עגנון: השנים הטובות

55
תהלה/ החזנים הט1 ב1 ת: ז* r - בצירוף הערויז. ביאורים ומראד־מקומות מאת שמואל גרון ונפתלי גיגיזון שמואל יוסף עמון

Transcript of עגנון: השנים הטובות

Page 1: עגנון: השנים הטובות

ת1ב1הט החזנים / תהלה - • r * ז • :

ומראד־מקומות ביאורים הערויז. בצירוףגיגיזון ונפתלי גרון שמואל מאת

עמון יוסף שמואל

Page 2: עגנון: השנים הטובות

סיפורים / עגנון י. ש.

Page 3: עגנון: השנים הטובות

עגנון יוסף שמואל

הטובות תהלה/השנים

ומראי־מקומות ביאורים הערות, בצירוףגיגתון ונפתלי גדון שמואל מאת

שותל־אביב ירושלים / שוקן הוצאת

Page 4: עגנון: השנים הטובות

עשרה ש ש הדפסה

©Copyright by Schocken Publishing House Ltd.

Tel-Aviv Printed in Israel, 1977 — תשל״ח בישראל, נדפס

תל־אביב בע״מ, א.י.ל. דפוס

Page 5: עגנון: השנים הטובות

לח תה

דאיתס לא שכמותה נאה זקנה בירושלים. היתה אחת זקנה וענוותנית היתד. וחיננית היחד. וחכמה היתה צדקת מימיכם.

ושלום. ברכה פניה וקמטי ורחמים חסד עיניה אור היתה. מדמה הייתי למלאכים להדמות יכולות הנשים שאין אלמלא

עלמות. של זריזות בה, היתד. זאת ועוד אלקים. למלאך אותה זיקנות. שמץ בה ניכר לא שעליה זקונה בגדי אלמלא

לירושלים משחזרתי אותה, הכרתי לא מירושלים יצאתי שלא עד הכרתם לא אתם היאך ז קודם הכרתיה לא והיאך אותה. הכרתי שיכיר מי אח להכיר לו נועד אדם כל אלא ז עכשיו אותה

סיבה באיזו אותו. יכיר סיבה ובאיזו אותו יכיר זמן ובאיזה ירושלים מחכמי אחד חכם לבקר והלכתי מעשה ז לי נתוודעה

מצאתי הבית. את מצאתי ולא המערבי לכותל סמוך דר שהיה ואראך. בוא לי, אמרה אותה. ושאלתי מים בפח באה אחת לאשה ואלך אפנה היכן לי אמרי לטרוח, צריכה את אי לה, אמרתי

במצוה. תזכה זו זקנה אם לך איכפת מה לי, ואמרה חייכה לי. שבידך. זה פח לי תני אבל בה, זכי היא מצוד. אם לה, אמרתי לא לה, אמרתי מבקש. אתה המצוה את למעט ואמרה, חייכה אמרה, טרחתך. את למעט אלא מבקש, אני המצוה את למעט

כח הוא ברוך הקדוש שנתן הוא, זכות אלא הוא, טורח לאבידיהם. צרכיהם להביא לבריותיו

ונטינו לסימטא מסימטא ונשתלשלנו הרחוב אבני בין דילגנו­חד ומרדפי בטל והולכי מים ושואבי והחמורים הגמלים מפני שאתה זה של ביתו כאן. ואמרה, לוויתי בת שעמדה עד שות.

ונכנסתי. שלום לה אמרתי מבקש. יודע איני שולחנו. לפני יושב כשהוא בביתו האיש את מצאתי

גדול חידוש חידש שבכניסתי מאחר הכירני. לא אם הכירני אם אחר. לחידוש זה ומחידוש חידושו. את לפני העלה

הדרך את לי שהראתה זו זקנה אותו, לשאול ביקשתי ביציאתי

Page 6: עגנון: השנים הטובות

כלום אבל רוח. נחת קולה וחיבת שלום פניה שמאור היא, מי חידושיו. את ,מערה שהוא בשעה חכם להפסיק אפשר אלמנתו אחת זקנה בשביל לעיר הלכתי שוב ימים כמה לאחר

את לפקוד בנה לבן הבטחתי לירושלים חזירתי שקודם רב, שלשלומה.

כבר הגשמים היה. יורה של ראשונה 5רביעה זמן היום אותו בחוצה שכזה יום בעננים. כבושה היתה והחמה יורדים התחילו

ת א שמונה שבעה מפונקת שהיא ירושלים אביב, כיום רואים ל כחורף דומה תקפה בכל זורחת החמה שאין יום בחמה, חדשים

פינת שם שיש מקום ובכל ובחצרות בבתים מפניו ומתחבאיםגג.

שיורדים הגשמים ריח את מדיח כשאני ואילך אילך לי טיילתי חוצות אבני בין ומשיקים המגוונים בערפלים ומתעטפים ברננה

ועושים ומנטפים הגגות על ומרקדים הבתים כתלי על ומקישים צלולות הן ופעמים עכורות הן שפעמים שלוליות, שלוליות

מבין לסירוגין ויוצאים שמבצבצים החמה מזהרי ומבהיקות גשמים של ביום אפילו שירושלים ,5המים הקלו לדאות העננים.‘בתפקידה לעמוד מבקשת החמה

אצל ומשם הצורפים, אצל המקומרות החנויות לבין נכנסתי ומשם שמיכות, אורגי ואצל הסנדלרים אצל ומשם הבשמים

בסמר־ מעוטפים היהודים. לרחוב ומשם תבשילים מבשלי אצל ידיהם להוציא מתרשלים* כשהם העניים ישבו סמרטוטים טוטיואינו עליהם שעובר כל על בזעף מביטים והם עטיפותיהם מתוך

שופך. *­ראשו ברביעה האמור אלו תעניות )״סדר הגשמים מעונת זמן *פרק

א׳(. ג׳, תענית — נה״ח׳. ח׳, בראשית ראה *

בברכת — תפקידם״ את ישנו )״שלא פקודתה למלא יעודה, *לקייםא׳(. רבת• איכה — תפקידן״ מבקשים ״ארזים הלבנה; קידוש

­מטולט והדעת מתרשל והגוף ואבר אבר בכל נכנם )״היין מתעצלים *ה׳(. ששיני תנחומא — לת״

Page 7: עגנון: השנים הטובות

מעני הלכתי פרוטות, של בים עמי היה לכיסו. ידו מושיט והראו הרבנית של ביתה על שאלתי לבסוף להם. ונתתי לעני

לי. מפקפק אותו הרואה שכל החצרות מאותן אחת לחצר נכנסתי

והגעתי שבורות מעלות שבע בשש ועליתי אדם שם דר אם אשפה של ובערימה מבחוץ בחתול נתקלתי עקומה. דלת אצל

שמעתי אבל אדם, ראיתי לא הצינה של הבלה מחמת בפנים. בסין וראיתי עיני נטלתי ז כאן מי ,,וכוהה שואל מרוגז קול

שוכבת הגל ובתוך וכסתות, כרים של גל ועליה ברזל של מטהוכעוסה. מבוהלת זקנה

ת מחוצה בא שאני לה וסיפרתי שלום לה אמרתי א ובידי ל ומשכה כסתותיה מתוך ידה הוציאה בנה. מבן שלום ברכת

ואם לו יש בתים כמה ושאלה, מצוארה למעלה עד הכסת את בכל נאים שטיחים לו יש ואם ביתו בתוך מצויה משרתת

העולם. מן אותי מוציאה זו צינה ואמרה, נתאנחה לבסוף חדר. של תנוד לעצמי אמרתי הצינה עליה קשה כך שכל משראיתי

­ואמ ערמה של מידה תפסתי יסוריה. את עליה מיקל היה נפט מטולטל תנור תנור, לך לקנות מעות בידי שלח נכדך לה, רתי

ומעלה דולק והוא הפתילה את ומציתים נפט אותו שממלאים­בתרעו לי השיבה הכסף. הנה ואמרתי, ארנקי את הוצאתי זזום. קרח גלידי ז לי יש דגלים וכי תנור, ואקנה אלך היאך מת, אותי תוציא הזיתים' להר תביאני שלא עד זו צינה לי. יש

ת אומרים לארץ בחוצה ושם מדעתי. חמה. ארץ ישראל שא ותעביר החמה תזרח מחר לה, אמרתי בגיהנם. לרשעים היא חמה הנשמה. תצא הנחמה, תבוא שלא עד היא, אמרה הצינה. את

צמצמה התנור. את לך אשלח שעות שתי שעה בעוד לה, אמרתי המדומה למיטיבה להראות כאילו וכסתותיה, כריה בתוך עצמהטובותיו. על לסמוך שאין

רש״י. — וכוהה״ מחליש קולו לתקוע, מאריך שהוא זמן )״כל •נחלש.78 הערה להלן ר׳ ;משתעל :לבאר 01 ואפשר י׳׳ט(. י׳׳ט, שמות

הזיתים. הר שעל העלמין לבית *

Page 8: עגנון: השנים הטובות

כלים מוכרי של לחנות ונכנסתי יפו לרחוב והלכתי נפטרתי­לרב לה ושלחתיו שבתנורים המעולה מן מטולטל תנוד וקניתי

בקיאח אינה שמא אצלה, והלכתי חזרתי שעה אחר הזקנה. ניתר ההדלקה. תורת את ואלמדנה המטולטלים בתנורים הילוכי די הזקנות כל לא מפיה. אשמע לא ודאי הודייה• ברכת הרהרתי,

אדם לכל נוחה חכם אותו של ביתו את לי שהראתה זו שוות. טובתה. שמבקש למי אפילו נוחה אינה תנור לה ששיגרתי וזו

להגיד מתכוין איני קטנה. הקדמה מעין להקדים צריכני וכאן מעשה לספר שכן כל חברתה, של גנותה מתוך אחת של שבחה להקיף יכול ואינו מצומצם אדם של עינו גלגל ויושביה. העיר מעשה את מזכיר אני למה כן אם הוא. בדיר הקדוש של עידו

הזקנה. אותה לי נזדמנה שבכניסתי הרבנית,­ששו כמי בשלומי, ושאלה עמדה דרד. לה ופניתי עצמי הטיתי

הזק* מאותן שהיא אפשר כלום תמיה, עמדתי קרובו. בשלום אל רובן והרי לאת, לחוצה שירדתי קודם בירושלים שהכרתי נות

נשתיירו, מקצתן מקצת ואם ,,המלחמה בימות מרעב כלו ככולו ועכשיו בחור הייתי מירושלים שכשיצאתי נשתניתי, אני הרי

הכירה זו והיאך זקן, עשאוני לארץ בחוצה שעשיתי שניםאותי. אתה הרי מכירני. אתה אי ואמרה, שחקה תוהה. שאני ראתה

אמרתי פלוני. איש אצל כשהלכת פחי את לטלטל שביקשת הוא לא כאילו ותוהה, עומד ואני הדרך, את לי שהראית היא את לה,

הזקנות כל להכיר אתה מחוייב וכי ואמרה, צחקה הכרתיך. ואמרה ענתה ז אותי את הכרת והיאך לה, אמרתי ז שבירושלים

לכאן שבא כל ישראל, לכל צפויות שעיניה מתוך ירושלים לי, היום, צונן יום לה, אמרתי אותו. שוכחים אנו ואין בלבנו נחקק

היא אמרה בחח. אותך ומעכב עומד ואני ורוחות, גשמים יום

תפילת של הי׳׳ז הברכה — הודיה״ ״ברכת על־פי תודה, •הבעת שמך ,חטוב וחתימתה לך״ אנחנו ״מודים שתחילתה שמונה־עשרח,

להודות״(. נאה ולךהראשונות העולם למלחמת •הכוונה

Page 9: עגנון: השנים הטובות

שבירושלים. מאותן גדולות קרירות ראיתי כבר חיבה, בלשון הרוח משיב ואומרים מודים אנו עליהם וגשמים, רוחות ולענין החיית. זקנות עצמות עשית, גדולה מצוה .10הגשם ומוריד ראשי את הורדתי נפשה. את מחמם לרבנית ששיגרת התנור לאו מצוות ואמרה, בדבר הרגישה שבחו. לשמוע שבוש כאדם

תנו״. להתבייש היו לא הרבה מצוות עושים שהיו אבותינו ני מצוה במצוות, ממעטים שאנו אנו המצוות, את מפרסמים

ממעשינו. וילמדו אחדים שישמעו כדי שעושים, מצוד. כל לפרסם המצוה מחממת כמה ותראה הרבנית אצל לך בני עכשיו

שעשית. וטיפין הדלוק התנור אצל יושבת ומצאתיה הרבנית אצל נכנסתי

חום מלא והבית התנור נקבי מתוך ויוצאות מנטפות אורה של ומדברת בתנור מביטה והיא ברכיה, על לה מונח כחוש וחתול

ממני. יותר החום מן נהנה שאתה עלי דומה ואומדת, החתול עם מרוצה חום. ומעלה יפה דולק שהתנור אני רואה לה, אמרתי

את ימעט כלום אני, מרוצה ואם הרבנית, אמרה ז ממנו את ממוצאי בוער שהיה בביתי לי היה תנור ז חום יוסיף או ריחו

והיו תמוז בתקופת כחמה חום מושר והיה פסח ערב ועד סוכות שחמימותם הקלים התנורים כאותם לא רוח, נחת בו מוצאין

מעשים עושים שיהו המחדשים מן לבקש אין באמת רגע. אמרתי זה דבר עושים. כאילו פנים מראים שהם דיים גמורים,

,יושר* מליץ שיהא הרב בעלי פטירת לאחר עירי לאנשי להם מבקשים, אתם מה אמרתי חדש. רב העיר לה כשהביאה בעדי, כיוצא צרות. עושה שאינו לזה דיו שנפטר. כרבכם שיהא שמא נכדי לי ששלח התנור את לדאות שבאו לשכנותי אמרתי בזהמד. התנור. לפי והדוד הדוד לפי התנור להן, אמדתי ידך. על

במוסף החל עשרה״, ״שמונה שבתפילת המתים״ ״מחיה •*בברכת פסח. של א׳ ליום ועד עצרת שמיני של ע״א(. ל״א, )ערובין ניתנו״ ליהנות לאו ״מצוות על־פי “ _ פשע״ נעיד פול יושר מלת ״באין :)ראה האמת בעולם סניגור “

נוראים״(. ל״ימים בפיוט

Page 10: עגנון: השנים הטובות

הוא סבור כותב. אינו לי אף בלום? כתב לא ז נכדי לד בתב חובתו. ידי יצא כבר תנוד ,כזית* לי ששלח שמאחר

­שיצא סבור אני אף לעצמי, אמרתי הרבנית p שפירשתי אחד לילך צריך איני ושוב תנור כזית לה ששלחתי חובתי ידי תי

החיננית, הזקנה אותה ידי על אצלה, חזרתי לסוף אצלה. לראותה. לי מיועדות שהיו הראיות כל נשלמו לא שעדיין

באותם שאירעני כל לספר בדעתי אין לומר, צריכני ושוב הפה אין לספר באנו ואלמלי אדם, של ענייניו מרובים הימים. לספר. כדאי לזקנה ענין שהוא כל ברם מספיק.

שאנשי כדרך המערבי, הכותל אצל הלכתי חודש ראש ערב אצל להתפלל באים חדשים ראשי שבערבי נוהגים, ירושלים

המערבי. הכותל בטהרם עמדו השמים האביב. ניצני ונראו החורף רוב יצא כבר

והעיר ברקיע שיחקה החמה מעגמימותה. נתערטלה והאדמה הוי שמחים. היינו אותנו שתקפו הצרות ואלמלא באורה. צפה

פקודה שהראשונה עד ממש עלינו, באו ורעות רבות צרות.,4לבוא ממהרת שנייה אנשים והולכים נמשכים המערבי לכותל עד ולמעלה יפו משער שהביאם חדשים עולים עם שבירושלים העדות מכל ונשים מקומם. את מצאו לא ועדיין למקומם המקום שוטרי להם ישבו ,המנדט* שוטרי בסוכת הטתל שלפני ברחבה רואים הם. אלא למתפללים שמירה שאין שיראו כדי המנדט

ונדחקים המתפללים מתכנפים ומחרחרים. ,,מחרחרינו זאתכבר ז מתי עד ה׳ ואתה תוהים. מהם בוכים מהם הכותל. לאבני

זית(. קטן)כגודל שיעור — בהלכה מועטת. מידה “ עד מתחדשות; קשות וגזרות רבות ״וצרות צ׳׳ז: סנהדרין ראה“

לבוא.״ ממהרת שניה פקודה שהראשונה בארץ־ישראל, הבריטי לשלטון כאן הכוונה ממונות. — מנדט“

לניהול הלאומים חבר על־ידי הראשונה העולם מלחמת לאחר שנתמנהת עניני .1948 במאי 14ב־ נסתיים זה שלטון לעצמאות. שתגיע עד הא

ריב״. לחרחר מדינים ״ואיש — ב״א כ״ו, משלי ראה “

Page 11: עגנון: השנים הטובות

לגאולנו. שוהה ואתה התחתונה למדרגה ירדנו­המתע בין עמדתי פעמים הכותל. אצל מקום פיסת לי מצאתי

לא העולם. אומות על הייתי תוהה התוהים. בין ופעמים ללים אף אותנו שטורדים אלא הארצות, מכל אותנו שטורדים דיים

בביתנו. המנדט משוטרי שוטר ידי על ממקומי נדחקתי עומד שאני עם

ז זועם היה כך שכל זה של לבו הרגיז מה בידו. במגלב שדחק השוטר קפץ עליו. לישב שרפרף עמה הביאה זקנה אחת חולנית

לפי השרפרף, את ונטל הזקנה את והפיל בשרפרף ובעט למתפלל שאסור המנדט, חוקקי שחקקו החוק, על שעברה יכול מי שהרי ושתקו. המתפללים דאו לכותל. ספסל שיביא

בו. והביטה שהכרתי הזקנה אותה באה ממנו. שתקיף עם לדין השרפרף. את והחזיר עיניו השוטר השפיל של הבטחותיה מכל עיניך כח יפה לה, ואמרתי אצלה קרבתי

ומשלחת בלפור של דקלרציא לנו נתנה אנגליא שאילו אנגליא, רשע באותו עיניך נתת זקנתי ואת לבטלה, פקידיה את בנו

כן, תאמר אל לי, ואמרה ענתה הרעות. מזימותיו את ובטלת שרפרפה. את עניה לאותה והחזיר בצערי שראה הוא, טוב גוי

לידך אגלגל אתה פנוי שאם שואלת, אני למה ז מנחה התפללת ממש חולה עכשיו חלתה. שתחיה הרבנית חולים. ביקור מצות והלכתי לה״ נטפלתי קצרה. דרך לך ואראה בוא רצונך אם היא.עמה.

פסיעה כל ועל לחצר, ומחצר לסימטא מסימטא אנו משתלשלים לעני ופרוטה לתינוק 18צוקר פרוסת ליתן כדי עמדה, ופסיעה לה, אמרתי בעלה. בשלום ואשה אשתו לשלום לאיש ולשאול

ענתה לשלומך. אני אשאל אדם כל בשלום שואלת שאת מאחר הקדוש כלום. עמו חסרה איני שמו, וברוך הוא ברוך לי, ואמרה

בכלל אני ואף הצורך מידת לפי בריותיו לכל נותן הוא ברוך

אליה. נצטרפתי “סוכר. “

Page 12: עגנון: השנים הטובות

מגתי. לי שהכסיל היום לו להודות אני צריכה ביותר בריותיו. יום מסיימת אני יום בכל לי, ואמרה ענתה ז מהי לה, אמרתי

שהיא עם תהלים. של ימים שני סיימתי והיום 1תהלים• של אחדפניה. נתעגמו מדברת לי, והשיבה קלה שעה שהתה שמחתך. נסתלקה לה, אמרתי

מדברת שהיא עם שמחה. איני ועכשיו הייתי שמחה בני כן ברוך ואמרה, מעלה כלפי עיניה הגביהה פניה. והבהיקו חזרו

שמחה היית מה מפני לה, אמרתי מאתי. יגוני שהסיר אלהים חיבה, בלשון אמרה שמחה. את שוב ועכשיו עצובה כך ואחר

אלא לשאול, צריך היית כך לא לך, אומר מקפיד אתה אין אם שווה הכל יתברך שהשם יגונו. את אלקים שהסיר זכית במה

­שלימד שאקפיד אפשר לה, אמרתי כעצבות. כשמחה בעיניו, איש אשרי הוא, מלא מקרא הרי לדבר. אדם צריו כיצד תני

לי, פסקת טוב ופסוק אתה טוב אדם אמרה, .20ישכהך שלא הייתי מה שום על שאלת אתה טוב. דבר ממך אמנע לא אני ואף

שמחה. אני שוב מה שום ועל עצובה הייתי מה שום ועל שמחה משעת 21לו קצובין אדם של מעשיו שכל כמוני, יודע אתה ודאי

אבל תהלים. אדם יאמר פעמים כמה ואפילו למיתתו, ועד לידתו שזוכה אדם יש יום. בכל יאמר מזמורים כמה בידו, היא הבחירה

אחד ספר לומר שזוכה אדם ויש כולו, הספר כל יום בסל לסיים יום יום בכל לומר לי עשיתי מנהג אני יום. בכל אחד יום או

כיון ימים. שני ואמרתי המזמורים אחר נמשכתי היום אחד. בעולם אני מיותרת שמא עצובה, נעשיתי בדבר שהרגשתיקצבתי, ולגמר חוקי להשלים וזירזוני ממני להפטר ומבקשים

—חלוקות שתי מחולקיט תהלים שגספר הפרקים וחמישים מאה1• הימים מספר לפי—ולשלושים השבוע ימות שבעה לפי חלקים לשבעה תהלים. של ״יום״ נקראת כזאת ״יחידה״ כל בחודש.

ראש של מוסף בתפילת עולם״ מעשה זוכר ״אתה הפיוט מתור”השנה.

לו קצובין אדם של מזונותיו ״כל ע״א: ט״ז, ביצה )ראה קבועים י•וכר(. הכיפורים״ יום ועד השנה מראש

Page 13: עגנון: השנים הטובות

אפילו לומר יכולה איני מתה אני ואט ,22לה׳ להודות טוג והדי בצערי הוא בריר הקדוש ראה אחת. תיבה אפילו אחד מזמור

השם חפץ ואט יתברך. דצונו שכך לדעת עמי חסדו והפליא מאתי. יגוני את אלקים הסיד מיד שאתעצב. אני מה להמיתני

שמו. וברוך הוא ברוך חשבתי שכזו. הכנעה לידי באים מהיכן והרהרתי, עליה הצצתי

עמה דיברתי טובות. מידות מלאים שהיו הראשונים בדורות בעיניך. ראית שאמרתי ממה יותר לה, ואמרתי שעבדו בדורות

ורואה זוכה ושנותיו ימיו לאדם לו כשמאריכין ואמרה, ענתה מהם. טובים וגם טובים גם הרבה, דברים

שעה שהתה הטובים. הדברים מאותם לי ספרי ממנה, ביקשתי תינוקת כשהייתי ילדותי. בימי אתחיל ז אפתח במה ואמרה, קלה

מפי. פטפוט פסק לא לשכיבה ועד מקימה ממש הייתי. פטפטנית פטפוטי, על שמחים שהיו לאותם אמר בשכנותי. אחד זקן היה מה בילדותה, דבריה על מבזבזת היא אם זו, תינוקת על חבל

אני למחר שמא וידאתי פחד עלי נפל לזקנתה. לה ישתייר אדם יוציא שלא הזקן, של דעתו לסוף ירדתי לימים אילמת.

לבדוק עצמי הרגלתי חייו. ימי לכל לו שנקצב מה מועט בזמן ומתוך בדיבור. קימוץ ונהגתי שתיאמר צריכה אט מלה כל

לי האריכו דיבורים. של אוצר לי נשתייר בדיבור קימוץ שנהגתי שנשתייר ועכשיו לי. שקצובין הדברים אותם שאגמור עד שנותי

­מקצ אני אוציאן אם שאוציאן. מבקש אתה מלים של קומץ לי אנו זה, מה ביקשתי. לא ודאי כן מנת על לה, אמרתי ימי. את רת

הזקנה. אמרה הרבנית. אצל הגענו לא ועדיין והולכים מהלכיםועכשיו ,“קפנדריא אותן עושים שהיינו החצרות את זכור אתה

ג׳. צ״ב, תחלים — השבת ליום שיר מזמור מתוך " ״לא :הדרך את לקצר כדי אותן חוצים — קומפניריה — מלטינית”

הבית[ הד ]את יעשנו ולא ובפונדתו, ובמנעלו במקלו הבית להר ייכנםה׳. ט׳, ברכות — קפנדריא״

Page 14: עגנון: השנים הטובות

ומרבין עליהן לעקוף אנו צריכים מערביים מיושבת העיר שרובהדרך. את עלינו­משפ ארבעים זו, חצר אתה דואה לי, אמרה אחת. לחצר הגענו

מתפללין והיו בה היו כנסיות בתי ושני בה היו מישראל חות הגענו בה. ותפסו ערביים ובאו והניחוה ובלילה ביום ולומדים

היתד. גדולה ישיבה זה, בית אתה דואה אמרה, קהוה*. לבית ערביים ובאו והניחוה ולומדים יושבים היו תורה ולומדי בו

רבץ אתה רואה אמרה, חמורים. של ץ«3לר הגענו בה. ותפסו רעבים נכנסים היו טובים בני ועניים כאן היה תבשיל בית זה,

שלא בתים בו. ותפסו ערביים ובאו והניחוהו שבעים ויוצאים מכרכ* וחמורים ערביים עכשיו וצדקה ותפילה תורה מהם פסקו הכנס הרבנית. של חצרה אצל אנו מגיעים בני עכשיו בהם. דים מדומה טובה ■בשביל עלובה אותה כך. אחר אכנס אני ואף

לה, אמרתי האמיתית. הטובה את רואה אינה לארץ שבחוצה שואל שאתה בני לו אי ואמרה, חייכה ז מהי האמיתית הטובה

ואיזו חצריך*, ישכן ותקרב תבחר אשרי ,״קרית לא כך, בתוככי אלקינו חצרות הוא, ברוך הקדוש של חצרותיו הן

ירושלים את מזכירים כשהם אדם בני של דרכם .2,ירושלים ירושלים אומרת כשאני אני הקודש, עיר ואומרים מוסיפים

בני עלה עצמו. בשמד. ,5בשמה• שקדושתה מלה. מוסיפה איניהכר לגבאי אמרתי הרבה פעמים במדריגות. תכשל ואל עלה

קפה. **: ס״ה, ישעיה על־פי מרבץ; **מקום לנוה־צאן השרון ״והיה י׳

בקר״. לרבץ עבוד ועמק בנחי המשנה בלשון נהגו )חז״ל בתנ״ך. במקרא, למדת •'קראת,

ל״ה(. כבנחי ל״א ה׳. ס״ה, תהלים ״י״ט. קט״ז, תהלים על־פי •י

:בריד־הוא הקדוש־ של שמו על נקראו ״ג׳ דוז״ל מאמר יסוד "עלע״ה(. בתיא וירושלים״)בבא משיח צדיקים,

Page 15: עגנון: השנים הטובות

הגבאי, לי השיב תשובה ומה תיקון, צריכות שהמדרגות ג0לל סרוטה. עליה שנבזבז כדאית ואינה לההרב ועומדת ישנה החצר

ובאים אותם שמניחים עד ישראל של בתיהם נחרבים כך אבות של בדמעותיהם שנבנו בתים בהם. ומחזיקים הישמעאלים

קצי. את ומקרבת אני מפטפטת שוב אותם. מניחים הבנים חבוש ראשה במיטה. שוכבת ומצאתיה הרבנית אצל נכנסתי

שאפילו רם, בקול משתעלת והיא צוארה על נתונה 5ואספלנית׳ אמרתי לקולה. נזדעזעו מטתה אצל שעמדו רפואות של צלוחיות

­ביקש דמעות. עיניה ונתכסו מלבה גנחה ז רבנית את חולה לה,ת עיני קבעתי תנחומין. של מלים מצאתי ולא לנחמה תי א ב

גמורה. חולה אני, חולה ואמרה, גנחה וגלמודה. חולה ואמרתי, אפילו גלמודה. איני מקום מכל שכמוני. חולה כולו בעולם אין כבוד באיזה יודעים ואין אותי מכירין שאין בירושלים כאן

נכנסת לי, מזדמנת אחת אשה כאן אפילו בעירי, הייתי שרויה אתה מה משכבי. על אותי וסועדת רוטב כף לי ומביאה אצלי איגרת לו כתבתי שלא עלי הוא מתרעם ודאי ז בני מבן שומע לקנות לילך אני יכולה כלום בעצמך, אמור התנור. על תודה

תבשיל כף מגעת אני בקושי מכתבים. ולכתוב ונייר ועט דיו באה. לא תילי שעדיין אני תמיהה לפי.

לי אמרה הדי מתכוונת, את חיננית זקנה לאותה אם אמרתי, יודעת, איני היא חיננית אם הרבנית, אמרה בקרוב. תבוא שהיא יש צדקניות נשים כמה וראה בוא היא. ודאי מעשים בעלת

באה שמא ותחנונים. תפילות כדבורים מזמזמות שהן בירושליםראשי, ראשי דבר. את צריכה שמא רבנית אותי, לשאול מהן אהת

כחו״ל, ארץ( חבל )או ארץ ,יוצא היהודים כלל הוץ ה״כולל״ “ על־ידי שנתדמו צדקה מכספי ומתפרנסים ישראל ב*רץ היושבים

רכושו, ועל כספיו על הממונה הוא הכולל של הגבאי שבגולה. אחיהם ״כולל כגון ״כוללים״, וכמה כמה היו החלוקה. סדרי את הקובע והוא

וכר. אונגארן״ ״כולל פולין״, רוסיה)לחה(. תחבושת י*

Page 16: עגנון: השנים הטובות

יוציאני ראשי מיחוש העולם מן יוציאוני לא לבי מכאובי אםהעולם. מן

אומר אתה אמרה, הדיבור. עליך שקשה אני רואה לה, אמדתי החתול אפילו עלי. קשה כולי אני אומרת ואני הדיבור עלי קשה

אומרים הבריות ועדיין מביתי. רגליו ומוקיר בדבר מרגיש של עכברים ודאי ביתו. אחרי כרוך להיות חתול של שדרכו

מה אותו. מאכילה שאני מעדנים מכל עליו ערבים שכנותי תילי שוכחת. אני לומר מבקשת שאני מה כל ז לומד ביקשתי

כל עדיין כתפיה על שנים של חבילות שחבילות היא כן. אינה אילו משנותי. כפליים שנותיה והרי אותה. משמשים חושיה

כתינוק. לפניה נחשב היה חי ’2לברכה צדיק זכר אבא היה הזכרת אתה ולא הרבנית, אמרה ז זו תילי היא מי לה, אמרתי

מכירין הכל היו לשעבר תילי, את מכירין אין עכשיו ז אותה הרבה. עסקים ובעלת גדולה עשירה שהיתה לפי תילי, את

חביות כמה עמה הביאה לירושלים ועלתה עסקיה את וכשהניחה הביאה. ודאי זהב מלאה אחת תיבה חביות, לא ואם זהב, מלאות

היו לירושלים תילי כשבאה אמותיהן, להן אמרו שכנותי לי אמדו ומי עצמו בשביל מי אחריה. מחזרין ירושלים גדולי כל

תחילה אלמנה. ונשתיירה פניהם את השיבה והיא בנו. בשביל זקנה. סתם ולבסוף אמידה, אלמנה כך אחד עשירה, אלמנה

קשה שעה ראתה לא כאילו דומה תילי את כשרואין אמרתי, ראתה שלא אומר אתה ואמרה, הרבנית עלי לגלגה מימיה.

מימיה. סובה שעה ראתה שלא אומרת ואני מימיה קשה שעה תילי. בהם שנתייסרה ביסורים מברכת איני שונאי את אפילו של חיים חייה הכוללים לחסדי זקוקה ואינה הואיל אתה סבור

היה לא הפתחים על המחזר עני שאפילו סבורה ואני ברכה, להסיח מבקשת אני מיחושי, מיחושי בצרותיה. צרותיו מחליףממני. דעתם מסיחים אינם והם מהם דעתי

)על־שי וקדוש צדיק של שמו הזכרת עם זה ניב להוסיף "נוהגיםז׳(. י׳, משלי

Page 17: עגנון: השנים הטובות

בשביל אלא שסיפרה, ממה יותר יודעת שהרבנית ראיתי היא. אמרה לילך. מכסאי עמדתי תענה, לא אשאל שאם שידעתי

פניו וכבר הארובה לתוך להכנם הארובות מנקה הספיק לא ? למה זה הפזון לילך. עמדת וכבר ישבת לא עדיין מפריחות.

דבר. אמרה ולא שתקה אשב. שאשב רוצה את אם אמרתי, לי שתספרי אפשר לה, ואמרתי תילי על עמה מדבר התחלתי

כלום או לי, יקל כלום אספר אם לי ואמרה ענתה עליה. משהו­עכ קורי מדביקין מעשיות. סיפורי אוהבת איני אני ? לה יקל אחד דבר הוא. טרקלין מעשה ואומרים עכביש לקורי ביש

לפיכך צדיק, אותו על הוא ברוך הקדוש חס לך, אומר בלבד י בי מביט אתה מה שמה. ימח משומדת באותה רעה רוח הכניס

אני יהודית לשון לה, אמרתי יהודית? לשון שומע אתה אי ומי צדיק אותו הוא מי מבין. איני רבנית שלך לשונך מבין, אותה. אברך שמא הרבנית, אמרה שקללת? המשומדת היא

­בפרו הזהב דינר את שהחלפת משומדת עשית יפה אומר שמא טורקית. בלשון סחתי כאילו בי פניך קבעת שוב מחוקה. טה

לי שקוראים לפי היה, רב לברכה זכרונו שבעלי שמעת אתה הרבנים שכל רב היה, רב שלי אבא שאף שמעת ולא רבנית,­נתכוונ ממש לרבנים רבנים, אומרת כשאני .33דרדקאים כנגדו

וקוראים 34דרבנן איצטלא שלובשים שבכאן לאותם ולא תי, שוא שבך מה וכל שקר אתה עולם, עולם אוי רבנים. להם

כבר היה אמיתי רב לברכה צדיק זכר שלי אבא אבל ושקר. היתד. לשדכו. בהולים המדינה שדכני כל היו לפיכך מילדותו,

ממש עשירה עשירה, אומרת אני אם עשירה. אחת אלמנה מלאה חבית נטלה היתה. ולא ולואי יחידה, בת לה היתד. היתה. לבתי אותו משדכים אתם אם לשדכנים, להם ואמרה זהב דינרי

לא לו. מוסיפה הריני היא מעט ואט לו, נתונה זו חבית הרי

לד;—דרדק” לתינוקות, מורד.—דרדקאי( )או דרדקי מלמד ילילדים.

עוקץ כאן ויש רבנים. של המיוחדת הלבוש לצורת הכוונה כאז“זה. לתואר ראויים אינם אבל כרבנים שנראים לאלה דק

Page 18: עגנון: השנים הטובות

תיפח והיא היה צדיק שהוא צדיק, לאותו ראויה הבת אותה היתד. שברחה תחילתה, על הוכיח שסופה כשם היתה, משומדת רוחה

ברחה, ואימתי דתה. את והמירה נ5הכומריות לבית ונכנסה כדי הונה חצי אמה עליה מבזה לחופתה. אותה שהוליכו בשעה

לא הוא ואף העלובה, האם הגיעה הקיסר עד משם. להוציאה יוצאת אינה שוב הכומריות לבית הנכנסת שכל כלום, הועיל הס, של... בתה היא. מי משומדת אותה אתה יודע לעולם. משםבאה. היא הנה

ואמרה, אותי ראתה תבשיל. של קדירה ובידה תילי נכנסה פניך היא. גדולה מצוד. חולים ביקור שב. ידידי שב כאן, אתה

יתברך השם .נעיף כהרף השם ישועת והולכים. מיטיבים רבנית גמיעת כדי רוטב כף לך הבאתי יותר. שעה כל רפואתו שולח יקירתי. רך כך הכר. את אסעד ואני יקירתי ראשך הגביהי הפה. הרבנית היאך דואה אתה ואין בעיר דר אתה שאין בני חבל

לשעה. משעה מבריאה שתחיה אינה ״שבעה נחלת וכי ז דר אני בירושלים לא ובי לה, אמדתי

עתידה אדרבא ו כן אומד מי ושלום, חס תילי, אמרה ז ירושלים עין אלא דמשק, עד צדדיה מכל מתרחבת להיות ירושלים הרגילה לא החומה מן לפנים כולה שרדה ירושלים את שראתה עצמה. כירושלים ירושלים לחומות מחוצה שנבנה כל לראות

ירושלים, סביבות לומר צריך ואין קדושה, כולה ישראל ארץ בני אני יודעת מעולה. קדושה מקודש החומה מן לפנים אבל למה כן אם ממני, יפה יודע אתה שאין דבר אמרתי שלא

ירושלים. של בשבחה לספר כדי זה, כל אמרתי עמי מדברת שתילי מצירה שהיא הרבנית של בעיניה הרגשתי

לי. והלכתי נפטרתי עמה. ולא

מנזר. ** ה׳, ״ויאפר זכור: לשבת תהילות״ ״יושב פיוט וראה ישן. פתגם“

כהרף־עיך. ותשועתי לאין, רוזנים נתתימן על כך ונקראת לחומה, שמחת בירושלים הראשונות השכונות "הראשונים. בוניה שבעת שם

Page 19: עגנון: השנים הטובות

טרדת באה כך אחר לעיר. באתי ולא הטרידוני שונות טרדות עלינו היו שוחקים התיירים, את מכירים אתם הלוא התיירים.

הם אף התחילו בארץ קצת המקום לנו שהרחיב כיון הארץ, ועל נבראנו לא כאילו אותנו הם רואים באים וכשהם לראות. באים מראים שאנו שמתוך בתיירים, יש טוב דבר ברם לשמשם. אלא לעיר עמהם כשהלכתי פעמים ושתי פעם רואים. אנו אף להם

טועה איני אם תילי. את מצאתי המערבי הכותל את להראותם ובאותם מקל בלא יוצאת היתד. הימים שכל דבר, בה נתחדש נתעכבתי לא התיירים מפני מקל. על נשענת היתה הימים שלא אחת זקנה לשם ולא באו, הארץ את לראות הרי עליה.

שלהם. בתכנית נכתבה שאינו כאדם עצמי את ראיתי מירושלים התיירים משיצאו

עמדתי חזרתי. ולא לעבודתי לחזור נסיתי יעשה. מה יודע לתיירים. להם שהראיתי המקומות כל וסיירתי לעיר והלכתי

­ברא מעשה יום בכל בטובו המחדש ראיתי. לא ומה ראיתי מה נבנים, אינם חדשים בתים עירו. את שעה בכל מחדש 5שית*

מתחדשת עצמה ירושלים אבל ניטעות, אינן חדשות נטיעות כחדשה. עלי היא דומה לעיר נכנם שאני אימת כל והולכת.

ויפרשו הגדולים המפרשים יבואו חידושיה. מה יודע אינילנו.

שחידש מה כל לפני והרצה לביתו ומשכני חכם אותו מצאני משיב, והוא שואל אני שישבנו, כמה ישבנו הימים. באותן

ומה טוב מה מסביר. והוא ”מעמעם אני מתרץ, והוא מקשה אני תורה. הימנו וללמוד ירושלים מחכמי חכם לפני לשבת נעים כגוו־ והולכת, מרחיבה חכמתו ואילו פשוטים וכליו פשוט ביתושוממים ירושלים. הרי על ולמעלה החלון מן שנראים אלו נים

שבתפילת שמע קריאת של ראשונה ברכה — אור״ ,יוצר "מברכתשחרית. וברור סביר נראה שאינו מה על שואל וספקות, פקפוקים "מביאא׳(. כ״ג, סנהדרין ירושלמי — מעומעם״ יוצא זה דין ייראה )״שלא

Page 20: עגנון: השנים הטובות

שגלינו מיום עליהם. אין 4וביתיות״ היכלות ירושלים, הרי אבל והולכים. ומחריבים זו אחר בזו האומות באות מארצנו­מפוא גוונים ברקמי ומחושקים הדרם ברוב מתנוססים ההרים

אין עצים צומח יער הזיתים, הר וביניהם עדיים, בעדי רים כל ובמותם שבחייהם צדיקים בקברי הוא מעוטף אבל בו,

.41בארץ מעיינם מה שכחת לבעלה, ואמרה הבית בעלת באה לילך כשעמדתי מכיר שאני מיום ופלא, הפלא ואמר, נענע לתילי. שהבטחת

דבר שביקשה שמעתי ולא דבר ממני ביקשה לא תהלה את לראותך. מבקשת שהיא לך לומר ממני ביקשה ועכשיו מאדם. ביתך. את לי שהראתה זקנה לאותה אתה מתכוין לו, אמרתי

ואמר. ענה לה. קראת נקראת שהיא כשם לא טועה איני אם שכבר למד אתה מכאן תילי. של 42הקודש שם הוא תהלה לבנותיהם קוראים אבותינו היו דודות חמשה ארבעה לפני

תחיה. אשתי שם בה כיוצא היום. נתחדשו כאילו שדומים שמות של מיסודו ובאמת הוא התחיה דור המצאת סבור אתה שבוודאי

של זקנה של לאביו שציוה הוא, 45הרי״ם חידושי בעל הגאון לו, אמרתי שמה. על נקראה ואשתי תחיה, בתו את לקרות אשתי אותה זקנה כך כל וכי דורות, חמשה ארבעה לפני אומר אתה והיא פניה על חקוקות אינן שנותיה לי, ואמר חייך ז זקנה הדבר נפלט לא ואלמלא היא, כמה בת לספר נוהגת אינה הרי

לחתונת לברכנו תהלה שבאה מעשה יודעים. היינו לא מפיה לה אמר לשנותיה. ויגיעו שיזכו אשתו ואת אותו ובירכה בננושנה תשעים בת לו ואמרה אותנו שברכת זו ברכה מה בני,

מצודות. מבוצרות, טירות •* ד(. פ״ז, תהליס — בך׳ מעיני )״כל לבם מחשבת41הקודש. בלשון השם צורת כלומר, *’ האדמו״רים שושלת מיסד—)אלטר( מ׳איר י׳צחק ר׳ ראשי־תיבות4'

לווארשה(. סמוך קלווריה, גורה )העיירה גור חסידי של )ה׳צדיקים׳( מסכתות על תורה חידושי—הרי״ם״ ״חידושי ספרו שם על כך נקרא

ערוך״. ה״שולחן ועל בתלמוד

Page 21: עגנון: השנים הטובות

שנים. שלוש לפני שהיה מעשה וזה אני. שנה עשרה ואחת מאה בת כלומד עשרה, וארבע תשעים בת עכשיו היא נמצאתוארבע. ואמר, נענה היא. מי לי אמוד אותה והזכרת הואיל לו, אפרתי

ואם כמשמעה. פשוטה צדקת, היא, צדקת עליה, לספר יש מה אותה תמצא אם מסופקני אבל אצלה. לך לראותה לידך בא

לפני *4ומרביצה שמכבדת או חולים שמבקרת או בביתה, דורשים. לה שאין אחרת מצוה לשם שהלכה או מרפא חשוכי­נכנ היא למצוה מצוד. שבין בביתה, אותה שתמצא אפשר ואולי

ליתומים ובגדים פוזמקאות ומתקנת ויושבת לביתה ובאה סת ועכשיו 45בממונה צדקה עשתה עשירה שהיתר. לשעבר עניים.

המצומצמים מזונותיה כדי שיירים שידי אלא לה נשתייר שלאבגופה. צדקה היא עושה

והרצה חזר בדרך תהלה. של לפתחה עד חכם אותו הביאני­שהזכ משעה ואמר, חייך שומע. שאיני ראה חידושיו. את לפני — רצונך לו, אמרתי העולם. מכל דעתך הסחת תהלה את רתי לך, סיפרתי עכשיו שהיא מה לי, אמר תהלה. על דבר לי ספרח יודע, איני לארץ בחוצה שהיתה מה יודעים, שהכל ממה ח

בניה מתו לסוף גדולים, עסקים ובעלת גדולה עשירה שהיתה אמא לירושלים. ועלתה עסקיה את והניחה ועמדה בעלה ומת

אני רואה תהלה את רואה כשאני לומר היתד. רגילה השלום עליה זו פורענות מהי בנים. ומשיכול מאלמנות קשה פורענות שיש

הדור שכל לעולם, נדע ולא היא מה יודע ואיני אמא, אמרה לא אינה הרי ותהלה מת, כבר לארץ בחוצה תהלה את שהכיר יותר ומדברת שינוי בה שנעשה עכשיו ואפילו דברים. מרבה

ביתה. אצל הגענו כבד עצמה. על מספרת אינה רגילה משהיתה

״מכבדין ונקה: טאטא — כבד הרצפה; על מים התז — הרבץ“כ״ז(. קטן האבל״)מועד בבית ומרביצין

בממונו בין נוהגת חסדים וגמילות אדם של בממונו נוהגת ״הצדקה “ג׳(. ט״ו, פאה בגופו״)ירושלמי בין

Page 22: עגנון: השנים הטובות

מחזרת היא היום ערוב שעם בביתה, אותה תמצא אם מסופקני לתינוקות. מתיקה מיני לחלק תורה חדרי על

יושבת ומצאתיה תהלה של בביתה נמצאתי קטנה שעה אחר­וקירו קטן חדרה לי. המתינה כאילו עצמה וכל לשולחן סמוכה

­שעב התרות של ירושלים כחדרי מקומרת ותקרתו מעובים תיו על שעמד חרם של וכד החדר שבפינת קטנה מטה ואלמלא רו.

­המוע כליו אף תפילה. לחדר חדרה את מדמה הייתי השולחן­הנחו ומנורת נחושת של *7ונטלא קלל" נחושת מנורת טים, השולחן וכן ולמטה התקרה מן שנשתלשלה קנים כמה של שת

מעין החדר על השרו ספר ועוד וחומש סידור עליו מונחים שהיותפילה. חדר של חנו

ואמרה, השיבה .48הנמצאת ברוכה לה, ואמרתי ראשי את הרכנתי ואמרה, השיבה מלכים. כבת דרה את הרי לה, אמרתי הבא. ברוד

בת חי לאל תהלה ואני 4הך מלכים בנות ישראל בנות כל לראותך ולא לראותך. ביקשתי שבאת. עשית יפה אני. ישראל ז טובה לי לעשות אתה שמוכן אפשר עמך. לדבר אלא בלבד,

מלכות, שהזכרת יפה היא, אמרה המלכות. חצי עד לה, אמרתי וכשאדם מלכות. מעשי ומעשיהם ־0הם מלכים בני ישראל שכל

בני שב עושה. הוא מלכות מעשה לחבירו טובה עושה מישראל ודאי זמנך. את מקפחת איני כלום לדיבור. ישיבה נאה שב. נשתנו פרנסתך. לשם זמנך את צריך ואתה אתה עסקים בעל

יתירה שעה להוציא ושמחנו בזמן משובעים שהיינו העתים­מרגי ורצים. ממהרים הכל בהולים, הכל עכשיו שיחה. מתוך

אתה רואה המשיח. לקראת ירוצו יזכו שאם לחץ, עצמם לים

ברינזה. לארד, כנראה כאן, הכוונה " ק״ז(. )חולין ידים לנטילת מים בו לצקת קטן כד '*­ליו לחדר הנכנס של ברכתו — הנמצאים ברוכים הנמצא, ברוך4‘

.1ב שבים בבא ע״א; ״ז,0 )שבת הם״ מלכים בני ישראל ״כל על־פי:4•

ע״ב(. קי״ג, מציעאקודמת. הערה ראה ••

Page 23: עגנון: השנים הטובות

שהזהירני זקן אותו של תורתו נשתכחה נעשיתי. פטפטנית בנייתירים. דברים מלדבר אותי. זימנה מה שום על לשמוע והמתנתי תהלה לפני ישבתי

הציצה לסוף ושתקה. זקן אותו של תורתו נזכרה כאילו והיא את שבודק כאדם בי, והביטה וחזרה ממני עיניה וסילקה בי

בפטירתה וסיפרה פתחה לבסוף לשליחותו. הוא ראוי אם שלוחו מתחמם וחתולה דולק כשתנורה מתה לילה שבין הרבנית של

את לו ונטל שבא מי ובא המטה נושאי שהוציאוה עד לאורו, והמצוה מצוה, עושה אדם תהלה, אמרה בני, אתה רואה התנור.

עצמה והמצוה עניה באותה מצוד. עשית אתה מצוה. עושה בקרה. עצמותיו לחמם מבקש הוא שאף אחר באדם מצוד. עשתה לבוא שהטרחתיך תמיד. שאתה ודאי ואמרה, עלי הביטה ושוב

אף שמח אתה אם היא, אמרה אני. שמח אדרבא אמרתי, אצלי. טובה, לי לעשות שמוכן אדם שמצאתי שמחה אני שמחה. אני

שמעתי ואמדה, קלה שעה שהתה ז שמח אתה מה שום על אתה לי שתשאיל אפשר סופר, היום שקוראים מה עט, בעל שאתה

איגרת לכתוב ביקשתי שנים כמה קטנה. איגרת לשם עטך האיגרת. לי כתוב מוכן אתה באמת אם אחת.

עטך אתה מטלטל ואמרה, בעט נסתכלה .51עט־תמיד הוצאתי הכף תבשיל להם יזדמן שאם כף, עמהם שנושאים כאותם עמך,

לה הסברתי הכף. בתוך הוא התבשיל לה, אמרתי להם. מוכנת ואני דיו בו שיש אומר אתה ואמרה, בידה נטלתו העט. מעשה

לחינם כן אם אמרה, לה, והסברתי חזרתי דיו. טיפת רואה איני אלא אינם מחדש שהוא חידושים שכל הזה הדוד על מליזים שכזה, עט מין והמציאו מטולטל תנור המציאו הרי להרע. שנים מוסיף הבריות. לתועלת דברים שאר שהמציאו ואפשר וטבול אני שהכינותי זו נוצה טול מקום מכל לראות. מוסיף שאיגרתי אני רוצה אלא בעטך, מפקפקת איני זו. בדיו אותהעמי הוא משומר ,52קיסרי נייר נייר, גליון לד הא משלי. תכתב

מין נובע. '*עט כל אוסטריה. במדינת עושים שהיו משובח נייר "זה. נייר על לכתוב היו צריכים לשלטונות בקשה

Page 24: עגנון: השנים הטובות

למעלה טוב. נייר עושים שהיו הזמנים מאותם שעברו, מימים אני אחת עוד חדש. כמו הוא ועדייו אצלי הוא שנה משבעים התר של באותיות או הסידור של באותיות כתוב ממך, מבקשת

ודאי מגילה תורה ספר לו לכתוב זכה לא אט סופר, על חזקה דה. כשרה מגילה לי כתבתי נער כשהייתי לה, אמרתי כתב.

המגילה את שראה כל תאמיני, לא ואט תאמיני ואם .”כהלכתה שיודע שיערתי ראיתיה שלא פי על אף תהלה אמרה אותה. שיבח ואתה איזוב כוס לך ואבשל אלו תמה. כתיבה לכתוב אתה

שתיתי. עתה זה תטריחי, אל לה, אמרתי בינתיים. תכתוב ואתה צוקר פרוסת לך אתן ז אכבדך במה כן אם היא, אמרהאמן. אענה ואני תברך

טול ואמדה, קלה שעה שהתה לי. ונתנה צוקר פרוסת הוציאה ואתה באידית לך אומר אני וכתוב. בדיו אותה וטבול הנוצה את

לדבר הבנות את שמלמדין שמעתי הקודש. בלשון תכתוב בחסדו הוא ברוך הקודש בני, אתה רואה הקודש. בלשון ולכתוב

ילדה אני כשהייתי יותר. יפה ודור דוד בכל עולמו את מנהג ופדשה בסידור תפילה אני מבינה מקום מכל כך. נוהגין היו לא

היום סיימתי לא בני, לי אוי אבות. ופרקי תהלים ומזמור חומשהיום. את

אומרת את לה, ואמרתי תהלים של ליומו מתכוונת שהיא ידעתי השמים מן לה, אמרתי ז לשמוח — לשמוח. עליך והרי אוי

אילו ואמרה, נתאנחה ימיך. על יום לך להוסיף כדי עיכבוך,­בעו יום עוד להתגורר שמחה הייתי משיח יבוא שמחר ידעתי

בא ואינו שוהה צדקנו ומשיח ימים מוסיפה כשאני אבל הזה. לם אם שנותי, על קובלת שאני ושלום חם שמחתי. ומה חיי מה

­שוא שאני אלא יפה. לי אף לחיותני הוא ברוך להקדוש לו יפהעצמו מטלטל זה עצמות צרור יהא אימתי עד עצמי את לת

תד, למגילת *'הכוונה ­כהלכ שבמקדא. המגילות מחמש אחת אס הכשרים קודש ספרי כתיבת של וההלכות הדינים לפי כלומר — תה

הכנסת. בבית לקריאה

Page 25: עגנון: השנים הטובות

ואני הזיתים בהר גופן להשכין זכו ממני צעירות הזה. בעולם לבוא יותר יפה לא וכי עצמן. שישחקו עד רגלי את שוחקת הפקדוף• את ולהחזיר שלימים האיברים כשכל העליון לעולם הוא שטורח בשר, להרבות שצריכין אומרת איני שלם. כשהוא שוב למת. יפים שלימים איברים מקום מכל המיטה, לנושאי

יותר מלה פחות חילוק. אין כבר אבל דברים. מרבה אני את בני טול לבעליו. הפקדון את להחזיר אני מוכנת כבר מלה.

וכתוב. הנוצה שתאמר עד והמתנתי הנייר את והצעתי בדיו הנוצה את טבלתי

בי. הרגישה ולא במחשבותיה תפוסה היא היתד. אכתוב. מה לי שבפניה. חריץ וכל קמט כל בעיני והקפתי עליה והבטתי ישבתי

דברים שראתה לומר היא רגילה עליה. עברו הרפתקאות כמד. הם טובים לא אני ששמעתי כפי מהם. טובים דברים וגם טובים

­פני על וצהלה בלבם אבלם צדיקים החכם, אמר עליה הדברים. אמרתי ז התחלת ואמרה, אלי ראשה והפנתה בי הרגישה הם. הדברים תחילת היא, אמרה אכתוב. מה לי אמרת לא עדיין לה,

בעזרת וכותבים מקום של בשבחו פותחין בעצמך, יודע אתה וכתבתי הנוצה את והניפותי הנייר את החלקתי יתברך. השם

יאה ואמרה, בכתב והביטה עצמה זקפה .55יתברך השם בעזרת תבנה ירושלים הקודש עיר פה כתוב ז תכתוב מה ועכשיו יאה.

ירושלים אני אומרת שיחה בשעת .־אמף בימינו במהרה ותכונן של קדושתה את להזכיר צריכין במכתב כלום, תוספת בלא

את יעלה שהקורא כדי בניינה. על בקשה ולהוסיף ירושלים עליה. ויתפלל לרחמים זקוקה שהיא וידע לבו על ירושלים

השנה ואת השבוע פרשת ואת היום את כתוב בני עכשיו

עתו ובבוא הקב״ה מאת הוא פיקדון כנשמתו, אדם, של גופו“בוראו. אל ישיבנו

וכדומה. הודעה, למכתב, מקובלת פתיחה י* הקודש: ערי ארבע של שמן הזכרת עם להוסין• נוהגים •*כך

תובב״א(. עיה״ק, תיבות: )ובראשי וטבריה. צפת חברון, ירושלים,

Page 26: עגנון: השנים הטובות

הנף בני עכשיו ואמרה, הוסיפה התאריך את שכתבתי אחרי אי יצאה. היאך הראני ז כתבת .“7דגולה למד וכתוב ידך את

דגלה. את לרומם היה כדאי מקום מכל נאה. שאינה לומד אפשר וו וו. ואחריה בית כתוב הכף ואחר כף, לה סמוך בני עכשיו

לכבוד. תיבת יצאה היאך הראני דלת. באה ועכשיו אמרתי, נאה. לכבוד לשמו נכתבת שהאיגרת זה הוא ראוי נאה. נאה

מהירה ידך ז כתבת כבר מה, המפורסם. הרבני כתוב עכשיו על אותן העלית כבר מחשבותי את מכנסת שאני עד ממחשבותי.

שכר עליך הוציא לא עדנו את אלקים לו יאיר אביך הכתב. כתיבת את נדחה אני. עייפה בני, לי מחול לבטלה. לימוד

— ז מחר לה, אמרתי ז לבוא בידך יש מתי אחד. ליום המכתב ראש ערב ז מחר הוא יום איזה ז מחר לבוא אתה רוצה ז מחר

יהא מחר, אם ובכן דבר. לאותו יפה חודש ראש ערב חודש.מחר.

חודש, ראש ערב בלבי, חשבתי נפשה. עליה שעגמה ראיתי לקבר שהולכים יום ,“ובתחנונים בתפילה בו שמרבין יום

את אין אם לה. אמרתי למכתבה. פנויה אינה ובוודאי 5רחל• הרי לה, אמרתי ז מחר לא ולמה — אחד. ביום אבוא מחר פנויה ראש ערב צערי, לי הזכרת בני אמרה, חודש, ראש ערב מחד

למה, — ז למה — אמנו. רחל אצל ללכת יכולה אני ואין חודש עגלות, יש הרי לה, אמרתי אותי. נושאות אינן שרגלי מפגי עדיין לירושלים כשבאתי תהלה, אמרה אבטובוסים. יש הריברגל, הולכים והיינו עגלות לא ואפילו ,0אייטיביסים היו לא

הפרוש. כדגל למעלה, מתנוסס שראשה למ״ד י* ו,סליחות׳, תחנונים בתפילות, להרבות נוהגים ראש־חודש "בערב

מקצת — תענית אף בו הנוהגים ויש ;קטן״ ״יוס־כיפור נקרא והואכולו. או היום

ל״ה, בבראשית המסופר על־פי ;יעקב אשת אמנו, רחל של קברה " לחברון מירושלים בדרך יהודה לבית־לחם בסמוך הוא כי מקובל י׳׳ט

בערב זה במקום להתפלל ירושלים אנשי ונהגו ירדן( בידי — )עתה אלול. חודש ובכל ראש־חודש

היתול. דרך מסורם, היגוי “

Page 27: עגנון: השנים הטובות

לשנות לי כדאי לא ברגל לילך הימים כל שנהגתי ומאחר להשלים השם חפץ אם מחר. לבוא אמרת אמרת, מה ממנהגי.

ובבוקר לי והלכתי נפטרתי יום. עוד עמי רוחי יאריך חפצי אתחזרתי.

דחיתי שאילו אפשר ולבוא. למהר צריך הייתי עם יודע איני ימים. מאריכה שהיתה אפשר הדבר את

פניה היו הימים כל שינוי. בה שנעשה ראיתי כשנכנסתי כך האירו שפניה וכשם כפליים. האירו היום אותו מאירים,

כלי בהן כיוצא היו, מצוחצחות הרצפה אבני חדרה. האיר ושולי שבמקצוע הקטנה המטה על פרום לבן וסדין הבית.

כשהוא הכד עמד השולחן ועל כחול, בסיד היו מסויידים הכתלים סדה אימתי לצדו. מונחים ונר חותם•• וחומר בקלף מכוסה

את צחצחה ואימתי הרצפה את הדיחה ואימתי הכתלים את כל עשתה היא מלאכתה את עשו לא מלאכים אם כליה?הלילה. שבאוג עשית יפה בלחישה, ואמרה בכבדות עצמה הגביהה לה, אמרתי לעסקי. לילך ורציתי שכחת שמא הייתי סבורה

לאשר אמרה, כך. אחד אבוא ואני לכי, לילך צריכה את אט ואחר ונכתוב שב שבאת מאחר אבל צריכה, אני החוזה אתהחוזה. בשביל אלך כך

הנוצה. ואת הדיו את והביאה האיגרת את לפני והציעה עמדה מה לי שתאמר עד והמתנתי בדיו וטבלתיה הנוצה את נטלתי

מוכנת וכשאמרה מוכנת. אני אף אתה, מוכן אמרה, אכתוב. שפתיה. את עיטר מתוק וצחוק ברכה במאור פניה האירו אני

ואמרה, בדבר הרגישה עליה. והבטתי הנוצה את וטבלתי חזרתי כתוב עכשיו וכר. המופלג הרבני בכבוד סיימנו סיימנו, במה את לי שתאמר עד והמתנתי הנוצה את וטבלתי חזרתי שמו. את

עיניה קימצה כתבתי. ז כתבת שמו. שרגא ואמרה, לחשה השם.

בו להטביע ונוהגים בהתחממו המתרכך שעוד. עשוי חומר מין“וכיו״ב. תעודות מכתבים, גבי על חותמות

Page 28: עגנון: השנים הטובות

ולחשה, וחזרה בכתב והביטה מכסאה עמדה כר אחר כמנמנמת. ואמדה נינערה לסוף ושתקה. וישבה חזרה שמו. שרגא שמו, שרגא עיניה וקימצה ששהתה כמה שהתה תכתוב. מה בקירוב לך אגיד

המאורע, כל תחילה לספר צריכה שאני אני רואה ואמרה, ישן מאורע לכתוב. מה ויודע הדבריט על עומד אתה כך שמתוך

ותשעים שנים שלוש לפני הרבה. שנים לפני שאירע מאורע הוא, את הגביהה כך אחר עליו. ראשה וסמכה מקלה את נטלה שנה.

יחידי שיושב שדימה כזה כמשתוממת, קלה שעה והביטה ראשה צער פניה ולבשו שלוותה כל הלכה זר. אדט מוצא ולבסוף

עצמה וסמכה ונטלתו וחזרה והניחתו במקלה גיששה ורוגז. ואמרה, חזרה קמטיו. שנתפשטו עד מצחה על ידה והעבירה עליו

הרי שמו את הכתיבה. את עליך אקל הדבר כל אספר אם מתחילתו. הדבר כל לך אספר עכשיו שמו. שרגא כתבת. שומע שאין שראתה כיון ואילך. אילך והביטה עיניה זקפה

פרק. באותו הייתי שנה עשרה אחת כבת ואמרה, פתחה בינינו לברכה זכרונו שאבא הייתי, כמה בת יודעת אני ומהיכן

של לידתן ואף לו, שנולד תינוק כל חומשיו על לכתוב היה נוהג לירושלים כשעליתי וראה. החומש את טול כותב. היה הבנות מה לי. ונתנום אבא של חומשיו על השלום עליהם אחי וויתרו

שנה תשעים לפני שאירעו דברים הם. עתיקים דברים אמרתי, תבין ואתה אספר אני יפה. אותם זוכרת אני אבל שנים. ושלוש

ראשי לה נענעתי לך. אספר שומע אתה אם דבר. מתוך דברספרי. ואמרתי

אחד לילה הייתי. שנים עשרה אחת כבת ובכן ואמרה, חזרה ועמו הכנסת מבית השלום עליו אבא בא ערבית תפילת אחר­כשנכנ שרגא. של אביו מרדכי פתחיה וביניהם מקרובינו כמה

­ולל פני את לרחוץ עלי וציוותה השלום עליה אמא לי קראה סו וכרכה שבת של שמלה לבשה היא ואף שבת, של שמלה בוש

לחדר עמי ונכנסה בידי אותי ונטלה לראשה משי של מטפחת­תינו ואמר, שרגא של אביו עלי הביט ואורחיו. אבא אצל הגדול

יודעת תהלה לי, ואמר לחיי את אבא החליק מכוערת. לא קת

Page 29: עגנון: השנים הטובות

בתי, לך סוב מזל עמך. דיבר חתנך של אביו עמך, דיבר מי את­האור כל אותי בירכו מיד כלה. את והדי נתאדסת הזה הלילה

אמא אותי חטפה כלה. לי וקראו טוב מזל בברכת חים מכאן לי, ואמרה לי ונשקה הרע עין משום לחדרה והחזירתני

ביום שנה בעוד השם ירצה ואם את שרגא של ארוסתו ואילך חופה. לכם נעשה תפילין להנחת החתן שיגיע

ובמחבואים, באגוזים משחקים שהיינו שרגא, את הכרתי אני אותו רואה הייתי משנתארסנו גמרא. לומד והתחיל שהגדיל עד

שלמד מה כל על לפניו וחוזר אבא אצל בא שהיה שבת, בכל לפניו מביאתם ואני מגדנות בידי נותנת ואמא החול, בימות לחתני. פנים ומאיר לחיי את מחליק ואבא

­תפי לו כתב אביו החתונה. צרכי את מכינים התחילו בינתיים ותיק לתפילין תיק לו תפרתי ואני טלית לו קנה ואבי לין

איני ותפיליף• לטלית שק לו עשה מי שבת. של לטליתזוכרת.

לעשות שקבעוהו היום אותו לפני שבועות כארבעה אחד שבת עליו אבא שאל במנחה אבא. אצל שרגא בא לא החופה את בו

חסידים של רבן אצל נסע, להיכן שנסע. ושמע המדרש בבית מאותה ותפילין. טלית להנחת מפיו להתברר אביו שלקחו נסע,

יודע אבא היה שלא אבא, של נשמתו שפרחה כמעט שמועה

ת“ לי השנים במאות גברים. של לבוש — התלמוד בימי — ט בו שמתעטפים בארבעתן, וציציות כנפות ארבע בן בגד — האחרונות

נשואים, גברים בה מתעטפים כלל בדרך ומוסף. שחרית תפילת בשעת בר־ מגיל נערים גם בטלית להתעטף נוהגים שבהם מקומות יש אולם

מצוה.ה ל פי ת ארבע בו לקשירה( רצועות )עם עור של ״בית״ היא ה

— יד׳׳ ״של — האחת ה,תפילה׳ קלף. על כתובות התורה מן פרשיות ראש״. ״של היא והשניה הלב, כנגד — השמאלית הזרוע על מניחים

נתון אחד כשכל החול, בימות יחד ותפילין טלית לנשיאת משמש השקבתיקו.

Page 30: עגנון: השנים הטובות

חסידותו, מסתיר שהיה ,6נהכת מאנשי הוא שרגא של שאביו לרודפים ראש ואבא ונרדפים, בזויים החסידים היו שעדיין

מכלל ושלוט חס יצאו כאילו בעיניו החסידים שהיו היה, את ושלח •5התנאים את אבא קרע •4ההבדלה אחר ישראל. מן שרגא עם המחותן חזר השלישי ביום המחותן. לבית הקרעים

ונשבע שרגא קפץ בנזיפה. אבא הוציאם אבא. אצל ובאו הדרך משרגא, מחילה לבקש אבא חש ולא העלבון. על לנו ימחול שלא

לבקש צריכין שידוך מבטלין שאם יודע אבא שהיה פי על אף לפייס אבא לפני מתחננת אמא וכשהיתה הנעלב. מן מחילה

הכת מן תתיראי, אל ואומר עליה מלגלג אבא היה שרגא את השגיח שלא עד אבא בעיני החסידים היו בזויים כך כל הוא.

בו. זהירים שהכל בדבר מילאו הדבש וחביות הקמח שקי מוכנים. היו החתונה צרכי

ועוגות. חלות לעשות הוזמנו כבר והאופות והלשות הבית את קרא חתן. אלא חסר היה לא לחופה. מוכן היה הכל הקיצור

לחופה. עמו שנכנסתי אחר חתן לי ומצאו לשדכן ארא הבית אנשי על גזר שאבא יודעת, איני לשרגא שאירע מה

וכל שהוא שמעתי ימים אחר שרגא. של שמו את יזכירו שלא שחששו מפני •אחרת, לעיר דירתם את עקרו אביו בית משפחת אותם קראו לא השידוך את אבא שביטל שמיום לחייהם. מנין להם ולעשות תורה, בשמחת לא ואפילו לתורה, לעלות

מנין לעשות הניח לא היה הקהל שראש שאבא יכולים, היו לא

ד ס ה,ח כונו כך4* ם׳ י ד בפי י תנג מ ם׳ ה, ­הגדו המחלוקת בימי י מתבדלות, לקבוצות על־פי־רוב מכוון היה ״כת״ הכינוי שביניהם. לה

ההם בימים ראו ה,מתנגדים׳ היהדות. של הישרה הדרך מן שסרום של בדרכיהם הליכה של סכנה החסידות בתנועת אי ת ב ש ה

והפרנקיסהים. היין, על ברכות עיקרו — ויופ־טוב שבת במוצאי — ההבדלה סדר “

לחושך״. אור לחול'ובין קודש ״בין ההבדלה ועל הנר ועל הבשמים על ובו האירוסין, בעת הנחתם ההסכם( )או החוזה לכתב כאן הכוונה “

הכלה( וצד החתן )צד הצדדים שני על־ידי המקובלים התנאים קביעתהנישואין. בענין

Page 31: עגנון: השנים הטובות

אחרת לעיר הלכו שלא ואלמלא הקבועים, התפילה לבתי מחוץ את מוציאים היו לא לתורה לעלות שם אותם שקראו

שנתם••. שנים שתי ולאחר זכר. בבן נפקדתי לנשואי שנים שלוש לאחד

בבת. נפקדתי שנים שתי ולאחר בן. לי א־ ונו חזר­והצלי גללו הילדים בשופי. היתה והפרנסה כשורה נהגו השנים

שרגא את שכחתי ושמחים. רואים השלום עליו ובעלי ואני חו .,7מחילה שטר ממנו קיבלתי שלא ושכחתי

אבא ציוה פטירתו קודם הבא. העולם לחיי נפטרו ואבא אמא שיעשו עליהם ופקד ולחתניו לבניו עסקיו את לברכה זכרונו בכבוד. ביתנו את וניהלנו טובים היו העסקים כאחד. כולם

שבאותם לבתנו, נכרית ומודה לבנינו טובים מלמדים החזקנו שהיו היהודים, המורים את מרחקים השם יראי היו הימים

לאפיקורסים. מוחזקים שהמלמדים אחרים, ממקומות מביא בעלי היה המלמדים אותם

שאין מה הגון, שאינו ואפילו תלמיד כל לקבל מוכרחים שבעיר בדעת אלא תלוי שאינו אחרת מעיר שמביאים המלמד כן

בגפם•• שבאו מאחר תלמיד. כל לקבל מחוייב ואינו שוכריו הספיק לא עסקיו שמרוב בעלי בשבת. שולחננו על סועדים היו

שהיה בשביל שכזה באורח שמח היה לתורה עתים לקבוע בשביל היינו שמחים והילדים ואני תודה. דברי ממנו שומע

חסיד שהוא ידענו ולא השולחן. על מנגן שהיה הנאים ניגוניו­מתנ הדברים שבשאר חסידים, ניגוני וניגוניו חסידות ותורתו

אמר שבת בליל אחת פעם ישראל. שלומי כל כשאר היה הגוערב. נאה זמר וניגן עיניו עצם כך אחר תורה, דבר המלמד

ע״א(. ס״ג, עירובין )ראה השנה צאת עד בחיים נשארו לא “ לבקש ההתקשרות את המבטל הצד היה שצריך לתעודה *הכוונה’

על־ידי לו שנגרמה בושת־הפנים על מחל כי לאות השני הצד מןד.,תנאים׳. של חד־צדדי ביטול

: כ״א, שמות וראה משפחתם. בלי **לבדש, — יבוא בגסו ״אם ג׳יצא״. בגפו

Page 32: עגנון: השנים הטובות

מהיכן המלמד, את בעלי שאל מתיקות. מרוב נפשנו שיצאה עד אצל מעלתו יסע לו, לחש שמיט. יראת הרבה כך כל נוטלים נזדמן ימיט כמה לאחד כפליים. כפלי ויקבל שיחיה רבינו חדשים מנהגים עמו והביא המלמד של רבו של לעירו בעלי חסידים. של מנהגים שהם וידעתי אבא, אצל כמותם ראיתי שלא

את שריחקת אבא ,,מעיניך עפר יגלה מי בלבי, הרהרתי שרגא של במקומו לי שנתת חתנך והדי חסידותו, בשביל שרגא יודעת איני עון כפרת לשם הדבר בא לא אם שרגא. מעשה עושהבא. הוא מה לשם היה ולא הדור נשתנה שכבד דבר, אמרו ולא ראו וגיסי אחי עשירים חתנים באו שבינתיים חסידים, שהם מקרוביו בוש אדם

בית להם עשו ואף בחסידות, מתנהגים שהיו אחדות מערים קבע לא בעלי .70בפומבה רבותיהם אצל נוסעים והיו חסידים את וחינך בחסידות היה מתנהג אבל החסידים, בבית תפילתו רבו. אצל לזמן מזמן נוסע והיה לחסידות הבנים

71ןבר בא מצוה בר הבכור בננו שנעשה קודם אחת שנה שלא בית היה לא ליצלן. רחמנא הדבר מן חלו והרבה לעולם

ריחם לסוף הבכור. בננו וחלה המחלה בנו פגעה חולה. שם היה ממחלתו שעמד אחר הרבה. לימים לא אבל יתברך, השם עליו

.72הגדול ערוך השולחן מתוך תפילין הלכות לומד התחיל תורתו. את קיפחה לא שחסידותו ושמחה רואה ואניתכרי־ לבוש אדם שם מצא המדרש. לבית בננו השכים אחד יום

מי עפר יגלה ״מי )על־פי: בעיניך ורואה בחיים והיית יתז " ע״ב(. כ״ז, סוטה — !״זכאי בן יוחנן ר׳ מעיניה

בפרהסיה. בגלוי, — ומרומית( בפומבי)מיונית •י באדם רבים חללים ומפיל במהירות המתפשט מידבק חולי "מגפה,

בבהמה(. 1)א ובין למקום אדם שבין בענינים והמנהגים הדינים סיכום *'כולל

יסודו (.16ה־ המאד. )צפת, קארו יוסף ר׳ על־ידי נתחבר לחברו. אדםת הספר של ף״ ב״בי ס ת המחבר של פירושו — יו ע ב ר א ל (.1340—1280) אשר בן יעקב ר׳ של ם י ר ו ט ה

ר גנצפריד שלמה ר׳ חיבר 18ה־ במאה צו קי ערוך״. שולחן ״

Page 33: עגנון: השנים הטובות

ליצלן״ רחמנא מטורף אבל מת, חיה לא מת אותו כמת. כיס ממנו. נפשו ונשמטה הילד נבעת משונים. מעשים עושה שהיה

ואילך מכאן ארוכים. לחיים ולא לחיים לחיים. החזירוהו בקושי הספיק לא .”נעילה תפילת עם 7‘נשמד. כנר והולך דועך היה

ומת. נשמתו שהוציא עד תפילין להניח אחד שבת במוצאי מת בני והרהרתי, ישבתי האבל ימי בשבעה

אחר שבת ובמוצאי תפילין, הנחת קודם יום שלושים ההבדלה, לחוסה שרגא עם להכנס שעמדתי קודם יום שלושים ההבדלה

ונרעשתי, ונזדעזעתי הימים את כיוונתי התנאים. את אבא קרע ואפילו השעה. ובאותה היום באותו אירעו הרעים הדברים ששני

בזה. להרהר יש הרי מקרה אלא זה אין מעשה הגיע. ולא הגיע למצוות. אחיו הגיע שניט שתי לאחר השבועות. לחג ענפים להביא עירנו של ליערה חבריו עם והלך

תפיליו את לראות הסופד אצל והלך הניחם ביער שהם עט של להקה שראו חטפוהו, צוענים היינו סבורים חזר. לא ושוב

בתוך מושלו גופו את מצאו ימים אחד בעיר. עוברת צוענים ונפל בדרן הילד שתעה וידענו היער, שאצל הגדולה הבצההבצה. לתוך

נשתייר לא לנו, נשתייר מה לבעלי, אמרתי מאבלנו משעמדנו סופה משרגא מחילה נבקש לא אט קטנה. תינוקת אלא לנו

אחיה. של כסופם וכל שהוא שאחד כלום, שרגא על שמענו לא השנים אותן כל

היכן ידענו ולא נשתכחו מעירנו להט הלכו אביו בית משפחת ואשמע אצלו אסע סלוני, של חסידו הוא שרגא בעלי, אמר הם.

אדרבא רבי, אותו של מחסידיו היה לא בעלי שרגא. היכן

יצילנו. הרחמן)השם( •יר’4 ביום—גדול אדם או —קרוב של נשמות לאזכרת שמדליקים נ

הכיפורים. ביום הכנסת בבית וגם לפטירתו השנה מנחה, תפילת לאחר הכיפורים, יום תפילות בסדר אחרונה תפילה •י

החמה. לשקיעת סמוך

Page 34: עגנון: השנים הטובות

הרביים, בין שהיתה המחלוקת מחמת ,7,אותו היה צוהב משחיטתו. העבירו וזה לשוחט אותו מינה שזה אחד שוחט בשביל משפחות כמה ונעקרו מישראל אדם נהרג המחלוקת באותה

בבתי ימיהם הוציאו מהם וכמה מנכסיהם בתים בעלי כמה וירדוהאסורים.

הרבי שמת עד למקומו הגיע לא רבי. אותו אצל בעלי נסע לעיר מהם אחד כל והלך רביותו את ביניהם הבנים וחילקו יודעים. היו ולא שרגא על ושאל לבן מבן בעלי חיזר אחרת. ונעשה שרגא ”החמיץ שואל, אתה שרגא על לו, אמרו לבסוף

ידעו. לא הוא היכן מתנגד. זה רבי של חסיד אינו אם למצאו. יכול אתה חסיד כשאדם

מקומו את יודע אתה אין אם יהודי סתם אחר. רבי של הוא חסיד­בנסי היה רגיל השלום עליו בעלי למצאו. יכול אתה היאך נוסע היה הרבה. למקומות אותו מביאים עסקיו והיו עות

בעלי של כחו תשש הנסיעות אותן בגלל שרגא. על ושואל ומת. וחלה שנסע למקום נסע אחת פעם דם. ז8כוהה והתחיל

­לעס ונכנסתי לעירי חזרתי קברו על מצבה שהעמדתי אחד נכנסתי שמת כיון בעסקיו, מסייעתו הייתי בעלי בחיי כבר קים.

הבריות שהיו עד כחי הכפיל יתברך והשם כחי, בכל לעסקים במקום חכמה לי ניתנה אילו היה טוב .7גבורתה* כאיש אומרים לומר בריותיו של לדעתן נזקק ואינו ה׳* דעות אל אלא גבורה,

לבתי, אני עמלה עמלה שאני מה כל בלבי, חשבתי טוב. מה לו והולכים מתרבים שהיו העסקים מרוב טובתה. וארבה הון ארבה

הם, ואף טובים, וימים משבתות חוץ לביתי, פנויה הייתי לא

עליו. היה כעוס ’* רעה. לתרבות יצא הישרה, הדרך מן סר התקלקל, ״' נ״ח, תנחומא — הצינה״ מן דם ובוהה ״גונה :על־פי מגרונו, פולט •יה,—אחרת )גירסה ט׳ ח ערובין תוספתא גם וראה כיח(. מלשון כו

ח׳. ח׳, כ״א(. ח׳, גבורתו״)שופטים ״כאיש :על־פי ״ג׳. ב׳, א׳ שמואל •*

Page 35: עגנון: השנים הטובות

לכאורה אורחים. לקבלת היום וחצי הכנסת לבית היום חצי על שוקדת והיתה מורות לה ששכרתי לי, צריכה בתי היתה לא

האומות ואפילו בתי. בגלל הרבה שבחים כונסת ואני לימודיה היו משבחים עלגים, בלשון מדברים שאנו עלינו שמלגלגים

היו וביותר שבהם. כטובים בלשונם מדברת שהיא בתי את לבתיהן. אותה ומזמנות בה •1מתייקרות הנכריות המורות ומוסמך בתורה מופלג" חתן לה מצאו והם לשדכנים קראתי

רעה רוח שנכנסה לחופה, להוליכם זכיתי לא אבל לרבנות. כתוב בני, ממך מבקשת אני מה ועכשיו דעתה. ונטרפה בבתי

ידו, על לי שנתגלגלו הצרות כל על לו מחלתי שאני לשרגא דיי. לקיתי שכבר לי, למחול צריך הוא שאף לו וכתוב אצבע הושטתי כך אחר דבר. אמרתי ולא ומחריש דומם ישבתי בבקשה לתהלה, לה אמרתי כך אחר דמעתי. את ומחיתי לעיני מתשעים למעלה יצאו כבר התנאים את אביך שקרע מיום ממך, כלום חי, הוא ואם ז חי שרגא שעדיין את סבורה כלום שנה,

לפני מת. שרגא חי, אינו שרגא תהלה, אמרה ז מקומו לך נתגלה שנה, אותה פטירתו, שנת יודעת אני מהיכן נפטר. שנה שלושים

בשעת ההפטרה קריאת אחר מנחה, להתפלל הלכתי אדר בז׳ התפילה אחר שרגא. את שמזכירין שמעתי נשמות הזכרת פלוני לי, אמר ז הוא מי שהזכרת זה שרגא השמש, את שאלתי

ושמעתי פלוני אצל הלכתי להזכירו. לי ציוד. קרובו פלוני בןששמעתי. מה

לו לשלוח מבקשת את היאך מת שרגא אם לתהלה, לה אמרתי של דעתה נטרפה שניט שמרוב אתה סבור תהלה, אמרה ? מכתב

המכתב את ימסרו שהם הדואר בתי על סומכת שהיא הזקנה, ז תעשי מה כן אם לה, אמרתי מת. לאדםמעלה כלפי והגביהתו השולחן גבי שעל הכד את ונטלה עמדה

לעתיד אתכם ומיקר מגדיל ״אני )על־פי: מתפארות ״מתכבדות, י״ב(. ד, רבה, דברים — לבוא״

מצטיין. גדול, "

Page 36: עגנון: השנים הטובות

ואטול בהד, אותו ואשיט המכתב, את אטול שיר, כמין ודיברה המכתב. עם הכד את עמי ואקח הכד, את ואחתום חותם, חומר

איני עדיין המכתב עם הכד את תטול ואם בלבי, הרהרתי ושאלתי עליה הבטתי שרגא. אצל המכתב יגיע היאך רואה

שחוק תהלה שחקה ז המכתב עם הכד את תטלי להיכן אותה, לקברי, אותו אטול ז הכד את אטול להיכן בנעימה, ואמדה מתוק

את מכירין העליון בעולם שם המכתב. עם הכד אטול לקברי ברוך הקדוש של שלוחיו הם ונאמנים הוא. היכן ויודעים שרגא

מתוק, שחוק תהלה שחקה ושוב לידו. מכתבי את שיגיעו הוא ממנה. זקנים בחכמתה שניצחה כתינוקת נצחון של שחוק מעין מנמנמת. שהיא היה ודומה מקלה על ראשה הניחה כך אחר שכל עכשיו ואמרה, בתוקף בי והביטה ראש הגביהה כך אחר

מדברת שהיא עם מעצמך. לכתוב אתה יכול לך ברור העניןמקלה. על ראשה והגיחה חזרה

הגגיהה המכתב את שסיימתי לאחר וכתבתי. הנוצה את נטלתי לפניה וקראתי עמדתי ז סיימת כבר ואמרה, ראשה תהלה

לה ואין הענין מכל דעתה הסיחה כאילו עיניה, עוצמת כשהיא ואמרה, עיניה פתחה הקריאה את שסיימתי לאחר לשמוע. חפץ להכתב הדברים היו יכולים לדעתי. נתכוונת טוב, בני טוב

כל מבוררים הדברים אתה שכתבת כפי כך אף אבל אחר, באופן המכתב על שמי את ואחתום הנוצה את לי תן בני עכשיו צרכם. החוזה. את לאשר אלך כך אחר בכד, המכתב את ואשים וחתמה הנוצה את נטלה לה. והושטתי בדיו הנוצה את טבלתי

כדי אותיות כמה על הנוצה את העבירה כך אחר שמה. את אותו ונתנה המכתב את קיפלה כך אחד יותר. ברורות שיהיו ונטלה נר הדליקה כך אחר קלף. פיסת עליו וכרכה הכד לתוך כך אחר רך, שנעשה עד הנר מול אל אותו ואחזה חותם חימר

אצל והלכה ממקומה עמדה כך אחר חותם. בחומר הכד את חתמה את והניחה השמיכה את הגביהה מטתה אצל כשהגיעה מטתה.

ואמרה טובות בעינים עלי הביטה כך אחר המטה. כד תחת הכדשלא בני תהיה ברוך החוזה. את לאשר ואלך אזדרז רך, בלשון

Page 37: עגנון: השנים הטובות

מדברת שהיא עם אטריחך. לא ואילך מכאן ממני. טרחתו חשכת והגביהה הדלת אצל והלכה מקלה את ונטלה השמיכה את יישרה שיצאתי. עד לי והמתינה המזוזה על פיה ונתנה למעלה עצמה והלכתי לה נטפלתי בזריזות. והלכה הדלת את ונעלה יצאה

אחריה. ועל שעברנו מקום כל על טובות בעינים הביטה הילוכה דרך בני אתה אמוד ואמרה, עמדה פתאום עלינו. שעבד אדם כל

ז שכאלו כשרים ויהודים שכאלו קדושים מקומות מניחים היאך לפרשת כשהגענו מגיעים. הדברים להיכן ידעתי לא ועדיין כמה פסענו עמך. אלך לה, אמרתי שלום. לי ואמרה עמדה דרכים

שלום. למקומי. הגעתי כבר ואמרה, ועמדה וחזרה פסיעות במעלות עלתה דבר. אמרה ולא עמה לילך מתאמץ שאני ראתה

אחריה. ונכנסתי נכנסה .,3גחש״א של לחצר שעולות הרחבות להם ישבו והמתים. החיים פקידות בית גחש״א, לבית נכנסנו

וישבו בידם וקולמוסם לפניהם פנקסיהם גחש׳׳א סופרי שני את כשראו שחורה. קהוה של בכוסות מפיחים כשהם וכתבו הבאה ברוכה ואמרו לכבודה ועמדו קולמוסם את הניחו תהלה

מביא זה מה שבהם, הזקן לה אמר כסא. לה והעמידו ונזדרזו לה, אמר באתי. החוזה את לקיים ואמרה, השיבה ז לכאן אותך נבהלה לבטלו. זמנו שהגיע סבורים ואנו באת, החוזה את לקיים עצמך הוצאת כבר הלוא לה, אמר ז שח אתה מה ואמרה, תהלה

מחייך שהוא עם לעולמם(. )ההולכים השטארבער״ס** מחברת ושנים ימים ותאריך שתחיה תהלה לי, ואמר פנה בדיחותו על

שבהר מקומה על המכירה שטר את לקיים שנה בכל לבוא נוהגת שנים ושלוש שנים שתי לפני וכך שעברה בשנה כך הזיתים.

היא עתידה וכך שנה ושלושים שנה ועשרים שנים עשר ולפני

— קדישא״ ״חברא או — א׳מת( ש׳ל ח׳םד ג׳מילות )ראשי־תיבות “ גמילות זו מצווה ונקראת ישראל. מתי של בקבורתם המטפלת החברה

על גמול לשום הנפטר מן לצפות מקום שאין שום על אמת, של חסד קיומה.

באידיש. “

Page 38: עגנון: השנים הטובות

יבוא הגואל, יבוא תהלה, אמרה הגואל. ביאת עד לעשות יותר. אטריחכם לא אני אבל ויבוא. שימהר והלואי הגואל.

כאותן לקבוצה, הולכת שאת אפשר בתמיהה, הסופר שאל איני לקבוצה תהלה, אמרה חלוצות. להן שקורץ הצעירות

לחוצה את חוזרת הסופר, אמר למקומי. אני הולכת הולכת, אני חוזרת חוזרת, איני לארץ לחוצה תהלה, אמרה ז לארץ

צייץ .85תשוב העפר ואל שנאמר כמו משם, שבאתי למקום לחברא אין שמא את מצורה נא, נא נא ואמר, בשפתיו הסופר­שלו עשרים עוד המתיני לי שומעת את אם יעשו. מה קדישא

את לי זימנתי כבר ואמדה, לחשה ז ד.זה החפזון כל מה שנה. שים הנשים באותן לשחק ארץ דרך ואין 8,והמרחצות הממהרות כך אחר מצטער. שהיה וניכר הסופר של פניו נתעגמו הטובות.

רואים שאנו זמן שכל כאן, עמנו לראותך לנו טוב כמה אמר, מבקשת שאת ועכשיו ארוכים, חיים של דוגמא לנו יש אותם

אמרה הדוגמא. ממנו נוטלת את כאילו ושלום חס אותנו להניח מי ולכל לך נותנן הריני לחיות שנים לי יש עדיין אם תהלה, עליו. חתום החוזה, לך הא חיים. שחפץ והניחתו תהלה נטלתו המכירה שטר על הסופד שחתם לאחר

עמכם השם יהי אטריחכם. לא ולהבא מכאן ואמרה, בבגדה הדלת אצל והלכה עמדה למקומי. אלך עתה יקרים, יהודים ויצאה. המזוזה את נשקה למזוזה, עד פיה והגביהה ועמדה בני. לעסקיו חזור ואמרה, עמדה עמה הולך שאני ראתה

סבור הולכת את החוזה את לאשר לי כשאמרת לה, אמרתי דברי לתוך נפלה ולבסוף. נתכוונת, ביתך של לחוזה הייתי

הלואי עולמי. בית על החוזה את לאשר הלכתי ולבסוף ואמרה,.,7ישראל מתי כל עם ואקום הרבה שם לדור אצטרך שלא

י״ט. ג/ בבראשית הכתוב על־פי *• לפני הנפטרת גופת של ובטיהורה ברזזיצתה המטפלות הנשים“

בתכריכים. הלבשתה­יתב הבורא מאת רצון שיעלה ״בעת לבוא, לעתיד המתים בתחיית י*

וכו׳)רמב״ם(. שמו״ דו

Page 39: עגנון: השנים הטובות

לי ממתינות הבר בודאי לביתי, אני בהולה בני. לך שלום ונתעלמה הלהה והיא ומחריש דומם עמדתי והמטהרות. המרחצות

והסימטאות. הבתים בין הבט אותו מצאני תהלה. שלום את לראות לעיר הלהתי בבוקר

כשפירשתי בדברים. ומשבני עמד ביתו. את תהלה לי שהראתה אני הולך לביתי, הולך איני לו, אמרתי ללוותני. ביקש ממנו שאני ראה שנה. ועשרים מאה אחר תלך לי, אמר תהלה. אצל

אותנו. עזבה צדקת אותה תחיה. אתה ואמר, הוסיף תמיה. והלכה נפטרה תהלה והולך, מהרהר כשאני לי, והלכתי נפטרתי

תהלה. של ביתה אצל נמצאתי ביני ביני לה. והלכה נפטרה לה,ונכנסתי. חדרה דלת את פתחתי ועל התפילה. לאחר תפילה כבחדר בחדר, היתד. השקט מנוחתתהלה. את בהם שטיהרו המים שיירי ניגרו החדר קרקע

Page 40: עגנון: השנים הטובות
Page 41: עגנון: השנים הטובות

ם שני ת ה בו טו ה

הרבה כיבדני אחד. אדם אצל נתארחתי לירושלים כשעליתי מאכל וכל בראש אביו אצל והושיבני גדולה סעודה לי ועשה

יבשם לך יערב ואומר עליו שמח הזה הזקן היה לפנינו שהביאו­ששני כאותה נזכר, הוא ובמשנה ישראל בארץ שגידולו לו שמחתי באבטיח. וסופת* ברמון 3ופורט באשכול 2מגרגר נו׳

שמוי. וחושבי ה׳ יראי מסויימים אנשים אצל להתארח שזכיתי עמכם. ליסב שזכיתי חלקי ואשרי אשריכם רבותי להם, אמרתי כך מתור חוזרים ידיהם נוטלים כשהם מעשה ואנשי השם שיראי

על כך מתוך חוזרים הפת על בוצעים ,6ידים נטילת הלכות על כך מתוך חוזרים ושותים אוכלים וכשהם ,7הפת בציעת הלכות

על חוזרים מצוה עושים וכשהם הנהניף, ברכות הלכות על כל ועל ומין מין כל על מזכירים ואתם מצוה, אותה הלכות ישראל בארץ גידולו מקום לפניכם בא שהוא ותבשיל תבשיל אמרו ועליכם עלי לברכה׳ זכרונם רבותינו בדברי ומקומו מקום. של משולחנו אכלו כאילו 9באבות צלול בקול ובירך הכוס את הזקן נטל ושתינו שאכלנו לאחר שהוא וראיתי המברך מן שנהניתי כשם הקול מן ונהניתי ונאה,בברכת אצלו דאיתי גדול ומנהג לברך. נאה ולו לברך יודע

ט׳(. ג/ )מעשרות במשנה למדנו •גרגר־גרגר. מלקט י הרימון. מן פרד־פרד נוטל :כלומר פורד, כמו *וזתיכות־חתיכות. חותך4ט״ו. ג/ מלאכי פי על *ל4 כ העוסקות חיים, אורח חלק ערוך בשולחן הלכות אלו "

על והברכות הלחם( )חיתוך הפת בציעת לסעודה, ידים נטילת בדיניוכו׳. בשמים כגון מהם, שנהנים דברים שאר ועל ומשקה מאכל דבר כל

ג׳. ־משנה ג׳, פרק אבות מסכת •

Page 42: עגנון: השנים הטובות

ישראל ארץ שבח להודיע ,10הכוס לתוך מים שנתן “,הארץ שאדם סנה שכל ארץ אשריך ואמרתי, בלבי שמחתי חזק. שיינהונימוסץ. תורה לומד בך פונה­הרח אומר שהוא שמעתי והמיטיב״ הטוב לברכת שהגיע כיון

כבודו השוויתי אני לי, אמרתי .נ,מורי אבי את יברך הוא מן שאפילו אני שומע ועכשיו מעשה ואנשי חסידים של לכבודם ולו לברך יודע שהוא אמרתי אני הגיע. לא בינונים למעלת

מבין. אינו המלות פירוש שאפילו אני שומע ועכשיו לברך נאה יברך הוא הרחמן אומר שהוא חי, אביו שנה שבעים של זקן וכי והואיל המלות, פירוש יודע ואינו הוא הארץ עם אלא אבי, את

הרחמן אומד הוא אבי את יברך הוא הרחמן בסידור וכתוב בשעה אביו את מברך שהוא לזה לו אוי אבי. את יברך הוא

עם בן אחריו המניח שכל ידו, על ונענש בגיהנם יושב שאביו לגיהנם אוחו מביאים הבא העולם מנוהלי הוא אפילו 15הארץ

תורה. בנו את לימד שלא מפני אותו ומענישים

ב

­בהלי זריז אחד אדם נכנס המזון ברכת את הזקן סיים שלא עדפניו את מקיף שחור וזקן בחוד כפני ופניו זקופה וקומתו כתו

וכר, לד״ ״נודה במלים: הפותחת המזון, ברכת של שניה **ברכה )שולחן קארי יוסף ר׳ לדעת המזון״. ועל הארץ ״על בברכה ומסיימת

חי ברכה של בכוס היין את ליתן יש קפ״ג( סימן חייט אורח ערוד מוזגו אז ורק הארץ, לברכת שמגיע עד במים(, מזוג בלתי )כלומר,

לשתותו ואין חזק שיינה ישראל ארץ שבח בכך להודיע כדי במים, אשכנז בקהילות ואילו ספרד, יהודי של מנהגם כנראה זה מזוג. בלתי

כך. נהגו לא ראה תיקנוה, ביבנה זו )ברכה המזון ברכת של האחרונה הברכה“

ב׳(. נדה, ברכות ״הרחמן אומרים: הוריהם שולחן על הסמוכים בנים זו, בברכה11

הזה״. הבית בעל מורי אבי את יברך הואא׳. ד׳, רבה קהלת עיין”

Page 43: עגנון: השנים הטובות

מכסה לבן ומעיל לראשו 1סמוט* של וכובע עיגול חצי כמין מקוסל ומכופל כפול רחב ואבנט מרגליו למטה עד גופו את מעילו גבי על 15ככרתי ירוקה סמוט של ואדרת כרסו גבי על

ואנפילאות לבנים פוזמקאותיו באבנטו. לו נעוצות ידיו ושתי אנפילאותיו כאילו שנראה עד ברגליו קל והוא לרגליו עור של

המסובין אותו שראו כיון להגיעו. יכולות ואינן אחריו רצות הזקן של בנו זה. של כקימה זה של קימה לא מפניו, כולם קמו

בה שיש קימה קם זקן ואותו יושב, מקצתו מזדקף מקצתו את והניח מכסאו עמד המזון ברכת את שסיים ולאחר 1הידורי אבל שב. בני שב לזקן, האורח לו אמר האורח. בשביל מקומו כחו לחזק כדי והריח *7טביקי קומץ ונטל בענוה עמד הזקן

הליאות את מסיגה שהטביקי מפני רגליו, על לעמוד יכול שיהא הכסא על וישב האורח לו בא שישב. עד לאורח לו והמתין הדר נתמעטו אמר, חיבה של ובלשון מתחתיו הכסת את ושמט

על יושב אדם לעולם. כח תשישות וירדה הגוף ונתרפה רות גבי על יושבים שהיינו זכורני וכסתות. כדים לו מציע כסא

שאל. שישב לאחר הישיבה. לי קשה לחבירו אדם אמר ולא אבנים ובצלים וזיתים ,,קיבר פת לסניו הביאו ז לסעוד מה כאן יש

אלה. של מעשיהם משונים כמה לי אמרתי מים. של וקיתון הם ז לסעוד במה כאן יש שואל והוא טוב כל מלא השולחן מאכילים ואותו שבמדינות המשובח יין ושותים סולת סועדים

ובירך בשמחה 1לחמו• את והניף ידיו את נטל ומים. קיבר סתשרים אצל אפילו שכזו שמחד. ראיתי שלא בשמחה לחמו על

יידיש(. )בלשון קטיפה “ ב׳(. א/ ברכות משנה ראה חציר. של תרגום — )כרתי ירוק צבע **

י״ט, )ויקרא הכתוב דרך על מיוחד. כיבוד בה שיש קימה "כלומר,ם שיבה ״מפני :ל״ב( ת תקו ר ד ה זקן. פני ו

הרחה. טבק ” «הרומית )מן סובין ומלא מנופה בלתי מקמח שנאפה גס "לחם

פשוט(. מזון—קיבריה״המוציא״. ברכת לפני השולחן מן הלחם את קצת להגביה נוהגים ,י

Page 44: עגנון: השנים הטובות

ומשובחים טובים ויינות מגדים מיני כל מלא ששולחנם ודוכסים חומד והייתי לבי שנפתח עד להנאתו, ואוכל בשיניו טוחן והיה

כבני ובכבוד בידאה לפניו עומדים והם ולאכול. לחזור ומתאוה עמהם. וישב שבא מהם שגדול למי טובה שמחזיקים אדם

נתתם לא למה בעיניכם הוא חשוב אם ,20נפשכם מה אמרתי הם אתם ז טוב מכל נהנים הייתם לא ? אכלתם שאתם ממה לו

ואינכם 21אברהם של במקומו יושבים שאתם אברהם בני אבינו אברהם שחט 22שוורים שלושה אברהם. מעשה מקיימים אפילו היום באותו אכל שהוא מצינו ולא אדם בני לשלשה

אתה יודע ללבי אמרתי להם. סניגור ונעשה לבי בא .2כזית* אתה אשאלך ואם אמרתי הן. לי אמר ז זכות עליהם ללמד ואומר, משבח לבי התחיל אמור. כן אם אמרתי הן. אמר ? משיב

משובחים שהם ישראל, בארץ יושבים שהם לישראל אשריהם העני ואפילו טובים ובמעשים במצוות בתודה ישראל מכל

נתנו לא למה כן אט לעני, מפיו ונותן ממזונותיו מחסר שבהם ואינו בתענוגיו שממעט הוא צדיק זה אדם אלא שאכלו, ממה לו

שולחנו ונחת חרב 24אלקים שולחן אפשר מיותר, דבר אוכלדשן. מלא ואינו לתיאבון אוכל הוא הרי לבי, עם הסכימה לא דעתי אבל

ומתלו* ושמח ונהנה כוונות מכוין ואינו אכילתו מתוך מתאנח והרי מתלוצץ, הוא היאך הוא צדיק ואם בני. לזקן וקורא צץ

הרכנתי .25למזבח אדם של שולחנו דימו לברכה זכדונם חכמינודבר. לפניו ואומר הרשני לו, ואמרתי הזקן בפני ראשי את

כך... ואם כך... אם סבורים, אתם מה בהוראה: תלמודי "ביטוי בה. ישב שאברהם ישראל, בארץ כלומר “

את להאכיל כדי שוורים שלושה אברהם שחט חז״ל דרש פי "על מציעא בבא ;ח׳—א׳ י״ח, )בראשית בחרדל לשונות שלוש המלאכים

ב׳(. פ״ו, זית. כגודל קטן שיעור — בהלכה מועט. דבר “ עומד המקדש בית כלומר, י״ב(. ז׳, א/ )מלאכי למזבח כינוי“

דשנים. במאכלות לבו ייטיב וזה בחורבנו,ד׳. ג׳, אבות משנה "ראה

Page 45: עגנון: השנים הטובות

ועומד זקן שאתה עליך אני תמה לו, אמדתי אמוד. לי, אמד דבי סבי אצל ולא אנו שבירושלים השם ביוד צעיר. מפני

סוטה בסוף שאמרו המשיח לעקבות זכינו שמא או .2אתונא• הם התחילו .27קטנים מפני יעמדו זקנים המשיח שבעקבות

ושלום. חם לי, אמרו בי. אתם 2מחייכים* להם, אמרתי שוחקים. אנו אין ושלום חם ואמרתם בי חייכתם אתם להם, אמדתי

כדין. שלא דבר עושים אתם אין לי אמר לבי אף בד, מחייכים אומר ואם הזקן, לי אמר לבי. עם שוות עיני ואין אעשה מה אבל

קדמה ארץ דרך לו, אמרתי ז עלי תקפיד לא התורה מן דבר לך בתורה. מלא מקרא זקן״* פני והדרת אלא עוד ולא ,2לתורה•

ואילו ? אביך את כבד התורה ציותה לא וכי זקן, אותו לי אמר בו ונוהג מקומי את לו ומניח מפניו עומד הייתי בא אחר זקן

לא היאך הוא שאבי ועכשיו שב, בטובתך שב לו ואומר כבוד עד כבוד. בו אנהג ולא מקומי את לו אניח ולא מפניו אעמיד

רואה זקן אותו של בנו לי אמר ותוהה בלבי תמיד. שאני יודע שאתה עכשיו הוא, אבא של שאביו יודע אתה שאין אני

עשינו. וכדין עשינו שיפה אומר הוד. הוא אבא של שאביו אני תשובתכם ומתוך לי השבתם ניצחת תשובה לו, אמדתי

שאלתי. ולא לשאול עמי שהיתה שאלה עליכם לשאול בא נוהגים שאתם כבוד להם, אמרתי ז שאלתך מהי לי, אמר

אתם כבוד. לחצי הגעתם לא עדיין אבל הוא כדין ודאי באביכם נתתם לא ולאבא ישן יין ושתיתם מעדנים מיני כל אכלתם

ומים. ובצלים וזיתים קיבר פת אלא ישן יין ולא מעדנים לא

א׳(. רבה איכה מדרש )ראה בזקנים כבו®׳ נוהגים שאינם ״ וווצפא משיוזא ״בעקבות ב׳: מ״ט, סוטה במסכת הז״ל מאמר”

נו/ וכר — החוצפה תגדל המשיח בעקבות — יסגא״ פני ״נערים ו וכר. קטנים״, מפני יעמדו זקנים ילבינו, זקנים

לי. אתם צוחקים כלומר, “ לנהוג החובה כלומר, ג׳. ט׳, רבה ויקרא במדרש חז״ל "מאמר

תורה. למתן קדמה נאים בנימוסיםל״ב. י״ט, בויקרא הוא כתוב **

Page 46: עגנון: השנים הטובות

בני ואמר, בידו ידו וטפח ידיו שתי את הזקן של אביו פשט­שאכי אתה סבור טועה. העולם שכל טעות באותה אתה אף בני לחולה משל עונש. אלא אינה ובאמת היא מעלה מעדנים לת

הוא אוכל מהם, הנאה לו ואין 31גמאים מיני אותו שמאכילים בריא אדם אבל מוריקים, ופניו ריקה נפשו לזה, מתאוה הוא מזה

צהובים, ופניו מלאה נפשו ושמח, ונהנה מים ושותה לחם אוכל במאכלים ובוחר בתפנוקים מואס הוא בריא שהגוף ויותר

הפשוטים.­ואמ בנו בפני כבחור שהוא סבא באותו ומסתכל תוהה עמדתי

ז מבנו צעיר נראה שהוא אב יש וכי זה, של בנו זה אפשר רתי, ונתרופף הדורות נתמעטו כמה ואמר, זקן אותו של אביו פתח

מלבו גונח ואינו כשופר כפוף שאינו מישראל אדם העולם.­ברשו ורגליו וידיו דוחפות עצמותיו ואין מרתתים איבריו ואין

אין זקנים עשרה כנגד זקן הוא אפילו גופו על ושולט תו­הראשו דורות האחרונים כדורות לא אבל זקן. שהוא מאמינים

צער מתוך ישראל בארץ יושבים היו הראשונים דורות נים. ומתוך הדוחק ומתוך טירוף ומתוך טלטול ומתוך שעבוד ומתוך טוב מה אשרינו לשמו והודיה שבח ונותנים מזונות חוסר

לפניך ויושבים בירושלים 52ומעריבים משכימים שאנו חלקינו בחלקם שמחים שהיו ומתוך בירושלים, תורה ולומדים בירושלים

צהובות פניהם היוא32ורים0בי בעטו ולא בישיבתם ושמחים בני האחרונים דורות ימים. ומאריכים כח מוסיפים ברזל, וגופם מכל אחד דבר להם חסר ואט מסתפקין, ואין יגעים אדם

יום חלודה. מעלה שגופם עד כועסים הם מיד הזה העולם תענוגי

האכילה גמאין ״מיני :א׳ אסתר רבה מדרש וראה מתיקה. דברי31ק רבי אורחותיה[. את המלכה ]ושתי אותן מתוקים מיני :אומר ^ז

אותן״. האכילה חלקנו טוב מה ״אשרינו :השחר( )בברכות התפילה נוסח פי על “

בבתי ומעריבים משכימים שאנחנו אשרינו וכר, גורלנו נעים ומהוכר. מדרשות״ ובתי כנסיות

באהבה. יסורים קיבלו ;ובטענות בטרוניות באו לא כלומר,

Page 47: עגנון: השנים הטובות

לצפון אחד יום הים, לכרכי אחד יום למצרים, לירד רוצים אחד רגלינו אוי צועקים הם מיד הרוח נשבה לדרום. אחד יום

מתמוגגות, שבפינו שינים. אבוי מיד החמה זרחה מתמוטטות, שם היינו אילו משם, שיצאנו לנו ואבוי כאן שאנו לנו אוי

­יוד אינם והם בשלג. ומתכסים בקרח ראשינו את כובשים היינו ועיר עיר כל לך שאין הארצות, מכל מעולה ישראל שארץ עים

הארצות. בכל כן שאין מה שלה, אקלים לה שאין ישראל בארץ שאתה ממנה מעולה ירושלים שלה. אקלים לה יש ארץ שכל ושכונה שכונה כל לך שאין שבעולם, האקלימים כל בה טועם

המקדש בית שמשחרב באויר, הפרש מוצא אתה שאין בירושלים בעל לי אמר בדרך ליפו, ירדתי זוזזת פעם הארץ. נצטמצמה

ושלום חם חם. לאקלים נכנסים שאנו גלימתך את פשוט העגלה חלקיהם זכאים רע, שם להם וקושר האחרונים את מזלזל שאני נקרא ישראל בארץ הדר שכל ישראל, בארץ יושבים שהם היתד. צדיק היה לא שאילו צדיק, אינו לכאורה אפילו צדיק ”יושביה את הארץ ותקיא שנאמר כמו אותו מקיאה הארץ

הוא אפילו צדיק שהוא בהכרח אותו מקיאה שאינה ומאחר ברוך הקדוש היה יודע זה, רז לך ואגלה בוא אבל רשע. בחזקת

ונתן מועטים והם נ4שלו כפלטין לעמוד שמתאווים בבניו הוא בני ובפני הגייסות ובפני הליסטים בפני שיעמדו כדי כח בהם שלו פלטין שמסר ברוך לו, אמרתי רעות. חיות ובפני רעים אדם

לכך. שזיכך המקום וברוך שזכית אשריך שכמותך. לשומרים אמר מה מפני למדתי דברים. שבעה ממנו למדתי שעה באותה

ולמדתי חי. שאביו מפני אבי, את יברך הוא הרחמן זקן אותו מאכלים אלא נת^ו לא ולו יין ושתו מעדנים הם אכלו מה מפני

אוכל בריא אדם אבל עונש, גמאים שמיני מפני ומים, קשים מפגי ולמדתי צמאונו. בשעת מים ושותה רעבונו בשעת לחג!הרא* מדורות שהוא מפני לבחור, דומה זקן אותו של אביו מה

כ״ה. י״ח, בויקרא הוא כתוב “מלך. של פלטין שהיא ישראל בארץ כלומר בארמונו, *•

Page 48: עגנון: השנים הטובות

ובלבד מנגד נפשם שהשליכו 3דברו* עושי כח גבורי שונים •כח הוא בדון הקדוש בהם ונתן קדשו בחצרות שיסתופפו

מפני וחלשים, יגעים האחרונים דורות מה מפני ולמדתי לעמוד. טועמים מה מפני ולמדתי בישיבתם. רוח קורת מוצאים שאינם הארז. שנצטמצמה מפני שבעולם, האקלימים כל ישראל בארץ

בחזקת הוא אפילו צדיק נקרא ישראל בארץ הדר שכל ולמדתירשע. ושתה צהובות פניו שנעשו עד בשמחה לחמו את הזקן אכלבייד אחרונים מים ונטל חרם בכלי מים תודה. בקול המזון על ו לשמו והודיה שבח ליתן ששמחים ירושלים זקני של הקול זהו קול שמע שלא כל להם. נותן שהוא 3,״המוציא״ כזית כל על

מימיו. וברכה תודה קול שמע לא המזון בברכת ירושלים זקני

ג

בנעימה וקרא עיניו את עצם להרחמן שהגיע כיון וראה. בוא ואמרתי בדעתי תוהה ישבתי מורי. אבי את יברך הוא הרחמן מה יודע ואינו מברך הארץ, כעם וקורא חכם כתלמיד נראה

זקן ובנו זקן הוא בנים, ובני בנים לו שיש זה זקן וכי מברך. אפשר כתינוק רגליו ועל ידיו על מרקע אינו הוא אף בנו ובן

בירושלים ימיו את וממלא הוא וזקן הואיל אבל ז חי אביו עד לו המתנתי לשמוע. דבר בפיו אמצא שמא עמו, אשב

המזון. ברכת שסיים אותך לשאול רוצה אני לו אמרתי המזון ברכת שסיים לאחר

אתה אם בני לי, אמר אטריחך. שמא אני ומתיירא אחד דבר שתטריחני. מתיירא אתה מה מפני טעם של דבר שואלני דבר כל לך ואין אתה ירושלים שמזקני אני יודע לו, אמרתי

נשתמרו אפשר לשמוע, שוקק לבי שאין בירושלים שנעשה ודבר

פ׳. ק״ג, בתהלים "כתוב מן לחם ״המוציא הברכה שום )על לחם. פירור כל על **כלומר,

הפת(. בבציעת שמברכים הארץ״

Page 49: עגנון: השנים הטובות

שומע שאני ודבר דבר כל חייו בירושלים, שנעשו דברים בלבך ואמר, פנים לי האיר מיד לבי. על משימו אני ירושלים על

הנאה לו יש כלום מלך, של בפלטין לעמוד שזכה לעבד משל ושמעו עיניו שראו הטובה אותה כל מססר שהוא מזו יותר מרובים שרחמיו הוא ברוך המקום ברוך הפלטין. כתלי בין אזניו

שערי לפניהם פותח הוא ,שקלקלו' פי על אף ישראל, על מקרא ואלמלא .,,בתודה שעריו באו שנאמר כמו ירושלים,

ומיד אצלו. הבריות את שמושך כאדם לאמרו, אפשר אי שנאמר נראה שלא הראשונים חסידים מימות דברים לי מספר התחיל

והולך, מספר היה וכך ישראל. בארץ ,אחרי דבר בימיהם לעצמי, אמרתי ואגדות. הלכות ומשנה במקרא מתובלת ושיחתו כלום אבי, את יברך הוא הרחמן אמר מה מפני אותו אשאל

­שהיי דברים וסיפר הואיל אבל ז המזון בברכת נשמות מזכידין לענין מענין יקפוץ שמא הפסקתיו, לא לשמוע מתאווה תי

ומדבר לענין מענין כקפיצה לאוזן קשה לך ואין לדבר ומדבר בפיו. מסודר היה ולא גדול לענין הגיע הדברים בתוך לדבר.

שלוש בן שהייתי זכורני שנה. תשעים לפני אירע זה דבר לי אמר לי ואמר פני על אבא לי וטפח אבא של כתפו על רכוב והייתי

שהיית שתזכור כדי אלא לקית להלקות ראוי שהיית לא אתה לעתיד אבל שראית מה יודע אתה אי עכשיו מעמד, באותו

­אמר ויגדר. אבי את שאל ברור דבר לשמוע רצונך ושמח. נזכר­שמע שלא כמדומני שאמרת. מה על חזור ממך בבקשה לו, תי ואילך מכאן אותי, לשאול יכול אתה כאן עד לי, אמר יפה. תי

שעה אותה על לספר. ושמח זכרן שהוא לאבי צריך אתה כלום ששאלתי עד .40פיך על תבהל אל שלמה אמר יפה אמרתי,אמרתי חי. שאביו והודיעני זה בא המזון בברכת נשמות מזכירין

שחטאו. ״ ד׳. ק׳, תהלים “ לחזיר. בינוי ”א׳. ה׳, קהלת "

Page 50: עגנון: השנים הטובות

סוסה. ועד ירושלים מסוף אפילו אצלו רץ שאני 41העבודה לו, להגיע יבול אתה אי כנשר כנפים לד עושה אתה אפילו לי, אמר

לאבא לו יש גדול מנהג לי, אמר ז למה לו, אמרתי למקומו. מהזר הוא תפילתו את מסיים שהוא לאחר ויום יום שכל­והקי ציון סבו שנאמר מה לקיים סופה, ועד ירושלים מסוף ועד אחר, במקום עומד הוא זה למקום מגיע שאתה ועד ,42פוה

שאתה ועד הזיתים, בהר עומד הוא לצופים" מגיע שאתה מגיע שאתה ועד דוד, במגדל עומד הוא הזיתים להר עולה

שאתה ועד קטנה. סנהדרי קברי אצל עומד הוא דוד למגדל אנו אף גדולה. סנהדרי אצל עומד הוא קטנה סנהדדי אצל מגיע

במה כן אם כח. בנו ואין געשה מה אבל כן, לעשות רוצים גדולתה 44ונספר בוא מגדליה, ספרו והקיפוה ציון סבו נקיים

פי על אף לישראל הוא ברוך הקדוש אותה שסבב ירושלים שלהעולם. לאומות שהקיפוה

ד

סדורות ופיאותיו מגודל זקנו אחד, אדם נכנם משיחים שאנו עד מזרח כשערי מאירים ופניו יונים כשתי ועיניו תלתלים לו

פשוטים ומלבושיו המלך כתואר ותארו מפיו פוסק אינו וחיוך לא מפניו. עמדו רגליו קול ששמעו כיון העם. פשוטי כמנהג

הידור, בה שיש קימה קם הזקן זה. של קימתו זה של כקימתו יכול היה שלא יושב, מקצתו מזדקף שמקצתו בנו כן שאין מה

בנחת, ראשו והרכין כנחש נזדקף הסבא הרבה. רגליו על לעמוד ואינו אכילתו אחרי כתפיו על מונח שראשו בנו כן שאין מה

ואמת, עמדו הנמצאים. ברוכים ואמר, נכנם כשירצה. בו שולטהבא. ברוך

כיוצא המקדש. בית בעבודת שבועה :בתלמוד מקובלת שבועה לשון י* ועוד. הזה״ ״המעון בזה

י״ג. מ״ח, תהלים “הצופים. הר "גדולתה. נספר — מגדליה ספרו :לשון על נופל לשון44

Page 51: עגנון: השנים הטובות

חרם. של וקערה פשתן של 45ואלונטית מים של קיתון לו הביאו הכלי את ונטל ידיו את ופשט לאחוריהם שרווליו את הפשיל

שהן ידיו את ראה שחרית. פת ולאכול ידיו את ליטול ועמד שחננו אלו ידים ואמר, מעלה כלפי וזקפן בעפר מלוכלכות

אותו שאלו מעפרו.ו אותן אנער אפשר הקודש אדמת של עפרה לבוא מקדים אתה יום שכל מימים, היום מה אבא הבית, אנשי למקום הגעתי הילוכי דרד בני להם, אמר לבוא. אחרת והיום יודע לי אמדתי בשדה. חורש אדם וראיתי מירושלים למטה אחד זה יום ולא עמו. ואעשה אלך הארץ יישוב משום עושה שהוא אני

עד עמו ואנכש עמו ואעדור עמו אחרוש ויום יום כל אלא בלבד שדי על המתגדל כתינוק משלי ואוכל לחם הארץ שתוציא

סבורים ואמר הוסיף לדבריו. תמיהים שאנו הזקן ראה .4,אמו קבר לי התקנתי שכבר חייכם ז המיתה יום את ששכחתי אתם בו והנחתי 47המקדש מקום כנגד שבקברים מעולה הזיתים בהר

עצמותי. בו ותניחו נשמתי שאפלוט עד זית 48שמן של צלוחית למטה עד ידו את והוריד מראשו למעלה עד ידו את פשט

התקנתי מדתי לפי קבר ואמר, קומתו שיעור את ומדד מרגליו מדתי. לפי קבר אלא מת של רגליו בו שמכווצים קצר לא לי, במקום זרועו את וצבט שמאלו על אצבעותיו את פשט הוא אף

בירושלים, נקבר שאתה גופי אשריך ואמר 4,יד של תפילה במיתתך. לשכב זוכה אתה בחייך לעמוד שזכית מקום שלוט. לו והחזרתי שלום לי ונתן אותי ראה הדברים בתוךבענוה לפניו ראשי את הרכנתי רואה. אני חדשות פנים אמר

מגבת.“ ראש נתן דרב* אבות )ראה משלו האוכל אדם על חז״ל מאמר4•

ל״א(. פרק הבית. הר מיל שצופה משובח קבר ״הסיפור. בסוף להלן ראה " מניחים שעליו מקום העליונה(, שבזרוע העבה )השריר הקיבורת4•

ראש״ ״של — ״בתים״ שני* בתפילין יש )כידוע יד של תפילהיד״(. ו״של

Page 52: עגנון: השנים הטובות

בנו ובן בנו ובן בנו עמד הישן. את שאוהב חדש ואמרתי, שהוא ישנות, מ&ך לשמוע הוא מבקש עכשיו אף ואמרו, בנו של

מאורעותיה. ואת ירושלים את מחבב­שהס שראיתי כיון שאל. בני שאל ואמר, פנים לי הסביר מיד והוא שואל אני משיב, והוא שואל התחלתי פנים לי ביר

לפני שאירע בין ודבר דבר וכל ומאורע מאורע וכל משיב. תשעים לפני שנה שמונים לפני שנה שבעים לפני שנה חמישים

הגואל, את לראות אזכה כך ראיתי, בעיני ואומר פותח הוא שנה על ואפילו משיח. של שופרו לשמוע אזכה כך שמעתי, באזני­פו הוא דורות ארבעה לפני דורות שלושה לפני שאירעו דברים

הדורות כל את הוא ברוך הקדוש קיפל כאילו הזה, בלשון תח קצת לי, אמר הוא. כמה בן אותו, שאלתי כפנקם. לפניו ירושלים בטוב וראה ימיך את השם יאריך לו. אמרתי ז בחיי

1 לשנותי שואל אתה למה כן אם לי, אמר שנה. ועשרים מאה עד שאני ומחיבתך אותך שאהבתי מאהבתי וכבודי זקני לו, אמרתי לו, אמרתי אני. שנה תשעים בן לי אמר שאלתי. אותם מחבב

כן אם לו, אמרתי אמור. לי, אמר דבר. לפניך אומר ואני הרשני ראיתי לא מימי לו, אמרתי ? הן מה לי, אמר כאן. יש פליאות שתי

תשעים בן שהוא אומר בנך והרי מאביו, קשיש שהוא בן אומר אתה מספר שאתה ודבר דבר כל אלא עוד ולא ושלש, אומר אתה נמצא שנה, תשעים לפני אירע אפילו ראיתי בעיני אותו חייך בעולם. היית שלא עד שאירע דבר על ראיתי בעיני

ולא אמרתי שאמת יודע הוה בני לי, ואמר זקנו את והחליק זקן כן אם לו, אמרתי ושלום. חס שקר של דבר שום מפי הוצאתי לי, אמר כאן. יש שלישית שפליאה לפניך אומר ואני הרשני ואין ובסדר בחכמה עולמו את שנוהג הוא ברוך המקום ברוך לך אין ממך במופלא לדרוש באת ואילו תמוה. דבר שום לפניו חיים ואתה שאני מזה יותר פלא לך יש וכי פלא. שאינו דבר

זקני לו, אמרתי אמרתי. שאמת ותבין שמע אלא וקיימים. לך, אומר לא מה מפני בני לי אמר אמור. ממך בבקשה והדריכשעליתי הוא. כך הדבר אלא ז לגלותו שאין הוא סוד כלום

Page 53: עגנון: השנים הטובות

יושב אני והרי שנה, עשרה שבע כבן הייתי ישראל לארץ ששיכן במי לך אני נשבע אבל שנה, תשעים ישראל בארץ כאן לארץ בחוץ דר שהייתי השנים אותן שכל 40בירושלים שמו את

כיון אני. תשעים כבן אומר הוה כלום, ולא בעיני חשובות אינן בידי ידו ונטלתי ונרעש נפעם מכסאי עמדתי כך ששמעתי מלבי אותו ובירכתי לשמים עיני ונשאתי בברוך פי ופתחתי נשא הוא אף שנה. ועשרים מאה עד שנותיך ימלא השם ואמרתי,

רצון. יהי כן אמן הברכה, על אמן וענה לשמים עיניו ירושלים שבזכות ״חי לכל חיים החותך לעד החי וברוך

עד החיים בין לעמוד וזכה יתברך לפניו ברכתי נתקבלה השנים מלבד ישראל, בארץ שנה ועשרים מאה לו שנתמלאו טובה, בשיבה העולם מן ונפטר לארץ, בחוץ שעשה הראשונות

עוד להתקיים היה יכול באמת פטירתו. בשעת כחו אז וככחו השלום עליו רבינו משה של כבודו מפני אלא שנים, כמה

חייו על ויתר במותו שנה ועשרים מאה בן ומשה בו שכתוב בגופו שלם עולמו לבית ולילך העולם מן להפטר עליו וקיבל ובן בנו יצאו מטתו ואחרי בחושיו. שלט באיבריו שלם זקנים כולם רביעים, ובני שלישים בני בנו של בנו ובן בנו

מזקנך. הוא זקן שבהם הצעיר ואפילו מופלגים אותה נתמלאה פטירתו יום שהגיע ועד קברו לו שהתקין מיום

ישראל, ארץ קבורת מחבבין שהכל לפי הרבה, קברים שכונה שנות ואוכלים המשיח בימות 52תחילה חיים ישראל ארץ שמתי

­ארונו הביאו 5’בחייהם אותה שהניחו צדיקים וכמה המשיח.

הזה״, בבית שמו ששיכן )״מי חז״ל לשון יסוד על שבועה זו אף ״המקדש(. בבית כלומר

מאמינים ״וכל המתחיל הכיפורים ויום השנה לראש הפיוט מן“וכו׳. שהוא״

לחיים ישראל ארץ מתי יקומו המתים, בתחיית לבוא, "לעתיד )״גלגול באדמה במחילות יתגלגלו לארץ חוץ מתי ואילו תחילה,

לתחיה. בה יקומו ישראל לארץ בהגיעם ורק מחילות״(,בחייהם. אליה באו שלא כלומר, **

Page 54: עגנון: השנים הטובות

אותו לקבור וכשבאו ישראל. ארץ של ״עפר גוש להט וניתן תיהם צלוהית אותה נפתחה מיד הקבר. מקום ימצאו לא שמא חששו

את לקחו נודף. ריחו והתחיל בקברו סגור שהניח זית שמן של מקום כנגד אותו קברו הקברים במיטב שם. אותן וקברו עצמותיו בה שישכב זכה עליה חייו ונתן בחייו בה שזכה ארץ המקדש. מקרא בנו שיקויים עד אמו, בחיק ששוכב כתינוק במיתתו המות ובלע ואומר 55מבשר רגלי ההרים על הנה שכתוב

.5,לנצח

ישראל. ארץ באדמת ארונם והוטמן *• א׳. ב/ בנחום הוא כתוב “ח׳. ב״ה, ישעיה י*

Page 55: עגנון: השנים הטובות

התוכן

5 . . . . נדון שמואל :וביאורים הערות — תהלד.

41 . , גינתון נפתלי :וביאורים הערות — הטובות השנים