הדינוזאורים עקבות לאורך המרוץ

מלאי היו והאנשים שקט עודף התמלאו הקרירות חג, הפינות המולת נתמלא הרחוב

לביצורים. במקום סימן שום אין המבצר, אולם שוכן הגבעה לגבעה. על בעלותם גאווה

חמר בנוי מקדש זהו ואדום, למעשה דהוי צבעים: צהוב שני רק יש זה בשם המכונה

בצליינים. צידו געגועים שעוררה כח תנופת בהם יש הכבדים בחמה, המרזבים שיובש

תלויה היתה מלוכלך הפחות הקיר צבעים, על אותם ידי על נשלט המקדש של הפנימי

הקציר הקציר. אלת אלת זאת זוחלים. היתה ושאר עכבישים שאוכלת אישה של תמונה

הקפידה לא הבית, ולכן משק על להשגיח השאר בין ומכובדת, תפקידה זקנה גברת היא

האנשים, מתפללים, השתחוו אינספור מנעלי המשוקעת המקדש האופנה. בחצר על

אחת: 'חולרע!' 'חולרע!' במילה לאלילה אברם, מתפלל שמו, מוטל מה מוטל ביניהם

תיבות, אולם ראשי רק שאלה אמר משכנתא, הוא לו לעשות באו האברכים זאת כששמעו

אחת," אמר לערמה נועדו לא המקדש. "אנשים קרקע על מראשו נשפך הרביצו. דם הם

לערבות האפלים המקדש מחדרי יצא יותר. החמס רוחם את הלהיט רק זה אברם, אולם

דם. כתרי עשרה אוהב דם. מישהו כתמי עשרה אוהב הארץ. מישהו של הרחבות

יותר!?" שאלו טוב לגורל בעדנו בפינה, המתפללים הכושים שני הם מי "אבל

שני ואת אותם וישרת יין להם לחנות, יעמיד שילך אברם את וביקשו עצמם את האברכים

הכושים.

הסורר. שלושתם לבן טיפול מתן על אישתו עם והתייעץ במצוקה שבנו הבין אביו

אנטי הרופאים: 'רופא עמיתיו ידי על שכונה מיוחד לרופא. גניקולוג אימו, הלכו עם ביחד

גדול כהן של במינוי שהיה הנשים. הרופא מחזור על הגברים מחזור את שאהב נשים', כיוון

והטקסיות, הזדקר הגמישות תנועותיו המכשפת, מבין בדרכו בידיהם חייו, החזיק לכל

התוודויות,' חשב של ידיים מחום יותר והתפוצץ. 'לא שכמעט עבה וריד והחוצה מצווארו

בסוף הגבר. מחזור להקדמת שפיתח כדורים לקחת מאברם ביקש הבדיקה אברם.

אותו נשים' שישכנעו ל'אנטי והבטיחו התרופה את לקחו הוריו הסכים, אולם לא אברם

לקחתה.

הוא שהיעוד לו והסביר כיסא על אותו מלצאת, הושיב למונעו ניסה אביו תרח

לך!?" אחרי גם אם יקרה כבר מכך, ומה ישועה באה בסבלנות. "לנוח אילנות לגדל

העצים גן על הסתכל אברם לחדרו. בלילה אותו ההגיון, שחרר צו את קיבל שבנו שראה

את ראה מוזרים!' בחלומו יצורים תמיד שלי. הם העצים את יותר מכיר חדרו, 'איני מחלון

1

מתחת יושב שלו האריה האריה בגן, 'חלומותיי לעצים. חשב הקריח. הדהויים,'

במחיר, ועזב למרבה אביו מכר אותם האלילים פסילי את וניפץ קם כשהתעורר. אברם

ביתו. את

והכחול. בראשית מהזהב מעט בשממה, לקחת נפשו יגון את להטביע למדבר יצא כך אי

כענן היתה פשע, והבריאה לעשות למי עדיין מצאה לא הרעש, המדינה הומצא לא עדיין

לא רק הבריאה, אבל את להלל תן הדממה, "אלוהים את במדבר, קורא אבק. הביט

רק מרחוק לא מכוניות... מביא צעד מכוניות..." עוד מתכת בדלי איש, אחד מים.

לארץ, בייחוד השמים בין לערב ביניהם. אין ומבלבל האדמה אל השמים את שמאמץ

עשן יוצא זה? איך הפנימיים, מה לאברים קורא המרחבים האברים... כשקול שעייפות

את קשה, למשל: לחלק יותר זה? היא עם לעשות השאלה, מה כזה!? אבל מדבר

עופרת... נחושת... שדות מעובדות, שדות לחלקות העמוק המדבר

הלל, מבקש במדבר, כלי חלול קנה משריקת בוקע הנכון הצליל את שמע לפתע

- המכונה במדבר, הקנה להיזון יכול הוא המדבר, רק של בנו היוולדו, זה מראשית מכוון

מתנדף שהוא גדול כך כל במדבר גשם, החום המדברי' והנמלים, כשיורד 'הדג רבים בפי

הטיפות, ממלאות את לאסוף ממהרות - הנמלים מגיע כבר וכשהוא לקרקע הגיעו לפני

הקנה ללחות. שורשי זכר שאין לפחות, עד חודשים לכמה במים השקופות כרסיהן את

ונמסו סוף מים נודדים חולות על התפשטו סופגים מליוני בין - מינרלים, הגרגרים,

חלודה...

קדושה הקרירה המערה רצפת כי למערה, יען משנכנס נעליו את השיל אברם

תפילה: על וחזר ידיו בכפות נעליו זוג את במדבר, חפן במערה קרוס לאלוהים. שוכב היא

פעם זמן." בכל הרבה אותך ראיתי לא כי קשות הן שלי קשות, והנעליים הן שלי "הנעליים

נראים שהיו המערה מתוך רבים קולות לו ענו כך מאין, ואחר ידוע לא אחד קול לו ענה

לקח לרגליו. אברם שהגיע עד אליו קרוב והולך מתגלגל היה אחד ממאה, וקול יותר

הדולקים. "אלוהים, הנרות על המערה בזויות אותם ושרף חלקים לארבע וחילקו אותו

האלוהים. את יפתה שעירומו וקיווה לי?" שאל תיתן אלוהי, מה

האדמה..." חיות כל בך הגיע, ונכרכו שהחורף תדע שמיכה מעליך "כשתמצא

רוחשים. חולות על ולדבר עימך לשבת אמשיך אברם, "לא של עירומו על אלוהים העיר

1הדינוזאורים." עקבות שבסוף המובטחת לארץ לדרכך לך לך

הגיעו שהדינוזאורים בזמנו, שטענה מקובלת שהיתה התאוריה את מבטלים אלוהים של המפורשים דבריו1

חלק הפזורות הדנוזאורים עצמות את הסבירה ובכך בנו התנגש חיים עם כשכוכב לעולם בעולם.

2

משהו התרחש שאם הבתרים, ולבטח בין ברית על מספרים שאנשים הסיפור נכון לא

אתו הבטיח, וילכו כאשר אברהם המובטחת. וילך לארץ הגיעו לפני קרה הדבר בדומה

במדבר." לי ויחוגו עמי את לאשתו: "שלחתי אלוהים כנען. ויאמר ארצה ואשתו לוט

מצריימה. אברם וירד בארץ רעב קילומטר. ויהי שלושים כל לאלוהים מזבח ויבן

שהוא גילה התקרב בשורה, כשתורו נעמד ללחם, אברם בתור עומדים אנשים הרבה

רק רופא כמו למשהו הזה הזמן כל בתור עמד דרך ריפא הזה שהרופא שיניים,

מבד. רצה קטן לשק והכניס חתולים ציפורני עקר ההוא המטפל שעה הציפורניים. משך

של לחם, ציפורניים לקנות לפה הבין, 'באתי לא לקנות, פשוט הסכים לא למכור, אברם

אחר?' ממישהו לקנות לי למה חתולים, אז של רק לעקור, ולא יכול אני גם חתולים

של שהכישוף ידע בידיו, הוא מהמשטרה, אזיקים בבורחו אליהם התקרב נמלט עבריין

הציפורניים לדרכו. סוחר פנה אברם עבד. אבל אזיקיו. וזה את יפתח החתולים ציפורני

עליו לאיים מהמשטרה, ניסה בבריחה הוא שגם אברם של תגובתו פי על איכשהו שידע

שמתי ציפורניים. "אני של מלאי עם להיתקע הסחורה, ונאלץ את לקנות רצה שלא בגלל

עין". עליך

אברם. עיניים!" אמר שתי עליך שמתי "כן!? אני

של בכליו חיפוש מצחו. ערך על המטפל עיניים", הצביע שלוש עליך שמתי "אני

קבלה. בתחילה רוצה הוא אם אותו ושאל מהעגלה אברם של אשתו את אברם. הוציא

ואמר תופס לא שזה הבין אז אותו, אך שיהרגו חשש אותה, כי מכיר שאינו אברם טען

נותר הציפורניים. אברם סוחר של אישית כמתנה פרעה לבית נלקחה אחותו. שרי שהיא

אליו ומפורט, בניגוד לחד והפך בדריכות אוזניו את זקף ציפורניים. החתול ללא חתול עם

היה ניתן המים שלוות פי שוקט. על בים סהרורית כספינה שם אי מעורפל היה אברם

מחכה שאני רב זמן למים, שזה מתחת המתקרבת הצוללת הוא הבודד שהזרם לזהות

עולה אינה היא, מעולם המסע, אולם סוף שזה מראה בקרקעית העמומה לה, הטלטלה

הים. פני על

אלוהים. של המשוערת דמותו לו אונייה," אמרה על מחכה לבד שאתה חבל "רק

הרבות. העקבות את מסביר גסיסתם, זה בשעת הארץ על קרטעו מהדינוזאורים

מצפון ארוכה, שבטים שנים. תקופה אלפי כמה לפני ברורים עדיין היו הדינוזאורוסים עקבות

פלישות, כמו בשרשרת הדינוזאורים, והחלו עקבות לאורך לדרכם לצאת האלוהי הצו את קיבלו וממזרח

הבכורה, את קיבל ונבך חלוש ששבט מהפרדוכס להתעלם אפשר הבריאה. אי על שמתחרים זרע תאי

החזיות שנים אלפי כמה בעוד ישלפו לקבלה. מהם חת ללא שחתרו ואכזריים פראיים שבטים לעומת

שנים. אלפי עוד בזרימתן שיבנו, יתמידו המפוארות והמשתנות המודרניות

3

חתולים." על במחקר שאני שנה שלושים לבד, כבר לא "אני

בדידות? עובר לא בשבילך, נו, זאת שיחתור משתפך חתול בלי נותרת הרגע "רק

לפחות אותו לראות רוצה והסתלקה, לא הדמות שאתה," אמרה מה קלוש, זה אורח

שנה.

אברם. אחת", אמר לערימה נועדו לא "אנשים

יכולות הזה באי רזות עיוור? עיניים כך כל אדם אמצא אברם, 'היכן בוקר,' חשב 'ושוב

לצל'. הרזוני לראות... געגועיי

היינו. בהם למקומות הדמיונית. "חזרתי אשתו עם בוקר בכל לדבר החל אברם

קרני קיפצצו מוזרות כנף ברוח. בקפיצות שנזרו הציפורים ארץ משתרעת מאחורייך

ויורדים חולפים, עולים באוויר, פנייך נמוג החל החמקמק הצוקים. הניחוח על השמש

לספינות בינינו דבר היה שלא יחסיות, ובטח אבנים בינינו היו לא יחד בנפשי. כשהיינו

החולפת." הספינה באורות אותך זיהיתי ולצוללות, עתה

כן, מחלה וכמו בלילה בו גער אלוהים אשר חלום לרגל הישר לדרך חזר פרעה

על האמת את לי הגדת לא אברם, "למה על לי?" צעק עשית במבושיו. "מה שחלה

הסמוך." מהגג אותה לראות תוכל אותה, ובינתיים לך אחזיר אשתך? היום

אותו. בראותה אברם אל בכלל." צעקה לי עוזר לא "אתה

שממול. מהגג אברם עזרה," אמר צריכה לא "את

מחכה בבית התהלכה שעות במשך תירוצים אינספור שמנה לפרעה הריק,

רהיטים, מאשר בלי מדכאת יותר היתה סיגריה. הדירה אחר לאחר. סיגריה למה מוסריים

מידי עם. ישועה כמחפשת רצתה לא אותה ישנה תמונה על הביטה דקות כמה -

יום עד כך אשאר אנשים. "האם צלליות לראות פעם מידי הצליחה בחברתה, מהרחוב

לבאר. נפלה שתפילתה הזה!?" נראה הלבן מיתתי, בבית

חוזרת אותה לראות אותו ליהטה הגג, קינאתו על אברם עמד שחיכתה הזמן כל משך

האבסורד קבלת היא לו. האהבה קורה באמת שזה להאמין סירב הזמן באותו כבר, אך

בריק. ניכחו הביט ראייתו משדה בחרמון. משיצאה - נשוט הכנרת בשלגי מרצון. נגלוש

העתיקים הבניינים את מגלה אתה השוממים ברחובות הפנימית העין את מפעיל כשאתה

ציפור שאיזו רמזה הרוטטת הבתים. האנטנה גגות על הסמויים ההבלחים ואת ביניהם

שיזכיר למצער חשמל עמוד או אנטנה אפילו אין לה. לי מזמן, והתעופפה לא עליה ישבה

הירח. אל עצמן כיוונו הקשים, האנטנות החורף בדידותי. בלילות את לי

4

לעד, הנשמות מלקה בו דבק בחזרה, אולם, מאז אישתו את לבסוף קיבל אברם

מפליג," אני עת לבדן עוד לא זורחות דקה, "עיניי סירה הנהר, על מוקף האי את עזב הוא

היה למלחים. אפשר בדיחות וסיפר הגלים לעבר הספינה חרטום את הכריז, הפנה

ים. במי נתאלח שמוחו לחשוב

השני. אברהם את אחד ופצעו באלות רבו מאד, רועיהם כבד ולוט אברהם של כשרכושם

סוג לוט ואשמאילה." וירא לימין ואם ואימינה לשמאל לך, אם ללוט: " בחייך, בחר אמר

ויאמר: "לשם טוב צמח של ואז יעשה בל זה צמח אלך." אולם באופק, הם קמח.

לשני. אחד שבדו הבדיות על כעדים שניהם אלוהי את העמידו

הארבע פסקו, בשנה לכדלעומר, ומאז מנחה הסדומיים הביאו שנה עשר שנים

הזוזים ואת קרניים בעשתרות רפאים את אתו, ויכו אשר והמלכים כדלעומר בא עשרה

לוט נפילת על לו וסיפר לאברם הגיע מהקרב קרייתים. פליט בשווה האימים ואת בהם

הנשים. את גם להם וישב אותם בשבי, וירדוף

לו שאין על אברהם אלוהים, בכה אליו שנגלה חזון האלה, בכל הדברים אחר

אל נא מלדת, בוא אלוהים עצרני נא לו: "הנה ותאמר מהבכי נמאס לשרי בנים, לבסוף

ממנה." אבנה שאולי שפחתי

לה. מתעברת שפחה סתם כנראה, לא שם קרה הרתה, משהו השפחה

ותלך כמשקל לא הגר בעיני שרי ותקל עליך, אברם, "חמסי אל שרי כבודה.

לך!" המגיע את ותקבל לבינך ביני אלוהים ישפוט

של הגופרית ניחוח את מריחה לבנה: "אני ואמרה דבריה את הגר ארזה בבוקר

הילד את החמת, ותשלך מן המים שכלו עד שבע באר במדבר שוטטה הדין". הגר יום

אראה אמרה: "אל קשת, כי כמטווחי הרחק מנגד לה ותשב השיחים, ותלך אחד תחת

לפני לי להשאיר רוצה כך, אני לי אסור מותו, 'לא אל נמנם, שוקע הילד". ישמעאל במות

בשופר ותקע התרומם להתעורר,' ישמעאל ברקים, חייב ואורות רעמים של בליל המוות

ויהי קריאת את וירד את אלוהים הגאולה. יושבת לך רחוק, "מה מענן מלאך הנער.

אדם פרא גם יהיה גדול, והוא לגוי אעשנו כי הנער את ושאי בודדה!?" אמר. "קומי

גדול."

ביני עולם ברית נא נקים לאברם: "הבה האלה הדברים אחר אלוהים ויאמר

יצאו לא ממך, מה יצאו ממך, אחשדרפנים יצאו רבים, מלכים לגויים אותך לבינך, ונתתי

את אברם מל ותשע תשעים בינינו." ובגיל לאות והיה זכר כל לכם ממך?" והוסיף, "המול

רגליו. אצבעות עשר בין ברית עימו כרתו הפטריות רק אז ערל. עד היה לא בשרו, וכבר

5

הוא לישמעאל אב אברם, כי בכנען שמו יותר יקרא ולא אברהם שמו את אלוהים ויקרא

השם. את שינה - לא כבר. ולשרי

על והוסיף אלוהים חזר המילה ברית לאחר למשפחה שניתנה ההחלמה במנוחת

את לשנות שאוכל כדי בילד שרי את גם בלחש: "אברך הפעם הקודמים, אבל דבריו

שמה."

"אני את יראה לא שאלוהים כדי פניו על אברהם ויפול מסתפק צחוקו,

בישמעאל."

יצחק." לו במבוכה, "קרא אלוהים בן," אמר לך יולדת כבר אשתך שרה "אבל

שקיצצו ככוכבים למרחוק נראים והיו המלאכים את האלה הדברים אחר אלוהים וישלח

בהם. אברהם החותכות בסכינים שהרגישו והתפללו, בלי שבכו בלילה, עת זנבם את

האזינו האספרסו, הכלבים את כשהפעיל המדבר כל את והרעיש כריות על אותם הושיב

והחוצה מגופו לצאת מנסות ועיניו לרעש, לשונו הסתובב, אדיש צמא בחשדנות, שועל

מתנקש שורש למלאכים הביא נפש. אברהם בשוויון עליו הסתכל צבר האפשר, שיח ככל

זאת הדודה מנה רק ואמר: חכו, לפני חיגרת עדיין ראשונה, נעמדו האוכל בתנור.

פורחות כציפורים התעופפו ידיהם האדמה תוך אל שקעו והתפללו, רגליהם המלאכים

ונאנחו, הרצפה על הדודה, נזרקו של בדמה צמאונם שברו שהמלאכים בשחר. אחרי

ושוב. "מה הלוך אליהם שבאה ועמורה סדום זעקת צרותיהם, ועל על לאברהם ויספרו

איתם!?" נעשה

חד, בפולמוס עימם אכל, ויתפלפל הוא שגם אחרי אברהם על נחה דעת זחיחות

רשע? עם צדיק תספה האם ועפר, אך אפר אמר: "ואנוכי לטיעון הקדמה בכל כאשר

להתווכח. ניתן הלז המספר על שגם העיר". כמובן בתוך צדיקים חמישים יש אולי

תפילין?" להניח רוצה אותו: "אתה שאלו שעזבו לפני

יפריע?" לא מלאה, זה שלי עכשיו, הקיבה אכלתי "מה, אבל

יושביה תקיא במקומך, והארץ הישאר המלאכים, "רק שיהיה," אמרו איך "יהיה

גולגולת למזכרת לו נתנו בשבילנו". הם מספיק מסיבית היתה הזאת החוטאים. ההפסקה

והלכו. אדם

אחרי צהרים שנת ישנו התושבים בערב, כל סדומה, מוקדם המלאכים כשהגיעו

מאד: "יש התפלאו אליו, והמלאכים והכניסם בואם את קלט לוט הבוקר. רק כל יין ששתו

רגלי כי העיר תושבי את העיר המלאכים רגלי קול ידענו". אולם לא בסדום! ואנחנו צדיק

שבאו האנשים לרפואה, ויקראו: "הי, לוט, איה אחת תאווה עוד בעירם, ורצו דרכו הגורל

6

סגר והדלת ביתו לפתח לוט אליהם אותם." ויצא ונדעה אלינו החושך? הוציאם לפני אליך

נא איש, אוציאה ידעו לא אשר בנות שתי נא, לי אחיי, הנה תרעו נא אחריו. ויאמר: "אל

דבר." תעשו אל לאנשים בעיניכם, רק כטוב להן ועשו אליכם אותן

לשבר שופט". ויגשו ויצאת בקרבנו לגור סדום, "באת בני אתה," צעקו אחינו "לא

גדול, ועד מקטן בסנוורים הכו בחוץ האנשים פנימה, ואת המלאכים הדלת, ויכניסוהו את

גשם העיר על מטיל אלוהים ללוט: "הנה המלאכים הפתח. ויאמרו למצוא העיר בני וילאו

וברח." קרוביך את חצץ, ואתה, אסוף של

מבוגר אדם בן עליו, "אתה המתבקשת, צחקו הפורענות על לקרוביו משסיפר

חושך." של ממפלצות מפוחד ילד כמו מדבר והנה

מאלוהים והארץ," ביקש השמים את בידיך ואשתו. "רטש בנותיו עם רק יצא לוט

להיות יכול היה בשמים, 'זה גדולה, הסתכל יעוד בתחושת בחשיכה להלך בתפילתו, והחל

היו תמיכה, והם ריק, חסר תליה חבל עם באוויר פה תלויים היו אנשים מיני כל אם יפה

תלוי לא שמישהו האוויר, 'חבל בתוך בכבדות נע גדול לוט. בלון להם,' חשב מרחפים

גדולים לרסיסים התרסק מעירו. הבלון מסויים למישהו התכוון ולא בצאוורו,' חשב עליו

שפעם נזכר הנופלים, במעורפל לרסיסים להתקרב חשש בשמים, לוט לאיטו והתפורר

במהירות לאחור הסתובב השתגעתי'. לוט גם עויתות, ואולי לי רסיס, 'היו בכזה נתקל

כל מראה על לוותר הסכימה לא זה. אישתו על להסתכל ולא לברוח ובנותיו לאשתו ואמר

אישתו את חיבק הוא. לוט גם נקרש אישתו של נקרש. דמה הנצח דופן. דם יוצא כך

בבכי. עצובה," אמר תהיי האבודה, "אל

לבני נתן לא אשר בנותיו, את של בתוליהן את ארצה השליך ההר, לוט על למחרת

לעצמו. סדום, כמובן, לקח

כן ועל לראותיו שנכנס לפני נוסף רגע חיכה כמנהגו, האוויר אברהם בערב... התפלל

האחרון. אברהם כבזמן דעת הקל הצד על תתנהל היום, לא אלוהים עם ששיחתו הבין

לעולה בנו את לו להקריב מאברהם האל ביקש ערב האל, אותו יד כובד את נכונה צפה

נסיון. של בתואנה

האדם. השבט דם את שהקיזו הלילה משופטי אחד אלוהים היה קדומות בתקופות

אחרים כוהנים ששבע בזמן צמו כוהנים כך: שבע הכוהנים ידי על נוהל שעליו, מונה

של בעיניו התמוהות התופעות שתקה. אחת שבוע. והארץ במשך אדם קורבנות הקריבו

שחש עז גירוי עקב העקידה בטקס קבועה השהיה אותה הללו, היתה בטקסים אלוהים

7

קורקבן את לגרד הכהן הגירוי, נהג מקום את לגרד במקום בבטנו, אך המבצע הכהן

הקורבן. עם הרוח התייחדה אז הרגו, רק הדגדוג, ואחר יעבור עד קורבנו

השבט עם כך גם ומנהגיו התבולל עליו שדברנו השנים, האלים שפת הם,

לנו ושפכו עלינו לכוהנים: "רחמו להגיד שיוכלו שפתם, כדי את העמים כששינו השתנתה

לה פעם, עשתה כמו בהם שיאמין אדם על האלים בקרב מדמכם." השמועה מעט

ישב עם על ממונה בעבר שהיה כנפיים. האליל ומתפורר, ישן כסא על המקריבים,

השעיר כלבו ראש על נחה וימינו שיניים מברשת של בצורה גדול מטה אחז בשמאלו

בפני האליל האל. כאמור, כשהציג יד כובד היכולת, בגלל קצה עד לשונו את שהוציא

חטאותיך." את אשא ואני בדרכי באומרו: "לך דבריו את הנסיון, חיזק את אברהם

פה לכם לעבדים: "שבו המקולל, ויאמר למקום ויעל בניו שני את אברהם ויקח

המדורה הכנת העגל". בסיום עם אעלה ישמעאל, "ואני על הזה," הצביע החמור עם

רגע לכרסו, באותו מכנסיו בין תחובה שהיתה המאכלת את והוציא בנו את אברהם תפס

יצחק, עורב," אמר עימי לו, "בוא שעופף אופקים עורב על אחרון מבט שניהם תלו

על שיחיה נדר רגע המדבר". באותו עצי של הבשרניים מהעלים חלב לסחוט "עורב, נלך

שערו את אביו, גידל את עזב העגומה הפרשה סיום עם בלבד. ובאמת העורבים פרי

מהם ולחטוף שאכלו שעה העורבים מאחורי להתגנב נהג רבות. יצחק לשנים נזיר ונעשה

יכול לראשונה. בשובעו תמיד בלחם, נגס העורב מקור שהותיר לחמם. מהחריץ מנת את

יפה. עלתה לא שהפרייתם ביצים מהם וליטול העורבים לקיני לטפס שהתחזק לאחר היה

מיומנות העכבר את להאכיל גם האוכל הספיק ואולי התפתחה עורבים שבמערתו.

הזה. למשל: בעולם חלקו למנת הפכו מותם ועד בקיעתם מרגע העורבים ביצחק. טבע

זה חיים העורבים הוא בזוגות, ב', היא לעבר מקרקר א' לארץ, מקרקת השמים,

ראה עצים על לטפס לקרקר." משלמד טיפש! תמשיך להם: "יופי לאמר נהג בתחילה

אדמדמה, אימם נחש לשונם, לשון את ומוציאים פיהם את לרווחה קורעים הגוזלים את

בהן לנקוש לצמוח, החלו החלו העורבים גוזל. מששיני לכל חלב טיפות במקורה טפטפה

באשר רק נכונים הללו הדברים הזויה... ואולם שינה מתוך לינוק לאחת, מנסים אחת

גופיפי בין שיעלם חשש כי במוחו התמונה את )אברהם(, חקק שהאב היא ליצחק, האמת

את ברא אשר לאדוני, למחוכם ותזעק החמס על הארץ האשימה זכרונו. אז של הדם

מלאך אותו שופכו, וירד בדם אם כי האדם מדם להטהר תוכל לא עמודים, כי בלי השמים

בנך! שכל על ידך את תשליך עצמות, ויאמר: "אל ביעור להם לעשות ישמעאל את שהציל

- חומר קליינטים שמשמשים נשברת, אנשים באר הם והקורבנות והתפילות המאמצים

לאן. יודע לא אחד לו, אף יועילו. והמלאך, התעופף לאלוהים, לא בערה

8

התמרמרות עורר והדבר העכבר עם בא לבניו. יצחק לקרוא אברהם שלח מותו לקראת

מכובדת, לא כך כל בצורה נוסף עד להביא צריך היה כאלה שברגעים המשפחה בקרב

יסורו עימם, ולא נכרתה אשר בברית לשמור מהם וביקש מהוויכוחים התעלם אברהם

כל מבינינו נעזוב סדום. "וכי משפט ואת הענקים משפט את להם ימין, שמאל, ויאמר

המלאך הזה תשרפוה, במקרה בת, באש או אישה כל לכם תזנה וגועל. וכי טומאה, זנות

לא כן עיניהן. כמו אחר יזנו בערה, ולא לאש, חומר קליינטים ישמשו שהן טועה, מוטב

כי מבנות אשה לכם תקחו שלהם האלילים מצבות ואת זרעם את תכריתו אם כנען,

ערוות אל כנען הציץ כי יען לזרעם יעשה זאת השברים. כל את תאכלו אל תשברו, אך

האדמה." פני על מקום לו יהיה שלא נוח אותו אביו, וקילל

9