לקוטים שונים שלקט הרב רבי $מואל אשכנזי מהספר הגדול תעלמות הכסח

אשר החל לחבר בםרץ:האיש המשובח והנכבד כליל המרע מחשבותלבוp א ב םשטטות בשמים ו

הרב רבי יוסף םקנריאה ועליהם ניתוספו מאמרים ערבים םבהבי אנשימנרולימ

כאשר מעבד לרף יראו עיניך כל תבלולים

Colle&anea deccrpra per Magiftrum

R . . S A M V E L E M G E R M A N V M ex magno opere

A B S C O N D I T O R V M S A P I E N T F i E Q u o d quidem exafciauit, nondr.m tamcn undiquc:

c x p o l i u i t v i r c l a r i f l n ־ n u s » o m n i f c i u s

T O S E P H D E L M E D I C O C R E T E N S I S

Quibus adie&i funt aliquot tra&atus dclettabilesc. fcriptis^ magaorum v i ro rum, vt Icquens

pagina dcmonftrat.

.בסיליאה ליהוה ה ישועה עלעםךברבתךסלה דג4ק הועתק והוכנס לאינטרנט

www.hebrewbooks.org

ע״י חיים תשם״ז

This Sefer has been made available by:

r ־ t g 0 E & l CORNER I

5314 13th Avenue Brooklyn, NY 11219

TEL. (718)972-0777 FAX. (718) 972-0178

A deluxe bound copy of this sefer is available at:

Biegeleisen Hebrew Book Store

4409 16 t h Avenue

Brooklyn, N.Y. 11204

(718) 436-1165

הספר הזה צולמה על ידי אחים גאלדענבערג

וניתן להשיג ממנו טופס מכורך, במחיר סביר, אצל:

ן ז י י א ל ג י ס ב ״ מ י ב4409 16th Avenue (718) 436-1165

איסור השגת גבול ידוע, וחוק הממשלה הרוממה גלויה, ובל יזיד איש להדפיס חיבור הזה בלי רשוהי, ושאריה

ישראל לא יעשו עולה ויהגרבו ממעון הברכוה

יצא לאור פה ברוקלין נ.י. שנת תשנ״ד

ע״י

מו״ה יצחק בראך נ״י* * # * *

נדפס אצל:

CORNER 3ז§13?1~]5022-13th Avenue

BROOKLYN, NEW YORK 11219 Tele.(718) 972-0777 FAX (718) 972 0178

מכירה הראשית אצל: בימ׳׳ס בעלאייזן4409 16th Ave.

Brooklyn, N.Y. 11204 Tel. 1718) 436-U6S

ספר

בחינת הרתםלא הפלוםוף ־ המעולה לההכבש הםו נדול vrvt בחכמים כבוד םורגו הרב רבי אליה דילםדיגו p הרב השלב! המופל*

ה מקגדיאה ןצקל־ # כמיהדד ם וקצרת •י

מספר

תעלומות חכמה להרב הכולל יושב כעת בעיר אמשטרדם בשבת תהכםוגיהאלהיהתירניכבודמורגו

הרב ישר בן הגאון כסזתרר אליחוי ו ו י ו

יןייא: נד3ם כבםידייאה שנרת

יי״*• טזפט *!•ש״ול

: ל6ס

mm 5k&

y"

J

T O M V S P R I M V S

t על מקומו םצויינ׳י באי ?ה דף.־זוגי ttf״N אלה פקזדיהמאמדייהכלוללבחלק ראשון דף א b בהעת הדח לכ-ו.הרר אליהו דילםדיגו הפלוסוף זיל:

דף 6 כחב תלמידו ההבם השלם ר שאול בהן עדות נאםנה על הכסת רבו הגל: דף bji ם£יף להרמה לכמוהרר יע\ד הוכחת מגולה לגל ומגן.*חלמת הקבלה:

: דף לז!יזב^ישל:.־!׳ םירושלם מספו־״מ כבוד.-.ארי י דל האשכנזי רכי יערוק זל י דף בם מעשה מתיה בישי האירי הגלבזנפה תובבכאשה ש:כגש;ה rm רעה בקדבהז

ף &?:עולשקמן והוא קעור לםאםד הר מהיי מאפרות של הרט5 ם£אמ דלל : ינ קעור/גזיים התקון למה ר ר ׳&nW ו ובו: דף נ

דף גי־ דרוש •״ק וקעור 3ל האעילוח ע1שלה בפהרד עמשון פירושים ת1בב«ל: ף גט ט שבד* י! גף למהדר י&ר הג י

רף טז קבלת מהרד ישראל סרוג כפי מה ששמע פה אל פה מהארי זיל נ רף פה אנרחרםבן לרבני ןנרפתעל ׳!ודוח b ד.יד והמורה שהברחרשיבם ו״י:

דף פט אגרה ההכס הכולל ד אגטולי אל הרב הגדול רםבם זן״ל והשובהו אליו:׳ הגל ושם נוסח ההדם ששלה הרסבם לאלכםנדריאמ ל י ט נ דף ttx עי-י5י0 לד א

על הכהן שנשא גרושה;' י**'3" ^,? י''ד: ? כ ת ס להרב רבי יינהן ותשיבי״יי י ךתרםג דף שנ6. אנ

דף:iiS אגרחהרמ^ש לארעית תימן הנק פתת תקוהעע המשיה ביא אםןז דף קד מאפר f!ri«׳v־r הםחימ לרםבמ ןר:

T O M V S S E C V N D V S .

ואלה הדבריפ דבלולי בחיק השני \ בראשהסהיא הק.-םהרברע!מו^ל0 ניבלותחכפה ואגדה חלונות מחיר ר יש ד עליו: ושמ כחב ששלח מחמ ההסיד םוהרדישעיח סגל לחל על הבלח הארי זיל כוי:ף א עלה k מם נוב׳יוח הכמה ומשם בעמוד ב מתחיל ם נובלות אורה למהדש: י כ

ה בפס גובלות הבמה עד גםידא: ל ע ל י ח ־ בייז קסט ^ בין דף הסד לדף ק£ה מונה לוה המלבוש והשכין nny האותיוח:

בדף קעח שהוא סוף הס ?כדון דםפרי ״:נחמד׳ הכח-יביירדזכמחההבלהל בסוף תם תפונוה להבנת העולמות והפרצופיז ומנין האיתיוח לרס נאון ופהוהגר^ת

ר •שר נרו הנקרא כפר כה ה: י ה מ בפלבויש ואותיותיו הנוראות ל

Tomus Tcrtius & Quartus nondum impreffi.

ספר בחינת הלת

3 השלוה והםםלכת הנכונה המסורדח חזזזור בני אדם אל תזנלחת ם הם דינית והםרעיה• וזה אם בההה דרכים בעעם עוזרים בהגעה אלה• ואםעוזריבו בהגעתאלה• ואםעוזי־יםבהגעההדבריםאשרםהוץשהס בכלילה*להו. כן נם כן הערר השלוה והםםלכה סבה להפכ• אלה • וןה יראה םהאוע וה הםפורפםיר־ו אשדהיהלהםשסבחכםה ובהאבד מלכוהםאבדוז מאחם הכמתם • ולזה כאשד אבררח טלכוהינווםגוהה בגרם לא jroאגו • היעוכובוכיםכלםק׳ ים• אבדוכבז*ט' חכםיגו וכפר״ הקורפים אשר היו כאוםתגו ולא נשאר לגז סדבדי קורסי אוםחגו כי אםהטשגהוההיםודם בםעטםזעד והדומים לאלה אשד אין בם דברים ברורים בכל ענייני שרשי דהגו כי אם נפלד־ו א א ל פ ה ל ן י יפססים ברבדים נעלמים םסבלינשהבאוריבשוההו&פרתלכן א הםהלוקת בקעת הדברים האלה ביו הכמי אוםהנו י ואיןספק שהדברים אשר אםוגחם םצרהתורהאומערהפרסומא0ר לבעלי הרתלבדכאםור הפול הםהלוקה בם בין אנשי וזהורת חמפודםמים לא יהכן האמוה במ * ולכן ראוי לנו ברברימ אלה שנעיין בדבר* הנביאים עת ובדברי ההכמימהאלהואשרגמצאהומסכימ ויותר נאוה אל דברי הנביאים נ 0זע ןבז * ואין ספק אזנל כל בעל מכל שדרכי הלמוד םההלפזה םאד לא לבד בהכםוו-ן המההלפותאבל בלמוד האהדבעצמובאלו תאמר בלמוד הכולל • אהה רואה שהלםוד הנכון המיוהד לבעלי ההלםוד בהוזנאה הדינים ?ולה הלםוד הםיוהד לבעלי הלםוד ולבעל• הפשט ולזה ראוי שנדריך בלםוד אלה הדברים אשד אנחנו במ באופן י־־.ראוי והמיוחד להם ושלא יבתש אדם מאהנו ראיות הכרתיות בםותלט בדברים האלה • אבל יספ ימו אליותדאיותהנכונותהםיוהדות לןת תלםוד : ונעיין ראשונת א0 לםידת החכםייז סותרת ׳4בעלי הרת תזאתותיא תורתםו״עת אם לאיואם היא פוהרה אם afii ההכרה ותהיו! אם כן לםידתתלא םותרת לבדאביכמות אוע* היותר טוב: ונאםרבי אין ספהל דה הנכונים ביעיתם שכונה התודה תזאתהיא לתישירנו בדברים האינועייבש א*ל מ ובםעשרם חטובים ובדעוה האפתיוהכפיםהשאפ^ור לכלל העםוכהק ה״הידים במת עייותד יוזם • ולכןשםתתתורתוהנביאיםשרשיס םהע^הקבלח וחב״אורהתלזנייאוחנ»חי« כםש1ט האםוחאשראזנלחהםוןותעירה היחידים 9?חקורעלתא0ותוז0יוחדלתםברברי0י העם שאו סדום עיניכם וראו 0• ברא אלת והרוסים ל ב מאלה • הםזנא הנביא יאמר ל^ראל /votישראיוכו ו דעוררהיחידיס ל«ת« ותםעאארוןתנכיאים כלםיאםד לכלל יל דרכם תםיוחד אם בבאורואסבדםןו אולםבביאודבםאמרווידעתהיום ותשבווו א אללבבךוכו• ואסברםזםזנותהאהבתוהיראהכא?»רביאד הנ*לא רבייפעזתכייפיפו}ת בפתתיא דתוסב0וד ג0כ א •אלתוזיכפבואר עוליםוד חחכםהאינו הכרחיבדת מ

#חחנMחיוחר טובוימכארוה 01 • הה עהתודתתכדןמלםות כלאחדפמל*וזיווב*״

n o , * 3 א כ

םפר בחינת הדתה בלתי אפשר הימור המופתי- אע5* ;.לל ההםון והיה אמשד ד ^וולפה £הי ו ס י מ ה ש • היהירים אס בן התורת תבק0ז שני אלה העניינים! ואולם •שהלמוד המופתי בק if ת Of«J"MCfn האלה יתויל ליהירים םבואר י תה שהלמוד תמ ופתי הוא אשריוב לנובידיעת חנטמאותהפעולות ומידיעת תנס*אותהפעולותנניעאלידיעתהםועלא.£רהעידההתורר. היתידים בידיעת ?ה כאשר נאמר• ויראת שוההלםודכאלוהכדחילבטלהדההחכםלא לבעלתדתבשלות ומנ1 האיש החכם«אםתהשר0זים האלה לא סעד העיון לבד אכל מעד הסכםתתתורת בס ובזת ישותף ההבםוהחםוגיםענק הרת רקרשעניהם יאמינו הרבר מצר

התורה ״ אולםההכס יצרף העיון למת עזגזרת התורה והבלתי יודע לא •ערף זה • ויראת נס כןתועית או הכרה למוד החכםה לח2מי הדתםעדדיםאהריםכא׳&זר יתבאר בשה 0)יכא ״ ולכן בשרשיםאשר ידאו ההורה וההכמה כחולקימ ם£פט ההמון והיחידים כםר יהיר־! לו ע א ר ב אחד רל ששניהם יאמינו הדברים האלהםער התורה אלא »ם יהיה ו באורםיוחדליהירים םבלתייזניאה משרש׳ ההורהוכוגותיה ולא •ותרביאוךו לבלל העם לסבותרבותואזיבדלהיודעמהכלתי יודע• וגצ.׳מעאלחכםיםשלםותמה •והר בהאמתת הדבר ההוא כאשר יבא אחו־זה. אלא שהוא מחוייב בכמו אלה שלא יבארם החככ ככתב כללולאבעפר׳^ הביאורים ההמה אנאלראוייםמאג־^יהדתואמלאחשחגהכונר״התורתו בחכו ברברים האלה: ואולם 1 הכוללת ותפסד ולכן שנו רבים מאנשי אוםחגז א הדבריםאשרהםתלוקת בם מבוארת ביןחתזרה והחכעה אםיםזנאכוה אין ראוי ש^בסיש! התאמתה בם עצ הלמוד חהקשי אבל נשען כדברי ההורה ובמ&ורסםםענץ ההורד־־. כין אנ#•הדתתהכיהשהלוקתההקשיכאלוהואב.־:חהלתה;יי.-ןפפז&ק • ואישנ-שאגהגובעלי הדת אין ראוי שגפופק כלל בתרשיש בעת מהעתים אפ כןאין ראוישנלך בש רפחלוקר־וג •י ואלההשרשיםהמהשהנכואתנמעאתושהנמולוהעונשנכ*אכא1£ר ההקעיר א ו כ הוסכם עליו םבעלי הדת ושהםלאים אפשריים בהק האל וזה שאף על פ׳ שאינו םr v •;וה לא •האשתו כי אם ביזנ היות הפלאים /*׳ור>£ משר;־*י התורה • ממרב ענייני התוה : אבל ראוי הפלאים איפעזר״ם • וכן נם כןהענין ב£אר השרשים הדומים לאז עתדעתם ^זאנהגולא גניה הפלאים בעבור שגהשובשבםיתראר עי-־ןפישכל כילאיהו״כ כלל םםעיאות ע5£ראלפים פלאיםענין או דעת םהבהכרר, ?ולת פציאוים ביאין זד-.כללר ש בכה הפלאים לבארו כאשר ידוע לם^כילימ בלי ספק אבל נניהכ בעבור הסיבה או • ואם אסר:יומר אם היה זה sשר־1 ׳יזדייבשלא נ י י : ־ ונשוב אלאשרה ו נ ר מ אא ל ם ו ע נבקשתחכםה בשרעיםחקודםייםכאלוהאםרבמעיאית האל ואחדותו רואינו נית כחבנשס: ההפרד םזההואביאנהגולאנגקשלטודהחכמהבשרש׳כהאלהלהיב האלהאעלבעליחדחשהעיון • אבל נבקצז לבאר שמה עהתפרכם האפהת ה £ר#י אצלהחכםים םכפים עם םה שהתפרסם XHלבעלי התורה י ועור הפרכוש כ־ן ההכתיםןספק בו כאשר העניןב־תר השרשים כ׳ כלם בסעיאות תאל ואחדותו ולאינו כת בג:ףא: התכסיס נ0 כןנחיסי״קם • ולכן בדברים האלה אם רצינו לבאי״־ם עד ההקעז• ושגתלוק עםבעלי ריבנו בדרךתן^יקירו ם?ת הפסדים רבים • ראשונת שאנחנו נבקש לבאו־

בדמוד

s ספר נהיגת הדת יד־״ מלמוד ההקעי מונילומן* חסו1תי והשכלי פה >»דןרדכומיתב*דכי W בהאמתהתזU N מנית שאנחנו כי<#ד לא נוכל לבאר הרבדים גלפוהעזחקןשייביאנו ת^נין •naV א כדת ואם שנדחה ררכ*ריזהק0ו במוחלט ל שנכפור במורת ואם #נגלה פנים בתורת ע• להתאפההב0כ ונפסיד תשכל ופעולותיו• אבל כאשר נפכיםשאלההרברים לא מ«ו

אםם*רההודתוש־רכ«תלםודנתלקים כאשרכבדנאסרלאיקדתםךזםבוכתוםפס • ואמנם יועילנותעיוןבאלתבאופן פתכיאנתנוגדע בדרך העיוני שדרכי הלפור נברליב* מאף ועהלמוד התודיי ןולת תתקשי • : ויועילנו שניתכיאנתנונםזנא הקדמות כוללורתn כאלותאםר.שהמפורסם *מל. ו־־״כל ראו* L עוורות לנו נםכןבהאםתרת העניינים הא ת עם תפתדיב ״. ויועילנו שלישית כיבןהנבין. ^וראיות בעל ריבנו באלדיז פ ר מיפנת מם ג ואם י ת כ ה אינםכאלו סישכלוה ראשונוהאשרלא יוכלהשכלב־£ופפנים לו שהתו^זיט כלנש א ל א ר לו תונת וכרתנו ןאר־ז האלהיתהנשםרת ת ס ו «אםר א יתדמועיםבםותשםתםיותדדצונילוםר תושיהאנשיםכלםובכלהןםניםושתםקדתי^ופפ א ז ד מםוישזתעזנםהאתד«תהפךאלע*םאחד םבליהויהותפסד כאשריאםרו קזנת • .א י־ןימו ל ש ד ם א ם נ ר־זית פתוייב לנולאפת בתאםתת תתוד״ת־ העני נים האלה כ׳ אא ל פתו״בים לאםתםאם0ונאםר ןג־ז םזנדתעיון ואם פזנר התורת ובבד תונת בפישלנו שn פזנד התודה אם כןיתידת םזנד העיון ״ • ואן יאםדו בעלי ו״׳בנז אחד* היותכם יהית ? נפשכיס אל העיק בדברים האלת איךחתלוקו בו בק*תתשר*!ם א0ור תוגתו בדר״כבשןולאאתר*#גס בדתנו ואיךיפרדזהפזתואיךיודעבאיזופהתורותראוישנאםין• :ובאי האלתית הזאת עניינים בלת>םסכיםזם עםהלפורהשבליכא/ןזהכבדג־אפר י• ! וההפרד סןה הוא בדרכים דבים: ראשונה #הורהנוזוהאלהית לא תחייבנו כליה* להאמיןר הםהבר»0ונוהוהםות£זור1 וזדבריט הסוהרים ולא לכפור הפושכלותהדאשונוהאוא #א ולזהיד־זכןהבדתנוה׳ינוםחליטיםתפאםר בדתיית תדה.בי-נםא0הונה.#האםהכן לד חקקלו ד־!א9 ש יגיעגועוגש אלתיעלהיותגו בלתיםאםיניפ בםאהדששכלנובםבעג איר תפיד וירע-חלוגננ כאשר ליגיז כפי טבעו לא יובל לקכל ולא להאפין באלת אבלמי ולא״ע־וןוהוהפנהניםותדםיונוהאלאאםכןיסכיפבדפיונוובכחוהפתעוררל^וביבעל דמיון ולהריק על השו^כל הידוע ועל תשותמ: .שנית.שאיי.,.-! העניינים א־גט כיחיייכים בקיום חורה תהרורות אם לא ע־!ג תרעק ואינם םתדבדיס תםי^הפזפלמאמינים * וזר-! כי אף אפ ה נה בןבהנשםה הנת זד־! כםקרת בעניןתאל ״! ואףאם יאפן חילופו vו ל:ז יאמן

ל ההג־^שו־־ז לא יזיק באפונת עזנםות הא^ וענ״ניוההפיד״פ • יעוד יתבאר א־לר זה ו רל ההמון נ לואצל ט ל ה0וכל ואעי צ א ו ל ב ו ק ׳ א שלישיךית שהלות ההנהוה האלה ל ולכן לו הער: י..״ י־ נ ו כאלה לא נקבלם בשום פנים: ׳:אולם '.;•־ץגג־גו הסותרים מ-ואו• םםאםרםתש.•ייסב באחדות האל ז ואולם. שיכה׳שודשות** י־גיה: יתר העניינים £-שר ספרנום סב.-׳!ר מע־-ין קרבנס: ולו הזנת אלם מיהר ההרים טעח היי־הי' ילא >*פע?rv וינןרהידימידו לו שתנתדתתניתכאלודבלי מפתים*:׳,. שלא ׳הכן v\jfE=tf בניארפ ;c ת ד ל עיסניםבנל א «אםעוז::יחגיתעהע״*ה0סנדתהוא : ואםגש :אםנשצ?יתי

א ? § דעזץב ב

ספר בחינת הדתי צ ביאיןדדךה^זבללהשינ אלה אבל הנבואה ונביאיהם אחדום ־- לא נקפיד בזר־ל ע י ולא נתפוץ הפעם להלוקעמםכי אין זו-; ממה 0זאנהנובדרכווהמחלקה בזה זד םאדובלתי יאויכלל: ואפ יאפראופר הנכם נםאהם אומדים שתאליכולעל כלרברואם כן ייתכן פעיאות גךנה מאלה: נ(vv שאנהנו בעלי הדת לא נאשר שיתואר העם ביכולתר א ו ח י ןלדתסוחריסולא על התולפים אבלנאםר שלאיתפוץבפ כלל • נם לא נאמר ש ביכולת על עעפו באלו תאמר לשנזת עעתואותאר מתאריו המיוחדים לו אבל לא יחפרןאמד עיתזאד ביכולת על כל הדברים אשר זולהו לא נקפיד הפעם בזד־־״ ן אבל נ » ם כלכש ופזמר־• שנאמר יתכן שהכהן הי־ו-ת גי הדבור בזרה זר» וםאלת הדברי האםתית כדעות הכוללות םהבלת׳ אם תיות והדברים dx ר ראוי שיתאמתו מ:נד הדת ואשר לאז ואבמ איליתסעאדתפסכםתעפתורתנו ?והאלהיתבדעות הנתתבדל םמנדה בפצותיה ובהקןתיר־־ו כ׳ הם יובילו האדם כלי ספק אל הטוב ולא תבחן אפתת הדת בדעותי בלםודה#כלי לתלוק עםהפלוסופים בדברים אשר ר מ א מ ב י ה ר ה ב א לבר: ולכן ל הם כלתי פפייפיפ אתנובדרך תפלוסופותכי אין ביכולה הלמזד ה#כלי • אכל נשענתי בנבואה ובקבלת אמת: ואחשוב שהאנשיסהקודםיםטאנשי דתנו אש ר רזנז לבאר העניעיס ךןאלרה בלמוד תשכלי שנודדכ׳ הלמוד המיוחדישכדברדבריעזבוכאםזנע״םביןתתורנ״מכן אולי שהם תשבו בזרת ובלחי התורניים יאעמ לא תורניים ולא פלוםזפיס ואףעלפית בני ארםאלה האנ0יס בלתי « ד לקרב ההכסרתאזנלבנייאדם הפד־־״ vn כעזכריד׳ן כי ב נם שכיס אהרי ו—.דתכראו׳ והםפיוהסיפ פאנשיההכפה שבה ההכםר-ו לםוס טל בעליה עדשהםכיפו בני ארב 0זה3לו0ופיס כופרים בתורנדת ופנלים פנים בו—, ווה באםת רהוק פעבעתחכס חשלסניהוא ר־זא^ואז6ןד יבק*זבכלםאודולהם0זן• אהר הרת ואהד הטובד יובילם אלד־׳שלפות ו־ןאפשרי לר־פואייד־־.טוב ש הכולל לכל וד־זפשוהף לדתם אא אם יהיה רע ל ל יחלוק על ההורדה א א ר ש א חכם פבני י צ פ א י ל באפוד: ו אתכונד־ז והמזנבטבעו ולא יקרחלו?ה מצד החכפה או שיקדד־־. לו בעבור שלא ראד־זח ולאידע החכםד־!» זכ0ז כאשד ר י ת דברי ד־ןחבשים כלם על סדר ד־זלפור דעזוב ה יקר ר.vtf־־»r־r ד־,אא» הזח נדולוי-.נ»שכא*רטבעי-;אנ10יםאשד*חפ:גולדתתפלסןוm : ולכן לא ר־ןפזנא מהראשונים i n n ב«יא? יזיק פאר לדת זלחבפיי7וי6סידבונת בללואפילו םיהמ תנשיתאופות שיהלקו על ריזתורו־ז ושלא ידברו בר. דבר « חנה דאש השי&זאיפ זכר בקעת תאנרותיו ענין קין והבל ורצה לבאר פזה שהשנאה והקנאהם בירושת היולםאתר שנמצא זה לאחיפהראשוניפכפ׳ ספוד התורה» ואולס באלו י האוד־וניס מהישמעאלים ההתילו הדבריש האלה בעגייני הד* ונמשכו אחריהם ק צד־1 מאגשידחנז י. ואחשובעוא^ר הביאהאישהפעולה רבייפעוהלדרוןזההררן־בקצר־*ה 01 לראותוקצתסהאנעיפ הדמיסאשד באומתנו אעדהםההושביש פענייניה תורה המ ו ה ד «ידעו ש ־:לשוד ה׳שוכזי עעור גדול ואף עלי פ׳ שבאמת רחקת דרכם מזה ורצו ל ההורהבשמיידישוכיון הואזצללזלצילהתורהאפידו לפידרבפ י ואש שראה אנשיד** ג ר ר ע ד&1ר3 ל« רזנה ש״חשכ ני תור1»וחו לא ווג׳ע מ מ ה א ל ז ו מ .btavip פעלו ןה ו

תורת!

ספר בחינת הדת ד תורתם י ואם ישלא מצא דרך כה תפרדהרת האםתית סיכלתי אםחית בי cv הדרך א׳-צרדדךבה: ואםגםקצהםהבאים אהריוכאלורצולהםשךאחדידרבוושבוכמנל׳ פנייס בהורה: אבל אנחנו כבר רמזנוהררך אשר בה חבחן הדת האםתית מהבלתי אםתיח • ועוד נדבר בה בם^שיבא ואםרנו גם כן הדרך אשר בה נלך בדברים הרה״ם א^זד הבש כחולקים עלהיכמה• וננד אלה המתפלספים ו־רוםים לאלה יערת׳ בקצת םאמרילדבד

ולפעםים נםע־כת• נם אני בדבור אחר הםפורכם אצל אלה ואם לא הסכםתיברבריהם:זה הסקופ ראוי לנו לעיין באופן ההודםאי זו הדרך אשד תוכילנו בידיעת ואחר שהגענו י העדשים בדחוסנ״נם: שניה אם דאו׳ לפרש דבר• התורה בענפים ובםשפטיםאו אם יוג״ו כפי פשטם ׳בי־׳אלה הזאה נרבר בדברים אשר יקראום קצה םבעלי הדת םקובליכםד ש או קכלהובסבה בעלי ריבם ונדבר נם כןבע«יינים הדיגיים והםשפטים וכםחלוקוה או וגם כן בדברי הכםיגו הקזדםים כאלו מתנ בין בעלי הדה והצדוקים אשד היו םאנשי או חאמד חכמיהםשנה וההלםוד אם ראוי שיפורשו תטעםים אם לא ״ זסההדרךאשרבה נלך אל טעמי המצות •י ונאמד ראשונה כי הדרך אשד בת נלך אל ידיעת השדשיש ומניינם הואמורכבכאלוחאםד םדבד׳ ההורה והנביאים ומדברי הכמי המשנה וההלמור וםהכרח הדתהזאת האלחיח אליהם • ואחדכךנאםר כיאין ספקשםציאות האל ויהד תוארי היתשאפשרהבנהמ לכלל העםכאלו האמר שהוא אהד ובלתי בעלנשם וסברת שאדהנםצאוהדאוישיםנועזדעזים: וןהכיכמושהואיתעלההחחלהראשונת לכליתדם הנמצאות כןהאפוגה בו ראוי שיהיה שורש ראשון בדת « ולכן הםצא קדום׳ ההכםיד ש •קראו הדבור בהואדי אוענ״ני האלחכםה ראשונה: דדאה נם כן זה מהעניינים א נאםד שנגיע כהם אל השרשים רצה לוםד םדברי הנבואה וחכםי הם^נו־ן וההלםוד וםהכרח הרה על אלה י ואולם םענייני הנבואה םבואר ראשונה כדברי אדון הנביאים באגכ• ולא יהיה לך וכוי׳ אשרהםהכעגיןהאל• האחד בםציאותו • והשני באחדוהו •

ואלה השנים הפ כאלו דבור אהד והוא הדבור באלוהוא הדבורהראשוןבעשרת הדברותל להורוח /זהוא שדישז והחחלה ליהד הדברות « ועוד אסר וידעת היום ותגובות א לבבךוכו* המודה נכעלוםציאוההשםואהיוהוולאםצאנוכזההל0זוןביחדםצוההתודת להורות שאלה הדבדיםהם מעיקדיהדת • וםצאנונםכןבהודה האםד ונשםדהםםאר לנפשותיכם כ׳ לא דאיתי כל תםונה ולא נםצא כזה הלשון ביתר םצות האל • ואםר שלמתן י בתפיתוהנת השמים ושמי השמים לא יכלכלוך וכו • והכטינו הראשונים אםרו א למעלה לא עמידה ולא ישיבה וכו • והסתכל אמ רמ אץ למעלה לא עסידה ולא ישיבה ולא אםדואין הקדוש ברוך הוא •ועזב: ויראה נם בן םדבד׳ חכם׳ הםשנה וההלסודוזה כ« הס אםדושהכופדיםוהאפקודוסים אינם בכלל ישראל ההיטאיםאבלאץ להם הלקלעהס וכןהםינ •ןולפי סברת מוכי המפרשים האמנת הפך העניינים האלה הובן משם הכפידר־* והאפיקודוםוחאו הםינוה >׳ ואולם הברה הרת הזאת אלאלה מבואר לפחות בםציאומ ההתחלה הראשונה ושהיא סבה לכל הנפצאות ושהיא אחת • וםבואד שאלת ה*ניעיט מולפיחכןציורםלהםון סכ^תימי«ןרהםזההפסד להפוןוזה כי ההמון יחשבו שוגה #אעו

כ ב a * גשם

יספר !בחינת ;הדתמי ננמא־. והתשובה בןהכי ככדתתפרספ כאופתנואפותזת•* 0 כי 0 ג DVJ אוכח כז והערך רבינופעות ןי^תיהתסבה בזהולכן דאוי להלוקלוכבור בפעולתו ואת לחפעא ו תדו קודם התפדםם הדבר קדה הפסד פת עד שעזנת סהתולקיבש נ פ מ >1תת ואף על פ« ש ותפשוהובות ואפרושאין ןה כפירת« והכפיגו תדאשוניפ עורוהו =!.r באפרפ דברר־ז נוורחכלעוןבגיאדם ופה נפלא ?ה תפאםד בביאור. ענייני תרת: ואורפ שםעיאורשא תו הנבואה והגמול והעונעז הכרה׳ לבעלי ?את הדה מבואר 5 ופזת יתבאר נפ כן 0ו הברה* עוהאליודעוםש*ית • ויראתשאלת או >ךנתם לגתות תכדתיימ בדת תזאתפתעדרים• כאלוהאפדםדבריהנבואהוםיהדהענייניסאעורספדניםז אולם שהתודה ו נ לספר דזזאת לא תעהנוז הוא תכרתי לבעל ואת הדת מאד וכש כאשר יונה פהשההפרספ מיתר אנ0דתדתות אשד• אפרו עתוזורתהזאת תיתת קיימת עד זמן מה ואתר כןל נחגר־ןתודד־ג אתרת: ומות ידאתשתיותמשת דעת ארק תנביאימכולמהוא •שורש כיתוא.מתת»בת התורר-ו א ז v f t f פה1נאםדכברסענוןקיום ההורה י ואין עריך שנשתדל גדאיהעלS וזגפזנאת בידינו ותיאתורתםדעה מניוויהאל הואשרשבדתתזת י ואולםשתתץרש חפתיפ הוא עד^ו בדתנו זאת פבואדפרברי תכפי הםשנה והתלפוד • ימת שהם אמרוו נ י א ק פ .יב^הלסשא*ר.לא«ודהבןהוש?תפןהתודההואכופרואיןלו הלקל&הב* א ובכלל יתר יעזראלואיןזהבעבודמעשחדעאלאבעבורדתרעאמבןהוא שדש •• וגם ץן •מניןהמשיתהואשה0ז לפהותסשרשי תדתעתה • ואם אולי אינו שורש םעורשי התודה חת שכאשר אפר התכמ התוא הלל האהרון שאין משיה לישראל אמרו עליו ההכםזםת המאפרהנאםרעל.פתלליה'ועלהעוססיןבספר*פינין • >והו*אםדמ שראליהפאריהואשרמ ^הל׳ל • ;נראה. אס כן50מס תיו.םובד.ימ שאומר. ןתתמאמר התז במין ואמ כן 3דת: תנהזאתתיאתדלןתיוהד-נכונתבלקיהתביאוד השד#-יפהאלד. ואלח הדרךנטת:. ואולפקצת פהסריהפלוסופיפ תמתפלספ־פאישר באופתנות#בו לתופשו רבייפשתול, 3אלונכם#פט »/nc אומתנו כמעט׳על הדוב • רלשכאשריגי•.־* אלידיטתםהואם היא קטגתיתשבו לתפוש.על רא^זי התודה וההכסה וזאתהיתה אחתטהבבותהעצוסיהברבוי הפתלקתביןאנשי אוסתנו ותעזור לוה ולקנאה והשנאה ובקשת הכבוד • אולם משכיל* הדעתבעליתפדות תתשובות -יבינו אלה זירעוקלוה הה ענות ההנת ולכןלא נאריך באלת ווה תש:עוד.פספיק בות כפיטבע־לפודןת הפאםד • ואולפ ה1אלת הידנית תובן עלי פגים ראשונה בםוהלט• יר^לאפגאמהכ• להמביאודאםלא• :ושניחאפהונה שנ

י ישיונתעל ספה וכפי'שנגאלה הפנים ניכר• כשאלת הזאת : ענלהעביאוד אמדאוע להמב־אוו- ושלא יספיה הפשט כללי* ר שדיני התורה ומשפטית כלם או רובם • פ א ת

חה מבואר: כשירדאדס אלנפרט* הפעות והדינין באלו תאפר בס.כת«בתפלין והדומהיוזהכי >יאלהופזתידאתהכדת הלפוד תתלםודייבדת רל.בפשפטיהדת ודיניו ״ ' כלמוד ההוא יתבארו הדברים הםקובלים אעד-אין בהכ שחלקתוכלל ויתבאדו המדור־!ד המכאלו יסזדית ומקומות להקדים הדיניים ואלד. ש המקובלות שבהמ התודה נדרשות א DJ כן לא ת3ול:בם תםהלקת בםוהלט • י דל עויאמר׳עאיןלסשוך עלהמדוףאכל

!הפול

ספר בחינת הדת ה י הפוללפעפים בתנאיהם כאלו תאםרבכלל ופרט וכלל• כלל הדאעזוןעיקראו כלל האחרון עיקר או דוקא כאשר חתבאר זח כחולץ ובמקומות אחרים • ולפעםיס הפול הםהלקה אם ראוי שגלמוד הדבר מכלל ופרט וכלל או מרבויומיעיט ורב;• והרוסים לאלה • •והדיניםהיוצאיממאלה נקראימ דיג• תורהכלוםר שהםיוצאים םהפהוקיס םבההםדות • וםםאינשכהובים בהורה בביאור ואינם םקובליםבפרט ויקראו דברי סופרים נם כןכלוםד שהסופרים הוציאום םכה דברי תורת.בםדות • ולפעמים יוםר־1ם נ י ו על אש1! שנתקדשה בכסף ודוםה לזה וםם א מ העוברבם כאלו האפר האיש ה מדרבנן כנו} הנזירוה וההקיות אשר הם כסיינ נטשםרת לתורת: ובאלה העניינים כלם כפרו הצדוקים ויצאו פכלל הדה׳ וכאלו הם םאסו בביאור והרבו הבאורזם וזד־; כי באישרלא חוגחהםכםה םה בביאור אבל •פורשכרצון אי/»ואיש ירבו הב אירים בלי ספק: זהנהזאה העדה הרעה ח&ריר הנקבצים אהד שאין מבוא להסכמה ביניהם כש שלא הקכץ הנפרדים כאשר אםר רבי' םשה >S • ואין ספק שראשי הכהות האלו רצו לצאת מכלל הרת לטעותם בכוגה אנטינגוסאלאשפהדוםןההםוןוהםציאודרךלפרוק עולתתורת םעלצוארם םבלי שיגיעםתיזק םבני אדם • חת בי כאשר יהיו הביאוי־יםרצהו כאשר אםר כלזד־ז י כרצוןאיש ואישיםצאכלאהדםהםביאוריסכים לכל מת ו הרםבםזיל ונאמר םזה בפרקירינהן • ואין •הכןש-היודיניההורה ומשפטיה בלי ביאור והסכםה ואנהנונדאהכיאפילודברי אהד ם ן האנשלם יקבלו ביאורים רבים םההלפים כ# דברי הנביאים אשר הם יוהד סהוםים : ואם יאמר אומר כי כאשר הוגה ענין ההלםוד כאשר הוא ירבו יוהד הביאורים והםהלקאות וזה םבוארםדברי התלמוד בעצמו כבאור המשנה ומדברי ר.ם3רשים דברי התלםודכי להם שיטוה םתהלפיר־ז כל אחדםהםיבארכפירצונו וכאלולא השאר ה;ר. הםכםה כלל בעגין הדינים: ההישובה בזה כיזהאיננו בסבת הלםודהתלםוייי ואםנם בסבת כתיבתו על ספר ולכן לולי ההכרח מצד השכהה לא גכהבה הםשגה והתלםוד ולכן נקרא הורה ^־בעם : וםזח •הבאר שהביאור בםשפטיםההור״ם לולי ההברה לא היה ראיי להכהבעל ספר אבל כאשר י היתה נופלת הםהלוקח בדברםה היהגהחך הדין עפ הכם• ישראל יעפ הפככת בית דין הגדול הכקיאימ בהקשימ הדינ״מ ובהוצאה הדיגימ ואמנם עחה לה והנו ספ־זרים לאל ואפ כן העדר ההסכםה ורוב הביאורים לא יקרו ת הפול בדבר הסכםה בי אם בקושי נ םצד הלםוד ההלםודי׳ אבל ספני הדברים אשר םהוץ כאשר אמדנו : ואין ספה #אלה יפסידו כוונתההורה : ובלא ספק דיני כל אוםת ולשון ראוי שיתבארו עיפ חכם׳ ה^וםה ההיא הבקיאים בדינים והיידעיםענייניהניםוסים אעיר •בדת ההיא : וזולר״! העניינים אשר אמרנו •מצא המחלוקת ב ןחכמי המשנה והתלמוד בתכנת קצת פשטי הפסוקים אשר מהם יוציאו קצתםהדינים והיאםהלוקההלויה ברברי הכהוב ובדקרוקיו כאשרנהלוקעההל&עםים יקשה להכריע אהה םהדעות ואין מבא לקבלה בעניןהזר־ןא ו ואשריאמרכ• זה קבלה גיכ או לא עיין היטב בתלמוד באופן הםהלקאות ההם או ה , פתי או מתעק#« אבל שם נאפר שכל אלה היו בכה בפה 0זנאמר למשה מסיגי אם

ג א ! c בכתב

ספר בחינת הדתnz'th בכתב הי.ם בעפ ־זולתי התקנות זהנזידוהאיםר הם ב:.״ז רחוק פאדבמי.£־נ:לסר א כאשר אסרו היכןצונוםלאודלא תסור והעני• ניפהבלתי אפתי• ם א׳ זה ענ״גים הם ל

גאםר בםשהיו בכת: ואין רתוק שבקצת ענייני הדינים היתר. קבלה כה ונתכהה * אבלכאשר נשכחת הקבלה בם ונפלה כם תםחלוקת נכנסו או בענייני הפדות או בסברת הכפיהדורותכסברתהכםיהרודות: ואולם תדבור בשאר ענפי התודה אשר אינם דינים נפלהחהלפוה רב ביןאגשי איסהנו• וזר. כי הנה כת אשר יהשבו אנשיה שכל דבריהתורהבכללםואותיותיה להם רמזים ועניינים נערמים זולה׳ לאנשי הכת ההיא • ואנשי תכת הזאת ״הסואלההדברים לקבלה ויפליגולדבר על פישיהשובלהלוק אחפ בבאורמ ובדעותמ: וכת רוב מהנםשכים אהרידבריהתלםודוכן נם כן כעלי הפשטנד אלה : והאתרונים יטענו עליהפ כ« וכת תםתפלס&ים מאנשי אומתנו יתאמצו נ אנהנונםצאכל הגאוניסאו רובם לא הלכו בדרך ההיא ואםנם דבריהם בלתי מסכימיםד ה אתם תנה המצא הגאונים כולם או רזכמ לא ידעו דבר מזה אבל רצו להםישך א הסברא» ואםרו בעניןבזזלתאובכי ptf ראוי0»יאםנוהדברים כפשוטם כא*»רלהפ םכהישיםםהשכלונםצא נדול׳ הספרדים להלבור לאידעודברםזהאבלרצו להמשך כאשרתראתדבריתדאבדננדר&יבביאור המלך הקדוש: ואל תשיבנוםביאורו כ׳ אין מיותם ללמוד'הקבלה י ש ו ר י פ ב c n »1 זזוצאתהשםמןויסעויבאוכו • א'&זר כתב ולא םיוהד לתםלבד• ממציא גם p דבי יצחק ן ניאת פנה לדרך ההתפרמפוה ורב םערית גאון רצת דרןך התתפלספות כפי דרכו ולא נמצא בדברי התלמוד מאמר יורדת בהכרת או קרוב לתכרת על הדעות ההםה אשר לםקובלים האלה וגםצא הרםבם |'לד היה בקי מאד בכלדבריתתלםודלאגםצא כמוהו לא ידע םאלהדבר ורבים מאד ש א זולתו t ויטענו םננד׳ ואת הדעה כי אשר יאסרו אלה הםתייתסים בקבלת שהםדת דבר«ר/»בןיאחיבספרהנקראס3רהזר.ראינואמת» וןה יראה ספנים רבים: רא^זון שלו תכרו רש היו מזכירין ממנו אי ןו ברייתא או א׳ זו אנדת בתלמוד כא*ד ע0וו םספר* וםשאר תבורים תלםודיםוזה לא ימצא ׳» ויטענו עוד ששםות האנשים ההמתאשדכז הוןכרו בספר ההוא היו אתר רעבישנים רבות כידוע זת לאשר ראה שםות האנשיה גם כן בתלםוד ואםכןלאיתכןכללשיתיר.םהברהספר הזה דבי שממון בן א ר ו מ ה ה יאהיs ויטענו עוד כי הספר ההוא לא תתפרסם באוםתנוכיאם קדובלנ םאוהשנהז ויטענו עוד שלוחית רש אב המקובלים ויודע סודות הדינים ורםזיתם בדרך אםתי היד־ג דאוישיתית תלכתכפותו ואיןהדברכן • ועודכיאנהנו נראה פעמים רבים יאמרו הםקובלים שכפי הדפז דאז׳ עזיהיר. הדק כך ו6'ם נראה הפוסקים ונדוגי• התלמוד יפסק! להפך 5 ויטענו עוד כי תדבר תפקובלאיןראוי שתפצא בו תםתלוקת ואנהנו נמצא פהלוקת רבת בין אלת תםקובלים בדורשי תתורת היותר גדולים וזת כי יש םהם פ«

אםר כי תעשר ספירות הםהאלהות בעצמו• ושאין הנה עלתיות ר גדולה כלל < ע וזאת הדת תיאכפידהבדת וכ(»כפיהםפורסס אצלכללתכםיישראלויהרהעםאלא אם אולי ירצו לופר שהם עניזנים או חוארים סה נםצאים באל • אם בבתיגת תשכל וא0

נאופז

מפר בחינת הדת ו באופן אהד • זזה רח!ק םשרטיהם וטדבדיים כאלה הספירות * ויאסרו גס כן >טתפלותינוכלם רוכיזים על אלה ולאדה גכוין • ויש םהם ם׳ שאםר שהגה עלר־ז עליונה על אלה ויקראוהואיןסוף ־ ואלהכאשריובנו דבריהם כראוי לא יהיה םתלוקת רבה ביגיהם וביןהפפורבם אצל העםכלו םעגין האל • ואם בן איך גאםר שהדבריםח ב ח ר ש א נ י האלה קבלה* ואל השיבני םהםחלקה הנםצאה ב ין הכם׳ ההלם וד נ

היטבט״/שנאםרבעגיןההלםודבזהרזםאמרוםהשאםיו גדול הםעלה רבי םשו—. בדבריזלאיקרהמזהכפק • ואתהכברידעת מבה שנאמר כבי* כי הדברים אשר לא •קבלוהאטותכי אםסצר הפרסוםכאשר הקרה פהלקת בפרסום הדברים ו^הם וכיש ביןהאנעויסנדוליהפרנזטלאיחכןהאטותבגיכלל • ואםכן אחד שאין לגו בשוםא רוב צ מ ג ר ש א פג םפרכ:םבלהי םהלק.ז לםהגכריח י׳גצםנו ללכת בזו הדרך וכיש כם הי או הדברים ההם בלתי םסכ־שים כלללםה שההבאד בה>קש השכלי ואבל רובם נ לדבריקרוםיהפלוסופם אשר ההבאר ביטולםאצל היוי״עים • ואשר ראה דברי קדום׳ הפל!סיפיםונם כן קצת דברי אפלטוניים ודברי אלה ידע 0זהאםה כן וכבר דברת* מזוז כמקים אחד ולכן הפעם לאצחפרן לדרוך זאה הדרך •י ואולם הםהפלספים םאנשיאוםהנ!דחקו רבים כהם םדדךההורה ובוגההכפ׳םהשאחשובוזהכיהםהשבו לשניה כל בשטיהפסוקיםאשר ברוב הענפים ובספור׳ ההורה וכאלו רצו ליפוח דברי הורה ולהשיבם אל ענייני ההקש השכלי ולא עלה זה בידם •י וזה כי עיכפ אנחנו נודההודה או כאשר יפרשו חם נצטרך להודור־! בבלאיבבלהי כפק והן שיונתו כפי פשט י בפלאים * ואם:נ ן לםה נשנה פ שט הכתוב • ואתשוב שאיןראוי לעשות כן כללא ל •אלא אזל׳ בדברים הםוחריםעצםםכפיפ^טםובזהםדרנוהרבוה * יש םהם ש תודעסחידהפ כיאם לם^כילים ויש םהםאוליעסתירת עצםםכפיפעטם כמעט םפורסםן שגאםר שהםלאךא0:ריונחפשוט םכל נשםוםהארי אצל הכל • משלהרא0ו הגשםיושג בחושכא זזר נשינ הנשפים • םשל השני ענק הנח0ז כי כשוניחנו בת ב^חימדבר ויהיה מדבר עמ שארוכפיטבעוהואדברסוחרעצםו • ולכן בזה הסכיםו כפעט כל הםפדשים שאינו בפישוטו בכלהפגיםייעזרםמשט הפסוק אחר שלא מצאנ> בקללההנחששיםולק הדבור םםנוואגיות רבות עחרוהלןה• ועודלא נאםרלרות םםללא אלא באדם : ואולם באופן הראשון נפלה הםתלקת בין תכתות כי כתה מלבושםת יתלבשו המלאכים כאשר המקובלימ •אמרושוהאפשרכפשטווהכינו א יראו לחוש כני אדם• וכה הםהפלספים ימאנו בזה מאד ולכן י יאמרו כי העניינים האלה בםראההנבואה אובחלום: ואנחנו נאםרכ׳ יראת שלא הניחוהםקיבלימ המלבוש הזה אלא ספני שהיה נםנעאצלם הראוה חםלאךלחוש בלה׳ םלבוש ואם כן הודולרברי המתפלספים ואןהשובהשאלהבסלכושותקשההתעובה ג ובאלו-! הדברים נדלהחמחלקהבאוםחוומאד • אנשי זאה הכה •אמרועל הכה האתרת שהפ כופרים ומנלים פנים ב הו רה דשאו קולם אצל ההמיןבבתלות עצומות וכת המחפלספיג* •אסרו על אלת שחם פתאים וסבלים וםכבי אוד התודה זרבתר. השנאה בין אניעי שת•

ג ב י* •c הכתות

ספר .בחינת הדתת התורה בםעט להורות־רבות: ואמנפ ב ע הכתות ולש כין םכלישתיתכתות ער שה ויפסוק על פרטי אנחנו כנבוכים בעניינים תאלהוכעןלתתכיטהםשפט בדברים האיש ואי זו לא « ואשר יחזהדברים תמפורסמי0 באוםתנו ר ו פ י חמגפיםאיזה ראוי ו» # נ ירע איזה םהדברים ראוי שיונה ביאורועל ספרפבלה• שיקרה םןה הפסד לכלל א חדתבלל • וראוילהשוביפ פאנשי הדתלע״ןפאדברברים האלה ולהי^ודע׳כלמו כונ1ת ההורהזהתכפת ול?ןרהקהדדביםדרכירביפפר.פתפלספיפ םאומתנואשר ענ וערכו שניתלםודיפ התורני והעיוני •חרזהררךר.כולל[הדרןי0,ו.־.רוכ״לוהפאפעע״םא r.־p עני ו »זזד פהקצוורת כין תפדבריפ מאנשי הדת וכין הפלוסופיפ והאמצעי ל במוחלט • ולכן אלה האנשים אינמלאמבעל•ההורה ולאמכעליהההמה• ואחשוב שאשר הביאםלזה היה שנאתהבר״ות האתרות וביאוריהם אשר פאניש׳ דתנו וםגרהג פתפלםפיםיתר האומות בדתוהיהם ואיך שיהיה ראוילרונ0 באופ/םה לכף זכות • כי נראה שלאהיתהכונתם בזה אלא להגדיל הה• רה ולפארה בעיני החכמים וםאהבתכש אותה דרכו הדרך תזאת • וכעז שדבריהם באלו קרוביפ •ותר אל הלםור השכלי ובזה יניחוםקום לשכל ולא׳סלקוהוכאשר •עגולןצת טאנש״תר הכהות: ואולם שקצת ספורי התורת ועגפית יתבארו ויונה ביאורמ על ספר מבואר מאדברבריהכםינו • והכםי .התלמוהאמרודברהתורהלשוןהבאי! ואולמעייןהאגדות אשר בתלמודיבמדרעזים אשד לבעליהםשגהוהתלםודגםעאבםדעות רבות • כת תאמיגמלפי פשוטם כלמ *ר ש וכתתרתיק האגדות הרהוקותכפיפשטם;תנע ג עליהם • וכת הפרש אותם א םשוטפ רתוק ותצדיק דברי החבפיפ• ואז״ה הכהות התגברו קעחם על קצתם ובל אהה םהןתיקראאת הפתנגדת אליה בשפ סכל-אומפר • וכל זה קרה לנולהעדרא כסגולה לאוםתגו העדר ר־־׳הםכםר־ז ו ה ד־זהכמימוההסכםדלז באומתנו כי• גראר־, ש וההתגברות קצתגו עלקצהנו ואכל יה! ולפו בזה ברוב או במעט כהתהלף טבע הארצותד י ע א . ואוירפ •* : ואולי• קרה זה לנולהעבנו עצשנו בני מלכים י .אבל האמת נ אמרתי בהקדמת המאפר וזזה ש בהעדר הממלכה יעדר הסדר פפנ• אדמ • וכיש כאשר •ה׳והסד׳ממהשל׳פותאשר •תכן בכלפלאבת ומה שלימות תאמתי ויאהבוהההגברות !הניצות י ולכןאםדתיבלב• לגלתיארבד בעניינזפ האלה בביאור דאו• אבל געוררוכלזי""• לאהבתנו דבריתורתנו והכםינוואנ*שי ו־זתכםים תתעוררות מספיק להמ• אוםתגו! ואוםרכ• התלמוד גחלקלילהלקים • חלקבהוד*תהרינ!בכלם. והלקת מאנשי אומתנו שאין ן ספק־.1צלכל בעל י .במדרגות ואגדות • והחלק הראשון אק עליו כלל כאשר ככר נאמר! אונם התלק ר.*£ןנ• הוא אשר •תכןלפעמימ ל ח ראוי ל שלא נסכים בז ולא יקדה בזה הטיא ״ וזה כ׳ התורה לא חייבתנו לשמוע לחכמיםאלא .בענייני הדינים אשרבפפע^ה או בענ״ינ•שרש• תאפונת הס;םכםיםםהם• אם בעגין הדינים פבואר באסדה תתורה על פי התורה אשר •ורוך ועל הפשפמ אשר יאםרו לךפ כןשראו• להיות הענין כפו תעשת: ואולפ בשרשיהדתהפוסכפיפ פהפשבואר נ• פי הם תיו ראשיהאומד־״ והכפית אשר •רעוענ״נייזזדת ויורשיה: ואולם ו !ואמרנ

׳החלה

t ספר בחינת הדת *וחרקהאחרוהפ הדבריםאשדאםרופעל צרה1בדאלאכסודיהתודיז לא נחוי« בל*פעלהאסח ולא יודו חחכפים גדוליבם קי י naa רהאפינם באשד יראהרנוהיוחפ הו מהנביאים בדבר הזה• וזהבי לו אסר הנביא דבדםתלא פצדהיוהו נביאאברסצדהיותו איש מלוני או הכם פלתי ונראה לנו בלתינכקלאנתדיבלהאפינו* ולכןהאישתנדון! דבי' ם0וו־« כתב כביאור הס>»1־1 כי בדברים שאיןבםםתלקת בענייני ד־זרינים אין ראוי יפסוק ותלכה בדברי פלוני או כדברי פלוני• דסייענובזהםתשנפצאבעןבלתיפתלקתא יהושניאלפיפתוהושניארפיפמרחשניאלפ־ספשיח • וכאשר ל מאנאדביאים וכאלה רבות וא *ריחפוץ נתאמחח בעונותינו נודעשאין תעניןכןכאשרנםכן נאפר עם להתעקש בזת לא נתלוק אתו • אכל6פאי)ד»ו> לכןותאתתאופדיפ ההפהב׳ ההפמת אוהפראוי *•תיתבכלל ראשי העפושיפטיו וכאלו הס השלימו התודה * ו האפקודו0יפ פבןיתתכפים: ואשד אתשבהו אני בענין תאנדותהוא שקצתפ כפשטמ נקזנתם יקבלו הביאור כפנהנהראשוניפ אשר היו פרברים עלדרךחידתופ*ל • ואשדד והםהדבריפאשדלאיקדתפביאודמ יקבלו תביאור קצתם ראדשיונת ביאורם על סג הפסדכלל. וקצתם אין דאו•*יונת ביאורם עלםפר ותם אשר נפחד פן יקרת הפפר• *ביאורם וכש שאין ראדלעשותןת אצר תתפון • ואל ׳פלא אדם באסרי •עםים רבו ההםוןוכארו יתעב כי הבדלתי כאםונה תהםקםה״חידים כ׳ כבר ארולאק םנלין סתריא יועיל מורת כו • וכ9 שכאשר נניד אלת העמוקות כאשרהפד. על אפתתס להמון ל %הםני לא •ביוום אבר נזיקם מאד ונחלץ! דבר* הלמוד הכולל בדברי הלפודהסיוהד • ו»םכןנאפדכיא&ילואם נםצאכם הראות רב שהם כפשםם ושתם נםנעים כפי פשטם דאו׳ לגו רהפציד עצמנו לבאר דבריהם כאופן יסביפו לאמת ״ ואם על ד־נקטןן לא נבין אנהנו רבריהס *באנשים צוונו רןל תר p את בל הארס לכף זכות!• אי יאשיהאוםהבאוםןנאותונדינםלכףזכות• וביש שיפצאוםדבריד&הנת והנתענ״ניםו דרכי ר־״קודםים כלם ברםוד תיו־ז זאר־ו נ ר פ פורים עלהכםהם • וגם כן כאשד א הדרן בתיוה מנתם שלא יבינו דבריהם בעמוקזת ההםה כי אפ הראויים להס •י ואולםע כשהוףאשר יאסינוכל דבריהם כפי פש&פאין ראוי לדכרולאלתלוקכ* ש נ א 09 הא תועיל ל אחדי היותם בתכלית הסכלות ופתי יאפק לצל דבר לא יקברו שום סברא ו אתם חפתלקתותם באםת כאשד אפר רבייפמר־; כשכבר* תוזכםים בעיניתם וד־זפר־ו פבזים אותם תכלית תכזר ולכן נעזכם ולא נאריך הדבור בם* ואולם אם לםצור־ו התורת טעפים וסבותידועות לנו או אפשר *יודעו אם לא» זאפדתיידועות לנוכו • כ« %א אחשובש״סצאשכל אנושי אם לא יהית שוטת שיאפ ן כי אין לתס טעם כלל כ׳ סי תאי* אשר״תשוב שצור ה יחיה לריק ולבטלו; כפעשח השוטים אשר יפקלו םבלר־ני תכלית לפעלפ ״ ואם להם מעסיס ידועים או אפשריים שיודעו לנו אי זת ד־זדרך ותםהוםות אשר מהם נלךאליריעת תסבות ותטעמיס תהם ואםנדעם תאס ראוי ענכתבם זןלספדאסלאי נדבדכארתעתת: ונאפרכיכאשדתידיעחתשלםתבדבדאשדru גזסכהתיאשנדעהו כסבתו׳ כןתפעשח אשרלותכלית נפעלתו מולפותבאשר

ד. א נ p התכלית

םפר׳ •בחינת־.־ ׳הדת:•ן אצלנו יריעת התכליות והמעשים בםעזת,־ י י ר ו מתכליתזהטעס י ולגןיחזייבעתהיה א ועוד אנהנדנראה התורה האםד&שבח'הםצות ושמרתם ועשיתם כז היא חכיםתכבש וכינהכם לעיני העמים א*שר ׳עםעון אה כלהחקיםהאלה ואסרו דק־עם חכם ונבון די.נזי הגדול הזה • ובםהיודעזהאםלא תתכן ידיעה טעמ! הנמנות • ועוד םשפט ההל>ן והכל שרם• ואנחגוגראת תתודה תשתדללתת טעםים בקצת הםצות וזה בשצ!ה שבת >טנתנה בה ההורה שגי טעמים • איםהם להודיע שהנשצא־סכלםזולת הראשון עלולים מהראשון ושא נסנפצאים בםקרה אובעצמם בלתי סבת פועלת• והאחר להודיענו

עניןיציאתםצרימאשרבהיודעםענין ההשגהה ושרשים אתרים • ונראה טעם רוב: השצותאשר הונהו בםשפטים ובמצות הפלך י ונראה ההכמים הראשונים ישתדלו לתתטעם קרוב לםצות ורכן יאסרו בכתובות ספני םהאסרת תורה שוהד נחנו הסבד־ז הקרגבמבשיאמרושהדייןנעעוהבהכקךובלעצםווהםבה א^רתתן התורה כי השוהד •עור עיני חכםים כוי• איננה היא הסבה הקרובת • ובכלל כשתדקדק בתורת ובדברי הכםיםהםצאכםעטטעםרובהםצוה• אםכןםישפטכלםראוישיהיהכ־ה• והאריכות בזה מותרביהוא כמבואר בעצםו םדברי תורד־.: ואולם הדרך אשר נלך בד־־. בטעפיםתאלזדא״נהידועה בעצםהאבלהצטדך-לביאזר זלכן נאםרכ׳הירךד־,זאר־ו חלקת מתכונת תכוללת אשר לתורה ואין ספקשכונתה תיא לה״שיר בני אדם אלהטובה ורצוני במעשים מת האםתיכפיםהשאהשררהם• וזרת אפבדעות ואם במעשי שיכללו תםרותתטובות והםעשים הטובים.אשר בם יהיר־־. האדם טוב בעצמו ועם בנ* ביתוועם נניהםד״נדתכלם« ואלתפרא מאסרי הםדות כי נראה תיטב שםדה םר־נ פתפדות הרעות תפסירד־!אדם תפ'0זו ונופו • וכש שהעדר ההסכםד־; והסדריפסיך הקבמתםריני והעבודות חפיוחדות לעבודות האל באופן נאות לעם ואשרהם לקיים בם הדעות האםתיוהכאשריהכןלבללהעםולררחיקנוםתדעות הכוזבות והסעשים.הרעיפ

והםשפטים המש ותפיס בתברת בני. אדם ובקבוצם וסדר םאכלם ושאדענ״ניהם:• ואםנם האיש הנדול־רבייםשר. הוםזף באלת ואסר כ• יםצאו קצת נם כן להרחיק הםעשיםv והעבודות תרעור.אשר לאנשי הדת ההיא הרעה אשר היתה פפורסםת בזםן םדעי־ז ואנתנו כאשד נעיץןכדברי התודודובדברי אנשיתדהההיא כאשר ספד רבי'ם#>־ז נד>ן כדברה שהאםת אתו * ואלה העניינים יובילונו אל התצלתתתאםתית ויצילונו םןתצעד והעונשתםניע לרעים באםת: ואולם שילקתו תטעםים םתרבדים תאלתםבואר •מק לא נפעלאנתנו בה בעליונים ולא נשגם נ זזת כי תתודר.לא נתנה למלאכי ת דת ו כי חעליונים פועריצ! בנו לאיםתפשליפםאתנווהםה •ינהינו העולם השפר בכת תאיל ולא יו/נהנו פהשפליפ ופי האיש אקודית0זוב כאשד יסתכל היטב בפה שיאםד ויפשעו מעליו תדסיונוה אשד שסע שהעליונים לא יתוקנו כי אס:בםע12י בני אדם ותנה אנחנן בניהאדםלאנוצל לתקן עצםנוואיןגוכ1ללתקןהעליוניסופה התקוןההוא אשד נפעל בםואשריאםרוקצתבנ׳ איסבותהואדפיקנפסד בלתי ענין הואילנפש ״ ופיית!K1 פאתנג בחעזבוזאנחוו כבש • ט י נהאו א 0ואדע א יתטעי4וע ontf 03 עניןאו •כו

כ0נפעל

פער ברדנוז:• •הדתי י ח בש־גפעלפעולוהינווםה יגיעם מ־אהנו£בונהיהאנו מנהיגיהס: תדלםפתשיתעיוב׳7ענוטוצ בזח האיש החכם בעל היחהוא שאיחנוכשנתקן עצםנוזנשהנהאל הסיב ' םהאל והשנוילאיבא כי אם םצד המקבליםג• לא יתכךש־אםר שבם נזהיר הדוהניו!־־* כמשפםבעליהצודוהוהטלסם •• כיכאשרiu״) בדבריתחורה־נפצאםחולקיםעיזז? מארוהםשדרכיעובריעזונם יןא• אפ 1ה״ שנאסר שהטעמים ההםההםרםזיםוענ״נינן כמעטלאיובנולבניאדמכאשהההבארזהכליבמה עאשרנו שלמצות טעמים ידועיםם שיודעו לנווןהבילאיהכארפהי־איוהההםהלבדשרםצוותםעםיםאנעל י י ר י או א יריע־ם ואם:ס •תבאר םהם גםכןש־טעמ-פההםה רקוחים מהעניינים אשר אפרנו ריל עהםאפלקיום רעהאםהיולהרחקתרעה כוזב ואם למעשה טובחה יראה כי בהפשנו ילטעםיס א^רנהנהההורה בשצוה רבוה גמצאשהולכים עי*זההדרך * י וזה באשר־* כמבואר בעצשו כאשריסהכל האדם היטב ברברי ההורה ובםה שנאסר רדענו בל• ספק שקצת םאגשיאוםהנוישאו קולם עלינו בקולוה נוראוה ובבהלה נפלאה ויהארוגו בזה שאנהג ו חזלקימ ער דבריהוזורה והחכמים רוו• ואנהנדגדע תיטב שרהקו םהאםה ורם כמשני ההורה זמנותיה הנכברוח והטובות באמת * ואנחנו נמשכנו בזה אהד עקבוו־ש בדולי הורתנו אשרע!ינז היטבבדבדיההודזזזהגביאימ ובדברי הכמ• ה ם^נהוההלמוז* אשר מיםיהמ *נו שוהימ • ואין ספק שלו מצאנו בדברי הכמימ הראשונימ ענק.יורת םדכרח או קרוב להכרהעלמד־! שיאמרו אלה בדעוהזהמ !—.רהוקוה מהבנתד־.שכלי ג מ האנועיה״נוהושדימשכלנויה״נונמשביםאהרעקביהיהמ ! ־ וראוי שחדע מ קצת המצוה והם'אש ר יקראו הקימ אולי טעמיהם בלהיידועים לנו או הקשתידיער־זנש אצלנו • ואולי תתכן,«דיעתם לשקועים בענייני תרת רבד לא לזולתמ נם ראוי שתדע כיא אהת מכונותהורהגוהנדולוח היא הםעשהלא האםונהוהכוונתלבד* וזת דבר ל יהלוקעליובעלדהאואזש מאנשיההכםה • וארהתאנשיפהדעיםהנםצאיםבאוםהגו מהחושביפלהתפלםףואמהמבאמת רהוקיממההורתוההכמהאשרלאיהפצו לעשות םצוההורהנווקצהפ ילעינו בנוויאפרושתספיק הכונההםבכלל הכופדיבש ומהשבי ההורה • ורהקה דרכם באמת מדרך ההורה וםדרךההכםים באפה השקועים בהכמוה י וכיש שכאמור לא נעשה הםעשה הפסד נם הכונה כאשר אםרוהכסים.שקרה־ לשלמר־ןו אשר ראתזתרסםוךעל ת עך ודושה לזה באופן פה לד ישםעאל בשבה וםי האילע ה דעהו הנקלה לבשר המעשה הםשוהףרכרולהחריבכוונהההורהאשרכיונהריישרנו כדעוהומעשימ • והחורהאסרה־ושםרחם ועשיהם• ונאמר שכל טוברכרעועיהם • ואמרו הכפים לרוםדיהם לא נאסר אלא לעושיהמואמרו ההלמוד מביא לידי מעשה •ו ולכן ראו• להרחיקם םעלינו מאד • ולפעמימיביא הצורך להמיהמ כפידיני ההורה א בתוראתשעהאם לא ישובו םדרכם הרעה * וראוי לעיקאם נאםק כהשובה הרעים נ־־זאלהאהרישידענושדעותם בשרשי תתורת רעוה והיו מעשיהם כנגר רצון ההורר־זא ל תםישרתאותנוכלנו * ולא יעשו זה אלא ההסרים אשר הם רהוקים סההכסד־ג אא לסדן ל מעסעזאוליאו ראו ענ׳ןםהםאשר דברו קצת מסתבר'״ אומתנו או זורתם ו

• ? החכמה * י ד. כ י

ספר בחינת הדתי אדם ולקבוצם • ובעז אם יקרה.ש«היו בעלי תכונות רעית ונדוי• מ התנפה וי«יןי יפש ובעבור אלת הרעים סבלי התורה ותחנמת שבחהתכסה לסוס ע? בעליה כי פחאי הנ מתמקאשרלאידעוםי תכםבאפתוםיאינוכאשרראואתהרעיםהאלה יתפוזתלתכםוח •דמילעינועלהחכםיםבאמתדטובים ״ ויתעבו הפתאים ההם סכלוהםלםעלהוהסרונסי א נ ו ת לאנשי התכםת הטובים יותר םאשר ידקום ש *תשיבות« ולכן יזיקו אלת מ וזתנםת» !אולם אםראוילבאר על ספר טעם• תמצות אס לא יס*א לכל 1ד םאלרת •ניס םח • חה כ• אנחנו נראה התודת ותתכפים יכתבו תטעםים כםצות רבוד״! כאשדי וידאה הפךזת״ וןהכיתתורת כברנאפר* אםכןראוילנוגסכןל־דרוןןאתתדרן העליפחטעםיפצוח רכנת • ונמהםצותאשרבארתטעםס נכשלו בסכני ארם לסבת

נגאור הטעמים כאשד נאסר בשלםה * אם כן אין ראוי לבאר הטווסים על ספד י. ואנחנונאמר כיהפצותא0ו1לאיקרה מביאור טעםםהיןק בדעות ובםעשיםכלל אם לאת שתטעםים י ע ר מ א נ מ1תסקרחתרחוקהפ אקוד יתכן ^•תבאדטעמפעלפפר• ום י ג וזהם אשר ומצא בס אין ראוי שנחלים הגנאםר שאין טעמים ?ולתם כי שבעם פ לתורה ואולי התורתתכויןלטעפים אחריםרכים• וראו• לכלםשכל לחשודשכלו בזת כ׳ לא יקל עלינו דעת םתשבות האלורצונו אשר הניע לנביאיו ״ ולו היו פשעדיפ בני ארם בזה לא היו באים לכלל שננה: שלישיתנאמרשקצת םטעם• דaזרה אין ראוי לכארםכללעלספרכ•בל• ספק יקרת םביאוו־םלאשדאיןבטבעם לדעת האמת ולפעול הנ»ב היון רבויתיה אולי סבת לשנותכונתתתורה! ואולם איות םהתצות הם אשרל •תכןביאורטעםםעלספרואיזתלא• חואםםהשיקשה מאד• . ואמנם זה •שוב א גתינתחתכםים תפעםיקיםאשר אולי יפצאו בכל דור ותמה׳בהנוהםםוךסם בזפנבש וסדרנתאנשיזםנם ואפהפ םהראויים לנלותלהם אםלא« ו£1'ם היותך נכון בטנות התודה תוא שלא •כתבו על ספרכיאס פעט םזערכאשרכבר אםרנו • ואלת תענ״נים בליספקהם מכללפתריתורת אשר ראוי להעלייס זולת• מהראויים להם ע* תרפז פת אלפח• חתיפפיקלתבםתמבקמדעתו• ז?ה הדרך יאות לא בטעפיהםצות לבד אבל נםבקצתענייניתתורתוספוריה״ והפנלהסוד האלוה לבלתיראוייפ לו הנה האלוה״: ימיתהו כאשד אסרו תקודםיםסאנש• ההכםה; תנת זהו אשר נראה לנו בןה העתנבק בזה המאמר נפי תעניןעצפוובפיתפוגעיםוהטרדזתוהנהנת אנשי הדתאשר לנו: ואס אולי ימצא אדם«תטוץ לבאר דברינו בביאור רתוק וליחס לנו מת שלא אמדנוהו׳ וסיד ו **יהיהגםכןםהתלסידיםיהפק להלוק עלינו כם׳^ופט התלמידים הקטניפ מכבי אה והאםת התור' תתפצים לתשתרר בםחלקת ולקנות בושם אצל ההםוןאנו לא נקפיד מ נם כןעדלווצםו: ולוליתפרסום אשרלאנשיאוםתנולדבר בדברים האלה ועניןאנמי זמננו לאתיינונכנםים לכתובזה השיעורהםעטאשר כהבנוהו • ובלי ספק האיש החכםא עשרת אלפים ז ז אשר לא יתעורר פפה שאתרמהו באלה ההתחלות לא יספיקו לו ם נםליםספריסותדבוראתויהיהפותריוקראתיהפאפרהזח בתינתהדתותשלםתיו •חן הםדריך לנכונח אשאל הע?ר בהצלתה ובת״בש חכד למכון >»ת חרנא וסהאל ׳

«n !האנזע׳־ם

ספר בחינת הדת ט

רןן• כעם ישראל זח! ישורוןגוי אהד־בהנהגת־תורתו האלהית־עם חכם יוגבון כהשגת דרכי הניםוםההוא התורייםפואדוםעולהבנתינחההצלחת םוהעזת לקהלת יעקב אלה• הוא באופן הלםדר אשד •קשר־״. בו כ׳ כולל ומאסף לבל 9D ד־5 קטן וגדול שם הוא יי ים׳ יאשרזכיחיזלבב החודה וכינוחיר־ז ד־־.עצםי.יר־1 בבהור לוכיאורים קרוב ם אליו כ׳ הנד-. רתקיהדםדם כת הפשט אםריד־זר־ואםר אספתי דוח חפשטבפכוק׳ החודה דבור דבור על אופניו בחםנ• וזה םאסרור־ז הדק־וק וחכםח הלשון הנותנימ למקרא הכנר־; כדודה באמי־זתטז—•זרות ולשון למודים • ועוד ןאת םדברת על לבה והנה כת תרםזים וסודות די־כ׳ המקובלים לפניה פני להבים פג• אנשיהפראיהפ כלפידים וקולםכקול הטון •ערקולפשטים וליתר אגש׳ הכתות !ולתש יניעו ראשפ בהפלנת הסודות ההבורוה אשר אהם הביתה בית ועד לספירות לכדור־! נסתרות ודמזימ לא שערומ אבות הקבלה האמתיההשה הקודמים םנהינ׳ ר־יאוםר-ן במשפטים ותורות אםת הסה מדעי הםשנה והתלמוד בקיאים במקדאוסברא כת זו באמחא נודע דרכם הםתואדת קבלה חדשים הםו-ז וםקרוב באו בתפלאת מועצות רםזיהפ ל בדתתזאתהאלהיתושדשיה ובדםותם להעלות הדת אל רוחניות שאין מתישבתאדםא גאתזתבה מתאריממנשימיפ שרפיפ ואראלים והיות הקדש תנה באמת עם כל זד־־. ל יעצדם הנשםכיהלבישופ הבגדישהצואישובוה אצלפ אפשרות היות המלאךכל העפ רואים י ואת הכת הםתעשרת תביע תדבר.על כונות תתורה ושרשיה בזה ד־:אופן י תקרב ההרהקותהעצומות אשר בדעוחמםהזרות וםלואתאבןי#ראלבר־זקשהשכלי ת0יע« ;םיאלהליעזדאלביוסבוהריההתפלפפותגםכןלבאדלגושדשיהתורתי ש נ כומומתתבלתיסיוחדתבלמורתהבוללוהפשותףיען יביעןאוהביההנדלהבין א הפוןהדתהפתסתפשמוהמעמזה לנםשהדתואופן למורהיארובויצפונור׳זפסדיבש עצוםיםבסזדפאלתבאהכונההתודייתבנפעופ: פי זרת האיש ירא אליססחןים בתוטתהקבלזדהאסתית מסורה למשה מסינזעד ראשי אלפי ישראלחכם, הם0זגר־ן*vnv והתלמוד וסר םרועהביאוריםהםפסידים חקאהכמה והדת יודנו דרך ישרה תפארת לעושה נאותה םאד לשרש* תרת ואופן ההתלמרות המורגל בםבלת• מעמיק םאד בהתפילספות זרות פן יקדה ׳ההפסרםדבריו ואם ד־ויודבמקדה בהוקי ד־זאלה׳בשם סכרי• ד ותורותיו שתים זו שפעתי בלת^עוזב: גם p יושר הסברא המוטבעת בטבע א בעלהשכל כל עודנשפת ההצדק ובריאות הציודהנקיבו פןנהיר־ז לבוז בעיני כל חככשותנהאמד יהע'ואמרו רק עם הכם נ ו ו €«שדתזזבנושזת נסכן בלחיםרוצתלכונת הריל וזאת הסברא סן היושר התור«> וםי׳ק!—.חכםז־ז ב # ה u¥0Sw paw ארדזששזה ה

ה א « י* היותם

ספר בחינת הדת *!יותםסיזהדיםלכל נז£א ונושאדרב׳הביאורוההכנה רצוג׳ בלח׳ הולך על כל לסודת יהגהגה אופן אהד מתלמוד• יסר. שהשכל ה?ה הישר לא בגבירה ההברדה לת׳ מהתכמר־ז יחפוץ בתכלית ולא גם בן בשוק; איש מתפלסף בש רש •ה >ץ ברגל׳פ גוחן את פיהתפלספוהולהטיא הכונה התודייתבמזתלט ירצה : פי יפלל גבורות יעזו! משותפות ברורות אצל חכםבעל השבלמע״ן בזאר! הדתהמפוארהיביע: ם״שקת «*ם קרים גפשעיפהםבוהלת וגבוכה מספקות הזקות אשר לאגשי הכהות הללו מבורי פעגיני ההתפלספיות הספיקות דרך אםוגהגעדר ם.:כלו ל ו ש 3ית להפ לבב אנוש פ הזיית דברי תכה הפתעשרתחת בלפוד משותף כולל וגאות לכל העפ ר.נםצי.׳ם בעושנת האמנת תרת השופשטת תבגדי אלד־. הכתות הבוגרות אשר־ןאלאהותהלוכשוו־צ. הגט״דה מכונות התורה • והלבש אותגו פהדצומ מעולות. בהתחלור־ז לקוחוו־־ו. מקדםוגיגו זיזי הבקיאים במשפטי התורה והפצוההעזרכיש לפגיגושלחןהמשנה והת: מור בשש הפערכית י וע ופ גפ כן שכלי מה בבתיגת:׳.דתוה א• זו כהמ הכשר בקנ״ד־זא כור־!״ ההצלההכפ׳ הנושאתתור״ותרהפלאכות הנימות שהכרח התורה אשר ל ור,.־.כשה אודןיתדיפ: פי גבר הכם ינג-כיל פיהו בסברה נשגה בזה.-עצה נבחרי־צ •בחר דרכי העיון בקצתהשרש •ם ר״זידייב על צר ההטבה והתועלת וישב ראש בנהיגת. גבוגה על ביאור קצה דבדיהכפיגוהגת/ג בבפןרותמה כפלך בגדוד הכתות הדוביות בפ ישכן• יודה עצת בלקיתת ההתהלות בביאור טעמיהמצוותיבין שמועה ראשונהר •דמו בטעמי המצוות ש א כהרהקת רעותאנ0ןיתכתתמתעשרתבמותלטכיאיןענין י• . על כןשוםרגפשכוגח ההורה וההכשר.ירחק םהם י יתן שגית למכת ל כ ש ל ק ח הצת השרשים התזר״פ בביאוריו הנפסדיפ להי ישבע בתרפת סכלותו מהערמר־גת ליודע״תורתתכםוז או די והתתבולח תנרצית בדהאולייטהוהדרךהםשותףלכל באי יעצםה והתחלפות הלפודים הנע #ימ בדברים םתחלפים והוא עפ זה בעל דתוהורהבקי בפקודיה ותוקיההי^זריפ: פי םקרושיפפביני תתורה וכוגוחיה אוחז פן ההכפר־ג ברשות עשועד עד אשר לא יאפר או לאהיוהם עליו הסכלות כפתי פאפיןולכו בדת בחבגה מה בל עפו • יפגה אלזה ההבור היקר יביט אליו בעין האהבת והחשקישקיף אפ יוכלכדבריועצוה וכלליפסדריפ פעולים בו יחזה • לפודולפודפשוהףבהקדפות יקוחות םהפפורספלתולי בעלי התתפלספית רופא ובשסנוטלקיטפ פבין עיגי יהד דרכי הכתות הגוטות בהול״פ לםוה ואיןפזורלהפ גוהן פטהעוזופקל תפארה לזאת התורה* פיהוא ות ואי זה הוא אשר מפגו יתד לתורת שבכתב ושבעפ ת ש פ פ ש ר ע א חקועהבםקום נאמן הולך אה הכםים םעםיקים בדרושי ההכפר־־. האפתית פפגו פנו־; בדרושים האלוההוריום ם׳ הוא זר• ואי זהו אשר מלאו לבו לעשות p» הלא זה אי0ו אמונים תפארת אדסםשלוםיאםוניישראלתסוכךבכגפיהשנתואל קרעי השרשיס ואזוריים פורר. לתכםהבכל לבב בסוד קדלשים םהדק ביד התאמתה חחורייח כיד המושכל המובד־ז עליו איש חם וישר םההלך כהוםו צדיק אלהי תורני רבני םוהרר אליה יצ« נוראות בצדק הבורו ?ה הפתואר בבחינת הדת יעננו* הלא זה אשר העיר אלה••

, סעיפיו

י ספר ברדנורהדת ־ •עיפיו להבין בכל סדע וה־שכל ויכונן בלםוד הסופתי חבורים יקדים בדרוש• הנםצ*י8יא י>1ד בעינ״ הטבעי והאלה• הלא הם נהוב־ם על ספר בעטבדזלללשונות הנדס * ו מעלהולהלוקאז עם ראשי החכמה המופתית מתלוקה םופת׳ • אף אם הונה דבר םהס חולק לקצה דעותהורההיההפיםהוןה לסבות הנה ידונוה אצל ההנשאוהו ואולי גם כן אצל כל םעייןזך הרעיון בסברת ההכסה והדה הזאה האלתית אשד לנו י ויהיכיהניה אלהיו לו םכלאויב• ההשכלהםופהי םסביב המבוכוההעצומותאז אםר אל לבולכהנא אנסכהבהבמהתתורייתבתבונת ודע־ןלתח גם כן לתורת אלהינוםקום ופנה בהאםנת שרשיהבדרךי *רלפניאישאישמבניישראל • וכאשר לבבו כלבב אלתים יעצהז נימיןתתיוכמוהוכדהוההכמהסמכההורות אל הין קדישין העירההו וישנס אה םתניעיונון ייקם נס כן בהערה הצעיד ביוצקי םים על ידו ובההנוניו הרבים תת את שאלתו ןאר־

ובקשהונוסףעלחכצו הנכבד לדבר בדה הזאה היקרה דבר םה כאשר עפ לבבו • ייהגדהאיש הזה הםעולר־ז טאד ואס יסבלובניאדםהעקשיםשלםותו אתהםאםדתזזזכנפ^ ^ונוה ההורה כאופן םםכיםלנביאינזוהגםינוןיל *• לםודו לםוד היקדמשי פ ^ז.תף נותןכתליעף שםיםי תאמנה ש דעו• הדה ולאין אונים בתכמרת ירבה־!« דרץ

*•*םונד־ז זו ילך:

נאום העעיר ביועקי םים טהורים על ידי אדוניוםוריםוהרראליהאישהאלהים שותה בעםא דבריו הטובים עם הי ועם אנשים • שאול כהן בן לאא הנכר

0שה כהן אשכנזי זל:

m

8

mm 1

תעלםות חכמה כוללכןאםריס עונים יקרים םפנינים והס

ספר מערף לחכמה נובלות חכמה

הכרם הה הכולל האלהי כבורםורגוהדב

רבי יוסף מקנדיאה יזייאם כסה קונטדסיבש ה ונם ערב דכ עלה א םבתבינדוליםחקדילב אנשי שם ׳שסח י0ןראל כעושיו ודור לדוד ישבה םעשיו

זלא יאשםו כל החתים בו •

נדפס בכסיליאה שנר־תא jfj^j£ אח ישראל י ז י י

לפסי.

as SSKfS

#:1

1 g 3 R 6 p € 3 Q 3 e » ^ Q S Q Q y g 9 R Q 9 Q a S > S ; <jj*fflg[f

הסדמת המגיה

ב שץ « י לי חכםים שמואל בכהרר יהודה י ד המתאבק בעפר דנ אםד ומעין הפר הולדות אדם נדול ורב ודם כענקים ענקים בנרנדוהיו * זכד עשד־ו ף ן ינפלאותיוםייםללנבורוהיו׳ הזאהנודעבשעריםהרב רבי יוסףםקנריאתד הונף וא£זרהורם i'y םרוסיהתכםוו־! וינד אלוםירת תעלוםורת ש ו א ד ני בדרך כ נ ת« א םו ובחבוריו םנלה עסוקות םפנת נעלפות לא נראו כפוהפ בהוך או וזנתנ׳ הביתה יוסף הואתםעוביר ברלספרדיםשבקק אמשי^דדמוהםב^דנוהחרדים אלק א • דהיבבואיאל הרב נשאתי הן והסד בעיניו הביאני הםרך הדריו שם דמן ו ה ד ב י םםפרסתבוריועכחב בתלמוד בפוסקים ובתכםת תקבלת דבריםעםוקים כי בת זנוניה אין0 י ל ו ד נ ש לויי־ ושם כאי ה י י עסק אבל בתורת שבכתב ושבעם אתזתתזיתייואספדח ע י וותיתיבקנקנו קנקןתז־ש םלא •ש ןותיק םותק ב פלפולו טוריא כרי םאיד בתבריא ופלפלת״ם י ר ב ד לא ו־זאםנחי ל ו ו עפכהבכםה נוםיהלכוהולא היתהשאלהאשרענבדתםםני ט עםגרועייובארציבהיותועדיןנעדבשנ״ם כיאםדתיכיד־ןאדםכחב ופפלינעד אד ש באתי ותראינד־ז עיני והנה לא ר־זנד לי חומי כי הוסיףתכםר־. וטוב אל השסועה א עסעתיםםכת •דראניאת כלביתנכתוסנולתוובכללתבוריוראיתיםהשכתבבחחובהן דברים נדולים שלא שםעת ן אזןםעולם בסי אי הנקרא תתלתחבםר־ז כלל כל קבלת מהדדי אשכנזי ?'{ואצילות בייעכפי םה שקבר בע^וםצא בכםה ספריםשבאו לידו םאי • ובל במותותהכםה קבץ קזנרכרתכםתקוררווירו^לוהמדםוניםופודוהכלהניםטריאוהורןו 1נל דדכי הפקוביים בל יקר ראתה עיני בו • ובס יבבהכםה נתןטעם ירפזאותעבעזסעם דבר על הסנויות זהה עבעוה והדמיון והכישוף םםשהכםת שלםה ראיתי בו יולםוד ו נם הרב נתפאר בהכורזה שבכל הכםי הנדם לא נםצא דונפתו« ועוד שפ כפה קונטרסי אנודחנדולה קראפ בשפ תעלפות תכפה • ונפעוימאת בקוראי בםדרךהעברתובקעת״ 0&נ שיניחנילהטהיקםואניאדפיסםפכסיכיהיוםונהיםבקרןוויהוםלאיםאבק ועפרורא רצה ביאםר vt*1t ברעתו להזזר לראותם ולתקנםושתוא יוציאם לאורה בזםןקרובעקן שאר תעובותתעזובות שתשיב לאתדהנדולים ואני ידעתי שעסק• תרב רבים בי^זיבו-זדרזש בכל שבת לא יתנזהותשברותולסדדיכעתעלכןתזרתי י ן ובדרשות עכםעטצריו ועו^ה לו רצונו ובקשתי י ב י א פנ ווזועפימילםניווהעתרת• וה8צרתיכבן עםההטא י׳ ריקםבייםעןראוהפניהדרתובאתיועזבתיאתםעטהצאן בפדברונתר* שלאישיבפנא היה ברעהו להדפיסם נהן ליכי בהרבה ענינים נהעסק הרב בזםניפ י • בפקצת רל םת ש יא •כור לירד לסוף ל פ ד *!ונים וכפהםהםעורףבא^אהדמינע בהם עדן ועידנק ושום א דעתושלרוםםוהםתעזבתוכל דבר נדויהוא קטןבעיניו • וכן שאלתיועלסבתקדיאתאל »בלותהכ0חב־ש1םזהותמיביילג'םבותא'מרעאןל נובלותחכפח שלםעלהתורהכן

הכדור,

הקדמת־ הפניה׳ 3עפל בערךחבפתקבלתחאריזצלכילא כותב הרב רבי •זגרען הכלול בחבור זח חלק קטן ו אשכנזי זל שים הבור בהה והלםידוזקןביהו הר היים קלברס זל הפישל בכלא ד לו קבץ כללוילםודי רבי בסיחנקרעץחיים ולאשזפתועיןרואיבחלכיהואבידבנוכצפהובביםהעכל ל הןנובלותחכםחוםםתשנשרו םהיקהרב קונטרסים בלתי םספיקיםג בי ה ל א ב עם הםחקלא וםדברעלתםניןתבירקעםתו ונהבטלג ד ו עיק ר bry הואעלעולםההוהג ק כאילו נבלו ונפלו כל אוחןהבריאוהכילאהיהה להם חקוםה • אבל כללות התיקון כהב הרב בסיההיההכםההנליניעהנובלוההןפירוהעגערוםןהאילןקורם נסר בישגלכן לפודיפ אלו. לא נתבשלו בפוהפהררי^יר כי לא נשא גנהןבהם לפצוא להם טעםיבש מרבים לשכל הפעיין כ׳ הרוה הפילם והשליכם קודםזפנפעלל: ואעפי שאיזיעיובו־•! העיסה שהנההום פעיד עליה עכו כל רואי אוחו הבור שלםים וכן רבים הסה ראי כן הםהו כי הפליא לדבר בז על עילם האס ועולם התוהו ועניןאדם קדמון! ועקידים נקודים וברוריבש ושבירה הםפיירוההרםוזה בםיחח םלכיאדוםלפנימלוןמלךלבנייעראלוענין מלבושןל8 ל פלוםופי אפי כ א דאלבם דברים נפלאים שאין ע ת י הכבוד וסוד האותיות ואלפא נפתלהלמלא יהיה נהנה םאותם לםודיה הנשגביםעלכל הגיון ורעיון • ותסכםרתי מקע י להדפיסו. להועיל לםשכילים: ויראוהפלוםופיםהניםוליםםבטןםייצאיהקריאההזאר־! וכופר שםים ישוב אל ת' ורפא לו: והםהבר בעזנםו הודה שביםי הנעורים בהיוהו נבן ית שנהבפדובההיהנהוןבהכםתיוניתכזביבתן|רארסטוטליםעהועבים ראש אםי־ז כ«א קלקלבהצים והטית ו בית אב כפרין הוא ולא יסבול דברהק םתתקע השכל״ ונם ה דברים כלפיהי^וררףאותםעד תרםת ור״עכריםולא נתן לותילב לדער־זעד שתגיע לכן שניםשאוזכת לשםן זית זןכתיתלםאור לתעלות נרהינעםתאדם סבטןעזאול ופדיוטת התחתונת מגשתורידת תיוניבגכליו וםאשפות תרים שכלו להביט אל אלתים תיים וסן• יםכהו מבתיותובקוסטנטינאנקראםהערהםעולתתפלוסוףהגדולהזקןונ0זוא פנ ״עקב | נהםיאע שהיה ככפרקרוב לעיר בודהפהפגפה ושם ישב עסו יםים אחדים ודבדוה הכסף וד־זןדתם ב ״הד על כםת דבר״תכפת ובבואם עלתת והגביר הנלפתוו תיבה W עא בערכם ועבאו לידו בפםון י ל פ והפנינים ותוציא קצה קונטרסים םקבלח האוייוהיה פ רב והיה מהפאר להראות עיזה קרובה לפלוסופיאתשל אפלטוןעדעוהיו יערים ורצתאלםלא ^תו ז ־ קבד ו בכ עהרביעזריעהיקלוםפרעיאפלטון&ליוניכיהיה מהבר סים לפולן ש ם היהפפיק רצונו אלא שגורה' הפרידה ביניהם ונסע הרב מ ן ע הית םאריע אלחים קדוע תרופא כהר עלמח^ ארואי ובהיותו בעירייא&ן״ עבוואללייאת פגע באיא היה עסוק בתה יוהר ם״ם שנה והבר ספרים בה ובהיותו ןקןכבן פ שגת נסע ללכר־1 עהוועעם א הקדבו ל ה דבר נדוד ע י נ ה א י ש מ א ר ש כ לירושלם הובב ופגעבוודברעםו וד ע5ן הית םשבת ופפאד הרת תתוזילת לעעורש ע א היוהו פלוסוף גדול ובקיבספר״ בן ר הכפה ?ורועפבשכלםהר״ר ישר ורוה אהרתהיתת אתו עראה ענ« ההיירים הגדולים חנלרועים בשועניהחכםה הןאח בזקנותם ולא יבועו כי ידברו עם דתפלוסופים בעעד ועדותיהם נאפנו מאד עכלחפצ׳ הפלוסופיאת הטבעית ותאלהיתלאישוז כת אםרהלא

» כ A 1 רבה

הקדמת המגיהם ה ורוח נכון ותחדש בקדב1וותן לבו ע א ב ו ר ק ז w תחל ל א ד0ז דברים מ ו ר ה ב יל זה ספר לי הרב ביחוד • וברוך שהבדילו מןתתועיסומ} המינים וזכר. ה כ גלד דוש ולתור כ וןנכהאתחרביפ י וכןהםדפיפ בםנטיובה שהמערכת זהתיקוני' הזכיר כפה דנונים ננד חת **תיוםקטדגים מאד בןםנוע^ן ועל כן רצית• להקדים לו סיםצךף להכס שבו הנין הרב בער הסקובלייוכתתוך כםףבתוךכורכןנתכובהוכו הםתפלספיהערלים ערלילב •ועםהםקצתר הרב לבקשתתלסידיו ואהוביו וכתבים תשייכים לאלווכל אשר אתת ב ת קצורים מתת של רואתכבדך זה לו הוא וסהנותו יצאו • ועוד«ש אצלי קצור לפרדס עם תקוןכל הטעיות שר א ש הפרדס הגדול שעשה הרב וםיםיוהד לערכי הכנויים לפי דרך הארי ופי על ציוני ו חפצים איציאם לאורה אי לאיבעיהו י גסבמהרתיתפי־סמו יתר ספרי ד־זםהבר והםתאדא ב י ר יגישיעוכמלכל הון ופלאה הארץ רער־ז וה יראנו נפלאות מתורתו ונוכה י לאו

ם ביתו אכיר • לאדץהצביששס יהדיונםתיק סוד עם בןההכם רה קלבדס ׳צוכי ע

נכד• ביהדק דיזכשד •1ין£י בראותאיםתיםידיהרבהםהבד• אשרה״ליםים על ידיו ר ש ק י י הספרים הנחמדים • ויסזק להם ויהבק להם ו נ הכמת ע• בלומדו בכיה מדרשו• ונועם אמריו עמידים• כי זכר את רבד קדשוכ וצוףדבעו* םדי חדש בהדשז• והתהילו שפתותיו דוכביהכי לכו רהשדברםו

ומהסוםלאעמר• דשא משלו ויאמר: לפי ללחתאפקו כו לאי נכפר• ו ו

בהכפות נדויותר רב התלות ש ל באהבה פנולות כדר ב־פהלור־ו בל• פ־־התלץת

כציוד ענלור׳וט פיילות פ ש מ כ יסוד ד־יהניליר־! ביפיכ= ולילור־ז כנרורת והלזר־ו כאפות אכלו.—! כמלקוש לנוכי־ות

t ד מעילירת ו פ א ב וקצרי פלילור־ן : בגבעת ערלוית «

וחוקר ודורש ובמת אקדמ

ותוכתות אמריו עלידל ואביון בהקיץ וסהןת

זאיןל• לשער ומצרף להללזה

אשד בן וידע בבטול ועסקי

מאירוהבהככות ותגדיל ינוני ערפל חתלות

ולבשיבמבטתם י ט ח וןדעי ב ואל תש־כניל5־

*ב׳ ח־חכמים לחשתחוותלו

כזכר• בלבי כחסד וחמלת

?אורו לעיני ורבים כמספד

לצדק ושקד׳ נ ייקר שהרו

באורי וח׳שכי' להביט פגי דכ

לאבלי ואוני ?נדקהומרפא פקידה עלי גוף כעורה ומרד־־, ועג׳ לדרכן־

*קר לב ונ5!?» 1איךאיםצאהחן ׳םםיכורת דבריו

ת כנפיו ע י ר פי שמו הוא לפנ :ליאיוהאספד 1$ע״ן והוקד

'הלא זה ששוני :ךצוני בחעקי

?הואזתלתתסיד פרידת אדוני *זפדיזכשטמך יהירה חכי ל •ןריה־עהורד.ת תעבו ^ה« פ׳

ח ם 3 ח ף ד ר ע ר ם פ ס י

־אמר. יישל. פקנדיאה ־הפלא ופלא על שגי צנתרותתזהב המריקים םעליהם הזהבכי הגת נפייאתי

הםלכיםנועצונוסדויחדיוורוזנ!םשננו לשונם כחצי גבוו־ שגוגיכש שניחם כאחר עונים שות שתו השערה ויכגודיקוישפכו סוליו־־ן:

ה יוצאים ולא יצא כל הסק הםחפלספים ורוגםתם י ואחריהם כל אדם יםשזכוםי ראה א םהםצפצפיםטלודועל םשיחויהגויגעו לריקילדו לבהלה: הזחפסלחכםיםםחכםים מצלך ארץ בגי עליה לשונם ידבר רםיה ובםלאכי אלהים עולים ישימו חהלה: ם! דאםיןלשםעתגוטהרסיוםחריבימםגייצאובגיאםיגחרובישרייהודהרגםהם* זמנים 0זקנוחכםהבםופתחיולדבים םהם יראח כלםבקשללכתאחריהיולדעתכשרוןהםעשת וכןיעשה ישא םדברוחם • חכםחוםוסר םשל וםליצח דברים נכוחים ותורותאםרש ׳בונו יחדיו עלשפחם• ואחםסרהם סן הםםלה העולה כאיש שוהה כסיס עולה: כ«ש י תו עד אגה ר־גהוחתו על א העתדחסעלידבריכםםביןעם ר־ולםירברוקא חדאהפי האלהים הרועםלוהוליר אוןעלחכפהרםהכגדגלותאיוםהיפהנחמהכידושלםהבנויה כעיר שחברה לה « ועל לוםדיה תעדיםנסוד ותתיעצו על צפוגיה לאםר לכו ונכחירם נעלה ביהודה ונקיצנה כרתו יעדהוברםלה5 ־• ולו הנה תחני כיונים אלארבותיהםולא *a םעעםנו קולכם החרשחי חלילה לי אס אצדיק אהכם אבלאשא לבדיםשאכם וריבכםא כשיחי משכבי ואסלדר־ז ש וטל ההרימ אשא בכי ונהי כאש בו^ר עצור בעצםות׳ י בחילה: אלא שנשמעו דבריכם בין חחיים ויצא םוניטון•שלבם בקצה הארץ ובא ימ וקול דםיהעשוקיםכלםצדיק־םהייגורחמ משכיל ושדים צםקים צועקים אליםםטםקיםאבדנווםאp חחיים אוי לבנים שגלו מעל שלחן אביחםחר&יבי אשר בזאו נהר־ם ארצו רג ז ג נ באו םים עד גפש גחלי קרום״ם גרפנועבר *לנפשנו נחלה: שטפונו חמים חזתנים בלםשבריונליהפלוסזףסוף חבוש לראשנו ונחר יסבבנו בלבב ׳םים וישליכגו מצולה* מסעו חכםיםםילייאם בארזים שלהבת נפלה: ויחפאורבריםא^יר לאכןהרווילנו״שראל הםר־.נטע לי נדול׳ האומו־־ו ראשי בנ םלב דברי שקר והמהעתודיאpאצ' נעמנימ מה יעשו אזובי קיר האמונים עלי תולע: חבקו אשפתות קטני ארץ זנבור־ו חאזרים העשנים שפניםעםלא עצוםרשיםוביתם בסלע: ביםצאולהסםקום לתלות סרחונםוטעוחם עלערביסתלובעורותםבאשלי רברביאעןר כנובהארזים נובהם וחוסן להם כאלונים יאסרו זההיוםשקרנוחוהאחיהאח ראתה עינגו נבעו מצפונים ויתנו אר־ן הפעמונים בתוך הדםונים אספוליחסידי כורתי בריתישיהו לבכם לחילה « ם׳ שםע ׳בזאת ׳עוסוישריסעלזאתהתודחחונדתשוןברחובותתתןקולה! נבהלהיםראות

ב יא •* « שוא

ספר מערף לחכמה ?ויא נעזתי mntf׳ עד מאד םשמועואחזחג׳חלחלה: ולכי •תר םםקזםו בטני כאודות־ת *!דשים יבקעכילוא סיבה השפעה אשר אנכי שפע דאה ןו רעה חילה ג ובקורא• *

ממגלת עירי רגע ומשמן בשרי ירזה מה הולהזה מזה בןפזה עיני לנ&שי עוללה : הציקתג׳ רוח בטני כרצח בעצמותימ<»מעדומה משא ולככודהיללבןשחר א^זדבאודו נ דאה אור כזוהר הרקיע כי הללו יפעתו קגאחי קנאתנדולה! יעתה הנה אנכי •צאתי לשטן אםדהי אפאיהם א#ביחה מאנוש זכרמאבמלטענוחמ ואקעקע ביצחמ ובקורת* אה •«צהםאריקםכםצולח: אנכי אנכי הוא-מנהםבם לבלתי החל שמאלהינו בעיני יוגו־םפןגהיה לבוז פן יאמרו ידנו רמה בלגזבאגורה אהה חבור עזובים והנם גיכלד־.םון •ישראל עש דה מונימ קהלה גדולות: ובכיה•׳ שהאל ראיני שערוריה הלא הםה כשני אשי•׳ עזיםוהלק לבם לא נכוןעםםהםניםהמנימ בעל• מקרא בעל• הלמוד בעלי קבלה וה הצולעתוהנדחז־־־. אקבצד־ן פ ס עתה ׳אשפו יבושודהפרוואויבינו ילבשו בזשח כי א גאםוף ביצים עזובות ואשכיתםלהםות ואפירםכשולםקרבעםיואסקל םסילותוארהות עקלקלות יאשובב נתיבות סלו סלו הםסילו;: ותשובותי תוכיהום בשובה ונתת כלי קולית ודברי ריבות איןפר׳ןואין צוהת ברהובותזהית כל הנשוךודאתאיתו והי וארפא הלבבוה השובבות התועים בדרך לא סלולה J שובת האלפ• ישראל רבביר־; ידויזן םדשן ביתך ואיש על מקומו יבא בשלום עד יכונן וישים ירישלם תהלה: והנד־. ג אלו הגדולים מעםהיהם וםאדצ׳ יצאו• קודם בזםן ובםעלח החכם בחכמות תטבעיותד ש והמדיניוהלפנ׳ מלכים ׳היצביועץוחכם חדשים ונשוא פנימ כמוהר ר אליח זצל א וזית ממשפחת• הנשאה והיה רא*זישיבה בפדובה מלמד בדא*» הומיות פלסופיור־ן ולדיבתנמתו והריפוהוברדוהולשופטוםכדיעביןשתי הודות גדולות םע״ניםפלוסופים עהיזחולקותזועםזוועםהןתםוןרבוכםתסאתתלםיתםםזוייניםה^הדבעתידיםלתלה וליתרג או לנצח כי לא יכולו להתגבר אתת על חברתה בכת ראיות והקשים הגיונייבצ לגורל פלפולםותירור שכלם. וכאשר עלתת תסכםת כלם ו0זררת דניציאת ירה עםהם לברור א שליש שיכריע ביניהם כחדו בזה האיש הםעולה תן בהיותו יהודי בלי נטיגי־ו לשום איםהצדדים תן בתיותו הכם םכל האדם דתיד בדודו באוחד. הכםח כנראה מתבוריו הנדפסים בלטיןבשםאלית קריטינסיםאפסקצתם תובאו לדפימ ורובם והםהםובהר״• ורםזאחדיםבזםןנםצאים עדין אצל •חידי סגולה בכי בלהק שכאשר חוכיח בראיור־ו ברורותוהכריעבין תכתותוגלה דעתו לאי ןת צד גומת כסתת כליםה פגי הכח הנצוחד־ןא מצא מנוח לכף רגליו כי לא היתת לו S ונהפכו לולאויביםכחרוהו הרדיםוהומנותה י :זאליאה גםהשרחחכס ד־ןגדול יואן פ״קו םיראנדולאנו הלםידו א p ז/מופה בכל א נפטר ביםים ההם שהיה סגן בעדו ומרים ראשו וגוםףעל«ד־ז דברי ריבות ופתלקאור־! עןעבדובינווביןהגאוןמתררי םיגץ זלהה שחידת דבדיז דעשיה וםדברנאראופתיר־נ ואביהן של אשכנזים בזמנו כנראה בייכוה הגדול שהיה ביניהם «הדעי#ו כלהנולד־* פפסקיהפהנם כהוביפ כסוסיפ עד היופעפ רבניקנדיאת הוצרך להיותכצפור נודדת מןו וגסעופידההיחהאלאליהזוהחןירהעטדת ת ד ל ו ם p •גהזנהגלגלוכאלאימגדיאה א

r ליושנה

כפר '6ערף לחנכה ד ליושנה והיה םלמד בפזםב• ורוב אצילי הארץ חלמידיו נםהשרים והסגנים בני הגוצר״ס היו כרוכים אהריו והיה םתגהג בשררה • הבלעלדאבדק ולא משהכחץכילאהאריךו בסער!—. וקבלה׳ שלו ה י יפימשאהר שחים אושלששגים לקח אוהו אלהים ויעל אלxfen נוצרים םגכבד• ארץשריהעיר לווהולקבורה םלובשים בגדי אכלוה ויבכו עליו «דה• ובאוהומשךהזמןהקצריצקמיםעיי אליהו ולםדאצלו ההכם השלם כםהירשאול הכהן הגל• וילךהאישהלוךזגדל אהרילוקה שאהו א דוג ו עד שידע והשכיל בכל ספר וםרע ככלכל וררדע כיגחהרוה אליהו עליו ובהיות המגפר־! באי ירד לעיר ר־.גדולי־1ק הכסה הפלוסופיאה והגלוי ילה ועדין ־שובש א , קוםטנטיגא והיהשםמלמר ליקירי רם י ־ ם שד חכם.־׳.וגיכר בכםה כהבים והגהוה בספרים נםצאים ביר׳ הרבנים והקראים ש נגוז׳םבאוצדוי׳םכםדנל׳והשאיןלהםטים׳ נםספרההכל׳והשבוהע׳דספקוהעצוםוה עלםבתרהשאלות הטבעיות בראיות ותשובות גבוהות נםצא בארצי אצלהקצין האלוף במהרר םשר־ז בגו של הגאון כםוהרר שםואלקזאג• זצל אשר היה אביר ו—.רופאים ו>רועיםכשםואל •רהיגאה בדורו והוא היוי־ש ספרי ההכםכהיר שאול הגל • וחנך רואהכםהגפלאחההכםהולםהרריאברבגאלובכםהםעלוההאםירוכגראה בשאלות כהר שאול אליו שהן בדפוס כויניציאה עם תשיבוה האברבנאל • ואיך דהפריזעלו ויה• לו ולםשפההו מדותיו והבאיש אח ריהו בהלצוהיו כאן ויזנו כל עקשי לב אהרי לםוקש כי באסה בעיניכלהכםלב שלא ידע ולא שםע ערכו היה כמתעתע וםדבר תועו־ז עלהכיהפלינ דהרהיקהננשיםאלחולנרשם םהסהפה בנהלהז • כי הנד־ז אדוגוp גררחםוסר ושםר לפיו םחםום ולא הכליםם פ א בפוהדר אליה לו תהלה דוםיה ל לא ברמז ולא בלהישה כגראה בהבורוהגלשלא הביא רק טעגוה בעל• ריבם ואם רוח אהדה היהה אהו בלב חרושה לא הס׳ ר ססוה הבושה וזה ׳צאבמצדו אשר. גהוש בל• הבאת דאית ומופת כ׳ אם בקול ענות הלושד־ז הלוך ויקללועפר בעפר רסקל באבנים בירת ד שאת דהר עזםכלהקרםונים ואלםלאלא היהבידזולתיההוכפההזה^הוסיףעלדברי דבושאיגו אלא נרעון והסרון כבודו באםה היית• גונזו וםבערז בםו שבלול תםם •הלך נפל אשת בל חזו שםש אלאשאנבהםאםרהנכבדשלרבו אשרזחגספחעליונהפשטא ו בעולםבכלר.אp«צאוpו•ו ובקצה תבלמיליו ומייוכללתקןאת אשר עוותו ואם ה לקמתית לא הש ולבורבדלאטוב רהש בפעמ הזאת יש לדונו לכף זכות כ׳ דדך נערים לו שהםליצוה והשירים ר־.םו—.םהכסיס׳ הבתורים שכאשר ספר בעצמו בשאלותיום לו ד ו לאברבנאלהניל לא היו לו יותר םיייז שנו־ת בהפרד רבו םאהו שבאוהו זםן או ק נעשואלוההבורים • ואלו היה יכול לקבץ הםפוזרים אולי בסוף יםיו היה םכבדבו בארים! ואולם עם רבו שכלכל דבר יו בםשפט אשא ואהן בדרך קצרה ובויכוח המוני כולל לא בדדךהגיונ׳ופלוסופישםכםהתבודיםאהרים שהכרת• םכואדיםכל אלו הענינים ו וראשונה כתב ויפי • וזח כיהנה כר־ו אשר ׳השבו אנשיה שכל דבריא ואגש׳ י ה ההורה בכלל ואזהיוהיה להמ רמןימ ועניינימ נעלמים ?ולהי לאנשי הכה ה הכת הזאת י>ח« אלת הדברים לקבלת ויפלינו לדבר על מי שיתשוב לתלוק אתם כו •

ב כ « * הנה

ספד ם^רף דחכסהול שכן כיזיב בסי הזוהר פ בהעלותך הנה כאמת לאעליגותלונוההדבכיאםעל הרשביר לון כשה הביבין םל« ס סי רג־ב בדפוס קריםזנה והביאו החייט בהקדםהו וןיל • . א דאוריתא דבכל םלה וםלתאית רזיןעלאין ואוריחא כללעלאה אקר• • והנמ ןגתליסרל ל כ - םכילןדאוריהא לד שהיה בכלל ויעא םןהכלללא ללםד עעיצאכיאם ללמדעל רי על ח כלויצא דהאאוריתא דאיהי כללאאףערו.ב דנפק םינההד כפור בעיםא לא א ההוא ספור לאהזאה ודאי לא ללמדעלעזנמו י*א אלא ללמד על הכלל כלו י־\א בניןו א ריתא ל א נפקא ככלל דאו דההוא ספור וזאוריהא אוההיאעובדאאףעלנבדהו לאהזאהעלנרמיהנפקבלבדאלאלאהזאהעל ההוא כללא עלאה דאוריהא נפק בגיןא ר דכהיב והנה החבה בהדש השביעי בשבעה עיש ריום להדש על הר׳ אררט ודאי הא־ קא ה י םכללא דאוריהאנפק ואתיבםפורדעלמא.פאי איכפה לן א'שרי בהאי או בדאי ו׳צא זכאיןאינוןישראלדאיהיהיכלןאוריתא באהר הדלישריאלאללמדעלהכרלכלו עלאהאוריתאדקשוט • ופאן דאמרדההזא ספורא דאוריהא לאהזאה על ההוא ס3ורא ודא« ל בלבד קאתי היפה רוהי דאי הכי לאו איהי אוריהא עלאה אוריהא דקשיט אא קדישא עלאהא׳ה׳ אודיהאדק׳שוט תא הד מלךבולאויקדאדיל׳הו—.וא ה י ד ו א לאשתעימלד־ז דהדייטאכישלאכהבליהוא׳ 0ר דםלכא עלםא קנו—.לא הוו ליה מלזן קדישיןלםכחבולםעבדםגייהו אוריתא אלא דאיהוכנישכלמליןדהדייטיןכניןםלין דעשוםליןדהנר מליןדלבןמלין דיעקב םליןדאחק שלין דבלעם שלין דכלקםלין יזמר* וכנ׳שלהובלשארספוריןדכהיביןועבדםנייהואורית>«איר.כי*שאיאקר• הורה.אסתה פקודי ה ישרים מזנות!r ברר. יראת••1. טהורד־ו וכהיב אמנ תורה ה הםיםה עדות הנ הנהםרים שזהב וםם? רב • ואליןאינון פלידאורייהא אלאודאי תורת היאיקרי תוררתו א תםיםת בבל מלה ומלה לאהןאה מלין אהרנין עלאיןדהה־א מלה דההוא בפור ל לאהזאהעל גרם׳ה בלבדקא אתי כשה דאוקיםנא - הא הן• והגה התיבה ינוהאיקראכךר מ כלשכןאהרגין •עוד שמ בסימן רפה והביאו בעל הפרדס;די בשער האוחיוה רש א ווי לההואברגשדאמד דהאאוריהא אתא לאחזאה ספורין בעלמא ומלין!דהדיוטיראיאי הכי אפילובזשנאדאאנןיכליןלמעבר אורי.־1א במיליןרהד׳ושיובשבחא יתירמבלהו לאהואת מלת דעלםאאפילואינחקפסירי רעלתאאית ביג יהימליןעלאין יהיראי ר־!כי נזילאבהדייהווגעביד מגייהו אורייתא אלא כל מילין דאוריהא בהאי גונא • הה עלםא

א • ל י ע עלאה ועלמאתתאתביזדמתקלא אתקלו • ישראל לתחא מלאכי עלא' ל דכחיב עושה מלאכיו רוחוה . האיבאתרעלאהבשעהאדנחתיןלתתאאףעלגבדגההיןי א ה מחלב שי בלבושיא םאבגוגא רהאי ערמא ואי לאו מתלבש׳ בלבושא כגוגא דא ת י ר ו עלמאלאיכליןלםיקסבהאיעלפאולאסביללוןעלמא • ואי בסלאכיכך א דבראלהוןובראעלמיןכלתו^קיימיןבגיגח כיח דגחתת לחאיעלמא א׳ לאו דמחלבשאא בהגילבושין דהאיעלמאלאיכילעלמאלמסבלועל דא האי ספור דאוריהאלבויש! י הא תיפת ר ה דאוריהאאיהומאןדחשיבדההואלבושאדאוריהאאיהו משש ולא מלה א רוחיהולאיהא ליההולקא בעלמא דאהי בגין כך אמר דוד גלעיגי ואביטה גפלאור׳ן

םתורהןז

ספר מערף לחכמה ה ונמורתך • פתדתחותלבושאדאדאוריתא• תת איחלבושאדאחחזי לכלא ואינו!חא בז שא דאתתז׳ יון?*מירא לא מפחכלק ית-ד חשי טפש׳ כד חסאן לברנש בלבזחא רי דגופאנשםתא ״ 0א וגשםתא בהאי גזגא אוריתא איי־! לד־. גופא וסלק דאון ה*קרוןגופי תורה דיזאיגו&אמתלבשאבלבושקראינון ספוריןדהאי עלשא גפשי העלפאלאפסתכליאלאבההואלבדשאראיהוספורדאודיתאזלאידעייווירולאםםהבל״א י א א £ ו ב ל ברה דאיהו תחות ההוא לבושא « אינוןדידעק יתיר לא פסתכלן ברא דסינ• בגופא דאיתותתות ההוא יבושאחכיסין עבדי דםלכא עלאת אינון רקייפו במון ני א דכלאאוריתאםפשולעלסאראתיזפי ר ק א בגשמתא ראיתי מ ל א מסחבלי א ל יאסתכלאבנשמתאדנשסתאדאוריתאתית הבי גפי לעילא איתלבושא וגופא ונשמתאא ל ב ק מ ר א פ ו ונשפתא לנשםתאשםייא והילוהון איגון לבועוא כנסת יעראל דא ג לנשפהא דאיהיתפארת ישראל דאיהיאוריתאממעז* .ונשםתאדנשפהא דאאיוזז עתיקא קדישאוכלאאהידדאבדא* ווי לאעוןהייבייא דאםרידאוריתאלאו איה* אלא ספורא בעלמא ומסתכליבלבו^זא דאולאיתיר.• ?כאיןאיגון זגדיקיא רפםתכליא ש ו ב ל באוריתא כדקא •אוח־* חםראלא יתיב אלא בקגקןכך אנריתא לא יתיב אלא בק נ י א ועד כל אינק פילי] ובי א ש ו רא ועד לא בעי לאסתכלא אלא בפה ראיה ההוה ל ב ©פורק לבזש׳ן איני ןעביל: וכן ד־זביאם פהדדי עראםדת בשער ז אבל ת?שיאם לענק אהד כדרבו להתפלסף ע!! * ובן הוא בפררשושלדשבי לשיר השירים 1יי אם לא תדע״וםותשבותאי לבבךכי ה' הוא ד־ואלה פזכאין איגון כל ך היפת בנשיםכתיב מדעת תי י רפשתדלק באורייתא לםינהע בחכמתאדםאריהקואינוןידעקיםסתכליןכרויןעלאיןבנקא ע י ד י א ל דכרברנשנפיק מהאיעלםאכו • עדתאתזיבל פאן ראזיל בההוא עלסא ב אפילו אימ ליהעובדקםגיאקפ*קקליהמכלמרע> דההואעלםא פוקחפי מה אשד תכאי סיראשיה הכמה בהקדשתו איפא לי רזין דתכםתאבויעיין בבל זה הםאפר• וכתב בעי ו 51"וטעם העסקבהורהיוםולילה הוא לדעת אפיתוח קיוסהםזנותברםקתם:סודם כרא וכןםוכהבזוהרג;רי0ו ם' סקץ כוי נווד כתב שהבלית היריעה היאלרערתםיר שיעורקושר-גישפעאל בםדדיםשלי בפסוק אורחלח״סשוםרסוםרזעוזבתיכתת כדפי' בברייתא לד. מתעה׳ ועישהברייתא וכןתביאםתרסאלשיךבפייבג}החקראלוהתם*א ובהוף דבריו בתבזלהד* שתכלית הידיעהבתכםה הוא לדעת פעשת םרכבהושאר דלזדבר ם הנזי במאמר« . עור כתב שם בהקדשת לכן כוונתי לוועות הס הזה לבאר הדהכיב! ןעעריךהנכנסאלההכםהולכןבארוויםקזנה דרכים עדד־־. בפרט בעעדאהבדת שרובו פדברירבי שמעון בן יוחאי rw ותמקובלים תאתרוניפ ולוד. קראתיו ראשית תכםת ראשית וכגיפהל״כנמלמכמתהפנימיתביהחכםחהפניפיח היא חנקראח חכמת באםיהור־! כמוr במשנת כל שיראת תטאו קודפת להכמתו כו זיל נכש n y j p r שכתב החסיד הד יי״ף ו הששנה ^•נה תכשתעשיית הםעותכיאס!—.חכםדדז «תכןלפרש ב׳ החכםת תנזכרת מו מתפללים בבל יומ וחאד נ ןזעליונה תכםח הקבלה והיא ידיעת טעפי תםעות ועלית א ןרגיגז בתורחךכי סרת הסדנובפאשדגו ותן בלבנו בינה להבין להשכיל לשמוע ללסוז•

ג א » c וללמד

» I U J I \.r ׳ ף ר ע ד מ פ םרכפמ הפגןואדד־ו סי י נ ז סבו ו איל•!״ שמגזדמ אדזכ והא ו־ עינינו בתורתך אל* ודא• אנר ו ן על דיני ע מ ו הזאת שמזליה־אסרדוזערוגל עיני ואביטודנפלאות םתורתןיולא אמר ד •וסדושורתם ואף לא על דיני איסור והיהדעהיונש• יעראל בקיאות בהםאל»י1 עלז* מהבמהעאיןלה סוף כ׳ כל הקזהנו^ל פזל ההעלחההזאתכיסתזבד. נהיה דבקים בשסז *נדולכנוזאה החכםהםאתה םן העמים לטוב רפניויהעיואף אם המזנא יודעים בטובד־ד•

פ להם הסירות אא לידעאותהעל אםתתה ונדס׳פיודעים ואינם יודעים עכל: י אםלא קי ם עע: ואולם,לפישבעל• ריבנו םכחישיפבזוהר רפאנ ועוד־ תאריך בעלם' דת ע ערשיב׳ הברווכםשהרבאחכןל דטטנועוי׳ כי תספר ההוא לא התפרסם באוםתנוכיאס: ולב. בעל־ספר יוהסין ומיץ עליו בדפוס .קוםטנמינא שבדפמ* ת ג ע פאת ע ל ע קרוב ל קראקאקצדו דבריו רב עעהזנמוד• ובן בספר שלערתהקכלה התחיל להביא דב די בעל •יוחסיןולאםןיםונדאהעגםהוא כיוקלהעליסהספוהעלאלהכעילהקוראים בונ? רבים פתזיקימבאותתםתעכהלכןאםרתיאדעהאת נדיוהיע^־םעבנוה הרועים הקדםונים *

אערפיםיהנ^נאםנים; ואתהתקוראאפבעלנפעאתגדהטאזגךועמעדבריחנפיפזער שאםדובדיע&דואד^אזנלואםון אוםן התורה אוסדתאנו רדיתי כלי אוםנותושל הבר־נ ועםב«דע'י'1אםדונובלוחה3םהעלםעלה תודה: והיינו מש ר.כמובל.בחכפה«םר אמונו'וא{ל •ודעהיהבצלאללזנרףאוחמה ענבראובהןעםים וארץ ובםדרש היליס «זםוד ניאזללא נתנו פרשיותיה שלתורה על ו־זסדד עאלםלאנמנו מל דתסדר כל ס•נ פי כםוני יקרא ר תורת ע «הוא קוראבהםיכגל להתיומ הסתים לפיכךנתעלם^םדורת ע יניד׳ויערכהלוםעוםיעדעולםובםקוסאחייאזל םראדת הייםפן תפלס נעו םעגלוהיוות תיו יודןףנש דעו הכריוה סדרתי לא תדעםטנלטליםתםשבזייד. *להורתעאלםלאים! ולבןדתשיר־ז לרברי התייר דתנדול ירפאתאר־ז החולים ורההימדאתהםתי רבי סעד, בר נתםןעבהקדםת פירושו על התורה נתב ז$ תפעייודעת םאד ידיעת ב דורתד תכםתי קטנת וחזתי ק*רד־> ע א ד הנלנ1.הן8ל«ק זנעירת» כ נ ן ב׳צתהנםלה מ עאיל •קד ובל פלא כל סוד כ כננד סתרי תורה• ה*פונימ.בב«תה הטמונים בוזדרת• 0 עסו* וכרחכםת םפוארת * בםופעםתהתומבאתנדד.• ברםזבדבורבכהיבהובאםידת וf באעראםדהנביאכוילכל תכלה דאזת׳נ קץ דתבה במומן פאר ונאסר פלאות עדות ה רבייכתכהלהזה עםהחורהכיוז םפיהלת ע על כן נערתם נלנשיכו' ואתכ חחחילרוםד פל ל ללידתו ע צ בו׳ ותטעם לכתיבת ההורה בלשק זה םפנועקךםה יבדיאת העוים א• והנדיז םעד־ן י ה רמכםו שבאלנובקבלתעתיתודכתובחיבאעעותדהענ א ע פ נסופדהפעתיקפםיקדםקוכותבולקכהבסתםבדאשיתכראולאאםד וידבר ארהיםאי סשחאבר זת אםת ובדוד חואעכלהתזדהםתהלתס^דאעיהעדלמיניכד-יעדאלםפתויקדאאלי את בל ד־זדברים האיד־; ן פפי י ת ל ד ם א י סשת כעגין ע ל הל־ת לאזגיו ש עp וכל צבאם כלופו• א ת ואני כותב על הם'בדיו הודיענו תתלת ענק בריאת ר־זשסים ו בדיאהכל נברא העליונים והההתונים אם כן כלהנאםרבנבואה פפע#ת מרכבת וםעשת כראעית והםהובל בהם להגפים תולדות «« ארב! תכחווו *!בתהחוניפ כח הסחזנביב*

ח כ ו

בנד כעדף לדזכבזז רת רב׳יכר<$תנ±ז ע פ ל ד ס א ולח מזיז canrrrtxn הר.נ1עך. והנשש המדברת בצלם ננהג בחודה בפירו?» או צרמו ובהוחפ וםהותםיופעשיהם ואפיכח הנפטרים םהם והכל נ 1כבדאםרוז־בוהי'גש;ד• בינה נבראו כעזלםוכלםגמ^יולמשהה^םאהד שגוהחסוי־ה*שלבינהכאלו נא0ר שיה״וז בבריאתו 1 פעטםאל הים ואסרם כי בבריאה העולם נ'שער' וצציייאת א ה ג י חםחעב שער בינה אחד בבחו והולדזתיו ובבריאה צמה האימה שער נ האילנוהשעראובבריאהההיוהשעראיובבריאה העופוהעער א וכן בבריאה ר.>£ור*יס ובריאה הדנים ויעלה זה לבריאה בעל״נפש הסרברחשיחבונןסגדהנפשוירעסז־״יחד־ז •כחהכהיכלהיגיעלכהשאמרוננב אדם יודע וםכיר בו נאף אדם יודע ומכיר צו ניושדעל חגרה יודעוםבזרבוגדולהמבלןשמכידבכל בעליכססים ומשם יעלהלנלגלים ולשמיםבללהם א כהכםחושל חבידיוכסגדם םקו ל ש ועבאיהםכ? בכל א'םהםעעדהנסה אא נםסר ל ע ך ר ב ה א י ר ו ב ק םאהד ואיפשרשיהיה השערהזה בידיעת ה ח נ ם ה ער. שברא ואל הסהכל באסרם נטזאובעילם כיעל הדוכידבר והעעך הא לא נברא והםכפד לנ הזהרםוז בהורה בספירה העוםרובספירההייבלכאשר אנידבוסודבהניעי שנש ברצוןז הקכהוכלהנםשר לםרכשער׳הבינה דתכל נכהב כהורה בפיאו ברמיזת בתיבורת א בניםטריאוה או בעורה תאותיוה הכתובות כהלכהןאוהםשהנוה כעורה כנון הלפופות זהעקוםותוזולהןאובקועיהאותיוהובכהדיהםבםו שאסרו כשעלה משר. לםרוס םעאו להבה שהיה קושר כתרים לאותיות אל אלו למה אל עהיד אדם אי לדרומו בהם הלי הלים |»ל הלמה עד וו מניןלך אמר לחם הלכה למשה םעינ׳ כ׳ הדםזים האלו לא יהבוגגו אלאון%-אםדו בשיר השירים רבהבהזקיהוסיהניןהראהלהס י נ פפהאלפהעדםעהםסיע בתורה בהנין וכמהגיהין והסהזההואידוע ומעויאעלצ!לאדמ«גרש בזכמת אימים י ושאר האותיוה ומספר ההניןשלכל אהה ואהה ואין תשכח שספרו על הספר הזה ונלוי הסוד שתית בו להזקיהו מפני ההגין עעמן אלא בידיעהן בפירושיהן סודוה רבים עסוקיםא דעלמרת כוי עד ה ב מאדועוד האדין שם הרב והביא ישוןהספר הנקרא הוכמהא ר אוסרו וכל זה ירע בהורה והכלםעא בה כפירושיה בדקדוקיה ואותיוהיה ובקועיהכא^וו•ה ב ה ל י אמה כי כל ההורה כולה שםוהיו ש הזכרה• כז עוד כהב זיל עוד יש בידינו קבלה שת בעגין איכאלו ההעוכערמכ׳ פ'בראשית יהתלק להיבור־ו מףהיכוהמההלקות למםו אחרוהכנוןבדאשיהכראאליםוכלההורהכןמלברעירופיהןוניםטריוהיהןשלעםותל עב באיזהעניןד־זוא ובבר כתב רביישיםה בפירושיו בתלמוד ענין דהשם דתגדול שה פסוקים ויסע ויבאויטוםפני זהסיתשטעה בו באוה אהה בםלא אז בהסר פסול ש י ש כט םלאיס מזר, חעניזיח״באוחנויפסז.ל0ו1:עיחסר בו ו אהד ממיהאוהמשבאו םהם י בתורת או שיכהוב היוגבאחדםשארההסריםובן^יועאבזה אף על פ׳ שאינו פעלה ול1**כל נמריד כפי העולה כסהשבה חח חענין.שהב!א נרזליהםקרא יםגוה כל םלא וכל הסר וא ענ0זחדל בזרה כסו י ב נ התורה והמקרא ולתבד ספרימכםםורת ערעזרא הסופד הז ד א ר נ ו מפסוק דקראובם8רח«דת1זאלהיממפורשושומעכל ויבינו בםקרא ו ש ר ד * וזתתורה הבתזכחבאע ?jjprmif אש לבנת בענין תזה שתופרנו תית שהיהת הכתיבה

a ב * c רעופה

ספר מערף לחכמהא עי* ר ק ת פעד בקריאתה עתקרא על דרך תעזפות ו רעופהבליהפסק תימתוהיה אין קריאתנו בענין התורה והמעות ונתנת למדעלדרך תילוק קריאת הסעות ונמסר לו ד ד Sy פה קריאתה בשמורת» וכן יכתבו ד.שס הגדול שהזכדת׳ 0 לו דעוף דההלתש שלש אותיות ולתליקים אתרים רבים כפי ר־־.שםו# לבעלי הקכלדת ל ש ל לתיבות ע עכר הרב הגדולה זה בתקדםת תתורה ועוד תפליא לדבר על אלת DVt בפירושו בבםתא סימן רך ב ש ר ה סקומות ובס* האמונה והבטתק ושאר ספריו ובתשובוהיו ובן עיין כ והתכםהשלסתפלוםוףכםתדר אס בעלל גות שלום בםאםד התםשי a הי כתב זיל וכפופ לת״ותו יודע אוכיר־ו ה י ל עיפעל הרופא הבקי בסםיםםיוהדיס בעת פה כגוף העריך א הסםיםוסגילהםכןחדריהחורהםלאים כל טוב לא יהסר פפה שעריך להקי} גוף וגפ>» אשדי פי שזכהלהכנכובאותם ההדרים יהיא האיש האהוב פעלה ופטה כמש בדניאל איש חפורות ירע נא וראה עכפוש^־פהפלוםוף תכלית התכפות האלהיוה ב; הכליר־וא י ת האלהיופ פעיקר־זורתנו וזו ההכפה ה ו ת ם ד־ןתודה תכפת הקבלה והוא ידיעת א ^םשארתנפשנולאתכפה־ארםטולהיוההתסרהפןה ועור שהעיקבהאינואפהי בהרבהפ כן כל ר ושמרתמ ועשיתפ כי תיא תכםתכפ כוי עוד בתב קודם זת א ם «קרים ולכן א התכםותוסורותיהםנםסדוםפה לפה ונרפזובהורוזוהיודעההכפות באופן זרת םהורתגו יודעם בשלםותובאפתותופה שהוערך הפלוםוףלהתיגע להשיגו השיגו fin בפעט זםןת בלי י ת ם ובליטורחכםועישיגהאדם הפי0וכלותהראשוניתיהיתה הכסת הקבלה א ספק ופספוקוהכםה הפלוסוףגבובה בידיהבלבולוהספקות: עודשם אחד שהביא לשוןס ם יוכללפעול כל דבר!—.עריך א בעלb האורה כהב וליראה םזה שהיוהע סו1 ובקי נ כן איןלהפלאםפעילית תנביאים 0וכי השיגיהו באסעעות תתורו־זוידיעתם בדת •זהר פשארר.אגשיםםעדה£פעהנבוא״וכן תכפ׳ יעראל דתיו פועלים דברים גוראים סערךת ה0זנתמ בעיון התורה ודעתם סוד תםעיאות בכללו םערהכםש בתלמוד םת עאאז לשאר הכפ׳ האיפות ואף על פי שתשיגו בעיונם שלמות גדול בחכמות לא גיהן לרתם רשות לשנות תטבע ולתתיות פתיפ ולהווה שים הויה מפני'שזה לא נעשת רק ביכלת אלהיnr .vn וברוהו ברבר האלהיהנאעל מפנו י ואפ כןהתורה ישלה כגולה בור. טעי־ גאעיתמאתו יתעלה ומשפעת הגולהת עלאנשיהלא זולת זה כמש וה״הם לי כנולה גוג ו ״כול ללמוד תורתם ש נ י ולזה הטיב אוגקלוש הגד באפרו לק׳סרכל מ׳ שאינו סהמ א פגיד דבריו ליעקב כראיתא בואלד. שמות רבת וןת אבת לפי שיש בהורדת סוד מעשת בראשית ומעשה מרכבה ונאדות אתרימ שנםסדו מפה לפה ואינם נמסר׳מ אלא לחפיר שמשראלוהכם״שראליש להם ׳דיעהבמעשהבדאשיתזמדתשמים וארץ ושםשרר• והככבים ונבהותם ושפלותם וקדרות0כמ'־^ לכי וםעטיעעמךשהויא ענין הםולדוכלמש פעםים כאבארובהפעסים בקערוזונולדקלדםהעותבכלןתיש רם? בפסיקים יבלתלויןד תעבוד והתקיפות נודעים מפותיו לאותות ולםחגדיס במנק אוהיזת וגיסטר וגש »

זרמזימ ב^כמו0ותית מועיארייהושע מפיארוד אתה מכל הבהםה נחש לכמה מוליד עונים והפילוסוף נתיגע בו ז שנים וןנין הגשם והצמיחו מן הארץ נודע פפ'ואיר יעלה u וכן

הנשמה

ספר מערף לחכמה ו הנשסח שאקח ווף נודע מ& ויפת באפיו נ0זמת חיימ וזית קרוב ומבואר #עלה אותד-נ ויתסהלבוראיתב שתנופח בכלימרוחוממעיאבורוחכ^שחרמבןאמ כ] אחדעןחחכממ האםהידת היא התודה האלהירת וםםבמ הדברהאלה׳ להיותו שלמ מזולתו לא •ר־תכן הםעאסגולדתזאדת תהודה זולדת אנשיהכםיש מגיר רבדיו ליעקב תו הסבה'.*נתעלו הכמ״שראלעל הה ופעלוגודאירתעדשבאבקבלהינ־יהי היו יורעיס להסיר־! זלההיורת והיו יודעים סיד פרשרת בקערת •הזקאל ובו היו מח״מ הםותימ כ&ש הדיםבן וי־־״ דרך ההנםיםוא״עלהגביאזםשהיולםסלה םהםכיו: חראיר־ויך הכפים שלמימ שלשים חם ארתגושגפלהפ לבב בפוך והפפלופיפים וםביגים בכל סיוםדע כגדאד־ו םספריהם שבעל* סגור. שלום הפליא לדבר נגד הפלוםופים עפ דרכיהם בעיק רב ועוםק התקירה • גםתרצובןגוםףעלתוררתועהיה דבןשלישדאלוהאיהעיגיהגולהבחיושיו ובפלפולי היתתבסבחכםרתתסחקדודופא כ&(שז עליו דתלםידותדב הגדול דשבאבדתשובורתיוג ן יתייא בעלספרשרשלר־והקבלר־־. בדתבעליו0זתיר־1דופא סי' קיךשאלפי otvt ד םובתקופלוםוף ותאריך בעניניו אין פביאיןדאית פן ת#וטים והוא עריך ל0ול0זלאור־ו מלברזלשקלקלהבודובכזביועדעזהאםה0ובתוכואינהניכדרת• אבלסדבר-וניכדל יקד ראהה מינו בפלוםופיאה ותסעא בהעויבוהיויסיםן רפא עזכדתב זיל • תעובת כ ע !ושאלו־־. *לוסופירתשדתוליןהכל בטבע חוק אך לפי הנראה סןחכר־זוב והסכשרתו ר לנ א ב ת ר נ א נלנדתאנ רבדים נעלסיפ ל חכםי תרתודת אינוכן אלא יען בכלאו סנ ערתד־ו סברתם כוי עדוגםחנפיחפלמוופיאד.»ינםיכ«ליםליתןטעפלסנולורתה!נליםה מ י א ל ם כאבן השיא ברת ר־.ברןל והברזל ישימם סל פגידהםים ו י בעשביבש ואבנ עד שיהו פניו אל פני הכחן Hi חזנפון הי0ו מניד טעם בזח בכל חכםיהם אמרת פתרון חהלופורתכאהדפהם עכר• וגם הרב הגדולהראיבד ^לנדוסעיין בספריו ובפרט בפי 0יK ! n t יראה חביועהיה הכס בפלוסופיאה וכל דבריועדביםקרוכיםסאד^שכל שהגם 1 אביהםשל סקובליס הםעאנו פזכידההיולזשלתפלוסופים כפה פעםים וכפ א' ס *נר־! בי בפייג אמותא&ש כתבכי שד7»י היסודוה הםגיכי הארץ םורכבה םאםש ואינה יסוד •שינןזכן ראוי כי כ^זם שסבה התויהסשלש והם התעדדוההדה והנושא איי שניהס והםא ש ו י הפכיםכןכל הםודכביס עריכים שיהיו משני הפכים והם האש והמים והרות נ ענ לאש מעד הזמו ונושא לםים פער לתותו והנת ד־ןארץ םורכבת סשלשהם והאדיךעוד שם וכן בכםה מקומוה הםעאהו םהפלסף בטובטעמ ־ודעת • ועודלאלוה מלין עע ןה * ותסעא הרב הכוללהפלוםוף הפעולה רבי הסדאיקר>*קאשבספד אורהיםאסר דידד..,^ •'ברברז עע םונשה כראשית ומם אפר שיאאלפרש עיזנהעי־ז ב£ב על חכמת י־:י2בע ובמעשמסדבבה עלהכשתהאלתותכאעדהשביקעת־מהכםיאפתגישאב שה הי־.ררהx שחרדו הכמיניוהזהידוגי מאד בנזומימ ועוגשיממלגליתמ כםשבפיאין דוי־שין ללויבג אין דידמין בשב בשגיםילא בםרכבה ביחיד והלא אלו רבדים שלושדיםאוחס הדחי.ייש, ( - ו ר ם ד־וםחחיליפ להתפלסף יאינם אפילו בניעשרים ואני ת״תיכבןהי שגד־• יבב,- ל??t בפדובתכסעטכלתתכמההטמזיתותןחכםות שםלםדיפאותןלכלפיעדוע — כפי

m D 1 י א ־ י

ספר מערף לחכמהhw*9 אם לא שנאסר עגם הן חששו לכפירה והריסד־־.כאשרהרע1באזסיעתזהחדיסז ילםדואותןעי שיהיה כן כה שנה ואיןנראהעכוונתןלכןשדן אוסרים עאסורלנאתפ כסוסחריתורה לא שהן כפיריה ודברי םינות ועודעקשה להאםיןעהם ינדלו חכםג־־ו םז**צאחרהטבעעלכללות הכסה החלםוד שהיא ביאור םצוותהחורה וכלליה האלהייסי c'rta בגםרא דבר קטן הדיתאביי ירכא יבר גדול םע>ג ה םרכבה • ועיר איחא כפ א דירשיןבנםדא הר םעשה בריבו שהיהריכבעל ההםורלהיה מהלך בדרך וריאבן ערן סחפר אחריו א^ ר שנח לי פדק אי בפס אל לא כן שניחי לכם ילא בםרככה ביהיר אאכ היה תכםוםביןםדעתואלר' תרעזינילוםר לפגיןדבראישלסדתני א?, אפור פיד ירד ריב!ר ס מעי ההםור ונתעטף וישב על האבן התת הזית איל ר םפניםהירדחםעלההםיר א איפשר אחה דורשבםם ושכינה עםני וסר. םלוין אוהנו יאני ארכב עלההםיר םיד מדדותא בןערןבםם ודרש וירדה אשםןהשםיס וסיבבהכל האילניה שבעיר־־. פתהו כלן ד ואפרו שירהכ4 • מזור. שפ פהח רבי יהושעודרש ואוחו היום הקופר־ז הפו! היד-! נחקשרושםיפבעביפ ונראה כשיןקעת בענןוהיוםלאכיהערת פתקבעין יבאין לשפוע בבני ארם שטהקב זנים לראזת בפזפיטי התן יכלה כיי• הנעפע כזה כשהיח לופר ארסטיטלם בשש הטבע שלו או rwoj אובןראעראואלככנדר יחיםיסטיאיס דותנ* הםדקדקוכל היוסעזסקיםהכםיארל־״באלווא־ןנודד כנףושםנראהעיא חייליפדיבם אלא בזקנותם דאיחא החם &ל רבייוחנןלרא תא אופרן ב£ם אל לא קעאי ובכםח הנא!ן פוסרין חני דכיהייא אבלפוסריןלז ראשיפרקיפ פרשי ראשי פרשיוח ואד וידא אי^ ראשי פרקים אלאלאבד והוא עלבו דואג בקרבואראפיאייפוסרין rib אלא יפי עיcn.1 והכם ה דשים ונכון להע ואסר רא אין םוסרין בו הי דברים שר נ ונשוא פנים ויועsit* לגד שנייא עשה כן לכל גוי ופשפטים בלידעום ובבזה תנאים שאינם עריכין לחכםח הטבע״ ועוד עירועעבסדר הלםוד בהכרה קודםח הבםח הטבע י£'ש הטבע ושיא* לתשיג תש הטבע זויתה ואייו כגפדא pn לא פשפע כן דגראה דלא תא בתא הייא;fxh ךאיתאההס דב יוסף הוה גם״רסעשה הסרכבה סבי דפוםבדיתא הוו תנו בנ1ב אסרו י יגםוד לן םו• יגםור לן סר םעשת םרכבת אסר לתו אגםרון לי סב בתר דאגםרון אן דברים תםתוקיפםדבע ותיב יו-ןינ נ בםגו אםר להותנינאבהו דבש וחיב־חחת ישושן דבריפעתם כבעונו שעיהיו תתתיבומן ו בו י חחת ישונןדביאכהואםר כבשונו יי עי תתכםות תיוניות ו1ו ורשיפיישם םצג, סכיל רבריתם אנו לםדיןעאין דעתחבסינו כל ו&ב'בדייתותהןותתמ1 •יתעשת בראשית פי th שהוא שם &ב אותיות היהנא םבראשיוג זפפשוקעיאתריו: וכפו שביאר בעיחפרדסבשערפרטיתעםותפיבופיגדרך םמאו זאהכ כתב זלוכעגין פקורהעפהזתיעיוםקודופקורעגמקודכז• ועודליורעב•ה בתבז^ודע כי&פסוק י ע ה ר י rig בעם ןהעגיגים גדוייםונזראיפכו עע: אבל בבהיי עםוגח תיבות םםפר אותיותיואדבעים והיודעים אםדו כי כתו להנקנ! ותםנע יוזוא עם עא 10רעועלעעוואז0רים»רבזן!םיכגו • וכתב עליו בעל סגד נמוזלי אלתיםזיל י

ידעת?

םפר מעוף לחכמה חh שפנה כל תיבה 11 א1חץח ושמ a ait א יסדתי ולא םצאהיויביאומרכיהוא י ידעתי ו5 הוא בן ?'חיבות בששאותיות אם ההלקמלח חיבות בניתיאותיות יותרו באותיות מ ל ע סן שהתנית והיא היבהשביעוח ויהיהשקיצית מן חיבת שמינית רל אותיות ית נותרורת ועלזה רמז דניאל לתת תשקקי^ומם והמצא באיתופסוקה'תיבותבחה אותיות זה אזניק • עבד והגת ק ש זה • וזרעימ ממנו •עמדווחללו ו0קדש המעו;והסירו החסיד וכהנו הצעאבל והמרו חברבפידוש זה ובכלהספריםהואביודוהסירווריאהבה משש אוהיוה ו לא ידעת• דדך תיצאוהשממב מפסוק והמנע• ועיין בהשוכות הרשבא סימן רך על זרתם : ונתןורלעניננו עהבלל היוצא מדברי הרד הסדא׳ הנל הוא שרצקהיזלבמעשת ע ה בראעיהעלהכהובבספריצ׳דהרלעלאופןמעשה היציר!—. והשתישלוה הנפצאינב!ד לא נודע סודכש ש וקשר העליונים עם התההוגים וכדוםים לאלו הענינים המעולים א בדרך הקידה ואולם הו״בלהעליסם בהיות השנתםהלויה בשם הםפורש כמש בדת בראם ושהעהז נבראבהיוהעהכ ביוד שנאסר כ׳ ביה ה'צור עולמים ולכן יהשבוםלסוד סתוםדאו׳רהםונידולהנדלההשםויראהו• ׳והנרצה בםעשה םדכבח הוא השגד־ן העליונימ כפי האפשר ותשתלשלוהקצהממקצהמ וכדומים לאלו שהם בהכליה הםעלחנים כ4 ו והדקוה על כן לא הורשוללמדםלבהורים לרהיהה דםם כ׳ אם לשקטיהדעי וההכפ הגרו ל ראבע אף על פ׳ שנראה שלא רצה לשהות בים המבלה דוה הקדש נצגצח בו ובכמת מקומות בפירושיו פתהפתה ורפזבסודות תפצאתו כותב בפי' לאיוב על פסוח והואבאהר,ומיי*»יבנוו«לישאוםרימשתביתנוסףי• והאםונשאינונוסף* ולא אוכל יפרשכיישבוסודנדולעכונםשהםכארשייםהכזזדביאדובםאםרתשנידף^ביע עודם הזת כתב זל ו ק מ עומק בדבדיוובמקום אחד אגלה לך דעהו י ובפסוק אכן יש ה ב3 | אן הטעפ בעבור שיפצאופקופות יראו שפ נסיפ ולא אוכל לפרש כי זה סוד פופיא הוp כבודו א י ה םלאכ דעבי אי א ידעתי וכי עד עכשיו י ותןאםתתוקשח לו אוסרו ואנכי יי נ אבל כונה הראבע עסוקה אס ועייןבםוטוט ושאר םפרעי דבריו אבלבםקום אהד אתדאבע ו שי י י ע בעת • ותשםד לךפןתעןוב אה הלדבעי ספדתכוזרשהוא בן נ ר פ אא היד-ן ל ף עלפי שלא הרהיב צעדיו בדברו בעניניההכםה הזאת שנם תואנראת ש א ע לו רבלקבלהיםנותעלוםותיהעבזהאידוברקיו ושביביזדנודשבןכתבבםאסרהרביעי

ם פירש קצה םדבריבעל סי ויל והסוד עםו^לםאד והפידועאסוד נא ארוך וכבר י ש שן י נאםראיןדודשיןבספריצירהאלא בהנא׳םוםעטשהםםזוםנים עכל נראד־ו *הכ שנ!1שבםשנהדאיןרזדש«ןבםעשהבראשיה בשניםריעל סייצידד. אבלנדאה מדבריוכבו בסוד שלא העסיק הרבה בהכםתוכןכתב שם תםבאדעםכל זה םודתנם תואבכל י יעדים ושצודוה האוחזותםורוח עיבזנוה נעיםותוככתדאבעבנ! צחותבעערהאותיור-ןא לפעול י פ הם כה נ ונדאח שההבר הנליאםת עניןהשםוה וםגולוה הקפיעוחושיש י חוץ לנפש ואינו סוהר דבריו שבםאםרהו! כתבעאיןספקלכעליחשםוח עכונתושמכןא ל ע ש פ נ עאינםםבינים בתוצאותם ובסודותפ פצורףלזה פהעור ההכנה ולכלוך ה יעלת על תדעת עתמצפצף ומזכיר תמלות בלי ידיעת אתרת מפנימיותם או דתמצייד

ד כ * p אותן

ספר מערף לחכמה אותןחחוחפות וחעומות על תקלף בנפ0ו לא סטוהרדת יוכל לפעול דבר ולכן אמר רחצי• בפאפדלשהלתשיס והקםיעוה הס תבלי'וכסו שפי'דבריו ד.ר3 הנע רב הכולל ד־זמליץ גסהויריחודהסוסקאטו ול ראה דרכיו והכםובןעייןעלזה העניןבbהנכבד אסרי בינה פ נ״ט 1»הבראי*הסודוה כהררעןריהםןהאדוםיםזלובםהנכבדשיה*ןןחבר הרופא הסעולה בסהר אכרם שער אריה ול שלשהאלד. בניעיד מן טובה נדולימ הקרי לב שיםם כחוהםך ותתא0זותת בצמא אתדבדיהם והם יתנו עדיהן ויצדקו על סודות ורמזי האותיות ב על לא משיב נפ0ן ו ה ו ש נ י י נ נ * ר־גנקרא ערונת'תנ0וס בפרק א ח נ יכן עייןבם' ה ולשנאת תאדיכות לא תעתקתי רשתם וכןכםתלשונור־ו תנדולימ *שםאםתיכבן דברינו ועייןבסיעיןישראלבפיאיןדורעיןנביתא דתדדיגכנםו לפדרם ושם הביא םת שכתכבעלא ל הערוך וכןתביא b תשובות לרבינותאי ןצל שע1ם םתבארת יפה אותת ברייתא וא י כאשר תשבו לעקפה תפתפלםפיפ םבנ« עםנו ״ אבל לא אוכל להתאפק םלתב דברי התכס ה£לפהפלוסוף הפעולה כתר אבדהפ ןיביבני ספרדי פא^1ק שהו»י*'וזיד-..נשתפע בדבריור־!נם שאינו לעיניבש לפהרירי עראםת ולאסד םעקבותיו נסד.דבדי אוסרם בששווהוא בספרו תנבברתנקרא דרךאםתהאחרש*תחכם בהםצאות נפלאות לפדשבלדברידןלבדדכיםקדובים לשכלעבן בביאור!ולאותו םעשתשל דיב? עםדבי אלעןר בןעדר ב«ערד.שני כתב זל ואהדי אשר פעשתהםרכבה היאככשליםה וםעולת איראיפערלופרשתיאחבםתהאלתותיוידועתאצלהפלוםופיםאשרלזתאני תושכ;כי־ו הכמו־ז תפזבמ ותכמרת ו-.אלתור־1 תובן כשני ו ד יקראו £ ת ההכםד־ז א ר א ן פנים אם תכםת תטכע ידיעתהדבדיס הבולי״0ותסכותתםעותפות1כלל לכל החלקים הםשתניםולהודםהנגיסדים והכי השערת אותןהםבות באיכותן וכמותן לעשות במלאכת שכלית וביריעה הטבעיהפעולוהטבמיות בעירוב היסודות בכסות ובאיכוה שיהיה חיודן 1ת יכול לעיוות צדיות טבעיות בהפןנות פרטיות כפו הטבעעצפו גפהכםר־ן האלהור־וא תחכפת תנלםדת בספרי פת שאתר בידיעתתנפצא בפת שהוא תכהן נפכן ראשונה *יואשרבהפיהלקכההלקואל^פופקדהמח ופעל ואחד ורב וה/»ינסב1־ו נפצא והרקי העצפ חשוחש • ושנית תר.ם£זבר. והדבקותאשר״ידעו בופהות ריזעילס תשכליל חתו דנים! הנו-ז צ ותרותנ׳ מובא ב#כל האנושי תנקדאת המשכה ודבקות ונבואת א בטבעובאלהות נ^זינ כספרי התכסיס קצת מן יגבתינות הראשונות ואינו נמנעשהכמא פן האומות ישינםאבל הכתינות ה*הרורתזה אינו כי אם ליראי ה ולהישבי 0זםו הכםי האםת ובעלי ההורה אשרבהוםםנה יצאו כל השלםיית האלה חולהם והראיה כ• חצםא כרא כ ד טבעי סהכםיהאותות לאעלת למעלת בריאת בריהפהודשת בסדור הטבלי ו ענלת ורבה ברא נברא והדריה לדביזיראהיהםשתעי בהדיהולא רהדדאשר הדין רסןר היה במעשר. בראשיות יברכסת ר־־טבעעל ש הבריא ויראה כי' זה ההכם בהכמתו א הכהינה תשניתכרא נברא כלוםר עשה עם עירובוםזנ היסודות צודד. רומה לצורת אדם והיה דבי דרא שראה אותו םךבד עסו להטבו£תוא אדם ולפי שלא ידית לו דיגצודד־ז תאיגוישיתהנשלםת ו.־זיא הצורה תשכ:יית תנשפעתסעולםתשכל כי ואת לא תבא אליו

י מ ב : ' •

־עפר מערף לחכמה ט יבמי עיבן סהתנדזה השסיימידש במקום ובזמן הראויים ־*לא השיבוהו דמד ולזא הדין דמןי וכל םסכים למדיו כ פד היא פעולה נעשית בחכפת החברים ואינתיצזבעיה פ ו חבריא כיר הפלוםוף&ומספירמליהייפכי־העכבר הנולד פאב ואפ והוולד פעפוש ד־״״ארץ פ א מ כי הפ עונים יניס"םתחלפיפ ולוח אפר״הוב לעפדיךכלופד אין בך כי אפהחפונה אח במיןר ש ה נםצא לרול אנשיפ עע0זו בריאוח שליפות והפ א מ ו עםהסבההט״כעית • ;ם י נ א ת דעתם הדער־ז האהרון הלא' 3דאה יבנו 0זל רבי יוסימוספרו עליו יכול לתצםית רווסבבפיתתואם שתתיד־ז־םיתת הנוף בו סיתת ועלי *תאנתבלאןמנםעםעכעסאבין ־רד־זוי שיפורסמו ואביו י ד א ש ם י־זיסודור־ו'הטבעיוח א ס ר פ ד־ז^כל לםד־נ ש קזבן»עליוהע)נתווםת0ת מיחח אצילי בני ישראל עועוד נדבר בזה בעיר־ז וכבד שבהו לשלםתתםלןעלידיעת^ןאתכםועדרשועלפסוקנטעה׳ בהםעץכלפריודיבזה • נמ כהכמחהאלהוח הבחינה הראשונה אינונםנע שישינגה כל מעיין אבל חבחינה השניתם ע חדכקוח והנבואה והתםשכהזדתלא ימצא לשום הכמ ופלוסוףעצההקיךהכיאמ ל החשרידיםשחוא^ץ תח״םהאוכלאוחויחיהלעולםכםשלפנימועודהאריךןזיזןעליו כי יוכו סםחקים וכלויםתםדים: חכםי חדשים עםעוילא זו הדדךישדהעאתם הולכים בדרכ« חתקירתזותיאתכםת הטבע לדעת לברואבדיאה או יצירת לא'לכלות הןםןברכוחים הניוג״ם ופלוםופיי& ולבנות אלף שאלות על כנפי תנםלות נעים ונדים לתנועה תהנו די אם י נ ל ט ב בדקוה פועים בהתחלות חםדוצורהותעלדועיתותהטפלותאשרהנלתיפ ל «ברום בספדיהפהפדיפהפודיפהזו פהתלורת ובהדנלפבהפגל היום־עמ *תלמידיה;1 נדמו• להעיביכיון על כל קיעיא אפילו איומה כנדנלוהייו87אדנ׳בניכותימ1םקהלותורב פתיות קולות שעלו >ij טרופי׳ ד־־.םעלוחדויענ״י:הדעת יודע אני חסרונכנרבםושכלור־!ם ת קול דב דים אנכי שופעבאין לעולות ואתם עדיין פבתוץ ארוקיפ בקליפות נבוכיפ אי זו ודעיונייכם דא לדא נקשן ׳חלומו ן בכשיל וכלפוד־ו: ־ ומשבח אני הממציאים א םלאכת לתועלתהדכיס ועסקי בעלי מהפכתהמתבותיתכמי פלוסופייתאילקיפיאה דםראים לעיןאםתות התפלספותס וכן צמלחות ובעבודת תאדםת ובתתבולות תבאת'תסים וכדומים מתםועיליסלרביפבזפןעלופ וב#עת פלחםת • . ־שבאפת אלותם חחכםים תשלםיסא * יוכן הענין בהכמר״ו מ ל ע ׳שתפציאו נוראות לא הפלוסופיפ הכותבים מלות ב ך״לפוריפ שכלדבד היוצא לפעל להיות סעיר לעךד לדלד אחד הוא יותר פשובח ויעלת ןכרונוילפנ׳ פלכיםכנון תסצאות ההכםאדכיפידיס בתתבולותובפראות שלהן נע>8ה יקר וגדולה על דקדוקי ס העשירי *יאוקלידם והכסת האלג־ברד. עשר •רות וכילא אפרו כל ות חכפינו בפושריהם כל שחכפתופדובה פפעשיוכווכלשפעשיופרוביפ פהבפתוכו כ׳ההלל ד.סי*:לל ביודע לפעזל'איז1זדבדפעולהיבעל סגולורת והוא לבדו לפני בזאת ׳ םלכ־פ יתי*ב לא המקשת קושיות גדולות ופדקדק בפלות • הביטו אל אברהפ אביכםו והביט ודאו־ז והק נ י ודעו גא ודאו שבסוף ספד יצירה בםיש מיק שצפה אברהיפ אבp< ותצב עלתת בידוכויכתב הדאבד יזיל פי שוזקר בחקירה אחר הקירהעד שעלה בידו כי נמצאות נעלמות והם יס זהתתילילבחון ןתןןר שחקר בחכמתו וחצב כבינתו אותיורת

. הסדש ״י' א י ה

mad! ספר מעיף ו כחדןסלמד (צנחע&ק ע ע ר ע ע א פ נ ע רנרף ועלתה כידזהבריאה שנאמר את ה י ס ת אאער:בצירוףהאותיותעלסיכר^יזלרבה ברא נברא שדריה לקמיה דרבי רא הור־ןא ל מ א פעהעיבהדיה ולא קאמר ליהאמר האי מן תבריא הוא דין תוב לעפריך ואזל ו אותו רות אלהים יודע תית בצלאללצרף אותיות עכהןנבראועםיםוארץכועכירובס* *ןבדפום בפירוד תפיותסלרביננסעדית נאק כתוב ויל ועסעתיכ• ן עןרא ברא בריה לפני רתואמר ראוםחענחןהבהבאיתיית הקדוחות ואםדתזור פניפ ואהוד והזרת לקדמתת •ייא יתכן לפ* ל ב םעו״תקודם ב זמן לן עזרא ואיזת פטיט כתבו ש ר אבל ןת כזב מעיקרו עת והיתה משדהו־! לו וכאשר ש ו על רש בןנבירול שברא א ר מ הדד ו—.דורות וכן אה וההזירת לקדמותה להחיכוח מ ל תה בריאה ע הלשינוהו למלכוההראה לתפעלאתי והוליות עץ עםתפ נבנית וכרוסיפהרבת עםיעותבפיהכל ובפרט בארץ אשכנז שכמוך י ר א ד א ה ׳ דברים אלו תיו פורנליפ אצלם ובפקום א r i שכתב הרשבא בתשובת זאגלהענינים גדילים בעה; ואולם בסיקול יהודה הביא רבד׳ רבי סעדיה זלופליאור-!ל פנים ואו וור ייזל נתןהליה כת לאותיות עאדם נ ל ל רבייסעדית על אוםד ו הוןר הנ עדותיו על סביב לבריאד־־. ואוסר בכל לנ נ בזראםקרקעםנובלת וקוברד־ן בקרקע ועועתעינל ו היקףאלפאביתא יכן תסב פעמים לתסב אלפא ביתוהואם הילךלסנים הבריאה עולר־ו לחיים על ידי כת אמירת תאלפא כיתות שנתן בהם הבת י ואפ ירצהלםתיר פת שברא יתןיר לאהוריובתלוך עגילבאפיריתהאלפאביתית והעקע הבריאה סאליד־. כקרקעא צ פ ת זתפותעכ * _ ועוד הביא תפוסקאטו דברי הר עבתאי בפי' סי ועיין בספר הנל ול בהיר י־ז םי יגלה עפר פעיניך ואעאלןך ו א דברים רבי עייכי' לענין: ואתת עתר. ע ותודיעניאפ אין סורותפניפיותפתטבותכזדותוכתפותי זהבבםשכייהםה טעם לתפיליןל דיראשין ע ו י ג ל ע ק ל י פ ת ל הסתופק בעורן עשויים בצורתן ותפירתןבגידיןתאין על תפילין והרצועות תשתורות זכןתםזחדה תנתינד־! רתסד^קער ע שםי והפרשיות וא כסדר פסולת ואיזלרק תקנדת ל ל פתת ואם אות אתת נכתבת ע בקנת וקבועת בתלל ע כסו עכחב כלזתתתכםתחסידרע״ט בס תאםונות עזור א* ודתעת אסר גל עינייאביטת נפלאות םתורתךואםר לכל תכלה ראיתי קץ רחבת פצותךםאד רל עאפי סוף תאורךג אבל רשיפי' לפלפל י ל בלדבר בעלתכלית ראה ובםצ5ה אפילו סוף הרותכ לא הע ע ולמלסל בה וכן פתחת למוסרי ריי* על םישזל בפתערל ביבפותעל רות ונעםה עתותרו לבא לקףל מרדוש עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית וכןפתחו מוסרות דוד ורתבעפ וכפו־שיקזדםלזתבפסוק כלמצותך אמונת ז ולמת זהבתורת אותיותגדולותיקטנור־ו ופלות יתרות וחסרות וקרי ולא כתיב וכהיבולא קרי ופרשיוה פהוהות וסתוםורת ויחיד בםקום רבי ונקבת כפקופ ?כרואלףבםקוםהיאולתפךגכסתעינדיםאתריפוזושנאפר עטעוהסעהיקים והסופרים « ועהה עםע נא דבר• הראבע בפרשת הרוסה בפסוק ועשיהםנזרהזל ראיתי ספריםעבדקוס הכפי טבריא ונ/זבעו המשה עשר םזקניד־ןכשל סלת וכל נקודת וכל סלא וכל תםר ותנה כהוב •ויד בסלי־* עשל.צ פעםיס הםתכא כ תיעשהולא םצאהיככה בםפריספרד וצרפת ישעבד ליס והקדמונים דרשוכיתוספתתייוה

רסז

ספר מערף לחכמה; יה זימן לי' סנורדת^יעשה שלפה• והכלל אס יש ׳׳עם יוד היא םלוד זרה כ! * הנך דו א ?גהיתדוה לא נפלו כמקרה ובהןדםןאלאבכונה םסורחכם• הםסורת שהיא אק לבינה •ן י אא רי ו וכםהסורותכחובותבדרךסםיכוהובדאיתאבתנהוםאפיבהדאדשמיאל בר נ לךפרשה בהורה שאין לה כיהרח מלמעלה ובסיס מלמטת > וא1י •פו־ז שיתתן0זל קבדיאבזה סהזדהןשל בגיס שהדיפרשהזשל אליעזר שנים ו0ןל׳שזה יפים היא אםודד,־ן והשרץ םנופיתורה ואין דםוםטםא כבשרו אלא מרבויהמקרא רשביאוםר טםאאי הטםאראבריוסיאוםרדדוזההישחנם וגבון שיאמין שהתורה והנביאים היונערריבש םדקדוקהלשוןוטעובאלה הההתלוהאו שהאריכוליא צורךבםקום שהיו •כוליםלקצר ולהפך לקצר בסקום כוי וכמה ספוריםשלםים ופסוקים נראים כפולינ= וםיוהריבשעד ^הפוקרים אסדולאהיהלו לםשה לכהוב אלא ואהות לוטן המנע ובאלה ר בות אתם• ואםל הבה איך אם כןאופרין הכםים אין בתורה רםדםולאהיאבםש דיזל שכלה שםותיו ש0זראלאלא צאלשכל ההורה שקדושהפסוקוהםנע היתהפלגש כקדושתפסוקשםע ; דברים קדושים ובתוכם ה ו אין לזה כה יוהד םזהכיכלםבשם H .יבנו כמש הראיבר זיל, בם׳ לסיפאםז«נהב • ואין האותיות העבריות כאותיות שאר תלשונות כ• היזההנה וכם# זל כיו דורות היהה תאלףקוראה הגר לפני כסאושלהבהאםר לפניו דבשעאניראעזונ' שבאותיותולא בראת עור םך ב• כיו וכ ן אזל שהיוד קבלה עלשלם הםלך בפי לא ירבה כולה וקל וגל״שזש וירם ׳דבפלך ואןילשהלץהפיליןבפניופירושהראד־־״לויור שלהסיא יפתח פיו רקעל ה' אופנים לקוראים ועודפחצורךיכלכך תגועוה שידוע שהםדבר י בלע? וואקאלי וכן לםה זה כל כך נניגזח וטעםים םה שאין כן לשום כתב וי>*ון • וכי יפיא הובר 0זום ספר ל גצטערתיעלב' דברים אישלשון יון הנהוג בארצגו הוילשון נפסד ע באותזלשון עד שהוכרתתיללסוד היוניהאפהיזמןארוךלהבין ספרי הקדםוניםוכםו זד נהשב לי כאי פיהר הלשונוה והב שאין ר־/יתוריפ שבארצ׳ פברילים ביןד־.פלכיכם לםשרתים בנקודות ואין לתם ננינות והייתי כסוס ענוד בין היהודים שבשאר פדינות ער שהרנלת׳ בקריאתםעל כן לא •דעולנקר רבני ארציותגוק םארץאשבנזידעיותר םהםר נבלו ראשונים >*תקגו ש א ר׳ושינ נבול רעך א וכתב בעל םיו-ןתסידים סיישב וזיל לי ש הננזניםשלאיאםרנינוןשי הודה לנביאים וכתובים ושל נביאיםלתורה ולכתובים ו כהוביםלהודה יגביאים אלאכםישהואםהיקןשהכל הלכה לפשה םסינישצ ׳עגגיבקול עיכ וראיה• משניות בכי עם הננינור־ז ואם בהורה שבעפכךכש בהורה שבכהב וכן יש להםוהעלכםהקק שלםסתערביסיצו שנם הם אינם קוראים בטעסים והנםשהםרקדקם הנקודורת הגדול רבי אליה בחור בס םסורתהםסורת הקרמה גהביא רעית שונות א והננינוההןםהםצאוד־זהאהרוניםוהסבים שאתר תתיםת הנםרא שםום ובקודם ד־זיו לומדים הקריאה הנכונה בקבלה אכל לעולם ס5רי הנביאים כלםהיו בלי נקוד וטעםים אך בעליהםסורה מהם אנשיטבריאהבקיאיןםאד בםקרא וצהוה תלשקםכל היהודים כאשר העידעליהם רבי יונה הםדקדק הם שהקנוםעל הסדר • עכז הוא בעצםו הקרים בההלה דבריו ואמר זל ם׳ שיוכיה היוה דעה׳ ןאר־ז נגר דעה רבותינו יבוטל רצוני פפנ«. רצונם • .יכתב עליו החכם המעולה רבי עזריה פן האדומים בפ נטז״לנאמרלו מיינלת

ה כ * * עפר

ספר פערף לחכמה ־ 89ר םעיניך ביזור מעם כי עם תיותעבןםגו לא נדפסו ספריתמקובליס א0זד נזכוד נאו*ן מתתנצלותומבוארת. הלא כהיומ הזה ברוך אלתימ עיןרואת ואזן שומעת כל הבהידא נ ק ד תנאו ההוצדי! מפעולות רינהוניא בן ה ש זתןותרותת יקונין ומערכת תאלתור־ן אה המפיקים מזןאלזןאסדותטהורור־ועל הנקויורת נ ור0ובי וסיעתו לפני תבור תמע והטעמיםמנורותן ועםותןככלאער נודעםתםת • נ ראו־! רבי בחיי פרעת בעלת והתייט בםעדכת השמות שהביאו בשם הבהיר זה הםאםרדםין נקודתא באתוה דאיריהא רסעתכנעפתאדהייבנופאידאג«ע«:וב?והרעיר תעיריםליתלכל אתווןרעולנטלא יהאיםטרא ולת»סטרא ברבנקדי* ;אתיוןכלהוכנ ופא בלאגפעא כד אתיןגקד• מאנזפאאתקיוםבקיוםית• יובתקדסתםפר תתיקונזןטעפיאינוןנעפהין • ונקודין דוהין*>ואחוון.נ«עין• ־•איליןםתגהגיןבתראיליןכויעדכי-נבות מעל נכות׳ וארתדעלפההא חן׳ למו ר נ ע נקודות וטעמים אלו עזכרו אינם אלא התברות ותתפסקות א בשפר תתיקונזפ הנזכר כי בין יתד תלקיו* •תקונא הפימאהותקוגא תםניסר׳ • יוכן :ןוהדבהאעיודפסוק ויקרא אלתים לאור« ופיויאםראלהים נעעהאדם י וזוהר :דפוס קריםונהפשגקוהארמ ידע• כי פזהוםןת הם כתובים עםות הנקודות והטעםיבש בלן כצורת ןאשר אצלנו לא אתתולא שתים • •ובפרטבשפס האידרא וצניעוהאת ואפר פ פערכת ־השפו ת ו ה ל א דספראבפימה עהביאםיגסכן התייט עלםערכת ה שהאותיות באו פספירת הבינה והגקודור־! פתחכפתיוהטעפיפ פהכתר ככל!־*.כתוב ;שפת• •תריכידעת תבתורהנזברפבואר־הבטולועןיעלנו •דיפ פוכיהות שהנקודור־! והטעם!ם:לםוניתס.נמצאו לאכלבדקורם התיפת הגמרא אבלינפ ליפני־תבודיתפשנת והוא עצמו אמ עמנו עמד היומ אמור ׳אמרנענית׳ ועוד האריך הרעזריא ר־;נל עש דבריו הםסזלאימ בפן • וכןבם הנכבד לויתהן וכןנדאה כמה רקדוקימ בנ1ת בכתיבתו והמקונןאפר לאם לאנ יתראותאכסתפםו ועודעניסרילמהלנוהתגיןומהטעמשאם חבראו 0פני שאינו כדיקן העליקוכעובראדסרתדאשתכחביר־! ויו ׳תירבנןרא דושיסערתא קדושתסר־! שאזל על סרתישנשרף עקודע 3' ו כדאיתאבזותרפ אהריפותעש וזו ה קריעות חרא אגדל והדא אכתב וי־ ידידיה האלכםנדר׳ ־בספרו שחובר בלשון יון בדברוה ובסוף ר ח ה הרחיק מפשטמ פסוקי ההורהלכונה א ל דור תפלנ בבלבולמלעונות ע רבדיו כתב שגם המאמיןהדברימכפשטן לא הפסיד אך ורק שיהעוב גס כן עהדבורימא י האלהיימ הםכגופות ושפוני טםונותם במדרגת הגפשגת בהמה• וםד־? ל• עוד להבף ש א ראיות הצוגיותתרגילבפגיםיות שלנו בגמרא ובמדרשים •ראה ויבין חוזכר־ז כ אתשוב עהיה ההכס כםהרר אליהו זל כי םגעוריוגדלהו אביוו־־.רב הםובהק ד־.הורגי בלמודתגסראוכן גראת שתית עסוק בפסקים םילרותו בגראח משאלתו םחגאוןסהריו־ין פרק י ה שאל הימנו בתיותו עדין רך כענימזהנה כמעט א ל א קולוןבסי 1i־ שאותת עו איגבש ל א ובמדרש׳מ שאין בו סור ורסן עד עמבואר מאד שרברימ א ר מ ג ופרשת ! מיוחדים ומסוגלים דוקאלהכמיהקבלת כי א0 לכללותתכמייעראלהם סגולה ושלפניםא ןספריהקדש אכש ל פשניס קדמוניות היו באומת תישראלית סרעאמתערשמםבי

r ז/פול

םפר מערף לחכמה יא זיזגול התורה בכללה עכפתנדעוחרד פלאים םעלסוחחוקדועחה שכסה נופי הלכור־ונובהם עהסזנזוניס לתודה וגילוי עיגים בסוסים בסודותודפוים עלול׳ תאסםכהאשיע י היחה הו ההודהסעתבחת םישראל ואינפאם כןחלעים םקדובבאו כאשד יהשבו ויעזם י ר ב ע רהמ דפז וסור בפקרא ובו תםעא ד י ע ל ז ו קבעתי כל דברי ה ד א עב מ לי ח םעוליםואיןרעונייהאריךכאן* ^אבל כפו שביארו האלהייפהללוכן הוא: ועאלם םשר־1 ד ע ש וחקעדשבו רועם כל העולםותוזאת התודה א אכי הי ו דתעלנ עתתוע ־ ו היא גב נםעאת בעייונים בעולםוח אבי כפי לסורי חםקובלים עכר הדברים יש להםעי החבדל עביניהם גדולעםח ענדאתלנוספורעםהואדבר חכפח רפז־ז ב לסערת אם בו חםלבים שנחבאד בחכםר־ו ב מורא והוא בעניןכחבסחרימ עםעחםשי נ ע וסור נס יקראוהו עשדחבני אדםכלאייביף־בר א הםטינאנוג״דפיאח שאפער לכחובכחב ע 1נלחחברו ר׳לשלכלאיפמסיהיה פפחחמעיגח נתיןםחכיהב בסוד שבנ יגלד־ן כלאחדי ד פדאכ א על סי ד פ י פ שאפשר לבנות ס דבריו ויועיאפ לענין אחד ועוד נתבאר ע יתעםיק הענין עאעפי שיסעא פישיביןאיתי־כהבבהבנתוהראעמה לאיביןכונתהכותבא ירד לסוף ובןא־פי יבקענפבתובו עור משם ואילך ויתטטאתריו. עד שימצאנז עדיין לד ם ו י א נ א ו ז דעח הכותב עדשיחקיד חקידח אהדהקידד. כסה ־פעםים י •וגדולה קןהקגדא ייפי בי ן תכלית תאתרוןעלבותבלאיביןההבגה דאעזגה#י עאפשרשתמבינ* •עד עהתכם תנדנל י בפי המפתתעפסדנ ו י חוסו.עכל<1םביןכפיההתתיותשי *ים ל ו י ע בתודה שבינינו לא יבין כלום מהתודה עבעולפ חיעידרת ול&ו םהתודדת של ז־ןעגיפוד־ע א יבינו דבדמתורה ע הביריאהוהאעילותזהשכליםעלעוים היזנירה לן העליוניפולאפהתגדהשלנו• וכתבתדבהפורהזלערמלרתאבהבתבפלםעבלעוד ח ן א י ע י בעלי ל העברי פתרונה רזות ובערב מאן ולכבדיע מאסרו ברתתידת עשנ ׳בעינו יבינו כתוב אתד עעםו בסתירת מבואדח י ואלתחםתעלןהעכןכתב ד־זרעביp םערים^וכיכםת עלותיןזםלאכין לקיבה אלא בנק איגח לא ידעי א ־כפ&וק^ברתי ב כיןטפהדביכרא לדלא בוכראבדקבה בלהודיהי בגוינא דא והתדר־! תו ער םעתורת האנשיםואםא׳עריכיןלהכגיןדאינוןלאירעיאביםהדאהםסדלקלםנדעידעקכו ערל בפיק ז & א מת ראתמסר לתו לםינדסעבלאבל מה ע ל א ידע• כתאי עלמא א אבל יל אדםערכיובישוןארםי עאיןפלאכיהשדח מקקיןלו לפי שאץ מכירי] א ע י ל דשבית אק ע בלפזוןאדםיהנת ד.תכד בםאסד ייזדביעי פידש שהמלאכים באפרת מבינים בכל לי ר ו י א ע ב ה ברירת בניג! בלשון קדי פ וכן ע אלא שיותר חיעשין זנזקקין למדבר להח0 מ עהוא םארעפ עםדבר בלשונם בעפה ברורה בנעימת קדושתכסו ה שנדאת יtei'iiw ת עיין עליו וכן ד מ כ ת ד ־וכן נראה רעדת זזדיעדאםהבעעד גח וגםהדב ביבגי כי בינד־זעל ירכי זמריח רחניזיעדבעיהואליךיוההכם הנכמיחזהבהבב&&ןול ר ס אי בקערת הדבריבו ו פ לג ן חג ד כתב את החודה בלי סימגיהקולות עם םהעי ע ופרעות אי פת א יתבונן חאדם בגמותיח דק עם תמסורת ע ל י היה לו בזה כ« דעת ע •ספקטעם גרו

ל םםנ! י חהי •בלע החכם הכוזרי מאמר בי ובכן הואיל םשה 01 בקריאה הפעוטה *נ

ז א * י מעורף

עפר מערף לחכמהםנודעכיעפנים לתורה כיש בהייה פש הרםיבן \hבהקדמת פירושו לתורד־ד סעורף לםת!ל אםת כ• התוויה כלת שפותיו שני הבה ?*ההיבור־ן םתחלקור־נ י<ל •ש בידנו קבלת שד כו ובפרט השם הנכבד והנורא כלםקבליהאםת הורו היוהו םסוגל• ה לשסות בענין א באופניקריאזת רבות. ואם הונבלו דבריה לאופן קריאה אחתהלאכליתרהקריאור־זלה תמצאנה גדתות ספנית עד כי דרך םליעהיעדק על ןת אסרם פישת• הלתס פעםים עבטוך ג ז ח א נ ל תורר־ז זהו יסודר־־. שנאסר יישר בתך ששברת ועןד האריך בדברים מ ש כארפכפת לשמוע דבר יו הישרים: ועיין על ם האפונה ותבטחון לרשבן d ב ויה ותםעאי פעדנישלנפעך: וכפיהקדפותהללותביןכםד.םםאשרית1ל כנון rub שמלאני י־־.שרו־* נתקנאובםשהכשעלהלקבל התודה כדא^בפ רבי עקיבאאםר דיבל בשעה שעל.—ז םשהלשרום אםרוםה לפני הבת רבעזע סר. לילוד אשד. בינינו אםרלהם לקבל הורד־זא ר ב נ בא אם רו לפניו חסדה ננוןת יש לך מששת ים׳ בראשית תתקעד דורות קורם שר לפניו ס ל הבת למשה ההור להם תשובה כו א העולם אתת םבקש ליתנה לבוכיו א רבשעתורהעאההנותןליסתכתיבבהאנכיהיאלתיךאשרהועאת־ךםאיםאםר להס למערים ירדתם לפרעה תשעבדתס תורת לסת תהא לכם שוב טה כתיב בה לא יהיר. לךים שעובדים עז ושוב םה כתיב בת זבזד ארתיזבש י רו אלהיםאהרים עפ כין ערלי ם אתם יא ש א ת השבת לקדשו אתם עיעים םלאכת שאתם עריכים שבות שוב סד. כתיב בה ל משא וםתןיע ביניכםשוב םכ בת לא תרעה לא חנאף לא תננוב קנאה יש ביניכם יעתר־רעמך גוכוימידכל אי וא נעשדתלו מהאדי ו ג ג ו אד י ע ביניכם מיד הודה לו הבה ע[ה ין ו אוהב וםסרלודברעניעלית לפרות שבית שבי לקחו!םתנותבאדם בעכרשקראי ובשאר מפרשים ע אדם לקהת םתנומ כוי עיין בעקדת שער קד ובל נר מעות דרך של רעוני ב מ ע«ש ליבדדשוה׳ כפה דרכי בפי הםאםר א ועכשיו לא באהי לדרוש ררעו להראותכעתעאיןהמובןסהתורהלנותמובןלםלאכיםעעבם טירה על שעור הקוםת העליוניובכאן הוא רושם ורמז בעלמא שאעלניתיא םלובשתבכםה שלבושים כדי שיוכלו בני תאדם לסובלה ולהכיל אותה ואילו ירדהכםו שתיתה בעליונים לא יוכלאיש לעםור לפנית ופני תסרסור יוכיחו בטש בעל ס תולעת יעקב בהקדםתו עע ועכל כן דאלר־ז ד־/כ,יכות עם התורתאלא שסדשרעת מעיקראםאיסברישלכאורה נראתעאיןלהםעוםעיס ר א לתח פניםיותת של תורת לבני אדם ועיין בעקדת שער עז ובזת תביןנכםשזל ש הראשון קראשפות לכל ברית םה שלא יכלו הםלאכיםובםושאסרלהםהבד־ןתכםישp א גם ו פרובת םשלכם« לפי עאין לתםהשנהבדבריםההםר״םוזה הפירוש ה םשותףלםתפלספיעםנו ועיין כעקדהשער יי וביתר תםפ!׳*ש« ־• ואולם הנני רואה כפת וכםו• יועאיםכגגדיואוםרייליאכאיפוא ׳לםדגורבינוארתות היים והדרכיםעבהםנעלת בתרו6 ועכהלסודותהתורה ונהיה כאלהים לפעול פעולותנוראוה שעל לןיעןוב איש אד־ת אביוו נ ןכינדענרדפה לדעה את הי כו על ןאה אשיבכם מילים שסי עהנ ואת אםוונרקאהרי היעבלוגםהוא סעדו לאיבערלהכיןעזנםובהכנות הראויות ולקש נפשו עד שתה׳ מעכן לחבסה ודאי ערות אלחים התז* תופפת זםרחפיעליוופסויםלא רתוא ועשו ליםקדש

ושכנתי

ספר כערף לחכפה יכם וכל• iz - •רד עליו השפע ד־־זאלהי כמש.ע * פהדדי אשכנזי והלמיריו כ ת י׳ציב־י ב שכ יישר יאמרו הפלוסופימשחכףשיהיהההמדמוכןהבאאליו הצורה וכן ר־זיו עושיםn שהיו נכספים לנבואה שמשם הקת לפעול אותות ומופחיבש n ^ n n S H בגי הנביאים ל הה יש דרכים ושי שהגיע לאוחהשדרגת איכרי יולדהו• ואולם לדעת ההלק העיוני ע !־־־•מ;• ריב• ש להררי ס-־דזה־ר. ר־זסצ־אמ בכפרי הםהכר־ם יקצהס נססדימ פה אל פר־־. פהעקועיפ בחכמה ל־ראויסליראיהולחרכיבישסווקצי:• המצאכמאמר תשני לםכנפי יונה ובסוף 0'כונוה הא דיי ובכפרי בעל ו—.רקח ובהבורי בבירור יותר םכלם אוציאבכזו ב לאורה איםיח-נוץהיואזתתע. נ עלהיותדאח:׳.ורימ גדור־ס וראה ועשה אבלכל זו־! אי םספיקשאדיךלעזד1כי.עאלהי שיכו־ן לםודוהולאכלבזג סיכן לאלו גכלאכל הרתנר־זא ידעתי פי נהן רשוחלודשיניס לדרוש ילהדש יטול את השט •בא ויטול • jy ן י יי דאעג דאיגהו r<h חןוםזלייהו הזו שנפשם היתר. בהר סיג• נ סורוח ויחשבו שיקבלו ער ס א נשםעו םפ׳ הגבורה ואינם א־ז־אכמזכידיפ הנשכחות ודור. הקדש נצגצה כס ולא ' להם שהם מגל• פגים בתיר ה שלא כהלכה אלא שהם מגל• עמוקות םנ• חשך וכן םהדש׳ס דברים>רבימלשו5עירסכנחינהבססיני ויש להם סמך מהגמרא שגדולי ישראל נ־־.י!ל צ ו מה לך א ר ס דזרשימ בהמ אף על פי שהיו טוע• ס כטש עדי; בן זומא מבחוץ ולרע א אגדהכלך אצלנגעימכו • ובם הבהיר המכונה לרבי נהוניאבןהקנה Si פד חפלד־ן לחבקוק הנביאעלשגיונוה• הפלה ההלה מבעי ליה • אלאכל המפנה לכו מעסקי; העולמ ומשתדל במעשה מרכבה מקובל לבניהבהכאלימתפללכל היום שנאמר תפלה םאישגיוגוה כרא באהכהה השגה תמיד ופאי ניהו מעשה מרכבה • ועודעים אמר דבי רהיםאינ״ד ודרךחיימתוכחות מוסר מלמד שכל הרגיל במש וכמעשר־. בראשיר־ז *ין.ק יכול לעמוד ר ן א אפשר שלא יכשלשגאמר והמכשלה הןאר־ו החח ידיך דברים עאי עליהםאלא אסכן •בשל בתםוהתודה אושרחחובחוה מוסד אלא באשת זוכה לדרך חיים עכל • הרילךשיש לו לאדםלהשהדללהשיגםה שאפשר אף על פי שישגה ויביא עליוןלדרוע שוס תוכחותפוסד וכןהואבפירושהתייט• אבל מדברי ר״םןינבאי גראה שאי אדםמדעתוולהולידפסכרתושומםודולאכדרךהררשגים שבודים שלבש כשה עניניםר ת ד־־׳מ היו בעוכרי החכמה שהזציאוה מגדר הקבלה ויזל ד־/יד מאיר בהקדמת ר־1י א שהאריך לדבר על הרםכם שחשב שאין שומ רמזלחפלות וטעמאחר זולה ו—.גגלר־זא קבל סתרי תורד־. מרבותיו ל שהיא כוונה העב ידה והיראה כוי כתב ז*ל ודע כי כל מי ש וחושב לשוקלן ברעהו הר• הוא מגלח פגימ בתורה שלאכהלבה והוא בכלי לא העער:אך האלהימבמעפט והוא עלכלנעלבם בי לךפסל ומסכת וענשו גדול לעהועלכל זה י! והטאזנךושמעדבריחנמימוחידוחמ« לאתעשהלךפסלריצתקפתתאלתתןאר־ פיך להטיא אה בשרך כמראית ליה לבר נש לא זדהרא בפתגמי אורייתא רלא יטע בהון פסל וכל הפונה וקבה ופין י עליהכתיבלה י ול*זעיקמאור״תא מה דלא ידע ולא קבירדך א הלכתי י לאה6רען5* מגיהכוע'1»כלדבריור־.נעימימעלכןבתבורי בהרת ל המקובלים שבזמננו ולא רציתי לעשותכדרך הדרשנימ ידרוש תדועיס ותידודימ אלא

ו כ * f מה

ספר מערף לחכמהוכונתיקעזוריע^וחיולגוףאחד ^הספ^םחבדתין לחטעסימפלוסופ^ם כי ררךאחר^ו למקובלים מ י ל צ י מ א ובלם עוליבקנת»1 גס לא יתשבי עיספיק לו ל מת איםיינןור ה נתקזד'בהם • זנתזו״ר liiwjpS ע וולתם אכל ^בשיא עוד שצריך שיבין ברזי ל יאדםתיותושלס במקרא במ0זנוז כתלמוד זבהיקור דין > חורת• *וכפו עםצינובנםרא בכפהגדולים נכספתנפשמללמודוללמדתכםתםב ומש 1תםמאפרים ספורסםיםו+ועים לכל בםס'תגיניובכתת דוכתיבגת' ובפדרשיואיןילתאריךא רתנן כסוף פניםםסכרת ה לתעתייקם ״' ואם להשךאדם לאמרי שאין דברים אלו עקר ם אבות דבי אלעןר בןתםמאיאופרקיניןופתהינדההןהן׳נופיתלכות תקופות וגפטריאות •^ראורת״לתכםה ופרשי זיל גימטריאירת ת^זבק תאותיור־ז ונוטריקון• איןפקבליןולפובש עליתפ עזכר ככ כשאר תלכות פי' לפירושו עזאיןבס ביכ עופק' כפו בגופי הלכוו־זי זנעראאנרא לפי שאינם אלא פרפראות ללופר עניני ההכפה כסו פטר אר־ו הפרפרת! ד־ ת פןתתורת לתשוב תקופות • נאפרפראו ו צ ^ ש י פ ל ע ף עלאתרתפזק• אש ב ד א י דה שום דבר עיםםשיך לבו ש ו א שםביאין ל$!גי לסע ב ז*'ו?יינויםדי דגריר ל לאכילתוכןתעוםק בתלוך תקופות שיברקיעולדרושיתיבות שבהורה צגישטר*א'ת הן"הן םששיכיןאוחולתנשת שיש כתן תכםת •גדולת עכל: ואחרים פירשו 0זלבהאדכשם תובב לדעתם «'ואהו*י£3• ד סחבבתן כא0זר םתבב תפירות וכןר.ם תהישבוגות^כל א פירשושהן כפרפרת שמעורר תאוה האדם ומגרד גריךלאכול פתעפותילכךילפייורת יש לערב אותמ בין ההלכות כידי שימשך לב ההלמידיפ עי לנוף ההלכית:ועיין בה1ע$!ר*ן ־•ט:|אתריפפ'גימט^ות'תת1תשבוןתאותיותכמו רדושמה שאמר יעקב ר8ז שעתידיםראל י ע י י ק ד עעתי ^ו '*#כאל לעמוד בפ^ריפר^ שנת >פנין דדווכן בןארתיבא אהרן לעפודבבית ראשון תי שנת כ5וניןצזאת וכןונושנתם בארץעולה תתנברמז עכב ע1ני5ו יעמדו 5»«דץ עד ההרבן« ואיר, תעניניפ הפ בםדרגת תפרגיראותיוהמ הקיץ להכשרתל עצםושהפת והייןו*זבשרהןעקר התירה וגופ! זגיפיארת חתו'דת*&ות״א נווויהתורה ד 'הגוף הזנתתזקהוהקיץשהוא הפרפרת אינו זן תגוף בככךגופ׳ תתלכותהן מזון הנפש זפשליפיןאותהייותרמוזיתקיפית והגיםטדיאת וכיוצא בהן שרת זה״ת ומילואים ונעלפיפ ושאויידרכי הסקובייס שהםפרפראותיכלוםדעניגי התבפ* כפו פרפרת שלאתר הם^וןן פי' צערך ולפיקצההםפרשיםהואלפירוריתיכפתאףאתהאפורלושהגאוןהררמז קןזל תקופות וגיסטריאיותפרפראוה לתכםה כלופרעדי'הןילהכפה כפי פורפולא יאדצז הרישפיילשון תכ0דט שהאדמ מתקשט בו • וניל שקראן'נופי הלכות שהפניטיורתb שלהם הן הנשמות של אותן הלמה ופד. שאנרעושק״ס בהם הם גזפיתיורוק: ווצעל ׳יותסיכתבבמלת רביאלעזירהסצזא זילוןה דיא היה הוכן ופיסגירי כמש והםשני־ז מוךדו-ו עלןת שאפר תכופות וגיצזטריאותפרפלאירתלתכםת ובזתטעוקצי־תעהמפרשיבם שתעזבו גיפטריאותשהואפדברצעניןפסוקיםוו**• ותצפופניןרדו ותדוםיםtfffאינומ י ע ו ר י ^ י נ נ ן ו ן ם הלא פרפראות עואינו עיקר ת קבי אסהכ״זההיאגופתשל *זורה ו ־אחרימשיש בפלת8רםראותאכלנימטריאההבירזפעירעליו שהוא צו־יךלהקופורתו

0זאמר

ספר מערף לחכמה יג שאםר antf הקפוה ח^זמיס וצריך חכמר־ז הנדסה ושיעור ומדידדתכמו#אמר עליז ההלםוד שיודע לשער כםה טיפיישבים והוא לייוני עכל י ואני אוםר שבאםה אםכלעיקר הכםהזוהואבהוראהםלהאו היכר־. שיוצאםהיבהעד ניםטריאה ורה וכיוצא מדרכיהם דברימ קליםהםיאיןלחקועעצםובדברים כאלההחכמ השלמשכן ליצני הדור מכווני לכמה מאלו דם אשר. בני ייבש אשה יפה בגיםט שמהה נדולה • וכר בנימיברכה ואוליא ככרו בידווכן יאמרו לנקביו—, בג* בקכילר־ז לזה כיונו זיל כפ המפלה בא זכר לעולמ ב אלמנה בנימםוס וסי'על סוסלאירכבוכמהמאוהמאלזיש אצלי עשמעהימאורהי פרחי 0זניזונימבאלוהחדושימובהנחוס פצו פי'א0זהכושיהיפהעדסניא נהורבאדמהקוראט בו העיןזישלהמ ראיהשמניןכויישיה עולה יפיר־ז מראה לבנונאה כושי כדי שלאהעלו וכמה מאלה המצא במדרשימ • ואולם הנרצה בסודוה המקובלימ המ דברימ עמוקימבש בסי הלח א כמש הר'; הו א פהה והחחלה ו ל שהניםטריאוה ושאר דרבים אינם א בפי'דבריהם שאםרו באבווז אם איןדעהאין בינהאםאין בינה אין דעה כהבזלאבללפי הפשט נלכ« קרא דעה ידיעה הםישכלוה ראשונוה כמו שחכל נדול םן חחלק ישהזונ כפל הנפרד ודוםה לזה ובינה הוא להביןהםושכלותבלקיחהםופה עליהם םן ו־־יםושכלור־זא ו ה נה ש בי ן א הםושכלוה הראשונות אי ו ה הראשונזה ולכן אםר שאם איןדעה ש הםושבלוה השניוהכיהראשונוההצעהאלהשניוהואםאיןבינה שהוא ו—.םושכלורתם רקהצעד־ז נ י א השניוה איןדעה דיל אין ידיעה הפושכלוה הראשונורת כלום לפי ש והעקר ותתכליתהוא ידיעה הםושכלוההשניוהעכל ולפי זה יש להקדים דעו־־״ לבינו־־, בברכת תונן תדעדת םשיאב לפי׳ רשיוהרעב וזולהו וכן דרכי הםקובלים הן כםישכלור־ז וזראשונוה והסודוה היוצאים הןהםושכלות תשניוה והם העקר הנקראים רזיןעלאין ואיא לדעהםאםלאההיהלואיזו ידיעהםצדניםטריאאור״הכו שםשם ׳העוררר־־יםבין דבר מחוך דבר לחקור •ותר ולירד לתכליה כונה הסודועלכיוצא באלו א>ל שאין םלםדיןם ואמש יש לו לב יבין מש״אכן י ק ר ראש• פ ם ומבין םדעחו ו כ ח א ל ל א וחבש א הםכוונים לגיםטריאוה לבדכקצה ספרשיםודרשגיםשםראים עלעצממשהם נעוריםם נ י ב נ ודקים ובטלנים הילכך הרוצה להשלים נפשי כםטםונים יהפשם םפי רכםים ו הםקובלים האםונים ! עודכהב זלוכה רוב םהנםשכים אחרי דברי ההלםודוכןנםכן בעל• הפשט וכה חםחפלספים םאנש• אוםחגי ׳חאםצו נגד אלד. וחאחרונים יטענועליהם ב• אנהנו נםצא כל הנאונים או רובם לא הלכו בדרךההיא ואםנם דבריהם בלה׳ פסכיםיס ׳אחם הנה המצא הגאונים נילםאז רובם לא ידעו דברםזה אכל רצו להםשךאח ר הסברא עכר י וכעיןזהכחכהרבהגדולרייברששת בתשובותיו סי' קני ז?" וגםד־זודעתיךכי םור• הרבריפרץהכהן זיל לאהיהכללמדברולא מחשיב באוהן הספירות נמ שםער־זי םפיוא ׳ זכור פםנוואם ל נ א ם נ שהרב רבי שםעון םקינין )'לשריה רבנדולםכלכני דורו ו ראיתיו בעיני והואהיה אוםראניםהפלל לדעתזה ההינוק בלוימר להוציא מלב המקובל* שהממיזפללימ פעם לסגירה אחת ופעמלםפירח אחרהכפ׳עניןההפלהכו גמ בהפלת יחיש להמ ככל אתת ואהת כונה לספירה ידועה וכל זה הוא דבר ?ר מאד בעיני ם• שאינו

ז א » c מקובל

ספר מערף לחכמהבל במותםוהרשזבים שזה אמונת שניותוכבדשםעתיא׳םן הפלוסיפ־ם משפר בננות •קי ודמ^ובליסכו עד יהפקובליספאפיניהעשיריותכויעדםיםבנ־ס אותנו בכל זה הל־.: טוב להתפלל סתם לשית במנת והוא ידע בא^הדרךי^לים הםב:קש נם)!:־ הכתוב ו.ל •%יזשאםר נ—.רב הנדוד רש דקיגו, ויל שהזכרתי והואיעשהוזהמו ד־! דרכך ובטהעל יי תר סי«י למעלה וכןהידעהיך מהעאמראליביחירםיריהרב רב? נסימ זל בי הרבה י הקעעצםו הרםבןןללהאםיןבעניןהקכלהההיא ולןהאיני הוקעעצם• באיהה חנםה אחר שלאקבדת־הםפיםקובלחבם ואם ראיתי באורים סל סודות הרמב; זיל וגמ הםאינבבז פנלים שרשי החכמה חהיא ומגלים טפחוםכסיםכסה טפחים וקרוכדטעיח בדבר םהם ולכןבחרתייבל יהיה לי עסק בנםחרוח • ועוד האריך שם בענין תספירזר־ז וםדינהם בערך הםלאכים ושם הזכירכפרי רבי יצחק בן לטף • ובעל ס עבודי־! ו־זקדש בחלןן העבודה פ ׳i תביתשובתו הנלונתוכח עםובאריכוח וחורי דבריו עדרךבעליהרעתהנכוןא השיג ל שלא ישפטועדעםדםעלהםשפט והשינם להיכןניטה כיהוא בעצמו הודה שט םנ אותה והיא רהוקה ממנוואיך ישפוט במרת שלא •דעו מי• וםדבריו הבין שבזא נהפשטו ספרי הבמה זו שלא היד. הדפוס והיו נםצאים קונטרסים קטנים אצל יהידי לן הןון י סנולחא םעירועניסםםשפחר.בארצות ספרד ודבר ה היד-״ יקר ביםים ההם א נפרץוגםאותן ספרימ עמזכיר תרייבש אינם םחמעםיקים ומרחיבים בחכםד־ז זוו־צםע נא דברי בעלם םגהת יהודה מעבהקדםתו זלוםפני שראיתי בגליל הזה נשחטחי ספריד דנלך קכלה המבלבלים הדעה הנקי ראיחילהזהירך על הספרים אשרםהםר־זשםו ולהעמידךעל א*רבהםחשלהידך• ההכמהאלהירייצחק ן לטף אשר הבר ס השםים והסולם וצרור הםוד וסיגנזי הםלך דבריו בהם יקריםםפנינ*ם אבל בדברימ ר־זנוגעיכשם א יתכסתהקבלהרגלואיפבפניפורגלואיםבהקולכןקצהו תראה וכלו לא רתראה ו ישפעני אלת• אברר בקצת דעותיוהסלתפתוךתפסולת• גפ ראיחי ספרים עחברתבם אישםור'אברתםאבולאפ״את ולםכלותו וגאוהו כנהעצפו אברהפהפורד־־. ופשנתרב בהמק נחנה נבואה לעוטיםכיפירושחםורח בזה המקום שוטזיי! כי כן קורין בלשון יוניו לפודה שטיאכםש ד0זי זל בפישמעונא המורימ העפרפפניואלחשפעבקולוניספדי פלאים דפיונוח תיופיפ בדוייפ סלבו« הוא עעח סי אור השכל ובהשן הולך וגפ ע#תע דבר* ר פ •י סודה הפורה והוא פי, לסםורה עד הקבלת ראת עדכםהד־זניע סכיותו יא ל הפורה עמדברי קבלה בדויתםלבואשרלאעלתד־זעלפחשבתועל ד־״רפיבפןל וא פי' לשמ בן עבעשאו בלו כחוב בענוייכש ו ה ו פ ש עלחהעל לבו • זעוד עשה ס הפלא צרופים ממוחו ד־זמדוםדת כלו להבהילאתתםעייניםכיתשבבןח יעליםתסרונו ו בד«ייםוולהרשבא*לבתעובותיוואםתסתיתאותותנבל>»םךשעיםירקבאותו אברהםל ויולי שסנרתי א ר ש שעפ עצפו נביא ופשיתבציציליאתופתדתבכןביו כפרת סבני י הפחת בפניפבתסלת ה עסרובכתבי וכתב•קתלותתקדש כפעט עתתתיל ותית מכליתו כת כסות רםזחלאדלושנתן דעפועייחם כסת יפי• כרוב דבריו הדםיונים והכתבים עהי ובחהםדה פה שהיה םרנילעצפוולוקח הבהובים ודברי הכםים בניםט וםערב בהם דברים

מעטים

מפר מערף לחכמה ידך ב ו ל •עטים אדהיימ לקוחים םס1?ריהח:סה *נל • 1תחכם השטיטאלישטאלדרכיביכ־רוםטה «־pl להט־תםררךהישי• אל המעוקל • ואלה ואלהקרבאלפהחביהום סייעירה הםבונה לוייעקיבא ער־: וסי הבהיד המכונדיז לוי ה ׳ ר ההפרימ אשר יוקרב אגיאבןחקגאזלחעשמעטרחלראשך• וסיחהרלא •םוש פפיךוהניהבו •וסבבו נהו ולילה • וע!פר«הדב ד יוסף \ גיקאג1יל׳או״ל והדב ר'שט דליאון ענדם על גדגדוחיך זסוו1% הרשבן הכם על לוה לבך • וספד• הדב די םנחם םדיקאנטי עיר, הקשרבש לאזחעלידךוסיהםערכוזעםפידושיזהיהיח לטיטפה ביןע גיך ואזהץליהאה דדכיךואןN o r א לאודה ם' הפדדס כל * תשבילעכד • שםעה דבר• פ• הכם ובאגרת עד שלא • לש• הקבלה •שחה ם• יהודה ו־״גלכי םעטיםהיו הכפרים בחגםה זו • וכפיםשבםשלשלח הקבלה ר• נ׳קאטיליא היה בשיה הרןוהוא היההא שכהב בסדר בהתהלוה הה ובעל 6 בח-נתהדחכתב בשגח הרנא באופן שלא נחפרסםוספריוביםיו םש״אכבזםננו ׳צםלאה!- ם כסו הארץרעה אההבאודר^־םקורדיו רוז*ל בפרדם ובפי' לזוהר והיקינים * נע י ספרים םהקדםוניםשיע• נגלה אלינוד-.אלהים נהפרסםו בזםננוועלכלם קבלרת אד דרכיו א אלהיםנוראםרוםוקדושכבוהר״ר יעהקלור׳אה אשכנזי רתםך אשר נכהו מ וםה שבוחיו על דרכ• ה רם קורדווירו ו זולחו פקדםונ• זאח ההכםה כםש על זה רבןש ר כל מקובל• ארעוההםערב כסהר ר טע (ל־ בהקדמה כפרו הנקרא פלה הרםון דףלזל ואםנם כינבהודרכיהפרדסמן חקמחיכן נבהודרכי האריז״ל מדרכי הספר הזה כוי • ואין לומר שדרךנבואה באו לו הדברים הנש גביםההם אלא ספרים מעא כי היו מקדמ קדמהא בין אבותינוהאשכנזימ; ועחהשמענארבריהרב הגדולר״שלבהשובוהיוםיכט ששםאהר שביאר םדרהיחמ של הנאוניממהבר• ספרימ ובפרט ו־זאשכנזימכהב בסוף דבריון׳לל בהורה בהכמד־ז ובעושר ו ד נ ה ן י ב שובמעאחירישםעיןהנדילבריעהקההסיד בר אל א מזרעו ש * ר ׳ ש ובסוד• סודות לדרושכלאוה ואוה במט פגימ הוא ריאבין הגדול אר חרב ר' •וסףהזקןבן רבי שמעון ממדינה מנש שיסד אזהרה אהה הנהלה והוא חיד־! ב רגולתו של רב •'אליהו הזקן שיסד אזהרות אמת •הגא הכי ורביאביןהגדולהוייר אתרב« «!הק הסיד ואה רב״הושע הסיד ורבי' יעהק השיר אחיו הוליד אה רב• קלוגימוס הזקן א0זרא ר ק הולידרבי שמואל הסיד קדוש וגביא ועיין בםיויהסי עלזה ובשלשלה הקבלה למה נר ר־.גלו ש נביא אשר הול׳דרבייאברהם משפירא ואה רביייהודה החסיד משפירא אל מארץ מולרהן למדינה ר ננשפורקעימעשהשאשהו ננער. בהיבהו וההררדזבד־ז א תקרב להיבה כ^זאינך טהורה ונשכהה ממנה וגנעה בה וסודוה וקדושורת כהובורתט ל ו ש ל רבי מ בקונטרסים היו באותה היכר. וכל ההסידימ הקדושימהללו ׳*או מזרעו על רב* משולט הגדול בןרבייקלוניםוס וכהבו התוס סוף מנהותחלרב• קלונימוס אביו ש חגיהבשעתפטירתו.ג'רברימכמפיהנבואהכ\• בןריםעההזקןאשר הולידר'חננאל•א ו ז י ואת רבי קלונימוס ואת רבייאיתיאל זאת רבי •קוהיאל משפירא ורבי' משת הזקן ד אשדיסדאת אימה גוראוהךהוא רבי פשר, הזקן בןרביקלונימוסבן רבי •קוהיאל בן רביו א י ב ם זליעורבי' משיי! הזקן ה ל ע ם כן רבנא איתיאל בן רבנא ם ל ע ס א נ ב ה בן ר ש •

ז "כ ג c המלך

ספר מערף לחכמהינתלוקא בשנת תתםט לתרבןהבית עיבנהבבא סרה עב קבלת} ועסוממי ־י הםלןקו ואתה חבםותוסיףלקתדבדישלםהלוריא•. זה דקת כתב בפי• התפלה עלו אצל ישתבתה ברקלונימוס ד ו ה מ״לוחואבצי? אניאריעזרתקטןקבלתיתקוןתפלוה םאבאפורנו י בןרביםעתבן רבי יהודה בןרבייקלוניםוס בן רבייםשה בן רבייקלונימוםבןרב׳ יהודה•0 סברתי מרבי'יהודה התסיד כאש ר קבר םאביו רבי' *זמואל הקדוש ההסיד כאשר קבל נ וא כי רב* קלונימוס הזקן ב*»עה פטירתו רבי' שמואל חסיד הית ר י פ ש פרב* אלעזר הזן מ *ער ומסרן לרבי' אלעזר תזן משפירא וכשנדר רבי שמואל הסיד קבל ממנו כאש ר צוהו רבי קלונימוס הזקן ורבי קלונימוס הזקן קבל מאביו רבי יצחק ורב׳, •צהק קכל מאביו רבין זקנו של רבי׳ שמעון ו—.נדזל ו ב ארעזרהגדולבר ׳צהקבריהושע בראבון הוא רבי או של י ב ©םגנצאורבייאלעזרהגדור למד תורה לפגי רבנו שמעון הנדולבי רבן יצחק א דבי עמעוןהנדול ורבי יהושעזקנושלראהנדולהיו אהימ עכנדלו רבי שממון הגדור.כ•א ורבי״נרש! ו בשנפטררביייצהק היד, רא בגו נער קטן וגדרו בביתו ולמד לו תורה ה מאוד הנולד־! ונפש רב* יהודה הכהן מסר למירב• ארעזר הניורוהוא רבי' •הודה תכהן שעשה םיהדיינין הוריד רבי אבדהמהכהן ורב• אברהמ הכהן הוליד רביימאירהכהןורבימ .־מאיר הכהן הוליד רביגו אברהמ הכהן ורבי' אברהמ הוליד לרבי אליעזר ר-.כהן ורב* אליעזר הולידלרבי״הודת ורבי •תודה הוליד ררבייאריעןר כהן הסיד ורבייאלעזר הולידו י דבי'יעקב הכהן הסיד הבהור וקברו סוד הקוןההפרורלז וישארםודור־ז רב מרב עד אב אהרןבנושל רישמואל הגשיאאשרעלה מבבלמשומםעשהשהיה והוצרך ללך געוגד בארץ• יובאבארץלוםברדיאהבעיר אחחעשמהלוקאושממצארבימשה/1זפ״ט אימתנוראותיךומהרכל סודותיו לו • הוארביי מש־ברקלונימוסבןרב*משלמבןרב׳א ובגיו רבי' ו ה ה א ־ ד ר ה הראשון'שיצא פלימב א קלונימום כן רב״הודר! • הוא האז ושאדאנעיפהשוביםהביאם הםלךקרלא איתי ! קלוניםוסורבי״קוח׳אלוקרובו רנ עמו מארץ לומבארדיאה והוש׳בםבםגנצא • ושספרו וישרצו וירבו בםאד מאד עדו נ ד ב אשר פקד ת' שמ תרון אפו על קהילות:-.קדש בשגת ההינו ועם גוענו אבדגו כלגו א זולה׳ מתי מספי־ שגשארו סקרוביגו עם רב• קלוגיכופ הזקן והוא מסר לרבי• אלעזר חון םשפיראכאשרבחבגוורב'׳ארעזרח1ןםהי־ 7 רבי* עסואלחכ־ד ורבי שמואל הסיד מ:ר לרבייהידהחסיד וממנו קבלה׳ אני הקטןסורהת.גל!ת ושארכודות • ואכתיב יסור התפילוחלםעןידעכל אי־םםהסודישבברכוה ויכוון לבו לעבוד להקבה ואשריו• והנה עדייזסתר׳ בסדום־ם שלא דברנו בדברים האלה לא לבבודנוזלא לכבוד ציר־/ אבותינו אלא שלא יחלוק עלינוהחיטא כנפש.׳ כ• החולקעלזהכ־וולקעלתורת שנתנו־־, כטיני כ׳ סור התפלות קבלנו רבםרבעדנביאים וזקנים והסידיב ואנשי כנסת הגדולה שהקנוהא יסדו ל י והמוסיף והםנרע א:•ה •א או חיבה א אד לו בזה ולבא כי אין להוסיף ואין לגרוע כ בחגםהיבהא ואפילו אות א כאשד נבאר בעזרה הבורא הם לסד לאנוש בינה• עכל הרקחוהפ׳ הזה המגלה םורתחפייזחלאכאכרפיס עד היומוהוא נמצא אצל יחידים וגםדיאהבקלף: ועורביוצאבזה3ככתב.הרקחה!לבקונטרסישןשבוקצר אצל״שאבקנ

ד ו ם

ספר מעוף לחכמה טו 'סודבל ברכה!ברכהוםגין תיבות ואותיות כל• ברכהוברכה ולבסוף כתב וז*ל• סליק טעמי תפלות ואשרי תןתירבהם • -אני אליעזר הקטן קבלתי זטעפי תפלות םאם די־בק וםםורי רביייתודת ההסידכאעזר קבלםאביו דשהחסידתקדושבן דבי קלו־ניםוסתזקןבן רב״עהק• *ותם קבלו ויבפדב גאון מגאון עד דבייםשת בן רבי'קלונימוס שהביאוא י ע נ הםלךקדלאעםו ממדינהלוקא• זדבימשהקבלמאביואהרןבןדשמואל הא תיו־מוסדימ ב* ל וקבלו רב מרב ער שמעוןהפקולי« ׳ואבותיו ד־זדאשונים גנזוס ו אמלעגועיוהסידיהדור• ׳עדשבאדב«תתסידץלוםסרןלי5 ותוא ?נות עלי לתעתיקו ולגלותו לתסידי הדור לםעןידןו םתםוד בברכות ובתפלת ויכוונו לבם ולא יותירו!ולא יתסדואפ^אות א' ככתיבת אתת• -ואליזנאו בעקבי א׳י הים שםוסיפין ופהסרין ועתיד ליתן את תדין • י ותזתיר בו שלא להוסיף וש9א לתחסיר הפלתו פקיבלה ויהיה p תע^ב דק תזק ואםץ עכל ז י ואם באתי לכתוב ולהזכיר שםות הםהברים הקדמונים בתר־נ תקצר תיריעד־ו פהכילכי יודע כל שעד עפי שיותר פ״נ מאי־וטאלאדינתהי לסופרים הםעתיקיםפלבד םתשקניתיכתוביםודובםםקבלתתאריואולם בקבלה הישנה שתיאו תרבו־־; כל נ ת דדך תרם קורדווירותע ספרים םקדםוגםשנאבדוונשרפו עריק יש א אזתמ שמזכיר בעלמנתתיהזדת ובעלתפריסואתריםזולתם אלא שאין נמצאימ לבלתיא ירעו דורשים אוהם כאשד הם הפלוסופים עב פסק הד3 שהגאוניפ כולפ או רובפ לוהנד־ז בספר האסונות םאםרד 9 ד כתבר^״ט שהגאון רב פלטוי־והכפי דברםזה » ; ישיבהו. זיל שאלו לאדון ההכםיםדאש הננידיםרביי האיי נאוןזלאםהיס הם היגיסחדתום הזכיר ם כן בעל הפרדס בשער עשדו.לאה0זע f h ג נר-.שיב'להם והביא דבריו. ג גפכןרבהסאיגאוןבסיהעיין ובפדלעתעתות הזכיר נ<'ר.יהנד לרב הפאי גאוןאבל״ בפאךלשער ד שלס האמונות הזכיר לעער ת *תזנחות הביא כל לשון השאלה הגל יכןבפ 1 VJ0 ר&זטכפר־ן־גדוליפ וגאונים שהית לתמעסק דב בחת כגון רב עזרידא ר קשישא3 וכל רם דמתא פחסיא ושמ הזכיר גס כןמקבלת היד אליעזר מגדםיזא ורב* יתודת תהסידה הביא דעת חנאונימ דב נחשק ורב נטרונאי פ ק בשער ח ם• ו ftp דברימ נכבדי בתיכלותובאותושעד פי טותביאתעובת תגאון ד' יקותיאלעל זיתופות >b\t*ריקים : וכל הספרים מלאיממדברי הקדמונים והגאונימבהכמה זו וכן תםזנאבסוףסייעירוי־ןשהוא בדפוס םזכידייתר םעשרים הכםים גדולים שהברי ספרים שינים בקבלה * *בספר עבודה הקדש לגבאי בתלקתעבודה פ ינ כהב זל והנהרבינז הגדול הדםבן עוקבלר־!א ר ו ב ספיפקובל תכפ תקע עעפזלהאפין בה תדבר. יותר פדאי לפי #אק דדך לידע ה ולעבדו זזלחת וכבר קבלו תאתרונים םתכםי תאםת זיל כיאליהו זיל גגלה להו• דוד אב צר יזל ומסר לו מסודות תכמת הקבלת ותואז״ל םסדתלבנותדאבדזלוגם לו נגלת אליהו זל זהראבדזילםסרה לבנו ההסיד הדבר' יעהק סגיאנתור׳ןילונגלת גפלואליתוזלותואזלל עןדיאל זלומהמזל נמשכה להרמבןזלאשר ממנו םסרדת לעזניתלמידיו רעזדאול נפשכת אל תשדידיפ תבאיפ אהו״ו עד היופ ופת תיתד־! גטבד־ז עיגלד־ז כלייתו זיל א :ההסידיםההס כדי קולא תשתבת התכפת םיתידי סגולה כדיעידעו ליחדאר־ו ד־!ולעבדו

ח א נ א כאמת

יט£ף טע1׳ףי לחבמח באסתאשר הפההלכלזה הוא ההכםה האמיתית ואםכןלפה לא ׳חקעועצשםכל מקבליה להאמיןבההדבהיותד מדאי אהד עיו׳אומ״ט.־*:;ם׳חי-ם אשד בהם •היו ויבלו ימיהבוה דב דיו ש כן העלמים והפורש סמנה פורש םודיו i'u ״ ואני:ובא אחריו ומלאת• א גהב הךאבד עצםו בהשנה בפהרסכה נב« פ״ש הדםשם זילד־זדס שגקשט דאשוכשד כו בתבזלכברהזפיערוחהקדשבביהמדר*שנוסכסח שנים והעלינו #הוא פסולכסר־גבז• עע הגשמות אם מהחדשות פתניתיןכו' • ובןתםצא בדיקנטיבפרשח ו ישב שבדברו שו לאו אמר שיש קצת מהן •!•־שורת ישכן פוכיח בזוהדוכתב זל ושפעת* כןםןהזה א שחהפיד ריבןהדאבד תיתםכיד בפניאדםאםדןאםן החדשים או םן הי׳׳צנ-יפ ואולם בפי פנחתיהודה פ יד דףק¥ת כהבזל דש לתרץ עם מת שפירש הבדיתא הזאר־ז החסיד ד"« סגיאנהוד בןהראבד ז^עזתית רביעי לאליהו וכבי הגבאי בלשון הנלשתיהטניאנז—.ור ואיך היד. פכיר בפגי אדם אבל קושי»זו פתור;• ת עם פה שכתב הדי קנט׳ עצמו בפכי תצא זלוםבאןתביןטעםתרחקתהארפםםקזםהצתזהותמשים להכיבהתקלקלהאויד •וליד גנאי בנפש וכבר העירו על החסיר רבי יצחק בן הראבדול כיסופי #היד. םג׳א נהור תיהא בן נ י נ םדגיש בהדגשת האדר והיתאותד זה וזי יות םה נם כיהית גדול בתפלתו כד ת דוםא בעגיןהתוליס לפי זםנו עכל ואא שיהיה תולק על רבדיו אלא הוא עד ויהי כ׳ וקן יצחק והכהינה עיניו פראותוכםושתגידואנשיאםת על הה&ידהםקובלו:אלי?י כפהרד תייבש קלבדסתסךשהיתלוכןבזקגותזשלאהיהרואהכלהיוםדק כםוגיאודישעות: והי ראשי שסטעם תנלאותיתינולא דאינואי'עוד נביא ואיןאחנויודעשום רבד בזםן ד־!זר־5ו דרים בתבואות תםטונפות וכן יקראו ד־! גויס לדתומ נ שדאל א שביעות בכל תפוצות 5ל י ד י ל א שדרים היהודים בעיר הפבודגואשד אני מרביץ תודת ביניהם כער־1 דרעק ק םבדשלצואותוכןבדובהםקוםוחחפצאביחחםטבחיים םםוךלביח הכנסת ואם בםקום םרתון כזתאפי'לדבר דת אסור איך תשרת עלינו רות הקדש גם הדירת םלאד־< גלליבש!ד ומ» בתצטדפם תלכלוכים הנפשיים שלא תשכון השכינה אתם בתוך טוםאותם י ונ נ אלואםרדהעד. ואתתלכת ברחבתתפידכי פקודיך דרשתי וכבד אמדו זכי שטהדה םביאו וכמה דבריפ חגידן• ת לידידות ו־/קרש וראינו שאפילובןםננו תבאלטתד םט״עין אוידתדאה בכתב ששלתו־ םאישאלחיםתטתורותקדושכםותדד״צתק אשכנזי זצקלכאיד זכר עשייז לנפלאותיו יכפרו כבודו לדור ש ש בין הפלוסופים א י םתם הנפצאכזה א דורישסלה י אבלענין הנער שבפולןבעירנדעדין היח םעשת תחבולות כאשד ניליתים שבאתי לראותו 1SJ1 שכך דתידת גם הנער שכתב עליו רלבג בגוב לכל תעולם כאותו י פאםר ב למלחםוחח שנמצא בזםנושהית םודיע םת שידעהו שואלו לבד ולא יותר םזתא ו ה השיעור• שגס הנער הנ־ל לאחיה משיברקזילמהשחיינו שואלים לאביו• ו םהפלסףשם בדבריהבלבאמתכאשראבארבסיפיוחרלאלו• עודכהב הגבאיד־גניפ קודםלבןז״ל וםילנוגדולבפלוסופיאהכתדמבםזליוכשמצאתמדגליח תשליךםידיו אמ הצרורותואהדפחכםיהאםת שביאדסודות הרטבןזילכתב בנ^בשלהבזד־ז הלשוןוו*מ יןקבזהתלןןלסצרים ופסד הקבלת להר&בם ויל ולרב שפחתו בה היד־; םשתכת כ

לתלמידיו

33ר מצרף לחכמה טןא זבה לזה עד קרוב לאחרית יםיו שכבר תכרבל* ספריו הנםעאיב:* להלםידיוןןסגפ ל היוסעב • והחכם די׳ אברבנאל זיל בגהלה אבוהבסוף 3'עקביה כהב בזר־. הלשון וגם אני שמעה׳ שהרבה*.דולהמ«םזני כתב באגדה שלואלה הדברים * בסוףיםיבאאל״ אדם א ואסר ל׳ דברים של טעמזאלולי שהייה• בסוף יםי ונהפשטו הבודי בעילם ה״רת״ היזרםדבדיםרביםשכהבהיבדם ואין ספק שדבר• קבלה היו אשר שפע באהדירתימ׳! עכ• הואשמעאבלאגיראיתיכ^בבסי^יבשםובזה^לשוןלסוףיםיבאאליזקן*י» והעיר עיני בהכםד. הקבלה ולולי שנהפשטו ספדי בעולם הייה׳ חוזר בי םכםה דבריכםם^האלאשקד בהשגותיו עלג1 שכהבה״עכ• כלזהבסעבידתהקדשכג>ז• והדבר'ט כתב זל ראיתי לכתוב כאןלירכי' הרב ךל הרםבבש שכהב במגלו־! # ר האסונות ל סחריסי^־שלחלהלמידו ההשוב בעניינים עסוקים וסודות נעלסים םהקבלת האמהירת עיון ומעשה להראות לאי ש הלזה כי כל דבריו לא בהשבלכתב רבי' הרב בםנלה דתנז \>5* ובה׳ האהבה הנסרעה א •כר נהיהה בינך וביני ובין אבוהיך גיזקדושים כי רוב זםני היית• נבוך בהקירה הנםעאות ולרעה הוכןאטההן כפי הכולל סעד החקירה הפילוסופיה ובדרכ• םיגהיהם ונראה שסה שהשיגו בלתי עודק עכפ כיסה שנת באר אעלם םההכםה לא בא הפופת עלסוהרואלאשהמ לא מעאו הדרכים המיותדימבתקירת טבעכללי הנםעאוד־»ה ע ך א ו א ה ו בזולהעםלשכלי אלא בדרכים הניוגיים מטרידים השכל וםבלבליפ א הכמת הקבלה האמהיהדדכיממסזקלימ מאבניהמכשול נודעו בהן בקלוהנםדץ בלסתדערש גו מ^ו שיפולההה גבול התש נר. ובדרך זו דרכו!—.גביאיפ:והשיגו פרת *השי תעתידוה ופעל פעולותזרות ׳ועאות טתפגהגהטבע׳ ופקעת דרכיפלקתת׳ נס אני בידיעת טבעיהגםעאות והותרו ל• כל הספיקות שנםתפקהיבהפ וגפתהז לפני דרבי הפבוכורת ונמסרו ביד׳ מפתתות החכמה והביאור שלכלנעלמ ממגיוהננימשביעךשלארתגלד־גא למי שהוא דק בשכלו ובטבעו ונקי במעשיו ל הסודוה הדקוה וההערות ר-.גפלאות אם רב! ׳ כי השמוה הקדושי ה ונזדככו דעיוניו והלך בדרכי הלמוד והידיעה עדדעלך א מלספור ובזיעכדהביטוודאואמהיההולךבדדךהקבלההאםתיתאולא• בלזתכהפם י ר ו הרמ אלשקרו הנךדואהאיךהרמכמ וכל הגאונים ידעו וכתבו על חת וכמה הב נמעאימאעלנימהראיבדורמבןוהרשבאוהריטבאוהרממרוטנבורק וסיבדית מנוהוז ואהרימ שלא נידע לני שממ והמ מהקדםינימוקעתמ תנאימ ויש לנו ס תקנה יהפלי<« וס הבהירוס' התמונה;יפרק׳ היכליה של ר ישמעאל וכמה סודות מייתסיתלר עקיבא ילשאר תנאיםואמוראימוגאינימישקונטרסימאיןקץוילאההאדמלםפרמ• עזדכהבדתרביזיים ן ראיישיאמנו תדברימ כפשיטמבאשד לתמ מכתישי י ואמרי בעגין בעלת איב כי אה׳ דבריי שמד. עניןהבעלת אוב נגד וטקובלימאמ רלשכמו י נ מהשכלעכלג לאהביא כ כלי הבל יההיל כ׳ ל ו שהביא העורך לומר שמה שהוא בכהובים מענק בעלת את ר ג י תעלתה שמואל ושהאשה תיטב ידע שהוא שאול ועשתה עעמת בערמה כאיי״ו א מכירתו ושכל מה שהנידה לוהיה מסברא דהיינוומתדאתתובניךעמיכאשד כהבהרדןןא 3י ר מ ג בשם הגאון דכי שמואל בן תפני שהוא אמר שאעיפי שמשמעות דברי תיזל ב

ח כ * 5 אמת

ספר מערף לחכמה אםת היה שהחיח האשת את ששואל לא יקובלו הרבדים בםקום שיש םבתימים להם מן יזשכל* כןבדוםחיאמדהדבשאיןדאזילקבלדבדיהםקובליםשהם םנגדים לשכל • הרבה חשובוה לדבר אי שהנה עינינו דואות בכל יום דברים שהשכל םםאנם ולכן דתםא בלבד ל נראיםיבפ*ל אמת״ם ושמא איןהםשפטםפאת השכל אלא םצדהדםיון ו מ1אמתזה.בפ^ותכםונפלאוהאבןהם^זכתחבתלשלר. סנולות רבות ונוראור־ז כסור ו-ז 3 ד בשםהפלוסוף בס ם א ם ך עליה וכיב בעלם נוהשלום ב ו ר עכחךתיחבור א הםומגביםשישאבןםושכח השערשאםישיםוהעל שער הראש יגלתר־ז כתער ואבש •שיםוחעל ראש מוסרה יצםחלושער םהרהוכאבןשםסירה זנהלתהסוסים ורנוןהעופוה כל זסןשהיא עליהם: י וכמו שהארכתי בהשובותי לההכם כםהרר זרת בר נחן שאבש •רזנחהאוציאםלאורהששםםנזלותנפלאזחאשריםאנםכלהכםלבי אלא נכש בלםודים כסה םהם נראים נמנעים אפ׳לולחכםים נדולימ כמו שהשיבוחי לחרד זרח הנלב יותר וייחד עד על הע תםרים שלו שנם אותפ אדפיס לכשירזנה ה ובם בשפת אכתו שאין לסםוךעלהשכלוכ&בשקום שתכםינו זלםאםתי הענין וכתב ההייט בהקדםהו זלר פ א ואםבאולי האפרכיבהכםה הזאתיפזנאולפעםים דברים זרים אל השכל כסו ש הקדושהאלהירש״ב׳ זיל לאכלעוהאוסוהא סביל האי אלא אינון קדישין הכ׳ם׳ן כו עכפ ״שלנולהאםי|בדבדיהאםונהשלמחכילאדברירקהוא ואמ רק הוא ממנו הוא ועדיךר ם א ל טה לבנו על כרהנו לקבל דבריה באמה ובלב שלם ולעשות עטרה לראשנו י שנ חיםינילביאוה&זםאילי האם'ןבצ1ה שהאםין הקדוש האלה׳ בתנינא דנהורא הפארר־זל ותבריו־. • ועתה שמע נא דברי הראש רבן | התנאיבמ ונזר היוכםים עדיף מנביארעבי שלישראלמת שכתבננד תתכמר ישראלאביו של בעל ס ייעתמעאתוצחשובותיו בכללפסוקדיןזת אלאמי שישבו שני דברים נתזילתעעת תראשונתשכתבת שאיןראויש) הללושיהיה בעל סברהנכונה • והשנייהשיהיה בקי בלשון ערב האפיחית • עלא אפיתיה של תורחפרער־ז בכלחכפי ר ב ס הצעתהסבראתל תנניאלהים ויש לי בל בא ג ם ת ספררהנסצאיםבימים האלה ואעפי שלא ידעתי מחכמה חיצונית שלכם בדיך ר ישןבןםינת כי בא ־האות והמופת להדיה האדם םיראת לתורתו • עודכהבאהכ ועל שכתבתמנזרתוזשכלונזרתהדתמהאשיבעלזה לא ההא הורהשלנוכ׳שיחהבעלד־־. שלכםבןכםההגיונכםאשרהרחיקוכלחכםיהדתנביאםםנה אוחאופוגיתלהייב ולזכית ילאסיר ילהתיריהלא היצביםקורה לא האמיני במשה ובמשפטים ובחוקים צדיקיכש אשירנתנועלידו בכהבובקבלה ואיך שיאביםיפיה ׳ביאי ראיד-. םהש לחק־ם ובשפטים .שלפרעה ולפסוק דינין בםשלים שהורנלו בהםהכסה הגיונם • אף אין(את וכי בישי 'ובם׳קוםיי&סקו הדיניזעלפיהםשלים תל בעודיהיעוד יש חורה בישראל להביא ראיר־; י םתפשנת וגמרא בבליתו«דושלםית ולא יצטרכו להביא םשלים לפסקי הדיניןכיהכםת הפלוסופיאת וחכםתתתורהוהםשפטיםאינןעל־דרךאהתכיתכפתהתורת היא קכלדתא ת ל ם ת ם ד מ ו ״ והתכם ידרוש בת בפדות שנתגת־לידרש בהם • ' נ לששהםסי לםילהא אעפ• שאין הדברים נששכים אתר תכםת הטבע אפ הולכיפ עלפי הקבלת אבל

חכמת

ספר מערף לחכמה יוא טבעית וחכםים נדולים ד־זיו והעמידו כל דבירעל טבעי יפרב י ת הפילוםופיאח ה ס כ * א ל חכפתחחעמיקו שחתוותוצרכו לכפור בתודת פשת לפישאיןכל התורה טבעית אל תתרתר ו יצא לך הד? ר תיץ פן תטבע א י ופראפי >ןכלת ועל ןיז גאפר תפיםתתית כייוסלעשו^ ־עלתקבלה אלאבתסיסוה התתיךיפגיו* לכן אין להביא ראיהםיבדז

א ישובו 3 אותוביפתונזרותוסשליםעלםשפטיתהישריםועלזתאסרהתכם כלבאית £ *•וצהלוםדכלהבאונכנספתתלהבהכפהזולאיוכל לצאת פםנרת להכניס ביבו תכפר־ו

י בה בי לבו הסיד להםשך אתריו־־! • רנ והתורה כילא יוכל לשוב םתכםתמבעית שתו זםוזפת ןת לאישינ לעסוד על תכםת תהודה שהיא אדתות תיים כי יהיד־ז לבו ר־וםיר עלי חכםתהטמו ומעלת כדוחויתשתתשתייתתכםותיחד ולהביא ראירשפןו לזווסתוךזרת. יעות הסשפסכישנ׳ ה«כיםהם צרות זו לזו ולא ׳שכנובסקוס אהד ע3י ו#ש נבש כן דבר* ז־ןהכסד ׳שדאלכ׳ נםהואחייהכסשיםוכייל: ואני תמה םאד עלתםליצד־־. הזאר־1 ד.אזםדח כ׳איןראדשיאסניהדברים כפשיטם כאשד להםםכהישים םתשכלי שזוהיאא יבושו כי יספרווידרושו ^!דעוםחהרשבא ו&יעתוכל קדושים עפו שכתב זל על כן ל יאסרו בפיהם דורובאצבע שאא לשנוה הטבע ובזת יודיעו לכל שאיים סאםינים בתדושא דבריו אל* בכרתב י ב «-!עולם ולא כסופתימ שבאו בתורו־״. כלם וההכם בדרשי תל שאנתנו לתילשר־! >זתתנצלות וכהכ שהנםנע בתקנו לבך ובחק ו־־!םנתנ י־־יטבעי ד יכולתנו יאנוכללתםציאוב*וום תחבולת ונם בתק הטבע שלא נתנו באפשרותו סבור׳ו שבתזיובללפעולזתבשום זסןכיתטבע לא יעשה דבר אם לא ב1בות םסורדות םהייכות החכל!חחתוא ברצון תבזראיתברך כל זת הסק סן ד־!נסנע בתקנו וביען דחמבעעצס* נאםקאנהנוקהלתתודר־־.ו—.אםיתיתעםכלשארבעלירהתודיהקבלודהיפםנישרחואלו אפשר בחקיכלחד־ואלזדצינואשדדתואלםעלה פן ד־יםמוםקיח טליולאיקדא ג שוםאדםבעלדחשלאיחאדלבודאיכלחלשנוחטבעהנםנע כ׳ כםושבראכל תפינים סן האפס חנפזר בבהיורצונו כןהואיכוללבטלכחותם ולשנות סדריחם בכלעח שידצחו ייקחאם ירצח fa • והחלק ונם יחזיר כל וממיס בכליו אל ההעדר הנסוד אשרפפנ תשני הנסנע אשר נביןסניעחו אפי'בוזק חשם •חיסשבוש• חאסוגות b והביא םשל כפוד ולש שני הסוחרים שזזענין בס ייחד ה א אחד בזםןא' מצד א ש ו נ p שני ד־יפכ׳ס ב ק י םבואר דפיקתראשיןלהפציא פםפרשיתאזינונפרדיהד ורםיוןהשני שיםציא זפ ןישיחי'א כלר-ו ל יחד סצד אחד עבר ועתיר שזח נפנע שהעבר היא שלא נשאר הלק פסני שא חסולוםחד ר ק י והעחידהוא שעדיןלאהחחילשוםחלקםםנו לחיוח ואיך •מצא יוס שק יתד בבתינת אהתזה ודא• םאפרסיתרעצםו וכןשתתיוב והשלילת יתאםתו יחד £1 שדאוא יתקבצו ועל כן תאםר־ז והשקר רוכב ובלתי רוכב בדנע אי שתסיתרים בשום פנים ל הלוסיסתפיד* יב׳אדדבריו הפליץ הנלשכלפדת שיטצאבםפדיהנבואדת סהסין הראשקםהענינים היוצאים םםנהנהטמףנשאירםכלםעלגלדיםםפנישהם אפשריים בחקיכלח האל והכרחיים עוד בחזוק האפונה ושםזכדכלהנסיםוהפופתיפונפבפאםדיל שנשאידם נלו״ם 1יא נפרשם בפירושים כיו ועע דול שהם פפין זה ננהינ םנהנ זח ד

ט א » 1 ועל

ספר׳ מעיף לחכמה.ת םופההבעלתאובאינופהמיןר׳״-שנ״שלנסנעיםעד נ ת ל נ וער פי הדברים זהאםת ת שיביאנו ההכרה רהוציאו םפשוטו • אעפישנראת זר םאדערשתדרבג 04כן ר־־״וצרך רוםר שהיה פעל דםיוני םעורב עטקצהפחלקנבואיישהיה בשאירוזה שלהוא. הקשר־־• שפ זיל• והנה בענין ההודעהההיאיקשה הספק האיאיך •הכן שיגיע נבואה לשמואל אחד• המזמ׳וזה בלהי אפשרלפ• מה שביארנו בעניןהנבואה ופהוהה בשני מסי םלהםוה ו־ כיש שיניע ממנו דבורםורנש לשאול עםתעדר ממנו בלי הדבור י והפפקהב איך יר־1כן. שיניע באמצעות האוב מאמר כזה שהוא נבואי׳ ל3• פה שביארנו מענין אלו!—.הודעותל סובר כן שכל פעולת האוב הוא מנח הדמיון, כ • ונראה שנמהרםבמז ע ל נ ה ר מ א ם ב ושאיןבוהשנה תושייתלאבדאותולאבשמע כללוכןסברתתםל׳ץ בכתבההתנצלותל וכל אלו הםשינויידתיקיאםרעתריש ן ׳תפני מאי זו סברא הגידה לו האשד־; שבניו הגד העמ יסכל ה ימותו וכל ישראל יודעזן שיהוגתן איש צדיק והיותדפןפליא הואשאם אי וכעזשתיועמד־.מלךשנ נתם. ויתפתהלגכלי תאשר. לא כן לבםלביםאיןתקרלסבו גדולים בתורת בקוטר. ובתכםת אבנרועמשא שאין העזרת ננעלת.כםותםותוא רצוי״!ל ותקנתו קלקלה והרי לעשעדסה וכן םהרירי אברבנאל םהו ליודד כ ש ל ן ק ת לנ הנה עשינו לשאול בעל ב ל בטאהעוכליבעובלאוקךוליתטעיםפלת * ואם בלעת ר מום אלא עודמשוגעומבולבל צריך לאיליבורוכבעל• תמרה השתודת שמדם״בש פד־ז.: ותנד. יש דעזתאתרות בפעשת זד־ז אל שאינו באשר דלק גפ כן אתריו תדרי אברבנ שהבינו סעדיה ורבי האייד־גאונימ{'ראמרו שרהוק תואשתדע האשה תעתידור־נוכן שתהיה את תפת בתכפת תאוב אך.תבורא-יתע'ההיתאת שפואל כרי לבשר לשאול אתא •רעת בכלאלת נבהלה שנאמד ותצעק בקול נדול ל •רהעתידלבאעליוושראשי־־! ש ואשד אמדת אתמיאעלד. דבדיההולים הם שיעתה היד. לעשות כמנהג כוי אבל הקשו על פיזר, שאם הבה תתית שמואל כדי להג!ד הקורות לשאול למה לאהג?דלו מתתלד־ן ע• תלוםותואורים ותופיםאוע׳ נביא׳ תאםת אלא ע׳ אשת בעלת אוב ולתת יד לפושעיםל ב ל א א ג ב ר ב ׳ א ד ת ק ג נ כ ק א • ועוד ה ב להאמיןבדבר׳ התור וםכש׳לן לעתיד ל באםת נם פירושוןרובלתיהגוןלאיש כםוהווהנההואהקדיםהקדמות אישגופותתמתי שוות שההבדל הואבנפשותאבלהגומהכצדיקכדשעאהמ• בישיש מציאות לשדים ושתםיודעיםהעת^דותוכםשזילשלתסדבריםדוסיםלםלאכיד־.שרתוגבם תכפ״1יןי־ז הסמםו בזה וכן הביאו התכם טוםאס • ג שתשדים םתאוים.לגופות תאנשים לתתדבק בהם ושמלאכת הקיסם ת״א תםשתדלת בפעולותית ליתד השד ולקרבו אל הגוףשל א הםת״פכאלוהוא רוהשל אותו נוף וגפשוכרישבאותוהבור הנראה והמושג אל הקוסם יראההנוףשתהתהארץ כאלוהוא עולה םן התהום מבטן האדמה לםעלה באותה צורת וםלבושיםשהיולזועם זתשיעלת דגיה העתידים ואיןזתםושנכיאםלפועל וד־ואזב בכתם ן הכתה שיעלהסהקכר ־ אוהו גוף כ• א ההכםה ההיא וםה שאםרה אתםיאעלה לךאי שיערה אותובקסם להיוהכלי להודעהההיא כאםדנו עלה עלדעתו • אםגם ד־וקול והדמרהואעיכריהדבורשבגוףהשחולהיותונקבדתחההארץ ונעדרהכהוהוהיה לבר

בכח

כ3ר־ כעדף דחכפה: יחיך וןי-יא הנקראת־ ניקדוטנציאד. שאין ל כבחרנדהיהקזל.׳ נשוך וגה׳ יהיה י_ *!בשארץקיא ד ו ו ב ההגםישלת רק בג-:נ:ור< המתים ראבנפ־כזהמשאבהיההקיסם טרויה שהים א בריאה הדשה ק־!רו של דבר לפ: דעוזו בעית האוב רכנינוז דוה בגופו של ששואל »'* םל1:כחהקיכפ והעלתו! איהו במעילולפניה ובדמיונו—.• כאילו עזי!—, בפעל והרות שידעל א ו ם ש ף ו הער.יתתד.ג:רםלשאולוהיהםשפיע-הקולבאזגי'שאול עיכל׳ הדהוד של ג שנכנס בו והיהשעחםשבאבר״וכבושאושרשהאהוןיהגהושדבדוהגםעהפלאךהיה־ הםדבבפיהיואיןלהסזהאין-הבתוביקראלגוףהבהביגיםשםואלאחרשרוחועבדהואיגגז•ך הכתוב• פ כשש ששה קברו אה אברהם ואר־ז ערד*/ וו ר ורוח אהדה היתד. אתו •״כן דא הנפש וכה שא?ד. גמה הרגזהגיאעפ׳ שהגוף נעדר ונודע שדגזףהואוזנקכר• ככרו לכ ?הנאמד דר/דר..-־עוסר<כ<:ילוד.גוף דיה שהרעם שהכנס בו דוח טוםאה שהיא נ ההרא ל י ורה לו;-־היותו לפנים ג;עין נ ׳&;כיגה וכלי ע/שתפש כוקדש כו זהר־זורף רבדיו כ הלכח׳ אחרלשונו.• וכלדבריו אלולקוחיםאצלו םכפרי הנוצרים הקרטונים טסנוא זו ר ב בליתוסבת ומגרעת כדרכז,בכמה כקוםיה כלים אבל הגוצריםבעצםם הכו על ס והחשובים שבהמיהשבושלאעלהכןעלדעת אגוסט[_יגום דךגגדול שבהכמיהם ובפדט גיקיילאיסדי לירה רחה אותה והדין עםהמשאינירואה צורך לרוח םגוףהםת והלא השד יובללחהראוה באי זוהמונה שירצה ויוכל להכין לו גוף אויריי ולהחלבש בו בחבניר־נ וצלמשמואלשהגהבמלאכתהניקדוסנצ׳אההולכימעלר־.קבדשלפר־! כדישישימיעא ׳שכעלמרתוק משאכבק־סבש ל השדקולו בכלי הדבור שלמר־! ולכן הקול נשיך ו שהפןעיל הואבב׳הו והמה •היה בםקוםשיהיה •עלהו ע! הקיסם ויתראה שם היהכן שדישדל צ א א ב י יניענוף המה בגלגול םחילוחםחחתלארץ ויהיה ביקע ועוכר הקרקע עד ש הקוסם אוש׳שם עהוקילו מקצה הארץהנתבאפת א׳ןשבוש כזר, ועוד שאם גוף המדשש ב א ^ כ ת ם א ב ^ א הואםהנועעםכההרוח הנכנס בולםהלא ינלה לעיני הכללםעלה ל לקוהםברםיוגוש־זדיכ״םששאול והגלויםאליולא ראוהו כלל ואם הוא כדבריו שהנוף אינו עולה צאל שהשד םדאהלולקוסםתםונההםתתדוםתלאאםיתיתואם אינוצריך לנוףתםת לעניןתראוהו הבניהו לעיני תארטלפתלאיוכללתשםוע גם נןלאזן קול 3ל«ו שישחטש לכלי הדבור שלטת ם׳ יתן וארע • נש,שכפיטד.עד.ובא בגטדאשלנ הרותותםספרותוםדברות ואינן צריכות לכליםוםתראות לעין • וכלדבריוהםהבלודעוח דוח ־. ואולםבייןשבא לידי הםעשההזהשהכל פצפצפים כולא אעזכהועדשאבדרו בשםלה ודע לךשחםפרישים הודהנוםהכםי הנוצרים נחלקובפןהספודהזהלשהיכחות ושתיהן םיוסדוה על דברי החכם אגוסטינוס• והכחהאיהשבו שלדעת זו נדאיםיוחרא נוטים דבריווהיא שודאי איזו רות רעה היההשםאהדשה לא רצה לענות לשאול ל כנביאים הה״ס ולא באודיםותוםים ועי שאלהחלום,עכ'ל שלא סן ך.שם הוא זה שיענהולע ו ד ע! הםתים שלםהלולעשוה פלאוהלבטלת • • ועוד שידוע ששאולהטא תטאים גל כאוב וכטשכדהויטתשאולבטעליואשר םעלבהעלדבדהאשדלא׳שםדונםלשאוryvfv לדרוש ובשמואל כתוב והסר טעליךויתי עדך גוכאשדלאשטעת כקיל יי ירא

ט. כ ־ ! חרון

ספד 0ערף דיחכמהי נביאים •ששקול כפשד־* חרון א1ו בעמלק נ ז ואיך יתכן לתיזת במהיצח שמואר רבן ש ואתדן שתוא איפר א ופתר אתה ובניך עפ׳ אלא אי זת םלאדדע הםםונה עליו לייסרו 3גיהנםהיה ומוריפלאאיןםברשםו^וקבלשמאולישתחות לוויעשהואלוהולא הוכיחוכן גל ששד תית שהם בטבסם םתאויס לעבודת בני חארםלשהצוהם • ועוד שיאה שמואל י י.ית או עליתו היתד. ברצון אלהיאו בכההקיס0 אי אפשר היותו ברצוןה'שאכ הית םהזיקלח דוחוה שבאוצר ה בכל קודאםאליוווה םגונה וגם בכת הקיסם ידי החטאים שיהיה מוא שהשדים יתפצורהזקקלאי זד־־. אדם ובפרט לגשים t שאץ בו ססש םצדעצםו אם י i k שכורתזתבדיח עסוזסוםוסרותלהםנשסתןיכלאשרלהם ונזקקיןלהן לתסעותןילאבדן *אב ^תששםואלהיחושהשדהביאדלהפיק רצוןהאשהאוהיהזדרבדצווושרשםיאלם פרי ס יס מגונים חטאדת ק א יאמן שהנביא ישםמלשד דגלה דהאח אםצעי וןה ים מ ה נקראו מ מ ׳שאסדתםחתורד. ול1כאיןלדמוהשלעכ תביאו השישאעפי שאמרו ין וחלשת ־כשפים שםנחישזם פסליא שלסעלח כבד פירשוהקדמוניםשאיןהכע לשין מיו שהלילה מלחשוב אלא לשין לאחכחמושנורמילםאםיןבהם לצפור באלוביכולחו נh שישדיםיהיהכחוסםשלחעלהסהיס הקדושים ולש זול גדולי האומד, הקרובים אל ם עד י «ל כן יאסרו שהו שנראה שם דוח שסואל כ׳ בםחיפ חפשי ושם ינוחו בצרוד החיא י ת ופן רהחחיהאלא פםחברא שאיזה דפוח נדםהלבעלהאוב בצלם שםיאל שוה ד בכת השדיםלהראיח רעיני חאדם כמה חמוגוח שאין בהן סם ש ואין לחפור־־. ־שחכחוב *קדאחצידחחםדיםח בשם שמואל שהשםור־ז־םשיתפ׳ם ׳נשארעל ד־־״איסחח׳ ועי המציייר ששניחמ נקראים בשםשסואיוכן חכדוביס שלםתכח שבאדק נקדאוכדוב^שח ולא אבדיעוךבשםיסוכןיאםרושבהיוחטבע הסהרנ ובעלי כנפיפ הנס שלאחיה י משדיםלכזב ולחטעיח נדאד־ז־גם כןבפי>0*עפור־זכא־יורגז על שהטריחו וערבבו םםגוחחווםקבדו ושכלזח שקר ששםוא ל למ!זדעזע לא דיחוילא גופו ואיפשי־שעד״ן יאירע מכלזהבלימ• •יאייפחשדהנידל* חעתידלבא מי«יזעיבנייכ\כ6י פהששםעH .-םאחיריחפרנוד מפי מלאכי עליון שתם אםנם מדעים קצה םהעחידיח מהשימני־ י מח שהמלאכים יודעים יסוך סוף כחש לו באומרו o יודעים כ r גלה יהםכיחשדיס א שי ־זםחד־אתהלבגיך עם• כי לא יניח שבטחדשע על בירלחצדיקים לו ואיך איפשר ששאולם י נ ם ש א ד חגמ שאיפשד לימד.שרצוני שיחידת עםי ב ח «ר.יחעמ שמואל במדוד א

פםחיםושיפקדסארץ החיים • ואפשדגמ כן שמההיחה ואח הגבואח שגלח לשי־א הית יםלאךשרצח שיישבישאילדוקאעי שדויבשרובשירות רעוחשלפ• מעשיו ל דאד למנות לי עי נביאיפ ואירים ותימיס גס לא בחלוםירת שנם בהם צריכים טהדד־ן: והכת השנירת ר ימבילהזכםחחכמח מה שלאהיו לשאול עב היתד. ההגדה עי * ״תשבישרות שמואל חית אכל לא גופו יזה א־פשר לפי רעחסעלל אופניס או שישספק ןתבפלאביזתקיםפוהכשוףלתוותיקהנשסותססקיפתתנותפ שיכול תתכשף להשביע ידותותולהבדיעמשיביאואריואיזחדוחשיחפוץמנשםותחממימכי נדול כחם שנתן להספהבוראשקרצה ואיןאתנויורעעלפהול-סהונראהשכןהיאמתרולשחאית^

ספר מערף דחכםה יטא הכביד ס שואלאילההוא םעאהלר' אבהו אשריתו נשםתן של צדיקים גניזות תחת ב איבאםםיא היכיאסקיה לשםואיבנגידאפרשיבםכ'שפיתא'לד.תםבתיך.יב תדשהירת דתניכלייבהדשגופוק״םונשםהועולה ויורדת לאתרייבתדש הגיף בטלונשםתו עולה־לא־ א היה וה םכת הקיסם אלא םאחו יתעישולת שםואל ו ל תעוב אינה יורדת: או שp n r c יכבודשאילויםלאת רצזגיאלאכדילהיכיהו ולהכגיעו ולהודיע לותטאתיו כי היה בעיניו והדאיהשהיה םתרעסשלא ענהו ה וכאשר בהייי הודיעי שקרע ד־.' הםםלכרת םםנו ונהנה לדעתו כןגםכן דצההבית שהנדת הםותונפילתו ביד פלשתים ההיד־ז דוק עי שמואל ויהשבו שבעלה האוב לא סייעה כלל בביאתו כי בטרם תחחיל לפעול הקדימו־• שמואל ובא והיא לאכונרה רקלד־זביאאיזד-ןרוהרעבדםותשםואלכיאיןלד־ו כתפל וממשלה עלרותית הסתים הקדישים גהגא דוגמת אחויר־זבן אהאבמלךישראל שנ כעד תשבכת בעליתואיוזר כשמרון ויהל שכאשר שלח םלאכיסלרריש כבעל וכיב אלה*­ נ עקרון אמ יתיתמהיליי שלה היומנעממלכא לדרוש בבעל דכתיב וםלאך ר־־.' דבר א: 0 ה ל אלית התשבי קום עלה לקראה םלאכיםלךשםרון ודבר אליהם תםבלי אין אי כישראל אתם הלכים לדדיש בבעל זבובאלהי עקרון: ולכןכה אםרהיהםטת אשי עלית שם לא תרד םם: ה צי םית תמית יי לך אליה י יישיכי המלאכים אליי ויאמרו אליהם םהזה שבתם • ייאםריאלייאישעלהלקראתנונותרילךםפורש שהםנעמאה שםואל מלדרוש בבעל כן נסכן כאן שטרםהההיל האשה לפעול בקיסם שלה הי ובןהיהעם בלעם שגם הואקםםביפעםים בביתו יב' פעםים בבירתבלקורצד־ז בנהשיוא לםוגעו ל להביאהשדיסוכשאול םהם כםגהגי והי הקדים לו םלאך לא לאהבתו א םהקסם ועכזהשיבוהו ננד רצונו וםבוקשו וכן נם ב ן נתבשר לשאול ע׳ שםואל בשורדתה ווו הדעת היאדערת ל ת ל ז דעה הפך רצונו ולפי דבריהם קיש^יתהרדק על הגאונים א רבותיי והביאה הילקיטכשרשקמיא רייינתןאיםרכל הנביאיפ נתנבאו בחייהון ושםו^ נתנבא בהייו ולאתר מיתתו שאמר לשאול כי יהכהוכ םוכיה שהיה שמיאל בעצמי שכן כתיב ותרא האשת אתשםואל וכןייאמרשמיאייאלשאילישיבייאמרשמיאליתלילה־ מלכנות השד בשם שמואל: יעוד ש איך הגיד לי השד כלהאםת שיי־יע שבטבעבצר • וכלהקושיוישהקשה תדעתחאיגגדדעח?ומחורציח שמה שחשתתודי! שאין* ק ש י לשםואל הולא היהדרך עבודה אלא דדך כבוד בםו שםצינו בוחן הנביא שתשתחור־נד ש רםלךדוד ומה שהקאיך יאםר אהה ובניך עסי שאינם בםדרגת שסואלאלא יחכן שא ט היה תשובתם בצדםשעדשחקשה םשאול תקשה םיהונתן איך איש צדיק שלא תt i u n ״סר םהשד כדבריהם דהיה עם השד בםדרגה אתת בגהנם אלא לענין םיתרת אםרשיהית עסי בכללהםתים: ויתד תקישייתםתודצותםםש י תןאלת דעות הנוצרים * וםהדריעדאםה פייהעניןיותד קרוב לאמת וםסכים לדברי דזלבשעד סיהובשיטתו הלכו

םהרםאישיךובעל ס׳כל״קר הגם שאיני ססכיםעםהםבפרטי הפירוש וברקדוקיהם • והנהנה בהם ידרשם םעלספריהם: אנכיםשלוםי אסוני ישראיאוסר שיפח אסר« רזל והביאו ריתכתוסא כפיאפידןלו&והםהשהיה כבדתואואשר לחמדת כבי־ חידת די*

י א י * אוסר

ספר מערף לחכמה

חםתפלספיםםבניעםנוחושבימשהנביאיםד־ויופלוסופיםכםוחם ושרבדידםראוי שיפורשו דדן חחחפיספוחהנחחסטועיםביהחלםויייםתפבני הנביאים ותורת וםנח*

אבותיתם בידסוסדבריהסנעםידעלבידיסמל כחובים ואם בדורות הבאים םצינו פעשים:לאיאסר כאותן שהובאו בספרי חנביאיםיםהלנויהמיא דבריחסםפשוטם וחי דאמי והאפלאפישאינוםאםזןבדברירזיל • והנה חתלםור שלנוםלא םםציאוח השדיבש והראוחם לבני אדם וכן םרוחוחחמחיםבפה סעשיםכדאיחיבנ! םישפהו םמשה בחסידא םעשז־־ז ישםןאל דאזל מ ן»נת. דינדלעני ושםעב!רוחי^שמספרורת כוי ועודשס ם אבחריה דאביה־בז־מדסוחוכםושפרש• !לשהסחיסנגלוייוכאלוחםהדןםקבדיהם ויושביםבענולהושם«tocpb בפירו*ששםואלראה אח אביו ודבר עםנושהניד לו מבםתרחיםות וםכאן פעדטדהםתייידעיבטהידותולאנמי לשנוייכילעיידדיםד־ן «ךיםואםרלהווכדכתבוהתוpbאיhתהםסניןלםת*סשםםפדיס ?ה קמת מיאםדתבדתן אפור להםלאברתם לתנהק־ול״עקפ־שבויות שנשבעתי לכם כבריק׳יםתיד־ג ימשח ל* לאו דידעייםדת ייילפיםר להופ* י לבניכם ואי 6ד דלא ידעי כי אפר יהו פאי הוי א לכשיבוא שם א זגים הם בעזנםםימאלוהועל ורעם וםשנילאהןוקי יי' טבור־ו יםשת על הבשורה •• ועוויכסודפעשיםכנוןענין ךהנהו קפולאי דהוו קפלי בארעא דרב נחםן נחד בחו ו־אחאי בדיאשיה וקאפויחהסודנששיהוהוהביהםש«את<היוז פעיבלוכענין

וכהלכח כדאיח' בb שואל וכן עיבדא דדייוחנן עם רב כהנא בראיה'ב^הנוזלבתרא: וכן בפי הנושא דכימ0זנמ»יפיר&ויבערב^זבההוהאחיריביהיה ושעלןחצות שיחימלמן בםקוםר שלחן יהא, ערון בםקופו פטדת י פוכןכליחזנריך כםרבחיוחובחיים נו־ייהא י מחא םחגעתבםקזםו: וכןב«1 חפועל'םםבי»םעשוד ארון םריאלעזר ברב• ש4י וכי החיסור פלא וכן אני אוםרוםיאביחםשיאיו חיאחנביאיםוכםדשנאםיןבדבריחמ שהיוכן באםתכדנאםין בדבר• הנביאינוויהפן ז ואשד ידברחיום אתוחיוכש כאשרחואסחרר«|חבי3ש^ליםריח ד«*כ פאי שקשה hm בלםישםהווכ• םביאימ דאית םן החלופות; איאשוגםחוא:נויעעל«רכוכםתפל6פיםוחויא^יכזחארכחי בןחיוחרםד• וי עודכחב חרבןלונםזנא נדוליחםפרשיסלחלםוד לא ידעודברסןח

ידעחיםיחםנדו^ הםפרשיפלחלםודשכםו שכתבהיכםעטכל הנאונים ידעו וכחבוסי

ת«לזסזפיאח * לעמדתהאדסת א» לא אדע ועודשחדבד?*׳נשא לידיעות שתורת ל».

ספר סערף להכסה כא בבחינה:וחתבעעבהדםהגלגל־פעכשהעתם גשמ׳ש טבעיים שנושא להכםר־ו ש * ם פנו^א חכםת הלשוריבש הטבעןת ובמת שתם גשםים כדוריים פתנועעים בסכזכ הא ם ל ע -ו*אח ה וכסח שהם פרור לאל זלשלאכים. הם שנושא הנמח האלהות אכל י ידעתי אין ההיהמעוהפתלשאד ידיעות זזלה הה ואםאשר יאשד שהעסק בזה אינו לבר. יחיגשנםחכסיהתלפוד עשוקים בונמיב לישאז איןעבקש ביבשה שדפתלםוד׳יפאלא בפת שרובשיםבנדיהפקובליש והם מדברים נם כן ברפואות לא בםתשהם תלשירייבש אלאבםיריפאיס נםאיןדאלהכללםםת שאםד שרישיראידעבהכםהיפ• שלא כתב כתן אחר ה8שט הקריב לדברי דיזל ולפי שיטר־זי ל שתואבפירישיי בתלםיד יבםקרא הא ל גמכיבאולידוהרםןיםוהסודותלארזנת לדבר בהםיאילי היי בידו חבילות םהבש וא כר־זב ל והקדיש כםהררי אשכ1ד ועל ל ח ז גראוד לולה עלותם על ספר והדי הרב וה שבא לידינו םפירושיו.?q םכר־זבי ם ו פ ע שום דבר וכל לשורו בזאת ההכשה היה ב תלםידיו וכםת גדולים אנו רואים שאינםםתבדיםספריס כלל תיש םשם ראיה להקיש

ולומר אלםלאתיו יודעים תיוכותביפ th ב דברים שנאסר בהם כבשים ל לבוש ך כוי: עיד כתבינג*זיא נס כן דיזותק ןגיאת פנה לדרך ההתפלספות וי־בסעדיד. גאון רזוה דרך ההתפלספזתכפידרכווכיכןכתבתהכםהםליץדיידעמז באגרת תתתגצלות שהגאון ר0 גאיןפיסיעלדרךחהכםחעןדתבר b תאםונות זוכר בו תדעיתבתערות וראיות רבות בזתb חעניןותטותתדעותולשימתרביפסןהתירהיהגביאיםאלהםישכלכלםו־־ו שייכל 1 יזנתקן גיאדת ואתריזתחזיקירביפפאתדוגיהספרדיפפאותפששפעגוםוסהפ הרבו וםםנו אוזנו פינאה בקהיתםדאת עגיג׳ התכםת ופיוטים גם כן רבים מספרים תכםורת 6«וחםות אליו משי חתשובו-ז נ^ועודהביאשםכםת וכםד־! סתברים שתלכו בעקבוד־ז הפלוסופיסומילאידעשישכאלח בכלדודודודדלאכ/ גםיריקבלח. אבלםםדת שהבאתי לע!ל מלקול יתודחנראחשרב סעדיתירד לעומקה ובא אל המנתה וכי בשבילי שכתב בדרך פייסיפ׳ איות תבור יתתייב שלא ׳דעשאדתבםותוכסהתברו ספרים על אי ןת נישאלכקשתםלךאושדוכתבוםתשאינםפאפינים גםשאסתו דבריהם בראיוד! לקוחות םתםחבדים באותודתכםוז אוםתםפורםם אזגל בעליה ו$בלוםד שדבסעדידיזא טעיות בגי דירי ולהתם הדעות הנפסדות בהייו־ו ר כ אף על פישנתעןד בחתפרספית לop אותו דרך כל» יותר נבון וקרוב לשכר בעל• ריבנו עכ! רבו בל עפהם ואינו םסכים ם כן יהדק ב דבר• א נאסר שכן נ חפלוסופים בכרטענותיהםנגד תורתנו ולפה אם p רא יתושממנווזהפלוסופיםשםנגדיסלהם יתנר־זאגביכותבכאןגגד ל ד־ןםקוכליפ וד ש חפלוסופיםדזואתי לעןדתחילהליץבעד^כי כן*ויתים»1האלופיס שדייהודד״ו א לבבו פונה תיוםלו־בריתםמובליס ובודוחי ג«פי בעבותות אחבתו פגיחיסלםודייח1יק רצקרוםםותו ואם רפתד דוחאחדמ תחיתאתודתאו לתכםת הפלוסופיאתדבקש ספג• לאפר םרםרמ וחרוםסהובקגגידים חושיבתאגיאתלן תומיפואאןוד כגבר חלצי לחנןא חרמד־ד בנפשךליררלנזזף דער־ו ל כעד הפלוסופיםוכלל נדולאגיםוסר בידך ש הםתברי'םמוןםמריחםכיחשסלבדו יורעתעליסות רב ולדעת חחכם חגרבונינס מרםיכם

י ב * * זל

uu1־ םערף לחכמה הערים םארלכםוח דבריו בס הסודה וחוא בפסליו אינו אלא כהולך רכיל ם גלדה סורלא חרגישו רמיזותיו שםליצתו רושו אבלשאדתמפרשים הבאים אחריו נם ב• ראו פי »רחהנדיך פירוש לפירושו • דפהאסדו הזילוהביאוהילקוט בסישםואל שרש קלט בגםוקדקרעה אתהםםלכהםסךויהנהלרעך לדוד אילכדהויח נפןאםרחלרעך הטובן נ םםך!וכאן אסרת לרעך לדוד איל כד הדנא נביכון חוינא בעלםא ישקר דדחילגא סי דלםא תקטל״נני ברם אנא כאן בעלםא דקשוט לא תשםעפינ׳ אלא םילי דקשזט עכל ־•אלה הטנינים ורשד־־״י ואץשוםדבאואבשםגידלחלםידואולבגוכלםחשבלבו בכםו האםח נעדרת •י אבל אני נשבעתי שבספר בשםה לא אשא פנים לשוס אדם ואגלדת דעתי בכלדרוש ואם שגיתי היהטוב יכפר במד: עוד כתב תרב זלולא נםצא בדברי וזתלסזדסאםר יורה בהכרחאוקרוב להכרח עלתדעות ההםה אשר לםקובלים האלה *א י ש ו רילשבכלספר׳ הרפואות לא נמצא שזמ רמזעל מלאכת הםלחות ותנגרות ב׳ ק לא הזינא הכא כלל שאין מתק התלמורייפ להקור תקירזת כאס ובםפידות אלא להוציאא ר מ ג הדינימבמדות שהתורה נדרשתבהן אבלעכז אנכ גרדא נזכרו כמה עגינימ כ ומדרשים כאשר ביארתיבםקום אהד וכברזברהיקצר׳זבשעברכיימאהר שאמרו דבר קטןתויותדאבייורבא דבר גדול סם לא יתכן ששני הלםורים תםובדלים םאר ביג׳הבש בםעלת יכתבו בספר אהרוהדעלךשכןהוא שכמו שפרש׳ בחגינמיבוםם הןבריתות ולא הובאובנםרא כלשונם ולא ידענו איה םק ם החנוחם אלא כפרים םיוהדם היו באלר־ז העסוקות ולא ניתנו לידרש בישיבות כשאר החכמות בהק הדונה וכרהובוה יהגו קולן זבעוהשללם םםנוהזםן ועדיןשברילוהוה נמצאים ביד׳נוםדבריהתנאים כמו שזכדרתי יעיל: עזדכהבונמצאהרםבםזלאשרהיהכקיםאדבכלדבריהתלםודלא נםצא כפוהו לאידע םאלת דבר ורבים םאד זולהועככברבהבהיםשם הנדוליםשנם הרמבבש טעםםיעדה הרבששל הכמת זו בהוף ימיו ואמרב׳ש מאד זזלתולאידעו לא כל אדם זוכהו בהלכות קיוש החדש שהודה ול*»* ר לכלההכםוההלא הראה הדאבד כהשגתו על א בוש שלא הוא ולא רבותיו ירעודברבתכםתההבונההגס שיטע היא לחשוב בתקופור־ן ואסר החכם לא נצחני אלא מול מלאכח אחת על כןתםצאכםת גדולי עולם של^ז הידת להםשוםעסקכיאםבעיקהגםרא לפלפלורסלסל בה כאשר הםנהג בישיבורת ובפרט במדינח פמין שיבלה ד־־״זמן כלו כהלוקימ עי שלא ׳שארזשן ללמוד דבר זולתם ואבשא יוכלו להחאבק הרבה בפלפולימ עד'*נעשו ירצו להיוח בקיאים בדברי חפוסקימ ל הלומדים כתות כתוב הללו ירם תקיפה בעיון ההוספות יהללו כעל• אסופוח בקיאים כהיף זתרםיבםוהטורוהםרדכיובכלהשתעדשירעובאיזה&יובאי זה רף כל דין ודין לרעת לעו את יעף דבר והללו בקיאים בעין •עקב ברבות ובילקוט והם המתפארים בדרשור־ו שכל וסנם הים סכלים באגדותוםדרשים עד שכחם םאדתלש בעיון ובחקורדין והגםשםתםיה^ הנשים והחסון לפיהרוב אילהםעוםק וידיעהעדשראיתי בגי עליהוה1ם שועטים שיהיהי זי ידיעה בם' חפרדפ להם יד ושם בשלשאלה ואם הםצא •םצא א םעיר ויהיח לו גםכן אי 'יחשכאצל הםוךשראלחכסכולל יושלם י חנם שלפ• חאםה אינוכזשעדין הוא צריך

למודעי

ספר מערף לחכמח כא למודעי וכבד כתבתי על אלובםקוםאתד •אבי וד. אומד שבאמת חיה מיעומהיפה ומקשטת האדם ורובחקשהשהכדוך אחריה הבטרהומשארהתכםוחתיקרותכאשרקרהלכםת ג דירים בה שלא היתד. «דמ תקיפת כגמרא ואיני מג. לת חו ודי; עור כתב תרב ויל ויטענו מנגריןאתהדע כי אשר יאמרו אלה המתייתסימ בקבלה שהמת דברי רש בןיותאי בספר הנקרא ספר הזוהר אינו אמה• וזה יראת מפנימרבימ• ראשו^ויו תכרו ריש חיו מןכיריןממנו אי זו בריתא או אי זו אגדה בהלמוד כאשר עשו מספרי ומשאר הבורים חלםודיים תת לא ימצא • י ויטענו עוד ששמות תאגשימ תתםת אשר תיזכרי בספר ההוא תיו אוזר רשבישנים רביתכידוע זת לאשר דאת שםות האנשים תתם וראת גם כן בתלמוד ו&כלא יחכןכלל שיהית מתבר הספר תזה רבי שםעוןבן יותאי • ויטענועוד כיג מאת שנה עכ! תגתטען תרבגיטענות הםפרהו»אלאהתפרסםבאוםתנוכיאםקרוב י חזקות לכאורה אבל באפת אין בתןםתש אצל תכג^יבבעפושרינחורא י ועהה שפעי גא דבריתתכםבעלמנתתיהודת שבהקדפתוכתבזילואשרינופת טוב הלקנו שזכינו אב האי גאון ורב ששת ספדהזהדםת שלא זכו קדםוגים אשד קטנמעכחםמחנינז במו רא ל גאקוהיראליעורםגרםישא והרםבןותדא^דותדשבאותבםים אתרים זולתכם ש מדבשו כיבזםנם לאגתגלהואלתתפתםזתביבודאילאנתגלתעדתדורהאהרוןר אנחנו בו ה׳וכמ• ו0יועין7-1 מצאחיבסהחקזגיבמ חל אל אליהו לדשב׳ ד ש א כסהזכאהאנח דמחאיחבורא דילךיחפרנסון כמד־ו עילאי עד ראחגלייא לחחאי בסוףאר יוםיא ובניניה ושבתמ איש אל אתיזתו ואישאימשפחתו חשבו עכל: הנה מבו םכאןשתתבורהןההיהעהידלהיותוגנוזובאותו זמן יתהנו ספנו העליונים והם הםלאכיםא ב עדשיבאדרא בתדאתשאזיתגרה לחתתונים ובזכות ו־תעוסקים.ותםתטפרים בו יp רעה את תיבםבתו אשר זה •תזה סבת קרובת לביאתו וזש ובגיניד־ו א םשית כי תםלא ה ושבהםאישאלאהוזהועכל: והגהכןתואכסוףתתקוןהשש^אבלבקצתשנוילשון• וםכאןתשובתנעתתלקושיאראשונהושלישית: • ובלאזאת קושיאשלישיה שלנ היא תירוץ לקושיא ראשונתשבשב׳לשיא התפרסמ בזםןתכםי התלמוד לא תזכירג מדבריו הנבבודמבגמראיאנימביןדבדיתרבשרישלאהזכידובשמוובלשונג שתר״ כםתדבדיםיש בזיהרשהם בםדרעייםזבגםרא גםכןבשינגי לשקוןת ברור למי שקרא בזתרואיניצריךלתביא םשלשלא לתאריך י ואויםעל הטענה תשגית שטעןתרב שהאגשימאשרנקכובשםורתבזותר היו אתר רשבילכאורו-. נראה שהיא טענת גדולת• ;אבלר־זדע שכדוםדת לקושיא זו יש להקשות על התושבים ^ר־תורד-ג תלמיד דעחברהספרא וכתב כעלסיקרכןאהרן בהקדפהו שהרמבםכהב בהקדםו־! םשנה הורהשרב הכר ספרא וספר• לבאר ולהוד!ע עקר• המשנה וכיכ בעל םצדה לדרך ונלשלםדוזהםנ1שבג4 פי שפתו תתןהכתאתתאריביוםהשלגדהנאםפרא דרבביוםאב דסתואופזתבאויופרדרבהיההפתברורשיזללאכךסברבפא״טשפ• תנא דבי ר קרי יברייתאששנוית בתכדאיקריספראדבירבלפישהיתשגורבבירת ד־זפדרשבפיא ביאד כלמ• ומדבריו בגיטייפיהאופדנראת דםבר שרעםדרוושנאזלתלפידיו אבל י

;יא א •« h פי

ספר פער!* לחכמהי ו . ,. , , I י

פיכחבו זחבתוכסנתדריפאלוהנתנקיןסתמ מתניתיר מאיד םתמ חזשפתא ר נחםיד־־ג 0תמ ספרא ר' יהודח סהמ ספדי ד שמעון וכלהו אליבא דרע ומזד־ז רצו ללמוד קצר־זפסתפ פחניתין ר מדי או ו מהתכפיפ שמהברו היה וטיהורה ולדעתי טעו בזה שכמו שאנא ר פ ס סאיר-שרל שדבי הסתבר וכששונת סתס הו אליבא דו* מאיד כן צל שמחבר הי ל צ כששיני בדייתאסתמיתשנאה אליבא דדייהודה ודיי הודה אמרה אליבא דדע חה אי הייתי מכיר נ הכרת גמור להכרזע שרב היה מהבד הסייהיה פ׳ שיתיר. עכד אפ ר ישר א הרב בדניציאיוגמ תו'נתן לי אימתיבוריו וכשתדאתי לו גז# בתכ בפימצורע פי אי פרשתא הברו רעאז ל ביאר חייא השבתי לפני דבי כו נשקני על דאשישמשם דאי בדודה ש די יהודה ואענ דנהירןלי'שבילי תסנשבילי דפהיהשהוא הפפרש לא שתלכו לדבר זה יין ואולי רב הברג והנ י אבלאחכפצאהיפנמשהיובריהזהשלהכשגורוהכפיר^ודכי זתכףנתפרםםבעולמאושקצתממנוהיתבפיתקדמונימועדייןלאהיברכלו וצע וכן כתבלם בסיוחסין זל בדברו עלרשביזילוםהסספרי הוא דש־ביוכןסיהזהר הםאירילכל העוא ו ה ץזנקרא מדרש יהי אור שהוא םםודות ההורה והקבלה כנוהו על שסו אף על פ׳ ש לא.עשאו כיון שתלמידיו ובנו ותלמיד• תלמידיו יישאוהו על מד־! שקבלו ממנו כמשף על פישאלו תםפרימ נעשו על א ע ר שהמשנה וספרא וספרי ותוספתא כלהואליבא דם דברי פ כי ה י ם יוהד אתתי ר פוהו ובעבור זה דברי הזוהר ת ח פיו יותר מסי שנר. א האתרונים שראו המשנה ופסק הלכות ומאמרים מתאמוראימ שמ ונתנלת זד־! ד־!םפד אהד הרםבן והראש שלא ראוהו ב\ ז ועוד ידעתי שתאריך וכן נתידנא שלמדתי בו

לא מצאהיו ז בדפוםקוםטנטינאזד־וליעשרים שנד־. ועתה בקשהי בדפוס קראקאום י וו—.גד־. נ ב יוסף ורב יד־.ודדת ורב ודבי יוהנן ד ר ט ז א פ ר י מזוודי.ר פ וא ד־.בבל• תמצא שאתר תתימתו דתיינואתרי מות מד בר רב אשי שתיא שנת ר מ ג ב דיאלפימ דו הוםיפובוקצח דברים דבנןסבודאי כמש תתוס ברישכחובזה: וכן כתב הרטבאבריש קדושיןקבלנומדבות׳דענ! הוסיף דבהונא גאון םסורא: עודכהבהרב ן־ל דטענועודשלו היתרש אב המקובלים ויודע סודותהדינים ורםזיהם בדרך אמיתי היה ראוי שיהיה הלכת כפותו ואיןהדבד כן • ועוד כי אנתנו נראה פעמימ דבימ יאמרו המהובלימשכפיהרמזדאדשיהיחחדיןכךוממנראחהפוסקימ וגדולי !־!הלמוד יפסקו להפך עצל באפתטענותיו האתרונות סותרות תראשונותשתוא רצה לומר שהספר הזתפד ג פאת שנה ובכאן הוא או הואאינולרשכן יותאיאתרשלא נתפרםפכי אם קרוב ל מתפוםקימהמכנגדוואמתית איזהםהאתרוניםשתברותלא כבר ראד־ן דברי ד־,דאש זתטורשרוב ישראל פוסקיפאתריתס ואיך לאשתלבולדבדיתפאלא״פםקכנגיפשאיןיבאגפא הוהכאשר הם דובתםקובליס שאינם בקיאיפ בתלפוי קנ י לומר שפתברו קטי ובפוסקים שכל יפיהפ עוםקיפבפניםיוהולאידעוהתצוניותכיכםת פשטיםנתםדים פזהבא רבו־זהידתמי ר ב נ ש ם י ד ו וםפזודכדיכש יקרים באוצרותיו שאפילו בעלי ריבנו פ שחברו• ושפע נא דכריל שלשלה הקבלהשכהב בדף לא ז־ל וראח שהרע כי רלזב•ל תיו חלםידיו ותלמידי ר־ולפידיו ב א בידינותיומ א ו ת ר ש וםנולא בתבועלס הזתר א שזה שחברו הקונטרסזם שכתבו הס וחביריהס כסו ששים שנח אתדימותו* וקבלחיעל צזד

ספר מערף לחכמת ככ מזההחבודהואככנדול הכסות שאםהית גמצאבלו •חדהיהמ^את נמלי• אםד ישרת שבשגרת >£ף לפיק כשבזזז ו-זספרדים עיר י ם שםערתי ספי םניד« א הידילבידנה לקחוםבית עקד הדועיידליהאקדיםי׳אהכפהאיפ׳ ספרים סכללשק וביגיתא סבל ש פ ע ב ד א ו ם י ד ש ע ל ב ל ע ד ה ז ה ס ם ש ם כפה סבו־יפקדושיפ כתובים בקלף נד שולחו קצה םהם וקצתפ שולחו ליוםה לחשםן וקצתם לקח דוכוס בזואדיאה נם לספ י אגה הלך דודך היפת בג?)׳ אנהפנה דודך ונבקשנו עםך עודכהבב6הנלורעכיכבדהואו א א ד פ ג א יחלוק על ת םוסכםבישראלכםושדאיה• בסייוחםיןשבדבד שזה החבור לל א ר ג ח שהוא דבי שאיגו םפורש בגםדא והוא םפדשו דאזלינן בתריה כמו אםן א ישדאלשישםחלוקהביןהפזסקיםאחרוניםאזלינןבתררחוהדשאיגודוצת ז וכן רוצה קדוש בסעודת שלישית של שבה׳- ואינורוצהחפיליןבחולהםועד* זבדכרת הםזון דיחידאיגה טעוגהכוס וכן כל כיוצא בזה כוי עוד בחב זיל וראיתי בספר יוחסין דבר םתםיה ובאתי להעתיקו לפניך ותוא בשנת כםו ה אלפיםןגםצאו כתות אגשים שאמרו כי רכריתזותראת אשר הם בלשוןירושלמיהםדברי רשבי• אבל את אשר הם בלוזקו לקםלוגיאה * אחד ר־.לך ח ל ש ו ל א ד ש ^ א איגם דבריו ?׳ ראשהרםבן םצאו בו ל לארגקוגפלביד רביששה דליאק ויאשרביםשה דליאקהגזיהירי־. חכם ועושו־ז א הפידוש״םפשכלו ולםען יקה םהםםחיד רב םהחכםיםהיה כוהבם והולד. אוחם^ןל שם רשיב• וחבורתו • וזה כ• היה עגיוםדובהבאוכלוסיןעכ בשפר יוחסין ומאריך •והד הרבה*ם י ר ב ד ו ח ר ס אכלאנימאשץ כי תכלהבלוהאםת יד.יהשד#בי והבודהו הקרושח אא ל א נכתבו דבריתמ בדורותמעלסדרנכון א ל התמויותרהרבת אבל יוכללתיות ש בקינטדסיפפפוזדימובםשךהזמןחובדוכתלכתן! ואלתתמתמזת כיבןעשהדבינוp וכן עשרת רב א חקדוש בחבור המשניותשהיו מפוזרים תקונטדסיפ בארבע כנפות ה אשי בחבור תנםדא עכל ־* הרילךשאפייתםכתישיםשרשביחברוםודיסשאדמנדולפ התייט עליו וכן מזכירו חית הםולידוכפודפשחדליאוןשהיח נדולבחה וכפו שכהב נן י לכבוד ולתת בפרדם. ואולמ במש הרב שאם הוא ידע מצד ך־זרפז הדיניפ איך א הלכהכמותוכז • תלונתןוישנתמיותדמאלףשנחוכבדידועמחלקתריאליעזדוחכמיםם יוכיחו י מ ש בעניןהנודז של עכנאיכדאיהא בפיהזהב אמר להמ אמ הלכת כמותי מן ה יצאתה בה קול ואמדה מהלכם אצל דיאליעזר שהלכהכמוהו בכל מקומ עמד ר יהושע על רנליוואמרלא בשםימתיאמאילאבשמימ תיא אד ׳דמית אין אנו משניתק בברת קול שכבד כחכח בחורח בחר סיניאחרירבימ להטות: ואולמ ד־וחוס תקשו שמ ןילא לחלוק ב זהאדאמרינןבפק דיבמוה דהלכהכבה משום דיצאהה בח קול שאני הכא שת ו ה ד א ל עלסתמדבריתורתרכתיבאתרירבימלתטותאבל ההמ אדרבה בת רובא א םספקא לן א׳ אזליבתד דוכא משומ דבש הוו חדיפ• טובא ועור דפאן לא יצאת ביק אלאן י םשוםכבודושל דא דאםרםן השםים יוכיחווהא דאםר החם די ׳חושע תיא דאםר א םשגיחיןכבק ולאשםעינןליה לר יהושע אלא בבקדהאיםעשהדדאדהכאהחם דייק םדקאסד לא בשמים היא כבר נחנה לנו תודח םםיני ששפע שבשום םקום איןםשגיחין

יא כ 1 עכל

ספר מערף לחכמהו ר ס י עצל fans כתבובפקדיבםות ובפק רעדובין עע • ולכאורה ק שבראש רבדיה• א דלאאםדיגןאיןםשגיהיןבבקאלאכשבאלהרוקעלסתטדתולפיזהבבקדבהםשגיהין אפילולפדלא כשטיםתיא ובסוףדבריהט אוטריט דבשוט טקיטאין םשגיחין בבק •שוםס אליבא דידןדקלןדהלכח כבה תתו לדטעקראהקשו אאבלנ טהי קאסרלאבשטי י סשוםשיצאבייקושבשלאעשוכדבריתםאחרחבקאבל לרייהושע דסבר דאחר ד־!בק משובש כדבריהט שאין םשגיתין בלק אינה קושיא כלל • וטיהו נם ד' יהושע סבד כבהםשוםדהוודובאולפמנךהקשזזלדילטדוקאאבקדדאדהותנגד הדב׳ם קאםד ר'« דאין טשגיהיןטשאכ הכאגביבהדאדרבתחוו רובא לטח לא נאםד דסלדםשגיחיןבבמ ותירצו רםדגקט לישצ דלא בשםים היא םשםעדאין להשניה כלל בשום םקים י ברטקשההדברכהוטץ לשיניטוכעשןלעיניט דבשלם' הכא הדין עט די לוםד דאין םשניהין 1

•י בבקשבא לחלוק עלסתט דת דכתיב אתרירביט להטות אבל שאיןלהשניח בבק בעלטאשם :סניןלושאיןטעם וסברא לדעה זוובעיניה׳אזרה • וטלבד זהקשיאל׳לדבדי הנם' וגטכאןבתוסישאםרושבתהווריבאיאפתתיתםםפקאלןאיאזלובתר דזבא םשיםדבטו! א הוותריפיטובאערשיצתת בק י סשסע דבלא בקלא הוו ידעי אתד. טי .לתטות ואכ ם אולפיה דהאיבקטפי טלקשיצת בםתלקת דראעפ חכפזם דהתפ נפי הוה פספקא להוא ל • כ« הא* גונא jjjinדאינהו רביפ איהו שפות׳ זפחודדטפי וכביד םהם יפיפ והיה פ חידת ותכפה עד שהיו צךיכיפ למכדאיתא בסוףפ' די פיתות לפת באתפ ללפיד תודה באנו ובשפת קרא עליו רע אבי אבי רכב ישראל ופרשיו תדבת פעות יש ליזאין לי שלהנ׳א היר־ז כפיתו.בין תבריי שיוכל לתרץ ל להרצותןדתר* שתי גדול טרבייתישע ודע ש י שאלותיווכפושספר שפגודלידיעתו • וכיון שיצאתה לק דהלכהכותיהולאכרביפ הוו חדי בהקולדסהריאהדדיואכתדראקושיאלדוכתיתפשגביבת דתלכת פשופ ביק ונב«א • י ונראהשתתום תרגישו בןה ולכן כתבוועודדכאן לא יצא בקאלאפשובש ל א דא ר ל ר1* כוי • ־. והפהוור אצל• דרי יהושע סד דפעיקרא הוהפספקאלהו בהאי ק לכבודו ש : דאתדיהביפלתטותאיבעירתסנארובפניןדפתפ רביפ פשםע כן או רבים בשנים כסום כשספר וכיש אש ג״כ גדולים י ב י ודביעבוהצעירוכן לאדבים יחכטווגפק טיגה דאבש תש רואפיליםבידבהתאצריךלהטיתאתריתט אידילטאפיירבישח0זיפיםכםורב« יבשמזם וספגבתים רבים וכפשבפ' פפנ׳ שיב תקיבש שאים׳ בר יהידר־7 סבר י מ ו השלך יצע לם א ר א שקנד־ן תבםז—. ועיין ב ל אטר אין זקן א ־ןק די״וא י ו י י זקן אשטאי י י פ א :

׳וכשיצהדת ביק ־בפעבש דאשינדתידד־זלכד־! ־כבית אף על• גב דבש םחדךי.טפ« םגיחוספילאהבינואחרירבזפלהטותדכפשוטתפשפע•. ואילובפחלקת ריאיהכפיס שיצתת בקדהלכהכפותובבכםקמ1לגודרתכםתוותריפותונגד ר־ןרביפ פשפע להפן* דאהר* רבים להטות פשפעאהר הגדולים בהכםה ונפצא ביק האתרון סוהרלביק הדאשו!א שיתאםהוכ א ש ע ה א יתואר ביבולהואפ^לו ר־זאל י ל וחאלהים זר־ןנפנע בטבעו שא ל א ו י הסותריט יתד טצד אהד על כן ג?ר והרץ רבי יהושע העני ן שודאי לא בשםיפ ה םן השם הוא ןתשכי^ןדקלי סתרי אהדדי ושה״הןשוות דםאיחןיתדהאי בק אליםהא ט*«א ל א ו . דלטאאתדיתיאליטתאטפיועכ לומר שאין להשגיחלבשוםבקל^במחלקת ר

י וכמחלסת

ספר מערף רחכמה מי במחלקת בת יספק הירא לדוכתה וכבר כתוב בחורה שנתנת ב6יני אתרי דביס להטות ואיןמקראיוצא םיייפשיטו ודוק * אבל לפיתאםתאינןםותדותשכלעיקר חבק לא היה לפרש פסוק אחרי רבים אלא להוכיח כסאן חלכה ורעותביריו יראי ידעו שאין כונתם י ד הבק על זה כאשר השב רבי יהושע אבל עכז לא השגיהו לבקי ןהלתוייןן לתלמי שא״עפישהדיןוההלבהכבעליהסויות אנו איןלנוללכתרק אהד׳ ר־/דרבים שניתנו לגו םסינישבהםנירוש בהודה להוזניא הספקות לאורה ואפילו אנוטועים אין לנו עונש בזה אבלםי שהגגוהוגפלהמיתרההבםיםבםעלהעדשידעאםיתותהדבריםםםקום אהד אין ליללכתבדרךהפשיטהולכןהיהריאליעזר מחזיקככבמתלקת ולא םביראלי'תשובו־• ד' יהושע אחרי רבים להטוהוכבר ידוע מש ב£ עדייתעל עקביא בן םתללאלבפר־ז שהעידדידברים אםרולועקביאהזורבךבד דברי.םשה״תאומרוגעשךאב בד לישראל ולארזנה« ובשעתמיתחואמרלבגוכגיחזור בך כדידכרימ שתיית׳ אומראל ולמדת לאתזרת בך אלאגישמעת׳ מפיהמרוביםותם שםעוספי הםריביןאגיעםדתיבשםיעת• והןעםדובשםועתןאבלאחתשםעת םפ• היהידוםפי המריבןןמיטב להנית דברי היהיר ולאחחבדברי הםריביןיבןהעגזןעםרשבי והפוסקים ההולקים עליי שהם לא ידעו ד־ןסזד והלכו לשיטתם וכן ראוי לעשות לבל ו—.הולך אהד׳ עקביהם יבש בדבריבש שגהגי כבד כםותםיכםש זל אם •בא אליהו ו׳אםד שאין חולעין בסנדל אי' שוםעי' לישבברנדתגון ייולהנזת ריתטא ז העם בסנדל כדאיתא בפ מזנות הליצה: ואשר לא לםד בהירת א לישנא לגמראללכתאהדהרםז או תםסרה: הנםשהסכםהזו אינה כ5 ברורה שהר* טצאנו ראינושני תםאורות הגדולים רשזיותוספות שנשענים על הםסרת נגד ר־!נמרא שיש םקוםוה הרבה שתולקות הגםרא והםסורתעלהההרותםלאכגוןםעכידים מעביים פלגשים פלגשםמזיזות מזיזתידוםיהם שיש לתסתפק מאד אליבא דםאןנכהוב בספר תורת ועיין בהקדמת ןיאדוניהו למקרא גדולה: והנך רואה בענין הדס שנקטם ראשו שכתבהרםיבםזלשכשרז כתבעליוהראבדזלבברהופיערוההקו־ש בביתמדרשנו ־םכםהשנים יהעלינישהיאפסולכסתםםתניתיןודברי ריטרפוןשאםר אפילו שלשרת-א שנקטמ ראשו והכל בריר בהבירני יםקום דתניהי לי מ] ל קטומין כשר ענין אחר ול שלשלה ד־זקכלדת י וזשםיםעכל • ובכאן רםז שאליהו ן״ל נראה אליו וכםש גם מז מכזהםגדלעתאהריהעתיקילשון הראיבדםהכיריששםהילקעלרב אלפס הביא נ#ן .עליו חרםבן בס מלחמות ה חיל דבר זה לא רבי הגדיל פי' האלפס׳ אםדי אבל כל הגאיניה .!ל כךאםרו ולא ערעראדם מן תראשינימ בדבר יקבלתםתכריע כי וחרב הםמ גב בר־זב שם זל ועם כל השבה הזה שהוא משבחסברחוכבר ראההרםבן ולדבריווחשיב עליהן ודהה קושיות״ישהקשהעלהגאוניםזיל והעםידדבריהם ואיני רואה להאריך אחר שהוא זןל לא ביאר קושיחו ולא פירושו ויש קצת אהרונים םהםיריןכדבריחרא ויל וכן ר1י*יל ב ;להזריתעכל• ובהנהוחםייםוניוחכחבובשםרבי'שמהר. דחיינורוקאדיעבד אא פסק שכשר שכן הריף והרםבכמ ו ]לכתהלת לא עש • והכי באה סימן תרמו גם הן שאעפי שכמת מתגאונזם תינבעליסודות הכשירוהו והר־מכן <תראש מכשירין י והרי ל

^ 0היה ׳יב א נ

םפיר מערף לחכמה;י שאסר־שרוי! ד־,קדיצ היפיע פ ל ש לדברי הראיבדאף ^ «ה יין:רוך ארד r&1 ע־ןלא ח עליו׳ ובהפשי אםתתזת תוכות הפוסקים דאיתי שבפקופות פעטיפ "][לקן עם,־•;מ וחת ואביא אותפהנה ותראה שלפיהרובחוששיפלדבריו : בטור אה 0י'ד' כחב הבי זלוםשםע פרברי הד״אש דלאבעינן בלי לנטילתשתדיתכי היכידבעינן לנט לה •דיבמ לפעורהוככבהנהה םדדביפ אלודבדיסובכ-הדןבריש נ$ בל הבער • וםשמע דהר־ז לשאר דברים מעכבים. בנטילת ידים לסעודה שאינם עדיכימ לנטילר־ן י דים דשה דירתו נ י ל מיהו א רנטזלה זו אינה אלאלנקיוה בעלמא * וכןהואבהנהתש״עלםהדאים ן םעכבלא כלי ולא כת גברא ושאר דבדימהפםולימ בנטילת הםעודת • ואילו בזוד־־.ד פרשהו־שבםשםעדבעזכליובלסילידבעינןלנטילתידימדסעודה• אבל הדע שנם

הדשכא כתב בתשובה דכן נהגו להקפיד בנטילת שחרית ככל תנאי נכףלת הםעזדד־. *ם ד־! בי הביא דבריו בסי ד־־.5ל עע נ והביא ראיה רסגהנפפ כל הבמרופפהיה־קודא ו ובכהרד אבוררהםזל: עוד כתב־הביע^ם^ז הטור וידקךקלערוה עליה ניפדלאופ דוקאעירוישהדיבנםדילא אסרו אלא בודהודיןד־זיא וםקפדרתעדשירהוץ ידיו נ ושכשוךרתיעת םיקדי וככ בתשובה תרש־בא זל• וםשכשך ידיו בתוך כלי כוי ואילו םדבריהןותו-הנל נראה דלאםהני להעביד תוותםא אלא עי עירוי כלי דוקא 1 עוד הקיר־גבי ששודהר פיוישבםשפעדבעיליתלבדנשלנטלאיםינאבשםאלא• ואילוא ל א פ ש בפיויקהו ליתדוםה בפםוקועשיתשלתן כתבדבעילאדקאבדישאמימינא לא בעינן כל ה דסעודה ת*'כ הוא ל ל י ט והוא ןל דעה ליישב ולתלק בין נטילה דשתדית מ פילי־דנטילת סעודה בנטילה דשתדיה וכל תנאיה והואהפךמהשכהבלעילומה שפסקם י ד פשעשטובזלתקפידבנטילת־ידיםרשתריתבכלתרברים דתסעכבים בנטילד־ו י לסטודה ושפא ׳לשזהאינוסזהפעכביפאבלפפןההפךם^תרשבאוםקפידים בנכדלת ןזבכל תנאינטילהכשעה סעודה ״ בדפ טה שתירץ; שנית הבישפ דהפדנוטלכל׳ של םים ביד יםינוונותנו לידשפאלו כדי שיריpםיפ עליפיינו תהלה ולעולפ תתלת נוטל יד יפי ־אתנאו}נדותיp בעא בפס? ן1ידשפאלד.ואנכוןאלאשפלשוןתרשלי לא םשםBכן:וא,ל וםיהו משומרות רעת תשורתעלתידים נראה דג דדךימיןואינ׳ ןוכר: עוד כתב הבי שםן

להדיאש אפילו היה נעודכל הלילה עריך ליטול ידיו דרוה רעה השורד. על הידים בלילה םשםעדלא תליבשינה כלל ־ אבלבםיתןהר פ וישלה נראת שאיז ךותדעה שורה על היד*א י ל י אלאבש עת שינה שכתוב שפ עלג$ ויותר יעקב לבדו דתא ליה לך פאן דנאיפ בלא ל א ב פ ו כעדסיוד דלא טעיפ טעםאדפותא ונפקת נשפתית םיניד. וכיון דאשתאר ג גשפת־קדישא דותאםםאבאןסיןושריא עלויואסתאיבכווכןפשםעםמשלעיל םמאםדנובשעת^חשכץן י תי נלששתיטושאותתןאתתטומאתםתו •שלפדשת וישב: ול ששינה אי פס לםיתה ואתר־ז טופאו־ו ש ז מ כ ן הנשפה בנוף הטופאה שורה עליו ו #אי לילתשבו תדסושכלתיתויעררוהוההטופאהשפםשלתם בל*לת ואפילו האדם.נעורו זוז אתי שפירם&זבןתרפ״זיגש ותביאו נ כלהלילה הטומאה שורת על ידיו• ועפ תרמ *:ביכאןעלםשאןלשרודהיה םנסנםגסוסכוידפשםעדאפילואם״ישן ביום. עדיךליםו*

ידיו.

מפד׳ במדף; לחכמה: כך•ו רק לאחי חפםאכאו עעישלטאבןהכשראדדו ייייודהא סחם אםרוכלדגא־םשיתין נ ביןיוםללילה דללד0מב»הרויעלהשאןדנ^םב0ליאבעד8עזלאו דוקאאראאורחא דםירחאינהט דא0»לו כי.נאי0 בל1א.עופא ואפילו בייםנם׳ רוח רעה שדדה עליו כר דנאי0 שיתיז נשפי • ולפיזהסשד.נ:יבשם 0'אח השכיםבבקרקודם עםודהשהרונטלידיוח פלך השורר־! על יתירים כל יא שצריך ליטולידיו פע0 אחרת כשיאורתיום םשום כ הלילה ער היוםוכןצריך לשפוך עליהם םים גפ* שנראת מדבריו שאפילו היהנעוד עד הבקרקאםר שצריך ליטול יייופעם אחהת פשום בת םלך אינו תולק על פיש חזותו- ודוק! ובהיםן כה סעיף איכתבו־זביוילוכתב האגור בשם פיד־־׳זהר שאסור גדול ם*b שפגיח הפילין קידם לבזשת הציצית עכל וגל שכחבכן םשזםזדאיתא שוחר בסוף 0 ג ה ג בפרבר סיניבוועכזכחבה־י שם ?'ל ונהנו העולם.להחעטףבציציחחחלה ולפי פזחרשלא ישיםוכים ו־זחפירין לי ן כי הנוהגיםכיסשלחפ?ליןוהטליחלחוך כיסא צרי רםעלהכדי שלאיפגעבהםהחלהויצטרךלהגיהמ קודסעכךפחציציחכדישרא יעביד עלהםצוח יאעג יגבי תפילין אםפגעבשר ראש תהלהיםלקנה דנית של יי תחריש כם1 שיתבארבסייכת בנ}'דשאגיו־זחםדבחיבוהיו לאוד־זעלידך והדד רטוטפרת בין עיגיך ודרשיגן גמ׳ מקרא דכן דבין עיניך יהיו שחים ומד! פוטסשיעביר על חפצודת םשיעבור אטאידכחיב באוריחאאבל תכאדאיןרנודםצותציצית קורמת אלא םאסםכתאבערםא מוטבשתדהתאפםנתאזוםשיעביר־עלהםצלד־זעללמשסעםיבריו שאיןרחעבירעלילדלכחחלרדהואדקאםראבראםפגע הםצזהולאחיישלםישבסהזהר* ושםא י בהפיליןגם הזוהר פורח דאיפשרדדאיחהרשבי הואםהאסםכחוכיקדגדהיח אסםכתא גם דבריו גדחים ודוק: ועוד כחבשם זיל והאגור כחב % ואגי הפהבר פצאחי ב0 חזהרבפפנהסמאםרדרשבידאיןלברךעל שגיהםאלאברכה אחח ו1לארש חפילין איגוןעל מוהארקבלזכור והפילין דדרועא שמאלא ער לביר. לקבל שמור זמרת זכורא בשהיד-ן ש ־ \ פ א ל ך י ר צ א ל ו ו ה י י ו ר ת ל ח ת א ה כ ר ב א ב ה ף א ו ר ם א ] ושםורבדבור א בעלםא בין דא לדא כמה דאוקםוהואג׳ תםהחי על תגי רברבי תתולקים על רל}בי אם היוד שירעוםאםרזהוםיםהעולםגוהגיםרברךשתיםעכל• «איגייודעלםה תםתעלזר-ן0 י ק ס ו פ א ואין ה ר ם ג יוחד מכמה דיגים שםציגושכתב רש'ב?בם'הזהר הפךמםסקנא ד כותבים ארא םסקגא דגםרא וטעמאםשום דאפילואם תיו יודעים דבר• ר**בי רא ד־זיו ת״ש• להובמקום דפליגאגםרא דידן והםפרשים דלעול ם צריך לברך שתיםםשםע להן דבהדיאקאפר גפראהכיולםיכךפסקוכן• גראה מדבריושאיןרהושכרללדבך, הזוהר« ׳'לשככרכתב שם הבישביםיאוהםהפוסקים עדיןלאגגלהסיהםאור הקדו>» בעולם ועוישאיןהםאפר חחואפכריע שלא לברךאלאכרכה אהה דהאאפשריאיהו 1םי סברדםברךשחיםופםזאףהכאברכח אחחלחדדיהו היינולוםר דברכרת להגימק י ל ב ו ק פ קאינמיאשל ראש וםהאין להפסיק ביניהם והריןיחביב כוזב ששפע פם םאפר״כש ת ו א ם ה אוםריםשםצאובסהזהדשאסורלברךשחים ושהראו לו רבים םט ו ר ם א וראהשאיןגהם עזרככ לקיים פה שאוםריפ כשפס ושםקובלאיהראה רו ם

ספר מערף לחכמה 0ואיפשר לסייםםחםשראוילברךשתים • וכבר פסק הבי שלאלברךאלאברכדת אתת לבדשכןהריףוהרםבם ורש׳מסכימימ בזהוצבהרשבאשהיו נוהנים בזמנו כדבריז נ כ ש קעה הגאוניםותריף ז ובכל ארץ הונרמה נוהנימ בן • אבל בכל ארץ א ופולןוארץקנדיאה נוהגים ברח והראש לברךשהים * וכן היה נוהג הריןהביבזיל שחיו•.ספרדי וחיה דר בירישלם חיבב יכ! הוא בהדיא בחנחיםאל* והרםאיסרלסזלז ר כשב ו ג כחבבהגחח שע זיל יש מישכהב להניח של יד מיושב ושל ראש מעומד א הזוהר פיםן פדובמדינותאלולא נהגו כןאלאשהיהן מעומד: ואני אביא לשון דשל עלותאחכ: עוד כתב וזבי בסייזתזלוביוםשישסתנוהגיןהעולםשלאלהלוץ הפילין עד שיסלקו סח דגיחוחו בחיכל וסםכילה םדכתיב ויעבור םלכם לפניהם וה בראשם • וביום ר״תגתגיתעילםלהלוץחפי־ייזקידםתפילתםוסףושםעחישהטעם םשוכב דבאוהרי־. תפלת אוסריפכתרואקנבק לה״וה באוההשעהכתרדתפיליןכעין מד־. שאכתוב בסימןם מרי לא בשפ הזוהר בםדרש שיר השירים על הנהת חפיל!ן בההוכיון שבתפלה זו או בחראפילוכשםחפללבלחש ראד שלא יהיו גזליו עכר«. ובהגהות שע כהוב והה בהול הסועד ודוקא בםקום שאוסרים במוסןשכחרמיהו נוחנים לסלקם קודם מוסף בכל מקומ לכ: אבלםדבריםהרילאקנראהכןוכןלכבשםאיםגדוליאשכנזזלכהבםהרי״לבהלכותא ל לולבןלםהרענלפילק רעועוח ההפילין סקשר׳ אעבעוהיו וקשרם אחוד׳ הפרק שו «הו תועעין בתפי8ת דתאחרוג ובסיום ו־זלל חזר וכרךהרעועור־ז ביןקשרי אעבעוהי וכשהגיעלוםר הושענות חזר וסילקםכביראשינה• וככ בםגהגים סייקפו וםסיים ומחדש לא חקפידעכל הרילךבהדיאשהיוהתפיליןעליו בשעתםוםףכשאפרהועזעגות ופישפניחתפיליןבחחוססירןברה׳בחפילחפוסףלאפעא ידיו ורגליו וקורא אגי על*ו הכסיל בהשך הולך ודבר ןה לא נפעא בשופםקופ או םגהג־פ אלא ב0יע סי׳ ביו-ז כחבום י ח 'ד־ןביוגחפשטבמדיגור־זאלועייחלמידיםשלא שפשו כל עודכם והפון בעלי בא דקדקו הםה״הדיםב׳ידיעהםוכשדאובשעוביום רההולעיןאותםקודם תפלה פי&ף ל •ותר ואינם יזדעין שאין דין זה שייך אלא לאותן שאיגם םגיהין הפילין ברידיז כםשד־!ביי פ ע דהוהליהרוז למוסף היה אבל אנן דפניהנןהפילין בהה וברוכי נםיסברכיגןעל״הו אא כר־זב ל שכהבהביבס^לא וכןבס הםיסרבשםהזוהרהמנית תפיליןבהה ת״ב מיהה ה ©הדרש לזדיאת בתשובה ול שאפייעמד רש ב׳ לפגיגו וע1ה ככרוכיא לא מש גחינן בירת 1ככ הביעעםובסייכתוככ רםאיםדלס זל דלא םשיהען בדברי הזוהר בםקום שהולק טל ^תלםודאדידן ובפקידביעהםשםע בהדיאדאין איסור להניה תפילין אפי' בשבת ויט וצב? י״ע •עאו שבתות -בהדיא רשיוהוספות ורן שם וצב היבי ריש&י' ש״ה בשסם • והא דדה, דטשהןעעםןאיתרלשאיןעריכיןאיה יככ הבי בסימן כיטבדברי רע• וכיוןשבן דבשבחיחייטםוחר להניה תפילין אלא שאין עריכין אות מדאי הה דקיל טפי םח״בינןק לםיסף •־ יכן ראיתי רבנן ל ח לחניח תפילין • •ופןהסנחג בק־קווירםיש שלא ל קשישי באשכנזשלאתלעו• וםםנהניאשכנזאיןלזזזכאשרקבלוםאבותיהםשהיחמכ ועל כרתין עריכין ק כפו שהעיד הראש כלללסיסן ר ח החורת ירושה לחם פיסות ה

ספר מערף לחכמה כהוגה הגל לפרשכן בדברי רבי עקיבא עב םכ: עוד כתב הבי באותו ם׳ ?V וכתב עוד הדי יםדאםרריותנןבפב דברכות תרוצה לקבלעליו עול םלכות שםים שלישה יפני• ייטול ידיוויגיתתפיליןויקראק״שויתפללמשםעשגםבתפלתצריך שיתפלל ותפילין בראשום וכל ראשי הישיבורת י נ כהבו הגתות םיםוניוה בפד בשם העיטור כך ראינו שהגאו שאיןהולציןעדכימי השמיםעלהאדץדעדב׳העכ« .וגראהשהיוםגיחיםאיהםעליהמ כל היוםולאהיוהולציןעדאוההשעה• ,ועכשיי גהגוהעולמ להגיה הפיליןעליהם עד אהד קדושה ובא לציון ושםעה׳ שגכו ןלהסירם בשער־־. שאוםר ירם שנשםור הק׳ךי לשמור ב ק וםצוהיךכויסשום ההיא רבניםערבא שהיו םברכיןעל הליצר־ו הפילזן א חוקיו ואעגדסל שאיןלברך על הליצתןכםשבשייכט םים כיוןדבהא םילתאליכא ברכר־ז שפיר רםי לםעבדדםז לסברה בגי םערבא ולגדאין טעם ודיה לדבר זה דביון דאידהיאא דהי ליהסברהבג׳ מערבאלמה געשה רמז לה והעושה רםזלהגראה שסובר דלא איא ל לגמרי עיכ: ומהרס איסרלם זיל כתב כרותות שיע זיל ויש ם׳ שכתב ע״צ הקבל!—. שם והכי נוהגין תו ם דהייגו לאתר קריש י שי ־ להלוץעד שאםר בהם גקדוישורת וד קדי הםדקדקי': פתהעיגיםוסהמוסר&ד: עודכהבהביבסיילב• כתב הטור זילשבר־זוי״ט ־לאוזםןחפיליןחםוחולושלמועד ישםסתפקיםבו אםהואןמןחפילין ומגיחיןאותם בלא : כרכה הוא זל היה םגיתן וםברךעליתן עיכ וכתב הבי רכן םשסעבפייבירושלם׳ דהה חייבא ל בתפילין וככ הראש: . וכהבעודבעום הםרדכישבסמ״ק וכן בם״ה פי'דיש להגיה ב : ברכה וםיתוםהרם היה מברך עליהם םההיא דידושלםיעכל • והרשבא כתב בתשובת שאיןםגיהין הפיליןבההוכן דעה ההוסיוהדאבדז״ל וכןאנונוהגיםעכל * . ועכשיוגהגו כלבגי ספרד שלאלהגיחם בהה ושםעת׳ שםקורם היו םגיחיםאוחם בהה כדברי הראש ןאיחכםצאו שכהב רשביבםאםד it שאסור להגיהם בהה ועפ גםגעוםלחגיחםבחר־־. וציכה בםדדש ד־גנעלם לשיר הי םור׳ דודי ההר יצחק קארי זל בהשיבה והםאסר ההיא איא השירים עלפלריח שםגיךטוביםווילכו' ובםוףדבריוכהב יםאהר שבהלםודא דידן ל גתבאררין זהכפירושם״ערבלבו לבשה לעבוד בקוםעשה על דברי רשב׳ הםפליג ככ באיסור הגתתם עב• ומהרמאיםרלס בהגהוה ש־ע כהב שכן נוהג ין בכל גלילות פולין בו להגיהם בםועד ולברךעליהםאלא שאיןםבדכין עליהםבקול רםבבהככמו בשאר יםותבי ידידי המשכיל ד-. ד השגה: ומתרשל לוריאה זיל כתב בתשובת זנה זיל שוב אהון ן י ם להגיה תפילין שליד ביש,בן— ן י עלמגהגי א ת םרדכיבר תנתימיץ ששאלת או בעמידת מפגי שראיח הרבה מןתמדקדקימ בדקדוקיעניותלהגיההפילין של יד בישיבה; דעאהוביהדשים מקרוב באוורוזגים להיות מכת המקובלים וממדרשי חגעלמימוםחלשי הראות לאיביטובאור הזוהר ולא ידעו מוצאו ומובאו אלא שכך מצאו בדברי רשיביורעא גהגי כך ל אהיבישכלרבותיייאביהייהקדישיםששמשיגאיניעילמראיהימהמ שי עומד ל&גינו וצוות לשנות המנהג שגהגו כ ש אלא כרב די התלמוד והפוסקים ואם היה ר הקדפוגימ לא אשגהיגןביהכיברוב דבריו אין הלכה כמוהווכאשרכהב הקארווראיר-ןל י ברכות על תפילין ש ת .לזהשתזאכתבסודות גדולות ואזהרות גפלאותשאיןלברך ש

וג א N x ראעז

ספר מערף י לחכמה־א אשנהינןביהופברכיןשתים נפהוא כתב הםניח תפילין בחר. חייב דאשושלידואנן ל מיתר. ואנחנו םניתיפוסברכין עליהפ ואף שבני א׳ אינן פניהיןרתפילין כלל בחד־־. לפיא שחשו רבד ל י סברתושתפסדעתדייבעלהתוםפות ו לפ הנ טלהפנ בי שהרשזבא באוו א ע פ ג לדברי הןותד־ ולא האפרשהזקניפ שהיולפנינולא ידעו םחספרים ההעוניפ שם ובל ה לעעביד הלוםדים הלא האגור נפיכתבשפעאגידיניפ בתזותר וזה שזכרתי א' םא טעפו ו ה הקדםונים לםדו ודקדקוהרבה בספרההואואפה לא השו לזה כי האסר־ז ש כתבשלא םעאדבדזהבכלהםהבדיםשראה ביפיוועתהפקהעיניךודאהאפ היו־־.בזהא הזכירו שום םהבר אהד גם לאיאישתםיט דםז בתלםוד בבל• וירושלםי ל ש א ש א ם ס ספרא ופסיקתא ושאלתות ויפת כוון הקארו שהביא הרבה דברים םהזוהרוזהלא הביא׳ בילאהשלזהועוד דע שכוונת רעןיבילהלק תפילין של יד םשל ראש וכאלו הן בגדין על* שתייסודותשתפיליןשלידהוארםזלתפילתםיושבושלדאש לתפילרת םעוםד ואזיל׳ת יטעפית שכתב נם׳ הפנית תפילין בוזה ה״ב םיתה םשופ שתפילין של יד הוא הרםוז ל ושל ראש דפז לשבתות דטואנהנו איןהוששיןלזה אלא שניהן עניןאיהואוקשירד־זכננרהלב ופי שבא לדרוש ידרוש אכל ד־״אפר־ו זהו אהתהיא אלאשזהוכגנדהראשוא לקעץ כנטיעור־ז עוד פעאח• ב יורחדרכוופי:שלא ידע להשיג סודפ על הנכון בקל י בליקוטיפ שעריך למניה תפילין בעפידד־זדאיןלךדברקדושד־־. יוהד פזו ועודשדופד־זש א לעבדהעופדלפנירבוופקבלעליוהוהפותעשויתלעבדותולאהילקבין יד של ר ונם םשםע להדיא סיד ויקבלהוחםו שעיקר חותפ תפיליןשליד שניכהותפ על זרועך לכן אהוביאלתלך בדרךאתםואיןלך עסק בנסתרות הםת״ר־ןדים ׳בחידושים כאילו ד־.בשל רבי שםשון ך תודה ועפוניה והלוא׳ שידעו ד־זגלוים םה יפרה כת ש יודעים וםבינים רל כתינוק בן •ופו ודל. עוד אופר ל פ ת ר שהוא פ פ ר סתרי הקבלה א פ ל םקינוןאתר ש־ל יאלז ך שקבלתי םהםיהנדולםהר'רקלוניםוסזלשקבלםההס־דד־.גדול םהררדנ ל שתיתתלמידמובהקושימשםהרדאיסדלסבעלתהז״לוראה הנהנתו שנהג כמו שאנו גורגיןעכנהונכדרכךדהיהלהםמה שלהמ שכל הפשנדתידועל החחתמו—. דדינו על העליונה עכד * ובעיר קנדיאד־• ששפד־־. ישבו םעולפ כסאות למשפט וגדולי •שר* בכלדורהיופניחיןכולפההפיליןבההופודיזקניהנאוןדגדולכפוהרדאליעזרדילסדינול 1—.נאוניבש כשהרר יעחק בי. ב וכםהרדי ע ש לפד א ב ש ש ם י ר ע ם זעקל כשהזר ם קאדוזילביטיהפנהגאבלעדחיוםפניחיןבארעים׳ושכתפלחשלידעפ חכמי הקבלת ור3ז לדבר כי יד על כס יה כוי ר־,גם שהדין עבש פד־ורשל זילשהד•בע־עיהשקדושים קלה כהבהטודבאהסיהשיהעטףבעושדוכהבשםהביזילונבהררדוד ארודרהם וכיכ באה ותא דגרסינן בירושלשי כל הברכות שעומד;!ל ברכת השצוח קאםרולא על ברכרת חניזגץעכז ישרבניארעיוזגאו ן כטוהרד ששואל קזאנ• •!ל היה דן קו כטעם עיעיה הינל שצש בתפיליןשקדו(גיהןחמורהשעריך שיחיה בעוסדכךשםעתי שפיו כד היינא טליא אבל איני זזכד אפ היה כניחיז בעושר או כיושב כדי שלא לשנות שהמנהג: עוד כתב הבי 103מ1דאפילו לדברי חפפרש שאינואשורלילךכג>לויהדאשס'ש פורה רםדתתםירות

היא

ספר מערן לחכמה כו היא שלא לילך בגילוי ה דאי•.צ נשו שיתבאדבשיצא בנ\ד: ובםה ברעיא בנשאאסןדל בכל ב לםיזל דיאםית בג׳עויא די־־יש־.־? 0 שים דמסתלין• חיי םיגיד. דף קכב עשו • א

ארצוהאיטאל׳אהובקנדיארזובכטה םקיםותשיהסתתת םםשלת ד־זקסד וש\א>־ שךי. אדים אינם הוששים.לזה• ונראה שסםנו על םה שכחב;»הרםוכםשאחכבסי צא:

ם. עודבםיניאכהבהביוםןהגגוליםרברוןשאסראתרהפלךוםזםור ד־־״שםים מספרי ובישבה אהד הלל הגדול וםשמעםדבריאח שאין אומרים םוםור השםיםםספריםבהול וכן נראה מדברי הזוהר פרשה הדומה דף קילו וקלז עש אבל העולם גוהגין לאוםרועכל • ואיןגוהגיןכןבאשכנזופולןוקגריאהשאאאוהוירקבשבהותייימ: ועוד כתב שם שםנהגספרדםיופדעפהראשאבלאחרגאלישראלנהגועולאלעגוהאסןע״פ הזוהר • וע״ן-בס1 רטו • אבל רואהאגישהדבה םחסב׳גים עוגיםאםן וםעטהם המדקדקיובסיא ה םיו האריךיותר כסו שנביא רבדיו: עור כתבהביבס׳ינושרביייונהורשי פירשו א דאםרינן שצריךלענות בכל בחו שידל בכלכה כוונתו אבלאיןצריך להה קילוה גדולורת שיהלוצצג םםנובני אדם • אבל בזוהרו£הרוםהכהבש'צל בקול רם ; וכןכהבו ההוסיבפםישםהושםדברי הפסיקהאםשםעבןעייןבב׳ קןהביא שם דבריהם: ועודא ליהברךכאילו הפריד יקצץ ם הרי נ.יקטיליאהזל הםפרידבין עלםי ש ם ם כתב ש בםקיםדליכאקצוץואיןצריךלהפריר הואלאםדכקעלםיאליהברך: ואילו ד-.רד אבוררהםורבי סעדיה והראש סלשאיןלענוה *־*לא עדעלמ׳אשכןו־זןזיהיבורת וכה אוחיוח וע״ןשם בסי זח כסה דברים: עוד כהב בסי םא ונםצא כחוב בסיהפליאה ששץ הוזר אג« היאלהיכסושכןכתוב בסהזהר זזחנגרבלחפיםקים והםנהגיםוכבדהשיב הבי שהוא שקר שכסה אוסר שהוןרהאלהיבםאמה וכמש ג״כחרראבודרהם י וכן הםצא בזותד

סוף פרשת וירא דבקש אית רםה היביןעםהאלהיכסאםהוכןהוא בםדרש הנעלם.ן ם א זבהיקונים תיקון יא כהב זלואיהיכלילאםרפרשיןדקש דאינון רםת עם.אל סלך נ ובגין דלא עבדיןהפסקה תקינו לאהזרא שליהא דצבורא היאלהיכם אםה עכ ״ ובכל ארץם ר־7היבורת אשכנז,איגןהוזרי'שיס םלהוהכף לאלתיכם אומרימאמת ויציב ולתשלו םכוונין באםןשאוםריםאהר ברכות קש שי־יתשלואלמלך נאמן כך שמעתי מפי םנידי אםת: ובסיסו כתב הטור וגוםרכל הברכה ותותם באי גאל ישראל ואומר אםן אפילו •הידאהרברכוהיוובהב הבישכןכחב הראש ברפגשאכלווכןדעהרה והג ונלשאפילו הרמיבםשבחב בפא םהלכוה ברכוהשאיןעוגה אםןאלאאחרשאוםר ביברכוה או יותר בסוף ואכאהרגאלישראלרשחדיחאיגועוגהאמןי״לדביהידאהרברכותיוקאמר אבלא לענותאםןאהרשצשפירדמיוכ״כבהגתתשעשנוהניןלעבוהאמן אהרשיצ אבל ל ביתיר וע״ןבםי' ריטו ובסיגיאשמדבר׳ םיהזהר משמע שאין לעגוה כלל * ובם• צ כהב הבי גביהפתפללשצדיךשיהיוהלונוה פהזהימ לווןיל ולעג׳ן מספר ההלוגזת שצריך להיות בביהכלא נתפרש כגם'ולא בדבר• הפו&קיםאבלבס'הןהרכתובבפ' אלה פקידי שצריך להיוח בי ־־ב חלונות להבת סוד נכססעב • ולא ראיהי כןכשום בהכ בבל ישראל ולאא מישםזכירםזתםהפייטק ם בהלכיובה״כ• וכםיצאכהבהיבי זילד־״כלבוכתבב^י י

יג ב . N כתב

ספר מערף לחכמהי א נ י א מ ל כתב הרמ שאינו אסור ללןד בגילוי ר־זראש כי מש כפ כל כתבי חיתי לי ד אמותבגילויתראשרלשזומידתחסידות« והרףכהבשישלמחותשלאליכנסבבר־ן בגילוי תראש • ורביירוחמכתבבםוףנתיב׳״ושאסור לברך בגילויז—.ראש! ובפס סופרימ פי״דבחובפוחח הגו?«ימכרעיואובגדיופרומימאומישראשו מגולה פורם את שמע ויאבברעיוובגדיופרומימ פורסאבל בראשו מ גולה אינו רשאי להועיא הןכרר־ו היםפיו עכ נראה שהוא מתלוקה אמ מוהר לברך בגילוי ה דאש או אם אסור • וכיון דהריר פסק כמר אסיר ובזוהר פ נשאאיתא דאסורהכ׳ נקטינן• יעיין בהשובוה רשל סי' עב ושמ מאריך! ובסיקכחדףפהכהבהיביולאהייהייודעםאיןלהמ דברזהליטול עי הלויים ער שזיכני ה ומצאת ומפורש במדרש הזוהר b נשא כ1: ובס יי קילאכתכ הבי בשם תריבש שכתב בתשובת שאיןלהקפיר בנפילת אפימ שתחיו־: :מיושב ואם רעדת לעשוהה מעומד הדשות בידו.עכל • •ולפי דעה חכמי הקבלהנראה שיש להקפיד שהתיה מיושב דוקא ועיין בסי קלב: •ובכי' קפא כהב הבי.זל ומתוך דבר• תריאש שכהב רביייהבאר לג־שעריך העולה לקדוחזבנהתעם ?icע כדי שלאההא ברכהו לבטלת זכיכ ההוסיבסוףפקידבב• אבלבסיהזהרפויקהלכהב שאםורלמיקריבאוריהאברהדר לבר ועכשיו שנהנו ח בלחורויכו וכהב הבי וכיון דלדברי הזוהר א^ור לקדוח אלא אא שש״ע הוא הקורא תעולה אסור לקרות אעפי שלדבר״ ה5וסקיםעריך לקדוח ואמ לדברי ן נ א בהדיא לאשבקי ר מ ג יקרא כתבו דהוי ברכה לבטלה מאחר שלא נזכר זה בץ # הזוהר מפני דברי הפוסקימ • 1ועוד דהא איכא למימר דכל שהעולה שומע מת ש קורא ומכוין לבו לדבריוהרי הוא כקוראדשומע כעונה ד־זילכך עריך ליזהר 1־־זעולר־זא ישמיע ל מלקרוהעמשיץ ומיהואיפעדשאפילולדבריהזוהר רשאי לקדוח והוא ש לאוניו יכל שאינו משמיעלאזניזלאקריליה דבור ובז ראו• לעשור! לקרוה ר־.עולדת בנחח בעגיןעלאישמיעלאזגיו • אבל מהרמאיםרלםבהגהה שעכחב ראפ׳ השמיע לאזניו ליכא למיחשדלאעדיףמהפלהבדלעיל ס׳ ר|א • ובארעינוהגימ שהעולד־! קורא בקולרמושמא •יל שכשקוראזה אחרזההויכקוראחדבלחורויויקל: ובסי קעג כהבהטורצשמ איאהדאש ^לשבשראחהגכינהמותרמידע׳ קינוח והדחר־ז פיו וביכו וכהבהביזלוישמחמיריןעלעעמןשלאלא:ול בשר אחד גבינה בסעודה אחה • ־מפניא ח ע ש שכהובבסיהזוהד פימשפטימ וזיל אשכחן דכלמאן דאכיל האימיכלאכתדא או בא בקלפוילגב׳ איגון דלעילא ס ל ק א מ י ד א או בכעודחא חדאם יומין אתחזיא ג ר ח זסייעתאמסאבא מהקרבין בהדיחוגרימלאהערא דיגיןבעלמא דיניןדלא קדןשין • ואי אולירברבאינוןיופיןאוזפיןליהנשםהאמסטראאהראדלאאיהיקרישאעכל • וכתבד ח הבי זל • וכברכהבהמרדכי שמהרמ היהנוהנשלאלאכולבשרבהמה וחידת א

גביגה לפישפעמא מסעודה לסעודה מעא גביגח ביןשיגיוגזר להחמיר על עעםו •א ה א ל נ ואיןזהכחולקעלהגמרא ולא כמוסיף שהוא גורע דהא חזינא פ'כל ר־זבשר אי נ םלחאכחלא ברחםרא ב1 וכל חד םעילאחמוריאנפשיה לעשור״! משמררת ובעוף א מקל כיון דנבינה ועוףנאכליןבאפיקורןעכ והא ודאי שהוא זיל לא ראח ס ר־זזוחר ואפרת

;היה

ספד מערף לחכמה בדא דאד־ד ל מיהםחפיד עלעצםו משוס מעשהשהיה וא&פשהיתםקלבעוףת״נו לפי ש fa הןוהד • אבל אנו שובינו לדאוהו טוב זגכוןלההנדר אפי בבשר עוף עכל * אבלו בשד םיר ובלבד ה פותר לאכול אחרי נ י ב נ ל כ ב״ידבשעס׳ פת פעיףל כתבה"ב*>ל א שיעייןיריוויקנהפיוכ^וכתבםהרםאיבהגתהזלוישםהםירייוכן גוהגיןשכל שהגבינרת •קשהאקאוכליאחריהאפ^בשרעוףכםוהגבינהאהרבשרוכןהואבזוהד* ו׳שםק׳ל׳ן ואין לםתות־דק שיעשו קנוחוהדחת וציפיתי טזבלתהםיד עכלאבלבסייזה סעיף ^שכתפ הבי אכל בשד אפי' של חיה ועוף לא יאכל גבינה אהריו עדשישהא וישעות כוי ברתב עליי ׳סהרפאולי^ראי^זנר^יןלהפתיןוישעויגרקפידאססלקובירך ברכתר־־׳פז^פותד עי :קינות והדהה • *הפנהג הפשיטבפדינות אלולהפתיןאהר אכילת בשר שער־ז א ואוכלייאהבגבינהםימוצריכילברךנכ נדבת אהד הבשר דאזהדכסעודר־־. אהרר־ו ואיןא ל חלוקאסהפתיןהשעחקודםברכת אואתכבוולפיזהאפשר שתוותר נכ פודה ש אסרדקבסעורתחדאובשעחהדאודוקז ) ובסי קפבכהבהטור דברכתתפויןטעונה; כיסאפייביהיד וכתבחבישכב הראשוחתוסוכןדעת רביירוחפו&ריונת אבל הרפבבש 0בד שאיןברכה הםווןטעונד־ןכום כללזכן נראר־ז שהיחדער״! הריף לפו שכהבד־1דן. ותדשבא• ימנהרןוהדסנוהדםצוהםןהםובתדשתהיהעלהכוס • ובהגהוהפייפוניותל כתבושדעת ריורבייאלהגן יבזיםון פיתא טעונת כוס אבל בסד• פסק ברכינו הםהכר ד ברםבם• ובםדרש ריתהגעלפ כתיב ברכת תםווןבגיצריך כים שלא בגי איני *ריךכוס * זדאית«ר&דקדקיםשכשאיגפג'הושש«ן לדברי הפוםןךסדאפיכיחיד טעונה כוס ופוןנין כזס ״ן לבדכחהפןקוכדילהוש לדברי הפדרש הזה פנית׳ן אותו עלהשלחן יאיגב* תופש• אותובידיהם : *בסיידעדכתב הבי בשם הכלבד יש נוהג ין לבצוע התהחוןולא העליון ואנו ניתגיןלבצועהעלייןעכליככ הגתות םיםיןפת פהתיםצח שםןהככר העליון ביצע זאנידאיתיגדיליםשבגצעיןהתתתחישםעתישכןנכקלעשוהעפהקבלה י והדם איםדלםכתבבהגתשזהדוקאבלילישברתאבל-ביום ד־״שבר־ז או בלילי י״ט בוצעים על העליוגת • •ובסי' רפתגביםשו תטירשתיישבבתעניתתלים בשבתצדיך להחעגותיוס אהרשיתכפדעל שביט$עיקר עונג שבר־ז יאיןצריךשיהא התעניר־ז פיר ביובש ראשון

, שלאתריו אלאלבשירצתכתבהבישצכ הפרדכיבפק ישבו־! והרב דתפגידבביא פהל העניתאבלבסהזוהרכהובבפויקתלשעדיךלתתענותםירביום תפתרת כדי לתקן אר־נ אתאשרעוות בביטולעוגגשבת וגםבשםהדשבאפצדהאדאיןצריךשיהיההתעגי^ע םידבייבש אדוקא םישתששכתז זאינו:יבזל לתתעמת ביפים רצופזם שא לכן ראו• לו שלא יתעכב לבקש סליחה וכפרי־־. &ב י יכ־בהגהיר־ואשריבפגןדתעניר־ז שהםגהג להחעגיתבא־בשבתיאיןלשניההסנתגעב: יאס היבמפאיטאו רההניכה ופודים איןלהתענותביפהראיסבהגישעג יבס׳ירצזכהבהיצישבעליהקבלהאיםריםשיאסור בהדסלברךעליופםש י וכךזטורוכלתפוסקיםכותביס שנהגו p בכלתםקופות ופנהג אבותינו הודה • ובהגה עע כתב זלזייא דאין לברך עלהדסהיבש דאיניםריה דקי׳יישא!* .כשפים ובן נהגו בםדינותאלוכו׳: ובס< תכו כתב הבי• שמדברי רבי יונה נדאה שאין

יד א ־* 9 מברבין

קפד־ מערף ל1 חכמה: «כדכ*ן7דכון-הלבגיו עד שיעברו עליה ג ןםיםלפי שקידם לכןאין אדם נהנה םאוררת דניס^ססכתסופריסאיןטכרבקערהלבנה סד שתתבעם דל שתהםוזק אורדד; והרי גימןיליאת בעל שעדיאורהבתב בםשובתשעפ תקבלה אין לבדךעל הדוש הלבנה עד שיעבררטלית! יםיםעב5 ובןפםקבסוע•. ובםיתדנאכתבמטורואלו הדםיג׳יםעגביןם יש לו כולכם ל א ב דו א 0בי נם*אי . ברךעלד־ לאי :אתזתשאםתשרל0וםתן י ן אפילו לאגטלן ביחד אלא נטרן זה אהד. זת תנא ובלבד שיהו כלם לפניו:. והבי הביאHn שם חלום שהלם רם םריקנט רםשםעש*ריך.לתבר דד.אחרוג ללולב ולנענע בל סיני יהד׳ שלא לתפהיד האאהרונה סן הג אותיות. - םשםעדד סיג* הם נגד די אוחיורת שם בןדיועש • והן אלח הםקוםותשאני ןוכד כעח באה שיש םתלוקת ביןהםקובליבם וחפוסקיםאוחוםפח הדוש יהד עלרברי הפוסקים« ובטור יד סיםןסה נכי םשחםור עלגידתנשתזל ויא אותובהנאהוהרםבםתתידוולזההסכיםאא די,ד"אש זיל כחב ד-,ביb דפלונתא דחגאיהיאדחניאנהםוחר בהנאהדריהודה ודש אוסר ודיודשהלכה כרי ר ו ס ש םרבוחי שאסרו שהגיד א י א צ ש ר ה כ ל 1סוףדבדיולםסקנא גד. םוחד בהנאה ז כחנאחדשםדבוחיםחידיןאוחווכןנראהוכןנהנועכל •י ־• זםיהד בסי הזוהר פ'וישלח נראה ש2נ!ר אסור בהנאה ולכןטובליזהר עכל,:•: אבל בשעלא חשלס הזוהרb ופסק נידחגשתםוחהבהגאחוחו ע א: : זםהיראיס בחב בסיחורח הטאח סי'זניםעיף ויל• פסקוחרםבס:נהראשג'הםותדיבהנאדת וכןפסק הארוך דםוכדיןהג׳דים לגויבש

העוש' פלאכה בגילי' וכן פסק הביאך כהב דבס' הזוהר איחא דאסוד בהנאה ולכן טו בליוהד.א &תפרש שםוזכד הו א רש בןיוהא> ו ו עכל יי : ואין דבריו נהאיםדסהם ם'הזוהר הן י בתלפודשאסרובתנאת ודי פליגערית בנסרא וםחירו בהנאה ותלבתא בדפיה ולכן א ראיהפדבדי הןוהר לכאןוכזח כחבביח יוסף בעעפו בטור אה סי' כה עכל וגל שדל בטודפה: וכן בענזן הזיווג עפחאלםנה הנח חכםי הקבלה סקפידיםפאדכנראד־״ { דס י ככםהסקוםוחבחהד וכםושהביא דבריהם באריכות הרב אלקבץ בb שדש ישי ואילו הפוסקים שלנו לא הזכירו תזה דבר הנם שעד עזנח מוכח אזיל כפ עפ לא תבשלבקדירח שבשל בת תבידך שאין לו לאדם לישא אלשנודשאיןכל תא*בעות ולא כל הכהות שווי! ואפה החכם בעל הנסיזןכלזח נסיחי בחכםה טוב לפני תאלתים יםלט:םאלםנהושוםדלא בפופייחו דחכפי קדםאילוםר נ' אםוח הןאם הםד׳נור־ו נ נפשוירהקהיפנה ובן פד ואם דהקח אם הדרכים ואם דהקחאםהבהולוהואםעפקה; חראיחיך בעיניך 0»פעטא דתנםצא בפוסקים ננדחזוהר והירא אר־ו דברו־־ו הש לדבריהפקובליפ ו ת םזער ד חפשכיליפ: : ולפען חדע שאני פדובדי אםח בלבבם ואיני כנושא פני דלים וםהדרם י ש ק פני נדולים אודיעך שנםזנאים בספר חזוחר כסר. רבדים שלכאזדח נראים זדיפ וא י אבלחדעשקבזנהים וחרצהים בסי אהד עלכן יהיו דבריךםעטיםולב^ אל יפהר לההנ דבר לפגיתאלת׳ם כי נערםוםעינינו דבריהם דש דברים בגוכנון בפ'בהר בפסוק ושבחח הארץ שבתלת כתב ןלזכדגו אחהדגחאשרנאכלבםזנריםהנםבלאבדכה דלא הודי! לגאכםזנדיםעולדלעילא• תת עבדיןפטוריןםעולםלכותאדלעילאועלדאפטזדיןסן

המעות

ספר מערף לחכמה כח י»*ות כיו עד ועד עבדין פטורי! םעול םלכוהשםים כו • וןה נראה ננד האםח שעבד עברי חייבככןחוריןבכלהסעוהכדאשרי'בקדוש1ר־1רכיטוב לו עםךעםך לטאכל עםך בםשההעדםבאןאםרוכלהקונהעבדעבד׳ בקונה אדון ליעעםו ופת ששנינו בפיםישםתו נשים ועבדיםנקטנים פטורים םקשוםןהחפיליןוכןבסכקנשים ועבדים וקטנים פטוריםל עבדיו כךכהב הטור יידם'רסןורםבםבהינדים מסכה סייד׳ בעבדכנעניששעעל החב לפי ובה עב יאסנד ללםד אח עבדו־היךה ואשדו בה חולץ הקינה עבד ם ן הגנים ולא ד זג ה לסול ילקבלכל םעותתעבדיםשנלנל עשויבחדשלא רעה הוזדוםוכרולגוים שאסור לק״םוא דוםד־זלחםור כדאיפיהאוםר וכיב ו כשהיא ערל יאעפ שסל וטבלאי לו אישוה והרי ה רסבם hg איבוד• כיאח אבלחייב הכםה םזןוה: רנן בפרשה העא םיםן חקיםה דפוס קריםוב כסב ןלוםיוזראיהוטוב ורעטובבםלואהורעבהסרונהובגיןדאיהיכלילאםטובודעםנין בה.ישר^.וםוניןבהבניישסעאלוכדלסחבםלואהסים1יאטבלישר*יוכדלקחבחסרוצ סיסןרעלישסעאליםכוואפץהםההילי בתכונה ידעושאא שחלקה הלבנרך. בחםרוגדדז כיאםבםלואחבשחיאבננודהשםשבראשאובזנב החלי שאזאינה ניטה םהקוהלקוהיי שהוא הםהלךהםיוחדלשםש ונכנסה בהכרהבזנלהארץו^כלוםרשלעניןפניםיכוונו ו וכן בפרשת ויקיא הובאעניןזדםהזארעוה שבעובי כדור הארץ אילץ עלאילין ובין בל ארעאואדעארקיעדםפךישביןדא לדא ובינייהו גע וגץזנם.ואייזז בינייהו בריין םשנין אזליןםאיליןכגוןנאלאינוןרהיכיןדלעילאםנהוןבחרין אנפיןםנהון בארבע םנהק בחר וחיזו דאילין לא כאילין כו, וכס הפרדס שעדםדר עםידחן b ג בהכ שהיד־/ חושב שרצון הרשיביבזהעלהזי אקלםיפשחלקוהתוכנים בהם השטח ו-.םיושב:שבכדור ו—,א דעי ושאחכנהבררלוםפיםאםרירתןוהרשהדברכפשיטוכוועע: ועוד כסה וכסה דוסים לאלי שם אבל םישדעחייפחישלו ליישבם ולקרבם אל האםח כ• כסו כן נםעאים כםד־ז דברים זרים בחלםוד וידענו שלהם כונה אחרה וילה הנראה בהבטה ראשונה: עןד כתב הרב זלייטעניעידכי היכר הםקובל אין ראוי שהםעא בו הםחלוקח ואנחנו נםעא מםליקתרכה כיןאלההםקיבלים בשרשי התירךהייהד גדולים וזה כ׳ יש םהם שאסרסרו ריב •הדברים ך־.הם בלתי םסכיםים כלל לםר־ן כ«.ה«6 הןהאלתותבעעםוכיו עד אור א ב ת שההכאה בהק ש השכלי ואבל רובם נאותים.לדברי קדום׳ תפלוסופיםאשר ת ביטולם אעלהיורעים • ׳ יאשר ראה דבו־י קדומי הפלוסופיםונכקעהדבייאפלטונ״םט יפרטאניעריך ר פ ל כ ל ודבריאלהידעשהאםהכןעכל. ואםבאתילתשיב ע לעשות חבור בחכםתזייאין דעה׳ רק להנןבעך חיה כאשר הקדםה׳ בדברי ב• אי'לי פנאי שערכירבים על• רק אורד־זםקום לםתקשרת בטעניח חרב יעיין בם ד־זפדדס בשעדא ע ם ם י ש אם האס הוא הכתר ובשער עזנםוה וכלים ובס עבודה הקדש בהלק ד־גיחיד ו כלהעריך• • יעלזהאשיבלבדשבהיוהשדבריההאינםנםסריםרק ראשי פרקים איא להנעל סיד׳ ספק וכאש ר נבוכו הדעוה בהבנה דברי תקדםונים יכל א כתב ה עילת בם ע ודת עיונונראוחכשיההאחרונים כהולקים ועכזכשיובנו דבריהם היטב אין בהם נפהל ועק# וכסי שיישב דבריהם הפרדס בםקוםוה הנל : י ואולם םש דתרב שרוב הדבריבש

יד ב * 9 מנגדים

ספר מערף רחכמה םננדיפישכיכבדאפדתיששברהפלוסופיםלא יכיל הדבריםד־זאלהיים ויפד־זנר־זג חרםבןזלבפאהריםות בדברו בעניןעואול אסר ול ווה יודעברותותבהכםתנינריםנסיא ויודע גב בשכייםברםזי ההורה יםבין סודם ולא אוכל לפרששה״נו זנריכים להסיםפיו והניםרעתנ הםתהכםיםבטבע הנפשכים אהד• העני שהכהישכלרברןולהיהםורנש י

להשוב הוא ותלמידיו הרשעים שבל עניןשלאהשינ אליוהואבסברחואיננואםת: מכד שם ועוד האריךלרבר עלקשיותעורף הפלוםוף וםיאונו בדותות וכשוף בדרשוהיזם ׳וכני א ל כ עע• וכבדגלית׳דעתישאיןדזנונילתתובחעםתדבכעתבדדךפלוסיפ׳ אל כ ה לםנוחה דןדםן יידיחבוד הרב זיל שכחעל השכל האנוש״ וגזדשהוא אתד בםםפ' י האישים אוםירושועיעזנם תגלנלשכתבבן דאשדאתאבקעמוכאכק הגלוסיפים ונרא אםכלדבדיוםסכיצזיםעםהשבלאואםרהקוםהאםתשדובהפלוסזפים איגפסכיפיבשד ם א באהדות השכל כאשד סבר הרב עם בןראשדשנפשוקשורהבנפשו: ואשר • הרבשביטוידעות הקדםונים נתבאר ליודעים לבי לאכןידםהשקדוםי הפלוסיפיםדברוא י ט ש ו *ותדנכונה סאדפטוטילםי שירד לסוףז־עתםלאכםו שפירש דבריהם אדסטא בסד. שכתבו על הכםד־ז ר ק וןאלאלננותם כדי שיתפאר לבדו וןד־־״ ברור לםי ש כי דיםוקריטוסויסודותיו• ובפרטאפלטוןרבושלאדסטוטשיעיתיו כםטטתןדעית תכביא ע פ נ א *שראלובכםהדברים נראת שדבר בפ«ר־!םקובלים ובלשונם וכלעולד־״ ל בשפתיו ולפה לא נהזיק אנהנו בהם כי שלנו הם וםקדםונינז יירשום דתיונים ועד ו—. יובשל ר־זלפיי־יבש בםהובםהפנדוליההכםיםםהזיקים בדעותאפלטוןויש כהות נדולור־ז ש ההולכים אתריעקבותיוכידיע לפי ששם׳שחכם׳ האקד״םיעיונבגםכישיבמ־ו שיש בכל םדינה םהם: עודכהבהרבןלבדברים הסוהרים והנמפכפיפשטםישםדדניתרבור־! «ש םהם שלא תורע סתירתם כ• אם לששכילישו־שששפורסםתאעל ר־זכל• םשלד ש א כ ש ו ח ב נ ש . ו י ם ש נ ה י ד א ת ם ו ם ש ג ל כ ס ט ו 1 ' פ ה נ ו י ד ש א ־ 3 א י פ ה ש ר פ א נ ש ן י ש א ר ה נשי! הגשפ־פ כויפשלהשניענין ד־:נתשכי כשנניהנז בה בלה׳ פרבר ויהי פרבדעכש השארו כפיטבעו הואסוהר עעפיילכןבוהההכ־פוכל הםפרשישאינו כפשוטו כיי: ואולםר ש פ כאיפןו־זראשין נפלו—. ר־־״םהדיקהבץ הכתות כיכת הםקובליבש •אפרו שזה אם • יכר־ו ד כפשטו והכינו לזהםלבוש םהיתלבשיהפדאכיםכאשד ׳דאןלחיש בני א הםתפלספים יפאניבור.םאד ולכן יאםרוכ׳ העגיניםהאלהבםדאההגכואה או בהלום • ואגהנונאםדכייראהשלא הניחו השקובליםהשלביש הזה אלאשפנישהיהנשגעאצלם הראוה הםלאך לחוש בלתי פלבוש ואכ הודו לדברי הפתפלהצי ם יאזהשובד־זשאלו—. בשלבישוהקשההתשובהובאלההדברישנדלההםחלקתכאוםהנוס*ד • אנשיןאתי נ ז חכתיאםדועלכתד־״םתפלספיםשהס כיפדים יםנליס פנימ כתירד־־. וישאי קולם א ההםוןבבהלזתעזנוםות וכתהםחפלםפיםיאםדועל אלה שהם פתאים זסבל׳ם ושכב׳ אוד ההורה עכל: וידעת• שהאושר׳ כן ם זיאיאיל.נז־וללההלו'בי שהרםבם ז״ל אשד כרת בריהעם ארםטיט וההולכים אהריו בעיניכמ סתוםירת וגשעניבש עליוישאנו בשריכש ע£נליג1 נבדלינן אוםלאכים אחרים ןולתםגי>יד־.גל^ ־'ים על כן הוכרחו ונדחקו לפרש

הכתובים

ספר מערף לחכמה כטי םאהד ת ר א ש הכתובים שהיו בנבואה או בהליםועההאעיגהנאעםךפן הכתובים א ,מחכם׳ ישראל הםהפלספים והראה איך עקםו דברי ההורה הישרים להטיהם לשעהם

'שזה בל לב םםאםד גי םפפרו יםאן בםעיאור־! םלאך זולההקבועים בנלנלים וזל: ואלתבהלבדבדישאם תקרא פרק פב מההלק השני לסודה ר־זכיר והרע שכל פסוק* התורדת הסורים עליהם תם בהלום או בםראה הנבואהוידעת שהנבואות לא באו ללמדל התכמומוהןכפי דמיון המתנבא לאכפיהאםתהנםעא שעיקר תכליתם על המעשר־־. ד לק׳יםהמעותולכןאיןלהביאראיהמדבדיהתורהעלתבמת הטבע יהאלהור־ז ולהכרימ בין תרעוה הפלוםופיות שדברה הורה כלשק בניאדם וכבר ידוע םאםרם שישעיה נדםד־ן לבן כדךויהזקאל לבן כפר וכל אי דאה כפי דפיוגו והרגלו ואפי היו הנביא׳פ גדיל* זפנכש בחכםת הנח הנבואה ה בא כפי הםפורסם בזםגם והםקובל אעלהרוב ישעיה אסר ש רפים עוםדים וגוי שש כנפים ונוי בשהיש יכסה פניו וגויוםילא ירע שאין עופפות שם ופנים ורנלי וידים אכן תם דםיוגות םבתילים םא״םים שאין םעיאות לספורים כפשוטם יי והגד־נו ל א יראה הרואה הבריא בשכלו והםביןשאיןהסרוןבתקויתעולא מתורתו םהםיאון ב תעעם* הנבדליםשאיןעורך להנית הםוןעבאותםשרתיעליוןכ״דועשרבויהסריסיםכפי דבויהחםרוןוהםלםלאת רעוןהםלךבםרועהלכלחפעיוועסקיולשלות אותם לסרהקית אינו עריךלזחר שום ברית וכהו הגדול p בםקוםשלא יוכל לבא בעעםוובכבודווה; אא בכל םקוםםלא כל ז—.ארץ כבודו וידו בכל וכל ו ה םפלאהםעו וםספיק להפיק רעונו וא ו הנעשתתתתהשםשתוות בגזדתוולכןיאםרשעושהוםלאכוושלוהוולאזו בלבד הא גם ליסודור־! ל בתנוער־ו ר־ושמיםית כאשר יתשבו מלאכים םםוניםעל כל תנועת א ולםדכבים גסתנשםותכלןתןםלאכיווכלעושי דעונו בכללות והשם נגזר מן מלאכדת יש םהם נראים בהוש והם םה שכתובוישלה יעקב םלאכים ויתםם י״אלתים שכן נזדםנו לו בעת ערכו וכאלו שלותים פאתו ירשי ולפי שהעליהו בשליחותם קראם םשד־ז כן על סוף הםאוריז וכן וישלה םלאךויועיאנוםםערים הוא םשר־ז ואלתתםר־ז על קריאתם לבשר־ ורם בשםםלאכיםשהדי-נקדאו בניאלהיםואלהים ואםדטובאתת בעיניכםלאךהאלאי כהכמהמלאךהאלהימואדוניהמלךכםלאךהאלהיםורוםיהם• וכן ויבאו. ב המלאכיםל דקבוכימוכן. ואסרםםשתיתלאנהנוכמו ומשהואהרןעשווכןויעלמלאךמןהגלגל א הנה אנבישגלת םלאךכי ילך םלאכי לפניך וכן והנה זת םלאךנוגע בו9םנ ואיש בא מבעל שלישהויבא לאיש האלהים להם בכורים ונו והוא הפעיר משנים שידע שלא ימצא סזון בםדברילאאיש תונןשהפלאכיפ הגבדליפ בשוה יביאו לו פזון בפרבר כםו בישוב וכן ביד םלאכיוהשכם ושלוח ויהיוםלעבים בםלאכיהאלתים יבםלאכיוישים תהלד־ז מלאך ח' בםלאכות ה כימלאך היעבאוה הוא הנני שולה מלאכי וםלאך הב דית וכן עושה םלאכיו. רוהות עד םפרק הרים ומשבר סלעים ודעתו כדברי קעת הפלוסיפיםשהאל םהלוה לכל הפועלים הטבע״פ בפעלם גמעטדף עםהם ונראיםחצם׳ ההלםוד נוטים לזה הדעח אזל הכאעל אא ונתעברה היה ראוי שלאיעיירהאלהעובראלא עולם כמנהגו נוהגנראר־ן שאיןתנתגתון לטבעייס לעשות כדעונם לתלוטין אלא יפעלו בערוף היוער •היש והב־ן

סו א 1 1 כדיו

ספר מערף רהכמה־ נליןלבדוהנליבידיששיפתוץמיראהשםיםולינהנולב לרעת שהדםיון והכה הםעוררם להאר*ךוכן ויסע םלאך ו ק ומזרכריברטבמייפ ויבטלותבתירתבאלותדעותואין כאן מ האלהיםויבא בי? סתנה מעדים וגותללוהו כל מלאכיו בדנו אתה מלאכיו הללו את ד־1. «yהשביס ובלהכלול באותו מזמור ״ ויקדא תתוליבשםםלאךכםנדשלתידוהםלאך דאמדלמלאך תמשהית ומלאך הי תיה בראתו אתתמלאך והוקף אותתתלת הנגף תידת בנדן ארנןתיבוסי וכן כתוב בזית וארבעת בניועמומתתבאיםעל דרך דבר בעיר כנם רגלךח םלאךדת ת תפלאך ואםרוירא א והגחהוסיף בופ׳ על מה שכתוב במלכים בראתו אא עני! ל ו א נ י עוםד בין הארץ וביןהסםים ותדבושלופמ בידו נטרה עלידושלם והוא א הבנהבננףובקעף שיעאבעירואילונםעא כן בקלף ישן בספר מלכים הירי־. לנו לפרשו כסו וירא מלאך י! אל האשהאלא שןההמספדהוסיפנדרךפירושלא ספור והית זמן רב אהרההרבןהראשוןשהדיהוא מזכיר אליוסניוןיבניוואליועניהואבןנעריה בן שכניה בןא ר ק נ א ה ו ה * הגלדת נבוברנער ו הנגיד. בן זדבבלבן פדיה בן יכניה סלך יהודה אשו יהדביןבןעדקיהו והגלה בבלה יא שנה קודם תתרבןולכןםנוהובין הכתובים ואתתידעת הספורים שאתרתתדבןאיךתמםתהלפיםכדדךרבהאישטודיאוגראפיהחדשיםשלאר ו ש חםעא שנים מסכיםים ברב ר אתר שאירע• ־ וכםוהודעאםלאךהיויך בםתגדת או תכתתמדםהבין בתיקץ בין א פעל הדמיון א ר ק י קפה אלף וכן פשלתדת מלאכי רעים ול בשינתכןויםעאהםלאךתידאמרלתמלאך הי ויקרא אליו מלאך ת'ויקרא מלאך ה' א אברהם ולא עדקותאוסדים שכל הספור בםראת שלא ידעתיתתועלתהנםשך וםה עניןע ימקבהןכוד ודקדוקי ריעחקלאטיףבהשובוהיו ר הגסיוןואנהנועועקים ועקרה יעהק א םפסוק וישב אברהם אל נעריו דעתק 10. תיתלו הבל תם ותןל אסרו שהגיהו שם לסבתא ו ז ־ כיהרגישומהואעיקר הפעולה ו&מ היה 1אוילהזכי1 שבוהו ־• ואולפ תאםת ו לדעה׳ שהאיל תנאהז שם בלי םקוםו העיד רעיוני האב הדחסןלחמוב ששלוה םאהו ית$ תפורת בנו ושלא תפץ בשתיטת כניאדסתנם שרביפטעו בזת תדעי־* שתשבו לקדם!ל אבדתם עתדבקיפ בעולוה כאלו סםבהר תםיניםכיפתח וםלךםואב וגהוגהית בדורו ש הרבה באלהים היו םקריבים להם בגיהםופםוק דקדא אליוםלאךהיהואלפיהאםה אתו• פםוקוישא אבדתם את עיניו דרא ולאילו םלאךת'םנעוםלשותטו בשכול האילשרארתה טופ ו פ עושה שליהיהושל םקום ולכן אסרו שנברא םששהיםי בראשית ^ברבעה וכןויאםראליםלאךהאלהים ביעקב וירא מלאך ה אליו בםשוי־ו וכן ppA1־ וכן ויהיעפ מלאך הי בדרך וכל הםאודע בתלופו 0ו'ב ואל הבהל םםשגה היידבדיס שאיגרת םשנדת תוספהא שנויהבלשוןהםשנה והיא סברתם • והנה להלשההדפיוןידאופעםים תרפא נראדת ל ו ל לנשים יוהד םיאנשים וכן הוא ענק הםלאך הנראה לאשת םנות פעמים ועה כזאת כלו בתלוםת ולפי החק דתכח «ללוטעם ותרץ והנד לאשת עד וכעת לא השפי חםעיידשכזרעשנזרמישתית פועל באותתעתבדתסתוםשםםזמדרדםיונת שכל תאיבד*מ נ ה סכווניםזתלזתכדעהאיפוקדאטיםוכשהראשעםחרהםכךהית תתלוםםבתיל וי תשיבתו ל ילדה ענק משונה בכחו ואבדיווםה שאסר הזקןשבכית אל וםלאןדבר א

אתך

S ספר מערף לחכמה אהךאל ביתך ויאבל להם וישו1םיםאםת דכד שפלאך היהואההתעוררותאל החסדודומ נריבתואבלשה שאםרנמאנינב?אכ::וךבדברה'כחשלווהגבואהלהשיבותיתדח על ידיםלאךטובאבלהסבםתולשובהיהדזע׳ םלאךרעוק־ייות אםוגהו דהביאחו לידי פתו• וזה היה טירון בנבואה ולא נתנהג בה כראזי והזקן הבקי בעניניההנתגהתביןטעות תש3 ושהיגקזם נקםהופסנוכי םה ראה לדהות גבואהו םפגי גבואה אהד ןולהו והוא נדיבות יעץ ילשובה נתכוון וחרדלקר*חוולגם׳לוחחסדהיתה מגהו וכשראהוסוברעלאזהרר-ן היוהתבונןבדבר גלה לו שיקרהואי זחפגעואחרשגתאפתציורישלזחותםיתודיואו»«ו ה י ל א ל נכתבה הנבואהלזכרון וכן וםלאןהידבראל אליה התשבי זכןוידברםלאךה אלי טבע ד־זבן הוא רות הקישבאשרכהבהרםיםז״ל ואםרו ולשפנהםהוא אליהו אראו כשבע האב םקנ־אקנאח היגנד הפושעים.ולא נשא&ניפ ולא הלק כבוי־ בפקיםחלולד-ו וכןכלפלאךדזכריהובןיקראולהצלההועזר פלאךולפבשול ורדיפת השזלשלאך אפו״ היא ישלח םלאכולפגיךישלהםלאכואהךהפלאךהגואל אותי םכירעהנה אנכי שולח םלאך הנה םלאכי ילך לפניךושלההי לפניך פלאך נביא זולת םשה ולפי; שירעושתיתמד י ע ד כאשר מ ה א יהיה כןבנביא א ל עםםשה הםיד בכל קודאםאליוהאלהים יעננו ו הכתוב נתאבלו העם והורידו עדים תת שאם אפאיןפניךהולכיפ וגו עך שנתבשרו שםשת יכניסם לארץ וכךהיה הושב םשהאלאשסבותתדשותעכבוהוערשהגיעזםנווםת בםדל ונראה שםשההסניםעםהישאיןהדור ההוא ראוי ליכנס לאי ולכן לא תתפלל עליהם וכו תונה םלאך ה סביבליראיוכיםלאכיויצוה לךזםלאךה דוהה ופלאךת'רודפם.ותקר*1 הפעולת חטובת םלאך כםו אם יש עליו םלאך םליץ והיזל אפרו עשה פצוה אהדת קנה לן פרקליטאיעשהעברהקנחלוקטינוראהי• ואיניצריך לבאר פלתםלאך שהכתוב וזצםו םורה תיותובהלום אי בנבואה כםווהנת םלאכ• אלהיפעוליםויורדיפ בואותתאבלות •עקב שכבר ידעה פיירפביפורלכג וזולתם והזיון דניאל הוא •לפטה סהנביאת כאוצרו ויישר י ' ט ם כתבהרפצפעכל: ואנחנו פת נענתבתרך תזאת תשבת להכפתאפו״יין ג כהךששברת לוחות תאבןשלפתועקפתחקלדרךהישרתתורתתתםיםתאונקראןזן* ביאורכיםלארעיםתוגעתםתבדבדיכםותעליתםהרסבידכםכיכסתהפניתפקראכליפתו וה ן אלת דברי הפתפלםפים והכר נא אפ דעוה אלו הן לתכםינו וקרסוננוהנביאים ופפתנת0 גהליאל או דברילםואלואםתםקראות סובלות אלו הפירושים ד־זזריפ ואפ היין ע הפקובליפלקרואאוהפכופריפואני א״ניקורא אזהפהו פינים. כי הםםאםיניסבעיקר•א צ י ש פד עליתפ נותלהכש שיהיו גורפין ביבין ם התורת ולטובת פכווניפ עכפאבלאושלסת םפיהפ דבור ןת לקרוא ליודעי דעת עליון סכליפ ואפ ידעושכך אפר הרשבי ויל מי' ות דבר םענין ראש התכפיפ כדאיתא בל1ר פיוארא יהיו םוהליפ ז. זהדוצר־ז לדעת אד הפלוסופי0 ה הנשפות והםלאכים יהפשנו אצל תפקובליפ ותנות דעתו שההולך אן באלוהדרושים הי ראשי יתייאש פשכ ר ועונש ולא יעלה בית םכל דקדוקיתם רק לב רג וכליוןעיניפ ודאבון נפש עד שיאפר פוטב לו שלא נברא • ואתתתקורא אפ יש לך זכות קתאסריקשרפ על לוה יבךוכלשןדיןסשוךעלההכיהרבתיגעתיוקדאתי בספרים ולא

טו ב * ? מעאתי

םפר מערף לחכמה מצאתי בדרושים אלונתתרוהכיאםאצלהכם׳ האמון: וידוע לפלמי/!־קרא בספרים שםחלוקחזוקדםונידת ביןהכםי רי־.יונ«ם !הנוצריםשיהשבו שהםלאכיבש יראו לעיני בום ה ב באמת ונם שקצת מהמאםרו שאאחיוחמבלישומגוףבשומזםןמם >—.גדולים שא י יחשבושעמ חיותם רזהנ״מילבשו נופימ לפי הצורך שער ׳דיהמ יהיו גרגשים וזו היג רעחכםיליאום הנדולואיאוויביאום ואנוםםינוםבכמה מקומותובפרטבמאמריאפי יפידושועלבראשירת וכן חיאודולייטוס ולדער־ז מומאס נמ דיאוניזיאוס הושב כן כמשו נ—.רוהור־ו בשאלת יועלהרעוככ קייטאגוסבל דילבראשיחובמאמרועל המלאכימ אמ העצמים וטענחושישלםוחהעילםצריןד ש־םצאוכל הבדלי העצםים שםבללם ה הגשמיים המשכילים בלתי מחפעלימ או מרגישים רקשדמ לבד מתנועעים במקום וכםהןשי בלעם והגהש של הוו-־. ו—.׳ו םאוח םהכםיהגוצרים הושב מ כןוכן •וז&בו שהאהוגז<"ככסשהדבמהפוהר מעצמם המפורסמים םרברימככחחםיאךשנתלבש בהםוא, אצלהכל: וכקדםוני חיונים אורפיאוסוהירם׳םופלוטארכוסוכדיסיפוםואימפידוקליס ואיסיאודוסופסילוס כלםסוברים כן: וביןהערב״מ אויצימברון בסיםקור ח״םוזזלדם רבימועייןבסניפוסמאמרגפ געלתרותותזכךהיאדעחפורפיריאוםכם הםבואבמאמר ההברלובשארספריווכןפרוקלום בbהגפש והמ>1אךוכן אלצינואוסב6'הגקרא למוד*

אפלטון וכן פלוטינוס באיניאדוםחאיםאםרו ובאיניאדם ג םאםר הי ובכםה מקומות • זאיניאומדדברמאפלטיןכ• הואאבלכלןבדעה זוובלםפד׳ו מלאים היבנד־־. והמפרשם אוירייכש י ת ״ מ דבריוההכםקלצידיאוסבסיטימיאוס כהב שיש במר. מיני מלאכימ ש ארציים בו וגדרתםלאךהנקרא אצלו דיםוןהואה׳ מדברנצהי בלתי םת2על שמ״םי פקידעלבניהאדםופידבריושלםלאכים יש נ פיס דקים איתיריא׳ והם קלים מעופפים כעוף בלתינרנשים ובלה׳ מהפעלימ שנמ שהכה בהם במקלות או הקלע באבני ובםוללג או בלםטדאגתלאירגישוכלל ויקראו. שםיימיימ אמ על שם המקום שדרים בואם על שמתמלבוששםתלכשימשתגאמנשמ.^מישיוכןתביןבדרימבאו.ירובאpכו•שנקראי כןלב'סבותהנלולכןד־.דדים בארץ המו־־.יותד ׳דועימ לבני אדבםחןמקרבהמ לנו ד-.ן פתתגברות היסוד העכור שהוא *ותרנדגש וכןתדרים כםיםהנקראםניריאידישרנראי עעופגת לבננות או. כנשים עם בגדי לבן שטותבםים ועל אלו. המתלבשים בםלבגשניפג• טיסודעב נראתישכוונו דיזל גיכ וקראום בשם שדים ואמרו. שישלהמדבדימ כבניאדכשם י ד ש והרבג לספר םהם בהלםגד. אבל פלו-טינוס ופלטון הבדילו בין!—.מלאכים ל בכמת תבדלוהכנראה בספריהם • וארסטוטעצסנבפאםרההיפס מש הטבע פ !3ם הפשוטים כגון הד ׳םודור־ז י ס י ג בהזכירוכל מיגי העצמ אמרשמ זל עצמים יקראו ה גהדומימ להם ובכליות כל הנשםימ וכל המורכב מהם כבו הכה והמלאכים ואיבריהם זבןראשדהםבאר לארברעלזהרברשהיטבידע שלא כתב זת רהפלוםוף לפיםברריזו אלא לפי המפורסם השוסכם בזמנו שהיו נמשכים אתרדעותאפלטוןדבו: והמליץ הנדולהפלוסוףהכולל ריירידיה האלכסנדרי הנקרא פילון שכתבועליו או שפלטוןםדכ ר כלשק פילוןאופילוןבלשקפלטוןליופיהלשון שהיה לו ביוני כתב בםאםר הענקים ול

מה

1ספר מער(* לחכפה לא

םהשיקדאואצלתפלוסופיםדיםויגיש יקראו אצל םשתםלאכים והם נש8ות פורחור־ו כאוירעצ ובםאסראחר שבויבאדשהתלוםותתןםןהאלתיםכתב זל האויד ד־.ואםדוריולהןה ששן הארץ לנשםוההבלוד גופניות• -וטענתושאיןלהאםיןשתחללות הנ מד השםיםיהיהפנויודיקמכלבדיהשכמושבםיפשםרמשואיןםספדת״זת קטנות עבש *דולות וכןביבשדת אדםובהםהוהיתוארץוכןבדקיעהככביםשגם הםלפי רעתו הייבש משבילים בן םתוייבשתתייגת בדיות תיותבב ה!םודוה שביניהם דל באוידובאשאם ישיםאלא שלדקות תסדם אינן ה לאדר כאשד«השבו הפלוסופזם הםשאי ל ע מ ל ש אש שלעניות זי.עתנו כל ג י נדגשו'כאשד הנפש גב לאתשודנתעין דואיוכן אין שומעצמ נ הרגשותיגו תןבםקרים ואין שומ:צורר־־. עצמית גדנשתממנוואמ כל כך קצרדדז דעתנו בעורותהקדובותהנםצאוהביגעוכשבדהוקותהנעלםותםעזנינו ששבלנו־ילאהיהבין ברוחניימ ודומה לעין העטלף לפני תאור תשמשי כו£ש ארסטוטיבתהלתהםאםדהשני םם־ש • •ועודיהשוב פילון הנלשהאדדיותד נבוןלמדורשהוא יפת למזון תבת יהרםבל וזיםודותשהואצריךלנשיםהזלהולדתהרוחותהחיזניות ונפשיות• ונראה שלזתכוון נויתאגורסשצוהלעבודולידאה קולהדוהות הנושכורתכםושכיאד דבריו יאםבליקוסל עלחרותות תםשיטטות באדדשהם פלאכי ה פשדתיועושי רצונו לאשכוזן ליסוד ד ש הדופפ• י וכנ1ש פשיח אלתי יעקב עושת םלאכיו רותות נוי ז : ואפ ר־זםאנו לשמוע לקול אלוותאםרואתםםדברים בלידאיות שכליות כלשיעלתעלרותכמ נפ על כל דברי חןלבעליהתלםוד הפלוסופיםהאםתיי'תאלה?פאשר.םעולםאנשיהשם תגיעו י״אש!בם• שמעו ותתינפשכם דברי אנושבערבכמהואריזפלוסוף הגדול ודזכולל יומני הםדקךמ שלרובזעםלובספרימ ואתבתוהתבםת נקדאפילופונוסשעמ שפירשכלםפדיאדסטוט וכוון לרעתו יותר מזולהולאנשבעלפדמ בדברי רבו והואבהקדמתו הנפלאה לם'תנפז»ד לכל הכם וכעל דת להתבונן בודבק יתד רבדיו דתנכבדים כתב שהנפש דתןנר־נ א ד שא נפש בתםית שה**גבדלר־ו ד־ויםנו ר ו ק נפסדת ונשארת בנוף ולא כן הפדנשת ש שיהשובשאהריציאההגשםהםתגוףישאר להענלתאינושאלנשםת מנוף דותניא*א ר ק י אויריישגםהוא פרכבפדיסודות דקדאאםנםאוידיי לפישרובגמן האויד כפו שה^אישפכתכפת אהדז ו (נופנו.עפריישרזבופןתעפד«שלזד.תנוףישבת ההרגשה • •ח כ ז 3 , - ר י ה י זדעהםר־נ דתחכרוז שיביאנולהאפיןושישלנשפה ד־זגוףהנל ופניןלנו ש ההרגשה כבה והשיב לפישהכלפוריפויתבאדגכ בראיותשהנשםתאתרנסיעתפתגוף רתרר לגי ו־זנם לקבלעונשדתעל דגעםעללית שעשתת בתיותר־־• :בהברת ד־.י.וף לפי .שהתשגהה האלתית לא בלבדםקפדת עלפציאותגו אלאעוד גכעלטוב מצבנו עכ יפקת מלהנפשההוטאתשנטתהפהדךךהישרהגידדתפטובפצבת להתזידת ולתקנה גיתש« םתשבורת לבלתי־ידת םסנננדת וזד־! .עייסודיןד־זממדקין וםניקן בגיהנבש * גירגע שתבלתיגשמיאא שידגיש ניתפעל ואיךאכתוסד ו—.נשסר. ותעגש ועב לומד שיוצפדא מהקוד פ ק ה גם אהדי הפרדה מהגוף תדאשוןאי זת גוף שיתיר. ניתך מהתומ או נ ל ומתפעל סהאיכיוח הפועלורתבוומרניש בפירוק היבוד עד שםצד דבקוה הנשמה־ז בז

טז א י ~0 תהיה

ספר מערף לחכמהו ההיים שבכל צרתנו לה עיי ן באי א ם היא כואבת ומצטערת כאשריקרת לח כ אהיה ו ביהלייגוהיא גושאיומבאבינוהיאםיבלהוהיא מחוללת םפצעינוםרכאה םםכותינוכיבל אישאשד בשרו עליויכאב גס נפשו עליו תאבל בהכרה בהיוהה קשודהבו וחיו לבשי*ןהגוףאכיחהבדלח: זההגוףאיאשעינינודואותשנפסדדשבהעפדעל אחד״ ואיצםדלה הגוף הזה חאויד״ שקודאימעגלתהנשמח^שבוכםו p כשהיה• אםלאשי א הא חשכוןהיא וחחפעליוחיד. דיל המרוח שבנפש הבחםיח כמו הכעס וההאוח וחג אחד ש ו מ b שעכלשלא •פרדו היפנה המדור־! הללו שאם רתסאן חיותבש כד־. חפטדנד־. מכל מתפעלות חת לא״תבן עד שתטהר וחגקהםטומאתה ותתחרט על פה שמשהה זחחןלביג להגקותסאותןהפחיתיות שאןיתדעפהןתהפשטגכםהגוףאוד־זעגלה הגל ובתגוער־נ עצמה הגביה ותעלת לפעלתכיאין לה נואל פורר. ומושיע שיעלנה זולתה כאשר ד־־.׳**ה מגדולתה שכל תנועתה היא מעצמה ובהעלותה פ בדועבתירתההודידוזזתשפילה מימיודב^בהאשרלא יפדו־ וםתדיב היותו גוף מזהיר לם*להתכףיתחברלהגוןףשמי בבבכימשבהיותהנשמהחלקמחלקיהעולמ יתחייב היות לד־; גכחלק מפעולות העולס זלאההיה בטלתולפישפטבעהלתיותתפידבתנועהבלינפישהיתתיבשתהיה פועלת חפיר בליהפסקולזתםחו״בתיותלה גוףתפירשפעולתהבותפידותהילוסוכנו; ופחיתט ״ ס ת ד י ש אותו ועלכןצריך סדהיה סגשםנצחישם״ם׳ זהיר כןוהר ד־גרקיעלםען א לנצהולא ׳פדדהימנהלעזלס ועד« םבואראיכ שצריך להנית נוףרותני שבו ישכנו הכחיחחגופניים דלחכעסניוחחאוגיוכןחכח הסביןריל הרפיוןוההוש שכל אלו משכנם בדוח שאם חבהםייפנבדלייפ^לפכשהפעוליפשהפכתותהחיכרשיהיונבדלםפהגון! 'הענוד ונשארים בגוף הרקהזה שהוא הנושא שלחם חגכם שנחשוב שבהיותו בחייבםW W םחגיצצים סםגואלוהכחוח אלהגוף חעכורכאשר נראד־! שחכה ד־זםבין פצ״ן בגוף שהמום פרחיח וםעורר חרם שבלב והחאוו־־ז מניע הכבר ובן חכח ר־זחוש״ מאיד כםח וממנו חרד ד.ר.דג«ח וחת גועת דרך ד־זגידים לכללות אברי הגוף כידוע לרופאי0ךלצד^ בו• שם^תדבריהחכםהזהאיךקדוביםםאדלדבדיחכםינו שאסרשעכפצרי J.1 שמה קידם שתעלה לשמימ ותכנס בגע שזה WW עד שתנסןתבגיתנם מכתסית שזאת כבודה בת מלך תזכור יפי עלופיתבתיותח לפגים בסידעליקאשד לא נסתר. כף רגלי**p הנשמת ועכשיו בראותעצפה בידידה עצוםת גדושה מעוין גןאלהים לגדת א חצ ג על ה ה־תהתשבבדרותדוסכינכרתההנפשתתיא פקדבעפה ז ובגי ישראל יוצאים ביד רפה והיא לבדה דחופה ונזופת ותשב הסר ישפפה לא •/תהלךלפניתידהדהסארצות! חת״סלאתראתית • תבושתבבתיכלאים כאבלתפדת• הכוה פצעוח פשטו את רדידח סמליה שוסריהחםה וחיא עריה • םתבוכסת בדפיה ו־־זתיפך בתמר וכפךט תועור־ו ׳דג •ויה ב ברן הטכעו חחבק אשפח • בסחשכיס הושיבוה יחשכו ככבי נשפה ״ חתןת תשבע בחדס-זילבח בקיבת הםסיםסחבוש וחאלם •ואבית •דוקידק בפגיון ב«פי• פמ ד.־א תכלם • אףתיאתשיבאפריתלר. •פחןאחסשהאלח־פלה״להורידד. ולח^פ ל חנון 4ןר.ז וחטליך וחתנצ ל סעדית בכה תכבה בלילה ו םפעמוןים תקרא אל ה' סבם!

#אוד

ספר מערף לחכמה לבל זבולת •והיא שאול תשועולא ישסע קולה • תתיפת תפרש כנפית בדרור לעוף לשוב אה ותועפותתרום איןלת •םתםאדבוכת ט ם א ידעה כי הסד םעליה והיה כה התנועה דק ל ל

ו שנו—,. וםקננתכיונה תנין ובנות יענה • וכןירבה עצכונת והרונה עדןועדנין עשוי־ א כצפור נודדת םן קנה • ובקכה וכה נשתה םבעתה * ובהכרתטוםאתה הםחזקת כשולית חתן לבת לדעת את אשד עוותה • השוםדת הבל• שוא הסדה תעזוב ותבחר בשו ו־זביןא נזועד לאתריתת• עדתשנן רמיונת • ותההטא םתלודת עונה ״ ובעת לתנגי־־. כ׳ בה ופרקה עודדת םעל צוארת * ונר־זק! ר ו והלאההיצאהםםנת• «זיבקעכשתד א מוסדותיה ועבותות הענלה כי אםנם םםנה תוצאות ההנועיז ותיא םמצסה הםגבתת לשבת הםשפלת לראות כשפים ובארץ שכאשר השקהנפשהבנפשהבתםת היורדת לפטר־! םאום בטוב ובהוד ברע תרד עסה לכוביר.ל«אילהיבהסרה ד־זבגדים הציאים סעלירתנטל ן ו ב ל מעליה כוכי א ק א תםויות ה ר הםיות ל ה אש קנאות רוגז תאוזתוכבויות ד התיולותנביתלםעלה• תחליף כת תעייה אבד כנשרים יביןככביםתשים קנד־ו ותרביש עצםהםחלצותותתיהכאתי םצבא תםרום םדוםים תשכון ו תאםנם הגיתי ולא אבקא עול וייסורין ש ״ כ ר ב נ ל כ ו ט ם נ ה י ג ל ש ה כ ר י א י ה ך כ ם א *פלאות ששניולאאדעז ש כאלו החיים ושהאליםרק בננעים רעים היקתיטבועסהורשעים בעת! עדשיתקדשולםר• וםשםיעלוביתאלובזה ׳חשךנפשםפג• שחת וימלט מ׳דשאול סלה * וםייגיע לסו^ק בהיינו ובםזוננו לרקי ו נ דעתויתעיאו סיהקשת אליודשלס ־• ואהכ כתב זיל ולכן יש ל שיתית סן הםובהר שםרועתםזוןיתעבה הרוחויכדיע תנפש אלתםדדת ו־ונל ושיחשבו שתרוח הזח יש לו קצת חיית טבעי ושניןון נכ אלא שאין דרך הזנתו כתזנת הגוף שקצתו זןך אדיםיקיטודים כפו שתספיגים שואפים תאדים • ולכן המעיינים ר את קצתו אלא יק ויבש שהדוח חנולד תיםגויתיתדקכפוח• םשתילים כשזינם שיהיחכל^ה /nvfsnn ים י ר י א ת ס ד ת ט ח ולא יתעבה רוחםדטפמםלבם ושפלםויהשבוגכשהגוףהרוחניהזה ם הגלכאשרהגוףהעכורהזה םתטהר כרהיצתו בסיכש שבקצת רתאע־יס ניזון ובקצר־•ים לבה הםושך ם אותלקים שוגיפ כמו כלי הגוף הסשרו י מ םהטהד לא שהוא סרכב סא הפועל או והדוהח כוי וקצתם פועלים בןצתם לפי שהואס»דםתתתלקיםאלאשכלו ככלל עצמותו ופדגיש המורגשים כדרך v גופנו םרגיש עי תתושיס ע5 יאםד אדסטוג£ל הכת תהומי* אחר וההושש רלהדותחגושא כללות תכהורת ב>£ש שעם היות החוש ד ההזש״יתאהדעכזידג׳שהדגשיתםיבדליאופיתשיםשונים« ואתאיךאכידאההגוף הנלבקברות בעל אברים וכלים לפעמים עלחםוגתאדםולפעפיסכדפות בריהאתדת *

ל ונכ ״"לשות יקנה פרוע תת׳ים «םזקובתאוות תגופניותשפתעבת ר־זרית יותר םדי כנ מהגיףי^היה נתון בתוכי שנשאר ברוח רשוםושלהנוףכאשדיקדנ־ז לשים חנקפיבשי שיש בבלים ׳*תודשםכוזסתשונת תכלים« ואוו איך אכידאתעלתםונות שונות י ז 0פקזת לנ־*םה לרשום כרשיון התמונה שתרצה להראות לעיןתדואת או ״,מדת יקרי־! כעזי־«אל שב*ציניגכיראח ושוב •סתר ויע ־ים שבהpvו נוף אויריי בםקזעיותו יתעבו-!ן ־ י ל ויראה לעיגי0וב&פיגי«וזייכפיריר תלקיו היםנו יתעלםד8רד י ינוסףע•1 כ* א

I ב * & התשובות D

:ספר מערף !חכמהאדפ עבשז־־ודזוז. י ג *התשובות יש לחסתפק־אם הנראות בקברות הן באםתנפשורת בל דבר כ ל א ם ם מ הנלאוחןרותותזשדיםשפטכעםלהשזוחנו חבולים בקלוחלשנזח י בתיותגהםגוףאוירייגכוןלהשתנות כאשר תם עושים בכל עת כיו ועוד האריך שם ועע־ת שדעתו כדעת ר'1ל בפ שואל ואבלגראי נ ולאאתדלשו ו נ ו ר־זלבתיאהרמנ י מאנ מהבאת״למ״לרבליבתלמגופיגףפוגשפהועולה ויורדת לאהד!ב הדש רתניףבטל משםתועולה ושוב אעת יורדו־! מכיייגו על הגוףז־זזהחאויריי לא על הנגוף הנפסד ביפים סיעטיסאשדלקברזת יובל ואף עלפי שזה ההכם יניה ד־»שדזם בעלי ניףכנלעכזא לדבר בהם בפי לס י ל פ לא יחשובכןבםלאמם אלא שחם רוחניים פשוטים כאשר ה

כראשיח שיש אצלי בכ*בלשקיק. וכסיהפררם שער הנתיבות בנהיב יז כתבזלנקהא. שכל הדרגש וכןהעניןכימע חחלבשוחנשחוח ת*דיקיפ לבוש כדפות הנזףשהיובעהן וישפתלבשתבעלייתו וישםתעכבזפן פת עד התלבשו הכל לפי זכות הנשפת יפעשידת׳ ד־זפלך ג פ ל פ א הלבוש החיאםחהיהפאירהגןשהיא ד־זפלכיח וכ^נאסד ופריכ׳ ת בלבושםלכותוכן והלבש אסהד םלמתהכוגה לר סח שזכו לחהלבש בלביש זך אשל•ל נעלך בםשת שהוא תפשט חזנדיקיםםחלבשיםבגעודאו.עילםסבחיזםואלזח רפו ש הגוף והגה האויר שתעדיגןםםתלבשים פםנו בגעעי תגתיבתזה נקרא חרג על שס שהוא הםלביש לצדיקים דבדםורגשדםות הגוף וכוי• יבשערהיכליודפרק יב יג ירטו האריךי הי I זי •א ששם םבאר בארוכה לבושיהנשםה וכן ת מ ש ג זע(* נכבדות • ובן בשער ה עייןבסטבודתהקדעולגבאיבהלקחעבורהפוכהכיובזכה ושבזפאריךופבאר ובבה״ ני ויראזכן׳בי} שלשלחחקבלח בדרוש עלהנפשזעל ו-זכשופיס שקבץ שם כםד־זדעזד־ו םתקדםונים וכן בסי תורת תאים לתרםבן ובס שבילי אםונה: ובזוהר פי בראשית כפן ייאםדאלתזםישמוותםיס כתבהר^יביזל • ועוף יעופף על חארץ • אליןשליתי עלאי! י דאתתזון לבנינשא בתיזו דבר1ש • :םשםע דכתיב יעופף על הארץ בגין ראית אהרנ ילאאתחזיןאלאברוהאםסשלפיסםכלחני רבני נשא רל ברםאות הנפשהםשכליש בגיני כךלאכתיבבאליןלםינהוכאינזןאתדניןרכתיכבהוואתכלעוףכנףלמינהו • בגין יאלין לא םשניין סםינ״הו לעלםין כהני אתרנין דלא כתיב בתו לםינהו ואי תיםא אירל!א הכי ודאי דאירת בהו דםשנ״ן אליןםאליןבגיניכךכתיב וםשבמ ד ן כמו דפשנייןדא ם יפדר והיהלדראשיםעכ• הרי שפי שהראותר־זםלאכיפלבניאדפאפשד טלב' אופנים או בנבואת ובםראת כעגין זכריהוהםלאכיםשגאםר בהם לפינתו אאשידאו רקם רק לעין בדרךזחשחםשוםז־וםםינםנעוםדים ברוחניותםולכןאעםםושגיס לחושי השכל וחיינו דקאםד דלאאחהזוןאלא בדוחא םםש לפום םכלחנו הכני נש*י« רל לפי השגתהשכל שלאדם ולא כםשםפחד>קנטי לפ׳םהשיכוליםלםמלזגזרס בבלחגוחא אושיראנבראייח העין הגופניוהםחשלוחזפלבניאדםשלובשיםצורח וםלבוש־נראה לחוש ולפי שסשחנים פרוחניוח לנשפיוחואינם שוםרים םינם לעםודחםידברוהניוחם לאנאםדבהםלם•נהוועלאלואפדיעופףעלר.אp • ובם מבודח r-r קדש בפטפםחרי חורה פיהכל •פהועשוגםבפיכחכלוםעניןזת: וחריקנטיהביאםאםר רזלבברזלאיםמי

ינכראו

:ספר :מערן* ילחכמה לג נבראו הםלאביםרבייודונןאםר בשניההד הםקרת בפיבמ עליותיו גוי עושרת םלאכי! רוחות 1\ ר חניגא אפרבחםש׳ נבראו שנאםר ועיף יעופף וכתיב שרפיםעוםדיםמעל לו ג\ט בשני י ם ת ובשתיפ זעופף והבן כי לדברי שניהם בריאת הםלאכים.4זיתה ביזם פעולת ד כתיב יתי רקיע בתוךהםים ובתםיש׳ כתיב ישרצו הפיס * וידוע שתםים םשתניבת בםראיתםלכל ניון שאדםםראתלהם שנ כםים תפנים לפנים כן הענין במלאכים תנדבי!

לב ני אדם כי חנבראים בםאםר אתד דוםין זת לזה כםפורש בםלאבת כל יום ויום עלד • והחבונןבדברי בעל הסאםרשרצה לחודיעניכםעניניאישבםיני םלאכיםהםותםעולים שבהם הם שאין להם עסק עפנו כלילרובאדיקוחםבכסאדתכבוד והכמ שנבראו בשני זלאלו יאוחו ההואריםשיחארובחם הפלוסופים' םגיעיהגלגלים ובןנדאה םדבריהציוני שאביא אחב ואשר נבראוביוםהיהםהםחלבשים צורה אגושיה כגל • והשגי שבהיורת שבשאםיהי רקיע בתוך הםיםתי'כלולה גכ בריאח הםלאכים לרעח דיי או בםאםר ישרצול שהםדוםיס צ הפ־פכדעתריהנינאשאליבא דכע'הםיבש זהםלאכים נכללים בויאםר אע חםיםשפשחניפולובשיחצודוח שונוחבחראוחםלבניאדם כדפפרש הריקנטי ב ט י ואולי שחםדם אהנרםזבםיםאלאשהדקזעםבדילכין דתםלאכים חעליוניס לתתחונים ואפשדשםאםד ישרצו הםיםשםםנולםדרביחנינא בריאחחםלאכים יובןגכ על הםים שםםעללרקיע ישכריאחשניהפיניפ־היתהביזפ ח אלא שהעוף הנדפן. בפלאכי פטדת נבראםן הרקק ולא םםים פשיטים דהיינו שסה שהם םםעללדקיע הם רוהנייבמ דקים מאד ואשרלםטדתישלדלוםקצת תלק עכור ד־עעדך להוםרואפייבחיוחם םשםשיבםי הבםרוםהם לבושים באותו מלבוש דאלכן לא היו יכולים להתנועע ולהשתלת אלא נ פ י שבעת הצורך שיהיו נראיפ לבני אדפ הפ פתעביפ יותר וכל זה פבוארפיפש הריקנשי בשם הםדרשיםז״ל• דקספאברינאיאופרכתיבעושהםלאכיורותותםשיתייאש לוהטאית פלאכידאינון פרותי ואית פלאכי דאינק םאשא׳ דא יהיבמדיליד, לחבריה בזין דאיתשלמאבינייהוועלדאאינוןדגתחיןמאינוןחרייסודיאליןנתתין וכדנהתיפתלבן יתירבאוירןדעלפא ואיתגליפואינקדאיתעכבובהאיעלפאפתלבשןביסודידהאיעלםא ולאיכולןלפרתא ולאתבאלאתדיתווםתעכביןתכאוביוןדשבעיופיןנאתעכקהכאבתד דאלאאהדרותפן • -כוונתרןלהיא כי הםלאכים לובשים צורת אף בתיותםפשפשיבש למעלה כמו שאמרו ומהעטפימ בסוה אש לבנה ובן האמה עכל י וכ£ש בb םיוהדו בעוםקוכעת איני דקכםביאדעית הגדולום שםפיהם יעזרו המקובלים י חקרתי על אי

רא זיל התת פשעתאדאתגזדאבדתם חותיתיב-ונאים וקבי־ז שדר י והגר. כן כתב גיכ בפ ו לגביהתלתםלאכים באתגליא זכיזמאן יכיללפחמ׳למלאכיןוהא כתיב עושות םלאכיון רוהין ו נ א ולא יקשהלך דהא ודאי אי דוחזתאלא ודא• חטא לוןונחתי לארעא כגווגא י קדישיןובשעת דגאתיןלעלםא םתלבשיןבאוירקוביסודי דגולםין ואתתזון לבני נש^זא ואענדתואבאיב םסילדה ש מםש כחיזודיוקנאדלהקוחחאברתםחזאלןכתיזו בני נ דהיטאבתר״הו בדיל דלאלםגרעםת דחוה עביד מקדמת דנאעכל: והנה בפירוש אפר ־שאפשר למלאכים להגלם ולהראות לזכי הסתת והצדיקים זכי הדאות כבהפרדס בפטיו

ץז א R 1 לשער

פפר מערף רחכסה •פמדייכזלות ז ואצלי הואבסבנוןאחדי ועוד כתב תר&יבי זנירדאךיכילבדנשדאיולוא ה ד י נ ה ל B עםווכהיב ש 1 ׳ N p a c ופאלאתהקפיביהבמלאכא דלית הו'גופא.וכתיב* י א ה בתיב עושה מלאכיו רותותאלא פבאןדפלאכי ראינק שלוה׳ רקבה כד אינון נחתין ל וולמא אגליפוזפתלבשין בניפיכנוונא דהאיעלםא עכל: ועתה האזינה לאפר« ר־.רב ד־־״גרולהראבדבהקדםתולסי בדברו על דתמלכותכהבזל• בשםשכעל״היפשלהר־ו מנפשות לעולםכן בירידתה םתלפת הנפשות ועלןה הסודאריזל במדרש קהלרת דור מולךורור בא מ ס' רבוא נולדים בכל יום וסירבוא פתזבכל יום כויובער־! שיורהו פעלר לדוםבש ש עטרת ישדאלרלאל התםודות אזי יתהפך כתוםר טיט תותם תבניהם אר לת« לתי ואשר לצומת לצומת ואשר לםדבר לםדבר ומתיצבימ לעםור ש א לדום ם ו גהוךםלבו*םהפזוהםוהםטונץןכדא תתהפך נתוםרתותםויתיצבוכםו לבוש • צאיל כ* השכלים הנפרדים םכתהםלאכים או םנפשות המתים וכיוצא בהן כשיתפשטו לדדר־צ בעולם אזי מחוךדייסודורת יקבלו כעיז ניף לפי שעהער שיראו פעמים לעומדים שבמ כעיןר א ש אדם או משאר הבריות ובאלו הצורות ׳תדמו לנביאים לפעמימ ולבעמים אפילו ל אנשים ואפילו לרשעים כאנשי הדום שראוהםלאכים וכאשר. םנוהוםנוחבעצםו ובנבואת אברהםושדה ואכילת המלאכים באהליהם ועמדו עליהם וזהו סור הםלמש • ולכן צריכיןהםכשפיםודורשי אל תםתיםקטורת ועישונים כדי לעבות תאוירעד שיהנוצצו • מתוכם העןניניםהמשחלתימבאוידולכןיראולפעמיםז־־־״םתיםברםיתבם וצלםם בהקיץ למקצת אנש ימ כמו רבי הקדוש בשלתנו • וכן הדין בענין ד־ושלות לכל מין ומין ולכל הפרטים הנםצא׳ם ותמלבוש בירידת יקרא מלבושםזוהם וזהושתרנם מתהפכא כטינאא שכל שהוזכר ר י דותםאדילהוןוםתעתדיןהיך כסז.זהים זהבן זה עב י ותרםבןכתב בפ וא ישיגו ו בהלום כי רתהרנשים ל בכהוב ראייה םלאך או דבור םלאך הוא בםראה א הםלאכים אבל לא לפיזתתרואת על זההדרך יקרא רואה בםראת הנבואה כ׳ ו־־זמשיג לראית םלאךאג דבורו איננו נביא ואין תרואים םלאכים וםדברים עםם םכלל תנב׳אים באשר הזכרתי בדניאלאבלהיא מראה הקרא נלו• עינים כמווינלהיאר־! עיני בלעבש וירא את מלאך תיוק ויתפלל אלישעויאמר ת פקת נא אתמינ׳ תנער ויראת אבל במקוםש עסו י אשר תכיר הםלאבים בשם אנשים כעניןתפרשתהזאת ופרשת לוט ובן ויאבק א וכן ויםצאהוא-ישעלדעתרבותינזתואכבודנבראבםלאכים יקרא אצל תיודעים מלבוש •ושנ לעיני בשר בזבי הנפשות כתסידיםובניהגביאיפולא אוכל לפרש כ\ ושם נ־זאריך םאד ורברננד הרםבם שכתבבםורתשכל אלובםראה הנבואהע&ז דברים של טעכשלא סרת ואפר שענין י ובסוףפרשהויהיהביא מאמר רזל שרשי נכ הביאו יעקב אבי הםאםרכי נפשותתצדיקים צרורותבצרורהת״מ• וזו תהופף עליוכלתיומ לובשי־ו לבושת השני שלא׳פשיטנה ערוםת כיעקב או תתלבש לעתים םזוסנירת: ויובןהענין הזהבםסכת שבת ובםםבת כתובות עכל׳ ופיירבריושכלשארנפשותתצדיקיםצרורותר אשר םתלבשות בו!־־.צורות י ו ל א בצרור ר״זייים ואינן םתלבשות בשום םלבוש ש הקדושות• ותתופףעלעבלהיוסרילבםלבזשהםלאכיםשנפשיעגןביכולהלהתלבש

ולהראות

הפר מערן* לחכמה לד ולהראות בוכעגין אליהוובך םתלבשתלעתיב ידועים כעניןהגהו קפולאידםהכח שבר־וש וגפ/גז החופף עליו כל ו־זיובש א םתשנעשה בשרו ינזפילםיד א חש זליעקב אבי ל ובהבינךאגדתחעי-יחחביןמאשרםבכדיחגטיחנטיא כ׳ כך נראה להם• וביאוד הענין • ש׳צידההאדם בעלם אלז:׳מ לכבודו כו־או זי שחבו גשמה עליונהמיסודחשיויבההמערכה ונמשכת בתםוגה ב־שסשוכה לקבל צורה כ*ורת הגוף ואז נתמלאגוף האדם סזיו כבודו פדי להמשיך בכהורוה שבל כדי שידבק ד־־-נברא בבוראו ויתקרב אצלוכלכתו בדרך חכתתו ולהעיר עליושהוא עז:!ר. לו צורה נכבדת עד להפליאצוה לעשור״! במשכן צורת כרובים שהם כעידהנו ובתו שנפח כנו צורר, עליונית כך שבן בכרובית התת ותע ועל כן י״אוילגולהיוהלולעשוהואלגולאלגזים • וכשהצדיקים נפטרים םןתעולםנפישותיהן צרזרוח כצרור הה״ם שבשם היו והחזרה צ •וחת חורת הי הםיםה משיכת נפש כלומד•1םםיתע עושר.-פד •*•פהםיבזשין להס מלבוש שגי אויר׳ דק מאד משיבחולשק שו ולם:ר יש בהם ת-־ספר־ן ש ונפ *ותתצדיקיםםחלבשותבווחחופף עליו לעתים בגון כים ים א ברכת ויבוליןכו להתקרב אצל הבודאזלדתפלל על נפשם ועל זרעם יוחד םבל׳ לכוש כי בכחציור צורת הנפש וצורת ר־זגוףיש לו כה להמשיך םשך דחברכורת לו ולזרעו לפי שפועל הנשםהכעודחהניףשהואהכל׳ ומזה יוכלו לעשות מלאכות כענין עושת מלאכיו רוחוהועישיןשליחו־ןו ׳הופה שהזכיר הכחוב והנה גיאנשים ובן הרבה בלם םןי־ז הענין ואחזל יעקב אבי' לא מת לפי שפדמוצרורה בצרור רחיים וצדקר־־. חציל םםור־! ונפשו צרודהבצרורהחייייםומה שהקשו וכי בכרי ספדו ספדייא כוי שהיה סוברהמקשה שדער־ו האוםריעקבאביילאמחשחזדבשרו ללפיד אשכגון הנוךואליהוואמר בכדיחנטוחנט*ף א ם ״ ה לגוף שלאש ותירץ לו לא כשו שאתה סוכד אלאשקדאאנ׳ דורש מד־ז זרעו ב הוא בח״מכקודמ מיתה וזאת המלבוש תהופף עליו כל היומ ותלבש בראשו־! השני פ1 מלבוש שנן נעשהכדי שלא הפשיטנהעדוםהנםשו של אותוצדיק ויובןהעגיןבכתובותb\ מםעשה דרי שהיתםקדש כערבי שבתותיעכדבריהשפרש רשטכן גאוןפפיהרשבא ם כדברו ל לפירוש סורותהחורהשחכרהרםבןוהואאצלי כבי • אבלכפיטו שסי יונת א בהלוק׳ ההתלבשותכתב זיל סנדלפון בנים עבד כנעני עם ג אותיות תעבר ותפלת והשר הזה גופו קנוי קניןעולם בסוד אליהו זכור לטוב במספר שות רלזכו־ר לטובעולה •ערכמניו םנדלפוןשרהיערשנפשו היאנפשאליהושגופושלאליהוהפקרבםהיצדי! ידועה ביןם כדישיוכללהתלבשבו בהגלוחנגלותבעהז וכן א^יהיזכור לטוב כגיםט י ם ש ל p אכן הגיך שנהפך נופו לבש ויש לו דשות להראוה בכל םקום אשר ישאהו רוה ד־! לאי ללפיריאש! וכעלהעיקדים כמאמר דפ ליתקשה קושיות עלהדעות תללו עשובגכאי דףא זיל כבד ידעת כי האנשים רהאלן,-ן,! ד םר: וחרב רבי םנחם םדיקנטי כתב כפ וי אם גא םצאחי חן בעיניךכ׳ משבש נ ו םלאכיבש ו£כ קראם בשם רבם פלא ויאםד אדח י וכן כחוכ צ ר השתלשלותם והכיר בהם כיהםםלאכיעליוןזלכןהשההוה להן א ויבואו שני המלאכים םדומה בערב והמעשה היה בהקיץ ממש כי נדםולוכדמותאנשיבש עכל.׳ והציוניכתבזל הפליגו הכםים זיל לוםר טה טעם קורא אוהם פעם אגשים ו&עבש

ת כ * מראכיס

יספר מערף לחכמהtjMסיאבימי ייעשכתבאישסודישכלוסןשתיתתשכינה עליהם קראם מלאכינש יפעםים קראם אנשים אהרםילוק שכ\נה םובןליודעים • ואי־?ל אצל אברהם נקראו אנשים יודעים סד• שיייעיסכ• היא סודכפוס דע שיש םלאכיםבצבאםעלד־ןהםשתלהיםר מ א מ ב לפטה בעניןצרכי העולם השפל אםלטובה אם לרעה שגאפר בגזירה עירין ו קרישין וכתיבותא עיר וקדיש גחיתםן שםיא ויש םלאכיפעלד. שאינן פשהלהיןלמטדת לעולם קבלה בידיגיםאביהיגיהטהיריםשג' המלאכים הללו י—.׳ו מאופני ו—.מרכבדתא פ י ם שדפאל ר ר ס א םיכאלוגבריאלרפאל יוגםת אבותינו הראשונים יםה טעם מ אברהםותלךלומנילאתלוטכיהצלהורפואת היאמילהאהיאאםגם הצלר־ז קריבי־־ז •והררהסדאבדהםםןהרפיאה• וםאםרז*: כולל סוד מניני ארץ םאי נעלה עכל י וכל רבדיו פפורשיםאצליבתבורםיוחדגעודכתבוהריקנטי והציוניכלשוןאוהנהאנהנורוא* ולא נוכל להכחישהפעולותהנעשותבשר• כוהן ודינםת'הבאים םריחהטיםאה שתנער יראהפהשאיןאהריםרואיםכששלוהיה^תהבאיםםרוחטדרה וקדושה שנראים לפיא לדבר כשההילים עוםדים סםוןד ם נ י שנשלהו לו ולא לאהלים וכבד דאינו ושמענו דם כענ׳ןפנוםקיב£ אי ם הבאים לקראתכמ ואין אחד• רו י ת ס לםיהתםשרואיןוםכירין ה להזסיהםלךיהידהשבאיהעניןהואכ• כההבטלהכהיההגופניוהאין ראייתם ושטיעתם באמצעות הכלים הםיוהךיןלהםכםו הע־ןוהאוןאלא בעין ד־זנפשבלבד בל• אמצעי יכןש ותראר־ןבדאור־ן בראיית תםלאביםביתתפשטהנפשפכהותיה ויאצלעלית רות הקיא יוכלו ל עצמה כראיית תיםלאכים זת את זה והיא'הדאייה והשסיע האמיתית והגכונ ו־ז ו חפלוםיפיםלחכהיששלא׳היהלמלאןדאידא״האזשמימה ממלאך אחד ותקרא אוהו—״ ראיה השגהשתיא מנעת להםזהפזתאףכיאיגרבאמצעוהכליכש כשיוהיה הנשלה^ט באי־ץ כי כל דבר רותני היודדלמטת לא יפעיל זולת כהתלב^׳פ סלבזש דונםת הנשםדת בבואת בעולם השפלואריזלוקויי תיתליפו כת« •כמיראתליפות שמלות מתלהלןימלכוש אף כאן מלבוש אףכ• זה המאםרגאםרעלגשסווו הצדיקים הלובשיןדוגםאבנעונקדא הלביש ההואיכםפריהה^וז חלוקדידבנן ומכאןתביןסורההלוקהנזנדבס תיכלותכמדא וככלה תעית כליה וחמשכיליביןעכליביאודידבד׳ו עיין בפי' דגדש אתיהאים • עודא סוד ו ה א נשלם הלוקישל פלוגי ו כתבהריקנט׳ והציוגי זילותםצא בדברי ויזיל עיין לי ׳והדםז לשכינהוהנקראת אם וכתיבאישזקן נדול רלסודוםעיל קטןתסשהלו אפו עולה והיא עיטת מעיל עכ דבר-הס י והציוני הוסיף וכתב שם ולכתביהרםבן זיל כייראייריצא כבור ו ם כמקום שהוזצרו סלאכים בשם אנשים ה נ מ הםלאכיםהוא גילוי עינים• אם יר־־-ם אי בי י הנ מ נבדא בםלאכים יחיא סוד תםלבישיישבלעיניבשר תזכי הנפשית יי וכבר רם?י רול ל דגית יםעלית אלי על א כמדרגת כמלאכים * -י כי יש לסלאכים םי בםלאכים שנבראו ביום ב והנבראים ביום ה ואלו המלאכים הנקראים בשסאנשים ד?'0 הסהלבשים צודתאנישית בלימראהאתרת ואלההסידים ובני הנביאים נראים 4 ואםחז השיב עלי םאםר והלא אנשי סדום הרעים ראו •הכן לפרש שלא דאו אגןשםעוםבי לוט כי באו אנשים הביתה אפנס גפ נראיפ לפעמים אף לדעעים והוא אםת יי• והבן כי אותן

:המראכיס

ספר *pro* :לחכמה לה מםלאכיםהםושניםלעיניגושוזנריכיםלתתלבש צורהאנושירתמאיןזהלהם* .אמרו הםקובליםכילוקהים תלקםןשלגאשר תהודכסא הכבוד שםםנו נתהות הארץ וזולרת ןה לא יושגולהוש העין • ..עוד יש התלבשות אשרדכרו בובעל• העבודה כגון םעשת דרבייהקדוש־דאחדימותוחזרוקהשבביתובםסלישבתאחת לאיתכן לוםרשבאותרת שעה אם היי פחפשין אותו בקבר שלא היי םזזגאין עצמותיו או גופו אלא בקש רילהיורת םחלבשדםוחינופווםלבושו הנכדים לבנזביהוויעהר לו היהוזוהיא פעלהגדולח שאינוא ר ח ד.וה לשום אדם ביאס בחסידיםובנ׳ הנביאים הזכים כיהםכבני בירת לםעלד־ז וכן ו האשה אתשמואלחדבר ידועכ׳ תיה שמואל הנביא עה ככלפעם בקברו אלא לא ראתה ביאס הדוה והמופתעלזהקיאמרשםואלאל שאול מהר אתה ובניך עמי ודרשו רןלעמי במחיעתיכי לאנקבדולפחדוכןלאנקברועפשפואלאלאעלהרוה אמר והוא הפדזנוף

^ י ם שהיו בהייו « ! ובאותו מעיל . • • י נ פ שנקבר רוח הנוף ורוה המעיל. סביב לרוה

חהו סוד התכריכין ואין זרת תימד־.,שהרי -והרב רבייהודהחחסידכתב בתראותהפת? ם לבעלת אוב ודופיהןאפ ד־־.יו םהפשין א ד־.םזל והםלא! הםנינוםעל רתאדם ה באוהוהדמות שנאםרדראני ארת יהישע ..תוך קברו לאיםזנאודבה-עדאהוריהזרתא כפ אך בשרנ הו ן ב הכהן דתנרול בוי וכן ראיתיפניך כראורת פשיטת מלבושיו ו פניאלתי•ותרזנניכירארתדפור־זעשו ..עליויבאבכיכתאפכת נפעזי־זטומאדתף ו פט בהםירת נשאר עם יתנ ד ד־ונקרא נ ה א ש ו כ ל כדמותמלאךשלו ויש עוד םדת ותיכלרת ג כנין רתהוא עובדאדריאתאיבר יאשידת , בקברו ומתאבל על ארמות ריפרת למרת א •ושב לעפר משא ויל קשו ר שדברעםרבנתמןאתרשנימ רבית י נרקבו עזנםומיו והישם בי כה הדבר״ יכן .• כמחט בו• ועל.?ד־!. משלו םשל ד־זסוםא.עם ׳ וחפסח • vtohi" אלהים דאיתי עילים מן ו יש בנשמות כת רתדבור שמספרו ז ?ו והכיאיתא בסיתזתרבשעת שםת עוברית הארץ על הכה הזה נאסר תשוכן על הנוףא ם ל ״ ה באהנושת יתוהם לקחת בניו הליכה^אשחו כ• הנפש דמדודה ביזנרו־ד ה נועה ובובח בבירת הקבדוהת וזועקת ירא .־ תפרדמןעהעליוןככהות הטום עכלהגה!

ם כךוכךעושין לייתומיך״אםרו לית י ל א ליעובדית הלך אזנל האבות כו עד דאםרו ליה ־אמור לת ו־־זלכי אזנל אלישע וכן עשתה .!*עקת אלאלישעשנואשהואתתםנשיבנ׳הנביאים״זנעקת אל אלישע גו • עוד יש עניןאתרנפלא מאדשהנשםותפורתות וםניד1לתיכנוןשםעלים את תמת בלהישורתם זדיםיהןיכן דיה נכוה •היזרעלי׳שהיה נבואת שקר כפ? כל נביאיו וד״יא דבר זר לסבלי ולםבינים ינעם• דעשהםלאכים הנקראים אישים הם רחוקים םןהכבוו־יקריביםלנלגלז היסודות ואותן מםקדובזםלהחלבשזנורהאנושיחייחרםןהקרובים אל כביד השכינה ושמם םוביה עליהם שנקהאיםאישזם כמבואר בסי המרכבה והוא םוד ויראו בני האלהים את בנות האדם גג חם שמתוזאי ועזאלתר׳ מלאכי רקטריננ למרייהוכאשרביארנו. ולית בכל הומלאכים דאשליפג להתער כ בגונשא דאינון אקדון אישי ובני אלהים וכן רמזו בעל

* s הסוד יח א

ספר םערף, רחבסהV? תסור בפפוקפשטתיאה כתנת• סוד הםלבוש כו! ועוד יש ההלבשוהעפ רבותינו שכל ההויות נק יאים לבושים כסו שאריזל י' לביש ים לבש הבה בבריאה ואסר בפ ה פ לך *אות לבש והוא כעניןעיטה אורכשלםת םעורףלזה םהשארזל שנתעטף הבה בשלמתא והבהיק זיוהםסוףהעילם ועדסופו וכונה הפי עיי ד־זפשט שנתעטף בשה וכן םאםר ו וזגרוישםיםםהיכןנבראוםאור יבושו ואורלבושו רוםזללןיה ושםים העליונים נבראוp«—א סיניו—״ו ש ו ב ל ם כדאיתא בבר כהדיןקיםעא ד י ש ו ב ל ם ה ז ל א םהם ותכונת ב בעזםקידליבא• וכםוכןקראוחזלכל שםותהתוארים והבגדים םלבוש לשםולקעעםא נודעת׳ ב׳ אם עי• תתלבשותשםוהההוארים שהואיד&ז וזהו ושם• ת' לא נורעהילהם 3׳ י ותכיגיייםאיש אישילשוגווםעלתוובןגב •ש תתלבשוה לשם הגדול ולשם •ב וב־ב ומב בנקורוח וכן אתזניעל האוהיורתוהנקודות כיז—.אותיות p הלבוש והנקודורת ה-,ד־;גוףם י ש ב ל ת ם ש ם אםרוב׳ הנקודות לאותיות כנשםות בגופות ועכ כ י ר ח ובםקוסות א הנקודותפאלו תשםזתיםילות ואותיותהקדשיעאלפעלהכת הגדול ואפייבבל הלשונו כך םצאבל בדפוס הוא כן האוהיוההגופייוהנקודוה הןהלבוש וכפי הםלבושכן הנוף ועיין: ובםדרש שלרינהוניא בןהקנהאיהגקודהבאהווהאכנשםהא בb שעריאורתשערום ל ו ח ה קרא אור הלבוש ריהוענ—.לו ונבדל םםנו ו בתייראינשי ואזליוד הםניעהכל נת ד ק נ ה הוא הגוףהוךהמ •יבוש חהושאםר הכתוב ותתלםגיותהייגינםעא לפי כונה זו ש סיקרוםטעםזת כזןזםלבישיםשםותהקדשגקידוהידועותישתגופעולתםויעאו פןו—.כתם י ש ת נ ת ון־,1 סור הלתשים םשרפים ו ו נ ל הפעל םן הכת הנדיל ואפילו בכלהישו אל כתר םכ^יות ועניף םלוכתכאשר הועטרה לזולתו ה רואים יאם רו זאת עטרת ש דוגםת ם םלוכהוהודורה>לה העבד םהורםלכות אעפ שאינושלו וםאשר סודזת נערך בםקזפותי יפקחועינ• הםעייניםו״שרו אר־1 ל ו רבים בהורה ובדבריקבלההארכנובםאםרים א דםאםד בפגען בו ולא •כשלו עכיד * עודבתבהריקנטיזל והוא סודסדיןעשהד־. והםכוד והבןסוד והסבור חיטבםםאפר רזילבסיהבהירשםהן םהפרנסד־־.לבוהלב םפרנסןכ׳ן גדםדד־ יםדהכנ דלבשנ לפי םעלתתזנייס יופי לבושו והבן זה • רלעדעדקלבשתי ובאהבשתסעא שעדקת תיאנבעדקדתשע׳ םיין מקבים םתפרנסר־ז תםלכורת וכאילו היאנלבשתםעילעדקהוככלתתעדתכלית ואתב תחר ת וסוכרת להההוניפ בשכר הפיין גוקבין והיינו ותפכוד כי לא בתנפ פלבישתפ והפרבה פיין נוקבין יזכה לפלבוש ׳ורתרל עריקים חשוב ויקר ודםויןהלב שהביא עפ שאר תאבריפפבואר כיהםלכוההיאיזלב ש חה כלל גדול ויסוד בתה שתעליוגייםקבליפגכ תועלת םחחחחונים והתעוררוהולאכפשם כי נ ש א נ ל א נפעל אנהנו בו—.בעליונים ו ה יפר. וגב ל תנ הרב זל חה כיהתורה לאנא ל א םתפעליםםאתנו והפת ינהיגו העולפ השפל בכה ד־״אל ו העליוניפ פועליפ בנו לר יחשוב היטב בםהשיאםר דפשיט םעליו הדםיונור־* ש יתנהגופתשפלים וסי האיש א אשר שפעשתעליזניפלא •תוקנוכיאפ בםעשיבנ׳אדם ותנתאנתנולאנוכללתקןעעפגום ד ואיך נוכל להקןהעליוניפופההתקוןחהואאשר נפעלבפואשר יאסרו קער־ו בני א• וםייתן ואדמאםיתכןשיגיעבפ שופעגיןאו ש פ נ בזה הוא דםיוןנפםר בלתי ענין הוא ל

תכונה

ספר מערן* לחכמה לו ומכונתאואיכותםאתגובהשבנואגהנובםאוכשנפעל פעולותינו וסדי יגיעם כ נהיהאנהנוםנהיגיהם» ואולםםת שיהשובבזההאישתתנפבעלתדתת

םאתנדשמ הוא שאנחנו

' ואפילו א י ח ם נכד כסףלעשורת פחם נ ס עשרתאלפי פעלתכם שיכין כלים פשקיו בחפלוחיג! נ ח נ םהטים בליחכליחזהאתר זהשהגלנליםנכבדיםםםנואכל לפי הה א ובסט םהדשיס העליונים ופוסיפים כח לצבא םדום כ׳ אם לאיעלת אך םןתאדץ לא ישטיר הואש אין םייןנוקביןאיןדכדיןוהא כתא תליאוקיוםסבסבובוזס עולי תתלת ואתכ יורדים כט: שביארח• בס תהלת הכםה • עוד כחב ה ריקנט׳ זל ועל ןד־ז עדות נגלה לכל כ« האגמים בהיוהםםשםישיס בעולם השפל להולידה ולהצםיהה עי הפטר הששפיעייעלית בההלה םהלבשיס בםלבוש העננים שנאשד הםכסה שםיס בעבים ואהכ ד־זםכין לאדץ סטרכיכליגיכיש לא יוגלו להכיןאוחהולסערה • כי כל הדברים הרוהנייס הפשפשים ועושים שליהוה כזה העולם השפלכזלןםחלבשין בערת הצורך ואחכ נשללין ויוצאין סםלבועיהן ואםרובש הזהר לכולא איחלכושאלאהלבשא בציורא דלבוש«י*וםשכינרהק תועלתא םעילאלתתא ושלק•םההא לעילא • ואפ• השםש עעםו אדןל שיש לו כ׳ הוא םתלבש ב אור אהדכי לולי זה לא היהה כריה יכולה לעםוד בו ולאכ^ש במל לתםל ע ו א םרכזשביןעובינלגליםביא׳ הנודרת והשפל דום א צ י ה ל ע ל ־ י ש ד שלםה דף נ הוככביסשבתוכם ולפי דבריו םשבפקדעא לעהיד לבא הבה םוציא הםה םנרתקהרילה וםקדבה לארץ ופשנה סדרי בראשית: עודכתב 1ל וםאוהז להלבנ נ י נ ששורידה ל םלבושנטלםריעתוכהייתי עם בניאדםלאהיויכוליןלהסהכל באיתוםלבו* דק בנוהנו הפסוה על פניולהלביש הםלבוש ההוא ובבא םש ה אל אהל סועד תיו פניו נשללויםאוומת ר א סוד ?שטתי א י ה םלבוש כי אין לו עסק בהההוניס שהיה כםלאךשאצ לםלביש וא ו 3תנתי איככר. אלבשנהוכעניןזהשל׳תזתהםלאכיס שאינ( עיםדבלילביש כיו אשר ה תהח חשםים ואין נראין דקלםישהןשלוהים אליו ועכ אק דואההםתים רקהתולת שאין נשלהין אליוועוד האריך שם והביא םאםד הןוהרעע: ובפ נעשה אדכןהכיא דברייםעול«' ן־לכבר ביארנוה׳ הבה נשםה לםדוהיווםםנוהיוהם ואצילוהם ופעולתו על ידיהם דונםת הנשםה באב די נופה וההבונן כ• כל הנםצאוה ואף ההויוה העליונוח הם בענין זה וכל אהת נשפה להברההעדהנשםה וליונה לכולם הנקראתנשםהלנשםותיחעלה ויחברךובנ! הזוהר וכולא םיהא לגו וכסה קליפקלםיהא וכלעלםא כהאי גיונא עילאה ותתאה םרישא עד א ודא לגו סן ד א לגו םן ד א איהו ד ל ו דזא דנהורא עלאה עד סופא רכל דרגין כא ור^« ה ו א ם דאשתכהדהאיקי־פאלהאי כויעדדאשהכהדאלבושאלדאודא לדא ד קליפה כויוהבןזה הסאםר םאד כ״גלהלך עניינים נפלאים ויסיר םםך כסר־. ס8יקורתר כרתכ ו א י ה רםזהיםבםקום אהד עכל ועיין בס טעםיהםצורתשלוובפ ויאפר אלהים ׳א ר ו ת נ ל ע א א ם ל סהש״ך לזה והביא םדרש רות זל אשד ר' שםלא׳ כד ברא הכרת ע

יח כ * s כנהורא

יספר מצרף לחכמהר י י א ד ק י א ואלביש דאבדא וברא שםים כתיב עוטה איר כשלמד־־! והאי אור א ך י ת מ לבושו אור.קדפאח דאתלבשיבההבה והאיאודח אחפשםבהודוהדד ואבד׳עלםא־ווה הםאםדרוםהלםששםיםםהיכןנבראוםאורלבושוכו והאריךשםעע: וכברהאדכהיי נ ייוחד םדאי ואלמלא שהחלםידיםאצליוםעחיקיםלשונוח הספרים׳ הנזכרים בס ןה אא חייחי פביאאפ׳לי חיבהאהה םהם כ׳ פהילי לפלאח חבידי םדבדיהם כ׳שז שהובא׳ ל אספםכלםבםפרואלא שאינו םזכיר שםוחיהםולידיםהםחברים ד־זראשוניםשלקחבש םהפ יע^זבםקוםיח שייםוחייבפרטבפיצחיםסהריהירה ששםכחבזיליזאח הסרה הגה היא אף בעליוני עליונים כי החההו f אצל העליין כנוף יטלביש אצל חינשםה יהעליין םפגי בדםוה נשםהאליוועידזהגחקנווגבנוכל העולםוה כםיששם ריליבפ לוםהחב' שלי סכר•רוםהלבש בולהאירלוולהתיורתו גרשהואנכוהפהבי זצלשכלי די כןבקבלההאי וו של עליוןרקםן • ר ו וכשהגבור־! םהבירו םתלבשבר־זההקאי1 כה בההחון לסבול א חתחונות שלו לבד ונשארים לרוב י סגולים וכי כוונה ההקון יסודי איני אלא פעטה ומסך

לאור שעי םציאוחחחקוגיםיוחלבושים יוכלי לסבול התחתונ ם אור.העל?וגים: הםאםרחאפולוגיטיקוהןההקהלה׳ לכתוב בעיר הםצורגו וה-םגפה בעיר־ן' בשכירת׳ והוכרחח«לפזררגל׳ובאחיג!חעירגילוקשטא^רלעיר'עלםןלוהעירהדשהושוםםה םפלייו^בוםזלוכרכחאיןבהואהים׳י!מיםבתו:העדשהסכ6היליהע םכאן לאםשטרר ולבןטפסח׳ ועליחיצקצרר. ושמחיקנצי למילין במקום שהיד. רעת• להאריךולהפליא לעשוח ודיינישייחיו לרצון אמר* פילפגיוזןאדוןשהברת־ו לבקשתו יזגמ שתמתהיליבש לחחפלסףילנלנו על• ויאמרו שבקר. ^בייוטףפקנדיאה לחכםתיח או שכתחלםורוודוחא נתישב דעחם ולא שקט ׳יןיתיחחבמ ל שטוה נכנס בו וירצו לדבר כדרך הבחורים # שידעת• שדבריהםיהיו אצל הזקנים שקנו הבמה לא לרצון ואפילו אם ירבו טענוה ננד• ויאםרועלישער׳ןלא י: נעתי לרועה צאן * י ואגי אומר להם ציטכ ל• להקויא שיםד־ז כליםיילאליעשיח שעד־ז אהדת רשע לפני המקים כ0'שןקביר־5בין םד,ללאל'לר.בו>יי

יי•וכדאיחא־זבפ ח' םעדיודת«

:ספר גמערף ׳לחכמה יתם ןונשלםv החלה לאל :בורא :עולם!

יבתכי #בח יסר ונדולת הארי זל

אפר :המדעים להראות:את יקר תפארת גדזלה חכמתהקכרהראיתירהביא mp כתביככש #לחו מתם על הארי מל.אשר.היו באוערות מהדר. יסר ורבים נכספים לחזות בנועם:דבריהם כי*ייייגי*

;אמונים כתבם.וזה לסיונרגניכווואעלחעי10דשניםסעשים גידאיםע*יר!ו י אסרתי אנלח איו אז . 1א1צל ornלניעןחסמעידים דז נ י•• אשג וזרד•צחקלו בןםןהדבהודולנםו ופנידזם עלכההשל צדקה וכפה היא קשה זעקח *עקהנעקחעקווהדללפני\pn י וני ובד*«ון ח וחית כי יקיא אי 6 הקבה וקרוב ה לנמבר׳ לב ישםוע צע>ןחם כן חים מסן בחרותי חיח מחנותו ק זלכטי«ה • ח זאיפר >*«י מעם טם«$ת הארי ל מי יאביו מחיח חסיד כסצריםאפנס הודחו ולידחו בידז«ל!ם וכש*יידגחנלה»יזחו וא חםול אוחז י י ווו חווור • גדויוכן אמומחיתח חסירח ואפדלאביוהזחד ביזם פלחו מיוהיח אבין ה ייםו 3 עדשיוראיניעיםדאצלןב&ז וכיון»ולניע*ם&זתזולעוrwח1עד ין ומכאן :ur כ א ראהו ועשה א1יו •חוזיות סכי י ו ם : מסחכל לכאןויכאןאס אליהוVI מ חצימעתדיתר וכלחקהלעוסריםואמחיעלםח היאםה»כב&¥דשנערי כוכיו—.קהלב על ־הכסא והוא והוא לאשת לבו אל צעקאפ זהםחק בין כך בא אליהו ןלואמר.יאביו מל אביוילקח הילדםזדאביו ושם -!ותו לדשב על נכי חיקי מ ־״שבוהולדב׳דיזבאאליהו וויאהר שגיםולגתן יבךי י בד דקאבי םי : ענהיקי וחפסבוביכ ידיו והםוחלפלולא ראה שי ; הילדיאביוואלקחאח הילד והחזק ביבי אירנדיל יוצא פםנייעולםאחכ נ&טראבינו׳«* חיה וער קטן ומתוךהעגייתירד למצרים לביח דודו טהיה ע«יד מאוד. וחוא דדה ד־זויך י ןאירבתרי«יתיבפל«וייבסבראיבמנעמחבןמימנהנכרבהכםהווב«לפו׳רו גנפר* 5<ת זאחר׳ הנישואין נתכידד,ע0 •דבי בפי. .רוץ ו מ א י חכםיםצריס ודורו נחןלו אחבתו ל צ. r *ינים עוד ר־זוסיף •׳ת־זבידר מ בצלאל אשכנד טבעעניםאחכ התגודד היא ?״nx מן י א :ולהחקישכקדומה«תירהב«ניםהזוו«יפבביחאחדבניי.עיוהר 1י*ייס חוזוזיברז ות עם א היה מ ל איש אוווילאהיהםשיחעסשיםארם יבעינ* ססןך לת *־כי! בא י־ב׳תי י שוםאדםאפי«ןןעםאעחואיאיהכרח.גדוי.וכימוןהקוד;:וםש«רו«.*י־-!שש r.n יי—,ץ

ח גשפיזי 4 ת ל ־ל ל י ס יי.1ת תכה ׳16 ככל י י פ י f t מקורמ ולפרקים נתנ־ ה אליו אליתו הנביא fr!1 »•••ל פ•,*.׳ ה שדת למומרו בדרך עדמיזכניםוחי בםתיבחא ד•־ ״ק ־ ובאו ודירים ע

יט א » T •מואדין

כתבי שבח יקר וגדולה הארי זלו פעם בישיבת ישבי 1עב£ י י ח ישב וחוא ב שיאלין אותו באיזה ישיבה הוא ביהר י בישיבת רע פעם בישיבה יאהגרולפעמ בישיבת הנביאיגזוהעי^פעם אהה ההסידהקרמ» במוהרראבירםהיויבי«עםאהחבשבתפיש'בלקנכנםאעלוום־1אוישןשינההזגה^ם שאסר הרבעה כי הוא מצוה לישן שעה הצהרים כשבה וםועיללנשפה• ם&זכבדויp ׳ ל ^ ששינת הצהרים הוא הןיקלנשמה מטעם שאש הרדחת נשמתו איזה נשםה ש שנשתה פת עסו בלילת בשעת שעלתה נשםהובגקדוןלצורךם״ןנוקבין כידוע ליודע• ד.ן ובישןשינת הצהרים אותה נשמת הצדיק לסייעו בםצורת פורש םםנו ואפשר שהתלבש במקומו נשמת»1י;ה אדםרשעלהחטיאויעןכיביוםאינת םקבלת השכיגדת והנשמהבםידפקדוןכיאיןצורך בה אל הזיוונ ונשארת םשוטטה בעולם באזיר לבד *כול להפסידולא לה רדת הה דווקא בצדיקים אבל כרשעים הוא יהי*(־ השיור. חרא טוב להם םטעם איליי יזנה לעבור נשמה טתורה וההפרש מהם נשסתמ הרעה • וטהרר!אהש בשפתיי בהיך השינה והלך כמהויד א*ז והטה אמאזני עו. הגדת י ח ר פצאישהיה • שלמהריא זלישמיעשר. שהיאםדברבתיךכךניערהרב מ?»תויראה אותי עוםד על נביו אל מהאתהדוצהבבאןאליםהילייהאדק שראיתי לכת פרהיש ב*פהיי יו^טחייי חארי1ל תמיר כשאני ישן נשמתי עילדיז א ב ד את אזני כד• להקשיב מה שמדבר הי יםלאכ• תשדרת באין כננרי וסקבלין נשמרת* למעלה דרךשבילין ונהיבוה הידועין ילך כגןבר י זמביאיןאותייפנ• םטמרזןשיה והוא שואל אותי לאיזה ישיבה אני רוצרת יא נשמעו ולא נודעו אף בזפן יר םעילמ י ובאוחמ הישיבות מוםרין ל׳ רז• וגנן• החורת אול כפהר״ד איה ולא ׳נלד. ל• הרב פה *ןלםדו לועתה בזה הפעם התחיל הרב ההנאים עד. א עת לשחק אמר אגיםעידעל׳ שפים וארץ אילותייתי דורש ש8נים שניםרצופיבש בי«ה שלימדתי בזה תפעם בפרשת בלעם ובאתון וכל זה זכה בארץ 4יזםא לא יכולתי לסיים פר ישראל כב ו לו חכם׳ צרפת רב׳נו נ הקדושת אחד עלייתו פםצר׳ם וכן פעם אחת אפרת לא יחבר חרב חיבור אחד נחמד כדי שלא תשתכח פ ך י ח ל ע ם ר י ב י ש ה ן י ר ס חכםה ם תורה םישראל השיב להם בזה הישזוןאילו כלהיםיםדיווכל הרק׳עיםגו׳ייס וכיהקוימינלות לבם סוד אהדםן ההורי*? י קולפוסיפלאיספיקויבאובכלהנפהיוכשאניםההי נתרבהעל«כ'כש«עחכמהכםונתלשוטףוא1י&גקשחחבולותםר.יכןאפתח לכם צינורם סודאחדסןההורהרברפועט כפי אשר תוכלקשאה לא לד.רביד# ב י ד ם ו י ן ט ק י ק יפ ל ה י כסו הנער #»ר.יה נחנק בנרונו אםה׳ה בא לו ת כ יכםיותרפכד* כחכם ותפסידו המ ו ר ו ר ל וימאר לזיכרק לכם ו י ייכןקצתיזאתשתכתבואתפכלםהשתשפעופשנ •יבו• כ ר ל חכמי אי׳ לכתוב דבריו בס«ר זולדת י כ ם חכם • י י * ת י מ א ניתן ד מבאים אמנם י אייםקליפדםנרי^איםרו אין אחד םהם יכויליררלסוףרוזאוולכחיכהדבריםבאםת^ם נשפרת דין סרי ד מו פו ת כםהרר ח ואסר שפחד״ד ח הוא נשפת רע הםיזכר בהי י ז־/ יכל ל אותה הנשסו אינזאלא ענף י.ר\>1ת.;גושלאחיר.בעולםוויעהואנוף האילן שמ י ר צ פ י *•עמדת ב רי הענפים נקראים הנוף• אהד הב שנים של הפרישות הנד ה4יעה^יו0פי1־י«טיד»ן-ן«««ר,ה*ע0יאהיה לוכ׳ןמי ע ל א •הנלחעליו**יהח?5 ו

ת

כתבי שבח יקר וגדולת האח זל רחה היה בשעהשנתבקש בישיבה שלםעלה בעיה פוז*"*תהובכועתו-/ לישנהובן לחשנ עלה לצפה ו(*ם המצא חכס אהד ששטו מהדר חיקליפרס נויי אוהו חסשה החתך פםי3.׳ ירך עליו וםמודלוכלרכםמך ניהואיםלאסקו>5ך1כל עצפזהיךלא באת בעולמם חןר־ן אלא לתקן נ?»שתושירבי ח״ט ב׳ היא נשמה •קדה זעל •דך י«:ה לחכמה דעא 100* אור נרוללכליעזראל ואניאבפ׳הךשאתגלהעליך בכלעתשתצטרךל׳ ואנלהלך רן׳•א תוכל לןכות ל העליונים וחחהונים ונםהקבר. ישפיע עליך רוח הקודש אלף פה «להאוחםהרבעה למהררחקיגרויםהרו־היגילו—. אותבש כסור י סנ הדברי לו «הכלאי לר.שריז״םבגי מרו שבא• אמנם הרב ריזכהב בספרו במוך ההבור שלו שנראר־ו לו כ׳ דבו היהפשיחבןיזכףימרוב עגוזהנזתו לא גילה אותה לז א»נם םחוךדברים שלו הבינ« איתי שהוא כך׳ ש3עם אחתהלך הדבלהשחטתעל*יון שפעיה ואבטליון בגוש חל3 דהוקםצ*נ!*7«רסה כדי לשאול אוחכ רןאטרדההורהשכךהיהררכו תםידכלאיעח* שהיה םצםרך לדבר עם נביא או הג» אחד ה׳ה הולך על קברו ומשתטה עי^ו ב«ישו;ן ר. •דים והרנלים וזטםפיואלג־וכו' כעניין אלישע עםהבקזק וסכוין ביהוד השם וםעלר׳ןw נפשרוחונשםהוגשפהלנשטשלאוהוזנדיקבםודם״ןגוקבןהנפש אל השכינה והרוח נשםה לגשמה לי\בא וםקשר גרו שלו טם נרו של ו-ןןנדילן• הנשסהאלהבגהי הוא ו וגורם יחיד העליי: ועי ן־זה-הור גורם שנשמת אותו צדיק מתחדש עליה אוד הדש נוסף הרבי: פסה שתי,: לו כבר ובד: היה מחיה העצמות היבשות המווכנים בקבר ויורדים גר גל אומו הצדיק בתוך העצםוה והוא ח• ממש ו«דבר עפו כאשד ידבר איש אל רעה* ! * ל כ« ת ו וכל אילו היהודים הםיאצלי נחובים ר ד תהודה שהוא שואל ספנ ה לו כל ר ל ג אד אותם לתלמידיו וכל העשרה תלםיריופעלו בתם ועלתה בידם שזכו שדבר! ס ב • ר ה ע1הם הצדיקים ותעיבועלשא^חםאפגנולאהאריןד להם זה הכת אלא בזמן הרב ער־זא שפועלי ו ל אחר פטירתו לא עלחה ביד• םלברדיזרבסהר/ד ה״ם קליפדם נרו ה ב אג ג י א ם נ פ ומצליח בזההעניןעדהיום הזה גם רוח הקודש ישבו ומניד חרבה עמידות אר בקצרות שנים אלא פתיך שגילה כל כ3 ט פ א נ רוצה לגלוי! שום דבר באופרו שרבו לי לאנתן רשות; לו«אבלל םרנ ל רבו נמןרשיהםןהשםי ש כ חמורו• חגעלפים ואמר נל פר לחכמי צפת שרוצה לבא לצ*ת תילב ילגלור־ו כ עדיין א012 עתה םקרובשלחלי חכםחילהראי ם אליו שככר. נתנולי דשות לגלומ גם מאיר עיניו אין אתו עמ מהדרת כ• אם גישעות בלבדבכליום בא •באלו ת ראות וא'\זב מזזר ומסתלק ספני פחםת שהיום ג8ר גרוע ו ת ולבסוף ראה ענן גדול ונחוך העון א ו *וגה נו&ז הזל׳ גדול והגיע לשערי • וגהו עיניו •אוחו«עם ותלאה פראוה והוד לבריאותו ת'^ והיום הוא בן!פיח nm ייזשב* •עדין •מיי ושגזמ׳י אפן < זהא4י it• בעפרו על ציון שמעיה ואבטליון זהתיפירים עט.:• שתתפללו ע,ג כ ה ואמר אל התלמידים {;ניתדעומעפעיתואבטליוןציולי לאמד ל מ • ח בן •ו«ף שלא יפורש עכל וכתב םהדרח בספרו וםרוכ ««שוהנו לא היה בנו דע>« •שי, ל אוחופ׳ חואחפעויח בןיו^ףולא עמראלא •פיס פועטיס וגמבהש רבינומאורעינ נ לשאו., yf עיחבן יוסף ושרוב ענויתגותו לא רq 0י«יבד. של •עלו! ונורע לנו לפפדע שהוא היה

& י יש נ לגלות

יבתגישבחיקדמדורתדואריזד ׳לנלופעעפועכ וכן ממעשה אחר נראתשהואכןשם1פאחתםערבי*בתס1וךלהכ1•^ ׳כיהיעאעפפלפידיותוץןלעירעפתלביש ד בנרילבןת«לר»קזשונ^עאה4:תונתופנגסי״ בני אלים ופזמוןפייסדיקכלתהשבה ופזפור י«1 וזמבח סינת׳ייסזפור חבו י י כדייקבןם נ « ר חרב לתלמידיו חכיר• ר פ ן מינוןנאד. ובחון שהיו פשוררימ א ל • ויי מ ב ע הןלןלירו#י• קוייפ חשבת ונעשחשבמבירושלפ ירושלפהיא דחיקה פעפת ׳ותו; \£< מכה «רסאוחחwיבוקlf^פfההלfiי^פאנוםרתיםבכןוקnJfםןוw^לםירaהvבו ואמרת די ר לך םקודמ לביתני נווחרד הרב ח ניןחםקורם ונודיע אוחו לנשינו כיון ש^פרו נל שאלםיאה״הם כולכבש א ג ה בגו וכוח י ״ ה א ל ש ו נ גדולה והכתכףאלמף ואפר אד יןבשמתה גרויזזתכף רי,יו גגאל׳בגכי^וזהאל י םשיבי0ליב«ת אחר שאתפ רועים לי יעוןתחחיתהתש>ת«ומד1ולחגאלו0תוך0פאנתפ בדברחןרתגלוחלאיחנובעותיורובב ס נזורומיונילתאותמבשדותובפדברותייאת^תעך״ךישומםפרואילו באתי להודיע יי ישראי בארץ תעב• פז? כי תוקף נכיודוץיוז^זד עשה תארי זי,יעיני כ ו ו תי או פי •כל נ *פתתובבאשילסופרליםםוריסהדרםסעזדםעויבינדו ופכטת הבניונאוגיארץ אשרעל׳דווטינ«חסראורבריםםבחיליםםםנולאנראו בכל הארץ פיפי תמגאובש •*עקוםום1 כדעזביעחהיוכוכלחפעיותשחיד״םביר בכי םעשי בני אדם ונם אפילו בסחשבויוכשy-j/ !ב לי גו י ייליהמכירבתפםפהפרעוףובנשםת בנ׳אדםובנלנולי8ותית יודעלופר ני ר מה שעבר ע ס ו ידשעיםשנתנלנלרבעעזםופאבני-ס או בבהמות וב«ו««יר־ו וחיה יידע י :האדםפןהםעותותעכירותפוסןקטגותוותיתיודע הסקוסשפנםסיפעלה ועל •י הםגבש נתן היקונים והיהיודע איםתי ניתקן הפגם הןת והיתיודעב*פעוףהעו«יתוג״בסיו«1נח חשינ דברים נ^א׳םוזהובי-עוףתשםןסיולוךאתת^ולוב^יכג^יפיניד דבר וכי זת תשי מיידיהםידוהוופרישהווטהרתווקדושתםזםן קטנותו ואחרי תתט«קו יםינש רביבש כסמרזם חדשים גם ׳שיםכחכפתזוועלית^הגסיףהפירזחחרזזורת ופרישור־! וטהרה עד שהביאתו לעיי רות תקודש ותיחאייתוזל גנלח אליו תג^דובפרט שתורתו ויידרשור כאבםםהרר חיים נרו םפיו ברןיי ש היובקדושתוזכולואבופיוכנזכרוהגת הרבדים אל והיביבבו והעכור וברזי מלב ן קישאיןדישרתו ו לנ ה«ורת ותפעות ותתפלות ובבור הנם יבםלךהת לא נובר בו םייוהובדברי הימימנאםר בו דסת הדר וסודות •עלמין ^רס pff רסחםת שגברו בחס הקליפה וחיו רעים וחטאיבש םאור והתרזבן הקכהיכפו דאחחרבוי ועב נאםד בםעע׳הבראשיתוירא־איקיא שאםרודבנןזידיןאחנ״ןליורין לאאהניין יח טוב םאוד כנדאח שעול0ודל» נ ה ו ה ש ע ר ש א ל כ ת כ׳ טוב ולבסוף כתיב דראאלחים * והדורות חדאשוטח לא היו טובים בעיני השם וקוםטו בלאעח וגהריועק יסודזםכ׳ מאש דריןהקשהיעאווהאששלנהרדיגורתאכ״״ם יאפוק׳ םהסוברזסשיששסטזתוש?ןודפגואסתו^םעוםרבפשברא הקלה ת החסד ועחה הוא שפיטח חפחדכלזהאי ט ס ש ח י הן *וי-יםות קודם לזה תעילס וחחריבן היםיפו הם םדעתם סברת השסטוח ותאםת אינו כא י ש ו מר מדוע לא בי־ע הקבת םחחלההעולם הזה הטוב ועוי ק ו דיעתיכייקשהמכת יא ו ם זה העולמ עתיר ל׳חרב מחמת שהוא פעורבפטוכורעואף אם ה ג .מןקה יותר מזה «

(סוב

כתבי שבח יקר וגדולת הארי זלי דט םחפלל לפג׳ השם שיםחול לו יש ינחם על nn«־־־• אשרנןרוריבהןהזרלישיבר־זהרב והביריש וספרלהשתשאורעותטהוכל החכיריםעלנורלהשנהרבש אםרלהםהאריעתניהם וראו כבר נהבטל הנזירר־! הל והזרו ללםורוהיה כאשר ישבו כםוב שעוה נשאו עי והנה ארבה באהיל בדול כבר עדםאוד ונהרדו כלההלםיריבש אן* הרב אל חיראוכי בבר בטלנוהנזירה ופייסגו העני וםעהה אין דבר רע שבה לאל וכך היהכולם נשא אוהם הדוו־ו לתוך הים הנדול ושם נטבעו ואין א םהם הניע לארץ וםאוחויום והלאה שםו יושבי עפר־!א איש הסיד וב ק* ו יווגל כ עיניהם על אותו העני לה ש ניה על כל ערכיו ובאםר־ו אוהו העני ה גדולבכלההזדהואניםכידאוהווכעההואאבד בסיני הנקרא טדיפול־יסודיאעוד םעשתש אהדה םםעשההעדקהפעם א •שבהאריןיל־ בביתו ותל סיריו ישבו לפניו ונכנס כםוה ר רא היה עדיין ו ה אוזייירא שתבר ספר םדרש ששואל עלפרקיאבות לדבר עם הרבעסח א וא קוםהוואילברוךהבא ולקחו ל ם וכראוהוהרב ז ל שנכנס קם םלפניו ם י בהוד רך בשנא כםהררשםלפניווכםהררה להיותו ע בידו והושיבו ליםינו ודיבר עסו כל ערכו ואהכ • שהוא הקרן גדול מאוד אםר להרב אדונילא אוכללהתאפקמלשאול לסבתלסר. קסת מלפני תבתור םלא קוםתך ואםרת לוברוךהבאםה שלא נהגהבןםקודם אלדה״ףלא םלפניןה הבהורקםהיולאלזההבהור אםרתיברוךהבאאלאלרפנהסבןיאירכבדת• שנבנם עםוםעל ראשו שנשמתו נתלבשההיום חןהבןההבהור םפנישעשה היום איות םעור־־• שנהנ רבי פגתם בן •איד לקייםר־זועכ נתעברת תיוםבונשםתולתתויקו ולעוור! בםעות באלו וזהוהםוד הכאלטתרםס״עיןלוםןשמ״אכיתכףשעולה במחשבת תאדבשו לעשורי! איזהםעוה נדולהתכףבאר־. נשםהשלעדיקאחדםאוהוהעולםשנתנשםנ לרדוף אתר אותו הסעות וםתעבר בו ובזה יש כה ביד האדם לקייםה בהלכהה ולולי וארי!ל אדם היה םהנבר על האדם והיד. םפתיהו שלא לק״םר. כששםעםהררתדבר״ •£הר שם ורדף אהד ר שמואלרשאלואםעדקודבריהרבוכשהניעאילה״ףרשםואי הרב ק שתאםר ליםה םעוה בא היום לידך שכך ובךאםר ליהרב אל ר&ח״ף הםעותשק״םת״ מיום היה שהיום באשםורה הבוקר קםהי ןהלבהי לבידי! הכנסת להתפלל ובלכתי בדרן עברת• על בית אתי ושםעחיקול בכייה נדולהםבפנים ואסרה׳ אסורהנא^וראה עלםי־ןנם ננבוכלאשרלהםו ו דז לו לי נבי ו ם כזלםערוםים שבאו נ ת ו הם בוכים וראית• א םלבוע יה הפ ש יטו םעליהם סיד נכםרו רהם*עליהם ופשטת• את םלבושי םעלי ותלבשו^^ ל הבית ואני הזרתי לביתי ותלבשתי בנר׳ שבת ותנך רואת בעיניףשאנ• לובש בגר* ל שבתודד נשקו רה על פיו והזר לרבו וסיפר לו הסעשהאסרליההאריזלודאיכךהיד־ו ובעבודןאת הםעזהזכהשנהלבשה בו היום נשמה רביפנהס p יאיר שרביפנתס ביתםיד נהנלילךלפדיוןשכוים ולנםול הסדעםתאםלולים ונדכאים• עכ דברי שלםת שליםלבן מאאכהררהםכוגהםיינשטרלםתושביםעהרריןםקקלוטנבורנהיושבעלאדםתקורמ

בעירעלת תובכ שבנלילהע ליון נכתב יוםאגגנ׳•! שםטלפקותיאשנת תשםטה ״

כתבי

בתבי^בחיקרוגהלתהאחזל טובכננדהעולסותהדאשוגיםהוא רע כנגדהעולםהחדש שעתיד הקבהלחדש כםו עי,א כרתוב » ו שכחובכ• תנת השםיםהת דשים והארץ החדשה גו ותירוץ של זו הקושיא ה אצלינופפ׳ תארי אמנם איןםגלין אותו אלא מפת לאוןןתשוסע וראוי לחוש לכבודמלכו שלעויםכםושכתוב וכבודאלהינז הסחר דברואיך אכתובםוד זה בכאן חלילה ליכי ^יני ׳״ודע כיראיזח אדם יפול הכחכ זולת זה גילה סויוח געלםויו אשר חם לםעלה םן הא צילווג וזקדושועולםות והיכלות אשר הם בעולם האצילותובעולם הכסא ובעולם הםל־.זכים ו ובעולם העשייח וסוד חקייפוח וםעלח האדם הראשון קודם שחטא וםח שהיה ףכה עוד נל .גוסףעל גדולתו וידיעתואםלאהיההוטאוסודהםיתת וסוד הםניפח ברםינן ־וסודוח שu עולםמבאוגןעקות>קוןתעולםותותנשםות שישזגוללוכהגה דרושים עצםו םספר אשרזכינו אליהם חל ורב שבהוח לשםותגדולהם בסצםם ׳עידיןיגירון וכלרואיהם יכירו בי דברים חאלה אי אפשר לשום נברא להשיגם אם לא^על ידי הופעה דוה הקודש סמרו ועל ידי אליהו ןלכנןכרבחיקוניםדאחעחידלאחנל״אליהבסוףיום״א איה םאןדאח עחיר יאתגלייא ליה אפיןבאפיןואיתםאן דאת עתיד לאתנלייא ליה בטםירו בעין השכל דיליוז וכו ואף אם איןעודנביאזחוןהאהרההורבןלאנםנערוהאלהים הייפ דוה הקוךש להיוון םרהפח עלחראויים אליו וכסו שםוכח בחנאדבי אליהוהובא בילקוטבפסוק ודבורה אש *ביאה ואלו באתי לכתוב כלנפלאותיונעוצ ם השגותיו וידיעותיו לא יספיקו כל עורוח איל .גביותכםפורסם לכליושב׳צפתתובבאםנם בלעצםילאבאתי אלא לתוריע לםת שר־ז•וראים אשר אירעובזםן הארי זיל יעןהם םעיריםכהה של מאורעות גדולור־! םםעשיו הנם עדקת ואשריו העוע1ד־! םעשיו לש&ז פעם אתריו ישב הארי זילפשדר־ז סשוך לצפת ע 'יההלפיריפ הםובהדזם והית דורש ותגלה להםםתריתוררתבאםצעהדרושפחח ואתרים קול שלכרוןאנישוםעשעוםדוםבריז ברקיע של םעלהבבדשלמעלרת י ר י ג ח ס ד י ןךיזג הולך בכל הרקיעים דאומר כור־ו הלשון כגזירר־ו עידיןפתגמין ובמאמר קדיש׳; ש»לו!ין שיבא אדבר־־. אין םםפרבגבולצפת ויאבלכיעעזב ובלפריאדםתם לאחשאד ם*יד•לכליושביו-! כעכורעניאהדתחושםודיעקבאלתרץ שיושב וםתרעםעלהיקבת זהקגרתאיןו יכול להתאפקעודעלכלשכיניוהרעים יושב• צפחשאעםםשניחיבש עליו עלל ה:רזן • אסר הא ר׳ ז ל בניי ישען השם םהרוונקבץ בינינואקר־ז םחנה טובח ונשלתניהם בסו ג טליר ליין לז אוליינחם היעלדרעז־י אשר דברלעשוח לעסו םידקבצו בי לחרב שלח אותם/1יאחדפד״תלםיר>םושםוהיהכעהרריצהקכהןז'לוכם'הרריצחקכק םיד.ר ללב־. ונגי.ס בבית העני ושצאו עדיין יועישובוכה איללטה אחה בוכה איל אני בוכר־ו!י רוע מזל« שגשברנ-י! ל׳ התניור־ו של חרסשנתגח׳ לפלאוח םים לכלהשבועועחר־ג ע •שגשברת בפת אקנה אהררתישבתי ובכיתי לפנו השיילםה אהיה בזה הדוהקהגדול וכי•־ם שלהעגיהיה םחםיר־ג י ר ב ד אג״ןתד רשע3בלר.־.»ל0כיו נשםוע מהררי בהןאותן ה איך 5ו>ןן רבר* הרביה׳־ד•־. נוחןלז השעות ול1לאד1נלהכםלשעןר.שם הזהר םכאןואילך פלהתרעםעלפיוחיושלתק^שכךוכ^תיהתטעשר־זותודתלואותותכם תעני שהית ״וז3גיבוכר.ו!&תדגם2ל.םתתיו כביכול וקובי עליו שלא לעשור־! עוד כדבר הזחוהירל״

יפ 3 * צ םתפלל

כתבי שכח יפר וגדולת הארי זל מ תכ תבזאתלחראחרוןועם נבראיהלליה

עתהבאהילגלוה אזני טילה כי ?בגי האלי •ח בריב חסדיי כי עשיחי דירח׳ בארץ הקדושה פת צגיהחובבבגלילהעלייןוזההיוםהשניםכקרבהארץהל אשר אין לי עסק אהר כ• אכש עסק ההורה ועבודה!־•שיי הל םיום שהגיעגי קיגי שנ״שתי בןכב שנה העיר ה אח לבבי ואפא כגברחלצין; ורדוףאהר יריעו־* ליעד םחי עצל חישן ב חרדיסוח חעצדות קונש אזור ג ההורה והםצותוהייהלבןםשכיל אף קשתי ואתעורר ופרשחי אהעצםי םכלעסקיהעולנ! ופניתי:זח עצשילבקש ולדעה אה אלהי אבי בכל לבבי ובכלנפשיושבהי לפגיה אלרת* בכללבר.יבצום1בבכיוםםפדושקואפ.־ר.ליכאשרהניעגי קיני שנעשיתי לבןכה שגרתn הניעני אתשםעההכםההנוראר־.קדו׳1£ה והנפלאה הנםצאותבארץההיים ארץ עכי חובב אישר שש ישבו כסאוה להורה ולהעידה ואור הורהם יופיע רוההקודשuל עבש נ1 שרעיהו ועושיםםאהבה רצוןקוגיהם אזפי:ד ורהב לבבי וששההי עלהששועה כבוצא שכ­א רב ותכף אזדתי חלצי כגבור לרוץ אורח ופטרהיאשהיבנטפטורין אחרי אשר ל רצהה לילך עתי ונ תהי לה כל אשר לי בכתיבהה ונכש חנחחי בח אחח אצלה אשר בערתא ברת •ג שנה ולאגשאר בידיםכ־ל אשר לי אפילו שוד־־. פריטו־ו ואפילושלבושי י ה ה וספרי הכל נתת׳ ועזבהי להלכתובההולנדונייח בחיובאלהייעקב בטחחיועליוהשלכה*ל ובאהי לארץ הקרושות פה צפרת הובב יהבי ויצאהי טאי־ץ שולרהי בעירום ובהיסר כא י שבגליל עליון חהט של סוכוה שסגלפק לשלום וםצאהי קהלה קדושה פה צפה כי הג םאוח רבגים גדולים כלם חסידים ואגש״ בל ו עיר גדולה לאלהים עיר םליאתחושיה קררת מעשה ויה ישיבוהםצאהי בצפה תובכוכא בהיכגסיוהובש גדול ובהוכו קרוב לרםאו •לדיםוגעריםועליהם ךםלםדים שלוםדיםאוהםבהנם טבלי קבלרת פרס םתלםידיבש שנמצאים עשירים בקישטגטיגא שפורעיטשכירוההםלםדים ונם םלבושים עושיםםדי שגה בשגרת וכל בהי כנסיוה חכףאחרחפילחערבירתושחרירתטהקבציכשכלהקהלת ויושבים לפגי רבנים בכל ביה הכגסיות ה וכחוח כלכח וכה ליטריט קורט שיוצאיט טבה כ ןו לוםדים בקביעוה בהרחיבם וכה זו לוםדים בקביעוה בעיןיעקבוכהזולוםדיםכקביעור־ו בברכוה וכרת זו לוטףטקביעוהפרקאהדטשגיוהעט פירושוכהאלוםדיםהלכהאעבש םירשי ותוספות וכת א לוםדים קבועוה םםפיהןוהריכת אלוםדיםקביעוה שקרא בהורדת נביאיט כתוביט כאופןשלא נטצא א שיצא בבוקרלםלאכתו או לעסקו אםלא ילטרקודס לכןקביעות בתורת וכטיכןעושעשכלישראלבערבאהרהפילרתערביהוביוטהשבר-* חולכיט כל העט לשטוע הדרשה םפי התכסיס ובכליוטהםתשבועטתקכציטכלישראל־זגוראר־!עדטאודעלכל אתר תפילת שהרידת לבה אגדולהוםחפלליםלשטחפילו ישראל בכלםקוט שיט ועלגלוה השכינה וישראלוהורבןבירתאלהיגווםברכיןלכים• ששולה טטונולסיוע עניי אייישהקבתיאריךיםיהםושגותיהםו׳צליהועסקיהםיישםרק םכל צרה וצוקה וכל תתפילתכולדתעישים אותהכלישראלבבכייהגרולהובשברוןלב »קודבש שסתהילין להתפלל עולרתהרב הגדול החסיד טהררט נלאנטייצו עלהביטר״?

יט ב * y • ודורש

Si בתבי שכח יקר וגדולת הארי >מ1שרבריכבושים וםעוררישראל ליראת השםוםקי־באותןלאתבתתבוראבםתק % י

•יישונו ונודי תכםתו ובקיאותו ורוב קדושתו ואתכעולים ב ראשי ישיבות הכםים והסירים *רולים ובעלי עבודה על הבימה שפ האהוא התכםםתרר םסעורסנ׳ נתור והוא סודי ורבי *יימו לכל ישראל רוב קדושתו:רוב בקיאותיוושםהב םהררשלםוןםערב״עוםפורססא למיני כל ישראל בחבטה ובענות ׳ח׳דדת ובהסידותםופלאד־ןוםתהילין להתפלל ו ׳ דם טי ראה באותן י באיםת ובפהד וביראה גדולה ובעיניהם רולגורת רםעוח כב םעיינות םישראל בבכי וברםעות נרולותכולטכאתר תפלות וצעקות הגדולות ותםרות שעושים כיpם קשהכא ר על הגולה ועל התרבן בעוה וםתודים עוונותיהם אשד אם יתית לבו של אי ערב ר'\ו בנ ם ו םוכרת הוא שיתפךויתתרט על עוונותיו ויבכה בדםעוה שליש בעסרו שם בטול טלאנה עד העית וםהקכעים כל חרי נ •נישיס עד העירת כפו ערב יוט הכיפור ו ׳שדאללבית תכנסיותאתתגדולהאו הולכיט עלקבורתשלהישעבןבאריהגביאשעל* בנויכסוכיפהאהר גדולה בניין םפוארונכנסים לתוכואו לתוךהטערתשלהתגאהאלק׳ל רבי יהודא ב ר אילעא• שאלו העריקים הנש א שאול עליו הש לובש או לפני קב ר ש ב אם שי ם תפלרת יותר נוראה ער תעי תיוםולפעםים עו ש ם סםוך לעיר וםתפללים י רי קבו לשםכלתיוםכוליבתפלדת ידרשית והנויט •ושביטעלארטת ישדאל מלם הם נכנעים זכפופיפלפני קדושת של ישראל ואפילו שאנחנו עזם רי!ם כל היום כלו על השדה בטל׳ תא וכתפילין וםחפללים וקוראים בקול גדול ר-, אלהינו לגיני קברורת העריקים לא א פהנויפ שיערב אל לבו לגשה לפני םעםר היתח־ מ בםקום שהם םתפללים או ע ם נלם הולכים לררכיהפ ואין פועה פרת ו שיפתחו פיהם ללעוג עלתתפלה הםושלום אלאכם נוהגים קרישה גדולר-ז בקהרורת התנאים הקו ושים ופעפעף תתלה לאל ואדרבה ה ובבתי כנסיור־ו והןדולקים נרור־ז על קברות העריקים ונודרים שם ן לבית הכנסיות וכפר *ידיעיןדיתום וםירוןישלשםבתיכנסיורת הרבות םאין יושבבעוה ובתוכםשפריתורור־ו לאין מספר בתוך ההיכלורת והגיוס נוהגים בהם כבור נרול והםפהתות בידפ והן פכברץ 'אותם ודולקים נרות לפני ההיכלותואיןםי שיקרב להגיע בםר־זולפעטיט אנחנו הולכיםם וסתפלליןבאותן בה תפלורת גדולות כשהשעה עריכה לכך זולרת ודת לאותן תכפרי\na םעאתיכל ארץ הקדושדת םליאה כרכרת הישובע גדול חול גדול אשר אין להעריך א בארץ הקדושדי־.ודאית׳ שכל ע ם ג לשעד־זאין לספר ואגיכשראיחי השפע הגדול ה ;

ם וישראל הם ספתרים ואין להם זכות לאכול םפרירת ל ו ע טוכת אוכלים אותת אזםות ה ולשבוע םטובת בכיתי בביר, גרולהואםרתים״תן והיואתינו ביתישראליודעים הסעשרי p ישראל היו בוכים יום ולילת ע א לבד םתשפעותטובתותשובמ תגרולטנםעאכעת בא םזעיאה פירות ושםן י גלותם ועל ארץ תםדה טובת זרתברת שאבדו שגם בתורבנת תם בספינות םסוף העולם םויניעיארת וםספרד וערפרת באי ויין וםש׳ כנגד שליש תעולם ו ופורטוגאלוסקוסטנטינא וטועניןברישםן זית עסוקים ודבלים ודבש וםש׳ ובוריתולטוב :כחול אשר על שפרת ת׳םובכל ןארת שכאיםםסוףהעולםלטעיןםשפעההגדולאעפיכן :אנפגו&וגיםהתטיםהגסי כשםשםרה אחר שהיא גדולה כשתיאיפירתוחעיםערתררין

י :באחד

כתבי ratf יקר וגדולת הארי זר םאןשל םדיוחו טרי י ו מ י ר וכל דאטיל משקי י י באחד טלירושפוזיחיבראטילבעד א• טראט ל ב& טליר חי םעוזדרין במשקל ישמן תשימשפין שפחוק כדבש וטעמי טעם פן זהייןםישקתותענביפ בשעת בציר ועוצי־ אוהפ בבירת הבד יעשה\ראטיל ייןכאיטליר מלבד הםיםשרוגגמזשוציאים מן התמד דיאוהיראטייייןשרוף ודבש דבורים דיראטליןם לי ר וכן דבי י י ן ב*י* ט י פ יה ראטי קי ריצפו ב*ינ םליר«דכש ענבי' ראמלין באטאליא כמ י תרנגול בה או ויצלפיריה אי ויביציפ בפטבעשהי חרנגויים ביצים בזוי הרבה כא רך יטיב ישמן יכל כבש יש לו באהוריי כםין כבר י משיטים בארצכם יבשר כבשים הא בשר כבשים כמג במעהרריןב$צלמ־ריהצי ר ט י ל כ גולו שמן יוילטראורת משקלו ו ובשר שור ליטריאבגצלםיר ודנים א ליטרא בא פץ ולפעפיפ לזול ביוהר ואורז בזול ת והרבת מעי קטניית ועדשים שלא ראיתםם־פיכם יטעםם כטעם אגוזים בזול וכן מעי לפתן וירקותטיבית לאיןמספרשלא טעמתמכטעמם הטיב םעילם נםצאים תדירכלהשנה כלה 3ק«ץ ובחורף כמע1 בתגם מלבד הפירית הטובורת הרוביןפימרגציןל׳םיגא ואבטיחים וקי פיןימ שטעמן היא כטעמ חצוקד ימלפפגירת וקישואימ ודלועימועודמיגימממיגיבשם שאינם גיכריס למבו־ז ואין תועלת בזכרי אותמ לפלח ויש יחרוןבטעפ הפירור־! מתיט כן בארצבםכיחרין ק ישראל אשר איןדיגמתמ נמצא ג ו«רקורת והלפחניח של אם יתברך ש ת הן־זב םץ הכסףוכיהרוןטעמפר־ןהיטיןעלתשעורימ באיפןשישןוברת מי יאשרי הלקו י ר ש ק בוע דירתו בארץ ישראל ייש לי מעט משין שייכל להתפרנמ א ללפתבא בהתחברועמההסידיםהגדולימ ואנשי מעשרת אשר שיוכל לקוות לו חיי תעות נפשו בפרעה חטוב והש^ן בארץ ישראל חמדת ויכול גפ כן להחענג עד ח ולעין או לאכול פפרירת ולשבוע פטובה ובשליש החוצאורת ופיזור חבירת שבארצכמ יכולא והזךוהפיפ הבריאים ירהברי י^חפרנס.פר־/ באיולההיית היי השלך«הל פלבדהאזם הדברת י פ י אדם יעכ ריב דיריהש כםעט רובמפבולממאריביפ י הםאריכים ימיו שא ל קא י י י ות ןה שדרשירבנןז^ילפען ירכי ימיכם יני' עלהאדפה ד ל& ו?.ע יללן ויחי שנp שהמאכלימ יהמשקימ רעימ ותאייד הפעיפש י«בייצלת לארץ נידםים א בהוצר׳/ לם וןחויתם־םן י א י נ ב ל תם ושנותיהמ ש מי ם ומקצרין י י רעדת יבני אדם ותלאימ רעמ שהין על הברכיימ יעל אי ט רוב בני אדמ והילדימ תקטגים המ מלי ע פ כ p א שבהוצות ילא נמצא אפייו אהד פהפ ברון תשפ שיהירת פוכרת שחין לא p ישראי א ב השוקיים וא אלהימ אמרת וםלךעיים ידע ו א בוים נקיימ.כזתב ת,־* ודת ה ל א גדולים א ל .קטנים ו אי־ת לבכי ורארתאחפוונת• הטוברת כי בכל לבביובכלנפש• בקשתי אתתישיענגי בערתי כל אוות נפ שזי כבל אשר שאלתי מאתו יח יתב־אני לשל־בש צרתי ויחי לי למושיע וגתן יp צבי בהגהסוכרתשסג לפקור זמ׳ןלזיוגאשרתטיברתיראתהבתתחוחסיר x . ' K ^ K אלכל ישראל רוב קדושתוועוצפהסדותושמותיהחבמכמר!רר דעתו ו :1דויועליון נם שנהג כל יפי! וראי ת מפדותיו הנ ח י יך,ן'ל ואני אמרתי אעלרת עלספר א ל א ר ש י לקנות האתרוג של מציה המובהר שביאימידישנרת בשנית בויבן כתטלורולפעשימא הניחו יעולםעד יום פותו והתפילין רתגדולימשיושל םכרך-» ל ,העלן איותו ל^מליר ו

Kttatt x ! יו* ג•

עזבחיקר וגדולת הארי זל4ר וחתכם דתשלם כמהרר מלכיאל מחברון א שהיו לו נמכרו בטו טלי ב htvhoB רא ש י ד נא ק צי ־ שחיו לבי א ב ל סברת שמושא ד dam קנדת אותס אבל התפילין שם ל ש א זלנםכרולםצריםבכרת זהובים אדום ים וההכם ה י ד ו תהכםהאלקיכםחדר• לפ עד ה ו ם א י א היו מעל ב ת ה ם ואילולי שקנה אותפ ב ת ו יא קנדת א דלי בםתדר פים חכניהקבדת לכלתתיבוריפשתיבדאישתאלסיהקדושדבןשלכל פי הפשיםאדותר עזםםד־!שיש בידשוםתכםםהכפיא* י ב ו תרשא^ ישראלםהררי לודיאולי ביל א ר ש ה אותמ מאביה כםהדו• י ע ד וןכיתיאניאוהםעל ידי אשהישלקהתיבאיכיהיא ים יניעודת דבור־! ותוציא עליהם יותר מב מאיר־ו ה י ר ת ל אן^זר כל יםיו יגע א ן מליר עד שתשיג אותם על תשליםורת והם תו5• ניירות גדולים ואני זכיתי בהם עתרתם יו/לחן ולחסד רוזיני כשחכמי! ש ם וגתנגי ה ו י ם מידי יום ב ת ל ואני משתעשע ב ת ן&ר־ו תובב ותגרת ר וסודי אשר אני יושב לפניו ולוםד םםנו הוריי־. גערטחכמר־וא ההכם השלם והעניו הגדול כםהדד םסעוד סגינהורםפינזני־יוופפודסם ו הקבלה הא לעיגיכל ישראל ברוב קדושהו ועוצם ׳ריעהו ובקיאוהובכלההורה השיישםדהו ו ה וית״תוועתח אין ל׳ עסק אתר ב׳ אם עסק תתורה ועבודרת הזשז• שבה והודאה לאל יו1א זהב ולא כסף כי הניעני חיכני ערכה ותאשת אשר נשא טבדיכם לאתכניםח אצלי לם ו כי אם ביות ז1ז וכליי השםישיו וספד• הקבלה למהדר• ויל וםעט םלבושיודולא שא ברת הה והסיר לוכוה אל אלו ההיבודים ש י ם שםים נתכוונתי ל ש דבר אתר כ׳ לם י א צ ם א נ ל אלו התיבורים םעילם כי ל א •כולת• לזכות א הקדושים אשר בלעדת לם י ד ב ר ביאס ביד קצרת •תירי סנולה בניעלית תמידי עליון ותם םצפינים וםסתירים תם ד ג ו נ י אלו הדברים אםר דהםעה הנתםדים םזהב ומפז דב דיל ש םאודםאודאשד ע א1הן ביוהר םפזרבובהםלדת הבורא עלי זכניהשי בהם ונהנני היס^ה לתןילתםרכעיני

כלתכפיצפתתובבכיאינם םטליםיםםםני שום סוד םרזי התודתתיל • נאם שלםרת שלוםל בן likS כתייירת הפכונה םיינשטדל Si הכותב בנתיצתפה צ£ר־ו

חו׳בב בנליל העלון שבאדץ צבי כדתסוןשסז ל3ק« «יםינרולתחכםהםקיבירבי בעריצז םקדעםג' ן העהקעודםכהםאהד סרבי שי ך M ל ן אישאשדרותתבקרבותכםעדיןזםנביאקרושיאםרלותתכםתנעלתכסוהרר ״ששבר בער •צו אתר דרישת תשלום נם תפלת נם תתנת לאל ית םםעל ינרילדאדיד כסא

ם *^םןסלדת םי י ן ארי חזרתו ועיניו תדאנהירושלים יפה שאנן ידאה זרע יa באתילהודיעכיאותיותיו אותיות קדושות פודתוחהגיעונזותבלים׳נפלולידנעיםימ בשסע׳ את שםע תכםתף םוצא סתקר תעלםות תכםת תסתוםים ותתתוםים בספר תזותו•ן אביר בכל הפין ישראל הנםצאים בגל״לותואשכנן בתשתדלות תפעשרת ם• ידפה לל דיה טוםארת ותתריצית לפני םלכים תתיצב תשבית תסיר כל םסית ופרית העביד כp לא םטוהרהד־זטתר כרית קדשך ןיךעי שסף םתברבים בעסף לאסור כהומף w ״רבי בישראל י ואני הצעיד שלמת מקק ררעזניץ שבםדינית סעחדדיןח«וחדלת«p האוסרים לחכמה אחיהיאת והגת i 09 נחביןהטהורים להקריבם לפני כל •ורעידת

היותה

כתבי שבה יקר וגדולת הארי זל ־ פב היותה םיפלאוה בהכםה אםה בכל ארץ הצבי םלבד הרברנדולהקדוז» כסהררתייטא עהה בערת הזאי״ז ביםעיק אבל ו ה קליפריבש נרו שאין כםוהו בכלי הםון ישראל וא כםהרר סיליאו< אחריו הם שני המאוריו הנדול־ם אשר הטיבו לכרת בכהב שם הא מורי ורביכםהרר םסעודסנינהור יצו ואני ו נרו םסדינרת פרם ושם החנם.־.שני ה כתבתי םפיו א^ת אשד כתב!/• םלה במלה אמנם ציוני לב*** אחריו למלאות דבר•* כיהודז^ן ועוד לקרא בכתב א כפ• םת שכהבת׳ שהשינה •ד׳ לתזורת בנועם ה בא׳ חיל* אהרישהטרהת׳ אהעצם׳ בארץ םולדה׳ להפש בזאה הרעדת וההבונה ובינוהיבספר* המקובלימ הדשימונמ ׳שנ׳מ וכיון שנחנלה לי לשם פרדס ריסונים שסההיכעל כל הון ואמרה• אך עשרהי מצאהי או! לי יטרההי ארת עצמי בטדחו—. גדולות עד מאור בהשב• כ• עלידו כבר זכיה• להביןהפשטולפרש מאמר׳ זוהר ער. על פי הקדמוהאשר• העלה המקיבל כהדר משה קורדיוואר׳ מהוך משאו ומהנו ופלפולו הזך והזהיר אשר• שקלבשקלהשיכל םםאםרי הןוהר בספרו אז• ההחלה• לשוט בים ההכמה כפי יכולת• והחהלה׳ לעיין בזוהר ובהיקונימובזהרהךש על פ• הקרםהו עה ובכן פירשה• אה עצם׳ים ובבכי ומספד ושק ואפר בכל ׳כולה׳י ו צ מכל תענינ• ותפנוקי ה*תו ושבה׳ לפני ה ב והתפללתי לפני השי ובכיה• לפניו יוהד מד שנימ •נלה עיני ואביטה נפלאות םתורחו םה מאור נכספה ונמ כלהח נפשישאעמורעלוסורות הוזורה ודםזיהמצורת עשה ומלת ורמזי ההפ לוה ורמזי הב רכוה ודמן• הגלגול והעכור וכהנה וכהנה שאלוה וקושיוה לאין חקר ואין פספר יאיעפ׳ שהנענו לכוונה החפלוה שלמהררמ קורדיווארו זיל בעוד היותי בארצי פימ לא •רוח נפש•וארתצמאוני ועדיין חוצרכחי לפורעי כאשר יריע אצל• אגייא באזני שמעחיקולמבשר• ר ו עודנו עומד לפניה האלהים ומשמש בצלו והנח קול קא ספר פלה הרמק שמו שהבר הרב הווהיק כםהרר עמנואלהיושבברעץ ו זאומר ה שבאיטל״אשתניענ• וכהב שמ בהקדמחו כ• הפלא יה •ח חסדו ואםהו עמ עמי ישראלא הרב הנדולחאלהי ו p הצבי מלאך עיר וקדיש מן שמיא נהירת ה ושלה ליושבי א כמהררילוריאאשכנדזלאשרהופיעעליוהקבהאח דוה קדשו ואליהוזילנחנלהעליוא נהנלו מימות רשיבי ואילך ועוד בהכ שמ ויזילאלולא ל בל זםן ועיין וגילה לו רזים שתם חסודור־! א מורו כמהרר ישראל סרוג בארצינו וגילית לנו קצת מאו ב וכינו שא זכינו לאור המורדת מעולמ עכל ואני כאשר שמעה׳ ם שגילת תארי זיל ל עלמי הנא בהיורתשזת תתכמ כמהרו ר ה ע ג ר ם ב מ ו ה ש דברימ הללו גבהלתי על המדאה א

ם מכיסו להאלמגדת מוהרק בעד שהשאיל! מי עמנואל«Vi התיל אלף זהובים אדו להעהיקיספר אור יקי• שהבר הרב עיה פי'על הזוהר מלבד הוצאורת הסופרים והגי׳! ־ ופה צפה הוגדל׳ שמלבר תאלף ששלה להאלמנה ההבניה שלה ליןהוביסאדומיב^ להרריקארו ועשר׳ למהירה שלמתדילמהררמ אלשיך למען ימליצו בעדו בתעתקתנא תית זוכת לשמוע קצרת מהבמהו שע• א בעצמו אמר שאמ ל ו י תאלמנת ועתה ה נ נא חית זוכרת לאור תהורדת מעולמ אז׳ הכף היית• כנבור לרו^ םהו^רי אשכנזי זיל, ל אורתופטרת׳ או1אשחיבגטפטוריןועזבתיאצלתבת אתת שנולדה מסנה בה ח שני0!

יפו כ > * ועזבתד

3תבי'שבח יקר וגדולת הארי זל וזןובתילהןכלאשרי׳ ואפילו םלבושיוספרידצאתיערום ועריה םבלאשרל^כהיתרתת תשוקתי ותאוותי לשםועאותן דברי אלתייתיים םןעת ק ׳וםיןערשלאהתםהםהת* ל ת •

ותיכף קניתי בעד טליר קןןחאחתתםיםה גדול עוני ורותק שאין לספה וצרת גדולה םןהכל שהזרה׳ עלכלהכמ*ש כניסואותיבזו ההכשה שלהאר־זל ושיטעיםואותיםםהיקוחרת מ ח *פרת ובקשתי מ ומריבשהאושישאילו לי הסברים לעייןאני בהםאניבעצםיואיןאהרשרוצה לחעמידנ״ •נלשעריאורה כרצוגיוכתאותלביאלא לפרקים בעה רצון גירו לי דבר םעםכמציץ מן החרכים באוםדבש שאלו הרבדים <ןינבכ נאמרים אלא לאדם אצ־ים שהוא נאםןרוח זסותוק בכשרות גרוללהזוה בנועם ה שהם רזיםעליונים שכסה אותם עתיק יומיןםיום פטירת רשבי ואילךוהפסוק אומר כבוד אלהים הסתר רבד ולא כל מי שרוצהליטול אתם ל ו הא באי בליהמדד.בוכהומהפלללפניבוראגשל ע השםיבאויטול וכן עמרהי שנ •!כיני לאור באורהחייבמ לחןורת בנועם ה וה אלקי אמה;םיךעולם ראה ארת לכב* וכוונתי הרצדירת ופחח ה לפגי ש«1די אורה ורר׳םאדת דגלי בה׳בוריהאדי ?לי ביתד עזאת ויהד עז מסה שנמצא ביד שום הכם מהכם׳ ארץ הצבי ההלהושבהלבוראעולמא נחל נובע חכשה ואין שני ו ה 1ולת ההכמ הגדול הקדוש הקרשיבב כמהררחק נרו ש לו בכלתפוצה ישראל יעןכ׳ סםךהרב הנרול ידיו עליו הרסיד האלה׳ קידש דקי־שימ כמהרריזל והאציל מרוהוהקודשעליו והיקן את נשסחווהעלר־ז יאוהה מחחה לרגליו פבוונוהירועוח ובסודות הנוגעות בנשמתו בפרט ואמר עליו שנשמתו היה מסוד הרערתא רע בן יוסף א מי הרוגי ו הםתפשט םכחף חשםאלי של אדם׳הרא שון ושורש שייר. ה •לכות וכרי שלא לעבורעל תתרם שנזרו הכשי צפח חובב לבלתי תצא מזאה החכמה של הא^יזי^ילחללבן לא יכולתי לגלוה לכת םעגין הן־ יוהרואוהי השפל זכני השילכלאלו החיבוריםעי״האשתשתזמין הקבהל9גיעברך להיות כי אביה חחסיר כשההד׳ if ל לרוב דבקוחווחשקחו שחשקה נפעו לרערת ולחכיראח בוראוידיעה נאםגהרךף אחראלו חרבריםכמאןדררףבהרהה״בשוהוציאעליהםכל ממונו יוחד מן מאתיבש טלירעדג אוחם על חשליםוה יוהד םכל הכםי א׳ גהזריש אוהם לבהואחר פטירחוואיוב שהשי׳ ולםדחי אוהם כםעטכולבש וכיח׳ שעלהה לזווג׳ והכנסה לי אזהם ההיכורים הנהםי לפנימוריזרביכמהררםסעודסגינהור *צו ועתה אהובי רתיוה כי אוהב אני ככלםבקש׳ היהרורשים האמה וםבקש״ם האמונה וביתר למיכתיעןכיראיתיוהרףגפשולדזותכאלת להאירלפניהקפהושכינהאבאורהזזהר לפרש דבריו הסהוםיםע&ההקדםוהוההבנה שכמפהרב הגדול ההסידהאלהיכסהררם קורדיווארו זל בםפרהפרדם ריטונים ומכת כהכםה השם אשר הופיעעליו חקבה הולךוםוםיף יריעה זלקההבוגה והקרםוהכםם ליסי בן הורקנוס יכול אתה לדרוש םה שלא •כסיס כסו שאסר רבי יוהנן בן וכא׳ לרבי אל עז ימרתי ואפילו מרת שלא ואפר לטשרת בשיני אםגכם כברהכרגוםכוהליפ׳יםאםר׳

הזוהר

כתבי שבח יקר וגדולת האריזל מגצא בעקביו ובגבול אשר הנכיל מהיי־ר ם־״ד־ן י ־דזיהר דיש פרשרח העור. שםיח י קורדיווארו נרו ועפ דרכו והקדםתו בני־ת סכת את בל בנינו של פי' הםאםר לכן ידעל א הסכיםו חכם׳ עפה אשר שמעו ואכלוםעץ החיים הקדםות האר׳ ו םכתנאםנה כי ל׳ יביןדערייןםמביןלאאסתסכו עבש מלמלה עראימהי ניקום עלק״מאדהדסמכאאזא איכל להטעיםו טע« ל א היודע ועד כ• ער לי על מלת על ש ו פ׳ של מכיר־! והקבה הא הלק לגמריאאלהיוהכיראה ראיתיביויעמך עי םדובשת תורתוהכםה אי c'b להו וחפץ ה פירף םעליה ולולא כי הפץ ה במלית לא הראת לך את בל אלת לעשור־! חבורד ש אף כ• •איננו םוסבכש לכן •רע מליתכי כמקרה הזה א ו הרכל עלכלה1ו י נץ־ול כזה פ קרת למלית קרד״! נכ להרב הנ רול מהרירחק נרו בי בטרם ביאתו של האירי זל לארץ העבי טרת וינע כמהרירק נדו טרחהנדולה עד םאוד לעשות פי'על הזיהד ואיזן והיקר ותיקןמשלזמ הדבר־־. עפ דרך והקדםוה םהרירםק זיל וכאשר ראר־ן הקיבה את לבבו ותנאםן עבמ אלהיווהשחו הגדול אשר השקה גפשולהבין סתרי תורה םיר ננלהעלין :בדוה הקודש עלאיש אלהים כםהרריאזל שכבר הניעסםוךלעח השבה פקדון רוהו אל חאלהיס אשר נהנה" לו ועיוהו שיעלה םםערים לאי ויםםור כל הכםהו להח א ששםווובא בסהררהייםיעוכיהואיםלא םקוםו להתיות שארית בארץ םידהבין לדרךפעםי לארץהקדושה הואואשתו ובניו וכל אשר לו והיד־ג ?ושב ששה הרשיםב^י םצפר. וססהין איםהי יבא כםהרירה אעלו דבקש םם> ו שיכניםהו בהדרי ההכשה כי לא רעה ד.ארי לרדוף אהריו לקיים אם תעירו ואכש העוררואת תאהבת ערשתתפץ וכדין היל?א ההשיב אותו שהוא עריך ללםור םםנו חביברת עליו םה שאין כן לתפך ומתררת ל ןאדרבז-ז חואתשב שתוא יותר חכם בחכמת הקבלה ממנו עדשלאחרזמן וחדשיבש זןלר־! ברעהו לילך אל תארי וכ* ולתהור־ע בקנקנו איך יפרש םאםר א שכבר היר־זא בא ביאס לתהות בקנקני כיוןששאלאוהו מפורש אעלו תגף אפר האוי־יי זגיןה ל מהרו• היימ נרו מאפר א סידהתהיל כםה44יא עיה לומרבתוכוםוהות נפלאות שרםזם הרשבי בתוכו אשר לא שםעתןאוזןאדבש פעולם וכיון ששסעבםהררת אותן הרזיבש העליונים כסעטיעאת נפשו בדברו אתו אהיכ שאלאותוכםאפר אתר ופתה לו פהתימא חשיבי דפי אחיכ החחיל ל כ ש* אורה עדשדיפר־ו כםהררח לפני הארי ויל כשועל ו לשאולאוהומאפר אהד השיב הארי S1 עיכ תתובש שבת ותו לא אינך ראוי הנלותלך ינחר םות מע* יעא מלפניו בפחי נפש ונכנס בביתו ופשט את בגדיו ולבש שק והשליךא קומתו בהוך.האפר והיה מאפיר אה עעמו באפר ועעק ובכה בכיירלז ל אחעעמו ם נדולהעדמאוד וביקש רחםיפמלפני הקיבה שיתנהולחןולחסדבעיניתאריויזישימםורא אל הארי.ן'ל ונפל על פניו ו שק לו ידיו לוםתרי חורה ולן בהענזר־! ושק ולפחד ב והגליו והתחיל לכבות לפניו ולחנן י*ל>ל למען תשפ אלהי ישראל נא אל תשיבני ריקם ואל תעןבני ואל תרתיקני ממך Sit הארי ויל תאפר שלאתמול שאפרהה בה היעילה לך ועל מנת כן נתכוונתי אתמול שלא לנלור־! לף עוד מבאן ואילך אל תפחד בי אנ> אלסדף הכל בעיה ונילה לו םה שנאםר לו בסערות וםאותו יוס והלאה לא מש מהון

זט ,ד * * האוהל

כתבי^בךזיקר וגדולת הארי ולי האוהל והיה םוסר לו סתריהוררת שגה אהה הםיםהוהיה כותב כל מות ששםע םרבו אהד׳ בן אם ר שתררתתייטב בעינית שיהיה אור גדולבזת העולם וחכם׳ הדור לא •רעו אוחואלהארי^יללאטוב הדבראשראהתאוםרלאתגלתאותולשוםאדםזיונע לי ולךם רי ו והלךוגילה אוהו לקצה חבירידערשנחהברולוי חבי ושהרירח לאהשלדברי קדושי עליון ורובי הדדושיש שגילה להש היה על הזוהר ולא היה שצטרך לא לספריא הכל בעל פה ולפעסיש הלך עש החביריש לםירון ל הןוהר ולא לשוש ספד בעולש אא רבא והיה אושר ר ד א ם על השקופ ששפ גילה להש חרשיב• עת ה ת ו והיה םושיב אא וכן כולם והושיב כל אהד ד ו ה א בכאן ישב ר י ב בכאן ישב ר אלעזויבכאן ישב ר א על פקופו חדאד לו כפי נשםהו והוא בעצםו ישב בםקום רש ורה בםקום דא ול •וגחןדא ור יוסף סערב׳ בסקופ ר' יוסי ור •צהק הו בפקופ ר אבא וד ג״־ליא גדיו בפקופ ר ים ד יצהק וכן כולם והירת אוםר היום האיררת גשםה הנא פלוג׳ ו ק מ כהן אשכנזי ב בגש^חך והיה אופר שהוא רואד־• שהאש פלהטת סביבות ההביריפאלא שאין ניהן דמותלעעיחם לדאות אלא לו לבדו והיה משחטח על קבר התנא והיה •ורוזלארבקאא בסודפיין נוקבין עד שעשת רוהא ברוחא וםכויןוםיחזיוםעלחנשםחרעם נשפתההנל ההגא בהוך הגוף והיה םדבר עםו ופגלה לו ייהוד למעלה ואהכ הוריד חנשםדת שו וגם כםחויירחק יש ביר! ה ל םעלה כאשר ידבר איש אל מ כל םד. שלמד בישיבה שד חחביריםבחייחרבהיום״הדיוםדבריםעםהם א ש ל ב וה הכה לעשוה ער היום הזה אפטד כל אהד שפחד אהעצשוםפגישהואדברםסוכןםאודלגשמ משש אכללאהדשנם אהד פסד ע פ ם אצלינו באד היטב i'n ו י ב כידוע אצלינו ובל אותן היהודים הם כתו הארי לםהררי כהן שילך לכפדעק זיתן עלצייןו* יהודא בראילעאיויםםודלופירושום ולא ישוב לשום ארם אזי ד א ידבר עם שוס א ל ל םאםר אהד םןוהד וצוה לי ש ש הלך הוא עיח והשהטח על קבר S• יהודא בר אילעאי עת בכפר עין זיהון ועשה כאשר ציווהו וההנא הקדוש לא השיב לו שום דבר אזי חזר הוא לרבו ואםר אדוניבאתי עלא ל ציון התנא ועשיתי כאשר צידחג׳ ולא כאת לי חשוכח משנו השיב לו תארי' זיל וא ל ראיתי בהשגתת׳ שדברת עם ערבייה אתת ולא די שהיא לא שאלה בשלוםך אם ד אחה הקדםת ושאלת בשלוםת בםקום פלוני ואג• צויתיף שלא תדבר עם שום א אזי וכר כשתרד׳ בחן שכך חית ותורת לו וכןפעם א אירע םעשח ששסר לםחרירח נרי!א וישחטה עליהם והם ידברו כ ד ם קבורים אב״ ו ש יהוד אהד לילך לכפר עכביא שן ונשחטה על קברו וכיון לםר־ז שםסר לו דבו והם דברו ל עמו ויססדו לו וכן עשרת ח טסו ומ&דו לו סתר• חודרת וכיון שהזר לו םחם ובא לפני רבו עמד חרב עליו השלום לפניו ואפר לו ברוך חבא וחושיב לו על יד •פינו ושםח עמי שפחת נדולרת ומהר+ת נרו הוא הקרן גדול כיון שראה שעשה לו כל הכבוד הזה םח שלא חיח רגיל לעשות לו כך פעםים אהדורת אזי אםר פחררחלהארי אדוגיםורי םה היום םיוםיםשעשת ל׳ םרכל הכבוד הזת לא לתנם אםרלו חאי־י ז5*תייף לא םפניף קפתי ולא לך אפרת״א בעיני םהלו־ח ל פ א לבניהו בן יהו׳דע שראיתי נכנס עםן ויחי ל ל א א ב ברוך ה

ובניהם

כתבי ^זבח יקר וגדולת האריזר־ מד־J (.ומניהפ לא ידעי ם.ו־זו—. סבה נחחברה •>םו הפעםנשםתו של בניהועד שלאחר זד חדשים שכבר היה נשבה אעלם אוהו הםעשית הלכו שניהם יחד לכפר עכביאללםוד באםע׳ז הדרך עמד הארי ןיל ואשר אני רואדת שבכאן קבור בניהו בן יהוידע עייז ולאר נענית שהדירה נרו הייף באותוהפעכש ב היד*. לשם לא עיון ולא שום היכר של קא קודבש לכןישבחי בכאן בזרת הםקובש םםען ב ר שחלכחי להשחטח על עיח אביי ו ןהייחי הוןד על היהזד שםסרת לי כדי שיהיה רגיל בפי ובלבי לושר אוחו בלי מעור־* אשר הארי אכן נודע הדבר שםכח היהוד שזכרח על קברו בכאן עוררחו והורדו־! נשםהו להוך נופו ונם נה־בקר-. בףלחועילךלםםח כחכםר־זחהוחסודכלהמקרש עעםו שלמטרת םקדשים אוחו שלםעלדת וכן גילה גיכ קברו של כרוספדא׳ משוךא חיה נודע וניכר שום עיון שעולם עליו והוא סםוךלשפרת חנחר וכן קברו ל לכאן ש

א עה וכהנח חנאים ונביאים: ו ישלא ירעו בו שום אדפ פעולפ גילדה ה ל ר פנהם בי ש אין חקר ואין םספר שגילרת םקובש קבורחם והידת אוםר שכל התנאים והעדיקיבשא דאחכסיא לא נעשה עליהם עיונם ולא נודעםםקוםם וחיד־־. אוםר שאבי* ם ל ע שהם ם ורבא שניהם הםסשורש נשםחושל בגיחו כי עב הועיל אוחוחיחודגננעליווחיהאוםריח דברים כאל* סוד נפלא על נשפחו ש ל בניהו אבל םח אעשח ש״ד* אסורות םלכחוב רג וכן כשהלך לבה שלעפח חובב היה אומו- בכאן קבור חסיד א ששפו כך ובכאן חסיד א ששמו כך וחקרו אח דיו ופעאו שכיון חאםח כאלו היה שם אעלקבורחספעםאםגע בקבר ii והיח הוא םחםיה עליו הדבר. למאוד שאלו אוחו החלםידים מח חוא תתיםת הגדולה שהוא םחםיח םלכךאםד רואחאניבכאן<)ודגדולעלןחהקברכמועלתנאא סדור שחידת לפנינו ל tJt קדמון ואג* ׳וחנשאיוו םדורורת רתראשוניבש אא הנית שני לו בתסידות ובערקור־! ל א היה הסיד גדול ש ו ה והק-ו אהריו וסעאו ש וכברהידת שלושיבש שנה שנפטר לביתעולםווכןבכלערבשבתכשיעאעםתלסידיז םתוץ לעירלקבלהשבת היה םעע׳םאת עיניו ותיהאוםרשראור־ועיניוסתבלבליםםכת הערבוביאהגדולה שלתגשםותשל בתי קברות העולםלםעלתושלהנשםותהחדסןות שיורדות לתזל על הקודש לםטדת כםדובד בזוהר וכן העיד ל• כםהרדם גלאנטי אבד רעפת שםתתלת ביאתו שלתאריי ft לארץ תקדושה חלךלעיןויחןונשהטת על קבר ר* ברא ילעאי כיח שתניע אעלאלוני ויתים ותאיגיבש העוםדיבש לשם םםוךלקברו ראה עלפ ר ד ח ^ אחדסחאילנותווורבאעוםדוקוראקדקקרק פעםים אין מספד אסר האדון ל גלאנטי שהלך עפו תכרתם ארם שתית שםושבתי גובת םםיס בעפת אכיתכרתיו וחידת אדם רעאכןרגדולאםרלוהארי/לגשםתוהיאםמלגלתבןדתהעורבוסתהאוםדל״א ם י ל ג שחוא פלמי ובעבור אכזריוחיו שנהג עם העניימ בשעח גבייח הפסים שפשט ה •עלכתפיתםותםשכבותםתחתגופיחםלכן חעניש אוחובןחחעערבטב ריאלפניבית הםדרש שיתגלגלבעורב ועתרתהואםבקש שאהפללעליואזיאםרלו הארי 4t רשעא לפגי בדת חגדול י ר ב ט לך לדרכך איני םתפלל זוליןז םT פרת לו העורב וכןפ'& עבר ב שלדישהואעדיקקייסהרארתלחלםידיו אבןאבתוךהקירואםרבזההאבןסנולג^

ב * y נשמח.

בתכיישכח^קווונדולתהארי זל413fשיתפללו עליתוןהומיד כ׳ אבןםקידחזעקוכןאיילזש׳ישןךן r n p y 1 « r t B t i f והיא nh ׳•פעסאוזישבו תיז אילוג׳ זית הספוכיםלצפה מהלך i עזעית ואםד הרב שבאותתשעת *הרנפוכסאתדידמלהכס וכןת״דת שלעד־! ערבכאה השסועה איךישנהרנ המוכס וכן גאן»פודתאחד ישיבו כביתו ואמר לתלסידיועתר־/ רואי־ז אני שתי שיהדת םלגבשור־ו גלבושיםשיאדוםים מקו0וטותבתכשי(צי.ןתב ואכניס טובות על ראשם ושלשלאזדחר להןכן ת ; **לוהבבעואריהס והןנכנסיר. לחדר פל*וני לטמא שני בחודיםוהיח כאשד פ «ץיהו£אירעםעשהשלילשבחאהח^לגסר' בביתושל מהרד יוסף אשבנדדהןשל-י•

ם ע •והרןלנדדבםפיןנא&יור^ד^רימ -'־•מענ>ד£כעלפתכי^ת«דז םנהנו תמיד פ *!•ךטשבאםצע הלימוד ד.ת5יל הנד ל-פלמעכרדךהנרשגפל לסיפועשדח כךבפירכ״ע ש/ית לאהרשסיםוהליפ1.־ור*ה לילך לביהו-קרא הארי.זןיבילמהדר^כי-נדור ב^ושלM I 11. 11 »«ן'

;ןזרריוקףלחוץואל אהיףה>}פ!ך.ג^1£לז.£זאד ולמהישואר האדוןחואישןבמטד־ואל 1נ»וונותשהנר0י£ר ל׳ שיפורת בג0ג־\י.זד־־ו>כן*ז«ה ואלו באמי להעלות על פס ר הוקף ו^בורתוגגורלחכגזיןווהשנהור־-גועזמידיכ^ מאה ניידים והמר־״לא זבלו אבל יאם־,ןכו־* *11ינו^ או0ן^ןתהעיש ל;זהיהלובל\צע:ל&ועץדר נשםהפדורודפ תללואל<«»שלותם באור ההבפד־זותבנ ת הזוהר על ל ו ע ה ז תר5ר ולריאירןןזז ׳ •סאת הקלהלדי לזבוגג א רזםבלבד העתיותועונתינו ן רמו ש: :*ל ד.אד;ך בעי%שלא4להמהפמתואלאשהישנ

. ר לנובל התודתבלהעלפ׳ א כ •אלו ת •מגנו זכות שהיה ס־אר;,־'מ a J! v בייהדנ&י הית ס ד,:ותהב(»ודתור.הגביאזםושיהא0 ־ד׳ vra הושיתא סדרי תלסורוםדדשיבש ואן.דו^o־t1»ויגרור״ולפהק׳היכלוסררישם^ד r . ^ יי׳ והו.~׳ & 0 והמזפחות ומכי לתיןוספדא ונמלבלת״שהפשובכחדו-ש^ י ים^ו גהרא^נ ^^•;תהמ/ מל.ך הכבוד והיה אוסרשז;נוהירבלו-״ז מצי־ היי-יפודןן כגי-אהם לברוא הת^עולפיתוהי־מ

תפישעיס וחהר«כמ,ופרז ^ לאהם פקשעעית טזש; כ שגום וסת שעשה בהדרי; א 1 ה ש ל ן ן י ו ג 1 ו ׳׳(*טי&ןלבתק־קירות לבבנומהשחישא-בג-גול שעברזעלא׳ןת-ענין־כא לעולם למיןןת האד• סן האר• והדברת ד viskatarnapzj שלא יסמכלבנ-ילציי׳יתכם כאשד ע» :צעזםנושנסתכל-במניהם ויאםרלהס מה שעתתי ע &יןמ צאי ונכ*.סו'וגשמטחו לפניו ו « •הקן ן1ה0 תיקון ותשובה«ר.יד 0נודלהם.עבירותעד שהןכיר לתם שפ הםק״־פ שנעשה

ם הביםעד שהודו לועל הכלי. ו ט ד פ ת נ ה כ ס העב^* והאנש«ט אשר היו ביזכודתו ו ש לסו וכפי נשםתווהקןלהנש עך ר לפי פנ ח א ל כ נ י ז ס ת ז ם י נ ו ש יי.,תן יוזם כוןנותדחודש םל ולא רי-בזה-בלבד אלא כל ל ל תע{וגו1או תראשיניס ב בהס רשומות ש £'א נשארול ב '».שםוך־» חאבידוותהתולכות-םרחיין»ל דתי ונקלעים בכ^והקלעואינבש רוצים כ ק Z"".ס ואפילו בניהנם םהסר־ו רבויומץהסא ששאבה נשסהם בחייהם ואין בת בגיחנם

•£\גן אותם בלאוקןהנשסורזו היהגמפר למלפיר״ז שבאגם לאלפזם נלהבבוס׳לפגמ•

0נשהוא

כתני עזבה יסר וגדודת הארי זי מהא הולך על השדה דואה כל חאילגורת םליאים מהם וכן בנהר נגרים על אנמי ו ה ש כ הםים לאין םפפר והיהש־אל אותםםה עניינם שם ותיו םשיבים ששמעו רוב קדושתו£ם והשגתו םסוף העולם ובאו לתקן אותו שבידו לתקן אוהן והשיב להם אם ינןור ה! בת״םאהקןאתכם וארת כל העולם כלו והיה םנלה לשם לתלמידיו איך אפשר לתקן אותםובתגאישיהידת לםתוקנים נשמת נבותת לכל הפתות דאעילורת ועתתפרת אאריך יותר תיסופר לו כי אדבר אםנם יודע למכירת כי זאת ההשנה הנכות לא זכרת אלית כי אם רוב דבקותועםאלהיו והיו כוונותיו וחעגיותיוותפלותיו וככיותיוד.6רוכים שעשה ועל כל העגוה ותירארת ואתבת ת שי שתיתת בו ותירת מספר לתלמידיו כי עלם היה בובת דמעורת כמספר שעד ןקנו וכן כש רועדת י מ ש כלסודזםודשנילו לו סן הא מתפלל תפלות אין ו ה לגלורת סור אתר לתלמידיו אינמ רועים ליתן רשירת ער שתלה עי שהיות מתבודד םםפר ובוכדת רםעות כשערות ראשו וזכה לזו הקתשה הנם בתלמוד בלבד ם עםרבוכמהירר בעלאל אשכנזי אבל לאהירת עסקו כ׳ א י נ Vo שא י ב נ א יושב לבדו ונמנכדה אליו אליהו ה ו ם היד־. ה י נ ובפשס׳ ההורות ושבע ש ואל שיתבודד במקום שלא יתיר. לו שום דבור ועסק עם שום אדם אזי פירש את עעםו מכל עסקי העיהז וישב לו בבירת אחר בנוי על גהר נילוס במערים תישן ומבחוץ תיוא וזית ו ה לו כמו עשרים עבדים של הםיו שהיו עומרים על המכס הגדול של מערים ו דר במערים ר.הד.ש עם אשתו ובגיושלםהרירי ז' םםערים הישן ריחוק כםו ההוםשבת ולא הלך לביתו כי אמ מעש לעש סםוך להכגסרת כלה והיה נזהר שלא לדבר אפילוא לשח הקודש מקער ועולת ובליל שברת תכף תזר עס ל עם אשתו רבוד של הול א העבדים למערים הישן וישבשםלבדוואיןאישעםווכשהגיע זםןתפלת דבקוהעבדיםא דבר עםהם ל א וההפלל עמהן בעשרה ותכף הזר עמ העבדים לתדרי ו ע י עלפההו ו מקטן ועד גדול ושם זכה לרוה הקודש ולאליהו זיל שגהגלה אליו כבל יזמן ועירן וגילחא כיבכללילה ולילה לאהד שהתהיל ר ו ב לו רזי התורה והבה יתרה גודערת לו םאה ה לישן היתר. גשםתו ׳ודערת וםכרת כל השביליןוכל הנתיבורת שהיא עריכה לעלוולת במתיבתאדרקיעאועלהה עד שהגיע אעל המלאך הםםונהעלכל הנשםורת והירתא בוחר לו לפעמים בישיבות רביזמנוגא שואל אותו לאיזו ישיבת רועה לילך והיתהז סבאאו רפ ״בא סבא או בישיבתו של כעלאלאושלאתרן הכתן אולפעםים בישיכחן שבנביאים ותכף מוליך אוחו לש9 כרעונו וחית אומר שאם יכתוב פ שנר. מהתימה וסודות תעליונימשםוסי־יןלו כלילת lit לא יספיקו לו לכתוב הבל והיתנודר לתלםידיפ שאמ יספיק הזסןיחקן אותמ עד שנמ תמ יז כו לעלות וישמעו הרושי התורה כל אתדכפ•ם ארון התודה קודם זמגו יעי1 כל אלרת כל ה נשמהו אבל העמנוהת גרמו שלוקה ם הכמ׳ ישראל ביכים ומהאוננימ במד נפ«י שנתגלה בימיהבש אור כלשכערת הימיםם נגנז םהם ונשארנו כיתוםים בלי אב ובלי מתקן ארת נשםיתינו ולא ו א ת ובפ־/ע פ נשאר לנו מי שיוכל ליתן לגו יד זולרת הםקובל׳האלהי כםהרירת נרי שסטךרבזיתם םםנו דבר ונתן נפשו םםש עליולרוב י לאהעל ערס ומסר לו ביתורכל רזיחתורת ו

כא א י 2 אהבתו

כתבי^בחיקרוגדוית הארי זדא ibpntCi—. שלתארת כמתררחק י אהבתו אותו כאשד ראדת ייתן כ• איש אלהימ ה לתועלתן של ישראל" ומוכרח אני להודיע לסכית עד.-.יכן הגיעכסורוהנפשושל האיד•ם אהד דרשלהס בשדה הוד נלורת כערימ והיה מודיע ע !לי בשביל כמהרירה נרו ש ז מאמר אחד שלהן והר בפרשתפנהסהמרברשישאילהאחרתלאהרשריא נתעברה וכ1י וכשמגיע זמן לידהה הקבירת םזםיןלה נהש אחד וכו אמר האי־יי זיז בכאן איני יכולה םודוהמפג׳ שיש סכנה גדולה ברבר ולכן אמר הרעב׳ כפ בשלהבהא׳ מלת לגלוא פחד נפשו מן הסכנה וו.מ מרעית פהר ו לא תנסותדייקאלתיות שגמ ה לאתשאלו סןההמקום דכתיב וינס משה מפנירוההכם ר היימ הפציר בו עד בוש לרי עהלהיורת שגזרו עליושלא •עלימ שומ דבר ממת שישאל ממנוכםהרירה והיה מוכרה לגלור־ו לו וגילה לו הסוד והוא כתוב אצלינו הל לאהד שסיים מלומר הסוד הכה הארי' בידו על ראשו ואמר ברוך דיקהאמת אמרו לוהלמידיומאיהאי אדונינו םורינו אלעתה׳צאת הגזירת שימות בני םשהקודמ ןימימבעבורשגליהי לכמ תסור כיון שהגיע לעי׳ז וכאומןל הרב עם הרב והלף הרב עה ושאל לאשתו בנינוםשה השרת תלך כמהררת לביתו ש היכןהוא אםדה זת ב שעותישבא םבית הספר ואל ראשו כבד לו והשכבהיו בםטה םידא הלך ויי אל הנער ובסתרדת עמו ושם ידו על ראשי יראה שהיה שורף כםו האש ל עכרז j יפים וימות הנעדכדבר אישתאלהיםלאתר{יםיאבילוהשלח אהד התלמידיםל ואפרלהבם אל היראו שאםנעםכם פנהג? בעבור פטירת בני משת אילו ימותו לי כב אהכם םללםדאהכםכל דןי התורה כד• ו ז ע א א ל ת ידי ו י נ א א בני ונם אני בעצמן ל לתקן אתכם כתלכתו למען תאירו או־ת כל העולם בלו בתכםתכם וישםחו התלםידינש שםתת גדולת ער םאוד כי תשבוכי כבד הם נזופים לפניו ונשקו לו ידידורגליו ואםרו «תי אדונינו המלך לעילם היא יבגיובקדכ בלישראל ועיר יוהד'מזה הפייא ופלא עשה האריזילישאהרי הדבריםהאלתנזדמןששאלמהררת נירילהאריז"* הבנת התוספתאל תדיןעורז• לאין דאיילתא עבדו קמאי רעוותא רניהא ל׳ וכוושמע קול דאמר אברהם שא בזותר פרשת מצורע דף נהעגאמרליההארי ןכי ב ו ויצתקהוגוכל העניןכלו ותוא מא אפר/ןונת לך ויוגעם לך וגמ לי־ויכלהעולמ שסוד ל חייףרית שתנית אותי בכאן שא שתגליהו לי הןר איל האר• ו גדול בכאן ואיום רוצימ שאגלי־־. אותו אל סוברת הן סופך שתתהרט עליו חרטה גדולה ואני מתדר. בף אבל דאת שאם אגלר־ז אותו לניעכ אנימןתירך שהני!זנ« אנימוכרהומצווהשלא למנוע ממךכלמהשהדצהשתשאי םלפרש לך זו התוספודת חזר הררית יציו ואמר אני רוצד־! שתפרש לי אותו־ז על כל פגים אזי פירש לו התוספתא ונילתלו םודורת ואהד שגילה אוהה אמד שכבר יצאה הנזירת שימורת תארי באוהתשנה מתמדת עונש שגליתי לןד זה הסודואתר־! בעצםךי כך לא הייתימנלרת לך ולא היו הבאהד־ז לך זה התיזק שאס לא תיירת מפציר בי כ םענישינמ אותימן תשמימ וכבר רמזתי לןו כמדי! פעמימ ואהה לא דצירת ליהן לבך לדבר• ואכן איני תש על• ולא על בני בית׳ אלא עליכמ אני מצטער איך אניה אהכבשא גנון ביר בהדרת ואיו! ו ה א וכינו אליו ו כלישליםודשתקנותיכסוזח הסוד עדיין ל

סגלה

כתבי צזבח יקר וגדולת האריזר מו םגלר-ז עדעה בא דברי של מלך םלכיהםלכים הקבר־; אז• נהעצבו התלמידים אלד ראלי הי׳ ה מ דבר אחכ עשר־־. א.־"• זיל ר.כגר א י ל א ו לבם ואמרו הלואי לא היינו ע חבירים והיקן הדרים לנשים והטף בפג׳ עצםן באותו—. ההצר של ביר־! ההסגר עצםל *לסוף ה הרשים נפלה קטטה אחה בין הנשים בערב שבה והנשים הגידו אותולבעליהן וגםשךעד שגם ההביריבש גהקיטטו והרב עה הםיר היו־־• םזהיראוהם עלהאוזוהת והאהבד־־. שיהיה ביגיהםיהםיד שלוםאהבהואחוהובאוהוהיוםעברועל דבריו בעונות ולער־! ערב יצא עם ההבירים לקבל השבה וחזר לביד־! םר וזעף וישב כל זמן ההפלרתא כן היר־ז םנהגו כאגיגור״! ובםהיר־רה כשראדת אוהו באוהו סננון גבהל מאוד 3« ל לעשור־! כן לאהד שס!יםו הקהל ההפלה הלך רה אצלו ואמר לו רביגו למה ראיוזיף בל זמן ההפלר־. הזאה באנינור־! ובםר נפש אםר ליה די עליו השלום מפני שראיה׳ בקבלודת השבה ססאלואםרזר. הפסוק גם אהםגם םלככם הספו פכאןגראה שכברא נההם אלא בעבור קטטה שנעשו־! היום בקהחבירים שכל ל גהחם גזר דין כלוה וניהם לא היה ל ו ביה כניסה לקטרג וכן היה בעוה באוהד־! שגוי! זםן שהיה שדוב׳ בי גהבקש בישיכד־־. של םעלה םוריגו ורבינו עטרה ראשיגו וגם ה תבירים והיי לםר שבק ועהה כעי קיימים עור ניםהלםידיו ההשובים יאריך ה ימיהם ושנותי^כםהרר'הגר1 וםהרר •וסף מערבי נרו ומהדר רדליא נרו והם נדול' ישראל תלבסוהםירבובישראלבפרט כםהררהקנריובלהעולםםעירקטליושאיןשגילובכלהעילםכלווישלוגיכהשגמברו הקור ומכיר בפרצוף ויודע כארבק רוהא ברוהא ולדבר עם איזה צדיק שלעולם שירצה שהםכהוביםאצלושקבלאוהםםרבו אין להם מספר ואין להם הקד ואיןלךיום שאינו חידוש בהורה וכברכהבפיעל הזוהר זההיקונים וספר יצירה ועל כמה וכמר־; אנדות ומאםרימודרשוהשלרןילאבלהכלהוא גנון יטמון ומכוסה אצלו ואיןכח ביר שום הכם מארץ הצבישיכולעמושיגלהלוסחריהורחוהי<»אוםרשאינירשאילגליחאלאלמ« שיחגו לו רשוה מ; השמים עליו ועהה םקרוב ולוא אוםר בהשגר־! שיש חכםאחד בחלא םקומו ואמר אבש •היה זכור־! ברור אז״הגלה אליו אוחוההכמ ל מ י ם ש ו ד בארץ א ויבוא אצלו וילמורלפגיו וימסור לו כל הכםהו ויסמוך ידיו עליו ויעשהו כמע״ןהמהגברהוההכם לבוא אצלו וישאר לא יוכר. או והגוה עליו הרוה ואם לא יהיה זכוה בדור אז אוחו החכם, בחשך םגשש כעור בצהרים וכל העולם כלו •שאר השוך בעבירו וקצר־ש םן הספרים כסו שש מאור־! גיירים נהגלה אליגו באי ברוב הסד׳ השם שאיגו םק9ח שכר כל כריה ואינו םונע הטוב סן הראוי אליו שלאחר פטירה הארי זללקהכםהיררתא ההןיר ל כל הקוגטריסים סיר כלהחבירים ולא הגיח להם שום דבר םזו החכםה וד בעולם הזה האור הגדול כ׳ כברנסהםז אוהם להם באוסרו שלא נהן ר(0וה לגלוה עם וכך נשאר ו ל ש אוהן• םע״נות ההכםה ושערי אורח שחיו פהוחין בזםן הרב עליו ה העולם טי שנים בחושך אהד פטירה הרב ערל ומהרריה לקח־בין כך ובין כך בל הקונטא שסע הוא והיה םצרף אוהים עם ההדישינש ל ם והיה םעהיק כל ההדושים ש סי רים כל דבר ודבר על םקוםו י א וכחב כצדו והו סן החבירים וסידר כל הדבר ו שלפר ה

כא'כ * •7• הראוי

בתבישבחיקר וגדולת הארי זלל הסדר שלגיעםים א לםדו תםיר הרבדים ע ב ל ר ו לפני ה ד ם ל י לו 3י בשעה ש ו א ד ה

ל בחוןר ת או דריש אהד ש ר ו ל ד ג ל ה ש ש ו ר ד ל הפילין בהוןד ה 0 סוד א ש ה ה ל ל י *

ל אופניו ר דבור ע ב ת ועשה םהן היבור אחד גאה ד ו ב ן גיקבין ובתנה ר ״ ס ל ש ש י ר ד ה

א אותן עץ הה״בש ר ק ק אותם לתלקים זההלקיכש לשערים והשערים לפרקים ו ל ה ו

ר י כ ל א א ר ש י ל ב ו ד ר ג ר ו ע ת נ א שזפתו עין רואי ער ש ה ל ג ו טיו ש ל צ והנה הוא גגה א

ל שהיה א ר ש ל תםדת י ב כמעט כ ר ף כי היהלןת ה א ן ער. ו ן נו ב ע י ש ו ת י ר ר ה ם הייעים כ

ל כ ל ש ת ־ ר ו ש ר ק ה ה ל ו ב א ב ל פיו ל ע ת ו £ צ י הישיבות ר ש א ל ר כ ש ל א ר ר בציניח ו ב א

ר ג ל ם ת ו ו פ ולהאלסנ ״ נ ע ה ל כ ל ת ו פ ל תכםי צ כ ר והמספיק ל י כ ש מ ת ותוא תיה ה ל ו ג ה

ת עצמו לפני כמהררה נר*ו ר ל א י פ ש • מ ד י ן ואעפ׳ כן ה נ כממו ל פ י ר מ י ש ע ת ר י ה ש ה ו

נהן לו ז ו ד ר ו ה ת כי רזי ה ר ל ג י . ישתהנן לפגיו ש ו כובד־ רגלי ק לו ידיו ו ש ו כתינוק נ

ו ל י ע ג ׳ רבו מלבישו וםרחיצו פ ג פ ת לפניו כעבר ל ר ד ש מ ת והיה עומד ו ר ו א מ ת ל ו נ ה מ

ך ניל רייבן ל מ ה י ר צ מ ו ם׳רושלימ ל ר ך בםהררח נ ל ה ד ידיו אהב גזדמן ש ך מיבש ע פ ו ש

ך ממצריבמ ל א חן בעיניו ולפתותו כענין מסירת ןו ההכמה אחכ ה ו צ מ עפו הבלכרי לן י א ו ש ר ר כםהרח נ מ א חו להיורת ש א היה יכול לפתו ב ריבן!עלז ל ך ג ל ה ו מ י ל ש ו ך י ל

׳ שמיכם עד מ ה ר ז ל ו וטצפד־ ה ר ם ש ם ל ע ד ם י ע ן ל י ה עדיין והיה ר ל ע מ ל יישירת נהיגה מ

א היה יורע כין ל ש ה ם י ם ׳ שנה ה ו ד ס ד ע ל ע ל ט ו ר ה״מ למישכבוהית מ ר ה מ ל ב פ ב נ ה א ש

ו ע>!1 שיביא ר ה נ ש ר פ ד ה ל כמהו•רה ושמו כ ח אזי רייבןנהןינ ןהיביפ לאחיו ש הה״מ למו

ל ד ה ש ה ה נרו י ש ר מ ד ה ך כ ל ו הספריבש וכדילההזירלוהספרימ אהד ג ימ מ מיד ה ל

א ל ה ש ל ע מ ור ל ך היה גז כ א כולן ואנישר ש ל ל פ ה בההכא והביא לו הספרימ א ת פ ו

ת ר ש ד ש ח א ל כ ל ן ת נ ה סופריי ו א ר ריבן מ כ ד והיכף ש ב פ אוהו ההלק ר א י כ ו ל ו כ ה ל ג ת •

ת ר ר ה פ נ״דייותעתיקואותובגיםיםותכףההזירהםפרימלמקופןותכףבאוו/שעההזר כ

א העתיק ומאותו יומ.יהלא ל ג יוהרמןאותן הספרי ש י ש ה א היה דיליךכול ל ל ו ו ה ו א י ר ב י

י ר ו ם ו ו ר נ ר ו ה נ י ג כ ר ו ע ס מ ד ר ח ם יהיריסגולרת באי לכרוםורי כ ן ו ר.ספרי0בי ט ש פ ת נ

ב א ב ו ם ש פעמים והפ בקיאיפ בהפ כ ל ר המסייפואותם ש ב כ ו ר נ י ב ת ע מ ן ו ם י ל י ס ר ר ה ם

י פעמים נ ש ות ש להי ל הזוהר ובתיקונים ם איר לפניהם כאורהשמש' ב וכן הם בקיאים ב

ל כ ת •ותר מ ר מ א . הבקיא מ בחכמת ה א יעבור הולכים כר חכמי סגולר־ ל ה חוק ו נ ש ב

ל א כ ל ע ועמאי >ר •וחנן ה 1ידרר ו א בנו והללי ד ׳ ו ב ש ר ר ו ב ם ק ב ש חבםיכש למדון ש

ד ר מבפ;ימ והמגדל מקי.־ו לכ ל צ ה ד קומות איש והח^א הוא קבו י ב ג י ר ג י כמו מ ו ג ב

# י ר ו ו ע מ ב:ן ר ש א ויושב ם ל ל ר ו ש ר ב ׳ 1>ר ק ב ש ל ר ו ש ר כ ק ן ל א מ ה שפ פורסים א י ימים ויי לילות רצופים ועוסקים בספר הז>הר רהיעו ח:ם א מגיד והאתרים מקשיביפ

ץ ה מבחו ל י ל יד גויםחגורימ כל• זיין עושריםבכל ל כ א 1יש להם שמש it הסכין להם מב שרםאית ירחיק מכפר ל כ י ר ק ת י צ ר אותם םהגגכים להיות שהוא רחוק מ ו ם ש ל י ר כ

ד ם ה ת ר הם עושים ׳'•םי0 קורםשביעוה וי ימים ק רם ר ב ד ן כםוהתים ישבה וזה ה ו ר מ

׳ ז£" ־ ! א ה ל ש ה ם כ ה ת ה א ז ה ת ל ג ת ג ל םיוי-דרמק מיום ש ש ך ר ד ה ל ע ו ה ו א מ י ש ר פ מ ג י א ו

ז מ ^ ו י ד י ם ל ח מ א ה ש ע ש & ו ר י פ ה ר ו צ י ק ם ג ו ת ' פ צ ה 3 א ו ה ק ם ר ' ר ה מ ל >rox:׳fl׳ הוות ש

כםהרר

כתבי שבח יקר וגדולת האהזל מזW D י ־דל * ס א ירח • י ק ? ,ר. נ ?^ , ^ !* י י ״ * * ° ה י ב א י * י ה י מ כייבינפניהםהייכן י י י ' םשהיקיד״ו \ N r ^ ־ ״ י * י ״ * . ״ ״' ״ ״ ״ י ׳ י «* תלם א £יד ק קי ^ נ 1 ^ " ״ * c P י " ™ ° S *

ךנת? ילכןנקראיידהיקרעלשם טי כמו בזמן האד•/לולאניחןדשזת לפי. א ר ר ם ה •ותריגלותוכןסצאתישגםשהלריוסףגיק״טייי •

I עי• נתגלה עליו דוח הקודש מלמעלה ובא אליו י חםגיד בכל יו0 וג^לת לו סתרי חודח וחי• כת בעצמו יודע םתוךרבריתפרדםשבכםהיפעם שחיר־. חוזר על א הש לקםהיר־! וכן ר יוסף קארו ער. שבכל פעם ו 0קוי£ודת ל המשניות בעלפהנהגלה.עליותםגידותיי בניאימשופעימאת קילו דרך הדלתודרךיא המשני־״ שלמדתני יצאתי י ם שהיה אומד שלום עלין: ר יוסף קארו אני ה י ד ו ה אם ל שעלה ואומר בני יוסף כך וכך ת לאלפף בינה כשת מתפאר כך הקבת בישיבה ש

א שקידתו בלישודו אשרי לו ואשרי יולדתו ואשרי- י ם דרכיו.בך ת מעשיו כך וכך ה היושבים בחבורתו ואני תםשנת ראיתי את מקושך שהבינו לך בנע כשת טובהננוזרתע כםת תפנוקיןועידוניםהם מעותרין לך חזק ואמץ ביראדת תש?1 ועתר־. באתי• ג לףב לגיורת סוד פלוני בםה ובו וכל הדברים שגילה לו הםגיד העלת אותם על ספר וקר«ל* אותוםפר המגיד ואעיפי בן כלא השיבי רם׳ יפני הכםתישל האיריזלותזא בעצמו ישבא רצרת ללמדו ואמר ׳ תבמתו של תארי ויל ולמדססנו סתרי חודרת ותארי זיל י לפג שנשמתו אינהמםונלת לקבל הכמת יותר אלא עלפי הדרך של ר&ק זל וסימן לרבו*ם שישב סהרריק לפניו ללמוד תכף כשרתתתיל לנלוד־ו לוסורתחהיל ע שבכל פא כעצמו רארת והכיר שאינו ראף לכך ו,=ם>ן ו ה ם עד ש םנ נ ל םתלריק עד*ז ל?שן ול יג>ן זידיסיפרר־ן לי ם אלמנותו ש תי ע מללמוד ואג׳ תצעיד שלמדת מעיד שדבי׳ זל והלך םהרייק עמ בנו י ק היה לו בן נתמד ושייך אותו עמ בהו של הא י שםהרי לםעזדרת אירוסין לבהו של הא^״ זלביוןשהןר לביתו אמד םהרריק לאשתו אשהי אשחימהאומרלףאומה אםפרמהרזיםומהטעמיחחורת והמצוח מהידיעהתרוותתי

עתה גוה הסעודה ספה הקרוש של ר •צחק אשכנזי היכן הוא כה ביד בשד וים להשיג. כשכלי פח שייך* הזא והיכן חוא כת ביד שים מלאך לידע מה שיידע היא אין ןח כי אם, א ו מר מה שאסר ה ו גשסהאהחמהנביא׳ הראשונימ שאפילו חגא אהד אינו יכול י אבל אני מפתרעליו בעור. מאור שזח תדור תגרוע לא יבול לסבול דוב קדושתו רזקת

ם רןלנ ייאבד םהם בקיצור שנים בעוונורת ובןהירת וכן כתב מהדירה במוך הספריא ם םורינו ורביגו מל *יון שםעיא ו ם *ןףרת קרוב לןפן פטירתו עפרנו ס ע פ שואפרלגוששםעיא י רי עי ל^ז לדי ־־י ן בגישתיבשתואיתיספצפרתםי י י אבטל ורת ואנחנו י פ י ר לני שנתפלל עלפשיה p •ושף שלא מ א י ו לו ש ר פ יאבטליון אלשאול פה תיא איםי ולא עמדזשןרב^נתבקש בישיבה א הבנניהי ולא שמנו לבנו״ י של שעלהםורינווהבינו עה ובכןלםפרע תבגג?• 0ה ע1אםר לני שנתפלל עלםשיתבן

» * כב א יוסו#

כתבי שבזח יקר וגדולת הארי זלא ל כ־א לעילש א «tpt שלא ישות שעל עצמו אמד כן ושהוא היה םש.יח בן יוהף:ש.ל־א י רל י סיפר ל• כםהדר ג ב להביא הגאולה ולמלאות בל העולם רשלכא םשיחא א גדיי שקורם פטירתו אשר לתלמידיו שבזמןםועש יחזור לזה העולם והיום הןתככרהבשא ו ה לגי שגת שנפטר לבית עולמו ועד היומהזה משהין ריח גרו שיב» אליי חכם א ש גלגולנשפהזשל הארי זלשיססור לזםהרירה כלםודוהיווהיא ׳תויר אחכ העטרר־ו ליושגה בעורר־! האללכןאהיבי וידידי להייר־וכי אהבתעולמ אתבתיףמחםה םעשיף הטוביבשוכווגתןז הרצייד־־. עכ יצאהי כהיומ הןה בשורוהיימ הבזויור־ז הללו להשמיע למרומ קדושה מכה ולבשרוכיד.גןנגיםשלה<«ריגראובארץתלועלפההיגוכלפר«מ׳ בראשיר־! לצדיקים עהה גהגלח מגדים תמר דאוגטור בענבזתיאזר תגנחםששתיא בארץ הצב״ ר ו חלצן טוב םםגו ההלזדלאל ושבה לבורא עולמ לשרידים אשר ה ק ואהר. אהובי אה• וראשאס בן הילאהה ויש אלהים עםך ונפשךהפיצה לההרבקביוצרתיא להשיג בהריהזן אזזהאזורכגבר חלציף ולהשיג תשנה שייסר. םאי דיזכזן צדיקיק אורת וקםר־! ועלית אלהמקיםואל הארץ אשר בחר ד ותשגם ארי! םתניןי כגבור ל הלגחלתו ולפגיהחכם ר־ תיימ תעמיד ושאלת באורים וחומים וחכיו״ לה המסתיר פגיוא יסמוך ידו עיין; ויאצל םן דוה הקודש עליך ואהה חניל ו מביר־! יעקב וקןיתז לו כי הת מקומו וםקום רבו בעזרר־ו תאל ית כי לבי או בו; וכקדוש ישראלתתהלל ותןכה למיא גלגול של הארי ו ה אוםר לי בודאז ודאות כי מכת הוא אותו ההכם שאמר מה ררח ש Si ואג-גיהיתזכוודזהדורישיבא לפניו וימסור לו כל גגןיתכםתוויםםיךייועל״וויאצלו ובאורויראה לנואורוכאשר נ ה נ מא ג ז מרותי אשד עליו ועתה עלייריםכת גזכה בעה יןכהותשם יתשיבו^לארץ הצכיאזי יראה בתוכה הכמימ גדולים הסירים ואנשי מעשת מלאים הכםר־! ה&'« ועגור. על תתכליד־גראוים שתשרה־־. עליהםשכינה־ו כםרעה כל רואיהם יכירום כי הס זרע ברך ה בקיאים בכל תםדרשים ואנדורת ודדשגים גדוליבשא בעצםו לשאוב ו ועל תכל תענית ושפלוותרוה שיש להם שאיןהכם םהבייש לילך הא כדו על שכמו אולילך על השוק ולקנו!־! הלפת ותירקות והפלת והפרש להבי מי ם וא בעצמו ותן גותיןזת לזת בתלכתיכםוםנ!תול גפשור־ו ל והשםןוכלצרבי בית עושת כע ובג יהיה היי הפלןז בעןהשי בבשר דין ביהוצריכי ן לפזור הביר־ו טאליד 1i לכלשבו ופירו!־־! ופה נקייה םלתואם רצהלצםצם בפוד ולפתן וסיגי קטנייו־! טובים יפירודתל ר לשבוע ותתםפקד־ז שיתנו ל&כ פישיבה ש טוביבש יוכל לתעכיר בו רביעידת טלי אש כנו ם תהיר־נ חצי טאליר לשבוע כיכןנותגיפ ליתן לכל אהד פתכפי הישיבה יב*׳י קתלורת יעקב שכפל! כ ם בארצו שיםבב ב ש השא ר החכם עיניו בראשו כת ישתדל יה ויבקסזםהםעזר וסםך עד א1נזריהיר־ג ה וקחי סא ופיהם וידרוש בכ^קהי רי אניאר. וה ש י ד ק ה ^ א יםצת קל טליר להוצאוח הדרך זעיר סאה טליר אהרי שהביאם עםך יפען •היה ב״דף איזה קי־ן שיעשה פירורת על ידי איזהחשחדלוה שיעשה באי בעהש״ יד ו י הבית חפוכרהיפ והספרים שישללת תסג ועוד איזח י טייד שהקנה בחפ פטלטל »ות0 לעז0 בי פת יםצא riio ב* טליד ספריבש שבאר*כ0 הם שוים חם׳שיבש טליה•

ויותה

כתבי שבה יקר וגדורה הארי זד מח

ל כ ם •ועבים •ח םלםי״ם הםלםרים ל ע ש ה ר ו ת ר ו ם ל ת ל ספךרוחם אשדים כחבורה ש

ר חםלסריכש כ א שפורעים ש נ י ט נ ט ס י ק הנעריבש בליקבניחפרסיעזכ! חם טשירים ב

ל גא חסרף עםדי ד ג ה א נא• עבדן: ח ן בעיני לוז ו צ ם ה ואג• אחרה פג• ארוג׳ י נ ש םישזנה ל

ואםניעם היות שבודאי בדורוה האחרוגים האלה ׳הפרנסון םהא י חבורא ת1.'לאין ספק כי ם׳ החכמה לא יחגלו לכל אדם בכח עיון כפ! שכלם האנוש! וחחוםרי ולא ווי׳ שפ ע אלהי המושפע עליו דוה םםרום כי הלא דברי הרםכן זלישהיו־ז אחרון םאוד קרוב לרוריגו זהבהב בסוף הקרםה ביאורו על התורה וןל ואנ! הנג׳ םכיא בבריהגאםגה נוהנר־ן «ה1ה הוגנת לכל םסהכל בספרי זה לבל יסבור סברא.ואל ׳תשוב מחשבות בדבר מכלא ל הרםךבש אשר אני כותב בסתרי תודח כ! אני סוד «זן נאםנר־! שלא יושגו דברי ו

ר ש אנושי בפר8 כאנשי דודינו זה להבין בשכלידברי אלהים חיים דברי הר&ב« עה א קול דברוהיו םלהבת אש הן ההוםים באלףעזקאן הלא הראה כ׳ בעת פמירהו ברי>» אלדה האזינו לא נהן רשות לשום<י* מת למימיו לכתוב בספר דברי הזוהר זולהילו•ד אבהוכל הנ^היקוניםאבא אבהוועכיז בפרשת םשפטיםדןזקכגע״ב&ירביאיעזר ל גלי לקבגיןדלאיעולבכיסופא ל<זלםא:דאת«.השת*.אסאדאצטרכולאיתגלאהאלא דתא אינון י ר ב ר אבהו ההוא דאגא כתיבנא םבוצינא קדישא אםיגא כתבות לגבי ת ידעין םילין בגונאואםשם שניתן רשותלכהובולאללפור אלאלהבדים דאעלו ונפק! כאיררא קדישא ועכ״ז נתכעס עליו רזאלםת גילת להם ותואתשיכ גםכןשםכאןותלאת סתיםין םילין בגווגא ואפילו םשאר־ בגי דורםאשדלבסכפחחושלאולםסתיםןםיל<ן םגייהו עם היוחם כתובים ולאאתגליין אפי לתביריס אלא בנווןובתוך לבן כסתיפווזת שאםד בגוונא ולא אסר לבא כלשכן בדודיגו זרת עידים וחדשים טח מראות עינינוא ואסר רש5י דטחגיןטחגין סהשכ׳ל לבותינו וכן ריש פרשם דתי דף דיו ע*£ בכה ר

A ככ כ פינית. * &

כתבי עזבה יקר וגדולת הארי זלא אשהארבעלשא מיניה דבר כשה דכחיב קח צנצנחאחרת ל מינידת םנא טבא ו >5מעזמדת לאצנועחא ואילו באתנל ייא לא כתיב והשתא מאן •כול לגלאי־־. רויןוםאן נודע להון וכן בפרשת אתרי מותידף עט עב בתר דשכיב רשביהוו חבריא אםרין אלא שידע ר&יבי והכיר ברוח קדשו כר ל ו ןזלחטיא אח בשרף ואין ספק כ« ל חתן את פיא ל ש א חכמ גדול ויודע להלביש ולהןןליבש תדברימ ררךחירור־זורמן מ ו ה אבהו שא ל •בינום אפילו חכמי הרורההואעהר םזולהול^היהסצוהלו בפרטורת שיכהוב ו פניחולכהוב כ׳ הדי שם באדדרת האזינו דף רעד עב אמר רשב׳ עליו נאמן רוח מנסתא א רםלכא קדישא ובנין ד פ ו ג י רזיו בידוע רנשםהו לאו איהו ם י ו דבר רכל סאן ד כדהיפוקנשםהו וכו ו• להא׳ בר נש ד לנשםחירת זכאדת הולקיהוןדעייק״ארםכסין רזיןכלשכן יזין עילאיןדהקבה וכיו וכן בפרשרתפנחס רף רמד עיא ברם אמר ראמאןא וכו כ& וכיש םאן דםסיר רןין דאוריחא וסהרי מעשי־־. ם ה ג דםזלזל בפירורין דם וכועדאהםר י נ ג א מפרש לאנשים שאינם מהו ם ש ד א ת מ ת בראשירתאוסהר׳ אל חורה ולידת מאן דאשגה ?ליה וכיו והנה אם רשיביעצםו נודד ללחם איה ללחמה ש אמר כן שלא לגלוה בשום:זיפ; א־י־ צור, לר אכהולכהוב כספר דבריהאררא ורבר׳ הזוהרזחריהרםצםבתבדבר׳םרנכתכיפ בסער דומה כאלונדרשימ לאלפים מבניאדמא יעליםהרבריס בחכלירתההעלם ו ת לןלמיםר כ״ד;• רעיני רר'« כ׳ ה אי דאי אלאו וכאלו לא נכהבו דמי ואת איכהיההלחנמאהרישאיןמישיכינמהשובהך בעדו ממאמרא לתחא׳ ״ ל ג ה א רא רילןד ׳חפרגסון כמה עילאה לעילא עד ד ו חתיקונים ו'ז1לי מהאי חבש איי אהזחזוכ' הדיכ׳ •דעהדשיביעה שדבר׳הכפר י בסוףיומיאדבגיניד־.ושבתש אא יר.ג־.ה אלא עד סוף ׳וםיא אלהראוים אליו בררז* ל ׳חיוגנתים וחחום'• כספר חשוב ו בחרארת כדי שבזבוחיו־־ז יגאלו ישראל לכן עודת לכחבו והניחולששםרית ואםגכש בכל דור ורוד ופצאו 4*גשים יחידים ראויבש לשרורת עליהבש רוח הקודשם ומלםדמ סחרי חודרת יכנ׳גר בכםדת עופרים ו:4 ה י ל והידת אליהו זל גנלרת אי לבב ישמעו ל׳ ואל יהרסו לראורת בספרים האהריניכת ש נ וסוף דבריו ולכן אל רדכיהבש ולא יאמין בהבודת א א ל ם ר-־.אגושי ו ר כ ים על פ׳ ש ו רתבנ פירושיהם במאמרי העהר ושומעל׳ ישכון בטחזאני העעיר ח״ם ויטאל מחבר הכשרניהם בקערת םזער־ ה?הבראותי תשוקח החרירים אל חודרת דת ראיח׳ להאיר עי הקרסוח שקבלח• מסורי דל כ«ע!ר אבאר ומהם הוכללאחון ולקחה מעץ החיים טוב ורע כאשד הראה דברי בגדים על דקדשוח נעלמות שנר,גלו למורי /ל ברוח הקירש ועלפיאליהו זיל והיום אביעה חירורת ונפלאות תשים רעים כ׳ כסו שבכל דור ודור כןא חסדו נשנו בדור׳גי כי חשףאר. זרועהישו ׳ ל פ היוםאלת• הראשונים והאחרונים ד וישלחלנועיר וקדיש םן׳שזסיאנחיו; ההסירהרבהנרולהאלהיכרשיביבדוריעורייורבים קראנו יה ועננו במרחב יה בז^רץ רחבו־! י ר ע כםרזרר יצחק א*צכיןי ו'־* וםםיער מi'עליו ן כ׳ כמו «דיש עיר נדולרת יאל־יששלחכשיש ושל סופרים צפירת חובב ב גל•• שנים קורס פטירר־ז פור• זיל בא סםצדים אנוס עלפי הדבור כ׳ ין הוגר לי על פ׳ רוח

הסודש

כתמכזבח יקרוגדולת הארייזד םט הקודש כיהגיעעתסקודתר^חילהשיבהאלהאיהיםאשרנהגהיווגם שםבםצריבש נצטמדתעיפ• תשגתו להפקיד םעט םןער קצרתםתכםת! הגדולה בידי כי כן נצטווה פםתיבתדדקיעא להחיות שארית בארץוחדבריפעחיקיםכבושיפ ללבושי ואז בעלוחו םםצרים ויסםוך אד־ו ידו עלי והאיר עני שכלי בקצת הקדםורת אפיתיוח שרשיוד־ןפד םפ• אליהו זלשגחגלר־־. עליו תפיד ורשור־ת שי ו במתיבתא דרקיעא ו שמסרו ית רזי סתימור־ן הזוהר שלאנתנלו מלמות ר11ז ב• ואילך ולולא יגורתי לו נ אתיהבלית י ספני האף והתימת קנאת המת גבר אולי ימצאו באנשי דודינו תכמימ בדעתש ויקשום בשמעמאת שמ!3 ת א נ ק ם לביתי האמין כי יש אלתים בארץ ויראתי פן מ פ ר את ע גדולותיו ונפלאותיו העצוםים ת1!טייו פגם בקודשהקדשימויאמרו מאי גבר בגוברין הלא גפ בנו דבר ת יולי זד. תייתי פספר קצות דרכיו ונפלאותיו אשר עיני ראוולאוד דבריפ םבהילים לא נראו בכל הארץ פיפי תחנאיפ כרשיבי ע& ותביריו ותיד־ז פכיר .בכלםעשה בני ארם וגם אפילו בםתשבותםוהית םכ«ר.בתכמת הפרצוף ובנשםור־!י •די תסירותיוופרזשותיו אהד התעם,־:! ם וכל זד־ז השיג ע לי בני אדם רבדים םבהי יםים רבים בספרים הרשים נם ישנים כהנמה זו ועליהם תוסיף תסידות זריזות ופרישות'ל םתגיה אליו תםיד ו«ת ידעתי וטהרה וקדושה והביאוהו לרוה הקודש והיה אליהו מ ד י ק ה ה מפיו ובאםוגה ואף אם אין נביא והזזה אהד החורבןיאוםנערוהאלתים מי תראוים אליו כםיעהוכחןו םענין הראבד ומתנא דבי אליהו ולמוכר והגה םרהפת עם ׳עידון.׳נידון בהיכור זה כל רואיהם.יכירום כי רבדים כאלו—. אי י הדברים עצםם עד אפשר לשום ו ברא להשיגם בשום שכל וםדעלוליעיחופערדו דוה םםדוםיענ! אליהו זילוננזכר כתיקוגימ דאת עתיר לאתגלייא בסיףיומייא ואית מאן דאת טתירלאיתנלאתא ליה בטםירו בעין השכלדילית ואלו י י ל ליה אפין באפין ואית סאן דאת עתיד לאתג באתי לכתוב כל אשר קבלתי ממור! ן>י לא ׳ספיקוכלעורות אלינביות כמפורסם קצת לשומעימ לקולי כםבי־ח• זאמגכש רצוני להעלות על ספר קצת הקדמות תםוצרחורת מאוד םה שתורש׳תי לכתוב ו<זף גם זה בקיצור גםרץ כםציץ סן חחרכימ וקראתי שםם על שסי ועל שם ההכשה אשד טועםירתת״ש בו ואכלו ששנו ויהיו י י הספר עץ ההם וכו על לשון הזהב וככר הארכתי לסעגיתי יותר םדאי וקםיד־ז הקברת גלי בי ל ו ע ל לשם שפים נתכוונתי להראות לכוד! הדרך אשר •לך ואיזה דרך ישכון אור החכסר־ז י לשעןיזכרת לתזורת בנועם ר־ז ולבקר בתי כלו ואם תאבו ושםעחם טוב הארץ תאכלום לים שכסיש ונהרו אליו גויס רביש לשםוע סמנו י מ ויתגלו לו תעלוםוודז הכשרת כ דבר לדעת פה יעשו־! ?שראל.סבא לכן איעצף אתוכ׳ כגסש• הפלט אל ארץ תתייבש ואל תעםורכיעח דודים הגיע שכבר הרב הגדול בםתררת בא ביפ*פוי:עתההיאבן םהשגההש״אריך •שיו ושנותיו בלי ששק שבבר הגיע ןשן שהוא שוכרה למסורהכשתו וסודותיו לאנשים הראו־ם אליד־ז ומה גם כי חבלים נפלו לנו בנעימים שכבר זכע• לדוב תיבזריו קרוב לחו• ניידים כלם רזים עליונים רעתיק יוםין זדןיןדעלשין ראתחרנ 4״ ל ו ע ורןין דסתר סתרים שהם לפגי עולם האצילורת עולם הנקירים עולם העקודים ו

י ל* בג N העירודים

בתמ^בחיקרוגדורתהאוי ןיא ואיםא סודות ו'1א ונוקביח סוד ב א זופידודיס םוי הדיוקן סודות אריך אנפין סודות די וסוד הקטנות וסור העבור והיניקה והגדלותסוד אדם הראשון ו לג הנשפות יסוד תגת וטעם׳ םצווח וכהנת וכתנת רזים וסתי׳ תורה אשר בראותו וחטאו סודות שלהתגלום על הארץ וינשק קברו שד הארי זיל ולחי• עלמא ישבח דתדר י מ ע ם •פורי פ ח ו איטניה שלטון עלם ומלכותיה עם דר ודד ושיום AS ינדל לער אה נפשו החשובוז ר• שימרת י עליך הצציר שי יזםליאת רעדת ה ויראת אלהימ ונפש אהובך חגאמן הםחפל«ק פת צמת הץ יום ה כה תברכו יהדש השון שסיז י םל בן יאיא כחדירת ויי על הי י שי

וך י ק בגבול נפתייהעי י יחעי חובב בגלי riWJMQכםוהרר• תיה בימי הרב הקרוש והטהור המקובל האלה«r3pn יודיאד־נ ״ אשכנןי'1י ב^ופבתובב באשר. אתת אלמנה שנכנס דוה א בהוציעראוהת 6נעד גדול ורב עד לםאד ונכנסו בני אדסהרבהאצלת ודברועםה והרות השיב לכל או/« להוד«ן נגע יבבות־י מחסורו אשד יחסר לו ובתוךהבאימ נכנס הכמ א אצלו ושמו ההכם נזוהר?״ יוסף אשכנזי ןצלמידאמרלוהרוח ברוךחבאאדוני ומורי ורבי אני;וכרארוג*ם זמן רב ושםז פלוני ושבם אבי פלוני והנדתכחאורת קרובי י ר צ מ שחייח׳ חלםירו בי הוא עד לםאד הלכו אצל הרב הקדוש כםוהירר דו האשה אח כאיבדת וצערה כי גי האשח וסדוציא הרוה םן האשר־ן א זליל להלורת פניו לילך עםהם אצ י ר ז יצהק יא היה פגא׳ לד.רבזצ!ללילך הוא לשם שלה עםהם יהלםידו םוהירר חיים י ובח׳ורת ש קאליברפ ז&ליוטפןךידיו עליו ומםריוכונוח בש2ודת גם צוח לו שיגזור עליונדו״בםכדהו והנה כשנכנס הרב םח^ר ה״ם SI אצלה םיד חפכר־ז ם ישיוציאנו בעי י ס ר ח וח הפכר־ו פניך םםניהשיביו הרוח מ ה הרב1ל רשע י האשת פניהאצל הקיר אמר י ואיל איני יכול להסתכל בפניךשהרשעים אינמ יכולימ לראות בפניך פני תשכינת מידואזהפךאת פניו מיד אילהרבאםורליםההטאות י נזר מליו םותרו*ת11ל שיהפוך אתפנ ומה פשערת כי הענישיךמינש תמוד כזיז תשיב לו הרוה ואסר תטאתיבאשר־ו אישp ולא הונתלי כללאפילו א ב ד נ ו ע והולרתיממזרים והנה זיז לי כת שנימ שאני הולך נ•udW עח ורנע א וחנח שלשח סלאכז תבלה תם הילכ׳ תםיד עמי אל כל המקיםירת«# אני הולך שמ יםענישי) אוחי ומכין אוחי מכוח קשירת עד לםאר וםכריויןלפנ׳ לאםו•ח םםןרים לישראלואלז הi םל^כיהבלתתם רפוןיבם ב ר ה ד ש ככת •עשר־! לאיש אל אין רואת ר הרוה אלתרב | פ בפסוק הפקד עליו רשע ושטן י«זםיד על יםינו גו עוד א אדוני איך eU עוםד עייםיגז ו»ו על שמאלי ופכריזין לפג׳ והשלישיעוםדוםכדת אוחיומ0יבחדש השיב י י אוחוחרבואל ילאאר)לםשפםרשעים3ג א םכרת םודת י שא דקדק אדוני בפאםד הנזכר- שאר'1י םשפט רשעים בניחום דייקא אחר הרוה ואיל ים אהכ םכניסץ אואו י ש ים ובשאר דינים ק י ו נ י ם בג נ ה י ג ם הוץ י ש נ ו וכי ע אזסביא סתם כלכתס״ צי ם וםצרפין ומלבין אותם כדי להו י ש ד ם ושם עוםדים«i ת נ ה י ג לא םוםתה שנותן פ ו ד י ל ש א ם ו ה הנשמרת כדי שיהיו מזומנים ופוכנים ליכנס ב!{! ו «*חילה על הפעת מםניס קשים וםדים עד שיאכלו כשר החי שבםנרת 1אר1כ הוא נותן

ע?1

כתבי שבח יקר וגדולת האח זל נל הסבה םישיהורש ואספלגיזה קר־ם וטובים על גב• חסכה כד• לגדי" ולקרר הבשר׳ עא עגין של ג •הגס כ• הצער של גיהגם איגוהלק& םהםשים היקיבש ו כבראשונה כך הך אי י ל אוהו הרב ן א ^ ז שםובלותהגשםהוהגפ^זהחוטארתקזדם כניסתהלגיהנם א ודר שיההך השיב לוהרות ואל םיהתי היד־־. בהנק א«פ• שד םיתוה־ו כיד בטלו דין ז* פיהזרש לא בטלו ואג• •עאחי םאלכסנדריאה בספינה ללבה לםצדים וכמקום שנכנסם גטבעה הטחינה ונטבענו אני ויהודים אהרים אשר היו עםי בםפינדש הגילום בים ש או שאל אוחו םהררה ןיל ואיל לםז־־־. לא אםרר־ו הוידוי בשטה יציארש נפשךםנופךא הספיקו בידי לוםר הוידוי כ• הבן* וםיר הגקו י היד״! םועיללך השיב לו הרוח ל ל ו אא הייהי בשכל• ל דמ־כשאותי בגרוגי נכש הכף ופיר בטביעהי בים נטרפד־ז דעהי ו ל־ההוורור־ו אן שאלאוהידרב אשור לי שח ועשה בך אחר טביעהך בים ואחר יציארש נפשך סן גופך השיב לו ר־זרוה ואשר תדע בי כאשר נודע הדבר בשצריכש םטביערשו סן הים וקברו נ ת הםפיגר־ז הכף וסיד •צאו היהודים םםצרים ונכג«ז בים והוציאו אוא םלאך אהד אכןרי ושבט אותנו ואחכ הכף וסיד כשהןרו היהודים סן ביול־! הה״ם בל אש בידו ורכה בהןקר-. בשבט עלקבריםידנבקעהקבר לשנים שןחהכאד־! אשר ש היתד. גדולה והןקה עד םאד ואל אוהוםלאך רשע רשע קום הדק סיד לקה אותיושםג•ל ניהנם שבםדבר ואני בכף הקלע וקלע אוהי בקליעה אהת םםצריםקד לפני הפתה של גיהנם םיריצאו סן גיהנם אלף אלפים רשעים הנידונים בנפילה• שסה• לפני הפהה שו ל ל ק א שכאן עוכר ישראל ו ש הדסים צ י א א בגיהנם וכלם צעקו עלי ואסרו ל• צא צ אותי קללות נםרצוה ואסרו לי אין אתה כדאי עד״ןליכנם בניהנם ועדיין אין רך רשות ליכנסלכאןאןיהכףוםידקלעו אותי סתר לתר וםגבעד־זלגבעדש והשיר אלוהנםלאכ׳ חבלרתהולכיןעםי וםכריןיןלפגיוםכקאוהי תםיד נם בכי ערשודנע פוגעים בנו סלאבי חבלד־ן אחרים ודוחזרש דעותושדיןויייין ובשםעם הכרז? אשד סכר יד ם לפני נם הס םו«י3ים להכורש אותי סכות גדויות וקשורש ואיו םושכין אותי יכאן וןד־ז םושך אות״א י ת לכאן עד שםתפקפק׳ן בל הוליומ נשםתי וכךתיכתינע ונדבארץ עדעיר תורםון ון י א ף אי ןת יהודי אולי אנצל מ ו ג ץ תודו ותיתרת כונת׳ ליכנס י ר א עיר! דולו־! קרוב י הםכורש ותיסורי! והצרורש וכיון שבאתי יאותנד־ו העיר וראיתי אותםהיתודים שתםס ח א יכויתי ליכנס בנון! א פ רשעים וחטאים לה םאד בועלי נויורת ושאר העכירות י םרוב כחוד־והטוםאח ששוכנים בןרבסובסביבוחיחם ואם הייתי נכנס בנוף אוזדםחםי !m׳ בכן הורתי והלכתי סחר להר וסנבעית י םוםאת׳ ונןק ע חייתי פוסיף טוםאה ע! אחת פעוב רחש ופדוכ צערי ובאיב• ו י י ם ם«אתי א ש ינבעת עד שבאתי לםדבר עות ופה וןח חיה אתר שבע שגים שעברת• צדורש רבות ורעות וכאשר נכנסת״ נכגסח׳ מוש האדם וגפש הבחםוי! אינם שווחש פ נ י ש פ כגוף האייח היה ל• צעד נדול עד פאר יא פ ח ו א םלאח ז י י הבהפח ח ו חולכח וקופה תו הויכח רבוצח וגפ חגפש ש ו שו ו מ וי ת ג ר ע צ י ם סאכלח איגופאכי אדפ ועור הירש י ומאוםחוריחה*״ע לפג• נפש חאדם נת צעד גדול ער םאד בשבילי וצבהרש כטגדש פן תעוכר ?ץכפעית וכן האילה הידת י

« !» בג ב ורעתה

בתביזעזבחיקר וגדולתהארי זלם ב !רצתה בתרים ובסלעים עד שגבקעח כריסו—. וםתת ומעם יצאה׳ ובאתי לעיר של ם והגלתים מ ר הקדשי ח ו רתכהן שלח א ת ו ונכנסתי בגוף יהודי א כתן ותכף א הישמעאלימ ולרוב הלתשים והשבעת שמוה הטומאת גמ הקמיעות של שםות הטוםאת אשר תלו בצוארו לא יכולתי לסובלבש ולעםוד כגופוויצאת׳ משבש הכףיםיד וברהתיא שלוה* ל 0שם ובאה׳ פה זנפההולנב ונכנסת• בנוף ?אה האשד. וןהלי היום כה שנים שם פוםיפיןליצעד על צערי וכאב על כאבי אל תדב זלעד םת• ו א שקטתי רק בכל י ל ום תשיב לותרות ואמר עדשיםותוכל ל ו ע ן לך תקוםר־ז ל י >תידת לך הצער הזת וכי אם ע ן לי הקנה או כל ה י ר הם הי!ם וקייםים א ש ם אשר הולדהיכי כל וםן א רי הממזם שם סם רב עד מאד בכו כלם בכיהרבהכינפלפחד הדין עליהם ונעשדת הזםצאי התעוררור־ז רב וגדול בכל תתדינת םאותו םעשת אז שאל לו חרב פי נתן לך רשורת שהכנסבגוף האשד. תזארת השיב הדוח ואמר לנתי לילה אהה בכיתת זבאשםוררת הבקר קמה האשת תזאתמםטתה והיתר. רוצה להוציא אש מן האבןוהברזל והסמרטוטא עלה בירה אזי נתכעסה ל א קיבל הניצוצורת ותפצירה האשד. עד מאד ו השרוף ל האשה כעס גדולעד מאד והשל׳יכה ר.אבןוהברזל והםמרטיט השרוף הכל פירה לארץא לשטן והכף ומיד נהנה לי רשורת ליכנםבנופו־ז שאל אוהו ה ה ל ו ד ואםרה בכעס נ הרב!'לואפר וכי בשביל סין קל כזת נהנו לך רשודת ליכנס בגופה השיב הרוה ואםרא איןה מאמנות בניםים שעשת י חדע אדוני חכסשזארת תאשת אין תוכה כברה כ• הם וטובי לב י חצה לישראל ובפרטכיציארת מצדים ובכל ליל פסח שכל ׳*והאל שםחא הכל בעיגירת חיתו ל ושחוק ו ם הלל הנדול וםספרים ביציארת מצרים ה !אוסרי והושבתבלבתשסעולם לא היהנס כזתםידאםרהרלאשתפלוניתםאםנתאת באמונתא שםים וארץ ובידו כה ויכולרת לעשוה כל אש ר חהץ ר ב שליפה שהבה יהיד וםיוהד ו ואיןםי יאתר לו םה העשה השיבה האשד. ואמרו—. חן אני מאמנה ארתהכלבאםונת שלםר. עד אפר לד. תרביזיל את םאםנת באםונה שלמה שהבה הוציאנוםפצריםםביתי נ י ההכם א נ עבדים וקרע לנו ארת הים ועשה לנוגסים הרבה חשיבה האשה הןארום היה לפעםים לי רעדת אחררת אני פההרטה עליו א םאםנת הכלבאםונה שלימה וא יצא ררךעום ל ר עליו ש ז ג י א צ י זההתילהתאשת לבכות םיד;גזר הרב על חרוח שאשםהאבר אברשיעשה לה היזק כיאם דרךאצכעקטנה שברגל שםאל וחטעם הוצא אוהו האבר מתבטל לגמרי וכוון הרב בשםורת שמסר לו רבו יזיל מיד ו שהו**) יא הרוה כמה לילוה בהלוגי הבית נתנפת האצבע ונעשת כלפת ויצא דרך שמ אחכ ב ובפתה הביה והבהיל אח האשה לחזור וליכנס בגופח וחזרו קרובי האשת אלהםקוכל הארי ז צל אז ה?ר הרב Si ושלת את תלםירו םחרר חיים הנ ז זיל וזיוה עליו לבדוק אחא את צ פ א אבש לאו דלך םהרר ה״ם זל לבדוק את המזוזה ו י הםזוןה אם כשירה הא מווןת סיד צזה הדכ לקבוע מזוזה כשירד-. בפתח ועשו כן וששם יאילך ל הפתח ב

* לא הזר עוד 5 *

גםאסד

םאמר עולם קטן נא כלי חפרה בביאור הכולל העולדת םן המאמר הרביע* שקדםהו

ש ישמעו >»דם דשמתו י ו ר ת א ל ב ש ד ^ א ו ר ו ד בםתיחס אל תנפש בלבי בחיצוד בל ו1ה ל םבסת ופשורת תננשות א י יה ער ארבעת רבעיהן ש ל ה י^ תנשםרת ח ^ןן ת׳ א איקונין ראשתת האדםבאדם יח קויסת םשובתתוםעולה כ כי ן נדו רט • א נפלאת בעיניכל בעלכנףאופןתיהושרף ם עייון כן המלךםאת A היתתןאתתי י * וכוליה בעצפה הפשר. פדצופין נפש רות נשפת חית יתירה שתן בג* בדכי נפשי אתפא אי א י י י הצייקיס בכל היור«זאתת ה א י ש h וכולן פעולם חיחודיכל קחל עדת יא תעגש י א םתנינע״יא חחטא ו י ח ו י י » נ י ת י עיאח ביהחיאלאיפא חחאה ביחיא בן ע י ע א לתת שתיא סםתלקח בנקיות פן חתוטאבטים יתשיך ואינת נכנסת לניחנם לם י י י * יתצלת הזויתכי בזכותה עת י א ת ו פ י א חההזןשהוא ניא צ י שהוא נהר רינור וש זנייסיסשיקראו בשמומלתקליתוכתיבכיבאש^זנשפטזתונםרשייתותהשל א וושיווא מזולת שכןאםדת תורהותועיבבעייו יבאבעל תשזר דעמויעלשייוכיבזם'ק י צ י ע י בכ תי י כ ו ן א י שתואימאליסקלבעליונשפטשתמזר קנינו ותנןישראיקנפ אן תבקע דת י ו פםאפר יונת א ק תא t י ב יעויק בהי ישוב משפט ואהריוכי •שרי י הארץ בקולתכפושתית בפלכות שיפי יבארגותובפקופו יפת יפה כפי אםתת מציאותום י ר ע ם שלו רבחיכביחבאוריס כביו ח אשר אור לו בציון אלו ש ו י ש ת ש ן י ם ו ל ק .הםצדינ!ם לפהולחצייקיפ והרבח שאורות יש באורכי באור פניםלךתייםותסז תעקוב לפישור וחרכסיייבקעח ועפ ןה נחבאדוהםובניסםםלחאוריכפישהוףהוראי/ בשקרי הפלך והיא אמנט איקונין •זניח הכוללר־ז פנ rinrfi החיבארפדםוחטליוןשר י שלשתדיוקנין נפרריםקראובשםוהםעלשםהםררגות תשתיבשותבהם «| ממערכה נדויח שזכרנו דא>נון נפש רוח ונשמרת בלבד עיין מאמרחנפש • יו כיי ואירת ל אמנם תיר. ויתירת תן בסוד ראש ואינן צריבורתלבוש ב׳ אין לו •תם עמתן כר ם מבריאת יצירח עשיידת לבל תאורת בישראי ולנר צדק הנ י ט ש פ ת הריוקנין מא ואין לו תלק במערכת ראשונת עד ק ו בתוכם אשר בא להסוח ההח כנפי השכינה רה יתיות עמוסים מני בטןבןכות הצדיקים הםיטפליןכהכש כניןמשה ישובו יושבי בציו צפור תתת כנפיו ם נכנסת י י צ ר א טעם פה שאפר* ב& ת ש ו ה ביתרו ונספי ברות ות בביפקופ וצפור טהורת ב כשבת יושב ופשסרת עד שתתשךב• תצייקים תםםןד מא חניק ל׳ח ייוצד בראשית י ר צפורה ודאי חפידששםתליקעד דורות ד היא נפש הנ ובאה לחסוחחהתבנפיובםספר שוה והןןדיקיפחפ ווצפם כנפי שבינה כנפי יונה ממשם כשסהר. ובטוב לבב בגובהי פרוםיפ וצדיק ןה שןכה בח בנפש ה כ׳ היא פורהח ב חגר יושב וםשםרה עד שההשך שםשובעהן יהאיר לטיהג אשר איננו םסיה דעחו כלא געשיח ביני ביני הלוק שלם כהוספה יורת הןוכה בו םלבר י ה יםיוםחקוניח כלל ווקא דרבנןשלכי אדמעד שיזכו שניהם יחדיו יסוד צדק לבשחי וילבשני א הי ו ה הש וחדר לבש ה ודי בןה אך אברהם סבא ב לידמות יעייין דכהיב ביה ה סלך גאות יא בידו טובו בעצם וראשונה ור4• י א יםיסר ביה הכי א ב י א קדסאה יגיורין י ד י ס ה

» cs כד א תלו

מאמךעו^םקםן׳ 0 * p ל כ ו עליו ש ר מ א ה ש ת ־ כ׳ מ ה 9*1׳ מ י ה ^ ש ם ה י מ ע ט ם זזת מ ת אחרי ר ו ג ו כ י ו ל חרחי ר ת בו בחי י ר ם א נ ו ג ש ת מלאכת ר ו ש ע ן ל ו ך החסד העלי ר ע ו א ה ותו בעולם ל היה ספת' ו בתו ז רמ ן וכלן נ י י מ ד ת ו ו נ ו החסי דל' ו ו • rl לנ ע #ב ד ף ת ן א מ א א לבבו נ צ פ נ שז נ י דתי או קא בלאו ו ק ד ר ש י מ ק נ ו ב ו ש ר י פ ק ד ש ן י ת ע ט נ י ב נ א ו ב י ת כ ה י י ע ו ס ה ד ב א י שץ ח« צחק ביסוד ק ק ודאי י ד ר צ ת נ ו מ פ ם ב ה ר ב י n א ש נקודות«ו מ ל ש ם כ י ת פ ץ ש ו ב קח ו ה ד נ ה ב ו א פת כת תבן סכת ה ם י ת י א ס כ ב ת ש ם א ע ר ת ז ל כ ק נ ׳ א ת ד ח **מין יעקב בה ר ו ב ג ו ב צחק חתתי ם בחסד י ל כ ה ם ל ע ס י ם ה ר ב ה א י ח י י ש ך rottrB ל ל ואי א ו ש מ ר פ הי ל ו נ ח 3׳p ש י בד ן נ פ ג ה י ד ו ס ו ס צ ע י ב י ש ס ו ן ו ש א ר ו ה מ ו ק א מ ו ה ש ת ^ א ב ר ת יעקב ב ותס ם זיצתק מתתי ה ר ב ו א ה סר ס ל ש ו ת ט ם ת ו ו ב א ב ש ר ו ת ב ו נ ם ם ם צפוזיצרימ ו ה ר ב א • ר ש פ ת א ל בן נ ב י א ם ו ת ח ה ד ה ך א ל ו י ה ג ה א י ת א ר ו נ נ ל ב י ח ת ה ל ר ו ח נ ו ה ר י ת ר ח אד ש ן א ה א ב צ ו י ת כ ו ג ר ד ש מ ל ש ו ם י י ם א ח י נ ^ ה ל ל דיוקגין ח ן ש פת ג #יןכת לרוה י א ת ו ל א ת נ ת ו יא*גיעו ו י י ה א ב ת ש ו י י א א ה י ק ל ת ק ב א ?וכת ר ת ל ת העשי ו י חנ ברוש ב ד א ב ה ה ל ם ל ה ש פ י א ש י י ם ש י מ ע חד פג• רעהו פ ש • י ם בסביב א י ר א ו ת מ ם ה הם בי ם שבםבו ל ש ה ה ג ה ה בעחהחהי ם ו ח י ב ד םצי ו ב ע ה ד ז ם ^ ש צ א ם איןםם1ר ו י ר ב א ל ור נ ם ר ג ק י ל ד ם ך כ ר ו צ ח י פ נ ם י ב ר ח ם ענפים ם ח צצו פ ו חנ ו י ם ועל עדרי חברי ח י ל ה א כ חל ע ם א י כ ד ק י ע ל כ ת ר א ן ת ה ד כ ר ע ם ה ם ס ע ז ו י ו ל ן י א י נ י ם ף ו י ח ו ר ל א ו ת י ל סבוב ש כ • ר ו ב נ ו א ד ש נ ל כ ק ק ג כ ת ד ו נ ו ת ש ו נ ו ו בתכ י ם ע מ ס ד א מ סכ• • ׳ נ ר בתקו א ב ת ס ן ח פ ו א מו נ א צ ם אכן מ ד י א נ ם פ ה י נ ח פ ו פ ם ד ל ת כ ו י ו םה ר א ס ל ה ש ב כ ר ם י ה נ ף פ ן חלו י ע פ י ר א גת הסבמב ו ר ש פ ם א ה ו ל נ ד ם דת ל ב וםן ו ר כ י ה נ פ ר י ו י מ נ פ ו נ ת ש ג ן ש ת הדי ע מ ס ב ה 1 ם י ד ש ב עתיקי מ ל ת י ם ל םו עה נ ה ם« יבין שסו א רה רעדת ו ו י י ת פ ו א ב בה ם דבתי י נ ט ק כת ו כ ףה ר תרן או הרו ו נ י נ י ה שע ס י ה ע ב סעדי ק ר א נ ר ה ם א ק ם ד צ ת י י א ם ת i&pt תדבריה ז ו ר ב ד ת ד י ר ח א ב ו מ י ם כ ה ב ל י ט ה ם ל י ל ל ו ע ה ת ף ג ו עלו על צואר• ם נ ר ת מ ת ח ו ר מם י ד ב ד ר ו עו נ ל ש ו ! נ ר ח ס א מ ו ב נ ר א ב א ?ולח כסו ש דרת ל ן הססו ו לחסרו ת י ש א ר מ! י ר ל ם א נ ח בסמוך • ו י ש י ל א בסעדכה מ ב י ת מ ם ל י ב ס ב ע ם מ ת ריוקנין ת ש ל ש ת ה י א » ד לפ« ה ל א ם ב י נ ו י ל ע ם בין ת י כ י ת ם ם ת ת ל ד ו י ת ם ל י ש נ ל א ת ע ס ד ד ל ח ו פ ן בנ י ק ל ת א נ1 דת שאנ ו נ מ תתתו ו ם חםערב י ת ש ח כ ם ד ם ד ח ב נ ן י א ר ו לב• ע ה ו נ ש י י נ ןקיתו כטעם אן י וקג ת חדי ר ש ל ש א י ח ו ח ט ב ח א י ם ל י ו א ב ןןנין ו ו ד ס כ ו י ח א ה ב ה ד ז ב ש ד פ מתירים לא עדיפי י ס ד נ ו כ א ל י ר ח ו נ ר די ה נ ת ו ר ם ת ת ר י ת י ב י ע ב כ« ב ו ר ק ל ק ו ו ת ר ת ל ד כ א ה* א ם ת ו ת ת ש ע ם י ע ש ם י ל ע ו פ ת ק ר פ ב ו ה י ל א ! •ח ו ל ב י א י ר ב ג ו ן י ש ר ו ד ן י 0םמטרוןב4 אם ם צ ע א י ק ל ת ת ם ת נ ה י ג רות ל ש שי פ נ ת ת ו ו ד ם ח ה ם ש י ג ם חחחחו י נ ש פ ׳*ד י א ה ו ו ח דל כ ע ד י א ם צריכים ס • ה ר ה רתם ש ס בחי ו ר ם י אי ם צו י ד ג ם ב ח ו י קרה שיחי ם י י א ת י ו וו נ ך אי ם א ו ל ד כ ס ו ח גנ א אי הו ף ו ז ר צ ף ס כ ת ל ק ב ד נ ת ה ד ו י ח ח ח ש א א ף ה ו ר ש ן ב מ פ ח ז ! מ ט ל ו ם ש נ ח י ג ל ר ש ו א ו י כל כטעם פו׳שוע״ישדאי א ו או נ נ ש ואי א ד ב מ תו ב ו י עםת םנ נל דיוקן תנן*םוז ב א א ו ל ת א ר ש א י ט ת ש י £ ע ת א י י י ם ה ד י ב א ה ת י ר ו ס ה נ ט י ל ל ש ם ר ה פו ם זת י נ לת ו ו ם הז א ו ־ ׳ ע ל ע ת פ ל ד ש ר * י ן QK ל ו ח ת * 0 נ ה י ג ל ל « נ א ג ל ך ו «r\ צרי

מרוק

נ מאמר עולם קטן נא פרדות אתתבלבו שלאדפטוברמ. י ת פרוקלא פוער בשכילאיוו פחשבה גרועה ו ודאי אין בת רע כלל ונודפת לו תקון נכבד תרבה יותר פפאת פיקיוו־נ ואן כבתפרת לתופה בבקעה הרד רזה ה תניתנו כי לו לבדו נתכנו עלילות תכית נדול יהשב לאותום י ש ן הרהור• עברה קשים הבאים פחפת עברת קודמת והפ באפה יותד ק דיוקן אי שהקייפור־ג י א יוכיו יגעו בדיוקן הנשמרת כ א בנשפי ותפ ברוחני י י ה םמנת ש םצדר־ז מועטות ורהוקוח מןהקדשובדיוקןהרוההזמחצתעימוןצדתבסודעץ הדעתה לעצמו ווה לעצמו אן סוד ורעואעפ׳ שהמ קרובים א בא •נשו אינממעורב* בטבטמ איי והוא סוד ההבדיחאךבדיוקןהנפש וכאןמאדםאר יןהד האדם שלאלערבקדשבחוי סג אפילו מיעוט הטוב מעורב ברבו• הרעוסימניךנדבת כ איכא תרתי ינריעותא כי ה המשכן מבותמצרימ אלא שטהרה בישראל(נדבת הפקדש לאדוננו דורהכינפיכ•בררפ בכל בתנו וכל •ארצות קבצת םארם וממואב ושבו י עמון ושלפה כפיי,.! וצריך י אחדםתדיוקניןכיולפשלשחןעפתיותפםשפש'יבעצפוראשונתאירבודוז«לפעשתיך והיא התתפשטותבעולבם י פ עזליעזוך/ הצומת באדם צלם >pmu עבד לפנ« ה הםורגשלחריתתאימגו תלתא מן תדיוקניןשןכרנוכיהעייון שבהם• נםתוא ראש ית£ב לתתתוניש וישנה לאיקוניןשליטית הלוו יאדש בפניעצשו ולדוד בפניעצפו וכןלםשיה צדקנו ולנלרופיהפהכ׳ נפי לא ישתתפו בתאפילוריעיבש אןהדרברבאהנקראצים באמד־ו י ןדרג אהובימאמלאעל צדרעיבורואיתבהתריץ ר דכתיב ביה אך בצלש יתהלך איש והד ןעירא הנקרא צלדכתיבכיצל ׳פינו עיי א הראשון כל עצנ» איע^לא להיות דונמא שלמת לנשמת מאיקונין שניה • והתתר־זון יההלק נס הואישנימשר&לבושיהרוהוהנפשבםודהיוקא דרבנןתמןומן לשלשת הדיוקניןבכחפשוטפששתיפיבראשיתאלאשחוא מתוםדםעשת תמצות ברכותיהן וכוונתן יתשלםתו וכלןםםמיקין ינתתפים למיתת בליל ההותם ותתריםעד שישיבש יוםלפניהנויעהואןהעייוןיבדוהולךולאישובעח נשפהעצסת דבריאתשתיאעילהל אדם א הולכת והתרת כ•׳ ןכותו ש י י •די שליה א מאליה יברור תיקת ואין נטייתה ע אך אינת םתישבת בו בקביעות ותיאתתרתעםטראה דםות כבורית בשער־ו הסלוקם נ ה ו ו האתרון דכתיב בירת תוסף רותם ינועון וכתיב חשב אנוש עד דכא נוטריקון י לסוד אתר שהוא דםות כםדאר. אדם הראשק ו5ניישראי השלםיםותנדויים שבהםבדו יצדק בםשת אדוננו לא תסלוק הרנישו ןה הסלוק הםוקדם״שלשים יום כי הוא י שי ייי התותם אשראין לו ענין כשום פנים עמ מי שמלאו ימיו ושנותיו ויבכו בצנעא ביאותםליוםכיפרסםתכתובותכריזבנלדןכוחםוצדקתםאשרעשו בסתר ואחרים0 ה ם דכתיב בהודממוימ׳ בכי אבל משה מכלל שהראשונים חית ב י ר ח בכול יום אל מדדת בני ישראל כי הכי קרוביו האםרת ׳ורר־ז כ י וחאחרוניבש תיו י ב א א בכי ביל יום שלפני חנויעה הארר־ו הנשמה תןאת דרכו כי הואפשטברור והנה כל אלה ההיאה למה שהיא כעוטיד־ז בחוך דיוקן א רושפ בעלפאנשארח ברפיק םכאן ו י ה ש הרות בלבד ובכי לילתכשתיא עו&ז לראות וליראוח עפ הגשפדח עצפה פראין לת

* cc כד כ מקום

מאמר עולם קטןא את הדוזז ל כ ט ברוח ל י ל אפד אין אדם מ •013 כבודת בתהוא מלמא וסליה נ

א מצםצבש בטצםו אותו חרושבש הנשאר םן ל ן הרות חעקרי סלבוש ינסר* ו 0אי חנשםת ההוא יקרא דוה טכשו left נואלו הקרוב אליו והלבוש תתתהח בשנ* חלקיו !ו״נוןופשם עד יום המורש רכהיבביהעדשיפוחהיוס ונסוהצללים ותטעם לזה כי הם המושיים ופועלים בעצם בשני הלקי הנפשהיונידששנןכיר לקפן לא כן הצלם ג* אין לוקרבה עצפיה עם הכתות חנופניוח רק בפרוש עליהם סכה שלום בלבד ונם בתתתלקים ותחבולותיו ד איש ננרע מן חפעולורש חבחידיות וחטבעיורש וסבי םהשבוח או בבואדת ר אמדנו יש י מ «נונשן וסחן מכרן באלרש ה«ז יום כיום • ושן הצלייבש אחם לבוש זולתי םחעשית שבעשיה א כן השדים שאין י י ראשונה ושניח גליםי הייו •אך הםםונו־ז על חחריון שייח עייון להלביש א הםי ו י חפועל ה כלבד ־ וחנח חשכי יתעידש םהורש א כליות חהםונח השיישירש חזאח בנוף חאדם וכאן יודיע אליו ח הצורה שחהולעלהטפה הםזדםנח לו באוההשעה החכם יחיד. או סכי והיאחנירוניחס ושש פנחדרבוא שי שי י נ נ עםכלםחשחחחיח בשישים וששברחוח שבחורה כש בםאםר צבאוח בסר ר פ א אוכיוםין בסו שאנו טחיריבש י ו ב רבוון דאיוון משים דאלי שנידונח בעצם א דא םנשםת איוח •אבדו ו ן ר ו ן שהנפשהחוטארשנכרחח םהא לבדח נפש הפשכלרש לבעלי הפהקר אשר י ה כניחום חחחון לפי צורך הפרוק ו אין לחם חלק לםעיח סםנה חחת כי שנאודעת ובתורתבני נח פאסוונפ הוחרח לחםא בהרו עכ יאכלו כפרי דרככש א שפעו ויראח ת י י םאז ח פםיני בא כי ןרח וחופיע ום פחיפ חווים שוכבים ל יפיבך בהייהם קל^י י חס דה אלה׳ כ ביער• יחוו ואיןםוךח יום שאין לתם נשםה אלא סן הצל וברש כלתרחוריןוםחשבין דהבליעלסא נ 8ותב« י

וןו אינח טסהלקח בשעת השינה כמו שביארנו ״ם י ה ל א ח הדוסם באדם דפורש חחהון שפהח לפני דםלך רכחיב בה אך י ו מ י ר ך ״ דומינפשי היא הנפש היונירתשדאחרש בחוש ונתקדשהיםדיבשער־זיהו בעצמנו שאםרחעלהימזהאייואהידשלונוהשהכסא קרוב ממנו אף אנו נמשית צדחחשאי י בםערכהשיישיחוהלבוש •והר םשניה שניהן לידרש בשניה זה וןח עלא עם לבוש רק הקרובה אך איקונין ראשונה אין להם יחס עם היכל ולא עם בכאוא ל הלקהיעםווכהיב נם בניהם עדי עדישבו לכסא לך לאאמד כסא לךאלא לכסא שא אלא בשבילם לפיכך פני •טקב חקוקים בו • ודע כי עם הרכבו־! ר ק ע נברא הכטא םה לעיניבש א ר היסודות עי הנועריז הנדמים השמ־מיימ לחול עליהם צורה אנושירש נא כת בנוף י ה אזמתהדשההנפשהזארשההיוניתויצירההבאוההשעהמצד מת ש לאזולה ויוצאת לפע״ירשולטבודתהע״הםלאך שזכרנו המהוה אותה וםזגיירה בשני כתותיה:הא הכלא דנרת• שהוא החום הטבעי בסים לנפש הצומההאשר ננזרעליח עשיראועני והיא הנפשיזכהמית שעסקיחרעיפ בדברים בטלים למי שננרדאהריהםם למשול בפ סד רדהפ להיורש תיות קצת לגופות הצדיקים בקבר כ ה החכםה חעז ל אשר הםר־ז לשלםוהבש שאין בלבם קנאדש םהקדשיס ומטהרעש ואיןעצמוהיה!

ן י ב י ק ר ם

מאמר עולם קטן גגה דאהםר עלה גבור או הליש והיא רות ש נ ר ם •יקיבין: והב עעבונא דבשזרא בסיס לח בקבר כםחט בחי עד שיתעכל הבשר אך א ורםד־־. קשרת ל מ ל א בהבלי ע ל ל ם ם *ריקים מדו לשמו ׳העלה דכתיב בהו אף בשר• •שכון לבטחכי הסה ישני אדמת עפרם כלל ועעםותיהבם •הל ץ ר ן ע ב וערכת שנתם בלי סונעכי אין לרםת חלק ו«.חלר־. נ שופטעדקמהתבח הרכבתם עד שעה אתת קודמתהיירתהםתיב לקיים בילםיאי עפרא מן העפר אפילו גלגל חסה ועתידי עדיקיבם א םג• בלאו הכי כי הכל ב ל תשוב דא פאישי הם־ןל» ל כ •ויהיו פניהם דוסים להםח דשנה גיל לןארת העורה ההיונית לא על עד העכור כמו שזכרנו בקודםת אליר. וכל םיתר־> שאין ישתתף כה זולהו אם ל בת כרר־ו כין בדיני אדם בין בדיני שםים םשפטרת אבדן הנפש החיוגירת בלבד וישו בדיני אדם שלשים ושש נופי עברודת להההייב עליהן םיתו־־ו כ4 שפנרת עשרד־ז כנםקלין עשר בנשרפין שתיבש בנהרג' ושש בנהנק* אשר יש להב נכ אוחו היחס•א רבוון שזכרנו הא• כ׳ ארהיר־ן והאי כי ארהיה ויפה כת בר י^כל ו ב ר עם לוי מנה ד חייבי כרתירת שלקו וכיש הםוםהין עלידם נ9טרו םידי כרהן שאיןהעלמ שלהם הנעלא לכדה עולו־ז באוב י ה ־ז הסרוק ו ינם תנת תנפש החיונית יזרדרת שחת להשלםוש כלכד ונם זה לא שםענו רק בשמואל י לרשעים לעולם זלעדיקים כל שנים עשר ח חרםח׳ שהליקו םמרום ככור לםלצוו־ו ולא הודיעוהו עד שחכיר בדבר ואסר לשאולת הרנןתני אך הסתים בנשיקה ע£ h אין האוב שילם כהםיכל עקר • ודע כ׳ הסבוב ס לאפר באסר־ו שיש בו חלוף סיני כפשוטו ופשםעו איא בשום פגים שיתואר ןילתי הנכ ישתיהמערכורת התחחתות האלה יחד או לאתרונרת בלבד כפי תופר חעון בין ר לםעם אם בהוד הסאםר ואם באבדן העוררת הראשוני־! ונם ןו נתמח רבר־ז הואיל והעודורת הללופרטיות וכל אהתםהן איש ואיש יולד בה הנה םעהה חוטא k בלבדא דא ת בעיר עלםבס תבזה לאפוקי העלבם וחדםודת העליון הםיוהס ז ר ילבד בה ום תתהמון כבעיר םםש או בעוםח נבזו־ז אכלו אי ם י ע לאלהים אם שיהיה ההלוף לא הכליות הבויח ודי בזה כי כבר ביארנו שעיר ו ברגלים תרםסנהכעפר לדוש כי הא בשק ג ו ח א א הדבר שנעלם םסבי ד ו םספיקתתקון לכלבם בסוף םאםר הקור דין הא הייטא כי פסורתהיהרת ר י ב ת א אית לן רתייא ד י נ נ ת ן לו לדי ב דבכורות שאםרורא רבם ידידת פלאים תלוו ילא ידעי לת תיא והם שום תקין כלל לכך ת1ו בידם פפיר פ ן שבורת ובקשיסםנו םאי תקנתת שקיל עסקא סנת שראלתי א ב א א י ה אםרו שא ם-ייק ישיתוי־-ולקייכ^ כ ב להז כריכו לי םנדת גדרי רסן להם סיד עיבר׳ בעסק הו שם שחק להם כי לא הבינו דהסהו מהשובתי יבםת •ןכ1 נ ר ג ועםותס רשעים כפו ש

לכך אפ• להלכה י5ש לםעשהוהוא קיים בהם משפטים בל ידעום ׳

:•הן הא ראשונה אך מערכות מ ר ע א נשםתא לנשםהא יו*• שבשם ובוכים בארבע פ י גדולה שזכרנו ראשונה ה

« כה א אלת d «

ן ט ם ק ל ו ר ע ס א מל יוי- הס וןגים ליוצר בראש*ר־1 ה>א יחידו של עילפהנרםת בקיעי ש אלה כג1י הסכיi ברכו h םחצדי הק״יא קדישא ודאי והסלר־. י:גכבדר־ו הזאת t n הקוצרים בשדה ם עם הבולל כג' צכא.רת יאתשר ה ניטריקק לכלל הדריש םד״בר חיצוםה דמ1ם שA ה אריהן יכחיב ב כ ר 1כם בארבע אתוןן ריליר־! שהיי ביעיז עובד יוד • בהו ה ע.ptffi ,—א האלה•• לפיכןו אותייר־ו ראש1וגור־1 לארבעתן דעלייהו אהםד ואחו ו הא ז פ אםצעיור־ת עס בולל א שכיגה אחרוגוד־ו לה בגו• אליה ר ה ל בעדי הן הגה בגי׳ א רכב אחיין דאורייתא וחלת אכהן אלי יאיו עם התיבורת בגי צבאית יד׳ בזה ועי 3ןם ל ו א שם מלא סל עו־ים םלא וםזה תטעם באפת וישר •קרא האדם השלם ע ר ק נא לו אשרי העם שצכדת ו והייגו דתגען וזטוסק כתורה ל.*םיז כל רעולם כלו כדאי ת

לו אשרי• העם שה אלחיו • םת תשתותתי נפשי וםת תהםי סלי הוהיל* לאלהים כי עוד אודגר

ישועות פגי ואלה• ענת הםשורד החכםהד ר םשולם סלם יאםר י זםידוה היו ל׳ כללי הפאפר •

לשםחת. לבבי לזכרק ולםשםר»: ו י אשד ארבעת רבעי נפשות שת־ בצרתג ך ו דהלאלבר ו נ

צלם ברום תביון־ י והואבןסלך אדם בארם ראש• לאיקוניגווישראלף ההיבאדםהוא• לחיותיגו: מראת דםות עליון־ פג

•ציץ ופרח עוד־ כצםחצלם תחתוןותוא עברי אליםלכנו: עפוכםושפתה: תשרת נפש• הדום ונם תוחיל• לצורםחסינו:

ו ר ר נ ש ר י ר ה ם ן ל ו ק ת ם ה ל ו ר ע ו ע קם הבדיאד־ו י ל ו ה לםסלח עולם חעשי״ד־־.־ עולם היצירה־ ע ט פ ל ך העדינדם פ ך ן ךם ל ו א ע ו ה עולם הרציליר־ת טהירו• אדם קדםון איידקדםין• םלביש אם ום ביארהים באריכור־ז בספר בפנ• ל ךפתשבה בעל־הםחשבד־ו יחישז ודברים אלו כן א ך כ ל ם י כ י ר צ עצשישבוכלולהחכסחתאריז^ואקדעתיכעחכיאםלרםיזדברים הם סיג בתיך טר־זירו ולהבין ענין ההתלבשות . קודם הםתקילאכשנכנםודהיורשל ש עילאה היציאהבדור הכתר ז&וב!כגסהתייד בתיךהכתרוהוציאחלחקכדור החכםת עם כל הה ספ רן־י בתוכת וכן נכנסת בתוך חחכםת יהיציאו־ז בינת עם כל היזיס בתוכר־ןת הנשארות ו ר פ וגי אלה נקראו כהב עיקריות יכן נכנסה בתוך בינה והוציאה כלה1 סכהבבתאחת רצופיתזיאהרןוכשלשלת ועד כאן נקרא עילם יזגקודירחיםרוכ םתו האיר שירד בכלים אלו נשתברו הששה םתם דיל גגת נהי יאולם ספירת פלכות אע^« שלא נשכרת נתםעכה ינתכטלו—. םתורת כלי ונעשתת כפשיטי כלי עץ יכ£ש בזותדא אתכטלת והיא סוד ואלה הםלכיםאשרםלכו בארץ אדים ובשבירתם פרתת ע ר א ו האורה שבהם לםעלדי־. וגככדו םאד הכלים כגוף בלי נשםו־־. כב •כול וירדו לםטר־ז

ם ת ל י פ נ ב ו

קעור עולם התקון רםהרר י0ר vu נדם התקינו הכני—. לעילמורת אלייע כסיד פגיבש ואחור ישיןישמאלעיהאוו• ת ל י פ ג ב יל האורור־נ הפנימיורת שלהם נסתלקו ונכנסו אל מוך םעי הבינו—. כ ההיצון שלהם אא ל לה אל הוך ההבמר־. ומהכמה רצו לעז־ית אל הכהר ונסתמה ו ומשם ה רו למו קבלה איהם וחזרו לתוך ההבמה והחכמה לא כלה להבירמ ינעשר־ז בה מעט סדיקה שהיא בסוד הט•: ובאותה םדיקרת ירדו כל האורוה הנן'של 1;ן כליד־ז־גמ מן האורותל עצמה והן נוכלות חכמת ש מה ן נעשה פרצוף זעיר והאורות התוןרות הפנימיורת שא לא עצרה כה להכילמ ונסדקה גמהיא םריקד־ן י ל ז כלימ ירדו להוך בינה ונש ה ש •ותר ארוכת בסוד שעורח ומחמד! אוהח סד־קז־. •צאואורוה מעצשה והן נקראו.-!ם הגל י ל נובלות בינה שמהן נכניה נוקכיה דו׳1יר דיל־ שגינה אבל האורורת של ז כ תכף שנכנסו שניר־! לתוך הבינה גור ה". ס r'h מליח שהשלה האורורת של ין כתריס מאותן הזיכלימ שכל א כלול מיפ לכתר ושיעשה מהמ פרצוף כתר שלמ והמ ע סורא רישא דלא אהיידע וכןהז ר ק אילןההרובין,שמוציא פר• לע שגה ופ!־צוף ןת נא רישא דאין וכן גזר שתהזיק הבינה ה1 כינוה ר ק נ 1זגמומ להכמה ונע שה פרצוף ה לעצמת ונעשיה פי״צוףהנקרא רישאדאריךאנפין והכתר עלתות למעלן—. ונכנס חלק ממנה בהוך ארב: קרםי׳ וחייק נשאר בתוך הטהירושצאל שהכתר בלולד-;קנא דאדמ קדמון וכן נקי־איבש לפעמיבש ורק ו פישוט מהן נכללו בעול=1 אה והן די0 ל כתר נהפשטה ל} השלכורת של כחר זונשאררת בתוך הטהירו וגם מלכודת זו שא דלא ושאר הוש נקראוד״! זעיר ש י בסוד הרהיב׳ םקום אהלך וכתיב שליז נקראו ר דםלכור־! ד:א' לפ• שהכםהוביגההעקדיור־זעלוגםהןלםקובש שהיו הכםה ובינו־זא דאא גדבקז יהד ש י ר ל כתר העיקרי .תגל די* שחכםד־־. וביגה שחם רישא דאין ו ש והיו לבשר אחד שניגרת הלבישו—.'להכמה והקיפר־ו כשג• עיגוליכ! הםקיפים זד־־.א tin אכן רגלגגית של רישא דאין גשאררת ר ק ג אה זת וגעשה פהן פרצוף אהד ות י ל ג ל ג סגולו־־־. ונכנסו לתיכת הן ספרור־! של מלכות. כהר וגעשו תיקוגיכש תוך הי םלכורתשלכחר ק יומין והגי ראשוגורת ש י ת ע מ חזאר־ו והן ניט קריעפתונק -א •א דאין כ1'לוגקראות רישא דלא ש י חופפות על הגלגלת של אא . בהוכו יש גםכן ר

ים גקראו נ ל ם.*כורת כתר שםהן נעשו היז תיקו ל גגת נהיים ש ואולם היז ההההונות ד זעיר דםלכוה רילאיסןן חיקינים אלו גחפשטו היג חיקוניםשל הויזאל רחום וחגוןונו והן •'ג שערות שבזקן האריך וי-.גהכתר ד "אגעשה םחסדדםלכות זעיר דל»וגקראא אוכפימיש אהדםגוריהאירישםלכוח רישאדליאקלטהבהוכה ההכסד-ו ה ל ג ל נא ר ק נ ה קלטדת הכתר דאין ודאיא ו ל וביגח רני רישא דאין וראא בדרך ז־ ההסר של רישא ראיןודא'או1עשר. םוח של נ לגלח א והגבורח שלה קלטתההבםה ש ת ל ג ל נא וכן כל ספירותיה ־ וללשון ראשק הדעת והתת והיסוד דאריך ה ל ו י כ א י ל א ט י ק נ ו: א י י ד א עינא פקיחא דיל דלא נאים ונט״ר ה י ק נ נתקנו מיסוד רםלכית זעיר דלא ו ומלכות דאריך נתקנת שמלכות דזעיר דלא ונקראת איומה כנדגלומ פי׳ שהיא נוראהא משתות לוזן י ת ק ספירת אהת ו א לקהה ר וחשובה כמו חינ ראשונות שכל א מהן ל

* כה ב כזה

קעורעולםהתקוןרמהררישרנרו בזה רפי שהחוטם מגיע עד הםוה לפגימ לגלגלת ג ואלוהיג הן בקו האםצעי: וחכםה דא»ו נעשחה םן נבודה דסלצוה־ו זע־ד דלאיוגקרא מלא דבדולחא והסד וג*ה דא<ו גטשוםןנצח מלכור־דזטירדלו* ונקרא רעוא דרעדן הוא הסעה ואגפיו נקראיפ קו •פיןא קרוםא דאדרא וגבורה והוד ר ק נ ובינה דאא נעשהו—״ מתח של סיכוח זעיר דלא וא ו ה din נטשו פ^ ^ דםלכורת זעיר דלא וגקראיבש עםר נק• דל• השטרוה והזקן ום י א ר ק ונקה שכיג סתת הוא עטר נקי הוא הוד שהגם שהם עםר הם םנז נקי • ואלו נ קושסאל־ורצונ.• באוםרינעשוםהם לומרשהןמשםיעורתעליהם־ואולםכהלשלל א דלא' לא לקחו בהובן שום ספירה ונשארו הופפות על הגלגלת ש ש י ד םלכוח דא דאין וםדישא דאא עם החיקונים םזעיר המלכודת ש י ר ןה הבנין הסהוקן הכלול מל מלכות הנל נקרא רישא דלא א בספרי היה םהם אריך אנפין והכהיב ש ר ק נ דלא ש אהיחזכ• הנה גבהו למטלה והגיהו הגלגלרת םגולה ־ והפרצוף של אריךעם רישא דאין שבתוכו תית מהפשט טר שולי הטהירר ואהר שבינה שלחה הן כתרים של הן מנין הבירין לגהר והן הכמות להכמה והיז בינודת ההזיקה לעצמדת הוציאה ממנת כלל הין מנין תבירין לצד מטה והיו מרהפיה לבקש כליהמ ונהפשטו בעולם יהד היזם שא מצאובם עד שירדו אל קצרת ל האצילורת ולא מצאומ וכן ירדו מער־ימ אל עולמ ו •בול עולמ העשיירת ואמ חיו ירדו הוךעולמ העשיירת היו הקליפורת נדבקית בשבר• כלים שכבר שלטו בהם ליהנוה מהמ יכב יכולהיה צורךלהפיך העולמ לתוהו ובור״ןן0 העש״רת רסן ל ו א שתיו •ורדים גם כן אל הוך ע ו וכשראד׳ז האין סוף בדיך המ בזרועורת שהם נצח קי לאריך שיהקפלהציושר מטרת בהציו שלםעלההיינו השו

ו ל ל מטלה וכשראו א ה בהצי הח ש ט מ ל ש בהםדהוד בגבורהוכןיסוד והצי ו העלייה והקפול הנזכר נדבקו באדיךבדי לעי־יזתעמו למעלהלזהוא גב קלטמ דל הששהל א מ ק ש ו ש א ר ק נ ה ו ל גח נהי בנצההנקרא שוק ימין ומלבותקלט בהוד ש םהמנD והיינודאמרהדשביעהבאידרח נשא איהובנצהואיהיבהודלפי שהששהצלרתן םעלפאדרכורא ופטין כלפי חסר עכ נדבקו פעדההםד דהיינו נצח שלאא וסלכוה פפני שהיא פעלםאדנוקבא וכלה דין עיכ נדבקה בהודשהיא גפכןדיןוצאלבי הרשיפו מ ^שנשאר בםקופשהיו שפ חכמה ובינה עקריוה אחרשנתעלוהןבפקופ הכרתר רפן אם בה לאריךשיעשה פהפ פרצוף שלםהיינופרשיפו דהכםה פרצוף אחד ופרשיפו דבינה פרצוףאתחופרצוף רשיםו דחכםה עשה איתו בהארה שנהן לחוכועפ חפר שלו ונקרא אבא ופרצוף רשיפודבינה עשה אוחו בהארות שנהן לחוכו עם גבורח שלום א וה'1ס שנהעיו עם אריך בקתולו כנל שהששדת טלו עפ נצה והן* ע פ י ונקראת אם ל ב א והוא ק ב א הוד נדבקו כל היז כא ביסוד אריך ורםז האס •תעי לאריך שיתנם לת א והלכו עד יסור ת מ י א רל להוך יסוד א מ י דרך מוהו ונהנבמ דרך יסודו אל הוך אל הרהם־ם מהדינין ונעשדת ים כב יכול ר נ דיסוד אימא ושמ נתברר הטוב מהסי פרציף ןעיר ואיהכ יצא זעיר ממעי אימא בסיד רו' פרצופין היינו שמלכות היתד. דבוקדגא מ י לו םאחוריו בין שגי כתפיו רל משליש תת הראשון ולמטה ועוםד תתת רנלי א

דהיינו

קעור עולם התקון למהדר יפזרנרו נח דהיינו מקום רועי ph של אריך םהפשט עד םקים שהיו; דאוי להיית עויים האציל• ווול ל אריך ודע שםפניםיורת הזם הנשברינ^היל' נע^־ו הכלים ש א שליש נהי ש ו ה שט כגהי ל דלי םגגר־ז נה• נעשה ועיר וםםלכורת נוקביה ורגלי א־מא הנ פרציף 1ון הג לתוכו נותנים לו הארה ונעשימ לאור פנימי לוי ן וןאת היציאה הראשונה היא נדלות ראשוןואחכילדח אותן פעם שנייה בצביונם ובקומתם במש באריכות כסחחלח הכפ.•* ושם הכאתי דעות שונות שיש לחלםיד׳ האירי כאלו• ועיין כס תתחלות תכםרש הארי וכס כנפי יונת וכים יונה אלם וב6 כללי לסורים אם זכיה לאלו הכחכיס: וליטש הרא*׳1ל הפרצופים מגולה חסיד שהוא כתיב אבל םכחפיו לה שהראש של כ ו נ ל אריך פ שא מימיןומאימא נןשםאל וםטבורו ב א ג ותצ• תת הוא מלובש מ ל ג עד חצי טבורו ד ולםטה דיל חצי תות ונחים שלו היו םגול^ ולכןנקפל ואסף רגליו למע, ri כגל וכשנתקנה 1ון גתפשטו רגליו עד סוף דיטהירו והלבישוהו זיון: וזהו פרצוף אבא כתבד גגתועדכאןא ומשראו? ב ת שםםרא־ז םתניו ולםעלה נקרא א ל עדתצ• תת של ת א אבא ד ר ק נל וזיוז א הוא לחבר גג וער הצ• וזית ש מ י לםםה גקרא ישראל סבא! ופר צוף א םתגיו ול תת דתייגו םםראה םחגית ל םםראה םחניה ולםעלת וםתצ• תת ש גקראת איםא דל לבית חרחם שלה ג סדורות הכד ת תבונה וליסוד איםא ג שלישים ר א ר ק ולםטה נא ם י נקרא עלייה 1גת תךרניהיפריזדור ויסוד איםא קצר סיסוד זעיר ויסוד של •סוד אא םהחיל פרצוף זעיר ולו ט דיקונ׳ דיקנזי1ובו ם י קרת ציון ופה חחת יסוד א קרא נ נ כהיגדגג ועד חצי rihשל תת נקרא נער ישראל שבאןהציטבורווםהצי טבורוולמטתא •עקב זצכ באוחו קו שםתחילפרצ:ףזעיר םתתיל פרצוף לאת שנחגדלהעכם ר ק נת של חת שלה דהיינו םםראה םחנית ל ביגח ובח 62 כהכדגג עד חצי ח מלכודת של ל תת ש ל שבהה ש קראת לאח וםםראח םחניח ולםטח נקראר־ו רחל ד ילםעלת נא םטכודו םחחיל גרצוףרהלםכהנחנגד יעקב דהיינו נוקבית צ ו י ti't דח״נו בחור ש וזאתנקראתםלבותולתששתווקוגיםכי חאשח איןלהןקןיעל אלונאםרשש םעל1«

ך לפניך הכל םצדיר ופחוקן י לכסא* והא לת מצאתי כהוך כתבי םהריר מ1}רסדר האצילוה כקיצור מופלג ששלח י lftftJ" הפנ

האלוף סו}'רר עםשון ביק \<i 0םירישלים והוא םקיבלרת חאר׳ רבו ןצלןל ע

ו בתוככןא ל סוף עולם האציליור־נ ואינו נוגע ודבק ןולת׳ באנילורת לבד ו jrha ולכןםשםולפטה •שהנה םחוחם ונקראו בי׳ע אך בכחיגו־ז סקיףהואנונע בכלו באצילוחובאסצעיתו אדםקדםוןובכתינתחיוחו שנ« ד אבי/! וחחלח נשחלשלםםנ חא אדם דבריאהעס שהוא קודם האצילות זןה האדם כולל י ספירוח ובלם ר ק אלהאם נ נקראים אם בערך עולם האצילור־ושלמטד־ן םסנו וזה האדבש גרסו בקוצו של יוד ההויה כ• הוא בחינת כתר של כללות העילםות זחאס בכת התלכשוווו במכסת אדם קדםון הזח האציל תחתיו עולם תאצייות חהוםודכלם כחכםה עשיר. וחכ^י.*.הבנ»ן->

* כ ו א הזאת i 5

קעור עולם התקון לםהרר ישרנרו הזאת נתלבשה בםלכות אדם קדמון וןו השלכות ירדה ונמלבשרת בייספירותיה תוך ספירית עולם האצילוי^והיה זת לקשר אדם קךםון בעילם האצילורת וערזבכל עולם ועורם כםו שנבאר יראש זו הםלב־דת שהם נ' ראשינית שבה נשאדי בםקושם יר1א ר ק א דילה ן ים׳ בראשית הםנחלבשו ביס דאצילורת ווי הבהינה נ פ ו חתהונות נ עתיק יומין שתם ז ׳םים העתיקים םםלכות אדםקדםון והז' נהלקיםבעשר ספירורת כי הראשונה כלולה io עד היכל קדש הקדשים כנוחז שכולל ג וזר. העתיק נעשה נשםהם בם ספירות אתרות יאצילורת ש 3 ח א מ ו לאריך אנפין תוא כתר האצילות ונם הא ר ק נ ת אריך אנפין ה ואור תאם תוך העהיק והבםדת וכינרת דאצילות םלבישין אא תעיר אנפין מ י א ל מקראים אבא ו א קדישא הז תתתתינית שלו לכר לר הנ ק י ת עא I תהתינית שלהם יכל מ י א שהואיוספירות וקצוות האצילורת םלבישים את אבא וא ם׳ ר ק נ קצה הוא צורת ו הם יו קציןח יו 3עםים ו דם אלו־ת ובהם םתלבש הכינרת הI קכא דןא היא םלכות ראצילוח םלבשיח את זעיר ו נ א אלה ו ר ונעשה אלהים םי בם ודי בזה הר« י נ תתתונותשלו בסורנקבתתסובבנבר ובעת הזוונ תוזרת אליו פנים בפ כשנעריךבידיעח יתיררת נםצא תיותכלקוסות הםלכות שעור םפירה יא לבד בערךא בעצםו •3ואבא ואיםא ו ת עילם האצילות תעיר יהיה ו קצוות שלכל תכללות עם שם רנליכים שיים עד סוףהאצילירת נ מ גביהים ממנו וראש. הכתר נכוה םעליחמ אםא ודני* ןסידורנל׳ נוקבא כרן שייםלםטת אי ך ירנליאבא ו י ך א י ל ג ר י ק י ז י ^ נ ר אך יתפרדו בראשם זה לםעלת םזית באיפן כי יחיו כילם בלבושים זת םלביש לזרתא םלכית דאדם קדםון ובתוכת תכםת האדם קדםין י ה ווה מלבוש לזה והעחיקא ש כסוד ת בוןבמה יסד ארץ ובתוכה האם עצמו כל אלו מתלבשים תוך תאצילות כ׳ איןם כרי י נכר מכל א םהם כי אם תראש אכן גופותם מתלבשים אלו תוך אלו ואינם נ והנה כל הים דאצ!לוח נחלקו לח פרצופי! כתרחכםה ביות זעירונוקכית וכל א כליל םרמת איברים נםורים והם בתינותד אותיוחדתתויהת הכוללות עולם האצילות לבדול יוד הם ה פרציפין אכןבערך תתויה הכוללתכל תעולםות כנלנםצא כ« ועם קיצו של הויח הנדמות בתכםרת ל יוד והייויר ספירות דאצילית הם י}ד ש אדם קדמון קוצו שא באצילות כנודע ואוזן נשלם הארת ותתלבשות ה&'ם בבתינת תפניםיוו־ת כצל י ה ו ואז נתעברת האור ונעשה שם םםךודרךהםםך ירדה םלכות האצילודת^ תההונורת שבח ותיתדת ראש לשועלים ינו דב ריאות וכל ןת אתרי התעבותסוהתלבשותם ררןך המסך הנזכר ונם בינר־. ראצילות נתלבש אורות בז תחתונות דםלכוח ראצילור־*| ויררות דרך המסך ונוזלבשו ביים דבר יאה תהו סוד בינה פקננדת בבריארת ו^לו ה התתתונות דמלכות נתהוולעתיק יום ןרכריאדת תתלבשו באריך אנפיןדבדיאת עלא h פרציפין רבד• אח ובלם בחינח ח דהוירת ו הסדר הנןכד בעילם תאצילית ונם ח הכוללרת כל העולמות ואתר זה נפרש םסך ל ויורדות \ תהתונורת דםלכית בדיאדת ובחוכת םתלבש אור יי קצוות דןעיר דבריאח ונתהוו אל בהינחעהיק יוםיןדיצירדתך דיצירדת יכיי עד הנזכר י ר וןחו סוד ועיר םקנן כיצירות וןת העחיק םחלכש תוך א

כבריאה

קעור עולם התקון למהדר יגגזרברו נוJ א ה פרעופין דיע־דה וכלן ו דהויד־! הכוללות כל הטולסוית ואחד ו בבריאה גם ה תההוגזת דשלכוה דיצירה היא לברה שהלבשה הוך אריך אג3ין דעשייה וגם ןה דרך םםך ג שבין •עירה לעשייה וזהו סוד םלבוח םקגגח באופן וגקרא עחיק יופי! דעש״תם ת ל ב ופהלבשת הוך אריך דעש״ה והכל עיר הגןכד ביעידה וגם הם ה פרעופין ו בה׳גת ה התתתזגה דהויה הביללות כל העז,־מות: זאםנם דעכי כל בהיגחהח פדעיפ׳ןי הגה כל אחד כולל דעה איברים ושסח גייין ועדיך הםעיין ג שבכל עולם דאיביע הף וה באבר ף ופדעוף יאיךיפגשואבדעלפרעו רעלגחוחאבדיםשבכלפרעו לחקו פרעוףהמהלבשבוכיא׳ןעםידהכלהפרעופיןבהשואהובקוםהאגפעאכיראשםלכו רעשייהיפגוש בתחהיהעקב דאדם קדמוןוכועל ?ה הדרךכל שאד חבחיגותלא יכילם רעיון או אם יגולו כספר השפיםכ• תתחלפגה וכפי דבק אבד זה הפרעוף באבר שכנגד!ל וצא לאין קץ וזחו עניין חכמת הצירוף ש כי לפעםים יפגשו עין בחוטם ואוון בעקב וך יום דוםד. הכב ארפא כיתות אילף עם כלן וכלן עם אילף וחם ה״רמימ השנויים שאין ל להבידו ואין צדיק דוםה להכירו ואין בדיה דוםה להכרתה וכל הנבראים עורך 1בוהא תקין כלם שוה והגר־־. אלו הה פרצופי] של עורבבו ם שוים אף ל כי איןיגיקר־ו כיא והאזינו וןהו סור בהבראם בה בראם כ׳ כל ש א של פ נ ד ד י א האצילות גתבארו כ הגבדאימ היו בהיגת ה פרעלפין הן באצילות הן בביע והם ד. זעירא כ׳ כלם יעאו מהרא דםרכוה אדם קדמון אהד שגהפשטה באוד ין תהתוגזת שלו לברוא? היתרי־״ עי ום בהיגת לבוש• םלכור־ז ארב=< ת ו י ה ש להם כגיל והגה תיו׳ד ספירות. דאצילוח ל א רם בני ל ם אשר מלכו כ• כ י כ ל פ קדםוןהתהילו בהם סיגים והדיגים וגרםןו בואלה הא מלכוהאדם קדםון הנקראה אלהים וםכהר. יםשהי י י א אל ר ב ת י ש א ר ב ם ם ה כ ל םם ש א ו ת ש ת א סלך הדיר ת צ י גבראו שםים וארץ דאצילותוםתתלחלאגתקגועד ש חהויההיא תולדות תיםוד דאדם קדםון םילת שגתגה בשםיג׳ והוליד טיפת הלובןם ארץ אדוב=< ד ו א לובן והטיל תש״ן גוקבין דםלכות שבו תיא-טפת א ר ק נ חסד הם כל הייספירות דאעייות כי חראשון כולל וי י ל ל ו כ וברא דולפין שהם ן'הפלכיפ הם ארץ י ת ל ם קרפוןןהוביופ עשות ת א ד א ךאשוגות אתבסשו פזיווגיסוד ומלכות ר ושםיפ שהףרהשיפ בדין ואן נתקן האצילות גפ מלבות עילאח דאדפ קדתון שתיר־נה היינו איר i תחתזנזה שלד; ל ת אורם ש פ ש דאצילוה שהיא עתיק •ופין גתקנו ט ״ ד

ק רסתלבשות ב*ס דאצילוה אךעצםות וממשות ן תתוזתזנין שלה נשארו לסעלר־! רא י א אין כ׳ ה ר ק נ א אני ו ר ק ג«ע(צ• אורת המ היורדים לתתלבש באצילומ ולכן נ

ם קדמון ד א םלכו» דאדפ קדםוןגשםה לכחד דאעילור־ו והבן ן.ת הרי כי העקביים דם י כ• ש ם אלף •ומין דהו ם בייס דעש״ר־. כל ספירה כלולרת מק הרי ה י ש ב ל ת מם י א •םגי ובחשת- מ ע י הקל-פוח כלש יןהו סוד בעקבת משיהא שהוא אדמ קדמון הא סוד •עקב וגעוע• אורח הנתוגימ בעקנ ו ה להזדכך ולההבדר אוד מעוימ העשייה ש אתד־. חשופנו עקב אן יחיה אור הלבגד־. כאור ההמר־־. ואור ההמר־ו כאור ן •מ׳ב.,

ראשונים דםלכות אדםקדמאה הגקרא עתיק יומין ראצ׳לות נ

* כו כ דרוש

קעור עולם התקוז למהרר w נרום קרפון נשתלשל באםציעחו פירושו עז• שדרשו בזוהר אני ראשון ר $ א ן י ך ךלא עד אס ואני אחרון לתתא עדאין הכליה ובלעדיאיןאלהים באםצע י ״ לע

ר שנדרוש בחלק האמצעי ס ק א ר ה א נדרוש באני ראשו! ואני א ל אכ למעט שא וחכמהו ומלבוהו ו ה א אפצע אס ו ו דאחפר ביח בלעדי אין אלהים בי אדפ קרםון הא שםו ל ם באצילור־! וםי שיש לו לב יבץ כ• סו־. שאנוקוראים *0 אינו א •תלבשי שקדם לעולם דהיינו רצונואבלהרוצח שתואבעלשם אין ןזנו יכולין לדרוש בו כלל ועיקר ולבן אסר אידזכ ואהר זה נשלם ה&ס: בבחינות חפניםיוח ירצחלוםרבשנשלפו זהייוהי הד איהו ה א באצילות בלי מסךאלאאי ל ם ח נ חאצילוח שלו ורוב שפעו של חדר. ואז נחעברת חאור וכיו כ« ו*רםיה חד אשר בעבורו נקרא רצונו יחעלח שם של כללזדת חעולםורש ובו ואף שההסיד האשכנז• עה אינו םדבר א בחינח כחד ש ו ח בבחינור־ז בסו חחנבשקורריודרו«$«r לפי ?*חחכם הקורדווירוםדבר בעולם החוהוושםם נופל חלשון ש עריך לוםר בחינות אבל ההכם אשכנזי עה םרבר בעולם החיקון ום קרםון מי וב דקוחו אין נופל כו םםש ולכן אסר בהינה ונם צאלר ר א בפועל סם בם זיל ואס בכיו כ ח ר ה פ ם קדפוןולכן א ר א ו דורשין בכחר ד נ כי ברוב רקוחו אין א חחלכשזחז בחכםיח אדם קדםון והחכמה חזאר־ז םתלבשת במלכוד/ אדפ קדמון וכ•א נם שאר ספירוח םחלבשים בה״ל ל א הכםח לבד םחלבשח בםלכוח א ל הנם שא ווחז כהו ו א באד. םחםוח ואפה אין חםיח כוחב דק ה י רם הכותב ביר הבתיבדו הת של אדם קדמון נותגדת בת אהםו ורשות ליד לכתוב כך בכאן םאהר שהתכפה הי ורשיילםלכותלעשותפעולותיתוםלאכתה « ור^נתיקיםביספיי־ותכ• הראשון כלולה םנ ירצדז לומר מאהד שראש אצילות מגיע עד הסד מלכות דאדם קדםק אכ התםד נכלל מג ראשים דתיינוכתד תכסה בינה עד היכל קדש הקדשים כנודע שכלול J ידצת לוםד שיש בבריאת שבעת היכלות לפי שעולם האצילות תוא •תור נםור ובבריאדת םחחיל חפרוד לכןיש שם שבעה תיכלית גקיביתבשפור־ו םפורדים ואלוה ן פפטרת: ם י ש ד ק פ: נונה•י ןכודז: אחבת ז רצון! קדש ה לםעלת לבנת תספיר! עצם השפי ואעפי שעולמ הבריאה הוא כלול 1 ספירות והתיכלוח אינם דק ?יאנו אומרים שחיכה קודש הקדשים כולל ג ספירוד־ו ויש הילוק בין שני אריות עת שהרב האשכנזי כותבם ל ח * uftn אםנס דגל• כ שחהיכלות הם בבריאה יהקודדודדי אםר שהם ב׳צ דא אםרנו בכנפי יונת שרגלו ראריך: ל ה הם שוים ער סוף תאצילומ %כ\ וזהו מהקושי ו יורדים ער סיף האצילות ורגלי דאבא ואיםא ער הטבור של אריך אנפין והירץ סי שיןא יאיםא עד ב א חיריץיפת כ בכנפי ייגתפדבד בשעתקיפיל דאריך שהיאםכישה ב הםבורומן הטבור ולמטה הוא פנזלה ופתקפל ורשוםו שלו םתלכש בהיךזעיר יפשם הוא היותו וםש כאןשכל רגלי האצילות שיין בזמן שאני עישיז מעש ים טוביפ גורמיםם ה ש א פ י א לאריךעצםישיתפשטבתיך זעיר וזה איאפשר אלא באמצעית אבא ובם אריך מקפל את רגל* יורדים גכ ברגליהפער רגלי דזעיר וכשאיןבנוםעשים טו חלת נותלתואםכןדגליראבאואיםא אינם פגיעים רק עד חןת דאריך ובזה יתידץזע

השאלה

קעורעולםהתקון למהךריעורגרו !נ׳ו השאלה ששואל•! על מלא כל אדץ כבודו עד v ער ה בף השטן הם מקום הטנופ.»,> שחבש עז והפירוש של פסוק כן הוא שיגער 1תוא שגי חיבוח jfa ער והעין עוםדו-* בםקום שגיבש ר!!* פצר ההכריח^ריןחקדושו־ולגגוע-בבל באופן שיא יהא ח«aiv עזת׳ רשויוח באמ ישער אדמ חיו שיש לו לשום נמצא קיום בלחו סאחו««/.אםכן ר הוא bunk* שבדבריס שחם כעי ןישטןשחכש הקליפ—ו. פ בזה ח> h רשויות ולכן אק עד רני שמעדה הקדושה השט ש ר מ א קרושה מ ל ל ב וחטנוף נוגע בהן הקדושח א ונשאר אוחו הםקופ עםרושפ דק פאד של קדושת וחיא פרת אחוריים באופןשלא;K •ואתר זה \ תתתונות דפלכי : פ זולתו ברון• חוא לעולפ אפן ואפן «שאר שום פקו ייצירח חיאלבדח םחלבשרת תןך.אר^אנפ?ן דעשייד־ו ma חיות של אא דעשי1:י4 פהיכןגתתוותוילרשיש ראשונות:דםלבות שבשירת מלובשת• אודם ב| תהתונוינ ואו1כ«רדו תשבע היינועתיק לעשיית ז •וזהו תבסתיחצרוף שלחליב אלפאביתומל כסו שאלף מצטרף עמ כלאותיודש כן האברים םצטרפ׳םזו לזו» אלף עפ כלם דן באינב* פו בש רל1ל.רתפרצו םלבי י גלבםבנ י כ נרפו באלה הםלכזםאמרפלבו וא נחקנו דיל לא נעשופחצופין עד שיצא פלןך פםל־כות אדכש קדפון: יופחתלרת ל השפיני שהוא יסוד ונטל חלקו וחלק תפלכות כפבוארבסםר כנפי •ונדת שבו ר.י»י»ת ארץ אדום דיל מבינו—. שפשפ דינין פחערין: וזזחו כיום.עשוח ה אלהיפ ארץ פ מ ושםים שחף דחםיפ בדין^ל לא נחתנו חםרצופין עדששיוץףרחםים שחוא יסוד עםםצדעצםהן נקרארדו אניש.־זי*י* דין היינו םלכורת ולכן נקרא ik׳ ונקרא אין ללכיי שאין בפפירות וותר םגולחaםלבומ«Eצד .מתוא כתחדאצילומ פ .םמנלית לעולם ל

ן • י א א ד ה * ספירת היא כלולח סםאח תם אלף מסין דחול רלכי*וםין.דקדומת.׳חת• אלףל ל אבלבסליפומ שהם בעו*בפ חעש״רת שהםבעמכרם ש שנים כיום אתפולחחברד ט קדפק הם אלף יומין דתול pud הקליפופ־ולכן.אםר<אתר.!ת.לזכן ו ד א אור םעולם תעשיית לפי שסבת נליומינו חוא םאהדששכיגת:בב3ולתיא בנלותי־פיו הטוביםנחית םץן נוקכין נ שיש םהאורות עליונים בקליפות אבל.כמאנחנוכםעשין ועלי- זת-אםר שתוא סוד יעקב יוד לחעלור־ו האודות סתקליפור־ו:אל םקופן הראשומן תנשאדזםבעקב אדבש קדםון ניצוצ׳ אורר־ו וכ1 רגדחיויר ניצוצ' אורדת-םסנין מב׳ל 13.* ק שתוא בעולם העשייה ששם הקליפות ואחח חשופגוזןסב ידעת מנביר על ח . הגתוגיםבעקבאזיחיחאורחלבנח טד.י*נקבה.באור התמתשתוא ועירנאורתתסד.

א זעירכאור \ חיםים חדאשנים ייל.עחלק.׳וםין ו טחוi הבאיודמל-אדםקדםון jr3

•nיי״ין האצילוחהואשכיחבנעשופהצופץרלבל^&דצוףשלםיעצפווכלורנ*ן שיצאו ןףג• נ-ן גו ך• ך י ופייםתייודשלשסיהותהיאחבפחותיהביגחתי 1 ^ ** c/1 ^ל שהכתר פרצוף שלם כי*ולם«ס ועוקץ של ץ מורדת .על^ויוד יובת דijj.siun'KKP'w II ח יגזמתוא י ו ם כ ג א ו ה ם ש ל ש א ו צ ו ו א ב א פ ש ס י ח ר ו ם ם ז ^

5בז .א « £* &ר6{\&

ה קעור עולם התקון ימהרר יישר נ פייעוף שלם מייס והויוסורה עלןעיר שהוא ם ו קצוות והוא •וצא ראשוןאחר שנכנפ

ת * אתרון דוגמת תשפופרת שאול ביעקב וקערת הרא ובשיוצאר־ו ובביגה שפ h גפודות גובדור־ו ל א דדכו פ ל ע א ם ו ת םקומו ש

. א מ י הנקבה גוקבת בחןרת שלו ויוצארת מאחורו• לפיכך לעתיד לבא שהיא אם יישביבש ועםרותיהבש כ קי ט צדי ותטעם שמצאת דדך בו כדי שיהא הוא שלי עלית ולא«הית כל א דשות לעצמו עוד שניר־ו בראשיהפ שהן הגבורות בסוד הא ו ך מלכות פ* ן בתוך ך ת לפי שתיא כת הדינים ולןת באיו לה תגבודור־ו חיעל שיוצאות מפנה דדך נקבכלישית״ופועטורת דוכל דתעולגשו ךןא י לסובלם ועוד כד• שיכנסו הגבורות בועיר קוים אלוהנ! בחינות נקראת ה

הגיעם אלית דוםתקובו וכשיוצאת דרך נקב!בו בעצמה הא עכ: היא מתפשטת לכאן ולכאן להוץאן היא נקודה צורת ן וזהו הקוץ שעל היוד ו ואדא ו # לפיכך אין האשת ראוית לביארת עד שתהא בת ג' שנים דום hf ה ל ונעשית דית ראש לשועלה שתם ב*ע ותיא נשפת אליתבש געי שהד>וית תןו מתפשטת למטה וא י ובירידו! נקראם ן, בלי מלד נקודה סתימה קםוצרת בעצמת שאין לה אור ואן ה אומרת אל תראוני שאני שהרתורת אבל העולמות תם נכללים בשתים נעדימ שהם מטטרק וסנדלפון וכר ונקבה והנה במטטרון מתלבש ועירובסנדלפון הדלת הןארת וםןדווניז יהד ראשיהמ נשפה אל הבריאות כלה לקצוות מתפשטים יביצירהוהמ. והיא נשמח ^יה ובכל א מאלו העולמות נשמה«1יה ומלכות שלהם פתפשטתבעש״י נעשייפ־ציף שלפ אלא שבבריאת הפרצוף שלהם הוא םבחעת הראש והויוונ ש שפןרווגין בבריאת נקרא נשיקין לפי שןה הזיוונ ח! א בבחינת הפה והיינו דתנינן בס״ בדית תל שון וברית הפעור כי בדיה הלשון הוא הזוונ הנעשה בבריאת שהוא פבתינח הפח וברית תםעורהוא תנעשר. ביצירה פו קצוות שתוא היסוד כפשפעו תהו הפכוון בפסוק ישקני םנשיקות פיהו כ׳ שיר השירים קדש קדשים דהיינו בריאה וכן םצינו !ענקרא ית כמש ר •שסע«1 ראיתי אכתריאל •ה ותנן התם היאך םעידין על האשר־ז שילדה ולמדור כריסה בין שינית שהעיבור שלת בבריאת איוו כי אם בפה לפי שכלא ו ה הפרצוף שלד. אינו כי אפ בתינת ראש לבר ועל תןיוזג תזה נאסר אכלו רעיפ ש בפה ולכןבקש הזיווג בלשון אכילה וביצירת הוא זיווג \ קצוות בבחינת הנוך בן ירד והוא לפתח תטאתרובץו־יםטה סהאצילות יש קליפות אבל בהברלעצופ שבבריאת הקליפה םועטת והקדושה מרובה ועוד שגית *הקדושת יושבת ייעצסר־״והקליפר־ו לעצמה והזי׳וג שרקדו שה שם ׳פה אבל למטה ביצירת הקליפתםלבשתהקדושר־ז חשה ומעץ הדעת טוב זרע שהטוב ורעסםוכימ לןת כמיש וגוגה לו סביב ו7ת תיי־ל פגבש אר.שפרץ.ת־יבושהזהפלבושהקי־ישהונתןמקומלתצוניליגק מסנה ותהלההפגם היה במה שאמרה חוה ולאתגעובו שאלמלא היה גוגע הגהש באילן אפילו שאדבשVהיה אוכל ממנו מהטוב שבו לא הית פוגמ אבל אתר שנגע בוהגתש ופגמו לא היה >־ לאכול ספנו ואמרו חכםים חנוך תופר םנעלים היה ועלכלפפירה וחפירה ר־״יה מכוון

להקכה

סעורעולם התקוןלמהרריישרנרו נחכיםסטרוןנק10נעלשתואפלבישלןע«רבבת«נתנעלוןה תןיווגשל ט { לתבר:ופ םטםרון הוא סוד היבים כי פר. ששנןנו מיתר־! לפעלת הו אינו אלא תתעלפות האוד והתלבשו במטטרון והוא המיבם על ידי זווגו בטנרלפון לזה חלצה בםנעל תליצתריזך ועדיך לחלוץ לזכר אבל הסנדלהוא מעור בשרה לפי שרזמנעל הוא לזכר שעורו ר קשה והוא לסנדלפיזן ונמצא חולץ את מעמו לפיכך שנו חכםים א0 יבא אליהו ו׳אםד חולצין כמנעל שומעץ לו כ׳ הוא עיקר הםצוה אין חולצין בסנדל אין שוםעין לו עכשיו כיתש בתינו כנקיבה בהיותו בעינו כנקבה וכבר נהנו העם בסנדל ז^םא ראוי היה שלא לחלוץ בסנדל מטעם שאם דנו והמנעל הןה!^.־אשפp אדם תראשון ויצאה תקדושת לחוץ דונקים התצונים םמנה ובא חנוך וחפרו וסתמו שלא יוכלו החיצונים לינק לוהם עדי בגיםט י מ ו ר מ ןכת ונתעלה לזאת הבחינה תש הכתוב וזנה בששים עדי ושהדי בא כיצירי־! כנגר זעיר ו ה חנוך שסלקו הקג־ד־ג לתעיד על דור הםכזל וזהו בשמים ש ושהר׳במרומי• ןה«*יהולמשו)<ל אליהו מהאי באר איהו וחוא בן בני׳ שחוא ביסוד שלה

א וזהו שהדי שרי הנת ל י $ המעלדה חמיין גוקבין מחחא לן הוא ביסוד ל ן ״ ן ^ ° ו ש א היסוד שלה והי:א המ הה גכודורת וןה אינו ח ו ה ש

י דעש״ה ודור! י ב ם ה ף ! ג י בשמים אלא בםרוםיב! שהיא עש ״ת ויש ב עצים כ׳ ביצירה ^׳פשרי-להע:,וור־ו זוונ אעפ׳ שאינו י P י

ם יחהלכון סוף םוןש אפשר י ע ש חשוב ככ את>־ שתקליפת םק3רת אותו בסוד סביב ר להזדווג הקדושה מכפנימ אבל בעשייה תקליפח נוברחוםעורבח עמ הקדושח ולזה כל המזדווג שם הוא עםת לפי שתדע םעורב בטוב והןימנ שם כעין הנשי המשוללות ןו בזו כי אין שם אלא םלכות שבו וםלכזת שבת ושתיהן בתינת נשים לפיכך תמהר״!א והזקור ם בידך כאילו ב ת האשת תצרפית על אליהו כשאםר לת קחי נא לי פת ל* 1 ב אצלו•־! לתיות עמה כראיו בפרקי רא פ כ ע אותת על y0^ טוסאת יצאת מגופה לל אם היא דשא* ליגע בלתם ולגםותת הית םכוין אס היא גדת או לאו והיא תשדר־ג 1 ! אותו בםה שאין בו ונע:שתעל ו.־. שמת לת כנת וכל אלת תשםות אנוצריכ^ להעלותד ב בתפלתגו להזדווג למעיה באצילות וכלן בערך האצילות אין לגו אלא נקדדיז ל ואעפי שתעלה אא להזדווג מפגי שהיא קטגתהכפות בסודיי אלתראוניג! ות בעולםב ׳ כי שפ תרע מעורב עמ חטו חאצילור־נ ולש בעשיית שאינו־/ יכולת לתןדויג פפנם שלםעלר־ו םפנוכילכןאגו ל ו ם ופעלים עול0 אל ע י ל ל ו ו כ ג באפור לעיל ולכן או ג ם העש״ז־ז ולהעלותו-! ביצירד־! וזד־! א ל ו ע ב ןנריכים לחגדיל בתינתו־! שם הבריאד־וולחעלוחח לאצילורש ל ו ע ב 1ושיםבברוךשי«םרלתגדילבת«נתר־/ שת אב!י1! ו ם ל ו ס ^ ת ו ל א ת ל ל ו כ א י ה מ 1 ו ל ד ת א ר ק ואחב מזדווגים בשים שלוםולזההיא נא א וזעיר שזעירהו ל יהודה לפי שהג' אותיות ׳«ל •חיו תמ אבא וא פ וזו היא חדלת שא ו ה הו&יי ובשליש שלו נעשית הדלת עו.־זיא מלכות וישלתגבתינות תתילתת יוד ו הקוץ שבאמצע צל בזוית ואתכ פתפשטת לכאןולכאןונעשירת דלרש ואו1כ נעשיר-!r יוד פתחלחההיא נקדתאתתוכשתיאפתנליתבןעיריוצאתבתןר־! u m ; ת א ל ם ה כ י

כז ב * ־1?' מאחותי

יקעור עולם התסון דמהרר ייעזר ברול אימא משתלם בןעיר בחזה שלו נםצא שיוצאת מלכות בפקוכש יזנאחורוי והיסוד שת ולכןנקדאדליר־ו וםשתלםרת בניתי ואו ישלה ל^ד ל ד ח א י ה ל איםא ש יםלמר־! שא םת שאתןר־ו םהיתת שני ו *)ומתפשטות באלוהגכל אכלול שי הבש לםדוהתיו ה0 שהיאםתפשטר־ו נ ש . 4 ה ׳מלישים ואן תיא דלת פלאת ואן ראדה לביאהשיש לn שלוקתות סתוינת ואו תיא דלת שסד לפי שסותפת פתת ה^ת שםפנו o t i בנהי ויום ־•וצאות ולות אנואוםריםאדני שפתי תפחת שהפתת אותו שעד שהיא סוגרת אותו ואןא ואלו חם i צירים ושתי דלתות ם ׳ א ל ״ש לו ב דלתות הד שםתפשטת בהם וה4 ש וכשפתדבק' שתי רלתות יהרגעשו םים סתוםה והיא הפס של לםרבה הםשרה 1ןות: וןהוםודהפןוןית עיצריך לתניתודבשליש העליון לפי שתיאיוצארת ה ל החותם ש

בשליש העליוןאבלצריךלהניתלםהו.תטפתםלםעלח דנה 1»הוא מקופה של לאח והוא כי הפתת ה1» צורד־ו חית .ר!ניביודקשםהןגע^1 חדלתא חםשקוף וגת הם שתי חמווןוח ?יזרגל גקראי' ציריבמ וב דלחוו־ו ו ןךן כי תת ה• אלו הן שתי דלתות — חעקום של חחיו הוא חוד והעקםיםות הוא נט״ר׳יז ך

צא לפי געשו םים סתוםח ו ל החיצונים וצו^ך להג•^ םצד שמאל הי א שכשהיא יוצאה היא נוטה אל השםזיולוה כותבין בת ;ן-—ץ

ט שדי כנגד והירח אם שסוע שהן חנבורורתשדי ש הוא יסוד חםעלה אותןבסוד םיין נוקבין: והוא הטעם גכ לסת שצריך ל,׳יביטבעיציתנסשהיא בשסתקש לפישחיא עוליפתאשפירחאדליהלהעייניןשאינהםםקופ חעי •וצאח םהחןת אבל העיגיםםביטים בהוד. וסשםיוצא האור לה וגעשה לה עיגיבש.י?שו חן״לב^הרואח ובעושין פסיןםר אםרונב חיחה ופר אפר פרצוף היתח ולא פליגי עו עזהאופר פרצוף הוא מדבר על לאה שהיא כראש םאתודיולםעלהבםקובמ הפרצוף והאוםרןנבםדברעלרהלשהיא יוצאה כםקום הזנב ולןתצריךלהביט בציציח בעיניס יהסשיךלה מיניפ תחוםוד חחשןוחאפוד שהחשןחיה בפגים עדההןה ןרח לפד והאפ! םאחוריופי חהשן הוא היסוד של אימא דגכנם בזעיר ערהתןהששפ התסדיבש לןעיר והם נקראים אורים והנקבה היאה*9ודונקראתתזםיפוהרסן דעקבאיש חם בעלי־גkun ל תם דםטדוניחא נקדאח חם ולןה חחשןהוא ןדתאורכו כננד היסוד של אים ש בזעיר וכנגדהחשןהןחיוצאהלאה פאחרוי והאפויהיארחלשחיאיוצאד־ו םאהורו•א לןן והגה אפודמולחצא ש ר « סהחןח ולסמי: זלןח לא יןחחחשןםעל האפודדלא לא ם י י םורה על יהודשניהם כאחד שהוא בגי' יאהדוגהי ולפעמיםעולח דחל ביסוד של אא ו ה בםקום לאה ועלות גאםר ותגנוב רתל את התרפים שתוא םלשוןבית תתודף ש י היםוד ותרפים תריםשםע ה?סודשל-אבאושל איפא וזהו ותקגא רהל באתותה לפיכךא רחל י ׳-אירן פת שעשתה ׳ראתעםרחלראשתסשחהענוחעקבלשוליחהכ׳ יראה ח •ותיאלפטהפהיסודשלאיפאנםצא *סיד איפא עטרה לראשם וענוה היא לאה שהיאת ל ע פ י מ א ׳לםעלד־ו חסוד אימא עחב ל ש! ־•*תכיתםןאסת״םת ופשההיח םבתיוח ל •יןהו תגלה לפשה איש חאלתיס דוו לאח חישרתוחאימ פשת טגיוטייר ורחל הי.*•

שש©

קעור עולם התקוןלמהררישר נרו נט ־משם ולמטה וכשהיא בסוד האפוד מתפשטת בכרהו־ אן היא עריכה תפירה וחיקי, ייפיכך• אין תאשח כורתת ברית אלא רמי שעשאה כל• וןהיש הכתוב באר חפרוי-ז שרים שהמ ראשיהמ שרימכרוהנדיביהעמ המימינא ושםאלא וכלןה ע• המחוקקא היסוד ון׳שז במחוקק במשענוחנש ש*מ נעח והוד ולןה«יןהאשה •העברי־־! ו ה ש מביאה ראשונה לפי שאין לה מייןנוקבין להעלוה אלא ב ביאה א לוקחת הה בבורות

ומשמ והלאה היא מעלה םיין נוקבין םהנבורוח :וסהעברווד!!

&

" הםגידת הםאמד הנכבד הןחםעאחי בהלך ספדי מהרד ישר סבחיבר־ז יד! i p M י" והוא מלוקט שס^רינורי האר• ובפרט מל למידיאעילוחופייםפראדעניטותאא ב׳ בו הרה!ב שחשבוהיו ובכאן ה י נ נ ר וצל שקודם b נובלוח הכמ־: הקן הרב האי םא ל מ ח םטפס ועולה בק *רה וגראת שפסל•.את הראשוני, בשניה ויהי מה בקריא זו נו המחבר והיח אעיו טמון דב א חן ל ביהי כלו אורד״! ובהיותו הסר כילא השלימו ו• וכרי לןכור־ז א לו ש ר ו כעוללימ לא דאו אור לא ק בהורי הבי^1 ובנקבי חכוחל

הםשכי^י .בטוב עדיו כל רעב ועיףו

בארון!ומביןעס חלמידישבהוהו בקהלעמ דקראובגדון! ובםושבןקגי חהלתו לשון אלבש תדון •

— יו ^ יי .^ 3ר V עשית שיוםףהוא תמשביר תםשריע ^]0 ו' >י דעיחילחדפיסו וקראתי דיו כל רעב ועיף ועסא במדבר והןהרובכבודו שתרילווזוושברילוחיוי-פוגרז׳

ר ב ז ע G ם b .! כח א

£1 שבר יוסף ידיך משיגי ועונו וו י הבינני ואלמדה םצותיך

ואל ת צל מפי דבר אםת עד תאר כי לםשפטךיהלת׳ $זעדני יאישטה יאשעה בהקיך תמיד

פלאות עדותיך על כןנצרתבש נפשי

ברבי צפנתי אםדתך לפעןלא אתטא לך גהלתי עדיתיך יעילם כי ששין לבי חמת

העבד עיגי מהאות שוא כדדכך תיגי דאה כ׳ פקודיך אהבתי יי כהםדך חיגי להקתיך אשתעשע לא אשכח דבדיך

אהלי יכנו דרכי לשפד הקיך Sכל תכלת ראיתי קץ רתכה סצותך מאדי

*באוני רהמיך יאחית כ׳ תורתך שעשעי ^ביגגי ואצרת תירתך יאשמרנה בכל לב

ואת1רת בעדתיך נגד מלכים ולא אבוש ruj נמלצי להכי אמרתך מדבש לפי

קדם ידעתי םעדתיך כי לעולם יםדתם 1ר לרגלי דברך ואור לנתיבתי

דרך שקר הסר סמני ותורתך תנגי *הי לבי הםים כחקיך למען לא אבח» אן לא אבוש בהביטי אל כל םצותיך

$-ומ« ייידרך תקיך ואצרנה עקב

חלק• יי אמרתי לשמד דבריךu הליצגי עד מאד מתורתך לא גטית״ n \

קולי שמעת כהםדך W כמשפטך תיינין אשו ל העצה ורבהעליליה • אשרלו תהלהדוםיה: נוראאלהים פרום פי ן א ך ך םקוםו של עו לם י םעיני כל הי נעלם י אp םהשבת אשר תנבילהו ו ולאל אשר יכילהו: או רעיון אשר יגדיילהו: וגם כי בשם ה גדגילהו: םאד נעלו־ו ב ש םאשר שערוהו רעיונינו •• וכתתלתו ישגו הסיר הגיונינוז על כן הןהירונו קדםוגיגו ז לביתיפטור כשבהותיוםיםי לשוננו: ואלמלא שבהו םשתאדונגובשםחאלהגתל הגבור והנורא וקייםו דבריו אנשי בגסה הגדולה.־ היה לנו ולבנינו הכפור בקדושתו! ואין לנו גקודד־נ א ר ב נ א על כל נאצל ו ש נ לתפלת ולכסלה J כ׳ באםת הוא רם ו

אות

םפר שכר pv» מ­ אוח או תיבה שמורה! עי םהות! ואמיתותו ככל חחודה : ואין אתנו יודע על מה ולמר. האצילוכרא : שכאשר נלאו עשהונותינו םלהשינ עצמותו ולכוין לשמו כן לא נרעא ושטו ו א העולמות היה ה ר ב א שםו הקרום: וקודם ש ו ו והכליתו שרצונו ה נ רצו בלבד שסו בגיםטריא רצון והיה סמד־אםקים כל העולמות וכשעלה ברצונו להאצילא עולמור־ו שיכירו נדולתו להטיב לברואיו שמת כעצםו ועל ידי ו ר ב ל ם א& ו ל ו על כה הדין שממנו נההות שיעור השםהה נשתעשע כעצמו ומה צעשוע נתעורר כה ש החקיקה שה־א התורה בכח; ולמה י־צה בשעשוע וכאהערוחא רדיגאםפגי שרצרי7 להןיל מכבודו ולהאציל עוימ שיקביושכר ועונש עכ עלה ברצונולתשתעשעכעצם!ת אתערותא לכת של כה הדיןיפי שםןחשעשוע נולד השיעור ושעור הוא שרש ת כדי י סבת נבולונבולהואםבתהתנועדה״נוםבחצםצוםהאויהיךהנבויאוהתפשטותווהואש השכר והעוגשוהדיןוהרהמיםשכאשריהעוררהדיןאן האוד סתצמצמ ומתעכב ר ש שלאיהפשטלםטה וכאשרהתםדים םתגבריםםתפשטיםערלםטה לאסותכליה לכלל שמהשעשוע נולרדת * צ א מחיה את כלבם : ו ו ה ן ה״מ ו ל העולמות כאור פני מ התקיקה ורצוני בהקיקה על השיעור ששיער כעצמו לאסור המקומ הנורא ה?ה יהיהן השיעור שהיאההקיקח למורתגםצאשהלקאם שבתו םקום הראוי לברוא בו העוא סביב ו ר ה ש א מוקף סן ההקיקרת והאם א ו א שיעור ה ו לגבי דירן ולגבי אס הא שהשיעור צ ם א אור דהיינו ההורות בכה! נ ו א מקיף וההקיקה ה ו להקיקד־ז הp הם ההורה והםצוה השיעור היוהםצוד־־. והנליפו n א לגבי אס והגליפו לגבי ו ה שו שיעור והאור אין לו ר םצות והורו־־• אור לפי שהנר יש י א התורה ום׳םגיך כ׳ נ ו הם א ר ו א א ו א הנרשהיא המצור־; והאור ה ו ה ו נ ם שיעור ר'>י שהשעור ששיער איים ם המקיף היינו ההורה והיינו אור המקיף והמוקף ומצירוף האור עם השיעור בתתרוברם

יתד נוידה םהם אריגת המלבוש!א שעי השעשוע ה1"ל שיער- ו א הגייפו הנאמר בזוהר ה ו ה ך התקקדת ש ן ח ב ןי מרת מעשר מדור־! שהיו גנוזות בעצמותו •תש בעצמו םהור־ו ויכולת כ והיה זה י פעמי עכ היו עשרת שיעןרימ עי עשרה שעשועים שעל כל מדח נשתעשע בעצםו ובכל שעשוע וולד פםנזמיעוד וכשדתגיע לשיעור ר־ןעשיר׳ שיער בעצם!ז ב שבאוהו שיעור נאד־! להעםיד העולםודת. ושיער בעצמו והשב בחכםהו לתקן שא ולמת הכנת דתכנה לבנות בזהעולםורת ותכף שעיתההםתשבההה.א ר ו םקום נא אן ר ו נ בדצוגו ושיער בדעתו לתת שיעור וםיםן עד ויכן יתפשט ויתרהב הםקום הך ורותב ועוסק ועי אותו תצל ר ו ו א ת ו עשהו־! הםהשבה ע« השיעור כעק צל עי א נעשה הכנר־־. ואופן שיהיה תאור נעלם סתור סתור לצל והםקיף הזה הית יותרויותר חשוך סן אור הצל עצמו כ׳ הצל אעפי שאין בו ממש שאינו אלא הערר האור ם5! יען דבר של ממשורת למעלר־! ממנו שמונע ד־/אור מלהאיר שבש בן הדבר בתחילרתם לבנורת עולמורת א6 י ק הבריאה שבאשר עיה ברצונו יהעיה ישער ולהנביל ם חשב םחשבורת וראה שיצטרך למנוע האור פלההפשטולהאיר בעולםוח שימטי!

ח ב נ Gg כדי כ

ספר שבר יוסףש : והכף המהשבר־ו הנכוגה והעערת י ק ׳כדי לחח הבדל בין קדש לחול ובין קיש לנה.ההיא עשהה רושם כםו עלעד שהיה לאור הםסיף שסביב העל שהוא יושב ו ההג כסדרעליון־יוהר העלםמןהאורהמוקףאשרבעל!שדייהלוגוו'6מ איןכאןעומהברלל יוער בראשירת שיערה בהחלרת הםהשבר־־״ שבסוף א שהעעה עמוקה ש ל חיו אם םזםור י מ ו ר א ההוא לידי הבדל ובן ׳דרש בגבה׳ מ ר י ג ם ה ו ק מ הפעשר. יבואו בך דמיון וםשל כאדם א ל י ב א יושב בסתר עליון בעל שדי ׳הלוגן כמש בדרושי: וו העל ה ו ם ידו למעלי־. מןהגייר שבאמרת אין על הג״ר ממש רק על וסביב א ש שא הקיקה אבל בעל היד יודע שאינו אלא י ה נו־אה כמו הקיקה ולעין הרואה ידמה שי שיש כאן נ פ שיעור שמשער בשכלו ועיי תנוערת אוחגהרת ידו מגבילו ונמעארת ל בהיגורת הגקודה עעמר־ז וההקיקה שסביבוהיה והגייר שסביב חחקיקר־. וכלן בסודא •יוד וכן בדימ היו בגבוה למעלר״. •i בחיגורת ^יור k'6 המקיף והיינו י ה נקודד״! ש גבורה ביגר. ואור אס'המוקף דהיינו גבורה גבורה ואור אם המההוה מן השני עכובימא דדינא : וקדמ ה ו ר ע ח א בסיר א ו ור\יגו גבוררת יסוד כיכלעכוב ועמעופש אור ה מפעליו מאז היה אור אם המקיף משתעשע בעעסו ובןר״. השעשוע היהה החנועדתא ו ה א מתנועע נמ ש ו גנחת בתוכו בכה כמו אור הככב שדומה לעין הרואה כאילו הל ליפי האמה : ועניין השעשוע היא שע\ה ברעהו לידע בעעמו מהותו ג ל קבוע בג דהיינו מתורת יכולח רעונו ומהורת חכמחו ומחוך ידיעד־־. 'יזו שסח בחבבחו ויכולתון ב כ ה ו ל א ה ן ה א שעשוע וםכשר׳ א ר ק והםתשבת באותה שמהר. ששמה בעעמו נ אדמ חכמ ושליט הנוהן לב לדערתיםוזוה חכמתו ושולטנוהו ששמה וערן עלהכמהו ויכולהו ומשהעשעבעעםו ומכה השעשוע משער בע *מו.ג רברימ; הא מיזוה הדברימא אית ׳,ג היב באי זה מעיאור־! המצא חכמה• י ע מ ה שהכםהימקפת וזכולהי סובבת לם י ר ב ד ל הפעל: חג א• זה מקימ יכין לי שיכיל ה א הדברים ההמ מן הבה א י ע ו ה ל ההמ ויהיו שמואהרששיעדבהכםתו ג דברי'הנ•* וראה איפשרוהנש ושהעא לפעלא ו ה א חיזר ומשהעשע ושמח על חכמהו יכילהו ומכה השעשוע ה ו םחשבהו אז ה הרוה היוני ונפשי שבו שהוא שורהעלהדם-הוא הנפשדוסר־־. לו לאדם כאלוהרותא הנפש וחיזראל״ו ו מתנועע סעעםג לעעםוידהייגו שתרוה כגביר. עעםרםןהדם ה

וםהוך זה דוםרת לו כאילו םת.. ועע וכן להבין הנתא לדתםהבר נראו־־. שהכי הדברי' כסו ו . ~ עאל שהאם יהע ו ם. םשלי דברי הכםי רתרעק הקדונש דאילו בבעל הרעון אין אנו שםעאים או באורת סלה בסלה וכןו ם&י ולכן א ב ךשא5 להשיב בי םהשבד־ז והרעון הקדובש ראיתי בקונטרסי שם כפיהכסרתו בפלוסופי נ ק א ת ל ההיא שאין לי סיף עי ששפה בהכמהו ויכילהי • נשהעשעבעעמוומהוךהשעשועשיערבעעמי •ורפואה כילא עשה הבור רקייקיט׳א הכהר דתגניז בעעםוהויחל ו ם הגל ו ה הטיב •בפר בער דהיינו דתרעון ה י ר ב .a ד סשערבתכמתו סהור־ן הדברימ הן תיגת גהי ובאיזר־ן עגין והחבוגנורת הוא הכינרתא יהשב לגוכאור ו ה ם הוא מלכו ועי שיעור זח חוןר ומשתעשע: והשעשוע ה זהסקו ו

י של•

ההברקה העוברת לעיניי ידםה כאלוימחנועע : וזהסוד יהי כבוד יי לעורם ישמח יי• לם; כמעשיו דיל שיעי ששמה •יי במעשיו עי זה יהי ככור י1 כהויה שנההוה םםנו עו ונשתעשע כך בעצמו עשרה שעשועי שעל כל םדהנשתעשע לפישכלאחהבעצשתא וחכםה נשנבה ורמר־ז עד לםאוד שהרי בםאםר א םהן היו •כיל* ר ו א יכולת נ י הם ובכל שעשוע הבהיק והבריק י להבראורת כמה עולמות 5 עכ נשתעשע עשר פעמא עולם םינשםשההית ו ר ב אור וניצוץ: והטעמ שהיה משתעשע היינו מפני שרצה ל הבהירה בידמ לעבוד אותו מאהבה ולמסור נפשמ ער קדושהשמושזו היא הנרולו־ן •שבעבודות לםכיר.נרולחו ועב עלה ברצונו להשחעשעבדילחת הכנה דהבנה לכרוא

:לבסוף בעלי נבול ותנועת:ף לענייננו כאשד אור 6k המקיףנשימושע בעצמו והיתה תתנועת גנוזת ן ז ן ף נ ו ו בתוכובכח: :אזמתשעשועההואמתנוצציןהל אודורתשהןנ *בורותא בסוד יוד כניל מתנוצצת לנקודורת רבות ער אין י ה מיל וסהניצצץ יתד והנקודה ש סוף וכולן בסוד •ודין: ומאותן הגיצוציו באמצעות השעשוע נמתהין היודיןונעשיןכעין קו•! דהיינו מיין ונעשו תוטין דקין ומאותן תוטין נעשו אותיות תנין נקודוריז וטעמימ דת״נו הטעםימ באו מנקודות שנתהוו מתלקי צמצומ אם דתמוקןו תוך השעוד ומנקודורתם ו ד אלו נעשו לכ׳שורש האותיור־ו: 1 ובהצטרפות אלו תתוטין יתד נעשו.בעין קם אלו נתחברו יחד באמצעות קרומ האמצעי שהוא יסור ונעשוכקרומ א י מ ו ר וני קם כעין שרטוט חת סוד שרטוט של ב\רת: ו ר ק י וכ1'ם הרשימו מחחוט?! נשאר.על הן מלבוש אור ז :אורבני ודן סוף: אהריןהחירתחמלבוש י ם הןח נעשה מ ו ד ק ה ו דבוק כאור אס המוקף כביכולעד שבמעט הכל היות רבראחד לןז—, הוצרך כב יכול לנחק עצםוחוםהמלבוש כלחלק בפני עצמו, דל כלייויר ויויד י שאלו היה ניחק בבר־! אחוד* היה המלבוש החד לעיקרו לכך היד־. הניתוק מעט מעט כדילחשאיר רשיםו טה במלבוש דהירת לו הדה וקיום והנת כלתלק וחלק שניתק בסוד חןרדת דהיינור אם מהם לבוש riti הניח השיםו בסוד נקודד־זוהנקוד* נעשין בסוד עדין ו מניעת א מיש לחןראשחוךםוףויוולזוישלרתינבהינורת היינוהאםהשיציירהכוחב בשכלום הקולמוס עלהנייר: הנ'כשםסירהקולםו11םן לשים אוחח בכחב: חב כשמשי הנייד שנשארת הנקודת קבועה בנייד ויה״וד עצםה היאבתזנתהיר! וכננדדבח־נות אלה הן ד איהיוח הדה ו 1VJ כי סןח.fUגפשך שורש תספר.עשרה כי לכל םג בחינות של יוד יש לח סחר הןטוחייגו כי בהינומא *מצייר הכוח ב סהר שלה ה)כהב וכחינח ב כשסשיפ הקולפוס סחר שלה חן ננ'ח,ובהינדת נ כשםסיר חקולפוט סתר

ה נחי ובחינות ד תםקום חכוללן שבת עומדין ופחראין חיינו פלבות» ל מה הנ .

Si כי הפחברינתכוון בפשלסוד הנםשל בםשליחכפיוהיינונ1^ו יעיירהכותבבשכלו

ספר שבר יוסף יל איראה המיקף ומצייר במכלי ומשער בחכמתו קודם• תםוקף בשכלו הוא יזבסה שא כהר ותכסה ואיחכ מהכונן בשעת מעשה ו ה שכיתב היאך יכתוב וחיינוי שבשם שא המגלדת י ה ל אור אס תםיחף ש בשעת שמש1 הקולמוס והייגו בהיגד־! הכינת שא ההויי םן הכת לפועל וחיינו ד. ראשוגת שבשמובחינד־ז י המחשבת ימחחלח לההנ ג כשמסירהקולמים וגשארה הגקורה וצו דיל שיצאו ההויו להתנליר־ו יתייגו בחינתא ו ה צא בלילםעשהו ו י זעיר«שהיא כללוה יו קציירשיבהינה ta־ שנגמרה המלאכה ו סוף תפעשת דהייגו םלכורת והוא ה אהרוגה שבשם וכולן בגבה״ סריסים בבהינרת

אור x>'k הםוקף גן ניהןםקום לדריש שהםלביש גאדג טאוחיורת פגים ואחור םעלר־ז * $ ר ד יי ןל צד ופשנ• עבריו ובהצ׳ סלבוש'!—.עליון ב ם א ר ק א נ ו ה I ופטר־• ום י האותיוג־ז בצורח חותמות כלוי שיש טיו אלפא• ביתית שםשחמשין בחן המלאכא חדאשוגד־נ ח י א ב פ ל א ב ל3 שחצי םלביש דיזעליין נארג תתקפל על שםיו! ו םשחמש בה מיכאל השר הגדיל שדייקגא דילית מראש הצי םרבוש העליון:וםהציו ודע שאלפא ביחוחאלו כשירדו דוגםהמ נ המלבוש ולמטה הס בצורר־! האוהיוח שים הצי ו ק מ א ב ו ה למטה גכללו כולמ באב םרוכער־! הייגו עבדירת מפני שעה? שא ו ם לן ה ש מלבוש תתחהוןהוא םאב עפרירת ששם מת חוא סוד אוחיוח עבריוח ו סיד אוחייח אשורית ולהיות שעו1.? אינו כדאי לחשתםש בטדאיב ראשנוח לזח גגגןו ולא נרארת לנו מהמ כ«אם דמן תגקודור־ו שמגיעות האותיור־ז חעכריור־ז ונשארו

א ו ה ל אותיור־ו עצמן נננז ו הנקודות בםקום האותיור־ו והאור ש תאור שנגנז לצדיקי:

י •1 הטיב •כפר בער יצילנו משגיאה יי ךי״י כי קודם הגיתוק שאקראהו בשם העתיק מלשון ולמכסה עתיק דברים שהעתיק מברייהיו היה נבנה מן ההיטין והקוין קרים כעין גוילולא היה שייך לדרוש בו אותייו מרוב אתדית קדושתן שלא תיהניכרשימ הפרש ותבדלכיכלתוט וקיפתנוצץ ומתדבקבתבירוברצוא ושוב עד שתכל דביקות את פיוהד בלי הפרש כלל ואיןשייךם אות או נקוד•־! רק כמו אור גדול שכל הניצוצור־ו והוט׳ אור הנסשכין ו ל״הס ש ממעיןחשלהבת חן מתלחבין בשלתברתאהד־ז ואהכ כל ניצוץשהוא בסוד נקודה כע־ןיודיייןנעתק וניתק עצםו מן הקו הנמשך ממנו ו ום'14אוהר-ו הנקויההניהד־ו רשיפו יבוק על הקו ולפי שהוא רשימופעצמוח אור אם ונמ במקום שהיה אור אלזעצפו לכךא ל מ נ א רק החפשטורת אור ו ו ה הוא יוחד נעלם מן הקושנםשך תחלה מן היוד שא ו ה בםקום הנקודה עצמה ועל כן חרשיםו םן הנקורור־זהוא בסוד אש שהורד־! שא ו החושך הםםוחררת לדוב העלםח ועוד כי לחיוח הניתוק בסוד חזרח וכל ח?י־ה ה דין לכך חואכסור אש שחודר. שםםנו נעשד־. שורש חאותיוח וחקוין חנםשכין מחןא בסוד טעמימונקוד^שהן ו הן בסוד חגין וההארה שםאירין כהן היודין הראשוני הם להיור־ז שהעתיקן ש ו ל חן נעלםיןואין בהם ר ב םניעין תאותי1 בשעריו ד־זרבור א

מבריותיו

י ׳ סב ף ס ו י י ר ב ר ^ פ סו ב ו ר ם ק ה ן םןהיורין שגעשה ם יבנה דהיינו הקוין שנמשכי א ט$'אש. ו ה : ו ו םכריותיש ו א ם א ש ר ק א הסר נ ו ה ז ש ־ ר ו ט ש פ ח ה א מ ו ה ה ולפי ש נ ב ש ל ר א א ש נ כעין גויל ו

: ז * י נ ב ל ש ה i'y א ר ו ה ש ש ה כתובה א ל ע ם י ש ה ר ו ה וןה סור ת נ ב יל 1־ מילואי ט אותיור־ו ש ש ןה הן ל ו ב ל םהן ם ה! בנ ור־ו שנ ה ךךן^ך־ן פרטיהאותיa נתפשט ו ן ה בין בה זני התתתו ו דהיינו עב ib בה זני העליון פ רכ הווה לאום ופתן נתהו1 י ר א ו כ פ ז ־ ם ונעשו כןיםיואי תחויר־ן ד י פ נ ע ו דצאו ל י ליםייוא* אן י ת •צא עי ר ו א י א צ י ת ש י או צפ^! ועל כ ל סנ ב והאותיור־ו ש ל א כיב אותיזרת שש עד י ב ל ם ן הסידן וצרפן ותקקן ב ל ק י כן ש ר ת ח ו א ל אותו האו ם הוית תופף ע שי אור־ו כ ש ו י ב ר ם ת ב ד ה ו ר ד ל ם אהו ם ודל*!• שערי י נ א שערים פ י ו םהן ר נ ב נ שם ה י נ ם ז ורע כי אותיורת ההויו־ז פ י ר ע > ש ^ ל ר כ ח ת ו ר ם רחבו כ ש ת ה ו תי סאוי ט ר פ קף • ו ד k הםו י או פ ל יהם כ ס הםקיףואוהיוח ר.רל41« 6שערים פנ ר א ו י א פ י כא* ב ועפיצואותיות־! שלוי• פלו פ פ י פ ל ד הן h א אהו םו י נ ! שעריי פ 1 * י ר י ות ש האותים י ר ע * ש * ל ת ואופני צירוןש ד דו א נקו ו ב ר ה פ נ ב ת נ t אותיות וכל או U i n • פ י תן h או נ א פ ע ם ם ר ה ח נ ה ן עיקר: ועיין כ הן נראי ןא כי דברי ד וראיל גרסי . fb לראבי *עויין בפ1

ס זצקל» י ר ב ל ה ק ר ר ה ב ה ה ש ו י י אצי ד ו ס זציי על 0' י

ס ו ק א תית ם ם השיעור הנילאכ עדיין י ו ק ם י א כ ל ם ה ם ז ה ש ו ב י ס ח ש ן י ח ך י ןצםצם ו זה ו ש ו ב ר י ת כאו ב ק ת: עכ נתעטף ה לםו ת בו העו ר ו א ר ב י י ז נ פם ה ל םנ*ינ!ך ש י כה הנבודור־! ש ר ש ו ן והבהיק א י בדי ארו ו בין שנ ם כ ל ו ר נ ו ה ר אום י נ ש ה ל ש הז ו ב ל ם ק ה ס פ ם ובכתם נ י ה ל ן נתתוויה אותיור־ו א ה ם 1־r גבורור־ו שם ונעשו! י נ ש פסק י ת נ רו בו f ועי hn ג — ת בסוד םB סתוםד־ז ן י ה דהיינו שהיו־! ת

ש דהיינו שהצ« ו ב ל ם ל ה פ ק ת נ ל ויהי בנםזע ו י נ1נין ("LZ והוא סוד ב נוצין ש ת כעין שת ל ו ש ל זה בזת ו ו ש ל ניתנ פו כלל בהצי העליון ובשערי! הקי נ ה ו ל ע ם ת ל ל ן ע התתתוף דתאי ן ל תו ל כ ם שהלכ1'ד נ ל ב א א ר ת י פ ב ל ה שניית וזה סור א ג י ר בזה וזה גכ כפו א

ך יה: י Jto תו י כ ש תית שם יהויה ובעלית זו נ ו ב ל ם ל ת י כ גם ב וכן כולן וא ל ש א ם ד פ נ ם פנוי ומם אינו פ ו ק ש pnnnn ם ו ב ל ם חצי מ ו ק ם ז תית כ » ן ןד תעצםורש ת דהיינו או רו ו זו ב או ם י ש ר ן ך־ואור ויש ב םו ס ר בז רשי א ש נש ו ב ל ל מ ו • ם י ש ר 5 ואור ר א או ר ק ל א״ס י םו ש : ואור רשי ש ו ב ל ד ה ק ואו ל ח ס נ של כן נקר*ו ל ע דו ך אור ג א כנקודת בתו י ת ות ש ם גקוךה דהינו *\H להי ש ן אותו ב י סכנא היה יבול י ר ש ד היהר־־. םעכבר־ו האו ו א ך ח ! ועודכ• כשבאר• חנקודר־ו בחו ר י ו אה ע ר מ ו א םעט י ו ח ר ש י ו ם הנקודר־! ו!לכ גקד**» א ו ק מ ם ל י נ פ ס ניצוציו י י נ להכא ש% ל ו ואור חצי. ל ־ ר ט ם ל ש א ל י ם חצי ר ש ו ר ר א ש ם חפנוי חזח נ ו ק ם ב ד ו ו א ם

: ו כ ץ צ צ ו נ ח ם ש ח ל ע םכחצז ו ם םן תנקורוח שחי ש ו ר ה ר ו א או ו י ה ו ם פנ ו ק פ ר ב א ש נ n זה ה t t f t ״ n ח

ל עצם© צ ר בסוד יוריין ונתקבצו כולן א א ש ת נ ל ע ס י ת י ע ש ש ו ב ל ם ת

כפן ב. * Hh ונעשו

יספר ישבר יוסףא וחיוו• הזאת גגוןרת כתוך אותיות אור ב ?נעשו יוד גדולה דו<־ קרירש קא הןעא ה וגזיזת אדר וןה סוד אייד קדםאח תה האויד םהלק אי זה הלקייםםנו אהד הםחקלא

י ובוקעין ונכנסין לחוך תבנין תקראי אדרא דכיא 5 ט ןן*»ן שבאוייזו־ו עדיין הנח

ר •רע שבאדר קדסחזתכשנכנםרכו אותיות של& ו ד ! . ר ו . סעודב א ״

ם בן ש סאור אפור־זסקיף וראריז שעדיין י דבוקים בשלי נוח ושל ib דבוקים בןהפק1 נכון לבריאת העולמות שהם סוד אותיות עבדיוי־ו ואשודיות כנל נתהוו אי של כל תעולפוה לפי שעלו לםעלר־ז ושאק העולם כדאי לרחשהפש פהם הכלifb% ן ר?ו דתאל םיה וצן בקיפול דתםלבוש ושני שפור־! >1ב באור תנדול הזת מם ם ר־זאוםן של תכלי ת ים ו פנ יתעליוד שלםילוי תי אתרוגו-! :נשארו םצד.ם i'o שנשארד•! מנולדת .שנותנים כתם תיורת! וניל שבכאן ניתן לידרש ש ב שם םש:בליםודי אצילות ז1לולחיות שעה? אינו כדאי ש םהצי םלבוש העליק לפי שא ל ה נננןו ו לן שביתני םלבו^ז ד־זתחתוןאינו ־ לתשתםש בלזיו אב הראשונים *|ם רםז הנקודורת ששרש ם כי א ה ם fa אותיוילצ זחיייוד הןארת ; נראו לנו ם בי א האירר־זלםטת ושלחו—״חיציר־! : הנקרות הוי מאותן טו *!'ב והיינו שהן סאירורל! יצמצם האור הגדול אל הצדדים לפטר־! בגקידירת •אלו והנקודורת הן םגיעירתואתר שנסחיקלצדדין לקחואם האותיוח העבדיו האלה ונשארו הנקודות בםקום ;

! וננןו בתוך חצי מלבוש ד־ועלי^ .:סוד תאותיות ואור של אותיות עצמן נגוז ותוא י בקרום האםצעי שהוא יסוד ואחר . האור הנניו לצדיקים והטעםים הם םתנקודודתו םשתלשל .שנתתוו םתלקי צמצום JW» תםוקף בתוך השיעור ר ו התקח סקציש א

%מםה ונכנס בתוך התוט של אס .שםשםשרשהאוחיוח •־ם קדםאה סחימאו־ו ומעביר אוהו מראשו־ עד ד א היוצא מיסוד זת ובוקע ועובד בלם הםחקלא.בתוך כחת דאיהנ א עו צ א דיוקנאדאדס וםםנו י ו רנליו ובתוכו ה

^איסקהםאת:ר שפוחדת היוד בחיציר־ו יהנח ת ם * • ךךן^ךן נ

;• האויד קדפון מן האור שהיה גנון וצלשגםזזניצוצוח שסתנוצציןא של • פעלו־•! בתוןד ל י״ייי יגנזי״ו א<תו ־ביסוד ת'[ל מיל! נשאר מצודת ,־ מחצי רם נגנזו ע1 א באייר ול*י? היה יכול ככ יכול הקרוםא האויר קרםארת גם ה ם י ש י

להקפות ליעשות כלי לכך נתפשטה ה'*וד בעצםה ת!צ• •1ר הנל: >*אעח בחירה כצ כאויר קדמון ונכנסח פאויר זת זהאירח בתוכו ותמלא אותו אור עב יוחד פן הרשימו ואחר שהאירודהורה למעלה ובבר ידעה כי כל חןררתהוא דין *החזרה חיא חםגפלת ונוחגחםדח ןלבל דבר עלב ןםאוחח חזרה חוגלם האורההוא שהאירה היוד הגל ונעשה םסגו כדור גדול ונקראטהירדוכדוריהטהירו נבנח םצאא בגולםאנסיץבעזקא ד ט ז ׳*׳בוא אוחיות וכדוד הןחנעוץ ב{1דה'נלועייואםדובווהד ק

י לא אוכם ולאחוודולזנגווןכללשאין וערבו לא דקזלארחםים י

:־א ובאשר

ספדשכריוםף ־סג הגה

ל נבנהםרניארבואאותיותוכןטהדועםהםלהבג* רכ» צ ש # : ג״ליכפ׳מה שהבנהיבס ל בנ1ודכוסי רדה הםהזיק דכא לוגיןר.*ם שטהירו.פלא עולח רלא לפי שכאשר •דרה היור היוכלולים בהוכה רלארבואאוהיוה שהאירו בתוכה םרלא שערים וםרכא רבוא

םהן גבנה הטחירו ו< רבוא נשארו ביוה כאשר עלהה לםעלרת •ף •דרה היוד הזאת לאויד קדםוןגרבקתבד. אותה היוד הגרילו—. ^ א כ א ! ' הגל בס• ה שנעשיה םןרשיםו שלגקיוההצ• הםלבושההחהו{ ונעשיר־! י^ררבהי ויוהר גרולר־זער םאד לפי שהיוד האוםנת גם־שהיא םעצםוו־*ן ם א י ה ש ר י ו א ל גהאלא אוה אחה לכן הוצרכה ליקת עסה היוו־ ש הםלבושםםאיל אלפיבש וה םאוה ואל אוהיור־ו דת״נו •תזני דילא-אלפ ל ש צ ל רשיטו שלנקורוה רל ן והקםא ועם •כן אומיוהשל ב שםוה ש פ ל ב׳הוה שלםטה שכל א ita אוחיוח שהן א חצי הםלביששל םמהשהןלגיה 3ן עוליאלפים והקגז ובהכרת שתי אלו היוךין נעשהל רשיםו יאיהיםקום שהיה אייר בהסהלקהיוד א אחור של איר ש ו ה תטהירו שא בתהלר־. וזה סור יהי ד ק םםנה כשגרבקה כיור האופנה נשאר. אור כאשר היה גא י ם הויהו ובםלה יהי ב יורין הראשונרת ה ר ו ר פי' שכבר היה גם ק ו ר ויה• א ו אא הוא אויר קרטון שאיגו נהפס כםו ה ה היור האופנה ובהראר־. היא יוד של רשיפו וא טורה בלל \'ז'ש בןוהר « ראסהליק טאויר ואשהאר ט ב ם י ב א צ ו מ ההא שאין ב אוד יי ודע שכשיררה היוד בהוך אויר קרטון בפעםשגיח שלה לה אם ׳העפ׳לואת ריל ור שהן אותיות של מילוי יוד כדי שיהיה לה כה להווה לעלור־ז לטעלר־! אחרי עשוהה הטחירו אכל באוהד. פעם היתר־! הר על הדיו בסוד.רו פףצופין יגעשיר־ן ךי שהיא כוללתהאצילוה ווה סור בהבראמ ולהיוההדו שחחה הדליר־ז גרולר־. י נעשית רז ושם חטהירוי!) ךן והכף שהפכה פניה היוד להזור לםעלהאהר עשייהה ברור I הטהירו נםהם י י כדור תטחירו וחייוד רצהה לעלור־ו לםקוםה לפעלהל הםלבוש םכוונרש כנגד היוד הזאר־ן ולא. יכלח לפי שהכף עבסוף הצי העליון ש האוםגת של לןילוי סג הגיל ואוהד. הכף טפהה ליוד!ו על פניה ולא גחנה לעלוח אחר שירדה לפטה ונהגלםה וזה סוד ותשח עלי כפכת ובראותה היוד שלא יכלה לעלות לם(|וטח חראשון נשארה בין סוף הםלבישוהטהירווישבהלהעלגביכרור הטהירו וחיחחםרחפח.עלפגי הם-ים ובהוודת גכ הארד־! היוד של הרשימו כלולה בחוכת שכמי שאמרתי קלטת עמת בירידתה בהוןד אויר קדמון נהיקרו •דיה ולא עצרה כת להחזיק בד, ולמכילה והפיקח כל האודיר״! של נקודירת הרשיפי וירדו ונעשו אורי הטהירו והחלק הקרוב ליוד גקרא אויר קדמון וההלק המקיףוגוגעבטהיר! מקיף ס נקרא בפי הה ארס קרםאתסהימאה להבדיל בינו ובין ארם קדמי! שהוא כחד אחרם ריל עשרה כרוריכב! י ר ו ד התיקון וארםקרםאח סהיםאהגעשה כלו עיגולים או כר הטהידו ־־זון מ א כ צ ם זה בהוך זק כנגר כחב נגה נהיים וביניהם עשרה אוירים נ* מלכותו של ארס קרםאת סהיםאה ובכל אהרםברור* אלונכנוכםה ^פיםעולםוה ר

א ג n שהיה ל

ספר שבר יוסףא דיניו א אבל ל ו ר ב ׳עזהית מש»ר כמחשבתו ל

א ו יצאו לפעל והבחינה־! היותר מעולי־! שבתן ניל שעיקר סקימ בניןהעולםת הא אויר ו ל חי** בתוך חטהירו וסביב לו ה ו תאור חננו! חוך יסוד ש ת ו כצירוף אא ו ר ב מלבוש העליון כו!ל בס* ט שניהן יתד נכללין קדמון ולפי שלא רצח חבר. ל כתוט של א6 היורד דדך ארפ קדמון לאריןד בו עוימור־ז לפיכך לא היו העיגולין בדלעיל ומהן םתתדשין תאורות בכל יומ ועיקר דבוק׳!ת בןת אלא נשאר כק כל א

האדתן באלף תשמיני שיתתישותעולפור־ז: אויר קדמון ז ־״ ן שכשנבפל המלבוש ונתעלה ד » ך ן

טשלאענתל״שמ י ך״ י ״לשישלדרישפ״ ? נ 1 ^ ™ $ ! * * ל הצי ח דתהדו-־ שהנקידרת שכרתיך יסוד ש ר ח א י ־ י ' * ף ח י ס ™ ת *יי'** בW מלבישהעלען״״יאבסידיזדיכשנמשךה״יט « ? p ל המלביש באייר מ

• ל״יךאוירקדםאתתיאבסודל^יבשעיברתיך ״ * י ם ם! ״ י כ ו ר ייתד א ו ש״יk סתימאת תיא בסיד *"כשנכנפ r a i m ^ ^ ^ ^ r m m r m

׳שלדייש ז יי?יב״ראיכ J ת,ךה^היר,היאכסי ״ J Z Z ם מי n א״׳ית במקימ הנייא לפי שחני קרו v ^ ג מ י י ב י י ם י י ש ם ' ס 3 ^ ב י • * m מקיף W שמת״ברי־ •הייתן בסיד.א דל ™I?™ ט י י

נת מוקף ותקי א ״אמצעי מ״ב^2 י ' I ת״״ ־ 1 י ם א ח י פ ח א י " א 0 ״ " ״ םד קדמי, ד א ^ בסיי יסיי ו״י3י ^יבשנכנס ל ^ ^ ^ א הוא וכשנכנס לאדמ קדמא סתימאת תיא ל M א W ם קדמאה משיבה בו 1 ד א וי מאות * געשה וכשנכנס בתוך י ולא לפנים כבחהלח כסוי ו שהי שתןמצדאחו

אה 5 קידם חקפיל י יעילם חנקייות נעשה כדור הטחייוחוא בסוד ךן בחיב חי אשו סי סופו ולכן נ ! ?ו ם י כפור ן

b במלכודת ש י נ ם דשיםו בעחיק יוסין כלו ש י ש לם חתקון תיו וו ר ו אבל בעא דל<! וכן בםצח של כל חפרצופין ז ש י י י

לם •כול ו ו כל כך גדול שלא חיה חע י י הטהי ו י ו f ח«ח האור שכחוך ב ו ך ן ו יב ןSin iti חאוםגח של שם •ft להשתמש בו לכך רמז הבת שניח לאוח I ^ י תטת״יו כי• שיחיח תאור •וחד עב 5 לפי שכירידר־ו ו י י תוך כ לחזור לירי לחאיי השכינה היבוק בת ולכאו י ה נ י דאשתח היהה יבוקה בשכינה אלא שלא היה אוח לםטי־1 שממנו ר ו דיל כאור הרשימו שבאדר קדמון וכאשר •רדה היוד ותניחח אא רשימו בלבד ולפי ל ר כפו בדאשונר־ז א ו א היה בה א נעשד־! כדור הטהירו י שלא יכלת בתןרתה למעלה לידבק בשכינת על כן לא היתה יכולה בירידה שנידמם ib שתתן ז תיבת לח אתרונת של ש מ י לבקוס כדור הטהידו ולהאיר בתוכו עי שא פלואר. וכשירדו־־! תאירת בתוך הטתירו מן האור י ה מאורה זתאציל ליוד ה1ל ש

שניתן לתםן תת וזת סוד בוז!^ראם בת ביאמ!

ונם

ד ר יוס!» ס ב ר ש פ סנהשל פלי• ב{שהיאתכוונהאהורכנגדהע.קרית ח למתה תאדתמהאהדו י ינ י *׳ של io ובה וו שה»א םן הםלוי היה לחכה להןור יעלות למעלה: וכאשרh בהון כדור הטהירו וםםנו נעמה ברוי אהר n ה לפעלה הניחה ההאדי־־ של י חזא ו ה ת ו ו ל ע א עחיקא דעהיק-ן ועלה ה ר ק נ חוך כדור הטהייושהוא כתר עילאה ו

" י• הנה , י ד־״טה ו י קטן םאר בערן כי ב ' ?vf נילי דהיינו שאינו םנ׳ע עי שולי ד־.טי.ייז א , , ^ "י" י Q ד ובשידדי• יייייי• ^ר "י]' לםעלה הוא יבוק בטהירו וב4 חחחלוח החכםה י ' שתי הההיןלםעיי־־• fD הכ כתב כ• בכהר זה היו ביולות כל הספ׳יור־ז בכת ' ' י *3*0י"' ב ת נ י שנטהי• ה אה וי ו ח כלל ויפזר. הכםתו יהעית לי ו י ב ת ולא היו נ ההין הייה וכשהזרה ועלתה נעשים הזאת שתתזוי ותבקע ותכנס ותא?י תוך כתי זה ש ' ,ל'י־'ן ז י י ' ם ם ייי־, ב ז ע יי ומחזור לפעלו—״ וםהאדתת זתזיתר־ן לפעלו־! י י י ' ם היה במלזיאלפיןושמיהה ב ׳ויין ושוב כל א בםיייאי״ז ^ נתגלמו כל הספייוה באופן שהיו ניכיורת והיו' שמבכחר בעינול ואז היחד. היוד הנו משפעו־! י י ש להןחדךציריפ׳ יייז ע אור והמהקיקים בכתר * ומאירר־־. עליו ובכל מה שבחובו לפי שדמזו־ו י׳י־י־ חכמהויהע ליוד זו שלא ההזוד למעלה למקומהl לי ח הראשון אלא השאר חופפח ומרחפר־ז על פני n j א אמר המניה בעונוה׳ לא מטיר־.נז בזוהר ל , שטה כלי הכהר וזהו מט• ו ת י , ה ב ־ י ב ח מ ה ב ד ה מ ל ו א « נ י ב יא זאחכ האירה היוד בהבמד־! שבכהד שפע נדול ' י נהנה מזיח ועכשיו אשתומם כ0 לתה לה כת יצאת משם ולגלור־ו בתוכיי־. שאר ' ? י י ' •דערת׳ לטין ד־.תי*1 *' הספירות שהיו בכהר בכת ומהשפע הזה נעשה ^ ג 1 ש , א ו י סםילוא• הםיא cpia ן—״ייזד וסופו הנ י כמין קו של אור ראשו • י י י ת א ז ם ש , 1 טנ׳ע עד הכמה שבכתר והוא קו השדר־ג שנותן י ת י ב ' ל חספירור״* ה י ך יד ןי סדה לכלהספירורת והנד־ן מרוב השפע שירד ' ח ח י כ , י *י"* ב ח כ

*י"* נהדהב סזף הקו הדבוק כחכמת ונעשה כפו אות ל-ןוך רתכחר בעיגיל *"* 3 יוד שקוצר. של מטה נכנס בחבמדת ונופה הופף עליה ובצארת החבמר־ו מחכחד נמשכו־ן חיןי עי הקו הנל השנית עמה ועדיין שהיהיויק רבו

והראשונה ם שפעה בשניה ררך הקו הנל»

ספר שבר יוסף .ת הדד כ ת ה* הניז כ ה או ט ק י ל ר ש ת א ו מ י כ ג י ח נ ר ק ב מ ה ת נקירות ו ר ו צ יהיו עדיין בי את בם • והיזיר האומגר־ו הגז עקרד־ז י נ ט ם ק י כ ם בסוד פ י י ר ו ד הגז געשו בצורה כלים כר ה כ ה ב ה י ה ך כלי החכםד־־״ ש ו ו ת ל ל כ ם נ ת ו ה א מ ש ר ו ה כ י ה ך כל ת שהיו הו רו הספיח ת ה ן כ מ י ל צ ב י ר ל ג כ מ י ה ג ה ג ה ג י ר ה א ו ש א י ב ב ח כ ו ג י י ה ר ו ז ך ו ה ו ז ת כ ו ת ב ת ו והכניסה א

רים: סוד סקורים נקודים וברור ו ד ה לקהר־־. כ ג ורבת ז ל ל ת כה ו אתרוגו—. ש ר נ מ ו א ה הי ה ה ק ך ל * כ ך ח ^ ו י טם והעבירה י נ ט ! שתיו בתוכה בסוד פכים ק רה־ ל הספי החכםה עם כ

ר ת כ ב ! ש ך יסוד ומלמד־ ר ה ד ה ז א

ו פ ״ ״ ה ו ל ע ם * ™ ל ו נ נ י ה ששנ מ ר י ™ ־ זה ס W ™*״ ™ והיציאת חיץ *ל מילוי ״ עלה«האומנת ש ם ר k ™ ב־יהישהכונה ל S ה ״ ם י י » " * ח « ח הג כנ־ל יזה סיר שא״ן־ל ל ל ־ ל לן וד־י ׳ ה ש ״ BP3ib J י י א ^T™ ״

י

א

א סור י ל יעקב ה ם י י נ ט ™ ^ • יעהב הזר על פכים ק T"'"0 ״

'"־־* י הנזשיריי״זרלכיקשעליהםולו־-כניסם״וך א ׳״"3 י ' ה ע ג ״ פ ' א ל * ב ״ * ין דהיינו יסור * ר י ב ע , ם ם ר י ב ע ה ל ה ו מ כ ח • ה י ״ י י פ ה ס ל ״ ר ג ת כ ת ה ג ר ד מ ש^ בי הו־יה ומלכוח ש-ככתר שיש י ה לישב בצי־־ יעיי׳־יאיי •-שבכ״ר ש ה ל א יאין נ

״ ״ . ״ . ״ י י ״ ״ ל ״ ״ . ( ם ״ י ד ד צ ל ה א כ ל ר ובבודו מ ה ב המ בכח ושניהז י ה ל מ א ה ש בלה ו י . עד שעכב על ירד־! בג* י

ת! י מלעלול פילו״ ם הו ש א ע י ד ה ר ח ל סיג ש י ואו ש ל מילו ה b>• ש ב ך רמז ה ף כ ז ך י ט1 ^ד ה כ . ב בהפקצהר ה שההו נ פ ו א ך הי ה ו ה ו ויכנסו ל ר ך הטהי ד י וו שלי בן י

ך ו ת ה ונכנסה ל ל ך הקו ש ר ר ד ת כ ך ה ו ח ן ה ו ה אוהן היוד והורידה א ה ק ל וכשנכנסו ל נ כר בפגי עצמה וכאור־! הו ה כדו ה ו ה כדור הבינן—. ועשתה א קנ החכמה ובאות הא הית כדור החכמד־! ת ל הזנן״גגית נהימ והעמידר־ז עצמה ת כ ה מ ל ו ל דהתה אותה לתוץ כה דהיינו מזעיר שיש ה מ ר א ה י ה ה פי ש פ צ מ ם ה ו ק ו הרםיוץ ם ה נקראר־ ז ם ו ק ם ב ו

ן ה םצפי ט ל ם לםירת ש ל העו כ ש מ י ק א מ ו ה ; •: ו מ ר ה סוד א מ מ בי שר עהב : כ ו ש ממנ

ה ג ד ה ו א א י י שהבוגד; ה מ ל י* וו ז ם ה ט ם ל ו ז ת ו ר ו ק נ ג ה ו י ה ת ר ל ה ת ם ש ב ת כ י כ & ב ו םעולו־־ז ובהיר ימ כ ת ה י ר ו ת א ל י ם ה נ י ב ה י ג פ י י ה ז א ו י ל ש ל ש ת מ ע ט ת ההכמה כ ו כ ת ת ו ר י ה ב ל ב ו ר קש ד ש ה ן מ ק ו ת ר ה ה ו ד ר ל ר ב ש ה ן פ ד ת א ר י מ גב ו ז ש ביניהן בסי ר פ ן ה י עד שכמעט אן ה עצמה ולעליה אצלההכםהכעי י ב ג ה ה ל ה ל ש ר י ת ה ח ת לשבר־! ת ח צ א ר לכן לל ה יהביגה א מ כ ה ה י ג פ י ש א ר ה ת ח ם ת י פ ת י כ ת ה - ש כלי החכמה יהלכה יישבה לא י ת כ ב י י ש מ ת ש מ י כ ל ם ב ו י ה י א ל ש י י כ ם ל ו א ו י ת כ ! דהייגו ה ־ ד ם כ ה ל לאהוריו—< שך ל י א צ ה ל ר מ א ר בדיניה נ א יחיה ב!טיל גמו ל מ ש א ג ר ק ל ימין ג ה כי כ ל א מ ד ש צ לה ד ק ו ב ר ה ת י ה ה ו ל א מ ש ה ל נ פ ת : ועור בעקבי הצאן דיני ש ר ו ח ל א א מ ש ם ו י נ פ

ר סוד דיו' פרצופין והוא סוד צץ: ו ח א ד ב ו ה ך י א ר ע ה כ נ ט א ק י ה ורת ש !־החכסת.- להי

ספר שבר יוםו* סהה נ ה

ה נ י ב ה ל ה ב ה שהחכסה ש כ ה לשון ש נ ה ב ש ה ׳ א ר ולי נד שפניכש ר באהו ר החכמה אחו ל או ב ק ה ל ר ה ב ל ש עה כלכל ולא הוכלולאיהיה לה קיום והעםדוז א ל ב פגים הע ז ה J שעריכש שםו־ נפחין ר. גבודור־ו ו נ י וידוע שבבה הנין בעבור הה גבזרוישיהיה לה ן ה א ב ש ה ם ם כ ח שר הוס•,•. ד להורור־ו שהפי י ה ע ה ל נ ה כ ש קיום וםלר־ז ׳

ה מקובש א צ ן מ כ ההכמה ל: ד ו מ א כ ד צ ה ן מ ה צ ה ק ו ט נ ל וי*פי שעדיין עבש היור־זהא ו הכםור־ז עכו ל ־ ר נ ט קלישב ח ו » ם ל ו ק ה מ א צ מש לסכר־! מ בצד ההכםה מב כ ע ש ה ם כ ה ר הםקיף ל ו א הב ש ׳ ל ה ה ט א נ ל מל ידיה אה וםם י ל ג נד ר ה כנ ל א מ ש ל

פ א כונר־ו י־זןוהד כ י ה וןו ה נ י ה לב ה ה כ ההכםנ־ת הr ן נ ו א ן על j כזה y א י ה רה הצד׳ ש ה בצו י ש א ר ב

ה והגון להסש• שערי כינה וב/זי• י ם כ ה w הייורדוםזה ל׳ ד צ ל ה ר ו ר ! וםכאןהוכהה ב ד ו ה א ד ב ו ה א . ן V הר באהוד־ ה היוד.על הנון אהו ב שכוהבין הםפדדיכש ש- י , ו ח ל •ויד א ן ופולן פנים ש א כםו שכוחביי באשכג ל וך לושר• ״ ם ש ש הגיון: וכל ןה חבין בעולם הגקודוח שו ריליה בהית א ל ש רםאן דאכיל ר נ ״ ר ו ה פנ״רלו אם ל בעולם האצילוה או/ך׳ ההיקון ג ב א ביה א ל ב ח ס א לך פנים שחכמה ובינה קן לעולם פ.:פ ר ח ד ל ב ק נה ם הבי

ן א מתפרשי דרעים דלעילא ל! ן , . .. לעלמי

ו ק ח ך ר ה אוחם ד ד ו ד ו ה י ה ו . י ה ל א ו ר י ה ט ה ך ר ל בן ד ו ש ר־ ד עם והעקרי ד ה ל ib ש שה מ כ ה ה ך ו ל ת ר א ת כ ך ה ו ח כ שלד, ש

ב ה כ ו ' ט חי לסוף דעה האדידלעילבסי די •לא ימ ל מלוי ש ו ש א ו ה ח ^ ב ש ו מ ש ר מ ב ח ש ה ב ר הר וכן בסי׳ טין ה כ ה הוץ ל מ ב ח ח ר י פ .סיג נרחיח םא׳ ובסי' יד מעורב* וכדאן לו םמי ' ו חי היו 3 אוא נקבל* י ה ה ל ב בסי' •ח שגיהם עקר״ם ואם קו הדבריי הגעלמי ל א ! טעכש ל ׳ מי יוכל להרי כ

והדסים:

ההכמה הדכיגה עצמחך ד וגוהגר־ז כה ושפע דל פגי כלי הביגה אהוריה אד ו ה א וזה סוד והכם בה ההכם ׳שבהגו! שהיה שה כ וםדכין עצסו להר־! שן ושפע לביגד. לפייסה לשו

ה ה א גליו א ו ש ב• , השבהם

ה ב ז ה ם ך כך ר ן ך א יה ןרת לי' העקרי

וד ! ובירידה וו יש לי ה נ י ב וםהכםה לט ויורד ש פ ה א ם ו ה ןאר־ז שם עב ש דהיינו השהי \ו'ין הן ייב וואו אהר־זה ה שווב ו' פעמים •ב הן ט ם ה ל ר א ש נק ב דסלי ם מ ה ש : ובעליה יש ל ב עב ו פעמי• עולים ו ש ה ח ת ל ע דהיינו ו ש! ־ ו ר א ש נ ת ש ר ח ד לויודשימו מיו א

ו ל ע מ ה עלח ל נ מ ה והשימו מ ט מ לס א קה מן ה פ קום זה רהו : ובהיוה ה״וך כ ב י זיפ ו שהן ס ר הה ו' פעם א ה ב בפשיטו חשוז ב ל הן ל!ה דהההאוה׳,הזה >*הוץ כ כ לה ס ו א היה בה כה להוציא ההכד כל ל ה ו ל ע ם ש שה ומםהןקשודוה־וזובזוכי-־וםדשאוה ו ובחי ל ש ל ש ו מ כ ו ז ם ה ט ם ל ו ז ו ו ז ר ה א ו ה ז ה א

ח הואו: ודע שכשיצאו כ א זעיר ו' על שגעשה ם ר ק ו הןסולכן נ ל א ה נעוצה ב ר א ש נה ההלר־־. ואהכ יסוד ואהב חוד.נצה התו.ב1רד־» ו כ ל נה יצאה מ ם הבי ו ק ם ו ם ל כלים א

לא א ! Kk גדולה

ספר שבר יוסף וניןלהלפישהבליעיהואיותרעבוכבדירדתחלהוםהשייאקלטח כל אחח האחריותודאבלח'ושלמטד־ז לא ו שלמעלה ילשכ* שלמעלה היה נשפע בהן אורה1 ה ו פ כו ר י ש ע קבלו אלא השבח שקבלת בינה דרך אהורי החכמה ולכן לא היה להם כח י

םח שעשו הנ ראשונזח:א י ם ה י נ •ט ןךרןוי?) כללא בידך שבל תאותיות הבאות מלמעלתהאזתשל פ \ הדוהה הספירת לתוץ ומתפשטת עם תספירור־ו כ«כת תתפ שטור־ו האותיות והספירות הוא לאיןתכלית וףאות שהיא םן האחור היא בונה הכרי בסוד הא צ מ ל ספירה כראוי לה נ כ ההורה שכה ההורה הוא הםנביל הדברים ונותן סדר. ים דוהה הספירה להוץ י נ פ שהיוד האומנת צריכה בכל פעם ל£ אותיות שבכת אות הא אתור תוןרת לאתור ונותנת פדה ונכול י ה וםתפשטת עמה ובכת אות המילוי ש

לאותו הכלי וםעבה את האור בהןרת ןו כדי שיתגלם ויוכל ליהיות כלי:י לין וםר־זן • עד עתה ירדו ה אותיות אתרונות של שם סנ ור אתרונור־! ש ך ן ךן כ ןהיםטה םזהדבוקיייהד י הזםתתתתונות תן ן נבנו כלי הספירות והכלים שה ונשארו עדיין למעידה וקשורים כשלשלת דהיינו ראשו של ?ה בסוף רנליו שלו בםקוםםה אותיות ראשונוהשל 0ג וה ראשונות של בן ולפי שרצה הקבר• לתת כתית שהן פנ י םלוימי ראשונה שלסנעם׳ד אותיות שי והיות לכליםהילורםו ליוד ש יוד ה* שיריוושישפיעו תוך הכתר לתיות אמ* פנימיוםקיף וםשם יכלהספירותואלום 20 ד־ו ש היה אותיות עם תאותיות של בן םתתיקות בספירות בןד־. האופן יוד ה• ם אותיות בסדרה ספירות עליונות כתב Ju והי אותיור־ו םשם בין שהן יוד היה בת ספירות התתתונות תנהימיולתיות שאותיות אלוהןבאותםאורהלבוששאור אס דבוק כולכן הן ביתי תכליר־ז ותכףשנהצבוםן הםיבוש ויצאו ונכנסו יתוך אויר קדםון באו להן םילוא׳ האוחיוח ויצאו לצירופים רביפש ונשארו האותיות שנחפשטולאין חכליר־ןי אויר מקיפוח סביב אויר קדמון ונמצא האור המקיף הרבה מאד מן האור הפנימי שר י ו קדמוולא׳ן חקר וחיו ׳וצאימממילואיהמ דלו אלף רבוא אותיות שנכנסו לחיך א

ל אויר היא בתוך הד הריח והזו מצטרפח לחשבון רלא תרירליו ומהן נבנו רל*« ש אלףרבואאוחיוח:

ת ן ארו דלו תו ך ך י ז ^ ך כא ןב סשלא״ אשערי םרי אהן ראחשרלאאלףרבו נ י י י י ^ףרבוא וי שם ib כנו ג וא״ת א המ מן חי אוחיורת ש ו ב סאויר קדמון לאדם קדםון ול. אלף רם בן ׳$ שהן כבר הניהו ל ש א ותרי יש וכ ח אוחיור־ו ש ו ב חסר מהן מאה אלף ר שנשארו מקיפין םביב רשיםו בתוך אויר קדמון ומאוחו רשימו כבר געשרח

הטהירו שחבש הם האויר ארם קדמאר. סחימאח:

המקיף

ו ר עלבר מסן* ס פ סי 1> א נכנסו להיירת איר פנ ו ב ף ר ל ו א ל ק ! ף י ק ש הה , ק א ם קרסאה סתיםאית . ,הסבה שהיה ב ד א ל ^ ל 1 י ז £ , %

ץ ״ א א ספני ש י י מ « האיר פנים• ייתר סאיר סקיף ה י [ % '

n:ק נתהוה ספר י ש כפני עעםו ר ר ו ש * , אינו נקודת ו

ר עשתה הטהירו וחזרה לםעלהפלטר. ש א כ ה י היייר ש א ס י ק

ש כדלעיל י ובתוך ו ב ל ם ת ל העי ד ו ש פ י ש י ה ו בהיכר. פ ־ ר ץ אותיורת הנשארו ו ח ל

א י• ו ב ר ף ל ה א ס ו ל א ם ו א ו ב ר ף ל א ה י ם ו ר א ש נ ו ר י ה ט ה

- - ״ ! . . י - . LVNH L ״ i ר בהשלםתו פהו ר־־.ר.ין םהשפע ה ב נכנסו בהוך הד םר.י וב ההין ש~מ0ו ע ל ש — • י״ ״ ״ . י נ י ^ .-״,י1 — י א ש נ ו א ש ב א אליו יח אלה רבוא וכן אלה ר ב שו ז ם ־.כתר נבנר־ ל כרי ר־ ו ! . י ״ לעי

% י*ה יהיה ורן ת שהם ת ו פ ־ ש י י א ד ! ס ־ ב ״ ״ ך י־-טה׳די היי היפפ׳ ׳>ל י בתו

ט י י' י.היז יג ׳ודיין אסור גפ י' ה י ת כ J M M ״ 1 ׳ * * , 3 ר י י ח א ' : ים*""' ה

5 ל >ז א ב ק 1 •יו ולכן יכלה ל י ° י *'"יי י ) י י י ח נ ם ה ה . ם ־ ד נ ת ר נ ת כ ת יף םיד י רפנ » ־־ רביאלאי י ב ם ע׳*י ^ ר י נ כלי י־ת״כםדת ש

ז ־ ר ש ע ר נ א ש ה ת להכיל סבלו—. ו ל כ י וםר־ז ש

ם ו—,יו י ר א ש נ ך החכסה וחי אלפים ה ו ת ף רבזא נכנסו ל ל ר םקץש דהיינו שדי א ו ה א ל

ם ח ו א ה ל ט א נ ו ב ר ף ^ ה ה כ ו ה ף שנכנסו ל ל חיפפיםעליר. בסוד אור הםקיףוםאותןהר א

ך ר א ד ל ך עינורה שהוא הפנים א ר א השפיעה ד ל א ש ל בערה ייג םהן נתנה לבינה א

ר בהיות הכלי שלה יותר עב סכלי החכםה ב ש א ה ל אהוריהכרי שהוכל הבינה להכיל ש

ר א ש ה ת ונוה שיכלה הבינה להכילסכלה ו ו נ ר ד ן ה' ס ו ש א ונם היא רהוקה םםאעיל ר

ר םקיף ו ו לר־־. א ר א ש א נ ף רבו ל ה וב א ל ט נ א ו ב ף ר ל ה לה אור םקיף דהיינו א ש ע נ

ד אחרי עשיית הכלים דהיינו ר י ש ע פ ש ת ם ת ו י ת ו א א ו ב ף ר ל באופן״זתוך הבינה היו א

ר ו ח ל בן שהיא א ש וםהאותיות יה ש ו ב ל ס ה ל א פנים ש ל שם סיג שהו םאותיות יה ש

ד הי יוד הה בגי אדני: ו הסלבוש:י

ת ג ה

א ו ב ף ר ל ן הן ג פע0« פה ימו תכולל ועא א ף רבוא שנכנסו לאדם קדפו ל ל כי קלו א ג

ל שס •ה בג פלואים ל וכן •פורש ע ל ו כ ה נכנסו בתוךכדור הטהירו שהן ב פעם׳ םה ו

ן אותיות אלו באו םשם יה בםילד סיג ושםיה ד3ן נוסף עליהם ׳ri ד&רת שכן שכבו כ ש

ף ל # א ן יהד בגייעיא ופעם אהד ם ה ש ל ו אדם ש ם א ש ר ק םה יתיוזס באים קדםון שי^כ נ

ף ל ך הלקםה א ב ה מההיןכרלעיל ל נ כ ר הכתר נ ו ד כ יפי ש ר תוך הטהירו ו א ש דבוא נ

ו בהוך טהירו ול פעםים ט ר א ש נ ט ם י ס ע פ ג י ט ם י ם ע ה הלקים שהן ה פ ו ל ל א ש ו ב ד

ש ר ו ן ש א כ ם א ו ב ף ר ל ד ליז םילואי הרעיהו*ה א ג נ א הן כ ו ב ז אלף ר כ ו ר ה כ נכנסו תוך ה

ו לחכפהכנגדייב עידופ׳הו־וית : ס נ כ נ ש א ו ב ר ף ל ב א ד ת ו ם ל ז ע ף י ליה א

ה כינרת ל ט ־ הבינה נ ו ו ת ל ף רבואשנכנסו א ל א ן ת ו א ם י ב ן י נ ע ת ל • א ף ו ן ן ך * ר כ

א יי פעם׳ אלהי י ה ל ש ת ל א אותיות כםנין ת ו ב ר ם לעעםה ה סאות ו

א םהם היי ראוים לתיירת י ב ם ר ה ר רהייני ש י ע א תנשארים נתנה בינה א ו ב יקם ר

* אור. k * לא ב

ספר שבר יוסף יאור פנים׳ ופ רבוא םהם היו ראוים לחיוח אורמקיף: והס רבוא הע ראוימ ליחלקא לכל א וא דהיינו נד ו ב בין \ ספירוה נניח נהיים בזה האופן דהיינו לגגירת נה• מ רר החקון שנקטנה נקורחרת בסוד הםי;זט ח א שכן אין ראוי לה א ו כ ולםלכוה יו ר

: ה ת אלא ו פ| בניה כאהד בלומר שירד כל ה^ופע בברת ה בינה ל א נתנ ו ב ן הקנ! ר י ך א כג ןה י ל א •והד חרוב א ו ה ם חסר חהלה מפני ש ח ו אהה : וקבלת א

u • ורעהה לקבל כלם בהוכה בסוד אור פניםיוםרובהאור K7™ !י יי ר • והשפע לא היה יכול להכיל ונשכר הכלs ואהכים י ה ם ל שזה סור-לא ה ע נ פ ש ה ל כ א י ־ Q ג J : ה ן ן ע ר ה י ד י ב ג ע ל 3 ע ה

י ה ה י י ונשברה גםהיא וכן הה נזנח הוד ו יר מהראוי לר־ז יvלכןבJזרך ה ו י א ו ב ל כלי היהיכוללההזק א ר בד ןךןי כי כא הכלי שלם ר ק א שהיה ראוי לה •נם שנשמת ההסד סיס נ ו ב היי רא ירדו ל ם שהיה רחסר בראשונה ו ו ק מ א נשארו באדר ב ו ב לענין ןה שאלו היי רק לןיל א שראוייי לחלקה עם האהריי כאופןשכשנכנםויבנבורה לא היו ר י כ אלו ה1 רא רתובל ו ב א קהי ר ל ם חגכורה שהשבר־־. כיון שאינן א ב ה ו א על כן נטניה א ו ב רא •וחררחוקה י ה ם נ להחזיקם: ועור שכיון שהכלי שלה יותר עב כיון שישבה דין ו

- פדה אהה השבה שתוכל לההזיקם ואעפי כן נשברה .: וממלא רעה יסוד לקבל א ו ב ע ר ק כה ןךן^ךן כאשר הניע ליבודלא נע ארו רןלהה לםלכות כל השפע בבה אהה אלא קבל הלק אבהורהפקרים ואהכ אטול שםניבש ה ו וחשב בעעםו אהן העשרה תחלה למלכודת שחסכול א הנשארים בעצם׳ ואחיאלואוכלאבללא עערכה : ובעודו ״וסקלחח לםלכוחהעשרד השמונ^ הב1א ונכנסו בהוכווחכף א ל ש רבואלאד־־־״ספיקלחחעדשבאועליו כא הנם כ• היה ה• כרגע •והר םן הראשונים בזםן שחיה לו חלק של ו נשבר גם הנרטרבוא בנ ו בגיםבפעםיטיה״נ • העולמי' ועודתי ה א ר ק םלבור־זבלבר ולזה נ הראו• לת ולו רבוא הראוי לםלכוה שנהנה להווה שנקרא יסור עירי שיזאוה העקריחא והד מורה על ד רבוא שנהנה למלכוה •והר מהלקה הראו• רה ו ב פירה על;ע ת

•*זהר התיקון כשנתמעטה ו׳ רבוא שנתנ למלכות:א שנכנסו להוכרת ו ב ר ר י א מפני ה ו ב כו ן^ן מלכות כשקבלה תה לה העש ר ר ייהר מהלקה לא יכלה לסבול ונהמעכה ונעשה כמי פשוטי כל• עץ אום ל ו כמו בלי ברזל שמשימין אותו באש שנתמעך ואין בו עורת כלי ונעי״ירת כסו ג ועורלפישבאותוהרנעשגהןהיסור לח הלקה מיד קבלה שאר השפע ונשברה באופןת י ו שנכנס לחוכה חלק־זחעיונכנסמכיסחוחעיהאהחון בא אליה מנילה וןה החלקםגא ע ר נחפישזט והאיר לה ספנים ושבהיץ ולכן נהמעכהולא נ״ברר־ז:'תש בזוהר אא היכלה אוהוביזכה וגם כ :.נשבו־ אחרכךהיכור וירד לה כל השפע ל אחבסליח: •ובא א ליה מבחוץ לכך לא היה בה שבירר. אלא שנתבטלה םחורח כלי וגעש ח כסנדל:

ה ז ו

ספר 0זבר יוסף סוא נאםרה מיתרת במלך־השמיני והכל א נשברה. ולכך ל י חח סיראההפהנה ל בכוונת חכמה נשגבה שארו תיהנשבר והיו הדינין שילטין כה ב״והר לא היה קיומ וה״ןון לעולמות: יהיינימיומ״ ביו הנ יקימנו תהיה: וי־עשהכףשמלך הסד דהיינו שקבל" השפע נברא בתוכו עולמ.א כמו ות ומפני שכל א כלול מעשו־ וכל חלק מעשר והמ נכללים ביייה כי משפ יה בא לתמ תאורותתיות •• תחשוב טי פעמיי׳'המ קן' נמצאוא אהרימ ו ב בכל ספירה קן רור ובכל דור b רבואנשמורתמצד ההסדימ שבו ום ר מצד הגבורות שבו אכן לא היו גשמ״מ כמונו:אלא -נבראו להמנופימספירי?מ: ואתם בן ד תשוב רפטיויעולה ם: ודעכי ה ס דבוא « ;דע'&<כל כלי הוא מרובע מצד ש מ י מלכות לתיות שעקר הארהה עי היוד בלבד שנ ה בהבמה יסד ארזץ לכן לא היה בת דק מאה דור הילכך ב& יש אלף דור שלגבורורת וצפת בתם הבה ורארת שעתיד•מ לתיות רשעים נםורימ ואמר דין לא הנייןלי ותתקעד רודות םהמ קומטו בלא עת ום שהית למלכודת לפ« שעהכשנתן לה היסוד ו י דורות היה להם קיום שהמ מן הק תלקת ושאר תהק1!ד דורות שהלן הל!ה.בעולם התיקוןושולת:מהם בעהן ככל רורר שלטהור׳ ונעשוםהם'׳ כתות של םלאכימ וכל נשםות כדי להקנם וכננדן האלף חל גבוררת בגבריאל חח באוריאל נצת א נ י ם טהורורת שהן םעולם ההסד נכללו ב

בשםועיאל הוד ביהואל ?סוד;בנזדיאל םלכוה בדפאל וסטטדין .גולל כולם:

ם ה M השבירה דע כ« כשירדו האומיורלו חהלה םלםעלה לעשורת ם M j y 1כ רם העליון או בל אות ואורת ם :כיון שנםעוונהצכו ממקו י ל כ J ה r 1 ' געשה לו מלואו כיבהיוהם למעלה במלבוש ttdfcp•וכשנהצכו וירדו למטה נבנוא אור ל םלואי^ דהיינו אלף בית גימל דלת זכו ואותו המילה הוא בסוד.אור חיצון ור ו א טקיף ואותיות העקרי\היו עצמות הכלי ומאירי למילואיה שהיח-להם מבהוץ לל השפע תנ I תוך תכלים הוצרכו אותיווד! חיצון: וכשבאו ת&נז רבוא אותיות ש חכל• להתרתב בדי להה לר& םקום בחנכמ לחכילמ וחולכים ומחרחבימ כל כך עד שכב •כול נפרדו האוחיות אלו מאלו ונהפןרו: ולהבין יוהד נאםר שאוחיוח הבליד ו עף שהרהיבו םקומ מרדדים עצמם כד• להתו־חב וםצםצםים •אורם מתוך הוכפ ל הוץ כדי שיהיה מקומ פנוי לשכון בתוכם אור יה : וכאשרבא השפע בריבו• אור השפע הוא חולך וסתפשטזוחכלים יחפשטו לרגלם.עד שחןבחכלירתהרידויואןם השפע •ורד ובוקע דרך הכלי והכלי נשבר ואותיוהיו ^תפןר.יפ אנת ואנה ? פזר ע

. : ו פל יהכול^, בגי ר^ת אורות שנn l n ן שנהפןרו האוהיורת . ן כתו. ן^ו

r שהיו יו־זלויים באדר ^ d r אז האותיו׳ העקייזת » • אבל ' .נשארו שם הייני שהרשימו נשאר ש י כ ״ ־ י ק ^ « ! ׳ י מ י א ־ מ «*ו

פי :האוהייהעצםןעלי: י ם אותיות שלאורפנ נתחברו עא תשפע דת״נו ותעשר י \00 ו ת ש t i

־לב א • :1! רבוא

ספר שבר יוסףא ל דבוא אותיות מחיו תלויים באדר ושניהם יחד עלו למעלה ליכנם לםע׳ אםא• אל הכליםהנוכרי בסוד ד הרשיםו שלכל א םהאורות ההם ככל מקומ ומקומ ש א ש נ מ לאוזתשכינהכדמודתאילןשל ן ענפי של אור וקער־ו םהאור נשאר דבוק בשבי••א יכלו-! לקבלו לפי שכבר נתמעט י ת הכל1 והםותד חןר לםעלה תוך כל* הבינה וא נתרהבה מקומר־! בפעם שנירתז י בםת שנשאר לפטה ברשיםו ובשבר« ונפ הא שפריפ וכפ ו ב ם הנקזדז ודעכ׳ בלכל׳ נעשו םםנו סי ד ל ו יתרשיםו הזד. נקרא ע שבר היה 3ו ס רבוא נקודות או נפשות ו אכל האותיות של פילו׳ שהן אור חיעון נפרדו כביכול פן אותיות העקריו' והפ היו שנפלו לפטה עדקרקע הטחירו והכינום דיל מעד שהיד־! י נ פ ע דהיינו מעד ה י ל אב וההתיםו הכנה לארבע סילםורת ש להפ הארר־ו מעד הפניפשל אותיור־ז העקריוו־ז נעשו-. הכנה לעולפ האעילוד־ום ל ו ם הבריאה ומעד שמאל עולפ היעירדת ומער אחור ע ל ו ומעריםיןתחתיםו עם ה העשיימ וםאיתזז ההארה שקיבלו מןהאותיור־! העקריור־ו נשאר םעט דבוק ב כשירדו לשולי הטהירו ו ותארח הואר־! יקראוהו טיפין שנשארו דבוק׳ בשבר״ הכלים ו ופהרבן הפיזור והנפילה הזארת נתהוו הדינין •י וכשחטא אה נתהוו םן; אותן הדינים קליפות והןנרבקין באלו האותיות ונהנו מהאדרת טיפין שהיו דבוק*ם י ם ם על ה י נ י ^הסש ועליי0 נאםר תיל בלעויקיאנוכ׳ הקבו-ו פשבר ראשי תנ

וםקבץ נדתי ישראל •א לכל ספיררת שנשארו באויד ו ב י כי השפע הפניםי שהם עשר!—. ר ן י ן ט ן נ ״ תכף שהיו משתברות תיו עולי למעלה אלו האוהיורת של אור פנימיא •רד ו ב ר הראו• להקיף מן תקמ ר ו עם אותיות העקריור־1 של כל• עצמו וכל א לפטת עד שבו נשלמת םלכות לתתמעך ולתעשות כסנדל אן יצאו ממנו כל תאותיותל כלי תמלכור־ו עעמו יעלו כלמ למעלרת של שפע הפנימי עמ אותיות העקריות של אור תמקיף ונכנסו במעי אמא כבד א באופן כשעלו אותיות ש ם ינכנסי בםע• א היתה אמא סדוקה מאור הפנימי שכבר נכנם בת; ואו1־! כיין שתיתת סריקת תתלד־ו ונפלו ממנת נובלות איך •כלת אהב לקבל האור המקיף דע שאתר שנסדקה ונפלי םםנה נובלות הןרה ונדבקו־! אמנם נשאר בה רושם סדק כמו סדק תשעורה שיש

בה רושפ סדק ואינונכנס לפניי ועל כן יכלה לקבל בתוכת האור הפקיף:\\T\V י שנשכרו כליהם של לםפירו האהדונות ואורהפניםי שלהפ ו ו ר ל ו I רבוא הלכולםעלה עד שעלו ונכנסו במעי אםא וכיון שראההאםאכךם א הרהיב להם נ ב א הרחיבה להמ מקום בהוכהכדי שיוכלו לעלור־ו לתיך אבא ום מפני שכבד ירדו ל ב ק הואמקומ שיוכלו לעלות אל תוך הכהר והכתר לא רצת ל ונחנלמו: וחזרווירדו ונכנסו פעמ אחרת אל תוך הכמה והוא השב לק״נ£ כתוכוולא •מל ונסדק ויעאו ממנו אלו הע דבוא אותיות ונמפאורות פניםיו שלו ירדו למטרת לםקימ שעתיד להיות עולמ תא עילות ויה שאהןיל נובלות תכפר. תורת Vs שס<ץתו האור שנובל מחכמה נעשו—. פרעוף ןןףד שהיא תוררי! שבכתב וסרק אבא לא תןד

לעולם

םפו־שבריוס^ סחה ג ם ה י נ פ ס ל נ כ נ ה ש מ ח ק ה ד ס ו ם כ ק ב ד י ם ר י י ע ל

. ״ . ר הן ל ר י י ג י י ם י נ ~ סבאן סיר b פ n ?"ם שהפדיז י ־ והיינו משו - ך החט. ו ת: ל ר־.עולםו ועדיין אירפניםי כ ר ל ו אי א ממנ צ ו י ה ה י ה

ה ק י ד ם י ת םה־־ין. ש ר ו ר ו ם יוצאין א י י י כ בא נכנסו באםא ב א ןלהם וכיין שיצאו ם בי ל העולםות צרי כ ל העולםות ש ב 1 ל זו ומאירב ו י ט ו ו ה י ב ש ה ן פ ז ־ ו א ר י ת ממ נ ת ו ד ב ו ת ק יםם ב ה ל ח צ ה שירדו ר ח א ר נהיא כיין שי ניבהיוז א ר ק נ ה ינפלי גב איר• ה מעצמה ש כ י י הר א ו ם היא סריקה ׳ ה ג ק ר ס י אה נ י הח שכינה יכן ל ה עם ס פ ח ר ה בסוד ורוח אלי• ים ם ג : כ ת בינה ש בלי י ביני• ••?ת שאחןיל נט ת ס ר נ ם א ויצאו ם ז וקבירת י ת נ ר י נ ב ו נ ל א ת ו ר ו א ם ם ומילואו ש נת בגי אלהי שכי

א הגיד ו כ ר א כ ו הע: ו ל א א אותיות מ י ב יי ם י נ רפ י או ש א ו ב ר ע א עוסק ב ם שהו י כי ג ם כםנין אר״רך״רםז ג ה ם ש י ר א ש נ הא בו י עלעי י ר פנימי אי ו א ה שאירע י מ י ר ועלו rib כ ת כ ם ל ת ל ש ת ה הקבר־! ש יר פנימי ר מקיף וזה כדאירת ליו—. באו י שנ^או י ך החכטו—. כ ד ד י ח כ האותיירת ל

ף: ה באוד מקי י ח ש א ל j ר שיעשו בהוכו פרצופין שדה שבכהר•י נ ר בי ת כ ב ת ש מ כ ר ה ת ב ב ר ש ת דתיינו כ

. הגיה מןהבז לי י שהיו כלו י העייכוא ע ן כ י ן והמי ן ושקל ימ במעי הבינה צרפ ל כי בעו נ וך עשיר. י ע י שנעשו ב ה ע ם כ ה י ל ר והראו ת כ י ל ר הראו ר ב נ י ש ה אוהן ע ר ר י ואיוב בן ה ש א ו ב ו לכך ם״ט ר ר ב ש ת נ ו נ ה הההו ו ר י פ ס D \1 דת י ולפי ל סעי כ א ל ו ב ה ן ר ו ג ר ד םנשארו ך הסדק ו ר ה ד ט פ ו י ל פ ה ה1 הההוניה־ו נ ו ל י י כ ת ש רו ל א מ1 ספי כ א י ו ב 4 רא כ ר בעהו ו ו א ב ר נ ש א ך כ י ר י א י ג ל ר ו פ י ת ק ר ע ה ער ש נ י הבי י ג ת ר ת ח ן י פ ת ר םת \ תחהונו' על! ר ו ל ל ל כ ר הכמה בינה ש ה רת כ רו ג םפי ל א מ ב א ל ו ב א שהן j ר ו ב ר

: ר ח כ ב ב ש ת כ ה י י ע מ לא י ה ת ש ר ו י ל כ ר שבו פן ה ה ר שיוציאנקודת כ ת כ ז הק3ת י מ ר י 1 ש י י ה א י לא ר ק נ ר ספירורת בפועל ו ש י בן ע ף דת״נ ו פרצו בכה ויעשה ממנר ת כ ב א דאין וכןנקוד' בינת ש ש י א ר ר ק נ ר ו ת כ ב ן נקודרת תכמת ש ב ו ש י א י ש י ר; - ו נ י ב ו הקיבה י פ ר ע ש י ת ד ן ם הכה ה ה ן היה ל ך ־•ואירת פאי י א דאד ש י ר א ־ י ק ! ! ס ה ר שיעשה פ ת כ ב ר ש ת כ מ י י ר ב ש נ ם ת י ל ב ת ס ר ו ר ו ל ה1 א ת ה} כתרימ ש ל ש ת שח ו h כהרים יש ב ל א םאל כ ב ר גםצא ש ש ע ל נקודה כלולר־! ם כ א והיינו ש י א ד ש י ר! כאן י סילו• ו1ב וכן יהכסר־ ם ש ם בכת ש י ע ב י זו עי!1 ותיו ש ת ו י י ב ת ת נ ר ו ש על ם הוציאו כ ה בכת ןה שנתוםף י ת 5 ו ו נ ה ה} בי נ י ב ה וכן ל ם ם \ בכה ש ם כ ה ) ח י ל אה ובינה יהד ס ב נתהברו ה ף ו י צ ר י פ י ונעשו כסי ע פ י ה ן מן הכת א ה פ י צ ר ן פ ת א ם

. ן ם ק ל י י כ ת כ רת ה ו י שבמלכ ס י ה י שכיסו כ ד מעלה ע צ נהאדכו ל ור ש א א אותיות יעתת כ ו ב ף ר ל ו יה א ל פי מ י ר פנ ו א ר ב ת כ ת ב י ה ב ןךןי כי תיו ת לם ע r ו \ h ו היכא עם ל ל כ ר נ ת כדו ר ו צ ה ב ר שהי ת כ ף ה ו א כנ ו ב א י כ ה ו י ״ ע

לב ב * ע אותיות

ספר שבר יוסף אותיות הכלי שלכתרעצפוונחתברו יחד ונהפכו האות'ימ*גרת כדור לצורת פרצוף דת״נוםתקלאשהיא זכרונקכההכםהליםיןבינהלשמאל בהדעלגכיהן תסד לימין כבודת לשמאל תית תתתיהן ובן נהי והנה כא עם יהי עולה לט בגי'יוד היא ואיו וד־!>ום קדמון בערך חנמו־ז ואויר ד א שבתר הואת בערך ועיר לגב* טהירו בערך בינה ום קדמק בעדך כתר: עור נל כי כלי תכתר נבנה מ1 שמות וזהי היח יהיה והןייג פעמי שהן לטאותיות! ובןעיר שלכתרזהחקיקשם כיזישעילהטלונמ בעורמההקוןעקרו

הקוק בהת של רישא רלייא שתוא תקין ג' םויתיקוני הנת וגלגלה וטל ןר. יוד על שערו אבאעלדאשישלזעיר צעשבפייסדכהוישהוא בנכוו*ל רישא ררא יעילסיינא ושם שגאמר שראשי נמלאנ}'יובו עתירלההיות הםהים ש

ל אריך כתבת• ישוב : i כיטל אורותטליך ותן ב טללין טל ש t w ל וסימן יי ן יי מלך יי' ימלוך שג רויור־ו עולר־! כיפ ט ל וטל של זעיר וסיס ן גי הויו' יי' מם והגוף נבנה מר רוהור־ן הן תנה׳ של י ר ב ק אתר עולה לול' ״יע* שם יכהו.. פותה מו כנפש הבשר שנותנת בי ; ועיר שנותן הארת למלכות ובכתו ות בונת הגוף ומחיר. את

•זכוזו םלא-אלפין בגייטפטיפיה:ה האופן כ׳ כהר ז אב אהז ו א ויה אלף דב ו ב לג ־ןךןן ראשים שנעשו פבא ר ים י א והן ז כתר ו כ א םכא ר ו ב שבכהרנעשהםיב אלף רבוא ו$ ר םכללוחה< ספירור־ו שנשברו כהרמכל ספירה הוא א יבוא והוא רישא רלא והכמה

שבבתנעשהםו1.אלפ«וםאהדבוא •הנה1 הכמות -נמצא לבל ספירה מ״ס של כללור־ו רישא דאין ן ה ש א ו ב וז רבוא טכ/« רא ווה שרש יש עולםור־ו שבאו ו ב םכללות הן ספירות התתתונווהוא כמנין יש ר

רישא דאין •• ובינה שבכתר נעשה םשמ אל שברישא דאין כן נל ••א ו ה א והן j בינות מכללורת ז ספירות ו ו ב םב אלפי• ו13 מאיו רבוא זין רבוא מכיא ר

א יאריך: ש י ר • י ךך^ךן-ן בשעה שנתנה הבינה תן בתריפ הגת • ל

א ש י ר א לכל ספירה פיס ד צ מ נ י לבתר וז הכם\ להכפה ון בינות ׳ם ו־זתזיק לעצמרת כנל אן ר-.וצ«או כל א מהן •דאריך ריצרבוא ועפ הכורל תסףלהם בםנין אלהימ כמילויאלפין חדת הו פרצופיהן סן הכה אל הפועלבכה שנא ארץ כ׳ ר ק ש דתמלבוש אל אלהיפ ה רבד ד א ר ב ם עב ומיה ש ש מלמעלה מפ׳ שנין הוי עלמא כמנין והיינו שירדה י של מלו• הי אתרונה םשמ עב נא שית אי} ואריך בסוד ם מה וירדו דרך • אותיורש רישא יא, ש ה מ ג ל מילויה^ אהרו ש אדר קדמון ואדמ קדמון אל הוך היוד האומנית . ונח בן ששםארת שנר־. והמבול

הנעוצה בראש הכהד ואותה היוד לקהה אורת היה: בך נילי ודוק:ם אל תוך הכתר דיוידהאוסנרת ת ו ם דרך קו המדה שלה ותכניסת א ת ו והוציאה• אם שעלו מב׳נרת י ר ה בכת י של עב נתנה שיעור והנבלרת לספיררת הכתר עמ הז כם הנן שכל א כלול. פי בכת וחבררת ם בזה האופן לקהה ה1 כתרי ת ו ושיערת א

:אותם

ספר שבר יוסף סטם ואחד כך י ט ב ם היטב והיי ש י ק ב ו ד אותם אחח אל חבדהה כגלד׳ בעלים זז על זו םן כהרים הנזיפכללוח הכהרים שכחם וכללה אוחןעכם כרלור־! ל לקהה !כליליות שא ו ב ׳ בפועלםאלףיםאיועמ ר א ל ד א ש י י ל ש ר ועשחח ספירה כהר ; ה ב ב ש ר ה כ א&/יוח וכן לקחה זי חכםוח םכללוח ז כחרים וכללה אוחן >\ם כללוח חבשה שבכחר ועשתה ספירה הכםה בהוך רישא דלא םאלף וםאה•' רבוא אוהיוה וכן עז הדרך כל

שארתספירות שלריעזא דלא:ר ש א ן כ^יב שבכהר םםש רק תן לבך לתבין בי כ נ י י כי היו. רישין א ן ך לה ךנחע:!עם לםעלר־! ^ ראה הכהר ההורבן והשבירה והסריקה נחעלח וא ראשו בסוד חבר דכהר עלר־ז חוך עובי חטתירו ו ח באיפן כי שליש כדור חכחר שם קדםאה לםלכורי! שבו וגופו של בחר ר לי א ם בין רג ש דרך םעבר היוד ועלה ם בסוד גגה גשאר בעובי הטהירו אעל סוף ההפשטוה רגלי אק שבו החחילו תייספירום ב שלישי ו ק להחשב כקרגי חגב* ונהי של בהר ןה עלו לםקום ראשו וגשאר םי שנסרקו ואז ר ח ם עלו גקודורת חכםה ובינו-. א ש י הכתר דהיינו גופו ורגליו פנו• וא עגול בסו שהיו חחלה וזה בסוד חטר־ו ל הקטינו כליהם ונעשו בסוד כדור אריך ו ושעורה י והיינושגקורחחכםה תלכתבקו היםיןוהפסה םקוםחסרונעח וחעיחיח ויסוד הנוטה ליםין ובינה הלכר. לקו שמאל והפסד. גבורה והור והעי הית ויסוד הנוטר־־.ל כביכול י ונקראו הכםה ובינה העקריו חכםה ובינד־ז שבכהרלפי שנכנסו א מ ש ל בהוך הרשיםושל חכהר שנכלל בהן ועלו לםקום שהיו הכפה ובינה םהכהד דהיינום נדבקו ה י נ ש א דאין וריע1 דאר׳ ו ש י כללור־ו ד־.כהר ונעשו שני פדעופין שהן רם פרעזף א היינו שבינו—. תלבישת תכפר־! ובזה יובן פסוק והיו ה יחד מעשה ם לבשר אחד וםן הרשיםושל הב שחגיחו בםקוםן לםטר־ז נחקנופרעופ׳ אבא ואםא

באשר גבאר בעהו:י כיכשעלההכהדלפעלהכינלהשעראשינוהשבכהרהםנכלליבעולם ן ך לו ןם קדםון ד א א לפעם*, דיל ש ר ק קנא דאדם קדםון וכן נ ו י אס והם די שעלהטהירו נקרא ארם הרםאה סתיםאה וזה נקראבסהםאדבשקדםון. ואזםלכו העקר׳ שבכהר עלהה לםעלר־• עד הםקום שהיה חחלה םלכורת של כהר שככחר וםרכיו תעקר' שבכתר גפחחה ונעשיר־! ע/»ר ספיריוה וג ראשוגו שבה געשו רישא

א זגכגסין ת ל ג ל ג דלאאהירע וזיהההזנו׳ שלת הן נעשין ז תיקוני! דא דאין: 1 ש י ר ב

א םלאו כל 'U כ׳ גם שכהבנו החלה כ׳ בהעלאת זו עלו נהי לםהום ראשו םם ל ן ןר ת כ ב ש י ת כ ל א עלו ונכללו בט ספירו ו—,עליוגיו ש ל ל הראש א הרשיםו של b ספירור־ו רכתר איק וראשו םחחיל בין א שם ש ר ק נ ,ונכללו גם הם בעילם אים וםושל ,רגלי ארם קרםאר־־. םהיםאר־ו וםלביר־ז של הכהר ישבה לה בםקום רשיתכחרשבכחרחחה רגלי ארם קרםוןידהיעו חחחינהייונפחחה ונעשיר־! עשר פלכןא ש י ר ת תן רישא דלאו<תחתונו בגלגלת ד ו י ש א ספירופכללורתע^ר שלת ^ ר

א Mm 1 דאין

ספהשבריוסףת ר ע ב ה ו פ כ ל ה ו ש פ י ע ר ם ה ם עד מקו ש א ך עלה ר י ר א א י ש י ר א דאין ו ש י ר דאין ו

ר : ה כ ב ו הכםה ורינה ש א ר ק ן נ כ עי ר ו ה כ ב שא אי:ןי1 י ב ר ר ש ו ע ו י י ה י י י כ ה ם » י n י שכל נ ר כהב ב ת כ ו ט ר פ » ב 3 p * 7 י 1ת ב ו ת כ ר ש ת ב ה ה ו ל ל ה כ דו קו ל א >ט\ הנ ב א ל י צ מ ר פנימי נ ו א I לל כ ל א ש צ מ ף איהיורת נ ל ו א ה יש ל י ת ו י י ו כ ל ל כ רה מ ל ספי כ י ר ו ח א א ו ב ת ר יש יש ר פ י י •נ . ו י י ז אי3'• ארז ו י י ה י ע ו פ ה אל ה כ ה מ ר ת כ ה א י צ י ה ש ר ש ע 8פירה מאות} הה פ ר ע ו ן כ ו ה ה ס ר ר י נה ב ת ובעודן בםע• הבי ר ו י ה ו ף א י ו להן שבעי׳ א י ה ם י ר ה כ ז ה שנעשה * אוהיו' ו פ י ו \ א ר ב ה ה נ ן עד ש י ד וכן כו ב ה ל ם כ ה י ל ר והראו ב הראוי. לכה.״ דה ובן כולן ם כ ה ד בערך ה ל ר וין אלפי׳ אוהיור־ו נעשה םהן נ ת כ ד א בעדך ה ל םהן נש נ צ מ צ ת י י ש י לדי הבצליבש כ ך זה כנ ו ל ןה ווה ת ה ע ו י י לר ן ודבקה הנ ת ו לה א בי הנ ור ש ה הנלדיי שהן יי בכלילו ע ה ק י ואהכ י י ם כ ה ה ם ו ש ע ה ל ל כ ו י ר ויהעבה כדי ש ו א ה

א ד־.יו ו ב ף ד ל ר וייב א ת כ ח ר י ל ר ב ש ע ל ל נעשו טהבש כ נ ה א ו ב כלייהניל ושבע רף ל א ה ר ו ת כ ו ה ל י כ ת ר ו ר י פ ס ן א ם ל כ א ל ו ב פאת׳ ר ף ו י א ו ק ל ה נ ו ׳ ם י נ פ ר ו א בהוכם יך ו ר ה י א ה ם כדי ל הםאת' ה ו ו ל י ש ל ד כ ר פנים• וכדי להעםי ל א או כ א הן להיו' ל ו ב רם בו י ת לפי שהיא עהידה ל ו ל ר בעולם האצי י א ה ל ל כ ו ה ר וכדי ש ה כ ב ה ש ו כ ל ם י ל כה ומאת' פ ל ך ש ף ל ל א א עולם האציל} וןה סוד ה ו ה א דאין ש ש י ר ה ב ל 3! תהתונו' שו זה סור י ת ו א א ו ב ז ר ר א ן י נ מ כ ה ב ש ר י ה כ ה ו י ר י פ ס ן מ א ל כ א ש צ מ ו נ ת פרי י א ר ט ו נ ל

: ע ט נ ר ש א ן ו נ ב ל י ז י ד אל בז.* הכילרת יהכש ל הויו ל ו כ ם יו שפוישעולייעם ה ו ה ל » שין כתריכש א ך ה ן לר עצמו שהן ת כ ל כלי ת ת ש ו י ת ו א ב י ו נ ד ! יל ם^פץ ישם •ר. א ה ל ל א ״ אף זה * ק בפרצו ל ה ת ב נ י ע י ם ש ם ש ת נ ר כ ׳ ה ל כ ל it ם ב ת א ל י או ק ל ה ר.!'ה הה* יהיה נ

: ן ר ד ס אותיוהיו לי' ספיריה כא דאין ש י א ר ר ק נ ף ו ח פרצו ד ש ע ת ר ש ת כ ב ה ש ם כ ח ה ל ב ק ן ה ם ר ר ן ך ט ^ לם 1 י ל כ | ה ל כ א אות^ו יפי ל ו ב ר i פ ת ש י י ל ת םין כ ו ם כ ה | וגעשה בכה ה

n j n א ירבו ן א י ואכ ן הכמ1 הן ו ב ל ספירה j ר כ ועלה לג ל ־ י ס כ ה ל ע ם ״ צ15כמושכהבה'׳ ל ע ב ר ם א נ ר ו ת כ םהן נעשו הכליםכםו כ ^ו ו תי אוש כ י פ ל א ת ״ י נ ב נ ב ש ת ם כ ש ז ש פ י א ב ״ י ל כ ך ו ״ ל א ו ס נ כ נ ת ל ש י ש א י ב ד ׳ י פ ל את ל ״ ״ ם ד י צ י ־ ״ י י ״ י א א ו ב ר ה א פ ב י £ " * . כ ™ י e S ™ n ' a t < >" א ° ׳*'״י יכם י פ ל א ^ י ס נ כ נ ן י ק ת ה ם ל י י קידם ע י כ ך י ״ ב י ר י א מ ם ה א י ב ה ר ו א י ם ו ה אל ו םי י פנם, י נ ר פ י א £ ל ם כ ״ א ל י ב י \ ־ א ם י י ־ י י כ ' י ט י י י י ״ י א כ ה ח ' > י י ־ י "

: ק ו ד י ו ם י ש ר ן ה ם ר א ש נ י ו נ ״ ״ ם ח ן א דזארהייני ם ש י ר ר ׳ ר ע ש ר ״ , ג ל פ ב׳ י 1 ק ל ת ת ש ששם ם א ר ך אםצע׳ ה ר ד היינו ד ק ד ק

השערות

ף ע ס ו ר י ב ר ש פ סם נים ובהארוד הואר־! ה השער\ העים ליםין והעיבש לש5אל םפג• שהשערי' הם די םתםתקיי ועכ הם םתהלקי' לשנים כרישלא •היו כלהדי! •ן •חד J ואלוהי םאות רבואותא רשערי 1י$ותיי הם י מאור־! עלםין דכיםופין שאפ רשיבי ע& שםאירי' בפלגא: ושם סה םתתלק כפרעיף זה בזה י' בהבםהו בהית ד' בםלכורת דת בביגה א י ז י

בכתר ו בתסד איביסוי ו בגבוהה היבגעת א בהוד : ם ו^ךץף כך רםז לביגה שבכתר שתעשה ג'3 פרעיף שלםוגקרא דישא דאריךם בן גתלק בו בןר־ג האופן ש וגעשה בכה הז ביגורת םהיז כלים הגיל ו

י «' כתר ו תת ל םלכות ה עקרירת ביגת ה שי־־ ע־עלםההשםיטהכםהכיאיןלתתלק י י״סי *של ס־י תחסי עקרי סילו• הוד ,ט 1 ' ונהיה ולםה תגרעםיתר ה ע כ י ח יי י ג ז ' ג י ל י י ם י £ ח י־־' ׳ י ו כ ; י

D כשיהועיא הכתר שבכתר העשר שהיו בכהj n n , 3

ד הפעל גתפשט ד־זפרעוף ער סיף הכתר אד ימין ולעד ע א דאין ואריך נתפשטו גם הם י ש י העקר׳ ותכםה ובינה שבו שהן רי נםעא שבתר שבחכםה ובינה ה!!, הם םכוונים כגנד תסר וגבורדת דםלכודת א ם ש

כחד שבכחר שחוא רישא דלא וn j n א הירת בו םא ימהר י שכדור הכתר ל

ל מלכודת ל כנגדי ih ש ל של י נ א ־ ש י ™ כ * ™ h

״ העקר׳ שבכתר אלא שגתעלחעד " י י ו ־ 1 הספירות לכזג״בזעייעאל״יץ רישא "״ ?יי*? 4לכות כתר שבכתר בנ״ל ־ י 1י*־־, י ' ה ט י ח י ״ י מ ת כ י 1° ה י י א ם •כוי יתשתםש באור תנדול של י י ו ע היה ה

א םן הכפה שבכתר רם! הבה לבינה שבכתר שתתדבק עם הכפית י כתר שבכתר וי עסה היינו כתר י כ נ י בינה םלבישים וםכסים תעשר שלהכםות ו ש ר ש ע ה והיינו של א תעשר ש ע ם י תכםדת נ י בינה בהכםה ש י תכםה והכםה ש ל בינת בכתר ש מi ל בינה ופפ לא הגיעו ד.1 של בינה כז אם עד • כ׳ אם העשר ש א ד ם נ נ י הכםר־. אדת י ו י כתר של חכםה נשאר םנ ש׳ הכתר של תכםת נםעא ששליש תעליון ש י שיr w r o י תכסת םגולה תיו בגי ארס דהייגו הגלגולת שאלו לא היה היו הכתר הזה ש

תשדת ולא תית תכםת לשום ארם זש כתר של בינה הגיע עד תעי א ר א דאין ויהיות מ מ י ר ח היא תא ב ש 3 ו 0

h ם ותיינו מעודדת הא תיא תרין יודין י מנ t י i n הא לזה נהלקרת בינייהז כזת M וכשירד כועינא דסרדיגותא הגה

מ ח גבורורת דםניעפך התך כדי למתק ולהועיא םמם הניעוגווו ר מ א ו ת זם ויתעלותפ מ ם םראשה יסופה וגהיקת הא מיררו י י תי נ הוו מבי

׳ הנ4 לםקופם« ה י ם היינו ׳"ו לכל ער והן לב א י נ ש לב שינים: ולכך נתפשטו עד סוף קדק? גדי ת בראשית והם לב נתיבות שהכג פםעמי

ר •דרו השברים •רירה רביעית; מ הטהירו בםקיס א לג כ ג Mm ודע

םפר צזבר יוסףו שהין החהונותשל פלצוה כהר שבכחר שהוא רישא דלא דהיינו הגית י ף נ ן םל הכםה שבכתר הנדבק בבינרי־. שבכחח ^ נהיים בקעו הנלנלר־! של ת הזאה ? היקוניס ! ואלה שםוהם הסד ש) ל נ ל נ וגכנ&ו בהוכה כםו הנשםה ועשו בה לבנה שכלה הסדונעשירת כםו כלי כדי לםהקהנבורור־ו ל ג ל מלכודת געשית נא שבםקים חזה אין ממש בדינין כי כלת רתםים ה ל ו ד ב והגבורר־ז נקראו־! טלא ד

ה ג אבל כשתביט בו תראת ה כפוהבדולת שנופו לבןK ?!״יי**1 עע לקמן סיינינ' וניד אפר שעפר a n P א ר ק " נ V ' n " n $ ם י י '.ז א ש כ

א ״ יי'1** נקי הוא נצה ורעוא דרעו״ן 1י ר ע נ ? י ה T י י ם א כ י ם ה י ר ק ? יך . י א רעוא דרעוין ה ר ק קו שבאמצע א דאין: נצה נ

: ^והוא המצה: הוד נקרא עמר נקי והן השערותל יריאיו: מלכוון חוטמ והדין נוקבין יסודעינא פקיהאדלא נאימ ונטיר הדירא עין ה או ה} תיקוני" מאירין לכל עולכם ל א ל ׳סין ו א הן לאה ורהל ולאה היא ש ק ש ד ר פ ר

האצילות ועוד יש פרטימ בסדר i רישין אלונעהיקמ הנה בםי ״ה דע כי האור הנדול שהיה בהוך אויר קדמון אשר בעלותו נ י ב . ך ו ר ז ט ה י 4 ז ג • למעלה עי עלירת י האומנת כגיל מאן עלה ונננןהוך היסוד של הצי מלבוש העליון דהיינו האור המהמצע בין המקיף והמוקף : ואחכ הןר ונכנס האור תנדול תוך הוט א דאם היוצא מיסוד ?ה ויורד ועובר דרך אויר קדמון וטהירומ א והחיט הןה נ ל ק ה ם ם קדמון ומהן לו היורת ובה ה ד עד תוך כתר הנקרא אפא רכל פא דכלכבויפין: ואמר שבש רישא דכסי בספרא דצניעוחא רישא דבםיל אם הוא רישא שהכל מתאויבש אליו כםופיןלבושין דיקר אהקין ואהםין ריל חוט ש ונכספימ אליו לשאוב מאורו וההוט הזח עי שהיה מאירבאיתיור־! עב ומיה *יוחקין לכושי! דיקד שיצא דתההלבשיו פר־\וף בפרציף והיינו שיש שני מיני מלביש,האו אןר פנימ• ווה ריחיט מ כ ש ב ל ה א מ ו ה מ כמו אור מק•^ או ש י ר ה ש א ב ל מ א ו ה ש תיקון מת שצריך למלבוש אור מקיף וגס למלבוש.אור פנימי ומלבוש׳ אלד־־. הבש עיקר והיות לארמ העליון דהייגו האור פגימי נוהן בו כה הפרצוף ואור המקיף הואא יותר ן;-ול מאור מאור ו ק ג שיש בהוכו י ־ ר ר א נותן כה לכל• שלא ישבר מרוב ה פנימי כמעט בלי שיעור ומשפיע באדכש עליון מכהרץ ומצי׳צה כליו כדי שיוכלום• והזודין י רפנ ר פנימי יי ורע שהיווין של שבש עב ומר־ז הבשאי ו לסבול אר מקיף וההה״יןהמ בכלימ עצמן־ והאלפין הבשעלראשהכלייישםמגקרא ו א מ הi אור היצון והאילפין אלוהמ בין אור מקיף ואור היצון והמ ג אלפין ומהכש נההוו קא א בצדע יםין וא בצדע שמאל וא בזקן שדוגשתו ישבכ במצת אל שבראש עחי 4

ל אדם קדמאה נעשה למד ואות הימר נעשית 'של עתיקא והיינו שמןד.ג ורן דנה׳ ש* V ? " ' י P ' T 3 י ° י ? ל א כ כ : S i י * י ־ י ^ ע נ בצורר־ז אלף שיש לה ג ווין נמצא של עב ו;1ר־ו עי האדר־. זי שהאיר הוט^ם באוהיו ש א על ר-,ראש י ה במנין מנן של כתר בפועל כסוד מהקלא והיה מתפשט עד0>ףעילבש התוהו נתפשטו העשר ש

א ע פ ג

:ספר^בר־יוסו* עא • נםצא שמלכות של כתר ןהה«א במקום שהיחח פלכוח של נקודות וכל ןה העולם כלומרם הכםה שבכתר נתפשטי־זונעשתר־ו ברת עי;לר דכיד ג בהר הגל נקרא עולם אם ו מתקלא ונעשייפרסא דהיינו םכםהומלבשת לןלאהרונו שלםלכור־ו שלבה.־׳•!היי ראשונו' של מלכו' גקראין רישא רילא ־ וכתרעזל הכמה זו מכסה חסד של מלכו. • זול מלכות זו וגגה שע . מה 11 ל הכמה הממכס*. גבורה ותת ש והכםת זביגת ודעת ש םכסיי נהי של מלכות זו וניהי שלהכמהזו מכסיימלכות שלמלכויןו נמצא שה : זקלא שבחכמה נעשה מלבוש למלכודת. םבהוץ וכמו שהםלבושאינו ם.סה היא:1 כן הםלבוש של חכםה אינו מכסה למלכו כי אם םןהןודועו ולמטה : וא״כבינה שבכחרעשתה גמ היא בסוד מחקלא ונתפשטה עד למטה לנהייימ של הכםה וכסחה הבינו? ג

ןו להכמה זו ממטה למעלה.עד. תכתר שלת והכתר גשאר מגולת: ואת• למה היה חלד שלהכמה זו שהוא הראש מכוסה; רע שההלבשות זה הוא .שההכמה טלבשת לבינה םבפנים בסוד אור.פנימי בתוכה שנותנת לה היירת : ושה שאמרנו שבינרת . סלבשת להכםה היינו לפ• שתבינה נראירת להוץ ונראה לנו כאלו בינה םלבשר־ן לתכסתובאמת אינהכאמכסהלהכמהכלושההכםתנכללתבתוךהבינהולכןהיתתם מתכתר שלתכמה ןות׳השלזשממגוםכנםו—״ותשנ• נ מכסה הבינה עד הכתר ול בינת יותר קערה. מקומת חכטדת שליש* שנשארו מגולים היינו מ0ני.שקומתה ש ולא יכלה להכיל •ותר ואלו לא הית כתר וו מגולה היו בני אדם כתיות השדה כניל: ואהר שההכמת תלבישת מלכות מכהוץ והכמת מכוסה מבינת ומלבשת בינה םכפני כדי שלא יתיה האור של הכמה כלו מגולה ולא יוכלו העולמי לסובלו רדותרבשורשו in והוריש ל ות גרם תתיקון ואתר.שנתקנו אלדתידצ נכנס תוט.של אס בתוך אא יזין דהיינו אבא מלבש הםד.של אךןך במו שחכםו־ו ם א א ו ב א התלבשורת וה לל מלבותואמא.מלבשת.גבודת של.אדיךוםדבקתבאבא: ואהב סלבשת הסד שנמ בינות.מלבשת :לועירםבפג• ועירונוקביהמלבישין לאריך מן הטבור ולמטהו

מראשו ועד רגליו כמו.שחכמה סלבשח לבינה מבפנים!י ביקיומ כל תעולמות מעולם עד עולם ברוךי* אלתי ישראל כל תתיים ן ך מה ןם ד ו חוא ממקור ההיימ המחית הי«מ והיינו בכח חוטהזה! ־וד״ייגו ק יציארת תכלים ןה סזה מע לם הנקודות היו.כלולים שםבכח מאות חויו של שמ סיג הגנוזה כתוך חוט ןת. וכשיצאו הבלים להזץ היתי גיכ םכת ההוטהזת: ואהב כשנשברו ועלו ויוניהון לפעלרת היד־ז גב םכה החוט הןת ועל ןת אמר בסד בית םליקו •• ואהב כשנתקן עולם המתקלא היה ניב טכח החוט הןת ועלי״קאמר מתקייא דהיינו החוטא ל ץ לומד עליו לא אהד ו י הןת: קא'*ם בגופייירת : .כלומר. עומד בפגי. עצמו ולא ש שנים ואין ערכו כערך.שאר הכליפ לפי ש!.וא עצמות אם יית משב כל השאר שהפאלארמן י י נאצל• מאור עצםותו יתעלתווהואיאינומתאהדאהדורת אהד עם הכ שהנשםת בתוך תנוף הוא דבר רוהני בפני עצמו ואינה םתאהדת עם הגוף אהדירתם עכשיו שאנו םעלין ג ו י ן דולא אתה א ואיגרת גראידתכן החוטהןהלאאתאהי

ילד א Nn 1 מיין

ספר שבר יוסף מיין נוקכין לזון ומזון לאבא ואמא וםאבא ואסא לאי־יך ושאריך לאדם קדמון שודחיטל א הוו ד י ד ן י ק ל חזיה ננוזבונסצאשבי ההעוררויעולתלתוטזדועלוה אמד וביה ס0 הגניד בא^ן ח ו אוחן שישערו במחשבה יהבראירת ולא •צאו אל הגוער שהם א סתימאת: והווי היינו הכלי'שיצאו לפעלויהדין היינו באלף השמיני שיחחדשוהעולסו

ויעלו כל א נ מדרנוה עד שיהןרו הכל ויחכללו כהון• החוט הזה:ת ר ח ך נכנס החוט הןה בתוך אק והיה נו£י של א'נ| כלו בסוד ויו א ז ע א ד םי ןל זת דתתיט נתלקי הפרקי' נהי ונעשו גיווין והרו ומההאררת ש

א נצה והירך הםהפשט למטת ו שלמעלה הה נ ל תודשלעולבש מתפשט דתוד .״•״.! _ ה א הדו ש ו ה

^ ^ י יאות י של מלת מתקלא היאבצורתא ב י י ליויןימירהעל ל ויין של ייסע ו ק י ח ; נ • ״ ^ ^ : ״ ם ה , נ ש ל ה ב ״ ^ ה ד , ס . ר י י ל אק שנכנס א ם נהי ש ה ש ט י ^ י ש בסוד מכריעין דהיינו נצ״ מימין היד מ״ זה ב״יכיינרשזה סיד ״מאת הלכות ^ , ^ ; ״ ״ ^ יסוד באמצע מכריע־ ״ו במגדל דתפירה באייר ר מ א ג ד ש י ס א £ י ב ^ י , ב

ל ת י א א י שה פרשי א של שם Kil״3 י הנ*ת£לא יה* הזארתה מן האזגי שבאדם קדםאדת וםהארדתןה התיטיצאהפן היויוהאםצעישהיאהויישלל ל דיל םלכוה ש נ ל םלכוה , ויבא נקירת אתת שהאיריהיך םלכוה ונגעה בםפירו' שתר • בזה האופן הג ראשינו של מלבו מריב האיר נהעליםי םרוב הודכיה יהן נעשו נ בולמ רישא תדא כתב ־ ואלת למד־ז נחלקו בתינוהיה דע שאותה הנקודה שיצתה מהדו האמצעי היא נקוד יוד שהיא כלולה מראש הוך סוף: והראש היא בחינת אם והחיך היא בתינת •סוד של חצי המלבוש העליון; והסוף חיא בחינר־ו היסוד עצמו של אק וחוטאים הוא מחברבש יהד ונעשו נקודת אתה : ולכן כשנכנפו בג ראשונול טלכיונעשי גם הג ראשינו אהדיה אהד כמו השורש יהייני נשםרת שלהם והיא ש נקודה אתת הגיר : וכמו שהשורש ישלו k בחינוכן יש ג בתינו כנ ראשונות בתינתא מרוב העלמה: בתינרת יסוד של הצי ש י ראיס האירה בבהר ונקרא רישא דלאו ר מלבוש העליקהאירת בתכמה ונקרא רישא דלא יריע כיו שהואעצסולא ירע מהותו גא ו ה דע כ׳ להיי ש א רישא רלא אתי ר ק נ בתינרת •סוד שלאיק האיררת בכינרת וו נ י א מיסוד אבל מפני שהאור נדול א י ה ל מלכו ידע כינרת מהורתו ש סמוך א םוריע מהותו לוי מדורת שחתתיו בי ההודעה צריכית גילוי יכשמהגלי' ד־ואוריוהיו

הכלים נשברים:i ראשוגו הןםין עצפו להאיר ב* n ״ שתהיט הזת תאיר יותקן בהוך ך ן ך א ול מלכות בדי להכניסם בהיךרישא דאין ילעשית י ספירויאהרונות ש ם

ל מלמה היו םהפשטיי אהד רישא ראיןכולו שם ד.ןהיקוגי באופן זה • דעכ׳ \7\ אלו של ג ראשונו' שכםלכו' נכספו אותם י:ז לעלות מראשו עד סופו אלא שמכת ההארות שא ש י ז ותכף שעלו למעלה גזר עליהבש א״ס שיכנסו ובקעו ר נ כדי להתדבק כנראשו

דאין

ב וסף ע ר י ב יספר שא דאין לשנל ואח: ש י ר ב ה הא ש ק ל ח דאין ונכנסו בתוכו • ובכת הבקיעה הןאח נו ל ש ב ה ן ביעישהן נצה והוד שביסוד עתיקא דהיינו הכמה ישמ ג ה עד הרי ט מ ירדו ל

א דאין: ש י ר ת ועשו ז היקונין ב ל ע מ ואחיכ חזרו ועלו לת ר א 'הסד ו3 הזרוה שהןדין ה M שיש בחכםה זו ב אורו שהן התפשטו V f M ח ס

א דאין עד סוף ש י רי ר י םאחו ; ל מל ו ן אחרוניו ש ט ש פ ח נ ראשו1 של ע פ ח בעשר םפירוחירת ב ט ש פ ח ר זו נ ת כ ב ם שחכשח ש ד ו ק ו וחיינו ש ל נ•?• שד ח כ נ ת ואחכ כשנחפש3ז תכסח ש ר ט ש פ ת ר ם ת כ ב ר ש ת ל כ ת ש ר היהה םלכי ב כה וכסה י א לפנ ה ב ס ב ף ה ו צ ר פ ו ש א ר ש י כ כ ל ל מ ל מלכו והז' ש י ש נ ז אחרו ה ה ת ם כז י ר ת א פ ה ל ו ג ת מ י ה י ם ה ם ת ר ט ם ל ה פ כ ה ף ו צ ר פ מ ר א ש ׳ ש ה ם א פ ו ש א ר י ת נ 0 ח י אא יהיח ל ש י ד כ ה ט ם ו ל ט ש פ ת ת לכן נ ר י ב ם איזו ש ה רו יבא ל ר הטהי א מריבוי או מ ש ו: ואחב רו ר תטהי ל או ו ב ס ם כת ל ה ה שיהיה ל ס כ ת ח כלי ה ב ש ה זכרי ל ל ו נ ד ם ב ם ר ו שי נ ו ש א ה i ר ד ו ק נ ו על כן הזרי לעלו ל נ ו ש א ק Jb ר ב ד ה ה ל נכספו היז אהרוניו ליהנוה ום דיניי ה קיפ« ה ד ז ם ת ו ק ם ה היא דין תניתו ב ר ז ל ה כ 6 להיות ש b .ח ע*מד־־ ל םלכו שס נ כ ה ת ועל כן הוצרכו ל ו ט ש פ ת ה ה מ נ ו ש א ר ה ה ר א ת מכה ה צ מ מםותקיי ק ה א ש ל א

ת נ ה ויהוקנו ה ר א ה ה ת ל ח מ ל י נ פ ב ך חכםח ם בחוו החסד* מן חדינין ר ר ב ת נ ל ש ר ה ויומתקו ניעי ד רי ד הריני) שמאחו נ נ כליה ויעמדו כד נ נ ם לעמוד כ ו ש ר א ש נ ' • ד ס ח ה : ו ו ל ש כ ה ם נ ש ׳ ו נ פ ב וירדו עד ר־ןרי ביעי ם

s למהקן ת הדינין שכאהור* ו ר ל ע ט ו ל ־ ו ו ד לעל ה א והדעין חזרו אהד לן רת מקו ו ם להי נ ! ו ן ן נ ראשו ו ת ב ה ש ד א ת ה אוהד. ה ב ס ם רתיקון ם ה כדי להיוהת ל

א דעתיקא ג ש י ר לת תיקון ע אורו בתסד ונתן בו כת לעשו ו תשפי נ ו ש א ל ר ב ר ש ת כ י ן ש ו ו ה מט וא ח י ו ד ב א ד י ת תיקין ט ו ש ע ת ל ר ו ב ג ת ל ה כ נ ת א וכינה נ ת ל ג ל ו י נ יא ל ה כ ג ו ג ל ב י ק אתר ש א ו ר י ו א א ד פ ו ר ת תיקון ק ו ש ע רה בתיו י ה או נ ת והכמה נן י גבם בן לעשודי וכי י שי ה נ ת ל ר ד א כ ה ם ג ר ו א ם ם ו ה תנ ו נ נ ו ש א ןא אורד. סן הגי ר

ם 5 י נ ו ק י תם ו ד א ו ט ע י ר תיא ם ס ח ת י ש פ ל א ו ת ל ג ל ו ת נעשת ג ו ל מלכ י ףי. מחסד ש ן ף ג ןח גיכ ; שחי ן א דאי ש י גמ מכח תפקיעח שבקעו ר ת ו רו י תו ת ש י מכת חי שהדיניישבאתורי* פ י ת ו ר ש א ק י א ה ת ל ג ל ו כן ג ו י ל א לסבח הדינ* ח בכה הנבוריו / ו1 ו י א ה ו נ ו ש א ר י ג ב ש ר ה כ ת ר נ י ה ג ה ו ש ותר ק ד י ו ה א ת מצד ה ל ג ל ו ג ה ן כ ״ותר הןקימ לא ש י ש ר א ר ב ה ש מ ב ת ה י ותסד ןת ירד ל נ ב ת ל ל ו ג ל ת אותת ונעשית ג נ בהםר והלבי

ם התיקון הןרת 5 דאין ועשה שר ס א ו ןארת ו כ ל ם ה ד ר ו ב ג ם ה ש ע א נ ה ל ו ד ב א ד ל ז היבשהוא ט ן - י ח ר א ו נ

ו האדם ע א ר ב ש ו פ ר ב מ ו ל כ : י ו כ ו א ל א ט י ל א ם ה ל ג ל ו ג ד ה י ״ I T בסיד ב ים והוןריבש י ת מבפנ ר ל ו ג ל ג נ ה ׳ ועולל עד נ םחקבצ י ו ל שעולל שםהאד ו ל ם ה ו ק יש סת ו ם פסד ה ה נ י ה ת ם ו ו ר י ק ל ו ל א ת ש ו מ פה על ת ם א ההו ו ת ויש גיכ קר ט מ ונוטפיי י

^ כן ! לד ב z נ

ספר לשזבר יוסף כן בידך משל בדוגמא זו יfנא אוד *1 של נבודה םלכיו זו ונכנס בהוך אויר ןה והערה משיש חגבורו' צדםרת ועלו למערה עד הגלגולר־ו הנל וחזרו ונטפו למטה ומלאו הללשלרתגולגלתא פבפנ*ואע'&ישכתהגבור1תם אדומי'וטבע תאשלעלוןד!ם כולם חסד לכך עשתד־ו פעולרת החסד ואינמ נגרי מתוקף הדין מים במקומ הזה תם הנגדי' ארצה ולהיוה שמים היא גבורה לזה אמר טלא דבדולחא י פ ונטפו למטר־־• כא לבן בעצמו ו&ם גראיי בו גווניי נוטים לאודם כן בנבורר־־. זו ו בי כפו שהבדולח ה

ה ג א חסד ף א לבן שהו ו גוונד־ז -דתאםרתי הי וא* הרי כהב לעיל כי עיקר הכ1ל ב״־}ז ^ ץ ״ « " ״ ונראיןבוכפוגויגיאדםימ•־ 1S i , א א דאין וכן Enn בס י ש י י של ר ס כ י ] " ה י י | י ם כ ״ ׳ א י * ה י י * " ™ J ״ " ״ שהטלהןה יורדלפטה מןהגלגייחטיפ׳! לישב הדבר* ״!םם^ך אמר שנ״״כרים גטק באמצע* ה V יחד ה1 ו־זיקיגל ש ! ™ " י י * טיפין כך משם הי ה שהיא "הייד כףימןההא י ימןהיז ,קרימא דא,י!-אהמכריע ימימזג ה״סד כ״סדיורד םז' עימהגכורה: ובב״ינה זי אמר שעיקר פ ^ ט א ד ק ג י ו , ו ם כ א ש ו ומן הה ו הל בה־״ כי ממקום המזיגה ה£* ט י . ״ ״ י נ״ ״ ןרנדבק^בב״י שגבורדת׳

םלביש,״עליין ויסור בכל מקים קכיעבי .מהפשט לנ1טה וריק ־ אות ט כי כמי שהט נכפלה ראשה בגידת t י

כן היסוד לוקחטיפרת החסד* ומכנים אותמאל תוכו עד סוד תרי ביעי ואיייכ םתבשלים שמ והוןר ויורה כתץ: וגמ היסוד זה כולל נ9י של המלבוש שהן בסוד ג •ודין במקומן:

ואהכ בתתפשטותן למטרת םהפשטין כסוד־ ל ודן ד רח ו ר ו א ל ט ^ ה ן א כ מ ש ל נ י י י א ^ ך * ׳ ע נ ה ל , זנעשת מתן יל יזהו טל ושורש טל החיי״ הס״ימ ,לכן הקני י" ש ״ המשפעת על^בי w ת ו כ ל הכינרת של מ

* -תהיי״ המ״יםכא״ה 1 ל א דאין ו ש י ל ר W לבינת ש v m ב*ל יכן ״ן ף ן ב ל התימרת כרכרת זו אירת רימא ג ם ש ש גקוד ה

בשצא ואית דייסא בציירי ושניהם נכונימ:ן הינ הוא קרומאראוירא ונקדים הקדמה.להבנהו־כש#ס לדת נזר ן ן ר ח ן ב ך ג

• י שיתוקנו העילםוה בסוד מתקלא אוכל <ו סהכהות העליונות נתןם קדמון ר א מאורו בדי לסייע ־לתקוןהמתקלא׳ • י ואים קיםאה סתיםאר־ז נתן ל שהוא כתר כנל צורת הפרצוף מלו דהיינו שם עב בגולגולת תראש ו& באזגים ומת בעינימוחוטמ:ו3ןבפת ־ וםתאויראדכיא שהוא בתוך ארם קדמאה י" ושרשו שהוא הלקי אויר קדמוןשנננזו ביסוד של הצי מלבוש העליון כנל, נולדו ממנו שפער-ןת היי רא/»וגהשלשמ הבלי' דהיינו הכל היוצא משערות הראש שהוא שם ^שפאום סן א בגלגולה לפי שכל שם מן הד מלואים כלול מארבעתן: וב הבלי עב שהו ב אונים ואלו i הבלים שהם ג םלואי שם ib שעולה כםנין חבל שלשתם יתד עולים קיאכםנין^ף במלואה וםה0באה האלף שירדד.בגולולהאדעתיקא הוא רישא דאין:ם וחבל עין יםין ועין שםאל ותבל היוצא םתתיטם והבל היוצא מהפה הן1 הבלי

;שהזביר

ספר שבר יוסף עג שהזכיר אתלה: ואויר קדם ון זה נתן לאדם קרמאה זה מלו• החללים שכו מאויר**! רכיא וכן אק םאוהו האו״ר דכיא שבו שהיא מיה נותן אוהו לתת שכו ואחיכ.נתפשטא ש י ר ם ל ש מ א די א ו ש י יזןןוירדכיא למטה דרך יסוד שבו למלנ1 שבו רהייני יא כןזהר י ק ם זםיןהאויר הזה שהוא בן םחתשבמלבורת היא נ דאין שהתיקון זה ש בכל מקום אייראדביא:והנה.מבחינת חת שבמלכי'של איק נעשרת יתקין זה עלא ד׳ ן לנכי י כן נקרא קדום.שהוא םשיך. כעורת! ri דהיינו וזית ןעור.»ובתינרת חת הם ו ר ק אוירא ךכיא והדין טבעי להקדיש: יוםבהינוגהאדהנקרש ונעשה ככסוי הוםא . על הםוח ונתמלא אויר ואוהו האוידסזכך הקיומ עד:פ־אוד! וזה .!!אם בסד קי יאוירא אזדכך וסתים וסתימא הוא שהוא נסהם:בפנ״-עצםו:כדי שלא •הנו מאורוא ירד למטח ויהפך ל . דבדולחא ש א ל ט וערום להם שבירה ו1י יעודשנסתםיגם הו יה פעמים םרת תרחמי לםד^ד הו •י וקרום ןה הוא בחינת רבןעההייה שבתת יה״נרא לפי י י קרא א נ •h עולת דכה וי•-פעם* 1ה עילה.קכ<נכםנין.קיום.טשו הציון: וא וא נקבעת בו , ' " שה»1 ע*םה שבשם םהשלת1י1?ש לתיעודה >וד.שהוא דיו *"א צ ו י א שלשודש״שם סג.שבאזני אק : וההבל, ש י ה ם שלאהית ש ש םךדאש איק ושורש.-ןה מן ג־י.אלף שבשכם אשבתו ו כ א י «י או מן : שו ןשי ז םתאוא מ ו ק י . א י ק סיג הקבוע בה זני מלבוש העליון הרי דתאלף עם דיו הוא-אויר ולנה נ

ירא .- לאוג יןבשזקילא^דע^כ״יהבתינותשהבש ; ג ן הדי אינון עמר נקי דת-י ן רן ז י ן ן ך

I בזעיר בכל מקום אין נכנסין האודות לתוכם למלם בשוה אלא הם I . ם לגהיוהנדת גנתשל־אלו הוי רםלכות של איק תבש י נ ח ו נכנס* תחלח בגגיתוגגת ג םשפיעייכולם יתד לגעת והזי-של םלכו״עזנפוכרישיוביוהם לעשות החיק ני• ולהיותפא ראדרא דת״נוחת המכריע עותקדו ענ שנתתברו תל תיקוני גטק בםקום ^באנ וםםןג הגבורו עם החסדים ומתוך החת1רוסס.גולד.םב!גיהםאי|ה.שפעדהי.ינו.םת

שגוטףוםתמעה בדוהקמק יומא דאוידא: יוהמעלכן תואבסיי ־.c י ״י • ל שכורת מיושב םשכןור־זרבכמרת וכיין שירי השפעבי נ ־ י . • י ו 1 ׳

ירלנעת והוי נעמו ;1........ .. ו כאשי ׳ ו דוה דין: •םעא נכ נ ש ויה?ורלת י י . י י _ י וםהוםושהשעדותיהם דינ־ן ו א ה ת ת של ד ו ר ע ש • _ ^ •..שהםםבוזדן יאודה שבאמו;הזםבגעיו םםנו ה ״ 1 י 9 ובטקום - ן י ניכשלי נןפיזסטיאדכיולחא דרך שיתשערור־ו הםםכו י י י , , \\ •1 ידאורההנ ״ י , ־ . י .־ ״ י V עפרגמיג _ ״ . ן דין לוח הכם נמדאי י V י ! .!! J•J• יי : הדומ^דאויראונידגלתאויודדיו סטה הן1ת א

״ v י י " ״ " ־ ואמר תליין כשיקולא.כלואענ4י.שתיקין ׳1 . , 4א ^ - ן ^ ד י ש ת ש ו י ה מ ל ^ י כ \ א f i m . m m ^ x i r m ^ !*one F " ד ^ ^ . דכדי. חאשרי* גבייה י י י & ע ^ ^ י

; ^ ^ ^ ק על בן ה, בסיד דין ־ ח ו ד ב 3 o t f v n t f r m S K רתפיפ פער ע*םם ונקי עולה,קם כנגר שם אהיהשסליאו ץסיא שדיניןמהעדין םיניר־!

ו המודה שהם נראייכבי דין:

׳לך, א •! °° הודקין

ספרשכדיוםן*)א י ו M הי: י^יא דרעיץ ה p ^ f l •»

ל הוד: }־א,-, ״ הגה r ותיקין ש

א המצת והסעת ו א דדעיין ה י ע ^ ^ ובכי ר י 1 ׳ ן ר א ף - ך נ , א ץ י א י י ד ה ו n ה n : t ל בעצםי תת יימ י מ א יעו-ן ה י ^ ה - , ק ר ״ ז ס » ם שבתיקון זה נשתתף היד עא ו א סתנלת נם ה י א ד ש י ר O וימיי־ ר J | . ן ז 3 ן א ף ף ק ד ״ י 0 , י ו ש 0 ע הוד בל א כתוב שיסוד ש א במעת ות וב£ ל ו ה ן ש י צ א & ר ר ק ג נצהנשהחןן עמו שא המזה של כתי־ שבכו־זו־ ו ה טהידו ה א מן תחסרי' >ול כן נקרא רתיקןן ןל ל בתי־ שבכחר הוא הםצת ש , ויסוד ש פ ״ . ^ י , , ^ ר י ה דרעוין: דיל רצין שא חוא י י דישא ר א דישא רל<): ויסור ש י n ה x 0 J M n x b ן ״ ע ד א ד י מ ש«-א ל י דישא ר י אא ויסוד ןה ש א מעה ש ש י ^ ף ח ש ״ א ד י ח ה צ ם ן ה 3 ן ו , ו א } י | י א 0

t n םתפשט עד מעת של אבא ואפא שהם v j ן י ם , ע ה ד נ ן ה ד ן ^ דאין שכולל חל אדיך ויסוד ^ ועמים תתםד נבורד־ז ש ! ^ ! ! י ע והעדע השםאל תואהורוכין הד וםפליטשירטוטיןבסצת ו ם וה הוא סוד י א Q • י י ^ ה י ע י n ב j a c t , ן . וע,< ב c ד . K t n

יתפילין שבראש שהן ד־־וםותין וכן עפר ובידיכם:לא נעת הו ם בתיקון מסר נהי תל״! בשי ו *בראש תן נצח והיד שנ ־ ר נקי השני פאוS ם ו ובןד «ד ייישב כ ש א ת י א והיד זה אריך גשי זח ולןר־. נ*טוינו לא תקיפו פ* % ^ פ י שכ ד ד ה שטור־ז ד.-כאור קשיין א

ען«ן ) ״ חנה ד ש דתיקון עםר נקי בנצח ורעוא ד י פ םש ובס כי כתב כי נצה והוד פבתר שליזם ף פ ! ם - . , ל ^ ^ ד ו ם בהוד ובס יהם נעשו םהם תשערוי־צ א ער תת שי י ע ד י £ \ ׳ a ד וב3, ו ח דדעוין כגצת ועסר !קי ב,י,0 על הראש והצדעיים הם בםקום הסד ,1י י כ ל דדעוין הוא יסוד דיל שג תיק״ין א^ ונבוררה וםג*י־ז שלהצש ולםטו-־. , - , ^ ״ • ״ , ; , ^ ב ה ב ל ו ל ב א ל כ ו ז ־ ו ז ב ה זם תשפעת העינים ואית דייםא שהעינים , ״ . « , ע ה ד ם ת ז ת , | ה כ תיקוני' אלו כלולים ןא הן תכסה ובינה ראריך םושפעיכש &י ש י ר ן י , א -•שא ד ! . א בידינו כ ל י כ יל ר| נדולהנבודר־זדאיןםנצתהודדל<1; י א « , ג י ק י ש ר י ן ה ו , - , מ ״ דאריךדבוקכם ן

א ועיין ביונת אים פרק םיי: : ש י ר שותקנו ברישא דאין הזרו ונתקנו בי אתיו כשני אנשים הםתבק* י ראשי אלא שפניתם איש א דאריך •הדיו •היו תמים עצד שמאל לףי נ ה ונם באן ההיקון שהיה כצד •סין בדישאדאין נ ן יםין זה כגנד שפאיך : ואוז ברישאדאריומהשהיר־ז לצר שמאל ברישא דאיןנגלףליםין דישארארי

אכ לטה זה התייפו כת בנ ר־זיקיניי ד־זתתתונ• ולאז י א מ י ן ק ן ו ב < ר ה י p.v,- ד ב4׳ העייוני' שהן נינת אשיבך כ

א •דעתי י ^ ועונור־זיפבדילין ש נ ז £ י ם ל ד א ל בזדועור־ו אפשר ל כ כנד־.׳ כידוע אע איזד־ו דרך ישכון אור י ר כ ה ל 9 w Q , n םנשה את ידיו כאשר עשה יעקב י

ח רישא דאין ואיזה םקום ן , 3D,_D ה a כ J r , , # ר ב ז ש פ 0!ורו מה שאי א'""״ז ד הנבר־ז יסעלדת ולא יכונת בשם ורועות כ׳ ד־זכל 3

בתיקוני

ספר שבר מסף עדו ה • גגירת ה r , כחיקזני גלגלתא םם םאחר 0

° ,אני מציץ פן החרכים שבכאן סור צי׳! י י ע ' י ! י׳«יי נ 1 ־ ״ * י 1 י ־ י נ ־ o n 3?0

ז אהרן ייש בי מג? * ית על פ * הטהור וז ! 3 " ' י ר י כ ס ח 1 כ ״ י ־יי * 1 לחא * לג נ מןk שיטין קירש4פלמטילזזיהוהפלפעיה S c ה ׳ י י ב ג י ה * * ם ? " 3 י א י י ט כ י ח כ

א ש י א בי מורש רומן על הכפה שהוא ר י ע י ןעם^? י קו יתפשט למטי. אכל בחיד Y ראץ והל רומו על ג־חי מ * וז>= ' , ״ינ = י3 ״ י י . ג ם ם ה , נ « ש , י ע י י

ע . ״ , ים•} וצד שפאל כגל לכך ההל• פו תת בחפ ב: ת ד ן ל ה ז

א גאל היינו יסוד המשותף עפ גצה והוד ר ז תו אשגתא פקיתא ד J" התימי

I I וממה״מ והחןיר להור שהוא עין השפאלי שגהפך לגצת שהוא ורן הישיגי ועכ אםר באדרא עיגא פקיחא דלא גאים כנוני •םא דגוגי •פא הייגו יסוד :: וםםילא חגבגיגיי הן ואפר דלירת ליה נבנינין ענצח הוא עין יפין והוד עין שםאלר גה ודע שלכך ם אלו ה3'ר. ש י מ ל ע בסוד גצה והוד של גצה והוד וכזה הם הופ הם נא ל י לפי' שנה• היו םריבק• יהד בארפ קרפאה א נשתחפו נה• •יזר בכל ג תיקוני איגנגס האיירא דביאבהשחתפוח •סיד של הצי ו—.םלבוש 1—,עליון גהלקו: ואםר כ . דלא גאי היינז שאיני כסו ןעיי־שםןרחעד חגר.עצררתז־־.ואבסוד דורמיטא דהיינול זעיר ונשאר הוא בלי הדרשה כלומר עאםא מםלקרת הנה• שלה שהכש פוחין ש השפעה י ורלשהגבגיניימכהיןעלהעיגישהןני: שבהוך נה שלא ישפיע למטרת כביכול. אבל עין זח לעולפ לא גאים ושומר לעולפ ישראל דלעילא ותתא כרבחיבא ת ו ת ג ש א הגדת עין •« אל יריאיו:ואשגתותא דתתא הייגו עיגי ןעידתלויין ופצפין בל אריך כדי לאכפייא הריגין: א עעא ש ח י ק פ א מ ב א עלאה ומביט באור ה ר י ה ג ד ותיקון ות בהשתתפו גת אתגלייןבצלותא דחחאי בפגחר־ן דשברתואן םהפללין ואגי

תפילת• לך יל עת רצון גז הןיחיטםא דביר־. חרין גיקביןרפררשקא הוא רתיקוןהמלכו'וכמו ן ז ר ן ן גו ה I I שחעטרה היא דבוקה בברית פילה באדפ כן פלכוח זו דבוקה ביסודא ולכן חחוטבש הוא םשך חולו ר ו כ ד ואין לו פרצוף בפג• עצמו לפישחוא עלםא רקבה על שכם שהוא יסוד ותרין נוקבין הן לאה ורחל שהן םלכיו וםלכוח נקראר־ז ננקרארת חוטכש פצר בהערת לאו־!» קב ל. כמפורש בלימור• ורע שחוטפ בגי סגו נ ובכתיגח רחלנקראחפדדשקארה״נוקיבוץחחסריעמ הגבורו' דחייגו ל מילואי חדהם כללורת J מילוא• אהיה עולי' מצח ושניחפ עול«פ תרליז ובןפדדשקא ע עול• רלב,

א כלו׳כל הני־י ) ל כ א י ה ו חאות׳ורת והפלרת : ואהער ר העולם* לוקהימ הרוה מפקופ הזה בסוד דפח באפיו עיין לעיל דף גג ב>£'ש הפהבך

: בקצור האצילוה ! ם ״ נשמה דיה תא דאין שבנ1ש ש י ר נן ןן רתיקונ׳׳ אלו נתקנו גכ ברישא דאריך כמו שנרתקנו בר א אבל בם כיי מצארתי ש ב הם נדבק• •חד ותיו לפרצוף אהד כרכתי והיו ל

לה כ p* 0 כתוב

ספר שבר יוסףדורמ ברישא דאריך בדרך אחר דהיינו חסד דלא משפיע בכתר אריך כתוב איפן סיא וגבורה דל'& משפיע בחכםד־! דאריך וחיו! דלא משפיע בבערת ח ל ג ל שהוא גא משפיע ב גבורה והוד ראדיי$־ ל דיאריך וגצח דל& משפיע בחסד וגצח דאריך והוד וך ומלכודת רל# משפיע בםלכיח ר:^־יך י ר א ויסור דלא משפיע בדעת ותת ויסוד ד שהיא צריכה למדת שליפה להיוהה איומה כגדגלוח דיל כפו הו- ראשוגות וגי גלחא הגל הוא ביגד־ו דכתד אריך אבל כתר דכתר דאדיך הוא אוירא דלא אהפם ההופף

בתוך הגלגילח על רמוה :א נ ק י א ר ר ק שא רליא נ ברי א ו ג ק י ו riStt רתיקן«ג יתיקונ• ד ך ח א ח ו נ

א ל א ד ש י מד־.מנוחא לפי שנולד .מחירת שבדערת של רר 1—.׳J רתיקונין שבשגי ראשין ואמר א א יקירותא דכלא דל גשמו־־. לכל ש י ה ו 3&*מאדנין נפקר־ו 3' כשנר־זקן אק מן:כתר<שבכרת אן געש!—. בסוד פרציף מןק ויש בו בחיניר־ז בחיגר! : ועב ר־י-וא בראש של א הד שמורת עבי. סיג מיז בן 1וב שמיב בגלגולרת: סיג ,שבעב באןגיי:מד־. שכעב בעיני ו6שךי־זחיטכש: ליןשבעיל הפה ושני גקב׳ ההוטם: .נםצאשבצורההאןנייששם ס1ושאלר־; האןניבשל אן| יצץו •ג תיקוגי היקגא.מהימוותא והיטא תיורא סליק יגתית וםקיף מחהת שם ובו היו בכח הייג תיקוג׳ וירדו למטר־־״ ומחפרשין תי שערות חראש עד תחת תליא ת ת א הם נביעין שנובע מהנש כל השפע ל ל בפעל ביק׳רוהא היינו שברישא ד וםשמ גמשכין לרישא דאין ונקראין מבועין • ׳: ה0 גראיי קצת ומשם לריש דאריךוינ״ם סתפו־שין לתתתוגי : ואח למה הם כמגיןייג רע שכל הגברא׳ געשו םכח יוד האוםגגובאם^יתה וכל א סתלק׳ היוד יש לו שבש •יוד ישלה קוצא לעילא וקיצא׳ לתהא ו וזויה נמצא שיש ג שמות הדה שהמ יבאותיות והבולל היא אס המחבר אותם הם יג אותיות : ומייג אותיוה אלוגםשטם •ג ממין שהוא שם אויר קרםון:ועיםארםקרםוןi שבעולם ההקון ! ל ב ג קיף: ושם כהר •ג.צדי והם שורש ל •ודין: ־וישבש־טהירו ג תץףנידימנא שבאריךוייל שבןאכשיורריןלופאא כי ברישא רן^תשעת דהיינו ' אשקייןלגופא ואין לו לצורך גופא כ׳ 6K כן תיקיגין וד תיקוני האחרים אינם תדירים עמו אלא אסתמכו כלחודו׳ לפעם* לער!! ידועים בלבד לצורך החחחוניי וםןא יורדי' למלכות כ׳ למלכות איןלת רק וישנא שש מעלות לכסא ואינם בסוד דיקנא כ׳ אין לה זקן רק מ&וד תיקוני עצמה ימםגה נםשכים־למטו—. בעולם חכריאח והם יו' גחר׳״ קירו יאתתקן ריל םלפג׳ פתיח האזנים ר אפךסםונא דכיא: מקמי פתחא ראודגין ש החת הפאות מחהיל הזקן וגחיח ער רישא דשפוין חךו הה־קון הראשון מ׳ אל כםוך: דע כ׳ האןגים של איק ועשו מן סג' שבעב כצל : והאזנ׳ של עחיקא געשו מדפוס jmiaליו »p רהייגו משגי התק של מלוי סיג הי הי : ותיקון זה שהוא אל יצא מתר׳ן היוד ה י •ודין של מלוי המרי ההין י. והייגו שכשיצאו אלו ד־ ש:• •ודין גתחבר אל העקרית שהיא האומן שלהמ שהיא סוציאמ מ^ה לפועל וכשיצאו היג •ודין עד לאיזן ויתפשטו בסוד ג וויין ונע&ו בצורת למד הואו העקר* היא צואר הלמד ולכך בראש

:הכםד

.ספר צזבר יוסף עהא תלמד של מלוי ה• י הלמד יש צורר״! יו$ זיו?־ שי מלוי היי. ראשוגד־ז ה• ולכן םס3ר. הלמד.שלשי'כי שדשה נייוי״ן ואלף שבםיו• י הלם' ג שנינ־־ו נעשית די ib יצאת םןהאוןן ונתחברה עם היםדונעשו־־. ש0 אל ולפי ששם ib הוא ש

בבינת לכך ניקור אל כצירי ונעשה דין׳תקיף:^ דתיקונאקדמארתתלתין יחד קוצי. שקילן אתמשכןעדרישא ח י ך ו ן ע ס ן .דפוםא שיהיירתשםבצ בבינה דדיניןיםתערין םינתלכןנקראו שערויאיו קוצי יהודוישהם דין נםוד •.וסםבל;ראהאי.אל אתכפיא לרהט׳ דעתיק •יםין הן הז תיקוני נינן קו-יע פת הםאיר״ןבויבש בקיבוץ בסקופ שםתחיי תיקון ןרת וץזיינו בעוקא דדכיא רםקםי פתחא נאזרנין יתםקים עצםי דאתםשבן ספני איו ל#ם ואחד שנמחקו האע־ו ונםתחו סכי קיץ וקוץ תלות םאדת ת ו קוצין הוא םםתק א ותשעיןניםיןעהמדיניםםותק׳: ומן הנימיןהאלוםתםתק׳ןוםתלבניןהשעהושל

ועיר שתן שהורורדו כעורב והיןדים ונעשיםלבניפ גםיי טלית יכן:ם היינו םקסאפתתא-ראודנין ת ו ח שהיה יםקובבז ההוא יםתק א ד ה סא ןא בצו^.י1'ד האירו בו הן דתיקוניי.נט קר1! פת שמשרת א{ז J שהו

בעןקתא:ו ונתקבצו בולם באותו המקום בצורת עזקתא שבתוכפ •ש תותםהםלך דהיינו היוד שיש •ביסוד דרישאדג&וה׳יוד הןאד־1. היא כצורגדז א יכן יש בעןקא זו איף עלםין יםהא? ריקנא אשתםורע:בל.םה דהוה םרישא דלא אהיירע באיף עלםין דתתיםיןבעזקאררכיאדכלייכיעזקין: יטעפףיםספר אלףלפישלא קיציכל *!בלוי םהבירו הן תתקסאועיקר שם אל דק תתקצב מצרףעזקא הפיללת'ו עןקי!

'.תריכיןהכל־אלף::tfir< קוצא וקוצא םודופישין * י ד ר 3 ו 0

• ( , ' [ . ו . . . עלםין ועלםין אלו־חסטפידוו־צ ., י ״ , ! ״ . -עיין לעיל בם* לו שורש רתאלף ׳ .. ! ,. י ״

בםיבורת שכעתיקא פפנ• שהיאונתיקרתינ׳ -טל י אלי שםתתבוץןפוין -.עים ? א י• י פדצופין בכת דתייינו בחינה ^

בהוכת וכל A בלול מעשר הרישיש^יפלכית עצפת הכוללןהדיי// וכל A• פםפיר! אלו נקרא.עוי0םפנ?שש0נשדש?ם שירש h רבוא נמםוו* העתידי ברדת לםטרת בעויםהבריאת אשר שם מקיטםאחדיתטא אד#ד<: והשני V•! שיםלוי הה:ןשל שמ.םו}הן תקיפיןשליבזין הסור.יךיןעלםיןאלו«יוץ־קי האמצעי המםונוסםתק החיגין עם מחמדי ו3א.יתפשטוליפין ושתאל. ופאלחיא עלםץן בחעת שם 16 שיש בבי א ם?ם ניחן הלק אתר.יאיף.עלמיןידפסופין לעיונא •דכא שחן עולמות הנסול אשר

שם.מתע3^תצריק'י.לעהם.הםמחפ לב?נה ונם שם &'הוא:בבעת 8ib קדפא^רנפיקםתיקוגאי-ק־מאחדהי!גופי1דתעקר«ת שלשם M n * 7 1 *י ( 0

.שסתחלת הית0תים בכת ברישאדריקנא ועתרת •צא מן הכח אל הפועיוירדלםטתוסייקונוויתלאלףאלפיןודבוארבבןמאד• תריסין שתן כחות נטש3« מן אלתהקוצלשהבש סוד 51 אל ולמדת המיג SH מפני ששרשפם פן נ יודין

לו א pp i שבשס

ספרעזבריוסן*י שבשם &S וככל יוד יש עזרת א איכ תן ג פעמי אל וג פעםייאל בז.י םילן יתדגום שם םכח שדבוק׳ בעזקא רבא כגלי עיסא תניינ•* י ק ת ר מ ת ם ם י ו ב פ ו י ו םגן תם םג סליק לגן אל* ל סליי הי ראשזגה שב * ל סן הי41 ש דופיק םהאי ו־ןיקונא ד

םארידיבבא לפי שתיקון קדפאד־ז זה נעשה פן מדת7 ״ " , ״ מיכות שיש פת שם בן שבשם סיג» וםניו שם & עם ל

ך םשםע מזודז שיג תיקוני תן כ p ל n o n J ת | ן י ק י ז ו ש ן ו י י ה י או״.,״ nS^rn3״ ,ין י; ת ל ע ם ל ת ט פ יעאוהדרגיןםםדרגוחשםצןשהואדיןועיוונעשובסוד ס

שם איל הייה שעולה זן ואלה גז אלף תן םאר• דיבבא דיל שליט• ן על €יה הדינין שתםיא הדינין ם אל הויה כדי לאכפי ש ם זםתדבןן• ב י הז ״מבא ואהד שנתםתקו הם אוח לפעול כ׳ אם לפי אשד נזנטיו ־ עלםא כ ם ר א יהיח ל ל ל ש שהם בעודף הקליפה לם םג לפי שה׳ י ש ד ה׳ אהרוגה ש ל ל ם ל םל1ר ש ו־זליתאי דגפיק םהא׳ תיקוגא לל איני א הזה א ם ל יטעל ע זת שו אהרונד־־. היא בחינר־ו םלכור־ו דהיינו שם אדני ים ה א והן דיני ר־זקיפין ו ל ל י תו עו איפין פארי ד שעולת עיו ולזה יש תהת םםשי

ל אדני: אחוזים ונדבקיןבשם א סד ן ך ך* כי םכה ג עלםיןאלו נתפשטו ג עולם} בדיאה יעידה עשייה בכי מקוםי וביעירה ד ש י א ם שגיהן להדרש שם ל עולםו אלהובבריאה םאיד של הזיה; ובעשייה שם אלאדיגיי וגם מש לכוון בבדכ םנן בשהדיר־ואל בגקוד א ם שג אל אלו בגל םגן: י בעירי נרא הכוונה י י בפתה: ובערבית א קםץ : ובסנהה אה יכן יכוין גיכ בג םילואי ינ־־ו י אהר־ו הא סמוך י כ י ל הן ג יוד״ן ו ולפי ששורש ג א

כגןכד שם »ך ישבתו ה רישין כניי והבהר נתעיה רםעיר, ונכנס שי י ך שנהקנו ח ת א ן סח ו אק וב שיישיי בתוך הטהירו ונקוד} הכםה ובינה עלו נם הם למקוםם שהיו שם הכםדת ו ק ם י םים נשאר רשיםו לסטר־ו כ נ שהיו הכםה יבינה םהכתר כ: יהייני םרשיםו דהכםה ם י ובינה העקרים ירםן הקיבה לאריך שיעשה £הם פדעוף שא ב t ועשה אותו בהארת שנהן יהיכי עם ןריע •פין שלו היא הסד ינקדא א i פרצוף וםרשיםו דבינת פרעוף it ועשה אותו בהאדרת שנתן יתוכו עם ןריע שמאל שלו

היא גבורת ונקראת אםא :י ן שרפו דתקבד־ו להב העקריל, דת״נו ו־זרשיםו שנשאר בםקופם ״ ו י ג ך סו ןם A בסוד ואיש באחיי ידובקו ודיוח לא יבא ע ע שיתדבקו יהד ויהיו יא היה בהם עודדת פרזנוף בפעיכיאםבכח ואחכ נםרם הקבה ונתלקו י ביניהם כיו' שי הכםה ובינה נסדקו ם ש י י ו כי אלו השני כ ם שיהי י ר ב לשגים : ופירושן של דא ל בפרט םאחר שעיה נקודה העקרירת ו א היה בהפ כח לעשורי! פדעוף י ו ה י ו יי זח ש י זה בזת ו . ו.ם שהקבר. רעת שיהיו לבשר א לתת ש ל נשאר כי אם רשיםו כני ב נהבםו האדםהפהדכקעםחבירוכן ל הכםההלךלעדיםין ש ש ל א ם ל עד ש בזה ר חכסהזזכשנדבקה עםבינהנתנר. גבורות׳ לימין בינה ובינה נחנה הםדיתלשם^הכםה?

ובהיותן

ספר פזבר יוסף עוז ובךןיןך[ז כן ואחזי ונדבקין •חר נפ^ שלהוביתא םאריך לתקנם בסיד זכו­ ס

I ונקיבהווסרדזהבדילהביניידםבאופןשושארוכלההםריםבהכםו: ביו'שנעשו החסד•'של בינה גבורו בחכםדת ונשארו

jir1"'m ! < • ל הכםו>• נעשו חסד. — בל הגבורו בכינרת שהגבורו שא כרול ו ז ־ א שככללורת שי ב ל ע א . ר א בבינה! ואהר הנםירה רםז הקבה ר־ישא דאיןרתסמור עםו ך פי י ר א י ל ש ן י ם ע י י ר ז ש י י ״ ה ף י ו נ ״ ר פ י 0 י ב ל א א ש א י

ד אפי! כאפין ככ בס הה; ן ס ה ב ש ״ ג א ן ב w א : ) J ^ ל ^ ע n א ו ן י ש

ל א ופהגית שלי הסר ש ב ל נעשה הבד שר א ל חסד ש פרצוף: דהיי1ו פחבד של אבא ופגה׳ של הסד אא געשה hi, של אבא ! וכן נכורר־ן אא נעשו—. הגירת של איא שהוא זרוע שפאלנכגם לתוך בינה העקרי'שהיא אפא ועשה הפרצוף שלה ש

באופן הגיל ואהר שבנו הסד וגבורה של אאאבא ואםאהזרולםקוםם כר• להאיר להם - הגה י

ה םחכפה בי״-־ ש% ש ע מ ל ם ^ ופה ש ה י ל א ^ כ ל ע

י < י אריך לפי שהן בסוד תלה פי״ין והם , ^ א ז. א ד כ ש נ ל י ע ה ״ י ״ א ל ש ר י ה ב ר י ,״!rfjal1INBnעיל״ [ א

, כככסהה ״ לתשתפשכו צ ק י ה ן . ו 1 א ^ א י ב א ל , ־ ־ פ ם ת . נ ש ל ר ה כי יש י נל פי שגי פעפי י& עולת כתר , הב הכפה קנח בינה תהו להנהיל או

א ו ח התחלות תחכשה כחב זלידע כי בהיות שאריךהבונההבפה וביוה זי ה ״ י סח ן . כלולםרישא דאין לכן בכנותו אותן עשהלהכפה ובעת זו כעין לפרצופי!א ר ק נ ש כי לפעפיבש הפ גכללין זה בזה ו פ לכל א םהן: אבל אינכש ב פרציפין פ פרצוף הכםה עד טיבורי אבא ופטבוי• ולפטר־! נקרא ישראל סבא ופרצוף בינה ער

טיבורו נקרא אים' ופפוו ולפטה וקרא תבונת:ו פרצופיןאלואבא ואפא הפ פבסי ופלביש• ל&ז פכחפיו עדטיבורו ל ^ ן םט ןא פ א שהכתפ״פ הפהםד ונבורה וטיבורוהוא תת:, אנא פצדיפין ו םצד שםאל ונשאר אא פגולה פכתפיו ולפעלה שהוא חראש(!וצריך שיהאלעולסם האצילות: וגם פטבורו ולפטדת נשאר ל ו םגולה כדי להשגיח ולהאיר על כל ע פרוסת אור גדולהםםבבוםן הטהירו היה םשברכליו •גולת והיה םתייראשםאו שהוא פרצופו לכן היו םים ההתיגיי בוכיפ שהן תכליפ םט־בורו ולםטת וגקרא םיכש0 שבח זת שגרפז בררת של י ר פ י םפגי שאריך כולו הסד והיו כוכי וחיינו שחיו א בביייט עד מתקילרת רםז לאיא יאםר לי שיתקפל הציו בתוך הציו וכן עשית ונתקפל ונכנס גצת בחסד והוד כגביר יסוד ותצ• תית הם גולה בהציוליז הםכיסהו וכאשר עלוא שהן סאותן } כליכש ם רגלי אא לפעלו־! גדבקי בהם ה1 אורורת שנפלו םםעי אמ באופן זה שתיגת נחי שהבש זכרים ולעולם הזכר הוא הסד נדבקו כנצח י שכר הנ

א נקל ושורש הדין ותדבקרת י ה של איא וםלכודת ש בהוד של איא ג

לו ב « pp והיינו

ספר שבר יוסף ע ןך־ווך ן שככר אסרנו שכל אי סן כלים הנשבר* היה כלול מעשרה וכאשחת לםע׳ הבינה שלהה נ עליינו' םכל השבעה לתוך ל ע מ חןדן ועין לט נמלו לסט* הכחר ונמשו םהם i דישין והו תחתונישגשארו סכל הזבלים שהכם ס ונשארו סרחפ* תתת רנל׳ הבינד, והס סט דבוא אותיות בני?•: והייני דא קרא ורוחם ביירין דהיינו פןלד אלהיפ פרחפרת על פני הפיםכלזלז רוח שהוא. פלד של אלהי 0ןל i כלים הנשכרים שהם בםוהאלהזבש בערין דהיינו.בסוהנק• דורי! הכם םרהפזן: והרשיסן לתרהם5 ו ת פני הםיבשלפ־ שכ א ר ק נ עד פני בינה. היינו תחת רגליה :. ו0 להפש! שער* י ש ה שנשאר בםעי בינה םאלו הסב! אוררעם הגקוךו/שלודר. הם ש בינה: וכאשר ירדו לםטד־י היו םרהפיכש לבקש בליקםונת1־שטו בעולם האציל*

ח ג ז ולא מצאום וכן ירדו פעולפ אל.עוים1לאםצאגם . ןמ שירדו י ר צ ת ם ו ל ת רפו ג ז ו ער שירדו בקצה גבול עולם העש׳־ח־ י1'י :ח תחלה >j ופש לבירת!עקב ויעקב י ב י ״ w ג ״ ״ ״ הו י,ךר ס תוך עולם ים ט ש ם א ־ צ ו ה ו ע ק ב ^ ר י ע ז א ו ה . I a ' ^ ש?בך^לטנבהם י ליהניחםהם ־ ; בל-ח

ת כביכנל.צורך להפוך העולם כהיהו וטחו רביא נפשות: י ה ות הןזבה דםן לאריך שיקפל תשוקז׳ ש r ע ' P

י לעלוית עסו ךכד י הוהעכירת והקפול הגן.גרבקז באד בןרועו'טיל וכשויאו אלו^7-ועלותיאהרשיב* ב לםעלה והוא i'?קלטקן ך,י.י;ו ^שחיגת נ'ו/« גקלטבג*ח*קלל!

ן ה ז ת ואייה?. י . ן צ נ ש א״איךיו. 4 א ת ד ד א עת בת ו ו צ ל הו ק ת א י נ ^ : ב>ז' riK.כתב שנזר ה ^ ^ « ^ ^ ^ ' ן י י ^ ״ ״ ה ? שבגצ״ שיעל, .־•כנסו בטבור אריך ר י ™ 5 *י ר £ י ן בכל ^ א נ אז הי ות ו רלםלכ ז ג ת תת שבתת של, ו ד ו ק נ ^ ב ל ״ ל \ ה ב , ^ פ ח נ ת ו כ ל ם It* ונכ לכולן ואן היו 2 .שת1נאאחריהםוחעשת , " ' ^ ־* - ? n n P n ח 1 "*״ ח ־ , : , ל׳ . בסוד טפת ־ ורסן הבה שיתןנןסה.וולאבא י ילי^־ א וםלנילז דתגזבר*־. וכאן ו לי ־ ־,לכן עלהה ברןןרת ואריך שהוא םכיין נגד י ־ הקטיוגוijlWlljft P הע •ורד פ ש ן י א ־ ייםוד.דרישא ד5יאלפי ^ ? • ^ ^ * י ^ # f e l ? , n

: יםלםעלמ אלא דרך •יסור ־ ־ ־ידעת ראריך • W » W Q ^ ^ W W ת י ר י : נתן אותר־. לאבא דרך חלליםוהי ר " י מ א ח״י?^* י י ה ; א בכל תיד.של את ו י ל ו ח ה ־. וםשםירדה ררךהוטהשררה ו . ^ י ״ - ^ י ^ ח ם צ ע jprfa לת ובתר ל ש כ ת ם ן ס ת א ו ב , ואסרה עדנה דיסוד א ך ג ד ט ^ של^.לכ) ק הת ל־וליתעד ת^ליסיד ר ז ת ה ל ש ב ״ א ' • ר ^ ל ׳ ק בכתי ^ ^ ש ר ל ^ כ ל ס ב ל^ ־• דאבאואןהטחאכאעצםולצדא^אשהיא ק ח ״ ר י ב ? « ז ו ו ^ א ל ^ ן ו ק ח ח ה ת הוקבלת ן ו ־ בשםאל ואסא־לאכא שהיא ביםי ל כ . | פ ^ . ת לכי ותעט׳ אא מור דיםוד^אםא ו ה . בפרוןדורשלה ש • ־ ? " * * , ^ P ™ A P • • וקמס ^

, הנקרא נקידתציין־ , ׳ V 7 ° ^ ^ ש ע נ ו ת ק ת ס ת ס ש » נ י י . ־ ד ־ ו רחםי וגם וזןא גכנס ליסוד בסוד טפה : י • י

היינו

־ספר0יבריוסן» עןו יפלבירת ד ב ד שום אחד י כ ף וחבש םעודבים יחד ואין נ ו צ ר חיינו שאיגרת עדיין פ

ה ובס כי כתב זלי: פ ד א בסוד ט ב ם בסוד ןנב לז״א ובולם ר ה ש ד א ש ג

ן ^ ל ע ת ה י אריך ונכנס יוםודיתציתת דתתחתון בתוך הצי ה פ ק ת נ חך ש | י ו ( מ ן

י לתכיל: ואן יסוד אריך תוציא הב?* ו כ א היה י ל ר ו ה שם האו ב ד ה נ

ל שיצא םיםור ב ה ך תת ודתיות תת עיםל.בין הזדועוילןת תובדת אותו ה ו ח מצינורי ב

א ב ל א ו שכלי המוח ן ש נ ר ס ד אנה ואנה ולהתפשט בשחי הזדיעייגג: וכבר א ר פ ה ל

ש ם ל שנכנס כןי־וע^ געשו םותין ת ב ה ת םזרת ה ו ת ע ך ו י ר ל א 1אםא נעשו םןדועו ש

: ג ו י ך ם התעוררות י ה א ואפא שיהיה ל ב א ל

ח ותצי נ ך ג ך ונכנס ג41'י ותצי תת החחהין הםנולת חו י ר ל א פ ק ת ג עפ ן^ךץך ש

א ז א ופשט יד יפיגו ולקח ה # ל ד ־ ו 5 ק תת העליון הפכוםו—. רם? ה

ך חוט ר ל אבא ויצאת ד ת ש ו ס ג ו ־ ד ת ז ה והכניס א פ הםעזרב יחד עם נוקבידת בסוד ט

ן ביעי ל יסוד אבאבסוד חרי ח ש ירד עד נ ל אבא ו א וירד עד היסוד ש ב א ל ה ש ר ד ש ה

פ י ב ש ו ש ח ל פ ך ש פ נ ד ל : והשםרםאו ו ל הטפה ?ו והוכדלו הריני פטפהן ש ב ת ם נ ש ו

ם ואותיר שפור״! הקדישי ואורורת י ה ל א ם ל צ ל זה ב ק כ ה ודםורת נששיויחו ר נ ו פ ה

ה םעודברש פ ק באוםדגו ט געלםוה בהכלית הדקוח וחחחרוםםורת פרברים אלו: ר

ר פניםי וםקיף וחיצןן ו לחיבורת ואו ר ב ח ח נ א ל ת ש ו מ היינ«אותייםעודבורת שי ש

ם *י־קיושיתואר י בכת ש ל ו י ב ף הכל םעודבים ו ו צ ר פ ר ה א ש ל ש ו א ר ל י ד א ד וכלים ה

ם א ם ש ש ש י ל ט ת ד ר ד ש ש וכן חוט ת א ר בסוד םים קדושי' ושםן הטוב היורד על ה

ך עליו ובן כולן כיוצא בזה ר ה והשםוח הסהוארייבשםן יורדים ד ר ד ש ך ה ר ו א כתוב ב

ש ב ה ב ש י ם ב מםירת ש ש ש י י ביעי דיל ש ר ת •שסע הכס ייוםיף לקה וכןםש שירדי ל

ו האותיירת ת ולברדםשיהי פ ל האוה!וה יהשםור־ן הםעורבי'שירדו בסוד ט ש ב כח ל

ן ולהבדיל םתן אותיות אחדורת שתן ד ב ת םהן ןעיר ל ו נ ב ן ראויות ל ה ן רתםים ש ת ש

ו םןא ד ר פ ה אריך ואותןאותיות נ ל ע ה ש ^ ש י ד ק ו םשברי כליםעםהניצוצית ה ל ע דון ש

א םצאי פנית עד ל ת ו ר ט ם ז ירדו י א ה ש ד י י ת ה ר ע ל זה והלכי סביביו ער ש ו ש י עי ב

ת ר ש א דין ק י ת נתש גם ה ד י ת צ ש י י ל ן ארוכה ש שיתהוה הנהשםשישפיטא ש

ש וגהקנאו באדם יחיה יהטייבהזיהםא ת נ ייתר םכלהאותייתיגדבקיהדיגיןהגי ב

ם ואבות יאכיו בושר ושיני בגל תקהיגרת כי ד נ גרםםה ש והסיתה לאכולםעץ הדעה ו

ר עםו ב ש ri את ש ב ה עינם עדיים ת א ^ א ש ו אבותינו תטאו ואינם ואנו ובגינו ובני בנינו ג

ב : א אכי״ר ב פ ר ץ םכתו י ת ם ו

מ י ג עי אפיקי ם ל תערו ו א כ ו הנעיםיי ו י ד ב ר הםגיהנכספה וגםכלתה נפשי ל

ה נפש• ב ה א אי חי בקשתי את ש י י ש פ ג אליךאלתייצםאת נ כן נפשי תערו

י כי יא השליםו הםתבד בדרכי ככפרת י ייא םצאהי יוהד םדבריאלהיבש היים אנ ־ ו ב ה א ' ד ד י ע ספריי ועהדת םה השהיהחי נפשי וההפי עלי היהייי לאלהי' שיעיד ד

ד יריע ידע פגי צאני ישיבם א פ ת ה ם עיוו עי םעשי ידיו י י ש ד שיחפץ י ע ד ב ח ס ת ר

י הקוצר* ר ח א ט ק ל ס כ ק ל ולגלית לגוספריוחיקדים ואגיאיני ר ל ש ה י ו לאררים ו ב ל

״ h 93 א ועוד.

םפר^בר יוסיף1 שתשגתי פ&כת זה0 חיי בשדים ושם אדאהנפלאות 'לחרד* ועוולאגלה בתב< אחדי דבד ה' ואשביע בצחצחות נפשם פעניניבפ עםוקל וםחוקי' ותיספכנו דוח נדיברת א

וייפדנו פחודתו הדחבה אפן:

־ '||Q0e^SSQa3Q^61Q<^CS0e€)6^>3S^C)CSOQ־" |^^6 י

_ ~ ? ^ K l S i i i 1 a 1U׳

קבלת מהררי םרונ זלן, קבלת הרב האלהי ר ישראל סרוג שקבל פה אל!

פה םמהרר יעהק אשכנזי זעל:־ח בל דבד צאידישקויס בדיאת העויםודת לא היח שום דבד בסולם אד*> ך ר ז ך I עצםותו ית וירת אס והיה משתעשע בעצםו וסוד השסשוזו יתבאר יפטר־!י הפעל ב ב יכול צ מצבת א םן הכה א י צ ו ת וכשרצדת לגיורת מחשבתו תקדוםרת יי שיהיה םקום לברוא העויפוה ואוהו מקום נקרא כישוןהרשב׳ ת כי םעי שפי1הו י

ת ״ או*ד קלםון ובישון הכמיבש גקותי* אור קייםח ג ה

SSXa™!״rr,,'« 0 1 , 3 ״ ״ י ״ ״ ם י י ׳ י י׳י׳י י י י בי׳י־יי״״י '. : , .נ«י1.״חנ «ס>י ; נ ף ״ ף ״ ך ״ ם ״ ^ ס ע ־ ת ו ^ ק נ י m ״ n »

ך־ ^ י ראשהו י י בו,גקודהכדורייח ׳גאצוריידת. בי חלקי האור שגתהוודת י צדדיה ד כ סוף ואוהה הגקדדת היה האיד םקיף אוהדת םי מקום רשיםו i הוא הנקרא בדברי הרשביי ?ל בב n םםנה הנקדת; והאור הםקיף וזאת הנקרה להיותה האבה לסולם להדבק למקום םהצבדת נשארו פניה יםעלרתפעלרת הי י והיא נקודת היוד הפונה יםעלה ולהיות־ שלא• היתת יבולה לעלודת כ פפניהישיםו המקיפה סבל צדדיה ויכן והפשטה• לסטתמעט והוא עוקץ היויהפונה

לםטה

הבלוז miD סרוג זל וגרוpvwo»למט־; אכ זאה היוד היא בחיר r WJ אוד ונעליה אויד יהםקים הןה םןה השעשיע שאמרנו לסערה עבש האיר הגז בכה ר״לא שערים שגאדגות החידה וגמ השם של ו תי םהם או

הויח היה באורך

הגה

עב סנ מה

כזה וגורד םן היוו­

ה ו

ח.

א שם כזה ם ם ם ו ה דהיינו טהירו עיראה וו פרצוף• ג ג ר אי ב א כימ ם ם ם ם ם והבן :א הדשיםו שגההווד־ן ו ה טהירוסהבש ודל ו םהאדראחםר עליר־ז ואד יעלו-! ם ן הארץ

והשקח אח בל פגי האדםה: ז כ ה י

rib ל שבש 5 וםן ד־ו דאשיגרת שר שם 2b וםה״ואו ש ל שם ע ש וםן 1־r **!הדונה של שם בן והם הדישםוה שטחם עב סג םה בן זה ההר-! !ה שהם טלאוהיורת כזה יוד היי ויו דלי הדי עב ו יוד היt p ואו הי הרי סיג: יוד הא וא״ןהא הרי־םה נ יוד הה וו הה הרי סך הכל טיל״ אוהיור־ו ואהכ דםז אס יחע שיהקפלו הרה גו חלין

ל שכל אלו הרי שםוח והרלא שערים הם כלם •כסוד < םפירוה ה ב! ד פדציף נעלבש םאיד. ובזה הםלןוכש רם סעודביכש ההשך והאור י

וכדי רהבדיל בין האוד וההשך דםז לכפור אוהו כדי שיעלה הלםד שהוא הצי אהדו! של אב כנגד האלף ודיפם כג גד היב ועז הדרך

ם גן דיס וכוי וכן; כ ל א האלפב של א י ה כלם ו ההדר. עצםה ויה כגגד יה וזהו והלכגה שתיהן.1 כגגד הויר״! של עב ו ל ם יהדיו וכן הוייד־! של בין כנגד הויה שלסייג נםצא םקוכש והויה ש הצי אב וםקוכש סיף שגי הדור־! הדאשוגיכש

ל ר אצר החיו כנדרשבדריש חיהו יביהו ר ש אות אחרוגר־! של היוד םן שם סג א שאדם חוהא ובוהא בהן יהיא שהי^יו שהיא סיף האיתייח גםצאו ירכותיה מאיר*־־!

בםקו הזה שלא יעלה כף דיג! כחד לכסות אותה כי כיח הם סוף אוהיוה באלבם ואפי:א יכלה כיף שעשתד״! הי־יו פסיער־ו לבר לה ולזה כל העולםור־! גדשםנ ת ו לכסות אא י ה באור־ו ודו כםו שגא6 והתוירת תי״ו ו רשוםר־! גכ בכל םצה אדבש וכאלו אוהוא בסוד איים ו ה א כםו פנד ש ו ח מקום ש שואל על הויה היכןהם וזחור־זוהו שהווי! שזאל על הו'ר$ הם האוהיור־ו עצםן הוהו והשיבו עצםן בוהו ילזהרםזי רזיה* שאדם

תוהא ובוהא בהן שהוא רוםז לאדם הזה גםצא אהד הקייפול שכל האוהיוח יש להןל םילוי הי אחרוגד־ו של שם io אין לה בן ווג םכה שאין בשם בן כי בן זיווג דיור ש

* לז ב אס

הגהא פגים ואחור והדין ו ר והשך ה ו א

א צריךגילד ו ה א השך ו ר ק י להראוה אורכש

והבן:

הגתא ו ה אור״! ההיו היהה גלויי־! למטה ו דוה פסקניה ומאירה למטה והכף ל<ן יכלר־ז לכסור־ז אה הו1יי הנזכי־ יאעפי שהיא נניז יאטםר בברית קיומהדילית בכח חג גבוריד־ז דילית להחזיר אר־ו האדר דכיא ולא יכול דאעפישעשחר-ו

פסיעה לברוהרהיבח מקומת לםעלה:

קברת מהררי סרוג זלל ל מימי 1A אחרונה ש ר ש \ i b י אם & אותיות וביון שנתקפלו ועלו לשם נמצא כי ה שם &אק רה ב ן ןוג כאסור: וםה שכהבו שסוד שבר־ז הגדול היא בינה שסתירהו ויל אפרת שבת לפגי הק|בה ךב&וע ל3«? ר פ ל 0נ הנן רות א להיות בת השפ ש

נתת בן זוג ולי לא נתת בן ווג שלא היה לה בן ןוג כנ1 והשיב הקבה כנסה ישראל היינו כל העולפוה עשייתן יהיה על •ידיה ר'ל,ע< הבינה והיא האומן יהיה בןזוגך דא ב יכלם שהיא בסוד פלבות שכל העולםורת נקראיפ םלבורת בעולפ אםבאער י

״ י • ל . ביאורו בסר s ו&חכ רפו ok יו! ליוד ש » • הגה

ר ד־.,והר בונת וםשערעלםין ס ־ ועז א י והאי י ו סג״נזש״ררלפטהבםקיפהפנא סלכין ר ק דדא שכל הפרצוף נ י " בא ״ י ״ ז " ל 3 " 1 ׳ י כ ג ־ מ * ־ ״1 שפע״כט 1 יהבראוחב״וכווכןעש״״וירדהיהאידח : והבן.׳סיישבבינהעל לה •

״״ ״ י m ׳ ו י ״, ת ו ואוהדת ההארה כםעט םלאהת כל א ״ . ! . דוסח למה והסכין ישסח

1 . ל ג י ז מקום פנו• ותןרת היוד. כרי לעלות לםקום 1 • שהיתרת קודבשירידתח ובברירערת שכל

א דין אכ פאוהה החזרה י והואהיש׳־מאין דהיינו התיול•. נהתודת ו הורדת האור ה איזה שרש ובאותו שרש נקפה אוחו האור שהאירה היוה בירידהה ונעשיה כרסותא נקרא ברברי הרע5בי ז'׳ט.טהירו סתם י רהזינו אדבש ו ברור הלל וזה הכדור הנן ה

א םקובם . • ו ה ל רגלי השכינה ש ב קדםון. א. ג י _ . ד^ליפו כפו שנבאר בסד נקרא טהירועילאה . ״ ה ואחככשהצת היוד הזאת לעלות לםקוםהיוהת ׳1 י ״ י ״ ״ ד ״ 'I . סקוםהםםיןדהי׳נויםלכוידבאםצע•׳ I הספירות וחחתיה עשרה שטחיבבו • ״" , ״ ״ ״ , ״ י

u * ' בתתלהלאנהסבלהורםזאסיתלכןולהוריחת ׳ ג " ה י , י י ^ ה י י " י ״ כ י י ^ ^ םצר״ג• . ״ י!סזרר.עהאח,ר,קרף ז ל תי םטי א י י ה * ^ I - איד שהפליטה העזקא הנ, ,ה הדר פ ל ^ סוד גריל ונמסר פה א , . J ^ ^ ^ ^ l ^ ,

ז י ב ה ד י י ח אל תוך הכדור שעשהה בראשונה שעד״ןאור בא טהירו סהפ העז אור גדול ולא הית אפשר לעולמות לתתנלפ ירד ר ק נ הכדור ה היוד ובקעה הכדור שעשהה וןה הבקוע הוא לשכךאת האוזן רלא שייך לטיםר ביתה ניכרת. וכשנכנס היוד נ י בקוע יוש תר^בי עה בקע ולא בקע י רל שביקוע הלויר אjtn ר נשארה קטנה לא או לב סבורת ש חוך הטהירו הנ^ האירה הארה םאורה א שבבר האירת קורם ברדתה בכה h ok שהיא כפי כהו שהוא בסוד ההסר שריצרת שיתפשט באירו אבל עהה יש לת כת הרין פכסה צרדיפ א בהןרתה בתיך הכדור שהיא ההןדה דאשינה ייל שםםנה ועשה הטהידו וגפ הב בחןדו—. השנית שרצתי! לעלות אל םקוםה הראשון והג שהכהה הכף שלה על ראשה כאשר אסרנו יגבש מצר הבקוע שבקע יש כה דין י פטעפ אותיות נפרדורת ככ יכול פוגע ולצדדין קהני : וסודו םמאר לםבין י וזה סכל הסבוה הנו לא יכול להאיר הארה גדולת אלא קטנת הךבהיוהשיעור יבאביאורוב^ר. וחזדהובאותהחורהנתגלסןההאורונעשההכדור

וזה

קבלת מהררי סרוג עטn ^ n א הכהה וזהו כלול באס בחוכו בכח והיי׳וד ו וזה הברור ה

" יקםצחאירחבחוכחאבל א * הנן־כשדצחמת ל״זירלסקיסר. י־׳י»שי/נלי°י־ לר ז ן ו , ר י א ה ש ל , 1 * * צ 3 ר ר-״בחר רסן לה אם •ח שחשב בםקוםי־־׳ נ . גדו

י . ביפה בחזך הכתר ועיקצה העליון נונע במבדה הטהידו יי מבפנים ושם יורד חוט הארה םאם יה לכניה העילסוה י י

ולההיוהן כמו שיבא בסר אחכ רמז לה אס •ח שהוציא הספירות״! שהם«ור והם בכהn׳«, n ציאם כפעל כחוכרת ממש בתוך הכדור שהו

ם סנ נוצצים ר־ז־רך ש ! לדת האס •־־ה כה החיט דרך ו־־טהירוהנז דחיינו מומה»"״1 עםידים וכן אסר ^ נ״וניא בןהקנה ו ך: ו ו סם זי בו י נ ה שפע שהכ - , . - ־ , ם כ ח ב ך ס ם י ד א ר ״ כ כ ך ל ל ה א ל . י ת נהיס בחזך כינה ובינו״ " נ נ ל ר ה ע ב ש

ת בכלז כליה בהיכר־. ו״כסר־ז בכלהג! .אהרדך בבינה והבן ־ ס כ הר יהקדםיניםזל שאםרי שהםפיי־יה י י ה בתיך ב

חם »בחוךזוכוונהם בזה הםקובש ואחכ רמז אס יה ליוד יזיז'שתוציא החכםת םתיךט ל וזהו סור שאםרהרשב• עוז ש פ ת נ ה ל הכתר וכן עשה.־־! שסהעזקץ ר־זההתון ש^ ייחויד הנו U א י על ו' בזה ואתר שיצאת כדור החכמה לחוץ רמז 6 י ה ים ד נ קו בתי שתוציא כדוד בינה םהחכםה וכדור פינה לאדצתהלעםוד.עצםההההחבםהונטתת מתהה בדור. החכמה שהשבה אולי־תובלהיא לעלוסלהדבק בבהרכםושהיא טבעה לעלית להדבקבםעלה ולא יכלת לעלות וחזרה לאהודיהבמה ונדבקה באחור? הכמהת כדי שלא ישברו בלית ב ש ה ולא רצתה לרדה ממנה והכשהדרך אהוד חיה נותן לא משבה אךת ו ה ולזה רמז שהעתבג£ ותכפ באהוד ישבהנה רמז לספירת הכםה שח ל ר כנזכר. יזהו ישכחנו־־. זא-תב רמו אם יהלייודהנוישהכנזס קו ש ו ח ה דרך א נ מ ה בתוך הבינה ותוציא h שבתוכהלתיץ ובשנתפימט הקי שלהמהוךהבפהררךישרא פצאהכרורשלבעהתהת־ההבסת אלא שהיא ויטה לצד.אהד הוצרכה לסבוב לדל דל פורה באדר והוא.פנ)יק מנ ם כדי להכניסו בבינה וזו היא צורה הליוהוא סנ ל מ עז שמ ה ונויכאשר יבא׳ביאורעבםרואחככשנכנס קו היודהחזיר.אוהה לםקיסר־זא נדולחשנתפשט הקו ׳6זלה י ה ן ש ט פ ש ם ל ההר־ן החכםה וןהו סוד נון פשוטה ש שהיה במו הלםר הנן ונעשה נון רבה׳ ובןעשחח ה׳1ד.דחחלה השבע ספ׳דור־ושהיו בתוך •הבינהלהוץבבה אההווע1 זו.כמו.שלשלהזבןההםקום אסרוהסקובריכש הראשונים ז״ל שהספידוה וו ענ זו 8 .דהיינו הכםה ההח הכתר ובינח תחת הכסה וח סד התו־1 בינה ונבורר־ז־תחרת הסד זכו ואיחכירד השפע םאם דרך ההיט שאטרו כריה וסר. שהיה ת ו א א ל פ ם השפע בתוןדהכלי.של כהר ו להתיור־ו הכלים ונכנס שא היה יכול להכיל.נעשדת לו אור םקיף ונכנס סביכוהיג ל יכול להכיל הכיל וסד. שר םהיף ו א א ר ק א אור ־פניםי וםה שהוץ םםנו נ ר ק והנה םה שבהיךכלי הכתר נא סוד הטליר־ן ו והאיר הםקיף הזה יוהד גדול םאור הפנים• הרבה םאד וחנו-: הו םקבל טימאה נ י : אבל להיותו אור םקיף שאין בו רתפיסר. לכן א ם ד א •שםקיף ל

.״ לה א וימלין

קנלתםחררי סרוג־ וליי כתוכו אור ונם ויכזלין וייכנס בו לבית הכסא: וגהןור לעניננו להיוךי! שבתו• קב שקבל נם הנונע לתכםה ונתן לה אות1האור ונם תכסה םה שיכרה לקבל היה לדתא שםהאוד הפני» נ םז לאורפניםי וסת שלא היית •כול לקבר נעשה לאור םקיף נל בינה נחנדת כ ר פניםי וםקיףלהבםה וכן ftp םהכםה לבינה א ו שבכתר נעשה א השפע בבת אהה דהיינו השבעה אורות < הראויים ל*\ כלי ואלו האורור־ז באו להסדא •מל לתבילבש ונשבר חאת השבירד. אינה תו שבירת רק פירוד תאותיורת ל ו שכבר ידעת שהכלים האלת אינם רק אותיות של אור סהוברור־! ובהיותם םתוברות יש להם• כה לתיותבש בםקוםבש תלויים באויר אבל בהפרר האותיור־ו אין להבש כת 1יודרור־1 ל&טה אהת הנח ואחת הנר. אכ תאותיור*! של שברי כרים של תסד ירד^

למטה והם שרש הדיני שנתהוו םהם אהב >ןזורש הקליפורת והנה תכף שנשבר כל« חסר קבל ה? אורות כלי הנבורה וחשב בעזנםו שלהיותו נבורה •וכל להכילכש םפנ« מהבש הםדיגש ויתםןנו בנבורה סס לא יכלה לעםור ונשברה נכ ואהב הרשת השפא כאהיו ואחב הנעת להיותו ו שלהיות םםחניםיכול להכילם ואעפ׳ כן נשבר נם ה ענף ההןד אסר אולי יובל להכילכש וא״עפ׳ כן. נשבר נם הוא כאהיו ונם הגעה השפ להיות יכול לתכילם בסיבת ריהוק הםקום שיש םבינה עד נעה ולא •כלה ונשברה;א יבול ונשבר נבש ל וכן הוד נם הוא השב ספני דהוק הסקום שהיה יכול להכילם וא נב בדהוק םקיבש ואיןביג• ו ה א אבל יסור בכות בפושרין ואסר הואיל והוד ש ו הא א ניםא ולא הכיל נם אני לא אוכל להכיל םה עשה אסר אני ל ל ם לכיני אלא כ אקבל כאההלק הראוי לםלכות ואתננו לת תכף והשאר אני יכול להכילו ובהיור־וא ה׳ אותו ו ה היסוד לוקה ההלק תראוי לםלכות בתורת פקדון לזה ישב יסוד כסו שא ו ר ה א ש כ שקבל אר־ו ה " א ה?םן םשעת קבלתו ההלק הנל עד נתינתו אעפי ש נשבר סם היה לו •תר תיות םאהיו ולות נקרא יסוד ה• עלםין כלוםר שתיה-לו תיורש בשני עולםות בעיה? שנקרא עולם הנקודות עולם תתוהו ונם בעולים תםתקלא שהוא עולם התקון ריר עולבש הפרצופין תיה לו vn\1 ושת בשאיל שאוסר ליהונתן בגו ב•א ביאורו פסד ג ונהזור לענינינו ב ר בן ישי הי על האדםה כאשר י ש כל היםינש א שהםלבור־ו •כלה להכיל םתתלק שלת וישבה לת בםסיםה אבללהיור־ו שהיסוד״ בספרא רעניעיהא • י נשבר וירדו אהב כל האורות עליה נתםעכה •י וןש תרשב• עיא הזכיר בה םיתה רק שנתבטלה םתורר־ו כלי ונעשה כסוד א אתבטלר־ו ל ע ר א

« כ ה א נ י ה פשוטי כלי עץ שאינו פקבל אב אעפי ש» > M^'««m,--Si« ״ י י ״ " י ל ' א ל ש י ט , ק ב א היה בה שבירה י ם בתולר־ו נפלה ל ףקי - ־ ו א״ י פלתי ט נ ע ט כ ז £ ׳ , ק ן ן ן ז י ם J י < ה ה ף י כ ע 3 ג ^ ^

לא היה להם םיתוק : ואחכ כשנשברו תכליבש וירדו כל השברים לםטהבידירותם ירדו ר םדרנוד־ורל שבאותן הו* ירידות חכינו םקום לר עולםות א6ע והטעם הוא שתם נבראו סד אותיורת של שם היית ולזת נכשמ י ו ע א הכל היה ב ל הידידה היתה ד םררגות אבל קודם השבידה לא הית אביע א

חנסדות

קבלת מהררי סרוגזל פ*•ם ד ו ת עולם התוהו ובוהו שאמד הכתוב זהאדץ היחה הוהו ובוהו שריחה ק ח ד ק מא דצניעוהא ם ן האדםה אשד אדדה ח וגוי ואוחז ר פ ס ל היתר. הוהו ולזה רםןו ב ב אא להיורת ל pis רא היד־־. שום ארורה בעולבש רק הדיג׳ ברבר בבה ולא בפעל אם שאילולי השבירד־! כב •בול רא היה •בול לבא םן ל ו ע שהשביררת היהה חקו/ הת ריסה ו פ י ל ק השלם תכליר־ו השליסור־ו דינים.וקליפות להיות שהעולם צריך ל׳ ואין להם םנהם שהם כב יכול ק ו ש ע ת ת ע מ חעולבש ולןת רמו שו?עה דאיתי דא היה שבירת והו אין להם ל ת ו ג ד ד ה בםחרעםים לסר. לא הבאר־! עליגו האור ב סגהם שאפי יהגו להם כל תשובות והטענות שבעולם אין להםםגהם שאםרומהלנות העליוניבש דו לתקן העולם ולסבול הרער־־. הםגיע עליגז ולא להןהר וןהו םן הסו מאין לגלות כ׳ אם לחכם וםבין םדעתו; וגחןור לעגיגגו כשירדו אלת השבריבש םאלר־ז הכלים למטה לקרקע הטהירו תכף •שירדו וגשברו הכלים גתעלו חאורור־ום ורעו לעלור־! האורור־! לםעלה למקום שהיו שם! בתהלהיפיי קודבש כ ו ת שהיו ב

א חשבירד־! כ׳'ג רישין נטלו מקומן אפי׳ לת . ג א . ה מ י א א היה רשור־! ל ל ו גטל םהוםו ו י לב״ בכאן ׳איםח דרוש םד״פי־ו אבל ^ ^ ״ ^ ^ ב ק ל ה א ל י עא ם לא גודע למה ב י ר פ ד בשאר ס ל 0 ^ א י ה ל n א n , ר ם א

ו ם כפו עפ רקיע כהןרמן השברים בפסוקמיהפר י מ האודיו־! םדהפ״-» עפ ה? י י ד ת י ל כ א י ה השםיישאיםא גקראתמים מפגי ש

ל ויען גקדאת מים ואחכ גור עליה ל םצד ההסד ולשם הדיגים גגגוים ואינם גראים כ «תע שתקבל האורור־ו הנין בתוכה לא •כלר־־. לסבלם וגהגה אוהם להכם שעליי-!ל ותודו לתכםת וכב •כול חכםהנםרקו־ן ב ק ורצתה לחתם לכתר עליון ולא רצתו־־. ל

י בסוד הטה י וקצרת םאותן האורות •רדו -J י ל קצרת האורורת . ' דרך הסדק למטרת ר

ם ל ו ע ל כהר נעשה ב ר פגים׳ ש , פיאו ט , נ פ ה ר תןשה5»םאו או םה״כםה4צםר.- תגקורו״אירםקיףיפגיםילחכםדתכ. , ^ ך ש ע ל ד ו ו מ של בע וגעש, כד הפגים, ו ל ןו בתוך ןי כןת ולכן אפר א 1 א ב ' נ ה כ ל ^

ל כתר עלייןודוק. r ^ ש | W M י [ ^ m ול ל מעלת שהיא ןאת התכמת ש ם לומר תכםת ש ג ו ש ל ל פעלה תורה ודקדקו ב ש עולם תנקורות לאפוקיההכםתשלעולםהסתקלאותוא עולםתתקון: ותדע שלעולם

ם א «הסרו בעולם והם ה ו הגובלורת ל ל א. , Pin , א הםקייםים העולםות ואתר שראתה החכםות ב ת של א ו ל ב ו נ ת ^ אפי עתה הם ה י י , ב ה ״ ג ם « ם

ם התקין וםהכש ל י ע א ב ם י א - ו , ^ ^ 1 ״ , ל ח נ י י י v א n , א ל ש י ד » ה כ ל ־ ״

ה םתק״םים כל העילםית ־ ל י 3 א ^ ,J ^ י ן ? ״ ן ו ל י כ , ן

נ־םבולהאור הגריל ותשבר תו ולכן גם היא נסרקה בסוד שעורת ולןת נם תהכםרת

* י* רח ב נרמזת

ST ג ו ר י ם ר ר ה ת מ ר ב קי פ ל שעורד־ז ל ו כםו הסדק ש נ ס בפנים שאי נ כ ה הוא נ ל ש ק ר ס ה ה ו ט ת בסול ח ז מ ר נה כשחזדר־ו מ כ ח ד ולחייר־ו ש ח ל כ ים׳ ש ר פנ ם םאז ל חכםר־־. ח ו הנזבלוח ש ל א שא כב יכולכםו דין וסיעוד׳ ר סריקהה שהו ה ה אוהם א נ ה ה נ נ י ב ת ל ו ר ו א פ ת ת ל ה א נ ה נ ות א היה ב ל ם״ם ל כ ה םדינים א ם ה ם נ ה ה ב י ה ד ש ה בלם ועתה א ו יכולר־ז לסו יהיה בת ד כ ר א ה ל ל ם הכלי ש צ ם צ ל ט ו מ ק ק שהוצרכו־־. ל א ר ו ה ם כסו ש ל ב ו ס ח ל ל ה ש כה קצר־ו נ ם ה סדיקה ונבלו ם צ ם היהיבה ק י ס ב ם א ל ב ו ס ה ל ל ל הכל• ש כ ו ת כדי שו א אל ל ר א ה ל כ ר הפגים׳ ש ם מאי ה ה ש ס כ ל ה ת ש ו ל כ ו ו נ ס א היה כ ל י כ ת א ו ל ב ו נ׳ ם י נ פ ר ו ה הוא א ס כ ל ה ים׳ ש ר פנ ה י.כ׳ או ם כ י ח ר הפנים• ש ו א ה הם ם ל ת ש ו בל ו הנת ט ח ה ו ם ם לפניםיוהיה כ כנ ה נ ל ק ש ד ס ה ה י א ה ה ל ז ל י . ו י ע י ה בציור ד א ר נ ה כ נ י ב יל זעיר ולזת ה רילגיקכית ש נ י כ ש ף ו צ ר ה פ א ר ב ה נ ל ובלוה ש רה וםהנ והוא בסוד שעות צ הו ואחכ אס יתע ד ה י• ךזדך*ן עד עכשיו עולם ההו נ ת בינה שכי ו ל ב ו נ ל ז ו ר ר ם אח וי• םן לםו א כדי ; שיחיח קיום והעםדו—. לעו ל ק ת ש ם ה ל ו ת ע ד ו ש ע יר וכן ח כ ן אותם ל ה ח ו ם ה ב ח כוזב ש ק ח ה ש כ ו ח ב רות ש ם השבעה או ת ו א ם ת ש נ י לבה ר ק ל נ כ ל ש ר ד ת ף כ ו צ ר עשו פ ת. רו ו h או ל א ב ם ש י ר ת ר וה| כ ת כ ם ה ל כ ק ה ו ת ש ע

ף ת ישבר• ף - ל 1 נקרו ר י ש ת כ . ל ו הנקודות ש י א ם

י י כ יינות ש ל עצסוה כחיב העי ב י • א ' ז ר ג י ע 1 ^ ז ? י י ' 3 יי 0ת י י ס צ ע ס ן ק ת ת נ ר י פ י ס כ ע ס ב ם «־r ש ה ׳ ש י נ ל מ » נ י ע י ק ר ה י מ כ

ר כנרייש בכנפי ת כ י ה ל כל ־ ש י ש ע מ ל , ל כ א ל כ . י ר ״ כ ן ה , ל כ מ י ל צ כ £ ל נ כף נ ז ם י ל ם שבעים יעשה סהן פ רציף ש ה ספירוה ש

ז ־ ר ר י פ ס י כ ש א צ ם ר נ ת א כ ר ק י רות ש כן י ספים בתוכו ה ־כתר ש י םתכל ל קו ר כ ט כשעו ש פ ת מ ף הןהה-יא ן ספירות בפעל ו ו צ ר פ מר יבא בואודו בטד: ואחכך דם! לכע שיעשה^ןהן ש א א אהידע כ ל א רישא ד ר ק וזה יף ם הרי! הפרצו ל ש ף חכסר־־״פהצוף . פרצו ת ו־.םרוקר־ז . ד פ ב ח חכםוד־ו הגז ב

ה ג ר ה ת כ א דאין וכן רמז ל ש י א ר ר ק ז • «החכםר־טד סוף אצילות •רישא א דלא. ש י ף ־ ר ו צ ר נה הסדוקה פ \ בבי נ עזיעשה םהז בינוח תך ער י ר א א ר ש י א •דאריןי אנפין ד&ין ער בריאד־־. ר ש י קרא ר ף י ה הפר*ו ז ו פ ל שר > סלף עש״רתכלז—. וזהו פעיקכרדו ה כ ל ה ף ש ו צ ר פ ה ה ו ר כך'רמו'&ס •ה ל ח אא אריך ר ק נ ה ן ל י נ ס א • פ צ י ח א ח י ש ף ם ו צ ר פ ל ם האצילות ו ל ו ע ט ער סוף ה ש פ ת י ש

ה יהד: ו ט ל ו ע ה ל כ ב ך ־ ר ט יעד סוף עולם • שהוא א ש פ ת י א דאין ש ש י הכםר־. רה נ נה ה ף בי ה ולפרצו א י ר ב ה

א ר ד א ש י ד ד ח ו כ ל ם ד | ה ם כ ם ש ן י א ד א ש י ר ה ס כ ת ה ו ה ן י ־ נ ף ש ו ז צ ד ע ך י ר ל א דא קנ ררי י י נ ו גהק ושושךי קראעתיקשםםנ נ י ג ו ק תי כללהז יזעולםות יצירת ע52ייה וא ו ה א עתיק ש ד ק ם גכ לבן לכן נ ש ת א ר ל ה ת והשערות ש ו נ ר ד ן שתי ס ה •חד ש

ק י ה ע ה ס כ ם ל ו ק ו ס פ ח ר ו ם ן ק ז ב ו ש א ר ך וייאת ישןוסבא ב י א אר ר ק לוה נ ון ו ים־ם ודיל : י מ ו י ו י א ה <V0 יח שעדין ל

ת ו מ ל ו ע :

m Hurra יקבלתמהזירי ה חכמתו ית שתעלר-ג ר ז ל שבכחר: ג ו ד ד ג י פ א ו ר מ עשירה פ ה ז ל ־ ר ו י ה ל ז י ו ו פ ל ו ע

ף שלפלבור*1־כחדזשהפ^ס9ירורר1:םםו.פלבוש*לןה ר0>\ ו צ ר פ ז והכסה ה חחכםר־

ב ולםכסה עהיק ואחב דפן.לפינה-שהיא-אריך־:שת3םה החכםחוהדבק בה1כדי ו י* ה

ת ר פ ח לאייויק ל ל ר ש ו א ח ו ח ס ו ב ם ח י ח ה ש .

ל ביגהיהנקרא י ש י א ח ה ז ז ה נ פ nvtiM פם י -אריךםחדבק באין-באיפןןשהםגעשילבשר י י א ל

ר ש ב ל י ־ ^ ו ״ ש א כ ק ב כ ^ ו כ ף כ ג ג ״ ״ ו ד ״ n : א , n r a ; j n ^ י י י ס י כ 1

^ ה ״ י ש ע - ז ^ ב י ״ מ ז ם ד ת א ז ה ג ז ב ב . ^ ^ ^ ^ ^

ר ש ע ב ה ש ע י ק ^ ם ה ^ ה פ ^ ז ל א ש ה , מ ע י ק ״ ח ב ע 3 > £ , . י - א ב : א ^ ט י ל כ

ר א ש נ ^ ס י ז ט 5 ת ' ^ ״ ° א הסירו־ ־ ° ל ה הי וגם בדי ש ר י ב ש

ו הי״ה 1 . ש ה ל ש י ״ כ ל ש י ב ח . ^ . ג ב ל ? י צ א

ה ד ש • . . > םכוסהמכלוכלהיובני אדם כבהםוה הS ר • ״ ב ד ר ה ס - אלהי ה

גכםשעבס.בהירש;טגיחרת.שא

.במאדפ:כבהמוחהשרח הגה'מהר. ו יהי לותהיתהההכמת:0תופהו ו ההכםח שתממנ

ן י ש ו ב ן ל ה י ל א ל הפהצופיפ׳תנעסד הם בסוד. המלבוש! ו ם ב ג א בסוד מלבושים ו ו ה ש

ש ר ו ה ף ו ו צ ר א אתקיןואתםיןבלו'תקן;אוחם. בםוה פ ת ו ע י נ צ א ד ר פ ס ה ב ם א דיקר ש

יךעםהחכםה לזתתפרצוףשליארן ס •תע־ א ו ז ם ר ך כ ה ח א ן ה ח ם ט ס ל ש ה ם ל ש פ ח ו א

ע ק ר גזעו רגלייעהזםקים שידדושברי• בלים־שיוא ק הדבוקה שיתפשטו עדלםטודשו

ה א ר בנז ואיגו נ ־ . הטהירו ז •ודע שלהיוהת שפוזצוףשל-כתדיתואפכוסד־מםמבפ1ז

ה םםגה א ר א יחבר זלזהנקוזא׳רישאזדלאזגם החכםמאין ג ש שהו א ר ה ם י א ע ה נ ם ם

ת ל ה כ א ר נ ש ל בתי- שלת־גקראידיעזאזדאיןזשאיגדבםוידזשאזדטזר . ש י ש י ל ש בא ד

א דאין ש י ר א דלא ו ש י ר י נ י י ה ד ן י ש א י ג ה ס ב נ פ ל י ג א ו ת ף י ת א ^ ל פ א ל ן י א י א ר ק נ ח ז ל ו

ז זע!ד• ונוקביר־ ל אריך להיוהו םכוסהרבפדצופין שר.-אבאזואיםא־ ף הזה ש והפרצוך : ודע;בללו£דולשבלאלדה1גראטין י ד א ד א ש י כ ר ג א י ק נ ת ח ו ד ס ״ ש ב ר פ ג ה ש א כ

יחד לפעםינוהרשב״ 51 מכנה:אותם כלם; ו הגה•מ ג ו ן ם ז ה ד ר ל מ א ! רלתאר׳תובןתעגוןהזה ל ן י ש א ר ג ה ר ל א ך ו י ר א ד א ש י בשכש ד

ט לפי א יסבו* השבל-ונבאר מעט ק ו •תלת דאשין; י ל ל ר בס הזותד. א מ עליהם א

ה כפרידעודז שקודבש פ א נ ו ל ד ה ו ג ל ב ד ־> ש פ ו ל ב ^ מ ; ן ו פ ג דאלעזלא׳םן-רא ודא ל

א מןדאיבפדרגת:והאי־לו.ו-פן-,ו היהאםאיטפקופזחשמפרצופין אא1גבש ל י ע א ל י

ל פ פ בי ירדו ב ש ח רתהש 1םו ג א ש » כלופ ה.שמכסין זו אחת• ?ו.: ! ונחזור ־ שבש ג ד

ה הרשימוה?ה פ פ כ ח א ׳ ו נ ב נ ו ־המדרגת י ל הכפה;העקךיהת . ש י ה ד ק נ ה לענינגו. ש

ן * ב ה ף כפול ו י צ ד ל פ *}ןהיחתשפ״בלום התשיפו שלה־קןדבש ד ולכן היה כ

א בםקומה-עופרה־לכן, • עב: י הסהיקה;לעולם ה

ו נ פ נעשה מ ו ו נ ר פ א ל חכפדת ש ז אס,זת לאהיך דהיינו בזגה.טיק?ו זאת־הנקדה ש מ ר

י •לט א ׳פרעוף

קבלת מהררי סרוג זל פרצוף ליל שיכניס ןי*1עו הימין בתוך !את הנקרה שלי חכםה לחת לה חיות ולהתפשטא אהרן אה יריי רד ש אבריה בזה האופן שתבנס זרוע האריך הזך החכמה ובסיד דל חסד שלו משמ נעשח הבד של הכמה יכן םהו!י1 א הבד ש ו שכף יד שד אריך ה שד הסד ראריך נעשה הגת דחכמה ועד וה בנח אריך בזרוע שס אליה את פרצופיהל אריך נכנם כתוך הרשימו של בינה העיקריח ופשט שד בינה דל זרועו השמאל של אריך ולזה רמז הכהוב אני הכמה שכנהי נכ איבריה עהד הנו בהבםה מזרוע ימין של הכמה יקרא בלשון הרחיבי ערפה דל הפד אני בינה לי גבורה והנה לפרצוף זה שיפרצוףשל בינה אים** עילאה ואדה שני פרצופי בעצםנמ הפ א עילאת ו ב ויל א נחלקי' לשנים כאשר רם! הנביא פפראה פחניו ולפעלהופפראה םחניוודפטד־ו פי פפראה מהניו ולפעלה נקרא אבא דהיינו הכפה ופםראה םהניו ולםטה נקרא ישראל סבא ואיםא םמראה שתניו ולםעלה נקרא בינה וםפראה פהניו ולפטה נקראל אבא המ סבםין אה האריך מנרונו עד הצי טבורו הבונה והנה אלו הל פרצופין ש נםצא שאבא םכםה כל הסד דאריךורביעי טבורו וכן איםא םכסה צד השםאל ורביע טבורו וםהגרוןשל אריך נעשה כחד לשניהם ספני שהנדון של אריך הוא כולל שני שלישי כהר דר׳שאדאוין הםכוםין בתוכו והאור להיוהובםקום צרכב יכיללא •צא כ״אא קנה ו ה חצי בהר שהוא יש י םךהכהר עולה כפ יש. וזה היש נהלק לשנים שא נכ קנה לבינה ולזה רםז הכתוב באוסרו קנה הכםה קנה ו להבסה והצי האהר הא מהטבור ו ה ך עד לםטה היה תצי ד־זתתתון םנולה ש י ר בינה זאחכ כשנהפשט אא םים עליונ׳ והחצ* ר ק ולמטה שםהטבור ולםעלה כבר מכוסה וזה הצי הםכוסה נ הםנולה נקרא םים הההונ׳ שאריך עהה הוא בסוד םים ובסוד הסד היו םים החחתונ*ם ה י ל ם ככ •כול כי היוםתיראים כב יכול שמא םרוב האור הסגולה ישברו כ י כ מהקפל לכן היו אוסרים ברוך כבוד •הוהםםקוסו שהוא רה בכיס ורםז לו אס ׳A שיל אריך הלה גו תלת דהיינו הצי ההת ונהי בהוך הצי תת והג וכבר ידעה שהכלים ש

ה ם - כשירדו לםטד־! בהתפשטות! היה שי א&פי שהארבע נכפלו ב״וך i ו״צ׳ ' ״ ה י ? י ״ י ? " ״ כפקיפ שברי הכלי ואלה י

י אלא כך היא הלשין ע3 מ " ג ג " ח " " י י י ב י י י ע ' ז 3 י א ־ " י נקראיפ ןעיר בכל פקו וםלכורת לבדו והכף 1 . י י « ברםיןת אס נדבקו זעיר בנצה אריך ונוקביה

י פדות הוד דאריך בהוד אריך ונתפשט זעיר בכל פדות של נצה אריך ונוקביה בכ ןהית הצי תה הםגולת של אריך כתר לשניהם וכשראתה םלכות שהיא בעלת ספירתא בעי שש םדוח שית ו ה י הוד אריך וועיר ש אתת בלבד נחפשטת בכל הסרת שם זל ואסרה אא ר ס א י נצה זהה דעתה עלית וקטרנד־! ב ה שנתפשט בכי סרה ש יי םיכים שישתםשו בכתר א עד שרםז איים יוז לנוקבית לכי וםעטי אר־1 עצםך ישנ וחןרה בסוד טפה עם זעיר בסוד ?נב והיינו דאםר קרא ותוא יםשול בך דהיינו שההא טפילה לו והןרו שניה בסודטפה ?רעיה ואהכ רםז א״ס •ת לאריך שיקה זאר־ו חטיפת

ויתן

קבלת צ^הרה סרוג Si פבר ד ה 0\ בינות פ נ ב ך הנ א ארי ן הבהוב םי שהו ם ר ם ןהו ש ה ל אהד ם צ ר ל | כה שעו ת י ז

ד לזעיי־ ו ובאותה הםדידר-. נתן שעו נ ר מ א ה זרעיר־! ש פ י ט א ה י ה ם ש י בשערו םץ ר א כל בשליש עפד ה א זעיר ו ת הכן שהו ר ר ו א שמים ב ר ד ק ם א ונ^זכיה והיינו רל ל כ נ ש כ ו םכין הדוהי ו א דבוקה בו מאהרי ת שהי ו כ ל ם ת ד ת ם ש ת י ל ש ת וסיים ב ר כר בידו והכנים אוהד. בתוך ספירר־ו כו ה כבי פ י ט ל הערה זאת ה נ ה כ ל ו ת ת נ ר ך ת י ר אה עד סוף ר ד ש ך תוט ה ד תה ט9ה ד א וירדה או ב ש א א ר ך ה ר א ד ב א א י ה ה ש ם כ ח הי ק ה ם ת ם ל הזרע ו ש כ ת ם ם ש א בסיד תרין כיעין דדכורא ולהיור־ו ש ב ל יסוד א נתי שש •סור שר תכםת ויוצאו־! א ר ה עד ה ל ע ם רה ל הז ה ו פ ט הגבורור־ו אז עלתה זאת הה של ר ק נ ר עד ה דו ז ה בסוד פרו ל ע ם ה ל ת ל ם ע ש ך םעי א־םא ו ו בסוד יורה כתץ אר תם הזה יושת ר בסד ואתכ כםקו א ב ר נ ש א ל יסוד איםא ושם הוא העליה כ ת ש ת ב ת ש תה בסוד נ ב א והוא נ ם י ל יסוד א א סור ש ם ט הרשי וכאן הו ה הי ש ןעיר ונוקביה בכלי נו ר ר ב ת נ ה כלו ש ר י ר ב א סוד ה ו ם ט הרשי ובאן ה כ ה ת נהי ש נ ד נ כ שלישי דהיינו הא הניעו ו הריני הדביקי בזעיר עדיין ל ל א ל זעיר ונוקביה ורהיור־ו ש הריני'םהכלים שא י ל י ש כ םת זה הםים ש נ ו ; וכב יכור ד ר ו ה רזה הריני שם בסוד םים עכ פ י ל ות ק להיו נוקביה דבוק׳ כםו בזםן שהי ט הרשי' יצאו זעיר ו ר ה ה ם הירד והכף א ד ו שיוצא' קץ יצאו קה בו כשיצאו לחו תה היא דבו א דהיינו בסוד זנב פ• עכשיו הי מ י ך םעי א בתוה דדים כםי שארזיל ה •ש ל נ י נה שבב בסוד דיו' פרצופי' ועכשיו םהגדלי'עיי' יניקדת םכיר ל ד ד וםידד א ד ל ך א סםנ ם כסוד אלהיי ו ם בינה ואלו הדדי ה ה דדים בםקו ה ל ש ע שא ת מאלהיי הוא החרב ואת לםי! ר ר ר א ש נ ל דד«pb וםי דד שםאר וההא ה ומי דד א

ד ג ר תו4י* ה ש א ות ׳>t כ ך אותיות ם"• לאותי פ ה נ

כ כםע, ש י י ש נ מפ 'm א יסיר ר ק ה נ ז ^ ל י ° י ם ־ ה י & י ס א י י ז י ז £ ' ׳ נ £ ? ' ם ' ה ר ם א ז ״ ב

, חי א <!יםא * חדשי׳כםנ׳ ר P ש " ת 3 נ ג י ם י , ה א , ה n™«־ 1־?", ית . י ר ו נ ט ו וזחו מ ר ב נ ת א • ר יתהנו הריני ו

I ם ה ׳ כסוד יניקה ש ל ד נ ה ן ואהכ מ ו ש א רל כר חדשי'שחם ששת כ ה ך ס ל ל ו כ ה ל ש י ה ו נ ו ל הב ש ט חי דהיינו טיהדשיישל כינה ו

מ כפולי' בסוד יםין נ ה ר ריזכונד־. ו ' ש שלישי שלם׳

ס . ר ־ ש י * פ5 שלכליל״השלישי 5 י " ט י ש ח פ ׳ ? ז י ם א י ע א ט י ב ה ל י ת י א ס י ־ י י א ם ז ע יו ויכרול; א 1 פעם• ט וה״נ י ה ה א אה אהי אהיך, י פשולש םרובעכן

^ י י ד ו י ק ה ם נ ם ועחה חסיד ד אוחיוח האחרוני' ש עולל־ו דת ר ו ל \ צ ׳ דודי ד ע h ישלהשתי צורות הי ה הי הנ ב ו ל ם נעשה ה ד ה ב הירי ש ל ר ה א ש נר א פ ד יםין וכר לדיר ש ר ם כד היינו כיד ל י ל ו ע ת בוה ך• ל על יי צורה שני כזה ך• ו ח אל היינו ב א מ ש מ ן ו י ם י ם י ל ו כ ש ה ר ו ש א דד ה ו ח ה נ ם ר ש עוליםםיה תסיו פ ס זעיר בבטן א כנ ח כשנ ש א : ונהזור רענין ר ב ר דלתי׳ םן ב פעם׳ דודי וישאר חה דיל ט ם ר ה םתניו ו א ד ם י ם נ ש ה ל ו כ ל ל פ ה ש פ ט ה ה ק ל ה ר מעט מהדיני' ושם נ ר ב ו ה

t ב רחל. h S* z

יקברת• מהררי סרוג זל דחל וססדאית מהג* ולםעלה לאת ולהיורת שיארת יש בר. יוחד דיני מברחי רלא שםאזרה בה בםוד האריכות מ י ל א שביאת הדינין שבה דינין הקיפיןולוליהנה שה עיינין והיינו דהקי שפחארכר־ו כדי להכניס בהיך ו—.?עיר יםאיר ללאה ונעמד-. י

- ועיני ראה רכות ופי ר• אפרים שם בפסוק אריכות י ככתוב בפי הראבע י וניבא ורא ידע םה ניבא ־•

• רעניננו שלהיותם דיביןתקיפין הוצרכה אימא להניה אוהד. במעיה אהד־ ן ן ז ז רך ו יצירת ועיר דהיינו אהד היגיקהכד היש* ואחכ הרכינה איסא אה עצםר. וחזרת ולקחת אר־1 ועיר עם רתל ונחקפלו ועיר ורתלבסורתלרתנותלתוההןירה אוהם יםעיה זוהו סוד קטנוה שני ז/ש ר.רשבי.עהכמד־ דאזרידתיון הדרח פתעברא

ה ג א ואהב ׳רדרת . ה ה ר םינ״הויואשההי רהון רתליסר • אותם בסוד נטזעה והיינו דאםר רשג:׳ זל ואישחילי

: םרוםז פהון שבפ רתרוםדת , נסור אפרי

באתר אוהראיבשתילו הןארת.יצאה ראת דבוקתד ש ק י י עם זעיר דהיינו ראשה בייאשו־והוא סוד ש

א ר ק שם הפיליןזןשרויל שסשדת זכה רכינה־ היינו לאה שהתדקשר rittf ולפה נ הפרצוף הזה ראה ולא נקרא בינה הטעם הוא• לשה« סבורת ה<ו בשבילשנהרקרת־א נקבה דהיינו י נקודת מלבות וראה הוא הזכור שר הנקודח ולתיות שתםרכורת ה כרלוההצי הפרצוףשימלכותשהוא הבר-יוחצי הנה ירכן לאה יא^קרא בינה וסבה שניהלהיותששהחהכדהדשייוהרםזעירבםעיאיםאוהיההיושבתבםיכותשלבינוד אכ לאה לעורם היאםלכורת׳ והיינו הבד וחן^ףנוז ורזה יעקב אבינו עה שהיה כולל . ועיר םראשו ער סופו וי־ילi!V פרצופין םםתאדת סהניו ורםסרד־־. ׳שראי זםםדאדתא ו מתניו ולמטה יעקב לקת שתיהן לאה ורהל כלוי גננדהפהצופין שר ישראל האה ובננר פרצוף יעקב היא רהל והראיה כשנקדא־ישראר םיד םהת׳רתל. וה*ינ» י י

י דקאםר-יעקבםתרת.עלי רהל-כרובסבהי־שאני נקרא-ישראל: ל ח ר ת ת ם -

ןן ו ףןןןו״*'יענין ראשוןשעניןשבידרלתביים-הית־יהקן העויםשזילל־כדיסףוזידו׳ע ם*01ל דבהיי:שעץהמזרתטזכ׳ודע ד בעולם טיב ודע טוב לטוב והע יא הםיכורת ככםה םקוםורת היינ^שכשנשםרויהבל^ומלכיהתו י שא הר/£זב• >|ה הו אחכםהן הקריפורת ו ה ה נ ש ם י נ י ד ה ל ר ע אחכטלר־ז זמן אוהו ביטוי היה בסוד רח ים אוקינופ ילשו יפהםובבהאדץי נ קז והיו סיבבז תמיכות מכל צדדיה כסוחים או הוא םת שנרם! פזוהר בספרא יצניעותא־,קןיטזרא בקוטדאזפנפירא׳בעדבוי־פ^ קילטראחטוטרזה רלשהדיני כיממקובצים כםנצרוה אכקוטרא פי• קשר אסנפירא׳ הל שאהר שנתפשט םעט־םן הצרור תקשה יהיה בסוד סנפיר שהוא מתפשכ»אינר קשה ככ דלישהיוהדינין סובבי ומקיפין ולאזכוייינע״בר. מפני שיא׳נשבהת ואחד־א רו אם •יה שיהכפי כאשו~ ש שאריך םתפשט והיו רנריו םניעייעדבל* השבור• 3ם י ם כים אן נדבקס םלכות בסוד אוליך הנו ורצתה לבלוע אלה ה ;ידעה בסוד מים בו

נכדי

יקבלה מהררי סרוג זל פג כדילפתקן י הגה של הכוחב מצאה׳ בענין השכירה ראשי חגיגי על המיס כי סלרת פיס רוםןים i קליפות הנקרא^הנינייכ׳ קליפה ראשוגהנוגה היא אוהגייןהבאאחר סי£ פן פלח פיפ והקליפה השגיה היא כלה ענן וילך גרםז כאוה ב שהיא אתר היודא ל עזכםלר־ו פיפ ו6פ אחרונה חיא םםש אש םחלקחר־ו שהיא קליפה אחרונה ! אסתייע םלחא בשביל הקטרוג אבל ם״ם נשברבחם והיינוראםרקרא שברח ראשי חגיגים עלהפים כרו שברה ראשי אדו הדיגין שהם בסוד תנינים ער הםים כלו קידם שנהגברווהיה להם גוף!)אבערםםידכשהיוםקיפיןאח םלכותשבדחכחם וםרירוהםא אבל ם״ם באותה ם ל בסוד לעגה וראש שאלו חו היה לך.ם.בגין וגוף היו. מטשטש!׳ עא כנגר מלכות דיי נקיבות י ה ל הכח שלהם נהםהק קצה שסוד הנקבה ש • שבירה ש םלבור־! וםהקה מכר וכל אבד םם שדשה םן הפיי הםלוהיי והיא הנקבה,שנחםלחר־1 לצדיקים לל אבל. הזכר. היה קשה!אא דפתקו וסם נסתרס כלו כבר ידעו־! שהדג׳ יש רהם כםו זרע בהוכם וכשיוצא םהם הזרע הנ&נבראי'םםנובםה.אלפי' דני לןר-ן

.yn א יצא ביצי צפעוני לעורם והדין י סרסו כדי שי ״ י ״ _ . שורת כזכר דהיוח כשנסהרס.שנםהקו םעט _ ״

א מושי דתדגי שבו תעשו—ובסוד סנפיר והיינו r ׳j »׳I . *-nn/..IL נל רשרין ביעי שבןכר ונטשה שוד־ו ל א בתהיזביעיז א ל ״ Y X . < . .בסוד סנפיר ו ״ » ! » ״ , . ' י I v . ! . זנב שד סנפיר שאין לו ביעיז והזרע דקאמר הרשב׳ עה כנן סנפייי בעיבי, י פ - v ן ' י ן ו ־ ר , א ״ . , ^ . ״, _ . של הרג רתלויתן נתש ברית שיש בגורלו, זהיבהסנפיר עולה הכנגד n ם ״ , . , , ״ ״ ״ , . שקל כסף של אבדהבש ־ נל להוסיף כ׳ א ,א רע עין בני ד י יי ו _ . ״ ,י. ! » בהוכו סרס מםנו והבו י ו ה ם לעפרון ש ה ר ב שנהן א

ל זכר הנ1 וקנדה בו מאורת ועפדן הסד הכי הור־ו. שהיו כרי לםתק זה הסנפיר שא נחש והיה זנבו בפיו כנ! ו ה הסערה ולןהכל פערה הצדיק׳ •ש לחפ צורה עבנא שו של נחש .־ ונחזור לעיניננו שכנגד זה ס ר א רצניעוחא כרי לםחק א ר פ ם ס ש ב הסנפירשאםרני שגםהקעהה בעליוחו עם הםלכור־! בהוך הוד של אריך םחם יצאוא ר פ ס אוחןלםארתעלםיןדכסזפיידתסזיסנ^לצדיקייכנזברבזוהר י^בראשיר־! בך ונתפשטי־־. לעשר י ר דצנזעותא פרק א , דהיינו שהפלכוו־ת נהפשנ) בהוך הוד אא ש י ספירות ולהיור־ו שהחור הזח הוא נבלל באריך וכבר ידעת שחהכםה הנקרא ר . דאין נכללת בסוד אריך בסורעשרה עשרה הכף ובסוד ודפק בא?* תו והיו לבשר א ואין הפחפשטה בהוך אריך הוא בסוד.שם עב שיש בו ר •ודין ואייה ד •ודין הם סור ד סאת עלםין ונקרא דכסופיןלתיורד! שבכאן כלוי במצב הןת היה הקטרונ שנכספריז הפלמח שיהית לה כהד והיא היהה סבה םעוטתולק נקראים עלפין דכמופיףוצאלר דאיפא כדי לפהק פרצוף זעיר ולעשווה לו ולנוקכיה בהרייהחםשת תםדי' לו וחםשרתא ו א בניהיפ ואחכ ביסוד ה מ י א *בורוה לנוקכיה כוח האופן שחו£ חסרי' הם נכללי ב כוללה אוהד. ביסוד שלה שבבר ידעת שהיסוד שלה קצר וזעיר מכוסה ביסוד שלה מהשליש הח שלו ואיםא כשנתנה עתה חסרי לועיר היא נותנת אוחה סכום'• שהם סכום׳ ביסוד שלה ונתגה אותת יתר התםדים ותגבורותםעורב׳ לרעת של זעיר ורדת של ועיר

Tc לט א מחלה

קברת מהררי סרוג ז4 םתלק החסדים באברי זעיר וגם תגבורות כאשד תדע זהו שאמך הכתוב ובדעת חדר1 ימלאו כנזיוזה הדערת גוחן הסד אחד שלם לתסד זעיר וחסד א שלם לגבורת זעירא לכן:נרין שליש מ י וחסד אחד גותן לחת ןעיד ותת זעיר םכגיםם חשליש ביסוד א של תסד שליש שלם למראות אותו ונשארו ב שלישי׳ של תת ועיר כלי חסד ום&יו הב שלישייהגשאדת מהסד ג שליש מחם די למלאה הל שלישי הםגוליי מתח ןע״ר מפני שהאור בהיותו מגולה מתראה ן וצא5*ד שכל םתשממלא משפע שנישלישי םכוסים שלישי וןה שליש כלו קצהוםאהור• זעיר ונעשה כתר לנוקכית רל זה ההסדא י ה א שמ םיא ושליש מזה השם הוא שם «ri לקה ועיר היוד לכה ד שלווהיוד ש ו הא עתה שנשאר למשני הסדיישלמ* ונבר צ מ שליש לכתר נוקבידת כאשר נבאר נi שליש^ n ל ועיר הגול• ודי להם לכל א םהם שליש והצי למלאות כל ידעת שנה של םדתו ואב גשאר שליש וחצי םחסד של נצח ושליש והצי מהסד של ד-.וד וןהו ש שליש והצי םהסד ד העודף םגצת ועיר נעשר־־. םםגו רתקו ימין של גוקביה דל הצי שליש ראשוןשל חסד געשח םםגו תכסד־ז של גוקבית וםהצי שליש השג׳ געשר־ן חםדשלגוקביה ומחצי שליש ג נעשד־ו גצה וכן משליש והצי הנשאר םהוד נעשד־ז הקו שמאל דל מהצי שליש ראשק בינה ומהצי שליש שני גבורה וםהצי שליש ה* הוד נשארעתה היסוד שלהזעיד דקשהוא יתום מאמוובבר ידעת שכשנוהגיי h חסד) והי גבורות לדעח זעיר החסדים והנבזדוח יורדות עד ימיר'של זעיר ושמ םתהברים דל כלי ההםדים והגבורות וםהעכב• האדהם וםתדבח אודם ומזה גחםלא יסוד של זעיר םהאדרת ואינם מוצאים םקום לצאת להזץ אור ההזזד הוא דין ואז הוזריי בסוד אודצא והםפולש לראש גוקביד־! ואוחו ו י מקיף םבהוץ ועולת עד החור שבתוך זעיר ה האור שנכנס בראש נוקביה נעשה םםנו דתיי של נוקביה ז ודע כשעלו אלו ה חסדיםא צ ם בסוד אור תםקיף באשר אסרנו עתה די לזרועוהש ןעיר ולתת זעיר תצ• תסד נ

ה שעודף חםשה הצא• הסד• מנר הםק׳ףhםדווש וםתשישלהתבונןכדרושהןהבאםרווכברידעתשםליו ו א ה ז םi א אותיות פרעהואותיותהעדףשפרעהלקה ו והצי ^והןרולםעלה להיות פרעת ת הבד לזעיר נמצא הסד שלם דינין שהם נ וורידי! שבעורף שכל א םהם כנגר אלתי להבםד־ו שלו והסד שלבש וגפ אלתי' עולה פרעה הפיה הוא איך נמצא שיעלה גפ לביגהשלו ואת והלאכבי אלת& העולה מספר חרןיהית כמספר השווהשלםספדא פרעת שהוא יותר מספר צ f ולכן נאמר כי אלו ג גבודווו י הוא הפהלק תקושיא ה דתשובהך כלנ להיוד׳ו הנאסרור־ז שעולל כמספר הדן הכפ פן שכה דיני דהיינו שקודבש בידידה היו כל הה &ך כמניןלב אלהיי מצד י עיקרית של חכסהשיש בבלH7 באי אל • ' f w ג י ד ת חפדייכלולובדעתוהאדתה א מן לב דיגי' י והיגו וכאשר ד בחוכו ולכן די לו בתצ•! גבודור־ז הם שבת ותם מצד העיקרית ה וגםצא כי כל גל לב םן לב וצאלד שכל התסד׳ ודת גכורוה־ז דהייגו ג3 אלה* יש להכש כת ש נבורורת ושליש םתהבד׳ אלה׳ שאפרנו והיינו גפ אלהיוגם לב והכולל עולרת

יחר מספר

ה ג Si פ ו ר י ס ר ר ה ת מ ל ב ק יחד וגננסייבהוך יסוד שר םספר פרעה ודוק ואםרזועולהבםנין גרון דיל בבחינתב אלר.י'עולי'כםנין גרון ןעירתג'זוםתםתק'ו.'גבורוה גפ ארה• בלי •הוד הריגי של ל ושליש פוזור־ז וגי גבורודת ואחד היהר ודי לסכין יי &םהק5הם גחויוח שעוליעח והשלי ש חפחוהםעטעולה זעםחעולהםילה וכשהםוהלא םנלה הערלה וםהםהקין הגי גבורוח ושליש פחוה םעטכםו יכוין בעגיןהםילת מהו) עולדת ׳ B הוא c u 3 i א שם אלהי'םלא ב^דין כןה אילף לסיד היי יוד ל ם ה שאםרנו א? ם כםספר ערלה והה'של םעיה • סא שלא עלה י היא בגגד ח אוהיור־ו של שם אלתי' ואו •בנין כשנתהך הערלי־ז וגהפך הריןשלשם אלהיבש להיור־! רהשייבםילו• יודין והייגו הגבורגר־! שהיו בסוד אלהי' שעולה כםגין םילה עם הכולל גהפכו וגעשו כפגיןל שם אלה• םלא יודין בגי• ברהםי וכםגין םצפץ שהכש ל םצפץ ד םילה והייגו שם ש דהםים גםור• וכבד ידעה שםלה פריעת איהיוה פרע ה ואוהיוח העדף שפרעה ליקח in דעי שהם j וורידין שבעורף שכל א םהם כגגד אלד.1 וגפ אלה׳ עולד־ז פרער־ו ועולח כםגין גרון וחוא יחד הוא בנגד חזור ג וורירין שהוא קשה סבלן וןה רםז 1חרא עב ט ח גרוני ורכן פי שעושה הברית םילה ער ואות הכוגה קיום לן שלא במהרה י

םצאחי ובן שםעה• פאפ : עכל םהררי סרוג ז£ל ועליו םכ כשםהלםידו החסיד כסהררםיע םפאנו וער ?יל:

ך־ך>\ עילאה הוא דוםה לשדה והעשר גקדוה הן נזרעו בהוכו וכםו שהגרעיגץ ו ךן כל א צוםח לפי כהוכך אלו הנקדוח ציםחוריז כל א וא לפי כהה וכם1 שכל עוד שהגרגיר בקיוטו אינו בא לכלל צםיתילותיקון רקחפסדו חוא הצםיההכךל עוד שהיו בקיוםן לא היה אפשר להקן תפרצופי ער שנשתברו ו הנקדורת כ ל א וענין צםיהה הנקודות זו לפעלת םזו הן נקרת מלכוה עד טרפשא רלבא דזעירשהוא משש נקרות וזעיר םניע עד לבא דאיפא ואייםא פגעת ער קדקדו דאבא ועל זה אםרן הפלוסופיינפש בכבד רות בלב נשםה בנאת רםזו לזה נפש שהיא נוקביה םגעת עד טרפשא דזעיר שהוא רות ורות שתוא זעיר בלב דלי םניע עד ליבא דאיםא ונשםהל סגעת לאבא עד םותא: ומש אוסרי'אם םיוסד על הדרך א כסות ר ם י א א י ה ש שאםדוהפלוסופ* האלת״ם שכונו לזאת ההכםההאטיתית שכתב הרב הגדול ל פשה בר םייםון ולי צריך לידע שהאל ית!1 קדםק והרב בעל רהעיקר; הקשר־־• עליי ואסרתגצה« אבל טי שיפתהעינו ולא הוכה שאין זה סן העקדיפ דאב היה לו לופ ד לוג שה; בםכת עורון יראה שהדין עפ הםיםון S1 שודאי בכלל קדםוןהואגצהיאבללאלהפךכלל קדםון שהרי השבליםהנבדלים הם גצת״ם ברצון תעז ואינם ל גצה׳ נ ל כ שאין ב קדםוגים ועל וה הקטב יוםב גם דרושינו הקדוש בםתמאנואוםרי בשילוה וראשו1ל וכשאנ« ל א השגד־ז בו כ ל א שם ו ל אס אין רע, לתאר אותו יה תו שאין לו תאר ו םחארין ואזםריי ott אכ ראשידת יש לו ולםה תארו חזל באס היה להבש לתארו יתעא שאין לו ראשית כ• כל ראשיר־ו וקדמון יש להם יחוס ו ה בועאר גדול יותר םזה וא בהכרה אליו •ה& לו דוסית תהלה •י אבו? ל ואין סוף וגצת״ גב יש להם יחם אתר א

ה DS T ב מ ! *

קבלת מהררי םרוג זלח שאנו מכנים אס הוא בערך השגחינו כ׳ כשהגענו לםה שאין אנו יכולץ להשיגו ס ההוא יקרא אס אצלינוכםוכעאעג דאוכםא אידו קדם עלוה העלוה והוא םשל להיניק

א י ל יםיובחדר שםשער בשכלו וסובר שכל םה שהוא חוץ להדר ה שסגור כן סוף כך בןר. העניז אסרו חכמי י א וראה עיר גדולה ואמר שמחוץ לעיר א צ ואיהכ י עה הוא ושםו אהד והנה לבעל השם אין לא ההלה ולא סוף ואין לנו בה להארו בשוםקרא כן בעבור רצונו הטוב שמשפיע לבדואיו אין לו סוף הואריבעולםאבל לשםושנ בדצונו הטוב אבל ההלה יש לפי שבעל השם קורם אליו חיש הרשבי עה בהיקינים אני דאשון למעלה ער אס ואני אהרון לםטה ער אין הכליר־! וםבלערי אין אלהיבשם ו?א וםכלערי אין י ה ל באמצע ידצה בזר. באםצע אלו הם הספירור־ו אעפי שהם א: הנסירה שדרשו הכםים ביצירה ארם והוד. וסודה אלהים אין השפעתם אלא מאתי הואשםחהלהחיוזיאוגוקביה אהוד באהוד כי היו הח הסדים םשפיעי'בו ובה וכן הר: !בודות היו בה ובו ונהקכצו הדיניי לה ולו ביםיגו והיו אהוד באהוד כדי שלא יהיר־ו התדבקות לקליפורת בהם כלל והיה הןוונ בסוד דוה ברוהכי השכינה םקכלה רוהין םנהי דרכורא ראינון יצירה שבו והוא םדה הרוה שקופהה לא היתה עולה •וחד םזהא םה שםקבלה םםנו א״כ נכש ל רםה כלום א השיעור באותה שעה והיא לית לה םנא סור טוב ורע והנה א? היר־ז תרע נכבש ו א שסורה אזי בסוד רוה כםוהו ושם ה י ה כאםצע והטוב שבשניהם םאיר לכאן ולכאן וגם זה להםאסיר רוחא ברוהא דלעילאם א דכתיב בהו ישקני אםנם בזםן שהרעים יהיו םשליםים זווגם יראה נ ם י א דאכא וי םשיב היאתתיתדפניםבפנזם אזהרוריםיחםירועכי:ועודכחבזל:עוד שאלחסהאנ .על לשון םרברת גדולות וצפצופי עופותכנגרמהשנתפרסםכשיד עלהקפתהלולב 1 חשובה אגי אני הוא דההים כי דבגן ם״ע שםי זה םעב׳ד עיןכמאן דדד׳ש נישא עון מאי נושא מעביר וזה דברי םוהל עלבון וזו השובהגצהר־! לכל םהשגכחב ולכלםר־!א םראש לכבודי רברהי שעהיר ליכהב ער שיבא אליו—. נגד ימין רוםםה דידן כי ל ובםקום קנטוריא עת לתשות כי האהה יורה דרכו ל״ראייר־. ולהושבי שםו אני שלוםל יה הללויר־ז: וכפי מה וכי אדבר לעשות רצון אבינו שבשםים כל הנשםה ההל שספר לי מהרד ישר יז״א כל. זה כתב ננד רבו הנאון פםוהררי םםיגו־ז זל $£ז3תתן כנגדפסקיםיןר־. רוםםד־־י שלווהנלוייעסו מי ראדרךי ן ׳ דבריווכהב פסק גדול נ אםנם אביו ינקנו הגאוגיי היו הראשוני שכהבו כנגדו כנראה בפסק שנדפס בוינ«צי1*

'הם נגד ל: וסוגיית הסשניוה וההלםוד והפוסק, ,לכסהרריסםינה הנקבל 1 םהרר. םע תמך יאם קבלה היא נ

אגרתהרםבן פה «שד תםרסיס בין יחד החפצים שמצאתי בגנוכי םהרר ישר היי קצתכתביםהםודים אשר לא שזפתם עין הדפוס יבהייחם קיים והחמרה *•!*היית Did כבוד הרב הנדול הביני משד־• בן םייםין-זצי רציתי להדפיסם ואולי פניובב ובשביל בבור הרב יקפצו .חזונים בסי הןה בי ירעהי לא רבים יהכםי באיז הדברים ההםורם הרמים הנעימים : יגהיקלים נפלו להם בנעימים וזאת •*אה ראשונה אנרת םראש אםנה חברה.סדרה

צרפת עיאידותם מירח י רבנ לאי ז חםן •ונם הבינה הדב הביני םשת בר נ .נבוכים שחבר הרב הנדיל-ר משה בן הרב הנדול הריין

, ר' םיםון ויל:: עוד אדבר ייכי מפני הידאד־זיםתםוננ: •וחקי מזרמי נ נ י !ח?ךח אענה אני ש תםתשבה ואדמת המפתים: והקולסו&והםנלהינועיבזןהידים: באשדביאולישםהם: רעכמ •ינודחקוחבםים: בזנזפע׳אריורת שיאניםםםעונוחיהם: יעורם חחר־נ . ם ותרועה: הובמים כמקלוםכים בדצוער־ו •י ילכבומ כלבאי י ר מ .דגליפבודם: טול םקל והך עלקדקדם : ובעיפפם חרבם על פנינו: הרדורעיונינוי היכהוח: עבר נבזה :ונבהלו עשחונותינו: ואיך יובל לדבר נכוחות: ומת ישיב ע *בשיניו ונמאס: ־*םו בקרבו המם יםס: פן תאבלנו האש הנרילרת; והשלתבר״!: ן ם ש ם י ה ם בנתינתם סהר סיני:בעסקם ב ה ;העולח« בי דברי תי רדת שםחים בש ב נ פ א ם א : ו *באתר דזקוקיןדניר ובעוריןהאשאפאןםע״יפחיא אובפאימם]ו האלהיםז נלואלי *םחירפניו» פחכינודעיונ׳ו: אהריהמדאה»הים: כישםהנ יהאיהים חאדירזם חסכים בבל סנה בםדבר ואש חאכי םפיחם: נחלים בגורוםהם:: וכבוד ה אלהי ישראל ם ה *רפותדסיע וטדעי.ראש«הם • יונוברת להם ויראה ל ׳מליהם 5 ואדע בי כרובים הסח הפורשום על הפעי : וסגבכיםעל ארוןבריחה ז ילאי0יוע0חםהסונים.הסונים: דביהחחכםונים » .הםחפנ׳םהנראזם בםרכבר־ז ז וחנ1ד.,ד.איתיח**שרבצכא : •תם ראשיהעסורים» הםנעזיאי המטות הםהעוםדיםם ג ים• םכלכי ח ם ו ע ים י p ונשאוחאופנ א ם מעל ח א מ נ ה ב ם ו ו י י עלחפקי ׳ם ~ אףכי־אנכי-אענםיאיסדםאש^ע^ז : יודרך ח י א ד ה •אתייםביאמופ• חעיםי ב !הבונות אודיעם : ואניכנםלח: יאי,ןבישונ׳םיח:.בזייעםיחייעו־ת: ל«י»לםדח« •חכםתויעת! ואיכה עי האיתנים סוסדי ארץ ונכיר ח׳ייינו: יאפייו תודת חברות: ן נ ו ת מ ן עיינו« דק לפקיתעיניםי ולהטיח יסוסרסאזוים « ייב• יכיייחי א •* ועדיהם אתבינן: .אקהםפיתםמורת טפי ספריהם םוסר ספ• כתבם םורא : םורוי* בפורא ממים שככר היקש לכביד חםקיםנבירמ : הרחק פאדםאדם: :דקכםיאב•דח יםבטןזםהרייןי רטביין ,עליין: הליבשיסצדקהכשריין:אשאייתם-נקיון: םי: בהםברכיתינו י ה י ת י א א י א ד ש >וסיכיןבנהרדונור ושכיבות•: ודיםדדהןןעם בם רצון מםיפלובמ• הדרו: נביריכח עיש• יבולו: •תם אות:לבעיי חנבואוח! י ט ^ .ועליהם נקרא אלה* הצבאורת : והנני חקטןבשבט• הדל באיפ• ו לאאסנעע&יK ם י פ ׳נלאאחסןך פ׳ ו יובש איפת עוטה דחת וזיע כורע עלבהכים: ׳זהירה על א

y 0 א ד,שזתחויה « ״

אגרת הרמכן השתחויה זי השוט ידים ורגלים» אדון לפניהם בקרקע אשיברת כחל«ית ואשאלר דנוהו: ידעתי כי בצדק ש לתם בהכםר־־. ובםניין: והדין א י ד בעגין: ואם ידעתי ג שהטוהו: ומה ההלםידאשריבאיאהריהמאה אשר כבר עשוהו: רק אנכי תי^בסדאשד לעסיר על יערת רבו הוםד : כחלםי גקםן אשד שואל פסיק מפי םלםד : ו ואיןתב״שןלסד: והסירותי פסוההבושרתםעל פג• ואש־םדברי רבניצדפר־ו: אשר בם. כל תלפיד עולפו־״. ו ה A גר עיני : בהורי־־״ שבכהכובהורה שבעל פ להשיב קו גזיות : ולרבות תזיות נ ישאלו האותיות : ובהק:ש\תי על גזרותיהם י. זבהשיבי על דבריהם : אשאל םה:. ואיך ולםה 5 ורוהי רוהגריבה םםקים אהבר־ו.אל אונו למלמדו קשבת:. והחפץ נושבת ן לא רוח ןרה ותלונת םתשבת:. רקכשויפפצדבת: כ• מלתי סלים וכאזבות־ההשיפ נבקעת?;'. בלבו להברת שלהברת •י פגא •דעתי: תוויוני רבותי־ואניאהדיש: םיסר ר י ף י ט ת י נ ם ולעוני בתכ׳ תדבר לא ם שפתכם ולאאםיש : כ! תלםרונ? דינכם וצדק נןרתכם הודיעוני ווםשפט אםחאשר חרצתם תשםיעוני:. ואם צדקכם כשמש בתצ׳ תשם־ס -י יםחיק חאיר וטוב לעינים 1 טח סראור׳ן עיני ולבי םתשכיל 5 סטן,סהכ?ל« חכמתכם הגדורדת: אשד רתבדת ונסבתלסעלר.:. אל נאדבותיככתםורת התשבונ׳ t: במבנ!«דת שוד אזגל עשב אל הראוני: כחבןן ל• מאיוה טעמדנחונ•:. לא לאוסיפ• אדיגזכו אלא דכגון הא ודא״ צריךלאודוע•:. ואתדשלא ןכינו;םפתאלפחו לחשובתכם נצפדת» לרעדת קשם אםדיכספפי ספריכמנתתנן: שהפדינה הןאממשןבשת בגייסות ולא איפשד לםימ•ם: הניעונו תי שו . ו כסאנ סי םי מדם רבנן:. רבזתינווי:צדפת!פ תלםיהיכם אנו ול כפו שאםדו בירושלמי ליוו ב ם ן. ואיןאנוכחולקימעליו0.:; א ה דבדיכםנרגן בק לאפוקי עובדאיםיניה ו האלאכנ עלי דיש לקש.פהרס;יקבל ר •וחנןבנין לםפלג• י ת א : אןיןעכ תבונוהיכם ז ם כ ד ו ב ועל הדרך הןךת ועל תענ!ין אשאל מלפני כ הדברים ותאפת 1: בראותי עצתכם הטהורה•נסכפמ ו: וערחכם הקדושה תותפהת ו

׳ ופתות הארץ.». כל נביא ובל הווה: בלםזהתוכלבןםןדת ו פרץ דרי ו בלנ ארץ צי־פה רבניה ושריר.:. פנית שבטית : בולם הסביפולנדות ואזתדים» על 93ם נ : ע ד ג איש אשר ירו ירים: .להגות בספר םורת הנבוכים וכפפה הפרע ו: קרנו יד יגנזו נניזחעולםיח ו זת תופס דבריכם םעט ש הםקייםם אתת דתו לחיפזון:: ער אוגים : ולסדת קרישי עלי ת ב כ ת א םהרבר־.: ניציץ פן הסדורה הגדולה.אשד לק א שלתתם לכלורת קוצים םן תכרם ו ד םדשחםלרכהקתלוודתרשתהתרםו ל לקטף עיללורת ואשכל: להשתית אדת הכל« 3• תתגו דתארץ הלוו לבו ולשסדתדלרפהגדול« אשרבנהבתלנ*וד ואולבאלחנפשם: ולאגחהםכבו רכושם: ל:ם י ל ו ע םגרול: םגדל עוו לשבש דת 1. וםקדשי להםוני ו הפון עם׳ הארצורת י הם *קוסם וי בכל גלות ההלחן^־ו ל ו בפרצות« וכיה הלםודינו השמם: •שםםורת ע בספררוכאי ץהםערב: ואלהסןרח ואל תצבי תיה םושיעודבו כפת נדתי אםונח .קבץ; נמת כתיםקדשותרבץ ^ לכפת רעיב• הושמזיזלחפונח}מי&יונא&ניםנ

וכמה

להתפעלות ספר המורד! פו: ואס אתם ם י נ ו כ נ ה ו י ר ב ד ב ב י ש ד תלסודינו פגים : ה ג נ ת אפיקורו&ים ומגלי ב פ כ ו

ו פ י ע א ה ל ה דשניםורעננים « ה ל ב ק ת ה ו ר צ ת בהיק תאםונת אםוגים 5 שחולים ב

ן אסיד׳ התקוות וםוכרתי התאווח : השביעבש ו ר צ ב כ ליוש«י הקצוות: בי השיב י ל

ו בדםם םהכל' היווניכש א ל ד ם ש ו : תהת א ר־ ו ו נפשותם דו נ נ&םןנת-נו ובקכלת־

! ־ ר ו ש פ ג ו ז •לעינו בשפרת ל ם הוות : ועיינו ב!£יהם הזח תי13ר באוור־ נ ט ב ו ל י כ א ז ו

1 אין טעם יעביררת: ואין ריח 3 : ה ר ו ח ש ל א הביטתותולג?!םו.~1 הםקווח: יגיעו ר

כ ד ז ־ י ר ר ב ר לי פ ו י א יעשיקו: ובילדי גברים •שפיקו: ו : בררכי תורתיגו ל ז . לםצו

ו •שליו־כשמטרגליהם ה ד ו ע ת י ל ה א ב : ו ו י ו ר י ו ת ם ב ת ן ש ד ם ם ש פ ג : ו ו י ״ ו י ־ ^ ס י פ ם ו

ח ספד ספני ו ג כ ם » י ו נ א ו ־ ח ר 3 ו £ כ א ו ה VLJ הלכםנאוני-ההלםוד הטריח עצם! וש כ א : ם ה י ר ב ט וגייגום :: השםעחם ד ו ט ס ־ ר א ־ ל ע ט ם ק ח ר פילוסוף• יון,שפה לגוס : ל

: הביטו וראו ה?ש םבאובכפכאיביגו: ו נ י ה ו ב טע,יחפאחד• ראווחיהם:•לא אליכם: ר

ו םשחיהס: ויתערבו י י ב ו ך י פ ה ג ! כ ן אביהם:• ויתגאלי בפר־ ה ל י ש ע ם ם י נ ב ו ל כז ג

ת ר ו י ג ר בעינוחיגושדר : ב ש : א ר ם ש ה ב ר ה י כ ף בגויפ וילמדו פמעשיהפ:: א

ר חכפדת ץוגירת: להבין ו ט י . י ו ר־ ! םיכו ב ו ר ק ר בספרד! והוהר י ש א ם י ש י ר י

j י תבנית*: ויתר החבםוח ותתבולותכש י םדה ולדעת כ ר כ ע ש ־ ת ־ ו א ו פ ר ה ת ג א ל ם ב

ה תכפות םותדוח: ורבותזנו ל ף כ׳ א ת חשלביפ ובט_ירותם: א ו ר צ ח ב ם ש פ להחיות נ

: ו ג י ת ר י ו פ ן ד ב א ב נ ו ג י ת ו ם כ ה י ד ע ם ו ד ב א ^ ר ש א כ ו ^ פ ח י ל ע ז ג ו ו י צ ובתם: ו נ !rj תזתידו

• ו ת ת א ר ו ב ב י ש סםפדיתיוגים.:: והעמים.שוגימ נמשכו ת ב ת ב ד ם ל ו ל כ ר צ ו ה ו

ב ספריו כתריס בפגי חפורעגות: ר ת ופזיםנ בגגות.! והנת־שם ה ב ש הסיגות^התלמיו ב

ם ת א : להעטות הטזבעימכביי־ ש ן ו ח בנייייןהחוקקים־זקלך א ש ק י ת צ א ל ו ן ה ג ס

ת י ט ב י״חקץ י* ג ל ס ' י ץ יחייקי* ז כ ק ר פ םטיט היון:: וחנראה לכם:םן\דש5רתהוא ב

יצאע^דלתי התכסה גק it» קשה בעיניכם שדחה•! ן הקו:• בעקב׳ הפ;יוםו3 *4. 0

ו ת י ש א ת י ו מהסוס לפז םפריבפ: ו א תתנ ל ק ר ו או ביו בקש:: ולםהלפלילי צ ־ ר א

ו ן 1 ־ ר א ו ן ז ןונות םפרכסור־ו ן כ ר ב ד ג נ כ ת א ד ס ל ל ג ; ס ע ר ש י פגי א ן ענותכם: ע 0 ד

* * י ש באונינו בגאזר־! ובון מלין ד כ ת ר ס ל שגן.« כי א כ א ל , ם י ש כ «ולסיר׳ ח

ת א נ ק ל ן י א ר נ ת ס י ר ב ד ם כ י פ ס ך י ת ע ם ת א צ ו ז ה ע ס י ת ג 1 ם ד 0 י ת ל ח ק ן ! ע ם ה גשםע:: ל

ם ואסרתם ת ב ת כ לשופעפ:-אףכ«.לאשים כז^ לכתבם ז ש : אסזר־ ן ה נאםרי א נ ש ו

א קםבםוהו: תמרור. גם יורה ו ך ל ד פ ם י ת פ ר ת צ ו ל ל ג כ : כ ז א ו ת ל איש הקדוש ת ע

ל תבודי״ו וספריו קכ ונקי: פערתבש ב ל פיגיתכםותבקן:: ו כ ו 1: ב ־ ד ר ו a« כםוהו םו נ ן יש ל ל הגאו ם ע כ ר ם א ב ז ק ו ת ר ם י ץ ע ם ש ג ש ב י ד ב ר ב ס ח ר ת ע ח « ו . ק ח » ל ב ל ת 1

ם נכונה בעבר ח ר ב א ר א צדקתם םענכם; ל ל ת א ת צדוקי ז: הנת ן ש ע נ ו ש נ פ וגדול ס

ר ת £ א ה | ל ע ב י ש ת א פני איש: ל ש ! א א : ואערכח לעיניכם:•!כ׳ י ם כ ת י כ ו א ז ^ ן

ב ר ת ו ־ ר א ע ו ד א ו פ נ ק ן ומוראו א ו א ג ה ־ י א א אכנה:ל' ו 0 ל ד ל א א : ו ש י ת ו א ו

ן ו ש ׳כיס י ם עובי• דרךהמאי ה ל א א ש י ו 5 ת ע י ש ר ד ה י ב : וצדיק כ םםעשויו הפריעו

י ו במעלת המיתתו ו ו ־ ג ב ה ר ת ה ל ח ה « ב ך ר ע מסתייגים םליצת תנושאים משל ב

y מ ב בתוקף » *

:אגרתהרסבן: בעוצם עווחגותו: בנרולר־זו יתוסו: בנדברת כיסו •: במעש!ז י ת ו ו ם בתוקף אדבק וחישק: ובתימותונושק:: ו חי דאתאי ם : כסליו הנוראים: בהיותי בי פיאי הנ: אם ו ש א ר אוהב דבר• הכםים וםהבקן 5 הם םחםד עיניו וםהפר לנפשו עטרוה יקתם בתבוריו : המםעתם אותו םכעט באיסירין: ב^ייק : אםדקי ו ראיתם ספרידה •5 אט יהעליפ עיניו : ולא עשה סייג לתו גןדה ת ו ל תקנ ותםורין: אם השםיט בא י ם שכה עיםר כגורן: בעוף וגבינה הנאנלין באפיקודן 1 ה ם ערובין וידים: אד •הםןדה : פי הכה נ ט בו א ל ד ק ה ם רבותינו י כ החפיר בתן ז ויותר םן הדין לא יי פ י א הרב ז ל ר היו בגבורים בוסים: ם׳ גחן הביתוםיפ ישנסים! ה ש הצדוקים אם מחצר םי?ך •םצדזם ספחוצ ה י ר י ד היה דת עםו והוביש רוכבי סוסים והוציא א^ ם ה י י ע ב ה ה ד ח פ ר פ ג י •גורו וםשאהו הררים: ורבים םעםי ר־גאיץ םהיהדים: בי דבוהי שםים ואדץבישפענוםםגידי פנ : והנני םעיר עיי י ם ה י עי מ ונההזק םוראות דבוח עוסקים בחורח ובםצוח ישםן - •והמ ו אםת שבבל אדצוח פלבות חיסן: קהי םןכירים שם הרב בכל קדימ וקדיש בחייבון וביופיכון ובחי• דרבגא סשח בןםיםון:בד כו חו רוחקשו ן ג ר עיניחםבחודה:והעםידןבקרןאודר־ו: יבטלסהן י א ח ד ש א הסס ו כי חיוכטיטחוצות םרםס: וםעי׳דם עויםלכוח הרים 5 ויחיוםע2ו םםשאי עו פרקו אי הי ו צאד־ ו חחאלחבשםעםארשדבריהאלחחי קהלו מלך• ושרים : ועה• ת י י ו הגלו פגים כתורה : יחתריסכגגך רבני צרפח ידברו: ואיש א א ך ו ם הt י וליופד׳ ספריו יאמרו הזק ק םחנים.ולאסץ כה עד דבד• הרב הגדו חז ״rnny י: יההזיקיריםויהנםזףישיבהעוד: ולאםץפהםאר: חעשת ק ו ב ה ח א ד פ כ ק ר ב ח וי חבורודת : איהישפטובעםק •הושפט ואלה ח ש י א ד ע הורתכשת• תןרומ: וכי יי ה יעםיו ע י ה: א נתו בנחל• הכתות ושהת •שתו אשר אין משפטם ישתו «באו ול אדם עבדיו ש ו ח י ב י ש נ א א יתושועל םעיתחורחכ: והלא אפי י גןירתן־ם ו ואלה יא יאכייוחו ם יאיםהיחהת עליהם ש א לחטי י *שפחוחיו הכנעניים ציו רבותינו שר י ואפי בשלשה דברים המיטיים.הובח על הביח הצריכו יםיפרינחו ו ס דבר אייומשנבחעיאחתכםהוכםדת ןעי <3ניחו\ו כ• חיכי רייקבלינחוסיניח• וזהו קי עואיר בתם פסח חסידים ש יית: קם עצום.ור.ב א ה נדי ו יחזחיר אח חרבים יייםר קהיי שבן א אדם: כ רבי י חייבזן בכבודם ו חדבדת משחים עשרה • כ ה •וכסה חכמים שי היכהה: ב ק א בדור ראיי י ה י א בםטו וליסר בנהדת < וליאי ש ב וכיש שהיה צריך יא •חיו ל כ• העוית פידחח: שיכבה העםהןרת םטובד־ז נצחת: יאס חנזדי דב-ד שם ל נ ד .מקביים ©ודיבר.: לא •חושו לחרם פניינכס דאםרו לעיניכם אדרבח: *יהיה יא אם כן רוב הצבור יכילין ל א . ר ו ב צ ת ויסכשיל 30ה : ואין*ו|דיןנןדהעל ה ש דיפה רבוהי ונאינ•: הביעו ארת נהלהת *: והנת אווקבל^ונזרתכם נ ייעםיר בה: ום נכוחים: בי איןסביכותינז י ר מ יןיהשםעו א מ^חר םחרבפיכסו ?דההקריןםיp ואין a אין ! ו נ פנ״ם ו אין בארצותינו נודד כנף יפיצח פח וסצפצף כננר קכיתיו ד ב יוצאהת אשר ב כ ר קצאוש ואיןצזוזחבדחובזםןנן « ואפגם ב«.0בי| החרים ו מ

חסוסיס

ה פז ד ו ס ת כפר ה ו ל צ נ ת ה ל ׳ הסוסים השחודים ! וחרב תםחלקת בהוכם חןית• 5.םעלה עסןננגדי ראיווי: והבד-. הרב וי שלסר־ז 5 • שם ישר נוכח עסו: כי ריב לחכם עם״חבריו ועבש חכם• הארץא ׳רענוקשט־אםריהםו דבר סי יקום םםני ושהם: ואשר־* ׳הווכה 5 י ואנחנו ל 0£ענו-אר-1 הרב הנדול םחןיק בםדרשי רבוחינו ובהגדיהן : שכל הדברים יהיו כתוייחן!: בסעודה העתידרת ביין הםשוםד ולו״תן: בניהנם וננה כיהן : הםחכרי! «ויאה והםכחיש לא יזכה לדאוחן 5 וינלבםים םשפט הנדסי: כנחל אימן: ועתית דבוהיגו הקדושים: קובלנינו עליכם פרועדם: אם באתם לגדוד בהם נדד להדים מדרכם םכשול ופוקח :• יצא םפינם צדקת 5 כ• אולי ראיתם צורך שעחבש ולהניח םקום לשלוח דבריכם םהד:.כאשד הראה אחכם בהר: הוא.פנדל םונטפישליריתס אותנו עםחם: •להכניס אחצינופנןרחהחרם והאלוה־! נסחר•:לםתבי הם ד וו ולהם 1 •ונבול-נחןי״י בינ׳נ1 וביניהם ו. ואחרי שאין בסקוםגו מחלקת נ פהל התם: .! איןאהדיוה־והדםיכם.עלינו ן ..והנת קהלוהינוחםיבש ו נ לי ולאשורושבר.בנבוי כבוד הרב חנדול וםקנאיםיוקנאהנדויה־לכבוד•הורתו וחםייוהו:> ואת יקד • פ׳ דרך וםנ• דמנ סו א םהיותינו פוסחים.«וי.שחי הסעיפים.:• י הפארר־ו נדולתו י• לם: •אל תבלייהנדםתפילוסנפים: ״ואם.יעלת,על לבם מקצת פי מי ו נ תי אלתרבו 0נןדתבםןעי.כןספרמורהיהנ3ובזס«רחיוןו :.וםרבודבעניניו־-שפמזתם׳ירביקו: בי לבם כםחט:&יקתגא ייעו־דרכיוובנהיבותיריאזהעםקו:.םהואםרויספדהםדער העתיקו: הפחח הספרי הרב>מבתלםוד וםבוא לכל ש הפכחכ םכחב איהיפ א•.עשתולאחעשח זםלפדלחלסידזפכבודוסורא:בהלכות הבוריו ו סופר םצות ׳ תלםזד תורה: .יורת חטאים בדרך בתלמה תשובח: בנחת!שובה: ובלי קושיודי־וו דברי תשובת בתיםוד רק ם«ורדים נ י צ ם א י י ב וחודוריו: .םפיקםדנליור־ו.* . וטפווריםגביןהתלגותוההנדותביתיבדורים» ובבל חבורי חנאוניס ו הראשוניםי חפציהםוםןופניפ: כאשר כ א ראינו אותם העניניס ו 3רושים ל והאחרונים! י חם ספורשים וםבוארים כספר החיא הםפויא בפנינים: המיוסד בספירים! םבחוץא וילםוד י א כי. הורה ה ו ה •כפנים: וםהסדבם רבוהינו הודיעונו. םח יכם ולספר הל ניהנם פפנ« ו צריכים ; כישםענושאתם אוסרים ב׳ תואככופרברזנדת ש נ אא שחכרו־ת הנפש• ותאבד ! ואנכי הצעיר י שאפר הנקמה שאין למעידי! םסנה הי פי הדברים האיר־• 5 שהדי . ע « א י ם ו י ד ה א תאמנה• לשםועדח כ• קראתם א לי שהוא אוסר ברת בכי םקוס ואיני •וךע דבותינו!ן>5 כאותו ישו! אסרו בםפראלפא אביון ו ות© ל פר על חבדו־ו שאינו א א אוםותאבדת׳ הנפש י ו כשה . : א ו ימת הו ידליק אורו ובורו ד ובלאדםבי ושלום םיכפוד; כי יש ניהנםותפתדת וכפור : :ויעשרת י יתפור :; •הפור» כ• הםבהיש בןודקרע םעיל. האפונהובםוריו הקבלת ב אדם בדני תיס ורמש וציפור ו אבי»י«טותוא שונה נכון וקיימכי לאלהים יקרת נורא בעיני אנ« ו ו לכקיטוו^הכבשן: ו וכך ה ודםעלתעשן ושיםחנ י בי ו אורלו ן ו כצי הצעיד םיםידינם שכל חייפי: כריתודת יודדץ יניהנם ונזיקין בתשנים עשריתח*

<! וסא א יגפשם

אגרת הרמבןח והולכר־! לה« וןחו שא?ל לאחוישניבש ל ^ ת ס נ8ש0 בלוז םוווך דין שלד״! : ות ודיה םפורחן תתת כפות דגלי הצדיקים * פ ר ש עשר חדש נופןכלד־: ונשמתן נא בטרדת ל א בםקום ר־1»וג א י ג גלול שםאזחח שטח ואירך אינר־ו בשקים דין ו»if א אבדן ג וגםצאו דברי חרב הנדיר קיים ל א ח ר ואובדר־ז: וןתו שאר'1ל אין בx ק •• מהוא ודא• סיף הנקסת יתכריחח י ב א שאסר הנקםה שאין אחריה נקמה הוא הר כן באותן ס ו וחליכ ח שלא כפר בדין הראשין שבתחלתה: שהדי חרב הנרוי־ א חהלכוח: ונירונין עלתטאותיהם וכ} יוין הרין בוראי בסקופ הוא : ואתה קדא אותוד ש *הנם או הפהה או עלוקה י שהוא ער כל פנים םקום הםשפט שסה הרשע 5 א שם שם ארחיס לבלות הפשע: ולהתם חמאת העוברים ג םקזם אשר אסידי הםלךק ל ב הנדול«ל נידוניןכפי דשעם ו ואחד כך יש לה ח ר ח אסורים 5 על כן אל! ה ס מא בתשבון ונותן במניין: םוריד ש ו מ אית דין ואית דיין! נ ל וןכיח לעילם תבא: אם ע ש ב ן?ז באחיים ינידונין בפי נידל י ר •םעלר־ז תיים ומקים הבניין י וכן פירש ח וחטאתם לטילם ולעילםי עורפים 5 בנק חפינק יחאפיקידיסיןהרי שחפדיש תרב ןל

בין חייבי כייתות ובין הנייונין רעורסיפ ז לפ« שאלו אוביים ואלו נידונין רעירסים 1־כ וכו* י א דאיתי בכל דברי ה ל ת « ואפת ש ב כ ת . א ח ואשם ל כי מולעמפ לא תפוא• ה: ובפקופוח אחריפ • ונל שהו ש השנ א י חיש מהןכירו בפמבמ י ש ע פ י נ ש יבפ ח רחייב שלשי ט 1• ש»וין דיןחח^יבכרח אחישו ק י ילאו. דווקא קצבה נ ןל סבוא 1 ו א ואסר רדווקא ח י ו ע א 1 ופאן סליק ל ו א בעל6 ח נ פ י א ס ל ושש כרתו אש י פ פ ל םקופ ח כ י13ל: ובוודאי יפתניתין דעדיות הויא היובתיח: פ יעיתד. ןהי* פ נ ע י ו אבל בין טיב ל ר ק א פ ל ו ל א בפד ברבותינו ו ר י ל ק כן אם אמי־ו ואם שר הרב דרבי גיהנכםופ9נישהי*>אצרופן י כ ן ה א ל דעתו ביקרו אזן וחקר: חח שרהיברבש הדבריםהםיפמייםבהעלבשעניינם:והיאחי1סדרכיהחירד־ו « בבאו הםפבאדים בחכרח ודאיח נםורה ן ןו היא דעחינו ברבריד״ספר הןת בדורה : לכן 1כבד נשאנוהו על כתפים» ושםנוהו בין העינים: ורא רתינותו בכם כבשתי ידים: וא צוו רננזו ו ל , אברהם בר יוד ןל רתספר תתוא ו דאוכל בני לוניל והרב הגדול ר\ : ואין אחד םהם על לוםדיו הרבו הוגד ו אבל כולבמ אוו ל ר ג ולא קיאו. אחריו מא י וחןי בו ופתחו ואין סוגר ו וחרכי־ אברהם בר דור ןל חשיב על םקצח רבדיו י וי םיגור־ו וצדבפיררת חם וחלילי־! ו וראיחי לרביוו ר־׳צרפח׳ &ל י שיש בו צ פ א^ ׳ ל ל ו י ג ב ח י 3ח«יבוחיו בםצוה הנוהגורתעחח בארץ ישראל שהגיעו ספי• ח והיח םחברך בהם וםכיא ראיוח םדבדי הספדים ההם « בשפר־ו ברורדת ובלשוןם ולתפארר־ו: ואתרים שםעתי אומדים ש ב לתתלת ל ר םחודרר־ו: וםןכיר שם חע באפרו שאין למטלת צורה ותבנית: ולשת דבוח׳גנ שאתם תופשים על ספר תסיריהם וכל הכםעו הקרפוניבז ל הגאונים בהבו 0 עליו בדבר חןר־! שהרי כ ת ש 3 » בפיוטיהם בספרד ובבל יחשבו תנוטה םןר־ו כהולך אהרי התבל • וקראו הסוברן ספריר אלוף ו ודבר *ך! בחוב בתורו-! ו ושנוי בנביאיכם וםשויםנ רג ן.1 נ הלו

ככתוניס^.

להתנעלות םפר המורה פח גבתוכיםז וםפזדש בתגדורת ובםדי־שוים הנעיםיס יהגאהבים» כי עלר־1 חעלורי* •תברך על כל ברכות ותהלות: אין לתארו בגשם ותבנית יי ולא •שיגיהו גבולות וא •כלבלותו» ואםנם ואיכה גבול וםקום ׳תארוהו:" והנד. הששיס ומם• השמים ל כ*>קצרש ההנרורש הטהורות י יבקעו •אורים בצורור־ו: ולחן סנסגים ופאריר־ז: עושים פירות ופירי פירות! וסודם כאשד יבהן:יגעם ליודעים הףםוף דבר הכלגשםע כי ער ואת האםונה: אושתיגו אמוגת : גבם לתכם׳ צדפת אשראםרתם צריפי־! »ר ן ע ל א ר ד י ס ת רעתם יפה: םצאגו שכתבו כן בחבוריהם : וכן ראיתי בחבור הרב ת p רבי •הירח םגרמ״ןא ולי בספר גדול שחבר והניע לידי םםגו שער 1־־.םוד והיתון׳ ותאםונה וכתוב בו ברשון הוה: וםהו יי אחד: אחר כל אשר כי יי אין קצת לחבםתול ב אין תקר לתכונתו וליכולתי אין קצת : וליסידו אין לו תתהלה ולא סיף: יוצר תל אשר יש בו ואין ב ויודע הכל» אםת אין לו פנים ואחור ונוכת כ׳ אין קץ ותכלית לי עניינים גשםיינכ! א ר ק א אברים.י לבורא העילפים: וםה שכתוב ב ל לו גבול וא נחשוב עליו ל א נכתבו כי אבש להבין לבניאדם : וככר הזהירני בתורתו י• ש לא ראיתם כל תםונד־ו 1 ימות וצוררת : רבתי ונשםרתם מאד לנפשותיכם 5 כי ל וכתב תם)גת בגיסטליא פרצוף אדם 5 וםת שבתב נעשה אדם בצלםינו כרםותינוא בצלמינו שאנו תפציס לתתראור־! ל א שיש לבורא דמות וצלם בריותיו : א לא פני אדם : דםיון הנראה לנו םכובד ויקר ותי ו לגפיאים : פרצוף חהםוד ה בצלםיני כםכיבד בעיניי בצלבש שםלאכיתשרר-! !דאין בי: זהי בדםיתיני על דרךא ר י ב היקר והכבוד1 מתפץ באדם בן 3• רב• סעדינ—. הגאון ו״ל » וכל הסוברעל הם פי«« מ לו צלסיודפור־! ואברים אין לו אלות כלל t תראדת הםתרנ י ש ל כ •וצד הל באםרת ו י א די* ! בעינ•«« ו קדבש •״׳ נ ןהו לשונו ואלו דבריו » ועיי א ד ס י מא צורת ובןת היי אבותינו הקדומים ל א רפות ו ובשבועדתשאין ליוצר הכל יחש לא ל ל ם אינו א ת ל בלםה מכתו בשיר תמירים ראשו כחם פז קווצותיו ת מאםינים; ואל ורבי• נס ם ורבי' נתן נ מ הזית וכוי עד וכל הרבנים ורב• תנ ד ד ם : תראי־ו ב ל ש מא יקללו הםאםין בזה t ואברהם אבינו עת הבין ר ו ב ידעו יכתבו שאין דסית ונשם ל וידע ורת 5 על כן אני אוםר באםר־ו שהפאםין באלתותו יבין כי כמי שאין אבריכשא גוף ודםור־ו וצורר־! כלל! הםאפין ר ו ב ת פרוצארת סכסא קדמו כך אין ל ם מ ג למ לא גופת« כ׳ הבורא הוות בבל וקרוב לגיף ייתר• א א יאםין •דון ב ל אשריו וםי ש a! הגוף לגשםה ואין רפוי לו ברוך הוא « ועוד כתב ןל באותו תמעי* 5 וכשתנביונא באור האור יאםר וארארת אר־1 ׳"י כי אר-ן ר ו ב יודע שדואר־־. בכבוד כפי רצק תה וןהווביר א ו ב נ א בםראדת ה ר ו ב ץ ה 9 פי שידע ה ו־תםלך יי צבאורת ראו עיגי יא יהיה כווגתס הנביאים אדמת! כפי שכל• המועט ופרע׳ םלםד לבג׳ אדם דעת : לד ש ל א כ ד הנראד־! לעין םלאכים או לעין נביאים לקרותו אל כי אכש ביוצר ה ב ר * אין לו דםות ואין לו קץ הוא בהויהו וביהורו בהוך העילם וחיץ לעילם יאין םהיצד־ואפ י• א גורעים ממנו יזתו ואתמ עדי נ ל הרקיעים-וחארצית וחיםים מקיפים איתי י

י ם» כ ואני

אגרת הרסקרם אין רי קץ וגבול א חעו ר ו ואני אל י תרע בשכל סדע לבבך וחרע וחשביל בי בא ירידה אך ל א עמידה לא עליה ו ל א ישיבה לא הליבה ו ל וסוף וקנין לא קימה ו• an נלד. סודו אל עבריו כ 3 א ש ו ה כפי חפץ רצונו םראד־ו.כבודו וסודו לנביאם •־ ןי ישמעאל. אני זעקיביז: א הנביאים ג ועוד אסר ול ומה שאם בכפר הקוםד־ו ; .ם ערבים בדבר. ןה ןה שיעוד הכבוד הנדאר־־. והבורא הםנחיג והםםלא כל העולמי ותיץ לעולםים לו אכרע ואשתחידת : וכבודו היא- אםוגהי ואליו בקשת••: תהו ושכינת עזו בנבהי םרוםים:. הוא אלהינו הבורא וןו היא תאסונת הנאםנה ״.*יהינו A אהד « הצדיקים רואים פני השכינה כננרם כ« יראו איךםםלא הכלדםשוך רותםד כצרו .0 ח׳ נ ם עולים נשרפים באש שלפני הכסא ואחר כך הם םו ה ש כ אליו! ום נתנין םזיו השכינה: .כל זה כתב החסיד ןל»• וידעתי כ• הספרימהוא ש ם ו י י הה םצד אצליכם ועוד בו האריך : :אבל לקצרי אני.צריך : :בי האלהים יודע בהעלותים :.כנוע עצי זער י ע דברים אלו עלספר ארכובות׳ דא־לדאנקשן ־. ולבבי ודמיתי נם מחשבות׳;צופיורש* נ ם א םפנ׳ רוח נדולד־־» והןק םפרק הו/ים וםשבד סלעים! •פתח שכל העיגים חלויות : . םםנו אדרוש םליחחו וכפרתו!. כי. עת לעשותלשםו ים ׳ דאינו שלא הסכמתם ע כ ם י ה ל א הפרו תודתו 1-ואנחנו חםהים עליכם בני הו הראשונות:ובשםענו הרכ חגדול-כעקר׳ האסונות: וצ־ויתם לגמן ספריו כאגמריטה מן הדוןך ימין א ו י ל פינו» ו דבריכם בצפיתיגו-צפיגו» למגיתידדן קבלתכם א ושםאל: ועתר• ההורה תשנירשהתולכתלסאל: ומקצת שריכםודבניבס אחריה!ש כ ז פ ״ : פי פ ם כתוהים על הנןרה הראשונד־»• וחחרים בדבריה: םה ראו ועשו ת ום יש.ברבר: :שוםעין דבריו.של;ןו—י היום ויבשיולא י נ א פ ו ש ; ובי ם ונתפייסו וא בעקרי הקבלי־.: לכןדבותי ל חברו.לטהר שוסעיןדבריו: יותסא אין דינינו א 0דם3 בעתבנדלתיותנס כהסכםת: והמי לכם ל»בםה י ב> עיני כל ישראל עליכםו:: הראוי ברםדברםן:• דתראוי ברבור לקחד־ו קו סבם • ־לתודיע דעתכם לציבור:א דברתכם בםחלקריו צ כרכור י. וחדאוילחכם לחכם והחאן׳ לבור לביד פן תה הקבלה• והשרשרת י ש ל ש ותרעו והשתיתו. בכל חת קדשינו» ג פן תקע נפשינו ם תנתק:: ותבל ד־זבןוף ירחק: כייבוייי־ו דכים דרך יעצמן כי •תביאו בלבבם סודך ו נשקו בר פן יא^ף ותאבדוררך: ועתה רבותינו הגדולים המגדלות והפנית : ושרי הםדינות 5 .יתןור לכם על הראשוווו־ו: "וכשבעל האחרונורש: וידוע תרעוכאםר־• ובבידוד: כי לאישםעו הקהלות לחרם וסדור: ופו* כולם קבצו פארוד: בנןדהכס לגנון ספרי ה)דב הגדוללעןוב כייאישםאודיו: והפורש םהם כפורש־םחייו: ו ־כ׳ בהםילםדו: ובהם *עלו וירדו: ומי. על יסודי ־חויחי: ! וספרי הסרתו ו יקה מכס עםדתו: לכן רבותינו הושולםנינכם ! והוו מתוגזם בדינכם ויהחרם יוחד והאלה חיזצארת תופר: :בחיץערינשופר:.־השםחא בםנ״ןאתר ר־זבטל והניו׳ לבלרות סרח« טוט אםרטוטשרי : • ויצא דבר םלכוריז מלפניכםוחהיו לאגודרת ולקשרל קיםא לאבר ןרוע רםח ולהחהזם לגרורש ולשסת י -כל לשון מדברה גיולודש ש

:אשר

להתנעלות ספר המורה פטי תחנדורת או םרתיב פה על האספכתות.: ואל ר האלהים •צםת: תםיעינ ע מ א עוסק• ספד םודח הנבוכים כחוח כחית :• חשים! •ד םוראכם אל פיהם ב׳ םצירד»א תפרשותוויא תפדסמיהו ו וכך אסר בתחימ י ר ס א י הםהברו היא י דו הך^ הני הקורא בןת הספד לבל יבאר פםמ אפ• אוח אתר־* כ י ׳h י א םפרו אני םעזביע בא םבואר וםפורש ברבד• םי שתקדיםני םתבפ• א פה מחו ל ויתו א ז א •באד י ל וא אסר אתר ןויהיםנאונינ1!ל ל ש ה פ ר ם י ל ך ר והבו במסות: א ש חורתיני א אל •לפדהו יןולחו ו ןח תופס דבר• הדב ןל: • ואסאחם רבותינו חסגיםיעם חכם• פדובינצח ונם אוחוו נצא בעקבוחיכם חחןקו חדבר הןח בחרבש ואיו—.: : בדענשירת: ולהב אש אובידת : ובםלחםרת חנופה: עברית! וברעש ובקול הםולחנדו הרדפת: חן לפוח הן לשרושי הן לענומ-נכסין ולאסור•! 1 הלא ר• בןה ההנח ונרה: פםרער־זחשיוםחנחיוחזנאןובנאורתהאהבריז חרבתווהעדר : ••ועוד.־דאו• יכם: להניח ־העסק םכל׳וכל ו ירא מםים ישוב וישקוד על י כ לחוהיר בנחרת אדת הי * ר ג א ביח ח״וו ובןה םעלחיוו ת ו כפר חורר־ו שבכחב והורו־ת.שבעל פח:.־ כ• ה השופע ישסע והחולי יחדי •־ שאי איפשרלבבשזיהוכיהלסזףכל!שדאללהוווד! חסידיבס « יזבוח נחנו אבורת הסויבס ייםרםוהיחכםים *רולים אףכילםנוס סןי ד כפו טםצאת• ׳1enwrtarn311ctax*| ו ו פ י החניון תתיםידיבש הפחח׳ליכם י: מקון חנקש ופישור־יונהנת חאדבש־הוא עסק ה ן ה ק מ י ב ו ד סכ: שכהב י י נ ו יי כייסודהתורו—. •ועיי יעצסו ויהכםיפש א ר ש י הםשנדת ותתלפוד: ואשד טיב י שכםוחו : ויועיי כעם• חאהץ כ• יםשכם לו^ר• הםצורת והתורד־־״ 1 ־ ואשר •סידית ויתעסק ברברים חחם כלבד : •םירסעליוהורית ויראר־ושםזם ויפסיד לבו סז עצםו באיתן הענינים הכתוביםבםפר1ם הימונים ויסירםעליובל דברי תירה ינסר•»א יחוש לעןיבת-התפיה: אבל י וםןארת התסרדת'אדע לאדמ שישבש דעתו עד שחם סןתכי ינהיגוכיהחםון'לאחרית דח וליראח שמום ?צא י חו אשר •םסרו מצפם יא ישיםו שום ספק בולבח: . ואם חראח שאותן כניאדכש י י פקפוק : ו י טובח בוםופיא •אסרו רך שתיא-דרך סיורה ישבות י הםחעסקיפ באוחן הדבהיפ ודרבי הפיך באפה: ולאתםצאייראח • •כובו י דעכ הםו אתאבהי יידיעתהבורא: י ו נ ישיא א באותם חםתעםקים בםשנת ובתיםוד: ובחכםה יחד י י חטא וענוה וקדושה אל ישראל: ואתם נידריפרץ : בדבר• חכםח ביבר : עד כאן בחב הנאון אביהן מכיהאקץז ראוי ?כס יהןהיר בןח: וייסר רכייצא בור־־.: וא.ש ן העוםדיםעיאדוא : הבו עין לאלהינו וחנו כבוד ר ו ם הראו ב>\צהככש הטהורר־־״: - יהוביל ש• יר בעיריני: ונסלךה־יד. : ביסיד ש להורדת : •עפרו נא שדינו ו ־ לכל חקחל א הפעלה: בנן של קדושים: האדן חאדיר אשך בין.עכיחים צסדחו : ןדע קדש:הרב S• אברהם בנו שר ירכינו'1ל : וחמיהריסכםרת כולכם עםז הםכפרת xoבתופישי י פהדכם יהר־ן : הנם לכם םן הפת •לכד בפחת : ו אהרת : והעובר םקוטו י כאשר בסיר.!ככשר בקיתת ! ב ןדת תאירו בנתיב השיום כצהרים : יל! ־

מב א ־ד״קהלות yy !

אגרתהרמבן הקח&ות אןנ*0 : וסרה קנאר־ו אפרים: ואל חברי חרב החסיר ר שלםת סברצלונ•א אר־ו םוראו ל^ןהד ר י שיוסכם כגחר הטו: ןחצוו עליהם בבקשת ובמטו: לחר םנחלר־זו : להחזיק בדח4:• הן !כבודו *יחןדרן. ולמםוע בר־!וכחחו ו יר תודתו: היקרה םפניניבש: ולסבול פצעיו חנאםניבש 1 כי שםוןגו בבעל* מ י י ו: חללו קודש תססו חורו־ז: ועליגםו א ר 1 ם הםהיקר־! םבעטים בכבודו ופורקים ב דביהינו הםצות הואר־ו כ• תלבשו קנאות: ותצכאו צבאות: שרי אלפים ושד• פאות : לבאבאדיריס : לעורה* בנבודים: טראשר אימת הרב.עייהס ככפירם הוא ישסע לס\םרכם ויותר בככודבם» יו בנבחם : •והוא נ א יעמדו אי י •נהם : ו ויהא מקבל בשםתה את בל האדם: למען תהיהימחלקת* קם הכם• עירו במחלקוו ביח שםא׳ וביד־־! חלל הנוהניכם אתכד. ורעות ןת בזח » יקיים םה שנאסר האםתי •כתת תניתיתיתס ימוסדות : ולאתיס חרבותבם ו א ר מ ותשלים אתכי י: וציה ׳ת על בנים ולבבניס על אביתכש » ויקל םעליבם רבותינו ומעל ו ב והשיב לב א )כולכם : עול מלכותכם וכובד נלותכם: וישכן אתכם במשכנות םבטייס ובמנוחומ שאננוח כבודכם •הנדת » דיםיף -בר אשרילכס׳ לםשנה » ׳נהילכם ביש הצפין ובתוחלד״ו הערוכה ז וחייתם פרכת ג כחפצכם וכחפץ תיםידבס s תתפץבנבויכם:0 ז י ע נ ר י ל תי י וםתפלל בעד שלוחכם: לנןירותיכם יקרע לבו ככפת קיעים» וי נואל ישראל וקדוש!: כ׳ יקים בכם םת שכתוב: כי ורע השלום ונושא נפשו א

חנפן תתן פריה וני: הכותב לפני כבודכם כורט לכבוד וםשתחות לםורא, מלפירבס תצעיר י• אשר לכ$םצותכם מןומן: ועמכם נאםן.!

: ויל ו. משה כר נחס ן

לל' ו לי נוסח הכתב ששלח ר אנטי לרביגו םשה ויציל ו

וזחםד• שידוח ו ונכבדי ןשירוח: להחעלס בכנף רננים: קדםושד*ם.אתדנונני^1 בםל»*ו>—! וחידות םשליחם : ובתבונור־ו שכליי-ם : העמידום עיממםדותבשו בםהלקיתבש יבית אכוהם : י״פק דהם בעבודהפ: םהם משוררים ככנודור־ו וים: וםחיליס בוזיייים 1 יהןכיו* וםחצצרים בחצוצרות : םחם םתלייס בנכיא על הודוח: מנצחים במפח׳ רננות ו ב ו ולהודות: בכל י חםודוח: כשם ה• ד ר הנ מ א טפת: י ו ומשבחים כננינות: כמעין־ שפת יתר טורפת: מור עיבד נ

ח ר ר 0

x 'Si כחב החד אנטודיי : ועגור. ניספח: לנכבד אשר הוא צפת: על ראש} ת מ כ ו קןררח רודפה נפש יקרר. א חרח וטישפת : ובשש;!׳ רנחם ; ונועם ןשידוחם: •צאתי בעקכוחיתם ־. להיות להח ימ:רה:כיצלחו:ועברר.:ריחעצחונבורד.:ואכואבגזאאםון:והיאעיר גדולה יכוננהa׳i ואדונן אל קזל הפעשון: רודף אחר ההםון; אף כ׳ קול הצלצל : יגיע : j v ; v חדים אל־אצל : כאת׳ ער הכינהם: אל םקים חחגוחם : ואהבוגן והגה בפיחנשחםחלל בלשונם ! ורוםםור־ו אל בגרונם : דבריםלכור־ן ק : ו נ ע ש השכח ב ידברו 5 ותהלות •בשרי: מעבירים קיר בהםולח : הנח חירח ונדולי־ז י ושנש טוב כבוד וחהלה : והגה עושר וסגולה י ועמלת ןהב.נרולה : הואל ובהר םופון הןסן : כי הנה איחן והנו—. היסן: ו־יבל שבל ומרע ג הנדת כלכל וחנח דרדע:א ר ו נאה• אבי םחבונן על השמועה: והנה קול שיפר וקול תרועה ! ואשמע קול קר כ באוני: םשה קבל תורה םס־ני: והאזנתי םארבע' רוחות הסטים י כי יש ש במצרים « ם• •הן גבוחיגו םלאור־ו עינ׳ם: לראורת הנועם אשר שמעו חאזניבש ז" םסינ• ש־זצבתיז: והעטי^ו•אשר םנקרת צור חורב נוקדחה: *קרתא*י ת נ פ ר ו כ נ 3 tאער כםחול משחקות יוצאות משם הנאור. והרחב s חאררח עם לשוןהןהב: ןר צאיגת וראינה ו פ א ועל פחח משבן הידידוה צובאות: אל כנוח השיר תעניגת: לל ו ולו יאור־! ל ה ם ח ק ד צ בתפארת שר־חשרים ג וכדגל םגןר חשנןריבש: בו ׳ו כםעינור־! ! פהתלליפ כייתהללו! ובעזותגנהו •הנהלו המנהלרחלי ל ל ם חא ל א ידעי ו שחליו: וישת ל1 עררים! כהררי נםדים! לא •שכלו ילא •כדהי! ל ״שחיתו ו. כי ןרוע אלהים אםצתהו ז וכפיר עמים שמתהו: הוא תגצר! •ורש עצר ות רביגו פרשינו ורכבינו י פאר הדור ופ־או : ושםו עלר־ן לשםים שיאו ו ר ש פ: וורהחכםיבש : נגירוםצור־ן ח ר י ר םערב ואודםזןרח 5 ישיש כגכור לרוץ א נ לאומים: כא םןרע הפדחםים ז חרכ אשר אחכ בהםון: אדוננו וגאוננו םימין ־• וברז״ העולם : וחלתו עבמ שבע כחות הצריקיבש בגן ערן: ויעשיר חשבש רו גיד• ח ל בחסדו! פרי צדיק עץ חיים לאנשי חלדו! ויאשינו בח ובמשה עברו י• אלה חרוםותר נחלמאבוחיו :• ונגיד ש פרותיו ! וקצות מעלות תהלותיו! לבד םהגחלור־ו את: הולך רחום: וביה כל ארם מחקו מישרים םגיד סר מרע וירא םצוה ־• ובוטח בו יא בכל •חכמה ׳חרון! ובאר תעלוםוה החודר-.: צ מ ׳חחים! כקש חפץ •וכשרון: וא םימ חיימ כמכילתא: צ מ ויוקר צפוני ששנח וגפרא: דלת עםוקוח םחוםפהא: י7 ר ר ם ע א ל יח:לא קטה לאיש כפירושו אחקפהא י ו p כל הו n ק כל קושיא ג a י בטדרשותיו בתא 5 •דחכם םחכםת בני םצדים: ככל מלאכה השמים: חיד־ע י־מית ופליאות! פיזגיון יפםפר׳ הרפו^וה: רן• היצירה לפניו נגלו t ים׳נשה הםדגב מפיו! אף כ׳ בצחות הערכיים ז ספיו אנו תיים: אסף וקכץ! ורקפ ושבץ •י למד ו ל א מנטעז קצר ואצר« בצרועצ־־: אלבש ןרעההרו ! כמעשה •עכץ; חרשו ץ ב ר ו אדומות: והעש־ד ערוםית: ערםותערםוח! חכמותיו קוראות ב־־אש הים׳ות ו חול•ורת: כ• חצבתי לכם תלפיות» והגדת• *ליכפ בגי גליות •י םיפ טבלי לקטו פרנלי

7 םכ ב לכם 7 *

לירבינו מ ntf בר.מיימון.ז4 לכם האותיותי אר תזכרו ראשינוח וקי־םוגיות: וראוי ליחן חודורש וחושבהוריור הלביש פאר הכםי ופנינו: בםהלצור־ז פשה רבעו גאוננו: ש י אדוננו •י א א רי הלכת בפדרשם אםורד^: •רום הודו ונשא ונבת י יאיר אורו ושביבי ינה 5 כ« כ וכלםדה קלה ותמורריז» קבלו פפ׳ פשה מפי הנבורר־־•: וכרם כקטן כנדוי םכיןם וננהים: רטשה איש הארהים : ומהפרלימ ודורשים: מעבש כספי נום תיסיד. נi ימיו ושנותיו: ייהשק״טי שלובש n ר אוו מבקשים: שיאריך האל * ש •איון א נ-ישדאר; ואנכי עבדך הצעיר: רותיאות* בםשכנותיו! אםן כן יעשה האל ! אלהיתי השםים: ואתהנןואהפרלג אי י י כפים: ואשתחוה לפנ העיר ג נשאה׳ יבבי א: שישים בחיים חלקך:כיהוריתנודךךהקיך: ותלםדנופשפט• י ביירוםםיוםם וליבקש מאדוננו לברתי י הההום משרתך: י נ צדקך« ואתפלל לנ וכת םעןרתך: א.ידיות:כירא יבשתי בנדי עציות: יםול שכלנבכי •תשוב עוןעי עבדו אשר באתיא ככור.ים 1 י זו: מנחת תעוסר,שעירים: יהתיר כמדינה האדש: יהבי אך אםרמיר כםקרקו : •נם אםנבש.עלצחצוח לשוני היסורר־ו ו התי ת שמי הלחם י י ש מד א מרוב ׳םים עלהה הלודה: • אולי אוכי לענות ואצחצהנה: יהבפכאחור.׳שבחנה וה יי.־פן הצא־מ3י.שננה: ויראתי אנ ואנשי עצת* העומדים בסוד•.ישכילו אמ לא מי לנפשי נ פן יקום ביבתש׳ s : כ7קרןעור פני.משה: ושנהיאלפי הדל כמושה: על• יכיאיפו «:*זוםו7םשפהתיהצעידה: יוםהחי כן שםתי רסן שתיקה ביה»זכיםהאנא יכוית׳ ןי-ואופ.־ ת הי גלתאו השי י .*פידת התפארת ••..כל שכן מכעינ• קטונתי: י וו יתנני.פושניכאחדממשרתיך : ח ועתידבר: י םד.אאריך ומה אתפר: עתיתשיך: י השוםרים םזוןור־! פתתי כיחיך: •.או:כאתד.םהםחוילךם בשיייך: תקריבים אי׳ך: ואחיי ואויי י יקרא שםך ך : יר.־זוך עפרוח נעי י י וסן חםחאבקים בעפר רנא תן לפני הדרהת םשרחך: . וססשזך הסר לעבדך בן אמתך: והננ• צ מ א עלי: ו: וכורך עלנבי כדכיםול נבעת הדרחך ־• להעביד ד משרתך ה משתהות מרתוק י׳ ואחרת׳ עד פת לחבר• אנרר־וםהילים: ואין בפימלימ: ומה יענה תשועי ח נ שנ בסוכת תשתלים י ויילי שםנעוני!קניקהיי ?צו לא הגיעת אנרח׳ זאת לפני רגליך ; וולת׳ אני בעצמי: שיובש ואוננו ענק צוארונינו: ושליבש תורתי ההמיםה •נבל

י יפליא לםענהו: ויראני אותו ואר־ז: נותו: הא נצח ו עד וירבה י י • נשלם אגרה אנטוליבריוסהמםשי:

י וה חכהב נ ה זלויל ע ש •י חי השוכח רביגו מ* י ריחה סיגרח־יפסיגדה : לו ב יאקדח איגרת 5 א כי אבנ . : ז ־ ו ד י אג י הגיעה אה אמנם כי יש הt ואיםר י י א הםמי ו אי םישורהה וםי ה חז י ירעהי בקההה םהשיה גן געול םעין חהימ: ואסיר צעיפה מער פניר־!! ם : ג ן נעור אהיה׳ בי כךסורההיי וערוכה: צולהרי* י בנות נסוכה • שמירה בכ י כ להשתעשע בפניניה ג •והנה בח ע: ענקים בגי־גרוחיה ורבידים יסרים: וצמידים על ידיה קשויים: מעולפת ה כ ו י ם י ספירים : ופעיל כבנות המלכים לבושת: ואבנט והב ואבן יקרה הבושה: וחגורה

יכבוד

כתב החד אנטולי S1 עאby בכור בהסשת •י וכחד סלכור־ו בראשה: ובגדיה שש םמ• ודקמח: ויויר־ו חן מ י נ ר ק : ו ה דאשח שוסח : •טח בלבנת ברה כחפח: ובשחר וכון םוצאו סביב יד בכלנבולה: וכצאת השםמ בנבורחו ןרח באהלח: וכראות• כי כבוד הדדת י ^ נ: ואוסר לת אחות* א ר י א נוי־א •י ובעינית תצים שנונים לכל םביטיורת: !חלחי ו לב• ורוח• וכחי עןבני ודתםיך •קרבונ• ג תסבייויניךםננדישתסהרהיבוני: והני־ג יסשת•^ נהפך חור• 5 שיפי פסוח ותעמידני שיס« םמוה וחעםירנ• על עפר•: ן!—י תירא מלהטהתרבית: ואל יבהילוך ד חעשח עסד׳ : יתענת*שהי• א ש חסדך אתת לתיירת םתנצבית: ואשאל אותת ואיפר בר־ו ו הציתבהבירת׳• מנהה.אני מיא חריין ו : ה : רב פעלים םקבצאל י שרא לבז ו ד נ ו ששד תאסרבהאי ם• את: ו המהיר : הפוררת דתודיןתםןהיד : אור תפבעיבם תבהיר : תפדתההבפיבשפי עיצםחכסחוותיגף הפאררת הסגנים ו אל השפה להכרתו: הנכסף לראותו * י: ב : ושפת.על כתבך בםיצא שלל ר י צ הורתו וטוב שםןעתי: משה בר ם״םין ו ורבדך על לבו ערב ! ויהי כטל:ביוס.שדב: ותוא תעיד לבל קורא בו בי איש הכםt !-!אחת! וערך תתיסיהעדבת:-. וכלשון עבר.בנת •י ויפת תברת: וצחות דבר •בנד• ענות לבשת: ובדרך קצרה הלנת:< ובנפול נפשך.שסת: ואם אי־צך רהבמ «רים! י ואתת בעלפיהמות באיש הפינים:.׳הנה׳ אם קטן אחה בעיניך ראש המביניםם י ב ו ט א תםודותםאנשיהםדות: וםכםביך; ושאיותיךרית שסניך ה ל פ אתת: ומ אסוני: ראו ריח חריתות• ןבערונרת הבשם היתד• לפני: ?יןאדת אפרתי. לכל כך בארצנו: והצער־! סתרכינו * ח א י ב ל ע מ ל ר ברכו ר־.: ־ וימםחו כ ש השדר־ו א! א הכשל ותשנתר־ו םתלונינו:. האליחעלד.:ידדיבך,־כאהםנומינו דדך ישרת ל

•י לאנמצאה״־יומר: אסר הםדפיםשםעתי סםהדד י>»ד «ןת התכם ד אנםולי ןל תבר הס הקטן שביד•

הכל הנקרא רוח הן» והוא כמב בריש אותו סאםר ן״ל ו וסאםר ןה םאד ינעם לביאיו ־־ ואיש שבי סאד •חפץ ייתאו ו להביטב!ויםצאהןבעיני . אלות•רםועיניכלברואיוו

t במשכילי בכל טבעי י ןףייו ׳ ואו אל.יעשה רצין ירא«ו וכסיף פדק עמיר״ כתב מיהיםואלו

־ ; על םוציאוהואוויתוו היוצא ס־ כהאלפ ובהכרה הוא התות לו י לו היה בו לא כן דתו * -

ם כן לפה עת פיעל • וכעת נעדר כפעולתו ז א מ :.־9וד בסוף אומו פרק»

תמש עניות צכ םו י ^כ ו אה• השכל סוד. מרכבתך J• ב׳ ה ופשיטעצסךםן הסקרים • בשליף להב םןהנצב

איכות כסות נם פצטרף סתיאנהעסדםצב7 נחצה א ר ס ! ז " ע 1 י כ ״ 1 , >ןנין8וע>ע00ז»על 1

» סג א ובסין*

רבינו מן£זה בר מיימון זל: ובסוף הכפד כתבעדדים אלו

נתר איך תחריש סודות ייא תפחד־ ס שכיךםדעחך ו אא •עבוד םישניייתיחד א ברעייןיב •בקש סיד ל ב׳ ל

ל אס ־ נםצא ואינו גוף והוא• אחד ך בו תחקוד א ב ל 1€ם רל ויסננו! אחד בל• אחרות חדיננו ז לא •ספרנו א

חייב סציאית לו לבד אחד ז אס הוא כאהד ם« ישיבנו ו אשפי ל• רעי נם אחי הפחםירים שלים לח• החוקי־ים ם.יד חנמצאיס־ רוסס םשכיל ציםח• חי•

ם בסא ?ליו יקיע׳ האדם 1ח• י נ ש פ הר על חי י ם א אר נ ל ה וירחיקו םםופחיהם ני הם •כול רוצח ח3ם חי • ב ל וישאיר! ארבע ב

ת ח׳ י ם •יעסיקו בהבנתם הסוכנת םד יםשיח* כן חיבר ספר םורה י rדק יערוך נ י

הושם על כס 61 םחניפפ• ־ נשיך דאח אותו וחיל די ץנ ס בי פלי 0 כעין יעיב פתנ ה א ודוםיתם ש ח ח ב ו3ל שןת הוא הסחפד אבע מ

רד: היה וםשוכ״ןשנשא נדושה ו עלדבר׳ ן אאםו ו נ ם בםןל ל ר ה ח י ש ש ס ר ח וןח נוסח פתיתח חא ט ח ת ח הוא םנדף אס • א ר נ ח ביד רםה םןחאןרח וסן ח ש ע מ ד מ %ך*,ן א־ מרש • ו יחפלרל $יחטאאי«סי י נ=1וא1םי וא«חי פלי אישלאישיי ח ק ה י נ ק ן י י M םפורבק הדרים בספראסבנדריא ו שנודיעהו יערת חחיםידיס חימ נ ה ש ם םלבד« כ׳ כ י נ 0 ד י . ר י היקרים הםכוברים ושאר הערת ה^דושח ׳שפור או ונתקיים אצלינו בכתיבה ן י בן שסאד א ע ו םםת שעשה הרשע אבו איעןר בן נ לנ יד• שני עדים בשרים שתוא העיןוהדים יד בי* אלת• ישראל ובןת דברו והפר פציהזא ל א כתן ו ו ח י קדש רח אשר אתב ונשא נרושת בדיני נוים ו תל ת ו ם ועשה ביד רי רדף אהד• •צדו והלך בשרירור־* ב י סיבית ולא הקשיב דבר• מיישר א ו ק י ע ש מו ! הוצאנו ספר הורד־! המקורש־אשד הען יחפדומו והחרםנו בשסו פפור,& ג ל ברבים בקהל ועדדת בבתי בנסיוו־ו בםצריבש זכאלקהרו־ז חבה יציב נבוין תסיר וווהיא חסנה בת אכןאיעלת» וכן ההדםנו באותו םעסר־בעים ובשם הןונה שיחד יבת ישראל שישא ייתן עסהס אי שיאכי עםחם או שישתמ עמים י בד ישראל אי גהם 1 ת שיחיו י ו א! שישב עסהפ בחוך ארבע אםימ או שיכנס להם ישםחך^או לאבייא בםות אבל תהיה חהנהנח עםהם התנהנהתםתדיבוו ואין םשתתפין עםחם בחיים יברי םקחל דת םפק״ית אי־ינו וקבורתי בלא צדוק הדין וחראוד•! ל םו בימינו עם כה וששון כהעדר הרשעים ר.ןיי0 באבר דשע׳ם דנת« וחיח חתרסת החרסית ח ם » ר A •יסף ש״־ן ם חפשי בך וכ* י יעתת כשיעסיד החיםי שהורעו.! אחכם פרםיםם בי© e ויגרסס א.־«!וברי 0ז׳ברמ oyn םאלוי.שגי רשזדםהחט*, ׳ ו - ןלועמ ח יקרא ב ו

חאלח

כתמם Y? W! עב האלו*. בנפשיהםדפרשי מהש ויזהירו הנשים ונתנליה האןיזרה םלינגס עם הזווד־וא ט הנןכדח בשים םקים אפי'כביה הםי־הץ: ו3בר ירעחם •וסיף לכם האל יראה חי שיצטרף אל הרשעים ו׳שחחף עםהט ברבר םן חדבריבש שיבלו אוחו שי ס י נ / ב שיבלו אוחם ויאבד באבדםs והוא םאםד אדון הנביאים אשר באר לנוהאםחור־! ותצילנו סיטבוע ביט׳ הכסילות אםר י יפה נכבד האושר, סורו נאםעלאחלי האנשיםו ד להם פן חםפו ככל חטאהם : וכוח ראוי לנ ש א ל כ הרשעים האלדת ואל הגעו בעל ירו: שופר׳ש ונבדיל כל יקםיבש על* ו ל דת הסגיע לנ ו יישומים לקו נ ח נ אא ל ל יחעלח כסו שאסר כ• לא םלב׳ ו א ועובדים על םצוה מםצותיו שיזם מצות הו וביניהמ שתיף־ולא שייכור־ו בשום פ: •ם ולא בשום ענק ולא יסורו 1*1 ל! נ י נניה בנל •ח * ואם יפקחו טינ• א החטאים כנפשוחם בחבליה ההרחקה חןאה עד שישובו ליהטו שכלם דעירו מפתיוחם• ורצו לשוב אל האם ח ינרשנה בדיני נדבש ויבאו שנמ י ו ק ם לביה דין וילקה כל אחד םהם םכח םרדוה : וישבע כל א םהם בספר חורה הא •שובו לעשותיכמעשה ר.?ה לעילם ואח3 חחידו להם אה החרם אשר אסרהכש ל שח שאםרנוהוואחר שנהיר לכם »r׳ יהיה יכם םוהד וחכחבו לנו בוה כדי שנהיר םא לדבר עםהם ולחחחכר אייהם ויצטרפו בכלל ישראלי! כ׳ אחר שנאסור אנו ל יתכן לכם להתירו לברכם : ואם יחמירו בשדים וםאנו לקהה מיסד הודיעונו זח כר• שיצאו הפתיחין עליהם הע״ריתהקדופירת וחדחוקוד־ו והחישו ברוכים תהיו עירא •תכן להתרשל בכסי הםעשת הרע ןןליחם אתת החרם כרבים אם לא ישובי כי לא לתדיפ יד כשרי ולכפור בפשרת דבי' ובתורתו החפ־םדת בנלו• ו ה הגדול חזה ור פנים בןר־. או שנפהרסשוס אדם או ושוםבי נ א ונהעלס םןה והלילה י י ס ה ר פ בל ה ק געשה לכבודו אבל תח־״צז ההשגחה להעביר הדין בתם על םת שעשו ויורום ה כולם בקשר א ארור עושת םלאכת דת רםיח ואדיר םונס חרבו םיכבי •י ובעלך ישרדת י הרחמים ארך אפים פורה השאימ־בדרך יחןיים לםוטפ ויודת אותבש י

ויפיר לב האבן מבשרם ומ3שרי1ו וישיב להם ול1ו רב בשר להבין בחורחוי אשר נפנה אמן! ואמן ו כ ד םצותו למען נשכיל ב למפו ו

ק • צ וכן ות• י

חדת דכינו סשד־ז p םיםוןןל לרב ד •תינתן חכיזן בן כתר דיי ן*י ע3! ררת שי אנ התשובות אשר השיב על שאלותיו ששאל על הבור םשנתהור-־זו

p r n : ו *•ן• ןה בא מאיום הםוץ בגרים םבוצ-תןרת הדור בלבושוצועת הרככחר ר ביכו יי ייתן ו ולפלח •זת התיירת חג ו ש נדיב־: רוחו! וכדיח חשדדת אא חרב הנעי־ב! כשיבם ו « שלחי 1 יעל כסא החלסור םישה סנו״ו י י פ ח » ו כ ד ה; ׳התתזהכמן כ ד ו ר ! עסודהסערכ: הנהפדםןתבופתדרבי פ קדים כיום שרפי •ה׳ איתיו עסי לחישישי י ובכ « י י ב י י י ויזייש ם י* ו ו י ח הכהנים t בן ככיי ג י ג 0 ר יפנה ירשיע י םאח הנכסף־ לראותך« המשתעשע בבינתך! חשפת בתבדתךיו ש ארת תורתך: ולהאריך כטוב ״זיתך ז בו הי י ל המיל לחתפיד שרותך ו ו ל פ פ ס ת •

ה ש ג ב פ • •

שלח . כתבים ג״ תקראו:־ ובבלדנ־םצא ׳ נ ה o ב y משת בו* פיסון הספרדי ויל : אמנם בי אהם ים בכלחליצ• ״•צבאירת חצאי 5 כ׳ אתם חלק י• נ כתוב לחיים רתםצאו ו וראשום לפניו תסיר בזכילו: ב*׳ך י מ ר ש ם ה ! : וחבלו t הגגהים אחריו החונים על דגלו י•חי« : וספר התורה לכם נכפר ••• ימעח ריסרהחמיר סכם לא סר : והיה כל מבקשא סר:־ כי כבד נגןר-לכם לחב ן ולהודות :• אח הסשםטיבש י יי אל םשסעחכם ה זאחההורורת :׳ כי אהם שומרים-אםרורת ״ אםרוחטחורוח : גיצרי לפגים ארתי חםדח ישראל« ולא ישבידת לחידה םכבש הבריחוו-ן ו ,ולך ולכל בית אב ץ כא בכל אבן יקרת וספיר ל ם ה ך כ מ : • לבן בהגיע כ םבישראי י ג *ואל:• וןארת לג כןוהדהרקיע לכל םשבילם1ה«ר.: ןרהיאור בהיר ג וכל החלםירים נשאוהו בחיקם ובןריעם! ובשםחתגשםע םרחיק רעם! -יבפחחו עםרו כל העם ובאשה גשםעיםצא עם הכחב י כלוי עג״גיו 5 וגחקרו 0חהי מצפוניו: ויידא-םשה ויניס םפניי: י. עקב היוח בה רוח אחרה ו : ברה להג אגרת : וכל תםרח אוגרח : והיא• על כל סג דוח חכםח ובינה ירוה עצה יגכורר-ו« •היא האן.רת אשדבההשאלותוהקישיזדת; ו התפיחות אשד^לא נידעי» -אשר להבינם םשםן בשר חכםים : א נשםעו אשר ל •רןת» ״ ולפרקם ישאל גל.יחווה «•־•: דאמי-םשדיג אסורה־ נא ואראה אר־ו הםראד־ול ה זר־־. קו 0 הגדול חוה: ובשמעי אה קולוזקושיודת ןוןקכיות פערה י•: ייאסר ם מנוח גבורה:־בהביטו תייםגרסיםילא. יוכל, לעלות: ורצה לבא אל האהל והגדת הדלתותגנעלורת י- ושם לדדזעלילודת: וחדהעם ההרריבש: והשיב אהוד יסיגום * ייכראותו 13 אפס עווב-ד״צור: להשיב על הדברים האתרים:; וירי:םשדת כבדים ש הלך בדרכו וישב בנקרת הצור: ויאםר משה אל 1'•: אהה אםרדת ירעהיך ב וגם פ*אח חן בעיני: והגה באחריתהיסים נצחוני בני: ואחר כל אללת *רבריבש:ד ש ם ו דרך השרורת והשרים : : הםה הדרבים א ר ע א • והדרכים אשד בעיג׳ ל מקצתן לא צלילים: דברי התירוה והסשלים ז וןה המעט אשד דברנו בהם: ודברנול הברינו לפנים : :ובל אחינ^אנש• ספרד רה פונים ז בענייניחם: לפי שהיא לרך כך בניםוסח: וראוילהחןיר,הימ לאיתגו: ולהיות י ואסרו תכסיס ^י עלת,לקרתא דה </ליך הרב הכתן ריהונתן שץ כי בעה אשר ש ם י נ נשסע הדבר לעניינו: י םודיע אחבר ושאלותיך שמהת׳ שםהה*דילר־. 1 ואסרתי יג9ש« ברוך"י אשר נ י י הגיע אאל: דדעהישדגיעו דברי לםישירעענ״ניהם ויבין םצפוגיתסו י ךג א השבית י י • פש ולכלכל אי־ן ך למשיב נ ם בראוי: ואםיחי לנפשי חד• זרח ל ה א ויחן ב ש י וא מ ר י ת •פהשאלת: וכל שחקשיח •פה הסשידת.: ־ אל ח ו : וכי ששאל ך ת כ מ: וןדת י ת •םשאלות הרב ו י י שא ל שאלת ו י כ : יכבד תשבתי השיבה ע י אהך אנא מדאגת וםדברההולי*םריב הםהיםור־זן ־־שנחאחרי התשיבידת כסה שנים אם י: יעכשיי שנתרפאח׳ חדי אני כחייה שאין בוםכנח«>אג« ״ כנ*י שנח עמדתי בחיח : ועויחגויפ על ציארי« בדברי חרפואות שרפו א ז י ו ט חפ י דובחיופ פסב עא ם! היזם ולא םן תליית אות אגייביללעשוולן ת אתת י ע ש י א תגיתו י ל כתי: ו

זאלות . . .עג העזובות ן ־אחר אשד •צא טבע• ברבהארצוח: ועוי שאינני היום בסו שהיית• ביס׳ הכחי־ותזא כשל כחי ; ולבי קץ ורוה• קצרד־ז ולשוני בבדה ויד• רעשו—.:_ ואפי' לכחוכ ל * ה אעצל: ומפני ודת אל •קשהבעיניכמעלשצדהילכהובהחשובודש אגדרתקטני בםכהב יד•:. לפי שאין ל• פנאי בןהספנ• כשלין ב י£קצח הספרים ולא בחבה• ה בחי וקיצר רוחי ומפני צרכי אלו חמצמרימ־לי דתםיד : ומודיע אוי משה להירד־ו חרב ר יהונחן הכהן ולכל החברים חחכםים הקוראים אר־1 כתבי שאעפי שבטרבש איצר בבטן החורה ידעתני 1 ׳ובטרם אצא מרחם אט• יהלםור הקדישחני: ולח«יץ םעינוודה חוצה נתנהג•: והיא אילה אהובי ואשח נעוייז אשר באחבחה שניחיה צרות םואב־וה.עםוניודת: םבחזד•» ואף נםואה נשים רבוח נכריוה : נעשו יא לרקחודד! ל אדוםיור־ו ציוניוית חחייח 5 והאי יודע שלא ניקחדפחחלח א לטבחוית ולאיפוח: ולחראוח חעסים את יופיחכי טובח םךאה היא: םכל מקים נח זעטח עתחת שהרי נתיק לבי להלקים הרבת בכל םיני תכסה: ונסח טדחר־ו• «וםם ויילד. כפו עש ד שנים רצופוח בקבוץ הבור ןהיואנשים נדויים ככ0 הם •רעו פת שעישיה• שהרי קרבחי דברים םפוררים וםפחרימ-בין הגבעות וההרים: וקראתי אותםי כ •אחר מעיר ושניכם פםשפחח י נשגיאוריו_ם• •כין י• והשבתה םצוירי. בכל וי •אסר א ל אלו חסבוח דאוייחפשבדברי: ולבדוק אחרי: ו שכן בזקנים ז וטפני נ הקורא־ בחבור וה־כיםההאדם אשר •בא אחריהםלך: . אלא חרז חרשיחיו: ניאםד הםלךיבא: וטובי. גדזיה עשיתם עמי אתם החכםיסי. וכיפישיםצאדברויוריעניא נתכוונתי בחבור שי . : י א ישאר שםחם ושלום םכשו י : עד אשר ׳ י נ םי מיכה גש רעחן׳ י ה א לפנוח הדרכים ויהםיר המכשילים םפני התיםיר^ם 1»יא ת י ןר־ו אא יעוור ו םרב הםשא• והםהן: ייבואו לסעוה בפסוק ההיכר־־.: יחסקים בדיך ה נ*מכם יאוחנו עי־תלםוי־תויתוויייעדת יחודו לעויבמ ויעויפי עי ויקיים ביםיככש

ם אבחכגר־ז! ג . ובימינו םקרא שבחוב גחת• אר־1 חורהי בקרבם ןעי י: ח ^ א י גשיםי־ז ה

rft ו ולאהיפטחי חשאליח יחשיבותיו כי הם דפוס* חסצאם בםגדי ען >•וכבי שאלו חכפי יונייועע כי*ו בפקים ז

פ כפ $1 : י ח אגדח תיפן הנקרארת פחח חקוח ל0 בר יצרןק הרב בר עובריד־ו חריין כ ה ן אנא פשה בר פ״פון חריין ליד •וסף חוש פר ורב יעקב קי ו י ו י ״ חןק;ידים רפות וברכים כושיות אמצו לכבוד ג

החכם הנחםד דתיקר חנכבד־בן כבוד סר ורב נחנאל ויל כן איפיומ•.־ ובכלל כ«: ב ^ ן ב ג ץ חימ! ׳שםים צורם י י באי ש י חלפיר• חקחילורת א אלופינו אחינו כ •ופן סלה < על שדש• חאםת יןףיז נןעיחם ו ועי טוב חמע״נוה ישחירו נובעיהם ו

* מד א ׳ואמנם

אגרת תימןל נמשך באד״* ו י ר נאם! •י וםסע״ן החסד גחל ג צ ש האמה פרח נ י ש 0 כי מ נ 0 א 1 י ה הנצנימ : והנה הוא יאטו נדבי•: כ די ניס: להו י נ מימן: יהשקור־! בהם כן העבידו כ ך ואיי הים: י ר עץווצםא במדבר: ובו םצאו םפקם ודיים: כל עיבר• י

א ל0י< מ י צ : הוי כ ם י ם ש קול בספרד ובספרוים: םקצר־ו הסומים ועד קצד־ז הה •פח ונעסן י וםרעדת נ יהם עונים כי מצאו־ ס ם : והסוחרים כוים יחד ישואי י ם יץ חיסן: וכ• חם ר : •ומבי א ן ס א הם פו םדעה נ עי לרו מוב כלרןדח בי ישמן ו ום ר י : ו י ם א קיו י ב : הייכית מ ו ם ו י י נוחנ׳ לחםו: םסטי יעשיר מקייסי ש ד לוחה: ונסו ם פחוח לרווחת: ועסםםצאוחכלסנ ת י ב י עובד• דרך מחוחד־ז: ו כ יב אשי ו• דודפ• ינון ואנחה: וכל היום חונים בחורו! משח: חולבים.כדרך חורה רי חלם ו םקכציכפ נפןי«£• הצדק : ומחןיקי ר־/ברק: מעמיד• עקךי חמורח עת בדקךיקיחם בםקןויוחפ ו אין.פרץ ואין יוצאד׳ו תםצו בי מי בסלולם : פקיר־1םקע» חורי. ומוסדי חק«ם:ו ר יא.תשבי מ ואין צווחח ברחיובוחם.: ברוך •״• א בא״םחרחוקים: כאשו~חבט?חנו-בטזבווחסרו:על •י• ׳מעיחועברו: ואתםהאות! ח ק ח ו ח ם י י ק ח דור־זשמענןז יסעדכם יי י 1םי באשר הודיענו: ם3נן1חארץ)נ בברית1;:אסןסלה: וכאשר ר םןןוחו ודחו:: יאחו צו נ ד םשפט וצדקת: י ס מ יא ו ה י אןניננ: כיק^וה הגא לעינים: ו הניס איינו כתבך •קירנו יסצדים 5: נעמו כ: ו י נ י י ם ע י נ ו ח ו ה נועייךכ׳סםשרת•השמאתד־והעומייפכהיכלו י העיד בפנ

.r~\s ך *י ׳ ם עי־דיחנתיי־ז יפחת. ף ו ק ו מ ומרודפיחחורדת ואהבידתוהיה: תת י : ח ך ח ב י ח נ , ז: ואור י ך י נ ר ד י מצפונית ז דםיאילבךםצפוניח:: חתיו׳דבהיח נם ת מ צו מ אשר אסרת ידידנו בכתבך כישםעהימקצתאתינו אנשי נאולתינו: ים ת ב ת י אמזנים י יפ• א י ו ר ג םהליים אותי ו0יבים1םשנוים ו: ועויביס. »ות« לי א ספדו ־. ובטובם וכחסדמדברו וחברו ו ויבר־יכוד־ עי אופניו מסנ• שמע ו ו

ארםאחראי־ד־נישע::ד ק ש א ד י ם ח ו ו רר־ וחו ד־ ו י יםבנ י ן םקטניחכםלספדר: אמד־עי ט ס ־ ו ן * ןןס וקשיםפנעונו : סיםדן ׳ א חמגת*חכמר־ןאבוחי.: כ׳ י : ו ו בםמםדזח׳ם בכל יאתרחקוצרי ז וכשי1(7(א:החי1נננו:יגענוויאנחונחזלנו.» אבידצי שבילים: ואלקטה כשביים :: אקבץ-הבריאות וחפלאות. וחצנוסוהת1חרקוי־ןא ו ואבותינו ספרו לנו ו י * אבעט: ןח שבתי חביודצ מעט: ויולי יי"שחיוי־ו לנ יו חיםידנ• מ י ר ר : ועי אוריי־ת י ל אספיד: וממנו תמיד אשבו ש ׳ יי9>זט א ת העגך כי הוא מרהיב פיהו ב ת ת מ ו ד שיםהת סגן הכהניבש החכם הנכון ויושר «יל יסםדי י : ישון תלאו יכר בתשוקתו ו זתנ ! ו בשבתו נ מו : וםאריך. י ו נ ׳ י י בםחד א מ ו • ו י «4«(רחז דחלדהי^אלעוע^מושםז ה י ז ו , ו ז **י ובחפלחי באחבחוח יתשען עייהס כך ראץי יהעיב 3יש«| קיר ונתיבו: לסען י א ענייני כהבך; אשד שיאחו^ דאדוו נ״ו י האנשים וה$ף והנשיסי הימשוכלשן ־MT הקורא m מכ

, ז ^ ^ מ י ד ף ק י ג ח י י ע י מ ע ל

אמנם

אגרת תימן ערר שסד על ישראל והבייית כל ז n מד־ו שןברר־ז םן העומד כאיץ חיטן מג j Q M ח הכנענ• מ ע ח עליהם לצאת סן הדת: כסו מ ל מ ט J חםקוסורת שישו לו ם ״ w

בארצות המערב: שמועה זו חסיר־ן הרד פניני: ורגזו וחלו עלית כל קתילוחינו וו 1 י נ ל מוסערת חצלנת או א מםיעה רעה אשר כ י ה ו לומר עלית ש וא€ר־ת יש לנ ונרפו לה.לבותינו: ונתבלבלו םועצוחינו: לצרור־! הנרולוד־ו האלו שםשכו לנ•: ח ר ו ד בקיצו• העולם סורח וםערב : ויהיו כנ• ישראל בהוך אלה םןה ואלה ס פ מלהתפלל ל העת הקמר. הןאת שראיו הנביא בםחןה : התתיל להעתיר בעייןו: ו מא ל ה א ו ודבר ו ו » פי יקום •עקב כי קטן ה פי אדני יר,ור.חדל נ או עלינו: ככתוב ו •הרהר בו בעל אסונה : ולא.׳עגליכהו •סי ש.יש' לו בםשר אםנה » ואין ס8ק להיומה : מחיו החבפזם^סבקשיםסהבודאשלא יהיו םצואים בהם» ונכש אלו הבלי פמיל רעזוניהנ^כםו שא4.ישעיהו רתעת לכי ע ם ה נ הגביאים.ד.יו םדעיריס.בהעלוחם אaר הבורא•• אד• לפז שיהיה־! םצנ׳ כאותו: ב׳עתחנ׳ ונוי פ ר הימר א פ ס ב . ם נ ו 3 * m x » מפינו ב ת י צ ל םה שאסרת מדער־ו ק ב הןסן ז מל אוי ם׳ •היד־־. םשוסו אל : אא ועךרה ונתבלבלו־־. ונטה לבבם.וההחרש.להםס&קונתעלפה סברתם וקצר־! לא הרדו ןד. לזד־־. דבר ןה כבה קרם על יי• דניאל עת ל סרו םאמתתם ולא נחעיפי וו תיםיפגגלותינו ובבא הצרור־! עלינו •צאו נ כסו מהוריענו הבורדו נ• בתאריך י דביפםן הדר־! ויתחדש. להם.ספק ויטעו. וסבה וו תהית בראיתס_דלרולינו ותוקף ידש 3 ת ר ב ס ל ב ל ע ת ה א י ן ק פ 0 . 0 ה ל . ש ד ח ת י א ל 0 מ צ ק מונינו והתנכדיחםעליני ול דמעיםותםמכילים שנ יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבזסוחג־שיעו רשעים ולא יבינו כ יבינו: והוסיףלבאר־לנושאפ״הפמכילינ^ההםוהםבינים-מעכדויעליהםצרור־צ ועפרו כנגדם 1גמארו2אפ1נתם.כיי ובממד. עבלועד״ן.יעברו עליהם צרות קשור־» •רעיך־! ««חר־ םן ףראשננור־ו שעפדי כננרם ער שיתתרמ להם ספק ויםעוויתעו עדר להם כי אמ מעבגםןעד כמו •שאם ים ן המשכילים.ישכל! לצרוף כת0 א ב ה ׳ . א ל מ

לברר ולרבן עד עת קץ יגיי:: ו1nאמם יהטוה אןנכם ולמםוע פה שאסדר לפוובם יתיפדוחו ) אהיני הייבי•n1*j לטף ולגמיכש. כרי שיתקיים לחבש םר־« שחסחפק סאםונחהש ויתהןקו \ ו n0Pfi ^ 0 : ד נ י , * * * ז ' > ד י ב ־ בופשותםהאמר־ת שאץ ,לןוןםםנר־־. ויצילנו י

ן כלד״וגכיאימ 1 ו ר וע• א מןאר־!חיא.ח1דח.י«חאםחית : שוהנהלנא פשאר בנ« חעילם ד ו ב הראשונים והאחרונים מבחורה חואחחבדילוו ח

0 « ל תעפיס כ ב ק באכותיךתמק יי לאתבדת אותם דבחד בורעם אתריהם ככס ס דא וגמבו שהתמסד «לי1« ר ו א בחסדו של ב ל חןח: ואי ןה לפי שהזינו ראנ״םלכך אi t f :ל שקרסו לאבותינו םעמים טופים בידיעית תבורא ובעבודתו י כ מ ו כ והטיב לנא בפצותי! ר ו ב ו ת נ ת ו א מרובכם סכל העסיס השק י? בכם וגוי: וםפנ׳ מיהר א לד ג«יו% ובחקותיו וחחבארו־ז םעלהינו על ןולתיגו בכללוחיו ובםמפטיו: שP 1' ג •ושד לו תקים וםשפטים צדיקים וגו קנאוגו תאופוד־ן כלמ על דחינו קנאת גדולה 1

* םד כ וירחצו

־אגדת תיקה ואיבה: ודעונם להלחם ב״ ויעשוה 1ילח*ו*ןלכיהם בשבילה יערער־עלינו שטנו י הזרד־־. ?1 עד ם ן מאו שנתנה י ן ך א וסי •רב לו ו ואין י ו םריבד־י! עסו ואלחים ת ופנינו ןח 5 שכל מלך *ובד או םכרית או מתנכר או אנס שאין תחלח:כוונחו ודהוי לסתורחודחינוולהפרדתינובאונםובנעחוןבחי־ב: -בסועמלקוסיסדאוםנתר?.ז ונבוכה נ^ד * וטיטוס ואדר״נופ: והרבד־ז כיהגא-בהן: •זהו הנוע ר־״אחדםשנ• מיעים שהתכוונו בו ינזנח־ההפץ האלה׳ 5 אבל הנועהשנ• והם הםהודדים םשאד הםיכיוו״! והתכסיס סיתד הישיונוד־* כסו הארוםיים וחפרס״ם והיזניםשאלו כסו כןוימפר תורהינו בטעמר־ז שטוענין.עייר־ד ובקוש*ריו ו נ נתם יסתוד דחי ו שסו כוי ןדדלה&ד החודה• ולסתות עקכיה׳הבהנוריהם: י. כפו מסתברים ו ־ וםנםהםבכא זה •־ ש״בה בשר אותנו ע׳ י ו א זה ועלת״ ל •שתתכוונו האנסים בםלהפוהיהם: ווולבטי דהינו בכל׳1״ךשבך נ ישעיהו שלל אנס־או נזנהן שיתכוון לסהודדתורהי

ם יעילם ז' א תשי י בלוישעןנחו י ש ך ם י הבורא כיי מלחמתו ויאזיצייהווןהעל די טועןישיתבוון לבטל סרת שבירינויזנא שחוייב מן הרון בטענתו ויבטי ובסו כן כא י*לחוכל ישוןתקום אתך י •הנד עליך ל י י כ ם « -כמוש! כ ״ ק ה ח א י ו ז ־ ו ת ו ^ למשפט הרשיע• ןאר־1 נוולר־! עבדיי׳ הנדקתם םאחינאם יי׳ 1 ושחיאלו הכוונורת 3לונ£האוםודת הםתכמנים'לשתיאיוהכוונורת עלו-.בדעתם שבניין ןהאינו נוחם ח ליהרס : • ןאעפכעשו אחיי! להדום יסודודל־ו הדה מהיטבעו-בםעבדת נאםן: וי הןקהו ו והאםר־זייההל בהם וישחק י בכלוו־דםוסיפים עיע־־יעעב ו והבניין fעםד עום הלח שהואהאםת יושב וםההי ושוחקכהם: על שהם פהכיינ-ים בחלישות כים כותר. שאין לה חכליר־ז;. ועל ןה העניין אפר רנד עה ברוח היךיש ב ראוה ו שביז ר כוונתם ל0תוד*דת האשרד!: ובראנחו..שה"כח יושב ומשחק בהם •־ גנהקר־י א םוסרותיםו ונשליכת םםנו עבוזתיםו : ינשב בשםים ישותק » ילענ לשו : ועדץן אנו בהוגים וםנוסים בשה׳ הכת וודו האלו סיום םרכותינו וק«ת at? נלותינו: ואחכת בבניינה וסדרה היינו םשה׳ ענייני הכחור־! כלו{1ד די האהרשה כה אתרת שםנ

י מכת ההתגברת וסכת הטענוה והקושיות: וראהה בעזנההיהכהיד־שם אוםחזאהש יא שהתנכל בעןגתולהתורע בשםנבואר־־. :׳-•ולתדש־ דתםבלער• ו ה • ו : ר ת ך א ד י •י 3ת סאה '> וכוינחו לחדש הספק ולהכניס ו ר ו ת ם ששהי ה י ב ר דה י• ו והודיע ב : הו מבוכת.בלבותינו בהיוה ההורהאהת ד^ךהאהדחושתידןםכוונוה לאלוה אהדו

' תםרב תםו ךי שי י ו יהיותןת סבוא ושער לסחור חודחינו הוא ותורחינואנחנו: -ו ולהחיותו: ׳ ובראוחובי ב ד חתנבלו שמחשבת חאיש המזיר הזל־ז היחה יהרו* אאעלהדתלוםהשבהו המנבל בעצת אהדת להיוה סבה הו״נתו: ואבדרת אויבו! יו *ו• ואפו י ל : יאעפ שתיד־־. אב א י ש י ם א י ה ם בעזנד־ז ןאת ו י והחלת הנכשלי י ישדאליר־ו : ספיחשסועדת לסרני. ניי• ועבד הבא על בת ישראלהולד כעור:י דרך החפינה. שתטועים האלו אסרו שהוא H שנקרא א:נינו םםןר: נקרא ע i : א לבאה ספקות התורה ואסרו שתוא .שהבט׳רכי הבורא ר ו ב עמלותמאת ה

&ל

אגרת תימן עה >!ל •ר נביאיו: ןףוציא ההודרת לעניינים אחרים וסכר בה סברות המביאות לבנול .הדת כלר־ו ורהפד כל םצותירת ולעבור על כל אןתרותיר-ו על ד־־ודד,ך רפ• כוונת* ^ןףתכוון: וכשההבאר רהכםיכש תפצו וכוונתו עשו בו כפי נ—,ראוי לעשות קןרכשה £ ^ שיתיישב ויתפרסם נמלו וכוונתו באוםתינו: ובכל זה כבר׳ נבא דניאל על רש םפריצי ישראל וםאפיקורוסים שבתם דשים מנסתו רבטל עםדאי אםרשי ד.ןה וא נביא וישלמו לו הדברים הגדולים י״טעון שחו*-) ו ה •הדת : בהתוודעו באומה שי עמן •נשאו להעמיד ח1ון ונכשלו ז מ ר ז פ ובנ .0שיח: ואמר בסוף שסופו רהכשלשני עשו שלא.היתדלז כי«תו נ .ואחריו לומן אר^ך עמדה דת מינחסרת.אליו,מאומות גם ה א הזיק שימ דצר ל^שר-אל ולא נורד ב ל .אריה ולא ערמת כמו כן במתשבתו וא ריתילימ לפ! שההכאר להמ תפרונוושנכרת נאבד בידינו עד ל ,מפק רא לכרל ו 1קןנעשה בו מר־־. שנעשד־ז \ ועמר-אהריו משגע ונהג כפנהנו כלו6 לשנור־ן דתינול ותבונת אתרת שרדף אתר המלכות ובקש *זואיל ומתת בו קפתת: והוסיףעמ כא לרמות ל ם ג וכולם איןחפצם א ס ר ו פ : .*התחדש מת שחוא מ *)וישתעבדו רונוק »1קדיהם לרת 1י» ולא תדמח המלאכה האלתית למלאכת ר&נגשית אלא יהים י צ ו ר ייעזמכאתם מתן יי ואין הפרש בןן דמינו ןאת לשאר הדתות ש *ואין לנ יש כיןהאדמ תחזהםד^״ש^בין תצלם שפסלו ה ם ה ה ש י ט ו ם כ א ל א ח י ל *דמותם או מןתב. או שפהת מאבן נלר כרומ ו שיצקו ממתכת כלומר מכסף א ן מעץ א מ ו *אם שןדוכסילשאינו •ודעתחכםדיו ד -מאבני שישוזולתו.ער. שתקנננציירוכצידת אא כדמות אדמ ככל סשטתו תוילו* ו ת א בדאןתו הצלמ ח ; ת ׳.ןזאלתית ותסלאבח תם לפי שאינו יודע ד א >1Pוכתבנימו ובדמותו ובמראהו זחשו^מנעשה 5 שנעמידז מחן י H ושל ןת « אן i בלהחכם הינחזהפוימיות של* - V.ל שניהם %זפו»יםיוס של אדם«ש1 ל זה הצלם אין מסיתקון מלאכה: וכן ירע שהפנימיות מ .*שהפניםיוה שא ׳ri בראותו עצביו ר ו ב .*ה הנפלאות האסתיורש וממלאכות תפורות על הכסת הם בכמרגמתוא-פבת התנוערדו התמצית ד-ונקו* בלשון ערב עצל ובלען ז כ ש ס * קם ולפיפת קשוריי ו ם רכ ו ק מ ד ומחלבדם ונטים יתדותיו ו מ ב םושקילו!כאבי הנם ןאיכיוגש נדירס והרכבת אבריו ופרקיו ומוצא עורקיו חםתנזעעייס והעורקים מאיחתחלקם י וישבו נתחיו קצתם על קצתם וחיצונים והפנימיים כל דבר •מתנועעים ו ןדבר.על מתכונתו ותבניתו *פםשיםו 1 כן תדבר בכסיל מאזנו יודע סתרי כתבי הקודש ופנימי הםצור־ז.• כשירצה לערוך דמינו ואת אל דת הןפןוייפת הנפעלר־ו *׳ אמור והיתר נ ובדת הםןו״פת -יaמיב שיש ביניחס ערך ודמיון תואיל וימצא בדתי: כן סיני עבודורת; : וברת י"׳ •מצא מיני עבודות 1- ובנפעלד־נ כמו ן מנפעלמכסו ג .ןדריז י׳ ׳.ש כדתציוי״פ הרכה ואןהריךת יעינשיפ ישבר: וכמו כן בןארת המו״ב* מנפעלרת: ואלוהיה יודע פניםיותיהפ תית יודע שהדת האלתית תאםתית שחכמחוז ;בפנימיותיה ושאין לה שגם צווי ולא אזהרה שאין כפנימיות שלת דברים הפביאיםק שמונע םמננ השלםור־נ ההיא: ויגיעו >הועלרת כשלמות האדם ומרחיקים סמנו מ

* ^ מה א לו

אגרת תימןם י: ת ג ש ו ביזם םעלורת הפדות וסקלוה הדעוח לחסון כפי •נלחם וליהימם כמי ה לו כרים ובהם •חיה הקבוץ האלה• הםעולהוהםגיעוההונה מל שת• השלםיו^ת חאים י ת ו א נ השלםיח חדאשתח שחיא חחםדד־! קיופי כעילם חןחמל םיטכ הענינים הם כפ• ס צ ע א השנת הפישכלירת כפי שחם כ י ת לאדם ו והשלםורת השנייה שם ה ם שאין ל י ר ב כהי שד אדם ויריע כפו כן שהדחוו־ו חחם חםרםים לדח׳ני הם דא ספוי־ים ודפיונים שהחכוון לרם הםדםח לכבוד עצםו ידאםר עליו ל פניסיורת אד ההכםים ונעשר־־. הדבר שחוק ג שחידת כפלוני יפלינ•: יחחכארו־ז מברנותו מ ולי^נוו-! כםי שפשחקים םפעלורת הקוף כשידםה םעשיי לםעשד־ז האדם; יכבדם ד הודיעו! הבורא ע• דניאל עה שדבר!ח עחיר לתיורת ושבאחדיח הדבר ימסד את עליו רות נבואדת ד י ר י ויגלח דה שהדנמ־ת לרדת חאםה וידבר נדולות יאםיד שא וכץוצא כןוד*םודרבח.דברין ד י ב א י ו ואםר ה ו 0פר ושדבר הבורא עפו וגחן לך אדום ודםת עםזדדת םשנןו ואיךיהידת נוצח ר ר דניאל כשספר עםידדת ס ס אן ד ןה פ א ב ח ׳ ש ו ם ב ת י ל ו ד נ נוסחת שארבה ו : ן יקרן י י נ מ י פ ך ר ם ל ך איום ו ל פ לם ואין ל ו ע ם עניינים.שנגלו בםצ?אוידו כל«1 ב ח ם להםון. וליחידים ש י ק ו ס פ ה

ה הגןרן. הצעיררת תצוםתדת ובעיר שחיי־ן א ר י ש ם ל והראה גפלאור־ו s . א ש ם ךן דת םלפגיח»: עי שרארת לקר ו ג ש קי ל נ)חסיה על אדיכןחלת ועלשהפזלה שד גדולוד־ו 5 : כלול שהעופר תןת •דםח דר־ן ב ד פ מ פ ם ו. ו ר א עיגים כעיג• א י ה הדרבח דברים.!: ובאר, לגו דניאל . : עהדםולת לרה ה^והזרתויאםה־שהוא/נכיא ו: לשנותד־! שכן יתכ^; ולבטליהומרה-תזאדתשב^נדו שכוונתו תהירי* להפרין ר ןיסכר להשנ?ה ןשניןוית דתיהבון בירית עי:עדן ערני! ופלג ויק •י- ובאר ל ס אעם כל תו ו כ י דלדתאד נ ו לתו ו ד ד נ ה א עתיד׳לאבדו.:: א ו ה h h.t לדניאל שפ תכתתאגסיר־! ו גתאלמכי נ : ושלשתהםערערי הנ ךםו ר מן האיסור״! מנ א ע ג הם ה !הכת חטיענת טענורת :. ותכוגתםתדםה לדהיננ כלם יאבדו:.: ואם תראה לם ה א תעסד.לתם.הנבוררת ההיא וי<>יאידך ל ל ן ם ם נבוררת ונצחין כשום ן ו מןר עסנו בוראינו. ית והבטיחנו 6עולם וער עולם שכר וסן חסן : וכן נ א ו ה הנצחו f הא עתיד ו ת ש עליהם שום רנן ש ד ח ח י ש ו ל ישראצשםד א *יעםר על שנאיחם ש לסלקו!9הסירו» סוכן אנ1: דויד ברות הקוךשיםספר בלשון ןואוםה שםחרעםרדןם עלינו םההלהינו; ואע13כ.אין:בהם יכולתו ה ו כ ל ף •ד האיםות בני יפשוט ם ק ו ה • להאבירגז ןלםהוהת אה שפינו ז ואעפ שרודפים אחרינווםננעים אוהנו בשםדזתם • סגעורי יאםר נא יסןר*י רבת צררוגי סגעורי ג ג ון.ןרוח: מכן א£ עי! רבהצררו: ואחם אחינו חאתבם יודעים שביםי נכובד נצר רידרשע חכריחו ארת י א יכל! ל למאל ועזריה וסוף־ א נצל פן הנסצאים אלא דניאל חנניה פי ל ד fa ו ו ב / «^ךאל נ

דכר

אגרת תימן עוה שתיחת וכן אירע כבית ס דבר השמידו תבורא יחל והאביר ניםוםו וח?רח האםיו י

ת ומשונות עי ישראל לאב ו י דו ! יון הרשעת ונןלו שמרוה נ 1 ־ ר מ י נ ברה ם ש r8 נ׳ נד ם״שראל ה י א ידת * ושיכתוב כ מרת ונורו עליהם תלול שבח ולהפר בדית םים בי• איה׳ ישראל ו ושיהוק בקרן שורו בעניין הןר־1 ה בלבושו איןלהבש חלק ים ושהים שנרד.«. יאהר בך י ש ם ך שיתרי״ש בו»: י ומםדו בנורת ןו כסו ה ואתר גי איםד! ברב חפקוסותפעם ת ו ב ר י א צ ם ת ס ו ו ד ה י ס ה י ת ו ת ד ו ם ח י כ י ם ת ב ח ד ב א: ושלום מל •שראל«•• כך וכך ר על ישראל ו מ ת יון הורשעו־־. מ ו כ י ןרה פ אחת ני תבווד •ת הנןדת הת«א.וחיה םשבית אוהדת ז ט כ *ןר• עליהם«: ואתר כן• תיה־. םי הבטיח ב כ י וםשבירת חניןר. אותה«:. וכן אול. שםרא עביר. רבטי.י ו ט ב בשהית מת ייעקב אבי׳ מוז•:שאעפלש!שמעבויו האיםוה־*־בזלעו?רענ1אוח0 וינברו עייהם ב ה זזםישארודעםדז ן: וחטשתעכריםיכחם.יהיפ0ויאכדוי1כפושנוהירחורעךכעפרי רורפין אותו כ ה ש • ז ו ן ת ^ ע 3 ; ^ ר ם י * ם מ ר ם ^ 0 כ ת ת 1 מ ה ש פ ע א ה ם ו י הארץ )1: כ פוף שינברו וינצחו :. וכן מי דודך המשי. כםו־שרעפר באתריהן.יעלה עי הדורסיםא יעםרו. ן: והנר־ו באר מועיהו עת והודיענו א ותדודסיפאוחו י ו ו וישאד ה ת ו אי תבתשתאוםזלז הןארת כל.ים! היותה בנלור־ו כל ם׳ שיעלה בםהשבת• IBK>0 שי באתריה! ב ו לעשורתדצלית ; א . עליחrלאנס איתרת ו: אפשר י בר תתנ י• ל ד נ וקשרת ה י ו ו ו ג •שלח להה3תםיש:ע«יסןרםמנההול*.תוכאבךת t ; שבן אלד בונד והשודד. שודד. עיי עי״רס״צנר׳ םד׳ כל אנההה השבח* יי יוכן חבטיחנו נ הבו. נסור יעולמםיהיור־ן א ל א ואבר ולא.׳עשת עםנו כליה ו ל הכןרא עי נבי.אנו שד ש פ י אןםרלז חטירח :: וכפו שאי^איפשרזשיחבטל םזנ;איחושל.הבהכן אי א מןאכד־ונמבטל־םן ך.עולם_:: שכןאאלאנ׳.״ ל<*«שניתיואחם בני-יעקגןלא כליחפו! נ ו ככילי חנ ס ־או לםאו . ו ע;אצל םנ ובפוכןכשרנ^והאבדןןאותנוגית^שםיו שנו - ג י ע ם ל ם ם י ס ר יי אפ יפדו ש פ ואעפ.שנכעיסחו ונעבור עלזמציתיו שכןכתי. כחד אאפ יי: וכעניין ויחקלו םוםך׳ ארץ נםאניאםאם בכי ורע ישראל על כל אשר עשו נ ןה בעינו הבטיהנו בגווךת על ידי פשה לבינו. עה י שכן כתוב ואף נכש ואת בתיותבשלאגעלתימלכלותמלהפרארת בדיה׳אהם כ׳ אנ« םו מאסחי ביהם־לא׳ בארץאי: ואחם.אחינו חזקו יאסצוןהשענו על הפסוקים האלדת האסתייפ ואל : ^אלתיהם. •בהי£ אתכם תשםדורת אם.תכפו אתככש :: ואל •פתידו אחכם הקף יד האויבןובתינדת להראור־! ו יסי ורקנ נ ן הןדתאי י י וחלישיךת,אשהמושכיהענ עליכם.א תת^םיב! י ם יתבתכםבעורםומלאיהזיקרברה האסתבעתות כאלו א כ ת נ נ ם א: א ר י ר י• ק ש ׳ראיי״יםןרעזעקטזזזר^ףטהורהנקי^זנאסכעליהם־ובשרידים אם על הר סיני ושפעו הדבור םפ« ת י ב ובאר שהם יהירים והם האנשים_שעסכ\ אררת : ושיה! יריתם ואםונחם:יברית יקבלו על עצשם תםעשת והיזכלר־;: בו הנר רבד יי נעשה ונשפע: וה״בורבר זה עליהם ועל הבאים אהר׳הם: ש ויופרו כל א

נ Bbb סה ב שבן

ו&גרתיתימןן כה} לנו ויבנינו עיעזלם:' וכבר הבטיחנו הבורא יית באים הנכנפ עדב לחכיר* נ סת ש ר סיני שהם םאםינים בנבואת ם ו בערבותו והודיענו שכל ם« שעמר על ה נ וי• יל י ק א4 הבה *h ת » ש י ו י •יו דם ובניהם ובני:בניהם ער ע י םו* שבא ע >־בנו בכי בא־ אליך ב$ב הענן בעבור ישמע העבש מרבדי;עמך ונכש בך יאםינ! כ נ אי מי שנטיית >1דרך הו־וז ןלוחונר*! בםמסי כ , ונ\ » *פיפך יש ליערת ש 0 ל ו ע יי חםסחפקבנבואי־* א שאינו סןרע האנשים התם t ?וכן אםרודבוו^יןי מי כ ו ח ה^ פיני» הםקובםייזניינו ויזנילכם םן הספק וירתיק םפנ« י ה ו ע תי א מפיו אבו לל ^ י ש י • כך אתינו כ י : לפי ו ש פ ם המהשכוח תםביאורת יידיספק וליד• ם כ ם וץ הייבים אתכש לתןק קעתבכש לקעתזנם ולאמץ ול1י| י א הנפהנורת בקזמודת ה^ ת ש א י י ם *?a»Jbj והיהירים להםון ותתבדו אוםתכנדעי דבר אםד־1 ש י ל ת נ הא תשתת ז ־־ והיא יהודיה ל י יע1יבש ו ו פ א ח ל St*« יופר ויהדים קויכם־באםתה שאו וסרבו* י ב נ א־ ם ז ולהודיע שסשתתו ולאכשארהאהדי לרבים שו1בה הוא אתיא השי* י «םו והוא איון כל הנביאים והוא עויםיםכויס־והוא המשינ עולבה 7-10 שת ׳ ש א י ב ם ו י ! וש5פרההודה־תזת מ ו ו ולא יאתרי י פ ל א י הנביאים ו ל כ ד פ ה א־פהאדבל אי פת־ י א -יה ימשהרבישנ ר ו ב י •שראלתוא דבורימ*ת ה מי לעיני כJתבאיnא^ «י vשי i לם^ iס יא^nעי ףן ס• ףו ! לאי ו i 14 ושאין יהפד^לא לשונות niirtדת תורת ןויתתל ויאזגיוויולא**}תרת ו וכסולךובדומעםרהדיפע׳;ש־נונו על ו י י נ כדישו ו נ י בנ ד אות1י ם י יזכרו תמיד וגבדהןד־וירנר&ישכוח־אוחגמינו יךק ה&ומר לך ושמור נפשךמאד;פךתמבתדאמ תדבךיבש י ; ־ הוא פהשנ חיםודו

^ta: ^לבני;בנ^ךr'ןrיi.0,כVר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך בי•מי־־תייך והודעה ש אלו בניככש על י ם אתינו שתג כ ר ־וראוי י פ א אקוד עמית «ia• י׳ אלתיך בתיה לית! ותדודו שהוא ^םור׳סזהאפתח ל ועיה גלו ה ק י ה י ותספרו ב ו ד אהנ הםעםי הרוי גוץלדת נדלו הפעםד תההי5ן עי כ מובכת מליו: ותטענה הםביאת לידי אמת ו־ \. 1 ו נ ד ו ד הין לנ״ניןד U ז ־וךעו א ט יפ א נ יפיפראשו כפו שגדלו הבה שנא כי שואל נא יי הזרת שנדאתבפציאודת־שהמיר עיין ת נ בבריה הזאת ובסבר הזארת שהדבר דא ו ה א •היה אתריו כםותו ו י ו א הית םקידם כםזחו: ןכן' ל י ים ש מבתר כלהעי קזתשמע אופה אתת בכילה רבוד ה3ה ושתראה כבודו עין בעין ז ודבר ודת הידתי ידו האםת כדי ל^עפיד ו ע נ ווזתתהזק תאסונה תזוק שלא ישנהו פשנד־ז ו ויגיע יי ו א ר ש ו כשיתתדששום רונו או שפד עי ׳ ל ימעדו אשורינו בעהות באי ב ל ו נ י ל ג ה וכשתגבר יד האנס שכן בתוכי יבעכור נסורת אהכבש׳ בא האלתינש ובעבור תתית

ה עליהמ בעניין ןת כדי שהעפר! י ל ג נ כלתי תחטאו י• כיום שזר ש יראתו עי פניכם יא ההטאו: ואתפש אתינוי ל א יזון רבכם ו י נ?בי נגזיון שיפגע בכם באחרי תיםים ש תיו עי בריתכם ק״סים וברחכם םחזיקים ועי אםונתכם נוהגים ועומדים» ושלםרתף יפה רע׳ימי י ת יפת בתכלית חיופו שאין בת דופזש! כ ש א הםלךעת דםת אותנו ל

׳ ומום

:אגרת תיק :עז • ומום אין בך ז ורפת שאד־תאםונוה והסברות שרוצים להםשיכת *וייחם ויתחוירד.נ י יהשג ם בנות תי ת יאםונחסכאנש^הכליעל השטופים כוסה וחמפתים הנשזם *ו op ארו שהם פשיאים אותנו וםפחיבש «oniim jn הםכוערו־ת: כך אירע רנ לחח ןירנו ידתותיהם ואורי נאת! ונסתבך כסבכיפחוותם ובענפי שקריהם: ואחייו היא •אוםדרש לאותם שתםו רוציםצ כך תור בחכמתו בלשון תשובי־* האוםת באי» פר םחתוקיבש פ י יפתומר־ד ולהראור־ו לתם שסכרחם־םעולחםםכרתת ׳יאיזח •ח לי כסו פחולח חפחגימ^ :כרום שחאופה חטעןן כגגיםואוסיגד! החוכיו יהראום ופתנחיזטראל ןח יעםרש חי האי *an הראזניכםו םעםד הר סיגישהיה כו םחנך פשל ־מוכי שובי השולמית שוב״ ך ד ל •«ה א! אשוב לעצתכם •י וןה הסאמד הוא עו בשולמית כסחויודזזםחנים» ;צפימולםית השלסת תחסיר שוב• ונחןה בךםחחתוא משת צ ו י » נ ש י א ר ש ה י וסחולת חסחנימ שמחדש מעמי׳ חד־םיני שחיח בו מחנח העם לקראה חאלהים סן חםחנח-ןיתיצבו:בתתחית.־התר-־. זופחנחיאלהיבש א כפו שנא£ דבבאלתים רכותים אלפי שנאן יי בם פזניבקירש! >ודאה חכםת־הםשלו נרדפים• מאנ וסודו שתואיהחןיד&יו־ו שוב״איכעה-פעםיםבזה־חפסוקיתיומ לדםןוזאדבעה;שאנו חיום «רבעח פעם* לצאה םן־חדת בכל אחת מן הםיביור־! תאלח.נהםהם ו יוהבטיחנוהבח כתורהו-Aid בי־בחיופם םכדיחים אוחנו יאחן באהרות הו חי ידייארם •• -אבלבפלןחלאי גםברחם^ועבדחםשםאלהיםאחריםפסשת- בכלל כבל הארץ ולא הכרח המורה פםנו לעולם:: י והבטיח׳ואםי כי־לא תשכחי ידי ישעיי!ו^מבשור-אוםחינושח*וות כינינו ובינו ית וחםופת « ןרטו ו ובאר-לנו ע פ » ר ס וםתורת יי ודברו ביניווש[ ואני ןאח ברמזי אותם א הפורה שלא נאבדתואקית ב ח ^ פ & דוחי אשר עליך ודברי-אשרשמחו:בפיך ונו ז -וגם התפארה איםתינו יא חצרותהתופפותטלית שכןכת&3׳ עליך הורגנו ש ת ת תשמדות ו יצדו י שתםבו מל שמד: «ל חיום וחשבנו כצאן מבמח : ודרשו ולבי עלזךחורגננכל חיום ןח יורו שי ונשא!מן חצחורמ ואברח• הספון וחגיוח והפסד ח בפח שנסבי •יש עיינו ישסוו ח שיפוי םםנ ם י כ ד בוראינו וכבוד גדול: ו ג ג ו י נ ת חיא י ר א פ ח ו י ^ י כ ןןנ״ניע שועל ןה סלאו •ריכמהינם ׳ המןבח ויאמר לנ ב ג כעי י פענ״ן הןח הוא חשוב כקרבן כלי לבם שיברחו וירדפנ אחרי A ויכנסו ת עליכם היום ברכה « •לפיכך ראו ה י מיי< וs א יחושו עיהחבורדם מאנשי סודם ל מ ח ולםקוסורתשאין בחם ישוב: ־ נ למדברוך מלבי^הםיכים ל מ ד נ נ ט ומצער י ע ו ם י מ ד ^ . ל 3 ש ן ו ם ס ח ד ב ווגם לא •חוסועי אם שכר טוב ל ש י א ו ך על־הכל השמ חננםוי!הנורא הוה יי איוךךונאמן ה י ו פ ה ה ב מD E W 3עאים הןיי ובעוים הבא :• ועל הדרך דן־ו מצאנו החס!ר*ם הטחירזמ רודפי ח

p .הרוזוקית דש׳מו םניפימר^ א ת תאל מקצוות ח י ןןםמינים אוחתהם פורחים ל| יי". םן ' נ ע ם מאיר תומרדת: :כד׳ שישיגי ב ת לםקוםור־ו ההסידים כרי שיוסיפי יp מולדתו ובכוגמד.81תתו « D . r א ^ א ימאס האדם ואין ל ת םן הטובח; ואיך ל פ מ

1 ״c •:םו 8 גשכיל, ;

אגרת תימן ןזזזביל המורה 13לח 3כללה י. וחנה מצאנו איש אחד פגין שאר ב1• אדם כשל* •פצא ד• םח״חו בםקום אחר עד שיקיץ בו ייזור לו מקומו יצא 0שם למסימ אחר בלא יברח סמנו אל מקיק£ ל ו םקיםו מצד חידתו וםצד אמונת חאל ש p כש־צר י •J ט ויפשע כעצמו ויעשרת א א ינהל נפשי י צאת בשום וסן י ו י אחר יםי שלא יהכן יו שפרק מעליו עול הת-רר־ן« כ י ישבר־ו ולאכוי האיסור•! ויעלה על י ל ת המקר לא ט ולהנצל םםנח אפיי אחד םזרע יעקב לעורם ל ל ם ת א •ובי י שהתורה הןארת יי א נענש על כ ו י ה ב הוא ולא ןרעו ולא !רע ןרעו כין ברצונו בין שלא ברצונו! אד מצוה וםצות שבסל טן הציודם כלום םסצ1 עשה» יגבש יענש עי כל םה שעבוא ל י תדערת שבחיוחו עושו־־. חהםודות ש א יעלת ע י 3מצורתלא העשרת : וי ירבעם בן נבט שתיק עצמות יענש ב : א חם יענש עלהקלורת כרי שיפקיר עצםו יי שבטל פצות סוכדת וכסו כן יענש ע י מענל״סשחםא בהם והתטיא אלת ׳שראי ע

בסוכות- חת העקר יסוד םי«ר« התורה ותדוגויםרוהו( ועשותקסו עליו!

א נאםז״- ן שןכרת םדבד הפושע שהבנים בלבות תעםשםלמבםאדםאדתו ך ן י ןי םשנע: ובן פה שאפר הופיע פתר פארן רום! אייוובן םה שנאם נביא ע בקרבך פאהיךכםונ׳ וכןתבטחתולישסעאלוגתתיו•לגוז גדול!- דבריבש אל9יא/גאפרבהפ׳שהנש בתכלית־! - ו : י כ י ת פ כ ״ 0 מ ל נ ר ה ב ד כבר נדהו ונסתמו פא והחול לקחדת פהמ ראיה : והכש ו החלשורת כלבד י אבל־אוסדים.שצחוק הם שאינם םביאיכש ספק בשום פניםואפ{ בלב.ההםון;: והפושעים בעצםכש י ר ב ד הםשחקיםיבדברימאלואין-דעחנגשכןהואונמאינו:םסחפק;להם.» ־. אבלכונחכש באלהההכרים/להתפארבתםבפמהנדנהןלתראורתהלהמ״שתמ^םאמינים ז אב^ הקלון:שאזם.שםש נע כתוב בהורדת:והישםעאלימעצםםאינםםאםינים בראיור־! אלן ואינמםקביימאותם^ואינסיוקחיםזאוהםלראיה לפי:שבטוימ מבואר: ומפנ« שלא םצא1.להפ־טענה כטום־פנים בפסיק פפסוק«.־ההודת;ולא כסברה ולא ברםיין. הוןרכו.לום שההלפנוהתורה ז ־.ושנינו.אותה • ושגררנו שם : ו נ כדי שיתלו ספיותדקרוכת מוי • יאעפ שהיא פלוני סןההורה •י. ולא סצארלהםשום טענת להגצי כחכלירתההר׳סה ג: וכטולהגלו«*זפ!,להםוןג :כיזשכןליתידים^הואייוהחודרת העתיקות ללשון ארסית ולשוןיפרס וללשון יון; ולשו.לעו־קודם שעםד הפסול כמת מאוח מן השנים:: ועוד!שהזא;פקנבלודדור ספ!.דור ממזרה העולם }עד מערבו ולא נםצא בכל ןודשובש תלוףבללואפי בדקרוקת^.; ואפי', בין קםץ;הטף לשורק.ל* נםצא בת שום תלוף ^ ולא:הוצולכישלטענה ןו תתיושרך!: .אלא שלא םצאו:ש01ל קפק בתורו—.: וביאוךיהדררםםקד. שכתוב וגתמידיגו• נדול אין רצונו;לומ' נדו בגב׳אד, ובחזרה: איא־.עסנ״ןכלבד: וכברגאםדבעובד!1V גוים גדוליםועצומים*ך וברכתי* ם ז ^ ^ נ ו ל p סר. שאפר בםאד םאר א^דהיתה הכזוגח בוש׳צאםשגז פ i

בםאד

אגרת הימן; עחי עכביש לו13 שעניינו י ו ק ל : 1אןתיה איפשר יהתלוה !r הטוען בחוט ש ד א ם ד א ז מי וי-רבתי ם א י ש ח ל הוא׳ל ואסר בםאד םאד א כ ו להיות םןיעו פלוני! א נ ברכ • י הבה בהורר־ן א ך ההפלגה ברב הםניין ו והנרת ב ר ר מאינו אלאעל י ב ד ה ה ^ * לאברחנבז אב* עיו שכל םה שתכט .^ הבורא •ת םברכור־! ושיר־זן מצוות לורעוא מל זרת האהר ל י nr י ו ב יע ׳צחק נאמר בל 1יבייל־אוחם םןולהם שבשביל זא ן ו יעך ה והוא סםוך וםושג לברכת יצחק שנ ונס איו בן האםה לנוי אשיםנו כ׳ זא ר ק ובאר בן.ת שהעקר •צחק ו וןה האחר טפל : ועוד ביאר בפ*. ואסר 3• ביצחק יא יהיה הסיר ל ן ״ נ ם ע : ועוד.כשנסכים על׳מםעאלשאפ^ היוה ורעו הדבה ב ר ן ך לל ההורע ב ! בשלםורת׳האנישז. כרי שתהפרסכש בי ותתודע :: א ח ו א יהיה ל ל וא ר ק י הסידזהך בזרעך ד.הם:ד.. .ור,ואה?רע.;הבאם׳צר.ק; וןהו פ״קו־א כסו שנ ו בהם.שם?ושמ.ץבותי.כלום;יהפרסם.בה0;!יהודע :':ואחר. כך באר יצחק,מהברכותל ההנ=ו.שהבטיח<בהם.לאברהם.שבכלל הברבורת חהםזשיקים בדיהו וחורהו ש: ואחר כך יהדיצהק והבדילו יתילחםלאלתים; בןהעוכמו..שאם:לבניו ותי הבוךלאי: ויתרו בברית זולת ישסעאל ־• כםו מוי : ו ל הברכותהאלו כסו שבארנ כ ב א ע ם מ ה נו נ ואת בריה• אקים אה יצחק ואהר.שאם,בשביל ישםע*י.הנה ברכתי אוהו: באר לר ס א הבה עניין זה על •די יצתק שיעקב.יתד:בכל תברכות האלו זולה עשו והוא מה שך ולןרע^אחך,; ־. הנה התבאר לנו,שסעלר־1 ך אול־ן בךעךת אברחם ל יצ.:!ק ויחן ל החורת שהבטיח בה הכה לאברהם.שהחקיס כזרעו שיצסק הוא חט׳יוחר־בח: ואחריו-ן א עה שנהן חייאהת להבכ על יטובנ י ב נ ו ה נ א צ יעקב ם!רע ;צחק : : וכן ם הגדולר־. הואח J י מכןכחויאשה כרת את אבדהנן.ושבועתו,ל*צסקויעםידח ליעקבק לישראל ברית עולם.! וסהזמימ לךןיץ־עתשזר. השמ,שעלה ברעתהישםע^1 ה לא כתוב כתורה שאחזו בו הפושע־ט־כ::1ם בםאד.־םאד.זשה1א םהסד. אינו םהםד ו ה מא אהפך כיזזוא פשטזזםאשר שהם אוסריםמלזואיכתוב בםזרת 5 ובשליתורת ל אוששםואהסד: ,וםספריבםאד, מאד: אינו עולרת לםספר הסנובים.שהוא אבנ^לו! .שסוברים שהוא כהוב בהורדת ; . אבל מהת מאוםרהופיע סהר פארן: אחסר בידוע שהוא פעל עכר: ; ואלוא^יופןעאותיהיכוןיהטועןלחחלוצץולחחלורתא ו ה בו: אבל הואיל ואסר הופ?עזזורהסהוא־דבר־שכבר.יעבר! וביאור הדבר שר סיני גלה סן השמים על ה י היסיניואומיכ׳אנגלית על הר.ים׳ני.לא נ ם ע ם ר פ ם מר ש ה א י ים ם ברירת. אבני אלגביש • : אלא־נגלודםעט םעט לאט סד,אש?ההיי לסו הופיע םהר• י עך שירד עלתר: סיני:י.ואמר, יי םסיניבא תהחסשעי ש ה א י לוהימר סובן למי שייצה 3לו^ ת לסו:, : פארן(אה* םרבבורת קויש םיםינואש יא לישראל : והבןאיך דייק שפארן שהוא ץהר רהוק־נאסר בו הופיע: ושעיר מהונ וישכן כבור יותר קרוב אסר ןרת: וסיני שעלץתיתה הכוונת ובו.שכןהכבוד כםו מר סיג׳ אפר בוםםיני בא '.וכענץן זרת ספל לבודה כשספרה םעםר הר סיני ה ל ^ נ י

«.״c.1 מו ב שהכבוד.

אגרת תימןמ ד ש מ ך י ע צ ב״ בצאתך ממעיד ג ט םהד להר שכן כתו א ד ננולתלאט י ו ל י ה מ אדום ארץ רעשת גפ מסים נטפו וגוי! ועי הרייך מבאדוהי הכםים ול שהבת שלחrWto ה» יכן קבי ה רבינויהורות י*ם התורה זלוי* רצו י מ ם קורם מ י י א נביא י: • ואהר נך שלה לנוםשדיד רבינו ו ה פםנ יא־קבלו יישםע!I והראת אותה יהם ו וקבלנו ואמרנו כל אשר רבד ׳"ינעמה-ונשקע : וכלןהרבדשתיד-ז קודמתןהורתיו מ יכן באו תמיוד־! מורות על פעייפ עובריפ!.דפאוןדה יהופיע 8 ואינם להבא» או י ל ך יי ^היך א א קקרבך סאדךך כסוגייקימ י י ב הדאית שהם סכיאיכם ספה של נס ןה וטקצתמ-«;01תי>ךסי:ס הספק באסרו ה נזשפעק •* ־ואםרת מםקצתם הסתפק יw י םיר־ו םקדבך סאקיךהיתדת ואה יהסילמ־״-יד־! כסןןיבש הןת י ו י מקרבך » ז. יעבויד^שום ארם יקתתצ א ל ך» רע ט ך יכוון שכיךשתתבונן בסר־׳ שאומד י י פלתאתר־וסענץןמכלורבקוםתםבר לתיותלולראינ״ו ולסמוך i»t׳«־r אב* ראוית התיא י פ ז מ ו *יו למיין בפח קקדם מן הענץן נפח-שאחריו: _כינפ.שיעיין בחתין י וא! י י צ מ מ י ש ז ש ה : ובאו והעניין יפסיק ע עח ו נ מספךעליר־וי מהחחלמע •חן כווניש אומר חענץן» .ואו וקח ויאידת םםנו: -ואין ראוי לשוס אהב׳ לקהרת דאיח סדבדסוכרדש םאמר לפניו ומאמר לאחריו: ואיו חיו—. ןד, עובדגבםו כןל א ע ם ש ח א א שכן הוא אום י י ב נ ן ה ם ע ם מ נ א ל ש ו נ ד י ח ן ת פ שיזבח ר ו ' י ראיי יומ-ממבר־־״ צונן לעבוד 15 מכך כחוב ועבדחפם כ ו א ו גוכן נ ו ה א ה י ב נ דברי ה: .ודבר ןהםבואד״בטולו ח ן ב צא. ו י ־תכ הרבו הםו מ אתרים ותשחחויהם י י ה י אן יוקחין ראית םשובש פסוק כשום פנ!ם עד שיבעו כוונית העניין םתתלתו ועי מאיעפד על ן מאחיך כסוני ראוי י ג י ק 0ופו ואן יובן עניינו! והפסוק הןי־־..מד.ואנביא סא ישאד בוספקבשוס ל םה שיפניו ושלאחריו ססרת-שחוא רב^י?ןנ»«ן כרי שיוכן ו גנים» וביאור הרבר שהווהדנו-בחהלית הפהמממלחתעסק בקסמים ובמעוננים נבהכםו־־! הכוכבים ובכשפיםובגובדיםומדוםה להם ברברים איי.מחושבים חאוםיתם ייכלי ידעת העחייור־^קוי־ם-מיחחדשו וםחכווניםיאייהבש: ־ וכשהזהירנו ת ב מו אb יני.שכל האוםיב־* הישבים:שיירע.ים;םה שיתחדש ״ח םלהתעסק בדבריבש איה מעתיד להיורת 1 אבל א חדש חןח חדרך מ קידםשיתהדש םן הדרך הזה:• ואחה לא ט ח א י י י ידי נביא-שאקים לכם להוו״מפס העחייור־ו ויאםנו דבייו ו מדע אוחו מי מה שיאםר ו - וחחיו י»יעים העת •ר לתחתדש; קודבש שיתחדש סבלי. קטםיבש כ בח: י טי לי י י זוימם: ואחר<כך.באד לנו שדבמ ן.r יהיח בנ וחברים זסאיןיין הכוכבים וך י א תצט י י ש ואסר שכי-גביאשישלת אלינו לחודיעגו מעתיד יתית סקדבכםכי לשיטטאהריוםעירלעיהןלמץוך-אחיייוםה״יךרחוקוןהוענייןםקדבך: ואתרכו הודיע דבר אהד ואסר וכה-ות« קרוב סכם ובקרבכם יקית מכם כסי כןכיי^סישל»יא ידעת סה י-גייי־. ול־ניכך ר־!יםיןז י ה כיי שתהיר־! המעלה תואו־זיסיוחדח לכם וי רעתך רל.1איי וכתיב: םאתיך יהכן להיוויע א .יעלרת ע ש .בפאםר ואפר כסוני מ

אגרת־ תימן עטר אחיך ישראל לפיכך רתוצ -ןד פ י שםצאני כהי כעשוכה א פ מעשווםישסעאי יי^ סבני יעקב׳ ואין כמוני בכאן יהיוח כפוחו בסעלח הנבוארת שגבר ניכי י1מ נםו ' שה הסורר־־. על מרת י ם נביא עוד בישראימ£שה והוא כעצמחג א ק י »*םר ום םעונן זםנחש א «£צא בך םעביר בנו ובהו באש קוסם קסמי שוברני אסר ל־ •ך: ד ם חר.יה עם •י א וםבשף וחובר?זבד ושואל אוב ו׳דעיניודירש איהםהי0:המי׳ אלי.ןך נביא מקרבך םאחיך כסוני : הנההחבאר והחאשת ן נחן לךי א נ ואחה יי ב שהנביא הזח שחכטיה בםקיס הות־אינו נביאשיבא בםצוהייא יחדש תורה: אr ! s א יעריכנו לקםמימ ולפעונניםזלהכסה המכבים ונשאל םםנו י ש ש אאי תי ול כמי שהאיםיח:שיאליםלמעיננימ ולקוסמים ; שבןםצאנו שאו י נ רעל שאי ששאלי.שמ»«ל.עלאבררת־שאבדהל^ :אבל־.של!>« .נאמין בנביאו-! ךר ועמי*נם מישראל כמו שחוטביבש ההמון עד שנצטרךלדייק מםלר־נ ןזתבשבילשא׳ אים אי בי !םקרבךםאחיךשהר׳ איוב וצופר .ובלדדואליפז ואליהיא כולם.אצלינו ני ב : א יוא$פשאעמ מישראל: .וכן חנניה בן עזוד.נביא שקד יא>פ שהוא סישראיא מצד יחוסו: . ובאור זההדבר׳ שזר־* י ז ה א ו ב א או נבה׳שהו מצד נ י ב נ .נאפין בי הנבזאים ששמענו הדבר המדבר אליווהאתגנובו ובנבואת! . כ •משח רבינו רבן שיא נשארה מצוה בש*י.ס לחת י ואםרנויו קרב אתת ושפעונו : והואאםר לנו שא כשםים היא לאמת א חורה.בלח'«זארת שתבא.שגי ל ל ואין שסאםונדת אחרת וא נוסיף ל ה מעשנה •. והוהירנו ש ה ו •םייעלת לנו השמזםיזויקחת לגיייעםיעני איבשמ א חנרעממנו: וח״בנ ל .1&לא נגרע בחורה זאית י ..שנ לא ת!ס ף עליו ורא להאמין בחורה הואר־! אנו יבנעו ובני בנעו עדaיף כל הרורורת: שכן •הבולם יעשוח אח בלדבר׳ ולבגעו עד עו י נ כחוב הנםחריג׳ת לי• איחינו יהננלורת יא שיעמדבין שיהיה מיוחם יכהוגהאו ללויה : או שיהיה מ נ י כ ו התורה הןארת: . ע!£לק• : ויאמר.שאחהתמכלהפצ^ההנכליור־ובספרההורה״שבטלחייובה : ורו עןקר והכחיש גבואהושלסשר־י׳ירביגושהואאםרי*ולבנינועדעולמ •־ לפיכךי םופמיו: גכהישהו וגהיוג אוחו אם חהיה לנו •כולח עי זה : ואין לגו להשגיח ע

. N 9 א נשגי.־דלנביאתאוםריעבור.עז •־ .שבן.א&ובאתאורתוהמופה; ׳ ל כפו שו לאחעכדי עז לעילפ: לפיכך השסע אל דברי הנביא וגו.שהדיםשה רב• עיז אםדלנר לגו ס ם בלאט ובישוף : •וכן א ם עז אינה כ• א ש ב ת ש ע נדע שהאור־!• הן!—. שא לזמן י ה ג הזאת ע.םרח לעילם: לפיכך כל נביא שיאםר ש ר ו ה ה משה עה שא נביא שקר שהרי. בא להכחיש ששרת .שהי קצוב יש לגז לו:עד־! •מפשט נ מאחיא נשגיחבי! שיחשב דביגי לפיכך ל*י* נבקש ממנו.אות וסופרת : • ואכ^,עשה לא כופרת בעש:חו איחח לפי.שאמוגחעו.במ.שת.-ל*^.-היהםצדהמופרת כרי י ה עיפהמשהו ב־גו: טגתח״כ ם»ד זה ,ם״יגבשבילןה י להקישביןםיפחהגביאר.ןהלעיא יבזה האםנגי כי אסוגרת י ה ע ר ש ני ותדבר כסי ש ל האםננז בי כפי ששמי ב א

׳> ^ מז א שלמה

אגרת תימן:ם משוע : ואנחנו בעניין ןה ע ם ל ו ע שלםה םקו״םרתעד עולם שנ ונם בך •אםינן לנ ו ם א ל אחד םהם •ורע בוודאי מ כ : מ דבינו כםו שני מדים שהעידו שראו שום דבד •עיר הברו ואםחורת דברו ואינם צריכים בןמ לראיה וסופה יי ואי׳זפ שהםקבלינ^י ם צריכים.להביא על דבריהם ראיה בפנ ה העדווך! אינם יודעים הדבר בבירור וי ת סשר־־. dh׳n לפ ת פ ר־.םון העבמ : וכן הדבר בנו. אנהנו עדה.ישראל ידענו אל כד־נ ל עמה כ ב א םפנ• הםופת : א ! כשעת הדבור ל שראינוהו בפעסד הר סנם לפי הצורך כםו שהתבאר םפסוק• התורה.: וםפנ׳ שהעקר פתז שעמה סן הםו הנרול תןה הוא נמכה ואינם סוםכים עליו רוב אוםתינו במבזל וה אין אנוםאסזניםא בשיה ביניהם באםונת: ובשביל ל ה רכינו ו מ ם ו םאםינים. ב כםופחיס כפו מאנ !ת אםר שלםח עה בלשון האוםה שה החוו בשולםימ בםחולת וזםהניכש יי אם אם.ד א ש ם •עקר נביא םישראל או ם ר 0ינ׳ יי לפיכך א תוכלו להעםיד ל׳ כםו םעםר הא יגרע כפו ישעיהו ל ל םשד־ז רבינו ולא יוסיף ו ם לדהו ש ד א בנץ א ר ק האוםות וס יה ן םופת נאםין בו ויהיר• אצדינו בםעלת. וירםיהו וזולתם : נשאל סםנו סופת יי א הנ3י:אים:. ואם יהסך ויכל שוס דבר םכל דבריו •הדגוםד. שאנו םאם׳נים בו בחחו-א םכהימ יי שהבה עונו על ירי םשי! ואסר לנו כשיעידו׳ מופה ואעפשאיפמר מהול דם ע ם לכף זכות והעפי ה ו ער?ם,בשום דבר ההוך תלין על 1״ עדותם ודון אע א הוקת כשרוהס.: ואסיפ שיהכןשיעזרו כאפר־־* או שיעידו בשקר: וכן עמנו שא ונתן אות.או סופח 1נראר־! לפי דעןשן הפעולות כפי תתוך דברו ואעפ י ב יקום נר : ובאר לנו כסו כן שיש דברים שאינם ק ש ו א ת ס א א ו ה ם א ר ש פ י א ר פ ר ה ן עה רבינו עתו ש ס ל ר שיבא להכהיש נבואהו ש כ ל ל םןןקבלים םצך הנבואה: והס כ וכבר בארנו העניין הזה כתכלית הבאור בתהלת הבנרינו הנדול בפי הםשנה י וםשם חלםוך העקרים האלה הגדולים. שחם אדני ההורה ועמודי האםונל־ו : וסת שראו•ן י א גדעון בכהובים יי כםו כן א ל ך לרעת כי כאשר אין הוספת בהורת סשךיז ו ל

ה1ם$ת וגדעון בפירושר הםקובל והוא שקכלו ההכשים איש ספי איש והיא הורה שבעלפה י•

^ םה שןכרה פרבר הקיצים : וםה שבאר רב סעדיה זלי בהם : ההלה םת ר ך ^ ו ה ו שיש עליך לדעה שהקץ על דרך האםה לא ׳הכן לשום א־ם לדעה אל רוב ב ם עד עה קץ א י ד ב ר ר דניאל ואל1,כ• סתומים וההומים ה א ב לעולב= כםו עא י ב נ ציור קצת ר־״חכשים על זרת .׳ ועלויז ברעיונ •תם שהשיגוהו יי וכבד קרם ה להודיע עניין זה ואשר ישוטטו רבים והרבךי־. הדעה י• כלום ירבו הדעוה והסברותם ׳השבו קזנינולםשיה ויעברו ד בו : *כבר באר הבר־. על ידי נביאיו שקצה בגי אל יעציבו א ׳הק״םו: ואהר כך הזהירנו םלהסהפק בעניין זה ואםר א י ־ הקצים ו אח:םאם לא יעלה השבתם אבל כל מה שיוסיף לההאהר הוסיפו בו הקוהמכןאו^א יאהר: ל א יכזב אם ׳תםהםה חכת לו כי בא יבא ו ל כ׳ עודהןון לםועד ויפה לקץ ו

, ע ד י

אגרת תימן קם ח ו ת ם עדים שאם ועכדום וענו א ו ל ר ג מ ו ל ר כ ו א ב ר הבר. אותו כ א ב ודע׳^שדקץ שע ב ר א ר ש ב ס ל בו ספק. םהם מי ש פ נ א נודעו־־. אמתהו ו ע מאורת שנר. : ל ב ר א

ל י ח ת ה ש ם •־ ואתרים. יחשבו מ י ר צ מ ו ל ב נ ד יעקב א ר י ת ש ר ע ש ה אלו מ נ ת ש ו ו ^

ד יעקב אבינו לםצרים : ואחרייחשכו אוהה ר י ר ש ח א ח שבעים ל נ השיעכוד וחיא ש

ו והוא מעמד בין הבתרים : וכשםלאו ם אבינ ה ר ב א ת נבואה וו ל ד ר ם א נ ה ש ע ש מ

ל קורם שעשר א ר ש ז י נ כ נ ־ ר צ ע מאורת לםעםר בין הבחר׳ם יצאו ממצרים ק ב ר א

ם הםצרים והכבירו ו ג ר ת ! ץ ק ם שנך. ועלרת כךעתם.שכבר תס ה י ש ל ו ש נ ה רבי ש מ

ר תעו בחשבונם ש ל האנשים ההם א ע עליהם השיעבור כן הודיעונו החכמים ןכ• s ו

ח הפכו ביובש ש ד באה הגאולה ויצאו ! א6 דור בני אפרים נושק• רומי ק ב כ ורמו ש

נ ר יצחק מהוא!ידע אברהם ש ל ו נ ש ה ם נ ה ש ו י ם ע ב ף ב ז והקץ האמת• היה א ר ק

א להם ועכדובש וענו ל ץ ר א ב ך ע ד ר יהיה ז ג י רע •י ואם' •ת ב ז ך בי ביצחק •קרא ל

ע מאירת שוד.: וכז:ון הנלורת־«שלטראותבש!.:ו'ישעברו בהמדיגעובש ב ר אותם א

ר א ב ח א ה ל ! ו ד ו ב ע ש א ל ז ל י ר ו ד נ ה ל נ ו ש ע םאור־ ב ר * והיו א ק י ס פ ה י י פ א ו ה ך ב

ע ב ר ד יצהק עד שיצאו םםצדים א ל ו נ א שמיום ש צ מ נ ר הנביא דתגדדל ו ש ע ןת עד מ

ודע ןםנו ר t וםה הקץ הזה שנ פ ו ח ל ו ה : ואחרת דון םקץ rt ק ו מ ה > נ ת מ ר ו א מ

ב ר ו חנכיאיק. וחדרו ם ד ח פ ך ש ו ר א ץ הןד־ז ה ק ל שכן ה א •דעוהו• ו כ ל ר א ב ת ח ו

^ ר ר ו ר ד ך אפך ל ו ש מ ף בנו ת נ א ם ת ל ו ע ל ה ה ם ה ה ך ר ד ל אריכותו עד^שאםך הנביא ע

ל ר וסגרו ע ל בו ת הןר.: ואספו אספה׳אסיר א ו ו ל נ ר ישעיהו בשספד-אריכות ה ס א ו

ו דניאל עכק יריעה הקץ והיותו סתום ינעלבש נ ר ל א ב ב •מים יפקדו׳: ו ד ם ו ר ג ס פ

ת הםשית לפי־שיכשלו בהבש ד א י ב ב הקציכש ל ו ש ת ל ולפיכך םנעונו התכם־ם ן*ל מ

ל ת3ת ו החכמים ו ר פ א בא : וכן א ל ו הקצים ו א ב א יטעו בדאוהכש ש פ ש *ההמון ו

ו עליהמ חבםיכש ל ל פ ת ך ה כ י פ מ תק:ירת לעמ ל ה ל םתשפי-קצין : לפי מ רותם מ

א םה מ ר ש מ א נ ף זכוה ו כ פ סעדיה ל ן את ר די ת רעתם וישחת חשבונם : ואנו ו פ ת ש

* ל ע ה לפי שהיו בני דודי ב ן ה ד ם ה א ר ו ת ה ת וא30 שיליד־־ו יודע ש ד שהביאן לעניין ן

נ ־ ר ל א נ ו ה ו יי לילי הוא עה לפי ש ־ ר ר ו ת ר כ א ת ש ט ע ש ב ת ו ו ת ח ש סברורת דבורת נ

ו ובכתבו וקולמוסו נ ו ש ל םן-התורה םת שהיה נעל:! וחזק ntrc םה שי דלרלוהודיעו ב

ץ מ א גן-כדי ל ןהקצי ן העמעלררךחשבו י ם ־ ץ כ ק .-אד־1פכלל שתישרארת-בדזחו ל ון ם ממיפש ואין לטעו ע א המכוון ככל מעשיו ל ז ה ל חוחלחם : ו איחס ולהוסץ! ע

ך י ח י א ד ל מד־־. ש כ ; • א ׳ ה ר מ א ה בחשבונותיו כי כוונחו הי.זןה פת ש ע ט ל ש עליו ע

ן ערב שעבדו-םהם ן בלשו ! ר£ משחוקק אליו פחבסרת הניכבים וגןבוציוזם שהמ קו

ו מ כ ך ל כ ש ץ ח ר נקר. רעחך ממנו ו ה מצפה : כל ז!—. יזטי-אוח!—. מלכךו ח א מה מ

מ ממש: ואינמ ־ שרוחצים הבגדים המטינפים מטניפם: לפי שהם דברים שאין ב

• ל ב ק ט ל ן כ ש ל .: כ ־ ל הוזכסים השלמים יאפיילשאינם מאזינים בהורד־ צ n א D K

ח ןר. מבואר מאד בטטנורת שכליוח אמחיוה •י אין זה סקיככ1 ב : והפסד ר ה ר ו ת ה

• מז ב ־ לזכרסן. ע ^ . : 1

אגרתי תימןע שפץ ־ד פד י םםה שבא בכחוב בעניין ?ר. י: ricTcttfyn• דפ• ער. ם מ ל ב : א ם ר כ אא תהיה לר. ההוםת סה זו ל בשעה שעפר היו כל האצטגנינין פה'אהד אוסרים מאו: .ובעעה.שחמבו.מהיו.בהכליג^י ם ל ו ע י-שהיאבו ל א •קל םעלית הש עבו ל ו השפלורת ־• • אז הופיע. עלייכזם הרוםםוה .' ונולד אז םבהד־םין האנשים• וםעולרתה אהה שאהץ ם צרים ישלם אוירו־־. וישמן והיו ב מ ה שבהם:: ־• וכשהיו כולם על םד פ ם •ושביה בתכלית השלוה אז באיעליהס הסכות : . כםו.שאםר^שעיר.ו.כשחיה °: .וכן איהיו לכיםלכח!בוברנצריבשתיו ו נ ך ו ו* העניין איה איפיא חכמיך ויגידו נא לא בשם הכם"על ע׳צה^אחה מ*ז היתה הההלרת ר ק נ כל איצטנניניה' וחכםיה וכל ה דוםםוהה ושםלכוחם םתאשצר־ז והולברד!: • א!.נשמרה טלכוחם ואבדה כםושאם על*ו'הבה ! .וכן.אם ישעיהוםהתלבהם ופשהק.עליהםלפי.שח«וסכםיהםספאר-יםח שהיו אוםרים'שיש בי'ניהם'םכםי6 שהכםמט כןםןה^לכ' כםו 5החל׳ ביזכםחם: ום י ז Sjrto>־1 להם י: אסר נלאיה ברב עצהיך.׳עםדו גא ויושיעוך ר.ובר«.שפי'ם החוש ר-.יבאו:עיןיךעס זר־ז הענןיןיהיההרבהליפודת א מ ם י ש ר ה בכוכבים' םודיעים לגלה •• •.שבשיתשבדחאוםוה־ו.מאיסה־זולאיהיהלהלעילם םלכנת המשיה םהרהיו מןהשיעבורשתם:בי:ובלההכסיםכלספחאוור. בעצרת ל א ג י ? א ל ו ה ל ש ם ס א ל ו ואישיותם הקוסמים ובעלי הכהוו^ת; !פר הבה׳םחשבוהם וסברתם חנכחשח : ואן יגלה המשיח: ־-שכןאםר1שעיהי.בביאוד.ענייןזי־.: :מפר איחית ברים וקיסמיםם זסכל • .סלךם רבד עברו ו;געדו מלאכיוישל ם ת ע ה יחולל משיב־חנםים אהור י האוםיי״ליו־ושלם הושב ולערי יהודה הבנינה וחררוהיה אקוםםי זאח חיא האמונה ה4כונה עיאם׳נו בני יש**1: ואתה»1 חשהכי למאסר האוסר קבןץ גדול וקבוץ קטן וכן שםעהי משך שאהה אופר.שהמכםה באהצכם־םעיטה ונפסקה מכם« ושב^םברתך לדעה שחםלןרידהןחאינוםיוהד בארצכם ה חיוח־־הקכןץ בש 'ומ-העפד׳: יש ל ו ים בכלי שראלכלו^־הכרה החכמים ודלדול הרעור־ןוזהו׳כאםר־ז םה ו י ח א ו ח ל ב אא ל פ א ו ל פ ה ^ ן שאם הנביא בשם הברה: לכן הנני יוסיף להפליא־אח העם הא ל ש עפרי ו ו י ש א ואבדה חכמח חכמיו יבינר־ז נביניו־חסחחר : - ואין עלה ןאה לך ישראל שנאם בוויחכם־םכל האדם : ל שלוש אשי: ורםופר־ו על. זה ששלםר סל : • וכסי כן אברהם •אבינו עה־שהנא עםורו ש היא היה בא&עיח־השלוש העפר׳ עילם : יהיא שגלת והודיע העלה הראשונה לבל ההבפים : -ויסד יסיר היהוד לכלם ה ו ב ל א הכבוד ב ס ם .: • וכן יצחק •ייןןקכששלשמם רי«ו נישאים כ ד בני א: ם ז ק י א ה י י י ע פ ל ע י י נ שהשיגוה באמה כסו שאסרו האבות הן הן-המ^בבה : : ש הנה דך האבירת שישחמ היו באמע-ית השלוש־ העפר׳ : ויהבארכל זה ממרד!ם י ק מ ה ו י א א קבוץ שבהא• וצמן משעה שיתקבצי ב ו ה שנודיע שהק.:וץ י—.קטן וr בקרוב ולא r זוהיוהם מהקבצים t © n שיהקכצי ש:יה כמו עשרימ מנה. ממהלך ה: ־ יאחר כן •עהקו קבוצים לשלוש 1r.K״ בשלוש אהר בעינו םאהים וארבעים שנ

! וזהו

אגרת תימן קאם י ע ב ר א י םאתים ו נ א קבוץ תהעמקדת החווה ב ו ת א קבוץ אפצע• ו ר ק נ *ותו הו ל י חםדד הןדת פשעת שיתקבצו שני הכוכבים א ש ויחידת ע ם ש ה ך ל ה ס עונדת סוח ער שיתקבצו באותה פעלה בעינה תתקס שוה וןתו ׳הקבוץ ת םןהםעי פפעי •*שוסןהטלהעד שיתקבצו ן הנדולותוא.משעת שיתקבצו שבתאי וצדק בתלקתדאשוך םהזורת ך כל םת שזכרתי ל פעם שגית 5 ! וכשתתעזוב תתאדיך ימפדעימבאר לך ודת *אכדהם •יצחק ויעקב בשלוש וןעפד׳.ז ובןדוד ושלםת» אבל כאדת• ל* יואל תתמוב״שיש לשלוש בזת עלת s וכמו כן אמרת ת א שיסור םלבך סברת וי אגור« ו ם שאנשים כווגו הקב^ץ העתיד וםצאו הכוכבים השפעה.בוים.שיתקבצו בא 3םניי! י דבר ןה אינו.אפת 5 י ואין שם קבןץ שב,יעי.בשופ פנימיאבקבןץ העתיד ו וןהדבדאיש שאינו •ודע יכוון;דתקון מל י דכר, ב קבוצים שעתיךין לבא.אסד«ו:. אל סאדד ומעפריי וםת-£»מ6ו״ ,»1םתת3כםו*ופפורגד^aoי«•רבrtfln^אl(lbאJלע סבוך יראית יי יפ« א יהיו ל י ך לדערת שתדבהים תאלותוכיוצא:בחם שוא ןכוכ ז ו ל שתמצאם כתובים ב6פי״ם t *שתקכןב בפומוחיאמגוכבלשונו יכןבבקולסוסו: ואין ןת נםגע עליו: י והכסילים הכמרים הם שיעשת אצלס>האיה אפחת תדבר בהיותו•:אלא ספנ!ם אתרים: ודע כ׳ כמו ו יהאםקחסבדוחםהפנןםהאלח ז ב ז. וץץלנ כחוו י הסומא. בתשענו מי חפקת:בלבת»ותהיולפ« שהואיויע־כעצמו שאין י צ נ י שו יודע מחכסח הרפואורת נ יח^אי ר יי.וכפו כן שיגצי תחן ןףנימ שיורהו הדךך חמו בשסעו עצת הרופא שינהינהו וידריכהו לפי שאינו יודע הדברים הםזיקיפ הסמיתיסן : .בפו כן ראוי יהםו ו ד י ס ו א ש ת ר ם ל כ ו ת צ ע א תםתליסזם המצייזמ». וישסע י י וס ח הם בפתי.שייפדו י י 4 ד י הנביאים בעי! המינים האפתיים: ו למסות סשענהס ע ןשהסביה יזפלונירת אםתותסבדה הפיונ;ת אינח אםת ואחר.יר~.נכיאים ההכסיכסם י0$1 ולילה לסברות וחלעורת^שידעו^אי^םתם,אםת ואיןת י ^ ר ז ו ^ ו ק ו ה הו י א ס ב ו ה כ . א צ ת ת מ . ו א ע 9 ש ת ש . ה ס . ל כ » . מ ו ^ « ה ס ד ק ח ד ה א א ז « ו ו ש ם ה 0 ל האוסר. אווןם כסיל ב הרבדים וכרוסה להם הם כולםךבדיםשאיןבחם אםת« אא ל י סי שיתכוון לסחור תתורדת ולהוץס תוטוחיית : ה ל ! , א ת ח או ליצן ם: ש א פ ל ו ב ם & י ל ו י כ ו ! ן כ י ם כ ו יד וסבולםעפיז : , הראהעזוחםבאסרםסבול.סאוא םקביץ המים י ח א אהי לי ו חפכ סו . ח אינו אלאוכילזפסו? לתטעאת:אמנה • ן י ב וי רב חטאתם: כמו 1 העונש יץשב׳חאיץץ ע י ל ד א בא םאח דיין האםח מ י ש וםן חטעורת; ועל הטענח חןאת לפי^םכדחם: ו מנ לאו ר ינ1 בספרו הימדתסצ׳ א ב עם יסעלם כפי שבא הכתיב הכצעקתה חכאדי. אל• ד פ כ ל א נהפכת סדום ובניתיה ע » ם רבד מחריב סן ל צ א א ו וכןכלפעל.סכא סאת תכוו>ל\ז ?עויס ת . t fa!כלדת w £ י כוכבים אלת הם תוזקדםומ.שרצונם להקדים להרוס בתפ יסודי תרת 1 הקבוצים ש ונעשו הפקר ליד תאותם יתשוקרתנפשותם הבהםית כסו תבתםות ובנ\ת ימרת זל הרעות חאל1 חוהירנו תבור ׳h בתורת ואb שבהיותכם מנעימים יבאו עייכ0 י ב ש מ

* םח א פורעניות

אגרת.תישן:ך מקרה ושאין ר א י אי מז ות עקביחסאיממז.־. אפ תחשבו שאינם באים עלי י קנ ריא ואכפול ו ה Q אני. אוםוף עליכם מן חםקרח ה J :סבר־ו הפורענות רוב נאצותכם אותם עליכם: מכןכחוב בתוכחה ־• ואםחלכועם׳ קק׳ והלכתי אף אני עפכם בחםי5,א שלא בכוונה! והוא אוםה אם משימון פורעגורת דרך ב קר•: וקרו הוא הדבר מ מקרת אני אוסיף עליכם מן הםקו־ה כהוא מבע על חטאתיכמ! וםםה שהקדפת׳ לךנש: ובבר עםדאתד םן י נ הרע ןאאין ביארת חםמיח תלויר־ז ברין הכוכבים בשום •ח •נלה הםיזודדים בספרד. וחבר ספר בעניין הקץ על דרך הכוכבים ואםדמחםמיל שנש דבריו וןלןל עצחו ן י ו ושלאי תנ בשנת פלונזרת : ואין אחד מחכפינו חסי ומםותו כםעלח תחסרים בשביל מה שעמד־נוהמיר הכלילת * והמציאות עמחרתד פ « ו בו אנחנו.:... לפי״שבוס f ש נ . כלואל.שחוק {המול םםדת מעמי ; בו יוחר רעל ו כע ו ־ תד י חכל נ שיגלר־ו הממית עקר הסרבן והםסרמבאדצוןדצמםעה«2:» - מכ־ לבעל• החכמה •5ןאח.* אבר חצר,יכנו;לכפוד3 הוקף הגלות עלינו והכוונת בלא הבל ה!א נחלית« .אבל אתם אחינו חוקו ואפצו.דאםץ לבבכם כל המזחרים.לי^: וכמן־ן חזקו,קצתכב» לקצחכם *טע( אפנה והאפיננבלבוך־! הכל ביאה הuאל םתרדת ג •נלה^ .'הזק! ידים רפות וברכים הושלום אםצנג 5 - ורעו שהכס הודיענו עי ׳מעיחו מבשר ישראל שםרכאריכוד־ו ימן־הנלובת והתחזקה ז ז •השבו הרבר^שהבהך העיד על עצמו שלא יעוכ אותנו «1!בן1 והמיר פני הסדן םסנגבמבזל,ות» ואחר כמ ב מ ח ה ותאפר צ!ון עןבני״י׳ וי״יישכחנ׳.» ואחר כך הוד ואם ה מ ו א ה ולא •שכחנו מא י ב נ } ועל •ד׳ ה ד ח ב י ״ ז 1 א ל י * ־ : נ 1 א * ה ג ! ח כ י { ' מ ד ז ל א מ אשח עולת מךחמבן בטנה נ חראמון$ה הודיענו הבה כדבר הוה.מ^^׳.אידחומ׳יל»יר,׳ךלאירפ! ולא׳מתירן־א •מכת ברית אבותיךאשרנשבעלתבש.».. ושב •י אלה:ך אר־1שכותךורתפ3 ל וס A ודבר ןתאהינו ׳םודנדוג פ ו 0 ן ^ ל א ^ ר ^ ״ ^ ד י ל א פ י מ ע ומיכ וקכצךםכל קא יעמר. פורע שלפת.אזמ שיקבץ י ש ר ו מ י מיסוד• אפונר־וישראל: . ותוא #ואי אל ם? שימרת נפוצותינו ויאסוף תרפתינו ונלוחינו!. וינלה הדח ריאפתימ • . דשםיד כב רר$ ו ר ק א ל ו אשורנו 1 יאעהן ו ג ו ן שהכטיהנו הביר, בתורתו.* אראנ פ דבךו כpruc קרבל בני שת ותית קי כוכב 0יעקב וקם שבט פישראלוסתץ *!*ת! מואב וה תהיה צדל־ן י נ י ! וישראל עושה ח?ל» . והעת מ ירשה ןר.יד, •רשת שעיך ארבי| נמלך־! על ׳?•לאיל שניציירארת כיאולךתידואפמ.עצוד1מזוכ.1. ואנינלחןה^וואל ומי מכלכל א םחםיתעלחעינשיראה בההנ י ב נ וישלים םה מה^שיה* ואפר ה אח יום בואו ומי תעזסד בהראותו.!.: חתו הא0י7ז שאנו מאםינים כןת העניין; אבלר התבארה םדבר• דכיאל יישיעירוומש *ןרגדכר• רכוקינו ז״לישביאח* ב דעת ההיא כ תהזה כמחחקף יר ארוםזעדב» וכמתהפשט פלכותמ קעו>פ3פוהיום הןם: וןו-^לא •עכור » ודניאל סוףסי׳ שסהה׳.סל5וידז,ישםעאן| / ־ ו םן ביםפקו ן דברשאי& ע ת ר י א ר ה ש ^ ׳ ןעפיררתמחשל ואחריו ביארת הנואל בססוץ•« ונ! !שי?הן ^

מאת

אגותתימן קב•י - ס י פרשים ךןכתמור דכב נ ס ביאונ^זמשיח היאחרא} םשנע.מ:ןאםר1ודאח רגב * והקשיב קשב ר3 קשב.»: אםרזשרכבחמוד הוא חמש?ס מ1, בו עני. ורוכב עי. חמורmm ךערבי אמי חו י3יעירכfאחונוו־־ו ו יבא/חכף&סידת׳רוכבעלנסגד* - ו kffvf צמר הרשים ו. בימ!ו הזיוזנ שתי אופות: שהם אדום נישמעאל ו ובעניין ןתו ל ם א אי ז : ודברי י נ יםשל חזומחנוכר בי חחי סן םימלצלם ו ו חחי ,*תבאר מןי אםתח תעתעיבודית אעתמודעדת» אבל •ש ב מבואריםמפסזט1זכתובזם,« אא ו ת ח נדויד־ז ונפלאה קבלת• אותתמאגנ• מקבי־םאביו ומאמי אביו ו י ב אצליני קמ כמו שנאט ינייד־! ההל מי י הרבה יכן נל־ןדבר עדדחחירת.הניירת של •רי ה קזר«דשואמ נלו^רישלםאמח.בספו הןת לבני«שדאי אמר.כנענים עד״*רפ0חוי אתר א ר ש י . נביאוד.־«דבר.שבנבו»דת בלעמ:ד» שתחזור הנבואיות י נב ז הנ עדיץ ו י ם מ י מ מהפסוק סתם j לפי^מישבחידרח פסיקים שאעפמהכנוננית בהם יד יבניו ט א ו מ נ י פ ; ב0י.שסצזני םםאםו^יעקב א מ כהמךמז.יעניין אהד א&נכן ים : וכן םאםר י נ מ . עשר רד,י מסולת מעכבי במצרים בםנ«*ן׳דד1.מהם מאתים י םשה רבינו עית מאםד.כי.חוייד בנים ובניבנימ וןישנתמ.כאר.ץ ז מימבנדבאדץ «שראי-פייסשנכנסני..9ה:עד,4יו«יד1חםין.י\יכיןםנ«ןנישנהם יר.ם תתםו שגו־־ו ויישראד עפ כעת •אפר ליעקב י שאםד0י ! וכןה^רכחזי-. ועלהען«ןהן^קמז^שזתש םששר־ו ים׳ י א ימ.להמב כםנזין מ י ה jpoפעי:א_י• ־:׳מטוסיו* מסן הער־־ו הי יאן •אסרו להם הנביאיבם ל א ר ש י י מ א מ נ ת ועמאוחח-חעתני־. והמזור, ה בראמים י ותסצ* « ינמויתיןי נאמלח 3שע* הארבעים לצאתםסארץםצרי םה פעל אי מחתיתויזתמבוןער אותתהעת^איפי0יחפתשנת,י שהסיסן פתפת נאייים-: ייפ«^ה ן!חווי5;תנמאת.לישר*ל.בשנמאיכע>7ו אלפים תת(ןע1 י ^י תפי קז ן ההקמהן ליצירה;,ואין״קפקשתזיעדנמנבזאת היא הקילםת הפשית ז ש1ונבאו בניככשא ו ה ובננהזבפ:* ו״י1> והו! עתה.אפתי.סכי חשבון שכבשום קץ:.וןי־ז שאפרנו שא •תית בזדגיהעם י אםתי אהלמהוןדרני עליו וםנעונוחכליח הםנןטת לניותנ.; ש כרחוק י זככך ףידעתיך אותו ו^דןך היודע j אבל סת שאמרת ששעת-ואתהי^א ליעקב וםםנךח •ישע: אין היבר כן שןייז י ל ירמיהו עה ןעח *דר. ח ס שעליך *ניה הםשיח לאהג- עי מיחסו־! נו^ומנונ, בתכרת ; וההיה אתר שי מז ךכחוב רןי םםאז שי םתי פלה6הסרבדי פי י חםשי י 1י י | י י נ . י שע . ) :" . אביהאור־ו שי D |

* י ת: ו י הי י ו ש ם שה? ם זא!נם םיוהסים בעןם יחכסיםןיאינם םיבוץהם י•. ויש מיר בזה העניין: ב י הסהכל י

; י דןן םן הי א םש^בעדי י ה ^*ךד* ימה שזכדריו םעסק האיש שיי׳י^אי^ר שן ר־זםאסינים בי י לפי שהז4* ם . . א י א ר־זםהח׳ םםנו ו ל י מא חולץ: וכן איני ו א •סבב ה משנע בליםפק ואיןעי החילה אש^דת^יפשע אם לת י ל י י נ ם המשיח ופעיהו ה י ק זופןדך. םןהםאםינים בוםקצי רוחם ו^ן ן8ינם יודעים ם

* .»£׳־ מה כ. שעלת.

אגות הימןי ספר* החכמים ז ועסדח ע י רר תז י ח םבנ ח א ש ך ס ח ם ם י ת נ ל א ב ה י א ת בדעתם ז מעלוו ע ב ח ר ש ד מ ב ל ם מ אי בי י הנ כ ל מ ו ד ג י ד א ל ם ו ד א ג י ב ח נ י ש מ ה ך יודע אחי מ נ י א חו י א י ב ן נ ־ ם עאי ם נ ב א א ש בי א נ ו ח ל עעסו מ ר ע מ ו א * ש מ ך יורע מ ג י א ע ft » ועור חת ם י י ז חזאר־ו כםו מ י ד י ו ד נ ח ד י ע מ ך לעעםו ח ם ס א חייב־פיחח־ילפ• מ ו ת ח מ ח נ ו םןדת ר דבר.בשמ«,ונ11 ואי ב ד ד י ד י . ר מ א א י ב נ ך ה ך כת1 א כ ! י ש } ן ם ש ב נ מ נ ס ם חך ישחיםמברבדי ו ״ ח »־ י ש ם מ ש ך עעמי ב ^ ס י א ש ל מ א ת כ ותו ם ל חי ח ע י ו ד ת נ י א דת חאל1 ו ד ם ב עי דעחך ש . ד,תעלת. : ת ם כ ת ת ע ק ו מ ת ש א י ת ו ו י ש דוע ב ה שי ר ם א שא י ה ה ת ש י מ ם ת ה ל ע ם ת ל ת נ ש א ת י י מ נ פ ת מ י ז & כ ו בך י י ל תי ב ת« א •תית משיו ת ל ע ל פ ב א . : ו ת ד ד ח ו ז ם ת י ה ת ת ו ת א ו אי ת ו ם יתי דתו ! .ובאיןת מקו ת עמי ו ת ך ה י א וה דמינו•:> החד.אותו ש ם נ ו י ו ן נ ו ד ב כ ותר נ י ם ו אי בי ש הנ ר י מ ס -יותהמעולת ם .תהיד־וז ל ה א ר ס י ׳ א מ כ ׳ ן תנ בידאד־ י הד נ בו ו מ ״ ה ו ע נ י ב ד משת־ ד ת א י י ם מ י חבוA1 ברבדה ז ת ע ו ; ר ה נ י כ ת מכפ« ו י רו ת י ו ו ר י י ע אןניו-יוכיח« ;1נתת ע ם ש פ ל ־ א י ט ו ו פ ש *יניו •גאה^** : י ותיודז!הק>אוזר_םתניו.ומאמ«נהאזוו^תיעיו:,וקדא י ת לעת ו ו נבורר־ז ר וו מ כ י ש ן ע ־ ן נןוךינ4ותהי הםשרד ו ב נ י ל י ו י י ד י ד נ כי ר ם א ת ב ה ו ם ש ת ש ש ה ב ו ה לה« ך ההפלג ר י על ד ו א א ר ק ם nn ש ו י ש ״ ר • עה ש כ ׳ א ו ו כ י נ א יתוץ א ל ו פ פ א ש ד ק י נו ידועים נ י מ אעל ז ן חמנא!ם ש ד ס ה א * » D I M ל ת כ ל ע מ ח מ יתנ שעו י ירזעשנרו ז ו '* ו נ י י ע ד א ק א ע י ת ש : י פ ל ד ו 5 תו ה א או ב נ אז י ע ו ד מ ת ה ר י י כ ם ב ד ו י ח י ש : א י ב ל נ כ יר שיהיגי־נ ו ב : ־.וביארו שאע• נ ר עמי ו . ר בו י תכבשו ג א ע ל א י ת ר ו ז ש ד ו א ו ב מנ ן י שא0 ם ר ו פ ו ם נ עםד אלבש שאי י כשי ב : א ר ברעתו י ש ערו -י .ועשיר ע ש אר־ו י ב ו כי ם ע מ ר ת א ר ם א י ם א ן כ ש ל : כ ו ח ו ם א י נ ו םאםי נ ן א ! אי א י ב נ א ו ת ש ד ם א י ו ה מ כ ת ב . ו נ ל םפג ם כ ד א ר ז פ ת ל חאדץ.שעי א מסי ו ה ת מ ר ו י א ר ה ד ה א : ו ת י ש ם א ו ת ץ ש ה א הך פ א תוטא;שענמוד1 ה ו ה ו : ם י מ פ ם ט ו ת ם י י משוםעי כ כש: י ו י י ב בו לענ ד נ ת י ש ! pip ו ת ע ק א ס ל א י ו נ ו ם ם . ל כ ם ה ק ר ז ע ר־ י יעשו ג י רת לתו ז ן האו י א ו ל י א רדת הו •חתוי םכ ו ־ ־ ו ו ע שו המ .» פקבל ג םד א ו - י : ו י . שר א י י נ ש ל«*ם י ם יתרים א י ת ת ז ב א ו יי ץ ת כו ד ם א ש ם ו ת ת ת כ ש ס א ח ו ת ו ל ו ב נ ו ר ד ת ג ב ר נ ו י מ ש 5 • ו 1 ר י ש י א א כ ל ו ו ד י ש אא ו ת ש . ד ס ו ו י ת ו א ש נ ש ג ב י ו ו י כ מ ש ק פ מ : . ואין ס ם ו ח י •בןבן •ומר מ ב! א הםבזמ י י נ ע ר בו ל חפנ י • ם: נ י י ״ קנ י כ ם לעאד־1 ם ד א ו נ ב ג ת ד ו ו ע ו ל א ש ר נ ש א א ו ת ת י ש מם י ויהיח נ ם םםו ח ר ל י ן ח ת ן י ם עניים והעניים משירים« והייבו עעםם םן הרי ו ת מ ע נ ו» ב ת 5 א ר א ו ב ת מ ו י נ ס ו ו ו . : ח י י ל ח ת ז ו ה בין העניים והעשירים ח ן ך ת ר ד י ה ן ע י ם פ הץ י ל כי באו א ר ש ןץ י ראה באי י ־ ת י ת ת ם •ראה;.- ב ו ק זה ם ת ובאי י ש ם דה ח איכורת עםיס י ש ק ב ם ם ח א ד מ א ן ו ד א ל היכלי ה בא א םי פחאו נ ו ש . ו ג ח א ר ח ח י ח ח ה י ה ח ל א ר ש • דהו י איבוח עםי ב הת י י א ר •י עבאו פ א א ח ב נ ם ח ם חפעי ח ר א ש ך חבריר־! א א ל מ * ו ד י ח פ מ פ ם י ו נ ו א בן פל ו ה ו ש י י ר ע ם א י חח עד ש ו דם הי דחו קו א חוודע עםי י ס מ י ' ו א ר י ^ והםיפחים ש י ת ו א ה ודע הורם תראום! ו א נ ל מ ש י ל יעםר א ב ן J א ־ ו י נ ו י *

;על

אגרתיהימן קג־ש ו ע^״ן זד־ז הגה א מל •די הן הן הראיות. על אמהר־! ׳חוםו שכן אם הבה כשספל מt= ר»־ מביי*שי.-רע לו:•>כ וא עמה שףו יססתתיו •עפח : ואש ישעיהו כמו כן נשי ו2ש3ח'ר־ו: ויעל כייגק וכשרש וגו: ואחר ש גלד. בארץ העב׳ ויקבי בלישר^לם ולשאר ארעורתישראלאז תמ *;ךוזאוםר־• והתפשט מורח יםערכ עד ל ש ו ר י לץ תישן וליושבים אתריהם בארץ ו—.ורו : שכן כוווב על ירי ר ל א שיגיעו לכבש א ישעיהו השולת בים צירים וככלי-גושא על פגי ישים לכו מלאכים קרים אל עם םםשךא ויזלאה.: גוי קו קו ומכוס.-; א׳גור בןאו גהריםארעואל ו ומרט ואל עם גורא מן ה מקום שם ״ עכאות הר עיון : אבל כלל מעלותיו שיספר בהם על ירי כל ו:גביאימא חחלתם עד מלאכי שהוא סופם : חובל אתה לייקיט אותם מין ו ה מששה הבינו שא בשעה ־שיג? ר־! י ל המרה השיוחיך־ו לו ה ב הארמורל! ועשרים םtריכc : אם r ־ רתנבלו איך •יכלו ת ו כ ל •בהלו כל שלבי הארץ שששעו: ויפרזדו ותבה^ מ לעשר כנגדובחרב או בוולהה : ־כלוםושלא •ובלו לטעין ולערער על׳וולא •וכלו: וישישו ידם לפיהם: שכן ו י ן המופתים שיראו טל ז מ ו י ה ב י * ל » להכתעזזו: £ד דלת •קפעומלב־ם־פיהם ב« ט ו א ר ?שעיהו־כעת שספר שישמעו המלכים ל מ אר לא׳ספר'להם ראו ואשר לא־שמעו התבוננו': - ואשר שימיה כל ע• שירעד! ש « ץ כשבט פיו ר ר והכה א מ א •וכל להמלצ! ולהנעל:ממנוי שכן א ל להמיתו בדברו ו גברות שפתיו •םית רשע: -^בלהסולרק ההדום והםלהםה מסיןרתשמשווממערכתא אחר מלחמח גוג וםגוג כמו שפאר יחזקאל ער.: ואיני ל *•ן iy בתםי׳ןך־ו רגלוחו או : ואתם •רעתם שאיתי ר יו<»ה rxm .שעמד בן*יזנכם יש בו דבר •מכל אלי 1 י &עשי. מחחיית המתים במו שסלה כדעתכם: ו/שסמכי לן ajכלןךו^ו t ,uhin 4

ם על ח י ר כ ״ם P5p׳.jfb«>־q'! בהם ועדייכשנשלים עמהם כל י גםןהסןפידםרחם שים שטוענים י. הוא המשיח : ח נ 1 ט ךך.הודאר־ו הטענה ג«י«..יםלי^יי־עםני כ ?

א היו' : ואפ! על דרך ל ו נראה להם בכהוביח אלף אותות או קרוב ש טאגחנא כל הרועה לעשוח עמו שחוק וליענוח: ו0!ף ^ טעניתםיהיאחז למעלה«אר־1 : אא אומר בזדון ובקרוה היה מחו״ב אעלי רכך עזה האיש אלו היה אומר מה־שהוא קרובלדעת׳ והוא האמה ש*שוהטה ו: פסד עיורו ורעיונו י ו ה םיהו־ת : ־אנ:ל םח של ע i!r!t«'פיאה לבם עעה־טובה לכם7לו: והוא שיהיה חבוש ימ־ם ערשיהפרסם אא נפסד בזייורו ורעיונו'ואבוד שכלו : י ותודיעו ר־.דבר וחפ־םםו ו ה הגויםבכולמ ש אוחו בעולם ; ואחירז כךתהירוהו והעילו עעמו בחחלד־ז : לפישכשיש־:עוהגוימי שעשיתם בו המעשה הד: יהיי מלעיביכש ת ןןליושטעןעל עעשו שהיא משיה: אן וש^ת^תבםיתי'! ומעילו'גפ שבם םרעתם של גיים: ג מ ש מ י « ל ם « ג ד # ו ם בו צא יסבב ל ם ש ו ל ש ואם תארשלזבדבר יד־ן עך,שי'ק3רסם לגו ם תמיתו איתי וחס ו עליכם רגן'ז ו־.!אחם אחילייילועילכמ שהילההפילגו במהמרות עונותיני בתיך אימה $ו שהיא אומת ישמעאל שרעתם חזקה עלינו•והםהחכםים להרע לנו ולשיווס איחגו

׳'> מט א כמו

אגרת תימןי •שודאי new *וחד אויבח ז ד ו א חעסו י ש במו שגזר עלינו h ואוירו! «לייי10 ו^ א ם י ו ולהקטיןאותנו י ל אוחנ ד ל ד ל ה ע ד ו בחבליה ה ו א אופה שהרעה ל י ו ת נ ם םל א ר ש י י תצרות חעחידור־ו ל דש ב ח הקי ה ברו א ר ש אוחנו כפוחם שאפ< דויד עת כרח• י כ? נ י ואפר אויח י א ע פ ש י לצעוק ולקונן בלשון האוםח םרערש בני י י ח ח ה• פ ד בני_׳ישםעאל 5 . י א ש ר ם ד ך ןכר ק י ם אהל• קדר ; ודאו א ך שכוח• ע ש םר פ א ס י ל א י נ ד : ד ו ע r ו « . ו ס ו ח י ס ם ס ר ו פ ם א ו ח ש ו פ ר כ ד • ק נ אסב עהו שהםשנת צ ר י א פ ה ד ו ט י שתכנע בפהרח שכן א א ע ש ש א בפלצות י י ו ודלרוייגו א קט! וחום ה י ב ז כ ם ז. ואנחוו״כעודנו• סובלים.שעבודם ו ס ם ר ח ם ו כבי ן הכו ם ו א ב צ 0ן ה ועקךותם.ים«גלת םיכולתינושאין ביכויזנחארפכודיםבול־ויחי כםו.שאסר דויד עתו». וכםי; שהוכי.תונו.צדבותינו.ישאד־» פתה פי י א, י ם. באי ואני כתדמל<*.אשםע וה יפסזק. שכתובבשם׳בניו וםשםע מ ז וססכו ן ס ו ולשחוק: ם ד ק ע זאל ו ישפן זבי נל שעבודם סבו ו ודולים וקטנים י נ י : וכבד תסכםנו כו א ש ע דום ו ם א ש ש ם ו ת ם ו ו ו^ ו ם י י כ א הסתרתי פ ל . י נ ם ויחיי. למורטים פ י כ ם ד נתה«. ל . ••מעיחו נ ד ם ן א כ מן ס ז י כ ז ז ופחזוחם:בבל ןםן נוכ^יחנצל>1ר3.רעחם. -יאו . ו«וםכלוךד. ורוק זrt» י דויד א ש ו מ םםהם דודפים,אחרינו:בחרום.ובםיחמידד כ ו ם״שי דפז ו מד שאנר עלינו׳ונקיזאבםלבודיו ד ו ע נ ם י שכן א דז ז כ אנ״למרוסוכ!.אדבד;מםהיפלחשויד״םעוית.» וישד״עליבם י י נו^ונבא/ נסכןבנפשותי יגגושקק׳הלא׳ םנ בטי י בדבדת י ש ואטחשהוא פ נחרז דו דצישסעאל עשראישי^עבך^י י ו נ ד^םי כחתלו ת כי מ ליצם ן מצולע והשנ י ו ש י ־ו ש י חיתח האו פים,סישראי ז ו אי , לו ויצא בכלל עשדוו בער• י ר ח י א א ר ש נשאר • ו 1- וחןר ו ח צ ע ח ד ם ע א ל ם עסקי ו ל ש נ א ל בריא וד ח . בנ*!לו צדור־ו J וכסו, בן עם? איש א ם ה י י *ספיה^בעצםהנלוהת/והחחדשו ע בסערבבסרימך1.פאם:חיוס,מת:ש*ה ואט^שהמי?ם1במז;ושלות*ימל מעףח ואסו•ו צרור־ו ו י י נ י ב א ד ש י ת ינלרלו-,ולאי,יצא,דברו>אוד:ותתתדשו י נ שכאותדלז ש: וקודם זיז בסו עשר שנים עפר בארצור־ו י כ ותידיעני,תדבר תןה םי.שתיח םצד בט תיתר־ז כייר־! ת ! וכםעט ק א פשי שתו , . אפר ספרד בםדינח קרטבת איש אתר וו ס ןצנה עםד,אחד כצרפר־ ם ןה. כפ^שלשי ד ו ק : ו ן י י נ ל ב א ך ש ל ז י שואיהן ש עו עסו כלו• ם ותרנ ימרפתי הו ו ם 5 ותרנ ת ר ב ם / פ אסר שסואםשי^ועשת־אותוך־ו י וו נ ו ע י ד ו םשה אי ז כ הו • ד י אלת^דבהמשקד^פסהבטחתםעל ודוהקודש : ו •קהילו! : שבקרוב ייםיהת:זךםשיה.חאםת« «רבו־ה^ענ!פ1התושבים ם כ בפו שאפרת• ים ת פ ם ויאבדו ע ]לא>זתאם0 ויאבדו ה תם | א תעמד טענ ל ל אחר םהם םשית ו נ שך וסן גיוחר*! ר ^ ת א ו ת עה ברות !חקדמ:שותאוםו־ן ה ם י ם : ור3י.ש דע ש י ב רבלא עתה הראוית דאברי.בשביל!וץו דב»ו־.עליהם.צדות והותיר עע. ו הפצר להתנם י ש ו ר ת • ו נ ל ואסר השבעתי אתכם כ ש ך מ ר םייעשמי־* ןה:יהמ.בי.ע תאוםו^ו על דם ת א ת האהבה עד שתתפץ: ו דדו א ךו ואם תעו תהשדה אםתעי כצבאות או באי עי

אחינו

אגרתי תימן; קד 6*חינז אהובינו קבלו עליכם מבועחו ואל תעירו אר־ו האהבה עד שחחפץ)« ובור*• וזןלם בםדרת דתפים יוכר אותנו ואתכם לקבץ נייור־ו נחלחו. ותבלו לחוות בנועכש יי׳ ולבקר בתכיו » ויוזניאס םניאהעלםורת אשר. הושיבנו בו ו: ויסיר םיושןר ו עזנינוו: וםאפל לכנו». דקיים^בזמינווביסיכ^העס־ההולביםבהשך דאו א *לול ימבי בארץ ויפורש אונו ונה עליהם ו . ויחשיךבאפוובעברחו עלכלהקםיט עלינו« ויאיר מחשכינו כאשו-הכטיחנו כיהנר^החשךףבסהארץ וערפל לאופים ועליך קרח ״ וכ5ו».על״ך יראתו ושלום.עליךידידינו:יקץ־נו בעל ההכםוהת אוסף חחבונור־ו ועל נ׳ליתתלםייים.אחינו ועל כל עם הארץש&וםגאור ןורת« ורב שלוש עד בל• ירח ז,אפן סלח ו. ואנא <בבקשד־ו םםך שחשלח:העחקת חאנרד־ו חןארת לבל קתל וקתל-לחכםים ןלןולתס % : לחןק אמןניחס •.ולריזענז״^רנלם.לבל חםעד« וחקךא־,אוחולת על הקהצוע^היח־רים כרץ שתתיח םסזנוץק/הרביםואחהישיוןחר •תשפה הכל.«רדןזחהןהרתזהשס?י-ו.פש1פ ^*עשלאותפלסםןלא •נלהחדבו• יאוםור־ו העולבש.« : שפאיתחדסךדבר שיזנילנגהשגמ בלחמי!םםנו י וא$פ• ש3תבת*׳,אות!תייחי.םתיר*«וםןת.הרבולו םאד » : אכל ראיהי־שה*דקר־1 חרבים דהר שאין ראוילפחר עלמ סן הםכנח: ואף בכל ןי־ג ששנררתי אותו לכם סור *• »1ן4איו; !כברהבטיהונוההכםים שקםלוםן הנביא עת ואמרו שלוחי םזגוה אינן ניןוקין

ואין לנופזוח נדולה מוז v ושלוי על בל ישראל אםן» נ£{םח האנךת ת5והעתיקה. ל נחום םערב׳ >ל ו וקרא שםו־ו

פחחחקיחג ח^ןו

מאמריתחייתיוזמתיס $»דןן9,שמואלבן יחודו»ו.פן׳חכזן<ןםי7חחבם^זנז־\ל חרבלרבינומשח כר ם״פון • •v ןל איגינורהוקשי^ווןאד^לפאריעניןהקדמרתומןיההקדםירת בלשון מבואר פשוט!;שתדלבו לרחו^הםפקוח ולחסזה הפירושים ויבינו הול׳ הנפשותא הפך החקי׳ס^אקןר ביען לבארה: והנה אזרע כיתנא בזה ברברי פן הלשון ההוy םנםשותינו ןזדעוח תנפסרות אשר האפיגום o j f l ה;מזת.שהוא אהדוא־ןישנ/לו

הס1£נים,אםר>םבאד לואלו ה9נת*ע.םע ישראל ה אלהינו h אחד ותביאוr הדי אלו h דאיןךו.מזה תפסוק על שהאל.הוא נ ואמרו אפר אלהינו ואמר

F מט. כ גשמות י ״ * ״

מאמר חחעודזמפתיםז יוכ*)ו»״דעזדבז• ^ א ת אחד וחיילת ל מ ל ש ה ם נ! ו ה ר אהמאהד ראיה ש פ א ו ח ו ם 4 ש

ת צ ק ע ב ר י א . ר ש א ר זדם כ ש י כ ר ב ד א יכו כ צ ו י ב ב - ע ר א י י rtfsfri ב״מוכש ש ר כ י ןח כ

ת ר ו י ל פ ו כיוננו להעיר ע ז^שאנהנ ו בפינה מפינורת החורר־ נ יזאםינח-בפירומ דברי

ז ־ ח באומי ר ל נ ת י י ד א ו ב א היו םשניחיםאייר. *ספקיימסנזוה בגינת פ ל מ . ׳ ה י י י *

ח ו אליומןהחיפוהימההיםו ג צ ל ח ג ש י ו ם ו ל נ צ ז י ה נ ר ש א כ ו נ ח נ א :וןה ש אין ספק בה1;

ם ו « י נ ב ר ס כ ש ש ק ב א ל ל דצין השית י ח וכיוננו בןה א י ט פ ש ס ׳ ר ו א כ ו ־ ת ר י ו ח ח

ן םו־ז י ב ח נחו י ח דעתו וחבו ר צ ק מ י ם ר ורהב.ין י א ב ל א רתי׳שיר ו ל • א ד ו ב כ י י א ל י

ן נ י ק ח ן ו ן כ ר ק י נ ח נ א ש י ג ת י ר א ר נ י ^ נ ב ש ח ש ה מ י פ ל ל ו ח ר ו ה ה ח • ם כ ת מ ו נ ם ר ק ז ן ן י

ו נ ח נ א ו עני^ימ מ^יוילע! ומהיוןיימ וידעני ש (ןנעים. רחוקים עמיקיכם׳וקכצנו וחברנ

ס י ב ר ק ט י ק י ל י ק מ ו נ ת ו ^ י ע נ ה י נ ב ש ח ^ י מ כ ן י י נ ע ה ה י ה י מ א ש א י ח ו • טכןיףןממ?'? י• •£ ב1דינ« ־ נ ת ל ע - ד ב כ ש ו נ ם « ר ק 3 מ . ג נ ם א ב4 אהר- 0 צ י י כ י ח ש ו{ןקכצ.יס.םדת^»ל*^ ע

א ^לי• כיבינו >ה1מול ו ח ^ כ . ד ב ר פ א!ן ה א ל םאת השיח:< ו ו פ נ ה י *זיפ ו ת בן ר י ע י ח

א 3V•?..־^.צייה-וה:מעני!־חיא1שה»י«^«» ב ל א נ מ ח ר ו ו נ נחי יכו ו ויש לנ י ב 6חש;ח ליןמה שנקיהיבימרת&זזכירני מן ןזקקיץ וקבואיי. יכאשר' ל ענ כ הלשויןיהזך״לחכי ב

^ ד • ה פ י ע ס כ ר ק ל ) , ר א כ ל . ל ' ר ו ה צ ר ג ה ש מ ל | י ד ן ל י ב ה ן & ו נ ץ > ו ש נ נ י א ר ז ו ^ , ז נ צ ל ח נ

ו אבגו נ מ נ פ ר ב כ ש ש כ ו . ס ו י פ פ א : ה י מ ״ א . א ל א אבאדמ' ו ל ש ' מ ^ נ נ ^ ש ר ^ ן ע . ה י ' ^ «

ז א וינחן במלהםחו ש נ nj£%tp7p1. 0 ו 5 ^ י ־ » « - י * י מ ״ פ כ mio»?^חשבישי *

ל נ ר י •ד ו ^ $ ב . מ ש ג . ם ש ב ס א היה מסופק א ו ה ו מועיריי ו ח ב ש ח י מ פ כ ח ר ו ח ל ש

ת צ י ק ש נ א י מ ת ש נ פ ף :- אסנס אחרים ש י U ג » H בפסיקים או ^ ב ובני םע״ם צמו מ

ף וההזיקו כצופר מי שהית מאמין חילופו וקראוהו ו א נ ו ה • מ ר מ נ ה פסקו ל ו צ י א

ן ואגי^ףהיפ וחכינו רישירזן-ךיבויז על. פשיטייץ וכייצא-ב«רת־ששעמ*על קצרייג עי

־עתיבאלי"האזבי׳יםל-נמרישהםמיקצמוחישביס ר •ו מ א כ * י י ת י א ר א ל ש ! צ י ש נ א

ן מהבהמה < נכבד ר י ארס ויותר-תועי י נ ב ב ם הם הסכלים ש ד ו - ל א י ש י י ס כ ח פ ח ש

ו נ ^ ידםענם חנפסדות כעוריםיכנשים ראי ־ ו ו נ ק ן א מוחם םשנעוניה הנשים ה ל ם ח נ

ד ל צ א ע ד הסיפור ל ל צ ר בחיבורינו החרםיר״םיעיקייס חוד״ם ע א ב ו ל נ ך ל י ר צ ש

א ת ל ו ב ך למהירוח בחכמוח ר י ר ל השירשימ ההם צ תביא ראיה כ• הכאה הראיה ע

ו להיות האםיתות נ ר ח ב י ד י ם י כ י כ נ ה ^ ר ו ^ ב י נ ר א ב ר םתס'כמו ש ב •דעוהחלםור״ם ד

ר הםשני! עיקרים ראוייבש ו ב . וזכרנו בפהיהות ה ל ההמון לפחורת: צ ת א ו י ב ו ק מ

ל פה ז ע ב ת ש ר ו ת ן ב ב ל ר ה וימה מתחייב שיאםינהו כ ל ב ק ן לנביאה ועיקרי ה להאמי

ח הייהוד ושן-ת ל ת נ : דילמה ש ל ו פ נ ב ת ו ד ל ח ה ה פ חלק שירשים נתלים ב ו כ נ ר א ב ו

ת ד ר ו ה ה נ ש נות ס כ בחיצורינו הגדול המכו ו נ ר פינות התורה : וכןסשיו א עם ש

א חמורים ו1ל האמת םאנש׳ הדת והחכנז־י שיחיה להם ל א יכירו מעלתו א ?יושר ל

ם ואיך י ת צ כ ק ד ש א ט ה ה ם ׳ ־ י ו ב ר ׳ החיבור זיריעיז בפיזור ה ר כ י ב והבחין ב ו ל ט כ ש

ל הענינים עי קיים תתוריים 1ר,תלםוריים וכיוננו בןרת p כן כ i ו בו זכרנ יתיס • ו פו

''׳..שיהיו

מאטד החיית• המתים י! קה׳ חכמים או חכמיםאו גאונים או נםז שתקראם בו עכש ו שיתיז אלת הנקראים תלםיי שורשים תימודייס ! ותת״ה הורתם םדורח עי פיהם ותלמודם סרת סעיפיהם עא ׳שייכו ידיעת השם אחרי גיוים אכל ל ט תורייס ו עילה ובלות נבנר־/על עיקריי א מ י וןריויתם על םת שישייםם ויקרבםאצי בוראם י «שיםו השתריוחם תנרוי חהסון: :ויהיה.םכיל השורשים הה0 אשר העירונו צ פות א םה שיביא בחם חשיספר באמיתה ה/ןולם ד־זבא וחארבנו.ביוזגרגו עריהם העוים הבא-. ג :והחיוש י ראיורת דברי חכתוב׳וראיוודו דבד<.ח1ל עליו ופירשנו םדת שראוי לאנשי חכםדתא מבית* ב ר יכוין העויכמ ה א ב ובארנו בפ הלק והימנו מסבהאשד• שמתנו ימ יתהפתז החייתתםתים^אמרנושלא דאינו3נ•אדםנושאזם,ונותנים רק בתחי לבד היקוםו.ערופיבמ ארבלכישיהם^ביוצא באלו״ו/שאיור*! אמנם הסויבש הבא ^^!!:שחחיירת-הפחים היאפנהמפגו^נר א ב דה .משת״יעיוד״שאינמ המבלייזוהאחרון הוא חיי העולם תבא : ,וכלות כרי י חול ולא,עונש• בעת:בביאור. 1 4 וביארנו הם^קהגדו^אשתיתשוכ שאין בתודה• וסוגדו.. בעינע! רשו:י|1ו>בוחינו.שהתורו/?יונר^אייהחכל, םרברזהודודוייפ• םה.שפ,ו תעניגים בע»סם:הם.אשר.באדנו4ןר,ארגנו בהם.*0 והיא •חברה םן העהב 5 ! ואי .בחבורבהיכותיחשובח * •-*ןבי״בפ ת^ק;בארנו.א5ם.בםו,שי&)ואחו: םי.ש!סתכי בו אחר שהארכנו בדבר חעהב:!אמרנושחח׳״ח המתזם איןתלק לפי,שלאיאפין בתם א י &<וורת סשה רבעו;אםנם אינהיתבלית האחרון ובן בחבור:מנינו:סישאין לו ת !כללנומ במספר ואמרנו שחם ליד ם״ראתינו שיחסר. אתר מן חמעתיקזמ אחדםאסו• לתאוםר דברנו אוחח ומכלי שמנינושמ הכופר בחח״״ודז המתים •. , ובאשר. זכרנוד ש מ התכיזת האחרון ואמרנו בןההלשיןןןה תשבר א ת ש מ בארנו נט כן ש אין שכר לםעיה חיםנו וטובה אשר אין אהרית. טובה 1 : ובארנו נם כן שב&חב איןל נ ש מ א ל א אכייח ולא:שתיתי ו בו פ*»אווד־ו; נופוח אחהשאםרו ח|1י:ש«7ן בדיכי כשיחיד־נ ז ־ על.חבטלי דולהשםמפו ו י י בטיתחי מי לי הנ ו י ו חי ומןהשקד.שי ייא יוליד יתית ויא!שחחו א לא <יאכי ו ה י ו נ ש מ לאדם פח ואצטומכא וכבדוכיי ה 1אב פציאותו כטלר־נ נםורה»> ואין ראוי שיחלוק אכמעי. WJW,אלא ש!ש עייהכבו .דאיור־! שכייותבפש1טי־ררשזר־*;שראוי יאומרן בפני הנישיםבביתד^אבי. ןכבד פתר ם• שסחר דעתנן ןר־ז באמרוהנח משידז.ואייחו,עליח השיים עמדו ןמןב$*י« אבילדת ושת?״ ונזם גופות: כןז^יו בני חעולמ הבא:לא>אליכס כל1 עובד• דרך הביטו! לבטיה.ששניהם היו אנשים מכני-תעוים תי וראו משר-ז ואליהו עח.בייהם לאיו ושחו בהם יפני הםופר־11 *אחריו ואיך,!קיש!.מזד־ז-לםציאור־נ הנמשך הור־ו אבילפ שביו. טוב יעזלמ שביו ארוך איך אשראיןתכלץמ לואלאבםושאםרןץך^עוי יןנפש לעשות ה ובבר נו1ע:שהנוף בכליו. אמנמהיא כי יחיו בו כיימ לנוף לבטיי ל ו א ידעו נ י חפעייול־! אשה איןפעויחאחוד! מהן נםצאוד! יע?ז ואלו ל כ נ 3

נ א הגנות u : 9 . *

מאשר תחייה המתים- hmn הפחוייב למי ש״הס לשמ פעל הב^רה והמציא כליםשירקש מהס,חכלימא יאמינו מיען ללא חכלירת ואםןםיהייב ןה כלו מה שיןולה בדמיון ההמון אשד לל כפקרים הוא גס^ן . כגוף ד א ו ק לגיף וסר־: שאינו גוף אבל ה פציאור־ז חוק ד נמצא אצלם אבל אין תןקתו בםציאזהי כחווק חגןף ואולם מה שאיוו נוף ולא םקרון גניף אינו נמצא אצל ר.ס?לים אשך הם כלא ס3ק.אףעל3י שהזקינו נםןל׳ מתלקא ׳היי־ז נוף אינו »חיקי משרים יםפן:׳ ןד־ז ׳אםינן דוכס שחשם גיףאצלס שאס לי דרך העברה חנק ד.תגאר.אצלם.שכ>5 גםצא ואמנם הנקראים הכמים באסה לא ע גבדל םן חחוםד חוא יוחד חזק חםציאוד־ו םכעל החוסר וא!ן ראי' ייסר׳ ייחד חזהp מ א •שיגךו אחר םאןפני והשנף וחם א ל ש י ג פ אבל םציאוח הנבדל יוחד אסת• ם£ אינו נוף וםטןיןח פרדגרתסןויץוחויחעלח בתכלית ש ה התבאר אצלפ בםןפח של הםלאכיכש יחשכל חי*י* כםציאייזי הזק םאר קייבן ד,חזוק:1^כל גברא נבדל ד ׳ותל סכל גוף וםפנןןה נאמין אנהג! שו!!פלאכים.אינפ.גו51.וו־ן ושבני העה נפשיך־ן, ראיוון מן ההורה על זה במאמרנו חםגונק םורן-ן " א ל דעוח וכבד ב גבדלוך־ו דpלהאמיןכ•המלאטvבעינ fא ?רצח לחאם;ן זה אחר סן ההמון וי•טב הנבוכים.ואם ל נ!ף ושהם.יאכלו נם כן אהד שבא בפסוק ןי^כלו ושבני הו1\ה£גס כן נופוח אנהנןא גשלמךו לכיהר ול»»ז.נלהיק מע?ץ ולא Dr׳|f אצלנו נון ל לאיןק^יד ע>»ו בןק וק זח השעיר״ונהיר. בבזיחיפשחסלנן ס! ש.י,אסר זה סבלוחיליאיכל סכל לא יסכ!ל דא יתברך ואין היזק,ז«נ£ •אדנותו בנבראים^ ל מ ת ב ר א ש נ אפווחה1.מאמן^רת הא יברץ* י י ^ ל ״ י . 9 קי ^ ם ״ , ׳ א יס$יק לאהד מן הםבליהי מ הובהליכש ואם לל ׳היזק דעחי החן/ננז וישים.םים ^דעחנן יידחי־ק עליני תיותנן ב nnif, םשח׳ ךדעןת א מאמינים הסלאכיסובן• חעולנ־ן הבז* נבדלים סן חחומר נר^ים הפני^איז סמא עלי!ן ד י ה 0 הבות ס י ש ר א ?חסרו פשוטי ך ל ו מומיו ו ל ג נ כבד םהלנו לו כןה וכבר באלא בזה כן1ו שפקוקים ךבים פרברי הנביאה יראת םפשימיחמ ל הש״ובף עלינו.ואין פם בעלעיןו^!ן.אכלבשה>ד1אםתו.הראיודש תשובליות והםופתיור•^ ק היור־ז ד־ן נ^ 3 כ י ת פ ו ם ה א ש ל א פ ד א כ£ש זל לבדה תןךךת כלשון y א ו ה על הסנעןה ידעני שה הש?ליוח הפורורת י י א ד א יבינמ.ולא.ישיגס,ןןאמין בןןןזסור־ז ובן עוד ה ההם ל על חיוד־ן הםלאבימ ןבנ׳ העו^מ חיכא נקי;ס מן הגשםוה ער שנצטרך לוםר בםהת0 שחו$* מש>5 לא.יבינו הראיוה־ן החסאלוהםאםיני£ י ם מ ג שיביא להשזב בהם ה גלכ= שהכשגופןר־!יאלך^צו^ר״מיכגנוהנקוח^ןםןההימריעיקקמציאיחבש ריקרק מקיבל מצך הםלאכים וג3שוח כנץ העוןלבק הבא ׳.חש?י אלי מלא'ייעמ*ז»)ו'חדf ועל שאר חנפ״ייךז כ&ש פ ^ התוררת ישאין ש;=ן.דלך ךון מיורח על המלאכירז בךגע יכלעייחחם ןזהלישי ירפיין הגקןצה יהעדו- ב מה^ש לימעון האםחי מ ה מא כחבי ויל,שלבד׳ חיל י0ג חחכםוח כלן והחסח9קוח כפשיט׳ ךסקובלורש כאלי ל, וכאלו לא אמרו בם בסתרי החורז; ר ר ו ת ! ר ת 0 ת ונסתר זלןהיקראו הנ&וןר > י 0 P >4*

כלל

מאמר׳ תהית •המתים, קוו גטו ם1ח כלו עד שלא ידעו לוםקומוכב בא דנו במזרח חנפוכים בלל ד3ד אםגסאי באלו הענינימ םר. שיש בו ר• לאנשי החקםר. וזכרנו דבר• חחכמימ כלם בו וחעירונ!א אשר נביא ראיה ממנ,ו ולהודיע אמתתו ובאשר ו ה על מקים !כרם לגל1 הדבר ה החפרםמ חבוףנו בארצות והתפשט בקצייה נאמר לנו שא םן התלמידימ בדםשרןז ש ג א תשזכ הנפש לגוף אהד׳ חפךדדת ואםרו כל א ל אמר שאיןתתית המתים ו המעמר ההוא איך האםר!ה והחחיל להבי ראיה מ$ר־ו שןכרנוהו אנחנו.בחבורנן שהתככייה הוא העולם הבא ושאין גוף בז וחההילו הם להביא ראיך־ו םן חםפורסנש. באומר ובדברי החכמים בזה ואמך שהם כלם משל וארכו ךכךיהס עסו ובאשך נוךעא ל לנו מת שאירע לא הרגשנו אליו ואמרנו ןה בטל במיעיטןשאיןמי שי^כל ןה ו o׳ שיקשד־ן עליו הב^ר־ו מת שאמךנותו וכאשך חיךת כשנר־ו אלף והממ מאיר־!מ ק ואםהו שי י ר כ לשכזרו הגיעו־ז אלינו אנרר־ו פארצוךת חימן,ישאלו בה על רא חשוב הנפש לגוף אהד הפררל־ו ל נו א ןנלכש ש0$קו 1שהגוף יכלה ויפםך ו אנשיל והעונש לנפש.לבך והן;יאוךאיך־ו ממסשאםרנוהו אנחנו בבניהעולכש ומהנקום המבוארים כתה1 הםחים וקצרת י י ו ל ג הבא וכאשר נןכרן להנ^ דברי ההכמים ה דברי הגביאימ אמדי זה משל ייפיהש,ואמך לנו זרל•• רשואל שהחפשט אצלם זרת הדערת והשליכו זולחו ובקשו ממנו השוכח וחשיבתו על שאלוחיהמ ובארנו להםא ׳פוהש ןה ושה״העולבת ל שתהיה תמתימ פגת התורה והוא שוב הנפש לגוף וא אהד ההירת המתיבש כמישאפי־נו בפרק חלק וחשבנו עור־. השעוך םספיק ב ה וכאשר היחח פןאת חשנה שנת א ל לשטךוה הגיעו אלינו כהבימ מםקצגדצש א הבריגו מבבל זכרו ששואל מאנש/תימןישאל על העניגימ ההמ בעצםמ לוה רם מאמר ה א הבר ל ו שה •שיבה רביגו שמואל הלויהנסמך בבגדך בןסננו ןרת ו בחחיח חמוץם ישמ דברינו בןחןחעגין קצחמ טעות ומגגחוקצ^ ש<זששךרהחנצל עלירםזגצל אוהנו ועור מעט בקולמוסו ואיחר אל!\ חםכתב׳' נשלח אלינו ןה המאמרל צ n הגאין וכלשונן וראינו כל הדרשי וההגדו אשר קב*במ ויריע א i אשר חברו בל אדמ שאין ה:1בוקש נון החכמימ ס&וד הדרשו'וו»מעש<מ ההמ הנפלאימ בלשונםה האכל קצהן לקצהו אבל ה&בוקש מחמי לבאר עגיניוו כמו שידרשום הנשמבבי עד שיאוחו לםישכל או יקרבו אליו ויוחד-ג*לא םןח חדעוח הנפלאורי! ההם אשר ןכרבמ ואמו־ שהבמ דעוה הפ^םופיפ בנפש וארת ראיח שחוא יחשוב שכל מדתא מבל ל פ נ ה שיאמרוהו המו׳ברים וןולהםםן הדעוח הנפסיו הם דעוה חפלוסופימ ול במאמלההוא ואף על p* שבלו פלא אםחו שצ שהכמ׳ הפלוםופ• מה שראינו בו דא יאמרו בהפנע שוב הנפש לנוף אהד הפרדה ממנו אבלהיא מדרך־העיון מכרת ל האפשר והו לשונו ווה מאמר*רח שהםדכרימ אצלי הם חכמי הפילוסופימ ושאיןר יבהנו בףט דפלוסיפים ההכרה והנמנע והאפשר וכן יןכור ש ל« ידיעה בדרבימ א דכרימ שנלקחו ממאמר הימול לאבן ציני והמבמ מאמדימ פלוסים וכן ראינו ודת

, נ נ הגאון׳ ^ g . x " י

מאמר תחית חמתיםם ה ש א תתאתת אעלם השאר הנפשות־! ו וונאוןש* נןר והסק שתפלוסופינבו לא אחר שאין ל ם פילוסיפים וראינו פ א ר ה אשר ק ל חולקים בוח ואני חסה סי הם א• מ1פש •והשכל בפילוסופיתו דבר אחד <י£ ל אצל 1ח הנאון ןכרןן לא אדע א כ ש יר פ א הנפש אשר א י ה הנפש השאר והשכל יכלת או השכל ישאר וחגפשחכלה ות ד ק ת ושאהתפרעוהסבהשהיאהכם ואולי תשכל אצלו פ ו ע ר י א שהפילוסופים לפ אצלו ואפ כן הוא יכליבלא ספק 9י 0ו לו והםיבהיםאשרהםהכפיהפי -שאםי כסור ש ואלו הםהפק זה הגאון בקבוץ חדדשוח חהם והםעשיודת ובפי הפסוקים־ חהם אאד הי כה בביאורהחורתי חית תנאות ו ו א שחחיד־ו הסחים נ ו ח החבאד בפירוש חו או: פחוי־ו ב א ץ ג י ב ר פ א ו שצ או דובנכבה נ ר פ א ש ת ד ל ט א בו סוף דבר כ צ ו מ לא !ה לה1$.עלדבילםםהשכלל אוחו הםאם ההוא^אף ל ו ו ואין כונחנו בםאםרנ 0םנו לצ1ךך הכוא׳אליןנבםו^שאנחניבו שיתבאר נ כר נםהשז םםנ ו כדו לןכרו ואולם זדל* ללםמגםר לא^לם^קךחלח למג נמגדלםקוםחחועלתמםגעו כו לםפחכל אביש ועןרתו או^בתשפלר־! אחר-והקטנחרודרכי־רהםחלזקוהחדינ1םותה»=:לפ« י א

־ ן ר י ח ה ־נמידצהנללכתבהם והשם שגזה כעי*י ' ו-1כ1וצ.מ ז

ו וםוזנח׳אוזחילל בזמלוןזה חםאםו•ftnan ר םהשנאםינהו בןארת א ב 1 אתת וזםעיין שכונתנובןנ־יותםאפר היא ל ו ךד פ א ם ר נפלו בו דברים כיןההלםירים והיא תתיר־ת הםתים ואין בןרת ה ש * אל ft* בו כ^ל ב ת •שאםרנותו בפירוש תתשנויזגותחבוו* א י פ ל ל כ ע ל ל ר נוסף נ ב ל וזנינים והארכה הפונית־זהוספתבואור1בינוהוזהנשי0ליהםכליםילא*וולתזךי..ז וא}ת הפתיפ תםפורסםת והנודעת כאוםתנו הםוםכםעליד־ד־םכללכתומנו אשד שחחיכןכדת בתפלות ובספורים ובתחנורת אשר חברוםהנביאופונדוליהחכםיסןפלא לוא ל ש ת ם מ ש לנוף אתרי הפרידה ז פ נ ת ת א י ותםדרשות ענינרת שוב ן םהם תתלםוש כלל ואין פותוילתאםין כאיש םאנשי ו ר י פ נשסןךבאוםהםהלוקדת עליו ואין מפהש א נ לך בזיתי תםאםרילפת ל ארי ף ודת־ ותנני עתיר לנ ןתלו חיח.שתוא:םאםיו תפסוקים כפו שופרענפםןקיפ־דביפ בתורת והוצאנו*אותםפפשעזימפ וכן זאת ל אאל ?כדון שאא י דנ ז ית כ«- ן כבד: ח- פו . י זףאתר נ בהנפשל התיתהפתיבשתואשו לפרשו והוא אםרו ורביבם• םישני אדםדת. עפר: יקצו אלה להיי; עולבש ונ\. ואםרן ואםנ>=דםישזכר ורלך לקץהיפי ך לקץ וחנוח ותעםוי לנ ו ל ־ לו דתםלאךואחום ס ר ו פ ה ת ק ש : א ו ח ל ש ם א ו ח ש א ר ק פ א ב ו ח ש ם י ת פ ו בחחית ת נ י שאנחנו אפ! נ ד פ ח א נ ודבור סרח נפור תאסרו ותנת חבודינו כבר נחפדספו ויקראו וייאו אתו חכפי ישראלבםתיזיחןקאל״שחכםי ו בםתגשאםי תו ו א אכש כןאסדנ ל ןח אא יביא תעשת אפשר לחברי31בו ל החלםודחולקין בו וכל רבד שיש בו פחלוקח ויהפאםריבש על חכרו וככר ןכרנו וח בפירוש הםשנה פעםיבש׳וכן יראה אתרפשנ

ו נ ל ;

מאמר תחיית.ממתים קןו םן חמאפריבש ההם שאלו האנשימאשר ישובו נפשוחם לגיפודת-ההם •אילי ג י וישתו וישגלו ויולידו וישותו אחדי חיים אהוכים םאד בחיים חנםצאים כיסויו המשזח דןמנם החיים שאין ם.יח אחדיחם הוא חיי העולם הבא.אחר.שאין גוף בהם שאנחנו גאמין והוא הא£ א* ל כל כן דסת שהעולם הבא נפשו מבלי גופות במלאכים ובאור« שהגיף אםגם הוא כלל כלים לפעולוה הגפש כבר התבאר ןה.בסופת וכל םי־ז ז

שבגיףיחלק על שלשה חלקיפכליפשבהפ ׳.שלבמ תפןון כפה והאםטופכא וכבד, י נ ם ח ובגי פעיפ ובכלל כל סר־! שבבטן התתתון וכלים שבהפ תהיה ההילרר־ן וא י מצ ל והולדת הורע והולדו־! העובר וכלים.שבתפ תקין עגיג׳ חגוף עד שי המשג לעצםו כל םה שיצטרך אליו:כעיגיפ.נשאר ההושים והעורק:ם והעצבים והפיהרינוא היה אפשר לבעל הי להתגועע אל אשר בהם'שלםו חחנועוח כלם ולולי אלו לא ו ופפסיד םןגו וכאשר ל ת ו א כנגדו יםאבר א ו ה םןונו ולבקש! ולברוח טסה ש יושלם.ם וון תאדם רק בםלאנות שיעשם ובחוםגות רכורת־יצטרךבחםלםחשבו^•א לו הכה השכלי לזכור. בו דמלאבורת ונסצאו לו גם כן כליכש צ ם והשחכלודת ג טבעיים יעשה בהם חםלאכור־ו ההם דצוגי לוסר הידים והרגלים כ׳ הרגלים איגנ=וא לחליכדה לבד 91דטי ןה הכלל גורעים אצל אנטי ןאת חחכםת הגדת ל בלים א מתבאר שהגוף כלו צורך מציאותו םפג׳ תכלית אתת *היא קבלת תםןון להתםדר־€, ־הגוף והולדת>הדומה להתמדת פין הגוף ההיא יכשתתית חחכלית ההיא פםולקרתא א וןת שכבר בארו לגו חהכםיבמ ןל שאין בו ל ב ל בעולמ ח כלת• צריך אלית דא אכילת ולא שהית ולא תשסיש אם כן הוא באור בהעדר הגןף שתוא •תברך לא מפני רבד וחלילרת לו והם שיתי! ל א יעשה דבר א ל ימציא דבר לבטלה כלל וא ל פעולותיו המתוקגית כפעולת עובד• הצלמים עיגזם להם ולא יראו אונים לחם וא ׳ריתון כן תשם •תעלת אצל אלו •ברא גופות כלומר אבריבש ל ישםעו אף לתם ו

: בא לא לעשוהכהם פה שנבראו בעבורו. כלל«לא לשום סבה ואולי בגי־ העולם ר. אצל אלו האנשים איגם בעל• אברים אםגם תם גופות על כל פגים ואורי הם כדוריים מקשיים או עמודים או שעוקבים אין אלו הרבדים אלא שחוס.םי יתןתתרש ׳הדישון ותה• להם להכמח והסכח בזת כלי מת שבארנוחו בהיות ההמק אין מציאות אצלכשא לגוףאו.םחשיםצא.בניףוםר־ת שאינו גיף ול»נכתבנוף אינו נמצא כלל וכל ל אר •רצו להןק םציאורת ענין אהד יוסיפו בו הנשפור־! דל •עבו עצם גשמו וכבר ש א ובדנו םןתכלל רב כבאור בםורת הנבוכים וסי.שירצת להשוכ לגו ודת הדעת למוםא נקפיד בזרת יעשרת רצונו ואם יהצר־ו לשום אוהו טעות ושננה יאסר ואנחנו ל שאנחנו נכחד כמו שבארנו כמורת הנבוכים שימשך אהריניכעלשכל על אמונתד ש האםח ואפילו אחד ואם דחקו ממנו אלפים סכלים להאמעם בבטלואסנכמ אא חשוב ל ש א המאמר כ ו ו ואנחנו םחנקלם ממנו אל חשם יחעלה ח ח ו גבחיש א מנפש ^ הגוף לעולם ושלא יחכןחיוחו מואח החכהשחמביאה להבחשח הנפלאות

־ • ^» ־נא א ;והכחשה

מאמר תחיית המתים והכחשת הסוהת כפירה בעיקר ויציאה מן הדח ולןת נחשוב תחית הסחים םפנורת ההורה ואין בדברנו כלל םח שיורה Sp הכחשת שוב הנפש לנוף אב*1 םה ש ורהע א נאםינתו כ ל על יפכו 1םי שירצו—. ויבהר לדבר עלינו סרה ולייהס לנו דעת ש שיהשדו הנקיים בעבירות ויפרש דברינו כפירוש רהוק ער שיכריע לכף הובר. היאם ד א א •תכן ל ל ש רשע הושר בכשרים ו י ה הדין ולו םשפט כל א עהיד ליהן א שיהעה אהר זה הביאור ויאפר שאנהנו נאםין שכל ההיה השתים שבםקרא משלם אבל יש םהם אםה כםו שזכרנו ויש םהם םשל בלא ספק וקצתם םכופק בהם אל או אםר־ו וכשתסתכל כל םה ש?ברו ההנםיפ והםפי׳שים םן האנרלוסים מ הם ם מזה יםדת שלפני הדברים ואחריהם בכהו"ההוא יתבאר לך ןת יאין צריך לנו לפי כינה זה הםאםר לזה הפרט כי הענינים לא היסף אםחהם בכפול םליהם ובשנוהם פעםים רבות ולא ההסד כשלא •נפלי ולא •שנו ואחה •ודע שוכרין פנח היהיר והואא נכפלבהורה ואחר שםצאנו דברי הנביא שלא יסבלו בזת פידוש אמרו דת אחד יא הוסףאםהה הספור ל שיזכור שוב הנפשלגיף כברהוריע הספור הנבואי׳ בזר־ז וכ הנפש ולא החסר אםחח הספור בזה כשחשים כל סלח חחיה שבא בםקרא לשו כשתשים קצהםאוכלם םלבר פסוק אהד משל סוף הדבר בא הספור הנבואי׳ אסן י ם פעםים רבוה וזכרוהו חכמי. ישראל הקרומים וחהדשים פעםים א פעם אהה אם חשוב לנוף תהו הענין ד א להם מספר ווזחפדסם באוםחנו והםכיםרעליו שנפש הא יזכרהו הכם ־או םהברובבר ספקי נם כן אנשיכש הנרצדת בתודתחםחים׳ואם לל יעליל: עןך דעתך שםלך בדברנו בסוף החבור בםקום שאמרנו דבר זת לשונו א הםמיה צריך לעשור־ואיחות יפיפה׳ ומהרש דברים בעולם או.יהיה־ מהים וביוצא בדבריםיוכו והבאנו ראיה על זד־־ו םה שבארנוהווחשבנקצתהלושי העיון שזא״־־צ חכחשה לההיה המהימ והוא סוהר מה שבארנוהו בפירוש המענה שתחית המתים פנח מפנות התורה וזר־/ כלו םבואר אין ספק בו ולא סהירה והוא שאנחנו אסרנו מתםשית לא •בוקש־םםנו שיעשה סופת שיבקע הים או יחיח סח על צד המו& ספני'׳ א ל מאין םביקש םםני םופר־ו אהד שיעדו בו הנביאים אשר החאםהה נבואתם ו ׳החייב םזה הםאםר שהשם לא «היח פחים כשירצח ולפי שירצה אם בים׳ הםשיחם ד או לפגי! או אהד׳ םוהו סוף דבר אין בדברינו בכל הבורינו םו-'; שיסופק על א

ו שםאםר' נ ד מ הם א מאנשי העיון רק על ההלמידיבש הםההילים וכן הסהפק עליא כבר ל ׳שעירה ונר זאב עם כבש ונוי שהוא משר וזח לא אנהנו לבד אםרנוהו אti'o, הדםונו להבנה ןה הענין אנשי ההבינה מן המפרשים כםו רב• פשה נקי״טלא אבןטאטאלאיואבן בלעם ולי חולה םן המפרש׳ וסוף.הרבריםזורהעליו והוא אוםרו לא •רעו ולא ישהיהו בכל הר קדשי כ׳ םלאה הארץ דעה אח ה הנה כבר נהן העלח» ם ל א ר ש י ל ה ק ם ה א ו א ר ת א םןיקיןלדעחם חשם ה ל בהיוחם אן בלחי חומסים ו שיש לו שכל ש׳הית מצייר תאריח בזמננו ןה פורר. ולוחזזוא־טזרף ואז ישוב וירע

מבוראו

מאמר תחיית המתים י קח מבוראו מר־. שצריך וירק שאי) דאו׳ להדק וישוב לאכול חבן הנד־־. נחק״ם םי־ו שנא שר ותהי להם הוות הכל כדברי הספר ההתום וגו אכל אגהנו כבר בארגו זר־ז !-*•דוש בספר סודה הנבזב־ם ובחבור בארגו ראיתנו גלויה םאמדםשיםוההםשיהיםדר בראשית ורע שאלו היעודים וכיוצא בהם אשר נאסר שרם ו אזן בו דברםשנל ש א ם ו ה ל אין דברינו זה גורה שהדי לא באתנו םהשם נבואה שהודיעתנו ש ש מ ולא םצאנו קבלה לחבשים םהגביאים שיבארו בה בחלקי אלו הדברים שהם משלא השתדלוהנו והשחדלור־ז כל איש ו ה ואםגם הביאנו אל ןה הענין אבארהו לך ו םהיהידים הלוף השהדלור־ו ההםון שהםון אנשי ההורר־ו הנאהב שברבדים להם והערב לסכיוהם שישיםו חהורה והשבל שני קציוה סוהרים ויוציאו בל דבר נבדלא וםופדש םן המושכל ויאםדו שחוא םופח ויברחו םהיורת דבר על םנהג הטבע ל בםה שים פר ממה שעבר ולא בםה שיראה םןםן העוםר ולא בםה שיאםר שיארע לעתיד ואנחנו נשהדל לקבץ כין ההורר־ז והםושכל וננהיג הרבדים על סדר טבעיצטרך נ א םת שהתבאר בו ש^וא םופת ולא יחכן לפרש כללאן ל אפשר בכל ןה אא הםבואר ולשון ר ק ם לוםר שהוא םופרל-ן וכבר בארנו כמורו־ז הנבוכים לשון הר ש פ חןל גם כן בבא ברברי הנביאים םשלים רכים והפלגנו בביאור ןה ער שאי א לאחר םן הסבלים השתגברימ להכחישו וםפנ• ןה נאםר אנחגו וםי שקרםנו םחשוכ׳ הםפרשים שאלו םשלים כםו שפירשנו ואפשר שיאםר גם כן כ׳ כשירבו־־. היישוב וחשםן הארץ •מעט נזק בעלי חיים בחתקרב קצתם אל קצתם כבר זכר וה ארסטום בארץ ת צ ק ם ל ת צ ים כשנהן טעם סברת םיעוט הוק בעלי חיים ק בספר בעלי הז םצרים ויחיה נם כן נוןםא כםו שאלזן״ל רברח חןדהלשון הבאי ואם הוא על פשוטו יהיה ם ופת שיראה בהר הביה לבר כםושאםד ככל הר קרשי ויהיה כיוצא בדבריהם 9א!הז*קונחש ועקרב בירושלם םוה רבר כלאלה הם דברים שאינם פנות התורהר ואין להקפיד איך יאמינו בהם וצריך שישחין האדם לנוף האםונה באלו הרבדים ;ר יראו במהרה כיסינו ואז •הבאר אבש הם םשל או םופרת ובבר נודע שאנחנו ש א נברה םאד משנוי סדר בראשית ואמנמ יטעה כל מי שיטעה ממי שקרם או יתאחר• להיוהם בלה׳ םבדילים בין הענינימ הנוהג־ם שנהג הםופ והמ אשר לא יעמרו כללינים הטכעייבש א יהק״םו ואםנם היו םפני הצורך או לאםר־ז נבואד־ז ובין הענ ל ור יבארו וכי ויאמרו הםיד עולם כםנהגו ש הנםשבים הםיר שהם םנהנו של עולם אר יעשה חאלדיבש ש נוהג ואנ1 אין םביאין ראיה םםעשה נסים \tu שלםה כ׳ כל אן לגרוע הגה כבר התבאר שהעניניבש י ם עליו אין להוסיף וםשגו א ל ו ע הוא יהיה לם הםיד על מגהג!הם וכבר בארגו גם בן זר־ז בםורר־ז הגבוכיבש י ב ש ם הטבעיים ג בדברנו בהרוש העולם ויראה שאשה הביא אלו האנשים לטעוה ולספק בדברינוא ולבאר מאמרים אםת״בש ב ם ה ל ו ע כס9ור ה בחהיירת הםתים היותנו םאריכים;ל רבר׳ הנביאים ןהחכמימהםורים עליו וכשזכרנו בהתית תםתים וכרנוד-ו !לזכור כ

" נא כ כדברים h h »

.מאמר תחיית: המתיםי דברים האחד נ ברברים מעטים ואמרנו מחחיח הםחים פנח אםחית והביא אל זה מ מהם מכל חבודיני אמנם הם סב ונקי אין כונחינו לחגדיל גוף הספדים ולא לכלות יוןמן במח שלא יביא אל חועלח ולזה כשנפרש לא נפרש אלא מה שצריך לפיררע ובשיעור שיוכן לבד וכשנהבר לא נחבר רק קצור ענינים והדבר השנימההארבח איםנם חהיח בציור ענין נעלם ער שישלם ציורו אובהביא ראיה על אםחתיוזהצריך אליו בשלשרת םיני החכםוס רצוני לומר הלמוריוהטבעי וחאלהי כי הרבה פעםימ יעלם בהם ענין וירחק ציורו ער שיפורשו גרריו פיריש םספיקוהרבה פעםים יצטרךמ רבר אםנ הענין המצוייר אל ראיורת דבורת ער שיהאםר־ו םה שיבוקש אמההוא יכבד ואי אפמר להביא דאיוד־. על ל א יעלם ציור םה שיזכור םהם ו המופתימ ל *מתת םה שכבר בא או שי,עד בואו אבל יראום בחושים או יקובל םםי שכבר ראםל ומפני!ת נפרש העולם הבא ונבארהו להעלםו ולהיותוע4ין אשר בטבע מנהנו שפמ אסנם ההיה תםתים הוא אחר פהםנפחים וםבואר פאר עולם כלומר ־שאר הנא ו ה י כםושפאחגוההגרח האםהירת ו א להאמין בו לב ל מענינו םובן ואין שם א עניןיוצא היץלטבע המציאות ואין ראיה עליו םצד העיון ואמנם •נהג םנהג הנפלאות פלמ ויקובל אין שמ זולה זה ומה היר־< לנו אפשר לומי-בי או להאריך התהשיב שהמבוקש ממנו אצל אלושאדרוש-כהפוריהדדמוהאשר םאו פזתהעניןוהרזגרות חרם וזה יותר דאו• לזולתנו כפי-בוגת מה שיתבר־כו אתם ערה הםע״נים בהכוד^ו בכר •דעהכש שאני לעולמ נוטרת לחסר הפהלוקרת והויכוחים ולו היר־ז אפשר לי לשימ ד־זתלםוד בלו בפרק אחר ל«י6 ה״הי-פשימ אוהו-בשנים ואיך יבוקש םםנ׳מ ומח מועלרת לכפלם מ א ד ק י וכדון הרדשורת והחנדוח והמ נמצאוח כמקומוחמ ו ונאמר שאנחנו הכרנו וכאשר הגענו מןה המאמר אל ןה-המקום והוא היה חכליח תכונה בו וראינוהו חסר החגעלח לנמר׳ מפני שאינו כולל רק בפל מה שנוכר כברא ל בפירוש המשנה ובחבור וחוספרת כיאור לבלמעט חכונרת או הורם ראינו ש נניחנה רקה מחדוש חועלח ושנדבר על שחי שאלוח ראויוה בזה הענין חאחח מחן לבאר ענין ארו הפסוקימ הרב5 מאד הנמצאים בםקדא הםורימ הוראה ברורה שלא חסכול פירוש כהרחקת החיה הסהימ כאמרו הימוח גלד היהיהואםרוכלה ענן וילךא כן •ודד שאול לא יעלה כטרמ אלך ולא אשוב וזידבאיוב הרבה ואמר הזקיהו ל ישברו •ודרי בור אל אמהך חיה• הוא יודךכמוני היום זאת ראיה שיורד• בור הבש הטהימ ונאמר נמיכן כי םוחנמוה וכמימהנגרימ ארצה אשר לא יאספו ונו הלםהיםא ישוב וכשהחפש פסוקי ל ם רפאים יקומו ונוי ונאמד רוח חולך ו א א ל חעשד. פ המקרא כלם חטצאם םרחיקי-ם חחיח הםחיס בכלל רקפשוטי ישעיחו ועם לןצרת

ל או אמה ומה שבא מן הפסוק הנגלת: מ החבוננוח יה כאד שהוא מסיפק אם הוא ם לדניאל ורבים םישנ• אדםת עפד יקיצו \x\ ואםר ותנוח והעםור לגורלך לקץ הימין ןה גם כן םת שחייב לבני ארם הסבוכה הגרולת קצתם הסתפק בהם תתית תםתימ

ק ו 5 ס :

מאמר תחיית חמתים, קטם י ק ו ס פ ח 8פוק גייל ומקצרת המאמינים לןאר־ו המנח הוצרכו לפרש כל פסוק םתי קיםמארלקבלם וחשאלר־ו תשניר־ז היות המירה בי ם פירושים רהו י ר א ו ב מ הל לא ברסיןה ואף כי בביאור ואס אי אפשר מבלתי שיאמר ל ןיןרר־ו 1אר־1 הפנה בש בהורה רםיזורת לזאת הפנה ויאסרו הדברים ההם אשר זכרום באשים מנין י מכל שבן .לחחיר־ו הםהיםםן התודה חכליך־ן האוסר שיאסר שהם רםזים נםחריבש וא זכר את ך7 כנלוי יתלמר. ל בוכיות ההכםים הילקים כהמזתהיהזאתהמאלההשול נזכר לפי דבר-התושב בסי שירצר־ז שיסתתר ב א יסבול פירוש א ל ובביאור שר וירצה לםהםי: ואוסר במענה השאלה הראשונה שדברי הנביאים ולשון ב ר ר ם א לא י הםפרימ אמנמ באו-םספרים טבע הסציאור־ו הנהוג וידוע שטבע ז•־; המציאות ה הההבר נקכוד־ז בעלי הייםזזבריומ והילידם הדיםה וצסיחר־ז הנולד םעטמ1טער שימות האימ ההוא ואין מן הטבע שישוב האיש ההוא ויההוהשנית אחר םותו אכלא זשיבו לעולם האנשים ההם אכל יבלו ויותכו מעט בטבע כי כשיםוחו כעלי חיים לאל ההוםר הראשון כמין מן החזרה לא ימאר עסו—. ט עד שישובו אל תיםודות ו ע • כל נרם4אליו שנאסר בו ןרח היה. כך!כך ושהאךם לבדו נרבק-כו השפע נ ק םו ל חא .יפסי אםנם גיף האדם יאכר ל א יאבד ו א ה׳יכ שיהיה בו רבר מוסר ל ו ה האלהי ום כןראיור־! עיוניוו־ו אצל מי שנהלץ ג ת ר בשאר אישי. כעלי חיים בלס הורו על ן להקיר עלאלו הדכרזם העסוקים ר״ל השאר הכבר הנשאר םםר־ז שמגיע לארנב!ר קראוהו.0פרי הגכואת 31ש או רות השתוף יימנו ש ר בטבע והוא * מ ,וזהו הדבר אא מן החזרו—. כסו שבא כפסיק ו ה ואברר־! הגיף ושובו למה מהורכב מםנו הסין הר ש כ א,ל האלרימ אשר נתנו־־. זתו א וישוב העפר אל הארץיבשהיה והרות רתמור ב בטבע נכפי העגין ההוא באו הפסיקים ההם כלמ ואץ הפהש בין אמרו אמ יפור־ז גא ל היהיה ובין אסרו המן הסלע ה!ח נוציא יכמ םים מאp וה בטבע אבל נםנע בו א׳ אמנכש הוא.מן הםופהים ואין ,מכבר יצאו הםים סן גסלע במופה 1כן חהירד! הסת,א וככר נהפך מראו־! היד ל וזפיש.בזן היהפוך בישי עורי וביןאוהלםהים העשה פ •הטתורז—, ללבן ואלו •אסר אומר ישאא שיתנועע הדוםםהית אוסר אמת לפי מדד!א מופרד! כן כל מדת ו ה א יכזב ןרת המאמר שוכ ה8טרת,נחש אחר ש ל ,שבטבע ול ואין והסוחר שוכ ולמהי כשירצ ט ב •שהם*אהו מחףחקשיב המי^ הוא על סר־! מ-המם כשיבמ r^lrn ככר ההבאר-יך עניני הפםוקי' כלמ על מה שאפשר מן האםתר ש א מ ל ב ק ם הרהוקימ ל י נ ו ם המג י «אינך *דיך לפרש פסוק מתם כפירושים הו וייע שהכחשת שוב הנפש לגוף •*חוקי טועור־! מכחיש תהיה •המתים ויאמצו סאםרם שיכחזשגו חמכחיש להיותו ענין בלחי טבעי ט םאהר־! משחי סכור״! א ל ס א ח ל • ויתחייב לפי זאח חסכה מיכהישהנפלאות כלס להיוחם בלחי טבעיות או שיכחישגוא גזבר בפסוק ולא כאד. בו חהגדח חאהחיד־ז כפושכא במופתים ואנחנו י !מפני שם יאםי אוסר א ם יייו על שיב הםחים ו י ט ע ,•בכר באה־ניישבאו פסוקים ואם חם מא ו ו המבי לך לפרשם ה *ונתנו נפרש הפסיגךם ההם במו שפירשנו זולתם נאסר י

H נכ א לחיות h h x י

מאםר תחיית רןמתים•

לתיות שוב המתים בלתי טבעי ותפרש אלו הפסוקים מד שיסכימו לענינים הטבעיים וכבד בארנו כמורדת תנכוכים בדבדנו בתרוש תעולמ שעםאםונרת תדוש תעולבש£ י ת ם יתחייב בהכרת שיהיו תםופתים בלם אפשדיים ולוד־ו יהידת נםכןתהירת הא ל א נצטדך לפרשו ו ר א נאםין בו י י ב נ א בו הנדת ה ב י ש אפשרי וכל אפשר כ נוציאהו מפשוטו ואמנם נצטרך לפרש הדבר שפשוטו נמנע בהנשמה השפ אבלש חתית הםתיפ עד שלא יהיה שבש ר פ האפשר יעסור באשר חוא ואשר ישהדל ידטבע סנ מיב הנפש לניף אפנם יסשה ור. בתאמינו שתואנפגעםצר תשכלל^פמג וכן יחת״ב בשאר חנפלאיר־ו בהכרח יכל ןר־ז אםנפ יהיה נפנע לנפרי לפי אמינה״! קדםור־נ העולם וםאםין הקדםור־ו איני םעדרת $שח יאברהפ«r*k כלל כפישבארנו בםורההנבוביפ ולאלי השרשיפ האםננו חחיח חפחיפ על פשיטת ושםניה םפנות ההורה ואמרנו שאין ראוי לפרש שני הפסוקים המנלימ המורים עליה ראיה ברורה

אשך. לא,יסבלו פירו'•• -י n פענת השאלח:השנ«רת והיא האומדת לפה-לאנןכרידתתיוד! הסתים ח א וJ 'כםוההחמענח סליתםה שאנסו! לך דעשכבר נודעשןאת ההודה בכללה W W

א נאםין שתיא מפ! משה רבי. עד. ואפנפ היא ספי הנבודה הנה הביאו—. אותנו ל השאלת לחקןך על אופני. התכםת בהעיר השם אותנו סל חיי חעולפ.ךבא ולא בארה הסתים.אמנם.תנתנ.םנהנ הסופרת לנו תחית הסונים כלל והסבה כןה שןארש תחי בפו שבארנו ותאםנחםהישןת דרכו לא תהית רק בספור הנבי.א ותיו בני אדם כלםמגרת הצ^בא-אימריםכקדפןת העילם שהם היי םאמינין שהשם רות א. בןםן ההיל כפו שבארנו בםזדה הנבוכים.וםכןיבים הניע ךנכיאח םאח השם לבני אדם לנ הנא ל וכן •החייב.לחפ לפי אמונתם הכובת תםופתים ו«תסו.אותו לכשיף.ולתחבולה ה חדאד־! אוחם משחדל' לחלוק על מופרת םשה רבינז!ע?! כיהטיףבש ישליכו איש ׳מטחווחלא חדאד. איך אמרו פחםיחיםחיומהןח ראיעכי •דבר אלרים.אח תאדנש והי הורה שתיההזזנכואה אצלפםכדתהנמנמואיך^ספי לםישייאהחבארח אצלו• כן נפנע אצלפ לנפרי הנביא בדבר שאין ראיה עליו אלא האםנת:הנכי.א~וחוא נ לפי אםונתםבקדםות העולם כ׳ לולי תםופתים.י*>ד.יתת אצלנו החיתהםתים פכת ד׳אפשד וכ?*שר רצת השם ׳תעלתלתת תורה לבני. אדם ולפרסם בתם םצותו ודתו ואותרתו על ירי הנביאים בכל העולם כםו שאםר ולםען ספר שם׳ בכל הארץ תדמ רמיפהים הנתלים הכתובים בבל תתורת עלשתמאםת בהם נבואת הנביאים ותדוש העילס כ׳ תפופת האפתי ראיה כדורת על תדומהענלמכאשר באדני בםיר הנביכיסא י ה א בטבע י י א הוציאם בעניניהעיים הןרת כנםיל יבעינש יפהענין אשר ה ל וא נכנס לוילרת ןרת ל פט או הכרהח כפו שזכרנו דל העולם הבא וכרה ו השאר הנ. והחםידחעניןבןעד שנחהזקו אלוהפנורת וה<חאמ ו rfa66 ש ך הדורות ר י ח ח פענין הא נשאר ספק בנבואוח הנביאים ובחרוש הםופהים ואהרי פןיליפריולוו הנביאים ל ו¥8א כפו ת •תעלה םענין תתית המתים והיה קל לקכלי ואתי-> רי ימרת שהודיעם ו

התחבולה

מאמרי תחיית המתים קיא נחם אלה• דדך ל ם ׳תעם^ישלאל אםר עליהם ו ע **תחבולה הוארת כעצם'עשה הא 3• אסר. אלרים.וגגואםך.ילגלו בענינ• העילבש ספג* ו ץ פלישחי' כי קרוב ח ר אi עליחם שישיבו למצרים ויבוטל םהם חםביון במם כן חשש עליחם עוד שלא > v n J א יקבלו וח הרעח רצוני לוםל החחיה דבוטל בו החכייח חסכוון בהם וםהם ואיך לf<ל להם, א יידוע.שתאנטועש שרצרח חש ׳f יורגלו גב באסונורת והמנהיג וחסלג שיזלאח חחולה ב?םיך.ם חחישבו בהם ךעוח נפםרו סאר אםר עליהם כסוף bn אהדא ית ו רב לדעח ונ< וידע ה נל*1ה:ש!זאוךו םסעשל. הש ך!גלול ולא.נחן השם לכם. אזאם ׳bn להם חדוש חחיח השחים1־.ירת אצלכש נםנע יידחקו ממני םארוגבש היו העבירוח קלוח בעיניחם אחרשל.עינש ע^יחפאחר ןםן ארוך ולוח הפחידם וייערכשא •שםעו והיה ספני ור־ז •יתר ל . ם א ב והרע בענינים םםהרים לבא אם.ישמעו ו הטו קרוב לקהלה ייוחד םועיל וןת גם כן היעלדת גלולה רצי4גלימב־ הייודו השםיעק־ןל א מופלת-.מחםיד ד ו ה ר בסורה ש ב מחקגו־ת ענ?נ• עולםםןתםר• ם03ירם1כבר ו חקון הענינים עפ־העכוימ והפהלפעס ך.םר• אםל והיו בך לאות ולםיפת־ופויעך,עדמלאל רל׳שןןקוגם \הפסרם אינם לסבד־ז טבעיו-! עולם ומפני ןר, אמרו אין םןל ליי מכל אורת ולא על מנהג המציאות אלא נוןלה בעבודת יבמרי יזה איר־ו ייחד גדו נכבד בארנו ש1ה בדין צכוריובלין יה׳דכםו שיראה םן המעשי—. ההוא ותוא נאור־! לאוסלו ובןרעך עד עילם זםןה^אםל חםפולםס באוםה דאהאכםיםוריןבאים עליוך , ה ל ק A א ל ח ד מ יפשפש במעשע וח1א.הענין בעצםו הוא חמכיון גם כן באומרו אר א ל שעניניחכש אינם נוהגינש ענץםגחג ש ת ד ר ח ק אןתכש לכליחעסיס ואתכם ל חאיםיח אבל יהדם השם בןת הםופת הגדול שיחיופעולותיתסתםירנקשרותבחקוו

ענןגיהם או.כספ0ום:: ית שדאי' שנבאיהיהנה ואף עליפישקזא עקר ייחל נכבדסכינתיוההסאםד ^ מ ןו ־ * חואשחנפלאוח פעמים^היו בענינים הנםנעיבש בטבע כהחחפךחסטיש ושקיעךת חארץ בעדתקרח וכקיער־ו הים ופעמים יהיו בעניגים האפשד״בש ח נ לו חרברים שיארעו ל א י נ י ס ך ר ר מ י כ ם י ר צ מ בטבע ככא הארבו־־ן וחבלרוהרבר כ במקצמהעתימ במקצת המקומות וכסו קריעת:ס«3.ח ירבעם במאמה׳אזשהאלהיבש ןל, ח^יפת אשר דבר ה הנד־ז ה^ןבה נקרע וני.כ• םררך הבנינימ.ש!בקעי יכל שכןש יבירח ןזםטר חסוחף כוםן הקציר על יי שםיאל:יהברבגח יהקללית י ח הנבנים פ הנוברור־ו בתולת כ׳ בלאתר־ו מהן אפשר באוד! ככל אהץ נכבל 1סן יחם כלם סבת האפשר כשיסתכל האדם בהם ואמוםיה־והענינים האלו האפשריימ-שיפתיימבאחרת ה ההנאים או בבלם האחד מהם בא האפשר התוא בעת מאסר הנביא במו ש ל ש מ! - ^ ן ק ן ח , , n כמי שבא בשהגאל א,־ןרא אלד־ג ויהן קיליח י4ו.ייקרא שמואל אל ^ מיהודי-. וה״זבח נקרע וישפך ב א וכסי.שבאבאיש האלה׳ם ה ו ה ר ביים ה ט ס ול א על כ ו ״ ר נתן <ך0ו האלהים:. והתנאי חשגי«ר7ח האפשר ה ע דךשן כמיפת אן א יהיה 3 א ה-ר. כן ארבה כמוהו ואחריו י אפשר משנו כמו שבא בארבה.לפגי! ל

ד ר ב ב * «« צב ב ו

מאמר• תחיית המתיםי א ר ש ״ נ ר ומסקנה ב 6 ר אסי־יאשדלא היה בםוהובצלארץ סצרים ובדבר א בכי ון אליו ס י לא םחאחיכיהחיחר חאפשרההיא^באיםהנרםןוייהאיבפקיםןאו בסין נא המתחרש יחחםדימ ו ה סורית האפשר.ההוא•. וח»נא« השליש׳ המשך האפשר הא היה סופת והיה נאמר שהוא כברכות וההללוי*ב«אלו היה פעם אהה או שחים לל n מיהו j ה ואמר אנש חלבו עסי בקר• כלנטר שחשיםו ר ן ח ג ר א בסקרה ובבר גבה הי רבחיקאפו חמי 033 םאלוהפבויץסיקרה vh שהם עינש אםד-שהוא*חמדך ׳י וחלבחםעפיבקה• וחלבת• עםכם כחםח קרי ם ה א י ק ר חשיכלזפ אוחו ם מ &חיא אא יחאחרגלל ולא יארך י שהחבאריזח דעישהםופח בעניגיפ חנפנעיםכטבע ל ח א ור על-ענינו שאלו התמיה כן תיה מרוייך לספה כמיפח שאלו נשאר חםטח א ש ! א ל ית הסופח בשובו מטת ויה׳ ש היו מספק ן היוחו נחש םחהלהו ומפני זח היהשלםו ז י נ

» שקעה ה*רץ• בערת קדחיתיחהנשאדה שקיעה יעילם היה המופת כן ח בכפו י ט ט יץ ובן יישב הים י א ינהיהבס עייהכש י ואולכש שלמותו היד־־. לשובי האויץ יענ יהיר העייהיך עליו מ י יאיהנו מעידים נ«ים לקראהו וממני זי־־. העיקי א ק ז ב ף ו ג פ יובוההםאםרואסנםהסופח נת התםדתעניןיוצאהוץ יטבעכםושבארנ ןנביחמאמור פענינימ האפשי״ים»ואכי אשר יתמיד •ויאוייך ׳יתד י׳או׳ לחיותו סופת וספג׳ ש א ןמ נאמין התמרת הב דכות^והקללוח וזברכוח&ס העבודת!הקליות עם הפרי לעיים בזאינחאיקזה ופזת שבו אות יםי3תיעו**תהשו*י למה חושפיהם זיגהמופח ולא הושםא י ה ף ו נ ל 5 והגמול יתעו! אחה המוגה לנפש ו לייפ.«ןי(כלירי1 •סופת ר״יחהית הפחיא היה שובהאבן ארי ה תו *מ שמופת׳ ש ליה ת-שופ השטת נחש י מ *?קזאלתעיוו* יל שכן שאנחניכבר ב י ן ט ק ח ב א נדע ממנת אפילו י ה בנזדרש חכםת ל י ת נ ו ל ווה כבה אותו תכםתו ם דרך או ריכים רבים אתרי הי ^צרנו אופני החכמת בי ואולי יש ש* « ב ם ואין ראוי לאהד מאנשי החכסת שידקמןעליני מה מ ע י נ א •תכייךואנהנו יא הוסיף 13 י א מןהחארכחיבבאור מה ש י י הענין האהד הרבת ו בזה המאסר םככור >6פק עליהם םדברינו מה ש ההארכה פיאור כי ןה המאמר אמנם חברתין־להםון א ,עזהוא םכואר וימי מדקדק םעיט ההארכה בתחית הסתים אםנםתשיםים בחכמורחל ראש׳ ויא יהאריך בפיהיש דה א י י א לבפו הרמיזה הספיק להם יאיגם צריכים ים בספר פירה הנבוכים ובבל חבורינז י הפרקים כסי שעשינו נ*1ת העוינים העסוקים כת ד נ ר לו אין םפרשיןיחכם אסר לו מ ס ו פרשהו א ר י ס 'כמו מלםרוני רבותינו 1ל אל םיםלאיצטדךלכפו יעםהמי י ו איןשוניןיתכםהנה כבררתכארלךשהרבו אמד ייקו ן לחכמ ויהכם עור אמנם תחמון צריכימישני הענינימ ׳תדצולציקו ח ש י פ א ל י ו -י כח כפי מדת י כ י א כ י ם ואמנם יאוי ל ש ר י ן .ועס כל ור־זיבינוםעטזעיי שכש ז

א ט ח שסובלת והשם ׳העיה יישירנו בםאםר ובםעשתויצילנו םן ה והשגיאות יםעןתםיו;

ת ח אלף חםשםאות ושנים לשטרו נ ש ב ר ם א ם חס ה

בנלך ולאעיא