2002בדצמבר 25 ' כסלו, תשס"ט חכ

אישי דלכבו למכותבים בלבד וועד ה חברי

עמותת תנו לחיות לחיות

,שלום

מכתב פרידההנדון :

אני הייתי עוברת אורח בעמותה. זה לא שלא התאהבתי בה קשות. נהפוך הוא.

בה.באתי לעבודה ומצאתי אה דרך החיות נזכרתי בעצמי. עצמי הילדה הקטנה שהייתי.

אני זוכרת את הפעם הראשונה שהלכתי לכלביה של העמותה בכניסה לרמלה.

חזרתי מישיבת גישור מתישה, עם חליפה ועקבים עמדתי מול הכלובים העמוסים לעייפה בכלבים נטושים והצגתי עצמי בפניהם, אמרתי להם בלב;

י גליה, אני עורכת הדין החדשה שלכם, אני מבטיחה שאעשה את שלום, קוראים ל התפקיד שלי הכי טוב שאני יכולה.

התכוונתי לכל מילה. אבל יותר מזה, ,חוסר האונים שלהם

הכמיהה שלהם לתת אהבה שברה את ליבי. לתת, רק תנו להם לתת.

אחר כך נחשפתי למצבם העגום של חתולי הרחוב.

ד של החתולים אתם',זה לא חשוב באיזה 'צ ע נשמות, תשולם יודעים שלחתול כ הם יודעים את סוד החיים שנסתר מאיתנו, לכןאולי ו

בגלל זה השלווה המוחלטת שלהם. דרך עבודתי בעמותה נחשפתי לעליבות של חייהם.

החיים ברחוב לא קלים לחתולים חסרי בית.

למדתי על מצוקת סוסי המשא, דותי, התגלה לי כשאיש קשה יוםהאלטזאכן הרומנטי של יל

כבדים מרגליו הכושלות.המשאות ,שמעמיס על שלד סוס

למדתי על המצב העגום של החיות בפינות הליטוף.

בגובה העיניים והתביישתי בשנים הרבותלחיות למדתי לשוב ולהסתכל שהתעלמתי מעיניהם המעונות, התביישתי מהבורות שלי,

ת שלי.אבל הכי התביישתי מהיהירו

התביישתי כשראיתי איך החקלאים, כל 'הדודים משה' של ילדותי,

מחפשים לעשות כסף מהחיות. והרבה. התביישתי מהפרות שעומדות במכלאות צרות,

מהתרנגולות הדחוסות בסוללות תיל.

התביישתי בשבילנו בגלל הקופים במעבדות, התביישתי בשבילנו בגלל הפרוות,

גלל העגלים,התביישתי בשבילנו ב העמותה. וועדמהחברים ב חלקבגלל אבל בסוף הכי התביישתי

ם מה שקרה למדינה שלנו,כהתביישתי כי קרה ל שהתחילה באהבה גדולה. ביחד.

ים לדעם תמימות של י כזאת שהופכת אהבות לאגדות,

עם נחישות להילחם את מלחמתם של החלשים, עם הקרבה של חלוצים, שיצאו לכבוש את אדמת הטרשים של המודעות שלנו,

בשם בעלי החיים שהופשטו מכבודם והושלכו לרחוב.והכל

שזועקים חמס מול כבודם הנרמס של בעלי החיים אתם ם בני האדם.כרומסים ברגל גסה את כבודם של חברי

על המניפולציה בחייהם של בעלי החיים, אתם שמתריעים ם,כם גס ברגשות חבריכיבל

נוהגים בהם ביהירות וזלזול.אתם מי שאינו יודע להתנהג לבני אדם,ו

איך ידע להתנהג לחיות?

של תמימותיפיפה מה שהתחיל כחזון של קבוצת אנשים שהתנדבו לשמש פה לאלה שקולם נאלם,

ם,כם עצמכם הלך לאיבוד בתוך החזון שלכחלק כנגדו ומה שיצאתם

ם.כמה שהינהפך להיות

עמותה שמאהבה לחלש נולדה ם למעוז של כוחנות והאדרה עצמית.כהפכה בידי חלק

עמותה שקמה מעבודת צוות "נשדדה" פתע יום אחד

הפכה גחמתם הפרטית של חלק ממקימיה.ו

העמותה כמראה למדינה שלנו; שנחמסה בידי פוליטיקאים,

בידי משחקי כבוד ואגו, מחנאות ופירוד, רה עצמית ורצון לשליטה.בידי האד

שליטה. שליטה. שליטה.

בדרך? תם? איפה התבלבלמה קרה מאוויר פסגות? איך השתכרתם

כםשעלה ל כםשלהמדהים איך ההישג

בדם ובחיים שלמים,

את היחד שהוליד אותו? תםושכח בלע אתכם

'אני' 'לעצמי' 'בזכותי' 'שלי' שלי. שלי. שלי...

טרף כל חלקה טובה, מן הזה שלא יודע שובע-ה הפאקישניועוד

,כםיטרוף בסופו של דבר את כול , מכל המחנות ומכל הבא ליד.עד האחרון שבכם

בני שלזינגר, כאות מחאה, , וממקימי העמותה יושב הראש שלכם

;התפטר מתפקידו כאומר ,יותר אני אינני חלק מעמותה זו

שהיא מזה עשרים שנה, דם מדמי, ביתי ומפעל חיי, נה דרכי.נאידרכה

שידע להזיז הרים?שלכם לאן נעלם היחד שהציל את בני ממוות בכוחה של אהבה?

לאן נעלמה חדוות העשייה החפה מאינטרסים אישיים? החיות? הערבות ההדדית בשם אהבת

הפשטות? האמת? הענווה? היחד?הנאמנות? החברות?

.כםכי זה היחד שהוליד את

של החתול ברחוב יחד עם מנחתו הקטנה של הכלב הנטושיחד עם מנחתו הקטנה

של הקוף במעבדה של אחרון המתנדבים

,חלקגם שחלקו הוא ביחד עושים שלם.רק כי

ושלם צריך את כל חלקיו כי ללא אחרון זעיר חלקיו

הוא לעולם חסר.

.חסרים וזה אתם שהפכתם

ומעבר לסגנון ומילים מלוטשות יחד???ב היההאם לא כל הכיף

שאו ברכה

עו"ד גליה חלפי לשעבר היועצת המשפטית