•בזמן התפילה בא י. וסיגריה בפיו - כדי לנאום לפנינו.

הוא מדבר: " הלילה נגיע ארצה. שתהיה משמעת וסדר". •ניתנה פקודה לסדר את החפצים. התכונה רבתה. כל אחד אורז את חפציו. • הגיע הרגע המכריע… אנו שוכבים כל אחד במקומו בנשימה עצורה. שקט מוחלט משתרר מסביב . האניה נוסעת בלי אורות. חברים נפרדים •

…בלחישה, ודמעות בעיניהם… מי יודע אם עוד ייפגשו פעם

פתאום…. טררררך… יורים. שלוש יריות ממכונת יריה . ים של אור חותך את האפלה. זרקור… •נתפסנו!

בעלי שפם, המשטרה האנגלית… במהירות מבקרים את הספינה. עוד הספקנו , לא עובר זמן רב, ועל הסיפון עולים אנשים בעלי פנים רציניים•…לזרוק הימה את כל הדרכיות ושק הפנסים… אם ימצאו אצלנו דרכיות - יחזירו אותנו למדינות שכבר הקיאו אותנו

אנו אסירים… הרבה נוגים, מיואשים… …אנו אסירים… במולדתנו… לא רחוק מתל אביב•

סירת המשטרה עוזבת אותנו, ואנו ממשיכים בלווית שלושה שוטרים לחיפה. אנו מקבלים את הפקודה האחרונה ממפקדינו הקודמים: כולנו מגרמניה, פליטי היטלר. אולי לא יגרשונו?

…האניה מתקרבת לחיפה. אנייתנו עוגנת מחוץ לנמל. ואין נותנים לנו לעלות על היבשה… השער ננעל•

?ורושמים מאין אנו. מגרמניה? - מה גילנו? השם, מעבירים אותנו אחד-אחד•. ..אנו עוברים מהר, וכל אחד מקבל תפוז מארץ הקודש שהביאו לאניה. כמה טוב ומתוק זה היה ! עם הקליפה אכלוהו החברים

אנו מתחממים לאורה של שמש ארץ ישראל, ולבנו מלא תקווה שנישאר בארץ. תלינו תקוות בלונדון ובירושלים, וקיווינו שמשם תצמח לנו •.תקווה וישועה

צוללת, אוירון… אנו נסענו ראשונים, וכל , אך תקוותנו לא ארכה. ביום ב' דחול המועד פסח. לוו אותנו בסך ובפמליה שלמה: סירת משטרההפמליה אחרינו.

בעוד חמישה רגעים נעזוב את חופי ארץ ישראל. אנו נוסעים מארץ בא להודיענו, כי . כולנו שוב מדוכאים מאד. י•!ישראל לארץ היוונים! אבל גם בדרך זו נגיע לארץ ישראל. על אפם ועל חמתם

"!נשמעו צפירות, זאת היא ברכת הפרידה מארץ ישראל. אנייתנו ענתה: "שאו שלום !להתראות… עוד נשוב… למרות הכל ואף-על-פי-כן

מעפיל ארצה באניה 22שלמה בן "אסטיר"

5.3.1939טז' אדר תרצ"ט יומנו של מעפיל

1939הספר הלבן קביעת מכסת עליה של יהודים לארץ

ישראלבא"י תוקם מדינה דו לאומית

תוגבל רכישת האדמות ע"י יהודים

ארבעה חודשים הסתובבה אניית המעפילים "אסטיר" בנמלי הים התיכון, עד שלבסוף -ביום ג', י"ז בתמוז תרצ"ט,

(4.7.1939 באנו לחוף אשקלון. )המשטרה תפשה אותנו, וישנו על חוף שפת הים.

. הובאתי לעתלית. כעבור שלושה ימים - נעשתי חפשי

תיכף אחרי שהשתחררתי- בקרתי בביתו של אברהם אחי בחיפה. ביום ה'. ואתחנן , י"א באב, סידרו אותי לטירת צבי.

בשעה שש לפנות ערב הגעתי. ישראל ולאה קרובי משפחתי,. מטפלים ודואגים לכל הפרטים, וממלאים ברצון כל חסרוני

ביום ו' בשעה שמונה, יצאתי לשדה. העבודה הראשונה שעשיתי היתה - הורדת עגבניות.

באותו הערב לא יכולתי לחכות יותר: כל כך הרבה עבודות, .זה היה מן הרגעים הכי מאושרים בחייבקשתי מישראל, והוא סידר אותי בלוח סידור העבודה … והעובדים מעטים, וצורך היישוב להבנות דוחק

.ב"גן בית". מאושר אני מאד. מעתה גם אני הנני בין שורות הבנים-הבוניםאני מקדים לילך לישון, בבוקר קמתי, בשעה שהמעירים ישנו עדיין שנת עובד מתוקה. היה לי זמן

.להתפלל כראוי, ולחטוף דבר מה לאכילה

לנקות שרשי סוף , - יצאנו לגן. העבודה היאולהעמיסם על הטנדר לקחת הביתה.

עבדנו בטוריות. . שם מסיקים בהם את תנור הכביסהעוברת חצי שעה של עבודה,

והנה לפניך שני דונם אדמה נקיה וראויה להצמיח. עוברות השעות, ולא מרגישים את קושי העבודה,

כי השמחה וההכרה שאנחנו עושים דבר גדול – עושה לנו את האדמה לספר תווים - ואת הטוריה לכינור.

אך! מה טוב ומה נעים לעבוד על אדמת ארץ ישראל.

תעודת "עולה בלתי לגלי" מהמשטרה הבריטית

ערב יום הכיפורים תרצ"ט

2-6 אני צופה הלילה בין השעותמחשבה מנכרת במוחי,

? כיצד מחללים את היום הקדוש ומאירים בזרקור

עפר לפיך, אם תשאל ככה. הלא כבר בימי החשמונאים תיקנו חז"ל שמותר לחלל שבת ויום כיפור כדי להגן על עם ישראל, והלא גם עכשיו אנו במצב של הגנה

.תמידית

בעת סובבי את הזרקור לכאן ולכאן מחשבות רבות עוברות במוחי. האור מאיר ורחוק, רחוק הנני רואה לפני את הארץ כולה באור גדול ואת ירושלים עיר הקודש אני מדמה לראות לפני עיני. שם בית המקדש ועבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים

סובב אני את הזרקור הולך וסובב, סילון האור נופל על שדות ומטעים ורק מרחוק מבחינים באהלי-קידר בהם גרים שכנינו. צל שחור עובר חולף בתוך שפע האור

.מסביב

יהי רצון שחוט השני האדום, חוט ההרס והאבדון ששזור בחיינו ייהפך ויהא כולו לובן אין קץ, לובן של אהבה ושלום, של אחווה ורעות, ומלאה הארץ דעה את ה'

!כמים לים מכסים

מחשבות בזמן השמירה

עמדת השמירה שבה היה שלמה שכטר

ביום א' בבוקראנו קמים בארבע וחצי. אני ממהר,

מתרחץ ומתפלל, חוטף איזה אכילה, ובחוץ המשוריין כבר מוכן. בטוריות,

ובסלים - אנחנו , באתים, במריצותנוסעים לעבודת הכביש. החברה

מזדרזים… נוסעים , האוטו מתנועע. המריצה לחוצה לרגלו, השני - - האחד

כמעט שנפל מן האוטו. כן , כן , עכשיו אנחנו מרגישים כמה מאד נחוץ

הכביש. ומה יהיה בחורף? ומקבלים עלינו עבודה הכי קשה, ותנאים הכי

!קשים. וכביש יהיה - הוא שאלת חיים

הגענו. ממהרים להוריד את כלי - העבודה והאוכל. יואל מחלק אותנו

לקבוצות. אני עבדתי באנקעטיס, זאת אומרת - קודם עושים צורת דרך , כל

שלושה מטרים סוללים באבנים , . ובשני הצדדים ממלאים באדמה

חופרים אנו מהתעלה , וממלאים על יד האבנים. העבודה לא קלה. מזיעים

הרבה. אבק… אבל המטרה היא .המחליפה כוח

בצהרים אנו הולכים אל הבריכה. אני - שוחה, ויש לי הנאה גדולה. אבל הרבה

לשחות אין כוח - מפני שנכנס הכוח בטוריה. לפנות ערב נוסעים הביתה,

כשאנו מתמלאים באבק הדרך. ואנחנו מתרחצים

חברי טירת צבי מכינים לבנים מבוץ לבניית בתי המשק

יוצאים לעבודה תמיד בליווי נוטרים

שלמה מבקש לקבל נשק ולהיות נוטר

לשם כך הוא מקבל "תעודת יושר"

מהמוכתר של טירת צבי

נוטרים בטירת צבי

אחה"צ4:15

67-014 אקדוח 7091הנוטר שלמה שכטר

כדור ויונתן שולזנר חזרו מתפקידם.10ו=

אחה"צ5:00

-67 עם אקדוח 7091השוה"מ שלמה שכטר 014

כדור אפריים סובלמן וזאב קצמן10ו=

א' חול המועד פסח תש"ג

21.4.43

אחה"צ חוזר שלמה משמירה. לאחר מנוחה קצרה יוצא שוב

10לשדות כשברשותו אקדח ו כדורים.

יומן משטרת הישובים שתיעד את

סדר השמירה והוצאת הנשק

מהנשקייה בטירת )מארכיון ט"צ(צבי

יצאו לשמירת התלתן בדרוםבערב 7:45

זאב קצמן חזר מהשדה פצוע  והודיע לנוטר שמואל טורצקי

שערבים התנפלו על השומרים, הוא היה פצוע קשה ולא יכול היה למסור פרטים מדויקים.

6107הסרג'נט משה פרנק הזעיק את הנוטרים ויצאו בשתי

כתות על מנת להושיט עזרה לנתקפים, יצאו הנוטרים כדלקמן

כתה שניה יצאה רשימת הנוטרים:רשימת עם הנוטר שמואל טורצקי

הנוטרים

המשך הדיווח

בערב9:45 חזר מהשדה6107הסרג'נט משה פרנק

הוא מסר פרטים כדלקמן: תפשנו את כל השטח ולא מצאנו איש. מסרתי הודעה לאלחוטן לשדר הודעה

למשטרה בבית שאן, אבל לא השיג קשר.

בערב10:15הביאו את אפריים סובלמן מהשדה פצוע קשה

ואינו מסוגל למסור פרטים על המקרה

10:30הגיע טנדר ממעוז והסרג'נט משה פרנק

מסר לסרג'נט הגושי פרטים על המקרה.6107

10:35הגיעה קבוצת שוטרים מה"סטרייקינגס פורס"

מסר להם 6107והסרג'נט משה פרנק פרטים על המקרה.

אחרי שלא קבלו ע"י האלחוט קשר עם משטרת בית שאן שלח הסרג'נט

הודעה למשטרת בית 6107משה פרנק שאן ע"י הטנדר.

משמרות החיפושים נמשכו כל הלילה .

השוטרים הבריטיים עוזרים גם הם בפיענוח

המקרה ובחיפושים אחרי שלמה.

כל הנוטרים נמצאים במנוחה אחרי עבודת חיפושי הלילה

9:15הנוטר יחזקאל וינמן יצא בליווי הפצועים

באוטו לבית החולים המרכזי בעפולה

9:40 חזרתי מחיפושים בשדות ובסביבה

שנמשכו כל הלילה והבקר. באחד המקומות המסומן ע"י ערבי פצוע כמקום הקטטה נמצאו שני מקלות. השארתי את

ש.ז. לשמירה על 3הקורפ. קובלינר עם המקום

9:50 יציאה נוספת להמשך החיפושים

10:40 יצאתי לבית שאן לטלפן לקצין בלש

12:15המוכתר ממעוז הודיע לסרג'נט משה

נמצא 7021פרנק שהשו"מ שלמה שכטר הרוג בקרבת האהלים שעל יד השטחים

הודעתי על זה מיד הדרומיים שלנו.למשטרת בית שאן

12:20הגיעו למקום קצין המחוז דר' ברגמן וקצין

מחוז בית שאן קרדוס ויצאו למקום המקרה

למחרת בבוקר התמונה מתחילה להתבהר, ולקראת

הצהריים מתבררת המציאות המרה

על מנת להרגיע את הרוחות הסוערות. מן הדין היינו צריכים לגאול את הדם - אך הערבים ידעו שלא נעשה זאת , כי כבר הכירו אותנו , שאיננו

נעשה דם יהודי - ממהרים לשפוך דם. על ידי כך.הפקר בעיניהם

לכן , מה שהיה עלינו לעשות היה- להוכיח להם , שגם אנו ניקום דם - אם לא יכרתו אתנו ברית

שלום. בקיצור - המטרה היתה - כי בלי קשר למה שידענו שלא נעשה - הערבים יחשבו שכן נעשה זאת , ועל ידי כך נשיג שיבקשו הם את השלום

.שאנחנו רצינו בו

לכולם היה ברור שהמטרה . ההתדיינות נמשכה זמןהיא ,שלום", אלא שכל צד רצה שהשני יבקש זאת,

מפני שהמבקש הוא גם משלם הפיצויים ויוקרתו נפגעת , כי בבקשתו הוא , כביכול , מודה

כל צד מינה נציג מטעמו. - באשמתו . כנהוגהבדואים יוצגו על ידי מנהל בית הספר מבית שאן ,

ואת טירת צבי ייצג אלישע ,מוכתר מעוז חיים. מר שבתאי לוי - ראש עיריית חיפה - הוזמן להיות

הבורר בין הצדדים. אחרי משא ומתן ארוך ומייגע , נאלצו הערבים לשלם שבעים וחמש לא"י במזומנים

. , ולבוא לבקש "אטוא" , שביתת נשקמתוך העבודה של נחום ברוכי

פעילות הקיבוץ הדתי בתחום הבטחון בתקופת המנדט

גאולת דם או סולחה ??

שיירת הערבים המגיעים לטירת צבי לבקש "אטוא"

שביתת נשק

בבואם לטירת צבי בלווית נכבדי היהודי - הסביבה ושני קציני המחוז

והערבי - הובלטה כלפי חוץ אשמתם ובקשת הסליחה מצידם .

הארוחה נערכה בטירת צבי , והשתתפו בה כל אנשי הכשרת

היישוב בחיפה, בתור אנשים .המכירים את הסביבה ומנהגיה

סוף דבר - הפרשה הסתיימה בכבוד, בצורה שכל איש הסביבה יכול

להבינה כפי שאנו היינו מעוניינים. והשלום הובטח - באחריותם של

. השבט הבדואי שישב לידינו

הנכבדים הערביים מול המוכתר של טירת צבי יהושע ברוכי

נציג הערבים כורע ברך לפני יהושע ברוכי בבקשת הסליחה

כמו בפעמים קודמות - גם פרשה זו עוררה וויכוחים בין המעורבים בקביעת המדיניות ובין חברי טירת

צבי ובין עצמם.

היו שביקרו את הפייסנות , ודרשו לנהוג בתקיפות, ולא לוותר לטובת "שלום", שלא מבליט את

צדקתנו בצורה נחרצת יותר. ובכלל - למה מזמינים , את הרוצחים לסעודה בקיבוץ. נראה בעליל

שהמוכתר נהג הפעם במתינות, לעומת מקרה .קודם שלא הסתיים ברצח

הסיבות למתינות מחזירות אותנו לוויכוח העקרוני בדבר מטרת ההתיישבות בעמק. חברי טירת צבי ראו את עצמם ישוב קיבוצי - ולא משלט בטחוני ,

וככזה לא יכלו להיות תמיד בכוננות. אי אפשר .להיות כל החיים עם העיניים במשקפת

הויכוח על הנחיצות לבצע את הסולחה

אורי אליאב, שעסק באיסוף מודיעין מהערבים הוסיף:

אחרי מלחמת ששת הימים ברח אבו-שריעה, הרוצח מפרשתנו , לעבר

הוא לא סמך על צה"ל , שיכבד את . הירדןהשלום שהיהודים עשו עם שבטו לפני

.שנות דור

הערבים מוסרים את הטירה למתיישבי טירת-צבי. יום העליה כא תמוז תרצ"ז

שלמה נקבר בבית הקברות בטירת צבי.

במותו25בן

בשנת תשס"א הוכר כחלל מערכות

ישראל והמצבה הוסבה למצבה

צה"לית.

יהי זכרו ברוך