בס"ד

המצוטט בשיעור: )וארא, דף ל"ב, עמוד א( להלן קטע הזוהר

תרגום ופירושהזוהר הקדוש

רבי יוסי ורבי חייא הוו אזלי  באורחא, אמר רבי יוסי לרבי חייא: "אמאי את שתיק? הא אורחא לא

אתתקן אלא במילי דאורייתא".

רבי יוסי ורבי חייא היו הולכים בדרך. אמר רבי יוסי  לרבי חייא: מדוע אתה שותק )ולא אומר דבר תורה(?

הרי הדרך אינה נתקנת אלא אם כן נדבר בדבריתורה. )מדוע אתה שותק?(

אתנגיד רבי חייא ובכה, פתח ואמר )בראשית יא ל(: "ותהי שרי עקרה

אין לה ולד", ווי על דא! ווי על ההואזמנא דאולידת הגר לישמעאל!!

נשם עמוק רבי חייא והתחיל לבכות, פתח )רבי חיא( ואמר: "ותהי שרי עקרה" - שרי אשת אברהם אבינו היתה עקרה - "אין לה ולד" - לא היה לה בן. הזוהר הקדוש צועק: אוי על זה! אוי על ההוא זמנא )הזמן

ההוא( שהולידה הגר את ישמעאל. איזה צרה גדולה, שילדה הגר את ישמעאל. כך אומר רבי שמעון בר

יוחאי. בזוהר הקדוש. מי צועק את זה כאן? רבי חייא היה שותק, וכשהוא הזכיר לו "תאמר דבר", אז הוא

"אתנגיד" - הוא נשם עמוק ובכה וצעק. הוא אומר: אויעל מה שקרה!

אמר ליה רבי יוסי: אמאי? והא אולידת לבתר, והוה לה ברא גזעא

קדישא.

שואל אותו רבי יוסי: מדוע? מה קרה? מדוע אתה צועק? מה כואב? הרי בסוף היא ילדה את יצחק אבינו והיה לה בן גזע קדוש. אז מדוע אתה מצטער על הזמן

שעוד לא ילדה?

אמר ליה: את חמי, ואנא חמינא, והכי שמענא מפומוי דרבי שמעון

מילה ובכינא! אמר ליה: מאי היא? אמר ליה: ווי על ההוא זמנא! דבגין דשרה אתעכבת, כתיב )שם טז ב(: "ותאמר שרי אל אברם וגו’: בוא נא

אל שפחתי" וגו’, ועל דא קיימא שעתא להגר למירת לשרה

גבירתה, והוה לה ברא מאברהם.

אומר לו: אתה רואה, ואני רואה. אל תחשוב שאני סתם בוכה. אני כך שמעתי מפיו של רבי שמעון בר

יוחאי! דברים )"מילה"( - שמעתי ממנו איזה דבר, ולכן אני בוכה! )אמר לו:( מה שמעת? מה ה"מילה" הזאת

ששמעת? )אמר לו:( אוי על אותו זמן! בגלל ששרה התעכבה מללדת כתוב בתורה: "ותאמר שרי אל

אברם בוא נא אל שפחתי ואבנה גם אנוכי ממנה", על זה עמדה לה השעה להגר אם ישמעאל לירש את

שרה גבירתה, ונולד לה בן מאברהם אבינו.

ואברהם אמר: "לו ישמעאל יחיה לפניך", ואף על גב דקודשא בריך

הוא הוה מבשר ליה על יצחק, אתדבק אברהם בישמעאל, עד

דקודשא בריך הוא אתיב ליה:"ולישמעאל שמעתיך" וגו’.

אברהם אמר לקדוש ברוך הוא: "לו ישמעאל יחיה לפניך" - ביקש על ישמעאל ש"יחיה לפניך" )לפני

הקב"ה(. הקב"ה היה אומר לאברהם אבינו, יהיה לך בן משרה ויקרא שמו יצחק, היה מבשר אותו על הבן

הקדוש. בכל זאת אברהם אבינו ביקש גם על ישמעאל. )עד שהקב"ה השיב לו: "ולישמעאל

שמעתיך" וגו’(.

ולבתר אתגזר, ועאל בקיימאקדישא, עד לא ייפוק יצחק לעלמא.

הוא נימול, לפני שנולד13 ובהיות ישמעאל בגיל יצחק בעולם.

ותא חזי: ארבע מאה שנין קיימא ההוא ממנא דבני ישמעאל, ובעא

קמי קודשא בריך הוא.

בוא ותראה מה כתוב על העניין הזה: ארבע מאות שנה עומד הממונה, השר, של ישמעאל, וביקש לפני

הקב"ה.

- אמר ליה: מאן דאתגזר אית ליהחולקא בשמך?

- שאל את הקב"ה: מי שנימול, יש לו חלק בשמך?

- כן, יש לו חלק.- אמר ליה: ִאין.

- אמר ליה: והא ישמעאל דאתגזר, ולא עוד אלא דאתגזר בר תליסר

שנין, אמאי לית ליה חולקא בך כמויצחק?

הרי הוא נימול. לא - השר ביקש עבור ישמעאל, אומר: שנים. למה לישמעאל13רק זה, אלא הוא נימול בגיל

אין חלק בקב"ה כמו יצחק אבינו?

- אמר ליה: דא אתגזר כדקא יאות וכתיקונוי, ודא לאו הכי, ולא עוד,

אלא דאילין מתדבקין בי כדקא יאות לתמניא יומין, ואילין רחיקין

 מני עד כמה ימים.

- יצחק אבינו נימול ונפרע. כתוב "שמל ולא פרע - כאשר מלים, מורידים את העורלה, כאילו לא מל".

ואח"כ פורעים את העור שחופף על העורלה, ומגלים את העטרה. אבל מי שמל ולא פרע, כאילו לא מל.

יצחק נימול כמו שצריך, ובזמן שצריך, אבל זה ולא רק זה שהוא לא מל כמו שצריך, )ישמעאל( - לא!

אלא שעם ישראל מתדבקים בקב"ה כמו שצריך, בתוך שמונה ימים, ביום השמיני, ובני ישמעאל הם רחוקים

ממני עד שלוש עשרה שנה, עד שהם מלים אתעצמם.

- אמר ליה: ועם כל דא, כיון דאתגזר לא יהא ליה אגר טב

בגיניה?

- השר של ישמעאל מבקש מהקב"ה, ואומר: בכל זאת, סוף סוף הוא נימול, אז מה, לא מגיע לו שכר

עבור המילה?

ווי על ההוא זמנא דאתילידישמעאל בעלמא ואתגזר!

כך אומר הזוהר הקדוש: אוי על אותו זמן, בגלל המצוה הזאת שעשה ישמעאל בעולם ומל את עצמו!

מה עבד קודשא בריך הוא? ארחיק להו לבני ישמעאל מדבקותא

דלעילא, ויהב להו חולקא לתתא בארעא קדישא, בגין ההוא גזירו

 דבהון.

מה עשה הקב"ה? הקב"ה הרחיק אותם מהעולם הבא, אינם דבקים בה’, הם צריכים גם לחזור

בתשובה, גם הם צריכים ללכת בדרך השם, אבל הם התרחקו מ"דבקותא דלעילא" ונתן להם חלק למטה, בארץ הקודש, בארץ ישראל, בגלל המילה שמלו את

עצמם.

וזמינין בני ישמעאל למשלט בארעא קדישא כד איהי ריקניא

מכלא זמנא סגי, כמה דגזירו דלהוןבריקניא בלא שלימו.

הזוהר הקדוש נכתב בזמן ואומר הזוהר הקדוש, התנאים, מיד אחרי חורבן בית המקדש, רבי שמעון

בר יוחאי היה )חי( בזמן החורבן. ואומר רבי שמעון בר יוחאי: עתידים בני ישמעאל, כאשר עם ישראל יהיו בגלות, כשהארץ תהיה ריקה מעם ישראל, אז בני ישמעאל יהיו בארץ הזאת. אבל מתי? כאשר היא

ריקה מעם ישראל - אז זמן שלטון ישמעאל בארץ הזו, כמו שהברית )מילה( שלהם היא ברית ריקה, בלא

שלמות, זה לא נקרא ברית, זה רק כריתת עורלה, זה לא בשלמות, ככה מגיעה להם מתנה, חלק בארץ

כאשר הארץ היתה שוממה, כאשר אנחנו היינו בגלות, כאשר אנחנו גלינו לבין האומות - היה להם שלטון

 בארץ.

ואינון יעכבון להון לבני ישראל לאתבא לדוכתייהו, עד דישתלים

ההוא זכותא דבני ישמעאל.

והם, כך אומר רבי שמעון בר יוחאי, הם ירצו לעכב, הם יעכבו את עם ישראל מלשוב לארצם, עד

שיתשלם, ייגמר, הזכות שלהם, של בני ישמעאל. אז כמו שאמר כאן הזוהר במפורש, שכל זכותם זה רק

כשעם ישראל אינם נמצאים בארץ הקדושה. אבלבזמן שכבר עם ישראל כאן, אין להם שום זכות.

וזמינין בני ישמעאל לאתערא קרבין תקיפין בעלמא, ולאתכנשא בני

אדום עלייהו, ויתערון קרבא בהו, חד על ימא, וחד על יבשתא, וחד

סמוך לירושלים.

הם, ככה אומר הזוהר, בזמן הגלות, הם עושים קרבות קשים בעולם. אבל, יתאספו בני אדום עליהם, בני

 עשו יתאספו עליהם, והם יעשו קרב עם בני ישמעאל. אומר הזוהר הקדוש: שלושה מלחמות יהיו בין אדום

לישמעאל:

מלחמה אחת תהיה על הים

מלחמה אחת תהיה ביבשה

ומלחמה אחת תהיה סמוך לירושלים.

וישלטון אלין באלין, וארעא קדישאלא יתמסר לבני אדום.

אחד יילחם על השני, ואחד יילחם בשני, ואחד ישלוטעל השני. אבל ארץ הקודש לא תימסר לבני אדום.

בההוא זמנא יתער עמא חד מסייפי עלמא על רומי חייבא, ויגח בה

קרבא תלת ירחין, ויתכנשון תמן עממיא ויפלון בידייהו, עד דיתכנשון

כל בני אדום עלה מכל סייפי עלמא, וכדין יתער קודשא בריך הוא

הדא הוא דכתיב )ישעיה לד עלייהו. ו(: "כי זבח לה’ בבצרה" וגו’, ולבתר

דא מה כתיב? "לאחוז בכנפותהארץ" וגו’.

באותו זמן תהיה התעוררות של איזה עם מסוף העולם על רומי, עיר הרשעית, עיר החייבת, עיר הרישעה,

ויילחם בה, והמלחמה הזאת תימשך שלושה חודשים. ויתאספו שם עמים רבים "וייפלון בידייהו". עד

שיתאספו בני אדום על רומי מכל סופי העולם, מכל קצוות העולם. ואז יתעורר, יעורר הקב"ה עליהם,

יתעורר הקב"ה להעניש את כל אלה שהזיקו והרגו מעם ישראל, כל מי שנגע ביהודי, כל מי שהרג יהודי,

הקב"ה יתנקם בהם. הקב"ה יעשה זבח ב"בוצרה", באלה שבצרו בעם ישראל. "בוצרה" זה שם עיר, אבל זה גם מורה על כל אלה שהזיקו לעם ישראל, שהרגו

מהיהודים, שהרגו ביהודים. בכל מקום שפגשו יהודים והרגו בהם, הקב"ה ינקום מהם. הקב"ה יזבח אותם. כל מי שייגע ביהודי בכל מקום שהוא, הקב"ה ירדוף

 אותו. הקב"ה יהרוג אותו. הקב"ה יאבד אותו. אחרי זה מה כתוב? "לאחוז בכנפות הארץ" - הקב"ה

יאחוז בכנפות הארץ, זה כתוב הפסוק הזה בישעיה ל"ד, על כל מי שמזיק או הורג יהודים, אומר ישעיה:

"קרבו גויים לשמוע ולאומים הקשיבו" - אומר לגויים, תתקרבו לשמוע, ולאומים הקשיבו. "תשמע הארץ

ומלואה, תבל וכל צאצאיה" -הוא משמיע לכל הארץ, לכל בני תבל. "כי קצף לה’ על כל הגוים וחימה על כל

צבאם, החרימם נתן לטבח" - הקב"ה אומר שהוא כועס על כל הגויים שגורמים להרג מעם ישראל.

"וחלליהם יושלכו ופגריהם יעלה באשם ונמסו הרים מדמם" - כל אלה שעשו הרג בעם ישראל, אומר

עליהם ש"חלליהם יושלכו ופגריהם יעלה באשם ונמסו הרים מדמם, ונמקו כל צבא השמים ונגולו כספר השמים וכל צבאם ינבול כנבול עלי מגפן וכנובלת

מתאנה, כי ריוותה בשמיים חרבי, הנה על אדום תרד, ועל עם חרמי למשפט". "כי ריוותה" - בתחילה תהיה

חרבי רווה בשמיים, למה? כי הם הרגו "עם חרמי מלאה דם הודשנה מחלב, מדם למשפט". "חרב לה’

כרים ועתודים, מחלב כליות אילים, כי זבח לה’ בבוצרה, וטבח גדול בארץ אדום" - זה מה שהוא מביא

כאן, בפסוק הזה, אומר: "כי זבח לה’ בבוצרה" - את נקמת כל אלה שנשפך דמם הקב"ה הוא ינקום

כמו רחלים ואילים. "וירדו ראמים עימם, ופרים עם אבירים, וריותה ארצם מדם, ועפרם מחלב ידושן, כי

יום נקם לה’ - שנת שלומים לריב ציון" - כי השם אומר, אני אתנקם בהם, כל מי שיזיק - הקב"ה הוא יתנקם בו. וזה מה שאומר כאן ב)פסוק מתוך( איוב: "לאחוז בכנפות הארץ", אח"כ מה הוא אומר? אחרי שהקב"ה יעניש את כל מי שהרים יד על עם ישראל,

אחרי זה מה כתוב? "לאחוז בכנפות הארץ ויינערו רשעים ממנה" - הקב"ה יאחוז בכנפות של ארץ

ישראל, כאילו כל הארץ, הוא תופס את הקצוות של הארץ, "ויינערו רשעים ממנה" - הוא ינער את כל אויב

וכל מתנכל וכל שונא ורודף את עם ישראל, אלו הרשעים שמאיימים ומפחידים אותנו, ולא נותנים לנו מנוחה, לא נותנים לנו אפשרות לעסוק בתורה בנחת.

הקב"ה יאחוז בכנפות הארץ וינער אותם מהארץ.

וישיצי לבני ישמעאל מינה, ויתבר כל חילין דלעילא, ולא ישתאר חילא לעילא על עמא דעלמא, אלא חילא דישראל בלחודוי, הדא הוא דכתיב

)תהלים קכא ח(: "ה’ צילך על יד ימינך", בגין דשמא קדישא בימינא,

ואורייתא בימינא, ועל דא בימינא תליא כולא. ותנינן דבעי לזקפא

ימינא על שמאלא, כמה דאוקמוה דכתיב )דברים לג ב(: "מימינו אש דת למו". ובזמנא דאתי )תהלים ס ז(: "הושיעה ימינך וענני". ובההוא

זמנא כתיב )צפניה ג ט(: "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה,

ה’, ולעבדו שכם לקרוא כולם בשם אחד", וכתיב )זכריה יד ט(: "ביום

השם אחד ושמו אחד". ההוא יהיה

"וישיצי" - וישמיד את כל בני ישמעאל שמאיימים ורוצים להשמיד, להרוג את היהודים, יסלק אותם

מארץ ישראל, ינער אותם מכאן, כי הארץ… ישבור את כל ה"חילין דלעילא": כל מי שנמצא כאן יש לו

"כוח" למעלה, יש לו שר למעלה, אז הקב"ה ישמיד את השרים, ישבור את השרים מלמעלה, וינער אותם

מלמטה. כי כל מי שמכוון להזיק לאיזה בריה שבעולם, הקב"ה ינער אותו ויסלק אותו, הוא לא יישאר במקום שהוא מתנכל לשני להורגו, או לעשות לו איזה צרות. ולא יישאר שום כוח למעלה "על עמא דעלמא", אלא הכוח של עם ישראל בלבד. זהו שכתוב: "ה’ צילך על יד ימינך" - השם הוא מצל עלינו. כמו שהצל מגן על

האדם מהשמש, השם יגן עלינו מכל אויבינו וכל שונאינו וכל מבקשי רעתנו. כי שם הקב"ה בימין,

והתורה בימין, והכל תלוי בימין: "ימין השם רוממה, ימין השם עושה חייל". ימין השם היא עושה את כל

לשעבד את השמאל, הכוח. וכך שנינו, שהאדם צריך להרים את הימין על השמאל. כמו שכתוב "מימינו אש דת למו" - מימין השם בא)ה( לנו התורה "אש דת למו"

הדת לנו מצד ימין: אנחנו - האש של התורה היא ברוך ה’ לעולם, אמן ואמן. נחזיק בתורה יומם ולילה, והתורה היא שתגן עלינו,

והימין. ובזמן העתיד להיות כתוב: "הושיעה ימינך וענני" - תושיע אותנו על ידי הימין, הימין שהיא ימין התורה, "ימין השם רוממה" - ותענה לנו - "הושיעה

ימינך וענני". באותו זמן כתוב: "כי אז אהפוך אל העמים שפה ברורה" - זאת אומרת כל העמים יבינו ויחזרו בתשובה, יבינו שצריכים רק להאמין להשם -

"אהפוך אל העמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה’ ולעובדו שכם אחד" - לקרוא בשם השם אלוקינו, כמו

מה שאנחנו מאמינים, "שמע ישראל שאנחנו אומרים, ה’ אלוקינו ה’ אחד" - יבינו כולם שהשם הוא אחד, ואין

אלילים, כל האלילים כרות יכרתון, כל העבודה זרה תתבטל, כל שונאי השם יפסיק לשנוא, יבינו שכולם צריכים ללכת בדרך התורה, בדרך השם, בדרך מה שהשם רוצה, השם רוצה שכולם יחיו בעולם, השם

רוצה שלכל אחד יהיה מקום בעולם, השם רוצה שכולם יעבדו אותו, כולנו עבדים שלו. בזמן שיהיה

הדבר הזה, כולם יקבלו עליהם תשובה שלימה, ויתהפכו העמים - "אז אהפוך אל העמים שפה ברורה"

- שכולם יבינו את השפה הזאת - "לקרוא בשם ה’ ולעובדו שכם אחד" - כולם נותנים שכם אחד לעבוד

את השם. וכתוב בזכריה: "בים ההוא יהיה ה’ אחד ושמו אחד" - הקב"ה יהיה אחד ושמו אחד, זאת

אומרת: כולם יודו שהשם הוא מלך העולם, הוא יחידומיוחד.

ברוך ה’ לעולם אמן ואמן. יהי רצון שנזכה לגאולה שלימה, להבנה אמיתית,

שכולם יבינו וידעו שהשם אחד ושמו אחד, הוא מלך העולם, הוא שליט בעולמו, הוא עושה בו כרצונו,

ואסור להמרות את פיו, אסור לעבור על דבריו, כולנו נשוב בתשובה שלמה, נעבוד אותו, נירא אותו, נשמור

מצוותיו, ונחיה חיים טובים, וכן יהי רצון ונאמר אמן.