בלודז' הכניסה לרובע היהודי

ערכה

פנינה לבנון

©

העיר לודז' שוכנת מדרום מערב לורשה.

הייתה עיר קטנה. עם התפתחות התעשיה, בייחוד תעשיית 19עד המאה ה הטקסטיל, גדלה מאד העיר ועימה גדלה גם הקהילה היהודית.

223,000 נפש, מהם 665,000בפרוץ מלחמת העולם השנייה ישבו בה היו גרמנים.10% היו פולנים ו 55% מכלל האוכלוסיה. 34%יהודים שהוו

היהודים היו בין מייסדי מפעלי תעשיה רבים. ביניהם היו ישראל פוזנסקי ואשר כהן.

התפתח פרולטריון יהודי שתרם לצביונה המיוחד של הקהילה היהודית בעיר.

בעיר היו בתי ספר יהודיים, וכמו כן היו שלוש גימנסיות עבריות. היו בה ישיבות, ספריות, תאטראות, ומועדוני ספורט. פעלו בלודז' אנשי רוח דגולים

ובהם משוררים וסופרים.

בקרב היהודים התנהלה פעילות פוליטית וציבורית ערה. כמו כן התנהלה העזרה הסוציאלית.תחוםפעילות ב

לפני פרוץ מלחמת העולם השניה הייתה הקהילה השניה בגודלה בפולין.

אופי הקהילה היה שונה מאשר קהילות אחרות בפולין, בעיקר משום שקהילה זאת הייתה ייצרנית ברובה. מרבית היהודים עסקו במלאכות הקשורות

לתעשיית הטקסטיל, ורובם היו פועלי ייצור.

הקהילה הייהודית הייתה קשורה ליהדות ולחסידות. ישבו בעיר מאות רבנים ותלמידי חכמים שהפכו את העיר למרכז תורה. בגלל מחלוקות פנימיות

היה בלודז' "ועד רבנים" ולא רב ראשי אחד. המפלגה 1920מפלגתיות אחרי השולטת הייתה "אגודת ישראל" אשר השתייכה לזרם חסידי גור. תנועה נוספת

קם לו 1887שהשפיעה מאד על הקהילה הייתה הבונד, כאשר נוסד הבונד ב מיד סניף מקומי בלודז'. מרבית תושבי לודז' היהודים דברו אידיש ביניהם.

היו בעיר מספר ישיבות ובתי ספר ממשלתיים מיוחדים 20בתחילה המאה ה ליהודים.

כבשו הגרמנים את העיר.1939 בספטמבר 8 ב

הסבו הגרמנים את שם העיר לליצמנשטט )על שמו של מצביא 1940 באפריל 11ב גרמני שכבש את לודז' במלחמת העולם הראשונה(.

מיד עם הכיבוש החלו רדיפות אכזריות נגד היהודים. ההתעללויות וההתנפלויות על עוברים ושבים, מוטטו את חיי הכלכלה והחברה של יהודי העיר. אנשי צבא

ואזרחים גרמנים מקומיים היו נכנסים לחנויות היהודים ולבתיהם ושודדים מכל הבא ליד.

בבוקר נאסר על היהודים לצאת 8 לפנות ערב ועד השעה 5הוכרז עוצר מהשעה מבתיהם.

הופיעו צווים הפוגעים בחיי הכלכלה. )חסימת חשבונות בנק, בספטמבר18ב זלוטי, הסחר בטכסטיל נאסר, למפעלי טקסטיל בבעלות 2000יותר מ החזקת לא

יהודית מונו קומיסרים - דבר שהביא להחרמת המפעלים והעברתם לידים גרמניות, מכונית, יציאה מהעיר תאיסור השימוש בתחבורה ציבורית, איסור על החזק

חנויות נאסרה, הוחרמו מקלטי רדיו, נאסרה תפילה בציבור והיהודים חוייבו לפתוח .(בחגים

מינו הגרמנים יודנרט )אלטסטנרט( בראשות באוקטובר 14 – 13ב רומקובסקי.

מתוך 8 נאסרו כל חברי מועצת הזקנים למעט רומקובסקי. בנובמבר11ב שוחררו השאר נרצחו.31

בנובמבר הם 17 חוייבו היהודים לשאת סרט שרוול צהוב. ב בנובמבר4ב חוייבו לשאת בצד ימין של הבגד מלפנים ומאחור טלאי צהוב בצורת מגן

דוד.

סופחה לודז' לרייך ובעקבות זאת הוגבר הטרור. בנובמבר9ב

יהודים 30,000 הוחלט על גירושים נרחבים, הם הקיפו בנובמבר12ב וכמספר הזה פולנים.

בנובמבר הרסו את כל בתי הכנסת. 17 ל 15בין ה

יהודים.70,000 – גורשו מהעיר או יצאו ממנה ביוזמתם כ – 1940מרס עד

מפת

גטו

לודז'

הוציא פרידריך איבלהר, מושל חבל קליש שלודז' היתה 1939 בדצמבר 10ב כפופה לו, פקודה סודית בדבר הקמת הגטו. הגטו הוקם בשכונת עוני יהודית

"באלוטי".

החל גירוש היהודים לתוך תחומי הגטו משאר השכונות 1940 בפברואר 8ב בעיר.

204,800הצפיפות בגטו הייתה גדולה. בשטח הגטו הצטופפו בימי השיא אנשים.

הגטו היה מאופיין בבתי עץ, בלי מים זורמים ובלי ביוב.

הגטו הפך לאתר תמותה המוני עקב תנאי המחיה הקשים ששררו בו. הצפיפות ותנאי התברואה הקשים גרמו למגפות, בעיקר טיפוס. בחורף המחסור בחומרי

הסקה גרם לסבל נוראי מחמת הקור. האוכלוסיה סבלה מחוסר לבוש בעיקר נעליים. רוב הכלואים בגטו השתמשו בנעלי עץ. החמור מכל היה הרעב. תושבי

קלוריות ליום.1100הגטו קיבלו בממוצע מזון בשווי של פחות מ

השמירה על גבולות הגטו והבטחת הסדר ההרמטי הוטלו על יחידות משטרה ויחידות ס.ס. מיוחדות שהיו ידועות באכזריותן. הן עסקו בעיקר בגילוי רכוש

יהודי והחרמתו.

השלטונות הגרמניים העניקו "למועצת הזקנים" ובעיקר ליו"ר רומקובסקי סמכויות נרחבות בתחום ארגון החיים בגטו.

בתי עץ בגטו לודז'

גדרות העץ סביב הגטו בלודז'

עיקר התפקיד שהוטל על האלטסטנרט היה ארגון העבודה במפעלי הייצור.

האלטסטנרט ראה בהקמת המפעלים אפשרות יחידה להציל את האוכלוסיה הכלואה בגטו המבודד מאבטלה ומרעב.

1942-1943 מפעלי ייצור, רובם בענף הטקסטיל, ובשנים 96בגטו הוקמו פועלים ויותר.70,000הועסקו בהם כ –

רומקובסקי הרחיב בצורה ניכרת מאד את משרדי היודנרט. מספר הפקידים איש.13,000' ל42 גדל בהתמדה והגיע באוגוסט

עיקר השירותים היו בתחום חלוקת המזון שהכניסו השלטונות הגרמניים ניהל היודנרט מערכת חינוך 1941ושירותי דיור וניקיון. עד אוקטובר

בתי ספר יסודיים ושני בתי ספר 45 תלמידים ב – 15,000מסויימת לכ – ' פעלו בגטו חמישה בתי חולים.42תיכוניים. עד קיץ

הסדר הפנימי נשמר ע"י ה "משטרה היהודית" מספר השוטרים הגיע ל – איש.530

כרטסי העבודה היו הכרח לקבלת מזון.

מכלל היהודים הכלואים מתו מרעב, מקור 21% נפש, כלומר 43,500כ.1942וממחלות. תמותת השיא הייתה בשנת

(1944 – 1877 ) רומקובסקי חיים מרדכי

(, שבמחוז וליקוה לוקי שברוסיה. בגיל צעיר השתקע Ilinoנולד בכפר איליני ) נבחר להנהלת הקהילה היהודית בלודז' מטעם מפלגת 1937בלודז', בשנת

הציונים הכלליים. מינו השלטונות את ר' לתפקיד 'זקן היהודים' , 1939 באוקטובר 13ב-

בתפקיד זה נשאר ר' כול זמן קיומו של הגטו בלודז', עד לחיסולו באוגוסט . ר' היה כפוף ישירות למינהל הגטו והשלטונות הגרמניים העניקו לר' 1944

סמכויות נרחבות בכול התחומים הקשורים בניהול חיי היום-יום של האוכלוסייה הכלואה בגטו, כגון ארגון מפעלי עבודה, חלוקת מזון, שירותי תברואה, דיור,

מינוי בעלי תפקידים ועוד.

השלטונות הגרמניים ראו בגטו אתר לניצול כוח עבודה זול מאוד, נוסף לשוד רכוש היהודים שהתנהל מיומו הראשון של הכיבוש ועל ר' הוטל לארגן מפעלי ייצור שהיו למקור רווחים למינהל הגטו, וכאן הוא גילה מרץ רב וכושר ארגון

מרשים בארגון מפעלי העבודה וניהול החיים הפנימיים בגטו. עם זאת ניצל רומקובסקי במלואן את הסמכויות שהעניק לו מינהל הגטו ונמנע מלשתף

אישים וגורמי ציבור בניהול ענייני האוכלוסייה הכלואה בגטו, אם כי בהתנהגותו לא חסרו גילויים של תאוות השלטון.

יהודים, כשאת ההחלטה מי יגורש 55,000 הוצאו מן הגטו 1942בינואר-מאי ומי לא יגורש, ביצע רומקובסקי ועושי דברו דבר שהשניא אותו על רוב אנשי

הגטו.

ילדים, 20,000 ביצעו הגרמנים עוד גירוש של כ-1942 בספטמבר 5-12בין חולים וזקנים, ובלי מעורבותו הישירה של רומקובסקי. הוא האמין בצדקת

דרכו ובאמונתו כי בעבודה בשביל מינהל הגטו ובשמירת השקט אפשר יהיה להציל את שאר יהודי הגטו .

החליטו הגרמנים לחסל 1944 בהתקרב הצבא האדום בסוף אביב נסגרו כל המפעלים ופוזרו מוסדות 1944סופית את הגטו. בתחילת אוגוסט

אפשרה לגרמנים 1944האלטסטנרט, יעד הגירוש שונה לאושוויץ. בסוף יולי להשלים את חיסול הגטו.

הועברו ר' עם בני משפחתו לאושוויץ ושם נרצחו. 1944 באוגוסט 30 ב-

בעיני רבים מהניצולים והחוקרים מצטייר רומקובסקי כסמל לראש יודנרט ששיתף פעולה עם השלטונות הגרמניים, הצטיין בצייתנותו לשליט הנאצי

והנהיג משטר דיכוי בפנים הגטו שמנע פעילות מקיפה של. תנועת ההתנגדות בו. אחדים ראו בגינוניו והרגלי השררה ופולחן האישיות סביבו חיקוי לאדנות הנאצית וביטוי לשאיפות להיות מנהיג יהודי מתוך השלמה והשתלבות ב"סדר החדש". אחרים סבורים שהמשטר החמור שהנהיג ובעיקר רתימת הגטו לעבודה למען הנאצים, היו נכונים, והודות להם נמנע חיסול היישוב היהודי

בלודז' . מה עוד שחלק ניכר מיהודי לודז' נשאר בחיים עד סמוך לסוף המלחמה.

ילדים עובדים בגטו לודז'

נשים עובדות בגטו לודז'

.שמה של העיר הוחלף לליצמנשטאט 1939שכנה מחוץ לגרנלגוברנמנט – סופחה לרייך בנובמבר 1.(1)על שמו של מצביא גרמני שכבש אותה במלחמת העולם ה

למרות 1940 במאי 1הגטו הוקם כמקום ארעי לישוב יהודים לפני סילוקם . הגטו נסגר הרמטית ב 2.שהוקם כביכול באופן זמני היה הגטו האחרון שחוסל.

במעבר לגטו השתמשו בשיטות טרור , בעזרתם של גרמנים תושבי המקום. רבים גם נרצחו.3.

חל איסור חמור לצאת מהגטו – מי שנתפס דינו מוות.4.

לא הייתה בו הברחה של מזון מחוץ לגטו ולא ייצרו בו מצרכים בצורה בלתי חוקית.5.

כל הכסף והמטבעות היו מיוחדים לגטו. רק תמורתו ניתן היה לקנות מוצרי מזון.6.

רעב קשה במיוחד – גם החלוקה השוויונית של המזון שהנהיג רומקובסקי לא מנעה תמותה מרעב.7.

אישיותו ומעמדו המיוחד של רומקובסקי.8.

הגטו הצטיין בארגון העבודה. 9.

הניתוק של הגטו גרם לחוסר ידיעה על מה שנעשה ליהודים במקומות אחרים.10.

לא קם ארגון לוחם בגטו. הסיבות: א. הסגר ההרמטי על הגטו ב. צביון גרמני של העיר, מנע 11.פעילות מחתרתית פולנית. ג. יציאה של יהודים רבים מלודז' לפני המלחמה, וגירושים שהביאו להדלדלות כוחות מפלגתיים שיכולים היו להקים מחתרת. ד. מדניותו של רומקובסקי עוצמתו,

השפעתו וחדירתם של גורמים גרמניים לתחומי הגטו. ה. חוסר ידיעה על משמעותו של הפתרון הסופי.

.1942יוני ונמשכו עד 1940בדצמבר השילוחים למחנות לעבודת כפיה התחילו

חלמנו. התחילו השילוחים מגטו לודז' למחנה הההשמדה 1942 בינואר 16ב

השלטונות הנאציים אילצו את רומקובסקי להכין רשימות של מועמדים לגירוש ולארגן את נקודת האיסוף בגבול הגטו. )נאום הילדים, רומקובסקי(

הוצאו מהגטו ונרצחו במחנה ההשמדה חלמנו 1942ינואר – מאי בחודשים צוענים ששוכנו זמנית בלודז'.5,000 יהודים וכן גם 55,000

ערכו הגרמנים מבצע שילוח ללא שיתוף 1942 בספטמבר 12 -5ה בין הימים היודנרט. הם נכנסו לרובע אחרי רובע ובאכזריות איומה הוציאו תושבים

מבתיהם, ערכו סלקציה חפוזה בחפשם אחרי פחות כשרים לעבודה, כך הוצאו איש ילדים, זקנים וחולים אך גם בריאים וצעירים. הם הובלו 20,000מהגטו כ –

לחלמנו ושם נרצחו כולם. מאות נרצחו במקום.

לשם ביצוע השילוחים הכריזו הגרמנים על עוצר כללי . שבוע הדמים נקרא בפי . מבצע שפרהה החל בבתי החולים בגטו והמאושפזים בהם שפרהההיהודים

היו הקרבנות הראשונים של מבצע הגרושים.

נחשב לתקופה שקטה יחסית 1944 ועד מאי 1942התקופה שבין אוקטובר למעט גירושים למחנות לעבודת כפיה.

מתושבי הגטו היו מועסקים 90%הגטו הפך למעין מחנה לעבודת כפיה. כ – במפעלי ייצור. מספר הילדים והזקנים בגטו היה זעום.

במשך כל שנות קיומו של הגטו התנהלה בו פעילות בלתי חוקית ערה, שכללה פעילות מפלגתית, ציבורית ותרבותית.

לגטו הועתקו תאי פעילות של כל המפלגות היהודיות שפעלו בלודז' לפני המלחמה. בלטה במיוחד הפעילות של תנועות הנוער.

כוונה הפעילות הציבורית בעיקר 1940בחודשי הקיץ והסתיו של שנת למציאת פתרונות למצוקת הדיור והרעב. המפלגות הציוניות והבונד ארגנו

פעילות סעד ומטבחי תמחוי. אורגנו גם הפגנות נגד היודנרט כדי ללחוץ עליהם לפתור את בעיות המצוקה. הפגנות אלה דוכאו באכזריות

בהתערבות כוחות משטרה גרמנים.

"שביתות המרק" – שביתות רעב שכונו כך, משום שהשובתים סרבו לקבל את מנת המרק היומית שחולקה לעובדים. מטרת השביתות האלה הייתה

ללחוץ על מנגנון הוועד היהודי, בדרישה לחלוקה שווה של מעט המזון שהוכנס לגטו.

פעילות תרבותית אורגנה ע"י המפלגות וארגוני הנוער , מטרתה למנוע התדרדרות מוסרית וחיזוק הממד הרוחני בגטו. )לימודים, הרצאות והפעלת

ספריות חשאיות(. פעילות חשובה הייתה מאזיני הרדיו , שהעבירו לגטו ' קבוצה 44ידיעות מבחוץ משום שחל איסור על החזקת מכשירי רדיו. ביוני

של מאזיני רדיו חלקם נאסרו ונרצחו. העסקן הציוני חיים וידבסקי התאבד כדי לא ליפול לידי הגרמנים.

המשוררת מרים הולינובר ארגנה פעילות תרבותית של חוג סופרים.פעלו בגטו גם ארגונים דתיים שעסקו בלימודי קודש במחתרת.

הארגונים השונים לא התאחדו לארגון אחד והקשר ביניהם היה רופף.

החליטו הגרמנים לחסל סופית את הגטו, לצורך זה הופעל 1944באביב מחדש מחנה ההשמדה חלמנו.

ביוני החלו הגרושים למחנה זה במסווה של שילוחים למחנות 23ב עבודה בגרמניה. את רשימות המגורשים היו צריכים לארגן האלטסנרט

'(.42)כמו ב

יהודים. הם הועברו לחלמנו ושם הושמדו.7176 ביולי גורשו 14עד ה

אחרי הפוגה קצרה, חודשו הגירושים והפעם לאושוויץ ברקנאו. רובע אחר רובע נסגר ע"י סגל מחנה ההשמדה חלמנו, ונשלח להשמדה. מי

שנמצא בשטח אסור נרצח.

התנגדות היהודים הייתה פסיבית, יהודי הגטו ניסו להתחמק מהגרוש בתקווה לשחרור ע"י הצבא הרוסי. לא היה היכן להתחבא וגם לא היה

מזון בגטו.

באוגוסט נערך המשלוח האחרון לאושוויץ ובו גורשו בסה"כ 30ב נשלחו למחנות עבודה 600 יהודים. 1200 יהודים. בגטו נותרו 74,000

הנותרים נשארו בגטו ורוכזו ברחוב יקובה 600בגרמניה, בעיקר לדרזדן. כאשר תפקידם היה הוצאת רכוש המגורשים והעברתו לגרמניה.

קרונות משא 60 - 40בחודשי הסתיו הוצאו מלודז' בממוצא מידי יום עמוסים ברכוש המגורשים ובמכונות. הגרמנים התכוונו לחסל את אסירי

רחוב יקובה ואף הכינו בורות בבית העלמין. אסירי המחנה הסתתרו במקומות שונים בגטו.

שוחרר הגטו ע"י הצבא הרוסי.1945 בינואר 19ב

צפיפות בגטו

בית הכנסת שנשאר

שער הכניסה לגטו

אנדרטה הניצבת במעלה אדומים

אחרי המלחמה הייתה לודז' במשך שנים מספר לריכוז הגדול ביותר של ניצולי שואה.

יהודים. באותן שנים הייתה העיר מרכז 38,000 ישבו בלודז' 1945בסוף ציבור ולפעילות תרבות של יהודי פולין. פעלו בה חשוב ביותר לפעילות

הוועדה ההיטורית המרכזית, תאטרון יהודי, בתי ספר יהודיים ועיתונות יהודית עניפה.

1956 ומאוחר יותר בין השנים 1947 – 1946בגלי ההגירה בין השנים יצאו כמעט כל היהודים את לודז' ונותרו בה כמה מאות זקנים 1957–

בלבד.

לודז' הגטו האחרון – הוצ' יד ושם

לודז' , אחרון הגטאות בפולין – מיכל אונגר

העטרה שאבדה – שרה פלגר - זיסקינד

אנציקלופדיה של השואה

אתרים באינטרנט