ביולעטיןנר. 50

שנתון של "המרכז המזריצ'אי" בישראליערלעכע אויסגאַבא פון "מעזריטשער צענטער" אין ישראל

gafnia@zahav.net.il www.mezritch.org.ilהמערכת, רעדאַקציע: תל-אביב, עורך: יו"ר אברהם גפני

נובמבר 2010תל-אביב, כסלו תשע"א

"תפילה" חורף 2010

ספטמבר 2010לאבא שלום רב,

עוד שנה מלאת פעילות - חלפה לה. שעברה בשנה שהצבנו האנדרטה מצב תאור עם אתחיל במזריץ'. למרות הבטחות של מספר חבורות של חוליגאנים ישרוד אף לא לילה אחד, 'תפילה' לא מקומיים, שהפסל חלפו להם כ-15 חודשים והפסל המופלא, לא רק שעומד המקומית. מההוויה לחלק הפך גם אלא בגאון, תילו על מידידינו מקבלים אנו אותן רבות תמונות כך על יעידו השנה. כל לאורך שם, המבקרים משפחות ומבני בעיר הפסל של תמונה מופיעה השנה הזיכרון לטקס בהזמנה כשהוא מכוסה בחלקו בשלג. לדעתי התמונה הזו מבטאת יותר מכל את הקשר האמיץ שלנו עם העיר מזריץ', לא רק

בחורף אלא בכל עונות השנה. גם השנה המשכנו במפעל ההנצחה. משפחת שפילמן )יפה עיר למזריץ' למצוא מנסה לוועד, שהצטרפה ואיציק( תאומה בארץ. המסע אותו הם עוברים מורכב אך אנו תקווה

שישא פרי. היזמנו לביקור בישראל שניים מהאנשים שסייעו לנו ותמכו בנו בתהליך הצבת הפסל "תפילה" במזריץ' )על הפעילות העניפה של שניהם סיפרתי לך במכתבי הקודם(: קז'ישטוף הוא קז'ישטוף להזכירך, קרליוק. וואלדימרק שצ'פאניוק האחראי על נוער 'מכבי האש' של העיר. הקבוצה שהנהיג היא זו שניקתה את בית העלמין לקראת ביקורנו האחרון שם, ובזכותו, תזמורת מכבי האש ניגנה בטקס. וואלדימרק לעולמו. שהלך עולם אומות חסיד של בנו הוא קרליוק, אף ועל עימו, נפגש בעיר, לבקר שמגיע מי כל כמעט שרק הפולנית שגורה בפיו, הוא מצליח להבין ולסייע ככל

שנדרש. אנחנו נדאג לכך שייהנו משהותם הקצרה בארץ.ועכשיו, קצת נחת.

סיפוריך על המבוסס הזקופים", הלבנה "עצי הספר מתקופת השואה, שיצא לאור בהוצאת 'יד ושם', יצא לאור האינטרנטית הספרים בחנות נמכר והוא באנגלית, גם מזריץ' ברני .)amazon.com( אמזון - בעולם הגדולה חלקים ערכה לוי, איזבל הספר, את בהתנדבות תרגם ממנו, ונכדך, רן ליבנה, הביא לפירסומו באמזון. המשובים אותך, מכירים שאינם מאנשים דווקא מקבל, אני אותם להתפרסם המיוחד שלך, מתחיל הסיפור מרשימים. מאוד גם בעולם הרחב. כך רצית. כך עשינו. ולא די בכך, ידידת באתר העובדת קונסטנצה, מזריץ', יוצאי עמותת וועד לגייס הצליחה בברלין, בשואה, שנספו ליהודים הזיכרון

גורמים בשלטון הגרמני )כן, שלטונות גרמניה(, שיממנו את תרגום הספר לגרמנית. מאחורי הסיפור הזה יש סיפור נוסף. באפריל 2011, תציין משטרת גרמניה מספר יובלים לקיומה. משטרת גרמניה כזכור, השתתפה בתקופת המלחמה, לא רק בתפקידי שיטור מקומיים, אלא גם בתפקידי הרג וסייעה לגסטאפו במעשים הנאלחים ביותר, מחוץ לאדמת גרמניה. ומן המפורסמות היא העובדה שאנשי המילואים של 'יחידה 101' של משטרת גרמניה הם שביצעו את האקציה הראשונה במזריץ', הגרועה מכול האקציות שהתרחשו בפולין. תיאור מעשי הזוועה של 'יחידה 101' מנקודת מבטם של השוטרים בראונינג, כריסטופר של בספרו לקרוא ניתן - במזריץ' העיר, בכיכר אולם את מה שארע שם 'אנשים פשוטים'. לקרוא ניתן ניצול, של הראות מנקודת ,1942 באוגוסט רק בספר שלנו 'עצי הלבנה הזקופים'. קונסטנצה, שהכירה בחשיבות החומר שבידה, דוחפת את העגלה כדי שבחודש אפריל, 2011, במהלך הטקס של משטרת גרמניה - יתקיים

טקס ההשקה של ספרך בשפה הגרמנית. אבא, אתה מאמין? כל ימי חייך התנגדת לביקור בגרמניה. לנסוע מוכן היית התרככת. לגבורות, בהגיעך אולם, לברלין, לראות את המקום בו נקבע גורל משפחתך, כמו השנייה. העולם מלחמת בתקופת היהודי העם גורל גם לצערי, עקב מחלתך, הדבר נבצר ממך. אבא, אתה מאמין

שדווקא שם בברלין, בבירת גרמניה, ייצא ספרך לאור? ביתך, שרית, לשמוע. תצטער שאולי אישי דבר ועוד החליטה לפרוש מפעילותה האינטנסיבית והמבורכת בוועד שמדובר תקווה אני האישיים. לעיסוקיה להתפנות כדי

במהלך זמני.שלך ביותר, הגדולים ההישגים שאחד אבא, חושב, אני שיש הרבה התהודה הוא האחרים, העמותה פעילי ושל לפעילותינו. למרות שמעציב לראות כמה מעט נותרו מדור המייסדים, משמח לראות שאנו מונים כשבע מאות חברים. במהלך השנה מגיעות פניות נוספות מאנשים שמתעניינים קטנה, עיירה מזריץ', יוצאי של עמותה שלנו, בפעילות

היוצרת תהודה גדולה. האין זה הישג מרשים?

ועל אימא? עליה אני מספר לך כמעט מידי יום, בשיחותינו האישיות.

להשתמע במכתב הבא.אוהב,

בנך נפתלי

דבר יו"ר העמותה / אברהם גפני

שלום חברים!1747 ימים הייתה מזריץ' תחת השלטון ההרסני של הנאצים. יום רדף יום ואף יום לא היה דומה לקודמו אלא גרוע יותר,

מלא הפתעות וגזרות שטניות.אחד מהימים הגרועים ביותר שירשם בהיסטוריה של העיר היה יום ה-28 באוגוסט 1942. למרבה הפלא, ביום זה איש

לא נרצח, איש לא נהרג.זה היה יום שהנאצים הכריזו על הקמת גטו במזריץ' באיזור

היהודי הישן ובעיקר ברחוב שמולביזנה.במקום לשהותם שנים כ-500 לאחר הראשונה בפעם יהודי העיר לעבור לגור בגטו שזה עתה הוקם. פקדו על גורשו שבה הראשונה האקציה לאחר יומיים קרה הדבר לטרבלינקה כ-11000 יהודים ולמעלה מאלף נרצחו בכיכר

וברחובות העיר.הקברנים הספיקו אמנם לקבור את הגוויות אולם דם קרוש

של יקירינו היה עדיין בכיכר וברחובות העיר. אנו, שנותרנו לאחר הגירוש הרצחני, היינו בהלם. אין לי דרך להסביר את זה, ושפת אנוש היא דלה מכדי לבטא את

גודל הטראומה של האקציה הראשונה. רובנו איבדנו חלק מיקירינו או את כולם ובעיר לא נותרה

אף לא משפחה אחת שלמה.שאף מאש מוצלים כאודים היו שנותרו המשפחות שברי

לבכות לא יכלו.נרדפנו על היותנו יהודים ומנעו מאיתנו את הזכות לחיות.

זאת הייתה מצוקה על גזילת האפשרות לחיות. אולם ליערות, ברחו רבים נסגרת, שהמלכודת בהרגישם להשאיר בלי נעלמו, וחלקם חזרו חלקם קצר זמן לאחר

עקבות.אני זוכר את היום שבו הודבקו ברחבי העיר מודעות חתומות

על ידי גנראל ס.ס. גלובוצ'ניק המצווה על הקמת הגטו.באחד הסעיפים הודגש שמי שיימצא מחוץ לגבולות הגטו

דינו מוות.

הבוקר באותו שהתרחש מה את במילים לתאר ניתן לא בעיר. את אבדן העשתונות, את הייאוש ואת הכאוס.

עם הקמת הגטו נפתח פרק טרגי חדש-ישן של רעב, מגפות

ומוות בממדים שלא היו ולא נודעו כמותם בתולדות יהודי מזריץ'.

למחרת בבוקר המוני אנשים התחילו לזרום, עמוסי חבילות לשטח שנקבע לגטו, למרות שטרם נגמרו העבודות להקמת הגדר. המקום היה קטן וצר מלקלוט את כולם. אלפי אנשים צבאו על פתחי הבתים עם מיטלטליהם. כל מקום ששימש כניסה כל תפסו אנשים מיד. נתפס כלשהו לאכסון פעם כל מבוא וכל מרתף. כל המקומות האלה היו פתוחים לכל רוחות השמים והזמן שהוקצב להעברה היה קצר מאד. )לא הוקצב בדיוק זמן כמה לברר הצלחתי לא וגם לי זכור

להעברה(.כל מי שהייתה לו משפחה שגרה באזור הגטו, הצטרף אליה

וכך קרה, שבכל חדר גרו 12-10 אנשים.אלו היו האנשים, שמצבם יחסית היה טוב לעומת האלפים שהתגוררו במרתפים, בכניסות לבתים, בבית הכנסת הגדול

ובשטיבלך.היה אשר אמור היודנראט נוסף. דבר קרה במציאות אנשי דווקא במבחן. עמד לא כלל הציבור, נציג להיות היודנראט מילאו את צוויהם של הנאצים בהכנעה ולעתים

בלהיטות מופרזת. המשטרה היהודית, אשר חלקם היו משולי החברה ומהעולם התחתון, שיתפה פעולה עם השלטון ונצמדה כעלוקה לגוף המעונה של יהודי מזריץ'. לעומת העוני והרעב שהיו נחלת כולם, הם בלטו בלבושם היפה ובמגפיים המבריקות שנעלו. הם הפכו להיות לאדוני הגטו למרות שהם ידעו שגם סופם

קרוב. אני יודע שלא בקלות ניתן להבין את דבריי על אובדן בית, מיטה וכל הדברים הקטנים שכל אחד מאיתנו זקוק להם. הפרטיות אובדן של המשמעות את להסביר אפשר ואיך כאשר 10 או 12 איש, ילדים, נשים, גברים וזקנים ישנים ביחד בחדר אחד קטן. כך נטלו מאיתנו את כבודנו, ביתנו

ויקירנו ואת כל מה שהיה לנו.ברחובות העיר התהלכו צלליהם של מי שהיו פעם בני אדם. לבושים לעיר, עתה זה הגיעו שחלקם פליטים היו רובם היה רכושם וכל הכירם לא אחד אף מתפוררות. סחבות

חבילה אחת קטנה.

שלום מזריצ'אים!

עמותת התאחדות עולי מזריץ' בישראל מאחלת שנה טובה לכל המזריצ'אים

�

ליום דומה היה שלנו בעיירה היהודים חיסול "יום ההוא ביום - מזריץ' מתושבות אחת כתבה - כיפור" היינו שתינו, אני ואחותי, בשוק. אבא שלח אותנו להביא עגבניות. החנות היתה פולנית. לפתע בעל החנות סגר לעבור אנשים כמה ולעוד לנו הורה החנות, את מהר לחדר מאחורי החנות. המבוגרים הסתכלו דרך החלון הסתכלנו. אנחנו גם בכיכר. המתרחש על המחופה יהודים, לכיכר נכנסים שונים מכיוונים איך ראיתי הרבה יהודים. כנראה כולם היו מהעיר שלנו. מדי פעם אותם דחפו הגרמנים חברות... שלנו, מכרים ראיתי בערך רבות. שעות נמשך זה כך יריות. נשמעו והיכו, ראיתי מאד. התגברו והצעקות היריות 14:00 בשעה ראיתי כאשר ידיים. מחזיקים בשורות, הולכים אותם ירה למוות במכרנו הסנדלר האדון איך איש גסטאפו

אחותי מזעזע. היה זה נורא. להקיא התחלתי משה, ישבה ראיתי, שאני הדברים את ראתה אשר הצעירה בפינה ובכתה מאד. היא בכתה בכל גופה בלי להשמיע קול. כאשר הרשו לנו ללכת הביתה... המראה שראינו בכיכר היה נורא. מסביב שכבו ההרוגים - נשים, ילדים שונים חפצים אספו גרמניים חיילים זקנים... ויהודים וערמו ערמות ענקיות. תעלות שנשארו אחרי היהודים הביוב היו מלאות דם... אני הייתי בת 15 ואחותי בת 12. אינני יודעת איך הגענו הביתה. לאחותי היה חום גבוה במשך שבועיים, ואחר כך, במשך תקופה ארוכה, אולי

שנה, היא לא דיברה מילה עם איש.

נמצאת ז.פ. גב' מזריץ' תושבת של בכתב )עדות ברשותה של כותבת המאמר(.

ילדים ובלעדיהן, אמהותיהם עם ורעבים, עזובים ילדים עטויי סחבות, פושטים ידיים צנומות וקטנות כלפי עוברים והמחזה שיושיע. מי ואין לחם לפרוסת ומתחננים ושבים

קשה מנשוא.מצב הזקנים, הסבים והסבתות שלנו, שנותרו לבדם לאחר לב קורע היה בטרבלינקה, נעלמו ונכדיהם ילדיהם שכל

ולא היה מי שיושיע.

מי כבר אין היום הסיפור. מן מקצת רק הבאתי חברים, שיספר על הימים הנוראים האלה, ולכן חשוב לי, שאתם,

הנכדים של אותם אנשים, תדעו ותזכרו לנצח את סבלם.

וועד עמותת התאחדות עולי מזריץ' בישראל

אברהם גפני - יו"ר • עודד בר - גזברגילה שחר - מזכירת הוועד

גד פינקלשטיין • ד"ר נפתלי ברזניאק יהודה שטרנפלד • יפה ואיציק שפילמן • טובה רשטיק

קטע ממאמר שהופיע בעיתון "פאלקס-שטימה" בוורשה בשנות השמונים וחתום על ידי פאולינה מזריץ'

העדות על חיסול יהודי מזריץ' נמסרה על ידי ילדה פולניה תושבת העיר שמזדהה בראשי תיבות ז.פ. בלבד.

בנוסף מופיעים במאמר מספר משפטים מזעזעים על רצח יהודים לאחר השחרור.

שמואל בירמן בן 20 נהרג בצורה טרגית ביום 18.6.45

שמעון פינקלשטיין בן 25 נהרג בצורה טרגית ביום 20.6.1947

שרול זילברשטיין בן 23 נהרג בצורה טרגית ביום 19.5.1946

המחברת כותבת שאולי פעם היא תכתוב על זה.

אין אנו יודעים מי היא הכותבת וכנראה שאת הפרטים על הרציחות האלה לא נדע לעולם.

א. גפני

�

לכבוד 30 באוגוסט 2010קצין חינוך ראשי

תא"ל אלי שרמייסטר

שלום רב,

Międzyrzec Podlaski מזריץ' העיר שילוב הנדון: במסלול המסע 'עדים במדים'

הבוקר שוחחתי עם חברי ד"ר גיורא מרטינוביץ' ובין יתר הדברים הוא סיפר לי על ביקורו בפולין במסגרת המשלחת ומחשבות זו שיחה בעקבות במדים'. 'עדים הצה"לית העיר יוצאי עמותת בשם אליך פונה אני אחרות, רבות Międzyrzec Podlaski או כפי שכונתה על ידי יושביה היהודים, מזריץ' שבפולין, בבקשה לשקול את האפשרות

לשלב את העיר הזו מז'ריץ במסלול המסע 'עדים במדים'.

העמותה, שבשמה אני פונה, הוקמה בשנת 1930 על ידי בני מזריץ' שעלו לארץ ישראל עוד בטרם השואה. לימים הפכה מטרת העמותה להנציח את הנספים ולספר את סיפורם של אלה שעדיין חיים. היום חברים בעמותה ופעילים בה, יוצאי מזריץ' שעלו לפני המלחמה, או שניצלו ממחנות ההשמדה ארוכת פעילותה שליחות. בכך שרואים השני הדור ובני למפעל סמל הינה העמותה, של ההיקף ורחבת השנים

הנצחה ייחודי חי, נושם ופועם. לפני כארבע שנים החליט ועד העמותה להציב בכיכר העיר ולזכר שם שחיה היהודית הקהילה להנצחת פסל מזריץ' מאחוריו בפועל אך פשוט, מעשה זה לכאורה הנספים.

מסתתרים סיפורים מרתקים ונדירים.לפני כשנה, לאחר כשלוש שנים של מאמץ ניכר, הצליח בכיכר להציב מזריץ', עיריית עם בשיתוף העמותה ועד תהליך הסתיים כך 'תפילה'. השם את הנושא פסל העיר מורכב, שמטרתו הייתה להנציח את יהודי המקום שנרצחו על ידי הנאצים ועוזריהם. הצלחת המבצע התאפשרה, בראש ובראשונה באמצעות הגישה שהנחתה אותנו, והיא "באנו בפעילותה העמותה המנחה את )מוטיב ולא לקחת" לתת מיום היווסדה, גם בארץ, בסיוע למשפחות נזקקות, ובמתן מענה לילדים קשי יום בתל-אביב(. גישה זו אפשרה להפיג את חששם של תושבי המקום ומנהיגיו שיש במעשה שלנו משום תקיעת טריז וניסיון להשבת רכוש, ולא רק מעשה הנצחה אמיתי. הגישה איתה יצאנו למבצע זה הביאה עימה וכן העיר ומועצת מזריץ' עירית ראש עם פעולה שיתוף העיר תושבי של דופן ויוצאת נדירה פעילה, השתתפות

בני הדור השני והשלישי, אשר עד אותו זמן, חלקם מעולם לא שמעו על הזוועות שהתרחשו במקום בתקופת השואה ולא ידעו על הקהילה היהודית המשגשגת שחיה שם במשך

מאות שנים. בטקס הסרת הלוט מעל הפסל, שהתקיים בחודש מאי בשנה רב-נר, מר בפולין ישראל שגריר נכחו )2009( שעברה נציג הסיים )בית הנבחרים הפולני(, הבישוף המחוזי )נציג הכנסייה הקתולית(, ראש העיר, נציגי המחוז, נציג הכנסייה העיר יוצאי משפחות בני 125 המקומי, הפרוטסטנטית מהארץ והעולם )אנגליה, קנדה, ארצות הברית ואוסטרליה(, ומאות מתושבי העיר. הטקס קיבל תהודה משמעותית מאוד

בפולין, אך לצערנו בארץ, לא זכה לתהודה כלל.

ודאי תשאל, מה זה נוגע לך? צה"ל וחיל החינוך, שולחים מידי שנה מאות, ואולי אלפי במדים', 'עדים למסע ואע"צים מילואימניקים חיילים, לפולין. מסלול המסע, למיטב ידיעתי, כולל מספר מחנות ערים מרכזי מוזיאונים, יהודים, אתרים מספר השמדה, לא נקבעת, המסלול שבחירת להניח ניתן ועוד. גדולות כמו מוסדות עם והתיעצות רבים תחקירים לאחר בכדי,

מוסד 'יד ושם', קיבוץ לוחמי-הגיטאות, משואה וכדומה. המשלחת בהם באתרים נכחתי בפולין מסעותיי במהלך מבקרת ואף ראיתי את הזרים אותם היא מניחה. משום כך, חשבתי לנכון לפנות אליך לשקול בכובד ראש, להוסיף את נוכחותם של 'עדים במדים'. העיר מזריץ' למסלול המסע נציגי מדינת ישראל וצבאה, מול הפסל 'תפילה' פרי ידיה של הפסלת המפורסמת יעל ארצי משדות ים, שהוצב בעיר מוכיחה תמונה( מצורפת טון, 2.5 במשקל גרניט, )פסל ולהצליח מכול, הנורא את להנציח אחרות דרכים שיש גם שם, במה שהיה גיא ההריגה של עמנו. לא רק להנציח הקהילה וסיפור סיפורם את לספר גם אלא הנספים את היהודית, שפעם חיה חיים תוססים, לתושבי מזריץ' היום.

המרכז ה'רינק', הייתה שפעם העיר בכיכר מוצב הפסל היו יהודים ורק אך שכמעט העיר, של והחיים המסחרי השילוחין כיכר להיות הפכה הנאצי השלטון ובזמן בה, השואה חוקר של ספרו פי שעל )אומשלגפלאץ(, האקציה בה התבצעה 1942 אוגוסט בחודש ארמסטרונג, אי שהתבצעה מכול הנוראה האקציה שהייתה הראשונה,

פעם. בסרט, מונצח העיר בכיכר והצבתו הפסל יצירת תהליך את לקרוא ניתן העיר. יוצאי השנתי של בעיתון ומסופר

הסיפור גם באתר האינטרנט של העמותה.

�

הונצח השואה לפני של בתקופה העיר של חייה סיפור ומיכה סידון אפרים בעריכת הקטנה' 'אמריקה בסרט עדות ספרי מספר הישראלית. בטלוויזיה והוקרן פרידמן 'עצי הספר )למשל ושם, יד בהוצאת לאור יצאו אישית

הלבנה הזקופים' - בהוצאת 'יד ושם' 2004(.הומחז המקום ניצולי של הסיפורים ממגוון אחד סיפור להצגה הנושאת את השם 'מזריץ'. ההצגה שנכתבה ובוימה על ידי אפרים סידון ואיציק ויינגרטן, מתארת אירוע יוצא דופן, בו תשעה מבני העיר הצליחו לשרוד למעלה משנה בעליית הגג של אחד המבנים שהיו סביב הכיכר, בשכנות הפסל בה מוצב שהיום כיכר אותה הגסטפו. למפקדת

'תפילה'. ההצגה עולה מחדש בתקופה זו.הסיפור אותו אני מתאר במכתב זה, בא ללמד על קיומם ועליהם. מזריץ' העיר תושבי של מרתקים חומרים של עיר שמנתה כ-20000 איש לפני המלחמה, מהם כ-18000 של יחודו המלחמה. לאחר שרדו בלבד וכ-200 יהודים, אילם, מוזיאוני במוצג מדובר שלא בכך, הוא הסיפור יהודי אחד, ולו אלא במקום, שלמרות שהיום לא חי בו ביניהם לה, שאיכפת קבוצה בלב ופועם נושם חי, הוא בפני להעיד שיכולים עצמה העיר בני של מועט מספר הקבוצות היוצאות, בחיוניות שהופכת לנדירה יותר ויותר,

על הנעשה באותה התקופה ועל חווית הישרדותם. סיפור העיר, כמו גם סיפור ההנצחה של תושביה היהודיים על ידי עמותת יוצאי מזריץ' בישראל, מוכיח לנו שאפשר גם אחרת. שאפשר עם משאבים כלכליים דלים, ועם דחף משפחותיהם ובני שהניצולים לכך, לגרום מוסבר, בלתי של יוצאי העיר, יצליחו להניע מפעל הנצחה יוצא דופן, לא רק בארץ, אלא גם בפולין, ויגרמו לכך, שכול מי שעובר היום בכיכר העיר, בדרך לעבודה, לכנסיה, או סתם עובר אורח, יעיף מבט קטן לעבר הפסל, יעצור לרגע, ידע את

העבר ויבין שאפשר גם אחרת. עמותת יוצאי העיר מזריץ' בישראל, בפעילותה הנמרצת, משם, ועיירות ערים יוצאי של אחרות לקבוצות מוכיחה שחובה לפעול ללא לאות, לתת דוגמה חיה לחברי הקבוצות לתושבי גם כמו משפחותיהם, ולבני לפולין המגיעות

המקום, כיצד החיים מנציחים את אלו שאינם.העיר מזריץ' ממוקמת 150 ק"מ מזרחית לוורשה, על הדרך שבין טרבלינקה ללובלין. שילובה במסלול לא יגרום לסטייה מהמסלול המרכזי שעוברת המשלחת בפולין. אנו מתרשמים שבמאמץ קטן, ובתיאום עם מעט גורמים, ניתן להפיח חיים ולו לרגע, בכיכר העיר מזריץ', ולהוכיח, ששירת התקווה לא הפסל, חנוכת ביום למרחוק, והדהדה שם שנשמעה הייתה אירוע חד פעמי. אולי ביקורים רצופים של ישראלים במקום יביאו ליצירה של הבנה עמוקה יותר בין בני הדור

השני והשלישי, בקרב שני העמים.

ולסיום הערה אולי מעט פיקנטית: שניים מבכירי המטכ"ל דור בני שניהם – דנגוט והאלוף גלנט, האלוף הנוכחי, שני ליוצאי העיר מזריץ' או כפי שאנחנו מכנים אותם - מזריצ'אים. )גם האלוף שגיא שייך לקבוצה זו ועוד אחרים

שהגיעו לרמות פיקוד גבוהות בצה"ל ובממשלה(.

בברכה,ד"ר נפתלי ברזניאק

Międzyrzec Podlaski 'בשם עמותת יוצאי העיר מזריץבישראל

ד"ר ברזניאק הוא אע"צ, סא"ל מיל'מנהל מחלקת ההתמחות ביישור שיניים של צה"ל,

במרכז לרפואת שיניים בתל-השומר

לגב' פרומה גלנטברכות חמות

עם מינויו של בנך, יואב גלנט, לתפקיד הרמטכ"ל הבא של צה"ל,רוב נחת ובהצלחה בתפקיד החשוב והמאתגר.וועד עמותת התאחדות עולי מזריץ' בישראל

�

�

היתה שבהם בפולין, המקומות לאותם שייכת מזריץ' לבית הספר המסורת הישנה של השכלה יהודית. מערכת הודות בעיקר מזריץ' התפתחה העיר בתי הספר בשטח למאמצים האיתנים של תושביה והבנתם הנכונה את ערך ההשכלה בחיי האדם והחברה כולה. הנוער היהודי במזריץ' שאף ללימודים. ידוע, שהורי הילדים היהודיים, הנאמנים להוראות חוקי הרבנות בשם "שולחן ערוך" )חוקה רבנית מותאמת לצרכים של היהודים בפולין, מ' איסרלס מקרקוב בסוף המאה ה-16(. העניקו לילדיהם לימוד קריאה וכתיבה בשפות עברית ויידיש, כמו כן לימדו אותם מיומנויות שונות

הדרושות במקצועותיהם העתידיים.לקיים יכלו קהילתית, אוטונומיה להם שהיתה היהודים, בתי ספר "חדר" ואחרים, וביניהם "בתי מדרש". במזריץ' היו מדי שנה כמה עשרות בתי ספר יהודיים. )מוסרים על מהשנים אישית לי ידוע גם וזה ארכיוניים מקורות כך

שלפני המלחמה(.לבתי הספר היהודיים היה אופי דתי. השתדלו שבעדיפות ראשונה רבנים יהיו המורים. ההוראה היתה ביידיש. לימדו תורה )חמישה חומשי תורה(, גמרא, משנה, תנ"ך, תולדות

השפה העברית וגם את השפה הפולנית.הישנים המנהגים את לשמר רצו היהודיים הילדים הורי על ידי חינוך דתי של הנוער ולחזק את השייכות הלאומית

הפנימית. הנוער נהנה ה-19 המאה של השנייה מהמחצית החל ובנוסף ציבוריים, ספר בבתי מלימודים במזריץ' היהודי לכך למדו הילדים ב"חדרים" ובבתי ספר שמומנו על ידי

הקהילה היהודית ותומכים שונים.היתה השגחה נאותה על החינוך היהודי. רשויות בתי הספר, בעת הוצאת רשיונות לקיום בתי הספר היהודיים, לקחו בחשבון את מספר האנשים בני דת משה. "חדר" אחד היה פחות או יותר לאוכלוסיה של 300-500 איש. בזמנים עברו, מעורב ספר בית במזריץ' קיים היה ,1867 בשנת למשל לקיומו הראשונה בשנה רוסית. הוראה עם שפת לבנות,

למדו בבית הספר 78 תלמידות, מתוכן 27 יהודיות. עד שנת 1911/1910 היו בממוצע כ–75 תלמידות. היהודיות במחצית .)105 עמ' 3 כרך מזריץ' )שנתון אחוז. 50 היוו

השנייה של המאה ה-19 )1872 ,1874 ו- 1892( עדיין היו בנימין קפלן, של פרטיים, למשל של בתי ספר במזריץ' פייבל בלוך. בחודש נובמבר 1892 בנימין קפלן פתח בית ספר יסודי לבנים יהודיים. את בית הספר ניהל גם צלקה מורדוך גרוסמן, עד עזיבתו את מזריץ' בשנת 1901. )שנתון

מזריץ' כרך 3(. בשנים 1911/1914 עכסה אדלר ניהלה בית ספר. היה זה בית ספר של ארבע כיתות עם קורס גימנסיה עבור בנות יהודיות. גב' עכסה אדלר השקיעה בעבודתה הרבה מרץ והוכיחה כישורי ניהול בלתי רגילים. בנוסף לעבודה הרגילה בבית הספר, היא ייסדה גן ילדים וגם ספרייה בבית הספר, אירגנה ערבי תיאטרון לנוער בית הספר והופעות חגיגיות של התלמידות. בדצמבר 1914 סגרה גב' אדלר את בית בית במזריץ' וקיימה רשיון השיגה 1916 בשנת ספרה. ספר פרטי מעורב, לבנים ולבנות, עם קורס של בתי ספר ציבוריים גבוהים. לימדו שם הגברות: עכסה אדלר, לאה יגלם, פרל ריינמן ושושה הייטלר. חסרים פרטים נוספים כלכלי במצב מזריץ', שהיתה העיר הזה. בית הספר על טוב בזכות השנים בהם עסקו בה במסחר ובתעשייה, וכבר ידי הפוליטיקה של הכובש, שאפה אחרי על נבלמה לא מלחמת העולם ה-1 להשיג את הפיגור בכל השטחים ובין היתר גם בהשכלה. בשנת 1919 נוסד במזריץ' בית ספר ציבורי יסודי בן 7 כיתות ע"ש סטאניסלאב קונארסקי, ובו למדו הרבה ילדים יהודיים, שהיוו בערך כ-40 אחוז מכלל

התלמידים. את שיעורי הדת היהודית נתן בבית הספר הזה מר זינרייך. בספטמבר 1925 מוענק לעיר בית ספר יסודי כללי נוסף של 7 כיתות. מוקם מבנה דו-קומתי בעל 19 חדרי לימוד גדולים ובהירים, וחדר התעמלות רחב ידיים. מחנכת מאד

מוערכת היתה הגברת אידה גרטנלאוב.מזה עידן ועידנים עסקו תושבי מזריץ' ובמיוחד היהודים, חזיר, זיפי של: ובתעשייה במסחר קטן לא מידה בקנה בורסקאות, פרוונות וטחנות קמח. היה כאן גם בית חרושת לייצור מכונות חקלאיות של האחים שיינמייל, בית חרושת

לעטים "קולומבוס" ובית חרושת לגפרורים.היהודים, כולל מזריץ', תושבי החליטו מכך, כתוצאה

הגימנסיה היהודית במזריץ')מסורת של השכלה יהודית(

מייצ'יסלב ליפקה

מאמר על הגימנסיה במזריץ' הופיע בעתון "פולקס שטימה" ב- 24.11.1989. אין אנו מכירים את האיש אולם ברור לנו שמר מיצ'סלב ליפקה היה מעורב בחיים היהודיים במזריץ' לפני המלחמה. המאמר שלו

מתאר בפרטי פרטים את חיי הגימנסיה ותלמידיהם, שכנראה הכיר רבים מהם באופן אישי.

�

אשר מזריץ', של הציבור תיכוניים. ספר בתי לייסד העריך השכלה, ראה הכרח להקים בעיר בית ספר תיכון למסחר. לעניין הזה היה קשר עם מסורות העיר מדורי-דורות. ב-22 באוגוסט 1921 התקיימה הפתיחה החגיגית של שנת הלימודים, בבית הספר התיכון למסחר, הראשון במזריץ', שהיה מעורב לשני המינים. התפתחותו של בית הגדולה מההשתתפות מאוד הושפעה למסחר הספר התלמידים כאחד. והנוצריים היהודיים התלמידים של היהודיים בבית ספר זה, היוו בממוצע כמה עשרות אחוזים. חבר המורים השקיע מאמץ רב, כדי שהנוער הלומד ישיג תוצאות טובות בלימודיו. הוראת הדת היהודית הייתה בידי מר אייזיק קרמיין, הוראת השפה הגרמנית בידי גברת גולדה רישל והאדון שווארץ. רופא בית הספר היה דר' בולסלב היתר: בין היו לי המוכרים הזה הספר בית בוגרי למאן. מניה מונצ'יק, ברקו היטל, שפרינצה לדרמן, אסתר מילנר, שפרינצה טאנדייטר, אלטה ברוכה וונגייר, מניה ווינוגרד, חיה שרה בלייווייס, איטה צרוק, פייגה פוז'רובצ'יק, בלה רבקה טורקילטאוב, עמנואל שרמן, לאה שרה פטאשק, ווסרמן, מנדל פינקלשטיין, צביה שפירא, ווינברג, מניחה אלקה שטיין, אסתר וויינברג, דוד מגדל, משה ברוט, יודקה

בורוביק ורבים אחרים.בשנת 1927/1926 נפתחה במזריץ' גימנסיה עירונית גבוהה ומעורבת ברחוב וורשאבסקה 75. במסגרת התפתחות בתי הספר במזריץ', החליטו המשכילים היהודיים לארגן כאן רשיון התקבל מאד מהר כללית. גימנסיה ילדיהם עבור למעלה עם מתאים מבנה נבנה ההשכלה. משלטונות חגיגית ובצורה לובלסקה ברחוב לימוד, כיתות מעשר נפתחה הגימנסיה המעורבת של "חברת בית ספר תיכון"

עבור הנוער היהודי )ראה תמונה(. סוחרים, תעשיינים, ילדי היו הזו הגימנסיה תלמידי בין אחרים, מקצעות אנשי וכן והאינטיליגנציה אומנים שההשכלה והמשך הלימודים של ילדיהם היו חשובים להם הנוער בני החשיבו זו בגימנסיה הלימודים את במיוחד. ככבוד גדול והישג עצום. אין פלא, שלגימנסיה היו הישגים מצוינים, מורים העסיקה הגימנסיה בלימודים. גבוהים

אשר דאגו לחינוך טוב של הנוער. אחדים מבין חבר המורים לימדו גם בגימנסיה העירונית ובבית הספר למסחר. מרצים כאלה היו פרופסור שווארץ מורים גם לימדו היהודית בגימנסיה רישל. וגולדה פורמן. וולודז'ימייז' האדון למשל העירונית, מהגימנסיה את מקצוע הדת היהודית לימד הא' אייזיק קרמיין. שפת ההוראה היתה פולנית. כדי לשמור על הזכויות שגימנסיה זו ותלמידיה קיבלו, תוכנית הלימודים לא נבדלה במאום הזה. מהסוג אחרים ספר בתי של הלימודים מתוכניות חיבה בהם החדירו פטריוטית, ברוח חינכו הנוער את

להיסטוריה, לתרבות ולמסורת קדמוניהם.

שיעורי ההיסטוריה הזכירו לנוער את שורשיהם הלאומיים. ובית הספר למסחר לא בין תלמידי הגימנסיה העירונית היו תופעות של אנטישמיות. הנוער של בתי הספר האלה היה מיודד עם הנוער מהגימנסיה היהודית. אורגנו הצגות תיאטרון ונשפים, אליהם היו התלמידים מוזמנים הדדית. אורגנו גם תחרויות ספורט ופגישות מועדון. מספר פעמים ביחד השתתף הנוער משותפים. טיולים אורגנו בשנה בהצגות תיאטרון, שהוצגו על ידי תיאטרונים כגון "אדמת וולין", "רדוטה" ואחרים. ברצון רב הלכו בני הנוער ביחד וויכוחים. דיונים קויימו במשותף להופעות במה. בהמשך ופגישות ריקודים ערבי לאירגון הובילו הידידות קשרי חברתיות. נוצרו רגשות עמוקים. הנוער היה רגיש לנושאים היהודי. בפולקלור התענינו מאד פוליטיים-חברתיים. איחד במזריץ' והפולנים היהודים שאת להגיד אפשר עוינות; של קורטוב כל ללא המשותף, המגורים מקום חשבו במשותף על פיתוח ההשכלה בעיר. הכל היה פשוט,

יציב, פנטסטי ומלא באופטימיות.אולם העתיד היה טראגי. פרצה מלחמת העולם השנייה, ניספו במזריץ' אנשים. מיליוני של ומוות להרס שגרמה 12.000 יהודים. אחרי השואה של מלחמת העולם השנייה, סופת היהודית. הגימנסיה של המבנה במזריץ' נשאר המלחמה את שרד הוא עליו. פסחה איכשהו המלחמה שכאן לכך ההוכחות אחת בתור נצח, למזכרת כאילו התקיימה מציאות יהודית דינמית. לאחר השחרור נוסד בו

ליצאום כללי, המתקיים שם עד היום.

שוחחתי עם התלמידים הנוכחיים ועם הבוגרים. כל בני-שיחי ידעו היטב, במבנה של מי הם לומדים, וכי זהו בניין בו למד נוער יהודי. הם רואים בכך תזכורת המעידה על חיי 12.000 יהודים בעיר הזאת וזוכרים את שאיפתם להשכלה היו שבמזריץ' אוסיף, הנושא את למצות כדי ולתרבות. מצוידות ולבנגליק, רוגוז'יק של ביניהן פרטיות, חנויות היטב בחומרי כתיבה וספרים, דבר שהקל על הלימודים.

נוסף לכך היו שני בתי דפוס, שם הודפסו הרבה עיתונים בשפת כותרים וכמה מזריץ'", "קול למשל עת, וכתבי היידיש. הודפסו גם ספרים לצורכי הנוער. בעל בית הדפוס החומרים שכל כדי רבים, מאמצים השקיע רוגוז'יק מר

הדרושים יודפסו בבית הדפוס שלו במועד ובמהירות. בית "חברת של המעורבת הגימנסיה שבבניין סבור אני הספר התיכון עבור הנוער היהודי" והליצאום הכללי כעת, של והתלמידים המורים לזכר זיכרון לוח לקבוע צריך ההיטלראים הרוצחים בידי נספו אשר הזאת, הגימנסיה במחנות ריכוז שונים, או נורו במקום במזריץ' בעת חיסול

הגטו, ווודאי כולם זכאים לכך, שזכרם יכובד בצורה זו. לוח הזיכרון, עליו אני מדבר, יכול להקבע גם בקיר חיצוני. עד שזה יוכל להתבצע, הבה לא נשכח את המבנה - סמל

�

של השכלה ותרבות יהודית במזריץ'. הבה נזכור זאת גם בעתיד.

חברות וחברים! תלמידים לשעבר של הגימנסיה היהודית שבו מקום בכל עדיין, שחיים המורים כן וכמו במזריץ' אתם נמצאים, היזכרו בבית הספר שלכם. היזכרו ברגעים השמחים והנעימים שביליתם בין חומותיו, היזכרו בכל אשר חוויתם מהצד הטוב ביותר, כי הגימנסיה שלכם היא סמל לכל ושאיפותיו. היהודי, השכלתו, תרבותו לחיוניות העם לבי, כאשר על אותי מחשבות שעלו הביאו לעיל הכתוב לא מזמן שהיתי במזריץ' וביקרתי בבניין הזה. הלכתי לשם במיוחד כדי שאוכל להיזכר בשעריו וברגעים שחוויתי בו

עם בני גילי באירועים שונים.

הטרגדיה את לי הזכיר זה כי נעים, או קל זה היה לא שקרתה למכריי הטובים מאד, חברות וחברים. כמעט כולם נספו בידי הכובשים. אבדו פרחי הנוער היהודי. כאשר אני בגימנסיה שלמדו מאלה שרבים לי נדמה זה על חושב להגיד, מעז ואני מוכשרים מאד היו במזריץ' היהודית שלולא המלחמה, היו יוצאים מהם הרבה בעלי מקצועות

מצטיינים בשטחים שונים. כבוד לזכרם!סקירה קצרה זו על ההשכלה של האוכלוסיה היהודית של מזריץ', מוכיחה לנו שאוכלוסיה זו השתדלה להרחיב דעת ונתנה את ליבה לחינוך של הנוער, למרות התנאים הקשים

שהיו לפעמים מנת חלקה. )פולקס-שטימע, ורשה, 24.11.89(

משה וחנה צוקרמן היו הוריה של דובה שנישאה לבן דודי גדליה נורטמן ]אחיין של אימי, רבקה קון, לבית נורטמן, יהודים יליד ביאלה פודלסקה[. בני משפחת צוקרמן היו ולמברשות. לעורות חרושת בית בעלי מאוד, אמידים הגרמנים השתלטו על המפעל שלהם, ואדון צוקרמן הורשה לנהל את המפעל עבורם. כך הורשו בני המשפחה להמשיך להתגורר בביתם שהיה ממוקם מחוץ לגטו, והיה נתון תחת צוקרמן,דובה, הזוג של בתם קפדנית. גרמנית שמירה ובעלה גדליה כבר לא היו בתקופה הזו בבית. הם ברחו לצד הרוסי בפרוץ המלחמה, אך מאוחר יותר, כשהגרמנים פלשו ב-1941 לחלק הרוסי של פולין והגיעו אליהם, לעיר השניים נספו ,]Kamein Koszersk[ קאמין-קושרסק

באחת האקציות.במספר החמישית אקציה, עוד הייתה 1943 במאי ב-2

יצא האקציה, כשהסתיימה בגטו. לבני קון, לברר מה קרה לייבל'ה אחי היה לא וכשחזר צוקרמן, משפחת שהגרוע הבנתי הגה. להשמיע מסוגל מכל קרה. הבית של משפחת צוקרמן, שהיה תחת שמירה גרמנית, חוסל. חנה לטרבלינקה. נלקחו וילדיה צוקרמן קפץ צוקרמן משפחת של החתן וממנו לגטו, לחזור הצליח מהרכבת, זה הוא המשפחה. גורל על לנו נודע שסיפר כי משה צוקרמן יחד עם אדם

נוסף מהיודנראט נורו במזריץ' בכיכר הרינק ]שוק[. מאוד קשה היה להבין ולנחש את מהלכיהם של הגרמנים: היה ברור שהכל מחושב ונעשה בקור רוח אכזרי. חיי היהודים היו שווים פחות מקליפת השום. דרכם של הגרמנים הייתה רק להשתמש, לנצל, ולהרוג. כל עוד נזקקו לבני משפחת צוקרמן, הפקידו עליהם ועל ביתם ומפעלם שמירה כבדה וחייהם נשמרו. ברגע שההחלטה שונתה - חוסלו המיותרים.

זה היה גורלה של משפחה זו ושל רבות אחרות.

שרה גלר )לבית קון(, ילידת ביאלה- פודלסקה, הייתה בת 14 בעת סגירתה בגטו מזריץ'.

חנה ומשה צוקרמן

משפחת צוקרמן, מזריץ' 1943

משמאל: בני הזוג צוקרמן, משה וחנה, עם

בתם דובה ובעלה גדליה נורטמן ]בן דודי[.

10

במאי שנה זו, בכיכר על שם האפיפיור יאן פאבל השני ארצי. יעל הפסלת של "תפילה" הפסל הוצב במזריץ', ישראל שגריר היתר: בין השתתפו, היצירה גילוי בטקס זביגנב מר שדלץ, של הבישוף רב-נר, צבי מר בפולין קרניקובסקי, יו"ר ארגון יוצאי מזריץ בישראל, מר אברהם גפני, שלטונות העיר ואורחים מישראל, חברי עמותת יוצאי

מזריץ' בישראל, וקהל רחב של תושבי העיר.

שאלה: איזה תפקיד היה לכם?המילה את אוהב לא שאני ואומר אקדים קז'ישטוף:

"פסל".אנחנו היינו הדמויות שמאחרי הקלעים והשתדלנו להכין

את התשתית לאירוע.

ש. למה הכוונה בהכנת תשתית, מה היו פעולותיכם? איך התעניינות גילו מסטלפנו, האש מכבי קרה שמתנדבי

בהיסטוריה של יהודי מזריץ'?קז'ישטוף: כללית, תמיד רציתי לדעת מה היה פעם. אני לא יודע עד הסוף למה. יתכן, שזה קשור באהבתי הגדולה אני כאן. לפעול אוהב אני מאד. אוהב אני אותה לעיר אוהב לנסוע ולחזור עם רעיונות טובים. תמיד עניינה אותי ההיסטוריה המקומית ורציתי להעמיק בנושא מאחר ולא היה מידע מספיק על התושבים בעבר. ידעתי שהיו בעיר:

שבטים שונים, רוסים, יהודים ועוד...

ש. האם ראית ערבוב תרבויות? האם זה הורגש בתחומי העיר?

קז'ישטוף: בעבר לא ידעתי על כך דבר. עכשיו אני מכיר המצבות עם היהודי הקברות בית את ספורים: מקומות היצוקות מברזל, ושריד יהודי - מזוזה בדלתות של חנות הדגים. ידעתי גם שלפני המלחמה היו 13,000 יהודים ובית

כנסת. ידעתי מספר עובדות יבשות.

ש. איך קרה שלעובדות היבשות התחברו, נשאבו, כל כך הרבה אמוציות?

מזריץ'. הארץ: חבל של פורטאל הקמנו קז'ישטוף: לכתבה לנושא. אוהדת פרשנות ראיתי בפורטאל, בפורטאל הגיב אברהם גפני באהדה רבה. מתוך הכתבה

תרגום ראיון שנערך למפקד מכבי האש, במזריץ'מר קז'ישטוף שצ'פניוק ולמתנדב לוקאש פאלושקביץ

המסמך תורגם ע"י איציק שפילמן

הבנתי, שהצעירים לא מכירים את ההיסטוריה של העיר. רוח הכתבה גרמה לי לחשוב על הנושא, וכתבתי לאברהם לו שיש מידע עוד לשמוע כוונה מתוך הכתבה, מחבר

לספר.וכך זה התחיל...

הסתבר, שאברהם הינו אדם בן 82, יו"ר ארגון יוצאי מזריץ' מכל המשפחה. לבדו ושרד במזריץ' נולד הוא בישראל. עיירת מתוך השואה. את ששרדו מאלו אחד היה הוא מזריץ', שרדו בודדים, כולל אברהם. ביקשתי ממנו לחלוק איתי את זיכרונותיו. התחלנו להתכתב בדואר אלקטרוני. מאד מצא חן בעיני, שאדם בגילו כותב מיילים... מאוחר יותר נודע לי, שמאד שמח להתכתב איתי מכיון שזו היתה לכתוב חזר שהוא שנה שישים לאחר הראשונה הפעם חומרים אלי שלח הוא אלה, לקשרים הודות בפולנית. וזכרונות מסוג שונה. גם אנחנו שלחנו אליו מידע שהיה תולדות את ולחקור לחפש הרעיון התחיל כך בידנו. שלא ידעתי זכרונות, לחפש רציתי ממזריץ'. היהודים

מספיק לקרוא חומר, חייבים גם להרגיש.

ש. איזה מידע חדש הגיע אליך?קז'ישטוף: הודות לאברהם הצלחנו להשיג מספר דיווחים. בהן אקציות, 7 היו כאן האקציות. נראו איך היתר, בין נקודת היתה מזריץ' השמדה. למחנות אנשים הובלו ומכאן הונגריה, מסלובקיה, יהודים הובילו לכאן מעבר. לא האקציות, הללו, הפעולות לטרבלינקה. רכבות יצאו דפי על ופרסמנו מידע אספנו מתועדות. עכשיו עד היו וכמה זמין יהיה שהמידע רצינו ההיסטורי. הפורטאל שצריך הרגשנו אנשים. עם לדבר התחלנו מהר. שיותר אנו חדש מידע כל ומאז, האלו. החומרים את לאסוף אזרחים הערכתי, לפי לעדכן. כדי בפורטאל מפרסמים רבים של מזריץ' לא רצו לדבר על ההיסטוריה של מזריץ'

מסיבות ידועות.

ש: מה זאת אומרת "מסיבות ידועות"?קז'ישטוף: היה בזה אלמנט של פחד.

אנשים. ראיינו כאשר זאת הרגשנו מוסיף: לוקאש המרואיינים שאלו: "בשביל מה המידע? מאיפה אתה, מה

תעשו בו?"

11

ראיינתי אותה גברת הפסל, העמדת על דיברנו כאשר אמרה: "בשביל מה פסל? שיעמידו אותו אצלם! עברו כבר

60 שנה מהמלחמה..."

והרחיבו לשינוי גרמו אנשים עם ששיחות אמרת ש: אופקים. עם מי דיברתם ואיך אופיינו השיחות?

שאלות הוספנו בהדרגה חברים. עם דיברנו קז'ישטוף: היו לא העיר. וותיקי ועם במשפחות דיברנו מורכבות. שיחות היו אלו משתתפים. רבות פגישות רישמי באופן שקטות, בירור עובדות. הראינו גם מה נודע לנו. השיחות אנשים רבות. אותנו ולימדו נעימות המקרים ברוב היו מבוגרים אהבו לדבר על מה שהיה לפני המלחמה, דיברו על החיים היומיומיים ועל הדו-קיום פולני-יהודי. נושאים פשוטים כמו קניות - מי קנה ואצל מי קנה. הרבה דיברנו עם צעירים. במיוחד עם אלו שאמרו זה לזה "אתה יהודי", בלי להבין מה זה בכלל. ריכזנו הרבה סיפורים, הסטוריה

וזיכרונות.

זה היה "הצלצול האחרון לעשייה", מכיוון שדור לוקאש: האנשים שזוכרים את המלחמה הולך ופוחת. בשיחות אלו עברו מה מרגיש ואתה מקשיב אתה "אנשים". הרגשנו אחרים. הסיפור הזה מאד משך אותי וככל שיותר ראיינתי

אנשים זה שאב אותי לאסוף עוד ועוד מידע.

ש: באיזה רגע מופיע הרעיון של הקמת פסל?קז'ישטוף: זה היה הרעיון של הצד הישראלי. יתכן שהודות לקשר שלנו עם אברהם גפני התחלנו לחשוב על זה יותר ברצינות. ארגון יוצאי מזריץ' בישראל הוא די גדול, ומאגד בערך 360 איש מ- 4-5 דורות. הם אלה שנולדו או היו להם ישנם האירגון נחמד שבתוך נראה זה במזריץ'. שורשים ומעלים נפגשים הם שנה כל וצעירים. מבוגרים אנשים

זכרונות מההיסטוריה של העיר. הדורות זיכרון את להנציח חלום, - תוכנית להם היתה

הקודמים במזריץ'. אנחנו רק רצינו לעזור להם.

ש: האם רעיון הקמת הפסל הוצג בפני תושבי מזריץ'?קז'ישטוף: כן. אברהם ונפתלי העלו רעיון של כתיבת מכתב גלוי לתושבי העיר. במכתב הם כתבו בצורה גלויה מאד ואישית, מדוע חשובה להם הצבת הפסל. זה היה מכתב ומשך תשומת למדיה המקומית הגיע מאד. המכתב חם כדי ולא לתת כדי "הגענו במילים: לב. המכתב הסתיים

לקחת". לפי תחושתנו, המכתב עזר בקליטת הרעיון. הפסל המוכן חיכה בישראל. טקס גילוי הפסל היה מתוכנן

היטב.

ש: איך התכוננתם?עשבים היו הקברות בבית להתבייש. רצינו לא לוקאש: קורה מה ידעו לא אנשים מעבר. דרכי היו לא וצמחים. השטח. את לסדר התחלנו אברהם של הגעתו עד שם.

עבודת חיתוך וניקוי השטח ארכה שעות רבות.קז'ישטוף: אפילו כשהיו 20 מתנדבים היינו חסרי אונים כי כאן דרושה מכונה. כאשר אברהם הגיע למזריץ', החליט לקנות חרמשים. אני זוכר שבפעם הראשונה שנסענו לבית הקברות והתחלנו לנקות את השטח, גילינו מצבות יצוקות מידה בקנה ייחודיים קבורה של אלמנטים אלו מברזל. ארצי. זה היה קשור לעובדה שבמזריץ' באותה תקופה היה מפעל פלדה. כל מפעיל חרמש שמח ברגע שגילה מצבה.

שמענו מידי פעם צעקות "מצאתי"! לוקאש: טקס גילוי הפסל היה עבורנו חג והכניס מוטיבציה 4-8 מחרשות 3 עם עבדנו עבודה. הרבה היתה נוספת. שעות ביום. במהלך כל השבוע עבדו 5-12 איש בכל יום. בלילה. מאוחר עד עבדנו תוצאות. ראינו לא זמן הרבה לבסוף- אבל נצליח. שלא וחששנו שבירה סף על היינו הצלחנו. עבורי, בית הקברות היה חשוב. שם שהיתי הכי לבצע הצליחו שלא משהו לעשות הצלחנו זמן. הרבה

בשנים הקודמות.השנים בעשרות אלא הקודמות בשנים לא קז'ישטוף:

האחרונות!ימין מצד ראיתי במקום, בקרתי כאשר בעבר לוקאש: ערמת עלים. לא ידעתי מה נמצא מתחתה. לאחר עבודת בתוך משולבות שהיו מצבות אלו שהיו התברר הניקיון, הדרך. אנחנו לא יודעים מי ביצע זאת. התייחסנו לזה כאל

מצבה.

הקברות, בבית העבודות על מספרים אתם כאשר ש: ולימוד גילוי מתקבלת תחושה שהפרוייקט שלכם היה

הסטוריה?קז'ישטוף: אכן כן. בערך על זה אנחנו מדברים.

אני חייב לציין את הנסיעה שלנו לטרבלינקה. הגינו רעיון, שמסע כזה יכול להתקיים במסגרת הפרוייקט, וכשאברהם יגיע יוכל להצטרף אלינו ולשמש כעד עבור הילדים שלנו.

אברהם השיב בחיוב.

ש: איך הצעירים שלכם חוו את המפגש עם ההסטוריה של השואה?

אנשים כ-15 נרשמו תחילה למסע, יצאנו קז'ישטוף: הקשורים לפרוייקט. כיון שהיו מקומות פנויים באוטובוס, צרפנו חברים של הילדים שלנו. למען האמת, הם לא ידעו

שבמסע זה ישתתפו אברהם גפני ויעל ארצי, הפסלת.

12

זה. על להם סיפרתי שלא בכך תחילה חשבתי ששגיתי הצעירים מעניין. נסיון להיות הפך שזה התברר, אבל, שיצאנו לאחר זוכר, אני בטרבלינקה. שקטים מאד היו מהמחנה, חיפשתי את אברהם. רציתי לספר לו משהו. אני מחפש ולא מצליח לאתר אותו. פתאום ראיתי אותו יושב

על אבן, סביבו קבוצת ילדים והוא מדבר איתם.

ש: קיבלו אומץ לשאול על ההסטוריה שלו?הודו שזה ולאחר מכן הם היו מספר שאלות, קז'ישטוף:

היה עבורם מורכב מאד.לוקש: אברהם אמר לו:"הצעירים שלכם מפחדים לשאול"... היינו חוזרת לנו הזדמנות היתה "אילו לאחר מכן אמרו:

שואלים".קז'ישטוף מוסיף: עבורי היה עוד רגע חשוב בטרבלינקה. היה אלינו שניגש והראשון פולנית, קבוצה בתוך עמדנו אברהם. של מהשנתון ניצול, הוא גם פינקלשטיין, גד בלתי שקט השתרר לבכות. החל הוא מסויים, ברגע נסבל. הסתכלתי בזווית העין לעבר הילדים. הם לא ידעו הסברנו, מכן לאחר כאן. הולך מה הבינו לא קורה. מה שהוא איבד את כל המשפחה שלו כאן. גם למשפחתו של אנשים שני של מפגש היה זה דומה. גורל היה אברהם עם עבר דומה. זה מאד מורכב, אבל זו הייתה חוויה מאד חשובה. הרגשתי הייתה דומה כאשר פגשתי את אברהם, יעל ארצי ונפתלי בטרבלינקה, שנתיים לפני כן. אז, הבנתי הרבה דברים והקשר עם אברהם היה משהו יוצא דופן. את זה לא ניתן להגדיר במילים. זה פשוט קשר מדהים. במסע הזה היו הרבה מצבים כאלו. אחת הבנות אמרה, כשירדה

מהאוטובוס: "שלום" - בעברית.

המראיין: לטקס חשיפת הפסל הגיעו כ-1500 איש!קז'ישטוף: יכלו להגיע יותר, אבל אין מה להתלונן. הייתי אז עד להרבה שיחות מעניינות. שמעתי שתי גברות שדיברו צריך היה להיות מזמן. כבר מזמן צריך היה "זה ביניהן:

להגיע ליחסים נורמליים, זה מוצא חן בעיני מאד"

המראיין: זה היה טקס רישמי. נאמו: ראש העיר, הבישוף ואורחים. הנוער שלכם עמד כמשמר כבוד ליד הפסל. מי

שהיה חסר - זה אתם )קז'ישטוף ולוקאש(קז'ישטוף: אנחנו כעיקרון לא רצינו לקחת תפקיד בולט באירוע. כל אחד צריך לעשות את שלו. אלו שרוצים לראות ואלו שלא רוצים- יראו אותה ממילא, את העשייה שלנו, לא יראו אפילו אם נרצה, ולא חשוב מה שנעשה. אני חושב אני לא הייתה טובה מאד. שההופעה שלנו בכל האירוע עשייה תהיה שזו רוצה אני חד-פעמי. יהיה שזה רוצה

מתמשכת, בקשר עם אנשים ובצורה יסודית ושקטה.

שאלה: איך הגיבו התושבים?היו הפסל. להצבת באינטרנט התייחסו אנשים לוקאש: לא מתנגדים. כמה גם והיו שתמכו כניסות אלף מעל התחלנו כאשר קשים. שליליים ביטויים גם חסרים היו להחליף מידע על נושאים הקשורים ליהדות ולאנטישמיות, חוגים אלו החלו להשמיע קולם. כפי שאני רואה, האווירה

השלילית נעלמת לאט לאט. עם יחד מעט. לא היו שלילי מסוג פרשנויות קז'ישטוף: זאת, עברו כמה חודשים ואף אחד לא פגע בפסל. באופן אישי, הייתי עד למקרה בודד אחד, מוזר, שבו ילדים קטנים

קפצו על הפסל.לוקאש: אני רק שמעתי שלקונצרט הגיעו מספר טיפוסים

שליליים וירקו.קז'ישטוף מוסיף: שיירקו...

שאלה: אתם מכבי אש שממלאים תפקיד ציבורי חשוב, בביצוע לכם עזר זה האם הצבור, אמון על המבוסס

הפרוייקט הזה?קז'ישטוף: לא חשבנו על זה. לנו זה בא באופן טבעי. לא עשינו זאת תמורת תשלום. לא שמעתי מאנשים שיודעים לא אני לפרוייקט. התנגדויות שהיו שלנו, הפעילות על מייחס משקל לדעות של אנשים אחרים. אנחנו עושים את

עבודתנו באין מפריע ואנחנו מרגישים עם זה טוב.

שאלה: אז בעצם, למען מה אתם עושים את הפרוייקט הזה?

קז'ישטוף: אני לא רוצה לדבר על מזריץ' כעל עיר סגורה. או ללימודים הגדולות לערים יוצאים שהצעירים ידוע, או צעירים מאד. וכאן נשארים אנשים מבוגרים לעבודה שתהיה מעוניינים אנו החוזרים, ולמען הנשארים למען להם גישה מאוזנת מבוססת על ידע. העולם היום פתוח. שייצאו אלו עוול. להם נעשה הצעירים את נסגור אם מכאן עם מידה של סובלנות, ידעו שיישנן קבוצות, עמים, מסורות אחרות ואז יהיה להם טוב יותר. וזו מטרתנו: להכין את הצעירים לקראת סובלנות, לחיים טובים יותר ולראייה

חיובית על העולם.

שאלה: יש לכם תוכניות להמשך?קז'ישטוף: להמשיך ולסיים את מה שהתחלנו. אנו רוצים כל המימצאים. את בישראל תערוכה של ולהציג לנסות התערוכה אפשר יהיה להציג בפני כל אלו שלא יכלו להגיע למזריץ'. בנוסף, אנו חושבים על הכנת מסלול יהודי בעיר. סביב מאיתנו. חלק יהיה "תפילה" שהפסל רוצים היינו היצירה של יעל ארצי )אני לא אוהב לומר פסל(, אפשר לספר את ההסטוריה של יהדות מזריץ'. היינו רוצים גם,

שהפורטאל ההיסטורי יהיה כתוב בשלוש שפות.

1�

העובדה לליבי נגעה אברהם. עם התיידדתם שאלה: אתם האם פרטיים. בשמות לזה זה פונים שאתם

מתכננים לבקר בישראל?קז'ישטוף: אני לא אשכח את המייל שבעצם עברנו לפנות ישירות בשמות פרטיים. אברהם כתב: "אני חושב שהגיע הזמן שנתחיל לדבר כמו ידידים אמיתיים". זה מאד מצא חן בעיני. נהניתי לעבוד על הפרוייקט. לא הכול בצענו. חשוב

הקשר בין אנשים. אם תהיה תערוכה, ניסע לישראל. לוקאש: בודאי. זו לא בעיה עבורנו להעמיד תערוכה.

)עם ריקה"... כוסית עם נוסעים "לא מוסיף: קז'ישטוף ידיים ריקות לא מתאים לנסוע, כלומר נבוא כשיהיה משהו

מעשי - המתרגם( מספר הערות מפי המרואיינים:

אנשים הרבה חיי פגשתי במסלול : קז'ישטוף שצ'פניוק שהשפיעו עלי, על אופיי ועל חיי. הצלחתי לממש מקצת

לטייל, הרבה משאיפותיי, להכיר, אבל עוד הרבה לפני. עם איש להיות משתדל אני שאיפות. אני אוהב טבע, הרים, אני מטייל הרבה, שוחה, רוכב על אופניים ואוהב לשיר. אני ספר טובים, סרטים אוהב טוב. ומטבח טובה מוסיקה אני אוהב מעל לכל, להתגייס נרתע לא אני לזולת. ולעזור משיחות קשות, להתמודד עם בעיות וליצור קשרים חדשים. שכולם אדם להיות אוהב ידידים אוהב לחיוב, זוכרים טעם היה לא שבלעדיהם

לחיים.

אש מכבי של המתנדבים יחידת של תחנה מפקד אני ונמצא צעירים עם עובד אני במזריץ'. "STOLPNO"בוועדות השלטון המקומי והאזורי של פולין למען הצעירים. של פרוייקטים על בעבודה מרוכזות שלי ההתעניינויות פיתוח אישי, למען סובלנות, ופעולות התומכות בצעירים.

לפדגוגיה, סטודנט ,20 בן אני פאלושקביץ: לוקאש בני קבוצות עם במיוחד צעירים, עם בעבודה מתעניין נוער של מכבי אש, שם אני גם מתנדב. אני אוהב לטייל, צילום, גרפיקה ממוחשבת, גיטרה ושירה וכל מה שקשור ליצירתיות. אני מעריך מאד חיוך אצל אנשים, פעלתנות וגישות לא שגרתיות לחיים. הפרקים הבלתי מוכרים של ההיסטוריה של העיר מזריץ' עניינו אותי, ולכן הרעיונות פעילה להשתתפות אותי וריתקו משכו קז'ישטוף של

בפרוייקט.

חברי עמותת התאחדות עולי מזריץ' בישראל

מתאבלים על פטירתה של

ברוריה שילינגהלכה לעולמה ב-11.6.2010

נקברה בקיבוץ מסילותומביעים תנחומים למשפחה

רותי פרבמן, ליד הפסל, 2010

חברי עמותת התאחדות עולי מזריץ' בישראל

מתאבלים על פטירתה של

רחל ברן לבית רוזנבלום

הלכה לעולמה ב-9.9.2010ומביעים תנחומים למשפחה

1�

שיינדל נולדה בשנת 1917 במזריץ' כבת בכורה למשפחה דלת אמצעים ובה חמישה ילדים. עוד בילדותה התבלטה כנערה אוהבת ספר וצמאה לרכישת השכלה, בעלת כושר הספר בית סיום אחרי גבוהה. למידה ויכולת חשיבה לעזור כדי בגימנסיה. ללמוד נשלחה 'תרבות' היסודי להוריה לממן את שכר הלימוד לימדה שיעורים פרטיים יתרה בהצטיינות גימנסיה סיימה היא .13 מגיל כבר וחלמה ללמוד רפואה. בשנת 1935 נסעה ללמוד בוורשה, אך עקב המצב הכלכלי הקשה, נאלצה להסתפק בלימודי הוראה והתחילה להיות מעורבת מאד בפעילות פוליטית.

היא פעלה כקומוניסטית למען אסירים פוליטיים.העיר כיבוש ובתקופת במזריץ' שהתה המלחמה בפרוץ בידי הצבא האדום עבדה בעירייה בתחום החינוך. כשגברה הסכנה, בטרם בוא הגרמנים, שכנעה את הוריה להימלט סידורי את ארגנה הצעירות, אחיותיה שתי עם לרוסיה הבריחה ביחד עם מי שעתיד להיות בעלה, וכך הצילו את

חייהם.לאחר שהצבא האדום עזב את מזריץ' נסעה ללבוב שם נישאה לסטאך קרילוב, למדה בבית הספר לאחיות ובשנת 1940 ילדה את ביתה - אירקה. לאחר שנכבש המחוז על במסמכים מצוידת וכשהיא באזור, נשארה הגרמנים ידי קבוצות בארגון בעלה עם יחד לפעול החלה מזויפים,

פרטיזנים כדי ללחום בגרמנים.שיינדל המלחמה בגבור יכלה עוד לשבת בכפר לא היא ביתה. את ולגדל להצטרף עז צורך הרגישה הפרטיזנים לחבריה היא בלחימה. ולהשתתף הקטנה, מביתה נפרדת השאירה אותה בידי חמותה, בכפר על יד מזריץ', ויצאה שיינדל ביערות. להלחם הצטרפה לקבוצת פרטיזנים וישקוב ביערות שפעלה לודובה'. 'ארמיה במסגרת כאחות תפקדה היא היחידה בקבוצה והשתתפה ענפה מחתרתית בפעילות ובקרבות נגד יחידות הצבא

הנאצי.הגיעה 1943 באוגוסט לקבל כדי לוורשה שיינדל

שיינדל צ'מנינשק ליחידה. בדרכה חזרה, בעת ששהתה בתחנת הרכבת בוורשה, ביצע הגסטאפו פשיטה במקום. תוך גילוי אומץ לב ותושייה רבה היא הצליחה לחמוק, להוביל את הנשק הצבא על מוורשה בידיעות אנשיה את ולחזק ליחידתה

הגרמני שהחל להיחלש.והגישה חולים שדה בית היא הפעילה כל אותה תקופה של חשאיות מפעולות החוזרים לפצועים רפואית עזרה נטלה אף היא ואוטובוסים. נשק מחסני רכבות, פיצוצי יחידות חלק בפעילויות צבאיות בהם התקיפה המחתרת

גרמניות.באביב 1944 שלחה המפקדה הראשית של צבא גרמניה כוחות מוגברים כדי לחסל את יחידות הפרטיזנים ביערות וישקוב. הקרבות נמשכו מספר שבועות. הפרטיזנים נאבקו באומץ רב, בכוחם הדל, כנגד הכוחות הגרמניים הרבים שהקיפו את היער. בסוף המערכה חיסלו הגרמנים ללא

רחם את הפרטיזנים שלחמו מולם. שיינדל לחמה בעוז ונהרגה בקרב.

עם תום המלחמה והקמת המדינה עלו הוריה, חנה ואברהם צ'מני, וארבעת ילדיהם לישראל ובנו בה את ביתם. מסך הברזל ירד על פולין והקשר עם אירקה, שנשארה בפולין עם אביה ומשפחתו, נותק. למצוא את אירקה ולחדש עימה את הקשר נותרו אך כמשאלת לב של הסבא והסבתא וכל

המשפחה.

אירקה התינוקת עם הוריה שיינדל צ'מני וסטאך קרילוב )וידיד ששמו לא ידוע לנו( התמונה צולמה בזמן

המלחמה ונתגלתה רק לאחרונה. זו התמונה היחידה של אירנה עם אמה.

1�

ובצילומים מזריץ'" ב"ספר מציץ אני כאשר לזמן, מזמן לא פרלשטיין אבא של הבית של בקיר נתקל אני שבו, מזריץ' של החורבן אחרי הגדול. הכנסת מבית הרחק מתעוררים אצלי זכרונות, הרהורים ואירועים מימי נעורי. שלי דוד היה בריבית( המלווה )אבא'לה פרלשטיין אבא - אחיו של אבי אליעזר דוד המנוח. היה לו אח נוסף, ר' מאיר פרלשטיין העסקן המפורסם של "לינת-צדק". הוא היה דואג בהתנדבות לחולים והיה יושב ראש של המוסד הסוציאלי. הבית היה בן שתי קומות. ולמעלה התגורר הגביר טובות באבנים עסק אשר פרלשטיין, מוטל המפורסם עורות עורות, בהמלחת עסק דודי לארץ. חוץ עם וסחר רכים ופרוות. היתה לו משפחה גדולה, היו לו שבעה ילדים. הדוד סחר בעורות לא מעובדים ובנו הבכור סחר בפרוות עדינות והיו לו הרבה קשרים מסחריים בענף הפרוונות עם חוץ לארץ. מטבע חוץ התגלגל לו בין האצבעות. הוא היה עשיר. הוא היה חבר בבנק המסחר הגדול. את ילדיו שלח ללמוד בבית הספר למסחר. בתו ניהלה את הבנק העממי בבניינו של יוסף טיש. אני זוכר היטב את השמחות, כאשר הוריי. עם ואני השתתפתי ילדיו כל את השיא אבא דוד למרות שעדיין הייתי נער, אני זוכר היטב שערכו שמחות דרי כל לחוד. והגברים לחוד ישבו הנשים המלך. כיד

הגביר אצל חתונה ידעו שהיום מתקיימת הגדול הרחוב וטבחית מיוחדים כליזמרים שכרו פרלשטיין. אבא'לה צ'ולנט ממולאים, דגים המפורסמות: הסעודות להכנת שמן, צימס טעים, לפתן פירות טעים, רגל קרושה, חזרת אדומה וגם לבנה, משקאות חריפים וגם חבית בירה עם היום עד הרם. בקולו שר וארשוור משה ר' נחושת. ברז הזה אני יודע את הפזמון שלו - ר' אברהם אבינו - ברוסית

מתובלת ביידיש.מתוקים וטורטים עוגות עם חריפים משקאות גם היו

שהכינה ציריל.

לא הרחק מביתו של ר' אבא היו שני "שטיבלך" של חסידים, התפילה בעלי את החזנים, את הגבאים, את הזמין הוא היו השמחות חסידיים. וניגונים חזנות נעימות, שישירו מתחילות בליל שבת. הנשים הגיעו בעדיים היפים ביותר, הגברים בקפוטות של משי וקטיפה. השבת היתה שקטה, הוכנו המאכלים כל עשיר, וקידוש שבת-תפילה מלבד ביום חמישי ושישי. הכלה הובלה למקווה על ידי הגבאיות. החתן הלך עם הקרובים לבית המרחץ. כך חיו בעלי הבתים העשירים והמכובדים במזריץ'. אבל לדרכם האחרונה הם

הלכו עם כל היהודים, בעלי בתים ועניים.

א' גלעדי: דמויות בעיירה מזריץ'

)בעלי-הבתים הוותיקים של מזריץ'(

התעלומה נפתרה לאחר ה'גלסנוסט' ופתיחת מסך הברזל. וישראל פולין בין היחסים לחידוש הראשונה הסנונית 'מזובשה' שהופיעה בישראל בשנת הייתה להקת המחול את היטב שהכיר שיינדל, של מאחיה אחד יוס'ל, .1989סטאך קרילוב בעלה, ואביה של אירנה, עוד ממזריץ', כתב מכתב וביקש מאחד הרקדנים בלהקה לאתר אותו ולמסור לידיו את המכתב. עד מהרה התקבלה תשובתו של סטאך שאירקה – אירנה, הינה רופאה, גרה בצפון אמריקה מאז שנת 1969, נשואה לרופא ואם לשלושה ילדים והיא תשמח בני משפחתה מישראל. קיבלנו את כתובתה, להכיר את עם הדוקים משפחה קשרי נקשרו קצרה תקופה ותוך סטאך, ועם אירנה ומשפחתה. מאוחר יותר הגיעו אירנה עימה משיחותינו בישראל. לבקר פעמים מספר ובעלה

נודע לנו שלא ידעה דבר על אימה היהודייה עד גיל 15. משפחתם לבני התגלו אנג'יי ובעלה מיכאלסקה אירנה

אופקים, ורחבי פתוחים מקסימים, כאנשים בישראל לצד אירנה של היהודיים שורשיה את בגאווה הנושאים שאר מרכיבי זהותם הפולנית, הנוצרית והקנדית. הם באו מקנדה למסע לפולין והשתתפו בטקסי הזיכרון במזריץ' ובאושוויץ כמחווה לאמא שיינדל. היה זה מסע משותף של בני דודים מישראל וארה"ב עם בת דודתם, אותה לא הכירו בני משפחתה עם אותנו הפגישה אירנה בשנים. עשרות מזריץ', שם יד על בכפר בחום אותנו הפולניים, שארחו במחוזות עימה טיילנו כן כמו המלחמה. ימי את עברה ילדותה ונעוריה בוורשה. היה זה מסע מרגש לזכרם של כל בני משפחותינו שנהרגו בשואה, אך בעיקר לזכרה של

דודתי שיינדל צ'מני, שאת שמה אני נושאת.

)מניה( כץ אחותה של לוי בתה של מנוחה יפה כתבה שיינדל צ'מני.

1�

התמונות הללו התקבלו ללא כל הסבר ואין אנו יודעים מתי צולמו ומי האנשים המופיעים בהן.השערה:

יתכן והתמונות צולמו בבית הקברות היהודי במזריץ' בשנת 1946, בעת העברת עצמותיהם של 179 יהודים מ'פיאסקי',

פרבר של מזריץ', שם נרצחו ב-19.7.1943.

כל היודע פרטים על התמונות, מי האנשים ובאיזה מעמד צולמו מתבקש להעבירם ליו"ר העמותה.

1�

וישבנו שהתאבלנו בעת נכתבה זאת לרשימה הטיוטה שבעה על אימי יוכבד דוידזון לבית דנגוט -ערדפארב,

בתחילת יוני 2009 ואני, דודזון יעקב אחי דנגוט, יוסף דודי שלושה: ישבנו

החתומה על הרשימה.יוכבד הייתה הבת הרביעית של מנחם ושרה דנגוט אמי לבית ערדפארב, בני מזריץ', אחות לשיינה- רחל הבכורה ולמלכה ז"ל, נוסקע( )המכונה דנגוט ואברהם-נתן

לוקוביצקי ויוסף דנגוט שיבדלו לחיים ארוכים וטובים.ואני אחי מה, שלפנו לזמן הבית ממנחמים כאשר שקט תמונות של בני המשפחה, מתקופת החיים במזריץ'. בקשנו

מדוד יוסף שיזהה עבורנו את הדמויות הבלתי מוכרות.דוד יוסף היה בן 10 לערך בפרוץ מלחמת העולם השנייה, ועד היום הוא זוכר מצוין את החיים בעיירה ואת מאורעות

המלחמה.כך ועל שופע, כמעיין הם מפיו והתיאורים הסיפורים

שלוחה לו תודה גדולה!

בתמונה מופיעים מימין לשמאל החברים: יודק'ה בורוביק, פערעל'ה, נוסקע וסילקע. )אין בידינו שמות משפחה(.

בגימנסיה הלימודים בתקופת צולמה התמונה שלפניכם הפולנית "שקולה הנדלובה" במזריץ, שהיה בית ספר גבוה

ייחודי למקצועות המסחר )הנהלת חשבונות וכו'(.דודי נוסקע וחברו יודק'ה היו הסטודנטים היהודים היחידים

בגמנסייה.אלמנה, אמו, מרודה. ענייה למשפחה בן היה יודק'ה

התפרנסה בדוחק רב מגידול ומכירת עופות.יודק'ה ונוסקע היו קומוניסטים צעירים ונלהבים, והיו בין החוגגים בקבלת הפנים שנערכה ב- 1939, כאשר הרוסים

השתלטו על מזריץ'. הגרמנים השתלטות עם מכן, לאחר ספורים שבועות יחד העיירה את ונוסקע יודק'ה עזבו למזריץ', וכניסתם

עם הרוסים.הם הלכו ל"אמא רוסיה" בגאווה גדולה וברצון רב, ונשלחו

.)DOMBAS( לעבוד במכרות פחם באוקראינה בדומבסהעבודה במכרות הייתה קשה מאד, התור לאוכל אינסופי,

לזכרו של יודק'ה בורוביק, לכבודה של משפחת דנגוט-ערדפארב

1�

מה נותר לא אף קרובות ולעתים לאכול...

לא חלף זמן רב עד אשר התפכחו והבינו לחזור דרך חפשו הם ה"ברוך"... את

הביתה.במכתב ששלחו מן המכרות באוקראינה לבית סבי מנחם בבריסק, נכתב: "מאד טוב לנו, אך אתכם יהיה טוב יותר".

בתקופה זאת שהו רבים מבני משפחת דנגוט-ערפארב החליט מנחם שסבי לאחר ברחו, הם לשם בבריסק, בחוכמתו שיש לעזוב את העיירה מזריץ', עם השתלטות

הגרמנים )הבריחה הינה סיפור בפני עצמו(.קשרים שם לו והיו בריסק את מצוין הכיר מנחם סבא

ענפים,עוד מתום ימי מלחמת העולם הראשונה.

הייתה העולם בין שתי מלחמות כי להבהיר כאן המקום לפולין, הגרמני הצבא פלישת עם פולין. בתחום בריסק בשליטת והייתה האדום הצבא ידי על העיר נתפסה

הסובייטים.סבא היה חייט, והתמחה בתפירת מעילי עור צבאיים .בין שתי המלחמות הוא היה תופר חליפות ומעילים וסבתא

שרה הייתה נוסעת לבריסק למסור אותם.ולהתפרנס להסתדר למשפחה סייעו אלה מסחר קשרי

בכבוד בעיר בעת שהותם שם כפליטים.וכך, עם קבלת המכתב מן הבן "הקומוניסט הנלהב" החלה המשפחה במאמצים להחזירו. כסף רב נדרש כדי להוציאו

ולהביאו מאוקראינה לבריסק.סבא אסף ושלח כסף, וכעבור זמן מי עמד בפתח הבית?

יודק'ה!ידע נוסקע יודק'ה... לחברו הכסף כל את נתן נוסקע לא ראשון, -נוסקע-יעזוב הוא ואם פרוטה, שחברו חסר

יהיה סיכוי לחברו להיחלץ משם לעולם...אמנם סבא כעס מאד, אך שוב נאסף סכום הכסף הדרוש,

ושוב נשלח לאוקראינה, ואז חזר גם נוסקע לבריסק.כך עמדה לדודי נוסקה הזכות להציל את חברו הטוב.

הפליטים על כי הסובייטים ידי על נקבע העת באותה לעבור ולהתגורר במרחק של 500 ק"מ לפחות מן הגבול

הפולני, כדי לזכות באזרחות.את לעזוב בחרו ברוט מנדל בשם נוסף וחבר יודק'ה בריסק לטובת העיירה דומברוביצ'ה שבאוקארינה, שעמדה

בתנאים שהעמידו הסובייטים.

יודק'ה בחר בעיירה זאת, כי לשם ברח בעבר עם חבריו שפלשו )לפני מזריץ' את הגרמנים של ההפצצה בעת הרוסים(, שם קבלה אותם הקהילה היהודית בסבר פנים

יפות ביותר.הגרמנים ידי על נהרגו ומנדל יודק'ה דודי, דברי לפי

בדומברוביצ'ה במהלך שנות המלחמה.בורוביק ממשפחת זכר נותר לא לנו, שידוע ככל

ממזריץ'.)אם מי מכם מזהה ומכיר דמויות בתמונה, נשמח לקבל

את הפרטים.(שנעקרה-ברחה בבריסק למשפחה הצטרף נוסקע דודי

KOMI A.S.S.R-משם לקומי א.אס.אס.ארממחנות ארצה המשפחה בני עלו 1948-1949 בשנים

העקורים בגרמניה.על כך עוד יסופר בעתיד.

הרשימה מובאת לכבוד כל בני משפחות דנגוט - ערדפארב בארץ ובעולם ולזכרם של אימי יוכבד, אחותה שיינה-רחל

ואחיה אברהם-נתן דנגוט. טובה רשטיק-דודזון

1�

כיף משבוע כחלק ראשון יום בבוקר באנדרטה ביקרנו נכדות חלקנו ,23 בנות קרובות חברות 5 הננו בברלין.

לניצולי שואה.לטעמנו הביקור באנדרטה הינו מרגש ומיוחד- והאנדרטה עצמה משאירה הרבה מקום למחשבה ולפרשנות אישית. כיף של בשבוע לשלבו שקשה נראה פניו שעל הביקור לגבי ולתחושותינו שלנו לחופשה המון הוסיף ובילויים

העיר. התרשמנו שכל העובר, גם אם במקרה, בין קוביות הבטון יקדיש מספר דקות של מחשבה על השואה. ולכן הסכמנו כולנו פה אחד כי האנדרטה "עושה את העבודה" בצורה

מצוינת. עצם העובדה שהאנדרטה ממוקמת במקום כל כך מרכזי )ממש מעבר לפינה משער ברנדנבורג( ושהקמת האנדרטה הייתה יוזמה גרמנית מעוררת תקווה שהשואה לא תשכח.לזכר ובמוזיאונים במרכזים שביקרו ישראליות עבורנו- להיחשף מרתקת חוויה הייתה זו בארץ, בעיקר השואה, ואת המלחמה את מציגים הגרמנים כיצד ולראות

המאורעות השונים מנקודת המבט שלהם.מדר' באנדרטה שקיבלנו מרתק והסבר סיבוב לאחר קונסטנצה גייסר וברברה קורובסקה, ירדנו למרכז המידע

התת-קרקעי ולא האמנו שמקום כל-כך קטן יכול להכיל כל-כך הרבה.

מצאנו את המרכז מאוד נגיש ונוגע. במרכז מוצגים קומץ נקודות של רחב ממגוון אך סיפורים של יחסית קטן מבט אליהם כל אדם, בכל גיל יתחבר ומהם יקבל מושג

כלשהוא על זוועות המלחמה.פשוטה זאת ועם מיוחדת כל-כך בצורה מוצג המידע על מעט ולו יודע אינו אם גם מבקר שכל כך להבנה, השואה- יוכל ללמוד ולקבל ערך מוסף בזמן יחסית קצר. כי לא רק בארץ, כי טוב לדעת אותנו, זו שמחה עובדה מדינות מכל מבקרים אלפי בה עיר בברלין- גם אלא

העולם- נושא השואה עדיין מאוד רלוונטי. מוצג האינדוידואל, של וחוויותיו הקולקטיב בין השילוב שני לביטוי באים כך לטעמנו. והרמונית ראויה בצורה

ההיבטים בצורה הולמת ומעניינת. נגע לנו במיוחד חדר המימדים, בו מוצגים קטעים מיומנים ובני חברים בין המלחמה במהלך שנכתבו ומכתבים משפחה. הקטעים מציגים בצורה עוצמתית את הקשיים

הרבים איתם התמודדו היהודים בזמן המלחמה.

נועה צור, יסמין אולייסקי, יעל יצחקי, עדי ושני ארוך.

ביקור באנדרטה לזכר היהודים שנרצחו באירופה )“אנדרטת השואה"(, ברלין

20

ביום 7.11.2010 ימלאו חמש שנים לחסרונך. מהן חמש שנים?

חמש שנים זה משך הזמן שבהן את התבגרת בימי המלחמה נערה כשהיית השנייה העולם מלחמת ההיא, הנוראה צעירה. בתחילה המשכת לחיות עם המשפחה במזריץ', מאבדת את חדוות הילדות; עבדת בעבודות יזומות בבנייה ובתיקוני אבנים בכבישים ב'סטואג'; בהמשך, חווית בהדרגה זמן כעבור ולמחייה; למזון בסיסיים במצרכים מחסור נאלצת לעזוב חדר ובית ועברת להתגורר בגטו של מזריץ'; ישבת ימים ולילות במחבוא בעליית גג מפחד האקציות; באקציה השנייה נשלחת מתחנת הרכבת במזריץ' בדרך לטרבלינקה, קפצת מהקרון וחזרת בהליכה לאחר מספר ימים לגטו במזריץ'; באקציה השישית נלקחת שוב מכיכר השילוחים והגעת למחנה מיידנק. משם נשלחת למחנות בינואר לשחרור עד ובצ'נסטוחוב, בסקרז'יסקו העבודה

.1945חמש שנים!

חמש שנים הן תקופת השיבה לחיים בהן הספקת להבין

לחלות אירופה, ברחבי לנדוד משפחה, ללא שנותרת סנש', 'חנה המעפילים ספינת עם להפליג בטיפוס, להינשא כחיילת, לשרת לעבוד, ישראל, לארץ להגיע לבנות משפחה וחיים חדשים בתל-אביב ביחד עם בניית

המדינה.חמש שנים!

חמש שנים הן השנים שעברנו בלעדייך. בהן החיים נמשכו, אם נרצה וגם אם לא. תומכים ונתמכים זה בזה, שלושה דורות חסרים אותך, אבא-סבא גד, בנות ונכדים. במרוץ היומיומי של החיים האישיים והמשפחתיים, זוכרים באהבה רבה, בחיוך ובדמע חיים שהיו. ממשיכים בפעילות ההנצחה של בני קהילת מזריץ' וחוזרים שוב ושוב לחוויות הביקור

הייחודי במזריץ' במאי 2009 בו את היית כל כך חסרה. ומה יהי בחמש השנים הבאות?

מתגעגעת, בתך, גילה שחר

לבית פינקלשטיין, טייבעלע, יונה, של זכרה להנצחת טנדטר. נפטרה ב- 7.11.2005.

יונה פינקלשטיין - מלים לזכרהגילה שחר

21

TEL-AVIV, NOVEMBER 2010 No. 50

פסל "חירות" שהוקם השנה בדרך החדשה לתחנת הרכבת במזריץ'