, - שלשתם זה מול זה לקדושה נבראו" )לעיל(, היא שירושלים,ציון תוך טבור הארץ

" -"הר ציוןשבמרכזה יושבת במרכזו של העולם מושג שנזכר, "-טבור הארץ", שנמצא בין מגילות מדבר יהודה ומיוחס למאות השלישיתספר חנוך א לראשונה ב

והשנייה לפני הספירה, המתאר את מסעו השמימי של חנוך בן ירד בחלום התגלות

21 Divre Hameorot 4Q504, in M. Baillet, Qumrân grotte 4.III (4Q482–4Q520) ( DJD VII ; Oxford: Clarendon, 1982, pp. 13-16)

תרגום יונתן על הפסוק בבראשית יד, יח על מלכיצדק: ומלכא צדיקא הוא שם בר נח 22מלכא דירושלם; 'שאומרים כי מלכי צדק הוא שם בן נח. ראו: בבלי, נדרים לב ע"ב.

טבור הארץשבו ראה את גן עדן ואת המקום שבו תבנה ירושלים: "ואלך משם אל ומתחת להר לצד מזרחהר קדוש וארא מקום מבורך נטוע ובו עצים ]..[ ושם ראיתי

כו א-ב(. המושגים 'טבור הארץ' ו'הר גבוה מאד'חנוך אמים והנחל לצד דרום" )יהודי-הלניסטי מהמאה השנייה לפני הספירה, הנודע בשם ונזכרים בחיבור שבים

המספר על תרגום השבעים ומספר בפרק פג על מראה העינייםאיגרת ארסטיאס, שנגלה למחבר יווני ששמו אריסטיאס, שביקר בבית המקדש בירושלים: "ראינו את

גבוה מאד הר על כל הארץ היושבת בטבור נבנה, העיר על ראש ההר ירושלים, הנמצאת על הר גבוה, מתוארת כ'טבור הארץ', גם23".המקדש בהדר

בדבריו של הכהן יוסף בן מתתיהו, המתאר בשלהי המאה הראשונה לספירה את לספירה: "ולרחבה70ארץ יהודה לקוראיו בני רומא, שהחריבו את המקדש בשנת

העיר מקום בתוך הגבולים שני ובין יפו עד הירדן מנהר יהודה משתרעת ארץ בשם ירושלים. בצדק רבים לה קראו כן על ה(.טבור הארץ ג ג, )ספר "24

ירושלים, הנמצאת בארץ יהודה, לדברי יוסף בן מתתיהו, היא נחלתם הנצחית של , המציין שנחלתם, שהר ציון, טבור הארץ, במרכזה,ספר היובלים לדברי בני שם,

בידי ט, כהבני כנעןנגזלה שלא כדין כזכור קילל נח בספר בראשית , אותם עבד עבדים יהיהכנעןבעקבות חטא עריות בו חטא חם אבי כנען: 'ויאמר ארור לעיל שצוטט בחזונו לגנאי יהושע הזכיר ואותם "ועתהכיושבי הארץלאחיו', ,

ו שם נבחרההכנעניהאמורי למרות שהארץ - החטיאוני" יושב אשר בקרבנו והוקדשה זה מכבר, משחר ההיסטוריה, מהדור האחד עשר לדורות האדם, הדור

ליורשיו של גאוגרפית-אלוהית כנחלה נחשםשאחרי המבול, ברך כזכור אותו , עבד למו" ) שם, ט, כו(. כנען ויהי שםכשקילל את כנען: 'ויאמר ברוך ה' אלוהי

מצאצאיו של אברהם, לדברי, , שלמד את השפה העברית מפי מלאך הפניםשם יב כד-כז, שפה המצוינת במגילות בביטוי ספר היובלים וקיבל25,'לשון הקודש' במלכי-צדק מלך שלם כהן לאל, פגש שם בן ירד וספרי נינו חנוךממנו את ספרי

'וכהן לעולם עליון הוא שם, עליו נאמר במסורת חז"ל: '. במסורתמלכי-צדק כמתואר בנבואת ישעיה נבהר ציוןהמגילות נאמר על מלכי-צדק שהוא יתגלה על

נוספה למגילת מלכיצדק. וב יתרה בימי אברהםהר ציון כאמור לעיל, קדושה ספר היובליםכורת ברית בין הבתרים, שכן בסיפור העקדה המסופר בפירוט בנוסח

ויקרא אברהם שם בהר ציון: "בפרק יח, נאמר בסוף הסיפור שהעקדה התרחשה , ספורים ודברי חכמה, תל אביבהספרים החיצונים אגרת אריסטיאס, א"ש הרטום, 23

.32תשכ"ט, עמ' , )מהדורת שמחוני(, תל אביב: מסדה תרפ"ג,תולדות מלחמת היהודים יוסף בן מתתיהו, 24

.197עמ' מגילות מדבר יהודה , החיבורים ; קימרון, 6-8 א, שורות 3 קטע 4Q464ראו 25

.201ג , עמ' העבריים,

" )יח, יג(; לצד הר ציוןה' ראה וזה הר ציוןהמקום ההוא ראה ה' אשר יאמר , שהביא את לוח השבתותחנוך בן ירד השמימי, שם יושב גן העדןהמקודש נזכר

פרקים עב-פב(, שמתחיל כאמורחנוך א ספרהשמשי הנצחי שלמד מהמלאכים )ניסן באחד לחודש", ב(. חנוך "נלקח לשמים בחודש יב בחודש האביב )שמות

פרקיםחנוך בביום בו מתחילה השנה השמשית, ככתוב בספר מקום ארונה' מ' ושם נינו מזבח הקים מתושלחטז, יח, שם בנו אחיו של נח,מלכי-צדק בן ניר,

ומלכי-צדקככהן ומלך: " בהר ציון, יכהן בעתידמקום ארונה שנלקח לגן עדן מפרק כג,חנוך ב,)טבור הארץ , לאמור בבמקום ארונהההוא יהיה כהן ומלך

מספר26מה(; דלעיל במובאה שנזכרו אלה, קדושים מקומות שני של לצדם בן עמרם, בן קהת, בן לוי, את לוחותמשה, שעליו קיבל הר סיניהיובלים, נזכר

הברית, ביום ראשון, ט"ו בחודש השלישי, מועד חג השבועות והבריתות, במחצית חודש סיון, שבע שבתות אחרי מועד הנף העומר ביום ראשון ממחרת השבת, ב-כ"ו

הנצחית בין אלוהים לבני ישראל, לדברי פרק הפתיחההבריתהחודש ניסן, כיסוד . ספר היובליםשל

הנזכרתשלםמזמור עתיק בספר תהלים מציין במשפטי מקבילות את הקשר בין הקשורה באברהם בסיפור העקדה, בנוסח ספרציון בסיפור אברהם ומלכי-צדק ל

היובלים:ב "ויהי בשלם ומעונתו סוכו בנוסח ציון רק אולם ג(, עו, )תהלים המגילה"

", בסיפורשלם היא ירושלם, כתוב במפורש "22, טור החיצונית לספר בראשית המתאר את אברהם ההולך לירושלים כדי לתת מעשר ל'מלכי-צדק מלך שלם והוא

'מלכי-צדק מלך שלם ... והוא כהן לאל עליון'כהן לאל עליון'. מיקום הסיפור על בספר בראשית יד נחשב כתמוה בעיני המפרשים, משום שאין לו רקע או המשך ואיננו הולם את הקשר הסיפור. התעלומה בדבר הקשר הסיפור הופכת לקשה עוד יותר כאשר מצטרף אליה אזכור נוסף של מלכי-צדק במזמור תהלים המיוחס לדוד, הכולל תיאור נקמה באויבים, שם נזכר פסוק סתום המייחס למלכי-צדק קשר לציון

... נשבע יהוה ולא ינחם אתהציוןמטה עזך ישלח יהוה מ "וקשר לכהונה ולנצחיות:ברתי כהן לעולם )קי, ב-ד(. "מלכי-צדק על ד

מלך שלםשנמצאה בקומראן, המצרפת בין מלכיצדק מגילת מלכי-צדק בסוף מלכי-צדק מתהילים קי, לבין עדתהכוהן לעולםכהן לאל עליון, מבראשית יד ובין

נבואת הנקם בתהילים לנבואתבני הצדק ובין שומרי הברית, כותבי המגילות, , , למלכותו'מלכיצדק כהן בעדת אל'הנחמה של ישעיהו בפרק נב, נזכר הקשר בין

, ותולדות מלחמת היהודיםמסורת עתיקה על מלכי צדק מובאת אצל יוסף בן מתתיהו, 26(24)לעיל הערה . 371א, עמ'

, היא ירושלים, בזיקה ליום הנקמה, ליום השלום, ולמועד הגאולה בזמן יובלציוןב'והעברתמה שופר בכול ארץ': היובלים, עליו נאמר

ולצבאיו עם קדושי אל לממשלת משפט כאשר כתוב עליו בשירי דוידלמלכי צדק" יקוםמלכי צדק אשר אמר אלוהים נצב בעדת אל בקורב אלוהים ישפוט...]...[ ו

נקם משפטי אל וביום ההוא יצילמה מיד בליעל..]..[ ובעזרו כל אלי הצדק..]..[ הוא אשר אמר ביד ישעיה הנביא אשר אמר מה נאוו על הרים רגלי מבשריום השלום

מלך אלהיך..]...[ כאשר כתובלציוןמשמיע שלום מבשר טוב משמיע ישועה אומר מקימי הברית המה בני הצדקהיאה עדת כול , לציון מלך אלהיך ציוןעליו אומר

אשר יצילמה מיד בליעל ואשרואלוהיך הוא מלכי-צדק הסרים מלכת בדרך העם 27אמר והעברתמה שופר בכול ארץ".

, הכהן המשיח, המלאך, לנקמה,שלםקשור מלכי-צדק מלך מגילת מלכי-צדק ב לגאולה, לנבואת הנחמה מספר ישעיה נב ולגאולת העבדים ביום הכיפורים במועדי

, היא העדה הפורשת שסרה מדרך העם החוטא, לבד מהיות שמהציוןול הדרור, שם עיר הקודש והמקדש. לא כל הפרטים מחוורים במגילה המקוטעת, שרב בה הסתום על הנגלה, שכן נפרצים בה הגבולות בין אל, מלאך, וכהן ילוד אישה, שהופך

בספרמלכיצדק בן ניר הכהןלכהן לעולם. כאלה הם פני הדברים גם במסורת פרקים כב-כג( המתאר את לידתו הפלאית ואת לקיחתו לגןחנוך בחנוך השני )

עדן. מלכי-צדק בנו של ניר הכהן, בן נח, בן למך, בן מתושלח, בן חנוך, שלמד את )שם כב, ה-לא(, היה כהןמתושלח בן חנוך' מסבו, ארונה מקוםדיני הכהונה ב'

עליון שנולד בלידה על טבעית וחותם הכהונה על לבו, ככתוב בספר חנוך השני )שם, כג, כ-כו(, שנלקח לגן עדן בדור המבול בידי מיכאל ראש המלאכים וזכה לחיי נצח כדי לשמור את מסורת הכהונה )שם כג לז(. מלכי-צדק בן ניר, הפטור מגבולות הזמן והמקום שכל בן אנוש אחר כפוף להם, מלבד אב סבו חנוך בן ירד, הוא זה

יהיה כהן ומלך ב "ומלכי-צדק ההוא מקום ארונהשעליו נאמר באחד מגלגוליו: .." )שם כג, מה(, והוא זה שהנחיל מסורת כוהנית זו לאברהם,טבור הארץלאמור ב

בפגישתם ב"שלם היא ירושלים", ככתוב במגילה החיצונית לבראשית. 'כהן לעולם' מקומראן למשיח נצחי נוקם, משחרר וגואל,מלכי-צדק מגילתזה הפך במסורת

מבשר הגאולה. כאמור, בפרשת מלכי-צדק רב הסתום על הנגלה, אולם דבר אחד ברור לחלוטין: במסורות עתיקות מהמאה הראשונה לספירה, המתועדות בכתבי יוסף בן מתתיהו ובברית החדשה ובספר חנוך השני, נשמרו מסורות יוצאות דופן עלובמסורת הכוהנית הקודמת להן, במגילות ולכהונה, לירושלים בזיקה מלכי צדק מדבר יהודה, שכולן כתבי קודש מהמאות שלפני הספירה, נשמרה מסורת עשירה

27 11Q13, Qumran Cave 11.II: (11Q2–18, 11Q20–31) ( DJD XXIII ), (eds.) F. Garcia Martinez, A. Tigchelaar & A.Van der Woude et.al.; Oxford: Clarendon, 1998, pp. 225.

, מקימיבני הצדק, לבין עדת שלם 'כהן לעולם'הקושרת בין הכהן מלכיצדק, מלך ב הרואים בריתם', ואנשי צדוק לבית 'הכוהנים היאציוןהברית, דוד, עיר היא ,

המקום המקודש,ירושלים, עירו של מלכי-צדק מלך שלם כהן לאל עליון, את בחזון מרכבה מופלא כמתוארחנוך בן ירד )אותם ראה לראשונה מקום הכרובים

חנוך א, בספר יד מחוז הקדושה הנצחית ( בקודש הקודשים במקדש,פרק החיים נשמר ורציפות שבו מקום עליו, שליטה אין שלמוות ,הזמן המקודש,

המבטיח את נצחיות מועדי הדרור, הם 'מועדי ה' מקראי קודש אשר תקראו אתם ,במועדם' )ויקרא כג(, את הדעת, האמת והצדק, החירות, השוויון, הברכה והשלום

והמגילות שכתבי קודש ששמרו אתלוחות הבריתמקום שבו נשמרו בקדש הקדשים הר הזיכרון המקודש, את החוק והפולחן, את הסיפור והמיתוס, היו כתובים עליהם.

ידועהבהיסטוריה קדושה, ציון נקשר בזיכרון הנבואי והכוהני כמבטיח את המעבר והלך בשרירות לבו וראה בחורבן עירו של עם נבחר, שכשל והפר ברית, מראש

בברית המובטחת מחורבן וגלות לגאולה וחירות,היסטוריה של מעבר, ומקדשומקודשים,עולם ויובלים שמיטות ה', מועדי ושבעת שבתות במחזורי הנשמרת ,

המכונים 'מועדי דרור', שבהם היהודי בן-החורין ששוחרר מכבלי השעבוד בידי האל, מוותר על ריבונותו בסדר שביעוני עולה, שכולו 'מועדי ה' מקראי קודש אשר תקראוזיכרון ואת )ויקרא כג(, מועדים המנציחים את הפולחן המקודש אותם במועדם' משמרת שומרי קדשים', קודש אהרון 'זרע הכוהנים בידי המקודשות הבריתות הקודש במקדש על הר ציון, או בבן דמותו השמימי בגן עדן, ונקשרים לבואו של הגואל מלכי-צדק שיקרא דרור בארץ לכל הגולים השבים לאחוזתם, ולגאולה צפויה

.במגילת מלכי-צדקמראש, המובטחת במחזור השמיטות ויובלים, שהתמקד זה, כוהני-מיסטי הארץ'עולם טבור ציון ו'ב'הר טבור בירושלים

ב'הארץ' שנקשרו לשבתו, אלוהים בחר שבה המקדש בעיר ארונה', מקום , במקדש ובמרכבת הכרובים, בקדש הקדשים ובגן'ירושלים היא מחנה הקדש'וב

- ברית ומועד וצדק, דעת חוק והושתת על ברית עולם של שלום, חירות עדן, שנשמרה על ידי ספירה שביעונית של לוח מועדי דרור, ועל מקדש שמשרתת בו

שבתות,52משמרת הקודש בת עשרים וארבע המשמרות במחזוריות נצחית של שבעה מועדים, שמיטות ויובלים, ועל מסורות הקושרות כוהנים ומלאכים עם לוחות וספרים כתובים, מימי חנוך, מתושלח, נח, ניר ומלכיצדק, שם ואברהם, ועד לוי, אהרון, צדוק וממשיכיהם, הכוהנים לבית צדוק - נדחק ברובו הגדול, אחרי חורבן

לספירה, לתהום הנשייה של הספרות החיצונית, אותה חכמים,70המקדש בשנת חותמי הקאנון, מחליפי הלוח ומכונני הסדר החדש אחרי חורבן הבית, אסרו לקרוא

באיום שלילת מקום מובטח בעולם הבא )סנהדרין י(.

עוד נשכח עולם כוהני מקודש זה במעמקי השכחה והנשייה של המגילות הגנוזות,ירושלים, בשעה שעלתה וחורבן אותן חכמים רצו להשכיח אחרי חורבן המקדש הכתיבה המשך על אסרה כאשר גמורה, מהפכה שחוללה חדשה הגמוניה המקודשת בהשראה מלאכית, מחקה את מושג הברית ושושלת הכהונה הגדולה, מחקה את מסורת לוח השבתות השמשי ואת מסורת המקדש על הר ציון בירושלים עיר הקודש, ועיצבה מחדש את הזיכרון. חכמים יצרו מציאות תרבותית דתית חדשה אחרי חורבן בית שני, בעולם שלא היה בו מקדש ולא הייתה בו כהונה משרתת, לא הייתה בו גישה להר ציון, הוא הר הבית שנחרב, לא היו בו עוד סמלי ריבונות יהודית

,בריתולא הייתה בו כניסה לירושלים. הם החלו במחיקת המושג הכוהני המרכזי, עולםבהוראת 'ברית עולם', מלשון חכמים ברבדיה הראשונים, והמשיכו במחיקת

, ואכן אלה אינם מתועדים כלל במשנה ובתוספתא, וסיימוומסורת חנוך המלאכיםבמלאכיםהשמשי הלוח הכוהניבהחלפת שנקשר מראש, והמחושב - הקבוע

בחודש ניסן, מועד חג החירות -באביב,מראשיתו בימי חנוך בן ירד, לוח שהחל ירחי תצפיתמשתנה בלוח על התבסס שכולו השביעי, בחודש בסתיו, שהחל

ועל ריבונות אנושית כמתועד במשנה ראש השנה. עוד אסרו חכמים על אנושית המשך הנבואה ועל כתיבה בהשראה נבואית, חתמו את כ"ד ספרי המקרא, והפכושעסק ספר כל הפכו חכמים חיצוני. לספר בו נכלל שלא מקודש ספר כל

ובבריתות, בכוהנים, במלאכיםב על הר ציון ובהיסטוריה שלמקדש, במזבחות ולוי, קהת עמרם, ומלכיצדק, נח מתושלח, הגדולה,חנוך, הכהונה אבות

במחזוריכ"ד משמרות הכהונה ויישומו בידי לוח השבתות השמשיובהיסטוריה של , ובסדרמגילת המשמרות ומגילת המקדשהעולה והקרבנות במקדש כמפורט ב

, ובהיסטוריה של חגשירות עולת השבתמחזורי השירה שנלוו אליהם, כמפורט ב השבועות שנחוג בט"ו בחודש השלישי ביום ראשון, ארבעים ותשעה ימים אחרי הנף

מגילתובספר היובלים העומר בכ"ו בחודש הראשון, כחג המלאכים, כמפורט ב , לספרים חיצונים אסורים, ומחקו כל חיבור ליטורגי,מגילת המשמרותובהמקדש

ירד364היסטורי או חוקי, שהזכיר את הלוח העתיק בן הימים שהביא חנוך בן ימי השבתות וכל חיבור שקבע את התאריכים המדויקים של שבעים מהמלאכים

מגילת את הפכו כך יהודה. מדבר במגילות כמפורט 'מקצת מעשיוהמועדים, התורה', את ספר חנוך, ספר היובלים, מגילת המקדש, ושירות עולת השבת,

השבתות52 הימים ו364שכולם ספרי קודש המזכירים את לוח השבתות השמשי בן השנה חודשי בשבעת החלים ה' מועדי שבעת ואת קבע, דרך המתוארכות הראשונים בין ניסן לתשרי, במועדים קבועים, בימים ותאריכים קבועים ומחושבים

שנאסרו בקריאה. הם קראו ל'כוהנים מבית צדוק ואנשיספרים חיצונייםמראש, ל

ראש שמחתם, על וירושלים ציון את והעלו שנה בקודש אלף בריתם', ששרתו " במגילת מקצת מעשי התורה: והיאכשאמרו ירושלים היא מחנה הקדש כי

'הר', והחליפו את צדוקים" - בשם הגנאי 'המקום שבחר בו מכל שבטי ישראל- המקודש במסורת המקראית, שבה הוא נזכר מאות פעמים,ציון טבור הארץ'

ב העקדה מקום הוא ראה' 'ה' בו כמקום הכוהנית במסורת ספרוהמקודש , שנזכר פעםבהר המוריה, ומקום עליית חנוך לשמים בספר חנוך השני - היובלים

אחת בלבד בכל המקרא )דברי הימים ב, ג, א(, ונוצר כאתר מקודש רק במסורתשנבחר משעה כפרושים, בראשיתם שנודעו המפרשים, החכמים של החלופית

ארץ המוריהכמקום העקדה ומקום המקדש בידי חכמים. עובדה מעניינת היא ש מבראשית אינה נזכרת בתרגום השבעים או בספר היובלים בסיפור העקדה, שם היא

. חכמים העבירו את מועד העקדה מפסחהארץ הגבוהה או הארץ הרמהנקראת , חגהר המוריה, כאמור במפורש בספר היובלים, לראש השנה, על הר ציוןעל

שאינו נזכר בין מועדי ה' בשם זה, שכן הוא חודש בידי חכמים אחרי החורבן, ונזכר לראשונה רק במשנה ראש השנה. קודם לכן נודע רק בשם יום זיכרון תרועה. קרוב לוודאי שרוח זו של חכמים, שרצו להשכיח את המסורת הכוהנית של בית צדוק אחרי

על שהשפיעה היא שני, בית שלחורבן המסורה נוסח של העריכה עבודת .החומש, שירושלים והר ציון והמקדש אינם נזכרים בו אף פעם

דוגמה מאלפת לזיכרונות הכוהניים העתיקים אותם בחרו חכמים להשכיח, נמצאלוי, ב מצוואת הספירה,צוואות השבטיםחיבור לפני השנייה למאה המיוחס

, מייסד הכהונה בדורלוי בן יעקבשנמצא בחלקו במגילות מדבר יהודה. שם מתאר פרקים ל-לב, ועלספר היובלים,בני יעקב, שנמשח לכהונה בידי המלאכים, על פי

, את מקור הקשר העתיק בין המקדש לירושלים ובין מסורתצוואות השבטיםפי בספר חנוךיקרא, ככתוב ירושליםחנוך, ואומר: "כי הבית אשר בו יבחר אלוהים

28הצדיק".

רית, בתקופה שבה שלטו'בני אור' הכוהנים בני צדוק שומרי הבניסיון חייהם של , כל אלהוכוהני בית חשמונאי המכונים 'בני חושך'בירושלים הכוהנים המתייוונים

לפני הספירה, מתואר175-137 משובש בין השנים לוח ירחיכיהנו במקדש על פי התקדים: חסר במשפט זו תקופה המתארות במגילות נוקבת "ויתקרעבלשון

)דברי ירמיהו,ישראל בדור ההוא להילחם איש ברעהו על התורה ועל הברית"שורות 3קטע בפלג אשר ממנו נקרעו, כדי להילחם על התורה ועל29(.50-51

אשר כרתי עם אברהם ועםהפרו את הבריתהברית, היו אלה אשר לדבריהם: "

, כרך א', בעריכת א' כהנא, הוצאת מקורות, תל אביבהספרים החיצונים צוואת לוי י, ה, 28תרצ"ז, עמ' קסה.

ירושלים לעבוד אלוהים אחרים ולעשות כתועבות יעקוב"...בשוב כהני יצחק ועם מבית30הגויים". חוקיים הלא הכוהנים הן המתיוונים, הכוהנים הן החוטאים,

, היו'מרשיעי ברית' ו'בני חושך'חשמונאי שמונו בידי יורשי בית סלאוקוס, שנקראו אלוהיםמכלל יופי מציוןהכוהנים החוטאים בירושלים, שהפכה מ'קריית מלך רב' ו'

ל ב( ג, )תהלים חמס'הופיע' הצדקה','קריית 'מורה בדברי הבוגדים אלה , ב במליםפשר חבקוק ההולכים בשרירות לבם, בהנהגת הכוהן הרשע המתואר )ח, הון" בעבור בחוקים ויבגוד אל יעזוב "אשר פעל8-11בוטות: זה כהן .)

בירושלים, שהפכה ממקום קדוש למקום מחולל וטמא: "קריה וחמס ארץ פשרו הקריה היא ירושלים אשר פעל בה הכוהן הרשע מעשי תועבות ויטמא את מקדש

(. כאמור,7-10אל, וחמס ארץ המה הרי יהודה אשר גזל הון אביונים" )שם, יא, ( אפיפנס אנטיוכוס מימי המתייוונת ירושלים על מוסבים -175הדברים 164

לפנה"ס( שהפכה לעיר חמס, שבה33--152לפנה"ס( ועל ירושלים החשמונאית ) כוהן הרשע שטמא את המקדש, רדף ביום הכיפורים שחל לפי הלוח העתיק ביום

פשר חבקוקשישי העשור בחודש השביעי, את כוהן הצדק שהודח ממנו, כמפורט ב מלחמת בני מגילת, ומתנכל ל'אנשי האמת עושי התורה', המפללים בפשר נחוםוב

'בני חושך' )המאמינים בלוח הירח הסלאוקי המתחילאור בבני חושך לתבוסת בסתיו( ולניצחונם של 'בני אור )המאמינים בלוח השמש המקראי המתחיל בחודש הראשון הוא חודש האביב( ולמימוש תוחלתם ותקוותם לגבי עתידה של עיר הקודש

היא עיר הצדק והשלום.

,מלחמת בני אור בבני חושךנסיים בדברי הנחמה, התקווה והשמחה, במגילת הקושרים בין העבר לעתיד ומחברים בין ניסיון חייהם של דורות שונים שהיו מאוחדים בתקוותם ובכיסופיהם לראות בשיבת ציון, בשמחת ציון וברינת ירושלים. התקווה

מצויה בדברי השיר הפותח בשורות חוצות גבולות:

"ןאתה אל נורא בכבוד מלכותכה

ועדת קדושיכה בתוכנו לעזר עולמים...

כי קדוש אדוני מלך הכבוד אתנו עם קדושים

גבורים וצבא מלאכים בפקודינו".

, ב,, מגילות מדבר יהודה : החיבורים העבריים, בתוך: א' קימרוןדברי ירמיהוראו: 29.99עמ'

.98 שם, עמ' 30

'בני אור', המייחלים לניצחון הדעת, וחותם במשפט התקווה של בעלי המגילות,

האמת והצדק, החירות, השוויון, הקדושה, החוק והשלום, בציון הנצחית, נשקפת

בשורות שיר קצרות:

שמחי מאדה"ציון

ירושליםוהופיעי ברנות

31.ערי יהודה"והגלנה כול

ימים, דמותה הנכספת של בזיכרונות שונים עתיקי ירושלים עיר הקודש, נשמרה

שעברו במסורות עתיקות מקודשות בלשון הקודש ובתרגומים, ונכתבו בידי יהודים בני

בלשון שונים, קודש בכתבי שהחזיקו שונות זיכרון בקהילות שחיו שונים, דורות

הקודש. כל אלה זכרו את עיר הקודש שנולדה והתפתחה, שכחה וזכרה, נבנתה

ונחרבה בין היסטוריה למטא-היסטוריה, בין אלוהים ומלאכי קודש לכוהנים ונביאים,

לסופרים ומשוררים עתיקי ימים. עיר שרבים היו אוהביה ומשורריה, נביאיה וכוהניה,

סופריה וכותבי קורותיה, שקראו לה 'טבור הארץ' ו'הר קדשי', 'מחנה קודש' ו'עיר

אלוהינו', 'משוש תבל' ו'מכלל יופי', וספרו וזמרו עליה בין חזון למציאות לאורך

הדורות. נחתום את הדיון בקורותיה של העיר שהתקדשה בידי אלוהים בראשית

ושירת קודש שאין ההיסטוריה ונבחרה כעיר הנצח, עיר שספרות קודש מופלאה

הלויים שמשורריה עיר דורות, אלפי הקודש במשך בלשון בה נוצרו לה, דומה

הנלהבים והאוהבים כתבו עליה לפני כשלושת אלפים שנה:

ון " גדול יהוה ומהלל מאד בעיר אלהינו, הר-קדשו. יפה נוף משוש כל-הארץ: הר-צי

ון תגלנה בנות יהודה: למען, משפטיך. ירכתי צפון; קרית מלך רב... ישמח הר צי

ון, והקיפוה; ... למען תספרו, לדור אחרון. כי זה, אלהים אלהינו--לעולם סבו צי

ועד. )תהלים מח(. , מהדורת י' ידין, ירושלים:12, 7-6, טור טז, שורות -מגילת מלחמת בני אור בבני חושך 31

.השוו: 'גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים' )זכריה ט328-330, עמ' 1955מוסד ביאליק ט( והשוו : 'ישמח הר ציון תגלנה בנות יהודה' )תהלים מח, יב(.

ונחרבה כידוע הייתה עיר שנכבשה ציון אשר אהב' אלוהים, 'הר ירושלים, שבה

העת ובשלהי המקראית בתקופה ויושביה מנהיגיה חטאי בשל רבות פעמים

העתיקה, ונכבשה ונחרבה בשל תמורות בנסיבות פוליטיות ויחסי כוח משתנים בעולם

לסיפורים העתיק ובימי הביניים, אך תמיד הייתה מקור השראה לרעיונות נאצלים,

ולכיסופים, לתקוות מוקד הייתה ותמיד ואגדה, לחזון ותפילה, לשירה ולחוקים,

ובין הנזכר לנחלם, לאורך יוצרת בין נגלה לנעלם, ולגעגועים, ולהשראה לזיכרון

אלפי שנים. ירושלים נקשרה במצור, בכיבוש, בהרס, אבדן וחורבן מאז מגילת איכה

ונקשרה בתקוות המתארת את חורבן בית ראשון במאה השישית לפני הספירה,

גאולה ובניין מאז ועד ימינו, כאשר הספרות המיסטית והספרות הליטורגית מחליפות

את כל אשר אבד בארץ, בתבניות נצחיות רבות יופי, בסיפור ובשיר, בשמים. במקום

המתארת והמרכבה, ההיכלות ספרות נוצרה שנגזלו, והכרובים החרב המקדש

ובמקום הכוהנים ושבע מרכבות, דבירים עליונים, שבעה בפירוט שבעה היכלות

המשרתים שבטלה עבודתם, עלו מלאכי השרת המשרתים בעולמות עליונים בשירי

שבח ותהילה מופלאים, על פי לוח השבתות הנצחי. במקום 'הר ציון טבור הארץ',

שאי אפשר היה לגשת אליו, יצרה הספרות המיסטית את 'העמוד האמצעי הידוע

ליודעי חן' המחבר בין קודש הקדשים לגן עדן אשר בו אפשר היה לנשמות הלומדים,

המתפללים, הזוכרים והמייחלים, לעלות ל'ירושלים של מעלה', שם נמשכת שירת

הקודש שליוותה את עבודת הקרבנות בידי המלאכים, ולהגיע ל'מתיבתא דרקיע',

שם למדו תורה מהנביאים ומהצדיקים, מיורדי מרכבה ומהתנאים מקדשי השם. כך

למשל מתואר עולם חזיוני זה בספר שנדפס בשישים מהדורות מהמאה השמונה

יש שם עמוד[ לגן עדןעשרה ואילך ומצטט את מסורת הזוהר: 'וכשבאה ]הנשמה

לשעראחד של ענן ונוגה המעורב זה בזה ועשן סביביו ועמוד נעוץ מלמטה למעלה

ומיכאל השר הגדול ]...[ וגן עדן זה מאיר באור של מעלה ]...[ ירושלים של מטה

זו לקרבן'.שהוא כהן לאל עליון מקריב הנשמה במחוזות אלה, החוצים את32 ]פרנקפורט תס"ה[, ווילנה תרפ"ז, פרק טז, דףקב הישר צבי הירש קאידנובר, 32

לב ע"ב.

שבעל כשם חדשים=עתיקים', 'דברים לעצמם וקוראים והמקום, הזמן גבולות

כינה את עבודתו, המתינו לביאת היושבמשיח בן דודהזוהר האלמוני הבוכה,

בהיכל קן ציפור בגן עדן, או לשחרורו של המשיח הכבול היושב אסור בשערי רומא,

וציפו לבוא הגאולה בכוחן של התפילה, השירה, הפיוט, ספרות ההיכלות והקבלה,

מאות שנה, וחמש לציון במשך אלפיים בידי קהילות הקודש שהתגעגעו שנוצרו

ודבקו במצוות ובהלכה, במדרש בשירה בפיוט ובקבלה כגשר בין העבר המקודש

33לעתיד המיוחל.

הקדומים הכיסופים ושירי התודה ממזמורי המוסבים באחד ירושלים, ביותר על

לעיר שנכתבו בתקופת המקרא, מחוץ לעולם המקרא, מתוארת אהבת הכותב

זה מצוי ותקוותיו באשר לבניינה: מזמור עתיק בספר טוביה, הקודש שהתחבר

בנוסח ארוך ובנוסח קצר בעברית ובארמית, בתקופה הפרסית, אחרי שחרב בית

ראשון וטרם נבנה בית שני:

ירושלים עיר הקודש]"

ייסרך ]אלוהים[ על מעשי בניך

וישוב וירחם את בני הצדיקים.

הללי לה' חסדו ושבחי שם עליון.

כי יקים סוכתך ואת שבותך ישיב,

ושמחת עולם על ראשך.[

"אור בהיר יאיר עד כל ירכתי הארץ.

גוים רבים מרחוק ויושבי כל קצווי ארץ לשם קדשך

ומתנותיהם בידיהם למלך השמים.

דורי דורים יתנו בך רינה, ושם ]העיר[ הבחורה לדורות עולם.

ארורים כל אשר ידברו קשות,

ארורים יהיו כל אוררייך ופורצי חומותייך ישראל בעל שם טוב ובני דורו: מקובלים, שבתאים, חסידים ראו: ר' אליאור, 33

, א-ב, הוצאת כרמל , ירושלים תשע"ד.ומתנגדים

ונותצי מגדלייך ושורפי משכנותייך

וברוכים יהיו לעולם כל יראייך.

אז תלכי ותרוני בבני הצדיקים

כי כולם ייקבצו ויברכו את אדוני העולם.

אשרי אוהבייך ואשרי אשר ישמחו בשלומך,

ואשרי כל בני אדם אשר ייעצבו עלייך על כל מכותייך,

כי ישמחו בך, ויראו כל שמחתך לעולם.

,תבנה ירושליםברכי נפשי את ה' המלך הגדול כי

.בעיר ביתו לעולמים

אשרי נפשי אם עתידה שארית זרעי לראות את כבודך ולהודות למלך השמים.

ייבנו בספיר ובברקת ובאבני חפץ כל חומותייך,שערי ירושלים ו

ייבנו מזהב וחליה מפז טהור.מגדלות ירושלים

רצופות נופך ואבן מאופיר,רחובות ירושלים

יאמרו שירי רינהושערי ירושלים

34. וכל בתיה יאמרו הללויה

ירושלים, עיר ימים רבים, תוארה בגעגועים כמחוז זיכרון אוטופי או כמראה עיניים ממשי בלשון של תקווה ותוחלת לאורך אלפי שנים. זיכרונות רבים נתלו בה, חלומות

כיסופים סופרו עליה ושירים רבים הושרו עליה כמחוז של תקווה ותוחלת במהלך אלפי שנותיה. נחתום במזמור של נעים זמירות ישראל שחיבר את ירושלים של ימי

בית ראשון עם ירושלים של הכיסופים והחלומות במשך שלושת אלפים שנה ובראש :הנוסח הקצר, יג, יב-כה. לנוסח שש השורות הראשונות בסוגריים ראו ,ספר טוביה 34

,1979 ]ספרים ודברי חכמה[ מהדורת א"ש הרטום, תל אביב יבנה הספרים החיצונים , עמ' שמב;1978 , מהדורת א' כהנא, כרך ב, ירושלים: מקור הספרים החיצונים; 35עמ'

השוו תרגום עברי של קטע ארמי של ספר טוביה, שחלקים אחרים שלו נמצא בין המגילות )עורך(, מ' קיסטר, כרך שני, ירושליםקומראן, מבואות ומחקרים מגילותגם בעברית,

., משם ציטטתי את שאר שורות השיר ]אחרי הסוגריים[ המובאות לעיל 483תשס"ט, עמ'

@ כל הזכויות שמורות לפרופ' רחל אליאור, האוניברסיטה העברית בירושלים, סיוןתשע"ד.

מזמור זה, אחד תקוותיו העלה את השלום כייחודה של עיר השלום ירושלים. מחמישה- עשר שירי המעלות, שהיו הלויים שרים על מעלות המקדש, לפני אלפי

שנים, נאמר, כידוע, שבת בשבתו, במנחה של שבת:

תהילים קכב

א שיר המעלות, לדוד:

שמחתי, באמרים לי בית יהוה נלך.

ב עמדות, היו רגלינו בשעריך, ירושלם.

ו. יה כעיר, שחברה-לה יחד ג ירושלם הבנו

ד ששם עלו שבטים, שבטי-יה--עדות לישראל: להדות, לשם יהוה.

וד. ה כי שמה, ישבו כסאות למשפט: כסאות, לבית ד

ו שאלו, שלום ירושלם; ישליו, אהביך.

ז יהי-שלום בחילך; שלוה, בארמנותיך.

ח למען, אחי ורעי אדברה נא שלום בך.

ט למען, בית-יהוה אלהינו אבקשה טוב לך.