"כי שאל נא לדור

ראשון

וכונן לחקר אבותם

כי תמול אנחנו

ולא נדע

כי צל ימינו עלי ארץ

הלא הם יורוך,

יאמרו לך

ומליבם יוציאו מילים."

8איוב ח'

1

הקדמה

לי מספרות הספרים הספרים. כריכות מדפי אחר תרות מבקרת, עיני אני שבו בית בכל

קטנה רבים. כשהייתי ספרים היו יצחק סבא של הבית. בבית בעלי על נוסף סיפור

שמותיהם, רק את קראתי ממש לא - ולכן משמע - תרתי מדי גבוהים היו הספרים

המכובדות. הכריכות את למשש נהניתי

וניסיתי בקיר הבנוי הספרים ארון מול בערך, נעמדתי ואחת עשרים אחת, בגיל פעם

בין את לזהות ספרי ספרי הספרים. הציצו ההגות הקודש, שני והקונקורדנציה,

הוצאתי היה גבם שעל חומים קלסרים "זכרונות". ושקעתי אחד קלסר כתוב:

נולדתי, ואני שבה בשנה בערך זיכרונותיו את לכתוב התחיל שסבא בקריאה. מסתבר

ידעתי. לא כלל

מסבא ביקשתי ולכן הסיפורים כל את לקרוא כדי הספיקו לא הביקור ששעות כמובן

ממשי עניין לי ואין מנומסת סתם שאני חשב היסס, אולי הקלסר. סבא את איתי לקחת

ולהחזיר. עליו לשמור אותי והשביע אחד קלסר לי לתת הסכים הוא בכתביו. לבסוף

אחר-כך: יומיים לסבא כתבתי וכך

סקרנות. בי הדליק זה זיכרונותייך את מכילה מהמדף שהורדת שהדפדפת כשגיליתי"

לנתק לי היה קשה בביתך שכבר לב שמת אם יודעת לא בה. אני יש מה לגלות רציתי

חסד מתוך הזיכרונות את איתי לוקחת שאני במקרה חשבת ב. ובכלל, אםומהכת מגע

בקושי שאתה תדע אז ואוכל שקטה לפינה שאגיע עד סבלנות לי הייתה טועה.

יקר(. אוצר כמו צמוד השקית את החזקתי הדרך לקרוא. )כל להתחיל

ושל היסטוריה של ערבוב שהיא תקופה על חיים תיאור זהו סקרנות? ראשית מדוע

ושנית, מדובר שלי( כמו הדור )את אותי שייצרה אדמה יסוד, אותה אותו שהוא.

זה שאני אנשים על שלי, מסופר במשפחה שסבא פתאום לגלות מרתק מכירה.

קשה, יפה, מתלבטים – שחיים אדם בני גם אלא שלי וסבתא סבא רק לא הם וסבתא

אימא, של הבית את להבין ההזדמנות לי שיש . הרגשתידמיוני את הפעיל זהומנסים.

…גדלה היא סביבה באיזה

שאינך כיוון לפרסומם לשאוף או זיכרונות לכתוב זכות בכלל לך אין שאולי כותב אתה

נעוצה שהזכות חושבת אני הדור' אבל 'ממנהיגי לא באמת הדור. ובכן, אתה ממנהיגי

השקט, חוסר מעצם שנוצרו מעשים עשית חייך לאורך השונות בתקופותש בכך

2

הזכות זוהי מבינה. ולכן לא אוהדת, ולרוב הייתה תמיד לא עליהם שהתגובה מעשים

עצמו עם לחיות לאדם שקשה לי להבין. נראה מנסה עצמך. אני את להסביר שלך

נכשלים. ולכן ניסיונותיו לשנות, אבל מנסה . הואהעולם את מקבל לא הוא כאשר

שיקבל מי יהיה בעתיד שאולי בתקווה עצמך את להסביר שעוזרת דרךה היא זו כתיבה

אותך. דרכך, יבין את

שאתה לומר רב. אפשר שנחלת, כוח הכישלונות כל שלך, עם בעקביות מוצאת אני

)מה ובמשפחתו בסביבתו להשתלב שיוכל אדם של ומסכה כפסל עצמך את בנית לא

לכוון נאמן נשארת לך( אלא גם ואולי אנשים לכמה יותר קלים החיים את עושה שהיה

שלך".

נפטר אחר-כך, כשסבא ואחת. שנים עשרים בגיל לסבא כתבתי הזה המכתב את

ביקשתי בשיבה שוב בהם לקרוא כדי והמכתבים הזיכרונות את לרשת מבורכת,

המשפחה. לאור אותם ולהוציא

את שנה שלושים מעל במשך משפחה, וכתב מקרובי וחומר מידע, מכתבים אסף סבא

ביןוזיכרונותי את להכיר רבות שנים לקח לי פתקיהערותגם התחבאו הזיכרונות .

שלא אנשים עם נפגשת שאני הרגשתי התקופה אותו. במשך ולערוך החומר, לקרוא

יודעת שאני יותר, הבנתי שהכרתי נוסף. וככל באופן מוכרים אנשים ומכירה הכרתי

שינויים לעשות שלהם המניעים האנשים, על התקופה, על על רבות פחות. תהיות

שמבקשים חשוכים חללים יש הסיפורים בין כאילו ועלו. הרגשתי גדולים, צפו כל-כך

אותם. גם להאיר אותי

ז"ל יצחק סבא של תבזיכרונו נמצא שמקורה פרוזה כותבת אני האחרונות בשנים

מושפעים אך למציאות צמודים אינם האלו ז"ל. הסיפורים עליזה סבתא של ובסיפורים

הם והאירועים משפחתם. הדמויות ובני שלי הסבים בהשראת נוצרו ממנה. הדמויות

סבי. חיו שבה המהפכות רבת התקופה את יותר קצת להבין שלי הדרך וגם דמיוני פרי

יממקורותי שהושפעתי הרבה להשפעה ובועטת חיה הוכחה הם האלו הסיפורים

של בלום אוצר מהווה שלך הזיכרונות לסבא: כתיבת לומר דרכי המשפחתיים. זוהי

ולעתיד. בהווה יצירתי מקור וגם העבר אל קשר

כה. עד שכתבתי הסיפורים את הספר של השני בחלק להוסיף החלטתי

המקומות השמות, גם אך בזיכרונות שמסופר למה נושקים והאירועים הדמויות,

דמיוני. נוספים, מחוזות במחוזות משוטטים

3

למציאות והאירועים הדמויות בין קשר קוראיהם: "כל את להזהיר נוהגים פרוזה ספרי

בסיפורים מקרי "כל את לשנות יש שלי בהחלט". הדמויות בין קשר ההזהרה:

בהחלט". עקבי אינו גם אך מקרי אינו למציאות והאירועים

חיי תולדות – ראשון שער

כשהגעתי לגיל חמישים וחמש, הרגשתי לראשונה צורך להתבונן אל חיי לאחור ולסכם.

ועד לשנת 1910במיוחד חשבתי לתעד את השנים הרחוקות, משנת , כאשר עולמות1950

ישנים נשברו והסתיימו, עולמות חדשים נבנו ועם ישראל זכה לתקומה בארצו. הרגשתי צורך

למסור את תולדות המשפחה בעבר, לתאר את הדרך שעשיתי מהגלות ארצה ואיך חזרתי

ליהדות.

אבל במשך השנים, ככל שהתמשכה הכתיבה, אחזו בי פקפוקים ולעיתים לא נגעתי ביומן זמן

רב. כמעט רציתי לחדול ממנו. בשנות השבעים אפילו עזבתי את הכתיבה. לא הרגשתי פנוי ולא

מצאתי בתוכי את השקט, הריכוז והסביבה המתאימה להתמסר לה. שאלתי את עצמי - מי אני

. האם בכלל יבינו אותי אי פעם, את כליואפסי, איזו זכות ונימוק יש לי לספר את זיכרונותי

. ינפתולי חיי וכל כישלונותי

בשנותי האחרונות הקדשתי את רוב זמני לפרנסה, לעבודות הבית, הגינה והקניות. המחייה

אותי חייב לקיים, שהתחלתי הדתי החיים אורח האחרים. כלפי מחויב וחשתי התייקרה

4

להשכמה מוקדמת, להליכה לבית כנסת מדי בוקר וערב. למדתי פרשות השבוע עם רש"י,

הפטרות ופרקים בתנ"ך במסגרת קול-ישראל. הדת תפסה זמן ומחשבה. הרגשתי שאני מעדיף

ללמוד תורה מלעסוק בעצמי.

בתפילת שחרית כתוב:-

"מה אנו, מה חיינו, מה חסדנו, מה צדקתנו, מה נאמר לפניך ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו...

הלוא כל הגיבורים כאין לפניך ואנשי השם כלא היו, וחכמים כבלי מדע ונבונים כבלי שכל, כי

רוב מעשיהם תוהו וימי חייהם הבל לפניך... "

שלא הגעתי להישגים חיצוניים ניכרים בחיי–אם כך הדבר ביחס לגדולים, מה אומר אני

ולרוב לא זכיתי להערכה. אני לא מדינאי, לא מפקד צבא והיכן ומה חלקי בהיסטוריה..?

איני חושב שחיי היו לבטלה ולשווא. מבעד לעיני, הם היו בלתי רגילים, שפעו–ובכל זאת

רשמים, חוויות וניסיונות.

וגם איני בטוח אם אני צריך למסור הכל. אבל לי להתגאות במעשי יודע אם מותר איני

התחייבתי לעצמי להקדיש כל יום שעה אחת למלאכת הרשימות. אני משתדל לעבור על רוב

הדפים שנאספו תחת ידי ויודע שלחלק מהקטעים לא אספיק להגיע והם יישארו בלתי שלמים

ובלתי מסודרים. אני בוחן תחילה את הכתוב באופן שטחי, ממיין מה חשוב ומה פסול ומסלק

את החומר שאין בו ערך. אם הזמן יאפשר אשלים את העבודה לעומקה מאוחר יותר.

גובר עלי הרצון שמשהו מכל ולהשמיד הכל, מיד בי הדחף לשרוף גואה גם אם לעיתים

הניירות הרבים שהיו חיי, יישאר אחרי מותי .. ולו רק בגלל הצורך להסביר ולהצדיק דברים

לחיי.השעשיתי ולהדגיש את המשמעות שהיית

אני ער להבדלים בין הדורות. יודע שלא תמיד הדור הבא מעוניין בהשקפות הדור שלפניו.

ושבו בנים - יותר יגיעו לזקנה, תתקיים הבנה עמוקה ובכל זאת אני מקווה, שכשהצעירים

לאבות...

אל העתיד הזה אני מניח שורות אלה.

מכיוון שאינני הטיפוס שמשחק עם תינוקות של בית רבן, זאת הינה דרכי למסור מניסיוני לילדי

ונכדי, למסור ולבטא את מלוא אהבתי.

5

המשפחה קור מ

הרבה. איני יודעת אבי ואמי ומשפחקור על מ מאין הגיעורמזים שמות סבי וסבתי ורק את

על המדף בנשארואחד הספרים ש .המשפחות לגרמניה הוא,בעיר אסןהמשפחה ספריית

ליטוגרפיות שהיהמעוטר ב. ספר 1853קאוז שנת ובהוצאת בר ungrn n zicbenburgenהספר:

.מזרחבהונגריה שב המשפחה קוררמז כי מו מארץ מולדתו י, מזכרת לסבשייך וודאי

רההם התיישבו במערב גרמניה בחבל רו אימא הייתה כנראה ממוצא הולנדי ספרדי.משפחת

מחוז וסטפלן.

6

היו בעלות השקפות ליברליות,מעמד הבינוניל שתייכושתי המשפחות ה , שמרו רק על מעט

מסחרחיי ה ב,המשפחה לקחו חלק בחיים האזרחייםבני מתבוללות. היו ובמידה רבה מצוות

תעשייה . הו

בעיר אסן. המפעל שכןלסבא היה מפעל קטן לזיקוק שומן בתוך אזור התעשייה של בית

סבא היה מגיע לשטח המפעל בעינייםיצור תותחים וכלי נשק. 'קרופ' המפורסם, להחרושת

סודות המקום.את קשורות כדי שלא יראה

חלק מבני משפחתי נודעו בתקופתם -

ביסוד אגודת הפועליםמרכזיומילא תפקיד , היה יד ימינו של פרדיננד לסל אחי סבי, גוסטב לוי

בין עשרת החתומים על הוראות המעבר ליסוד האגודה.ופיע. שמו מ1864הראשונה בשנת

בנו של אחי אבי, הצייר ההולנדי קורט לוי, בתקופת מלחמתבסגנון אקספרסיוניסטי. צייר

חזר להולנד ונפטר שם.ךאחר כ. היה במחנה ריכוז בדרום צרפתהעולם השניה

שהתמחה במשפט בינלאומי ופרסם ספר ממשפחת אימי, דין מוכשרארנסט פרנקשטיין, עורך

.( justice for my people 'צדק לעמי' )-

מנהל קרונות השינה של הרכבת הגרמנית., מלכיור

ילדים. שמונהכל אחת וגידלו היו מרובות ילדים , אבי ואימי, משפחות שתי המשפחות

שניהלה את המפעל וחינכהסבתאהסבא באסן מת מוקדם והשאיר את פרנסת המשפחות ל

אבי יוסף היה היחיד שלמד באוניברסיטה. סבתי שפעה חכמת חיים. מכולם -את ילדיהלבדה

הייתה היחידה שהכרתי מכל סבי. ובעצם והומור

היה מעורבו , כנראה למסחר בבדים אימי מתה צעירה. בעלה ניהל חנות מנופקטורהי מצדסבת

. בחברתם קלפים וגם נהג לצאת לרכב על סוסיםעמם שיחק ,עם הגויים

בברלין י ילדות

בדירות שונות. שנות ילדותי בברלין עברו עלי

בתחילה ברחוב אורניאנבורג שבמזרח העיר. באותה תקופה, רוב היהודים שאפו לעבור לצד

המערבי של ברלין, שם התרכזו היהודים 'המתקדמים' בעלי המעמד והעשירים. ואמנם בשנת

עברנו לדירה ברחוב אנסבכר, אזור בו גרו יהודים משכילים ומתבוללים. שם התקבלתי1903

לבית-הספר.

7

זיכרונותי משם:

גרגרי קפה משוקולד עם ליקר מתוק בפניםומגישה אימא מארגנת מסיבת יום-הולדת לילדים

אנחנו יושבים על כסאות קטנים מסביב לשולחן כמו גדולים.ו

עיר, גבעה קטנה וכמעט יחידה ב,גבעת הצלב, עם המטפלת שלנו לקרויצברגיםלכוהאני ואחי

ישבה ילדה והתעסקה עם ארגז ניירותולידנוהברלינאים נהגו להתפאר בה. ישבנו על ספסל ש

צבעוניים אותם חתכה לחתיכות קטנטנות. הצבעים היו יפיפיים. פתאום היא קמה והגישה את

הצבעוניות הפיסותהארגז עם לילדה אחרת שנראתה ענייה. מעשה אלטרואיסטי זהמתנה

עשה עלי רושם רב.

ודםבאוזנואחי ארנסט פצע את הוא . הספר בא אלינו הביתהאולי להסתפר או שלקחו אותנו

, למרות שהפצע לא היה מסוכן.שנשפךרב נזל. מאד ריחמתי עליו והצטערתי על הדם

היה מבוגר מאתנו. טענו נגדו שהוא הומוסקסואלשלפעמים בא לשחק אתנו בן דודנו גיאורג

בבגרותו הוא היה מורה לספורט.והאשימו אותו במעשים מגונים בילדים.

במשחקיו. פעם הואנעזר בי עיתים קרובות ארנסט היה כן להייתי יותר עצמאי מאחי הבוגר ול

דרש ממני איזה צעצוע ואני בכיתי.

"הוא רוצה את הצעצוע ואני לא רוצה -עניתי ,?".. "למה אתה בוכה - אימא שאלה אותיכש

כל החיים. קשה לי לסרב אםליווה אותי י זה יאופ לתת לו, אבל אני לא יכול להגיד לו לא!".

מבקשים ממני יפה.

אני ,רק אם מרגיזים אותי להתעקש ולסרב. רק מצליח בשלב מאוחר של חיי למדתי להיות

סרב.יקשה, גם כשלב

אולימסדרון צר וארוך בין המטבח וחדר האוכל, ובה אני זוכר את הדירה ברחוב אורניאבורג

תעלה חשוכה. הייתיעשרה מטרים של בפחד גדול עד שהייתבמסדרוןרץ מגיע למטבחי

המואר. פעם אחת התעוררתי מחלום בלהות, וביקשתי להתיישב על הסיר. היה לי רושם כאילו

, ועבר זמן רב עד שיצאתי מהדיכאון של החלום. תאני נופל לתהום אין סופי

. לפני השינהאימא השתדלה תמיד לחנך אותנו במילים מסבירות ועל-ידי מופת התנהגותה

, שנשמעה בערך כך - חיברהין תפילת ילדים שע מ,נהגה להתפלל אתנו

אלוהי הטוב

עשה עמי חסד

שאבוא השמיימה.

אם עשיתי היום עוולה

אל תסתכל על זה.

נא עשני ילד טוב

עלי אדמות.

8

עשויבנו. זכור לי מקרה שבו קיבלנו מכות במקל אך לרוב מיעט להתעניין טוב, אדם היה אאב

. ' שבצענופשע'קנה בגלל איזה

לא היה אדם מעשי ביותר. הייתה לו נפש מוזיקלית והוא אף חיברהואלמרות היותו רופא,

היה ביןושירים אחדים. הוא אהב להקדיש זמן למטרות חברתיות שלא על מנת לקבל פרס

עללהגןהיוזמים והמייסדים של 'האגודה המרכזית של אזרחי גרמניה בני דת משה' שמטרתה

של שנות העשרים ,אנטישמיות שהייתה מורגשת גם בימים ההםב להילחםזכויות היהודים ו

המאה.

תבסס'מידיקו' שה הרפואי עיתוןאת ה ערך ,היה פעיל בייסוד ארגון הרופאים בגרמניהגם הוא

. את החלק המקצועי-מדיציני בו וכתבושירת את הרופאים, על מודעות

היה חגו שבועיים לפני חג המולד שהתקיים את חג ניקולאס הקדושמיוחדמהחגים אני זוכר ב

בעל ,הרעים קיבלו מקל. בדמיוני ראיתי איש זקןהילדים ,ילדים. הילדים הטובים קיבלו מתנות

הולך מבית לבית עם שק מתנות על שכמו. בערב שמנו את הנעליים לפני החדרשזקן ארוך

שוקולדות.ושלנו ובבוקר מצאנו אותן מלאות בסוכריות, תפוחי אדמה של מרציפן, אגסים

K.D.W התוודענו לבית המסחר הגדול,כאשר עברנו לברלין המערבית לרחוב אנסבכר החדש

טוב מכל בתוכו מקום . שהכיל והקורפיטסטן-דםעמדה בקרבת וילהלם הקיסר כנסיית

שהיהודים נהגו לפקוד אותה ולהאזין לשירה הדתית היפה שהושרה בה.

והדקדנטית, שעסקה בתרבות ובאומנות והייתה ה העשירתהיהודיהיה האזור של הקהילה זה

היכן ,"ברלין ויי )אוי ואבוי( פי היהודים בלעגבנקרא מתבוללת ברובה. חלק זה של ברלין

Berlin w. wo es wehsten fstשהנקודה כואבת ביותר".

השיר הסטירי הבא, תיאר את ההווי בקרב היהודים -

"שלוש בנות לגברת הנכבדה נובל

היא מלובשת בפרווה של צובל

אך למעלה יושבת הנסיכה של ריד

מיידן=יודונים(.)". דןולמטה הכל רק מיי

לבקר אותו, היינויינו נוסעים דודי יוסף, אחיה הבכור של אימא, התגורר במזרח העיר וכשה

זאת הייתה .רכבת החשמליתלוקחים את ה יורדתכחוויה, במיוחד עבורי שהרכבת הייתה

9

תוך לאמלמעלה למטה באיטיות שלומעוררת בתוכי הרגשה מיוחדת במינה בטן האדמה

.מסתורין

ירהיסגנו. עמדה לפניו קרשימש כהיה אדם מוכשר, למד כימיה אצל פרופסור הופמן ו דוד יוסף

ראה ,וינהבאחד מביקוריו בומלאת סיכוי. , מלצרית בוכה. הוא ריחם עליהבאחת המסעדות

חייבו אותויה. הנישואין יענומשפחה קתולית בת ל אותה לאישה. היא הייתה נשאהתאהב בה ו

בית החרושת לספירט, והוא התחיל לנהל אתירה האקדמית ולחפש פרנסהילהפסיק את הקר

במזרח ברלין.

בבית החריביקור היו מענייושת ומושנים ריח האלככים באוויר,ו. הול החמוץ-מתוק שעמד

שפרצה בעבר בבית החרושתהשריפה ידיעה על הגם החביות הגדולות שעמדו בחצר, ואולי

הוסיפ,הגדולה ביותר בברלין הוהיית מתח ויראה למקום. ה גדולה שלמעבדה הייתה בניין ב

שבחרתי,לכךגרמה , שבנוסף להשפעת הדוד, מכשירים שונים ומשוניםו ,צנצנות, תנורים

. שלי בעתידכימיה כמקצועב

ת ספר,הגעתי לגיל ביכשבגן ילדים לא ביקרתי. נדמה לי שלא היה דבר כזה בתקופה ההיא.

ויטנברג לגימנסיום הסמוךהתקבלתי ויטנברגל דקות מהבית. שמו של, מרחק חמשככר

ומכיוון ש. המנהל היה פריצ'גודה ך :היה שם פולני מסובך, הוא נהג ללמד את שמו כזה

וכך תדעו את שמי. תוסיפו 'גודה' ר כךתתעטשו ואח

וסבלתי מגמגוםמתוחגישה חביבה זו עזרה לי מאד. הייתי ילד היהזה ש יש לי יסוד להניח .

תבקשתי כשהמיוחד,קשר עם בן-דודי גיאורג. סבלתי בגלל הבשהציקו לי רגשי אשמה לקשור

שלא כללולבחור מילים ולדקלם מילים מסוימות. בדיבור חופשי יכולתי לעזור לעצמי ולהקריא

ררה את כל תקופת שהותי בבית-הספר.י בעיה זו מאותיות שהתקשיתי לבטאן.

יוליה והחבר שלה, שהטילו מרות על ילדי האזור., שני בני בליעלבו גרתי נשלט על ידי רחוב ה

איני יודע אםסמטאות עד שהגעתי לביתי בהתרגשות גדולה. מבוך של רצתי נפחד דרך פעם

היה נדמה לי או שבאמת רדפו אחרי.

חל מפנה בחיי. משפחתי עברה מברלין לעיר פרייבורגאחת עשרה, כשהייתי בן 1908בשנת

שבחבל באדן.

אל חיי הכפר. אזור זה היה חלומועברנו הכרך ומחיי אבי מצא בית באזור הכפרי גינטרסטל,

עוד אבי ממהשל התלהב הוא פרייבורג. של באוניברסיטה סטודנט שהיה עירהתקופה

אם פעם תהיה לנו אפשרות לעבור למקום אחר, אני -אליה. הוא נהג להגידלשוב והתגעגע

10

,אימי ירשה סכום כסף מאחיה פיליפ, כשרוצה לחיות בפרייבורג. אפשרות זו נקרתה לפנינו

מדאגות פרנסה.נוירושה שיחררה את משפחתה .בנקאי אנגלי

החיים בקרב קרוביםאורח השינוי היה גדול כיוון שהסביבה הברלינאית הייתה מאוסה על אימי.

הי בלבושהומכרים מתבוללים נשים שעסקו בעיניה. רקוב ומשחקי קלפים, קישוט נשים .

ביקורים ש נוצריות. לעוזרות ילדיהן את תוכן הדדיים מסרו מזימותוחסרי רכילות מלאי

ואינטריגות קטנטנות.

ים.יחייה בתכנים ספרותיים סוציאלאת חברה וניסתה למלא ה לא יכלה להסתגל לחיי היא

המאה של הילד, שכתב את אלאן קיספריו של של איבסן, שחשף את השקר החברתי, כתביו

השפיעו עליה השפעה רבה. , כולם טולסטוי ופרידריך פירסטרותורותיהם של לייב

אשתו הנוצריה של אחיה הבכור,גם אנשים השאירו עליה רושם. היא העריצה את דודה אנה

חריצות ופשטות והמשיכה לעבוד עבודות גופניות גםעל יוסף, ששמרה על מידותיה הצנועות,

ממלצרית פשוטה לאשת בעל בית-חרושת.הפכהכאשר

בלינותועבודות הבית, התייחסה באנושיות רבה לעוזרות וגידלה אמלא את אימא המשיכה ל

לסמוך על מחנכות שכירות.

11

פרייבורג

מלון-פנסיון קיבורג לאכרכרה - 'פיאקר'אל תחנת הרכבת של פרייבורג הגענו בלילה ולקחנו

היותנו בפרייבורג. ל תחנת מעבר בחצי השנה הראשונה ששימש לנו

יערות שהשתפלו מההרים.בתוך חבוי , תהמקום היה בלתי נשכח . מלון עם חצר משק חקלאי

משקיף' -גבוה ששמוההר ה. מצד אחד עציםהנוף היה נפלא. עמק רחב וסביבו הרים מכוסי

ו schauhnslauj צה' אר גינטרסטל ע, בתי םמצד שני הכפר והאיכרים ה היכנסיהפזורים

.במרכזו

ד המלון השתרעו שדות ירוקים, מגרש טניס, גן ירק וגינת פרחים. בחצר הייתה ארווה לסוס,צל

כוחהיו חצר ההסתובבו. סביב שתרנגולות ורפת לפרות ואפילו תחנת בתי מלאכה קטנים

חשמלית שהייתה מונעת בעזרת תחנת מים או בעת הצורך בבנזין. מתחת היה מרתף ובו אגרו

מודרניתולוגיה עם התחלות של טכנ קרח בחורף למשך כל השנה. זה היה משק פטריאכלי

והמקום שפע חיים.

ם היבשים. הם היו חמי-לב,יאנשי דרום גרמניה של חבל באדן היו שונים מהפרוסים הצפוני

נימה של אנטישמיות. כל זה השאיר בלי שום ספקשום עליזים וטובים. לא הייתה מורגשת שם

רושם תמידי בחיינו.

טיפוס קוסמופוליטיהיה וביבשת אפריקה, ועולם הגדולב בנעוריו תייר , בעל המלון, מר טרשר

את סביבתם והיו צרי אופקים. הוא היהמעולםרחב דעת, דבר שחסר לאנשי באדן שלא עזבו

ילדים. היווהבתשקול ורציני, חביב ואדיב מאד. אשתו הייתה מלאת חיים, עליזה וא להם

בנות ובן. ארבע

. תיחברוה, ליזל הייתה בת גילי יהבכורה פרידה, הייתה חברה של ארנסט ובת גילו. השני

יערות, אספנו פטריות וגרגרי יער ונסענו באופניים. פעם מצאנו ציפור מתהבשיחקנו, טיילנו

בכינו על. שרנו שירים וערכנו תפילה, צלב על קברהשמנווהחלטנו לקבור אותה בכבוד ביער.

הנפש המסכנה.

אתוש ,קרון שינה, בעלת נסיכה עשירהשהגיעה אורחים מכל העולם. אני זוכר תארחומלון הב

יכולנואבל לא אותנו סקרנה יה. בחברתה הייתה סינית קטנה שינסעה ממקום למקום כמו צוענ

ם.מי קסוים דברו הי -רחוקהה צהרוא ותהסיניפניה ,לדבר עמה. תלבושתה האקזוטית

12

ו ונעשו הכנותה המקום אתרהי, שבתותבבימים טובים טיולים ידוע, שהמונים נהרו אליו

מלצריות תחת כיפת השמים, ואםלתפקיד גדולות לקבלת האורחים. בנות הכפר היו מגויסות

לטמיון.יורדותהעוגות היו והיו לשווא שנעשו השמים לא נטו חסד והמטירו גשם, ההכנות

נמשכה ,גם אחרי שעזבנו את המלון אופניים., רכובים עלהמשכנו לבקר בקיבורגוידידות ה

לאהנישואי'. טיטיס זא'התחתנה עם בעל בית-מלון בועליזה משתי האחיות הפרידה הייתה

ובעלת בעלה נפטר אחרי שנים ספורות ולא היו לה ילדים. ליזל הייתה רצינית ,היו מאושרים

הצטרפהנימה של רגש רליגיוזי. היא אהבה אותי ובודאי הייתה מסכימה להתחתן אתי. היא

מתכתבת איתי פעם פעמיים בשנה. באחד המנזרים בגרמניה ועדיין משמשת כאחותלמנזר ו

ביתלסביב מ דקות הליכה מקיבורג. במרחק עשר , בן שתים וחצי קומות,רכשו בית יפההורי

,וילה מפוארת של בעל בית חרושת למשי. מצדנו האחדניצבה מולו וגינה של חצי דונם היתה

איכריםהוילות דומות לשלנו. כך היו מעורבבים בתי שורת ,בית איכרים ומצדנו השניעמד

עממיות.עם הוילות וזה נתן למקום אופי של אריסטוקרטיהוו

אימים הראשונה, העולת מלחמכמו זמן ,בגן היו צמחי נוי ועצי פרי, לול ומחסן. בימי מצוקה

עופות היא גידלה חזירים שהזינה בפסולתבנוסף לתועלת. את האדמה והפיקה ממנה הבדיע

היו נקניקי-כבד, נקניקי-דם.חג יום ביתית. יום השחיטה היה נקניקים לבישול, ו גם השכנים

חטאיעלהקדוש ברוך הוא יסלח מאכלי אלים ממש. .והעניים לא נשכחו וקיבלו את חלקם

האמת ההיסטורית.זאתנעורי, אבל

בעזרת פועלתחזק את הגינה א אב. הגינהתאחי ואני לא אהבנו להשתתף בעבודועוד ווידוי,

לפעמים כעס,אבא הייתה טובה במיוחד. נורוחכש מוכנים לעזור רק ינוהבנים הי-האדוניםאנו ו

הילדים צריכים ללמוד, יש בחינות להתכונן וכד'. באמירות כמו - אבל אימי ידעה לפייס אותו

בלקון,האוכל עם הכנף, חדר העבודה של אבא, סלון עם פסנתר-ה חדר-הבקומה הראשונה הי

לולייניות לקומה השניה ויהול שממנו עלו מדרגות עץ ה היו חדריימטבח. בקומה השניהה

חדר אמבטיה גדול ונוחיות. משפחה, חדר חדר נפרד לי , ,ארנסטחדר ללהורי, חדר .שינהה

חדר מעט קטנה היתה הקומה השלישית העוזרת, חדר ונוחיותהובה אורחים, אמבטיה

ליבש כביסה בימי גשם,ניתןיה גדולה בה י לי גם חדר חושך לפיתוח הצילומים, ועלוששימש

שפעל על סולר או תנור גדול להסקה מרכזית עמדבמרתף הצגת תלמידים. נערכה בה ופעם

.חדר כביסה וגיהוץ והיה פחמים,

13

יןע מ,מודעה הומוריסטיתתלויה מרווח היה פתוח תמיד לאורחים. בחדר האוכל הייתה הבית ה

.יה כראשונה וכדומהי מגישים את הארוחה השנעשר, אחרי שעה - תקנון לאורחים

, על מנת להשלים את צורכי עם פנסיון מלא, אימא השכירה חדרים למעלה,בזמן האינפלציה

מקסים גורקי. הסופר ידיד אישי של אחד הדיירים היה הפרנסה.

לכתה 1909בשנת התקבלתי הייתה',קוורטה' הגימנסיה הגימנסיה. הכתה השלישית של

בחירה. אניותצרפתית ואנגלית כמקצועויוונית ולטינית, - הומנית. למדו שם שפות עתיקות

מקצועות הטבע ושפות חדשות. כדי את בה למדו,הצטערתי שלא ביקרתי בגימנסיה הריאלית

הם העדיפו, לא ידעו איזה מקצוע אבחר שהוריכיוון לטינית וה צריך לדעתללמוד רפואה הי

לתת לי את מירב האפשרויות.

התחילה ולכן היוכבר בפעם הראשונה נכנסתי לכתה בשעות אחר-הצהרים. שנת הלימודים

אזוריםשנאה בין ההתקיימה יה וכידוע נהייתי חדש, יהודי, באתי מצפון גרמחששות רבים. לי

אהובהעגבניות המרק את יה. אימי רצתה לחזק את לבי ובישלה לי נים לדרומיים בגרמיצפונה

ומהר מן ואני בלעתי הרבה וכך בתור '... האדום הזה'עלי כניסה לכתהמופע - הקאתי

והתביישתי נורא.

לאט לאט התרגלתי והרגשתי יחסית טוב, חוץ מפחד הגמגום שהטיל צל כבד על כל ימי נעורי

אותי לדבר תמיד לאט, אבלהרגיל בבית הספר. בברלין הייתי בטיפול אצל רופא, שניסה ל

כמובן שזה לא עזר.

הנס ליטגנס, אלפרד ניטשה וקונרד לנג. חברים מבין תלמידי הכיתה - אני זוכר שלושה

בנינו מכשיריםהיה הנס ויחד ליצור קשר, חלקם בעל כשרונות טכניים ניסינו חשמליים.

חוט בעזרת לאות, אבל נדמה לי שהצלחנו להתקשרוציפינו מתוחים שהעברנו בין הדירות.

בלבד. מהורי שהיו רחבי לב, קיבלתי טלסקופ ומכשירי רנטגן, כך שהיוממרחק של כמה מטרים

לנו עיסוקים רבים.

הקטן.תחושת הצדק קרבה אותו אלי - ליהודי אולי טוב-לב וישר. ,אלפרד היה בחור גדול וחזק

אני כיבדתי אותו מאד.

קונרד היה יתום מאביו, שמנמן ומפונק. רק אצל הנס ביקרתי בבית. אולי כבר אז היה הלך רוח

, למרות שלא נאמר דבר.היהודיםנגד

אולםובו , כמו ארמון בסגנון איטלקיביתם נראה ידידי. הםהנריך וגוסטל בני השכנים היו גם

הד הצעדים ,ו בצעדים שקטיםנהלככשבית אבירים. גם בכמו בכל הבית. האב היהנשמע

ולכן הורי תמכו בביקוריםאישה חובב אמנות והאם תרבותית מאד. הם היו בודדים בכפר

14

הזמנתי אותה למסתוריאני הדדיים. גוסטל הייתה מאד סקרנית לראות כיצד מפתחים תמונות ו

חדר החושך שלי.

, וגם על שפתי... כמו שקראו לנערה בגילה backfuses ', דג מטוגן' מתבגרת, נערההיא הייתה

היא התכופפה .התחילו להציץ סימנים ראשונים של שפם ל הפילם באור הפנס האדוםא

לנשק אותה אבל לא העזתי. רציתי ומשערותיה נדף ריח נעים, ומאד

מה שבטוח? ...? ואולי כן אכזבתי אותה ולאכזב אותה את האמון שנתנה ביערער ליכולתיכיצד

הייתי בימים ההם בחור הגון וביישן.-

לפרייבורג והוסיףהמעבר הגופנית להתפתחותי טיילנו.בריאותיל ספורט, משחקי שיחקנו

ו לתנועת הצופים כדי להצטרפנובאופניים , לאתנועה כלליתהצופים הייתה חברה. היות ב

, צריף מעצי יער'בלוק האוס'. היה לתנועה , לא השתייכה לשום דתקונפיסיונלית אלפוליטית ו

זה היה דבר נפלא, סקיעשינוימי חופשה וסופי-שבוע. בחורף בשבו יכולנו ללון, לבשל ולבלות

שמש החורף. של לגלוש בשלג הנוצץ באלפי ניצוצות ובברק

במבוגרייבורג עמד בראש הצופים הרמן וויל שהיה רבפ שנים מאחמש תנו. הוא היה יהודיי

טבע ומתמטיקה, יהדות, פילוסופיה וספורט. באחד - מוכשר בתחומים רבים,ירה סמוכהימע

הרבה. אחר-כך נעשה פרופסור לפילוסופיהאותומטיולי האופניים שבר את רגלו ואני ביקרתי

הוא מת צעיר למדי.. פריס. לישראל הוא לא הגיעשברבונה ואו מיסטיקה בס

הורי מצאו לעצמם חברים, כל אחד לפי רוחו. היה לנו שכן מר פורבאך, אמריקאי שאשתו

ניטה שמה. הם הכניסו גוון בינלאומי לשכונה. הוא היה הראשון שהיה לו אוטו פרטי,,הירוסי

נפוץ.לא היה עדיין דבר שפורד קטן,

ותמיד הרוויח, עד שאימי הסקט, קלוב קלפים. הוא היה מוכשר במשחקים-אבי השתייך לקלוב

אנטישמיות.יעורר כי חששה ש,ביקשה ממנו לא לשחק על כסף

מתאימה אמי חברה מצאה שבקרבה' הנפשות' שנבעו,לשתי והאריסטוקרטית, העממית

החלקמצד משפחת זילברברג הורי אימה, ו- אריסטוקרטי חלק הההרקע המשפחתי שלה. מ

. אביה בנדיקט, משפחתהעממי מצד משפחת

נשואותלאהיא התיידדה עם שתי נשים פון הייסבורג ש. פרויליין ממשפחת אציליםבאה

הכרות ביניהן נעשתהה חברה קתולית לצדקה ו–וגברת פברי שעבדה באגודת קרייסט קתולית

היא התקרבה הייתה השפעה במובן דתי וה,עם נפגעי המלחמה. לידידותיה אלשעבד דרך אבי

להבנת הדת הנוצרית הקתולית.

ואישתו כהן פרופ' היו נוספים היו שידידים חיונערכותאתם הם חינוך. בענייני שיחות

כמו אמבטיות שמש במצב,בגינטרסטל והיו צמחונים טבעונים עם כל מיני מנהגים משונים

שליח הקולרבי. - 'הפוסטל של קולרבי' פרופ' כהן כונה . ..' כלומר בעירוםגן-עדן'

15

פנומנולוגיהולמד פילוסופיה ש וולטר קאופמן, קרוב של הדודה לאורה, היה בביתנו נוסף מבקר

הוסרל. הוא היה די מנותק מן החיים על פי משנתו של שרוי בעולם הרוח. אימי הייתהו

לאמריקהנסעברוח השכל הישר. הוא בפשטות שלה ודומיננטית בשיחות אתו והשפיעה עליו

בביתנו., לא ביקרבישראלכשביקר ונהיה שם פרופסור.

לא היו נגועים בתרבותש של גינטרסטל. ה, איכרייםאנשים הפשוטההכי קרובים ללב אימי היו

התגוררהאיכרים הבית בהמודרנית. טיפלהלידינו ואשתו שיכור היה האב נפח. משפחת

כמו הרוח הטובה. עניי הכפר בשבילה ובשביל סבלה מאד. אימא הייתה ובילדיהם הרבים

נהג לשיר את השיר הבא: ים, שיכור מועד, איכראחד ה

"כל הנשים לא שוות דבר

כל הנשים לא שוות דבר

רק אשתי שווה דבר מה"

אשתו הרביצה לו מכות.את השיר, בגלל שכשהוא שר , אני זוכר עד היום את הניגון

משכה אליה את התושבים. בשבת ש , הייתה מסעדה גדולה עם גינה ביתנומול

מהם מר –אחד הכפר, ספר היה מקורי, טיפוס קטנטן ר. ברנאו איש חיבהב שנקרא

)דוקטור קטנצ'יק(. 'דוקטור באותם לה והמספרה הייתה מרכז,ימים גם חובש הספר היה

ול סבלתילידיעות מנהג שלא לו היה -רכילות. את להרחיק כדי האוזניים לתוך לנשוף

השערות.

שער והכביש עבר דרכו. כל רבע שעה הגיעה החשמליתשנראה כמו מבנה ליד המספרה היה

לה היה מוכרח להפסיק את עבודתו כדי להציץ מהחלון ולראות מי הגיע אל הכפר.'ודוקטור

אנשיםמשרד. כשצמוד ל שתי אחיות רווקות שגרו בחדר אחורי הל ידימשרד הדואר התנהל ע

ולכן לדואר היהבחדרן הן נכנסו למשרד. הן נהגו לבשל אז היה פעמון שצלצל ו,נכנסו לדואר

, דבק וחותמות.מזון מתבשל של , תערובת ריח מיוחד

מנזר קתולי ובו גרו נזירות. היה גם כומר בלגי שהיה לתקופתעמדבמרכז הכפר בצמוד לכנסיה

- והסדר הציבורי הבא כוח המשטר מה בכפר ובמלחמת העולם הראשונה נאסר ונחשד בריגול.

חגורתו. בדרך כללבצמוד ל חרב נשאקול נמוך שו, איש בעל שפם גדול טהיה הסרג'נט שמיד

פעם הוא התאבק.גניבותמקרים בודדים של היו לו חיים שקטים. רק השיכורים הטרידו אותו ו

וזה הרשים אותי מאד., בתו למדה במיסיון ונשלחה לסין עם מישהו ואסר אותו בשרשרת.

16

טיולים

הכפר גינטרסטל היה בלב הטבע. הרים ויערות מסביב ובהם כבישים ושבילים שאגודה מיוחדת

ספסלים בפינות הציבהפלה בשמירתם, ימטעם העיר פרייבורג ט סימנהמרהיב והנוף ה מול

כדי שיהיה אפשר לטייל מבלי לטעות בדרך.מסלולים

הצפרים לשירת ולהקשיב הרך האזוב בתוך העשבים בין לשכב היה ביותר הגדול הכיף

מכירים לא ישראל ילדי העלים. זוולרשרוש זינגר,חוויה מרים שסיפרה סיפור לי זכור .

משוררת מדגניה, שלקחה פעם את בתה לטיול בחו"ל וכששאלה אותה מה היא מרגישה בתוך

"העצים מסתירים לי את השמים". כך הרגישה בת השמש הישראלית. -היער ענתה הילדה

,היער היה מלא בפלא יופיו של הטבע. צמרות העצים רשרשו ורעשו, ציפורים שרו, הפרחים

השמים שהציצומראה – הפרפרים והחיפושיות צבעו את הנוף בכל מיני צבעים ומעל לכל

הכפרים הקטנים שבמרכזם כנסיות. יכולנו לשכב שם שעות ולחלום., ו נוף ההרים,בין העציםמ

אלה היו חוויות של אושר. יכולנו ליהנות מגרגירי יער ופטריות.

לדחוף במאמץ את, טיולים גדולים יותר עשינו עם אופניים. תענוג מיוחד היה לעלות על ההר

שטעמם המיוחד הוסיף,בדרךששעה וחצי, לאכול ולשתות ממי המעיינות במשך האופנים

ולנוח. ואז התענוג העיקרי,לארוחה - לגלוש גם עלינובאופניים ד הבית. עבלי מאמץ כמעט

ל לואיזה, וארוכה יטיזאסלגבעת גדולה היתה ממנה שהירידה המקומות לשני ולפלדברג.

ברכבת דרך אפשר היה גם להגיע האחרונים ו'עמק הגיהינום' שני סלעים ' -קפיצת הצבי'

טיולים לכוון אחר היומשנהו. אחד להסלע הקפיצה מברח מרודפיו בצבי ששנקראו כך, בגלל

היה ידוע בכרמי היין הטובים שלו. גבל בנהר הריין ו הר עם קרקע וולקנית, ש -לקיסרשטול

,בזמן פגרת הקיץ נסענו למקומות נופש והבראה. כשהיינו בברלין נהגנו לצאת לברונסהאופט

אזור של מרחצאות. נסענו גם לחוף הים הצפוני בהולנד ולשוויצריה. אני זוכר חגיגת למפיונים

מלח. ריחמתישל בגד גונב כשילד נתפס מהומה מהחופשות ואיך פתאום קמה תשהייתה באח

על הילד וחשבתי מה יעלה בגורלו.

נסענו מפרייבורג לסנט-מוריץ בשוויצריה. מקום נופש בעל שם עולמי. באחד1910בשנת

הימים עלינו ברכבת הרים למווסט-מוריאל. מהתחנה הסופית יצאנו עם חבורת מטיילים לטיול

אני הצטרפתיחזקה מספיק להליכה. עד למטה. אימי נשארה למעלה כיוון שלא הייתה ירגל

למטיילים אבל באמצע הדרך התעייפתי או שפגה סבלנותי ורציתי לחזור לאימי. השטח היה

עיתי בכוון. הלכתי עוד ועוד ולא הצלחתי למצוא את תחנת הרכבת.טמלא סלעים וגבעות ו

תהיתי השמש שקעה מאחורי ההרים הגבוהים. .החבורה נעלמה מעיני והשעה הייתה מאוחרת

למטה נראו הכפרים כמו צעצועים .מה לעשות ילדים. לא הייתה לי ברירה אלאגןארגז בב

גיע למקוםא שם אולי אמצא את הדרך למלון בסנט-מוריץ או לפחות ,לנסות להגיע לכפר

עד שהגעתי לשביל שהתפתל בקו,מסלע לסלעובמהירות . קפצתי בפסיעות גדולות מגורים

17

מכשול חדש. לאעמד בפני רצתי בדהירה וסוף סוף הגעתי לכפר. עכשיו עקלתוני לכוון העמק.

לא היה לי כסף, ומרוב מתח ומאמץ בכיתי לדבר עם אנשי הכפר שדיברו רק איטלקית.כולתיי

עצמי. יתכן שהשתמשתי במספר מילים בצרפתית שלמדתי בביתאת ולא הצלחתי להסביר

הם נתנו לי.אולי גם לא הייתי הראשון שזה קרה לותי וואהצליחו להבין כי התושבים הספר,

כסף לרכבת שלקחה אותי לסנט מוריץ. הנסיעה ערכה כחצי שעה.

למרגלות ההרההגיעיא מה קרה בינתיים על ההר? אחרי זמן קצר החבורה הרגישה בהעדרי. ה

רכבת מיוחדת עם שוטרים במקום. אסונותאירעוהילד איננו. זו הייתה סביבה מסוכנת וכבר .. ו

חיפושים.ב הוכלבי גישוש עלתה להר והתחיל

הבן האבוד חזר. הורי חיבקו ונישקו אותי אבל הייתה,כשהגעתי למלון התקבלתי בהתרגשות

אישה אחת שאמרה: "אם זה היה בני, הייתי נותנת לו מנה!" ימים אחדים הייתי 'גיבור' המקום,

הדוד זיגפריד והדודה,משפחתי מדורטמונדבני גם אחר כן עברו לסדר היום והפרשה נגמרה.

, בילו איתנו בסנט מוריץ.לזהאין יהניברטה עם ארבעת בנותיהן וב

שפת הים הצפוני. על צוידר-זאה בשם נסענו להולנדיה, למקום מרחץ 1911בשנת

כסף ושחור ,ירוק, אדוםם רכבת בצבעיהקטרי בזיכרוני נשארו יפים,כמו צעצועים שנראו

גם סירותו הנקיה והמסודרת. הכל עשה רושם נקי ומסודר ןנשים שהלכו בסנדלי עץ ותלבושתה

מיוחד.סוגהדייגים היו מ

עם בן דודי ד"רטיול אופניים לשוויצריה נועשיוכמעט בחורים אחי ואני היינו ,1912בשנת

. אני הייתי בן חמש עשרה אבל בגופי נראיתי קטן מאד .פליקס דרייר מהעיר ביליפלד

כנראהאת פרטי הדרך אינני זוכר. עברנו הים של גנף.ל ידהגענו לעיר גנף עו את עמק אר

מנועסירת באופק בסיום הטיול שכרנו סירה קטנה עם משוטים ויצאנו לים. פתאום הופיעה

לינו. פליקס מאד נבהל ודרש לצאת תכף ומידאכיוונה היה בדיוק ובמהירות ענקית שנסעה

לנויטי מהסירה באמצע הים. זה היה כל-כך משונה ומצחיק עד שארנסט ואני פרצנו בצחוק.

..ציריךו לוצרן ,גם טיולים קטנים יותר לבודן-זאה

אהבה ראשונה

דרוש לנועשוי להיות כל מה שלמדרי ריקוד. הם רצו שנו שלחו אותנו הורי לשיע1913בשנת

חשוב היה שנהיה חזקים גם על רחבת הריקודים וכך למדנו פולקהתיים. חברם ליצור קשריכדי

כיצד להגיש לבחורה פרחים וכיצד לדבר אתה. -ופוקס-טרוט ונימוסי חברה כמו

כך הכרתי את אהובתי הראשונה. את שמה אינני זוכר. היא הייתה קטנה, עדינה ושערותיה

מקובלת. תסרוקת הייתה זו בצורת זר סביב ראשה. קראו לתסרוקת 'שבלול' וסודרו

18

על שפת נהרהאדוקה היא לא הייתה מפרייבורג אבל ביקרה שם בבית הספר וגרה אצל דודתה

הדריזם שחוצה את העיר.

בבית דודתה. נסעתיה לבקראני החלטתי ו,אחד מאתנו הפסיקשאולי או ו, הריקוד נפסקישעור

ונעלמהשוב , צלצלתי בפעמון, אבל ללא הצלחה. היא לא הופיעה מקום מגוריהעם האופניים ל

מחיי. שנים רבות לא שכחתי אותה ואחרי מלחמת העולם הראשונה חיפשתי אותה בכפר שבו

גרה. לא התראינו עוד. זאת הייתה אהבתי הראשונה.

בבית הספר

המורה היחידי שהיה באמת מחנך והצטיין בהתלהבות בתפקידו היה מר בכט. הוא הביא רוח

לרתק בנושאים שהביא. רוב המורים היו מעופשים, מהדורו נותוחדשה. ידע לעניין ולהלהיב א

הישן.

למדנו לטינית אצל פרופ' אסמוס. הוא דיבר דרך האף וגרד תמיד את עור אצבעותיו. פעם אחת

תי בזמן השיעור בציור תמונת חידה, שמסרתי לשכני. על התמונה היה כתוב: "איפהעהשתעש

" מאז כשלא.שד היער?" הפרופסור תפס את הפתק וקרא: "אוי לוי, ששד היער ייקח אותך

שד היער"., כן, הוא היה אומר: "כןתי, שאלנידעתי לענות על שאלה ש

ו ובאופן טבעי שאלו אותו כשלא הבינו איז,היו לו שני בנים שהיו יושבים אתו להכין שיעורי בית

בנו הבכור נפל במלחמה ומאוד הצטערתי על ".תחפשו במילון" להם: ענהמילה. הוא תמיד

טוב.היה איש הכל ך שבסיואב

כפי שקראו לו. הוא היה,– שנריט את השפה היוונית למדנו אצל פרופ' שנרנברג, או בקיצור

שה כמיטב יכולתו לקרבוע , טוב לב,איש קטן וגבנוני, משקפיים עם שרשרת מרשרשת על אפו

הומרוס. כתבי אותנו ל

תחביבים

לאגםמרים בגלל הגמגום. ימים בית הספר היו שימי אמרתילא הצטיינתי בלימודים וכבר

עם הזמן התחביבים תפסו מקוםעצמי את הדרך.ל תיפשי אלא ח,אהבתי ללמוד באופן שיטתי

חומרים .ו כלים ספרים, -רכשו כל מה שלבי ביקשו הורי עזרו ביד רחבה מרכזי בחיי.

19

הייתי טיפוס של מים טכניים.בתחילה התעניינתי בתחו , בעל מלאכה חובב שרוצה'בסטלר'

לעצמו כל מיני מכשירים. ארנסט היה יותר טיפוס של אספן בנותל אסף כל דבר: אבנים,ו

מטבעות, בולים.

שהצליחה להרים ולהוריד משאות קטנים. אחר-כך, הבית -מרפסתגזוזטראבבניתי לי מעלית

כדי . והמנוע משך את הרכבת מעבר לתחנה'אסונות'הפכתי אותה לרכבת כבלים. לפעמים קרו

טלפון וטלגרףהמצאתי בניתי אמצעי בטחון עם צלצול אוטומטי. יותר מאוחר למנוע תקלות,

חובבים רנטגן התנסיתי בצילומיהאיטלקי מרקוני . הפיתוחים של משלי בעקבות אלחוטיים

ו שהי, ת שמןות פחם והדפסוו הדפסשלהתמסרתי לצילום אומנותי. ניסיתי טכניקות שונות ו

ת ביניים בין צילום וציור.וצור

גםהצילום עזר לי בשני מובנים: הוא פתח את עיני לראות את הטבע, היופי וטיפוסי דמויות.

.גבוהה ובצילומי נוף ופורטרטים הגעתי לדרגה ם, ייאומנותפיתחתי את כישורי ה

וכוכבי השמים בהמשך למדתי על אהבתי לאסוף צמחים, ליבש ולהגדיר אותם. בתחביב זה

גם כשהייתי במשמרות הלילה הארוכות תחת שמי גליציה כשהייתי חייל במלחמתתמדתי ה

העולם הראשונה.

משבועותיחומר הדרכה בכתב קיבל הנוער "החבר הטוב" )ן der gute kamaradירחוןמה( ו

חיכי של תי"קוסמוס". החוברת להופעת עיניים בכיליון הטוב" ובלע"החבר אותתי ה

בזיכרוני טיפוס עוזר המדפים "פיטר שנויצכן" שחרתבהתלהבות. בייחוד נ חוכמות שלתרם

כך שים שנה אחרוטעם לתוכן העיתון. של המשק הזעיר" חשבתיעיתון ", כשהוצאתי את

.רוח הומוריסטיתלהשתמש ברעיון זה, ולהוסיף גם בו דברי אמת ב

תינוקות שלכש', היוםמקובל ש מונו בספרות יפה ובפוליטיקה, כיהיינו די ילדותיים. לא התעני

. התנועה היחידה שהייתההעתידיתדרכם , וקובעים את לתנועות פוליטיותצטרפים מ' רבןיתב

לכושר גופני, התמצאותבצופים התחנכנוהייתה נייטרלית במובן הפוליטי. שהיא הצופים -

ניווט,והכרת הטבע, לפמחנאות, להיות ק ולראות, עיניים לעשות,ג'נטלמניםו מנומסיםוח

והוא מוצא אתמעולם . את החינוך הזה לא שכחתי מדי יום ולעזור לכל בני האדםמצווה

שורו וחיזוקו במוסר הדתי.יא

20

מלחמת העולם הראשונה

באופק הפוליטי עלו עננים כבדים אבל אני לא ראיתי ים ומאושרים. שקט,ימי נעוריכך עברו

רק אחר-כך ת ושאננה.רוחניעבורי זאת היתה תקופה ולא הרגשתי. באיזנוכחתי רשלנותו

ל של לתוך הטבח הגדו,יםי אחראא שליטים ודיפלומטים לל ידיוקלות דעת התגלגל העולם ע

.המלחמה

'אופטר פרימה', הכתה 1914בשנת עליתי לכתה יום הכרזתה זוכר את לפני אחרונה. אני

צעקו: "לפריז, לצרפת",,המלחמה. המונים יצאו לרחובות הראשיים בהתלהבות ובהתרברבות

ד כמו שירים ו- אלס יבראלנד שיטושרו דגלים נשאו לכל, מעל שיכוריםנראוגרמניה

בטוחים בניצחון. ומהתלהבות

בלחמניותמובילי האספקה לחזית, אני וחברי הצופים נשלחנו לתחנת הרכבת כדי לקבל את

חזיתעל ת ביניים. ו. הרכבות שהובילו נשק וסוסים עברו בפרייבורג ועצרו לחני ותה חםעוגות

". נכה את צרפתו" "לפריזרשמו כתובות " נקטרה

באזור הרי הווגיזים, מהעירההייתה רחוקלא שמענו את רעש התותחים מהחזית, ששאני זוכר

הגבול של אלפס-לוטרינגן בין גרמניה לצרפת.ליד

זמיש היה המפקד. הוא העמיד'בתור גימנזיסטים בוגרים הצטרפנו למשמר האזרחי. אבא של ק

בוקר טוב גדוד דרום. היינו מוכרחים- אותנו בשורה וצעק: "גוטן מורגן זידשטדט קומפגני"

בוקר טוב אדוני הסרן. צעקנו כך עד- לצעוק בקול רועם ואחיד: "גוטן מורגן הר אוברליטנט"

שהצלחנו לספק את רצונו.

בימים הראשונים לאחר. מרחק קצר מהגבול הצרפתי,פרייבורג נמצאת בדרום מערב גרמניה

פחד מפני מרגלים, שררהכרזת המלחמה כשבלגיה הצטרפה למלחמה לצד צרפת, נאסר .

רק פעםאווירמה ץפצו ה האזור של הכפר ושל פרייבורג .טלסהכומר הבלגי של הכפר גינטר

אבל ללא נזק.אחת,

המיכון היה בראשית ,בתחילת המלחמה . היו דגמים ראשונים של מכוניות ואווירוניםהדרך

בוצלו לצורכי המלחמה. את הטנק המציאו בזמן המלחמה וניסיונות ראשונים לשימוש ו נהםו

בסוף מלחמת העולם הראשונה.נעשו

אבי הרופא נקרא לדגל. בתחילה שימש כרופא בועדת הגיוס. אחר-כך הקימו בית-חולים מיוחד

הוא .היה לו שדה פעולה גדולכאורטופד לנפגעי מלחמה ו בתפקד גם רפואי –הקשר טיפול

- סוציאליהקשר בגםהתאמת פרוטזות ובגפיים ו מחודשתההסתגלות מתן עזרה בתהליך ה

היה אהוב על החולים, בהתמסרותותפקידאת נפגעי המלחמה הנכים. הוא מילא של לחיים

21

מותניו. אניל לבש מדים מפוארים עם חרב ,. הוא קיבל דרגת קפיטן בעבודתוסיפוק רבוזכה ל

בעלי הדרגות הנמוכות מצדיעיםאת נהניתי לעבור ולראות ,התגאיתי בו. כשיכולתי ללוות אותו

לו.

.

בארגוןבתחילה הוא שירת ,ארנסט להתגייס. היות והוא החליט ללמוד רפואהזמנו של הגיע

ורק אחר-כך לצבאגויס"הצלב האדום" ורכש אתרפואיהרות ישל , צורף ניסיונו הראשון

בטיפול .

בחן בבחינות בגרות קלות שליבקנאה רבה הסתכלנו על תלמידי הכתה העליונה שמיהרו לה

והתנדבו לצבא. הם היו ממיטב ורובם נפלהאינטליגנציהשעת חירום הגרמנית הצעירה ו

ובכ חל עיהקרב,בשדה הקטל, בקרב שבשפלת "פלנדרן" שם התחוללו קרבות איומים. לאחר

ו,בגיוס צעירים שהתנדבו טרם זמנם האני וחברי לחכות בכיליון עיניים לגיל הגיוס,צטרכנו

לאחר תום הלימודים.

הקשים הקרבות הנוערולמרות בני לנו, הרבים, את,הקורבנות להספיק מטרה הייתה

את הבחינותלעשותהמלחמה. פחדנו שנפספס את המלחמה והתביישנו לשבת בבית. רצינו

זו . לשעת חירוםהקלות הקלה יכלה להיותבשבילי ובמיוחדעצומה, כי פחדתי מהבחינות

מהבחינה בעל-פה.

לשרת בצבא. בפעם הראשונה דחו אותיי ועדה רפואית שבחנה את כושרוהוזמנתי פעמיים ל

,ניסתה להפעיל את השפעתה בעזרת אבירצתה שאקבל פטור ו מפותח. אמי לאכי הייתי קטן ו

בבית.להישאר כמובן התנגדתי. זו הייתה בושה גדולה אניעדות אלו במחוז אחר. ושהשתתף בו

קבלתי צו גיוסו שאני מתאים קבעויה, יעדה הרפואית השנולשמחתי הצלחתי לעבור את הו

. 1916לחודש מאי

הןניגשתי לבחינות גמר של שעת חירום. אני זוכר שה וכי פרופ'תקיימו בספרית הגימנסיון

בין כדי להקוטש הסתתר וארונות הספרים מן השניאפשראצטבאות לנו להעתיק אחד

.ות לעבור בהצלחה את הבחינתיומספרי העזר. כך הצלח

22

בצבא

לאנפנטרי, חיל הרגלים. הרגנשלחתיביום המיועד התייצבתי בתחנת המיון ו ימנט היה בעיר'

בורג. נדמה לי שאבי ליווה אותי למקום.יאופנבורג, חצי שעה ברכבת צפונה מפרי

קל להתרגל לחיי צבא. האימונים ותרגילי הסדר שקראו להם "דריל" היולא היה לי כילד מפונק

עינה אותנו, צעיר אחד, חניך בית-ספר לקצינים, סדיסט מובהק שמירר לנו את החיים.קשים

היינו צריכים להרים,חדשות. אם משהו לא מצא חן בעיניוהמציא שיטות הרף וכל הזמן ללא

כפיפות רגלים כשאנו צועקים חמישיםאת הרובה מאה פעמים ולעשות אני אוהב להיות-

חייל.

עסקנו רבותהתלהבריק כמו זהב בשמש. הצטרכו ש,היו לנו מדים כחולים עם כפתורי נחושת

בצחצוח המדים והנשק. במבחן היריות והקליעה הצלחתי, אבל במצעדים הרבים נכשלתי בגלל

וגרמו לי לשלפוחיותשהמגפיים הגדולים והכבדים פצעו את רגלי נמשך זמן. כיוון שהריפוי

של הדרגונים צהובי המדים. הם חנו בעיר21 לשלוח אותי לחיל הפרשים, לגדוד , הוחלטארוך

צפונית יותר - ברוכזל.

יקינו ונסוסיםהאכלנו את המונים התחילו בטיפול בסוסים. השכמנו בשעות בוקר מוקדמות, יהא

להניח מסודרים על הרצפה.צוויםמסרק מיוחד. את האבק והשערות היינו מבאותם במברשת ו

כראוי. לאחר הייתה ההוכחה שניקינו אותם פינ-כמות השערות שסידרנו נו את הזבלימכן

וניקינו את האורווה.

כי מאבי ירשתי גוף עליון ארוך, לעלות על הסוסתקשיתיאחרי ארוחת הבוקר יצאנו לרכיבה. ה

שאמר אבי. לבסוף למדתי לעלות במעוף הדרוש. האימוניםמוורגלים קצרות, "ענק מקוטע" כ

מגרש האמונים יצאנומקבוצות. בשורות ובוגות ולבסוף בז ואחריחידים, ב בהדרגה, קודם נעשו

בסביבה וביערות הסמוכים. זאת הייתה חוויה חזקה ומלאת אושר. הנוף, הטבע רכיבה לטיולי

באלפי גווניםמתוך הערפלמתפרצת ועולה , השמש הערפלב השרוי הבוקר תהמתעורר, אוויר

אנחנו הדרגונים הצהובים - הסוסים בנדנוד כמו בעריסה. וכמובן גם הגאווהעל גביוהתנועה

עם החניתות והדגלים הקטנים.

. גיבור לא הייתי כמו מעבר גדרות גבוהות בקפיצה מכשוליםמסלולאת הרכיבה בלא אהבתי

י.לשבח... גם אם העובדות המתוארות אינן ולרוב נפלתי או הפלתי את עצמי לפני המכשול

לרית-שדה קלה. הםילבסוף העבירו אותי לחייל התותחנים. התותחים היו קלים, זו הייתה ארט

אף נזקקנו לרתוםביצות גליציה ובסוסים בעזרת ארבעה או שישה גררולא היו ממוכנים אלא נ

מכשירים.עזרת בוסים נוספים. למדנו לכוון את התותחים באמצעות חישובים סו

רצינו להיות בין הלוחמים למען המולדת.. היציאה לחזית, יוםהגיע היום הגדול שכולנו ציפינו לו

חזית החמה שהייתה הם נרגעו במקצת כיוון שלא נשלחתי ל,להורי הייתה הפרידה קשה

23

ארנסט שירת במערב כנושא אלונקות של הצלב האדום. הוא . שבמזרח אלא לגליציה,מערבב

שימש כחובש בדרגת סמל ביחידה של תותחים נגד אווירונים.,עבר לצבאכשהיה בקו הראשון.

גיבורי המולדת""כיבדו אותנו , נשים ובחורות עלינו על רכבת משא בקרונות הובלה. בכל תחנה

ימים.חמשהבמעדנים ושתייה. הנסיעה ארכה

בשיטת קצרנות של שטולצה-שריי:, כתובניהלתי יומן מלחמה

5.5.1916

קבלנו חופשה. נסעתי לבית החולים הצבאי11 עד 10 בבוקר התייצבות. משעה 8.00בשעה

של חיל רגלים.170שאבי מנהל כדי להיפרד ממנו. בצהרים נסענו לעיר אופנבורג, לגדוד

15.5.1916

פני התקפות מן האוויר.מתרגילי הגנה

16.5.1916

ק"מ. קבלתי פצעים ברגלים.14הליכה למרחק של

2.10.1916

למברג לעיר קרובה שלנו היחידה ותחבושות. תחמושת משכורת, קבלנו ליציאה: הכנות

בגליציה. בתחנת הרכבת נפרד מאתנו הנסיך הגדול של בדן והגנרל. האחרון דיבר איתי.

7.10.1916

ברסלאו. ראינו קצינים יוונים שבויים נכנסים לאוסטריה ויש טענות עללעיר הגענו לעיר גרליץ ו

רשלנות.

8.10.1916

ראינו את הבתים ההרוסים הראשונים. נפגשנו עם רכבת של חיילים טורקים פצועים. לפני

י הרכבת. כפריםעל ידהעיר פרצ'מיל ראינו את החפירות הראשונות וגם קברי חיילים רבים

מספריםומלוכלכים, ילדים עזובים רבים המתחננים לקבל לחם. חיילים החוזרים מן החזית

שיש מקרים רבים של דיזנטריה ושל חולירע.

9.10.1916

והלכנו רגלי למטה הרגימנט. הדרך הייתה קשה ושקענו בבוץ. המפקד נאם5.00קמנו בשעה

עברנו וחילק אותנו ליחידות השונות. בדרך שער עם פרחים לכבוד הקיסר ווילהלם שביקר

ברזל. מנת גב, תחמושת, בתרמילי עמוסים הלאה, הלכנו מן המטה יומיים. לפני במקום

גדול הגענו אחרי שעתיים למטה המחלקה. שלחו אותי לסוללה מס כ"בן שנת4במאמץ

שרק גמר בגרות ולכן יועד לשרת שנה במקום שנתיים כשאר החיילים.כלומר חייל נדבה",

כי כך הכרתי חיילים מכל שכבות העם ולא רק מהאינטלגנציה.,זה היה לטובה צטערתיהלמרות ש

24

אחרי חצי שעה של הליכה הגענו למחנה העגלות. ארבעה מאתנו נשארו כעגלונים. אחרי

איש6שקיעת השמש הלכנו עוד שעה והגענו לעמדות האש. צורפתי לתותח הראשון. אנו

3.00 עד ל12.00בבונקר קטן. בפנים מיטות, ספסל, שולחן ותנור קטן. בלילה מצב הכן משעה

11.10.1916

סינוישעתיים שמירה. לא קרה כלום. ליל ירח. רואים רק זיקוקי-דינור. ביום עבודות חפירה. כ

את הבונקר של קורפורל לויבקרשים באמצע ירינו שתי יריות מכל.סוחר מהעיר מגדיבורג,

זו הייתה הפעם הראשונה שלי. רעש ההתפוצצות לא סוללה, יריות תגמול. גם אני יריתי,

כל-כך חזק כפי שתיארתי לעצמי שיהיה. שלושה אווירונים גרמנים טסים מעלינו.

12.10.1916

חפירות. הובלת מים. שעת הוראות מהקצין. בשעה שמונה בערב הלכתי לעמדת תצפית מס'

399.

14.10.1916

שוב מצב הכן. נודע משבוי שהרוסים מתכוננים להתקפה. אנו מתכוננים להתקפת5.00בשעה

שבו יש חפירות של האויב.,הר לבן עשוי כולו סיד- נגד, לכבוש את ה"צלוטה-גורה"

18.10.1916

סוללה אחת קיבלה פקודת תנועה. נסענו דרך בוץ כבד לפומרצנה. נסענו עד חצות ולנו במחסן

של שחת.

19.10.1916

את לפרק נאלצנו לפעמים ביצות. עברנו אחר-כך עצים. מגזעי שבנויה בדרך המשכנו

התותחים מהעגלות

תותחים.70ולדחוף אותם בידיים. מטרת התנועה להתכונן להתקפת הרוסים. במקום מרוכזים

אך היינו רעבים. לנו, שעות לא אכלנו. האוכל היה די רע17בערב הגיע המטבח אחרי שבמשך

חיילים. הצפיפות כה רבה שלא יכלנו לישון. בחוץ קר ורטוב.43באוהל אחד

21.10.1916

החפרים הגרמנים בונים לנו בונקרים בהרים.

23.10.1916

שהייתה כבר בידי הרוסים.9 חיילים. אנו בעמדה 3הרטיבות גדולה ומפליא כי עד כה חלו רק

24.10.1916

בלתי את המכתב הראשון מהביתק

26.10.1916

הייתי בעיר צלוטושוב להובלת מים. פרה אחת של איכר גליציאני עני טעתה בדרך ונכנסה

לחפירה שלנו. החיילים רוצים לשחוט אותה. כשהוא חיפש אותה אמרו שלא ראו אותה.

25

כאן נפסק היומן.

הכנסנו אותה לחפירה ואמרנו עוד דברי שקר ומרמה.,הטינו את הפרה מהדרךהאמת היא ש

המעשה השפל זעזע אותי וזמן רב לא יכולתי לשכוח אותו. אולי משום כך נפסק היומן.

עם יהודים ה ראשונה ש י פג

ה לי שום הרגשה של תודעה יהודית. הרגשתי עצמי מאה אחוז גרמני כמו כלת לא היעד אז

הגרמנים. החיילים היו החברים שלי ולא הרגשתי קירבה ליהודים בגליציה. לפעמים ניגש אלי

"אתה ישראל?" לא הבנתי - תי לו לפי קלסתר פני יהודי טיפוסיייהודי ושאל בזהירות, כי נרא

משונה ומה רוצים ממני. המילה את ה

הטובים של היהדותהציוני טרם הייתי. בימי החיילים היהודים , מקבלים חופשה ללכתהיו

לבתי כנסת לתפילה. אני לא השתתפתי בזה כאילו זה לא נגע לי. לא גיליתי כל סקרנות להכיר

את מנהגי היהודים. פשוט הסתייגתי מהם.

נפגשתי עם עמך מכל שכבות העם. הקשבתיצעיר הייתי בצבא החיים. ולא הכרתי את

חתן היהודי, של פרופ' פריץ הבר, אחיינו הברקורפורלפוליטיות בין קורפורל וינגרט להלשיחות

פרופ' הבר) המצאה חשובה בתחומי הלחימה. , חנקן מהאווירהפקתשהמציא דרך לפרס נובל

(ויצמן.ו וספרייתו הגיעה למכון 1934נפטר בשנת

קל-דעת ולא דומה לדודו. לא הבנתיטיפוסוינגרט היה סוציאל-דמוקרט וסמל הבר יריבו היה

בשמירות הלילה בעיות החיים שהייתי רחוק מהן.חלון להרבה משיחתם אך הם פתחו לי

קבלתי ספרים ות הכוכבים ובעזרת מפה למדתי את שמותיהם.ברבב בוננתי הת,בלילות החורף

אך עדיין לא הבנתי את כל עומקו.,הת קראתי את פאוסט של ג,מהבית

גדולה. אביב ציפו לאופנסיבה לקראת הבחורף הפעילות הצבאית הייתה מצומצמת.

ידיעתיללאגבי ופעלה מאחורי ,מאדלי דאגה שאמי הטובים של אבי, םקשרי, ניצלה את ה

, ואני שהייתי צלם למקום בטוח יותר. הייתה דרישה גדולה לצלמים בחיל האוויריואני נשלחתי

הועברתי החזיתחובב מן לש, לברלין לנסוע פקודה קיבלתי בפיתוחי והשתלמות עורים

, היה למורת רוחי,ב את חברי בחזית לפני ההתקפה שעמדה בפתחו שאעז,צלומים. הרעיוןת

תי בדעתי שאפשר להתנגד לפקודה.יאך לא העל

26

מצפוני לא היה שקט. יום אחד שמעתי שמחפשים מתנדביםובברלין הייתי מספר חודשים

על ציונות או על הישובדבר ידעתי ולמרות שלאלצבא התורכי בפלשתינה. זה משך אותי מאד.

עברתי, נראה לי מכובד ורומנטי יותר מתפקידי בברלין. נרשמתירץ ישראל, הרעיוןהעברי בא

הורי קיוו שזה ימנע את קבלתי למקום רחוק.מלריה סמויה בגליציהב חליתיסתבר שוה ותבדיק

סובטרופי. בעל אקלים כל-כך

כובע טרופי וכילה נגד יתושים.כולל הדרוש , וצוידתי בכלאבל התקבלתי

אבי חלה במחלה רצינית, עבר.. אומר הפסוק. היא תקום".ה'"רבות מחשבות בלב איש ועצת

בין חיים למוות בבית החולים. ופירפרניתוח יצאה , שנסעתי לבקרובעת קבוצת המתנדבים

.צה אראז כבר גיעהזדמנות לה את ההפסדתיו ואני נשארתי בגרמניה כה לפלשתינה לדר

ליחידת טייסים צורפתימעבדה טכנית לפיתוח צילומים. ל הברלין נשלחתי מערבמ ששהתה

התפרסם אח"כ כמפקד חייל האווירשבמרחק לא גדול מהחזית. אחד הקצינים היה סגן מילר

נוי שלוהמי מצד אימו, וכאשר כנראה הוא היה חצי יהודימשטר הנאצי. "לופטוופה" של הה

על השולחן וצעק:דפק , גרינג חמת העולם השנייה עורר התנגדותמלבימי מרכזיהלתפקיד

נדמה לי שנשפטומילר היה אחראי לבליץ על לונדון "הוא אינו יהודי. אני קובע מי יהודי".

מלחמה ויצא אחר-כך לחופשי. בכל אופן אז הוא היהעל פשעיו ב שנות מאסר לשמונה-עשר

אדם שקט ואהוד על חייליו.

, הייתה ההסתערות הגדולה האחרונה על צרפת ואנחנו הלכנו קדימה עם הצבא1918באביב

ה ובסתיו המזל השתנה אך מההפצצות. כתוצאה הגדול לחורבן עדים הנסיגהחלהוהיינו

נובמבר. כנשק חדש הכניסו האנגלים טנקים.חודש צרפת עד לכניעת גרמניה במשטחיהגדולה

הספקנו להשמידנמלטתי מנזק רציני. ולמזלי בהפצצה מן האוויר הספקתי לספוג רסיס באוזן

מהצילומים. םאת כל הארכיונים של זכוכיות וסרטי

פקקים רביםנוצרו את כל כלי הרכב והכיל הכבישים הצרים לא יכלו ל,הנסיגה הייתה קשה

בדרכים.

הורידו את סמ הדרגמלקצינים בצורה מסודרתו ותני לסגת כרוז הוציא הינדנבורג המרשל

דודיולחזור בסדר הביתה. לבית ונכנסתי דורטמונד לעיר מהעיר קלן הגעתי עם חשמלית

ודודתי זיגפריד וברטה. באותו יום הדודים חיכו לביקור של קצין יפה עם מדים מצוחצחים

ששמו סגן מרקס. במקומו הופעתי אני, חייל פשוט, מלוכלך מבוץ ואבק הנסיגה. הדודה ברטה

,הייתה מאוכזבת. כשהגיע אחרי שעה סגן מרקס ורצה לתת לבת דודתי הצעירה אילזה נשיקה

היא נתנה לו סטירת לחי טובה! אז עוד לא ניחשתי כמובן כי אתקשר עם בת-דודתי אילזה

קבלתי שחרור מהצבא. שם נסעתי ברכבת פתוחה עד לעיר הנובר מדורטמונדנישואין.קשר ב

27

גדולה בשמחה אמריקאיבבית התקבלתי סבון עם אמבטיה הייתה הראשון הדבר ,הורי.

סוכר בקושי. ביותרים מהמצרכים היו מצומצכשהתחליף המקומי לסבון היה מאדמה וחול. כל

מסלק בהמוהוכנהריבה היה ו עם סכריןת לספקהאמריקאים התחילו מהר מאד למזלנו, .

חזר הביתה והתכוננו לחיים גם ארנסט .לשיקומהלגרמניה המנוצחת את הצרכים החיוניים

אזרחיים ולבחירת מקצוע.ה

28

דרכי לציונות

א יכולתי ללמודלצערי הייתי חלש במתמטיקה ולאבל ניסיונות מדעיים. ערוךבנעורי אהבתי ל

החלטתי לנסות להיות ואניאחיעל ידי 'תפסכבר 'נ. העיסוק ברפואה מקצועות ההנדסה את

.גטרמןלמדתי אצל פרופ' וכימאי. נרשמתי ללימודים באוניברסיטת פרייבורג

ר היה עדיין בידי צבא הכיבוש. אחריההמצב בגרמניה אחרי התבוסה היה קשה מאד. חבל הרו

רדיקלית יותר. גרמניהו למהפכה קומוניסטית גדולה חששהמהפכה הסוציאל-דמוקרטית היה

במצב המדולדל שבו הייתה.ורסאיוחוזה ל בהתאםהייתה צריכה לשלם פיצויי מלחמה כבדים

פסימיות שררה בכל. מחסור במצרכים ובמקומות עבודה, הנתונה המדינה, האינפלציה,

באוניברסיטה הייתה אווירה של התרגשות ותסיסה. היה רצון להבין את הסיבות למפלה וניסיון

וזה התבטא גם בספרות. ופציפיסטיות לחיפוש דרך חדשה. התחילו תנועות סוציאליסטיות

הלאומנים היו חלשים באותה תקופה.

- הסטודנטים היהודים התחלקו לשני זרמים ו את הגוייםקהראשונים חי ציונים.ומתבוללים

כמומנהגיםבכובעים, ב בלבוש, שתייה מרובה של בירה ואפילו להראות, דו-קרב בחרבותב

שהיהודים אינם פחדנים.

על זכויות היהודים בגרמניהששאף להגן ,e.vאבי היה פעיל בארגון הצנטרל-פראיין . הוא

,ביתנוגינת של אגודת הסטודנטים היהודים המתבוללים. הסטודנטים ביקרו ב'זקן-כבוד'נבחר כ

שאני ואחיאורחים על כוס קפה או יין. אבי חשב כינסנו בה ערכנו מסיבות ו,יפהה ישבו בסוכה

לאגודה אך לאכזבתו הגדולה בחרנו בדרך אחרת.ףצטרנ בעקבותיו ונלך

פעילות תעמולתית חזקה מצד הסוציאליסטיםתקיימה לציונות? באוניברסיטה התיכיצד הגע

הראשון שנכבש בקסם היתה גדולה. על רכישת חברים והתחרות ומצד הסטודנטים היהודים

הציונות היה אחי ארנסט.

מלחמה,יתה כאילו לא היהישןפעילות המתבוללים הייתה שטחית למדי. הם המשיכו במסלול

ליהודים כאילו דיבהערך מפקד שהפיץ את הנבמקביל, מהפכה ושבר גדול בכל תחומי החיים.

יהודיציבור ההבקרב קורבנות טענו שהיהודים התחמקו ואפילו ה .לא היה ייצוג הולם במלחמה

האנטישמיות.ההתבטאויות את מנעולא

לעומת המתבוללים, הציונים היו נושאי רעיון, מלאי אמונה, ידעו לבסס ולנמק את השקפותיהם

שהיוהוהיו רציניים יותר בכל פעילותם. הם הצליחו למשוך אליהם סטודנטים יהודים, גם כאל

, דרךמהדת. המפגש עם הציונות היה דרך פעילות תרבותית ועיונית ורחוקים מהעולם היהודי

שמח.לרציני שילוב בין . משותפים וטיוליםהשיר, לימודי היסטוריה, ספרות ושפה עברית

29

החלה להעסיק אותי. לא,אני גרמני או יהודיהאם השאלה אם שמעתי מארנסט ועל הפעילות

יכולתי להשלים עם הדעה שאינני גרמני. הרי נולדתי בגרמניה, אני מדבר גרמנית, התחנכתי

בבית-ספר גרמני וספגתי את התרבות הגרמנית. הייתי חייל גרמני וחבר לנשק עם בני העם

מצד שני הקריאה בספרים הציונים נגעה ללבי יותר הגרמני. אני זוכר שממש היו לי נדודי שינה.

כך התחלתי לקרוא וללמוד... ומחברותא של שתיית בירה

מהם אני זוכר,את שאר כתביו ובהמשך קראתי ראשית את "מדינת היהודים" של דר' הרצל

-סיפוריםאת הלטובה "מאושל" ו -המנורה". התרשמתי עמוקות מספרו של ארתור רופין"

כלכלי שלהספר מה מחקר כלכלי וסוציולוגי מקיף על מצב היהודים. שהיה"היהודים של ימינו"

-קורט נברצקי "פלשתינה החדשה" ספריו של,אחד העם "על פרשת דרכים"ספרו של ,

מרטין בובר על הבעל-שם-טוב ועל ר' נחמן מברסלב, וספרו "שלושה נאומים על היהדות"

כל הספרים כמובן בתרגום לגרמנית.הגשמה.ל שקרא

מנדליו פרץ, שלום עליכם, ם שלתרגומיו שהגיעו מהארץ, מכתבי א.ד. גורדוןקראתי גם את

"בעיית הגזע -גם בשאלת הגזע היהודי וקראתי מחקר מאת צולשןהתעניינתי מוכר ספרים.

.ביסוד הציונות והנאציזםמסוים דמיון מצאתי במובן הזה ש ,של היהודים"

"היהודים וחיי הכלכלה" שלמו -של אנשי רוח לא יהודים שכתבו על היהדות ככתבים גם

סומברט ופרופ' לנדאור גוסטב של -ספרו לסוצי "קריאה אתשהציע ליזם" א להגשים

דומה לקיבוצים. זו הייתה קריאה נרגשת שנגעה ללביב תאים חברתיים באמצעותהסוציאליזם

והשפיעה בהמשך על החלטתי להגשים את הציונות.

שיצא בברלין בער"הייתה גם עיתונות יהודית. השבועון "יודישה רונדשאו כת רוברט וולטשי

את יסודות העברית למדתי בעזרת הספר של משה והירחון "היהודי" בעריכת מרטין בובר.

ראט.

פרייבורגתבאוניברסיט רומנטית, עם, בחורה הייתה למדה רפואה שלומית אפשטיין. היא

ובעלת עטרת שיער שחור ועיני עורב שחורות בהמשך.חזקה על בני הנוערציונית השפעה

עם ליאו קאופמן. היא הייתה אשתו השניה,'משולשים' וחייתה חיי נישואין ארצההיא עלתה

אשתו הראשונה הייתה גורית קדמן קרובת המשפחה. לשולמית נולדה בת אחת וביחד עם כל

הילדים הם חיו בשיכון בתל-אביב.

עזרה לי לנסח מכתב למנהל תחנתשפרייבורג הייתה לאה הג'ינג'ית בנציגה נוספת מישראל

תשובה. אליעזר וולקני, ממנו לא קיבלתי תהניסיונו

בין,כך אט אט ולא הציונים בין ומקומי מהגרמנים שונה ולהרגשה שאני להכרה הגעתי

קלאות וחלוציות. בח בחורהמתבוללים היהודים. לנדאור השפיע על לבי ומצפוני ל

גולדמן. שם המהנדס נריג'נ האינוסד על ידי היה משק הכשרה לחלוצים ש,רגובקרבת פרייב

חברי בית-זרע.ה קבוצת המשק היה מארנהוף וממנו יצא

30

בעקבותיו. אמי ניסתה בכל כוחה לשמור שהדברים לא יגיעו לניגודתי שלא הלכהתאכזבאבי

ו ללחריף אבי על והשפיעה במשפחה ולארנסטלאפשר קרע בדרכי בחירה חופש .נו

משק הכשרה בגרמניהניהול שאסתפק בקיוו. הם מאד היה להם קשה עלות,כשהחלטתי ל

חלוצים בליטא.ת לאחוזת הכשרצטרף הם הסכימו בשמחה שא, את עזיבתיעכבכדי לו

:- גם הם לשני זרמיםנחלקו הסטודנטים הציונים

שדרש לשוב לחיק– גרהרד שולם ו ארנסט סימון ,וג הפרנקפורטאי בהנהגת פרנץ רוזנצוויגהח

בראשות והחוג ציון, כתנאי לשיבת הירש היהדות, מקס שקראו להגשמההרמן אהרוןו

יסדו את קבוצת צבי והיו בין הראשונים שעלו ארצה.חלוצית ועבודה חקלאית,

קלאית ח הכשרה

בסתיו ד יחיד. של הצטרפות דרך הייתה בהכשרה הכימיה1919רכי לימודי את עזבתי

והחלפתי אותם בחקלאותבאוניברסיטה כ בנימה הומוריסטית:מו, שאמר אבי "הרטורטה

)אביק( נהפך לקלשון זבל".

להכשרה אצל איכר הלכתיעזבתי את פרייבורג ו בקרבתבשם יוסף פריטש בכפר קנצינגן ש

.העיר

זה היה משק זעיר מעורב. עבדתי עם פרות ששימשו גם לחריש ולהובלה. חרשתי, הבאתי את

את הפרותחלבתיוהמספוא הביתה חריש, קציר, י -חקלאה. למדתי את הא' ב' של טיפול

יהיהייתכן ש לא -. יהודי, צעיר וחלשלוש נות בתחילה התייחס אלי האיכר בספקבבעלי חיים.

משך הקיץב שם. נשארתי ומיומן כוח עבודה זולאבל כשעזבתי, אבד לומסוגל לעבודה גופנית.

פקולטה החלטתי להשתלם באופן עיוני ולהירשם ל,עבודהה כשפחתהחורף , ובבוא הוהסתיו

ב גיסןלחקלאות הואוניברסיטת שמחו, . שאולי ורי פרופסורהאקדמיב אשארקיוו אהיה ,

לחקלאות ואוותר על תוכניתי להגיע לארץ ישראל.

בגיסן,רתי בפנסיון יהודיורגהת המסגרת הייתה מסורתית, אוכל כשר ואני חשתי באווירהה

לימודי חלקתי בין חקלאות לבין פילוסופיה יהודית.את היהודית.

ובנימוס: "סליחה אדוני, אתהעצר , בלכתי ברחוב, יום אחד אותי סטודנט ושאל באדיבות

האיש מרדכי פרידמן כן! - עניתי בפה מלא, להבדיל מתגובתי בשנות המלחמה,פעםהיהודי?"

שנמשכונו קשרי ידידות חזקים ינוצרו בינו מיה אגרונואף הוא ללימודיליטא נרשם שב המקובנ

. בכפר הנוער בן-שמןגם

31

ואחר כך התמנהגשתי גם את אדולף רייפנברג שסיים בדיוק את לימודיו בתורת הקרקע בגיסן פ

,. נפגשתי אתו בצבא הבריטיהפרופ' לקרקע באוניברסיטת ירושלים וחיבר ספרי ארכיאולוגיל

.1950 בשנת כמה שנים לפני מותו

מונה לשופטרץלעברית ובאבית ספר היו גם פרופ' רבין וד"ר סמוירה, שניהל אוניברסיטהב

בבית הדין העליון.

וולפארסט-מילה 1920 שנת ב מצאתי מקום הכשרה באחוזת ווירטמברג. ש בשטחבמדינת

תחנגםאחוזה הייתה ה מקצרה שהייתה רתומה לסוסים. המשפחהעםאני עבדתי ת קמח ו

מימי סבא, אבא ובן. היה גם שבוי רוסיונוהלה על ידי שלושה דורות - הייתה מרובת ילדים

באחד מביקורי הורי,חזר לארצו והוא דיבר גרמנית רצוצה. שמו היה איוון. הו שטרם המלחמה

אבי למראה נדהם זקנוהוא המטופח , בי השוואה עשה הוא הטוב. אביולבושו לבינין ,

- ואמרבגדי עבודה מלוכלכים ב הסתובבתי לרובש "אביך כל כך יפה ואתה סתם בחורצ'יק

".מחורבן

מלייפצאלינו הצטרפו מזרחי יהודי פרידמן, חלוצים: שלושה בחוריעוד הרצפלד, ג.

והיגר לאוסטריה והנס אלטרטום מברלין שהפסיק את אריסטוקרטי שרצה להיות אגרונום

.פתח תקווהלרעננה ואחר-כך ל עלה ארצה ,ילדים, למד רפואת ההכשרה

השכמנו מוקדם, האכלנו את הסוסים ואת האוכל בשפע והיחס טוב. אבלהעבודה הייתה קשה

.יום המנוחהיום ראשון, הפרות. אני זוכר את הכנת החצר והמשק לעשרהפרות וחלבנו את

ההכרח במידת הכנו אוכל בשפע וטאטאנו את החצר. בשבת עבדנו רק את המנהג הזהו

הנהגתי במשק ברחובות.שימרתי ו

במבחן העבודה הקשה. כשקצרו את השעורה, עמדתי בשורה אחת עםתיעמדייתי גאה שה

מהבוקר עד שקיעת השמש. חרקתי שיניים והחזקתי מעמד. ,הפועלים הגויים

מרחק שעה הליכה. בעיר הייתהבבבוכאו, עיר קטנה לבקר יום המנוחה ניצלתי את לפעמים

הוגה דעות, שכולו רוחניותן אדם עדי,קהילה יהודית שבראשה עמד הרב ד"ר אברהם שלזינגר

מרכזרץיהודי וציוני, פילוסוף שחיבר ספרים אחדים. הוא היה חסיד אחד העם ורצה לייסד בא

זכה רוחני לא אבל לפרסום בארץ מוסר תביעות על "מונולוגים" ספרו מצויב. יהדות

עלההוא ב שלזינגר, אך עדיין לא הייתי מוכן לכך. רללמוד מהלהרבות תי בספרייתי. יכול

בירושלים.ררוגהת ו1933ארצה בשנת

ואהמבניה, אחד שו-וייס", ומשפחת אינשטיין ו"בלאחברי ,בבוכאו הייתה קבוצת נוער ציונית

נודע. קרוב אחר הוא אלפרד איינשטיין שהתפרסם כמבקר מוסיקלי אלברט איינשטין חתן

פרס נובל לפיסיקה.

32

. ענביםריבצו גיפור וריסוס , הגעתי לכרם גפנים דרומית לפרייבורג. למדתי איבוק,1921בשנת

. להשביח גפני יין וליצור פטריות הדרושות לתסיסהומשק ניסב

גדול. התקבלתי לאחוזת האבירים קנידןלמוד שיטות רציתי ל שריד שהיתה ,עבודה במשק

דונמים. מנהאודלית. המשק יתקופה הפל אלפי ידי יהודיהאחוזה נרכשה על בשםבנקאי

רשת בטחוןמעיןאורג ארון. בשבילו היא הייתה תחביב, יג כלכלית קטסטרופהלמקרה של

,רחוק מהיהדות, אבל מרץ ואיש ארגון טובמלא ,הבנקאות. הוא היה מסור, מוכשרעולם ב

חרי עליית הנאציזם בגרמניה. אינני יודע מה עלה בגורלו א.עג לציונותולו

אחרימיד לקחת את החזירונים וחזירה, באחוזה, הוטל עלי להיות 'מיילדת' של הראשון יבליל

שנים עשר. כך הצלתיצאצאים על ידי האמהותיו מקרים של אכילת המאחר וה ,לידתם

חזירונים.

בקרתי באוניברסיטת ברלין ושמעתי את הרצאותיו של פרופ' פ. חודשי הסתיו.כל נשארתי שם

התרשמתיארובואה על כלכת המשק החקלאי. הוא דיבר על הקשר האורגני בין חלקי המשק.

ואישיותו האצילה.מאד מ ואוניברסלי, דעותיו, ספריו הזכיר את הקבוצותוהוא היה אנושי

כדוגמא ומופת. הרצאותיו היו מלאות פרץבא ולקני הושפעולדעתי פרופ' תוס והתלהבות. א

ממנו.

. היתה לימשק גדולומשק זעיר ניהול של את הלמדתי הסתיימה. בגרמניההכשרתי החקלאית

דמותה, מערב אירופ יהודי את יהדות מזרח אירופה. בשבילמקרוב להכיר עוד מטרה אחת -

,כיר את המקורותשרצוי לההיהודי המזרח-אירופאי הייתה נערצת. זה היה המקור. חשבתי

שכדאי ללמוד עברית ויידיש.

בליטא פרידמן היה ולהצטרף לקבוצת הכשרה של החלוץוידידי מרדכי לבוא הזמין אותי

העיירה קידני.לידהליטאי "כיבוש" בכפר פלגנוגי

חלקםשם,ם ליהשמו פעמ הנהירה אל המזרח לא הייתה רעיון מקורי שלי. סטודנטים ציונים

גלווריסקי בתור לימד לימדמורים. סמבורסקי בווילקומיר, בגימנסיה ואחבליטא כך ר

ירושלים. ד"ר שוובה היה מנהל הגימנסיום בקובנב לימן, רופאהאוניברסיטת זיגפריד . ד"ר

ומחנך, יסד מוסד חינוכי על יסודות החינוך החדש עם ניהול עצמי של הנוער. הוא אסף ילדי

הגרעין הראשוןהיו תלמידיו יתומים מהפוגרומים באוקראינה כדי לתת להם בית חם ומקלט.

כפר הנוער בן-שמן. ב

למדנו. נשמה יהודית טהורהמראה המוזנח של יהדות מזרח אירופה, שוכנתהרגשנו שמתחת ל

והפרוסית המיליטנטית. גרמנית שסימל את הציביליזציה ה לבוז ל'קפל המכנסיים המגוהץ'

33

דלת העם, לגור בשכוניבקרב להצטרף לעממיות. סטודנטים עשירים רצו לחיות היתה המגמה

'נרודניקים', באנגליה הייתהקראו להם טולסטוי. ברוסיה ברוח תורתו של העוני. הקריאה באה

בברלין יסדו את 'מעון העם היהודי'. רוח זו השפיעה גם עלי., 'סתנועת ה'סטלמנט

היתר כניסהשמשמעו מרדכי פרידמן החל לפעול בחוגים הציונים בליטא להשיג לי סרטיפיקט,

,לליטא. חיכיתי חודש, חודשיים, שלושה ושום דבר לא התקדם. החלטתי לנסוע לקניגסברג

הגובלת בליטא, אולי באמצעות קשריםעיר חיש את האישור. התאכסנתי אצל משפחה, א

נרמז בחמימות. חיכיתי ימים רצופים, אבל כלום לא התקדם. שקיבלה את פני יהודית וציונית

את הגבול. להבריחמבריחים , להיעזר ב "בקשיש" בעזרת, ליתא שיש אפשרות בלתי ליגלי

חזק שהתגברתי עלהרצוני להגיע למקום חפצי היה כאבל דרכים בלתי ישרות, ללא הייתי רגיל

יכול להיות? הםהיסוסיה כבר 'לגנוב' את הגבול. מה והסכמתי בדרך, ניירות םאקבל אות

בליטא.

עם,גבולבצד השני של ה מכשולים והמבריח שיחרר אותי ללאביקורת העברתי את המחסום ו

ילקומיר. שם עמדתי לפגוש את סמבורסקי שלימדולעיירה ועד הוראות ללכת ישר קדימה

א יעזור לי להתקדם בדרכי. ובגימנסיה וה

ועםההופעתי הבלתי לגאלית. הוא היה מבוהל. הוא התקשר עם קובנלסמבורסקי לא שמח

זו הייתה מכההיתר רשמי. הודיעו לי לחזור לגרמניה ולחכות ל,השלטונות וכעבור יום יומיים

קשה בשבילי.

וחוץ מזה, איך אשוב? כאן לא היו מבריחים שהיו מוכנים להגניב אותי בחזרה. התחלתי לצעוד,

לפני. בחוץ הגרמני הגבול עד שראיתי את ועצוב. הלכתי אפור הכל ושלג, ערפל פתאום

צועק "עמוד!" לעברי -שמעתי חייל פניתי ללכת אם אמשיך לירות. אחורלהוא עלול

בוקר טוב,והתקרבתי אליו. אמרתי את המילים היחידות שהכרתי בליטאית: "דובי אוטרי פנ'ה"

ודחפתי לו מטבעות ליד. הוא ,אדוני 'לא רואה אותי' ואני יכול.. מסמן לי שהוא פנה עורףה

הסרטיפיקט ועברתי את הגבולהמתנתי ימים אחדים בבית מכרים, עד שקיבלתי את להמשיך.

כדין.

כיבוש ת קבוצ

בנויים רובם עץ. הרחוב הראשי נקרא ליזלס,הגעתי לקובנו, בירת ליטא. בתים קטנים ונמוכים

"סוסיה" כפי שהיה, משוך ע"י סוסיםרכבאללה, שדרות ליזלס. התחבורה הייתה באמצעות

. 1910בברלין בשנת נהוג

בהמשךשמו לאלישב והיה את ששינה , מרדכי, הוריו ואחיו שמואלעל ידיהתקבלתי בחביבות

אבל חשתי ביחסוהציר הראשון של מדינת ישראל במוסקבה. הלכתי לבקר את ד"ר מ. שוובה,

ד"ר לימןוקריר ולא הצלחתי להתקרב אליו. הוא היה גאה ולעגן ולא העריך אותי. לעומתה

34

לימן הראה לי. ה כל פעם שהגעתי לקובנ ולנתי בביתםואשתו הראשונה קיבלו אותי יפה מאד

בהמשך הוא הזמין אותי לחגיגות ולפעולות. החינוכית ו הסביר את שיטתו,מוסד שהקיםאת ה

התגרש מאשתו שנסעה יחד עם בנה לארגנטינה, והתחתן עם ד"ר קליבנסקה, רופאת ילדים

ילידת רוסיה, שהייתה שותפה לפעילותו והבינה לרוחו. נולדו להם שתי בנות.

ספר "שרשים" על הבעיהאת הפרסם ו ,ה חבר נאמן בתנועת "ברית שלום"הי הוא ,בישראל

, ביניהם בספר שנקרא "רעיון והגשמה"ומאמרימ קובץ פורסמו מותו,היהודית-ערבית. לאחר

. "מילדי רחוב לחברת נוער"- "בית העם היהודי בברלין" והמאמרים -

הקבוצהחברי הלך לפני והם שמחו לבואי. 'יקהכינוי ' קיבלה את פני בציפייה. ה'בושיכ'קבוצת

נוונאלצוהרבה פחות מיטות חברים וחברות היו כחמישים באורווה, בצריף גדול וארוך. ו לנ

במיטה. - שניים להתחלק

הי היהולקבוצה הכל מגלשות. עם חורף עגלות גם שכללו ועגלות סוסים רפת, פלחה,

נהגו למשוך את העגלים בכוח מרחםברפת שיטות העבודה שונות משהכרתי. ופרימיטיבי

רק במקרה שללעזור בזהירות וביד עדינה - הפרה עם מקל וחבל. אני למדתי שצריך להמתין ו

ד.סיבוכים מנהל המשק היה האגרונום אדם חביב ,יטשו ויהודי עם ו נשמה של בעלדמיון

רווחים גדולים. ראהחלומות. בחזונו

כמות החלב של כל פרה, אךמדי יום את גרמניה, כמו לשקול לימוד מ שיטות ציעניסיתי לה

בעיני החלוצים זה היה מגוחך. ניסיתי להכניס הנהלת חשבונות חקלאית מסודרת וסטטיסטיקה

לא הצלחתי.ו

ה,י היקי עם אופ, את השפה, המנהגים והשירים וחיבבתי את האנשים. אבל בלבי פנימהלמדתי

מאבקים עוררתי ,והסנטימנטליות בענייני משק התקוממתי נגד הספונטניות ומצאתי עצמי

יחיד מול רבים.

שאףהמדריך והכוח האידיאולוגי של הקבוצה היה דב זיסלה הוא התנגד לגישה .משקיתה

העיקר בעיניו הייתה המטרה הציונית להכשיר חלוצים. לא חשוב אם המשק מסוגל לקלוט

בין החברים בלט יהודה אדר, שנים אחדות לימד בבן-שמן.ו הוא היה מורה בארץ אותם או לא.

חבר עין חרוד בהמשך.

נתינתד קרקעות ווביחלוצים, לעהזדקקה לשר המנדט על ארץ-ישראל. הארץ ו א1922בשנת

.. בשנה זו החלטתי החלטה חשובהמשמעות למנדטו תוכן

נישואין

בחירת מקצוע ונישואין. - אומרים ששני דברים חשובים בחיי אדם

35

אובייקטיביות אפשרית. ישבוי עם עליזה, את התקשרותבטקט ובחוש מידה אשתדל לתאר

רוחש לאשתי במשך זה מתחייב מהכבוד שאני רק לרמוז. לגלותם, יכול אני דברים שאין

עשרים וחמש שנים ואם ילדי.

האחות הבכורה של אימי, התחתנה עם הבנקאי זיגפריד שטרן בעיר דורטמונד.דודה ברטה,

הייתה ההפך מאימי. יאה בטחון והכרה עצמית, אריסטוקרטיבעלת אימיגאה במעמדה. ו ת

צנועה, מחפשת דרך ומבקשת אמת. חסרת ביטחון, הייתה ,לעומתה

כמוהתנהגה היא אמנם לבן וקיוו ה הורישבהן.הצעירה ועליזה ,בנות ארבע לדודה ברטה היו

מרדנית בעקבות רצוןגם אחיות ושלוש ההורים והשל הרבה הדאגה שלבן. הייתה מפונקת ב

כולם לחנך ולהטיף מוסר.

נכנסה לאווירתהיאגם כמוני, ה צעירה ממני בשנתיים. בילדות נפגשנו לעיתים רחוקות. זעלי

רצתה להשתחרר מן,התסיסה הרוחנית והחברתית שהייתה אחרי מלחמת העולם הראשונה

לעמוד ברשות עצמה. עליזה שהייתה מאד אינטליגנטית נתפסה לתנועהוהבית, לבחור מקצוע

מעשית. גם הייתה ההתלהבותלצד אך ,הציונית והסוציאליסטית בכל נפשה

מה שחסר בבית הוריהאת עליזהאני הייתי פחות מציאותי. בעל מעוף ורעיונות וסיפקתי ל

בעודף נוקשות. שאהב את בנותיו אך שלט בבית מצד אביה עיקר ב,קשהונהרציני וה

. תכננו לעלות יחד1922 וכך החלטנו להתארס בשנת זה לזוהשאיפות המשותפות קירבו אותנו

לארץ ישראל.

-שתי המשפחות להחלטתנוכיצד התייחסו אמי נבהלה. היא חששה שהאופי של אחותה

י שחשהשפיע הגדולה מההתנגדות להשתחרר קשה לה היה עלי. גם עליזה באמצעות

בין אותית כענן מעלינו שנים רבות. אמי חששה שעליזה לא ריחףמיחס זה קל צל ואחותה ל

, ואף סינגרה והשלימה עם רצוני להתחתןבהגינות השתדלה להתייחס , אבלכפי שהיא הבינה

הוריה של עליזה.מול עלינו

דוקטור לא הייתי המועמד המתאים. הם שאפו לאדם בעל מעמד ורכוש,ודודתי, דודי מבחינת

מעמד מכובד בחברה. והנה מופיע צעיר שאין לו כלום,ובעלאו פרופסור בעל שם, מבוסס

מדברית, ללא עתיד. ו ארץ רחוקה ,והוא עומד לפני אוטופיה הרפתקנית

לאחר זמן קצר לפני עלית הנאצים לשלטון ואתוו כתב בצו,הבנקאי זיגפריד שהיה נוקשה מאד

וכל כספו יהיה מובטח אך ורקרץ ישראלשאין הוא מאמין בעתיד אל - שכבר היינו בישרא

גרמניה.–בארץ היחידה הנותנת בטחון

זיגפריד שטרן היה קפיטליסט מתבולל, והסוציאליזם הציוני נראה לו חלום מעורפל. הוא היה

ו.ת ברטה חשבה כמותידודו עיוור לגמרי לתהליכים שרחשו במולדתו גרמניה

כתבתי לו באמונה שלמה שיש לי קיום,,אני הייתי תמים מאד. כשחותני ביקש לדעת את מצבי

בגד ללבוש וגג על הראש. לא רציתי לרמות אותו או לשקר לו, פשוט לא העזתי לחם לאכול,

36

)לארץ לספר שעדיין אין לי כלום ומה שיהיה עם כל החלוצים יהיה גם אתנו. עבודה יש בא

מלא אמונה ותקווה.הייתי השמים נראו כחולים ו,ידעתי שגם זו תהיה בעיה(

שלאדם כמו אביה צריך,עליזה האשימה אותי ששיקרתי להם ולא הבינה אותי. היא כתבה לי

מןבארץ, בז הבאות ותינותקציב. בשנונתוני מספרים מדויקים הכוללת לכתוב תוכנית ברורה

הוא כתב שלא מדאיג אותו, הוא תמך בנו.שהפרדס עדין לא נשא פרי והיינו שקועים בחובות

.שיש חובות אלא שהחובות בעיניו לא גדולים יותר

בקולברג על שפת היםר כך עליזה עזבה את הבית ועברה לעבוד בבית-ילדים בברלין ואח

המזרחי.

, כדי להסביר ולהוכיח את אל הרצון והרגש הטובופנתה , להורי עליזה,אמי כתבה לדורטמונד

היא הסבירה שלצעירים הזכות לחיות כפי שהם מבינים ואיןדבריה גם במובן הפסיכולוגי.

למנוע קרע גמור בין עליזה להוריה.צליחה להורים הזכות לכפות את דעתם על הילדים. היא ה

אחותה, הרגישה שמתחת לקליפה הקשה יש לב חםברטה אמי העדיפה את הדוד זיגפריד על

רץ לבד לאסע קודם א - פשרהקבעהחתונה נה נושאב .עמווחיבבה אותו ומצאה דרך לדבר

ו אחרישראל לבוא תוכל עליזה אצליח, קיוו יאם ההורים ש. מאוכזב כנראה ךכואשוב

ההסכמה. ניתנהבאמצעות הדחייה

, בהגיון וברגש.ןהם מכתבים יפים בסגנוי. בינ ארצהמצאתי מכתבים אחדים שעליזה שלחה אלי

עבודה מוצאני יהיא שואלת למה א - רוויח את עלייתי לארץומ במקום למכור את אוסף

לא ידעתי כיצד להשיג עבודה, הייתי מפונק ובלתי מנוסה. אבל אניהבולים והשעון שלי.

נוספת שדאגה הייתה ,התלבטותבנו עוררה פגוע בבריאותשואי קרובים עלולים ליהאם נ-

אם ההורים, אמרו שאין חשש להשפעה רעה,. הרופאים שהתייעצנו אתםהילדים שייוולדו

בריאים וההיסטוריה המשפחתית תקינה. וכך גם גורם זה ירד מהפרק.

ובאתי לברלין. שמעתי הרצאות בבית-הספר הגבוה לחקלאות1922בסתיו חזרתי מליטא

איכריםו במשקי חקלאית לעבודה עצמם שהכשירו הפרקטיקנטים" ב"ברית השתתפתי

בגרמניה.

סניף של החלוץ. עזרתיבעיר כדי לייסד , שפירא מהמרכז החקלאי לברלין הגיעבאותם ימים

עזרה לי בעבודתי.. בחורה ששמה רוזה ליסנר למפגש חלוציםכנסלו בעבודתו וניסיתי ל

חברות ואהדה בעיקר יחס יזה היה יחסי לעלרצה הגורל שהתאהבנו. מתוך שיתוףשנבע

רעיוני. את רוזה אהבתי אהבת נפש גדולה. נכנסתי למשבר מצפוני קשה. האם להתיר את

הבטחתי לעליזה? ספרתי לעליזה על רוזה. היא הייתה אצילת רוח ונתנה לי את החופש לבחור

צער.אכזבה וגרום לה עזבה ולפי לבי. אך לא יכולתי ל לע

37

מעין,ח"כאשנים בספר בתלמוד מצאתי -יהודה- האמרה את ברית את להתיר "מוטב

ל ידיהנישואין מאשר לבטל אירוסין. האירוסין נחשבים כנדר חמור ביותר, הם נגדרים סביב ע

חרם. אפילו אם לא מקיימים את ההתחייבות, לא מתבטל הצד המשפטי. את הנישואין אפשר

והוא קורע את ברית-האירוסין, באות הדמעות להתיר, אך אם מישהו התארס עם בחורה

המבוישות לפני אלוקים והגבר יקבל את עונשו מן השמים. וזה אפילו אם סלחה לו הבחורה. זה

".יישאר ענן כבד מעל ראשו כל חייו

לא יותר נפגשתי רוזה ליסנר. שמעתי שעלתה לארץ, התחתנהעם ילדה ילד , מצבשלבו ה

לארגנטינה.ה עם משפחתהקשה הגרהכלכלי ה

מה שבטוח שאשר יהיו,להישאר עם עליזה יהיו הגורמים להחלטתי מעולם לא בחרתי בה

סירבה לקבל עזרה כספיתהיא שנים רבות ו לא חשבנו על כסף ועל עושר שנינובגלל כספה.

. וריהמה

לוותר על התנגדותה ובזכות רצונו עליזהסופו של דבר המציאות הכריעה. אימי שכנעה אתב

הייתילולא תמיכתו, איני יודע אם הטוב של אביה ועזרתו, הצלחנו להתמודד עם הקשיים.

ר לגרמניה.ו נאלץ לחזיתייהמסוגל לפרנס אישה וילד ולא

למען האושרהשהיא הייתה מוכנה להקריב את אהבתה ואת עושראומר לזכותה של עליזה

שלי.

היא תקום" וכך הגורל או יותר נכון ההשגחה העליונהה'אך "רבות מחשבות בלב איש, ועצת

עזרת מוצדקות וזכינו בהתבררו כלא משפחה. החששות התורשתיות להקמתוהביאו לחתונתנו

בילדים ובנכדים טובים ומוצלחים. חיינו שנים רבות השם ערכיםספגיחד וכל אחד וטובות

שנה. עשרים ושלוש משך כמעט עד חתונת הכסף, מהעזר כנגדו. נשארנו

היהשברית הפרקטיקנטים שהיתה בעלת מגמה פוליטית, והחלוץ בינתיים בברלין פעלו תנועת

שאתהתבקשתי לבוועידה שהתקיימה בעיות ההכשרה. סייע ב חקלאים ושהכשירארגון מעשי

שלי הראשונה ההרצאה הייתה זו בליטא. הכשרתי על הראשונההרצאה ההרצאה וגם

ארצה.קהל הצעה לשלוח חברים גם למזרח-אירופה לפני עלייתם הלאפניתי בוועידה. ה

הרצה על "קבוצת הצבי",שנקראה יסד קבוצה ימקס צבי שהיה כבר שנה בישראל ו המצב

ועל ניסיון רץבא גם היונוספים . משתתפים הקבוצה שלו פאול אלברט, הרמן אהרון, ליאו

בית החרושת ולטר מוזס מייסדו ,קאופמן קרוב משפחה של שטרן דובק, הינץ נגלר מייסד

אחרים.עסיס ו

ורי לאה הורי ועזרתי כחקלאי וגנן מנוסה בגינת עצי הפרי. ביתל אחרי הועידה חזרתי לפרייבורג

קיוו שאתייאש ואחזור לגרמניה.ורק ת עלייתי ארצה ב אכניסו יותר לע

38

ארץ ישראל

עליתי ארצה1923בסתיו באניה איטלקית שיצאה מנמל טריאסט. המתנתי להפלגה בבית

נו מהשמש, אכלנו ספגטי ומקרוני,נ, נה מסביבטיילתי עם העוליםובינתיים שבעירהחלוצים

.יםתמרים ופירות סוב-טרופי

רוסיתת רובאשקה לבוש חולצמרשים במראהו, בנמל נאפולי עלה לאנייה אדם בגובה בינוני,

נעימה. זה היה ברל כצנלסון. נלוותה אליו ליליו פרוע ומתולתל והבעת פניושל פועל, שיער

צדק, גננת וציירת שכתבה ופרסמה סיפורי ילדים. ברל שמר על דיסטנס מסוים מהחלוצים

הפליגההירוקים. למרות זאת זכיתי להכירו ולהיפגש עמו בהמשך. הוא עקב אחר כל אנייה ש

, הרגשתי את נוכחותה אותיה. עלייתו על האנייה עודדחדשלכל חלוץ בחום לישראל והתייחס

ההשגחה.של

הראשונים של ארץהההפלגה ארכה שבוע. חיכינו בכיליון עיניים לראות באופק את סימני

לאט לאט הופיע הקו הצהוב של חולות תל-אביב, ועליו נקודות קטנות ואדומות יעודנו ותקוותנו.

הורידו אותנויםשל גגות הבתים. האוניה עגנה במרחק מסוים מנמל יפו. ערבים במכנסים רחב

בין הגלים הסוערים על כתפיהם לעבר החוף ובצעדים האחרונים סחבו אותנו לסירותיהם

הבטוח.

המכס במשרד וחפצים פספורטים בדיקת העולים,לאחר ואותנו, לדרכם הותיקים יצאו

בגדים עברו טיפול נגד כינים ומזיקיםה הכניסו למחנה הסגר. קיבלנו מקלחת חמה. ,החדשים

נקיים אך מקומטים.ונמסרו לנו

יצאנו שלושה יומיים לת'לחופשי'כעבור מיפו נסענו אביב. לסוסיםב ל הקשורה מרכבה

. אוטומובילים ואוטובוסים טרם היו. נכנסנועשרה נוסעיםנס. היה בה מקום לז'אשנקראה דילי

סיפקו לנומסביב רק חולות. כשבין מוגרבי לשפת הים שלמחנה קליטה של אוהלים בשטח

.העירפועלים ברחוב נחלת בנימין. זו הייתה המסעדה היחידה בכל הפתקי אוכל למטבח

שלמה ויינברגשיחד עם בעלהבחורה דתייה מגרמניה את בינה דבורה ורטהיים, במחנה הכרתי

היה ביןמהםאחד והם הקימו משק ברמת השרון. הבעל נפטר בגיל צעיר. היו להם שני בנים

. במלחמת העצמאותעציון בגוששנופלי הל"ה

39

חדר קטן בו ישב המנהל יעקב אפטר. קיבלתי ספרון,חקלאיהכדי למצוא עבודה הלכנו למרכז-

"המשקים החקלאים באשנכתב על ידו -קטן זה היה הספר הראשון שקראתיו" רץ ישראל

גן שמואל. נשלחתי לקבוץ לבסוףלקבוצת אילת-השחר, אבל י לעלות ל. הציעובעברית

גדר ותפקידי היה לזמור גדולה קבלת הפנים אכזבה אותי. בסידור העבודה נתנו לי מזמרה

ידי ועד מהרה התמלאו קוצים ומלאה סמיכה הייתה הגדר הפרדס. אקציה שהקיפה את

געתי העבורי. מקלחת קרה ימי גן שמואל היו כמובעבודה כשבועיים. התמדתי בפצעים ובדם.

הזרות שקידמהמלא באמביציה ושאיפות גבוהות. שנים רבות אחר-כך הייתי מלא בטענות על

הראה לי את המקום ואת העבודותעימי, ללא מפגש הכרות במקום. אף אחד לא דיבר את פני,

שיש.

אני מסוגל להודות שהחזירו אותי לבסיס, לעבודות הכי פשוטות. מי ששואףממרחק הזמן,

. צריך להתחיל מעבודה גופנית קשה,להגיע לעמדה בכירה

האחותו חברו מורה ירושלמי שאביו היה הרצל יעקבי בשם גרתי באוהל עם צעיר יליד הארץ

. התחביב שלו היה סיתות אבנים ופיסול. בהמשך מאדקבוץ. הוא היה בחור כארז והתיידדנוב

. הוא הלךצערזמתי והלך איתי לחדרה. גורלו היה מוהוא הצטרף לקבוצה קטנה שנוסדה בי

להגיע למצרים אך עקבותיו נעלמו.תכנן ,מדברלמסע רגלי רומנטי לבדו ב

הראתהשעבדה בלול ,. אחותו של הרצל והסביבהר את המשקיאת שעות הפנאי הקדשתי להכ

להיות לולן. אני חשבתי דווקא על פלחהברצוני היא שאלה אם מקום עבודתה.לי בגאווה את

בהמשך.לענף שאתמסר דמיינתי ולא

בקיץ הלכנו לברכה הגבוהה שבתוך המשק. שחיין גדול לא הייתי ופעם כמעט טבעתי, בקושי

"לולא כךתיו פעמים רבות - כמו שכתב צ'רצ'יל בזיכרונואבל . להגעתי לסולם המצי . לא…

הייתי כותב כעת את זיכרונותי".

הביאו לפיטורי.תי פועל זמניועבודה והיהחוסר מצב בחורף עבדתי בקטיף בפרדס המשק. אך

מושבה ונתן להם מיטה לישון. חדשים בגרתי בבית הפועלים שקלט חלוצים ועברתי לחדרה

באזני הצטלצלוחוסר התעסוקה העלה קבוצה? בעצמי אייסד במוחי מחשבה, למה שלא

-המילים הנהדרות של גוסטב לנדאור

"רעב, ידיים ואדמה ישנם. שלושתם נתונים של הטבע ומלבדם אין

האנשים צריכים אלא להביא סדרים נאותים במה שמתרחש בינהם,

" … ואז יהיה להם כל מה שדרוש

מצבנואת בדיוק ארים הביאו אותי להגשמה חלוצית. האם הם לא מתהמשפטים נפלאים אל

לנו. הרבה אדמות במושבה היו בלתי מעובדות.ובמושבה? רעבים היינו. ידיים ורצון לעבוד הי

מה יותר פשוט מאשר לעבד אותן, לגדל תפוחי אדמה וירקות?

40

גלויותגם מיזוג של קבוצה ליצור מ,רציתי מעורבת הארץועולים הקבוצותלרוב. מילידי

מהתארגנו ו'צמ עלוגן שמואל שחברי כמו אותה ארץ מקור, קבוצת צביחברי כוסלובקיה

גרמניה. מ

רשות או פשוט עלינו על הקרקע, על מגרש ריק באמצע המושבה. אתביקשנו איני זוכר אם

הציוד הנדרש קבלנו כעולים חדשים ממחלקת העלייה של הסוכנות. מהמרכז החקלאי קבלנו

הלוואה לרכישת כלי עבודה. היה לנו גם חמור להובלת מים ממרכז המושבה.

-מספר החברים בקבוצה היה קטן. אך כמו שאומר הפתגם "כל הדברים הטובים, שלושה ,

… ו "הברכה שורה על שלושה" "שלושה במניין, סימן טוב לכל קניין" - שלושה באים". וגם

.ליד גרמניהקה י י–ואני ליטאמ חלוץ –שלמה שטקן , הרצל יעקבי- יליד הארץינו - הי

יוצר. כחשום דבר לא נראה לנו בלתי אפשרי. היינו צעירים, מלאי מרץ, אמונה ו

צנועה? גדולים בהתחלה דברים לא התחילו הרבה רצינוהאם לא לשבת חסרי מעשגם

במיון טבק בנימינה וליד בפרדס, בייבוש ביצות עיקרומובטלים. בתחילה יצאנו לעבודת חוץ ב

חברתו שקיבלה על עצמהבלומה ושלמה הביא את במהרה הצטרף אלינו חבר נוסף בשדות.

זמן רב.לא החזקנו מעמד בישול.והאת עבודות הבית שלמה רצה להתחתן. עליזה הגיעה

מסודרים מגוריםהנשים רצו בצדק תנאי שתי . צהאר מלחץרקה הקבוצה התפוררה והתפו

צעירים. הזוגות השני

השומרון שבין מייסדיה היה יוסף-המרכז החקלאי רכש את הציוד בזיל הזול ומסר אותו לחבורת

דיור ואוכל במשותף. חבורהספקשפרינצק. מטרתה הייתה להיות לעזר לפועלים במושבה, ל

וממנה ברחובות גם נוסדה הקרקע דומה על לחבורהעלה הצטרפתי גבעת-ברנר. קבוץ

חילקתי,קבלנו גבינה גדולה ועגולהכש גם חלוקת מצרכים. כלל למחסנאי שתפקידו התמניתיו

במקום לחלק בקמצנות במשך כשבועיים. כשראו שאיניעוד באותו יום אותה לחלקים שווים

אג לתאבון החברים, פיטרו אותי.ודאלא ,חסכן

מלא ברצון לשוב לישראל.ולחלוטין לא מיואש - פיות ילאחר כשנה חזרתי לגרמניה, ובניגוד לצ

ההורים אלי. תצטרף שעליזה ההורים הסכמת את ולקבל הבטחתי את לקיים רציתי

בדורטמונד נאלצו להשלים עם רצוננו ואנחנו נסענו יחד לישראל. עליזה הצטערה שלא יכולנו

ארצהכשהגענו היא נהנתה מהטיול הקטן שעשינו ברחובות העיר. כילהתעכב יותר באיטליה

התפרסם כעורך דיןשלימים שכרנו חדר במושבה בחדרה. בקרבתנו גר צעיר ששמו חוטר-ישי

חשוב בהגנה.

41

מצב המשק היה קשה. לא הייתה עבודה. למזלנו אחרי מלחמת העולם הראשונה אזל מלאי

היהתשלוםהוגם , לצורך בידיים עובדות הטבק בעולם וזה הביא לגידול רב של שתילי טבק

השחלה על חוטים. עליזה עבדה במחסן הטבק במיון העלים.וטוב. כולם עבדו בשתילה, איסוף,

בצוותא. ואת השירה הפועלים את הישיבה עם היא אהבה את האווירה,

אני נשלחתי לייבוש ביצות כברה שעל יד בנימינה. ההכנסות לא הספיקו לנו וניסיתי להרוויח

צילום. פעם כשנסעתי לעבודה ברכבת פגשתי את זלמן רובשוב ששינההכסף גם באמצעות

"זה חורג מהמסגרת החלוצית". -סיפרתי לו על עיסוקי הנוסף והוא אמר ליושמו לזלמן שזר

וגם הפיצו אותו יחדהעיתון "דבר". אני הייתי מהראשונים שחתמו על עיתון שזר היה אז עורך

עם חוברת "השדה" שנוסדה באותם ימים.

לאחר תקופה רכשנו מגרש באמצע המושבה. התיידדנו עם שמואל כפרי שהיה איש מקורי

ומיוחד. הוא היה טבעוני קיצוני, הלך יחף ופרוע שיער ורצה להתקיים מיגיע כפיו ללא עזרת

ושל קנוט המסון "ברכת האדמה". כפרי התגורר לבדספרו גיבור את המוסדות. הוא העריץ

ניל"י. החלטנו שאנואנשין מובצריף רעוע בגן של תחנת הניסיונות שיסד האגרונום אהרונס

גרש לרשותו שלהממחצי רוצים להיות שכנים שלו. קנינו שני דונם בתוך המושבה והעמדנו

כפרי. אני זוכר עוד אפיזודה מצחיקה: בחגיגת פורים בבית הפועלים הופיע גבר אלגנטי על

עניבה. זה היה כפרי שהתחפש לאדם אירופאי. היהנבהבמה. הוא היה מצוחצח, מגולח וע

. אהו ו בצחוק כשהבנו מינ פרצנוקשה לזהותו. כול

ג'ינג'ית צעירהכעבור שנים, כשכבר לא התגוררנו בחדרה, שמענו שהוא התאהב בבחורה

הכלכלימצבם ו התפרנסו ממכירת תוצרת חלב במושבה ,מבנימינה. הם חיו יחד, הקימו רפת

בית ואת החייהם לאיכות וליפי גםהחל לתת פרי. אשתו דאגהשנטעו השתפר לאחר שהפרדס

ריהטה בטוב טעם.שבנו

לראותגם כדי לכאןשלחו אותו שדאגו למצבנו אבות והורי ה לראות את ארץ הואאחי רצה גם

נוכח החמור. הוא ל והתכבד בתפקיד הובלת המים עהו. הוא התקבל בכבוד בקבוצשלומנמה

לו ולו להצטרף לקבוצה מתאים שלא כרופא. לשמור על כדאי תיארביקור את המקצועו

ה בעקבות רב. יותר,כרותו עם חדרהיבהומור בריא ונמצא מקום דרש שנעזוב את העיר

קדחת.נטולת להתיישב בו. כמו רחובות, שהייתה מושבה

הגיעו גם האחריו . הביקור היה בזמןארצה. עלתה האפשרות שכל המשפחה תעלה םוריה

הנחת היסוד לאוניברסיטה על הר-הצופים. לורד בלפור הישיש והאציל הגיע לישראל וטקס

ין הגשמת הפסוק "כי מציוןע. מםלוהנחת אבן הפינה היה טקס מיוחד שהשאיר רישומו על כ

צעד בלתי רגיל,עלות ארצהלהחליטו עז, הורי ת הרושם הח מירושלים". תה'תצא תורה ודברי

עליית היטלר לשלטון., עשור לפנילאנשים בגילם

42

ציוני נלהב. להישאר עם הורי בגרמניה הייתה הקרבה גדולה. אימיתגלה כארנסט ה לשמחתי

לצעירים ואסור להם להפריע לאחי בתוכניותיו.ייךאבי שהעתיד ששכנעה את הבינה ללבו ו

מסכימה להישאר רחוקה משני ילדיה, היא רוצה להצטרף. אבי שהציונות הייתהאינהמכיוון שו

שילך אתנוהודיע שעזר היה חוש ההומור שלו. הוא מה. ונאות לבקשתה , הבין לליבה זרה לו

שנה לאחר עשרים אך יבקש להיות הציר הראשון של מדינת ישראל בגרמניה.. שנפטר,

באהדה". הואה "אני מתייצב מול-אמר הוא הוקמה שגרירות ישראל בגרמניה. על הציונות

מולה, כלומר מנגד לה. -הדגיש

בהשפעת ארנסט עזבנו את חדרה ועברנו לרחובות, מושבה יפה ובריאה. הורי בקרו במושבה

ופגשו ברחוב הראשי את מר זקס, ראש המועצה. הוא קיבל אותם באהדה ושמח על רצונם

מלומדים. זקסולבוא לגור ברחובות. הם נפגשו גם עם משה סמילנסקי ומר מילר, אנשי עמל

תהם הבטיחו לאבי את משר ארץ מוצאם הייתה ליטא. אךוחותנו מילר הגיעו מדרום אפריקה

רופא המושבה.

בגבעת דונדוקוב, כעתמגרש להורי דונם בגבול המושבה ותשעה עליזה ואני קנינו מגרש של

בית הפועלים. הורי חזרו לגרמניה במטרה לחסל את רכושם ולעלות יחד עם אחי, ארנסט.

. את בבואםאת ההוריםאליו לקבל מקווים , התחלנו בבניית ביתמידהקמנו על מגרשנו צריף, ו

שורות הבלוקים הראשונות של הבית הצבנו במו ידינו.

בבית היולדות של ד"ר היללסון בת"א., נולדה בתנו הבכורה רחל16.5.1924בזמן הזה, בתאריך

את רחל אני זוכר אותה עומדת בכותנת לילה בתוך מיטתה, בת שנה וקצת, מצביעה בגאווה על

הרקמה שעל השרוול ואומרת: "פיצה" כלומר שפיצה, רקמה בגרמנית. כשאמרנו לה שהיא

אומרים 'בת-חוה' אומרים "לא ענתה: היא גנדרנית, אומרת זאת קטנה, חוה בת שהיא

'בת-חלבה' "מפני שאהבה מאד לאכול חלבה.

ניהל את הדואר ואהב לעזור למתיישבים החדשים.במושבה ששכני מר טריביש, תושב ותיק

בגיל ועבדו אצלו פועלים ערבים. לו כרמי שקדים וחמש,היו יהודיהחמישים התחתן עם

.ה לבדהבנים בנים. הוא נפטר די צעיר ואלמנתו גידלה את שלושהממצרים ונולדו להם

על המגרש שקנינו גדל טבק. הבולמוס של שתילת הטבק נעצר כי מחיריו בשוק העולמי החלו

חשוב כמו עממימזוןלרדת. תוכניתי הייתה לגדל ירקות ותפוחי אדמה. בתפוחי אדמה ראיתי

יש שיר עממיהחיטה ושווה לכל נפש. - "סונטאג בולבס, מונטאג בולבס. –ביום ראשון ." .

השבוע. ימות וכך כל תפוחי אדמה, ביום שני...

ורץבא אדמה תפוחי מעט גידלו הו הכמות מצרפת.הבאעיקר ל להתמסר נושאהחלטתי

ועסקתי בשאלות -

כיצד ניתן לשמור את תפוחי האדמה לזריעה מעונהו ם הארץקליאמהם הזנים המתאימים ל

אחת דרך הקיץ עד לאביב הבא.

43

זנים שונים, כמות קטנהכעשרההתקשרתי עם התחנה לגידול תפוחי אדמה בברלין והזמנתי

זמן רב כשמאחסנים תפוחי אדמה אפשר לשמורשמקצועית הספרות לניסיון. למדתי מהמכל זן

גםלא ארוכים אלא מוצקים ובמצב של תרדמה עד לעונת הזריעה. ואז הנבטים,אותם באור

הנושאים הנ"ל.– שעניינם שני מאמרים בחוברת "השדה"פרסמתי

של מ. גרשזון "תולדות תפוחי אדמה" הוצ' הקיבוץ המאובספר מאת אוריתוספות חד עם ו

,רוזנבלט שהיה גנן בגבעת ברנר והכיר אותי רוזנבלט מגבעת ברנר, לא מוזכר ניסיוני ומאמרי.

:במילים אלופתח את סקירתו

נחשב 1930 עד 1920 "בתקופת העלייה השלישית, משנת

הגידול הזה ללא יצלח בארץ ישראל. הניסיונות שנעשו אז הכזיבו"

לניסיונותיי, שנעשו בשנים רמז בדברים יש זנים. 1926/7אולי דונם של לצערי שלושים

אחרי הנזק הגדול לא יכולתי להמשיך בגידול הזה. קפאו.סבלו ממכת קור ו גידלתיש

הייתה לחיות מיגיע כפי, לא לנצל אחרים ולא להיות תלויי בהורי ובעזרתם. לעליזה זהישאיפת

היה חשוב במיוחד. היא הייתה גאה ושאפה לעמוד ברשות עצמה. אך הדרך לעצמאות כלכלית

לא יכולנו וגם בירקות לא יכולתי להתחרות בערבים. נכשלהייתה ארוכה. גידול תפוחי האדמה

שכיריםפועליםלהעסיק היינו כי שלנו ולהסתדרותבדעותינו קרובים במשק לפועלים

העובדים.

בינ גדולים בהשקפת העולם ולאיהיו הבדלים ניצלו פועלים ערבים נו לבין האיכרים. הם

העסיקו פועלים יהודים. היו גם אחרים כמו משה סמילנסקי שהעסיק ערבים ויהודים. זה היה

חלק מהשקפת עולמו בשאלה הערבית. הוא הרגיש מחויב להעסיק גם אותם. הוא היה המנהיג

של התאחדות האיכרים וקרוב בדעותיו לאנשי ברית שלום. כך גם טוביה מילר. שניהם הוציאו

ברמה, שהיה מדיני, מקצועי חקלאי ותרבותי ספרותי בשם "בוסתנאי"לאור יחד עיתון שבועי

גבוהה מאד.

הית היו פרדס. זהחלטתי לטעת , סיכוי לקיוםתי נכשלו וגם בירקות לא ראיישניסיונותיאחרי

אדמה, עוד לרכוש אותנו שכנעה היא ומעשית. אידיאליסטית שהייתה אמי של הצעתה

דונם כל אחד ולעבור לגידול פרדס. היינו זקוקים לתמיכת ההוריםשל תשעה מגרשים שלושה

אבל אימי הצליחה לשכנע אותנו. הסכמנו לקבל כסף, שנים. זה היה למורת רוחנוכשבעבמשך

מהורי עליזה לנטיעת פרדס ולבניית באר על מגרשנו. הדבר היה לברכה לנו ומקור עבודה

בגבעת-ברנר קראו למקום העבודה בפרדס שלנו .לפועלים לקח לי זמן ללמוד. 'בית הבראה'

הפועלים.להיות תקיף וקשה כשצריך עם

ונשרפו. נחרבו ולכן מרוחקים מהמושבה היו הם נוספים. פרדסים ניטעו לרחובות מסביב

ל"י4ל"י לדונם לעומת עשרים וחמש ,הפרדס שלנו היה מוגן וכך ניצל. הקמתו עלתה כסף רב

44

לדונם בפרדסים המרוחקים. האשימו אותנו בקלות דעת ובבזבוז אך לבסוף נוכחו כולם ששיקול

.נכון היה נודעת

מתאימה יותר להתיישבותנו בארץ? ,האם הייתה דרך אחרת

הייתה אפשרות שנצטרף לבית-אלפא או לגבעת-ברנר.עליזה הייתה מוכנה להתיישב בקיבוץ

-סירני לשכנע אותי שמקומיאנצ'ושהוקמה ע"י עולי גרמניה. ברל כצנלסון אף שלח אלי את

והצורך ושאיפותיי יגבילו את רצונותיי המתמיד שליבקיבוץ. אני חששתי שהחיים בקיבוץ

החלטנו להישארבסופו של דברבניסיונות. עליזה הייתה מסתגלת טוב ממני לחיי קיבוץ.

משק בודד.במתכונת של

לנו מתקופת המשק המעורב היחיד שנשאר מצחיקה.,הענף הייתה הלול. ההתחלה היה

הבאתי פעם מהשוק הערבי תריסר עופות קטנים מגזע מקומי. רציתי שיהיו לנו עופות בבית,

ושיהיו ביצים וגם בשר. אך בסוף התברר שכולם היו תרנגולים הייתהזו רק תרנגולת אחת.

ביצים ועליזה שחזרה מביקור בגרמניהמאה רכשנו מדגרה לבהמשךההתחלה. הביאה ביצי,

בקרבת דורטמונד.שכפר רלינגהאוזן ב ממשק יוחסין מפורסם של רקהרד ,לגהורןמסוג דגירה

מהעופות האלו הקמנו להקה, שבה היו תרנגולות לרבייה. הדרישה לאפרוחים ולפרגיות הייתה

ביצים שלהמספר את ני הטלה ורשמנו יגדולה. התחלנו בבחירה וטיפוח של העופות. סדרנו ק

כל תרנגולת.

האגוד של משקי ספר יוחסין. הייתי אחד הראשונים והשתתפתי בונוסדבאותם ימים תעדו

ו זכות הראשונים שלבספר היוחסין אריה י, הזכירניסוח רשימות היוחסין. את מזכיראשל

- ל מגדלי העופות בישרא במלאת חצי יובל לארגון במאמר סקירה,הועדה

ואכן, עוד בשנה זו הונח היסוד לספר היוחסין, וכותב שורות אלו נבחר להיות מרכזו. ראוי

לציון, והדבר זכור לי היטב, כי העתק רשימות היוחסין הראשונות על ההטלה של רשימות

אינדיבידואליות של תרנגולות ושל סימון אפרוחים ממשפחות, נתקבלו אלי מאת החבר יצחק

יוחסין היה החבר קורט)קורט( לוי, מלול כפר הנוער בן-שמן. ואגב, בשנים הראשונות של ספר

בשאלות העיוניות ובארגון המעשי בפעילות וסייע הרבה . הוא השתתף"הילוי חבר ועדת ספ

זה".של מפעל

השנים.אריה אשל היה היחיד שהכיר והעריך את זכויותיי ושמר לי ידידות נאמנה במשך כל

רחל בתנו הקטנה אהבה להיכנס ללולים ולראות את האפרוחים הקטנים. בלול הגדול היה

תרנגול גדול, שניסה או התכונן באחת הפעמים לקפוץ עליה, והיה לה פחד גדול מפניו. היא

קראה לו "פוקל-האן", תרנגול גבנוני בגרמנית. כדי להרגיע את עצמה, היא השתמשה באמצעי

45

פסיכולוגי, באמרה - 'פוקל האן לא עושה לך כלום'. רק אחרי שהרגיעה את עצמה, אזרה אומץ

לתוך הלול.סלהיכנ

46

שנות המשבר

בדיוק מדלקת ריאות, 1927אחרי המעוף של ההתחלה באה תקופת משבר. אבי נפטר בקיץ

ארץ וגם עבודתו כרופא התפתחה ונתנה לו קיום וסיכויים טוביםההתחיל להתרגל לתנאי כש

וחשה אשמה במותו. להיקלט. אמי נכנסה למשבר נפשי ודיכאון עמוק -הרי הוא זה שאמר

" ."אסור לעקור עצים זקנים מהקרקע שלהם ולהעביר אותם לקרקע חדשה

אבי באישיותו השלים והרגיע את נפשה של אימי ועכשיו היא נשארה בודדה, יחידה מדור

הזקנים.

עליזה נסעה איתה למקום שקט בהרי ירושלים, למרות שרחל הייתה קטנה. ולרפאהקלניסינו ל

. רבהשגחתה הנאמנה של לילי דנקורט מקבוצת שילאפילו וזקוקה לה, והתקשתה להישאר

בסוף החלטנו שאימא צריכה לנסוע לגרמניה, לסביבה הרגילה בפרייבורג, ושארנסט ייסע איתה

.1928כך עברה שנת וישלים את השתלמותו באורטופדיה.

נולד1929באביב שנת יעקב בנטתה להרגיש חולשה. עליזה בננו היות, והחמהקיץ עונת ה

סעאימה ברטה נהרגה בתאונת דרכים, הוחלט שעליזה ת, לאחר ש1926 ב- התאלמןאביה ו

לאירופה.אליו

: אלי מכתב מעליזה

עם קטנה חבילה אמש חביבי? שלחתי שלומך מה שרחלה ממרציפן ותפוחי-אדמה צפיחית-שוקולדה לה שלה. לכן, תביע מכספה בעצמה לאבא קנתה שהיא גאה כל-כך הייתה תודתך. היא את יפה מתנה. לאבא לתת פעם זכתה בריאה. די בדרך-כלל מקוררת, אבל קצת עוד רחלה חביב! גם כה בר-נש והוא טוב די מתפתח הנער כבר גיעת יחד. לו שוב משניהם, כשנהיה תהנה אתה אליך. מתגעגעת כל-כך העת. אני

26.1.30 דרטמונד

במשק. הלול והמדגרות התפתחו טובינשארתי לבד בקיץ הייתי צריך ל. הזמנה גדולהספק

אך .למושב עטרות ,הפרגיות נשארו אצלי. כשכבר יכולתי למסור אותןופרצה מגפה לפתע

המשלוח. התעכב המאורעות ושוב התחילו

קשיי הפרנסה, העבודה המאומצת, האקלים שלא הייתימפני העתיד.גדולה נכנסתי לחרדה

אליו, התחושת רגיל - סיפוק חוסר אליהם שנלוותה הרבה לכךוהעייפות אותי ,הביאו

עמדתי בניסיון להשליך עצמי לבאר. ממששלפעמים

47

לנוח באופן יסודי עד שמצבי ישתפר ואוכל,בני המשפחה ניסו להשפיע עלי לבוא לגרמניה

בהגנה, כי אנשי הרוח חברלא הייתיהמצב בארץ היה מתוח אבל אני דשים. וחמלשוב בכוחות

סוד ההגנה העצמית.ב וכנסו חסידי בובר לא ה,והמוסר

של עליזהיהאפשרות כזאת. אבב האמיןלא גם איש טרם הגיע לשלטון ובגרמניה הנאציזם

אחוזת הכשרה לחלוציםקשר אותנו עםהבטיח ל וודאיעליזה , והציע לי את ניהול האחוזה.

יותר היתה מוכנה בגרמניה. ארנסט היה ביקשה יאימולחיים קלים נשארכמובן להישאר

בסימן שאלה. עמדהשאלת השארתנו בארץ ישראלש כך לצידה.

דברנו על גוסטב ו בקרתי גם את פרופ' בובר בהפנהיים.בהיותי בגרמניה בקרתי במשקי עופות

, דרכים חדשות - "נויה וויגה"בשםירחון ליהוא הציע להיות לחלוץ. עודד אותילנדאור שספרו

היו לייוכשנסעתי אל, שהשפיע בהמשך באופן גורלי על חיי אימי. מאת פרופ' ליאונרד ראגאץ

כך נכנס ראגאץ לחיי משפחתנו.שמחתי.אך אחרי הביקור , פקפוקים אם אני נוהג נכון

לעבור עליה בשתיקה, אך למען השלמות אניהייתי מעדיףאני מוכרח לתאר פרשה, שאולי

האמת, ושונהוה הרע גם על כל סגולותיי, ללתאר את עצמי עהתחייבתי מוכרח למסור אותה.

.חייבת להיאמר

- ביוגרפיה- לאוטובמובן זה יש אופי של ווידוי. אני לא מתפאר בדברים שעשיתי אך גם לא

אם לאה, שגם מעשהמה דעתי על אני בוחן ובודק שנה, ארבעיםאחריוהיום הם. ילאמתכחש

. תיהשפיע כלפי חוץ, השפיע כלפי פנים עלי ועל חיי משפח

אני רוצה לנסות לתאר את רקע התקופה, הסוציולוגי והפסיכולוגי שדחפו אותי למעשה בלתי

רגיל זה.

רופא עצבים, תאר את מצבי,( Konard Veiftידידנו וופייט ) תוצאה , יתרהפיסית עבודה של

נחתי במובן הגופני וסיפקתי את הרעבון,עבודה רוחנית. בחדשים שהייתי בגרמניהבר וומחס

לרוחניות שהייתה חסרה לי בזמן האחרון. במקרים כאלה הולכת הטלטלה מקצה אחד אל

אל התלהבות עד למרומי השמיים. תהומיהקצה השני. מדיכאון

הערבים הכריזו על הפגנות גדולות וחידוש, יום השנה להצהרת בלפור, ראשית נובמברלקראת

מה לעשות?שאלתי את עצמי קטסטרופה. .המאורעות. הייתה לי הרגשה שמתקרבת שואה

יכולתי.האם לחזור לארץ, להיות עם הישוב היהודי, עם חברי הפועלים שעבדו ושמרו במשקנו

להזעיק אותם,ולעזור בארץ אך לא להשתתף בהגנה. הרגשתי שיש לעורר את המוסדות

הישוב היהודי. אתליהצלון להגכדי לעורר אותם מהשאננות והאדישות

במצב רוח שלשרוי נסעתי בגלל מצב רוח דכאוני. אבל עכשיו הייתי שוב ,לא ברחתי מהארץ

ד"רו ד"ר וולטש - בעלי השפעהם ומכרייםאקטיביות ופעילות גדולה. בתחילה הלכתי אל ידיד

את ההנהלה הציונית לפעולה נמרצת. התשובות היו קרירותבאמצעותם ניסיתי לעורר וסינטור

48

חולא מעודדות. ייתי בהרגשה שאני מוכרח להציל. כדרך הישועים שפועלים תמיד במקום

מתוך הכרה שלפעמים השפעה קטנה של א,העליון גבוהדם פשוט במקום להנ, עייכולה

החלטות.

בריטיסמואל שהיה הנציב ההרברט לורד ה: לדבר עם גבוה ביותרהחלטתי להגיע עד למקום ה

. עליון ועם ראשי ההסתדרות הציונית בלונדוןה

מכתב תגובה מעוזרו של סר הרברט סמואל שנמצא בעזבון.

49

ובני משפחת היו סקפטייםהעליזה אמי הייתה לצדי. גם לא הייתה בטוחה בהצלחתאם .

מנע ממני.אבל הוא לא חד משמעית,דעה לא היתה ארנסט ל חשבה ששווה לנסות. תוכניתי,

שרויהייתי יו לי מספיק אמצעים לנסיעה ולא ביקשתי את הסכמת המשפחה.היכול להיות ש

זמתי בכל כוחותיי ולעבור את כל המכשולים כדיובמצב של קנאות. החלטה להגשים את י

50

הגבולות בין הנורמלי והבלתיכי הרי משוגע לדבר אחד. הפכתי חשובה. השליחות את הלקיים

זקוק אף אחד לא חשב שאני ,יוצא דופןמאד היה מעשה אבל גם אם זהנורמלי לא ברורים.

יותר מקובלת בימים ההם. כנראה הייתה ,לבדיקה פסיכיאטרית. יוזמה של היחיד

ידידה הייתה לטוני לזיכרונותיי. גרפולוגית שאני מצרף על מצבי הנפשי תעיד תעודה של

ני צריך להתביישיגרפולוגית והיא כתבה על סמך כתב היד שלי תאור אופי שדי הולם אותי וא

בו.

באוניה. ידיעותיי באנגלית היו מעטות, הכרתי את השפה רקהמשכתינסעתי ברכבת וללונדון

מתוך הספרות המקצועית בתחום העופות. לא ידעתי כמעט לדבר וכמובן לא להקשיב ולהבין.

קרובת גונדרסון דודה בבת שטרן.נעזרתי עם משפחת דיברתי היהודית, לסוכנות פניתי

פי ועל לבית-הנבחרים הגעתי בסוף תוצאה. שום ללא אך רוזנבליט פנחס ועם קפלנסקי

שלטונותהשלורד סמואל יצא מאולם האסיפות לשמוע את מבוקשי. הוא אמר לי , בקשתי

לא הסתפקתי בזה. בסוכנות.תגבורתאוניית מלחמה כ בתוך העניינים ויתכן שישלחו הבריטיים

לי ש יוכל לדון בדבר, נסעתי היהודית אמרו ויצמן לבית אליורק פרופ' ןרמיגוע בעיר מרה

.לפעולהתזכיר עם הצעות וקיבל ממני קיבל אותי לראיון והואבשוויצריה

אוניית מלחמה נשלחה, הימים עברו בשקט יחסירץ, לרגיעה. באזכיתי מילאתי את שליחותי ו

הפגנות. אלאמאורעות קשים לא היו, אבל , כאןל

ידידי מברית אך הגיעו,שלום לא הסכימו איתי-לשיגעון הגדלות שלי היו תוצאות שונות.

להכרה שמוכרחים לעשות דבר מה בעניין שלום ולהיכנס לפעולה אקטיבית.

הבריטי, המודיעין,נס'נטליגית האוכנסתי לרשימהור שעשאני מ כטיפוס אקסצנטרי, שיש

בהמשך, כשבאתי במגע רב עם האנגלים בתקופתואמנם חיי הושפעו מכך לשים עליו עין.

מלחמת העולם השניה.

7.8.1929חוות דעת גרפולוגית מתאריך -

51

קורט בן שלושים וחמש.

בלי ספק, נגרעו מכתב היד מאפיינים של יציבות ושקט, כשמשווים אותו למכתבים

משנים קודמות.

אך לפני שנכנסים לניתוח ולפירוט הסיבות ותוצאותיהן, ולפני שמבדילים ביניהם, יש

את נותן הדבר שלפנינו. בכתב גם שנמצאת הפנימית הבהירות את להדגיש

האפשרות להוציא מסקנות רחבות ביותר על הבהירות הגדולה ועל בטחון המטרה

שאותה חושב כותב המכתב. ברור שאם הוא לוקח את בעיות חייו בידיו, הוא לא איבד

את הבהירות אפילו בזמנים של התאמצות גדולה ושל לאות.

הוא מוכשר באופן אינטלקטואלי, ויחד עם זה בעל רגש חם ובלתי אמצעי, בעל טוב-לב

ואינו בורח מהריאליות וטקט נפשי, שאינו חס על עצמו, אלא מתייצב מול החיים,

בין גשמיים, לחיים רוח חיי בין איזון במאבק על רק לא הוא מתאמץ )ממשיות(.

תיאוריה לפרקטיקה, אלא במשחק הכוחות האלה, במאמץ להגשים את הנראה לו,

הוא משיג לזמן מסוים פשרה הרמונית.

רעיונותיו אינם מוצאים את שיאם באוטופיה, יש להם יסוד רחב וגמיש של השקפת

עולם בדגש על הסוציאלי. המניעים הדוחפים את הכותב לכוון רוחני, הם קווי אופי

אמיתיים ונובעים מהלך רוח וטבע לא חומרי ומתוך ענווה אישית.

לו שאיפות חד-צדדיות ורכישה, אין גישה עסקית המכוונת רק לפרנסה לכותב אין

שמציינות סוחר מלידה. שאיפתו לרכוש עצמי ולהתקשרות לקרקע באה מתוך הצורך

לדרך-חיים בלי כפייה, לחיים בריאים, פרודוקטיביים וטבעיים ולא מתוך אגואיזם

חומרי.

-רצון וכוח-יצירה. הוא עובד לפי תוכנית, בעקשנות שקטה של אדםחלא חסר לו כו

וענייני. אדם שיכול לבססישיש לו אהבה לעניין ושהוא מסוגל לחשוב באופן אובייקטיב

את שיפוטו הן על חישוב אקונומי-כלכלי יבש והן על השקפות מוסריות אתיות.

הוא מוכשר לעשות חישובים והוא בעל כישרונות מספיקים כדי לבצע את התפקידים

היום-יומיים. הוא בעל ידיעות טובות, חרוץ ומוכשר לעבודה כדי לעשות עבודה חלוצית.

שתי סגולות חשובות לחיים הוא לא פיתח בתוך עצמו, וחסרונן עלול לצמצם לאורך

זמן את הצלחתו בחיים. אלה הן החוסן הגופני וכושר ההתנגדות הנפשית.

. תגובותיו על הפגיעה מופנות כלפי פניםעהוא אדם בעל רגש עדין, רגיש וקל להיפג

יותר מאשר כלפי חוץ. צורת הקשר שלו עם בני אדם היא על-פי-רוב קצרה, לפעמים

נדמה שהיא חדה, חריפה. הוא לא מסתלק מאחריות אבל נמנע מלנמק את מעשיו

כבר רציניים וספקות גדול, שעה שפקפוקים פנימי ביטחון רושם של כך ועושה

התגנבו לנפשו.

52

אמונתו בחיים קיבלה מכות קשות, ולכן ספקות עמוקים אוכלים את כוחותיו. בעזרת

מכתבים נוספים היה אפשר לקבוע באיזה מועד קרה המפנה ומתי חדרו לאמונתו

בחיים, הספק ואי-האמונה.

הכותב סובל מאד מההסתפקות שהוא מטיל על עצמו, וזה עוצר את ריתמוס החיים

הטבעי שלו. לו היה ניחן בוויטליות חסונה, היה מייצר כוחות הגנה שהיו מקילים על

המלחמה בחזית הנפשית והאנושית.

עני הוא אין אנשים. עם ולהפחית את המגע בעצמו להיסגר בדרך נמצא הכותב

זו הגנה עצמית שנובעת מרגשהברגשות, אך מה שנראה לאחרים כדחיי קרירה,

בדידות עמוק.

אין ספק כי התאמצות יתרה ומאמצים רוחניים-נפשיים אכלו מכוחותיו והפחיתו אותם.

מצבו הנוכחי מתפרש כרגישות עצבנית יתרה והחלשת האורגניזם, וזה נתון לתיקון

באמצעות נופש ומנוחה.

ינסה להעביר את משקל השפעת ההבראה תהיה רק לזמן מוגבל, אם הכותב לא

הפיזי התחום של לצרכים לב מדי פחות שם הוא אחר. למקום הפנימי הכובד

והוויטאלי. הוא חי יותר מדי על חשבון גופו ולא נתן לו את הטיפול ואת תשומת הלב

שהוא זקוק להם כאדם ממערב אירופה בקרקע אקלימי זר ובתנאי חיים זרים. אילו

הייתה לו תשתית של אופי פלגמטי, לא היו האכזבות והכרזות המלחמה נגדו, פוגעות

בו כל-כך. אך בשל רגישותו הן פוגעות בו עד הלשד.

יוכל רק בניין כוחות שיתבצע באופן שיטתי ובהכרה ויתבסס על דרך חיים בריאה,

מתענוגי החיים הוא יבריא.תלהחזיר לו את כוחו. לא על ידי חיזוק הסגפנות והימנעו

חשוב לקבל בחיוב גם את תענוגות החיים שאינם נמצאים בשטח הרוחני. וכך בודאי

יוכל לחדש את כוחותיו לגמרי בסנטוריום טבעוני מודרני. גם אם הוא לא יכול לרמות

את עצמו - שרעיונות העבר על מטרות החיים, עדיין חזקים כמקודם, בכל זאת הוא

יכול להתגבר על השפל הנוכחי, על ידי חסכון זמני בכוחותיו, כדי לרכוש שוב את

המגן שהוא זקוק להם במצבו המיוחד.תכוחו

53

תיקון

מירן בעיר ספר שעמד במרכז חלוןכותרתו של נפלו על עיני בשוויצריה, שכשהסתובבתי

שמו אינו מקרי,,ספר מכוון אליהנסטיקטיבית כי י "הפחדן" מאת ד.ה. לורנס. הרגשתי א.ראווה

חומר לבירור פסיכולוגי. סופר בו על שניכ לימיועד שאקרא בו. רכשתי את הספר והוא שימש ו

ציל חייו של אדםהוא האחים. אחד סבל מפחדנותו ונאבק כל חייו להתגבר על פחד זה ובסוף

אומץ הלב. גםהשיג את תמודד עם הפחד והבית בוער ונהרג בעצמו. זאת אומרת, הוא תוך מ

לאחראני תיקון. שובי ארעשיתי התנדבתי צה, ביטחון. הצטרפתי 1936בשנת למשימות

התנדבתי לצבא הבריטי בשנתגם בגליל. שונשלחתי לשמירה בסג'רה משטרת הנוטרים ל

שמירה והגנה. מלאתי תפקידי במלחמת השחרור .קרב אל-עלמיןוהשתתפתי ב 1942

כרנו וקראנו אתה. תיקוןל הטובה ומה הדרךעבר עלי מה הבין ל, ניסינו המשפחהיחד עם בני

הספרים של הפסיכולוגיה האינדיבידואלית מיסודו של אלפרד אדלר שלא הייתה מבוססת על

ההשתלטות שמתרפא על ידי ביטול האני והדגשת אלא על רגש הנחיתות ויצר,היסוד המיני

החברה והאנחנו.

בינה לביןש באופן נפשי ורוחני לאמי מדיקשורהייתי עדיין עיקרי הבירור הפנימי שעשיתי -

הבירור .אחותהקשריה הישנים עם אמי היו דעות קדומות שנבעו מלעליזה היו ניגודים גדולים.

,אמי. הניתוק המסויםל ההדוקעליזה והחליש את הקשר י חיזק בתוכי את החיבור להפסיכולוג

למצוא את הדרך המתאימהאת שנינו מהתלות ההדדית ואיפשר לאימי טוב השיחרר במובן

שקול ושקט ומעשי יותר. המאורע של לונדון היה כמוהרגשתינו חופשיים. ינעשכולנו לה.

הבירור בא כמו גשם המטהר את האוויר. חזרנו לארץ באמונה חדשה,.וברקיםפיצוצים קולות

רצון טוב ומרץ מחודש.

טרנספר כספים מגרמניה

חזרתנו החלטתי ולהעבירולאחר לעובדים יחסי קודם לשנות את רפורמות במשק. לארגן

בית הבראה'. לדאוג שהפועלים שהשעון שלהם איחר בבואם'ין עלבסיס עניני. לא להיות מ

קניתי שעון קיר גדול ומדויק ועד היום הוא נמצא בחדר"יתוקן". ,והקדים בסוף יום עבודתם

הילדים-נכדים בבית ברחובות.

54

העובדים הקבועים הראשונים היו בנציון בורגין ויחיאל ברקמן. שניהם מליטא.

, מנוע דיזל לבאררכשנוכאשר ומסור לעבודתו כמכונאי. ממש ילדעדיין בנציון היה בחור יפה,

אוברול כחול. הוא כל-כך שמח שלא הוריד את האוברול מעליו. ברקמן ידידורכשתי עבורו

עם התחתן עד שמנוחה לא ידע בנציון חברתו, כשהתחתן עם מניה ורציני יותר טיפוס היה

נפלמשני בניולא הייתה בעלת בית טובה וזה הקשה עליו. אחד אבל לחוסר מזלו, היא פרומה.

נפטר בגיל צעיר יחסית. הוא עצמו במלחמת השחרור.

בחור מוכשר שידע את כל העבודות במדגרה. לפרדס, תלמיד בן שמן,אחריהם בא אליעזר

הנובר בגרמניה. אני התמסרתישליד אלם מהעיר נכנס ציזר מלנייק תלמיד בית ספר לגננות

לפיתוח הלול.

והשתכן בעליית הגג הגיע וולף הילר, ידיד של עליזה מהתקופה שהייתה בקולברג1931בשנת

ביתנו רווקשל היה הוא רדיקלי,. סוציאליסט בדיעותיו העבודה אחדות בין משהו ,

ו אצלנו לשלום עם הערבים. עבדוחזון הכרה פרולטרית מעמדית חזקה ו לוהתלקומוניסטים. הי

בני הזוג הנס ולילי דנקורט. זו הייתה ממשוחיים אולמן שעבד עם הסוסים וטיפל בירקות, גם

וולף היה דייקן ואחראי והתמסר לכל העבודות. כעבור זמן התחתן עם חנה והם קומונה קטנה.

יעקבסון והחזיקו פרות כמשק עזר.של מגרש ה על בסמוך לנוהקימו צריף

נפטר זיגפריד שטרן אביה של עליזה לאחר מחלה ממושכת. הוא עזר, 1930 לאוקטובר 22- ב

לנו תמיד ורק הודות לו יכולנו להשקיע את הסכומים הגדולים במשק ולהתקיים עד שהפרדס

"מפני שאני- בצוואתו כתב היינו שקועים בחובות. הסבא זיגפריד אבל למרות העזרהנתן פרי.

רואה שחורות ביחס לעתיד של ארץ-ישראל, יישאר ההון שאני מוריש לעליזה אך ורק בניירות

עלה1933בשנת ובגרמניה הלך והחמיר הפוליטי ערך בטוחים ומושקעים בגרמניה". המצב

בגרמניה. בבנקים וכל הכספים המונחים כל החשבונות ועיקל את והחרים היטלר לשלטון

ולנסותנסוע לגרמניה החשבונות היו סגורים בלי שום אפשרות להוציא את הכסף. היה צורך ל

פספורטההרגשתי בטוח עם , אבל אני עליזה לא רצתה שאסע ודאגה לביטחוני לעשות משהו.

פלשתינאי של ממשלת המנדט הבריטי. ה

נסעתי לגרמניה. בשנה זו התקיימה האולימפיאדה העולמית בגרמניה, והגרמנים1936בקיץ

הרחיקו את הכתובות האנטישמיות מן הקירות ורצו להסתיר מעיני העולם הגדול והחופשי את

הענק באמפיתאטרון לאולימפיאדה זוכר שהלכתי אני היהודים. נגד הפושעות מזימותיהם

הדודה, אימייאת ידיד הלכתי לבקר רר".השמעתי את הצעקה ההיסטרית של ה"פיובדאלס

אדולף. ובעלה היה לאורה כי ,מדוכאאדולף וסירב לגרמניה נאמן פטריוט להאמיןהיה

יהיו מסוגלים לעשות רע ליהודים. בבית הגדול כבר ושהגרמנים שומר של המפלגהניצב

הפעילות האנטישמית.באמת את ין לא הרגשתי אני עדיהם פחדו מאד שילשין. שניהנאצית ו

55

פעם אחת העירו אותי בבוקר שוטרים של הגסטאפו. הם בדקו את הפספורט שלי ושאלו על

יותר.נחקרתילא ו אחר-כך עזבו .מטרת בואי

שבנק אמרוב כסף אוכל להוציאלא כל ספרי כי חוקיהחשבון הירושה סגור. רכשתי את

הקדשתי שלושה ימים ללמוד את הבעיה באופן יסודימטבע זר.עיקול כספים וב העוסקים

- על פיומשפטי וגיליתי סעיףו אפשר-אי –כלומר . םכמו שהערך להוציא את הניירות ניתן

מחוץ למדינהאל להוציא ת ניירות הערך בגרמניה ולפדות את הכסף, אבל ניתן למכור א .

העיר בה גרו קטה והדוויג קאופמן, אחיות,ןסהחלטתי לנסוע מא של עליזה, להונלדיה יה -

קרוב משפחה שטיפל בענייני בנקאות. הוא אמר שיש שם שוק לניירותהולנד, שם התגורר

באמת מסרו לי אתו לבנק עם מזוודה גדולה נכנסתיבחרדה וערך שברשותנו. חזרתי לגרמניה ה

מזוודתיתכולת בלי שעקבו אחרי או בדקו את להולנדניירות הערך. הצלחתי לעבור את הגבול

ומכרתי את ניירות הערך בבנק.

סתברה צלצל אלי ד"ר פינר ושאל בעצתי. הוא שמע על פעולתי המוצלחת, וארצה,כשחזרתי

כסף מוצאת שזה היה המקרה הראשון של ה כעשרת אלפיםהבאתי חוץ לגבולות גרמניה.

. זוהניבשנים רבות עד שהפרדס קיים אותנו הספיק לכסות את חובנו ולסכום שלירות אנגליות.

לא מבטיחה עוד אתגרמניה שהייתה ממש הצלה עבורנו. יכולנו בצדק לטעון שהמצב השתנה,

- למרות מצבה והסכנות העומדות בפניה. דווקא ארץ-ישראל אלא הרכוש היהודי,שמירת

פקפוקים:

כי יש לי הרגשה, מה אניכך. כמעט רציתי לחדול מזכרונותיפלתי ביהרבה זמן שלא ט

ומה אפסי. איזה זכות יש לי לספר את זיכרונותיי. ובכלל, האם יבינו אותי אי פעם? את

כל נפתולי חיי וכל כישלונותיי. ובכלל, לפי התורה העיקר הוא השם מבורך ותורתו ויש

גם זמני תפוס כי לי ולפי הזמן שיש יכולתי לפי וזה אני עושה ולחקור בה ללמוד

בעבודה לשם פרנסה. ולא רק לעצמי אלא לעזור לאחרים. וזמני מוקדש לגינה ולעזור

ולא להיות בטל בסביבה של משפחת ברייל, שכולם לרות ולשמור על שלום בית,

אנשים מעשיים וחרוצים וכך עובר היום ואני שבע-רצון, כי יש לי מה להתעסק ואני

ויכול לעשות עוד דבר מה. גם יכולתי המחשבתית מודה לשם לכל יום שאני בריא

יורדת ואני תמיד עייף והולך מוקדם לישון כדי להשכים בבוקר וללכת למניין היומי

56

בבית-הכנסת וגם בזה אני מקיים מצווה. אך מאידך גיסא, חבל לי. כי קטעי זיכרונות

עניין ימצאו נכדי או ילדי פעם כי וייתכן מסודרים. ובלתי שלמים בלתי נשארים

בזיכרונות אלה. ובכן, אני ממשיך לאט לאט, אולי קודם באופן שטחי יותר, לעבור על

כל השנים. ואם ייתן לי עוד הזמן להשלים ואחר-כך שלכל הפחות מכל הניירות הרבים

יישאר לפחות דבר אחד ולא ישרפו את הכל אחרי מותי.

ובכן, אשתדל להקדיש בכל יום שעה אחת להמשך הרשימות, ויחד עם זה אני בעצמי

.אסלק את כל החומר שאין לו ערך ואשרוף אותו

בן-שמן

בן-שמן, ה כפר הנוערמנהלד"ר ז. לימן פגישתי הראשונה עם .1922 בליטא בשנת תקיימה

ברחובותבא לבקרנו , הוא לארץ-ישראלהקובנהעיר התכונן להעביר את בית הילדים שלו מכש

. 1925בשנת

ביתבמגרש של מר חסין שבקרבת גרו באוהלים עדש ,נוערבני ה תלקבוצ, נמצא מקום נו

אזהשהייתעמק יזרעאל ובן-שמן שעמדו על הפרק היו - למקום קבע. שתי אפשרויותהמעבר

ניסיונות של ד"ר וולקני שעמד לעבור לרחובות.התחנת

ולחיות נפשו הייתה להשתלב במזרח בכוונה את הסביבה הערבית. משאת לימן בחר ד"ר

כפר הנוער בן-שמן שימש מרכז חשוב לכינוסים למען,בדו-קיום ובשלום עם הערבים. בהמשך

זלמן רובשוב שזר.ו מנהיגים כגון ברל כצנלסון התארחו בו ו, השלום

היה אסתטיקן, אהב אמנות,, התחנך באווירה התרבותית של הימים ההם,ד"ר לימן יליד ברלין

והטביע את חותמו על הכפר. החדרים, הבגדים של הנוער, הכל היה מסודר וציור מוזיקה

בטעם רב. הוא הנהיג מסורת של הדלקת נרות בערבי שבת וחגים, קריאה בתנ"ך ובסיפורי

הקיבוציםחברי אופי רליגיוזי לחגים ולשבתות והעניקחסידים ושמיעת מוסיקה קלאסית. הוא

ערכתילמדו ממנו. קבלות השבת השאירו בי רושם חזק ובלתי נשכח ואחרי עוזבי את בן-שמן

ברחובות.יקבלות שבת דומות בבית

57

האור ושרוודלקשירה בדמדומי צאת השבת עד שהב מלווההנהיג 'סעודה שלישית' ד"ר לימן

'המבדיל'.

ע"פ ספרו של ספנגלר, ומנגד ראה את האור השתייך לזרם שצפה את שקיעת המערבהוא

אויגן היפליך. לקבוצה זו שייכים גם ורנר סנטור, וולטרשלשער למזרח ע"פ העולה ממזרח,

, שללו את היהדותקופנברג )נחושתן(. הם התרחקו מהתלות במדיניות האירופאיתומנהיים,

ורצו קשר ישיר עם הערבים. המערבית, חיזקו את יהדות המזרח

מבודד. כשפרצו מאורעות כפר הנוער עמד במקום עלו ,1929 המוני ערבים עמדו לעלות

, ריכז ד"ר לימן את הילדים בחצר הפנימית של המשק וניסה להרגיע אותםכובשולוהמקום

בנגינת מוזיקה של בטהובן. לבסוף זקני ומכובדי הערבים הצליחו להרגיע את הצעירים ולמנוע

מהם לבצע את מזימתם.

וארגון ההגנה לאחר מכן, בכפר לנשק נאסר לשמירהדאג לימן ד"ר בעקבות. פעם אחת

שמירההשתתפתי באני גם למרות שהיה ידוע כשוחר שלום ומקורב לערבים.הפעילות בהגנה,

באוטובוס משוריין.נעשתהכפר ובחזרה הלאבעמדות. הנסיעה

עלגננות בגרמניה והיה אהוב למד סרפנד. מנהל הפרדס ציזר מלניק, הכפר היה סמוך לפרדס

, הוא נסע הערבים. בתקופת המאורעות הקשיםבקרביצא לו שם טוב אף המורים התלמידים ו

אף ילד לא זרק עליו. בוואיש לא פגערמלה ו לוד יםדרך הערעל גבי אופנוע פתוח ולא ממוגן,

בשלום.הוא צלח את דרכו אבן ותמיד

שנשא דבריםמרטין בובר בבן שמן ביקרו מפורסמים רבים. ביניהם - הפילוסוף היהודי ד"ר

"לא הפסיכולוגיה מקיפה את הדת ומסוגלת ורשאית לפרש אותה, אלאלפני בני הנוער ואמר -

הדת מקיפה את הכל וכוללת גם את הפסיכולוגיה. הפסיכולוגיה יכולה להבין חלק קטן של

הדת, אך לא את העיקר".

במוזיאוןותרו ששממתנות נוספות משקפת אסטרונומית ושהביא עמו גם אלברט איינשטיין ו

הכפר.

פרטי שכלל לול ומדגרה. כדי להשביח את המטילותהמשק האותה תקופה הייתי עסוק בהקמת

רווח. , עבודה התנדבותית ללעסקתי בפעילות ספר היוחסין את סרקתיכל שעה בא קיני

את העופות ורשתיההטלה, שחרר את מספרןמתי אפרוחיםנתימיסורשימות דפי תיהלינ, .

.בצדק לכך התנגדה,הדבר גרם לדפיציט גדול במשק ועליזה שהייתה מעשית

למצוא שדהרציתי המושבה.לבין פועליהוותיקים בודד, בתווך בין משקי האיכרים משק היינו

בן שמן עבודה וגם אפשרות מקצועית וחינוכית להתפתחות.לי גם תוספתיתן ישנוסף פעולה

הזדמנות מתאימה. ההיית

58

למועברת עוחלה שנקראת ספירוכיטוזיס המ לא הצליחו. , לולשםהניסיונות הראשונים להקים

בחורשתכןהלול, ש אותם.ה את דם העופות והדביקה על עצים, מצצנמצאות קרציות שידי

סבל הפסדים רבים בגלל המחלה. לבסוף חוסל בטענהליד הכביש שחצה את הכפר ועצים

שאי אפשר לגדל עופות בבן-שמן.

מחוץ ליער. לא ייתכן שלבית-ספרפנויהחלטתי לנסות את מזלי ולהקים את הלול בשטח

חקלאי לא יהיה ענף עופות. ד"ר לימן הציע לי חצי משרה. הקמנו לולים נודדים מעץ ורשת

גרמה והצפיפות הלולים כל את להקים הספקנו לא הראשונה בשנה בפעולה. והתחלנו

ה הגעתי למסקנה שאסור לסמוך על הבטחות בניה, צמצמתיילהפסדים בהטלות. בשנה השני

המחלה הקודמת.הלולים לא נפגעו מאת מספר העופות וכך התחיל הענף להרוויח. לשמחתי

יצחק ורבקה. אחריה עבדו הייתה נעמי בת-עמי מנהללבענף, ראשונה קבועה ההפועלת ה

גם ד"ר יהודה לווה, מומחה ידוע בכלכלה חקלאיתוהוכברג שהיו מסורים מאד לתפקידם.

שהכשרתו הראשונה בשפה העברית הייתה בלול בן-שמן.

זההצלחתי להלהיב את הנוער לעבודה מדעית, וכך יכולתי להמשיך בפעילותי בספר היוחסין.

יעת טעויות תקנון מפורט למנקבעתיאחריות ודייקנות. יצירת אמצעי חינוכי טוב להיה בעיני,

בין התלמידות שהתמסרו . באחריות הכבדהו עמדהתלמידיםו בשקדנות הייתה שלומיתללול

.פריץ נפתלי מרים בתו של השר וארלוזורוב חיים בתו של

שומר הכפר להגביר אתמ בחסרונן של תרנגולות וביקשתי נוכחתי הגניבות. ו היקשההפרעה

שהוא לא מעונייןהרגשתיהשמירה על הלולים. תברר שהוא הבטיח לערבים שעזרו לוה .

פסקו הגניבות.', קשר'ה גילוי בעקבות לסחוב עופות מהלול. יתיר להם ש,שמירהמלאכת הב

שמתאימותטילו ביצים התרנגולות חלק מהסימני הצלחה. ראות לאחר שנים אחדות התחלנו ל

ולא מתו. פרגיותגם טיפחתי להדגרה, כלומר בקיעתן טובה והאפרוחים הצטיינו בחיוניות

שהצטיינו בהטלה טובה.

בדפייניסיונותינוסחה אחת ופרסמתי את למצאתי שיטה להכניס את כל הגורמים האלה

משקי ספר היוחסין.

מגע עם הארגון הבינלאומי של מדע העופות. פניתי לנשיא הארגון סריצרתי ,1935שנת ב

בומייסד הארגון, והרוח החיהאדם אציל ואידיאליסט, היה ש ,אנגליהמאדוארד בראון . הוא

ענה לי באריכות והזמין אותי לבוא לקונגרס העולמי הבא להרצות על גידול עופות בפלשתין.

-הוא כתב "אני תקווה שתהיה לך האפשרות לבוא וללכת לברלין, המצב הבינלאומי מבשר

,הקונגרס התקיים בגרמניה ". 1936רעות וברגע זה אף אחד לא יכול לראות מה יקרה בשנת

לא בברלין אלא בעיר לייפציג ואני בקרתי בו ונפגשתי גם עם סר בראון שקיבל אותי בלבביות

גדולה והכיר לי את גדולי המדענים בשטח זה בעולם. את ההרצאה המבוקשת לא נתתי, רק

59

ארץברתי מאמר על גידול עופות ביה חיבהמשך בשנות הארבעים אחרי מלחמת העולם השני

שהתפרסם ברבעון הארגון הבינלאומי.ישראל

בן-שמן. ת ספריימקצועי ששמרתי ב מכתבים וחומר ,עולםרחבי העלונים מדעיים מקיבלתי

אני רוצה להזכיר את פרופסור יול מאוניברסיטת מרילנד, ג.ל. מורגן מדרום קרולינה, פרופ'

על גידולהויזר מחבר ספרי מדע עופות, מר האגידרון משבח עופות לפי שיטה של ברירה

. בגרמנית בנושא מזון מרוכזנוקולקטיבית שרציתי להנהיג גם בארץ, פרופ' טי-הניפה שהתכתב

ב לרכוש חומר רבייה משובח. מכתב מענייןקיוויתי ה,הון המשפחבענייני גרמניה כשהייתי

תזונה שלהסטריון יקבלתי ממר פריץ פניגסדורף בעל הוצאת ספרים מקצועית. הוא פנה למינ

לי בהשגת החומר. מכתבו חתםעל הרייך שהיה חלק מהממשלה הנאצית בבקשה לעזור

בחילופיפוהשתק שעברנו בארץ, יםיהשינויים הפוליטחייב. גם משטר שהמו יל היטלר" כיבה"

לישלי המכתבים לשלוח הוא המשיך בפנסיה. מאיור מקדונלד שהיה האנגלי הגזבר עם

שנת אחרי גם לאחרעם 1948מכתבים ורק לפלשתינה לי כתב הוא המדינה. הכרזת

שראל.את מכתביו ל-ישלח , שערערתי

העופותחדשים חברים צרף להתאמצתי ו- לארגון נרשמו16 מגדלים סטטיסטיקהב.

עופות ורקמשקי 469 כי באמריקה היו , ההשתתפות הגדולה בעולםאתשזשפרסמתי, ציינתי

מגדלים נרשמו לארגון, זאת אומרת על כל ששה וחצי מליון עופות חבר אחד. אצלנו היו רק73

עופות חבר אחד.66,000 מגדלים חברים בארגון, זאת אומרת, על כל 16ו-מליון עופות

ערבי. הראשון שהצטרף - המאורעותתקופת למרות ,חברים ערבים לארגוןגם שאפתי לרכוש

משק עופות מודרני בדרך לבית-לחם. הוא גידל גם חזירים והיה רגיל למכור אותםבעלצעיר

מה שכמובןם, הוא פנה אלי שאעזור לו למצוא שוק לחזירי,תחבורההביפו. בשל ניתוק קשרי

לא יכולתי לעשות. נסעתי לבקר אותו אך הוא לא היה בבית. לאחר מלחמת השחרור רציתי

שוב אך הוא כנראה נהרג במלחמה כי עקבותיו נעלמו לגמרי.ליולהתקשר א

לרשוםביז'ור ו החלטתי לעצור ל אביב,יום גבעת השבעה. בדרכי מרחובות לתהור, ז'השני גר בי

בלילה היה אמור להיות עוצר בדרכים. באווירה המתוחה.לפנות ערבכבר היה אותו לארגון.

פצצה. המון רב התאסף סביבי, הלכתינושאכפר שאני מרגל ציוני או שאני תושבי החשדו

יך זהסוודר שלי ושרט אותי קלות. אינני יודע א שחדר רק את האחורה וערבי אחד שלף סכין

המוח לעזבני. הצלחתי להניע אתמומי הצליחו זקני הכפר להשפיע על חהיה נגמר, אלמלא

המכונית הקטנה שלי ולהסתלק. נסעתי לחולון ושם קבלתי עזרה ראשונה. הקושי הבא היה

בל אביב.להגיע לת המחסוםודרךבאש. עברתי דרך יפו, עלי לפתוח היו עוצר עלולים של ה

לבית אמי שהייתי מודאגת מאד בגלל האיחור .תיוהגע

60

עם חוקרים בעולם, הישגי לאים שטיפחתי קשרהבספר היוחסין והרבה למרות פעילותי

אני . של גבתי מקבוץ גבת שניהל שם את ספר היוחסיןובהישגילעומת זאת, הכירו . והוערכ

דאגבבן-שמן רצו שאצמצם את פעילותי בספר היוחסין וא שהיו גם סיבות פוליטיות.מאמין

להתחרות עם ענפיםצטרכתיהענף. זה היה קשה כי היו מאבקים על התקציב והלרווחיות

אחרים.

ו קרר, ארגון מגדלי העופותיה שנקטפלוהא ספר היוחסין, הישגי בתחוםכלפי חוסר ההגינות

המעמד, חלקם אנשייםיפרוגרסיבהאזרחים ה , וחיברו אותי עם ארגוןהסתדרותעם האת יחסי

אשר בהסתדרות.מ קיוויתי שפה יהיה יושר רב יותר .הבינוני המתקדם

כבן מהולנד לארץ הגיע בשם עופותלמזון מפעל בא-כוח , 60יהודי מבוגר "פרו-וי-מי" ,

בדו מיטב החוקרים והמזון עמד על רמה מקצועית ומוסריתע במפעלפרוטאין-ויטמין-מינרל.

מזון למשקים. את ה ספקלבהתלהבות רצה לתרום לבניין הארץ והציע הנציג, מר בר, . גבוהה

החומרים נעשה בחוסרערבוב ותהליך הייתה באיכות גרועה , של המשבירהמקומית ערובת הת

תוצרת ההסתדרות תמיד בסדר ותוצרת ששלטה מסביב, קבעה ש אבל האקסיומהמקצועיות.

וסובלת מרמאויות. גרועה המסחר הפרטי תמיד

תערובתב שהוזנו התפתחות אפרוחים מעקב אחר מאבק והציע למשקים לעשות ב פתחמר בר

הוכיח את עליונותה של התערובתכך של פרו-וי-מי מול אפרוחים שהוזנו בתערובת המשביר.

מחו"ל.

ת הדרכה, הוציא עלונים בעברית וגרמנית על תזונת עופות. העורך היה מרוהתחיל בפעולהוא

המשק הזעיר"" נים הירחוו התפתחה תושב גן-שומרון. מעלונים אל,שפטלוביץ מעולי גרמניה

ארגון הסקטור הפרטי של מגדלי העופות.את התפתחות מר בר כך קידם ו"המשק החקלאי".

נספה בשואה., חזר להולנד ואולי ארץזב את ההוא עאיני יודע מה עלה בגורלו.

מצאה חברה טובה בעיר והרגישהתל אביב,ברה עם הילדים לעליזה סירבה לעבור לבן שמן וע

עיר, והחלטתילכפר תחלק' בין הה'טוב. הייתי צריך להחליט על המשך דרכי, לא אהבתי ל

זה היה בשנת והחלטנוב. עננים קודרים עלו 1938לסיים את עבודתי בכפר. שמי אירופה

לחזור למשק ברחובות, לחדש את הלול, לטפל בפרדס ולאחד את המשפחה.

שא ומתן חזר מגרמניה אחרי מ הואלפני עזיבתי נפגשתי עם חיים ארלוזורוב בנסיבות איומות.

העליון סר ארתור ווקופהבריטי נוער. הוא בא לכפר להיפגש עם הנציב בני בדבר ארגון עליית

גילה הבנה למפעל הישוב. ו 1938 עד 1931ששהה כאן בין השנים

עלסיימתי את עבודתי וביקשתי מארלוזרוב טרמפ לתל-אביב לחזור למשפחתי. באמצע הדרך,

בית-דגן, השיגה אותנו מכונית ושוטר אנגלי יצא ממנה ומסר לארלוזורוב את התיק שלו עםיד

61

לא עלה על דעתי לאומי.הבנק סמוך ל מנודוקומנטים ששכח בבן-שמן. הגענו לעיר ונפרדתי מ

גם לירות בוו יכלרהרתי בלבי שהם אל שפת הים. הומה עומד לקרות. בלילה הגיעו רוצחי

לפגוע גם בי. אך כנראה נועדו. הכדורים יכלובמכונית בחיים. למחרת מסר ליתי להמשיך

.זה זעזע אותי מאדוברגמן שעבד בפרדס את הידיעה על הירצחו

"אין אנו רשאים להשלים עם השלטת חתרנות בטלנית של צוטט בעיתון כאילו אמר -בן-גוריון

רצחו(. י שנה אחרי ה50 , כומי חקירהיס, 7.6.1985 , ארלוזורוב על הישוב" )ידיעות אחרונות

והטיל את החשד על,בן-גוריון ארגן את הרצח של היריב שעמד כמכשול בדרכושאין לי ספק

סטבסקי ורוזנפלד.

משקי עופות ו קלוב מסד

רצח ארלוזרוב היה אות אזעקה וגרם לזעזוע עמוק בישוב. זו הייתה שנה גורלית בעולם כולו,

עם התגברות הפאשיזם. התנועה הרביזיוניסטית בארץ בהנהגת ז'בוטינסקי צברה גם היא כוח.

הייתה סכנה שאנשים רבים יצטרפו אליה. אותם אנשים שאהדו את ערכי תנועת הפועלים,

אך נדחו על ידי ההסתדרות מפני שהחברות בתנועה העבודה הייתה מותנית בעבודה עצמית.

ובעלי רכוש, גם אם היו סוציאליסטים כך נחסמה הדרך לבעלי עסקים, בעלי בתי חרושת

במו עיניי ראיתי איך במשקים חקלאים שנקראו 'אחוזות איכרים', הבעלים ישבו בנשמתם.

ואכלו בחברת הפועלים. הם ביקשו לבטל את היחס הפיאודלי של אדון ועובד ויצרו מעין נימוס

סוציאליסטי.

אליהםבעל רכוש, העסקתי פועלים והייתי קרוב וגם אני סבלתי מהסתירה. הייתי בעל משק

קבלה אותי כחבר באופן יוצא מהכללגם ההסתדרות ) ואפילו בעל הכרה סוציאליסטית. בלבי

( כל חיי.בהונשארתי חבר

חשתי בסכנהובמפלגות מטעות. אידיאל מדומה ב בחירה ל, לגרום לשנאהיכולהאהבה נכזבת

ים. מדומאידיאלים ילכו אחרי הפיתויים של וטובים חששתי שרבים ו

עלה בדעתי הרעיון,כדי למנוע את הסכנה של התרחקות ואפילו התנגדות לתנועת הפועלים

יבטל את הנחיתות של ישראל העובדת, ידידי ארץ יצירת מכשיר ארגוני שיארגן את של

תן להם את רגש הסיפוק, להיות מוכרים מטעם ההסתדרות. ידחים וייהנ

הרעיון מצא דרך אל לבו של ידידי ארץ ישראל העובדת.– "קלוב מסד" נקראקלוב שתי יסד

ומצפון תנועתנשמוהיה המנהיג הדגול ברל כצנלסון, שנחשב העבודהת הדרכההתפקיד .

בן-גוריון התייחס בחשדנות והתנגדות לתוכנית, גם מפלגתי הוטל על יוסף שפרינצק.הפיקוח הו

62

הרביזיוניסטיבגלל המגמה של הקמת מרכז ליברלי חזק נגד הימין וולטש . לפי דברי פליקס

קבלת שיטותיהםעל ידי בן-גוריון התפשר והתפייס עם הרביזיוניסטים , "העזת המרכז"ספרו ב

הצבאיות ודרכי התעמולה ההמונית שלהם.

הישיבה המייסדת הייתה בדירתה של אדית בוכהולץ, ידידה של מקס צבי, מורה ומנהל בכפר

הנוער בן-שמן. גב' ליכטנשטיין אחותו של חיים וייצמן וגב' לינדהיים לשעבר נשיאת "הדסה"

באמריקה, פעלו כיושבות ראש. בין התומכים היו גם חיים סירני, פשרינצה אחותה של גולדה

עדה טברסקי .ומאירסון, מר בלוך בלומנפלד ראש העיר הקודם בתל-אביב

של בעל אחיינו ,השותפים הקפיטליסטים היו מר שפלן בעל בית חרושת לקרטונג', מר שנקר

אחרים.פרוינדהיים בעל בית חרשת "יצהר" שילדיו חיו בקיבוצים ומר בית חרושת "לודג'יה",

מול59המשרד היה ברח' נחלת בנימין שימשה כמזכירה ועדה שור שעלתה זה מכבר מוינה

מריהוט הקלוב.רידבחדרי בנוה-עוז הוא ששחנות הספרים של ל. בלומשטיין. שולחן הכתיבה

התקוות שנקשרו עם הקמת הקלוב התבדו. הביקורים במועדון היו חלשים, לא הצלחנו למשוך

ארגןלא היו לנו אמצעים להחזקת המועדון. שפרינצק למצוא חברים פעילים.וחוגים רחבים

יהודה. בית העם ברח' בן -בשם הקלוב אסיפה המונית במקום הכי גדול שהיה אז בתל-אביב

דרות ולא ניתן שם ביטוי למגמותתזו הייתה אסיפת תעמולה להסלמעשה, אך ,המקום התמלא

.קצר כעבור זמן נוכך התנוונה ונפסקה פעולתו נוולכוונות של

. מסמכים למזכרת שלושהנשארו בידי

כרוז להחתמה.1

מסד"."מסמך על מהותו ומגמתו של קלוב .2

"מסד" .3 קלוב של היסוד הפוליטי–רעיונות הבסיס את שמתאר מסמך בגרמנית,

והפסיכולוגי של הקלוב.

עולי גרמניה

להיות כר נרחבהיה יכול רעיונות הארגון, מה ש גרמניה היו אוהדים רבים לילודווקא בקרב ע

הגבתיההתנגדות שעוררתי בנושא השפה. על עליית הנאציזם בגרמניה לולא לפעולה בשבילי

!!דרך הנאמנות לשפה העברית. לא עוד גרמנית

63

ניהלתי את הפנקסים בעברית והשתדלתי להימנע מדיבור בגרמנית. זה גרם1933החל משנת

תם וטענוהתבדלו מהישוב וארגנו את פעולותיהם באופן נפרד בשפשלי גרמניה ולי נזק בקרב ע

גרמנית, למה אתה לא מדבר גרמנית?" אתנו"הרי אתה יכול לדברכנגדי -

לאחר העלייה הגדולה, 1933-1934 ים התעקשתי על עברית גם בפעילותי הציבורית. בשנ

הם גן-שומרון. ההסתדרות, התאחדות האיכריםימגרמניה נוסדו ישובים של עולי גרמניה ובינ

והבטיחו להם בגרמנית רצוצה הבטחותאליהם השתדלו למשוך את העולים זרמים נוספים ו

גדולות.

יסוד מקצועי בבואי. לא פוליטיואני התחלתי לארגן את המשקים של המעמד הבינוני על

פעלתי בכוון הפוך של דחייה. אמרתי,לגן-שומרון פעלתי בדרך הפוכה. במקום למשוך אותם

להם בעברית: "אני מדריך. אני לא צריך אתכם, אתם צריכים אותי. כדי להיעזר בי עליכם

ללמוד עברית. זה הכי חשוב".

. הייתה התרגשות גדולה, דווקא זה, יקהורגמןעלות על הבמה מתהכדי שיבינו היה צריך ל

משך הם הכירו בצדקתי,. בהכמונו, לא מתאמץ לסגל את שפתנו אלא מדבר אלינו עברית

הם הצליחו מאד בגרמנית שלהם,, למען האמת אם כי - הייתי הראשון שאמר להם את האמת.

עברית שלי., עם האף יותר ממני

בישראלו , בקרב העם הגרמניהיטב באופיים מתבוללים. בגרמניה התבוללו הם עולי גרמניה

וילנסקי אחיו של פרופ'ו. מרדכי הםרצות מזרח אירופה ואימצו את מנהגין עולי אנטמעו בי

אמר לי שיהדות גרמניה מתקלקלת בארץ, מאבדת את התכונות הטובות של סדר, ילנסקיוו

טען ברגמן פרופ' בגללשודייקנות. הישראלית החברה על השפיעו לא גרמניה יהודי

הייתה יכולה להיות בעלת השפעה,התבדלותם. מכאן שתנועת "עליה חדשה" של עולי גרמניה

כשהתקבלתי להיות יושב אם הייתה פועלת בישוב כולו ולא רק בין עולי גרמניה.,גדולה יותר

ראש של "עלייה חדשה" ברחובות, התניתי זאת בפעילות בעברית!

לאסיפהוזמנתיהתנגדותי לחנופה ולפרופגנדה הוכיחה את עצמה פעמים נוספות. ערב אחד ה

,מועד שנקבעבבהרצליה, לדבר על המצב בענף. פיזרו מודעות על האסיפה בכל המושבה, אך

נוספים כדי שהאולם לא יהיה ריקחמישה הגיעו רק ולגייס אנשים אנשים. הם רצו לרוץ

מעט אנשים. כמה שפחותל "אין דבר, אני דווקא אוהב לדבר -כל-כך. אני אמרתי בשוויון נפש

יותר טוב. שני אנשים, אפילו לעצמי אני מוכן לדבר. אני אדבר מול הקהל שהופיע ואם ישאלו

ספקהאאתכם מה היה אתמול, אל תספרו. רק תגידו שזו הייתה אינפורמציה סודית על מצב ה

בישוב בימי מלחמה" . הרעיון הוכיח את עצמו ובפעם הבאה כשהגעתי היה אולם מלא.

נטנסיביים,יחקלאות וייסדו משקים אב נאציזם בחרושעלו אחרי עליית ה רבים מעולי גרמניה

ה בצפון עופות. גידול בנהריה, וקמובייחוד משקים וב במרכז בכפר-ביאליק -שבי-ציון.

64

רעננה, כפר-סבא, מגדיאל -גן-שומרון, מגד, רמת-הדר ורמות-השבים. גם במושבות האיכרים

רמתיים התיישבו עולים והקימו משקי עופות.ו

.םעצמאי את תוצרתבאופן ורוב המשקים שווקו את התוצרת דרך תנובה. רמות-השבים שווק

כלפיהםזה גרם ליחס מזלזל ובהנהלה . הםו להם רק דעה מייעצת ללא זכות הצבעהאפשר

על האינטרסים שלהם במסגרת תנובה. היוזם להתארגנות היה ד"רשמורלוהחליטו להתארגן

יעקבסון מגד.

נוספות ומושבות בגן-שומרון, הרצליה, מגדיאל התחלתי להיאבק על איחוד,לאחר פעילות

"את החוגים האלה לא תצליח לארגן". -אמר ליהאזוריים הזרמים השונים. אחד המדריכים

"אני אצליח". -עניתי לו

באותו הזמן נוסדה המחלקה להתיישבות של המעמד הבינוני בהנהלת ד"ר לודוויג פינר, שגם

אינני זוכר את פרטי המאבק הוא היה מעוניין שיהיה מכשיר ארגוני שירכז את כל המשקים.

בסוף הצלחתי למשוך את הזרמים השונים לבוא לישיבה בדירתנו בתל-אביב, בניסיוןאבל

ספקה, מר איגל מרמות השבים, ד"רא מר פינר, מר שלוסברג מנהל של מפעל נכחו -להתאחד.

מר גפנר מהסוכנות שתפקידו היה לטפל במשקים.ויעקבסון, מר יעקבי בא-כוח מנהריה,

גרמנית. בשבילי זו הייתה נפילה. קיוויתיל עברוהאסיפה נפתחה בעברית אך בהמשך הדיונים

הרגשתי.תן אלטרנטיבה חיובית למעמד המשקיםייוליסטי אשהארגון החדש יהיה יותר אידי

דרך הקיימת ללא חידושים. זזתי הצידה והנחתי לארגון ללכת אל גורלו.בשהארגון ממשיך

חציאך הוצעה לי חלקילא הזכיר את אמנם בזכותי הושג הסכם האיחוד. ד"ר פינר אופן בכל

.מחלקה החדשה לחקלאות המעמד הבינוניכמדריך לגידול עופות במשרה

במושבה מגדיאל,שקים בעלי המ ללולים וליווי מקצועי.ספקההאארגון לקחתי על עצמי את

למרות שהיה ידוע שהמחסנאי שם ,קואופרטיב אגראמ מזון העדיפו לקנות בהכנת מרמה

ובמקום קמח-חלב המנה דוגמית מ התערובתמכניס לתערובת קלחי תירס טחונים. לקחתי

פגם בתערובת למצוא חששוהבאתי לכימאי תחנת הניסיונות ברחובות. הוא וסירב לבדוק.

דוגמה לאחיו של כימאי פרופ' שלחתי וייצמן, ויטמיניםש אף הוא, חיים אישר שחסרים

חלב. הבתערובת קמח

. גם חשתי שמצפים ממניתלונן בחלונות הגבוהיםצערי הממצאים הושתקו ונמנע ממני להל

בעבודתי ול'להתרשל' בתמורה, . היות נוח למעסיקי הציעו לי לעבור מחצי משרה למשרה

. ..מלאה

השפיעו עלי לזרוק הכל ולוותר על הפיתוי .כל זה לא יצא אל הפועל, הדברים שקרו, אבל

ידיעות התאחדות עולי של "מוסף החקלאי היה ב,הפרסום הראשון אודות אגודת משקי עופות

1939 מחודש פברואר 22מס' גרמניה"

65

וזה לשונו:

התאספו במשרד הסוכנות בתל-אביב באי-כח של ישובים בהם מגדלים, 1939 לינואר 5ביום

במיוחד עוסקים בהשבחת עופות. ישובים שהמשקים הם ביוזמה פרטית,עופות במידה רבה

של המעמד הבינוני ובהם בולטת צורת המשק האנטנסיבי על שטח קרקע קטן.

ב'אגודת משקי עופות'. ישובים בעיקר מצפון הארץ התארגנו לפני חודשים אחדים מספר

התארגנות זו שאפה להרחיב את המסגרת לכל הארץ.

בשם הסוכנות פתח ד"ר פינר את האסיפה. הוא הדגיש את הצורך להרים את רמת משקי

העופות שלנו ע"י השבחת חומר הרבייה. הוא הסביר את החשיבות של התאחדות מקצועית

. לוי בקיצור עלקאחריו דיבר מר י. ודרש קשר הדוק עם מחלקת הדרכה חקלאית ברחובות.

התהוות של האגודה, על הפעולה עד כה ועל התפקידים בעתיד. הוא דן בשאלה שלהתולדות

הצורך ביצירת ועדה מקצועית. ומשקי רבייה פרטיים,

כפר שמריהו, מגד, רמת-גןדיוןב נהריה, קריית-ביאליק, רמות השבים, באי-כח השתתפו

הייתה מיוצגת ע"י מר דוד,ומגדיאל. מחלקת ההדרכה של מכון המחקר החקלאי של הסוכנות

אורי ומר קרמפנר שהבטיחו לאגודה ולחבריהם את עזרתם.

אבן-היסוד לארגון הארצי הראשוןהלכן הונח כל המשקים המיוצגים הצהירו על הצטרפותם.

הזאת העובדה את קטנים. פרטיים חקלאיים משקים כנכואפשרשל להעריך רקנה,

כשלוקחים בחשבון שסוג זה של משקים עד כה לא הצליח למצוא את הדרך לארגון עצמאי.

הכוח הארגוני הוא אחד הגורמים החשובים בבניין ארצנו, הוא סולל את הדרך להתקדמות

מקצועית ומשקית.

כל המעונינים בארגון החדש מתבקשים לפנות אל המזכירות.

74י.ק. לוי ת"א חובבי ציון

ו, סיימתי את עבודתי בכפר הנוער1938במחצית השניה של שנת עבדתי חלקית בבית הספר

.ותעיינ

גרנו בת"א. הייתי פעיל בארגון המשקים הפרטיים בשפה העברית. היה לנו חוג ידידים לשיחות

למדתי את פרשות השבוע.ו מסיבות שבת לילדים ארגנתיוגם

נחתם39בספטמבר , נכבשה, פולניה נכבשההמלחמת העולם השניה עמדה בפתח, אוסטרי

ידיעות על רצח יהודים החלו להישמע. ופהסכם מולוטוב-ריבנטרו

מאורעות תמידיים. הרגשתי שאני לא יכול לשבת בחיבוק ידיים ומלווה מתוחהיה המצב בארץ

לתת את חלקי בהגנה. ולאבתל-אביב להתנדב לשרות הגפירים היהודים שהיו חלקרציתי

שקר.דבר שניות והן מפני שיש ב,ולות מחתרתהסתייגתי מפעשטרה המנדטורית. הממ

66

ועלידשכונת בורוכוב בנשלחתי להכשרה מגדל המים קורס ברתי ו שלדפיקובן שבועיים ב

אשכנזי אח,המורה שהיה כך בנוה-עוז. ר שכני סבסיומו למושבה נשלחתי בגלילשרה ג'

התחתון, אחד המקומות המסוכנים באותם ימים.

המקום היה שקט וללא הת,עד לעוזביומיום בואי בחור צעיראלינו גיע ה. לפעמים נכלויות

היה מפקד ההגנה ושמו יגאל אלון.שבטנדר

ה המושבה הייתו להשקיף על הסביבה. בלילהנלו מתוך מגדל בטון שממנו יכנעשתההשמירה

ומראה ,בחודש אלולתקיעת השופר .רבבות הכוכביםהיה זרוע נוף השמיים שקטה וחשוכה ו

נו השומרים,ניסה להטיף לחד מהם א, עשו עלי רושם רב.אומרים סליחותההאיכרים הזקנים

אבל זכה ללעג .,דברי תורה

השגחה, השגחה ששומרת עליבנוכחות הנדמה לי ששם הייתה הפעם הראשונה, בה הרגשתי

מפני סכנה. בלילות כשהייתי מדוכא, הייתי משנן את פרק תהילים ו' שביטא את מצב רוחי

תפילה העניקה לי רוגע בטחון ועידוד.וה

תייסרני בחמתך חני, ואליתוכ באפך יי, אל עצמותיי נבהלו כי יי אני, רפאני מללוא כי יי חנני מתי? יי, עד מאד. ואתה נבהלה ונפשי חסדך למען נפשי, הושיעני חלצה יי שובה לך?.. יודה מי זכרך, בשאול במות אין כי

בסג'רההותיבש ה, יהודים ורבים נוספיםשלושיםהתקפה על טבריה שבה נהרגו כתקיימה ה

צינור הנפט בעמק יזרעאל. ופוצץנפצעו

לי סיפוק העניקההשמירה נקי, מילאתי את חובתי בבחזרתי לתל-אביב ו עלהגנהמצפון

המדינה.

67

גיוס לצבא הבריטי

ם הופץ כרוז הקורא להתגייס לצבא הבריטי כדי לעזור לבנות הברית במלחמת1941בדצמבר

ארגון.אלמוניםוחלקם מפורסמים חלקם ארגונים, כעשרים על הכרוז היו חתומים בגרמנים.

הם.יעולי גרמניה לא היה בינ

היה הראשון, שהחרים את הארגון שלנו, אז פליקס רוזנבליט, דווקא הארגון בראשות פנחס רוזן

יו"ר הייתי באותה תקופה לצבא הבריטי. הגיוס גרמניה שתבע את עולי ברחובות,ארגון

מאד.כעסתיו

הצהרים אחר אחת סמילנסקישבת משה בהשתתפות ברחובות גיוס אסיפת התקיימה

תוחוטר-ישי. עליזה ישבה עם יעקב על הגזוזטרה ושיחקה אתו שח. רחל הלכה לפעולה בתנוע

השומר הצעיר.

-אמרתי לעליזה "האין אנו מחויבים להתעניין במצבנו במלחמה?" עליזה ענתה בלעג - "אז

ין פרובוקציה. נראה בעיני כמעאולי תתגייס?!" הלעג שלה הרגיז אותי ו

אולילאסיפה, אלי הייתה מזמינה אותי לכוס קפה, או מצטרפת היאאם לאסיפה. לבדי הלכתי

ההשגחה.בל לא כך כיוונה אחרת. אים מתפתחאירועים היו ה

נאו בייחוד מאד. עלי השפיעו והם לנאומים הקשבתי מנהיגמובאסיפה סמילנסקי של

הייתי- "אשרי מי שיוכל להגיד לילדיו -התאחדות האיכרים וחבר ברית שלום. סמילנסקי אמר

. בשעה זו בצבא ובמערכה נגד היטלר, ולא יצטרך להתבייש שלא לקח חלק במערכה"

68

"מי שמוכן להתגייס, שיודיע באסיפה זוקרא -הרגע המכריע הגיע כאשר סמילנסקי לא " .

פרסומת. עלה בדעתילעצמי גם התביישתי לעשות .היו לי פקפוקיםועוד העזתי לקרוא בשמי

. "אם אתה רוצה, תודיע על גיוסי לצבא!" -הכרעת הגורל. כתבתי פתקהחלטה ללמסור את ה

הלכתי לנואם. אותו לסדרן שיעביר ומסרתי את הפתק הנאומים לבמת לגשת יכולתי לא

בשלוות נפש הביתה.

"אבא, האם נכון שאתה התגייסת? מספרים במושבה -כעבור שעה באה רחל נרגשת הביתה

ובכן, נפלה ההכרעה. " .שאתה הודעת על גיוסך

ונבהלה מאד. היא חשב כי העליזה הופתעה םהתרגשות רגעית ולא אקייהחלטתי נבעה מ

ואותה. המשפחה ואת אותה עוזב שאני הרגישה היא ו הבית הרואה לא את תמונהאת

ת.גיוס כל הכוחולאומיים שמחייבים היא לא הבינה את הנימוקים ההשלמה.

שגרסרחשובישוב והפלמ"ח ההגנה של אחת גישות. שתי שו עם פעולה לשתף לנו אל

ו מלחמתנו, זאת שאין למלחמה הבריטים, להתכונן בגבולות עלינו חלילהאם , הארץרק

שראל.יתקרבו לארץ הנאצים י

שיתוףללאצבא הגרמני הה טענה כי אי אפשר להגן וללחום נגד כוח כביר כמו יהגישה השני

הצבא הבריטי.עם

לא התביישו לחשוד בנו שאנו מחפשים דרך לברוח ולהציל את,גישה הראשונהאלה שתמכו ב

עצמנו.

עברי והכנהלוחם בין הפעילים לגיוס היו משה שרת, שראה בגיוס שלב ראשון להקמת כוח

בן-גוריון הצטרף מאוחר יותר, בהתחלה התנגד לגיוס אבל קטף את עלי לבריגדה היהודית.

בסוף המערכה. הדפנה

ן שבויקרב אל-עלמלקראת ארץ. מחנות בשמירה בלנשלחו ליוון, צרפת, מצרים, והמגוייסים

הרצון להתגייס בקרב היישוב בארץ הלך וגבר. ,הובסו הצבאות הגרמנים

סירני חייםאני מודה ל שמגבעת ברנר להתגייס לחיל המליץ לי ולא לחייל הרגליםהנהגים

נהגים וכךיחידת ה רץ אחרי ברחוב נחלת בנימין ושכנע אותי להירשם ל הואשנשאר בארץ.

עשיתי.

התקבלתי למחנהואיימתי עליו שלא יבלף דק שיש לי 'סוכר בשתן'. הבוטען ,בבדיקה הרפואית

סרפנד.בהאימונים

המצב עם השלימה מילאה עליזה כמדריך, מתפקידי עופותחלק במתן, חיסונים עסקה

מצאה בעבודה זו סיפוק רב.ו במשרד המשק החקלאי ובפקידות

לרגל גיוסי בירחון המשק החקלאי : מאמר פרידהכתבהסופר עבר הדני

69

חברנו ועוזרנו הקבוע, המדריך לעופות יצחק לוי, שהתגייס לצבא לפני שבועות מספר, עומד

לצאת בימים אלו למקום שרותו. למותר לומר כי החקלאים שנהנו במשך שנים רבות מהדרכתו

יצטערו בהעדרו מהם זמן ממושך. לא רק לולנים ולולניות קשישים, אלא גם הפעוטות, שלוי

השתדל למשוך אותם לעבודת הלול באמצעים שונים, יזכרו בלא ספק בחיבה את המדריך,

הדוד הטוב, ויצפו לשובו. יחד עמם ואולי יותר מהם ירגישו בחסרונו חברי מערכת "המשק

הזעיר", שרשימותיו הקבועות היו לחלק אורגני מעבודתה. רשימות אלה שהיו נכתבות תמיד

לא רק מתוך יחס מקצועי יבש, אלא מתוך הבנה למצבו המיוחד של האיכר הפרטי ומתוך רצון

נאמן לעזור לו בעצה להצלחת עבודתו, היו כבר למדור שהעיתון וקוראיו לא יוכלו בלעדיו. ולא

זה בלבד, אלא יקר בעיננו גם האיש לוי, המחפש תמיד דרכים חדשות, והנושא תמיד את נפשו

להישגים חדשים גם בשטחים שהם מחוץ למקצוע. כל אלה גרמו לקשרי חברות אמיצים בין

לוי ומערכת "המשק הזעיר". בינו ובין הלולנים המודרכים על ידו. בינו ובין כל אלה ששותפו

עמו בעבודתו.

אין פלא כי ברכתם החמה של כל הנזכרים לעיל מלווה את לוי בצעד

ו : החדש לשירות הלאומי הנעלה ביותר, ואנו מאחלים ל

ולעבודתך בשלום! יצחק לוי, צאתך לשלום ושובך אלינו

השלוש עשרה. בןבני יעקב התגובה שהכי ריגשה אותי, הייתה של

ויעזור במשק. לדרך נתן ביד ואמר שימלא את מקומי בהשקיית הפרדסההטוריילקח את הוא

לי פנקס לרשימות ובדף הראשון כתב "תורה ומעשים טובים", מתחת צייר ספר תנ"ך, שני

גלילי תורה ועליהם לוחות הברית, ובצד את קופסת הקרן הקיימת.

אל-עלאמיין

התנדבתי לצאת למצריים. לאומונים וההכשרה יסיימתי את הא, 45בהיותי בן , 1942בשנת

סמליותועלמין. איזאל- לאלכסנדריה ומשם ישר למדבר עד תירציתי בעבודה קלה בעורף. הגע

, שםה המפנה הגדול במלחמאמנם התרחששם ו הרומז לאלוקים ולאמונה אל- עלמין,יש לשם

בזמן הנכון, ועימי , ואני גאה שזכיתי להיות נוכח במערכההתחילה ראשית התבוסה הגרמנית

.בלבד מעטים ארץ-ישראלים

70

הליחידת הובלתהצטרפתי ידענו שמתכננים התקפה גדולה. שמפקדה היה,מים החמישית

כבישים לטנקים שזזו אלסלילת מזון וציוד ולעזור ב,המאיור פרומקין. תפקידנו היה להביא מים

אם ידם של הגרמנים תהיה על העליונה, גורלנוש יודעים פינו בחרדה ליום הקרבות.יהחזית. צ

יהיה ליפול בשבי.

לכוה ש הלוחמיםבליל ההתקפה הצטערתי על הבחורים האנגלים פלוגת טנקים. הלידנו היית

בלילה התחיל רעם התותחים. כל האדמה רעדה. למחרת עשרבשעה לקראת הקרב והמוות.

החזית של הגרמנים ונסיגתם החלה.הפרצנ

רק יחידת נהגים אחת נכנסה זמנית. חלקנו במערכה היה צנוע ביותר. לא היינו יחידה קרבית

שדווקא אני חסיד השלום, זכיתי להיות נוכח במערכה,לחזית הראשונה. הרגשתי איזו אירוניה

גדולים ממני, נשארוצבאית, שעה שה בארץ. מספר החיילים הישראליםאחרים, לוחמים

אני שב ואומר לעצמי - זה לא מאתיים,שהיו נוכחים בתפקידי נהגים או בחייל ההנדסה הגיע ל

קניתי את עולמי ביום זה.. בזכות התנדבותיקרהמקרה, זה קרה לי ב

לאורך להתקדם פקודה קבלנו הפריצה ראיהאחרי טנקיםתיחוף. הקרבות. תוצאות את

אחרי זמן רבבאתרי המלחמה , מטוברוק לבנגזי.עמדות הרוסות . עברנו וואווירונים הרוסים

זו הייתה חוויה גדולה לראות ,במדבר ירוק. עיני שתו בצימאון את הצמחייה צבע הציפוריםו

יהודי נוערשהתעופפו בינות לענפים. בעיר בנגזי פגשנו הזמיןבל את פנינו בהתלהבות ויקש

הקהילה. במועדוניאותנו לבקר

בפיקודו של מאיור יפה. חלק מהחיילים179 מס' חדשה ה ת הובלליחידעל פי פקודה הועברתי

וטבעההאנייה הופצצה הפלגה, המהלךב .לאיטליההפליגה ש462היהודים צורפו ליחידה מס'

זימן לי גורל שונה. מקרה הרק ו נספו. מאה מאתנו בים

גם אנו נקראנומפלשתינה.יחידה ערבית על הדרך נפגשנו עם התחלנו במסענו לטריפולי.

וקיוויתי כישותפות וקירבההנפתי את ידי לברכת שלום. הרגשתי ואני –חיילים פלשתינאים

אלינופנוכש כך. הרגישולא חברי לצערי אחווה שלאחר המלחמה. ביאהחיילות המשותפת ת

מים, החיילים שפכו את שארית האוכל לחולוביקשובדואים במדבר ה להםלא נתנו, מים

.כלפינו תם שנאעוררו את ו

אני כבר רציתילקראת הפלישה לאיטליה.מעשיות ובהצטיידות בהכנות התחלנו טריפולי ב

שתפקידי להיאבק נגדחשבתי. הרגשתי שיש סכנה בפעולות האצ"ל והלח"י ולחזור ארצה .ן

ל גם להתנגדתי ולפעפעולות המאורגנות הבריטי נשק מהצבא המחתרתית שלות ילגניבת

. הבריטיבתוך הצבאחיילים יהודים חברי היישוב

71

. זה נגד את חוקת במסדר הניף הסרג'נט מאיור אליהו כהן את הדגל העברי,זדמנויותבאחת הה

וב והעניין הישראלי, תכריע,טא את הרעיוןיהצבא בין העניין הבריטי ניגוד שבמקרה של

ין מחתרת בתוך הצבא הבריטי. עמשמעת ההגנה. כ

הזדעזעתי ולא יכולתי להשלים עם פעולה בלתי חוקית שהייתה מנוגדת לשבועת האמונים שלי

לכתר הבריטי. הודעתי למאיור פרומקין על התנגדותי למעשה הנפת הדגל. הייתי תחת הרושם

של שבועת יפתח בתנ"ך.

ראיתי חשיבות מיוחדת לקיים הבטחות,,לשלטון לאחר עליית היטלר בעיני זה היה המוסר

. כמו אב לחייליםשימשליוסף ברץ שהיה ראש הועד למען החייל ואת ספקותיי היהודי. כתבתי

"האחריות והנאמנות הכפולה". קראתי לחליפת המכתבים בינינו -

לפעמים עצמו עיניים.הפעולות הבלתי חוקיותגניבת הנשק ואני יודע שהאנגלים ידעו על

רק לאחר חודשיים במסדר הורד הדגל העברי. כאב בכוונה כדי לעזור לבנות את הכוח היהודי.

אך זו הייתה החלטה של צמרת הצבא שלדעתי הייתה נכונה.,לי לראות

בנושאמרגע צרות. , הבאתי עלישהבעתי את דעתי ל סרג'נט,ניתוח טחוריםכשהזדקקתי

שאני רוצה להתחמק.ד כיוון שלא האמין לי וחש, כהן דרש שרופא יהודי ינתח אותיאליהו

סירוב האנגלים לגייס בענייןגם ראו בי את קול המצפון והאמת. כתבתי ,האנגלים לעומת זאת

כתבתי.לנקום את דם קרוביהם המתיםולהשתתף בקרבות באירופה חיילי הבריגדה את

הרגשי מצבם את לאחר וותיארתי קצר זמן הצודקת. תביעתם את להבין כתיבתדרשתי

פקודה להעביר חיילים תחת דגל עברי לחזית. ניתנה ,מכתבה רציתי להאמין שזה נעשה

דברי.בהשפעת

לא הייתי חייל לוחם או גיבור ולא הצטיינתי במובן צבאי. ראיתי את תפקידי בתחום הרוחני.

ת שבת.וקבלעריכת בסידור וו פעילות תרבותית, קריאה בתנ"ך קייםניסיתי ל

כי' אגודה של למה למה' ',למה למה פריין'. החיילים קראו להן ותשטחילרוב יושבת ההת וקבל

ערבים, מסיבה מאולתרת הדבאח. אני זוכר למדו בגן הילדיםשרו בהן שירים פטריוטיים שנ

: שחיבר שר שיר וסמל התרבות בבסיס כשהובאו למחנה מליון גלונים של מים

"הבאנו מליון, לא נחוץ לנו אל עליון"

צתהסמל היה היחיד שנפגע ונהרג. כמו מקרה קורח, בו האדמה פהוופצץ המחנה למחרת ה

נפתחוהשמייםבמדבר - פיה ובלעה אותו, וכאן את ויד הנוקמת של השם פגעה בוו . כאילו

.מיתה משמים זאת ההיית

72

ארצה ונשלחתי חזרתי ב נהג ומשפיליםלהיות קשים היו התנאים סירבתיסרפנד. אבל ,

הובלות בתוךבצעל הוטל עלי התעקשתי לסיים את השירות רק בסוף המלחמה.וחרר תשלה

המחנה. שטח

מ. שנהג לקלל את האנגלים מאחוריבשם השפלות וטרטורים מצד קורפורל יהודי השירות כלל

קשה להשלים עם העובדה שהאנגלים פייסו את שונאיהם היה ליבנוכחותם. גבם ולהתחנף

לא מדוע תומכיהם.כאו את יוד לא קיבלתימדוע .. כישוריהלם את תפקיד שאני ל זכיתי

?..דרגה

ישובהיהביתה. המחנה היה עזוב ומוזנח. חברי בנכר והתגעגעו התעייפו משהותם האנגלים

ולמענו קפטן אני חיבבתי את ה ולרובם לא היה אכפת ממראהו. שייך לאנגליםהמחנה טענו ש

כל המחנה קיבל צורה.ו הרימו את הכפפה יחידה גינת פרחים. יחידות אחרות ארגן בהתחלתי ל

קבלה יחידתנו פרס ראשון., של המזרח הקרוביחידות בכנס

ניסיונות להיפטר ממנינעשו והודיעו לי שאם לא אגיע עד, עם משאית לרמת-גןנשלחתי .

תי עם מקווה ישראל התהפכלידנסעתי כמו מטורף ו המחנה יישאר בלי לחם. 15.30שעה

משאית לתעלה. ה

הסמוך והגיש לי כוס קפה. לא שפטו אותי כיוערבי זקן יצא מביתתושב י לא קרה דבר. מזלל

אשמתי.הייתה לא והיה ברור שז

אקבל,קו לצבא הבריטי והבטיחו לי שאם אסעופניסו לשלוח אותי לסוריה לבדוק ביצים שס

וסירבתי לצאתוחגי תשרי, רציתי להיות עם משפחתי השנה זה היה לפני ראשסמל. תדרג

.מהארץ

בית חולים צבאי

לבדיקת יום אחד בכושרי המקצועי. זומנתי פסיכוטכניתהנחתי שמדובר להתאמהבדיקה

מקצועית.

שקיבל אותי, שלח אותי בלווית רופאה סגרו אחרישלא הכרתי. רק כשנחובש צבאי למקום

הבנתי שאני נמצא במחלקה סגורה לחולי נפש. ,הדלתות בית החוליםתכך התחילה פרש

הצבאי.

נתנווהלבישו אותי בפיג'מה של בית חולים שהיו ברשותי, לקחו ממני את בגדי ואת דברי הערך

לי מיטה לשכב בה.

73

יד המיטה לא עניתי. על . 'החדש' בסקרנות ורצו לדעת מה המקרה של פני החולים קיבלו את

"המשבר" מאת וינסטון צ'רצ'יל. - בתוך ארון קטן מצאתי ספר. לקחתי אותו לידי וקראתי

לילהפתעתי התברר אבל זה ממש התאים למצבי. הערצתי את צ'רצ'יל וקראתי את כל נאומיו.

שאלות ובעיות שהתלבטתי בהן.ב עסק וינסטון צ'רצ'יל. הספר בשםסופר אמריקאי מדובר בש

למדינה נאמנות בין הקונפליקט ואת באמריקה האזרחים מלחמת את תאר נאמנותוהוא

למחתרת.

כוונה? מדוע? מי ה האם היית מיטתי? לידספר זה נשאר חידה ללא פתרון. מי הניח את הספר

בספר נוסף של צ'רצ'יל האמריקאי שנקרא "הארץ הרחוקה" הסופר שמסתתר מאחורי שם זה?

גם אני התעמן ,מצאתי תאור של בעיות נישואין מישהו מכיר אותי,כאילו הרגשתי מודדתי.

פניתי לקצין החינוך האנגלי בשאלה מה הוא יודע על שני עוקב אחרי.ויודע את מצבי הנפשי

, חקרתי לרגל חג היובל של צ'רצ'יל עשור,רק כעבור לא קבלתי תשובה מספקת.והצ'רצ'ילים

לעובי הקורה. את הסיפור ונכנסתי

ולא לגמרי רגוע הייתי הספר. בקריאת המשונההושפעתי שקעתי למרותמהסביבה ,

, בילהבאו ושפכו את ליבם בפני. הרופא שהיה אמור לטפל בנו ו לא נתנו לי לנוחאושפזיםהמש

פעם ביום את רוב שעות היום במשחק כדורגל. ושאל אם ישעבר בין המיטות במחלקה

הטריד אותוו לא לנ טיפול בשוק חשמלי. נזהרו קיבל'או.קי. ' שהכל ושלא אמראלה טענות.

לא יצא .ישאבחולים וו לשתוק. התוצאה הייתה שבית החולים התמלא נשאלות והעדפב

ואף עלה בידי לעזור, ממש מעשי נסים. מסביב הקשבתי לסיפורים

יריות. החובשים לעגו לו ובמקוםבשמחר הוא יוצא להורג לי חייל יהודי מדרום אפריקה סיפר

אני בו יוצא להורג., אשרו את העובדה ואפילו הראו לו את המקום מאחורי גדר חיהו,להרגיע

-שיגעון רדיפה. עניתי לומכנראה שנבע פחד שלו, התייחסתי ברצינות ל "יש אמצעי אחד

החובשים " למנוע את ביצוע גזר הדין. עליך לפנות אל המלך האנגלי בבקשת חנינה. שנהנו

:-המכתב באנגלית את תיברי וחכלי כתיבהנתנו לי , פעולהעימי שיתפו מהמצב המטורף,

מאנגליה ' ורג ' בקשת חנינה להוד מעלתו המלך ג

אני החתום מטה, איש מסכן וחף מפשע, מבקש

לחון אותי ולבטל את משפט המוות שלי.

שמתי את המכתב במעטפה, כתבתי כתובת, הדבקתי בול ומסרתי למשרד בית החולים.

נתיים האיש נרגע. הבטחתי לו שבימים הקרוביםיתוצאות. במה יהיו הכולם נהנו וחיכו לראות

החל לספר לי את תולדות חייו. ילידואה בו את ביצוע גזר הדין.כ יעבכל מקרה תגיע תשובה, ו

היה טיפוס שלימזל, עבד בבית מסחר גדולתמיד למד בחדר והתגלגל לדרום-אפריקה. שליטא

74

עבד. דומהצבא היה לו גורל בושם הורידו אותו מדרגה לדרגה לעבודות הכי נמוכות ושחורות.

. כךמותורודפים אחריו ורוצים בש האמיןאת העבודות המלוכלכות ביותר עד שעשה מטבח וב

הגיע לבסוף לבית החולים.

נודע לי שלמד בחדר, חשבתי שקריאת תהילים עשויה להרגיע אותו. ביקשתי מהרב הצבאישכ

כך התחילו שיחות בינו לבין הרב ומצב רוחו החל להשתפר.ולהביא ספר תהילים

נכנס לפעולה גם הרופא בדרכים אחרותונוכחכעת לעזור שאפשר רק , לא בשוקוםאיב

חשמלי.

כנראה אוה הוא הרגיש חסרמילאו את המקום והרבה חולים כל כך היה מיואש מתפקידו,

ריפוי–הפשיל שרווליו והתחיל להתמסר לתפקידו , הרופא אונים. מקרה זה גרם לפריצת דרך

חולים.

וראה עצמו ישהוא חפר בורות בחול כאילו רצה לקבור את עצמו. ש חייל אנגלי ה של מקרההי

"אתה יודע, ישו לא רק סבל. הוא גם לחם כמו המרשל -ביא גאולה במותו. אמרתי לויהסובל ש

כי מ,נקודה חשובה לוב פגעתימונטגומרי, הוא רצה להתגבר על הרוע". כנראה ש יום, אותו

זמן קצר שוחרר.לאחר חדל לחפור בורות. התחזק באמונתו, והוא

בצריף שגרנו הייתה חלוקה לשני אגפים. האגף הבריטי והאגף של 'הילידים' הפלשתינאים,

וכבר היו מעשי טרור בארץ וערבים יחדיו. מכיוון שזה היה לקראת סוף המלחמה ,יהודים

'.ס במיטה קרובה לדלת ותפקידו היה לשמור על ה'נייטיבבריטי,סרג'נט אחד החולים, השכיבו

, אבלבגדה בו והלכה עם אחרבאנגליה לקצין בטחון. סיפרו שאשתו למעשההוא מינה עצמו

להישאר בארץ ולשמור על הביטחון. לתפקידו מחויבהוא הרגיש

ינך סבור כי מוטב שתשוב הביתה ותשמור על אשתך במקום לשמורם א "ג'וני, הא -פניתי אליו

למחרת בבוקר הוא ארז את חפציו וחזר לאנגליה. על האימפריה הבריטית בארץ נכר רחוקה?"

ובבית החולים חג המולד התקרב התחילו חבילות שי לחולים האנגלים, שהיו באגףלהכין

עשות מעשה ידי אימי היקרה. רציתי ל, פח עם עוגיותתחבילת שי, קופסזכיתי לפרד. גם אני נ

הפחיתהנחתי את פליה גזעית בחג האהבה האוניברסאלי. אלכולם הפתעה ולהעביר מסר נגד

-הדבקתי פתק על החבילה ומתחת לעץ האשוח המקושט

למחרת בבוקר שאלו אותי אם אני הנחתי את החבילה. " ."זהירות! שי מגנגסטר-שלום מסוכן

העמדתי פני תם, "לא, מה פתאום". אבל לכולם היה ברור שזה מעשה ידי. התוצאה הייתה

שפרקו את החבילות שנועדו לנוצרים האנגלים וחילקו את הממתקים לכל החיילים והחולים,

וערבים יהודים גזע, אנגלים לאום או אמונה.,בלי הבדל האנגלים הבינו את הלקח שניתן

כנפיים והסיפור קיבל נהנו מהמעשה ביטויהם לא ראו בכך .בהומור, מעשה חנופה אלא

"ואהבת לרעך כמוך". -ישו תורת תורת ישראל ולמשותף שב

75

. יכולנו לעבוד בגינהפתוחלאט לאט התרוקן בית החולים. עברנו מהמחלקה הסגורה לשטח

נסיכה פולנית ששרתה כאחות מתנדבת ולהיות בביתן הפיזיוטרפויטי. המנהלת שם הייתה

.חוליםבצבא הפולני שהיה אז בארץ. היא הייתה מסורה מאד לתפקידה והתייחסה באהבה ל

עשיתי מאפרות אני בסריגה.ושרונותיהם בנגריה, במסגרייה, בציור יכולם מצאו תעסוקה לפי כ

מצוקותינו. ו מנו רגיעה והתפרקנמצאמפח. כך

בלתי מתאים, עם סעיף בריאותי נפשי.הוראה מגבוה לשחרר אותי ככנראה הרופא קיבל

שחרור כזה יכול היה להזיק לי בחיי האזרחיים. הוא לחץ עלי לחתום על שחרור אך אני לא

מהמפקדה העליונה של, הגיע כמעט כל החולים עזבוכש ,ביום האחרון חתמתי והוא ויתר.

מדוע. הוא הסתכל בי במבטבלי לדעת למשרדו וזמנתי קצין בדרגת גנרל. ה,הבריטים בקהיר

פרו לו על חלקי בריפוי החוליםיבחיוך של חיבה והערכה ונתן לי לחיצת יד. כנראה סוחודר

והוא רצה לראות אותי.

למחרת החזירו אותי ליחידה. שם ניתן לי תפקיד של ספרן בספריה החדשה. ראיתי בזה ביטוי

להערכה. לא הועלתי בדרגה אבל הרגשתי שעלי להישאר צנוע ופשוט ולא להזדקק לכבוד

חיצוני.

ידעתי אזעדלא לעזור , סגולה לי שיש מההצלחה ולרפא חלק נפש. לכך חולי ,קשור

השפיע על הנוצרים. אולי וזה,להדמות לוללכת בעקבות סיפורו של ישו ושבתקופה זו ניסיתי

הייתי שקועלהשפיע. תילא הצלח, בבית חולים יהודילעומת זאת כשאושפזתי כעבור שנים

שמבוסס עלבריפוי רק יהודים מאמינים גם, עצמי. של פסיכולוגי הבנושא השלום ובניתוח

.ה מומחמפי מי שאינו עצה יםקבללא מ, והרופאים רפואיציונל אר

של בנזין.'טנקרים'כשחזרתי מבית החולים העבירו אותי ליחידת הובלה בשערי-העמק. היו בה

כלים במפרץ חיפה לכל הסביבה עד כפר יונה.יממותפקידי היה לבצע הובלות קיבלתי טנקר

לתפקיד נהג הישיבתי שלי. אחרי תקופה מסוימת, הטיהורה הרהביליטציהת השתחררתי

בכבוד ולא מטעמי מחלה או מצב נפשי.

.1945 בשלבים בין אפריל לספטמבר נעשהשחרורי

עבודהקיוויתי למצוא אליהו. בשםהתחלתי לעבוד עם יעקב ועם בחור תימני וחזרתי לרחובות

תי להתקבל לעבודה במשרד החקלאות של הממשלה המנדטורית, אךיניסולא הצלחתי. מלאה

.התקבלתילא

כלפי מחויבות של וביקשתי משוחררים החיילים ההרגשתי שטח דונמיםשמונה לתרום

לטובתם. בבעלותי המהאדמה שהיית

76

יצרנ זה עליזה ושא בין סכסוך ול נושא הבעלות 'ראשות'נושא ביני. סכסוך שכלל את

ומשפחה. ה הצעתי ש.פשרהתניסיתי לרציתי שלום בית ופיצוי של דונם לי ארבעה יינתנו

. עליזהשאר יירשם בבעלותה שלוהשלוש מאות לירות,

בתון,י שמחה במשפחה. רחל התחתנה עם חיים בלבן, יליד גשלזמן וזו הייתה תקופת ביניים

'השומר הצעיר'. הם לעברושהכירה בתנועת והתכוננו לעליה על הקרקע של-חייםקריית

לאושרנו נולדו החקלאי והרוח החלוצית.את הקו רחל המשיכה . בגליל המערביקיבוץ יחיעם

ותודה לאל חיים טוב.הם הם מאושרים בנישואי,להם שלושה ילדים

ירושלים חדר ב

ליבכל התקופות שהיו הקודש. הרגשתי שקשות עיר לירושלים שם תבואמ, התגעגעתי

ישועתי.

בן-שמן. הוא היהתקופתמכר מחנוך מרקוס, ומקלט אצל יםגורממצאתי מקום , 1945 במרץ

ירושלים צלפים ועבד במשכורת צנועה בתזמורת. להשלמת משכורתו אסף ביער מוסיקאי

קנה פיות לחלילים. צמח הומכר אותם והכין מ

ילד קטן שחי עם אמו בראשון לציון.אב להיה ו הוא גורש ממשפחתו .לשנינו היה גורל משותף

החרדים מרכז גאולה, בשכונת אצלו מטבח ישנתי סדרוהחזקנו אי שרר בביתו משותף.

י, כחסר בית. במצבהתערב אבל הבלגן היה קדוש והוא לא נתן לי ל,פנטסטי. ניסתי לסדר קצת

הוא ממש הציל אותי. ודירה,

למתי להקים מוסד שיקום משותף לחיילים יהודים וערבים אחרי שחרורם מהצבא. פניתיח

הבריתבעלות הרכוש של צבאות זיכיון על בתזכירים שונים לממשלה ולסוכנות. ניסיתי לקבל

אחריאבל מיד בנדון. בכירגנרלעם פגשתי אפילו נ. מחנות הצבאבקהיר כשהכריזו על חיסול

רכוש.היהודית וזכתה ב הסוכנות פנתה

77

וויצמן בירושלים נאבקתי נגד ארגוני הטרור היהודים. סילקתי מהקירות כרוזי הסתה נגד פרופ'

.אחריםו

היה כנראה ממונה מטעם ההגנה להגן, אצלו מצאתי עבודה בקטלוג חומר מדעי )וד"ר פרק

אם אהיה התעניין , (עלי דוד. עניתי בשלילהבמשרדי תמחרל הממשלה במלון המלך כי,

פתח לבקר את משה וילבושביץ על הר הצופים. משה היה כימאי, מייסד מפעלי שמן, מתכננתי

בריאות ומיסטיקאי. כשמזון בחדרו שוחחנו נדמה לי על גנדי ועל,מלא מכשירים וצנצנותה

אי-אלימות, שמענו לפתע קול רעם של התפוצצות ומן החלון ראינו ענן שחור מעל מרכז העיר.

.בו נהרגו רבים, מלון המלך דודבזה היה הפיצוץ

לי לאורך זמן לא רציתי להישאר בחדרו של חנוך. חיפשתי אדמה מתאימה. מישהו הציע

מושב עטרות, מרחק חצי שעה נסיעה באוטובוס מירושלים. האדמה הייתהלידשלושה דונם

ולרוחי - ילשאיפותי מהה מתאיתבין עטרות לכפר הערבי קלנדיה ונרא לשמור על יחסים

יהודים לערבים.טובים בין

הייתי מציע לך מגרש,למה לא התייעצת אתי"ד"ר פרק – שאל אותי ,אחרי ביצוע הקניה

וכך היה. " לירדן.ימסריו בתכנית החלוקה יכללמתאים במוצא. השטח של עטרות לא י

בדרך ת ירושלים.ילעיריניתן רק אחרי מלחמת ששת הימים חזר המגרש בעטרות לישראל ו

ניתן שבזמן הקניה לא ,הקרקע והשגתי את הקושאןשמכר לי את מקרה ונס מצאתי את הסוכן

ופרוץ מלחמת העצמאות.ביטחוניתהתדרדרות ההלל לי בג

יו באנגליה ורצו להצטרףחבתחילת השנה עשיתי ניסיון להשיג סרטיפיקט עבור גיאורג וקטה ש

הערבים התנגדות בגלל הסרטיפיקטים מתן את והגבילו היות בגבעת-ברנר. בתם לאדית

שגיסי אדםאמרתילהגדלת הישוב היהודי, פניתי לידיד ערבי וסיפרתי לו על גיאורג וקטה.

ביקשתי .תו משפחהתאחד עםהוא להיחידי נו איננו ציוני ורצו,מבוגר, לא מתעניין בפוליטיקה

בקשתי, אולי זה יעזור. הרעיון עלה בדעתי בהשפעת הנרייטה סולד, ששלחהתמוך בממנו שי

ערבי פלשתינאי לנורי-פשה, ראש ממשלת עיראק, בבקשה לתת רשות מעבר לילדי טהרן.

"היות ואתה כערבי מבקש זאת, אתן רשות זו."– נורי-פשה ענה

. הארי ואדית פנו בבקשהוקבלתי אישור על קבלתו לנציב העליון 12.1.1946 - מכתבי נשלח ב

ו. 2.2.1946לסרטיפיקט בתאריך אם מכתביני יודעאי ארצה.עלו אורג וקטה גיבחודש יולי

זה היה ניסיוןבכל אופן הסרטיפיקט. ניתן תה של אדית השפיע. המשפחה טענה שבזכות בקש

.נתינת סרטיפיקטיםשחל על לשבור את הקיפאון מצדי גינלייאור

78

קולוזיסרטובמחלת השחפת, סוג מסוים של אצל אמי וארנסט המצב היה קשה. ארנסט סבל מ

פעמים רבות. לבקרהנסעתי ו ה בדבוס בשוויצריה. אמי נשארה לבדהתרפאונסע ל

, 6.12.45- ב אמי. של ומעריץ וידיד העולם מחסידי אחד ראגאץ, פרופ' בשוויץ נפטר

בבית אזכרהלו נערכהבפברואר נשא נאוםפרופ' בוברוכנסת "אמת ואמונה" בירושלים ה

ב לקתה היא בבריאותה, להתדרדרות גרם מותו על בעינילזכרו. הצער הפכה ה,שטף-דם

עיוורת באופן חלקי ולא יכלה לקרוא יותר.

עליזה ואני התגרשנו. הסכמתי לבקשת הגט שלה. טוני המליצה על עורך הדין חיים כהן, שהיה

ברבנות הראשית13.11.46-הגט ניתן ב שר המשפטים וחבר בית המשפט העליון. ר כךאח

בירושלים.

רוצה שאבטלאם היא הרבנים אותה למנוע את הפירוד. כששאלו שאפתיעד הרגע האחרון

לא ין, חיכיתי בתקווה לתשובתה, אבל היאאת הגירוש נו. וודאי חשבה שטוב לשניחזרה בה

ניסו והרבנים לא ארץ,פי דרכו. אלו היו ימים לא שקטים ב לעלחיות כל אחד ולהיות חופשיים

הצדדים.ביןס ופיהתעקש על להקשות על מתן גט ול

יעקב פנה אל שנינו במכתב נוגע ללב והביע בנימוס וברצינות משאלה שנישאר יחד. בתחתית

הדף הוא צייר את יונת השלום ושתי כפות ידיים בלחיצת יד. הוא למד אז בבית הספר החקלאי

פרדס-חנה.

לגירושין יותר מעליזה. הייתי יוצא דופן והלכתי נגד הזרם. ובכל זאת היינו יכוליםאחראי אני

פשרה. קבלתי את הנימוק שהילדים כבר גדולים ולא זקוקים להורים.שיש בה למצוא דרך חיים

אחר שהתחתנתי עם רות בריל. לידידות גם הרה מ המשיכו להיות הגונים ונשנינוהיחסים בי

חיילים משוחררים

עבדתי באוניברסיטה במרתף המחלקה של חוקר התולעים פרופ' ויטנברג, בין צנצנות תולעים

פתק עם הגדרה. על מקום עבודתי הדבקתי פתק: "יצחקדבוק גדולות וקטנות. לכל צנצנת היה

".לוי, תולעת הומוספיאנס, או תולעת ספרים

ים, אנגלים,אאמריק- לחמו יחד שהרגשתי חייל משוחרר, קשור סנטימנטלית לצבאות הברית

הבריטי העמים לחבר קשורה תהיה שתקום שהמדינה האמנתי וערבים. יהודים פולנים,

רות משותף יכולה להיות גורם מאחד. יחשבתי שרוח זו של שו

לשם כךלמתי להקים מוסד שיקום משותף לחיילים יהודים וערבים אחרי שחרורם מהצבא. ח

משוחרריםח חיילים עבור למשק-זעיר ובית-ספר מעבר "מחנה בשם תכנית את.יברתי "

79

עםלא כל החיילים חוזרים שצבא ולממשלה המנדטורית. הסברתי רשויות ההתכנית הגשתי ל

אין להם, פליטים שישר מהאנייה התגייסו לצבאיש ביניהם. לבית מסודר ולמשפחה השחרור

המסגרתוונתי גם לערבים שעזבו את ירכשו מקצוע. כ וא השפה למדו את טרםקרובים בארץ ו

עולם. וראו כפר הצרה של ה

חברות,מוחיי הצבא כשבערכים ה לשמור על ההרגלים ווציםראחרים, האמנתי שכמוני גם

ערכים אלהכונן ולהדדיתמשמעת, סדר וציות, נכונות לעבוד יחד עם לאומים שונים בסבלנות

ימי שלום. ב

כי הרגשתי איך סביבי מצטברת שנאה וקנאות לאומנית. רבים חיכו למלחמה,זה היה חשוב לי

למנוע שפיכות דמים. זו הייתה אמונתי,ניתןעדיין שקיוויתי ואני חיכיתי לשלום שיבוא והבאה

.אלו היו שאיפותיי ותקוותי

. י לשם מימוש רעיונותיפניתי בתזכירים שונים לממשלה ולסוכנות

קראתי מודעה שהצבא האמריקאי מחסל את רכושו בקהיר ומבקש הצעות רכישה. מכיוון

למודעה ואני קיוויתי שאמצעלא שם לב , איש היה טרוד בויכוחיםשל היישוב, ועד הנבחרים וש

לי לרכוש את המקום.שיעזוראו גורם ציבורי בעל נכסים

והגשתי עם פגשתי נ בירושלים במלון אמריקאי בנידון.לו גנרל אבלמכתב כנראה

כי אינפורמציה עלי לא הייתה שה התשובה שקיבלתי מקהיר הייתה שהרכוש כברחיובית,

. לסוכנות היהודיתנמכר

משפחתי )גיסודרום אפריקה, קרוב רחוק שלמ 'מלך היהלומים'פניתי לסר ארנסט אופנהיימר,

בעיתון הלועזי בגרמנית "ידיעות אחרונות"גדול אודותיו מאמר תפרסםבדיוק הש של דודי קרל(

של אשת דודי וסר אופנהיימר התחתןה אחות, כבר נפטרה אשתואזייתכן ש. 7.3.47מתאריך

השיב לי בכתב ידו הוא בלא, את תכניתיבמכתב מפורט עם אישה קתולית. הסברתי לו בשנית

שהואוהוא ענה , שאינו שותף לאופטימיות שלי והחזיר את התכנית בחזרה. פניתי אליו שוב

ים בתוך דרום אפריקה.יאליבמסגרת ארגונים סוצרק צדקה מעורב במפעלי

עטרות

שם התגוררועטרות. מושב חנוך. עברתי ליעזבתי את ירושלים, לא רציתי לחיות על חסדי ידיד

תצרוכת החלב של הישובחלק גדול מפקו יחלב וסלפרות משק משפחות שהתפרנסו מכעשרים

העברי בירושלים.

פניתי קטנה של חיילים אנגלים ששמרו על מתקני שדה התעופה. יחידה הוצבהבכניסה לכפר

ללא כוונה למסירת מידע או הלשנה, אבל באווירה אליהם בידידות, העוינת כלפי הבריטים

המושב חבריהאםו חשדות. אינני זוכר בדיוק מה התרחש נגדי עורריחסי הלבבי אותם ימים, ב

80

בכל מקרה ישנתי בלילה הראשון על אדמתי תחת כיפת השמיים..סירבו לתת לי להיכנס

הרגשתי בדידות אך גם התרוממות רוח. רבבות כוכבים נצצו בשמים, הרגשתי שאני משקיף אל

ממעשי אלימותואבינו שבשמיים. התפללתי לעזרתו ולהגנתו. פחדתי קצת מנחשים ושועלים

רחו מהביתו בב ששם אבנים לראשומהצד היהודי או מהצד הערבי. הרגשתי כמו יעקב אבינו

שמיכות, או מיטה מתקפלת.עימי בדרכו ללבן. אינני זוכר אם שכבתי על האדמה, או שהיו

לעצמי הקמתיימים הבאים ב שמונה, היה מבקרבן כילד ערבי כפר.לאוהל לפני הכניסה

שוחחובעל מראה עדין. הרביתי ל. הוא היה נכה, קטוע זרוע שמאל בחלקתי לעיתים קרובות

דמותו היתה ,רציתי לשלוח ממתקים לילדים ערביםכש ,וגם צילמתי אותו. כעבור שניםאתו

תמיד לנגד עיני.

חזרתי לעטרות עם האוטובוס של המושב.סוף יוםבלעבוד בירושלים והמשכתי ערב אחד

זה היה ממש.ספרים בצואהה את לכלכוהתכולה שבאוהל ומצאתי שהחריבו את כל בשובי,

עד עטרות בתלונה: ופניתי לו זוועה, מעשה טרור.

"בזה הנני תובע מכם חקירה ופיצויים למעשה חבלה שנעשה ברכושי בתוך אוהלי

והחריבו בגדים, ספרים, ספלים, ל עטרות. אלמונים חדרו לאוה שעומד על אדמת

האשמים ל"י. מעשה חבלה זה היה מלווה בגניבת בולים. 25מזון, שעון, כל זה בסך

ספקם הם לפי עדות ילדי גולוביסקי, פישר ואכדיה )שעובד אצל גיטניס( אבל אין שו

כי למעשה חבלה כזה יש סיבות אחרות וכי אחרי הילדים עמדו גורמים שהניעו מעשה

זה.

מאד התפלאתי ואני טוען כי הסרג'נט האחראי במקום, אריה, לא מצא לנחוץ לגשת

לגילוי הפשע".רהנזק. וגם הועד לא עשה שום דב ולראות את

התדרדר, מיום ליוםהביטחוני אצל אחד האיכרים. המצב שכור חדר את האוהל עזבתי לטובת

ל נסגרה לירושלים הדרך מבודדים. ישובים על והתנפלויות טרור מעשי עיתיםהתרבו

לעבודצעההואני נעניתי לפסקה, הוהעבודה אצל ד"ר פרק והמאורעות הפכו למלחמה ממש.

סדר תקופת עטרות, לא הספקתי ל עבוריבפתח-תקווה. כך נגמרהש"המשק החקלאי" עיתון ב

הטאבו נסגר.המשרד הממשלתי של כי ,קושאן על אדמתיאת ה

בגבורה.ם על עצמנוהמקום הגחברי היה קשה. בקרבות מלחמת העצמאות עטרות מושבגורל

ולבסוףליישוב הנצור ספקה כמעט בלתי אפשרי להעביר אאחדים מהם נפלו בקרבות. היה

לידפקודה מההגנה לפנות את המקום ולעבור למושבה הגרמנית העזובה וילהלמה התקבלה

עטרות. ני. היישוב החדש נקרא - בפתח-תקווה

תוך זמן קצר כשטח מוחזק. , חזר שטח עטרות למדינת ישראל,ששת הימיםמלחמת רק אחרי

שטח עיריית ירושלים. הועברו אדמות אלה לתחום

81

.כהן, קראו את האדמה ממנו רכשתיסוכןל. זכרתי ש על הקרקעבדרך נס השגתי את הקושאן

בספר הטלפולא ידעתי אם הוא עדיין חי, הרי חלפו כבר כעשרים שנה מאז. מצאתי נים

נדל"ןסוכניכעשרים ל זה. שענו מר פרנקנשטיין שעבדאת באוטובוס פגשתי במקרה שם

הוא מסרו בענייני קרקעות אבקיהכמבקר חשבונות בירושלים. שאלתי אם הוא מכיר עורך דין

והיא אמרה, "חכה רגע, אניה,אדמהלי טלפון של הגב' חנה פרנק. סיפרתי לה את סיפור

" היא שאלה אותו אם הוא טיפל באדמה בעטרות. הוא.סוכן קרקעות ששמו כהןלמתקשרת

לסדר את הקושאןהבטיח הוא ,בבית קפהנפגשנו ענה בחיוב ואמר שהוא זוכר אותי היטב. כש

נסענו אתושטחשל ההעדכנית מפה הגם את ו ואני יעקב הגובל . במגרש במקום. ובקרנו

לאתר את המקוםשימשה רק לגידול ירקות. הצלחנו , אך האדמה שלי ערביביתבחלקה עמד

מושב לא נשאר זכר.מהלמרות ש

נישואין שניים

ה בשנת Rק Sב Sבעיר צ'רנוביץ שעברה מיד ליד מתורכיה לגרמניה1901רות בריל נולדה בשם ר

ולרוסיה ורומניה. את שם ילדותה היא לא אהבה ולאחר חיפוש והתלבטויות שינתה את שמה.

כמובן שאז לא עלה על דעתה כי אי-פעם תנשא לאיש ששמו יצחק לוי, כמו הזוג התנ"כי יצחק

ורבקה...

. לאחר שנתיים חזרה לצ'רנוביץ1925רות התחנכה ב"שומר הצעיר" והגיעה לישראל בשנת

לטפל באמה החולה, אבל היא לא נשארה שם וחזרה שוב לישראל. כשחיפשה עבודה סיפרה

לה טרודה גולדשמידט ידידתה, על עליזה לוי מרחובות שילדה את בנה השני והיא חלשה מדי

זוכר את אני היום רות עבדה אצלנו תקופה קצרה. עד עזרה לטיפול בפעוטים. ומחפשת

המילים והמלודיה של השיר שהיא שרה לילדי:

Wie das Faehnlein dem Turn,

drehet sich im Wind und Sturm…

)השיר תורגם גם לעברית: כמו הדגל על הגג, מתנופף מצד לצד, כך הסתובבי ידי, סובי סובי, די

עמדי...(

. כמובן ששום פלירטאבאותה תקופה לא עלה על דעתנו ולא חלמנו על כך שפעם נתקשר וננש

לא התרחש ביננו.

82

לאחר שעזבתי את עטרות, עברתי לגור בפתח-תקוה. באותה תקופה רות עבדה כאחות בחולון

ורכשה בית בנוה-עוז שבפתח-תקוה. הימים היו ימי מלחמת העצמאות, ולא פעם עשתה את

דרכה למקום עבודתה תחת כדורי הערבים המתקיפים. באחד הימים נפגשנו בתחנה המרכזית.

והחלטנו להתחתן. וזו הייתה פגישה מקרית שהובילה לפגישות נוספות. התיידדנ

אנחנו היינו נשואים יותר משלושים שנה ולזכותה של רות אני רוצה להקדיש את מילות השיר

של ביאליק:

"הכניסיני תחת כנפך

והיי לי אם ואחות."

רות הייתה לי אשה מסורה, דאגה לעזור בימים קשים והעניקה לי מטובה במשך כל השנים

הבאות.

פקח מזון

שהחלטתי לדאוג, הייתה הפעם הראשונה בחייאת שזנוכח הרבים, אני ניירותיכשאני מדפדף ב

משכורת אלא תשלום עבורבכל מקום שעבדתי, לא קיבלתי . עד אז, קבועהלעצמי למשרה

.מסוימתביצוע עבודה

טישלר, חבר קבוץ בית-אלפא. הוא שלח מכתב לעיריית'פניתי למכר מארגון מגדלי העופות, ח

בהסתמך על הניסיון הרב שצברתי. מזון, כפקח להעסיק אותי , והמליץ פתח-תקווה

כולל הגדרת סמכויות התפקיד.מינוי את הלתי , קיב1948באוגוסט כעבור שלושה חודשים

שהיה אדם שקול ונבון וזכה להערכתי. בנוסף יוסף ספיר ראש העיר המינוי היה חתום על ידי

בסוף מצאוו מעורב בעניינים לא כשרים היהש גרינשטיין בשםמנהל ו עוד שני פקחים, לי היו

אותו הרוג באחד הפרדסים.

פי כרטיסי מזון. נעשתה על מזוןהוקת חלזו הייתה תקופה הצנע. היה מחסור במצרכים רבים ו

בשר עוף וביצים ולמכור בשוק השחור. רבים ניסו להבריח

ירקן שלא(. למשל - רפורטיםדוח"ות ) ובהתאם לתקנות גם נתתי ,לקחתי את תפקידי ברצינות

ור בין הקונים בשוק. תעל שמירת או מוכר שלא הקפיד שם לוח מחירים,

שתנובה חייבהכ מדלת העם שהתפרנסו בדוחק. קשישים הגנתי על ירקנים אחרים מקרים ב

הרוכלים את כלומר, –וחצילים יחד יות נלמכור עגב לקנות גםמי שרצה עגבניות חייב היה

הצלחתי לשנות. א לאבל התביעה התקוממתי נגד ,חצילים

83

להביא אתהיה מותר בענף הלול, מקרה של מגפה בעוף בשוק החופשי. בשר אסור היה למכור

ואני העופות שנשחטו באונס אל הסוחר. עופות אלה נמכרו לפי כרטיסי מזון לחולים נתתי

מהמשק לסוחרים.היתר להעברת העופות

ועדותנמסרה במשפט .העברת העופותישרתי את אאני טען שבניגוד לחוק וסוחר אחד מכר

. האשימו אותי שאני פועל על דעתנדחתהעניין. בקשתי לדבר היה קשור להמפקח שלא של

וטרתי. אחרי חודשיים פ ופי ההוראות לעעצמי ולא

עזיזה

ארגון הארצי.ה אפילו לתפקיד מזכיר תמנהעיזים ואבק ושביום מן הימים אעסחלמתי לא

, היתה לנו עז שקראנו לה אמנדה1948בשיכון חיילים משוחררים, שרות ואני גרנו בו בשנת

וכאשר היא המליטה גדי ביום ראשון לאפריל חשבה רות שאני רוצה "לפתות" אותה. היא

המליטה גדי רך והשכנים שלנו קראו לו "אמדיאוס זו-צרט. זו-צרט פירושו - כה עדין. כאשר

עזבנו את השיכון בשל תקלות מים וחשמל ועברנו לנווה-עוז, המליטה אמנדה גדי נוסף והפעם

בראשון למאי כהוקרה לחג הפועלים .

זו היתה תקופת צנע ומחסור במזונות ומשק עזר היה רב חשיבות. מי שיכול, החזיק עופות

ופירות. בנוה-עוז התגורר מנחם לאור, חבר מפ"ם שהשתלם בענף עיזי וגידל ירקות ועיזים

הבית וראה את יעודו בייבוא עיזים תרבותיות מגזע 'זאנו' השוויצרי, במקום העזים הערביות

המקומיות. ביחד עם יוסקה - רועה צאן ומדריך חקלאי, יסד ארגון למגדלי עיזים.

ווטרינרייה, בנושאי הזנה לייצג את המגדלים מול המוסדות, לטפל הם לקחו על עצמם

להשביח את הגזע ולבטח את הענף. השבחה נעשתה על ידי הבאת תיישים גזעיים, שאמנם

לא עלו כסף, אך גם לא הורישו תנובת חלב גבוהה. הארגון דאג לקיום קורסים והשתלמויות,

להפצת עלוני הדרכה וחלוקת ספר על גידול עיזים מאת האגרונום משה שור.

כבר מנה הארגון שמונת אלפים וחמש מאות1953בהתחלה הצטרפו כשישים מגדלים. בשנת

חברים, בעלי כחמש עשרה אלף עיזים ותנובת חלב של אחד עשר מליוןן ליטר בשנה. הדירים

נמצאו במשקים זעירים, משקי עזר של עולים חדשים, בתי-ספר ומשקי נוער וילדים.

מנחם לאור, היוזם, היה חבר טוב של גיסי יהושע בריל ובהמלצתו, נבחרתי למרכז הסניף בנווה

עוז. דאגתי לתוספת מזון מרוכז - הכוספה, והתמניתי מטעם משרד החקלאות לבדוק חלב.

בספטמבר נבחרתי ע"י האסיפה כחבר המועצה הארצית. התפקיד יצר עבורי קשרים חברתיים

ל הפך נווה-עוז ושיכון אנשי השכונה, עם בסולם–רבים עליתי הסניף 'נווה-עז'. ממרכז

הקריירה עד למזכיר הארצי של הארגון.

84

מבוגרת אשה אטקין, וגברת למרכז נבחרתי אני יושב-הראש, להיות נבחר הרועה יוסי

מרמתיים, שגידלה עז בחצרה, נבחרה להיות הגזברית.

נחשבתי לאיש נוח, שישמש ל'מראית עין' אבל לא יפריע לפעולותיהם של מנחם לאור ויוסקה

הרועה. גם גברת אטקין נבחרה מאותה סיבה. המשרד עבר לרמתיים והיה נוח שהגזברית

תגור בקרבת מקום.

תפקידי היה מרכז ולא מזכיר, למרות שתקנון האגודה קבע כי התפקידים הראשיים הם יו"ר,

מזכיר וגזבר. הדבר גרם בהמשך לסכסוך שהביא להתפטרותי.

אותה תקופה קראתי בעיתון על איגוד מקצועי שהואשם באי-סדרים. מזכיר האיגוד טען שלא

ידע דבר. על זה נאמר לו - מתפקידך לדעת. בעקבות המאמר החלטתי לחדור לעומק מה

שנעשה באגודה. עד אז בעיקר באתי לישיבות. בקשתי להגדיל את היקף פעילותי מיום בשבוע

ליומיים-שלושה אושרה בתנאי שבמקום מזכיר אועסק כפקיד. התחלתי לנהל את החשבונות

ודרשתי להנהיג רישום של מכתבים נכנסים ויוצאים. למרות הפיקוח שהנהגתי, נעשו פעולות

10,000כספיות מאחורי גבי, שנודע לי אודותיהן, רק לאחר מעשה, כמו קבלת הלוואה בסך

ל"י מהממשלה.

היום פרשות כספיות מסעירות את הציבור והופכות לנושאים אקטואליים. איני אומר שהיו

אי-סדרים ב"עזיזה", אך דרישתי לנהל את האגודה בצורה מתוקנת הייתה מוצדקת. כשלא

נעניתי, ביקשתי לשחרר אותי מאחריות לאי סדרים אם יתגלו. כשגם לכך לא הסכימו, הגשתי

. ביולי נערכה בדיקה של ועדת הביקורת ונמצאו זיופים אחדים.1955את התפטרותי באפריל

נכתב שהחבר י' לוי היה מרכז קניות חוץ למרות שלא עשיתי אף קניה. טענותי כונו השמצות.

בדו"ח נכתב:

."ועדת הביקורת קובעת שלוי ניצל את אשר נודע לו בתוקף היותו מרכז )מזכיר( האגודה.."

וועדת הביקורת שהם מחוץ )בכל זאת מזכיר?( בעניין הנושאים שהעלתי במכתבי, קבעה

לתחום טיפולה. פניתי לבירור ל'ברית פיקוח לקואופרציה החקלאית העובדת', ונעניתי לחכות

עד גמר הבירור בועדת הביקורת המרכזית.

פניתי במכתב ארוך למבקר המדינה זיגפריד מוזס, שהיה חברי באגודת הסטודנטים הציונית ק.

י.פ. בתקווה למצוא הבנה ותמיכה. קבלתי תשובה קצרה מהיועץ המשפטי למבקר המדינה:

"תפקידי מבקר המדינה הם לערוך ביקורות אך ורק בגופים העומדים לביקורתו עפ"י החוק, לכן

נבצר מאתנו להתערב בענינים הנוגעים לאגודה הנ"ל."

85

גישה זו הפליאה אותי, כי עזיזה הייתה שייכת למשרד החקלאות. מנחם לאור אגב, שמר על

נייטרליות בסכסוך.

כשעבדתי ברמתיים הייתה במשרד אוירת מתיחות ועצבנות, ודווקא אני הכנסתי נימה של

סבלנות, אורך רוח ואפילו הומור. התלוצצתי עם הכתבנית והייתה לי השפעה מרגיעה לקראת

פורים הייתי במצב-רוח פורימי ובאווירה זו שלחתי למשה שרת את החידה הבאה )הוא הכיר

אותי מתכתובות בשאלת הערבים.(

לכל דבר ראש ורגליים

לאחד הראש

לשני הרגליים

ושניהם דומים בחלקיהם

לצ'רלי צ'פלין.

מי הם?

העומד בראש, שראשו דומה לצ'פלין הוא משה שרת, והעומד למטה הוא אני,–והתשובה

שרבים אומרים שהליכתי דומה להילוכו של צ'רלי צ'פלין )וגם בני יעקב ירש אותה(.

חיכיתי לתגובה... האם יאסרו אותי? האם יש בזה זלזול בראש הממשלה? מה יהיה?

זמן מה אחר כך, הופיעה בשוק פרסומת גדולה, קופסאות עליהן הודפסה דמותו של צ'רלי

צ'פלין עם רגליו ונעליו הגדולות. כשראיתי לראשונה את הדמות על אוטובוס דן, הרגשתי שזו

התשובה שניתנה לי ברמז ובהומור מפייס. פניתי למקור הפרסום וביקשתי לדעת מה כתובת

'נוגה' שפרסם מודעה זו. לא קיבלתי תשובה ולא המשכתי לבדוק את העניין. בית החרושת

בסביבה הקרובה צחקו עלי שכמו תמיד יש לי יותר מדי רעיונות בראש. מצד שני, אולי אם אני

מסוגל להתבדח כך, החליטו במסדרונות שלמעלה לסלק אותי מתפקיד המזכיר. ואולי באמת

לא נועדתי להיות מזכיר מגדלי עיזים.

והאמנתי שהביקורת שלי היום אני מבין שעשיתי שגיאות, כאשר קפצתי מדבר למשנהו,

תיחשב לטובתי. לכל מקום עבודה שפניתי, גיליתי ששאלו ובדקו עלי מידע במקום עבודתי

הקודם. לכן חשוב היה לי לערער ולסתור מסקנות לא נכונות. אני מוכרח להודות שמכתבי

הערעור ששלחתי היו ארוכים מדי ולא תמיד משכנעים.

כך הסתיים עידן עזיזה והתחילו פעילויות אחרות, גלגולים והרפתקאות שונות.

86

המשק הזעיר

אחרי שעבודתי כפקח נכשלה והעבודה בשירות החקלאי לא העסיקה אותי די צורכה, לקחתי

על עצמי לתרגם את מאמרי "המשק החקלאי" מעברית לגרמנית. ידעתי היטב את השפה,

הכרתי את הטרמינולגיה החקלאית והמדעית, עמדו לרשותי מלונים מקצועיים, ובכל זאת לא

ברצון נעניתי - כי שאפתי להיות נאמן לעברית ולהתרחק מהלועזית ומהגרמנית אחרי עידן

המלחמה.

את עבודת התרגום עשיתי בבית. למשרד הייתי מגיע להתייעץ עם העורך ישראל ענברי. הוא

היה איש עדין, בעל הומור, מושרש ביהדות, כותב נבון ויחסינו היו טובים. לפעמים הייתי בא

לבית הדפוס לשם סידור ההגהות, ולומד תוך כדי צפייה, את עימוד הדפים, העריכה וסידור

גרמני גדול. ן אצל מר גץ, עורך לשעבר של עיתות. גם לקחתי קורס בעיתונאוןהעיתו

כישרונות בהם שגנוזים וידעתי גרמניה יוצאי היהודים את הכרתי סיפוק. לא חשתי אך

ואוצרות תרבות גדולים. הירחון "המשק הזעיר" לא נתן לזה ביטוי. נזכרתי בשבועון "הבוסתנאי"

וטוביה סמילנסקי חקלאות בעריכת משה תרבות נושאי בתוכו וכלל גווני רב מילר שהיה

ופוליטיקה.

בהתחלה זכה העיתון להצלחה בקרב החקלאים בזכות נושאיו המקצועיים. אני שאפתי לעורר

בעיתוןאת הכוחות המוסריים של הקוראים לבוא לידי ביטוי. הזמנתי את הקוראים להשתתף

נפש' על משמעות ל'התכנסות ל'תרבות כפרית', נקודת המבט שלהם. הטפתי ולהביא את

החיים בכפר ומשמעות החיים. דרשתי לרשום גם את שמי כעורך משנה בסוף העיתון.

רציתי גם לצאת מהמשרד אל ה'שדה', לבוא במגע קרוב עם המשקים. ניסיתי לייסד ועד

קוראים בכפרים, למשל בבני ציון, ומצאתי הבנה ותמיכה. סיכמתי עם ענברי, שאני אטפל

ברכישת חותמים נוספים, בגביית חובות וברכישת מודעות כדי לכסות את הדפיציט שהצטבר.

ובשוויצריה בגרמניה חילופין. והצעתי בחוץ-לארץ וגננות חקלאות עיתוני עם קשר יצרתי

אלה. ניסיתי להרחיבםהתגובה הייתה חיובית, התחלתי לפרסם תמצית מהחומר של עיתוני

ולעזור ביצוא תוצרת חקלאית לארצות דוברות גרמנית. התקשרתי עם את מסגרת פעולתי

עם והקשר מגרמניה פיצויים על מאמרים להופיע והתחילו בון בעיר ישראל משלחת

החקלאות.

כאשר התחילו לדון בסגירת הירחון, כל מאמצי לעכב את התהליך לא הועילו. העיתון נועד

לספק הדרכה מקצועית ליוצאי גרמניה שלא למדו את השפה העברית. עם השנים חלקם

נפטרו, אחרים שלטו בעברית וחלק מהמשקים עברו לידי הבנים ילידי הארץ.

87

, נאלצתיןלמרות התמיכה שזכיתי לקבל מהחברים הותיקים לניסיוני להכניס רוח חדשה לעיתו

להשלים עם הסגירה. ניסיתי לארגן מסיבת סיום ל"המשק הזעיר" אך דרכי לא צלחה גם בכך.

בודאי הייתי צריך להתחיל את דברי, עם "לפשפש :בימי התשובה שנת תשי"ט כתבתי לעצמי

במעשי", עם דברי קטרוג כנגד עצמי. אבל נדמה לי כי עצם עמדתי היא קטרוג שלם. כי יש

אין בכלל כי וקטרוג. כולו האשמה בלתי רשמי מסביבי, שהוא עולם". חרם כאילו "חרם

יותר גרוע מאשר ואין קטגוריה. יש אווירה של "שקט מוזר" שהוא הערכה, אין סניגוריה

קטרוג.

ואם בקשתי לערוך מסיבת פרידה, לא בגלל רדיפת כבוד, אלא חשבתי לשבת "שבת אחים

וגם על מקומי בו.ןיחד" לברור רציני על העבר. לסכם את פעולת העיתו

תנועת הארץ הקדושה

שונות דתות בין אחים, בין עמים, בין שנאה תשלוט הקודש שבארץ חשבתי, יתכן לא

המאמינות כולן באל אחד, אל שדורש אהבה, חסד ורחמים ולא שנאה ושפיכות דמים.

התאכזבתי מתנועת ברית שלום שלא מצאה מנהיגים ערביים בעלי שיעור קומה שיצטרפו

לתנועה. מה מועילה השאיפה הנעלה ביותר, אם הצד שמנגד לא משתתף בה? הכרחי היה

ולא להיות רק אלה שמקבלים סיוע לשתף את הערבים באופן אקטיבי בשאיפות לשלום,

ומדגישים בכך את נחיתותם. וכמו שאנו מסייעים לפליטים הערבים, הערבים צריכים לסייע

לפליטים היהודים שברחו מארצות ערב.

שני הצדדים צריכים ללמוד לעזור זה לזה!

HOLY LANDכך נולד בליבי הרעיון להקמת תנועה חדשה. בחרתי בשם THE כנראה

שהייתי מושפע ממונח זה, כי הרי בעברית יותר נכון להגיד "תנועת ארץ הקודש". לא הארץ,

לא האדמה היא הקדושה, אלא השם קדוש.

אחרי שנים אחדות של שקט נפשי התעוררתי לפעילות. יש מחזוריות בחיי אדם. גם אצל

סופרים גדולים יש תקופות פרודוקטיביות ושנים של הפסקת היצירה. הפסיכולוגים קוראים

למצב זה, מצב מאני-דפרסיבי.

, הייתה לי שמחה גדולה. בני יעקב התחתן עם בחירת לבו, אסתר לבית גולדפרב,1955בשנת

ומוצלחים. לעיתים ובורכו בארבעה ילדים טובים והם חיים ברוך השם בנישואין מאושרים

דאגתי, שמא יעקב חלילה, לא ימצא בת-זוג מתאימה ויישאר רווק. החתונה גרמה לי למצב

88

רוח מאושר ואולי עודדה אותי שוב לפעילות. גם הושפעתי משני ידידי, דוד אלון וחיים בילסקי,

טיפוסים יוצאי-דופן ובעלי חלומות ותכניות.

הקמנו יחד מחנה על1962דר' אלון השקיע את מרצו בשיקום נוער עזוב ועברייני, ובשנת

שפת הירקון לנוער עזוב. הוא לא היה פציפיסט, אך היה הראשון שחתם על הכרוז שלי.

חיים בלסקי , היה יהודי דתי, טיפוס אוניברסאלי, משוגע לדבר אחד - לתקן את העולם על ידי

ביצוע חוק התורה של חלוקת הקרקע. הוא הקים תנועה בשם "תנועת-מישרים", הפיץ כרוזים

גם וחיבר ספרים. בהגשמת חוק היובל, הוא ראה אמצעי בעל ערך לא רק לישראל אלא

לארצות אחרות. כדי לבצע את רעיונו הוא המציא שפה בינלאומית שמתבססת על העברית.

הוא קיבל בהתלהבות את רעיון 'ארץ הקודש' במיוחד ברית ארצות הים התיכון, מדינות ערב

ומדינת ישראל ששוכנת בתוכן.

עם זלמן שזר, אז מנהל הסוכנות היהודית. הוא יעץ לי להשיג את חתימתם שליהתייעצת

אנשים מכובדים שאינם קשורים למערכת מפלגתית, כמו רקטור האוניברסיטה, ראשי ערים,

לא נשאו פרי. אבא חושי היה בחו"ל, הרקטור פרופ'יאנשי הרבנות הראשית ואחרים. פניותי

"אינני רוצה להיותמזר לא ענה, ורק לאחר שכתבתי לו שאני רואה בשתיקתו הסכמה - השיב:

חבר בתנועה."

מהרבנות הראשית קבלתי שני מכתבים. הראשון על גבי טופס פרטי של הרב הראשי לישראל:

"בתשובה למכתבך, לאחר שיקול דעת החליט כבוד הרב הראשי, שהן מבחינת ניסוח הכרוז והן

מבחינת הנסיבות הקיימות - לא ישרת הכרוז את מטרתו הנעלה ועל כן גם אינו מוכן לתת עליו

המזכיר. מכתב זה נתן לי אפשרות לשאול האם על ידי שינוי הניסוח אוכל– חתום את שמו."

לקבל את הסכמתו. במכתב השני שנכתב על-גבי טופס רשמי של משרד הרב הראשי, הוא

הפנה אותי לרשות המוסמכת - למשרד החוץ.

החלפתי מכתבים עם ד"ר אהרון ברט, מנהל בנק לאומי והוגה-דעות דתי ופילוסופי, ועם ידידי

ד"ר לימן, גם שניהם לא חתמו על הכרוז.

שונים, ממחנות וארגונים מפעולות ערבים שהכרתי וידידים. חתמו קרובי משפחתי חתמו

עבודה בינלאומיים, סטודנטים ערביים מאוניברסיטת ירושלים ונכבדים ערבים מחיפה שחתמו

בהשפעתו של עורך הדין הערבי אליאס קוסא. אליאס קוסא היה עסוק בארגון הגוש הערבי

הישראלי והיה נלהב מהרעיון של התנועה. בעזרתו קיוויתי להגיע גם אל אבא חושי.

בביקורי בחיפה החלטתי לפגוש את הבישוף חכים נציג התנועה הקתולית. כאשר צלצלתי

בדלת הוא פתח בעצמו. בעל זקן ארוך, לבוש בגדי כהונה סגולים וצלב גדול על חזהו. הוא

תמהות וסגר את הדלת בשקט. אני משוכנע - לו אדונו ישו היה מופיעםהסתכל בי בעיניי

הנפלא של דוסטויבסקי על האינקויזטוררבפתחו, הוא היה מסלק גם אותו. זה דומה לתיאו

89

הגדול בספרו "האחים קרמזוב". 'אל תפריע לי, הייתה טענתו, אני מעורב בפוליטיקה גדולה של

כוח, ובטלנותך רק יכולה להפריע לי בחיזוק כוחי בדיפלומטיה המסובכת בין הכוחות.'

ברומא, שהיה בעבר קרדינל בעירי12לקראת חג המולד שלחתי מכתב לאפיפיור פיוס ה-

פרייבורג:

20.12.55 12להוד מעלתו האפיפיור הקדוש פיוס ה-

הנכבדות ל"שלום עליילקראת חג המולד והשנה החדשה אני שולח מארץ הקודש את ברכותי

שלום, לתכנית טיוטה מצרף אני מעלתו. הוד לבריאות טובים איחולים עם אדמות"

תחילתנועת הארץ הקדושה שעליה חתמו כבר מוסלמים, נוצרים ויהודים. ייתכן שפרייבורגים

ולהבנה. אני מקבל את המכתב החוזר הפרייבורגי שאגודת יכולים לתרום דבר מה לשלום

הקריסט וגב' ד"ר ג. לוקנר חלקם וזכותן גדולים בהוצאתם.

ביראת כבוד - יצחק לוי

אינני זוכר אם המכתב נשלח רשום, אבל אני בטוח שמכתבים רבים עוכבו על ידי הצנזורה של

גם ייתכן לי. ניתן לא מהוותיקן מכתבי לקבלת אישור בארץ. הכללי הביטחון שירותי

שהאפיפיור שירת יותר את האנטי-קריסט ואת הכוח מאשר את החלש הבודד ואת החסד של

האהבה.

עו"ד קוסא שלח מכתבים ותזכירים לגדולי העולם, ביניהם גנרל אייזנהאור ומזכיר האו"ם דאג

המרשלד לרגל בואו לירושלים. הוא מחה נגד דיכוי המיעוט הערבי על ידי ממשלת ישראל.

פעולות ונעשות טוב רצון הרבה יש כי לשכנעו וניסיתי לו התנגדתי זאת בנקודה

קונסטרוקטיביות לטובת הערבים.

, אספתי כשישים חתימות ותרומות. חיברתי חוזרים שענו1956 וראשית – 1955בסוף שנת

יעל שאלות ובעיות שנתקלתי בהן. הכרוז תורגם לערבית על ידי מיכאל אסף, המומחה לעניינ

ערבים. גברת שוורץ, בהמלצתו של זלמן שזר, ערכה את התרגום לאנגלית.

מבצע קדש ואירועים אחרים, הביאו אותי לחדול מהמשך הפעילות ול'גניזת' התנועה שיזמתי.

מבצע מנדלבאום

חציתי את הגבול לעבר הירדן עם מכתב למלך חוסיין. על פי הבנתי - זה היה1955בשנת

בידיעת הממשלה ועל פי הוראת ראש הממשלה מר דוד בן-גוריון.

90

התקיימה חתונתם של יעקב ואסתר. יעקב נתן לי סכום כסף לתרום לנזקקים2.6.55בתאריך

על פי שיקול דעתי. החלטתי לחלק את הכסף לשלושה חלקים. שליש לזקנים עולי גרמניה,

הספר ושליש לילדי הפליטים הערבים. כך התחילה הפרשה.ישליש ליישוב

לקיים הקפדתי תמיד לביני ביני

להיות בהחלטתי היה כך הבטחות.

גם וכך העברית לשפה נאמן

במלחמת הבריטי לכתר בשבועתי

אוכל כן אם כיצד השניה. העולם

ולהגיע שנדרתי הנדר את להגשים

לילדי הפליטים מעבר לגבול?

לשר מכתב היה הראשון הצעד

הביטחון דוד בן גוריון, בצרוף צ'ק על

מבוטל.10סך לא סכום אז ל"י,

שלחתי תשובה, קיבלתי כשלא

תזכורת.

התשובה שקיבלתי בעקבותיה היתה

כמופיע הפרשה, לכל היסוד עבורי

להלן:

המכתב שהיה רשום כדין:

ק/ ואמר2422 אותי הפליא ,

דרשני...

ודאי תדע להמציאומה משמעות המשפט האחרון - "מאחר והחלטת מה לעשות בכסף,

". האם זהו צחוק או לעג? והרי מדובר במכתב רשמי, אולי יש פה רמזלתעודתו בדרך הישירה

או פרובוקציה? ואולי דווקא היתר או אפילו פקודה?

- שלא נאסרה עלי עצם הפעולה. ההמסקנה שלי היית

וכך, עם אופיי היקי שאינו יודע חוכמות, פועל על פי הכתוב ומציית לחוק בתמימות, התחלתי

לפנות לאלה שיוכלו לעזור לי בהעברת התרומה.

הייתי שרוי בהתרוממות רוח ובפעילות רבה. שלחתי מכתבים לבן-גוריון, למשה שרת ולמשרד

החוץ.

91

עם מר תקוע הנציג הישראלי שלשפניתי בכתב לועדת שביתת הנשק המעורבת. ניסיתי להיפג

נתקלויהוועדה, ולא נעניתי והעניין 'נשאר תקוע'. פניתי לעירית ירושלים ולקצין האו"ם. פניותי

אטומות.םבאוזניי

עבודה ובמחנות הקדושה הארץ בתנועת לעיסוקי הפנייתי בו, שרוי שהייתי המרץ את

בינלאומיים והייתי מעודד על ידי ידידי הקרובים. אחרי שנות אי-פעילות והצטמצמות בארבע

פינות הבית והגינה ועבודות תרגום, רציתי לצאת למרחב.

הספר ואז תחשוב אחרת.. יחבר אחד טען נגדי - לך קל לדבר על שלום, צא לגבולות וליישוב

טענתו נשמעה לי מוצדקת ובקשתי מהעורך לשלוח אותי לגבות חובות ולרכוש מנויים ומודעות

לעיתון, כדי לבקר בישובים, מושבים וקיבוצים. נסעתי לקיבוץ נחל עוז ליד גבול עזה. בקשתי

להצטרף לשמירת לילה. לא אפשרו לי לשמור בעמדה, אלא על מגדל השמירה. אולי נודע להם

כי יותר מששמרתי עליהם, הם שמרו עלי. באור יום ראיתי את השטח שמעבריעל כוונותי

לגבול. שקלתי ללכת לעזה ולמסור את הכסף, אך המקום לא נראה מתאים ונרתעתי מהסיכון

ומהיחס האכזרי של המצרים.

ולמעשה ידידי עו"ד קוסא שביקר בעיר העתיקה את התרומה ליעדה בחג המולד העביר

יכולתי לבוא על סיפוקי. אבל הרגשתי שזו תהיה התחמקות מההנחיה לבצע את שליחותי

באופן ישיר.

התחלתי לחפש מקום מתאים למעבר בירושלים.

הסתובבתי לאורך הגבול וליד שער מנדלבאום.

של הרשמי לאזור מימין בגדר פרצה זיהיתי

בדיקת

הפספורטים והחלטתי לעבור דרכה.

המועד שבחרתי היה ביקורו של מזכיר האו"ם

לצד ומשם בירושלים תחילה המרשלד מר

הירדני.

זה היה ביקורו הראשון בארץ. הוא נפגש עם

מרטין בובר מורו ורבו ורק אחר-כך עם בן-גוריון.

ראיתי בכך סמליות מעודדת. הנחתי שבעת ביקורו,

הירדנים לא יפתחו בתקרית דמים בין הגבולות.

הודעתי למשרד החוץ על כוונתי. כתבתי שאם לא אקבל תשובה האוסרת עלי, אפרש את

שתיקתם כהסכמה. המכתב נלקח ממני במעבר ולא נשאר בארכיוני. השארתי העתק אצל

ידידיה של רות, ד"ר רבינוביץ רופא הילדים וקלרה אשתו. ביקשתי שיפתחו את המכתב אם

92

עד שעה ארבע אחר הצהרים לא אגיע אליהם. נתתי הוראות לפנות לוועדת שביתת הנשק כדי

וליעקב, שלא יחשבו שהתכוונתי ומנומק לרחל גדול גם מכתב להחזירני לישראל. כתבתי

לברוח או לעזוב את הארץ.

ביום רביעי נסעתי לירושלים. מולי נסע ג'יפ צבאי שהסיע את משה שרת, כאילו עקב אחרי.

לגדר, קפצתי מעליה והלכתי ישר לעבר הגבול, אל החייל הירדני שומר הגבול. הייתייניגשת

מצויד בספר תנ"ך קטן ובמתנה למלך חוסיין - הספר "על פשרה" מאת ג'ון מורלי, שקבלתי

בשהותי בבית החולים הצבאי הבריטי בסרפנד. היו לי ציגריות בכיסים ושוקולדה וממתקים

לילדים. ברכתי את החייל בברכה ערבית ומסרתי לו מכתב בערבית למלך חוסיין..

בעודי מוסר את המכתב, רצו לעברי שני חיילי צה"ל. בנאים, פועלי בניין יהודים, שעבדו ליד

שער מנדלבאום, ראו אותי פורץ את הגבול והזעיקו אותם. הם סחבו אותי בכוח ובגסות, רמסו

את התנ"ך ברגליהם )מה שכאב לי באופן מיוחד( והעבירו אותי לחדר המשמר במקום. משם

הועברתי לבית הסוהר, בו ביליתי את הלילה בחברת גנבים ופושעים. כשחקרו אותי עניתי,

ואני בסדר גמור. ןשיש מכתב אצל ד"ר רבינוביץ ובו היתר מטעם משרד הביטחו

למחרת בבוקר נבדקתי על ידי פסיכיאטר, ששאל אותי אם שמעתי קול מהשמיים שציוה עלי

לעבור את הגבול. עניתי שעשיתי את הצעד - בהכרה צלולה ובתכנון ממושך ואני נורמלי

ועל כך ונסענו הביתה. גרמתי לה צער רב לגמרי. אחרי הצהרים באה רות לאסוף אותי

הצטערתי.

זכיתי גם להערכה על המבצע. אנשי צבא וביניהם סגן אלוף ארגוב שחתם על המכתב מלשכתו

של בן גוריון, העריכו את נכונותי לסכן את חיי למען השלום, כמו חיילים המסכנים את חייהם

בשעת מלחמה וקרב. זכיתי לתמיכה מבני נוער וכאשר באתי למפגש בתנועת ברית שלום,

פרופסור בובר קם באמצע דיבורו ולחץ את ידי.

93

)כתבות שהופיעו בעיתונים "הארץ", "ג'רוזלם-פוסט" ו"העולם-הזה".(

94

מושב עופר

מעשי למען השלום באזור, תרמו להנחה על יכולתי להשכין שלום גם בין העדות.

קיבלתי הצעה לשמש מדריך כללי וחברתי במושב עופר שבכרמל, על הדרך בין חיפה לחדרה.

ועיראםבמושב שבו מתיישבי בהודו, מבורמה קוצ'ין מחבל דעות,ק ניגודי רב, שררו מתח

מריבות קשות ומעט שפת דיבור משותפת. קודמי לתפקיד נכשל בעבודתו וההצעה משכה

אותי לנסות את כוחי.

ובתוך שבוע קיבלתי את המינוי מטעם56בחודש אפריל , הגשתי בקשה להתקבל כמדריך

של הסוכנות היהודית. בנוסף לי היו במקום שני מדריכים מקצועיים, אחדתמחלקת ההתיישבו

לנטיעות ואחד לגידול ירקות, ומדריכת נשים לניהול משק-בית. הוועד לא קיים אסיפות והמושב

סבל מחוסר ארגון ואי סדר. גם האספה הכללית לא התכנסה זמן רב.

את זאב ברנובסקי, אחד הממונים עלי במשרדי הסוכנות בחיפה, הכרתי בתקופת שירותי בצבא

ואני מניח הבריטי. הוא זכר כנראה, שסירבתי להשתתף במחתרת העברית בצבא הבריטי,

שהתנגד למינויי למפרע. אבל ללא ספק הוספתי נשק בידיו והסתייגות, כי כבר בדו"ח הראשון

כתבתי על פעילותי הבינלאומית, והבעתי רצון לפעול בתוך היישובים לקידום הבנה.

היום כשאני קורא את הדו"חות שכתבתי, אני מודה שהם לא יכלו לפעול לטובתי. חלקם

ארוכים מדי, לא מתרכזים בעיקר, העברית לא טובה, שגיאות הדפוס אינן מתוקנות והם -

גלויים מדי בתוכנם, אימפולסיביים כמו שאני מדבר ובלי מחשבה כיצד הם יתפרשו. יש בהם גם

משחקי מילים ובדיחות שלא במקומן. העובדה שהייתה ברשותי מכונת כתיבה, פיתתה אותי

ולתקתק על המכונה.בלהרבות במכתבים ובתגובות. נהניתי להתייש

קילומטר מהכביש לחיפה. ארבעים המשפחות התפרנסו עופר שכן בהרים, מרחק מושב

מנטיעות וירקות. פעלתי בכיוונים שונים חדור אמונה ורצון טוב. הממונה עלי אמר בתחילת

ובסוף לעשות מה ולשכנע את האנשים 'דיקטטור', להוכיח עבודתי: "אתה מוכרח להיות

. קיוויתי ליצור סדר בעבודה ובארגון, למנוע סחבת ושחיתות.”שאתה חושב

וועד פניתי למקורות להגדיל את מכסת המים. טפלתי ברכישת עדר משותף. יזמתי בחירת

וקריאה לאסיפה כללית. חילקתי חומר על תנועת המושבים ומפלגת מפא"י. קידמתי נושאי

עיתוני לנוער. ארגנתי שיעוריםתרבות, השגתי ופינג-פונג שולחן , ספרים, משחקי שח מט

עברית בעזרת מתנדבים מחיפה ולאלה שלא הייתה עבודה, עזרתי להסתדר בשיכון.

למדריכים דאגתי למטבח משותף. כולנו עבדנו במסירות מבוקר עד ערב ולא היה מי שיכין לנו

ארוחה חמה ביום.

95

הרגשתי שאני זוכה לעזרה והבנה מצד החברים. ידעתי להרגיע את הרוחות כשהתחילו מריבות

הכללית השתפרה. במצבים חריגים, השתקתי את הצעקן בכך שצעקתיהוצעקות והאוויר

חזק ממנו..

כספים שרר אי-סדר רציני.יאבל רכשתי מתנגדים. מנהל החשבונות ואחד המדריכים. בעניינ

לא הוכנה הצעת תקציב ולא נעשה תכנון מראש כיצד להשתמש בכסף. הכסף חולק לכל מיני

מקומות וגם ממני נלקחו כספים שלא הוחזרו.

גדול של שש מאות ל"י. בהמשך הוגשו תביעות על על תיקון משאית למשל, הוצא סכום

בסך נוספים. החלטתי לעכב את הצ'קים שהגיעו ממשרד התחבורה ל"י,1240קלקולים

ולבדוק את מצב המשאית, כדי להשתמש נכון בכסף.

החלטתי עוררה סערה. התבקשתי למסור מיד את הכסף לחבר קאופמן, אחד המדריכים.

למסור בנימוק שבשבת אינניימנהל החשבונות בא לחדרי בערב שבת ודרש את הכסף. סירבת

מטפל בכספים. במוצאי השבת הוא בא שנית והפעם איים. מסרתי צ'ק אחד וביקשתי קבלה.

למסור. חלקיהוא חטף את הצ'ק וצעק שיחתום רק עם קבלת השני. לא האמנתי לו וסירבת

מהחברים היו בעדי וחלק נגדי. זה התגלגל לחרם ולמעשי אלימות. על דלת חדרי הוצב מנעול

ולא היה לי היכן לישון. הייתי מוכרח לעזוב את הכפר ולחפש לעצמי לינה.

הייתי מדוכא מאד. לאן ללכת? לשוב הביתה ולהודות בכישלוני? עדיין קיוויתי שאפשר לערער

. פניתי אליותעל גזירת הפיטורין. חיכיתי להכרעה אצל רענן וויץ, מנהל מחלקת ההתיישבו

בכתב וגם נסעתי לירושלים, אך הוא לא היה במשרדו.

רות הייתה במצב רוח קשה וביקשה שאלך אל אחי או אל בני. לא ידעתי מה לעשות. נכנסתי

לבית ערבי עזוב, חצי קילומטר צפונה למושב, סמוך לכביש. הבאתי מצרכי מזון ממושב צרופה.

. בסוף נאלצתי לשוב לנווה-עוז.אאך הכל היה לשוו

בתקופה זו טשטשו שחיתויות. היו בעופר גניבות ורמאויות וגורמים שפעלו למנוע הכנסת סדר

. לא נאבקו לגילוי האמת כמו בהווה. םבניהול הענייני

לא עבדתי יותר ונתתי את הסכמתי. פסיכולוגית בדיקה הוביל להמלצה שאעבור הכישלון

כפקיד.

אספקה של כבדים שקים סחב בבית, פטמים גידל בפרנסתי, עזר יעקב אחדות שנים

מהמכונית למחסן והביא את הפטמים אל השוק. על כך אני חייב לו תודה.

התחלתי לעבוד בביתי עבור ארגון "אמני ציור בפה או ברגל". ואני ממשיך בעבודה1969בשנת

זו עד היום.

96

פקפוקים

מזה זמן שעזבתי את הזיכרונות שלי לגמרי. ויש סיבות רבות לכך:

ראשית, אינני פנוי ואין לי השקט, הריכוז והסביבה המתאימה להתמסר

לזיכרונות. אני מוכרח להקדיש שעות אחדות לפרנסה, שתהיה לי הכנסה

צדדית, כי המחייה מתייקרת ויש לי גם התחייבויות כלפי אחרים. הגינה תופסת

מקום, יש קניות, ועוד.

שנית, נכנסתי למסלול של חיים דתיים. השכמה מוקדמת, בית-כנסת בבוקר

ובערב. בזמן האחרון אני אומר קדיש לגיסי ארני )הבעל של אחות רות( שנפטר

ברומניה. אני לומד השנה פרשות השבוע עם רש"י, הפטרות וגם שני פרקים

בתנ"ך יחד עם "קול ישראל". כל זה תופס זמן ומחשבה.

אך לגישתי הדתית יש גם השפעה, אני מעדיף לימוד תורה מהתעסקות עם עצמי. "מה

אבותינו...יאנו, מה חיינו, מה חסדנו, מה צדקתנו, מה נאמר לפניך יי' אלוהינו ואלוה

הלא כל הגיבורים כאין לפניך, ואנשי השם כלא היו, וחכמים כבלי מדע ונבונים כבלי

שכל, כי רב מעשיהם תוהו וימי חייהם הבל לפניך..." כתוב בתפילת שחרית.

ניכרים בחיים.םואם הדבר ביחס לגדולים, מה יש לי כבר להגיד, שלא הגעתי להישגי

? אין אני מדינאי ולא מפקד צבא, שזיכרונותיהם נקראים כיווןיילמי יש עניין בזיכרונות

שעשו היסטוריה.

בוודאי אסור לי להתגאות במעשי, ואפילו מוטב אולי לא למסור את הכל ולפעמים אני

חושב לשרוף את כל החומר, מכתבים וזיכרונות, שאספתי עד עכשיו. מי יקרא בהם?

שאני משאיר אותם בצורה בלתי מסודרת ובלתי נבחרת ביןדמי יתעניין בהם? ובייחו

חשוב ופסול.

ובכל זאת חבל לי להשמיד את הכל. ואם אני משאיר זיכרונות זה רק בגלל הצורך

להסביר ולהצדיק את התנהגותי וגם להראות את המשמעות שהייתה לחיי.

או יבקש ממני להניח אתתלו היה אחד או אחת בין ילדי או נכדי שיראה התעניינו

מדרבן. אך יעקב לא התקרב אלי בשנים האחרונותחהזיכרונות, היה דבר זה עידוד וכו

ואין לי תקווה שיבין לרוחי. לא בחיים וגם לא אחרי מותי. זה חבל, אך בני אדם שונים.

אולי אחרי שנים רבות תמר או דור עלולים להבין ולהתעניין בזיכרונות האלה.

97

(2.1.1972)

ירושלים – טלביה

בדיקה לשם אותי לאשפז המחשבה את העלתה משפחתי מנדלבאום, מבצע אחרי

. פסיכיאטרית

בעד הבדיקה היו וודאי ארנסט ועליזה, חסידת הפסיכואנליזה, וגם רות ומשפחת ברייל שהיו

רציונליסטים ולא הבינו מניעים נפשיים שאינם רציונלים.

כי לא כחולה ניטרלי. סירבתי להתאשפז היה יעקב וטוני. ולצידי עמדו אמי אני התנגדתי

הרגשתי לא אחראי למעשי. מבצע מנדלבאום נעשה אחרי שיקול דעת רב, בהכרה ברורה

ובתכנון מדויק ולא כתוצאה ממחלה. ביקשתי שלא יאשפזו אותי, אלא שבעצמי אבקש את

הבדיקה לקבוע אם אני בריא או חולה.

זה היה באמצע אפריל. בדיוק הוצעה לי העבודה במושב, הזדמנות חדשה - לנסות את כושרי

בחיים באופן מעשי. ואולי - ניסיון להכשילני ולהוכיח שאיני מסוגל למלא תפקיד מעשי. בסופו

של דבר, עבדתי במושב כחודשיים וחצי והאשפוז נדחה.

ההיסטוריה מלמד שאדם הפועל באורח יוצא דופן כדי לחדש, מתקבל לעיתים כבלתיןניסיו

נורמלי או משוגע. בתנ"ך נקרא הנביא - "משוגע איש הרוח". גם ישו נחשב במשפחתו לחולה

רוח. אלברט שוויצר עזב קרירה מצליחה בלכתו לאפריקה, ונחשב למשוגע כי לא הובנו מניעיו

הנעלים. ברוסיה ובסין מכניסים את מתנגדי המשטר לבתי-חולים לחולי נפש, לשם שטיפת מוח

.

כשאשפזו אותי בצבא הבריטי, הייתה כוונה להכריז עלי כעל בלתי שפוי ולהטיל בי דופי,

שלא יתאפשר לי לפעול פעולה ציבורית. שוחררתי כבריא אחרי מאבק עם הרופאים. לא היו לי

בצבא עדרבעיות מיוחדות, אלא ההתעקשות להיות נאמן לשבועתי לכתר הבריטי ולהישא

סוף המלחמה.

98

לי בעיה של מאבק למען השלום. הייתי באמת 'משוגעה בירושלים הייתהבבית החולים טלבי

לדבר אחד' - לשלום. הייתי בתקופה 'מאנית' )בתוך המצב הרפואי של מאניה-דפרסיה(. המוח

שלי פעל בטורים גבוהים. שלחתי מכתבים בזה אחר זה לראש הממשלה, לשר החוץ ולשר

. הצעתי - משמרות משותפים בין יהודים וערבים וקבלתי אישורים מנומסים קצריםןהביטחו

על מכתבי. אולי האישורים גרמו לי להסיק שאני יכול להמשיך ולשלוח .

כמו בסרפנד, גם בטלבייה לא קבלתי טיפול. כתבתי הרבה מאד, אולי ארבעים עמודים על מצב

בספרות מקצועית. עשיתי לעצמיי, והוספתי חומר פסיכולוגי שליקטתימשפחתי, על דעותי

אנליזה ולרופאים לא היה הרבה מה לעשות, חוץ מאשר לכלול אותי תחת הכניס הגדרה

מדעית רפואית. קראו לכך שיצופרניה, פאראנויה וכו'. אנסה להתייחס להגדרות הרפואיות:

-רדיפה : ןשיגעו

חשתי להפך !! מאז מבצע לונדון, הרגשתי שיש עלי השגחה מלמעלה. שדואגים ושומרים עלי.

כשבאתי לשמירה בסג'רה ובמלחמת העולם השניה, מרגע שהגעתי לחזית, המצב נהיה שקט

יותר.

האם זה מקרה? ראה מאמרי "השגחה מהשמים ומהמדינה".

אשליית יחס אני:

היו התרחשויות סביבי, שפירשתי אותן כאילו הן מכוונות ממש אלי. הפגישה עם הרב לוי

. הבדיחה ששלחתי בפוריםן כשנפלו משקפי הופיעה קריקטורה בעיתו.במדבר ליד אל-עלמין

ת Sר Rוהופעת התמונה של צ'רלי צ'פלין על קופסאות הנעליים. האשליה הפכה במקרים למשה ש

אחדים למציאות.

גדלות: ןשיגעו

האם התפתח בי הרצון לגדולות..? אמי עודדה אותי ואת אחי להיות מיוחדים. יתכן שכניסתו

של ראגץ לחייה ואמונתו שהיא בעלת יעוד ושליחות, ולפיכך גם שני בניה, תרמה להתפתחות

תודעת שליחות בתוכי. הרגשתי הזדהות עם דמותו של ישו וצורך ללכת בעקבותיו. לא שאפתי

מצאו הד ללאילכוח ולא לכבוד. להפך, הייתה לי הנאה כשיכולתי להשפיע בסתר וכשדעותי

אזכור שמי.

המשפחה אמרה שרציתי להיות משיח. אם זה נכון, אז מדובר במשיח סובל ולא במשיח גואל.

צ'רצ'יל כזה. אולם בכתבי וצדיק כדי להיות ראוי לתואר נעלה די טהור כי אין אני ידעתי

האמריקאי, ממנו הושפעתי, מצאתי את המשפט - "השם בוחר לפעמים מכשירים משונים

למטרותיו."

99

בזיכרונותי כתב המנהיג התנדבתיוצ'רצ'יל פשוטים. מאנשים דווקא הושפע שלפעמים ,

גורל העולם ומגנס מורי מצפוני והגעתי לאל-עלאמין. בקרב הזה למלחמה, האזנתי לבובר

נשקל במאזניים. זה נותן תוקף לאמרה היהודית:

"לעולם יראה אדם עצמו כאילו הוא חצי חייב וחצי זכאי,

וכאילו הוא שקול וגם כל העולם שקול.

עשה מצווה אחת, אשריו שהכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף זכות.

עבר עבירה אחת, אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה.

)קידושין(

לו על צ'רצ'יל החליט להגן עליה משנודע הייתה כבר הכרעה להפקיר את פלשתינה. אך

הדתי המרשל נבחר גם אז האנטי-קריסט. נגד הקודש למלחמת ומגנס בובר התגייסות

מונטגומרי.

: רבים הם הקרואיםכך כתוב בברית החדשה

ומעטים הנבחרים".

(.16, 20 )מתי

גדלות? אם חולה אומר שהוא נפוליאון ומאמין בזה ומתנהג כאילו הוא נפוליאון.ןמהו שיגעו

כמו אותו איש שהלך ברחובות תל-אביב עם מדים של מרשל וכל מיני מדליות והיה משוכנע

שהוא מרשל. אני אף פעם לא חשבתי שאני בן-גוריון או משה שרת או מישהו אחר. היו בי

קווי התנהגות שנבעו מהיהדות וגם ממקורות אחרים:

"קום עשה, עדיף משב ואל תעשה"

"אלכה לי אל הגדולים ואדברה איתם כי המה ידעו דרך יהוה משפט אליהם..." –וגם

)ירמיהו ה' , אחרי שחיפש איש עושה משפט בחוצות ירושלים ולא מצא(.

הושפעתי גם מהסגנון האנגלי. האנגלים נתונים לכללי משחק מקרי. מכתב שמתגלגל על

בליברליות התאפיינה מכתבי, את שלחתי בה והתקופה להשפיע. יכול הכתיבה שולחן

ואינדיבידואליזם, דעת הפרט יכלה להשפיע.

הושפעתי גם מהטקטיקה הישועית. הישועים ניסו לרכוש את אהדת ראש המדינה, כי האמינו

שאם ירכשו את אהדתו ירכשו את אהדת העם כולו. לכן התאמצו להגיע אליו. אבל לזכותי

בלי למטרה ישר ניגשתי להשפיע. כדי שוחד או בחנופה השתמשתי לא שמעולם אומר

100

של דרכו כמו הייתה דרכי שנעים. מה רק השמעתי לא מקובלים. מעשי אם להתחשב

דון-קישוט.

שגעון דתי:

צד בי יש השמים. או השם על-ידי הצטוויתי כי טענתי לא אך רליגיוזי, רגש לי היה

דתי-רוחני-מוסרי, אבל גם תאוות חושים ויצרים מיניים. היצר הטוב נאבק עם היצר הרע, יש בי

אמביוולנציה בין שני החלקים בדומה לרספוטין הרוסי.

האם היו לי מגמות או כיסופים להיות מעין משיח? תמיד שאפתי להיות נאמן לעצמי. כמו

בסיפור על רב סוסיה, שכאשר שאלוהו - אם הוא רוצה להיות כמו הבעל-שם-טוב, ענה: אני

רוצה להיות רק כמו רב סוסיה מטרנופול. זאת אומרת, לא בשונה ממה שהשם שם בתוכי.

בנושא המשיחיות קבלתי את דעתה של חנה סנש. התקופה צריכה להיות משיחית. ואם יבוא

משיח, אז המשיח היהודי יהיה דומה לישו, ואנו צריכים לחיות בהתאם לרוח היהודית של

אי-אלימות.

בריחת מחשבות:

היה לי תמיד עודף במחשבות וברעיונות, לא תמיד בחנתי ובדקתי אותם די הצורך.

יצר השתלטות:

לא שאפתי לשלוט, ובמיוחד לא אחרי שהכרתי את שיטת אדלר,שמבטלת את יצר השלטון.

לא שאפתי לשלוט גם כחסיד ישו, שמלמד לשרת ולא לשלוט.

את כל הדברים האלה כתבתי בדו"חות שהעברתי לרופא שטיפל בי. הדפים נמצאים ברשותי

וכתובים בכתב יד קטן, צפוף וברור. בקשתי מהרופא שיגיב לדברי, שיוסיף הערות, ביקורת, כדי

שאוכל לחקור את בעיותיי. אך הוא לא כתב שום תגובה ותשובה.

ואולי המפתח נמצא בשמי.

שמי מורכב מרצינות )לוי( ומצחוק )יצחק(. כך גם אישיותי מורכבת מרצינות ומצחוק. ביני לבין

עצמי אני סבור כי לרצינות הייתה עדיפות בחיי.

כפר קאסם

101

חפיםת, נפלו קורבנו1957בתקרית כפר קאסם הסמוך לפתח תקווה, שהתרחשה באוקטובר

מפשע, נשים וילדים ערבים. הצבא הכריז עוצר על הכפר. לחיילים ניתנה פקודה לפתוח באש

על מפירי העוצר שברחוב. נשים וילדים ששבו מעבודת השדה, נורו ועשרות נהרגו.

הפרשה נחקרה בבית משפט צבאי והתקיים בירור - כיצד ועל ידי מי ניתנה הפקודה לפתוח

באש.

נשאלה השאלה, האם חייל חייב לבצע פקודה - אם היא מנוגדת לרגש האנושי ולמצפונו, כמו

ירי על נשים וילדים.

בהצעה להניח זר פרחים עלהשנה אחרי האירוע, פנתה אלי מלכה רגינה גליקסון מפתח-תקוו

קברי המתים בכפר קאסם. רגינה הייתה קומוניסטית ולא הייתי שותף לדעותיה, אך לא

רציתי שתלך לבדה. פניתי למפלגה הפרוגרסיבית בה הייתי חבר, ולא נעניתי.

עם חבר נוסף פרסמנו כרוז בזו הלשון:

קבוצת אנשים מתעוררת הגיעה למחשבה הבאה,

היא משוכנעת כי רבבות אנשים בישוב נושאים בליבם את רגשות הצער

ושיתוף באחריות ואשמה עבור פרשת כפר קאסם. כדי לטהר את לבנו אנו

מציעים לכל אדם אשר נושא בלבו רגשות אלה, שיבוא וישים על-יד גבול

כפר-קאסם זר פרחים ואבן. אבנים אלה יצטברו ויהפכו אט אט לגלעד.

נוסע מפתח-תקוה לראש העין. משם מובילה דרך לכפר קאסם.77אוטובוס

יצחק )קורט( לוי, פתח תקווה

מלכה גליקסון, פתח תקווה

פאול גוטפלד, קרית-ביאליק.

אנשים לא הצטרפו אלינו, אך אני שבע רצון שבצענו את הפעולה. היא זכתה להערכה בכפר

והייתה המניע לפעילות גדולה אחר כך.

גברת גליקסון הזמינה זר פרחים ובבוקר יצאנו באוטובוס לכיוון כפר-קאסם והמשכנו רגלית

כחצי שעה. בכניסה לכפר עמד מחסום משטרתי. היות ולא היה לנו רישיון מהממשל הצבאי,

לא נתנו לנו להמשיך. ביקשנו מהשוטרים שיעזרו לנו והם הבטיחו למסור את זר הפרחים

לנכבדי הכפר.

הגברת גליקסון שידעה את מלאכת הפרסום העבירה

"קול הזה", "העולם לעיתונים. הפעולה על ידיעה

102

חשוב מכל היה - מכתב של תושב הכפר שפורסם מאוחר יותר בעיתונות:

הגברת גליקסון שלחה לי קטע זה עם הערה: "ובכן, הגעת עד לאלוקים".

יש לפעמים פעולות שמתחילות תגובת שרשרת, כמו שאבן קטנה יכולה להניע מפולת גדולה.

כפר-קאסם, לחללי זיכרון לאירוע פתח-תקווה עירית קראה פעולתנו, אחרי אחדים ימים

סולחה, בנוכחות אברהם שפירא, תרשיש, ראש העיר, הסופר משה שמיר ונכבדי הכפר. גם

נקבעו פיצויים ממשלתיים למשפחות ההרוגים. אני ורגינה כמובן לא היינו בין המוזמנים!

103

במפלגה הפרוגרסיבית

(1957-1960)

האינני זוכר כיצד הצטרפתי למפלגה. המפלגה לא הייתה זרה לי, מעין המשך של 'העליי

החדשה' שהייתי מנהלה ברחובות לפני גיוסי לצבא הבריטי. חברי המפלגה היו מתקדמים,

מתונים וקרובים לערכי תנועת העבודה. רבים מקרב האינטליגנציה של עולי גרמניה היו פעילים

בה - פנחס רוזן, ז' מוזס, אחי ארנסט ואחרים. הצטערתי שהיקים נבדלו מיתר חברי התנועה,

בשפתם שנקרא "קידמה". ןועדיין דיברו גרמנית וניהלו ביטאו

מדוע נכנסתי לפעילות במפלגה הפרוגרסיבית?

קבלתי הזמנה מעבד-אל-סאלם יוסוף מטייבה שבמשולש, מזכיר החטיבה הערבית במפלגה,

הערבים. ילהיות חבר בוועדה לעניינ

אחוד" , חוג מצומצם של אינטלקטואלים הומניסטים,–אותה תקופה הייתי חבר בתנועת "נר

כולם בעלי כוונות טובות, תמיד מוכנים לויתורים, מבלי לדרוש גם מן הערבים ויתורים. לא היו

בחוג הזה חברים ערבים. הרדיפה אחרי שלום הייתה כרגיל חד-צדדית.

קיוויתי שבמסגרת מפלגתית אגיע לקשר אישי וישיר עם ערבים. שאפתי להביא מהרוח של

ניגשת המפלגה. לתוך שלום( )ברית מנהיגיי"איחוד" כל דעות את ללמוד שיטתי באופן

המפלגה בשאלה הערבית וחיברתי לקט של דבריהם. ביקשתי לצרף אלי עוד שני חברים כדי

לפעול על פי דעת שלושה.

קבלתי הזמנה רשמית מעבד-אל-סאלם, לפגישה בכפר קאסם. הנסיעה לא יצאה אל הפועל

ואולי הוכשלה במתכוון. החבר בן-משה, יו"ר הסניף בפתח-תקווה טען שהוא לא פנוי, המונית

שהייתה צריכה לקחת אותי לא מצאה את הבית בנווה-עוז, ובקיצור - הביקור לא התקיים.

עו"ד טירה. בכפר לבקר והצעתי הוועדה לישיבת הזמנה קבלתי חודשיים כעבור

קלימנטינובסקי היושב ראש אמר: מה אתה שואל אותי, אתה חופשי לנסוע לאן שאתה

רוצה.. עניתי לו - כדי להיות חופשי אין לי צורך להיות במפלגה. אינך יודע שאני חייב ברישיון

מן הממשל הצבאי כדי לבקר בטירה?

להתגרות בי לנסוע על דעת עצמי ולהסתבך עם שירותתחשתי שהוא ממש עשה ניסיונו

.ןהביטחו

104

דיברתי עם מערכת "קידמה לחבר" על מאמר שאני רוצה לפרסם בנושא מרקסיזם ומוסר

ל"י שכר5, קיבלתי יוקיבלתי את הסכמתם. המאמר הוחזר מבלי שפורסם. בתגובה לפניותי

סופרים.

המאמר התפרסם בשבועון "דער אופבאו" בעריכת ד"ר יעקב ראגאץ בציריך.

בהזדמנות אחרת נסעתי עם החבר נוימן במכוניתו לכפר ערה. נוימן, איש נחמד וישר, נואם

טוב, דיבר על מדיניות המפלגה ביחס לקרקעות. כמה התביישנו כאשר הערבים שם טענו

שקיבוץ כפר גליקסון השייך למפלגה הפרוגרסיבית, גזל מהם קרקעות. לא היה לנו מה לענות

ובמפח נפש גדול חזרנו הביתה.

לדעתי חברי הסניף בפתח-תקווה, לא היו מעוניינים בפעילות משותפת עם הערבים והתאמצו

להכשיל אותי. נאבקתי כמעט שנתיים להגיע לבירור בועדת הביקורת. פניתי לשר המשפטים

פנחס רוזן, חברי מאגודת הסטודנטים הציונית. צרפתי לתביעתי את נוימן וד"ר ג'ון לוי, פעיל

בנושאים סוציאליים, אבל הבירור לא התקיים.

( S.G.I מחנות עבודה בינלאומיים )

(1952-1963)

בברית שלום הכיוון היה עיוני, בלי מגע עם ערבים. במפלגה הפרוגרסיבית היה מעט מגע עם

ערבים.

עתה מצאתי מסגרת של שיתוף פעולה בינלאומי בין יהודים וערבים.

, אחרי מלחמת העולם הראשונה, במוחו של הפציפיסט וההומניסט1920הרעיון נולד בשנת

( קריזול פייר בשנת Pierre Ceresoleהשוויצרי שנפטר הייתה1945( הראשונה הפעולה .

בין שני ולפייס לשלוח קבוצת מתנדבים גרמנים לצרפת, כדי לשקם כפר הרוס מהמלחמה

העמים שכל-כך שנאו אחד את השני.

התנועה קיימה מחנות עבודה משותפים לשיקום אזורי מלחמות, שיטפונות ורעידות אדמה.

במחנה העבודה נמצאו כעשרים מתנדבים ומתנדבות שעבדו יחד, נהלו חיים בצוותא ולמדו. כך

נוצרה הכרות והבנה אנושית הדדית.

105

הארגון אינו פוליטי. השתתפו בו אנשים מכל הדתות, הגזעים והשכבות החברתיות. פועלים

וסטודנטים, חיילים ופציפיסטים, יהודים, נוצרים, מוסלמים, בודהיסטים ואתאיסטים.

נוסד בשנת ופקיד במחלקת1955בארץ, הארגון והנהגת מאיר רובינשטיין, מהנדס ביוזמת

הקרקע של הממשלה. הוא היה נשוי לנוצרייה, מה שאולי דחף אותו לפעול להבנה בין העמים.

פעיל אחר היה מר אבילאה, בעל מפעל לכלי מוזיקה בחיפה. בין הערבים בלט פואד יריורס,

קצין מבחן מנצרת.

על ידי גיאורג פוקס1647הקווקרים המכונים גם 'ידידים' - הם פלג בדת הנוצרית, שנוסד בשנת

עניין ועקביים, מצאו נאמנים רודפי שלום פן. מהיותם וויליאם ידי על והתארגן באמריקה

במחנות העבודה הבינלאומיים.

אמונתם רוחנית וללא פולחן דתי. הם מצטיינים בפעולות עזרה בינלאומיות במצבי פורענות,

קבלו פרס נובל לשלום. מרכזם בארץ1947מסרבים לשרת בצבא ומסרבים לשבועה. בשנת

הוא בעיר עכו.

לאימי היה יחס מיוחד אליהם. בתולדות חייה נכתב:

גינו את המעשה אחד מבתי הכנסת בברלין, ניזוק ולוכלך בהתנכלות אנטישמית. הקווקרים

בחריפות ועמדו לימין הקהילה היהודית. אנשי הקהילה, או אגודת אזרחי גרמניה בני דת משה

)שאבי היה בין ראשיה( שלחו מכתב תודה קצר וענייני. אמי שהייתה כבת ארבעים ועדיין לפני

התקופה הרליגיוזית שלה,

יותר. מילותיה ולבבי חשבה שהמכתב אינו מבטא כראוי את התודה ושלחה מכתב אישי

כנראה הרשימו את הקווקרים שענו לה - כי למרות שאינם כוללים בין שורותיהם יהודים, הם

מרגישים שהיא קרובה להם באופן רוחני, ומזמינים אותה להצטרף אליהם. כך היא התקבלה

'כחברה של כבוד'.

הצטרפתי למחנה עבודה בכפר רמה שבבקעת בית הכרם. תפקידנו היה לבנות1955בשנת

כביש גישה שיקשר בין הכפר לכביש הראשי. הכנו את התשתית והסלילה נעשתה על ידי

אמריקאים, ערבים, יהודים, - כללה הקבוצה הממשלה. של ציבוריות לעבודות המשרד

ושוויצרים. שררה אווירה טובה בין המתנדבים ותושבי הכפר קיבלו אותנו יוונים הולנדים,

בידידות. בבוקר היינו נפגשים לחצי שעת התכנסות ומדיטציה ובערב היינו נפגשים לשיחות

והרצאות.

מחנה העבודה הבא התקיים בבן-שמן, מקום שהכרתי והיה חביב עלי משנות עבודתי כמורה

גן-נוי ומדשאה סביב למוזיאון אלברט איינשטיין. ומדריך לגידול עופות. תפקידנו היה לסדר

בזמן העבודה. כשנשאתי מריצה עם אדמה, לי פחות מהשיחות השיחות הכלליות תרמו

קיימתי שיחה גלויה עם חבר פלמ"ח ובחור ערבי על השלום ויחסי יהודים ערבים.

106

ההבנה ומנומסת, אדיבה תמיד הייתה האווירה מהמפגשים. נלהב פחות חשתי הזמן עם

לרכוש "כיצד קרנגי שיטת פי על קשר וקשירת הדדיות מחמאות על התבססה ההדדית

נמנענו כי בירור ישיר, בלי טקטיקות של טשטוש. הרגשתי לנו היהודים התאים ידידים".

מלגעת בבעיות העקרוניות. גם הדו-שיח שהתקיים בשפה האנגלית היה זר לרוחי.

פחות היו יהודים עם ידידות קשרי האמריקאים. עם קשר ליצור באו הערבים הצעירים

חשובים להם. הרגשתי שהם 'משתחווים' לגויים, כמו צורה של עבודה זרה. גם הדיבור בשפה

זרה יצר את התחושה שאנחנו מתבוללים באחרים.

בהמשך מצאתי חוג בין-דתי לדו-שיח בין יהודים ונוצרים, שבו הדיון התנהל בשפה העברית.

דו-שיח ראשון בעולם שהתנהל בעברית. החוג נוסד על ידי מטילדה מטיס, קנדית, קתולית,

שהשתקעה בישראל, שכרה דירה מרווחת והקימה ספריה ובה שיחות ופעולות בין יהודים

ונוצרים.

מתוך מאמר : "בניית הבנה אנושית ע"י מחנות עבודה בינלאומיים בישראל":

פרימיטיבים, אוהלים או צריפים. גבריםם"פשטות אופיינית למחנות. המתנדבים ישנים בבנייני

וגדושה. החברים משרתים את עצמם, בחדר אחד, נשים בחדר אחר. תוכנית היום מלאה

מכינים סעודות פשוטות. כובסים את בגדיהם ומנקים את החדרים. העבודה מתחילה השכם

בבוקר ונגמרת אחרי הצהרים. בצהרים יש שעה אחת מנוחה. עובדים חמישה ימים בשבוע.

שבת וראשון פנויים לטיולים. בערב יש שיחות על שאלות של שלום, בעיות סוציאליות בארצות

שונות, אי-אלימות, על התנועה למחנות עבודה בארצות שונות ועוד. לפעמים מזמינים מרצה.

יש גם ערבים של שירה וריקודים. עושים גם ביקורים במקומות העבודה שהחברים עובדים

בהם. כל ההחלטות הן משותפות.

דקות להתכנסות נפש, להרהר על15בבוקר, ישר אחרי ארוחת הבוקר מתקיים 'מועד השקט'-

שיפור העבודה במחנה.

החברים הישראלים כותבים:

הרגשת הידידות עושה כל דבר לנפלא. כל אחד מרגיש שהוא עובד למען כל הקבוצה ועוזר

כלפי דתות ולאומיםדבכל הדרוש. הרגשת השוויון גורמת לשינוי נפשי כלפי דברים רבים, בייחו

אחרים.

ישראלי "סברס" כותב אחרי שהיה במחנה: "החיים במחנה היו בשבילי הרפתקה חדשה, אופק

בו באופן חופשי ולהשיג בו שלווהספתוח למרחקים רחבים, שער פתוח מחדש, שאוכל להיכנ

וחכמה."

107

מחנה לנוער עזוב 1962 - 1964

ד"ר אלון, איש קטן גוף ומוצק, מביע בטחון וטוב-לב, חבש תמיד כובע של קצין-ים. כשהגיע

לביקור פגש כל אחד בנשיקה לבבית. אדם בעל-חזון, רב פעלים, מאמין ופנטזיונר, נכשל ולא

מרפה.

רעיון אחד היה לו, כי היה משוגע לדבר אחד - הקמת בית ספר לימאות לשיקום נוער עזוב או

עברייני. הים יביא את הנער למרחקי תבל, ייתן פורקן בהרפתקאות ויחד עם זה ירפא וירגיע

את הנפש ויעניק את מקצוע הימאות.

במקום שמחנכים גם למוטב, נוער תועה כולם. באהבתו החזיר בגדול את אלון אהב ד"ר

ופסיכולוגים מדופלמים נכשלו ונשארו חסרי עצה.

ד"ר אלון אב לשלושה ילדים, ואב למאות שהציל מעבריינות. הוא פעיל מהשכם בבוקר ועד

מאוחר בלילה. נכנס לבתי סוהר ומעודד אסירים. מגיע לצבא ומשתדל לשחרר עריקים. לוקח

זונות מהרחוב ומשדך אותן לחיי משפחה מאושרים. הוא הציל מאות. גם אם אהב להפריז

לעיתים.

בפעולות פרטיזניות של הצלת הפרט, אין כמוהו מצליח. במטרות אחרות, כמו הקמת בית

ספר ימי, הוא נכשל תמיד. הוא רץ בין משרדים ומוסדות. יש לו ידידים רבים, קשר אינטימי

108

ודלת פתוחה אצל בן-גוריון, לוי אשכול ואברהם הרצפלד. הוא מאמין בבני אדם ומאמין

בהבטחות. אומרים לו מילה טובה, הבטחה לא מחייבת, והוא יוצא מאושר מהמשרד, לא מבחין

שהיושב במשרד מאושר שהצליח להשתחרר ממנו. יש לו תיקים של הצעות, בקשות, תשובות

והמלצות. הוא כבר הקים אגודות רבות וקרא להן בשמות רבים ושונים. הוא התחיל להקים

מוסדות בהרצליה, אשקלון והבטיחו לו אדמה באילת. אבל כל ההתחלות לא החזיקו מעמד.

באהבתו ובחזונו הגדול הוא דומה בעיני לאלברט שוייצר.

בשונה ממני הוא מיליטריסט ומעריץ את צה"ל, אך בדאגתו לצעירים, לא מפלה בין נוער עזוב

ערבי ליהודי.

דוד אלון נולד בריגה, למד באוניברסיטה והוא בעל דוקטורט בפילולוגיה. הוא גם מתמטיקאי

.1922מצוין ומצטיין בכישרון להוראה. נפגשנו בהיותי חלוץ בקיבוץ כיבוש בליטא בשנת

התיישב הוא אילת. שחרור או לכיבוש הראשונים ובין העברי בגדוד חבר היה בארץ

האלף בכפר גיבתון והקים משק. כנראה נפגשנו מתוך עניין משותף, במוסד לילדיתבהתיישבו

לנו קשרים היו אז טרם אך ברחובות, רוזנברג בשעריים מיה בבית הספר של תימן עולי

מיוחדים.

התחדשה כאשר ביקר בנווה-עוז את בת עירו והזמין אותי לוועד למען הנוער וחתםוהיכרותנ

כמעט הראשון על הכרוז של התנועה לארץ הקודש. אני טיפלתי בנוער עברייני, או יותר נכון

בבני טובים בנווה-עוז .

והצטמצמו לריצה ממשרד למשרד, ממוסד לרעהו, בלי שום תוצאות. ןפעולותיו הגיעו לקיפאו

הצעתי לו להתחיל במעשה ולקוות שיעזרו בהמשך. היה לנו צריף על שפת הירקון. הסביבה

.ס כך אמרה השמועה, פחד להיכנ–הייתה הפקר, מקום של העולם התחתון, רוצחים, גנבים

החלטנו ללכת לצריף וללון בו. העברנו את הלילה הראשון קצת בפחד, אך הכל היה שקט.

האדמה הייתה חלק ממאה דונם של מר ביאס, עולה מיגוסלביה. הוא נתן לנו חמשה דונם סביב

תרמו ואגד דן חברות עזר. ומשק לים קרוב סירות שייט - ימית הכשרה למטרת לצריף

וספריה. חלק מהצעירים ישן בצריף. אוטובוסים משומשים, ששימשו כחדרי לימוד, מטבח

הרוב, נערים ונערות הגיעו אחר-הצהרים ללימוד, שייט, ספורט, ושיחות. ביקרו גם אנשי ציבור

כמו ח"כ עדה פישמן, הרצפלד ואחרים.

בין המבקרות היו שתי נשים נוצריות ממוצא יהודי שחיו בחיפה. אחת היא קרובת משפחתי -

תיאה מרקס, בת בן דודי פריץ מרקס שנולדה באנגליה והוריה המירו את דתם בילדותה, והיא

נוצריה מאמינה. היא עלתה ארצה, קיימה מצוות ישיבה בארץ, הקפידה על השפה הפכה

העברית, וכאחות טיפלה באהבה ובמסירות נפש בחולים במרפאה השייכת לכנסיה הסקוטית.

תיאה השתייכה לזרם היהודים המשיחיים, שהאמינו בישו כמשיח. השנייה - מלי קגן, יהודיה

109

שנולדה בברלין והתנצרה וקבעה את מקום מגוריה בארץ הקודש. שתיהן סבלו מניתוק, שמנע

מהן לבוא במגע עם הישוב היהודי שהסתייג ממשומדות.

הן הגיעו עם משאית פולקסווגן עמוסה כל טוב: כלי אוכל, מגבות, סדינים, כוסות, שמיכות

ושפע דברי מאכל. הצעירים קבלו אותן בשמחה ובלבביות והנשים היו מאושרות לקבלה החמה

ומצאו שדה פעולה למתן צדקה.

ד"ר אלון, שרצה לקבל את האורחים במעדנים יוצאים מהכלל, תפס סרטנים בירקון, בישל

והגיש לשולחן הסעודה. בעל המשאית, גם הוא יהודי שהתנצר, ראה את הסרטנים בצלחת

והזדעזע מהאוכל הטמא. הוא זכר את חוקי הכשרות מילדותו. כך היה לנו עולם הפוך - היהודי

מגיש טריפה והנוצרי מבקש כשרות...

לילה אחד שמענו רשרוש בקרבת הצריף. מה זה? גנבים או שועלים? דוד יצא החוצה וגילה זוג

נאהבים על פני האדמה. במקום לנזוף בהם שלא מצאו מקום אחר והפריעו לשנתנו, הוא חזר

לצריף, לקח שמיכה חמה, והלך על קצות אצבעותיו לכסות אותם באהבה אבהית. בבוקר הזמין

אותם לארוחת בוקר. הם שפכו את לבם וספרו על המריבה עם ההורים שמתנגדים לקשר. הוא

תימני והיא אשכנזייה. דוד נכנס לעובי הקורה, דיבר על לב ההורים ובסוף שכנע אותם להסכים

לחתונה.

הצלחנו להוציא לאור חוברת שנקראה "מעוז ים" והוקדשה לבעיית הנוער העזוב.

בליל שבת הדלקתי נרות ורציתי לקיים קבלת שבת ולהשרות מעט תודעה יהודית. כבר הגיע

זמן קבלת שבת, החושך ירד ודוד איננו. הוא ישב עם אחד הילדים ולימד אותו מתמטיקה.

הדבר היה למורת רוחי. הצטערתי שדוד לא הבין את ערך המסורת ולא שיתף עימי פעולה.

אחרי שנים הוא חלה בשיתוק והיה מאושפז באסף-הרופא. לימינו ולשמאלו ישבו שני בחורי

ישיבה מבני-ברק. הוא נדר שאם יבריא, ישוב אל המסורת ויניח תפילין. מיום ליום הוטב מצב

בריאותו.

כשעזב את בית-החולים, גידל זקן, התחיל לקיים מצוות ונהיה לבעל תשובה.

מצידה רצתה לקחתההמוסד שהקים לא החזיק מעמד זמן רב בהעדר משמעת וסדר. העיריי

את שטח האדמה ולהקים עליו פארק ציבורי. בצער נאלצנו לעזוב את המקום.

בחייו הפרטיים דוד היה חסר מזל. אשתו הראשונה שהייתה מסורה לו והבינה את שאיפותיו,

הנפטרה בתאונה. אשתו השנייה מתה זמן קצר אחר נישואיהם. הוא נישא בשלישית לאיש

מבוגרת והתגורר עמה ברמת-גן. כשהיא נפטרה, הוא נשאר גלמוד ובודד ושב לכפר גיבתון,

לשקם את משקו. בניו התפזרו בארץ. בנו הבכור- אלוני, היה ראש עירית קריית-שמונה ובנו

השני עבר לאילת ועסק בהוראה.

110

הצ'רצ'ילים

שנים אחדות העסיק אותי מחקר שכתבתי על הקשרים והדמיון הנפלא בין שני הצ'רצ'ילים -

סר וינסטון צ'רצ'יל, ראש ממשלת בריטניה וסופר אמריקאי בעל אותו שם.

כשאושפזתי כחייל בצבא הבריטי, מצאתי על-יד מיטתי את הספר "המשבר". ברגע המכריע

של הסיפור, מתואר כיצד מגישה בת הקולונל לאביה העומד לצאת למלחמה את 'הציגרה'

החביבה עליו. משפט זה האיר את רוחי בהשראה כמו ברק. דבר זה יכול להישמע מפיו של

צ'רצ'יל המנהיג ולא צ'רצ'יל האמריקאי.

נפגשו, כמו שמתואר בספר הזיכרונו יותר למדתי, ששני הצ'רצ'ילים אמנם שלתמאוחר

. חקרתי ולמדתי את הספריםMy early lifeהמנהיג הבריטי "השנים המוקדמות של חיי",

של צ'רצ'יל האמריקאי ומצאתי הקבלות מופלאות בסיפורי חייהם. במיוחד בשפע האזכורים

וההערות בעניין ציגריות, הרבה יותר ממה שמקובל אצל סופרים אחרים.

בידבמרגע שצ'רצ'יל הפך ראש ממשלת אנגליה במקום צ'מברליין החלש והוותרן והתייצ

חזקה וברוח איתנה נגד האויב הנאצי, גיליתי בו עניין אישי רב. הוא באמת ניצח והציל את

העולם. נאומיו וסיסמאותיו הנפלאים חדרו עמוק ללבי, ונהייתי מעריץ וחסיד שלו. הוא היה

מקור השראה עבורי והשפיע על 'ההתבוללות האנגלית' שלי.

יום הכרזת1955בשנת יום הזיכרון לאל-אלעמין, לא לציון לו מכתב, לא לציון , שלחתי

כראש מכהונתו כשפרש השמונים, הולדתו יום לכבוד אלא המדינה, הקמת על האו"ם

ממשלה.

כך כתבתי:

מר צ'רציל היקר,

ואני תקווה שאתה נהנה מזמנך באושר )לפחות כעת אתה אדם פרטי

מהזמן(. בזה אני שולח לך בולים אחדים שהם מצטיינים ביופיים99%

הקשרים של הפרפרים הם הבולים )שלום(. הסמלית ובמשמעותם

111

אחד בולים. מחליף אני אתם כתיבה ידידי שני לי יש הבינלאומיים.

מבנגלורה )הודו( והשני מואדי חלפה )סודן(.

הראשונות" אתה מזכיר שאתה אוהב לאסוף תקליטי גרמופון. האם יבספרך "שנותי

אתה אוהב את השיר: 'אהוב אותי רב סמל/ היה לי כמו אח'...

או: 'הרי הנה דרך רחוקה למכסיקו...'

אלו הם שירים נפלאים. הראשון קשר בין רוח צבאית ואהבה, השני מביע את

הגעגועים

בארץ רחוקה.ם ורגש הבדידות של חיילי

אני תקווה שביום מהימים תהיה מוזמן לישראל ויהיה לנו התענוג הגדול

והכבוד לראותך

בארצנו.

אני אשאר עם איחולים הטובים ביותר,

שלך יצחק קורט לוי.

בסוף הכתיבה נזכרתי שיום הולדתה של אשתו חל ב-אחד באפריל. ברכתי אותה והזכרתי

שגם אשתי נולדה באותו תאריך. הבולים שצירפתי למכתב היו של ד"ר חיים ויצמן, בול של

עם פירות. תשובתו הגיעה עוד באותו חודש. זה היההיחיעם, בול הותיקן ובול של איש

מכתב קצר בכתב ידו, בו הוא כותב שמכתבי גרם לו לעונג רב.

שני1957בשנת בין ספרותי פעולה שיתוף בדבר השערה המעלה סקירה, חיברתי ,

הצ'רצ'ילים, ושלחתי אותה אליו. בתשובה, ענה לי מזכירו:

12.2.58

"סר וינסטון צ'רציל מצטער מאד שאיננו יכול לעשות הערות על כתב

היד כפי שבקשת, אך הוא ביקש להודות לך שאתה חושב עליו. שלך

בכבוד.

דוין מזכיר פרטיי"

המכתב עודד אותי להמשיך בביסוס השערתי. אימצתי את המנהג האנגלי לדבר רק ברמזים.

לךץסר וינסטון היה יכול לענות גם: השערתך דמיונית ובלתי מתקבלת על הדעת ואני מייע

לא לבזבז זמנך. הוא היה יכול לדבר בשפה נחרצת וברורה. ידעתי גם שצ'רצ'יל אינו משתף

פעולה עם כותבי הביוגרפיה שלו.

112

קראתי כמעט את כל ספריו של הסופר צ'רצ'יל ואני מודה על העצות שקבלתי מאת ד"ר

אוסקר רבינוביץ מחבר הספר "סר וינסטון צ'רציל והבעיה היהודית." ד"ר רבינוביץ התגורר

באמריקה וקנה עבורי את הספרים בחנויות לספרים משומשים. רוב הספרים אזלו מהשוק

ורבינוביץ שלח לי אותם במתנה.

כשסיימתי את החיבור, שלחתי את כתב היד להוצאת ספרים באמריקה, שכתובתה נודעה לי

כשעבדתי בחנות ספרים ברחוב גורדון. מהוצאת הספרים קיבלתי את התשובה המעודדת:

24.10.1958

"מר לוי היקר, מסרתי את כתב היד שלך לאחד הקוראים

המנוסים שלנו והוא מסר לי את הדו"ח הבא על ספרך:

'החידה על הכפיל הטרנסאטלנטי של סר וינסטון

צ'רציל':

"העבודה הבלשית הספרותית בכתב יד היא מקסימה והחומר הנדון

אך בכלל, לקוראים והן ההיסטוריה לחוקרי הן חשוב באמת

גס מדי בשביל פרסום. והסידור של החומר עדיין הכתיבה בכלל

ראוי לתת תשומת לב נוסף ועידוד."

במבט על ההערות המעודדות לעיל, אני סבור שאתה צריך להמשיך לעבוד על

החומר

שלך עד שהוא ימצא בצורה הטובה ביותר, ואז תן אותו לי שוב לראות.

בלבביות, ה.ן. מנהל ההוצאה."

עבדתי על החומר, הוספתי, השלמתי ושכללתי את סידור הפרקים באופן כרונולוגי והגיוני

יותר. תמך בי גם ד"ר כ. לקטור לספרות אנגלית באוניברסיטה העברית, שיעץ לי להחליף את

האנגלית הבלתי מספקת שלי בשפה הגרמנית, שפת האם שלי. סיבות אישיות ומשפחתיות

מנעו ממני להמשיך את העבודה ובינתיים סר וינסטון הלך לעולמו. שלושה חודשים לאחר

פטירתו, כתבתי מכתב לבנו - רנדולף צ'רציל. הוא סבר שאני חוקר גרפולוגי, והביע עניין

איתו בביקורו בארץ לרגל חנוכתשלקבל את החיבור שלי. ניהלנו תכתובת, ניסיתי להיפג

האולם על שם אביו באוני' חיפה, ולא הצלחתי. לאחר פטירתו המוקדמת, ניסיתי ליצור קשר

עם הנכד - מר וינסטון צ'רציל שביקר בארץ אחרי מלחמת ששת הימים והתאכסן במלון

הילטון.

קבענו פגישה בחדרו. ניסיתי להסביר לו על מחקרי, אולם הוא לא הבין את האנגלית הרצוצה

שלי. שלחתי לו את החומר שכתבתי לעיון אבל הוא לא מצא זמן לעיין בו והחזיר בלי להוסיף

113

מילה. לא רציתי להפסיק את העיסוק במחקר, אך אדישותו ויחסו השלילי של הנכד שנזקקתי

גמור. הקדשתי מזמנישלאישורו כדי להדפיס ולהעתיק מתוך ספרי סבו, הביאו אותי לייאו

לספר במשך עשר שנים.

גברה נטייתי לעולם המסורת והדת, ולהתרחקות מתרבות זרה והפסקתי את1967בשנת

מחקרי.

אני מניח שבבוא הזמן, חומר ביוגרפי רב שהיה סודי בחייו של צ'רצ'יל, יימסר לפרסום. אולי

באנגליה בין ארכיונים לנדוד אין את האמצעים לי בספרי. לבעיות שעלו ייתן מענה זה

ואמריקה. אני מקווה שיימצא מי שימשיך ויסיים את המבצע שהתחלתי .

תרומתי זו הינה ביטוי להוקרה ותודה לסר וינסטון המנוח על רוחו הגדולה, השראתו והזכות

האנושית לחיים שנתן לבני האדם מכל אומות עולם.

שני מכתבי לסר וינסטון צ'רצ'יל:

114

115

נווה-עוז

1959

לפעילות בנווה-עוז, הצטרפתי ביוזמת זאב צרנמל, שקרא לי להשתתף בוועדת התרבות. החבר

נולד הוא פנים. ומסביר יפה ואידיאליסט, חופשי איש בית-ספר עממי, מנהל היה צרנמל

בפולניה ובנעוריו היה חסיד של הלל צייטלין, חבר בפועל המזרחי ובארץ חבר מפא"י. למרות

שרגלו לא דרכה בבית הכנסת בשיכוננו, גם לא ביום הכיפורים, בכל זאת הוא היה יהודי נלהב

וגדוש יהדות. מלא מרץ והתלהבות, שופע רעיונות, אמונה וכשרון לארגון ובצוע של רעיונותיו.

לא הייתה בו צרות עין מפלגתית והוא לא היסס לצרף אותי למרות היותי מעט יוצא דופן ולא

חבר מפלגתו. שמחתי להזמנה, כי תמיד חשתי רגש נחיתות חברתי, כאילו לא רוצים לשתף

אותי בפעילות ציבורית.

אותה תקופה חל אצלי מפנה רעיוני - מגישה של התבוללות לפעולה בתוך המחנה היהודי.

בנווה-עוז בדיוק הוקם שיכון עולים. בין העולים היה יהודי אדוק מאגודת ישראל, אב לילדים

רבים, עגלון שהתקשה להסתגל לשכון ועורר בעיות. על הפרק עמדו שאלות של בחירת מקצוע

בישראל, פעילות לזקנים ולימוד עברית .

באחת מישיבות וועדת התרבות, הציעו להוציא עלון מקומי כפי שמקובל בקיבוצים ובמושבים.

בא כוח "דבר" חישב את העלות וטען שלא נוכל לבצע את הדבר. אני אמרתי שאפשר להדפיס

בסטנסיל, ולהפיץ את העלון במחיר סמלי. חזרתי לשיטתי למשוך אנשים על ידי איןביטאו

ספר מצומצם של עלונים, שהכתובאהידיעה... לא הפצה המונית תעורר עניין, אלא דווק

בהם עובר באופן נסתר מפה לאוזן ומיד ליד.

את הביטאון הראשון הדפסתי בעשרה עותקים והוא הכיל שמונה עמודים:

בעמוד הראשון כתבתי על מטרתנו:

אחד? החסר לנו עיתונים? ישאל הקורא.ן"עוד ביטאו

, אפילו יותר מדי, אבל דבר כזהםכן, יש הרבה עיתוני

כמו ביטאון שלנו אין עדיין.

אנחנו רוצים לשוחח איש עם רעהו, שכן אל שכן, מלב

אל לב. שכנים אנחנו, אבל האם אנחנו מדברים ביננו?

האם האחד יודע מהשני, מבעיותיו, דאגותיו.

האם בקליפתו. שבלול כמו בביתו יושב אחד כל

הזה נקרא חיים?ןהקיפאו

הקטן, בעולמנו המתרחש קצת לספר היא מטרתנו

לשוחח ולהתקרב איש אל רעהו מעל המפלגות ומעל

העדות השונות לשם מיזוג גלויות ולמען גאולה שלמה.

116

כל דעה רצויה וכל חבר יכול להשתתף בבמה זאת"

בעמוד השני על המדיניות העולמית:

פנייה לנקוט עמדה על המתרחש בעולם. מה הדבר החשוב ביותר בשבילנו. לעג לדעות

הערב. הזמנת אנגליה את נציגי סין לבוא לביקור, אולי אותתהמנוגדות והסותרות בעיתונו

לשלום בין העמים.

בעמוד השלישי על סלילת כבישים בשכונה

מים. תסיום בניית השיכון החדש לעולים והנחת צינורו

בעמוד הרביעי פעולה תרבותית :

כל שבועיים שיעור בידיעת הארץ. הרצאת השחקן משה הלוי על התנ"ך בתיאטרון.

בעמוד החמישי ביקור מורה ליוגה הודי בשכונה:

יוגי בשם בלקרישנה שהדגים בפני הציבור את השיטה.

בעמוד שישי לנוער:

באסיפה האחרונה היו קריאות ביניים: תעזבו כבר את הנוער עם הציונות ועם הגלות. ברוח

את השיר של המשוררת עשי סמטר:ןהזאת הבאתי לעיתו

תלך בדרכיאל

אל תצעד בצעדי

אל תעשה בעדי

להרים את ערכי

אף אל תכרע ברך

לאמת זולתך.

אורי מאיר לך צעדך

לך, סלול לך דרך.

בגרמנית. ןעמוד שביעי תוספת לביטאו

מתוך התחשבות בעולים החדשים שטרם יודעים עברית, רצוי להוסיף דף בלועזית, ביטויים

ומושגים חדשים. יש גם הערה: העיקר האמת! מוטב אמת בגרמנית משקר בעברית, אך הכי

טוב זו האמת בעברית.

השני הודפס אף הוא בעשרה עותקים. אחרי ששני הגישושים הצליחו, הדפסתי אתןהביטאו

, מהן השלישי במאה עותקים ומכרתי בקלות שמונים מתוכם. עשרים אגורות לעיתוןהביטאו

בלי תקציבןשכיסה את כל ההוצאות של ההדפסה והוכיח את דברי שאפשר להפיץ ביטאו

117

. הביטאוןיגדול. בביטאון זה היה שיפור רב, והשתתפו בו כותבים נוספים שנענו להפצרותי

הרביעי היה מוקדש לפעילות שלי עם חוג הנוער, דבר ששאב את רוב מרצי ותשומת לבי.

חוג הנוער:

בקצה גבעת המורים, גרה אלמנה מבוגרת מרומניה שבנה המלח שהה תמיד בים, רחוק

מהבית.

שבת אחת אחר-הצהרים, היא ישבה בחזית ביתה ונחה בצל כשפתאום פגע חץ במצחה,

פצע אותה וכמעט פגע בעינה. הבחור שירה, טען שהחץ "גלש" מהקשת לא בכוונה, אך

הזה.ץקשה היה להאמין לתירו

במקרה אחר, נערים בגיל מצווה גנבו פרי מהעצים של גיסי. זה שנתפס טען שלא הוא גנב,

אלא חברו שברח. שני אירועים אלה היו עבורי אות אזעקה, רמזור אדום שמתריע .

הכרתי את הנערים מההכנות שעשו לקראת בר המצווה. נפגשנו בבית הכנסת והחלטתי

להזמין אותם לביתי ולשוחח. זה היה בשבת, פרשת בראשית. הסיפור התנ"כי על אכילת

הפרי מהעץ האסור ואדם שהאשים את חוה אשתו. הראיתי להם כמה אקטואלי המעשה

שהם עשו. גניבת הפרי והאשמת האחר.

גם הבנתי את הילדים. עצי הפרי נושאים פרי בשפע, חלק מהפרי נופל ונרקב על האדמה.

ומצד שני עולים חדשים, משפחות מרובות ילדים ולילדים מתחשק לנגוס מהפרי שבחצרות

השכנים. באתי אליהם בהצעה: למה לכם 'לסחוב'? תבקשו רשות מהחברים לקטוף ולחלק

בין המשפחות שאין להם. ההצעה התקבלה וגם הביצוע נעשה ברצון ובהתלהבות. הם אספו

את הפרי ובעזרת עגלה קטנה חילקו אותו. הפעולה נקראה 'עזרה לזולת' - רעיון של אחד

המשתתפים.

בביטאון הבא פרסמנו דו"חות על פעולת החוג:

התרחשו מקרי פגיעה בזקנים, סחיבות ושבירת רכוש ציבורי. החלטנו שדרושה פעולה למלא

את הריקנות של הנוער בשעות הפנאי .

אחרי שנשבר הקרח הראשוני של חשדנות ולעג, הנערים השתתפו מרצונם. לפעמים אף

נאלצנו בצער לדחות חלק מהפניות.

התקיימו שיחות על החיים בהקשר לתנ"ך והשקפת העולם היהודית. בליל שבת התקיימה

שיחה על פרשת השבוע. ההשתתפות בפעילות הרוחנית הייתה חלשה. הנערים העדיפו

תכליתיים כמו עבודה וחלוקת מצרכים.םענייני

118

נפתח חוג בולאות. בהתחלה, כולם התנפלו על הבולים, רצו לחטוף וניסו לרמות בהחלפה. כדי

למלא את מלאי הבולים, דרשנו החלפות של בול מול בול. לפעמים אפילו בקשנו לתת שני

בולים במקום בול אחד. למרות הרוגז ואי ההבנה, הסכימו כולם שצריך ליצור 'קרן בולים'. אט

האומנותי לערכו למשמעותו, גם התייחסנו הבול של הכספי הערך לצד סדר. נוצר אט

הדמויות שעל הבול, היכן הנוף, אילו המצאות טכניות ועוד. –ולנושאים

נערכה חלוקת מצרכים למשפחות מרובות ילדים שבין העולים החדשים.

התקיימו עבודות גינון בגינות של אלמנות, נכים וקשישים. העבודות נעשו בתנאים נוחים, בלי

להתחשבן על שכר ומתוך התחשבות ביכולתם של הנעזרים. נעזרנו בקרן שהבטיחה לבחורים

תשלום, מעין דמי כיס צנועים. בהתחלה הילדים והוריהם התייחסו בהסתייגות 'זעיר-בורגנית'..

"מה, הילד שלי יעבוד עם מעדר?" אבל לילדים היה סיפוק וגאווה בעבודה וההורים היו שבעי

רצון מהנאת ילדיהם ומדמי הכיס שהרוויחו. הייתה לנו קרן השוואה. היו מקומות ששילמו ביד

רחבה ואחרים פחות. כך יכולנו לתת לכולם תשלום ראוי.

מעוררת קנאה. כיצד אני–הפעילות הצליחה, אך הרגשתי שגשת הדו"ח לא תורמת ולהפך

שאיני מורה או מחנך מקצועי, מצליח במקום שאחרים נכשלים.

119

שנות הששים

נפטר אחי ארנסט . הוא היה קשור לאימי בכל נפשו והתקשה לחיות לבדו. הוא1963בשנת

. בביתי בנווה-עוז הוא ביקרתלא מצא בת זוג להתחתן, אף שהשתדלנו לעזור לו בהיכרויו

לעיתים רחוקות. אט אט הוא התחיל להזניח את עצמו, חלה לעתים קרובות, ולבסוף החליט

לעבור לבית אבות של ארגון עולי מרכז אירופה. בבית האבות הכינו לו חדר, אך הוא לא זכה

לעבור כי נפטר מחולשת לב.

ערכתי וכתבתי ביוגרפיה על חייו בגרמנית. קשה לי לשרטט את תמונת אופיו ואישיותו. הוא

. בעל חוש הומור, לב טוב, רגש סוציאלי וכשרון לפעולה ציבוריתיהיה שקול, רציני ואובייקטיב

וארגונית. הוא לא ידע לעשות כסף. לא הכיר דרכי פעולה ותחבולה מפלגתיים ולא לקח חלק

במפלגת עליה-חדשה אלא בחר בארגון עולי מרכז אירופה לשדה פעולתו. הוא חיפש מקום

ניטרלי מבחינה פוליטית ועסק בעיקר ביסוד וניהול קופת עזר.

היחסים בינינו לא היו הדוקים. הוא תמיד הביט עלי כעל אח קטן. ניסיתי לנסח את יחסו כך:

כאשר הוא היה בן שנתיים ואני בן שנה, הוא היה גדול ממני פי שניים. אך ככל שהשנים

התקדמו המרחק היחסי הצטמצם. בין אח בן שישים לאח בן חמישים ותשע ... אין כבר

הבדל.

וקנאת אחים. עמדותיו ליריבות גרמו והשפעתה, הקשר העז עם אמנו, אישיותה הבולטת

והיותו מקורב לרשויות הביטחון, גרמו לי לחוסר בטחון. האם הוא העביר מידע הפוליטיות

משותפים. תעלי..? למרות כל זאת היו בינינו קשרים, החינוך המשותף והזיכרונו

רות יצאה לפנסיה ומצאה עניין בעבודות הבית, הגינה והמשפחה לצד התעניינות1966בשנת

. בקיצור - "אשתהבפוליטיקה, קריאת ספרים ושמיעת רדיו, ובשנים האחרונות צפייה בטלוויזי

חיל מי ימצא.."

120

אחד אל השני בסובלנות הדדית ומשלימים זה את זו. כשאני הולך לביתםרות ואני מתייחסי

כנסת בשבת, רות נוסעת עם שכננו ירקוני להתרחץ בים-המלח. אבל לסעודת השבת היא

יודעת להכין כדורי-דגים נפלאים לפי מיטב המסורת היהודית.

התחלתי לעבוד עם גיסי יהושע בריל שיזם ויסד את הסניף הישראלי של אמני1969בשנת

הציור בפה וברגל. המזל שיחק לי, מצאתי עבודה שיש בה תקשורת עם כל העולם. כל שנה

נשלחו מאות אלפי מכתבים וברכות. זוהי עבודת בית קלה ומשתלמת ואני חופשי לעבוד מתי

שאני רוצה. אני מארגן את הקטלוג בעברית, כותב את הכתובות ושולח את המכתבים. יהושע

וטיט, גיסי וגיסתי, מתייחסים אלי יפה ולא שמעתי אף טענה על עבודתי במשך עשר שנים.

בראשית שנות השבעים, ריתקה אותי דמותו של גוסטב לוי, אחיו של סבי יעקב. במשפחה

הילך הסיפור שהוא אחד מבין עשרת המייסדים של אגודת הפועלים הראשונה ויד ימינו של

פרדיננד לסל.

בעבר קיבלתי מקרובתי לילי לוי, אלמנת בן-דודי המנוח קורט לוי, שני גביעים, שי מפרדיננד

יקר. במקור היו כנראה עשרה ואוליןלסל לחתונה של סבתי ברטה והם נמצאים אצלי כזיכרו

שנים-עשר גביעים שאבדו.

חנות לספרים משומשים, באנטיקווארה, יום בשבוע בעקבותיו במקרה, כשעבדתי נתקלתי

ברחוב פרישמן בתל אביב. בעל החנות היה אדם אורגינלי, בקי בספרים ובעל אוסף גדול של

ספרים שעלי הוטל לקטלג ולסדר. השגתי ספרים רבים שמצאתי בהם עניין. אחד הספרים היה

הרומן ההיסטורי של אלפרד שירואקאור - "לסל, חיים למען חרות ואהבה". בספר היה העתק

של הכרוז עם שמות עשרת המייסדים של האגודה הגרמנית הכללית של הפועלים מתאריך

. במקום השמיני נכתב - גוסטב לוי. זו הייתה העדות הממשית לשמועות על חלקו23.5.1863

והתעורר בי רצון לבדוק ולחקור לעומק.

ליום הולדתי ביקשתי מגיסי בגרמניה, את ספרו של פרופ' הירש מפרנקפורט על לסל. הוא ענה

לי שבישראל נמצא חוקר גדול של לסל, פרופסור נאמן מאוניברסיטת תל-אביב. פניתי אליו

וראיינתי אותו. בהמשך חיברתי מאמר בגרמנית שפותח את הביוגרפיה של תולדות המשפחה.

בשנים האחרונות לצד העיסוק בפרנסה אני עוזר גם לאחרים בעבודתם, מתמסר לעבודות

הגינה, לעזרה לרות ולשמירה על שלום בית. מנסה לא להיות בטל בסביבה של משפחת ברייל,

שכולם בה אנשים מעשיים וחרוצים. אני שבע רצון מעיסוקי ומודה לשם על כל יום שאני בריא

ויכול לעשות דבר מה.

121

כדי מוקדם, לישון והולך עייף מרגיש ואני יורדת המחשבתית שיכולתי לי נדמה לעיתים

להשכים למחרת למניין היומי בבית הכנסת ולקיים מצווה.

– רשמתי ביומני 1973בשנת

"הכושר הרוחני שלי פחת מאוד. אין לי את שפע הרעיונות כמו קודם. אין בי את הרצון לדעת

היום יום הרביםיוללמוד. קריאה ועיון מייגעים אותי מהר. הסיבות הן כנראה: הזיקנה, עניינ

והמטרידים, סידורים וקניות שעלי לעשות וגם סביבה שאינה מעוררת ומעודדת לדו-שיח

והבנה הדדית.

בסוף השנה נבחרתי לוועד בית-הכנסת. אין זו מסגרת של התעוררות רוחנית, אלא עבודות

מעשיים. יש שיגרה והיא פועלת עלי לטובה, כי המסגרת החברתית מוציאהםשונות בענייני

אותי מבדידותי.

כיצד נהייתי לדתי

ללא ספק ירשתי רגש רליגיוזי מאמי.

אמי גדלה בבית מסורתי ליברלי. דרך הפולחן השגרתית בבית הכנסת לא נתנה לה סיפוק. היא

:24.6.1934מתארת את השפעת החברה הנוצרית עליה במכתב שכתבה לפרופ' ראגאץ ב-

כילדה הילדות. לימי עד ומגיעים לכת מרחיקי בנידון הם "זכרונותי

חייתי בעיירה קטנה. התהלכתי עם ילדי הנוצרים. הפולחן החיצוני של

התהלוכות לבי. את מאד משך הקתולית( )ביחוד הנוצרית הכנסיה

המפוארות וחג המולד עם עץ האשוח המקושט בנרות והשירה היפה.

בבית הורי לאחר שאימי מתה עלי בגיל מוקדם, ראיתי מעט מנהגים

צום כיפורים" עם ו"יום יהודים. כשרות לא שמרו שם. היה "סדר"

שלפניו ואחריו אכלו כפליים, ו"ראש השנה" עם אגרות ברכה קטנות,

מהיהדות. אבל מנהגים אלו כבר לא היו מלאי חיים,תאלו הם הזיכרונו

הם לא חדרו לנפש הילד, כי הכל היה שגרה חיצונית. יהודים כמעט ולא

122

גויים, כך אנו, אחי ואחותי, היו בקרבתי, וכפי שאבי ביקר בקלוב של

בילינו ושחקנו עם ילדים נוצרים"

בביוגרפיה שכתבתי עליה כתבתי בין היתר:

"הייתה בה נטית רוח רליגיוזית רדומה וכאשר שאלו אותה פעם, מה היא מבקשת בחיים היא

ענתה: להיות טובה. זה משפט שאפשר לשים ככותרת על כל חייה והיא נשארה נאמנה לו

רוחנית או תרבותית. מאביה ירשה ריאליזם ורצינות.תתמיד. בבית אביה לא הייתה התעניינו

כל מה שרוחני או רליגיוזי היא רכשה לעצמה בעמל רב."

אמא זכרה כמה מנהגים מילדותה המוקדמת. קצת ניגוני תפילה, מכות מצרים בסדר פסח,

ומגיל מאוחר יותר, כשהייתה בבית אחותה בעיר דורטמונד, הלכה איתה לבית הכנסת וסיפרה

בהומור כיצד החזיקו בסידור שלהן רומן זעיר.

לאחר החתונה עברה לגור בברלין, ושם ניהלו הורי בית חופשי לגמרי. הם האמינו באידיאלים

של התקופה, ליברליזם, חופש, שוויון והשכלה. יום המנוחה היה יום ראשון האזרחי-נוצרי. את

שבת לא הכרנו. כילד קטן אינני זוכר את החגים היהודים. אני זוכר שאבא היה הולך פעם

בשנה לבית הכנסת, לרגל יום הולדתו של הקייזר, חגור חרב של קצין רפואה במילואים. אותנו

הילדים לא לקח לשם.

כאשר עברנו מברלין שבמדינת פרוסיה לפרייבורג שבנסיכות של הדוכס הגדול מבאדן, היינו

מוכרחים להשתתף גם בלימודי דת ואף ללמוד עברית לפני בחינת הבגרות. הרב הראשי של

באדן, ד"ר מקס אשלבכר הוא שלימד אותנו לימודי דת, אך אישיותו והלימודים לא השאירו

עלי רושם מיוחד. כדי ללמוד עברית שלחו את אחי ואותי לקנטור זומר, איש נמוך קומה, לבוש

כיפה גדולה שישב על כר על הספה ומצץ כל הזמן סוכריות סגולות. הוא תאמץ מאוד להקנות

והתעצלנו להכין את היינו להוטים ללמוד אנו לא נכונה של ה"ח" הגרונית, אך הגיה לנו

שיעורינו. אני זוכר איך רגע לפני שנכנסנו לשיעור, היינו נעצרים בפינת הרחוב ומשננים את מה

שנדרש. כמובן שעברית לא למדתי והכל נשכח מהר.

ב"סוסיה" נסענו כאשר בברלין, צעיר בגיל הייתה העברית עם שלי הראשונה הפגישה

ואת האותיות וראינו על חנויות מסוימות כתובות מסתוריות )חשמלית( דרך רחובות העיר

"כשר" על חנות של קצבים. אך אז לא הסבירו לנו את פשר הדבר.

עם יהודים מסורתיים בתקופה שהייתי חייל החמצתי. זה היה בשנתשאת האפשרות להיפג

. היהודים הזמינו חיילים יהודים לחגוג בבתי הכנסת ומכיוון שניכר עלי שאני יהודי, שאלו1916

123

במפגש. העסיקו אותי ויכוחים עליאם אני "ישראל". אני הרגשתי חייל גרמני ולא התעניינת

הסוציאל-דמוקרטיה עם חיילים גרמנים אחרים.

ובכל זאת, כנראה אז התחלתי להרגיש משהו. אני זוכר חוויה רליגיוזית חזקה כאשר עמדתי

בלילות חורף ארוכים בשמירה בחזית. ממול עלו וירדו אורות של רקטות, ואני הסתכלתי על

הרקיע עם רבבות הכוכבים בדממת הנצח והאינסוף והרגשתי רגש קוסמי כלפי סוד היקום.

רציתי לדעת יותר ובעזרת מפה למדתי את שמות הכוכבים.

המפגש עם היהדות היה לאומי וסוציאליסטי, לא דתי. למדתי היסטוריה של עם ישראל , אך

את היהדות הכרתי בזכות הנאומים וסיפורי החסידים של מרטין בובר. הייתה לו השפעה

גדולה על הנוער, עד כדי כך שנהגו לקרוא לגיל הנעורים 'בוברטייט.'

כחלוץ הכרתי את יהודי המזרח בהכשרתי בליטא. הם היוו את האידיאל החלוצי, אבל לא

קרבו אותי לדת.

עליתי ארצה. קבלות השבת היפות בכפר הנוער בן-שמן העניקו לי השראה. המסורת24בגיל

ניתנה ברוח חופשית. כשחזרתי לרחובות, הנהגתי קבלות שבת בביתי ברוח דומה. הקראתי

לילדי את פרשת השבוע יחד עם קטעי קריאה אחרים.

כגפיר בגליל חשתי נפעם תחת כיפת השמים. כבר לא הייתי חייל צעיר בן תשע-עשרה

בגלות, אלא איש מבוגר בן ארבעים ואחת. הייתי כבר יותר יהודי. זו הייתה תקופה שחשתי

מיואש. לא ראיתי דרך ועתיד, שרוי במצב של דיכאון ומשבר. החזקתי בידי ספר תנ"ך וקראתי

בו. לילות השמירה היו בדיוק בתקופת הסליחות לפני ראש השנה. השכם בבוקר, עדיין בדממת

למדתי נמצאתי, בה באווירה ותקיעת שופר. סליחות ניגון של ונשמע אור נדלק הלילה,

שהתאימו למצבי הנפשי:םבעל-פה פרקי תהילי

"ה', אל באפך תוכיחני ואל בחמתך תיסרני

חנני ה' כי אמלל אני, רפאני ה' כי נבהלו עצמי

ונפשי נבהלה מאוד. ואתה ה', עד מתי?

שובה ה' חלצה נפשי, הושיעני למען חסדך.

כי אין במות זכרך, בשאול מי יודה לך?..."

יחד עם השקט, הדממה, החושך, קולות המתפללים ורבבות הכוכבים הנוצצים מעל ראשי

סיפוק שמילאת להתעוררות חדשה. חשתי מדיכאון יצאתי חובתי לשמירתיבשמיים, את

, הרגשתי ממש כאילו יצאתי ממרחץ טיהור.ןהביטחו

בפעם הראשונה הרגשתי את נוכחות ההשגחה עלי. כאילו יש לי יעוד ותפקיד בחיים. הרגשה

חזקה שאינני יכול להסביר, יש מה שמכוון אותי ומשגיח עלי.

124

נוסף בהתפתחותי הדתית. התגייסתי בחורף באסיפה1941גיוסי לצבא הבריטי היה שלב

ברחובות. בחודש יולי התנדבתי עם קבוצת חיילים לצאת לאפריקה. הייתי בקרב אל-עלמין

. מונטגומרי המצביא האנגלי, התחנך1941ביום ההכרעה, העשרים ושלושה באוקטובר שנת

בבית דתי והיה אדם חדור אמונה. הוא ראה במלחמה מסע צלב נגד ה"אנטי קריסטוס" היטלר

ןימ"ש. הגדוד השמיני שניצח באל-עלמין קרא לעצמו 'נוסעי הצלב'. בין החיילים הפיצו ביטאו

.םבשם 'חרב הרוח' שעודד את האמונה ואת המורל של החיילי

ולהקריא פסוקים מהתורה ביחידתי. אבל כשהזמנתי את ניסיתי לערוך קבלת שבת יהודית

החברים לאוהל לפני הסעודה, הם דחו אותי בטענה שהם רעבים. כששבעו אחרי האוכל כבר

התפזרו לארבע רוחות. למדתי את הלקח - אין בידי לתת צביון יהודי מסורתי. מעט החיילים

שבכל זאת התענינו במעשי היו החיילים הכושים שהתענינו בארץ ישראל והאמינו בתנ"ך.

ופעולותיילאחר המלחמה העסיקו אותי שאיפותי למען השלום. שנתיים לפני מות אימי,י

יצרתי קשר עם משפחת ראגאץ. פרופסור ראגאץ היה ידידה של אימי גרמניה ולוחם אמיץ

ןנגד ההיטלריזם על סמך הבשורה שבכתבי הקודש. בנו ד"ר יעקב ראגאץ ערך את הביטאו

הגרמני "הבניה".

פרסמתי בביטאון זה כעשרים וארבעה מאמרים. חלק מהנושאים היו: "אחרי המלחמה ומה

הלאה" )בתום מבצע קדש(, "חשבון נפש ברוח הביבלייה", "לייסד 'אשרם' בישראל" )על פי

יומניה" )עם–הדוגמא ההודית. המאמר התפרסם עם המלצה של המערכת(. "חנה סנש

הדגשת הצד הרליגיוזי בכתביה(, "האם בעיית ישו בישראל עדיין חיה?", "האם ישו שאב

)ניסיתי להוכיח שאת ישו" קיבלו מדברי גם להפך, האם החכמים או מהמסורת היהודית

הפסוק 'ואהבת לרעך כמוך' אמר ישו לפני רבי עקיבא(.

גרמו לי סיפוק רב. הצטערתי שלא מצאתייכתיבת המאמרים והאפשרות לבטא את מחשבותי

אף ביטאון עברי שהיה מוכן לפרסם את מאמרי. הרגשתי כאילו חרם, שמקורו בדרגים

הגבוהים, אסר לפרסם חומר פרי עטי.

מאתנו. נלקחה לה, מקור היתה שהיא המתמדת ההשראה האור. כבה נפטרה, כשאימי

הקדשתי לזכרה ביוגרפיה מפורטת בשפה הגרמנית. ואף שפרופסור הרמן לוין גולדשמיט מצא

שכתב היד ראוי לפרסום כספר, לא טיפלתי בדבר.

האנרגיה שלי הופנתה להתבטאות בעברית. בביוגרפיה כתבתי על השנים האחרונות לאחר

שפרופסור ראגאץ נפטר. לאמי היה צורך נפשי בדמות של אדם שיהיה לה מורה דרך. לאחר

מותו היא יצרה קשר מכתבים והכרות עם אחד מחסידי אומות העולם, הכומר הפרוטסטנטי

125

ד"ר הרמן מאס מהיידלברג בגרמניה. ד"ר מאס השתתף בקונגרס הציוני הראשון כסטודנט

צעיר אוהד ישראל וחסיד הציונות. הוא היה קרוב לפרופסור ראגאץ, אך האמין בהבדלים בין

יהדות לנצרות. כל דת שומרת על שלמותה ומכירה בדת השניה. לאחר השואה הוא ארגן

תפילות עם יהודים וידע לקיים מנהגים יהודיים. ד"ר מאס נתפס ונשלח למחנה ריכוז בשל

ידי על שהוזמן הראשון הגרמני היה הוא המדינה קום עם יהודים. בהצלת השתתפותו

הממשלה לביקור בארץ.

בביקורו כאן, התארח בבית אימי בתל אביב והקדיש לה משפטי הערצה בספרו "רחל מביאה

את ילדיה חזרה."

המפנה שלי לכוון המסורת היהודית התרחש בזכות ההבנה שאמונתה של אמי, התבססה על

חוויה אינדיבידואליסטית פרטית לגמרי, ולא אוכל לאמץ אותה כמות שהיא.

"עדה חדשה", מעין קבוצת לייסד ואף השאירה הצעה בדרכה חייה התלבטה אמי בסוף

"אליטה" נבחרת, ברוח הסוציאליזם הדתי. כוונתה הייתה ליצור כת קטנה ואיכותית.

אני אמנם הכרתי בחשיבותו של ישו היהודי, אך הגעתי למסקנה, שרק תורת משה עם כל

חוקותיה והלכותיה, שמקיפה את כל שדרות העם, בכל פרטי החיים, כפי שמלמדת מסורת

ישראל, תתאים.

לנכסךהשקפת עולמה של אמי ושל שאר חסידי ישו, עד כמה שהיא יפה, לא תצליח להיהפ

העם. היא יכולה להיות רק נכס של יחידים. לא במקום ההלכה, אלא כתוספת של יהדות עם

ישו.

גורמים נוספים עודדו אותי לכוון הדת:

הראשון - ויכוח שהתנהל על הצורך בתודעה יהודית. התברר שהדור הצעיר המשרת בשרות

לנהוג באירועים כיצד יודע ואינו דיפלומטי בחוץ-לארץ, אינו מכיר את הטקסים היהודיים

יהודיים שנערכים על ידי הקהילות המקומיות.

חשבתי שצריך להקנות במערכת החינוך, מושגי יסוד במסורת ישראל ובעבודת בית הכנסת.

הכרתי בעצמי את חוסר הידיעה. מצאתי עידוד ברב אביצדק שקירב אותי ועזר לי. הוא

הזמינני לקבלת שבת בביתו ונתן לי מתנה את הספר "שולחן ערוך".

, לא אחי ולא אני היינו מסוגלים להגיד 'קדיש'1926הגורם השני - כאשר אבי נפטר בשנת

בשעת קבורתו וד"ר פריליך אמר במקומנו. כשאימי נפטרה, אחי הבכור היה מחויב לאמירת

את החובה ולמדתי אתיקדיש. אבל התרחקותו הפנימית מהמסורת מנעה ממנו. אני מילאת

מנהגי בית הכנסת בימי חול, שבתות וחגים. התחלתי לבקר בבית הכנסת מדי שבת, ובמהרה

בכל יום ואף הנחתי תפילין.

126

כאשר דברתי עם הרב בייפוס על בעיית ישו, הוא שאל אותי אם אני מניח תפילין. התחלתי

לפנות בוקר ולהניח תפילין מול עדים ולא לבד בחדרי. חזרתי אל הרב,5.00ללכת בשעה

סיפרתי שכעת אני מניח תפילין ושאלתי את שאלתי. הוא ענה לי:

"לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, אשר אתם זנים אחריהם".

פסוק זה כתוב בתפילין. הוא לא טרח לחדור לעצם הבעיה שאינה רק רגש ולב אלא מחשבה

מבוססת.

עמדו בפני שתי אלטרנטיבות - האם להיות יהודי מקיים מסורת ויחד עם זה חסיד ישו, או

לחפש את דרכי בתנועה הרפורמית או בחוגי יהודים משיחיים.

מהי עמדתי ביחס ליהדות הרפורמית? היהדות הרפורמית מנסה לתת מענה ברוח הזמן. מענה

למנהג האורתודוכסי של הפרדה חמורה בין המינים בבית הכנסת. הרפורמים שואלים - מדוע

אב אם וילדים לא יתפללו יחד? נוכחתי בטקסי תפילה רפורמים והתפילה הייתה בכוונה רבה

וללא הפרעות. הרפורמים אינם מתנגדים לנסיעה בשבת כי האיסור לא הולם את תנאי החיים

המודרניים. בעידן הזה, רק בשבת ניתנת האפשרות לקיים מצוות כיבוד אב ואם, לבקר הורים

באים בר-מצווה לחגיגות גם מרוחקים. במקומות חולים ביקורי ולעשות ורחוקים, זקנים

במכוניות, כי תנאי החיים לא מאפשרים להזמין אורחים ללינה. היהדות הרפורמית גם שמה

את הדגש על התפילה והתפילה יותר חגיגית.

והודות לכך התקיימה בקיום הקפדני של המצוות, זכותה של היהדות האורתודוכסית היא

היהדות במשך אלפיים שנה, ומובטח קיומה בעתיד. אם מתחילים בויתורים ובקיצורים, לא

יודעים מה יהיה הסוף.

וגברים ומכנסיים קצר בשער גברות המינים. בין ההבדלים לטשטוש סכנה יש בתקופתנו

בחולצות צבעוניות ושער פרא, מגולחים ונשיים למראה כמו הגלוחים הנוצריים.

נחנה באינסטינקטים חדים, רגש, שמחת חיים,היש הבדל פסיכולוגי בין גברים לנשים. האיש

שחיברו נשים ואין פילוסופית רוחנית יצירה בעלות נשים אין לרוב וחומרנות. מעשיות

קומפוזיציה מוסיקלית.

)לא נכון כמובן לעשות הכללות, למשל - סימון וייל, הוגת דעות ואינטלקטואלית צרפתייה. יש

גברים נשיים ונשים גבריות באופיים.(

עיקר היהדות הוא תורה. לימוד תורה. חוקים והלכות. עיסוק שמתאים יותר למבנה האישיותי

האישה והמעשי. הפרטי במקרה ויותר הכללי בעיקרון פחות נשים מתעניינות הגבר. של

127

מוצאת את סיפוק הרגש הרליגיוזי באווירת הבית, בקבלת שבת, בחינוך ילדיה. הגבר מתאים

ללימוד שיטתי של חוקי התורה.

מסיבות אלה, אני שמח שיש בעולמי פינה, שהיא מחוז מיוחד לגברים, בית הכנסת ובית

המדרש.

מתוך כאלפיים משפחות בנווה עוז, נאספים בשבתות וחגים כחמישים מתפללים, ולמניין יומי

בקושי אפשר לקוות. הועלתה הצעה לייסד חוג יהדות רפורמית בנווה עוז. חבר בשם זוסמן פנה

אלי לעזור לקדם את הרעיון אך לא הרגשתי בקי בנושא.

הנוער הישראלי לא נמשך אחר רפורמות דתיות, כמו שסיפרה לי נכדתי תמר, בהיותה בסמינר

למורים באורנים. הנוער רוצה את היהדות השלמה והמסורתית ולא את המתוקנת. הכל או לא

כלום.

נשארתי בנוה-עוז במסגרת בית הכנסת האורתודוקסי. הצטרפתי לוועד ואני משתתף כל בוקר

תלמוד. יש לי סיפוק מתרומתי לקיום המניין הקטן,ר שחרית ובשבת מצטרף לשיעוןבמניי

תרומתי לשמירה על הגחלת, למניעת התבוללות ושיבה אל המקורות ואל עצמנו. אין ציונות

בלי יהדות. אני מאמין שתגיע עת תשובה כללית.

עגנון יצר את המושג - "התשובה המאוחרת". לעולם לא ארגיש בבית הכנסת כמו שמרגיש

יהודי שינק את הדת עם חלב אמו. אך אני שמח על הדרך שעשיתי חזרה ליהדות. ביומיום איני

קרוב מוצא עצמי אני חופשי. עולמו של אדם ונושאים שמקיפים את משוחרר מרגשות

לעמדות 'הפועל המזרחי' כפי שהן משתקפות בעיתון 'הצופה'. יהדות מסורתית אורתודוכסית

מתונה, לא קנאית, ופתוחה גם לספרות ולדעות מהעולם. אני עוסק בדברי תורה, בפרשות

- ידעה חכמה, שבפירושיההשבוע וההפטרות, ואוהב את הפירושים של נחמה לייבוביץ, איש

רב, בהירות והיא מצטטת פרשנים כמו תומס מאן ומרטין בובר ומלומדים נוצרים חוקרי מקרא.

למאורעות הזמן הזה היא מתייחסת בבחינת "מעשה אבות סימן לבנים."

בברית החדשה אני כמעט לא קורא, אך דברי ישו חרותים בלבי ואני בטוח שדבריו ומשליו

חדרו ליהדות בלי שנכיר בכך. יבוא יום ומקומו יוחזר לו. כמו שביאליק או קלאוזנר ביקשו -

כינוס כל גדולי ישראל, כולל שפינוזה, אינשטיין, פרויד ומרקס ואולי גם ישוע הנוצרי כמו

שסברו אנשים כמו בובר, ראגאץ וגם אמי.

במרכז השיכון נבנה בית ציבורי. בית הכנסת נדחף לשולי השיכון בתירוץ שיש שם נוף יפה. אך

זוהי שטות. אסור ליהודי "לתור אחרי עיניו" ובפרקי אבות כתוב:

128

"רבי יעקב אומר, המהלך בדרך ושונה ומפסיק ממשימתו ואומר מה נאה אילן זה, מעלה עליו הכתוב כאילו התחייב בנפשו"

(9 )פרק ג' סעיף

בצפון אפריקה, שראיתי במלחמת העולם השניה, עמדו גם במושבות איטליה הפשיסטית

והבית הציבורי החילוני. עלה. אצלנו במרכז עומדים הצרכנייה והכנסייהבמרכז הכפר הצרכניי

זה נאמר - "רבות המחשבות בלב איש ועצת השם היא תקום".

רוקנה את הבית הציבורי מתוכנו והיום הוא עומד ריק. בית הכנסת ממשיך אתההטלוויזי

קיומו, פתוח כל יום ובשבת נאספים בו כחמישים איש. יש חברה, שירה משותפת, דרשות

ודברי מוסר. כל מאורע בשיכון מורגש, נתינת שם לילד שנולד, עליה לתורה של בני מצווה

וחתנים, ברכות לרפואה, אמירת קדיש באבל, חגיגת החגים, שמחת תורה. בית הכנסת נעשה

מרכז רוחני ודתי של השיכון.

השגחה פרטית

)מתוך יומן(

למקריות נוכחות גדולה בחיי. ראיתי במקריות השגחה מהשמים שמכוונת אותי.

30.7.1982 –

לפני זמן מה קניתי אופניים. שכני אריה לוי ביקש לראות אותי נוסע ואני ביקשתי שהוא יראה

לי כיצד לשמן את האופניים. רשמתי בפנקסי לגשת בבוקר לאריה לוי. הייתי מסופק אם הוא

בבית, כי פעמים קרובות הוא נוסע העירה. אך הדרך לא רחוקה, אנסה את מזלי ואגש לביתו.

ואיזה פלא, באותה שנייה שאני מתקרב לשער החצר, אריה יוצא ממנו, ממש מולי!! לא שנייה

קודם ולא שנייה אחר כך. לא הצטרכתי לחפש אותו בבית, במחסן או במגרש. וזה מה שכתוב

בתורה: "ויקרה ה' לפניו" )רבקה ואליעזר, רחל ויעקב וכו'(.

6.9.1983

יומיים לפני ראש השנה תשמ"ד, נסעתי עם דוד מזרחי במכוניתו לבקר בבית הקברות את קבר

הורי לפי מנהג ישראל. דוד ידע באיזה בית קפה, ממתינה לנו ריגטה ולקחנו אותה כאחת

מקרובות המשפחה. בסיום התפילה, ריגטה הלכה לביתה ואני ודוד הלכנו מרח' טרומפלדור

לרח' אבן-יהודה. פתאום באו לקראתנו יעקב ואסתר. הם חזרו ממנהל החשבונות, בדקו את

מצב העסקים שלהם. הם לא ידעו כי בראש השנה יש חשבון אחר, חשבון הנפש.

129

נופלת האשמה, כי לא ציינתי את המנהג ואת חובתנו להביע תודה לאבי שללא גם עלי

הקרבתו, אולי לא היינו נשארים בארץ.

השנה היו שני ימי חג ושבת, שלושה ימים רצופים. טיט נסעה לחולון. יעקב ואסתר בקרו אצל

חדווה ואחר-הצהרים החליטו לקפוץ אלי ולברך אותי בשנה טובה, למרות שהיו וודאי עייפים.

הלכתי לבית הכנסת למנחה. לעלייה לתורה קראו לאהרון לוי לומר ברכה לשבט לוי:

, כי שמרו אמרתך ובריתךבנו לא ידע"האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר ואת

)דברים לג, ט(...."ליעקבינצרו יורו משפטיך

רק סיים לוי את עלייתו וירד, ופתאום נכנסו יעקב ודור לבית-הכנסת, עמדו על-ידי והשתתפו

בתפילה. אחר-כך הלכנו הביתה, שם חיכו לנו אסתר ואפרת.

וכעת הפירוש והמשמעות:

"רוב מחשבות בלב איש ועצת השם היא תקום". טיט מצאה 'במקרה' טרמפ וחזרה מוקדם

הביתה, רק זמן קצר לפני בואם של יעקב ומשפחתו. אם הבתים שלה ושלי היו סגורים, יעקב

ומשפחתו היו חוזרים הביתה, מניחים שהלכתי לבקר מישהו. טיט אמרה להם שאני בבית

הכנסת.

בתכנון האלוקי, צריך גם לציין, שאהרון לוי עלה לתורה ולא אני, וכי הם באו קצת אחרי קריאת

הברכה ללוי, כי השם 'חנון ורחום' ולא רצה לפגוע ברגשותיהם.

הנוראים בימים פעם להיות אותם הוליך השם לבית-הכנסת. הלכו שהם יצא, כך

בבית-הכנסת.

3.12.1983

יעקב בא עם המשפחה. רציתי לדבר אתו לבד על בעיות , אך לא יצא לי. מה עשה הקדוש

וינהיגני..? יעקב שכח את הארנק שלו עם התעודות. צלצלתי אליו ברוך הוא שהוא רועי

יבוא. סגרתי אותו בשולחן הכתיבה כעירבו כי תכף והוא אמר כביכול. שםןבמוצאי שבת

יכולתי לדבר אתו בשקט.

130

על סף חיי

השנים עברו עלי בדהירה

הגעתי לשיבה ומעבר לגבורה.

ברוך השם, קרוב לתשעים

דרכי לתחנה האחרונה.

לא תמיד החיים היו נעימים

ואסכם בדברים הבאים:

ימי חיי עשירים בחיוב ובשלילה

האם המאזן יהיה לטובה?

האם אוכל לעמוד ביום הדין

לפני כס המשפט, ואזכה לרחמים?

אך אציין גם את החיוב

את עולמי קניתי בשעת אמת

בלובשי את ה"מונטי-בארט"

בהתנדבותי לצבא הבריטי ביחידה עברית

131

פלוגת המים החמישית.

הגעתי למדבר לאל-עלמין

בהתגלות השם אדון העולמים,

כנהג של טנק מים

במלחמת העולם השניה

בשעת גורל, מפנה והכרעה.

לאחר שאיפות חובקות עולם

הגעתי להסתפק בדברים קטנים

בצניעות והשלמה

בחיק משפחתי ב"מנוחה ונחלה".

ברוכות הזיכרונות של שתי נשי

עליזה ז"ל ורות ז"ל

ולהבדיל, לחיים ארוכים של ילדי ונכדי

לבריאות, אושר ולחיים ארוכים.

המסורת אומרת

בן שמונים לגבורה

בן תשעים שחוח.

שחוח, בניקוד מימין

כפוף ושחוח,

אך בניקוד משמאל

אוהב לשוחח.

מתולדות חייו וניסיונותיו

כפי שאומרים בפי העם

זה אחד מה'כשבאתניקים'.

הארץ השתנתה

ממלחמת ששת הימים

זכינו בעזרת השם

וגבורת בנינו הלוחמים,

לירושלים עיר הקודש המאוחדת משני הצדדים.

רבים עוד המאבקים

לימים בטוחים

עד שיבוא משיח צדקנו

ויביא לנו שלום וגאולה

132

במנוחה ונחלה

בקיבוץ יחיעם

ובכל מקום בארצנו הקדושה.

חצי שנה אחר-כך, נפטר סבא בשיבה טובה, ללא כאב וסבל.

שני שער

133

הלגה מחליטה לעלות

"הלגה חביבה, את יכולה לרדת לטרקלין בבקשה," קול חזק מלמטה מפריע להלגה לקרוא. היא

קמה ויורדת לאט במדרגות עם הספר ביד, מצפה לנזיפה. אבל ברטה לא מסתכלת לעברה, היא

עומדת מול גברת קטנה בשמלה ארוכה שרכוסה בקפידה עד לצווארון מעומלן ומשוחחת איתה

בהתלהבות. מאחורי הגברת עומדים בשקט שני נערים. הלגה נעצרת מאחורי אמה ומציצה

בהם בגנבה. האחד גבוה עם אף ענק ומכוער. השני קטן וצנום עם עיניים חדות שמסתכלות

בחזרה בלי להתבלבל. ברטה מבחינה במבט שלו ומסתובבת. "הלגה, כמה פעמים אמרתי לך.."

הנערה ממהרת להזיז את היד עם הספר מאחורי הגב. "תכירי, זאת דודתך ובני דודתך. את

"–בטח לא זוכרת

אבל הלגה זוכרת. טנטה לינה הקטנה ושני בניה. ארנסט, שתמיד ישב בצד בגלל שהיה גדול

מיוסף וממנה ולא היה לו נאה להשתתף )איזה אף גדול ומכוער הוא צימח( ויוסף, שהסכים

קטנה ממנו, הסכים. יוסף מביט בה בלי להוריד עינייםהתמיד לכל מה שביקשה, אפילו שהיית

עד שהיא נשברת ומורידה.

תה שתיגש לנשק את ידה של הדודה. הלגה גבוהה ממנה בחצי ראש. אחר-כך eברטה דורשת מב

.םהנערים ניגשים במצוות אמם ומנידים לעברה בראשם. יוסף לא מוריד ממנה את העיניי

מאוחר יותר, ברטה יושבת עם לינה אחותה בטרקלין והנערים יוצאים למרפסת. סוכנת הבית

חית ומגישה לכל fל fמביאה מגש עם שלוש כוסות שוקולטה ועוגיות. הלגה מניחה עוגיה על צ

אחד. יוסף מוחק אחת-עשרה שנה, הוא צוחק, "ובכן חביבה, הצליחו לאלף אותך אני רואה".

ארנסט מזיז את הגוף הצידה כמו אז והלגה מתפרצת: "גם אתה נראית די מאולף כשעמדת

שלך". אמאחורי אימ

יצא ממך. אני רואה שאין לך בעיהא"אני באתי עם אימ בגלל שהייתי סקרן לראות מה

שמשרתת מגישה לך כוס שוקולטה. כמה משרתים יש בבית הזה בכלל?"

"די יוסף, לא באת הנה כדי לפטר את כל המשרתים. תרשה להם להשתכר למחייתם בלי

שתארגן להם איגוד מקצועי." אם ארנסט פתח את הפה סימן שמדובר בעניין רציני. הלגה

סקרנית כמו סנאי, ככה אומר אביה. תמיד מוכרחה להבין למה מתכוונים.

"למה, מה לא בסדר במשרתים שלנו?"

134

וככה זה מתחיל. הלגה ויוסף נפגשים לאחר שנים שלא ראו אחד את השניה. הלגה מקשיבה

בפאתי היער מחוץ לעיר. איך הוא וחבריוהבשקט ליוסף. הוא מדבר ומדבר, מספר על החוו

עובדים בבקרים ולומדים בלילות על ציון הרחוקה. כמה שהיא מקנאה. היא כל-כך משתעממת

והספריי הארוכים החורף בימי ידידה הפסנתר אפילו מדפי הספריםהבבית, עם הענקית

המפתים לא מהווים נחמה למשמע סיפוריו של יוסף על ההכשרה.

בערב, ליד שולחן האוכל הארוך, הלגה מסתכלת איך אביה בוצע פרוסות מגוש הבשר ומגיש

להנרייטה שתחלק. הנרייטה מעבירה בזהירות חתיכת בשר ומוזגת רוטב בצלחת שלו, אחר-כך

עוברת לקצה השני של השולחן להגיש בשר לאמה. כשהנרייטה מגיעה אליה, היא מכסה את

הצלחת ביד פרושה וחושבת ששוב יש לה מלחמה אבל הפעם היא תנצח. הפעם לא תתפרץ

סתם כך בדמעות. אולי יוסף יכול לעזור? כדאי שתחשוב על זה בלילה. תתכונן. אבא כל היום

בבנק וכשהוא חוזר הוא מסתגר בחדר העבודה. יש להחליט מתי לגשת אליו, ואיך לדבר בהגיון.

בהתחלה היא נעזרת באמה, שלמזלה לא מרגישה בכוונות נסתרות. הלגה מדברת במתיקות על

הדודים שחזרו לגור בברלין ואיך יש שוב משפחה קרובה. חשוב לעזור להם להכיר מחדש את

חיי העיר. ברטה אומרת שטנטה לינה שבורה בגלל הפרידה מחיי הכפר אבל מה לעשות, אביך

אמר שיהיה לדוד קשה למצוא שם פרנסה. הלגה מציעה לארגן טיול ופיקניק בפארק, מקווה

לו את בא. הלגה מספרת הוא בעיסוקים בהכשרה. יעדר אפילו שימיו מלאים לא שיוסף

ידיים ללכלך הבית מגבירות אחת לאף ירשה לא שלך "אבא מסתייג: הוא אך תוכניתה

בעבודה". יוסף מדבר בקול מתמרמר והלגה מרגישה שקומתו של אביה מצטמקת.

"אני הבת הקטנה שלו ויש לי דרכים משלי לשכנוע" אבל יוסף מלגלג, הסגנון הזה של להשיג

בתפנוקים כל מה שהיא חושקת בו לא נראה לו כדרך יאה לסוציאליסטית בתחילת דרכה.

אחרי שהם נפרדים הלגה מרגישה שהיא תולה ביוסף תקוות רבות מדי. 'אין לי אף אחד מלבדי'.

היא חושבת. 'אני צריכה לפגוש את אבא ברגע רגוע כשיהיה מוכן להקשיב. להכין מראש כמה

הצעות, כמה אפשרויות. צריך לקחת בחשבון שיתנגד, אי-אפשר לצפות מאבא שיסכים לי

ללכת להכשרה. חקלאות זה לא רעיון מוצלח, לא כדאי להזכיר. ליהודים אסור להיות בעלי

אדמות ולכן עדיף שלא אדבר על זה. משק בית אולי? גם מנהלות משק בית צריכים בהכשרה'.

זרה גרה בביתם וקובעתההלגה חושבת על סוכנת הבית ופתאום זה נראה לה מוזר שאיש

גרה בבית מאז גברת מנהיים יהיה התפריט של כל ארוחה. ומה יום תהיה כביסה, באיזה

שהלגה נולדה, אבל הקול המזלזל של יוסף במרפסת 'אין לך בעיה שמשרתת מגישה לך כוס

זרה.השוקולטה' חלחל והפך את סוכנת הבית, גברת מנהיים, לאיש

בזמן האחרון יוסף מופיע בבית של הלגה אחת ליומיים. הוא פוסע לצידה בגן שבכניסה לבית

ומראה לה את ידיו. הציפורנים שלו שבורות ומלוכלכות. הלגה מכסה את ידיו בידיה ומבקשת

עם הוריה. שבצחוק שיסתיר אותן כשייפג

135

"האדמה רטובה וכשעוקרים את העשבים הבוץ נדבק לשורשים, צריך לפורר ולהסיר כל רגב.

אבל עכשיו אני כבר מבדיל בין העשבים לעלים של הבצל" הוא אומר בגאווה. יוסף ממשיך

לספר על השליח שהגיע מפלשתינה, ועל השירים ששר בעברית בקול צלול מסביב למדורה

בלילות. הלגה שותקת ומקשיבה והגוף שלה תוסס מתשוקה. לפעמים כל-כך רוצה להיות שם

עם יוסף, שקשה לה להחליט אם היא שמחה שחזר או שאולי עדיף היה לפני שהגיע עם אחיו

ואמו לביקור בפעם הראשונה.

"מה את חושבת כל-כך הרבה הלגה? את עוד מתכננת איך לעזוב את הבית שלך? טיפשונת,

אין סיכוי שההורים שלך ירשו".

"אז למה אתה בא לכאן?" היא מתפרצת והדמעות ממהרות אחרי המילים. הלגה מסובבת את

הראש הצידה. יוסף ניגש, מניח יד על הלחי שלה ומסובב את הפנים. באצבעות דקות הוא

מורח את הדמעות ואומר שאם היא כל-כך רוצה הוא מוכן לעזור. ושנערה כמוה, אפילו שהיא

מפונקת, "לא באשמתך כמובן, זה משום שהחיים שלך היו כל-כך קלים, ובכל-זאת נערה עם

רצון כמו שלך זה רווח נקי להכשרה. אני אחשוב יחד אתך מה אפשר לעשות".

שלו קראה לו יוסף בגלל החלומות. כשהייתה בהריון כלאעכשיו הם צוות. יוסף מספר שאמ

לילה חלמה, ובבקרים סיפרה לאביו בפרטי-פרטים את כל החלומות. אחר-כך אמרה שבנה

שלי תשמח לעזור לנו, היא ממש סולדת מהחיים הבורגניםאנולד כדי להגשים חלומות. "אמ

שלך, ברטה." הלגה נבהלת. אם יוסף יגלה לאמו את סודותיה הכמוסים, היא בטחאשל אמ

תספר לבעלה הרופא והוא יצחק ויחשוב שהאחיינית הלגה חולה במחלת הנעורים. אחר-כך

הסיפור יגיע להורים ואביה יכעס שוב וידרוש מאמה לנתק קשר עם אחותה המוזרה. אמה

תבכה שמשפחה זו משפחה ואיך היא יכולה לנתק קשרים, 'תראה מה קרה בפעם הקודמת',

היא לא מוכנה יותר לניתוק של עשר שנים. 'גם אני לא מוכנה' לוחשת הלגה לעצמה, חושבת

לאן תוביל אותה השיחה שהיא מתכננת עם אביה.

יוסף מתקדם במהירות. כשראשו אפוף מחשבות כל העולם מסביב נמוג. הלגה מסתכלת על

ומתמקמת מתגנבת מרפרפת מחשבה המרחק. את לכווץ איך ומחפשת מאחור בן-דודה

בראשה, היא מסתכלת שוב על הגב המכונס של יוסף וחושבת שהוא היחידי שהיא יכולה לדבר

.יםאיתו על החלומות שלה אבל עכשיו יש לה סוד. אסור לספר לאף אחד. גם לא ליוסף. בינתי

"אבאל'ה, מזמן לא באת להגיד לי לילה טוב ולשאול אותי מה עשיתי היום". זיגפריד צוחק

ואומר שהיא כבר נערה, לא תינוקת. "אבל אבא, השיחות אתך חסרות לי כל-כך." הם יושבים

כמה לו מספרת היא בחיקה. ספר מחזיקה והלגה מקטרת מעשן זיגפריד ההסבה. בחדר

משעמם לה במשך היום וכמה הייתה רוצה לעשות דבר מה מועיל. "אתה זוכר כשנסענו לבית

החרושת של הדוד מקס ומה אמרת על אשתו? סיפרת לי שמקס התאהב במלצרית ובניגוד לכל

המוסכמות התחתן איתה, ואיך היא המשיכה לעבוד עד שחלתה. תדע לך שאני מעריצה את

אינגריד. כזאת חרוצה ויסודית, בזכותה לא היה להם צורך במנהלת משק בית, הכל היא ידעה."

136

ויודע שהיא חותרת למשהו. הוא מוכן לשלם הון בשביל לשמור על זיגפריד מכיר את בתו

השגרה. אבל הלגה לא מוותרת. בהתחלה הוא כועס על אשתו, צועק שהוא לא מבין מה קורה

בבית הזה במשך היום. אולי הוא היה צריך לנהל את הבנק מהבית כדי לשמור שאף אחד לא

ישתגע. ברטה מסתגרת בחדרה כמו תמיד כשהוא כועס. היא מכירה את כל הטיעונים על

וכמה היא רכה במיוחד עם בת הזקונים. ברטה לא מעיזה לענות כשהוא החינוך הקלוקל

מתפרץ.

הלגה יודעת שאביה כועס על אמה בגללה, אבל הפעם היא לא מוותרת, מחליטה ללמוד מה

גברת מנהיים עושה. לא אכפת לה אפילו כשסוכנת הבית מפנה אליה את גבה ולא מוכנה

לענות. גברת מנהיים עובדת בשקט כאילו לא רואה שהלגה עוקבת אחריה לכל מקום. בסוף

ברטה נשברת ומזמינה את הדוד מקס כדי להמליץ לו על סוכנת הבית הותיקה. מאז שאינגריד

אשתו שוכבת במיטה בלי לזוז, סוכנות הבית מתחלפות שם כל שבוע, וגברת מנהיים, רק היא

תצליח להציל את המצב.

כשיוסף מגיע שוב לבקר הם נפגשים בשער. הלגה עומדת ומצחצחת את הפעמון. יוסף מסתכל

עליה כמו בפעם הראשונה כשעמד מאחורי אמו, מסתכל ולא מאמין. לרגע הוא צוחק ושואל

"מה את עושה?" אז היא מספרת לו. "מצטערת יוסף, אבל אין לי זמן לטייל אתך בגן, תכנס

לטרקלין אני תכף אבוא להכין לך תה".

הלגה סוכנת-בית מאד ידידותית. היא יושבת עם יוסף ומקשיבה לסיפוריו. אחר-כך שואלת

.האותו אם צריך בהכשרה מנהלות משק בית, כי זה המקצוע שהיא מתכוונת ללמוד לפני העליי

"ואיך את מתכוונת לעלות יקירה שלי" הוא צוחק.

"אני מתכוונת ואני גם אעלה. כל חלוץ חשוב, בעצמך אמרת לי אז למה אתה צוחק?"

יוסף נוגע בידה, "אני לא צוחק עליך הלגה יקרה, אני פשוט מתפעל. אבל הוריך לא ממש יוותרו

עליך ואת עדיין ברשותם".

נשואה הם לאה"רק עוד שנה" היא אומרת, "אמנם גם אז יהיה קשה. אבל אם אהיה איש

יוכלו לעשות עם זה שום דבר." יוסף לא מבין, אז היא מסבה את השיחה אליו. "מתי אתה

מתכוון לעשות עלייה?"

להיתק לא מקפידה הלגה אזלבהתחלה ורק לבנק יוצא עד שהוא בבוקר מחכה באביה.

מתחילה לעבוד. המשרתים יודעים את המלאכה. הם נזהרים ממנה כמו מפני צרעה טורדנית.

לבה של סוכנתתגברת מנהיים נהגה לפטר משרתות שסרחו, עכשיו הם מפחדים משיגיונו

לת השתלבות במעמד הפועלים וזה אומר שאין Sג gר fת hהבית החדשה. הם לא משערים שהלגה מ

לה כוונות לפגוע בזכויותיהם.

בצהרים הלגה יוצאת לצחצח את פעמון הכניסה. העבודות בחוץ אהובות עליה במיוחד, ככה

-עיניים ליוסף אבל הוא מקפידןהיא יכולה להסתכל ברחוב ולראות מי מגיע. הלגה מחכה בכיליו

137

להופיע בזמנים לא קבועים. הפעמון כבר מבריק, היא מתכננת את הצעד הבא כשאביה מצלצל

ועולה נמצאת לא שהיא כאילו עובר אביה ומחייכת. השער את פותחת הלגה מבחוץ.

במדרגות. שניה לפני שנכנס הוא מסתובב, יורד ואומר: "עכשיו את מרוצה הלגה?"

תרגלת לעבוד. ככה היום עובר יותר מהר". eכמעט אבא. זה די קשה אבל לאט לאט אני מ"

ולשוחח או להמשיך לא לדבר עםרזיגפריד נתקע על המדרגה השלישית. לא יודע אם להישא

הבת הסוררת. "אבא" היא ניגשת אליו ומסבירה לו על הזמנים החדשים בדיוק כמו שיוסף

הסביר לה.

אביה מקשיב, מנער את הראש ונכנס פנימה. רגע לפני שהוא טורק את הדלת הוא מפטיר

"זמנים חדשים, אה? מי יודע מה עוד את מתכננת, בסוף עוד תרצי לעבור עם הפושטקים

לפלשתינה."

יום רביעי הוא היום החופשי של הלגה. היא לובשת שמלה פרחונית ונועלת נעליים עם שרוכים

צבעונים ואוספת את השיער כי ככה היא נראית בוגרת יותר. יוסף מקפיד להגיע ביום החופשי,

היום הלגה מתכננת שיצאו לפארק ומשם ילכו לבית-קפה "מתילדה המתוקה".

כשיוסף נשען אחורה ומצית ציגרה הלגה מניחה את הכפית הדביקה על מפת השולחן הצחורה.

הוא מחייך אליה ומפטיר שזה נחמד לראות שנשארו בה שרידי מרדנות מהילדות. "אתה אוהב

שלו שהעזהאאת המרדנות שלי?" היא שואלת, הוא צוחק ואומר שוב איך היא מזכירה את אמ

לבחור עם מי לחיות ואיך. אבא של יוסף היה רופא אוניות, הוא עבד בחברת ג'רמן-קולוניה. היה

מגיע הביתה פעם בחצי שנה. טנטה לינה הצטרפה אליו עד שנולדו הילדים, למורת רוחם של

הוריה ואחיותיה הגדולות.

כשתכננה "גם אני רוצה לבחור בעל הרפתקן" אומרת הלגה במבוכה. לא העלתה בדעתה

לראשונה, כמה קשה יהיה להציע לו. יוסף מזדקף על הכסא ומביט בה בסקרנות. "מה את

מנסה להגיד הלגה?"

הלגה מחכה לראות מה הוא מבין. הוא צוחק ואומר: "רק בשביל לראות את הפרצוף של דוד

זיגפריד ודודה ברטה.." ואז, בבת-אחת מרצינות פניו. "אז ככה את רוצה לעשות עלייה, או

שאולי יש לך תוכניות מרחיקות יותר?"

אחר-כך הוא מספר לה על אילזה, הידידה שלו בהכשרה, ושהוא בוחן את רגשותיו כלפיה כי

התקופה הזו לא ממש מתאימה לחיי משפחה. וחוץ מזה אילזה לא בטוחה, המשפחה שלה

מתנגדת לפלשתינה. הם שלחו את אחיה הגדול לאמריקה כדי לבדוק אפשרויות. יוסף חושב

שאילזה מנסה לבדוק אותו, לראות מה סדרי העדיפויות שלו. זה מאד מבלבל אותו, להעמיד

ככה את רגשותיו הפרטיים מול האידיאלים. "הלגה חביבה, אני כל-כך אוהב לדבר אתך, רק

אתך אני מסוגל לפתוח את הלב".

138

יוסף? ומה הוא יוצאת מהמיטה. הראש מתפוצץ. מי היא בשביל בבוקר למחרת הלגה לא

בשבילה? מרחב אפל ועמוק נפער בינה לבינו. כל השנים שעברו. החיים שחיו בלי לדעת אחד

בימי שלישי? הלגה מתכרבלת מתחת לביתו ילדה אחרת שבאה הייתה על השניה. האם

לשמיכה וחוזרת להיות הילדה הקטנה שהסתתרה מאחורי הוילון וחיכתה לראות מתי אמה

תפתח את הדלת כדי לקחת את מגש האוכל מהרצפה. אבל ברטה לא הריחה את ריחות

הארוחה. הלגה נזכרת כיצד התעוררה מאחורי הוילון לצליל הצלחות כשגברת מנהיים החליפה

מגש, ואיך ספרה את הימים. יום ראשון. גם יום שני עבר וגברת מנהיים לחשה: "ברטה, ברטה,

ה אחותה הגדולה Sט Sמה יחשבו הבנות?" הלגה עוצמת עיניים ועוצרת את הנשימה כמו אז כשק

הופיעה וצעקה: "אמא, אני לא מוצאת את הלגה, את מוכרחה לצאת ולעזור, היא רק ילדה

קטנה." ביום השלישי הלגה הייתה בטוחה שאמה תצא, על הביקור ביום שלישי אף-פעם לא

יוסף מנדנד רגלים על ובעיניה ושוב היא לוחשת: "אמא אמא, טנטה לינה מחכה" ויתרה.

ניגבה את דמעותיה של הלגה הקטנה אמרה ה Sט Sהכסא הגבוה בחדר ההסבה. בערב, כשק

ה אמרה ששש… וסיפרה על זהבה Sט Sח ויוסף עצוב", אז ק hהילדה: "פעם ראשונה שארנסט שמ

והדובים שהיא אוהבת. ושוב ניגבה את דמעותיה, "אל תבכי הלגה, זהבה בטוח תחזור. בסוף

היא תבין שהדובים אוהבים אותה" אבל הלגה הקטנה ידעה שהיא סתם מדברת.

בערב הלגה מתעוררת לקול צעקות. היא קמה ורצה במדרגות. יוסף עומד ליד הדלת וזיגפריד

מנופף בידיו: "ככה, זה אתה שנתת בראש שלה רעיונות! אני לא רוצה לראות אותך פה. לא

מספיק לנו מה שלינה הקטנה עשתה, עכשיו גם אתה? מזיק!" הלגה רצה ותופסת את היד של

יוסף. לזיגפריד נתקעות המילים וגם יוסף מופתע. לא פלא, המראה שלה עם החלוק המקומט

והשיער הפרוע בדלת הכניסה זה לא מראה שגור. יוסף מחבק את הלגה ואומר שעזרה לו

התנועה מחלקת חודש בעוד לה, גם זה מתאים ואם בעיניה, חן מוצא נא ואם להחליט

סירטיפקטים לזוגות נשואים.

עזיזה

את התפוז הוא מקלף בציפורנים. המוך הלבנבן נדבק על הבוץ השחור. כל שבת מחדש, הוא

ר לטקס נטילת הציפורנים שהנהיגה לינה בימי המנוחה. יוסף חש Sכ Sנזכר במספריים הקטנות, ז

ם שהחזיקה בידו הפרוסה, אחזה אצבע ונטלה ציפורן, תוך שהיא מספרת hשוב בידה של הא

שוב ושוב על חמשת האחיות שמחפשות חמשה אחים לחתונה. זכר איך פרץ בצחוק כל פעם

מחדש כשהגיעה אל האחות הזרת, למרות הדאגה שמא יחדרו המספרים עמוק לעור ויגרמו לו

כאב. לקח קצת זמן, כמה שבתות, עד שגילה את היתרונות שיש לציפורניים ארוכות. איזה עונג

בנעלים את השרוכים הפרומים יותר להשחיל קל ואיך בגירוד העור המתקלף, הן מסבות

ולהתיר את הקשרים בסוף היום. וכשחסרים סכינים, קל יותר לקלף תפוז. מבעד לקליפה נחשף

139

בשר כתום. רסס ריחני של טיפות זהירות טיפס לאף וצרב את העיניים ויחד עם הריח הטרי

צפה אילזה, כאילו לא עברו שנתיים מאז שקילפה לשניהם תפוז טרי, פרסה אותו כמו פרח

והגישה לפיו ולפיה פלח פלח באצבעות נקיות. התפוז הזה פצוע ומטפטף, המיץ נוזל ונספג

בשרוולים. יוסף דוחף את הפלחים לפה ומנגב אצבעות בשולי המכנסיים. השעה מאוחרת ויש

להגיע לבית הקפה, הפגישה התחילה מזמן והחברים כבר מחכים.

את השם לחבורה נתן יוסף. למרות ההתנגדות, 'חוסר התאמה' כפי שאמר המזכיר, עמד על

שירד אחרי ספורים ימים הזרה. השפה עם הראשונה הפגישה על לחבריו סיפר דעתו.

, העז ויצא את חומותיה של יפו והלך אל הגבעות הירוקות. מתחת לאחד העצים ישבוהמהאניי

שני ילדים. "עזיזה", שמע את אחד הילדים קורא. עזיזה, הצליל היה זר ומיוחד. שפה אחרת.

אף פעם לא שמע צירוף גרוני פעמוני שכזה. הילדה התרוממה ורצה לגבעה, התירה חבל ארוך

ומשכה אחריה חיה, אחר-כך למד שזוהי עז, ושני הילדים החלו לצעוד אל האופק, אל ההרים.

עזיזה, כך ביקש יוסף לקרוא לארגון. וכשהסבירו לו את פירוש השם, וכשאמרו שמתאים יותר

שם עברי כמעט והשתכנע. אבל כשהלך בלילה ברחובות מצא עצמו צועד שוב אל קצה העיר

להסתכל על הירח הזורח מעבר לגבעות, וצליל השם הזר חזר וביקש למצוא את מקומו.

לפני הארגון למרכז הפך מועלם של הקפה לסמטה. ונכנס ימינה פנה ירושלים ברחוב

כחודשיים. בתחילה היו מתכנסים בחדרו של יוסף, אבל מאז שהלגה סוחבת בטן גדולה, החליט

להקל עליה והציע שיעבירו את הפגישות למקום מרכזי. לפעמים הלגה מצטרפת, כשכוחותיה

להישכ החליטה היום מאפשרים. העבודה יום שהביאהבלאחר תפוז לו הגישה מוקדם.

.פרסוםמעבודתה כצידה לדרך ודחקה שילך לבדו וייצג גם אותה. היום, חשב, יש לדון בנושא ה

יש לו הרבה רעיונות והוא בטוח שהפעם יהיה קל יותר לשכנע את חבריו.

נשים בקולות ילדים מתערבבים קולות של בחלונות עששיות. ירח. באור מוארת הסמטה

ליל של שפות. צלילים גרוניים בערבית ובעברית, מילים בפולנית ורוסית. משפטים gעמלניות. ב

ארוכים בשפת אמו. יש משהו בעירוב הזה שמחמם את ליבו. נזכר בשיחה שגרמה לו לעזוב את

הקומונה של חבריו מההכשרה. 'מדינה עברית'. 'הפרחת השממה'. אבל יוסף לא ממש בטוח

ואהוב ביפו בדיוק כפי האם הארץ החדשה זקוקה לשינויים מרחיקי לכת. יש משהו קסום

שהיא.

יוסף מרחיב צעדיו ומגיע לדלת העץ הישנה. מוריד את הידית ביד אחת ומרים בו-בזמן את

הדלת ביד השניה בתנועה מורגלת של פתיחת דלת כבדה שמבקשת לנום על ציריה וחורקת

.סביללה אל מי שמפריע את מנוחתה ומבקש להיכנ

לוקח זמן עד שהוא מתרגל אל האור שבפנים. אור עששיות. בשולחן מימין יושבת החבורה.

יוסף מתנצל על האיחור ומתיישב בכסא הריק. דיצה מוזגת כוס תה ודוחפת את השולחן לעברו.

באצבעות מיובלות הוא מחזיק בכוס החמה, נהנה איך גם הוא, כמו השאר, מסוגל להרימה

רותחת ולהגיש לפה.

140

יוסף לא מתערב, הוא מסתכל על חבריו שעסוקים בויכוח ערני בשפה החדשה. יותר מכל הוא

אוהב את המיזוג, דיצה מכריזה "במקום לפזז באשמורת ראשונה, יכולים היו להקשיב". דיצה

נפרדה מהפולנית כשפגשה את הלגה. שתיהן עבדו במטבח של הקומונה ובלית ברירה גמגמו

בימים הראשונים עברית מקראית שדיצה למדה בבית הוריה מאחיה שהיו תלמידים בחדר.

שאול, גבה קומה בעל קול צפצפני מכריז: "לא מאמין. דיצה שלנו מבקשת מחברים לא יותר

, אך דיצה לא מבינה רמזים. וכשיוסף זירז פעם את שאול "נו, לךתלרקוד". שאול מחזר בביישנו

תגיד לה לדיצה בפירוש את כוונותיך" אז שאול ענה: "ברוסית אני אומר, אבל בעברית, לא, זה

לא טוב".

הוא גם כנרתי, מזכיר הארגון, יושב בשקט. כנרתי, כשהוא פותח את הפה כולם מקשיבים.

בורר את מלותיו בזהירות, ויש לו יכולת להעיף מבט רחב על כל האספקטים. לכולם היה ברור

שכנרתי מתאים להחזיק בהגה, אפילו שהרעיון להקים ארגון היה של יוסף. בצדו הימני של

כנרתי יושבת אסתר. על השולחן לפניה גרב קרועה והיא גוזרת חוט ומשחילה במחט, מנצלת

את כל רגעי הפגישה. יוסף מסתכל על המספריים וחושב שאם היה פוגש את אסתר איך שירד

מהאנייה, יתכן והיה מצליח לשמור על הרגלי ההיגיינה שהנחילה לו אמו.

בשעה שרפאל מתחיל לנאום בגרמנית, תוך רמיזה ליוסף שיתרגם כי הוא לא מסוגל להסביר

דברים מסובכים בשפה החדשה, מחליט יוסף להציג את הרעיון החדש. הוא קם על רגליו,

ואומר: "סליחה רפאל, אני יודע שיש לך הרבה לדבר אבל אני מציע שתדבר עברית. ואם

העברית לא מספיק טובה אז תלמד, ותדבר כשאתה יודע". שקט משתרר, דיצה מניחה יד על

הפה ומצחקקת. "הזה יוסף? שמא אבדה סבלנותך?" יוסף מניף יד ומכביד אגרופו על השולחן.

בכל השולחנות האחרים משתררת דממה. "די ימים ישבנו והסכמנו ביננו על מטרות הארגון.

ול..ול.." הוא מגמגם כי חסרה לו מילה, מסתכל על כנרתי במבט מפציר הגיע הזמן לצאת

שיעזור. "לדבר, כלומר לספר בציבור. אנחנו צריכים שאיכרים ובעלי אדמות פרטיות לא ירגישו

לבד."

"ומה אתה מבקש שנעשה?" שואל כנרתי, ויוסף יודע שהערב יהיו רק שאלות. יש לו לכנרתי

ימים כאלה, שהוא לא מחווה דעה, רק שואל ושואל עד שאתה מרגיש כמו פרי בוסר, כמה

מעט חשבת לפני שדיברת. אבל הפעם יוסף לא מהסס, בלילות האחרונים חשב הרבה, וגם

בהלגה שעודדה אותו לפתוח ביוזמה חדשה. ץהתייע

"ראו, אנשים כמו עדרים, כמו צאן הם מתקבצים קבוצות קבוצות. ואם יש מי מאתנו שמרגיש

לא מתאים לקבוצה, כמה לבד וכמה לא בסדר הוא מרגיש". יוסף מוציא ממחטה, מוחא זיעה

. דיצה מוזגת תה בכוס שהתרוקנה. אסתר מניחה את הגרב ותולה בו עיניים.בממצחו ומתייש

זמן עד שיוסף לוקח ומסתכל על הקומקום שבמרכז השולחן. חוזר גבו, רפאל שסובב את

ערב כל נפשו. את ידע לא הלגה, עם בקומונה הראשונה שאליה הצטרף לדבר. ממשיך

כשהסדרן תלה את רשימת העבודה ליום המחרת, הרגיש שהלב מתכווץ. המחשבה שיש מי

141

שתפקידו לקבוע יום יום וערב ערב לאן ילך ומה יהיו מעשיו גרמה לו למצוקה. המחשבה איך

כולם, רק הוא לא, יוצאים כל בוקר בשמחה למשימה שהוטלה עליהם, העמיסה עליו שק של

אשמה.

"ארגונים יהודים לא חסר, אני יודע. זה לא ארגון רגיל. זה לא סתם שאת עזיזה הקימו אנשים

יחידים, כאלו שלא מצאו את מקומם בשום קבוצה".

"אני רוצה לגיד משו" מתערבת אסתר ומציצה רגע שמאלה. "לא צריך לדגיש את פרטיות

שלנו. כולנו שייכים לעם ויש לנו גם תפקיד. אנחנו לא סתם."

יוסף מהנהן, "זה נכון אסתר. זה אני מסביר כאן. אני חושב שיש ללכת לאיכרים ולבעלי אדמות

ו..." שוב הוא נתקע. כנרתי פולט "לשכנע", "ולשכנע אותם להצטרף ל'עזיזה'. ביחד אנחנו.."

כנרתי מרים יד, "חכה", הוא אומר. "אתה חושב שיקשיבו לחלוצים שעלו לישראל בשנים

האחרונות?"

מזה יוסף חושש. "אני יודע. הם ותיקים. לנו אין שפה, אבל יש גם מקומות אחרים. אני מתכוון,

לא איכרים מהמושבות. נלך אל החלוצים שקנו חלקת אדמה מכספם, אני מכיר. גן שומרון

נהריי וגם יקים. "כולם ואומר: מזדקף רפאל גן-שומרון אומר כשהוא להםהלמשל". יש .

קליינר-הוף מיט תרנגולות מיט כבשה אונד ירקות גרדן מיט בוסתן".

השולחנות מסביב מתרוקנים. מועלם מרים כסאות ברעש ומסתכל לעברם. תוך שהם קמים,

כנרתי חולף על פניו של יוסף ואומר: "מחר, בנמל, נראה מי ירד מהאנייה מאיטליה. אולי יש גם

בהם עם מי לדבר". יוסף הולך לאט לצד רפאל בסמטה הצרה ועונה לשאלותיו בעברית. כשהם

נפרדים רפאל טופח על גבו ואומר: "אולי אני כמו אתה די גרמנית בפלשתינה."

יוסף צועד ברחוב ירושלים. הדרך חזרה לדירה ארוכה, אבל בבוקר כשצריך לקום לעבודה

קצרה הדרך לעבודה ונשארות עוד כמה דקות לישון. בפעם הראשונה כשראה את הבחורים

בנמל מעמיסים שקים כבדים על העגלות, חשב איך יגיד לסדרן שהוא לא מתאים לעבודת

הסבלות. חיכה רגע ולא ידע מה לעשות עד שניגש אליו בחור מבוגר, שעמד ליד הערמה והניף

שקים על הגבות המיוזעים. "איך קוראים לך? בוא, תעזור לי". יוסף ניגש בהיסוס לערמה.

'כנרתי, תשים שק טוב, תניח בצד שמאל, זה לא התור שלי כנרתי' צעקות הבחורים עלו מכל

עבר. בחור אחד צחק על יוסף: "נראה אותך מגיע מחר יא חדש". וכששקעה השמש וכנרתי

שליווה אותו בדרך חזרה אמר: "אם אתה מסוגל להמשיך, יש לך עבודה", הרגיש יוסף שמצא

את מקומו.

הלגה מתהפכת במיטה הצרה. יוסף מניח כריות על הרצפה ומתכרבל בתוך מעילו. לא נוח לה

בתנוחה לישון יכולה לא והיא להלגה, היא מחליפה תנוחה מגב לצד. מאז שתפחה הבטן

האהובה עליה, יוסף עוזב את המיטה ברגע שהיא נרדמת ומסדר לו כריות על הרצפה. פעם

אחת התעוררה וכעסה למה הוא עוזב אותה. התחיל להסביר שאיננו רוצה להפריע אך בזמן

שדיבר הבין שהסיבה הפוכה. גם על הרצפה הוא בקושי נרדם. בבוקר הוא מתעורר לפניה

142

אודות לשעון הפנימי, מסדר את הכריות בחזרה ותולה את המעיל על הדלת. מהארון במטבח

הוא מוציא ככר לחם ופורס חמש פרוסות. מוסיף חתיכת חלבה, מאכל שגילה באחד מטיוליו

ביפו, מלפפון ולעיתים מרתיח ביצה בשארית מי הקפה. את הכל הוא אורז בקופסא קטנה

ומניח בתיק, סוגר בשקט את הדלת וצועד בדרך החולית אל הנמל.

בנמל אחרת. נוסעים. התכונה אוניית מגיעה יום כל לא אנייה מאיטליה. מגיעה בצהרים

הבחורים מצטופפים בשקט בצד ומסתכלים על היורדים. סבלים ערבים מתרוצצים ומציעים

עזרתם במטען. אפשר להבדיל בין חלוצים לתושבים על פי יחסם למטען. החלוצים נאחזים

בחוזקה במזוודות ובארגזים, מביטים בעיניים כלות לצדדים, מאין יבוא עזרם. כנרתי הבין מזמן

הכרטיסים את מכיסם ויוציאו הנמל לשערי החלוצים כשיגיעו הרגע. חשיבות את

והסרטיפיקטים, יעוטו עליהם פעילי ההסתדרות והסוכנות ויפזרו אותם לפי מוצאם בקבוצות

השונות. "זה המקום שלנו יוסף" הוא אומר. "אתה רואה את הקבוצה הזו שעומדת"? יוסף

. "הםםרואה קבוצה של כעשרים איש, הם עומדים בין שאר האנשים שיושבים על מזוודותיה

מגרמניה, אפשר כבר כאן להכיר להם את עזיזה, ולהפיץ כמו שאתה חפץ את הרעיון של

הארגון". יוסף לא ממש מבין, אין להם עוד מקום מגורים ואדמה, והם לא ממש מבינים מה

קורה בפלשתינה, אבל כנרתי מבטל את ספקנותו בהנפת יד. "זה אפקט ההתחלה יוסף. אם לא

אתה, נציג ההסתדרות ישא בפניהם נאום על חשיבותה של הקומונה והקבוצה והם, אסירי

תודה שיש מי שמוביל אותם, ילכו אחריו".

"כאן?" שואל יוסף.

"כן, כאן"

"אני?" נבהל יוסף.

"בוודאי שאתה, מי אני? ברוסית?".

יוסף מסתכל סביבו, היקים עומדים עדיין על מקומם. מסתכל ורואה שרפאל ניגש אליהם ולוחץ

ידיים. ופתאום הוא יודע מה לעשות. הוא ניגש אל היקים, מרים ידיים ומכריז: "ברוכים הבאים

דויטש זאין ולא מבין, "אשתו לארץ אבותינו, רפאל תתרגם בבקשה". רפאל מסתכל עליו

ועכשיו עברית ידברו הם רוצה שגם אני "לא שכחתי. עונה: ויוסף שואל, הוא פורגשן?"

תתרגם".

איך רפאל מתקשה לתרגם את הדקויות ומקשיב אומר משפט לדבר. ומתחיל נעמד יוסף

שבדבריו, אך לא מתערב. בזוית העין הוא רואה את כנרתי מסתכל עליו ומחייך.

143

ואלה שמות

ניירו ,תהלגה שוב בהריון. היא מכניסה ידיים לכיסים, מפשפשת ומרוקנת אותם מקליפות,

פרורים, שולפת את הבד החוצה ומנערת, ואחר-כך מברישה ביד חלקה את המכנסים הרחבים

ושוכחת את הכיסים הפוכים. אברי, כמו מרגיש בקוצר הרוח של אמו, שומט את ידו מהמכנס

ומדדה על האספלט עד לשפה ויורד לחול.

"אברמל'ה, תזהר לא ליפול." דיצה ממהרת אחריו בצעדים מגושמים ופורסת ידיים מסביב

ודיצה נרגעת. יוסףבלילדון. הוא מתנדנד על החול בתנועות מהוססות עד שמחליט להתייש

מציץ החוצה מהחלון ושואג: "אברהם. אברם אם את לא מסוגלת לקרוא לו אברי, אבל די עם

האברמ'לה הגלותי הזה, דיצה". הלגה מטלטלת מולו את היד שהתפנתה ולוחשת בזעם: "תניח

לה יוסף, אתה לא מסוגל להבין?" יוסף שותק. בשיחה פרטית יסביר לה שזה ההבדל בין אח

ישנשאר שם לבין הבן שנולד כאן. וההבדל ניכר בשמות. "גם את הלגה, מן הראוי שתיפרד

מהשם הגרמני שלך. יש כל-כך הרבה שמות עבריים". הלגה מוותרת מראש על ויכוחים מסוג

לנו אבלוזה. על שמות היא לא מוכנה לריב. "אתה יכול לבחור שמות עבריים לילדים שייוולד

אותי תעזוב במנוחה".

אברי הקטן יושב וצוחק. הוא ממלא חופניים בחול ומעיף למעלה. הרוח נושאת את הגרגרים

מזרחה והוא מתמלא בחול. דיצה ממהרת להרים את הפעוט ולנער. הלגה מסתכלת על שניהם

ונאנחת. דיצה הגוצה נראית מתאימה יותר להרות וללדת, לרדוף אחרי גן שלם של פעוטים. אף

, פה, קיבה.םאחד עוד לא יודע על הביצית שמתחלקת במהירות לשלל תאים: ידיים, אוזניי

הלגה עוצמת עיניים ומרגישה את הקבס מטפס, נזכרת בחודשים הראשונים עם אברי בבטן

ונאנחת שוב.

המכתבים הפזורים. המכתב האחרון מאמו פרוס והואתיוסף משיב פניו אל השולחן אל ניירו

מתכוננת לאיזה עתיד אחר. היא מעמיסהאשב וקורא וראשו מתמלא במחשבות. נראה שאימ

הראשון היית "אתה הלאה. להעביר שיש ואידיאות רעיונות של שלם מטען הנייר על

במשפחתנו שקיבל שם יהודי. כשארנסט נולד עדיין לא הכרנו, אביך ואני, בזהותנו היהודית.

בהתחלה, כשנולדת, חשבתי על הסיפור התנכי, אבל עכשיו אני מבינה שאתה קראת נכון את

ירדת החלומות, בעל בעל השם, אתה הנכונה. בדרך את המשפחה לקחת וידעת המפה

שמות עבריים כחול עלומצרימה והגעת לכנען. ממך, כפי שהבטיח אלוהים לאברהם, ייוולד

שפת הים".

144

יוסף מצטער שהלגה לא מבינה. "זה לא מספיק שלילד נקרא אברהם. המסע לכנען יסתיים

ברגע שנהיה אנחנו בעלי שמות עבריים". אבל הלגה מתנערת מאחריות שכזאת. "אברי יסתפק

באבא עברי, אני פשוט הלגה כי ככה נולדתי" היא מסכמת.

יודעת שאברי לא ואברי על החול. ממול הים, כחול ושקט. דיצה תמונה פסטורלית. דיצה

מסוגל להרחיק קילומטר של חול עד למים, אבל שמירה על הפעוט חשובה תמיד ומי יודע, היו

דברים מעולם. היא מגרשת את השדים ומסתכלת בידיים הקטנות המפשפשות בחול החם.

ומקלפת תפודים. כשהתחילותמאחוריהם על האספלט החדש מניחה הלגה כסא קטן, מתיישב

הלבן שבו שכרו דירה, נבהלה. בכוונה בחרהןהפועלים לשפוך אספלט על החול שגבל בבניי

לה התאים הזה החוף כל מוצלחת, הייתה לחול הבניין של הקרבה אלנבי. בקצה

הכירה המואץ הפיתוח על יוסף בפני להתלונן שהעזה אחרי רגע אבל כחצר-משחקים.

ואין סיכוי שיעברו מכאן בטעותה. אחר-כך התעודדה, במילא האוטומובילים בעיר מועטים

וככה יותר נוח, אמרה, הוציאה והעמידה כסא על האספלט החדש ליד קערות ודלי מלא מים,

כדי שלא תצטרך להצטמצם ולהסתפק בכיור המרכזי שבבניין.

את הדירה בחרה יחד עם יוסף בגלל החלון. חלון גדול שפונה מערבה לים. יוסף הניח מתחתיו

שולחן עבודה ועליו שם את המנורה מבית אבא ואת מכונת ההדפסה שקנה אצל ברדיצבסקי

בחנות. פעם בחודשיים לערך, הוא הולך ומחליף סרט הדפסה. בשבת ובלילות יש זמן שהוא

מנצל לכתיבת מאמרים. מאד היה רוצה להשתפר בעברית כך שיוכל לפרסם דעה אחרת

במוסף של דבר. יוסף יושב ומסתכל החוצה, אבל בעצם לא רואה לא ים ולא את משפחתו

ם כבר מצא, אבל Sהקטנה. הוא הוזה בסודו הקטן, טור אישי במוסף הכלכלי של יום ד'. אפילו ש

טרם הגיע העת לגלות. אפילו הלגה לא יודעת.

ודיצה אוספת אותו בזרועותיה ומלמלת הלגה מרימה עיניים מהתפוד המקולף. אברי בוכה

בשקט "די, די אברמל'ה קטן". מזל שיש את דיצה. דיצה הבודדה מצאה משפחה. שתיהן, היא

אחריו יהיו תמיד הורים עסוקיםדיודעת, מצילות זו את זו. הלגה חושבת שלאברי ולמי שייוול

וטוב שיש דיצה שבשבילה כל החול הזה, כל הים הגדול וכבישי האספלט החדשים מתגמדים

על יד הפעוט, כי הוא העולם ומלואו. זה לא שיוסף לא שמח להיות אבא, היא מהרהרת, אבל

אבא פעם נוספת זה עלול להיות יותר מדי, היא מסכמת בפני עצמה ודוחה את הגילוי.

יוסף מסיים לקרוא. פעם בכמה זמן הוא פותח את צרור המכתבים וקורא שוב. היה לאמו

עלתהכשרון לדעת מה לכתוב ומה לשלוח. מעבר לדיווחי השעה היא שיבצה במכתביה זיכרונו

מי שיוכל לספר סיפורי ילדות ושכדאי להעלותם עלרגבי זיכרונות, כאילו ידעה שלא יישא

ריפוי של המולדת המתלהמת בשנאתןהכתב ולשלוח. ובעוד אביו עסוק בריפוי חולים ובניסיו

יהודים, אספה אמו חפצים וסיפורים, ציידה את ארנסט אחיו בכרטיס ובארגזי משלוח והעבירה

לפלשתינה לאט לאט את הרכוש המשפחתי.

145

והניחה כריות דווקא הייתה מופתעת. "חשבתי שאתה מעדיף דירה עברית" מלמלה הלגה

האוכל-אורחים-עבודה-וספריה, מחדר מחצית כמעט שתופסת הכבדה הספה על רקומות

ומשאירה רק מעבר צר בינה לבין לארון הספרים עם המדפים הסגורים בחלונות זכוכית. בפינה

הקרובה לכניסה עומד שולחן האוכל המתקפל. צדו האחד פתוח ומספיק בשביל שלוש נפשות,

וצדו השני נשען על הקיר. כשהניחו אותו כאן, ציין יוסף שהשולחן מיועד למשפחה גדולה

ולאורחים, אבל הבית לא, ושבסוף יעברו לדירה אחרת. "מי יודע הלגה, אולי נצליח גם לקנות

חלקת אדמה במושבה, לבנות בה בית ולנטוע פרדס". הלגה חייכה ואמרה: "בחלום הזה אנחנו

להגשים סיכוי שנצליח יש בטוחה ויחליט שאנחנו השקעה דעתו ישנה שותפים. כשאבא

אותו".

צרחות של שחפים. הם מתרחקים מהחוף ומתקרבים אל שורת הבתים. ריח קליפות התפודים.

ציפור מארץ ציפור, "הנה וצועקת ודיצה אחריו, מושיטה אצבע כפיים ומוחא צוהל אברי

רחוקה באה לספר לאברמל'ה על סבים ודודים ובני-דודים". הפעם יוסף כל-כך שקוע במכתבים

שהוא לא שומע אבל הלגה לא מתאפקת: "דיצהל'ה" היא אומרת, "השחפים נולדו כאן וכאן,

בים הזה הם ימותו. אין להם שום סנטימנטים למה שקורה מעבר לים".

מעבר לים. על המכתב הזה בדרך כלל יוסף מדלג, אבל הפעם הוא פותח גם אותו וקורא שוב.

"זה יהיה מכתב עצוב בני, אני רוצה לספר לך על בן-דודך". בן-דודי רודולף, נזכר יוסף, היה

מגיע לביקור פעם בחודש לערך. הוא היה גדול ממני ומארנסט ואנחנו הערצנו אותו. המשחקים

אתו כללו רובים ואקדחים וקשת עם חצים, תלוי באויב: אינדיאנים, שודדי-ים או שודדי קברים.

זה וכך, תמיד הייתי גיבוי לאויבים, בגלל שצריך היה כנראה ארנסט הסכים שאני אשחק

שנתפס, נקשר, מועלה על המוקד. אבל תמיד, תמיד מי שכפת אותי היה רודולוף. והוא לא

ריחם. היה שולף מכיסיו חבלים ואולר. ואם נראה לו שהחבל לא יספיק היה דורש שאחלוץ

נעלים ואסיר בגדים. וכך, רועד בתחתונים הוא היה מתחיל לכפות. ואם החבל והבגדים לא

הספיקו, היה מוריד גם את בגדיו. פעם אחת לא הצלחתי לשמור את הבכי בפנים והיללות זינקו

והכיסאואהחוצה. אימ ודחפה את הדלת עם הכורסא שלי רצה במדרגות ששמרו עליהת

. ומאז רודולוףםסגורה מבפנים. כשנכנסה פרצה בצעקות. הקול שלה מהדהד עד היום באוזניי

לא בא יותר לבקר. ארנסט האשים אותי תמיד. היה מזעיף פנים ולועג לי 'תינוק. רק משחקי

בנות אתה יודע לשחק'.

יוסף יודע את המשך המכתב ולא רוצה לקרוא. הוא מסתכל החוצה על הים ואחר-כך על

הלגה. מה היא יודעת? ועוד מחשבה: ומה אם לרוע יש שורשים וענפים? האם במעבר לארץ

חדשה אתה נפרד גם מהצופן הגנטי? ואם היה מתברר שגם הזדון והעיוות הם גנים, ממש כמו

העיניים הכחולות, האם עדיף היה לוותר על הולדת ילדים? יוסף נזכר בגמגום. רודולוף נעלם

מחיינו אבל השאיר מסע של מילים תקועות. מילים שבורות שנמלטות כמו צרורות חצים

ברעש כדורי אקדחים, דוקרות כמו פגיונות של מבטים מתחמקים. ארנסט היה מסובב את

146

העיניים וקופץ שפתיו, שומר שהצחוק לא יברח. אבא מישש את הגרון ולא ידע מה לעשות.

לא ויתרה. פעם בשבוע לקחה אותיאאיזו דרך לגלות שאבא רופא איננו כל יכול. אבל אימ

לטיול שתחילתו בגן השעשועים, ואחרי ביקור אצל גברת קול כפי שנהגנו לקרוא לה, סיום

בבית הגלידה במרכז העיר.

המילים במכתב מגומגמות. קשה לאמו לכתוב על רודולף לא פחות משקשה לו לקרוא. זעם

פתאומי כמו משב אוויר מלוח במיוחד. המילים מרגיזות ומחניקות והנייר נרמס ומתכדרר בתוך

האגרופים. יוסף מתרומם מהכסא, טורק את החלון ורוצה לנוע אבל החדר צר ותפוס כולו אז

הוא נעמד מול הספה בקיפוץ שיניים והרגליים כמו זזות מעצמן בעווית לא רצונית, תוקעות

בעיטות ברגלי השולחן והספה ושוב השולחן עד אשר נהמות חנוקות פורצות משפתיים הדוקות

ליללת כאב. הנעליים מתקשות להגן על הציפורניים המתרסקות ומדממות. בעיניים עצומות

מגשש יוסף, אוסף את הכדור המקומט וחוזר אל הכסא. מגהץ את הנייר ובלי להסתכל פנימה,

מקפל יחד עם שאר המכתבים ומקבץ לחבילה קשורה בסרט מתיחה. אחר-כך פותח חלון

מים לקערת ומכניסה הקליפות את אוספת סינורה, בקצוות אוחזת הלגה החוצה. ומציץ

ולא שמונחת על האספלט לצד הקערה עם התפודים המקולפים. היא מנערת את הסינור

מוותרת על אף קליפה. את הקליפות המקולפות והמושרות היא תבשל במים, תסנן, תערבב עם

קצת קמח ואבקת חלב ואבקת ביצה ולבסוף תאפה בסיר פלא לפשטידה עגולה. כמה טוב שיש

של כאן ועכשיו.האת הלגה, שמלאכת היום היא הגזע והשורשים של קיומה. הלגה היא איש

את העבר הניחה מאחור, והעתיד תמיד פרי ההווה ולכן יש מה לעשות ברגע זה, חבל לבזבז את

הזמן על חלומות. לחלוחית צוננת באצבעות הרגליים גורמת ליוסף לקום מהשולחן ולעבור לברז

ומוציאםהמים שבמקלחת. הוא חולץ נעלים, שוטף אצבעות אדומות, סופג את הדם בגרביי

את הנעלים החוצה להתייבש.

דווקא, תוהה איך תספיק הדירה נודדות לעתיד והלגה, שמחשבותיה בעת קילוף התפודים

למשפחתה המתרחבת, וששבעה חודשים זה לא די זמן בשביל למצוא דירה חדשה ואולי חיים

חדשים ועבודה, ועל כן יש להתחיל כבר עכשיו בהכנות. היא אוספת את הקערות, מסתכלת

לרגע על דיצה ואברי שמתרחקים לעבר הים ונכנסת פנימה כדי לבשל ולספר ליוסף את מה

ששמרה עד כה בסוד.

147

בולים וחותמות

ואז נענש. נענש על כל הטוב שנפל בחיקו. חזקה אשתו, שני ילדים הביאה לעולם ואחר-כך

אמרה די. "לא לעולם הזה" אמרה וחתמה געגועים ותקוות. ואילו יוסף, געגועיו מבעבעים. בית

גדול עם קירות מאבן אפורה. טיולי קיץ וחורף בהרים ירוקים שקפאו באוויר הצלול, כל זה נעכר

. "צדקתי, צדקתי, צדקתי",ב העשן והשנאה. ואילו כאן, דממה. הלגה מסרבת להיעצתמתימרו

בגלל סירבו לבקר אפילו שיבואו, "התחננתי ידיעות. להגיע כשהתחילו אחת פעם צעקה

ואי הביטחוןהלבנטי והסכנה לבריאות. ועכשיו הצורר הזה שמסמן אותם כמו בהמות ועדייןן

אינם מקשיבים. לשם אתה רוצה לנסוע? מה יש לך לחפש בגרמניה? פה יש לך שני ילדים

ועבודה. זה ממשי. זאת משפחה". אברי נעמד במיטה, נשען על מעקה הברזל ועוקב אחרי אמו

בעיניים פעורות. רבקה מתעוררת ופועה. הלגה תוקעת מחט בציפית הרקומה וניגשת לנדנד

את העריסה. יוסף מנסה להסביר לה את פשר הנסיעה אבל היא משתיקה אותו ומצביעה על

התינוקת. ומאז היא שקטה. לא מנסה לשכנע בצדקתה, לא מקשיבה.

148

את יוסף קורעות פיסות של ידיעות שמגיעות מארצו המתנכרת. שמות ופנים של דודים דודנים

וחברים לעט חולפים מול עיניו העצומות כל ערב וכל בוקר מחדש. הוא מעסיק מוחו בכל שם

וכל גוף ופנים. מה מעשיו? האם תפר את הטלאי הצהוב? וכמה התכופפו הכתפיים.. רוצה היה

ולהפליג לשם, לספר להם על בתיה הלבנים של תל-אביב, על העבודה בנמלהלעלות על אניי

שהתחלפה במשרד קטן בסניף הדואר. להביא להם בולים חדשים מפלשתינה, לחלק לילדים

ה אחותה. נזכר שוב בנחת Sט Sכדי לנסות לשכנע דרכם את ידידיו ובעיקר את זיגפריד אביה וק

זרועו של הדוד זיגפריד כשנפרדו. אביה סירב לומר שלום. פניו נשארו חתומות מול נשיקותיה

של הלגה, ורק כשפנו אל כבש האונייה נשלחה ידו כאילו היו לה חיים משל עצמה וחבטה בגבו

מחוות פרידה כואבת. את המכה הזו, שהצטברו בה העצב והגאווה הפגועה על הגזלה, מרגיש

זו היית חותמת ראשונה שנצרבה על שיכמתו כמו מכינה מקום לבאותהיוסף עד עכשיו.

אחריה.

להיזכ רוצה לא וקדרותרהלגה סירים שרחצה בשעה מהוריה, שנפרדה אחרי חודשיים .

במטבח של הקבוצה, הגיע יוסף בסערה ובידו טלגרמה קרועה. דיצה חיבקה את כתפיה ויוסף

עמד מנגד נוגה וחסר אונים. "ברטה" "אקסידנט". המילים בערו מתוך הנייר הלבן. ובעודה

בוכה ומלמלת בגרמנית של החלומות אל החזה של דיצה, התחילה לקבור את הזיכרונות. מאז

הן דבוקות. רק עם דיצה היא יכולה לדבר. לספר על אימא ברטה שהייתה תמיד ברקע, שפחדה

מבעלה ונעלמה לחדרה דווקא ברגעים שהיא, הלגה, נזקקה לה ביותר. ודיצה הייתה מהסה:

"די, די הלגה, זו לא אשמתך. תאונה של נהג לא מנוסה באוטומוביל חדש. אין לך חלק בזה".

ה שלחה טלגרמה ארוכה. "אבא מדוכא ואני לא זזה מהבית. את חסרה פה הלגה. אני זקוקה Sט Sק

והשמחה מאחוריה. אחר-כך מרגישה שהילדות הלגה ילדונת". אבל החיים שלך לשמחת

בשבילי". לא ההכשרה של הזה החלום לתל-אביב. פורשת אני די, "זהו, לדיצה: אמרה

וכשהלכה והחיים החלו מבעבעים בין קרביה, נהרו אחריה דיצה וגם יוסף, וביחד מצאו את

הדירה בתל-אביב.

אברי בוכה. "מה קרה בני?" יוסף מתקרב, מחזיק את הילד ומרחרח בתאווה את הראש הקטן.

"פאפא, פאפא, ים". יוסף גאה בבנו. "אתה רוצה שנלך היום לים? רוצה לראות אוניה גדולה

מתקרבת לחוף?". הלגה שולחת עיניים מאיימות. "שלא תעז להכניס רעיונות בראשו. אנחנו

אם ברצונך לשמור על מקום עבודתך בדואר". אבלרנשארים כאן, וגם לך אני מציעה להישא

כבר בזמן שהיא מדברת, ומתוך שהיא מכירה באוזלת ידה מול בעלה, מבזיק במוחה רעיון.

ובעוד יוסף לוקח את רבקל'ה התינוקת ומזמין את אברי לעזור לו לדחוף את העגלה על החול,

נועלת הלגה את דלת הדירה וממהרת במעלה אלנבי לכיוון השני. עוברת פעם ופעמיים מול

חלון סניף הדואר המקומי עד שמעזה ודוחפת את הדלת המתנדנדת. "שלום. אני הלגה של

יוסף. רציתי לדעת אם בעלי דיבר אתך על חופשה, אני יודעת שזו בעיה עכשיו, ולכן חשבתי

שאולי אפשר שאני אמלא את מקומו. הוא ילמד אותי את העבודה במהירות ואתה לא תרגיש

149

בהבדל". בלי לנשום ממהרת הלגה לדבר אל האיש המבוגר עם המשקפיים, מר קלר, המעסיק

של יוסף. היא יודעת שאם תעצור באמצע, עלול ההיסוס לחדור לדבריה. אבל נחרצת היא

בדעתה לדאוג לפרנסת המשפחה.

הלגה יודעת על מה היא מדברת. בדמיונה יוסף עולה על האונייה ומפליג לשם, לנסות במו פיו

לא היא שנתקע. הרכוש את עמו ולהביא עליה, לעשות והחברים את המשפחה לשכנע

מאמינה שסיכוייו טובים, אבל מכירה מספיק טוב את בעלה ויודעת שיש רגעים שאין סיכוי

לשנות את דעתו.

הלגה מהרהרת בדיצה חברתה. אולי זה הזמן להזמין אותה לגור ביחד כדי שתטפל בילדים. 'מי

יודע, אולי גם אני זקוקה לשינוי' היא מרגיעה את עצמה ומתיישבת על הכסא של יוסף מול

הדלפק.

אדמה

. האבק מתערבל מסביבעהאוטומוביל חורק בדרך למושבה ונדמה לרגעים שהוא עומד להיתק

ומחסור בחמצן, או לפתוח אותם וריח ולהסתכן בחום וקשה להחליט האם לסגור חלונות

לרווחה ולספוג את האבק בדרכי הנשימה.

וגם מחיר הכרטיסים חf שהשאיר את הלגה והילדים בתל-אביב. הדרך לא בטוחה Sיוסף שמ

דורש שיקול דעת, כפי שאמרה הלגה כשיצאו ממשרדו של הברון. זה היה רעיון של הלגה, היא

150

יודע עברית. מאחורי שולחן רחב עמוס בתיקים ומי מהפקידים ביררה מתי שעות הקבלה

חומים מקרטון ישבה פקידה. שערה הכסוף אסוף לצמה דקה ועיניה מוסתרות במשקפיים. היא

לא הסתכלה עליהם, פשפשה בניירות כאילו הם הם הלקוחות החשובים. וכשניסו להתייעץ

לפרוס מעל לערמות התיקים את המסמכים שהביא יוסף ביקש לרכוש אדמה, ניתן היכן

מהבנק בגרמניה, כדי שתעזור להם להעריך כמה דונם אפשר לקנות ובאיזה אזור, אבל הלגה

הניחה יד על אבזם התיק המשומש של אביה ואמרה בתקיפות: "אני רוצה שתכיני טבלה עם

רשימה של אפשרויות, תפרטי בבקשה מקום וסוג אדמה והצעת מחיר." הפקידה הרימה עיניה

בהפתעה. "וכשזה יהיה מוכן," הוסיפה הלגה, "אני מתכוונת לנסוע לכל מקום שרשמת ורק

אחרי-כן אחליט מה מתאים ואחזור לביצוע העסקה. אל תחסכי מידע, הכל אני רוצה לדעת.

אני מתכוונת לשמוע מה אומרים השכנים על האדמה שרכשו ממך בכל מקום שאבקר".

יוסף נזכר בגאווה איך הפקידה הסתכלה על הלגה ונענעה בראשה.

הבחורה הצעירה שיושבת לפניו נכנעת לחום, קושרת מטפחת מסביב לשערה ופותחת חלון.

משב מאובק גורם ליוסף להשתעל. נזכר בתרמוס הבורדו שהשאיר בדירה. הלגה הציעה להכין

שבתיק. עכשיו הואת טיפות על הניירוומים עם חתיכת לימון לדרך אבל הוא חשש פן יינתז

חושב על טיפות המים וממשיך להשתעל עד שהבחורה מסתובבת אחורה ומגישה לו ממחטה

כדי לכסות את פיו. "זה יעזור" היא אומרת, "ככה אני שומרת לא לנשום אבק" מחייכת ומנגבת

בת שהיא למד הוא וכך שואל, פניך?" "לאן ההזדמנות: את מנצל יוסף אדומות. עיניים

המושבה, ושהוריה קנו אדמה עוד כשגרו ברומניה. נטעו פרדס, חפרו באר המשמשת בעיקר

להשקיה, אבל כשהייתה ילדה הוסיפו ובנו בריכה קטנה לצד הבאר כדי שיוכלו להתרחץ בימות

הקיץ בשעות החום הכבדות כששום דבר אחר לא עוזר.

שלי פושטת בגדים ונכנסת למים כשלגופה רק תחתונית. הזיכרונותא"תאר לעצמך את אימ

תמה שקשרה לי לחיתול." eהראשונים שלי שאני משכשכת במים והיא מחזיקה בחוזקה בר

יוסף צוחק. יודע שזה הזמן לשאול את כל השאלות שהלגה ציידה אותו על טיב האדמה, באיזה

שנה התחיל היבול והאם הם מתקיימים מהפרדס או שיש גם רכוש נוסף, אבל הסיפורים של

עםההבחורה על הילדות במושבה שובים את אוזנו. בינו לבינו הוא מנסה להשוות את זיכרונותי

ומגלה הבדלים בין ילדות בארצות הכפור לילדות כאן. הילדים שלי, הוא חושב, יהיווזיכרונותי

להם זיכרונות נטולי נעליים ומדים. יחפים יתרוצצו בינות לעצים המניבים כמו הילד והילדה

וחזרו עם העז לביתם כדי לחלוב את יפו עד שהשמש שקעה, יד שישבו מתחת לעץ על

תנובתה.

מאז שחזר מגרמניה, מחפש יוסף מה לעשות. הכסף שהלגה מרוויחה בדואר והרכוש שהצליח

להעתיק לבנק בפלשתינה מספיקים בשביל מחייתם. מאד היה רוצה להתחיל להקדיש ימיו

יקירי, אל תשכח ציבור איש "קודם שאתה ציבורית, אבל הלגה חושבת אחרת. לפעילות

151

שאתה גם איש משפחה. צריך לחשוב איפה אנחנו רוצים שהילדים יתחנכו, ובכלל, אני לא

רואה את עצמי כל חיי בדואר, גם לי יש קצת חלומות". החלומות של הלגה קשורים למציאות.

לפני שהייתה פרנסה בטוחה היו דאגות שתפסו את כל המקום, וכשהיה מתחיל לדבר על

את יותר לנו אין תינוקות שני "עם ואומרת: באמצע אותו מפסיקה הייתה שאיפותיו

הפריבילגיה לשאוף. אני חושבת שאתה צריך את כל האנרגיה שלך להקדיש לפרנסה וביטחון."

, ושיש חשש שמא לא יגיעו הפועלים לעבודה בקטיף" אומרת"שמעתי שיש קצת היתקלויו

יוסף לשכנתו באוטומוביל. יוסף רוצה לדעת על יחסי השכנות, ובאיזה אווירה גדלים הילדים

במושבה. יש לו הרבה רעיונות חדשים אבל הלגה טוענת שראשית יש להקשיב ורק אחר-כך

הסיפורים של בזכות המושבה כבר מחצית מאנשי מכיר מרגיש שהוא יוסף דעה. להביע

יכולה לגדלההבחורה שעברה לשבת לצדו. ובכלל, הוא בטוח שזה המקום. רק אדמה פוריי

ילדים כה מלאי חיים. ברשימה שבתיקו יש עוד ארבע מושבות שעליו לבקר. יסוד המעלה

בצפון, חדרה ובנימינה בשרון וגדרה בדרום, אבל רחובות, המושבה הראשונה שאליה מועדות

פניו קנתה את ליבו בשעתיים נסיעה לפני שהגיע אליה, ונראה לו שהוא כבר יודע בדיוק איזה

יוסף את הבטחותיו חלקה הוא הולך לקנות. ברגע הזה, בתוך האוטומוביל המאובק שוכח

להלגה, ובכלל, שוכח שיש לו משפחה להיוועץ עמה. כמו אז, בביקור בגרמניה, ברגע אחד נחה

עליו הידיעה, ושום דבר לא הפריע למהלכיו.

כשנכנס בשעריה של המולדת לשעבר והחליף מילים עם שוטרי המכס ופקידי הנמל בשפה

. וכשיצא מתוך הטקסי ועבר בשער על-יד הפעמוןהשנשכחה, הרגיש שהוא נכנס לכוננות דחיי

קלה, 'נראה שזיגפריד לא מצא מישהי לצחצח את הפעמון אחריההדהוי, הסתכל עליו בתהיי

שהלגה נסעה איתי,' הרהר בדאגה. הוא דרך על העלים היבשים שהצטברו על השביל עד

זז הצידה שנתקעו רגליו. המדרגות הרחבות שמובילות למבואה גם הן היו מכוסות בעלים.

והתחיל להקיף את הבית תוך שהוא מנסה לשחזר את קצב צעדיו כשהלגה פסעה לצדו. עצי

בקצותיהם היו מנוקדים השחורים הצפחה רעפי למרומים. התנשאו שלכת ערומי ערמון

בלשלשת יונים. הבית הגדול עדיין הטיל עליו מורא. גוש אפור ניצב בכובד ראש כיאה לגזע

הראשי של המשפחה שחייתה כאן דורות ועכשיו התפרקה והתפזרה. וכשסיים להקיף את

הבית, פתח בעצמו את הדלת כדי לא להטריח את המשרתים )לפני שידע שהם אינם( והפתיע

. זיגפריד ישב מכווץ איברים, וכשקפץ במהירות מהכורסא ונעמד זקוףהאת דודו בחדר הספריי

אפשר היה לראות שהמקטורן רחב מדי ושגופו תופס פחות מחלל החדר הגדול. זיגפריד היה

עניני כדרכו, שאל מעט על הלגה ואיך מתפתחים נכדיו. קימץ במילות נזיפה ובעיקר רצה לדעת

מדוע חזר יוסף. יוסף אמר "כדי לשכנע אתכם שבאמת עדיף לכם לעלות ארצה" אבל זיגפריד

לי ויאפשר נוכח ההטרדה. "אני חייב להישאר. לחכות שהבנק יפתח דלתותיו יד נפנף רק

לסחור באגרות החוב כדי לפדות את החשבונות הסגורים".

152

יוסף הסתובב והסתכל על מדפי הספרים. "מתי זה יקרה לדעתך?" שאל. זיגפריד הסביר לו

שזה עניין של ימים. טעות מצערת וצריך סבלנות. אבל ליוסף נגמרה הסבלנות והוא התחיל

לצעוק: "מה עוד צריך לקרות כדי שתבין? לא רוצים אותך כאן. זה כבר לא משנה לנאצים

האלו מי אתה וכמה עזרת בעבר. כל יום יהיה גרוע יותר. צריך לחשוב מה ניתן להציל היום ולא

לחכות יותר אף דקה." זיגפריד התיישב בעייפות ואמר: "אם כך אתה חושב, לך תנסה במקום

אחר. אחרי ארוחת מנחה, אביא לך את הניירות ומספרי החשבונות וכל התעודות. יש לנו סניף

בהולנד, יכול להיות שתצליח לפעול משם".

יוסף מוחה זעה מאובקת בעזרת המטפחת הרקומה של שכנתו. פסים דקים אפורים מצטברים

על הבד העדין, הוא לא מבחין בהם ודוחף את הבד הדקיק באגרוף קמוץ לכיס המכנס. שום

והחלקה ברכבת הלילה בין הנסיעה באוטומוביל המקרטע לנסיעה המהירה דבר לא דומה

מברלין לאמסטרדם. ובכל זאת, משנזכר בנסיעה ההיא לא יכול היה שלא להשוות. ראשית

השכנים. כאן הכל עובר בשקט, אנשים מצטמצמים בספסל ומציצים החוצה כמו נכונים לרגע

שבו יאלצו לכופף את ראשם. וברכבת, שם ישבו משפחות וחבורות קולניות, שירים בגרמנית

ושאגות צחוק, שולחנות ועליהם כל טוב, מפיות לבנות עם לחם טרי ונקניקים וגבינות ריחניות,

ונדמה שהוא היחידי שצמצם את גופו בצפייה לסוף המסע.

האוטומוביל עוצר ליד צריף קטן ורעוע ומעלה אבק של חריקת בלמים. מבעד לחלון מתגלים

בתים לבנים עם גגות רעפים. ערמות קרשים בצידי הדרך רומזות על המשך הבניה, ושורות

עצים ירוקים מעידים על פרנסתם של אנשי המושבה.

כשרגליו אחר-כך, לנהג. מודה שהוא תוך שכנתו, בעקבות במדרגות ומשתחל קם יוסף

מדשדשות באדמה הכבושה מחייך אל הנערה שמחייכת אליו בתשובה.

"רות. נעים מאד." לוחצת הצעירה את ידו, "אם תצטרך עזרה אני גרה במעלה רחוב יעקב.

הותדע שכל שכן חדש מתקבל כאן בברכה. יש לנו מנהג, כל אנשי המושבה באים ביום העליי

ועוזרים בנטיעת העצים. אני מצפה שתבוא ותספר לי מה תהיה ההחלטה שלך ושל אשתך".

153

מנוחה ונחלה

אחרון השכנים עזב. הלגה מנגבת ידים בסמרטוט בד עם שרידי כיסים שמזכירים את עברו

ומטילה אותו הצידה על האדמה. מסביב למקום שהיא עומדת, בארבע פינות האדמה שיושרה,

תקועות קורות עץ בהירות וזקופות ועליהן מונחים קרשים מחוספסים של גג. בין הקורות יבואו

הבנאים ויניחו שורות של בלוקים. על הגג יסדר הגגן רעפים מחרס. ימים אחדים של עבודה

מאומצת ויהיה לה בית משלה. השמש משאירה פסים אדומים ונעלמת. זה הזמן לגשת לבית

השכן שמארח כבר כמה ימים את הילדים. הלגה מוקירה את רוח המקום. האנשים נדיבים

המתיישבי כמו ממש יד להושיט שמחים אמריקהםכל-כך, של הפרוע המערב בסיפורי

שקראה בילדותה. צדק יוסף כשהתעקש על המקום. שוב פעם צדק. לפעמים קשה לה לגשר

על הפערים שנמתחים בינה )אבל יוסף, איך אפשר להחליט דבר כל-כך חשוב כמו בית לפני

שראינו את כל המקומות( לבינו )אין לי זמן לבזבז בבדיקת מה שאני כבר יודע(.

יוסף בצד השני של המגרש, מחזיק בידיו דלי עם סיד ומברשת. הוא ניגש אליה ומנענע בראשו,

מאשר שסיים לסמן את גדרות חלקת הפרדס.

זה הבית הרביעי ועדיין אין שם לרחוב. כמו בכל מושבה, יש כבר רחוב של המייסדים ועוד

שניים-שלושה רחובות על-שם. ביחד עם זוגות נוספים שהגיעו מצוידים בקושאן, הוא מנסה

פעת הנדיבים שנשארו שם אבל דאגו להנציח gלהשפיע על המושבה כדי להוציאה מכבלי הש

על שום שם. אשמם כאן. ליוסף יש דעה נחרצת על בעלי הממון. הרחוב שלו לא צריך להיקר

אז, כמו ומחפש שם מתאים. פותח את ספר הספרים הוא להיוולד כשבנו עמד אז, כמו

באילנות גבוהים הוא מחפש שם וסיפור שמתאימים לשאיפותיו. בלילותתכשהחליט להיתלו

הקצרים, כשכל בני משפחתו צונחים לזרועותיה החמות של השינה, הוא מדליק פנס קטן,

מתכרבל בתוך הכסת ששלחה לו אימו ומעיין בתנ"ך. עכשיו, כשהפרדס כבר מסומן, את הבאר

גמרו לחפור ויש רק לטייח, והשתילים הרכים מחכים במשתלה לבוא יומם, זה הזמן לתת שם

לרחוב של ביתו.

, נזכר ומכבה את הפנס. אם יצליח למצוא שם טוב, מתאים, יקרין השם עלםיוסף עוצם עיניי

ועוד משפחות של חלוצים שקצו בחיי יוסף רואה בדמיונו איך מגיעות עוד החיים ברחובו.

נדודים בין ביצות לכבישים שצריך לייבש ולסלול, והרחוב הקטן ממשיך ומתפתל על גבעות

ק צפונה, למקומות שאיש לא משער כי פעם גם לשם תגיע המושבה כשתהיה Sח gר fהכורכר ה

לעיר.

בספר דברים נאמר, "כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה". וכשייתמו ימי הבניה וכל

השתילים יעמיקו שורשיהם באדמתו, מייחל יוסף למנוחה בנחלתו, ולא ידע כי השם שקרא

לרחוב בלבו, לקח עמו גם את יתרת הפסוק.

154

שבי רגע

יוסף מביט בשמים. הם כחולים כמו דף חלק ושטוח, אבל אחרי זמן והתמדה נראה לפתע

העומק. היה רוצה לשמר את הרגע הזה. רגע של חדות ראיה, של התגלות. פתאום רואים יותר.

השמים נהפכים מכיפה מגוננת למרחב עם עומק בלתי נתפס, והבלתי נתפס הזה, נתפס לרגע

בחושים שמתגברים על הידיעה.

יוסף נשען על המעדר. השתילים הרכים משלחים ריח של עלים טריים ואדמה. חמש עשרה

שורות מאחוריו, ולפניו עוד עשרים שורות עם סימונים לבנים. כל ארבעה וחצי מטר יחפור

גומה, יטמין, יהדק וישקה שתיל נוסף.

אבל עכשיו פניו בשמים. הכחול בהיר כל-כך וזוהר. אף פעם לא ראה כחול כזה באירופה. אף

פעם לא הזיע כך. בקצה החלקה ממול עלי חופר גומות. עד עכשיו ניסה יוסף לעמוד בקצב.

עם עלי באמצע השורה, אבל מרגע שתלה עיניו בשמים הכחולים נעצר הקצב.שרצה להיפג

האם גם עלי מביט לפעמים בשמים כדי לראות עד לאן ממשיך הצבע הכחול? והלגה?

בצהרים הם עושים הפסקה. עלי לימד את יוסף סדר יום שמתאים ללבנט. הוא הולך הביתה

ויוסף, גם הוא חוזר אל הלגה למטבח.

"שבי רגע," הוא אומר. "תעזבי רגע כל מלאכה ובואי נשב נדבר."

הלגה מניחה לכלים וניגשת לחדר, שולפת בדרך גרב מסל ובלי שיבחין משחילה חוט ואומרת

"אני אתך."

יוסף קם, מסתובב בחדר ומתקשה להתחיל. הלגה מסתכלת עליו וממלאה את השקט ברשימת

דברים שצריך להספיק. עד הגשם הראשון כדאי שנטאטא את העלים היבשים ונשרוף, ויש

כמה פרצות בגדרות וכדאי לתקן מיד עכשיו לפני שיתרחבו.

"רגע הלגה די זה בדיוק מה שאני לא רוצה. את מה צריך אנחנו אומרים כל היום" משתתק

יוסף.

"אני ואומרת ידיים. עוד מעט הילדים חוזרים היא חושבת בלי להזיז הלגה מביטה במחט

שומעת."

"את אוהבת את מה שאת עושה?" שואל יוסף.

"איזה מין שאלה?" היא עונה. "בשביל זה באתי הנה, לא?"

"אני חושב שצריך לפעמים לשאול את עצמנו שאלות כאלה. אני שואל את עצמי ואני רוצה

שגם את תשאלי." הוא מתיישב.

"טוב, אז תתאר ואומרת. בו ליד החור, אחר-כך מביטה ותוקעת הלגה מותחת את החוט

לעצמך שהייתי נשארת שם."

155

ם' שלו. fאחר-כך משתרר שקט. כל אחד וה'ש

הלגה נזכרת בימים שלפני ההפלגה לפלשתינה. ימים שהצטיינו בהתרוצצות חפוזה בין פרנסי

. הבית השלו של הוריה הפך לשדה קרב נטול אסטרטגיותההקהילה לרישום במשרדי העיריי

ובשל כך רווי בטונים גבוהים. חדר השינה וחדר ההסבה התמלאו בחפצים ובבגדים שהוצאו

והוכנסו כמה פעמים לארגזים, בגלל הקושי להחליט מה מתאים לחיים בפלשתינה. ושוב היא

רואה את פרצופו הזועף של זיגפריד אביה שויתר על ימיו בבנק ועקב מקרוב בפעלתנות של

בתו. חריקות דלת חדר השינה שנפתחה ונסגרה בגלל שברטה התקשתה להחליט אם היא

לילדתה באריזת החפצים המתאימים לקולוניה ולעזור מעדיפה להסתגר בחדרה או לצאת

. ההשחונה, עדיין מצטלצלות באזניי

יוסף גם הוא נזכר בימים ההם. איך ניסה לשכנע את דור ההורים שהצעד שלהם פותח אופציה

והחשש הדאגה למרות בחדווה, התמלאו בנפשם הרפתקנים שהיו הוריו לעתיד. חדשה

נהרגה בתאונה זה מה שקרה. ברטה והנה, לפיצוח. אגוז קשה היו הוריה מגעגועים. אבל

ה נספו שנה אחרי שפרצה המלחמה. הלגה מסרבת לדבר על מה שקרה שם, והוא Sט Sוזיגפריד וק

איננו יודע כלל האם משפחתה מופיעה בחלומותיה או במחשבותיה.

ועכשיו. אביה, חי מתמיד, איש חזק הלגה מהרהרת באטמוספירה שעיצבה את חייה כאן

ודומיננטי שהשפיע עליה ללכת תמיד בדרך ראשית. פקפוקים הם דרכים צדדיות שיכולות

מעצירות פתאום.עלהוביל למחסום או תהום ועל כן עדיף להתעלם מקיומן, וכל שכן, להימנ

מזג-רוחו את שהקצין )דבר שותקת, לאם שהייתה פסיבית בת-זוג בחר שאבא כמו אבל

הנחרץ(, כך גם היא בחרה לה בן-זוג שדרכים ראשיות היו לו לרועץ, ועל כן הרגישה לעיתים

איך כל אחד מהם מהלך על כברת אדמה אחרת.

נו די. המחשבות האלו לא מובילות לשום מקום. בזבוז זמן ודי.

הלגה קמה כדי להניח את הגרב בסלסלה של המתוקנות. מביטה ביוסף ושואלת האם אפשר

לדחות את השיחה לערב כיוון שהילדים תכף חוזרים והיא צריכה להכין אוכל לכולם.

156

על שפת הירקון

הקירות את שישמרו ביתדות לאדמה ולחבר חבלים על יריעות למתוח אוהל. להציב יש

מתוחים. יש לגלגל מחצלת, להניח עליה מזרון ולפרוש שמיכות. לשים ארגז ברוס בפינה ולסדר

סיר קטן ופינג'ן, ובקצה השני מלחיה, פחית עם סוכר,םעליו צלחת עם כוס וסכו"ם, על יד

שקיק עלי תה וחבילת קפה. יוסף בולע עלבונות ומעכל במהירות. רוחו לא נשברת, היא מאמנת

את מוחו לרקוח לעצמו תיאוריות חדשניות לחיים הולמים את רוח התקופה. יותר מדי שנים חי

בצל רוחה המעשית של הלגה. קורים דקיקים של התנגדות הצטברו בפינות אין כניסה. ניסה

לחסום את המרתפים האלה של תודעתו בהצדקות כגון אתה חייב להיות מציאותי ויש לך

משפחה, אבל לאט לאט הצטבר בקרבו אריג של מרירות אפלה.

יש לאסוף ענפים יבשים, לשבור אותם לחתיכות כדי לסדר בין האבנים השטוחות ולהצית.

למלא מן הנהר מים בסיר ולהניח אותו בזהירות על האש. לתוך הסיר לבזוק מלח ובינתיים, עד

ולחתוך וקישוא גזר גם בנהר לרחוץ לקלף, להנץ, מתפוד שהתחיל אדמה לנער שירתח,

לקוביות. את טעמה האנין הביאה הלגה מבית אבא. בימים שאחרי הקטיף, לאחר שחילקה

ובוחרת בקפידה ירקות נוסעת לשוק בתל-אביב ושילחה את הפועלים לדרכם, הייתה כסף

ובזמן וכשחזרה הביתה עם סל תפוח, יקרים שאהבה. פעם אחת אפילו מצאה אספרגוס.

דשנה, אגוזים וחלבת רחת-לקום עטופות של חבילות ושלפו כדרכם בו שהילדים פשפשו

על אותה והמיסה כף חמאה הוציאה מארגז הקרח בסיר, הלגה את האספרגוס הרתיחה

לפת ערבית הרגיש כאילו לא נפרדו מארץ מולדתם. יוסףוהחתיכות הירוקות. וכשהתיישב

התבייש. ביקש לסגור את החלונות מפני ריחות הבישול העסיסיים. חשב שוב שבשנה הבאה

ימצא תירוץ ויצטרף לעלי לארוחה הגדולה של סוף העונה. דמיין איך הוא יושב על הספסל בין

הגברים, מקבל את פיית הנרגילה, שואף ומעביר הלאה לאחיו או אביו של עלי ידידו. ביחד יעלו

והטמינו את השתילים הרכים שבחר בקפידה לאחר זיכרונות מהימים שחפרו את הבורות

שביקר בחמש משתלות והגיע אפילו עד לשפלת החוף כדי לקנות כמה ולנסיות אותן שתל

בקצה החלקה, כדי לבדוק אם הן מתאימות לאדמה הסידית של המושבה.

המים רותחים. יוסף מטיל בזהירות קוביות של ירקות לסיר המהביל. לאט לאט כדי שהמים לא

מאזין יוסף לים. צוללת ואדום, גדול כדור השמש, המדורה. את וחלילה חס ויכבו יגלשו

157

לשריקות השחרורים. זמירות לילה טוב מהדהדות והוא מצטרף בשריקה משלו. מנגינה שכוחה,

שיר ערש או מעין תפילה שהייתה מזמרת אמו:

הטוב אלוהי"

חסד עמי עשה

השמיימה. שאבוא

עוולה היום עשיתי אם

זה. על תסתכל אל

טוב ילד נייעש נא

"אדמות. עלי

נזכר באמו וחשב על הבחירה שלה. פעם בשנה היא באה לביקור. הלגה לוקחת עזרה ומתקינה

נוספת למעלה, אבל אחרי הביקור לכבודה את חדר הילדים. בהתחלה חשבו לבנות קומה

הראשון אמרה להם לינה שמפאת גילה, לונדון מתאימה לה יותר למגורים. היא מצאה דירה

ונוצרים שמקדישים–סמוך לכנסייה שם היא פעילה נמרצת בקהילה מעורבת של יהודים

מזמנם בחקר מקורותיו היהודים של ישוע בן מרים כדי לקרב בין הדתות. בהתחלה קיווה שגם

אמו תתלהב מהרעיון הציוני. את ארנסט אחיו שלחה לפלשתינה שנתיים אחרי שהוא והלגה

עלו. אבל אמו השברירית הבינה מהר ששינוי כל-כך דרמטי בחייה יקשה עליה והספיקה לעבור

יחד עם אביו לאנגליה. שם השתקעו בשנות המלחמה. משם הגיעו מדי שנה לביקור. ולשם

ארנסט היגר לאחר שהבין שאיחוד המשפחה כבר לא על הפרק.

הגחלים במדורה מתפוררים לרמץ אפור אדמדם. המים בסיר מעלים בועיות קטנטנות. יוסף

ונושף שתתקרר. תפוד קובית שולה הוא תפל. וקצת מלוח למים טעם וטועם. כף תוחב

אחרי-כן מוריד את הסיר בזהירות מן האש, מניח לו להתקרר במקצת עד שהרעב גובר. טובל

כף ואוכל ישר מהסיר עד שהסיר מתרוקן. הבטן מלאה במעדן אבל הלב והמוח עדיין חסרי

מנוחה. יוסף מתכופף אחורה ונשכב על האדמה. למעלה בשמים מתחילים לבצבץ כוכבים.

שמיכה שחורה זוהרת וכולה בשבילו.

אם אתה רוצה לגור כאן מתחת לשמים, בלי כבלים של משפחה ואדמה, אתה צריך לגרש

לפלונטרים, שנהפכים הקשרים האשמות, הגעגועים, את מריצות המחשבות מחשבות.

מרחיקות את התקוות והופכות אותך לשבוי של תולדותיך ואורח חייך וההרגלים. יוסף מתהפך

ונשכב על הבטן. חוטמו מתחפר באדמה ושפתיו נפערות. טעם חום אפרפר. ריח עסיסי של

רקב וטריות. תערובת מוזרה של סופיות והתחלה זורמים ומפעפעים לגוף. יצר עצום שמבקש

אדמה. לחבק ולדעת. להתפרש ולעטוף אותה כמו השמים. היצר גואה ובוקעאלחבק את אימ

וטיפות מלוחות שמרוות את ואנקות געיות הגוף הפרוש, בדמעות סמיכות שמרעידות את

האדמה עד לכיווץ הגוף המתרוקן ומתהדק לתוך עצמו. טיפות רכות נופלות גם מהשמים. רעש

הנהר מתערבל באוויר ובאדמה ויוסף, לח מעייפות מתרומם ומסתכל למעלה. "תודה" לוחש

158

ועוצם עיניים. מתכופף מתחת ליריעה המשוחררת, נכנס פנימה לאוהל וקושר אותה לשכנתה.

עוד כמה דקות עוברות בהקשבה לטיפות המרקדות על תקרת האוהל עד שהוא נרדם.

בבית שוכבת הלגה פקוחת עיניים. חושבת על המילים שהשאירה אחריה טנטה לינה בביקור

האחרון: "אני אמו ואני רואה זאת בעיניים. לא תצליחי לקשור אותו לשמלתך. עליך ללמוד

לתת לבעלך זמן למסעות. המסעות של יוסף קשים יותר ממסעותיו של בעלי באוניה ולכן גם

לא יהיו צפויים. נסי להיות לו לנמל. לתת לו את הזמן והמרחב ולהמשיך להבהב בלילות שלו

כמו מגדלור."

הלגה מנסה להקשיב גם להוריה. מעולם לא שוחחה עמם על בחירותיה. נישואים לפרי הבטן

של בני משפחה הרפתקניים והליכה לפלשתינה. מה היו אומרים לה עכשיו כשהיא שוכבת לבד

מכעסיו הישנים ולטפח אהבהדבמיטה בלי לדעת לאן יוסף הלך? האם אביה היה מסוגל להיפר

מחודשת לבתו שעשתה בניגוד לרצונו? להיפרד ממשפטי 'אמרתי לך' כעוסים ולנסח משפטי

עצה של אדם חזק ומעשי? הלגה זקוקה ליד מכוונת. היא מרגישה שהיא עדיין ילדה כמעט כמו

ילדיה, כל-כך רצתה לעמוד יחד אתם ולהזיל דמעות כשיוסף נעמד לפתע ליד השולחן ואמר:

'צר לי. אני מוכרח לצאת. אני נחנק. לא יכול להיות שהחיים מסתכמים בדאגה לבית ובעבודת

האדמה'.

ושפתיה במזרון מתחפר אפה הכיוונים. לכל ורגלים ידיים פורשת במיטה. מתהפכת היא

נפערות. ריח מתוק של לילות אהבים, ריח מעופש של זיעה מימים מעייפים. התערובת הזו

בדירה. אחר-כך מתיישבת על הכורסא ושוב וצועדת הלוך והיא קמה מעוררת בה בחילה

ועוצמת עיניים.

, את נראית ככה כמואבבוקר הילדים מתעוררים לפניה ומעירים אותה בקולות הפתעה. "אימ

סבתא. את ישנה בישיבה ושוכחת שיש לנו בית-ספר" צועקת רבקה שלא מוכנה לוותר על ימיה

הראשונים בלימוד קריאה. הלגה מתנערת בזריזות וחוזרת להרגליה הישנים. מחממת כוסות

חלב ומוסיפה כפית דבש מצנצנת ענקית של מתיקות. פורסת פרוסות דקיקות מלחם שחור

ועוטפת לכל אחד מילדיה ערמה שתספיק לכל היום. יבש, מורחת ופרוסות עבות מנקניק

מברישה בזריזות את שערה של רבקה ובודקת שאברי רכוס ושמכנסיו אינם קרועים.

הימים הראשונים בלי יוסף קשים אבל הלגה לא נכנעת. היא צועדת בנמרצות אל ביתו של עלי

ומבקשת ממנו להצטרף כפועל קבוע. "בימים הראשונים תבנה לך צריף, ובהמשך נעבור ביחד

בפרדס ונתחלק בעבודות. ארוחת צהרים כל יום בארבע כשהילדים חוזרים, אתה מוזמן לשבת

עמנו במטבח, זה נראה לי הכי נוח לכולם."

159

ושבו בנים

הזמן הוא השחקן החרישי. בלי דרמה קשה להרים סיפור. הנייר לא סובל את מי שנע במסלול

ה את הדרמות מתוך מאגר החיים ופורס אותן על הנייר בצפיפות, זו אחר זו, Sגור. הסיפור דול Rש

מוותר על ימים כתיקונם, על פעולות שגורות. מילים כתובות על נייר מבקשות נשיפות גדולות

של אוויר, פרצי צחוק וברגעי השיא, להצליח לגלגל דמעות קטנות בצידי הפנים. ובינתיים, הזמן

ואז, כשהפרק מסתיים, נראים, מתקדם מאחורי הקלעים. מחכה. בצעדים חרישיים, בלתי

הגיבור נרדם, הגיבורה בתנועות שגורות של בוקר פורסת לחם ונקניק ומכניסה לקופסא לצד

געגוע יוצא הזמן לדרכו הארוכה. דרך ללא מילים. מולקולות של ועטופים, ירקות חתוכים

ופתאום קולות בין דמות לדמות. וצובעות בצבעי פסטל רכים את החלל המפריד מתגנבות

הילדים נשמעים אחרת. כל "חסר לי" נהפך לחיסרון באב. כל פצע ושריטה פוערים ארובה

לכאב אחר. ואז, כשכל דקה של חוסר המעש על שפת הירקון מתנפחת לחוסר תכלית, הזמן

מתחיל להרגיש בבית ומתיישב כאורח קבוע וידיד נאמן.

יוסף יושב בפתח אוהלו ומהרהר בילדיו. מה הם עושים? האם עדיין חושבים עליו בדרכם

לבית-הספר? )הימים הרבים מתחת לכיפת השמים שיבשו עליו את לוח השנה. זהו זמן חופשה

והילדים מתעוררים מוקדם יותר, מקבלים כריכים ויוצאים לעבוד עם עלי בפרדס(. ומה עם

הלגה? מה היא עושה עכשיו? האם עדיין כועסת? יוסף חושב שכדאי לו ללכת עם מי הירקון

רים. לעצור רגע בדרך ולחפש את הבית שהיה האחרון לפני gד fמערבה ואחר-כך עם קו החוף לה

החוף באלנבי, ועכשיו הוא כבר לא. להציץ ולראות מי גר שם, לשוחח קלות )ימים רבים שלא

160

דיבר בקול(, לעצור אצל ברדיצבסקי כדי לקנות גלויה צבעונית ומשם להמשיך אל סניף הדואר

השכונתי. מעניין את מי יפגוש. האם מר קלר בריא? לבטח הוא עדיין יושב מאחורי הדלפק.

אולי גם דיצה עובדת? מדביקה בולים וחותמת וממיינת בתאים לפי הישובים. על הגלויה יכתוב

מילות ברכה לילדיו ואחר-כך ישאיל ניר גדול ויכתוב להלגה. ושוב ינסה להסביר, אבל נדרשת

מחשבה איך להפוך במילים כך שלא תתרגז. אולי אם יסב דבריו ויבקש את עזרתה. רוצה היה

בהגיון השקול של אשתו. אך הספק מתגנב, האם היא מסוגלת להבין מה חסר לו? האםרלהיעז

הוא מבין? הזמן מתגנב ומעביר עוד יומיים. יוסף יושב בפתח אוהלו וחושב שאם לא ינצל את

הימים שהוא יושב לבד ויפענח את חידת חוסר הנחת, אין טעם שישוב לביתו.

לפעמים יש לסיפורים פרספקטיבה של מרחב וידע שעוזרים להתיר את הפלונטר שבתוכו סבוך

הגיבור. ואז הם מושיטים יד ופורמים יחד איתו אט אט את התסבוכת, כך שבסיום הוא יוכל

להתרווח יחד עם קוראיו. לא כך בסיפור הזה. יוסף יושב בפתח האוהל אבוד ומיואש. על מה

מיואש? כשעושים בדק בית נראה שאין כל סיבה. יוסף עשה מהלכים נבונים. עזב את אירופה

ויש לו די כסף בזמן והצליח אפילו להעביר את הרכוש. בנה בית, הקים משפחה לתפארת

לפרנסה. ייתכן שעשה אי אלו פשרות בקשר לאהבה אבל ברור שהרוויח אישה נהדרת. וחוץ

מזה, אם לא היה מתפשר, קשה להניח שהיה מאושר יותר באמריקה אם היה הולך אחרי

אילזה אהובתו מההכשרה.

יוסף יושב בפתח אוהלו ושובר את הראש. זה כאילו שמתרוצצות בראשו כמה בריות, וכולן

מבלבלות לו את המוח. האחת דורשת פרטיות, הקולקטיב פוגע לה בחירות. האחרת מבקשת

לתרום מעצמה והחיים בנחלה הפרטית ובדאגה למשפחה בלבד מטריפים את דעתה. זו הבעיה

יוסף. איך מיישבים ביחד רצונות סותרים? אדם אחד צריך להיות מורכב מחומר אחד. ככה

הלגה, ומר קלר ודיצה אז למה אתה לא? יוסף חושב על הוריו ונזכר בימים שהיה תלמיד תיכון

ימים בלבורטוריה. יש חומרים שהתרכובת בינהם גורמת להתפרצות. eואהב לערבב חומרים כ

אדים וריחות שהיו פורצים מהמבחנה וממלאים את חלל המעבדה מהדהדים עדיין באפו. האם

הוא נוצר מחומרים כאלה? האם ההרכב בין הוריו דיסהרמוני כפי שטענו אחיותיה של אמו.

יוסף נזכר בסיפורי הילדות של הלגה. כיצד ניסתה לשכנע את אמה לשוב ולבקר אותו ואת

הוריו אבל ברטה חזרה ואמרה מה שטען בעלה: את צעירה וזה יכול להזיק לך כי טנטה לינה

התחתנה עם הרפתקן. הלגה התרפקה על חזהו במיטה שבבית החדש כשסיפרה זאת ואמרה

ואיך היא הכניסה את הזיהום הזה בדלת גנטי, זיהום שבוודאי הוריה חשבו על אביו כעל

הראשית.

ואולי צדקו? כשאתה צעיר אתה משוכנע בוודאות שהדור הקודם מייצג עולם חשוך שהגיע

גיל שבו אתה בוחן מחדש את תולדותיך ומגלה גרעיני אמת בתוך זמנו להעלם. אבל מגיע

האנכרוניזם מאז. ושוב אתה נובר ותוהה בזיכרונותיך, מנסה לפרק לחלקיקים את מרכיבי חייך

ולהגיע ליסודות שאין לך שום דרך ללוש בם ועל-כן עליך להשלים עם קיומם. הגנים ממשפחת

161

אביו התפרצו אצל רודולוף עליו השלום ומי יודע איזה גנים נוספים מתרוצצים במשפחה ומה

משמעותם לגביו. בשלב זה יוסף עדיין לא חושב על ילדיו הקטנים, הם תמימים וחביבים כל-כך

והכאב שבלהסתדר עם עצמו רב מדי בשביל שיצליח להישיר מבט ממנו והלאה.

בבית של הלגה הזמן מתמקם בנוחיות. שעות היום מלאות בפעילות. הלגה מסיימת לבשל,

על נעליה, לוקחת כובע ויוצאת לחצר. דרך אדמהםתולה את הכביסה מאמש, מעלה ערדליי

הדוקה מובילה בין שתי שורות עצים. העצים גזומים לתפארת. לכל עץ יש צלחת למים. תעלה

חפורה בין העצים, המים זורמים בה וממלאים כל צלחת. התעלות נקיות למשעי, זו המשימה

של אברי ורבקה. הילדים לבושים בבגדים מרופטים, זוחלים מתחת לעצים, מכניסים ידיים

והאבנים הקטנות והענפים גורפים את העלים ובאצבעות פסוקות והצלחות לתוך התעלות

החוצה. האדמה חלקה, המים זורמים בנחת בתעלות, והידיים הקטנות מבוצבצות ומאושרות.

הלגה מתקדמת עד ששומעת קולות של ילדים. הם שרועים מתחת לעץ ורבקה צוהלת לאברי

תראה תראה. מעליהם עץ התפוז מנץ ועלי עומד ובוחן כל ניצן. זהירות לא לגעת בענפים,

ניצני הראשונה, העונה זו בחורף. תפוזים יהיו ולא החדשים הניצנים את יטלטלו שמא

הביכורים. הלגה מחייכת אל עלי בשפתיים פתוחות ומבקשת לדעת מה דעתו על העצים.

העלים ירוקים ומבריקים. הניצנים אחוזים חזק ומחכים. עלי מביט עליה ואומר שזה נראה על

הילדים הסבוכים. הענפים בין מתרווח הזמן ולראות. לחכות חשוב הכי אבל הכיפאק

משתחלים מתחת בלי לגעת באף ענף. עלי לוקח טוריה ומגיש טוריה נוספת להלגה והם ניגשים

להעמיק תעלה בשורה הבאה. הלגה מחזיקה בטוריה בשתי ידיים ומרגישה בחסרון של טוריה

למחשבותיה. בזמן שהיא עודרת היא מחשבת את הימים. כבר שבוע שהוא נעדר. לא אמר לאן

ולא אמר אם ומתי יחזור. טנטה לינה ידעה תמיד לאן מפליגה הספינה של בעלה וכמה זמן

בערך יעבור עד שישוב. אבל יוסף לא מצא לו אוניה להפליג. כמה חסרת טעם ותכלית ההפלגה

הזו, בדיוק עכשיו, כשצריך להכין את הפרדס לחורף, וכשיש דברים חדשים ללמוד.

בשביל יוסף ההפלגה אינה חסרת טעם. גם הפרדס והניצנים החדשים לא יכולים לספקות

המקננים. יוסף יושב על האדמה הקרה ומרגיש בכבלים. האדמה כובלת אותו באזיקיה. העונות

המתחלפות. כל עונה ועבודותיה. מכונת הכתיבה מכוסה בציפית של כרית כדי שהאבק לא יזיק

לקלידיה. העיתונים מלאים בטורים של חלוצים שנהיו פעילים מטעם המפלגה. לאף עיתון אין

עניין בכותב אינדיבידואליסט. שלח מאמרים על "עזיזה" אך הם הוחזרו מסומנים בעיפרון: 'אין

עניין לעורך'. חבריו לארגון טענו שהשם עזיזה מרתיע. מחק את השם מהחותמת ושלח שוב.

'שום עניין'. הלגה ניסתה לעודד: "גם לך אין עניין בהם, עכשיו שיש לך אדמה משלך. זוהי

הנחלה שלנו יוסף, בוא ונקדיש ימינו בשבילה". היה רוצה להסתפק במה שמספק אותה, אך לא

יכול לאורך זמן. בפתח אוהלו הוא יושב וריח ההדרים מרחף ממרחקים. בימים ההם, לפני

שאביו היה שב מההפלגה, תכונה רבה הייתה בבית. אמו בעזרת האיכרות השכנות התנפלו על

הוילונות והמרצפות. מכבסות, מורחות בשעווה, וגם המטבח התמלא בריחות וקולות של סירים

162

ומבשלות. החדרים עמוסי ריחות טריים וריחות משכרים ובכלל, הכל התמלא והזמן הצטמצם

הוהתהדק ופינה מקום מפני הצפייה. ומה אתו? האם לזיכרונות פתרונים? נזכר בימי הצפיי

בבית אבא. כשהיה ילד הוא זוכר את אמו עסוקה בטיפול בו ובאחיו ובבית. גם בשעות השלווה

זוכר את ידיה העמלניות רוקמות מפות ומפיות. כשגדל, ואת עבודת הבית העבירה לחדרנית

ובתי נזקקים. ככה הגיעה לבתי חולים יכלה לסעוד ולמבשלת, מצאה אמו מקומות שבהם

שלו הייתה חולמת ואשת מעשה בו-בזמןאמחסה וכך קשרה קשרים עם פעילים בכנסיה. אימ

וספק אם נכנעה לניגודים שהתרוצצו בקרבה. השכילה להביא תועלת בכל מצב. זה גם מה

שמחייה את נפשה בימים אלו הרחק ממולדתה. היה רוצה ללמוד ממנה, היה רוצה שתאציל

עליו ועל הלגה את היכולת הזו. להביא תועלת בכל מצב. יש לו הרבה ללמוד ממנה גם פה

ועכשיו. עליו לקפל את היריעות ולהניחן עטופות בשק למרגלות העץ הגדול, לארוז את כלי

רים. gד fהבית בתרמיל ולהתחיל לפסוע עם מי הירקון מערבה ואחר-כך עם קו החוף לה

להרגל. הרגל מגונה לטעמם שלךוהזמן? הזמן שב ומתכנס מאחורי הקלעים. נשמר לא להיהפ

הקוראים. כי ההרגל נמצא מחוץ לדפים. ואילו כאן, בסיפור הזה, התפנית היא רגע דרמטי ודי,

כדי שאפשר יהיה לחזור לעלילה, להמשיך לדחוף ידיים לתוך הקרביים של הדמויות המוכרות.

המלחמה הקטנה של הלגה

חם. כל-כך חם. בלתי נסבל כמה שחם. הלגה מנגבת ידים בפינת הסינור. אחר-כך פנים וצוואר

עד למחשוף. אגלי זיעה קטנים מנצנצים על הקרקפת. שיערה לח ודביק ואפשר לראות את

העור הלבנבן מבצבץ. היא מניחה לבד הסינור לצנוח ומרימה ידה אל העורף. היד מובילה את

השיער הקצר למעלה, אחר-כך מוציאה סיכות מהכיס כדי להדק את השערות לפדחת הלחה.

המבט של הלגה שלוח קדימה אל מעבר לחלון. עצים ירוקים שהתרוקנו מפרי השמוטי של

העונה שעברה. זכר המיץ הטרי שסחטה לה ולילדיה מעורר ביתר שאת געגועים. פתאום היא

נזכרת בהרים המושלגים שהיו נוסעים אליהם כל קיץ לחופשה. פעם אחת נסעו לסנט-מוריץ

ה. מבעד לחלונות המלון אפשר היה לראות טורים ארוכים צבעוניים של Sט Sהיא ואמא ואבא וק

על המדרונות הלבנים. מאותם הימים היא זוכרת רק אתהגולשים נטולי דאגות טסים בחדוו

ההנאות. האם הילדות שמרה עליה מפני הדאגות, או שהעולם כולו התנהג אחרת? ניסתה

163

ה ישבו צמוד לחלוןרלהיזכ Sט Sבסבר הפנים של הוריה ונזכרה בשיחה אחת בבית הקפה. היא וק

וניסו לזהות את הסובבים. אנשים זרים צעדו בנחת לכל עבר.

לפתע הזדקפה אמא כשראתה אשה קטנטנה צועדת לצידו של גבר רחב כתפיים עם מטריה.

"היא מזכירה את לינה" אמרה חרישית, אז אבא משך בכתפיו. "את חושבת שאחותך מגיעה

למקומות כאלה? שאל בהתרסה.

כי לכנסיה אותה לקחת דרשה מההורים פעם אחת הייתה אחרת. ילדה כשהייתה "כבר

הטקסים הנוצרים מעוררי השראה." טון עוקצני ליווה את צליל קולה של אמא. הלגה לא זוכרת

אם הם פגשו בחופשה ההיא את טנטה לינה ובניה ארנסט ויוסף. עברו שנים רבות, וחוץ מזה

הייתה עסוקה מדי בגלישה על השלג הצונן ---

לעזאזל. סנט-מוריץ קפץ השלג של מאיפה לתוך השפתיים. ומטפטפת זולגת זיעה טיפת

ובמגפיים חמים, המחשבה שיותר לא תפגוש את המרחבים הלבנים, לא תתכרבל בפרווה

סוחטת מפיה אנקה מלוחה.

בערב מזמינה הלגה את יוסף. בוא נטייל בין העצים היא אומרת. הילדים ישנים, אולי על יד

'דבר' מאמש, מנפנפת אותו העלים הירוקים נחוש קצת קרירות. הלגה מחזיקה בידה עיתון

בחוזקה מול הפנים. הלוואי והייתה יודעת איך להתחיל לדבר. לנסוע עד סנט מוריץ אין כסף.

בטח לא לכל המשפחה. וחוץ מזה, זה לא פתרון. כל שנה תביא עמה את חום יולי-אוגוסט כך

שנסיעה עכשיו לשוויצריה לא תפתור שום בעיה.

"חם. כל-כך חם. אני ממש מיואשת" היא אומרת לבעלה אז הוא מזמין אותה לביקור בברכה

הצמודה לבאר. הברכה מתמלאת עכשיו במים. לפנות בוקר יפתח את הצינור שיוביל את המים

לתעלות להשקיה.

יוסף נעמד ליד עץ שמוטי מול הבריכה, אוחז בענף ומנענע את העלים. "בראשית ברא אלוהים

שיחרוש האדם את "ויברא מלמל. הוא והמזיקים" והפרחים והעלה והענפים הגזע את

ויקלטר..."

מה אתה מדבר עם העצים" צוחקת הלגה, אז הוא משתתק כי בטח היא לא תבין שיש לו שיח

עם השמים והעצים. הוא מביט בפניה הרזים הנוצצים ובשערה הדבוק שמצייר בדיוק בדיוק

הדק בתוך השמלה המרושלת. ידו עוזבת את הענףה ואת צווארה המתאר של גולגולתיאת קוו

ועוברת אל כתפיה. "בואי למים" הוא אומר.

נוצצים בלבן לאור הכוכבים. הלגה רובצת בברכה, צפה וטובלת לאחור אתהתחתונים וחזיי

הראש. יפים השמים השחורים המקושטים בנקודות זוהרות. צוננים המים ומלטפים חמוקים.

, נשענת על שפת הבריכה ומביטה למרומים. כשיוסף מתקרב עירום מבגדיו היאתהיא מתיישב

מזיזה את הראש הצידה אך כעבור רגע מסובבת ומישירה אליו מבט. המים צוננים.

164

"הלוואי והייתי יכולה לשבת ככה כל היום. אמרת שאתרגל אחרי שנחיה כאן כמה קיצים. זה

קיץ תשיעי ועדיין אני סובלת".

יוסף שולח יד והלגה נרתעת. אבל כמו קודם, כשהזיזה בחזרה את הראש, היא מגייסת את הגוף

לשתף פעולה. יש מקומות קרירים קרוב לפלשתינה. לבנון למשל. שמעה מקרובים שאוהבים

לסייר בלבנט, על הרי השוף שהם השוויץ של המזרח. אולי אחרי שתפנק את בעלה כאן

בבריכה תוכל לפרוס לפניו את תוכניתה החדשה. אולי אם תמצא דרך להציג את הנסיעה

ירצה ואם לא להרים הממוזגים כמוטיב הכרחי במעבר מאירופה למזרח ישמע את קולה.

להצטרף עם הילדים כי זה מנוגד להשקפתו, או שלא ירצה להעניק לילדיהם חינוך גלותי קלוקל

של חופשות, בכל זאת יתרצה ויסכים. בשביל זה תהיה מוכנה אפילו שרות, ידידתו מהנסיעה

הראשונה למושבה, תעזור לו לטפל בילדים.

ידיו נוגעות ולשות את שכמותיה, מטפסות דרך הצוואר ופורעות את שיערה. הלגה מניחה ראש

ונטולי יוצאים רטובים מהמים ונהנית מהמים המלטפים את לחיה. אחר-כך הם על ברכיו

בגדים הולכים חבוקים להתכרבל בגופות מקוררים על המיטה.

נראה אותך יוסף

יוסף רותח מזעם. הצעירים של היום כל-כך עסוקים בעצמם. אתמול האזין לשיחה בין אברי

וחבריו. קול דקיק של נערה התגבר על שאר הקולות, "בעיה שלהם, לא שלנו. צריך להגיד

תודה שהגרמנים מעסיקים אותם בחזית ולא נשאר להם זמן להפריע לנו". ואברי, בלי לנזוף רק

שאל, "אז לא תבואי לאספה?" מישהו עם קול בס אמר שצריך להפגין נוכחות וזה חשוב שכל

הבוגרים יבואו עם חולצה כחולה.

165

יוסף לא מצליח להירד יוסף?", אבל איך שהוא מתחילםבלילה . הלגה שואלת "מה קורה

להסביר היא מפנה אליו את הגב ואומרת "תשאיר את זה למחר, אין לי כוח עכשיו לנאומים".

יוסף מסובב את הראש לצד השני ומסתכל על הקווים השחורים שמטילה הלבנה על הקיר

ממול. צלליות של ענפים נעות בכבדות מצד לצד. ענן דקיק של עצב אופף אותו רגע לפני

שהוא נרדם.

העבודה בפרדס תמיד מרגיעה. יוסף מתהלך בין העצים ונהנה לראות שעוד מעט הם משיגים

הניצנים שיבקעו לפני רגע הענפים, שבפרקי התפוחות בעיניים מתבונן הוא קומתו. את

יוסף אוהב להפגין את הידע החדשים. עוד מעט אפשר יהיה להעריך את העונה שתבוא.

שצבר. חושב שהשנה ישמור לא להתאכזב בגלל שהלגה כבר לא מתרשמת. עובדהןוהניסיו

שהחברים שלה ממשיכים להזמין אותו להביט בעצים שלהם כדי לדעת למה לצפות והאם

כדאי להזמין פועלים נוספים לקטיף. לקראת החשכה הוא חולץ מגפים בחצר, רוחץ ידיים

בכיור הנמוך ונכנס לאכול. "איפה אברי ורבקה?" שואל. הלגה אומרת שאחרי בית-ספר הם

הלכו לתנועה ומשם ירדו העירה לאספה. "ומה אתך, את באה הלגה? האספה לכל התושבים

את יודעת". הלגה מושכת בכתפיה ואומרת שיש המון עבודה, ערמה ענקית של גיהוץ וחוץ מזה

חבל לבזבז את שעות האור כשיש כל-כך הרבה עשב בגינת הירק. "לפעמים אני מצטערת שלא

הצטרפנו לקיבוץ, ככה היה נחסך ממני גם כביסה גם בישול. זה פשוט עבדות הבית הזה." יוסף

יודע שהלגה סתם מדברת, היא בעצמה אמרה שהספיק לה מאביה שאמר לה מה לעשות

ומעכשיו היא מתכוונת להיות עצמאית. לקח זמן עד שהצליחו למצוא אדמה מתאימה לפרדס,

וטוב, יש גם יתרונות לאבא עשיר. חוץ מזה הלגה, כשהיא רוצה לעשות משהו, תמיד היא

לאספה היא לא מוצאת זמן. "מה אתה רוטן שם יוסף, אם אתהאמצליחה. זה לא סתם שדווק

רוצה להגיד לי משהו אז תדבר."

בשבע בערב אחרי הרחצה, אחרי שלבש חולצה רקומה מעשה ידי הלגה מלפני שתים-עשרה

שנה, חולצה שהלגה לא הסכימה לו ללבוש באירועים בגלל שנשחקה מרוב כביסה, והוא לא

הסכים להכתים בעבודה, הוא יורד העירה.

בחצר המושבה, מסביב לבאר הישנה, עומדת במה קטנה ועליה שלושה כסאות מאחורי קרש

חברי להתכנס לבמה מתחילים מסביב כשולחן. ומשמש חמורי-עץ על מונח חשוף, רחב,

ועליהן באותיות שחורות: "אסיפה המושבה. על הקיר של בית-העם קרעי מודעות צהובות

סו לשמוע את דברי החבר יולק וויס, יושב-ראש הועד למען Sחשובה! כל תושבי המושבה התכנ

הבאר הישנה. בל יעדר איש!" חלקרהצלת יהודי אירופה. ביום כ"ג לסיוון בשעת ערבית בכיכ

מהמילים מטושטשות ובלתי ניתנות לקריאה, אבל יוסף יודע אותן על בוריין, הרי הוא ניסח את

המודעה ודאג שתתלה בכל פינה במושבה.

טיפין טיפין מופיעים אנשים. אפשר לזהות מי בא, להעביר בראש בית בית לפי סדר הרחובות

וייס. מזל שיש בגולה' כפי שנוהג לומר כדי לדעת מי מגיע, למי מהשכנים אכפת מ'אחינו

166

ומגלה את אברי. יוסף עוקב אחרי החולצות הכחולות. צעירים שממלאים את צו התנועה.

על-ידו עומדת הצעירה הקולנית מאתמול. גם רבקה רואה את אברי. היא יושבת על המדרגה

הגבוהה בכניסה המהודרת של הבנק מעבר לרחבה הגדולה. יותר מזה לא מעיזה להתקרב. עד

גילה שהיא עוקבת אחריו. למה שיגלה בעצם, העיניים שלו כל הזמן על עכשיו אברי לא

אותו.תהצעירה. האספה לא ממש מעניינ

רבקה נזכרת איך לא טרחה לתקן את הטעות של הוריה. "לפחות כל הנוער מהתנועה יגיעו

לאספה" אמרה אמה לאביה המודאג. רבקה ניסתה לשכנע את המדריכים שבני גילה יצטרפו

לבוגרים, אבל המדריכים סברו שאין טעם כי זה לא לגילם. רבקה לא מהססת, כל השבוע אבא

דיבר על האספה, על החבר וייס שנוסע ממושבה למושבה, וכמה קשה לגייס יהודים מישראל.

גם היא רוצה לשמוע, לראות את וייס ולדעת את מי מבני המושבה יצליח לשכנע להתגייס.

איזה מזל שאמא מאמינה בין אביה לאמה. רוצה ללכת אבל לא מוכנה להסתכן במריבה

בתנועה.

להתקרב תוכל והיא תתמלא שהרחבה לרגע ומחכה אברי של הגב על מסתכלת רבקה

נפתחת. אבא של תלמה ועודרולהקשיב בלי שירגיש. דלת חדר המועצה בקצה השני של הכיכ

כמה אנשים שהיא מכירה במעורפל יוצאים ומתקדמים אל הבמה. איש אחד עם שיער לבן

מנופף בזרועותיו. עכשיו היא מבחינה גם באביה שניגש אל האיש הכסוף. האיש מבחין באביה

ועוצר את הליכתו, מוריד את ידו והם לוחצים ידיים. זה וייס לוחשת רבקה וקמה מהמדרגה.

הרחבה מתמלאת באנשים. אם תתקרב לא בטוח שתראה את הבמה, אבל מכאן קשה יהיה

נזכרת איך פעם אבא היה מרכיב אותה על כתפיו בלי לשעות לשמוע את הקולות. רבקה

לא עדיף שאולי או לאביה, להצטרף לה כדאי האם תוהה היא גבו. שמאחורי להערות

להזדהות.

ופתאום הקהל משתתק, וקול רחוק מבצבץ בין הגבות. רבקה מצמצמת עצמה ומתחילה לעבור

בין גבות לרגליים והקול מתגבר. "יהודים כולנו" צליל המילים נשמע איטי ומתפורר כמו קולות

העלים הנדרכים מתחת לנעליה בפרדס. "עדויות של פרטיזנים" ממשיך הקול הסדוק ולרגע

משתנק. בקהל דממה. ורק כשהקול מתחזק ומצטעק פתאום: "הצבא הבריטי מציל את אחינו"

מתחילות הרגליים שמסביבה לנוע בחוסר מנוחה, "אתה השתגעת חבר וייס?" מבהילה אותה

צעקה קולנית מאחור, "הצבא הבריטי זה האויב אם במקרה שכחת" שומעת קול זועם מצידה

הימיני. ועוד קולות גוברים על הקול שהיא כל-כך רוצה לשמוע ואז, לפתע שומעת רקיעות.

לוקח לה זמן לזהות את הרקיעות כפסיעות חזקות על הבמה. היא לא רואה כלום וחושבת

שאולי קרה משהו לוייס אבל אז היא שומעת לפתע קול מוכר: "אני חושב שוייס צודק. תקשיבו

לו. תרימו את העיניים מהאדמה הקטנה שלנו כאן ותעיפו מבט אל האופק." הקהל משתתק.

אף אחד לא מפריע והיא שומעת כל מילה. "מעבר לים מתחוללת מלחמה נוראית. בימים כאלו

167

צריך להרים את הראש מהצרות הפרטיות ולהתגייס ביחד למגר את השטן שמשמיד.." צעקה

נוראית מאחורי גבה קוטעת את הנאום: "נראה אותך מתגייס. מה אתה מטיף. אם כולם אז גם

אתה צריך. נראה אותך יוסף!"

רבקה קופאת למרות שהיא רוצה לברוח. זו רק אספה אמר אביה לאמה כשהתווכחו בלילות על

הצבא הבריטי. זו רק אספה שמיועדת לפקוח את העיניים של יהודי ישראל. אבל אמה אמרה,

אתה לא חייב להצטרף לכל מאבק שיש על כדור הארץ, אתה עוד מעט בן ארבעים ויש לך

משק ומשפחה לדאוג.

ושוב שקט בקהל. גם אבא משתתק. הקול מאחוריה ממשיך למלמל. "רק להטיף הוא יודע.

האנשים שמטיפים צריכים להוות דוגמא." אבא כנראה שומע את המילים כי לפתע פתאום

רבקה שומעת אותו מכריז: "גם אני אתגייס. בואו נלך יחד לחטיבה היהודית, בואו נחזק את

הצבא הבריטי במלחמת הקודש להצלת אחינו היהודים".

עד שמגיעהםויותר היא לא רוצה לשמוע. רבקה פורצת בריצה בין רגליים לבטנים ומותניי

לקצה הכיכר ומשם במהירות כאילו אין עלייה, דרך רחוב יעקב עד לפינת מנוחה ונחלה, היא

רצה בבהלה עד שהיא מגיעה לביתה.

168

יוסף שב לשדה הקרב

הלגה מביטה בדאגה במראה. דווקא לקמטים היא מצליחה להתרגל. לעמוקים בצדי העיניים

היא מוקירה, כיוון שהם משרים על פניה סבר מחייך. מהקמטוטים הזעירים מעל שפתיה היא

הדליל השיער השיער, אבל ומרירותה. מדאגותיה להתעלם נוהגת שהיא כמו מתעלמת,

השהתחיל להלבין גורם לה לעגמה רבה. מה לא ניסתה. פעם בשבוע היא מערבלת ביצה טריי

של התרנגולת הערמונית עם כפית שמן זית וכף חומץ הדרים, מתכון שקיבלה מאאידה של עלי

ששערה השחור העבות והמבריק מעורר את קנאתה. בשעת לילה מאוחרת היא מורחת על

השיער את הממרח המוזר וחשה אותו מבעבע פנימה עד לשורשים. אחר-כך, בבוקר, לפני

שכולם קמים, חופפת היטב בכיור וכשהוא מתייבש היא מתהלכת במשך יום בתחושה נעימה

שעטרת מבריקה מעטרת את פניה. אבל בערב, לפני השינה, האכזבה מתעצמת. הלגה מביטה

בדאגה במראה וחושבת מה תעשה. לפני שבע-עשרה שנה כשהגיעה לפלשתינה היה השיער

ארוך וגולש. בבקרים אסוף במטפחת ובלילות רך ופזור על הכר. מגע ידיו של יוסף על שערה

חסר כל-כך. לא בטוחה אם היא רוצה שיחזור הביתה, אבל מי עוד ירצה ללטף את שערה?

מחר שבת. צריך למצוא זמן לדבר עם הילדים. הם גדולים ומבינים עניין וגם די התרגלו לחיות

בבית בלעדיו. והיא, האם היא התרגלה? כבר שנתיים שהוא איננו וזכר ידיו על שערה עדיין

עם השיחה את שתתחיל עדיף אולי או בהתחבטותיה אותם שתשתף כדאי האם טרי.

משפטים מן המוכן: אבא בחר להלחם מלחמות של אחרים והשאיר אותנו לבד בשדה, אז

עכשיו כמו שאני רואה את הדברים אין אפשרות שיחזור כאילו כלום לא קרה. הילדים יתנגדו.

בעל כורחה לאם הרעה. לא לא, זה לא מגיע לה וגם לא ראוי שיחזורךזה ברור, והיא תיהפ

כמו גיבור והיא תדחק לפינה לא רצויה. אולי עדיף לשמוע קודם את הילדים. הלגה יודעת מה

יהיה. אברי ישתוק ויכעס בלבו פנימה והיא תנסה לדובב אותו עד שיפלוט: אני לא רוצה לראות

אותו ודי! היא תמצא את עצמה מגוננת: הכוונה של אבא הייתה טובה. חשוב לו להיות בלב

הדברים ולהשפיע, ובשביל זה הוא מוכן אפילו להקריב אותנו בלי לחוש מה אנחנו מרגישים.

אחר-כך תכעס על עצמה על שסנגרה על בעלה והעצימה את מצוקתו של אברי. רבקל'ה

תתפרץ לדבריהם בדמעות ובגעגועים ותלחלח את עיניה וגם עיניו של אברי יבהיקו פתאום.

אברי ורבקה זקוקים לאב ושערה ליד מלטפת. לעזאזל איתו, היא מברישה בכעס את הפדחת

המלבינה. מהדקת חזק את השיער בסיכות מבריקות שאף שערה לא תעיז להתפרע ולמרוד.

אחר-כך מניחה את ראשה על הכרית ויודעת שעם כל הכעס, היא לא מסוגלת למנוע ממנו את

ביתם.

169

בריטיתהבאותו הזמן מנמנם יוסף ברכבת. רכבת לילה בדרך לקהיר. משם יעלה על אניי

שתשיט אותו בחזרה לנמל בתל-אביב. התנודות המונוטוניות מבקשות להרדימו אבל המחשבות

בנמל כשעבד העולים פני את קיבל איך נזכר הוא בחיקה. אותו לעטוף מונעות מהשינה

לו מילה. החלוצים לגלות שאין וכמה התאכזב וניסה להשפיע בתל-אביב. איך עמד מולם

השתייכו לארגונים עוד לפני שהגיעו ארצה.

מי יקבל אותו בנמל? הגלויות מהבית היו קצרות ואחרי שנתיים במדבר קשה לדעת מה מצפה

ברגליים של עצמו. יש לו מספיקללו. בגיל ארבעים וארבע אדם מוותר ומעדיף לא להיתק

לדעת שהצפיות לא תמיד מתגשמות. בעיניים עצומות רואה את חדר השינה שלו ושלןניסיו

הראשונה התמונה היה השינה וחדר אחדות פעמים עיניים עצם שהתגייס ביום הלגה.

שהופיעה. גם במדבר. ברגעי החיכיון הארוכים, המשיכה התמונה להראות חיה מתמיד. השידה

הנמוכה עם הכיסא. המיטה במרכז החדר. הלגה לא הייתה שם אבל הוא חש בנוכחותה, כאילו

חיכתה מאחורי הקיר מעבר לפריטי הריהוט הברורים. וכך, בעצימת עיניים הצליח לעבור פריט

פריט. זו הייתה התמונה הכי ברורה שראה. מעבר לחדר התערפל הכל. המלחמה העכירה

דעתו. יוסף פוקח עיניים, מסתכל בחלון ורואה אחורה. המדבר לא השתנה מאז המלחמה אבל

הרעש אחר. ביום ראשון, הראשון אחרי המלחמה היה שקט משונה. המדבר הלובי היה חם

להרוויחןאש, ממש פלט להבות. טוראי יוזף נשען על המשאית, נצמד לגלגל האחורי בניסיו

שרידי צל שהתמעטו ככל שהשעות עברו וחיכה. הסתכל שוב על הגלויה הצבעונית ששלחה

אשתו, הרים ירוקים ובאופק פסגות מושלגות, וקרא שוב בפעם המי יודע כמה את מה שכתבה:

נסעתי לבדי. צילה לקחה חופשה מהדואר ועברה לגור בבית עם הילדים ועלי מסתדר בפרדס

כי עכשיו אם אתה עוד זוכר זו לא העונה. אני מבטיחה שאחזור בסוף חום אוגוסט. תשמור על

עצמך ותכתוב לילדים כשתוכל. אף פעם לא חשבתי שנשאיר אותם לבד אבל אני לא יכולה

יותר וחופש קריר בהרי הלבנון מסייע בידי לחזור טובה יותר.

אני כל כך מתגעגעת,

הלגה.

בציוד נוהג במשאית הצבאית הטעונה כשרץ אחרי המלחמה, הימים כל תחושת אשמה.

לבד. אבל הפעם נטשר בלהישאןמטבח, חשב עליה. ידע שהיא מסתדרת הרי יש לה כבר ניסיו

וצנום אותה לתקופה ארוכה. רצה לדבר עליה עם מישהו. הטבח היה איטלקי נמוך קומה

שהקפיד לחבוש על ראשו כובע טבחים לבן למרות שהצבא סיפק לו כומתה. את השיחה הם

כוחות זה שאיטלקי משרת את יוסף ביקש להבין איך ניהלו באיטלקית מתובלת בגרמנית.

הברית וכך נודע לו שהאיטלקי ברח בספינה לחופי סיציליה ומשם לתוניסיה, והיה קצת קשה

אבל בסוף נתנו לו להגשים את חלומו ולסייע למגר את הצוררים האלה היטלר ומוסוליני. יש

170

ושני בנים. חייםאישהעוד אחד כמוני שסוטה מהתלם, חשב יוסף ושאל על המשפחה. יש

ה שבחוף המערבי. כן, הם רגילים שאבא יוצא להם מהחיים אבל Rטי gנ Sל fבכפר קטן לא רחוק מוו

זה תמיד למטרות 'טהורות' אמר האיש הקטן והצטלב. יוסף צחק. פעם ראשונה שמישהו מבין

ללבו. 'אתה ואני יחד קצת כמו דון קישוט וסנשו פנשו' אמר. יוסף חשב שהאיש הרבה יותר גדול

ממה שהוא נראה. יודע להסתכל על עצמו ברצינות ובשחוק, לא כמוני. אני זקוק שיבינו ללבי

ולמניעי. עם קצת אירוניה עצמית יכול להיות שמעשיו היו צורבים פחות את נשמתו. הלוואי

וגם עצמו על לצחוק יודע ולא והיה בנפרד עליהם להסתכל ובין המשפחה. בינו להפריד

כמכתיבי דרך או מעמיסי אשמה.

ופחונים צריפים פרברי מאיטה. הרכבת מתנער. ויוסף לפתע מתגבר הגלגלים שקשוק

ואחריהם מבני אבן אפורה. רגע לפני שהיא נכנסת לתחנה, צופרת הרכבת ולקול תרועתה

מסתיימת הנסיעה. אולי כדאי שאלמד באמת משהו מידידי האיטלקי, והבית יהיה לי לנמל

מבטחים, חושב יוסף לעצמו ומעמיס על הגב את שק החאקי שהיה לביתו בתקופה האחרונה.

על הרציף כולם ממהרים. יוסף מצטרף על הזרם הגואה ושם פעמיו אל הנמל.

171

חלום יוסף

. רות יקרה

בשער מנדלבאום פניתי מזרחה, עברתי בין גדרות התיל בלי להסתכל קדימה או אחורה. איזו

דממה, כאילו שהגעתי למדבר. אני זוכר שהכנסתי יד לתיק ונגעתי בציגרות ובבונבונירות כדי לא

להרגיש לבד. כשעטפת אותן בניר המשי הדקיק לא ידעת לאיזו תכלית. עכשיו את יודעת.

דרמים תפסו אותי והייתה התרוצצות גדולה סביבי, זכרתי את עינייך כשהגשת לי את gנ' fכשהז

החבילות הארוזות. אולי אם הייתי מספר לך למה אני קונה כל-כך הרבה מתנות, היית מצליחה

אותי מתוכניתי. היית מסבירה בדרכך ההגיונית לאן המעשה מוביל, איזה סיכון וסיכויאלהני

אני לוקח. אולי הייתי מקדיש מחשבה נוספת ומוצא פתרון אחר. דעי לך שניסיתי. פניתי אפילו

דיפלומטיות, אבל לא קיבלתי והמתנות בדרכים למיניסטר החוץ כדי שיעביר את התרומה

תשובה. אני חושש שפנייתי לא הגיעה לייעודה. הייתי צריך להתאמץ יותר.

כמוני. מותר לייתימהונכאן הימים עוברים בשקט, לאט. הם עדיין לא יודעים מה לעשות עם

ה כועסת מדי, צריך לחכות בסבלנות שהעניינים יירגעו. תודה לאל Rג gל Sלשלוח רק מכתב אחד. ה

שיש אותך, הנפש הקרובה.

לידיד , האם תצליחי להתעלות מעל לנכתב בעיתונים ולהשיב )נזיפה, עידוד, נחמה(רות יקירתי

?לצרותע שנקל

בידידות יוסף.

. שלום יוסף

אנחנו מכירים כבר שנים. יותר ממכירים, ובכל זאת הצלחת להפתיע. אני מודה שיש לי איזה

יתרון על משפחתך, אני יכולה להביט בך בעיניים מפוקחות, המעשה שלך לא נוגע בי. )כן נוגע

ללבי, אני מקווה שאתה שם לב להבדל(.

אני מנסה לבחון מה אני חושבת עליך. זה לא קל. אתה כל-כך תמים. אתה יודע את מי אתה

כמה כשהיה בן שלוש. אתה זוכר איך רצה ללטף את התרנגולת האדמונית וימזכיר? את אבר

התאכזב כשהתקרב אליה אבל היאכמה ,כעס כשברחה? מבחינתו הייתה צעצוע בהישג יד

פרחה.

כן יוסף ידידי, הגבול בשבילך הוא כמו לוח משחק. מעין חסמבה שהילדים אוהבים לקרוא.

172

אמרת שתקבל הכל. נזיפה, עידוד, נחמה. סיימתי לנזוף ועכשיו רק אומר כמה מיוחד בעיניי

חלומך וכמה העולם היה נראה אחרת אם עוד אנשים היו כמוך. אני מעריצה את הכוונות שלך,

אבל הייתי רוצה לשמור עליך מפני מעשיך. איש כמוך לא צריך להגיע לטלביה.

ספר עוד על מעשיך בבית החולים. האם יש לך כל צורכך? לא חסרים לך בגדים וטואלט?

החזק מעמד. רות. ספרים?

. רות יקרה מאד

ייר הגיש לי אותו בפגישה והתעניין לדעת מי hא fהמכתב שלך כמו מים צלולים. היום דר' מ

דר' מאייר. הוא מאפשר לי לדבר באופן פתוח על הכל.אהוה הכותבת. סיפרתי הכל כמובן. כז

דיברנו רבות על הקשר עם אשתי והוא הצביע על הדמיון לאימי זיכרונה לברכה וכמה ציפיות

היו לי שאינן יכולות להתגשם. מה לעשות, כשאנחנו בוחרים לנו בני זוג בגיל עשרים )בחירה

בינה כדי לראות את העתיד. אולי באמת צריך, בחוק, מהירה במקרה שלי(, חסרה קצת

ין דר' מאייר שיפקח את העיניים. מצד שני, כמה מעט זוגות יינשאו hלהצמיד לכל זוג שנישא מע

אחרי שייפקחו להם העיניים, ותחשבי כמה מעט ילדים ייוולדו. זה כמעט לבוא ולהכחיד את

האומה.

את רואה, אני מסוגל אפילו להשתעשע ברעיונות. סימן שהמצב לא ממש רע. זה כנראה בגלל

אני לומד לדעת את עצמי. ואת יודעת מה, אני מתחיל ללמוד גם על המקום,שגם בתוך הבור

החשוב שלך בחיי.

אנא, אל תיבהלי. את יודעת כמה שאני רוחש לך כבוד. וגם אל חשש, לא השתחרר שום בורג

בשם לו לקרוא לך גם מותר כן, )כן למשוגעים בבית-חולים שיש משהו כנראה בראשי.

המפורש( שמצליח להפיל חומות של מילים.

הכל. תודה לדאגתך,לא חסר לי כלום, וחסר לי

מקווה שנתראה שוב,

יוסף

, יוסף

מבצבץ כאב עמוק. אתה זקוק ליד מנחמת של אם,ךלמילותיהמכתב שלך העציב אותי. מתחת

לא למצוקה של אשת איש שנעזבה לבד עם ילדיה ופרנסתה. גם אני לא יכולה להיות לך כמו

עדייןריאמא. עליך לגדול לארבעים ומשהו שנותיך ולזכור שיש לך אחריות )כן, רבקה ואב

באחריותך(. אני נשמעת שוב כמו מטפלת. כמו הימים ששהיתי בביתכם ואתה היית נכנס

מהפרדס לרגע מנוחה, מלטף את לחייהם הרכות של ילדיך וניגש אלי לשוחח במטבח. אהבתי

את השיחות אבל הרגשתי לעיתים כאילו יש ילד נוסף לטיפולי.

אולי זו הצרה של כולנו. דור שלם שעזב את ביתו באירופה בגיל כה צעיר כדי להקים מדינה.

ם, לא פסיכולוג,כן, היית זקוק ליד מכוונת Sשתלווה את שנות נישואיך ואבהותך הראשונות., א

173

אני אני חוששת שאתה מוצא עניין באשה בודדה רק בגלל הסיטואציה שבה אתה נמצא.

מבקשת שלא תכתוב לי את המילים הנרגשות מתוך התחשבות ברגשותיי. עלי להזכירך שיותר

מדי נפגעתי. טוב לי עכשיו. קיפלתי היטב את ציפיותיי וגעגועי. אנא ממך, אל תגרום לי לפתוח

.שוב את המגירה הנעולה

ומה אם שיחותיי עם הפסיכולוג מאירות את עיני מחדש? אני מדבר איתך על קשר, חביבתי

עמוק של איש מבוגר לאישה מבוגרת. עזבי את עלומינו. גם אני כבר לא צעיר כפי שציינת.

חיבה, חמימות, וכן, גם אהבה, לא נגמרים בגיל העמידה. אז אנא ממך, אל תקברי כלום ותני לי

להגיד לך בכנות את האמת.

אני לא יודע לאן יובילו החיים את הלגה ואותי. אנחנו נשואים אבל נראה לי שהיא מתחילה

למאוס במצב והעובדה שאני כבר חודש רחוק מהבית נותנת איזו פרספקטיבה לעצמאותה. היא

מגלה שהיא יכולה בלעדי. גם הילדים כבר מספיק גדולים ויכולים לשמש עזר כנגדה.

תנה. של הלגה אני לא מכריע כרגע. זכותה gמ fביקרההיא לבחור מה לעשות איתי. אני בעמדת ה

פה רק פעמיים ושוחחה בעיקר עם דר' מאייר. אלי היא לא מתייחסת ברצינות.

נראה שאני מתייחס למצב עם אשתי בשוויון נפש. זה נכון. היא לא ממש חסרה לי וזה גם בגלל

שאני לא מרגיש בודד כשיש לי אותך להתחלק במחשבות. )אולי עוד מוקדם מדי שאתחלק

עמך גם ברגשותיי.(

דר' מאייר עוזר לי רבות. עברנו לדון בחיי. תודה לאלאני נתון.מצב באיזה עכשיו את יודעת

הואשהוא מניח למעשה האלטרואיסטי שלי )ככה הוא קורא לסיבה שהגעתי לכאן וזה מלמד ש

דנו בסוגיהבגם קצת מעריך אותי(. מדוע מותר להשתתף בגורלם של:פגישות הראשונות

אבל אסור לחצות את הגבול ולהעביר להם תרומות. אני מסכים אתו. זהבמחשבות, הפליטים

גבול זה גבולם.ההבדל בין מחשבות למעשי בשביל מעשים יש מוסדות. מה לעשות, כמו,

לא של אדם פרטי. ,שהוא אומר, וגבולות בין מדינות זו יצירה של הנהגות וממשלות

בעקבות השהות הארוכה שלי בטלביה?,כללי אל הפרטי/את שמה לב איך אני עובר מהציבורי

עם דר' מאייר.ימשיחותיכן, אדם פרטי עם חלומות, כפי שלמדתי

כפי שאת רואה, עיניי נפקחות, אני מנסה לגדול לגילי. את חושבת שתצליחי לראות את הבוגר

שבי, ולא עוד ילד לטיפולך?

בחיבה,

יוסף )עדיין בעל חלומות(

, יוסף

ולראות את השינויים בעקבות אני מתקשה לענות לך. באמת שהייתי שמחה לפגוש אותך

הטראומה והחודש האחרון. האם אתה מרשה שאשוחח עם דר' מאייר?

174

והבחנותיו אני לא מתאפק, רותי חביבה משהו מסתתר מאחורי.בהשפעתו של דר' מאייר

לעיניהם של השומרים לעבור מתחת לקוות שאצליח רוצה אני לענות" שלך. ה"מתקשה

שנהשש-עשרההניצבים מסביב לרגשותיך, ושהפעם לא תברחי מפני כמו לפני לא נשאר .

עוד מעט עומדים ברשות עצמם וייותר במי לפגוע. רבקה ואבר מילא הם לגמרי בצד שלמ

הלגה. והלגה כפי הנראה לא תרצה שאחזור הביתה אחרי שאשתחרר מפה.

אני יודע שזה לא נהוג אבל אני לא מוותר. מותר להשתמש בכל המילים כולן, זה לא סתם

.שהמציאו מילים כמו אהבה למשל

יוסף

כשקראתי את מכתבך חשבתי מה היה קורה אם הייתי יושבת מולך ושומעת את המיליםידידי,

שלך. הייתי קופאת במבוכה? לוהטת מחום? מה הייתי עונה באותו רגע?

המכתב יושב על ברכי כבר שלושה ימים. מה לענות? לנזוף בך שוב? לשחרר את רגשותיי על

הנייר כמו שהן?

אצלך השתחררו כל הבלמים וזה גורם לי לייתר אחריות. להיות אחראית גם עליך שלא תעשה

דברים שתצטער עליהם אחרי שתצא מבית המשוגעים )אמרתי זאת!( אולי המשפחה שלך

תרצה אותך שוב? מי יודע, הזמן מרפא.

אם מדובר בסיום היחסים עם הלגה עשה זאת בלי קשר אלי. אחרי שתחליט, קח זמן והישאר

עם ההחלטה כדי לבחון אם מתאימה היא לך.

ז'נדרמים לא שומרים עלי. בורחת. אתה מכיר מספיק טוב את הדרך. אל פחד, אני לא

כשתרצה לבוא אלי בוא, אבל רק אחרי שהחלטת באמת.

שנה לא אני שעזבתי אלא אתה שנשארת. אני הלכתיי שש עשרהואם אתה חייב להזכיר, לפנ

ולרכוש להלגה בסביבתך. מה לעשות, לא לך להחליט כשאני כדי לאפשר למען ההגינות

המשפחתי היה משקל רב יותר מזה שיש לרווקה מבוגרת, ענייה ופשוטת מראה. אני לא נוטרת

ועושה חשבון לעבר. אבל גם לא מוכנה לעבור זאת שוב.

של למתיקות להיענות בלמים, לשחרר רוצה אני גם מהמיליםמלותיךיוסף, להיפרד ,

ולהפליג שלי תפקידים,אתךהמרוסנות אחת פעם שנחליף רוצה הייתי העבר. למחוזות

שתשמור אתה עלי מפני שטויות הלב, שתדאג אתה שלא אפגע.

רות אהובה

את רואה, גם צוק איתן נמס כשהלבה פורצת.

מפחיד? כן, אבל תודה לאל, עידן הקרח לא נצחי.

175

זה נראה לך כמו שיר? אני מניח שזה מה שקורה. כי שיר זה דמעות במילים, וכרגע אני בעיקר

בוכה.

)לא יפה, גבר בן ארבעים(.

וגם אם את מרגישה כמו אילה מפרפרת בסבך,

לכודה בשיפולי השדה.

דעי, הדג שקפא בקרח הקולקטיבי

מתעורר ממגע השמש הממיסה

לומד לשחות במים עמוקים.

תודה לבית המשוגעים, אני מוצא את המפתח לשער מנדלבאום שלי, חוצה את הגבול נטול

מתנות ויכול להבטיח רק שאנסה להפוך את שבע השנים הטובות ליותר שנים ויותר טובות.

שלך יוסף

-2003חגית לביא

2006

176