זהו החדר שלי. חדר צר ומחניק אשר דומה יותר

לקופסת גפרורים מאשר לחדר. לפעמים נדמה לי

שקשה להישאר שפוי במקום כה קטן וקלסטרופוביה.

אני רסקולניקוב.ויש לי כל מיני בעיות...

אבל אני לא רוצה לדבר על זה

הנה הרחובות בהם אני הולך.אפורים ומחניקים, לפעמים נדמה לי שאני

ממש הולך ישר לתוך מבוי סתום.אני באמת הולך לעשות את

? אותו הזההמעשה הנתעב מעשה שאני מדבר עליו בגוף

שלישי כדי ליצור מתח? האומנם? האומנם אקח גרזן?

אני זקנה מלווה בריבית, ויש לי טפטים מתקלפים בבית

אני לא יכול עם הזקנה הזאת, הכל חוזר מוטיב אצלה צהוב. זה ממש

אצלה. זה מחליא אותי.

אממ.. זקנה זקנה... יש לי פה משהו בשבילך.. בואי הנה רגע...

מה? מה זה?...

זה!אבוי! מה עשיתי?! באמת עשיתי את בוא נחביא את כל התכשיטים שגנבתי

פה.

אני מרגיש ממש לא טוב אחרי כל המעשים האלה שהם בגוף שלישי. אני מרגיש חולה.

אני מרגיש חלש ומטושטש

אולי כדי שאלך לישון

שלום, אני המספר שלכם. אני מספר לכם את הדברים בגוף שלישי- מנקודת תצפית שונה, נומר מהדמות הראשית. אני יודע על הדמויות הכל וככה גם אתם.

אני גם מזכיר לכם דברים שיבואו בהמשך, כמו שאמרתי על הרצח אתם זוכרים? ברור שאמרתי אל תנסו להגיד שלא! מנובלים...

אז זהו הגענו לסוף של המצגת )פה אין אפילוג לכל מי ששונא אפילוגים(. אחרי שתיסימו תלכו להגיד לתומר המושלם שהיה נורא יפה. להית'!