"בני ברוך"

אירגון להפצת חכמת הקבלה

קבלה למתחיל חומר הדרוש למעוניין להכיר מקורות אוטנטיים בחכמת הקבלה

2000 -בני ברק

"בני ברוך"כל הזכויות שמורות לארגון ISDN

הסכמות

ועוזו הכמהים וצמאים לדברי ' הנני בא בדברי אלה לבשורה טובה לכל דורשי ה...א רב "הדר הוא ובקודש נהדר יהודה ליב אשלג שליט, הרב הגאון המקובל... אלוקים חיים

והנני ... לבאר כל סתום... עליו לחבר' והיה רוח ה, ו"ת ירושת"צ בגבעת שאול פרוור עקו"ומוק הפנימית מקור החכמה "נבוני הלב החרדים אל דברו לקדושת תוה' בזה מבקש מכל עם ה ...חת באהבה רבה אל בתיהם ברכה את הספר הקדוש והנכבד הזהוהבינה העליונה לק

.הרב הראשי לארץ ישראל, אברהם יצחק הכהן קוק

ר "ת אדמו"הן היום גדול נתכבדתי ראות פני כבוד הרב הגאון המקובל האלקי כקש...ולכן ... כי הלימוד הקדוש הזה ותפלה בכונה מקרבין קץ הגאולה... א"יהודה הלוי אשלג שליט

להרים דגל התורה להחזיק בלימוד , אנשי חיל עם קדוש תחזקנה ידיכם לעשות חברות קדושות... ומאפלה לאור גדול, אשר על ידו אנו יוצאים מעבדות לחירות משעבוד לגאולה, הקדוש הזה

א בברכה המשולשת האמורה מפי אהרון ובניו "ר המחבר שליט"והנני מברך את כבוד אדמו .ו"ירושתהכהנים הקדושים פה

י חיים שאול דוויך הכהן"ד הצב"כ .ו"ק ירושת"ראש ואב לכל חכמי המקובלים והמכוונים מהספרדים דפעיה

, אחד מיקירי ירושלים וחכמיה, יהיו שורותי אלה נאמרים לכבוד התורה ולומדיה...

הוא הקשור , ידידי, ה האי גברא רבא ויקירא"ה, ומגלה צפוניה, העוסק בתורה לשמהת הרב "כקש... מאז בואו לקבוע דירתו בעיר קדשינו עד עתה לא זזתי מחבבו, ות לבביבמוסר

כולי עלמא ... ו"רב בגבעת שאול פרור ירושלים ת, א"יהודה ליב אשלג שליט' הגאון רר מלפני "ויה. ומפורסם שמו, הכהן הגדול בלימוד הקבלה, ל"מכירים את כבוד שר המסכים הנ

.ח המחכה לישועה קרובה"יו יתקיימו ובעהשכל ברכות, אבינו שבשמים יוסף חיים זאננעפעלד' הק .ו"ק ירושלים ת"ד לכל מקהלות אשכנזים בעה"האב

"עץ החיים" מתוך -י הקדוש "שיר של האר

,כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים, דע

.היה אור עליון פשוט ממלא את כל המציאות , אויר ריקני וחללולא היה שום מקום פנוי בבחינת

.אלא הכל היה מלא אור האין סוף הפשוט ההוא ,ולא היה לו לא בחינת ראש ולא בחינת סוף

,אלא הכל היה אור אחד פשוט שווה בהשוואה אחת ".אור אין סוף"והוא הנקרא

וכאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא את העולמות ,ולהאציל את הנאצלים

,שמותיו וכינוייו, להוציא לאור שלימות פעולותיו .שהיתה זאת סיבת בריאת העולמות

, הנה אז צמצם את עצמו אין סוף בנקודה האמצעית ,אשר בו באמצע ממש ,וצמצם את האור ההוא

.והתרחק אל סביבות צדדי הנקודה האמצעית אויר וחלל ריקני, ואז נשאר מקום פנוי

.מהנקודה האמצעית ממש והנה הצמצום הזה היה בהשוואה אחת

.בסביבות הנקודה האמצעית הריקנית ההיא באופן שמקום החלל ההוא

.היה עגול מכל סביבותיו בהשוואה גמורה ,והנה אחר הצמצום

אשר אז נשאר מקום החלל והאויר פנוי וריקני ,באמצע אור האין סוף ממש

,הנה כבר היה מקום , שיוכלו שם להיות הנאצלים

.והנעשים, והיצורים, והנבראים , המשיך מן אור אין סוף קו אחד שלוואז

,מלמעלה למטה .המשתלשל ויורד תוך החלל ההוא

ועשה, ויצר, וברא, ודרך הקו ההוא האציל .כל העולמות כולם

קודם ארבעה העולמות הללו , היה אין סוף אחד ושמו אחד באחדות נפלא ונעלם

שאין כוח אפילו במלאכים הקרובים אליו ,סוףואין להם השגה באין

,כי אין שום שכל נברא שיוכל להשיגו .ולא שם, ולא גבול, היות כי אין לו מקום

.'שער א', חלק א, "עץ חיים"ספר . י"האר

תוכן הענינים דף

עת להשגה רוחנית :הרב יהודה אשלג

עת לעשות גילוי טפח וכיסוי טפחיים

מהות הדת ומטרתה מהותה של חכמת הקבלה

אמר לסיום הזוהרמ הקדמה לספר הזוהר

ציטוטי מקובלים על חכמת הקבלה תפלה קודם תפלה

השגה רוחנית :הרב יהודה אשלג

עניין שכינתא בגלותא סיבת הכבידות בעבודה

לשמה זהו אתערותא דלעילא סמכין בתורה

ההרגל נעשה טבע שני הבדל בין צל דקדושה לצל דסיטרא אחרא

עיקר עבודת האדם ן לשמהעניי

זמן העליה שנאו רע' אוהבי ה

משל הגדלת העבד בעזרת השרים ס"משל לפרד

שב ואל תעשה עדיף מי לי, אם אין אני לי

הליכה על דרך האמת שם הוא, במקום שאדם חושב

משל על בנו של העשיר במרתף צלך' ה

העיקר היא היגיעה :ש"הרב

עניין שיתוף מידת הרחמים בדין

רוחניתחברה כגורם להשגה :הרב יהודה אשלג

מתן תורה מאמר הערבות מאמר השלום

מתוך איגרת-אחדות החברים מתוך איגרת-אהבת חברים

:ש"הרב השפעות הסביבה על האדם

מטרת החברה בעניין אהבת חברים איש את רעהו יעזרו

מטרת החברה "ואהבת לרעך"מה נותן לנו הכלל

אהבת חברים הבת לרעךלפי מה שמבואר בעניין וא

איזה קיום תורה ומצות מזכך את הלב לאיזה דרגה האדם צריך להגיע

עניין חשיבות החברה בעניין חשיבות החברים

סדר ישיבת החברה

שלבי ההשגה :הרב יהודה אשלג

הקדמה לתלמוד עשר ספירות מאמר החירות

מבוא לספר הזוהר הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות

הקבלההחומר והצורה בחכמת וזאת ליהודה שכל הפועל

הקדמת פי חכם הקדמה לפתיחה לחכמת הקבלה

לימודי ההשגה-חכמת הקבלה :הרב יהודה אשלג

פתיחה לחכמת הקבלה "האילן"ספר

פתיחה לפירוש הסולם ' הסתכלות פנימית חלק א-תלמוד עשר הספירות

:בני ברוך "ספר האילן"תוספות ל

תולדות חכמת הקבלה

צורים וראשי תיבותלוח קי

3.................................................................................................................................הסכמות

6..........................................................................................................................הענינים תוכן 11...................................................................................................................עת להשגה רוחנית

35...............................................................................................................הזוהר לספר הקדמה 57.......................................................................................................הקבלה חכמת על מקובלים 71..................................................................................................................תפלה קודם תפלה

73..........................................................................................................................השגה רוחנית 74.........................................................................................................")שמעתי" מאמרי מתוך(

75......................................................................................................."שכינתא בגלותא"עניין 77........................................................................................................סיבת הכבידות בעבודה

77.................................................................................................לשמה זהו אתערותא דלעילא 79.................................................................................................................בתורה" סמכין"

81.........................................................................................................ההרגל נעשה טבע שני 81................................................................................הבדל בין צל דקדושה לצל דסיטרא אחרא

82..............................................................................................................עיקר עבודת האדם 83......................................................................................................................עניין לשמה 84........................................................................................................................זמן העליה 84..............................................................................................................שנאו רע' אוהבי ה

87..................................................................................................אשלג יהודה הרב מכתבי מתוך 87...........................................................................................משל הגדלת העבד בעזרת השרים

88.............................................................................................................................ס"פרד 90........................................................................................................"שב ואל תעשה עדיף" 91......................................................................................"'רק מכח ה"ו" אם אין אני לי מי לי"

92..........................................................................................................הליכה על דרך האמת 93................................................................................................שם הוא, במקום שאדם חושב

94.................................................................................................משל בנו של העשיר במרתף 95............................................................................................................................צלך' ה

95..............................................................................................................העיקר היא היגיעה 96......................................................................................בדין הרחמים מידת שיתוף ענין :ש"הרב

97.....................................................................................................החברה כגורם להשגה רוחנית 99............................................................................................................................תורה מתן

105.............................................................................................................................הערבות 112..............................................................................................................................השלום 122...................................................................................................................החברים אחדות 123......................................................................................................................חברים אהבת

124.....................................................................................................האדם על הסביבה השפעות 126.....................................................................................................................החברה מטרת 127..............................................................................................................חברים אהבת בענין 128.............................................................................................................יעזורו רעהו את איש

129.....................................................................................................................החברה מטרת 130..........................................................................................לרעך ואהבת של הכלל לנו נותן מה

131......................................................................................................................חברים אהבת 132.........................................................................................רעךל ואהבת בענין שמבואר מה לפי 134........................................................................................הלב את מזכך ומצות תורה קיום איזה 135................................................................................................להגיע צריך האדם דרגה לאיזה 137.............................................................................................................החברה חשיבות ענין 139..........................................................................................................החברים חשיבות בענין 141..............................................................................................................החברה ישיבת סדר

142........................................................................................................................שלבי ההשגה 144................................................................................................הספירות עשר לתלמוד הקדמה 174......................................................................................................................החרות מאמר 190.................................................................................................................הזהר לספר מבוא

203...................................................................................."ומסבירות מאירות פנים" לספר הקדמה 224................................................................................................הקבלה בחכמת והצורה החומר 226.......................................................................................................................ליהודה וזאת 229........................................................................................................................הפועל שכל

230........................................................................................................."חכם פי" לספר הקדמה 235.................................................................................................. לימוד ההשגה-ה חכמת הקבל 237...........................................................................................................הקבלה לחכמת פתיחה 241............................................................................................................בחינות שבמסך' ה

245...........................................................................................המסך לאצילות פרצוףהזדככות 249................................................................................................טעמים נקודות תגין ואותיות

251............................................................ז"ס שבכל פרצוף וסדר התלבשות הפרצופים זב"ענין רת 252......................................................................................ק"י דא"הנקרא צמצום נה' צמצום ב 254....................................................ע"וענין הפרסא שבין אצילות לבי, ע"העולמות אבי' המקום לד

255......................................................................שנתחדש בעולם הנקודים, ן הקטנות והגדלותעני 257........................................................................................ן ויציאת הגדלות דנקודים"עלית מ 259......................................................................................הנקודות חולם שורק חירק' ביאור ג

260...........................................................א וביאור ספירת הדעת"ת דנקודים לאו"ן דז"ענין עלית מ 261.......................................................................................ע"ענין שבירת הכלים ונפילתם לבי

264........................................................................ק"שיצא מהמצח דא, ה החדש"עולם התיקון ומ 266..............................................................................ן שבכל פרצוף"ה וב"פ אצילות וענין מ"ה

269...............הנוהגין בשתא אלפי שני, פים והעולמותובעליות הפרצו, כלל גדול בעניני המוחין שבקביעות 271..................................................................................העולמות בריאה יצירה ועשיה' ביאור ג

274.................................................................................................ביאור ענין עליות העולמות 280..................................................................................ע"ענין התחלקות כל פרצוף לכתר ואבי

284..........................................................................................................הסולם לפירוש פתיחה 284...................................................................................................................עשר ספירות

284............................................................................................י"ת נה"למה תפארת כוללת חג 284........................................................................................................................אור וכלי 285..................................................................................סיום רגלין, טבור, פה. סוף, תוך, ראש 285..............................................................................................................................חזה

286...................................................................................................ערך הפוך מכלים לאורות 287.........................................................................................................עלית המלכות לבינה

287...........................................................................................חצאים' התחלקות כל מדרגה לב 288.............................................................................................ירידת המלכות מבינה למקומה

288........................................................................................................זמן קטנות וזמן גדלות 289...............................................................................................ן"ת וזו"קטנות וגדלות דישסו

289.................................................................................................................ענין תקון קוים 290........................................................................................................בחינות בתקון קוים' ב

290..................................................................................................ת"ת ובישסו"תקון קוים בז 291.....................................................................................................ת"קוים בישסו' יציאת ג

293.............................................................................................................קחולם שורק חיר 293...............................................................................................קוים' קו האמצעי למעלה מב

293...............................................................................................שלש מיני חכמות שבאצילות 294..................................................................................................שבצלם' צ' ל' ות מאותי' ג 295..........................................................................................................ן"בחינות עלית מ' ב 295......................................................................................."חד בתלת קיימא, תלת נפקי מחד"

296...........................................................................................א שייך לנוקבא"מחזה ולמטה דז 296....................................................................................................ב פרצופים שבאצילות"י

297........................................................................................................כלל גדול בזמן ומקום 297...................................................................................ק"ר לפרצופי ו"הבדלים מפרצופי ג' ב 299..........................................................................................שלבים ביציאת עשר הספירות' ג

300.................................................................. דפניםעיבור יניקה מוחין דאחור ועיבור יניקה מוחין 302.....................................................................................................פנים ואחור ופנים בפנים 302....................................................................................................מי מודד הקומה באצילות

303..........................................................................................................ים שבמלכותמצב' ב 306............................................................................................................הספירות עשר תלמוד

307..........................................................................ס"אין דבר בכל המציאות שלא יהיה כלול בא 307...............................................".אחד יחיד ומיוחד"בסוד ' המושגים ההפוכים אצלנו כלולים בו ית

307.....................................מטרם שבאה לכלל קבלה ולאחר שבאה לכלל קבלה, הבחנות בהשפעה' ב 308.........................................................................איך אפשר להבין שהנשמה היא חלק מאלקיות

308.........................................................י גרזן"כמו הגשמי שנבדל ע, הרוחני נבדל בכח שינוי צורה 308..............................................................................ס"ה ביחס אאיך יצוייר שינוי צורה בבריא

309.........................................................,לכן הוכן עבודה ויגיעה על שכר הנשמות"ש "ביאור על מ

309..................................................................."כי מאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי באפיה 309...................................?ואין לך מתנת חנם גדולה מזו? שנה לתענוג נצחי70איזה יחס יש מעבודת

309................................,והיא עצם הפעולה, והיא הפועלת. במחשבה אחת נאצלה ונבראה כל המציאות 309.......................................................................והיא מהות היגיעה, והיא מציאות השכר המקווה

310.................................................ענין הצמצום מבאר איך יצאה מהפועל השלם פעולה בלתי שלמה 310............................................................................................ביאור מחשבת הבריאה. פרק ב

310.................................................נולד בהכרח הרצון לקבל בנאצל, מכח הרצון להשפיע שבמאציל 310............................................................................תוכו מקבל הנאצל את שפעושב, והוא הכלי 310.................................................................................,הכלול במחשבת הבריאה, הרצון לקבל

311............................................................................ס"לבחינת השם א' הוציא אותו מעצמותו ית 311............................................................מטרם הצמצום לא היה ניכר שינוי הצורה שברצון לקבל

311..............................................................................................ביאור מחצבת הנשמה. פרק גויצא מהמערכת , הוא נפסל מלהיות כלי קבלה, שנעשה על הרצון לקבל, מצום והמסךאחר הצ. פרק ד

311..............והכלי של הרצון לקבל ניתן למערכת הטומאה. ח לכלי קבלה"ובמקומו משמש האו. הקדושה 312..............................................הרצון לקבל כמוהםכ משתמש עם "וע, האדם ניזון משמרי הקליפות

312......................................................................ה ונמשכת יש מיש"ס ב"כל המציאות כלולה בא 312..................................................................ורק הרצון לקבל בלבד הוא מחודש ונמשך יש מאין

313...............................,לכן הדברים הנמצאים בשורשנו הם לנו לתענוג, ס"בהיותנו ענפים נמשכים מא 313..............................................................................ושאינם בשורשנו יהיו לנו לטורח וליסוריןשכדי לתקן זה , וזה שכתוב. אנו מרגישים בו בושה ואי סבלנות, לפי שהרצון לקבל אינו נמצא בשורשנו

313.............................להפך את הרצון לקבל על רצון להשפיע, ז יגיעה בתורה ומצות"לנו בעוה" הכין" 314.....................................................................וצדיקים ירשו משנה, רשעים משנה שברון שברם

314....................מחשבת הבריאה מחייבת כל הפרטים שבמציאות לצאת זה מזה עד לגמר התיקון. פרק ה 315.......................................................ס פירושה שהמלכות איננה עושה שם בחינת סוף"מלכות דא

315............אותיות הויה' ס ד"וה. בחינות' זולת בד, אי אפשר שהרצון לקבל יהיה נגלה באיזו מהות. פרק ו 316.............................................י התעוררותו לקבל מכח עצמו"אלא ע, אין הרצון לקבל נקבע בנאצל

מלכות "והכולל של המקבלים אשר שם נקרא ". ס"אור א"כללות כל העולמות שבמחשבת הבריאה נקרא 316.........................................................................................................................."ס"דא

316...............................הבחינות הראשונות' נסתלק האור גם מג, ד"פ שנצטמצמה רק מבחי"אע. פרק ז 317"מים תחתונים "-והמלכות , "מים עליונים"הבינה נקרא ". מים"והחסדים " אור"החכמה נקראת . פרק ח

317....................................שהוא הרצון לקבל, בחינות כדי לגלות הכלי' ס לד"ביאור התפשטות אור א 318........................................................מ"ב תו"שהן כח, ה"אותיות הוי' ס ד"הבחינות שברצון ה' ד

318.............................................................מפני שהן בחינות כח בלבד, דהויה הן דקות' ו' אותיות י 319...........................................................תנועה רוחנית פירושה התחדשות של שינוי צורה. פרק ט 319....................ומה שיש בו יותר זה מיוחס למאציל. כל החומר המיוחס לנאצל הוא הרצון לקבל. פרק י

320..............................................................................................................תולדות חכמת הקבלה 322........................................................................................................"הקבלה חכמת תולדות"

322......................................................................................................................מהי קבלה 322............................................................................................................ממי לומדים קבלה

322................................................................................................................. מקובלמי הוא 328............................................................................"בעל הסולם"מפעלו של הרב יהודה אשלג

329.........................................................................................ש" הרב-הרב ברוך שלום אשלג 329.............................................................................................ש"פ הרב"חשיבות הקבוצה ע

330...................................................................................................................המשך הדרך 332.............................................................................................."ברוך בני" קבוצת של פעילותה

השגה רוחניתעת ל

משיח יושב בשער ירושלים ומחכה שיהיו בני האדם ראויים שיתירוהו , הוא אסור באזיקים ואנשים שלמים הוא צריך. לגאולהעכשיו הוא דורש בעומק באנשי , די לו ברוחב, די לו מחסידים. מכבליו )115עמוד , "אין שלם מלב שבור"אמרות הרבי מקוצק . ("אמת

עת לעשות

לצאת מגדרי ולחבר איזה חיבור יסודי , זמן רב אשר מוסר כליותי ירדפני יום יוםזה באופן , ולהפיצו בקרב העם, ובידיעת מקוריות חכמת הקבלה, בדבר נשמת היהדות והדת

באופים , העומדים ברומו של עולם כראוי, שישיגו מתוכו הכרות והבנה בכלל הדברים .וצביונם האמיתי

לא היו בקרבנו ספרים , ם שנתגלתה בעולם מלאכת הדפוסבטר, ולפנים בישראלמשום שכמעט לא היה בקרבנו מחבר בלתי אחראי , מזויפים בענינים הנוגעים לנשמת היהדות

.כי הנה אדם בלתי אחראי על פי רוב איננו מהמפורסמים, וזאת מטעם פשוט. על דבריוי לא היה כדאי לשום הר, לפיכך אם במקרה יצא אחד והעיז פניו לחבר חיבור כזה

ונמצא . אשר עלה כרגיל סכום חשוב, כי לא ישלמו לו שכר טרחתו, מעתיק להעתיק את ספרו .שהיה משפטו חרוץ מאליו להאבד מתוך הקהל

, ל"ובעת ההיא גם יודעי דבר לא היה להם שום ענין ותביעה לחבר ספרים מהסוג הנהיה להם ענין להסתיר הדבר , להיפךאלא . העם משום שהידיעות הללו אינן נחוצות להמון

כי נצטווינו להסתיר את נשמת התורה , "כבוד אלקים הסתר דבר"מטעם , בחדרי חדריםולא לזלזל בה ולהציגה בחלונות , והעבודה מאותם שאינם צריכים לה או אינם כדאים לה

מחייב כי כן כבוד אלקים , ראווה לעומת תאוותם של המסתכלים בארובות או בעלי התפארות .אותנו

ואין המחברים צריכים יותר למעתיקים , אולם מעת שמלאכת הדפוס נתפשטה בעולםהנה עם זה הוכן הדרך גם למחברים בלתי אחראים , ונתמעט המחיר הגבוה של הספר, דבריהם

ואת עצם מעשה ידיהם . לעשות ספרים ככל אות נפשם לפרנסה ולכבוד וכדומה, למעשיהם . ולפועל ידיהם לא יביטו כלל,אינם מביאים בחשבון

אשר בלי שום . ומהעת ההיא התחילו להתרבות הספרים גם מן הסוג האמור לעילואפילו בחסרון ידיעה בכל אותם הספרים , לימוד וקבלה פה אל פה מרב מוסמך לכך

הולכים מחבריהם ומוציאים סברות מדמם ובשרם , שיש להם שייכות לסוג הזה, הקדמוניםלצייר בזה נשמת האומה וכל , ותולים הדברים ברומו של עולם, קי סריקיעצמם ומכל בואשר מביאים לדורות , גם אין להם דרך לידע זאת, וככסילים לא ידעו להזהר. אוצרה הכביר .ובתמורת תאוותיהם הקטנטנות חוטאים ומחטיאים את הרבים לדורות. דעות משובשות

מבלי , ו את צפורניהם בחכמת הקבלהכי גם תקע, ולאחרונה העלו צחנם מעלה מעלהעד אשר אין , לשים לב אשר חכמה זאת נמצאת סגורה ומסוגרת באלף עזקאות עד היום הזה

ואין צריך לומר איזה קשר בין מלה , יוצא ובא בתוכה להבין אף מלה אחת במשמעותה הראויה, מזים דקיםאין בהם זולת ר, כי בכל הספרים האמיתיים שנתחברו עד היום. אחת לחברתה

מבין מדעתו לקבל פירושם מפי חכם תלמיד אשר בדוחק גדול המה מספיקים רק בשבילונתרבו בימינו ".שמה קננה קפוז ותמלט ובקעה ודגרה בצלה"והנה גם . מקובל ומוסמך לכך

.אשר עושים שם מטעמים אלה שהמה לגועל נפש לכל המסתכלים בהם, אלה חוברי חברלעלות על ראש הפסגה ולוקחים להם מקום הראוי לראשי ויש מהם שיפליגו עוד

להורות לציבור , ל"שעושים עצמם כיודעים לברר בין ספרי הקדמונים והראשונים ז. הדורותוכדי , ו"משום שמלא דברי הזיה ח, ואיזה ספר שאינו כדאי לטפל בו, איזה ספר ראוי להגות בו

מיוחסת ומוגבלת רק לאחד מעשרה ראשי כי עד עתה היתה מלאכת הבירור הזאת. בזיון וקצף .ועתה נבערים יתעללו בה, דורות

כי נוצרה , ועוד נוסף. ולפיכך נשתבשה מאוד דעת הציבור בתפיסת הענינים האלהאשר די לו בסקירה אחת בשעת הפנאי להתבונן , וכל אחד חושב לעצמו, אווירה של קלות דעת

ולהציל " 'עת לעשות לה"כי , והחלטתי. שהוציאו אותי מחוץ לגדרי, ואלה הן הסיבותג וקבלתי על עצמי לגלות שיעור מסויים מהמקוריות הנוגעת לסו. מה שאפשר עוד להציל

.האמור ולהפיצו בקרב העם

גילוי טפח וכיסוי טפחיים

, במקומות שבאים שם לגלות איזה דבר עמוק, מרגלא בפי הגדולים אנשי השםוהנה הקדמונים שלנו נשמרו מאד ממלה ". הנני מגלה טפח ומכסה טפחיים: "מתחילים המאמר

".מלה בסלע שתיקא בתרין"ל "כמו שהורונו ז, יתרה. דע שהשתיקה ממנה שויה שני סלעים, לך מלה יקרה בפיך ששויה סלעאם יש , פירוש

אלא כדי לשפר את , שאין בהם תוכן ושימוש לענין, והכונה לאותם הפולטים מילים מיותריםוהיה זה בעיני קדמונינו לאיסור חמור כמפורסם למסתכל . הלשון להנאותה לעיני המעיין

.ין מליצתם זאת שהיתה שגורה בפיהםכ צריכים אנו לתשומת לב להב"וא. בדבריהם מינים בהסתר החכמה' ג

אשר בכל חלק וחלק יש טעם מיוחד , חלקים בסודות התורה' כי יש ג, והענין הוא :ונקראים בשמות אלו. להסתר שבו

,אינו נחוץ. א ,אי אפשר. ב .ליראיו' סוד ה. ג

ואבארם אחת . ים אלוחלק' שאין נוהגים בה ביאורים מג, ואין לך פרט קטן בחכמה זו .לאחת

האינו נחוץ. א

וכמובן אשר אין בזה משום הפסד . שלא תצמח שום תועלת על ידי התגלותם, פירוש, דהיינו כדי להזהר מן אותם מיני מעשים. כי רק ענין של נקיות הדעת יש כאן, כל כך

.כיון שאין הפסד בדבר, מה בכך שעשיתי זה, דהיינו". מה בכך"המוגדרים בשם שהרי כל , נחשב בעיני החכמים למשחית היותר נורא בין המשחיתים" מה בכך"ודע שה

, דהיינו". מה בכך"אינם אלא מסוג האנשים של , שנבראו ושעתידים להבראות, מבלי עולםולפיכך לא היו החכמים מקבלים . שעוסקים ומעסיקים את זולתם בדברים שאין בהם צורך

.שיהיה זהיר בעסקיו שלא לגלות מה שאינו נחוץ, בטחוןבטרם ישיגו ממנו , שום תלמיד האי אפשר. ב

. כי אין השפה שולטת בהם לדבר מאומה מתכונתם לרוב דקותם ורוחניותם, פירושוולפיכך כל נסיון להלבישם במלים אינו עשוי אלא להטעות בהם את המעיינים ולהטותם לדרך

צריכים , כדי לגלות משהו מענינים כגון אלוכ "וע. שזה נחשב לעון היותר גדול מנשוא, שוא .אולם גם דבר הרשיון הזה צריך ביאור. מהסתרת החכמה' שזהו חלק הב, רשות מן השמים

רשות מן השמים

דף , בפרשת משפטים זוהר, ל"י ז"י להאר"הנה דבר זה מבואר בספר שער מאמרי רשבויש מהם שהם מבחינת . ור המקיףכי נשמות הצדיקים יש מהם מבחינת א, דע: "וזה לשונו. 'ק

יש בהם כח לדבר בנסתרות וסודות התורה דרך , וכל אותם שהם מצד אור מקיף. אור פנימי .כדי שלא יובנו אלא למי שראוי להבינם, כיסוי והעלם גדול

ולכן היה בו כח . היתה נשמתו מצד אור המקיף, והנה רבי שמעון בר יוחאי עליו השלום. לא יבינם אלא מי שראוי להבינם, באופן שאף אם ידרשם לרבים, רשםלהלביש הדברים ולדו

לרבותיו או לראשונים אשר קדמו " רשות"ולא ניתן . לכתוב ספר הזוהר" רשות"ולכן ניתן לו אבל . עם היות שודאי היו יודעים בחכמה הזאת יותר ממנו, לכתוב ספר בחכמה הזאת, לו

בריה דיוחאי ידע "וזהו מה שכתוב . ם כמוהוהטעם הוא שלא היה בהם כח להלביש הדבריאשר , ובזה תבין גודל העלם ספר הזוהר). בנו של יוחאי ידע לשמור דרכיו"(לאסתמרא ארחוי

".שאין כל מוח ומוח יכול להבין דבריו, י"כתב רשבאשר ענין ביאורי דברים בחכמת האמת אינו תלוי כלל בגדלותו וקטנותו : תמצית דבריו

אשר הארת נשמה זאת , אלא הוא ענין הארת הנשמה המיוחדת לדבר זה, בלשל החכם המקואשר מי שלא זכה , ונמצינו למדים. מהשמים לגלות חכמה העליונה" רשות"היא בחינת נתינת

כי . י"שמשום זה לא מצינו שום ספר מסודר בחכמת האמת מלפני ספר הזוהר של רשבאלא רק רמזים , אינם מוגדרים בשם ביאורים בחכמה, כל הספרים שקדמוהו באותה החכמה

.ל"כ הבנת דבריו ז"ע. כנודע למוצאי דעת, וגם בלי סדר של קודם ונמשך, בעלמאי ותלמידיו "אשר מזמן רשב, ה שקיבלתי מפי סופרים ומפי ספריםויש להוסיף כפי מ

לא היה אף אחד מהמחברים שיבין דברי הזוהר , ל"י ז"בעלי הזוהר עד זמנו של האראינם אלא בבחינת בעלי רמז , וכל החיבורים האלו שקדמוהו. ל"י ז"והתיקונים כמו האר

.ל בכללם"ק ז"וגם ספרי החכם הרמ. בחכמה זודהיינו אשר . י"ל עצמו ראוי לומר אותם הדברים שאמר על רשב"י ז"ארוגם על הל ניתנה "י ז"ולהאר, ל לא ניתנה רשות מהשמים לגלות ביאורי החכמה"י ז"לקודמיו של האר

כי יכול להיות שמעלת , באופן שאין להבחין כאן משום גדלות וקטנות כלל. הרשות הזאתאמנם להם לא ניתנה הרשות לדבר . ל"י ז" הארהקודמים לו היתה לאין ערוך גדולה ממעלת

, אלא הסתפקו ברמזים קצרים, השייכים לעצם החכמה, ולפיכך נשמרו מלכתוב הביאורים. זה .שאינם נקשרים זה בזה כלל

כל העוסקים בחכמת הקבלה הניחו , ל בעולם"י ז"מעת שנתגלו ספרי האר, ומטעם זהכמפורסם בין , ל"י ז" והגאונים שקדמו להארומכל הראשונים, ל"ק ז"ידיהם מכל ספרי הרמבאופן אשר עיקרי . ל בלבד"י ז"וכל חיי רוחם הדביקו רק בכתבי האר. העוסקים בחכמה זו

אינם אלא ספרי הזוהר , החיבורים הנחשבים בבחינת ביאורים בחכמה זו כראוי להיות .ל"י ז"והתיקונים ואחריהם ספרי האר

ליראיו' סוד ה. ג

בכל ' השומרים על כבודו ית', דות התורה מתבארים רק ליראי שמו יתשסו, פירושומהסתרת ' והוא חלק הג. ו שום חילול השם"שלעולם לא יצא מתחת ידיהם ח, נפשם ומאודם

.החכמה, כי רבים חללים הפילו הגילויים ממין זה, והחלק הזה הוא היותר חמור בענין ההסתרה

, יעות ובעלי קבלה מעשית הצודים נפשות בערמתםכי מבטנם יצאו כל בעלי ההשבעות והקמשיצא מתחת ידיהם של תלמידים דלא , וכל מיני בעלי המסתורין המשתמשים בנובלות חכמה

אשר העולם סבלו הרבה ועדיין סובלים , להפיק מהם תועלת גופנית לעצמם או לאחרים, מעלי .מכך

ומכאן לקחו להם . הודע שכל עיקר ושורש ההסתר מתחלתו היה רק משום החלק הזאין מוסרים ראשי .) "חגיגה יג(ל "ד שאמרו ז"ע, החכמים חומרות יתירות בבדיקת התלמידים

אין דורשין במעשה בראשית בשנים "וכן ". והוא שלבו דואג בקרבו, פרקים אלא לאב בית דין ומטעם. אשר כל הפחד הזה הוא מהמבואר לעיל. וכמותם תמצא רבות". ולא במרכבה ביחיד

ואפילו אותם שיצאו כל חובתם בשבע בדיקות . זה מעטים המה יחידי הסגולה שזכו בחכמה זוהחלקים ' נמצאים מושבעים בשבועות חמורות ונוראות מבלי לגלות בכל אותם ג, וחקירות

.ל ולא כלום"הנאשר אין כונתי . חלקים בענין הסתרת החכמה' במה שחילקתי כאן ג, ואל תטעה בדברי

אלא כונתי על כל פרט ופרט שבכל מרחבי . חלקים אלו' ת מתחלקת בעצמה לגשחכמת האמאופני הביאור הנוהגים תמיד ' כי המה רק ג. חלקים ההם' שלא יסתעפו ממנה ג, החכמה הזאת

.בחכמה זואשר תוקפה של הסתרת החכמה הגיעה לידי מדה , אם אמת הוא: אולם יש לשאול כאן

?לו אלפי החיבורים שנתחברו בחכמה זאתאם כן מהיכן נלקחו כל א, כזאתכי עיקר . החלקים הראשונים ובין החלק האחרון' כי יש הפרש בין ב: והתשובה היא

החלקים הראשונים ' אולם ב. מטעם המבואר לעיל, ל"הנ' כובד המשא מוטל רק על חלק הגהאינו "מגדר מתהפך לפעמים ענין אחד ויוצא " האינו נחוץ"כי מחלק . אינם תחת איסור קבוע

".נחוץ"ובא לבחינת , משום איזו סיבה, "נחוץאו מחיי : סיבות' שהוא מב, "אפשר"נעשה לפעמים בחינת " האי אפשר"וכן מהחלק

, ל"י ז"י ולהאר"כמו שקרה לרשב, התפתחות הדור או על ידי נתינת רשות מהשמים

שכוונתם כי קרה להם ענין ". גליתי טפח ואכסה טפחיים"ולדבר זה נתכוונו במליצתם ' החלק הא, כלומר, כי רק טפח אחד, כ מרמז"וע. שלא שערוהו הקודמים לו, לגלות דבר חדש

כי קרה , א להורותוהו. חלקים הוא משאיר בהסתר' וב. ל הוא מגלה שם"חלקי ההסתרה הנ' מגאו , "נחוץ"קיבל צורת " האינו נחוץ"או ש: שהוא סיבה לדבר הגילוי ההוא, לו איזה ענין

".גליתי טפח"וזה שמתבטא במליצה של . ד שביארתי לעיל"ע" רשות מהשמים"שניתנה לו אשר כולם המה , שדעתי להדפיסם במשך השנה, וידעו המעיינים בקונטרסים אלו

ואני . באות בטהרה ובתוכנם המדויק לאמיתו בשום ספר מהקודמים אותישאינן מו, חדשות .דהיינו שגם הוא קבל מרבותיו פה אל פה, ל המוסמך לדבר"קבלתי אותם פה אל פה ממורי ז

אולם מתוך ההכרח , ל"והגם שקבלתי אותם בכל אותם התנאים של כיסוי ושמירה כנויצא והיה לבחינת " האינו נחוץ "נתהפך לי חלק, ל"הנ" עת לעשות"שהבאתי במאמרי

הטפחים אותם ' אמנם ב. כ גליתי טפח זה בהיתר גמור כמו שביארתי לעיל"וע". נחוץ" .כמצווה עלי, אשמור

מהות הדת ומטרתה

:כאן אני רוצה להשיב על שלוש שאלות ?מהותה של הדת מהי. א ?ב דוקא"ז או לעוה"אם מטרתה מושגת בעוה. ב ? לטובת הבורא או לטובת הבריותאם מטרתה עומדת. ג

שהצבתי , ובהשקפה ראשונה יתפלא כל מעיין בדברי ולא יבין את שלוש השאלות הללוומכל שכן ? ומי הוא שאינו יודע מהי דת, שהרי זיל קרי בי רב הוא. לי לנושא למאמר הזה

הכל ש', ואין צריך לומר השאלה הג. השכר והעונש שלה המקווה וצפוי בעיקר לעולם הבא ?וכי מה יש להוסיף על זה. יודעים שהיא לטובת הבריות להנחותם לטובה ולאושר

ושגורה כל , הידיעות הללו' אולם מתוך שיודעים את ג, באמת אין לי מה להוסיף כלוםכך בפיהם מגירסא דינקותא על בוריים עד שאין להם שום הוספה ובירור דברים במשך כל

ובהכרח שהמה כל עיקרי היסוד , יעה בדברים הנשגבים האלההרי זה מורה על אי היד, חייהם .אשר כל המשא של הבנין הדתי בנוי ונשען עליו

כבר מוכן במוחו , ד שנים"ב או י"שנער קטן כבן י, איך אפשרי הדבר, כ הגידו לי"ואשלא יצטרך , ומכל שכן באופן מספיק כזה? הידיעות דקי העיון הללו' לכלכל היטב ולהבין ג

?יף עליו עוד דעה והשכל במשך כל ימי חייולהוסכי ההנחה הנמהרת הזאת הביאה לכל קלות הדעת והמסקנות ! אכן כאן הדבר קבור

אשר הדור השני , והביאה אותנו לידי מצב! שמלאו את אוויר עולמנו בדורנו זה, הפראיות .כמעט שנשמט כולו מתחת ידינו

"הטוב המוחלט"

נתמכתי על כל הכתוב ומבואר במאמרים , דברים ארוכיםכדי שלא להלאות המעיינים בשהמה כולם כמו הקדמה לנושא הנשגב " מתן תורה"הקודמים ובעיקר על המבואר במאמר

.כדי שיהיה מובן לכל נפש, וכאן אדבר בקצרות ובתכלית הפשטות. שלפנינו כלומר שאי". הטוב המוחלט"אשר הוא ', ובראשונה צריכים להבין את הבורא ית

שזהו מובן לנו כמו מושכל , שיגרום למי שהוא צער כלשהו, אפשר בשום פנים שבעולםשהוא מוגדר אך ורק , באשר השכל הבריא מראנו בעליל את הבסיס לכל עושי רעות. ראשון

".ברצון לקבל"הנה משום זה יוצא להרע , שמתוך שלהוט אחרי קבלת טובה להשלמתו עצמו, פירוש

באופן שאם הבריה לא היתה מוצאת שום . את השלמתו עצמו" קבלהרצון ל"לזולתו מתוך ואם לפעמים אנו מוצאים . לא היתה שום בריה בעולם שתרע לזולתה, קורת רוח בעד עצמה

אינה עושה זאת רק מתוך , הנאה לעצמה" רצון לקבל"איזו בריה המזיקה לזולתה בלי שום ר ההרגל פוטר אותה עתה מכל סבה אש, שהגיע לה מתחילה מתוך הרצון לקבל, הרגל קדום

.כנודע, חדשהואינו נצרך למי שהוא שיעזור לו , מובן לנו שהוא שלם מעצמו' ומתוך שהבורא ית

וכיון שאין לו ". רצון לקבל"שאין לו שום , כ ברור הוא"א, להיותו קדמון לכל דבר, להשלמתווזהו פשוט בתכלית . שהואממילא אין לו שום בסיס להרע למי , "רצון לקבל"שום בחינה של

.הפשטותשיש לו , אלא שמקובל ומתיישב על לבנו בתכלית הפשטות במושכל ראשון, ולא עוד

שזה מוכח לנו מכל הבריאה הגדולה שברא . דהיינו לנבראיו, טוב אל זולתו" רצון להשפיע"גשה שיש כאן בעולמנו בריות שמרגישות או הרגשה טובה או הר, כי בהכרח. וערך לעינינו

ואחר שידוע . 'שנגרמת להם מהבורא ית, בהכרח הוא, ואיזו הרגשה שהן מרגישות. רעהכ בהכרח שכל הבריות מקבלים "א, כמו שנתבאר, להרע' שאין בחוק הבורא ית, בבירור גמור

.הרי שברא את הבריות רק כדי להטיב להם. טובות בלבד' הימנו יתובשום אופן שבעולם לא יצוייר . טוב בלבד" רצון להשפיע"' שיש לו ית, נמצינו למדים

הטוב "בשם ' ועל כן גדרנו אותו ית. 'שיהיה נמשך הימנו ית, בחוקו גרם של היזק וצער ".המוחלט

', נרד ונסתכל במציאות הממשית המתנהלת ומושגחת על ידו ית, ואחרי שידענו את זה .משפיע להם רק טוב בלבד' איך הוא ית

" מטרתיתהיא השגחה' השגחתו ית"

' אשר כל בריה קטנה איזו שהיא מד, זה מובן לנו מכל מערכות הטבע המוצגים לעינינו. אנו מוצאים בהם השגחה מטרתית, הן בכללם והן בפרטם, ומדבר, חי, צומח, דומם: הסוגיםאשר , כמו הפרי על האילן". קודם ונמשך"גידול אטי והדרגתי בדרך התפתחות של , כלומר

.ובה לסופו שיהיה פרי נאה ומתוק לחיךמושגח במטרה טכמה מצבים עוברים על הפרי הזה מעת שנראה לעינים עד , וצא נא ושאל לבוטניקאי

אשר כל המצבים הקודמים לתכליתו לא די שאינם . שהוא גמר בישולו, ביאתו לתכליתונו את אלא עוד כמו להכעיס מראים ל, מראים לנו שום דוגמא מותאמת לתכליתו המתוק והיפה

.ההפכי לצורה התכליתיתהוא נמצא יותר מר ויותר מגונה במצבים , דהיינו ככל שהפרי יותר מתוק בסופו

כי הבהמה אשר דעתה מועטת בסוף . וכן במין החי והמדבר. הקודמים של סדר התפתחותו, שדעתו מרובה בגמר גידולו, בניגוד לאדם. גידולה איננה לקויה כל כך בדרך התפתחותה

כלומר שיש לו כח לעמוד , "שור) נקרא(עגל בן יומו קרי "כי . ביותר בדרך התפתחותוולקוי .על רגליו וללכת ושכל להשמר מפגע רע הנמצא על דרכו

ואם יצוייר לנו מי שאינו מורגל . שהוא מוטל כמו נטול חושים, כ אדם בן יומו"משאשגם , ומר על ילוד האדםודאי היה א, שהיה מסתכל בשתי וולדות אלו, בהויות עולם הזה

דהיינו אם . שכאן נולד גבור גדול, ועל ילוד הבהמה היה אומר. בתכליתו לא יצלח למאומה .פ שיעור חכמתו של העגל לעומת יליד האדם הטפש והנטול מכל החושים"היה דן ע

השגחה "על המציאות שברא אינה אלא בדמות של ' שהשגחתו ית, הרי בולט לעיניךכי אדרבה דרכם . לקחת כלל בחשבון את סדר השלבים של ההתפתחותמבלי, "מטרתית

לרמות אותנו ולהעתיק עינינו מלהבין את תכליתם בהיותם תמיד במצב הפכי אל גמר .מלאכתם

שיש לו , כי רק בעל הניסיון". אין חכם כבעל הניסיון"ועל דברים כאלה אנו אומרים הוא יכול להרגיע את , עד ביאתה לשלימותההזדמנות לראות את הבריה בכל מצבי התפתחותה

שהבריה אוחזת בהן במצבי , שלא לפחד כלל מכל אותן התמונות המקולקלות, הרוחות .רק להאמין בגמר בישולה היפה והברה, ההתפתחות

, שהיא בחינת השגחה מטרתית בלבד, בעולמנו' והנה נתבארו היטב דרכי השגחתו יתלגמר צורתה , דם ביאתה של הבריה לנקודה הסופית שבהשאין מדת הטוב ניכרת בה כלל מקו

, הרי לעיניך. דרכה להתעטף תמיד במעטפה של קלקולים כלפי המסתכלים, ואדרבה. ובישולהבדרך ' אלא שהטוב הזה מושגח הימנו ית, ת משפיע לבריותיו תמיד רק טוב בלבד"שהשי

.השגחה מטרתית .דרך יסורים ודרך תורה: דרכים' ב

והוא משגיח עלינו מתוך מדת טובו . ת הוא הטוב המוחלט"באר אשר השיוהנה נת' שהשגחתו ית, שפירושו. אכן בבחינת השגחה מטרתית. השלימה בלי שום עירוב של רע

עד , דהיינו קודם ונמשך, מכרחת אותנו לקבל סדר של מצבים שונים על דרך עילה ועלולכמו הפרי היפה בגמר , אל תכליתנוואז נבוא . שנעשה מוכשרים לקבל את הטוב הרצוי

דאם לא כן אתה מטיל פגם , אשר תכלית זו בטוחה לנו לכולנו בהחלט, ועם זה מובן. בישולו .ו"לומר שאינה מספקת למטרתה ח', בהשגחתו ית

היא ' כיון שהשגחתו ית, כלומר". שכינה בתחתונים צורך גבוה"ל "זהו שאמרו חז. הרי נחשב זה לצורך גבוה, שתשכון בתוכנו', יקותו יתשהיא להביאנו בסופנו לדב, מטרתית

.ו דופי בהשגחתו"נמצא ח, כלומר שאם לא נגיע לזהולכן מיום . שנולד לו בן לעת זקנותו והיה חביב עליו מאד, שהדבר דומה למלך גדול

והכין , והלך וקיבץ כל הספרים היקרים והחכמים המצוינים שבמדינה, הולדו חשב טובות בעדוובנה לו היכלי עונג וקיבץ כל , ושלח אחרי הבנאים המפורסמים, ו בית מדרש לחכמהבעד

וקרא המבשלים והאופים היותר מצוינים שימציאו , והכין לו בתי זמרה, בעלי הניגון והזמרה .לו מכל מעדני עולם

והוא סומא אינו רואה , והוא סכל ואין לו חפץ במושכלות. והנה גדל הבן ובא בשניםוהוא חולה ואינו , והוא חרש לא ישמע בקול משוררים וכלי זמר, מרגיש ביופי הבניניםואינו

.וכדי בזיון וקצף, רשאי לאכול אלא פת קיבר בלבד, ת"מה שלא יתכן לאמר כלפי השי, אולם עובדה כזאת יכולה שתארע למלך בשר ודם

:של התפתחותדרכים ' כ הכין לנו ב"אשר ע. אשר ענין אונאה אינה נוהגת בו כמובןאשר מוכרחת , שהוא סדר התפתחות של הבריאה מתוך עצמה, האחד הוא דרך יסורים

אשר אנו מתפתחים על , מטבעה ללכת ולקבל בדרך עילה ועלול במצבים שונים זה אחר זהולהגיע להכשר התכליתי , עד בואנו לכלל הכרה לבחור בטוב ולמאוס ברע, ידיהם לאט לאט

.'הרצוי לו יתכ הכין לנו כלפי זה דרך "וע. ה הוא אמנם ארוך בזמן ומלא יסורים ומכאוביםודרך ז

.המסוגל להכשירנו לתכליתנו בזמן קצר ובלי יסורים, שהוא דרך התורה והמצוה, נעים וטוב. שישכון בתוכנו', אשר המטרה הסופית שלנו היא הכשרתינו לדבקותו ית, היוצא מזה

חזקה ' כי השגחתו ית. א שום נקודת מוצא לנטות הימנהוהמטרה הזאת היא חיובית מבלי למצואולם מבחינת המציאות . כמבואר, שהם דרך יסורים ודרך תורה, אופני השגחתו' עלינו עם בוהמה . דרכי השגחתו בבת אחת' מגיעה אלינו עם ב' השגחתו ית, אנו מוצאים אשר, המעשית

".דרך תורה"ו" דרך ארץ: "ל"נקראים בדברי חז

הדת היא לפתח בנו את חוש הכרת הרעמהות ה למי ששוחט מהצואר או מי "וכי מה אכפת לו להקב): "ד"ר פמ"ב(ל "וזהו דברי חזוענין צירוף זה נתבאר ". הרי לא ניתנו המצוות אלא לצרף בהן את הבריות? ששוחט מן העורף

המושגת אולם כאן אבאר מהותה של ההתפתחות הזאת ). ב"אות י(היטב במאמר מתן תורה ?י העסק בתורה ומצוות מהי"ע

אשר עסק המצוות מסוגל לזכך לעוסק בהם . ודע שהוא דבר הכרת הרע שבקרבנואשר אמת המידה של המדרגות שבהזדככות הוא שיעור ההכרה את , הזדככות הדרגתית ואטית

.הרע שבקרבנו שווה בכל וזוהי מידה. כי כבר מוכן האדם מצד טבעו לדחות ולבער כל דבר רע מקרבו

שבריה יותר , אולם כל ההבחן מבריה אחת לחברתה הוא רק בהכרה של הרע. בריה ובריהוממילא מבדלת ודוחה את הרע מתוכה במידה . מפותחת מכרת בעצמה מדה יותר גדולה מהרע

כ לא תדחה הימנה "וע. ובלתי מפותחת נמצאת מרגשת בעצמה שיעור קטן של רע. יותר גדולה .כי לא תכירהו לזוהמא כלל, כ משארת בקרבה כל זוהמתה"וע. רערק שיעור קטן של

כמו שנתבאר במאמר מתן , נבאר הרע והטוב בכללותם, וכדי שלא להלאות את המעייןלהיותו , "אגואיזם"הנקראת , אשר כללות כל הרע אינו אלא אהבה עצמית, )ב"אות י(תורה

.אלא רק להשפיע, ולא כלוםשאין לו רצון לקבל לעצמו', הופכי הצורה מהבורא יתכל עיקרו , אשר ענין התענוג והעדון, )א"וי' אות ט(וכמו שנתבאר במאמר מתן תורה

כל עיקרו הוא בשיעור , וענין היסורים ואי הסבלנות. הוא בשיעור השואת הצורה ליוצרהכת להיותה הפו, ולפיכך מאוסה לנו האגואיזם וכואבת אותנו בתכלית. שינוי הצורה מיוצרה

.'הצורה מהיוצר יתכי האדם הפראי . אולם מיאוס זה אינו שוה בכל נפש אלא מתחלק בינינו לשיעורים

ולפיכך משתמש עמה בגלוי בלי . אינו מכיר את האגואיזם כתכונה רעה, הבלתי מפותח כללוהמפותח מעט כבר . בכל אשר תמצא ידו, גוזל ורוצח לעיני כל, שום בושה ובלי שום גבול

, ולכל הפחות מתבייש להשתמש עמו בפרהסיא. איזה שיעור באגואיזם שלו לבחינת רעמרגיש .ובסתר עדיין מבצע כל זממו, לגזול ולרצוח נפשות במקום רואים

עד שלא יוכל , נמצא מרגיש את האגואיזם לדבר מאוס ממש, והיותר מפותח הימנועד שאינו רוצה ואינו , אותוכפי שיעור הכרתו , לסובלו בתוך עצמו ודוחה ומפרישהו לגמרי

המכונה , ואז מתחילים להתעורר בקרבו ניצוצות של אהבת זולתו. יכול להנות מעמל אחרים .שהיא מדת הטוב הכללית, "אלטרואיזם"

דהיינו מתחלה מתפתח בו חוש האהבה . וגם זה מתלקח אצלו בסדר התפתחות הדרגתית, וכשמתפתח יותר". שרך לא תתעלםומב"ד הכתוב "ע, וההשפעה לצרכי קרוביו ומשפחתו

, וכן מוסיף והולך. שהם בני עירו או בני אומתו, מתרחבת בו מדת ההשפעה לכל בני סביבתו .עד שמתפתח בו בחינת אהבת זולתו על כל האנושות כולה

התפתחות מדעת והתפתחות שלא מדעת

, ם האמורכוחות משמשים ודוחפים אותנו לעלות ולטפס על שלבי הסול' אשר ב, ודעוההפרש . 'עד שנגיע לראשו שבשמים שהיא הנקודה התכליתית של השואת צורתנו ליוצר ית

דרך "והוא שגדרנו אותו בשם . שהאחד דוחף אותנו מאחורנו, הכוחות הללו הוא' בין ב ".דרך ארץ"או " יסורים

המיוסדת על , "אתיקה"שנקראת , וממנו הגיעה אלינו הפילוסופיה של תורת המוסרשכל עיקרה של התורה ההיא , דהיינו מתוך הביקורת של התבונה המעשית, כרה נסיוניתה

.י גרעיני האגואיזם"שנולדו לעינינו ע, איננה אלא סיכום של הנזקיםאולם המה . ובחירתנו" מדעתנו"דהיינו שלא , והנה הנסיונות האלה הגיעו אלינו במקרה

, ובשיעור שאנו מכירים את נזקיו. ושינוכי דמות הרע הולך ומתברר בח, בטוחים למטרתם .ואז מגיעים לשלב יותר עליון שבסולם. באותו שיעור אנו מסתלקים הימנו

וכח הזה מושך אותנו . דהיינו מכח בחירתנו בעצמנו, "מדעתנו"וכח השני דוחף אותנו י עסק המצוות והעבודה "כי ע". דרך התורה והמצוות"והוא שגדרנו אותו בשם . מלפנינוכמו , נמצא מתפתח בנו במהירות נפלאה אותו החוש של הכרת הרע, ר ליוצרנו"לעשות נ

:ואנו מרויחים בשנים). ה"ג עש"אות י(שנתבאר במאמר מתן תורה שכל שיעור . שידחפו אותנו מאחורנו, שאין אנו צריכים לחכות לנסיונות החיים. א

שאנו , מתוך הנועם והעידון, בהואדר. הדחיפה שבהם נמדד רק במידת המכאובים והחורבנותמתפתח בנו יחס רלטיוי , ת לעשות נחת רוח אליו"מרגישים בעת העבדות הטהורה להשי

לקבל , בהיותם מפריעים לנו על דרכנו, להכיר את שפלות הניצוצים הללו של אהבה עצמית .ת"את טעם העדון הזה של השפעה להשי

מתפתח בנו מתוך העתות של עונג באופן אשר החוש ההדרגתי של הכרת הרע הולך ומתוך הרגשתנו את הנועם , ית"י קבלת הטוב בעתות העבודה להש"דהיינו ע, ושלוה רבה

.שמגיע לנו אז מפאת השתוות הצורה ליוצרה, והעידוןויש בידינו להרבות בעסק ולמהר בזמן " לדעתנו"כי הוא פועל . שאנו מרויחים זמן. ב

.כפי חפצנו אנו

.ועלת הבריות אלא לתועלת העובדהדת איננה לתאולם זה הגיע להם משום . רבים טועים ומשוים את תורתנו הקדושה לתורת המוסר

והן אמת ". 'טעמו וראו כי טוב ה"וקורא אני עליהם את המקרא . שלא טעמו טעם הדת מימיהםשהוא לרומם את האדם מזוהמת האהבה , לדבר אחד מתכוונים, האתיקה והדת: ששניהם

.מית הצרה ולהביאו אל מרומי הפסגה של אהבת זולתוהעצכרחוק מחשבת הבורא יתברך ממחשבת , אולם עם כל זה רחוקים הם אחד מהשני

ותורת המוסר באה ממחשבות בשר . כי הדת נמשכת ממחשבותיו של הבורא יתברך. הבריותדות שבבחינות הן בכל הנקו, כ ניכר ובולט ההבדל שביניהם"וע. ודם ומנסיונות החיים שלהם

י תורת האתיקה בעת "כי הכרת הרע והטוב המתפתחת בנו ע. השמושיות והן במטרה הסופית .יש לה יחס רלטיווי להצלחת החברה כנודע, השימוש

יש לה יחס , אשר דבר הכרת טוב ורע המתפתחת בנו מתוך שמושה, מה שאין כן הדתעד להשוואת הצורה אליו ', יוצר יתדהיינו משינוי הצורה מה, רלטיווי אל השם יתברך לבדו

).א"י-'אות ט(כמו שנתבאר לעיניך במאמר מתן תורה , "דביקות"שנקראת ' יתכי המטרה של תורת האתיקה . וכן רחוקים המה זה מזה בתכלית המרחק בענין המטרהאשר , הלקוחה מנסיונות החיים, היא לאושרה של החברה מבחינת בקורת התבונה המעשית

ואשר . דבר אין המטרה מבטיחה לעוסק בה שום התעלות למעלה ממסגרת הטבעבסופו של כי מי יוכל להוכיח ליחיד את מידת , כ המטרה הזאת עדיין לא יצאה מכלל הבקורת כנודע"ע

בשביל אושר , שיהיה מוכרח למעט דמותו בשיעור של משהו, הטוב בעדו בצורה סופית כזו .החברה

כי כבר . ת את האושר של האדם עצמו העוסק בהמה שאין כן המטרה הדתית מבטחשהיא , אז הוא נמצא ישר בבחינת הדבקות, אשר בביאת האדם אל אהבת זולתו, הוכחנו לדעת

המלא מכאובים , אשר עמה יחד עובר האדם מתוך עולמו הצר', השואת הצורה ליוצרה ית .ת והשפעה לבריות"אל עולם נצחי רחב של השפעה להשי, ואבני נגף

י שיטת תורת האתיקה "כי עסק עפ. תמצא הבדל ניכר ובולט למדי בבחינת התמיכהגםודומה דבר זה כדוגמת שכירות המשתלמת . הנהו נתמך על יסוד של מציאת חן בעיני הבריות

כי כבר , הנה לא יוכל להתעלות גם במדרגות המוסר, ובהתרגל האדם לעבודה כזו. לבסוף .המשלמים בעד מעשיו הטובים, היטב מהסביבההמשתלמת , רגיל הוא בעבודה כזו

הרי , כ בעסק של תורה ומצוות לעשות נחת רוח ליוצרו בלי שום קבלת פרס" משא. שהריהו נעדר מכל תשלום על דרכו, הולך ומטפס על דרגות המוסר ממש כפי שיעור העסק

ולתו בלי שהיא ההשפעה לז, עד שקונה טבע שני. ופרוטה לפרוטה מצטרפת לו לחשבון גדול .שום התעוררות של קבלה עצמית זולת להכרח קיומו בלבדכי בשעה שהאדם ממאס כל קבלה . ונמצא באמת שנשתחרר מכל מאסרי הבריאה

נמצא שמטייל חופשי , עצמית ונפשו קצה בכל מותרות מתענוגים גופניים קטנטנים וכבודשהרי כל הנזקים , ולםומובטח שלא יארע לו כאן שום נזק ותקלה לע. ה"בעולמו של הקב

.מורגשים ובאים לאדם רק מבחינת הקבלה העצמית המוטבעת בו. אשר מטרת הדת עומדת כולה רק לצורך האדם העובד ועוסק בה, והנה נתבאר היטב

הגם שכל מעשיו סובבים לתועלת הבריות ומשוער , ולא כלל לשמש הבריות ולהועילם. שהיא השואה ליוצרה, אל המטרה הנשגבהאולם אין זה אלא בחינת מעבר. במעשים הללו

ועיין היטב במאמר מתן . ז בחיים חיותו"ועם זה מובן גם כן אשר מטרת הדת נגבית בעוה .בדבר המטרה של הכלל ושל הפרט, תורה

מהותה של חכמת הקבלה

מצאתי לנחוץ , שכבר דשו בה רבים, בטרם אבוא לבאר את תולדות חכמת הקבלהוכמובן . אשר לדעתי מעטים המה היודעים זאת, ת מהותה של חכמה זולבאר מקודם היטב א

.בטרם שאנו מכירים את הדבר עצמו, לא יתכן לדבר מתולדות איזה דבר, עם כל זה אתאמץ בכל כחי וידיעותי, והגם שידיעה זו היא רחבה ועמוקה מני ים

, ן מספיק לכל נפשבאופ, לבאר ביאור מקורי ולהאירו מכל הצדדים, שרכשתי לי במקצוע זהמבלי להניח מקום למעיינים להטעות את . כמות שהן באמת, להוציא מהם מסקנות נכונות

.כרגיל מאוד בעיון בדברים הללו, עצמם

.על מה סובבת החכמהוכדי לתת תשובה מספקת לשאלה זו אתן הגדרה . שאלה זו כמובן עולה על כל בר דעת

המשתלשלים על , חות ולא יותר אלא סדר של שרשיםכי חכמה זו היא לא פ, נאמנה ומשומרת, המתחברים וקולעים למטרה אחת מאד נעלה, בחוקים קבועים ומוחלטים, דרך קודם ונמשך

".לנבראיו בעולם הזה' גילוי אלקותו ית"הנקובה בשם :וכאן נוהגים כלל ופרט

עד לידי לבא, בהכרח ובחיוב מוחלט, כלומר כל האנושות המתחייבת בסופה-" כלל"ולא ". "כמים לים מכסים', כי מלאה הארץ דעה את ה"ש "כמ, ההתפתחות המופלגת הזאת

כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד , ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמור דעו את השם ".ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך". "גדולם

בכל דור ודור נוהג דבר זה , האנושות כולה היינו שאף מקודם שלימות כלל-" פרט"הזוכים בכל דור ודור למדרגות מסוימות בענין , כי אלה הם הפרטים. גם בפרטים יחידי סגולה

אין לך דור שאין בו : "ל"וכמו שאמרו ז. והם המה הנביאים ואנשי השם. 'גילוי אלקותו ית, ל"לפי דברי חז, ג בכל דור ודורנוה' אשר גילוי אלוקותו ית, הרי לעיניך". כאברהם ויעקב

.המוסמכים לדבר זה ונאמנים עלינו

ריבוי הפרצופים הספירות והעולמותכיון שאין לחכמה זו רק תפקיד אחד המיוחד : אולם לפי האמור הועמדה השאלה

אשר ספרי , כ מהו ענין של ריבוי הפרצופים והספירות וכל הקשרים בני החילוף"א, והמבואר ? מהםהקבלה מלאים

כדי , שכל תפקידו אינו אלא להזין את עצמו, אכן אם תקח איזה גוף של בעל חיים קטןתראה ותמצא בו , המספיק כדי להוליד ולקיים את מינו, שיוכל להתקיים בעולם זמן מה

כפי שדרשו ומצאו בעלי הפיזיולוגיה , הרכבה מסובכת מאלף אלפי פיברילים וגידיםומכאן תוכל . ממה שלא נודע עדיין לעין האנושית, ת יש שםועוד אלפי רבבו. והאנטומיה

בכדי להמציא ולגלות , הצריכים להתחבר, להקיש כמה מיני ריבוי הרכבות של ענינים וצנורות .את המטרה הנשגבת ההיא

מעילא לתתא ומתתא לעילא: סדרים' ב

לזה כמו המקבילים זה לזה ושוים זה , סדרים' והנה בכללותה מתחלקת חכמה זאת לב) מלמעלה למטה(רק שהסדר הראשון נמשך מעילא לתתא , ואין הפרש ביניהם. טפות מים' ב

.עד העולם הזהבדיוק בכל אותם ) מלמטה למעלה(והסדר שני מתחיל מעולם הזה והולך מתתא לעילא

.שנרשמו משורשם בעת הופעתם והתגלותם מעילא לתתא, הדרכים וההרכבות, לכל מקריהם" ר השתלשלות העולמות הפרצופים והספירותסד"מכונה ' והנה סדר הא

אשר , "השגות או מדרגות של נבואה ורוח הקודש"מכונה ' וסדר הב. אם קבועים אם בני חלוףולהשיג כל פרט וכל מדרגה לאט , מחויב ללכת באותם המבואות והדרכים, האדם הזוכה לדבר

.מעת התאצלותם מעילא לתתאשנרשמו בהם , בדיוק נכון על פי אותם החוקים, לאטאשר , אלא הולך ומופיע בהמשך זמן מסוים. כי גילוי אלקות אינו מופיע כולו בבת אחת

ולהיותם . עד שיתגלו אליו כל המדרגות שמלמעלה למטה, תלוי לפי זיכוכו של אותו המשיג

שמות מופשטים

המה מין של שמות , רבים סבורים שכל המילים והשמות הבאים בחכמת הקבלהאשר , שהם למעלה מן המקום והזמן, והוא מטעם היותה עוסקת באלוקיות ורוחניות. מופשטים

אינם שכל המדובר בענינים כאלה ודאי , ומשום זה יחליטו. אפילו עין הדמיון אינו שולט שםבהיותם נשללים לגמרי , או עוד יותר נשגבים ונעלים משמות מופשטים, אלא שמות מופשטים

.מתחילתם מיסודות המדומים, שאין הקבלה משתמשת בשמות ובכינויים: אלא לגמרי להיפך, אולם זה אינו אמת

א כל מה של: "וזה כלל ברזל אצל כל חכמי הקבלה. זולת מבחינת הריאליות והממשיות שבהםפירושה המדרגה הסופית " השגה"שמלת , וכאן צריך שתדע". לא נגדרהו בשם ומלה, נשיג

טרם שהדבר מתבהר לעינים בהחלט , דהיינו". כי תשיג ידך"והוא נלקח מלשון . שבהבנהאלא בכינויים , "השגה"אין המקובלים מכנים אותו בשם , כמו שהיה תפוש בידים, הגמור .וכדומה" השכלה", "הבנה"כמו , אחרים

הממשיות שבחכמת הקבלהאף , נמצאים גם כן דברים ממשיים, הערוכה נגד חושינו, אולם גם במציאות הגשמית

המכונים בשם , כמו האלקטרו והמאגנט. על פי שאין לנו שום תפיסה ודמיון בעצמותםבשעה שאנו מכירים , עם כל זה מי זה יאמר שהשמות הללו אינם ממשיים". פלואידום"

דהיינו , שאין לנו שום תפיסה בעצם הנושא, ולא איכפת לנו כלל, פוק גמור את פעולותיהםבסי .האלקטרו בעצמותו

לא פחות ממה שהיה אילו נתפס לנו לגמרי , והשם הזה כל כך ממשי וקרוב אלינוכמו שמכירים את , עד שכל הילדים הקטנים מכירים את השם הזה של אלקטרו. בחושינו

. וכדומההשמות לחם וסוכראשר , הייתי אומר לך בדרך כלל, אלא אם תרצה לייגע מעט את כלי עיונך, ולא עוד

ממש בשיעור הזה אין שום השגה בבחינה , כמו שבהבורא אין שום תפיסה והשגה כלל וכללאשר כל ההכרות , באופן. ואפילו את הגשמיים שאנו מגששים בידינו. העצמית שבכל נבראיו, "הכרות של פעולות"אינו יותר רק , ובינו שבעולם המעשה שלפנינושלנו עם חברינו וקר

שאלה נותנים לנו סיפוק , המתפעלים ונולדים מתוך שיתוף של פגישת החושים שלנו עמהם .פ שאין לנו שום תפיסה בעצם הנושא"אע, גמור

וכל מה . כי אפילו בעצמות עצמך גם כן אין לך שום תפיסה והשגה בו, ועוד יותר מזה .הנמשכות מעצמותך, אינו יותר אלא מהלך של פעולות, ידוע לך מעצמותך עצמךש

כ "אשר כל השמות והכנויים הבאים בספרי הקבלה המה ג, ומעתה תוכל להשכיל בנקלמשום שיש לעוסקים בהם סיפוק גמור . פ שאין לנו שום השגה בנושא"אע, ריאליים וממשיים

המתפעלים , ו גם כן רק הכרות של פעולותדהיינ, של הכרות מלאה לשלימותה הסופית .ונולדים מתוך שיתוף של אור העליון עם המשיגים אותו

לבוא לכלל ' כל המשוער ויוצא מהשגחתו ית"כי זה הכלל , אולם הוא די ומספיק לגמריכמו שלא יתעורר לאדם שום תביעה ". מציאות לטבע הבריאה הרי יש בו משום סיפוק מוחלט

.כי חמשת האצבעות מספיקות לו בהחלט, ידולאצבע ששית לכף

.הערכים הגשמיים והשמות הגופניים שבספרי הקבלהואין צריך לומר עם , שבמקום שאנו עוסקים בדבר רוחני, אכן מובן לכל בן הגיון

שהרי כל אוצר המילים שלנו אינו אלא . אין לנו שם שום מלות ואותיות להגות בהם, אלוקיותואיך אפשר להסתייע עמהם במקום שאינו נוהג שם לגמרי . מיון והחושיםהרכבות מאותיות הד

?מבחינת דמיונות וחושיםכי אפילו אם ניקח את המילה הדקה ביותר שאפשר להשתמש בה במקומות הללו

כ דבר מדומה ומושאל מאור "הרי זה ג, "אור פשוט"או אפילו " אור עליון"דהיינו המלה ורגש של נחת רוח המופיע באדם בזמן המצאה חדשה של התרת או אור מ, או אור הנר, השמש

, ומכל שכן במקום שאנו צריכים לגלות במילות ההם איזה שכל מבחינת משא ומתןח החכם להשתמש בדיוק חמור עם גדרים מוחלטים אשר כאן מוכר, הנהוג במחקרי החכמה

הרי יגרום על ידה בלבול , ואם יכשל החכם אף במילה אחת בלתי מוצלחת. לעיני המעייניםולא יבינו כלל מה שאומר שם מלפניה ומלאחריה וכל הקשור עם אותה , הדעת למעיינים

.כידוע לכל מעיין בספרי חכמה, המלה לחכמי הקבלה להשתמש במילות כוזבות ולהסביר על איך אפשר, כ תמה על עצמך"וא

כי לשקר אין לו רגלים ואין , אשר אין שום הגדרה בשמות כוזבות, וכידוע? ידן קשרי חכמה .אמנם כאן צריך שתדע מקודם את החוק של שורש וענף ביחס העולמות מזה אל זה. לו עמידה

.חוק שורש וענף ביחס העולמות, יצירה ועשיה, בריאה, העולמות הנקובים בשם אצילות' דאשר , חכמי הקבלה מצאו

, עד העולם הזה הגשמי המוחשי, "אצילות"הנקרא , היותר עליון, החל מהעולם הראשוןדהיינו שכל המציאות . צורתם שוה זה לזה לגמרי בכל פרטיהם ומקריהם, "עשיה"הנקרא

בלי שום , השני שמתחתיוכל אלה נמצאים גם כן בעולם, ומקריה הנמצאים בעולם הראשון .עד לעולם הזה המוחשי, וכן בכל יתר העולמות שלאחריו. שינוי של משהו

המובן רק בחומר שבפרטי המציאות , אלא הבחן מדרגה בלבד, ואין שום הבדל ביניהםהוא , היותר עליון, שהחומר של פרטי המציאות הנמצאים בעולם הראשון. שבכל עולם ועולםהוא מעובה מעולם , וחומר פרטי המציאות שבעולם השני. התחתונים הימנוחומר יותר זך מכל

.אבל יותר זך מכל מה שתחתיו במדרגה, הראשוןהוא יותר , אשר החומר של פרטי המציאות שבו. ועל דרך זה עד לעולם הזה שלפנינו

אולם הצורות של פרטי המציאות וכן כל המקרים . עב וחשוך מכל העולמות שקדמו אליו .הן בכמות והן באיכות בלי שינוי, להם באים בשוה בכל עולם ועולםש

אשר כל הצורות המצויות בחותם , והמשילו את זה כמשפט החותם עם הנחתם הימנואשר כל , כן הוא בעולמות. עוברות בשלימותן לכל פרטיהן ודקדוקיהן אל הדבר הנחתם הימנו

ורות שיש בעולם העליון בכל כמותם כ כל הצ"וע. עולם תחתון נחתם מעולם עליון ממנו .ואיכותם נעתקים במלואם ובאים גם בעולם התחתון

שאין לך פרט של מציאות או של מקרי המציאות המצוי בעולם התחתון שלא , באופן". שורש וענף"ונקראים . טיפות של מים' בצורה שוה כמו ב, תמצא דוגמתו בעולם עליון הימנו

, נבחן לבחינה של ענף בערך הדוגמא שלו, בעולם התחתוןהנמצא , שאותו הפרט, כלומרמפני שמשם נחתם ונתהוה , שהוא שורשו של הפרט התחתון, המצוי ועומד בעולם העליון .הפרט ההוא בעולם התחתון

, שאין לו מזל ושוטר מלמעלה, אין לך כל עשב מלמטה"ל במה שאמרו "וזוהי כונת חזמכריח אותו לגדול ולקבל את , "מזל"הנקרא , שורשכלומר שה". שמכה אותו ואומר לו גדל

וזהו החוק של . כמשפט החותם עם הנחתם הימנו כאמור לעיל, תכונתו מבחינת כמותו ואיכותוהנוהג בכל הפרטים שבמציאות ושל מקרי המציאות בכל עולם ועולם ביחס , שורש וענף

.העולם העליון ממנו

.שפת המקובלים היא שפה של ענפים, שהם הדוגמאות שלהם, על פי הוראתם של הענפים הללו על שרשיהם, פירוש

שלא יהיה נמשך , כי אין לך שום מציאות בעולם התחתון. הקיימים בהכרח בעולם העליוןהשורש , אשר משום זה, וכמשפט החותם עם הנחתם כמפורש לעיל. ויוצא מעולם העליון ממנו

ד "ע, שיתגלה בו כל צורתו ותכונתו, תחתוןשבעולם העליון מחייב את הענף שלו שבעולם ה, מכה על אותו העשב, המזל שבעולם העליון המיוחס לעשב שבעולם התחתון"ל "שאמרו ז

שמתוך זה נמצא כל ענף וענף שבעולם הזה מגדיר היטב את , "ומכריחו לגדול על מתכונתו .העומדת בעולם העליון, הדוגמא שלו

ר של מלים ערוך ומפורש לעיניהם די ומספיק אוצ, ולפיכך מצאו להם חכמי הקבלהשיוכלו לישא וליתן זה עם זה בשרשים , לבחינת שפה מדוברת ביניהם המצוינת להפליא

מפני , אשר ענף הגשמי הזה מראה עליו, תם את השורש העליוןוהשומעים מבינים מדעבאופן אשר כל פרטי הויות הבריאה המוחשית וכל . להיותו נחתם הימנו, שהוא מיוחס אליו

המראים על השורשים הגבוהים , נעשו להם כמו מלים ושמות מוגדרים ומוחלטים, מקריהםמפאת , להתבטא בשום מלה והגהפ שבמקומם הרוחני אי אפשר"ואע. העליונים הרוחניים

המסודרים , מכל מקום קנו להם זכות ביטוי שפתיים על ידי ענפיהם, היותם למעלה מכל דמיון .לחושינו כאן בעולמנו המוחשי

אשר על פיה מגלים את , וזוהי כל אופיה של השפה המדוברת בין חכמי המקובליםומבינים זה את זה . ה והן בכתבהן בעל פ, השגותיהם הרוחניים מאיש לאיש ומדור לדור

דהיינו . המחוייב לצורך משא ומתן במחקרי החכמה, כפי כל השיעור המדויק, בסיפוק גמורמפני שכל ענף וענף יש לו הגדרה טבעית מיוחדת . שאי אפשר להכשל בהם, בגדרים מדויקים

.כ על שורשו שבעולם העליון עם הגדרתו זו המוחלטת"וממילא מראה ג. לו בהחלטהיא יותר נוחה להסביר בה מושגי , אשר שפת הענפים של תורת הקבלה הזו, ודע

אשר הלשונות נשתבשו , כנודע מתורת הנומינליזם, החכמה מכל הלשונות הרגילות שלנוהרי הן הולכות , כלומר שמתוך ריבוי השמוש שמשתמשים עם המילות. הרבה בפיות ההמונים

שו קשיים גדולים למסור סברות מדוייקות מאחד לחבירו כ נע"וע. ומתרוקנות מתוכנן המדויק .על ידי המבטא והכתב כנודע

הנלקחת משמות הבריות ומקריהם הערוכים , "בשפת הענפים של הקבלה"מה שאין כן ואף פעם לא יארע . שאינם מקבלים שינוי לעולם, ועומדים לעינינו מוגדרים בחוקי הטבע

מפני שגדרי הטבע מוחלטים למדי , לות המוצעות להםשיטעו בהבנת המ, לשומעים ולקוראים .חוק ולא יעבור

"מסירה מפי מקובל חכם למקבל מבין"

ואני הנני מביא בברית נאמנת לכל : "ל בהקדמת פרושו על התורה"ן ז"כן כתב הרמבכי אני מודיעו נאמנה שלא , מכל הרמזים אשר אני כותב בסתרי התורה, מסתכל בספר הזה

". זולת מפי מקובל חכם לאזן מקבל מבין, ולא יודעו כלל בשום שכל ובינהיושגו דברי חגיגה (ל "וכן בדברי חז". עץ חיים"ל בהקדמה לספר "כ הרב חיים ויטאל ז"וכמתכונתו כתב ג

".כ הוא חכם ומבין מדעתו"אלא א, אין דורשין במרכבה ביחיד:): "א"יאולם מהו . בל מפי מקובל חכםשצריכים לק, והנה דבריהם מובנים היטב במה שאמרו

אפילו יהיה , ואם אינו כך? שגם התלמיד צריך מקודם להיות חכם ומבין מדעתו עצמו, החיובכ שוב אין לו "א, אם הוא כבר חכם ומבין מדעתו, ועוד. אסור ללמדו, צדיק היותר גדול בעולם ?צורך ללמוד מאחרים

נתבאר אשר עם כל המלות שהרי , ובמבואר לעיל תבין דבריהם בתכלית הפשטותאי אפשר לבאר על ידם אף מלה אחת מהענינים הרוחניים , וההגוי הבאות במבטא שפתינו

, אלא שנמצאת שפה מיוחדת לענינים הללו. שהם למעלה מהמקום והזמן המדומים, האלקיים .על פי הוראתם ביחסם אל שרשיהם העליונים" שפת הענפים"שהיא

ת מאד מאד לתפקידה לישא וליתן במחקרי החכמה יותר הגם שמסוגל, אולם שפה זאתדהיינו שיודע ומבין . אכן כל זה אמור רק אם השומע הוא חכם מעצמו, מהשפות הרגילות

, כלומר. כי היחסים הללו אינם מתבארים כלל מהתחתון לעליון. ביחסי הענפים אל שרשיהםדמיון כלל על איזו דוגמא שבהסתכלות על הענפים התחתונים אי אפשר להוציא שום הקש ו

.בשרשיהם העליוניםשמתחילה צריכים להשיג את השרשים , כלומר. שמהעליון ילמד התחתון, ולהיפך הוא

ואחר שמשיג היטב . אך בהשגה טהורה, העליונים כמות שהם ברוחניותם למעלה מכל דמיוןולידע איך כל , ז"אפשר לו להסתכל בענפים המוחשים שבעוה, את השרשים העליונים מדעתו

.בכל סדריו בכמות ואיכות, ענף מתיחס אל שרשו בעולם העליוןדהיינו . אז נמצאת לו שפה משותפת בינו ובין רבו, ואחר שיודע ומבין את כל זה היטב

הנוהגים , אשר על פיה יוכל החכם המקובל למסור לו כל מחקרי החכמה". שפת הענפים"כי . והן הרחבתו בחכמה שמצא בעצמו, יבל מרבותיוהן מה שק. בעולמות העליונים הרוחניים

.עתה יש להם שפה משותפת לשניהם ומבינים זה את זה

דהיינו הוראת הענפים , אולם בעת שהתלמיד אינו חכם ומבין מדעתו את השפה ההיאמובן מעצמו שאין ביכולתו של הרב להסביר לו אף מלה אחת בחכמה הרוחנית , על שורשיהם

, היות שאין להם כלל שפה משותפת. לומר לישא ליתן עמו במחקרי החכמהואין צריך. הזושהיא , כ בהכרח שאין מוסרין מעשי מרכבה"וע. ונמצאים שהם כמו אלמים. להשתמש עמה .אלא אם כן הוא חכם ומבין מדעתו, חכמת הקבלה

לפי זה מאין החכים התלמיד עד לידי כך להכיר היחסים של ענף : ויש לשאול עוד, אשר כאן שוא תשועת אדם, והתשובה היא? רש מתוך התחקות על השרשים העליוניםושו

ממלא אותו ' הריהו ית', אשר הזוכה למציאת חן בעיניו ית! אלא לעזר אלקי אנו צריכיםואי אפשר להסתייע בזה מעזרת בשר ודם ולא . בחכמה בינה ודעת להשכיל השגות עליונות

!כלוםאז מוכן לבוא ולקבל מרחבי , וזכה בהשגה העליונה' תאכן אחר שמצא חן בעיניו י

.ולא זולת, כי עתה יש לו עמו שפה משותפת, חכמת הקבלה מפי מקובל חכם

כינויים הזרים לרוח אנושיתבין מה שנמצאים לפעמים בספרי הקבלה כינויים וערכים , עם כל המתבאר לעיל

שהם ספרי הזוהר , בלה היסודייםוהמה שכיחים ביותר בספרי הק. הזרים מאד לרוח אנושימה היה להם לחכמים האלו להשתמש : אשר המה מתמיהים מאד. ל"והתיקונים וספרי האריז

?בכינויים נמוכים כאלה לביטוי רעיונות נשגבים וקדושים הללוכי . יובן לך הדבר על אמיתו, אולם אחר שרכשת לך את הידיעות המובאות לעיל

זולת , בהסברת החכמה הזאת בשום שפה ולשון שבעולםנתבאר שאי אפשר כלל להשתמשולפיכך מובן . פ היחסים לשרשיהם העליונים"ע, "שפת הענפים"שהיא , בשפה המיוחדת לדבר

שאי אפשר לעזוב שום ענף או מקרה של ענף מפני נחיתות הדרגה שלו ולא להשתמש , מאליומצא בעולמנו שום ענף אחר בו בעת שלא נ, עמו לבטוי המושכל הרצוי בתוך קשרי החכמה

.שנקחהו בתמורתוענפים שיתיחסו לשורש ' כן אין לנו ב, כי כמו שאין שתי שערות יונקות מנקב אחד

נמצא שמלבד שאנו מאבדים את , באופן שאם נשאיר איזה מקרה שלא להשתמש עמו. אחדלהראות על כי אין לנו עוד שום מלה תמורתו . המושכל הרוחני ההוא שכנגדו בעולם העליון

שהרי נעדרת , הנה עוד יזיק דבר זה לכל מרחבי החכמה כולה ועל כל היקפה. השורש ההוא .לנו טבעת אחת משלשלת כללות החכמה הקשורה במושג ההוא

שיהיו , כי אין לך עוד חכמה בחכמות העולם. כ נמצא שמטיל פגם על החכמה כולה"ע, ול קודם ונמשך כמו חכמת הקבלההענינים מלוכדים וקשורים זה בזה בדרך עילה ועל

כ בהעלם לנו ידיעה "אשר ע. ממש כמו שרשרת ארוכה, הקשורה מראשה עד סופה זה בזהמשום שכל עניניה קשורים חזק זה בזה , נחשכה בעדינו כל החכמה כולה, קטנה בינתים

.ומתלכדים לאחד ממשכי אין להם . יםבמה שמשתמשים לפעמים בכינויים זר, ומעתה אין שום תמיהא עליהם

אלא שמוכרחים תמיד . חרות של בחירה בכינויים להחליף ולהמיר רע בטוב או טוב ברעלהביא בדיוק אותו הענף או המקרה המורה באצבע על שורשו העליון בכל השיעור הנחוץ

עד שיספיקו להגדרה מדוייקת לעיני חבריהם , וגם מוכרחים להרחיב הדברים. לענין .המעיינים

סיום הזהרמאמר ל

ש "כמ', נודע כי התכלית הנרצית מהעבודה בתורה ובמצוות היא להדבק בהשם יתהלא אין המחשבה תופסת ? ת"מה הפירוש של הדביקות הזאת בהשי, ויש להבין". ולדבקה בו"

ואיך אפשר ". ולדבקה בו"שהקשו כן על הכתוב , ל בקושיא זו"אכן כבר קדמוני חז? בו כלל ?אוכלה הואהלא אש , להדבק בו

". אף אתה חנון, מה הוא חנון. אף אתה רחום, מה הוא רחום. הדבק במדותיו: "והשיבוואם ". ולדבקה בו"הלא כתוב במפורש ? ל את הכתוב מפשוטו"איך הוציאו חז, ולכאורה קשה ?"ולדבקה בו"ולמה אומר ". ולהדבק בדרכיו"היה לו לכתוב , "הדבק במידותיו"היה הפירוש

והפירוד . מובנת לנו הדביקות בקירוב מקום, התופשים מקום, כי בגשמיים, אוהענין הואין הדביקות והפירוד , שאינם תופשים מקום כלל, אבל ברוחניים. מובן לנו בריחוק מקום

אלא השוואת הצורה . שהרי אין תופשים מקום כלל. מובנים בהם בקירוב מקום ובריחוק מקום .ושינוי הצורה בין שני רוחניים מובן לנו כפירוד. כדביקותשיש בין שני רוחניים מובנת לנו

, י שמרחיק החלקים זה מזה"ע, וכמו שהגרזן מחתך ומבדיל בדבר גשמי לחלקו לשנים, ואם שינוי הצורה בהם הוא קטן. כך שינוי הצורה מבדיל את הרוחני ומחלק אותו לשנים

שרחוקים הם , נאמר, ורה הוא גדולואם שינוי הצ. שרחוקים הם זה מזה בשיעור מועט, נאמר .נאמר שרחוקים הם זה מזה מן הקצה אל הקצה, ואם הם בהפכיות הצורה. בהרבה זה מזה

שהם נפרדים זה מזה כרחוק מזרח , נאמר עליהם, אנשים שונאים זה לזה' למשל כשב כאן ואין המדובר. שהם דבוקים זה בזה כגוף אחד, נאמר עליהם, ואם אוהבים זה לזה. למערב

כי בהיות . אלא המדובר הוא בהשוואת הצורה או בשינוי הצורה. בקרבת מקום או ריחוק מקוםכי מפני שהאחד אוהב כל . הוא משום שיש ביניהם השוואת הצורה, בני אדם אוהבים זה לזה

.ואוהבים זה את זה, נמצאים דבוקים זה בזה, ושונא כל מה שחבירו שונא, מה שחבירו אוהבאף על פי שחברו שונא , דהיינו שאחד אוהב דבר, ביניהם איזה שינוי צורהאבל אם יש

הרי בשיעור שינוי צורה זו הם שנואים זה על זה ונפרדים ורחוקים , את הדבר ההוא וכדומה, נאמר עליהם, באופן שכל מה שאחד אוהב נמצא שנוא על חבירו, ואם הם בהפכיות. זה מזה

.ממערבשנפרדים ורחוקים הם כרחוק מזרח וכן שיעור . ששינוי הצורה פועל ברוחניות כמו גרזן המפריד בגשמיות, והנך מוצא

ומדת הדביקות . הרחקת מקום וגודל הפירוד שבהם תלוי במדת שינוי הצורה שביניהם .שביניהם תלויה במדת השוואת הצורה שביניהם

הוא הדביקות ש, "ולדבקה בו"שפירשו הכתוב , ל"ובזה אנו מבינים מה צדקו דברו חזכי לא הוציאו הכתוב . מה הוא חנון אף אתה חנון, מה הוא רחום אף אתה רחום: במדותיוכי הדביקות הרוחנית לא תצוייר . שפירשו הכתוב לפי פשוטו בתכלית, אלא להיפך, מפשוטו

י זה שאנו משוים צורתנו לצורת מדותיו "ולפיכך ע. אלא בהשוואת הצורה, כלל בדרך אחרת .נו נמצאים דבוקים בוא, יתברך

כל מעשיו הם להשפיע ולהועיל , מה הוא יתברך, כלומר". מה הוא רחום"וזה שאמרו וכן , שיהיה צורך להשלימו, שהרי הוא יתברך אינו בעל חסרון, לזולתו ולא לתועלת עצמו כלל

ובזה תשוה צורתך . כל מעשיך יהיו להשפיע ולהועיל לזולתך, אף אתה-אין לו ממי לקבל .שזו הדביקות הרוחנית, לצורת מדות הבורא יתברך

וענין העסק בתורה ". לבא"ובחינת " מוחא"ויש בהשוואת הצורה האמורה בחינת ת אינו "כי כמו שהשי. הוא השוואת הצורה מבחינת מוחא, ר ליוצרו"מ להשפיע נ"ובמצוות ע

אף הרוצה , יקותאם הוא נמצא או אם הוא משגיח על בריותיו וכדומה מהספ, חושב בעצמו. ת אינו חושב בהם"שברור לו שהשי. אסור לו לחשוב בדברים האלו, לזכות להשוואת הצורה

נמצא בודאי בפירודא , ולפיכך כל מי שחושב דברים אלו. כי אין לך שינוי צורה גדול מזה .ולא יבוא לידי השתוות הצורה לעולם. ממנו יתברך

לא תעשה . כלומר דביקות בשמים, שמים-כל מעשיך יהיו לשם: "ל"וזה מה שאמרו זדהיינו שכל מעשיך יהיו להשפיע ולהועיל ". שאינו מביא מטרה זו של הדביקות, שום דברכל מעשיו להשפיע ולהועיל , מה הוא יתברך. שאז תבוא להשתוות הצורה עם השמים. לזולתך .הדביקות השלימהשזו היא , כל מעשיך יהיו רק להשפיע ולהועיל לזולתך, אף אתה, לזולתו

הרי הוא צריך , איך אפשר שהאדם יעשה כל מעשיו לטובת זולתו, ואין להקשות על זהכי אותם המעשים שעושה מטעם : התשובה היא? בהכרח לעבוד לקיום עצמו ולקיום משפחתו

איך אפשר לאדם שיבוא להשוואת : והנה כל היורד לעומקם של הדברים בודאי יתפלאבשעה שכל הויתו של האדם אינה אלא , שכל מעשיו יהיה להשפיע לזולתו, הצורה הגמורהאלא ? ומצד טבע בריאתו אינו מסוגל לעשות אפילו מעשה קטן לטובת זולתו? לקבל לעצמו

ואם . י זה תמורה המשתלמת יפה"ישיג ע, הוא מוכרח לצפות שבסופו, לזולתובשעה שמשפיע שכל מעשיו יהיו , ואיך אפשר. כבר ימנע את עצמו מלעשות המעשה, אפילו מסופק בתמורה

?רק להשפיע לאחרים ולא כלום לצרכי עצמושהוא רק , ואין בכחו של אדם לשנות טבע בריאתו. אכן אני מודה שהוא דבר קשה מאד

דהיינו שלא יקבל כלום . ואין צריך לומר שיכול להפוך טבעו מקצה אל קצה. לקבל לעצמו .אלא כל מעשיו יהיה להשפיע, לעצמו

ר "שנצטוינו לעשותן רק על מנת להשפיע נ, ת תורה ומצוות"אבל לפיכך נתן לנו השילתועלת ר ליוצרו ולא "דהיינו לעשות בהם נ, ולולא העסק בתורה ובמצוות לשמה. ה"להקב .אין שום תחבולה שבעולם מועילה לנו להפוך טבענו, עצמו

כי אם גם כוונתו בתורה . ומכאן תבין את גודל החומרה של העסק בתורה ומצוות לשמההרי לא בלבד שלא יהפך טבע הרצון לקבל , ה אלא לתועלת עצמו"ומצוות אינה לתועלת הקב

. ממה שיש לו מטבע בריאתואלא אדרבה הרצון לקבל שבו יהיה הרבה יותר, שבוהן אינן מפורשות בשום ? ת"ומה הם מעלותיו של אותו האדם שזכה לדביקות השי

לפי , אני מוכרח לגלות קצת, אבל כדי לבאר הדברים שבמאמרי. אלא ברמזים דקים, מקום .ואסביר הדברים בדרך משל. מדת ההכרח

גשים על כל אבר פרטי וכללות הגוף מחליף מחשבות והר. הגוף עם אבריו אחד הםמיד אותו האבר יודע , אם כללות הגוף חושב שאבר אחד ממנו ישמשו ויענג אותו, למשל. שלו

וכן אם איזה אבר חושב ומרגיש שצר לו המקום שהוא . מחשבתו וממציא לו התענוג שחושב .מיד יודע כללות הגוף מחשבתו והרגשתו ומעבירו למקום הנוח לו, נמצא בו

וכללות , אז הם נעשים לשתי רשויות נפרדות, ואיזה אבר נחתך מן הגוףאמנם אם קרה, והאבר אינו יודע עוד מחשבותיו של הגוף, הגוף כבר אינו יודע צרכיו של אותו האבר הנפרד

הנה , ואם יבוא הרופא ויחבר את האבר לגוף כמקודם לכן. שיוכל לשמש אותו ולהועיל לווכללות הגוף חוזר לדעת צרכיו של , של כללות הגוףחוזר האבר לדעת מחשבותיו וצרכיו

.האברכי כבר הוכחתי . ת"כ מעלת האדם שזכה להדבק בהשי"לפי המשל הזה יש להבין גוהארה זו נפרדה . 'שהנשמה היא הארה נמשכת מעצמותו ית', בהקדמה שלי לספר הזהר אות ט

, ריאה להנות לנבראיוכי אותה מחשבת הב. ת הלבישה ברצון לקבל"י שהשי"ת ע"מאת השיהפריד אותה הארה , היינו צורה זו של רצון לקבל. בראה בכל נשמה רצון לקבל הנאה

.ועשה אותה לחלק נפרד ממנו', מעצמותו ית, אלא עם הבריאה. 'שכל נשמה היתה מקודם בריאתה בכלל עצמותו ית, היוצא מזה

שכל , ת"י צורה ונפרדה מהשיקנתה שינו, דהיינו עם הטבע של רצון לקבל הנאה שהוטבע בה .כמבואר לעיל, כי שינוי הצורה מפריד ברוחניות כמו הגרזן בגשמיות. ענינו רק להשפיע

י "שאעפ. ונמצאת הנשמה דומה עתה לגמרי למשל האבר הנחתך מהגוף ונפרד ממנווהיו מחליפים מחשבות והרגשות , אחד, האבר עם כללות הגוף, שמקודם הפירוד היו שניהם

וכבר אין אחד יודע . נעשו בזה שתי רשויות, אבל לאחר שנחתך האבר מהגוף. ם זהזה ע, ז"ומכל שכן אחר שהנשמה נתלבשה בגוף של העוה. מחשבותיו של השני וצרכיו של השני

.וכמו שתי רשויות נפרדות הם, נפסקו כל הקשרים שהיו לה מטרם שנפרדה מעצמותו יתברךשזוכה להשוואת , שפירושו. שזכה שוב להדבק בוולפי זה מובנת מאליה מעלת האיש

אשר הוא , ז שבכח התורה והמצוות הפך את הרצון לקבל המוטבע בו"עי, ת"הצורה עם השיוכל מעשיו הם רק להשפיע , ועשה אותו לרצון להשפיע', הוא שהפריד אותו מעצמותו ית

שנחתך פעם , תו אברנמצא ממש בדומה לאו, שהוא השוה את הצורה ליוצרה, ולהועיל לזולתוכמו שהיה יודע , שחוזר לדעת מחשבותיו של כללות הגוף, מהגוף וחזר ונתחבר שוב עם הגוף

.טרם שנפרד מהגוףהנה היא חוזרת ויודעת מחשבותיו , אחר שקנתה השוואה אליו יתברך, אף הנשמה כך

ז מקויים בו וא. כמו שידעה מקודם שנפרדה ממנו בסבת שינוי הצורה של הרצון לקבל, יתברך

ומגלים לו רזי . זוכה לדברים הרבה, כל הלומד תורה לשמה: "וזה שאמר רבי מאיר, י העסק בתורה לשמה"שע, נודהיינו כמו שאמר". ונעשה כמעיין המתגבר. וטעמי התורה

אז מובטח לו , שפירושו שמכוון לעשות נחת רוח ליוצרו בעסקו בתורה ולא לתועלתו כללשכל מעשיו יהיה לתועלת זולתו ולא , שיבוא להשוואת הצורה, שפירושו. ת"להדבק בהשי

.לתועלת עצמו כלל שבזה חוזר .שכל מעשיו הם רק להשפיע ולהיטיב לזולתו, ה"דהיינו ממש כמו הקב

, ולפיכך זוכה לדברים הרבה. כמו שהיתה הנשמה מטרם שנבראה, ת"האדם להדבק בהשימחמת ביטול המחיצות שהפרידוהו , ונעשה כמעיין המתגבר. וזוכה לרזי וטעמי התורה

.כמטרם שנברא, שחזר להיות אחד עמו יתברך, ת"מהשיה בלי הפרש "תיו של הקבהם מחשבו, בין הנגלה ובין הנסתר, ובאמת כל התורה כולה

שאם הטובע . כדי להצילו, שחברו זורק לו חבל, אלא הדבר דומה לאדם טובע בנהר. כל שהוא, אף התורה כן. יכול חבירו להצילו ולהוציאו מן הנהר, תופס את החבל בחלקו הסמוך אליו

ם ה אל בני האדם להציל"שזרקו הקב, היא בדומה לחבל, ה"שהיא כולה מחשבותיו של הקב, שהוא סוד התורה הנגלית, וקצהו של החבל סמוך לכל בני האדם. ולהוציאם מן הקליפות

, ולא עוד אלא אפילו שיש במעשה המצוות מחשבה פסולה. שאינה צריכה שום כוונה ומחשבהשמתוך שלא , לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות שלא לשמה"ש "כמ, ה"כ מקובל להקב"הוא ג

".לשמה בא לשמהואם . שאין אדם בעולם שלא יוכל להחזיק בו. תורה ומצוות קצהו של החבלולפיכך ר ליוצרו ולא "דהיינו לעשות נ, דהיינו שזוכה לעסוק בתורה ומצוות לשמה, תופס בו בחזקהולדבקה "ס "שה, ה"אז התורה והמצוות מביאים אותו להשואת הצורה עם הקב, לתועלת עצמו

, "טעמי תורה"ו" רזי תורה"הנקראות , ה"ותיו של הקבשאז זוכה להשיג כל מחשב, ל"כנ" בו .ל"שאין זוכה בו אלא אחר שבא לדביקות השלימה כנ. שהם כל שאר החבל

הוא , לחבל, דהיינו רזי התורה וטעמי התורה, ה"ומה שאנו מדמים מחשבותיו של הקבבל כ יש הרבה מדרגות בחלק הח"ע. ת"משום שיש הרבה מדרגות בהשוואת הצורה עם השי

כן מדת , ת"שלפי מדתה של מדרגת השוואת הצורה להשי. דהיינו בהשגת רזי התורה, שבו, רוח, נפש: מדרגות' שבדרך כלל הן ה. דהיינו בידיעת מחשבותיו יתברך. השגתו ברזי התורה

ונפרטות שבכל אחת . מדרגות' ויש בכל אחת ה. שכל אחת כלולה מכלן. יחידה, חיה, נשמה .ה מדרגות"כמהן יש לכל הפחות ". י עולמות"ה להנחיל לכל צדיק ש"עתיד הקב: "ל"ש חז"כמ". עולמות"כ "ומכונים ג

הוא משום ששתי משמעויות יש בשם , "עולמות"נקראות ' והטעם שהמדרגות בהשגתו ית :עולם

וכל מה שהאחד רואה ושומע . שכל באי העולם ההוא מושפע להם חוש והרגש שוה. א ,ם ומרגישים כל באי אותו העולםרואים ושומעי, ומרגישוכן . לא יכולים לדעת ולהשיג משהו בעולם אחר" נעלם"שכל באי אותו העולם ה. ב

:הגדרות גם בהשגה' נמצאות אלו בהוא יודע ומשיג בה כל מה שהשיגו באי אותה המדרגה , שכל מי שזכה באיזו מדרגה. א

. כמו שנמצאים בעולם אחד,ונמצא עמהם בהשגה משותפת. בכל הדורות שהיו ושיהיושכל באי אותה המדרגה לא יוכלו לדעת ולהשיג מה שהוא ממה שיש במדרגה . בלפיכך . שלא יוכלו לדעת משהו במה שיש בנמצאים בעולם האמת, כמו בעולם הזה. אחרת

.נקראות המדרגות בשם עולמותים ולפיכך יכולים בעלי ההשגה לחבר ספרים ולרשום השגותיהם ברמזים ומשל

ויש להם עמהם השגה . ומובנים לכל מי שזכה לאותן המדרגות שבהם מדברים הספרים. לא יכול להבין רמזיהם, אבל מי שלא זכה בכל כמות המדרגה כאותם המחברים. משותפת

משום שאין בהם השגות , שלא יבינו בהם כלום, ואין צריך לומר אותם שלא זכו להשגה .משותפות

. ה מדרגות כוללות"השלימה וההשגה השלימה מתחלקת לקכשהדביקות , וכבר אמרנוהפרשים מכל ' ויש ב. ה המדרגות"ולפי זה מטרם ימות המשיח אי אפשר לזכות בכל קכ

:הדורות לדורו של המשיח

,ה המדריגות ולא בשאר הדורות"שרק בדורו של המשיח אפשר להשיג כל קכ. אל על "ש חז"כמ, מועטים הם, שבכל הדורות בני עליה שזכו להשגה ולדביקות. בדהיינו לדביקות ". שאלף נכנסים לחדר ואחד יוצא להוראה, אדם אחד מאלף מצאתי"הכתוב ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו . 'ומלאה הארץ דעה את ה"כמו שאמרו . ולהשגה

".כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם', לאמר דעו את הי "אעפ, ה המדרגות בשלימות"זכו לכל קכ, היינו בעלי הזהרד, י ודורו"חוץ מרשב

כ נמצא "וע". חכם עדיף מנביא: "ל נאמר"שעליו ועל תלמידיו ז. שהיו לפני ימות המשיחולפיכך עשה . י עד דורו של מלך המשיח"שלא יהיה כדור הזה של רשב, הרבה פעמים בזהר

ה " שבו תופסים קומת כל קככי סודות התורה, חבורו הגדול רושם חזק כל כך בעולם .המדריגות

דהיינו בימות , שספר הזוהר לא יתגלה אלא באחרית הימים, ולפיכך אמרו בזוהרלא יבינו , שאם מדרגות המעיינים אינן בכל השיעור של מדרגת המחבר, כי אמרנו. המשיח של וכיון שמדרגת בעלי הזהר היא בכל הגובה. משום שאין לשניהם השגה משותפת, רמזיונמצא שבדורות שלפני ימות המשיח . אי אפשר להשיגם מטרם ימות המשיח, ה מדריגות"קכ

כ לא היה יכול הזוהר להתגלות בדורות שקדמו לדורו "וע. אין השגה משותפת עם בעלי הזוהר .של המשיח

שכל , כי עינינו הרואות. שכבר הגיע דורנו זה לימות המשיח, ומכאן הוכחה ברורה. לא ביארו אפילו עשרה אחוזים מהמקומות הקשים בזהר, ספר הזהר שקדמו לנוהביאורים על

ובדורנו זה זכינו לפירוש . סתומים דבריהם כמעט כדברי הזהר עצמו, וגם במקצת שביארוומלבד זה שאינו מניח דבר סתום בכל הזהר . שהוא ביאור מלא על כל דברי הזהר, "הסולם"

שכל מעיין בינוני יכול , ים על פי השכל העיוני הפשוטאף גם הביאורים מיוסד. בלי לפרשוהרי זו הוכחה ברורה שאנחנו נמצאים כבר בימות , ומתוך שנגלה הזהר בדורנו זה. להבינם

".'ומלאה הארץ דעה את ה"המשיח בתחילתו של אותו הדור שעליו נאמר באים שבהם הנתינה והקבלה , ויש לדעת שענינים רוחניים אינם כענינים גשמיים

, ת למקבל"כי תחילה ניתן הדבר מהשי. כי ברוחניות זמן נתינה לחוד וזמן קבלה לחוד. כאחדאז . עד שיתקדש ויטהר כראוי. אבל עוד לא קיבל כלום. ובנתינה זו נותן לו רק הזדמנות לקבל

.באופן שמזמן הנתינה עד זמן הקבלה יכול להתעכב זמן מרובה. זוכה לקבל הדברהנה זה , "'ומלאה הארץ דעה את ה"וב שהדור הזה כבר הגיע להכתוב ולפי זה מה שכת

עד שנטהר ונתקדש ונלמד , אבל לבחינת קבלה ודאי לא הגענו עוד. אמור מבחינת נתינה בלבד ".'ומלאה הארץ דעה את ה"ויקויים בנו הכתוב . ונתיגע בשיעור הרצוי יגיע זמן הקבלה

שכל מי שיש לו , והמופת הוא. בזהונודע שהגאולה ושלימות ההשגה כרוכים זהומלאה הארץ "ולפיכך לא הובטח לנו . יש לו המשכה לארץ ישראל, המשכה לסודות התורה

.דהיינו בזמן הגאולה, אלא באחרית הימים, "'דעה את ה, אלא לזמן נתינה בלבד, ולפיכך כמו שבשלימות ההשגה לא זכינו עוד לזמן קבלה

אלא , שלא זכינו לה, כן הוא בענין הגאולה, לימות ההשגהשבכחה ניתנת הזדמנות לבוא לשה הוציא ארצנו הקדושה מרשות הנכרים "שהקב, כי העובדה היא. בבחינת נתינה בלבד

כמו , מפני שעוד לא הגיע זמן הקבלה, ובכל זאת עדיין לא קבלנו הארץ לרשותנו. והחזירה לנו .שביארנו בענין שלימות ההשגה

ואין עצמאות , שהרי אין לנו עצמאות כלכלית. עוד לא קבלנושנתן ואנחנו , באופןוכל . כי אין גאולת הגוף בלי גאולת הנפש: ועוד הרבה יותר מזה. מדינית בלי עצמאות כלכלית

ואינם מסוגלים כלל לדת ישראל , עוד שרוב בני הארץ שבויים בתרבויות הזרות של האומותומבחינה זו נמצאת עוד הארץ . הכוחות הנכריםהרי גם הגופות שבויים תחת , ותרבות ישראל .בידי הנכרים

כמו שהיה צריך להיות בזמן , שאין שום אדם מתרגש כלל מן הגאולה, והמופת הואולא בלבד שאין בני הגולה מתפעלים לבוא אלינו וליהנות מן . הגאולה אחרי אלפיים שנה

מצפים בכליון עינים להפטר ,אלא חלק גדול מאותם שנגאלו וכבר יושבים בתוכנו, הגאולה .מגאולה זו ולשוב לארצות פזוריהם

עם כל זה אנו עוד לא , ה הוציא הארץ מרשות האומות ונתנה לנו"י שהקב"הרי שאעפדהיינו , ה את ההזדמנות לגאולה"אלא שבנתינה זו נתן לנו הקב. ואין אנו נהנים מזה. קבלנוה

ואין שום הפרש בין נמוסי הארץ , שום דבר לא נשתנה, אבל כל עוד שלא באנו לזהואין לנו אלא . 'הן בכלכלה והן בעבודת ה, הן במשפט, מכפי שהיתה עדיין תחת ידי זרים, עתה

.הזדמנות לגאולהולפיכך זכינו לגאולת ארצנו . שדורנו זה הוא הדור של ימות המשיח, היוצא מדברינוומלאה "שהוא תחילת קיום הכתוב , גם זכינו להתגלות ספר הזהר. הקדושה מידי הנכרים

אבל בשתי אלה ". כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם. ולא ילמדו עוד. 'הארץ דעה את האלא שניתנה לנו . אבל אנו לידינו עוד לא קבלנו כלום. ה"קבזכינו רק בבחינת נתינה מה

שאז נזכה להצלחה , לעסוק בתורה ובמצוות לשמה, ת"הזדמנות בזה להתחיל בעבודת השיואז נזכה לזמן . מה שלא ידעו כל הדורות שלפנינו, גדולה ככל המובטח לדורו של המשיח

".הגאולה השלימה"ו" שלימות ההשגה: "הקבלה של שתי אלהאיך אפשר להדבק בו שאמרו שפירושו : ל על הקושיא"והנה ביארנו היטב תשובת חז

:טעמים' שהוא צודק מב? "הדבק במדותיו" ,כי דביקות הרוחנית אינה בקירוב מקום אלא בהשואת הצורה. אאלא בסבת הרצון לקבל שהטביע בה הבורא ' כיון שלא נפרדה הנשמה מעצמותו ית. ב

אמנם . 'יד הרצון לקבל ממנה חזרה מאליה בדביקות הקדומה בעצמותו יתכ אחר שהפר"א', יתשפירושו , "הדבק במידותיו"אבל למעשה עוד לא תרצו כלום עם הפירוש . כל זה להלכה

.שהוא היפך טבעו, ולבא לרצון להשפיע, המוטבע בטבע בריאתו, להפריד את הרצון לקבלמ "ומטרם שעוסק בתו, בחזקהשהטובע בנהר צריך להחזיק החבל, ומה שביארנו

שוב הדרא קושיא , אינו נחשב שמחזיק החבל בחזקה, באופן שלא ישוב לכסלו עוד, לשמהכי אין ? ר ליוצרו"מאין יקח חומר דלק להתייגע בכל לבבו ומאודו רק כדי לעשות נ: לדוכתיה

בלי חומר כמו המכונה שאינה יכולה לעבוד , אדם יכול לעשות תנועה בלי שום תועלת לעצמו .אין לו חומר דלק לעבודה, ר ליוצרו"אלא רק נ, ואם לא יהיה שום תועלת לעצמו. דלק

, שהוא משפיע אליו, הרי ההשפעה, כראוי' שכל משיג רוממותו ית, והתשובה היא, שהאשה נותנת לו כסף, באדם חשוב, .)דף ז(ש במסכת קידושין "כמו, מתהפכת להיות קבלה

.שתומתקד. ונחשב לה לקבלהר "אין לך קבלה יותר חשובה מנ', שאם משיג רוממותו ית: ת"וכך הוא אצל השי

ר "כדי לעשות נ, והוא די מספיק לחומר דלק לעמול ולהתייגע בכל לבו ונפשו ומאודו. ליוצרות לא "ר להשי"הנה השפעת נ, כראוי' שאם עוד לא השיג רוממותו ית, אבל זה ברור. 'אליו ית

.ת"בשיעור שימסור כל לבבו ונפשו ומאודו להשי, נחשבת אליו לקבלהיאבד תיכף , ר ליוצרו ולא לתועלת עצמו"ולפיכך בכל פעם שיתכוון באמת רק לעשות נ

כי אין אדם יכול להזיז אבר בלי , כי נשאר כמו מכונה בלי חומר דלק, כח העבודה לגמריכפי , ירות נפשו ומאודוכ גדולה כמדת מס"יגיעה כ: כ"ומכש. שיפיק מזה איזה תועלת לעצמו

.שאין ספק שלא יוכל לעשות זאת בלי שיפיק איזה קבלת הנאה לעצמו. המחוייב בתורהכמו שאמרו באדם , בשיעור שההשפעה תהפך לקבלה' ובאמת השגת רוממותו ית

שברא הכל ומבלה הכל בלי ', והכל יודעים גדלות הבורא ית. אינו דבר קשה כלל, חשוב .שלרוממותו אין קץ ותכלית, ראשית ובלי אחרית

, למשל. כי ערך הרוממות אינו תלוי ביחיד אלא בסביבה, אלא הקושי שבדבר הואימצא , אם לא יחשבוהו הסביבה ולא יכבדוהו אדם כזה, אפילו אם האדם מלא מעלות טובות

, ולהיפך מזה. י שאינו מסופק באמיתותם"אעפ, תמיד נכה רוח ולא יוכל להתגאות במעלותיוהאדם הזה יהיה , אלא הסביבה יכבדוהו כמו שיש לו מעלות מרובות, שאין לו מעלה כללאדם

.כי ערך החשיבות והרוממות ניתנה לגמרי לרשות הסביבה, מלא גאות רוחואינם מעריכים ' איך הסביבה שלו מקילים ראש בעבודתו ית, ובשעה שאדם רואה

', וגם הוא אינו יכול להשיג רוממותו ית.אין האחד יכול להתגבר על הסביבה, רוממותו כראוימובן ', וכיון שאין לו הבסיס של השגת רוממותו ית. אלא שמיקל ראשו בעת עבודתו כמוהם

כי אין לו חומר דלק ליגיעה . ר ליוצרו ולא לתועלת עצמו"מאליו שלא יוכל לעבוד להשפיע נלתועלת עצמו או שלא לעבוד אלא או לעבוד , ואין לו שום עצה". לא יגעת ומצאת אל תאמין"ו

.ר ליוצרו לא תשמש לו כמו קבלה ממש"כי השפעת נ, כלום :תנאים' כי ערך הרוממות בא מן הסביבה בב". ברוב עם הדרת מלך"ובזה תבין הכתוב

.במדת ההערכה של הסביבה. א ".ברוב עם הדרת מלך"כ "וע. במדת גדלה של הסביבה. ב

דהיינו ". עשה לך רב וקנה לך חבר"ל "לנו חזיעצו , ובשביל גודל הקושי שבדברמ "מ ע"שממנו יוכל לבוא לעסק תו, שיהיה לו לרב, שהאדם יבחר לעצמו אדם חשוב ומפורסם

:הקלות יש לרבו' כי ב. ר ליוצרו"להשפיע נר על בסיס רוממותו של "הרי התלמיד יכול להשפיע לו נ, שמתוך שהוא אדם חשוב. א

שיוכל להרבות מעשי ההשפעה , שהוא חומר דלק טבעי, לקבלהכי ההשפעה נהפכה לו. רבומ לשמה "הוא יכול להעבירו גם לעסק תו, ואחר שהתרגל בעסק ההשפעה אצל רבו. בכל פעם .כי הרגל נעשה טבע. ה"כלפי הקבעד שיעיד עליו "דהיינו . ה אינה מועילה אם אינה לנצח"כי השואת הצורה להקב. ב

מתוך שרבו הוא בעולם , כ השוואת הצורה לרבו"משא". כסלו עודיודע תעלומות שלא ישוב ל. כ ישוב בו לסורו"שאח, מועילה השוואת הצורה אליו אפילו היא רק זמנית, הזה בתוך הזמן

ומתוך כך הוא משיג ידיעותיו . הוא מתדבק בו לשעתו, ונמצא בכל פעם שמשוה צורתו לרבובארנו במשל האבר הנחתך מהגוף וחזר ונתדבק כמו ש, לפי מדת דביקותו, ומחשבותיו של רבו

.בוהמהפכת ההשפעה , ת של רבו"כ התלמיד יכול להשתמש מהשגת רוממות השי"וע

ואז יוכל גם התלמיד לעסוק בתורה ומצוות . לקבלה ולחומר דלק מספיק למסירת נפשו ומאודו .ה"שהיא הסגולה המביאה לדביקות נצחית בהקב, לשמה בכל לבבו ונפשו ומאודו

גדולה שימושה של תורה יותר מלימודה :) "ברכות ז(ל "ובזה תבין מה שאמרו חזשלכאורה ". אלא יצק, למד לא נאמר. י אליהו"אשר יצק מים ע, שנאמר פה אלישע בן שפט

כי , ובאמור מובן היטב. איך מעשים פשוטים יהיו גדולים מלימוד החכמה והדעת, תמוהדהיינו , ר לרבו מביאהו לדביקות ברבו"מ לעשות נ"עהשמוש ששימש לרבו בגופו ומאודו

שהיא דביקות , "פה אל פה"בסוד , ז ידיעותיו ומחשבותיו של רבו"ומקבל עי. להשוואת הצורהלהיות לו , בשיעור שתהפך ההשפעה לקבלה' ז זוכה להשיג רוממותו ית"שעי, רוחא ברוחא

.ל"ה כנ"ת בהקבעד שיזכה לדביקו, חומר דלק מספיק למסירות נפש ומאודוואינה מביאה , כי היא מוכרחת להיות לתועלת עצמו, כ לימוד התורה אצל רבו"משא, באופן שהשמוש מביאו להתלמיד מחשבותיו של רבו". מפה לאוזן"והיא נבחנת , לידי דביקות

כשיעור חשיבות , ומעלת השמוש גדלה על מעלת הלימוד. והלימוד רק הדבורים של רבו ".מפה לאוזן"על " פה אל פה"וכחשיבות , דיבורים של רבומחשבת רבו על ה

אבל אם השמוש הוא . ר"מ להשפיע אליו נ"אם השימוש הוא ע, אמנם כל זה אמורודאי שהלימוד אצל רבו , ששמוש מעין זה אינו מסוגל להביאהו לדביקות ברבו, לתועלת עצמו

.חשוב יותר משמושו' שהסביבה שאינה מחשיבה אותו ית, 'אמנם כמו שאמרנו אצל השגת רוממותו ית

. הנה ודאי דבר זה נוהג גם ברבו', מחלשת את היחיד ומונעת אותו מהשגת רוממותו ית, כראוימונעת את התלמיד שיוכל להשיג רוממות רבו , שאינה מחשיבה כראוי את רבו, אשר הסביבה

.כראויוכל לעשות לו סביבה דהיינו שהאדם י". עשה לך רב וקנה לך חבר"ל "ולפיכך אמרו חז

י "שע, י אהבת חברים המחשיבים את רבו"ע, שהסביבה תעזור לו להשיג רוממות רבו, חדשהבאופן שההשפעה לרבו תהפך . מקבל כל אחד הרגשת רוממותו, שיחת החברים ברוממות רבו

.בשיעור שיביאהו לעסוק בתורה ומצוות לשמה, לקבלה ולחומר דלקכי ". בשמוש חכמים ובדקדוק חברים, ורה נקנית בהםח מעלות שהת"במ"ז אמרו "וע

שיפעלו עליו , כלומר להשפעת החברים. צריך גם כן לדקדוק חברים, מלבד שמשמש לרבוואדם יחידי אי אפשר . כי השגת הרוממות תלויה לגמרי בהסביבה. להשגת רוממותו של רבו

.שיפעל בזה במשהו כמבואר :תתנאים פועלים בהשגת הרוממו' אמנם ב

.לשמוע תמיד ולקבל את הערכת הסביבה בשיעור הפלגתם. א ".ברוב עם הדרת מלך"ש "כמ, שהסביבה תהיה גדולה. ב

ואז יוכל . מחויב כל תלמיד להרגיש עצמו שהוא הקטן שבכל החברים' ולקבל תנאי הא. ש שיתפעל מדבריו"ומכ, כי אין גדול יכול לקבל מקטן ממנו. לקבל הערכת הרוממות מכולם

.ורק הקטן מתפעל מהערכת הגדול

כאילו היה גדול , מחוייב כל תלמיד להרים מעלת כל חבר ולחבבו' וכנגד תנאי הבברוב בנין חשוב יותר "כי , ואז תפעל עליו הסביבה כמו שהיתה סביבה גדולה כראוי. הדור

".מרוב מנין

הקדמה לספר הזוהר אשר ידי הכל , כלומר, כאורהרצוני בהקדמה זו לברר איזה דברים פשוטים ל) א

ובכל זאת עדיין לא הגענו בהם לידי ידיעה . והרבה דיו נשפכה בכדי לבררם, ממשמשות בהם :והנה השאלות. ברורה ומספקת

?מה מהותנו. א ?שאנו טבעות קטנות הימנה, מה תפקידנו בשלשלת המציאות הארוכה. במקולקלים ושפלים עד , נוהנה כשאנו מסתכלים על עצמנו אנו מרגישים את עצמ. ג

הרי אנו מחויבים להימצא ברום , וכשאנו מסתכלים על הפועל שעשה אותנו. שאין כמונו לגנות ?כי הכרח הוא שמפועל השלם תצאנה פעולות שלמות. שאין כמוהו לשבח, המעלותואיך ברא . 'הטוב ומטיב שאין למעלה הימנו ית' הלא הוא ית, לפי שהשכל מחייב. ד

והלא מדרך הטוב , כל כך הרבה בריות שתתענינה ותתיסרנה בכל ימי היותןמלכתחילה ?פ לא להרע כל כך"ועכ, להטיב

תמשכנה בריות הוות וכלות , איך אפשר שמהנצחי שאין לו ראשית ואין לו תכלית. ה ?ונפסדות ו במקום "ולא ח. צריכים אנו להקדים איזו חקירות, ובכדי לברר כל זה בשלמות) בואין לנו , אשר לית מחשבה תפיסא בו כלל וכלל', דהיינו בעצמותו של הבורא ית,האסור

דהיינו החקירה במעשיו , אלא במקום שהחקירה היא מצוה. 'משום זה שום מחשבה והגה בו יתממעשיך : "וכן אומר בשיר היחוד". דע את אלקי אביך ועבדהו: "כמצוה לנו בתורה. 'ית

".הכרנוךשלא יהיה , שפירושו דבר חדש, יר לנו שהבריאה תהיה מחודשתאיך יצו: 'חקירה הא

שאין לך דבר שלא יהיה כלול בו , בו בעת שברור לכל בעל עיון, מטרם שבראו' כלול בו ית ?כי כלום יש לך נותן מה שאין בו, וכן השכל הפשוט מחייב', ית

, ש מאיןודאי הוא שיכול לברוא י, אם תמצא לומר שמבחינת כל יכלתו: 'חקירה הבשיתכן , מה היא מציאות הזו, נשאלת השאלה', דהיינו דבר חדש שאין לו שום מציאות בו ית

?אלא היא מחודשת', שאין לה שום מקום בו ית, להחליט עליהבאופן . שנשמתו של אדם היא חלק אלוה ממעל, במה שאמרו המקובלים: 'חקירה הג

והמשילו זה לאבן ". חלק"והנשמה " כל"' אלא שהוא ית, לבין הנשמה' שאין הפרש בינו ית, ז יש לחקור"ולפי". חלק"וזו " כל"אלא שזה , שאין הפרש בין האבן לבין ההר. הנחצבת מהר

ונפרד על ידו , שהיא נפרדת מההר על ידי גרזן המוכן לכך, הא תינח אבן הנחלקת מהרעד שיצא מעצמותו ', תשיפריד חלק מן עצמותו י', אבל איך יצוייר זה בו ית". כל"מה" חלק"ה '?עד שיתכן להבינה רק כחלק מעצמותו ית, דהיינו לנשמה, נבדל הימנו" חלק"ויהיה ' ית

, מהקצה אל הקצה' א והקליפות רחוקה מקדושתו ית"כיון שמרכבת הס: 'חקירה הד) ג

ולא עוד אלא . 'איך אפשר שתתמשך ותתהוה מהקדושה ית, עד שלא תצויר הרחקה כזאת ?תקיים אותה' שקדושתו ית

עד שתכף מעת לידתו , כיון שהגוף הוא דבר בזוי כל כך. ענין תחית המתים: 'חקירה ההלא תוכל , שמטרם שהגוף נרקב כולו, אלא שאמרו בזוהר, ולא עוד. נידון למיתה וקבורה

כ מהו החיוב שיחזור "וא. כל עוד שיש איזה שיור הימנו, הנשמה לעלות למקומה לגן עדן, ל"ש חז"ויותר תמוה מ? ה לענג את הנשמות בלעדו"וכי לא יוכל הקב, ת המתיםויקום לתחי

ואחרי זה ירפא את המומים , כדי שלא יאמרו אחר הוא, שעתידים המתים לקום לתחיה במומםעד שבשביל זה הוא יחזור ויברא , ה שיאמרו אחר הוא"מה איכפת לו להקב, ויש להבין. שלהם

?תםויוצרך לרפאו, את המום שבהםשכל העולמות , אשר האדם הוא מרכז כל המציאות, ל"במה שאמרו ז: 'חקירה הווחייבו את האדם , )'זהר תזריע מ(ז הגשמי וכל מלואם לא נבראו אלא בשבילו "העליונים ועוה

שבשביל האדם הקטן , שלכאורה קשה להבין, .)סנהדרין לז(להאמין שבשבילו נברא העולם ומכל שכן בערך כל העולמות , ז"ערה בערך מציאות העוהשאינו תופס ערך של ש, הזה

וכן למה לו לאדם . ה לברוא כל אלו בשבילו"טרח הקב, שאין קץ להם ולרוממותם, העליונים ?כל זה

תחבולה האחת היא להסתכל בסוף , ובכדי להבין כל אלו השאלות והחקירות) ד. אלא מסופו, באמצע מלאכתוכי אי אפשר להבין שום דבר. כלומר בתכלית הבריאה, המעשה

תמצאהו פועל בלי , כי רק מי שאינו שפוי בדעתו, שאין לך פועל בלי תכלית, וזה ברור הוא .תכלית

ברא את כל ' שהבורא ית, שאומרים, ויודע אני שיש מתחכמים פורקי עול תורה ומצוותלרוב ' בורא יתאינו מתאים ל, כי מחמת האפסיות שבאלו הבריות, המציאות ועזב אותה לנפשה

כי לא יתכן , אכן לא מדעת דברו זאת. להשגיח על דרכיהן הפעוטות והמגונות, רוממותושאנחנו עשינו את עצמנו ואת כל אלו , מטרם שנחליט, להחליט על שפלותנו ואפסותנו

.הטבעים המקולקלים והמגונים שבנו בעל המלאכה הוא, השלם בכל השלמות' אשר הבורא ית, אבל בה בעת שאנו מחליטים

הרי מתחת יד הפועל השלם , על כל נטיות הטובות והמגונות שבהם, שברא ותיכן את גופותנוומה אשמתו של . וכל פעולה מעידה על טיב פועלה, לא תצא לעולם פעולה בזויה ומקולקלת

?אם איזה חייט לא יוצלח תפר אותו, בגד מקולקלשהיה מכוער , לעזר נזדמן אדם אחדמעשה שלרבי א', ועיין כגון זה במסכת תענית כ

כמה : לך ואמור לאומן שעשאני, אמר לו. 'כמה מכוער אותו האיש וכו, אמר לו. 'ביותר וכושמסבת שפלותנו ואפסותנו , הרי שמתחכמים האלו לומר. ה"עש' מכוער כלי זה שעשית וכו

.וסר דעתם בלבדהם אינם אלא מכריזים על ח, ועזב אותנו, להשגיח עלינו' אין מתאים לו יתבכדי , שימציא לו לברא בריות מלכתחילה, אם היית פוגש איזה אדם. ודמה לך

ולא עוד אלא להשליך אותן אחר גיוו מבלי , שתתענינה ותתיסרנה בכל ימי חייהם כמונווהיתכן להעלות על . כמה היית מגנה ומזלזל בו, כדי לעזרן מעט, שירצה אפילו להשגיח בהן

.'יב המציאות יתהדעת כזה על מחו ולהחליט , את ההיפך מהנראה בשטחיות, ולפיכך השכל הבריא מחייב אותנו להבין) ה

דהיינו ממש באופן הראוי , עד שאין קץ לחשיבותנו, שאנו באמת בריות טובות ונעלות ביותרהנה , כי כל משהו חסרון שתרצה להרהר על גופותנו. והמתאים לבעל מלאכה שעשה אותנו

שברא אותנו ואת כל ', הוא נופל רק על הבורא ית, ני תירוצים שאתה מתרץ לךאחר כל מי .שהוא עשנו ולא אנחנו, שהרי ברור, הטבעים שבנו

אשר תמשכנה לצאת מכל אלו הטבעיות והנטיות הרעות , גם ידע כל אלו התהלוכותוכל ואז נ. שצריכים אנו להסתכל על סוף המעשה, אלא הוא הדבר אשר אמרנו. שנטע בנו .אל תראה דבר לשוטה באמצע מלאכתו, ומשל בפי העולם. להבין הכל

וכאן אנו . ה את העולם אלא בכדי להנות לנבראיו"שלא ברא הקב, ל"וכבר הורונו חז) ו

ויש . כי הוא סוף הכונה והמעשה של בריאת העולם, צריכים להשים את עינינו וכל מחשבותינושברא בנשמות , הרי הכרח הוא, בכדי להנות לנבראיוכיון שמחשבת הבריאה היתה , להתבונן

שהרי מדת גדלו של כל תענוג וכל , לקבל את אשר חשב ליתן להן, מדת רצון גדולה עד מאדהנה , עד שכל שהרצון לקבל גדול יותר, מדודה במדת גדלו של הרצון לקבל אותו, הנאה

הרי באותה המדה , ת יותרוכל שהרצון לקבלו פחו, בשיעור הזה מדת התענוג גדולה ביותר .נפחת שיעור התענוג מהקבלה

מחייבת בהכרח לברוא בנשמות רצון לקבל בשיעור , הרי שמחשבת הבריאה בעצמהכי התענוג . שכל יכלתו חשב לענג את הנשמות, המתאים למדת התענוג הגדול, מופרז ביותר

.הגדול והרצון לקבל הגדול עולים בקנה אחד כי חקרנו . עד סופה בבירור מוחלט' כבר הגענו להבין חקירה הב, ואחר שידענו זה) ז

שאינה מצויה ואינה נכללת בעצמותו , לדעת מה היא המציאות שאפשר להחליט עליה בבירור, שמחשבת הבריאה, ועתה שידענו בבירור. עד שנאמר שהיא בריאה מחודשת יש מאין' ית

את כל הנועם והטוב הזה ' לקבל ממנו ית, בראה בהכרח מדת רצון, שהיא בכדי להנות לנבראיומטרם שבראו ' ודאי שלא היה כלול בעצמותו ית, הנה הרצון לקבל הזה, שחשב בעדם

.'שאינו בו ית, הרי שברא דבר מחודש? כי ממי יקבל, בנשמות

שלא היה צריך כלל לברוא משהו יותר , מובן על פי מחשבת הבריאה, ויחד עם זהלמלאות כל מחשבת ' כבר מספקת לו ית, ריאה מחודשת הזושהרי ב, מהרצון לקבל הזה

דהיינו כל מיני , אבל כל המלוי שבמחשבת הבריאה. הבריאה שחשב עלינו להנות אותנוואין לו ענין לברוא אותן ' כבר הן נמשכות בהמשכה ישרה מעצמותו ית, הטבות שחשב בעדנו

והנה נתברר לנו . שבנשמותבעת שכבר הן נמשכות יש מיש אל הרצון לקבל הגדול, מחדש ".הרצון לקבל"הוא רק , שבבריאה המחודשת, בהחלט שכל החומר כולו מתחילתו עד סופו

, שתמהנו עליהם. 'שהבאנו בחקירה הג, ומכאן באנו גם לסוף דעתם של המקובלים) ח

שאין , בהשואה אל האבן שנחצבה מהר, שהן חלק אלקי ממעל, איך אפשר לומר על הנשמותשנעשית חלקו , תינח האבן שנפרדה מההר, ותמהנו". כל"וזה " חלק"ביניהן אלא שזה הפרש

ובמה נחלקו הנשמות מעצמותו , איך יתכן לומר כזה' אבל בעצמותו ית, על ידי גרזן מוכן לכך .להיות נבראים' ויצאו מכלל בורא ית' ית

לחלקהו כי כמו שהגרזן מחתך ומבדיל בדבר גשמי , ובהמתבאר מובן הדבר היטב, אנשים אוהבים זה את זה' למשל כשב. כן שינוי הצורה מבדיל ברוחני לחלקהו לשנים. לשנים

תאמר שהם רחוקים , ולהיפך כשהם שונאים זה את זה. תאמר שהם דבקים זה בזה כגוף אחדאלא הכונה , ואין כאן ענין של קרבת מקום או ריחוק מקום. איש מרעהו כרחוק מזרח ממערב

שאוהב כל מה שחברו אוהב , שבהיותם שוים בצורתם איש לרעהו, וות הצורההיא על השת .נמצאים אוהבים זה את זה ודבוקים זה בזה, ושונא כל מה שחברו שונא וכדומה

, פ שחברו שונא הדבר"אע, דהיינו שאוהב דבר מה, ואם יש ביניהם איזה שינוי צורהואם למשל הם בהפכיות . רחוקים זה מזההם שנואים ו, הרי בשיעור שינוי הצורה הזה, וכדומה, וכל מה שזה שונא נמצא אהוב לחברו, דהיינו כל מה שזה אוהב נמצא שנוא לחברו, הצורה

.דהיינו מקצה אל הקצה, הרי אז רחוקים זה מזה כרחוק מזרח ממערב וכן שיעור , שברוחניות פועל שינוי הצורה כמו גרזן מפריד בין הגשמים, והנך מוצא) ט

כיון שנטבע בנשמות הרצון לקבל הנאתו , ומכאן תשכיל. חקה כפי שיעור הפכיות הצורהההרהרי ? ו ממי יקבל"כי ח. 'שצורה זו אינה נמצאת כלל בהבורא ית, ל אשר הוכחנו בעליל"כנ

כדמיון הגרזן החוצב האבן ', פועל להפרידם מעצמותו ית, שהשיגו הנשמות, שינוי צורה הזהונבדלו הימנו להיות , שינוי הצורה הזה יצאו הנשמות מכלל בוראי "באופן שע. מן ההר .'הרי הוא נמשך יש מיש מעצמותו ית', אמנם כל מה שמשיגות הנשמות מאורו ית. נבראים

אין , שהוא הרצון לקבל, שמקבלות תוך הכלי שבהן' שמבחינת אורו ית, אם כן נמצאוכל ההפרש ', ישר מעצמותו ית, מיששהרי מקובל להן יש ', הפרש כלל ביניהן לעצמותו ית

דהיינו ', אלא במה שהנשמות הן חלק מעצמותו ית, אינו יותר', שבין הנשמות לעצמותו יתבהיותו נשוא , כבר הוא חלק נבדל מאלקי, ששיעור האור שקבלו תוך הכלי שהוא הרצון לקבל

' ידו יצאו מבחישעל , ששינוי צורה זה עשה אותה לחלק, תוך שינוי הצורה של הרצון לקבלכאבן הנחצבת , "חלק"וזה " כל"הרי שאין ביניהם אלא שזה ". חלק"ונעשו לבחינת " כל"

.והתבונן היטב כי אי אפשר להאריך יותר במקום גבוה כזה. מהר ענין ' איך אפשר שיתהוה מקדושתו ית: 'ועתה נפתח לנו הפתח להבין החקירה הד) י

ואיך יתכן , מקצה אל הקצה' חוקה מקדושתו יתאחר שהיא ר, מרכבת הטומאה והקליפות. אכן יש להבין מקודם ענין מציאות מהות הטומאה והקליפות מה היא? שיפרנס אותה ויקיימה

שהוא עצם מהותן של הנשמות מבחינת עצם , שאמרנו, שזה הרצון לקבל הגדול, ותדעא נשאר בצורתו זו הוא ל, כי על כן הן מוכנות לקבל כל המלוי שבמחשבת הבריאה, בריאתןכי שינוי ', היו מוכרחות להשאר תמיד בפרודא ממנו ית, כי אם היה נשאר בהן, בנשמות

.'הצורה שבהן היה מפרידן ממנו יתאת כל העולמות ' ברא ית, המונח על הכלי של הנשמות, ובכדי לתקן דבר הפירוד הזה

ע "עולמות אבי' שהן ד,"זה לעומת זה עשה אלקים"ה "בסו, מערכות' והבדילם לב, כולםע "והטביע את הרצון להשפיע במערכת אבי. ע דטומאה"עולמות אבי' ולעומתם ד, דקדושה, ע דטומאה"ונתן אותו במערכת העולמות אבי. והסיר מהם את הרצון לקבל לעצמו, דקדושה

.ומכל העולמות דקדושה' ונמצאו בגללו נפרדים מהבורא ית

וכן הרשעים הנמשכים ". זבחי מתים"ש "כמ, "מתים"ומטעם זה מכונות הקליפות בשם כי הרצון לקבל המוטבע בהם ". הרשעים בחייהם נקראים מתים"ל "ש חז"כמ, אחריהם

כי . מקצה אל הקצה' והן רחוקות ממנו ית. מפרידן מחיי החיים' בהפכיות הצורה מקדושתו יתת אין להן שום ענין של והקליפו. אין לו שום ענין של קבלה אלא רק להשפיע לבד' הוא יתשהמרחק , וכבר ידעת. ואין הפכיות גדולה מזה. רק לקבל לעצמן להנאתן בלבד, השפעה

שהיא סוף המרחק בדיוטא , הרוחני מתחיל בשינוי צורה במשהו ומסתיים בהפכיות הצורה .האחרונה דהיינו למקום שתהיה בו , ונשתלשלו העולמות עד למציאות עולם הזה הגשמי) יא

נמשך , שהוא הרצון לקבל לעצמו, כי הגוף. וכן זמן קלקול ותיקון, אות גוף ונשמהמציעייר פרא "ש "כמ, משורשו שבמחשבת הבריאה ועובר דרך המערכה של העולמות דטומאה

.והוא זמן הקלקול. ג שנה"ונשאר משועבד תחת המערכה ההיא עד י". אדם יולדהוא , על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרושעוסק, ג שנים ואילך"ועל ידי עסק המצות מי

שבזה הולך , ומהפכו לאט לאט על מנת להשפיע, מתחיל לטהר הרצון לקבל לעצמו המוטבע בווהיא עוברת דרך המערכה של העולמות . וממשיך נפש קדושה משורשה במחשבת הבריאה

.והוא הזמן של התקון, דקדושה והיא מתלבשת בגוףעד , ה"ס ב"שיג מדרגות דקדושה ממחשבת הבריאה שבאוכן מוסיף והולך לקנות ולה

שיהיה כולו בבחינת מקבל על , שהן מסייעות לו להאדם להפוך את הרצון לקבל לעצמו שבושבזה קונה האדם השואת הצורה , ולא כלל לתועלת עצמו, מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו

.מ להשפיע נחשבת לצורת השפעה טהורה"כי קבלה ע, ליוצרוכי . הרי זו מקודשת, נתנה היא ואמר הוא, שבאדם חשוב', במסכת קדושין דף זש "כמ

ואז קונה דבקות . נחשבת להשפעה ונתינה גמורה אליה, מ להנות לנותנת לו"קבלתו שהיא עואיך אפשר להדבק "ל "ש חז"כמ, כי דבקות הרוחני אינה אלא השואת הצורה' גמורה בו ית

שה האדם ראוי לקבל כל הטוב והנועם והרוך שבמחשבת שבזה נע". אלא הדבק במדותיו, בו .הבריאה והנה נתבאר היטב דבר התיקון של הרצון לקבל המוטבע בנשמות מצד מחשבת ) יבשעל ידיהן עוברות , ל זה לעומת זה"מערכות הנ' בשבילן ב' כי הכין הבורא ית. הבריאה

.המתלבשים זה בזה, גוף ונפש, בחינות' הנשמות ומתחלקות לבי תורה ומצות נמצאים בסופם שיהפכו צורת הרצון לקבל כמו צורת הרצון "ועויחד עם זה זוכים לדבקות חזקה בו . ואז יכולים לקבל כל הטוב שבמחשבת הבריאה. להשפיע

. שזה נבחן לגמר התיקון. י העבודה בתורה ומצות להשואת הצורה ליוצרם"מפאת שזכו ע', ית. היא תתבער מן הארץ ויבולע המות לנצח, א הטמאה" צורך לסכיון שלא יהיה עוד שום, ואז

וכן לכל , שניתנה לכלל העולם במשך שתא אלפי שני דהוי עלמא, וכל העבודה בתורה ומצות .אינה אלא להביאם לגמר התיקון של השואת הצורה האמורה, פרט במשך שבעים שנות חייו

שהיה ', והטומאה מקדושתו יתגם נתבאר היטב ענין התהוות ויציאת מערכת הקליפותואם לא . י תורה ומצות"כ יתקנו אותו ע"שאח, מוכרח זה כדי להמשיך על ידה בריאת הגופים

אז לא היה אפשר , י מערכת הטומאה"ע, היו נמשכים לנו הגופים ברצון לקבל שבהם המקולקל .לנו לתקנו לעולם כי אין אדם מתקן מה שאין בו

כיון שהרצון לקבל לעצמו הוא כל כך פגום : סוף סוף, להביןאמנם עדיין נשאר לנו) יג? שלאחדותו אין הגה ומלה לפרשה, ה"ס ב"איך יצא והיה במחשבת הבריאה בא, ומקולקל

כי . גומרת הכל' כי באמת תכף בהמחשבה לברוא את הנשמות היתה מחשבתו ית, והענין הואהנשמות וכל העולמות העתידים ותיכף יצאו ונתהוו כל , אינו צריך לכלי מעשה כמונו

, עם כל תכלית שלמותן הסופית, להבראות מלאים בכל הטוב והעונג והרוך שחשב בעדןדהיינו אחר שהרצון לקבל שבנשמות כבר קבל כל , שהנשמות עתידות לקבל בגמר התיקון

.'בהשואת הצורה הגמורה אל המאציל ית, תיקונו בשלימות ונתהפך להיות השפעה טהורהוהעתיד משמש לו . העבר והעתיד וההוה משמשים כאחד' מטעם כי בנצחיותו יתוהוא

ומטעם זה לא היה כלל ענין הרצון לקבל המקולקל . 'ואין ענין מחוסר זמן נוהג בו ית. כהוההעתידה להגלות בגמר , שאותה השואת הצורה, אלא להיפך. ה"ס ב"בצורה דפרודא בא

:מצבים לנשמות בדרך כלל' שיש ג, והנך מוצא בהכרח) יד

שכבר יש להן שם צורה , ה במחשבת הבריאה"ס ב"הוא מציאותן בא -' מצב הא .העתידה של גמר התיקון

ל לגוף "המערכות הנ' י ב"שנתחלקו ע, הוא מציאותן בבחינת שתא אלפי שני-' מצב בכדי להפך את הרצון לקבל שבהן ולהביאו לבחינת , וניתנה להן העבודה בתורה ומצוות, ונפש

ובמשך זמן מצב הזה לא יגיע שום תיקון לגופים . ולא לעצמם כלל, ר ליוצרם"רצון להשפיע נשהיא בחינת , שצריכים לבער מקרבם כל בחינת הקבלה לעצמם, כלומר. רק לנפשות בלבד

ואפילו נפשות . שזהו צורת הרצון שבנפשות, ולהשאר בבחינת רצון אך להשפיע בלבד, הגוף .אלא אחר ככלות כל גופן להרקב בעפר, ןהצדיקים לא תוכלנה להתענג בגן עדן אחר פטירת

הוא גמר התיקון של הנשמות אחר תחית המתים שאז יגיע התיקון השלם גם -' מצב הגשתשרה עליה צורה של , שהיא צורת הגוף, כי אז יהפכו גם את הקבלה עצמה, אל הגופין

. בריאהונעשים ראויים לקבל לעצמם כל הטוב והעונג והנועם שבמחשבת ה, השפעה טהורהכי לא יקבלו כל זה מצד רצונם . מכח השואת צורתם ליוצרם, ועם כל זה יזכו לדבקות החזקה

ולשם . הנאה שמקבלים ממנו' שהרי יש לו ית, ר ליוצרם"אלא מצד רצונם להשפיע נ, לקבלואתה . 'ומצב ג', מצב ב', המצבים הללו דהיינו מצב א' הקיצור אשתמש מכאן ואילך בשמות ג

. המתבאר כאן בכל מצב ומצבתזכור כל באופן שאם , תמצא שמחייבים זה את זה בהחלט גמור, מצבים הללו' וכשתסתכל בג) טו

.היו מתבטלים כולם, היה אפשר שיתבטל משהו מאחד מהם, שהוא התהפכות צורת הקבלה לצורת השפעה', כי למשל אם לא היה מתגלה מצב הג

אלא , שהרי לא יצאה שם כל השלמות. ה"ס ב"באש' הרי בהכרח לא היה יכול לצאת מצב האוכל השלימות . כמו הוה' כבר שימש שם בנצחיותו ית' שהעתיד להיות במצב הג, מפני

אבל באם . היא רק כמו העתקה מהעתיד לבא אל ההוה אשר שם, שנצטיירה שם באותו המצבחייב כל מ' הרי שמצב הג. לא היתה שם שום מציאות בהוה, היה אפשר שיתבטל העתיד

.'המציאות שבמצב האששם מציאות כל העבודה העתידה להגמר במצב ', ש בהתבטל משהו ממצב הב"ומכ

הרי '? ואיך יהיה מצב הג, ובהמשכות מדרגות הנשמות, דהיינו העבודה בקלקול ותיקון', הג .'מחייב את מצב הג' שמצב הב

הרי הוא . 'שבמצב הגשכבר נוהגת שם כל השלמות , ה"ס ב"שבא' וכן מציאות מצב האדהיינו ממש בכל אותה . 'ומצב הג' דהיינו שיתגלה מצב הב, מחייב בהחלט שיותאם זה

עצמו מחייב בהכרח ' הרי שמצב הא. לא פחות משהו ולא יותר משהו, השלמות אשר שםכדי לאפשר מציאות גוף ברצון לקבל ', שתתפשטנה מערכות זו לעומת זו במציאות הב

ואם לא היתה מערכת העולמות . ואז אפשר לנו לתקנו. ת הטומאהי מערכ"המקולקל עאין אדם "כי ', ולא היה אפשר לתקנו ולבא למצב הג, לא היה לנו הרצון לקבל הזה, דטומאה

כי אדרבה , מערכת הטומאה' איך נתהותה ממצב הא, הרי שאין לשאול". מתקן מה שאין בו .'ב הבהוא המחייב מציאותה ולהתקיים כן במצ' מצב הא כיון שאנו מוכרחים , ו"כ נתבטלה מאתנו הבחירה ח"א, ז"ואין להקשות לפי) טז

דרכים ' כי ב, והענין הוא'? מכח שכבר הוא מצוי במצב הא, בהחלט' להשתלם ולקבל המצב הג :'כדי להביאנו אל מצב הג', ת במצב הב"הכין לנו השי

.דרך קיום התורה ומצות. אויכריחו אותנו לבסוף להפך , רים בעצמם ממרקין את הגוףאשר היסו, דרך יסורים. ב

ל "ד שאמרו חז"והוא ע. 'ולהדבק בו ית, את הרצון לקבל שבנו ולקבל צורת הרצון להשפיעובעל , ואם לאו אני מעמיד עליכם מלך כהמן, אם אתם חוזרים למוטב טוב) "ב"סנהדרין צז ע(

אם זכו . בעתה אחישנה"ל הכתוב ל ע"וזה שאמרו ז". כרחכם הוא יחזיר אתכם למוטב ".ואם לאו בעתה, אחישנה

אז אנו ממהרים את , י קיום תורה ומצות"שהוא ע', אם זוכים על ידי דרך הא, פירוששיחזירו , ואריכות הזמן שיספיק לקבלם, ואין אנו צריכים ליסורין קשים ומרים. התיקון שלנו

נו רק בעת שהיסורים יגמרו את התיקון דהיי". בעתה "-ואם לאו . אותנו למוטב בעל כרחנו. ובכלל דרך היסורים הם גם עונשי הנשמות בגיהנם. ותגיע לנו עת התיקון בעל כרחנו, שלנו

וכל . 'הוא מחויב ומוחלט מצד המצב הא', שהוא מצב הג, אבל בין כך ובין כך גמר התיקון' איך ג, נתבאר היטבוהנה". תורה ומצות"לבין " דרך יסורים"הבחירה שלנו היא רק בין

.המצבים הללו של הנשמות קשורים זה בזה ומחייבים בהחלט זה את זה שבעת שאנו מסתכלים על , ל שהקשינו"הנ' ובהמתבאר מובנה היטב קושיא ג) יזובעת שאנו מסתכלים על . אנו מוצאים את עצמנו מקולקלים ונבזים שאין כמונו לגנות, עצמנו

כיאות . שאין כמוהו לשבח, ו צריכים להיות ברום המעלותהרי אנ, הפועל שפעל אותנו .כי מטבע הפועל השלם שפעולותיו שלמות, להפועל שברא אותנו

שאותו הגוף שלנו בכל מקריו וקניניו האפסיים אינו כלל הגוף , ובהאמור מובן היטבא כבר הו, כלומר הנצחי השלם בכל מיני שלמות, שהרי הגוף שלנו האמיתי, שלנו האמיתי

שמקבל שם צורתו השלמה מהעתיד להיות ', ה בבחינת מצב הא"ס ב"מצוי עומד וקיים בא .ה"ס ב"שהיא בהשואת הצורה לא, דהיינו קבלה בצורת השפעה', במצב הג

את הקליפה של אותו הגוף ' עצמו מחייב שתנתן לנו במציאות הב' ואם אמנם מצבנו האס "שהוא כח הפירוד מא, לקבל אך לעצמושהוא הרצון , שלנו בצורתה הבזויה והמקולקלת

אין לנו ', ולאפשר לנו לקבל הגוף הנצחי שלנו בפועל גמור במצב הג, בכדי לתקנו, ל"ה כנ"באין אדם "כי , כי העבודה שלנו לא תצויר רק בגוף הזה הכלה ונפסד. להתרעם על כך כלל

".מתקן מה שאין בוראוי ומותאם להפועל השלם שפעל באופן שבאמת אנו מצוים באותו שיעור השלמות ה

, שהרי הוא עומד למות ולהתבטל. כי גוף זה אינו פוגם אותנו במשהו', אותנו גם במצבנו זה הב .ואינו מוכן לנו רק בשיעור זמן הנחוץ לבטלו ולקבל צורתנו הנצחית

איך אפשר שמנצחי תצאנה פעולות בלתי , שהקשינו' ויחד עם זה מיושבת קושיא ה) יח

דהיינו , כי באמת כבר יצאנו מלפניו כראוי לנצחיותו, ובהמתבאר מובן? ת הוות ונפסדותנצחיושקליפת הגוף הניתנה לנו רק , ונצחיותנו זו מחייבת בהכרח. בריות נצחיות בכל השלמותו "ו אז היינו נשארים נפרדים ח"כי אם היתה נשארת בנצחיות ח, לעבודה תהיה כלה ונפסדת

.מחיי החיים לנצחאינה , שהוא הרצון לקבל אך לעצמו, שצורה זו של הגוף שלנו) ג"אות י(בר אמרנו וכ

אלא שהיא . 'כי שם אנו עומדים בצורתנו של מצב הג, נמצאת כלל במחשבת הבריאה הנצחית .ל"כדי לאפשר לנו לתקנה כנ', מחויבת לנו במציאות הב

שהאדם הוא מרכז משום . חוץ מהאדם, ואין לשאול כלל על מצב שאר בריות העולם, וכל שאר הבריות אין להן חשבון וערך של כלום לעצמן. ט"ש להלן באות ל"כמ, כל הבריאה

ועל כן הנה עולות ויורדות עמו . זולת באותו השיעור שהן מועילות לאדם להביאו לשלמותו .בלי שום חשבון לעצמן

איך ברא , טיבכיון שמדרך הטוב לה, שהקשינו' ויחד עם זה מבוארת קושיא הד) יט

כל אלו היסורים , כי כאמור? מלכתחילה בריות שתתענינה ותתיסרנה במשך ימי חייהן, העתיד לבא' שלנו שנצחיותנו השלמה אשר שם המקובלת ממצב הג' מתחייבים ממצב הא' ולבא ולהגיע לנצחיותנו שבמצב הג, או בדרך תורה או בדרך יסורין, מכריחה אותנו ללכת

.)ו"ל באות ט"כנ(שלא נבראה אלא למיתה , וכל אלו היסורים אינם שורים רק על קליפת הגוף שלנו הזו

לא נברא אלא רק למחותו ולהעבירו , שהרצון לקבל לעצמו שבו, שזה מלמד אותנו. וקבורהאינם אלא גילוים לגלות האפסיות , והיסורים שאנו סובלים. ולהפכו לרצון להשפיע, מהעולם

וא וראה בעת שכל בני העולם יסכימו פה אחד לבטל ולבער את הרצון וב. וההזק הרובצת עליואז היו מתבטלים כל , ולא יהיה להם שום רצון אלא להשפיע לחבריהם, לקבל לעצמם שבהם

שהרי כל אחד , וכל אחד היה בטוח בחיים בריאים ושלמים, הדאגות וכל המזיקים מהארץ . צרכיוהיה לו עולם גדול שידאג בעדו וימלא את, מאתנו

מכאן כל הדאגות היסורים , אמנם בזמן שכל אחד אין לו אלא הרצון לקבל לעצמושהם מחלישים גופינו בכל מיני מחלות . שאין לנו מפלט מהם, והמלחמות והשחיטות

, אינם אלא גילוים מוצעים לעינינו, שכל אלו היסורים המצוים בעולמנו, והנך מוצא. ומכאוביםוהוא . ולקבל צורה השלמה של רצון להשפיע, את קליפת הגוף הרעהבכדי לדחוף אותנו לבטל

שהמצות שבין , ודע. שדרך היסורים בעצמו מסוגל להביאנו אל צורה הרצויה, אשר אמרנוכי ההשפעה לחברו מביאתהו להשפיע , אדם לחברו הן קודמות למצות שבין אדם למקום

.למקום כי מהותנו היא ? מה מהותנו: ששאלנו', נפתרה לנו שאלה הא, ואחר כל המתבאר) כ

). 'ל באות ז"כנ(שהיא לא פחות ולא יותר מהרצון לקבל , כמהות כל הפרטים שבהמציאותאלא כפי . שהוא הרצון לקבל אך לעצמו', אלא לא כפי שהוא מזדמן לנו עתה במציאות הב

ר "שפיע נמ לה"שהוא לקבל ע, דהיינו בצורתו הנצחית, ה"ס ב"בא' שעומד וקיים במצב הא ).ג"ל באות י"כנ(ליוצרו

מכל מקום אין זה , ועדיין אנו מחוסרי זמן', פ שעוד לא הגענו בפועל למצב הג"ואע. 'מתחייב לנו בהחלט גמור מצד מצב הא' משום שמצבנו הג. פוגם במשהו בעיקר מהותנו

יש ספק ומחוסר זמן הנחשב לחסרון הוא רק במקום ש". כל העומד לגבות כגבוי דמי"לפיכך .אם ישלים את הצריך להשלים באותו זמן: של משהו

ואותו . 'הרי זה דומה עלינו כמו שכבר באנו למצב הג, וכיון שאין לנו שום ספק בזהלהיותו הוא וכל קניניו , גם הוא אינו פוגם את מהותנו, הניתן לנו כעת, הגוף בצורתו הרעה

כל העומד להשרף "ו. יא מקורםעומדים להתבטל לגמרי יחד עם כל מערכת הטומאה שה .ונחשב כמו שלא היה מעולם". כשרוף דמי

אלא רצון , כ בחינת רצון בלבד"שמהותה היא ג, אמנם הנפש המלובשת בגוף ההואהיא , )א"ל באות י"כנ(ע דקדושה "העולמות אבי' שהיא נמשכת לנו ממערכת ד, להשפיע

ו "ואינה כלל ח, שואת הצורה לחי החייםכי צורה זו של רצון להשפיע הוא בה, קיימת לנצחיות ).ב ואילך"תשלום הענין הוא להלן מאות ל(בת חילוף

האומרים שעצם מהותה של הנפש היא חומר , ואל יסור לבך אחר דעת הפלוסופים) כא

וענין . שמהן מתגדלת והן כל הויתה, והויתה באה רק מכח המושכלות שמשכלת, שכליעד שבהעדר , תלוי לגמרי בשיעור שכליות ומושכלות שקבלההשארת הנפש אחר פטירת הגוף

גם אינו מקובל כלל . אין זה דעת תורה. לה המושכלות אין כלל על מה שתחול השארת הנפש .יודע ומרגיש שהשכל הוא קנין ואינו עצם הקונה, וכל חי שניסה פעם לקנות שכל. על הלב

ר של העצמים הרוחניים והן הן חומ, שכל חומר של הבריאה המחודשת, אלא כמבוארפ שאמרנו שהנפש "ואע. אינו לא פחות ולא יותר מבחינת רצון לקבל, חומר העצמים הגשמייםהמקובל לה מעולמות , הוא רק מכח תיקונים של לבוש אור חוזר, היא כולה רצון להשפיע

בחן וכל הה. כ רצון לקבל"אמנם עצם מהותה של הנפש היא ג. שמשם באה אלינו, העליוניםכי הרצון שבכל . רק ברצונו בלבד, אינו נבחן משום זה, הניתן לנו להבחין בין עצם לעצם

בשיעור כזה כדי להשיג את , והצרכים מולידים לו מחשבות והשכלות. מהות מוליד לו צרכים .אשר הרצון לקבל מחייב אותם, הצרכים ההם

ותיהם והשכלתם כן צרכיהם ומחשב, וכשם שרצונות בני אדם שונים איש מרעהוהרי צרכיהם , אותם שהרצון לקבל שבהם מוגבל בתאוות בהמיות בלבד, למשל. שונים זה מזה

פ שמשתמשים "ואע. ומחשבותיהם והשכלתם רק בכדי למלאות הרצון הזה בכל מלואו הבהמילהיות השכל משועבד , והוא כשכל בהמי. מכל מקום דיו לעבד להיות כרבו, בשכל ודעת כאדם

.רצון הבהמיומשמש לכגון כבוד ושליטה על , ואותם שהרצון לקבל שלהם מתגבר בעיקר בתאוות אנושיות

הרי כל עיקר צרכיהם ומחשבותיהם והשכלותיהם רק , שאינם מצוים במין הבהמה, אחריםואותם שהרצון לקבל שלהם מתגבר . בכדי למלאות להם הרצון ההוא בכל מלואו האפשרי

כל עיקר צרכיהם ומחשבותיהם והשכלותיהם למלאות להם הרי , בעיקר לקבל מושכלות .הרצון הזה בכל מלואו

אלא שמתמזגים בכל אחד . מיני רצונות מצוים על פי רוב בכל מין האדם' ואלו ג) כבכ "וממדות הגשמיות יש להקיש ג. ומכאן כל השינוים שבין אדם לאדם. בשיעורים אחרים

.נילמדות העצמים הרוחניים לפי ערכם הרוח אשר מכח לבושי אור חוזר שמקבלות , הרוחניות, באופן שגם נפשות בני אדם) כג

שהרצון הזה הוא , ר ליוצרן"אין להן אלא רצון להשפיע נ, מעולמות העליונים שמשם באותהיא מולידה בו צרכים ומחשבות , נמצא אחר שמתלבשת בגוף האדם. ל"כנ, מהות ועצם הנפש

כפי מדת , ר ליוצרה"דהיינו להשפיע נ. שפיע שלה בכל מלואולמלאות הרצון לה, והשכלות .גדלו של הרצון שבה

וכל מקריו וקניניו הם מלואים של , ובהיות עצם ומהות הגוף רק רצון לקבל לעצמו) כד

בכדי , אלא כדי לבערו ולכלותו מהעולם, שלא נברא מלכתחילה, הרצון לקבל הזה המקולקל, הוא וכל קניניו עמו. כ הוא בן תמותה כלה ונפסד"ע, קוןהשלם שבגמר התי' לבא למצב הג

.כצל עובר שאינו מניח אחריו כלוםוכל מקריה וקניניה הם מלואים של . ובהיות עצם ומהות של הנפש רק רצון להשפיע

, העתיד לבא' וכן במצב הג, הנצחי' שהוא כבר קיים ועומד במצב הא, הרצון להשפיע ההואהמה נצחיים חיים וקיימים , אלא היא וכל קניניה עמה, ותה ובת חילוףלפיכך אינה כלל בת תמ

, העדר צורת הגוף המקולקל, ואדרבה. ואין ההעדר פועל עליהם כלום בשעת מיתת הגוף. לעדשהשארת הנפש אינה , ונתבאר היטב. מחזק אותה ביותר ותוכל לעלות אז למרומים לגן עדן

אלא נצחיותה היא בעצם , ל"י הפלוסופים הנכדבר, תלויה כלל וכלל במושכלות שקנתההן שכרה ולא , וענין המושכלות שקנתה. שהוא מהותה, דהיינו בהרצון להשפיע, מהותה בלבד

.עצמותה , כיון שהגוף מקולקל כל כך: ששאלנו', ומכאן יצא לנו הפתרון המלא של חקירה ה) כה

כ למה הוא חוזר ועומד לתחית "וא, עד שאין הנפש מצויה בכל טהרתה עד שירקב הגוף בעפר" שלא יאמרו אחר הוא, עתידים המתים להחיות במומם: "ל"וכן על מה שאמרו ז? המתים

).ז"אמור י, זהר(כיון , כי אמרנו. 'דהיינו ממצב הא, ממחשבת הבריאה עצמה, והענין תבין היטב

, עד מאדשודאי ברא רצון גדול מופרז, הרי הכרח הוא, שהמחשבה היתה להנות לנבראיוהתענוג הגדול והרצון לקבל הגדול "כי . לקבל כל אותו השפע הטוב שבמחשבת הבריאה

הוא כל חומר , שהרצון לקבל הגדול הזה, ואמרנו שם). 'ז' ל באות ו"כנ" (עולים בקנה אחדומטבע פועל . כדי לקיים מחשבת הבריאה, מפני שאינו נצרך כלל ליותר מזה, המחודש שברא

לא , מכל מלאכתך דבר אחד לא שכחת: "ש בשיר היחוד"כמ, ועל דבר מיותרשאינו פ, השלם ".החסרת ולא העדפת

וניתן , הוסר לגמרי ממערכת הקדושה, שהרצון לקבל המופרז הזה, גם אמרנו שםעד . שממנה מציאות הגופים וכלכלתם וכל קניניהם בעולם הזה, למערכת העולמות דטומאה

שמתפרנס אז , התורה מתחיל להשיג נפש דקדושהי עסק"שע, ג שנה"שהאדם משיג י .לפי מדת גדלה של הנפש דקדושה שהשיג, ממערכת העולמות דקדושה

אין שום , הניתנים לנו לעבודה בתורה ומצות, שבמשך שתא אלפי שני, גם אמרנו לעילי "וכל התיקונים הבאים אז ע. דהיינו לרצון לקבל המופרז שבו, תיקונים מגיעים מזה אל הגוף

, שעולה על ידיהם במדרגות העליונות בקדושה וטהרה, הם מגיעים רק לנפש, עבודתנו .רק להגדלת רצון להשפיע הנמשך עם הנפש, שפירושו

אכן אי . כי לא קבל לעצמו שום תיקון, ומטעם זה סוף הגוף למות ולהקבר ולהרקבו "א תתקיים חל, כי סוף סוף אם יאבד הרצון לקבל המופרז מהעולם, אפשר שישאר כךשהרי , אשר חשב להנות לנבראיו, דהיינו שיתקבלו כל התענוגים הגדולים. מחשבת הבריאה

הרי , ובשיעור שנתמעט הרצון לקבלו". הרצון לקבל הגדול והתענוג הגדול עולים בקנה אחד" .בשיעור ההוא נפחתים התענוג וההנאה מן הקבלה

שיצא בכל השיעור המלא ', המצב הגמחייב בהחלט את ' שמצב הא, וכבר אמרנו) כו

ולפיכך מחייב ). ו"ל באות ט"כנ(לא יחסר ממנו אף משהו ', שבמחשבת הבריאה שבמצב הא

שיהיה רק בשיעור , בכדי להפוך הרצון לקבל המופרז הזה, ואז מתחילה העבודה מחדש :ואז הרוחנו פי שתים. כדי להשפיע

מכח שכבר יש . שיש לנו מקום לקבל כל הטוב והנועם והרוך שבמחשבת הבריאה. א .לה בקנה אחד עם התענוגים הללוהעו, לנו גוף המופרז מאד בהרצון לקבל שבו

הרי , לא תהיה רק בשיעור להשפיע נחת רוח ליוצרנו, שמתוך שקבלתנו באופן הזה. ב, שהיא הדבקות, ובאנו גם להשואת הצורה). א"ל באות י"כנ(קבלה זו כהשפעה גמורה נחשבת

.מחייב את תחיית המתים בהחלט' הרי שמצב הא. 'שהיא צורתנו במצב הג דהיינו בסופה של , אלא קרוב לגמר התיקון, לא יתכן שתהיה תחית המתיםאכן ) כז

וקבלנו את הרצון אך , כי אחר שזכינו לשלול את הרצון לקבל המופרז שלנו. 'מציאות הב, המכונות נפש רוח נשמה חיה יחידה, ואחר שזכינו לכל המדרגות הנפלאות שבנפש, להשפיע

עד , הנה אז הרי כבר באנו לשלמות הגדולה ביותר, י עבודתנו בשלילת הרצון לקבל הזה"עואין אנו נזוקים עוד ממנו . שאפשר להחיות את הגוף בחזרה בכל הרצון לקבל המופרז שלו

.להפרידנו מדבקותנוובאמת כן הוא . ל"כנ, ואנו נותנים לו צורת השפעה. אנו מתגברים עליו, ואדרבה

שמתחילה אנו צריכים להסירה . ה ממנושאנו רוצים להעביר, המנהג בכל מדה רעה פרטיתכ אפשר לחזור ולקבלה ולהנהיגה בדרך "ואח. שלא ישאר ממנה כלום, לגמרי עד קצה האחרון

אי אפשר כלל להנהיגה בדרך הרצוי , וכל עוד שלא הסרנו אותה כולה מאתנו. האמצעי .הממוצע דהיינו ". כ מתרפאים"עתידים המתים להחיות במומם ואח: "ל"וזה שאמרו חז) כח

, בלי מצרים כל שהם, שהוא הרצון לקבל המופרז, שמתחילה עומד לתחיה אותו הגוף, ל"כני תורה "מטרם שזכו לטהרו במשהו ע, כמו שנתגדל תחת מרכבת העולמות הטומאה, דהיינו .שזהו בכל מומו, ומצות

עה להכניס כל הרצון לקבל המופרז הזה בצורת השפ, ואז אנו מתחילים בעבודה חדשהשלא יאמרו : "שהוא, ואמרו הטעם. כי עתה השיג גם השואת הצורה, ואז הוא נרפא. ל"כנ

שהרי . שהוא בצורה אחרת מהיותו במחשבת הבריאה, שלא יאמרו עליו, פירוש". אחר הוא .מכוון לקבלת כל הטוב שבמחשבת הבריאה, שם עומד זה הרצון לקבל המופרז

אסור שיהיה גוף , אבל סוף כל סוף. לטהרהאלא שבינתים ניתן אל הקליפות וניתן ואינו ראוי כלל לכל הטוב , הרי הוא כמו אחר לגמרי, שאם יהיה בשיעור פחות משהו. אחר

.'כמו שכבר מקבל שם מבחינת מצב הא, שבמחשבת הבריאה מה תפקידנו : דהיינו. ל"הנ' ובכל המתבאר נפתח לנו הפתח ליישב שאלה הב) כט

, ותדע? במשך ימי שני חיינו הקצרים, שאנו טבעות קטנות הימנה, כהבשלשלת המציאות הארו :חלוקות' שנותינו מתחלקת לד' שעבודתנו במשך עבכל שיעורו המקולקל , הוא להשיג את הרצון לקבל המופרז בלי מצרים-' חלוקה א

, כי אם לא יהיה בנו הרצון לקבל המקולקל הזה. ע הטמאים"העולמות אבי' מתחת יד מערכת ד ".כי אין לך מי שיתקן דבר שאין בו", לא נוכל כלל לתקנו

, המוטבע בגוף ממקור לידתו לאויר העולם, ולפיכך לא די אותו שיעור הרצון לקבלכלומר שהקליפות . ג שנים"לא פחות מי, אלא עוד שמוכרח להיות מרכבה לקליפות הטמאות

הולכים ומגדילים את הרצון לקבל שהאורות שלהן. ותתנה לו מאורותיהן, תהינה שולטות עליואינם אלא מרחיבים והולכים את , כי המלואים שהקליפות מספיקות אל הרצון לקבל. שלו

.התביעה של הרצון לקבלתכף , א ממלאת לו המנה"אבל כשהס. אין לו תאוה אלא למנה ולא יותר, למשל כשנולדמיד נרחב , א את המלוי מאתים"כ כשנותנת לו הס"ואח. והוא רוצה מאתים, נרחב הרצון לקבלואם אינו מתגבר על ידי תורה ומצות לטהר את הרצון לקבל ולהפכו . מאות' הרצון ורוצה ד

עד שאין אדם מת וחצי , הרי הרצון לקבל שלו הולך ומתרחב במשך שנות חייו, להשפעה

ס אחורים "שה, שאז ניתן כח לנקודה שבלב שבו. ג שנים ואילך" הוא מי-' חלוקה ב) ל

להתעורר אלא שאינה מתחלת, המלובשת בהרצון לקבל שלו מעת לידתו, של הנפש דקדושהדהיינו . ואז הוא מתחיל להכנס תחת רשות מערכת העולמות דקדושה. ג שנים"רק אחר י

.בשיעור שהוא עוסק בתורה ומצותכי מעת לידתו . ועיקר התפקיד בעת ההיא הוא להשיג ולהגדיל את הרצון לקבל הרוחני

ג "פרז מטרם יפ שהשיג הרצון לקבל המו"ולפיכך אע. אין לו רצון לקבל אלא לגשמיות בלבדועיקר גדלות הרצון לקבל מצוירת רק , אינו עוד גמר גדלותו של הרצון לקבל, שנים

.ברוחניותז "ג שנים חשק הרצון לקבל שלו לבלוע כל העושר והכבוד שבעוה"כי למשל מטרם י

המצוי לכל אחד רק כצל עובר חולף , שהוא בעדו עולם שאינו נצחי, אשר גלוי לכל. הגשמיהרי אז הוא רוצה לבלוע להנאתו כל , כ כשמשיג הרצון לקבל המופרז הרוחני"אמש. ואינו

הרי שעיקר הרצון לקבל . שהוא בעדו קנין עדי עד ולנצחיות, ב הנצחי"הטוב והעושר שבעוה .המופרז אינו נגמר אלא ברצון לקבל רוחניות

נות הב לעלוקה שתי ב) "'משלי ל(על הכתוב ) ב"ז ע"צ(ש בתקונים חדשים "וז) לא

דהיינו ". הב-הב"צווחין ככלבא , והרשעים הנלכדים בגיהנם זה. עלוקה פירושו גיהנם": "הבתן לנו , תן לנו עושר של העולם הזה"(הב לן עותרא דעלמא דאתי, הב לן עותרא דעלמא הדין

).עושר של העולם הבאעור כי מלבד שמשיג שי. ועם כל זה היא מדרגה חשובה לאין ערך יותר מהראשונה

הנה היא , וניתן לו לעבודה כל החומר כולו שהוא צריך, הגדלות האמיתית של הרצון לקבללעולם יעסוק אדם בתורה ): "ב"ע' פסחים נ(ל "כמו שאמרו חז. המדרגה המביאתו לשמה

".שמתוך שלא לשמה בא לשמה, ומצות שלא לשמהס השפחה דקדושה "וה. ג שנה לבחינת קדושה"כ נבחנת המדרגה הזו הבאה לאחר י"וע

כי השפחה מביאתו לשמה וזוכה להשראת . ס השכינה הקדושה"שה. המשמשת לגבירתהכי אם לא יתאמץ . אמנם הוא צריך לעשות כל האמצעים המותאמים שיבא לשמה. השכינה

שהיא הלעומת דשפחה , הרי הוא נופל בפח השפחה הטמאה, ו לשמה"ולא יבא ח, לזהושפחה כי : "ועליה נאמר. שהלא לשמה לא יביאהו לשמה, דםשענינה לבלבל את הא, דקדושה

שהיא השכינה , כי לא תניחהו לאדם להתקרב אל הגבירה). 'משלי ל" (תירש גבירתה .הקדושה

בדומה לבעל , ה בתאוה גדולה"היא שיתאהב בהקב, והמדרגה הסופית שבחלוקה זוד "וע. ל היום וכל הלילהעד שאין התאוה סרה מנגד עיניו כ, תאוה המתאהב בתאוה גשמית

משלי " (ועץ חיים תאוה באה: "ואז נאמר עליו". בזכרי בו אינו מניח לי לישון"שאמר הפיטן שכל מדרגה היא בת , שמהלכו חמש מאות שנה, ס עץ החיים"מדרגות הנשמה ה' כי ה). ג"י

.'י המבוארות בחלוקה הג"בחינות נרנח' דהיינו כי יביאהו לקבל כל אלו ה. מאה דהיינו על מנת להשפיע ושלא לקבל . הוא העבודה בתורה ומצות לשמה-' חלוקה ג) לב

אשר . שעבודה זו מטהרת את הרצון לקבל לעצמו שבו ומהפכתו ברצון להשפיע. פרסי "הנקראות נרנח, חלקי הנפש' נעשה ראוי ומוכשר לקבל ה, בשיעורי הטהרה של הרצון לקבל

ולא תוכלנה להתלבש ). ג"ל באות כ"כנ(ברצון להשפיע כי הן עומדות ). ב"להלן באות מ(או אפילו בשינוי , הנמצא עם הנפש בהפכיות הצורה, כל עוד שהרצון לקבל שולט בו, בגופו .צורה

ובעת שיזכה ). א"ל באות י"כנ(כי ענין התלבשות והשואת הצורה עולות בקנה אחד י שלו "שזכה בהשואת הצורה לנרנחנמצא , שיהיה כולו ברצון להשפיע ולא לצורך עצמו כלום

ותכף תמשכנה , ע דקדושה"דרך אבי' ה ממצב הא"ס ב"שהן נמשכות ממקורן בא, העליונים .בדרך המדרגה, אליו ותתלבשנה בו

אחר שכבר , דהיינו שהרצון לקבל. היא העבודה הנוהגת אחת תחית המתים-' חלוקה דס "שה, צון לקבל המופרז הגרוע ביותרעומד שוב לתחיה בר, י מיתה וקבורה"נעדר לגמרי ע

ואז מהפכים אותו על קבלה בצורת ). ח"ל באות כ"כנ" (עתידים המתים להחיות במומם" .ז"אמנם יש יחידי סגולה שניתנה להם עבודה זו גם בחיים חיותם בעוה. השפעה

שכל העולמות העליונים ותחתונים , ל"ש חז"מ', ועתה נשארה לנו לבאר חקירה הו) לג

שאינו אפילו בערך , שבשביל אדם הקטן, שלכאורה תמוה מאוד: א נבראו אלא בשביל האדםליטרח , ש כלפי העולמות העליונים הרוחניים"ומכ, ז"שערה דקה כלפי המציאות שלפנינו בעוה

למה לו לאדם כל אלו העולמות , ועוד יותר תמוה? לברוא כל אלו בשבילו' הבורא ית ?הרוחניים האדירים המרובים

היא במדה שהנבראים , להנות לנבראיו' שכל נחת רוח של יוצרנו ית, וצריך שתדע, אשר אז יש לו שעשועים גדולים עמהם. והוא המהנה אותם, שהוא המשפיע', ירגישו אותו ית

, בה במדה שהבן מרגיש ומכיר גדולתו ורוממותו של אביו. כאב המשתעשע עם בנו החביב לואם , הבן יקיר לי אפרים) "א"ירמיה ל(ש "כמ. ת שהכין בשבילוואביו מראה לו כל האוצרו

".'רחם ארחמנו נאום ה, על כן המו מעי לו, כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד, ילד שעשועיםת "והסתכל היטב בכתוב הזה ותוכל להשכיל ולדעת את השעשועים הגדולים של השי

עד , אותם הדרכים שהכין בעדםשזכו להרגישו ולהכיר גדולתו בכל, עם אותם השלמיםכי , ואין להאריך בכגון זה. כאב עם ילד שעשועים שלו, שיבוא עמהם ביחס של אב ובנו היקר

היה כדאי לו לברוא את , ר והשעשועים האלו עם השלמים הללו"אשר בשביל הנ, די לנו לדעת .העליונים ותחתונים יחד, כל העולמות

רצה , וכלנה להגיע למדרגה הרמה והנשאה הנזכרתשת, ובכדי להכין את בריותיו) לד

הנקראות דומם צומח חי , המתפתחות אחת מחברתה, מדרגות' ה לפעול זה על סדר ד"הקבשכל עולם ועולם מעולמות עליונים מתחלק , בחינות של הרצון לקבל' והן באמת ד. מדברד "ר שתתגלה בחיאמנם אי אפש, ד של הרצון לקבל"פ שעיקר החפץ הוא בבחי"כי אע. בהן

שהיא מתגלית ומתפתחת בהן ועל ידיהן לאט , בחינות הקודמות לה' אלא בכח ג, בבת אחת .ד"לאט עד שנשלמה בכל צורתה שבבחי

שהיא תחילת גילוי של הרצון לקבל , א של הרצון לקבל הנקרא דומם"והנה בחי) לה

בפרטים שלו אינה ניכרת אבל , אין שם אלא כח תנועה כולל לכל מין הדומם, ז הגשמי"בעוהעד כדי , כי הרצון לקבל מוליד צרכים והצרכים מולידים תנועות מספיקות. לעין שום תנועהאינו שולט רק על הכלל כולו בבת , וכיון שהרצון לקבל הוא במדה מועטת. להשיג את הצורך

.ואינה ניכרת שליטתו על הפרטים, אחת שמדתו כבר גדולה יותר ממדתו , צון לקבלב של הר"שהוא בחי, נוסף עליו הצומח) לוכי כל פרט יש לו תנועה . והרצון לקבל שבו שולט בכל פרט ופרט מהפרטים שלו, שבדומם

ענין , וכן ניכר בהם. ומתנועע למקום זריחת השמש, שמתפשט לארכו ולרחבו, פרטית לעצמוצא בהם הרגש ועם כל זה עוד לא נמ. לכל פרט ופרט, של אכילה ושתיה והוצאת הפסולת

.חפשי פרטי לכל אחד ומדתו כבר נשלמה במדה , ג של הרצון לקבל"שהוא בחי, נוסף עליו מין החי) לזשהוא החיים , שהרצון לקבל הזה כבר מוליד בכל פרט ופרט הרגש חפשי פרטי, מרובה

ם והיינו שאין בה, אמנם עדיין אין בהם הרגש זולתו. המיוחדים לכל פרט באופן משונה מחברו .וכדומה, שום הכנה להצטער בצרת חברו או לשמוח בשמחת חברו

והיא כבר במדתו השלמה . ד של הרצון לקבל"שהוא בחי, נוסף על כולם מין האדם) לחכמה , ואם תרצה לידע בדיוק נמרץ. הרי הרצון לקבל שבו פועל בו גם הרגש זולתו, הסופית

, ד של הרצון לקבל שבמין האדם" הבחיעד, ג של הרצון לקבל שבמין החי"הוא ההפרש מבחיכי הרצון לקבל . שהוא כמו ערך בריה אחת של המציאות כלפי כל המציאות כולו, אומר לך

ומתמלא , ם בכל מה שיש לזולתונמצא חסר ג, שיש לו גם הרגש זולתו, כ האדם"משאוכן נמצאים . ואם יש לו מנה רוצה מאתים. קנאה לרכוש לו כל הישות שנמצאת בזולתו

.עד שהוא רוצה לבלוע כל הישות שבעולם כולו, חסרונותיו וצרכיו הולכים ומתרבים היא , מכל הבריאה אשר ברא' שכל התכלית הנרצה להבורא ית, ואחר שנתבאר) לט, ויקבלו ממנו כל הטוב והנועם שהכין בעדם, בכדי שיכירו אמיתיותו וגדולתו, ראיולהנות לנב

, הנך מוצא בבירור, "הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים"ובשיעור המבואר בכתוב ולו , כמו הארץ והירח והשמש, שהתכלית הזו לא תחול לא על הדוממים והכדורים הגדולים

שהרי חסרים מהרגש , ולא על מין החי, א על מין הצומחול, יהיו זהרם ומדתם כמה שיהיו .ואיך יחול עליהם ההרגש האלקי והטבתו. זולתם אפילו מבני מינם הדומים להם

אחר שכבר יש בהם ההכנה של הרגש זולתו כלפי בני מינם , אלא רק מין האדם בלבדו, לרצון להשפיעשמהפכים הרצון לקבל שלהם , הנה אחר העבודה בתורה ומצות, הדומים להם

, שאז מקבלים כל המדרגות שהוכנו להם בעולמות העליונים, ובאים בהשואת הצורה ליוצרםהרי שתכלית . שבזה נעשו מוכשרים לקבל את התכלית שבמחשבת הבריאה, י"הנקראות נרנח

.לא היתה אלא בשביל האדם, כוונת הבריאה של כל העולמות ואינם יכולים . על דעת חלק מן הפילוסופיםשאין דבר זה מקובל כלל, ויודע אני) מ. אשר אדם השפל והאפסי בעיניהם יהיה המרכז של כל הבריאה הגדולה והנשאה, להסכים

שכל עולמו של , והיא יושבת שם וחושבת. אבל הם דומים כאותה התולעת שנולדה תוך הצנוןאבל ברגע . ולדה בוכמדת הצנון שהיא נ, וכל כך קטן, וכל כך חשוך, ה הוא כל כך מר"הקב

אני חשבתי שכל : "היא תמהה ואומרת, וחוטפת מבט מבחוץ לצנון, שבקעה את קליפת הצנוןועתה אני רואה לפני עולם גדול נאור אדיר ויפה . העולם הוא כמדת הצנון שנולדתי בו

!".להפליאולא ניסו לקבל התבלין , כן אותם המשוקעים בקליפת הרצון לקבל שלהם שבה נולדו

ולהפכה לרצון , המסוגלות לבקוע קליפה קשה הזו, שהם תורה ומצות מעשיות, מיוחדיםהשהם מוכרחים להחליט על אפסותם וריקנותם כמו שהם , ודאי הוא. ר ליוצרו"להשפיע נ

.ולא יוכלו להעלות על הדעת שכל המציאות הגדולה הזו לא נבראה אלא בשבילם, באמת, השפיע נחת רוח ליוצרם בכל הטהרה הנאותהאכן אם היו עוסקים בתורה ומצות להלא תיכף היו עיניהם , ויקבלו הרצון להשפיע, ויבואו לבקוע קליפת הרצון לקבל שנולדו בה

, לראות ולהשיג את עצמם ואת כל המדרגות של החכמה והתבונה והדעת הבהירה, נפתחותואז היו אומרים בעצמם . שהוכנו להם בעולמות הרוחניים, החמודות והנעימות עד לכלות נפש

".כל מה שטרח בעל הבית לא טרח אלא בשבילי, אורח טוב מה הוא אומר: "ל"מה שאמרו חז ' ועדיין נשאר לבאר סוף סוף למה לו לאדם כל אלו עולמות העליונים שברא ית) מא' וצריך שתדע שמציאות כל העולמות נחלקת לה? ואיזה צורך יש לו לאדם בהם? בשבילו

. עשיה) ה, יצירה) ד, בריאה) ג, אצילות) ב, אדם קדמון) א: ונקראים. דרך כללעולמות בק "כי עולם א. מ"ב תו"הספירות כח' והם בחינת ה. אמנם בכל אחד מהם יש פרטים עד אין קץ

, ועולם היצירה הוא תפארת, ועולם הבריאה הוא בינה, ועולם האצילות הוא חכמה, הוא כתרשאור , נ"עולמות נקראים יחנר' והאורות המלובשים באלו ה. ועולם העשיה הוא מלכות

.ואור החיה בעולם אצילות. היחידה מאיר בעולם אדם קדמוןוכל . אור הנפש בעולם עשיה. ואור הרוח בעולם היצירה. ואור הנשמה בעולם הבריאה

' כי עולם הא. ה וקוצו של יוד"ה ו"נכללים בהשם הקדוש י, אלו העולמות וכל אשר בהםכ אין אנו מדברים "וע, כ מרומז רק בקוצו של יוד של השם"וע, ק אין לנו תפיסה בו"שהוא א' ו, עולם הבריאה' וה, היא עולם אצילות' והי. ע"עולמות אבי' ואנו מזכירים תמיד רק ד, ממנו

.תתאה היא עולם עשיה' ה, עולם היצירה

חנית הנמשכת מאין סוף עולמות שהם כוללים כל המציאות הרו' והנה נתבארו ה) מבהעולמות ' ויש בכל עולם מהם כללות ה, אמנם הם כלולים זה מזה. ברוך הוא עד העולם הזה

.העולמות' שהן כנגד ה, י"אורות נרנח' שבהן מלובשים ה, מ"ב תו"ספירות כח' המ רוחניים "בחינות דצח' יש גם ד, מ שבכל עולם ועולם"ב תו"הספירות כח' ומלבד ה

. ובחינות החי הן המלאכים שבאותו עולם. האדם היא בחינת מדבר אשר שםאשר נשמת ונבחנות . ובחינות הדומם נקראות בשם היכלות. ובחינות הצומח נקראות בשם לבושים

ב "ספירות כח' מלבישות על ה, שהיא נשמות בני אדם, כי בחינת המדבר. כמלבישות זו את זו. מלבישות על הנשמות, החי שהן המלאכיםובחינות. שהן אלקיות שבאותו עולם, מ"תו

מסבבות על , שהן היכלות, ובחינות הדומם. מלבישים על המלאכים, שהם הלבושים, והצומח .כולם

כעין , וענין ההתלבשות הזו משוערת בענין שהם משמשים זה לזה ומתפתחים זה מזהת דומם צומח חי לא הבחינו' שג, )ח" ל- ה"לעיל אות ל(ז "מ הגשמיים שבעוה"שבארנו בדצח

. שהיא מין האדם, ד להתפתח ולהתעלות על ידיהן"אלא רק שתוכל הבחי, יצאו בשביל עצמם .כ אין תפקידן אלא לשמש את האדם ולהועילו"וע

לא יצאו , בחינות דומם צומח וחי אשר שם' אשר הג, כן הוא בכל העולמות הרוחניים, כ נבחן"ע. שהיא נשמת האדם, שםשם אלא כדי לשמש ולהועיל את בחינת המדבר אשר

.לתועלתו, שפירושו, שכולם מלבישים על נשמת האדם אלא , ולא נפש ממש. יש לו תכף בחינת נפש דקדושה, והנה האדם בעת שנולד) מג

המכונה מפאת קטנותה בשם , שפירושו בחינה אחרונה שלה, בחינת אחורים של הנפשהמתגלה בעיקרו בלבו , בחינת רצון לקבל שבוכלומר ב, והיא מלובשת בלב האדם". נקודה"

.של אדםואפילו בכל חלק קטן , נוהג בכל עולם, שכל הנוהג בכלל המציאות כולו, ודע הכלל הזה' שהם ה, עולמות בכלל המציאות' כמו שיש ה, באופן. שיש באותו עולם, שאך אפשר להפרט

ספירות בכל ' וכן יש ה. ועולםמ בכל עולם "ב תו"ספירות כח' כן יש ה, מ"ב תו"ספירות כח .חלק קטן שבאותו עולם

כי דומם נגד : מ"ב תו"הספירות חו' והם כנגד ד. מ"ז נחלק על דצח"שעוה, והנה אמרנו. והשורש של כולם הוא נגד כתר, ומדבר נגד חכמה, וחי נגד בינה, וצומח נגד תפארת, מלכות

באופן . מ"בחינות דצח' כ ד" יש בו ג,מ"שאפילו פרט אחד מכל מין ומין שבדצח, אמנם כאמורחלקי ' שהם ד, מ"כ דצח"יש בו ג, דהיינו אפילו באדם אחד, שגם בפרט אחד שבמין המדבר

.שבהם מלובשת הנקודה מן הנפש דקדושה, הרצון לקבל שבו , ג שנה"אלא לאחר י. ג שנה לא יצויר שום גילוי אל הנקודה שבלבו"ומטרם י) מד

כראוי , דהיינו בלי אהבה ויראה, ואפילו בלי שום כונה, ומצותכשמתחיל לעסוק בתורה מתחילה הנקודה שבלבו להתגדל ולהראות , גם אפילו שלא לשמה, למשמש את המלך

.פעולתהואפילו המעשים בלי כונה מסוגלים לטהר את הרצון לקבל . כי מצות אינן צריכות כונה

ובשיעור שמטהר חלק הדומם של הרצון . המכונה דומם, שבו' אלא רק בשיעור דרגה הא. שלושהיא הדומם , ג אברים של הנקודה שבלב"בשיעור הזה הוא הולך ובונה את התרי, לקבל

ג אברים "נשלמו בזה כל תרי, ג מצוות מבחינת המעשה"וכשנשלם בכל תרי. דנפש דקדושהקיום י "ח איבריה הרוחניים נבנים ע"שרמ. שהיא הדומם דנפש דקדושה, של הנקודה שבלב

עד . ה מצות לא תעשה"י קיום שס"ה גידיה הרוחניים נבנים ע"ושס, ח מצות עשה"רמאשר , ואז הנפש עולה ומלבשת את ספירת המלכות. שנעשית לפרצוף שלם דנפש דקדושה

.בעולם עשיה הרוחניהנמצאים כנגד ספירת המלכות , וכל פרטי דומם צומח חי הרוחניים שבעולם ההוא

דהיינו בשיעור שהנפש . ים ומסייעים את פרצוף הנפש דאדם שעלה שםמשמש, ההיא דעשיהעד , הנותן לה כח להתרבות ולהתגדל, שהמושכלות ההן נעשות לה מזון רוחני. משכלת אותם

ואור . שתוכל להמשיך אור ספירת המלכות דעשיה בכל השלמות הרצויה ולהאיר בגוף האדם .ולקבל יתר המדרגות, רה ומצותהשלם ההוא מסייע לו לאדם להוסיף יגיעה בתו

, נולדה ומתלבשת בו נקודה מאור הנפש, שתכף עם לידת גופו של האדם, וכמו שאמרנו, נולדת עמה גם נקודה ממדרגה העליונה ממנה, כן כאן כשנולד לו פרצוף הנפש דקדושה .המתלבשת בפנימיות פרצוף הנפש, דהיינו בחינה אחרונה מאור הרוח דעשיה

יוצאת בה תכף בחינה אחרונה , שכל מדרגה שנולדה, ך בכל המדרגותוכך הוא הדרוכך בסגולת . כי זה כל הקשר בין עליון לתחתון עד רום המעלות. ממדרגה העליונה אליה

.היא נעשית מסוגלת לעלות למדרגה העליונה, נקודה זו שיש בה מעליונה והוא להיותו מכוון . הואור הנפש הזה מכונה בשם אור הדומם דקדושה דעולם עשי) מה

וכן פעולת הארתה ברוחניות דומה . נגד הטהרה של חלק הדומם מהרצון לקבל שבגוף האדםשאין לו תנועה פרטית לחלקיו אלא רק , )ה"ש באות ל"כמ(לבחינת מין הדומם שבגשמיות

פ שיש בו "אע, כן האור של פרצוף הנפש דעשיה, תנועה כוללת מקיפה לכל הפרטים בשוהמ אינם ניכרים בו אלו "מ, ג מיני שינוי צורות בדרכי קבלת השפע"שהם תרי, אבריםג"תרי

.בלי הכר הפרטים שבו, אלא רק אור כולל שפעולתו מקיפה את כולם בשוה, השינוים ואין בהן שום שינוי והבדל מראש הכתר , פ שהספירות הן אלקיות"אע, ודע) מו

מכל מקום יש הבדל גדול כלפי , עשיהק עד סוף ספירת המלכות שבעולם "שבעולם אאבל . והאור שבספירות הוא אלקיות גמורה. כי הספירות נבחנות לאורות וכלים. המקבליםהנקראים בריאה יצירה , עולמות התחתונים' שבכל עולם מג, מ"ב תו"הנקראים כח, הכלים, בתוכםה ש"ס ב"המעלימים אור א, אלא הם בחינת כיסוים. אינם בחינת אלקיות, עשיה

שכל אחד מהם יקבל רק לפי שיעור , כלפי המקבלים, ומודדים קצבה ושיעור אל הארתו .הטהרה שבו

מכל מקום אנו מכנים האורות שבספירות , פ שהאור עצמו אחד הוא"אע, ומבחינה זו, היא הכיסוי היותר עב, כי המלכות. כי האור מתחלק לפי תכונות הכלים. י"בשם נרנח

, למקבלים הוא רק בשיעור קטן' והאור שהיא מעבירה ממנו ית, ה"ס ב"המעלמת על אור א .נפש' כ נק"וע. המיוחס לטהרת הדומם של גוף האדם לבד

מיוחס , ה"ס ב"והאור שהוא מעביר מא. ת הוא יותר זך מכלי המלכות"והכלי דת .ונקרא אור הרוח. כי פועל בו יותר מאור הנפש, לטהרת חלק הצומח דגוף האדם

מיוחס לטהרת חלק החי , ה"ס ב"והאור שהוא מעביר מא. ת"בינה יותר זך מתוכלי ד .ונקרא אור הנשמה. שבגוף האדם

ה מיוחס לטהרת חלק המדבר "ס ב"והאור שהוא מעביר מא. והכלי דחכמה זך מכולם .שלפעולתו אין שיעור, ונקרא אור חיה. שבגוף האדם

כבר , בתורה ומצות שלא בכונהשקנה האדם בכח העסק, וכאמור שבפרצוף הנפש) מז

הולך , ובהתחזק האדם לעסוק בתורה ומצות בכונה הרצויה. מלובשת שם נקודה מאור הרוחובשיעור הזה הוא הולך ובונה את הנקודה , ומטהר את החלק הצומח מבחינת רצון לקבל שבו

ח אבריה "מתפשטת הנקודה ברמ, ח מצות עשה בכונה"י רמ"שע. דרוח לבחינת פרצוף .ה גידיה"מתפשטת הנקודה בשס, ה מצוות לא תעשה"י קיום שס"וע. רוחנייםה

היא עולה ומלבשת את ספירת התפארת שבעולם , ג האברים כולם"וכשנשלמת בתרישהוא מכוון לפי , הנקרא אור הרוח, ה אור יותר חשוב"ס ב"המעבירה לו מא, העשיה הרוחני

המתיחסים לקומת , ומח וחי שבעולם עשיהוכל פרטי דומם צ. טהרת חלק הצומח שבגוף האדם, מסייעים לפרצוף הרוח של האדם לקבל האורות מספירת התפארת בכל השלמות, התפארת

".צומח דקדושה"ומכונה משום זה . על דרך שנתבאר לעיל באור הנפששכבר יש לו שינויי תנועה הניכרים בכל פרט , וכן טבע הארתו כערך צומח הגשמי

להאיר בדרכים מיוחדים לכל אבר , כן אור הצומח הרוחני כבר כחו גדול, צמוופרט שבו לפי עוכל אחד מהם מראה כח הפעולה המיוחס לאותו . ג האברים שבפרצוף הרוח"ואבר מתרי

דהיינו נקודה , גם עם יציאת פרצוף הרוח יצאה עמו נקודה של המדרגה העליונה ממנו. האבר .ושהיא מתלבשת בפנימיות, של אור הנשמה

. הוא מטהר חלק החי מהרצון לקבל שבו, י העסק בסודות התורה ובטעמי מצות"וע) מח

. ה גידיה"ח אבריה ושס"המלובשת בו ברמ, ובשיעור הזה הולך ובונה את נקודת הנשמה

נמצאים משמשים , המיוחסים לקומת הבינה, וכל פרטי דומם צומח חי שבעולם עשיהכ "והוא נקרא ג. לקבל אורותיו בשלמות מספירת הבינה, ומסייעים לפרצוף הנשמה של האדם

כדרך , וכן טבע הארתו. היותו מכוון נגד טהרת חלק החי שבגוף האדםל, "חי דקדושה"בחינת ג "שהוא נותן הרגשה פרטית לכל אבר ואבר מתרי, )לעיל אות לז(שנתבאר במין החי הגשמי

אברי הפרצוף להיות חי ומרגיש בהרגשה חפשית לכל אחד מהם בלי שום התלות בכלל .הפרצוף

כל אחד . רצופים המיוחדים במיני הארתםג פ"ג אברים שבו הם תרי"עד שנבחן שתריהיא בערך הפרש מין החי כלפי הדומם , ומעלת אור הזה על אור הרוח ברוחניות. לפי דרכו

עם יציאת , שהיא אור ספירת החכמה, וכן יוצאת נקודה מאור החיה דקדושה. וצומח בגשמיות .פרצוף הנשמה ומתלבשת בפנימיותו

ג האברים "אשר תרי, הוא הנקרא אור הנשמהואחר שכבר זכה באור הגדול ) מט

כמו פרצוף מיוחד , שבפרצוף ההוא כבר מאירים כל אחד מהם באור שלם ובהיר המיוחד לוכי כל אבר של , אז נפתח לו הפתח לעסוק בכל מצוה ומצוה על פי כונה אמיתית שבה, לעצמו

.המיוחסים לאותו אבר, פרצוף הנשמה מאיר לו את דרכי כל מצוהם הגדול של אורות ההם הוא הולך ומטהר את חלק המדבר שברצון לקבל שלו ובכח

המלובשת בו , ובשיעור הזה הולכת ונבנית הנקודה של אור החיה. ומהפכו לרצון להשפיע .ה גידיה הרוחניים"ח איבריה ושס"ברמ

אז עולה ומלבשת לספירת החכמה שבעולם העשיה , וכשנשלמת לפרצוף שלםס "כ הוא מעביר לו אור גדול ועצום מאד מא"וע. הזה אין קץ לזכות שבואשר כלי . הרוחנית

שהם דומם , וכל הפרטים שבעולם העשיה". נשמה לנשמה"או " אור החיה"הנקרא , ה"ב .מסייעים לו לקבל אור ספירת החכמה בכל השלמות, המתיחסים לספירת החכמה, וצומח וחי

וכן . טהרת חלק המדבר שבגוף האדםלהיותו מכוון נגד , "מדבר דקדושה"וכן נקרא . דהיינו שקונה הרגש זולתו, מ הגשמיים"ערכו של האור ההוא באלקיות כערך המדבר שבדצח

כשיעור גדלו של מין המדבר , ח הרוחניים"באופן ששיעור גדלו של אור ההוא על גודל דצאור "ה המלובש בפרצוף זה הוא נקרא "ס ב"ובחינת אור א. ח הגשמיים"הגשמי על דצ

".יחידה אינן אלא , שנתקבלו מעולם העשיה, י"בחינות האורות נרנח' שכל אלו ה, אמנם תדע) נ

כי אין אור הרוח . ואין בהן עוד מבחינת אור הרוח ולא כלום. י של אור הנפש"בחינת נרנחואור . ואור החיה רק בעולם אצילות. ואור הנשמה רק בעולם הבריאה. אלא בעולם היצירה

.ק"רק בעולם אהיחידה עד הפרט היותר קטן שאך אפשר , כ בכל הפרטים"אלא כל שיש בכלל כולו מתגלה ג

וממש . י דנפש"אבל הן רק נרנח. י גם בעולם העשיה"בחינות נרנח' ולפיכך ישנן כל ה. להפרט' וכן ישנן כל ה. חלקי הרוח' שהן רק ה, י בעולם היצירה"בחינות נרנח' על דרך זה ישנן כל ה

חלקי ' שהן ה, וכן הוא בעולם האצילות. חלקי הנשמה' שהן ה, י בעולם הבריאה"ות נרנחבחינוההפרש שבין עולם לעולם הוא . חלקי אור היחידה' שהן ה, ק"וכן הוא בעולם א. אור החיה

.י דעשיה"ד שבארנו בהבחנות שבין כל אחד מנרנח"ע שלא ישוב , ות מוחלטתודע שהתשובה והטהרה אינה מקובלת זולת שתהיה בקביע) נא". עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לכסלו עוד, היכי דמי תשובה"ש "וז. לכסלו עוד

שהוא זוכה , שאם אדם מטהר את חלק הדומם מהרצון לקבל שבו, שמה שאמרנו, ונמצא .ועולה ומלביש את ספירת המלכות דעשיה, לפרצוף נפש דעשיה

. באופן שלא ישוב לכסלו עוד, ומם בקביעות מוחלטתהיינו ודאי שיזכה בטהרת חלק הד .כי יש לו טהרה והשואת הצורה בהחלט לעולם ההוא, ואז יכול לעלות לעולם העשיה הרוחני

שצריך לטהר כנגדן , שאמרנו שהן רוח נשמה חיה יחידה דעשיה, אמנם שאר המדרגותאין הטהרה , אורות ההםשילבישו ויקבלו ה, את חלק הצומח והחי והמדבר מהרצון לקבל שלו

".עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לכסלו עוד"צריכה להיות בקביעות מוחלטת אינם אלא בחינת , מ שבו"ב תו"ספירות כח' שכל עולם העשיה בכל ה, והוא מטעם

כ כיון "וע. חלקי המלכות' הספירות הן רק ה' וה. שיחסה רק לטהרת הדומם בלבד, מלכות לבדכבר יש לו השואת הצורה לכל , ה על כל פנים בטהרת חלק הדומם שברצון לקבלשכבר זכ

כיון שכל ספירה וספירה מעולם העשיה מקבלת מהבחינה שכנגדה , אלא. עולם העשיה .בעולמות העליונים ממנה. ת ואור הרוח"שכולו בחינת ת, ת דעשיה מקבלת מעולם היצירה"למשל ספירת הת

וספירת חכמה דעשיה . שכולו בחינת נשמה, מעולם הבריאהוספירת בינה דעשיה מקבלת פ שלא טיהר אלא חלק הדומם "ולפיכך אע. שכולו חכמה ואור החיה, מקבלת מעולם האצילות

הוא יכול , פ שלא בקביעות"עכ, חלקי הרצון לקבל שלו' מ אם טיהר שאר ג"מ, בקביעותכי בשעה . שלא בקביעותאלא רק, ת ובינה וחכמה דעשיה"מת, לקבל גם רוח נשמה חיה

.נמצא תכף מאבד את האורות ההם, חלקי הרצון לקבל שלו' שנתעורר שוב אחד מג הוא עולה לעולם , קביעות' ואחר שמטהר גם חלק הצומח שברצון לקבל שלו בבחי) נב

ויכול להשיג שם גם האורות נשמה , ומשיג שם עד מדרגת הרוח בקביעות, היצירה בקביעותאפילו מטרם שזכה , הנבחנות לנשמה דרוח וחיה דרוח, בינה וחכמה אשר שםוחיה מספירות

אבל רק . ד שנתבאר בעולם העשיה"ע, לטהרת חלק החי והמדבר בבחינת קביעות מוחלטתכבר הוא , בבחינת הקביעות, כי אחר שהשיג טהרת הצומח מרצון לקבל שבו. שלא בקביעות

.ל בעולם העשיה"כנ, מעלותבהשואת הצורה לעולם היצירה כולו עד רום ה עד שיודע , ואחר שמטהר גם חלק החי מהרצון לקבל והופכו לרצון להשפיע) נג

ועולה , כבר הוא בהשואת הצורה לעולם הבריאה, תעלומות יעיד עליו שלא ישוב לכסלו עודיכול לעלות עד , י טהרת חלק המדבר שבגופו"וגם ע. ומקבל שם עד אור הנשמה בקביעות

ל "כנ, פ שעוד לא טיהר אותו בקביעות"אע, חכמה ומקבל גם אור החיה אשר שםספירת ה .ל"אבל גם האור מאיר לו שלא בקביעות כנ. ביצירה ועשיה

אז זוכה להשואת , וכשזוכה לטהר בקביעות גם חלק המדבר מהרצון לקבל שבו) נד

זוכה לאור , רוכשזוכה יות. ועולה ומקבל שם אור החיה בקביעות, הצורה לעולם האצילות .ואין כאן מקום להוסיף. ס ואור היחידה המתלבש באור החיה"א

ת "למה לו לאדם כל אלו העולמות העליונים שברא השי: והנה נתבאר מה ששאלנו) נהשאי אפשר כלל לאדם להגיע לעשית , כי עתה תראה? ואיזה צורך יש לו לאדם בהם? בשבילו

כי בשיעור הטהרה של הרצון לקבל . העולמות האלור ליוצרו זולת על ידי סיועם של כל "נהרי האורות , וכל מדרגה שמשיג. י"משיג האורות והמדרגות של נשמתו הנקראים נרנח, שבו

.של אותו מדרגה מסייעים לו בטהרתווכן עולה במדרגותיו עד שזוכה להגיע אל השעשועים של תכלית הכונה שבמחשבת

הבא לטהר מסייעין "על המאמר ) ג"אות ס, נח(ו בזוהר וזה שאמר). ל באות לג"כנ(הבריאה כי אי אפשר לבא . שמסייעין אותו בנשמתא קדישא, ואומר? במה מסייעין אותו: ושואל". אותו

.י של הנשמה כמבואר"י סיוע כל המדרגות נרנח"זולת ע, לטהרה הרצויה למחשבת הבריאה שכל המציאות , חלקים' הם ההרי , י שדברנו עד הנה"ויש לדעת שכל אלו נרנח) נו

ולמשל . אכן כל שיש בכלל כולו נוהג אפילו בפרט היותר קטן שבמציאות. נחלקת עליהםשיש להם יחס , י"בחינות נרנח' יש שם להשיג ה, אפילו בבחינת דומם דעשיה הרוחני בלבדו

.י הכוללים"בחינות נרנח' לה. חלקי העבודה' י ד"ת עזול, שאי אפשר להשיג אפילו אור הדומם דעשיה, באופן

והוא צריך לעסוק . לפי ערכו, שאין לך אדם מישראל שיפטור עצמו מלעסוק בכולן, באופןוהוא צריך לעסוק בסודות התורה לפי . בכדי לקבל בחינת רוח בערכו, בתורה ומצות בכונה

שלא נשמע כמוהן בכל , ומכאן תבין את היבשות והחשכות שמצאונו בדורנו זה) נז

.שמטו ידיהם מהעסק בסודות התורה' שהוא משום שאפילו העובדי ה. הדורות שקדמו לנושאם שורה של אלף אנשים , ל משל אמיתי על זה ואמר"ם ז"וכבר המשיל הרמב

הרי הם בטוחים כולם שילכו בדרך , ויש להם לפחות פקח אחד בראשם, הולכים בדרךסומיםאבל אם חסר להם . להיותם נמשכים אחר הפקח שבראשם, ולא יפלו בפחים ומכמורות, הישר

.ויפלו כולם לבור שחת, בלי ספק שיכשלו בכל דבר המוטל בדרך, אותו האחדוהמשיכו , ת עוסקים בפנימיות התורה"אם היו לפחות עובדי השי. כן הדבר שלפנינו

וכולם היו בטוחים בדרכם שלא . הרי כל בני הדור היו נמשכים אחריהם, ה"ס ב"אור שלם מא. אין פלא שכל הדור נכשל בגללם, ת סלקו את עצמם מחכמה זו"ואם גם עובדי השי. יכשלו

!ומגודל צערי לא אוכל להאריך בזה והאמונה בקדושי , מתוך שנתמעטה האמונה בכללשהיא בעיקר, אמנם ידעתי הסבה) נח

כ נפל הפחד על "ע. וספרי הקבלה והזוהר מלאים ממשלים גשמיים. עליון חכמי הדורות בפרטוהיא שהעירני לעשות . ו קרוב להכשל בפסל ודמות"כי ח, שלא יצא שכרו בהפסדו, כל אחד

כי . י הפחד הזה לגמריוהסרת. ל ועתה על הזוהר הקדוש"י ז"ביאור מספיק על כתבי האר, שהוא מופשט מכל דמיון גשמי, ביארתי והוכחתי בעליל את הנמשל הרוחני של כל דבר

למען לאפשר לכל המון בית ישראל , כמו שיראו המעיינים, למעלה מהמקום ולמעלה מהזמן .ולהתחמם באורו הקדוש, ללמוד ספר הזוהר

שאם , רי הוא בתפקיד כל סולםלהורות שתפקיד ביאו, "הסולם"וקראתי הביאור בשם . ואז כל טוב העולם בידיך. לעלות בו" סולם"אינך חסר אלא , יש לך עליה מלאה כל טוב

אז , כי אם תנוח במדרגות הסולם ולא תכנס אל העליה. מטרה כלפי עצמו" הסולם"אמנם אין .לא תושלם כונתך

עוד , עמוק עד סופםכי לבאר דבריהם העמוקים מכל. כן הדבר בביאור שלי על הזוהרשיוכל על , אלא עשיתי על כל פנים בביאורי זה דרך ומבוא לכל בן אדם. לא נברא הביטוי לזה

.כי רק אז תושלם כונתי בביאורי זה, ידו לעלות ולהעמיק ולהסתכל בספר הזוהר גופו הסכימו , כלומר המבינים מה שכתוב בו, והנה כל המצוים אצל ספר הזוהר הקדוש) נט

חוץ מהרחוקים . שספר הזוהר הקדוש חיברו התנא האלקי רבי שמעון בן יוחאי, אחדפה ונוטים לומר על סמך מעשיות בדויות ממתנגדי , שיש מהם המפקפקים ביחוסו זה, מחכמה זו .או אחרים הסמוכים לו בזמן, שמחברו הוא המקובל רבי משה די ליאון, החכמה הזו

ת להתבונן מעט בספר הקדוש "זכיתי באור השיהרי מיום ש, ואני כשאני לעצמי) ס

עלה בלבי , כי לפי תוכנו של הספר, והוא מטעם פשוט. לא עלה על לבי לחקור ביחוסו, הזהואם היה מתברר לי . לאין ערך יותר על כל התנאים הקדושים, י"מעלת יקר התנא רשב

הרי אז היה גדל , מהל וכדו"כגון רבי משה די ליאון ז, שמחברו הוא שם אחר, בבירור גמור .י בכללם"וגם רשב, ל יותר מכל התנאים הקדושים"אצלי מעלת האיש רבי משה די ליאון ז

שמחברו הוא , אם הייתי מוצא בבירור, אמנם באמת לפי מדת עומק החכמה שבספרומכל שכן אם . מליחסו לאחד מהתנאים, היה זה מקובל על לבי ביותר, ח הנביאים"אחד ממ

. אז היתה שוככת דעתי לגמרי, ת עצמו"שמשה רבינו קבל אותו בהר סיני מהשי, הייתי מוצא, כיון שזכיתי לערוך ביאור מספיק השוה לכל בעל עיון, ולפיכך. כי לו נאה ולו יאה חיבור כזה

אני חושב שכבר נפטרתי בזה לגמרי מלטרוח עוד ולהכניס , להבין מעט מה שכתוב בו בספרשמחברו יוכל להיות איש , משכיל בזוהר לא יוכל להסתפק עודכי כל . עצמי בחקירה הזאת

.י הקדוש"פחות במעלה מהתנא רשב , למה לא היה נגלה ספר הזוהר לדורות הראשונים: ז נשאלת השאלה"אכן לפי) סא

ויחד עם זה יש ? והיו ראויים לו יותר, שבלי ספק היו חשובים במעלה יותר מדורות האחרוניםוהתמיהה ? ולא למקובלים שקדמו לו, ל" ביאור ספר הזוהר עד האריזלמה לא נגלה: לשאול

, הוא כמו פרצוף אחד, כי העולם במשך זמן קיומו של שתא אלפי שני, והתשובה היא' ב, אלפים תהו' ב: "ל"ש ז"וז. י"נה, ת"חג, ד" חבדהיינו. ראש תוך וסוף, שלישים' שיש לו ג

שהם , אלפים הראשונים' כי בב). א"סנהדרין צז ע" (אלפים ימות המשיח' וב, אלפים תורהשאין בו , והיו נחשבים לבחינת ראש בלי גוף, היו האורות מועטים מאד, ד"בחינת ראש וחב

שהכלים , הכלל הוא, בכליםכי. כי יש ערך הפוך בין כלים לאורות. אלא אורות דנפששאורות התחתונים מתלבשים , ובאורות הוא להיפך. הראשונים נגדלים בכל פרצוף מתחילה

.בפרצוף מתחילהיורדים שם , ד"דהיינו כלים דחב, כל עוד שאין בכלים רק העליונים לבד, ונמצא

שונים שהם אלפים רא' ש על ב"וז. שהם האורות התחתונים ביותר, להתלבש רק אורות דנפשירד ונתלבש אור , ת דכלים"שהם בחינת חג, אלפים השניים של העולם' ובב". תהו"בבחינת

אלפים ' וב". תורה"אלפים האמצעים שהם ' כ אמרו על ב"וע. ס תורה"שה, הרוח בעולםשהוא האור היותר , כ מתלבש בעולם בזמן ההוא אור דנשמה"מ דכלים וע"האחרונים הם נהי

".ימות המשיח"כ הם "וע. גדול, האורות מכוסים, ת עד החזה שלו"ד חג"שבכלים דחב, גם הדרך הוא בכל פרצוף פרטי

אלא מחזה , התגלות הארת חכמה עליונה, שפירושו, ואינם מתחילים להאיר חסדים המגוליםמ בפרצוף "והוא הסבה שמטרם התחילו להתגלות הכלים דנהי. מ שלו"דהיינו בנהי, ולמטהמכוסה מן , היתה חכמת הזוהר בכלל וחכמת הקבלה בפרט, אלפים האחרונים'שהם ב, העולם .העולם

נתגלתה אז , שכבר נתקרב זמן השלמת הכלים שמחזה ולמטה, ל"אלא בזמן האריזשהיה מוכן לקבל האור , ל"י נשמת האלקי רבי יצחק לוריא ז"ע, הארת חכמה העליונה בהעלם

עד שהעמיד בצד כל , זוהר וגם חכמת הקבלהכ גילה העיקרים שבספר ה"וע. הגדול הזה .הראשונים שקדמוהו

אלפים ' שהוא נפטר בזמן ה(ועם כל זה כיון שהכלים האלו עוד לא נשלמו לגמרי אלא , ולא היו דבריו הקדושים. כ לא היה העולם עוד ראוי שיתגלו דבריו"ע, )כנודע, ב"של

.לותם בעולםשלא ניתנה להם הרשות לג. קנין ליחידי סגולה מועטיםלפיכך ניתנה עתה , אלפים האחרונים' אחר שכבר קרובים אנו לגמר ב, וכעת בדורנו זהבאופן שמדורנו זה ואילך . ל ודברי הזוהר בעולם בשיעור חשוב מאד"הרשות לגלות דבריו ז

עד שיתגלה כל השיעור השלם שבחפץ , יתחילו להתגלות דברי הזוהר בכל פעם יותר ויותר .ת"השי

, שבאמת אין קץ לשעור מעלתם של דורות הראשונים על האחרונים, ולפי זה תבין)סג

. אשר כל הזך נברר תחילה אל הפרצוף, כי זה הכלל בכל הפרצופין של העולמות ושל הנשמותאלפים ' ולפיכך היו הנשמות שבב. ד מהעולם וכן מהנשמות"ולפיכך נבררו תחילה הכלים דחב

מפאת החסרון של , ועם כל זה לא יכלו לקבל קומת אור שלם. הראשונים גבוהות לאין קץ .ל"מ כנ"ת נהי"שהם חג, החלקים הנמוכים מהעולם ומהן עצמן

, ת אל העולם וכן מן הנשמות"שנתבררו הכלים דחג, אלפים האמצעים' כ בב"וכן אח .ד"ת מעלתם קרובה לחב"כי כלים דחג. היו הנשמות באמת מבחינת עצמן עוד זכות עד מאוד

מטעם חסרון הכלים שמחזה ולמטה מהעולם וכן , ועם כל זה עוד היו האורות מכוסים בעולםכ "כי ע, שהגם שמהות הנשמות הללו היא הגרועה שבמציאות, ולפיכך בדורנו זה. מן הנשמות

עם כל זה המה המשלימים את פרצוף העולם ופרצוף , לא יכלו להתברר לקדושה עד היום .ואין המלאכה נשלמת אלא על ידיהם. כליםכללות הנשמות מבחינת ה

, ויש עתה כל הכלים ראש תוך וסוף בפרצוף, י"כי עתה כשכבר נשלמים הכלים דנהן "דהיינו נר, נמשכים עתה קומות שלימות של האורות בראש תוך וסוף לכל הכדאים להם

יונים יכולים האורות העל, רק עם השתלמותן של הנשמות הנמוכות הללו, ולפיכך. שלמים .ולא מקודם לכן, להתגלות ל רב פפא "א): "'במסכת ברכות דף כ(ל "ובאמת נמצאת קושיא זו עוד בדברי חז) סד

אי משום , ש אנן דלא מתרחיש לן ניסא"ומ. מאי שנא ראשונים דאתרחיש להו ניסא, לאביי

מ "מ, פ שהן למקשן והן למתרץ היה ברור שהראשונים היו חשובים מהם"הרי שאעפ "שאע, הרי מפורש. מבחינת התורה והחכמה היו רב פפא ואביי יותר חשובים מהראשונים

שהוא מטעם , במהות נשמתם עצמם, הדורות הראשונים חשובים יותר מדורות האחרוניםשמ מבחינת חכמת התורה היא מתגלית יותר "מ, שכל הזך ביותר נברר תחילה לבוא לעולם

הולכת ונשלמת על , כי מתוך שקומה הכללית, והוא מטעם שאמרנו. ויותר בדורות אחרוניםפ שמהותם עצמם הוא "אע, שכים להם אורות יותר שלמיםלכן נמ. ידי היותר אחרונים דוקא

.גרועה ביותר הענין ? כ למה אסור לחלוק על הראשונים בתורת הנגלה"א: ואין להקשות לפי זה) סה

שהראשונים נשלמו בהם , הוא להיפך, כי במה ששייך להשלמת חלק המעשי מהמצות, הוא, הכלים הקדושים של הספירותוהוא משום שבחינת המעשה נמשכת מ. יותר מהאחרונים

.וסודות התורה וטעמי המצוה נמשכים מהאורות שבספירות, העליונים נגדלים מתחילה, שבכלים, וכבר ידעת שיש ערך הפוך מהכלים להאורות

, כ באורות"משא. כ נשלמו הראשונים בחלק המעשה יותר מהאחרונים"וע, )ב"ל אות ס"כנ( . למים בהם התחתונים יותר מהראשוניםכ נש"וע, שהתחתונים נכנסים מתחילה

זרע , ובכללות העולם נחשבים ישראל. שבכל דבר יש פנימיות וחיצוניות, ודע) סו

וכן בישראל . אומות נחשבים לחיצוניות העולם' וע, לפנימיות העולם, אברהם יצחק ויעקבים לעבודת שאינם מתמסר, וכן יש חיצוניות. ת השלמים"שהם עובדי השי, עצמם יש פנימיות

, ויש חיצוניות. שהם חסידי אומות העולם, יש פנימיות, וכן באומות העולם עצמם. ת"השי .שהם הגסים והמזיקים שבהם וכדומה

שהם הזוכים להבין נשמת פנימיות , יש פנימיות, ת שבבני ישראל"וכן בעובדי השיוכן . שבתורהשהם אותם שאינם עוסקים אלא בחלק המעשה, וחיצוניות. התורה וסודותיה

. ס הנקודה שבלב"שה, שהיא בחינת ישראל שבו, יש בו פנימיות, בכל אדם מישראלאלא שאפילו בחינת אומות . שהוא הגוף עצמו, שהיא בחינת אומות העולם שבו, וחיצוניות

הם דומים לגרי צדק , כי להיותם דבוקים על הפנימיות. העולם שבו נחשבים בו כמו גרים .או והתדבקו בכלל ישראלשב, מאומות העולם

שהיא בחינת ישראל , ובהיות האדם מישראל מגביר ומכבד את בחינת פנימיותו) סז

דהיינו שנותן רוב טרחתו ויגיעתו , שהיא בחינת אומות העולם שבו, על חיצוניותו, שבווטרחה מועטת בשיעור המוכרח הוא נותן , להגדיל ולהעלות בחינת פנימיות שבו לתועלת נפשו

עשה תורתך קבע ) "א"אבות פ(ש "כמ, דהיינו לצרכי הגוף, ע שבו"יום בחינת אוהלקשבני ישראל , הנה אז גורם במעשיו גם בפנימיות וחיצוניות דכללות העולם, "ומלאכתך עראי

יכירו ויחשיבו את ערך בני , שהם החיצוניות שבכללות, ע"ואוה, עולים בשלמותם מעלה מעלה .ישראל

שהיא , האדם הפרטי מישראל מגביר ומחשיב את בחינת חיצוניותוש, ו להיפך"ואם חדהיינו , "הגר אשר בקרבך) "ח"דברים כ(ש "כמ, על בחינת ישראל שבו, ע שבו"בחינת אוה

שהיא בחינת ישראל , דהיינו הפנימיות, ואתה בעצמך, החיצוניות שבו יעלה עליך מעלה מעלה, ע"שהם אוה, צוניות שבכללות העולםשגם החי, אז גורם במעשיו, תרד מטה מטה, שבך

שהם , ובני ישראל. ומתגברים על ישראל ומשפילים אותם עד לעפר, עולים מעלה מעלה .ו"ירדו מטה מטה ח, הפנימיות שבעולם

כי זהו . שאדם פרטי יגרום במעשיו מעלה או ירידה לכל העולם, ואל תתמה על זה) סח

, וכל שנוהג בכלל כולו נוהג גם בפרט, טפות מים'אשר הכלל והפרט שוים כב, חוק ולא יעבורכי לא יתגלה הכלל אלא לאחר גילוי הפרטים . הפרטים עושים כל מה שבכלל כולו, ואדרבה

מוריד או מעלה את , וודאי שמעשה הפרט לפי ערכו. ולפי מדתם ואיכותם של הפרטים, שבו, ר הזוהר ובחכמת האמתשמתוך העסק בספ, ובזה יתבאר לך מה שאיתא בזוהר. הכלל כולו

מה ענין לימוד , שלכאורה). 'תיקונים סוף תקון ו. (יזכו לצאת מתוך הגלות לגאולה שלימה ?הזוהר לגאולתם של ישראל מבין האומות

כמו כללות העולם , כי גם התורה יש בה פנימיות וחיצוניות, ובהמבואר מובן היטב) סט

ובהיותו מגביר טרחתו בפנימיות . המדרגות' יש לו אלו ב, ולפיכך גם העוסק בתורה. כולותעלה מעלה , שהם ישראל, נמצא גורם בשיעור הזה שמעלת פנימיות העולם, התורה וסודותיה

, וכל האומות יודו ויכירו בשבחם של ישראל עליהם, ע"שהם אוה, מעלה על חיצוניות העולםוהתנחלום בית ישראל , ולקחום עמים והביאום אל מקומם) "ד"ישעיה י(עד שיקוים הכתוב

ואל , הנה אשא אל גויים ידי, אלקים' כה אמר ה) "ט"ישעיה מ(וכמו כן הכתוב ". 'על אדמת ה ".ובנותיך על כתף תנשאנה, עמים ארים נסי והביאו בניך בחוצן

הדנה , שהאדם מישראל משפיל מעלת פנימיות התורה וסודותיה, ו להיפך"אבל אם ח, וכן בחלק השכל וטעמי מצוה כלפי מעלת חיצוניות התורה, ןבדרכי נשמותינו ומדרגותיההריהו מקציב לה שעה , ואפילו אם עוסק פעם בפנימיות התורה. הדנה בחלק המעשה בלבד

הוא נמצא גורם , ו דבר שאין צורך בו"כמו שהיתה ח, בשעה שלא יום ולא לילה, מועטת מזמנוולהגביר את חיצוניות , שהם בני ישראל,בזה להשפיל ולהוריד מטה מטה את פנימיות העולם

ויחשיבו את ישראל כמו שהיו דבר , וישפילו ויבזו את בני ישראל, ע"שהם אוה, העולם עליהם .ו"ואין לעולם חפץ בהם ח, מיותר בעולם

ע מתגברת על פנימיות שלהן "שאפילו החיצוניות שבאוה, אלא גורמים בזה, ולא עודמתגברים ועולים מעלה מעל על , ם המזיקים ומחריבי העולםשה, ע"כי הגרועים שבאוה. עצמן

, ואז הם עושים כל החורבנות והשחיטות האיומים, ע"שהם חסידי אומה, הפנימיות שלהם .השם ישמרנו מכאן ואילך, שבני דורנו היו עדי ראיה להם

. שגאולת ישראל וכל מעלת ישראל תלוי בלימוד הזוהר ובפנימיות התורה, הרי לעיניך, הם מחמת שעזבו את פנימיות התורה, כל החורבנות וכל ירידתם של בני ישראל, להיפךו

.ו דבר שאין צורך בו כלל"ועשו אותה כמו שהיתה ח, והשפילו מעלתה מטה מטה , קומו והתעוררו בשביל השכינה הקדושה): "'תיקון ל(וזה שאמרו בתיקוני הזהר ) ע

ש "וסוד הדבר כמ. פ שהיא בתוככם"אע, השיג אותהשהרי יש לכן לב ריקן בלי בינה לדעת ולשקול דופק בלבו של כל אחד ואחד מישראל לקרות ולהתפלל להרמת השכינה , )'ישעיה מ(

אין בי כח להרים את , אבל השכינה אומרת. שהיא כללות נשמות של כל ישראל, הקדושה, כלומר. ירהמה כבהמות אוכלי עשב וחצ, כולם. בשביל שכל בשר חציר, עצמי מעפר

לעצמם , כל החסדים שעושים, וכל חסדו כציץ השדה. שעושים המצות בלי דעת כמו בהמות .הם עושים

אלא , שתהיינה בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרם, כלומר שאין כונתם במצות שעושים, שמסרו זמנם על עסק התורה, ואפילו הטובים שבהם. רק לתועלת עצמם הם עושים המצות

.בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרם, בלי כונה הרצויה, א לתועלת גופם עצמםלא עשו זה אלהצריך , דהיינו רוח המשיח, רוח הולך ולא ישוב להעולם, נאמר על הדור, בעת ההיא

. 'ומלאה הארץ דעה את ה, לקיים הכתוב, לגאול את ישראל מכל צרותיהם עד לגאולה השלמה .םהרוח הזה נסתלק לו והלך ואינו מאיר בעול

ולא יוכל , הגורמים שרוחו של משיח יסתלק וילך לו מהעולם, אוי להם לאותם אנשיםכלומר בלי משהו לחלוחית של שכל , שהמה הם העושים את התורה ליבשה, לשוב לעולם

ואינם רוצים להשתדל ולהבין בחכמת , כי מצטמצמים רק בחלק המעשי של התורה, ודעת, שהם גורמים במעשיהם הללו, אוי להם. וטעמי מצוהלידע ולהשכיל בסודות התורה, הקבלה

".שיהיו עניות וחרב וחמס וביזה והריגות והשמדות בעולם

שבהיות כל עוסקי התורה מזלזלים בפנימיות , כמו שבארנו, וטעם דבריהם הוא) עאויעסקו בה רק בשעה , ומניחים אותה כמו דבר שאין צורך בו בעולם, שלהם ובפנימיות התורה

שבזה המה מגבירים את חיצוניותם , והמה בה כעוורים מגששים קיר, יום ולא לילהשלא ואז המה -וכן חיצוניות התורה המה מחשיבים על פנימיות התורה , עצמם דהיינו תועלת גופםשכל בחינות החיצוניות שישנן בעולם מגבירות את עצמן על כל , גורמים במעשיהם הללו .אחת לפי מהותהכל , חלקי הפנימיות שבעולם

מתגברת ומבטלת את , דהיינו עמי הארצות שבהם, כי החיצוניות שבכלל ישראלשהם בעלי , וכן החיצוניות שבאומות העולם. שהם גדולי התורה, הפנימיות שבכלל ישראל

וכן . שהם חסידי אומות העולם, מתגברת ומבטלת את הפנימיות שבהם, החורבן שבהם .שהם פנימיות העולם, מתגברת ומבטלת את בני ישראל, ע"השהם או, חיצוניות כל העולם

מרימים ראש ורוצים בעיקר להשמיד , ובדור כזה כל בעלי החורבן שבאומות העולםאין פורענות באה לעולם אלא בשביל ) "ג"יבמות ס(ל "ש ז"דהיינו כמ, ולהרג את בני ישראל

וחרב ושוד והריגות והשמדות שהם גורמים עניות , ל"ש בתיקונים הנ"דהיינו כמ". ישראל .בעולם כולו

ולא עוד אלא , ל"ואחר שבעונותנו הרבים נעשינו עדי ראיה לכל האמור בתיקונים הנואינה מתחלת אלא מן הצדיקים ) "'ק ס"ב(ל "ש ז"כמ, שמדת הדין פגעה דוקא בהטובים שבנו

ר לנו אלא לא נשא' ומכל הפאר שהיה לכלל ישראל בארצות פולין וליטא וכו, "תחילההנה מעתה מוטל רק עלינו שארית הפליטה לתקן את המעוות , השרידים שבארצנו הקדושה

יקבל על עצמו בכל נפשו ומאודו להגביר , וכל אחד ואחד מאתנו שרידי הפליטה, החמור הזהכחשיבותה על מעלת חיצוניות , מכאן ואילך את פנימיות התורה וליתן לה את מקומה הראוי

.התורהדהיינו בחינת ישראל , זכה כל אחד ואחד מאתנו להגביר מעלת פנימיותו עצמוואז י

שהיא צרכי , ע שבו"שהיא בחינת אוה, שהיא צרכי הנפש על בחינת חיצוניותו עצמו, שבועד שעמי הארצות שבנו יכירו וידעו את השבח . ויגיע כח הזה גם על כלל ישראל כולו. הגוף

שהם חסידי , ע"וכן פנימיות אוה. ישמעו להם ויצייתו להםו, והמעלה של גדולי ישראל עליהם, וכן פנימיות העולם. שהם בעלי החורבן, יתגברו ויכניעו את החיצוניות שלהם, אומות העולםע "ואז כל אוה. שהם האומות, יתגברו בכל שבחם ומעלתם על חיצוניות העולם, שהם ישראל

.יכירו ויודו במעלת ישראל עליהםוהתנחלום בית , ולקחום עמים והביאום אל מקומם): "ד"ישעיה י(ב ויקיימו הכתו". והביאו בניך בחוצן ובנותיך על כתף תנשאנה): "ט"ישעיה מ(וכן ". 'ישראל על אדמת ה

יצאו מן הגלות , שהוא ספר הזוהר, י החיבור הזה"שע, )ב"ד ע"נשא דף קכ(ש בזוהר "וז .אמן כן יהי רצון. ברחמים

ת הקבלהמקובלים על חכמ

שאין העניינים של סתרי תורה , אפילו אם נמצא אנשים גדולים בתורה ביראה ובחכמהמפני שיש בהם רכוש רב להעסיק בו את רוחניותם במכמני , מפני גודל מעלתם, נוגעים להם

ולחץ , שהוא מרגיש בקרבו חוש פנימי, אל יפול בזה ליבו של אדם, התורה והחכמה הגלוייםכי אפילו אם נחליט שתשוקה זו באה לו מפני מיעוט . ת אל אורחות הרזיםשל עריגה נשמתי

כי , וראוי לו לשמוח בחלקו, סוף סוף זאת היא מתת חבלו, מה בכך, כשרונו לעניינים הגלויים ).'סעיף ד', פרק י, אורות התורה-ה קוק "הרב ראי. (לכל קוראיו באמת ובתמים' קרוב ה

יש לומר שמי שבא לעשות , מי שמלא כרסו בבשר וייןשלא יטייל בפרדס אלא, בהכלל

אבל מי שמרגיש בקרבו חשק ותשוקה ללמוד הדברים . רק כפי חובת התורה מצד הדיןלעולם ילמד אדם תורה במקום שליבו "הרי הוא בכלל ', ולהשכיל באמיתותו ית, הפנימיים

יהיה במה שנפשו חושקת וקביעות ... ושיהיה חזק מאד בדרכו וידע כי ישכיל ויצליח". חפץ, ידע שבאמת להם ראוי, ואם יראה שרוב הלומדים אין הנהגתם כך. 'לדבקה בידיעת שמו ית

רק , ואין שייך בזה להתרוממות והתפארות, שלא יהרסו אל הקודש עד שילכו כפי ההדרגה ).ב"י', פרק ט, אורות התורה-ה קוק "הרב ראי. (בחינות מחולקות באצילות הנפשית

כי ". הן אני עץ יבש ומי אנכי לגשת אל הקודש פנימה בספרי קבלה" יאמר הסריס ואל

מכל מקום , ואף שאינו מבין הכל. כי זהו מעצת היצר ושקר בימינו, כבר הסכימו כל הצדיקיםכל אחד לפי , קטן וגדול, לשון הזוהר הקדוש מסוגל לנשמה והוא דבר השוה לכל נפש ישראל

).'הגות ישרות רבי צבי הירש האראוויץ מבאקשעוויץ אות ההנ. (הבנתו ושורש נשמתו

שהמינות גובר היו לומדין עם תינוק בן תשע שנים ספר , ולו עמי שומע לי בדור הזה' נוצר חסד פרק ד. (והיה יראת חטאו קודמת לחכמתו ויתקיים. הזוהר והתיקונים להגות בהם

).'משנה כ

, והיה החפץ חיים מעורר לכולם. י רובו מדרשכ, על לימוד ספר הזוהר אין שום הגבלה ).הוספות בנין יוסף. (ואפילו לבחורים, שילמדו כל שבת את הזוהר של אותה פרשה

רק מצות , אחר שעושה המצווה בלי טעם, הנה בלי ידיעת חכמת הקבלה הוא כבהמה

הוא בעל ואפילו . שאין בו טעם אכילת אדם, ודומה לבהמות האוכלות חציר. אנשים מלומדהסור , ק מזידיטשוב"הרה. (לא יפטור מעסק חכמה זאת, עסקים גדול במשא ומתן וטרוד הרבה

.).מרע ועשה טוב

והעסוק בה צריך להיות מתוך שאיפה ורצון עמוק לדביקות . התורה היא אמצעי בלבדשאם לומדי התורה היו עוסקים בה מתוך , ברור. 'ושום כוונה אחרת אסורה בהיכל ה. 'בהלא היה נוצר , והרצון להידבק בו הוא זה שהיה ממלא את כל ישותם, היוקדת בליבם' הבת הא

וכולם היו נוהרים להיכל המלך לעסוק בחכמת הקבלה , שום ויכוח בקשר לפנימיות התורה, א"שביל הפרדס כרך י. (ואף רוב שעות ימיהם, והזוהר הקדוש בחלק נכבד ביותר בסדר יומם

).515/3גליון , ז"פרשת וישלח תשנ

כי מלבד היות העוסק בה .... שהוא ייחודו כידוע', הקבלה העוסקת בהשגת הדעת את הוזה . אשר מצדם היא משיבת נפש, יודע את השם ומשיג סתרי התורה וטעמי המצות, ומשיגה

כי היא , עוד ימשך ממנה עשיית המצות כתקונם, כי הנפש מתחזקת בהם ונדבקת עם קונה ).עבודת הקדש חלק התכלית פרק ע. ( יודעיה לעשותם בשלמותםהמלהבת את לב

, ובעת עיקבא דמשיחא התגברות הרע והעזות והמידות רעות בהנהגות ראשי ערב רב

ובזה הלימוד מבער . י"ן האר"נתגלה האור הגנוז מן השמים ספר הזהר ואחריהם כתבי מרולזה נתגלה . דות טובות שבעולםויזכה לכל מי. ויזכה לדבק עצמו באור עליון. הרע שבנפשושתשיג הארה וחיות אלוקית בנפשך בעת , ועיקר למודך בפנימיות התורה יהיה. האור הזה

לפי שהגם שכל התורה . ר הזהר מרומם על כל לימוד והוא תיקון גדול לנשמהלימוד ספנותן דעתו על , ואדם הקורא הסיפורים. מכל מקום נתלבשה בסיפורים, ה"שמותיו של הקב

, והקורא יודע שהם סודות וסתרי תורה. אבל ספר הזהר הן הסודות עצמן בגלוי. פשט הפשוט ).'מורה באצבע אות מד. ( המושגאלא שאינו מובן מקוצר המשיג ועומק

כי יש , מקובלים מחייבים ללמוד חכמת הקבלה מפני שיש בזה דבר גדול וראוי לפרסמו

, שאף על פי שאינם מבינים מה שלומדים, סגולה נפלאה לאין ערוך לעוסקים בחכמת הקבלהפים מעוררים עליהם את האורות המקי, אלא מתוך החשק והרצון החזק להבין מה שלומדים

אשר , כי כל אדם מישראל מובטח בסופו שישיג כל ההשגות הנפלאות, פירוש. את נשמתםיזכה , אלא מי שלא זכה בגלגול זה. חשב השם יתברך במחשבת הבריאה להנות לכל נברא

הקדמה לתלמוד עשר . ("עד שיזכה להשלים מחשבת הבורא שחשב עליו', בגלגול הבא וכו ).ה"אות קנ" הספירות

בספר הזוהר וכל הנלווים אליו , עור וערך למעלת ההוגה בדברי אלוקים חייםאין שיפ שלא בא עדיין למידה זו "ואע. ל הברורים"י ז"וביותר בכתבי האר, ובדברי חכמת אמת

י העסק התמידי יגלו שערי אורה ופתחי חכמה "אבל ע, להבין בעומק העיון את יסוד הענייןכ יהיו ברוכים כל "וע. נפשו לקרבה אל היכל מלךאשר חמדה ', לכל הולך בתם בדרך ה

ה "מחשבה טובה הקב, מדי יום ביומו, המתנדבים לעסוק בחכמה אפילו שעה או שתיים ביוםומשכנותיו ברזין ' ויחשב כאילו עומד הוא כל היום תמיד בחצרות ה, מצרפה למעשה

).232, אוהב ישראל בקדושה-ה קוק "הרב ראי. (דאורייתא

' וכאשר דרישת ה. ירחם עליהם' ה, רק בלבושי התורה הינם טועים בזה מאדהעוסקים וחכמת התורה לתכליתה נחשבת , נעזבת והמון חכמי התורה איננו יודע ברובו גם את צרכה

אבל לא הם , שהם אמנם קדושים ויקרים, אצלם רק הוספת איזה פלפולים בהוויות של הלכה ).'ח', אגרות ב-ה קוק "הרב ראי. (יאירו את נשמותינו

אני כותב רק לעורר לבב תלמידי חכמים לעסוק בעיון בפנימיות התורה וללמוד את

על כן . אמנם לא הכל מוכנים לזה מטבע נפשם. ס ופוסקים"ממש כהתמדת הש, הזוהר הקדושאבל . ס ופוסקים"ודאי שעליו להאריך בעומק פלפול בש, כל מי שאינו מסוגל ולבו לב חריף

הרב . (עיקר לימודו צריך שיהיה להכיר את קונו, ר לעסוק בעיון חכמת הקבלהמי שמוכש ).ב " מ–א "מ', אגרות א-ה קוק "ראי

, או אשר ימצאו בעצמם כבדות ומיעוט חשק למאור הפנימי, אמנם הצעירים לימיםלשיעורים שעה ושתיים בכל , שלא לגרוע חוק דבר יום ביומו, עליהם החובה מוטלת לפחות

ושפע הצלחה יחול על הגיונם גם , ואז בהמשך הזמן תהיה דעתם מתרחבת. לחכמת האמתיום אגרות -ה קוק "הרב ראי. (וכוח פלפולם ישגה ויגדל ברעיון זך והרחבת הדעת, בגופי תורה

).ב"פ', א

לא , רק גמרא ופוסקים לבדם, לא, וכל זמן שהאורתודוקסיה אומרת בעקשנות דווקאהרי מדלדלת את עצמה וכל האמצעים שהיא לוקחת , קבלה ולא מחקרלא, אגדה ולא מוסר

חוץ …אור התורה בפנימיותה, מבלי לקחת את סם החיים האמיתי, בידה להגן על עצמהשאינו יכול בשום אופן לבוא ולהביא , הנגלה שבתורה ומצוות לבד, מהדבר הגלוי ומוחש

התרחבותם של שורשיו המרובים כי אם ביחד עם , למטרתו בכל הדורות וביותר בדורנו ).ג" רל–ב "רל', אגרות ב-ה קוק "הרב ראי. (הרוחניים

לקול הצדיקים , לא שמענו לקול נביאי האמת לקול מעולי חכמי דורות עולמיםכי סוף הנהר של , שצווחו והכריזו בקולי קולות, חכמי המוסר וחכמי העיון והרזים, והחסידים

).123. (הגאולה לא תהיה רק על ידי לימוד התורה ועיקר הגאולה בלימוד הקבלהכשעוסק בחיבור זה מעוררים כוח הנשמות וכוח הצדיקים ההם עם כוח משה רבנו עליו

ומזהירה . שנתחדש בעת חיבורו, מחדשים האור המחודשכי בהיותם מתעסקים בו הם. השלוםוכל העוסקים בה חוזרים ומעוררים אותו . השכינה ומאירה מאותו האור כתחילת חידושה אז

).'סימן ה' אור יקר שער א. (י וחבריו בשעת חיבורו"שגלה רשב, התועלת ואותו האור הקודם

מטה . ( הגאולה במהרה בימינולימוד הזהר הקדוש מטהר הגוף והנשמה וסגולתו לקרב ).ג"קצה המטה סעיף קטן כ, אפרים

וגדול שכר לימוד הזה . ולא בזולת זה הלימוד. בכוח הלימוד הקדוש הזה נצא מן הגלות

פוטרים , ואם עסק בחכמה זו לאחר יציאת נשמתו מגופו. יותר משאר כל התורה וכל המצותבן "נקרא , התורה וטעמי המצות על פי סודהעוסק בחכמת הקבלה לדעת רזי. אותו מכל דינים

).'ב פרק ה"מאמר י' ספר הברית חלק ב". (להקדוש ברוך הוא

, ודומה כמי שאין לו אלוקי אחר, מי שאינו לומד זאת החכמה הוא כמו הדר בחוץ לארץאבל המשים נפשו בכפו ועוסק בחכמת . שהתאוות גובר והיצר מסית ומביא ספק אמונה

:).סט, סור מרע. ('ר לו שום ספק בדרכי הלא ישא, הקבלה עובד אלוקים היינו ". לאשר לא עבדו, בין עובד אלוקים... ושבתם וראיתם בין צדיק"

' מעיין גנים פרק א. (לא עבדו העוסק בתלמוד לבד ואינו עוסק בזוהר. העוסק בתלמוד ובזוהר ).'אות ב

ח אברים " יתקדשו ויטהרו רמכי על ידי לימודם, לא יעלה בלבבכם שום פחד ללמוד

. להיות מרכבה לשכינה ולקרב קץ הגאולה, לקדש ולטהר כל אבר ואבר ותוכלו. ה גידים"ושס :).היכל הברכה בראשית דף לב(

י לימוד הזוהר נעשה חשק והלשון הקדוש "שע, ודע. ידוע שלימוד הזוהר מסוגל מאד

). ח" קן"שיחות הר. (של הזוהר מעורר מאד לעבודת השם יתברך

על מה ברא כל הבריות , כל חכמת הקבלה היא רק לדעת הנהגתו של הרצון העליוןואיך מתפרשים כל הגלגולים ? ומה יהיה סוף כל סיבובי העולם? ומה הוא רוצה בהם? האלה

כי כבר שיער הרצון העליון בעצמו סיבוב הנהגה זאת , שהם כל כך זרים? האלה אשר לעולם. ואלה השיעורים הם מה שאנו מפרשים בסוד הספירות והעולמות.הגומרת בשלמות גמור

).21' דעת תבונות עמ-ל "הרמח, הרב משה חיים לוצאטו(

ולא . בלעדי איזה גדול ממך, ללמוד קבלה ידעתי כי אתה בעצמך לא תרצה ללמודאבל לפני כל לימוד תיישב את עצמך שלא יהיה מצות . רק תלמוד ספר הזוהר. תמצא זה

פעמים שתוכל ללמוד בחשק גדול : ולא כל העתים שוות. ת"רק למען השי, ים מלומדהאנשאבל הכל במחשבה . ולפעמים במחשבה קטנה. אם תזכה להתפלל במחשבה זכה, ת"למען השי ).'עמוד כה, הרב משולם פייבוש-יושר דברי אמת . (ת"למען השי

ויראה את עצמו רחוק מן , יוכנע יותר, שילמוד יותר, אם ילמוד באמת וביראת חטא

אבל כשילמוד כדי להיות למדן ומפולפל ובקי בדינים לדון . ובודאי יבוא ליראת חטא, האמתובאמת . יוסיף מכאוב ויתגדל הלב יותר, כל מה שיוסיף דעת איזה פלפול וסברא, ולהורות

ושר דברי י. (ויבלו שנותיו בחסר לב, מחמת זה הכסיל בחושך הולך בכל מיני תאוות ושקרים ).'עמוד לט, הרב משולם פייבוש-אמת

ותועלת שאר . שכולם אינם יודעים ביצירה מה שיודע קטן שבישראל. אין חכמי הגוייםתורת "מאמר , ן" כתבי רמב-רבינו משה בן נחמן . (החכמות להיות סולם לחכמת ידיעת הבורא

).'קנה' עמ, "תמימה' ה

שיש , ומזכיר את השמות של האורות והכלים,בשעה שהאדם עוסק בחכמה הזאת, הנהאלא שהם . בשיעור מסוים, הנה הם תכף מאירים עליו, להם מבחינת נשמתו שייכות אליו

. מטעם שחסרים הכלים המוכשרים לקבלתם, מאירים לו בלי התלבשות בפנימיות נשמתועים בו ומשפי, מושכים עליו חן ממרומים ,אמנם ההארה שמקבל פעם אחר פעם בעת העסק

הקדמה לתלמוד . ("שיגיע לשלימותו, שהמה מקרבים את האדם מאד, שפע של קדושה וטהרה ).ה"אות קנ" עשר הספירות

וכולן היו כדי לדחוף אותו , כולן היו מהבורא עצמו, נמצא שכל הדחיות שהיו לו

ולא שהדחיות האלה היו כעונש על מעשים לא. כדי שלא יסתפק במצבו, להתפתחות רוחניתאלא רק מי שהבורא רוצה . שאותם עשה מפני שלא היה יכול להתגבר על ההפרעות, טוביםועזרה כזאת נשלחת אך . הבורא בעצמו שולח לו עזרה מלמעלה על ידי דחיות אלה, לקרבו

בזה , אדם כזה מקבל עזרה מלמעלה. ורק למי שיש לו רצון אמיתי להתעלות מהעולם הזהושולחים לו מחשבות , שהוא לא מתקדם לרוחניות, א בסדראיך שהוא ל, שמראים לו תמיד

). אין עוד מלבדו-מאמר א " שמעתי. ("ודעות נגד יחודיות מעשי הבורא

שאף פעם הוא לא יבוא לדעת את השיעור האמיתי של חשיבות , האדם צריך לדעתיעור אלא כפי ש. כי אין ביד האדם להעריך את מידת ערכה האמיתי, הקשר בין אדם לבוראשעל ידי , ויש בזה סגולה. בשיעור זה הוא משיג את מעלתה וחשיבותה, שהאדם מעריך אותה סיבת הכבדות -מאמר ד " שמעתי. ("שהארה זו תישאר אצלו בקביעות, זה הוא יכול לזכות

).בעבודה

, ולא תתקן כלל את החיצוניות שלך. אין צריך לסיגופים ואין צריך לתקן את החיצוניותועיקר מה שהפנימיות . כי רק הפנימיות שלך עומדת לקבל תיקון. את הפנימיות שלךאלא רק

יש לך לעסוק בביטול , ואם אתה רוצה למרק החטאים ממך. מתקלקלת מחמת הישות והגאותאכן . שתרגיש בעצמך שאתה השפל והגרוע ביותר מכל באי העולם, הישות במקום הסיגופים

. ולא לפני זרים, לפני החברה שלנו, לא מאנשים כשריםשלא ישפיל עצמו א, צריך להיזהר ). עמוד עה-" אגרות קודש-פרי חכם ("

כי הם מסוגלים לטהר , יאמר דברי הזהר, ילמוד בספר קבלה ואף אם אינו מבין בהם

).יעקב קאפיל בסדר כוונת הלימוד' סידור ר. (הנשמה

, החיצוניות לחיצוניות הגוףשהוא הנפש ו, פנימיות התורה הם חיים לפנימיות הגוף ).ז"אות כ' פרק ח, אבן שלמה. (והעוסקים ברמז וסוד אין יצר הרע יכול להתגרות בהם

כי מה איכפת ליה . אף שאינו מבין, יהיה רוב לימודו בזהר, מי שהוא בעל עסק גדול

).א"ר הזקן הקצרים דף תקע"מאמרי האדמו. (אפילו הכי הוא סגולה, שאינו מבין

מפני כי הלשון מסוגלת לזכך הנשמה , א זכה להבין אפילו הכי יקרא הלשוןמי של ).'הנהגות טובות מרבי חיים הכהן אות מה. (ולהאירה בזהר נפלא

אמיתת עבודת הלב לחזות , החברים המשתוקקים ומבקשי אמת, שמעוני אחיי ורעי

מפי קדמונינו סגולת כאשר ידוע , נפשי תשתוחח ותדבק בספר הזהר, ולבקר בהיכלו' בנועם ה ).סור מרע דף ד. (עסק ספר הקדוש

שגם מי שלא ידע כלום אף על פי כן לשון הזהר מסוגל לזכך , אמת שמקובל בידינו

).'ה אות ט"הוספות מהרצ. (הנפש

ן "יתחדש לו בכל רגע אור חדש ממש עד שנעשה ממש בריה חדשה על ידי הזהר ומר

).היכל הברכה דברים דף יא. (י"האר

הם תיקונים גדולים לנשמה ... ו"ן של הרח"כל אות ואות של ספר הזהר וכתבי מר ).'משנה כ' נוצר חסד פרק ד. (לתקן כל הגלגולים

העצה לזה ליזהר לאמור . קודם ביאת המשיח תתגבר מינות ואפיקורסות בעולם, אמראור . (טוהרת הלבכי אמירת זוהר מסוגלת ל, אף על פי שאינו מבין מה שאומר, בכל יום זהר

).ישרים מירא דכיא

מה שלא יעשה בלימוד הפשט שנה , לימוד הזהר יעשה תיקון למעלה בשעה אחת ).'ג אות ס"כסא מלך תיקון מ. (תמימה

ולא עוד אלא שלא . אלא כאשר עוסקים בחכמה זו, ה קורת רוח בעולמו"אין לו להקב

).מבוא לשער ההקדמות, ויטאלהרב חיים (.אלא כדי שילמד חכמת הקבלה, נברא האדם

, ראשונה. דע כי תועלת גדול יש. ואם תאמר אם כן מה תועלת יש בתיקונים האלוכי בהיעשות כל הפעולות , שנית. שכבר אינם נאבדים אלא שהם נשמרים לסוף הימים

אך סוף סוף הארה יוצא משם , פ שאין הפעולות עצמן יוצאים לחוץ"אע, הגדולות האלה בפניםצריכה כל , אלא שלהוציא אותה הארה קטנה. ות תיקונים גדולים בכללות הגאולהלעש

אדיר -ל "רמח, משה חיים לוצאטו' ר. (מפני היותם סגורים לפנים, הפעולות ההם הגדולות ).'עמוד יז, במרום

אף על פי שרובם הם במעשה , כל מצוות הכתובות בתורה או המקובלות שתקנו האבות

א אבן עזרא "הר. (וכל יצר מחשבות מבין', כי כל לבבות דורש ה, לתקן הלבהכל הם , או בפה ).ב"ע' דף ח, יסוד מורא-

וזה דבר גדול וחשוב . זה נקרא תפילה, להבין את הקשר' אם רוצה לדעת ומבקש מה

-מאמר תקסא " 'דרגות הסולם ב. ("שרוצה ממנו משהו', היות שיש לו קשר עם ה, מאוד ).תפילה

' ר. (כי הלב המנהג כל האברים, כי הלב הוא מלכות, נקראת עבודה שבלבהתפילה

).'עמוד רלד, אדיר במרום-ל "רמח, משה חיים לוצאטו

והיא מגעת אליו ראשונה להכינו להבין את . אבל התפילה היא יותר פרטית אל הלבדהיינו , ה"ישהלב בכל בחינותיו יהיה מתדבק בשם הו, וכל כוח התיקון הוא. האברים כראוי

).'עמוד רמב, אדיר במרום-ל "רמח, משה חיים לוצאטו' ר. (ונכלל בו, א"הז

שלא תושלם , חיוב המוחלט המוטל על כל ישראל לעסוק בפנימיות התורה ובסודותיהשהוא , עד דורנו זה, ולסבה זו אנו מתגלגלים דור יוצא ודור בא. באדם כוונת הבריאה זולתה

מפני שלא זכו להשיג בדורות , עדיין לא נשלמה עליהן כוונת הבריאהש, השארית של הנשמות ).הקדמת פי חכם, הרב יהודה אשלג. (שעברו עליהן את סודות התורה

אלא הכל תלוי , אינו תלוי באדם עצמו, שעניין מציאת חן בעיני הבורא או להפך, משמע

, ולכן הבורא מקרבו, וראומדוע דווקא אדם מסוים ודווקא עכשיו מצא חן בעיני הב. בבוראכי רק לאחר כניסתו , זה אי אפשר להבין למי שעוד לא רכש שכל רוחני? ואחר כך עוזבו

). אין עוד מלבדו-מאמר א " שמעתי. ("לרוחניות זוכה האדם להבין זאת

רואה , מטעם שכל מי שבא למקום ההוא, מציאות מקום ברוחניות נקרא מקום המציאותמשום שהוא , אינו נקרא מקום מציאותי, מה שאם כן דבר דמיוני. ניאותה צורה כמו הש

מה שלא , רוחניות נקרא-מאמר צח " שמעתי. ("אז כל אחד מדמה לעצמו באופן אחר, דמיוני ).יתבטל לעולם

שהם , המלאכים אינם יודעים סודות התורה ואינם משיגים מבוראם כהשגת הנשמות

שכל התורה אינה . ומתעלים, גדולת היוצר, הבוראדורשים התורה ומשיגים מתוכה השגתוכל המרבה לדרוש בסודותיה . אלא מגדת מציאות היוצר ומעלתו בספירותיו ופעולתו בהם

, דע את אלקי אביך-ק "הרמ. (מפני שמגיד מעלתו ומפליא לעשות בספירות, הרי זה משובח ).'מ

, כי אם מתוך נפשנו פנימה, י העולם"מן העולם וע' אין אנחנו מכירים את ה, אנחנו

).ה"מ', אגרות א-ה קוק "הרב ראי. (מתוך תכונתו האלוהית

משום , שכל אחד ואחד יש לו חלק בתורה, חכמת הסוד אינה נמסרת ביד אדם אחדואם לא כל , ואי אפשר שישיג אדם אחד את כל החכמה, שאין הכוונה אלא לדעת את הבורא

כל אחד ואחד יש לו שיעור בתורה לדעת , בשיעורים". עלהנודע בשערים ב"אמנם . באי עולם ).'צג, דע את אלקי אביך-ק "הרמ. (את קונו

, ואלו בבושת לעולם הבא. והנה יש מי שיסתכל בפשטי התורה ופשטי העניינים לבדכדי שיוכל לשאת ולתת בין שאר , מפני שאין שם עיקר פשוטי העניינים אלא סודותיהם

ואלו . ואם לאו ידחה מהם לחוץ אל מקום בעלי הפשט. רי תורה אשר שםהצדיקים דורשי סתכדי שמשם יאירו ויזהירו מסוד פנימיות התורה ומדידת , יש להם חלק בבינה, המעמיקים בסודאין שכר כשכר לומדי תורה וידיעת סודותיה לכבוד . דהיינו כזוהר הרקיע, שיעור קומה

).'חקמ, דע את אלקי אביך-ק "הרמ. (בוראה

והם יודעים ומסתכלים בסודות . לדעת חכמת אדונם, אשריהם כל אלו העוסקים בתורהולא נשארו לו אלא העבירות שרק , כי כשהאדם יוצא מהעולם הזה והוא עשה תשובה. עליונים

מסתלקים ממנו כל הדינים שבעולם ולא עוד , דהיינו המיתה, על ידי זה, המיתה מכפרת עליהן -הזהר . (שחכמה עליונה תלויה בהם, ג שערים מסודות האפרסמון הטהור"יאלא שפותחים לו

).ח"קמ' שיר השירים עם פירוש הסולם ד

אלא מתוך . פסול, כשר, והיתר, אסור, טהור, טמא: כי לא על חנם כפי רצונם פסקו, א"עץ חיים ח, י" כתבי האר-הרב חיים ויטאל . (כנודע ליודעי חן, פנימיות התורה פסקו

).'ג, א"ו זיע"קדמת מוהרחה

כי אז יבין וישכיל סוד . לא ראה מאורות מימיו, מי שלא ראה אור חכמת הקבלהוכל הפורש מחכמת הקבלה פורש מהחיים הנצחיים . אחדותו ברוך הוא וסוד השגחתו

).ה מאמר ראשון דף ל"של. (הרוחניים

).ה אמנם"בהעלותך ד' עטרת צבי פ. (לא ראה אור מימיו, מי שלא ראה אור ספר הזהר

הוא ' כי ה, וידעת היום והשבות אל לבבך: "כי מצווה היא עלינו, חייבים לדעת אותהאלא בדברים המתיישבים , הרי שחייבים אנחנו לידע בידיעה ולא באמונה בלבד" . האלוקים ).ט"שמ' עמ, כללים, ספר מלחמת משה-ל "הרמח. (על הלב -אין שלם מלב שבור . (בבחינת זר, בתוכך, יהיה לךהאל לא ": לא יהיה בך אל זר"

).42' עמ, אמרות הרבי מקוצק

" הלב מבין"שזהו , הנשמה מתפשטת בחלקי הגוף ונכללת בכלל אחד בלב בסוד ההבנהכך הוא הבנת , כי כמו שהעיניים רואים, כי ההבנה של הלב היא ממש ראיה.). ברכות סא(

).'עמוד רעד, אדיר במרום-ל "רמח. (הנשמה שהיא רק הסתכלות

עמוד , אדיר במרום-ל "רמח. (כל אחד משיג השגה פרטית לפי מדרגתו ולפי הזמן ).'רעט

ההנהגה האמיתית : יוכל לראות שלשה דברים, שמי שמגיע לידיעה אמיתית, האמת הוא

ואיך מתקשר עם , מהיכן יוצא המראה הזה, המראה החיצון של ההנהגה שאינו אמת, הנעלמת ).'עמוד תנט, אדיר במרום-ל "רמח. (ההנהגה האמיתית

).דורש טוב ענין זוהר. (ט צווה לאנשיו קודם התפילה ללמוד מאמרי זהר"הבעש

ובדור הזה אי אפשר להמשיך ... לא ישיג אורחות חיים אלא על ידי לימוד הזהר

). דברים נחהיכל הברכה. (ו בלבד"ן הרח"אלא על ידי הזהר וכתבי מר, שכינתא עליונה

וזה ... שהוא מהארת האור כי טוב הגנוז, אשר נכתב הספר הקדוש הזהר, הנה ביום הזהבני . (יהי אור זה אורו של מלך המשיח, עד יתגלה בזכות זה משיח צדקנו, מאיר לנו בגלות

).'אות ד' מאמרי חדש אייר מאמר ג, יששכר

הקבלה הוא מחויב בהחלט לכל אשר לימוד חכמת , הנה נודע מפי סופרים ופי ספריםגם ממולא במידות , פ"ס ופוסקים בע"ובקי בש, ולו למד אדם כל התורה כולה, אדם מישראל

הוא מחויב להתגלגל ולבא עוד , ולא למד חכמת הקבלה, יותר מכל בני דורו, ובמעשים טובים ).כםהקדמת פי ח, הרב יהודה אשלג. (כדי ללמוד רזי תורה וחכמת האמת, ז"פעם בעוה

ואם תשאלוני . שכבר מותר לפרסם את חכמת האמת, שמח אני שנבראתי בדור כזה

שעד עתה לא , כלומר. משום שניתן לי רשות לגלות, אשיב לכם? מאין אני יודע שמותר הואולהסביר , אותם הדרכים שאפשר לעסוק עמהם בפרהסיא בפני כל עם ועדה, נגלו לשום חכם

. כמו כל התלמידים שקדמוני, שלא לגלות, ם אנכי נשבעתי לרביכי ג, כל מלה ומלה על אופנה, מדור דור, אינם חלים זולת על אותם הדרכים הנמסרים בעל פה, ואיסור זה, אבל שבועה זו

, היו מביאים הפסד רב, אם היו מתגלים להמון העם, כי הדרכים האלו, עד הנביאים ומעלהואדרבה , אני עוסק בספרי הוא דרך המותראשר , אמנם אותו הדרך. מטעמים הכמוסים לנו

ועיין . ומכונה אצלנו דרך התלבשות הדברים, נצטוויתי מפי רבי להרחיבו כמה שאפשר ליאשר , במידה שלמה' וזהו שהעניק לי ה. שלדרך הזה מכנה נתינת רשות, י"במאמרי רשבל דרך שאמרו ע, אלא במצב הדור, שזה אינו תלוי בגאוניות של החכם עצמו, מקובל אצלנו

ועל כן אמרתי שכל זכייתי בדרך , "אלא שאין דורו זכאי לכך' ראוי היה שמואל הקטן וכו"ל "זעמוד , תורת הקבלה ומהותה-" מאמרים-פרי חכם . ("הוא מסבת הדור שלי, גילוי החכמה

).קסה

כדי למהר תפוצת החכמה במרחבי , אנו מחויבים לקבוע מדרשות ולחבר ספריםוממילא . מפני היראה מתערובת תלמידים שאינם מהוגנים, א היה כן בזמן הקודםול. האומה

וישוטטו רבים ... היה זה לעיקר הסיבה של אריכת הגלות בעונותינו הרבים עד היום הזהובזה נזכה בקרוב לביאת משיח צדקינו ופדות נפשינו , ויתרבה הדעת בכל אותם הכדאים לה

עמוד ', אות ה, הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות-" ותספר ההקדמ. ("במהרה בימינו אמן ).רה

הולך מושג האלוקות , לרגלי המניעה הכללית של הלמוד הרוחני בעניינים האלוקיים

כשאזלה , וזאת היא הכפירה שבעיקבא דמשיחא. ונחשך מאין עבודה שכלית והרגשית מטוהרה ).ו" אורות קכ-ה קוק "הרב ראי. (הדעת האלוקית בכנסת ישראל ובעולם כולו

, שמקורן ברזי תורה, להפנות את הלבבות ולהעסיק את המוחות במחשבות נאצלות ).ה"ס, ערפילי טוהר-ה קוק "הרב ראי. (נעשה בדור אחרון הכרח גמור לקים היהדות

שעזיבתה היא , הכוללת את הכל, אמנם לעולם לא נוכל להתעלם מהתרופה הכללית

דווקא בעת ... מה שאני בעוניי ובמר נפשי רגיל לקרוא, והוא הדברשגרמה לנו את נפילתנו כל התורה בפירושיה …משבר גדול וסכנה עצומה צריכים לקחת את המעולה שבתרופות

-ה קוק "הרב ראי. (בעת כזאת אנו חייבים להפגין על הגדול שבחסרונות... הרוחניים כולם ).ה" קכ–ג "קכ', אגרות ב

שכל זמן שמסלקים מאורייתא את רזיה , ככרוכיה, ה אחד צועקיםשכל גדולי הקבלה פ ).א"רל', אגרות ב-ה קוק "הרב ראי. (מחריבים את העולם, ואינם עוסקים בסודותיה

הוא היותר , כ ריק ופורק עול"שדוקא זה הדור הנראה כ, וכבר דיברתי כמה פעמים

).ד"ל', אגרות ב-ה קוק "הרב ראי. (מוכשר לאור תשובת אמת

וההקדמות האלוקיות יתעלמו , כאשר ימעט ההשכלה מבני ישראל בהמשך הגלותוזה , והעשותם אלוה בעל מקרים ותוארים, יפלו הרבה במהמורות הגשמות, וישתכחו מהם

ונמצאו רבים , מעיר' ולא רבים יחכמו ולא ידעו הסוד אלא א, מפני שסתרי תורה יתעלמו מהם ).' קמ-' קלט, אלקי אביך דע את -ק "הרמ. (בשוחת הטעות

כי גילוי , לימוד הזוהר הקדוש בזמן הזה נצרך לנו מאד להגן ולהציל אותנו נגד כל רע

כדי שיהיה לנו מגן עתה לאחוז בלבב שלם לאבינו . החכמה זאת עתה בדורות גרועות הואאותן כי אותן דורות קודמים היו אנשי מעשה וחסידים והמעשים טובים היו מצילין . שבשמים

מי יגן עלינו . כמו השמרים בתוך החביות, עתה רחוקים אנו משרש העליון. מפני המקטרגים ).ח"ר יעקב צמח בהקדמתו לע"החכם מוהר. (אם לא קריאותנו בחכמה הזאת

ומלבד ... כי הנפש מתחזקת בהם ומתבודדת עם קונה... וידע סתרי תורה וטעמי המצותובזכות ... חכם בה גם בעולם הזה טועם טעם עולם הבאהטוב הגנוז העולם הבא למשתדל ומת

. העוסקים יבא משיח כי אז תמלא הארץ דעה בסבתו אשר זה תהיה סבה קרובה לביאתו ).ה מאמר ראשון דף ל"של(

הוא חשוב יותר , כי העבודה הזו המועטת בזמן הזה. כל אותן שיזכו אליו יזכו לגאולה

). ד"חסד לאברהם מעין ראשון כ. (ת המקדש קייםשהיה בזמן שהיה בי, מכל אילי נביות

, היה לזמן קצוב, שלא יתעסקו בחכמת האמת בגלוי, כי מה שנגזר למעלה, מצאתי כתוב. ומשם ואילך והותרה הגזירה והרשות נתונה להתעסק בספר הזוהר. ן"עד תשלים שנת הר

ואחר שבזכות זה . יםגדולים וקטנ, מצווה מן המובחר שיתעסקו ברבים, ש ליצירה"ומשנת ה ).אור החמה בהקדמה. (עתיד לבא מלך המשיח ולא בזכות אחר אין ראוי להתרשל

קהלות יעקב . (על ידי עסק ישראל בסודות התורה יבא משיח צדקנו במהרה בימינו אמן

).ערך סוד

).א אות ג"פרק י, אבן שלמה. (הגאולה לא תהיה רק על לימוד הקבלה

שנים ' וי' ללמוד עם הצאן קדשים כשהם עדיין בקטנותם בר טמי יתן והיה שיתחילווהיו בודאי הגאולה בקרוב בלי שום חבלי ... 'ק המקובל האלק"ק כמו שכתב הגה"ספר הזוהכי רק על פי חכמת הקבלה תושע יהודה , וכבר כתב הרבי שם טוב בספר האמונות. של משיח

המסורה לחכמי ישראל מימי קדם ושנים כי רק הוא חכמה אלוקית . וישראל תשועות עולמיםאות ' סגולות ישראל מערכת ז. (ועל ידה יגלה כבוד אלוקים וכבוד תורתו הקדושה. קדמוניות

).'ה

כי . אל תמנע בשביל הפחד לכנוס בעסק החכמה, ויהי אלוקים עמך, שמע בקולי איעצך

והכתוב אומר , חייםו אין בך חכמה ומדע אין חייך "מה נפש חיותך אשר אתה בעולם אם חוהגע עצמך אם איש יעמיד עליך למונעך מחיים חס . ראה נתתי לפניך את החיים ובחרת בחיים

וכל אשר לאיש יתן בעד . או תמשול בו או חס ושלום להיפך... ושלום תעמוד עמו למלחמהיע עד שיכנ, ויקלו בעיניו כל הפעולות ואיצטדקאות שבעולם לעבור בים ולעלות לשמים, נפשו

. וקל וחומר מה נאמר בחיים הנצחיים הנקראים חיים. את העומד כנגדו ורוצה למנעו מן החיים ). סור מרע ח(

מה שלא גילה זולת בדורו של רבי עקיבא ורבי , לנו להתגלות בדורנו' ולמה שלח ה

כי הוא יסודי התורה ועקרי האמונה ועליה תסובב צירי דלתות ... שמעון בן יוחאי וחביריוכי לא תדע שורש ציורי שמותיו , תורה והעבודה ומבלעדה לא תדע מה הוא תורה לשמהה

כי מבלעדה האדם כבהמה שור , שאין אתה פטור מפנימיות התורה... הוא וברוך שמו ברוך ).ה תשיעית"ט ד"סור מרע כ. (אוכל עשב

ואי היו הלוואי שלא היו מקילים גדולי הדור בלימוד החכמה הקדושה והלו, ואומר אני

בודאי לא היה שום הרמת ראש לחכמת אזי, מלמדים דרך לתלמידיהם לעסוק בחכמה זו, אך שעונותיו גרמו. כמו שנדחה החושך מפני האור, החיצוניות והיו כל החכמות נדחים מפניה

שגם כמה וכמה מצדיקי הדור סגרו את דלתי החכמה בפני פרחי הכהונה ואמרו שלא ילמדו עד והנה עבור זה נשארנו ערומים מן החכמה הקדושה ונתגבר . דריגה ורוח הקודששיהיו בעלי מ

הכסיל בחושך הולך ובמהרה בימינו ויאמר . בעונותינו הרבים חשיכות החכמות החיצוניות ).'אות ה' מעיין גנים פרק א. (אלוקים יהי אור ויאר לנו

ל כן ניתן רשות מן ע, מחמת שהתגברות הקליפות והמינות והעזות וערב רב בדור הזה

כי לא ... השמים לגלות אור החכמה הזאת לקשר נפשו בחיות אור אלוקות לדבקה בו ממשהיכל הברכה דברים . (נתגלה חכמה זאת בדור הזה אלא לקדש ולטהר ולהסיר המידות הרעות

).דף כז

יצאו על ידו מן , ובגלל שעתידים ישראל לטעום מאילן החיים שהוא ספר הזהר הקדוש ).'הזוהר נשא אות צ. (גלותה

. במהרה בימינו אמן, וכאשר נשוב בתשובה לעסוק מאהבה בחכמה הזאת יגאלו ישראל

). מבוא לשער ההקדמות, הרב חיים ויטאל(

).'א ג"אבן שלמה חלק י, הגאון מוילנה. (בלימוד הקבלה) תלויה(הגאולה תליא

יורדת שם היהדות מיום ליום ואיך , שהיא מקום לומדים, חידוש לי על העיר פראגצריך , אבל עתה בעקבתא דמשיחא, אכן העניין הוא שמקודם היה די בתורה הנגלית. אחורנית

בתורה בנגלה והיה די, מקודם לא היה היצר הרע מתגבר כל כך. להיות גם תורת הנסתר .נסתרהיצר הרע מתגבר יותר וצריכים להתחזק גם ב, אבל עתה קודם הגאולה. לתבלין לנגדו

).ז"נ' תורת שמחה עמ, ק רבי שמחה בונים מפשיסחא"הרה(

דורות הללו , שהיו באלף החמישי, כי לא כדורות הקדמונים והימים הראשונים, תדעלכן לא היו אז מקובלים , כי באותן ימים היו שערי חכמה זו סגורים ומסוגרים. והימים האלהכי הוא קרוב לעת , רי אורה שערי רחמיםשנפתחו שע, לא כן באלף השישי הזה. אלא מעטיםה להתפרסם כבוד שם מלכותו "בעיני הוי, ושמחה של מצווה ונחת רוח גדול כעת. קץ הימיםאשר פתח לנו שערי , ל"י לוריא ז"שנדפסו כל כתבי הקודש להאר, בפרט כעת, לעולם ועד

ספר . ("גלות ממששהיו סתומים וחתימין ואין לנו מכשול ולא שום סכנה כעת כמו בנ, אורה )'פרק ה. ב"מאמר י. 'חלק ב". הברית

שהן היחיד והן , אך ורק בהתפשטות חכמת הקבלה ברוב עם נזכה לגאולה השלמהועל כן . זולת בהשגת פנימיות התורה וסודותיה, האומה לא ישלימו הכוונה שעליה נבראו

שנהיה ראויים לקבל באופן, להתפשטות גדול של חכמת האמת בקרב העם אנו צריכים מקודם... ולפיכך תלויים המה התפשטות החכמה וביאת משיח צדקנו זה בזה, התועלת ממשיח צדקינו

כדי למהר תפוצת החכמה במרחבי , וכיון שכן הרי אנו מחויבים לקבוע מדרשות ולחבר ספרים ).רה-רד' עמ' אות ה, הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות-" ספר ההקדמות. ("האומה

, ספר הזוהר הפורץ נתיבות חדשות. כעת הזמן המחייב להרבות קניין בתורה הפנימית

הרב . (הוא וכל תבואתו מוכן הוא לפתוח פתחי גאולה, משים במדבר דרך מסילה בערבה ).ז"נ, אורות-ה קוק "ראי

דהיינו , מפני שתשתכח תורת המעשה, רבים חשבו כי אין ראוי להחזיק בסוד יותר מדי

ו תורה זו מה תהא עליה אם היינו כולנו מייחדים "וח, והמותר הפסול והכשר מישראלהאסור , דע את אלקי אביך-ק "הרמ. ('אמנם המואסים בה אינם בכלל עבדי ה... בסודות התורה

).'קלב

כלפי מעלת חיצוניות , אבל אם האדם מישראל משפיל מעלת פנימיות התורה וסודותיהשהם בני , הוא נמצא משפיל ומוריד את פנימיות העולם, לבדהתורה הדנה בחלק המעשה ב

וישפילו ויבזו את בני , שהם אומות העולם, ומגביר את חיצוניות העולם עליהם, ישראלוכל ירידתם של בני ישראל הם . ואז הם עושים כל החורבנות והשחיטות האיומים. ישראל

. תה כמו הדבר שאין צורך בו כללמחמת שעזבו את פנימיות התורה והשפילו מעלתה ועשו או ).עמוד צא, אות סט, הקדמה לספר הזהר-" ספר ההקדמות("

ולא יוכל , הגורמים שרוחו של משיח יסתלק וילך לו מן העולם, אוי להם לאותם אנשים

בלי משהו לחלוחית של שכל , כלומר, הם העושים את התורה ליבשה, שהמה, לשוב לעולםואינם רוצים להשתדל להבין בחכמת , חלק המעשי של התורהכי מצטמצמים רק ב, ודעת

, שהם גורמים במעשיהם הללו, אוי להם. לידע ולהשכיל בסודות התורה וטעמי מצווה, הקבלה הקדמה לספר -" ספר ההקדמות. ("שיהיו עניות וחרב וחמס וביזה והריגות והשמדות בעולם

). עמוד צא, אות ע, הזהר

: תותכ' עם ישראל נחלקים לגמקיימים את , מחזירים העולם לתוהו ובהו, "אותי לא ידעו "-המון העם ' עובדי ה. א

.גופם ומחריבים את נשמתםמואסים לעסוק בחכמת , חכמי הפשט, העוסקים בפשטי התורה, התלמידי חכמים. בותקלות . חכמים המה להרע ולהיטיב לא ידעו. אומרים שאין בתורה אלא הפשט בלבד, האמת .אין להם אור בתורתם, ת יוצאות מתחת ידיהםרבו

עץ חיים , י" כתבי האר-הרב חיים ויטאל ". (בנים" נקראים -בעלי חכמת האמת . ג ). ' י-' ט, א"ו זיע"הקדמת מוהרח, א"ח

ואין , בלי ספק כי העוסקים בתלמוד בבלי בלבד מגששים כעורים קיר בלבושי התורה

, א"עץ חיים ח, י" כתבי האר-הרב חיים ויטאל . (תרים בולהם עיניים רואות ברזי התורה הנס ). ' י-' ט, א"ו זיע"הקדמת מוהרח

כי בלי ספק בהיותם עוסקים בפשטיה ובסיפוריה . אוי להם לבריות מעלבונה של תורה

מה דודך , וכל האומות יאמרו לישראל, ושק הושת כסותה, היא לובשת בגדי אלמנותה, לבדםאין עלבון תורה גדול , הלא גם תורתכם סיפורים בהבלי העולם, ורתנומה תורתכם מת, מדודשהיא נותנת , ואינם עוסקים בחכמת הקבלה. ולכן אוי להם לבריות מעלבונה של תורה. מזה

ומה יעשו ... וכל הרעות המתרגשות לבא בעולם, כי הם מאריכים הגלות, כבוד לתורהואינם ... ים שמחים בחלקם וששים בעבודתםבהיותם חכמ, הפתאים היתושים אשר בזמנינו זה

, כ גבעות אלו נתקלקלו"וע, יודעים כי מיראתם להיכנס בה הם נמנעים מלהתעסק בה כנזכר

ויתבאר מזה ההפך . הנה נתבאר כמה מעלות טובות לאדם השלם על כל הנמצאים כולם

אבל , ולא די שלא יקרא שלם,כבר החטיא הכוונה בבריאתו, כי בהיות האדם חוטא, האחרכי כל , ל"ם ז"וכמו שכתב הרמב, ואפילו מהבהמות והחיות הטורפות, הוא פחות מכל הנבראים

כי יש לו , אבל בהמה על צורת איש, מי שלא הגיע אל השלמת הצורה האנושית לא יקרא איששבה אשר כי השכל והמח, מה שאין לשאר בעלי חיים, יכולת על מיני ההיזק וחידוש הרעות

ואם כן אפוא , ישתמש בהם לכל מיני התחבולות להוליד הנזקים, היו מוכנים להשגת השלימות ).אדם תכלית כוונת הבריאה, מחבר כתם פז-רבינו שמעון לביא . (הוא פחות מהבהמה

הפוערים פיהם נגד העוסקים , וחכמת מה להם, ומכאן תשובה לסכלים המתחכמים

אוי להם , ותמונה אינם רואים, כי קול דברים הם שומעים, יהםהאומרים על, בחכמת הקבלהמעלות ' רק שהם מניאים את עם הוי, כי לא ירוויחו מזה, ולרוע מזלם על סכלותם והוללותם

ומרוב תשוקתם , שהרי גם מלאכי מעלה יגעים ואינם משיגים עצם הכבוד, להר קודשובאהבתה תשגה תמיד ולא , ך אומרווהנם שואגים על דר, מתאמצים לעלות לפנים ממחיצתם

, לא יחשב להם תשוקתם לשגגה, אשר בעפר יסודם, אף שוכני בתי חומר. לשגגה יחשב להם, והוא מחזר חלילה, וכוונתו לבקש את בית המלך, כי התועה בדרך, רק לשבח וגדולה וכבודומה , האמתוזהו. ופרס מאת המלך יקבל על טרחו, לצדקה תחשב לו, לדעת איזה הדרך ישכון

, עתידין ליתן את הדין, והדוברים עתק על העוסקים בספרי הקבלה בגאווה ובוז. שאין בו ספק, כי יסכר פי דוברי שקר המתהללים באלילים מעשה ידי אדם, כי תאלמנה שפתיהם בזה ובבא

כי הוא , הרוחני לא יביטו' ואת פועל הוי, כפי הנגלה לסנוורי עיניהם, במופתים המורגשיםטוב ורע הנכלל , כתם פז-רבינו שמעון לביא . (ודי להם סכלותם לעונש נפשם, שמה למורגשנ

).באדם

באומרם במה , אשר רוב העולם פורשים ממנה, נזר התורה היא חכמת הקבלהאם אתה מסוגל , אתה שלח נא ידך ואחוז בזה, שהורשית התבונן ואין לך עסק בנסתרות

י מי שלא טעם טעם חכמה זו לא ראה מאורות מימיו והולך כ. וממנה לא תזוע, לתורה הזאתולבאר גודל העוון של אותן האנשים ... ואוי להם לבריות מעלבונה של התורה הזאת, בחושך

... בסברות טענותיהם המזויפים, הגורמים מניעה לאותם הרוצים ללמוד חכמת הקבלההחכמים מתחכמים בדעתם במרד אך יד הסגנים ו, והמכשלה הזאת איננה תחת יד ההמון בלבד

ולא זו בלבד שמואסים בידיעת האלוקות אלא אף זו התחילו לבזות ולגנות , ובמעל הזאתרמה בנגלה מה ידנו, בחושך ילכו ובחושך שמם יכוסה על שפערו פיהם ואמרו. החכמה הזו

).'ב פרק ה"מאמר י' ספר הברית חלק ב. (לנו לחכמה הזאת די לנו בפשוטי התורה י שלא עסק בחכמת האמת ולא רצה ללמוד אותה בשעה שנשמתו רוצה לעלות בגן ומ

ואל תפן לקחת ראיה מגדולי התורה בעלי הנגלות שלא רוצים ... עדן דוחין אותה משם בבזיוןלעסוק בחכמה זו כי דברי חכמינו זכרונם לברכה במדרש ובזוהר נאמנים יותר מגדולי הדור

).'ב פרק ה" ימאמר' ספר הברית חלק ב. (הזה

הוא נדחה ממחיצת צדיקים ומפסיד עולמו ואינו , כל המונע וחושך עצמו מלימוד הקבלה ).י"חוות יאיר סימן ר. (זוכה לראות באור פני מלך חיים יתברך

אשר הם , י וספר הזוהר"ן האר"וכן יש הרבה שוטים שבורחים מללמוד רזין של מר

היו שוקדין כל ימיהם , אשר הרע והמינות גובר, ולו עמי שומע לי בעקבות משיחא. חיינווהיו מבטלין כל גזירות רעות והיו ממשיכים שפע , ן"ללמוד ספר הזוהר והתקונים כתבי מר

ן ללמוד בקדושה ובשמחה ובנועם "חיות אדם הישראלי תלוי בספר הזוהר ובכתבי מר... ואור

היה אומר שהם , על אותם חסידים שיש בהם הרבה רעשנות אך לא עמקות ורגש

).38' עמ, אמרות הרבי מקוצק-אין שלם מלב שבור . (מעלי עשן ללא אש: ארובות בלי בתים

והיא הדבר אשר . ושעזיבתה היא שגרמה את נפילתנו, היא התרופה הכוללת את הכל... עזבנו את פנימיות התורה. מאות ואלפים פעמים, בעוניי ובמר נפשי רגיל לשנות לשלשאני

באים אנשים קטנים ומצומצמים ומרפאים אותנו ברפואות קרות מכל המינים ואת סם החיים ).ג"ר תפ" אג-ה קוק "הרב ראי. (העיקרי מניחים בקרן זווית

אוי להם , ל בחכמת הקבלהשאינם חפצים להשתד, המה הם העושים התורה יבשה

).'תיקון ל, תיקוני הזוהר. (שגורמים בזה עניות וחרב וביזה והרג ואובדן לעולם

ומי שהיה יכול להשיג . כל אחד מה שמלמדין אותו בבטן אמו כן יש יכולת בידו להשיגן אב, הגאון מוילנה. ( נידון בדינין קשין רחמנא לצלן-סודות התורה והוא לא ישתדל להשיגן

).ד"שלמה חלק כ

שלא נשמע כמוהן בכל הדורות , ומכאן תבין את היבשות והחשכות שמצאנו בדורנו זהספר . ("שמטו ידיהם מהעסק בסודות התורה' שהוא משום שאפילו עובדי ה, שקדמו לנו ).עמוד פח, אות נז, הקדמה לספר הזהר-" ההקדמות . שך אחרי שכרון העולם השפלשנמ, "לא יחפץ כסיל בתבונה כי אם בהתגלות לבו"

להבין " תבונה"מפני שצריך לזה , מלהתעסק בסודותיה הנעלמים, וממעט בהשכלת התורהדברים : כלומר" בהתגלות לבו"אלא , והכסיל אינו חפץ לעמול בכדי להבין. דבר מתוך דברוא ולפי דעתו הקצרה חושב הוא כי ה. שאינו צריך לעמול בכדי להשיגם, הנגלים לעיני כל

' עמ-' חלק ב, ביאורי המקובלים בנגלה. (ואף כי אליבא דאמת גם זה הוא לא משיג, יבינם ).א"פ, ק אור נערב"רמ', תנט

-נולד מזה רעה אחרת , דברים סתומים בלי הבנה, ואמנם בהשאר החכמה כך ערומה

ברים ולדעת הד, כי מטבע החכמים לבקש הבנה מיושבת, שחכמים גדולים עזבוה בקרן זווית, ובראותם שאין בדברים האלה מה שימלא תאוותם. ולא להתרצות במילין בעלמא, בעמקם

, כי לא די שמאסו בה, ואחרים הרעו יותר. אמרו למה נבלה זמננו במה שאי אפשר לנו להשיגבחשוב אותה כפתיות שקבלו עליהם בני אדם להתקע בדברים גסים , אלא שדברו עליה סרה

י "ולשלול היות הזהר הקדוש מחובר מהרשב, הגיעו לכפור בעיקריהועוד. ובלתי מתקבליםעד שאין ראוי להם להתיחס אל , וכל זה מהיות דברי החכמים זרים בעיניהם. ה וחבריו"זלה

). 'עמוד לז, הקדמה למאמר הויכוח-ל "שערי רמח. (ה" התנאים זללה-איתנים מוסדי ארץ

ואז אינם . לשקע אותם בדברי הטבע, אבל יש חשך אחד שמחשיך עיני בני אדםוסוד זה . אלא הכל נותנים למזל, המסבב את הכל, ה הוא המנהיג העליון"מכירים עוד שהקב

הכל על , עם כל זה בונים כל מחשבותיהם וכל משפטיהם. העורכים לגד שלחן) יא, ישעיה סה(משקעים בני העולם וכולם , כלם בסוד הטבע הזה, וגם כמה חכמות חיצוניות נמצאו. פי הטבע

, ולזה הגיעו הדברים בדורות האחרונים. ובזה נתרחקו מידיעת ההנהגה הפנימית. בסברות אלה. אלא הולכים הכל אחר הבצע, ואין מבין עוד ההנהגה על יושרה, שנשתכחה התורה מישראל

. אך עניינם כבהמות בשדה הנושאים משאם, אפילו שלא יחטאו חטאים ממש, ורצוני לומר, אדיר במרום-ל "רמח. (ל כל זה הוא החשך שאינו מניח לראות שרש ההנהגה היכן הואוכל

). 'עמוד תנט

שהם ישנים , וקורא לעוסקים בפשט התורה, י צווח כל כך על זה"זהו הטעם שרשבו "כאילו הם ח, ה אוהב אותם"כי אינם פוקחים עיניהם כלל לראות באהבה שהקב, בתרדמה

ואף על פי שפירשו על המתדבק ). כ, דברים י" (ובו תדבק"והרי התורה מצוה ואומר שצריכים ישראל לידבק בו , והאמת. אבל סוף סוף אין מקרא יוצא מידי פשוטו, בתלמיד חכם

: והנה על כן אמרו. וללכת בהם, ם על פי קדושתולדעת דרכיו המיוחדי, ממש בדביקות גמור, כי הוא מיוסד ממש על זה העניין). סוף הפתיחה, ש רבה"שה" ( קדש קדשים–שיר השירים "

, ה להתדבק בקדושתו עם ישראל"וכל ההשתדלות שמשתדל הקב, ומפרש האהבה הזאת .שלהתדבק דביקות ממ, שישראל צריכים להקביל כנגד זה תשוקה אליו יתברך

, ונשארו ישנים, ששכחו ישראל את הדרך הזה, והנה זה פרי הגלות בעוונותינו הרביםוהנה אנחנו . אבל תורה חוגרת שק על צרתה. ואין שמים לבב לזאת, משוקעים בתרדמתםאלא , לישרים לא נאוה ללכת בדרך הזה. כעורים ממש המגששים קיר, במחשכים כמתי עולם

. להתקדש בה ממש, ולדעת הקדושה ודרכיה', ולראות אהבת ה, אדרבא לפקוח עיניים עיוורות ).'עמוד צז, מאמר הויכוח, ל" שערי רמח-ל "רמח(

תפלה קודם תפלה

ומאזין לקול , שומע קול שוועת עתירות, אלוקינו ואלוקי אבותינו' יהי רצון מלפניך הותקשיב . תפילתנו בפינוותשגר, ותכונן מחשבותינו, שתכין לבנו, תפילת עמו ישראל ברחמים

.המתחננים אליך בקול שועה ורוח נשברה, אוזנך לשמוע בקול תפילת עבדיךתמחול ותסלח ותכפר לנו ולכל , ברחמיך הרבים ובחסדיך הגדולים, אל רחום, ואתה

.את כל מה שחטאנו והעווינו והרשענו ופשענו לפניך, עמך בית ישראלבמעל חלילה וחלילה מרינו את פיך ודברי תורתך כי לא במרד ו, כי גלוי וידוע לפניך

עד אשר מביאנו אל , לא ינוח ולא ישקוט, כי אם מרוב היצר הבוער בקרבנו תמיד, ומצוותךאפילו בשעה שאנחנו , ומבלבל את מחשבותינו תמיד, תאוות העולם השפל הזה ואל הבליו

ואין . ו תמיד בתחבולותיוהוא מבלבל את מחשבותינ, עומדים להתפלל לפניך ולבקש על נפשנווכשל כוח הסבל מרב הצרות , כי נחלש שכלנו ומוחנו עד מאד, אנו יכולים לעמוד נגדו .והתלאות וטרדת הזמן

וחנותי את , עשה עמנו כמו שהבטחתנו על ידי נאמן ביתך, אל רחום וחנון, לכן אתהכי כן , ואינו כדאיאף על פי שאינו הגון , ל"ואמרו חז. אשר אחון וריחמתי את אשר ארחם

כי גלוי וידוע לפניך אנקתנו וצערנו ושיחנו על אשר אין אנו . דרכך להיטיב לרעים ולטוביםאוי עלינו , אהה על נפשנו, יכולים לקרב עצמנו לעבודתך ולדבק ליבנו בך באמת ובתמים

. מאודלגרש , ועתה תעורר נא רחמיך וחסדיך הגדולים והמרובים עלינו, אבינו שבשמים

ואל יסית אותנו להדיחנו , ותגער בו שיסור וילך מאיתנו, ולבער את יצרנו הרע מקרבינובפרט , הן בהקיץ והן בחלום הלילה, ואל יעלה בליבנו שום מחשבה רעה. מעבודותיך חלילה

ושעה שאנחנו עוסקים , או בשעה שאנחנו לומדים תורתך, בעת שאנחנו עומדים בתפילה לפניך .צלולה וברורה וחזקה באמת ולבב שלם כרצונך הטוב עימנו, ותינו זכהתהא מחשב, במצוותיך

, ותעורר לבבנו ולבב כל ישראל עמך ליחדך באמת ובאהבה לעבדך עבודה הישרהותהא אמונתך קשורה , ותקבע אמונתך בליבנו תמיד בלי הפסק. המקובלת לפני כסא כבודך

.מבדילים בינינו לבינךה, ותעביר מעלינו כל המסכים. בליבנו כיתד שלא תמוט. אל תעזבנו ואל תטשנו ואל תכלימנו, תצילנו מכל המכשולות וטעות, אבינו שבשמים

, ותזכנו. ועם ליבנו בעת מחשבותינו, ועם ידינו בעת מעבדינו, ותהא עם פינו בעת הטיפנושניחד את לבבנו ומחשבותינו ודיבורינו ומעשינו וכל , אל מלא רחמים, אבינו שבשמים

שיהא הכל ביחוד , הנגלות והנסתרות, הידועות לנו ושאינן ידועות לנו, עותינו והרגשותינותנו .בלי שום מחשבת פיסול חלילה, אליך באמת ובתמים

ותטע , וטהרנו באהבתך ובחמלתך, וזרוק עלינו מים טהורים, וטהר ליבנו וקדשנום בלכתנו בשכבנו אהבתך ויראתך בליבנו תמיד בלי הפסק בכל עת ובכל זמן ובכל מקו

ונשענים תמיד בך ובגדולתך ובאהבתך וביראתך . תבער תמיד רוח קדשך בקרבנו, ובקומנו .ליחד שמך הגיבור והנורא, ובמצוותיך, הנגלה והנסתר, שבכתב ושבעל פה, ובתורתך

ומן הכעס והקפדנות והעצבות והרכילות ושאר מידות , ותשמרינו מן הפניות והגיאות . המפסיד עבודתך הקדושה והטהורה החביבה עלינוומכל דבר, הרעות

. שנהיה דבקים בך ושנשתוקק תמיד אליך יותר ויותר, ותשפיע רוח קדשך עלינו. אברהם יצחק ויעקב, שנזכה לבוא למעלת אבותינו הקדושים, וממדרגה למדרגה תעלנו

ך עלינו או שנהיה תמיד נענים בעת שנתפלל אלי, שתשמע בקול תפילתנו, וזכותם יעמוד לנו .על שום אחד מעמך ישראל על יחיד או על רבים

ואל תזכר לנו חטאתינו ובפרט , ונעשה פרי למעלה ושורש למטה, תשמח ותתפאר בנוותהפוך . חטאות נעורי ופשעי אל תזכור, כמאמר דוד המלך עליו השלום, חטאות נעורינו

, ד הרהור לשוב אליך בלב שלםותשפיע עלינו מעולם התשובה תמי, עוונותינו ופשעינו לזכות .ולתקן את אשר פגמנו בשמותיך הקדושים והטהורים

. ולא קנאתנו על אחרים, ולא יעלה קנאת אדם על ליבנו, ותצילנו מקנאת איש מרעהוושנדבר כל אחד את חברו , תן בליבנו שנראה כל אחד מעלות חברינו ולא חסרונם, אדרבה

.שום שנאה מאחד על חברו חלילהואל יעלה , בדרך הישר והרצוי לפניך

. שיהא הכל נחת רוח אליך, כאשר גלוי וידוע לפניך, ותחזק התקשרותנו באהבה אליךאשר נדע באמת , אתה תלמדינו, ואם אין לנו שכל לכוון את לבבנו אליך. וזה עקר כוונתינו .כוונת רצונך הטוב

תפילתנו ברחמים שתקבל את, אל מלא רחמים, ועל כל זאת מתחננים אנחנו לפניך .אמן כן יהי רצון, וברצון

השגה רוחנית

")שמעתי"מתוך מאמרי (

"שכינתא בגלותא"עניין

שתהיה לו יכולת , שאין שום כוח אחר בעולם, שפירושו, "אין עוד מלבדו: " הנה כתוב

ליה של שהם מכחישים פמ, שיש דברים בעולם, ומה שהאדם רואה. 'לעשות משהו נגדו ית .'שכך הוא רצונו ית, הסיבה היא, מעלה

מה שהשמאל דוחה זה , כלומר". שמאל דוחה וימין מקרבת"הנקרא , וזהו בחינת תיקוןשבאו מלכתחילה על הכוונה להטות , זאת אומרת שישנם דברים בעולם. נכנס בגדר של תיקון .ועל ידיהם הוא נדחה מקדושה, את האדם מדרך הישר. ה יעזור לו"שהקב, שעל ידן האדם מקבל צורך ורצון שלם, יות היא והתועלת מהדח

היינו , אלא הוא רואה שהולך אחורה, לא די שלא מתקדם בעבודה: כי אחרת רואה שהוא אבודי התגברות אמיתית על כל "שרק ע, אין לו כוח לקיים את התורה ומצוות, אפילו שלא לשמה

.את התורה ומצוותהוא יכול לקיים , המכשולים למעלה מהדעתו "ואחרת הוא מוכרח לנטות ח, אבל לא תמיד יש לו כוח ההתגברות למעלה מהדעת

היינו שהירידות הן , שתמיד אצלו הפרוץ מרובה מהעומד, והוא. אפילו משלא לשמה', מדרך הוהוא ישאר תמיד מחוץ , ולא רואה בזה שיהיה סוף המצבים האלה. הרבה יותר מהעליות

, רק בהתגברות למעלה מהדעת, וא רואה שאפילו כקוצו של יוד קשה לו לקייםכי ה, לקדושה ? ומה יהיה הסוף. אבל לא תמיד הוא מסוגל להתגברוזה גורם . ה בכבודו ובעצמו"שאין מי שיכול לעזור אלא הקב, אז הוא בא לידי החלטה. בנצחיות' ות הויקרבו באמת לדביק, יפתח את עיניו ולבו' שה, שיקבע בלבו תביעה אמיתית

.'היו כולן מאת ה, שכל הדחיות שהיו לו, נמצא לפי זה, היו לו הדחיות, שלא היתה לו היכולת להתגבר, היינו שלא מטעם שהוא לא היה בסדרכלומר שלא , ובכדי שלא יהיה מסתפק במועט', אלא לאלו אנשים שרוצים באמת להתקרב לה

שלא תהיה לו היכולת , ניתנת לו מלמעלה עזרהומשום זה , ישאר בבחינת ילד קטן בלי דעת .ומה חסר לו עוד, ה שיש לו תורה ומצוות ומעשים טובים"שב, לומר

, אז האדם הזה מקבל עזרה מלמעלה, וזה דווקא אם באמת יש לאדם הזה רצון אמיתי, דהיינו ששולחים לו מחשבות ודעות, ומראים לו תמיד איך שהוא לא בסדר במצב הנוכחי

הוא , ועד כמה שהוא מתגבר. 'שאין הוא בשלמות עם ה, וזהו בכדי שיראה. גד העבודהשהם נשהם מרגישים שהם , משאר עובדים, איך הוא נמצא במצב שהוא רחוק מקדושה, רואה תמיד

.'בשלמות עם הולא יכול לתרץ את ההתנהגות של , תמיד יש לו טענות ותביעות, מה שאין כן הוא

עד שבא . ה"מדוע הוא לא שלם עם הקב, וזה גורם לו כאב. הג עמואיך שהוא מתנ, הבורא .שממש אין לו שום חלק בקדושה, לידי הרגשה

אבל תיכף , שמחיה אותו לפי שעה, והגם שמקבל לפעמים איזו התעוררות מלמעלהיכול ' שרק ה, אולם זוהי הסיבה שגורמת לו שיבוא לידי הכרה. הוא נופל למקום השפלות

. רב אותו באמתשיק, לעזורכלומר שכל מחשבותיו ', האדם צריך להשתדל ללכת תמיד בדרך שהוא דבוק בו ית

שאי אפשר להיות ירידה יותר , אם אפילו שהוא נמצא במצב הכי גרוע, היינו. 'יהיו בו יתשהיא לא נותנת לו להכנס , כלומר לחשוב שיש רשות אחרת', אל יצא מרשותו ית, גדולה מזו .דה להטיב או להרעשבי, לקדושה

שהיא לא נותנת לאדם לעשות , שאל יחשוב שיש עניין כוח של סיטרא אחרא, פירוש . 'אלא יחשוב שהכל נעשה מצד ה', מעשים טובים וללכת בדרכי ה

, שמי שאומר שיש כוח אחר בעולם היינו קליפות, וזהו כמו שאמר הבעל שם טובשלאו דווקא במחשבה של כפירה הוא , "יםועבדתם אלוהים אחר"האדם הזה נמצא בבחינת

.הוא עובר עבירה', אלא אם הוא חושב שיש עוד רשות וכוח חוץ מה. עובר עבירההיינו אומר שאתמול הוא , אלא מי שאומר שיש לאדם רשות בפני עצמו, ולא עוד

כלומר שאינו ". עובר עבירה של כפירה"גם זה נקרא ', בעצמו לא היה רוצה ללכת בדרכי ה .מאמין שרק הבורא הוא מנהיג העולם

ובטח שהוא צריך להתחרט ולהצטער על מה שעשה , אולם בזמן שעבר איזה עבירהעל איזו נקודה הוא תולה סיבת : גם כאן צריכים לסדר את סדרי הצער והכאב, את העבירה . שעל נקודה זו צריך להצטער, גורם העבירה

ה זרק "הוא מסיבת שהקב, יתי את העבירהזה שעש: " והאדם צריך להצטער אז ויאמרנתן לו רצון ' שה, כלומר". ששם מקום הפסולת, למקום טינופת לבית הכיסא, אותי מהקדושה

.וחשק להשתעשע ולנשום אויר במקום סרחוןשהאדם מקבל רצון , שלפעמים האדם בא בגלגול חזיר, ואפשר לומר המובא בספרים (

ועכשיו הוא שוב רצה לקבל מהם , ר עליהם שהם פסולתשכבר אמ, וחשק לקבל חיות מדברים ). מזונות

ומרגיש קצת טעם , שעכשיו הוא נמצא בבחינת עליה, וכמו כן בזמן שהאדם מרגישאלא הוא ". 'שאני מבין שכדאי להיות עובד ה, עכשיו אני נמצא במצב: " אל יאמר-בעבודה

ומשום זה הוא מרגיש עכשיו , מקרבוה"לכן הקב', שעכשיו הוא מצא חן בעיני ה, צריך לדעתלומר שיש עוד מי שפועל חוץ , ויזהר שאף פעם לא לצאת מרשות הקדושה. טעם בעבודה

. ה"מהקבאלא , או להיפך אינו תלוי באדם עצמו' שעניין מציאת חן בעיני ה, אולם מכאן משמע (

ן זה בידי האדם להבין עם אי-ואחר כך אינו כן ' ומדוע עכשיו מצא חן בעיני ה. 'הכול תלוי בה ). השכל החיצוני שלו

צריך גם כן להזהר שהצער לא , ה מקרבו" וכמו כן בזמן שמצטער על מה שאין הקב. כי בזה הוא נעשה למקבל לתועלת עצמו. 'היינו מזה שהוא מרוחק מה, יהיה על חשבון עצמו

הוא גורם צער כלומר ש, אלא שיצטער על גלות השכינה. ה"והמקבל הוא בפירוד מהקב .השכינה

מכל , שיש לאדם כאב באיזה איבר קטן שהוא, כדוגמת, והאדם צריך לצייר לעצמוובטח שאין ערך דמיון . שהלב והמוח הם כללות האדם, מקום הכאב מורגש בעיקר במוח ולב

.ששם מורגש בעיקר הכאב, הרגשת איבר פרטי בערך כללות קומת האדםהיות והאדם הוא רק איבר פרטי ', זה שהוא מרוחק מה כמו כן הכאב שהאדם מרגיש מ

לכן אינו דומה הרגשת , כי השכינה הקדושה היא כללות נשמת ישראל, מהשכינה הקדושהשיש צער השכינה בזה שהאיברים , זאת אומרת. הכאב הפרטי בערך הרגשת הכאב הכללי

.ואינה יכולה לפרנס את האיברים שלה, מורחקים ממנהקלני : "שכינה מה אומרת, בזמן שאדם מצטער: "פרוש הכתובואפשר שזהו (הוא ניצול מלפול לרשת , ובזה שאדם חושב הצער של התרחקותו לא על עצמו"). מראשי

. שהוא בחינת פירוד מהקדושה, הרצון לקבל לעצמומזה , שיש לו שמחה, אותו דבר בזמן שאדם מרגיש שיש לו קצת התקרבות לקדושה

בזה שיש , שעיקר השמחה שלו תהיה, גם אז מוטל עליו לומר: ה"בעיני הקבשזכה למציאת חן מזה שהיה לה מקום לקרב את האיבר הפרטי , עכשיו שמחה למעלה אצל השכינה הקדושה

.ולא צריכה לשלוח את האיבר הפרטי שלה החוצה, שלה אליה. החשבוןוזהו גם כן על אותו . מזה יש לו שמחה, ומזה שאדם זכה לשמח את השכינה

ועל ידי החשבונות האלו . זהו רק חלק מזה שיש שמחה לכלל כולו, כי מה שיש שמחה לפרטשהיא הרצון לקבל לתועלת , הוא מאבד את פרטיות עצמו ולא נלכד ברשת הסיטרא אחרא

. עצמוכי מה שיש באדם חוץ , מהסיבה כי זהו כל האדם, הגם שהרצון לקבל הוא דבר הכרחי

אבל הרצון לקבל הנאה צריך . נו שייך לנברא אלא אנו מיחסים לבוראאי, מהרצון לקבל .להיות מתוקן בעל מנת להשפיע

צריכים להיות על הכוונה משום שיש , כלומר שהתענוג והשמחה שהרצון לקבל לוקח. כי זו היתה מטרת הבריאה להיטיב לנבראיו, מזה שיש להנבראים תענוגים, נחת רוח למעלה

. שכינה למעלהוזה נקרא שמחת הובטח . איך הוא יכול לעשות נחת רוח למעלה: ומשום זה מחויב האדם לחשוב עצות

לכן הוא משתוקק להיות תמיד בהיכל . יהיה נחת רוח למעלה, שעל ידי זה שיהיה לו תענוג, נמצא. ומזה בוודאי תהיה נחת רוח למעלה. ותהיה לו היכולת להשתעשע בגנזי המלך, המלך

. ות צריכה להיות רק לשם שמיםשכל ההשתוקק

סיבת הכבידות בעבודה

שהאדם מרגיש בזמן שרוצה לעבוד בביטול , כי סיבת הכבידות, צריכים לדעת

כאילו כל העולם נשאר , זה שהאדם בא לידי מצב, ולא לדאוג לתועלת עצמו' עצמיותו להת המשפחה שלו ואת ועוזב א, ורק הוא כאילו נעדר עכשיו מהעולם הזה, לעמוד על עמדתו

.'חבריו למען התבטלות להשאדם לא רואה אל , זאת אומרת". חיסרון האמונה"הנקראת , והיא רק סיבה פשוטה

.וזה גורם לו הכבידות. 'היינו שאינו מרגיש את מציאות ה, מי הוא מתבטלתיכף נפשו נכספת להיבטל ', מה שאם כן בזמן שהוא מתחיל להרגיש את מציאות ה

אלא שזה בא לו מצד . בלי שום דעת ושכל, ולהיכלל בו כנר בפני אבוקה, בר לשורשולהתחשעיקר עבודת האדם היא רק לבוא לידי , לפי זה יוצא. כמו נר שהוא בטל בפני אבוקה, הטבע

.'הרגשת מציאות ה. ושזו תהיה כל עבודתו". מלא כל הארץ כבודו"ש', שירגיש את מציאות ה, היינו

ולא . ולא לשום דברים אחרים, הוא בכדי להגיע לזה, רץ שהוא נותן בעבודהשכל המ, היינו .שהוא צריך להשיג משהו אחר, יתבלבל

, ולא לחשוב על שום דבר. 'היינו בחינת אמונה בה, אלא רק דבר אחד חסר לאדם . 'צריך שיהיה שיזכה לאמונת ה, כלומר שכל השכר שהוא רוצה תמורת עבודתו

היות שבאור . מה שהאדם משיג, אין הבדל בין הארה קטנה לגדולהש, וצריכים לדעתה "אני הוי: "כמו שכתוב, המקבלים את השפע, אלא כל השינויים הם בהכלים. אין שום שינוי

.בשיעור זה הוא מגדיל את ההארה, לכן אם אדם מסוגל להגדיל את הכלים". לא שיניתיבשיעור שנותן : התשובה היא? כליםבמה האדם יכול להגדיל את ה: אולם השאלה היא

ויחשוב על החשיבות . שירגיש אותו קצת, קירב אותו אליו' הודיה על זה שה! 'שבח והודיה להוכפי שיעור החשיבות שיצייר . היינו שהוא זכה שיהיה לו קצת קשר עם הבורא, שבדבר .בשיעור זה תגדיל אצלו את ההארה, לעצמו

לא יבוא לדעת את השיעור האמיתי של חשיבות שאף פעם הוא , האדם צריך לדעתאלא כפי שיעור . כי אין ביד האדם להעריך את מידת ערכה האמיתי, הקשר בין אדם לבוראשעל ידי , ויש בזה סגולה. בשיעור זה הוא משיג את מעלתה וחשיבותה, שהאדם מעריך אותה .שהארה זו תישאר אצלו בקביעות, זה הוא יכול לזכות

אתערותא דלעילאלשמה זהו

איך , כי אין בשכל אנושי להבין, אין זה בידי אדם להבין- איך לזכות לבחינת לשמה שאם יעסוק , כי כל מה שנותנים לאדם להבין, וזהו מטעם. אפשר להיות דבר כזה בעולם

כי אחרת אין האדם מסוגל , מוכרחת להיות שם תועלת עצמו, ישיג משהו, בתורה ומצוותהוא יכול , ורק מי שטועם זאת. זוהי הארה הבאה מלמעלה-" לשמה" אלא .לעשות משהו ".'טעמו וראו כי טוב ה: "ועל זה נאמר. לדעת ולהבין

? בשביל מה האדם צריך לעשות תחבולות ועצות איך להגיע לשמה: אם כן יש להביןולא ? "שפיערצון לה"הנקרא , לא ייתן לו את הטבע השני' אם ה, הלא לא יעזור לו שום עצות

? בכדי להשיג את הענין של לשמה, תועיל לאדם שום יגיעהולא אתה , לא עליך המלאכה לגמור): "א"אבות פרק שני כ( והתשובה היא כמו שכתוב

התעוררות (על האדם מוטל לתת את האתערותא דלתתא , זאת אומרת". בן חורין להבטל ממנהלכן . ובלי חיסרון אין מלוי, נקראת חיסרוןכי תפילה . היות שזוהי בחינת תפילה, )מלמטה

, ואז בא מלמעלה עניית התפילה, אז בא המילוי מלמעלה, כשיש לאדם צורך לבחינת לשמה .היינו שהוא מקבל מילוי על חסרונו

הוא רק בחינת חיסרון , את הלשמה' בכדי לקבל מה, זה שצריכים עבודת האדם, נמצא .אלא זוהי מתנת אלוקים, כול להשיג מעצמווהמילוי אף פעם האדם אינו י. וכלי

שהאדם יודע , שפירושו. היינו מעומק הלב, אולם התפילה צריכה להיות תפילה שלמהשאין מי , ואיך האדם יודע. בעצמו' אלא רק ה, שבעולם אין מי שיכול לעזור לו, בוודאות

בכדי לזכות , לכן מוטל על האדם לעשות כל המעשים שרק אפשר לעשות בעולםה שומע "שאז הקב, ואז אחר זה הוא יכול לתת תפילה מעומק הלב. לבחינת לשם שמים

.תפילתו, שיקבל על עצמו, ותו להשיג בחינת לשמהשבעת השתדל, אבל האדם צריך לדעת

, היינו כולו להשפיע ולא לקבל כלום, שהוא רוצה לעבוד כולו להשפיע על תכלית השלמות .שאין האיברים מסכימים לדעה זו, ורק אז הוא מתחיל לראות

', אלא שישפוך שיחו לה, שאין לו עצה אחרת, ומזה הוא יכול לבוא לדעת בבירורשאין בידו , היות שהוא רואה. בלי שום תנאים' ף כן יסכים לשעבד עצמו להשהגו, שיעזור לו

.שיבטל את עצמיותו לגמרי, לשכנע את גופושגופו יסכים מצד עצמו לעבוד , שאין מה לקוות, שדווקא בזמן שהוא רואה, נמצא .ואז תפילתו מתקבלת, אז התפילה שלו יכולה להיות מעומק הלב', לתועלת ה

כי היצר הרע . הוא ממית את היצר הרע, שעל ידי זה שזוכה לבחינת לשמה, ויש לדעתשיהיה בידו , הוא מבטל את הרצון לקבל, ועל ידי זה שזוכה לרצון להשפיע. הוא הרצון לקבל

כי כבר לא , כיוון שמעבירו מתפקידו ואין לו מה לעשות, שזה נבחן שממית אותו, מה לעשות .זה נבחן שאדם המית אותו, מפעולתווזה שהיצר הרע נתבטל. משתמש בו

שלא כל , אז הוא יראה, "מה יש לו בעמלו תחת השמש" וכשהאדם ייתן חשבון לנפשו :משני טעמים. 'כך קשה לשעבד את עצמו לשמו ית

הוא מוכרח להתייגע , היינו בין שהוא רוצה ובין שאינו רוצה, הלא בין כך ובין כך) א ?היגיעה שנתןומה נשאר לו מכל . בעולם הזה .הוא מקבל תענוג גם בזמן העבודה, כ אם האדם עובד לשמה"משא) ב

כי יגעת בי , לא אותי קראת יעקב" וזהו לפי המשל של המגיד מדובנא על הכתוב שכל , והעמידו במקום, שיצא מהרכבת עם תיק הקטן, שזה דומה לאיזה עשיר, ואמר". ישראל

, ומביאים אותם למלון, בלים לוקחים את החבילותוהס. הסוחרים מעמידים בו חבילותיהם. ולא צריך לזה סבל, שתיק הקטן הסוחר לוקח בעצמו, הסבל חשב. ששם נמצאים הסוחרים

כפי שהוא רגיל לשלם , והסוחר רוצה לתת לו סכום קטן. לכן לקח הסבל למלון חבילה גדולהחסן של המלון חבילה הכנסתי למ: "הסבל לא רוצה לקבל תשלום ואומר. עבור תיק הקטן

".ואתה רוצה לתת לי סכום פעוט עבור זה, והתעייפתי מאד, בקושי סחבתי אותה, גדולהבזה שקיים תורה , שהוא נתן יגיעה גדולה, בזמן שאדם בא ואמר: והנמשל הוא

אלא החבילה , לא החבילה שלי לקחת, היינו". לא אותי קראת יעקב: "ה"אמר לו הקב, ומצוותבטח , שהיה לך הרבה יגיעה בתורה ומצוות, שאם אתה אומר, היות. מי שהוא אחרזו שייכת ל

.שהוא ישלם לך, לכן לך אליו. שבשבילו עבדת, שהיה לך בעל בית אחראין לו שום , מי שעובד אצל הבורא, זאת אומרת". כי יגעת בי ישראל: " וזה שכתוב

אז הוא , עובד לשם מטרות אחרותכ מי ש"משא. תענוג והתרוממות רוח-אלא להיפך , יגיעההיות שהוא לא עבד ? מדוע הבורא לא נותן לו חיות בעבודה: לא יכול לבוא בטענות לבורא

.ישלם לו עבור עבודתו' שה', עבור השהם ישפיעו לו , שהוא עבד בשבילם, אלא האדם יכול לבוא בטענה לאלו אנשים

כן האדם צריך לדרוש מהמטרה שעבד ל, והיות שבלא לשמה יש הרבה מטרות. תענוג וחיותועליהם נאמר . היינו תענוג וחיות, שהיא תיתן לו שכר, שעבד בשבילה, שהמטרה זו, בשבילה

". כל אשר בוטח בהם, כמוהם יהיו עושיהם"שאפילו בזמן שהאדם מקבל על עצמו את , הלא אנו רואים: אבל לפי זה יהיה קשה

שהחיות , שנגיד, מכל מקום אינו מרגיש שום חיות, העול מלכות שמים בלי שום כוונה אחרתזה רק , ומה שמקבל עליו את העול. הזאת מחייבת אותו לקבל על עצמו את העול מלכות שמים

.שלא בטובתו, היינו שעושה זה בבחינת התגברות בכפיה, מטעם אמונה למעלה מהדעת, גוף מסתכל כל רגעשה, מדוע הוא כן מרגיש יגיעה בעבודה זו: אם כן נשאלת השאלה

ובזמן שאדם ? היות שאין האדם מרגיש שום חיות בעבודה, מתי הוא יוכל להתפטר מעבודה זואם כן , אלא רק בשביל לעבוד בעל מנת להשפיע, שאין לו אז שום מטרה, עובד בהצנע לכת

? משפיע לו טעם וחיות בעבודה' מדוע אין ה

היינו שאם היה מאיר אור , שלולא כך,שזה תיקון גדול, כי יש לדעת, התשובה היאשתיכף היה לאדם חיות , בזמן שהאדם מתחיל לקבל על עצמו עול מלכות שמים, וחיות תיכף

בטח ? אז מדוע הוא היה מסכים-היינו שהרצון לקבל גם כן היה מסכים לעבודה זו , בעבודה .היינו שהיה עובד מטעם תועלת עצמו, מטעם שרוצה למלא תאוותו

כי האדם היה , שיהא באפשרות להגיע לשמה, לא היתה שום מציאות, יה כך ואם האם . יותר תענוג מתאוות גשמיות' מטעם שהוא מרגיש בעבודת ה, מוכרח לעבוד לתועלת עצמו

ובמקום שיש . וזה מטעם שהיה לו סיפוק בעבודה. כן היה אדם מוכרח להישאר בשלא לשמהאם כן אם . כי בלי רווחים אין האדם מסוגל לעבוד, אין האדם מסוגל לעשות שום דבר, סיפוק

.היה מוכרח להישאר במצב הזה, האדם היה מקבל סיפוק בעבודה זו דשלא לשמהגם הגנב , שבזמן שאנשים רודפים אחרי הגנב לתופסו, וזה היה דומה כמו שאומרים

סו ולהוציא כדי לתופ, ואז אי אפשר להכיר מי הגנב האמיתי!" תפסו את הגנב: "רץ וצועק .הגניבה מידו

לא מרגיש טעם וחיות בעבודה של קבלת עול , היינו הרצון לקבל, אבל בזמן שהגנבוהגוף מתרגל , ואז אם האדם עובד בבחינת אמונה למעלה מהדעת בדרך הכפייה, מלכות שמיםי שיכול לבוא ליד, אז יש לאדם האמצעים, היינו נגד רצונו של הרצון לקבל שלו, בעבודה זו

שעל , היות שעיקר מה שדורשים מהאדם. שיהיה על המטרה לעשות נחת רוח ליוצרו, עבודהשכל מעשיו יהיו בעל , שהוא בחינת השתוות הצורה', ידי עבודתו הוא יבוא לידי דביקות בה

. מנת להשפיעשבתחילת ". מקודם"הוא " אז"שפירוש של , "'אז תתענג על ה: " וזהו כמו שכתוב

כשכבר הרגיל , מה שאין כן אחר כך. אלא עבודתו היתה בדרך הכפיה, ה תענוגעבודתו לא היאלא הוא , אם מרגיש טעם בעבודה, את עצמו לעבוד בעל מנת להשפיע ולא להסתכל על עצמו .מאמין שעובד בכדי על ידי עבודתו להשפיע נחת ליוצרו

הצורה של " איךכמה ו"ולא חשוב . מקבל עבודת התחתונים' שה, והאדם צריך להאמיןהתענג "האדם זוכה " אז. "שמזה יש נחת לבורא, ה מסתכל רק על הכוונה"ובכל הקב. עבודתם, כי היגיעה. 'היות שעכשיו האדם עובד ממש לה, ירגיש טוב ועונג' שגם בעת עבודת ה, "'על ה

שגם , נמצא. 'שיוכל לעבוד באמת לשם ה, מכשירה את האדם, שנתן בעת עבודת הכפיה !דווקא' היינו לה', הוא על ה, שהוא מקבל אז, גהתענו

בתורה" סמכין"

הוא , שכל מעשיו יהיו בעל מנת להשפיע, כשאדם לומד תורה ורוצה להגיע לבחינת

, שהן אהבה, הן בחינת מזונות" סמכין"ש, בתורה" סמכין"שיהיו לו תמיד , צריך להשתדל .ורעננות, והתרוממות רוח, ויראה

. כלומר שהתורה צריכה לתת לו תולדות כאלה, יך להוציא מהתורה וכל זה הוא צר" תורה"מטעם ש, אין זה נכנס בגדר של תורה, ואם אדם לומד תורה ואין לו אלו התולדות

, "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין: "כלומר כמו שנאמר, הכוונה למאור המלובש בתורה . מוטבכי המאור שבה מחזירו ל, שהכוונה למאור שבתורה :בחינות' כי התורה נחלקת לב, ועוד יש לדעת

,בחינת תורה) א .בחינת מצווה) ב

', בחינות מטרם שהאדם זוכה ללכת בדרכי ה' ולפי האמת אי אפשר להבין אלו באי אפשר להבין ', כי בזמן שהאדם נמצא בבחינת הכנה להיכנס להיכל ה". ליראיו' סוד ה"ב

.דרכי אמתגם כן יכולים להבין , שאפילו שהאדם נמצא בזמן הכנה, שר לתת אולם דוגמה אפבעידנא דעסיק בה מגנא , מצווה: "אמר רבי יוסף) סוטה כא(כתוב . באפס מה את דרכי אמת

". מגנא ומצלא, בין בעידנא דעסיק בה ובין בעידנא דלא עסיק בה, תורה. ומצלאהוא יכול , שעם המאור שהשיג, פירושו בזמן שיש לו איזה מאור" בעידנא דעסיק בה "

מטעם שמאור מאיר , שעכשיו הוא בשמחה, לשמש עימו רק בזמן שעדיין המאור נמצא אצלואלא רק מהמאור הוא מוציא , היינו שעדיין לא זכה לבחינת תורה, וזה נקרא בחינת מצווה. לו

.חיות דקדושה

, בדרך הזו שהשיגהוא יכול לשמש, שהוא משיג איזו דרך בעבודה: מה שאין כן תורהוזהו . שפירושו אפילו בזמן שאין לו המאור, היינו שלא עוסק בה, "דלא עסיק בה"אפילו בזמן

אפילו , הוא יכול להשתמש, אבל בדרך שהשיג בעבודה זו, מטעם שרק ההארה נסתלקה ממנו . שנסתלקה ממנו ההארה

היא ) מן שעוסק בהבז(שבחינת מצווה בעידנא דעסיק בה , אולם יחד עם זה יש לדעתעידנא "כלומר ). בזמן שלא עוסק בה(יותר גדולה מבחינת תורה שלא בעידנא דעסיק בה

.שקבל המאור שבה, "דעסיק בה"שזה נקרא , פירושו שמקבל עתה את המאור" דעסיק בההיינו , היא יותר חשובה מתורה בזמן שאין לו מאור, לכן מצווה בזמן שיש לו מאור

מפאת שיכול להשתמש בדרך שהשיג , הגם מצד אחד תורה חשובה. תורהשאין אז חיות ה, ובזמן שעסוק במצווה הוא כן מקבל חיות". מאור"שנקרא , אבל היא בלי חיות. בתורה

.מבחינה זו מצווה יותר חשובה מתורה". מאור"הנקראת ג שהבורא מנהי, מטעם שלא יכול עתה לומר, הוא בבחינת רשע, לכן כשאדם בלי חיות, מטעם שהוא מרשיע את קונו, וזה נקרא שהוא נקרא רשע. את העולם בבחינת טוב ומטיב

, שיהיה בידו להגיד, ושאין לו במה לשמוח, שאין לו שום חיות, היות שהוא מרגיש עכשיו . בזה שהוא משפיע לו טוב ועונג, שהוא נותן עתה תודה לבורא

כי , את אחרים בהשגחת טוב ומיטיבשהבורא מנהיג, שמאמין, שהוא יגיד, ואין לומרמה , ואם האדם לא מרגיש את הטוב והעונג. דרכי תורה מובנות לנו בבחינת הרגשה באיברים

.שיש לאדם אחר הרגשת טוב ועונג, נותנת לו הידיעה, שאצל חברו כן מגולה ההשגחה בבחינת טוב ומטיב, ואם באמת האדם היה מאמין

שהבורא מנהיג את העולם , מזה שהוא מאמין, לו שמחה ועונגהאמונה הזו היתה צריכה להביאשהבורא כן , מה מועיל שאומר, ואם זה לא מביא לו חיות ושמחה. בהשגחה של טוב ועונג

?משגיח את לחברו בהשגחה של טוב ומיטיבומזה שטוב . או שרע לו, או שטוב לו: כי עיקר הוא מה שהאדם מרגיש על גופו עצמו

זאת אומרת אנו לומדים רק . שיש לחברו טוב, גיש זה רק אם הוא נהנה מזההוא מר, לחברו, שאז האדם אומר, אלא חשוב רק אם הוא מרגיש שטוב לו, בהרגשת הגוף ולא חשוב הסיבות

שהבורא מתנהג עמו , אז אינו יכול לומר, ואם אדם מרגיש רע. שהבורא הוא טוב ומיטיב .בבחינת טוב ומטיב

והוא מקבל מזה מצב רוח מרומם , נהנה מזה שיש לחברו טוב לכן דווקא אם הואאם כן הוא מרגיש , ואם אין לו שמחה. שהבורא הוא מנהיג טוב, אז הוא יכול לומר, ושמחה !?שהבורא הוא טוב ומטיב, איך הוא יכול לומר אז, שרע לו

צא כבר הוא נמ, אם אין לו חיות ושמחה: לכן הכול הוא לפי המצב שבו נמצא האדםכמו שמתאים למי שיש לו , ויהיה בשמחה, ושיוכל להצדיק את קונו', במצב שאין לו אהבה לה

. זכיה לשמש מלך גדול וחשובוכל התפשטות . כי אור העליון הוא במצב המנוחה המוחלטת, ובכלל צריכים לדעת

באות הן, כל השמות שיש לאור העליון, כלומר. השמות הקדושים היא באה על ידי התחתוניםכלומר לפי מה שהאדם משיג , היינו לפי השגותיהם כך נקרא האור העליון, מהשגת התחתונים

ואם אין האדם מרגיש . בשם זה הוא מכנה אותו, לפי הרגשתו של אדם, היינו. את האור ?אם הוא לא מקבל ממנו כלום', איזה שם הוא יכול לתת לה, שהבורא נותן לו משהו

הוא אומר שזה בא לו , אז כל מצב ומצב שהאדם מרגיש', בה אלא בזמן שהאדם מאמיןשבו הוא , אם אדם מרגיש במצבו, זאת אומרת. הוא נותן שם לבורא, אז לפי הרגשתו. 'מה

שהוא מקבל , מטעם שכך הוא מרגיש, אז הוא אומר שהבורא נקרא טוב ומטיב, טוב, נמצא .קונומטעם שהוא מצדיק את , ואז האדם נקרא צדיק. ממנו טוב

שהבורא , אז הוא לא יכול לומר, ואם במצב שבו הוא נמצא האדם מרגיש שרע לו אין מציאות -אבל בינוני . מטעם שהוא מרשיע את קונו, לכן אז הוא נקרא רשע. שולח לו טוב

. או רע לו, או טוב לו: אלא. שטוב לו וגם רע לו, שמרגיש במצבו, היינו שהאדם יאמר, כזו". או לצדיקי גמירי, לא איברי עלמא או לרשיעי גמירי) "א"כות דף סבר( וזה שכתוב

והוא מטעם שאין מציאות ). או לצדיקים גמורים, לא נברא העולם אלא או לרשעים גמורים(זהו עניין שאצל הנבראים , ומה שאומרים שיש בינוני. שהאדם ירגיש בה טוב ורע ביחד, כזאת

שיש עניין עליות , כמו שאנו לומדים. בזה אחר זה, זמנים' יש בחינת זמן ושייך לומר בינוני בב

זה דווקא בזמן שלא עוסק , שתורה יותר חשובה ממצווה, שמה שאמרו, ובאמור יוצאהיות וממצווה . אז התורה יותר חשובה ממצווה שאין בה חיות-זמן שאין לו חיות היינו ב, בה

על כל פנים נשארה : מה שאין כן מבחינת התורה, שאין בה חיות הוא לא יכול לקבל שום דבראבל הדרך , הגם שהחיות נסתלקה ממנו, מה שקיבל בזמן שהיה עוסק בתורה, לו דרך בעבודההיינו בזמן שיש חיות , ויש זמן שמצווה יותר חשובה מתורה. עמהויכול לשמש , נשארה אצלו

. במצווה ובתורה אין לו חיותזאת אומרת בזמן שאין לו חיות , )בזמן שלא עוסק בה( לכן בעידנא דלא עסיק בה

אולם בזמן התפילה הוא צריך לדעת שהוא . אין לו עצה אחרת כי אם תפילה, ושמחה בעבודה, וגם שהוא עושה חשבונות. הנמצא בעולם, מרגיש את הטוב ועונגמטעם שאין הוא , רשע

אבל לא כל המחשבות של אדם הם אמת , שהבורא נותן רק טובות, שהוא כן יכול להאמיןהיינו לידי הרגשה , אם המחשבה מביאה לידי מעשה, כי בדרכי עבודה. בדרכי עבודה

האיברים צריכים לקבל מזה חיות אז , שהאיברים ירגישו שהבורא הוא טוב ומיטיב, באיברים .ושמחה

היות שאין האיברים אוהבים עתה את , מה מועילות לו כל החשבונות, ואם אין לו חיות, שאם אין לו חיות ושמחה בעבודה, לכן הוא צריך לדעת. מטעם שנותן להם כל טוב, הבורא

ם לא מביאים לידי אם ה, וכל החשבונות אינם אמת. משום שאין לו טוב, זהו סימן שהוא רשעמטעם שהוא המשפיע טוב ועונג ', שהאדם יאהב את ה, היינו לידי הרגשה באיברים, מעשה

. לנבראים

ההרגל נעשה טבע שני

אז הדבר הזה נעשה אצלו טבע , שהאדם מרגיל את עצמו באיזה דבר, על ידי ההרגלאף על פי שאין לאדם , רתזאת אומ. שהאדם לא יוכל להרגיש מציאותו, לכן אין שום דבר. שני

. האדם בא לידי הרגשה אליו, מכל מקום על ידי התרגלות בדבר, שום הרגשה בדבראצל הנבראים יש בחינת : שיש הפרש בין הבורא לנבראים בעניין הרגשה, ויש לדעתמה . כלומר שיש לנו בחינת מרגיש המשותף עם איזה מציאות, משיג ומושג, מרגיש ומורגשלית מחשבה תפיסה ביה "' שאצלו ית, בעצמו' יאות בלי מרגיש הוא רק הבורא יתשאין כן מצ

שכל מציאותו הוא רק על ידי המרגיש , מה שאין כן לאדם). אין מחשבה תופשת בו כלל" (כלל .אלא כלפי המרגיש את המציאות, וגם אמיתיות המציאות לא נערך לאמיתיות. את המציאות

אם הוא מרגיש טעם מר , היינו. זה הוא אצלו אמת, בומה שהמרגיש טעם , זאת אומרת, שרע לו וסובל ייסורים ממצב הזה, באיזה מצב שהוא נמצא, כלומר שמרגיש עצמו, במציאות

, ה נקרא טוב ומטיב"היות שהקב. ה"מטעם שמרשיע את הקב, האדם הזה בעבודה נקרא רשע' האדם מרגיש שהוא קיבל מה, וכלפי הרגשתו של האדם. מטעם שהוא משפיע רק טוב לעולם

. היינו המצב שבו הוא נמצא הוא רע, ההיפךאלא לצדיקי גמירי , לא איברי עלמא): "א"ברכות דף ס( ובאמור יש להבין מה שכתוב

פירוש ). או לצדיקים גמורים, לא נברא העולם אלא לרשעים גמורים" (או לרשיעי גמירישאז הוא מצדיק את , ומרגיש טעם טוב בעולםאו שאדם טועם : הדברים הוא כמו שכבר כתוב

אז הוא , אם הוא מרגיש וטועם טעם מר בעולם, או, משפיע בעולם רק טוב' הבורא ואומר שה .מטעם שהוא מרשיע את הבורא, רשע

מה שאין כן לבורא לא שייכות כל אלה . נמצא שהכל נמדד לפי הרגשת האדםלכן ". חוסר ועודף בך לא יהיה, לעולם תהיהכמו היא": "היחוד"כמו שכתוב בשיר , הרגשות

. כפי האדם המשיג, כל העולמות וכל השינויים הם רק כלפי המקבלים

הבדל בין צל דקדושה לצל דסיטרא אחרא

מהו : ויש להבין". עד שיפוח היום ונסו הצללים): "'ב, שיר השירים( הכתוב אומר כי בזמן שאין האדם מרגיש את מציאות , והענין הוא. הצללים' ומהו ב, הצללים בעבודה

, אין זה עושה שום שינוי על השמש, כמו בצל הגשמי שמסתיר את השמש, כלומרנעשה מזה אינו ', כך האדם שאינו מרגיש את מציאות השגתו ית, והשמש מאיר בכל תוקפו

אולם כל השנויים הם אצל ". ה לא שיניתי"אני הוי: "כמו שכתוב, שום שינוי למעלה . המקבלים

:בחינות' יש להבחין ב, היינו בהסתר הזו, ובצל הזהולהצדיק , מה שהוא מרגיש, שעדיין יש לו היכולת להתגבר על החשכות וההסתרות) א

הן באות , מה שהוא מרגיש, שכל ההסתרות, יראהש, יאיר את עיניו' שה', ולהתפלל לה', את ה .'בכדי שיגלה את תפילתו וישתוקק להתדבק בו ית, ה מסבב לו כל זה"היינו שהקב. 'מה

והוא רוצה להיחלץ מצרתו ', וזהו מסיבה שרק על ידי היסורים שאדם מקבל ממנו יתההסתרות לכן כשהוא מקבל את . אז כל מה שביכולתו הוא עושה, ולברוח מהיסורים

יעזור לו ולהוציאו ' שה, שהיא להרבות בתפילה, אז בטח יעשה את התרופה הידועה, והיסורים . 'ובמצב הזה עדיין הוא מאמין בהשגחתו ית. ממצב שבו הוא נמצא

שכל היסורים , שכבר אי אפשר לו להתגבר ולומר, כשהוא בא לידי מצב) בכדי שעל ידי כך תהיה לו , לח אותם אליוהם מטעם שהבורא ש, מה שהוא מרגיש, והמכאובים

היות שאין הוא יוכל להאמין בהשגחתו : אז הוא בא לידי מצב של כפירה. סיבה לעלות בדרגה .וממילא אין הוא יכול אז להתפלל', ית

היינו שהצללים יעברו מן , "ונסו הצללים"וזה פרוש . מיני צללים' נמצא שיש ב . העולם

מה שאין כן צל דקדושה ". אל אחר אסתרס ולא עביד פירי" והנה צל דקליפה נקרא שכל הסתרות והיסורים שהוא , היינו שאומר". בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחיכי"נקרא בכדי שיהיה לו מקום לעבוד למעלה , הם מטעם שהבורא שלח לו את המצבים האלו, מרגישה מסבב לו את הסיבות האלו "בהיינו לומר שהק, ובזמן שיש כוח בידו לומר כך. מהדעת

זאת אומרת שעל ידי זה הוא יכול לבוא לעבוד בעל מנת להשפיע ולא לתועלת , לטובת האדםשהיא , היינו שהוא מאמין שהבורא נהנה דווקא מעבודה זו, ואז האדם בא לידי הכרה. עצמו

.בנויה כולה למעלה מהדעת: אלא הוא אומר אז, מן העולםשאין האדם מתפלל אז לבורא שהצללים יעברו , נמצא

אם כן בכל מה . אני רואה שהבורא רוצה שאני אעבוד אותו בצורה שהכל למעלה מהדעת"אם כן מה אכפת לי שאני עובד . בטח שהבורא נהנה מעבודה זו: "הוא אומר, שהוא עושה

לכן. היינו שהבורא יהנה, היות שאני רוצה לעבוד בעל מנת להשפיע, במצב של הסתר פניםשאין , היינו שירגיש שאני נמצא במצב של הסתרת פנים, אין לי שום פחיתות מעבודה זו

".הבורא נהנה מעבודה זוכלומר איך שהבורא רוצה שהוא ירגיש את מציאות , אלא האדם מסכים להנהגת הבורא

אלא , כי לא מסתכל על מה שהוא יכול להנות, האדם מסכים בלב ונפש, בעת העבודה' ה . נמצא שהצל הזה מביא לו חיים. מה שהבורא יכול להנותמסתכל על

שיוכל לעשות איזה , שהוא חומד למצב כזה, זאת אומרת". בצלו חמדתי" וזה נקרא שאז יש לו עוד , שאם אין האדם משתדל במצב של ההסתרה, ונמצא. התגברות למעלה מהדעת

שאפילו ', ם לו הסתר בלכן שולחי, אבל הוא מתרשל בזה, יקרב אותו' מקום להתפלל שה .להתפלל אינו יכול

לכן הוא בא לידי שפלות ', שלא היה מתאמץ בכל כוחו להתפלל לה, וזהו מסיבת החטאאז מרחמים עליו מלמעלה ונותנים לו עוד פעם , אבל אחר שבא לידי המצב הזה. כזו

ק עד שבסופו של דבר האדם מתחז-ומתחיל עוד פעם אותו הסדר . התעוררות מלמעלה . ומחזירו למוטב, מקרב אותו' וה, שומע תפילתו' וה, בתפילה

עיקר עבודת האדם

איך לבוא ולהרגיש טעם בלהשפיע נחת רוח "עיקר עבודת האדם צריכה להיות במה . מטעם שינוי צורה', מרחיק אותו מה, היות שכל מה שאדם עושה לתועלת עצמו". ליוצרו

מכל מקום נקרא זה , אפילו מעשה הקטן ביותר', שאין כן אם הוא עושה מעשה לתועלת ה

עניין לשמה

כי , )התעוררות מלמעלה(ילא הוא צריך לאתערותא דלע, בכדי שהאדם יזכה לשמה

: ועל זה נאמר. אלא מי שטועם הוא יודע, ואין בשכל האנושי להבינה, זוהי הארה ממרום ". 'טעמו וראו כי טוב ה"

, שיהיה על תכלית השלמות, בזמן קבלת עול מלכות שמים, ומשום זה צריך האדםאין , ברים מסכימים לדעה זושאין האי, ואם האדם רואה. היינו כולו להשפיע ולא לקבל כלום

שגופו יסכים לשעבד את עצמו , שיעזור לו', שישפוך שיחו לה: לו עצה אחרת אלא תפילה .ה"להקב

אם כן מה מועילה התגברותו , שאם בחינת לשמה היא מתנה מלמעלה, ואל יאמר אדםועל זה . 'אם זה תלוי ביד ה, בכדי לבוא לשמה, לעבודתו וכל הסגולות והתיקונים שהוא עושה

אלא על האדם מוטל לתת את ". אין אתה בן חורין להפטר ממנה: "חכמים תירצו ואמרואם לא יודע , אבל אי אפשר שתהיה תפילה אמיתית. שזוהי בחינת תפילה, האתערותא דלתתא

.שבחינת לשמה בלי תפילה אי אפשר להשיגה, מקודםמתרכבים אצלו כלים , מהלכן על ידי המעשים והסגולות שהוא עושה בכדי לזכות לש

אז הוא יכול לתת תפילה , ולאחר כל המעשים והסגולות" לשמה"שירצו לקבל את , מתוקניםורק אז הוא יכול לתת תפילה . שכל המעשים שלו לא הועילו לו כלום, משום שראה, אמיתית

.ה שומע תפילה ונותן לו המתנה של לשמה"ואז הקב). מעומק הלב(אמיתית מעומקא דליבא משום שיצר הרע , הוא ממית את היצר הרע" לשמה"שעל ידי קניית , גם צריך לדעת

ועניין . אז הוא מבטל התועלת עצמו, ועל ידי זה שזוכה להשפיע. נקרא המקבל לתועלת עצמווכיון שביטל את תפקידו . שכבר לא משמש עם כלי הקבלה שלו לתועלת עצמו, המיתה פירושו . תהוא נבחן למ, של יצר הרע

הוא רואה , "שיעמול תחת השמש, מה יש לו בעמלו: "ובאם האדם ייתן חשבון לנפשו :משני טעמים' שלא כל כך קשה לשעבד את עצמו לשמו ית

הוא מוכרח להתייגע בעולם , היינו בין שרוצה ובין שלא רוצה, הלא בין כך ובין כך) א ,הזה

כמו , נוג מן העבודה עצמההוא מקבל תע, אם הוא עובד לשמה, גם בזמן העבודה) ב, "כי יגעת בי ישראל, לא אותי קראת יעקב: "שאמר על פסוק, לפי משל המגיד מדובנא

יש לו תענוג , אלא להיפך, אין לו שום יגיעה, ת"שמי שעובד אצל השי, שפירושו הואלא יכול לבוא , אלא לשם מטרות אחרות, ת"אלא מי שלא עובד לשם השי. והתרוממות רוח

היות שהוא עובד למטרה , "?ת לא משפיע לו חיות בעבודה"מדוע השי: "ת"אצל השיבטענה שישפיע לו חיות ותענוג בעת , אליו הוא יכול לבוא בטענה, שרק לשם מי שהוא עובד. אחרת ". כמוהם יהיו עושיהם כל אשר בוטח בהם: "ועליו נאמר. עבודתו

היינו שרוצה , מלכות שמיםמדוע בזמן שהאדם מקבל על עצמו עול : ואל יקשה בזהשחיות , הוא אינו מרגיש שום חיות, לעבוד בעל מנת להשפיע לבורא יתברך עול מלכות שמים

אלא הוא צריך לקבל על עצמו עול מלכות שמים ? הזו תחייב אותו לקבל עול מלכות שמיםה לא "מדוע הקב. היינו שהגוף לא מסכים על עבודה זו, בהרגשה שזה לא בטובתו, בעל כורחו

?משפיע לו אז חיות ותענוג, אלא הרצון לקבל היה מסכים לעבודתו זו, שלולי זאת, הסיבה לכך שזהו תיקון גדול

, אלא תמיד היה עובד מטעם תועלת עצמו, אף פעם לא היה באפשרותו של אדם להגיע לשמה, "הגנבתתפסו את : "שהגנב בעצמו רץ וצועק, וזה דומה כמו שאומרים. היינו למלא תאוותו

. כדי לתופסו ולהוציא מידו הגניבה, שאז אי אפשר להכיר מי הוא הגנב האמיתילא מרגיש טעם בעבודה של קבלת עול מלכות , היינו הרצון לקבל, אבל בזמן שהגנב

, אז יש לו האמצעים, כיון שהגוף מרגיל את עצמו לעבוד עבודה שהיא נגד רצונו, אז, שמיםכי כל כוונתו צריכה , היה רק במטרה לעשות נחת רוח ליוצרושי, שיכול לבוא לידי עבודה

לא היה לו ', כשהיה עובד לה, היינו מקודם". 'אז תתענג על ה: "כמו שכתוב', להיות רק לה

זמן העליה

שאז מרגיש , שיש לו מצב רוח מרומם, בזמן שהאדם מרגיש את עצמו בבחינת עליהבכדי להשיג , טוב אז לעיין בסתרי תורה, את עצמו שאין לו שום תשוקה אלא רק לרוחניות

, אינו יודע שום דבר, שאף על פי שמייגע את עצמו להבין משהו, ואפילו שרואה. תהאת פנימיוהיינו , אפילו מאה פעמים בדבר אחד ולא לבוא ליד יאוש, מכל מקום כדאי לעיין בסתרי תורה

.מאחר שלא מבין שום דבר, שאין שום תועלת מזה, לומר, משתוקק להבינושבזמן שהאדם מעיין באיזה עניין ו) א: והוא משני טעמים

שפירושו שמשתוקק , כי עניין תפילה היא בחינת חיסרון, "תפילה"ההשתוקקות הזו נקראת כי לדבר , וגודל התפילה נמדד לפי ההשתוקקות. ה ימלא את חסרונו"שהקב, לדבר שחסר לוכי לפי ערך החיסרון כן במידה זו הוא , אז ההשתוקקות יותר גדולה, שחסר לו ביותר

.משתוקקורוצה , אז היגיעה מגדילה את החיסרון, בדבר שהאדם משקיע יגיעה ביותר: ש כללוי

" רחמנא ליבא בעי"כי , בחינת עבודה שבלב, וחיסרון נקרא תפילה. לקבל מילוי על חיסרון .נמצא שאז הוא יכול לתת תפילה אמיתית). הבורא רוצה את הלב(

, שאר רצונות ולתת כוח למוחאז הלב מוכרח להתפנות מ, ובעת שמעיין בדברי תורהלעולם ילמד : "על דרך הכתוב, אין המוח יכול לעיין, ואם אין חשק בלב. שיוכל לחשוב ולעיין

".אדם לתלמודו במקום שלבו חפץלכן כשמעיין בשיעור . מוכרחה תפילתו להיות תפילה שלמה, ובכדי שתתקבל תפילתו

". שומע תפילה' ה"כי , התקבל תפילתוואז יכולה ל. אז הוא מוציא מזה תפילה שלמה, שלםולא שיהיה באמצע התפילה שאר דברים , שהתפילה צריכה להיות תפילה שלמה, אבל יש תנאי . מעורבים בה

, ונמצא באיזה שיעור יותר קרוב למידת השפעה, כיון שהאדם נפרד מגשמיות: 'וטעם בשיש להם השתוות , לאלושהיא מתגלית , אז הזמן יותר מוכשר שיתחבר עם פנימיות התורה

מה ). ה וישראל הם אחד"התורה הקב" (ה וישראל חד הוא"אורייתא וקוב"כי , עם הבורא . אז הוא שייך לחיצוניות ולא לפנימיות, שאין כן כשהאדם בבחינת קבלה עצמית

שנאו רע' אוהבי ה

שלא , פירש" מיד רשעים יצילם, שומר נפשות חסידיו, שנאו רע' אוהבי ה: "על הפסוק

. אלא שצריך להיות גם שונא את הרע', שרוצה לזכות לדביקות ה', מספיק בזה שאדם אוהב הורואה שאין לו , הנקרא רצון לקבל, שאדם שונא את הרע, ועניין שנאה להרע מתבטא בזה

והוא מרגיש את . ויחד עם זה הוא לא רוצה להשלים עם המצב, שום עצה להפטר ממנושאין בכוחו של האדם מצד עצמו לבטל את : לו וגם רואה את האמתההפסדים מה שהרע גורם

.שהטביע באדם את הרצון לקבל, ת"היות שזהו כוח טבע מצד השי, הרע' ועל ידי זה ה. היינו לשנוא את הרע, אזי הפסוק מודיע לנו מה שיש ביד האדם לעשות

מיד רשעים "-? מירהומהי הש". שומר נפשות חסידיו: "כמו שכתוב, ישמור אותו מהרע הזה !הוא כבר איש מוצלח, שיהיה המגע הכי קטן', כיון שיש לו איזה מגע עם ה, ואז!" יצילם

שזה נעשה רק על ידי . ובאמת עניין הרע נשאר קיים ומשמש בבחינת אחוריים לפרצוף. על ידי זה מתקן את הרע לבחינת אחוריים, שבזה ששונא את הרע באמת גמור, תיקון האדם

אז נוהג המנהג שישנו , ת"שאם האדם רוצה לזכות לדביקות השי, ין השנאה נובע מטעםוענישכל אחד מהן שונא את מה ומי , שאם שני אנשים באים לידי הכרה: בין חברים וידידים

בחינת , אזי הם באים לידי התחברות תמידית, ואוהב את מה ומי שחברו אוהב, שחברו שונא ".יתד שלא תמוט לעולם"

לכן גם התחתונים צריכים להסתגל לרצות אך , אוהב להשפיע' מאחר שה,לכןגם , שהוא שלם בתכלית השלמות ואינו צריך לכלום, שונא להיות מקבל' וכמו שה. להשפיע

.האדם צריך לשנוא את עניין הקבלה לעצמו" חורבנות"שכל , שהאדם צריך לשנוא את הרצון לקבל בתכלית השנאה, היוצא

.ועל ידי השנאה הוא מתקן אותו ונכנס תחת הקדושה. רק מהרצון לקבלשבעולם באים

מתוך מכתבי הרב יהודה אשלג

משל הגדלת העבד בעזרת השרים, ולמענה הנדרש בחזקה הימנו". כי גבה מעל גבה שמר וגבהים עליהם: "כתוב...

.אבל אינם דבקים בה כלל, אשיבך שהכל מאמינים בהשגחה פרטיתשהוא תכלית הטוב ', י איך אפשר ליחס מחשבה זרה ומטונפת לבורא יתכ, הטעם הוא

שהוא היה , נפתח להם בתחילה ידיעה בהשגחה פרטית, אמיתיים' אלא רק לעובדי ה. והמטיבכי , ואז המה דבוקים בהשגחה פרטית, מהטובות והרעות יחד, המסבב כל הסבות שקדמו לזה

. טהור-כל המחובר לטהור וכולם אהובים , אין ניכר כלל חילוק בין רע לטוב, משגיח על השגחתווכיון שנתיחד ה

ובערך . וזה נודע בחוש. 'מוכנים לפאר גילוי יחודו ית', כי כולם נושאי כלי ה, וכולם ברוריםהמה נושאי כלי , הן הטובות והן הרעות, שכל הפעולות והמחשבות, הזה יש להם ידיעה בסוף

.וזה יוודע לעין כל בגמר התיקון. ווהוא הכין אותם ומפיו יצא. 'השכאשר רואה איזה גילוי , ועיקר הצרה היא. אבל ביני לביני היא גלות ארוכה ומאוימה

. ושוכח שהוא כגרזן ביד החוצב בו, ונאחז בשקר מפורסם, נופל ממדרגתו, פעולה שלא כשורה ואין שום פועל שהכל ממנו, ושוכח במסבב כל הסבות, כי חושב את עצמו לבעל הפעולה הזו

.אחר בעולם זולתולא , בעת הצורך, מכל מקום, הגם שעמד בה בבחינת ידיעה מתחילה: וזהו הלימוד

.וזה כל המענה על מכתבו. שהוא מכריע לכף זכות, ליחד הכל למסבב ביחוד, ישלוט בידיעתועל שבא זה ולימד , ל"הידיעות הנ' מכבר אמרתי לך פנים בפנים משל אמיתי על ענין ב

עד , שעבדו נשא חן בעיניו, משל למלך. ומכל מקום מתגבר ושולט כח ההעלם בינותם. זה .תמוט-כי הכיר בלבו אהבה נאמנה בל, שביקש לגדלו ולנשאו על כל השריםובלי סיבה נראית , לרומם אדם לרום המעלות בפעם אחת, אבל אין זה מנימוסי המלכות

. לעין כל בחכמה עמוקהלגלות טעמו, אלא שנימוסי המלכות. לעיןחכם בחכמת , ואמר לשר אחד, סף בבתי בראי-הפקיד את העבד לשומר : מה עשה

בשעה שאין , ויצא למלחמה לכבוש הבית, שיתחפש וישים עצמו כמורד במלכות, הבדחנות .אנשי החיל מוכנים

. ובתחבולות ובחכמה גדולה שם עצמו נלחם על בית המלך, השר עשה כמצוות המלךולחם נגד השר בגבורה נפלאה ומסירות , ומילט את המלך, בד שומר הסף שם נפשו בכפווהע

.עד שנגלה לעין כל אהבת לבו למלך, נפש עצומהועתה נוכח , כי נלחם בעוז רוח ובגבורה רבה, ונעשה שחוק גדול, אז פשט השר לבושו

דמיונות כאשר סיפר השר עמקות ה, וביותר צחקו. אשר דמיון ולא ממשות היה כאןוכל פרט ופרט במלחמה נוראה זו היתה לסבב שחוק . מאכזריותו ומרוב הפחד שדימה לעיניו

.ושמחה גדולה ?ואיך אפשר לנשאו על כל השרים ועבדי המלך. אבל עם כל זה עבד הוא ואינו מלומד

, שהוא מחוייב להתחפש בלבושי גזלן ורוצח, ואמר לאותו השר, חשב המלך בלבועד , כי יודע המלך אשר במלחמה השניה יגלה לו חכמה נפלאה. מה כבושהויעשה עמו מלח

ואותו . על כן מינה את העבד לממונה על אוצר המלכות. שיהיה ראוי לעמוד בראש כל השרים .ובא לבוז את גנזי המלך, השר התחפש הפעם בלבוש אכזרי ורוצח

אז פשט . הסאהעד שנתמלאה , הממונה האומלל נלחם עמו בכל עוז ובמסירות נפשכי מעשי . עוד יותר מקודם, ונעשה שמחה גדולה ושחוק עצום בהיכלא דמלכא, השר לבושו

מחמת שעתה היה צריך השר להתחכם יותר , תחבולות השר עד פרטיהם מעוררים צחוק רבאך , וכל מיני האכזרים, שאין שום אכזר במדינת המלך, כי עתה ידוע המנהג בעליל. מלפנים

. עד שאותו השר בתחבולות עמוקות סיגל לו כח התהפכות לבגדי רשע.בדחנים המה. מידיעה שבתחילה-" ואהבה. " מידיעה שבסוף-" חכמה"אבל ביני לביני יורש העבד

והכל יודעים . שמראה נפלא הוא כל המלחמות שבאותו הגלות, והאמת. ואז הוקם לנצחיותומכל מקום אין שום תחבולה . רק טובשהכל מין בדחנות ושמחה המביאים , בטוב פנימיותם

.להקל על עצמו כובד המלחמה והאיוםה "ובעז, ועתה יש לך ידיעה במשל הזה בקצהו האחד, הנה הארכתי לך בזה פנים בפנים

.תבינו גם בקצהו השני

וגם על זה , לא אוכל לענות לך כלום, ועיקר הדבר שאתה רוצה לשמוע דברי עליומלכות הארץ כעין " (מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיע"כי , םהמשלתי לך משל פנים בפני

מכל מקום הכל נעשה על פי עצת המלך , אשר ממשות ההנהגה מסורה לשרים, )מלכות הרקיעואם מוצא , שערכו השרים, זולת שחותם על התוכנית, והמלך עצמו אינו עושה יותר, וחתימתו

.והראשון מתפטר ממשרתו, אחר במקומואלא מושיב שר , איזה פגם בתוכנית אינו מתקנולהיות מלכים שולטים , ומתנהג על פי אותיותיו שנטבעו בו, עולם קטן, כמו כן האדם

, וכל אות היא כמו שר בשעתו, "המליך אות פלוני", ס שבספר יצירה"וז, אומות שבו' על עמיד מתפטר , ובהיות שהאות טועה באיזה תוכנית, ומלכו של עולם חותמם, שעושה הערכות

.וממליך אות אחר תחתיו, ממשמרתווישלים , אשר בגמר התיקון ימלוך אותו האות שנקרא משיח, "דור דור ושופטיו"ס "וז

ולפי זה תבין איך אפשר לי להתערב בעסקי מדינה . 'ויקשר כל הדורות לעטרת תפארת ביד ה .לגול יתברר הכלאלא בסוד הג, שכל אחד מחויב לגלות כל מה שהוטל עליו לגלות, שלך

ס"פרד

כי הנשמות , היה הוא ושמו אחד, כי קודם שנברא העולם', וכו, "ארבעה נכנסו לפרדס"קורא , שבשעה שחברו מחזיר פניו ממנו, הוא ענין, כי כל ענין שם, לא היו בבחינת נשמות

.להשיב פניו אליו, אותו בשמוונתן עליהם עטרות , שלםבשיעור' וכיון שטרם הבריאה היו הנשמות דבוקים בו ית

אם , יודע חפצם מאליו ונותן להם' כי הוא ית, אפילו מה שלא עוררו, ת"הוד והדר ות, וכתריםולכן הוא . באיזה צד, שזה ענין התערותא דלתתא, מכל שכן שלא שייך לומר קריאת שם, כן

ואפילו , והיה אור זה מובן לכל אדם פשוט, כי הכל בתכלית הפשיטות, "אור פשוט"בחינת .למי שלא ראה שום חכמה

וממנו לא , כי הפשט הוא שורש לכל דבר, "פשט"לכן נקראו בסוד חכמים ונבונים רואים , והגם שבעלמין תתאין. שהוא מושכל אחד פשוט ומפורסם, ידברו סופרים וספרים

ואנכי "בסוד , שחלק לבם של עצמם, הוא משום, ל שתי חלוקות"ברשימו של אור הפשוט הנ ".יש חלקא

והרי זה דומה למלך . אין שום השתנות בכל ציור שתצייר, ל"מה שאין כן במקום הנוכיון שפתח בן המלך את , והעמידהו בפרדס הגדול והמופלא שלו, שלקח את בנו חביבו פתאום

, נמשך ראיית עיניו למרחקים, כי מרוב האור שבפרדס, לא הסתכל במקום עומדו כלל, עיניווכל אור עיניו נתן על הבנינים ועל ההיכלות שברחוק ממנו , חוק מזרח ממערבכר, הרחק ממנומטייל ומתפלא מרוב התפארת והיקר שרואה בצד , והיה הולך ימים וחדשים, בצד מערב

.שהוא נוכח עיניו, מערב, ושבע מההסתכלות בצד מערב, שקטה רוחו ונתמלאה תאותו, כעבור מספר חדשים

הוא הצד שדרך , הפך פניו לצד מזרח? נמצא בכל הדרך שעברתימה , יישב את עצמו וחשבואינו מבין את עצמו על , היה בסמוך אליו, כי כל החמדה וכל היופי! והוא נרעש, שם נכנס

מני אז והלאה . והיה דבוק רק באור המאיר כלפי מערב, אשר לא הרגיש כלל בכל זה עד עתהעד שהגיע לשער הכניסה , מטייל לצד מזרחוהיה הולך ו, היה דבוק באור המאיר פני מזרח

.ממשכי כל מה , מימים הנכנסים לימים היוצאים, ואמור לי החילוק, עתה תמה על עצמך, אלא מעיקרא היה בלי התפעלות, ראה גם בחדשים הראשונים, שראה בחדשים האחרונים

ניו לצד הפך פ, ולאחר ששבע כל צרכו, מחמת שהיו עיניו ולבו לאור המאיר כלפי מערב ?ושם עיניו ולבו לאור המאיר כלפי מזרח ומה נשתנו אלו, מזרח

שנקרא בלשון חכמים ' יש מקום גילוי לפנים הב, אלא בהיותו על יד שער הכניסהומפחידו ברמיזת , דומה למלך שמרמז איזה דבר לבנו חביבו, "ומה ירמזון עינך"מלשון " רמז"

מכל , ולא רואה כלל הפחד הפנימי הטמון ברמז הזה, והגם שבן המלך לא מבין כלום. והבן. עין .מיד נשמט משם לצד אחר, מרוב דבקותו עם אביו, מקום

פשט ורמז נרשמים , ל"הפנים הנ' כי ב. ודוק היטב" רמז"' ס שנקרא פנים הב"וז, שאין תיבה שלא יהיה לה שורש משתי אותיות, ש המדקדקים"כמ, לתחתונים שורש אחד

ולכן ראשי תיבות פשט , כי מאות אחד אי אפשר להבין שום משמעות, יבההנקראים מקור הת

ועל כן לא היה כלל , אחר כך מתגלה והולך פנים השלישי הנקרא בלשון חכמים דרושגורעים ומוסיפים ודורשים , אבל בפנים הזה. ל"כנ" הוא ושמו אחד"בסוד , דרישה לשום דבר

מפני . ולכן נחשב המקום הזה לתחתונים. כנודע לך בעליל, "יגעתי ומצאתי", בסוד, ומוצאיםטרם יקראו "שהיה בבחינת , לא כמו הארת פני המזרח למעלה, שיש שם אתערותא דלתתא

.והבן". קברות התאוה"ס "זו, ואפילו יגיעה ותאוה, כי כאן היתה קריאה חזקה, "ואני אענה, האמת שהוא דומה לרמז, הנקרא בלשון חכמים סוד, פנים הרביעי, אחר כך מתחיל

של ' ומכל שכן שפנים הג. ל"אלא כצל הנמשך אחר אדם כנ, אלא שברמז לא היה כל תפיסה .והבן, דרוש כבר הלבישו

כ " באזנה שיוהלוחשין לה... כמו אשה הרה המריחה , אבל כאן הוא בחינת קלא בלחשהוא הסתרת , ואין להקשות שאם כן אדרבה. ק"ודו. כדי שלא יתנענע הולד ויפול' היום וכו

כי לכן כרכר כמה , "ליראיו ובריתו להודיעם' סוד ה: "ש"כמ" סוד"כי זה ? ולא פנים, פנים כמו שלגלג האי, "טרפה"ולא , "טרף נתן ליראיו: "עד שלחש לו לשון מדברת כזאת, כרכורים

.והבן. לגיוןכי רווק אתה , אלא בבושה וצניעות, וכתבת לי במכתבך, והתירוץ הזה השגת בעצמך

.ודי למבין. ולאו אורחא דארעא, "ליראיו' סוד ה"כי זה גם קושית המשורר , אבאר לך אותו, פסוק זה כיון דאתא לידך

כדי , אותיותב"י) שמונה(ל שמצאנו שהכתוב מעקם "חז' כקושי? ואמאי דיבר בלשון כזה . ש"ע, "'ובהמה אשר לא טהורה היא וכו: "ש"לדבר בלשון נקיה כמ

, ובלשון נקיה, כי היה יכול לתת לנשמות כל טוב, ועדיין לא מספיק למשורר תירוצךולא הגדת לי ואשלחך בשמחה , למה נחבאת לברח ותגנב אתי: "כמו שאמר לבן ליעקב

שזה סוד חיתוך ופריעה , "ובריתו להודיעם: "ררעל זה עונה המשו". בתף ובכנור, ובשירים, אלא בלשון אחר, כי אם לא היה הסוד בדרך הזה, ג בריתות"בפרטיות י, דהיינו. ואטיפו דדמאולא , א"תיקוני דיקנא שבז' ולא היה נשאר אלא ט, ג תיקוני דיקנא"תיקונים מי' היה נחסר ד

זכות אבות "וזה סוד , "ובריתו להודיעם "ס"וז', כנודע לבאים בסוד ה, א"א מלביש לא"היה הז ".תמה אבל ברית אבות לא תמה

מעילא לתתא , שזה סדרם וצירופם, "פרדס" "פרד" "פר"שזה סוד , ונחזור לענינינוכי , "סד"הנקרא ' פנים הד, דהיינו, ועתה תבין ענין ארבעה חכמים אלו שנכנסו לפרדס. ק"ודו

ימין , וסודם', פנים כלולים בפנים הד' ולכן נמצאו כל ד, לתחתון יש בו מן העליונים שקדמוהו .פנים ואחור, ושמאל

ס שאמר על גב מעלה בהר "וז" (פר", פנים הראשונים הם ימין ושמאל דהיינו' כי בשנשמות אלו ינקו , והם בן עזאי ובן זומא") כל חכמי ישראל דומין עלי כקליפת השום: "הביתוהוא רבי עקיבא שנכנס בשלום ויצא , ים הם פנים ואחורפנים אחרונ' וב". פר"פנים ' מב

".מלמד שיש לדרוש על כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות: "ויפה אמרו, בשלוםלא יגדל : " ל"ועל זה אמרו חז. הוא אלישע בן אבויה שיצא לתרבות רעה" ואחור"

הציץ , יץ ומתהצ, וכל מה שנאמר עליהם. כי תרבות רעה היא, "אדם כלב רע בתוך ביתואבל נתקנו , כל זה נאמר באותו הדור שנתאספו בסקירה אחת ביחד, ויצא לתרבות רעה, ונפגע

.כנודע לבאי סוד הגלגול, כולם היטב בשלימות זה אחר זהשובו בנים שובבים חוץ ", לכן אמר, אלא אחר ראה לשונו של חוצפית המתורגמן

איך למד רבי , מתקשה' נכון שגם הגמ. עקיבאומקומו ירש רבי מאיר תלמידו של רבי , "מאחרויש אומרים שגם ". זרק) אחר(קליפתו , תוכו אכל. רמון מצא"ואמרו , מאיר תורה אצל אחר

.ודי למבין. העלת עשן על קברו, בסוד, הקליפה תיקןלדיו כתובה על ? הלומד ילד למה הוא דומה: "בזה תבין המימרא של אלישע בן אבויה

לדיו כתובה על ניר ? והלומד זקן למה הוא דומה. "נשמת רבי עקיבא, נודהיי". ניר חדששהבין ושיער ". עד כאן תחום שבת. "וזה ענין אזהרתו לרבי מאיר. אמר על עצמו". מחוק

.כי לא ירד מסוסו לעולם, בפסיעותיו של סוסומביא ו, "ומלאים מצוות כרמון, פושעי ישראל אין אור של גיהנם שולטת בהן"וזה ענין

, ולא שלטה בו האור, עמד כמה שנים, קל וחומר ממזבח הזהב שאין עליו אלא כעובי דינר זהב

, מאכמו בן עזאי ובן זו. ר"גם הם מנשמות פ, שרבי אליעזר הגדול ורבי יהושע, ודעאבל רבי . ד אלף"דהיינו מכ, אלא בן עזאי ובן זומא היו בדורו של רבי עקיבא והיו תלמידיו

סוד (וזה סוד שבמקום רבי אליעזר היו מטהרין את הטהרות . אליעזר ורבי יהושע היו רבותיוונתנו חול ) י חוליות"ח(כי חתכו אותו חוליות חוליות , שעשו על גבי תנורו של עכנאי, )הפשט

' ובין חוליא ב', שהוא פנים הב' כחול שוויהו בין חוליא א' פנים הג, דהיינו, ן חוליא לחוליאביהם , יהושע כחדא' טרפון ור' ור. וממילא אחתא ומודעתא כחדא נכללים', שהוא פנים הד

כי יום טוב שני לגבי יום טוב , ורבי עקיבא כמו נכלל ביניהם, תלמידיו של רבי אליעזר הגדול .כשרגא בטיהרא, "רמז"לגבי " הדרוש"כי , חול שוינהו רבנןראשון כ

ורבי אליעזר הגדול הוכיח באמת , ושרפו אותן, טמאו כל אלו הטהרות, אבל חכמי דורווהתחילו ליפול , כי חכם גדול היה רבי יהושע וכותלי בית המקדש יוכיחו, המים שעלה מימיו

שאין עוד , וזו הוכחה גמורה. של רבי יהושעמפני כבודו של רבי אליעזר ולא נפלו מפני כבודו .שום ספק שטהור הוא

, ולא רצו לפסוק הלכה כרבי אליעזר רבו, אבל החכמים נטלו רבי יהושע באנפי נפשיהאבל רבי יהושע לא התחבר , בבחינת רבי יהושע דתלמידו ממש היה, עד שירדה בת קול

כי התבטל , ואז ברכוהו חכמים', וכו" לא בשמים היא", ואמר אין משגיחין בבת קול, למקומו. ורבי עקיבא תלמידו החביב לו הודיעו. שלא צייתו הלכות רבי אליעזר הגדול, אור אוזן מהם

.ש"ע. 'ולקה העולם שליש בזיתים וכו, ד אלף תלמידיו בימי הספירה"כי מתו כים אלא אלישע בן אבויה הוא אחור, אלישע בן אבויה ורבי טרפון משורש אחד באו

, בבית אחד מונחים זיתים מרים: משל למה הדבר דומה. ורבי טרפון הוא פנים דאחורים, עצמו, ובא אדם וחבר את שניהם, לא תוכשר לכל, ובבית שני מונחת קורת בית הבד; לא יצלחו לכל .ויצא לו רכוש גדול של שמן, ג הזיתים"כי נתן הקורה ע

ופשוטי כלי עץ בעלמא , ה היא אחוריםוהקור, הוא פנים, נמצא שהשמן הטוב המתגלה .הנשלכים אחר גמר מלאכתם

) בעולמות תחתונים(והבן שמנהג זה הוא בהתפשטות השרשים לענפים בעלמין תתאין ורואה קורת , אבל בשרשם נראו שניהם בבת אחת כמו אדם שבא פתאום לבית הבד, הימנו

כי בשורש נראה הכל בבת , הרוחהושמן שופע מהם ב, בית הבד ותחתיו קופה גדולה של זיתיםוזה ענין , השופע מיד על ידה" שמן"וזה " קורה"זה , "טרפון"וזה " אחר"ולכן נקרא זה , אחת

נשארה נשמת אחר , שהוא נשמת רבי טרפון, כי לאחר שהתגלה החפץ, שיצא לתרבות רעה עצמו נשמת היא ראש תיבה של הסוד' ס": סוד"וזה צירוף אות . כתרבות רעה בביתו של אדם

שבאמצע הוא רבי ' ו. כי הם פועלים, נשמת רבי עקיבא, היא ראש תיבה של דרוש' ד. אחר .טרפון

"שב ואל תעשה עדיף"

כי . ואנסה את התוכחה המגולה האמיתית, לא אוכל עוד להתאפק לכל הניצב בינינו... לחקור בכל מעשי , כי כן דרכי תמיד: צריך אני לדעת כמה הוא שווה ערך דבר אמת בארצנו

מפני שרק מקום זה הניחו לי . אך בדקדוק נמרץ, אם טוב ואם רע, ולדעת ערכה, הבריאהכי לא לחנם : וכבר מצאתי חמודות וגניזין בתמונות העוברות ובטלות האלו, אבותי להתגדר בו

ולא נברא , למשפט כל חכמה וכל דעת, והמה אותיות נחמדות, נערך כל ההמון הזה נגד עיני .לא לצרופי חכמה בלבדא

ובכללה איננה מדה גרועה ובזויה . מתחילה נשפוט את מדת העצלות השורה בעולם הזה, ואף על גב שהשכל הפשוט". שב ואל תעשה עדיף: "ל"שכבר אמרו חז, והראיה, כל כך

אלו ואלו "אראה ש, מכל מקום כדי דייקת ביה כראוי, וכמה כתובים מכחישים את הכלל הזה .והכל על מקומו יבוא בשלום". אלקים חיים הןדברי

וכל מיני העבודות ', זולת עבודתו ית, שאין שום עבודה בעולם, זה מבורר בלי ספקכי מהפך , הרי ראוי לו שלא בא לעולם, אם הוא בערך עצמיותו בפרטו, ואפילו לנשמות, זולתו

אילו היה שם לא היה " ו,שזהו חוק ולא יעבור, כי ממקבל לא נעשה משפיע, הקערה על פיה ".נגאל

. ואם כן לא כדאי לנו כלל וכלל לדון עובד או עבודה כזו שבעליו הוא בצורת מקבלכי הוא מזיק , "שב ואל תעשה"ואין כל ספק שמוטב היה לו להיות , מחמת שזה ריקות מוחלט

.כמו שדברנו לעיל, ותועלתו נמנע בהחלט. או לאחרים, או לו, במעשה זהשאינם , ח אבריך"אם נמצא עמך איזה מספר אברים מרמ, ת לי כלל וכללולא איכפכי כן טבע כל דבר , ואפילו מתערבים את עצמם במחאה גלויה נגד דברי אלו; נוחים מהלכה זו

וכל מי שזוכה לדעת התורה , קטן או גדול, שאינה דורשת הסכמה משום ילוד אשה, אמת .נמצא עמדן על דעתו ביותר, ביותר

"'רק מכח ה"ו" אין אני לי מי ליאם "

אין לחשוב כלל בהשגחה , כי קודם עשיית המצוה, כבר אמרתי בשם הבעל שם טובמחוייב , אבל אחר המעשה". אם אין אני לי מי לי: "צריך האדם לומר, אלא אדרבה. פרטית

כן ש', אלא רק מכח ה, שלא מכוחי ועוצם ידי עשיתי המצוה, ולהאמין, האדם להתישב בעצמו .וכן הייתי מוכרח לעשות, חשב עלי מכל מראש

לכן טרם שאדם יוצא . כי שקולים הם הרוחניות והגשמיות, כמו כן הסדר במילי דעלמאאם : "ולומר אז, צריך הוא לסלק מחשבותיו מהשגחה פרטית, לשוק להרויח דבר יום ביומו

.ירויח מעותיו כמותםבכדי ש, ולעשות כל ההמצאות שעושים הגשמיים". אין אני לי מי ליעשה את , ו מלחשוב שבריבוי המצאותיו"ח, כשבא לביתו ושכרו אתו, אולם בערב

כי כן חשב עליו . גם היה מצוי שכרו בידו, אלא אפילו היה מונח במרתף כל היום, הרווח .וכן מוכרח להיות, ת מכל מראש"השי

מכל מקום , על לבואינם מקובלים , ואף על גב שבשכל החיצון הם דברים הופכיים .ת בתורתו מפי סופרים ומפי ספרים"כי כן חקק עליו השי. מחוייב האדם להאמין כןת מהוה את "שהשי, ס ההשגחה הפרטית"שסוד הויה ה, "אלקים-הויה"וזהו סוד היחוד

המתנהג על , אשר האדם, ואלקים בגמטריה הטבע. ואינו צריך שיושבי בתי חמר יעזרו לו, כלויחד עם ; ושומר חוקם כמו שאר הגשמיים, יע במערכות שמים וארץ הגשמייםפי הטבע שהטב

והיו לאחדים , נמצא מייחד זה בזה, בהשגחה הפרטית, כלומר, נמצא מאמין בשם הויה, זה .ומביא הארה בכל העולמות, ועושה בזה נחת רוח גדול ליוצרו, בידו

:רשות, עבירה, מצוה: הבחינות' וזה סוד ג .ום הקדושההמצוה היא מק

.א"העבירה היא מקום הסשעליה נלחמים הקדושה , היא מקום המערכה. ורשות שאינה לא מצוה ולא עבירה

. א"והסנופל כל , ואינו מייחד אותם לרשות הקדושה, בהיות האדם עושה דברים הרשותיים

, יחודים כפי כחו, ובהיות האדם מתחזק לעשות במילי דרשותא. א"המקום הזה לרשות הס .מחזיר הרשות לגבול הקדושה

אף על , פירוש". מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאות: "ל"ובזה פירשתי מה שאמרו חזמכל מקום הודיענו , ותחבולות אנושיות לא יזיזהו ממקומו, בלי ספק' גב שהרפואה ביד ה

שהוא מקום המערכה בין מצוה , להודיעך שרשות הוא, "ורפא ירפא: "התורה הקדושה .לעבירה

והכיצד . הזה" רשות"אם כן הרי מחויבים אנו מצד עצמנו לכבוש תחת הקדושה את והרופא נותן לו תרופה בדוקה המנוסה אלף , אלא בהיות האדם הולך לרופא האומן? נכבשתת גם "שבלעדי הרופא היה השי, אז מחוייב להאמין, ואחר שזכה לקבל הרפואה הבריא, פעמים

הרי , ובמקום לשיר ולשבח את הרופא האנושי. חייו מכל מראשכי כבר קצוב , כן מרפא אותו .ובזה כובש את הרשות תחת גבול הקדושה, ת"הוא מודה ומשבח להשי

ובזה הולך ומרחיב גבולי הקדושה על דרך ". הרשות"ועל דרך זה בשאר דברי כי , ופתאום רואה עצמו וכל קומתו עומד וחי בהיכל הקודש, שהקדושה מתרחבת בכל שיעורה .והבן זה. עד שהגיעה למקומו עצמו, כל כך נתרחבה הקדושה וגבוליה

הוא אבן מכשול לכמה בני , מפני שענין זה, כל האמור בארתי לכם כבר כמה פעמיםובמקום , "עבדא בהפקירא ניחא ליה"ו, שאין להם קבלה מבוררת בהשגחה פרטית, אדם

ולקנות לעצמו אותות , שיות מאמונתוועוד יותר חושק לבטל הקו; עבודה רוצה ביותר לבטוח

קשה , שמה שמשיג על ידי רבוי כוחותיו, ומטבע האדם". בזעת אפיך תאכל לחם"ס "וזלהתאמץ באמונה שלמה , ממילא יש לו מקום עבודה. ת הוא"השישמתת , לו מאד לומר

.ובזה הולך ונמתק עוון זה. ולהחליט שאפילו בלי עבודתו היה משיג כל זה, בהשגחה פרטית

הליכה על דרך האמתשיהיה לך תמיד למטרה ימין , ת"אכתוב לך בחינת עמוד האמצעי בעבודת השי ...

כי דרך האמת הוא קו דק . והוא המטה מהדרך. שב ובטלכי יש הולך שעוד גרוע מיו. ושמאל .עד שבאים להיכל המלך, שעליו פוסעים והולכים, מאד

שלא יטה לימין הקו או , צריך שמירה מעולה, וכל מי שמתחיל ללכת בתחילת הקואפילו אחר כך הולך , כי אם בתחילה הנטיה היא כחוט השערה. אפילו כחוט השערה, לשמאלו

. משום שאינו דורך על הקו האמיתי, בל כבר לא יבוא בשום אופן להיכל המלךא, ישר באמת .והוא משל אמיתי כהלכתו

כי תכלית ". ה וישראל חד הוא"אורייתא וקב"ס "שה, ואבאר לך סוד עמוד האמצעי: ש"כמ', שתזכה בעודה מלובשת בגוף לשוב לשרשה ולהדבק בו ית, הנשמה בבאה לגוף

שגמר , הנך רואה". ללכת בכל דרכיו ולשמור מצותיו ולדבקה בואלקיכם ו' לאהבה את ה" .כמו שהיתה טרם התלבשותה בגוף, דהיינו". ולדבקה בו"הענין הוא

ס "אמנם ז? ת"ומי יודע דרכי השי, שהוא ללכת בכל דרכיו, אבל צריכים הכנה רבהא יהווה מחיצה עד שגופו ל, סופו שיזדכך, שההולך עליהם, "ג אורחין"אורייתא שיש בה תרי"

ממש , ואז יתדבק בקונו". והסירותי את לב האבן מבשרכם: "ש"כמ, של ברזל בינו לבין קונו .כמו שהיה דבוק טרם התלבשות נשמה בגוף

:שיש לך שלוש בחינות, נמצא .הוא המייגע את עצמו לשוב לשורשו, ישראל. א .שאליו משתוקק, שהוא השורש, ה"הקב. בשהוא סוד , אשר עליהם מזכך נפשו וגופו, ורחין דאורייתאג א"הוא בחינת תרי. ג ".בראתי לו תורה תבלין, בראתי יצר הרע: "ש"כמ, התבלין

משיג אותם ' שכן בסופו של דבר כל עובד ה, אך באמת הני שלשה אחד הם ממשהוא בערך הבלתי שלם , ומה שנראה שמחולקים לשלשה. בבחינה אחת יחידה ומיוחדת

.ת"בעבודת השיסוד : אליך' אבל כולו לא תראה זולת בישועתו ית, קצה תראה, ואבינך באפס מה

ועיין . שמטרם ביאתה בגוף היא דבוקה כענף בשורש, שהיא חלק אלקי ממעל, הנשמה נודעמשום שהיה רצונו לגלות שמותיו הקדושים , ת את העולמות"שעל כן ברא השי, בעץ חיים

.אין על מי שירחם עליהם, שאם לא יהיו בריות, "רחום וחנון". ל"כאמרם ז" ה"כל התורה כולה הם שמותיו של הקב"אשר , אמנם מעט כפי כח העט

אשר כל אלו , כמובא בספרים, "שכל מה שלא נשיג לא נדעהו בשם", וענין סימן השגהמסוגלת להשיג , שבאמצעות הגוף דווקא, שעל כרחה באה לגוף, השמות הם שכר הנשמות

.ולפי השגתה כן מדת קומתה, ה"שמותיו של הקבשבעל חיים גשמי מרגיש את . כל חיותו הוא ערך ידיעתו, כל דבר רוחני: וכללא נקוט

ושעור קומה . שהרגש רוחני הוא בחינה ידועה, נמצא. כיון שהוא מורכב משכל וחומר, עצמום יודע אבל בעל חיי". לפי שכלו יהלל איש: "על דרך שכתוב, שעור גדלו של ידיעה, רוחני

.ולא מרגיש כללהגם שהיא , היתה בחינת נקודה קטנה, הנשמה טרם ביאתה בגוף: תבין שכר הנשמותואם לא באה לעולם ". שורש הנשמה ועולמה"ונקודה זו נקראת . דבוקה בשורש כענף באילן

.שעור חלקה בשורש, כלומר. לא היה לה אלא עולם שלה, הזה בגוףהשבים , ג אורחין דאורייתא"ס תרי"שה, ת" דרכי השיאמנם מה שזוכה יותר ללכת בכל

.אז מתגדלת קומתה בשעור השמות האלו שהשיגה, ה ממש"להיות שמותיו של הקבהנשמה נכללת , פירוש". י עולמות"ה מנחיל לכל צדיק וצדיק ש"הקב"ש, וזה שכתוב

. טבור ולמטהד התחלקות הגוף מטבור ולמעלה ומ"ע, וצדיק תחתון, צדיק עליון: צדיקים' מב

והנך ". ה"אלא לגלות שמותיו של הקב, לא נבראו העולמות: "וזה שכתוב בעץ חייםלה עוד לשוב ולהתדבק בשרשה לא יכ, כיון שירדה הנשמה להתלבש בחומר מטונף הזה, רואה

אלא היא מחויבת . כמו שהיתה בשורשה קודם ביאתה לעולם הזה, בבחינת עולמה עצמהכל , שהוא סוד כל השלמות, כמו שהיתה מלפנים בשורש, פעמים" ך"תר"להגדיל קומתה

".ך"תר"לרמז על מספר , "כתר"שעל כן נקראת היחידה בשם , י עד היחידה"הנרנחהם , מצוות דרבנן' ג מצוות דאורייתא וז"ל של תרי"ך שמות הנ"סוד תרש, והנך רואה

, ך מצוות"י הם מתר"כי הכלים של הנרנח, י"נרנח, דהיינו. בחינות של הנשמה' בעצם ה .שהתורה והנשמה הם אחד, נמצא. שבכל מצוה ומצוה, י הם עצם אור תורה"והאורות דנרנחוזה שאמרו . ך מצוות"שיש בתר, תורהס אור אין סוף המלובש באור "ה ה"אבל קוב

ך שמות הם "והתר, ה מהכולל"שהקב, פירוש". ה"כל התורה כולה שמותיו של הקב: "ל"זאשר אינה מקבלת , אשר פרטים אלו הם לפי פסיעות ומדרגות של הנשמה. פרטים וחלקים .בזה אחר זה, זולת בדרך מדרגה לאט לאט, אורה בפעם אחת

וקונה , ך שמות הקדושים" סוף הנשמה להשיג את כל התראשר, המתבאר לך מכל זהאשר שעור קומתה נראית , שהיתה מטרם ביאתה, בכמות. ך פעמים"שהם תר, כל קומתה

הרי לך מפורש . ה בכללות האור תורה"וקב, שאור תורה מלובש בהם, ך מצוות"מתר .ממש" ה וישראל חד הוא"אורייתא וקב"ש

ה וישראל "נראים אורייתא וקב, ת"ות בעבודת השיאשר טרם ההשתלמ, ונחזור לעניןשזה בחינת , שלפעמים ישתוקק להשלים את נשמתו להשיבה לשרשה, דהיינו. בחינות' כמו ג .ישראל

, דמאן דלא ידע ציוויא דמארי", ת ורזין דאוריתא"ולפעמים הוא רוצה להבין דרכי השי .שזה בחינת אורייתא, "איך יעבוד ליה

ומצטער רק אחר , כלומר להדבק בו בהכרה שלמה, ה"להשגת קבולפעמים משתוקק וגם אינו מצטער כל כך להשבת , ואינו מצטער כל כך להשגת רזין דאורייתא, זה בעיקר

.כמו שהיתה טרם התלבשות בגוף, נשמתו לשרשהאם הוא , מחויב תמיד לבדוק את עצמו', לכן ההולך על הקו האמיתי בהכנה לעבדות ה

ואם משתוקק לבחינה , כי סוף מעשה משתווה לתחלתו, ל בשווה ממש"חינות הנב' משתוקק לג .הרי נוטה מדרך האמת הזה', או הג' אחת מהם ביותר מבחינה הב

דמאן דלא ידע אורחין ", על כן מוטב שתאחוז את המטרה להשתוקק לציוויא דמאריהשהוא מבטיח ביותר קו , "איך יעבוד ליה", שהם רזין דאורייתא, "דמאריה וצוויין דמאריה .הממוצע בין שלושתם

שיהיו , של תשובה כחודה של מחט ואני פותח לכם פתחים' פתחו לי פתח א"ס "וזאלא להכניס בו חוט , פתחו של מחט אינה לכניסה ויציאה, פירוש". עגלות וקרנות נכנסות

ח לכם פתח ואז אפת, לעבוד עבודה, כן תשתוקק רק אחר ציוויא דמאריה. לתפירה ולעבודה ".את כל הארץ' ואולם חי אני וימלא כבוד ה"ס שם המפורש בפסוק "שה, כפתחו של אולם

שם הוא, במקום שאדם חושב

שם , במקום שאדם חושב"כי . אמנם שמור רגליך מלקבל טלטולא דגברא טרם הזמן... כי , תורהאפשר לו לשים עמלו בדברי, ועל כן בזמן שאדם בטוח שלא יחסר לו כל טוב". הוא

".ברוך מתדבק בברוך"אין ארור מתדבק "ו. א"וכל טרחא הוא מס, אבל בחוסר הבטחון יתחייב בטרחא

ואם אמנם מרגיש הוא לכתת רגליו במדינת , כי לא יוכל לשים כל עמלו בדברי תורה". בברוךור ויחז, אלא במהירות גדולה כמו שכפאו שד, על כל פנים לא יחשוב בדברים אלו כלום, הים

.כדי דלא יפזר נצוציו בזמנים ומקומות אשר זולת זה עודם אינם מאוחדים כראוי, לקביעותיה. כמו שהוא עכשיו, רק בזמן ומקום המורשים, ודע שלא ישוער שום פגם מהתחתונים

שדי תכלה בכל "הרי הוא , ו מתיאש לרגע הנוכחה"או ח, או מצטער, אם מועיל, רצוני לומר ".רגע? וכמה זעמו, רגע באפו"שזה סוד ". ות שבעולםובכל המקומ, הזמנים

שיהיו , אלא להיישיר כל הרגעים ההוים והעתידים לבוא, על כן אין תקנה לאדםמגלה כסילותו , כי מוקשה הוא, ומי שדוחה רגע שנוכח פניו. מוקטרים ומוגשים לשמו הגדול

משל בנו של העשיר במרתף

, אלא להורות. שהיה צריך להקרא לשון שלמות, בהלכאורה יש לדייק על לשון תשו... רק עבור . וכל נשמה ונשמה כבר נמצאת בכל אורה וטובה ונצחיותה, שהכל ערוך מכל מראש

ורק בסגולתו , עד שמתלבשת בגוף העכור, יצאה הנשמה בסוד הצמצומים" נהמא דכיסופא"שכללות , עשתהושכרה בידה מכל המהלך הנורא ש. היא חוזרת לשורשה לטרם הצמצום

כי כלי קבלתה נהפך לכלי . שהתפטרה מנהמא דכיסופא, כלומר. השכר הוא הדבקות האמיתי .ושווה צורתה ליוצרה, השפעה

ובאמת הירידה . היא נחשבת עליה ולא ירידה, אם הירידה לצורך עליה היא, ובזה תבין, יקצר השפע, הובתפילה קצר. כי אותיות התפילה עצמם מתמלאים משפע. עצמה היא העליהאלא חמשה חומשי , לא ניתן להם, אלמלא חטאו ישראל: "ל"וכן אמרו ז. כי יחסרו אותיות

".תורה וספר יהושע בלבדויהי היום והעשיר נאלץ . לעשיר גדול שהיה לו בן יחיד רך בשנים: הא למה זה דומה

רכושו בענין וירא העשיר שמא בנו יפזר את . היה לנסוע למרחקים לתקופה של שנים רבות .רע

וכן בנה מרתף גדול . על כן התחכם והחליף את רכושו באבנים טובות ומרגליות ובזהב .וגם את בנו הכניס שם, והטמין בו את כל הזהבים והאבנים הטובות והמרגליות, עמוק באדמה

עד , ופקד עליהם שישמרו את בנו שלא יצא מן המרתף, ויקרא לעבדיו הנאמנים לואך בשום אופן לא יורידו לו , ובכל יום יורידו לו מכל מאכל ומשקה. ים שנהמלאות לו עשר

ולמען בריאותו יוציאו . שלא יפלו שם קרני השמש, ושיבדקו את הקירות מכל סדק. אש ונרותאבל בשמירה מעולה , ויטיילו אתו בחוצות העיר, אותו מן המרתף בכל יום למשך שעה אחת

.אז תתנו לו נרות ותפתחו לו חלון ותניחו לו לצאת, שנהוכשימלאו לו עשרים . שלא יברחוראה שכל הנערים , ומכל שכן בעת שטייל בחוץ. מובן שצערו של הבן היה עד אין קץ

ורגעי , והוא נתון בבית כלא. בלי שמירה ובלי זמן קצוב, אוכלים ושותים ושמחים בחוצותויותר הוא נדאב ונדכא . חמלהמכים אותו בלי , ואם היה מנסה לברוח. אורה ספורים לו

כמובן . כי המה עבדי אביו עושים פקודת אביו, שאביו בעצמו הסיב לו כל היגון הזה, בשמעו .כי מי שמע כזאת, שאביו הוא האכזר הגדול מכל האכזרים הקדמונים, שחושב

לקח הנער את , שלשלו העבדים אליו נר אחד כמצות אביו, ביום שמלאו לו עשרים שנה .שקים מלאים זהב וכל סגולות מלכים, והנה מה הוא רואה, תחיל להסתכל מסביבוהנר וה

, וכל מה שטרח לא טרח אלא בשביל טובתו, שהוא רחמן אמיתי, רק אז הבין את אביווכבר אין , יצא מהמרתף. וכן עשה. ומיד הבין שבודאי העבדים יניחו לו לצאת חפשי מהמרתף

.וא עשיר נעלה על כל עשירי ארץאלא ה, אין עבדים אכזריים, שמירהשעשיר גדול היה כל . כי איגלאי מילתא למפרע, והנה באמת אין כאן חדוש ולא כלום

ועתה ברגע אחד . המדוכא בשאול תחתית כל ימיו, אמנם לפי הרגש הוא היה עני ואביון. ימיו ".מבירא עמיקתא לאיגרא רמה"ועלה , התעשר בהון עצום

הם הם המרתף העמוק , "הזדונות"מי שמבין אשר ? ל הזהומי יוכל להבין את המששהמרתף והשמירה המעולה כל אלו , ובזה פשוט הוא. בשמירה המעולה שלא לברוח משם

שיהיה עשיר , שבלי זה לא היה לו מציאות כלל בשום פנים, ורחמי אב על בנו". זכיות"המה .כאביו

אלא ". אונסין מפי הדבור"ולא , "שוגגין"ולא , "זדונות ממש"המה " הזדונות"אבל רואה , אבל אחר ששב אל עשרו. ל בכל מלואו ומובנו"שולט הרגש הנ, טרם ששב אל עשרו .ו"ולא כלל אכזריות ח, כל זה שרחמי אב הםשכל קשר האהבה של האב ובן יחידו תלוי בהכרת רחמנותו של האב על , וצריך להבין

כי טרחא גדולה וחכמה עמוקה רואה , עולההבן בדבר עניני המרתף והחשכות והשמירה המ .הבן ברחמי אביו האלו

, השכינה הקדושה מתגלית אליו, שהזוכה בתשובה, גם בזהר הקדוש דברו מזה ואמרוועשו פעולות גדולות ומרובות לראות זה את , שלא ראתה את בנה ימים רבים, כמו אם רכת לב

.ומחמת זה באו שניהם בסכנות עצומות. זואשר אז האם , וזכו לראות זה לזה, גיע להם זה החופש המקווה בכליון עיניםולסוף ה

ומספרת לו הגעגועין , כל היום וכל הלילה, נופלת עליו ומנשקו ומנחמו ומדברת על לבואלא שסבלה , ולא זזה שכינה, ואיך היתה עמו מעודו, והסכנות בדרכים שעברו עליה עד היום

.לראות את זהאלא שלא יכל , עמו בכל המקומותכאן , ונצלנו מהם. כאן נפלו עלינו לסטים, שאומרת לו כאן לנו: וזה לשון הזוהר

ומי פתי לא יבין רבוי האהבה והנועם והעונג המתפרץ ויוצא . היינו בבירא עמיקתא, מתחבאים .מספורי נחמה האלו

וד אבל בס. היה בזה הרגשי יסורים קשים ממות, ואמת שטרם שנפגשו פנים אל פניםבתחילת " ע"אשר ה, אך בעת הספור מדברי הנחמה, בא לסוף הצרוף" ע"נגע מחמת שה

.ודאי ענג, הצרוףוסוב ודמה . רק אחר מציאת הויתם בעולם אחד, אלא הם שתי נקודות שאינם מאירות

אבל הבן . ולסוף ראו את עצמם. אורך ימים ושנים, שחכו זה לזה בכליון עינים, אב ובן, לךונמצא עיקר האהבה בתענוגים כיד . ואינם יכולים כלל להשתעשע זה עם זה, רשהוא אלם וח

.המלך

צלך' ה -ה משתעשע עמו "לידע כמה הקדוש ב, ונודע בשם הבעל שם טוב סימן מובהק...

ועל כן ". צלך' ה"וכך כל הענינים בסוד . ה"כמה הוא משתעשע עם הקב, להסתכל בלב עצמולהיותם מצד , הרי עדיין ליחוד לב צריך, "מוקיר למכיר" בין מי שמרגיש עדיין איזה הבחן

ועל כן . וזהו מצידו יתברך. ה באמת שורה בלב כל איש מישראל"שהקב, ה אחד ממש"הקב ".צלך' ה"וזה סוד . והידיעה מתחלפת והידיעה גומרת! רק לדעת זאת? מה האדם חסר

העיקר היא היגיעה

. ואברך אותך במזל טוב על הסמיכה שהשגת, לתימכתבך קב. י"כבוד בני ברוך שלום נואקווה שמהיום תתחיל להצליח וללכת . והנהו החומה הראשונה שגדרה דרכך מללכת קדימה

.עדי תגיע להיכלא דמלכא פנימה, מחיל אל חילאבל זרז עצמך מהיום לבלות רוב הזמן בהכנת גופך . הייתי רוצה שתשיג עוד סמיכה

.לבל לאבד אפילו רגע קט" לעול וחמור למשאכשור "לאזור חיל ואומץ שבימים הראשונים היה צורך להקדים , אומר לך? ואם תאמר הכנה זו איכה היא

היו זוכים , ועם כל זה לא הרבה. ת כל שבע החכמות החיצוניות ולסגופים נוראים"להשגת השיהוא , על שם טובל ולעבדות הב"י ז"אולם מעת שזכינו ללימוד האר. ת"למציאת חן בעיני השי

.ואינם צריכים עוד הכנות, באמת דבר השווה לכל אדם, וקבלתי אותם בשתי ידי, אלי מצאתי חן בעיניו' שבחמלת ה, ל"אלה הנ' כי תדרוך בב

.בטח אמסרם לך לעת שתהיה כדאי לקבל פה אל פה. ודעתי קרובה אליך כקרבת האב אל בנוכי אין העבדות הרגיל . 'יגע בעבודתו יתלחשוק איך להת, כלומר. והעיקר היא היגיעה

בדומה לאדם הצריך . הנקראת יגיעה, זולת הגירומין של היותר מהרגילות, עולה בשם כללזולת , אז כל אכילתו אינו עולה בשם סעודה שיש בה שביעה, לאכול ליטרא לחם לשביעתו את הסעודה לבחינה הוא הגירומין שהכריע, שכזית זה עם כל קטנו, הכזית האחרון מן הליטרא

, ת רק את הגירומין העודפין על הרגיל לו"וכן מכל עבדות ועבדות שואב השי. שיש בה שביעה .'והמה יהיו האותיות וכלים לקבלת אור פניו ית

ש"הרב ענין שיתוף מידת הרחמים בדין: ש"הרב

"דרגות הסולם"ז מתוך הספר "מאמר רי

, שהיא בחינת לשמה, שהיא דביקות, "חרת בחייםוב"היינו , עיקר העבודה היא הבחירה. אין מקום לבחירה, ובזמן שיש השגחה גלויה. שעל ידי זה זוכים להיות דבוקים בחיי החיים

היינו , שעל ידי זה נעשה הסתרה. לעינים, שהיא מדת הדין, ומשום זה העליון העלה המלכותואז המדות של עליון מונחות . ליוןשאין גדלות בהע, שיש חסרון בהעליון, שניכר אצל התחתון

היינו , נמצא שהכלים האלו יש להם השתוות עם התחתון. היינו שהן בחסרון, אצל התחתוןהיינו שאין לו שום טעם בתורה , כך אין חיות במדות העליונות, כמו שאין חיות לתחתון

.שהן בלי חיות, ומצוות, שהוא מרגיש, כל ההסתרה הזאתש, היינו שהתחתון צריך לומר, ואז יש מקום לבחירה

". שכינה עמהם, ישראל שגלו"וזה נקרא . היא מטעם שהעליון צמצם את עצמו לטובת התחתוןבזה שאינו מרגיש טעם של , היינו שאין הוא אשם. כך הוא אומר, שאיזה טעם שהוא טועם

.אין באמת שום חיות בהעליון, אלא לפי דעתו, חיותאינו אלא משום שאין , שמוציא טעם מר במזונות האלושמה, ואם האדם מתגבר ואומר

היינו משום שהכלים שלו הם לקבל ולא , שיוכלו לקבל את השפע, לו הכלים המתאימיםובשביל זה יש מקום להתחתון , ומצטער על זה שהעליון הוצרך להסתיר את עצמו, להשפיע

פ "ה העליון מעלה את אחועל ידי ז. שהתחתון מעלה, ן"שזה בחינת העלית מ, על לשון הרעשיש בהכלים , שענין עליה היינו שהעליון יכול להראות להתחתון את השבח והתענוג, שלובזה עצמו , ע דתחתון"שמעלה ג, אם כן כלפי התחתון נמצא. שהעליון יכול לגלות, פ"דאח

.פ דעליון"נמצא שהתחתון עולה ביחד עם אח. שהתחתון רואה את מעלת העליוןאבל . על ידי זה עצמו נתגדל התחתון, ן שהתחתון רואה את הגדלות דעליוןשבזמ, נמצא

נעשית מחלוקת , וכשיוצא גדלות בהעליון. מתחילה התחתון אינו ראוי לקבל אלא רק קטנותכ על ידי "אבל העליון גם כן נתמעט אח. היינו בין בחינת אמונה לידיעה, בין ימין לשמאל

, נו שבשביל שהתחתון יוכל לקבל את מדרגות העליוןהיי. הנבחן למסך דחיריק, התחתוןנבחן זה שהתחתון מצמצם , שהתחתון יקבל בחינת ידיעה רק לפי ערך האמונה ולא יותר מזה

משום שהוא , ואז יכול התחתון להתקיים. היינו שהתחתון הוא הגורם, את הקו שמאל דעליוןשדווקא באופן כזה התחתון מקבל את , קוים' וזה נקרא ג. כלול בבחינת ידיעה ואמונה גם יחד

.השלימות

החברה כגורם להשגה רוחנית

הרב יהודה אשלג

מתן תורה

).ח"ט י"ויקרא י(ואהבת לרעך כמוך ).ד"ר פכ"ב(רבי עקיבא אומר זה כלל גדול בתורה

יורה על סכום של פרטים שמשיתופם " כלל"כי מלת . ל זה אומר לנו בארוני"מאמר חז

שהוא כלל " ואהבת לרעך כמוך"נמצא כשהוא אומר על המצוה של . יחד הועמד אותו הכלל, ב המצוות שבתורה עם כל המקראות שבתוכה"הנה עלינו להבין ששאר תרי, גדול בתורה

אינן לא פחות ולא יותר מאשר סכום הפרטים המוכנסים ומותנים במצוה האחת הזאת של כי זה יצדק במצוות שבין אדם , א דברים מתמיהיםשאין אלו אל". ואהבת לרעך כמוך"

אולם איך יכולה אותה מצוה אחת להכיל ולכלכל בתוכה את כל המצוות שבין אדם , לחבירו .שהן עקרי התורה ורוב מנין ובנין שלה, למקום

הנה ערוך לעינינו , ואם עוד אפשר לנו להתיגע ולמצוא דרך ליישב דבריהם שבכאן) בלמדני כל התורה "ואמר לו .) שבת לא(באותו הגר שבא לפני הלל , ר בולטמאמר שני עוד יות

התרגום של (, ואמר לו כל מה דעלך סני לחברך לא תעביד, כולה כשאני עומד על רגל אחתאשר אין לנו , הרי לפנינו הלכה ברורה, "פירושא הוא זיל גמור, ואידך) ואהבת לרעך כמוך

המקראות שבתורה על המצוה האחת של ואהבת לרעך ב המצוות ובכל "שום העדפה בכל תרישהרי , כיון שבאים רק כדי לפרש ולאפשר לנו לקיים מצות אהבת הזולת על היכנה. כמוך

דהיינו שכל שאר התורה הם פירוש של המצוה , "ואידך פירושא הוא זיל גמור"אומר בפירוש .שאי אפשר לגמור מצות ואהבת לרעך כמוך זולתם, האחת הזאת

ואהבת "כי נצטוינו , ובטרם נחדור לעומק הדבר עלינו להתבונן במצוה הזאת גופה)גאומר לנו שתאהב את חברך באותו השיעור שאתה אוהב את , "כמוך"אשר מלת " לרעך כמוך

, זאת אומרת שאתה מחויב לעמוד תמיד על המשמר, לא פחות בשום פנים שבעולם, עצמךלא פחות כמו שאתה עומד תמיד על , ה הישראליתולמלאות צרכי כל איש ואיש מכל האומ

כי לא רבים המה שיוכלו , אשר זה הוא לגמרי מן הנמנעות, המשמר למלאות את צרכי עצמךואיך אתה מטיל עליו לעבוד ולספק את משאלות , ביום העבודה שלהם למלאות די צרכי עצמם

כ מזהירה אותנו "ה כי עוזאת לא יתכן כלל לחשוב שהתורה מדברת על דרך הגזמ? כל האומה .לומר לך שהדברים והחוקים נאמרו בדיוק נמרץ', התורה לא תוסף ולא תגרע וכו

שפשטה של המצוה הזאת של אהבת הזולת מחמירה עוד , אומר לך, ואם מעט לך זה) דקידושין (בשם הירושלמי ' ד שכתבו התוס"ע, שעלינו להקדים צרכי חברינו על צרכי עצמינו

דפעמים שאין לו אלא כר : וזה לשונם, האמור לגבי עבד עברי" כי טוב לו עמך"ק בפסו.) דף כשהוא שוכב , ואם שוכב עליו בעצמו ואינו נותנו לעבד הרי אינו מקיים כי טוב לו עמך, אחד

, נמצא. ואם אינו שוכב עליו וגם אינו מוסרו לעבדו הרי זו מדת סדום. על כר והעבד על הארץ .ה"ל עש"עכ. ו לעבדו והאדון עצמו שוכב על הארץשעל כרחו צריך למסר

שהרי גם כאן השוה , ונמצינו למדים אותו הדין גם בכתוב שלנו בשיעור אהבת הזולת, שבעבד עברי" כי טוב לו עמך"כדוגמת , הכתוב את מילוי צרכי חבירו כמו מילוי צרכי עצמו

, יוצא פסק ההלכה, סא כללשגם כאן במקרה אם אין לו אלא כסא אחד ולחברו אין כ, באופןכי , שאם הוא יושב עליו ואינו נותנו לחברו הריהו עובר על מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך

ואם הוא אינו יושב עליו וגם אינו נותנו . אינו ממלא צרכי חברו כמו שהוא ממלא צרכי עצמווא עצמו ישב וה, אלא שמחויב ליתנו לחברו לשבת עליו, הרי זו רשעות כמדת סדום, לחברו

, ומובן מעצמו שכן הדין אמור בכל הצרכים שמצויים לו וחסרים לחברו. על הארץ או יעמוד ?האם המצוה הזאת היא בגדר האפשרות לקיימה, ומעתה צא ולמד

למה ניתנה התורה ביחוד לאומה הישראלית ולא ניתנה לכל , וקודם כל עלינו להבין) האשר רק היוצא מדעתו יכול , וכמובן? שום לאומיותו מ"היש כאן ח, באי העולם בשוה יחד

:) ז ב"ע(ל "שזוהי כוונתם במה שאמרו ז, ל בשאלה זו"כבר עמדו חז, ובאמת. להרהר כזאת .כנודע, ה על כל אומה ולשון ולא קיבלוה"שהחזירה הקב

', וכו' ש בך בחר ה"אם כן למה נקראנו העם הנבחר כמ, אולם מה שקשה לדבריהםהיתכן , שהדברים מוקשים מעיקרם, ועוד. מי שהוא מאומה אחרת שירצה בהמאחר שלא היה

אשר לא נשמע , ה בא עם תורתו בידו ונשא ונתן עם עמי הארצות הפראיים ההם"שהקב .מעולם כזאת ואינו מקובל על הלב כלל

, אולם כשנבין היטב את מהות התורה והמצוות הנתונות לנו ואת הנרצה מקיומם) וכי . אז נבין הכל, שהוא תכלית כל הבריאה הגדולה הערוכה לעינינו, ל"ונו חזבשיעור שהור

ואין לך יוצא מהכלל הזה זולת הירודים שבמין , שאין לך פועל בלי תכלית, מושכל ראשון הואו "שיפעל ח, שלרוממותו אין חקר' כ לא יוטל ספק כלל על הבורא ית"וא, האנושי או התינוקות

.תכליתדבר קטן או גדול בלי פירוש . ל על זה שלא נברא העולם אלא בשביל קיום התורה והמצוות"והורונו חז

על הבריאה מעת שנבראה הוא ' כי כונת הבורא ית, ל"כפי שבארוה לנו הראשונים ז, הדברכי דבר הודעת אלקותו מגיע לנברא במדת שפעו הנעים ההולך . להודיע את אלקותו לזולתושבזאת מתרוממים השפלים בהכרה אמיתית להיות למרכבה . רצויומתרבה אליו עד השיעור ה

אשר " עין לא ראתה אלקים זולתך: "עד שמגיעים לשלמותם הסופית, ולדבקה בו' אליו יתמרוב גודלה ותפארתה של השלמות ההיא גם התורה והנבואה נשמרו לדבר אף מלה אחת

יאים לא נתנבאו אלא לימות כל הנב:) "ד"ברכות ל(ל "כמו שרמזו על זה חז, מהפלגה זו ".המשיח אבל לעולם הבא עין לא ראתה אלקים זולתך

". דביקות"רק במלה הפשוטה , ל"ומתבטאת השלמות הזו בדברי התורה והנבואה ודחזאולם אם תשהה את , והנה מתוך גלגולה של מלה זו בפיות ההמון כמעט שאיבדה כל תוכן

כי תצייר לך , ומשתומם על גובהה המפליאתשאר עומד, רעיונך על המלה הזאת רגע קט, ואז תבין, אז תוכל לערוך יחס הדביקות מזה לזה, הענין האלקי וחין ערכו של הנברא השפל

.למה אנו שמים את המלה הזאת לתכלית כל הבריאה הגדולה הזאתי קיום "אשר הברואים השפלים יוכלו ע, אשר תכלית כל הבריאה היא, היוצא מדברינו

.'וית' עד שיזכו להדבק בבוראם ית, והמצוות לילך מעלה מעלה הלוך ומתפתחהתורה למה לא בראנו מתחילה בכל אותה הרוממות , אולם כאן עמדו חכמי הקבלה ושאלו) ז

לגלגל עלינו את כל המשא והטורח הזה של הבריאה ' ומה היה לו ית', הרצויה להדבק בו יתכי , פירוש. 'לאו דיליה בהית לאסתכולא באפיה וכודמאן דאכיל ד, והשיבו? והתורה והמצוות

כי נעשה מושפל והולך , מי שאוכל ונהנה מיגיע כפיו של חברו מפחד הוא להסתכל בתואר פניוויתעלה לא יתכן שימצא ' ומתוך שמה שנמשך משלימותו ית. ז עד שמאבד צורתו האנושית"עי

מותינו הנרצית על ידי מעשה ידינו לכן הניח לנו מקום להרויח בעצמינו את רומ, בו חסרון .בתורה ומצוות

וכבר בארתי אותם במתכונתם בספרי פנים , ודברים אלו המה עמוקים מכל עמוק', הסתכלות פנימית חלק א, ובספר תלמוד עשר הספירות, מסבירות לעץ החיים בענף הראשון

.שיהיו מובנים לכל נפש, וכאן אפרשם בקצרהשיר אחד שקרא לאדם מן השוק ומאכילהו ומשקהו ומעניק לע, כי הדבר הזה דומה) ח

, ובכל יום מרובים מתנותיו על הקודם לו וכן מוסיף והולך, לו מכסף וזהב וכל חמדה יום יוםעדיין לא נתמלאו כל , וענהו? לבסוף שאלהו העשיר אמור לי האם כבר נתמלאו כל משאלותיך

רכוש והחמודות הללו הגיעוני על ידי עסקי כי מה טוב ומה נעים היה לי אילו כל ה, מבוקשיכ לא נברא "א, ויאמר לו העשיר. ולא להיות מקבל מתנת ידך בחסד, עצמי כמו שהגיעו אליך

.עוד איש שיוכל למלאות משאלותיךומוסיף והולך כפי , כי הגם שמצד אחד הוא טועם תענוג גדול, ודבר זה טבעי הוא

שהעשיר , שה לו לסבול מבושה את ריבוי ההטבה הזוהנה מצד שני ק, שיעור ריבוי מתנותיושהמקבל מרגיש כמין בושה ואי , כי חוק טבעי הוא בעולם. הולך ומרבה עליו בכל פעם

ומכאן נמשך לנו חוק . סבלנות בעת קבלת מתנת החנם מאת הנותן מחמת חסדיו ורחמיו עליוי סוף סוף לא יוכל ליתן לו שלא יצוייר בעולם מי שיוכל למלאות חפצי חברו במילואם כ, שני

.שרק עמה נשלמת כל ההרחבה מכל השלימות הרצויה, את האופי והצורה של קנין עצמימה שלא יתכן ומתאים כלל כלפי שלימותו הנעלה , והנה זה אמור רק כלפי הנבראים

י העסק בתורה ומצוות להמציא את "י היגיעה והטרחה וע"וזהו שהכין לנו ע. 'וית' יתדהיינו כל הכלול בדבר ' כי אז כל העונג והטוב המגיע לנו ממנו ית, ו בעצמינורוממותינשאז אנו מרגישים , י מעשה ידינו"שהגיע לנו ע, קנין עצמינו' יהיה כל זה בבחי', דבקותו ית

.כמבואר, שאין לנו טעם של שלימות זולתה, עצמינו בבחינת בעלים לדברומבטן מי יצא לנו פגם , מקורו של חוק טבעי זהאמנם כן ראוי לנו להתבונן בעיקרו ו) ט

אולם דבר זה מושכל ? שאנו מרגישים בעת קבלת החסד ממי שהוא, הבושה ואי הסבלנותוכל הענינים הנהוגים , מחוק הידוע לחכמי הטבע אשר כל ענף טבעו קרוב ושוה אל שורשו

כי , ומכאן נפתח לנו פתח להבין מקור כללות התענוגים והיסורים הקבועים בעולמנו' לפיכך כל הענינים הכלולים בו ית, ר בראהוא השורש לכל בריותיו אש' ת וית"מתוך שהשי

.'משום שטבענו קרוב לשורשינו ית, יבושמו לנו וינעמו לנו, ונמשכו לנו הימנו בהמשכה ישרהולא נמשכו לנו הימנו בהמשכה ישרה זולת על פי ', וכל הענינים שאינם נוהגים בו ית

אנו , דהיינו. נו לסובלםויהיה קשה ל, יהיו אלה נגד הטבע שלנו, קוטבה של הבריאה עצמהעד שאין אנו עושים שום תנועה אם לא , ושונאים מאד את התנועה, אוהבים את המנוחה

ואין , מפני שהשורש שלנו איננו בעל תנועה זולת בעל המנוחה, והיה זה, להשגת המנוחה .ולפיכך תהיה זו גם כן נגד טבענו ושנואה לנו, ו נוהגת בו כלל"תנועה ח

שהוא משום ', נו אוהבים מאד את החכמה ואת הגבורה ואת העושר וכוא, ועל דרך זהכמו הסכלות , כ שונאים אנו מאד את הפוכם"וע, שהוא שורשנו' שכל אלה כלולים בו ית

שזהו עושה את הרגשתנו , משום שאינם מצויים כלל ועיקר בשורש שלנו, והחולשה והעניות .מאוס ושנוא וגם גורם מכאובים לאין סבול

והיא הנותנת לנו הטעם הפגום הזה של בושה ואי סבלנות בעת שאנו מקבלים דבר ) י? כי ממי יקבל, ו שום ענין של קבלת טובה"אין בחוקו ח' כי הבורא ית, מאחרים בתורת חסד

אנו , ולעומתו. כאמור, כ הוא מאוס ושנוא לנו"ע' ומתוך שאין הענין הזה נהוג בשורשנו יתלהיות דבר זה נוהג , בעת כל השפעה שאנו משפיעים לזולתנומרגישים תענוג ונועם ורך

.שהוא המשפיע לכל' בשרשנו יתבפרצופו " ולדבקה בו"עתה מצאנו פתח עינים להסתכל בדבר תכלית הבריאה של ) יא, י מעשה ידינו בתורה ובמצוות"שכל ענין הרוממות ודביקות הזו המובטחת לנו ע, האמיתי

אשר כל הנעימות והעידון ', אלא דבר השוואת הענפים לשורשם ית, אינה לא פחות ולא יותרשענין התענוג אינו אלא רק , כמו שנתבאר לעיל, נעשה כאן דבר נמשך טבעי מאליו, וכל נשגב

ובהיותנו משתוים בעניננו לכל מנהג הנוהג ומצוי בשורשנו הרי אנו , השוואת הצורה ליוצרההרי נעשים , נו מהענינים שאינם נמצאים בשורשנווכל ענין שיארע ליד, מצויים בתענוגים

ונמצא . כפי אשר יתחייב מהמושג ההוא, לבלתי נסבלים ולגועל נפש או למכאובים ממשיים .'וית' מאליו אשר כל תקותנו תלויה ועומדת בשיעור השוואת צורתנו לשורשנו ית

ה למי "וכי מה איכפת ליה להקב, בשאלתם) ד"ר פמ"ב(ל "ואלה הם דברי חז) יבהרי לא נתנו המצוות אלא לצרף בהם את הבריות ? ששוחט מן הצואר או מי ששוחט מן העורף

פירושו הזדככות הגוף העכור שזוהי התכלית היוצאת מקיום התורה , והצירוף הזה. ל"עכ .והמצוות כולן

כי כשיוצא ונולד מחיק הבריאה הוא מצוי בתכלית הזוהמא , מפני שעייר פרא אדם יולדאשר כל תנועותיו , שפירושם הוא ענין רבוי גדלות האהבה העצמית הנטבעת בו, פלותוהש

.מבלי ניצוצי השפעה לזולתו ולא כלום, סובבות בחזקה על קטבו עצמובהיות , דהיינו מן הקצה אל הקצה', וית' שאז נמצא במרחק הסופי מן השורש ית, באופןואותו הנולד נמצא כולו במצב , ו"לל וכלל חכולו להשפיע בלי שום ניצוצי קבלה כ' השורש ית

כ נבחן מצבו בנקודה התחתונה של "וע, של קבלה לעצמו בלי שום ניצוצי השפעה ולא כלום .השפלות והזוהמה המצויה בעולמנו האנושי

" השפעה לזולתו"כן יקבל מהסביבה שלו שיעורים חלקיים של , וככל שהוא הולך וגדלוהנה גם אז מתחילים לחנכו . חות הנמצאים באותה הסביבהוזהו ודאי תלוי בערכי ההתפת

כי אי , "שלא לשמה"המכונה , ב"ז ועוה" משום שכר בעוה-בקיום תורה ומצוות לאהבת עצמו .אפשר להרגילו באופן אחרשהיא בכוונה , אז מגלים לו איך לבא לעסק המצוות לשמה, וכשגדל ובא בשנים

שלנשים וקטנים אין ) י"הלכות תשובה פ(ם "הרמבש "כמ. ר ליוצרו"מיוחדת רק לעשות נרק כשגדלים וקונים דעת ושכל אז , כי לא יוכלו שאתו, לגלות את העסק בתורה ומצוות לשמה

שהיא מוגדרת , "מתוך שלא לשמה בא לשמה", ל"ש ז"וכמ. מלמדים אותם לעשות לשמה .בכוונה לעשות נחת רוח ליוצרו ולא לשום אהבה עצמית

ש "כמ, הטבעית שבעסק התורה והמצוות לשמה אשר נותן התורה ידעהי הסגולה"ועהרי נמצא הנברא , ר ובראתי לו תורה תבלין"בראתי יצה: ה אומר"שהקב:) קידושין ל(ל "ז

', ב', מצוות הנוהגות בין אדם למקום ית', א: חלקים בתורה' ואם אמנם נמצאים ב) יגהנה שניהם לדבר אחד מתכוונים דהיינו כדי להביא הנברא . מצוות הנוהגות בין אדם לחבירו

.כמבואר' לידי המטרה הסופית של הדביקות בו יתכי בשעה , כ בחינה אחת ממש"אלא אפילו הצד המעשי שבשניהם הוא ג, ולא עוד בלי שום הפקת תועלת ולא לשום תערובות של אהבה עצמית דהיינו" לשמה"שעושה מעשהו

בין אם הוא עובד לאהבת , אז לא ירגיש האדם שום הפרש במעשהו, של משהו בעדו עצמו .'חברו בין אם הוא עובד לאהבת המקום יתשכל הנמצא מחוץ למסגרת גופו עצמו הוא אצלו , משום שחוק טבעי הוא לכל בריה

לאהבת זולתו הוא עושה זאת וכל תנועה שאדם עושה , כמו דבר ריק ובלתי מציאותי לגמריאין מעשים , ולפיכך, בעזרת אור חוזר ואיזה גמול שסופו לחזור אליו ולשמשו לתועלתו עצמו

ודומה לשכירות , משום שנידון על שם סופו" אהבת זולתו"כגון אלו יכולים להקרא בשם .ומכל מקום אין מעשה השכירות נחשב לאהבת זולתו, שאינה משתלמת אלא לבסוף

דהיינו בלי ניצוצי אור , ם לעשות איזו תנועה וטרחה משום אהבת זולתו לגמריאולועל כיוצא . זהו מצד הטבע לגמרי מן הנמנעות, חוזר ושום תקוה של איזה גמול שישוב אליו

.כל חסד דעבדין לגרמייהו הוא דעבדין, בזה אמרו בתיקוני הזהר על אומות העולםאין זה משום אהבת , יהם או בעבדות אלהיהםכל מה שהמה מתחסדים עם חבר, פירוש

.והוא משום שדבר זה הוא מחוץ לדרך הטבע כמבואר, זולתם אלא משום אהבה עצמיתשבהרגילו את עצמו לקיים את , כ רק מקיימי התורה והמצוות מוכשרים לדבר זה"וע

וקונה אז לאט לאט נפרש ויוצא מחיק הבריאה הטבעית , ר ליוצרו"התורה והמצוות לעשות נ .שהיא אהבת זולתו האמורה, טבע שני

. וזהו שהביא לחכמי הזוהר להוציא את אומות העולם מדבר אהבת זולתם מכל וכל, מ לשמה"משום שאין להם את ענין העסק בתו, ואמרו כל חסד דעבדין לגרמייהו הוא דעבדין

צא גם ונמ, ב כנודע"ז ובעוה"וכל דבר העבדות לאלהיהם הוא משום שכר והצלה בעוהוממילא לא תארע להם לעולם שום פעולה . עבדותם לאלהיהם הוא משום אהבה עצמית

שיוכלו להתרומם בשבילה אפילו כחוט השערה ממעל , שתהיה מחוץ למסגרת גופם עצמם .לקרקע הטבע

הנה אפילו מצד , אשר כלפי העוסק בתורה ומצוות לשמה, והננו רואים בשתי עינינו) ידהכרח , כי בטרם שמשתלם בדבר, חלקי התורה' נו מרגיש שום הבדל בבהמעשיות שבתורה אי

, ת והן לבני אדם מורגשת אצלו כמו ריקנית לבלי מושג"שכל פעולה לזולתו הן להשי, הואואז זוכה תיכף . ל"כנ, י יגיעה גדולה נמצא עולה ומתרומם לאט לאט לטבע שני"אולם ע

.כמבואר' שהיא הדביקות בו ית, למטרה הסופיתהוא , הנה הסברה נותנת אשר אותו חלק התורה הנוהג בין אדם לחברו, וכיון שכן הוא

' משום שהעבודה במצוות שבין אדם למקום ית, היותר מסוגל להביא את האדם למטרה הנרצתוכל שעושה מחמת הרגל , היא קבועה ומסויימת ואין לה תובעים והאדם מתרגל אליה בנקל

כ חלק המצוות שבין אדם לחברו הוא בלתי "משא. תועלת כנודעכבר אינו מסוגל להביא לו כ סגולתם יותר בטוחה "וע, קבוע ובלתי מסויים והתובעים מסבבים אותו בכל אשר יפנה

.ומטרתם יותר קרובהאשר עיקר הקוטב שבתורה הוא , עתה נבין בפשיטות דברי הלל הנשיא להאי גיורא) טו

ואפילו ). 'ל אות ב"כנ( הם פירוש והכשר אליה ב מצוות"ויתר תרי, ואהבת לרעך כמוךלהיותה המטרה הסופית היוצאת , כ בכלל הכשר המצוה הזו"המצוות שבין אדם למקום הם ג

ל "כנ" (לא נתנו תורה ומצוות אלא לצרף בהם את ישראל"ל "ש ז"כמ, מכל התורה והמצוותדהיינו המצוה , זולתועד שקונה טבע שני המוגדר באהבת, שהיא הזדככות הגוף, )ב"אות י

אשר אחריה זוכה תיכף , שהיא המטרה הסופית בתורה, האחת של ואהבת לרעך כמוך .'לדביקותו ית

אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ' ואהבת את ה"ואין להקשות למה לא הגדיר זה בכתוב אשר באמת כלפי האדם הנמצא עוד בטבע הבריאה , כי זה מטעם המבואר לעיל" ובכל מאודך

בעיקר תוכנה של ) 'וד' אות ג(ובאמור מצאנו הפתח להבין במה שעמדנו לעיל ) טזאיך מחייבת אותנו התורה בדבר שהוא מהנמנעות , "ואהבת לרעך כמוך"המצוה הזאת

.ה"עש, לקיימהאלא , אברהם יצחק ויעקב' שמהטעם הזה לא ניתנה התורה לאבותינו הק! אכן השכל

שיצאו והיו לאומה שלימה בת שש מאות אלף איש מעשרים , נמשך הדבר עד יציאת מצריםואחר שכל אחד , כי אז כל אחד מהאומה נשאל אם מסכים לעבודה הנשגבה הזאת, שנה ומעלה

אז נעשתה האפשרות לקיים , דבר ואמר נעשה ונשמעואחד מהאומה הסכים בכל לב ונפש ל .שיצאה מגדר הנמנעות ובאה לגדר האפשרות, את כללות התורה

ואין , אם שש מאות אלף איש מסתלקים מכל עסקיהם לצרכי עצמם, כי זהו ודאי גמורולא עוד , להם שום עסק בחייהם רק לעמוד על המשמר תמיד שלא יחסר שום צורך לחבריהם

ואהבת לרעך "ככל גדרה של המצוה , קו בזה באהבה עצומה בכל לבבם ונפשםאלא שיעסשאפס כל צורך מכל יחיד מחברי האומה לדאוג בשביל קיומו , אז ברור בלי שום ספק, "כמוך .עצמו

ויכול לקיים בנקל את המצוה של , ונעשה משום זה פנוי לגמרי משמירת קיומו עצמוכי איך תפול עליו דאגה על . 'וד' המבוארים באות גואהבת לרעך כמוך בכל אותם התנאים

בה בשעה ששש מאות אלף איש אוהבים נאמנים עומדים על המשמר הכן , קיומו עצמו .בהשגחה עצומה שלא יחסר לו כלום מצרכיו

כי עתה המה , אחר שכל חברי האומה הסכימו לדבר תיכף ניתנה להם התורה, ולפיכךודם שבאו ונתרבו לשיעור אומה שלימה ואין צריך לומר אמנם מק. נעשו מוכשרים לקיימה

כי , לא הוכשרו באמת לקיים התורה על אופנה הרצוי, בזמן האבות שהיו רק יחידים בארץבמספר קטן של אנשים אי אפשר אפילו להתחיל בענין עסק המצוות שבין אדם לחברו כפי

.לא ניתנה להם התורהולפיכך ', וד' כמבואר באות ג, הקוטב של ואהבת לרעך כמוךדהיינו במה שאמרו , ל"ובאמור נוכל להבין מאמר אחד מהתמוהים שבמאמרי חז) יז

כי היתכן אם מי שהוא , שלכאורה הוא בלתי מוצדק בתכלית, אשר כל ישראל ערבים זה לזהה את "יגבה הקב, חוטא או עובר עבירה ומכעיס את קונו ואין לך שום הכרות ושייכות עמו

ואיך אומרים אשר " איש בחטאו יומת' לא יומתו אבות על בנים וגו"ומקרא כתוב , חובו ממך ?שאינך מכיר לא אותו ולא את מקומו נמצאת ערב בחטאיו, אפילו הנכרי לך לגמרירבי אלעזר ברבי : וזה לשונם, ב"ע' קח וראה במסכת קידושין דף מ, והמעט לך זה

עשה מצוה אחת אשריו , היחיד נידון אחר רובוו, שמעון אומר לפי שהעולם נידון אחר רובועבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו ואת , שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות

.ל"עכ". וחוטא אחד יאבד טובה הרבה"שנאמר , כל העולם לכף חובהשנמצא לדעתו , והנה עשאוני רבי אלעזר בן רבי שמעון ערב גם בשביל העולם כולו

. וכל יחיד יגרום במעשיו זכות או חובה לכל העולם כולו, בני העולם ערבים זה לזהאשר כל .ג תמיהה"שזוהי תמיהה ע

כי הנה , ל מובנים ומוסכמים בתכלית הפשטות"אולם לפי המתבאר לעיל הרי דבריהם זג המצוות שבתורה סובבים על קוטבה של המצוה "הוכחנו לעינים אשר כל פרט ופרט מתרי

זולת באומה שלימה , שקוטב זה אינו בגדר של קיום, ונתבאר, ואהבת לרעך כמוךהאחת של .שכל חבריה מוכנים לדבר

הערבות ")מתן תורה"המשך ממאמר (

.שכל ישראל ערבים זה בזה

)ט"שבועות ל, :ז"סנהדרין כ(

כי לא ניתנה להם התורה , וזהו דבר הערבות אשר כל ישראל נעשו ערבים זה לזהאם מסכים הוא לקבל עליו את המצוה של אהבת הזולת , נשאל כל אחד ואחד מישראלבטרם ש

ה מלה "עש' וג' כפי המתבאר באות ב(בכל שיעורו " ואהבת לרעך כמוך", בשיעור הכתובלדאוג ולעבוד בעד כל אחד מחברי האומה , דהיינו שכל אחד מישראל יקבל על עצמו). במלה

.הוטבע באדם לדאוג בעד צרכי עצמולא פחות ממה ש, למלאות כל צרכיוהרי שכל אחד מישראל נעשה , ואחר שכל האומה הסכימו פה אחד ואמרו נעשה ונשמע

אשר רק אז נעשו ראויים לקבלת התורה , ערב שלא יחסר דבר מה לשום חבר מחברי האומה משום שבערבות הכללית הזאת נפטר כל יחיד מהאומה מכל דאגותיו לצרכי גופו, ולא זולת

, ויכול לקיים מצות ואהבת לרעך כמוך בכל שיעורו וליתן כל מה שיש לו לכל נצרך, עצמוששש מאות אלף אוהבים , היות שאינו דואג עוד בעד קיום גופו עצמו כי יודע ובטוח הוא

.נאמנים נמצאים בסביבתו עומדים הכן לדאוג בשבילואלא עד שיצאו , חק ויעקבומטעם זה לא היו מוכנים כלל לקבל התורה מזמן אברהם יצ

כי אז נעשתה המציאות שכל אחד יהיה מובטח בכל , ממצרים והיו לאומה שלימה בפני עצמה .צרכיו בלי שום דאגה והרהור כלל

כ בהיותם עוד מעורבים בין המצריים הכרח הוא אשר חלק מסוים מצרכיהם היה "משאא שאותו שיעור המסור בידי ונמצ, מסור בידי הנכרים הפראים הללו המלאים אהבה עצמית

כי חבריו לא יוכלו למלאות לו מחסוריו , הנכרים יהיה בלתי מובטח כלל לכל יחיד מישראלוכבר נתבאר שכל עוד שהיחיד מוטרד בדאגותיו עצמו אינו מוכשר , אלו משום שאינם בידיהם

.כלל אפילו להתחיל בקיום המצוה של ואהבת לרעך כמוךהיה מוכרח להתעכב עד זמן יציאתם , נין מתן התורהאשר ע, והנך מוצא בעליל

דהיינו עד שכל צרכיהם יהיו מסורים בידיהם בלי תלות , ממצרים והיו לאומה בפני עצמה, ונמצא משום זה. אשר אז הוכשרו לקבלת הערבות האמורה ואז ניתנה להם התורה, באחרים

זוהמת האהבה העצמית מבלי ויחזרו ל, אם יבגדו מעטים מישראל, אשר גם אחר קבלת התורהמטרידים לכל יחיד , הרי אותו שיעור הצטרכות המסור בידי המעטים, להתחשב עם זולתם

.מישראל לדאוג עליו בעצמווממילא נמנע קיום המצוה של אהבת זולתו לכל , כי אותם המעטים לא יחמלו עליו כלל

התורה שישארו בזוהמתם באופן אשר אותם פורקי העול גורמים לשומרי, ל"ישראל כולם כנולהשתלם באהבת זולתם , שהרי לא יוכלו לעסוק במצות ואהבת לרעך כמוך, באהבה העצמית

.כאמור, בלי עזרתםכי מצד , הן מצד הקיום והן מצד השלילה, שכל ישראל ערבים זה לזה, הרי לעיניך

הנה , יודהיינו אם מקיימים הערבות עד שכל אחד דואג וממלא כל מחסורי חבר, הקיוםנמצאים משום זה שיכולים לקיים התורה והמצוות בשלימות דהיינו לעשות נחת רוח ליוצרו

, אינם רוצים לקיים הערבות, דהיינו אם חלק מהאומה, והן מצד השלילה). ג"כנזכר באות י(הרי הם גורמים לשאר האומה להשאר שקועים בזוהמתם , אלא להיות שקועים באהבה עצמית

.לי למצוא שום מוצא כדי לצאת מעמידתם המזוהמת כמבוארמב, ובשפלותםוהתחיל אחד , ולכן הסביר התנא דבר הערבות בדמיון לשנים שהיו באים בספינה) יח

, אמר לו מאי איכפת לך? אמר לו חבירו למה אתה קודר, קודר תחתיו ולעשות נקב בספינה, ל"עכ, אבדים יחד בספינההרי שנינו נ! שוטה, אמר לו, הלא תחתי אני קודר ולא תחתיך

).ד"ר פ"ויק(הרי הם עושים , כי מתוך שפורקי העול משוקעים באהבה עצמית, ש"והיינו כמ

במעשיהם גדר של ברזל המעכב על שומרי התורה מלהתחיל אפילו בשמירת התורה והמצוה , ל"כנ' שהוא הסולם להגיע לדביקותו ית, דהיינו בשיעור הכתוב ואהבת לרעך כמוך, על היכנה

.הרי שנינו נאבדים יחד בספינה! שוטה: שאומר לו, ומה צדקו דברי המשל

ולא די לו שכל ישראל , י מפליג עוד יותר בדבר הערבות"ורבי אלעזר בנו של רשב) יטכי הכל מודים , אמנם לא פליגי. אלא כל העולם נכנסים בדבר הערבות, ערבים זה לזה

מפני , ה של התורה והיינו רק להתחלת תיקון העולםשמתחילה דיה ומספיקה אומה אחת לקיומה עם התורה "ל שסבב הקב"כאמרם ז, שאי אפשר היה להתחיל בכל אומות העולם בבת אחת

כלומר שהיו שקועים בזוהמת האהבה העצמית עד למעלה , לכל אומה ולשון ולא רצו לקבלהר להעלות על הדעת עד שלא היה אפש, אלו בניאוף ואלו בגזל ורציחה וכדומה, מחוטמם

.אם מסכימים לפרוש מאהבה העצמית, לדבר עמהם, בימים ההםה שום עם ולשון שיהיו מוכשרים לקבלת התורה זולת בני "לא מצא הקב, ולפיכך

ל האבות קיימו כל התורה "וכמו שאמרו רז, אברהם יצחק ויעקב שזכות אבותם עמדה להםתן היתה להם היכולת להשיג ולבא בכל שפירושו שמתוך רוממות נשמ, עוד בטרם שניתנה

בלי הקדם הסולם של המעשיות ' הנובעת מדביקותו ית, בבחינת רוחניותה של התורה' דרכי השבלי ספק הן הזיכוך , )ז"ל אות ט"כנ(שלא היתה להם האפשרות לקיימם כלל , שבתורה .הגופני

ם ובני בניהם והן הרוממות הנפשית של אבותינו הקדושים פעלו הרבה מאד על בניהוזכותם זו עמדה להם לאותו הדור אשר כל אחד ואחד מחברי האומה קיבל עליו את , אלה

ומטעם זה נבחרנו מתוך . וכל אחד ואחד אמר בפה מלא נעשה ונשמע, העבודה הגבוהה הזאתשרק בני האומה הישראלית לבד נכנסו בערבות , ונמצא. הכרח לעם סגולה מכל העמים

ואיך , וזה פשוט כי מציאות היא, כי לא השתתפו בדבר, ומות העולם כללהדרושה ולא בני א .יוכל רבי אלעזר לחלוק עליו

ש "כמ', יהיה בהכנסת כל באי העולם בסוד עבודתו ית, אולם הגמר של תיקון העולם) כ" ביום ההוא"ודייק הכתוב , "אחד ושמו אחד' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' והיה ה"

.'ונהרו אליו כל הגויים וגו', וגו' כי מלאה הארץ דעה את ה: וכן כמה כתובים, י זהולא לפנכלפי ' דומה לתפקידם של אבותינו הק, אולם תפקידם של ישראל כלפי כל העולם

דהיינו כמו שזכות אבותינו עמדה לנו להתפתח ולהזדכך עד שנעשינו , האומה הישראליתכי אז לא היינו , שקיימו כל התורה מטרם שניתנהשלולא אבותינו, ראויים לקבלת התורה

).ט"ל אות י"כנ(משובחים כלל משאר האומות כמובן להכשיר את , י העסק בתורה ובמצוות לשמה"ע, כמו כן מוטל על האומה הישראלית

עד שיתפתחו לקבל עליהם את העבודה הגבוהה הזו של אהבת , עצמם ואת בני העולם כולו .כמבואר' שהיא דביקותו ית, תכלית הבריאהשהוא הסולם ל, הזולת

ר ליוצרו ולא "אשר כל מצוה ומצוה שכל יחיד מישראל עושה כדי לעשות נ, באופןכי . נמצא פועל בזה איזה שיעור בהתפתחות כל בני העולם, לשום תשלום גמול ואהבה עצמית

עור גדול אלא בהתפתחות הדרגתית לאט לאט עד שמתרבים בשי, אין הדבר נעשה בבת אחתל "וזהו המכונה במליצת חז. באופן שיוכלו להכריע את כל בני העולם להזדככות הרצויה, כזה

ודימו הדבר כמו שוקל , שנגמר המשקל של ההזדככות הרצויה, כלומר. הכרעת הכף לזכות .אשר הכרעת הכף הוא גמר המשקל הנרצה לשוקל, בכף מאזנים', העולם נידון אחר רובו וכו, ן באמרוואלה הם דברי רבי אלעזר ברבי שמעו) כא

להכשיר את העולם להזדככות מסוימת עד שיהיו , שכוונתו על תפקיד האומה הישראליתלא פחות משהיו ישראל עצמם ראויים בעת קבלת ', ראויים לקבל עליהם את עבודתו ית

כף באופן שהמה מכריעים על, ל שכבר השיגו רוב זכויות"שזהו נקרא בלשון חז, התורה .החובה שהיא האהבה העצמית המזוהמת

שאם הכף של הזכויות שהיא ההבנה הגבוהה בטיב אהבת זולתו היא רבה ועולה , ומובןולומר נעשה ונשמע כמו , נעשים מוכשרים להכרעה ולהסכמה, על כף החובה המזוהמת

העצמית אז ודאי האהבה, דהיינו בטרם שזוכים לרוב זכויות, כ קודם זה"משא, שאמרו ישראל .'מכריעה שימאנו לקבל עולו ית

, כלומר, עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות: וזה אמרוכמו השוקל , כי סוף סוף מצטרף חלקו הפרטי של היחיד מישראל בשיעור ההכרעה הסופית

כל אחד הרי ודאי, שומשומים ומוסיף והולך על כף המאזנים אחד אחד עד שגומר ההכרעהועל דרך זה אומר על מעשה , שבלעדו היתה ההכרעה בלתי נגמרת, נותן חלק בהכרעה זו

כי בזמן שנגמר הדבר והוכרעה כף , שמכריע את כל העולם כולו לכף זכות, היחיד מישראל

שכל ישראל ערבים זה , ל"ש אינו חולק על מאמר חז"שר רבי אלעזר ברוהנך מוצא אל "וחז, אלא רבי אלעזר בן רבי שמעון מדבר לענין התיקון של כל העולם העתיד לבוא, לזה

.אשר רק ישראל בלבד קבלו עליהם את התורה, מדברים בהוהטובה וחוטא אחד יאבד "וזהו שמסתייע רבי אלעזר בן רבי שמעון מהמקרא ) כב

אשר הרגש ההתפעלות המגיע לאדם בעסק המצוות , )'אות כ(כי כבר נתבאר לעיל ". הרבההוא שוה לגמרי עם הרגש ההתפעלות המגיע לו בעת עסק המצוות שבין אדם , בין אדם למקום

שאין , כלומר, כי כל המצוות מחויב לעשותם לשמה בלי שום תקוה של אהבה עצמית, לחבירואשר כאן , זרת אליו על ידי טרחתו זו מתשלום גמול או כבוד וכדומהשום הארה ותקוה חו

).ו"ל אות ט"כנ(ואהבת חבירו לאחת ממש ' בנקודה הגבוהה הזאת מתחברים אהבת הנמצא שהוא פועל בזה שיעור מסויים של התקדמות בסולם של אהבת זולתו בכל בני

סוף , דה גדולה או מדה קטנהכי מדרגה זו שאותו היחיד גרם במעשיו אם מ, העולם בכללםכי גם חלקו הוכנס ומצטרף שם , סוף נמצאת מצטרפת לעתיד בהכרעת העולם לכף זכות

).במשל שוקל השומשומים', ל אות כ"כנ(להכרעה שמשמעותה שלא יכול להתגבר ולכבוש את האהבה העצמית , והעושה עבירה אחת

כי . מו ואת העולם כולו לכף חובהנמצא מכריע את עצ, כ פורץ בגנבה וכדומה"המזוהמת ועונמצא שהוא , הרי הטבע השפל של הבריאה חוזר ומתחזק, בגילוי זוהמתה של אהבה העצמית

בדומה כמו שאחד חוזר ונוטל מן כף , גורע שיעור מסוים מתוך ההכרעה לכף הזכות הסופיתומגביה מעט שנמצא אשר בשיעור זה חוזר , המאזנים אותו השומשום היחיד שחבירו הניח שם

וזה אמרו וחוטא אחד , ונמצא שהוא מחזיר את העולם אחורנית, את הכף של חובה למעלהגרם לדחיפה אחורנית , שבשביל שלא יכל להתאפק על תאותו הקטנטנה, יאבד טובה הרבה

.לרוחניותו של העולם כולורה במה שניתנה התו, )'אות ה(ובדברים הללו מתבארים היטב מה שעמדנו לעיל ) כג

אשר דבר תכלית , דעות בדבר' כי זהו ודאי ואין כאן ב, ביחוד אל גזע האומה הישראלית .שחור כלבן וכצהוב בלי שום הבדל מעיקרו: הבריאה מוטל על כל המין האנושי יחד

שהוא ענין , כמבואר לעיל, אולם מתוך ירידתו של טבע הבריות עד לדיוטא התחתונהלא היה שום דרך ומבוא לבא , מצרים על כל האנושותהאהבה עצמית השולטת שליטה בלי

, אפילו בהבטחה בעלמא, שיכריעו ויסכימו לקבל על עצמם, במשא ומתן עמהם ולהסביר להםאשר , מלבד האומה הישראלית, לצאת ממסגרתם הצרה אל העולם הרחב של אהבת הזולת

ביסורים גדולים מכח שהקדים להם השעבוד להמלכות הפראית של מצרים ארבע מאות שנה .ונוראים

כן יסורין ממרקין עונותיו של , מה מלח ממתק את הבשר"ל שאמרו "ונודע דברי חזשהזדככות אבותיהם הקדושים , ונוסף על זה, דהיינו שמביאין אל הגוף הזדככות גדולה, "אדם

.כמו שמעידים על זה כמה מקראות שבתורה, שזהו העיקר, )ז"ל אות ט"כנ(עמדה להם כ מכנה אותם הכתוב בעת "דע, הקדמות אלו נעשו אז מוכשרים לדבר הזה' בומכח

, כאיש אחד בלב אחד, ל"ופירשו חז, "ויחן שם ישראל נגד ההר"ש "כמ, ההיא בלשון יחידוכל מגמתו היתה רק , מפני שכל יחיד ויחיד מהאומה סילק את עצמו לגמרי מאהבה עצמית

עיין , במשמעות המצוה של ואהבת לרעך כמוך) ז"ת טאו(כמו שהוכחנו לעיל , להועיל לחבירוכי רק אז , ונמצא שנתלכדו יחד כל היחידים שבאומה ונעשו ללב אחד ולאיש אחד. שם היטב

.הוכשרו לקבלת התורה כמבוארניתנה התורה ביחוד לאומה הישראלית גזע אברהם , ולפיכך מתוך ההכרח האמור) כד

אמנם . אפילו להעלות על הדעת ששום זר ישתתף עמהכי לא היה מקום, יצחק ויעקב בלבדהשעל ידיהם יזרמו ניצוצי ההזדככות לכל המין , נתקנה האומה הישראלית כמין מעבר, בגלל זה

.האנושי שבעולם כולועד , באופן שניצוצי ההזדככות הללו הולכים ומתרבים יום יום כדמיון הנותן לאוצר

שיוכלו להבין את הנועם ואת , תפתחו ויבואו לידי כךדהיינו עד שי, שיתמלאו לשיעור הנרצהכי אז יבינו להכריע את כף הזכות ויכניסו את עצמם . השלוה השרויים בגרעין של אהבת זולתו

.וכף החובה יתבער מן הארץ', תחת עולו ית

שמשום זה לא ניתנה התורה , )ז"באות ט(עתה נשאר לנו להשלים מה שביארנו ) כהשהיא הקוטב של התורה כולה אשר כל " ואהבת לרעך כמוך"צוה של משום שהמ, לאבות

זולת בהסכמה , הנה איננה ראויה לקיימה ביחידות, המצוות מסבבות עליה כדי לבארה ולפרשה .מוקדמת של אומה שלימה

אם , ואז נשאלו מקודם, שנעשו ראוים לקיימה, כ נמשך הדבר עד צאתם ממצרים"ועואחר שהסכימו לדבר ניתנה להם , לקבל על עצמו מצוה זאתכל אחד ואחד מהאומה מסכים

, היכן מצינו בתורה שנשאלו בני ישראל שאלה זו, אולם עדיין צריך לבאר. ה"התורה עש ?ושהסכימו לזה קודם קבלת התורה

ה "בהזמנה ההיא ששלח הקב, שהדברים האלה מגולים בעליל לכל משכיל, ודע) כוועתה אם ) "'ט פסוק ה"פרשת יתרו י(ש "כמ, ת התורהי משה רבינו קודם קבל"לישראל ע

. כי לי כל הארץ, והייתם לי סגולה מכל העמים, ושמרתם את בריתי, שמוע תשמעו בקוליויבא משה . אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל. ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש

ויענו כל העם יחדיו ', ו הוישם לפניהם את כל דברים האלה אשר צוה, ויקרא לזקני העם ".'וישב משה את דברי העם אל ה, נעשה' כל אשר דבר ה, ויאמרו

אם אחד מציע , כי השכל מחייב, והנה לכאורה הדברים אינם מתאימים לתפקידםהריהו צריך לבאר לו דוגמה של תוכן , לחבירו לעשות איזו עבודה ורוצה לשמוע הסכמתו

.נמצא מקום למקבל לעיין בה אם למאן או להסכיםאשר אז , העבודה ההיא וגם שכרהלא דוגמא של עבודה ולא שכר חלף , אין אנו מוצאים לכאורה, מקראות אלו' וכאן בב

ואינו מפרש לנו לא את הקול " אם שמוע תשמעו בקלי ושמרתם את בריתי"כי אומר , העבודה" העמים כי לי כל הארץוהייתם לי סגולה מכל ", כ אומר"אח, ולא את הברית על מה שיחולו

אם הוא מצוה עלינו דהיינו להתאמץ להיות סגולה מכל העמים או שזו , שאינו מוכח מתוכו .הבטחה טובה לנו

: התרגומים' אשר ג" כי לי כל הארץ"גם יש להבין הקשר שיש כאן לסיום הכתוב ם כאן לתקן את נדחקי', ן וכו"י ורמב"וכל המפרשים רש, אונקלוס יונתן בן עוזיאל והירושלמי

, ומפרש" פ"אע"הזה הוראתו " כי"מרינוס אשר ' והאבן עזרא מביא בשם ר, פשט הכתוב הזהאולם . ה"ולזה נוטה גם דעתו עצמו עש. פ שלי כל הארץ"והייתם לי סגולה מכל העמים אע

.דהא, אלא, דלמא, או: משמש בארבע לשונות" כי"שאמרו , ל"אינו מותאם עם חז, פירושו זהכ מסיים הכתוב ואתם תהיו לי ממלכת "ואח, י"אעפ: עוד מוסיף לשון חמישיוהוא

אם זו מצוה וחובה להתאמץ בדבר זה או שזו , וגם כאן אינו מוכח מתוכו. כהנים וגוי קדוש, ך"אין לו פירוש ואין לו חבר בכל התנ" ממלכת כהנים"גם המלות הללו . הבטחה טובה

שהרי לפי , ם איזה הבחן בין ממלכת כהנים ובין גוי קדושובעיקר צריך להגדיר כאן על כל פניוממילא מובן שממלכה שכולה , אחת עם קדושה' המשמעות הרגילה של כהונה הרי זו בחי

.כ המלות גוי קדוש מיותרות"כהנים הרי זה גוי קדוש ואמתבארים , אולם על פי כל אותם הדברים שביארנו מראש המאמר עד כאן) כז

דהיינו , כתפקידם הראוי להיות לדמות משא ומתן של הצעה והסכמה, כונתםהכתובים על מתואת , שמציע להם באמת בדברים אלו כל צורתה ותוכנה של ענין העבודה של התורה והמצוות

.כל מתן שכרה הראוי להשמע, "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים"כי צורת העבודה שבתורה ובמצוות מתבטאת בכתוב

דהיינו כמו שהכהנים , שתהיו כולכם מקטון ועד גדול כמו כהנים, ירושהכי ממלכת כהנים פכן תהיה כל האומה מסודרת , הוא נחלתם' אין להם חלק ונחלה ושום קנין גשמי בארץ כי ה

, ואין לשום פרט לעסוק בה. 'ית' כולה מוקדשת לה, באופן אשר הארץ וכל מלואה, בכללותהבאופן , צרכי זולתו שלא יחסר כלום ממשאלותיות ולמלא את"אלא כדי לקיים מצות השי

.שלא יהיה לשום פרט לדאוג מה לצרכי עצמונבחנים ממש , כקצירה וזריעה וכדומה-שבאופן זה נמצאו אפילו העבודות של חולין כי מה לי העסק במצוה של הקרבת , ק"בדוגמת עבודות הקרבנות שהכהנים היו עושים בביהמ

ונמצא , "ואהבת לרעך כמוך"ומה לי אם מקיים מצות עשה של , שהיא מצות עשה' עולה להאלא שהסברא , ולא עוד. 'דומה כעומד ומקריב קרבן לה, שהקוצר שדהו כדי להאכיל לזולתו

כמו , היא עוד יותר חשובה ממקריב הקרבן, נותנת אשר מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך ).ו"ד ט"באות י(שהוכנו לעיל

כי כל התורה והמצוות אינם נתונים אלא לצרף בהם את , גמר הדבראמנם עדיין אין זה שהיא , כ יזכה בגללם לשכר האמיתי"אשר אח) ב"ל אות י"כנ(שהיא הזדככות הגוף , ישראל

גוי "והנה השכר הזה מתבטא במילים ). 'ל באות ו"כנ(שהיא תכלית הבריאה ' הדביקות בו ית' קדושים תהיו כי קדוש אני ה"ש "כמ, נעשינו קדושים' י הדביקות בו ית"שע" קדוש

".אלקיכםמתבטאת כל צורת העבודה על קוטבה של " ממלכת כהנים"והנך רואה שבמילים

ואין להם שום קנין , הוא נחלתם' ממלכה שכולה כהנים שה, דהיינו". ואהבת לרעך כמוך"היחידה שאך ובעל כרחינו יש לנו להודות אשר זוהי ההגדרה , עצמי מכל הקנינים הגשמיים

כי , כי לא תוכל לפרשה בדבר הקרבת קרבנות למזבח, זו" ממלכת כהנים"אפשר להבין בענין ?כי מי הם שיהיו המקריבים, לא יתכן זה להאמר על האומה כולה

וכן לפרשם על דבר הקדושה ? מי הם שיהיו הנותנים, וכן בענין לקיחת מתנות הכהונהאינו אלא רק , אלא בהכרח שכל המשמעות שבדבר,של הכהנים הלא כבר נאמר וגוי קדוש

והיינו השיעור של ואהבת לרעך , שנעדרים מכל קנין גשמי לעצמם, הוא נחלתם' במה שהמתבטאת כל צורת מתן השכר שהיא " גוי קדוש"ובמילים , ל"כמוך הכולל כל התורה כנ

.הדביקותועתה אם "כי אומר , ועתה מובנות לנו היטב גם המילות הקודמות בכל שיעורן) כח

, לעשות ברית על זה שאני אומר אליכם כאן, כלומר" שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתישעל ידיכם יעברו , שאתם תהיו לי הסגולה, כלומר, והייתם לי סגולה מכל העמים, דהיינו

בהיות שכל אומות העולם עדיין , ניצוצי הזדככות וצירוף הגוף אל כל העמים ואומות העולםוצריך אני לאומה אחת על כל פנים להתחיל בה עתה שתעשה , אינם מוכנים כלל לדבר הזה

כל עמי הארץ שייכים לי , כלומר" כי לי כל הארץ"ועל כן מסיים על זה , סגולה מכל העמים ).'ל אות כ"כנ(כמותכם וסופם להדבק בי

סגולה אני הנה לעם , אלא עתה באותה שעה שהמה עדיין אינם מסוגלים לתפקיד זהאשר , הריני מצוה אתכם, דהיינו להיות הסגולה מכל העמים, ואם אתם מסכימים לזה, צריך

אהבת זולתו באופיה האחרון של ואהבת לרעך ' שהיא בחי" ממלכת כהנים"ואתם תהיו לי שהוא השכר בצורתו האחרון " וגוי קדוש. "שהיא קוטבה של כללות התורה והמצוות, כמוך

.הכולל כל השכר שאך אפשר להודיע עליו', תשל ולדבקה בו י" אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל"ל בביאור הסיום "וזהו שהשמיעונו חז

שקשה מהיכי תיתי שמשה רבינו יעדיף או , "ולא יותר" "לא פחות" "אלה הדברים"שדייקו ואדרבה , שלא מצאנו דוגמתו בכל התורה, ת צריך להזהירו עליו"עד שהשי' יחסיר מדברי ה

".בכל ביתי נאמן הוא"מקרא כתוב עליו כמבואר בהמלות , כי בענין ציור העבודה על אפיה האחרון, ובאמור מובן היטב) כט

הנה באמת היה אפשר , "ואהבת לרעך כמוך"שהיא ההגדרה הסופית של , "ממלכת כהנים" בהפלגה גדולה ולא לגלות בפעם אחת צורת העבודה, למשה רבינו להעלות על דעתו להתעכב

מפחד פן לא יתרצו בני ישראל להסתלק מכל הקנינים הגשמיים ולמסור כל הונם , ורמה כזו ".ממלכת כהנים"כהוראת המלות של ', ורכושם לה

אסור לגלות להם ענין העבדות , אשר לנשים וקטנים, ם"בדומה למה שכתב הרמב עד שיגדלו ויחכמו ויהיה להם רק להמתין, שמחוייבת להיות על מנת שלא לקבל פרס, הנקיה

אלא " לא פחות"ל "ת האזהרה הנ"ולפיכך הקדים אליו השי. האומץ להוציא אל הפועל את זה ".ממלכת כהנים"להציע להם את האופי האמיתי עם כל הפלגתה הנשגבה המתבטאת במלות

היה אפשר למשה רבינו להעלות " וגוי קדוש"וכן בענין מתן השכר המוגדר בהמלות כדי ', לפרש ולהרחיב להם ביותר את הנועם והעידון הנשגב הטמון בדביקותו ית, דעתועל

ז "להתאימם ולקרבם שיקבלו ויסכימו אל ההפלגה העצומה הזו להסתלק לגמרי מכל קניני עוהמתן ' רק לסתום ולא לפרש כל בחי" לא יותר"ולפיכך הגיעה אליו האזהרה ו, כהנים' כבחי

.בלבד" וגוי קדוש"ו של השכר הכלול במלות הללהנה אז בהכרח , כי אם היה מגלה להם ההפלגה הנפלאה שבמהות השכר, וטעם הדבר

שזה , על מנת להשיג לעצמם את השכר הטוב הזה' שהיו משתבשים ומקבלים את עבודתו ית ).ג"אות י(ל "שנמצאת כל הכוונה מסורסת כנ, היה נחשב לעובד את עצמו ולאהבה עצמית

נאמר לו " ממלכת כהנים"אשר על שיעור צורת העבודה המתבטאת ב, והנה נתבארלא "נאמר לו " גוי קדוש"ועל שיעור הסתום של מתן השכר המתבטא בהמלות ו, "לא פחות"

".יותר

השלום ת"מחקר מדעי על בסיס נסיוני בדבר החיוב של עבודת השי

ונער קטן נהג וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפיר ומריא יחדיו

שנית ידו לקנות את שאר עמו אשר ' והיה ביום ההוא יוסיף ה. 'בם וכוישאר מאשור וממצרים ומפתרוס ומכוש ומעילם ומשנער ומחמת ומאיי

).א"ישעיה י(הים ה כלי מחזיק ברכה לישראל "לא מצא הקב"חלפתא -אמר רבי שמעון בן

סוף ". (מו בשלוםיברך את ע' עוז לעמו יתן ה' אלא השלום שנאמר ה ).מסכת עוקצין

שכל מהותה ', אחר שבארתי במאמרים הקודמים את צורתה הכללית של עבודתו ית

" השפעה לזולתו"אשר מהבחינה המעשית ראוי להגדירה בשם , איננה אלא אהבת זולתולפיכך ראוי להגדיר , שחלק המעשה של אהבת זולתו הוא ענין השפעות טובות לזולת, כלומרהמוכשר ביותר לתוכנה המכוון להבטיח לנו שלא לשכוח , זולתו בשם השפעה לזולתואהבת

.את הכוונהאם העבודה הזאת מקובלת , יש לנו לחקור, לנכון' ואחרי שידענו את צורת עבודתו ית

וזהו מה , בלי שום בסיס מדעי נסיוני או שיש לנו גם בסיס נסיוני לדבר זה, עלינו רק באמונהוהנה מתחילה כמובן צריך אני להוכיח היטב את הנושא . כיח במאמר שלפנינושאני רוצה להו

?מי הוא המקבל את עבודתנו, כלומר. עצמוכי אני שונא לכל מיני מחקרים , אולם מתוך שאינני מן אוהבי הפלוסופיא הצורתית

ו יותר כי מנוסים אנ, וכידוע גם רוב בני דורי מסכימים עמי בדבר זה, הנבנים על בסיס עיונילפיכך לא , שהמה יסודות רעועים ונע היסוד ממקומו נופל כל הבנין, מדי בבסיסים ממין זה

החל מן ההכרה . באתי כאן לדבר אף מלה אחת אלא רק מתוך בקורת התבונה הנסיוניתעד ) הפרדת הדבר לכל הבחינות שבו(הפשוטה שאין עליה חולק הלוך והוכח בדרך אנאליטי

האיחוד (ומבחינת המבחן הזה נחזור ונבוא בדרך סינטתי . ושא העליוןשנבוא אל קביעת הנמתאשרת ומתאמתת מתוך ' איך עבודתו ית, )כמו ההקש והקל וחומר, והקשר בין הדברים

.ההכרה הפשוטה מהבחינה המעשית

.הניגוד והסתירה בדבר ההשגחה מקצה אל הפכים' מוצא בה ב, הנה כל בר דעת המסתכל במציאות הערוכה לעינינו

הרי בולטת לעינינו הנהגה , כי כשמסתכלים בסדרי הבריאה מבחינת מציאותה ועמידתה. הקצההן להתהוות חלקי המציאות והן בהבטחת , מאושרה עד להפליא בחכמה עמוקה וכשרון רב

.קיומו בדרך כלליוהנה האהבה והעונג של המולידים מוכנה , נקח לדוגמא סדרי הויה למציאות מין האדם

וכשהטיפה היסודית נעקרת ממוח , אשר היא בטוחה ונאמנה מאד לתפקידה, לו לסבה ראשונה, ההשגחה הזמינה בעדה מקום בטוח מסודר בחכמה רבה המכשירה לקבלת רוח חיים, האב

גם מצעות נפלאות הכינה לו , וההשגחה מחלקת לו שם לחם חוקו דבר יום ביומו במדה מדויקת .שכל זר לא יזיק לובאופן , ההשגחה בבטן אמו

עד שירכוש לו חיל , וכן מטפלת עמו בכל צרכיו כמו אומנת מנוסה לא תשכחהו רגעבאופן שיספיק , אשר אז ההשגחה משאלת לו כח וגבורה לזמן קצר, וכח לצאת לאויר עולמנו

הולך ופורץ לו פתח יציאה , וכמו גבור מזוין מנוסה ורגיל, לו לשבור החומות המקיפות אותווכמו אם רחמניה דואגת לו להביאהו , וגם אז ההשגחה לא סרה מעליו. צא לאויר העולםויו

שיעזרוהו כל ימי חולשתו , שאפשר לבטוח בהם שנקראים אבא ואמא, לאוהבים נאמנים כאלו, וכמו האדם כן כל בעל חיים וכן הצומח והדומם. עד שיגדל ויוכל לשמור על קיומו בכחו עצמו

.ה וברחמים עד להבטיח את מציאותו עצמו ולהשתלשלות מינו אחריוכולם מושגחים בתבונהרי בולטים , אמנם המסתכלים מבחינת הכלכלה והכשרת הקיום של אותה המציאות

כאילו שאין שום מנהיג ושום השגחה ואיש הישר בעיניו , לעינים אי סדרים ובלבולים גדולים .שיגו חיל וצדיקים נרמסים באין חמלהורשעים ה, וכל אחד בונה על חורבנו של חברו, יעשה

אשר ההפכיות הזאת הנמצאת ערוכה לעיני כל מרגיש ומשכיל העסיקה את , ודעההפכים האלה הנראים ' ושיטות רבות היו להם כדי לתרץ את ב, האנושות עוד מימים קדמונים

.אשר משמשים בעולם אחד, בהשגחה

.הטבע: היא' שיטה אהפכים אלו שמצאו בולט לעיניהם לבלי ' כי מתוך ב, ת מאדשיטה זו היא שיטה קדמוני

, באו לכלל הנחה אשר הבורא והממציא את כל אלה, שום דרך ומבוא איך לקרבם זה אל זהאינו כלל בעל שכל , המשגיח בכח חזק על קיום מציאותו שלא יתבטל אף משהו הימנו

.ומרגישעם כל זה , נפלאה הפלא ופלאאף שממציא ומשגיח על קיום המציאות בחכמה, ולפיכך

ודאי שלא היה , כי אם היה בו דעת והרגשה, הוא עצמו חסר דעה ושלא מדעת יעשה כל זאתולפיכך , מניח קלקולים כאלה בדרכי כלכלת המציאות בלי שום חמלה ורחמים על המעונים

על מי , ולפיכך אין כלל לדעתם. כלומר משגיח החסר דעה והרגש, "טבע"כנוהו בשם .התרעם או להתפלל או להצטדק לפניול

.רשויות' ב: היא' שיטה ב

משום , כי היה קשה להם לקבל את ההנחה הזאת של השגחת הטבע, יש שהחכימו יותרשמתוך שראו השגחת הויות המציאות המובטחת לקיומה בחכמה עמוקה למעלה מכל פסגה

כי כלום יש לך נותן , ר דעהלא יכלו להסכים שהמשגיח על כל אלה יהיה בעצמו חס, אנושית .וכלום יש לך מלמד ומחכים לחברו בעוד שהוא עצמו טפש, מה שאין בו

שאינו , על מי שמסדר לפנינו מעשים בחכמה נפלאה הפלא ופלא, ואיך אפשר לומרבעת שגלוי לכל שאין המקרה יכול לסדר שום , יודע מה הוא עושה אלא במקרה הוא עושה כך

ומשום זה באו . ולא עוד אלא גם להבטיח לו סדר קיומי נצחי, כמהמעשה מסודר בסדרי החאחד בורא ומקיים את הטוב ואחד בורא : אשר יש כאן שני משגיחים וממציאים, להנחה שניה

.והרחיבו מאד שיטה זו בראיות ומופתים על דרכם. ומקיים את הרע

.ריבוי אלהיות: היא' שיטה גכי חילקו והפרידו כל פעולה ופעולה , רשויות' בשיטה זו נולדה מתוך חיקה של שיטת

המות והמהומות , הרעב, והנוי, השליטה, העושר, הכח, דהיינו, מפעולות הכלליות לפי עצמה .והרחיבו הדבר לפי חפצם. ומינו על כל אחד מהם ממציא ומשגיח מיוחד, וכדומה

.עזב פעולתו: 'שיטה ה, החזק בין כל חלקי הויות הבריאהכאשר רבתה החכמה וראו את הקשר, לאחרונה

ולפיכך שוב נתעוררה שאלת ההפכיות , הכירו את ענין ריבוי אלהיות לדבר נמנע לגמריאשר באמת הממציא והמשגיח על קיום , ומתוך זה הניחו הנחה חדשה, המורגשת בהשגחה

לנו נמצא העולם ש, אולם מתוך רוממותו שהוא למעלה מכל ערך, המציאות הוא חכם ומרגישולפיכך נמצאת , ואינו כדאי לו לטפל עמנו בענינינו הקטנטנים, כגרגיר חרדל וכאפס בעיניו .וכל הישר בעיניו יעשה, כלכלתנו כל כך מקולקלת

כ שיטות דתיות מבחינת האחדות "שלטו ג, ל בזמן אחד"והנה יחד עם השיטות הניות שממנו נלקחו מיני כי רק רציתי לבאר המקור, שאין כאן המקום לעסוק בהם, האלקית

שהיתה להם שליטה והתפשטות גדולה בזמנים , השיטות המקולקלות וההנחות המתמיהותשנולד ויצא , ונמצינו למדים הבסיס שעליו נבנו כל השיטות האמורות. כידוע, ומקומות שונים

א אשר כל השיטות הללו ל, מיני ההשגחות המורגשות בעולמנו' מתוך הניגוד והסתירה מבין ב .באו אלא לאחות את הקרע הגדול הזהוהקרע הגדול והנורא הזה לא בלבד שלא נתאחה אלא , אולם עדיין עולם כמנהגו נוהג

מבלי לראות ולקוות עוד לאיזה מוצא , להיפך שהולך ומתרחב לעינינו לתהום נורא מאד כמה ובהביטי על כל אלו הנסיונות האמורים לעיל שהשתמשה בהם האנושות, ומפלט ממנו

אולי אין לבקש כל עיקר את תיקון הקרע הזה , הריני שואל, אלפי שנה עד הנה ולא הועילו ?אלא כל התיקון הגדול הזה מצוי בידי עצמנו, מצד המשגיח

.חיוב הזהירות בחוקי הטבעשלא יוכל , כלומר, כולנו רואים מתוך הכרה פשוטה אשר מין האדם מוכרח לחיי חברה

, למשל, ולפי זה צא ודמה לך את המאורע הזה, י עזרת החברה"ולת עלהתקיים ולהתכלכל זוהוא חי שם חיי צער , אם יארע לפנינו איזה יחיד הולך ופורש מהחברה למקום שאין שם איש

הרי שאין לו שום רשות להתרעם על , ויסורים גדולים משום חולשתו לספק לעצמו את צרכיואינו אלא , דהיינו שמתרעם ומקלל את גורלו המר, ואם הוא עושה זאת, ההשגחה או על גורלו

כי בעת שההשגחה הכינה לו מקום נוח ורצוי בין החברה אין לו , מכריז ומפרסם את טפשותו, ועל אדם כזה אסור לרחם להיותו הולך נגד טבע הבריאה, הצדקה לפרוש ממנה למקום שמם

והמשפט . הוא נטול הרחמיםכ"וע, והיות שיש לו עצה לחיות כפי אשר גזרה עליו ההשגחה .הזה מוסכם מכל חברי האנושות לבלי חולק

כיון -ואני יכול להוסיף ולהטעים את הדבר על בסיס דתי וליתן לו צורת משפט כזה כי אין לך פועל בלי , שבלי ספק יש לו מטרה בפעולתו' שהשגחת הבריאה נמשכת מהבורא ית

הריהו מקלקל את המטרה , אשר הטביע לנונמצא שכל העובר על חוק מחוקי הטבע, תכלית .התכליתית

כמו שנאות לפועל , כי המטרה נבנית בלי ספק על כל חוקי הטבע ביחד אחד לא נעדרונמצא אשר . חכם שלא יחסיר ולא יעדיף כחוט השערה על פעולותיו המוכרחות אל המטרה

ולכן יענישהו , ת"שיהמקלקל חוק אחד הרי קלקולו פוגע ומזיק במטרת התכלית אשר הציב הכי חוקי הטבע הוא מחלל ומטרת , ת אסור לנו לרחם עליו"גם אנו ברואי השי, ולפיכך. הטבע .וזוהי צורת המשפט לדעתי. ת הוא בוזה"השי

מתוך , על הצורה הזו שנתתי למשפט, ואני חושב שלא כדאי למי שהוא לחלוק עלידהיינו חסר , ר המשגיח נקרא טבעכי מהו החילוק אם אומרים אש, שדברי המשפט אחד הם

יודע ומרגיש ויש לו תכלית , נפלא, או לומר אשר המשגיח הוא חכם, דעה וחסר תכלית .במעשיו

, שמוטל עלינו החוב הזה לקיים את מצות ההשגחה, כי סוף סוף כולנו מודים ומסכימיםראוי , הטבעכלומר על חוקי, וכולנו מודים שהעובר על מצות ההשגחה, חוקי הטבע, כלומר

הרי שאופי . ואסור למי שהוא לרחם עליו, וכדאי לקבל את העונש אשר יענישהו הטבעולדעתי הוא , שלדעתם המוטיב הוא הכרחי, ואין חילוק בינינו רק במוטיב, המשפט אחד הוא

.מטרתי, טבע ומשגיח, דהיינו, הלשונות הללו' וכדי שלא אצטרך מכאן ואילך להביא את ב

כ מוטב לנו לבוא לעמק השווה ולקבל "ע, חילוק בקיום החוקים כמו שהוכחתיאשר אין שוםואז אוכל , ו"במספר פ, דהיינו, "אלהים"עולה בחשבון " הטבע"אשר , את דברי המקובלים

ולא נאריך במלות על , כי היינו הך הם, או להיפך, לקרות את חוקי אלקים בשם מצות הטבע .לא דבר

תכל במצות הטבע לידע מה היא דורשת מאתנו פן תענישנו ומעתה חשוב לנו מאד להס, והנה אמרנו אשר הטבע מחייב את מין האדם לחיות חיי חברה וזה פשוט, בלי חמלה כנודע

, דהיינו, אולם יש לנו להסתכל במצוות אשר הטבע מחייב אותנו לעשות מתוך הבחינה ההיא .מבחינת חיי החברה

שאפשר להגדיר , ק בתוך החברה רק בשתי מצוותוכשנסתכל בדרך כללית עלינו לעסווכן , דהיינו שכל חבר מחויב מצד הטבע לקבל צרכיו מהחברה, "השפעה"ו" קבלה"אותן בשם

המצוות הללו יענש מבלי ' ואם יעבור על אחת מב. י עבודתו לטובת החברה"מחויב להשפיע ע .רחמים כאמור

משום שהעונש נגבה תיכף , רובהאין אנו צריכים להסתכלות מ, והנה במצות הקבלהאשר " השפעה לחברה"אולם במצוה השניה שהיא . ומשום זה לא תארע לנו שום הזנחה, ומיד

לפיכך אין , ולא עוד אלא שגם העונש מגיע אלינו ביחס בלתי ישר, העונש לא יגיענו תיכף .המצוה הזאת נשמרת כהלכתה

חרב והרעב ותולדותיהם לא וה, ולפיכך מטוגנת האנושות על האש במרחשת איומהאשר הטבע כמו שופט בעל מקצוע מענישנו על פי , והפלא שבדבר. פסקו ממנה עד הנה

שבאותו שיעור שהאנושות הולכת ומתפתחת , כי עינינו הרואות, ההתחשבות עם התפתחותינו .כן יתרבו עלינו העינוים והמכאובים בהשגת כלכלתנו וקיומנו

לקיים בכל מאודנו את ' שנצטוינו מצד השגחתו ית, ניהרי לעיניך בסיס מדעי נסיוששום חבר מאתנו לא ימעיט מלעבוד , באופן. בתכלית הדיוק" השפעה לזולתו"המצוה של

וכל עוד שאנו מתעצלים לקיים את זה בכל , בכל השיעור המובטח להצלחת החברה ולאושרם .לא יפסיק הטבע מלהענישנו וליטול נקמתו ממנו, השיעור

עלינו גם לקחת בחשבון את החרב השלופה , המכות שאנו מוכים בזמננו זהוכפיאשר סוף סוף תנצחנו הטבע וכלנו יחד נהיה , ויש להסיק מהם מסקנה נכונה, לעינינו להבא

.מוכרחים לעשות יד אחת לקיים מצוותיה בכל השיעור הנדרש מאתנו

.מפי הנסיון' הוכחת עבודתו יתכי עד עתה הוכחתי שצריך , לו עדיין פתחון פה לשאולאולם המבקר את דברי יש

?ת"אולם מאין ההוכחה המעשית שצריך לעבוד במצוה זו לשם השי, לעבוד לבני אדםשדיה , והכינה לנו עובדה מלאה לעינינו, על זה אמנם טרחה בעדנו ההסטוריה עצמה

ך חברה גדולה כי הכל רואים אי, ומספקת לנו להערכה שלימה ולמסקנות בלתי מפוקפקותשלרשותה עומד ומשמש שטח אדמה העולה על מדת , כמדינת רוסיה בת מאות מליונים

אשר המה כבר , עם רכוש של חמרים גלמיים שכמעט אין דוגמתו בעולם כולו, אירופה כולהוכל אחד אין לו דאגה אחרת , הסכימו לחיות חיי חברה שתופית וביטלו למעשה כל קנין פרטי

" השפעה לזולתו"שלכאורה כבר רכשו להם כל המדה הטובה של , רהזולת טובת החב .ככל מה שיעלה השכל האנושי, במשמעותה המלאהובמקום שהיה להם להתרומם ולהתקדם על , צא ולמד מה עלתה להם, ועם כל זהעד שלא בלבד שאינם מוכשרים להיטיב את , ירדו מטה מטה הולך ויורד, המדינות הבורגניות

הנה אין לאל ידם אפילו להבטיח להם , ם ביותר מעט מן פועלי הארצות הבורגניותחיי העובדיכי לפי עושרה של , ובאמת עובדה זו מפליאנו בהרבה. את לחם חוקם ולכסות את מערומיהם

.המדינה הזאת ומרבית החברים לא היתה צריכה לכאורה על פי שכל אנושי להגיע לידי כךוהוא כי כל העבודה הזאת , ת לא יסלח להם"והשי, אולם חטא אחד חטאה האומה הזאת

ת ולא "צריכה שתהיה לשם השי, שהחלו לעבוד בה" ההשפעה לזולתו"היקרה והנשאה שהוא לפיכך אין להם זכות קיום מצד ', ומתוך שעושים עבודתם שלא לשמו ית. לשם האנושותרד לקיים מצות אם כל אחד מהחברה הזאת היה ח, כי נסה נא ודמה בדעתך. הטבע עצמה

ובשיעור , "אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך' ואהבת את ה"בשיעור הכתוב , ת"השיבכל השיעור המוטבע באדם למלאות , הזה היה עומד ודואג למלאות צרכי חבירו ומשאלותיו

.ככתוב ואהבת לרעך כמוך, משאלותיו עצמודהיינו , לאושר החברהת בעצמו עומד כמטרה לכל עובד בעת עבודתו "והיה השי

אל המקור של כל האמת ' י עבודתו זו לחברה יזכה להדבק בו ית"אשר ע, שהעובד היה מצפההנה אין ספק כלל אשר במשך שנים מועטות היו עולים בעשרם על כל , והטוב וכל נועם ורוךכי אז היה לאל ידם לנצל את אוצרות החמרים הגלמיים אשר באדמתם , ארצות התבל יחד

.יקראו' וברוכי ה, והיו באמת למופת לכל הארצות, שירההע, מתבסס על שם החברה לבד" השפעה לזולת"אולם בעת אשר כל שיעור העבודה ב

כי ? כי מי ומה יחייב את היחיד להרבות תנועותיו להתייגע לשם החברה, הרי זה יסוד רעועאפילו ) מוטיבציה(תנועה שימציא כח , מעקרון יבש בלי חיות אי אפשר לקוות הימנו לעולם

מאין יקח , כ הועמדה השאלה"וא, ואין צריך לומר לאנשים בלתי מפותחים, לאנשים מפותחים ?הפועל או האיכר כח תנועה המספיק להניעהו אל העבודה

ושום מטרה וגמול אינם , כי שיעור לחם חוקו לא ימעיט ולא ירבה בסבות פזור כחותיוי הטבע אשר אפילו תנועה הקטנה ביותר לא יניע האדם בלי כח ונודע זה לחכמ, עומדים לפניו

.מבלי להטיב מה את עצמו, כלומר, תנועהכשאדם מטלטל את ידו מהכסא אל השלחן הוא משום שנדמה לו שבהניחו ידו , למשל

על השלחן יהנה יותר ואם לא היה נדמה לו כך היה עוזב את ידו על הכסא בכל שבעים שנותיו .ואין צריך לומר לטרחה גדולה, ממקומהמבלי להניעה

באופן שכל המתעצל בעבודתו יענש , ואם תאמר שיש עצה להעמיד משגיחים עליהםהתנועה -מאין יקחו המשגיחים בעצמם את כח, אכן אשאל אמור לי, ויטלו ממנו את לחם חוקו

טרחה כ"כי עמידה במקום מיוחד והשגחה על אנשים להניע ולייגע אותם היא ג, לעבודתם

משום שאינם , כי חוקי הטבע יענישו אותם, ולפיכך משפטם חרוץ להאבד מצד הטבע' שיעשו אלו המעשים של השפעה לזולתו מבחי, דהיינו, מסגלים את עצמם לקיים פקודותיה

ד "ע', כדי לקיים ולבא מתוכה לתכלית מטרת הבריאה שהיא הדביקות בו ית, ת"יהעבודה להש, שדביקות זו מגיעה לעובד במדת שפעו הנעים רב העונג, )'אות ו(שנתבאר במאמר מתן תורה

הלוך ומתפתח עד שזוכה ' ההולך ומתרבה אליו עד שיעור רצוי להתרומם בהכרת אמיתיותו ית ".עין לא ראתה אלקים זולתך"ה " בסושעליה רמזו, להפלגה הגדולה

אם האיכר והפועל היו מרגישים לעיניהם מטרה זאת בעת עמלם , וצייר לעצמךכי כבר היה , ודאי שלא היו צריכים אפילו למשגיחים עומדים עליהם, לאושרה של החברה

.עד להרים את החברה למרומי האושר, מצוי להם כח תנועה בסיפוק גמור ליגיעה גדולהאולם , אמת היא אשר הבנת הדבר באופי כזה צריכה לטיפול רב ובסדרים נאמניםוה

וזהו מה . הכל רואים שאין להם זכות קיום זולתו מצד הטבע העקשנית שלא תדע פשרות .שרציתי להוכיח במקום זה

מתוך ההסטוריה המעשית -והנה הוכחתי בעליל לעיניך מצד התבונה הנסיונית אין תרופה לאנושות בשום פנים שבעולם זולת אם יקבלו על עצמם אשר, המתרקמת לעינינו

: הכתובים' בשיעור ב, ת"כדי לעשות נחת רוח להשי" השפעה לזולתו"שהיא , מצות ההשגחהדהיינו ששיעור היגיעה להשפעת , שהיא תכונת העבודה גופה" ואהבת לרעך כמוך"האחד הוא

מזה השיעור המוטבע באדם לדאוג לצרכי צריכה להיות לא פחות, זולתו לאשרם של החברהכמבואר במאמר מתן תורה , ולא עוד אלא שצריכים להקדים צרכי זולתו על צרכי עצמו, עצמו .'אות ד

שזוהי , "אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך' ואהבת את ה"וכתוב השני הוא שעושה ומתייגע , שהוראתו, המטרה המחויבת להמצא לעיני כל בשעת היגיעה לצרכי חבירו

.'שאמר ועושים רצונו ית' רק כדי למצוא חן בעיני הבורא ית, כי יחדל אביון וכל מעונה ומנוצל מן הארץ, טוב הארץ תאכלו, ואם תאבו ושמעתם

אולם כל עוד שתמאנו ולא תרצו . ואושרו של כל אחד יעלה מעלה מעלה מכל ערך ושיעוראז הטבע וחוקיה עומדים הכן לנקום את , בוארת בכל השיעור המ"לבוא בברית עבודת השי

עד שינצח אותנו ונקבל את מרותו לכל , ולא ירפה מאתנו כמו שהוכחנו בעליל, נקמתם ממנו .כמבואר, אשר תצוה אותנו

בדבר החיוב המוחלט , פ בקורת התבונה הנסיונית"והנה נתתי לך מחקר מדעי מעשי ע .לבבם ונפשם ומאודםת בכל "לכל הבריות לקבל עליהם עבודת השי

."הכל נתון בערבון ומצודה פרוסה על כל החיים: "ביאור המשנה

' פרק ג(הרוחנו להבין משנה סתומה במסכת אבות , ואחר שידענו את כל האמור לעילהכל נתון בערבון ומצודה פרוסה על , היה אומר) רבי עקיבא(הוא : "וזה לשונה). ז"משנה טוכל הרוצה ללוות יבא , והפנקס פתוח והיד כותבת, נוני מקיףהחנות פתוחה והח. כל החיים

ויש להם על , והגבאים מחזירין תדיר בכל יום ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו, וילוה ".והדין דין אמת והכל מתוקן לסעודה, מה שיסמוכו

, והמשנה הזאת לא לחנם נשארה סתומה לפנינו במשל מבלי לרמז אפילו על פתרונהאכן היא מתבארת יפה יפה על פי , יורה לנו שיש כאן עמקות מרובה להתעמק בהשזה

.הידיעות שרכשנו עד הנה

.גלגל שינוי הצורהאשר הגם שאנו רואים את , ל בדבר השתלשלות דורות העולם"ומתחילה אציע דעת חז

ם עיקר אולם הנפשות שה, הנה זהו רק מקרה הגופות, הגופות שמתחלפות ועוברות מדור לדוראלא המה נעתקות ובאות מגוף לגוף , המה אינם נעדרים במשפט בני חילוף, העצמות של הגוף

כ בגלות "שאותן הנפשות שהיו בדור המבול הם נעתקו ובאו בדור הפלגה ואח, מדור לדור .ועד גמר התיקון, עד דורנו זה' כ ביוצאי מצרים וכו"ואח, מצרים

אלא רק , ת חדשות על דרך התחדשות הגופותשאין כאן בעולמנו שום נשמו, באופןמפאת ההתלבשות בכל פעם , באות ומתגלגלות על גלגל שינוי הצורה, סכום מסוים של נפשות .בגוף חדש ובדור חדש

נבחנים כל הדורות מעת תחילת הבריאה עד , ולפיכך בהתחשבות מבחינת הנפשותה עד שהתפתח ובא לתיקונו כמו כמו דור אחד שהאריך את חייו כמה אלפי שנ, לגמר התיקוןולא חשוב כלל מבחינה זו שבינתים החליפו כל אחד ואחד גופותיהם כמה אלפי , שצריך להיות

.נפש לא סבלה כלום מחילופים אלו' משום שעיקר העצמות מהגוף שנק, פעמיםשאין כאן המקום , ויש על זה הוכחות רבות וחכמה נפלאה הנקראת סוד גלגול הנשמות

אשר סוד , ראוי לציין, אלא לסבת הפלגתו של הדבר למי שאינו בקי בחכמה זאת, ולביאור .אשר כל דבר לפי דרכו חי חיים נצחיים, כ בכל פרטי המציאות המוחשיים"הגלגול נוהג גובאמת רק , אין זה רק למראה עינינו, פ שאנו רואים בחוש שכל דבר הוה ונפסד"ואע

אלא הולך ומתגלגל על , ופרט אינו נח ואינו שקט אף רגעאשר כל פרט, גלגולים יש כאן' בחיכמו שהאריכו בזה בעלי , גלגל שינוי הצורה ואינו מאבד אף משהו ממהותו בכל דרך הילוכו

.הפיזיקהכי דימו הדבר למי שמלוה " הכל נתון בערבון"שאומר , ועתה נבוא לביאור המשנה

וכדי שיהיה בטוח שלא יאבד את כספו , חמ שיהיה שותף עמו ברוו"לחבירו סכום כסף לעסק עת הכינה "אשר השי, כן בריאת העולם וקיומו. נותן לו זה בערבון ונמצא מסולק מכל חשש

', לבני אדם לעסוק בה ולהרויח על ידה בסופם את התכלית הנשגבה של הדביקות בו יתהאנושות מי יכריח את : כ יש להעלות על הדעת"א). 'אות ו(כמבואר במאמר מתן תורה

?עד שיבואו בסופם לידי תכלית זו הנשגבה והנעלה' לעסוק בעבודתו יתת הניח בעסק "כל מה שהשי, כלומר, "הכל נתון בערבון"ז אומר לנו רבי עקיבא "וע

ואם תאמר , אלא הבטיח את עצמו בערבון, הבריאה ונתנה לבני אדם לא נתן להם על הפקר ?איזה ערבון נתנו לו

ת ופרש "כלומר שהחכים השי, "ומצודה פרוסה על כל החיים"מר ועל זה משיב ואואלא כל החיים מוכרחים להלכד , מצודה נפלאה כזאת על האנושות שאף אחד ממנה לא ימלט

וזהו , עד שישיגו מטרתם הנעלה', ולקבל עליהם בהכרח את עבודתו ית, שמה במצודה זו .בריאהת שהבטיח את עצמו שלא יאונה במעשה ה"הערבון של השי

פ שהעולם הזה "אע, כלומר" החנות פתוחה"ואחרי זה מפרש הדבר בפרטיות ואומר אשר כל העובר דרכו יכול לקבל סחורה , נראה לעינינו כדמות חנות פתוחה מבלי שום בעליםוהחנוני ", ז עומד רבי עקיבא ומזהירנו"וע, וכל טוב כפי אות נפשו בחנם בלי שום חשבון

ומה שאינו תובע תשלומיו , שיש חנוני, דע, שאינך רואה כאן שום חנוניפ "אע, כלומר, "מקיף .הוא מפני שנותן לך בהקפה

" הפנקס פתוח והיד כותבת: "על זה משיב? מאין יודע את חשבונותי: ואם תאמר, שיש פנקס כללי אשר כל מעשה ומעשה נרשם שמה מבלי לאבד אף כל שהוא, כלומר

הדוחף אותנו תמיד , ה באנושות"פתחות שהטביע הקבוהכוונה סובבת על החוק של ההת .קדימה

הן עצמן גורמות ובוראות את , ההנהגות המקולקלות המצויות במצבי האנושות, פירושאכן ערכי טוב , וכל מצב טוב אינו אלא פרי עמלו של המצב הרע שקדם לו, המצבים הטובים

אשר כל מצב , פי המטרה הכלליתכי אם על, ורע אלו אינם אמורים בערך של המצב לפי עצמו .והמרחיקם מן המטרה נקרא רע, המקרב את האנושות למטרה נקרא טוב

אשר הקלקול והרשעות המתהוה במצב נבחן " חוק ההתפתחות"ורק על ערך הזה נבנה הוא רק זמן מסוים , אשר זמן קיומו של כל מצב ומצב, באופן, לגורם וליוצר את המצב הטוב

אשר , ומתו של הרע שבתוכו בשעור כזה שאין הצבור יכול עוד להמצא בוהמספיק לגידול קאז מוכרח הציבור להתקבץ עליו ולהרוס אותו ולהסתדר במצב יותר טוב לתיקונו של הדור

.ההואכ עד שניצוצי הרשעות שבו מתבכרים "נמשך ג, וכן זמן קיומו של המצב החדש מוכרחים להרסו ולבנות מצב יותר נוח על אשר אז, ונגמלים לשיעור כזה שאי אפשר לסובלו

עד שיבואו למצב , וכן הולכים המצבים ומתבררים בזה אחר זה מדרגה אחר מדרגה, מקומו .מתוקן כזה שיהיה כולו בלי שום ניצוצות רעות

אשר כל עיקרי הזרעים והגרעינים שמתוכם צומחים ויוצאים המצבים , והנך מוצאשכל רשעה ורשעה המתגלה ויוצאת , דהיינו, לקלים עצמםאינם אלא המעשים המקו, הטובים

הנה מצטרפות יד על יד ובאות בחשבון עד שמקבלים משקל כזה , מתחת ידי הרשעים שבדורהרי . ואז עומדים והורסים אותו ובוראים מצב הרצוי יותר, שאין הצבור יכול עוד לעמוד בו

.ה שיתפתח על ידה המצב הישראשר כל רשעה בפרטיות נעשת מותנה לכח הדחיפ, לעיניךכי כל מצב אשר איזה דור נתון " הפנקס פתוח והיד כותבת"ואלה הם דברי רבי עקיבא

כי כל רשעה נחקקת ונרשמת , וכל עושי רשע דומים כמו ידים כותבות, בו דומה כמו פנקסב אשר אז הורסים המצ, בפנקס עד שמתקבצות לידי חשבון שאין הצבור יכול עוד להמצא בו

הרי אשר כל מעשה ומעשה בא בחשבון . הרע הזה ומסתדרים תחת מצב יותר רצוי כמבואר .דהיינו במצב כאמור, ונרשם בפנקסחנות ' מי שמאמין שאין העולם הזה בבחי, כלומר". כל הרוצה ללוות יבא וילוה"ואומר

, כל לוקחב חנוני עומד בחנותו ותובע מ"אלא שיש כאן בעה, פתוחה על הפקר בלי בעל בית' דהיינו שישתדל בעבודתו ית, שיתן לו את המחיר הרצוי בשביל הסחורה שלוקח מהחנות

.'באופן הרצוי ובטוח להגיע למטרת הבריאה כחפצו ית, במשך זמן כלכלתו מאותה החנותכלומר עוד בטרם שהוא פושט את ידו " רוצה ללוות"אשר הוא , והנה אדם כזה נבחן

הרי הוא נוטל זה מבחינת הלואה על מנת לשלם מחירו , החנותשהוא, ז"לקחת משהו מעוהבאופן , במשך ימי כלכלתו מהחנות' דהיינו שמקבל על עצמו לעבוד ולהגיע למטרתו ית, הקצוב

כ הוא מכונה "וע, שמבטיח נאמנה לפרוע את חובו דהיינו על ידי ביאתו אל המטרה הרצויה .שלםדהיינו שמשתעבד לפרוע ול, בשם הרוצה ללוות

שחושבים " חנות פתוחה"הם מבחינת , סוג אחד: סוגי אנשים' ומצייר לנו רבי עקיבא ב" הפנקס פתוח והיד כותבת"ועליהם אומר , ב חנוני"ז כמו חנות פתוחה בלי שום בעה"את עוה

כמבואר , מכל מקום כל מעשיהם בספר נכתבים, פ שהמה אינם רואים שום חשבון"דהיינו אעאשר מעשי , וק ההתפתחות המוטבע בבריאה בעל כרחה של האנושותי ח"שזהו ע, לעיל

.כמו שמבואר לעיל, הרשעים בעצמם מולידים בעל כרחם מעשים הטוביםאשר המה מתחשבים עם בעל " הרוצים ללוות"הוא מכונה , וסוג השני של האנושות

נוני לשלם ובעת שלוקחים מה מהחנות אינם לוקחים אלא מבחינת הלואה שמבטיחים לח, הביתהרוצה ללוות "ועליהם אומר כל , דהיינו לזכות על ידה למטרה התכליתית, לו מחירו הקצוב

".יבא וילוהמהו החילוק בין סוג האחד אשר המטרה התכליתית מתחייבת ובאה להם , ואם תאמר

ובין סוג השני אשר המטרה התכליתית מגעת להם על ידי השתעבדות , מתוך חוק ההתפתחותוהגבאים "ז ממשיך ואומר "וע? הלא שניהם שוים בהשגת המטרה', עבודתו יתעצמית ל

אשר אלו , אמת היא, כלומר, "מחזירין תמיד בכל יום ונפרעים מן האדם מדעתו ושלא מדעתו .ואלו משלמים חובם בשוה לשיעורין בכל יום ויום

ים נבחנים לגבא' וכשם שהכחות הסגוליים שמופיעים על ידי העסק בעבודתו יתכן ממש כחות , הגובים החוב לשיעורין תדיר דבר יום ביומו עד שנפרע על מלואו, נאמנים

כ לגבאים נאמנים הגובים החוב לשיעורין "האיתנים המוטבעים בחוק ההתפתחות נבחנים גוהגבאים מחזירים תדיר בכל יום ", שזה אמרו, עד שנפרע על מלואו, תדיר דבר יום ביומו ".ונפרעים מן האדם

אשר סוג האחד , "מדעתו ושלא מדעתו"דהיינו , אמנם יש ביניהם חילוק ומרחק רבאלא , "שלא מדעתם"נמצאים פורעים חובם , י הגבאים של ההתפתחות"אשר חובם נגבה ע

הדוחפים אותם מאחוריהם , גלים סוערים באים עליהם על ידי רוח חזקה של ההתפתחות .ומכריחים הבריות לפסוע קדימה

ב נפרע בעל כרחם ביסורים גדולים על ידי הגילויים של כחות הרע הדוחפים הרי שהחו" מדעתם"פורעים חובם שהוא השגת המטרה , אולם הסוג השני. אותם בדחיפה מאחוריהם

בהיותם חוזרים אחרי העבודות הסגוליות הממהרות את התפתחות חוש הכרת , מרצונם עצמם : פי שניםשעל ידי העבודה הזו נמצאים מרויחים, הרע

נמצאים ערוכים לפניהם בבחינת ' שהכחות הללו המתגלים מתוך עבודתו ית, רווח אחדשהמה אצים ונמשכים אחריו מרצונם ומחשקם על פי רוח , כח המושך בדמות חשק מגנטי

.ואין צריך לומר שנשללים מכל צער ויסורין כמו הסוג הראשון, האהבה

הרצויה כי המה הם הצדיקים והנביאים שהמה ממהרים להם התכלית, והרווח השניה "ד, כמבואר במאמר מהותה של חכמת הקבלה. הזוכים ומשיגים את המטרה בכל דור ודור

.א"על מה סובבת החכמה עמוד סכיתרון האור של , הרי לעיניך מרחק רב מבין הנפרעים מדעתם לנפרעים שלא מדעתם

ויש להם על מה שיסמוכו "ואומר עוד . םעל החשכות של יסורין ומכאובים רעי, נועם ותענוגשיש להם על מה "הוא מבטיח , כלומר על אותם הנפרעים מדעתם ורצונם, "והדין דין אמת

וכדאי להם , להביא אותם אל המטרה הנשגבה' שיש רב כח בתכונת עבודתו ית" שיסמוכו .'להשתעבד תחת עולו ית

כאורה יש לתמוה על השגחתו של, "והדין דין אמת"ועל הנפרעים שלא מדעתם אומר אשר מניח ונותן רשות לכל אותם הקלקולים והיסורין שיתגלו בעולם והאנושות מתטגנת ' ית

?בהם בלי חמלהלמטרה , כלומר, מפני שהכל מתוקן לסעודה" דין אמת"שהדין הזה הוא , ועל כן אומראשר , שבבריאה' תוהנועם העליון העתיד להתגלות עם גילוי תכליתו י, התכליתית האמיתית

מדמה לנו כדמיון בעל הבית , כל הטרחה והיגיעה והיסורין המתגלגלים ובאים בדורות וזמניםוהמטרה הצפויה . הטורח ומתייגע ביגיעות גדולות כדי להכין סעודה גדולה לאורחים המוזמנים

רב אשר האורחים מסובין בה ב, הוא מדמה כדמיון הסעודה, המוכרחת סוף כל סוף להתגלות .כמבואר" והדין דין אמת והכל מתוקן לסעודה"כ אומר "וע. נועם ועונג

ששאלו : וזה לשונם, ח בדבר בריאת האדם"ודומה לזה תמצא גם כן בבראשית רבה פאמר ? הצרה הזאת למה לך, "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו"ת "המלאכים להשי

משל למלך שהיה לו מגדל מלא כל טוב ואין '? כ צונה ואלפים למה נבראו וכו"ה א"להם הקבאדונינו מה אדיר שמך ' ה, רבונו של עולם: אמרו לפניו? מה הנאה למלך שמלאו, לו אורחים .עביד מאי דהניי לך, בכל הארץ

, כי המלאכים שראו כל המכאובים והיסורים העתידים להתגלגל על האנושות, פירוששיש לו אמנם מגדל המלא מכל טוב , ה"הם הקבוהשיב ל? תמהו ושאלו הצרה הזאת למה לך

אשר המלאכים שקלו , וכמובן. ואין לו אורחים אחרים מוזמנים אליו רק האנושות הזאתלעומת היסורין והצרות , בדעתם את התענוגים הנמצאים במגדל הזה העומד ומצפה למוזמניו

וב הצפוי והמחכה ואחר שראו שכדאי לאנושות לסבול בשביל הט, העתידים להגיע לאנושותהדין דין אמת והכל "והיינו ממש כדברי רבי עקיבא אשר , הסכימו על בריאת האדם, לנו

, שעוד מראשית הבריאה נרשמו שמה כל הבריות לאורחים מוזמנים, "מתוקן לסעודה .כמבואר, או שלא מדעתם, מדעתם. מחייבת אותם לבא לסעודה' שמחשבת הבורא ית

וגר "המתחלת , בנבואת השלום) א"ישעיה י(ות דברי הנביא ובמבואר יתגלה לכל אמיתכמים ' כי מלאה הארץ דעה את ה"ונותן טעם על כל זה ' וכו" זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ

דהיינו ממש ', הרי שהנביא תלה שלום כל העולם על מילוי כל העולם בדעת ה, "לים מכסיםשבין איש לרעהו שעמה יחד מתחדדים אשר ההתנגדות הקשה האגואיסטית , כדברינו לעיל

יהיה , כל אלו לא יעברו מתוך העולם על ידי שום עצה ותחבולה אנושית, היחסים הלאומיים .מה שיהיה

איך החולה האומלל מתגלגל ומתהפך מתוך מכאוביו האנושים לבלי , כי עינינו הרואות כמעשה גרמניא או ,שכבר האנושות השליכה את עצמה לימין קיצוני, סבול על כל צדדיו

ולא בלבד שלא הקלו לעצמם את המצב אלא עוד החמירו , כמעשה רוסיא, לשמאל קיצוני .כידוע לכלנו, והקולות עד לשמים, המחלה והכאב

דהיינו שיכוונו ', בדעת את ה' הרי שאין להם עצה אחרת זולת לבוא בקבלת עולו יתהרי הדבר , וכשיעשו זאת, הבריאהכמו שחשב עליהם בטרם', ולמטרתו ית' מעשיהם לחפץ ה

כמו שהראתי בעליל , תמחה זכר הקנאה והשנאה מהאנושות' שעם עבודתו ית, גלוי לכלהרי . 'כי אז כל חברי האנושות יתלכדו לגוף אחד בלב אחד המלאה דעת את ה, באמור עד כאן

.הם דבר אחד' ששלום העולם ודעת השנית ידו לקנות את שאר עמו ' וא יוסיף הוהיה ביום הה", ותיכף אחר זה אומר הנביא

אשר שלום העולם הוא , ונמצאנו למדים". ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ', וכו .מוקדם לקיבוץ גלויות

ה כלי מחזיק ברכה לישראל "לא מצא הקב"ל בסוף מסכת עוקצין "ובזה נבין דברי חזולכאורה יש לתמוה על , "ו בשלוםיברך את עמ' עוז לעמו יתן ה' שנאמר ה, אלא השלום

?וכן כיצד מוציאים סברה זו מהכתוב הזה". כלי מחזיק ברכה לישראל"המליצה אשר שלום העולם מוקדם לקיבוץ , אולם הכתוב הזה מתבאר להם כמו נבואת ישעיהו

ת יתן לעמו ישראל "אשר לעתיד כשהשי, פירוש" עוז לעמו יתן' ה"כ אומר הכתוב "וע, גלויותשיברך את עמו ישראל , כלומר, "יברך את עמו בשלום' ה"אז , תקומה נצחית, דהיינו,עוז

.'שנית ידו לקנות את שאר עמו וכו' ז יוסיף ה"ואח, מקודם בברכת השלום של העולם כולוכ ברכת השלום של העולם כולו קדמה לעוז דהיינו "דע, ל בטעם הכתוב"וזהו שאמרו ז

כל זמן , כלומר, " כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלוםה"שלא מצא הקב"משום , לגאולהעל צד ' שהאהבה עצמית והאגואיזם שוררים בין האומות גם בני ישראל לא יוכלו לעבוד את ה

במאמר , "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים", ש בביאור הכתוב"כמ, הטהרה בדבר השפעה לזולתק לא יכלו להחזיק "ארץ ובנין ביהמשהרי ביאת ה, ודבר זה אנו רואים מפי הנסיון. הערבות

.לאבותינו' מעמד ולקבל הברכות אשר נשבע העד כאן עדיין לא היה לבני , כלומר, "ה כלי מחזיק ברכה"לא מצא הקב"וזהו שאמרו

כ עוד לא נתקיימה השבועה שנוכל לרשת ברכת הארץ "וע, ישראל כלי המחזיק ברכת האבותכנבואת , י היחיד המאפשר אותנו לקבלת ברכת האבותכי רק שלום העולם הוא הכל, לנצחיות .ישעיהו

הרב יהודה אשלג

אחדות החברים )מתוך איגרת(

והעיקר העומד היום לפניכם הוא אחדות . כהרף עין' עשו כפי כחכם ותשועת ה... .כי יש בה לשלם בעד כל החסרונות, והתאמצו בזה יותר ויותר. החברים

איך אפשרי הדבר , ל"שהיה קשה לחז, פירוש". רבו עמומגלין, תלמיד שגלה: "כתובוזאת אחר ', עד כדי גירושו מלהסתפח בנחלת ה, שישלטו קטרוגים בתורה ועבודה של התלמיד

?שהוא דבוק ברב אמיתיוכיון . ו עמו"ידמה לו כמו שהרב גם הוא ירד ח, כי בעת ירידת התלמיד, ועם זה תירצוואם כן אין לו , אלא כפום מה משער בלבו, וכל להנות מרבוכלומר שלא י, שכן הרי באמת כן .ועל כן גולין את רבו עמו, בו במדה שמדד אותו. אלא רב שפול וירוד

אשר לא , ויקם מלך חדש על מצרים: "תחילת גלות מצרים והשעבוד מתחיל מהכתובה שליטה חדש, שנתגלה שליטה חדשה במוחם של כל אחד ואחד, פירוש". ידע את יוסף

לא ידעו "וממילא ". שתלמיד שגלה מגלין רבו עמו"ל "כנ, כי נפלו ממדרגתם הקדומה, מקרובולכן ציירו בלבם תמונת . אלא כפי מה ששיערו בלבם, שלא השיגו אותו, כלומר". את יוסף

ודאי היה , שאם לא כן. והתחיל השעבוד". לא ידעו את יוסף", ומכיון שכן. יוסף כמוהם עצמם .ולא היה מצוייר להם כלל בחינת גלות ושעבוד, עליהםהצדיק מגין

הרב יהודה אשלג

אהבת חברים )מתוך איגרת(

ויזעקו ותעל ". "זיל קרי בי רב הוא", ומה שכתבת שתודיעני גלות מצרים אתמהא...

ת "ואם לא יהיה ידיעת השי. ה"עש" וידע אלקים", אז, "שועתם אל האלקים מן העבודהואיך תאמר להודיעני בשעת . וידיעת הגלות עצמו היא סבת הגאולה. גאולהאי אפשר ל, בגלות ?הגאולה

אמנם כן . ואי אפשר לו להסתיר ולהתאפק, שהמצטער מודיע צערו, והאמת יורה דרכוואין לזה . כ"ובמקום עכשיו תאמרו אח, אשר התחלף לכם היום למחר, ארגיש את כולכם יחד

אינו נושע זולת בנצרך ' שהנושע מה, המעוות הזהתרופה זולת להתאמץ להבין הטעות ו .ו"ישיג שכלו לאחר שנותיו ח, ומי שיכול להמתין למחר. לישועה היום

שהסברתי לכם , וזה התהוה לכם מסבת התרשלות בבקשתי להתאמץ באהבת חברים, ואם לא תוכלו לעלות השמימה. שדי בסגולה זו להשלים כל מחסורכם, בכל השבעים לשון

?ולמה לא הוספתם בעבודה זו כלל. תי לפניכם מהלכים בארץהלא נתשהרבה ניצוצי קדושה ישנם , היה לכם לדעת, ומלבד מהסגולה הגדולה הטמונה בזה

, באהבה וידידות, בשבת אחים, ובאספכם כל הניצוצי קדושה למקום אחד, בכל אחד מהחבורה ...ודאי יהיה לכם קומה של קדושה חשובה מאד

ש"הרב

ת הסביבה על האדםהשפעו .א"ת, ז"טבת תשט' ו. מתוך אגרת

לא טוב כשהוא בא בין בעלי , שמי שהוא אומן, שנהוג בכל העולם, ידוע לנו הכלל...

, כשבא בין סנדלרים, למשל סנדלר, היינו שהוא בעל מקצוע. מלאכה טובים ולומד ממעשיהםאלא תעשה איך , שות סנדל טובשלא כדאי לע, אזי אם נותנים לו להבין, שאינם בעלי מקצוע

.ולא כדאי לעשות מנעל טוב ויפה. שהוא יוצאאזי הם , שאינם בעלי מקצוע, אזי כשהוא בחברת חייטים, אם הוא בעל מקצוע, או חייטושיהא , שלא כדאי להתאמץ ולתת יגיעה ועמל שהמלבוש יהיה נקי ומסודר, נותנים לו להבין

.שלא לבוא במגע עמהם, זהרלכן הוא צריך לה. מותאם לבעל הביתאין הוא יכול ללמוד ממעשיהם , כשיבוא בחברת חייטים, כ מי שהוא בנאי"משא

אזי כל אחד צריך לשמור על , כ באותו מקצוע"משא. משום שאין כל קשר ביניהם, הרעים .שיבוא במגע רק עם אנשים טהורי לב, עצמו

אם הוא בעל , ה צריך להזהראזי את', שהוא עובד ה, כל מי שאתה חושב, ל"ולפי הנולכל הפחות . 'שיהיה מגמה לשמו ית, היינו שרוצה שעבודתו תהיה נקיה ותמה. מקצוע טוב, ולא פועל סתם, ומטכס עצות לנפשו איך להיות בעל מקצוע, שאין הוא פועל טוב, שהוא יודע

.שכל כוונתו הוא השכרשאם . שהוא נהנה מעבודתואלא, שאינו מתחשב עם השכר, אלא פועל ואומן טוב נקרא

מזה יש לו הנאה , יודע שהמלבוש מתאים בכל הנקודות לבעל הבית, למשל, האומן החייט .רוחנית יותר מהכסף שהוא מקבל

משום שאתה , אין דבר אם בא בחברותם, אי לזאת עם אנשים שאינם מהמקצוע שלךאבל אין הם , ים בתורהמה שאם כן לאנשים שהם עוסק. והם עוסקים בבורסקי, עוסק בבנאות

שהפוכה , אזי יש להם רק שכל שהוא נגד התורה, שיהיה המלבוש כראוי לבעל הבית, נזהריםולהרחיק מאנשים האלה ... ובזה אתה מוכרח להמצא תמיד בעיניים פקוחות. מדעת תורה .מה שאין כן באנשים פשוטים. כמטחוי קשת

.ריך לשמירה כל כךאזי אין אתה צ, לכן עם אנשי מזרחי אין לך קשר .כבר נחוץ לשמור מהם, ומאנשי אגודת ישראל

.כבר זקוק אתה לשמירה יותר גדולה, ואנשים חסידים .כבר צריכים לפקוח בעיניים פקוחות, )בעל סולם(ר "ולאנשים שהיו קרובים לאאמו

שהוא מלך , שהוא קומת כתר, מדוע בעולם הנקודים מלך הדעת: וטעם בהדברהגם שהוא , משום שכל שהעב ביותר-? שבירה נפל למטה יותר מכל המלכיםבעת ה, הראשון

לכן נפל יותר למטה , כשנאבד לו המסך הוא גרוע ביותר, בזמן שיש לו מסך, משובח ביותר .מכל המלכים

הן לגשמיות , להם רצון לקבל כפול, ת"שהולכים בדרכי השי. ואפשר לפרש דבריו אלואזי היה להם מסך , בזמן שהיו נשענים, שהיו לבעל סולם, יםלכן אלו המקורב. הן לרוחניות

אלא כל עבודתם היא , ואין להם שום ענין לעשות מסך, שאין להם שום הכנעה, וכעת. ועביות. אזי זהו עוביות בלי מסך, )להיות יהודים יפים או רבנים גדולים(רק איך שיינע יודין או רביס

. ואין מי שיעכב על ידם, אצלי הם חשודים על הכלו. וממילא יוצא את כל מה שיוצא מהםבמקום שאדם מחשב שם : כי ידוע לך הכלל. מפני אני לא רוצה שהם יהיו במחשבותי, קיצרתי

.הואהלא ידוע שלכל מדרגה ומדרגה . אתן לך דוגמא קצרה, ל ביותר ביאור"להבין את הנ

:הבחינות ביחד' ב-הנכלל מ, יש אמצעי .אמצעי בשם עצי אלמוגיםבין דומם לצומח יש

שהם בעלי חיים הקשורים בטבורם לארץ ויונקים , ובין צומח לחי יש אבני השדה .משם

.ובין החי להמדבר יש קוף' ב-שהיא נכללת מ, מהי הנקודה? מהו האמצעי בין אמת לשקר: אם כן נשאלת השאלה

.בחינות ביחדמה , ר קטן אי אפשר לראותשדב, שזהו ידוע, אני אוסיף כלל אחד, וטרם שאני אבאר

אין הוא מסוגל , בזמן שאדם עוסק במעט שקרים, לכן. שאם כן דבר גדול יותר קל לראות

נמצא שהשקר כבר נתגדל אצלו , מה שאם כן בזמן שהאדם רכש לו הרבה שקריםהיינו בזמן שהוא , נמצא שעכשיו. כבר זה באפשרותו לראות, שאם רוצה לראות, בשיעור

. אזי הוא רואה את מצבו האמיתי, זאת אומרת שהוא הולך בדרך של שקר, רואה את השקר .איך לעלות על המסילה הנכונה, היינו שהוא רואה את האמת בנפשו

היא האמצעי בין , שהוא הולך בדרך השקר, שהיא נקודת האמת, נמצא שהנקודה הזוומכאן . שנקודה זו היא הסוף של השקר. שזהו הגשר המקשר בין האמת להשקר. אמת לשקר

.ואילך מתחיל דרך האמת. א לשמה הכי גדולשבכדי לזכות לשמה צריכים מקודם להכין של, ועל דרך זה יובן לנו. נקרא אמת" לשמה", נקרא שקר" שלא לשמה: "ל"ועל דרך הנ. ואחר כך יכולים לבוא לשמה

נמצא שיש לו שלא . היינו שהמצוות והמעשים טובים הם מועטים, ובזמן שהשקר הוא קטןשהוא הולך בדרך הטוב , לכן הוא אומר אז. ואז אין הוא מסוגל לראות את האמת. לשמה קטן

. היינו שהוא עוסק בלשמהוהאמת, מה שאם כן כשעוסק ביום ובלילה בתורה שלא לשמה אז הוא מסוגל לראות את האמת

איך שהוא הולך , נמצא שהוא רואה באמת. משום שעל ידי רבוי שקרים נעשה אצלו שקר גדול, שכל מה שהוא עושה, היינו שאז הוא מרגיש. ואז הוא מתחיל לתקן את מעשיו. בדרך השקר

, בנקודה זו, ורק כאן. היינו לשמה, ומהנקודה הזו עוברים לדרך האמת. א רק שלא לשמההו. טוען שהוא עוסק לשמה, מה שאם כן מקודם". משלא לשמה באים לשמה"מתחיל את הענין

.ואיך אפשר לשנות את מצבו ודרכואיך שהוא , אין באפשרותו לראות את האמת, אם האדם מתעצל בדרכי עבודה, לכן

אזי יכולים , אלא על ידי רבוי בתורה על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו. וקע בהשקרמשוזוהי נקודה האמצעית ". שלא לשמה"הנקרא , איך שהולכים בדרך השקר: לראות את האמתשצריכים , לכן עלינו להתחזק בדרך ובבטחון עז שכל יום יהיה לנו כחדש. בין אמת לשקר

. ד קדימהונצע, לחדש בכל עת את היסודות .ברוך שלום הלוי אשלג, ידידך

ש"הרב

מטרת החברה ה "תשמ', מאמר א

לכל אלה המעונינים ללכת בדרכו , לתת יסוד לבנין חברה, אנחנו נתאספנו כאןאיך לעלות במעלות האדם ולא להשאר בבחינת , שהיא הדרך, ל"ובשיטתו של בעל הסולם זצ

אדם , ואתן צאני צאן מרעיתי"על פסוק ) א" ע,א"דף ס, יבמות(ל "כמו שאמרו חז, בהמה .י"שזהו מאמר של רשב, "ם קרויין אדם"ואין העכו, אתם קרויין אדם, אתם

על פסוק ) ב"ע', דף ו, ברכות(ל "נביא כאן מאמר חז, ובכדי להבין מעלת האדם". כי זה כל האדם, ואת מצותיו שמור, את אלקים ירא, סוף דבר הכל נשמע) "ב"י, קהלת(

כל העולם כולו לא נברא , ה"אמר הקב, אלעזר' אמר ר. מאי כי זה כל האדם: "ושואלת הגמרא ".'שכל העולם לא נברא אלא בשביל יראת ה, שפירושו, אלא בשביל זה

. שזוהי הסיבה שבשבילה נברא העולם, שמשמע, "'יראת ה" וצריכים להבין מה זה ה רצה להנות "שהקב, היינו. יב לנבראיושסיבת הבריאה היתה להט, ל"וידוע מכל מאמרי חז

כי זה כל "ל על הפסוק "וכאן אמרו חז. שירגישו את עצמם מאושרים בעולם, להנבראים ". 'יראת ה"שסיבת הבריאה היא , "האדם

מה שהנבראים לא , שהסיבה, שכתוב שם, "מתן תורה" אבל לפי מה שמבואר בספר הוא מטעם שינוי צורה בין הבורא , בת הבריאהאף על פי שזוהי סי, מקבלים את הטוב והעונג

שהענפים , והיות שיש כלל. והנבראים הם המקבלים, שהבורא הוא המשפיע. להנבראים .שמהם נולדו הענפים, מתדמים לשורשם

היינו שהבורא אינו חס ושלום בעל , והיות שדברי קבלה אינו נוהג בהשורש שלנוהוא מרגיש , לכן כשהאדם צריך להיות מקבל. ושיצטרך לקבל משהו למלאות חסרונ, חסרון

.לכן כל אדם מתביש לאכול לחם חסד. אי נעימותשהטוב , פירוש בחינת העלם" העולם"ש. ולתקן את זה היה צריך לברוא העולם

שהאדם יהיה לו , היינו. בשביל יראה, התשובה היא? בשביל מה. והעונג מוכרח להיות נעלם ".אהבה עצמית"הנקראת , שלולשמש עם הכלי קבלה , יראה

ושיהיה לו , שהאדם ימנע את עצמו מלקבל תענוגים מטעם שהוא חושק להם, שפירוש .למה שהוא מתאוה, כח התגברות על התאוה

שהנברא רוצה , שפירושו. מה שיצמח מזה נחת רוח להבורא, אלא יקבל תענוגים, שזה הקבלת התענוג, מטעם. עצמוהיינו לקבל לתועלת ', ויהיה לו יראה מה. להשפיע להבורא

.מרחיקה אותו מלהדבק בהבורא, שהאדם מקבל לתועלת עצמושהמצוה הזאת תביא , צריך לכוון', בזמן שהאדם עושה איזו מצוה ממצות ה, אי לזאת

רבי "ל "כמו שאמרו חז. 'בזה שמקיים את מצות ה', שירצה להשפיע לה, לו מחשבות טהורות ".לפיכך הרבה להם תורה ומצות, ה לזכות את ישראל"צה הקבר, חנניא בן עקשיא אומר

להשפיע "שכל אחד מאתנו נלך ברוח הזה , ליסד חברה, לכן אנחנו מתאספים כאןשזה נקרא , מוכרחים מקודם להתחיל להשפיע להאדם', ובכדי להגיע להשפיע לה". 'לה ".אהבת הזולת"

שכל אחד ואחד צריך להיות .אלא בביטול עצמו, ואהבת הזולת לא יכולה להיות, בזה שהבורא נתן לנו את ההזדמנות, ומצד השני אנו צריכים להתגאות. בשפלות מצד אחד

שהשכינה תשרה "שלכל אחד מאתנו יש לו רק מטרה אחת , שנוכל להכנס לתוך חברה ".בינינו

גם זה . אבל יש בנו הרצון להגיע להמטרה, ואף על פי שעוד לא הגענו לידי המטרהאבל אנחנו מקווים . אף על פי שאנחנו עוד נמצאים בתחילת הדרך, צריך להיות חשוב אצלנו .שנגיע להמטרה הנעלה

ש"הרב

בענין אהבת חברים ה"תשמ', מאמר ב

.הצורך לאהבת חברים) א .ומדוע החברים בחרו בי. שבחרתי דוקא בהחברים האלו, מה היא הסיבה) באו . שיש לו להחברה, צריך לגלות את האהבה, האם כל אחד ואחד מהחברים) ג

ומשום זה הוא לא צריך . ועובד בענין אהבת חברים בהצנע לכת, שמספיק שיש לו אהבה בלבו .לגלות מצפוני לבו

, שמוכרח הוא לגלות את האהבה, או שנגיד להיפך. כידוע שהצנע לכת הוא דבר גדולשגם , גורם שיעורר את לב חברו להחבריםהוא , כי בזה הגילוי, מטעם. שיש בלבו להחברים

י זה הוא מקבל "שע, והרווח בזה הוא. שכל אחד ואחד עוסק באהבת חברים, החברים ירגישומטעם שכח האהבה של כל אחד ואחד , לפעול באהבת חברים ביתר שאת ועוז, כח יותר חזק .נכלל בחברו

שאם החברה היא של , במקום שיש לו כח אחד לעסוק באהבת חברים, נמצא לפי זהשצריכים לעסוק באהבת , שמבינים, הוא נכלל עכשיו מעשר כוחות של הצורך, עשרה חברים

אז חסר לו הכח , שעוסק באהבת חברים, מה שאם כן אם לא מגלים כל אחד להחברה. חברים .של החברה

, שהוא הצדיק, וכל אחד חושב על עצמו. שמאוד קשה לדון את חברו לכף זכות, מטעם. שיוכל לעבוד באהבת הזולת, שאין לו רק כח קטן, נמצא. רק הוא עוסק באהבת חבריםש

.שדוקא עבודה זו צריכה להיות בגלוי ולא בהצנע לכת, היוצא מזהאחרת הגוף דרכו לטשטש את . אבל צריכים תמיד להזכיר לעצמו את מטרת החברה

שכל החברה נתייסדה על , כורכי צריכים לז. משום שהגוף דואג תמיד לתועלת עצמו, המטרה .'ומזה הקרש קפיצה לאהבת ה. בסיס להגיע לאהבת הזולת

בכדי שיכול להשפיע לחברו בלי , הוא צריך לחברה, וזה דוקא על ידי זה שהוא אומרשעל , וכדומה, שהחברה ישפיע לו עזרה ומתנות, הוא לא צריך חברה, שפירוש. שום תמורה

, אבל חברה כזו בנויה על בסיס אהבה עצמית. יו שבעי רצוןידי זה הכלי קבלה של הגוף יה, שיש לו סיכויים, שרואה עכשיו, וחברה כזו מביאה לו רק התפתחות של הכלי קבלה שלו

.בזה שחבירו מסייע לו להשיג קנינים גשמיים, שהרכוש יתגדלד שכל אח, היינו. שהחברה נתייסדה על בסיס של אהבת הזולת, אלא שצריכים לזכור

שחבירו משתדל בביטול , ובזה שרואה. ושנאת עצמותו, ואחד יקבל מהחברה אהבת הזולת .שכל אחד יהיה נכלל מכוונת חברו, זה גורם, עצמותו ובאהבת הזולת

אז כל אחד יהיה נכלל , למשל על עשרה חברים, שאם החברה מבוססת, ל" נמצא כנ . ולאהבת הזולת,ושנאה לעצמו, מעשרה כוחות שעוסקים בביטול עצמיותו

מטעם שהוא לא רואה , אחרת לא די שנשאר רק בכח אחד לבד של אהבת הזולת, אלא להיפך, כיון שהחברים עוסקים באהבת הזולת בבחינת הצנע לכת, שהחברים יעסקו בזהבמה שהוא רוצה ללכת בדרך של אהבת , שהוא יאבד את הכח שלו, שהחברים גורמים לו

.ואז הוא נופל לשליטה של אהבה עצמית. שיהםוהוא לומד אז ממע. הזולתבכדי , באופן פרטי של כל חבר וחבר, מה שחסר לחברו, האם כל אחד צריך לדעת) ד

?או מספיק באופן כללי לעסוק בענין אהבת חברים. שידע עם מה הוא יכול למלאותם

ש"הרב

איש את רעהו יעזורו ה "תשמ', מאמר ג

האם ענין זה הוא דוקא במקום שיש עניים . לעזור לחבירו יש להבין בענין שאדם יכול

או שכולם , אבל בזמן שכולם עשירים. וכדומה, גבורים וחלשים, חכמים וטפשים, ועשירים ?במה אדם יכול לעזור להשני, וכדומה, או כולם גבורים, חכמים

, רוחדהיינו בענין מצב , שהוא דבר המשתף את כולם, שיש דבר אחד, אבל אנו רואיםלא , כי בענין שיהיה לאדם מצב רוח מרומם". דאגה בלב איש ישיחנה לאחרים"כמו שאמרו

.וכדומה, יעזור לאדם לא עשירות ולא חכמות. שהוא נמצא במצב השפלות, בזה שהוא רואה, אלא דוקא איש יכול לעזור להשני

כול לעשות לו מצב אלא דוקא חברו י, "אין אדם מתיר את עצמו מבית אסורים: "וכמו שכתוב .רוח מרומם

ומתחיל . למצב רוח של חיים, שבו הוא נמצא, שחבירו מרים אותו ממצב, דהיינוכאילו המטרה שלו נמצאת עכשיו קרובה , ומתחיל. להשיג שוב כח בטחון של חיים ועושר

.אליוולחשוב במה הוא יכול , שכל אחד ואחד צריך לעשות תשומת לב, היוצא מזה הוא

כל אחד יכול למצוא בחבירו , כי בענין מצב רוח. לעשות לו מצב רוח מרומם, לחברולעזור .שהוא יכול למלאות אותו, מקום חסרון

ש"הרב

מטרת החברה ה"תשמ', מאמר ד

, ובמקום שאדם אינו רואה, "אהבה עצמית"שנקרא , היות שהאדם נברא עם כלי .לק ליגיעה לעשות תנועה קלהאין לו חומרי ד, שמפעולה יצא משהו לתועלת עצמושהוא ענין השתוות ', אי אפשר להגיע לידי דביקות בה, ובלי ביטול אהבה עצמית

.הצורהשנוכל לעבוד , שיהיו כולם כח גדול, לכן צריכים חברה, והיות שזה נגד הטבע שלנו

ה שבשביל, מטעם שהוא המונע להגיע להמטרה, "רע"שהוא נקרא , לבטל הרצון לקבל, ביחד .נברא האדם

. שצריכים להגיע לזה, שכולם בדיעה אחת, לכן צריכה החברה להיות כלולה מיחידים. מטעם שכל אחד כלול מכולם, שיכול להילחם עם עצמו, אז מכל היחידים נעשה כח גדול אחד

.שהוא רוצה להגיע להמטרה, שכל אחד הוא מיוסד על רצון גדול, נמצאוזהו . אז כל אחד צריך לבטל את עצמו נגד השני, שני ובכדי שתהיה התכללות אחד מה

שהוא קצת גבוה , אבל מי שחושב. על ידי זה שכל אחד רואה מעלות חבירו ולא חסרונו .כבר הוא לא יכול להתאחד עמהם, מהחברים

שעל , בכדי לא לצאת מהכוונה, צריכים להיות רציניים, וכמו כן בעת ההתאספותשהוא , היו רגילים להראות מבחוץ, שזה ענין גדול מאוד, הצנע לכתומטעם . הכוונה זו נתאספו

.אבל באמת בתוך ליבם היה אש בוערת. לא רצינילא להמשך אחרי , צריכים להיזהר, על כל פנים בעת האסיפה, אבל לאנשים קטנים

שעל ידי זה צריכים להגיע , שהוא, שהתאספו, שלא מביאים את המטרה, דיבורים ומעשים ").ובאמת"דברי המתחיל , ח"דף קס" (מתן תורה"וענין דביקות עיין בספר . 'ת הלדביקו

אז יותר טוב שלא להראות לחוץ את הכוונה שיש , רק בזמן שנמצאים לא עם החבריםהגם שיש על זה ". אלקיך' והצנע לכת עם ה"שזה סוד , ולהיות בחיצוניות כמו כולם, בליבם

.ש הפשוט הוא גם כן ענין גדולאבל הפירו, פירושים יותר גבוהיםבכדי שיוכל , תהיה להם השתוות אחד עם השני, שמתחברים, שבין החברים, לכן כדאי

שלא יכנס בתוכם ענין של , ובהחברה צריכה להיות שמירה יתרה. להיבטל אחד לפני השני .זה צריך להיות ענין פנימי, ל"אבל כנ. משום שקלות ראש הורס את הכל, קלות ראש, צריכים לא להראות שום רצינות, אם הוא אינו מחברה זו, בל בזמן שנמצא מי שהוא א

אלא מדברים , שלא לדבר מדברים רציניים, היינו. אלא להשתוות מבחוץ עם אדם שבא עכשיו ".אורח בלתי קרוא"שהוא נקרא . שמתאימים לאדם שבא עכשיו

ש"הרב

מה נותן לנו הכלל של ואהבת לרעך ה"תשמ', מאמר ה

.'י הכלל יכולים להגיע לאהבת ה" ע-" ואהבת לרעך כמוך" מה נותן לנו הכלל

". כלל"צריכים לדעת מה זה , קודם כל-ב מצות " אם כן מה נותנת לנו קיום של תרי, שאנו אומרים, כדוגמת. ובלי פרטים אי אפשר להיות כלל, שכלל נבנה על הרבה פרטים, ידוע

כ ממנין "ואח. שנתאספו ונתחברו להיות חטיבה אחת, מה פרטיםהכוונה על כ". קהלה קדישא"אז , שלכל הפחות צריך להיות עשרה אנשים". עדה"או " מנין"וזה נקרא . וכדומה, ראש הקהל

.בתפלה" קדושה"יכולים לומר שבמקום , שפירושו הוא". שכינתא שריא, כל בי עשרה" ועל זה אמרו בזהר הקדוש

. מקום להשראת השכינהכבר יש, שיש עשרה אנשיםאם אנו נקיים , היינו. ב מצות"בנוי על תרי" ואהבת לרעך כמוך"שהכלל , ולפי זה יוצא

שהפרטים נותנים , נמצא". ואהבת לרעך כמוך"אז נוכל לבוא להכלל של , ב מצות"את התרי כלתה נפשי"כמו שכתוב ', אז נוכל להגיע לאהבת ה, וכשיהיה לנו הכלל. לנו להגיע להכלל

".'להשאם נולד לו . פדיון הבן, למשל. ב מצות לבד" והגם שאין האדם יכול לקיים כל התרי

וכמו כן האשה פטורה ממצות עשה שהזמן . כבר אינו יכול לקיים מצות פדיון הבן, בת תחילהי כולם "שע, נמצא, "כל ישראל ערבים זה לזה"אבל מטעם ש. כמו ציצית ותפילין, גרמא

ב "לכן בסגולתן של התרי. כאילו שכולם קיימו ביחד את כל המצות, ן זהנבח. מתקיים כולם ".ואהבת לרעך כמוך"מצות ניתן להגיע להכלל של

ש"הרב

אהבת חברים ה"תשמ', מאמר ו

את אחי , ויאמר. מה תבקש, וישאלהו האיש לאמור. והנה תעה בשדה, וימצאהו איש "

).שבוי" (הגידה נא לי איפה הם רועים, אנכי מבקשכדי , הכוונה על מקום שמזה צריך לצאת תבואת השדה, האדם תועה בשדה, הנה

הזורעים "ועל זה נאמר . וקצירה, זריעה, ועבודת השדה היא חרישה. לפרנס את העולם ".'אשר ברכו ה, שדה"וזה נקרא ". ברינה יקצורו, בדמעה

, מדרך השכלתועה " אדם"שהוא בחינת , פירש בעל הטורים. כשאדם תועה בשדהכמו , ששם הוא צריך להגיע, שהיא מובילה להמקום, היינו שלא יודע את הדרך האמיתית

, שאף פעם לא יגיע להמטרה, שהוא חושב, והוא בא לידי מצב". חמור תועה בשדה"מלשון .שהוא צריך להגיע

י את אח, ויאמר. "במה אני יכול לעזור לך, היינו". מה תבקש, וישאלהו האיש לאמור "על ידי זה שאני , זאת אומרת, שעל ידי זה שאני אהיה בצוותא חדא עם אחי, "אנכי מבקש

.'העולה לבית ה, אז אני אוכל לעלות על המסילה, שיש שם אהבת חברים, אהיה בקבוצהובכדי . שדרך זו היא נגד הטבע שלנו, "דרך של השפעה" והמסילה זו היא הנקראת

שעל ידי זה כל אחד יכול לעזור , אלא אהבת חברים, תאין עצה אחר, שנוכל להגיע לזה .לחבירו

היינו שאינם רוצים , הסיעו עצמן מן האחוה, י"ופירש רש". נסעו מזה, ויאמר האיש "ובכדי לצאת . שעם ישראל נכנסו לגלות מצרים, וזה גרם בסופו של דבר. להתחבר עמך

ועל ידי זה , יות באהבת חבריםשרוצים לה, עלינו לקבל על עצמנו לכנס בקבוצה, ממצרים .נזכה לצאת ממצרים ולקבלת התורה

ש"הרב

לפי מה שמבואר בענין ואהבת לרעך ה"תשמ', מאמר ז

, ב מצות"שבכלל זה נכללו הפרטים של תרי, "ואהבת לרעך" לפי מה שמבואר בענין

צות נזכה ב מ"משמע שעל ידי קיום התרי". פירושו הוא זיל גמור, ואידך"ל "כמו שאמרו חז .'כ לאהבת ה"ואח". ואהבת לרעך"מאליו להכלל של שעל ידי זה , )ה"תשמ', מאמר ה(כמו שכתוב , מה נותן לנו אהבת חברים, אם כן

היינו שיכול , והיות שאין לכל אחד רק כח קטן של אהבת הזולת, שמתאספים כמה חבריםשבמחשבתו החליט , זוכראז הוא , וכשבא לכלל מעשה בפועל. לקיים אהבת הזולת רק בכח

שאינו מסוגל לוותר על שום תענוג , ובפועל הוא רואה, לוותר על אהבה עצמית לטובת הזולת .ואפילו כמלוא נימא, של הרצון לקבל לטובת הזולת

שצריכים להגיע לאהבת , שהם בדיעה אחת, אבל על ידי זה שמתאספים כמה אנשיםועל ידי זה מצטבר אצל כל . כל אחד נכלל מכולםאז , וכשיש התבטלות כל אחד להשני, הזולת

.ואז יש בכוחו להוציא לפועל את אהבת הזולת במעשה. לפי גדלה של החברה, יחיד כח גדולשהוא בכדי , שאמרנו, ב מצות"מה מוסיף לנו את הפרטים של תרי, נמצא לפי זה

שגם , אנו רואיםוהנה במציאות . הלא הכלל מתקיים על ידי אהבת חברים, לקיים את הכללבכדי שיהיה , שגם הם מתאספים בחוגים שונים, אצל חילוניים נוהג ענין של אהבת חברים

.מהו ההבדל בין דתיים לחילונים, אם כן. להם אהבת חבריםמה הוא האיסור , ויש להבין". ובמושב לצים לא ישב) "'תהילים א( הנה הפסוק אומר

אם כן האיסור לא מטעם מושב , ע או דברים בטליםאם הוא מדבר לשון הר". מושב לצים"של ".מושב לצים"מה מוסיף לנו האיסור של . לצים

על הכוונה שכל , אפילו כשמתאספים כמה אנשים בשביל אהבת חברים, אלא משמעשעל ידי ריבוי ישיבות יקבל , וכל אחד מצפה, אחד ואחד יסייע את חבירו לשפר מצבו הגשמי

. איך להשביח את מצבו הגשמי,כל אחד מהחברה תועלתעד כמה הוא קיבל מהחברה עבור אהבה , כל אחד עושה חשבונות, ולאחר כל הישיבות

ומה הרויח . הלא הוא נותן יגיעה וזמן לטובת החברה. מה הרצון לקבל הרויח מזה, עצמית מה, לכל הפחות את חלק. אם היה עוסק בתועלת עצמי, ובטח היה יכול יותר להצליח. מזה

שעל ידי החברה אני אוכל , מטעם שחשבתי, ואני נכנסתי להחברה. "שהוא היה מתייגע בעצמי ".שלא הרוחתי כלום, ועכשיו אני רואה. מכפי שאני יכול להרויח לבדי, להרויח יותר

יותר , מוטב היה לי במקום שנתתי הזמן שלי להחברה"ואומר , ועל זה הוא מתחרטשנתתי הזמן , מה שאם כן עכשיו. הפחות עם הכח הקטן שליאם הייתי משתמש לכל, טוב היהשלא די , ולבסוף התברר לי, בכדי שאני אשיג יותר רכוש על ידי סיוע מהחברה, להחברה

".מה שהייתי יכול להרויח עם כוחות עצמי, אלא עוד הפסדתי, שלא הרוחתי כלום מהחברההיינו , צורך השפעהשצריכים לעסוק באהבת חברים ל, וכשיש מי שרוצה לדבר

וזו . ונראה בעיניהם כמין ליצנות. כולם מתלוצצים וצוחקים מזה, שכולם יעבדו לטובת הזולתכי כל טובו דעובדין לגרמייהו , וחסד לאומים חטאת"ועל זה אמרו . היא ישיבת חילוניים

. וחברה כזו מרחקת את האדם מהקדושה). לעצמם עושים, כי כל טוב שעושים" (עובדין ".מושב לצים"וזה הוא האיסור של . שליכים את האדם לעולם הליצנותומ

שיותר טוב , היינו". טוב להם וטוב לעולם, פזר לרשעים"ל " ועל חברות כאלו אמרו חז ".טוב להם וטוב לעולם, כנס לצדיקים"אבל בצדיקים להיפך . שאינם מתקיימים

, "ואהבת לרעך כמוך" של היינו שרוצים לקיים את הכלל, "צדיקים" ומהו פירושו אבל . שהוא אהבת הזולת, שכל כוונתו הוא לצאת מאהבה עצמית ולקבל על עצמו טבע אחר

זהו , אבל אהבה, והאדם יכול להכריח את עצמו בעל כורחך, הגם שזוהי מצוה שצריכים לקייםי בכד, מה האדם יכול לעשות, אם כן, אבל הלב מצד הטבע לא מסכים לזה, דבר המסור ללב

.שיגע להלב דבר אהבת הזולתאבל . שבסגולתן יכול לבוא לידי הרגשה בלב, ב מצות" על זה ניתן לנו לקיים את התרי

שתהיה לה היכולת לקיים אהבת חברים , אז הרגשה כזו היא חלק קטן, כיון שזהו נגד הטבע .ם בפועלשיוכל לקיי, לכן צריכים עכשיו לראות עצות. אף על פי שיש לו צורך לזה, בפועל

והוא על ". ואהבת לרעך"שהאדם יוכל להגדיל את כוחו בהכלל שלו , והנה העצה לזה, שכל חלקי הקטנים, הרי אז נעשה גוש אחד, אם כל אחד נכלל ובטל לחברו. ידי אהבת חברים

מה שאם כן . אבל זה בתנאי שכל אחד מתבטל להשני. ' ואז הוא יכול להגיע לאהבת השכל , אלא. מה שהוא צריך לקבל, אין הוא יכול לקבל מחברו את חלקו, כשהוא נפרד מחברו

.שהוא אפס נגד חברו, אחד צריך לומר. 10, זהו פי עשר, כ אפס" ואח1כשכותבים מתחילה , כשכותבים מספרים, וזה דומה

, שחבירו הוא מספר אחד, היינו. 100, אז הוא פי מאה, וכשכותבים מתחילה שני אפסיםשהוא שני אפסים נגד , ואם הוא אומר. הוא נחשב שמקבל מחברו פי עשר, והאפס אחריו

.הוא מקבל מחבירו פי מאה, חבירואז הוא פחות מחברו פי , דשחבירו הוא אפס והוא אח, שהוא אומר, מה שאם כן להיפך

אז . שהם שני אפסים נגדו, ויש לו שני חברים, שהוא אחד, ואם הוא יכול לומר. 0.1, עשרהכך , לפי כמה אפסים שיש לו מהחברים, נמצא. 0.01היינו שהוא , נבחן חלק ממאה נגדם

.קומתו מתקטנת, בפועלשיכול לקיים אהבת הזולת, אפילו לאחר שיש לו הכח הזה, ומכל מקום

וצריך להיות לו , מכל מקום אל תאמין בעצמך, ותועלת עצמו הוא מרגיש לדבר רע בשבילו, אם יתנו לו תענוג יותר גדול, דהיינו. אולי באמצע עבודה יפול לתוך אהבה עצמית, יראה

, נ להשפיע"הוא כבר יכול לעשות בעמ, הגם שעל תענוגים קטנים, מכפי שהוא רגיל לקבל .אבל מתענוגים גדולים הוא חי בפחד, עליהםומוכן לוותר

כמו , "השראת השכינה"הנקרא , וזה השער לקבל את אור האמונה". יראה" וזה נקרא ".כן הוא משיג את בחינת האמונה, לפי ערך היראה"שכתוב בהסולם

, צריכים לקיים אותו מטעם מצוה, "ואהבת לרעך כמוך"שענין , לכן צריכים לזכורשהיה , צוה את המצוה הזו' מה שה, עקיבא הוא רק מפרש' ור. וק באהבת חבריםצוה לעס' שה

ולא מטעם ', מטעם ציווי ה, שעל ידי זה יוכלו לקיים כל המצות, בכוונתו לעשות ממצוה זו כלל .תועלת עצמושעל ידי , זאת אומרת. לא שהמצות יביא לנו להרחיב את הרצון לקבל שבנו, היינו

שעל ידי קיום המצות נגיע , אלא להיפך. ם יקבל תמורת זה הרבה שכרקיום המצות אז האד .'כ לאהבת ה"ולאח. ולהגיע לאהבת הזולת, שאנו נוכל לבטל את אהבה עצמית שלנו, להשכר

. הוא סם החיים, זכה". סם"הוא לשון , ושמתם"ל על פסוק " ובזה נבין מה שאמרו חזבכדי שאהבה עצמית , הוא עוסק בתורה ומצות, "לא זכה"ל "היינו כנ". הוא סם המות, לא זכה. אז מתבטלת את אהבה עצמית שלו, "זכה. "והגוף ירכוש קנינים תמורת עבודתו, יתרבהשעל ידי זה הוא יגיע , שיהיה לו הכח לאהבת הזולת, שהוא, שיקבל שכר, שמכוון, היינו

.שכל חשקו יהיה רק להשפיע נחת רוח להבורא, לאהבת הבורא

ש"הרב

יזה קיום תורה ומצות מזכך את הלבא ה"תשמ', מאמר ח

? האם גם זה מזככת את הלב, אם מקיימים תורה ומצות בעל מנת לקבל פרס: שאלההאם זה , שמזככת את הלב, היינו". בראתי תורה תבלין, ר"בראתי יצה"ל "כיון שאמרו חז

גם כן מזככת את , רסנ לקבל פ"או אילו שעשה בעמ, דווקא שמכוון שלא על מנת לקבל פרס ?הלב

כשמתחיל לעסוק "כתוב שם וזה לשונו ) ד"אות מ(בהקדמה לספר הזהר : תשובהגם , כראוי לשמש את המלך, דהיינו בלי אהבה ויראה, ואפילו בלי שום כוונה, בתורה ומצות

כי מצות אינן צריכות . מתחילה הנקודה שבלבו להתגדל ולהראות פעולתה, אפילו שלא לשמהאלא בשיעור דרגה , ואפילו המעשים בלי כוונה מסוגלים לטהר את הרצון לקבל שלו, הכוונבשיעור הזה הוא , ובשיעור שמטהר חלק הדומם של הרצון לקבל. המכונה דומם, שבו' הא

".שהיא הדומם דנפש דקדושה, ג אברים של הנקודה שבלב"הולך ובונה את התריהאם . מטהרת את הלב, אפילו שלא לשמה,שגם עשיית תורה ומצות, הרי אנו רואים

או שנתנו , היא ליחידי סגולה בלבד, הדרך לקיים תורה ומצות שלא על מנת לקבל פרסי זה "שע, היינו לקיים הכל בעל מנת שלא לקבל פרס, שילכו על דרך זה, אפשרות לכלל כולו

.'יזכו לדביקות האבל על ידי זה , הבריאההגם שהרצון לקבל אך לעצמו יצא והיה במחשבת: תשובה

שזה , היינו על דרך קיום התורה ומצות, נ להשפיע"שהנשמות יתקנו אותו בעמ, שנתן תיקוןכי . בלי יוצא מהכלל, וזה ניתן לכל הכלל כולו. נ להשפיע"יהפוך לנו את הרצון לקבל בעמ

.ולאו דוקא ליחידי סגולה, לכולם ניתנה הסגולה הזאתאבל כמו , ויש שמתקדמים לאט, לכן יש מתקדמים יותר, רה אלא היות שזהו ענין בחי

אבל בסופו של דבר כולם יבואו לשלימות ", )ד"י, ג"אות י(שכתוב בהקדמה לספר הזהר ".כי לא ידח ממנו נידח, כמו שכתוב, הסופי

. מתחילים בשלא לשמה, כשמתחילים ללמד לקיים תורה ומצות, אבל יחד עם זהאם זה לא יביא לו תועלת , אז הוא לא מבין שום דבר, צון לקבלמטעם שהאדם נברא עם הר

.והוא אף פעם לא ירצה להתחיל בקיום תורה ומצות, עצמולעולם יעסוק , ואמרו חכמים) "פרק עשירי, הלכות תשובה(ם " וזהו כמו שאמר הרמב

כשמלמדין את , לפיכך. שמתוך שלא לשמה בא לשמה, ואפילו שלא לשמה, אדם בתורה. וכדי לקבל שכר, אלא לעבוד מיראה, אין מלמדין אותן, וכלל עמי הארץ, ים ואת הנשיםהקטנ

ומרגילין אותן לענין זה . מגלים להם רז זה מעט מעט, ויתחכמו חכמה יתירה, עד שתרבה דעתןשכולם צריכים לבוא , ם"הרי אנו רואים מדברי הרמב". עד שישיגוהו ויעבדוהו מאהבה, בנחת .ן הוא בזמןאלא ההבח, לשמה

האם הוא , ההולך לבוא לשמה, שהוא הולך על דרך, אם אדם רואה ומרגיש: שאלה ?או לא, שגם השני יעלה על המסילה הנכונה, צריך להשתדל גם להשפיע על השני

שהוא , אם יודע בעצמו, כמו איש דתי המסתכל על אדם חילוני. זהו ענין כללי: תשובההוכח תוכיח את " עליו החוב להחזירו למוטב מטעם מצות אז מוטל, יכול להחזירו למוטב

שכדאי הוא להגיד לחברו על ענין שיש ללכת על , כמו כן כאן אפשר לומר גם כן". עמיתךמה שאדם מטיף , אבל יש הרבה פעמים. ל"אם כוונתו הוא רק מטעם מצוה כנ, דרך יותר נכונה ".כח תוכיח את עמיתךהו"הוא רק מטעם שליטה ולא מטעם מצות , מוסר להשני

הוליד לנו מחלוקת , שהשני ילך על דרך האמת, היינו שכל אחד רוצה, והמתבאר לעילשכל אחד . וכמו כן בין חסידים לחסידים, וכמו כן בין ליטאים לחסידים, בין הדתיים לחילוניים

.וכל אחד רוצה לשכנע את השני שילך בדרך הישר, חושב שהצדק עמו

ש"הרב

ה האדם צריך להגיעלאיזה דרג ה"תשמ', מאמר י

?לאיזה דרגה צריך האדם להגיע שלא יצטרך להתגלגל פעם שנית: שאלה

שכל בני ישראל מוכרחים להתגלגל ", כתוב שם) 'טור ב' דף י(הנה בשער הגלגולים הנקראים , אמנם רוב בני אדם אין להם כל החמישה חלקים. י"עד שיושלמו בכל הנרנח

".אשר היא מן העשיה, בלבדרק נפש, י"נרנחובזה נשלם . ולא יותר, שכל אחד צריך לתקן רק חלקו ושורש נשמתו, משמע מכאן

.בחינתו מה שהוא צריך לתקןכי לאחר , שכל הנשמות נמשכות מנשמת אדם הראשון, כי צריכים לדעת, והענין הוא

מה שהיה לאדם , זאת אומרת, נתחלקה נשמתו לשישים רבוא נשמות, שחטא בחטא עץ הדעתהיא , שהיה לו בגן עדן בבת אחת, "זיהרא עילאה", ק"הנקרא בלשון הזה, הראשון אור אחד

.מתפשטת לחלקים רביםוהוא כי אחר שנתערב "וזה לשונו , )ה וצריך"ד, ו"דף נ" (פנים מסבירות"ועיין בספר

, בהקדושהנעשה לקליפות בנין גדול שיש כח להם להתאחז, )היינו לאחר החטא(טוב ורע אשר הקליפות לא , ימי בראשית לחלקים קטנים מאוד' נחלק האור דז, וכדי להישמר מהם

.יכולים לינוק מחמת קטנותםוהנה כל בני . במלך שרוצה לשלוח סך גדול דינרי זהב לבנו למדינת הים, על דרך משל

לפרוטות הלך ופרט את הדינרים , מה עשה. ואין לו שליח נאמן, מדינתו גנבים ורמאיםבאופן שלא יהיה כדאי להם הנאת החמס שיפגמו בשבילה , ושילחם על ידי שליחים רבים

".בכבוד מלכותלברר כל , אפשר על ידי הארות הימים, דסדר זמנים בנפשות רבות, שבאופן זה

.ל"מסיבת החטא דעץ הדעת כנ, הניצוצין קדישין שנעשקו בידי הקליפותובחינת ימים מרובים , התפרטות לאורות הפנימייםבחינת , וסוד הנפשות רבות הוא

ופרוטה ופרוטה מצטרף לחשבון אור הגדול , בחינת התפרטות לבחינת אורות חיצוניים, הוא .ואז יהיה גמר התיקון, שחטא בו אדם הראשון

, נולד רק עם חלק קטן מחלקו של נשמת אדם הראשון, שכל אחד שנולד, היוצא מזהלכן אין אדם יכול לתקן רק מה ששייך . ריך עוד הפעם להתגלגלוכשמתקן חלקו כבר לא צ

אין יום דומה לחברו ואין רגע דומה ", ל"י ז"להאר" עץ חיים"ועל זה כתוב בספר , לחלקואלא כל אחד צריך . ותתקן החלבנה מה שלא תתקן הלבונה, ואין אדם דומה לחברו, לחברתה

".לתקן מה ששייך לחלקו, כי אין אדם נולד צדיק, אדם שנולד יש לו עבודה של בחירהשכל, אבל צריכים לדעת

חנינא בר פפא אותו מלאך הממונה ' דדריש ר"וזה לשונם , )ב"ז ע"נדה ט(ל "כמו שאמרו חזטיפה , רבונו של עולם, ואומר לפניו, ה"ונוטל טיפה ומעמידה לפני הקב, לילה שמו, על הריון

".ואילו רשע או צדיק לא קאמר, עשיר או עני, יפשחכם או ט, גבור או חלש, זו מה תהא עליהאלא זה ניתן , משום שצדיק ורשע לא קאמר, שאין אדם נולד צדיק, אם כן משמע מכאן

כן הוא זוכה לזכך את לבו ולתקן את , כל אחד כפי יגיעתו בתורה ומצות, לבחירת האדם .ואז הוא נשלם, בחינתו מה שמוטל עליו מצד שורש נשמתו

.אשונה שאדם נולדהדרגה הראדם , בוא וראה"וזה לשונו , כתוב שם) א בהסולם"אות י' דף ד(בזהר משפטים

דהיינו , מצד אלו שנקראו אופני הקודש, נותנים לו נפש מצד הבהמה מצד הטהרה, כשנולד, זכה יותר. דהיינו מצד היצירה, נותנים לו רוח מצד חיות הקודש, זכה יותר. מעולם העשיה

נותנים לו נפש בדרך , זכה יותר. דהיינו מעולם הבריאה, נשמה מצד הכסאנותנים לו זה , ה"ונקרא בן אל הקב, נותנים לו רוח דאצילות מצד העמוד האמצעי, זכה יותר. האצילות, נותנים לו נשמה מצד אבא ואמא שהם בינה, זכה יותר. אלקיכם' בנים אתם לה, שכתוב

". לם בהם שם הויהונש. כל הנשמה תהלל יה, שעליהם נאמרוזה השלימות היה לו . ן מאצילות"ע ונר"ן מבי"שיש לו נר, הרי ששלימות הנשמה הוא

ונתחלק נשמתו לשישים רבוא , ורק אחר החטא ירד ממדרגתו, לאדם הראשון לפני החטא .ל"כנ, נשמות

, אפילו בעת שאין לו רק נפש דנפש, נשמה, ומשום זה נקרא הרוחניות של האדם בשםוכיון , כל דבר שמדברים מאיזו בחינה מדברים תמיד על בחינה העליונה, ם שיש כללמשו

לכן באופן כללי קוראים תמיד את הרוחניות של , שבחינה העליונה של האדם הוא דרגת נשמה .נשמה, האדם בשם

, עיין בשער הגלגולים(יחד עם זה אמרו , אבל הגם שכל אדם נולד במדרגה הכי קטנהלפי , אם ירצה לזכך מעשיו, כי כל אדם יכול להיות כמשה רבינו עליו השלום) "'א טור ב"דף י

גם בזה תבין ". וכן נשמה מרום הבריאה, שיכול לקחת לו רוח אחר יותר גבוה עם רום היצירהכי רוחיהון דצדקייא או נשמתיהון באים ומתעברים באדם בסוד ", ל"ענין המפורסם בדברי חז

".יתברך' עבודת הלסייעו ב, הנקרא עיבורוהענין ההוא "וזה לשונו , )ה והענין"ד, ג"הקדמת הזהר דף צ(, וכמו כן מובא בהסולם

הוא סוד הסיוע לנשמות הצדיקים הנשלח להם ממרומים בכדי להעלותן ממדרגה , דטעין חמרילא היו יכולים לצאת ממדרגתם , ה שולח לצדיקים"כי לולא הסיוע הזה שהקב, למדרגה

לכל אחד , ה לכל צדיק וצדיק נשמה גבוהה ממרומים"ולכן שולח הקב. יותר למעלהולהתעלות גילוי , וזה נקרא, עיבור נשמת הצדיק, והוא נקרא, המסייעת לו בדרכו, לפי מעלתו ומדרגתו

".נשמת הצדיקיםאין הפירוש , אין בו דור שלא יהיה בו כאברהם יצחק ויעקב, מה שאומרים, היוצא מזהונותנים , אלא אלו אנשים שמשתדלים ללכת בדרך האמת, ושאין להם בחירהשהם נולדו כך

אלו אנשים מקבלים תמיד עזרה מלמעלה על ידי עיבור נשמת , את היגיעה מה שצריכים לתת .שמקבלים כח לעלות במדרגות עליונות, הצדיקים

.אבל לא בלי שום עבודה ובחירה, שכל מה שנותנים מלמעלה הוא בדרך סיוע, נמצאי זה יש קיום "וע, וקיום העולם הוא על ידי הצדיקים האלו שממשיכים שפע מלמעלה

.למעלה

ש"הרב

ענין חשיבות החברה ה"תשמ, ב"מאמר י

שאין להם שום שייכות לעבודה של דרך , שהיות שהאדם נמצא תמיד בין אנשים, ידוע

יות כי מחשבות של וה, הם תמיד בהתנגדות לאלו שהולכים בדרך האמת, ולהיפך, האמתנכנסים לאלו שיש , שדיעותיהם של המתנגדים לדרך האמת, נמצא, אנשים מתערבות זו בזו

.להם קצת תשוקה ללכת בדרך האמתשזה ענין . כדי שתהיה להם מסגרת, אלא שיקבעו לעצמם חברה, לכן אין עצה אחרת

. אחרות מבחברה זושיש להם דיעות , שאין היא מתערבת באנשים אחרים, של קהילה נפרדתבכדי שלא יהיו נמשכים , את ענין מטרת החברה, ובכל פעם הם צריכים לעורר את עצמם

.שנמשכים אחרי הרוב, כי כן הוא הטבע. אחרי הרביםהיינו שאין להם שום חיבור עם , כי אם החברה מתבודדת את עצמה משאר אנשים

אז אין , אינו אלא בענינים גשמייםאלא כל המגע עמהם, שאר אנשים בקשר לענינים רוחניים .מטעם שאין להם שום חיבור בעניני דת, הם מתערבים עם דיעותיהם

אז תיכף , ומתחיל לדבר ולהתווכח עמהם, מה שאם כן שאדם נמצא בין אנשים דתיים, עד כדי כך. ומתחת לסף הכרה חודרים דיעותיהם לתוך מחשבתו. הוא מתערב עם דיעותיהם

שהתחבר , אלא מה שקיבל מאלו אנשים, שזה הוא לא דיעותיו של עצמו, להביןשהוא לא יוכל .עמהם

האדם צריך לבחינת התבודדות מאנשים , בעניני העבודה של דרך האמת, אי לזאתכי . משום שהיא נגד דעת העולם, כי דרך האמת הוא דבר שצריך תמיד להתחזקות. אחרים

ואם אדם מסיח . דעת תורה הוא אמונה והשפעהמה שאם כן . דעת העולם הוא ידיעה וקבלה. ונופל לעולם של אהבה עצמית, תיכף הוא שוכח את כל העבודה של דרך האמת, דעת מזה

אז מקבל כל אחד מהחברה כח להילחם נגד דעת , "איש את רעהו יעזורו"ורק חברה מבחינת .העולם

, אף כך אדם"וזה לשונו ) ובהסולם, א"אות צ, א"דף ל, פנחס( וכן מצינו בדברי הזהר , ואינו מצליח בתורה, ואינו יכול לקיים מצות התורה, היושבים בה אנשים רעים, היושב בעיר

בעלי , שיושבים בו אנשים טובים, ומשתרש במקום, ועוקר עצמו משם, הוא עושה שינוי מקוםואדם ". הלמחזיקים ב, עץ חיים היא"זה שכתוב ". עץ"כי התורה נקראת . בעלי מצות, תורה

רק "ומה כתוב בו . והמצות שבתורה דומות לפירות". כי האדם עץ השדה"שכתוב , הוא עץוכרת מעולם , אותו תשחית מעולם הזה. אותו תשחית וכרת, כי לא עץ מאכל הוא, אשר תדע

".הבאשלא יוכל , שיש שם רשעים, ומשום זה הוא צריך לעקור את עצמו מאותו מקום

.ויצליח בתורה ומצות, בין צדיקים, ויטע את עצמו במקום אחר. צותלהצליח שם בתורה ומ, כמו עץ השדה סובל משכנים רעים, ק מדמה אותו לעץ השדה"שהזה, וכיון שהאדם

כן האדם , שהוא מושפע מהם, היינו שצריכים תמיד לגזור את העשבים הרעים שנמצא מסביבווצריכים . דרך אמת אינם לפי רוחםש, היינו מאלו אנשים, צריך להתרחק מסביבות רעים

.בכדי שלא יהא נמשך אחריהם, שמירה יתירה, "רשות היחיד"שהוא נמצא במחשבות של , דהיינו". התבודדות" וזה נקרא בחינת

שתי "שזה נקרא , שהיא בחינת אהבה עצמית, "רשות הרבים"ולא , שנקרא בחינת השפעה ".מורשותו עצ"ו" ה"רשות של הקב"היינו , "רשויות

, אמר רב, ואמר רב יהודה"וזה לשונו ) ח"דף ל, סנהדרין(ל "ובזה נבין מה שאמרו חז ".אן נטה לבך, "איכה, ויאמר לו, אלקים אל האדם' ויקרא ה"שנאמר , אדם הראשון מין היהוזה " עץ יוסף"ובפירוש ". נוטה לעבודת כוכבים, מין היה"וזה לשונו , י"ופירוש רש

זו , ולא תתורו אחרי לבבכם, כמו שאמרו, והיינו מינות, אן נטה לבך, מדכתיב איכה"לשונו ".שנוטה לבו לצד אחר, מינות

או לפי . ם"שהיה נוטה לעכו, איך שייך לומר באדם הראשון, וכל ענין זה תמוה מאודאלא לפי מה שאנו . זו מינות, "ולא תתורו אחרי לבבכם"שהיה בבחינת , "עץ יוסף"פירוש

שאם האדם עובד בעל , נמצא, שכל עניניה הוא בעל מנת להשפיע', ענין עבודת הלומדים את והוא לקח . שאנו צריכים לעבוד רק בעל מנת להשפיע, הרי זו עבודה שזרה לנו, מנת לקבל .נ לקבל"הכל בעמ

שלא היה יכול , היינו". לא תתורו אחרי לבבכם"שהוא נכשל ב, וזה ענין מה שאמרוזה . נ לקבל"אלא קיבל אכילת עץ הדעת בעמ, דעת בעל מנת להשפיעלקבל את אכילת עץ ה

וזה היה החטא של עץ . שהלב רוצה אך ורק לקבל לתועלת עצמית, היינו". בחינת ליבא"נקרא ".פנים מסבירות"ולהבין ענין זה עיין בהקדמה לספר . הדעת

עבודה בעל שיהיה רק , שיכולה להביא אוירה אחרת, ומזה נבין התועלת של החברה .מנת להשפיע

ש"הרב

בענין חשיבות החברים ה"תשמ, ז"מאמר י

היינו באיזה צורה של . איך להחשיבם, הנמצאים בתוך החברה, בענין חשיבות החברים

שהוא , אם הוא מסתכל על חברו, הנה השכל מחייב. חשיבות כל אחד צריך להסתכל על חברומכפי , איך שיתנהג במידות יותר טובות, ללמד אותואז הוא רוצה , במדרגה יותר נמוכה ממנו

ולא , אלא הוא יכול לקבל חברו בתור תלמיד, שהוא לא יכול להיות חבר שלו, נמצא. שיש לו .בתור חבר

ורואה שיש לו מה ללמוד ממנו , ואם הוא רואה חברו עומד במדרגה יותר גבוהה ממנו .א חבר שלוול, אם כן הוא יכול להיות רב שלו, מידות טובותאז הוא יכול לקבל אותו , שדוקא בזמן שהוא רואה חברו עומד בדרגה אחת עמו, משמעהיינו שיש . וכך מחייב השכל. ששניהם באותו מצב, כי חבר משמע. ולהתחבר עמו, בתור חבר

, ואז שניהם יפעילו את המטרה הזו, אז הם החליטו שיתחברו, לשניהם השתוות הדעות .יחששניהם רוצים להרו

ושהעסק הזה , עושים ביחד איזה עסק, שהם משתווים בדעתם, בדומה לשני חבריםמה . ששניהם יש להם כוחות שוים, ששניהם מרגישים את עצמם, ואז הסדר. יביא להם רווחים

שיהיו , אז הוא לא רוצה לקבל אותו, שהוא יותר מוכשר מהשני, שאין כן אם אחד מהם מרגישדהיינו לפי הכוחות והמעלות , סים לתוך שותפות העסק לפי אחוזיםאלא שנכנ, שותפים בשוה

ששניהם שוים , ואז לא שייך לומר. ואז העסק הוא לשליש ולרביע. שיש לאחד על השני .בהעסק

משמע דוקא , שיהיו ביניהם אחדות, כשחברים מתחברים, מה שאין כן באהבת חבריםואומרים שהרווחים לא , ושים עסק ביחדאם הם ע, למשל". אחדות"זה נקרא . ששניהם שוים

?"אחדות"האם זה נקרא , יתחלקו שוה בשוהשכל הרווחים שיכניסו אהבת , צריך להיות, אלא ודאי שכל העסק מאהבת חברים

ולא , ואל יעלימו לא זה מזה, ואל יבריחו. צריך להיות שישלטו בנכסיהון שוה בשוה, חברים .בה באמת ושלוםכי אם הכל יהיה באהבה וחי, זה מזה

תנאים פועלים ' אמנם ב: "כותב שם וזה לשונו) ב"דף קמ" (מתן תורה" אבל בספר : בהשגת הרוממות

.לשמוע תמיד ולקבל את הערכת הסביבה בשיעור הפלגתם) א ".ברוב עם הדרת מלך"כמו שכתוב , שהסביבה תהיה גדולה) ב

ואז . וא הקטן שבכל החבריםשה, מחויב כל תלמיד להרגיש עצמו', ולקבל תנאי האומכל שכן שיתפעל , כי אין גדול יכול לקבל מקטן ממנו. יוכל לקבל הערכת הרוממות מכולם

.ורק הקטן מתפעל מהערכת הגדול. מדבריוואז . כאילו היה גדול הדור, מחויב כל תלמיד להרים מעלת כל חבר', וכנגד תנאי הב

". כי רוב בנין חשוב יותר מרוב מנין", כראויכמו שהיה סביבה גדולה, תפעל עליו הסביבהשכל , שמספיק, משמע, איש את רעהו יעזורו, שענין אהבת חברים, ל משמע" ומהנ

שכל אחד צריך ללמוד , אבל מטעם. כמו שהוא עמו במדרגה אחת, אחד יחזיק את חבירו . ותר גדול ממנושהוא י, לכן הוא צריך להחשיב את חברו. אז יש ענין של רב ותלמיד, מחבירו

שיש , בו בעת שהוא רואה, שהוא יותר גדול ממנו, אבל איך אפשר להחשיב את חברו. יש לו בטבע מידות יותר טובות, דהיינו שהוא יותר כשרוני, לו מעלות יותר גדולות מחברו :וזה אפשר להבין בשני אופנים

הוא כבר , לחברשבו בעת שבחר בו , הוא הולך עם בחינת אמונה למעלה מהדעת) א .מסתכל עליו למעלה מהדעת

, היות שאם הוא החליט לקבל אותו בתור חבר. היינו בתוך הדעת, זהו יותר טבעי) בודברים , שלא רואים רק דברים טובים, הנה מדרך האהבה הוא, ועובד עם עצמו לאהוב אותו

ל פשעים תכסה על כ"כמו שכתוב , הוא לא רואה אותם, אף על פי שישנו אצל חברו, רעים ".אהבה

ועל ילדים של , שאדם יכול לראות חסרונות אצל הילדים של השכן, וזה אנו רואים, תיכף הוא מתגבר נגד חבירו, וכשמדברים על הבנים שלו איזו חסרונות. עצמו הוא לא רואה

.ומתחיל להגיד את המעלות שיש להבנים שלו

כשמדברים על , משום זה הוא ברוגזו, שיש מעלות לבניו. מהי האמת, ונשאלת השאלהשבאמת יש בכל אדם מעלות , ל"ר זצ"כמו ששמעתי מאאמו, והענין הוא כך. הבנים שלואלא השכן שהוא לא מתייחס . אומרים אמת, והן אביו, היינו הן השכן, וכל אחד. וחסרונות

.יש לאביוכמו ש, שאין לו אותה אהבה להבנים, היינו. להבנים של השני עם יחס כאב אל בןכי . הוא רואה רק החסרונות שיש להבנים, כשהוא מסתכל על הבנים של השני, לכן

בזה שהילדים שלו הם , שהוא יותר במעלה מהשני, כי הוא יכול להראות. מזה הוא יותר נהנהאבל מה הוא . מה שרואה, וזה הוא אמת. לכן מסתכל רק על החסרונות של השני, יותר טובים

.ם שנהנה מהםרק דברי, רואהשיש , אבל הוא מסתכל רק על הדברים הטובים, אבל אביו גם כן רואה רק את האמת

משום שאין לו , את זה הוא לא רואה, אבל הדברים רעים שיש להבנים שלו. להבנים שלוכי הוא מסתכל רק על , מה שהוא רואה אצל הבנים שלו, לכן הוא אומר אמת. תענוג מזה . אם כן הוא רואה רק המעלות. ל הנאהשיש מזה לקב, הדברים

שרוצים לראות דוקא , החוק הוא, אם יש לו אהבת חברים ובחינת אהבה, לכן יוצאלא , סימן הוא, אם הוא רואה איזה חסרון אצל חברו, לכן יוצא. מעלת חברו ולא חסרונו לכן הוא ,שהוא פגם באהבת חברים, היינו. אלא החסרון הוא אצלו, שהחסרון הוא אצל חברו .רואה החסרונות על חברו

, אלא הוא בעצמו, לא שחברו יתקן את עצמו, הוא צריך עכשיו לראות, אי לזאת, שחברו יקבל תיקון על החסרונות, לא שהוא צריך לראות, ל"יוצא לנו מהנ. לתיקון הוא צריך

יתקן את וכש. במה שפגם באהבת חברים, אלא הוא בעצמו צריך תיקון, מה שהוא רואה בחברו .אז יראה רק מעלת חברו ולא חסרונו, עצמו

ש"הרב

סדר ישיבת החברה ה"תשמ, ז"מאמר י

, כפי יכולתו, שכל אחד ואחד, היינו. צריך להיות סדר היום, כשמתאספים, תחילה

שהחברה , ולפי מה שהוא מקווה. איזה רווחים יביאו לו החברה, היינו. ידבר בחשיבות החברההוא מחשיב את , וכפי שיעור זה, מה שהוא בעצמו לא מסוגל להשיג, חשוביםיביאו לו דברים

.החברהלעולם יסדר אדם , דרש רבי שמלאי"וזה לשונם ) ב"ל, ברכות(ל " וזהו כמו שאמרו חז

' ה, וכתיב. בעת ההיא' דכתיב ואתחנן אל ה, מנא לן ממשה. כ יתפלל"ה ואח"שבחו של הקב ".רה נא ואראה את הארץ הטובהאעב, וכתיב. אלקים אתה החילות

מי , כי מדרך העולם הוא, שצריכים מקודם לסדר שבחו של מקום הוא, והטעם :תנאים' צריך להיות ב, שמבקש משהו ממישהו

והוא מפורסם ברוב , ובעל יכולת, עושר, למשל. שיש לו מה שאני מבקש ממנו) א .עושרו ותפארתו

.צון להשפיע לאחריםהיינו שיש לו ר, שיהיה לו לב טוב) בה "לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"לכן אמרו . מאיש כזה יש מקום לבקש טובה

שיש לו כל מיני תענוגים , ה"שלאחר שהאדם מאמין בגדלות הקב, זאת אומרת". כ יתפלל"ואחכי , שבודאי יעזור לו, ה"שמתפלל להקב, אז ששיך לומר, ורצונו להטיב, לתת להנבראיםואז יכולה להיות התפילה . מה שלבו חפץ, ה לתת לו" לכן יש בידו של הקב,רצונו להטיב

.ה יקבל תפילתו"שהקב, בבטחוןצריכים לסדר שבחו , שמקודם תחילת הכל כשמתאספים, וכמו כן אצל אהבת חברים

, ובשיעור שמשער את גדלות של החברה. את חשיבותו של כל אחד מהחברים, של החבריםשכל אחד צריך לעשות בקורת , היינו. כ יתפלל"ואח. לכבד את החברהבשיעור זה הוא יכול

שאין להם כח לעשות מה , כשרואים, ואז. עד כמה הוא נותן כוחות עבור החברה, על עצמושיתן לו כח ורצון לעסוק , ה יעזור לו"שהקב, אז יש מקום לתפילה, שהוא לטובת החברה

.באהבת הזולת". שמונה עשרה"אחרונות של תפלת ' תנהג כמו בגלה, כל אחד, כ הוא צריך" ואח

אחרונות של תפלת ' שבג, אמרו בזוהר הקדוש', לאחר שסדר את כל מבוקשו לה, היינו .והוא הלך ממנו, ה כבר נתן לו את מבוקשו"כאילו הקב, יהא דומה אצלו" שמונה עשרה"

שה את וע, שלאחר שעשה בקורת על עצמו. כן באהבת חברים צריכים להתנהג כן, וישבו בשמחה עם החברים, כאילו תפלתו נתקבלה, יחשוב עכשיו, שהתפלל, העצה הידועה

, כמו כן הוא רוצה, שכל האברים יהנו, וכמו שהגוף רצה. כאילו שכל החברים הם גוף אחד .שכל החברים יהנו עכשיו

ואז כל אחד צריך . בא הזמן של שמחה של אהבת חברים, לכן אחרי כל החשבונותשעל ידי העסק הזה ירויח , כאילו עשה עכשיו עסק טוב, שהוא מאושר, הרגיש את עצמול

.שנותן אז משקה להחברים, ומדרך העולם הוא. הרבה כסףמטעם שעכשיו , וכדומה, שחברו ישתה משקה ויאכל עוגות, כל אחד צריך, כמו כן כאן

בזמן , לכן צריך להיות. שגם החברים ירגישו את עצמם בטוב, אז הוא רוצה, הוא מאושר .צריך להיות מתוך שמחה והתרוממות, שהאסיפה מתפזרת

הוא בחינת " זמן של תורה"כי ". זמן של תפלה"ו" זמן של תורה" וזהו על דרך מה ". מימינו אש דת למו"כמו שכתוב ". ימין"וזה נקרא בחינת . שאין שום חסרון, שלימות

וזה נקרא . מקום החסרון הוא מקום הצריך תיקוןכי". שמאל"נקרא " זמן של תפלה"שאין כן לכן נקראת . אין מקום לתיקונים, "ימין", שנקרא, "תורה"מה שאין כן בחינת ". תיקון הכלים"

".מתנה"תורה שאין אוהבים בעל , והדרך העולם הוא. שנותנים מתנות למי שאוהבים, והדרך הוא

, ובזמן שעוזבים את האסיפה. תיקוניםאין מקום לחשוב על" זמן של תורה"לכן ב. חסרון .ומשום זה כולם ירגישו שלימות. ל"אחרונות של שמונה עשרה כנ' צריך להיות כמו בג

שלבי ההשגה

הרב יהודה אשלג

הקדמה לתלמוד עשר הספירות המצויה ומפסקת בינינו לבין , בריש מלים מצאתי לי צורך גדול לפוצץ מחיצת ברזל) א, שהכבידה עלינו במדה חמורה מאד, מעת חורבן הבית ואילך עד דורנו זה, הקבלהחכמת

.ו מישראל"ומעוררת פחד שלא תשתכח חהנה היא שאלתו , אודות העסק בלימוד הזה, והנה כשאני מתחיל לדבר על לב מי שהוא

האם לא אוכל ? וכיצד נקראים בשמותיהם, למה לי לדעת כמה מלאכים בשמים: הראשונה ?יים כל התורה כולה בפרטיה ודקדוקיה בלי ידיעות הללולק

ס "שצריכים מתחילה למלאות כריסו בש, הלא כבר קבעו חכמים: שנית ישאלורק תורת הנסתר , שכבר גמר כל התורה הנגלית, ומי הוא שיוכל לרמות את עצמו, ובפוסקים ?חסרה לו

קרו מקרים שנטו כי כבר. ו מחמת העסק הזה"הוא מפחד שלא יחמיץ ח: שלישיתומי פתי יכניס את עצמו בסכנה ? כ הצרה הזאת למה לי"וא. מדרך התורה בסבת העסק בקבלה

?על לא דבראינם מתירים אותה אלא לקדושים משרתי , אפילו החובבים את הלימוד הזה: רביעית

?ולא כל הרוצה ליטול את השם יבא ויטול, אלועיני , אשר פוק חזי מאי עמא דבר, פקכי קיימא לן בכל ס: והוא העיקר, חמישית

וגם , ושומטים ידיהם מלימוד הנסתר, הרואות שבני תורה שבדורי כולם המה עמי בדעה אחת ?שבלי שום פקפוק מוטב ללמוד דף גמרא במקום העסק הזה, מיעצים לשואליהם

בטוח אנכי שכל , אם נשים לבנו להשיב רק על שאלה אחת מפורסמת מאד, אכן) בוהיינו השאלה הזעומה . והספיקות הללו יתעלמו מן האופק ותביט אל מקומם ואינםהשאלות

העולים לנו , כלומר מספר שנות חיינו הללו? מהו הטעם בחיינו: שהיא, הנשאלת מכל בני ירדבכדי להשלימם על , דהיינו מרבית היסורים והמכאובים שאנו סובלים בעדם, ביוקר כל כך

?למי אני מהנה, או ביתר דיוק? ה מהםהנה מי הוא הנהנ, אחריתםשלא , ואין צריך לומר בדורנו זה, והן אמת שכבר נלאו חוקרי הדורות להרהר בזה

עם כל זה עצם השאלה בעינה עומדת בכל תוקפה . ירצה מי שהוא אפילו להעלותה על הדעתתנו עד ומשפיל, ומנקרת את מוחינו, שהרי לעתים היא פוגשת אותנו בלתי קרוא, ומרירותה

, להסחף בלי דעת בזרמי החיים, דהיינו, בטרם שנצליח למצוא התחבולה הידועה, עפר .כדאתמולכי מקיימי ". 'טעמו וראו כי טוב ה"דיבר הכתוב , לפתרון חידה סתומה זו, אכן) ג

ש "כמ', והמה הרואים ומעידים כי טוב ה, המה הטועמים טעם החיים, התורה והמצות כהלכתן .כי מדרך הטוב להיטיב, עולמות כדי להיטיב לנבראיושברא ה, ל"חז

הוא לא יכול להבין , אבל ודאי מי שעדיין לא טעם את החיים של קיום תורה ומצוותהיתה רק להיטיב , ת בבראו אותו"אשר כל הכונה של השי, ל"כדברי חז' כי טוב ה, ולהרגיש

. כהלכתםאלא לילך ולקיים התורה והמצות, כ אין לו עצה אחרת"וע. לוואת המות , ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב) "פרשת נצבים(ש בתורה "וז, ל"ש חז"כמ, לא היו לפנינו אלא המות והרע, בטרם נתינת התורה, כלומר. ואת הרע

, להיות היסורים והמכאובים, משום שטוב מותם מחייהם. שהרשעים בחייהם נקראים מתיםשמרגישים בחיים , עולה פי כמה מרובה על קצת התענוג, חייהםשסובלים בשביל השגת קיום

.הללוהשמחים , אשר בקיומה אנחנו זוכים בחיים האמתיים, שזכינו לתורה ומצות, אמנם עתהראה נתתי לפניכם : "כ אומר הכתוב"וע". 'טעמו וראו כי טוב ה"ש "כמ, ומשמחים לבעליהן

".ות כלל קודם נתינת התורהמה שלא היה לכם במציא, היום את החיים והטובשלכאורה הלשון ". למען תחיה אתה וזרעך, ובחרת בחיים: "וזהו שמסיים הכתוב

שאז חיים , אלא הכונה על החיים בקיום תורה ומצוות". ובחרת בחיים למען תחיה: "מכופלרשעים בחייהם נקראים "ל "ש חז"וז. כ חיים בלי תורה ומצוות המה קשים ממות"משא. באמת ".םמתי

שחיים בלי תורה לא לבד שאין בהם , כלומר". למען תחיה אתה וזרעך"ש הכתוב "וזכלומר אפילו בבנים שמוליד אין , אלא גם אינו יכול להנות לאחרים, הנאה של כלום לבעלים

?ואיזו מתנה הוא מנחיל להם. להיות גם חיי הבנים האלו קשים ממות, לו נחת

הוא שמח עוד להוליד בנים , כה ליהנות מחייו עצמואמנם החי בתורה ומצוות לא רק שזכי יש לו תענוג נוסף בחיים , "למען תחיה אתה וזרעך"ש "וז. ולהנחילם מהחיים הטובים הללו

.שהוא היה הגורם להם, של בניו, אני מורה לכם: "וזה לשונו". ובחרת בחיים"ל על הכתוב "ובאמור תבין דברי חז) ד

ומעמידו על החלק . בחר לך חלק יפה בנחלתי, האומר לבנוכאדם, שתבחרו בחלק החייםהנחת . מנת חלקי וכוסי אתה תומך גורלי' ה, ועל זה נאמר. את זה ברור לך, ואומר לו, היפה

".את זה קח לך, לומר, ידי על הגורל הטוב, שהמשמעות היא, "ובחרת בחיים"כי הכתוב אומר , שלכאורה הדברים תמוהים

? אם כן כבר אין כאן בחירה. שמעמידו על החלק היפה, והם אומרים. שהאדם בוחר מעצמודאם : וזה מפליא מאד. ת מניח ידו של אדם על גורל הטוב"אשר השי, אלא שאומרים, ולא עוד

?כן היכן הבחירה שבאדםת בעצמו מניח ידו "שהשי, כי אמת הדבר ונכון מאד. ובמבואר תבין דבריהם כמשמעם

דהיינו על ידי שנותן לו חיי נחת ועונג בתוך החיים הגשמיים המלאים , של אדם על גורל הטובבזמן שיראה לו , שבהכרח נעתק האדם ובורח מהם, יסורים ומכאובים וריקנים מכל תוכן

שאין , להמלט שמה מהחיים האלו הקשים ממות, אפילו כמציץ מן החרכים איזה מקום שלוה .גדולה מזו' לך הנחת ידו של אדם מצדו ית

כי ודאי עבודה גדולה ויגיעה רבה יש , ודבר הבחירה של האדם היא רק לענין החיזוקדהיינו לא להנאת עצמו אלא כדי , עד שיזכך גופו ויוכל לקיים התורה ומצוות כהלכתם, כאן

שרק באופן זה זוכה לחיי אושר ונועם המלווים , "לשמה"שנקרא , להשפיע נחת רוח ליוצרו .עם קיום התורהנוהג ודאי בחירה להתחזק בדרך הטוב בכל מיני אמצעים , שמגיע לזכוך הזהובטרם

ולא יפול , עד שיגמור את מלאכת הזכוך, ויעשה כל מה שתמצא ידו לעשות בכחו. ותחבולות .ו תחת משאו באמצע הדרך"ח

פת במלח , כך היא דרכה של תורה: "ל במסכת אבות"תבין דברי חז, פ המתבאר"וע) האם אתה . ובתורה אתה עמל, וחיי צער תחיה, ועל הארץ תישן, משורה תשתהומים ב, תאכל

".וטוב לך בעולם הבא, אשריך בעולם הזה. אשריך וטוב לך, עושה כןשאינן , משאר חכמות העולם, מה נשתנתה חכמת התורה: ויש לשאול על דבריהם אלו? כמות הללו לזכות בהןאלא העמל לבד מספיק לגמרי בח, צריכות לסיגופים הללו ולחיי צער

זולת על ידי , עדיין אינו מספיק לזכות בה, פ שאנו עמלים בה במדה רבה"אע, וחכמת התורה '?וחיי צער וכו, הסיגופים של פת במלח

אשריך בעולם הזה , אם אתה עושה כן"שאמרו , וסיומם של הדברים מפליא עוד יותרבעת שאני , ז"אכן בעוה. היה טוב ליכי בשלמא בעולם הבא אפשר שי". וטוב לך לעולם הבא

אשריך בעולם "יאמרו על חיים כאלו , מסגף עצמי באכילה ושתיה ושינה ואני חי בצער רב ?הכאלו חיים מאושרים יקראו במובן שבעולם הזה? "הזה

, אשר עסק התורה וקיום המצוות כהלכתן בתנאם החמור, אמנם לפי המבואר לעיל) ואלא , אי אפשר לבוא לזה, ליוצרו ולא לצורך הנאתו עצמושהוא בכדי להשפיע נחת רוח

.בדרך העבודה הגדולה וביגיעה רבה בזכוך הגוףאפילו בדברים , להרגיל עצמו שלא לקבל כלום להנאתו, והתחבולה הראשונה היא

. שהם אכילה ושתיה ושינה וכדומה מהכרחיים, המותרים והמוכרחים שבצרכי קיום גופובדרך ההספקה של קיום , צמו לגמרי מכל הנאה המלווה לו אפילו בהכרחשיסלק את ע, באופן .עד שחיי צער יחיה פשוטו כמשמעו, חייו

, וכבר אין בגופו שום רצון לקבל הנאה כל שהיא לעצמו, אחר שכבר התרגל בזה, ואזדהיינו בכדי להשפיע נחת רוח , כ בדרך הזה"אפשר לו מעתה לעסוק בתורה ולקיים המצוות ג

.צרו ולא להנאת עצמו במשהוליוהמלאים מכל טוב ועונג בלי פגם , אז זוכה לטעום את החיים המאושרים, וכשזוכה בזה) ו"אבות פ(כמו שרבי מאיר אומר . המתגלים בעסק התורה והמצוה לשמה, של צער כל שהוא

, ולא עוד אלא שכל העולם כולו כדאי לו. זוכה לדברים הרבה, כל העוסק בתורה לשמה" ".ונעשה כמעין המתגבר, מתגלים לו רזי תורהו

שהטועם טעם העוסק בתורה ומצות , "'טעמו וראו כי טוב ה", ועליו הכתוב אומרכי מדרך הטוב , שהיא רק להיטיב לנבראיו, הוא הזוכה ורואה בעצמו את כונת הבריאה, לשמה .ם כולו כדאי לווכל העול, ת"והוא השש ושמח במספר שנות החיים שהעניק לו השי. להיטיבהוא דרכה ' כי צד הא. עתה תבין את שני הצדדים שבמטבע של העסק בתורה ומצות) זשהאדם צריך להכין את טהרת גופו בטרם שיזכה לעצם קיום , ההכנה הרבה, כלומר, של תורה

אלא בתערובות של להנאתו , ואז בהכרח שעוסק בתורה ומצות שלא לשמה. התורה והמצות. יין לא הספיק לזכך ולטהר את גופו מהרצון לקבל הנאות מהבלי העולם הזהשהרי עד, עצמו

.ל במשנה"כנ, ובעת הזאת מוטל עליו לחיות חיי צער ולעמול בתורהומוכשר לקיים התורה , וכבר זכך גופו, אכן אחר שגמר והשלים את דרכה של תורה

שהוא חיי , ני של המטבעהרי הוא בא לצד הש, בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרו, והמצות לשמהדהיינו החיים המאושרים , "להיטיב לנבראיו"שעליה היתה כונת הבריאה , עונג ושלוה רבה .ב"ז ועוה"ביותר שבעוה

כי שאר : ההפרש הגדול בין חכמת התורה לשאר חכמות העולם, והנה נתבאר היטב) חפקה בעלמא לא יתנו כי אפילו הס, ז"חכמות העולם אין השגתן מטיבה כלל את החיים שבעוהודי לו . כ אינו מוכרח לתקן גופו"ע. לו בעד המכאובים והיסורים שהולך וסובל במשך ימי חייו

.הנקנים על ידי יגיעה ועמל עליהם, כמו כל קניני העולם הזה. בעמל שנותן בעדםשיהיה ראוי לקבל , שכל ענינם הוא להכשיר את האדם, כ עסק התורה והמצות"משאשיהיה ראוי , כ ודאי שצריך לזכך גופו"ע, "להיטיב לנבראיו"וב שבכוונת הבריאה כל אותו הט

.וכדאי לאותו הטוב האלקיכי ". ז"אשריך בעוה, אם אתה עושה כן"גם נתבאר היטב מה שאומרת המשנה ) ט

כי חיי העולם הזה המאושרים אינם מוכנים אלא רק למי , להורות, בכונה גמורה דייקו זאת, שענין הסיגופים של אכילה שתיה שינה וחיי צער, באופן. רכה של תורהשהשלים את דכך היא "כי על כן דייקו ואמרו . המה נוהגים רק בעת היותו בדרכה של תורה, האמורים כאן

".דרכה של תורהאשריך "מסיימת המשנה , ואחר שגמר דרך זו של שלא לשמה בחיי צער וסיגופים

. וכל העולם כולו יהיה כדאי לך, והטוב שבכונת הבריאהכי תזכה לאותו האושר, "ז"בעוה .ומכל שכן לעולם הבא. ז"דהיינו אפילו העוה

. ויאמר אלקים יהיה אור ויהי אור"על הכתוב ) ב"א ע"בראשית דף ל(ש בזהר "וז) יכי מעשה בראשית בצביונם נבראו ובכל , פירוש". ז ויהי אור לעולם הבא"יהי אור לעוהיצא בכל ' האור שנברא ביום א, ולפי זה. דהיינו בתכלית שלימותם ותפארתם, קומתם נבראו

כפי השיעור המתבטא בהמלות , הכולל גם חיי העולם הזה בתכלית העידון והנועם, שלימותו ".יהי אור"

. ל"כדברי חז, עמד וגנזו לצדיקים לעתיד לבא, אלא כדי להכין מקום בחירה ועבודהויהי אור לעולם "אלא , אמנם לא נשאר כן". אור לעולם הזהיהי "כ אמרו בלשונם הצח "ע

בזמן , שפירושו, זוכים בו רק לעתיד לבא, שהעוסקים בתורה ומצות לשמה, כלומר". הבאשכדאים אז לאור הגדול ההוא גם , העתיד לבוא אחר גמר הזדככות גופם בדרכה של תורה

".עולמך תראה בחייך"ל "ש חז"כמ, בעולם הזהשהקלו לנו את דרכה של תורה , אנו מוצאים ורואים בדברי חכמי התלמודאמנם ) יא

ומתוך , לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה"כי אמרו , יותר מחכמי המשנה ".והיינו משום שהמאור שבה מחזירו למוטב. שלא לשמה בא לשמה

שהוא , ל"הנהרי שהמציאו לנו ענין חדש במקום הסיגופים המובאים במשנה אבות . שיש בו די כח להחזירו למוטב ולהביאהו לעסק התורה והמצות לשמה, "המאור שבתורה"

מספיק לו אותו המאור , אלא רק שהעסק בתורה ומצות בלבד, שהרי לא הזכירו כאן סיגופיםשיוכל לעסוק בתורה ומצות בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרו ולא כלל להנאת , המחזירו למוטב

".לשמה" הנקרא שהוא, עצמושלא הועיל , הלא מצאנו כמה לומדים: אבל יש להרהר לכאורה אחר דבריהם אלו) יב

אמנם ענין העסק בתורה ומצות ? שיזכו על ידי המאור שבה לבוא לשמה, להם העסק בתורהוהוא עוסק בתורה מחמת , ת ובתורה ובשכר ועונש"שהוא מאמין בהשי, הפירוש, שלא לשמה

.ר ליוצרו"אבל משתף הנאת עצמו עם עשיית הנ, קת צוה לעסו"שהשי

י העסק והטורח "יוודע לו שלא הגיעה לו ע, ואם אחר כל טרחתו בעסק התורה והמצותמטעם שעינה את , הוא מתחרט על כל יגיעתו שיגע, הגדול הזה שום הנאה ותועלת פרטית

.ראשלא לשמה נק, כגון זה, שכסבור שגם הוא יהנה מטרחתו, עצמו מתחילתושמתוך , מטעם. ל את תחילת העסק בתורה ומצות גם שלא לשמה"כ התירו חז"ואעפ

, ת ותורתו"אם העוסק הזה לא זכה עדיין לאמונת השי, אמנם בלי ספק. שלא לשמה בא לשמהולא עליו ". שמתוך שלא לשמה בא לשמה"ל "לא עליו אמרו חז, ו"אלא מתגורר בספיקות ח

כי המאור שבתורה אינו מאיר ". אור שבה מחזירם למוטבהמ, שמתוך שמתעסקים בה"אמרו אבל . היא כמדת תוקף אמונתו, אלא שמדת גודל המאור הזה, ולא עוד. אלא לבעל אמונה

.כי מקבלים חושך מהתורה ונחשכות עיניהם, למחוסרי אמונה היא להיפךלמה . 'ההוי המתאוים את יום "וכבר משלו חכמים משל נאה על ענין זה על הפסוק ) יג

אמר . שהיו מצפים לאור, משל לתרנגול ועטלף). עמוס ה(הוא חושך ולא אור ', זה לכם יום הח "סנהדרין צ(? למה לך אורה, ואתה. אני מצפה לאורה שאורה שלי הוא, לו תרנגול לעטלף

היינו משום , שאותם הלומדים שלא זכו מתוך שלא לשמה לבוא לשמה, ומובן היטב). ב"עועל כן בחשכה יתהלכון וימותו , כ לא קבלו שום מאור מהתורה"וע, ו"אמונה חשהם מחוסרי .ולא בחכמה

שמתוך שמתעסקים בתורה , ל"מובטחים בדברי חז, אבל אותם שזכו לאמונה שלמהויזכו גם בלי הקדם של יסורים וחיי צער , המאור שבה מחזירם למוטב, אפילו שלא לשמה

אז תתענג "ועליהם הכתוב אומר . ב"ז ובעוה"וב בעוההמביאה לחיי אושר וט, לתורה לשמה ".והרכבתיך על במתי ארץ' על ה

אשר בעסק ". מי שתורתו אומנותו"ל "ל פירשתי פעם את מליצת חז"ומעין ענין הנ) ידשמאמין לחברו ומלוה , בדומה לאדם. כי אומנתו אותיות אמונתו: תורתו ניכר שיעור אמונתו

. יסרב להלוות לו, ואם ידרוש ממנו שתי לירות. ל לירה אחתאפשר שיאמין לו ע. לו כסףואפשר שיאמין לו אפילו להלוות לו את . אבל לא יותר מזה, ואפשר שיאמין לו עד מאה לירות

ואפשר גם כן שיאמין לו על כל רכושו בלי שום צל של . אבל לא את כל רכושו, חצי רכושואבל באופנים הקודמים נבחנת לאמונה , הנחשבת לאמונה שלימ, ואמונה זו האחרונה. פחד

.אם פחות אם יותר, אלא שהיא אמונה חלקית, בלתי שלמהרק שעה אחת מיומו לעסוק בתורה ' כך אדם אחד מקצה לו מתוך שיעור אמונתו בה

השלישי אינו מזניח אפילו רגע . 'לפי מדת אמונתו בה, והשני מקצה לו שתי שעות. ובעבודהשרק האחרון אמונתו שלמה , הוי אומר. מבלי לעסוק בתורה ובעבודהאחד משעת הפנאי שלו

.כ הקודמים עדיין אין אמונתם שלמה לגמרי"משא. ת על כל רכושו"שהרי מאמין להשי, היאשהעסק בתורה ומצות שלא לשמה , שאין לו לאדם לצפות, והנה נתבאר היטב) טו

כי אז המאור שבה . ותורתו כראוית "רק בזמן שידע בנפשו שזכה באמונת השי, יביאהו לשמהכי קדושת האמונה מזככת את העינים של האדם . שכולו אור' ויזכה ליום ה, מחזירו למוטב

.עד שהמאור שבתורה מחזירו למוטב', שתהנינה מאורו יתכי נהפך , אשר לא יוכלו להסתכל באור היום, דומים לעטלפים, אמנם מחוסרי אמונהכן מחוסרי . כי אינם ניזונים אלא בחושך הלילה, יותר מחשכת ליללהם אור היום לחושך נורא

וסמא דחיי נהפך להם , כ נהפך להם האור לחושך"ע. 'עיניהם מתעוורות כלפי אור ה, אמונההוא חושך . 'למה זה לכם יום ה. 'הוי המתאוים את יום ה: "ועליהם אמר הכתוב. לסמא דמותא

.באמונה שלמהאלא שצריכים מקודם להשתלם ". ולא אורכל העוסק בתורה לשמה תורתו ) "'תענית דף ז(ובאמור מתורצת קושית התוספות ) טז

, והקשו". תורתו נעשית לו סם המות, וכל העוסק בתורה שלא לשמה. נעשית לו סם חיים ".שמתוך שלא לשמה בא לשמה, ג שאינה לשמה"לעולם יעסוק אדם בתורה אע: "והלא אמרו

על כל , כי בעוסק בתורה לשם מצות לימוד התורה: ק בפשטותולפי המבואר יש לחלר "עם הכונה דלעשות נ, אלא שמשתף הנאתו ותועלתו עצמו, פנים להיותו מאמין בשכר ועונש

.ובא לשמה, כ המאור שבה מחזירו למוטב"ע, ליוצרוכי אינו מאמין בשכר ועונש בשיעור , ובעוסק בתורה שלא לשם מצות לימוד התורה

ועל כן נעשית לו סם , אלא רק לשם הנאתו עצמו מתיגע, ד שבשבילה יתיגע כל כךע, הזה .כי האור שבה נהפך לו לחושך, המות

ת ובהשגחתו בשכר "ולפיכך מתחייב הלומד בטרם הלימוד להתחזק באמונת השי) יז, ויכוון את היגיעה שלו". נאמן בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך"ל "ש חז"כמ, ועונש

אפילו מי שיודע , באופן. כי מתוך שלא לשמה יבא לשמה, ואז יהיה נכון לבו בטוחכי אם ישים לבו . גם כן על ידי עסק התורהיש לו תקוה, שעדיין לא זכה לאמונה, בעצמו

בא חבקוק "ל "ש חז"כמ, כבר אין לך מצוה גדולה מזו, ת"ודעתו לזכות על ידה לאמונת השי ).ד"מכות כ" (צדיק באמונתו יחיה: והעמידן על אחתאמר ): "א"ז ע"ב דף ט"במסכת ב(כמו שאיתא , אלא שאין לו עצה אחרת מזו, ולא עוד

בראת , רבונו של עולם, אמר לפניו. לפטור את כל העולם כולו מן הדיןביקש איוב , רבא, בראת צדיקים על ידי יצר טוב: "י שם"ופירש". מי מעכב על ידך, צדיקים בראת רשעים

ומאי . אנוסין הן החוטאים. כי מי יעכב, לפיכך אין ניצול מידך. בראת רשעים על ידי יצר הרעאף אתה תפר יראה ): ו"איוב ט) (רו לו חבריו של איובומה החזי(אהדרו ליה חבריה דאיוב

".ברא לו תורה תבלין, ה יצר הרע"ברא הקב. ותגרע שיחה לפני אלש "כמ, "הרהורי עבירה"שהיא מבטלת את , שהם תבלין, ברא לו תורה: "י שם"ופירש

כך לאו הל, אם אבן הוא נימוח. משכהו לבית המדרש, אם פגע בך מנוול זה) "'בקידושין דף ל( ".שהרי יכולים להציל עצמם, )לא אנוסים הם(אנוסין ננהו , אם יאמרו שקבלו התבלין הזה, וזה ברור שאינם יכולים לפטור את עצמם מן הדין) יח

ועדיין היצר הרע לא , ו"שמתגוררים עוד בספיקות ח, כלומר. ועדיין יש להם הרהורי עבירהברור שידע גם כן לברוא , ר את תוקפו"לו ליצהכי הבורא ברוך הוא שברא אותו ונתן . נמוח

.ר ולמחותו כליל"הנאמנים להתיש כחו של היצה, את התרופה והתבליןאין זה אלא או שהתרשל , ר ממנו"ואם מי שהוא עסק בתורה ולא הצליח להעביר היצה

או ". לא יגעתי ומצאתי אל תאמין"ש "כמ, לתת את היגיעה והעמל המחויב ליתן בעסק התורה ".איכות"אלא שהתרשלו ב, היגיעה הנדרשת" כמות"יכול להיות שמילאו את

כלומר שלא נתנו דעתם ולבם במשך זמן העסק בתורה לזכות להמשיך את המאור אלא שעסקו בהסח הדעת מאותו העיקר הנדרש , המביא האמונה בלב האדם, שבתורההסיחו דעתם ממנו , מתחילהפ שכיוונו לו "ואע. שהוא המאור המביא לידי האמונה, מהתורה

.בעת הלימודל "אחר שמחייבים חז, ובין כך ובין כך אין לפטור את עצמו מן הדין בטענת אונס

הרי , כי אם היה בזה איזה יוצא מהכלל". בראתי לו תורה תבלין, ר"בראתי יצה"בטענה .הקושיא של איוב במקומה עומדת

, ל"ו ז"ממה שתמהים על דברי הרחהסרתי תלונה גדולה , ובכל המתבאר עד הנה) יט :ל ובהקדמה על ספר העץ חיים וזה לשונו"בהקדמתו על שער הקדמות מהאריז

אלכה לי ואעסוק בחכמת הקבלה מקודם שיעסוק בתורה , אל יאמר אדם, ואמנם"אלא אם כן מלא כריסו , אל יכנס אדם לפרדס, ל"כי כבר אמרו רבותינו ז. ובמשנה ובתלמוד

עד היותה מתקשרת , שאין לה שכר ומעשה וחשבון, רי זה דומה לנשמה בלי גוףוה. בבשר ויין .ג מצות"בהיותו שלם מתוקן במצות התורה בתרי, בתוך הגוף

ולא יתן חלק גם אל סודות , בהיותו עוסק בחכמת המשנה ותלמוד בבלי, וכן בהפך. המאיר בתוכו',נר ה, היושב בחושך בלי נשמת אדם, הרי זה דומה לגוף, התורה וסתריה

.באופן שהגוף יבש בלתי שואף ממקור חייםצריך שיעסוק מתחילה בחכמת המקרא , באופן שהתלמיד חכם העוסק בתורה לשמה

. ואחר כך יעסוק לדעת את קונו בחכמת האמת, כפי מה שיוכל שכלו לסבול, והמשנה והתלמוד ואם האיש הזה יהיה כבד ".דע את אלקי אביך ועבדהו: "וכמו שצוה דוד המלך את שלמה בנו

ויעסוק , אחר שבחן מזלו בחכמה זאת, מוטב לו שיניח את ידו ממנו, וקשה בענין העיון בתלמוד .בחכמת האמת

חולין (שוב אינו רואה , מכאן לתלמיד שלא ראה סימן יפה במשנתו חמש שנים, ש"וזת ביום בעיון שעו' מחויב לתת חלק שעה או ב, ואמנם כל איש שהוא קל לעיון). ד"דף כ

".ולכוין ולתרץ הקושיות הנופלות בפשט ההלכה, ההלכהכי אומר שבטרם הצליח בלימוד הנגלה ילך , והנה לכאורה דבריו אלו מתמיהים מאד) כ

שחכמת הקבלה בלי תורת , שהוא בסתירה לדברי עצמו הקודמים, ויעסוק בחכמת האמתוהראיה שהביא מתלמיד שלא ראה . כרשאין לו מעשה וחשבון וש, הנגלה היא כנשמה בלי גוף

אלא ודאי , שיניח משום זה את לימוד התורה, ל"וכי אמרו חז, היא עוד יותר תמוהה, סימן יפה

שצריך , דמשמע מדבריהם, ל והן בדברי הגמרא"ו ז"ועוד קשה הן בדברי הרח) כאבמדרש (ל "והלא אמרו חז. האדם לאיזו הכנה והצטיינות מיוחדת כדי לזכות בחכמת התורה

כל . כל החכמה וכל התורה דבר קל הוא, חייכם, ה לישראל"אמר הקב) "וזאת הברכה' רבה פהרי שאין צריכים כאן ". בוכל החכמה וכל התורה בל, מי שמתיירא אותי ועושה דברי תורה

אלא רק בסגולת יראת השם וקיום המצוות בלבד זוכים לכל חכמת , לשום הצטיינות מוקדמת .התורה

כי מה . המה מתבהרים לפנינו כעצם השמים לטוהר, ל"אם נשים לב לדבריו ז, אכן) כב על מזל של אין הכוונה, "מוטב לו שיניח את ידו הימנו אחר שבחן מזלו בחכמת הנגלה"שכתב

. בראתי תורה תבלין, ר"בראתי יצה"אלא כמו שביארנו לעיל בפירוש , חריפות ובקיאותכי עדיין לא , ר בתוקפו עומד ולא נמוח כלל"ועדיין היצה, שעמל ויגע בתורת הנגלה, כלומר

".בראתי לו תורה תבלין"י לעיל בביאור "ש רש"כמ, ניצל מהרהורי עבירהמשום שקל יותר , את ידו הימנו ויעסוק בחכמת האמתשיניח, מיעץ לו, ולפיכך

והטעם הוא . מביגיעה בתורת הנגלה, להמשיך המאור שבתורה בעסק ויגיעה בחכמת האמתדהיינו גניבה גזילה , כי חכמת תורת הנגלה לבושה בלבושים חיצונים גשמיים, פשוט מאד

ת בעת "עתו ולבו להשיאשר משום זה קשה וכבד מאד לכל אדם לכוין ד, ונזיקין וכדומה .כדי להמשיך המאור שבתורה, העסק

ואיך יוכל לזכור עוד . שהוא כבד וקשה בעיון התלמוד עצמו, ומכל שכן לאיש כזהו אינם יכולים לבוא "הם ח, כי להיות העיון הוא בנושאים גשמיים, ת"בשעת הלימוד בהשי ?ת בבת אחת"אצלו עם הכוונה להשי

, ה"אשר חכמה זו לבושה כולה בשמותיו של הקב, הקבלהולכן מיעצו לעסוק בחכמת ואפילו הוא קשה העיון . ת בשעת לימוד בלי טורח"ואז כמובן יוכל לכוין דעתו ולבו להשי

.וזה פשוט מאד. ת הם אחד"כי העיון בנושאים של החכמה והשי. ביותרה מכאן לתלמיד שלא ראה סימן יפ: "ולפיכך מביא ראיה יפה מדברי הגמרא) כג

ודאי אין זה אלא ? כי למה לא ראה סימן יפה במשנתו". שוב אינו רואה, במשנתו חמש שניםכי חכמת התורה אינה צריכה , ולא משום חסרון כשרון אליה, משום חסרון כוונת הלב בלבד

כל החכמה וכל , חייכם, ה לישראל"אמר הקב", ל"ש במדרש הנ"אלא כמ. לשום כשרון ".כל החכמה וכל התורה בלבו, שמתיירא אותי ועושה דבר תורהכל מי. התורה דבר קל הוא

. ואיני יודע כמה. אמנם ודאי שצריך זמן להרגיל את עצמו במאור שבתורה ומצוותשאין , )ד"חולין כ(לפיכך מזהירה אותנו הברייתא . ויכול אדם לצפות כן בכל שבעים שנותיו

אשר די ומספיק לגמרי לזכות , ניםורבי יוסי אומר רק שלוש ש. לצפות יותר מחמש שניםלא ישטה עוד את עצמו בתקות שוא , ואם לא ראה סימן יפה בשיעור זמן כזה. בחכמת התורה

.אלא ידע שלא יראה עוד סימן יפה לעולם, ומפוחי כזבשיצליח על ידה לבוא לשמה ולזכות , ולכן יראה תיכף למצוא לעצמו איזו תחבולה יפה

שלא ישב באותו המצב , אלא שמזהירה, לא פירשה את התחבולהוהברייתא . בחכמת התורההוא העסק בחכמת , שהתחבולה המוצלחת יותר ובטוחה לו, וזהו שאומר הרב. ויחכה עוד

ויתן . שהרי כבר בחן מזלו בה ולא הצליח, ויניח ידו מעסק חכמת תורת הנגלה לגמרי. הקבלה .הבטוחה להצלחתו, כל זמנו לחכמת הקבלה

שאין כאן שום מדובר מלימוד התורה הנגלית בכל מה שמוכרח , שוט מאדוזה פ) כדוחוטא אחד יאביד , ושגגת תלמוד עולה זדון, לא עם הארץ חסיד"כי , לידע הלכה למעשה

.עד כמה שיספיק לו שלא יכשל למעשה, כ מחויב בהכרח לחזור עליהם"ע". טובה הרבהלכוין ולתרץ הקושיות , הנגליתאלא כל המדובר כאן הוא רק בעיון בחכמת התורה

דהיינו חלק הלימוד שבתורה שאינה , ו בעצמו"כמו שמסיק שם הרח, הנופלות בפשטי ההלכותאכן אפשר להקל בזה ללמוד מהקיצורים ולא . ולא כלל בהלכות למעשה, באה לכלל מעשה

ה מסקירה ליודע אות, כי אינו דומה יודע ההלכה מהמקור, וגם זה צריך עיון גדול. מהמקורותשאין , ל תיכף בתחילת דבריו"ו ז"הביא הרח, וכדי שלא לטעות בזה. אחת ובאיזה קיצור

.ג מצות"הנשמה מתקשרת בגוף אלא בהיותו שלם מתוקן במצות התורה בתריאלא . עתה תראה איך כל הקושיות שהבאנו בתחילת ההקדמה המה הבלי הבלים) כה

.כדי לטורדן מהעולם בלי חמדה, ות תמימותר לצוד נפש"המה הם המכמורים שפורש היצה

שמדמים את עצמם שיכולים לקיים כל התורה כולה גם בלי ', ונראה את הקושיא האאם תוכלו לקיים לימוד התורה וקיום , אדרבא, הנה אני אומר להם. ידיעת חכמת הקבלה

ים באמת אז אינכם צריכ, ה בלבד"ר ליוצר ב"דהיינו כדי לעשות נ, המצוות כהלכתן לשמהכי אז מתגלים לכם כל רזי תורה ". נשמת אדם תלמדנו"כי אז נאמר עליכם , ללימוד הקבלה .בלי שתצטרכו סיוע מהספרים, כדברי רבי מאיר במשנה אבות, כמעיין המתגבר

אלא שתקותכם לזכות על ידיה , אלא אם עדיין אתם עומדים בבחינת העסק שלא לשמהאם עדיין אתם נמצאים בתוך ? מה שנים אתם עוסקים כןכ, כ יש לי לשאול אתכם"א, לשמה

אז יש לכם עוד לחכות , או תוך שלוש השנים לדברי רבי יוסי, חמש השנים לדברי תנא קמא .ולקוות

אבל אם עבר עליכם העסק בתורה שלא לשמה יותר משלוש שנים לדרבי יוסי וחמש ו סימן יפה עוד בדרך הזה שלא תרא, הרי הברייתא מזהירה אתכם, שנים לדברי תנא קמא

בשעה שיש לכם תחבולה כל כך , ולמה לכם להשלות נפשכם בתקות שוא! שאתם דורכיםלהיות העיון , כמו שהוכחתי הטעם לעיל, כמו הלימוד של חכמת הקבלה, קרובה ובטוחה

?ת עצמו"בנושאי החכמה דבר אחד עם השיס "למלאות כריסם בשש שצריכים תחילה "במ, וכן נמשש את הקושיא השניה) כואם כבר זכיתם , אמנם ודאי שכל זה אמור. שכן הוא לדברי הכל, הנה בודאי הוא. ופוסקים

. או אפילו שלא לשמה אם אתם עומדים בתוך שלוש השנים או חמש שנים, ללימוד לשמהכ "וא. שלא תראו עוד סימן יפה לעולם, הרי הברייתא מזהירה אתכם, כ אחר הזמן ההוא"משא

.ים אתם לנסות הצלחתכם בלימוד הקבלהמוכרח :שישנם שני חלקים בחכמת האמת, עוד צריכים לדעת) כז

מפי חכם מקובל , שאסור לגלותם זולת ברמיזה, "סתרי תורה"הוא הנקרא ' חלק אוחכמי הזוהר . כ לחלק הזה"ומעשה מרכבה ומעשה בראשית שייכים ג. למקבל מבין מדעתו

ראש "כ בשם "ומכונה ג". בינה, חכמה, כתר", "רות ראשונותספי' ג"מכנים החלק הזה בשם ".הפרצוף

ונקרא . וגם מצוה גדולה לגלותם, שמותר לגלותם, "טעמי תורה"חלק שני הוא הנקרא ".גוף של הפרצוף"כ בשם "ומכונה ג". ספירות תחתוניות של הפרצוף' ז"בזוהר בשם

, בינה, חכמה, כתר: הנקראות, יש בו עשר ספירות, כי בכל פרצוף ופרצוף דקדושהראש "ספירות הראשונות מהם מכונות ' שג. מלכות, יסוד, הוד, נצח, תפארת, גבורה, חסד

ואפילו בנשמה של האדם ". גוף הפרצוף"ספירות התחתוניות מכונות בשם ' וז". הפרצוףהן , וכן בכל בחינה ובחינה. ל"כ בחינות עשר הספירות בשמותיהן הנ"התחתון ישנן ג

.עליונים והן בתחתוניםבהוא , "טעמי תורה"נקראות בשם , שהן גוף הפרצוף, ספירות התחתוניות' והטעם שז

, שהם סוד ראש, הראשונות' כי האורות המתגלים מתחת לג". חיך אוכל יטעם"סוד הכתוב , "טעמי תורה"ומשום זה נקראים בשם ". חיך"והמלכות דראש מכונה , "טעמים"מכונים

אשר . שהוא מלכות דראש, שהוא בחינת מקור כל הטעמים, לים מחיך הראשכלומר המתג .שכר המגלה אותם גדול לאין קץ ולאין שיעור, ואדרבא. משם ולמטה אין שום איסור לגלותם

ס התחתוניות הללו מתפרשות או בכלל כולו או "הספירות הראשונות הללו וז' אכן גהספירות הראשונות מהמלכות שבסוף ' לו גשאפי, באופן, בפרטי פרטיות שאך אפשר לחלק

הספירות התחתוניות שבכתר ' וז, שאסור לגלותן" סתרי תורה"עולם העשיה שייכות לחלק והדברים האלה מפורסמים . אשר מותר לגלותן, "טעמי התורה"דראש האצילות שייכות לחלק

.בספרי הקבלהוהיה ) "ג"ישעיהו כ(ש "מכ, )ט"דף קי(ומקור הדברים הללו תמצא במסכת פסחים ) כח

לאכול , יהיה סחרה' כי אם ליושבים לפני ה, לא יאצר ולא יחסן', סחרה ואתננה קודש להומאי נינהו . זה המכסה דברים שכיסה עתיק יומין. מאי למכסה עתיק. ולמכסה עתיק, לשבעה

טעמי . הומאי נינ. זה המגלה דברים שכיסה עתיק יומין, ואיכא דאמרי. סתרי תורה). ומה הם( .תורה

ועתיק " (ועתיק יומין יתיב"כמו שכתוב , ה"עתיק יומין זה הקב: ל"ם ז"ופירש רשבכמו שכתוב , "שם"פירושו של . סתרי תורה זה מעשה מרכבה ומעשה בראשית). יומין יושב

זה . "אלא למי שלבו דואג, היינו שאינו מוסר אותם לכל אדם" המכסה". "זה שמי לעולם"

אשר המשיגם נוטל כל השכר , הרי לך במפורש ההפרש הגדול בין סתרי תורה) כטאשר המשיגם נוטל , והיפוכם טעמי התורה, אותםהגדול הזה בשביל שמכסה אותם ואינו מגלה

והאיכא דאמרי לא פליגי אלישנא קמא . בשביל שמגלה אותם לאחרים, כל השכר הגדול הזה). משמעות ביניהם(אלא רק משמעות דורשין איכא בינייהו , )לא חולקים על הדעה הראשונה(

ן השג השכר הגדול על כ מפרשי"וע". ולמכסה עתיק"אשר הלישנא קמא דורשין סיפא דקרא שמשמעותו " ולאכול לשבעה"והאיכא דאמרי דורשין רישא דקרא . מכסה את סתרי התורה

כ "וע. כי אורות הטעמים מכונים אכילה, "וחיך אוכל יטעם"בסוד הכתוב , "טעמי תורה", אין פילוג ביניהם. (מפרשים השג השכר הגדול הנאמר בכתוב על המגלה את טעמי התורה

) זה וזה(אבל אידי ואידי ). מדבר על סתרי תורה והשני מדבר על טעמי תורהאלא אחד .ואת טעמי התורה חייבים לגלות, שאת סתרי התורה חייבים לכסות, סובריםשמה . והחמישית שבתחילת ההקדמה, הרי לך תשובה ברורה על הקושיות הרביעית) ל

, תה אלא למי שלבו דואג בקרבושאין מוסרים או, ל וגם בספרים הקדושים"שתמצא בדברי חז, ספירות ראשונות ובחינת ראש' שהוא בחינת ג, "סתרי תורה"היינו את אותו החלק שנקרא

שבכל ספרי הקבלה שבכתב ושבדפוס לא , שאין מוסרים אותה אלא לצנועים ובתנאים ידועים .ל בגמרא"כנ, כי הם הדברים שכיסה עתיק יומין, תמצא אפילו זכר מהם

שכל אלו הקדושים , אם אפשר להרהר ואפילו להעלות על הדעת, מור אתהואדרבא א, וספר הזוהר, כגון ספר יצירה, שהם גדולי האומה משופרי דשופרי, והצדיקים המפורסמיםויתר הראשונים עד , א מגרמיזא"והר, ורבי חמאי גאון, ורב האי גאון, וברייתא דרבי ישמעאל

, ויתר הצדיקים, והגאון מלאדי, עד לגאון מוילנא, ערוךובעל השולחן, ובעל הטורים, ן"לרמבלידע המעשה אשר , שמהם יצאה לנו כל התורה הנגלית ומפיהם אנו חיים, זכר כולם לברכה

כי אין לך , כל אלו כתבו והדפיסו ספרים בחכמת הקבלה, והרי, ת"נעשה למצוא חן בעיני השישיכול להיות , יודע מי הם המעיינים בספרואינו , אשר הכותב אותו, גילוי גדול מכתיבת ספר

.ואם כן אין לך גילוי רזי תורה יותר מזה, ו רשעים גמורים יסתכלו בו"שחשיעברו אפילו כקוצו של יוד על , ו להרהר אחר מיטתם של קדושים וטהורים הללו"וח

ש במסכת חגיגה באין "כמ, שאסור לגלות אותם, מה שכתוב ומפורש במשניות ובגמרא .שיןדור

שעתיק , המה בבחינת טעמי תורה, שכל הספרים הנכתבים והנדפסים, אלא בהכרחשסודות אלו לא רק , "חיך אוכל יטעם"כ גילה אותם בסוד "ואח, יומין כיסה אותם מתחילה

ומי שיודע ). ט"ל בפסחים קי"כנ(מצוה גדולה לגלותם , אלא אדרבא, שאין איסור לגלותםתלוי , ולרבים דוקא, כי בגילוי האורות הללו לרבים. ה מאדשכרו הרב, לגלות ומגלה אותם

.דבר ביאת גואל צדק במהרה בימינו אמןלמה תלויה ביאת גואל צדק בהתפשטות לימוד הקבלה , וצריכים מאד להסביר פעם) לאוההמונים תלו בזה בוקי סריקי עד לבלי . המפורסם כל כך בזוהר ובכל ספרי הקבלה, לרבים .סבול

: תרגום מקוצר"). נתיב תנינא"ה "ד' תיקון ל(ענין זה מפורש בתיקוני זוהר וביאור מפני ששכינה , רוח זה נושב על אלו העוסקים בתורה, בזמן שהשכינה הקדושה ירדה בגלות

עושים לתועלת , כל חסד שעושים. כולם כבהמות האוכלות חציר. הקדושה נמצאת ביניהםבאותו זמן . עושים לתועלת עצמם, כל חסד שעושים, הואפילו כל אלו שכן לומדים תור. עצמם

.וזה הוא רוח של משיח. רוח עוזב ולא חוזר לעולםהם עושים את התורה יבשה . וי למי שגורם שרוח המשיח יסתלק ולא ישוב לעולם

שהוא , אלו האנשים גורמים שמסתלקת נביעת החכמה. ואינם רוצים להשתדל בחכמת הקבלהרוח דעת , רוח עצה וגבורה, רוח חכמה ובינה, רוח הקודש, ק רוח המשיחויסתל. 'דשם הוי' י

. ש אהבת עולם אהבתיך"כמ, אהבת חסד, זה אור האהבה, יהי אור, ויאמר אלוקים. 'ויראת האז היא האהבה שלא על מנת ... אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ, ועל זה נאמר .שפחה כי תירש גברתה... זהו שפחה, בל פרסשאם יראה ואהבה על מנת לק. לקבל פרסשהיראה והאהבה שיש , כי אומר. ונתחיל לבאר את תיקוני הזוהר מסוף לראש) לב

דהיינו שמקוה שתצמח לו איזו טובה מחמת , לאדם בעסק התורה והמצות על מנת לקבל פרס ".ושפחה כי תירש גברתה"שעליה כתוב , הרי זו בחינת שפחה, התורה והעבודה

". פ שלא לשמה"לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות אע: "הרי כתוב, לכאורה קשהשגם . ועוד יש להבין דבר היחס של העסק שלא לשמה לבחינת שפחה דוקא? ולמה רגזה הארץ

?איזו ירושה ישנה כאן, "שיורשת את גבירתה"המליצה עסק של לא כי לא התירו את ה. והענין תבין עם כל המתבאר לעיל בהקדמה זאת) לג, בהיות המאור שבה מחזירו למוטב, שמתוך שלא לשמה בא לשמה, אלא משום, לשמה, ועובדת את העבודות הנמוכות, לבחינת שפחה המסייעת, יחשב העסק שלא לשמה, ולפיכך

ויזכה להשראת , שהרי סופו לבוא לבחינת לשמה, שהיא השכינה הקדושה, בעד גבירתה, לבחינת שפחה דקדושה, שהיא בחינת העסק שלא לשמה,ואז נחשבת גם השפחה. השכינה

.אך נקראת בבחינת עולם עשיה של הקדושה, שהרי היא המסייעת ומכינה את הקדושהואינו עוסק בתורה ובעבודה אלא רק מטעם , ו"אם אין אמונתו שלימה ח, אמנם

לל המאור לא יתגלה כ, שבתורה ועבודה כאלה, כבר נתבאר לעיל, ת צוה אותו ללמוד"שהשיכבר , ובחינת עסק כזה. ל"בדומה לעטלף כנ, ומהפכות האור לחושך, כי עיניו פגומות, שבה

כ באה לרשות "וע, ו על ידיה לבוא לשמה"כי לא יזכה ח, יצאה מרשות שפחה דקדושהולפיכך רגזה . ועושקתן לעצמה, שהיא יורשת את התורה והעבודה האלו, השפחה דקליפה

כי אותן התורה והעבודה שהיו צריכות , כנודע, הקדושה שנקראת ארץדהיינו השכינה, הארץומורידה אותן לרכושן , עושקת אותן השפחה בישא, לרכושה של השכינה הקדושה, לבא אליה

.ו את הגבירה"יורשת ח, ונמצאת השפחה. של הקליפותשאם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד , ופירשו תיקוני הזוהר סוד השבועה) לד

כי זהו ". אהבת חסד"שנקרא , שישראל ימשיכו אור החסד העליון, שההקפדה היא. תחפץשוהטעם כי . י העסק בתורה ובמצוות שלא על מנת לקבל פרס"שהוא נמשך דוקא ע, "הנחפץ"

המתגלה ומתלבש באור החסד , נמשך לישראל אור החכמה העליונה, על ידי אור החסד הזה .הזה שהמשיכו ישראל

, רוח עצה וגבורה, רוח חכמה ובינה', ונחה עליו רוח ה"ס הכתוב "ה הזה הואור החכמואסף נדחי , ונשא נס לגוים: "הנאמר על מלך המשיח, )א"ישעיה י" ('רוח דעת ויראת ה

כי אחר שישראל ממשיכים על ידי אור ". ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ, ישראל .ומקבץ נדחי ישראלאז מתגלה המשיח , החסד את אור החכמה

, המסוגל להמשיך אור החסד הגדול, הרי שהכל תלוי בעסק התורה והעבודה לשמהכי הגאולה ". אם תעירו ואם תעוררו"שזה סוד השבועה . שבו מתלבש ונמשך אור החכמה

.היות סדרי צנורות הקדושה מסודרים כן, השלימה וקיבוץ הגלויות אי אפשר זולתה? "ורוח אלקים"מה זה . רוח אלקים מרחפת על פני המיםו: וזה שפירשו עוד) לה

אמנם אם הם בבחינה , שבזמן הגלות בעת שישראל עדיין עוסקים בתורה ומצוות שלא לשמהמטעם שעדיין לא , אלא בבחינת גלות, הרי השכינה ביניהם, שמתוך שלא לשמה בא לשמה, זו

.בא לשמהאז הרוח דמלך המשיח , י שכינהאבל סופם לזכות לגילו, ש כשהשכינה בהסתר" וז

". המאור שבה מחזירם למוטב"בסוד , ומעוררת אותם לבא לשמה, מרחפת על העוסקים .שהיא גבירתה, שמסייעת ומכינה להשראת השכינה

אז מצטערת השכינה , אמנם אם אין העסק הזה דשלא לשמה ראוי להביאם לשמהאלא שמסתפקים ברוח , ולה למעלהשלא נמצא בעוסקים בתורה אותו רוח האדם הע, ואומרת

ואין העסק . שכל עסקם בתורה ומצות הוא לתועלתם ולהנאתם עצמם, הבהמה היורד למטה, אלא הולכת מהם ולא תשוב, שעליהם אין רוח המשיח מרחפת, בתורה מסוגל להביאם לשמה

משום שאינם בדרך לבוא מתוך שלא , כי השפחה הטמאה עושקת תורתם ויורשת את הגבירה .לשמה לבחינת לשמה

משום שאין בה מאור והיא יבשה , י העסק בתורה הנגלית"י שאינם מצליחים ע"כי אעפמשום , מכל מקום הרי יכולים להצליח על ידי העסק בלימוד הקבלה, מסיבת קטנות דעתם

אשר בנקל היו , דהיינו השמות הקדושים והספירות, ה"שהמאור שבה מלובש בלבושים דהקבשאז היתה רוח אלקים מרחפת , באותה הבחינה של שלא לשמה המביאתם לשמהיכולים לבוא

".המאור שבה המחזירם למוטב"בסוד , עליהםהרג , חרב, ביזה, ולכן הם גורמים עניות. אמנם בשום אופן אינם חפצים בלימוד הקבלה

.רוח חכמה ובינה, רוח הקדש, משום שמסתלק רוח המשיח, ואבדן בעולם

שלא יתעורר אור החסד , שישנה שבועה, ברי תיקוני הזוהר הואהמתבאר מד) לואלא , והאהבה בעולם עד שמעשיהם של ישראל בתורה ומצוות יהיו על הכונה שלא לקבל פרס

, באופן". השבעתי אתכם בנות ירושלים"שזה סוד השבועה , ה"רק להשפיע נחת רוח ליוצר בעד שנזכה לעסק התורה . ומחכים לנושכל אריכות הגלות והיסורים שאנו סובלים תלויים

שסגולתו להמשיך , תיכף יתעורר אור האהבה והחסד הזה, ואם רק נזכה לזה. ומצוות לשמה .ואז נזכה לגאולה השלימה". ב"ונחה עליו רוח חו"סוד הכתוב

זולת על ידי לימוד , שאי אפשר שכל כלל ישראל יבואו לטהרה הגדולה הזו, גם נתבארכ בדרך העסק בתורת "משא. המספיקה גם לקטני הדעת, רך הקלה ביותרשהיא הד, הקבלה

אבל לא , ועל ידי יגיעה רבה, זולת ליחידי סגולה, אי אפשר לזכות על ידה, הנגלה בלבדובזה נתבארה היטב האפסיות שבקושיא הרביעית ). ב"מטעם המבואר באות כ(למרבית העם

.והחמישית שבתחילת ההקדמהכי ענין , הנה אין כאן פחד ולא כלום, שהיא הפחד שלא יחמיץ, שיתוהקושיא השלי) לז

:סיבות' היתה מב, שקרתה פעם', הנטיה מדרך ה ,ל בדברים האסורים לגלות"או שעברו על דברי חז •דהיינו בהוראות , או משום שתפסו דברי הקבלה במשמעותם החיצונית •

".לא תעשה לך פסל וכל תמונה"ועברו על , גשמיותאשר רבים ניסו והתחילו בלימוד , אמת היתה חומה בצורה מסביב החכמה הזו עד היוםכ ב"וע

בביאור , אשר על כן טרחתי. ומחמת הכינויים הגשמיים, ולא יכלו להמשיך בו מחסרון הבנהל ולהפשיט "י ז"לפרש את הספר הגדול עץ החיים מהאר, פנים מאירות ופנים מסבירותבאופן שיוכל כל מתחיל , למעלה ממקום ומזמן, י הרוחנייםהצורות הגשמיות ולהעמידם בחוקלא פחות כמו שמבינים גמרא , בשכל בהיר ובפשטות גדולה, להבין הדברים בטעמם ונימוקם

.ל"י ז"י פירוש רש"עהנה יש להבין את . ונמשיך להרחיב את החיוב של העסק בתורה ומצוות לשמה) לח

, "לשמה"עבודה השלימה הרצויה בשם הזה למה מוגדרת ה". תורה לשמה"השם הזה של שהעוסק בתורה ומצוות , כי לפי המובן הפשוט? "לא לשמה"והעבודה שאינה רצויה בשם של

היה צריך לכנות זה ולהגדירו , מחוייב לכוון לבו לעשות נחת רוח ליוצרו ולא לשם טובת עצמוגדירים זה בשם ולמה מ? שפירושו לשם שמים, "תורה שלא לשמו"ו" תורה לשמו"בשם

?שפירושו לשם התורה, "שלא לשמה"ו" לשמה", שהרי הלשון מוכיחה שתורה לשמו, שיש כאן הבנה יתירה מהאמור, אלא ודאי

, אלא שצריך עוד שיהיה העסק לשמה, אינו מספיק עדיין, שפירושו לעשות נחת רוח ליוצרו .וזה צריך ביאור. שפירושו לשם התורה

חיים הם "כאמור כי , "תורת חיים"ע ששם התורה הוא כי נוד, והענין הוא) לט). ז"ב מ"דברים ל" (כי הוא חייכם, כי לא דבר ריק הוא מכם", )ב"כ' משלי ד" (למוצאיהםאשר העסק בתורה ומצוות מביא לו חיים ואריכות , הרי פירושה של תורה לשמה, וכיון שכן

.כי אז התורה היא כשמה, ימיםמביא לו את , נמצא שהעסק בתורה ומצוות, ודעתו לנאמרומי שאינו מכוון את לבו

תורת "שהרי שמה הוא , "לא לשמה"דהיינו לגמרי ש, ו"ההיפך מהחיים ואריכות הימים חכל העוסק בתורה ) "א"ע' תענית ז(ל "ודברים אלו באים מפורשים בדברי חז. והבן, "חיים

תורתו נעשית לו סם , שמהוכל העוסק בתורה ל. תורתו נעשית לו סם המות, שלא לשמה ".חיים

להבין איך ובמה נעשית לו התורה הקדושה לסם : אמנם דבריהם אלו צריכים ביאוראלא עוד , ואין לו שום תועלת מטרחתו ויגיעתו, שמתיגע לריק ולבטלה, המעט הוא? המות

.ודבר זה מתמיה מאד. שהתורה והעבודה עצמה נהפכת לו לסם המותלא . תאמן, יגעתי ומצאתי"שאמרו , )ב"ע' מגילה ו(ל "דברי חזונבין מתחילה את ) מ

שנראים כסותר את , "יגעתי ומצאתי"שיש להקשות על הלשון ". אל תאמן, יגעתי ומצאתישבעד קנין חשוב , שנותנים במחיר כל קנין רצוי, היא ענין עבודה וטורח" יגיעה"שהרי , עצמו

.ם יגיעה מועטתובעד קנין פחות נותני, נותנים יגיעה מרובהבלי שום הכנה , אשר דרכה לבוא אל האדם בהסח הדעת לגמרי, "מציאה"והיפוכה היא

היה צריך , ואם יגיעה יש כאן? "יגעתי ומצאתי"כ איך תאמר "וא. של טורח ויגיעה ומחיר ".יגעתי ומצאתי"ולא , וכדומה" יגעתי וזכיתי"או " יגעתי וקניתי"לומר

" ?ת"היכן מוצאים את השי: "שואל" ומשחרי ימצאונני "והנה הזוהר על הכתוב) מא". אכן אתה אל מסתתר: "וכן אמרו על הכתוב. שאין מוצאים אותו יתברך אלא בתורה, ואמרו

כי לכאורה . ל כראוי"ויש להבין דבריהם ז. ה מסתיר את עצמו בתורה הקדושה"אשר הקב. שהם מחוץ לתורה, לם הזהובכל הבלי העו, ה מוסתר רק בדברים ודרכים הגשמיים"הקב

ה "שהקב, גם המובן הכללי? אשר רק בתורה הוא מסתיר את עצמו, ואיך תאמר את ההיפך, "כל מבקשי אותו ימצאוהו"וכן ? הסתר זה למה לו. שצריכים לבקשו, מסתיר את עצמו באופן

מה , וצריך להבין היטב דבר הביקוש הזה ודבר המציאה הז, "ומשחרי ימצאונני"המובן בכתוב ?הם ולמה הם, ת"שאנו רחוקים כל כך מהשי, אשר סיבת כל הריחוק הזה, וצריך שתדע אמנם) מב

שנעשתה , אין כל זה אלא משום סיבה אחת', ומה שאנו עלולים כל כך לעבור על רצונו יתולכל הזדונות והשגגות שאנו נכשלים ובאים , למקור לכל המכאובים והיסורים שאנו סובלים

.ו"בהם ח, נפטרים תיכף מכל צער ומכל מכאוב, שבהסרת הסיבה ההיא, שיחד עם זה מובןשהסיבה המקורית ההיא אינה , ואומר לך. בכל לב נפש ומאד' וזוכים תיכף להדבק בו ית

שאין אנו מבינים אותו יתברך , "על בריותיו' מיעוט ההבנה שלנו בהשגחתו ית"אחרת אלא .כראוי

, באופן אשר למשל, ה נוהג עם בריותיו בהשגחה גלויה"באם היה הק, ונניח למשל) מג, ימצא בה התענוג הנפלא, וכל העושה מצוה, יחנק תיכף על מקומו, כל האוכל דבר איסור

כי אז מי פתי היה מהרהר אפילו , בדומה לתענוגות המצוינים ביותר שבעולם הזה הגשמיכמו שאינו מהרהר לקפוץ , חייובשעה שהיה יודע שתיכף יאבד מחמתו את, לטעום דבר איסור

.לתוך הדליקהכמו שאינו יכול , וכן מי פתי היה עוזב איזו מצוה מבלי לקיימה תיכף בכל הזריזות

. מבלי לקבלו מיד בכל הזריזות שביכלתו, לפרוש או להתמהמה על תענוג גדול גשמי הבא לידו .גמוריםהיו כל באי העולם צדיקים , הרי שאם היתה לפנינו השגחה גלויה

כי אם היתה לנו השגחה . שבעולמנו לא חסר לנו אלא השגחה גלויה, הרי לעיניך) מדכי ודאי . בתכלית האהבה' וגם היו דבקים בו ית. היו כל באי עולם צדיקים גמורים, גלויה

ולהדבק בו תמיד , בכל לב ונפש' לכבוד גדול היה זה לכל אחד ממנו להתידד ולהתאהב בו ית .סד רגעבלי אפילו הפ

גם אין עוברי רצונו נענשים , אלא שאין שכר מצוה בעולם הזה, אלא מתוך שאינו כןש "כמ, אלא שלפעמים נדמה לנו ההיפך, ולא עוד. ת מאריך אפים להם"אלא השי, כלל לעינינו

ולפיכך לא כל הרוצה ליטול את ". הנה אלה רשעים ושלוי עולם השגו חיל) "ג"תהלים ע(על ) ב"ר פ"וי(ל "ש חז"עד כמ, ו"לא שאנו נתקלים בכל פסיעה ופסיעה חא, השם יבא ויטול

".אשר אלף נכנסים לחדר ואחד יוצא להוראה, אדם אחד מאלף מצאתי"הכתוב , ונמצא. ואי ההבנה היא הסיבה לכל רע, היא הסיבה לכל טוב' הרי שהבנת השגחתו ית

.אם לחסדאם לשבט ו, שהיא הקוטב אשר כל באי עולם מתגלגלים עליו' אנו מוצאים בהם ד, הבאה להרגשת בני אדם, וכשנתבונן היטב בהשגת השגחה) מה

בחינות של ' באופן שיש כאן ד. ת עליו במיוחד"שכל סוג וסוג מקבל השגחת השי. סוגים, אלא שנחלקים לארבע. הסתר פנים וגילוי פנים: דהיינו, ובאמת הן רק שתים. השגת ההשגחה

:כי יש ,והסתר בתוך הסתר, הסתר אחד: שהם, השגחה של הסתר פניםבחינות ב' ב .והשגחת הנצחיות, השגחה של שכר ועונש: שהן, בחינות בהשגחה של גילוי פנים' בוחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי ): "ז"א י"דברים ל(והנה הכתוב אומר ) מו

הלא על כי אין אלקי בקרבי , אואמר ביום ההו. פני מהם והיה לאכל ומצאהו רעות רבות וצרותכי פנה אל , על כל הרעה אשר עשה, ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא. מצאוני הרעות האלה

".אלהים אחריםדהיינו , "והסתרתי פני... וחרה אפי: "שמתחילה כתוב, וכשתסתכל בדברים תמצא

דהיינו , "תיר פניואנכי הסתר אס... ומצאוהו רעות רבות וצרות: "כ כתוב"ואח. הסתר אחד ?וצריכים להבין הסתר כפול זה מהו. הסתר כפול

והסתרתי "שהכתוב אומר עליו , ת"מה הפירוש של הפנים של השי, ומתחילה נבין) מזכ ברואהו "משא. מכירו תיכף, בשעה שרואה הפנים של חברו, ותבין זה בדומה לאדם? "פני

"?אולי אחר הוא ואינו חברו"ות בספק ועלול להי, כי אז אינו בטוח בהכרתו, דרך אחוריות כי טוב הוא ומדרך הטוב "כי הכל יודעים ומרגישים את השי, וכן הדבר שלפנינו

נבחן , ת הולך ומטיב עם בריותיו אשר ברא כמתנת ידו הרחבה"ולפיכך בשעה שהשי, להיטיבהג כראוי לשמו כי אז הכל יודעים ומכירים אותו בהיותו מתנ, מגולות לבריותיו' זה שפניו ית

.כמו שנתבאר לעיל בדבר ההשגחה הגלויה', יתדהיינו בעת שמקבלים יסורים , אמנם בשעה שמתנהג עם בריותיו להיפך מהאמור) מח

דהיינו מידת טובו , כי הפנים שלו. ת"הרי נבחן זה לאחורים של השי', ומכאובים בעולמו יתודומה לרואה את רעהו . ' יתשאין מנהג זה מתאים לשמו, נסתרה מהם לגמרי, השלמה "?אולי אחר הוא"שהוא עלול להטיל ספק ולחשוב , מאחוריו

שהבריות מקבלים צרות , כי בעת חרון האף. והסתרתי פני מהם... וחרה אפי: "ה"וזשואז . ורק אחוריו מגולים, שהם מידת טובו השלמה', ה מסתיר פניו ית"נמצא שהקב, ומכאובים

משום שקשה להכירו , כדי להזהר מהרהורי עבירה', באמונתו יתצריכים להתחזקות גדולה ".הסתר אחד"וזהו הנקרא . מאחוריו, הנה גורם זה להסתר כפול, אמנם ברבות הצרות והמכאובים במידה מרובה ביותר) מט

, כלומר, שפירושו שאפילו אחוריו יתברך אינם נראים". הסתר תוך הסתר"שנקרא בספרים ובאים לידי , אלא תולים זאת במקרה ובטבע, ת כועס עליהם ומענישם"שאינם מאמינים שהשי

כי פנה אל אלהים , ואנכי הסתר אסתיר פני"ה "וזש. כפירה בהשגחתו יתברך בשכר ועונש .דהיינו שבאים לידי כפירה ופונים לעבודה זרה". אחריםר ביום ואמ: "מסיים הכתוב, שהכתוב מדבר רק מבחינת הסתר אחד, כ לפני זה"משא) נשמאמינים עוד בהשגחת , כלומר". הלא על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה, ההוא

ככתוב , ת"ואומרים שהצרות והיסורים מגיעים להם מחמת שאינם דבוקים בהשי, שכר ועונשת אבל רק "שזה נבחן שרואים עוד את השי, "על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה"

.דהיינו הסתר הפנים בלבד, "הסתר אחד" כן נקרא ועל. דרך אחוריוהסתר , הבחינות של תפיסת ההשגחה הנסתרת המורגשות לבריות' והנה נתבארו ב) נא

:והסתר תוך הסתר' אכלומר שמאמינים . פירושו הסתר פנים בלבד והאחוריים מגולים להם' ההסתר הא

ת תמיד דרך "הכיר את השיפ שקשה להם ל"ואע. ת סיבב להם היסורים מחמת עונש"שהשי, כלומר". רשע שאינו גמור"ז אפילו אז נקראים "עכ, שבאים מחמת זה לידי עבירה, אחוריו

שהרי בכללות המה , כי הגיעו להם מחמת ריבוי היסורים, שהעבירות הללו דומות לשגגות .מאמינים בשכר ועונש

כי אינם , מהםה נסתרו"שפירושו שאפילו אחוריו של הקב, והסתר תוך הסתר) נב, "רשעים גמורים"ונקראים . הנה העבירות שבידיהם נבחנות לזדונות. מאמינים בשכר ועונש

, ופונים לעבודה זרה, ת אינו משגיח כלל על בריותיו"משום שהם פורקים ואומרים שהשי ".כי פנה אל אלהים אחרים"ש "כמ

, מצוות בדרך הבחירהשכל ענין העבודה הנוהגת בקיום התורה וה, וצריכים לדעת) נגבן הא הא "ועל הזמן ההוא אומר . הבחינות של ההשגחה המוסתרת האמורות' נוהגת בעיקר בב, שהיות שהשגחתו יתברך אינה גלויה). ה"אבות ספ. לפי הצער התשלום" (לפום צערא אגרא

בדומה לאדם הרואה , דהיינו רק דרך אחוריו, ואי אפשר לראותו יתברך אלא בהסתר פניםהנה בדרך זאת נמצאת תמיד , שעלול להטיל ספק ולחשוב אולי אחר הוא, הו מאחוריורע

.או לעבור על רצונו' אם לקיים רצונו ית, הבחירה בידי האדם, על בריותיו' מביאים לו את הספק במציאות השגחתו ית, כי הצרות והמכאובים שמקבל

בין כך ובין כך הוא נמצא בצער ו. שהמה זדונות' אם כבחינה ב, שהמה שגגות' אם כבחינה א" כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה: "ועל הזמן ההוא אומר הכתוב. רב ויגיעה מרובה

בטרם שישתדל ', שפירושו המידה השלימה של טובו ית, כי לא יזכה לגילוי הפנים, )'קהלת ט( ).לפי הצער התשלום(אגרא , ולפום צערא. ויעשה כל מה שאך בידו ובכחו לעשות

שהאדם השלים מידת יגיעתו וגמר כל מה שהיה עליו , ת"אמנם אחר שרואה השי) נדת וזוכה להשגת ההשגחה "אז עוזר לו השי, ת"לעשות בכח בחירתו והתחזקותו באמונת השי

שהראשונה היא , מדרגות' באות לו לאדם בב, והנה השגה זאת ותשובה זו האמורות) נהומלבד שמשיג בהשגה ברורה את שכרה של כל מצוה . השגת השגחת שכר ועונש בהחלט

וכן מלבד שמשיג. ז"כ להשיג התענוג הנפלא שבעת קיום המצוה תיכף בעוה"זוכה ג, ב"לעוהכ להרגיש את טעמה המר של כל "זוכה ג, הנמשך מכל עבירה לאחר מיתתו, העונש המר

שהזוכה להשגחה הגלויה הזאת בטוח בעצמו , ומובן מאליו. כ בעוד בחיים חיתו"ג, עבירהוכן בטוח . כמו שאדם בטוח שלא יחתוך באבריו ויגרום לעצמו יסורים נוראים, שלא יחטא עוד

שלא יעזוב שום , כמו שהאדם בטוח, מלקיימה תיכף כשבאה לידושלא יעזוב המצוה, בעצמו .ז או ריוח גדול הבא לידו"תענוג העוהעד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב , היכי דמי תשובה: "ל"ש ז"ובזה תבין מ) נו

כ מי יעלה השמימה לשמוע עדותו של "שא, שלכאורה הדברים מתמיהים". לכסלו עוד, ת בעצמו יודע"וכי לא מספיק שהשי? ת להעיד עדותו זאת" צריך השיגם לפני מי? ת"השי

?שהאדם שב בכל לבו ולא יחטא עוד, כי באמת אין האדם בטוח לחלוטין שלא יחטא עוד. ומהמתבאר הדבר פשוט לגמרי

וגילוי פנים זה . דהיינו גילוי פנים, בטרם שיזכה להשגת ההשגחה של שכר ועונש המבוארתבעצמו להשגה הזו של שכר ' שהרי ישועתו ית, "עדות"ת מכונה בשם "שמצד ישועת השי

.ועונש היא המבטיחה לו שלא יחטא עודמתי יהיה אדם , כלומר". היכי דמי תשובה: "ש"וז. ת מעיד עליו"ונבחן על כן שהשיעד שיעיד עליו יודע תעלומות , דהיינו, כ נתנו לו אות ברור"וע? בטוח שזכה לתשובה שלמה

עצמו מעידה עליו שלא ' שאז ישועתו ית, שיזכה לגילוי פנים, כלומר. וב לכסלו עודשלא יש .ישוב לכסלו עוד

ת "כי הגם ששב אל השי, "תשובה מיראה"והנה תשובה זו האמורה נקראת בשם ) נזז הרי כל הבטחון "עכ, עד שמעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לכסלה עוד, בכל לב ונפש

הנמשכים , הוא מטעם השגתו והרגשתו את העונש והיסורים הרעים, הזה שלא יחטא עוד .ד שבטוח שלא יסבב לעצמו יסורים נוראים"ע, כ בטוח בעצמו שלא יחטא"אשר ע, מהעבירות

אמנם סוף סוף נמצאים התשובה והבטחון הזה שהוא רק מחמת יראת העונשים תשובה "קראת משום זה ונ. ונמצא שתשובתו היא רק מיראת העונש. הנמשכים מהעבירות

".מיראהזוכה שהזדונות נעשין לו , העושה תשובה מיראה"ש, ל"ועם זה מובנים דברי חז) נחשהזדונות שהאדם עושה , תבין) ב"אות נ(ועם נתבאר ? איך נעשה זה, ויש להבין". כשגגות

, שהוא הסתר בתוך הסתר, המה נמשכים לו מבחינת קבלת ההשגחה של ההסתר הכפולשפירושו שמאמין , אמנם מבחינת הסתר אחד. שאינו מאמין בהשגחת שכר ועונש, ושפירוש

פ "כי אע, בא לפעמים לידי הרהורי עבירה, אלא שמתוך ריבוי היסורים, בהשגחת שכר ועונששעלול , ז דומה לרואה את רעהו מאחוריו"עכ, שמאמין שהיסורים הגיעו לו מחמת עונש

שמתוך שמאמין בכלל , שהחטאים האלה המה רק שגגות, להטיל ספק ולחשוב אולי אחר הוא .בהשגחת שכר ועונש

אחר שזכה לתשובה מיראה שפירושה בהשגה ברורה של השגחת שכר , ולפיכך) נטשהרי עתה . הנה נתקנת לו לגמרי בחינת ההסתר בתוך הסתר, עד שבטוח שלא יחטא, ועונש

, ריבוי היסורים שהרגיש מעודווברור לו שכל. שיש השגחת שכר ועונש, רואה הוא בעלילשהיתה לו אז טעות , ואגלאי מלתא למפרע. היו לו לעונש מהשגחתו יתברך על החטאים שעשה

.ולפיכך עוקר הזדונות האלה משורשם. מרהכלומר בדומה לעבירות שעשה מבחינת . אלא שנעשים לו לשגגות, אמנם לא לגמרי

שמעבירים את האדם , מתוך ריבוי היסוריםשנכשל מחמת בלבול הדעת שהגיע לו , הסתר אחד .שהמה נחשבים רק לשגגות, מדעתו

רק . לא תיקן כלל בתשובתו זאת, שהיה לו לפני זה', אמנם את הסתר הפנים הא) סהרי נשארו לו , בטרם שזכה לתשובה, אבל לשעבר. אחר שזכה לגילוי פנים, מכאן ולהבא

, שהרי גם אז האמין. תיקון ושינוי כללמבלי שום , הסתר הפנים וכל השגגות כמו שהיוביום ההוא על כי אין אלקי בקרבי מצאוני "ואמר . שהצרות והיסורים באו לו מחמת עונש

".הרעות האלה

שפירושו מידת טובו , כי הזוכה לגילוי פנים. ולכן עדיין לא נקרא צדיק גמור) סא' היותו מצדיק את השגחתו יתל, )ה"אות נ(הוא הנקרא בשם צדיק ', השלימה כראוי לשמו ית

באופן , דהיינו שנוהג עם בריותיו בתכלית הטוב ובתכלית השלימות, כמות שהיא באמת .שמיטיב לרעים ולטובים

אמנם מתוך ". צדיק"מכאן ואילך ראוי להקרא בשם , כיון שזכה לגילוי פנים, כ"וע, עדיין לא תיקן' אבל בחינת הסתר א, שלא תיקן לגמרי אלא את בחינת הסתר בתוך הסתר

אינו ראוי עדיין , דהיינו בטרם שזכה לתשובה, ונמצא שהזמן ההוא, אלא רק מכאן ואילךצדיק שאינו "כ נקרא "וע. שהרי אז נשאר לו הסתר הפנים כמו שהיה, "צדיק"להקרא בשם

.כלומר שעדיין יש לתקן את העבר שלו, "גמורנעשה מוכשר על , לתשובה מיראהפ"משום שאחר שזכה עכ, "בינוני"כ "ונקרא ג) סב

אשר אז יזכה לבחינת , לזכות לתשובה מאהבה גם כן, ידי העסק השלם בתורה ומעשים טוביםשעל שם זה נקרא , בין היראה לאהבה, שהוא הבינוני, ולפיכך נמצא עתה". צדיק גמור" .מאהבהאפילו להכין את עצמו לתשובה , לא היה מוכשר לגמרי, כ בטרם זה"משא". בינוני"

דהיינו ההשגה , והנה נתבארה היטב המדרגה הראשונה של השגת גילוי הפנים) סגשזה , באופן שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לכסלו עוד, והרגשת השגחת שכר ועונש

וגם נקרא ". צדיק שאינו גמור"ונקרא . שהזדונות נעשו לו כשגגות, "תשובה מיראה"נקרא ".בינוני"

שהיא השגת ההשגחה , ר את המדרגה השניה של השגת גילוי הפניםועתה נבא) סדשהשם יתברך משגיח על בריותיו בבחינת הטוב , שפירושה. הנצחית, האמיתית, השלימה

אשר זוכה ". תשובה מאהבה"ו" צדיק גמור"אשר עתה הוא נקרא . והמיטיב לרעים ולטובים .שהזדונות נהפכו לו לזכויותאשר שלש הבחינות . הנוהגים בבריות, נות של הבנת ההשגחההבחי' והנה נתבארו כל ד

, אינם אלא הכנות, והשגת השגחת שכר ועונש, והסתר אחד, הסתר כפול: שהם, הראשונות .שהיא השגת ההשגחה האמיתית הנצחית', שעל ידיהם יזכה האדם לבחינה הד

ה של שכר שהיא השגת ההשגח', למה לא די לו לאדם בחינה ג, ויש להבין אמנם) סהולמה נקרא ? אשר כבר זכה שהיודע תעלומות מעיד עליו שלא יחטא עוד, שאמרנו, ועונשששמו מוכיח עליו שעדיין אין עבודתו רצויה בעיני , "צדיק שאינו גמור"או " בינוני"עדיין ?ועדיין נמצא חסרון ופגם בבחינת התורה והעבודה שלו, ת"השי

כי איך חייבה אותנו . ' על המצוה של אהבת הונקדים לברר מה שהקשו המפרשים) סושהרי על הכל אפשר לו לאדם שיכוף את . שאין בידינו לקיימה כלל, התורה הקדושה במצוה

.אבל על אהבה אינם מועילים שום שעבוד וכפיה שבעולם, עצמו וישעבד את עצמו לקיימוו אהבת השם נמשכת ל, ב המצוות כהלכתן"שמתוך שהאדם מקיים את כל תרי, ותירצו

ב "שהרי יכול לשעבד ולכוף את עצמו בתרי. ולפיכך נחשבת לו כמו בידו לקיימה. מאליה .'שאז זוכה גם באהבת ה, שיקיימן כהלכתן, המצוות

צריכה ' כי סוף סוף לא היתה אהבת ה. אמנם דבריהם אלו צריכים עוד לביאור רחב) סזאלא שבאה . שה ושעבוד כלל מידינומאחר שאין לנו בה שום מע, להגיע לנו בבחינת מצוה

ב "כ די לנו ומספיק לגמרי הציווי של תרי"וא. ב המצוות"מאליה אחר שנשלמים בתרי ?ולמה נכתבה מצות האהבה. המצוות

ויש . עצמה' צריכים מקודם להבנה אמיתית במהותה של אהבת ה, וכדי להבין זאת) סחהנה כל אלו הנטיות , כלפי חבריושכל הנטיות והמדות הטבועות באדם לשמש עמהן, לדעת

אלא רק , ומתחילה לא נבראו והוטבעו באדם. ת"והמדות הטבעיות כולן נחוצות לעבודת השיאשר , "ולא ידח ממנו נדח"ש "כמ, שהוא תכלית וסוף כל האדם, משום תפקידן הסופי האמור

.'כדי להשתלם עמהם בדרכי קבלת השפע ולהשלים חפץ ה, אז צריך להם לכולם" למענהו' כל פעל ה"וכן ). 'ג ז"ישעיה מ" (כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו"ש "וז

כדי שכל אלו הנטיות והמדות , אלא שבינתים הוכן לו לאדם עולם מלא). 'ז ד"משלי ט(שיהיו ראויים , באופן. י שיתעסק בהן עם הבריות"הטבעיות שבו יתפתחו וישתלמו ע

.לתכליתםמשום שכל בריות העולם נחוצים ". שבילי נברא העולםב, חייב אדם לומר: "ש"וזעד שיוכשרו ויעשו , שהמה המפתחים ומכשירים את נטיותיו ומדותיו של כל אדם יחיד, ליחיד

.'לכלי שרת לעבודתו ית

מתוך מדות האהבה שהאדם ' הרי יש לנו להבין את מהותה של אהבת ה, וכיון שכן) סטכי מתחילה לא הוטבעו , מושפעת במדות אלו' ם אהבת הג, אשר בהכרח, נוהג בהן כלפי חברומדות של ' נמצא בהן ד, וכשנתבונן במדות האהבה שבין איש לרעהו. 'באדם אלא לשמו ית

.שתים שהן ארבע, כלומר. זו למעלה מזו, אהבהאשר מרוב טובה ותענוג ותועלת , שפירושה". אהבה התלויה בדבר"היא ' הא) ע

שבטרם שהכירו ', מידה א: מדות' ובזה ב. נפשו בו באהבה נפלאהדבקה בו , שקיבל מחברומשום שעל כל , אלא שאינם רוצים לזכור אותן, גרמו רעות אחד לחברו, ונתאהבו זה בזה

ושום זכר של נזק , שמעודם עשו טובות ותועלת זה לזה, היא' ומידה ב. פשעים תכסה אהבה .ורעה כלשהם איננו ביניהם מעולם

שהיא , שהכיר מעלת חברו, שפירושה". אהבה שאינה תלויה בדבר"היא ' הב) עבשמתוך כך דבקה נפשו בו באהבה , מצוינת ועולה בהפלגה גדולה על כל המשוער והמדומה

בטרם שמכיר כל הליכותיו ועסקיו של , היא' מידה א: מידות' יש ב, וגם כאן. רבה לאין קץ ".י מוחלטתאהבה בלת"שאז נבחנת אהבה זו ל, חברו עם אחרים

שבשטחיות נדמה כמי שגורם להם רעות , משום שנמצא לחברו אילו עסקים עם אחרים, היתה נפגמת כל מעלתו של חברו, שאם היה האוהב רואה אותם, באופן. ונזק מתוך התרשלות

ולכן עדיין אהבתם . אלא שעדיין לא ראה עסקיו אלה. והיתה האהבה מתקלקלת ביניהם .יתירהשלימה וגדולה בהפלאה

היא באה , של האהבה בכללה' היא המידה הד, באהבה שאינה תלויה בדבר' מידה ב) עגאלא נוסף על זאת עתה מכיר הוא כל עסקיו והליכותיו עם כל . כ מהכרת מעלה שבחברו"ג

אלא טובתו מרובה , ובדק ומצא שלא לבד שאין בהם שמץ דופי, אף אחד מהם לא יחסר, אדם ".אהבה נצחית ומוחלטת"ועתה היא . על כל המשוער והמדומהעליהם לאין קץ ועולה

כ בין "המה נוהגות ג, המידות של האהבה הנוהגות בין איש לרעהו' והנה כל אלו ד) עדבבחינת מדרגות על דרך סיבה ', אלא שהמה נעשו כאן באהבת ה, ולא עוד. האדם למקום

של האהבה התלויה ' דה האבטרם שיזכה למי, ואי אפשר לזכות בשום אחת מהן. ומסובבואחר . 'הזאת מסבבת לו לזכות במידה הב' המידה הא, ואחר שזכה בה על שלימותה. בדבר

' וכן המידה הג. 'הרי היא מסבבת לו לזכות במידה הג, והגיע לסופה' שזכה בה במידה הב .לאהבה הנצחית', למידה הדמדרגה ראשונה של אהבת איך יצוייר לו לאדם לזכות ל: ז מתעוררת השאלה"ולפי) עה

שפירושה אהבה הבאה מחמת רוב טובה שהשיג , של האהבה התלויה בדבר' שהיא מידה א', ה ?בעת שאין שכר מצוה בעולם הזה, מהנאהב

הבחינות הראשונות של ' שכל אדם מוכרח לעבור דרך ב, ש לפי המתבאר"ומכשמדרך הטוב ', דת טובו יתדהיינו מי', שפירושה שהפנים שלו ית, ההשגחה בדרך הסתר פנים

.ולפיכך מקבלים אז צער ויסורים). ז"אות מ(הן נסתרות באותו זמן, להיטיבנוהגים בעיקר בזמן ההוא של , שכל העסק בתורה ובעבודה דרך בחירה, אמנם נתבאר

שפירושה , של האהבה התלויה בדבר' איך יצוייר שיזכה למידה ב, ואם כן. הסתר פניםולא גרם לו שום שמץ של , ה עשה לו הנאהב רק טובות מרובות ונפלאותשמעודו עד היום הז

'?או ד' שיזכה למדרגה ג, ל"ואצ? רע כל שהואולכל הפחות יש לנו להעלות מכאן מרגלית . אמנם כן צללנו לתוך מים אדירים) עו

".עולמך תראה בחייך ואחריתך לחיי העולם הבא) "ז"ברכות י(ל "כ מאמר חז"ונבאר ע. יקרההיה , ואם באו לברך". תראה"אלא רק , "עולמך תקבל בחייך"למה לא אמרו : ויש כאן להבין

למה לו לאדם , ועוד יש להבין בכלל? שישיג ויקבל עולמו בחייו, דהיינו, להם לברך בשלימותלמה העמידו ברכה , ועוד? ב"המצער הוא אשר אחריתו לחיי העוה, ב שלו בחייו"לראות העוה ?זו בראשונהכי ודאי ? איך היא, ב שלו בחייו"ראיה זו של העוה, והנה קודם כל צריכים להבין) עז

ת לשנות סדרי "גם אין מדרכו של השי. שבעינים הגשמיות אין רואים שום דבר רוחניאלא משום שהמה , ת בסדרים הללו"כי כל סדרי בראשית מתחילתם לא סדרם השי. בראשית

', שיזכה האדם על ידיהם להתדבק בו ית, דהיינו, הםהמוצלחים ביותר לתכלית הנרצית מ ?איך יצוייר לאדם ראיית עולמו בחייו, כ יש להבין"וא". למענהו' כל פעל ה"ש "כמ

על , ואומר לך שראיה זו מגיעה לו לאדם על ידי פקיחת עינים בתורה הקדושה) עחה לנשמה בטרם ועל דבר זה משביעים ל". גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך"דרך הכתוב

ובל תשטה . תחזיק את עצמך כרשע, בתורה" עינים"כל עוד שלא זכית לפקיחת , פרושדו הברכה של למה העמי, כ"ובזה תבין ג. את עצמך מכח הפרסום שיש לך בכל העולם לצדיק

".צדיק שאינו גמור"כי לפני זה אינו זוכה אפילו לבחינת , עולמך תראה בחייך בראש הברכותוכן כל , אם באמת יודע בעצמו שכבר קיים כל התורה כולה, אמנם יש להבין) עט

אלא שמושבע ועומד להחזיק את , למה כל זה לא יספיק לו כלל, העולם כולו הסכימו לו בזהלראות , שחסרה לו המדרגה הנפלאה הזאת של פקיחת העינים בתורה, ומשום? עצמו לרשע ?אתה מדמה אותו לרשע, עולמו בחייו

, עליהם' הדרכים של השגתם של בני האדם את השגחתו ית' אמנם כבר נתבארו ד) פהסתרת "ונתבאר הטעם של . ושתים מבחינת גילוי הפנים, שהן שתים מבחינת הסתר הפנים

' כדי לתת מקום לבני אדם להתיגע ולעסוק בעבודתו ית, שהיא בכונה גדולה, ותמהברי" הפניםכי אז עולה נחת הרוח לפני המקום מעבודתם בתורתו ". בחירה"בתורה ומצוות מבחינת

שאין להם בחירה אלא שמוכרחים , ביותר מנחת הרוח שלו מהמלאכים של מעלה, ומצוותיו .כנודע, בשליחותםאלא , איננה נחשבת לשלימות, מור על בחינת הסתר פניםועם כל השבח הא) פאשכל , דהיינו. כי היא המקום שמשם זוכים לכל השלימות המקווה. בלבד" מעבר"לבחינת

אינו זוכה בה אלא מתוך יגיעתו בתורה ומעשים טובים בזמן של , שכר מצוה המוכן לאדםצער מתוך התחזקותו באמונתו כי אז יש לו ". בחירה"כלומר מזמן שעוסק מכח , הסתר הפנים

וכל השכר של האדם אינו נמדד אלא לפי הצער שסובל מקיום התורה . בקיום רצונו' ית ).לפי סבל שחר" (לפום צערא אגרא"ש "כמ, והמצוה

וכשמשלים . הזה של הזמן מהסתר הפנים" המעבר"ולפיכך מוכרח כל אדם לעבור ) פבפ "ואע, ובטרם שזכה לגילוי הפנים. ו לגילוי הפניםדהיינ, אז זוכה להשגת ההשגחה הגלויה, זה

.אי אפשר לו שלא יבא פעם לידי עבירה, שרואה את האחורייםמשום שאין האהבה באה בדרך הכפיה , ג המצוות"ולא בלבד שאין בידו לקיים כל תרי

כי אפילו היראה שלו אינה קבועה . כ אינו שלם"ב מצוות ג"אלא אפילו בתרי, והאונסשאפילו , )ס אחוריים"שכל גימטריא ה(א "היא בגמטריה תרי" תורה"ס אשר " וז.כהלכתה

.אלא סופו לזכות לגילוי הפנים". ב"לא לנצח ירי"ס "וז. ב אינו יכול לקיים כהלכתן"תרישהיא השגת השגחת שכר ועונש בבירור , והנה מדרגה ראשונה של גילוי הפנים) פגשזוכה בפקיחת עינים בתורה הקדושה ', די ישועתו יתאין זו באה לו לאדם אלא על י, המוחלט

שכבר , ובכל מצוה שבתורה הקדושה). ו"אבות פ" (ונעשה כמעיין המתגבר", בהשגה נפלאהוכן . ב"המיועד לו לעוה, זוכה ורואה בה את שכר המצוה, קיים אותה מתוך היגיעה מבחירתו

.ההפסד הגדול שבעבירהעם כל זה , כי אין שכר מצוה בעולם הזה, לידופ שעדיין לא הגיע השכר "ואע) פד

, להרגיש התענוג הגדול בעת עשיית כל מצוה, מספיקה לו ההשגה הברורה הזאת מכאן ואילךפ "אע, כסוחר שעשה עסק והרויח בו סכום גדול, למשל". כי כל העומד לגבות כגבוי דמי"

בלי שום צל של ספק קל מכל מקום אם הוא בטוח , שעתיד הריוח להגיע לידו לאחר זמן רב .הרי אצלו השמחה שוה כמו שהגיע לידו תיכף, שהריוח יגיע לידו בזמן

שהשגחה גלויה כזאת מעידה עליו שמכאן ואילך יתדבק בתורה , ומובן מאליו) פהפ "ואע. כמו שבורח מפני אש, וכן שיפרוש ויברח מהעבירות. ומצות בכל לב ונפש ומאד

מכל מקום הדביקות הגדולה , שלא זכה עדיין לתשובה מאהבהמשום , שאינו עוד צדיק גמורדהיינו המדרגה , כ בתשובה מאהבה"שלו בתורה ומעשים טובים עוזרת לו לאט לאט לזכות ג

.ונעשה צדיק גמור. ג המצוות בשלימות"ואז יכול לקיים כל תרי". גילוי פנים"של ' הב שמשביעים את הנשמה טרם ,מה שהקשינו בענין השבועה, ועתה מובן לנו היטב) פו

". תהיה בעיניך כרשע, אשר אפילו כל העולם אומרים לך צדיק אתה: "ז"ביאתה לעוה, למה מחויב להחזיק עצמו כרשע, מאחר שהעולם כולו מסכימים עמו שהוא צדיק, שהקשינו

?וכל העולם כולו לא יהיה נאמן לומה ענין העדות ". ו אומריםואפילו כל העולם כול"ויש עוד להוסיף להקשות על הלשון

, והיה לו להשביעו? והלא האדם יודע בעצמו יותר מכל העולם כולו? של העולם כולו לכאן ?שאפילו אתה יודע בעצמך שצדיק אתה

אם , שחייב אדם לדעת בנפשו, )א"ברכות ס(הלא גמרא מפורשת היא , וביותר קשהאלא , ולא עוד. באמת צדיק גמורהרי שיש חיוב ומציאות להיות . צדיק גמור הוא אם לאו

איך משביעים את הנשמה שתמיד תהיה , ואם כן. מחוייב לחקור ולידע בעצמו את האמת הזו ?ל חייבו את ההיפך"אחר שחז, ושלא תדע לעולם את האמת בעצמה, בעיניה כרשע

כי האדם עצמו כל עוד שלא זכה לפקיחת עינים , אמנם הדברים מדוייקים מאד) פזהנה ודאי שלא יוכל , עד שיספיק לו להשגה ברורה בהשגת שכר ועונש, גה נפלאהבתורה בהש

' כי מרגיש בהכרח שחסרים לו ב, להחזיק את עצמו כצדיק, לרמות את עצמו בשום אופן ".אהבה ויראה"שהן , המצוות הכוללות ביותר שבתורה

ת שלא ישוב שיעיד עליו יודע תעלומו"דהיינו באופן , שאפילו לזכות ליראה בשלימותהנה זה לא יצוייר לאדם כלל , מחמת רוב יראתו מהעונש וההפסד של העבירה" לכסלו עוד

דהיינו הזכיה של מדרגה , בטרם שיזכה להשגה שלימה וברורה ומוחלטת בהשגחת שכר ועונש, ואין צריך לומר לאהבה. י פקיחת עינים בתורה"המגיעה לו לאדם ע, של גילוי פנים' א

ושום יגיעה ) הבנת הלב(להיותה תלויה באבנתא דליבא , מחוץ לגדר יכלתושענינה לגמרי .וכפיה אינה מועילה לו כאן

' כי ב". ואפילו כל העולם אומרים לך שצדיק אתה"ולפיכך לשון השבועה היא ) פחיכול , ואין אחד מבני העולם זולתו, הן מסורות רק לאדם עצמו" אהבה ויראה"המצוות האלו

שמן , מיד אומרים, א מצוות"כיון שרואים אותו שלם בתרי, ולפיכך. ולדעת אותןלהבחין בהן הריהו , ומתוך שטבע האדם מחייב להאמין לעולם. כ"הסתם יש לו המצוות של אהבה ויראה ג

, ז"עוד טרם ביאתה לעוה, משביעים את הנשמה על זה, לפיכך, עלול מאד ליפול לטעות מרהדם כשהוא לעצמו מחוייב ודאי לחקור ולידע בנפשו אם צדיק הא, אמנם. והלואי שיועיל לנו

.ל"כנ, גמור הואבה , איך אפשר לזכות אפילו למדרגה ראשונה של אהבה: גם מובן שהקשינו) פט

שהרי אינו צריך לקבל , ועתה מובן היטב). בחיים האלה(בשעה שאין שכר מצוה בעולם הזה , "ב"למך תראה בחייך ואחריתך לחיי העוהעו"כ דייקו "כי ע, ממש את שכר המצוה בחייו

.ב"אלא בעוה, להורות ששכר מצוה בהאי עלמא ליכאהוא מוכרח באמת , ב"אמנם לראות ולידע ולהרגיש שכר המצוה העתיד לבא בעוה

כי אז זוכה . דהיינו על ידי השגתו הנפלאה בתורה, לדעת זה בבירור גמור בעוד בחיים חיתווביאתו , שהיא מדרגה ראשונה של היציאה מהסתר פנים, בדברפ לבחינת האהבה התלויה"עכ

שיעיד עליו יודע "באופן , המוכרחת לו לאדם לקיום תורה ומצוות כהלכתן, לגילוי פנים ".תעלומות שלא ישוב לכסלו עוד

, מתוך שמתאמץ בשמירת התורה והמצוות מבחינת אהבה התלויה בדבר, ומעתה) צאז הולך , "כל העומד לגבות כגבוי דמי"מבחינת , ב"ו בעוההבאה לו מידיעת השכר העתיד ל

שהיא בחינת השגחתו יתברך על העולם מתוך נצחיותו , של גילוי הפנים' וזוכה למדרגה הב .שהוא טוב ומיטיב לרעים ולטובים, דהיינו, ואמיתיותו

א ומשם ואילך נקר. שאז הזדונות נעשים לו כזכויות, וזוכה לאהבה שאינה תלויה בדברכי יש לו כל , "גמור"ונקרא . כי יכול לקיים התורה והמצוות באהבה ויראה, "צדיק גמור"

.ג המצוות בשלימות"תרי, דהיינו השגחת שכר ועונש, של ההשגחה' בזוכה בבחינה ג: ומיושב מה שהקשינו) צא

ו צדיק שאינ"ז נקרא עדיין רק "ועכ, שכבר יודע תעלומות מעיד עליו שלא ישוב לכסלו עודוהוא . דהיינו מצות האהבה, "מצוה אחת"כי סוף סוף עדיין חסרה לו , ועתה מובן היטב". גמור

שהן בהכרח הפסיעה , ג המצוות"שהרי צריך לגמור בהכרח מספר תרי, אינו גמור ודאי .הראשונה על מפתן השלימות

בשעה , איך חייבה אותנו התורה במצות האהבה: ובכל האמור יתבאר שהקשו) צב, ועתה תבין ותראה? צוה הזאת איננה כלל בידינו לעסוק ולנגוע בה אפילו במגע כל שהואשהמ

לעולם יעסוק אדם בתורה "וכן ". אל תאמן, יגעתי ולא מצאתי"ל "שעל הדבר הזה הזהירונו חזוכן שעל דבר זה מעיד ). 'פסחים נ" (כי מתוך שלא לשמה בא לשמה, ומצוות שלא לשמה

).'משלי ח" (ניומשחרי ימצאונ"הכתוב יגעתי ולא , אם יאמר לך אדם, אמר רבי יצחק): 'מגילה דף ו(ל "וזהו לשון חז) צג ".תאמן, יגעתי ומצאתי. אל תאמן, לא יגעתי ומצאתי. אל תאמן, מצאתי

כי יגיעה , שהלשון לכאורה סותרת את עצמה, "יגעתי ומצאתי תאמן"והנה הקשינו על : והיה לו לומר. דבר שמגיע לו בלי טורח כלל ובהסח הדעתומציאה נופלת על, נופלת על קנין

".יגעתי וקניתי"ומשחרי "הכונה היא על לשון הכתוב , שלשון מציאה זו שמזכירים כאן, אמנם תדע

' שאינם מוצאים אותו ית, ד שהכתוב בזוהר"ע, ת"וסובב על מציאות פניו של השי". ימצאונניולפיכך . ת" בתורה זוכים למצוא גילוי הפנים של השישעל ידי יגיעה, כלומר. אלא רק בתורה

והמציאה היא , כי היגיעה היא בתורה". יגעתי ומצאתי תאמן"ל בדבריהם ואמרו "דייקו חז .'בגילוי הפנים של השגחתו ית

כי אז היה מקום לטעות ". יגעתי וקניתי"או " תאמן, יגעתי וזכיתי"ובכונה לא אמרו , "מצאתי"ולפיכך דייקו בלשון . ובבים על קנין התורה בלבדשהזכיה או הקנין ס, בדברים

דהיינו מציאות גילוי פניו של השגחתו , להורות שהכונה היא על דבר נוסף על קנין התורה .יתברך

מי יעלה על : כי לכאורה תמוה". אל תאמן, לא יגעתי ומצאתי"ש "ובזה מתיישב מ) צדאלא מתוך שהדברים סובבים ? התיגע עליהשאפשר לזכות בתורה בלי שיהיה צריך ל, דעתו

, שכל מי שהוא כקטן כגדול, שהמשמעות היא, )ז"י' משלי ח" (ומשחרי ימצאונני"על הכתוב שאין , והיה אפשר לחשוב". ומשחרי"כי כן מורה הלשון . תיכף מוצא אותו', המבקש אותו ית

גם הוא ימצא , שום יגיעהואפילו איש פחות שאינו מוכן ליתן על זה, צריך לזה יגיעה כל כךלא "אלא היגיעה היא הכרחית כאן ו, שאל תאמין לפירוש כזה, ל"לזה הזהירונו חז. 'אותו ית

".אל תאמן, יגעתי ומצאתיראה נתתי לפניך היום את "ש "כמ, "חיים"ובזה תבין למה נקראת התורה בשם ) צה

משלי " (כי חיים הם למצאיהם"וכן ". ובחרת בחיים"וכן ). ו"ט' דברים ל" (החיים ואת הטובת "בהיות שהשי). ז"משלי ט" (כי באור פני מלך חיים"כי דבר זה נמשך לה מהכתוב ). ב"כ' ד

שזה , כ החיים נמשכים לאותם הענפים הדבקים במקורם"וע. הוא מקור כל החיים וכל הטובם בתורה בהשגה דהיינו שזכו לפקיחת עיני, בתורה' אמור באותם שהתייגעו ומצאו אור פניו ית

' שפירושו השגת ההשגחה האמיתית הראויה לשמו ית, עד שזכו לגילוי הפנים, הנפלאה .ושמדרך הטוב להיטיב, "הטוב"

כמו . כבר אינם יכולים לפרוש את עצמם מקיום המצוה כהלכתה, והזכאים הללו) צו העבירה כבורח וכן בורחים מפני. אדם שאינו יכול לפרוש את עצמו מתענוג נפלא שהגיע לידו

' להיות אהבתו ית, "אלקיכם חיים כלכם היום' ואתם הדבקים בה"ועליהם נאמר . מפני הדליקה. בצנורות הטבעיים המוכנים לו לאדם מטבע הבריאה, מגיעה ומושפעת אליהם באהבה טבעית. והחיים מושפעים לו בשפע רב ממקורו בלי הפסק. כי עתה נמצא הענף דבוק בשרשו כראוי

".חיים"שם זה נקראת התורה בשם ועל שיהיה , ל במקומות הרבה על תנאי המחוייב בעסק התורה"ולפיכך הזהירונו חז) צז

ולדבר זה היא ניתנה . כי תורת חיים היא, באופן שיזכה על ידיה לחיים, דהיינו. דוקא" לשמה"ע בה ולתת בשעת העסק בתורה להתייג, מוכרח כל אדם, ולפיכך". ובחרת בחיים"ש "כמ, לנו

שנקראת , דהיינו השגת ההשגחה הגלויה". פני מלך חיים"למצוא בה את אור , דעתו ולבו ".אור הפנים"

אל , יגעתי ולא מצאתי"ש "וכמ". ימצאונני" ומשחרי"ש "כמ, וכל אדם מוכשר לזה, כל העוסק בתורה לשמה"ש "וז. רק היגיעה בלבדה, וכלום חסר לו לאדם בדבר זה". תאמן

שזהו , רק שיתן דעתו ולבו לזכות לחיים, דהיינו). א"ע' תענית ז" (עשית לו סם חייםתורתו נ ".לשמה"פירושו של לומר שהמצוה הזאת איננה , שמה שהקשו המפרשים על מצות האהבה, עתה תראה) צח

כי הוא לגמרי , שאין זו קושיא כלל, משום שאין האהבה באה בדרך כפיה ושעבוד, בידינוש "כמ, הגלויה' אפשר לכל אדם להתייגע בתורה עד שימצא השגת השגחתו יתשהרי , בידינו

".יגעתי ומצאתי תאמן"ומי . כבר האהבה נמשכת לו מאליה בצנורות הטבעיים, וכשזוכה להשגחה הגלויה

נמצא בהכרח , יהיה זה מטעם שיהיה, שאינו מאמין שאפשר לו לזכות לזה על ידי יגיעתושהיא בניגוד , אלא מדמה לעצמו שהיגיעה אינה מספקת לכל אדם, ל"שאינו מאמין בדברי חז

". ומשחרי ימצאונני"וכמו כן בניגוד לדברי הכתוב ". יגעתי ולא מצאתי אל תאמן"ש "למ .ליגיעה הוא צריך ודאי, אמנם. כקטן כגדול, יהיה מי שיהיה, דייקא" ומשחרי"דהיינו

ה תורתו נעשית לו סם המות כל העוסק בתורה שלא לשמ"ש "ומהמתבאר תבין מ) צט. ה מסתיר את עצמו בתורה"שהקב". אכן אתה אל מסתתר"ש "גם על מ). א"ע' תענית ז(

שהמה מחוץ לתורה ולא , ז"ת מוסתר דוקא בהבלי העוה"שהשי, שהדעת נותנת, שהקשינוה מסתיר עצמו "הסתר זה שהקב: ועוד הקשינו? שרק שם מקום הגילוי בלבד, בתורה עצמה

?למה לי, פשוהו וימצאו אותוכדי שיח, ה מסתיר את עצמו כדי שיבקשוהו"שהסתר זה שהקב, ומהמתבאר תבין היטב) ק

. הסתר אחד והסתר בתוך הסתר: הבחינות' שנוהג עם בריותיו בב, פירושו דבר הסתר הפניםת רוצה להשאר בבחינת השגחה של הסתר "שהשי, שאל יעלה על הדעת, ומשמיענו הזוהר

כדי שחברו יחפש אחריו , שמסתיר את עצמו בכונה, אלא בדומה לאדם. תיופנים מבריו .וימצאהו

זה רק משום שרוצה שהבריות , בשעה שנוהג עם בריותיו בהסתר פנים, ת"כן השישיוכלו , משום שאין שום דרך ומבוא לבריות, כלומר. יבקשו את גילוי פניו וימצאו אותו

באופן שכל ההסתר . נוהג עמהם מתחילה בהסתר פניםאם לא היה , לזכות באור פני מלך חיים .הוא רק הכנה בעלמא אל גילוי הפנים

שהאדם משיג , כי ענין היסורים והצער. ה מסתיר את עצמו בתורה"שהקב, ש"וז) קאלאדם שהרבה , אינו דומה באדם שיש בידו עבירות ומיעט בתורה ומצוות, בשעת הסתר הפנים

לחשוב , דהיינו. שון מוכשר ביותר לדון את קונו לכף זכותכי הרא. בתורה ומעשים טובים .שהיסורים הגיעו לו מחמת העבירות ומיעוט התורה שבידו

שהרי לפי דעתו אינו ראוי , קשה לו ביותר לדון את קונו לכף זכות, כ השני"משא, ולא עוד אלא שרואה שחבריו הגרועים ממנו אינם סובלים כל כך, לעונשים קשים כל כך

".לשוא זכיתי לבבי"וכן , "רשעים ושלוי עולם השגו חיל"ה "עדנמצא שהתורה , אשר כל עוד שהאדם אינו זוכה להשגחה של גילוי פנים, ומכאן תראהה מסתיר עצמו "ש אשר הקב"וז. מכבידים לו הסתר הפנים במידה מרובה, והמצוות שהרבה

, רה אינו אלא כבחינת כרוזיםובאמת כל הכובד הזה שהוא מרגיש ביותר על ידי התו. בתורהולמהר לתת את , ז ומעוררתו להזדרז ביותר"אשר התורה הקדושה בעצמה קוראת אליו עי

.'כחפץ ה, בכדי לזכותו תיכף לגילוי הפנים, סכום היגיעה הנדרש ממנוכי מלבד שאינו יוצא . ש שכל הלומד שלא לשמה תורתו נעשית לו סם המות"וז) קב

הנה עוד התורה , שהרי לא כיוון דעתו להתייגע ולזכות לו, ילוי פניםמבחינת הסתר פנים לגשהוא בחינת , עד שנופל להסתר תוך הסתר, מוסיפה לו הסתר פנים במידה מרובה, שמרבה

.ונמצא שתורתו נעשית לו סם המות. להיות מנותק לגמרי משורשו, מותשיש להבין ". סתרנ"ו" נגלה"שהם , השמות הנוהגים בתורה' ובזה מתבארים ב) קג

כי תורת , אמנם יש כאן כונה עמוקה? ולמה אין כל התורה מגולה? ענין תורת הנסתר למה לי ".תורת הנסתר"ועל שם זה נקראת ". מסתתר בתורה"ת "אשר השי, מרמזת" הנסתר"

ולפיכך אמרו המקובלים וכן . ת מתגלה על ידי התורה"נקראת משום שהשי" נגלה"ו, דהיינו כאמור. אשר סדר השגת התורה מתחילה בסוד ומסיימת בפשט,א"נמצא בסידור הגר

, זוכה על ידיה לתורת הנגלה, שהאדם מתייגע מתחילתו בתורת הנסתר, י היגיעה הרצויה"שע .מסיים בפשט, וכשזוכה. הרי שמתחיל בנסתר שנקרא סוד. שהיא הפשטהיא בחינת האהבה ש, איך אפשר לזכות למדרגה ראשונה של אהבה, ונתבאר היטב) קד

מכל מקום השגת שכר , פ שאין שכר מצוה בחיי העולם הזה"שאע, כי נודענו. התלויה בדבראשר ההשגה , הבאה לו לאדם על ידי פקיחת עינים בתורה, המצוה ישנה גם בחיי העולם

.הברורה הזאת דומה לו לגמרי כמו שמקבל שכר המצוה תיכף על המקוםשהיא כדי להנות , ה הכלולה במחשבת הבריאהשמשום זה מרגיש הטבתו הנפלא

מתגלה בינו לבין , שמתוך רוב הטובה שמשיג. 'כידו המלאה הטובה והרחבה ית, לנבראיוהמושפעת אליו בלי הפסק באותם הדרכים והצנורות שבהם מתגלה , אהבה נפלאה' המקום ית

.האהבה הטבעיתינת היסורים מחמת השגחת אבל כל בח. אמנם כל זה מגיע לו מעת השגתו ואילך) קה

כי על , פ שאינו רוצה לזכור אותם"אע, שסבל בטרם שזכה לגילוי פנים האמור, הסתר הפנים, אפילו מבחינת אהבה שבין הבריות, אמנם נחשבים ודאי לפגם גדול, כל פשעים תכסה אהבה

.להיותו טוב ומיטיב לרעים ולטובים', ואין צריך לומר כלפי אמיתיות השגחתו ית

אשר ירגיש , בבחינה כזו' איך אפשר לו לאדם לזכות לאהבתו ית, לפיכך יש להביןוולא עשה לו שום גרם של רע , מעת הולדו ואילך, ת עשה לו טובות נפלאות תמיד"שהשי, וידע

.של אהבה' שהיא בחינה ב, כל שהוא מעודו ולתמידנעשו , ובה מאהבההעושה תש"שאמרו , ל אנו צריכים"לדברי חז, וכדי להבין זאת) קו

אלא כל זדון ועבירה , ת לא בלבד שמוחל לו הזדונות"שהשי, פירוש". לו הזדונות כזכויות .ת למצוה"מהפך השי, שעשה

אפילו , שכל עבירה שעשה, אחר שזכה האדם להארת פנים במידה כזו, ולפיכך) קזושמח על כל ששש , הנה נמצא מחמת זה, היא נהפכת ונעשית לו למצוה, אותן שעבר במזיד

' מעת היותו נתון בב, רגשי היסורים והמכאובים המרים והטרדות המרובות שעברו עליו מעודושנהפכו לו , כי המה הם שגרמו והביאו לו את כל הזדונות הללו. הבחינות של הסתר הפנים

.המפליא פלאות' מסיבת הארת פניו ית, עתה למצוותאו שנכשל ', כבהסתר הא, נכשל בשגגותו, שהעבירו אותו על דעתו, וכל צער וטרדה

נהפך ונעשה לו עתה לבחינת גרם והכנה רגילה לקיום מצוה ולקבל , כבהסתר הכפול, בזדונות .וכל רעה לטובה נפלאה, כ כל צער לשמחה גדולה"ונהפך לו ע. עליה שכר גדול ונפלא לנצח

שהיה האדון , וזה דומה למעשה שמספר העולם על יהודי נאמן בית אצל אדון אחד) קחוהאיש הזה היה . שהאדון נסע לדרכו והניח עסקיו ביד ממלא מקומו, וקרה פעם. אוהבו כנפשו. כדי להשפילו היטב, נטל ליהודי והלקה אותו חמש מכות לעיני כולם: מה עשה. שונא ישראל

ויקרא לממלא, ויחר אפו מאד. וסיפר לו כל שקרה לו, הלך אליו היהודי, וכאשר חזר האדוןנטלם היהודי ושב . ויצוהו לתת ליהודי תיכף על יד אלף אדומים בעד כל מכה שהלקהו, המקום. סיפר לה? מה קרה לך עם האדון: אמרה לו בחרדה רבה. מצאה אותו אשתו בוכה. לביתו

. אני בוכה משום שלא הלקה לי אלא חמש מכות: אמר לה? כ למה אתה בוכה"א: אמרה לו .כי עתה היו לי עשרת אלפים אדומים, הפחות עשר מכותוהלואי היה נותן לי לכל

בדרך שהזדונות נעשו , אשר אחר שזכה האדם למחילת עוונות, והנה הראית לדעת) קטאשר הנאהב לא ', ת בבחינת אהבה במדרגה הב"כ לבא עם השי"הנה אז זוכה ג, לו כזכויות

ה לו טובות מרובות ונפלאות אלא הולך ועוש, ואפילו צל של רע, גרם לאוהבו מעודו שום רע .באופן שתשובה מאהבה והתהפכות הזדונות לזכויות באים כאחד, מעודו ולתמיד

אבל עדיין . דרגותיה' בב, ועד כאן לא ביארנו אלא בחינת האהבה התלויה בדבר) קי ?הבחינות של האהבה שאינה תלויה בדבר' בב' איך זוכה האדם לבא עם קונו ית, צריך להבין

לעולם יראה אדם את עצמו ) "'קידושין דף מ(ש "הזה צריכים להבין היטב מובדבר עשה עבירה . אשריו שהכריע עצמו לכף זכות, עשה מצוה אחת. כאלו חציו חייב וחציו זכאי

לפי שהעולם , רבי אלעזר בן רבי שמעון אומר. אוי לו שהכריע את עצמו לכף חובה, אחתאשריו שהכריע את עצמו ואת כל , עשה מצוה אחת, בונידון אחר רובו והיחיד נידון אחר רו

, אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה, עבר עבירה אחת. העולם לכף זכות ".שבשביל חטא יחידי שעשה זה אבד ממנו ומכל העולם טובה הרבה

כי אומר שהעושה מצוה . ולכאורה הדברים הללו מוקשים מתחילתם עד סופם) קיאהלא זה אמור רק באותם שחציים . בשביל שנידון אחר רובו, ף מכריע לכף זכותתיכ, אחת

. והעיקר חסר מהספר. שמזה אין רבי אלעזר בן רבי שמעון מדבר כלל, חייב וחציים זכאילעולם יראה אדם את עצמו כאלו חציו חייב "ש "שסובבים על מ, ל פירש דבריו"י ז"ורש

שיראה כן גם את העולם כולו כאלו הם חציים , עון מוסיףורבי אלעזר בן רבי שמ". וחציו זכאי ?אם המשמעות היא אחת, ולמה שינה לשונו. אמנם העיקר חסר מהספר. חייבים וחציים זכאים

. שהאדם יראה את עצמו כאלו הוא רק מחצה חייב, וביותר קשה על הדבר גופו) קיב? שהוא מחצה על מחצה, לומרישקר בעצמו , אם האדם יודע את עונותיו המרובים, שזה פלא

". וחוטא אחד יאביד טובה הרבה"הרי קרא קדריש , ועוד? "מדבר שקר תרחק"והתורה אמרה הרי שהמדובר הוא . משום עבירה אחת מכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף חובה, דהיינו

.שהאדם צריך לדמות את עצמו ולעולם, ממציאות אמיתית ולא באיזה דמיון כוזבואיך ? היתכן שאין בכל דור ודור אנשים הרבה שעושים מצוה אחת: וכן תמוה) קיג

אלא ? אלא עולם כמנהגו נוהג, שאין המצב משתנה כלל, כלומר? העולם מוכרע לכף זכות .פ שטחיותם אין להם שום הבנה"כי הדברים ע, שצריכים כאן לעמקות יתירה

ללמד אותו לשון , מרוביםאמנם אין מדובר כלל על אדם שיודע בעצמו שעוונותיושאין זה מדרך . וכן לפתותו שאינה חסרה לו אלא מצוה אחת. שהוא מחצה על מחצה, שקר

, ואליו הכתוב מברר לו את דרכיו ומוכיח לו שעדיין אינו צדיק אלא שהוא בינוניג "ממספר תרי" מצוה אחת"משום שעדיין חסרה לו , והוא. שפירושו מחצה חייב ומחצה זכאי

הנה , של היודע תעלומות שלא יחטא עודכי כל עדותו. שהיא מצות האהבה, המצוות שבתורהשזה נבחן ליראת העונש ומכונה , בהפסד הרב של העבירה, הוא רק מחמת הבהירות שבהשגתו

".תשובה מיראה"משום זה , שמדרגה זאת של תשובה מיראה עדיין אינה מתקנת את האדם, גם נתבאר לעיל) קיד

, ל בטרם שזכה לגילוי הפניםאמנם כל הצער והיסורים שסב. אלא מעת התשובה ואילךאלא שנשארים , גם העבירות שעשה לא נתקנו לו לגמרי. נשארים כמות שהיו בלי שום תיקון

.בבחינת שגגותיראה את עצמו כאלו , "מצוה אחת"שאדם כזה שעדיין חסרה לו , ולפיכך נאמר) קטו

בה הרי היא שאותה העת שזכה לתשו, שידמה לעצמו, כלומר. הוא חציו חייב וחציו זכאיבאותה מחצית שנותיו שעברה , דהיינו". חציו חייב"שבאופן זה נמצא , נמצאת באמצע שנותיו

.כי התשובה מיראה אינה מתקנת אותם, שהוא מאז בודאי חייב, עליו בטרם שעשה תשובה, מעת שזכה לתשובה ואילך, דהיינו במחצית שנותיו". חציו זכאי"ונמצא גם כן שהוא

, הרי שבחצי שנותיו הראשונים הוא חייב. להיותו בטוח שלא יחטא עוד, ודאישאז הוא זכאי .ובחצי שנותיו האחרונים הוא זכאי

דהיינו אותה המצוה שחסרה , "מצוה אחת"שאם עשה , שיחשוב בעצמו, ונאמר לו) קטזדהיינו על ידי , כי הזוכה למצות האהבה. אשריו שהכריע עצמו לכף זכות, ג"לו ממספר תרי

שאז גם כל צער ועצב שסבל , שזוכה על ידיה שהזדונות נהפכו לו לזכויות, ובה מאהבההתשעד שמצטער בעצמו על , נהפכים לו לתענוגות נפלאים לאין קץ, מטרם שזכה לתשובה, מעודו

הכרעה לכף "הנה זהו שנקרא . כמשל מהאדון ואוהבו היהודי. מה שלא סבל מהם כפלי כפלייםכף "והיינו הכרעה ל". זכויות"ו עם השגגות והזדונות נהפכו לו לשהרי כל רגשותי, "זכותוהתהפכות זו מכונה . נהפכה ונעשתה לכף מלאה זכויות, שכל הכף המלאה חובות, "זכות

".הכרעה"בלשון חכמים החסרה לו " מצוה אחת"שכל עוד שהוא בינוני ולא זכה ל, ועוד אומר ומזהיר אותו) קיז

ולא יסמוך עצמו גם על העדות של היודע . בעצמו עד יום מותואל יאמין , ג"מהמספר תריולפיכך יחשוב . אלא שהוא עלול עוד לבא לידי עבירה. תעלומות שלא ישוב לכסלו עוד

.אוי לו שהכריע את עצמו לכף חובה, אם עבר עבירה אחת, בעצמוחינת וחוזר לב, כי אז יאבדו תיכף כל השגתו הנפלאה בתורה וכל גילוי הפנים שזכה

כי יאבדו כל הזכויות והטוב אפילו מחצי , ונמצא מכריע את עצמו לכף חובה. הסתר פנים ".וחוטא אחד יאבד טובה הרבה"ועל זה מביא לו ראיה מהכתוב . שנותיו האחרונים

גם למה אינו מביא . עתה תבין את ההוספה שמוסיף רבי אלעזר בן רבי שמעון) קיחשל האהבה ורבי ' ומבחינה ג' כי שם מדובר מבחינה ב. הלשון של חציו חייב וחציו זכאי

דהיינו גילוי הפנים , שהיא האהבה הנצחית, של האהבה' אלעזר בן רבי שמעון מדבר מבחינה ד .מבחינת הטוב והמיטיב לרעים ולטובים, כמות שהוא באמת

אלא רק בשעה שהוא בקי ומכיר ויודע', שאי אפשר לזכות לבחינה ד, ונתבאר שם) קיטולכן גם . אף אחד מהם לא יחסר לו, איך הוא מתנהג עם כל אחרים, כל עסקיו של הנאהב

עדיין אינה מספיקה לו לזכות , הזכות הגדולה שהאדם זוכה להכריע את עצמו לכף זכותמבחינת הטוב ומיטיב לרעים ' כי עתה אינו משיג מעלתו ית. 'דהיינו לבחינה ד, לאהבה השלמה

.כלפי עצמו' שגחתו יתאלא מתוך ה, ולטובים. אבל עוד אינו יודע מהשגחתו יתברך באופן הנעלה והנפלא הזה עם יתר בריות העולם

שכל כמה שאינו יודע כל עסקיו של הנאהב עם אחרים עד אף אחד מהם לא , ונתבאר לעילורק אז . ולפיכך הוא מחוייב להכריע גם כל העולם לכף זכות. עדיין אין האהבה נצחית, יחסר

.תגלה לו האהבה הנצחיתמלפי שהעולם נידון אחר רובו והיחיד נידון : "וזה שאומר רבי אלעזר בן רבי שמעון) קכשיראה אותם כאלו הם , אינו יכול לומר כמו שכתוב, ומתוך שמדבר מכל העולם". אחר רובו

לתשובה כי מדרגה זו מגיעה לו לאדם רק בזמן שזוכה לגילוי פנים ו. חציים חייב וחציים זכאי

אלא בזמן שאין לו שום , כי אפשר לחשוב שאין האדם זוכה לבחינת צדיק גמור, פירושכבר אינם ראויים לזכות לבחינת , ים וזדונותאבל הללו שנכשלו בחטא. עבירה ולא חטא מעודו

שאינו כך אלא שהעולם נידון אחר , לפיכך מלמדנו רבי אלעזר בן רבי שמעון. צדיקים גמורים, דהיינו לאחר שעשה תשובה מיראה, שאחר שיצא מבחינת בינוני, כלומר. רובו וכן היחיד

שנותיו חייב ומחצית שנותיו דהיינו מחצית, "בינוני"ג מצוות ונקרא "שאז זוכה תיכף בתרינבחן שהוא רובו זכאי , דהיינו מצות אהבה, אם רק מוסיף מצוה אחת, הנה אחר זה, זכאי

.שהכף של העבירות נהפכת גם כן לזכויות, כלומר. ומכריע הכל לכף זכותודומה ודאי . נהפכים כולם לזכויות, שאפילו יש בידו כף מלאה של עוונות וזדונות, הרי. וזה שאומר שהעולם וכן היחיד נידון אחר רובו. ונחשב לצדיק גמור. חטא מעולםלמי שלא, הרי. כי נהפכו לזכויות, אינן באות בחשבון כלל, שהעבירות שבידו מלפני התשובה, כלומר

.נחשבים לצדיקים גמורים, אחר שזכו לתשובה מאהבה, שאפילו רשעים גמוריםשאז , כלומר אחר התשובה מיראה, "וה אחתמצ"שאם היחיד עשה , ולפיכך אומר) קכא

, כלומר". אשריו שהכריע את עצמו והעולם כולו לכף זכות", "מצוה אחת"אינה חסרה לו אלא לא בלבד שזוכה על ידי התשובה מאהבה שעשה עד להכריע את עצמו לכף זכות כדברי

.כ להכריע את כל העולם לכף זכות"אלא עוד נמצא שזוכה ג, הכתובעד שמתגלה לו איך כל בני , שזוכה לעלות בהשגות נפלאות בתורה הקדושה, פירוש

אשר אז גם עליהם תגלה ותראה כל אותה ההשגחה . העולם כולו סופם לזכות לתשובה מאהבהאשר אז יתמו חטאים מן , וגם המה מוכרעים כולם לכף זכות, הנפלאה כמו שהשיג לעצמו

.ורשעים עוד אינם, הארץמכל מקום אחר , ם בעצמם עדיין לא זכו אפילו לתשובה מיראהפ שבני העול"ואע

הרי זה , שהיחיד משיג את ההכרעה לכף זכות העתידה לבא להם בהשגה ברורה ומוחלטתשמתפעל , שאמרנו. האמור כלפי העושה תשובה מיראה, "עולמך תראה בחייך"דומה לבחינת ".ומד לגבות כגבוי דמישכל הע"משום , כמו שכבר היה מושג לו תיכף, ומתענג מזה

וכן כאן נחשב לו לאותו היחיד המשיג את תשובת כל העולם ממש כמו שמכבר היו זכו עד שמספיק לו , והכריע כל אחד ואחד מהם את כף חובותיו לכף זכות. ובאו לתשובה מאהבה ,וזה שאומר רבי אלעזר בן רבי שמעון. עם כל אחד ואחד מבני העולם' לגמרי לידע עסקיו ית

שמעתה נמצא יודע את כל דרכי השגחתו . אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות. דהיינו הטוב ומיטיב לרעים ולטובים, עם כל בריה ובריה מבחינת גילוי פניו האמיתיים' ית

.שהיא האהבה הנצחית, של אהבה' הרי זכה לבחינה ד, וכיון שיודע זהשאפילו אחר שזכה גם , כתוב מזהירו גם כןוכן רבי אלעזר בן רבי שמעון כמו ה

ואם יכשל . מכל מקום אל יאמין בעצמו עד יום מותו, להכריע את כל העולם לכף זכותוחוטא אחד יאבד טובה "ש "כמ, יאבדו כל השגותיו וטובותיו הנפלאות תיכף, בעבירה אחת

".הרבהמדבר רק מבחינה כי הכתוב , והנה נתבאר ההפרש מהכתוב לרבי אלעזר בן רבי שמעון

אמנם רבי אלעזר בן . לפיכך אינו מזכיר את הכרעת כל העולם כולו. של האהבה' ומבחינה ג' בשהיא לא תצוייר זולת על ידי ההשגה של הכרעת כל , של האהבה' רבי שמעון מדבר מבחינה ד

כל להכריע את, במה זוכים להשגה הנפלאה הזו, אלא עדיין יש להבין. העולם כולו לכף זכות ?העולם לכף זכות

אל , בזמן שהציבור שרוי בצער): "א"א ע"תענית י(וצריכים להבין מה שכתוב ) קכב, עליו הכתוב אומר, ואם עושה כן. ושלום עליך נפשי, אלך לביתי ואוכל ואשתה, יאמר אדם

. כי מחר נמות, אכול ושתו, אכול בשר ושתות יין, הרוג בקר ושחוט צאן, והנה ששון ושמחהעד כאן מידת . אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון, צבאות' ונגלה באזני ה, כתוב על זהמה

מה כתוב . והיה כזה יום מחר, אתיו אקחה יין ונסבאה שכר, אבל במידת רשעים כתוב. בינוניםאלא יצער אדם עם . הצדיק אבד ואין איש שם על לב כי מפני הרעה נאסף הצדיק, על זה ". בנחמת צבורזוכה ורואה, הצבור

אשר , כי רוצה להביא ראיה מהכתוב, ולכאורה אין לדברים הללו שום קשר) קכגמה יש לנו להבדיל כאן ולחלק בין מידת , ואם כן. האדם מחוייב להצטער עצמו עם הצבור

ולמה ? "מידת רשעים"ו" מידת בינונים"מהי הלשון שמדייק , ועוד? בינונים למידת רשעים

, שאלו המידות של בינונים ושל רשעים וצדיק אינם באנשים מיוחדים, תדעאמנם ) קכדכי . ל"המידות הנ' כי בכל אדם יש להבחין ג. אלא ששלשתם נמצאים בכל אדם ואדם שבעולם

נבחן אז במידתם , דהיינו עוד מטרם שזכה אפילו לתשובה מיראה, בזמן הסתר פנים של האדם .של רשעיםאם זוכה גם כן , ואחר כך. נבחן במידתם של בינונים, מיראהאם זוכה לתשובה , כ"ואח

ולפיכך לא אמרו . נבחן לצדיק גמור, דהיינו אהבה נצחית, שבה' לתשובה מאהבה בבחינה ד .אלא מידת בינונים ומידת רשעים, בינונים וצדיקים סתם

אם לא , של אהבה האמורה' שאי אפשר לזכות לבחינה ד, עוד צריכים לזכור) קכהשבזה כחו יפה להכריע גם , זכה קודם להשיג לבחינת גילוי פנים העתיד לבא לכל העולםשי

שענין גילוי הפנים , וכבר נתבאר. כדברי רבי אלעזר בן רבי שמעון, את כל העולם לכף זכותעד כדי . ולעשותם לתענוגות נפלאים, שבאו בעת הסתר פנים, מחוייב להפוך כל צער ועצבון

.יסורים שסבללהצטער על מיעוט ההוא ודאי זוכר כל , אדם כשהוא מכריע את עצמו לכף זכות: יש לשאול, ומכיון שכן

שכולם מתהפכים לו , לכן יש מציאות? הצער והמכאובים שהיו לו בשעת הסתרת הפניםמאין יודע את מידת , אך כשהוא מכריע את כל העולם לכף זכות. לתענוגות נפלאים כאמוראיך הם מוכרעים לכף , כדי שיבין אותם, הבריות שבעולם סובליםהצער והמכאובים שכל

?באותו האופן שביארנו באדם בהכרעת עצמו, זכותוכדי שלא תהיה כף הזכות של כל העולם חסרה בעת שיהיה מוכשר להכריע אותם לכף

ממש , אלא שיראה להצטער עצמו תמיד בצרת הצבור, אין לאדם שום תחבולה אחרת, זכותכמו כף , כי אז תהיה לו כף החובה של כל העולם מוכנה בקרבו. ער בצרותיו עצמוכמו שמצט

יוכל גם כן להכריע את כל , שאם יזכה להכריע את עצמו לכף זכות, באופן. החובה של עצמו .ויזכה לבחינת צדיק גמור, העולם לכף זכות

לו בעת נמצא שאפי, שאם האדם אינו מצטער עצמו עם הצבור, ומהמתבאר מובן) קכו, פירוש". והנה ששון ושמחה"אומר עליו הכתוב , שהיא מידת בינוני, שזכה לתשובה מיראה

ורואה את כל שכר המצוה שלו המוכן , "עולמך תראה בחייך"שהאדם שזכה לברכה של אכול , הרוג בקר ושחוט צאן"ואומר לעצמו , "מלא ששון ושמחה"הנה הוא ודאי , לעולם הבא

שמלא שמחה גדולה מחמת השכר , כלומר". ל ושתו כי מחר נמותאכו, בשר ושתות ייןב שלי "ואגבה את חיי העוה" כי מחר נמות"וזה שאומר בשמחה רבה . ב"המובטח לו לעוה

.משלם לאחר מיתתי". עד תמותון, אם יכופר העון הזה לכם, צבאות' ונגלה באזני ה: "אמנם מה כתוב על זה

שהעושה תשובה מיראה הזדונות , כי נתבאר. גות שבידושהכתוב מוכיח אותו על השג, כלומרואינו יכול לזכות לתשובה , מכיון שלא ציער עצמו עם הצבור, כ"וא. נהפכות לו רק לשגגות

כ הכרח הוא אשר לשגגות שבידו לא תהיה "א, אשר אז הזדונות נהפכו לו לזכויות, מאהבהאם יכופר לכם "ש הכתוב "וז? שלוב "ואיך יוכל לשמוח בחיי העוה. שום כפרה בחיים חיתו

.בטרם שימות והריהו נמנע מכפרה, כלומר. דהיינו השגגות עד תמותון". העון הזהשהמקרא הזה מדבר מעת שעשה , כלומר". מידת בינונים"שזו , ועוד כתוב) קכז

, פירוש? "אבל במידת רשעים מה כתיב". "בינוני"שבזמן הזה נקרא . תשובה מיראה ואילךאשר , ונתבאר? "מידת רשעים"שנקרא אז , מאותו הזמן שהיה שרוי בהסתר פניםמה יהיה

.תשובה מיראה אינה מתקנת את העבר עליו מטרם שעשה תשובהוהיה כזה יום , אתיו אקחה יין ונסבאה שכר"שהוא , מביא הכתוב מקרא אחר, ולפיכך

שלא תיקן עוד , םשאותם הימים והשנים שעברו עליו מזמן של הסתר הפני, פירוש". מחרמשום שאין להם שום חלק , הנה הם אינם חפצים שימות, "מידת רשעים"שנקרא , אותם

.להיותם מידתם של רשעים, ב"לאחר מיתה בעוהותזכה , "כי מחר נמות"באותה השעה שמידת הבינונים שבו שמחה וצוהלת , ולפיכך

והיה כזה יום " אלא שאומרת ,הרי יחד עמה מידת הרשעים שבו אינה אומרת כן, ב"לחיי העוה

שהאדם הזה צריך , בחינת הצדיק הגמור, כלומר". הצדיק אבד"וזה שכתוב ) קכח, כלומר". כי מפני הרעה נאסף הצדיק, ואין איש שם על לב. "נוהנה זה אבד ממ, לזכות בו

, ואינו יכול לזכות משום זה לתשובה מאהבה, מפני שאותו הבינוני לא ציער עצמו עם הצבוראלא כל השגגות והרעות שסבל , המהפכת הזדונות לזכויות ואת הרעות לתענוגות נפלאים

המרגישים רעות , ינן מבחינת מדת רשעיםעדיין הן עומדות בע, מטרם שזכה לתשובה מיראה .אינו יכול לזכות ולהיות צדיק גמור, ומפני הרעות האלו שעודם מרגישים. 'מהשגחתו ית

כי ", אותו האדם אינו שם אל לבו, כלומר". ואין איש שם על לב: "וזה שהכתוב אומרנאסף ", 'שעדיין מרגיש מזמן שעבר בהשגחתו ית" רעות"משום ה, כלומר, "מפני הרעה

וכל זה . וימות ויפטר מהעולם רק בבחינת בינוני בלבד. כלומר נאבדה לו בחינת צדיק, "הצדיקכי לא יוכל , אינו זוכה ורואה בנחמת הצבור, שכל מי שאינו מצער עצמו עם הצבור, הוא

.ולפיכך לא יזכה לעולם לבחינת צדיק. ולראות בנחמה שלהם, להכריע אותם לכף זכות' שאין לך ילוד אשה שלא יעברו עליו ג, כל האמור עד הנה זכינו לדעתוהנה מ) קכט :ל"המידות הנ

,מידת רשעים ,ומידת בינונים .ומידת צדיקים

ד שאמרו "וע. 'להיותן נמשכות ממידות השגתם את השגחתו ית, ונקראות בשם מידות מבחינת הסתר כי המשיגים מידת השגחתו). 'סוטה ח" (מודדים לו, במידה שאדם מודד: "ל"ז

או רשעים , או רשעים שאינם גמורים שמצד ההסתר האחד: נבחנים במידת רשעים, פנים .גמורים שמצד ההסתר הכפול

דהיינו כמו שהם , ומשום שלדעתם והרגשתם מתנהג העולם בהשגחה לא טובה, יסורים ומכאובים ומרגישים רק רע כל היום' שמקבלים מהשגחתו ית, את עצמם" מרשיעים"שכל בני העולם מושגחים כמותם בהשגחה לא , ביותר במה שחושבים" מרשיעים"המה עוד ו

.טובהכי מתוך מעמקי ". רשעים"מכונים בשם , ולפיכך משיגי ההשגחה מצד הסתר הפנים

ולא חשוב כלל הדיבור או המחשבה . ובהבנת הלב תלוי, הרגשתם מתגלה בהם השם הזהשאינם יודעים , גדת להרגשת כל האברים והחושיםבשעה שהיא מתנ', המצדקת השגחתו ית

.לשקר בעצמם מאונס כמותהנבחנים שהכריעו את עצמם ואת כל , ולפיכך הנמצאים במידת השגת ההשגחה הזאת

מטעם להיותם מדמים לעצמם שכל , ל בדברי רבי אלעזר בן רבי שמעון"העולם לכף חובה כנהטוב ומיטיב לרעים ' אוי לשמו יתכר, בני העולם מושגחים כמותם בהשגחה לא טובה

.ולטובים, מבחינת גילוי פנים במדרגתו הראשונה' והזוכים להשיג ולהרגיש השגחתו ית) קל, חלקים' משום שרגשותיהם מתחלקים לב. נבחנים במידת בינונים, "תשובה מיראה"המכונה

, "ך תראה בחייךעולמ"מבחינת " גילוי פנים"כי עתה שזוכה ל": כפות המאזנים' ב"המכונים כבר השיגו לכל הפחות מכאן ואילך את השגחתו יתברך הטובה כראוי לשמו יתברך , הרי ".כף זכות"ויש להם על כן . הטוב

שנחקקו היטב ברגשותיהם מכל הימים והשנים , אמנם כל הצער והיסורים המריםרי כל אלו ה, דהיינו מזמן העבר מטרם שזכו לתשובה האמורה, שקבלו השגחת הסתר הפנים

, הערוכות זו לעומת זו, הכפות הללו' וכיון שיש להם ב". כף חובה"עומדים בעינם ונקראים ומרגע תשובתם ולאחריהם , באופן שמרגע תשובתם ולפניהם ערוכה ועומדת בעינה כף החובה

. הזכות" בין"החובה ו" בין"הרי עת התשובה נמצאת להם , ערוכה ומובטחת להם כף הזכות ".בינונים"אים כ נקר"וע

שזדונות , "תשובה מאהבה"המכונה ', והזכאים לבחינת גילוי פנים ממדרגה ב) קלאשכל , דהיינו". כף זכות"ל ל"הנ" כף החובה"נבחנים שהכריעו את , נעשים להם אז כזכויות

הוכרעו , בעת שהיו עומדים תחת השגחת הסתר פנים, הצער והיסורים שנחקקו בעצמותיהםונקראים עתה . כי כל צער ועצב נהפך לתענוג נפלא לאין קץ, "כף זכות"עתה ונהפכו ל

.'על שם שמצדיקים השגחתו ית, "צדיקים"

כ בשעת היות האדם אפילו "שמידת הבינונים האמורה נוהגת ג, וצריכים לדעת) קלבמתגלה אליהם אור , י התאמצות יתירה באמונת שכר ועונש"כי ע. תחת השגחת הסתר פנים

אלא . במידתם של בינונים', וזוכים לשעתם במדרגת גילוי פניו ית. ת" גדול בהשישל בטחוןכי להשאר בקביעות . שאינם יכולים לעמוד על מידותיהם שישארו כן בקביעות, החסרון הוא .אלא על ידי תשובה מיראה, אי אפשר

אין ,שאין ענין הבחירה נוהג אלא בזמן הסתר הפנים, שמה שאמרנו, גם יש לדעת) קלגהכונה שאחר שזכה להשגחה של גילוי פנים אין לו עוד שום טורח ויגיעה בעסק התורה

אלא אדרבה עיקר העבודה בתורה ומצוות כראוי מתחילה אחר שזכה האדם לתשובה , והמצוותולא איברי . כי רק אז אפשר לו לעסוק בתורה ומצוות באהבה ויראה כמצווה עלינו. מאהבה ).א"ברכות ס(ירי אלא לצדיקי גמ, עלמא

, שחשק לבחור לעצמו כל אוהביו הנאמנים לו ביותר שבמדינה, אלא הדבר דומה למלך, שכל הרוצה כקטן כגדול, נתן צו גלוי במדינה: מה עשה. ולהכניסם לעבודתו בהיכלו פנימה

על פתחו , אבל העמיד מעבדיו שומרים רבים. יבא אליו לעסוק בעבודות הפנימיות שבהיכלווציווה אותם להטעות בערמה את כל המתקרבים , ובכל הדרכים המובילים להיכלו, כלשל ההי .ולהדיחם מהדרך המוביל להיכל, להיכלו

נידחו בערמת השומרים , אמנם, שכל בני המדינה התחילו לרוץ להיכל המלך, וכמובןי אלא ששומר. עד שהצליחו להתקרב אל פתח ההיכל, ורבים מהם התגברו עליהם. החרוצים

הסיתו אותו והדיחו אותו במזימה , ומי שהוא שהתקרב אל הפתח. הפתח היו חרוצים ביותרוכן חזרו , ושוב התחזקו וחזרו ובאו ושבו, וכן חזרו ובאו ושבו. עד ששב כלעומת שבא, רבה

אשר מידת סבלנותם , ורק הגבורים מהם. עד שנלאו מלנסות יותר, חלילה כמה ימים ושניםשמינה כל , זכו תיכף לקבל פני המלך, ופתחו הפתח, את השומרים ההםוניצחו, עמדה להם

שמאז ואילך לא היו להם עוד עסקים עם השומרים , וכמובן. אחד על משמרתו המתאימה לוכי זכו . בהלוך ושוב על הפתח, שהסיתו והדיחו אותם ומררו את חייהם כמה ימים ושנים, הללו

.היכלו פנימהלעבוד ולשמש מול הדר אור פני המלך בודאי , שהבחירה הנוהגת בעת הסתר פנים, כן הוא הדבר בעבודת הצדיקים הגמורים

אמנם מתחילים בעיקר עבודתו . אינה נוהגת עוד מעת שפתחו הפתח להשגת ההשגחה הגלויהשבסולם המוצב ארצה , שאז מתחילים לפסוע על המדרגות הרבות, שמבחינת גילוי פנים' ית

שכל צדיק וצדיק נכוה , ל"וכדרז, "וצדיקים ילכו מחיל אל חיל"ש "כמ, וראשו מגיע השמימה' שתתקיים בהם מחשבתו ית', אשר העבודות הללו מכשירות אותם לחפץ ה. מחופתו של חברו

.הטובה והרחבה' כידו ית" כדי להנות לנבראיו"שהיא , שבבריאה. קום שהיה ההסתרשאין לך שום גילוי אלא במ, ורצוי לדעת החוק העליון הזה) קלד

כי אין צמיחת החיטה נגלית אלא במקום . אשר ההעדר הוא קודם להויה, ז"כמו בעניני העוהאשר ההסתר והגילוי יש להם יחס כפתילה והאור , וכן בדברים העליונים. שנזרעה ונרקבה

. הנה נגלה בסיבתו האור המיוחס למין ההסתר הזה, כי כל הסתר אחר שבא לתיקון. הנאחז בה .וזכור זה על כל דרכיך. כמו אור בפתילה, האור שנתגלה נאחז בוו

שלכאורה . ה"שכל התורה כולה הם שמותיו של הקב, ל"ש חז"ועם זה תבין מ) קלה, וכיוצא בהם, ובלעם, פרעה, כמו שמות של רשעים, כי מצינו הרבה דברים גסים, הדבר תמוה

שכל אלו יהיו , ואיך אפשר להבין. כדומהו, התוכחות' וקללות אכזריות שבב, וטומאה, ואיסור ?ה"שמותיו של הקב

היות שמדרכינו הוא להגיע . שלא דרכיו דרכינו, ולהבין זאת צריכים לידע) קלובאים לנו כל הגילויים מהשלימות אל הבלתי ' ומדרכו ית, מהבלתי מושלם אל השלימות

לימות הזו יורדת מפאת והש, כי מתחילה נאצלת ויוצאת מלפניו השלימות הגמורה. מושלםעד שמגיעה לשלב האחרון , ומשתלשלת בצמצום אחר צמצום דרך כמה מדרגות', פניו ית

.ז"ואז מתגלה הדבר לנו כאן בעוה. המצומצם ביותר המתאים לעולם החמרי שלנוהנה לא , שלגובה מעלתה אין קץ, אשר התורה הקדושה, ומהאמור תשכיל לדעת) קלז

אורייתא "ש, שהרי נודע, ז"כמות שהיא מצויה לעינינו כאן בעוה, יכףנאצלה ויצאה מלפניו ת, אלא שהעוסק בה שלא לשמה, ולא עוד. ז לא ניכר זה כלל"ובתורה דעוה". ה חד הוא"וקוב

.נעשית תורתו לו סם המות, הנה נאצלה ויצאה בתכלית השלימות', שמתחילה כשנאצלה מלפניו ית, ל"אלא כנ

וזה שנקרא תורה דאצילות בהקדמת תיקוני . ממש" ה חד הוא"תא וקבאוריי"בבחינת , דהיינו

ז עד הלבושים "פ שהמרחק שבין לבושי התורה שבעוה"שאע, אמנם תדע) קלחאין , כלומר המאור שבתוך הלבושים, ז התורה עצמה"עם כ, שבעולם האצילות הוא לאין ערוך

מלאכי " (לא שניתי' אני ה"ש "כמ, ז"בו שום שינוי כל שהוא בין תורה דאצילות לתורה דעוה ).'ו' ג

אינם שום פחיתות ערך , ם הגסים הללו שבתורה דעשיה שלנואלא הלבושי, ולא עודשחשיבותם עולה בהרבה לאין ערוך מבחינת גמר , אלא אדרבה. אל המאור המתלבש בה

.תיקונם על כל הלבושים הזכים שלה שבעולמות העליוניםנעשה , אחר תיקונו בעת הגילוי, שההסתר. שההסתר הוא סיבת הגילוי, והוא מטעם

שיתגלה , דרכו בעת תיקונו, וכל שההסתר הוא גדול ביותר. פתילה לאור הנאחז בהלגילוי כמו , ז"שהתורה התלבשה בהם בעוה, הרי שכל אלו הלבושים הגסים. ויאחז בו האור הגדול ביותר

.אלא עוד להיפך, אינם כלל שום פחיתות ערך כלפי המאור המתלבש בהיצר הרע יש , אה יש ביניכםכלום קנ"בטענתו , ובזה ניצח משה למלאכים) קלט

. שההסתר היותר גדול מגלה את האור היותר גדול, דהיינו כמבואר). ט"שבת פ" (ביניכםאי אפשר , אשר התורה מתלבשת בהם בעולם המלאכים, שבלבושים זכים, והראה להם

.ז"כמו שאפשר בלבושים דעוה, שיתגלו על ידיהם האורות היותר גדוליםה חד "אורייתא וקוב"ש, ום שינוי במשהו מתורה דאצילותשאין ש, הרי נתבאר) קמ

ז המה "כי לבושים שבעוה. אלא כל ההבחן הוא בלבושים. ז"עד התורה שבעוה, "הוא .ה ומסתירים אותו"מעלימים להקב

להודיעך שאפילו , "מורה"הוא מכונה בשם , ותדע שעל שם התלבשותו יתברך בתורההרי הקדוש ברוך הוא שורה ומלובש , ר הכפולבעת הסתר הפנים ואפילו בבחינת ההסת

אלא שלבושי התורה הגסים לעינינו המה בחינת ". תורה"והיא " מורה"כי הוא יתברך . בתורה .המלובש ומסתתר בהם', המכסים ומסתירים את המורה ית, כנפים

ולא יכנף "נאמר עליו ', אמנם כשזוכה האדם לגילוי פנים בתשובה מאהבה בבחינתה הד" תורה"כי מאז ואילך אין לבושי ה, )'כ' ישעיה ל" (מוריך והיו עיניך רואות את מוריךעוד

".ה חד הוא"אורייתא וקוב"ונתגלה לו לנצח כי ". מורה"מכניפים ומסתירים עוד את ההלואי אותי עזבו : "שפירשו". אותי עזבו ותורתי שמרו: "ובזה תבין דברי הכתוב) קמא

. שלכאורה תמוה). ז"א ה"ירושלמי חגיגה פ" (חזירן למוטבהמאור שבה מ, ותורתי שמרו" קרבת אלקים יחפצון"ש "כמ', כי המה היו צמים ומתענים למצוא גילוי פניו ית, אמנם כונתם

).'ח ב"ישעיה נ(, כי כל יגיעתכם לריק וללא הועיל, הלואי שתעזבו אותי: "'ואומר להם הכתוב בשם ה

. ושם תחפשו אותי. לכן שמרו את התורה. בתורהמשום שאינני נמצא בשום מקום אלא ".ומשחרי ימצאונני"כמבואר בכתוב , "ותמצאונני, והמאור שבה יחזירכם למוטב

באופן שיספיק למושג נאמן , מה-ועתה אפשר לבאר מהות חכמת הקבלה באפס) קמבם שההמונים למרביתם מדמי, שלא להטעות את עצמו בדמיונות כוזבים, בטיב החכמה ההיא

.לעצמם' כי ג. המקיפות את כל המציאות, בחינות' שהתורה הקדושה מתחלקת לד, וצריך שתדע

ד היא דרכי "ובחי. נפש, שנה, עולם: שנקראים, ז"בחינות נבחנות בכלל המציאות שבעוה .הזנתם והנהגתם וכל מקריהם, דהיינו. חלקי המציאות' קיומם של אותם ג

, מו השמים והרקיעים והארץ והימים וכדומהכ, כי החיצוניות של המציאות) קמג ".עולם"כל אלו מכונים בשם , הכתובים בתורה

, דהיינו האדם והבהמה והחיה והעוף למיניהם וכדומה, והפנימיות של המציאות ".נפש"הם מכונים בשם , "חיצוניות"ל שנקראים "אשר ישנם במקומות הנ, המובאים בתורה

למשל כמו ההשתלשלות של , שם סיבה ומסובבוהשתלשלות המציאות לדורותיהם בשהאב נבחן , המובאת בתורה, ראשי הדורות מאדם הראשון עד יהושע וכלב באי הארץ

הנה בחינת ההשתלשלות הזו של פרטי המציאות בדרך , על ידו" מסובב"אל בנו ה" סיבה"ל ".שנה"סיבה ומסובב האמורה מכונה בשם

ל לכל דרכי "החיצוניות והן מהפנימיות הנוכל דרכי הקיום של כל המציאות הן מ ".קיום המציאות"מכונים בשם , המובאים בתורה, הנהגותיהם ומקריהם

, עשיה, יצירה, בריאה, העולמות הנקראים בחכמת הקבלה אצילות' ותדע שד) קמדכמו שכל מה שנמצא , כלומר. הנה יצאו זה מזה בבחינת חותם ונחתם, בעת שנשתלשלו ויצאו

כן היה . לא פחות ולא יותר, מתגלה בהכרח ויוצא בדבר הנחתם ממנו, תםרשום בחווקיומיהם ) נפש-שנה-עולם(נ "שהם עש, הבחינות' באופן שכל ד. בהשתלשלות העולמות

וכן . יצאו כולם ונחתמו ונתגלו דוגמתם גם בעולם הבריאה, שהיו בעולם האצילות, ל"כנ .העד לעולם העשי, מעולם הבריאה לעולם היצירה

נ עם כל דרכי הקיום שלהם "הבחינות שבמציאות שלפנינו המכונות עש' באופן שכל גוהיצירה מן שלמעלה . הנה נמשכו ונתגלו כאן מעולם היצירה, ז"הערוכים לעינינו כאן בעוה

.ממנואלא , ולא עוד. באופן שמקור כל הפרטים המרובים הללו שלעינינו הם בעולם האצילות

הנה מוכרח כל חידוש להתגלות , ם המתחדשים ובאים היום בעולם הזהאפילו אותם החידושי .ז"ומשם בא ומשתלשל ונגלה לנו בעוה. מקודם מלמעלה בעולם האצילות

שמכה עליו , שאין עליו מזל ושוטר מלמעלה, אין לך כל עשב מלמטה"ל "ש חז"וזעד שמכריזים , טהאין אדם נוקף אצבעו מלמ"וזה שכתוב ). י"בראשית רבה פ" (ואמר לו גדל ).'חולין דף ז" (עליו מלמעלה, נפש, שנה, בחינות המציאות עולם' שבחינת התלבשות התורה בג, ותדע) קמה

שבאים , הנה מכאן נמצאים לנו האיסור והטומאה והפסול, ל"ז החומריים כנ"וקיומיהם שבעוהאלא , " חד הואה"אורייתא וקב"ה מלובש בה בסוד "אשר נתבאר לעיל שהקב, בתורה הנגלית

המכסים ומעלימים אותו , היות והלבושים החומריים האלו המה הכנפיים, בהעלם והסתר גדול .'ית

העולמות ' נ הזכים וקיומיהם שבג"אמנם בחינת התלבשות התורה בבחינת עש ".חכמת הקבלה"המה מכונים בכללם בשם , יצירה, בריאה, שנקראים אצילות, העליונים

אלא בעוד שהאדם מקבל . הקבלה והתורה הנגלית הם היינו הךבאופן שחכמת ) קמו, כלומר. נבחן שעוסק בתורת הנגלה, ה מסתתר בתורה"והקב, מבחינת השגחה של הסתר פנים

.ואין צריך לומר עוד מלמעלה ליצירה, שאינו מוכשר לקבל שום הארה מתורה דיצירההיות ולבושי התורה . האז מתחיל לעסוק בחכמת הקבל, וכשהאדם זוכה לגילוי פנים

ואפילו ". חכמת הקבלה"שנקראת , הנגלית בעצמם נזדככו בעדו ונעשתה תורתו תורת היצירהאלא אותם הלבושים עצמם , אין הפירוש שנתחלפו לו אותיות התורה, הזוכה לתורה דאצילות

ד ולא יכנף עו"ש "שהם נעשו כמ, של התורה הנגלית נזדככו לו ונעשו ללבושים זכים מאוד ".איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון"שאז נעשו בבחינת , "והיו עיניך רואות את מוריך, מוריך

כי בעוד שהיה האדם , למשל. אתן לך דוגמא, וכדי לקרב הדבר מעט אל השכל) קמזכ "כי ע, ה"הנה בהכרח שהאותיות ולבושי התורה היו מסתירים את הקב, בזמן הסתר פנים

המלבושים הגסים , ואז היה מוטל תחת שבט העונש. שעשהי הזדונות והשגגות"נכשל ע .שהם טומאה ואיסור ופסול וכדומה, שבתורה

שהזדונות נעשו לו , ולבחינת תשובה מאהבה, אמנם בעת שזוכה להשגחה הגלויההנה נתפשטו , שנכשל בהם מעת היותו תחת הסתר פנים, הרי כל הזדונות והשגגות, כזכויות

כי אותם . ונתלבשו בבחינת לבושי אור ומצוה וזכויות, המרים מאדעתה מלבושיהם הגסים ושהמה עתה בחינת לבושים הנמשכים מעולם , הלבושים הגסים בעצמם נתהפכו לזכויות

והיו עיניך "אלא אדרבה . 'ית" מורה"שהמה אינם מכניפים ומכסים על ה, האצילות או בריאה ".רואות את מוריך

דהיינו בין חכמת , ז"בין תורה דאצילות לתורה שבעוההרי שאין שום חילוף של משהו ושנים עוסקים . אלא שכל ההבחן הוא רק בבחינת האדם העוסק בתורה, הקבלה לתורת הנגלה

ועם כל זה לאחד תהיה התורה ההיא בבחינת חכמת , בתורה בהלכה אחת ובלשון אחת ממש .ולשני תהיה תורה דעשיה ונגלה, הקבלה ותורה דאצילות

, שכתב, א מווילנא בסידור בברכת התורה"ובזה תבין צדקת דברי הגר) קמחת מסתתר "שהשי, שהיא בחינת נסתר, דהיינו תורת הנגלה דעשיה, שמתחילים התורה בסוד

ס "שה, עד שזוכה לפשט. כלומר שנתגלה ביותר בתורה דיצירה, כ ברמז"ואח. שם לגמרי .ת"בושים המסתירים להשימשום שנתפשטה מכל הל, שנקראת פשט, תורה דאצילות

העולמות הנודעים בחכמת ' אפשר לתת איזה מושג והבחן בד, ואחר שבאנו לכאן) קמטע של "העולמות אבי' ובד. עשיה של הקדושה, יצירה, בריאה, הקבלה בשמות אצילות

הבחינות של השגת ' ותבין זה בד. ע דקדושה"לעומת אבי, הערוכים זה לעומת זה, הקליפות. ע דקדושה"העולמות אבי' ונבאר מתחילה את ד. המדרגות של האהבה' ומד' השגחתו ית

.מעולם העשיה, ונתחיל מלמטה. הבחינות הראשונות של ההשגחה מבחינת הסתר פנים' כי הנה נתבארו לעיל ב) קנ

אשר עולם העשיה , "עץ חיים"כ כתוב בספר "כי ע. ששניהם הם בחינת עולם העשיה, ותדעכי מצד . כ יחד עם הרע בלי להכירו"מעורב ג, תו מיעוט טוב שישנו בווגם או, רובו רע

. דהיינו היסורים והמכאובים שמקבלי ההשגחה הזאת מרגישים, נמשך שרובו רע' ההסתר הא .ואין הטוב ניכר לגמרי, ומצד ההסתר הכפול נמצא גם הטוב מתערב ברע

עץ "כ כתוב בספר "וע, "עולם היצירה"והבחינה הראשונה של גילוי פנים היא בחינת שהמשיג הבחינה , דהיינו. שעולם היצירה חציו טוב וחציו רע, )ג"ח פ"שער מ" (חיים

תשובה "המכונה רק , של האהבה התלויה בדבר' שהיא בחינה א, הראשונה של גילוי פנים .והוא חציו חייב וחציו זכאי, "בינוני"הוא נקרא , "מיראה

כ תלויה בדבר אלא שאין שום זכר ביניהם מהיזק "גשהיא , והבחינה השניה של האהבההנה , של אהבה שאינה תלויה בדבר' שהיא בחינה א, של האהבה' וכן בחינה ג, ורע כל שהוא

שעולם הבריאה הוא , שם" עץ חיים"כ כתוב בספר "וע". עולם הבריאה"הן שתיהן בחינת שמתוך שהבינוני זוכה למצוה ,ש"דהיינו כמ. ומיעוט הרע אינו ניכר, רובו טוב ומיעוטו רע

של ' והיינו בחינה ב". רובו טוב"שנקרא משום זה , הוא מכריע את עצמו לכף זכות, אחתשהיא אינה , של האהבה' נמשך מבחינה ג, ומיעוט הרע שאינו ניכר שישנו בבריאה. האהבה

, כולואמנם עדיין לא הכריע את העולם , וגם כבר הכריע את עצמו לכף זכות. תלויה בדבראמנם אין המיעוט הזה . כי עדיין אין האהבה הזו בבחינת נצחיות. שנמצא מזה שמיעוטו רע

.כי עדיין לא הרגיש שום רע והיזק אפילו כלפי אחרים, ניכרהיא בחינת , וגם היא נצחית, שפירושה אהבה שאינה תלויה בדבר, ד של האהבה"ובחי

ושם . עולם האצילות אין שום רע כל שהואשב, "עץ חיים"וזה שכתוב בספר . עולם האצילות, הרי האהבה נצחית ומוחלטת, כי אחר שהכריע גם את העולם כולו לכף זכות". לא יגורך רע"

ולא יכנף "ש "כמ, כי שם מקום גילוי הפנים לגמרי. ולא יצוייר עוד שום כיסוי והסתר לעולםה עם כל הבריות "סקיו של הקבכי כבר יודע כל ע". והיו עיניך רואות את מוריך, עוד מוריך

.הטוב והמיטיב לרעים ולטובים' המתגלה משמו ית, בבחינת ההשגחה האמיתיתע "הערוכים לעומת אבי, ע דקליפה"העולמות אבי' כ בחינת ד"ובזה תבין ג) קנאכי המרכבה של הקליפות דעשיה היא מבחינת ". זה לעומת זה עשה אלקים"בסוד , דקדושה

.שמרכבה ההיא שולטת כדי לגרום לאדם שיכריע הכל לכף חובה, רגותיהד' הסתר הפנים בבשאינה מתוקנת בעולם היצירה , ועולם היצירה דקליפה תופס בידיו את כף החובה

זה לעומת זה עשה "המקבלים מעולם היצירה בסוד , ובזה שולטים על הבינונים. דקדושה ".אלקים

, כדי לבטל את האהבה התלויה בדבר,יש בידיהם אותו הכח, ועולם הבריאה דקליפה .'הבלתי שלימות שבאהבה דבחינה ב, והיינו. דהיינו רק לבטל את הדבר שבו נתלית האהבה

, ועולם האצילות דקליפה הוא שתופס בידיו אותו מיעוט הרע שאינו ניכר שיש בבריאה, טוביםפ שהיא אהבה אמיתית מכח הטוב והמטיב לרעים ול"שאע. של האהבה' מכח בחינה ג

ז כיון שלא זכה להכריע באופן זה גם את העולם כולו לכף "עכ, שהיא בחינת אצילות דקדושה .יש כח ביד הקליפה להכשיל את האהבה מכח ההשגחה על האחרים, זכות

אשר עולם האצילות של הקליפות עומד לעומת עולם , "עץ חיים"וזה שכתוב ב) קנבשל ' שמשם נמשכת רק בחינה ד, ילות דקדושהכי עולם אצ, הבריאה ולא לעומת האצילות

, היות שכבר הכריע את כל העולם לכף זכות, הרי שאין שם שליטה לקליפות כלל, האהבההטוב והמיטיב ' ת גם בהשגחתו על כל הבריות מהשגחת שמו ית"ויודע כל עסקיו של השי

.לרעים ולטובים, הכריעה את העולם כולושעדיין לא', שמשם נמשכת הבחינה הג, אלא בעולם הבריאה

להיותם לעומת , אלא שקליפות אלו נבחנות לאצילות דקליפה, ועל כן יש עוד אחיזה לקליפות .שאהבה זו היא בחינת אצילות. שהיא האהבה שאינה תלויה בדבר', בחינה ג

שהן בחינת הלעומת של כל , ע דקדושה והקליפות"עולמות אבי' ונתבארו היטב ד) קנגעולמות ' והם שמכונים ד, שהם מבחינת החסרון שיש בעולם שכנגדו בקדושה, עולם ועולם

.ע של הקליפות"אבישירגיש בדעתו את מהותה של חכמת , והנה הדברים האלו מספיקים לכל מעיין) קנד

שרוב מחברי ספרי הקבלה לא התכוונו בספריהם אלא כלפי , וראוי שתדע. הקבלה באפס מהאם כבר זכו , ואין לשאול. ילוי פנים ולכל ההשגות העליונותשכבר זכו לג, מעיינים כאלו

ולמה להם עוד ללמוד בספרי חכמת הקבלה , הרי הם יודעים הכל מהשגתם עצמם, להשגות .מאחרים

ואין לו שום ידיעה , כי זה דומה לעוסק בתורת הנגלה, אמנם לא מחכמה שאלה זאתו יודע במקרי בני אדם והנהגתם לעצמם ואינ, ז"ז בבחינת עולם שנה נפש שבעוה"בעסקי העוה

, וכי יעלה על דעתך. ז"החיות והעופות שבעוה, ואינו יודע את הבהמות. והנהגתם עם אחריםכי היה מהפך הענינים שבתורה מרע . שאיש כזה יהיה מסוגל להבין איזה ענין בתורה כהלכתו

.ולא היה מוצא את ידיו ורגליו בשום דבר, לטוב ומטוב לרעמכל , ואפילו להשגה מתורה דאצילות, פ שהאדם זוכה להשגה"אע: נין שלפנינוכן הע

הבחינות ' ועדיין אמנם צריך לדעת כל ג. מקום אינו יודע משם אלא מה שנוגע לנפשו עצמוכדי שיוכל להבין את עניני התורה , עולם שנה ונפש בכל מקריהם והנהגותיהם בתכלית ההכרה

אלו בכל פרטיהם ודקדוקיהם מבוארים בספרי הזוהר ובספרי שענינים. המיוחסת לאותו עולם .שכל חכם ומבין מדעתו מחוייב להגות בהם יומם ולילה, הקבלה האמיתיים

אם כן למה זה חייבו המקובלים לכל איש ללמוד חכמת : ז יש לשאול"ולפי) קנה לעוסקים כי יש סגולה נפלאה לאין ערוך: אמנם יש בזה דבר גדול וראוי לפרסמו? הקבלה

אלא מתוך החשק והרצון החזק להבין , פ שאינם מבינים מה שלומדים"ואע: בחכמת הקבלה .מעוררים עליהם את האורות המקיפים את נשמתם, מה שלומדיםאשר חשב , כי כל אדם מישראל מובטח בסופו שישיג כל ההשגות הנפלאות: פירוש

', וכו' יזכה בגלגול ב, כה בגלגול זהאלא מי שלא ז. ת במחשבת הבריאה להנות לכל נברא"השינבחנים , והנה כל עוד שלא זכה האדם לשלימותו. שחשב עליו' עד שיזכה להשלים מחשבתו ית

שמשמעותם היא שעומדים . בבחינת אורות מקיפים, העתידים להגיע אליו, לו אותם האורותלבשו האורות ואז ית, אלא שהמה מחכים לאדם שיזכה את כלי הקבלה שלו, מוכנים בעדו

.האלו בכלים המוכשריםומזכיר , הנה בשעה שהאדם עוסק בחכמה הזאת, גם בשעה שחסרו לו הכלים, ולפיכך

הנה הם תיכף , שיש להם מבחינת נשמתו שייכות אליו, את השמות של האורות והכליםמטעם , אלא שהם מאירים לו בלי התלבשות בפנימיות נשמתו. בשיעור מסויים, מאירים עליו

, בעת העסק, אמנם ההארה שמקבל פעם אחר פעם. שחסרים הכלים המוכשרים לקבלתםשהמה מקרבים את האדם , ומשפיעים בו שפע של קדושה וטהרה, מושכים עליו חן ממרומים

.מאד שיגיע לשלימותושלא יגשימו הדברים בענינים , אבל תנאי חמור יש בעת העסק בחכמה זאת) קנו

כי אז אדרבה מקבלים ". לא תעשה לך פסל וכל תמונה" בזה על מדומים וגשמיים שעובריםשלא ללמוד החכמה כי אם לאחר ארבעים שנה או , ל"ולפיכך הזהירו ז. היזק במקום תועלת

.וכל זה הוא מהטעם האמור. מפי רב וכדומה מהזהירותתלמוד עשר הספירות "מקבץ אני הספר , כדי להציל המעיינים מכל הגשמה, ולפיכך

ל כל המאמרים העיקריים הנוגעים לביאור עשר "שבו אני מקבץ מספרי האריז, "ל"יזלהארועליהם סדרתי לוח השאלות ולוח . עד כמה שיכולתי, בפשטות ובלשון קלה, הספירות

".בידו יצליח' וחפץ ה. "התשובות על כל המלות ועל כל הענינים

רב יהודה אשלג

מאמר החרות ,"חרות "אל תקרי". חרות על הלוחות"

שנעשו חירות, מלמד". חירות"אלא )א"ר מ"שמו. (ממלאך המות

, ועוד? כי מה ענין קבלת התורה לשחרורו של האדם ממיתה, מאמר זה צריך באור

כ איך חזרו ואבדו "א, שאין המות חל עליו, לאחר שהשיגו על ידי קבלת התורה גוף נצחי ?האם יוכל הנצחי לההפך לבחינה של העדר, אותו

חרות הרצון

צריכים מתחילה להבין , "חירות ממלאך המות"אולם כדי להבין את המושג הנעלה .מושג החרות במובנו הרגיל כפי הבנת האנושות

כפי שאנו , הפרוס על כל החיים, הנה בהשקפה כללית יש לחשב את החרות לחק טבעיוזאת עדות . את החפשכשאנו עושקים מהם , שבעלי החיים הנמצאים תחת ידינו מתים, רואיםולא לחנם לחמה האנושות במאות . שההשגחה אינה מסכימה לשעבודה של שום בריה, נאמנה

.השנים האחרונות עד שהשיגו חרות היחיד בשיעורים מסוימיםואם נתעמק . מטושטש אצלינו מאד" חרות"אבל בכל זאת המושג הזה המתבטא במלה

כי בטרם שאתה מבקש חרותו של . ממנה כלוםכמעט ולא ישאר, בפנימיותה של המלה הזאת, א"ז". חרות"הנקראת , יש בו אותה התכונה, כשהוא לעצמו, שכל יחיד, עליך להניח, היחיד

.שיכול לפעול על פי בחירתו לרצונו החפשי

התענוג והמכאוב. ובעל כרחו יעשה אותם. נמצא אותם כהכרחיים, אולם כשנתבונן במעשיו של היחיד

שאין לו כל , השפות על כירה, והוא דומה בזה לתבשיל. ל אפשרות של בחירהואין לו כשהם התענוג , כי ההשגחה חבשה את כל החיים בשני מוסרות, והוא מוכרח להתבשל. בחירה

ומותר . לבחור ביסורים או לדחות את העונג, ואין לבעלי החיים שום בחירה חפשית. והמכאובלהסכים לקבל , זאת אומרת. יכול להסתכל למטרה רחוקהשהאדם : האדם על בעלי החיים הוא

מתוך בחירתו את העונג או התועלת שעתידה לבא אליו לאחר , עתה שיעור ידוע של מכאובים .זמן

שמעריכים את , כלומר. שהוא לכאורה מסחרי, שאין כאן יותר מחשבון, אבל האמת על הצער שהם סובלים שיש בהם עדיפות ויתרון, התענוג או את התועלת העתידים לבא

שמנכים את הצער . ורק ענין של נכיון יש כאן. שהסכימו לקבל עליהם עתה, מהמכאובים .ונשאר להם עודף מסוים. והיסורים מתוך התענוג המקווה

היות שלא ימצאו , וכן קורה לפעמים שמתענים. הרי שנמשך בהכרח רק התענוג. ונמצאים על כן בגרעון. ת היסורים שסבלולעומ, שיהוה את העודף המקווה, בתענוג שהשיגו

.הכל כמנהג הסוחריםואם כן אין כלל בחירה חופשית . ואחרי הכל אין בזה הבדל בין האדם לבעלי החיים

המושכם אל התענוג המזדמן להם באיזה צורה שהיא והמבריח אותם , אלא כח מושך. מדעתמבלי , לכל המקומות הרצויים להובכח שתים אלה ההשגחה מוליכה אותם . מסבות המכאיבות .שאלת פיהם כללאלא אפילו קביעת האופי של התענוג והתועלת אינה לגמרי מתוך בחירתו , ולא עוד

אני , למשל. שהם רוצים ולא הוא, אלא על פי רצונם של אחרים, ורצונו החפשי של היחידואני רוצה , בת כךכל זאת לא משום שאני רוצה לש. אני אוכל, אני שח, אני מתלבש, יושב

, ואדבר, ואתלבש, אלא מכיוון שאחרים רוצים שאשב. ולאכול כך, ולדבר כך, להתלבש כך .ולא רצוני החפשי, כל זה לפי רצונם וטעמם של החברה. ואוכל בצורה זו

כי יותר נח לי להתנהג . אני עושה כל אלה על פי רוב בנגוד לרצוני: יתר על כןאני משועבד בכל תנועותי בכבלי ברזל בטעמים ונמוסים של אלא ש. בפשטות בלי שום עול

.שהם החברה, אחרים

וכל , אם נניח שאין חרות לרצון, ומצד שני? היכן חרות הרצון שלי, אם כן אמרו נא ליהמכריחים אותה , הפועלת ויוצרת על ידי כחות חיצוניים, אחד מאתנו אינו אלא כמין מכונה

אשר על ידי שני , שכל אחד חבוש בבית האסורים של ההשגחה, זאת אומרת. לפעול בצורה זו .למקומות הנרצים לה, מושכת ודוחפת אותנו לרצונה, התענוג והמכאוב, מוסרותיה

אין . כי אין כאן כלל בן חורין ועומד ברשות עצמו. בעולם" אנכיות"שאין כלל , באופןלא משום שעובדים אתי בעל א, משום שאני רוצה לעשות, ואין אני העושה. אני בעל המעשה

.אם כן יוצא לפי זה חלף לו השכר ועונש. כרחי ושלא מדעתיויש להם על כל פנים ', המאמינים בהשגחתו ית, ומוזר הדבר בתכלית לא רק לדתיים

אלא הדבר מוזר עוד . שיש לו בכל המנהג הזה מטרה טובה ורצויה' לבטוח ולסמוך עליו יתשאין לו לא , כל אחד אסור במוסרות הטבע העוור, האמוראשר לפי, יותר למאמיני הטבע

, נעשינו כמשחק בידי הטבע העוור, בני הדעה והשכל, ואנו מובחר היצורים. דעת ולא חשבון ?ומי יודע להיכן. המוליך אותנו שולל

חק הסבתיות

דהיינו איך אנחנו קיימים בעולם מבחינת , כדאי לקחת לנו זמן להבין דבר חשוב כזההפועלת על דעת עצמה , שכל אחד מאתנו מרגיש את עצמו כהויה מיוחדת, "אנכיות"ות של יש

?ובמה מתגלה הישות הזה של אנכיות אלינו, בלתי ידועים, ובלתי תלוי בכחות חיצונים זריםשהוא פוסע והולך על פי חק , והן אמת שיש קשר כללי בכל פרטי המציאות שלפנינו

, זאת אומרת. וכן כל פרט ופרט לעצמו, וכמו הכלל כולו. קדימהבדרך גורם ונמשך , הסבתיותנוהג בה חק , מדבר, חי, צומח, מארבעת הסוגים דומם, כל בריה ובריה מבריות העולם

.הסבתיות בדרך גורם ונמשךשהבריה אוחזת במשך רגעי , אלא אפילו כל צורה פרטית מהנהגה פרטית, ולא עודשהכריחוה לקבל את אותו השינוי שבאותה , גורמים קדומיםהיא נדחפת על ידי, קיומה בעולם

וזה ברור וגלוי לכל המסתכל בסדרי הטבע מבחינת המדע . ולא אחרת בשום פנים, הנהגהכדי לאפשר לעצמנו , אכן אנחנו צריכים לנתח הדבר. הטהור ובלי תערובת של פניות עצמיות

.להסתכל עליו מכל צדדיו ונקודותיו

ארבעה גורמיםשאינה נמשכת בבחינת , צריך להבין אותה, ע שבכל התהוות הנפעלת בבריות העולםדשפשטה צורתה הקודמת ולבשה הצורה , דהיינו על ידי מהות ממשית. אלא יש מיש, יש מאין

.המתהוית עתה, אשר בכל התהוות שבעולם משותפים ארבעה גורמים, לפיכך יש לנו להבין

:ונקראים בשם. ההתהוותשמארבעתם יחד יצאה ונקבעה אותה ,המצע. א ,שאינם משתנים, המיוחס לתכונת המצע מצד עצמו, דרכי הגורם ונמשך. ב ,המשתנים מסבת מגע עם כחות זרים, דרכי הגורם ונמשך הפנימים שלו. ג .הפועלים עליו מחוץ, דרכי הגורם ונמשך של דברים זרים. ד

.ואבארם אחת אחת

חומר ראשון, המצע: 'סבה אאין כל חדש תחת "כי . המיוחס להתהוות הזאת, פירושו חומר הראשון" מצע"ה. אאלא שאיזה ". יש מיש"זולת " יש מאין"אינה , וכל התהוות אשר יקרה בעולמנו". השמש

שפשטה , ואותה המהות. משונה מהקודמת, ישות פשטה צורתה הקודמת ולבשה צורה אחרתבו טמון הכח העתיד להתגלות ולהקבע בגמר ש". מצע"היא מוגדרת בשם , צורתה הקודמת

.ועל כן ודאי הוא נחשב לבחינת הגורם העיקרי אליה. הצורה של אותה ההתהוות

הגורם ונמשך מצד עצמו: 'סבה ב, למשל. ואינו משתנה, המיוחס לתכונת המצע מצדו עצמו, הוא סדר של גורם ונמשך. ב

הרי המצב הרקוב הזה מכונה בשם . ובאה לבחינת זריעה של חטים, חטה שנרקבה באדמהדהיינו , שהיתה לה, שמהות של חטה פשטה צורתה הקודמת, שיש להבין כאן, כלומר". מצע"

שהמצע הזה אינו עתיד להתלבש בצורות של דגן ולא בשבולת , זה גלוי וידוע לכל. שהיא החטה היחידה, אלא רק בהשואה אל אותה הצורה הקודמת שהסתלקה ממנה, שועל

י בצורה הקודמת היתה כ, הן בכמות והן באיכות, ואף על פי שמשתנית בשיעורים מסוימיםאולם עיקר הצורה של החטה אינה מקבלת , וכן בטעם ויופי, ועתה עשר חטים, חטה יחידה

ואינו משתנה , המיוחס לתכונת המצע מצדו עצמו, הרי שיש כאן סדר של גורם ונמשך. שינוי .'וזהו המכונה סבה ב. כמבואר, שמחטה לא יצא דגן. לעולם

םגורם ונמשך הפנימיי' סבה ג

שמשתנים מסבת המגע ופגישה , הפנימיים של המצע" הגורם ונמשך"הוא סדר דרכי . ג, שמחטה אחת, כי אנו מוצאים, פירוש. שעמהם בא במגע, עם כחות הזרים שבסביבתו

ממה שהיתה , ולפעמים עוד גדולות ומשובחות. יוצאות ונולדות הרבה חטים, הנרקבת באדמה .החטה בטרם שנזרעהשהשתתפו והתחברו עם הכח הטמון , יש כאן תוספת של גורמיםש, הרי בהכרח

שלא היו , שמשום זה נגלו ויצאו כל אותם ההוספות בכמות ואיכות". המצע"דהיינו , מהסביבהאשר כל . והשמש, והגשם, שהם החומרים והמלחים שבאדמה. כלל בצורת החטה הקודמת

אשר בדרך , ח הטמון במצע עצמואלה פעלו עליה מתוך שהפרישו מכחותיהם והתחברו אל הכ .והוציאו את הרבוי של כמות ואיכות להתהוות ההיא, קודם ונמשך

מכיון שהכח הטמון במצע , הזה מתחבר עם המצע בפנימיותו' שהגורם הג, ויש להביןולפיכך אנו . שסוף סוף השינויים הללו שייכים כולם למין החטים ולא למין אחר, שולט עליהם

משום בחינה , הבלתי משתנה' אלא שנבדלים מגורם הב, גורמים פנימייםמגדירים אותם ל .המשתנה בכמות ואיכות' מה שאין כן גורם הג. שהיא

גורם ונמשך מדברים זרים: 'סבה ד

שאין להם יחס , פירוש. הפועלים עליו מבחוץ, הוא סדר גורם ונמשך מדברים זרים, כמו השכנים, ברים זרים אליהאלא מד, כמו המלחים והגשם והשמש, ישר אל החטה

.'כמו הברד והרוח וכד, ומקרים חיצונים. הנמצאים בשכנותהאשר כל מצב . אשר ארבעה גורמים מתחברים בחטה בכל משך זמן גדולה, והנך מוצא

שהכמות והאיכות . נעשה מותנה מארבעתם, שהחטה מקבלת במשך הזמן ההוא, ומצב הפרטיואפילו . כן החק בכל מיני התהוות שבעולם, יירנו בחטהוכמו שצ. שבמצב נקבע על ידיהם

.במחשבות ומושכלותאו , מצב אדם דתי, דהיינו. אם נצייר איזה מצב במושכלות מאיזה אדם שהוא, למשל

נבין גם כן שאותו המצב התהווה -או בינוני , או לא דתי קיצוני, אם חרדי קיצוני, לא דתי .האמוריםונקבע באדם על ידי ארבעת הגורמים

הקנינים התורשתים

, דהיינו. כי האדם נברא יש מיש. שהוא החומר ראשון שלו, הוא המצע' גורם סבה האהמעותקת מספר , כמו העתקה, בשיעור מסויים, ולפיכך נמצא. מפרי מוחותיהם של מולידיו

באים, שכמעט כל הענינים שהיו מקובלים ומושגים באבותיו ואבות אבותיו, כלומר. לספר .ונעתקים גם בו

שאינה , בדומה לחטה הנזרעת. שנמצאים בבחינת הפשטת הצורה, אלא ההבחן הואשממנה נולד , כן הטפה הזרעיית. אלא אחר שנרקבה ופשטה צורתה הקדומה, ראויה לזרע

.רק כחות נעלמים בלבד, אין עוד בה כלום מהצורות של אבותיו: האדם, נעשו בו בבחינת סתם נטיות, ת מושכלותשהיו באבותיו בבחינ, כי אותם המושגים

שהמה אמנם בחינת . מבלי לדעת אפילו למה הוא עושה כך, הנקראים אינסטינקטים או הרגליםשלא בלבד הקנינים הגשמיים באים לנו בירושה , באופן. כחות נעלמים שירש מאבותיו

מגיעים אלינו ,אלא גם הקנינים הרוחניים וכל המושכלות שאבותינו עסקו בהם, מאבותינו .בירושה מדור דור

נוטה : כגון. ומכאן מתגלים ויוצאים כל מיני נטיות שונות שאנו מוצאים בין האנשיםומואס בחיים , או מתאוה רק לאידאות, נוטה להסתפק בחיים חומריים, או לבקרת, להאמין

.ביישן, עז פנים, ותרן, קמצן, שאין בהם חפץרק ירושה , אינם מרכושם עצמם אשר רכשו, נשיםהמתראים בא, כי כל אלו התמונות

, שבמוח האדם יש מקום מיוחד, כידוע. פשוטה שנפלה בחלקם מאבותיהם ואבות אבותיהםשכל הנטיות , )תת מודע(או סובקונשינס " מוח המאורך"ונקרא . שהירושות הללו שורים שם

.הללו מתגלים שםעל כן , עשו בנו לנטיות בעלמאאולם מתוך שמושכלות אבותינו מפרי נסיונותיהם נ

, ורק כחות טמונים בה, שפשטה צורתה הקודמת ונשארה עירומה, נחשבים כמו החטה הנזרעת. לקבל צורות של מושכלות, שבנידון שלנו ראויים הנטיות. הראויים לקבל צורות חדשות

ול כל שבו כל, "מצע"הנקרא , העקרי' והוא גורם הא. כ לבחינת חומר ראשון"שזהו נחשב ע ".מורשה אבהית"והם מוגדרים בשם . הכוחות לנטיות המיוחדות שירש ממולידיו

להפך ממה , כלומר. יש מהם שבאים דוקא בבחינת השלילה, שכל הנטיות הללו, דע ".מתגלה אצל הבן בגלוי, כל מה שיש בלב האב בסתר: "ומכאן אמרו. שהיו נמצאים באבותיוכדי ללבוש צורה , ד בבחינת פושט צורה קדומהעומ" המצע"מפני ש, וטעם הדבר הוא

כמו החטה הרקובה . ולפיכך נמצא קרוב לשלילת צורות המושכלות של אבותיו. חדשה .הדברים' ועם כל זה תלוי הדבר ביתר ג. שמאבדת מעצמה כל הצורה שהיתה בחטה, באדמה

השפעת הסביבה

, ת המצע מצדו עצמוהמיוחס לתכונ, באורח ישר" גורם ונמשך"הוא סדר ' סבה הב, אשר הסביבה, על דרך שנתבאר בחטה הרקובה הנתונה באדמה, פירוש. שאינו משתנה

היא , כמו שנתבאר לעיל, האויר והשמש, הגשם, המלחים, כמו האדמה, שהמצע נתון בהםמצב אחר מצב עד , פועלת על הזריעה בסדר ארוך של גורם ונמשך במהלך אטי הדרגתי

.שמתבשליםאולם בשינויים של כמות . דהיינו צורת החטה, ר ולבש צורתו הקדומהוהמצע חז

אלא בחלקם . שלא יצמחו דגן או שבולת שועל, שחלקם הכללי אינו משתנה כלום. ואיכותשהמה , וכן באיכות. דהיינו שמחטה אחת נעשו עשר או עשרים חטים, הפרטי משתנים בכמות

.משובחות או גרועות מצורת החטה הקודמתוהוא . דהיינו בתוך החברה, נתון בתוך הסביבה" מצע"האדם בתור , רך זה כאןעל ד

כ מתוך המגע "וע. כי המצע הוא רק צורה גלמית. כמו החטה מסביבתה, מושפע ממנה בהכרחהרי הוא מתפעל על ידיהם במהלך הדרגתי של סדר , ומשא התמידי שלו עם הסביבה והחברה

.בזה אחר זה גורם ונמשך, מצבים. ומקבלים בחינות של מושכלות, זמן הזה מתהפכים בו הנטיות הכלולים במצע שלווב, הנה כשגודל הולך ובונה לעצמו שכליות ועיונים, אם ירש מאבותיו נטיה להיות קמצן, למשל

שאף על פי , וכבר ידעת. שטוב לאדם להיות קמצן, אשר כולם מסיקים לו החלטות אמיתיותכי השלילה היא גם כן , להיות קמצן, לרשת ממנו נטיה שליליתיכול הוא , שאביו היה ותרן

.ירושה גמורה ממש כמו הקיוםומסיק מהם , הולך ובונה לעצמו עיונים, או שירש מאבותיו נטיה להיות חפשי בדעות

אולם מאין הוא נוטל אותם המשפטים ודרכי ההקש . שאך טוב לאדם להיות חפשי, מסקנותכי המה משפיעים לו דעותיהם וטעמם , ל מהסביבה שלא מדעתוכל זה הוא נוט? ומשא ומתן

.בבחינת גורם ונמשך הדרגתי. אשר רכש אותם בדרך עיונו החפשי, שהאדם מחשיבם שהם רכושו עצמו, באופן

דהיינו שסוף , "המצע"יש חלק אחד כללי בלתי משתנה מגדרו של , אמנם גם כאן כמו בחטהוזהו המכונה . כמו שהיו מצויים באבותיו, אצלו בעינםסוף נשארים לו הנטיות שירש עומדים

".'גורם הב"

הרגל נעשה לטבע שניכי . העובר על המצע ומשתנה על ידיהם, הוא סדר גורם ונמשך באורח ישר' סבה הג

לפיכך נמצאות , מתוך אשר הנטיות המורשות נתהפכו באדם בסבת הסביבה לבחינות מושכלותאשר על , הקמצן מטבעו, למשל. ר השכליות הללו מגדירות אותםאש, פועלות באותם הכוונים

הרי שהשיג בחינת קנה מדה . שמגן על עצמו במנהגו זה שלא יצטרך לבריות, נניחשהשתנה הרבה , נמצא. מהפחד הזהשיכול לוותר בזמן שלא יהיה לו מציאות, לקמצנות

והוא על . וכן לפעמים מצליח לעקור נטיה רעה מתוכו לגמרי. לטובה מהמדה שירש מאבותיו .אשר כוחו יפה להעשות לו טבע שני, ידי הרגל

. כי החטה לא תוכל להשתנות רק בחלקה הפרטי. אשר בזה יפה כח האדם מכח הצומחאפילו , של הסביבה" גורם ונמשך"נות מכח השיש לו יכולת להשת, מה שאין כן האדם

.להפוך נטיה שלמה ולעקור משרשה אל ההפכיות שלה, דהיינו. בחלקים הכללים

גורמי חוץופועל . הוא סדר גורם ונמשך העובר על המצע מדברים הזרים לו לחלוטין' סבה הדלפעול , המצעשאותם הדברים אין להם שום שייכות לסדר הגידול של , פירוש. עליו מבחוץ

, או הרוחות, הכלכלה וטרדות, למשל. אלא שפועלים באורח בלתי ישר. עליו באורח ישרהגורמים , "גורם ונמשך"אשר יש להם לעצמם סדר שלם הדרגתי ואטי של מצבים מ. וכדומה

.שנויים במושכלות האדם לטובה או לרעהאינם , מופיע בנואשר כל מחשבה וכל שכל ה, הנה ערכתי ארבעת הגורמים הטבעיים

לא יוכל להוסיף או , ואפילו ישב אדם ויעיין באיזה דבר יממה שלמה. רק פירותיהם בלבדוכל הוספה שיכול להוסיף היא במדת . לשנות על מה שארבעת הגורמים הללו נותנים לו

כי המה הם . מה שאין כן באיכות לא יוסיף אף משהו. אם שכל גדול או שכל קטן: הכמות. בלי שאלת פינו כלל, נו את האופי והצורה של השכל ושל המסקנה בעל כרחנוהקובעים ל

.ממש כחומר ביד היוצר, באופן שאנו מסורים בידיהם של ארבעה גורמים הללו

בחירה חפשיתאשר למרות שכחותינו , אנו מוצאים, אולם כשאנו מסתכלים בארבעה הגורמים הללו

עם כל זה יש לנו היכולת והבחירה , "מצע"השהוא , חלשים מלעמוד כנגד גורם הראשון. שעל פיהם משתנה המצע בפרטיות, החפשית להגן על עצמנו משאר שלשת הגורמים

.שקונה טבע שני, דהיינו על ידי הרגל, ולפעמים גם בחלקו הכללי

הסביבה כגורםשהם , שאפשר לנו תמיד להוסיף בדבר בחירת הסביבה שלנו, והגנה זו משמעותה

אשר יוכל , שירש כור חטים מאביו, בדומה לאחד. ודוגמתם, המורים, הספרים,החברים, שלו" מצע"רק בבחירת הסביבה בשביל ה, דהיינו. לעשות ממדה קטנה הזו עשרות רבות

. המכלכלים את החטה במדה מלאה בשפע, שיש לה כל המלחים והגלמים, שהיא אדמה פוריהכי החכם , שיתאימו לצרכי הגדול והצמיחה,כמו כן בעבודה לשבח את התנאים שבסביבה, והסכל יקח הכל מהמזדמן לפניו. וימצא ברכה, יעשה בדעת ויבחור אליו כל התנאים הטובים .ועל כן יהפך לו הזריעה לקללה ולא לברכה

אבל לאחר הזריעה במקום . הרי שכל שבחו ורוחו תלוי בבחירת הסביבה לזריעת החטה .בהתאם לאותו השיעור שהסביבה מוכשרת לתת, רה המוחלטתכבר נקבעת בחטה הצו, הנבחר

אלא מתפעל מארבעה הגורמים , שאין חירות לרצון, כי אמת הדבר, כן הנדון שלנובלי שום כח לבקורת ושנוי כמלא , כמו שהם מציעים לו, ומוכרח לחשוב ולעיין. האמורים

.כדוגמת החטה שכבר נזרעה בסביבה. נימא, בספרים ומדריכים כאלו, לבחור מלכתחילה בסביבה כזואולם יש חירות לרצוןאלא מוכן לבוא בכל סביבה המזדמנת , ואם לא יעשה זאת.שמשפיעים לו שכליות טובות

או יבלה זמנו , שמשום זה ודאי יפול בסביבה רעה, ולקרוא בכל ספר שמזדמן לפניו, לפניושמתוך זה נעשה מוכרח , שהם מרובים ויותר נוחים לפניו, בספרים שאין בהם תועלתודאי ענש יענש לא מטעם , המביאים אותו לחטא ולהרשיע, להשכלות גרועות ורעות

אלא מטעם שלא בחר להיות , שאין לו בחירה עליהם, המחשבות והמעשים הרעים .כמבואר, כי בזה וודאי יש בחירה, בסביבה הטובה

הרי הוא ראוי לשבח , רהמתאמץ בימי חייו ובוחר בכל פעם בסביבה טובה יות, לכן, הבאים לו בהכרח בלי בחירתו, לא מטעם מחשבותיו ומעשיו הטובים, וגם כאן. ולשכר

המביאתו לידי המחשבות והמעשים , אלא מטעם התאמצותו לרכוש לו סביבה טובה "עשה לך רב וקנה לך חבר" וזה שאמר רבי יהושע בן פרחיא .האלו

החיוב בבחירת סביבה טובה

שהשיב לאדם שביקש ממנו שידור , )ו"אבות פ(ן דברי רבי יוסי בן קסמא באמור תביאם אתה : "ענה לו רבי יוסי בן קסמא, ויתן לו עבור זה אלף אלפי אלפים דינרי זהב, במקומו

לכאורה ". איני דר אלא במקום תורה, נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולםאשר איך ויתר על אלף אלפי אלפים דינרי זהב בשביל דבר , הדברים נשגבים מדעתנו הפשוטה

בה בשעה שבעצמו היה מוסמך וחכם , שלא רצה לדור בעיר שאין שם בני תורה, קטן כזה !פלא גדול? ואינו צריך ללמוד ממי שהוא, גדול

כי . הרי הדבר הזה פשוט מאד וראוי שיקויים בכל אחד ואחד מאתנו, אולם במבוארזולת על ידי , מכל מקום אין הכוחות מתגלים בפועל, "מצע משלו"חד בחינת הגם שיש לכל א

, שאין כוחות החטה מתגלים בפועל, בדומה לחטה הנזרעת באדמה. הסביבה שהוא נמצא בה .ואור השמש, הגשם, שהיא האדמה, זולת על ידי הסביבה שלה

אשר , ה שלואשר אם יעזוב את הסביבה הטוב, לפיכך יפה שיער רבי יוסי בן קסמאלא זו בלבד אשר דעותיו , דהיינו בעיר שאין בה תורה, ויבוא לסביבה רעה ומזיקה, בחר

שטרם הספיק לגלותם , אלא גם כל יתר הכוחות הטמונים במצע שלו, הקודמות ישתבשושתוכל להפעיל אותם , כי לא תהיה להם עוד הסביבה המתאימה. ישארו בהעלמם, בפועל

מהכח אל הפועלרק בענין בחירת הסביבה משוער כל ענין ממשלתו של האדם אשר , ר לעילוכמבוא

לכן אין כל פלא על חכם כרבי יוסי בן . אשר בשבילה הוא ראוי לשכר או לעונש, על עצמו: כמו שמסיק שם, ולא התפתה בדברים וקנינים חומריים. שבחר בטוב ועזב את הרע, קסמא

, לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, דםאין מלוין לו לא, שבשעת פטירתו של אדם"וכמו כן ". עשה לך רב וקנה לך חבר: "ל"וכן הזהירו חז". אלא תורה ומעשים טובים בלבד

דהיינו בבחירת , כי רק בדבר הזה יש להועיל לאדם או לגנותו. הבחירה בספרים כנודע . היוצרהוא מוטל בידיהם כחומר ביד, אולם לאחר שבחר הסביבה. הסביבה

שליטת השכל על הגוףוראו איך , אשר לאחר שהתבוננו בענין הנזכר לעיל, ויש מהחכמים המודרנים החיצונים

שאין , באו למסקנה, ששכלו של האדם אינו אלא בחינת פרי הצומח ויוצא ממאורעות החייםהנרשמים , אלא רק מאורעות החיים בלבד, שום שליטה לשכל לפעול על הגוף במדת מה

דומה , ושכלו של האדם. המה השולטים ומפעילים את האדם, גידים הגשמיים של המחבמכל , שאף על פי שהמראה הוא הנושא לצורות הללו, המקבל צורות הנמצאות לנגדו, למראה

.מקום אינו יכול להפעיל ולהניע את הצורות הנשקפות בו כללהגורם ונמשך מתראים בכל בחינותיהם של , אף על פי שמאורעות החיים, כן השכל. שיוכל להביאו לידי תנועה, מכל מקום אין השכל עצמו שולט כלל על הגוף, וידועים בשכל

משום שהרוחני והגשמי רחוקים זה מזה , או להרחיקו מהמזיק, לקרבו למועיל, דהיינובאופן שיוכל השכל הרוחני להניע , ולא יצוייר כלל שום אמצעי מכשיר ביניהם, בתכלית .כמו שהרחיבו בו והאריכו בזה, ל על הגוף שהוא גשמיולפעו

כי הדמיון שבאדם משמש עם השכל לא פחות . אולם במקום חריפותם שם שיבושםאולם . אשר בלי המיקרוסקופ אינו רואה שום דבר מזיק מחמת קטנותו, מהמיקרוסקופ לעינים

.מאותו המזיקהרי האדם מתרחק , אחר שרואה את הבריה המזיקה על ידי המיקרוסקופכי . ולא החוש, אשר המיקרוסקופ מביא את האדם לידי פעולה להרחיקו מהנזק, נמצא

, ובשיעור הזה ודאי שהשכל שולט על גוף האדם בשליטה גמורה. החוש לא הרגיש במזיקאשר תכונת הגוף חלשה , בכל אותם המקומות, דהיינו. להרחיקו מהרע ולקרבו אל הטוב

.ורק להשכלתו של השכל הוא צריך, ו המזיקלהכיר שם את המועיל א, שהוא מסקנה נאמנה מנסיונות החיים, אלא שמתוך שהאדם מכיר את השכל, ולא עוד

אף על פי , ולקבל אותו בדמות חוק, על כן הוא מסוגל לקבל שכל ובינה מהאדם הנאמן לו

להבטיח לאדם שיבוא אל המטרה , דרכים לדרכי ההשגחה' שיש ב, וזהו שביארנו לעיל :שהם, הטובה התכליתית

,דרך יסורים • .ודרך תורה •שנתגלו , משום שאותם שכליות הבהירות, נובע מזה, רות שנמצא בדרך התורהאשר כל הבהי

, ויצאו והוכרו לעין אחר שלשלת גדולה וארוכה ממאורעות החיים של הנביאים ואנשי השםכאילו אותן השכליות היו , ומוציא תועלת על ידיהן, הנה האדם בא ומנצל אותן בכל מדתן

.ממאורעות חייו עצמו פטר האדם מתוך זה מכל אותם הנסיונות המרים המחויבות לו לעבור הרי לעיניך שנ

.נפטר מיסורים וגם מרויח זמן, ואם כן. עליו עד שיתפתח בו עצמו אותו השכל הבהירבטרם שיבין , שאינו רוצה לשמוע לעצתו של הרופא, ואפשר לדמות הדבר לחולה

הרי יוכל למות . מת הרפואהועל כן מתחיל בעצמו ללמוד חכ, בעצמו איך עצתו תרפא אותו .בטרם יספיק להבין חכמת הרפואה, מחליו

כי מי שאינו מאמין למושכלות שהתורה והנבואה . כן דרך היסורים לעומת דרך התורהוהיינו רק על . הרי מוכרח בעצמו לבוא לאותם השכליות, מיעצים לו לקבלם בלי הבנה עצמית

המסוגלות , שהן נסיונות מזרזות מאד, החייםדרך ביאתו בשלשלת הסיבה והמסובב ממאורעותאלא מטעם התאמצותו לרכוש לו , כמו שנתבאר בלי בחירתו, לפתח בהם את חוש הכרת הרע

.המביאה לידי המחשבות והמעשים האלו, סביבה טובה

חרות היחידאשר זה אמור רק על בחינת . ועתה באנו לידי הבנה גם בחירות היחיד על תוכנו המדויק

על כל בחינות , דהיינו. שהוא בחינת חומר הראשון של כל אדם, "המצע"שהוא , הראשוןגורם .אשר באלה נבדל האחד ממשנהו. הנטיות הבאות אלינו בירושה מאבותינו ואבות אבותינו

גם באופן ששלושת הגורמים , שסביבה אחת לכולם, אשר אלפי אנשים, כי תראהל זה לא תמצא ביניהם שני אנשים שיהיה להם עם כ, האחרונים פועלים כולם במדה שוה

שזה דומה כמו . לפי עצמו לבדו, שכל אחד מהם יש לו מצע מיוחד, והוא מטעם. תכונה אחתעם כל זה , שאף על פי שמשתנית הרבה מכוח שלושת הגורמים האחרונים, המצע של החטה

.ולעולם לא תקבל צורת מין אחר, תשאר עליה צורת החטה הקדומה

ה הכללית של המולידים אינה נאבדתהצורשפשט הימנו הצורה הקדומה של המולידים ולבש צורה " מצע"אשר כל , כן הדבר הזה

עם כל זה הצורה הכללית -ומשתנית הרבה על ידיהם , גורמים שנוספו אליה' מכח ג, חדשהכו שדומה בער, ולעולם לא יוכל לקבל צורה של אדם אחר, של המולידים לא תאבד הימנו

.כשם שהשעורה לא תדמה בערכה להחטהאשר , מכמה מאות דורות, שהרי כל מצע ומצע הם לו לעצמו שלשלת דורות ארוכה

אלא שאינם מגולים בו באותן הצורות שהיו נמצאות . אותו המצע כלול מהמושכלות שבכולםם בו רק ועל כן עומדי. אלא רק מבחינת פושט צורתם, דהיינו בצורות של מושכלות, באבותיו

מבלי שיודע טעמם למה , "אינסטינקטים"ו" נטיות"שנקראות , בצורות של כוחות פשוטים .שיהיו שני אנשים בתכונה שוה, ולפיכך לא יצוייר לעולם. עושה כן

חיוב השמירה על חרות היחידכי סופם של כל אלו . שאסור לפגוע בו או לשנותו, ודע שזהו הרכוש האמיתי של היחיד

כשיגדל אותו היחיד ויעמוד על , להתפעל ולקבל צורות מושכלות" מצע"כלולות בהנטיות ההדוחף אותה תמיד , השולט בכל השלשלת ההיא, ומכח חוק ההתפתחות. כמבואר לעיל. דעתושסופם של כל נטיה ונטיה להתהפך למושכלות , נמצא עוד. כמבואר במאמר השלום, קדימה

.מאד גבוהות וחשובות לאין ערוך

הריהו גורם שיאבד , א שכל מי שמשחית איזו נטיה מהיחיד ועוקר אותה ממנונמצמשום שנטיה . שעתידה לצאת בה באחרית השלשלת, מהעולם השכלה נשגבה ונפלאה ההיא

.ההיא לא יארע עוד לעולם בשום גוף אחר זולתואין עוד , שבשעה שאיזו נטיה מתהפכת ומקבלת צורת מושכל, מכאן צריכים להבין

כי הבדלות אלו ניכרות רק בזמן היותן נטיות או . תר להכיר בה הבדלות של טוב ורעיוובשום פנים לא יוכר שמץ מהם בעת שמקבלות צורת מושכלות . מושכלות בלתי בשלות

.אמיתיותהמטילים מרותם על המיעוטים , שעושים אלו האומות, מזה מובן לנו גודל החמס

שהגיעו , ם להמשיך את דרך חייהם על פי נטיותיהםמבלי לאפשר לה, ועושקים את חרותם .כי כרוצחי נפשות נחשבים, אליהם במורשה מאבות אבותיהם

יוכלו להבין את החיוב השמירה על חרות , וגם הבלתי מאמינים בדת ובהשגחה מטרתיתלא , איך כל האומות שנפלו ונהרסו מדור דור, כי עינינו רואות. היחיד מתוך מערכות הטבע

אשר על כן התגברו עליהם והרסו . זה אלא מתוך הכבדת עולם על המיעוטים ועל היחידיםהיה אם לא נתחשב עם חירות , שאין אפשרות להעמיד השלום בעולם, אם כן ברור לכל. אותם .והחורבן יאמיר. כי זולת זה לא יהיה השלום בן קיימא. היחיד

אחרי הנכיון מכל מה שמגיע , הנה גדרנו היטב את ישותו של היחיד בתכלית הדיוקכי כל האמור ? סוף סוף איה הוא היחיד עצמו: הועמדה השאלה, אולם. אליו מהצבור כמבוארשהוא המורשה שהנחילו לו , הוא מובן רק מבחינת רכושו של היחיד, עד הנה בגדר היחיד

ע לפנינו התוב, היורש והנושא של אותו הרכוש, דהיינו? איה הוא היחיד עצמו, אולם. אבותיו ?על שמירת רכושו

שיהיה עומד , עדיין לא מצאנו את הנקודה האנכית של האדם, כי מכל המבואר עד כאן, שהוא שלשלת ארוכה של אלפי בני אדם, ומה לי הגורם הראשון. לעינינו בתור יחידה עצמית

ומה לי שאר שלושת ? שקבענו עמהם דמותו של היחיד בתור יורש, בזה אחר זה מדור דורסוף סוף נבחן כל יחיד רק ? שהם אלפי האנשים עומדים בזה אצל זה בדור אחד, הגורמים

שנעשה , דהיינו. לחפצם, העומדת תמיד הכן לרשות הצבור לתשמישם, בדמות מכונה צבורית :סביל לשני מינים של צבור

שהיו נמצאים , נעשה סביל לצבור גדול מדורות שעברו, מצד הגורם הראשון • ,בזה אחר זה

.נעשה סביל לצבור הנמצאים עמו בדור אחד, ומצד שלושת הגורמים האחרים •, ל הטבעית"ומשום זה נמצאים הרבה המתנגדים לשיטה הנ. וזוהי אמנם שאלה כלל עולמית

או , או בדואליזם, ובוחרים ביותר בשיטות מטפיזיות. אף על פי שמכירים היטב אמיתותהבתור נפש , איך שהוא יושב בפנימיות הגוף, ם רוחנילצייר לעצמם איזה עצ, בטרנסצנדנטליות

שהיא עצם האדם ', והיא המפעלת את הגוף וכו, אשר הנפש הזאת היא המשכלת. האדם.שלו" אנכי"וה

שאין להם כל , אבל הצרה בזה. ואולי היה בכל הפירושים הללו כדי להניח את הדעת כל שהוא עם אטומים הגשמיים שיהיה לו איזה מגע, איך אפשר לעצם רוחני, פתרון מדעי

למצוא כאן איזה גשר , וכל חכמתם לא הועילה להם. שיוכל לגרום לו איזה תנועה, בגוףולפיכך לא . הנמצא מעצם רוחני לאטום גשמי, מספיק לעבור על הבקע הרחב והעמוק הזה

.הרויח המדע ולא כלום בכל השיטות המטפיזיות הללו

יש מאין-הרצון לקבל כי . רק לחכמת הקבלה אנו צריכים-וסיף כאן איזה פסיעה קדימה בדרך מדעית וכדי לה

, "אורות וכלים הרוחניים"ונתבאר אצלינו בענין . כל החכמות שבעולם כלולות בחכמת הקבלה, אינו חל רק על ענין אחד בלבד, יש מאין' אשר כל עיקר החידוש מבחינת הבריאה שברא ית

אינם בבחינת , הנמצאים בכל הבריאה, וכל שאר הענינים. "רצון לקבל"המוגדר תחת השם שנמשכים בהמשכה ישרה , כלומר. אלא יש מיש, שאינם מבחינת יש מאין, חידוש כללשמה שנמצא במהות , שאין שם כל חידוש, כמו האור הנמשך מהשמש, עצמו' ממהותו ית

.השמש מתפשט ויוצא לחוץשמטרם הבריאה , כלומר. הו חידוש לגמריז: האמור" רצון לקבל"מה שאין כן בענין להיותו , אינו כלול ולא כלום מבחינת רצון לקבל' שהרי הוא ית. לא היה דבר זה במציאות

כח הדוחה, כח המושך: כוחות ברצון לקבל' ב

ו מבחינים בשני אנ, "רצון לקבל"המכונה , אשר בבחינת הכח הזה, וצריך שתבחין עוד :הנקראים, כוחות

,"כוח המושך" ".כח הדוחה"ו

דהיינו כמה , נמצא אמנם מוגבל, הוא רצון לקבל, שגדרו, כי כל כלי או גוף, והטעם, שהם מחוץ לגבולו, נמצאים כל אלו הכמות והאיכות, וכיון שכן. ואיזה איכות שיקבל, שיקבל

אף , "רצון לקבל"שנקרא , הרי שבגדר הזה.ומתוך כך הוא דוחה אותם. כמו נגד הטבע שלו .מכל מקום בהכרח נעשה גם כן לכח הדוחה, על פי שמובנו רק כח המושך בלבד

חוק אחד לכל העולמות

עם כל זה יש להם לכל , ואף על פי שחכמת הקבלה אינה מדברת כלום מעולמנו הגשמיולפיכך ). ורש וענףה חוק ש"בד" מהות חכמת הקבלה"ש במאמר "כמ(העולמות חוק אחד

דהיינו כל מה שנמצא בתוך החלל , אשר כל מיני מהותים הגשמיים שבעולמנו, נמצא גם כן אם באנו להבחין את בחינת -עצם גשמי , עצם רוחני, חי, צומח, דומם: יהיה מה שיהיה, הזה

, ואפילו בפרודה היותר קטנה, במה שנבדל מכל האחרים, היחידית והאנכיית של כל אחד מהם, שהוא כל צורתו הפרטית מצד הבריאה המחודשת, "רצון לקבל"הרי היא לא יותר מבחינת .שמכוח זה נמצא בה כוח המושך וכוח הדוחה, המגביל אותה בכמות ואיכות

הרי זה נחשב לבחינת השפע , אבל כל מה שנמצא בה יותר משני הכוחות האמוריםואין בה משום חידוש המיוחס לבריאה , םאשר השפע הזה הוא שוה לכל הברואי', ממהותו ית

רק לדברים , ולא יתכן ליחס את זה לבחינת יחידה פרטית. להיותה נמשכת יש מיש, כללשכל אחד מקבל מהשפע הזה לפי גבול , הקטנים עם הגדולים, משותפים לכל חלקי הבריאה

.ובגבול הזה נעשית ההגדרה בין כל יחיד ויחידה, הרצון לקבל שלושל כל יחיד בשיטה ) האיגו" (האנכי"תי בעליל מבחינה מדעית טהורה את הרי הוכח

ואפילו לשיטת המטריאליסטים . מדעית מוגנת לחלוטין בכל צרכיה מעין הבקורתהמתובלות , ומעתה אין אנו צריכים יותר לכל השיטות הצולעות. האוטומאטיים הקיצונים

.במטפיזיקאה של רצון לקבל הוא פרי ותוצאה של אם הכוח הז, וכמובן שאין כאן כל הפרשכי העיקר . או המטריה הוא פרי ותוצאה של הכח הזה, המטריה שהוציאתו בדרך הכימיה

הוא , בגבולותיו" הרצון לקבל"המוטבע בכל בריה ואטום של , אשר רק הכח הזה, ידענו באטום שזה נוהג הן. שבו הוא נבדל וניכר לעצמו מתוך שאר חברי סביבתו, בחינת היחידה

.שנקראים גוף, והן בחבורה של אטמים, יחידהאינם מיוחסים בכל שהוא לאותה , שנמצא בהם עודף על הכח הזה, וכל יתר הבחינות

שהוא , אלא רק מבחינה כללית, הפרודה או לאותה החבורה של פרודות מבחינת האנכיית שבהואין בהם ענין , יחדשהוא ענין המשותף לכל חלקי הבריאה, ת"השפע הנמשך אליהם מהשי .של גופים נבראים יחידים

, מבחינת ההגדרה הנכללת בגורם הראשון" חירות היחיד"ועתה יתבאר לנו ענין שהם אבותיו ואבות אבותיו של אותו , שכל הדורות הקודמים". מצע"שקראנו אותו בשם

אינו אלא , "דיחי"שכל עיקרו של המובן במלת , ועל פי המבואר. הניחו טבעיהם שמה, היחיד .המוטבע בחבורת הפרודות שבו, "הרצון לקבל"הגבולים של

הם אמנם רק בחינות , שכל אותם הנטיות שירש מאבותיו ואבות אבותיו, הרי לעיניך. או מבחינת כח הדוחה שבו, או מבחינת כח המושך שבו. בלבד" הרצון לקבל"גבולים של

או להיות , להתערב בין הבריות, ו לקמצנותשהמה מתראים לעינינו בדמות נטיות לותרנות א .ל"מתבודד כנ

. העומד ולוחם על זכות קיומו, )האיגו(הנה הם ממש בחינת האנכיית שבו , וכיון שכןהרי אנו נחשבים לקוצצים אבר אמיתי , שאם אנו משחיתים איזו נטיה מאותו היחיד, באופן

משום שלא נמצא ולא יהיה עוד , הוגם הוא נחשב אבידה אמיתית לכלל הבריא. מהעצמות שלו .בכל העולם דוגמתו

ואחר שבררנו היטב את הזכות המוצדקת של חירות היחיד להלכה על פי חוקים מבלי לפגוע בתורת המוסר ובתורת , נפנה ונראה עד כמה שאפשר לקיימו למעשה, הטבעיים .כיצד מקויימת הזכות הזאת על פי תורתנו הקדושה: והעיקר. המדיניות

אחרי רבים להטותשבכל המקומות שיש לנו , זאת אומרת". אחרי רבים להטות: "והנה הכתוב אומר, הרי מפורש. אנו מחויבים להכריע הדבר לפי רצונם של הרבים, מחלוקת בין יחיד לרבים

.שיש זכות לרבים להפקיע את חירותו של היחיד החוק הזה עומד להחזיר כי לכאורה, עוד יותר חמורה, אולם יש לנו כאן שאלה אחרת, כי בעת שרוב חברי האנושות המה בלתי מפותחים. את האנושות לאחור ולא קדימהשהם הבלתי , ואם אתה מכריע תמיד כרצונם של הרבים, והמפותחים המה תמיד מיעוט הקטן

שהם תמיד , נמצא שדעתם וחפצם של החכמים והמפותחים שבחברה, מפותחים ונמהרי הלבכי לא יוכלו . הרי אתה חותם את האנושות על נסיגה לאחור. שמע ולא יפקדלא י, המיעוט

.להתקדם אפילו פסיעה קטנה אחת קדימהשמתוך , "חיוב הזהירות בחוקי הטבע"ה "ד" השלום"אמנם כפי המתבאר במאמר

אם כן נעשינו מחויבים לקיים כל החוקים הנוגעים , שנצטוינו מפי ההשגחה לחיות חיי חברהבלי , ינקום הטבע בנו ויטול נקמתו מאתנו כדרכו, ואם אנו מקילים בשיעור מה, חברהלקיום ה

.שום הבדל אם אנו מבינים טעמי החוקים אם לאאחרי "זולת על פי החוק של , שאין לנו שום סדור לחיות בתוך החברה, ועינינו הרואות

וק הזה הוא המכשיר שהח, באופן. המסדר לנו כל ריב וכל פגע שבתוך החברה, "רבים להטות, ולפיכך נבחן משום זה בין המצוות הטבעיות של ההשגחה. הנותן זכות קיום לחברה, היחידי

.ואנו מוכרחים לקבלו עלינו ולשמרו בכל הזהירות בלי כל התחשבות בהבנתנואשר ', שהמה כולם חוקי הטבע והשגחתו ית, והוא דומה לשאר המצוות שבתורה

חוק "ה "ד" מהות חכמת הקבלה"מאמר (וכבר ביארתי ". ילא לתתאמע"נתונים ובאים אלינו אין זה אלא משום , אשר כל העקשנות הנראית בדרכי הטבע שבעולם הזה, ")שורש וענף

.שנמשכים ונרשמים כן מחוקים והנהגות שבעולמות העליונים הרוחנייםעים אשר המצוות שבתורה אינם אלא חוקים והנהגות הקבו, ועם זה תבין גם כן

ולפיכך מתאימים . שהמה השורשים לכל דרכי הטבע שבעולמינו הזה, בעולמות העליוניםוזהו שהוכחנו אשר החוק . כמו שתי טפות מים, תמיד חוקי התורה לחוקי הטבע שבעולם הזה

.הוא חוק ההשגחה והטבע" אחרי רבים להטות"של

דרך תורה ודרך יסוריםעדיין אינה מיושבת , שצמחה מהחוק הזה, רניתועם כל זה קושיתנו בדבר הנסיגה אחו

אבל ההשגחה . איך לתקן את זה, אנו להמציא תחבולות, ואכן זו היא דאגתנו. בדברים אלודרך "ו" דרך תורה: "כי כבר הקיפה היטב את האנושות בשני דרכים, מצדה אינה מפסידה מזה

ושום . ידית אל המטרהשהיא בטוחה בהתפתחות האנושות ובהתקדמות תמ, באופן". יסוריםאמנם קיום החוק הזה הוא "). הכל נתון בערבון"ה "ד" השלום"מאמר (מורא לא יעלה עליה

.כמבואר, התחייבות טבעית הכרחית

זכות הרבים להפקיע חרות היחידאשר אז , כי הדברים מוצדקים רק בדברים שבין אדם לחברו: ויש אמנם לשאול עוד

המטילה עלינו לפקח תמיד , מתוך חובת ההשגחה" רבים להטותאחרי"מקובל עלינו החוק של חייבה אותנו , "אחרי רבים להטות"אולם החוק הזה של . על קיומם ואושרם של החברים

שלכאורה אין לדברים שום נגיעה ושייכות , התורה גם במחלוקת בנושאים שבין אדם למקום ?לענין קיומה של החברה

, המחייב לקבל הדעות של הרוב, יך יוצדק החוק הזהא: ואם כן חזרה השאלה למקומהשהמה בכל המקומות רק מיעוט , ולדחות ולבטל דעות המפותחים, שהוא כאמור הבלתי מפותח

?קטןהתפתחות מדעת "ה "בד" מהות הדת ומטרתה"מאמר (לפי מה שהוכחנו , אולם

, ישראלשכל התורה והמצוות לא ניתנו אלא לצרף בהם את, ")והתפתחות שלא מדעתשבכללותו הוא מוגדר לנו בדבר , המוטבע בנו מלידה, לפתח בנו חוש הכרת הרע, שפירושו

שהוא , "אהבת זולתו"המוגדר בשם , ולבוא לידי הטוב הנקי בלי בר. אהבה עצמית שלנו .ת"המעבר היחיד והמיוחד אל אהבת השי

ים המרחיקים את שהמה מכשירים סגולי, ולפי זה נבחנים גם המצוות שבין אדם למקוםשגם נושאי המחלוקת בעניני מצוות שבין , נמצא מאליו. המזיקה לחברה, האדם מאהבה עצמית

לפיכך גם הם נכנסים לתוך המסגרת של . אדם למקום נוגעים לבעיית זכות קיומה של החברה ".אחרי רבים להטות"

יחיד "וק כי רק בהלכות נוהג הח. הנוהג להבחין בין הלכה לאגדה, בזה מובן טעםמשום שדברי אגדה המה ענינים הנמצאים עומדים . ולא כן בדברי אגדה". הלכה כרבים, ורבים

כי הם מדברים בדיוק בענין הנהגת אנשים . הנוגעים לקיום חיי החברה, למעלה מכל הדבריםשאין שם שום תוצאות לקיום ולאושר הגופני , באותו החלק. 'בדברים שבין אדם למקום ית

.של החברהוכל איש הישר בעיניו "אין שום זכות והצדקה לרבים לבוא ולבטל דעת היחיד , לפיכך

אשר כולם נכנסים תחת פקוח של , מה שאין כן ההלכות הנוגעות לקיום מצוות התורה". יעשה ".אחרי רבים להטות"זולת החוק של , שלא תתאפשר השלטת סדר, קיום החברה

"אחרי רבים להטות"לחיי החברה החוק

כי באמת קיימת שאלה , עתה באנו לידי ברור דברים בהבנת המשפט של חרות היחידמאין לקחו הרבים את הזכות להפקיע את חרותו של היחיד ולשלול ממנו את היקר לו : גדולה ?שלכאורה אין כאן יותר מכח הזרוע בלבד? שהוא החרות, בחיים

שמתוך שההשגחה . שגחהאשר הוא חוק טבעי ומצוות הה, אולם כבר הטבנו לבארשכל יחיד ויחיד נעשה משועבד לשמור , נמצא מאליו, חייבה לכל אחד מאתנו לחיות חיי חברה

אחרי רבים "וזה לא יקויים זולת על ידי השלטת הסדר של . על קיומה ואשרה של החברה .ודעת היחיד לא ישמע ולא יפקד". להטות

שיש לרבים להפקיע את חרותו של , שזה מקור כל הזכות והצדקה, הרי לעיניך בעליל, אשר בכל אותם העניינים, ולפיכך מובן מאליו. ולשעבדו תחת ידיהם, היחיד בעל כרחו

אין שום רשות והצדקה לרבים לגזול , שאינם נוגעים לקיום החיים החומריים של החברהפים את המעדי, הם גזלנים וחמסנים, ואם יעשו כן. ולעשוק את חרותו של היחיד בכל שהואשישתעבד , כי כאן לא חל חיוב ההשגחה על היחיד. כח הזרוע על כל זכות וצדק שבעולם

.לרצונם של הרבים

"אחרי היחיד להטות"בחיים הרוחניים החוק שיהיה מחוייב , שלענין חיים רוחניים אין שום חוב על היחיד מצד הטבע, ומתבאר

להשתעבד ולהכנע תחת , י על הרביםיש כאן חוב טבע, אלא ההפך. מבחינת מה אל החברהשיש שני דרכים שההשגחה חבשה והקיפה , והוא מובן על פי המבואר במאמר השלום. היחיד :שהם, כדי להביאנו אל המטרה התכליתית, אותנו

,הגורם אלינו התפתחות הזאת שלא מדעתנו, דרך יסורים •ום הכרח בלי ש, הגורמת אלינו התפתחות הזאת מדעתנו, ודרך תורה וחכמה •

.ויסוריםנמצא בעת שהרבים באים לידי הכרה , ומתוך שהיותר מפותח של הדור הוא ודאי אך היחיד

שהיא , מדעתם ורצונם, לפטור את עצמם מהיסורים הנוראים ולקבל עליהם בחינת התפתחותהנה אז צריכים ומחוייבים להכניע את עצמם ואת חרותם הגופני תחת המשמעת , דרך התורה

.שיציע להם, ולקיים פקודותיו וסגולותיו. דשל היחי אחרי "ויוצא החוק . שבענינים רוחניים מתהפך זכות הרבים לחובתם, הרי לעיניך

אשר המפותחים , כי דבר גלוי הוא לכל אדם. שהיחיד המפותח, כלומר". היחיד להטות

לשמור בעיניים פקוחות על כל הדעות של , ומתוך זה מתחייבים הרבים בזהירות יתרהאשר הדעות , בוודאות מוחלטת, כי עליהם לדעת בבטחה. שלא יתבטלו מהעולם, היחידים

אלא דווקא , אינם נמצאים לעולם ברשות הרבים השולטים, היותר מפותחות והיותר אמיתיות -כי כל חכמה וכל יקר . דהיינו דווקא במיעוט שאינו ניכר לעיניים, ברשות החלשים ביותר

, לשמור על הדעות של כל היחידים, לפיכך נעשינו מוזהרים. דרכה לבוא לעולם בכמות מועטה .משום חולשת היכולת של הרוב השולט לברר ביניהם

להתנוונותאי הבקורת כגורם . הבקורת כגורם הצלחה

כי המציאות מציעה לעינינו הפכיות קיצונית בין הדברים . ויש להוסיף עוד על האמורהעשויה , כי ענין האחדות החברתית. הגופניים לדברים שבדעות והשכלות בנושא הנידון

, נוהג ביחוד רק בין הגופים ועניני הגוף בבני אדם, להיות מקור לכל אושר ולכל הצלחה .וא המקור לכל פורענות ומקרים רעיםשהפרוד ביניהם ה

כי האיחוד ואי הבקורת . אולם ענינים שבדעות והשכלות הוא להפך מקצה אל הקצהכי השגת . נבחן בהם למקור כל הכשלונות והמפריע את כל ההתקדמות וכל ההפריה השכלית

. דעותהיוצא והמתגלה בין ה, עומדות ביחוד על רבוי המחלוקת והפרוד, המסקנות המוצלחותוהענינים נעשים , כן מתרבה הדעת והתבונה-וגדלות כח הבקורת , והסתירה, שכפי רבוי הנגוד

.מוכשרים להתברר ולהתלבן ביותרוכל כשלונה והתנוונותה של התבונה אינה באה רק ממעוט הבקורת ומיעוט המחלוקת

שיעור האיחוד של הוא, אשר כל בסיס של הצלחה גופנית, הרי הדבר גלוי לעיניים. שבעניניה .והבסיס של הצלחת ההשכלה והדעות הוא הפירוד והמחלוקת שבהם. החברה

דהיינו , אשר בעת שהאנושות תגיע למטרתה בדבר הצלחת הגופות, לפיכך הדין יוצאשאז יתלכדו כל גופות בני העולם לגוף אחד ולב , על ידי ביאתם לדרגה השלמה באהבת זולתו

אשר רק אז יתגלה כל האושר המקווה לאנושות על שיא גובהו , "השלום"ש במאמר "כמ, אחדבאופן , שלא יתקרבו הדעות של חברי האנושות כל כך, הנה לעומת זה צריכים אז להזהר-

משום שאהבת הגופים מביא בטבע גם . שתתבטל המחלוקת והבקורת בין החכמים והמלומדים, התקדמות בדעות והשכלותתתבטל כל, ואם תתבטל המחלוקת והבקורת. קרבת הדעות

.ויתיבש מקור הדעת מהעולם. ומכאן הוכחה מוחלטת על חיוב הזהירות בחרות היחיד בנוגע לעניני דעות והשכלות

ולפיכך אנחנו מוזהרים . משום שכל התפתחות החכמה והדעת מיוסדת על חרות היחיד הזהנו קוראים לה בשם שא, באופן שכל צורה וצורה שבתוכנו, לשמור עליה בשמירה מעולה

".רצון לקבל"שנקרא בכללות בשם , דהיינו בחינת הכח הפרטי של האדם היחיד, "יחיד"

מורשת אבותשגדרנו אותו תחת השם , אשר הרצון לקבל הזה כוללם, גם כל הפרטים מהתמונות

שירש מאבותיו , שמשמעותו כוללת כל אותם הנטיות והמנהגים וכדומה, "'סיבה א"או " מצע", שהיו מצויים בשעתם, המצוירים לנו כמו שלשלת ארוכה של אלפי בני אדם, בות אבותיווא

שבטפה הזאת הגיע לכל , שכל אחד מהם הוא טפה תמציתית ממולידיו, ועומדים זה תחת זה, באופן". סובקונשינס"שנקרא , אחד כל הרכוש הרוחני של מולידיו לתוך המוח המארך שלו

מכל היחידים , לו בסובקונשינס שלו כל אלפי הירושות הרוחניותיש, שהיחיד הנמצא לפנינו .שהם מולידיו ואבותיו, המוצגים באותה השלשלת

כן דעותיהם משונות זו , כשם שפרצופיהם של כל יחיד ויחיד משונה זה מזה, ולפיכךל כי לכל אחד יש רכוש גדו. שיהיו דעותיהם שוות זו לזו, ואין לך שני בני אדם בעולם. מזו

.ולאחרים אין אף שמץ מהם. אשר הורישו לו אלפי אבותיו, ונשגבשהחברה מוזהרת לשמור על , כל הרכוש הזה נבחן לרכושו של היחיד, אשר על כן

, ואז. אלא כל יחיד ישאר עם שלמות מורשתו. שלא יטשטש בסיבת הסביבה שלו, טעמו ורוחו לנו לתמיד את הבקורת ואת כדי להבטיח, הנגוד והסתירה שביניהם ישאר קיים לנצח

.שהיא כל יתרון האנושות וכל מאויה האמיתיים הנצחיים, התקדמות החכמה

אשר גדרנו אותו , בדבר האנכיות של האדם, ואחר שבאנו לידי הכרה במדה מסויימת, שהיא בחינת הנקודה העצמית של בעל החיים במערומו, "רצון לקבל"במובן של בחינת כח ו

אשר הגדרנו אותו , מדת רכושו המקורי של כל גוף יחיד, טב על כל גבוליוגם נתברר לנו היכל כח הנטיות והתכונות שהגיעו לו בירושה לתוך , שפרושו הוא, "מורשת אבות"במובן של נבאר עתה , דהיינו טפה הזרעיית של מולידיו, שהוא חומר ראשון של כל אדם, "מצע"בחינת ה .הבחינות שברצון לקבל' את ב

"פועל"ב' ב" כח"ב' א: בחינות'ב

אף על , "רצון לקבל"שגדרנו בשם כח של , אשר האנוכיית הזו, בתחילה צריכים להביןשיהיה לו קיום במציאות , מכל מקום לא יצוייר כלל, פי שהוא כל עיקר עצמותו של האדם

.ממשית אפילו רגע אחדהוא אמנם , ח אל הפועלדהיינו בטרם שיתגלה מכ, "כח"כי דבר זה שאנו מכנים אותו

. אפשר לקבוע אותובמחשבהכלומר שרק , שבמחשבהרק דבר בה בשעה שהוא נח , אולם למעשה לא יצוייר כלל שימצא איזה כח ממשי בעולם

אלא בזמן ובמידה המגולה , משום שהכח אינו קיים במציאות. לעצמו ואינו פועל כלוםשעה שאינו יכול להגביה , וא בעל כח גדולשה, כשם שלא יתכן לומר על איזה תינוק. בפעולה

יתגלה בו כח -אשר בשעה שיגדל , שמכירים באותו תינוק, אלא אפשר לומר. אפילו משא קל .גדול

היה , אשר אותו כח וגבורה שאנו מוצאים באדם בעת גדלותו, ומכל מקום אנו אומריםולא היה מגולה . ו בהעלםהיה ב, אלא שהכח הזה. כלול באבריו וגופו של התינוק גם בקטנותו

.בפועלמשום , כן. והן אמת שבמחשבה אפשר היה לקבוע את הכחות העתידים להתגלות

בוודאי שלא קיים אצלו שום כח של , אולם בממשיות גופו של התינוק. שהשכל מחייב כן .להיות ששום כח אינו מתגלה בפעולות של התינוק, גבורה ולא כלום

בשעה , לא יופיע במציאות ממשית בגופו של אדם כח זה-כמו כן כח התאבון נמצא כח , אפילו בעת השביעה, אולם. דהיינו בעת השביעה, שהאברים אינם מסוגלים לאכול

הוא חוזר ומתגלה , לאחר העיכול, ואחר כך. בתוך גופו של האדם, אלא שהוא בהעלם, התאבון .ויוצא מהכח אל הפועל

שייך לדרכי ההשכל , ן לא בא לידי גילוי בפועלשעדיי, אולם משפט זה של הבחנת הכחכי בעת השביעה אנו מרגישים וברור . אכן אין לו שום קיום במציאות ממשית. של המחשבה

.ואיננו, והביט על מקומו, שכח התאבון חלף הלך לו, לנו, וקיים לעצמו, ונח, העומד, שאי אפשר כלל להציג לעינינו כח כבחינת נושא, המתבאר

מתקיימת במציאות באותה שעה מתגלה , בה בשעה שהפעולה, כלומר. ינת נשואאלא כבח .בתוך הפעולה" כח"ה

כמו . דהיינו כח ופועל, נושא ונשוא, דברים' בהכרח יש כאן ב, ואם כי בדרכי ההשכלהאולם . ובחינת הפעולה, שהוא הנשוא, והדמיון של הדבר הנאכל. שהוא הנושא, כח התאבון

בלי שיצטייר במוחו , שיתגלה באדם כח תאבון, ולא יקרה לעולם. ר אחדבמציאות באים כדבשכח התאבון מוכרח להתלבש , שהם שני חצאים מדבר אחד, באופן. דמיון של דבר הנאכל

.ונעדרים בבת אחת, אשר הנושא והנשוא מוצגים בבת אחת, והבן. באותו הדמיון הזהאין הכוונה שקים כן . ור האנוכיותשהצגנוהו בת, הזה" רצון לקבל"אשר ה, ובזה מובן

, אלא הכוונה רק מבחינת נושא. ורוצה לקבל בבחינת נשוא נח, באדם בבחינת כח החושק, ופעולתו מתגלה בדמיון הצורה הנאכלת, כלומר שמתלבש בדמיון של הדבר הראוי לאכילה

פעולת המתגלה ב, כח התאבון, דהיינו". חשק"ולפעולה זו אנו קוראים . ובה הוא מתלבש .הדמיון

הוא מתגלה . שהוא מהותו ועצמותו של האדם, ברצון לקבל הכללי, וכן בנידון שלנוכי אז הוא מקויים . העשויים להתקבל, וקיים רק בהתלבשות בתוך הצורות של הדברים

, "החיות של האדם"דהיינו , "חיים"ופעולה זו אנו קוראים . ולא זולת. בבחינת הנושאשמדת . מתלבש ופועל בתוך הדברים הרצויים לו להתקבל" ון לקבלרצ"שכח ה, שמשמעותו

".חשק"שאנו קוראים לה , על דרך שאמרנו בפעולה. הגילוי של הפעולה הזאת היא מדת חייו

נפש חיה. ב. האדם. א: שתי יצירותויפח , אלקים את האדם עפר מן האדמה' וייצר ה: "מהמתבאר מובן לנו היטב הכתוב

:שהם, כי אנו מוצאים כאן שתי יצירות". ויהי האדם לנפש חיה, םבאפיו נשמת חיי ,האדם לבד

.ונפש חיה לבדדהיינו קיבוץ מספר , שמתחילה נברא האדם בבחינת עפר מהאדמה, והכתוב משמיענו

אשר כח , שלו" רצון לקבל"ה, דהיינו, שבתוכם כלול עצמותו של האדם, מסויים של פרודותשמהם נבראו ויצאו כל , כמו שביארנו לעיל, הפרודות שבמציאותהרצון לקבל הזה שרוי בכל

וזה . ובדבר הזה אין שום יתרון לאדם על יתר חלקי הבריאה. דומם צומח חי מדבר: הסוגים' ד ".עפר מן האדמה: "שמשמיענו הכתוב במיליםשיתקיים בלי , "רצון לקבל"שנקרא , שאין מציאות לכח הזה, אולם כבר נתבאר

, שלפי זה נמצא". חיים"אשר פעולה זו נקראת . פעולה בדברים הרצויים להתקבלהתלבשות ו, השונות מצורות של שאר בריות, שבטרם שהגיעו לו לאדם צורות קבלת ההנאה האנושית

, לא היה לו מקום שיתלבש, שהרי הרצון לקבל שלו. הרי הוא נבחן עוד לאדם מת בלי חיים .יםשהם גילוי החי, ויגלה שם פעולותיו

הראויות למין , שהוא כללות הצורות של קבלה, "ויפח באפיו נשמת חיים: "ש"וזומקור השם ". ערך"שהוראתה כמו , לו את הקרקע" שמין"היא מלשון " נשמת"ומילת . האדם

ועיין פרוש " רוח אל עשתני ונשמת שדי תחייני): "ג"איוב ל(של נשמה תבין מהכתוב ".נאשמה", "נאשם", "נפקד"כמו השם , פעלונשמה היא מבנין נ. ם שם"המלבי

שהביא לתוך פנימיותו ותוכיותו נשמה , כלומר" ויפח באפיו: "ושיעור הכתוב הוא. שלו" הרצון לקבל"שמשמעותו כל סכום הצורות הראויים להתקבל אל , והערכה של חיים

לבש מצא המקום שיוכל להת, שהיה צרור בפרודות שלו, ואז אותו הכח של הרצון לקבלאשר פעולה זו נקראת , ת"באותן הצורות של קבלה שהשיג מהשי, דהיינו. ולפעול שם

.כמבואר לעיל, "חיים"כיוון שהתחיל הרצון לקבל , כלומר". ויהי האדם לנפש חיה: "וזהו שסיים הכתוב

מה ". והיה לנפש חיה"תיכף נגלה בו החיים , לפעול על פי המדות של אותן צורות של קבלהרצון "אף על פי שכבר הוטבע בו אותו הכח של , בטרם שהשיג הצורות של קבלהשאין כןמשום שאין לו המקום להתראות ולבוא , מכל מקום נחשב עוד כגוף מת בלי חיים, "לקבל

.בתוכו לידי גילוי הפעולהמכל מקום , "רצון לקבל"פ שעיקרו של האדם הוא רק ה"אשר אע, וכפי שנתבאר לעיל

כ הוא "אשר ע, להיותו מוכרח להתלבש באיזו מציאות המזדמנת לו, צי דברהוא מובן כמו ח, כי אין לו זכות קיום על רגע קטן זולתו. הם יחד ממש דבר אחד, ותמונת הקנין שמצייר

.כמבוארהרי , דהיינו עד אמצע שנותיו, בשעה שמכונת הגוף על היכנה ועל מלואה, ולפיכך

שמשום זה מרגיש בעצמו רצון לקבל , ע בו מלידתוהמוטב, שלו עומד בכל קומתו" האגו"שרוצה להשיג עשירות מרובה וכבוד גדול וכל המזדמן לנגד , דהיינו. במדה גדולה וחזקה

אשר הוא מושך לעצמו צורות של בנינים , של האדם" אגו"והוא מטעם השלמות של ה. עיניו .שהוא מתלבש בהם ומתקיים על ידיהם, ומושגים

. אשר לפי תוכנם המה ימי מיתה, אז מתחילים ימי ירידה, צע שנותיוכעבור אמ, אולםדהיינו , אלא נרו. כמו שאינו מקבל גמר צורת החיים ברגע אחד, כי אין האדם מת ברגע אחד

ויחד עם זה הולכים ומתנונים תמונות הקנינים שרוצה . הולך וכבה לאט לאט, שלו" אגו"ה .לקבל

וכן נעשה להולך ומותר על . שחלם עליהם בנערותוכי מתחיל לותר על הרבה קנינים שצלה של המיתה כבר , עד שבימי זקנה האמתיים. גדלות הקנינים כפי שני השקיעה של החיים

שהוא , כי הרצון לקבל שלו, שאין בהם חפץ לגמרי, נמצא האדם בימים, מרחפת על כל קומתודהיינו , הבלתי מגולה לעינים,ולא נשאר בו רק ניצוץ קטן ממנו, נכבה והלך לו, "אגו"ה

.לכן אין בימים אלו שום רצון ותקוה אל איזה תמונה של קבלה. בהתלבשות של איזה קניןהם ממש דבר , אשר הרצון לקבל עם תמונת החפץ שמצטייר לו להתקבל, והנה הוכחנו

אולם יש כאן הבחן חשוב בצורת . אשר גילויים שוה וקומתו שוה ושעור חייהם שוה. אחדכמו האדם שמוותר , שהויתור הזה אינו מחמת שביעה. שאמרנו בימי שקיעת החיים, הויתור

שאין זה גורם שום צער ולא יתכן לכנותו , והתבונן היטב בהבחן הויתור מחמת שביעהאכן הויתור מחמת יאוש הוא מלא צער . שגמר פעולתו, אלא כפועל". מיתה חלקית"בשם

".מיתה חלקית"כ יתכן לכנותו "וע, ומכאובים

חרות ממלאך המות: במה שדרשו, ל על היכנם"רי חזמצאנו פתח להבין את דב, אחר כל המבואר, ועתה

כי נתבאר . שנעשה חירות ממלאך המוות". אל תקרי חרות אלא חירות. חרות על הלוחות", אשר בטרם מתן תורה קבלו עליהם לבטל כל קנין פרטי, "ערבות"ו" מתן תורה"במאמר

ו להדבק ב, דהיינו, ואת המטרה של הבריאה כולה, "ממלכת כהנים"בשעור המתבטא בהמלות כן יהיו המה משפיעים ולא , משפיע ואינו מקבל' כמו שהוא ית', בהשואת הצורה אליו ית

ש בסוף מאמר "כמ, "גוי קדוש"המתבטא במלים , שהוא דרגה האחרונה של דביקות, מקבלים ".הערבות"

המוגדר , דהיינו האנוכיות שלו, שעיקר עצמותו של האדם, וכבר הבאתיך לידי הכרהואין לו זכות קיום זולת בהתלבשו באיזה תמונה של קנין או . אלא חצי דבראינו, ברצון לקבל

.ולא זולת" עצמות האדם"שיתכן לקרותו בשם , כי אז נשתלם ענינו. תקוה של קניןהיה כלי קבלה שלהם , שזכו לתכלית הדבקות במעמד הקדוש, אשר בני ישראל, נמצא

שלא , שמשמעותה. ים בו בהשואת הצורהוהיו דבוק, בהתרוקנות גמורה מכל קנינים שבעולםשיוצרם יהנה , אלא רק בשעור של השפעת נחת רוח, היה להם שום רצון של קנין לעצמם

.מהםהרי התלבש בה והתחבר , וכיון שהרצון לקבל שלהם התלבש בתמונה של קנין הזה

הוא כי המוות בהכרח . כ ודאי שנעשו בני חורין ממלאך המוות"א. עמה לעצמות אחד שלםהרוצה להתקיים , וזהו יתכן בעוד שיש איזה ניצוץ. בחינת העדר ושלילת הקיום של דבר מה

.שהניצוץ הזה אינו מתקיים כי נעדר ומת, יתכן לומר עליו, לקנינו עצמואלא כל ניצוצי עצמותו מתלבשים , כ אם לא נמצא באדם שום ניצוץ כזה"משאאינו מתבטל אלא , כי אפילו כשהגוף מתבטל, וזהו לא נעדר ולא מת, ר ליוצרם"בהשפעת נ

.ואין לו זכות הויה זולתה, שהרצון לקבל מלובש בה, מבחינת קבלה עצמיתנמצא , שנעשה רצונו, ר ממנו"ת יש לו נ"והשי, אולם כשבא על הכונה של הבריאה

, ונמצא. 'כמוהו ית, וזוכה לנצחיות גמורה, הזה' שמתלבש בנחת רוחו ית, העצמות של האדםובמשנה ". חרות ממלאך המוות): "'א ז"ר מ"שמו(ש במדרש "וז. שזכה לחירות ממלאך המוות

אלא מי , שאין לך בן חורין, אל תקרא חרות אלא חירות. חרות על הלוחות): "ו"אבות פ( ".שעוסק בתלמוד תורה

מבוא לספר הזהר ושפתנו ,היות שעומק החכמה שבספר הזהר הקדוש סגור ומסוגר באלף מפתחות) א

כדי לפרש דבר אחד שבספר הזה עד , האנושית דלה ביותר מלהמציא לנו ביטוי נאמן ומספיק, לעזור להמעיין לעלות לגובהם של הדברים, והביאור שעשיתי אינו אלא סולם. סופו

וליתן לו דרך ומבוא , לכן מצאתי לנחוץ להכין את המעיין. ולהסתכל ולעיין בדברי הספר עצמו .איך להגות ולהשכיל בהספר, יםבגדרים נאמנ

הוא , ואפילו בדברי אגדה שבו, שכל המדובר בספר הזהר, בראשונה צריך שתדע) בב האותיות "בדומה לכ. וצרופי ערכיהן, מ"ת נהי"ב חג"הנקראות כח, ערכים של עשר ספירות

כן הערכים וצרופי . שצרופיהן מספיקים לנו לגלות כל חפץ וכל חכמה, שבשפה המדוברתשצריכים , גדרים' אכן יש בזה ג. ס מספיקים לגלות כל החכמה שבספר השמים"ערכים שבע

.שלא לצאת חוץ מהם בעת העיון בדברי הספר, להזהר בהם מאד :המכונים, אופנים בדרכי ההשכלה' כי יש ד. 'גדר א) ג

,חומר • ,צורה שבחומר • ,צורה מופשטת • .מהות •

. אין לזהר עסק כלל, ס"ן בצורה מופשטת שבעשבמהות וכ, ותדע. וכן הוא בעשר הספירות.אלא רק בחומר שבהן או בצורה שבהן בעודה מלובשת בחומר

בהיות שכללות כל המציאות האלקית בקשר עם בריאת הנשמות ודרכי . 'גדר ב) ד :הבחנות' קיומן נבחנת לנו בג

,אין סוף ברוך הוא • ,עולם האצילות • .ההנקראים בריאה יצירה עשי, העולמות' ג •

וכן באין סוף ברוך הוא ועולם האצילות . ע"העולמות בי' אלא בג, שאין הזהר עוסק, תדעאין , ה ועולם האצילות בבחינתם כשהם לעצמם"ס ב"אבל בא. ע מקבלים מהם"בשיעור שבי

.הזהר עוסק בהם כלל :בחינות' ע ג"היות שיש בכל עולם ועולם מבי. 'גדר ג) ה

,אותו עולםשהן האלקיות המאירות ב, ס"הע • ,נשמות רוחות ונפשות בני אדם •שלפרטיהם , "היכלות", "לבושים", "מלאכים"המכונים , יתר המציאות שבו •

.אין מספר, מכל מקום צריך שתדע, פ שהזהר מרחיב ביאור כל הפרטים שבכל עולם"שאע, תשכיל

מדבר ומה ש. שעיקר דברי הזהר מרוכזים תמיד רק לבחינת נשמות בני אדם שבאותו עולםומה שאינו נוגע . אינו אלא כדי לדעת השיעור שהנשמות מקבלות מהן, ומבאר שאר הבחינות

לפיכך אתה צריך להשכיל בכל דבר . אין הזהר מדבר בהם אפילו מלה אחת, לקבלת הנשמות.רק במה שנוגע לקבלת הנשמה, המובא בספר הזהר

ידע להזהר בהם ויוציא ואם המעיין לא , הגדרים הם חמורים ביותר' ומתוך שאלו גלכן מצאתי לנחוץ לטרוח ולהרחיב הבנתם של , תיכף יתבלבל לו הענין, דברים מחוץ לגדריהם

.שיהיו מובנים לכל נפש, באופן, הגדרים עד כמה שידי מגעת' אלו גושורשן . הנקראות חכמה בינה תפארת ומלכות, שעשר ספירות הן, וכבר ידעת) ו

: הנקראות, ת ספירת התפארת בלבדה כוללת בתוכה שש ספירותלהיו, והן עשר. הנקרא כתרשהן , ס"וזכור זה לכל המקומות שאנו רגילים לומר ע. ויסוד, הוד, נצח, תפארת, גבורה, חסד .מ"ב תו"חו

, כי עולם האצילות הוא ספירת חכמה. ע"העולמות אבי' הן כוללות כל ד, ובדרך כללועולם העשיה הוא , היצירה הוא ספירת התפארתועולם, ועולם הבריאה הוא ספירת הבינה

אלא אפילו . מ"ב תו"ס חו"לא בלבד שכל עולם ועולם יש בו ע, ובפרטות. ספירת המלכות .מ"ב תו"ס חו"כ אלו ע"יש לו ג, פרט קטן שבכל עולם

:שהם, מ לארבעה צבעים"ב תו"ס חו"והמשיל הזהר אלו הע) ז

, לספירת החכמה-לבן • ,ינה לספירת הב-אדום • , לספירת התפארת-ירוק • . לספירת המלכות-שחור •

, פ"ואע. הצבעים הללו' זכוכיות צבועות בד' שיש לה ד, שהוא בדוגמא לאספקלריא, פירושמיני ' ונעשה ד. הוא מצטבע, מכל מקום כשהוא עובר דרך הזכוכיות, שהאור שבה אחד הוא

.ואור שחור, אור ירוק, אור אדום, אור לבן: אורות האור שבכל הספירות הוא אלקיות ואחדות פשוטה מראש אצילות עד סוף עשיה כן

שכל כלי , מ"ב תו"הנקראים חו, מ הוא בסבת הכלים"ב תו"וענין ההתחלקות לעשר ספירות חושכל כלי עושה את , כ נבחן"וע. שאור האלקי עובר דרכה אל המקבלים, הוא כמו מחיצה זכהכי , כלומר בלי צבע, בעולם האצילות מעביר אור לבןאשר הכלי דחכמה ש. האור לצבע אחר

ואין אור האלקי מקבל בסבתו שום שינוי כל שהוא , הכלי דאצילות הוא כמו האור עצמו .בעברו דרך בו

ולפיכך נבחן ". דאיהו חיוהי וגרמוהי חד בהון: "ס שאמרו בזהר על עולם האצילות"וזכבר האור מקבל , ת בריאה יצירה ועשיהכ הכלים של העולמו"משא. אור האצילות לאור לבן

, מאור אדום לבינה, דהיינו המשל. בעברו דרך בם אל המקבלים, בסבתם איזה שינוי וכהותואור שחור לספירת . שהוא עולם היצירה, לתפארת, ואור ירוק כעין אור החמה. שהיא בריאה

.שהוא עולם עשיה, המלכותכי האורות . עים רמז חשוב מאדהצב' יש בהמשל הזה של ד, ומלבד האמור) ח

וברא את עולמו בשלשה ): "'משנה א', פרק א, ספר יצירה(ש "כמ, "ספר"העליונים מכונים ".בספר וסופר וסיפור: ספרים

שממנו , דהיינו בדיו, אינו בלבן שבו אלא רק בצבעים, והנה גילוי החכמה שבכל ספר :מיני דיו' ך כלל יש בספר אלו גשבדר. באות האותיות שבספר בצרופי החכמה אל המעיין

,אדום • ,ירוק • .שחור •

, כלומר. הוא בבחינת הלבן שבספר, שכולו אלקיות, שהוא סוד חכמה, כמו כן עולם האצילותהוא בספירות בינה ותפארת , אלא כל הגילוי שבספר השמים. שאין לנו תפיסא בו כלל

שהאותיות וצרופיהן , שמיםלהיותם בחינת הדיו שבספר ה, ע"עולמות בי' שהן ג, ומלכות.ורק על ידיהן מתגלה אור האלקי אל המקבלים. מיני דיו הנזכרים' מתגלות בג

והאותיות , כמו שהלבן שבספר הוא עיקר הנושא של הספר: ויחד עם זה יש להבחין, ולולא הלבן לא היתה אפשרית שום מציאות לאותיות, על הלבן שבספר" נשואות"כולן הן

הוא עיקר הנושא של גלוי , שהוא ספירת החכמה, כן עולם האצילות, מה שבהןוכל גילוי החכ ".כולם בחכמה עשית: "וזה שכתוב. ע"המתגלית דרך העולמות בי, החכמה. שאין הזהר מדבר בעולם האצילות כשהוא לעצמו', והוא שאמרנו לעיל בגדר הב) ט

והוא מטעם . ע"עולמות ביה' אלא לפי הארתו בג. והוא מטעם היותו כבחינת הלבן שבספר :אופנים' והיינו בב. היותם בבחינת הדיו והאותיות וצרופיהן שבספר

שאז , ע מקבלים הארת עולם האצילות במקומם עצמם"העולמות בי' או שג •, האור מתמעט להם בהרבה בדרך עברו את הפרסא שמתחת עולם האצילות

.עד שנבחן רק להארת כלים דאצילותת "למקום הספירות בינה ת, ע למעלה מפרסא"מות ביאו בדרך עלית העול •

דהיינו שמקבלים את , ונמצאים מלבישים עולם האצילות, ומלכות דאצילות .האור במקום הארתו

הרי הן הלבן והן הדיו , כי ספר החכמה שבעולם הזה. אמנם אין המשל דומה לגמרי לנמשל) יאלא מחוץ , אינו במהותם עצמם, םוגילוי החכמה שבסבת. אין בהם רוח חיים, שבאותיותיו

.דהיינו בהמוח של המעיין בו, להם הרי כל המוחין שבמציאות הרוחנית , שהם ספר השמים, ע"העולמות אבי' כ ד"משאשהוא הנושא , אשר הלבן שבו, ולפיכך תשכיל. נמצאים בהם ונמשכים מהם, והגשמית .בארים את המושכל הזהצבעי הדיו המה המ' וג. הוא עצמו המושכל שבהספר, שבהספר :שהם', המובאים לעיל בגדר הא, אופני המושכלות' ויש להשכיל כאן אלו ד) יא

,חומר • ,צורה מלובשת בחומר • ,צורה מופשטת • .מהות •

.ז"אלא שאבאר אותם מקודם בדברים המוחשים שבעוה :הרי לפניך, וכדומה" שקרן"או " איש אמיתי"או " איש גבור: "כשאתה אומר, למשל

,דהיינו גופו, מר שלוהחו ,דהיינו גבור או אמיתי או שקרן, צורה מלובשת בחומר שלו

כי תוכל להפשיט הצורה של גבור ואמיתי ושקרן מעל חומר , כלומר. צורה מופשטתדהיינו , צורות הללו כשהן לעצמן בלתי מלובשות בשום חומר וגוף' ולהשכיל ג, האיש

בשעה שהן , בחין בהן מעלה או גנותולה, להשכיל המדות של גבורה ואמת ושקר מופשטות מכל חומר

.מהותו של האישאין לנו תפיסא בו , כשהוא לעצמו בלי החומר, שהוא מהות האיש', שאופן הד, ותדע) יב

ולא , החושים והדמיון שלנו לא יציעו לנו אלא גילוי פעולות של המהות' כי ה. כלל:כי למשל. כלום בעצם המהות

.בערך התרשמותם מול האור, יע לנו רק צללים מן המהות הנראית מצ-חוש הראיה מכה על , ואויר הנדחה מכחו. הוא רק כח הכאה של איזה מהות באויר-וחוש השמיעה .שיש איזה מהות בקרבתנו, ואנו שומעים. התוף שבאזנינו

.ואנו מריחים, הוא רק אויר יוצא מהמהות ומכה על עצבי הריח שלנו-וחוש הריח . הוא רק תולדה מנגיעת איזה מהות בעצבי הטעם שלנו-חוש הטעם ו

החושים האלו אינם מציעים לנו רק גילוים של הפעולות המסובבות ' הרי שכל ד.ולא כלום מן מהות עצמה, מאיזו מהות

הרי , המבדיל בין חם לקר ובין מוצק לרך, שהוא החזק מהחושים, ואפילו חוש המישושכי החם . והמה רק מקרים של המהות, וי פעולות שבתוך המהותכל אלו אינם אלא גיל

, והמוצק אפשר להפך במלאכת החמיא לנוזלים, והקר אפשר לחממו, אפשר לקררו. החושים' שכבר פקע לגמרי ממנו כל הבחן מה, דהיינו רק גאזים, והנוזלים לאוירים

לנוזלים והנוזלים שהרי אתה יכול שוב להפך את האוירים, ז עוד המהות קיימת בו"ועכ .למוצק

אלא רק מקרים וגילוי פעולות , החושים לא יגלו לנו שום מהות' שה, הרי בעליל לעיניךומה שלא , שכל מה שאינו בא אלינו במוחש אינו בא גם בדמיון שלנו, ונודע. מן המהות

.ואין לנו דרך איך להשכיל אותו. יבא בדמיון לא יבא לעולם במחשבהאלא אפילו מהותנו עצמנו לא נודע לנו , ולא עוד. ה תפיסה כלל במהותהרי שאין למחשב

, ואני חושב, ואני חם, ואני מוצק, שאני תופס מקום בעולם, כי אני מרגיש ויודע. מה היאשכל אלו הגילוים , מה מהותי עצמי: "אבל אם תשאלני. וכדומה מגילוי פעולות מהותי

. הרי שההשגחה מנעה ממנו השגת כל מהות. איני יודע מה להשיב לך-" ?נמשכים ממנו .המתגלות מהמהותים, ואנו משיגים רק גילוים ודימוים של פעולות

יש , המתגלות מכל מהות, דהיינו אלו הגילוים של פעולות, החומרשהוא ', אופן הא) יג. כי הם מסבירים לנו בהספקה גמורה את המהות השוכנת בחומר. לנו בו תפיסא שלמה

והיא לא חסרה . ין אנו סובלים כלום מחוסר השגה בהמהות כשהיא לעצמהשא, באופןדהיינו גילוי פעולות של , והשגת החומר. כמו שלא תחסר לנו אצבע שישית לידנו, לנו

והן להשגת , הן להשגת ישותינו עצמינו. דיה ומספקת לנו לכל צרכנו והשכלותנו, המהות .כל הישות שמחוץ לנו

. כ השגה מבוררת ומספיקה לגמרי"היא ג, צורה המלובשת בחומרשהיא ', אופן הב) ידשאנו מוצאים אותם בהתנהגות כל , כי אנו משכילים אותה מתוך נסיונות ממשים מעשיים

.שאפשר לסמוך עליה לודאות, ומבחינה זו באה לנו כל השכלתנו הגבוהה. חומרה לנו פעם בעודה אחר שהצורה נתגלת, דהיינו. צורה מופשטתשהוא ', אופן הג) טו

ולהשכיל , יש כח בדמיון שלנו להפשיט אותה לגמרי מן החומר, מתלבשת באיזה חומרשאנו , הבאות בספרי המוסר, כמו המעלות והמדות הטובות. אותה במופשט מכל חומר

משום שאי אפשר לסמוך . הזה אינו מקובל על דעת המשכילים הזהירים' ותדע שאופן הג. הם עלולים לטעות בהם, כי בהיותם נשפטים במופשט מהחומר. עליו במאה אחוזים

כשהיא , מרוב עסקו במעלת האמת, דהיינו שאינו איש דתי, בעל המוסר האידיאלי, למשלהנה אפילו בעת שיציל איזה אנשים ממיתה על ידי השקר , ופשטת מהחומרבצורתה המשאפילו כל העולם ילך לאבדון הוא לא יפליט דבר , יוכל להחליט בעצמו, שיאמר להם

יומא " (אין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש"שהרי , ואין זה דעת תורה. שקר בכונה מפיו ).ב"פ

אז היה מובנם רק , עת שהן מתלבשות בחומראכן אם היה משכיל הצורות אמת ושקר כב, כי אחר נסיונות מרובים שהעולם נתנסה בהם, כלומר. בערך מועיל או מזיק להחומר, ואת רוב התועלתיות, שאנשי שקר גרמו בדברי שקרם, וראו רוב החורבנות והנזקים

ין אשר א, באו לידי הסכמה, שאנשי אמת הביאו בשמירתם את עצמם לומר רק דברי אמת .ואין גנות כמדת השקר, מעלה יותר חשובה ממדת האמת

אז היה ודאי מסכים לדעת תורה והיה מוצא שדבר , ואם האידיאליסט היה מבין את זההוא לאין ערך יותר חשוב מכל גדלה ושבחה של , השקר להציל אפילו אדם אחד ממיתה

שהן צורות ', הג מאופן אין כלל ודאות באותם המושכלותהרי ש. מדת האמת המופשטת, שעוד לא נתלבשו באיזה חומר מעולם, ואין צריך לומר בצורות מופשטות. מופשטות

.שהשכלות כגון אלו הן רק איבוד זמן בלבד, ומהות, צורה מופשטת, האופנים חומר צורה בחומר' ואחר שנתבאר לך היטב אלו ד) טז

:שנתבאר, בדברים המוחשיים ,נו תפישא בה כל עיקראין ל, שהוא המהות', שאופן הד ,הוא מושכל העלול לטעות' ואופן הג

,שהוא החומר', ורק האופן האהם בלבד ניתנו לנו להשגה ברורה ומספקת , שהוא צורה מלובשת בחומר', ואופן הב

, הרי תוכל להבין בעזרתם גם במציאות העצמים הרוחניים. מצד ההשגחה העליונה' שלא יהיה נחלק על פי ד, אין לך פרט קטן בהםכי. ע"דהיינו בעולמות העליונים אבי

שהם , הרי יש שם כלים, כי אם תקח למשל איזה פרט בעולם הבריאה. אופנים הללו.שאור הבריאה עובר על ידו לבני הבריאה, גוון האדום

. 'דהיינו אופן הא, הוא בחינת חומר או עצם, שהוא צבע האדום, והנה הכלי שבבריאהשאין , מכל מקום כבר אמרנו, שענינו מקרה וגילוי פעולה שבעצם, פ שהוא רק צבע"ואע

ואת הגילוי פעולה הזה אנו . אלא רק בגילוי פעולה מהמהות, לנו השגה במהות עצמו ".כלי"או , "גוף"או , "חומר"או , "עצם"מכנים בשם ן דהיינו אופ, הוא הצורה המלובשת בהעצם, המתלבש ועובר דרך הגוון אדום, ואור אלקי

שיורה על התלבשותו והארתו דרך , כ נראה האור עצמו בבחינת אור אדום"כי ע. 'הב .דהיינו הגוון אדום, שהוא בחינת הגוף והחומר, העצם

ולדון בו כשהוא , שהוא הגוון אדום, ואם אמנם תרצה להפשיט האור האלקי מהעצם, ה מופשטת מחומרדהיינו צור', הרי זה כבר שייך לאופן הג, לעצמו בלי התלבשות בעצם

.העלולה לקבל טעויותושום מקובל אמיתי לא יעסוק . ולפיכך הוא איסור חמור בהשכלת העולמות העליונים

שהרי אין לנו , של הפרט דבריאה" מהות"ואין צריך לומר ב. ש בעלי הזהר"ומכ. בזה .ש בעצמים הרוחנים"מכ, אפילו במהות של עצמים הגשמים, תפישא בה כל עיקר

:אופנים' יש לפניך דהרי ש ,הנבחן לעצם או חומר של הבריאה, ס גוון אדום"שה, הכלי דבריאה

,שהוא צורה בעצם, התלבשות אור אלקי בהכלי דבריאה ,במופשט מהעצם דבריאה, אור האלקי כשהוא לעצמו

.מהות של הפרטאין מהם אפילו מלה אחת בכל ' וד' האופנים ג' שמב: 'והנה נתבאר היטב גדר הא

.בלבד' והב' אלא רק ממובן הא, זהרה

בעולם הבריאה ' האופנים בפרט א' ודע שכמו שבארנו ד. 'ויחד עם זה יתבאר גדר הב) יז' גוונים אדום ירוק שחור שבג' אשר ג. ע"עולמות אבי' כן הם בדרך כלל בכללות ד, בלבד

הוא , ילותשהוא בחינת עולם האצ, וגוון לבן. ע הם בחינת החומר או העצם"עולמות ביכשהוא , ס"ובחינת א. ע"הנקראים בי, גוונים' דהיינו בג, הצורה המתלבשת בהחומר

.ס המהות"ה, לעצמוהנעלם בכל ', שהוא אופן הד, שבבחינת המהות אין לנו תפיסה', והוא שאמרנו בגדר הא

' כשהוא לעצמו בלתי מלובש בג, ובחינת גוון לבן. ז"ואפילו בהעצמים שבעוה, העצמיםהרי היא צורה , דהיינו אור החכמה כשאינו מתלבש בבינה תפארת ומלכות, ע"נין שבביגוו

.שאין לנו עסק בו, מופשטת מחומרהנחשבים , ע"גווני בי' שהוא ג', אלא מאופן הא. ואין הזהר מדבר מאופן הזה ולא כלום

, שהם הארת אצילות', וכן מאופן הב. ת ומלכות"הספירות בינה ת' שהם ג, לחומרשהם , המתלבש בבינה ותפארת ומלכות, דהיינו אור החכמה, ע"גווני בי' מלובש בגה

.הללו עוסק ספר הזהר בכל המקומות' מב. בחינת צורה בעת שמלובשת בהחומרולפיכך אם המעיין לא יזהר להגדיר מחשבתו והבנתו להשכיל דברי הזהר בכל מקום רק

.כי יוציא הדברים ממשמעותם, כל העניןמיד יתבלבל לו, האופנים הנזכרים' בגדרם של בואפילו בפרט . כן הוא בכל עולם ועולם, ע"האופנים בכללות אבי' וכדרך שנתבארו ד) יח

.מ"ב תו"כי יש בו חו. הן בראש עולם אצילות והן בסוף עולם עשיה, קטן שמאיזה עולם ,ונמצא ספירת החכמה לבחינת צורה

שבהם עוסק ' והב' והיינו אופן הא. בשת הצורהמ לבחינת החומר שבהם מתל"ובינה ותו .הזהר

אין הזהר , שהוא צורה בלי חומר, מ"כשהיא מופשטת מבינה ותו, אבל מספירת החכמה .עוסק בו

.ה שבאותו הפרט"ס ב"שהוא בחינת א, ש מהמהות"ומכ. יש לנו עסק בהם, ואפילו באצילות, שבבינה ותפארת ומלכות שבכל הפרטים, באופן

אין לנו עסק בהם , ואפילו במלכות דסוף עשיה, חכמה של כל הפרטיםובכתר ו.מ בלבד"אלא במדה שמתלבשים בבינה ותו, כשהם מופשטים, בבחינתם עצמםשכל העסק של בעלי הזהר הוא בחומר או : הגדרים הראשונים' והנה נתבארו היטב ב

.'שזהו גדר הב, ע"ע או בהארת אצילות שבבי"וכן בבי. 'שזהו גדר הא, צורה בחומרשהן , פ שהזהר עוסק בכל עולם ועולם מבחינת הספירות"שאע', ועתה נבאר גדר הג) יט

, שהם הנבראים שבאותו עולם, מ"וכן מכל פרטי דצח, האלקיות המאירה באותו עולם .מכל מקום עיקר כונת הזהר קולעת רק אל בחינת המדבר שבאותו עולם

' אשר ד, )ב"אות מ( בהקדמה לספר הזהר כי נתבאר. ז"ואמשיל לך מהויות שבעוהחלקי הרצון ' הם ד, ז"ואפילו בעוה, המינים דומם צומח חי מדבר שבכל עולם ועולם

.מ"מיני דצח' ובכל אחד מהם יש בערכו עצמו אלו הד. לקבלכי גם . ז"מ שבעוה"בחינות דצח' ז צריך להזין ולהתגדל מכל ד"שהאדם בעוה, ותמצא

, מ שבגופו של אדם"בחינות דצח' הנמשכים מד, בחינות' בו אלו דמזונותיו של האדם יש :שהם

,רוצה לקבל לפי מדת קיומו ההכרחי בכדי להתקייםאלא שמצטמצם בתאות , רוצה בתוספת יותר ממדת קיומו ההכרחי ושואף למותרות

,בהמיות בלבד ,כגון כבוד וממשלה, שואף לתאות אנושיות

.שואף למושכלות:חלקי הרצון לקבל שבו' בדוהם נמשכים לו

.רוצה בקיומו ההכרחי הוא בחינת הדומם של הרצון לקבלכי אינם באים אלא להגדיל . הוא בחינת צומח של הרצון לקבל, רוצה בתאות הבהמית .שהוא בשר הגוף, ולענג את הכלי שלו

.כי המה מגדילים רוחו, הוא בחינת החי שברצון לקבל, רוצה בתאות אנושיות .במושכלות הוא בחינת המדבר של הרצון לקבלרוצה

שהיא מדת תאוות הבהמיות , ב"ובחי, שהיא מדת קיומו ההכרחי, א"ותמצא שבחי) כשהם דומם וצומח , הוא מקבל וניזון מדברים הנמוכים ממנו, היתרות על מדת קיומו

כי העולמות נחתמים זו . וכמוהו תשכיל בערכים של העולמות העליונים הרוחניים) כא. ם חותמם בעולם היצירהמ שבעולם הבריאה מניחי"וכל בחינות דצח. מזו ממעלה למטה

.ז"מ שבעוה"מ דעשיה נחתמים דצח"ומדצח. מ דעשיה"מ היצירה נחתמים דצח"ומדצח ):ב"אות מ(ונתבאר בהקדמה לספר הזהר

,"היכלות"שהדוממים שבעולמות הרוחניים מכונים בשם ,"לבושים"והצומח מכונה שם בשם

,"מלאכים"והחי בשם ,שבאותו עולם" נשמות של האדם"והמדבר הוא בחינת

".האלקיות"ס שבכל עולם הם "והעוהוא ניזון מכל המציאות הרוחני שבאותו . ונשמות האדם הן המרכז שבכל עולם

:באופן. ז"כדרך המדבר הגשמי הניזון מכל המציאות הגשמי שבעוה, עולם הוא מקבל מהארת היכלות והלבושים , שהוא הרצון לקבל את קיומו ההכרחי, א"שבחי

.אשר שםהוא מקבל מבחינת המלאכים אשר , שהוא מותרות בהמיות המגדילים את גופו, ב"ובחיכדי להגדיל את הכלים הרוחנים , שהן הארות רוחניות מיותרות על מדת קיומו, שם

.שנשמתו מתלבשת בהםשהם ההיכלות הלבושים , ב מקבל הוא מבחינות נמוכות הימנו"א ובחי"הרי שבחי

.נמוכים מנשמות בני אדםשהם , והמלאכים אשר שם ז מבני "המקבל בעוה, שהן מגדילות את רוחו של האדם, שהיא תאוות אנושיות, ג"ובחישעל , דהיינו מכל הנשמות הנמצאות באותו העולם, כ מבני מינו"נמצא מקבל שם ג. מינו

.ידיהן מגדיל הארת הרוח של נשמתושמהן , פירות שבאותו עולםהוא מקבל שם מהס, דהיינו למושכלות, ד של הרצון"ובחי

.ד לנשמתו"מקבל בחינת חבצריכה להתגדל ולהשתלם מכל , שנמצאת בכל עולם ועולם, הרי שנשמת האדם

שצריכים לידע שכל דברי , שאמרנו' והוא הגדר הג. הבחינות הנמצאות בעולם ההוא, הן מנשמות, הן מספירות: הזהר בכל פרט ופרט מהעולמות העליונים שעוסקים בהם

מכל , פ שעוסקים בהם כשהם לעצמם" אע-הן מהיכלות , הן מלבושים, הן ממלאכיםשהם נאמרים בעיקר כלפי השיעור שבחינת נשמת , מקום מחוייב המעיין להשכיל

שכל דבריהם מרוכזים בצרכיה , באופן. האדם אשר שם מקבלת מהם וניזונה מהם.יח את דרכיךאז תבין ותצל, ואם תשכיל הכל על פי קו הזה. של הנשמה

ואחר כל אלה נשאר לנו לבאר את כל אלו תוארים הגשמיים המתבארים בספר הזהר ) כב, קטנות וגדלות, התמעטות והתפשטות, עליה וירידה, מעלה ומטה: בעשר הספירות כמו

אשר התחתונים על ידי מעשיהם הטובים או מעשיהם , וכדומה, ומספרים, פירוד וזווגהיתכן שהאלקיות תתפעל : שלכאורה הדברים מתמיהים. רותהרעים גורמים בעשר ספי

?בעצמה ותקבל שינוים כגון אלו בסבת התחתוניםהמתלבשת ומאירה , ו באלקיות עצמה"שאין הדברים אמורים ח, ואפילו אם תמצא לומר

שהם אינם אלקיות אלא שנתחדשו עם בריאת , אלא רק בכלים של הספירות, בהספרותלהביאם , או לגלות שיעורי השגה במדה וקצבה כראוי לנשמותבכדי להעלים, הנשמות

גוונים ' זכוכיות צבועות בד' שיש לה ד, ל במשל האספקלריא"כנ, לגמר התיקון הנרצה .לבן אדום ירוק שחור

ששם , ע"העולמות בי' הרי כל זה יתכן בג: וכן בלבן שבספר וחומר האותיות שבספרמה שלא יוצדק כלל להבין זה . אינם אלקיותנמצאים הכלים של הספירות מחודשים ו

ששם גם הכלים של העשר ספירות אלקיות גמורה בבחינה אחת עם , בעולם האצילות ":איהו חיוהי וגרמוהי חד בהון"ש בתקונים "שבהם כמ, האור האלקי

.ה"ס ב"ס א"מהות הספירות שה, פירושו-" איהו"כי כל עולם האצילות , ם אור החיההמכונה בש, ס אור המאיר בהספירות" ה-" חיוהי"

.כ אומר חיוהי"וע, ואור החכמה נקרא אור החיה, הוא בחינת חכמה

.הכלים של הספירות, פירושו-" וגרמוהי"כ איך יתכן להבין שם אלו השינויים "וא. הרי שהכל הוא אלקיות ואחדות גמורה

הוא אלקיות אם הכל , ויחד עם זה צריכים להבין. ל שהתחתונים גורמים שם"הנכ מאין יש להבחין "א, ולא נמצא שם כלום מבחינת נבראים המחודשים, בעולם ההוא

?הלא האחדות פשוטה היא בהחלט? "איהו חיוהי וגרמוהי"בחינות האמורים בזהר ' ג :שנתבאר, ז"ולהבין זה צריך שתזכור המתבאר לעיל באות י) כג

ואפילו , בו אפילו במהותים הגשמיםשאין לנו תפיסה , ס מהות"שעצם מחויב המציאות ה ,ש במחויב המציאות"ומכ, במהותנו עצמנו

,ס צורה"ועולם האצילות ה ,ס חומר"ע ה"עולמות בי' וג

.ס צורה המלובשת בחומר"ע ה"והארת אצילות בביכל "שהרי ', אינו כינוי כלל למהות מחויב המציאות ית, ה"ס ב"שהשם א, ומכאן תבין

וכיון שהדמיון וחמשה חושים לא ". ל להגדירו בשם או מלהמה שלא נשיג איך נוכש "איך תתכן מחשבה ומלה בו ומכ, ואפילו בגשמיות, יציעו לנו משהו מבחינת מהות

ה כמגודר לנו בגדר "ס ב"אלא צריכים להבין את השם א. במחויב המציאות עצמו).ת כאאו(שכל המדובר בספר הזהר הוא מרוכז בדיוק ביחס כלפי הנשמות ', הג

אלא מבחינת , ה אינו כלל לבחינת מחויב המציאות כשהוא לעצמו"ס ב"באופן שהשם אסוף "בבחינת , בסוד מחשבת הבריאה' מה שכל העולמות וכל הנשמות כלולים בו ית

שכל הבריאה בכללה עד גמר התיקון מקושרת בו , שהוא הקשר, "מעשה במחשבה תחילה .ה"ס ב"בשם א' ית

, )ג"אות י, הקדמה לספר הזהר" (של הנשמות' מצב הא"ים בשם והוא מה שאנו מכנכשהן מלאות בכל העונג והרוך בגובה ', להיות שכל הנשמות יש להן מציאות בו ית

.אשר יקבלו בפועל בגמר התיקון, הסופיהנה במחשבה . למשל אדם הרוצה לבנות בית נאה. ז"ואמשול לך משל מהויות עוה) כד

. כמו שיהיה בגמר בנינו', ו בית מהודר בכל חדריו ופרטיו וכוראשונה הוא רואה לפני, שהוא יפרט אותם אל הפועלים, ואחר זה הוא מחשב תכנית ההוצאה לפועל לכל פרטיה

ואחר זה הוא מתחיל בנין הבית בפועל . מעצים ואבנים וברזל וכדומה, כל פרט בעתו וזמנו .כמו שהיה מסודר לפניו במחשבה ראשונה, עד הגמרו

כבר מצוירת לפניו כל הבריאה , ס מחשבה ראשונה שהיתה"ה ה"ס ב"ותדע שבחינת אהעתיד וההוה ' כי אצלו ית, אלא שאין המשל דומה לגמרי לנמשל. בשלמותה הסופית

מציאות ' ולפיכך הוא בו ית. ואינו צריך לכלי מעשה כמונו' והמחשבה גומרת בו ית, שוים .ממשית

כ לגלות "מה שיוצרך אח, ו התכנית המחשבתית בפרטיהס כמ"ובחינת עולם אצילות השהן המחשבה הראשונה שהוא , אלה' אשר ב, ותשכיל. בעת שיתחילו לבנות הבית בפועל

אין עוד שם אפילו , ה וכן התכנית המחשבתית של פרטי ההוצאה לפועל בזמנו"ס ב"א .ישהרי עדיין הוא בכח ולא בפועל ממש, משהו מן המשהו מבחינת הנבראים

אשר יוצרך לעשות , פ שחושב בכל הפרטים מעצים ואבנים וברזל"אע: כמו אצל האדםואין בו מעצים ואבנים , עוד אין בו אלא חומר מחשבתי עצמותי, בזמן ההוצאה לפועל

אשר אצל האדם אין תכנית המחשבתית , וכל ההפרש הוא. ממשיים אפילו משהו ממשהולאין ערך יותר , לקיות הוא מציאות ממשיתאבל במחשבה הא, נחשבת למציאות ממשית

.ויותר ממציאות הנבראים הממשים עצמםשכל המדובר בהם הוא רק בקשר עם , ה וסוד עולם האצילות"ס ב"והנה נתבאר סוד אכעין . ועוד לא נגלו עצמותם אפילו משהו, אלא בעוד שהם בכח, בריאת הנבראים

ין בו מעצים ואבנים וברזל אפילו שא, שהמשלנו באדם החושב תכנית ההוצאה לפועל . משהוכעין האדם הבונה ביתו , ז הם בחינת ההוצאה מכח אל הפועל"ע ועוה"העולמות בי' וג) כה

ולפיכך האלקיות . ומביא העצים האבנים והפועלים עד גמר בנין הבית, בפועל ממשהיא , דהיינו בשיעור שהנשמות צריכות לקבל כדי שתבאנה אל הגמרן, ע"המאירה בבי

דהיינו ', שהם כלים ממשים כלפי אלקותו ית, מ"ת נהי"ב חג"מתלבשת בעשרה הכלים כח .שאינם אלקיות אלא הם מחודשים לצורך הנשמות

הבחינות של החושב לבנות בית הן מקושרות זו בזו ' איך ג, ותשכיל בהמשל ותמצא) כוא שום פרט בתכנית כי לא יבו. ששורש כולן הוא המחשבה הראשונה. בדרך סבה ומסובבוכן לא יוציא . שיצא לפניו במחשבה ראשונה, אלא לפי סוף המעשה, המחשבתית שלו

.אלא לפי הפרטים הערוכים לו בתכנית המחשבתית, לפועל משהו בזמן הבנין, ה"ס ב"שלא יהיה נמשך מא, שאין שום חידוש קטן בעולמות, ומכאן תשכיל בעולמות, שהן מצויות שם בכל שלמותן שבגמר התיקון, מותשל הנש' דהיינו מבחינת מצב הא

".סוף מעשה במחשבה תחילה"בבחינת ה אל עולם "ס ב"ומתחילה נמשך מא. כלול שם כל מה שיתגלה עד גמר התיקון, ונמצא

ומעולם האצילות . כבמשל שתכנית המחשבתית נמשכת מהמחשבה הראשונה, האצילותשמתכנית המחשבתית נמשכים כל , ה למשלבדומ, ע"נמשך כל פרט ופרט אל העולמות בי

.הפרטים בזמן יציאתם לפועל ממש בבנין הביתה מבחינת מצב "ס ב"שלא יהיה נמשך מא, ז"שאין לך כל פרט קטן המחודש בעוה, באופןדהיינו ליחס הפרטי השייך לדבר , ה נמשך אל עולם האצילות"ס ב"ומא. של הנשמות' הא

ששם , ע"העולמות בי' אצילות נמשך החידוש לגומעולם ה. ז בפועל"המחודש בעוה. וליצירה ולעשיה. ויוצא שם מבחינת אלקיות לבחינת נברא, מתגלה החידוש בפועל ממש

.ז"הנמצא בעוה, עד שנמשך לתחתוןס "שלא יהיה נמשך משורשו הכללי שבא, שאין לך שום חידוש שיתהוה בעולם, ונתבאר

כ הוא "ואח, ע ומקבל בחינת נברא"בר דרך ביכ עו"ואח, ומשרשו הפרטי באצילות, ה"ב .ז"מתהוה בעוה

אינם נאמרים , שכל השנויים האלו המתוארים בעולם האצילות, ועם זה תבין) כז' בשעור שמקבלות מאצילות דרך ג, אלא רק כלפי הנשמות, לעצמו' בהאלקיות כשהוא ית

ת המחשבתית אל הוא ביחס התכני, וענין המציאות של העולם ההוא. ע"העולמות ביעוד , ה והן בעולם אצילות"ס ב"הן בא, אבל בשניהם. ה"ס ב"שהוא א, מחשבה הראשונה

, החושב בו, כמו בתכנית המחשבתית של אדם. אינו נמצא שם מבחינת נשמות כלום .שאינו נמצא במוחו משהו מעצים ואבנים וברזל הממשים

שהם , ס"ם זה גם הכלים של עומשו. ומציאות הנשמות מתחילה להתגלות בעולם הבריאהאלא , המה בהכרח אינם אלקיות, המודדים שיעור וקצבה אל הנשמות בפועל ממש

ס "ולפיכך אנו מיחסים לכלים של הע. כי באלקיות לא יתכן כלל שינוים ומספר. מחודשים, שיהיו בחינת אלקיות, שלא יתכן אפילו להרהר. שחור-ירוק-אדום: הגוונים' ע ג"שבבי

.ו שום חידוש דבר נוהג בו"חכי אין בלי שום שינוי , הוא אלוקיות ואחדות פשוטה, ע"המלובש בעשרה כלים שבבי, אבל האור

הוא אלקיות פשוטה בלי שום , המלובש בכלי התחתון שבעשיה, ואפילו האור. משהונעשו על ', שנעשו בהארתו ית, וכל השינוים. כשהוא לעצמו, כי האור הוא אחד. ו"שינוי ח

ובדרך . גוונים האמורים' שיש להם בדרך כלל ג, שאינם אלקיות, י הכלים של הספירותיד .גוונים ההם רבי רבבות שינוים לאין קץ' פרט נעשו מג

ע מקבלים מאצילות כל הפרטים ופרטי פרטים של "ס דבי"אמנם ודאי הכלים של ע) כחבואו בסדרים של שי, שהרי שם הוא בחינת התכנית המחשבתית מכל הפרטים, השינוים

.ע"בנין הבית בפועל בבימ "ב תו"מקבלים מהבחינה שכנגדן מחו, ע"מ שבבי"ב תו"ס חו"שהכלים דע, ולפיכך נבחןלהיות כל פרט מהוצאה לפועל , דהיינו מבחינת תכנית המחשבתית אשר שם, שבאצילות

ולפיכך מבחינה זו אנו מכנים את הכלים . מסובב מכל פרט שבתכנית המחשבתית .שאינו כלל צבע, אצילות בשם צבע לבןד

פ שאין שום "שאע. ובדמיון הלבן שבספר החכמה. ומכל מקום הוא המקור לכל הצבעיםמכל מקום הוא הנושא של כל ספר , והלבן שבספר אינו אומר לנו כלום, תפיסא בלבן שבו

ה ונותן לכל אות צור, כי הוא המאיר מסביב כל אות ובתוכיותה של כל אות, החכמה .ולכל צרוף מקום מיוחד, המיוחדת לה

אין , אשר בחומר האותיות האדומות או ירוקות או שחורות, שאפשר לומר להיפך, באופןהוא , שאנו משכילים בחומר האותיות של הספר, וכל התפיסא וההשכלה. לנו שום תפיסא

, רות בהןהוא עושה צו, י הארתו מסביב האות ובתוך כל אות"כי ע. רק על ידי הלבן שבו .שהצורות הללו מגלות לנו את כל החכמה שבהספר

לא יתכן בהן להכיר , פ שלהיותן נמשלות לצבע לבן"אע: ס דאצילות"וזהו נמשל להעמכל מקום בהארת הלבן אל , לא מספר ולא שום שינוי וכדומה מהתוארים, שום דבר

וים באים בהכרח נמצאים כל השינ, הגוונים של חומר האותיות' שהם ג, ע"העולמות בי. כי כולו לבן, פ שאין שם כלים כשהוא לעצמו"אע, מעשרת הכלים של ספירות דאצילות

.ע עושה בהם כלים"כי הארתו לבי. כהמשל בהלבן שבספר ביחס האותיות וצרופיהןחיוהי , איהו"שהן , בחינות' ומהמבואר תבין מה שהזהר מחלק את עולם האצילות לג) כט

. אחדות פשוטה ואין שם מבחינת נבראים משהופ ששם"אע, "וגרמוהישבזה אין לנו תפיסא ולא ניתן לתפיסא בכל , פירושו האלקיות כמו שהוא לעצמו, כי איהו

).ב"אות י(המהותים אפילו הגשמיים שהמשלנו אותם ללבן שבספר , מ אשר שם"ב תו"פירושו עשרה הכלים חו, וגרמוהי .כי כולו לבן. כי אין מה שיעשה שם מספר, בןשאפילו מספר לא יתכן לומר בל, החכמהאלא כל מיני רבבות השינוים שמתגלים , מ לא בלבד שאנו נותנים בהם מספר"ומ

מ "ב תו"אנו מוצאים אותם מקודם בכלים חו, שהם בחינת חומר האותיות, ע"בבישהוא נותן כל צורות אותיות שבהספר ובו , אמנם רק כדרך הלבן. שבאצילות עצמה

פ שבו עצמו אין שום "אע, ונמצא הלבן נחלק לרבבות צורות. אין שום צורהעצמו , ע"כן עשרה הכלים שבאצילות מפורטים ברבבות שינוים על פי הארתם בבי. צורה

.היוצאת לפועל במלאכה הממשית שבבנין הבית, כדוגמת התכנית המחשבתית ב "ס חו"הכלים דעהם רק מהארת , ע"היוצאים לפועל בבי, באופן שכל אלו השינוים

.אנו מוצאים בהלבן רבבות שינוים, ע"ומיחס המקבלים בבי. מ דאצילות"תושאינו . ואינו מלובש בדיו שבאותיות. כשהוא לעצמו, ומיחס אצילות עצמו הוא כמו לבןשכלפי עצמם , שהם הכלים, ונתבאר היטב סוד גרמוהי. נמצא בו שום מספר ושום דבר

.הם אחדות פשוטה כמו איהואשר אור זה מובן לנו גם כן . שהוא הכלים, המלובש בתוך הלבן, פירושו האור, וחיוהי) ל

, ס איהו"כי ה. ו באלקיות כלפי עצמה"ולא ח, רק כלפי הנשמות המקבלות מאצילותאז האור שמקבלים , ע עולים לאצילות עם נשמות בני אדם"עולמות בי' דהיינו בעת שג

".אור החיה"נקראת ה, נבחן לבחינת אור החכמה, שםדאיהו חיוהי וגרמוהי חד : "ש הזהר"וז". חיוהי"ומבחינה זו אנו מכנים שם את האור בשם

היא הארת " גרמוהי"שבחינת . הבחינות אמורות כלפי המקבלים' כי כל אלו ג". בהוןכי אור אצילות לא יעבור לעולם למטה . ע שמתחת הפרסא דאצילות"הכלים במקום בי .אלא רק הארת הכלים בלבד, תמפרסא דאצילו

" איהו"ו. ע עולים לאצילות"דהיינו כשבי, היא הארת אור עצמו דאצילות" חיוהי"ובחינת י שלנו המקבלים יש "שאעפ, ואומר הזהר. שאינה מושגת כלל, ס מהות האלקיות"ה

אמנם מבחינת . מכל מקום הרי זה רק כלפי המקבלים, בחינות הללו באצילות' להבחין גדהיינו מהות , "איהו"היא בחינת " גרמוהי"אפילו , כשהוא לעצמו, אצילותעולם

, ס צבע לבן"שה, כשהוא לעצמו, ואין משום זה תפיסה כלל בעולם אצילות. האלקיות .והכל שם אחדות פשוטה לגמרי, כשהוא לעצמו, שאין בו תפיסא

י "תמעטים עשהם גדלים או מ, מ באצילות"ב תו"ומה שהזהר מתאר את הכלים חו) לא, "ה"ישראל יהבין תוקפא וחילא לקוב): "ג"בא ד. זהר(וכן מצינו . מעשה בני אדםכי אלוקיות לא יתכן בה שום . בהאלקיות כשהיא לעצמה אינו כפשוטו, שהמשמעות היא

, אלא מתוך שמחשבת הבריאה היתה להנות לנבראיו". אני הויה לא שניתי"ש "כמ, שינוי .רצון להשפיעמכאן אנו למדים שיש לו בעת שמתרבים המקבלים , שהמשפיע מתגדל בקורת רוחו, ז"ומתוך שאנו מוצאים בעוה

שהמוחין מתגדלים , הנה מבחינה זו אנו אומרים, והוא מתאוה לריבוי המקבלים. ממנו .בעת שהתחתונים זוכים לקבל השפעת האצילות או שמפרנסים אותו, באצילותכמו , נמצאים המוחין בשיעור הזה, דאים לקבל שפעובעת שאין התחתונים כ, וכן להיפך .שאין מי שיקבל מהם, כלומר, שמתמעטים

שבין אם תדליק ממנו אלף אלפי רבי רבבות נרות או לא תדליק , ותדמה זה אל נר) לבבין , או כמו אדם הראשון. לא תמצא מחמת זה שום שינוי באפס מה בנר עצמו, ממנו כלום

לא היה פועל זה , ת בנים כמונו היום ובין אם לא היה מוליד כללאם יצאו ממנו רבי רבבו .על אדם הראשון עצמו שום שינוי משהו

בין אם התחתונים , ו שום שינוי משהו"אין בו ח, כן עולם האצילות כשהוא לעצמווכל הגדלות האמורה . מקבלים הימנו שפעו בשפע גדול ובין שאינם מקבלים כלום הימנו

.חתונים בלבדרובצת רק על התלתאר את כל השינויים האלה בעולם , לבעלי הזהר, ז לשם מה היה להם"אמנם לפי) לג

ולא להרבות , ע"היה להם לומר במפורש רק כלפי המקבלים שבבי? האצילות עצמו ?שנצטרך לתרץ עליהם תירוצים, דברים כל כך באצילות

כי ). ב"הושע י" ( אדמהסוד וביד הנביאים"והוא . אכן יש בזה סוד נמרץ מאד ומאדיתראו אל , המתפעלים רק בנשמות המקבלים, שאלו הדימוים. באמת יש בזה חפץ אלקי

.כדי להגדיל ביותר את השגת הנשמות, עצמו משתתף עמהם' כמו שהוא ית, הנשמותפ "אע, בפנים של צער ובפנים של נחת, המצטמצם להראות לבנו יקירו הקטן, בדומה לאב

אלא עושה זאת רק להפעיל את בנו החביב , הצער ולא מן הנחת כלוםשאין בו לא מן שכל מה שעשה , ורק אחר שיגדל ישכיל וידע. בכדי להשתעשע עמו, ולהרחיב הבנתו

.אלא רק בכדי להשתעשע עמו, אביו לא היה בו שום ממשיות יותרפעלות פ שכל אלו הדימוים והשינוים מתחילים רק בהת"אע: כן הוא בענין אשר לפנינו

' מכל מקום בחפץ אלקי מתדמה להם כאלו הם נראים בו ית, ובהם הם מסתיימים, הנשמותבכדי להרחיב ולהגדיל את השגתן של הנשמות במדה הגדושה , זה' ועושה ית. עצמו ".בכדי להנות לנבראיו"שהוא בכלל מחשבת הבריאה , ביותרחוש , כי למשל. הגשמיתכי כמנהג הזה תמצא גם כן בהשגתנו, ואל תתמה על זה) לד

הרי באמת אין אנו , שאנו רואים לפנינו עולם גדול ענקי וכל מלואו הנהדר, הראיה שלנויש שמה כעין , במוח האחורי שלנו, כלומר. רואים כל זה אלא רק בפנימיותנו עצמה

.ולא כלום מחוץ לנו, המציירת לנו שמה כל הנראה לנו, מכונה פאטאגרפית, המהפך לנו כל דבר הנראה שם, כעין ראי מלוטש, לנו שם במוחנו' ועל כל זה עשה ית

, כ מה שאנו רואים מחוץ לנו אינו ענין אמיתי"ואעפ. שנראה אותו מחוץ למוחנו מול פנינו, שעשה במוחנו את הראי המלוטש הזה', מכל מקום כמה יש לנו להודות להשגחתו ית

י בזה נתן בנו כח להשכיל כל דבר כ. לאפשר לנו לראות ולהשיג כל דבר מחוץ אלינוולולא זה היתה נעדרת . למדוד כל דבר מבפנים ומבחוץ וכדומה, בדעת ובהשגה ברורה .לנו מרבית השכלתנו

פ שכל אלו השינוים נעשים בפנימיות "אע: כן הדבר בחפץ אלקי במושכלות האלקיותבדרך הזה הן כי רק , מכל מקום הם רואות את הכל במשפיע עצמו, הנשמות המקבלות

.זוכות לקבל כל המושכלות וכל הנועם שבמחשבת הבריאהמכל מקום כל , פ שבפועל אנו רואים הכל ממול פנינו"אע. ל"וכמו כן תשפוט מהמשל הנ

, כן הנשמות. שכל הנראה לנו אינו אלא בפנימיות מוחנו בלבד, בעל שכל יודע בברורשכל אלו הם רק , ן להן ספק משהומכל מקום אי, פ שכל הדמוים הן רואות במשפיע"אע

.בפנימיותן עצמן ולא כלום במשפיעואני חושש מאד , ומתוך שאלו הדברים הם מדברים העומדים בכבשונו של עולם) לה

כדאי לי לטרוח עוד ולהביא את לשון הזהב של הזהר עצמו , שהמעיין לא יטעה בתפישתםואם : "ופרושו) ו"אות רט, באפרשת(וזה לשונו . ולפרשם כפי יכולתי, בדברים הללושמות ' ואיך אנו דורשים בו ית? "כי לא ראיתם כל תמונה, הרי כתוב בתורה: "יקשה אדם ".יביט' ותמונת ה, כעין שכתוב, שתמונה זו ראיתי, הוא יתרץ לו? וספירותלהיותה שורש כל , שבה משתרשים כל העולמות והנשמות, ספירת המלכות, שפירושוהרי נבחנת להם , "המקבלים ממנה שמחויבים להשיג הכלים ממנה "ובסוד, הכליםשאנו מכנים בספירת , ואפילו תמונה זו". יביט' ותמונת ה"שעליה נאמר , כתמונה, אלא רק כשאור המלכות יורד ומתפשט על הבריות, אין זו במקומה כלפי עצמה, המלכות

דהיינו רק בבחינת . יון שלהםכפי המראה והחזיון והדמ, לכל אחד ואחד, אז יראה אליהם .ולא כלל בספירת המלכות כלפי עצמה, המקבלים

פ שאני "אע: "ה"ומשום זה יאמר להם הקב". וביד הנביאים אדמה"וזה הוא שכתוב שהרי ". ז ואל מי תדמיוני ואשוה"עכ, דהיינו בחזיון ודמיון, מתדמה לכם בצורות שלכם

ה יחיד בעולם בלא "היה הקב, יר צורהומטרם שצי, ה תמונה בעולם"קודם שברא הקב .צורה ודמיון

אסור , שם מחוץ לכל תמונה' שהוא ית, שהיא בינה, קודם מדרגת בריאה' ומי שמשיגו יתואפילו לקרא אותו בשם ', ולא באות י' לא באות ה, לדמות לו שם צורה ותמונה בעולם

". א ראיתם כל תמונהכי ל: "וזה שאומר הכתוב. הקדוש או באיזה אות ונקודה" הויה"קאי על הזוכים להשיגו למעלה ממדרגת " כי לא ראיתם כל תמונה"שהכתוב , כלומר, הספירות כתר חכמה אין שם בחינת צורה ודמיון כלל' כי בב. שהיא בינה, הבריאה

.ותחילת הכלים מתחילים מספירת הבינה ולמטה). ח"אות י(שפירושו כלים וגבולים אינם אלא מבינה ולמטה , או שמות הקדושים, או נקודות, ותולכן כל הרמזים באותי

ל אצל ספירת "כנ, אלא כלפי המקבלים בלבד, וגם לא במקומם של הספירות עצמן. בלבד .המלכות

שרק מספירת , שהרי מקודם לכן אמרו: ולכאורה נמצא בדבריהם כעין סתירה) לודהיינו מבינה , ולמטהשמבריאה, וכאן אומר. המלכות נמשכות הצורות אל המקבלים

.נמשכות הצורות אל המקבלים, ולמטהוממנה . שהיא המלכות, ד"כי באמת אין צורה ותמונה נמשכת אלא מבחי, והענין הוא

שהן כתר חכמה בינה , ספירות ראשונות' ולא כלום מט, נמשכים הכלים במקום המקבליםשהעלה ספירת , ירושושפ. אלא בעולם התיקון נעשה שיתוף מדת הרחמים בדין. תפארת .הנבחנת למדת הרחמים, והביאה תוך ספירת הבינה, הנבחנת למדת הדין, המלכות

, באופן. כמו שאומר כאן, ולפיכך מאז ואילך נשרשו הכלים של המלכות בספירת הבינה. שהן במלכות, ואומר. שהן הכלים, שהזהר מתחיל לדבר משורש האמיתי של התמונות

.היינו מכח השיתוף שנעשה לתיקון העולם, אהשהן בברי, כ אומר"ואח, ראה שאין העולם מתקיים, ה את העולם במדת הדין"מתחילה ברא הקב: "ל"וכן אמרו חז

, יש להן כינוים רבים בספר הזהר, מ"ב תו"ס כח"ודע שהע". שיתף עמה מדת הרחמים .דהיינו לפי הוראותיהן המרובות

תהיה הוראתן להבחין בין כלים , "עשיה-צירהי-בריאה-אצילות-כתר"וכשהן מכונות בשם הנקראים , לבין כלים דאחורים, "חכמה-כתר"דהיינו , "ואצילות-כתר"הנקראים , דפנים

אשר הבחן הזה יצא בהם מכח . מלכות-תפארת-דהיינו בינה, "עשיה-יצירה-בריאה" .השיתוף דמדת הדין במדת הרחמים

לכן מכנה הזהר לספירת , כות בבינהומשום שהזהר רוצה לרמז ענין השיתוף של המל. לא היתה תמונה וצורה בבינה, כי מקודם שנעשה השיתוף הזה". בריאה"הבינה בשם

.אלא רק במלכות לבדה, ואפילו כלפי המקבליםירד , אבל לאחר שעשה אותה הצורה של המרכבה דאדם העליון: וממשיך שם) לז

כי קוצו . מ"ב תו"ס כח"דהיינו הע, ה"אותיות הוי' והוא נקרא בו בצורת ד. ונתלבש שםבכדי . אחרונה היא מלכות' ה, היא תפארת' ו, היא בינה' ה, היא חכמה' י, הוא כתר' של י

.ובכל מדה ומדה שבו. דהיינו הספירות, בדרך מדותיו' שישיגו אותו ית שהיא, אחר שנשתתפה במדת הדין, דהיינו מבינה, כי מבריאה ואילך. ביאור הדברים) לח

, ו במקומה עצמה"ולא ח. שהן הנשמות, נמשכות התמונות והצורות אל המקבלים, מלכות .אלא רק במקום המקבלים

, כלומר. וירד ונתלבש בצורת אדם הזה. שעשה אז צורת המרכבה של אדם העליון, ואומרכי . נמשכים מן הכלים של הנשמה, ג הכלים אשר לו"כי כל צורתו של גופו של אדם בתרי

' הנחלקים לה, רוחניים" ה גידים"ח אברים ושס"רמ"המכונים , ג כלים"נשמה תרייש לה :אותיות הויה' פ ד"חלוקות ע

, הוא בחינת כתר-הראש שלה , וקוצו של יוד , הוא חכמה-ומפה עד החזה

, הוא בינה-ומחזה עד הטבור .הספירות תפארת ומלכות' הוא ב-ומטבור עד סיום רגלין

ח "רמ"כנגד " ח מצות עשה"רמ"ס "שה, ה נבחנת בסוד פרצוף אדםוכן התורה בכללס "שה, חלוקות' ויש בה ה". ה גידין"שס"כנגד " ה מצות לא תעשה"שס"ו, "אברים

, דהיינו אדם דבריאה" דיוקנא דמרכבה דאדם עלאה"וזהו המכונה . חומשי תורה' הומכונה . שממנה מתחילים אלו הכלים להמשך במקומם של הנשמות, שהוא בינה

:בחינות אדם בספירות' כי יש ג, "אדם העליון" ,אדם דבריאה

,אדם דיצירה .אדם דעשיה

' שיתכן לכנותה באיזה אות ונקודה או בד, אמנם בכתר וחכמה אין שום תמונה כלל".אדם עלאה: "לפיכך מדייק לומר, ולפי שמדבר כאן מעולם הבריאה. ה"אותיות הוי

ת "שאין תמונות הללו במקומן של הספירות בינה ות, ראמנם תזכור תמיד דברי הזהאלא משום שאלו הספירות משפיעים הכלים . אלא רק במקומם של המקבלים, ומלכות

פ "ע, על ידי האור הנמשך להם במדה וגבול, בכדי שהנשמות ישיגו אותו, ולבושים ההםם הם רק אמנם ש". אדם"לכן אנו מכנים גם למשפיעים בשם , ג האברים שלהם"תרי

).אות ח(בבחינת צבע לבן כי הכלים מכונים , כלים' אותיות הויה וקוצו של יוד הן ה' הרי ד: ולא יוקשה לך) לט

-שיש כלים גם בכתר, הרי מפורש? מ"ב תו"הספירות כח' והן סוד ה, "אותיות"תמיד ?שעליהם רומזים קוצו של יוד והיוד דהויה, חכמה

, מתחילות מבריאה ולמטה, שהן הכלים, "המדות"ו" נותהתמו"והענין הוא כי מה שאומר היינו מבחינת מהותן של , חכמה-ולא בכתר, ת ומלכות בלבד"הספירות בינה ות' דהיינו בג .הספירות

מ "ב תו"וכן כח, מ בכתר"ב תו"ס כח"ויש ע. שהספירות נכללות זו מזו, אמנם נודע' שבכל אחת מה, ז נמצא"ולפי. תוכן במלכו, ת"וכן בת, מ בבינה"ב תו"וכן כח, בחכמה

.שמהן באים הכלים, הספירות בינה ותפארת ומלכות' מ נמצאות ג"ב תו"הספירות כח. מ הנכללים בכתר"יורה על בינה ותו, ס הכלים דכתר"שה, שקוצו של יוד, ובזה תביןשבחינת , באופן. הנכללים בחכמה, מ"יורה על בינה ותו, שהיא כלי דחכמה, והיה דהויה

, מ"ובחינת בינה ותו. אין להם בחינת כלים, ן"הנכללים אפילו בבינה וזו, ר וחכמהכת .נוהג גם בהם כלים, חכמה-הנכללים אפילו בכתר

הספירות משפיעים בסוד ' מ שבכל ה"כי הבינה ותו. בחינות אדם' ומבחינה זו יש באמת ה :ולפיכך. מרכבה דאדם

,"אדם קדמון" ונקרא -יש אדם מבחינת כתר ,"אדם דאצילות" ונקרא -יש אדם מבחינת חכמה ו

,"אדם דבריאה" ונקרא -ואדם מבחינת בינה ,"אדם דיצירה" ונקרא -ואדם מבחינת תפארת ".אדם דעשיה" ונקרא -ואדם מבחינת מלכות

בכדי שיכירו , "ה"אהי"-"צבאות"-"שדי"-"אלקים"-"אל"וקרא עצמו בשמות ) מס עשר "ה, שאינם נמחקים, י עשרה שמות שבתורהכ. בכל מדה ומדה שבו' אותו ית

):ח"אות קס. ויקרא(ש בזהר "מ, הספירות ,ספירת הכתר נקרא אהיה ',ספירת החכמה נקרא יה ,ה בניקוד אלקים"ספירת הבינה נקרא הוי ,ספירת החסד נקרא אל

,ספירת הגבורה נקרא אלקים ,ה"ת נקרא הוי"ספירת ת

אות הספירות נצח והוד נקראות צב' ב ,וספירת היסוד נקרא אל חי .י"ספירת המלכות נקראת אדנ

על כל הבריות על ידי שנתלבש כביכול באלו ' ואם לא היה מתפשט אורו ית) מאואיך היה מקוים הכתוב ', איך היו הבריות זוכות להכיר אותו ית, הספירות הקדושות

?"מלא כל הארץ כבודו" כמו שבו עצמו היה אלו , ות אל הנשמותשבזה מתרץ את החפץ האלקי להרא. פירוש

כי ', שהוא בכדי לתת מקום להנשמות להכרה והשגה מספקת בו ית. השינוים שבהספירות ".מלא כל הארץ כבודו"אז יקוים הכתוב

' שהמדה נמצאת בו ית, שיאמר, כלומר. לאיזה מדה' ווי למי שישוה לו ית, ועם כל זה) מבומכל שכן , שהוא מתראה להנשמות, הרוחניותואפילו באלו המדות. כשהוא לעצמו

.שיסודם מעפר והם כלים ונפסדים, במדות גשמיות מטבע בני אדם

, שהנשמות המקבלות תראינה, פ שחפץ אלקי הוא"כי אע, כמו שאמרנו, דהיינוו שום "שאין בו ח, ז צריך להיות ברור לנשמות"עכ', שהשינויים שבהן הן במשפיע ית

וביד הנביאים "ה "בסו, לא הוא רק חפץ אלקי שיתדמה להם כןא, שינוי ושום מדהואין צריך לומר . כי אבדו כרגע מהשפע האלקי, אז ווי להם, ו יטעו בזה"ואם ח". אדמה

.איזה מקרה ממקרי בשר ודם הכלה ונפסד' שידמו לו ית, כלפי הטפשים

"פנים מאירות ומסבירות"הקדמה לספר ' ה: "שנאמר, ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום"בשלהי עוקצין לא מצא הקב. א

מאין הוכיחו שאין יותר : ויש להשכיל בו רבות". יברך את עמו בשלום' ה, עוז לעמו יתןנתינה "שכתוב , שהשלום היא הברכה בעצמה, שבהכתוב מפורש? טוב לישראל מהשלוםתחבר מאמר הזה למה נ? "נתינה בשלום"ולדבריהם היה לו לומר ". בעוז וברכה בשלום

.והורתם" עוז"ו" שלום"גם צריך להבין פרוש המלות ? ס"לסיום השכי עומק לב . מוכרחים אנו לבוא בדרך ארוכה, וכדי לפרש מאמר הזה על תכנו האמיתי

, יש בהם נגלה ונסתר, כי כל עניני התורה והמצוה, ופרושו. בעלי הגדה לאין חקראמנם ההלכות דומים לאשישי ". בר על אופניותפוחי זהב במשכיות כסף דבר ד"כ "כמוששהרי גם , הרי תוכו וברו שניהם חשובים, אשר הנותן לחבירו מתנה גביע כסף עם יין, יין

.כמו היין שבתוכו, הגביע יש לו ערך בפני עצמושאין , שתוכו נאכל וחיצוניותו נזרקת, המה נמשלים לתפוחים, כ ההגדות"משא

וכן בדברי . ונמצא כל הערך והחשיבות רק בהפנימיות והתוך. להחיצוניות ערך של כלום, זולת בתוכן הפנימי הגנוז בהדברים, הגדה אין בהפשטיות הנראה לעינים שום מובן וחפץ

.המסור ליחידי סגולה, שאינם נבנים אלא על אדני חכמת האמתלקי שאין השגתם שלימה גם בשני ח, ומי יהין להוציא זה מלב ההמון ולברר דרכיהם

, ס לפי דעתם"חלקי התורה פרד' אשר סדר ד, "דרוש"ו" פשט"הנקראים , התורה .ובסוף הכל מבינים הסוד, כ הרמז"ואח, כ הדרוש"ואח, שמתחילה מבינים הפשטואחר שמשיגים חלק , שתחילת ההשגה מתחלת מהסוד, ל"א ז"אמנם איתא בסידור הגר

ואחר שזוכה האדם . הרמזכ חלק"ואח, אפשר להשיג חלק הדרוש, הסוד שבתורה .אז זוכה להשיג חלק הפשט שבתורה, חלקי התורה האלו על בוריים' להשתלם בג

". נעשה לו סם מות, לא זכה. נעשה לו סם חיים, זכה: "ל במסכת תענית"והיינו דאמרו ז' להיותינו מחויבים להשיג מקודם ג, כי לזכיה גדולה אנו צריכים להבין בפשטי המקראות

ואם עדיין לא . והפשט לא יופשט, אשר הפשט מלביש אותם, שבפנימיות התורההחלקים .ו"שלא יהיה נעשית לו סמא דמותא ח, לרחמים גדולים הוא צריך, זכה לזה

. דיינו בהשגת הפשט: "ואומרים בלבם, ולאפוקי מטענת המתרשלים בהשגת הפנימיותומים למי שרוצה לעלות על שדבריהם ד". והיינו שמחים בחלקינו, והלואי שנשיג אותה . מדרגות הראשונות'בטרם שיפסוע על ג, המדרגה הרביעית

א במסכת "כמש, ז צריכים להבין ההעלמה הגדולה הנוהגת בפנימיות התורה"אמנם לפי. ב

וכן כל הספרים . ולא במרכבה ביחיד, אין דורשין במעשה בראשית בשנים, חגיגהומים לעיני כל ההמון לא יבינו זולת השרידים חתומים וסת, המצויים לנו במקצוע הזה

.בהיותם כבר מבינים את השרשים מדעתם ובקבלה מפה אל פה, קורא אותם' אשר האשר הוא כל , איך מונעים תהלוכות החכמה והתבונה מקרב העם, אשר הוא תמיה רבתית על ל במדרש רבה בראשי"כ אמרו ז"שע, ולכאורה הוא עון פלילי. חייתם ואורך ימיהם

וכן . כ גדלה אשמתו"שע, בשביל שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות, כ נקרא אחז"אחז שעאבל כלום יש לך מי , להאציל מהונו ורכושו לאחרים, אשר עינו של אדם צרה, חוק הטבעואדרבה ביותר ממה שהעגל רוצה , מלהאציל מחכמתו ותבונתו על אחרים, שעינו צרה

.לינק הפרה רוצה להניקואיתא . אפילו בחכמים החיצונים בדורות שעברו, כן אנו מוצאים תעלומות בחכמהאמנם

שהזהיר , ל לפירושו על ספר יצירה מאמר בשם אפלטון"בהקדמתו של הרב בוטריל ז: וכן הזהיר אריסטו". אל תמסרו החכמה למי שאינו יודע מעלתה: "לתלמידיו כלשון הזה

אשר אם החכם , ל פירשו"והוא ז". חמסוהאל תמסרו החכמה למי שאין ראוי לה פן ת" .הוא חומס את החכמה ומשחיתה, מלמד חכמה למי שאינו הגון לה

אלא אדרבא מתאמצים להרחיב שערי , ולא כן עושים חכמים החיצונים שבדורותינוולכאורה יש טענה גדולה על . בלי שום גדרים ותנאים, חכמתם לכל מרחבי ההמון

שמצאו מוכשרים , לתי חכמתם על קומץ קטן מיחידי סגולהשסגרו ד, חכמיהם הראשונים .אליה ומרבית העם עזבו לגשש קיר

:שהם. במדרגה זה על זה, מפלגות אנו מבחינים במין המדבר' כי ד. ואסביר הענין. ג

,המון עם ,גבורים ,עשירים .חכמים

:הנקרא, מדרגות שבכלל המציאות' והם שוים בערך לד ,דומם ,צומח ,חי

.רמדבערכים ' ואנו מבחינים ג. מדבר, חי, צומח, הסגולות' מוכשר להוציא ג, אשר הדומם

.בכמות הכח מהמועיל והמזיק שיש בהם כי הגם שפעולת הצמח בקרבת המועיל שלה ובדחית . הצומחהוא , כח הקטן שבהם

אלא כח כללי , אמנם אין בה הרגש נבדל לענין זה, המזיק לה דומה למין האדם והחי .שפועל בהם מלאכה הזו, תף לכל מיני הצמחים שבעולםמשו

לקרבת , שבכל בריה ובריה בפני עצמה יש הרגש פרטי לעצמו, החינוסף עליהם מין ערך בעל חי פרטי אחד משתוה עם ערך כל מיני , ויוצא לנו בזה. המועיל ולהרחקת המזיקם לכללות כל מין שישנ, כי זה כח המרגיש בברורי מועיל ומזיק. הצמחים שבהמציאות

והנה כח המרגיש הזה. נמצא בבריה פרטית אחת ממין החי נבדל ברשותו לעצמו, הצומחלהיות ההרגש אינו פועל בריחוק מקום , ובזמן הוא מוגבל מאד במקום, הנוהג במין החי

אלא , בעבר ובעתיד, כלומר. וכן אינו מרגיש מחוץ לזמנו. כחוט השערה מחוץ לגופו . דבוק בה לבדבאותו רגע שהואהמורכב מכח המרגיש וכח השכלי יחד ולפיכך אין כחו מוגבל , המדברנוסף עליהם מין

, והוא בסיבת המדע שלו. כמו מין החי, לקרבת המועילו ולהרחקת המזיק לו, בזמן ומקוםויכול להשכיל בכל הבריות למקומותיהם . שאינו מוגבל בזמן ומקום, שהוא ענין רוחניכ ערך איש פרטי אחד "ונמצא ע. וכן בעוברות ועתידות משנות דור ודור, בכל המציאות

שישנם בכל , שבמין הצמחים ומין החי, ממין המדבר משתוה עם ערך כללות הכחותוכולל בפרטיותו , להיות כחו מקיף אותם, וכן בכל הדורות שעברו, הזמן המציאות בזה

.לכל כחותיהם יחד, עצמו :דהיינו, מפלגות שבמדרגת מין האדםה' כ בד"ומשפט הזה נוהג ג

,המון עם ,עשירים ,גבורים ,חכמים

ואמנם ודאי ". הכל היה מן העפר"ד "ע', הדרגה הא שהם, דודאי כולם באים מן המון העםשהיא , מדבר-חי-הסגולות צומח' הוא לפי ערך ג, של העפר כל מעלתה וזכות קיומה

כ "דע. הסגולות שמוציאים מתוכהכפי, כן ישוער מעלת ההמון עם, מוציאה מתוכה .מתחברים גם המה בצורת פני אדם

:שנקראים, הנטיות' ת בכללות ההמון ג"ולמען זה הטביע השי ,קנאה ,ותאוה ,וכבוד

.להוציא מקרבו פני אדם שלם, שבחמתם מתפתח ההמון דרגה אחר דרגה, ברצון חזקשהמובחרים מהם , מוציאים מתוכם את העשירים, התאווהי נטית "והנה ע

שהמה דרגה הראשונה להתפתחות , נמצאים מצטיינים בהשגת העשירות, וגם תאוה להםלהנטותם , אשר כח נכרי מושל עליהם, שבכלל מציאות, ובדומה לדרגת הצומח. ההמון

.ומושאל ממין החי, כח זר הוא, שהרי כח התאוה במין האדם, לסגולתםהמה המושלים בבית הכנסת . רים אנשי השם מוציאים מתוכם את הגבוהכבודי נטיית "וע

נמצאים מצטיינים , וגם נטיית הכבוד להם, שבעלי רצון החזק שבהם. ובעיר וכדומה

, ל קנאת סופרים תרבה חכמה"א ז"כמש, מוציאים מתוכם את החכמיםהקנאהי נטיית "וע, נמצאים מצטיינים בהשגת חכמה ומושכלות, שבעלי רצון חזק ונטיית הקנאה להם

בלתי מוגבל בזמן אשר כח הפועל שבהם , ובדומה לדרגת מין המדבר שבכלל המציאות .אלא כללי ומקיף לכל פרטי העולם ולכל הזמנים, ומקום

, כי זהו משפט הקנאה, וכן מטבע אש הקנאה הוא כללי ומקפת לכל המציאות ולכל הזמנים. לא היה מתעורר לחשוק אליו כל עיקר, שבאם שלא היה רואה זה החפץ אצל חברו

שהמה כל , א מתוך מה שיש לחבריואל, ונמצא שאין הרגשת החסרון מתוך מה שחסר לוכ מוכשר לתפקידו "וע, כ אין קצה לכח הפועל הזה"אשר ע, מכל הדורות, בני אדם וחוה .הנשא והנעלה

הנטיות ' כ כל ג"וע. מפני שאין להם רצון חזק, היא, אמנם הנשארים בלי שום סגולהולפעמים , םולפעמים מתקנאי, לפעמים מתאוים: הנזכרים משמשים להם יחד בערבוביא

ולא , שכל מה שרואים חושקים, ודומים לקטנים, ורצונם נשבר לרסיסים, חושקים כבוד .הנשארים אחרי הקמח, ולפיכך יהיה ערכם כמו קש וסובין, מהשגה של כלום, יעלה בידם

כן , כמה שמסוגל להועיל, כלומר. שכח המועיל וכח המזיק עולים בקנה אחד, ונודע כיון שאדם פרטי אחד עולה כחו על כל הבהמה והחי מכל הדורות ,ולפיכך. מסוגל להזיק

באופן , כ כל עוד שאינו ראוי למעלתו"וע. כן כח המזיק שבו עולה על כולנה, והזמניםשלא יקנה מדה מרובה ממעלת , לשמירה יתירה הוא צריך, שישמש בכחו רק להועיל

.שהיא החכמה והמדע, האדםמפחד שלא יארע להם , נים את החכמה ממרחבי ההמוןהראשו ולמען זה הסתירו החכמיםונמצאים פורצים בתאותם , וישמשו עם כח החכמה להרע ולהזיק, תלמידים שאינם הגונים

.ויחריבו את הישוב כולו, ופראיותם הבהמית בכחו הגדול של האדםלאמור לחיים , וחכמיהם בעצמם החלו לחשוק לשני שולחנות, ואחר שנתמעטו הדורות

ומכרו החכמה , ויסחרו עמהם, ולכן נתקרבה דעתם גם לההמון. ם גם לחומריותםטובי, אשר שתו עליה הראשונים, ומאז נהרס החומה הבצורה. באתנן זונה ובמחיר כלבוהחזיקו בחכמה ויקרעו , והפראים מלאו ידיהם בכח אנשים, ויחמסוה להם ההמונים

.ה לחרפה לדראון עולם כיום הזהוישימו, חציה ירשו המנאפים וחציה למרצחים, אותה שהמה שבע , אשר כל החכמות החיצוניות כלולים בתוכה, ומזה תשפוט לחכמת האמת. ד

והמטרה שכל העולמות בשבילה , והוא שלימות מין האדם. כנודע, נערותיה הקטנותכ גדרו "אשר ע". חוקות שמים וארץ לא שמתי, אם לא בריתי יומם ולילה"ש "כמ, נבראוכי אסרו לנו להנות בסיבתה הנאה , דאשתמש בתנא חלף) 'משנה ה', אבות ד(ל "זלנו ח

.של כלום לחיי הבשריםוכל נכרי וזר לא , להחזיק בחיל וחומה על חכמת האמת, והיא שעמדה לנו עד היום הזהבמקרה , גם לא ישומו בכליהם לצאת ולסחור עמה בשוק, יתפרץ להיכנס אליה פנימה

עד שהיו בטוחים מכל , כי כל הנכנסים כבר נבדקו בשבע בדיקות, החכמים החיצונים .חשש וחשד של כלום

אנו מוצאים לכאורה סתירה גדולה מקצה אל הקצה בדברי , ואחר הדברים והאמת הזהדבעקבתא דמשיחא עתידא חכמתא דא להתגלות אפילו לצעירי , דאיתא בזוהר, ל"חז

א דמשיחא יהיה כל הדור ההוא בתכלית שבעקבת, אשר לפי האמור נמצינו למדים. ימיםלהשקות כל הגוי , ויתפתחו מעיינות החכמה, עד שאין אנו צריכים לשום שמירה, הגובה .כולו

דבעקבתא דמשיחא חוצפה : "ל"אמרו ז, א"ז ע"ט וסנהדרין צ"מ אמנם במסכת סוטהזה לרוע שאין עוד כדור ה, והנה מפורש". ויראי חטא ימאסו, חכמת הסופרים תסרח, יסגה

.שודאי אלו ואלו דברי אלקים חיים, המאמרים האלה' ואיך מכלכלים לבהוא מפחד האנשים , כי כל שמירה המעולה ונעילת הדלת על היכל החכמה, והענין הוא

ואין קנאתם מוגבלת בחפץ , שרוח קנאת סופרים שבהם מעורב בכח התאוה והכבוד .החכמה ומושכלות לבד

כי מאחר שפני הדור . שבא זה ולימד על זה, ל צדקו יחדיו" הנהמאמרים' ובזה נמצאים ב, וחכמת חכמים תסרח בהם, ויראי חטא ימאסו, בלומר שצוחין ככלבא הב הב, כפני הכלב

להיותה בטוחה מאליה , ולהסיר השמירה המעולה, ממילא מותר להרחיב שערי החכמהה למכור בשוק להמון עם שיטול אות, ואין עוד פחד מתלמיד שאינו הגון, מחמס ועושק

.כי כבר נמאסת בעיניהם, היות שלא ימצא להם קונים על סחורה זו, החומרים, נעשת בזה בטוחה ומשומרת מאליה, וכיון שאין עוד תקוה לנחול תאוה וכבוד על ידיה

, ולפיכך יוסר כל בדיקה מהנכנסים. זולת אוהבי חכמה ותושביה לבד, שכל זר לא יקרב .מים יוכלו לזכות בהעד שגם צעירי י

אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו ) א"ח ע"סנהדרין צ(ל "ובזה תבין אמרם זאלא יתמו , יהיה מעכבים הגאולה, דכל כמה שימצא איזה זכאים בדור, שתמוה מאד. חייב

?אתמהא. ואז יהיה היכולת לביאת המשיח, הזכאים חלילה מהארץ שזה ענין של הגאולה וביאת המשיח המקוה לנו במהרה ,אמנם צריך להבין מאד מאד

ולא ילמדו עוד , ש"כמו, הוא ענין תכלית הגובה של שלימות ההשגה והדעת, בימינו אמןאלא שעם שלימות . כי כולם ידעו אותי מגדלם ועד קטנם', איש את רעהו לדעת את ה .'ת וכוהנער בן מאה שנה ימו, ה"ס' ש ישעי"כמ, הדעת נשלמים גם הגופות

יתגברו מעיינות התבונה והדעת מעל לגבול, וכאשר יושלמו בני ישראל עם דעת השלם, ש"וכמו', כי מלאה הארץ דעה את ה, א"י' ש ישעי"כמ, ישראל וישקו לכל אומות העולם

.ואל טובו' וינהרו אל ה ולאפוקי מהמון. והתגברות הדעת הזה הוא ענין התפשטות מלכות המשיח אל כל האומות

כ נחקק בדמיונם ענין "וע, שלהיות דמיונם דבוק בשלימות כח האגרוף, עם גסי החומרליטול , התפשטות מלכות ישראל על האומות אך ורק במין שליטה הנוהג מגופות על גופות

.להתגאות על כל בני חלד, שכרם משלם בגאוה גדולה, כל המתגאה, רםבאמ', ל דחו כל אותם וכמותם מקהל ה"אם כבר חז, ומה אעשה להם

וכן לאפוקי מאותם הטועים . אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד, ה"אומר הקבדכשם שמציאות הגוף בהכרח שיהיה מוקדם בזמן למציאות הנשמה והמושכלות , ושופטים, כך שלימות הגוף וצרכיו מוקדמים בזמן להשגת הנשמה ושלימות המושכלות, השלימות

.השגת מושכלות שלימותבאופן שגוף חלש נמנע מבטרם שהשיג דעת , היות שלא יצויר כלל ועיקר גוף מושלם. שזה טעות מר וקשה ממות

לא יכיל משהו תועלת לא לו ולא , להיותו לפי עצמו שק מנוקב ובור נשבר, השלםשאז עולה גם הגוף לשלימותו עמה בקנה אחד , זולת עם השגת הדעת השלימה, לאחרים .ג בין בפרטים ובין בהכלל יחדוזה הדין נוה. ממש

וכן עוד בהרבה ". דבחבורא דא יפקון בני ישראל מגלותא: "כ בזוהר"ובזה תבין מש. ה

וכן אמרו . שאך ורק בהתפשטות חכמת הקבלה ברוב עם נזכה לגאולה השלמה, מקומותלהורותינו שרק המאור , ודקדקו זה בכונה גדולה". המאור שבה מחזירו למוטב: "ל"ז

שהן . להחזיר האדם למוטב, כתפוחי זהב במשכיות כסף בה צרור זו הסגולה, כיותהשבתוזולת בהשגת פנימיות התורה , היחיד והן האומה לא ישלימו הכונה שעליה נבראו

.וסודותיהיהיב חכמתא : "אמנם כתוב, והגם ששלימות הדעת מקוה לנו בביאת משיח צדקינו

גדול של חכמת כ להתפשטות"וע". תי חכמהובלב כל חכם לב נת: "ואומר". לחכימיןשנהיה ראוים לקבל התועלת ממשיח , באופן. האמת בקרב העם אנו צריכים מקודם

.ולפיכך תלוים המה התפשטות החכמה וביאת משיח צדקנו זה בזה. צדקינוכדי למהר תפוצת , הרי אנו מחויבים לקבוע מדרשות ולחבר ספרים, וכיון שכן

מפני היראה מתערובת תלמידים , ולא היה כן בזמן הקודם.החכמה במרחבי האומהוממילא היה זה לעיקר הסיבה של אריכת הגלות . כמו שהארכנו לעיל, שאינם מהוגנים

.בעוונותינו הרבים עד היום הזה היינו שכולם יהיה -" אין משיח בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי: "ל"והיינו שאמרו חז

להכינם , שאז יהיה אפשר לקבוע מדרשות ברבים, וה והכבודפרושים מרדיפה אחר התאפני הדור הוא כפני " דהיינו בדור כזה ש-" או בדור שכולו חייב. "לביאת משיח בן דוד

אשר אז לאידך גיסא יהיה אפשר ". וחכמת סופרים תסרח בהם, ויראי חטא ימאסו, הכלב

וישוטטו רבים ויתרבה הדעת בכל אותם .ולפיכך כל הרוצה לכנוס יבוא ויכנוסובזה נזכה בקרוב לביאת משיח צדקינו ופדות נפשינו במהרה בימינו . הכדאים לה

.אמן, בזה שהרהבתי מכל הקודמים אותי, י הדברים האלה הסרתי מעלי טענה גדולה"ועפ

, שעד הנה לא עבר בה אדם עוד, שדרכן לכסות, ובאתי בספרי זה בגילוי יסודות החכמה, וסוד ההכאה, ופנימי ומקיף, בישר וחוזר, דהיינו מהות העשר ספירות לכל משפטיהם, וברמיזות דקות, בכונה פזרו הדברים הנה והנה, וסוד ההזדככות אשר המחברים שקדמוני

, אשר אנכי באורו יתברך שהופיע עלי, באופן שידו של אדם אינו ראוי לקבץ אותםלמעלה מן ,ובצביונם הרוחני, תי הדברים די בארוגלי, ובעזרת רבותי קבצתי אותם

.המקום ולמעלה מהזמןל "י ז"כ האר"א, אם אין פה נוספות על רבותי, והיה יכולים לבוא עלי בטענה גדולה

היה יכולים לגלות ולבאר , ל בעצמם והמחברים האמיתיים מפרשי דבריהם"ו ז"ורחכ מי "א, לאמר שלפניהם היה גלויואם נפשך . כמו שעשיתי אנכי, הדברים בביאור גלוי

, ל"אשר ודאי זכות גדול היה לו להיות עפר ואפר תחת כפות רגליהם ז, הוא המחבר הזה .יותר מנחלתם' לומר שנחלתו שפרה לו ה

י "ע, לא הוספתי על רבותי ולא באתי בחדשות כמו שתראה במרצה המקומות, אמנם כןומבוא שערים , ובעץ החיים, ריםשכל דברי כבר רשום וכתוב בשמנה שע, החיבורכ "אלא המה כיוונו לכסות הדברים וע, ולא הוספתי עליהם אף מלה אחת. ל"י ז"מהאר

.פזרו אותם אחת הנה ואחת הנה, כ אנו"משא. והיו צריכים לשמירה יתירה, והוא מפני שדורם לא היה עוד כולו חייב

שבדור כזה , בתא דמשיחאהאמורים מראש לעק, ל"ר נתקיימה בנו כל דברי רז"שבעוה .כ דברי מגולים ומסודרים"וע. כמו שהארכנו לעיל, שוב אין פחד מלגלות חכמה

, והנה עתה מרחובות קוראה אליכם, כן החכמה בחוץ תרונה: ועתה בנים שמעו לי. ו

כי לא נבראתם לחזור . כי אני חייכם ואורך ימיכם. לא דבר ריק אני מכם, אלי' מי להוכמו שלא יהיה מטרת . אתם וחמוריכם באבוס אחד, ותפוחי אדמהאחר מעשה דגן

כן לא יהיה מטרת האדם לשמש את כל , החמור לשמש את כל חמורי עולם בני גילוהנעלה , אבל מטרת החמור לשמש האדם. גופות הבריות בני גילו של גופו הבהמי

.ת ולהשלים כונתו"ומטרת האדם לשמש להשי. כדי להועילו, הימנו: ואומר". ואני לשמש את קוני, כל אלו לא נבראו אלא לשמשיני: " שאמר בן זומאכמו

כמו שאמרו בבראשית . ת חושק ומתאוה אל השלמתינו"כי השי". למענהו' כל פעל ה"? מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו: "שהמלאכים אמרו לפניו יתברך, ח"רבה פ

, למה הדבר דומה. כ צונה ואלפים למה"א: "ה" אמר להם הקב-? הצרה הזאת למה לךמיד " ?מה הנאה למלך שמלאו, ואין לו אורחים, למלך שהיה לו מגדול מלא מכל טוב

עשה מה " (עביד מאי דהניי לך, מה אדיר שמך בכל הארץ, אדונינו' ה: "אמרו לפניו ).שמועיל לך

, מלא מכל טובכי איפוא מצוי ועומד זה המגדל ה. לכאורה יש להרהר אחר המליצה הזאת, אמנם כנים הדברים. שהינו ממלאים אותו אורחים על כל גדותיו, אשר בזמנינו זה באמת

כי הנך רואה שלא טענו המלאכים על שום בריה מכל הבריות שנבראו בששת ימי ומורכב מעליונים , והוא להיותו נברא בצלם אלקים. זולת על מין האדם לבד, בראשית

.ותחתונים יחד, איך נפש הרוחני זכה וברה תרד מרום המעלה, כן תמהו ונבהלו, שראו את זה, והמלאכים

הצרה הזאת למה , והיינו שתמהו? עם גוף הבהמי המזוהם הזה, ולבוא ולדור בכפיפה אחתוכדי . וריקן מאורחים, שמכבר נמצא מגדל מלא מכל טוב, ולזה הגיע להם התשובה? לך

. אנו צריכים, המורכב מעליונים ותחתונים יחד, הלמציאותו של אדם ז, למלאותו באורחין

שבשבילו ברא את , שזה המגדל המלא מכל טוב יורה כללות העונג והטוב, ותדעכדי להנות , כ ברא העולמות"וע. בשמדרך הטוב להטי, ל"ד שאמרו ז"ע. הנבראיםצריך להשכיל שתיכף כשחשב לבראות ', וכיון שאין ענין עבר ועתיד נוהג בו ית. לנבראיו

תיכף יצאו ונתהוו מלפניו יתברך הם וכל מילואיהם מהעונג והטוב , נבראים ולהנות אותם .כמו שחשב עליהם, יחד

ולמות עליונים ותחתונים כלולים שכל הע, ל"י ז"מהאר" חפצי בה"והיינו דאיתא בספר שהוא השורש , ומקרה הצמצום. ה עוד מטרם הצמצם בסוד הוא ושמו אחד"ס ב"בא

, קרה מפאת כללות שרשי הנשמות בעצמם, ז"ע המוגבלים עד לעוה"לעולמות אבישפירוד ודביקות בכל , שהוא ענין דביקות', מחשקם להשוות צורתם ביותר להמאציל ית

.ולת בערכים של שיווי הצורה או שינוי הצורהרוחני לא יתכן זשבזה נשתנה , ומתוך שרצה יתברך להנותם נטבע בהמקבלים בהכרח הרצון לקבל הנאתם

דממי יקבל ' להיות צורה זו אינו נוהגת כלל ועיקר בגדר המאציל ית, צורתם הימנו יתברךתלבשות נשמה ז למציאות ה"עד ליציאת עוה, ולתיקון זה נעשה הצמצום והגבול. ו"ח

תשוב צורת , ר ליוצרו"שבהיותו עוסק בתורה ועבודה על מנת להשפיע נ. בגוף גשמי .הקבלה להתאחד בעל מנת להשפיע

אשר שיווי הצורה הוא , כי אז משווה צורתו ליוצרו". ולדבקה בו"והוא שיעור הכתוב ישובו , וכשנגמר ענין הדביקות בכל חלקי הנשמה על מילואם. דביקות ברוחני כאמור .כמו שהיו מטרם הצמצום, ס"העולמות לבחינת אהמוכן להם מכבר בעולם , כי אז יוכלו לשוב ולקבל כל העונג והטוב. ובארצם ירשו משנה

כי , בלי שינוי צורה כלל, כי עתה מוכנים לדביקות אמיתי, ונוסף עוד. כאמור, ה"ס ב"אונמצאים . רוח ליוצרםאלא להשפיע נחת, כבר גם הקבלה שלהם אינה להנאת עצמם .משתוים בצורת השפעה להמאציל יתברך

. שמאמר הזה מתמיה מאד, אשר השכינה בתחתונים צורך גבוה, ל"ובזה תבין אמרם ז. ז

שדימו הענין למלך שיש לו מגדל מלא , אמנם עולה בקנה אחד עם האמור במדרש הנזכרנמצא כל ההכנה , דאם לא כן. האשר ודאי לאורחים יושב ומצפ. ואין לו אורחים, מכל טוב

.ללא הועיל ולתוהוכ מיום הולדו "וע. שהיה חביב לו ביותר, שנולד לו בן לעת זקנתו, וכדומה למלך גדולועשה בעדו בית , וקבץ כל הספרים והחכמים המצוינים שבהמדינה, חשב בעדו מחשבות

כל בעלי הניגון וקבץ, וקבץ כל הבנאים המצוינים ובנה לו היכלי עונג, מדרש לחכמהוקבץ ממיטב המבשלים והאופים שבמרחבי המדינה והמציא לו , ושיר ועשה לו בתי זמרה

.'מכל מעדני עולם וכווהוא סומא אינו רואה ואינו , והוא סכל אין לו חפץ במושכלות, והנה נגדל הבן ובא בשנים

במחלת צוכר והוא חלה, והוא חרש לא ישמע בקול שרים ושרות, מרגיש מיופי הבנינים .והנה כדי בזיון וקצף, אינו רשאי לאכול אלא פת קיבר לבד

לא זכו , ח"ופירשו בסנהדרין צ. בעתה אחישנה 'אני ה, ל על הפסוק"ובזה תבין אמרם ז :דרכים להשגת המטרה הנזכרת' היות שיש ב. זכו אחישנה, בעתה. יקויים בהם אחישנהואם יזכו לזה . שהוא נקרא דרך תשובה, י תשומת לב מעצמם"או ע

.כמובן, אלא מתי שיזכו יוגמר התיקון, שאין על זה זמן קצוב, כלומר, ז"ד שאמרו סנהדרין צ"ע. שנקרא דרך יסורין, יש דרך אחר, ואם לא יזכו לתשומת לבז יש זמן "כי ע, והיינו בעתה. ובעל ככרך חוזרים למוטב, אני מעמיד להם מלך כהמן

מקרה מלך ' כ לא יארע לו ית"וע. דרכינו' שלא דרכיו ית, לנולהורות, וירצו בזה. קצובולבסוף נמצא מתאנה . כ גדולות ונצורות בשביל בנו החביב"אשר טרח והכין כ, בשר ודם .וכל הוצאתו וטרחתו לשוא ולתוהו לבזיון וקצף, מכל וכל

ו שאמרו והיינ. ו"ודין אונאה אין נוהג בו ח, כל מעשיו בטוחים ונאמנים, ת"אולם השיש התשלח ברקים וילכו "כמ, ומה שלא יעשה החפץ יעשה הזמן, לא זכו בעתה, ל"ז

איך , עדי שיבין. שמסוגל למרק כל חוסר וגשם, שיש דרך היסורין, ויאמרו לך הנני

כמה וכמה יש לנו להחזיק טובה לרבותינו המשפיעים אלינו , ולפיכך בואו והבינו. ח

בין דרך , שנמצאים עומדים בתוך, אורותיהם הקדושים ומוסרים נפשם להטיב לנפשינוומרגילין , ומצילים אותנו משאול תחתית הקשה ממות, היסורים הקשים ובין דרך תשובה

המוכן וממתין עלינו מכל , לגובה העידון והנועם שהיא חלקינו, להגיענו לשמי עונגאותנו .עוצם אור תורתו וקדושתו אשר כל אחד ואחד פועל בדורו כפי, ל"מראש כנ

אמנם זה האיש האלקי רבינו . אין לך דור שאין בו כאברהם יצחק ויעקב, ל"וכבר אמרו זואם היה לי , הגדיל הפליא על קודמיו, דתוטרח ומצא בעדינו מלא מ, ל"יצחק לוריא ז

לשון מדברת גדולות הייתי משבח אותו יום שנגלה חכמתו כמעט כיום אשר נתנה תורה .לישראל

כי היו דלתי ההשגה נעולים בדלתים ובריח , אין די מלה בשיעור פעולתו הקדושה בעדינואין צריך כי אם , ימהבאופן שכל מי שמשתוקק לכנוס להיכל המלך פנ, ובא ופתחם אלינו

כדי לעמוד לפני המלכות , קדושה וטהרה ולילך למרחץ ולגלח שערו וללבוש בגדים נקיים .כיאות, העליונה

וכל . הכריע בחכמתו הקדושה לכל קודמיו עד הגאונים ועד בכלל, ח שנה"והנך מוצא בן למו עמדו ק, ל"ק ז"אבירי הרועים חברים ותלמידים של החכם האלקי הרמ, ישישי ארץ

עד היום הזה איש מהם לא , וכן כל חכמי הדורות אחריהם. כתלמידים לפני הרב, לפניוק והן קבלת "הן קבלת הרמ, משכו ידיהם מכל הספרים והחיבורים שקדמוהו, נעדר

. ביחוד' וכל חיי רוחם הדביקו בחכמתו הק, זכר כולם לברכה, הראשונים וקבלת הגאונים .כמו שנחל אב החכמה ורך השנים הזה, זוכים לנצחון מוחלטשלא על חנם , ומובן מעצמו

ונעשו מעקשים בדרך התפשטות חכמתו למרחבי , אולם לדאבון לבינו הצליח מעשה שטןוהוא בעיקר מפני שהדברים נכתבו מפי . ומעוטא דמעוטא החלו לכבוש אותם, עם קדושובקיאים , ישי ימיםשכבר היו יש, כמו שדרש בחכמה יום יום לפני תלמידיו, השמועה

ועל פי רוב נערכו אמרותיו הקדושים לפי השאלות . גדולים בהשגת הזהר ותיקונים .שהיה שואלים הימנו כל אחד לפי ענינו, העמוקים

ואנו . כמו בשאר החיבורים שקדמו אליו, ועל כן לא מסר החכמה על הסדרים הראויםועיין זה . שות סדר בעניניםל עצמו משתוקק לזה לע"י ז"שהיה האר, מוצאים בכתבים

ונוסף על זה . ל"ו ז"של הרח בהקדמה קצרה, י בפירוש האדרא זוטא"בשער מאמרי רשבכמפורש בשער , ז חדשים"כי כל חיי בית מדרשו היה כי, זמן לימודו הוא קצרות

קרוב לימי , א ליצירה"כי הגיע ממצרים לצפת בשנת של, ט"דף מ' הגלגולים שער ח, מסעי-ק פרשת מטות"ב ביום ועש"ובשנת של, ט שנה"ל היה אז בן כ"ו ז"והרח, הפסח

.מנחם אב נפטר לחיי עולם הבא' דברים ה' וביום ג, אב נחלה-בראש חודש מנחםו "שבעת פטירתו נתן צוואה להרח', א עמוד א"דף ע' ואיתא עוד בשער הגלגולים בשער ח

אמנם . בפני עצמו בלחישהולו התיר לעסוק בה , שלא ילמד את החכמה לאחרים, ל"זוהיא . שלא הבינו החכמה כראוי, כי אמר, לשאר החברים אסור להתעסק בהם כלל

ש שלא "ומכ, והניחם בלי סדרים, ל לא סידר כלל את הכתבים"ו ז"אשר הרח, הסיבהולכן אנו מוצאים . כדי שלא יהיה בזה כמו מלמד לאחרים, ביאר הקשרים מענין לענין

.ל"י ז"ה בזה כנודע להבקיאים בכהארהימנו זהירות יתיר' י דור שלישי בג"נערכו ונסדרו ע, ל"י ז"ואלו הסדרים המצויים לפנינו בכתבי האר

שהיה בזמן אחד , ל"י צמח ז"הראשון למסדרים היה החכם מהר. מסדרים' י ג"וע, זמנים וסידר, שהגיע לידו חלק חשוב מהכתבים. ד"שנפטר בשנת ת, ל"א אזולאי ז"עם מהר

שאסף בו שורש ועיקר כלל , "אדם ישר"והחשוב מהם הוא הספר . מהם הרבה ספריםקול "ובהקדמת ספרו . ל נאבדו"ומקצת ספרים שסידר הרב הנ. הדרושים מהמצויים לו

.מביא שם כל הספרים שסידר" ברמהלהיות , ל"והגדיל ביותר מרבו ז. ל"מ פאפריש ז"מסדר השני הוא תלמידו החכם מהר

. וסידר הרבה ספרים, ל"ש וויטאל ז"שהיה בידי החכם מהר, דו מחלק הכתביםשהגיע לישכוללים מרחבי החכמה במלוא , "פרי עץ חיים"ו" עץ החיים"החשוב מהם הוא ספר

.המובן

והיה . ל"ר חיים וויטאל ז"בן מוהר, ל"ש וויטאל ז"השלישי למסדרים הוא החכם מהר .ל"ם המפורסמים מעזבון שהניח לו אביו זהוא סידר שמונה שערי. חכם גדול ומפורסם

וזה גרם להם . שכל אחד ואחד מהמסדרים לא היה לו כל הכתבים בשלימות, ואנו רואיםשאין להם בקיאות , שאינם מוכשרים כלל לאותם, הענינים כובד גדול על סידורם של .כ בני עליה הם מועטים"וע. אמיתי בזוהר ותיקונים

ט "לרוח אפינו הבעש, ה מודעת לנו מאתו יתברך שהגיענו וזכינוותמור זה חביבה יתיר. טלא התבוננו ולא , למעלה מכל הגה ומכל מלה, אשר פרשת גדולתו ועוצם קדושתו, ל"ז

כל אחד ואחד לפום , וגם הם לשיעורין. זולת אותם הזכאים ששמשו לאורו, יתבוננו בו ).לפי מה שמקבל בלבו(מאי דקביל בלביה

אמנם אין . ל ביחוד"י ז"נבנים על אדני הקודש מהאר' ר תורתו וחכמתו הקשאו, והן אמתלמי שנטבע בנהר והוא עולה ויורד . ואסביר זה על דרך משל. ענינם דומה זה לזה כלל

איך לתופסו , ואז מטכסים תחבולות, שלפעמים נגלים רק שערות ראשו. כדרך הנטבעים .ואז מטכסים תחבולות לתופסו מכנגד לבו, ולפעמים נראה גם גופו. ולהצילו דרך ראשו

נמצא , מאז עד עתה, אחר שאיש ישראל נטבע במים הזדונים גלות העמים, כן הענין הזהכ טרח "וע, ל לא נראה אלא ראשו"י ז"אשר בזמן האר. ולא כל הזמנים שוים. עולה ויורד

כ היה לברכה "וע, ל היה הרוחה"ט ז"ובזמן הבעש. להצילנו דרך ראש, ל בעדינו"י ז"האר .והיה לנו לתשועה גדולה ונאמנה, בעדינו להצילנו מכנגד הלב

כמו מאגרא רמא לבירא , וירדנו פלאים, ובעוונותינו הרבים חזר ונהפך הגלגל בדורינו זהאשר בלבל כל העולם , ונוסף עלינו התנגשות העמים). מהר גבוה לבור עמוק(עמיקתא

, צרה ומשובשה בזוהמת החומר הנוטל חלק בראשונעשו הצרכים מרובים והדעת ק, כולול "וכל הנאמר במתניתין במסכת סוטה הנ, ושרים לארץ יהלכו, ועבדים רוכבים על סוסים

ט "ושוב נעשה מחיצה של ברזל גם לאור הגדול הזה של הבעש, ר"נתקיימה בנו בעוה לב ולא האמינו חכמי, אשר אמרנו שהולך ואור עד נכון גאולתינו השלימה, ל"ז

-והנה חשכו עינינו נשינו טובה , בהאפשרות בדור יבוא ולא יוכלו לראות לאורו, ל"י ז"אורה של האר כ קמתי לפתוח בהרחבה פתחי"וע! עת לעשות, ובראותי זה אמרתי

.וטובים השנים מהאחד, ל"שהוא הוא המסוגל ומוכשר גם לדורינו זה כנלהיות זה מותאם ומוכשר לכל אוהבי , ריואין להאשימנו על הקיצור לשון הנוהג בחיבו

ואין אנו אחראין . ויוכבד המושג על המעיין, כי ריבוי הקנקנים מפיגין טעם היין, חכמהובכל מקום שנותנים עיניהם מזומן להם , בשעדיין לא נברא הלשון להועילם, לשמיני הלבואב משם ש, שמאותו מקום שהחכם שואב מקורי חכמתו, וכללא נקוט. חפץ הכסילות

.הכסיל מקור אולתוובכלל אני עומד בראש ספרי ומזהיר שלא טרחתי כלל לכל אותם האוהבים להסתכל

, וטובו' והולכים ומתגעגעים לנהור אחר ה, יקר להם' זולת לאותם שדבר ה, בארובותכל משחרי , הכתוב' כי יתקיים בהם ברצות ה, בכדי להשלים המטרה שבשבילה נבראו

.ימצאוננו :ל"ב וז"ע' דף ח" יסוד מורא"ל בספרו "א אבן עזרא ז" ובא וראה דברי פי חכם הר.יי "אעפ, כי כל מצוות הכתובות בתורה או המקובלות שתקנו האבות, ועתה שים לבך ודע"

וכל יצר מחשבות ', כי כל לבבות דורש ה, הכל הם לתקן הלב, שרובם הם במעשה או בפהומצאתי פסוק אחד כולל . פך זה לב חורש מחשבות אוןוה. לישרים בלבותם, וכתוב. מבין

כוללת לכל מצות " תירא"והנה מלת . אלקיך תירא ואותו תעבוד' את ה, והוא, לכל המצות' שיעלה ממנה אל עבודת ה, וזו היא המדרגה הראשונה. לא תעשה בפה ולב ומעשה

י ידבק בהשם עד כ, ואלה ירגלו לבו וידריכוהו. שהיא כוללת כל מצות עשה, יתעלהכ יש "ע. כי לא נברא לקנות הון ולבנות בנינים. כי בעבור זה נברא האדם, יתברך הנכבד

, יפקח עיני לבו' וה. לו לבקש כל דבר שיביאנו לאהוב אותו ללמוד חכמה ולבקש האמונהודע כי התורה לא נתנה אלא . אז יהיה בחייו אהוב ליוצרו. ויחדש בקרבו רוח אחרת

ואם לא יבין הטעמים כל עמלו שוא . והטעמים כנשמות, התיבות כגויותכי. לאנשי לבבשמזאת היגיעה לא , רפואה כמו המייגע עצמו לספור הדפים והתיבות שבספר, ועמל ורוח

".והוא לא יועיל להמשי והמשי לא יועילנו, וכמו גמל נושא משי. יוכל לרפאות מזור

ואומר . בהמטרה שעליה האדם נבראדהיינו לאחוז , ל שהוא באחת"הנשאב מדבריו זשהאדם מחויב לחזור אחר , כ"ואומר ע. הנכבד' שהיא ענין הדביקות בהשם ית, עליה

י יפקח "עדי שיזכה שהש, שיביאנו לאהוב אותו ללמוד חכמה ולחפש אמונה, התחבולות .שאז יהיה בחייו אהוב ליוצרו, עיני לבו ויחדש בקרבו רוח אחרת

להורות שכל עוד שלא זכה לקנין , שיהיה בחייו אהוב ליוצרו, זהובכוונה גדולה מדייק וכמו שמסיים על . והעבודה בהכרח שנתנה לנו היום לעשותם. אין עבודתו שלימה, הזהשהם , שהשיגו לב לאהוב אותו ויחמדהו, כלומר. כי התורה לא נתנה אלא לאנשי לבב, זה

שאין , ד רוח הבהמי היורד למטהלהיות שאין שם עו, "חכמי לב"נקראים בלשון חכמים .היצר הרע שורה אלא בלב פנוי מחכמה

הרי זה דומה , ואם לא יבין הטעמים. ומפרש ואומר שהתיבות כגויות והטעמים כנשמות. שמזאת היגיעה לא יוכל לרפאות מזור, למייגע עצמו לספור דפים ותיבות שבספר רפואה

שאז מסוגל לטעום , לזכות להקנין הנזכרשבהכרח מחוייב למצוא התחבולות , רצונו לומרשהוא ענין האהבה , וטעמי מצוה, שהוא ענין החכמה הפנימית ומסתריה, טעמי תורה

.'והחמדה אליו ית, שהמה גויות בחוסר נשמות, שבלעדי זה נמצא שאין לו אלא התיבות והמעשים לבד

לא יושלם בו שודאי ', שדומה למייגע עצמו לספור דפים ותיבות שבספר רפואה וכווגם אחר שילך ויקנה אותה בכל . מטרם שמבין פירושה של הרפואה הכתובה, הרפואה

דומה , ואם סדרי הלימוד והמעשה אינם מסודרים להביאנו לזה. הדמים שיפסקו עליהלהביאו אל שלימות הכוונה , שהוא אינו מועיל להמשי והמשי לא יועילנו, לגמל נושא משי .שבשבילה נברא

על ' י הדברים הללו השגנו פקיחת עינים במאמר רבי סימון במדרש רבה פרק ו"ועפ. א"י

שנעשו כתות , נמלך במלאכי השרת, ה לבראות את האדם"שבא הקב, "נעשה אדם"פסוק חסד , כמו שכתוב. אל יברא, ומהם אומרים. יברא, מהם אומרים. כתות חבורות חבורות

.צדק ושלום נשקו, ואמת נפגשו ,שהוא גומל חסדים, יברא, חסד אמר ,שכולו שקרים, אל יברא, אמת אמר ,שהוא עושה צדקות, יברא, צדק אמר .שכולו קטטה, אל יברא, שלום אמר

אמרו . כמו שכתוב ותשלך אמת ארצה, נטל האמת והשליכו לארץ, ה"מה עשה הקבתעלה , שלך) חותם(מה אתה מבזה תכסיס אלתכסייה , ה"מלאכי השרת לפני הקב

.כמו שכתוב אמת מארץ תצמח, מן הארץהאמת :והנה המאמר הזה מוקשה הוא סביב סביב

ה תשועה "ו לעצה הוא צריך עד"וכי ח. עדיין לא נתבאר בזה חומר הכתוב ונעשה אדם) א ?בלב יועץ

והא אין לך דור שאין בו , איך יאמר על כלל מין האדם שכולו שקרים. פה אמת) ב ?יצחק ויעקב, כאברהם

,איך מלאכי חסד וצדקה הסכימו על עולם שכולו שקר, כנים שפתי אמתואם) גאשר בהכרח , הבא בשולי המכתב, שפרוש חותם, למה נקרא האמת תכסיס אלתכסייה) ד

אמנם חוץ מגבול האמת ודאי שאין שם מציאות , שיש מציאות של עיקר חוץ מהחותם ?כלל ?פעולתו אמתו "שאין ח, היתכן למלאכי אמת לחשוב לפועל אמת) ה ?מה הגיע לו להאמת מתוך עונשו הקשה שנשלך עד לארץ ולתוך הארץ) ו ?שמובא השאלה אליהם למה לא מובא תשובת המלאכים בתורה כמו) ז

שהם , ההפכים מן הקצה אל הקצה, ההנהגות הערוכות לעינינו' וצריך להבין אותם בלהעמדתם , ופני הקיוםוהנהגה של א, הנהגה של הוויות כל המציאות של עולם הזה

כי מקצה מזה אנו מוצאים הנהגה נאמנה . של כל אחד ואחד מהמציאות שלפנינו.השולטת להתהוות כל בריה ובריה מהמציאות, בהשגחה מאושרה עד להפליא

, והנה האהבה והעונג סבה ראשונה שלו. וניקח לדוגמא סדרי הויה למציאות האדםההשגחה מזמנת לו מקום , שנעקר ממוח אביו רותיכף אח. הבטוחה והנאמנה לשליחותה

שמה ההשגחה . באופן שכל זר לא יגע בו, משומר מכל נזק בין המצעות שבבטן אמו לא תשכחהו , וכן מטפלת עמו בכל צרכיו. דבר יום ביומו לפי מדתו, מכלכלת לו לחם חוקו

.עד שירכוש לו חיל לצאת לאויר ארצינו המלאה מעקשים, רגעהולך ופותח שערים , וכמו גבור מזויין זקן ורגיל. גחה משאלת לו עצמה וכחואז ההש

שיעזרוהו כל ימי , שאפשר לבטוח עליהם, עד שבא בין אנשים כאלו. ושובר בחומותיובאהבה ורחמים וגעגועים עצומים בעד קיום , להיותם היקרים לו מכל בני חלד, חולשתומכשרתו למציאותו ולהשתלשלות מציאותו וכן הולכת ההשגחה ומחבקתו עד ש. מציאותוכולם מושגחים בהפלאה יתירה , וכמקרה האדם כן מקרה מין החי ומין הצומח. אחריו

.וידעו זאת כל חכמי הטבע, המבטחת הויתם למציאותםבהסתכלותינו על סדרי העמדה וכלכלה באופני הקיום של אותם , ומעבר מזה מקצה השני

כמו בין מחנה , אנו מוצאים בלבול סדרים, י כיניםהמציאות מקרני ראמים עד ביצאין להם זכות . וכל חיתם לממותים. מוכים וחולים נגועי אלקים, הבורחת משדה המערכה

.ובנפשם יביאו לחמם, קיום זולת בהקדם יסורין ומכאוביםוכמה כרכורים היא מכרכרת עד . ואפילו כנה הקטנה שוברת שניה בעת צאתה לסעודתה

הקטנים עם , וכמוה מקרה אחד לכולם. לזכות קיומה, כל לפיה די סעודתהשמשגת או .אשר ידו בכל ויד כל בו, ואינו צריך לומר במין האדם מובחר היצורים. הגדולים

ספירות ' להיות ט, הפכים' אנו מבחינים ערך של ב, אמנם גם בעשר ספירות דקדושה. ב"י

והמלכות לית , ר מלאים אור"וכן ט. קבלהראשונות ענינם בצורת השפעה ומלכות ענינה ל' ס שאנו מבחינים בכל פרצוף ב"וז). אין לה מעצמה ולא כלום(לה מגרמה ולא מידי

פ וכלי חיצון "שהם כלי פנימי לאו, בחינות בכלים' וב, מ"פ ואו"שהם או, בחינות באור .לאור מקיף

כ צריכים "וע. ושא אחדהפכים שיבואו בנ' שאי אפשר לב, הפכים הנזכרים' והוא מסבת ב .ולנושא מיוחד לאור מקיף, לנושא מיוחד לאור פנימי

ויהיה גם , ר בסוד הזיווג"להיות המלכות נמצאת עם הט, אולם בקדושה אינם הפכים ממשר כלום ועיקר בנינם "שאין להם מבחינת ט, א"כ הס"משא. ח"תכונתה להשפיע בסוד או

שאפילו אחר ', שעליה היה הצמצום הא, קבלהשהוא ענין גדלות הצורה של, מחלל הפנויכ המה הפכים מראש עד "וע. נשאר שורש הזה בלי אור, שהגיע הארת הקו לתוך הרשימו

כ נקראים "וע. בסוד הכתוב זה לעומת זה עשה אלקים, רגל לעומת החיים והקדושה .מתים

דבר שכל ענין הצמצום היה רק להתקשטות הנשמות ב', והנה נתבאר לעיל באות וונמצא . שהוא ענין התהפכות כלי קבלה על צורת השפעה, השוואת הצורה ליוצרם

:המטרה הזאת עודנה משוללתשהוא צורת גדלות , שאין שם כלום מבחינת חלל הפנוי, הן מצד בנין פרצופים דקדושה

.שאינה שם במציאות, כ לא יארע שום תיקון לדבר"וע. שעליה היה הצמצום, הקבלהשהרי , ג שיש להם מבחינת חלל הפנוי"אע, ודאי אין כאן שום תיקון, א"ן הסוכן מצד בני

.וכל מה שמקבלת למיתה עומד, ענינה הפוכה לגמריא ויורש מהם "שבקטנותו מצוי בכלכלה וקיום הס, כ אך לאדם דעולם הזה צריכים"וע

להשפיע ובגדלותו עובר ומתחבר לבנין הקדושה בסגולת תורה ומצות , הכלים דחלל הפנוימ "שתהיה מסודרת בו רק ע, ונמצא מהפך גדלות הקבלה שכבר קנה. ר ליוצרו"נ

.ומתקיים בו הכונה. שנמצא בזה משוה הצורה ליוצרה, להשפיע' ל לב"ההפכים הנ' דהנך מוצא שמתחילה נתחלקו ב. וזה סוד מציאת הזמן בעולם הזה

שעדיין נשלל , "לעומת זהזה "בסוד , א"דהיינו הקדושה והס, נושאים נפרדים זה מזהכ בהכרח "וע. שהוא האדם, מפני שמחוייבים להמצא בנושא אחד, ל"מהם התיקון כנ

. ההפכים באים בהאדם בזה אחר זה' שאז יהיה ב, למציאות סדר זמנים אנו צריכים .בזמן קטנות ובזמן גדלות, כלומר

מיני אור ' שב, י"ש בזהר וכהאר"כמ, ובזה תבין הצורך לשבירת הכלים ותכונתם. ג"י

:ס ברצוא ושוב"נמצאים בכל ע ,ונקרא אור ישר, הרצוא מלמעלה למטה, ה"הוא אור אין סוף ב' אור הא

,אור חוזר' ונק, השוב מלמטה למעלה, הוא תולדות כלי המלכות' אור הבאשר מהצמצום ולמטה כבר נשללת נקודת , ותדע. אשר שניהם מתחברים לאחד ממש

ואור העליון לא יופיע עוד לבחינה אחרונה . שארה חלל פנויהצמצום מכל אור ונאבל אור . שנקרא אור ישר, ה"ס ב"שזה נאמר ביחוד על אור א, בטרם גמר התיקון

היות שעליו לא היה מקרה , הוא יכול להופיע לבחינה אחרונה, הנקרא אור חוזר', הב.הצמצום כלל

והוא כדי . יב למטרתה של הצמצוםא והקליפות הוא צורך מחוי"ונתבאר אשר מערכת הסכ הרי "וא. בהיותו סמוך על שולחנה, להטביע בהאדם כלי גדלות הקבלה בעת קטנותו

שהוא , בהיות כל בנינה רק מבחינה אחרונה, ומאין תקח זה, כ לשפע היא צריכה"א ג"הס .אשר מהצמצום ולמטה כבר אור העליון נפרד משם לגמרי, חלל פנוי מכל אור

שענין שבירה יורה ענין הפרש חלק מאור חוזר שבעשר , כן ענין שבירת הכליםולפיכך הושאור חוזר , וכבר ידעת. שירד מאצילות ולחוץ עד לחלל הפנוי, ספירות דעולם הנקודים

.אפשר לו להופיע גם לחלל הפנויס דנקודים "יש בו מכל ספירה וספירה דע, שירד מאצילות ולחוץ, ח"והנה בזה החלק או

הוכנו , ך בחינות אלו שירדו"וש. ך"ב הוא ש"ועשרה פעמים ל. חינות מיוחדותב ב"לה זה לעומת זה עשה "בסו, מערכות' שהמה באים להם בב, לקיום המציאות של התחתונים

.א"ע דס"ע דקדושה ולעומתם עולמות אבי"דהיינו עולמות אבי, אלקיםולא נבנית , כשקם זה נופל זהכי, ולאום מלאום יאמץ, ל בביאור הכתוב"והיינו שאמרו ז

אפשר להם שיופיעו כולם , ך הבחינות האלו"להיות ש, צור אלא מחורבנה של ירושלם .ו בנין מערכת הקדושה כלפי התחתונים לגמרי"ואז נחרב ח, א"לס

א "ואז נמצא נחרבת מערכת הס. ך הבחינות האלו שיתחברו כולם לקדושה"ואפשר לשוכך . לפי מעשי בני אדם, בפחות ויתר, תחלקו בין שתיהםשי, ואפשר להם. לגמרי מהארץ

.המערכות עד גומרו של התיקון 'הם מתגלגלים בב, ל מאצילות ולחוץ"ך בחינות ניצוצי אורה הנ"והנה לאחר שבירת הכלים וירידתם של ש

ס "דהיינו כל מה שירד מתשעה ספירות הראשונות שבע, ח ניצוצין"נתבררו ועלו מהם רפ .והמה שבו ונתחברו לבנין מערכת הקדושה. ח בחינות"ב הוא רפ"פעמים ל' וט. דנקודים

והיה זה . ב בחינות ממה שירד מהמלכות דעולם הנקודים"א רק ל"ונמצא נשאר לסומילוא בנינה נגמר . שעדיין איננה ראויה לתפקידה, א במיעוט בתכלית"לתחילת בנין הס

.דעתבסיבת חטאו של אדם הראשון בעץ ה, כ"להם אחותקציב אור . מערכות זה לעומת זה נוהגת בקיום ופרנסת המציאות' שב, והנה נתבאר

ותקציב הזה . והמה הוכנו ונמדדו בכח שבירת הכלים. ך ניצוצין"הצריך לזה הקיום הוא ש .אשר בזה תלוי סדרי הקיום והכלכלה של המציאות, המערכות' ראוי להתגלגל בין ב

ח ניצוצים להשלמת "בת להכיל לכל הפחות תקצית של רפשמערכת הקדושה מחויי, ותדעוזה היה לה קודם חטאו . ואז יכולה לקיים ולכלכל מציאות התחתונים. ס ראשונות שלה"ט

להיות שהיה , י מערכת הקדושה"כ היה כל המציאות מתנהגת אז ע"וע. של אדם הראשון .ח ניצוצין כאמור"לה המילוא של רפ

שנשאו , חסד וצדקה אמת ושלום: הכתות' ל בענין ד"המדרש הנועתה מצאנו הפתח ל. ד"י

ולכן . כי המלאכים הללו המה משמשי הנשמה של האדם. ת בבריאת אדם"ונתנו עם השישכל נשמה ונשמה כוללת ענין , להיות כל מעשה בראשית לדעתם נבראו, נשא ונתן עמהם

.מ"פ ואו"ס באו"ע ,מהר של הנש"פ של ט"והנה החסד הוא ענין או

,פ של המלכות של הנשמה"ע או"והצדקה ה .ע אור מקיף של הנשמה"והאמת ה

, פ נמשך בחוק הארת הקו"להיות האו, מ הפכים המה"פ ואו"שאו, וכבר דברנומ נמשך "ואו. שהיא צורת הגדלות של הקבלה, שנמנע מלהופיע לנקודת הצמצום

מ מאיר "כ או"וע. ולס שוה קטן וגד"ששם בא, המקיף לכל העולמות, ה"ס ב"מאור א.ש לבחינת המלכות"כ ומכ"ומטיב לנקודת הצמצום ג

ר וכן אפילו למלכות "פ מאיר בט"כי או. כלים צריכים' אם כן לב, וכיון שהמה הפכיםמ מאיר בכלים הנמשכים "אמנם או. ולא כלל לבחינתה עצמה, ר"אינו מאיר אלא בחוק ט .שנקרא כלי חיצון, מנקודת הצמצום ביחוד

הבא בשולי המכתב בסוף , כי שם זה מושאל מחותם. למה נקרא האמת חותם, ה תביןובזוכל הכתב הוי . כי זולת החותם אין בהם שום ערך. אמנם הוא מעמידם ומקיימם. העניניםעד שמשוה צורתה , ע גדלות הקבלה"שה, מ המטיב לנקודת הצמצום"וכן ענין או. לבטלה

.ל העולמות עליונים ותחתונים המוגבליםשהיא מטרת כ, ליוצרה בבחינת השפעהלהיות שמצד יצירתו של , כי טען שכולו שקרים, והיינו המחאה של האמת בבריאת האדם

בשכבר נפרדה , שהוא צריך להמשך מנקודת הצמצום, ה אין להאדם כלי חיצון"הקב .כ אי אפשר למלאכי אמת להועיל להאדם בהשגת אור מקיף"וא. 'מאורו ית

ואשר , שלא נבראו אלא להשלמה הזו, ולמות העליונים והתחתונים המוגבליםכ כל הע"ואכ "א, וכיון שהאדם הזה אינו מוכשר למטרתו, זה האדם צריך להיות הנושא היחיד אליה

.וכל הטרחא בהם ללא הועיל, כולם המה תוהו ושקרה משום ז, אדרבא, פ של הנשמה"שהמה שייכים ביחוד לאו, אמנם מלאכי חסד וצדקה

היו יכולים להשפיע לו כל אורות הנשמה בהרוחה , שאין לו כלל מבחינת חלל הפנויוהסכימו בכל מאדם על , ולפיכך היו שמחים להועילו. יתירה על השלימות היותר נעלה

מ מצד "כ הם שייכים לחצי או"וע, י הנכנסים בזווג דהכאה"כי הם בחי נה. בריאת האדם .ח שבו"האו

אמנם סוף . מ"איך שיהיה ענין קבלתו את האו, כלומר, דכולו קטטהומלאכי השלום טענו . כולו קטטה, והיינו. ז"להיותם הפוכים זל, פ"סוף אי אפשר שיבואו בנושא אחד עם האו

והכלי . ח הוא המסך"והכלי חיצון לאו. מ העתיד"ח העתיד ואו"או: 'מ נבחן בב"שהאו . האבןבחינת לב, ד"י הוא העביות עצמו דבחי"חיצון לאו

ולא היה , השייך למלאכי אמת, ונמצא שאדם הראשון היה חסר רק מבחינת כלי חיצוןשטענו שכולו אלא, כ הסכימו לבריאה"וע. השייך למלאכי שלום, חסר מכלי חיצון

.משום שהם הפכים לו, י אינו יכול לכנס לכלי פנימי"שהאו, כלומר. קטטה אשר עומק , בחטאו של עץ הדעת טוב ורע,ובהאמור זכינו להבין המשך הפסוקים. ו"ט

והנה בהקדם הענין . עוד כסו בדבריהם עשרה טפחים, שגילו בהם טפח, ל"וחז. רום להםע כלי "שענין לבוש ה, ודע. ויהיו האדם ואשתו שניהם ערומים ולא יתבוששו, כתוב, פסוקל בה"ד שאמרו ז"ד ע"להורות סיבת חטאו של עצה, כ מקדים לנו הכתוב"וע. חיצון

.אשר בעלילה באת עליו, נורא עלילה לבני אדםשהיו האדם ואשתו מצד , וזה שיעור הכתוב. שהיה מוכן לו חטאו מכל מראש, כלומר

כ ולא "וע. הנמשכים ממערכת הקדושה, רק בבחינת כלים פנימים, היצירה בלי כלי חיצון .ןע הרגשת חסרו"כי הבושה ה, שלא הרגישו בחסרונם, כלומר. יתבוששו

, בדומה להמרגיש בחליו. שהרגשת החסרון היא סבה ראשונה למלאות החסרון, ונודע. נמצא נמנע בודאי מכל רפואה, אבל שאינו מרגיש כי חולה הוא. מוכן הוא לקבל רפואה

, והיא ריקנית מאור. שבהיותה בבנין הגוף, אכן תפקיד הזה מוטל הוא על כלי חיצונה .ומתבייש מזה, מולידה בו הרגש הריקנות והחסרוןנמצאת , מסבת שבאה מחלל הפנוי

שהוא עומד למלאות , מ החסר לו"ולהמשיך האו, כ מוכרח שיחזור למלאות החסרון"ועולפיכך . מכלי חיצון. ויהיה האדם ואשתו שניהם ערומים, וזהו הוראת הכתוב. את כלי הזו

.יה נבראוונמצאים משוללים מהמטרה שעל. שלא הרגישו חסרונם, ולא יתבוששוה חלק "שהקב, ואשתו. ה"יציר כפיו של הקב, אמנם צריך להבין מאד רוממות זה האדם

. את הצלע' ויבן ה, בהבנת הכתוב) ה"נדה מ(ל "כאמרם ז, לה עוד בינה יתירה הימנוזה , גם לאידך גיסא? לא ידעו להזהר מערמת הנחש, ואיככה נכשלו ונעשו ככסילים

איך הוציא משפתיו כסילות , היה ערום מכל חית השדהש, שהמקרא מעיד עליו, הנחשואיך כסילות זה מצא קן ? אז יתהוה מהם אלקים, ד"שבאם יאכלו לפרי העצה, וריקות כזו

אלא , ד"שלא מפני התאוה להעשות אלקים אכלה מעצה, כי להלן נאמר, ועוד? בלבבם ?שהוא לכאורה תאוה בהמית, כי טוב העץ למאכל, בפשיטות

:הנוהגים אצלנו, הבירורים מיני 'ריכים לדעת טיב של בוצ. ז"ט

, נקרא בירורי טוב ורע-' בירור הא . נקרא בירורי אמת ושקר-' בירור הב

, שפועל בה כל התועלת הנרצה, ת הטביע כח המברר בכל בריה"שהשי, פרוש שאופני פעולתו, הוא כח הפועל גופני' והנה בירור הא. ומעמידה על שלימותה הנרצה

ונאהב לו ומקרב , כי רע לו, שהוא ממאס ודוחה צורת המר, י הרגש מר ומתוק"עוהנה כח הפועל הזה די ומספיק בדומם צומח וחי . כי טוב לו, צורת המתוק.שמעמידם על גמר שלימותם הנרצה, שבהמציאות

' שאופני פעולתו בבירור הב, ת כח פועל שכלי"שהטביע בו השי, ונוסף עליהם מין האדםומקרב ענינים אמיתיים וכל תועלת , שדוחה עניני שקר וריקות במיאוס עד להקאה, ל"נה

כל , ואינו נוהג זולת במין האדם". בירור אמת ושקר"ובירור הזה נקרא . באהבה גדולהנברא והגיע להאדם בסבת עטיו של ' שכח הפועל הזה הב, ותדע. אחד ואחד לפי שיעורו

מבירורי טוב ורע שהיה די ', ו זולת כח הפועל האכי מצד היצירה לא היה ל, הנחש .ומספיק לו לתועלתו בעת ההיא

אם היו הצדיקים נגמלים כמפעלם הטוב והרשעים נענשים על : ואסביר לך על דרך משל, היה אז הקדושה מוגדרת לנו במציאות של המתוק והטוב, ז"מעשיהם כדי רשעתם בעוה

.ע והמרא היתה מוגדרת לנו במציאות של הר"והס, ראה נתתי לפניך את המתוק ואת המר"ד "ובאופן זה היה מצוות הבחירה מגיענו ע

שבטח היו , ובאופן זה היו כל בני אדם בטוחים בהשגת השלימות". ובחרת בהמתוקכמו , יום ולילה לא יחשו' והיו טרודים במצוותיו ית, להיותה רע להם, בורחים מן העבירה

והנה כן היה ענין . להיותה טוב ומתוק להם, ף וזוהמתוהטפשים של עתה בעניני הגו .אותו' מפאת יצירתו ית, ר"אדה

אלו , ולשמרה, אלו מצות עשה-לעבדה : ל"שפירשו ז. והניחוהו בגן עדן לעבדה ולשמרהת שלו "ומצוות ל. ומצות עשה שלו היה לאכול ולהתענג מכל עצי הגן. מצות לא תעשה

והמצות לא . אשר המצוות עשה היתה מתוקה ונחמדה.ר"ד טו"היה שלא לאכול מעצה .תעשה היה הפרישה מן הפרי המר והקשה כמות

כי מצינו כזה גם בעבודתינו , איך אפשר להקרא כאלה בשם מצוות ועבודה, ואין לתמוהוכן על ידי . אנו זוכים לקדושה העליונה, טוב-י התענוג בשבתות ויום"אשר ע, של עתה

. ל"כנ" ובחרת במתוק"ד "ר היה ע"ובעבודתו של אדה. יםהפרישה משקצים ורמשואשר לא ', לדעת אשר צוה ה, שחיך הגופני לבד היה די ומספיק לו לכל תועלתו, ונמצא .צוהו

. מ היה מתלבש בו"אשר הס, ל הוסיפו להודיענו"אשר חז, ועתה נבין ערמת הנחש. ז"י

. ר אלקים לא תאכלו מכל עץ הגןוהנה פתח באף כי אמ. שגבהו דבריו מאד והיינו מפניכ שאל "וע. כנודע, ה"להיות שהאשה לא נצטוה מפי הקב, שנכנס עמה בדברים, פרוש

אולי נאסרו לכם גם כל ? ד"מאין תדע שנאסר העצה, כלומר. אותה על דרכי הבירור. לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמותון... מפרי עץ הגן נאכל, ותאמר האשה? פירות הגן

:דיוקים גדולים' כאן בויש ?ועל מה הוסיפה באיסור. הא הנגיעה לא נאסרה מעולם) אפן "והאשה אמרה " מות תמותון"ת אמר "שהשי, ו"ת ח"כי הטילה ספק בדברי השי) ב

אמנם האשה ענתה לו על ? עוד מטרם החטא', ו בדבר ה"והיתכן שלא האמינה ח". תמותון, כי כל עצי הגן מתוקים ונחמדים', שאסר הדעל כן יודעה מה , פי שאלתו של הנחש

וטעמה בזה , כבר היתה בו בקרוב לנגיעה, כ זה העץ אשר בתוך הגן"משא. וראוים לאכול .טעם קשה כמות

ולכן . שמצד הבירור שלה יש חשש מיתה אפילו על הנגיעה, והיא שהוכיחה מעצמהופן , ם כבעל נסיוןכי אין חכ. על מה ששמעה מבעלה, הוסיפה להבין במצוות האיסור

כי מי יתערב , שהתשובה היתה מספקת לגמרי, וכנראה. תמותון סובב על הנגיעהכי , לא מות תמותון, אמנם הנחש הכחיש אותה ואמר. ויכחיש בחוש הטעם של חבירו

.כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם, יודע אלקים , ש ונשגב הימנה הודיע אותהאמנם כן דבר חד. מה ענין פקיחת עינים לכאן, ויש לדייק

והא ודאי כלפי . דבר רע ומזיק בעולמו' שהוכיח להם שטפשות היא לחשוב שברא ה

אז , אם תהיה המעשה בקדושה וטהרה ברורה כיום, פרוש. אמנם ביום אכלכם ממנות הוא ודאי מתוק בהשואה " שכלפי השיכמו, כלומר. והיתם כאלקים יודעי טוב ורע

ועדיין נשאר מקום . למתוק ולעדן, כן יהיה לכם הטוב והרע בהשואה גמורה, גמורהכי , ואמר, כ הקדים הנחש"ע, ת לא הודיעו זה בעצמו"מפני שהשי, להרהר באימון הנחש

, את דבר יתר הו"מצד השי, ונפקחו עיניכם כלומר, כי ביום אכלכם ממנו, יודע אלקיםונפקחו , לאכל על צד הקדושה, להיותו יודע שאם תשימו לבכם לזה, להודיעכם זאת

, כי תרגישו בו מתיקות ועידון עד להפליא, להבין גודל הרוממות שבו, עיניכם מעצמיכם : לידע תועלתכם מעצמכם. דעל כן הטביע בכם כח המברר, כ אינו צריך להודיעכם"וא

שלא סמכה , פרוש". העץ למאכל וכי תאוה הוא לעיניםותרא האשה כי טוב : "ומיד כתובוהקדישה את עצמה בקדושה , אלא שהלכה ובררה מדעתה ותבונתה, עצמה על דבריו

ולא כלל להנאתה , כדי להשלים הכונה הנרצה הימנה, ת"יתירה לעשות נחת רוח להשי ".ותרא האשה כי טוב העץ למאכל: "כדברי הנחש, שאז נפקחו עיניה. עצמההרגישה , כלומר שעוד מטרם שנגעה בו, "כי תאוה הוא לעינים", י זה שראתה"יינו עוה

. בראות עיניה לבד שחמדה כזה עוד לא קרה לה בכל עצי הגן, מתיקות ותאוה גדולהכ יש בעץ הזה תאוה וחמדה "שע, כלומר. אשר נחמד העץ להשכיל, ונתברר לה עוד

. אשר בשביל מעשה האכילה הזו נבראו, והיינו להשכיל עלי. מרחוק יתר מכל עצי הגן .כמו שגילה לה הנחש, והוא כל המטרה

ותתן גם לאישה עמה , ותקח מפריו ותאכל", אחר הבירורים המוחלטים האלו, ואזדהיינו רק להשפיע ולא , על כונתה הטהורה, כלומר". עמה"ודייק הכתוב במלת ". ויאכל

.עמה בקדושה, כלומר, ה עמהשנתנה לאיש, וזה הוראת הכתוב. לצרכי עצמו ד טוב ורע היה "כי זה העצה. והטעות שהיה קשור ברגלו, ועתה נבוא לעומק הענין. י"ח

ואור , שעליה היה הצמצום, כלומר מצורת הגדלות שבקבלה, מעורב מבחינת חלל הפנויגדלות שאדם הראשון לא היה לו כלל בבנינו צורת, וכבר נתבאר. העליון כבר נפרד משם

.שענינם להשפיע, אלא כולו נמשך ממערכת הקדושה. הנמשך מחלל הפנוי, קבלהה, ד"כ נאסר לו העצה"וע. ר לא היה לו מחי העולם כלום"שאדה, )קדושים(ש בזוהר "כמו

, משום שינוי הצורה שלהם, א"שהמה נפרדים מהס, כמו ששורשו וכל מערכת הקדושהכי יופרד מחמתו , והוזהר מלהתחבר בוכ גם הוא נצטוה עליו "וע. שהיא ענין הפירוד

שהמה מתים לסבת הפכיותם ופירודם , א והקליפות"כמו הס, משורשו הקדוש וימות .וחי החיים, מהקדושה

וירד והסיתה לחוה בדבר , שנתלבש בהנחש, הוא המלאך המות, מ"הוא הס, אמנם השטן דבר אמת שאין אומרים, שכל דבר שקר, ונודע". לא מות תמותון: "שקר שבפיושכל , כ הקדים אותה בדבר אמת וגילה לה מטרת הבריאה"וע. אינו מתקיים, בתחילתו

כדי להפך כלי קבלה הגדולים על צד , כלומר. אלא לתקן העץ הזה, ענינה לא באה .ההשפעהכלומר שהסתכל על ענין זה , אשר אלקים אכל מעץ הזה וברא את העולם, ואמר להשכל ענין , וכמו שנתבאר לעיל. כ ברא העולם"וע" חילהסוף מעשה במחשבה ת"בבחינת

והוא . העתיד להשוות הצורה של קבלה להשפעה, לא היה אלא בשביל האדם' הצמצום אבשעה שהכינה את עצמה , והאשה האמינה אותו. כ היה השעה משחקת לו"וע. דבר אמת

ונשאר ר"ד טו"נמצא ממילא שפרח הרע מן העצה, מ להשפיע"לקבל ולהנות רק בע, הוא רק מבחינת שינוי צורה דקבלה לעצמו, להיות שכל ענין הרע דשם, ד טוב"עצה

. הרי הביאתו על תכלית שלימותו, מ להשפיע"אמנם בקבלה ע. שהיה מוטבע בו להטביע .כמו שראוי להיות בסוף מעשה, ונמצאת שעשתה יחוד הגדולזולת , היתה ראויה לעמוד בהשלא , היה עדיין שלא בעונתו, אמנם זה הקדושה העליונה

כי אינו דומה המנזר עצמו מהתאוה בטרם שטעמה . 'אבל לא באכילה הב. 'באכילה אכי הראשון וודאי יכול להזיר . להמנזר עצמו מהתאוה אחר שטעמה ונקשר בה, והורגל בה

. והיתה כולה בבחינת השפעה, ד"להיות שהאשה עדיין לא טעמה מעצה, כן הדבר הזהת בתכלית "ר להשי"מ להשפיע נ"כ בקל היה מעשיה לאכול אכילה ראשונה ע"ע

, ד"כבר נקשר בה תאוה גדולה וחמדה יתירה לעצה, כ אחר שטעמה אותו"משא. הקדושה .כי כבר יצא הענין מרשותה, תהעד שלא היתה יכולה עוד לפרוש מתאו

דהיינו בטרם שקנו הכח והגבורה . טרם בישולו, פרוש. שאכלו פגה, ל"והיינו שאמרו חזש , כלומר". אכלתי ואוכל עוד"ל במסכת יבמות "ודומה למה שאמרו ז. למשול על יצרם

, מכל מקום לא יכול לפרוש הימנו, ת"שחרה בו השי, אפילו בו בעת שכבר שמע בפירושהיה בזוהמא ' ואכילה ב, היה על דרך הקדושה' שאכילה א, ונמצא. שכבר נקשר בו התאוה

.גדולהאמנם זה המיתה . שנתקבצו עליו כל בני אדם למיתה, ד"ובזה מובן חומר ענשו של עצה

, והענין". ביום אכלך ממנו מות תמות: "ת"כמו שהזהיר אותו השי, נמשך מתוך אכילתואשר מצמצום ולהלן כבר , יו צורת גדלות הקבלה מחלל הפנוילהיות שנמשך לתוך איבר

, כ זה הנשמת חיים הנצחית"וע, אור העליון אי אפשר לו להיות עמה בכפיפה אחתונתלה לו , היה מוכרח להסתלק משם, "באפו נשמת חיים' ויפח ה"המפורש בהכתוב

.חייתו הזמנית בפת לחםאלא דומה בערך לזיעה של , ה לצורכו עצמוכלמפרע שהי, וחיים האלו אינם חיים נצחיים

שכל טפה וטפה הוא חלק מהחיים , באופן. שנתחלק לו החיים לטפין טפין, כלומר. חיים, שנתחלקו לכל תולדותיו עד שבכל תולדותיו, שהוא ענין ניצוצי נשמות, שלו הקודמים

ערךהמה ב, המשלים מטרת הבריאה, מכל בני הישוב ומכל הדורות עד דור האחרון. ד"ת לא נשתנו כלל וכלל מחמת חטאו של עצה"באופן שמעשי השי, שלשלת גדולה אחתנמשך ונארך לשלשלת גדולה , שהיה באדם הראשון בבת אחת, אלא זה האור החיים

' להיות מעשה ה, בלי הפסק כלל כרגע, המתגלגלת על גלגל שינוי הצורות עד גמר התיקון ".לין בקודש ואין מורידיןמע"ו, מוכרחין להיות חיים וקיימים

כי כלם ירדו מבחינה נצחית וכללית על . כן קרה לכל בני העולם עמו, וכמקרה האדםאשר החיצונית . ערך פנימי וחיצון להם-כי האדם ועולם . כמו האדם, גלגל שינוי הצורה

שבמקום נשמת ". בזיעת אפיך תאכל לחם"וזנ ענין . תמיד עולה ויורד בהתאם להפנימי .נמצא עתה זיעה של חיים באפו, באפו' שנפח ה, ים הקדוםהחי

, שיורד ומסית, מ"הוא מה, הוא השטן, ר"הוא היצה): "ז"ב י"ב(ל "והיינו שאמרו ז. ט"י

קלקולים כוללים נעשו בסבת החטא של ' כי ב, והוא". ובא ונוטל נשמתו, ועולה ומקטרג :ד"עצה

וקנה בבנין גופו , ד"ר שנתפתה ואכל מעצהכי אח" עולה ומקטרג" הוא ענין -' קלקול הא' שנפח ה, נעשה מחמת זה שנאה והרחקה בין אור החיים הנצחי, כלי קבלה דחלל הפנוי

, ה"אומר הקב, כל המתגאה: "ל"ודומה למה שאמרו ז. ובין גוף האדם, באפו של האדם, חלל הפנויכי ענין הגאווה נובעת מכלי קבלה של". 'אין אני והוא יכולים לדור במדור א

ה שונא "שהקב, וכתוב בזוהר. שכבר אור העליון נתרחק ונפרד משם מעת הצמצום ולהלן .'והוא קלקול הא. כ פרח ממנו אור החיים"וע. שבנינם אך לעצמם, את הגופות, שעתה, שכבר היו מחוברים במערכת הקדושה, ח ניצוצים" הוא ירידת רפ-' וקלקול ב

כי מאחר שאין מערכת . א והקליפות"וירדו למערכת הסנמסרו , כדי שלא יחרב העולםשנתהוה בין ,מסבת השנאה, הקדושה יכולה לפרנס ולכלכל את האדם ובני העולם

אין אני והוא יכולים לדור "ל "כנ, כחוק ההפכים זה לזה, הקדושה והכלים דחלל הפנוי ויקיימו את כדי שהמה יכלכלו, א"ח ניצוצים למערכות הס"כ נמסרה הרפ"ע, "'במדור א

עד , ריבוא לדור ובאלף דור' האדם והעולם בכל משך זמן גלגולי הנשמות בהגופים בס .גמר התיקוןכי . להיות ערכם כערך הקליפה שעל הפרי". קליפות"למה המה מכונים בשם , ובזה תבין

עד שתבוא הפרי לידי , לשמרה מכל טינוף והיזק, קליפה הקשה חופפת ומכסית על הפריאשר , כן אתה מוצא. שבלעדה היה הפרי נשחתה ולא היתה באה למטרתה, האוכלה

שגם זה החלק הקטן , רצוני לומר". ובא ונוטל נשמתו"הנזכר הוא ענין ' והנה קלקול הבא עושקתה על "הרי הס, "זיעה של חיים הקודמים"אדם בבחינת הנשאר לו לה, של נשמה

.שנפלו לגורלה, ח הניצוצים"שהיא משפעת לו מהרפ, ידי אותה ההשפעה בעצמהבכדי שתוכל להשכיל כל , א כמות שהיא"ולהבינך את זה צריך לצייר היטב תמונת הס

כמו חותם , המה ענפים נמשכים משורשם, וכל חלקי המציאות מעולם התחתון. דרכיה, שכל הבחן, ותדע. מגבוה על גבוה, והגבוה, והעליון מגבוה הימנו. מעולם העליון, מחותם

כלומר שחומריים . הוא רק ביסודות החומר שבהם לבד, שיש מהענפים על השורשיםדהיינו , המה יסודות רוחניים, והחומריים שבעולם היצירה. ז המה יסודות גשמיים"שבעוה

.וכן כל עולם ועולם מבחינתו. היצירהמבחינת רוחניית טפות ' כמו ב. יש להם ערך שוה מכל ענף לשורשו, אמנם המקרים והתהלוכות שבהם

ואחר . שממנו נחתם, וכמו הנחתם ששוה צורתו בכל וכל להחותם, השוות זו לזו, מיםואז נדע על ידו גם את . ז"א העליונה בעוה"שישנו להס, נבקש את זה הענף, שתדע זה

.א העליונה"ורשו הסש. א העליונה"שהנגעים שבגופי בני אדם המה ענפים של הס, )פרשת תזריע(ומצאנו בזוהר

אשר זה הנביע המתהוה בגופו , ואנו מוצאים בו. נקח להשכיל את קומת הבעל חי, ולפיכך, כ ההשגחה הטביעה בהקטנים"וע. הוא המרבה ומפריא לו החיים, י השגת התענוג"ע

ואפילו מדברים קטנטנים של מה . ימצאו קורת רוח ותענוג, שיתנו עיניהםשבכל מקום כדי שיהיה סיפוק בו לצמיחה , להיות קומת הקטן מחוייב לרביה של חיים ביותר, בכך

.אשר אור התענוג הוא אבי החיים, והנך מוצא. כ תענוגם מצוי"וע. וגידולאבל בתענוג . לות הקומהשהוא מושפע לכל, אמנם חוק זה אינו נוהג זולת בתענוג

אז אנו , כלומר כשהתענוג מתקבץ ומקובל רק לחלק נבדל של קומת הבעל חי, דפרודא, התובע אותו לגרד ולחכך, דהיינו אם יש לו מקום לקוי בבשרו, מוצאים בו דין הפוך

שמרגיש עמה תענוג מרובה ברדיפה , כ שכרו בצדה"והנה פעולת החיכוך מביאה לו גוישלם , שבאם לא ימשול על יצרו, טפת סם המות כרוך בעקבו, תענוג זהאמנם ב. כבירה

לפי מדתו של , כלומר, נמצאים התשלומים מגדילים עוד את חובו, את התביעה הרדופהובהתחילה . ויתהפך התענוג למכאוב, כן יתרבה עליו הלקותא, השגת התענוג מהחיכוך

ואם . ובמדה יותר גדולה מקודם. נולדה עמה יחד תביעה חדשה לחיכוך, שוב להתרפאות. נמצא גם הלקותא הולך ומתרבה עליו, ושוב משלם די התביעה, עדיין אינו מושל ביצרו

י "שמת ע, ונמצא. שבאותו החי, שמרעלת כל הדם, עד שמביאה לו טפה של מרה בסופוכ "וע. המקובל רק לחלק נבדל של הקומה, מפני שהיא תענוג דפרודא, קבלת התענוג

.המושפע לכלל הקומה, בהפכי מהתענוג, ת המות בהקומהפועלאשר ראשה היא הרצון לקבל , א העליונה מראשה עד עקבה"והנה הגיע לפנינו צורת הס

כתכונת התביעה שבבשר המנוגע בערך כללו של , ולא להשפיע מחוץ לה, אך לעצמהשהפרעון , רעשאינה עומדת להפ, א היא צורתה של מין תביעה"וגופה של הס. קומת החי

.י החיכוך"כדוגמת קבלת תענוג ע, שהוא הולך ופורע עוד מגדיל החוב והלקותא ביותרשעושקתו ומפרידו גם מניצוץ חיים האחרון , היא הטפה של סם המוות, א"ועקבה של הס

והיינו . המרעלת את כל הדם שבקומת הבעל חי, כדוגמת טפה של סם המות, שנשאר לומ מזדמן בחרב "והיינו שאמרו שהמה". א ונוטל את נשמתוולבסוף ב: "ל"שאמרו זאשר חרבו . ומת, וזורק בו הטפה, והאדם פותח פיו, וטפה של מרה בקצה החרב, שלופה, לסבת הפירוד המתגדל במדת הקבלה, "חרב"שנקרראת , א"מ הוא השפעת הס"של מה

ע הקיום להיות שמוכרח לקבל שפ, והאדם פותח בהכרח את פיו. שהפירוד מחריבושהוא גמר הפירוד , עד שמגיע אליו טפה של מרה שבסוף החרב. והעמדתו מתחת ידיה

.לניצוץ האחרון של נשמת חייו להיותו מותאם מצד , כ בנין גופו של אדם"ל נתקלקל ג"הקלקולים הנ' ובסבת ב. כ

כי כל פעולה מאושרה . היצירה בתכלית הדיוק לקבלת שפע של קיומו ממערכת הקדושהוהפעולה שאינו . יהיו חלקיה משומרים מהעדפה או מגרעת עד לכל שהוא, ל קיימאוש

לא העדפת ולא , מכל מלאכתך דבר אחד לא שכחת": "שיר היחוד"ד שאומר ב"ועאמנם בעבור האדם . ל השלם נמשך פעולה שלימהשמהפוע, והוא חוק מחוייב". החסרת

כבר , ד"י העצה"ע, בסבת הספחת הנוסף בבנינו, א"ממערכת הקדושה למערכת הסלהיותם אינם מקבלים כלום , בלי צורך, נמצאים חלקים מרובים בבנין גופו בעודפות

מדרש , זוהר(כמו שאנו מוצאים בעצם לוז . א"המושפע מרשות הס, משפע של קיום .וכן בחלק ידוע מכל אבר ואבר) תולדות, לםהנע

להיות העודפות מתחברים , ולפיכך מחויב האדם לקבל כלכלה לתוך גופו יתר מהצורךאמנם העודפות בעצמם אינם . ועל כן מקבל הגוף בשבילם. בכל תביעה העולה מהגוף

חוייב שהגוף מ, כ נשאר חלקיהם בגוף בבחינת מותרות ופסולת"וע. יכולים לקבל חלקיהם .כ להפליט לחוץ"אח

כ הולכים ונפסדים "וע. מתייגעים לריק ולבטלה בשבילם, ונמצאים כלי המאכל והעיכולוהנך מוצא גם . שסופה להתפרק, כי משפטם חרוץ ככל פעולה מחסרי המזג, עד לכליון

.ד"שנתלה מיתתו בקודם ונמשך מעצה, מצד בנין הגוףכי ). א"אות י(הסותרות זו את זו עד לקצה , הגותההנ' ועתה זכינו להשכיל ולדעת בדבר ב

. א"כבר עברה ממערכת הקדושה למערכת הס, הנהגת קיום וכלכלה של בני המציאותמסבת אכילת , הנקשר בבני המציאות, והוא מסבת הספחת של גדלות הרצון לקבל לעצמו

ני מציאות שגרם פירוד והפכיות ושנאה בין מערכת הקדושה לבנין הגופות של ב, ד"העצה .ז"העוה

, כ כדי שלא יחרב המציאות"וע, כשכבר הקדושה אינה יכולה לקיימם ולזונם משלחן גבוהשהוא ענין , מסרתה לכללות השפע של קיום המציאות, וכדי להזמין להם מהלך תיקונם

בזמן , שהמה יהיו המפרנסים לכל בני העולם, א"למערכת הס, ח הניצוצים שלה"רפ .המשך התיקונים

ואם ממעיטים השפע , כי מרשעים יצא רשע. כ סדרי הקיום נמצאים מבולבלים מאד"עונמצאים מביאים כח , ואם מרבים בשפע. מביאים ודאי חורבן ויסורים, לבני העולם

ויש לו מאתים , יש לו מנה רוצה מאתים: "ל"ד שאמרו ז"ע, הפירוד ביותר להמקבלים ".רוצה ארבע מאות

שכמות התענוג מרבה הפירוד , המושג לבשר הנפרד והלקוי,כדמיון התענוג דפרודא. ואיש את חבירו חיים בלעו, ונמצא האהבה עצמיית מתגבר ביותר בהמקבלים. והלקותא

י ריבוי כמות הקבלה מגיע במוקדם לטפה של מרה "כי ע, וגם חיי הגוף מתקצרים .אך מרשיעים, ובכל מקום שהם פונים, שבאחריתה, עד שאדם מתפלל שיכנס תורה לתוך גופו) "ד"כתובות דף ק(ספות ש בתו"ובזה תבין מ

שהוא , והיינו משום שצורת הקבלה העצמית". יתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך גופוכ איך אפשר לו "וא. מתרבה ומתגדל בשיעור התענוג המושג לגופו, ההפכי מהקדושה

ושנאה , לקצה מהקדושהבהיותו נפרד בהפכיות הצורה עד, להשיג אור תורה לתוך גופוואינם יכולים להמצא בכפיפה , כערך כל ההפכיים ששונאים זה לזה, גדולה מצוי ביניהם

?אחתולפי . שלא יכנסו המעדנים והתענוגים לתוך גופו, שמחוייב מקודם להתפלל, ופשוט הוא

. מ להשפיע"נמצא לאט לאט זוכה להפך צורת הקבלה לע, רוב המעשה בתורה ומצותכמו שהיה , וחזר להיות ההשתוות והאהבה ביניהם. משוה צורתו למערכת הקדושהונמצא

.ה"להיותו נכנס למחיצתו של הקב, וזוכה לאור תורה. ד"קודם חטאו של עצה , בדבר בריאת האדם, למה לא מובא תשובתם של המלאכי מעלה, ועתה מובן היטב. א"כ

לא הסכימו אפילו מלאכי חסד שעל אדם של עתה, להיות). א"אות י(שעמדנו בהמדרש .א"ונעשה סמוך על שלחן של הס, כי יצא כולו מתחת השפעתם, וצדקה

תעלה האמת מן , מיד אמרו כולם. נטל האמת והשליכו לארץ: "והיינו שמסיים המדרשכי לא הסכימו , התחרטו על הסכמתם, ש אפילו מלאכי חסד וצדקה, כלומר". הארץ

שנעדר האמת מהנהגת , ד"זה קרה בעת אכילת העצהשמקרה ה. מעולם שיתבזה האמת

, כבר היו ברורים כשמש בצהרים, ח בחינות שונות"שהם רפ, כי השפע של קיום, טעם לקרב ולהשתלם בכל הנאהב והמתוקוחיך אוכל י. ומחוברים במערכת הקדושה

.שלא יכשל אדם בהם, באופן. ולדחות כל המר והרע לושבחמתה נתדבק בהם צורת גדלות הקבלה , ד"אמנם אחר הטעימה הראשונה של עצה

ח "שהיא רפ, אז הגיע השפע של קיום. הפכים' ונעשה גופם עם הקדושה ב, העצמייתחזרו ונתבלבלו בידי , שהיו כבר ברורים, ניצוציםח ה"ונמצא שרפ. א"לידי הס, הבחינות

כי . שתחילתה מתוק וסופה מר, שהוא ענין הצורה, ונולד צורה חדשה בהמציאות. א"הסשעל ידיהם מביא פירוד וטפה של , שאור התענוג, א"ח בידי הס"כן נשתנה צורת הרפ

.אבי אבות החורבנות וכל בלבול, שזה הוא צורת השקר. מרהכ ניתוסף להאדם מתוך עטיו של נחש בירור "וע". האמת והשליכו לארץנטל: "ש"וז

שמוכרח לשמש , י בירורי אמת ושקר"שאופני פעולתו ע, שהוא כח הפועל השכלי, חדש ).ז"אות ט(שבלעדו הוא נמנע התועלת , עמו בכל משך זמן מהלך התיקוניםכי בטרם . א" לידי הסח ניצוצים"בסיבת נפילת הרפ, ובוא והשכל כמות הבלבול שנתהוה

שאפילו בקירוב , )ז"אות י(לא יכלה האשה אף לנגוע בדבר האסור , שטעמו מעץ הדעתכ הבינה והוסיפה גם באיסור "שע. תיכף טעמה בו מרירות בטעם מות, נגיעה לעץ הדעת

נעשה להם , א והשקר בקיום המציאות"שכבר שלטה הנהגת הס', ואחר טעימה הא. נגיעהאכלתי ואוכל "שאמר , עד שלא יכלו עוד לפרוש הימנו, וק בתחילתוכ מת"האיסור כ

".עודלהיות שכל ענין התורה , ובזה תבין מה שהמתן שכר שבהתורה מוגדר רק בשלות הגופות

. שנתבלבל ההנהגה של קיום המציאות על ידיה, ד"הוא להבאת תיקונו של חטא העצהשאז ישוב . ח ניצוצים להקדושה"פכדי לחזור ולהעלות הר, ולתיקון זה ניתנה התורה

שאז יוכשרו . ויסורו הבלבולים מדרכי הקיום המציאות, ההנהגה של הקיום אל הקדושהשהוא הפועל , י הבירור של מר ומתוק לבד"ע, בני אדם לשלימותם הנרצה מאליהם

.ד"הראשון שבטרם חטאו של עצהכל הנביאים לא : "ל"ו חזוהיא שאמר. וכן הנביאים אינם מדברים אלא מתיקון הזה לבד

, שהוא ענין השבת דרכי קיום העולם בהשגחה המבוררת, "נתנבאו אלא לימות המשיחשהוא השואת צורה , פרוש גמר הענין, "אבל לעולם הבא. "כמו שהיתה קודם החטא

, שבימות המשיח אם מצרים לא יעלה, ש"וכמו". עין לא ראתה אלקים זולתיך", ליוצרה .ר"י בירור טו"והיינו ע. שםלא עליהם יהיה הג

ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא "שלא מצא הקב, ל"ועתה מובן לנו מאמר חז. ב"כ

שמסבת חטאו , ל"פ הנ"ומובן ע? ס"למה נבחר מאמר זה לסיום הש: ועמדנו בו. השלוםוקבלה , באפו לצרכי האדם הראשון לבדו' שנפח ה, ד פרח נשמת חיים הנצחיית"של עצה

, שנתחלק הכלל לפרטים מרובים מאד, כלומר". זיעה של חיים"המכונה , הלצורה חדש .עד עת קץ, שנתחלק בין אדם הראשון וכל תולדותיו, לטפין טפין

אשר זה אור החיים . אלא צורה נוספה יש כאן. ת"שאין שינוי כלל במעשה השי, באופןת על גלגל שינוי המתגלגל, נתפשט לשלשלת גדולה, ר"שהיה צרורה באפו של אה, הכללישתיכף , ולפיכך נמצא. עד גמר התיקון המחויב, ובגוף אחר גוף, בגופות מרובות, הצורה

שהוא (אלא שנקשר באבר ההולדה . מת ופרח הימנו חיים הנצחיים, ד"ביום אכילתו מעצה .לשלשלת גדולה ")שלום"שנקרא , ענין הזווג

שכל חלק וחלק , באופן. ת כולואלא לצורך השלשל, שאין אדם חי לצורך עצמו, ונמצאלכללות , אלא רק משפיע אור החיים, אינו מקבל את אור החיים לתוך עצמו, מהשלשלתועשר שנים . כי בעשרים שנה ראוי לישא אשה. וכן אתה מוצא במדת ימי חייו. השלשלת

ואז יושב וממתין על . ונמצא מוליד בטוח בשנת השלשים. ראוי להמתין על לידת בנים, שיוכל למסור לו את הונו וידיעותיו, באופן. ימי בינה, עד שיגיע לארבעים שנה,בנו

. שלא יאבד זה בענין רע, ויהיה בטוח עליו, וכל אשר למד וירש מאבותיו. שרכש בעצמו .תחת אביו, שאז תיכף הולך לו לעולמו ובנו נאחז בהמשך השלשלת

נורא "ה "בסו, "חוייב לאהד היה במ"אשר מקרה החטא של עצה, )ו"אות ט(ונתבאר ' שב, באופן. כי צריך לקנות בבנינו כלי חצון לקבלת אור מקיף". עלילה לבני האדם

שבזמן קטנותו יהיה סמוך על שלחן . בזה אחר זה, זמנים' בב, ההפכים יבואו בנושא אחדמתגדלים בו הכלי קבלה דחלל הפנוי , י התענוגים דפרודא שמקבל בחמתם"וע, א"הס

יהיה מצוי לו היכולת , ועוסק בתורה ומצות, כשמגיע לגדלותו, ואז. הנרצהבשיעורם, "אור האמת"שנקרא , שהיא עיקר המטרה, מ להשפיע"להפוך כלי קבלה הגדולים בע

).ד"אות י" (החותם"ו, מחוייב שוב להתפרש מכל צורת הקבלה, שבטרם שמתחבר להקדושה, אמנם נודע

כ "וא". בכל נפשך ובכל מאודך"ינו מצוות האהבה כמו שהגיע אל, א"שהשיג משלחן הס ?א"ששוב חזר ואבד כל מה שהשיג מס, מה הועילו חכמים בתקנתםראה הצדיקים : "ל"ד שאמרו ז"ע, ריבוי הגופות בכל דור ודור' ולפיכך הזמין השגחתו ית

שסופם של הצדיקים ', שראה ית, פרוש". עמד ושתלן בכל דור ודור, שהמה מועטיםכי נדחה מהם , ונמצאים נתמעטים מאור מקיף שלהם, לגמרי ענין הקבלה העצמייתלדחות

שאין לך דור שלא יהיה בו חלק גדול , כ שתלן בכל דור ודור"וע, כלי החצון הראוי לזהשיהיו המה הנושאים בחינת , שעיקר בריאתם אינם אלא בשביל הצדיקים, מאותם הבריות

על צד , הצדיקים בחינת כלי חיצון על ידיהםשיתפעל ב, הכלים דחלל הפנוי בשבילם .שלא ברצונם, ההכרח

הן בנטיות הגוף , להתפעל זה מזה, והוא מפני שכל בני הישוב יש להם דביקות זה עם זהשבאופן זה , כ המה מביאים במחוייב את נטיות הקבלה עצמיית להצדיקים"וע. והן בדעות

.מסוגלים לקבל את האור מקיף הנרצהאלא , ואינו כן. ז היו צריכים צדיקים ורשעים להמצא בכל דור במשקל השוה"אמנם לפי

, מיני שליטות' אלא צריך שתדע ב. על צדיק אחד אנו מוצאים אלפי רבבות של ריקים :הנמצאים בהבריאה

,הוא כח איכותי) א .הוא כח כמותי) ב

י חפץ בל, כחם דל ומצער בזוי ושפל, א"ולהיות שכל אותם המתנהלים לרגלי הסכ איך יוכלו כאלה לפעול מה "א, אלא הולכים ונהדפים כמוץ לפני רוח, ובלי מטרה

ועמוד אור העליון מאיר לפניהם , שדרכיהם מבורר בחפץ ותכלית, באנשים חכמי לב?באופן שיספיקו להביא נטיותיהם הקטנטנות בלבבם, יומם ולילה

. ו צריך לאיכות של כלוםשכח הזה אינ, כח הכמותי בהבריאה' כ הזמין ית"אשר עאשר מרוב , כמו באריות ונמרים, ואסביר לך על דרך שאנו מוצאים כח האיכותי בגבורה

ולעומתם אנו מוצאים כח וגבורה בלי . שום אדם לא ילחם בהם, האיכות שבכח גבורתםשלגודל הריבוי שבהם שום אדם לא , כמו הזבובים, אלא בכמות לבד, איכות של כלוםוהאדם . וטיילים האלו בני חורין המה בביתו של אדם ועל שלחנו הערוך. ילחום עמהם

.מרגיש את עצמו חלש לנגדםהגם שכחם יהיה , וכדומה מאורחים בלתי קרואים, ושרצים, כ לעומת זבובי השדה"משא

. לא ישקוט האדם ולא ינוח עד כלה יגרש אותם מרשותו, ביתר איכות מזבובים הביתיםאשר בהכרח , פ זה תבין"וע. א הנחיל להם כח הריבוי כמו לזבוביםוהוא מפני שהטבע ל

עדי שיפעלו בו את נטיותיהם הגסות , מחוייב להמצא המון גדול מאד על כל צדיק וצדיק .משום שאין להם איכות של כלום, בכח הריבוי שבהםת המושג לכל שלשל, שאור החיים הנצחי, פרוש". עוז לעמו יתן' ה: "וזה שיעור הכתוב

. ת נותן לנו בבטחה העוז הזה"שהשי, ומבטיח לנו הכתוב". עוז"הוא נקרא , הבריאהטוב לו : "ל"ש ז"כמ. כיון דכל אחד ואחד אינו ענין שלם לעצמו. כיצד: אמנם יש להקשות '?כ איך אנו בטוחים בנצחיותו ית"וא". משנברא, לאדם שלא נבראל "ד שאמרו ז"ע. ברכת הבנים, יינווה". יברך את עמו בשלום' ה: "וזה שגומר הכתוב

י הבנים נמשך ונקשר השלשלת הזה עד "כי ע". משים שלום בבית בטל: "במסכת שבת .ואז נמצאים כל החלקים בנצחיות. גמר התיקון

כי כמו ". אלא השלום, ה כלי מחזיק ברכה לישראל"לא מצא הקב: "ל"ולפיכך אמרו זאשר על ידי , ובזה נמצא. כ להיות נצחיים"גצריכים המקבלים , היא נצחיית' שברכתו ית

להיות השלום הוא הכלי מחזיק בעדינו ברכת התורה , ס במאמר הזה"ולפיכך סיימו השוהכל על מקומו יבוא . במהרה בימינו אמן, ולה שלימה ולנצחיותעד לגא, וכל המצוות

.בשלום

רבי יהודה אשלג

החומר והצורה בחכמת הקבלה

השכלה "והשני , "השכלה חומרית"האחד נקרא : המדע בכללו מתחלק לשני חלקיםשלא יהיה מובן בו , שאין לך מהות בכל המציאות שלפנינו, פירוש הדבר". צורתית

.החומר וצוראשר . שהיא הצורה של השולחן, ויש לו צורה. דהיינו עץ, יש לו חומר: השולחן, למשל, הרי יש לו חומר". שקרן"וכן מלת . שהוא השולחן, נושא לצורה, שהוא העץ, החומר

נושא לצורה של , שהוא האדם, אשר החומר. שהוא השקר, ויש לו צורה. שהוא האדם . הוא בכל דברוכן. דהיינו הרגיל לדבר שקר, השקר :חלקים' כ לב"עם המדע הנושא ונותן בפרטי המציאות מתחלק אחריהם ג, ולפיכך

השכלה חומרת .והשכלה צורתית

הן בחומרים בלבד בלי , אשר חלק המדע הנושא ונותן בטיב החומרים של המציאותוהשכלה זו מיוסדת ". השכלה חומרית"נבחן בשם , צורתם והן בחומרים וצורתם ביחד

, דהיינו על ראיות והקשים הלקוחים מפי הניסיון השימושי. בסיס ניסיוניעל .שהניסיונות המעשיים הללו לקוחים אליה לבסיס בטוח אל מסקנות אמיתיות

בלי שום מגע , הנושא ונותן רק בצורות מופשטות מן החומרים, וחלקו השני של המדעשהמה , קר מן החומריםשהמה פושטים הצורות אמת וש, כלומר. עם החומרים גופם

הוא אך להשכיל ערכים של חשיבות , וכל עיסוקם בהשכלה. האנשים הנושאים אותן. כמות שהם לפי עצמם במערומיהם, בצורות הללו של אמת ושקר, ופחיתות וכדומה

". השכלה צורתית"והוא הנקרא בשם . וכמו שלא היו מעודם מלובשים באיזה חומרכי צורות מופשטות כאלו אינן באות , בסיס ניסיוני מעשיוהשכלה זו איננה מיוסדת על

כי צורה מופשטת כזאת לקוחה , מפני שאינן כלל במציאות הממשית, במעשיות ניסיוניתפ שאינה במציאות "אע, שרק הדמיון יכול לצייר אותה, כלומר. רק מפרי הדמיון

.הממשית, דהיינו. יס עיוני בלבדכל השכלה מדעית ממין זה מיוסדת בהכרח רק על בס, ולפיכך

. אלא רק מתוך המחקר של משא ומתן עיוני בלבד, שאינו לקוח מפי הניסיון השימושיולפיכך חלק גדול מהמשכילים המודרניים . וכל הפילוסופיה הגבוהה שייכת למין זה

, הנבנה על בסיס עיוני, מפני שאינם מרוצים מכל משא ומתן, שמטו ידיהם הימנה .כי רק את הבסיס הניסיוני מחשיבים לבטוח כנודע, בלתי בטוחשלדעתם הוא בסיס

" השכלה חומרית"שהם , ל"החלקים הנ' והנה גם חכמת הקבלה מתחלקת תחת בכי כאן אפילו : אולם יש כאן הפלאה יתירה על המדע החילוני". השכלה צורתית"ו

על בסיס דהיינו, החלק של ההשכלה הצורתית נבנה כולו על בקורת התבונה המעשית .ניסיוני שימושי

רבי יהודה אשלג

וזאת ליהודה

כי מצוות אכילת מצה ניתנה לבני :הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים. והיינו על שם הגאולה העתידה להיות בחפזון, ישראל עוד בטרם יציאתם ממצרים

המצווה היתה לזמן וכוונת . שמצוות אכילת מצה ניתנה להם בעוד שהיו בשעבוד, נמצאוזהו שחביב לנו להזכיר בעת אכילת מצה של . דהיינו משום שאז יצאו בחפזון, הגאולהכ כבשעת השעבוד בחוצה "משום שאנו נמצאים ג, עניין אכילת מצה של מצרים, עכשיוא על דרך "ואשר גם כוונתינו במצווה זו להמשיך הגאולה העתידה להיות בבי, לארץ

.ריםאכילת אבותינו במצאשר בכוונת המצווה הזו יש לנו , ש לעיל"כמ: לשנה הבאה בני חורין... השתא הכא

.העתידה לנו על דרך מצוות אכילת מצה של אבותינו במצרים, לעורר גאולה הבטוחה. שמתחיל בגנות ולסיים בשבח, )ז"דף קט(כתוב במסכת פסחים : ...עבדים היינו

עובדי עבודה זרה היו "ב אומר להתחיל מתחילה ר: ובעניין הגנות פליגי בה רב ושמואלוצריך להבין . והלכה כשמואל". עבדים היינו"ושמואל אומר להתחיל " אבותינו

כיתרון האור מן "ה "הוא עד" להתחיל בגנות ולסיים בשבח"הנה הטעם של . פלוגתייהו' יתשמתוכו יוכר לנו ביותר שיעור חסדיו, כ צריך לזכור עניין הגנות"וע". החושך

ההעדר "משום ש, הוא רק עניין הגנות, אשר כל ההתחלה שלנו, ונודע. שעשה עמנושזה נוהג בכל . ובסופו קונה צורת אדם". עייר פרא אדם יולד"כ "וע". קודם להויה

.כ בהשרשת כלל האומה הישראלית"ז היה ג"ועד. הפרטים שבבריאהכ אין לך שום "וא. איןת הוציא את הבריאה יש מ"משום שהשי, וטעם הדברים הוא

יש לו צורה נבדלת בכל , אמנם ענין ההעדר הזה. שלא היתה בהעדר מקודם לכן, הויה, חי, צומח, דומם: סוגים' כי כאשר נחלק את המציאות לד. אחד ואחד מפרטי הבריאה

אמנם התחלה של . שהתחלה של הדומם יהיה בהכרח העדר גמור, אנו מוצאים, מדברוהיינו . שנחשבת העדר בערכו, אלא רק מהדרגה הקודמת לו, גמורהצומח איננו העדר

וכן ההעדר . שהוא קבלתו מצורת הדומם, ההכרחית לכל גרעין, ענין הזריעה והרקבוןוצורת החי נחשבת . כי צורת הצומח נחשבת העדר כלפי החי. של הויות החי והמדבר

.העדר כלפי המדברש "וז. שהוא צורת הבהמה, להוית האדםולפיכך מלמדנו הכתוב ענין ההעדר הקודם

. שתהיה לו התחלה של בחינת בהמה, אשר זהו מוכרח לכל אדם". עייר פרא אדם יולד"וכמו שמזמין לבהמה כל משאלותיה ". 'אדם ובהמה תושיע ה: "והנה הכתוב אומר

כן מזמין לאדם כל משאלותיו ההכרחיים לקיומו , ההכרחיים לקיומה ולהשלמת עניניה .למת ענינוולהש

אמנם ? איפה הוא יתרון צורת האדם על הבהמה מצד הכנתם בעצמם: כ"ויש להבין אכי משאלותיו של אדם שונות בוודאי ממשאלותיה של . זה נבחן במשאלות שלהם

.לבהמה' לאדם מישועת ה' כ ישועת ה"אשר כן בשיעור הזה נבדל ג. הבהמה, ים צורך מיוחד נטוע בחפץ האדםאין אנו מוצא, והנה אחר כל החקירות והבדיקות

אשר רק מין האדם . זולת ההתעוררות לדביקות אלקית, שלא יהיה נמצא בכל מין החיהוא משוער רק באותה , שכל ענין ההויה של מין האדם, ונמצא. מוכן אליה ולא זולתו

וכבר דברו בזה . ובזה נעלה הוא על הבהמה. 'ההכנה הטבועה בו להשתוקק לעבודתו יתאנו מוצאים בתבונה רבה , אשר אפילו השכל העיוני למלאכות ולהנהגות מדיניות, םרבי

.בפרטים רבים במין החישהוא ענין שלילת החפץ והרצון , כ ענין ההעדר הקודם להוית האדם"ז נבין ג"ולפי

מתחיל בגנות "שאמרה , ובזה נבין דברי המשנה. שכן הוא מדרגת הבהמה', לקרבת השצריך לזכור ולהשכיל אותו ההעדר הקודם להויה שלנו בדרך , יינודה". ומסיים בשבח

, ומתוכו נבין את השבח ביתר שאת וביתר עוז. שהוא הגנות הקודם לשבח, החיוב ".מתחיל בגנות ומסיים בשבח"ש "כמ

גאולה אחר , הגאולות' המוקדמים לד, גולה אחרי גולה, גלויות שלנו' כ ענין ד"וזהו גשהגולה . א"המקווה לנו בבי, שהיא השלימות הגמורה, הרביעיתעד הגאולה , גאולה

ומתוך שההעדר הזה הוא המכין . שהוא ענין הגאולה, "ההעדר הקודם להויה"היא ענין

והנה צורת . שצורתו של ההעדר אינו אלא בחינת השלילה של ההויה, והוא ללמדנוכי כולם ידעו , ולא ילמדו עוד איש את רעהו"מודעת לנו בכתוב , שהיא הגאולה, ההויה

דהיינו צורתו של . כ יהיה צורתו של ההעדר הקודמתו"וא". אותי למקטנם ועד גדולםשחסר לנו בגולה , ף"אלשזהו חסרון ב, ת"ילה של דעת השיהגולה רק בחחינת השלשזהו כל פדות נפשינו ". אלופו של עולם"שהיא הדביקות ב, והמקווה לנו בגאולה

חוץ , שכל האותיות של גאולה נמצא בגולה, והוא שאמרנו. לא פחות ולא יותר, בדיוק ".אלופו של עולם"שהוא , ף"אלמ

שר ההעדר בעצמו הוא המכין אותה ההויה המיוחסת א, ובכדי להבין הענין הנכבד הזהשהוא מושג גבוה , כי אנו רואים במושג של חרות. ז הגשמי"נלמד זה מהויות עוה, לו

אבל רוב . י הכנות מותאמות"וגם המה רק ע. לא יטעמו בו רק יחידי סגולה. מאד נעלה הרי קטן ,ולעומת זה במושג של השעבוד. העם אינם מסוגלים כלל לטעום בו טעם

.ואפילו הפחות שבעם לא יוכל לסובלו. וגדול שוים בורק משום שמרביתם לא הבינו לשער , שלא איבדו מלכותם, כמו שראינו בעם פולניה(

כ נפלו בעול השעבוד תחת ממשלת רוסיה "וע. כראוי מעלת החרות ולא שמרו אותוות בכליון עינים ובאותו זמן כולם נאנחו תחת עול השעבוד ומבקשים חר. מאה שנה

, והגם שעדיין לא ידעו לשער בנפשם טעמו של החרות כדמותו וכצלמו. מקטן ועד גדול, שהוא השעבוד, אמנם בההעדר של החרות, וכל אחד ואחד היה מדמה אותו כחפצו

ז בעת שנשתחררו "ועכ. להוקיר ולחבב את החרות, נטבעה היטב סגולה זו בנפשםואינם יודעים כלל מה , שמשתוממים בנפשם, ה מהםאנו מוצאים הרב, מעול השעבוד

כ ויאמרו שממשלתם מכבידה "וחלק מהם עוד מתחרטים ג. הרויחו בכל החרות הזוכי עליהם . והלואי שעמדנו בראשונה, עליהם מסים וארנונות עוד יותר מהממשלה הזרה

).לא פעל עוד כוח ההעדר כראויכדי , מפרש המשנה שמתחיל בגנותכי רב. ועתה נבין פלוגתייהו של רב ושמואלואינו אומר . כ אומר להתחיל מזמן תרח"וע. שמתוך כך יוכר שיעור הישועה ביותר

וענין . נטועה במקצת האומה' משום שבמצרים כבר היתה אהבתו ועבודתו ית, כשמואל .בהוית האומה הקרויה אדם, אינו חסרון מחמת עצמו, קושי השעבוד הנוסף במצרים

ונחשב משום זה לחלק מישועתו , מטעם שההעדר מכין ההויה, רש המשנהושמואל מפ, "ז היו אבותינו"מתחילה עובדי ע"ולפיכך אין להתחיל . שצריך להודות גם עליו', ית

בהיותם נשללים לגמרי , "ההעדר הקודם להויה"כי זמן ההוא אינו נכנס אפילו בבחינת .כמו הסריס הנשלל מאהבה, בתכלית'כי היו מרוחקים מאהבתו ית, מסוג ההוית האדם

. היה בוער בליבם במקצת' שכבר שביבי אהבתו ית, כ מתחילים משעבוד מצרים"ועהעדר הקודם "וזהו שנחשב ל. אלא מקוצר רוח ומעבודה קשה היה הולך ונכבה יום יום

".עבדים היינו"ולכן אומר להתחיל מ". להויהשרק יחידי סגולה , הוא מושג מאד נעלה' וכן מחמת שמושג של חרות האומה בידיעת ה

. אבל רוב העם עוד לא הגיעו להשגה זו. י הכנות מתאימות"וזה עפ, מבינים אותוכמו שכתב האבן עזרא בתחילת , ההשגה של קושי השעבוד מובן לכל אחד, לעומת זה

".מהיותו ברשות אדם כמוהו, אין לאדם בעולם יותר קשה עליו"ש, פרשת משפטים

ודה אשלגהרב יה

שכל הפועל

שתכלית הנרצה והמקווה מהנברא היא , פירוש. כל אדם מחוייב להשיג שורש נשמתוהם הספירות הקדושות ' וענין מידותיו ית". 'מה הוא רחום וכו"' הדביקות במידותיו ית

.שכל הפועל ומנהג עולמו ומודד להם על ידם השפעתו וטובו יתברך, ס"שז. כידועולכאורה הרי זה לימוד . למה נקרא זה דביקות בהבורא יתברך,אבל צריך להבין

מתדבק ונשאר באותה הפעולה , אשר בכל פעולה שבעולם, ואבאר דרך משל. בעלמאכמו שבשולחן מושג בחינת שכל של הנגר וחריצותו באומנות . אותו שכל הפועל אותה

והמסתכל . שכלוכי בעת מלאכתו ערך אותה בבחינת שכלו ומידת . אם רב או מעט, זו, הרי הוא בשעת מעשה דבוק בשכל הפועל אותה, בפעולה וחושב בשכל הטמון בה

.דהיינו שמתאחדים ממשאבל , ואפילו כשבאים בגופים מחולקים. כי באמת אין מרחק וחתך בין הרוחניים

כי באיזה סכין תחתוך הרוחני וישאר . השכליים שבהם אי אפשר לתארם בחילוקים. משובח או מגונה, פירוש. ר ההבדל שנמצא ברוחניים הוא בתואריםאלא עיק? נבדל

.כי שכל המחשב בחכמת כוכבים לא ידבוק במחשב חכמת טבעיים. וגם בהרכבותכי אחד מתעלה על חבירו אפילו . ואפילו באותה חכמה עצמה נמצא הרכבות הרבה

מחשבים אבל כששני חכמים . ורק בזה יבדלו הרוחניים איש מרעהו, בחכמה אחת ?כי במה יבדלו. אז ממש מאוחדים המה, ושיעור אחד במידת השכלתם, בחכמה אחת

נמצא , ומשיג את השכל מהחכם הפועל אותה, ולכן כשנמצא אחד מחשב בפעולת חבירוכמו איש שפגע רעהו , והמה עתה ממש מאוחדים. ששניהם מדודים בכוח ושכל אחד

.ק אחד מחבירו מרוב אחדות שביניהםואי אפשר לנת, האהוב בשוק ומחבקו ומנשקואשר בחינת השכל שבמדברים הוא הכוח היותר מותאם שבין הבורא , ולכן כפי הכלל

אשר על ידי , דהיינו שהאציל ניצוץ אחד מהכוח הזה, והוא בבחינת האמצע, לנבראיושכל העולם ברא , דהיינו". כולם בחכמה עשית: "וכתיב. אותו הניצוץ הכל שב אליו

הרי הוא , הזוכה להשיג האופנים שברא בהם את העולם וסדריו, ועל כן. 'ו יתבחכמת .'ונמצא שהוא דבוק בבורא ית, דבוק בשכל הפועל אותם

ובהיות . ששייכים לנבראים, שהיא כל שמותיו של הקדוש ברוך הוא, וזה סוד התורהא כי בתורה הבורא היה מסתכל בעת שבר, הנברא משיג על ידם שכל הפועל הכל

נמצא שהוא , והארה שמשיג דרך הבריאה ומתדבק בשכל הזה תמיד. כידוע, העולם .'דבוק בבורא ית

? וכי לברוא עולמות אנו צריכים. ה את כלי אומנותו"ובזה מובן למה הראה לנו הקבהדבק "שזהו ', שנדע איך להתדבק בו ית, ה סדריו"כי הראה לנו הקב, ל ניחא"ומהנ

".במידותיו

"פי חכם"הקדמה לספר ")תלמוד עשר הספירות"שהוא הטיוטה לספר (

הרב יהודה אשלג

אשר לימוד חכמת הקבלה הוא מחויב בהחלט לכל , הנה נודע מפי סופרים ופי ספריםגם ממולא , פ"ס ופוסקים בע"ובקי בש, ולו למד אדם כל התורה כולה. אדם מישראל

הוא מחויב , חכמת הקבלהולא למד , במידות ובמעשים טובים יותר מכל בני דורושזהו מובא בכמה , כדי ללמוד רזי תורה וחכמת האמת, ז"להתגלגל ולבא עוד פעם בעוה

.ל"מקומות במדרשי חזשפירשו , "אם לא תדעי לך היפה בנשים"בביאור הפסוק " שיר השירים"ל הזוהר "וז: ה"בשאומר לה הק, לאחר פטירתו של אדם, הבאה לפני כסא הכבוד, ל על הנשמה"חזוזכאה אנת בעובדין טבין , ג שאנת יפה בנשים"אע, "אם לא תדעי לך היפה בנשים"

אף על פי שאת היפה בנשים וזכאית את במעשים טובים יותר (יתיר ויאה מכל הנשמות , )אם אין לך ידיעה בסודות התורה(אם לית לך ידיעה ברזין דאורייתא , )מכל הנשמות

צאי לך מכאן ושובי לעולם (הכא ותוב לעלמא דין פוק לך מ, "צאי לך בעקבי הצאן"תמן תלכי אל בתי מדרשאות ותילף רזי , "ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים", )זה

שם תלכי אל בתי המדרשאות ותלמדי את סודות התורה " (דאורייתא מפומייהו דרבנן ).מתלמידיהם של רבנן

. דם על לימוד חכמת האמתבזה שנתלה שלימות הא, ל"וצריכים להבין דבריהם זשיהיה חיוב על , שלא מצאנו בשום מקום, ולכאורה מאי שאני משאר דברי תורה הנגלה

. ושלא יושלם בחסרון מקצוע אחד בתורה, האדם להבין בכל המקצועות שבתורהאחד המרבה : "ל"ועוד אמרו ז". שלא המדרש עיקר אלא המעשה"ל "ואדרבא אמרו ז

.וכהנה נמצא מאמרים רבים". ון לבו לשמיםואחד הממעיט ובלבד שיכומחוייבים אנו מקודם להבין בטוב טעם ודעת , ל"ל בהנ"ובכדי להשיג עומק דבריהם ז

". ה וישראל חד הוא"אורייתא וקוב"אשר , מה שאיתא הרבה פעמים בזוהר ותיקונים .ולכאורה הדברים מתמיהים מאד

ל על כל השמות "רו לנו רבותינו זאודיעך כלל גדול שגד, וטרם אבא בביאור דבריהםכל מה שלא : "ל וזה לשונם הזהב"אמרו ז. הנמצאים בספרים, הקדושים והכינויים

כמו דאיתא , נודע דלית מחשבה תפיסא ביה כלל וכלל: פירוש". לא נגדרהו בשם, נשיג' וית' כ בעצמות הבורא ית"אשר ע, "תיקוני זוהר"בתחילת ה" פתח אליהו"במאמר .ל הדיבור"רהור אסור ואצאפילו הה

, אלא רק על אורותיו', אינם על בחינת עצמותו ית', וכל השמות שאנו מכנים אותו יתהמובא בספרי , "אין סוף"אפילו השם הקדוש . לתחתונים' המתפשטים הימנו ית

המתפשט ' אלא כיון שגדר אורו ית. 'כ בחינת אור המתפשט מעצמותו ית"הוא ג, הקבלהאבל אין . כ נגדרהו בשם הזה"ע, מושג לתחתונים בבחינת אין סוףמעצמותו להיות

איך נגדרהו בשם , דכיון דלית מחשבה תפיסא ביה כלל וכלל', הכוונה על עצמותו ית .דכל מה שלא נשיג לא נגדרהו בשם, ומלה

טרם כל , ל"מחויב להעלות על דעתו כלל גדול הנ, וכל מתחיל להשכיל בחכמת האמתאפילו הרהור אסור דלית מחשבה תפיסה ביה ' אשר בעצמותו ית, עיון בספר קבלה

', כ בהארותיו ית"משא. שהיא מורה השגה, ו שם ומלה"ואיך נאמר בו ח. כללאדרבה , שהם כל השמות הקדושים והכינויים המובאים בספרים', המתפשטין הימנו ית

ללמוד , אלוהוא חיוב גמור בהחלט על כל אדם מישר. מצוה גדולה לדרוש ולחקורשהם עיקר חכמת האמת , לתחתונים' ולהבין רזין דאורייתא וכל דרכי השפעותיו ית

.ושכר הנשמות לעתיד לבאאשר כל העולמות העליונים וכל הספירות , ל ובזוהר ותיקונים"ואיתא במדרשי חז

כל זה הוכן מכל מראש רק , ע בכמותם ואיכותם"ק ואבי"עולמות א' הקדושות דהסוף מעשה "ו. כי נשמת איש הישראלי היא חלק אלוקי ממעל. ישראללהשלמות בני

שעלה ברצונו הפשוט להנות לנשמות בדרך שכר טרחתם חלף , "במחשבה תחילהאשר לסיבה זו התפשטה לפניו כל המציאות בדרך השתלשלות עילה ועלול זו . עבודתם

, שהוא גוף הגשמי בעל נשמה, וכמו שמהות המציאות התפשט עד הדיוטא התחתונה, ל"כמו כן נעשה ההשתלשלות בדרך עילה ועלול בבחינת מהות קיום של המציאות הנ

שאור העליון גבוה מעל , באופן. רך המדרגותהמשתלשלים ד, שהוא דרכי השפעותיוש "כמ, ז"המלובשת בגוף הגשמי בעוה, יהיה סופו להתפשט ולבא להנשמה, גבוה

כי כולם ידעו ', ולא ילמדו עוד איש את חבירו לדעת את ה, ומלאה הארץ דעה את הויה" ".אותי למגדולם ועד קטנם

שכל , "ה"תיו של הקבכל התורה כולה היא שמו"ל ובספר הזוהר ש"ואיתא בחז, ולפי המתבאר לעיל. הקדושים' הסיפורים והחוקים והמשפטים הכל הוא שמותיו ית

ה הקדושים "שסוד שמותיו של הקב, תבין היטב, שכל מה שלא נשיג לא נגדרהו בשםלכל אחד לפי , לעבדיו הנביאים והצדיקים' וית' הם סוד ההשגות המתפשטות הימנו ית

אשר הפלאה הזו , "נו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמהונפלי"ה "בסו, מהללושסגולתה לזכך , ד הנגלה לבד"מתחילה ע, י קבלת התורה וקיום המצוות"מגיעה לנו ע

גופותינו ולהגדיל נשמתינו בשיעור כזה עד שאנו ראויים להשיג כל התורה כולה אמנם גם . לבאשזהו כל שכר המיועד לנשמות לעתיד', שמותיו ית' ומצוותיה בבחי

".עולמך תראה בחייך"ד שאיתא בגמרא "ע, ז"בעוהג עיטין "תרי"ג מצוות "מכנה לתרי, מה שבכמה מקומות בזוהר, ובזה מתבאר לנו

כי מתחילה ". ג פקודין"תרי"ג מצות "ובהרבה מקומות בזוהר קורא לתרי". דאורייתאואז נמצאים . ל נשמתוכדי לזכך גופו ולהגדי, מחוייב האדם בשמירת התורה והמצוות

איך שיזכה סוף סוף לבא , דהיינו עיצות". ג עיטין"תרי"ג מצוות בבחינת "אצלו התרי, כי שמירת התורה וקיום המצוות מזככים אותו לאט לאט. לפני המלך ולזכות לאור פניו

ה בשוחט מן "מאי איכפת לו להקב: "ש"ועל דרך כמ. עד שיזכה לאור פני מלך חייםאלא כדי לצרף בהם את , אלא לא נתנו תורה ומצוות? חט מן העורףהצואר או שו

".ישראלוזוכה , אז נפתחו עיניו ונשמתו', וזוכה לאור פניו ית, אמנם אחר שנזדכך די צרכו

, שהם סוד שמותיו הקדושים, ג המצוות"הנמצאים בתרי, ג אורות הקדושים"להשיג תרינוטל חלק האור המופקד , צוותי קיום כל אחת מהמ"וע. דהיינו שבאים להשגתו

השייך בפרטיות , דהיינו שם קדוש. ובו מלובש האור. ס הכלי"כי המצוה ה. בהמצוה ".נר מצוה ותורה אור"ס "שז. למצוה הזאת

המפקיד אבנים טובות , בדומה לאדם". ג פקודין"תרי"ג מצוות "ואז נקראים אצלו תרימנם תשמור אותו מן הגנבים א, קח לך הכלי: "ואומר לאוהבו, ומרגליות בכלי

אבל עיקר הכוונה היא על , שכל המדובר ביניהם הוא מהכלי לבד, ונמצא". והלסטים .המופקדות שמה, האבנים הטובות

" קודשא בריך הוא"או " הקדוש ברוך הוא"שסוד שם הקדוש , ונודע בספרי הקבלה כל השמות ששם הקדוש הזה כולל, שהוא קאי על שם הויה, ל ובזוהר"המובא בחז

, "ה חד הוא"אורייתא וקוב"ולפיכך נמצאנו למדין ש. הקדושים עד גבוה מעל גבוה .אלא סיפורים וחוקים ומשפטים לבד, ג לעיני ההמון לא נראה בתורה"שאע

". ג פקודין"תרי"כ נקראים "שע, "תפוחי זהב במשכיות כסף"אמנם כבר ביארתי שה חד "התורה וקב"כ "וא". ה"ל הקבכל התורה כולה שמותיו ש: "ל"וכמו שאמרו ז

והתורה , ה הוא כלל כל השמות ואור כולל"שקוב": כלל ופרט"אלא בסוד ". הוא .ה עצמו"ונמצא שכולם יחד הוא אחד וסוד קוב. ג אורות"נחלקת לתרי

וצריך שתבין מתחילה ענין הריבוי בצורות . עתה נשאר עוד לנו לבאר בחינת ישראלכי דברים . איך ובמה המה מתחלקים ונבדלים זה מזה, ודהיינ. נבדלות ברוחניות

מה שלא . או המקום והזמן מפריד ומבדיל ביניהם, הגשמיים נבדלים בסכין וכדומה .כנודע, באשר שהמה למעלה מן המקום והזמן. יתכן לחשוב כזה ברוחניות

. צורהאינם אלא בשינוי , שכל ענין ההבדל ברוחניות ובין אורות העליונים, אולם תדעשודאי מחולקים ונבדלים לעצמם כל נפש אדם , מ בנפשות השכליות שבבני אדם"עד

דהיינו , אלא מתוך שינוי צורתם, אמנם כל עיקר הבדלם אינו יותר. ואדם מחבירו

אשר אם כל בני האדם היו משיגים מושכלות שוות ונטיות שוות בלי שום , ועם זה מובןוערכה . אז היו באמת כל הנפשות של בני העולם לנפש אחת תחשב, הבדל כלל וכלל

ומכל מקום לא נבחין כלל שיש , שמתלבש האור בכל בני העולם, כמו אור השמש, היה, כמו כן היתה נפש משכלת אחת מתלבשת בהרבה גופים, ורות נבדלות באור השמשצ

.אם לא יש בתכונתם צורות נבדלות, כי המקומות אינם מבדילים כלל בכל דבר רוחני, ס חלק אלוקי ממעל"שסוד נשמות בני ישראל ה, וכבר נודע. ועכשו נבא אל הביאור

עד שהיא ראויה , רדה מדרגא לדרגאוי, ד עילה ועלול"אשר הנשמה היא נשתלשלה עואשר על ידי שמירת התורה וקיום . ולהתלבש בגוף הגשמי המזוהם, ז"לבא לעוהוראויה לקבל שכרה , עד שנשלמת קומתה, נמצאת מתעלית מדרגא לדרגא, מצותיהדהיינו השגת התורה הקדושה בבחינת שמותיו של , המוכן לה מכל מראש, משלם .דיןג פקו"ס תרי"שה, ה"הקב

וכל ההבדל בין התורה ". אוריתא וישראל חד הוא"ש, ועכשו הנך רואה בעיני שכלךשנתמעטה בבחינת אור קטן עד , הנמצא בנשמה, ובין הנשמה הוא רק מכח שינוי צורה

ש "כמ, שרוממותו עד אין קץ', המתפשט ממהותו ית, והתורה הוא אור פשוט. למאוד ".ה חד הוא"אוריתא וקב"

', והיא מקבלת התורה בסוד שמותיו ית, תלמות הנשמה בכל קומתהאמנם לעת השנמצא ממילא שאור הנשמה שוה הוא , דהיינו שמשגת כל האור המופקד בתורה ומצוות

שכל עוד שיש איזה מיעוט . דהא כבר השיגה כל האור שבתורה, אל אור התורהמשום דכל , העדיין נחשבת לאינה שלימ, בהשגת חלק קטן ודק מן כללות אור התורה

כל מה שלא נשיג לא "ש, ד שביארתי לעיל"ע, כללות אורה הוכן בשביל הנשמות ".נגדרהו בשם

. נמצאת אינה שלימה, והנשמה לא השיגה את כולה, וכיון שהוכן האור להשגת הנשמהאמנם תשפוט ". שודאי הוא רשע גמור, אקיים כל התורה כולה חוץ מדבר אחד"ד "ע

פ אינה שלימה בחסר לה דבר "שעכ, ג הפקודין"ות בהשגת תריכזה בקיום התורה מצושהיא השגת כל אור , שסופה לבא לכלל השלימות, כ לעת קץ"וע. גדול או קטן, אחד

וממילא . ממילא לא נמצא אז שום שינוי צורה בין אור הנשמה לאור התורה, התורהיניהם הבדל משום שאין ב, "אוריתא וישראל חד הוא ממש"ש, מתבאר לך בטוב טעם

ה ואורייתא חד "קוב"ש, וכיון שכבר הוכחנו לדעת. נמצאים אחד ממש, ושינוי צורהה "אורייתא וקוב"כ נמצא ברור ש"א". אורייתא וישראל חד"ש, וכאן הוכחנו, "הוא

".וישראל חד הוא :חלקים בתורה ומצוות' אשר יש ב, ל"המתבאר לנו מכל הנ

שהם בחינת קיום המצוות ולימוד , לעיני כלהוא תורה ומצוות על דרכם הנגלה . א, ולהגדיל מעלת הנשמה, שסגולתם לזכך ולצרף את הגוף, ג עיטין"ד תרי"התורה ע

טרם , כמו שהיתה הנשמה בשורשה, שתהיה ראויה וכדאית לקבל אור פני מלך חיים .מיעוטה וביאתה לגוף השפל בעולם השפל

', שהוא ענין השגת שמותיו ית, ג פקודין"ד תרי"הוא קיום המצוות ולימוד התורה ע. ב .וכל שכר הנשמות

. הוא רק בחינת הכנה' כי חלק הא. כערך השמים על הארץ', על חלק הא' וערך חלק הב .הוא עצם ההשלמה ותכלית הבריאה' וחלק הב

שאפילו אדם מצוין בתורה ובמעשים טובים , ל"בזה נתבאר קושיתינו לעיל על דברי חזמחוייב להתגלגל ולבא עוד , ואם לא למד רזי תורה וחכמת האמת, ורויותר מכל בני ד

מה השינוי מקצוע זה של חכמת האמת משאר המקצועות : והקשינו. פעם לעולםשיהיה האדם מחוייב לעסוק בכל המקצועות , שלא מצאנו בשום מקום, שבתורה, הממעיטאחד המרבה ואחד"כמו , מצאנו בהרבה מקומות כנגד זה, ואדרבא? שבתורה

".לא המדרש עיקר אלא המעשה"ו" ובלבד שיכוון לבו לשמיםאינו אלא בחינת , באשר שכל חלק התורה הנגלה: ועכשו מתבאר הענין בפשיטות

אשר חלק הנסתר הוא עצם , שנהיה ראויים וכדאיים להשיג חלק הנסתר, הכנה, ק הנסתרשאם חסר מחל, כ ודאי וברור"א. שעליו נברא האדם, השלימות והתכלית

יות לעסוק בפנימ, יהיה מי שיהיה, המוטל על כל ישראל, והנך רואה חיוב המוחלט, ולסבה זו אנו מתגלגלים. שלא תושלם באדם כוונת הבריאה זולתה, התורה ובסודותיהשעדיין לא נשלמה , שהוא השארית של הנשמות, עד דורינו זה, דור יוצא ודור בא

.מפני שלא זכו להשיג בדורות שעברו עליהן את סודות התורה, עליהן כוונת הבריאהשזהו ". ה וסודותיה שיתגלו לעקבתא דמשיחאעתידין רזי תור: "כ אמרו בזוהר"וע

שעל כן תזכינה לביאת , מחמת שהמה תהיינה משלימות הכונה בבריאה, ברור לכל מביןדבלאו הכי נמנע , שיגולו ביניהן סודות התורה באתגליא, כ על כרחך"וא. המשיח .כי תתחייבנה עוד בגלגול, התיקון

אשר זכיתי , דמי אני ומי אבותי, בכללובזה יתורץ לך מה שיש להקשות על ביאור הזהולמה לא , י"לעשות ביאור בהרחבת הדעת על סודות חתומים שבזוהר וכתבי האר

?מצאנו עד היום הזה שום מבאר בחכמה זו בהתגלות כמותיאשר כולנו עומדים על , מפני שדורינו זה הוא עקבתא דמשיחא ממש, ל תבין"ובהנ

השוררת בדור הזה , ה היא עזיבת חכמת האמתכל המניעאשר , מפתן התיקון השלםעוד נוסף על כולם הוא קטנות . מסבת קושי הלשונות והענינים המפוזרים, עד לקצה

להחיש פדות נפשינו גלגל ' כ ברצות ה"וע. הדעת וטרדות המרובות הנוהג בדורינו זה .הצליח בידי' זכות על ידי לגלות השיעור שבביאור הזה וחפץ ה

חייב אדם : "ד שאיתא בזוהר"ע, שבאתי לביאור גילוי הזה, ה לי מהועוד סבה היתכי אחרי בלותי במדינת ". כיתרון האור מתוך החושך"ה "בסו, "למילף זעיר מן שטותא

היתה , דבר לא היה לי עם חשכת סביבותי, אמותי' פולין בעיר וארשא סגור ומסוגר בד .א"ק תובב"ונתישבתי בירושלים עיה, לי עדנהעניות הדעת ושחוק הכסילים עלה עלי , אי פה עם הבריות ראו ראיתי בעוני עמיוכבו

ועל ' מדברים סרה על ה, כקול הסירים תחת העיר לשקץ ולרמש על נשמת בית מאוינו. שבחכמת הקבלה כולה אין כאן בינה ודעת וסברה כלל וכלל, תורתו ועל עמו קול גדול

וזכות הוא . רק דברים ככתבם, לא נמשללא משל ו, אלא המה קיבוץ של מלות ושמותשבזה , שהם דברים קדושים, לפטפט פטומי מלים בדברים ככתבם באמונה שלימה

מיד , וכשיתרבו העוסקים בהדברים ככתבן באמונה שלימה. תושלם עלינו כונת הבריאה .כי יושלם בזה כל התיקון ותו לא מידי, )יבוא מלך המשיח(ייתי מלכא משיחא

המה אנשים שכבר כילו שנותיהם על הלימוד . את המפורסמים שבהםעד שפגשתי ושם להם . י שגורים בפיהם עד להפליא"והצליחו שכל ספרי האר. י וזוהר"בכתבי האר

שהיתה לו השגה בפנימיות , אם למדו אצל רב, ושאלתים. כקדושים שהיו בארץרים ככתבם מסורים זולת דב, אין כאן שום פנימיות! חס מלהזכיר: "וענו לי. הדברים

: וענו לי" ?ל השיג פנימיות הדברים"ו ז"אם הרח: "ושאלתים!" ו"לנו ותו לא מידי ח: וענו לי. ל עצמו"י ז"ושאלתים על האר". ודאי לא השיג יותר ממה שאנו משיגים"וכן , ל"ו ז"מסר לתלמידו הרח, וכל מה שידע. ודאי לא ידע פנימיות יותר הימנו כלום"

".הגיעו אצלינול בלי שום הבנה "י ז"כ איך נתחברו הענינים בלב האר"שא: "וצחקתי מאד עליהם

והוא ידע הפנימיות באשר . ל"אשר חיבור הענינים קיבל מפי אליהו ז: "וענו לי" ?ודעת .כי אפס בי כח הסבלנות לעמוד אצלם, וכאן שפכתי חמתי עליהם". שהוא מלאך כמעט בכל העוסקים בחכמה זו בזמן ,אשר שטותם זה מצא שורשים, והנה בראותי

וכבר שפך הזוהר ". הגם לכבוש את המלכה עמי בבית", אוי לאזנים שכך שומעות. הזהש "כמו, לומר שאין סודות פנימיות בתורה, הקדוש מרה על כחש החטאים בנפשותם

האם התורה באה (דאם אורייתא אתי לאחזאה סיפורין ודברי הימים ": "וירא"בפרשת כ בין יתר האומות סיפורים ודברי "הרי נמצא ג) לנו סיפורים ודברי הימיםלהראות

ולוקחים (דנוטלין מלכות בלחודוי , שהמה מקצצים בנטיעות, ל"ואמרו ז". הימים כאלה .ש"ע) מלכות בלבד

להכחיש שאין שום , ל"בראותם תרבות אנשים חטאים הנ, ומה היו אומרים בעלי הזוהר, שברזין דאורייתא עצמם אומרים. וחכמת האמת עצמםחכמה וסברא בדברי הזוהר

עשאוני בניך שיר בבתי : "ה"שהתורה הקדושה מקוננת לפני הקב, ל אמרו"וחזרק דיבורים מבהילים לכל , והמה אפילו דמות שיר אינם עושים מהתורה".משקאות

שבאמונה שלימה המה , ועוד מבקשים שכר כפנחס באמרם. שומע וכדי בזיון וקצףיען נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק : "ועליהם הכתוב אומר. עושים ביננו דוקא בעקבתא ועדיין השטן מרקד. שזוהי סבת החורבן דבית ראשון" הימני

צבאות באה כאש בעצמי לא ' וקנאת ה. שהוא זמן תכלה דרזין דאורייתא, דמשיחאאשר , אשר מסבתה נתהותה בקרבי התעוררות לגלות את השמלה בשיעור כזה. תכבה

.ידעו שיש חכמה בישראל. וסבה זו לקחה בי חלק גדול בין יתר הסבות העקריות שבגללם באתי לידי ביאורי זה

אמנם כל החידוד . שהיא פשוטה בתכלית הפשטות, צריך שתבין בכל תכלית וכל מטרהומ כשרוצה אדם "עד. והחכמות והרבות הענינים מתהוים בההכנה עד שבאים להמטרה

ובכמות , ובצורת ההמצאות, צריך לחכמות וחידודים בצורת התוכנית, לשבת בבית .ובאיכות החדרים והקנינים

כתפארת אדם לשבת "ס הכתוב "וז. לשכון שם- בחינה פשוטה וסוף מטרתו אינה אלא. אלא רצון פשוט, שהוא מחשבה פשוטה בלי מושכלות וריבוי כלל ובלי חידוד, "בית

. המה לפי רוב הטעויות הראויות ליפול בדבר האמת, ודע שכל החידוד שיש במושכלות אשר זהו עיקר ,ויש סוד בזה. אמנם דבר האמת בעצמו הוא פשוט בלי חידוד כלל

כי יש לך דברים הנסתרים מחמת . המפסקת ביננו ואבינו שבשמים, החומה של ברזלמ כזבובים "עד, ויש לך דברים הנסתרים מחמת דקות הנמרצת. גודל עומק ורום שבהם

.הפורחים באויר שאינם נראין לעין מפני דקותם, זולת שיעור של מהותאשר שכל האדם שאינו מרגיש , אור פשוט כזה' וכיון שאורו ית

כי , שצריך לכלי ממש שבראיה, כמו דברים קטנים מזה השיעור, כ אינו תופס פשוט"עפ זה המקצת "אבל מושג לך עכ, הגם שאין כולם נתפשים, עומק רום ועומק רוחב

כי אינך משיג אפילו , כ דברים הדקים דומה לך כמו שאינם במציאות כלל"משא. הקרוב .מקצתם

לימוד ההשגה-ה חכמת הקבל

פתיחה לחכמת הקבלה לפיכך הרבה להם תורה , ה לזכות את ישראל"רצה הקב: רבי חנניא בן עקשיא אומר. "א

ונודע שזכות ). ב"ג ע"מכות כ" (חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר' שנאמר ה, ומצות" ישראללא נתנו מצות אלא לצרף בהן את"ל "ד שאמרו ז"והוא ע. הוא מלשון הזדככות

וכן מהי . י תורה ומצות"שאנו משיגים ע, ויש להבין ענין הזכות הזה). ד"ר רפמ"ב( .י התורה ומצות"שאנו צריכים לזכותה ע, העביות שבנו

, ונחזור כאן בקיצור". תלמוד עשר הספירות"ו" פנים מסבירות"וכבר דברנו מזה בספרי ומכאן . 'וית' ת ידו הרחבה יתכפי מתנ, כי מחשבת הבריאה היתה כדי להנות לנבראים

כי הרצון לקבל הוא הכלי על מדת . 'הוטבע בהנשמות רצון וחשק גדול לקבל את שפעו יתכן הוא מדת , כי לפי מדת גדלו ותוקפו של הרצון לקבל את השפע, התענוג שבהשפע

עד שאין לחלק , והם מקושרים זה בזה. לא פחות ולא יותר. התענוג והחמדה שבשפעוהרצון הגדול לקבל את השפע מיוחס , שהתענוג מיוחס להשפע, זולת בהיחס.ביניהם

.לנברא המקבלאלא שיש לחלק . ובאו בהכרח במחשבת הבריאה. 'אלה נמשכים מהבורא ית' ובהכרח ב

והרצון , כלומר שהוא נמשך יש מיש', אשר השפע הוא מעצמותו ית, בהם על דרך הנזכרשפירושו , כלומר הוא השורש של חידוש, בראיםהוא השורש של הנ, לקבל הכלול שם .ו"ודאי שאין שם בחינת הרצון לקבל ח' כי בעצמותו ית. יציאת יש מאין

עד שכל . מראשה עד סופה, הוא כל חומר של הבריאה, כ נבחן שהרצון לקבל האמור"ועים שכבר נתגלו והעתיד, ודרכי הנהגתן, שאין להן שיעור, מיני הבריות המרובות ומקריהן

וכל מה שיש בהן באותן . אינם רק שיעורים ושינוי ערכים של הרצון לקבל, להתגלות' כל זה הוא נמשך מעצמותו ית, דהיינו כל מה שמקובל ברצון לקבל המוטבע בהן, הבריותוהוא . כי אינו מחודש כלל, ואינו כלום מבחינת הבריאה המחודשת יש מאין, יש מיש

.יש מיש' נמשך מנצחיותו ית בכל ריבוי ערכים , כלול הרצון לקבל בהכרח תכף במחשבת הבריאה, וכפי האמור) ב

שאנו , ס אור וכלי"ותדע שז. ביחד עם השפע הגדול שחשב להנותם ולהעניקם, שבוומשתלשלים יחד ממדרגה , כי הם באים בהכרח כרוכים יחד. מבחינים בעולמות עליונים

כן הוא שיעור ', ר פניו ומתרחקות ממנו יתובשיעור שהמדרגות יורדות מאת או. למדרגה .ההתגשמות של הרצון לקבל הכלול בשפע

כן הולך , אשר כפי שיעור התגשמות של הרצון לקבל בשפע, וכן אפשר לומר להיפךדהיינו שהרצון לקבל מתגשם שם בכל , עד המקום הנמוך מכולם. ויורד ממדרגה למדרגה

והרצון לקבל נבחן לבחינת ". ולם העשיהע"נבחן המקום ההוא בשם . שיעורו הראוי .ההוא" החיים שבגוף"והשפע שמקבל נבחן למדת תוכנו של ". גופו של אדם"

ז "שכל ההבחן שבין העולמות העליונים לעוה, באופן. ז"ז גם בשאר בריות שבעוה"ועדנבחן שעודו , לא נתגשם בצורתו הסופית' כי כל עוד שהרצון לקבל הכלול בשפעו ית, הוא, ואחר שהרצון לקבל נתגשם בצורתו הסופית, ז"העליונים מעוה, מצא בעולמות הרוחניםנ

.ז"הוא נבחן שכבר הוא מצוי בעוה הוא , ז"וסדר השתלשלות האמור עד להביא את הרצון לקבל על צורתו הסופית שבעוה) ג

' ה שבשמו ית"אותיות הוי' כי ד. 'אותיות של השם בן ד' בחינות שיש בד' על סדר דומבחינת הכלל הן . מבלי יוצא ממנה אף משהו מן המשהו, כוללות את כל המציאות כולה

כי ספירת , והם עשר ספירות. ושרשם, מלכות, ת"ת, בינה, חכמה: ס"מתבארות בהעאמנם . והשורש נקרא כתר. י"ת נה"הנקראות חג, התפארת כוללת בעצמה ששה ספירות

.מ"ב תו"בעיקרם הם נקראים חוועולם העשיה כולל בתוכו גם . עשיה, יצירה, בריאה, אצילות: עולמות הנקראות' והן ד

דהיינו , ה"ס ב"שלא תהיה מחודשת מא, ז"שאין לך בריה בעוה, באופן. ז"את עוה. והיא בהכרח כלולה תיכף מאור וכלי. שהיא בכדי להנות לנבראיו, במחשבת הבריאה

אשר שיעור השפע . בל את השפע ההואמאיזה שיעור של שפע עם בחינת רצון לק, כלומר .והרצון לקבל השפע הוא מחודש יש מאין, יש מיש' הוא נמשך מעצמותו ית

הוא מחויב להשתלשל עם השפע שבו , ובכדי שהרצון לקבל ההוא יבא על תכונתו הסופיתהנקרא , ואז נגמרת הבריה באור וכלי. עשיה, יצירה, בריאה, עולמות אצילות' דרך הד

.שבו" אור החיים"ו" גוף" הוא מפני שיש , ע"בחינות האמורות שבאבי' והצורך להשתלשלות הרצון לקבל על ד) ד

התפשטות האור והסתלקותו הוא עושה את הכלי רצוי אשר , כלל גדול בענין הכליםהרי הוא נכלל עם האור , כי כל עוד שהכלי לא נפרד פעם מהאור שלו, פרוש. לתפקידו

". האבוקהובטל אליו כנר בפני"כי האור הוא . מפני שיש הפכיות ביניהם הרחוקה מקצה אל הקצה, וענין הביטול הזה הוא

הוא כולו ' ס ית"ומבחינת מחשבת הבריאה שבא. יש מיש' שפע הנמשך מעצמותו יתשהוא הרצון , והפכי אליו הוא הכלי. ואין בו מבחינת רצון לקבל אף משהו, להשפיע

הנה אין בו ענין של . שהוא כל שורשו של הנברא המחודש,הגדול לקבל את השפע ההוא .השפעה כלום

ואינו יכול לקבוע , מתבטל הרצון לקבל באור שבו, ולפיכך בהיותם כרוכים זה בזה יחדהוא , כי אחר הסתלקות האור ממנו. אלא אחר הסתלקות האור ממנו פעם אחת, את צורתו

ובעת ומחליטה את צורת הרצון לקבל והשתוקקות הזאת ק. מתחיל להשתוקק מאד אחריו, כלי ואור: ענינים נבדלים' הוא נבחן מעתה לב, כשהאור חוזר ומתלבש בו, ז"ואח. כראוי

.כי הוא עמוק מכל עמוק, ושים כאן עיניך. או גוף וחיים כי . ת מלכות"הנקראות חכמה בינה ת, ה"בחינות שבשם הוי' ולפיכך צריכים לד) ה

כי בו הרצון לקבל . אור וכלי, היא באמת כל כללותו של הנאצל,הנקראת חכמה, א"בחיכי הוא כל אור החיים , הנקרא אור החכמה או אור החיה, הגדול עם כל כללות האור שבווהכלי שבה כמעט , הזו נבחנת לכלו אור' אמנם בחינה הא. שבהנאצל המלובש בהכלי שלו

.פני האבוקהכי הוא מעורב עם האור ובטל בו כנר ב, שאינו ניכרכי כלי החכמה בסופו הוא מתגבר בהשואת הצורה לאור , והוא. ב"ואחריה באה בחי

שהוא , כטבע האור שבתוכו, דהיינו שמתעורר בו רצון להשפיע אל המאציל. העליון שבוהנקרא , נמשך אליו מהמאציל אור חדש, י הרצון הזה שנתעורר בו"ואז ע. כולו להשפיע

כי . שהשפיע בו המאציל, כמעט שנפרש לגמרי מאור החכמהומשום זה". אור חסדים", באופן. שהוא הרצון לקבל הגדול בכל שיעורו, אין אור החכמה מקובל רק בהכלי שלו

והאור , כי הכלי שבה הוא הרצון להשפיע. א''ב משונים לגמרי מבחי"שהאור וכלי שבבחיכי . הנאצל בהמאצילשפירושו אור הנמשך מכח הדבקות של, שבה נבחן לאור החסדים

.והשואת הצורה ברוחניות הוא דבקות. הרצון להשפיע גורם לו השואת הצורה למאצילוהוא כי אחר שנתמעט האור שבהנאצל לבחינת אור חסדים בלי . 'ואחריה באה בחינה ג

ב בסופה "כ הבחי"ע, ונודע שאור החכמה הוא עיקר חיותו של הנאצל, חכמה כללוהנה . להאיר תוך אור החסדים שבה, ה שיעור מאור החכמההתעוררה והמשיכה בקרב

, שהוא צורת כלי חדש, התעוררות הזו המשיכה מחדש שיעור מסוים מהרצון לקבלכי עיקר ". אור חסדים בהארת חכמה"ובחינת האור שבה נקרא . ת"או ת' הנקרא בחינה ג

.ומיעוטו הוא אור חכמה, האור הזה הוא אור חסדיםג בסופו התעורר להמשיך אור חכמה "והוא כי גם הכלי דבחי. 'נה דואחריה באה בחי

בשיעור , ונמצא התעוררות הזו היא בחינת השתוקקות. א"כמו שהיה בבחי, במילואוכי עתה אין אור . כי עתה כבר נפרד מאור ההוא. א ונוסף עליו"הרצון לקבל שבבחי. ון לקבל על כל שלימותוכ נקבע צורת הרצ"ע. אלא שמשתוקק אחריו, החכמה מלובש בו

כ ויקבל בחזרה את "וכשיחזור אח. נקבע הכלי, כי אחר התפשטות האור והסתלקותו משםוהיא נקראת . הזאת לגמר כלי' כ נבחנת בחינה ד"וע. נמצא הכלי מוקדם להאור, האור

".מלכות" ל הן בכל. הנבחנות בכל נאצל וכל נברא, ס עשר ספירות"ל ה"ההבחנות הנ' ואלו ד) ו

או " חכמה"א נקראת "ובחי. והן בפרט קטן ביותר שבמציאות, העולמות' שהן ד, כולואו " תפארת"ג נקרא "ובחי". עולם הבריאה"או " בינה"ב נקרא "ובחי". עולם האצילות" ".עולם העשיה"או " מלכות"ד נקרא "ובחי". עולם היצירה"

ה ובאה לעולם "ס ב"כת מאכי כשהנשמה נמש. בחינות הנוהגות בכל נשמה' ונבאר את הדיורה " נשמה"כי השם . ושם עוד אינה נבחנת בשם הזה. א של הנשמה"היא בחי, האצילות

ס ובאה לאיזה "י ההפרש הזה יצאה מבחינת א"שע, ה"שיש בה איזה הפרש מהמאציל ב .גילוי לרשות בפני עצמה

תהיה ראויה עד ש', אין מה שיפריד אותה מעצמותו ית, וכל עוד שאין בה צורת כליא של הכלי אינה ניכרת כלל לכלי וכולה "וכבר ידעת שבחי. להקרא בשם בפני עצמה

איהו וחיוהי "בסוד , ס הנאמר בעולם אצילות שכולו אלקיות גמור"וז. בטלה להאור, בהיותם עוברים את עולם אצילות, ואפילו נשמות שאר בעלי החיים". וגרמוהי חד בהון

.'מותו יתנחשבים כעודם דבוקים בעצ . דהיינו בחינת הכלי של הרצון להשפיע, ל"הנ' ובעולם הבריאה כבר שולטת בחינה הב) ז, ומשגת בחינת הכלי ההוא אשר שם, כ כשהנשמה משתלשלת ובאה לעולם הבריאה"וע

והיא עולה ' שכבר יצאה ונתפרדה מבחינת עצמותו ית, דהיינו". נשמה"אז נבחנת בשם להיותו בהשואת הצורה , אמנם כלי זה זך מאוד". נשמה"להקרא , בשם בפני עצמה

.כ נחשבת לרוחניות גמורה"וע, להמאציל . שהיא כלולה מעט מצורת הרצון לקבל, ל"הנ' ובעולם היצירה כבר שולטת בחינה הג) חיצאה מבחינת , ומשגת הכלי ההוא, כ כשהנשמה משתלשלת ובאה לעולם היצירה"וע

כי כאן הכלי שלו כבר מעורב בעביות ". רוח"בשם ונקראת , הרוחניות של הנשמהכי אין שיעור , אמנם עדיין נבחנת לרוחני. דהיינו מעט הרצון לקבל שיש בו, מועטת

עומד ברשות , גוף"להקרא בשם ', עביות זאת מספיק להבדילו לגמרי מן עצמותו ית ".עצמו

כ "וע. ן לקבל הגדולשהיא גמר הכלי של הרצו', ובעולם עשיה כבר שולטת בחינה הד) ט

והאור שבו . העומד ברשות עצמו', משגת בחינת גוף נפרד ונבדל לגמרי מעצמותו ית, שאין לך פרט קטן בהמציאות, ותדע. המורה על אור בלי תנועה מעצמו, "נפש"נקרא

.ע"שלא יהיה כלול מכל האבי ת יש מיש נמשכ, שהיא אור החיים המלובש בהגוף, איך שהנפש הזאת, והנך מוצא) י

כן היא הולכת ומתרחקת מאור פניו , ע"עולמות אבי' ובעברה דרך ד. ממש' מעצמותו יתואם . ואז נבחן הכלי לגמר צורתו הרצוי". גוף"הנקרא , עד שבאה בכלי המיוחד לה. 'ית

י העסק "ז ע"עכ, עד שאין ניכר בו עוד שורש מוצאו, אמנם גם האור שבה נתמעט מאדהנקרא , הוא הולך ומזכך את הכלי שלו, פיע נחת רוח ליוצרומ להש"בתורה ומצות ע

הכלול במחשבת הבריאה , עד שנעשה ראוי לקבל את השפע הגדול בכל השיעור, "גוף"לפיכך , ה לזכות את ישראל"רצה הקב: "חנניא בן עקשיא' וזה שאמר ר. בעת שבראה

".הרבה להם תורה ומצוות כי כל שיש בו רצון לקבל : בין רוחניות לגשמיותועם זה תבין גדר האמיתי להבחין ) יא

והוא נמצא בפרטי כל המציאות ". גשמי"הוא נקרא , ד"שהוא בחי, מושלם בכל בחינותיונבחן , וכל שהוא למעלה משיעור הגדול הזה של הרצון לקבל. ז"הערוכה לעינינו בעוה

ובזה . שבהםוכל המציאות, ז"הגבוהים מעוה, ע"שהם העולמות אבי". רוחניות"בשם אינן בבחינת מקום מדומה , שכל ענין עליות וירידות האמורות בעולמות העליונים, תביןנבחן למקום יותר , ד"כי כל הרחוק ביותר מבחי. הבחינות שברצון לקבל' רק בענין ד, ו"ח

.נבחן למקום יותר תחתון', וכל המתקרב אל בחינה ד. גבוה הוא רק הרצון , ו של הנברא ושל כל הבריאה בכללהכיון שכל עיקר: אמנם יש להבין) יב

', אלא נמשך יש מיש מעצמותו ית, ומה שיותר מזה אינו לגמרי בכלל בריאה, לקבל בלבדואנו מצווים לזכות אותו , כ למה אנו מבחינים את הרצון לקבל הזה לעוביות ועכירות"א

? מחשבת הבריאהעד שזולת זה לא נגיע אל המטרה הנעלה של, על ידי תורה ומצות

כן נפרדים הרוחנים , י ריחוק מקום"כי כמו שהגשמיים נפרדים זה מזה ע, והענין הוא) יגהקרובים , למשל שני בני אדם. ז"ותמצא זה גם בעוה. י שינוי הצורה שבהם"זה מזה ע

.שיתרחקו זה מזה, ואין ריחוק מקום פועל עליהם. הם אוהבים זה את זה, בדעתם זה לזהוקרבת המקום לא , הרי הם שונאים זה את זה, כשהם רחוקים זה מזה בדעותיהם, ובהפך

וקרבת הצורה , מרחקם זה מזה, הרי ששינוי הצורה שבדעתם. תקרב אותם במאומהטבעו של האחד הוא הפוך בכל בחינותיו כנגד , ואם למשל. מקרבם זה אל זה, שבדעתם

.ח ממערבהרי הם רחוקים זה מזה כרחוק המזר, טבעו של השניהנבחנים , שכל הענינים של התרחקות והתקרבות וזווג ויחוד, ז תשכיל ברוחניות"ועדהם מתפרדים זה מי , שלפי מדת שינוי הצורה. הם משקלים של שינוי צורה בלבד, בהםשהגם שהרצון לקבל , ועם זה תבין. הם מתדבקים זה בזה, ולפי מדת השואת הצורה, זה

והוא הכלי הראוי לקבל המטרה , י הוא כל בחינת נברא שבוכ, הוא חוק מחויב בהנבראכי יש שינוי צורה עד , ז נפרד לגמרי מהמאציל"ז הוא נעשה עי"עכ, שבמחשבת הבריאה

ואין בו מנצוצי קבלה , כי המאציל הוא כולו להשפיע. למדת הפכיות בינו לבין המאצילהרי אין לך הפכיות . אף משהוואין בו מנצוצי השפעה, והוא כולו לקבל. ו"אפילו משהו ח

כ בהכרח כי הפכיות הצורה הזו מפרידה אותו "ונמצא ע. הצורה רחוקה יותר מזה .מהמאציל

', נעשה סוד הצמצום הא, ובכדי להציל את הנבראים מגודל הפירוד הרחוק הזה) יד

שמדת גדלות הקבלה ההיא , באופן. ד מן כל פרצופי הקדושה"שהפריד הבחי, שענינו הואכי כל פרצופי הקדושה יצאו בבחינת מסך . נשארה בבחינת חלל פנוי וריקן מכל אור

בעת שהאור העליון נמשך , ואז. ד הזו"שלא יקבלו אור בבחי, מתוקן בכלי מלכות שלהםהנה זה נבחן כמו הכאה בין אור , והמסך הזה דוחה אותו לאחוריו, ונתפשט אל הנאצל .ס דאור העליון"ומלביש הע, ממטה למעלההמעלה אור חוזר, העליון ובין המסך

נעשה , ובהלבשתו לאור העליון". אור חוזר"נקרא , כי אותו חלק האור הנדחה לאחוריובאותו , ז התרחבה כלי המלכות"כי אח. ד"כ כלי קבלה על האור העליון במקום הבחי"אח

התפשטה ו, שעלה והלביש לאור העליון ממטה למעלה, שהוא אור הנדחה, ח"שיעור האו .דהיינו בתוך אור חוזר ההוא, שבזה נתלבשו האורות בהכלים, גם ממעלה למטה

מעלה אור חוזר , כי הזווג דהכאה מאור העליון במסך. ס ראש וגוף שבכל מדרגה"והכי . שפירושו שרשי כלים, ס דראש"ס דאור העליון בבחינת ע"ומלביש הע, ממטה למעלה

ח ההוא "ז כשהמלכות מתפשטת עם האו" ואח.שם עוד לא יכולה להיות הלבשה ממשואז נעשית . ונעשה לבחינת כלים על אור העליון, אז נגמר האור חוזר, ממעלה למטה

.שפירושו כלים גמורים, ההיא" גוף של מדרגה"ונקראת . התלבשות האורות בכלים ', ד אחר הצמצום א"הרי שנעשו בחינת כלים חדשים בפרצופי דקדושה במקום בחי) טו

איך : ויש אמנם להבין את אור חוזר הזה. שהם נעשו מאור חוזר של זווג דהכאה בהמסךונמצא , אחר שהוא מתחילתו רק אור נדחה מקבלה, הוא נעשה לבחינת כלי קבלה

?שמשמש תפקיד הפוך מענינו עצמו. כי מטבע האדם לחבב ולהוקיר מדת ההשפעה. ואסביר לך במשל מהויות דחיי העולם

והוא מבקשו שיאכל , הבא לבית חברו, ולפיכך. בעיניו מדת הקבלה מחברוומאוס ושפלכי נבזה ושפל בעיניו להיות מקבל . יסרב לאכול, הרי אפילו בעת שהוא רעב ביותר, אצלו

דהיינו עד שיהיה גלוי , אכן בעת שחברו מרבה להפציר בו בשיעור מספיק. מתנה מחברוכי . הנה אז מתרצה ואוכל אצלו, אכילתו זושיעשה לחברו טובה גדולה עם, לו לעינים

כי הוא , אלא להיפך. ואת חברו להמשפיע, כבר אינו מרגיש את עצמו למקבל מתנה .י קבלתו ממנו את הטובה הזאת"ע, המשפיע ועושה טובה לחברו

והאדם ההוא היה לו , שהגם שהרעב והתאבון הוא כלי קבלה המיוחד לאכילה, והנך מוצאז לא היה יכול לטעום אצלו אף "עכ, מדה מספקת לקבל סעודת חברורעבון ותאבון ב

הרי אז , והוא הולך ודוחה אותו, אלא כשחברו מתחיל להפציר בו. מחמת הבושה, משהוכי כחות ההפצרה של חברו וכחות . התחיל להתרקם בו כלי קבלה חדשים על האכילה

המהפכים לו מדת , ספיקסופם להצטרף לשיעור מ, בעת שהולכים ומתרבים, הדחיה שלושיעשה טובה ונחת רוח גדולה לחברו עם , עד שיוכל לצייר בעיניו. הקבלה למדת השפעה

ח העולה על "ל בין אדם לחברו אפשר להבין ענין הזווג דהכאה ואת האו" ומדמיון הנ)טזכי ענין ההכאה של אור . ד"שהוא נעשה כלי קבלה חדשים על אור העליון במקום בחי, ידו

יש לדמותו לענין ההפצרה לאכול , ד"המכה בהמסך ורוצה להתפשט אל בחי, העליוןכן אור העליון רוצה להתפשט , יקבל את סעודתוכי כמו שהוא רוצה מאד שחברו. אצלו

יש לדמותו לדבר הדחיה והסירוב של , המכה באור ומחזירו לאחוריו, וענין המסך. למקבל .כי דוחה את טובתו לאחור. חברו לקבל את סעודתו

אשר דוקא הסירוב והדחיה נתהפכו ונעשו לכלי קבלה נכונים לקבל , וכמו שתמצא כאןי הכאת המסך ודחיתו את אור "העולה ע, ח"כי האו, ן תוכל לדמות לךכ, את סעודת חברו

ד ששמשה לכלי "במקום הבחי, הוא שנעשה לכלי קבלה חדשים על אור העליון, העליון .'קבלה מטרם הצמצום א

שבהם , ז"אבל לא בפרצופי הקליפות ובעוה. ע"אמנם זה נתקן רק בפרצופי הקדושה דאביכי שינוי הצורה של , כ הם נפרדים מאור העליון"וע. להד עצמה לכלי קב"משמשת הבחי

כי הם נפרדים מחיי , כ נבחנים הקליפות וכן הרשעים למתים"וע. ד מפריד אותם"הבחי .י הרצון לקבל שבהם"החיים ע

בחינות שבמסך' ה

שהאור הוא , ענין אור וכלי' הא; יסודות הראשונים שבחכמה' והנה נתבאר עד הנה ג) יז

, והכלי הוא בחינת הרצון לקבל הכלול בהכרח באור ההוא', רה מעצמותו יתהמשכה ישוהרצון לקבל הזה היא בחינת המלכות . שבשיעור הרצון הזה יצא מכלל מאציל לנאצל

כי שמו בגימטריא , בסוד הוא ושמו אחד, שמו, מלכות' כ נק"וע, הנבחנת באור העליון .רצון

שהרצון . מדרגות זו למטה מזו' שהם ד, ע" אביעולמות' ס וד"הוא ביאור הע', ענין הב .לקבל מחויב להשתלשל על ידיהן עד לקביעות כלי על תוכנו

ותמורתו , ד"הוא ענין הצמצום ומסך שנעשה על כלי הקבלה הזה שהוא בחי', ענין הגיסודות הם ' והבן ושנן היטב אלו הג. אור חוזר' ס הנק"נתהוו כלי קבלה חדשים בע

.כי זולתם אין הבנה אף במלה אחת בחכמה הזו, שנתבארו לפניךונימוקיהם כפי שעל פיהם משתנים שיעורי הקומה בעת הזווג , בחינות שיש בהמסך' ועתה נבאר ה) יח

פ שלאחר הצמצום נפסלה "כי אע, ויש להבין תחלה היטב. דהכאה שעושה עם אור העליוןנעשה לכלי , י זווג דהכאה"ך עח העולה מהמס"והאו, ס"ד מלהיות כלי קבלה על הע"הבחי

וזולת זה . ח"ז היא מוכרחת להתלוות עם כח הקבלה שבה אל האו"עכ, קבלה בתמורתה .ח מוכשר כלל להיות כלי קבלה"לא היה האואשר כח הדחיה והסירוב לקבל , כי הוכחנו שם. ו"ל באות ט"כ מהמשל הנ"ותבין זה גשהם כלי קבלה , כי הרעב והתאבון.נעשה לכלי קבלה במקום הרעב והתאבון, הסעודה. מחמת הבושה והבזיון להיות מקבל מתנה מחברו, נפסלו כאן מלהיות כלי קבלה, הרגילים

כי מתוך הדחיה והסירוב נתהפכה . ורק כחות הדחיה והסירוב נעשו במקומם לכלי קבלה .והשיג על ידם כלי קבלה מוכשרים לקבל סעודת חברו. הקבלה להיות השפעה

שהם הרעב , שעתה כבר אינו צריך לכלי הקבלה הרגילים, אי אפשר לומרז "ועכשבלי תאבון לאכילה לא יוכל למלאות רצון חברו ולעשות לו נחת , כי זה ברור. והתאבון

, שנפסלו בצורתם הרגילה, כי הרעב והתאבון, אלא הענין הוא. רוח עם אכילתו אצלו. מ להשפיע"שהוא קבלה ע, צורה חדשהוקבלו , מחמת כח הדחיה והסירוב, נתגלגלו עתה

.ז נהפך הבזיון להיות כבוד"ועי. אלא שקבלו צורה חדשה, אשר הכלי קבלה הרגילים עדיין פועלים עתה כמו תמיד, הרי

שהוא , ס"ד נפסלה מלהיות כלי קבלה על הע"כי אמת הוא שבחי: וכן תקיש בענינינו כאןאמנם . המפריד מהמשפיע, י המשפיעשפירושו שינוי הצורה כלפ. מחמת העוביות שבה

כן גם . תאבוןכי גם עתה אינו אוכל בלי , אשר התוכן של צורה הראשונה לא נשתנה שםכ נעשה "וע. ח"נתגלגל ובא תוך האו, ד"שהיא כח הקבלה שהיה בבחי, כל העוביות, כאן .ח מוכשר להיות כלי קבלה"האו

:כחות' ולפיכך יש להבחין תמיד בהמסך ב ,שהוא כח הדחיה שבו כלפי האור העליון, קשיות. אי זווג דהכאה מכח " עאשר, ד הנכלל בהמסך"שהוא שיעור הרצון לקבל מבחי, עוביות. ב

.דהיינו התהפכות הקבלה להשפעה, נתהפכה העוביות שבו להיות זכות, הקושיות שבוושורשם , מ"ב תו"הבחינות חו' שהם ד, בחינות' הכחות שבהמסך פועלים בה' ואלו ב ".כתר"הנקרא

אלא רק , בחינות הראשונות אינן נחשבות עוד לבחינת כלי' כי הגם שביארנו שג) יטבחינות הראשונות הן סבות וגורמות ' ז מתוך שג"עכ, ד לבדה נחשבת לכלי"חיהב

שעורים במדת הקבלה ' נתרשמו בה ד, ד אחר שנשלמה"באופן שהבחי, ד"להשלמת הבחי :שבה

,שהוא שיעור היותר קלוש שבה ממדת הקבלה, א"החל מבחי ,א במדת הקבלה שבה"שהיא משהו עב ביותר מבחי, ב"כ בחי"ואח ,ב במדת הקבלה שבה"העבה יותר מבחי, ג"בחיכ "ואח

שמדת הקבלה שלה מושלמת , שהיא בחינתה עצמה העבה יותר מכולם, ד"ולבסוף בחי .בכל תוכנה

.שהוא הזך מכולם, בחינות כלול בה' אשר גם השורש של הד, גם יש להבחין בה עוד ב " כחס"כ בשמות הע"ונקראות ג. ד"בחינות הקבלה הכלולות בבחי' ואלו הן ה

".כתר"מ והשורש נקרא "ב תו"בחינות הם חו' כי הד. ד"הכלולות בבחי, מ"תו כי , מ הוא"ב תו"ד נקראות בשם הספירות כח"בחינות הקבלה שבבחי' ומה שה) כ

ס הכלולות "ד היתה כלי הקבלה על הע"דהיינו בעוד שהבחי, ד מטרם הצמצום"הבחינבחן שם , ל העולמות נכללים שםכי כ, "הוא אחד ושמו אחד"באור העליון בסוד

הבחינות שבה הלבישה הבחינה ' שכל בחינה מה. הבחינות' פ אותן ה"ס ע"הלבשתה להע :ס שבאור העליון"שכנגדה בהע

,ס"הלבישה לאור הכתר שבע' כי בחינת השורש שבבחינה ד ,ד הלבישה לאור החכמה שבעשר ספרוש"א שבבחי"ובחי ,ב שבה הלבישה לאור הבינה"ובחי ,ת"ג שבה הלבישה לאור הת"ובחי

.ובחינתה עצמה הלבישה לאור המלכות, ד נפסלה מלהיות עוד כלי קבלה"אחר שהבחי', ולפיכך גם עתה אחר הצמצום א

.מ"ב תו"הספירות כח' בחינות העוביות שבה על שם ה' כ ה"נקראות ג דבר קשה שפירושו כמו , "קשיות"שחומר המסך בכללו מתבאר בהשם , וכבר ידעת) כאכן המסך אינו מניח משהו מאור . שאינו מניח למי שהוא לדחוק במשהו תוך גבולו, מאד

שכל שיעור האור הראוי , שעם זה נבחן. ד"שהיא בחי, העליון לעבור דרכו אל המלכות .מעכב עליו המסך ומחזירו לאחוריו, להתלבש בכלי המלכות

לות ובאות בהמסך ומתחברות במדת נכל, ד"בחינות העביות שבבחי' שאותן ה, גם נתבארשיעורי עביות ' פ ה"מינים של זווגים דהכאה ע' ולפיכך נבחנים בהמסך ה. הקשיות שבו

:שבוס "ח המספיק להלביש הע"מעלה או, בחינות העביות' שזווג דהכאה על מסך שלם מכל ה

,דהיינו עד קומת כתר, כולןח "הנה האו, ג"בו רק עביות דבחישאין , ד"וזווג דהכאה על מסך החסר מעביות דבחי

,וחסר מכתר, ס רק עד קומת חכמה"מספיק להלביש הע, שהוא מעלה

ס רק "ח שלו קטן יותר ואינו מספיק להלביש הע"הנה או, ב"ואם אין בו אלא עביות דבחי ,וחסר מכתר חכמה, עד קומת בינה

להלביש רק עד ומספיק, ח שלו מוקטן יותר"הנה האו, א"ואם אין בו אלא עביות דבחי ,ב"וחסר מכח, ת"לקומת ת

הנה ההכאה , ולא נשאר בו אלא עביות דבחינת שורש, א"ואם הוא חסר גם מעביות דבחי, ס הראשונות"וחסר מט, ומספיק להלביש רק לקומת מלכות בלבדה, שלו קלושה מאוד

.ת"ב ות"שהם כח יני זווג דהכאה של מ' י ה"ס יוצאים ע"שיעורי קומות של ע' והנך רואה איך ה) כב

כי נודע שאין אור , ועתה אודיעך טעם הדברים. בחינות עוביות שבו' המשוערים על ה, המסך, ד"בחינות העוביות שבבחי' באות מה, בחינות עוביות הללו' גם ידעת שה. מושג בלי כלי

ואחר , )ח"אות י(מ "ב תו"ס כח"שהלבישו להע, ד"כלים בהבחי' שמטרם הצמצום היו ה' הם חוזרים להיות ה, ח שהוא מעלה"אשר עם האו, בחינות של המסך' נכללו בה' ום אהצמצ

ד עצמה שמטרם "כלים שבבחי' במקום הה, מ"ב תו"ס כח"ח על הע"כלים מבחינת או .הצמצום

כלים ' אז יש בו ה, בחינות עביות הללו' שאם יש במסך כל ה, ועל פי זה מובן מאליוהרי אין בו , ד"כי חסר לו העביות דבחי, בחינות' ו כל ההאבל בעת שאין ב. ס"להלבשת הע

שהוא , והוא חסר מאור אחד. מ"ב תו"אורות חו' כ אינו יכול להלביש רק ד"וע. כלים' אלא ד .ד"שהוא העביות דבחי, כמו שחסר לו כלי אחד, אור הכתר

עד דהיינו רק, בחינות עביות' שאין בהמסך רק ג, ג"וכמו כן בעת שחסר בו גם בחית "שהם בינה ת, אורות' כ אינו יכול להלביש רק ג"וע. כלים' הרי אז אין בו רק ג, ב"בחי

.ד"ג ובחי"הכלים בחי' כמו שחסרה מב, האורות כתר וחכמה' והקומה חסרה אז מב. ומלכותהרי אין בו , א"דהיינו מבחינת שורש ומבחי, בחינות עוביות' ובעת שאין בהמסך רק ב

ונמצאת הקומה . ת ואור מלכות"שהם אור ת, אורות' כ אינו מלביש רק ב"וע. כלים' אלא ב .ד"ג ובחי"ב ובחי"שהם בחי, הכלים' כמו שחסרה ג, ב"אורות בח' חסרה מג

הרי אין , שהיא בחינת שורש העביות לבד, ובעת שאין בהמסך רק בחינה אחת דעביותוקומה זו חסרה . אור המלכותשהוא , לכן אינו יכול להלביש רק אור אחד. לו אלא כלי אחד

ב "ג ודבחי"ד ודבחי"שהם עוביות דבחי, הכלים' כמו שחסרה מד, ת"ב ות"אורות כח' מד: הרי ששיעור הקומה של כל פרצוף תלוי בדיוק נמרץ בשיעור העביות שיש במסך. א"ודבחי

, הב מוציא קומת בינ"ודבחי, ג מוציא קומת חכמה"ודבחי, ד מוציא קומת כתר"שהמסך דבחי .ודבחינת שורש מוציא קומת מלכות, ת"א מוציא קומת ת"ודבחי

הוא נחסר , ד"שהוא בחי, למה בחוסר כלי מלכות בהמסך: אמנם עוד נשאר לבאר) כג

ולכאורה היה צריך להיות '? נחסר מאור חכמה וכו, ת"ובחוסר גם כלי הת? מאור הכתר' ויהיו בה ד, מה רק אור מלכותיחסר בקו, ד"שהיא בחי, שבחוסר כלי מלכות במסך: בהיפך

ויהיה , ת ומלכות"יחסרו האורות מת, ד"ג ובחי"כלים בחי' וכן בחוסר ב? ת"ב ות"אורות לכח .ז"עד' וכו? ב"אורות לכח' בקומה ג , כי מדרך הכלים הוא. כי יש תמיד ערך הפכי בין אורות לכלים, והתשובה היא) כד

', ואחריו הכלי דחכמה וכו, מתחלה נגדל הכתרש. שהכלים העליונים נגדלים תחילה בפרצוף, מ מלמעלה למטה"ב תו"כ אנו מכנים לכלים בסדר כח"וע. עד שכלי המלכות נגדל באחרונה

.כי כן טבע גידולםכי . האורות התחתונים נכנסים תחלה בפרצוף, כי באורות, והפכי אליהם האורות

עד שאור ', א וכו"וא אור הזשה, כ הרוח"ואח, שהוא אור המלכות, מתחילה נכנס הנפשכי כן סדר , י ממטה למעלה"כ אנו מכנים לאורות בסדר נרנח"וע. היחידה נכנס באחרונה .כניסתם מתתא לעילא

הנה , שהוא בהכרח כלי העליון כתר, בעת שעוד לא נגדל בפרצוף רק כלי אחד, באופןשהוא , תחתון מכולםאלא רק אור ה, המיוחס לכלי ההוא, אז לא נכנס בפרצוף אור היחידה

העליונים ' שהם ב, כלים בפרצוף' וכשנגדלו ב. ואור הנפש מתלבש בכלי דכתר, אור הנפש

ואז יורד אור . אור נשמהאז נכנס בו, שהוא כלי הבינה, בפרצוף' וכן כשנגדל כלי ג. ואור הנשמה מתלבש בכלי דכתר, ואור הרוח לכלי דחכמה, הנפש מכלי דחכמה לכלי דבינה

ואז יורד אור הנפש . הנה נכנס בפרצוף אור החיה, ת"שהוא כלי דת', וכשנגדל בפרצוף כלי דהחיה בכלי ואור , ואור הנשמה לכלי דחכמה, ואור הרוח לכלי דבינה, ת"מכלי דבינה לכלי דת

ואז באים כל . נכנס בו אור היחידה, שהוא כלי מלכות, וכשנגדל כלי חמישי בפרצוף. דכתרואור הרוח , ת לכלי דמלכות"כי אור הנפש יורד מהכלי דת. האורות בכלים המיוחסים להם

.ואור היחידה לכלי דכתר, ואור החיה לכלי דחכמה, ואור הנשמה לכלי דבינה, ת"לכלי דת נמצאים האורות שלא , מ בפרצוף"ב תו"הכלים כח' שכל עוד שלא נגדלו כל ההרי ) כה

שבחוסר כלי מלכות חסר שם אור , אלא שהם בערך ההפכי, ולא עוד. במקומם המיוחס להםשהוא מטעם שבכלים נגדלים . 'וכו, מ חסרים שם יחידה חיה"הכלים תו' ובחוסר ב, היחידה

.רונים תחילהובהאורות נכנסים האח, העליונים תחילהשכל , והוא מטעם. הוא מתלבש רק בכלי דכתר, שכל אור הבא מחדש, גם תמצא

, ומטעם זה מחויבים האורות. שהוא הכלי דכתר, המקבל מחויב לקבל בהכלי היותר זך שבו .בעת ביאת כל אור חדש, לרדת מדרגה אחת ממקומם, שכבר מלובשים בפרצוף

כדי לפנות , ש לירד מהכלי דכתר לכלי דחכמהמחויב אור הנפ, למשל בביאת אור הרוח, וכן אם האור החדש הוא נשמה. שהוא הרוח, שיוכל לקבל את האור החדש, מקום הכלי דכתר

לפנות מקומו דכתר לאור החדש שהוא , מחויב גם הרוח לרדת מהכלי דכתר לכלי דחכמהוכל זה הוא . ז"עד' ווכ. לרדת לכלי דבינה, שהיה בכלי דחכמה, ומשום זה מחויב הנפש. נשמה

.כדי לפנות הכלי דכתר בשביל אור החדשאם מדברים בערך כלים ואם , ותוכל להבחין תמיד בכל ענין. ושמור הכלל הזה בידך

' והנה נתבאר היטב ענין ה. כי יש תמיד ערך הפכי ביניהם, ואז לא תתבלבל. בערך אורות .זה למטה מזהאיך שעל ידיהן משתנים שיעורי הקומה , בחינות שבמסך

ק"פרצופי א' ה ד אחר "שהיא הבחי, אחר שנתבאר היטב ענין המסך שנתקן בכלי המלכות) כו

, ס זו למטה מזו"קומות של ע' המוציאים ה, מיני זווג דהכאה אשר בו' וענין ה, שנצטמצמה .ע"עולמות אבי' הקודמים לד, ק"פרצופי א' נבאר עתה ה

ס "י זווג דהכאה ממטה למעלה ומלביש הע"ה עשעול, ח הזה"שהאו, וזאת כבר ידעתובכדי לגמור את ". ס דראש הפרצוף"ע"המכונים , הוא מספיק רק לשרשי כלים, דאור העליון

והיא מתפשטת , ס דראש"ח שהלבישו לע"ס דאו"מתרחבת המלכות דראש מאותם הע, הכליםשטות הזה נגמרו ובהתפ. באותו שיעור קומה שבעשר ספירות דראש, מינה ובה ממעלה למטה

ס יש להבחין תמיד בכל "בחינות של ע' באופן שב". גוף הפרצוף"שהם נקראים , הכלים .ראש וגוף: פרצוף

ד "אשר הבחי', כי תיכף אחר צמצום א. ק"והנה תחילה יצא הפרצוף הראשון דא) כז

ון הנה אז נמשך אור העלי, והיא נתקנה במסך, נצטמצמה מלהיות כלי קבלה על אור העליון. והמסך שבכלי מלכות עיכב עליו והחזיר את האור לאחוריו. להתלבש בכלי מלכות כדרכו

ח "ואותו או. ח עד קומת כתר שבאור העליון"העלה או, ד"י הכאה זו שהיתה ממסך דבחי"ועשל הפרצוף " ס דראש"ע"הנקרא , ס שבאור העליון"נעשה ללבוש ובחינת שורשי כלים לע

.ק"הראשון דאס "לע, מינה ובה, ס דראש"מכח ע, ח"חבה והתפשטה המלכות ההיא עם האוז התר"ואח

, ס דראש"שיצא בע, וכל שיעור הקומה. ואז נגמרו הכלים בבחינת הגוף. חדשות ממעלה למטה .ק ראש וגוף"דא' ובזה נגמר הפרצוף הא. ס דגוף"כ בהע"נתלבש ג שאין בו רק , לי מלכותז חזר ונשנה אותו הזווג דהכאה על מסך המתוקן שבכ"ואח) כח

כי מתוך שחסר במסך העביות . ראש וגוף. ואז יצא עליו רק קומת חכמה. ג"עביות דבחי

שאין בו רק עביות , ל על מסך שבכלי מלכות"כ חזר אותו הזווג דהכאה הנ"ואחשחסרים , "ק"ג דא"ס"והוא נקרא פרצוף . ס ראש וגוף בקומת בינה"ואז יצאו עליו ע. ב"דבחיכ יצא הזווג דהכאה על מסך שאין בו "ואח. האורות דחיה יחידה' א ומלכות וב"הכלים דז' בו ב

א "כלים בינה ז' חסרים בו גו. ת"ס ראש וגוף בקומת ת"ואז יצאו ע. א"רק עביות דבחיהמלובשים בכתר , ואין בו אלא רוח ונפש מהאורות, אורות נשמה חיה יחידה' וג, ומלכות

וזכור כאן את ערך ההפכי שבין כלים . ק"ן דא"ה וב"והוא הנקרא פרצוף מ. חכמה דכלים ).ד"ל באות כ"כנ(לאורות , ן"ה וב"ג מ"ב ס"גלתא עהנקראים גל, ק"פ א"והנה נתבארו אופן יציאתם של ה) כט

ב חסר אור "כי לפרצוף ע. שכל תחתון חסר בחינה עליונה של העליון שלו, זה למטה מזהן "ה וב"ובפרצוף מ. ב"שהוא ע, שיש להעליון שלו, ג חסר גם אור החיה"ובפרצוף ס. יחידה

ות והוא מטעם שזה תלוי בשיעור העובי. ג"שהוא ס, שיש בהעליון שלו, חסר גם אור הנשמהמי ומה גרם שהמסך : אמנם צריכים להבין). ח"אות י. (שעליו נעשה הזווג דהכאה, שבהמסך

מיני ' שיעורי קומה שבה' עד שיתחלק לה, בחינה אחר בחינה משיעור עוביותו, ילך ויתמעט ?זווגים הללו

הזדככות המסך לאצילות פרצוף

שנתבאר , זה למטה מזהשיעורי קומה ' בכדי להבין ענין השתלשלות המדרגות בה) ל

' פ של כל עולם ועולם מד"וכן בכל המדרגות המתבארים בה, ק לעיל"פרצופין דא' בההנוהג , צריכים להבין היטב ענין הזדככות המסך דגוף, ע עד המלכות דעשיה"העולמות אבי

.ק ועולם הנקודים ובעולם התיקון"בכל פרצוף מפרצופי א , אורות' שלא יהיה לה ב, ו איזה מדרגה שהיאשאין לך פרצוף א, והענין הוא) לא

ס אור "ק ה"דא' כי האור מקיף של פרצוף הא. ק"ונבארם בא. הנקראים אור מקיף ואור פנימינעשה זווג , והמסך שנתקן במלכות' אשר לאחר הצמצום א. הממלא את כל המציאות, ה"ס ב"א

והמשיך אור העליון חזר, ח שהעלה המסך"י האו"וע. ס על המסך הזה"דהכאה מאור הא ).ה"אות כ(ס דגוף "ס דראש וע"בבחינת ע, לעולם הצמצום

ה אינה ממלאת את כל המציאות כמטרם "ס ב"ק מא"אמנם המשכה זו שבפרצוף א :אלא שנבחן בראש וסוף, הצמצום

ס מלכות המסיימת "שה, ז"כי אורו נפסק על הנקודה דעוה, הן מבחינת מלמעלה למטה ," על הר הזיתיםועמדו רגליו"ה "בסו

מ והמלכות "ב תו"ס ממעלה למטה כח"כי כמו שיש ע. הן מבחינת מבפנים לחוץהמכונים מוחא עצמות גידין , מ מפנים לחוץ"ב תו"ס כח"כן יש ע, ק מלמטה"מסיימה את הא

אשר בערך הזה נבחן . מסיימת את הפרצוף מבחוץ, שהוא סוד המלכות, אשר העור, בשר ועורכי פרצוף העור . רק כמו קו דק בלבד, ה הממלא את כל המציאות"ס ב" אכלפי, ק"פרצוף א

ואינו יכול להתרחב למלא את כל החלל , מסיימת אותו ומגבילה אותו סביב סביב מבחוץ .ונשאר רק קו דק עומד באמצעו של החלל. שנצטמצם

וכל ההפרש ". אור פנימי"נקרא , דהיינו קו הדק, ק"והנה שיעור האור שנתקבל באכי ". אור מקיף"נקרא , ה שמטרם הצמצום"ס ב"ק ובין אור א"פ שבא"שבין האו, הגדול הזה

.כי לא יכול להתלבש בפנימיות הפרצוף, ק"מ מסביב פרצוף א"הוא נשאר בבחינת או ס "אמנם אין הכונה שא. שלגדלו אין קץ ותכלית, ק"מ דא"ונתבאר היטב סוד האו) לב

שבעת , אלא הכונה היא. ק"מ לא" עצמו הוא בבחינת אוהוא, הממלא את כל המציאות, ה"בשפירושו , ס הכה במסך אשר שם"אשר א, ק"שנעשה הזווג דהכאה על המלכות דראש א

, ק הכה בו"אלא המסך שבמלכות דראש א, ק כמו מטרם הצמצום"ד דא"שרצה להתלבש בבחיח הזה "שבאמת האו, )ד"אות י(והחזירו לאחוריו , ד"שפירושו שעיכב עליו מלהתפשט בבחי

.כ בחינת כלים להלבשת אור העליון"נעשה ג, י החזרת האור לאחוריו"שיצא ע

ובין קבלת האור חוזר , ד שמטרם הצמצום"אמנם יש הפרש גדול מאוד בין קבלת הבחיאשר כל זה פעל המסך . שהרי לא הלביש אלא בחינת קו דק בראש וסוף. שלאחר הצמצום

כלומר כל אותו , ק בסבת המסך"שנדחה מא, הנה זה השיעור.בסבת הכאתו על אור העליוןהוא , לולא המסך שעיכב עליו, ד"ה רצה להתלבש בבחי"ס ב"שאור העליון מא, השיעור

.ק"מ מסביב הא"הנעשה לאוק להתלבש "ס נמשך להא"וכיון שאור א. כי אין שינוי והעדר ברוחני, והטעם הוא

ז "עכ, פ שעתה עיכב עליו המסך והחזירו לאחוריו" אעלכן. הרי זה צריך להתקיים כן, ד"בבחיי "והיינו ע. רק באופן אחר! הוא מקיים אותו, אלא אדרבא. ו"ס ח"אין זה סותר להמשכת א

ד מתוקנת על ידיהם "שתהיה הבחי, עד לגמר התיקון, ע"ק ואבי"העולמות א' ריבוי הזווגים בה .ס יתלבש בה כבתחילה"ואז א. בכל שלימותה: ש בזוהר"וזה סוד מ. י הכאת המסך באור העליון"א נעשה שום שינוי והעדר עהרי של

נבחן , כלומר עד הזמן ההוא, ובינתים". ס לא נחית יחודיה עליה עד דיהבינן ליה בת זוגיה"א"ועתה הוא מסבב ומאיר . שפירשו שעומד להתלבש בו לאחר מכן, מ"ס הזה נעשה לאו"שאור א

שהארה זו מסגלתו להתפשט באותם החוקים הראוים , מתעליו רק מבחוץ בהארה מסוי .ה נמשך אליו בתחילה"ס ב"מ הזה בהשיעור שא"להביאהו לקבל האו

המביא להזדככות המסך ולאבידת , מ זה בזה"פ ואו"ועתה נבאר ענין הביטוש דאו) לג

במסך האורות הללו הפוכים זה מזה וקשורים יחד שניהם' כי בהיות ב. בחינה אחרונה דעביות .כ מבטשים ומכים זה בזה"ע, ק"שבמלכות דראש א

, דהיינו במסך שבהמלכות דראש, ק"כי אותו זווג דהכאה הנעשה בפה דראש א: פירושכ "הנה הוא ג, ח שהעלה"י האו"ק ע"שהיה הסבה להלבשת אור פנימי דא, "פה"הנקראת

יצא האור , ד"יס מלהתלבש בבח"כי מחמת שעיכב על אור א. ק"מ דא"הסבה ליציאת האוד "ח אינו יכול להלבישו כמו הבחי"דהיינו כל אותו חלק האור שהאו. מ"לחוץ בבחינת או

.פ"הרי שהמסך שבפה הוא סבה שוה לאור מקיף כמו לאו. מ"הוא יצא ונעשה לאו, עצמה . אלא בפעולות הפוכות זה לזה, מ שניהם קשורים במסך"פ והאו"ונתבאר שהאו) לד

כן הוא , ח המלבישו"י האו"שיך חלק מאור העליון לפנימיות הפרצוף עובה במדה שהמסך ממ .מ מלהתלבש בהפרצוף"מרחיק את או

מפאת המסך המעכב עליו , מ גדול הוא מאוד"ומתוך שחלק האור הנשאר מבחוץ לאובמה שהוא רוצה להתלבש , כ נבחן שהוא מכה במסך המרחיק אותו"ע, ק"מלהתלבש בא

הרוצה , מ"אשר כח העביות וקשיות שבמסך מכה באו, כ"תו נבחן גולעומ. בפנימיות הפרצוףואלו ההכאות . ד שהוא מכה באור העליון בעת הזווג"ע, להתלבש בפנימיותו ומעכב עליו

".פ"מ באו"ביטוש האו"מכונים , מ והעביות שבמסך מכים זה בזה"שהאולבשות האור כי שם ניכר ענין הת, אמנם ביטוש זה נעשה ביניהם רק בגוף הפרצוף

שם אינו נוהג ענין הביטוש , ס דראש"כ בע"משא. מ מחוץ לכלי"המשאיר את האו, בכליםומשום זה אין האור . אלא לשרשים דקים לבד, ח נחשב לכלים כלל"כי שם אין האו, הזה

וכיון שאין הבחן . מ"עד להבחין באור הנשאר מבחוץ לבחינת או, פ מוגבל"שבהם נחשב לאו .ס דראש"מ בע"פ ואו" שייך הכאה דאולא, הזה ביניהם

ששם מתלבשים האורות , ס דגוף"אלא רק אחר שהאורות מתפשטים מפה ולמטה לעפ שבתוך הכלים ובין "כ נעשה שם הכאה בין האו"ע, ח שמפה ולמטה"ס דאו"שהם הע, בכלים

.האור מקיף שנשאר מבחוץ ומעלה אותו , עוביותומ מזכך את המסך מכל "עד שהאו, והנה הביטוש הזה נמשך) לה

מסך "המכונה , שמזכך ממנו כל העביות שממעלה למטה, כלומר. לשרשו העליון שבפה דראשהנקרא , שהוא בחינת המסך דמלכות דראש, ולא נשאר בו רק השורש דגוף". ועביות דגוף

ולא נשאר . מ"פ לאו"שהוא החוצץ בין או, דהיינו שנזדכך מכל העביות שממעלה למטה". פה" .מ"פ לאו"ששם עוד לא נעשה ההבדל מאו, העביות שממטה למעלהרק

כ אחר שנזדכך המסך דגוף "ע. ונודע שהשואת הצורה מדביק הרוחניים להיות אחדונעשה צורתו שוה אל , ולא נשאר בו רק עביות השוה למסך דפה דראש, מכל עביות של הגוף

נמצא נכלל שוב בזווג דהכאה שבמסך דפה , וכיון שנכלל המסך דגוף בהמסך דראש" ק"ב דא"ע"הנקרא , ס בקומה חדשה"ויוצאות בו ע. ונעשה עליו זווג דהכאה מחדש, דראש

.ק"דא' וף האוהוא נחשב לבן ותולדה של הפרצ". ק"פרצוף חכמה דא"או מ "חזר גם עליו ענין הביטוש דאו, ק יצא ונשלם בראש וגוף"ב דא"ואחר שפרצוף ע) לו

, כ מכל עביות דגוף"והמסך דגוף שלו נזדכך ג. ק"דא' ד שנתבאר לעיל בפרצוף הא"ע, פ"באוונעשה . ונמצא אז שנכלל בזווג שבפה דראש שלו. עד שהשוה צורתו לבחינת מסך דראש שלו

ג "ס"הנקרא , בשיעור קומת בינה, ס"שהוציא קומה חדשה של ע, וג דהכאה מחדשעליו זו. כי יצא מהזווג דפה דראש שלו, ק"ב דא"והוא נחשב לבן ותולדה של פרצוף הע". ק"דא .ק ולמטה"ג דא"כ הפרצופים שמס"ז יצאו ג"ועד

, פ"ומ בא"הנעשה מכח הביטוש דאו, והנה נתבאר יציאת הפרצופים זה למטה מזה) לז

הנוהג , ואז נכלל שם בזווג דהכאה. המזכך המסך דגוף עד שמחזירו לבחינת מסך דפה דראששקומה חדשה זו נבחן לבן אל פרצוף . ס"י זווגו קומה חדשה של ע"ומוציא ע. בפה דראש

.הקודםוכן . ג"ה מפרצוף ס"והמ, ב"ג מפרצוף ע"והס, ב מפרצוף הכתר"ובדרך הזה יצא הע

ג "ב רק על בחי"ס דע"למה יצאו הע: אלא עוד צריכים להבין. ע"דים ואבייתר המדרגות בנקושכל תחתון נמוך במדרגה אחת כלפי , דהיינו'? ב וכו"ג רק על בחי"וכן הס. ד"ולא על בחי

?ולמה לא יצאו כולם זה מזה בקומה שוה? עליונו כי מאחר . ק"דא' ב לתולדה של פרצוף הא"ס דע"למה נחשב הע, ותחילה יש להבין) לח

כ במה יצא מבחינת "וא. ס דגוף הפרצוף עצמו"כמו הע', שיצא מהזווג דפה דראש דפרצוף הא ?להיות נחשב כפרצוף שני ותולדה אליו', פרצוף הא

מיני מלכיות ' כי יש ב. וצריך שתבין כאן ההפרש הגדול ממסך דראש למסך דגוף :בפרצוף ,ם אור העליוןע, בכח המסך המתוקן בה, הוא מלכות המזדווגת. א .ס דגוף"את אור העליון שבע, בכח המסך המתוקן בה, היא מלכות המסיימת. ב

כי המלכות דראש המזדווגת בזווג דהכאה עם . וההפרש ביניהם כרחוק מאציל מנאצלכי המסך המתוקן בה לא הרחיק אור העליון עם . נחשבת לבחינת מאציל אל הגוף, אור העליוןהלביש והמשיך את האור העליון בבחינת , י אור חוזר שהעלה"שע, אלא אדרבא, הכאתו בו

, ח"ס דאור העליון בהכלי דאו"ונמעא מתפשט ממעלה למטה עד שנתלבשו הע. ס דראש"ע ".גוף"הנקרא

ולא ניכר עדיין שום , ס דגוף"כ נבחן המסך והמלכות דראש בבחינת מאציל להע"ועשאחר , שפירושו, המסך והמלכות דגוףכ"משא. בחינת מגביל ומדחה במסך ומלכות הזאת

כי . ס ההם"אינם מתפשטים רק עד המלכות שבע, ס נתפשטו מפה דראש ממעלה למטה"שהעמפני המסך המתוקן שם המעכבו , אור העליון אינו יכול להתפשט תוך המלכות דגוף

.כ נפסק הפרצוף שם ונעשה סוף וסיום על הפרצוף"וע. מלהתפשט אל המלכותולפיכך כל . הצמצום והגבול מתגלה רק בהמסך והמלכות הזאת של הגוףהרי שכל כח

מ "כי הוא המגביל ומרחיק את האו, פ אינו נעשה רק במסך דגוף בלבד"מ באו"הביטוש דאוכי המסך של הראש הוא רק הממשיך ומלביש , ולא במסך דראש. מלהאיר בפנימיות הפרצוף

.משהוואין עדיין כח הגבול מתגלה בו אף , האורות חזר המסך דמלכות המסיימת להיות , פ"מ באו"שמכח הביטוש דאו, ונתבאר) לט

כי הביטוש דאור מקיף טיהר את המסך המסיים ). ה"אות ל(לבחינת מסך ומלכות המזדווגת השוות לעביות , ולא נשאר בו רק רשימות דקות מהעביות ההיא, מכל העביות דגוף שהיה בו

אחר שהמסך , לפיכך. הצורה מדביק ומיחד הרוחניים זה בזהונודע שהשתוות . דמסך דראש. הנה תיכף נכלל בו ונעשה עמו כאלו היו מסך אחד, דגוף השווה צורת עביותו למסך דראש

.ס דקומה החדשה"ויצאו עליו הע. כמו מסך דראש, ואז קבל כח לזווג דהכאה

שהיו בו , גוףנתחדשו בו במסך דגוף הרשימות דעביות ד, אמנם יחד עם זווגו זה. ואז חזר וניכר בו שוב שינוי הצורה באיזה שיעור בינו למסך דראש הנכלל עמו. מתחילה

כי אחר שחזר וניכר מקורו . והכר של השינוי הזה מבדילהו ומוציאהו מהפה דראש דעליוןכי . הנה אז אינו יכול לעמוד עוד למעלה מפה דעליון, שהוא מפה ולמטה דעליון, הראשוןונמצא שהוכרח לירד משם למקום שמפה ולמטה . צורה מפריד הרוחניים זה מזהשינוי ה .דעליון

כי אפילו הראש של הקומה החדשה נבחן . ולפיכך נבחן בהכרח לגוף שני כלפי העליוןולפיכך שינוי הצורה הזו מבדיל . להיותו נמשך ממסך דגוף שלו, כלפי העליון כגופו בלבד

ן שהקומה החדשה היא כולה תולדה של המסך דגוף של פרצוף וכיו. גופים נבדלים' אותם לב .וכמו ענף הנמשך ממנו, כ נחשב כבן אליו"ע, הקודם

כי כל תחתון יוצא מבחינת , והוא. ויש עוד דבר נוסף בהבדל מהתחתון לעליון) מ

וכל תחתון חסר הבחינה העליונה של ). ב"אות כ(בחינות שבמסך ' שיעור קומה אחרת שבהמ "כי מטבע הביטוש דאו, והטעם הוא. והבחינה התחתונה של הכלים דעליון, דעליוןהאורות .להאביד מהמסך את בחינה אחרונה דעביות שלו, במסך

דהיינו עד , בחינות עביות שלו' שהמסך יש לו כל ה, ק"דא' בפרצוף הא, ולמשלואינו מניח , ריד לגמ"מזכך את העביות דבחי, מ בהמסך דגוף"י הביטוש דאו"הנה ע, ד"לבחי

ג ולמעלה נשארים "ורק הרשימות מהעביות דבחי. ממנו אפילו רשימו של העביות ההיא .במסך

כשהמסך ההוא נכלל בראש ומקבל שם זווג דהכאה על העביות שנשאר , ולפיכךכי הרשימו , ג דעביות שבמסך בלבד"נמצא הזווג יוצא רק על בחי, בהרשימות שלו מהגוף

הוא בשיעור קומת , כ הקומה שיוצאת על המסך הזה"וע. ה ואינה שםד נאבד"דעביות דבחי ".ק"ב דא"פרצוף ע"או " ק"ב דא"ה דע"הוי"הנקרא , חכמה לבד

חסרה המלכות , ג"היוצאת על המסך דבחי, אשר קומת חכמה, ב"ונתבאר באות כב חסר הבחינה "הרי שפרצוף הע. שהוא אור הכתר, דכלים ובחינת אור יחידה מהאורות

, ומשום שינוי הצורה הרחוקה הזו. והבחינה עליונה דאורות דעליון, חרונה דכלים דעליוןא .נבחן התחתון לפרצוף נבדל מהעליון

מ על המסך "ונעשה הביטוש דאו, ב לראש וגוף"ז אחר שנתפשט פרצוף ע"ועד) מאביות הנה הביטוש הזה מעלים ומאביד ממנו את הרשימו דע, ג"שהוא מסך דבחי, ב"דגוף דע

ונכלל , ונמצא בעת עלית המסך אל הפה דראש. ג"שהוא בחי, של הבחינה האחרונה שבמסךג "כי הבחי. שנשארה במסך הזה, ב"נעשה ההכאה רק על עביות דבחי, בו בהזווג דהכאהאו " ק"ג דא"ה דס"הוי"הנקרא , ס בקומת בינה"כ הוא מוציא רק ע"וע. נאבדה ממנו ואינה

.א ומלכות דכלים וחיה יחידה דאורות"ויחסר ז". ג"פרצוף ס"מ בהמסך דגוף "ונעשה הביטוש דאו. ג הזה לראש וגוף"ז כשנתפשט הפרצוף ס"ועד

הנה הביטוש הזה מעלים ומאביד ממנו הבחינה אחרונה דעביות . ב"שהוא מסך דבחי, שלו ,כ"וע. א ולמעלה"ולא נשארו במסך אלא הרשימות דעביות שמבחי, ב"שהוא בחי, שבהמסך

נעשה ההכאה רק על מסך , ונכלל בזווג דהכאה אשר שם, בעת עלית המסך לפה דראש, ת"ס בקומת ת"כ הוא מוציא רק ע"וע. ב כבר נאבדה ממנו"כי הבחי. שנשאר במסך, א"דבחי

' וכו. ונשמה חיה יחידה דאורות, א ומלכות דכלים"והוא חסר בינה ז". א"קומת ז"הנקרא .ז"עד

ם של ירידות הקומות זו למטה מזו בעת השתלשלות הפרצופים ונתבאר היטב הטע) מבמאביד תמיד שם את , הנוהג בכל פרצוף, פ"מ באו"שהוא משום שהביטוש דאו, זה מזה

הנשארות , אמנם שבאלו הרשימות, ויש לדעת. הבחינה אחרונה דרשימו דעביות אשר שם :בחינות' יש בהם ב, במסך לאחר הזדככותו

,ותנקרא רשימו דעבי. א .נקרא רשימו דהתלבשות. ב

אמרנו שהבחינה האחרונה , ק"דא' אחר שנזדכך המסך דגוף דפרצוף הא, למשלאלא הרשימו , ולא נשאר בהמסך. נאבדה ממנו, ד"שהיא הרשימו דבחי, דרשימות דעביות

שאין בה , ד"הוא בחינה זכה מאד מהרשימו דבחי, ופירושו של הרשימו דהתלבשותורשימו זו נשארה מהבחינה אחרונה שבכל פרצוף . עביות מספיק לזווג דהכאה עם אור העליון

הוא רק , שהבחינה אחרונה נאבדה מכל פרצוף בעת הזדככותו, ומה שאמרנו. בעת הזדככותו .הרשימו דעביות שבה בלבד

גרם , שנשארה בכל מסך, וההשארה של הרשימו דהתלבשות מהבחינה אחרונה) מגוכן , ק"ג דא"וכן בס, ק"ב דא"החל מע. קומות זכר ונקבה בראשים דכל הפרצופים' ליציאת ב

שאין שם במסך אלא רשימו , ק"ב דא"כי בפרצוף ע. ובכל פרצופי אצילות, ק"ן דא"ובה "במהנשארת שם , ד"הנה הרשימו דהתלבשות מבחי, ס בקומת חכמה"המוציא ע, ג"דעביות דבחי

הנה היא נכללת עם העביות , שאינה ראויה כלל לזווג עם אור העליון משום זכותה, במסך. קנתה הרשימו דהתלבשות כח להזדווגות עם אור העליוןואז. ג ונעשת לרשימו אחת"דבחי .ס בקירוב לקומת כתר"המוציא ע, כ יצא עליה זווג דהכאה עם אור העליון"וע

והתכללות זה נקרא התכללות הנקבה . ד"היות בה בחינת התלבשות דבחי, והוא מטעםוהרשימו . יותלהיותה הנושא לבחינת העב, ג נקרא נקבה"כי הרשימו דעוביות מבחי. בזכר

. ומשום שהוא זך מעביות, משום שבא מקומה גבוה ממנה, ד נקרא זכר"דהתלבשות דבחי, י התכללות הנקבה בו"אמנם ע, הגם שהרשימו דזכר בלבד אינו מספיק לזווג דהכאה, ולפיכך

.נעשה גם הוא ראוי לזווג דהכאה בשות נכלל דהיינו שהרשימו דהתל. ואחר זה יש גם התכללות הזכר בנקבה) מד

שהיא , ג"שהוא רק קומת בחי, ואז יוצא זווג דהכאה על קומת הנקבה בלבד. בהרשימו דעביותנבחן לקומת , שהנקבה נכללה בהזכר, והנה הזווג העליון". ב"ה דע"הוי"הנקרא , קומת חכמה

, נבחן לקומת הנקבה, שהזכר נכלל בהנקבה, וזווג התחתון. שהיא קומת כתר בקירוב, הזכר .קומת חכמה בלבדהשהיא

, י התכללות עם הנקבה"אלא ע, מתוך שהעביות שבו אינו מעצמו, אמנם קומת הזכרז אין קומה זו יכולה "עכ, "ראש"הנקרא , ס ממטה למעלה"הנה הגם שמספיק ליציאת קומת עכי זווג דהכאה על . שפירושו התלבשות האורות בכלים, להתפשט ממעלה למטה לבחינת גוף

.אינו מספיק להתפשט לבחינת כלים, חינת התכללותעביות הבא מבוגוף הפרצוף נמשך רק מקומת . ולפיכך אין בקומת הזכר רק בחינת ראש בלי גוף

ומשום זה אנו מכנים את הפרצוף רק על קומת . שיש לה עביות מבחינת עצמותו, הנקבהשהוא , ף שלוכי עיקרו של הפרצוף הוא הבחינת גו. ב"דהיינו בשם פרצוף ע, הנקבה בלבד

כ נקרא הפרצוף על "ע. והוא יוצא רק מקומת הנקבה כמבואר. התלבשות האורות בכלים .שמה

ממש על אותו דרך , ב"הקומות זכר ונקבה בראש דפרצוף ע' ד שנתבארו ב"וע) מהמשום , אלא שם קומת הזכר הוא בקירוב לבחינת חכמה. ג"הללו גם בראש הס' יוצאים ב

וקומת הנקבה היא בקומת . ב"ג בהתכללות העביות דבחי"ות דבחישהוא מהרשימו דהתלבשמשום שהזכר , וגם כאן נקרא הפרצוף רק על שם קומת הנקבה. ב"דהיינו מהעביות דבחי, בינה

.הוא ראש בלי גוףקומת "המכונה , ושם קומת הזכר הוא בקירוב לקומת בינה. ק"ה דא"ז בפרצוף מ"ועד

וקומת הנקבה היא . א" דהתלבשות בהתכללות עביות מבחיב"להיותו מרשימו דבחי, "ת"ישסו, וגם כאן אין הפרצוף נקרא אלא על שם הנקבה. א דעביות"כי היא רק בחי. א לבד"קומת ז

ז תשכיל בכל "ועד. משום שהזכר הוא ראש בלי גוף, ק"ה או פרצוף ו"דהיינו פרצוף מ .הפרצופים

טעמים נקודות תגין ואותיות

, הנוהג אחר התפשטות הפרצוף לבחינת גוף, פ"מ באו"הביטוש דאואחר שנתבאר ) מווהמסך עם הרשימות הנשארים בו , וכל האורות דגוף מסתלקים, שבסבתו מזדכך המסך דגוף

ומוציאים קומה חדשה בשיעור , ומתחדשים שם בזווג דהכאה מחדש, עולים לפה דראשמ ועליות "שים עם הביטוש דאוהנע, א"מיני אורות טנת' נבאר עתה ד, העביות שברשימות .המסך לפה דראש

עד , הוא מזכך למסך מכל עביות דגוף, מ במסך דגוף"י הביטוש דאו"שע, כי נתבאר) מז

נמצא מיחדהו כבחינה , שהשתוות הצורה עם הפה דראש. שנזדכך ונשתוה למסך דפה דראשאלא על פי , אחתשאין המסך מזדכך בבת, אמנם נבחן. ונכלל בזווג דהכאה שבו, אחת עמו

ב "כ מבחי"ואח, ב"ג לבחי"כ מבחי"ואח, ג"ד לבחי"מתחילה מבחי, דהיינו. סדר המדרגהעד שנזדכך מכל בחינת עביותו ונעשה זך כמו , א לבחינת שורש"ואחר כך מבחי, א"לבחי

.המסך דפה דראש והוא מזדווג עם המסך בכל מצב ומצב, והנה אור העליון אינו פוסק מלהאיר אף רגע

והמסך בא לעביות , ונסתלק כל הקומת כתר הזו, ד"כי אחר שנזדכך מבחי. של הזדככותוס "ומוציא ע, ג הנשארת בו"הרי אור העליון מזדווג עם המסך על פי העביות דבחי, ג"דבחי

.בקומת חכמהולא נשאר במסך רק , ונסתלק גם קומת חכמה, ג"כשנזדכך המסך גם מבחי, ואחר כך

ואחר כך . ס בקומת בינה"ומוציא ע, ב"ור העליון מזדווג עמו על בחינמצא א', בחינה בהנה אור העליון , א"ולא נשאר בו רק עביות דבחי, ונסתלקה הקומה הזו, ב"כשמזדכך גם מבחי

וכשנזדכך . א"ס בקומת הז"ומוציא קומת ע, א הנשארת בו"מזדווג עם המסך על עוביות דבחימזדווג אור , ולא נשאר בו אלא שורש העביות, לקתא מסת"וקומת הז, א"גם מעביות דבחי

וכשנזדכך . ס בקומת המלכות"ומוציא ע, העליון גם על העביות דשורש הנשארת בהמסךכי לא נשאר במסך עוד שום , וגם קומת המלכות נסתלקה משם, המסך גם מעביות דשורש

ונכלל שם בזווג , שהנה אז נבחן שהמסך ורשימותיו עלו ונתחברו עם המסך דרא, עביות דגוף .הנקראות בן ותולדה לפרצוף הראשון, ס החדשות"ויוצאים עליו הע, דהכאה

' המזכך להמסך דגוף של הפרצוף הא, פ"מ באו"שענין הביטוש דאו, והנה נתבאראין זה נעשה בבת , ק"ב דא"ז נולד ויוצא פרצוף שני ע"שעי, ומעלהו לפה דראש שלו, ק"דאשהולך , מדרגות' אשר אור עליון מזדווג עמו בכל מצב ומצב מהד,אלא על סדר המדרגה, אחת

.עד שנשתווה לפה דראש, ובא עליהם במשך זמן הזדככותוכן , ב"לצורך ע' קומות במשך זמן הזדככות הגוף דפרצוף א' ז שנתבאר יציאת ד"ועדוכן . ג"סבעת אצילותו לפרצוף , ב"קומות במשך זמן הזדככות המסך דגוף דפרצוף ע' יוצאות ג

, ואור העליון. אין המסך מזדכך בבת אחת אלא בסדר המדרגה: כי זה הכלל. בכל המדרגות .נמצא מזדווג עמו בכל מדרגה ומדרגה שבדרך זיכוכו, שאינו פוסק להתפשט לתחתון

, פ סדר המדרגה"אמנם אלו הקומות שיוצאות על המסך במשך זמן הזדככותו ע) מח

כמו הקומה הראשונה שיצאה מטרם התחלת , ות אמיתיותאינן נחשבות להתפשטות מדרגכי כח הדין של ". ח ודין"או"ומכונות בשם . אלא שהן נחשבות לבחינות נקודות, הזדככות

הנה תיכף כשהביטוש התחיל לפעול ', כי בפרצוף הא. הסתלקות האורות כבר מעורב בהם .הנה נחשב כאלו כבר נזדכך כולו, ד"וזיכך את המסך דגוף מבחיאלא מתוך . כבר מוכרח להזדכך כולו, וכיון שהתחיל להזדכך. כי אין מקצת ברוחני

יש שהות לאור העליון להזדווג עמו בכל מדרגה של , שמדרך המסך להזדכך על סדר המדרגהכ אלו הקומות היוצאות "וע. עד שמזדכך כולו, עביות שהמסך מקבל במשך זמן הזדככותו

.ח ודין"ונחשבות רק לבחינות נקודות ואו, קות מעורב בהןכח ההסתל, במשך זמן הסתלקותוס דגוף "כי הע. ונקודות, טעמים: בשם, מיני קומות' ולפיכך אנו מבחינים בכל פרצוף ב

ואותם הקומות היוצאות בפרצוף בדרך ". טעמים"שיצאו בראשונה בכל פרצוף נקראות בשם הן נקראות בשם , יע לפה דראשדהיינו אחר שכבר התחיל המסך להזדכך עד שמג, זיכוכו

".נקודות" נקראות , ואלו הרשימות הנשארות למטה בגוף אחר הסתלקות האורות דטעמים) מט

שהם , "אותיות"ואלו הרשימות הנשארות מקומות הנקודות נקראות בשם ". תגין"בשם

אשר הקומה ". אותיות", "תגין", "נקודות", "טעמים"הנקראים , מיני אורות' ונתבאר ד, "ן"ב" "ה"מ", "ג"ס", "ב"ע", "גלגלתא"הנקראים , פ"הראשונה היוצאת בכל פרצוף מה

עד שמזדכך , וקומות היוצאות בכל פרצוף אחר שכבר התחיל להזדכך". טעמים"נקראת בשם והרשימות הנשארות מהאורות דטעמים שבכל קומה אחר ". נקודות"שם נקראות ב, כולו

והרשימות הנשארות מהאורות של קומות הנקודות אחר ". תגין"נקראות בשם , הסתלקותם, "גלגלתא"פ הנקראים "ותזכור זה בכל ה". כלים"או " אותיות"נקראות בשם , הסתלקותם

.מיני אורות' ות ובכולם יש אלו דכי בכולם יש הזדככ, "ן"ב", "ה"מ", "ג"ס", "ב"ע"

ז"ס שבכל פרצוף וסדר התלבשות הפרצופים זב"ענין רת שהם מלכות המזדווגת , מיני מלכיות בכל פרצוף' הנה כבר ידעת את ההבחן שיש ב) נ

, ח ממנה ולמעלה"ס דאו"והנה מהמסך שבמלכות המזדווגת יוצאות ע. ומלכות המסיימתומשם . כלומר שרשים לבד, "ס דראש"ע" שהם נקראות ,ס דאור העליון"המלבישות לע

.דהיינו בבחינות התלבשות האורות בכלים גמורים, ס דגוף הפרצוף"ולמטה מתפשטות הע". ס דסוף"ע"ו" ס דתוך"ע"הנקראות , ס"בחינות של ע' ס דגוף מתחלקות לב"ואלו הע

ס דסיום "והע. ליםששם מקום התלבשות של האורות בכ, ס דתוך מקומן מפה עד הטבור"שהעאשר המלכות מסיימת לכל , שפירושן, מקומן מטבורו ולמטה עד סיום רגליו, וסוף הפרצוף

כ נפסק שם "וע, שאינה ראויה לקבל שום אור, ספירה וספירה עד שמגיעה לבחינתה עצמהשמשם ולמטה חלל פנוי , "סיום אצבעות רגלין של הפרצוף"ובחינת הפסק זה מכונה . הפרצוף . בלי אורוריקן

כי שניהם ". ראש"הנקראים , ס דשרשים"ס הללו נמשכים מהע"מיני ע' שב, ותדע. העולה ומלביש לאור העליון, ח"שהוא האו, כי יש שם כח הלבשה. נכללים במלכות המזדווגת

ז נעשה הזווג דהכאה "שעי, שלא תקבל האור, גם יש שם כח העיכוב של המסך על המלכות .כחות הללו המה בהראש רק שורשים בעלמא' וב. המעלה אור חוזר

ס "יוצא לפועל בע, שהוא כח ההלבשה', הנה כח הא, אלא כשמתפשטים מלמעלה למטהיוצא , שהוא כח העיכוב על המלכות מלקבל אור', וכח הב. שמפה ולמטה עד הטבור, דתוך

הללו נקראים ס "מיני ע' וב. שמטבור ולמטה עד סיום אצבעות רגלין, ס דסוף וסיום"לפועל בעס דסוף "והע". ת"חג"נקראות כולן בשם , שמפה עד הטבור, ס דתוך"שהע. מ"ת נהי"תמיד חג

".מ"נהי"נקראות כולן בשם , שמטבור ולמטה שהכלי שלה הוא , כי ענין הצמצום לא היה אלא על אור החכמה, עוד יש לדעת) נא

אור דחסדים לא היה שום אבל על. שבה נעשה הצמצום והמסך, ד"הרצון לקבל הנגמר בבחי, שאין בו שום עביות ושינוי הצורה מהמאציל, כי הכלי שלו הוא הרצון להשפיע, צמצום כלל

.ואינו צריך לשום תיקוניםמקושרים יחדיו , האורות חכמה וחסדים' ס דאור העליון נמצאים אלו ב"ז לפי שבע"ועכ

לפיכך כשבאים בהתלבשות , תולהיותם אור אחד המתפשט לפי תכונ, בלי שום הפרש ביניהם. י שעליו לא נעשה צמצום"אעפ, הנה גם אור דחסדים נפסק על המלכות, בכלים אחר הצמצום

, שאין אור החכמה יכול להתפשט שם אף משהו, כי אם היה אור דחסדים מתפשט במקוםכי האור דחסדים היה מוכרח . היתה נעשת שבירה באור העליון, דהיינו במלכות המסיימת

ולפיכך נעשה מלכות המסיימת לבחינת חלל פנוי וריקן לגמרי . הפרד לגמרי מאור החכמהל .ואפילו מאור דחסדים

כי אי אפשר כלל . ס דסוף הפרצוף שמטבור ולמטה"ועם זה תבין תוכנם של הע) נב

כי אין האור דחסדים נפרד לעולם לגמרי , לומר שהן רק בחינת אור החסדים בלי חכמה כללותדע שהארה מועטת . אלא שיש בהן בהכרח הארה מועטת גם מאור החכמה. מהמאור החכ

, ס שבפרצוף"בחינות הע' והנה נתבארו ג". ק בלי ראש"ו"הזו אנו מכנים תמיד בשם ".סוף", "תוך", "ראש"הנקראות

וזה . ק זה לזה"ג דא"ב וס"ועתה נבאר ענין סדר הלבשת הפרצופים גלגלתא ע) נגאחר שנזדכך ונעשה בהשואת הצורה אל המלכות , ן יוצא ממסך דגוף דעליוןכי כל תחתו, ידעת

ואחר שנעשה עליו הזווג . כי אז נכלל במסך שבראש בזווג דהכאה שבו. והמסך שבראששהיא , הנה הוכרה העביות שבו, הרשימות עביות והתלבשות הנשאר במסך דגוף' דהכאה בב

' שהקומה יוצאת מבחינת ראש דפרצוף הא, וי הכר ההוא נבחן לנ"וע. מבחינת עביות דגוף .כי ממסך דגוף היא, דהיינו במקום שורשה, ויורדת ומלבשת לבחינת הגוף שלו, ק"דא

ובאמת היה צריך לירד המסך עם המלכות המזדווגת של הפרצוף החדש למקום הטבור רש שמשם שו', כי שם מתחיל המסך דגוף עם מלכות המסיימת של פרצוף הא', דפרצוף הא

בסבת , אלא מתוך שהבחינה האחרונה דעביות נאבדה מהמסך. הפרצוף החדש ואחיזתוג הזאת "אשר בחי. ג דעביות"ולא נשאר במסך זולת בחי) אות מ(פ "מ באו"הביטוש דאו

ולפיכך אין למסך ומלכות המזדווגת דפרצוף החדש שום אחיזה ושורש . דעביות נקרא חזה . והוא דבוק שם כענף בשורשו.אלא רק בחזה שלו, בטבור דעליון

ומוציא שם . 'שהמסך דפרצוף החדש יורד למקום החזה דפרצוף הא, ולפיכך נמצא) נד

שהוא המלכות , עד הפה דעליון, ס דראש ממנו ולמעלה"י זווג דהכאה עם אור העליון ע"עס דראש של פרצוף העליון אין התחתון יכול להלביש אף "אבל את הע. 'דראש דפרצוף הא

הנקראות , ס ממעלה למטה"כ מוציא ע"ואח. להיותו רק מבחינת מסך דגוף של העליון, שהומ .בתוך וסוף של התחתון, "ס דגוף"ע"

כי מטבור ולמטה הוא . ומקומם מחזה דפרצוף העליון ולמטה עד הטבור שלו בלבדואין להתחתון אחיזה בבחינה אחרונה של , ד"שהיא בחי, ס דסיום של העליון"מקום העפרצוף "הנקרא , כ פרצוף התחתון ההוא"וע). אות מ(כי נאבדה ממנו בעת הזדככותו , העליון

.ק"דא' מוכרח להסתיים למעלה מטבור של פרצוף הא, "ק"ב דא"פרצוף ע"או " ק"החכמה דאהמה , ק"דא' שהוא התחתון דפרצוף הא, ק"ב דא"ס דפרצוף ע"שכל רת, ונתבאר היטב

' שהחזה דפרצוף הא, באופן. עד מקום הטבור שלו' רצוף האעומדים ממקום שמתחת הפה דפהוא מקום ' והטבור דפרצוף הא. דהיינו מלכות המזדווגת, ב"הוא מקום פה דראש של פרצוף ע

.דהיינו מלכות המסיימת, ב"סיום רגלין דפרצוף ע כן הוא בכל הפרצופים , ק"דא' ב מפרצוף הא"וכמו שנתבאר בסדר יציאת פרצוף ע) נה

אחר שנזדכך ונכלל במסך , שכל תחתון יוצא ממסך דגוף דעליון שלו, סוף עולם העשיהעד , ז יורד משם למקום אחיזתו בגוף דעליון"ואח, דמלכות דראש דעליון בזווג דהכאה אשר שם

וגם , ס דראש ממטה למעלה"י זווג דהכאה עם אור העליון את הע"ומוציא גם במקומו עאלא בענין . ק"ב דא"ד שנתבאר בפרצוף ע"ע, בתוך וסוףס דגוף"מתפשט ממעלה למטה לע .ש במקומו"כמ, סיום הפרצוף יש חילוקים

ק"י דא"הנקרא צמצום נה' צמצום ב

שלא , ד"שהיא הבחי, שנעשה על כלי המלכות', והנה נתבאר היטב ענין הצמצום א) נו

, ח"המעלה או, העליוןוהזווג דהכאה שלו עם האור, וכן ענין המסך. תקבל לתוכה אור העליון, וכן ענין ההזדככות של המסך דגוף. ד"ח הזה נעשה לכלי קבלה חדשים במקום הבחי"שהאו

א דגוף "הבחינות טנת' המוציאה ד, פ"מ באו"מפאת הביטוש דאו, הנעשה בגופים דכל פרצוףומכשרתו לזווג דהכאה עם אור , והמעלה את המסך דגוף לבחינת מסך של ראש, דכל פרצוף

פרצופים ' וכן יציאת ג. הנמוך במדרגה אחת מהפרצוף הקודם, שעליו נולד פרצוף שני, עליוןה .וסדר הלבשתם זה את זה, "ג"ס", "ב"ע", "גלגלתא"הנקראים , ק"הראשונים דא

' אין עוד אפילו שורש לד, ק"ג דא"ב וס"הפרצופים גלגלתא ע' שבאלו הג, ותדע) נז

שהרי פרצוף . ע עוד לא היה כאן"עולמות בי' מקום לגכי אפילו בחינת . ע"העולמות אבי, וכן לא נגלה עוד שורש לענין תיקון הנרצה. ז"ק היה נמשך עד הנקודה דעוה"הפנימי דא

, היה בכדי לתקנה, ד"שנעשה בבחי, כי כל הנרצה בדבר הצמצום. שבסבתו נעשה הצמצום ).ד" יואות(שלא תהיה בה שום שינוי צורה עם קבלתה את אור העליון

ועם העסק שלו בתורה ומצוות על מנת , ההיא' כדי לברוא גוף האדם מבחינה ד, והיינושבזה משווה צורת , מ להשפיע"שיהיה ע, ד"יהפך את כח הקבלה שבבחי, ר ליוצרו"להשפיע נ

ד להיות לכלי קבלה על "כי בזה תחזור הבחי. ואז יהיה גמר התיקון, הקבלה להשפעה גמורה .בלי שום שינוי צורה כלל, גם תהיה בדביקות גמורה עם האורו, אור העליון

כי לענין זה צריך האדם להיות כלול גם . אמנם עד עתה לא נגלה עוד שורש לתיקון הזהכדי שיהיה בו ההכשר לעשות מעשים טובים של , ד"מבחינות העליונות שלמעלה מבחי

כי . לו מבחינת חלל פנויהיה כו, ק"ואם היה האדם יוצא מהמצב של פרצופי א. השפעהבבחינת חלל , ק"היתה כולה מלמטה מרגלי א, הצריכה להיות לשורש גופו של האדם, ד"הבחי

שנבחנת משום זה לבחינת , להיותה נמצאת בהפכיות הצורה מאור העליון, פנוי וריקן בלי אור .פרודא ומיתה

יה בו שום ניצוצים כי לא ה. לא היה יכול לתקן מעשיו כלל, ואם היה נברא האדם ממנהשכל חייהם הוא אך , שאין בהם מבחינת השפעה ולא כלום, והיה נמשל כבהמות. של השפעה

, ואפילו החסד דעבדין", השקועים בתאות הקבלה לעצמם, וכדוגמת הרשעים. לעצמםלהיותם בהפכיות הצורה , "רשעים בחייהם נקראים מתים: "שעליהם נאמר". לגרמייהו עבדין

.מחי החיים בתחלה עלה במחשבה לברא את העולם במדת ): "ב"ר ספי"ב(ל "ש חז"ס מ"וז) נח

כי כל : פירוש". והקדים מדת הרחמים ושתפה למדת הדין, וראה שאין העולם מתקיים. הדין ".סבה ומסובב"פירושו , הנאמר ברוחניות, "כ"תחילה ואח"

ו תחילת כל שנאצל, ק"דהיינו פרצופי א, שהסבה הראשונה של העולמות, ש"וזדהיינו , "מדת הדין"הנקראת , דהיינו בבחינת מלכות לבד, נאצלו במדת הדין, העולמות

, ז"ס הנקודה דעוה"שה. ק"שנצטמצמה ויצאה בבחינת חלל פנוי וסיום לרגלי א, ד"הבחי .ק בבחינת חלל פנוי וריקן מכל אור"הנמצאת למטה מסיום רגלי א

, שבאופן זה לא היה שום אפשרות לאדם, ל"נדהיינו כ". וראה שאין העולם מתקיים"שעל ידו יתקיים העולם במדת , שיוכל לסגל מעשים של השפעה, ד הזו"הצריך להברא מבחי

".הקדים מדת הרחמים ושתפה למדת הדין"לכן , התיקון הנרצה, "מדת הדין"וספירת המלכות נקראת ". מדת הרחמים"ספירת בינה נקראת : פרוש

שהוא כח הסיום הנעשה בספירת , והמאציל העלה מדת הדין. צמצוםמשום שעליה נעשה הי "שע, ושיתף אותם יחד זה בזה. שהיא מדת הרחמים, והעלה אותה אל הבינה, המלכות

.שבהכלי דבינה, כלולה מניצוצי השפעה, שהיא מדת הדין, ד"השתתפות הזה נעשית גם הבחיאשר , כלול גם ממדת ההשפעהשיהיה , ד"היוצא מבחי, ובזה נעשה הכשר לגוף האדם

עד שיהפך מדת הקבלה שבו שתהיה , ר ליוצרו"מ להשפיע נ"יוכל לעשות מעשים טובים ע .ז יתקיים העולם לתיקון הנרצה מבריאת העולם"שעי, מ להשפיע"כולה ע

' וגרם לצמצום ב, ק"ג דא"והנה השיתוף הזה של המלכות בבינה נעשה בפרצוף ס) נט

, ונמצא. דהיינו במקום הבינה, כי נעשה בו סיום חדש על אור העליון. בעולמות שממנו ולמטהעלתה , ז"ממעל הנקודה דעוה, ק"ג דא"שהיתה עומדת בסיום רגלי הס, שהמלכות המסיימת

ב דגוף נקרא "כי כח. ת"הנקרא ת, ק"ג דא"וסיימה את אור העליון במקום חצי בינה דגוף הס .ת היא בינה דגוף"ונמצא הת. ת"חג

עלתה למקום , ק"ג דא"שהיתה עומדת במקום הפה דראש הס, מלכות המזדווגתוכןהנקרא , ק"ה דא"ונעשה שם הזווג לצורך המ. שהוא חצי בינה של ראש, ק"נקבי עינים דא

.במקום נקבי עינים, "עולם הנקודים" שהיה מסתיים בשוה עם , ק"ג דא"כי הס". ק"י דא"צמצום נה"כ "וזה מכונה ג) ס, י השיתוף ועלית המלכות במקום בינה"הנה ע, ז"ממעל הנקודה דעוה, ק"גלתא דאפרצוף גל

שהוא חצי בינה דגוף , ת"דהיינו במקום חצי ת, ק הפנימי"נמצא מסתיים ממעל לטבור דא .שלא יתפשט ממנה ולמטה, ועכבה אור העליון, כי שם עלתה מלכות המסיימת. ק הפנימי"דא

שנצטמצמו ונתרוקנו , ג"י דס"ונמצאו התנה. לי אורכ נעשה שם חלל פנוי וריקן ב"וע, י סיום החדש"כי ע". ק"י דא"צמצום נה"בשם ' ולפיכך נקרא הצמצום ב. מאור העליון

פ דראש "שאח, וכן נבחן. ק מאורותיהם"ג דא"י דס"נתרוקנו הנה, שנעשה במקום הטבור

עולם "ס הנקראות "הן הע, ק"ג דא"שיצאה בנקבי עינים דס, ס הללו"והנה קומת הע. ק הפנימי"שהוא למטה מטבור דא, ובאו למקומן, ג"שירדו מנקבי עינים דס". דיםהנקו

מכונה , הנעשה במקום הבינה דגוף, ל"כי הסיום החדש הנ, ותדע. ונתפשטו שם ראש וגוף". עולם הנקודים"ס החיצוניות נקראים "ורק הע. ויש כאן פנימיות וחיצוניות". פרסה"בשם

.עצמו" ק"ן דא"ה וב"מ"ים והעשר ספירות הפנימיות נקרא ק נאצלו ויצאו מנקבי עינים "ה דא"ס דנקודים והמ"כיון שהע, אמנם יש להבין) סאש בפרצופים "כמ, ג מפה דראשו ולמטה"הנה היו צריכים להלביש להס, ג"דראש הסאלא שירדו , ולמה לא היה כן. שכל תחתון מלביש לעליונו מפה דראש ולמטה, הקודמים

איך נתהווה , צריכים לידע היטב, ובכדי להבין את זה? ק" שלמטה מטבור דאלהלביש במקום ?שהבינה והמלכות נתחברו לאחת, ל"השיתוף הנ

ק "הוא נסתיים כולו למעלה מטבור דא, ג"כי בעת יציאת פרצוף ס, והענין הוא) סבתחלת כי שם מ. כי לא יכלו להתפשט מטבור ולמטה, ק"ב דא"כמו שנתבאר בפרצוף ע, הפנימי

ד "ג אין בהם מבחי"ב ס"ובפרצופי ע, ס דסיום שלה"ק הפנימי בבחינת ע"ד דא"שליטת הבחי ).ד"אות נ(ולא כלום

שהוא , ג"דהיינו אחר שנזדכך המסך דס, ק"ג דא"אמנם כשהתחילו לצאת הנקודות דסהנה אז , א דעביות"ב דהתלבשות ובחי"ובא לבחי, מ בו"י הביטוש דאו"ע, ב דעביות"בחיכי . ק בלי ראש"בו, ויצאה קומת הנקודות על העביות הנשארת במסך, ג"לקו הטעמים דסנסתב "שהוא בחי, וגם בקומת הזכר. ר"א בחסר ג"א דעביות הן קומת ז"ס היוצאות על בחי"הע

.ק דבינה"שהוא נבחן לו, אין שם בחינת בינה אלא בקירוב, דהתלבשות, ק"ס דסיום שלמטה מטבור דא" עם הענשתוה צורתה, ג"ולפיכך קומה זו דנקודות דס

. ונודע שהשתוות הצורה מקרבת הרוחניים לאחד). ב"אות נ(ק בלי ראש "שגם הן בבחינת ו, ושמשו כאחד יחד, ק"ן דא"ונתערבה שם עם הזו, ק"כ ירדה קומה זו למטה מטבור דא"וע

.להיותם שוים בשיעור קומה כי הנקודות , רב מצד העביות שבהםהרי עדיין יש ביניהם מרחק : ואין להקשות) סג

אין זה עוד , א"והגם שהם קומת ז? ד ולא כלום"ואין בהם מבחי, ב"ג באו מעביות דבחי"דס ?הרי שיש בהם הפרש גדול, ד"א דבחי"שהוא ז, ק"א של הלמטה מטבור דא"דומה לקומת ז

ות רק אחר הסתלק, כי אין העביות ניכרת בפרצוף בעת התלבשות האור, התשובה היאן שמטבור "ירד ונתלבש בקומת זו, א"ג בקומת ז"כ בעת שהופיע פרצוף הנקודות דס"וע. האור

שנעשה סיום חדש ', וגרם לצמצום הב, ד זה בזה"ב בהבחי"ואז נתערבו הבחי, ק"ולמטה דאונעשה הפה דראש במקום , וכן גרם להשתנות מקום הזווג. במקום בינה דגוף של פרצוף ההוא

.נקבי העינים נעשה רק , "'צמצום ב"הנקרא , שמקור השיתוף של המלכות בבינה, והנך מוצא) סד

ס זו "ולפיכך לא יכלה קומת ע. ג שמה"י התפשטות פרצוף נקודות דס"ע, ק"למטה מטבור דאכי אין שום כח ושליטה יכול , ק"להתפשט למעלה מטבור דא', הבאה מצמצום ב, דנקודים

, התחיל מהטבור ולמטה' תוך שמקום התהוות הצמצום בומ. להתגלות למעלה ממקור יציאתו .כ הוכרחה גם קומת הנקודים להתפשט שם"ע

ע"וענין הפרסא שבין אצילות לבי, ע"העולמות אבי' המקום לד

שמקומו , ג"נעשה רק בפרצוף נקודות דס' שכל עיקרו של צמצום הב, והנה נתבאר) סה

ותדע שכל אלו . ז"ד ממעל לנקודה דעוהדהיינו ע, ק עד סיום רגליו"מטבור ולמטה דאולא למעלה , ג ההוא"באו רק בפרצוף נקודות דס, הזה' שנעשו בעקבות צמצום הב, השינויים

.ממנו

יצאו , ק וסיימה שם הפרצוף"ת דא"י עלית המלכות לחצי ת"שע, ומה שאמרנו למעלהאלא רק , ק עצמו"אי ד"לא נעשה זה בתנה, ק לבחינת חלל פנוי"מ דא"ת התחתון ונהי"חצי תק עצמו נבחנים השנוים הללו רק לבחינת עליית "אבל בא. ק"ג דא"י דפרצוף נקודות דס"בתנה

אבל . ס דנקודים בבחינתן"כדי להאציל לע, שהוא נתלבש בשינוים הללו, שפירושו, ן לבד"מ .ק עצמו לא נעשה שום שינוי"בא

ן "עוד מטרם העלית מ, לבינהדהיינו בעת עלית המלכות, והנה תיכף בעת הצמצום) סו

:חלוקות' ק לד"ג דא"גרם זה שיתחלק פרצוף הנקודות דס, ק"והזווג שנעשה בנקבי עינים דא ,הנבחנים למקום אצילות, ת עד החזה שלו"ב חג"כח. א ,שנעשה למקום בריאה, ת"ת שמחזה ולמטה עד סיום הת"ש ת"ב. ב ,ירהשנעשה למקום עולם היצ, י שלו"הספירות נה' ג. ג .שנעשה למקום עולם העשיה, המלכות שבו. ד פירושו המקום הראוי להתפשטות אור , כי מקום עולם אצילות, וטעם הדברים הוא) סזנמצא מסתיים שם , ת"הנקרא ת, ומתוך עלית המלכות המסיימת למקום בינה דגוף. העליוןת על "תיים שם בחצי תהרי שמקום האצילות נס. ואין האור יכול לעבור משם ולמטה. הפרצוף .החזה

שמתחת עולם , "פרסא"נקרא בשם , שסיום החדש הזה שנעשה כאן, וכבר ידעתכי באמת לא , והוא מטעם. חלוקות' יש בהם ג, שהן למטה מהפרסא, ובאלו הספירות. האצילות

כי מאחר . מ"הנקרא נהי, ן דגופא"הספירות זו' היו צריכים לצאת למטה מהאצילות רק בשהם למטה , ת"ן שלמטה מת"נמצאים רק הזו, ת"שהוא ת, נעשה בהבינה דגופאשהסיום .כ למטה מסיום"ת התחתון יצא ג"אמנם גם חצי ת. ת"ולא הת, מהסיום

ן הללו דבינה "ומתוך שהזו. ן"ב זו"ס כח"כ מע"כי הבינה דגוף נכללת ג, והטעם הואכ יצאו גם "וע. ים כמוהםהם נחשב, שנכללו בהבינה, ן דגוף הכוללים"הם שרשים של הזו

ומטעם זה נסדקה ספירת . ן הכוללים"ן דבינה למטה מהפרסא דאצילות ביחד עם הזו"הזון "ומוציאה גם את הזו, כי המלכות שעלתה לבינה עומדת שם. ת לרחבה במקום החזה"הת

.ת שמחזה ולמטה עד סיומו"ש הת"שהם ב, דבינה לחוץ, ת שייכים באמת להבינה דגוף"ש ת"כי הב. מ"ת לבין נהי"ש ת"ז יש הפרש בין ב"ועכ

לכן אין הפגם . ן"רק מפני שהם שורשי הזו, ולא יצאו למטה מסיום האצילות מחמת עצמםוהוא , מ ונעשו לעולם בפני עצמו"כ נבדלו מהנהי"וע. כי אין יציאתם מחמת עצמם, גדול בהם

".עולם הבריאה"הנקרא כי המלכות להיותה בחינת . בחינות' כ לב"לקו גנתח, ם"הנקרא נהי, ן דגוף"גם הזו) סח

נעשה , י"שהוא נה, א"והז. והיא נעשית למקום עולם העשיה, נמצאת פגמה יותר קשה, נוקבא .למעלה מעולם עשיה, לעולם היצירה

' ונעשה מקום לד', ג בסבת הצמצום ב"איך נחלק פרצוף הנקודות דס, והנה נתבאר נעשה מקום -ת עד החזה שבו "ב חג"אשר הכח. עשיה, יצירה, בריאה, אצילות: עולמות

. נעשה מקום לעולם הבריאה-ת "ת התחתון שמחזה עד סיום הת"וחצי ת. לעולם אצילותומקומם מתחיל מנקודת הטבור . לעולם העשיה-והמלכות שלו . לעולם היצירה-י שבו "והנהשהוא סוף שיעור הלבשת , ק"דהיינו עד סיום רגליו דא, ז"ק ומסתיים ממעל לנקודת עוה"דא

.ק"ג לפרצוף גלגלתא דא"פרצוף נקודות דס

שנתחדש בעולם הנקודים, ענין הקטנות והגדלות ג "שנעשה בפרצוף הנקודות דס', והנה אחר שידעת בדרך כלל ענין הצמצום ב) סט

נחזור ונבאר ענין יציאת , ק"שהוא פרצוף הרביעי דא, ס דעולם הנקודים"לצורך אצילות העשכל פרצוף תחתון נולד , וכבר נתבאר ענין יציאת פרצוף מפרצוף. ס דנקודים בפרטיות"הע

והגורם , אחר הזדככותו ועליתו להתחדשות הזווג להפה דעליון, ויוצא ממסך דגוף דעליון, המזכך למסך מעביות דגוף שבו, מ במסך דפרצוף העליון"להזדככות הזה הוא הביטוש דאו

ק מפרצוף "ב דא"שבדרך זה יצא פרצוף ע). ה"אות ל(ביות דראש ומשווה אותו לבחינת ע

ת הזדככות המסך והעליה לפה בע, כי בפרצופים הקודמים, אמנם יש כאן ענין נוסף) ע

כ כאן "משא. לא היה המסך כלול רק מהרשימות דעביות דגוף העליון בלבד, דראש דעליון .מיני רשימות' היה המסך הזה כלול מב, ק לצורך הנקודים"ג דא"בהזדככות המסך דס

ג "דהיינו מבחינת הסבירות דגוף דס, כי מלבד שהוא כלול מרשימות העביות של עצמווהוא מטעם . ק שלמטה מטבור"ן דא" הנה הוא כלול עוד מרשימות העביות דזו,ק"דא

ג ירדו למטה מטבור "שהנקודות דס) א"אות ס(ש "כמ, ק"התערבותם יחד למטה מטבור דא .ק אשר שם"ן דא"ק ונתערבו יחד עם הזו"דא

אשר מבחינת הרשימות. ומכח זה נתחדש כאן בפרצוף הנקודים ענין קטנות וגדלות) עא

ק שלמטה "ן דא"ומבחינות הרשימות דזו. ס דקטנות נקודים"יצאו עליהם ע, דעביות שבמסך .ס דגדלות נקודים"יצאו עליהם הע, שנתחברו ונתערבו עם הרשימות של המסך, מטבור

נחשבים לעיקר הפרצוף , ס דקטנות נקודים שיצאו על המסך"אשר הע, גם תדע) עב' ד שיצאו ג"ע, דהיינו מעצם המסך דגוף דעליון, משום שיצאו על סדר המדרגה, נקודים

ס דגדלות נקודים נבחנות רק לתוספת בלבד על פרצוף "אבל הע. ק"פרצופים הקודמים דאשלא באו על סדר , ק שלמטה מטבור"ן דא"משום שיצאו רק מזווג על הרשימות דזו, הנקודיםג למטה מטבור "קודות דסאלא שנתחברו ונתוספו על המסך מסבת ירידתו דפרצוף נ, המדרגה

).אות ע(ק "דא ג "כי אחר התפשטות הס, וכבר ידעת. ס דקטנות נקודים"והנה תחילה נבאר הע) עג

. וזיכך אותו על דרך המדרגה, דהיינו על המסך שלו, פ"מ באו"נעשה בו הביטוש דאו, ק"דאטה מטבור והן שירדו למ". ג"נקודות דס"נקראות , אשר הקומות היוצאות בדרך הזדככותו

והנה אחר שנגמר להזדכך מכל העביות דגוף ). ב"אות ס(ד אשר שם "ק ונתערבו עם הבחי"דאוקבל שם זווג , ג"נבחן שעלה לראש הס, ולא נשאר בו רק בחינת עביות דראש, שבמסך ).ה"אות ל(על שיעור העביות שנשארו ברשימות שבמסך , מחדש

, ב שהיתה במסך" שהיא העביות דבחי,שבחינה אחרונה דעביות, וגם כאן נבחן) עד

. א בלבד"ומהעביות לא נשאר כי אם בחי. ורק רשימו דהתלבשות נשאר ממנה, נאבדה לגמרי :מיני זווגים' ג ב"קבל המסך שם בראש הס) ג"אות מ(ולפיכך התכללות הרשימו "הנקרא , ב דהתלבשות"א דעביות תוך בחי"מהתכללות בחי. א

וקומה זו . ק דבינה"שהוא בערך ו, עליהן קומת בינה בקירוביצאה, דנקבה בהרשימו דזכר ".ספירת הכתר דנקודים"נקרא

ב דהתלבשות "דהיינו התכללות הרשימו דבחי, מהתכללות הזכר בהרשימו דנקבה. באבא ואמא דנקודים "הנקרא , ק בלי ראש"שהוא בחינת ו, א"יצאה קומת ז, א דעביות"בבחי ".א"אב

כי כל ראש . ס דראש נקודים"כלומר בחינת ע, "ר דנקודים"ג"ות קומות הללו נקרא' ובאינו , שהוא קומת הזכר, כי הכתר דנקודים, ויש חילוק ביניהם. ב"ר או כח"מכונה בשם ג

היא לבדה מתפשטת , שהם קומת הנקבה, א דנקודים"ואו, מתפשט לגוף ורק בראש הוא מאיר ".י דנקודים"נהת "חג"או " ס תחתונות דנקודים"ז"הנקרא , לגוף

:מדרגות זה תחת זה' באופן שיש כאן ג) עה .ק דבינה"שיש לו קומת ו, הוא הכתר דנקודים. א .והם שניהם בחינת ראש. א"שיש להם קומת ז, א דנקודים"הוא קומת או. ב .שהם בחינת הגוף דנקודים, מ"ת נהי"ת דנקודים חג"הוא ז. ג שבעת יציאתן , חנות אלו המדרגות דנקודיםנב, שמכח עלית המלכות לבינה, ותדע) עואין , כי מאחר שהזווג נעשה בנקבי עינים". אחורים"ו" פנים"הנקראים , חצאים' נתבקעו לב

ס דראש ונעשים "יצאו מהע, א ונוקבא" בינה התחתון וזשהם חצי, פ"והכלים דאח, שיצאו לחוץ מהראש, ועל כן אלו הכלים דראש, לבחינתה של המדרגה שלמטה מהראש

.ז נבקעה כל מדרגה ומדרגה"ועד. נבחנים לכלים דאחורים , פ דקומת זכר"כי האח. שאין בה פנים ואחורים, שאין לך מדרגה, ז"ונמצא לפי) עז

. שהם קומת הנקבה, א דנקודים"יצאו ממדרגת הכתר וירדו למדרגת או, דנקודיםשהם הכתר דהיינו למדרגות , ירדו ונפלו למדרגת הגוף שלהם, א דנקודים"שהם או, פ דקומת הנקבה"ואח .י דנקודים"ת נה"ס חג"ז

כי בפנימיותם נמצאים אחורים של , בחינות פנים ואחורים' א כלולים מב"שאו, ונמצאדהיינו , א עצמם"ועליהם מלביש הכלים דפנים דאו, פ דכתר"דהיינו האח, תרמדרגת הכ

כי . ת דנקודים כלולים מפנים ומאחורים"וכן הז. גלגלתא ועינים ונקבי עינים שלהם עצמםת "והכלים דפנים דז. ת"נמצאים בפנימיות הז, פ שלהם"שהם אח, א"הכלים דאחורים דאו

.נמצאים מלבישים עליהם מבחוץ שאי אפשר להיות בכל אלו , כ"חצאים גרם ג' וענין זה דהתחלקות המדרגות לב) עח

כי מתוך שחסר בכל מדרגה . ר"ק בחסר ג"דהיינו ו, המדרגות דנקודים יותר מבחינת נפש רוחוהנה ). ד"אות כ(שהם נשמה חיה יחידה , ר דאורות"הרי חסר שם ג, ן"הכלים בינה וזו' ג

ואין בכל . ת"ז, א"או, כתר: מדרגות הנקראות' שהן ג, יםס דקטנות נקוד"נתבארו היטב הען דכל מדרגה נפלה למדרגה "כי הבינה וזו, מדרגה זולת כתר חכמה דכלים ונפש רוח דאורות

.שמתחתיה

ן ויציאת הגדלות דנקודים"עלית מ ק "ן דא"ן דרשימות של הזו"שיצאו על המ, ס דגדלות הנקודים"ועתה נבאר הע) עט

כי עד עתה לא דברנו כי אם . ן"ויש לידע מקודם ענין עלית מ). א"אות ע(ו שלמטה מטבורנעשה שם , שעל הרשימות הנכללות בו. אחר שנזדכך, מעלית המסך דגוף לפה דראש דעליון

, אמנם עתה נתחדש ענין עלית מיין נוקבין. ס לצורך התחתון"המוציאות קומת ע, הזווג דהכאה, ק"ן דגופא דא"שהם הרשימות דזו, ג"ק לראש הס"ור דאכי אלו האורות שעלו מלמטה מטב

".ן"עלית מ"מכונים בשם ונתבאר ). אות ה(י "ס דאו"א ובינה של הע"ן הוא מהז"ודע שמקורו של עלית מ) פ

, ג"הנקרא בחי, ת"בעת שהאצילה את ספרוש הת, שהיא בחינת אור דחסדים, אשר הבינה, שםא "ויצא הז. א"ת שהוא ז"ו הארת חכמה בשביל התוהמשיכה ממנ, חזרה להתחבר עם החכמה

.בעיקרו מבחינת אור חסדים של הבינה ומיעוטו בהארת חכמה, א עולות אל הבינה"שכל אימת שהרשימות דז: א והבינה"ומכאן נעשה קשר בין הז

א "והעליה הזו של הז. א"בשביל הז, וממשיכה ממנו הארת חכמה, מתחברת הבינה עם החכמהא "כי בלי עלית הז". ן"עלית מ"מכונה תמיד בשם , מחברת אותה עם החכמהה, אל הבינהבהיותה בעצמותה רק אור דחסדים ואינה , אין הבינה נחשבת לנוקבא אל החכמה, להבינה

שאינה רוצה , שפירושו, ונבחנת שהיא תמיד אחור באחור עם החכמה. צריכה לאור החכמהכדי לקבל ממנו , זרת להעשות נוקבא לחכמהחו, א אליה"ורק בעת עלית הז. לקבל מהחכמה .א"בשביל הז, הארת חכמה

כי ". מיין נוקבין"לפיכך מכונה עליתו בשם . א עושה אותה לנוקבא"הרי שעלית הז. שפירושו שמקבלת ממנו כבחינת נוקבא מהדכר, א מחזירה פנים בפנים עם החכמה"עליתו דז

.ן"והנה נתבאר היטב סוד עלית המ ק הוא "ג דא"ופרצוף הס. ק הוא פרצוף החכמה"ב דא"עת שפרצוף עוכבר יד) פא

ב שבחינה "כי הע. שהם נבחנים לפי בחינה העליונה של הקומה שלהם, דהיינו. פרצוף הבינהנחשב , שבחינה העליונה שלו היא בינה, ג"והס. נחשב לכולו חכמה, העליונה שלו הוא חכמה

. ק"למטה מטבור דא, חזרו וירדו למקומם, ק אור חדש הזה"ן דא"ואחר שקבלו הזווהוא המוחין דגדלות . ס דנקודים"והאירו את אור החדש תוך הע. ס דנקודים"צאים העששם נמשהם הרשימות , דרשימות' שיצאו על המין הב, ס דגדלות"והנה נתבאר הע. ס דנקודים"של הע

, אמנם המוחין דגדלות האלו גרמו לשבירת הכלים). א"אות ע(ק "ן שלמטה מטבור דא"דזו .ש להלן"כמ

. א"הנקראות כתר ואו, מדרגות בראש דנקודים' שיש ב, ד"עיל באות עונתבאר ל) פבהאיר תחילה אל , ס דנקודים"ג אל הע"ב ס"ק את אור החדש דע"ן דא"כשהאירו הזו, ולפיכך

ן "ר דאורות ובינה וזו"והשלימו בג, ששם מלביש הכתר, ק"הכתר דנקודים דרך טבורו דאוהשלימם , א"ששם מלבישים או, ק"יסוד דאא דנקודים דרך ה"כ האיר אל או"ואח. דכלים

.ן דכלים"ר דאורות ובינה וזו"בג , והענין הוא. ס דנקודים"שגרם אור חדש הזה אל הע, ונבאר תחילה ענין הגדלות) פג

משום , ק"א דנקודים היו בבחינת ו"שקומת הכתר ואו, ד"ש באות ע"כי יש להקשות על מ, ק"ג למטה מטבור דא"י ירידת הנקודות דס"עש, והלא אמרנו. א"שיצאו על עביות דבחי

ד "הרי יש במסך הזה גם רשימו של בחי. ג שהוא בינה"ד במסך דנקודות דס"נתחברה הבחיס בקומת כתר ואור "ע, ג"בעת התכללותו בראש הס, כ היה צריך לצאת על המסך"וא. דעביות ?א"וק בלי ראש בא"וקומת ו, ק דבינה בספירת הכתר"ולא קומת ו, היחידה

, שהיא נקבי עינים, ד נכללה בבינה"כי מתוך שהבחי! כי המקום גורם: והתשובה היא, כ לא נעשה הזווג"וע. ודומה כמו שאיננה שם, ד בפנימיות הבינה"נעלמה שם העביות דבחיאות (שהם מעצם המסך דבינה לבד , א דעביות"ב דהתלבשות ובחי"רק על הרשימות דבחי

.ק גמורים"ק דבינה וו"ו: הקומות' ו בולא יצאו שם אלא אל) ד"ע י "ק שלמטה מטבור המשיכו את האור החדש ע"ן דא"אחר שהזו, ולפיכך עתה) פד

הנה מתוך שפרצוף , )א"אות פ(והאירו אותו לראש דנקודים , ק"ג דא"ב ס"ן שלהם מע"המכ " ע,ד למקום נקבי עינים"שהעלה את הבחי, הזה' ק אין לו שום נגיעה בצמצום ב"ב דא"ע

שהעלה מקום הזווג לנקבי ', חזר וביטל בו את הצמצום ב, כשהאור שלו נמשך לראש דנקודיםדהיינו במקום ', כמו שהיתה בעת הצמצום הא, ד למקומה לפה"והוריד בחזרה את הבחי. עינים

.הפה דראשהנה , )ו"אות ע(נפלו מהמדרגה ' שמסבת צמצום הב, הכלים אוזן חוטם ופה' ונמצאו ג

ואז ירד שוב מקום הזווג מנקבי עינים אל . זרו ועלו למקומם למדרגתם כבתחילהעתה ח .ס בקומת כתר"יצאו שם ע, ד כבר היא במקומה"ומאחר שהבחי. ד במקום הפה דראש"הבחי

' הרויח ג, ק אל הראש דנקודים"ן דא"שהמשיך הזו, י אור החדש"שע, והנה נתבארשהיו חסרים לו בעת יציאתו , ן" שהם בינה וזו,פ"הכלים אח' וג, האורות נשמה חיה יחידה

.מתחילה , ת"שהעלה את ה', אשר צמצום הב. ונתבאר היטב הקטנות והגדלות דנקודים) פהק "שהוא קומת ו, גרם לקומת הקטנות דנקודים, ונגנזה שם, למקום נקבי עינים, ד"שהיא בחי

י "וע. ונשמה חיה יחידה דאורותן דכלים "והיו חסרים שם בינה וזו, א באורות דנפש רוח"או ז .למקומו' חזר הצמצום א, ק אל הנקודים"ג דא"ב ס"ביאת אור חדש דע

, ת ירדה מנקבי עינים וחזרה למקומה למלכות"כי ה, ן דכלים לראש"וחזרו הבינה וזו. ס בקומת כתר ויחידה"ויצאו הע. שחזרה למקומה, ד"ואז נעשה הזווג על בחי". פה"הנקראת

:ולשם הקיצור מכאן ואילך. ן דכלים"ב זו"י דאורות והכח"נחונשלמו הנר ,"פ למטה"ת לנקבי עינים וירידת אח"עלית ה"והקטנות בשם ' נכנה להצמצום ב

פ "ת מנקבי עינים ומחזיר האח"המוריד ה, ג"ב ס"ואת הגדלות נכנה בשם ביאת אור דע ,למקומם

,דראשן "ב זו"ס כח"פ הם שמות דע"ע ואח"גם תזכור תמיד שגו

,פ"ע ואח"וגם הם נחלקים לפי גו. מ"ת נהי"ס דגוף מכונים בשם חג"והע , הם גלגלתא ועינים ונקבי עינים-ת עד החזה "כי החסד וגבורה ושליש עליון דת

,פ"ם הם אח"ת ונהי"ש ת"וב ,ת עד החזה הם מכונים כלים דפנים"ע או חג"שגלגלתא ועינים ונ, גם תזכור

,מ שמחזה ולמטה מכונים כלים דאחורים"ת ונהי"ש ת"פ או ב"ואחאשר לא נשאר בכל מדרגה רק הכלים ', שנעשה עם צמצום ב, וכן תזכור ענין בקיעת המדרגה

).ז"אות ע(יש בפנימיותו הכלים דאחורים של העליון , וכל תחתון. דפנים לבד

הנקודות חולם שורק חירק' ביאור ג :שהם, ש תוך סוףבחינות רא' שהנקודות נחלקות לג, דע) פו

,"חולם"הנכללות בשם , שממעל לאותיות, נקודות עליונות' דהיינו ו, "מלאפום"או " שורק"הנכללות בשם , שבתוך האותיות, ונקודות אמצעיות

,ובתוכה נקודה ".חירק"הנכללות בשם , שמתחת האותיות, ונקודות תחתונות

ס דראש הם רק "כי הע. פירות דגוףדהיינו הס, כי אותיות פירושם כלים. וזה ביאורם) פז

המחיים את הכלים ומנענעים , ונקודות פירושם אורות. שרשים לכלים ולא כלים ממשק קבלו "ן דא"שהזו, והוא בחינת אור חדש". אור חיה"הנקרא , והיינו אור החכמה. אותם והשיבו, ת בחזרה לפה דכל מדרגה"והורידו את ה, ג והאירו להכלים דנקודים"ב ס"מע

.ר דאורות"פ דכלים וג"להמדרגה את האחומחבר אותם , פ ומעלה אותם מהמדרגה שלמטה" הרי שאור הזה מנענע הכלים דאח

ב "וזה האור להיותו נמשך מע". נקודות המנענעות להאותיות"ס "שז, לעליונה כבתחילה .י התלבשותו בתוכם"פ ע"כ הוא מחיה לאותם הכלים דאח"ע, שהוא אור חיה, ק"דא ' ס דנקודים דרך ב"ק האירו את אור החדש הזה להע"ן דא"שהזו, וכבר ידעת) פח

:מקומות ,דרך הטבור האיר להכתר דנקודים

.א דנקודים"ודרך היסוד האיר לאו. המאיר לאותיות מלמעלה מהם, "חולם"שהארה דרך הטבור מכונה בשם , ותדע

וא קומת הזכר דראש שה, שהארת הטבור אינו מגיע אלא לכתר דנקודים, והוא מטעםשהם הכלים דגוף , ת של הנקודים"וקומת הזכר אינו מתפשט לז). ד"אות ע(הנקודים

לפיכך נבחן שהוא מאיר אליהם רק ממקומו למעלה ואינו ". אותיות"שנקראים .מתפשט באותיות עצמם

עם נקודה שהיא עומדת תוך שורת ' דהיינו ו". שורק"וההארה דרך היסוד מכונה בשם , שהם קומת הנקבה דראש הנקודים, א דנקודים"כי הארה זו מגיע לאו, והטעם. יותהאות

כ נמצא "וע". אותיות"הנקראים , ת דנקודים"שהם הז, שאורותיה מתפשטים גם לגוף .נקודת השורק תוך שורת האותיות

ת "המוריד ה, אשר הארת אור חדש דרך הטבור. והנה נתבארו היטב החולם והשורק) פט

שממעל , הוא סוד נקודת החולם, פ דכתר"ומעלה בחזרה האח, ינים דכתר לפהמנקבי ע .לאותיות

ומשיב להם , א להפה שלהם"ת מנקבי עינים דאו"המוריד ה, והארת אור חדש דרך היסודת "מטעם שמוחין אלו באים גם בז. שבתוך האותיות, ס נקודת השורק"ה, פ"את האח ".אותיות"הנקראים , דנקודים

להוריד בחינת , א"ת עצמם מקבלים מאו"שהז, הוא בחינת האור חדש, החירקוסוד) צז חוזרים אליהם "שעי. ק"אל מקום סיום רגלי א, העומדת בחזה שלהם, ת המסיימת"ה

ע "אשר אז יוחזרו הבי. ע"שנעשו למקום בי, שהם הכלים שמחזה ולמטה, פ שלהם"האח .להיות כמו אצילות

', ולבטל לגמרי את הצמצום ב, ת מהחזה"להוריד ההת דנקודים לא יכלו "אמנם הז. ת"נשברו תיכף כל הכלים דז, ע"אלא בעת שהמשיכו האור לבי. ע"והמקום בי, והפרסאוהיה האור מוכרח תיכף . היה מעורב בכלים האלו, העומדת בפרסא, ת המסיימת"כי כח ה

, פנים שלהםונשברו גם הכלים ד. ע"והכלים נשברו ומתו ונפלו לבי. להסתלק משם. כי גם מהם נסתלק כל האור. דהיינו הכלים שמחזה ולמעלה, העומדים למעלה מפרסא .וזה היה מחמת חיבורם עם הכלים דאחורים לגוף אחד. ע"ונשברו ומתו ונפלו לבי

כי אדרבה , שנקודת החירק לא יכלה לצאת לשליטתה בעולם הנקודים, והנך רואה) צא

דהיינו , ינו משום שרצתה להתלבש בתוך האותיותוהי. היא גרמה לשבירת הכלים .ע"שנעשו לבי, מ שלמטה מפרסא דאצילות"בתנהי

כי שם נתקנה להאיר מתחת . קבלה נקודת החירק את תיקונה, בעולם התיקון, כ"אמנם אחהצריך להוריד , א"ת דאצילות מקבלים את אור הגדלות מאו"דהיינו שבעת שהז. האותיות, מ לאצילות"ולחבר את הכלים דתנהי, ק"ם החזה לסיום רגלין דאת המסיימת ממקו"את ה

י "אלא שהם מעלים התנה, אינם עושים כן-ק "והאורות יתפשטו למטה עד סיום רגלין דאומקבלים האורות בהיותם . ע אל מקום האצילות שלמעלה מפרסא"הללו ממקום בי

.ם הנקודיםכ כבעול"כדי שלא יארע בהם שוב שביה, למעלה מפרסא דאצילותעומדת מתחת אלו , ת דאצילות"י דז"המעלה את הכלים דתנה, שנקודת החירק, וזה נבחן

הרי שנקודת החירק . דהיינו שעומדת במקום הפרסא דאצילות, מ שהעלתה"הכלים תנהי .נקודות חולם שורק חירק בדרך כלל' והנה נתבאר סוד ג. משמשת מתחת האותיות

א וביאור ספירת הדעת" לאות דנקודים"ן דז"ענין עלית מ

דהיינו לעת יציאת ', שנעשה בצמצום ב, ת לנקבי עינים"שבסבת עלית ה, כבר נתבאר) צב

:חצאים' נחלקה כל מדרגה לב, ס דנקודים"הקטנות דע ,"כלים דפנים" נשארים במדרגה ונקראים משום זה -גלגלתא ועינים כלים "נקראים משום זה , הנפולים מהמדרגה להמדרגה שמתחתיה-ואזן חוטם פה

".דאחוריםבאשר הכלים , שכל מדרגה ומדרגה נעשית כפולה מפנימיות וחיצוניות, באופן

פ הנפולים "ונמצאים אח. דאחורים דעליונה נפלו בפנימיות הכלים דפנים של עצמהא מלובשים "פ הנפולים דאו"ואח, א"דכתר נקודים מלובשים תוך גלגלתא ועינים דאו

).ו"אות ע(ת דנקודים "ועינים דזתוך גלגלתא המוריד בחזרה את , ק להמדרגה"ג דא"ב ס"שגם בביאת האור חדש דע, ומכאן נמשך) צגאשר אז מחזרת המדרגה אליה את , דהיינו לעת הגדלות דנקודים, ת למקומה לפה"ההאשר גם המדרגה , נבחן אז, ס דאורות"ס דכלים והע"ונשלמים לה הע, פ שלה"האח

.עולה גם היא עמהם ביחד לעליונה, פ דעליונה" שהיתה דבוקה על אח,התחתונהפ דעליון בעת "וכמו שהתחתונה היתה דבוקה באח". אין העדר ברוחני: "כי זה הכלל

פ דעליונה שבים "דהיינו בעת שהאח, כן אינם נפרדים זה מזה בעת הגדלות, הקטנותכי . דרגה עליונה ממששמדרגה התחתונה נעשתה עתה לבחינת מ, ונמצא. למדרגתם

.התחתון העולה לעליון נעשה כמוהו ת מנקבי עינים בחזרה "והורידו הה, ג"ב ס"א קבלו האור חדש דע"בעת שאו, ונמצא) צד

פ אלו "המלבישים האח, ת"הנה גם הז, פ שלהם"והעלו אליהם את האח, אל הפה שלהם. א"דרגה אחת עם אות למ"ונעשו הז. א"עלו עתה גם הם עמהם ביחד לאו, בעת קטנות

, א"ובהיותם מדרגה אחת עם או". ן"עלית מ"א נקרא בשם "ת לאו"והנה עליה הזו של הז .א"נמצאים מקבלים גם אורותיהם דאו

א אל הבינה מחזיר אותה פנים "הוא מטעם שעלית הז, "ן"מ"ומה שנקרא בשם ) צה

פ "ת נתעלו עם האח"זכ בעת שה"וע. ן"ת הם זו"ונודע שכל ז). אות פ(בפנים עם החכמה

, א"אין הפירוש שנעדרו ממקומם לגמרי ועלו לאו, א שאמרנו"ת לאו"אמנם עלית הז) צואין הפירוש שנעדרה , הנאמר ברוחניות" שינוי מקום"כל ו". אין העדר ברוחני"כי

אלא רק תוספת יש , כדרך העתקת מקום בגשמיות, ממקומה הקודם ובאה למקום החדשא "ת עלו לאו"שהגם שהז, באופן. כי באו למקום החדש וגם נשארו במקומם הקודם, כאן .כ במקומם במדרגתם למטה כמקודם לכן"מכל מקום נשארו ג, ן"למ א וקבלו שם "ן לאו"ן למ"שאחר שעלו הזו, פ שאנו אומרים"אע, ז תבין"וכן עד) צז

הנה גם כאן אין הפירוש שנעדרו , יוצאים משם וחוזרים למקומם למטה, אורותיהם, א"ן נעדרים ממקומם למעלה באו"כי אם היו הזו. ממקומם למעלה ובאו להמקום שלמטה

ואז היה נפסק השפע . א כמקודם לכן"זרים אבוהיו חו, א תיכף"פ דאו"היה נפסק הזווג פב .ן שלמטה היו אובדים את המוחין שלהם"וגם הזו. שלהם

כי חפץ חסד "ה "בסו, שהבינה מטבעה חושקת רק באור דחסדים, כי כבר נתבאר למעלהורק בעת עלית . א"כ נמצאת עם החכמה אב"וע. ואין לה ענין כלל לקבל אור חכמה, "הואבכדי להשפיע הארת חכמה אל , פ עם החכמה"וזרת הבינה בזווג פבח, ן"ן להם למ"הזו ).אות פ(א "הז

א "כדי ליתן קיום והעמדה אל הזווג דאו, ן ישארו שם תמיד"שהזו, ולפיכך הכרח הואאלא . א בעת שבאים למקומם למטה"ן נעדרו ממקום או"כ אי אפשר לומר שהזו"וע. פ"פב

ן ירדו "שהגם שהזו, באופן. לא תוספת בלבדאינו א" שינוי מקום"שכל , כמו שאמרנו .כ למעלה"מכל מקום נשארו ג, למקומם למטה

ק עד "כי בכל פרצופי א. שנתחדש בעולם הנקודים, ומכאן תבין סוד ספירת הדעת) צח

ומעולם הנקודים ואילך כבר יש גם ספירת . ן"ב זו"ס כח"הנקודים אין שם כי אם ע .ן"ד זו"ואנו חושבים כחב, הדעת

ק אלא רק ענין עלית המסך לפה "ן לא היה בפרצופי א"והענין הוא שגם ענין עלית מ, כי נתבאר. א"ן אל או"ן דזו"שספירת הדעת נמשך מעלית מ, ותדע). ט"אות ע(דראש , המה נשארים שם גם אחר יציאתם משם למקומם למטה, ב"ן לחו"שעלו שם למ, ן"שזו

נקראים , א"הנשארים באו, ן האלו"והזו. פ"בא פ"בכדי ליתן קיום והעמדה להזווג דאו. פ"המקיים ומעמיד אותם בזווג פב, ב ספירת הדעת"כ יש עתה לחו"וע". ספירת הדעת"

.ן למקומם"ונשארו שמה גם אחר יציאת הזו, ן"ן שעלו שמה למ"שהם הזו, ק"אבל בפרצופי א. ן"ד זו"ס בהשמות כחב"כ אנו חושבים מכאן ואילך את הע"וע

כ לא היה שם ספירת "ע, ן"שעוד לא היה שם ענין עלית מ, עולם הנקודיםשמקודם א "כי הז". גבורות' חסדים וה' ה"שספירת הדעת מכונה תמיד בשם , גם תדע. הדעת

.ג"והנוקבא שנשארה שם היא בחינת ה, ח"הנשאר שם הוא בחינת ה עשר ולא אחד , ס הן עשר ולא תשע"הע"ש, ואיו להקשות על מה שכתוב בספר יצירה) ק

הרי יש אחד עשר ספירות , ולפי האמור שבעולם הנקודים נתחדש ספירת הדעת". עשר ?ן"ד זו"כחב

, ן"שספירת הדעת היא הזו, כי נתבאר. ס"שאין זה הוספה של כלום על הע, והתשובה היא :ן"בחינות זו' אלא שיש ב, כ אין כאן הוספה"וא. ן ונשארו שם"שעלו למ

,שהם בחינת גוף, ם למטהן שבמקומ"הם הזו. אואין העדר . ן"מטעם שכבר היו שם בעת עלית מ, א"ן שנשארו בראש באו"הם הזו. ב

ן "ב זו"ס כח"כי סוף סוף אין כאן אלא ע, ס"הרי שאין כאן שום הוספה על הע. ברוחני .ס"אין זה מוסיף כלום על בחינת הע, א"ן בראש באו"ואם נשארו גם בחינת הזו. בלבד

ע"ירת הכלים ונפילתם לביענין שב

ת "שהם בחינת הכלים דפנים דז, ן וספירת הדעת"ונתבאר היטב סוד עלית מ) קאק "ן דא"ק מן הזו"ג דא"ב ס"א קבלו אור החדש דע"כי או. א"שנמשכו ועלו לאו, דנקודים

והעלו את הכלים , ת מנקבי עינים שלהם אל הפה"והורידו הה, בסוד נקודת השורקת "שמתוך כך עלו גם הכלים דפנים דז. ת דנקודים" שהיו נפולים בהז,דאחורים שלהם

ת דנקודים שם בבחינת "ונעשו הז). ד"צ-ט"אות פ(א "הדבוקים בהכלים דאחורים דאו .פ"א בבחינת פב"והחזירו או. ן"מ

שנעשה , כ הזווג דהכאה"ע, כבר חזרה למקומה במקום הפה, ד"שהיא בחי, ת"ומתוך שה). ד"אות פ(ס שלמות בקומת כתר באור היחידה "הוציא ע, ד"על המסך הזה דבחי

וכל . א"שגם הן קבלו אורות הגדולים ההם דאו, ן"הנכללות שם בסוד מ, ת"ונמצאים הז, ששם נעשה הזווג, א הם בחינת הראש דנקודים"כי או. זה הוא רק בבחינת ממטה למעלה

.ס ממטה למעלה"המוציא עת עם כל "ואז נמשכו הז). אות נ( דהיינו ממעלה למטה ,כ לבחינת גוף"ז מתפשטים ג"ואח

ונגמר הראש והגוף של פרצוף הגדלות . א אל מקומם למטה"האורות שקבלו באו ).ו"אות כ(והתפשטות זו נבחן לבחינת הטעמים דפרצוף גדלות הנקודים . דנקודים

). ז"אות מ (טעמים נקודות תגין אותיות: הבחינות' כי גם בפרצוף נקודים נבחנים ד) קב

אלא בתחתון נתוספים . הכרח הוא שיהיו גם בתחתונים, כי כל הכחות שישנם בעליונים". טעמים"שעיקר התפשטות כל פרצוף נקראת בשם , ונתבאר שם. ענינים על העליון

י הביטוש הזה מזדכך המסך בדרך "שע, פ"מ באו"ואחר התפשטותו נעשה בו הביטוש דאו .אשעד שמשתוה לפה דר, המדרגה

נמצא אור העליון מזדווג במסך בכל מצב של עביות , ומתוך שאור העליון אינו פוסקוכשבא . יוצא עליו קומת חכמה, ג"ד לבחי"כשמזדכך מבחי, דהיינו. שבדרך זיכוכו

וכשבא לבחינת . א"יוצא עליו קומת ז', וכשבא לבחינה א. יוצא עליו קומת בינה, ב"לבחי, שיוצאים על המסך בעת הזדככותו, וכל אלו הקומות.יוצא עליו קומת מלכות, שורש

".נקודות"נקראים בשם , והכלים". תגין"הנשארים מהאורות אחר הסתלקותם נקראים בשם , והרשימות

ואחר שהמסך מזדכך ". אותיות"הנשארים אחר הסתלקות האורות מהם נקראים בשם ויוצא עליו שם פרצוף . שםנמצא נכלל במסך דפה דראש בזווג אשר , כולו מהעביות דגוף

.שני : פרצופין' כי גם כאן יוצאים ב. והנה ממש על דרך זה נעשה גם כאן בפרצוף נקודים) קג, וכל ההפרש הוא. אותיות, תגין, נקודות, טעמים: ובכל אחד מהם. זה תחת זה. ג"ס, ב"ע

ח הדין אלא מחמת כ, פ"מ באו"כי ענין הזדככות המסך לא נעשה כאן מחמת הביטוש דאוומטעם זה לא נשארו הכלים הריקים ). אות צ(שהיה כלול בכלים ההם , דמלכות המסיימת

אלא נשברו , ק"ג דא"ב ס"הפרצופין גלגלתא ע' כמו בג, בפרצוף אחר הסתלקות האורות .ע"ומתו ונפלו לבי

שיצא בקומת , דנקודים' שהוא פרצוף א, שיצא בעולם הנקודים, והנה פרצוף הטעמים) קדא "ת מפה דאו"והגוף הוא התפשטות הז, א"שהראש יצא באו, יצא בראש וגוף, רכת

".מלך הדעת"א ולמטה נקרא "והנה התפשטות הזאת שמפה דאו). א"אות ק(ולמטה אלא . ן"שחזרו ונתפשטו למקומם אחר העלית מ, ת דנקודים"והוא באמת כללות כל הזשנקרא שם בשם , )ח"אות צ (א"פ דאו"א לקיום והעמדה לפב"מתוך ששרשם נשאר באו

כ "לפיכך גם התפשטותם ממעלה למטה לבחינת גוף נקרא ג, א"המזווג לאו, "מוח הדעת" .דנקודים' והוא מלך הא". מלך הדעת"דהיינו , בשם הזה

כ בהתפשטות ממעלה למטה "מתגלה ג, ס דראש"שכל הכמות והאיכות שבע, ונודע) קהה וירדה מלכות המזדווגת ממקום נקבי עינים כמו שבאורות דראש חזר, ולפיכך. לגוף

, חזרו וחיברו להם את הכלים דאחורים, שהם הכלים דפנים, ע"ע ונ"וגו, למקום הפהנמשכו , כן בהתפשטותם ממעלה למטה לגוף, והאורות נתפשטו בהם, פ"שהם האח

.ע למטה מפרסא דאצילות"מ שבבי"שהם התנהי, האורות גם לכלים דאחורים שלהם

כ תיכף "ע, פי שכח מלכות המסיימת שבפרסא דאצילות מעורב בכלים ההםאמנם לוכל . נסתלקו לגמרי מהכלים ועלו לשורשם, בפגישת האורות דמלך הדעת בכח הזהכי הסתלקות האורות . ע"ונפלו לבי, ומתו, הכלים דמלך הדעת נשברו פנים ואחור

ואז נזדכך המסך . "מיתה"הנקרא , מהכלים הוא כמו הסתלקות החיות מגוף הגשמי .ג"ונשאר בו רק עביות דבחי. מאחר שהכלים האלו כבר נשברו ומתו, ד"מהעביות דבחי

כן נתבטלה העביות , ד מהמסך דגוף מחמת השבירה"וכמו שנתבטלה העביות דבחי) קו

כי העביות דראש ועביות דגוף דבר אחד . א"ההיא גם בהמלכות המזדווגת של ראש באו. א"ולכן נפסק הזווג דקומת כתר גם בראש באו). אות נ(זה פועל אלא שזה כח ו. הוא

, חזרו ונפלו למדרגה שמתחתיה, שהשלימו לקומת כתר, פ"שהם האח, והכלים דאחוריםשכל קומת , ונמצא". א"ביטול האחורים דקומת כתר מאו"וזה מכונה . ת"דהיינו להז

.נסתלקה, ראש וגוף, הטעמים דנקודים , ג"נמצא שחזר ונזדווג על העביות דבחי, ליון אינו פוסק מלהאירומתוך שאור הע) קז

נתפשט , והגוף שממעלה למטה. ס בקומת חכמה"ויצאו ע. א"הנשאר במסך של ראש באוואז נתבטלה . ע ונשבר ומת"וגם הוא נמשך לבי. דנקודים' והוא מלך הב. לספירת החסד

שהשלימו לקומת , פ"האח, ריםוגם הכלים דאחו. ג מהמסך דגוף ודראש"גם העביות דבחי .ל בקומת כתר"כנ, ת"לז, חזרו ונתבטלו ונפלו למדרגה שמתחתיה, א"חכמה זו דאו

והגוף . ס בקומת בינה"ויצאו ע. שנשאר במסך, ב"כ נעשה הזווג על העביות דבחי"ואחע "וגם הוא נמשך לבי. דנקודים' והוא מלך הג. שממעלה למטה נתפשט בספירת הגבורה

ונפסק הזווג דקומת בינה גם . ב בראש וגוף"ונתבטלה גם העביות דבחי. ונשבר ומת .ת"והאחורים של קומת בינה דראש נפלו למדרגה שמתחתיה בהז. בראש. א"ס בקומת ז"ויצאו עליה ע. שנשאר בהמסך, א"כ נעשה הזווג על העוביות דבחי"ואח

תקיים ונסתלק האור וגם הוא לא נ. ת"והגוף שלו ממעלה למטה נתפשט בשליש עליון דתא נפל למדרגה "והאחורים דקומת ז. א בגוף וראש"ונזדככה גם העוביות דבחי. ממנו

.ת"לז, שמתחתיה נתבטלו , כי בשבירת מלך הדעת. פ"שהם האח, א לירד"וכאן נגמרו כל האחורים דאו) קחפ "א רק אח"נתבטלו באו, ובשבירת מלך החסד. פ השייכים לקומת כתר"א רק אח"באו. פ השייכים לקומת בינה"נתבטלו האח, ובשבירת מלך הגבורה. שייכים לקומת חכמהה

.א"פ דקומת ז"נתבטלו האח, ת"ובהסתלקות שליש עליון דתונשאר . ע דקטנות"ולא נשאר בהם רק הגו, א"ונמצא שנתבטלה כל בחינת הגדלות דאו

. ה למסך דראשונשתו, כ נזדכך המסך דגוף מכל עביותו"ואח. במסך רק עביות דשורשומתחדשים שמה הרשימות שבו חוץ . אשר אז נמצא נכלל בזווג דהכאה של ראש

הנקראת , ובכח התחדשות הזה יצא עליו קומה חדשה). א"אות מ(מהבחינה האחרונה ".ת"ישסו" ס "ויוצאים עליו ע. ג"לא נשאר בו כי אם בחי, ומתוך שהבחינה אחרונה נאבדה) קט

וירד והלביש במקום , א"יצא מהראש מאו, ביות דגוף שבווכשהוכרה ע. בקומת חכמהוהראש הזה מכונה . ס דראש"ומוציא מחזה ולמעלה הע). ה"אות נ(החזה דגוף דנקודים

והוא מלך . ת"ת עד סיום הת"ש ת"והגוף שלו הוא מוציא מהחזה ולמטה בב". ת"ישסו". ג ראש וגוף" דבחיונזדככה העביות. ע ונשבר ומת"וגם הוא נמשך לבי. דנקודים' הד

.והכלים דאחורים של ראש נפלו למדרגה שמתחתיה במקום גוף שלהםוהגוף שלו . ויצא עליו קומת בינה. הנשאר בו, ב"כ נעשה הזווג על עביות דבחי"ואח

' דהיינו מלך ה, והם שניהם מלך אחד. הכלים נצח והוד' שממעלה למטה נתפשט בב. ב בראש וגוף"ונזדככה גם העביות דבחי. ומתוע ונשברו"וגם הם נמשכו לבי. דנקודים

.לגוף, והכלים דאחורים של הקומה נפלו להמדרגה שמתחתיהוהגוף שלו . א"ויצא עליו קומת ז. שנשארה בו, א"כ נעשה הזווג על עביות דבחי"ואח

ע ונשבר "וגם הוא נמשך לבי. דנקודים' והוא מלך הו. שממעלה למטה נתפשט בכלי דיסוד

. ויצא עליו קומת מלכות. הנשאר במסך, כ נעשה הזווג על העביות דבחינת שורש"ואחע "וגם הוא נמשך לבי. דנקודים' והוא מלך הז. והממעלה למטה שלו נמשך לכלי דמלכות

והאחורים דראש נפלו למדרגה . יות דשורש בראש וגוףונזדככה גם העב. ונשבר ומתכ דכל "וכן שביה, ת"ועתה נגמרו להתבטל כל הכלים דאחורים דישסו. בגוף, שמתחתיה

".מלכים' ז"הנקראים , ת דנקודים"ז , ת דנקודים"א וישסו"הפרצופים או' והנה נתבארו הטעמים ונקודות שיצאו בב) קי

שהם, קומות זה למטה מזה' ו דא יצא"שבאו". ג"ב ס"ע"הנקראים ,"א"הסתכלות עיינין דאו"הנקראת , קומת כתר ,"גופא דאבא"הנקראת , קומת חכמה ,"גופא דאמא"הנקראת , קומת בינה

".א"יסודות דאו"הנקראת , א"קומת ז:שהם, גופים' שמהם נתפשטו ד ,מלך הדעת ,מלך החסד

,מלך הגבורה .ת עד החזה"ע דת"'מלך ש

הקומות ' דהיינו בד, אבל מבחינת הראשים. אלו נשברו פנים ואחורים יחדהגופים' ודע דכל "ע ונ"דהיינו בחינת הגו, נשארו בהקומות כל הכלים דפנים שבהם, א"שבאושבכל קומה , ורק הכלים דאחורים. שהיה בהם מעת הקטנות דנקודים, קומה

ונפלו , רההם בלבדם חזרו ונתבטלו בסבת השבי, שנתחברו בהם בעת הגדלות-ו"אות ע(כמו שהיו לפני יציאת הגדלות דנקודים , ונשארו, למדרגה שמתחתיהם

).ז"ע

:קומות זה למטה מזה' ת יציאת ד"ז ממש היה בפרצוף ישסו"ועד) קיא ,זה בזה" ת"הסתכלות עיינין דישסו"היא קומת חכמה ונקראת ' שקומה הא ,וקומת בינה

,א"וקומת ז .וקומת מלכות

:שהם, גופים' טו דשמהם נתפש ,ת"ש תתאין דת"מלך ב ,ה"מלך נו

,מלך היסוד .המלכות

הקומות ' דהיינו בד, אבל בהראשים. הגופים שלהם נשברו פנים ואחור יחד' וד. ורק האחורים בלבד נתבטלו בסבת השבירה, נשארו הכלים דפנים שבהם, ת"דישסו

יצא , ת"א וישסו"פים אוהפרצו' והנה אחר ביטול אלו ב. ונפלו למדרגה שמתחתיהםולפי שלא נתפשט ממנה לבחינת גוף אלא רק תיקוני כלים . ה בנקודים"עוד קומת מ

.לא אאריך בו, בלבד

ק"שיצא מהמצח דא, ה החדש"עולם התיקון ומ

:ק"פרצופים הראשונים דא' והנה נתבאר היטב מתחילת הפתיחה עד כאן ד) קיבס "והע, ד"שהזווג דהכאה נעשה בו על בחי, "אפרצוף גלגלת"הנקרא , ק"דא' פרצוף הא

,שבו הן בקומת כתר, ג"אשר הזווג דהכאה נעשה בו על עביות דבחי, "ק"ב דא"ע"נקרא , ק"דא' פרצוף הב

,והוא מלביש מפה ולמטה דפרצוף הגלגלתא. ס שלו הן בקומת חכמה"והע

ס "והע. ב" דבחישהזווג דהכאה נעשה בו על עביות, "ק"ג דא"ס"ק נקרא "דא' פרצוף הג ,ק"ב דא"והוא מלביש מפה ולמטה דפרצוף ע. שלו הן בקומת בינה

ס "והע, א"שהזווג דהכאה נעשה בו על עביות דבחי, "ק"ה דא"מ"ק נקרא "דא' פרצוף הדוהוא נחלק לפנימיות . ק"ג דא"ופרצוף זה מלביש מטבור ולמטה דס. א"שבו הן בקומת ז

וכאן ". עולם הנקודים"והחיצוניות נקרא , "ק"ן דא"בה ו"מ"שהפנימיות נקרא , וחיצוניות, ן"ועלית מ, והגדלות, והקטנות', הנקרא צמצום ב, נעשה ענין השיתוף של המלכות בבינה

כי כל אלו נתחדשו . וענין שבירת הכלים, פ"ב פב"המכריע והמזווג החו, וענין הדעת ".עולם הנקודים"או " ה"מ"הנקרא , ק"דא' בפרצוף הד

דהיינו גלגלתא , בחינות עביות שבמסך נקראים על שם הספירות שבראש' ואלו ה) קיג

:פ"עינים ואח ,ק"דא' שעליה יצא פרצוף הא, "פה"ד נקרא "שהעביות דבחי ,ק"ב דא"שעליה יצא פרצוף ע, "חוטם"ג נקרא "ועביות דבחי ,ק"ג דא"שעליה יצא פרצוף ס, "אזן"ב נקרא "ועביות דבחי ,ק ועולם הנקודים"ה דא"שעליה יצא פרצוף מ, "נקבי עינים"א א נקר"ועביות דבחי

והוא נקרא . שעליה יצא עולם התיקון, "מצח"או " גלגלתא"ועביות דבחינת שורש נקרא כי יצא מנקבי עינים , ק"ה דא"ק הוא עיקר פרצוף מ"דא' כי פרצוף הד". ה החדש"מ"

".ה"ה דמ"הוי"המכונה בשם , א"בקומת זשהיא בחינת עביות , דהיינו בחינת הגלגלתא, שיצא מן המצח, ק"שי דאאבל פרצוף החמי

אמנם מטעם שנשארה שם גם ". ן"ב"אין בו באמת אלא קומת מלכות הנקרא , דשורשה "אלא בשם מ". ה"מ"כ נקרא גם הוא בשם "ע, א"שהוא בחינת ז, א דהתלבשות"בחי

וכן הוא נקרא ". מצח "הנקרא, מהתכללות עביות דשורש, שפירושו, ק"שיצא מהמצח דאה החדש "ופרצוף מ. ק"ה שיצא מנקבי עינים דא"בכדי להבדילו מהמ, "ה החדש"מ"בשם

".עולם אצילות"או " עולם התיקון"הזה נקרא בשם

, "ב"ע", "גלגלתא"הנקראות , ק"הקומות הראשונות דא' למה ג: אמנם יש להבין) קידק "דא' ולמה נשתנה פרצוף הד? ופיםפרצ' אלא לג, עולמות' אינו נבחנות לג" ג"ס"

עולם "נקרא בשם ' כי פרצוף הד, ק"וכן פרצוף החמישי דא? "עולם"להקרא בשם ".עולם התיקון"או בשם " עולם האצילות"נקרא בשם ' ופרצוף הה" הנקודים

, ס"כי בשם פרצוף נקרא כל קומת ע, והוא. וצריכים לידע ההפרש מפרצוף לעולם) קטו

שאחר ). אות נ(אחר שנזדכך ונכלל בפה דראש דעליון , ך דגוף דעליוןהיוצאת על המס, קומות זה למטה מזה' גם יש בו ה. ס"הוא מתפשט בעצמו לרת, יציאתו מהראש דעליון

. אמנם נקרא רק על שם קומת הטעמים שבו). ז"אות מ" (נקודות"ו" טעמים"הנקראות " עולם"אבל ). ז"אות מ(ג "ס, ב"ע, גלגלתא: ק"פרצופים הראשונים דא' ז יצאו ג"ועד

שכל מה שיש , כעין חותם ונחתם, שהוא כולל כל מה שנמצא בעולם העליון ממנו, פירושו .בחותם עובר כולו על הנחתם ממנו

נבחנים רק לעולם , ק"ג דא"ב ס"פרצופים הראשונים גלגלתא ע' שג, ולפי זה תבין) קטזשבו נעשה ענין , ק"דא' אבל פרצוף הד. ןשיצא בצמצום הראשו, ק"דהיינו עולם הא, אחד

ג "מטעם הכפילות שנעשה במסך דנקודות דס, נעשה לעולם בפני עצמו', הצמצום באות (ת בעינים "בסוד ה, ד"כי נכפל עליו גם העביות דבחי. ק"בירידתו למטה מטבור דא

).ג"סונמצאת ). ד"אות פ(והוציאה קומת כתר , ד למקומה לפה"אשר בעת גדלות חזרה הבחי .ק"דא' קומה זו נשתוה לפרצוף הא

הנקרא , בקומת חכמה' יצא עליו פרצוף ב, ס בטעמים ובנקודות"ואחר שנתפשט לרת ".ק"ב דא"ע"הנקרא , ק"דא' והוא דומה לפרצוף ב". ת"ישסו"

אות " (ה דנקודים"מ"הנקרא ', יצא פרצוף ג, ואחר התפשטותו לטעמים ונקודותהרי שיצא כאן בעולם הנקודים כל מה שהיה . ק"דא' גוהוא דומה לפרצוף ). א"קי

שבכל אחד מהם טעמים ונקודות וכל . זה תחת זה. פרצופים' דהיינו ג, ק"בעולם א

הוא מטעם , ה"מ-ג"ס-ב"ג אלא ע"ס-ב"ע-פרצופי נקודים אינם נקראים גלגלתא' ומה שג(מפאת מקרה ההזדככות שהיה מכבר , ג אין עביותה שלמה"ד שנתחברה במסך דס"שהבחי

).ה"ג מ"ב ס"כ ירדו לבחינת ע"וע. ק"דא' בפרצוף הא

, ק"דא' חתם פרצוף ההז נ"ועד. ק"והנה נתבאר איך עולם הנקודים נחתם מעולם הא) קיזבאופן שכל הבחינות ששמשו . שנחתם כולו מעולם הנקודים, ה החדש"דהיינו המ. ה החדש"מכל מקום חזרו כולם ונתחדשו במ, פ שנשברו ונתבטלו שם"אע, בנקודים

מטעם שנסתיים כולו למעלה , "עולם האצילות"ונקרא . כ הוא נקרא עולם בפני עצמו"ועמטעם שעולם הנקודים לא , "עולם התיקון"כ "ונקרא ג. 'בשנתקנה בצמצום , מפרסא, שחזרו כל הבחינות ההם, ה החדש"אלא אחר כך במ. כי היה בו ביטול ושבירה, נתקיים

.הנה נתקנו שם ונתקיימו, ה החדש"ובאו במ, שהיו בעולם הנקודיםה "במאלא שמקבל כאן , כי באמת הוא עולם הנקודים עצמו". עולם התיקון"כ נקרא "וע

ר כל אלו האחורים "ה החדש חוזרים ומתחברים לג"י מ"כי ע. החדש את תיקונו משלם, ע ומתו"שנפלו לבי, ת"וכן הפנים ואחורים דכל הז, ת"א וישסו"שנפלו לגוף מן או

.חוזרים ועולים על ידו לאצילות

אחר הסתלקות , כי כל פרצוף תחתון חוזר וממלא הכלים דעליון, וטעם הדברים) קיח, ק"דא' כי אחר הסתלקות האורות דגוף דפרצוף הא. אורותיהם בעת הזדככות המסך

אשר חזר ומילא הכלים הריקים , ב"קבל המסך זווג חדש בקומת ע, מפאת הזדככות המסך .'דהיינו דפרצוף הא, דגוף דעליון

קבל המסך זווג חדש , מפאת הזדככות המסך, ב"וכן אחר הסתלקות האורות דגוף דע .ב"שהוא ע, שחזר ומילא הכלים הריקים דעליון, ג"בקומת ס

קבל המסך זווג חדש בקומת , מפאת הזדככות המסך, ג"וכן אחר הסתלקות האורות דסשהוא , שחזר ומילא את הכלים הריקים דעליון, שהם הנקודים, שיצא מנקבי עינים, ה"מ

.ג"הנקודות דס, ל האחורים ושבירת הכליםמחמת ביטו, אחר הסתלקות האורות דנקודים, ז"וממש עד

וממלא את הכלים , ק"ג דא"שיצא מהמצח דפרצוף ס, ה"קבל המסך זווג חדש בקומת מ .שהם הכלים דנקודים שנתבטלו ונשברו, הריקים דגוף דעליון

כי הוא נעשה לבחינת דכר ובחינת עליון . ה החדש"אמנם יש הפרש גדול כאן במ) קיט

אין התחתון נעשה , כ בפרצופים הקודמים" משא.שהוא מתקן אותם, להכלים דנקודיםוהשינוי הזה . י קומתו"פ שהוא ממלא אותם ע"אע, לדכר ולעליון אל הכלים דגוף דעליון

כי רק הזדככות המסך , כי בפרצופים הקודמים לא היה שום פגם בהסתלקות האורות, הוא .גרם להסתלקותם

מלכות המסיימת היה מעורב בהכלים כי כח . היה פגם בהכלים, אבל כאן בעולם הנקודיםלפיכך . ע"שמסבה זו נשברו ומתו ונפלו לבי. ואינם ראוים לקבל האורות. ת"דאחורים דז

ומתוך זה נחשב . ולהעלותם לאצילות, לבררם, להחיותם: ה החדש"הם תלויים לגמרי במ .ה החדש לבחינת זכר ומשפיע"המ

ולכן נשתנה שמם . ה"ת נוקבא אל המואלו הכלים דנקודים הנבררים על ידו נעשו בחינכי הם , ה החדש"פ שהם עליון למ"ואע. ה"כלומר שנעשו בחינת תחתון אל המ. ן"לשם ב

ק "ג דא"ק דס"שבחינה עליונה שבו הוא ו, ה ונקבי עינים"כלים מעולם הנקודים ובחינת מ .מטעם האמור" ן"ב"ונקרא . ה החדש"מ נעשו עתה לתחתון אל המ"מ, )ד"אות ע(

ן שבכל פרצוף"ה וב"פ אצילות וענין מ"ה כ לעולם שלם בפני עצמו כמו עולם "ה החדש נתפשטה ג"שקומת מ, ונתבאר) קכ

שהוא מכח כפילת המסך גם , כמו שנתבאר בקומת הנקודים, וטעם הדבר הוא. הנקודיםר "ק שהאיר דרך הטבור והיסוד לג"ן דא"כי הגם שהארת הזו). ז"אות קט(ד "מבחי

כמו , בחינות קטנות וגדלות' כ ב"הג גנו, שיצא מהמצח, ה החדש"ולפיכך גם במ) קכא

:שהוא, דהיינו לפי העביות המגולה במסך, אשר תחילה יוצאת הקטנות. בעולם הנקודים ,ת"המכונה חג, א דהתלבשות"קומת ז

.י"הנקרא נה, וקומת מלכות דעביות:שנעשה בקומת מלכות, הקוין' מטעם ג

,"נצח"שקו ימין נקרא ,"הוד"וקו שמאל נקרא

".יסוד"מצעי וקו א. כ אין בה כלים"ע, בלי עביות, א רק בחינת התלבשות"אמנם כיון שאין מבחי

וקומה זו נקראת . י"והיא מתלבשת בכלים דנה. ת בלי כלים"ונמצאה קומת חגשנשאר במסך אחר , שאין שם אלא שיעור עביות דשורש, שפירושו". עובר"

היא רק קומת , היוצאת שם,שקומה. בעת עליתו לזווג במצח דעליון, הזדככותו.מלכות

ואחר שהעובר מקבל . ת במצח"והוא בחינת ה. ת בגניזו"אמנם בפנימיותה יש בחינת השהם , ואז מקבל מוחין דיניקה מהעליון). ד"אות נ(יורד משם למקומו , הזווג בעליוןת "מתפשטים החג, ת"ז קונה כלים גם לחג"ועי. ת בנקבי עינים"בבחינת ה, א"עביות דבחי .א"ויש לו קומת ז. י"מתוך הנה

ב "ומקבל שם מוחין מע". 'עיבור ב"ונקרא . ן להעליון"למ' ז עולה פעם ב"והנה אח) קכבואז נעשה הזווג על ). א"אות ק(ד מנקבי עינים למקומה לפה "ואז יורדת הבחי. ק"ג דא"ס

למקומם פ מתעלים וחוזרים "והכלים דאח. ס בקומת כתר"ויוצאות ע. ד במקומה"בחישל " מוחין דגדלות"ואלו המוחין נקראים . ס דאורות וכלים"ונשלם הפרצוף בע. בראש" פרצוף עתיק"או " פרצוף הכתר"הנקרא , דאצילות' וזהו קומת פרצוף הא. הפרצוף .דאצילות

כל אחד למדרגה , פ מהמדרגות"כ חזרו ונפלו כלהו אח"שאחר שביה, וכבר ידעת) קכג

. ע דקומה חכמה"פ דקומת כתר דנקודים בגו"ונמצאים אח). ו"ק, ז"אות ע(שמתחתיו דגדלות דפרצוף ' ולפיכך בעת העיבור ב. 'וכו, ע דקומת בינה"פ דקומת חכמה בגו"ואחע "הנה עלו עמהם יחד גם הגו, פ שלו"שחזרו ונתעלו האח, "עתיק"הנקרא , דאצילות' הא

.' שם עיבור האוקבלו. פ דקומת עתיק"ונתקנו יחד עם האח. דקומת חכמה

חזרו ועלו , )א"אות קכ(ע דחכמה קבלו קומת העיבור והיניקה שלהם "ואחר שהגו) קכד. ג למקומה לפה"וירדה הבחי. שלהם למוחין דגדלות' וקבלו שם עיבור ב. לראש דעתיקונשלם . פ שלהם חזרו ועלו למקומם בראש"והכלים דאח. ס בקומת חכמה"ויצאו עליה ע

.דאצילות" אריך אנפין"ופרצוף זה נקרא פרצוף . דאורות וכליםס"פרצוף החכמה בע

ויניקה ' וקבלו שם עיבור הא. ע דקומת בינה"א עלו ביחד גם גו"פ הללו דא"ועם אח) קכה. פ שלהם וקבלו המוחין דגדלות"והעלו האח. 'א לעיבור ב"ז עלו לראש דא"ואח. שלהם

ר "כי הג". ת"א וישסו"או" זה נקרא ופרצוף. ס דאורות וכלים"ונשלם פרצוף הבינה בע ".ת"ישסו"ת נקראות "והז, "א"או"נקראות

שלהם ' וקבלו שם העיבור א. ן"ע דזו"א עלו ביחד גם גו"פ הללו דאו"ועם אח) קכו

ה "פ מ"והנה נתבארו ה. א ונקודה להנוקבא"ק לז"ן בבחינת ו"ובזה נשלמים הזו. והיניקה :ן"א וזו"א או"הנקראים עתיק א, קביעותשיצאו בעולם האצילות בבחינת, החדש

,שעתיק יצא בקומת כתר ,א בקומת חכמה"וא

,א בקומת בינה"ואו .א"שהוא קומת ז, ק ונקודה"ן בו"וזו

ר אין מעשי התחתונים מגיעים "כי בג. הקומות לא יארע שום מיעוט לעולם' ובאלו ההיינו דוקא , התחתוניםשאליהם מגיעים מעשי , א ונוקבא"וז. שיוכלו לפוגמם, אליהם

ע "שהם גו, אבל בכלים דפנים. שמשיגים בעת הגדלות, בכלים דאחורים שלהם' ולפיכך נבחנים ה. הנה גם בהם לא יגיעו מעשי התחתונים, ק ונקודה"באורות דו.ל לבחינת מוחין הקבועים באצילות"הקומות הנ

פ שיצא "אצילות אעכי פרצוף עתיק ד, ק הוא"ז ולפרצוף א"וסדר הלבשתם זא) קכז

ק רק "ג דא"מכל מקום לא יכול להלביש מפה ולמטה דס, )ח"אות קי(ק "ג דא"מראש הס, והן אמת". עקודים"ונקרא ', ק הוא בחינת צמצום א"כי למעלה מטבור דא. למטה מטבורכ "וא. שולט בו' עדיין אין הצמצום ב, דאצילות' להיותו בחינת ראש הא, שפרצוף עתיק, כבר נתקן בפה דראשו' אמנם כיון שהצמצום ב. ק"לביש למעלה מטבור דאהיה ראוי שי

כ אינו יכול להלביש רק למטה מטבור "ע, שממנו ולמטה, בשביל שאר פרצופי אצילות .ק"דא

דהיינו , ק"והיא מסתיימת בשוה עם רגלי א. ק"ונמצא קומת עתיק מתחלת מטבור דאאמנם מפאת התקשרותו עם שאר . ווזהו מפאת פרצופו עצמ. ז"למעלה מנקודה דעוה

הנה מבחינה זו הוא נבחן ', כ מצמצום ב"שמבחינתם נבחן שהוא כלול ג, פרצופי אצילות' כי הפרסא הוא הסיום החדש של הצמצום ב. שרגליו מסתיימים למעלה מפרסא דאצילות

).ח"אות ס(

הנה , יקשהוא נאצל ויצא מפה דראש עת, א"הנקרא א, ה החדש"דמ' ופרצוף הב) קכח, ת דעתיק"ומלביש את הז. דהיינו מפה דראש עתיק, קומתו מתחיל ממקום יציאתו

.המסתיימים למעלה מפרסא דאצילותא "הם מתחילים מפה דראש א, א"שנאצלו מפה דראש א, א"הנקרא או', ופרצוף הג

.א"ומסתיימים למעלה מטבור דאדהיינו למעלה מפרסא , א"א ומסתיימים בשוה עם סיום א"ן מתחילים מטבור דא"והזו

.דאצילות

ביררה וחיברה , בעת שיצאה, ה החדש"פ אלו דמ"שכל קומה וקומה מה, ותדע) קכט :שנעשה לה לבחינת נוקבא, לעצמה חלק מהכלים דנקודים

שנשארו שלמים , ר דנקודים"לקח וחיבר אליו כל הג, כי הנה בעת שיצא פרצוף עתיק" כלים דפנים"הנקראים , שיצאו בעת קטנותם, שבהםע"בחינת הגו, דהיינו. כ"בעת שביה

שהם , שבקטנות הנקודים לא באו עמהם רק מחציתה העליונה דכל מדרגה). ו"אות ע(ירדו למדרגה , פ"הנקראים אח, ומחציתה התחתונה דכל אחת. ע ונקבי עינים"גו

.התחתונהמחציתה העליונה ה החדש לקח לו מהכלים דנקודים את "שפרצוף עתיק דמ, ולפיכך נבחן

והם נעשו . ר דנקודים"ת הכלולים בג"השרשים דז' וז, ב"ומחציתה העליונה דחו, דכתרה "מ"והם המכונים . ונתחברו יחד זה בזה. ה החדש"לבחינת פרצוף נוקבא אל העתיק דמ

והכלים דנקודים שנתחברו אליו , ה"כי הזכר דעתיק נקרא מ". ן דעתיק דאצילות"ובן "ה בפנים והעתיק דב"העתיק דמ: א"וסדר עמידתם הוא פו). ט"קיאות (ן "נקראים ב .באחוריו

בירר וחיבר אליו את חציו התחתון , שיצא בקומת חכמה, ה החדש"א דמ"ופרצוף א) קל

דהיינו , שבעת הקטנות היו בהמדרגה שמתחת הכתר, פ דכתר"שהם האח, דכתר הנקודיםונתחברו . ה החדש"א דמ"נת נוקבא אל האונעשה לבחי). ז"אות ע(בחכמה ובינה דנקודים

א "וא, עומד בימין, שהוא הזכר, ה"א דמ"א: וסדר עמידתם הוא ימין ושמאל. יחד זה בזה .עומדת בשמאל, שהיא הנוקבא, ן"דב

כי עתיק מתוך , הוא, ה לא לקח גם את חציו התחתון דכתר נקודים"ומה שפרצוף עתיק דמלכן לא חיבר אליו רק הכלים דפנים , ה מאדשמעלתו גבוה, דאצילות' שהוא ראש הא

ביררו וחיברו להם את חצים , שהם בקומת בינה, ה החדש"א דמ"ופרצוף או) קלא

. ת דנקודים"שבעת הקטנות היו נפולים בהז, ב"פ דחו"שהם האח, ב דנקודים"התחתון דחוואשר בעת ). ד"אות צ(ב דנקודים "עלו ונתחברו לחו, כ בעת הגדלות נקודים"אחאלא ה "א דמ"ואותם ביררו להם או). ז"אות ק(ת דנקודים ונתבטלו "כ חזרו ונפלו להז"שביה

.לבחינת נוקבא אליהםב "ר דחו"כי בחינת החסד דבינה נשארה עם הג. ן"ת דבינה דב"ת דחכמה וו"והם מכונים ז

ונמצא . ת מגבורה ולמטה"ולא נשאר בחציה התחתון דבינה כי אם ו. עתיקן בפרצוף"דבועמידתם הם . ן"ב דב"ת דחו"א היא ז"והנוקבא דאו, ה"א הוא קומת בינה דמ"הזכר דאו

ת "שהם הז, ה"ת דמ"והישסו. ן בשמאל"א דב"ואו, ה בימין"א דמ"או: בימין ושמאל .ן"ב דב"לקחו המלכיות דחו, א"דאו

ביררו וחיברו אליהם את , ק ונקודה"שהם בקומת ו, ה החדש"ן דמ"ף זוופרצו) קלב

ת "ע של הז"דהיינו בחינת הגו. ע"מתוך שבירתם בבי, ת דנקודים"הכלים דפנים דז: ועמידתם הוא בימין ושמאל. ה"ן דמ"והם נעשו לנוקבא אל הזו). ח"אות ע(דנקודים

.ן בשמאל"ן דב"והזו, ה בימין"ן דמ"הזו

שיצאו , ה החדש"הקומות דמ' אשר ה. פ אצילות"ן שבה"ה וב" נתבאר המוהנה) קלגונתקנו להם , ביררו להם מהכלים הישנים ששימשו בזמן הנקודים, בעולם האצילות ":ן"ב"הנקראת בשם , לבחינת נוקבא

,ר דנקודים"ן דעתיק נעשה ונתקן ממחציתן העליונה דג"שהבששמשו להם בעת , ר דנקודים"התחתונה דגא נבררו ונתקנו ממחציתן "א ואו"ן דא"והב

,גדלות דנקודים וחזרו ונתבטלושבעת הגדלות , שיצאו בעת קטנות דנקודים, ן נברר ונתקן מהכלים דפנים"ן דזו"והב

.נשברו ונפלו ביחד עם הכלים דאחורים שלהם

, ובעליות הפרצופים והעולמות, כלל גדול בעניני המוחין שבקביעות י שניהנוהגין בשתא אלפ

' בסוד ג, סדרים' ת דנקודים באו בג"ר וז"שיציאת הגדלות של הג, כבר נתבאר) קלד

ס "מינים של השלמת הע' ומשם תבין שיש ב). ו"אות פ(הנקודות חולם שורק חירק :לקבלת המוחין דגדלות

ק האירו את האור חדש "ן דא"דהיינו בעת שהזו. הוא מצד עליתו והתכללותו בעליון. אשבזה , ת מנקבי עינים דכתר להפה שלו"והורידו הה, ור אל הכתר דנקודיםדרך הטב

. ס שלו"וחזרו למדרגתם לכתר והשלימו הע, א"פ הנפולים דכתר שהיו באו"נתעלו האחונמצאים גם . פ דכתר"שהיו דבוקים על האח, א"ע דאו"הנה נבחן אז שעלו עמהם גם גו

אות (ן העולה לעליון נעשה כמוהו כי התחתו, ס השלמות של הכתר"א נכללים בהע"אומכח , ס שלהם"פ החסרים להם להשלמת ע"א השיגו האח"שגם או, ונבחן משום זה). ג"צ

.של מוחין דגדלות' וזהו מין הא. התכללותם בהכתר

ק האירו את "ן דא"דהיינו בעת שהזו. ס בכחה עצמה"שהמדרגה נשלמת בע, הוא. ב) קלהת מנקבי עינים "והוריד הה, א"לאו, "נקודת השורק"א הנקר, ק"האור חדש דרך היסוד דא

ת "א ממקום נפילתם בז"פ דאו"שבזה העלה את הכלים דאח, א עצמם להפה שלהם"דאוכי עתה השיגו . י עצמם"א ע"שעתה נשלמים או, ס"והשלימו להם הע, א"אל הראש דאו .פ ממש החסרים להם"הכלים דאח

הרי באמת היו , פ שלו"י הדבקות באח"תר עבעת שקבלו שלמותם מהכ', כ במין הא"משא, פ שלהם"קבלו על ידו הארה מאח, י התכללותם בכתר"אלא ע. פ"עוד חסרים אח

ולא כלל בעת יציאתם משם למקומם , ס בעודם במקום הכתר"שהספיק רק להשלימם בע .עצמם

:ת"מיני השלמות גם בז' ז נמצא ב"ועד) קלות הדבוקים בהם נתעלו יחד "ע דז"שאז גם הגו. א"פ דאו"בעת הארת השורק ועלית אח. א

פ אלו אינם עוד "שאח. ס שלהם"פ להשלמת הע"וקבלו שם בחינת אח. א"עמהם ועלו לאוולא , א"ס בעודם באו"המספיק להשלמת ע, פ"אלא רק הארת אח, פ הממשיים שלהם"אח

.כלל בירידתם למקומם עצמםז הורידו "שעי. ת"א אל הז"וחין מאות בעת התפשטות המ"שהשיגו הז, ס"השלמת הע. ב

י "והעלו את התנה, ק"ת המסיימת מהחזה שלהם אל מקום סיום רגלי א"גם הם בחינת ההיו נשלמים , לולא נשברו ומתו, שאז. וחיברו אותם למדרגתם לאצילות, ע"שלהם מבי

.פ הממשיים החסרים להם"כי עתה השיגו את האח. י עצמם"ס שלמות ע"בע

שיצאו , הפרצופים' וכן בד, ת"א לכלים דחג"שיצאו מאו, פרצופים' וגם בד) קלזמיני השלמות ' הנה גם בהם נמצאים אלו ב, )ט"ק-ז"אות ק(מ "ת לכלים דתנהי"מהישסו

ת "א וישסו"פ דאו"י התדבקותם באח"כי מבחינה אחת היה נשלם כל אחד מהם ע. ס"העהיו רוצים , ע"טו לביכ שנתפש"ואח. 'ס דמין הא"שהיא השלמת ע, בעודם בראש

.וענין זה נוהג גם בפרטי פרטיות. 'ס דמין הב"להשתלם בהשלמת הע

שנתקנו בקביעות ואין שום , ן"א וזו"א ואו"עתיק וא, פ אצילות"כי אלו ה, ותדע) קלח ,)ו"אות קכ(מיעוט נוהג בהם

,שעתיק יצא בקומת כתר ,א בקומת חכמה"וא ,א בקומת בינה"ואו .ק בלי ראש"ו, א"ן בקומת ז"וזו

. 'ס דמין הא"היו מבחינת השלמת ע, שנתבררו להם מעת הגדלות, פ"הנה הכלים דאחא על ידי "שאז נשלמו גם או. שהאיר בכתר דנקודים, והיינו על דרך נקודת החולםפ שהיה לכל אחד מעתיק "ולפיכך אע). ד"אות קל(פ "הכתר והשיגו הארת כלים דאח

ואפילו . ר לגופים שלהם"מ לא הגיע מזה בחינת ג" מ,ס שלמות בראש"א ע"א ואו"וא.א"א ואו"וכן א. ק בלי ראש"פרצוף עתיק לא היה לו בגוף אלא בחינת ו

', ס דמין הא"כ לא נברר בהם רק השלמת ע"וע. כי כל הזך נברר תחילה, והטעם הואס "המספיק להשלים הע, פ"דהיינו בחינת הארת כלים דאח. שהוא מצד עליתו בעליון

היה , א נכללו בכתר דנקודים"כי בעת שאו. אבל אין עוד התפשטות מהראש לגוף. בראשמפה דכתר , ולא כלל בהתפשטותם למקומם עצמם, פ מכח הכתר"מספיק להם הארת אח

, ק בלי ראש"א היו בו"א ואו"וכיון שהגופים דעתיק וא). ה"אות קל(דנקודים ולמטה .ק בלי ראש"שיצאו בו, דאצילותשהם בחינת גוף הכולל, ן עצמם"ש הזו"מכ

נתפשט , ק"אלא כל הכמות שיצא בהראשים דפרצופי א. ק לא היה כן"אמנם בא) קלט. ק"ק דפרצופי א"שהם רק בחינת ו, פ אצילות"ולפיכך נבחנים כל ה. כ לגופים שלהם"ג. ה"שהוא מ, א"דהיינו קומת ז". ק"פ א"ה דה"מ"או " ה החדש"מ"כ הם מכונים "וע

פ התפשטותה אל "כי עיקר המדרגה נבחנת ע. ג"ב ס"ר הן גלגלתא ע"שג, ר"גבחוסר ק "פרצופים הראשונים אין מהם התפשטות לגוף רק ו' וכיון שגם לג, הגוף מפה ולמטה

.ק"פ א"ק בלי ראש אל ה"שהוא קומת ו, ה"כ הם נבחנים לבחינת מ"ע, בלי ראש ק לפרצוף הכתר "נבחן לבחינת ו, רשיש לו בראש קומת כת, שעתיק דאצילות, באופן) קמ .ק"וחסר נשמה חיה יחידה דכתר א. ק"דאק שהיא "ב דא"ק לפרצוף ע"נבחן לבחינת ו, שיש לו בראש קומת חכמה, א דאצילות"וא

.ק"ב דא"וחסר נשמה חיה יחידה דע. חכמה

. ק"ג דא"ק של פרצוף ס"נבחנים לבחינת ו, שיש להם בראש קומה בינה, א דאצילות"ואו .ק"ג דא"סר לו נשמה חיה יחידה דסוח

וחסר להם נשמה חיה . ק"ן דא"ה וב"ק דפרצוף מ"ן דאצילות נבחנים לבחינת ו"והזו .זה ראש וזה גוף: 'ן הם תמיד במדרגה א"ת וזו"וישסו. ק"ן דא"ה וב"יחידה דמ

ס "פ דע"נבררים השלמת האח, ן ממעשים טובים של התחתונים"י העלאת מ"וע) קמא

שאז . על דרך בחינת נקודת השורק, א מבחינת עצמם" דהיינו השלמתם דאו.'דמין הבשאז יש . פ שלהם"ומעלים אליהם האח, ת מנקבי עינים שלהם"א עצמם מורידים הה"או

ע "כי הגו. דהיינו אל הגופים ממעלה למטה. ן"שהם זו, ת"להם כח גם להשפיע אל הזאות (ס " ומקבלים מהם השלמת עא"נמשכים עמהם לאו, א"פ ואו"הדבוקים באח, ן"דזו ).ד"צ

שעלו אליהם ביחד עם , ן"כ לזו"א מושפעים ג"ואז נמצא כל כמות המוחין שישנם באור גם "אז יש ג', פ אצילות מקבלים השלמה זו דמין הב"בעת שה, ולפיכך. פ שלהם"האח

, ילותן דאצ"וכן להזו. א דאצילות"א ואו"שהם עתיק וא, פרצופים הראשונים' להגופים דג .שהם גוף הכולל דאצילות

ר גם אל "כי בעת התפשטות הג. ק"פ א"פרצופי אצילות ומלבישים לה' ואז עולים ה .ק"פ א"הרי הם משתוים עם ה, פ אצילות"הגופים דה

,ק"ועתיק דאצילות עולה ומלביש לפרצוף כתר דא ,ק"ב דא"א לע"וא ,ק"ג דא"א לס"ואו .ק"ן דא"ה וב"ן למ"וזו

.ק" אחד מהם נשמה חיה יחידה מהבחינה שכנגדו באואז מקבל כל

דהשלמת ' ן דאצילות נבחנים המוחין הללו רק לבחינת מין הא"אמנם כלפי הזו) קמב, א"י או"שהם מקבלים ע, פ"רק הארת האח, פ גמורים"פ אינם אח"כי אלו האח. ס"הע

רים הרי הם עוד חס, אבל בהתפשטותם למקומם עצמם. א"הוא בעת שהם במקום או ).ו"אות קל(פ שלהם "האח

כי אי ". מוחין דעליה"ן משיג בשתא אלפי שני בשם "ומטעם זה נבחנים כל המוחין שהזואמנם . כי אז נשלמים על ידם. ר"רק בעת עלותם למקום ג, ר"אפשר להם להשיג מוחין דג

כי עדיין לא נבררו . אי אפשר להיות להם מוחין, ר"אם אינם עולים למעלה למקום הג .שזה לא יהיה זולת בגמר התיקון', ן בחינת המוחין דמין הב"לזו

' הם מבחינת בירורי כלים דמין הא, פ הקבועים באצילות"שהמוחין דה, והנה נתבאר) קמג". נקודת החולם"או , "הארת הטבור"שבעולם הנקודים מכונה הארה זו בשם , א"דאו

כ אין מגיע מהראשים דעתיק " וע.'אלא מבחינת מין הא, א אין להם השלמה"שאפילו אות דנקודים לא "כי גם הז. ר"ן שום הארת ג"א להגופים שלהם עצמם וכן להזו"א ואו"וא

).ח"אות פ(קבלו כלום מהארה זו דבחינת החולם הם , ן של התחתונים"י העלאת מ"והמוחין דשתא אלפי שני עד גמר התיקון הבאים ע

שבעולם הנקודים מכונה הארה זו , א"דאו' בס דמין ה"מבחינת בירורי כלים להשלמת ע, פ של עצמם"א את האח"כי אז מעלה או". נקודת השורק"או " הארת היסוד"בשם

. ר"א בחינת מוחין דג"ת מקבלים במקום או"כ גם הז"וע. ת"ע דז"שעליהם דבוקים גם הגוד שהם אלא בלב. ן הכוללים"פ אצילות ולזו"ולפיכך מגיע המוחין הללו גם להגופים דה

.ר ולהלביש אותם"צריכים להיות למעלה במקום הגת "ויורידו ה. 'ס דמין הב"ן את בחינת השלמת ע"ולעתיד לבא בגמר התיקון יקבלו אז הזו

אות (ק "אל מקום סיום רגלי א, שהוא הפרסא דאצילות, המסיימת מבחינת החזה שלהםוישתוה סיום רגלין . אצילותן ד"ע אל מדרגת הזו"ן שבבי"י דזו"ואז יתחברו התנה). ו"קל

ועמדו רגליו על הר "ה "בסו. ואז יתגלה מלכא משיחא. ק"דאצילות לסיום רגלים דא .שבשתא אלפי שני אין תיקון לעולמות רק בדרך עליה, ונתבאר היטב". הזיתים

העולמות בריאה יצירה ועשיה' ביאור ג

:ע"העולמות בי' עיקרים כוללים יש להבחין בג' ז) קמד .העולמות הללו' מהיכן נעשה המקום לג. אבעת שנאצלו ויצאו מהנוקבא , ע ועמידת העולמות בראשונה"שיעורי קומת פרצופי בי. ב

.דאצילותשהשיגו מטרם חטאו של , כל אלו שיעורי קומה מהמוחין דתוספת ומצב עמידתם. ג

.ר"אדה שנפגמו בחטאו של ומקום נפילת העולמות לאחר, ע"המוחין שנשתיירו בפרצופי בי. ד

.ר"אדה .ע אחר נפילתם למטה מפרסא דאצילות"שקבלו פרצופי בי, המוחין דאמא. הע ונעשו להם "שירדו ונתלבשו בפרצופי בי, פ אצילות"בחינת פרצופי האחור דה. ו

.לבחינת נשמה לנשמה .ע"שירדה ונעשית בחינת עתיק לפרצופי בי, בחינת המלכות דאצילות. ז

שמתחת , שמפאת עלית המלכות המסיימת, )ו"אות ס(כבר נתבאר ' ן האהנה הבח) קמהיצאו ונפלו ', הנעשה בזמן צמצום ב, ג"ת דנקודות דס"למקום החזה דז, ק"סיום רגלי א

ואינם ראויים . ם למטה מנקודת הסיום החדשה שבחזה דנקודות"ת ונהי"ש תתאין דת"ב :ע"מות ביהעול' ונעשו מהם המקום לג. עוד לקבל אור העליון

,ת נעשה מקום עולם הבריאה"ש תתאין דת"שמב ,י נעשה מקום עולם היצירה"ספירות נה' ומג

.ומהמלכות נעשה מקום עולם העשיה

ע ומקום עמידתם בעת יציאתם ולידתם "הוא שיעורי קומת פרצופי בי' והבחן הב) קמו שבעת הזאת, דע. מבטן הנוקבא דאצילות

,אבאא בחינת חיה מ"כבר השיג הז .והנוקבא כבר השיגה בחינת נשמה מאמא

). ב"אות קמ(א אלא בדרך עליה והלבשה "ן מקבלים המוחין מאו"שאין הזו, וכבר ידעת:כ נמצא"וע

,"א עילאין"או"הנקרא , א מלביש את אבא דאצילות"הז ".ת"ישסו"הנקרא , והנוקבא מלבשת לאמא דאצילות

.פ שבו"לם הבריאה בכללות הואז הנוקבא דאצילות ביררה והאצילה את עו

כי התחתון , הרי היא נחשבת למדרגת אמא, וכיון שהנוקבא עומדת במקום אמא) קמזנבחנת למדרגת , שנבררה על ידה, ולפיכך עולם הבריאה. העולה לעליון נעשה כמוהו

. א"והתחתון מאמא הוא ז. שהיא בחינת אמא, להיותה מדרגה תחתונה להנוקבא, א"ז, מתחת להנוקבא דאצילות, א דאצילות"שעומדת במקום ז, ם הבריאהונמצא אז עול

.שהיתה אז בחינת אמא דאצילות

שהוא אז במדרגת , י עולם הבריאה"שנברר ונאצל ע, ועל פי זה נבחן עולם היצירה) קמחא "שהיה אז בחינת הז, להיותה מדרגה תחתונה לעולם הבריאה, הנוקבא דאצילות

ס דעולם היצירה הם "אמנם לא כל הע. היא בחינת נוקבאא "והתחתון מהז. דאצילות' כי יש ב, והטעם הוא. ראשונות דיצירה בלבד' אלא רק הד, בחינת הנוקבא דאצילות

:א"פ ואב"שהם פב, מצבים בנוקבא ,א"קומתה שוה אל הז, א"פ עם הז"שבהיותה פב .א"י דז"ספירות תנה' היא תופשת רק ד, א"ובהיותה אב

. ס לבד"לא היה בבחינת הנוקבא אלא ד, א" מצב כל העולמות רק אבומשום שאז היהושאר . ס ראשונות שלו"כ גם עולם היצירה אין לו במקום הנוקבא דאצילות רק ד"וע

דהיינו . ששה תחתונות דיצירה היו בששה ספירות ראשונות דעולם הבריאה של עתהע אחר "העולמות ביששם נפלו , )ה"אות קמ(' ע שבהבחן הא"פ תכונות מקום בי"ע

.ושם היא מקום קביעותם עתה, ר"חטאו של אדה

כי מתוך . נבחן למדרגת בריאה של עתה, י עולם היצירה''שנברר ע, ועולם העשיה) קמט

נמצא המדרגה שמתחתיה עולם , שעולם היצירה היה אז במדרגת הנוקבא דאצילותר דיצירה היה "דאלא מתוך שרק ה. שהוא בבחינת עולם הבריאה של עתה, העשיה

לכן גם עולם העשיה , והשש תחתונות שלה היו בעולם הבריאה, בבחינת הנוקבא דאצילותוהשש , ס תחתונות דעולם הבריאה"ר שלו בבחינת ד"נמצאים רק הד, שמתחתיה

.התחתונות דעולם העשיה היו במקום שש ראשונות דעולם היצירה של עתה, ס דעולם עשיה של עתה"וכל הע, ירה של עתהם דיצ"שהם נהי, ד הספירות"ונמצאו אז י

ד "כי רק הקליפות היו נמצאות במקום י. ונעשו למדור הקליפות. היו ריקנות מכל קדושהוהנה . כי העולמות דקדושה נסתיימו במקום החזה דעולם היצירה של עתה. ספירות הללו

.לו בראשונהע ומקום עמידתם בעת שנאצ"נתבאר מדרגות שיעורי הקומה של פרצופי בי שהיה להם , ע ומצב עמידתם"שהוא שיעורי קומה דפרצופי בי', ועתה נבאר הבחן הג) קנ

היה להם אז , י הארת תוספת שבת"כי ע, והוא. ר"מטרם חטאו של אדה, מהמוחין דתוספת :עליות' בבסוד , שאז מתחיל להאיר תוספת שבת. ר"שבו נולד אדה, בשעה חמשית בערב שבת. א :ואז. הששידיום ' הה

,א דאצילות"א בחינת יחידה ועלה והלביש לא"השיג הז ,א דאצילות"ועלתה והלבישה לאו, והנוקבא בחינת חיה

,ת"והבריאה עלתה לישסו ,א"והיצירה עלתה כולה לז

,ס ראשונות דעשיה עלו למקום הנוקבא דאצילות"והד .והשש תחתונות דעשיה עלו במקום שש ראשונות דבריאה

תחתונות דעשיה ' עלו גם הו, י תוספת שבת"שע. ערב שבת בין הערביםהיתה ב. בוהיו עומדים עולם היצירה ועולם העשיה בעולם האצילות , למקום הנוקבא דאצילות

.פ"ן דאצילות בבחינת פב"במקום זו

ומקום נפילתם לאחר . ע"שהוא קומת המוחין שנשתיירו בבי', ועתה נבאר הבחן הד) קנא, נסתלקו מהעולמות כל המוחין דתוספת, ד" מחמת פגם חטאו של עצהכי, והוא. החטא

נשתיירו בהם רק , ע"העולמות בי' וג. ק ונקודה"ן חזר לו"והזו. העליות' י ב"שהשיגו עא "שעולם הבריאה היה במדרגת הז, המוחין שיצאו בהם בראשונה בעת אצילותם

כי נסתלק מהם , ז"ונוסף ע). ח"אות קמ(ל "וכן היצירה ועשיה בשיעור הנ, ק"שפירושו וי צמצום "שהוכן ע, ע"כל בחינת אצילות ונפלו למתחת הפרסא דאצילות בתכונת מקום בי

ד "שנפלו ועמדו במקום הי, ס דעולם העשיה"ת דיצירה וע"ונמצאו ד). ה"אות קמ(' ב ".מדור הקליפות"הנקרא , )ט"אות קמ(ספירות של הקליפות

ע "כי אחר שיצאו הבי. ע במקום נפילתם"שקבלו בי, אמאהוא המוחין ד' הבחן הה) קנב

ואז ). א"אות קנ(ק "לא היה בהם אלא בחינת ו, מאצילות ונפלו למתחת הפרסא דאצילותוהשפיעו . ן"ת מבחינת התלבשות בזו"ונזדווגו הישסו. ן דאצילות"ת בהזו"נתלבשו הישסו

:ע במקומם"מוחין דנשמה לפרצופי בי ,ס שלמות בקומת בינה" עשעולם הבריאה קבל מהם ,ק"ועולם היצירה קבל מהם ו .א"עולם העשיה רק בחינת אב

פ "ע מפרצופי האחור דה"שהשיגו פרצופי בי, הוא בחינת נשמה לנשמה' הבחן הו) קנג

כי בעת מיעוט הירח נפל פרצוף האחור דנוקבא דאצילות ונתלבש בפרצופי . אצילות .מוחין, יניקה, עבור: םהמכוני, פרצופים' והוא כולל ג. ע"בי

,ובחינת המוחין נפלה לבריאה ,ובחינת היניקה נפלה ליצירה .ובחינת העיבור נפלה לעשיה

.שהיא בחינת חיה אליהם, ע"ונעשו בחינת נשמה לנשמה לכל פרצופי בי

כי . ע"א ולהארת יחידה בבי"שנעשתה לרדל, הוא הנוקבא דאצילות' הבחן הז) קנדמ דפרצוף האחור דנוקבא דאצילות "הבחינות עי' נפלו ג, ירחשבעת מיעוט ה, נתבאר

:מ"שהם עי, ת דנוקבא"והם בחינת אחורים דט. ע"ונתלבשו בבי ,"עיבור"י נקרא "שנה ,"יניקה"ת נקרא "וחג ".מוחין"ד נקרא "וחב

. ע"נעשתה לבחינת עתיק לפרצופי בי, אמנם בחינת האחור דבחינת הכתר דנוקבאהם מהשירים שנשארו בהם , ע של עתה"אורותיהם דפרצופי ביבאופו שבחינת עיקר ).א"אות קנ(ק דכל פרט מהם "שהוא בחינת הו, ר"אחר חטאו של אדה

,)ב"אות קנ(ובחינת נשמה קבלו ממוחין דאמא ,ת דפרצוף האחור דנוקבא"קבלו מט, שהוא בחינת חיה, ובחינת נשמה לנשמה

.וקבא דאצילותובחינת יחידה קבלו מבחינת האחור דכתר דנ

ביאור ענין עליות העולמות

ק הם "כי פרצופי א, ק לפרצופי עולם האצילות הוא"עיקר ההפרש מפרצופי א) קנהס רק בחינת כלי "ואין בע. ס שלמות"שבכל מדרגה שבו יש בה ע. 'מבחינת צמצום א

.ס ראשונות הן רק בחינת אורות לבד"אבל הט. שהוא כלי מלכות, אחדה אלהים ארץ "ביום עשות הוי"ה "בסו', י אצילות הם מבחינת צמצום הבכ פרצופ"משאעלתה ונתחברה , שהיא מלכות, שמדת הדין). ט"אות נ(ששיתף רחמים בדין , "ושמיםז נעשה סיום חדש על אור העליון "שעי. ונשתתפו יחד. שהיא מדת הרחמים, בהבינה

.במקום הבינה .במקום החזה, ת"שהיא ת, גוףשהמלכות המסיימת את הגוף עלתה לבינה ד

,"נקבי עינים"הנקרא , והמלכות המזדווגת שבפה דראש עלתה לבינה דראשק "בקומת ו, שהם כתר חכמה דכלים, ע"ז נתמעטו שיעור קומת הפרצופים לגו"שעי

שהם , פ דכלים"ונמצאו חסרים מאח). ד"אות ע(שהוא נפש רוח דאורות , בלי ראש.ידה דאורותומנשמה חיה יח, ן"בינה וזו

השיגו פרצופי אצילות הארת ' ן לעיבור ב"י עלית מ"שע, )ד"אות קכ(והגם שנתבאר ) קנו

', כבצמצום א, ת מנקבי עינים בחזרה למקומה לפה"המוריד הה, ק"ג דא"ב ס"המוחין מעאמנם זה הועיל רק לבחינת , פ דכלים והנשמה חיה יחידה דאורות"ומשיגים שוב האח

כי המוחין הללו לא נמשכו מפה ולמטה , ולא להגופים שלהם, צופיםס דראש של הפר"הע ).ח"אות קל(אל הגופים שלהם

ומשום זה . כמו בזמן הקטנות', נשארו הגופים בצמצום ב, כ גם לאחר המוחין דגדלות"ועשהוא קומת , א"ס היוצאת על עביות דבחי"שאין להם רק קומת ע, פ אצילות"נחשבו כל ה

דהיינו , ק"פ א"ה דה"והם מלבישים על קומת מ". ה"קומת מ"הנקרא , ק בלי ראש"ו, א"ז .ק"פ א"מטבור ולמטה דה

:באופן) קנז

ומקבל שפעו , ק מטבורו ולמטה" שפרצוף עתיק דאצילות מלביש על פרצוף הכתר דא ,ק אשר שם"ה דפרצוף הכתר דא"מקומת מומקבל שפעו מקומת , ק"ב דא"א דאצילות מלביש מטבור ולמטה דפרצוף ע"ופרצוף א

,ק אשר שם"ב דא"ה דע"מה "ומקבלים שפעם מקומת מ, ק"ג דא"א דאצילות מלבישים מטבור ולמטה דפרצוף ס"ואו ,ג אשר שם"דסומקבלים שפעם מקומת , ק"ן דא"ה וב"ן דאצילות מלבישים מטבור ולמטה דפרצוף מ"זו .ק"ן דא"ה וב"ה דפרצוף מ"מ

ק בלי "רק בחינת ו, ק" מקבל מפרצוף שכנגדו באפ אצילות אינו"הרי שכל פרצוף מהמכל מקום , ר"פ אצילות בחינת ג"פ שיש בראשים דה"ואע". ה"קומת מ"הנקרא , ראש

ק בלי "שהוא רק ו, אנו מתחשבים רק בהמוחין המתפשטים מפה ולמטה לגופים שלהם ).ט"אות קל(ראש

כי זה אי . ק"שכנגדו באפ אצילות מלבישים כל אחד על הבחינה "ואין הכונה שה) קנח

שקומת כל , אלא הכונה היא. פ אצילות"וכן ה. ק מלבישים זה על זה"פ א"שהרי ה, אפשרשמשם מקבל שפעו , ק"פ א"פרצוף מפרצופי אצילות מכוונת לעומת הבחינה שכנגדו שבה

).'ציור ג, אילן(

) א"אות קמ(נתבאר , פ אצילות"ובכדי שיושפעו המוחין מפה ולמטה אל הגופים דה) קנטהמספיק ' ס דמין הב"שאז מושפעים להם השלמת הע, ן מהתחתונים"שצריכים לעלית מ

:בחינות' יש ג, ן שהתחתונים מעלים"והנה באלו המ. גם להגופיםהנקראת , ס בקומת בינה"יוצאות עליהם ע, ב"ן מבחינת עביות דבחי"כי כשמעלים מ

.שהן מוחין דאור הנשמה, "ג"קומת ס"קומת "הנקראת , ס בקומת חכמה"יוצאות עליהם ע, ג"ן מעביות דבחי"מוכשמעלים

,שהן מוחין דאור החיה, "ב"עקומת "הנקרא , ס בקומת כתר"יוצאות עליהם ע, ד"ן מעביות דבחי"וכשמעלים מ

).ט"אות כ(שהן מוחין דאור היחידה , "גלגלתא שכבר כלולים , יקיםן דצד"הם רק בחינת נר, ן"ודע שהתחתונים הראוים להעלות מ) קסן "ואז הזו. הנחשבים לבחינת העליון שלהם, ן דאצילות"ן לזו"ויכולים להעלות מ, ע"מבי

עד שמגיעים לפרצופי , א יותר למעלה"ואו. א"שהם או, ן אל העליון שלהם"מעלים מויוצאות . ן שנתעלו שמה"ק על המ"ה לפרצופי א"ס ב"ואז יורד אור העליון מא. ק"א

:ן שהעלו" מדת העביות של המפ"ס ע"קומת ע ,ב הוא קומת נשמה"אם הוא מבחי

.'ג הוא קומת חיה וכו"אם מבחיעד שבאים לפרצופי , ק"ומשם יורדים המוחין ממדרגה למדרגה דרך פרצופי א

ן "עד שבאים להזו, וכן עוברים ממדרגה למדרגה דרך כל פרצופי אצילות. אצילותן הללו "שהעלו את המ, ן דצדיקים"ל הנרשהם משפיעים המוחין האלו א, דאצילות

ואין מדרגה . ה לבדו"ס ב"שכל חידוש מוחין אינו בא אלא רק מא, וזה הכלל. ע"מבי.רק מהעליון הסמוך לו, ן או לקבל שפע"יכולה להעלות מ

מטרם שיתגדלו , ן דאצילות"שאי אפשר שהתחתונים יקבלו משהו מהזו, ומכאן תדע) קסא

שאין חידוש , כי נתבאר. ק"ם העליונים דעולם האצילות ועולם האעל ידיהם כל הפרצופין דצדיקים יכולים לקבלם אלא מהעליון הסמוך "אמנם אין הנר. ה"ס ב"מוחין אלא מא

ולפיכך צריכים המוחין להשתלשל דרך העולמות והפרצופים . ן דאצילות"שהם זו, להם .דצדיקיםן "שהם המשפיעים לנר, ן"עד שמגיעים אל הזו, העליונים

אין הפירוש שנעדרים , וענין העברה ממקום למקום. שאין העדר ברוחני, וכבר ידעתגם אחר ', אלא שנשארים במקום הא, כנוהג בגשמיים', ובאים למקום הב' ממקום הא

.כמו מדליק נר מנר ואין חברו חסר', שעברו ובאו למקום הבנמשך רק ' ובמקום הב', ם האשעיקר ושורש האור נשאר במקו, אלא זה הכלל, ולא עוד

ן "שאותו השפע העובר דרך העליונים עד שמגיע לנר, ועם זה תבין. בחינת ענף ממנוונמצאות כל המדרגות מתגדלות בסבת . נשאר בכל מדרגה ומדרגה שעבר דרכה, דצדיקים .ן דצדיקים"שהם מעבירים לצורך נר, השפע

מים עליות וירידות להפרצופין איך התחתונים במעשיהם גור, ובהאמור תבין) קסב

הרי כל , ן וממשיכים שפע"כי בעת שמטיבים מעשיהם ומעלים מ. והעולמות העליוניםמתגדלים ועולים למעלה בסבת השפע , שדרכם עברה השפע, העולמות והמדרגות

והמוחין , ן"הנה מתקלקל המ, ובעת שחוזרים ומקלקלים מעשיהם, ל"כנ, שמעבירים

ן "ת וזו"ע לישסו"העולמות בי' וג, ק"פ א"פ אצילות לה"ועתה נבאר סדר עליות ה) קסג

עד להגובה שאפשר להיות בהשתא אלפי שני מטרם גמר , החל ממצבם הקבוע. דאצילות .אמנם הן מתחלקות לפרטים מרובים. עליות' שבדרך כלל הן רק ג.התיקון

כי פרצוף הראשון הנאצל , ע בקביעות כבר נתבאר לעיל"ק ואבי"והנה מצב העולמות אג "ב ס"ע: ק"פרצופי א' שעליו מלבישים ד, ק"הוא פרצוף גלגלתא דא', לאחר צמצום א

ועליו מסבבים ). א"ל, ז"אות כ(ז "ק הוא למעלה מנקודת העוה"וסיום רגלי א. ן"ה וב"מה מקיף "ס ב"וכמו שא). ב"אות ל(שלגדלם אין קץ ושיעור , ה"ס ב"ק מא"המקיפים דא ".ה"ס ב"קו א"והוא המכונה . כן הוא מתלבש בפנימיותו, מסביב לו

" ק"ג דא"נקודות דס"המכונה , ק"מ דא"ק יש פרצוף תנהי"ן דא"ה וב"ובפנימיות מ) קסד

שעמדה ממעל לנקודה , עלתה מלכות המסיימת' שבעת צמצום הב).ו"ס, ג"אות ס(ונעשה שם . ת שלו"מתחת שליש עליון דת, וקבעה מקומה בהחזה דפרצוף הזה, ז"דעוה

פרסא "וסיום חדש הזה נקרא בשם . שלא יתפשט משם ולמטה, סיום חדש על אור העליון ).ח"אות ס" (שמתחת האצילות

נעשו , שנשארו מתחת הפרסא, ק"ג דא"וף נקודות דסואלו הספירות שמחזה ולמטה דפרצ :ע"העולמות בי' מקום לג

,נעשה מקום לעולם הבריאה, ת עד החזה"ש ת"ב י נעשו מקום לעולם היצירה"ונה

).ז"אות ס(והמלכות נעשה מקום לעולם העשיה ע מתחיל מתחת הפרסא ומסתיים ממעל לנקודה "העולמות בי' ונמצא שמקום ג

.ז"דעוה

שמתחילים ממקום למטה . יצירה ועשיה, בריאה, העולמות אצילות' ונמצאים ד) קסהפ עולם האצילות מתחילים ממקום "כי ה. ז"ק ומסתיימים ממעל לנקודת העוה"מטבור דא

' ז עומדים ג"מהפרסא ולמטה עד לעוה. ק ומסתיימים ממעל להפרסא"שלמטה מטבור דאשלעולם לא יארע בהם שום , ע"ק ואבי" אוזהו מצב הקבוע של העולמות. ע"העולמות בי

.מיעוטק "שבמצב הזה אין בכל הפרצופים והעולמות אלא רק בחינת ו, )ח"אות קל(וכבר נתבאר

מכל , ר בראשים שלהם"שיש ג, הפרצופים הראשונים דאצילות' כי אפילו בג. בלי ראשש בפרצופי "וכ. ק בלי ראש"וכל הגופים הם ו. מקום אינן מושפעות מפה ולמטה שלהם

).ב"אות ל(ר "כ שהם חסרי ג"נבחנים ג, בערך המקיפים שלו, ק"ואפילו פרצופי א. ע"בי

הקומות נשמה חיה ' בכדי להשלים העולמות בג, עליות כוללות' ולפיכך נוהגות ג) קסו .ן של התחתונים"ועליות האלו תלויות בהעלאת מ. החסרות להם, יחידה

שאז נבררים . ב"ן מבחינת העביות דבחי" מעלים מבעת שהתחתונים, היא' העליה האדהיינו מהארת נקודת . 'ס דמין הב"פ דקומת בינה ונשמה מבחינת השלמת הע"האח

כמו בפרצופי . ת והגופים"אשר המוחין האלו מאירים גם לבחינת הז). ה"אות קל(השורק .עוברת ומתפשטת גם לגופים, ק"ס דראשי פרצופי א"שכל הכמות שיש בע, ק"א

פ "מקבל כל אחד מה, בעת שהמוחין אלו עוברים דרך פרצופי האצילות, ונמצא) קסזר גם לפרצופים "המאירים ג, "ג"מוחין דס"הנקרא , אצילות בחינת מוחין דבינה ונשמה

כפי , ק"שהם מתגדלים ועולים ומלבישים על פרצופי א, כ נבחן אז"וע. ק"כמו בא, שלהם .מדת המוחין שהשיגו

נמצא עולה , שבעת שפרצוף עתיק דאצילות השיג המוחין האלו דבינה, פןבאו) קסח

והוא מקבל . ק"ג דפרצוף גלגלתא דא"המכוון נגד קומת ס, ק"ומלביש לפרצוף בינה דא .ת שלו"המאירה גם להז, ק"משם בחינת נשמה דיחידה דא

, ותהוא עולה ומלביש על ראש דעתיק דקביע, א דאצילות"וכשהמוחין באים לפרצוף א, ק"והוא מקבל משם בחינת נשמה דחיה דא. ק"ב דא"ג דפרצוף ע"המכוון נגד קומת הס

.ת שלו"המאירה לז, א דקביעות"ר דא"הם עולים ומלבישים לג, א דאצילות"וכשהמוחין באים לפרצוף או, ק"והם מקבלים משם בחינת נשמה דנשמה דא. ק"ג דא"המכוון נגד קומת בינה דס

.הםת של"המאירה גם להז, א דקביעות"הם עולים ומלבישים על או, ן דאצילות"ת וזו"וכשהמוחין האלו באים לישסו

ומקבלים משם בחינת נשמה דנפש רוח . ק"ן דא"ה וב"המכוון נגד קומת בינה דפרצוף מ .ן דצדיקים את המוחין דנשמה דאצילות"ואז מקבלים הנר. ק"דא

לם הבריאה ומלביש את הנוקבא עולה עו, וכשהמוחין באים לפרצופי עולם הבריאה .ומקבל ממנה בחינת נפש דאצילות. דאצילות

ומקבל . הוא עולה ומלביש לעולם הבריאה דקביעות, וכשבאים המוחין לעולם היצירה .ר דבריאה"ממנו בחינת נשמה וג

ומקבל משם , הוא עולה ומלביש על עולם היצירה, וכשהמוחין באים לעולם העשיהבסבת , ע"שהשיג כל פרצוף מאבי', והנה נתבאר העליה הא. ביצירהק ש"בחינת מוחין דו

).'ציור ז, האילן. (שהעלו התחתונים, ב"ן דבחי"המ

שאז נבררים , ג"ן מבחינת העביות דבחי"היא בעת שהתחתונים מעלין מ' העליה הב) קסטשמוחין אלו מאירים גם . 'ס דמין הב"מבחינת השלמת הע, פ דקומת חכמה וחיה"האח, ע"וכשהמוחין עוברים דרך הפרצופים דאבי. ק"כמו בפרצופי א, ת והגופים"חינת הזלב

.נמצא כל פרצוף עולה ומתגדל על ידיהם כפי המוחין שהשיג ר דפרצוף חכמה "עולה ומלביש לג, כשבאו המוחין לפרצוף עתיק דאצילות, באופן) קעומקבל משם בחינת אור . ק"ב דגלגלתא דא"המכוון נגד קומת ע, ק"ב דא"הנקרא ע, ק"דא

.החיה דיחידה, ק"ג דא"ר דס"הוא עולה ומלביש לג, א דאצילות"וכשהמוחין מגיעים לפרצוף א

.ק"ומקבל משם בחינת אור החיה דחיה דא. ק"ב דא"ב דפרצוף ע"המכוונים נגד קומת ע, ר דעתיק דקביעות"הם עולים ומלבישים לג, א דאצילות"וכשהמוחין מגיעים לפרצופי או

, ק"ומקבל משם בחינת אור החיה דנשמה דא. ק"ג דא"ב דפרצוף ס"המכוונות נגד קומת ע .ת והגופים"המאירה גם להז

, א דקביעות"ר דא"הם עולים ומלבישים לג, ת דאצילות"וכשהמוחין באים לישסו .ק"ה דא"ומקבלות משם אור החיה דמ. ק"ה דא"ב דמ"המכוונות נגד קומת ען "ב דב"המכוונים נגד קומת ע, א"ר דאו"הם עולים לג, דאצילותן "וכשהמוחין באים לזו

.ן מקבלים נשמת הצדיקים"ומהזו. ק"ן דא"ומקבלים משם בחינת אור החיה דב. ק"דאומקבל ממנו . א דאצילות"הוא עולה ומלביש על הז, וכשמגיעים המוחין לעולם הבריאה

.בחינת רוח דאצילותומקבל . ה היצירה ומלביש על הנוקבא דאצילותעול, וכשהמוחין באים לעולם היצירה

.ממנה אור הנפש דאצילותר "וכשבאים המוחין לעולם העשיה עולה ומלביש לעולם הבריאה ומקבל ממנו בחינת ג

של ' והנה נתבאר העליה הב. ע"ן דבי"ואז נשלם עולם העשיה בכל הנר. ונשמה דבריאה. ן דצדיקים"שהעלו הנר, ג"ן דבחי"שעלו ונתגדלו בסבת המ, ע"כל פרצוף מפרצופי אבי

).'ציור ח, האילן(

פ "שאז נבררים האח. ד"ן מעביות דבחי"היא בעת שהתחתונים מעלים מ' העליה הג) קעאת "אשר המוחין אלו מאירים גם להז. 'ס דמין הב"מבחינת השלמת הע, דקומת כתר ויחידה

הרי כל , ע"רך פרצופי אביוכשהמוחין אלו עוברים ד. ק"כמו בפרצופי א, והגופים שלהם .פרצוף עולה ומתגדל ומלביש לעליונו כפי מדת המוחין ההם

ר דפרצוף "עולה ומלביש לג, שבעת ביאת המוחין לפרצוף עתיק דאצילות, באופן) קעב

.ומקבל משם בחינת אור היחידה דיחידה. ק"גלגלתא דא

. ק"ב דא"פרצוף ער ד"עולה ומלביש להג, א דאצילות"וכשהמוחין מגיעים לפרצוף א .ק"ומקבל משם אור היחידה דחיה דא

. ק"ג דא"ר דס"הם עולים ומלבישים לג, א דאצילות"וכשהמוחין מגיעים לפרצוף או .ק"ומקבלים משם אור היחידה דנשמה דא

ומקבלים . ק"ה דא"ר דמ"הם עולים ומלבישים לג, ת"וכשהמוחין מגיעים לפרצוף ישסו .ק"ה דא"משם אור היחידה דמ

ומקבלים . ק"ן דא"ר דב"הם עולים ומלבישים לג, ן דאצילות"כשהמוחין מגיעים לזוון "ן דצדיקים את אור היחידה מהזו"ואז מקבלים הנר. ק"ן דא"משם אור היחידה דב

.דאצילותומקבל . ת דאצילות"עולה ומלביש לפרצוף ישסו, ובעת שהמוחין מגיעים לעולם הבריאה

.משם נשמה דאצילותומקבל ממנו . א דאצילות"עולה ומלביש לפרצוף ז, מגיעים לעולם היצירהוכשהמוחין

.בחינת רוח דאצילותומקבל ממנה בחינת , עולה ומלביש לנוקבא דאצילות, וכשהמוחין מגיעים לעולם העשיה

).'ציור ט, האילן. (אור הנפש דאצילות

הקומות נשמה ' נשלמו כל אחד בג, פ אצילות"אשר ה', ונמצא עתה בעת עליה הג) קעגפ אצילות עלו "שה, ונבחן. שהיו חסרים להם מבחינת הקביעות, ק"חיה יחידה מא .ק"כל אחד להבחינה שכנגדו בפרצופי א, ק"פ א"והלבישו את ה

.שהיה חסר להם, ר"ן דצדיקים קבלו בחינת הג"וגם הנר לא היה שמבחינת הקביעות, שהיו נמצאים מתחת הפרסא דאצילות, ע"העולמות בי' וגם ג

ועתה עלו . הנפרשים מחכמה מכח הפרסא שעליהם, ן דאור חסדים"בהם אלא בחינת נרשאור , ן דאצילות"ויש להם נר, ן דאצילות"ת וזו"והלבישו לישסו, למעלה מפרסא

.החכמה מאיר בחסדים שלהם

ע שמתחת "ן דצדיקים מלבישים בקביעות רק לפרצופי בי"שהנר, ויש לדעת) קעד :הפרסא ,ס דעשיה"מלביש לעהנפש

,ס דיצירה"והרוח לע .ס דבריאה"והנשמה לע

ז הוא מגיע אליהם רק דרך פרצופי "עכ, ן דאצילות"שהגם שהם מקבלים מזו, ונמצא' ן דצדיקים עולים בשוה עם עליות הג"שגם הנר, באופן. שמלבישים עליהם, ע"בי

מדת קבלת השפע אלא לפי, ע אינם מתגדלים"ונמצא שגם עולמות בי. ע"עולמות בי.ן הנבררים על ידיהם"פ המ"דהיינו ע, ן דצדיקים"של הנר

אין בכל העולמות והפרצופים שבהם רק בחינת , שמבחינת הקביעות, והנה נתבאר) קעה

כי . ק"ן דצדיקים אינם אלא בחינת ו"כי אפילו הנר. כל אחד כפי בחינתו. ק בלי ראש"וק בערך "ר אלו נחשבים רק בבחינת ו"ז ג"עכ, ר דנשמה מעולם הבריאה"הגם שיש להם ג .הנפרשים מחכמה, מטעם שהם בחינת אור חסדים. עולם האצילות

מכל מקום כיון שאינם מאירים , ר בראשים שלהם"פ שיש ג"אע, וכן פרצופי אצילותשהם יותר מבחינת , וכל המוחין המגיעים לעולמות. ק"הם נחשבים רק לבחינת ו, לגופים

אמנם המוחין האלו לא יוכלו להתקבל . ן שמעלים הצדיקים"י המ" עאינם אלא, ק"ופ שהם נחשבים "כי אע, והוא מטעם. זולת דרך עלית התחתון למקום העליון, בפרצופים

ת עצמם עוד הם נחשבים "מכל מקום כלפי הגופים והז', ס דמין הב"לבחינת השלמת העאלא רק כשהם נמצאים , ם עצמםדהיינו שאינם נשלמים במקומ', פ דמין הא"לבירורי אח

, ק"פ אצילות לקבל נשמה חיה יחידה דא"ולפיכך לא יוכלו ה). ב"אות קמ(במקום העליון .זולת בעת שהם עולים ומלבישים אותם

זולת רק בעת שהם עולים , ן דאצילות"ע לא יוכלו לקבל נר"עולמות בי' ן וג"וכן הנרשיש להם , ת"השייכים להז', פ דמין הב"חכי אלו הא. ן דאצילות"ת וזו"ומלבישים לישסו

' ולפיכך בעת שהג. לא יתבררו רק בגמר התיקון, ת"למקום הז, התפשטות ממעלה למטה

אות (הוא מקום הקבוע רק לקליפות , שמחזה ולמטה דעולם היצירה, כי נתבאר לעילס דעשיה "ת דיצירה דקדושה וע"ירדו ד, ר"אלא מסבת פגם חטאו של אדה). ט"קמ

נמצא שמחזה , ע לאצילות"עליות בי, ולפיכך בעת). ו"אות קנ(דקדושה ונתלבשו שם יש שם , אבל מחזה דיצירה ולמטה. אין שם לא קדושה ולא קליפות, למעלהדיצירה ו .כי שם המדור שלהם. קליפות

אינם , ן של התחתונים"י מ"ק אינם באים רק ע"ולפי שהמוחין היתירים מקומת ו) קעו

ובעת שהם מקלקלים . כי תלוים במעשי התחתונים, נמצאים משום זה בקביעות בפרצופים, אמנם המוחין דקביעות שבפרצופים). ב"אות קס(המוחין מסתלקים נמצאים , מעשיהם

י "שהרי אינם מתגדלים ע, לא יארע בהם שום שינוי לעולם, שנתקנו מכח המאציל עצמו .ולכן אינם נפגמים על ידיהם. התחתונים

כי ). ל"אות ק(ב "א לע"ואו, ן הוא נבחן לכתר דאצילות"א דב"הרי א, ולא יקשה לך) קעזכ "וא. ב דנקודים"א הם מחצית התחתונה דחו"ואו, ן"א מחצית הכתר התחתונה דבא הו"א

והבחינה שכנגדם , ק"ק היה צריך להיות פרצוף הכתר דא"א בא"הבחינה שכנגדו דא .ק"ב דא"ק היה צריך להיות ע"א בא"דאו

אלא רק מה , שאין להם שום קבלה מעצמם, ן הן נוקבין"כי פרצופי הב, והתשובה היא, כל אלו ההבחנות שבהעליות, ולפיכך. משפיעים להם, ה"שהם פרצופי המ, יםשהזכר

א "וכיון שא. ה"שהם פרצופי המ, נבחנים רק בהזכרים, השגת מוחין מהעליון, שפירושםה אין להם "א דמ"ואו, אלא רק קומת חכמה בלבד, ה אין לו מבחינת כתר כלום"דמ

כ נבחן הבחינה שכנגדם "ע). ו"קכאות (אלא קומת בינה בלבד , מבחינת חכמה כלוםק מתיחס רק לעתיק "ופרצוף הכתר דא. א"ק לאו"ג דא"וס, א"ק לא"ב דא"ע: ק"בא

.ה"שלקח כל הקומת כתר דמ, בלבד

אינו , כפי שהם בהמוחין דקביעות, כי סולם המדרגות, גם צריך שתבחין בהאמור) קעחהם , שסבת כל אלו העליות,שהרי נתבאר לעיל. ל"בסבת כל העליות הנ, משתנה לעולםמטרם שכל , אי אפשר להם לקבל משהו, ע"העומדים בבי, ן דצדיקים"מפאת שהנר

שבשיעור הזה נמצאים העליונים . ה"ס ב"הפרצופים העליונים מעבירים אותה להם מא ).א"אות קס(כל אחד להעליון שלהם . מתגדלים ועולים גם הם, ה"ס ב"עד א, עצמםעד , כן מחויבים להתעלות כל המדרגות כולם, ות מדרגה אחתשבשיעור התעל, ונמצא

ומלביש , א"שהוא למטה מטבור דא, ן ממצבם הקבוע"בהתעלות הזו, כי למשל. ה"ס ב"אשהיה , א נתעלה באותה העת במדרגה אחת ממצבו הקבוע"הרי גם א, א"מחזה ולמטה דא

כי . גות הפרטיות שלושאחריו מתעלים גם מדר. ר דעתיק"ומלביש לג. מפה דעתיק ולמטהת "והמחזה עד הטבור שלו עלו למקום חג. ר הקבועות"ת שלו עלו למקום ג"החג

.והמטבור ולמטה שלו עלו למקום המחזה עד הטבור, הקבועיםשהוא עדיין למטה , א הקבוע"שעלה למקום מחזה עד הטבור דא, ן"אשר לפי זה נמצא הזו

א למקום המחזה עד "מטה מטבור דאשהרי בעת הזאת כבר עלה גם הל. א"מטבור דאשעולה ומלביש בעת , פ דאצילות"ן בערך הקבוע דה" עליות הזו-' ציור ד, האילן. (הטבור

שעל גבי מחזה ולמטה , א"שעל גבי מפה ולמטה דאו, ת"ר דישסו"לג, השגת נשמה ).א"דא

ן "ת הזולכן תמצא שם א). 'ציור ז, האילן(אמנם גם כל פרצופי אצילות עולים בעת הזאת שעל גבי מטבור , א"שעל גבי מחזה ולמטה דאו, ת"עדיין מלביש מפה ולמטה דישסו

ז בכל מיני "ועד. הרי שסולם המדרגות לא נשתנה כלום מחמת העליה. א"ולמטה דא ).עד סופו' מציור הג, האילן(העליות

בוע הם משאירים כל מדרגתם במקום הק, שגם אחר עליות הפרצופים, גם יש לדעת) קעט

ר "שבעת שהג, באופן). ו"אות צ(כי אין העדר ברוחני . או במקום שהיו שם מתחילה

ומטעם זה יש להבחין תמיד . ליותע בעת הע"ק ואבי"ז נבחנים כל הפרצופים דא"ועדואת ערך שלו כלפי , את ערך העליה כלפי העליונים במצבם הקבוע, בעלית הפרצוף

תמצא מצב ' כי בציור ג. ועיין כל זה באילן. (שגם הם עלו מדרגה אחת כמותו, העליוניםפ אצילות הקבועים תמצא "א לפי ערכם של ה"עליות הז' וג. הפרצופים במצבם הקבוע

תמצא , ק הקבועים"פ א"לפי ערכם של ה, פ אצילות"עליות של כל ה' וג. 'ו', ה', ור דבציתמצא , ה הקבוע"ס ב"בערך קו א, ק"פ א"עליות של כל ה' וג. 'ט', ח', בציורים ז ).ב"וי, א"י, בהציורים י

ע"ענין התחלקות כל פרצוף לכתר ואבי

נמצא גם בפרטי , ן בכלל כולו יחדהנבח, וכל. שהכלל ופרט שוים זה לזה, יש לדעת) קפ

כיון שהמציאות בדרך כלל , ולפיכך. שאך אפשר להפרט, ובפרט האחרון, פרטיות שבועולמות ' וד, ק נבחן להכתר של העולמות"שעולם הא, ע"ק ואבי"עולמות א' נבחן לה

, ע"העולמות אבי' כמו כן אין לך פרט קטן בכל ד). אות ג(ן "ב וזו"ע נבחנים לחו"אבישהוא כנגד עולם , כי הראש של כל פרצוף נבחן להכתר שבו, האלו' אינו כלול מכל השוממקום החזה עד הטבור נבחן לבריאה . והגוף מפה עד החזה נבחן לאצילות שבו. ק"הא

.שבו ומטבור ולמטה עד סיום רגליו נבחן ליצירה ועשיה שלו

.מ"ת נהי" חגב"שיש כינויים מרובים לעשר ספירות כח, וצריך שתדע) קפאה "אותיות י' או קוצו של יוד וד, י"או נרנח, ן"ב זו"או כח, פ"ע ואח"כי פעמים נקרא גו

:ה"מיני מילואים שבהוי' שהם ד, ן"ה וב"ג מ"ב ס"ה פשוטה וע"או הוי, ה"ו ,ב הוא יוד הי ויו הי"מילוי ע ,ג הוא יוד הי ואו הי"מילוי ס ,ה הוא יוד הא ואו הא"מילוי מ .ן הוא יוד הה וו הה"מילוי ב

, ואמא היא בינה, ואבא הוא חכמה, א הוא כתר"שא. ן"א וזו"א ואו"וכן הם הנקראים א .א היא מלכות"והנוקבא דז, י"ת נה"א הוא חג"וז

והמלכות דאצילות , והמלכות דכתר נקרא פה. ע"ע או כתר ואבי"ק ואבי"וכן נקראים אוהמלכות , כות דיצירה נקרא עטרת יסודוהמל, והמלכות דבריאה נקרא טבור, נקרא חזה

.דכללות נקרא סיום רגלין

:הוראות' ס ב"ותדע שיש תמיד להבחין באלו שינוי השמות של הע) קפב ,שעל שמה הוא מתיחס, הוא ענין השואתו להספירה. אשמסבה זו נשתנה שמו בהכינוי . הוא ענין השינוי שבו מאותו הספירה שמתיחס אחריה. ב

. כ כתר"וכל ראש של פרצוף נקרא ג. ה"ס ב"ס א"י ה"ס דאו"הכתר דע, שללמ. המיוחד. א נקרא כתר"וכן א. וכן פרצוף עתיק נקרא כתר. כ כתר"ק נקראים ג"פ א"וכן כל ה

וכן אם ? למה נשתנה שמם להקרא בהכינוים הללו, אם הם כולם כתר: כ יש להתבונן"וע ?כתרהרי צריכים להשתוות לה, הם מתיחסים כולם לכתר

: כי זה הכלל. ס"שהם בחינת א, שמבחינה אחת הם כולם שוים לכתר, אמנם האמת הואק נחשבים "פ א"ולכן כל ה. ס"הוא בחינת א, שכל עוד שאור העליון לא נתלבש בכליולכן . 'כי אין לנו שום תפיסא בהכלים דצמצום א. כלפי עולם התיקון שהם אור בלי כלי

.ה"ס ב"נחשב אצלנו אורותיו לבחינת אאמנם מבחינה אחרת הם . הם שניהם מבחינת הכתר דנקודים, א דאצילות"וכן עתיק וא

שבכל , פ שלמים"ק יש בו ה"אבל בא, י הוא ספירה אחת"כי הכתר דאו. רחוקים זה מזה

הוא , ע"ס בשם כתר ואבי"ותדע שההוראה המיוחדת לעצמה שבאלו הכינוים דע) קפג

שנעשו , ס לכלים דפנים ולכלים דאחורים"שהכונה היא על בחינת התחלקות הע, להורותת "ת"הנקרא , שאז עלתה מלכות המסיימת למקום בינה דגוף, )אות ס(' ם בבסבת הצמצופרסא שמתחת "הנקרא , ונעשה שם סיום חדש, וסיימה שם את המדרגה, "במקום החזה

". ע"בי"והכלים שמחזה ולמטה יצאה לבר מאצילות ונקראים ). ח"אות ס" (האצילותוהמלכות , "יצירה"ראים י נק"ונה, "בריאה"ת שמחזה עד הסיום נקראים "ש ת"שב

, שמטעם זה נחלקה כל מדרגה לכלים דפנים וכלים דאחורים, גם נתבאר". עשיה"נקראת ".כלים דאחורים"ומחזה ולמטה נקרא , "כלים דפנים"שמחזה ולמעלה נקרא

, בחינות מיוחדות' מחלק המדרגה לד, הבחן זה של הפרסא במקום החזה, ולפיכך) קפד

ק "וראשית ההבחן הוא בא. ע מחזה ולמטה"והבי, צילות עד החזההא": ע"אבי"הנקראות ונמצא בחינת אצילות שלו הוא ). ח"אות ס(אלא בו ירדה הפרסא עד הטבור שלו . עצמו' ששם ב, ע שלו"ומטבורו ולמטה הוא בי. ג המסתיימים למעלה מטבורו"ב ס"הע

', כח הסיום דצמצום במ, ע"ק נחלקים על אבי"פ א"הרי איך ה. ן שבו"ה וב"הפרצופים מן "ה וב"והמ, ג עד טבורו הוא אצילות"ב ס"והע, שהגלגלתא הוא הראש": פרסא"שנקרא

.ע"שמטבורו ולמטה הוא בי

:ע"פ עולם האצילות בפני עצמם לכתר ואבי"ז נחלקים ה"ועד) קפה ,א הוא הראש דכללות אצילות"כי א, ושם. הם אצילות, ד החזהא ע"המלבישים מפה ולמטה דא, ב"שהם ע, א עלאין"ואו

.המסיימת בחינת האצילות של עולם האצילות, עומדת הפרסא, בנקודת החזה .הם בריאה דאצילות, א עד טבורו"המלבישים מחזה דא, ג"שהם ס, ת"וישסוהם יצירה ועשיה , א עד סיום האצילות"המלבישים מטבור דא, ן"ה וב"שהם מ, ן"והזו

.דאצילות. ק"פ א"כמו ה, ע"מתחלק לראש ואבי, פ שבו"בכללות ה, תהרי שגם עולם האצילו

אות (ששם מקומה האמיתי , א"שהוא בחזה דא, אלא כאן עומדת הפרסא על מקומה).ז"קכ

ק "ג דא"ב ס"הפרצופים גלגלתא ע' נבחנים כל ג, אמנם בכללות כל העולמות) קפו ולמטה עד הפרסא ק"המלבישים מטבור דא, פ עולם האצילות"וה. לבחינת הראש דכללות

הנה שם הוא אצילות , )ו"אות ס(ג "שהיא הפרסא שנעשתה בחזה דנקודות דס, דכללות ).ח"ס-ז"אות ס(ע דכללות "העולמות בי' עומדים ג, מפרסא ולמטה, דכללות

ע לראש "ל מתחלקת כל מדרגה דפרטי פרטיות שבכל עולם מאבי"וממש על דרך הנ) קפז .דמלכות שבעשיהואפילו בחינת מלכות . ע"ואבי

.כי נבחן בו ראש וגוף .וסיום רגלין, וטבור, והגוף נחלק לחזה

.עומדת בהחזה שלו ומסיימת האצילות, שמתחת האצילות של אותו המדרגה, והפרסא .שנקודת הטבור מסיימתה, ומחזה עד הטבור הוא בחינת בריאה של המדרגה

. של המדרגהומטבור ולמטה עד סיום רגליו הוא בחינת יצירה ועשיהת שמחזה עד "ש תתאין דת"וב. ת עד החזה לאצילות"ומבחינת הספירות נבחנים החג

.והמלכות לעשיה. י ליצירה"ונה. הטבור לבריאה

. או לפרצוף גלגלתא, או יחידה, ולכן הראש דכל מדרגה מיוחס לבחינת כתר) קפח. ב"לפרצוף עאו , או לאור החיה, מיוחס לחכמה, שמפה עד החזה, והאצילות שבו. ג"או לפרצוף ס, או לאור הנשמה, מיוחס לבינה, שמחזה עד הטבור, והבריאה שבו

הרב יהודה אשלג

פתיחה לפירוש הסולם

עשר ספירות שהן ראשי . מ"נהי, ת"חג, ב"כח: שהן, תחילה יש לדעת את שמות עשר הספירות) א

והן בחינות . מלכות, יסוד, הוד, נצח, תפארת, גבורה,חסד , בינה, חכמה, כתר: תיבותבדומה . שנתקנו כדי שיוכלו התחתונים לקבל אורו, עשרת הכיסויים על אורו יתברך

הממעטת אורו , אלא על ידי זכוכית מפוחמה, שאי אפשר להסתכל בו, ר השמשלאולא היו התחתונים יכולים להשיג אורו , כן להבדיל. ומתאימתו לכח הראיה של העינים

שכל שהוא , "עשר ספירות"המכונים , אם לא היה מכוסה בעשרה כיסוים אלו, יתברך .מכסה יותר על אורו יתברך, למטה מחבירו

השם אהיה הוא ספירת : שר ספירות אלו הן סוד עשרת השמות הקדושים שבתורהוע) ב. השם אל הוא חסד. השם הויה בניקוד אלקים הוא בינה. השם יה הוא ספירת חכמה. כתר

השם צבאות . הוא תפארת, השם הויה בניקוד שוא חולם קמץ. השם אלהים הוא גבורה, ג"קס-ז"אות קנ. ויקרא. זהר. (הוא מלכותהשם אדני . השם שדי הוא יסוד. הוא נצח והוד

).ז"קע-ו"קס, כתר: שהן נקראות, בחינות' אין בהן יותר מה, פ שאנו מונים עשר ספירות"ואע) ג

הוא מפני שספירת התפארת , ומה שאנו מונים עשר ספירות. מלכות, ת"ת, בינה, חכמה. כ הן עשר"וע. יסוד,הוד, נצח, תפארת, גבורה, חסד: כוללת שש ספירות הנקראות

מ נבחנות בכל "ב תו"ואלו חמש בחינות כח). 'דף ה, מראות הסולם, הקדמת ספר הזהר(, אדם קדמון: עולמות הנקראים' שהם ה, הן בכלל העולמות כולם, נאצל ובכל נברא

והן בפרט היותר קטן . מ"ב תו"הבחינות כח' שהם כנגד ה.עשיה, יצירה, בריאה, אצילותומחזה עד , ומראשו עד החזה הוא חכמה, שהראש הוא כתר, ינים בושבמציאות אנו מבח

. ומטבור ולמטה הוא תפארת ומלכות,הטבור הוא בינה

י"ת נה"למה תפארת כוללת חג ב "שכל אחת מהן היתה כלולה מכח, נכללו זה מזה, מ"ב תו"הבחינות כח' כשיצאו ה) דלפיכך נשתנו שמותיהן . ר"נת גאמנם בספירת התפארת ירדו קומות הספירות מבחי. מ"תו, לפיכך מה שאנו אומרים. ה והיסוד הכוללם"ת נ"לחג, הכלולים בה, מ"ב תו"דכח

אלא , הספירות הראשונות' אין זה מחמת מעלתה על ג, שתפארת כוללת שש ספירותמ שבה שמות "ב תו"בחינות כח' קבלו ה, ר"שמחמת הגרעון שבה מאור הג, להיפך, ותפארת היא בינה, וגבורה היא חכמה, שחסד הוא כתר, באפן. ה"ת נ"שהם חג, אחרים

שאינו בחינה נוספת על , ונוספה עליהן ספירת היסוד. והוד הוא מלכות, ונצח הוא תפארתוהן נקראות . ה"ת נ"ס חג"שכולל בתוכו כל ה, אלא הוא בחינת כולל בלבד. בחינות' ה

וכיון . י אלו"ת נה" הספירות חגשהן שש, "קצוות' ו"שהוא ראשי תיבות , ק"תמיד וא את "כ אנו מיחסים רק לז"ע. א"לא נעשית אלא בז, י"ת נה"בחינות לחג' שירידה זו דה

.הבחינות שנשתנו' ה

אור וכלי ומתחילה לא היה בעשר . אי אפשר שתהיה מציאות אור בכל העולמות בלי כלי) ה

ב "שהן כח, בחינות' שיש הומה שאנו אומרים. שהוא המלכות, הספירות אלא כלי אחדכלומר שהן נערכות על פי הקירבה ', הנקראת בחינה ד, הן כולם רק חלקי המלכות, מ"תו

נתתקן מסך בכלי ' אלא אחר הצמצום הא. ד"הנקראת בחי, שהוא המלכות, לגמר הכלי, לפיכך כשהאור העליון מגיע אל המסך. המעכב האור העליון מלהתלבש בה, המלכות

של האור העליון עם " זווג דהכאה" והכאה זו מכונה .ו ודוחה אותו לאחוריוהמסך מכה בכי האור , "עשר ספירות דאור חוזר"והאור הנדחה לאחוריו נקרא . המסך שבכלי מלכות

הנקראות , הנדחה לאחוריו עולה ממטה למעלה ומלביש על עשר ספירות שבאור העליון

, ותוכנם של הכלים החדשים ההם. ".ס דאור חוזר"ע"הנקראים

.סיום רגלין, טבור, פה. סוף, תוך, ראש

, תוך, ראש"המכונים , חלקים' נבחן בכל פרצוף ג, ומפאת הכלים החדשים דאור חוזר) ו

נעשה זווג דהכאה , המעכב את ביאת האור אל המלכות, שמכח המסך,כי נתבאר". סוףס "ואלו ע. ס דאור ישר שבאור העליון"והלבישו את ע, ח"ס דאו"ויצאו ע, עם האור

ח אלה היוצאות מן המסך "ס דאו"אמנם ע". עשר ספירות דראש"ח נקראות "י ואו"דאוכי השם בלי מורה על , אינן עוד כלים אמיתיים, ס דאור ישר"ולמעלה ומלבישות לע

ויש . המעכב על התלבשות האור במלכות, דהיינו כח הדין שיש במסך, בחינת עובי שבוולא ממקום מציאות הדין , שאין כח הדין פועל אלא ממקום מציאות הדין ולמטה, כלל

ואינו , ח"כ אין כח הדין ניכר באו"ע. ח יצאו ממסך ולמעלה"ס דאו"ומתוך שע. ולמעלהשפירושו שורש לכלים ולא , "ראש"ח בשם "ס דאו"ולפיכך מכונות ע. ת כליראוי להיוונרמז ". פה"נקראת משום זה , שבה נתתקן המסך לזווג דהכאה, והמלכות. כלים ממש

אף הפה , מוצאות הפה' כמו שבפה גשמי יוצאות האותיות בדרך זווג דהכאה של ה, בזהשהם , מ"ב תו"בחינות כח' שהן ה, רס דאור חוז"הרוחני יש בו זווג דהכאה להוציא ע

.ס דראש"והנה נתבארו ע. וכלים נקראים אותיות. ס דאור ישר"הכלים לעח "ס דאו"שאז נעשו ע, ח להתפשט ממסך ולמטה"ס דאו"י וע"ס דאו"ולפיכך הוצרכו ע) ז

ס "כי עתה כבר המסך ממעל ע. ס דאור ישר"המקבלים ומלבישים על ע, לבחינת כליםשהם כלים , ס אלו" וע.שבזה נעשו כלים, ח"ס דאו"שולט העובי שבו על עכ "וע, ח"דאו

. כלומר שהם תוך תוכו וברו וגופו של הפרצוף". תוך וגוף"מכונים בשם , ממשיים. שפירושו מרכז ואמצע, "טבור הארץ"שהוא מלשון , "טבור"והמלכות של התוך מכונה

החוזר שלה נעשו הכלים שמהאור ,שמורה שהמלכות דתוך היא המלכות המרכזיתלהורות שעד , "אור-טוב"שטבור הוא מאותיות , ועוד אפשר לומר. הממשיים של הגוף

ס דתוך עד "והנה נתבארו ע. להיותו מלובש בכלים הראויים לקבלו, שם האור טוב .הטבור

:בחינות' והנה מצאנו במלכות של ראש ב) חהאור העליון שלא יתלבש בכלי דהיינו מה שהמסך מעכב על , בחינת מלכות המסיימת

,מלכות, כי לולא הזדווג האור העליון עם המסך בסוד הזווג דהכאה, בחינת מלכות המזדווגת

ולא היה שום אור , לא היו כלי קבלה לאור העליון, ח להלביש האור העליון"המעלה או .כי אין אור בלי כלי, במציאות

שמלכות . שורשים' ינת בבחינות רק בבח' ובמלכות של ראש נמצאות אלו בומלכות המזדווגת היא שורש . המסיימת היא שורש למלכות המסיימת את המדרגה

:ושתי פעולות אלו נתגלו ונעשו בגוף הפרצוף. להתלבשות אור בכלים שהאור העליון בא לידי התלבשות , מראה שם כחה, מפה עד הטבור המלכות המזדווגת

.בכליםשכל ספירה , ומוציאה עשר ספירות דסיום, מת מראה כחההמלכות המסיי, ומטבור ולמטה

, ס דסיום האלו"וכשמגיעה אל המלכות דע, ח בלי האור העליון"יוצאת רק בהארת או, שאינה מקבלת כלום, מפני שהמלכות הזו היא המלכות המסיימת, מסתיים כל הפרצוף

.כ מסתיימת בה התפשטות הפרצוף"ועס "וע. החותכת האור ומסיימת הפרצוף, "יום רגליןמלכות דס"ומלכות זו אנו מכנים

שהם , "ס דסוף"ע"נקראות , המתפשטות מטבור ולמטה עד סיום רגלין, אלו דסיום, ח בלבד"ומה שאנו אומרים שאין בהם אלא או. כולם חלקי המלכות דסוף ודסיום

שיש להם גם הארה , אלא הפירוש הוא, אין הפירוש שאין בהם מאור ישר כלום.ק בלי ראש"אלא שנבחנת לו, ת מאור ישרמועט

חזה

אמנם בפרצופי עולם האצילות נתוסף סיום חדש .ועד כאן דברנו בפרצופי אדם קדמון) טס "וסיימה שם ע, ס דתוך"עלתה לבינה דע, "טבור"שהמלכות דתוך הנקראת , ס דתוך"בע

, ום החדשכלומר שסי. והופרס שם פרסא". חזה"שהסיום הזה נקרא , דמדרגת התוךבסוד הרקיע המבדיל , "פרסא"נקרא , במקום החזה, שנעשה מחמת עלית המלכות לבינה

שיצאו , מ"ובין בינה ותו, שנשארו במדרגת תוך, שהם כתר וחכמה, בין מים עליונים .ס דסוף"ונעשו למדרגת ע, ס דתוך"ממדרגת ע

:מדרגות' ס דתוך לב"שמשום זה נחלקו ע ,ר של הגוף"ולבחינת ג, ולאצילות, ס דתוך"עמפה עד החזה נחשב לבחינת

כמו , ק בלי ראש"ולבחינת ו, ולבריאה, ס דסוף"מחזה ולמטה עד הטבור נחשב לבחינת ע .ס דסוף"ע

ערך הפוך מכלים לאורות כי בכלים הסדר הוא שהעליונים גדלים בתחילה . יש תמיד ערך הפוך בין אורות לכלים) י

כ "ואח, ת"כ ת"ואח, כ בינה"ואח, כ חכמה"ואח, וףשמתחילה בא כתר לפרצ. בפרצוףכי כן סדר ביאתם אל , דהיינו ממעלה למטה, מ"ב תו"כ אנו מכנים לכלים כח"וע. מלכות .הפרצוף

. שהתחתונים באים תחילה אל הפרצוף, כי סדר האורות הוא. והאורות הם בהיפךכ "ואח, כ אור החיה"ואח, כ אור הנשמה"ואח, כ אור הרוח"ואח, שמתחילה בא אור הנפש

. הקטן מכל האורות, שהוא אור המלכות, שמתחילה בא אור הנפש, באפן. אור היחידהכ אנו מכנים תמיד את האורות "וע. שהוא הגדול מכל האורות, ולבסוף בא אור היחידה

.כי כן סדר ביאתם אל הפרצוף. דהיינו ממטה למעלה. י"בשם נרנח, שהוא בהכרח הכלי העליון, צוף אלא כלי אחדשבעת שאין בפר, ונמצא לפי זה) יא

, הרי אינו נכנס אז בפרצוף האור הגדול המיוחס אל הכתר, הגדל תחילה, דהיינו כתרומתלבש בכלי , שהוא אור הנפש, אלא שנכנס האור הקטן ביותר, שהוא אור היחידה

.דכתרהנה אז נכנס , הדהיינו כתר וחכמ, שהם הכלים היותר גדולים, כלים בפרצוף' וכשגדלו ב

ואור הרוח מתלבש בכלי , ויורד אז אור הנפש מכלי דכתר לכלי דחכמה. בו גם אור הרוחאז נכנס אור הנשמה , שהוא כלי דבינה, ז כשגדל הכלי השלישי בפרצוף"ועי. דכתר

ואור הרוח יוצא מכלי דכתר . ואז יורד אור הנפש מכלי דחכמה אל הכלי דבינה, בפרצוף . ואור הנשמה מתלבש בכלי דכתר.ובא לכלי דחכמה

ואז יורד אור . נכנס אור החיה בפרצוף, ת"שהוא כלי דת, וכשגדל כלי רביעי בפרצוףואור , ואור הנשמה לכלי דחכמה, ואור הרוח לכלי דבינה, ת"הנפש מכלי דבינה לכלי דת

באים אז כל האורות, שהוא כלי המלכות, וכשגדל כלי חמישי בפרצוף. החיה בכלי דכתרואור הנפש יורד מכלי , כי אז נמשך אור היחידה אל הפרצוף. בכלים המיוחסים להם

ואור הנשמה יורד , ת"ואור הרוח יורד מכלי דבינה ובא לכלי דת, ת לכלי המלכות"דתואור , ואור החיה יורד מכלי דכתר ובא לכלי דחכמה, מכלי דחכמה ובא לכלי דבינה .היחידה בא ומתלבש בכלי דכתר

נמצאים , מ בפרצוף"ב תו"שכל עוד שלא גדלו כל חמשת הכלים כח, נך מוצאוה) יבכי אם יחסר כלי . אלא שהם בערך ההפוך, ולא עוד. האורות שלא במקומם המיוחס להם

. שהוא האור הגדול ביותר, יחסר אור היחידה, שהוא הכלי הקטן ביותר, המלכות בפרצוףיחידה , האורות העליונים' יחסרו ב, ותתפארת ומלכ, ואם יחסרו שני הכלים התחתונים

האורות העליונים ' יחסרו ג, ת ומלכות"בינה ת, הכלים התחתונים' ואם יחסרו ג. חיהמ "ב תו"הרי שכל עוד שלא גדלו כל חמשת הכלים כח. על דרך זה' וכו. נשמה חיה יחידה

הנה , שאם יחסר אור אחד וכלי אחד: נמצא ערך הפוך בין הכלים לאורות, בפרצוףשיחסר הכלי היותר , והפוכו בכלים, שהוא אור היחידה, באורות יחסר האור היותר גדול

.שהוא כלי המלכות, קטןי עלית המלכות לבינה נסתיימה המדרגה תחת "שע, ועם זה תבין מה שאנו אומרים) יג

מ של "ובינה ותו. כתר וחכמה, ספירות' ומשום זה לא נשארו במדרגה אלא ב. החכמה

אותיות של ' שבעלית המלכות לבינה נחלקו ה, ועם זה תבין מה שלפעמים אומר הזהר) ידה יצאו ונתבטלו "אותיות אל' י נשארו במדרגה וג"אותיות מ' אשר ב, באפן. השם אלקיםל "אותיות א' שבעלות המלכות לבינה נשארו ב, ולפעמים אומר הזהר להיפך. מן המדרגה .ם נתבטלו וירדו מהמדרגה"אותיות הי' וג, במדרגה

. י"אורות נרנח' מ או ה"ב תו"ספירות כח' ס ה"אותיות אלקים ה' כי ה, והענין הואאותיות ' שהם ב, הנה מבחינת הכלים נשארו כתר וחכמה במדרגה, המלכות לבינהובעלית

האותיות ' שב, ומבחינת האורות הוא להיפך. ם ירדו מן המדרגה"אותיות הי' וג. ל"א' וג, הם שנשארו במדרגה, אורות התחתונים נפש רוח' הרומזות על ב, י"התחתונות מ

.הן שיצאו ונתבטלו מן המדרגה, דה חיה נשמההרומזות על יחי, ה"האותיות העליונות אלאותיות ' המרומזים בה, י"אורות נרנח' בהקדמת ספר הזהר מדבר הזהר מה, לפיכךמדבר ' ובזהר בראשית א. ה יצאו מן המדרגה"י נשארו ואל"אשר מ, כ אומר"ע. אלקים

ל נשאר "אשר א, כ אומר להיפך"וע. אותיות אלקים' המרומזים בה, מ"ב תו"כלים כח' מהוצריכים לזכור דברים אלו ולהתבונן בכל . ם יצאו מן המדרגה"אותיות הי' במדרגה וג

.ועם זה יתישבו הרבה סתירות מדומות. אם המדובר הוא באורות או בכלים, מקום

עלית המלכות לבינה ס "כי מלכות ה .שהיא שורש כל החכמה, ויש להבין מאד ענין המתקת המלכות בבינה) טו

, כ העלה אותה המאציל לספירת הבינה"וע. שאין העולם יכול להתקיים בו, יןמדת הדבתחילה עלה במחשבה לברוא העולם במדת : "ל"שעל זה רמזו ז. שהיא מדת הרחמים

הקדים מדת , ראה שאין העולם מתקיים"-שהיא מדת הדין , דהיינו במלכות בלבד-"הדין )ב"ר ספי"ב(". הרחמים ושתפה למדת הדין

ואז . שהיא מדת הרחמים, מקבלת המלכות צורת הבינה, עליתה של המלכות לבינהי "שעוענין זה של עלית המלכות לבינה נעשה בכל . מנהגת המלכות את העולם במדת הרחמים

כי אין לך מדרגה שלא . מראש עולם האצילות עד סוף עולם העשיה, מדרגה ומדרגהלכות שבכל מדרגה עלתה לבינה והמ. מ"ת נהי"ב חג"כח: תהיינה בה עשר ספירות

.שבאותה מדרגה ונמתקה שם

חצאים' התחלקות כל מדרגה לב שפירושו שהמלכות מעכבת את , ונודע שהמלכות מסיימת כל ספירה וכל מדרגה) טז

שלא תקבל , שהוא מכח הצמצום שנעשה עליה. שלא יתפשט בתוכה, האור שבמדרגהוכשמגיע אל המסך . משך אלא עד המלכותכ אין האור של המדרגה נ"וע. האור העליון .ואז נעשה על המסך שבמלכות זווג דהכאה עם האור. הוא מסתיים, שבמלכות

נמצא שהמלכות , ולפיכך כיון שהמלכות של המדרגה עלתה אל הבינה שבאותה המדרגה, ת ומלכות"וחצי הבינה ות. דהיינו באמצע הבינה, סיימה את האור במקום שעלתה

. יצאו ממדרגתם ונעשו למדרגה שניה מתחת המלכות, המלכות המסיימתהנמצאים מתחתאשר כתר וחכמה וחצי , נחצתה כל מדרגה לשנים, שמחמת עלית המלכות לבינה, באפן

, ומלכות) י"ת נה"הכולל חג(ת "וחצי בינה ות, נשארו במדרגה, בינה שממעל המלכותתה המלכות באמצע הבינה וסיום זה שעש. יצאו מן המדרגה ונעשו למדרגה שמתחתיה

".פרסא"נקרא . ונפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה: הנקראים, אורות' בכל מדרגה צריך שיהיו בה ה) יז

. ומלכות) י"ת נה"הכולל חג(תפארת , בינה, חכמה, כתר: הנקראים, כלים' המלובשים בה כתר, כלים שלמים' ומתוך שמחמת עלית המלכות לבינה לא נשארו במדרגה אלא ב

' כ לא נשאר בה מן האורות אלא ב"ע, ת ומלכות חסרים בה"כלים בינה ות' וג, וחכמהיחידה , חיה, האורות נשמה' וג. הכלים כתר וחכמה' המתלבשים בב, נפש רוח, אורות

.כי אין להם כלים להתלבש בהם. חסרים בה

נבקעה , כי מחמת עלית המלכות לבינה. ספירות ראשונות' שהמדרגה נחסרה מג, ונמצאכתר וחכמה דכלים ונפש רוח , שהוא, שחציה נשאר במדרגה, המדרגה לשני חצאים

. ונשמה חיה יחידה דאורות, מ דכלים"שהוא בינה ותו, וחציה יצא מן המדרגה. דאורותוהאור נעשה , שנכנסה לאור המדרגה, "י"ולפיכך נרמזה עליה זו של המלכות לבינה בסוד

, ספירות ראשונות שלה' אבדה המדרגה את אור ג, לבינהכי מחמת עלית המלכות . לאויראותיות של השם ' כ בה"וענין זה מרומז ג". אויר"המכונה , ונשארה בקומת רוח נפש

, אורות רוח נפש' י רומזות על ב"אותיות מ' אשר ב, אלה-חצאים מי' שנחלקו לב, אלקים' ה רומזות על ג"אלאותיות ' וג. שנשארו במדרגה, הכלים כתר חכמה' המלובשים בב

.שיצאו מן המדרגה, הכלים בינה ותפארת ומלכות

ירידת המלכות מבינה למקומה נמשכת הארה עליונה , י עלית מיין נוקבין מתורה ותפלה של התחתונים"אמנם ע) יח

ומורידה למקומה , המוציאה בכל המדרגות את המלכות מן הבינה, ק"מחכמה ובינה דאשיצאו מקודם לכן , ומלכות, תפארת, הכלים בינה' אשר אז אלו ג,)א"דף מ, ויקהל. זהר(

וסיימה המדרגה תחת , לאור של המדרגה, שהיא המלכות, מחמת כניסת היה, מהמדרגה, והיה יצאה מאויר, אחר שירדה המלכות משם, הנה עתה. והאור נעשה לאויר. החכמה

, כלים' וכיון שיש ה. המ במדרג"ב תו"כלים כח' ושוב יש ה. חוזרים הכלים למדרגתםוחזר האויר להיות . נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה, האורות' כל ה, חוזרים ומתלבשים בהם

".אור"הנקראים , ראשונות למדרגה' כי חזרה קומת ג. אור

זמן קטנות וזמן גדלות זמן קטנות : זמנים בכל מדרגה' נעשו ב, שמסבת עלית המלכות לבינה, והנה נתבאר) יטובינה . היא מסיימת שם המדרגה תחת החכמה, כי עם עלית המלכות לבינה. ן גדלותוזמכ לא נשארו "וע. ת ומלכות של המדרגה יוצאים מן המדרגה ובאים למדרגה שמתחתיה"ות

וזה הוא זמן קטנות. ר"וחסרה מג. במדרגה אלא כתר חכמה דכלים ורוח נפש דאורותהמוציאה את , ק"שיכים הארה מחכמה בינה דאואחר שהתחתונים מעלים מיין נוקבין וממ

חוזרים ועולים משם , שנפלו למדרגה שמתחתיה, מ"הכלים בינה ותו' אז ג, המלכות מבינהחוזרים ומתלבשים , מ במדרגה"ב תו"כלים כח' וכיון שכבר יש ה. למדרגתם כבתחילה

והנה . הוזהו זמן הגדלות של המדרג. יחידה, חיה, נשמה, רוח, נפש: אורות' בהם הנמצאת המדרגה , מ של המדרגה למדרגה שמתחתיה"שמחמת נפילת בינה ותו, נתבאר, נמצאת המדרגה בגדלות, מ למדרגה"י חזרת בינה ותו"וע. ר"דהיינו בחסרון ג, בקטנות

.ר"דהיינו במילוי ג

שלו איך התחתון עולה אל העליון ות להעלות כל תחתון הוכן הקשר והאפשר, ובדבר הזה של עלית המלכות לבינה) כ

וכן התחתון העולה לעליון . שהעליון היורד לתחתון נעשה כמוהו, כי יש כלל. לעליון שלודהיינו בעת שעלית המלכות המסיימת , ולפיכך במצב הקטנות של המדרגה. נעשה כמוהו

מ "נעשו אז בינה ותו, מ מן המדרגה אל המדרגה שמתחתיה"הוציאה את בינה ותו, לבינה. כי העליון היורד לתחתון נעשה כמוהו. דרגה אחת עם המדרגה שמתחתיההללו למובאה , דהיינו בעת שהמלכות חוזרת ויוצאת מן הבינה, במצב הגדלות של המדרגה, לפיכך

הרי הן לוקחות עמהן גם את , מ שנפלו מן הבינה חוזרות למדרגתן"ובינה ותו, למקומה .שהיו שורות בה בעת נפילתן, המדרגה התחתונה

הנה , ונתדבקו עמה כאחד, כי משום שכבר נעשו למדרגה אחת עם התחתונה בזמן נפילתןומעלים את המדרגה התחתונה , גם בזמן חזרתן אל המדרגה, הן לוקחות אותה עמהן

נמצאת עתה , שהתחתון העולה למקום העליון נעשה כמוהו, ולפי הכלל. למדרגה העליונהוהנה . והמוחין הנמצאים במדרגה העליונהשמקבלת כל האורות, המדרגה התחתונה

מדרגה תוכל לעלות שכל, איך עלית המלכות לבינה גרמה קשר בין המדרגות, נתבאר

ן"ת וזו"קטנות וגדלות דישסו

דהיינו הנוהג בכל מדרגה , ואחר שנתבאר ענין עלית המלכות לבינה בדרך הקף) כא

' ונקח לדוגמא ב. אבאר עתה אותם הדברים בפרטות, ע"עולמות אבי' ומדרגה מדית המלכות אשר בסבת על". ן שבעולם האצילות"ת וזו"ישסו"הנקראות , המדרגותונפלו , ת"מ דישסו"בינה ותו, הספירות' יצאו ג, ת במצב הקטנות"ת לבינה דישסו"דישסו

ן בזמן "מ אלו נתדבקו במדרגת זו"ובינה ותו, ן"שהיא זו, ת"למדרגה שמתחת ישסו .נפילתן

שעל ידי , ת למקומה"שהמלכות חזרה ויצאה מבינה דישסו, ולפיכך כשהגיע זמן הגדלותהנה העלו עמהן גם , ת"ת מנפילתם ובאו למדרגת ישסו"מ דישסו"בינה ותוזה חזרו ועלו

ן עלו ונעשו "ונמצא שגם זו. מחמת שהיו דבוקים בהם בזמן הקטנות בעת נפילתן, ן"את זו .ת"כ אותם ההארות והמוחין הראוים למדרגת ישסו"ומקבלים ג, ת"למדרגת ישסו

וחיןן ראוים למ"היו זו לולא עלית המלכות לבינה לא

משום שמקורם , ן מבחינתם עצמם אינם ראוים לקבל מוחין כלל"שזו, ויש לדעת כאן) כב

שכח , ששם שולטת המלכות דמדת הדין, ק"מטבור דא ן הוא מבחינת למטה"של זות "מ דישסו"שבינה ותו, אבל עתה. הצמצום רוכב עליה ואינה ראויה לקבל האור העליון

ויכולים לקבל האור העליון , ת"ן כמדרגת ישסו"שו זונע, ת"ן למדרגת ישסו"העלו את זו .כמוהם

בתחילה עלה במחשבה ברוא ): "ב"ר ספי"ב(ל "מה שאמרו חז, עתה תבין היטב) כגיש " העולם"ו. שהיא מדת הדין, דהיינו במלכות דצמצום ראשון, "העולם במדת הדין

ן "המקבל מזו, לם הזהוכן יש לפרשו על העו". עולם"המכונים , ן דאצילות"לפרשו על זווכל . אפשר שיקובל לבני אדם שבעולם הזה, ן דאצילות"כי כל המקובל לזו. דאצילות

ן אין אנו יכולים "כי למעלה ממדרגת זו. אינו מקובל לבני העולם הזה, ן"שאינו מקובל לזו .לקבל ,ששם שולטת המלכות דמדת הדין, ק"ן הוא מלמטה מטבור דא"כיון ששורש הזו, ולפיכך

. מחמת הצמצום שבמלכות הרוכב עליהם, אין הם יכולים לקבל האור העליון ולהתקייםהקדים , ראה שאין העולם מתקיים"ש "וז. שלא יהיה יכול להתקיים, ש העולם הזה"ומכ

, שהיא מדת הדין, דהיינו שהעלה המלכות דכל מדרגה". מדת הרחמים ושתפה למדת הדיןת עלתה לבינה "ונמצא שהמלכות דישסו. חמיםשהיא מדת הר, אל הבינה של המדרגה

, ן"שהיא זו, ת למדרגה שמתחתיה"מ דישסו"שעל ידי זה נפלו בינה ותו, ת"דישסו .ונתדבקו עמהם

, ת למקומה"שהמלכות חזרה וירדה מבינה דישסו, ת"ומשום זה בזמן הגדלות דישסו הנה אז לקחו ,ת כבתחילה"לישסו, ת חזרו למקומם"מ דישסו"ושלושת הכלים בינה ותו

ן במדרגת "ונעשו זו. ת"והעלו אותם אל מדרגת ישסו, ן הדבוקים בהם"עמהם גם את זוכ מקבלים האור "וע. ת"דהיינו שנעשו ראויים לקבל האור העליון כמו ישסו. ת"ישסו

.ועתה יכול העולם להתקיים. ת ומשפיעים לעולם הזה"העליון דישסות "דהיינו אם לא עלתה המלכות דישסו, רחמיםאבל לולא השיתוף של מדת הדין במדת ה

ולא היתה שום מציאות , ן"ת לזו"מ דישסו"אז לא היו נופלים בינה ותו, ת"לבינה דישסווהעולם לא , ואז לא היו יכולים לקבל האור העליון בשביל העולם. ת"ן יעלו לישסו"שזו

.והנה נתבאר ענין עלית המלבות לבינה. היה יכול להתקיים

קון קויםענין ת

היו , "ק"ג דא"ב ס"גלגלתא ע"הנקראים , ק"הפרצופין הראשונים דא' הנה בג) כד, ק"המלביש מטבור ולמטה דא, אלא שבעולם הנקודים. הספירות זו תחת זו בקו אחד

ובעולם האצילות נתתקן תקון קוים גם . ס תחתונות"ולא בז, ר שלהן"נעשה תקון קוים בג .ס תחתונות"בז

בתקון קויםבחינות ' ב כי תקון הקוים שנעשה בעשר ספירות נמשך מעלית המלכות , וטעם הדברים הוא) כה

:צדדים בעשר הספירות' ומכח זה נעשו ב. שנעשתה נוקבא לחכמה, לבינה ,נעשתה לצד שמאל של הספירה, כי המלכות שנתערבה בכל ספירה וספירה .ועצם הספירה נבחן לקו ימין שבספירה

אז נזדווג אור העליון על המסך של הדינים . פוגם את קו הימיןוקו השמאל היהשיצאה בזווג דהכאה של האור העליון על המסך של , וקומת החסדים. שבמלכות זוכי לולא הדינים . הקוים זה לזה' המיחד ומשוה ב, נעשתה לקו אמצעי, אותה המלכות, כ נעשתה המלכות"ע. ולא היו החסדים המרובים, לא היה זווג דהכאה, שבמלכות

.שהיא ימין, חשובה כמו עצם הספירה, שהיא שמאל שיצא אחר פרצוף , ונודע שתחלת התקון של עלית מלכות לבינה נעשה בעולם הנקודים

' כ בג"משא. כי זה תלוי בזה. קוים מעולם הנקודים' לפיכך מתחיל גם תקון ג. ק"ג דא"סשבהם עוד לא נתתקן , ם הנקודיםשקדמו לעול, ג"ב ס"הפרצופים הראשונים גלגלתא ע

.אלא קו אחד בלבד, קוים' כ לא היו בהם ג"ע, ענין עלית המלכות לבינהשהחסדים שלהן הם , ר דבינה"שהם בחינת ג, ר דעולם הנקודים"וכל זה יתכן רק בג) כוולפיכך . כי הן אינן מקבלות אור חכמה לעולם, להיותן אור חסדים מעצם מהותן, ר"ג

, הקוים ימין ושמאל זה בזה' ליחד ב, שיצאה על המסך דמלכות, החסדיםמספיקה קומת .ר אל הספירות"ולהחזיר ג

שעיקרו הוא הארת , א"שהן בחינת ז, ספירות תחתונות שבעולם הנקודים' מה שאין כן בזאין הן , וכיון שהמלכות מעורבת בכל הספירות. הרי הן צריכות לחכמה, חכמה בחסדים

.כ הן נמצאות בחסרון ובפגם כל עוד שהחכמה אינה מאירה בהן"וע. יכולות לקבל חכמה' מועילה להן כלל להשוות את ב, שיצאה על מסך דמלכות, ולפיכך אין קומת החסדיםשהם הדינים של המלכות שעלתה , שהרי דינים שבשמאל. הקוים ימין ושמאל זה לזה

אינו , ר"רי שתקון קוים דגה. ר"ומרחיקים ממנו אור הג, פוגמים את קו הימין, לבינהק שבכל הספירות הוא "כי הו, ק"הקוים ימין ושמאל שבו' מועיל כלום לתקן את ב

.נמצא בחסרון ובפגם, שכל זמן שאין לו הארת חכמה. א שמה"מהתכללות ז ת"ת ובישסו"תקון קוים בז

במלכות הוא להוריד תחילה הדינין ש, ס תחתונות"ולפיכך תקון הראשון שצריכים לז) כז

המורידה את , ק"דהיינו פשוט להמשיך הארה מחכמה בינה דא. שנתערבה בספירותמ אל הספירה "הכלים בינה ותו' שאז חוזרים ג. המלכות מן הבינה ומחזירה למקומה

' וכיון שהמדרגה נשלמה בה. נעשו לקו ימין, שנשארו, וכתר וחכמה. ונעשים קו שמאלואז . וחזר אור החכמה אל המדרגה. י"אורות נרנח' חוזרים לה כל ה, מ"ב תו"כלים כח

.ולהשלים המדרגה בכל תקוניה, הקוים זה בזה' יכול הקו האמצעי ליחד ב. שהיא כח הסיום של המלכות שעלתה לבינה, לחזק את הפרסא, והתקון השני הוא) כח

נשאר כח הסיום , ואפילו בעת שהמלכות יורדת מן הבינה. באופן שלא תתבטל לעולםצריכים לעלות למעלה מן הפרסא , המתחברים למדרגה, מ"ובינה ותו. ה במקום בינהשל

אין הם יכולים , אבל בהיותם נמצאים למטה תחת הפרסא. ושם מתחברים אל המדרגהמפני שכח הסיום שלה נשאר גם אחר , שכבר ירדה משם המלכות, להתחבר אל המדרגה

.ירידתה משםאינם נעשים , מן הפרסא ומתחברים אל המדרגהמ עולים למעלה "וכשבינה ותו) כט

, הכלים כתר וחכמה' כי נשאר הפרש בין ב, הכלים כתר וחכמה' מדרגה אחת ממש עם בשיצאו ממדרגתם , מ"הכלים בינה ותו' לבין ג, כי לא יצאו ממדרגתם, שלא נפגמו מעולם

כי הרוחני הוא למעלה ממקום , ו במקום"אין הפירוש ח, וימין ושמאל אלו, והפרש זה) לוימין פירושו אור . שאינם רוצים להתחבר זה עם זה, אלא הפרש פירושו. ולמעלה מזמן

.ר החכמהושמאל פירושו או. החסדיםהם , הנשארים בה בעת קטנות עם אור החסדים, כי כתר וחכמה של המדרגה, והענין הוא

, דהיינו גם אחר שירדה המלכות מבינה, מסתפקים באור החסדים הזה גם בעת גדלותשחזרו אל המדרגה זה , ר"ואינם רוצים לקבל אור החכמה וג. משום שאור זה לא נפגם

דהיינו , כ נבחנים הכתר והחכמה לקו ימין"וע. המדרגהמ אל"עם חזרת בינה ותו, עתה .לאור חסדיםאינם רוצים , ר למדרגה"הביאו אור החכמה וג, שבחזרתם למדרגה, מ אלו"ובינה ותו

. שהיה להם בזמן הקטנות, מפני שהם מחזיקים באור החסדים, להתחבר עם כתר וחכמהכ נבחנים לקו "וע. המדרגהשהגיע עתה אל, מ מחשיבים יותר אור החכמה"ובינה ותו

.מפני שמחזיקים באור החכמה, שמאלכי . נבחן גם כן למחלוקת של הימין והשמאל, שבין קו ימין לקו שמאל, וההפרש הזה) לא

רוצה לבטל אור החכמה שבקו שמאל ולהשליט אור החסדים , קו ימין המחזיק בחסדיםולהשליט , חסדים שבקו ימיןרוצה לבטל אור ה, וקו שמאל המחזיק באור החכמה. בלבד

כי אור החסדים שבקו ימין חסר . שניהם אינם מאירים, ומסבת המחלוקת הזו. אור החכמהמפני , ואור החכמה שבקו שמאל הוא חשך לגמרי. והוא כגוף בלי ראש, מאור החכמה

.שאין אור החכמה יכול להאיר בלי חסדיםהנעשה על ידי התחתון העולה , צעיאלא על ידי הקו האמ, ואין תקון למחלוקת הזו) לב

המכונה , שנעשה זווג מהאור העליון על המסך של התחתון. בסוד הקו האמצעי, ן"שם למשמצד אחד ממעט המסך . ס הקו האמצעי"שה, ויוצאת עליו קומת החסדים". מסך דחירק"

אלו הוא מכריח את ' ובב. הוא מרבה את אור החסדים' ומצד ב. ר דקו שמאל"הזה את ג .הקו השמאלי להתיחד עם הקו הימני

שעתה הוא יכול , ק דחכמה של קו השמאל מתלבש בחסדים שבקו ימין"ובזה נמצא אור ו. מתיחד עם החכמה שבקו שמאל, וכן אור החסדים שבקו ימין. השמאל ונשלם קו. להאיר' באיך הקו האמצעי משלים , והנך רואה. ונשלם קו הימין. ר"משיג בזה את אור ג ונמצא

.ס תחתונות"שנתתקן בז, קוים בדרך כלל' והנה נתבאר תקון ג. הקוין ימין ושמאל

ת"קוים בישסו' יציאת ג וממנה תקיש לכל . ועתה נבאר סדר יציאת שלשה קוים במדרגה אחת בדרך פרט) לג

ר "כי ג. ס תחתונות דבינה"שהיא בחינת ז, ת"דהיינו למשל במדרגת ישסו. המדרגותוהנה תחילה יצא . ת"א נתתקנו בישסו"ת דבינה דא"וז. א עלאין"תקנו באוא נת"דבינה דא

ת לבינה "והוא נתתקן בעת עלית המלכות דישסו. ת"ח דישסו"שהוא כו, ת"קו ימין דישסות נפלו למטה "מ דישסו"ובינה ותו. ת תחת החכמה"וסיימה מדרגת ישסו. ת"דישסו

. נעשו לקו ימין, ת"במדרגת ישסושנשארו , הכלים כתר וחכמה' ואלו ב. א"למדרגת ז .ר"וחסרים מג, אורות נפש רוח' אין בהם רק ב, ח"כלים כו' וכיון שאין שם רק ב

אחר שחזרו ועלו , ת"מ דישסו"הכלים בינה ותו' שהוא ג, כ יצא הקו השמאלי"ואח) לדהמוציאה את המלכות המסיימת , ק"והוא נתתקן על ידי הארת חכמה ובינה דא. מנפילתם

ת "מ דישסו"שאז חוזרים ועולים בינה ותו. ומחזירה למקומה, ת"הבינה דישסומן ואז הם נעשים לקו . י"נתלבשו בהם כל הנרנח, כלים בפרצוף' וכיון שנשלמו ה. למדרגתם

שהימין , נעשית מחלוקת בין ימין לשמאל, ועם יציאת הקו השמאלי. ת"שמאל דישסו. מאל רוצה לבטל את הימין ולשלוט לבדווכן הש, רוצה לבטל את השמאל ולשלוט לבדו .המיחד אותם, כל עוד שלא נתקן הקו האמצעי, ומשום זה שניהם אינם יכולים להאיר

, ת"והוא יוצא על ידי המסך של המדרגה התחתונה מישסו. כ יוצא הקו האמצעי"ואח) לה, מ"תוהכלים בינה ו' ת ביחד עם ג"שהוא עלה לישסו. א"שהיא ז. ת"ן לישסו"שעלתה למ

שקומת האור היוצא על המסך הזה מיחד הימין והשמאל . בעת שחזרו ועלו למדרגתםואז . והשמאל יאיר ממטה למעלה, אלא שהימין יאיר ממעלה למטה. ת לאחד"שבישסו

היו הקו הימני והקו השמאלי במחלוקת זה עם , אמצעישמטרם ביאת הקו ה, והנך מוצארוצה , בהיותו שורש המדרגה ובלתי נפגם, שהקו הימני. והיו רוצים לבטל זה את זה. זה

והקו השמאלי בהיותו . כיחס השורש אל הענף שלו, לבטל את שליטת השמאל ולהכניעו גדול לבטל את אור כ כחו"ע, שהוא גדול מאור החסדים שבקו ימין, מחזיק באור החכמהכי החכמה אינה יכולה . ומשום זה שניהם לא היו יכולים להאיר. החסדים שבקו ימין

.ק בלי ראש"והחסדים בלי הארת חכמה הם ו, להאיר בלי לבוש מן החסדים, ת"הוא כי המדובר הוא בישסו, והטעם שהחכמה אינה יכולה להאיר בלי אור החסדים) לו

מ דבינה אינם "ת נהי"ואלו חג. מ דבינה"ת נהי" שהם חג,ס תחתונות דבינה"שהוא זויש . כי כל עשר הספירות נכללות זו מזו. א בבינה"אלא מהתכללות ז, בחינת בינה עצמה

.ס"בכל ספירה עוכתר . ובינה שבה היא בחינתה עצמה. מ"ב תו"ס כח"למשל ספירת הבינה נכללת מכל ע

, מ שלה"ת נהי"שהם חג, פארת ומלכותות. היא מכתר וחכמה שנכללו בה, וחכמה שבההוא אור החסדים , ס דאור ישר"א ממקורה בע"ונודע שספירת ז. ן שבה"הם מהתכללות זו

ס תחתונות "אי אפשר בכל ז, ולפיכך. אלא שאור החכמה מאיר בחסדים שלו. בעיקרדהיינו , כי חסר בהם עיקר העצם והמשא של הארת החכמה, שתאיר החכמה בלי חסדים

ס תחתונות "שהוא שורש כל ז, ס דאור ישר"א דע"שהם עיקר עצמותו של ז, יםהחסד .הכלולות בכל המדרגות

ס "אבל בז, ס ראשונות יכולה החכמה להאיר בלי חסדים"שרק באור ג, ומכאן הכללכי , אי אפשר שתאיר החכמה בלי חסדים, א"הם בחינת ז, שבכל מקום שהם, תחתונות

.היא חושך ולא אור, כ אם החכמה חסרה מחסדים"וע. החסדים הם עיקר מהותםאין קו השמאל נכנע בשום פנים , אבל משום גבהה של החכמה שהשמאל אוחז בה) לז

ואינו נכנע . אלא שלוחם עמו ורוצה לבטלו, ולא עוד. להתיחד עם החסדים שבקו הימין :ם אותושפועלים עליו ומכניעי, כחות העולים מהקו האמצעי' י ב"זולת ע, אל הימין

שהמסך הזה ממעט את קומת החכמה , א"שהוא ז, א שבקו האמצעי"הוא המסך דבחי. אדהיינו שלא תתפשט החכמה , ק דחכמה"לקומת ו, ר דחכמה"שבקו שמאל מבחינת ג

ק דחכמה "שהארה זו נבחנת לו, אלא תאיר בבחינת מלמטה למעלה, להאיר ממעלה למטה בלבד

. הממשיך קומת אור החסדים, א"עשה על מסך זה דבחיהנ, הוא הזווג של האור העליון. ב, שהוא מכח המסך, ק דחכמה"ואז מאחר שמצד אחד ירדה קומת החכמה שבשמאל לו

מצד קו הימין ומצד הזווג של האור , צדדים' נתרבו החסדים על הקו השמאלי מב' ומצד בם שבקו ימין הנה אז נכנע קו השמאל ומתיחד עם החסדי, העליון על המסך שבקו האמצעי

אין , ר דחכמה"אמנם כל זמן שהמסך שבקו האמצעי אינו ממעט קומת ג. ושבקו האמצעי .שום כח בעולם שיוכל ליחד אותו עם קו הימין

ר דחכמה "כדי להמעיט קומת ג, כחות פועלים במסך הזה דקו האמצעי' ויש לדעת שב) לחמשום ששולטת בהם , חיןן מבחינתם עצמם אינם ראויים לקבל מו"כי זו. שבקו השמאל

ומלכות זו . שלא לקבל הארת החכמה, שכח הצמצום רוכב עליה, המלכות דמדת הדיןדהיינו , כ נשתתפה המלכות במדת הרחמים"אלא אח". מנעולא"דמדת הדין אנו מכנים

. דהיינו אור החכמה, שמבחינת מלכות המשותפת בבינה הם ראויים לקבל מוחין, בבינה ".מפתחא"ת בבינה אנו מכנים אותה ומלכות זו המשותפ. כחות הללו של מנעולא ושל מפתחא' יש ב, שהוא הקו האמצעי, א"לפיכך גם במסך דז

דהיינו , הוא פועל זה במסך דמנעולא, ר דקו שמאל"כשהוא צריך למעט ג, שמתחילהאמנם מתוך . פורח משם האור העליון, שהוא מתגלה, שבכל מקום. במלכות דמדת הדין

ופועל עם , כ את המסך הזה דמנעולא"הוא מעלים אח, ק דחכמה"רוצה להשאיר ושהוא ק "ובכחה נשארה על כל פנים הארת ו, שהיא המלכות המשותפת בבינה, המסך דמפתחא

.דחכמהי "וע, ת"ת למדרגת ישסו"מ דישסו"א עולה ביחד עם בינה ותו"איך ז, והנה נתבאר היטב

ונעשה לקו אמצעי , ת"ם דימין ודשמאל שבישסוהקוי' המסך שלו הוא מיחד ומשלים ב

חולם שורק חירק

ס נקודת "שקו ימין ה". רקחי, שורק, נקודות חולם' ג"קוים אלו מכונים גם כן ' וג) לט

והקו . ובתוכה נקודה' שהוא ו, דהיינו מלאפום, ס נקודת השורק"וקו שמאל ה. החולםשהם , כי נקודות רומזות על הארת החכמה, וטעם הדברים. ס נקודת החירק"האמצעי ה

שנתתקן בעת עלית , ולפיכך קו הימין. שהם הכלים, מחיים ומנענעים את האותיות, שדרכה לעמוד ממעל לאותיות, רמוז בנקודת החולם, שהוא חסר חכמה,המלכות לבינה

אלא נמצאת , אינה מתלבשת בכלים שהם האותיות, שהיא החכמה, שזה מורה שהנקודה .ממעל לכלים

. שהם מחזיקים באור החכמה, אחר שחזרו למדרגתם, מ"וקו השמאל הנתקן מבינה ותו, שזה מורה שהנקודה שהיא חכמה. ודהשבתוכה נק' שהוא ו, כ רמוז בנקודת השורק"ע

, הנתקן ממדרגה שמתחתיה, והקו האמצעי". אותיות"המכונים , מלובשת בתוך הכליםשלולא הקו האמצעי לא היתה , הקוין שלה' שעלה למדרגה העליונה והכריע והשלים ב

הוא רמוז בנקודת , ומתוך שהתקון הזה מגיע ממדרגה שמתחתיה. החכמה יכולה להאירומשום זה אנו . להיותה מדרגה שמתחתיה. שהם הכלים, העומדת מתחת האותיות, החירק

".מסך דחירק"מכנים תמיד המסך דקו האמצעי בשם

קוים' קו האמצעי למעלה מב אשר , רישין דעתיקא' והיינו בג. הקוים' שהוא למעלה מב, אכן יש בחינת קו אמצעי) מ

רישין כתרא וחכמה ' שהם ב, מין ושמאלהקוים י' הרישא דלא אתיידע מכריע ומיחד ב' אבל בכל ג. קוים' אמנם הם נתקנו לבחינת שורש לג. שהם למטה ממנו, א"סתימאה דא

:בחינות תקון קוים' והנך מוצא ג. בא הקו האמצעי מלמטה, קוים חוץ מאלו ,הקוי' אשר הקו האמצעי הוא למעלה מב, רישין דעתיקא' תקון קוים שבג. א ,)ו"שאף בקו השמאל אין גילוי חכמה אות כ, ר" שבגתקון קוים. ב ).ט"ל-ז"אות כ(אשר בקו שמאל יש גילוי חכמה , ס תחתונות"תקון קוים שבז. ג

שלש מיני חכמות שבאצילות :חכמות הן באצילות' ג) מא ,א"שבפרצופים היא חכמה סתימאה דא, ס דאור ישר"היא חכמה שבע. א ,"חכמה דימין"א ונקראת "היא אושבפרצופים , ר דבינה"היא ג. ב ".חכמה דשמאל"ונקראת , ת"שבפרצופים היא ישסו, ת דבינה"היא ז. ג

, ורק החכמה השלישית. ושתי החכמות הראשונות סתומות הן ואינן מאירות לתחתונים .ן ולתחתונים"והיא המאירה לזו, היא הנגלית במקום המלכות, דהיינו חכמה דשמאל

ת "וישסו, ר דבינה דאצילות"א הם ג"ואו, א הוא חכמה דאצילות"שא, כי כבר ידעת) מב, ספירות כתר וחכמה' א רק ב"ונודע שאין בראש דא. ס תחתונות דבינה דאצילות"הם ז

והבינה שלו יצאה מראשו ונעשתה לבחינת גוף בלי ". חכמה סתימאה"ו" כתרא"הנקראים שמשום . תחת החכמה שלודהיינו מחמת המלכות המסיימת שעלתה וסיימה הראש. ראש

כ נעשית "וע). ג"אות ל(מ תחת מלכות המסיימת שבראש "זה כבר נמצאים בינה ותו. שהיא בינה, מ אלו נקראים כולם על שם בחינה עליונה שבהם"ובינה ותו. לבחינת גוף

עד שתחזור , כבר אינה ראויה לקבל חכמה, וכיון שיצאה מראש לבחינת גוף בלי ראש .א"לראש דא

, כי הפגם של חסרון חכמה, והוא מטעם. ת"ר וז"ג: בחינות' ובינה זו נחלקה לב)מגה "להיותם תמיד בסו, ר דבינה"אינו נוגע כלום בג, א"שנעשה בה עם יציאתה מראש א

ואפילו בהיותה . שהבינה חפצה רק באור החסדים ולא באור החכמה". כי חפץ חסד הוא" .ה אלא חסדים בלבדר שלה מקבלות חכמ"לא היו ג, א"בראש א

ר דבינה "כ אין ג"וע. שכל עצמותה הוא חסדים בלי חכמה, י"וזה נמשך לה מבינה דאווהן נחשבות ממש בכל השלמות בעודן בראש . נפגמות במשהו מחמת יציאתם מראש

, א עלאין"ומהן נתתקנו או, ר דבינה למדרגה בפני עצמן"ולפיכך נבדלו ג. א"דאפ שנמצאים מתחת הראש "אע, ר" הנחשבים תמיד לג,א"המלבישים מפה ולמטה דא

.א"דא, ן בבינה"אלא מהתכללות זו, שאינם עצמותה של הבינה, ס תחתונות דבינה"אבל ז

כדי , כ הן צריכות להארת חכמה"ע. א הוא הארת חכמה בחסדים"שעיקר מהותו של ז, ן"בשביל זואינם ראויות לקבל חכמה , א"וכיון שבעת יציאתן מראש דא. ן"להשפיע לזו

ונעשו למדרגה נבדלת בפני , ר דבינה השלמות"ומשום זה נבדלו מג. הן נבחנות כפגומותשהם בחינת . א"המלבישים מחזה ולמטה דא, ת דאצילות"ומהן נתקנו פרצוף ישסו. עצמה

.ר"ואז משיגים ג, א"עד שתחזור הבינה לראש דא, ק בלי ראש"ו, "חכמה סתימאה"דהיינו הנקראת , א"אשעצם החכמה היא בראש ד, והנך רואה) מד

שהם למטה , א ואינה מאירה לתחתונים"נסתמה בראש א, משום שחכמה זו המקורית, ה"ג דמ"המכונה קומת ס, ת הם בינה המקורית דאצילות"א וישסו"ואו. א"מראש דא

שהן , ת דבינה"נפגמו רק ז, א"וביציאת הבינה מראש דא. שעיקרם חסדים ולא חכמה. א"ואינן נשלמות אלא בחזרת הבינה לראש א. ר"נשארו משום זה בחסרון גש, ת"ישסו

.ן"שאז מקבלת חכמה בשביל זו, קוים' שחכמה זו אינה מתגלית אלא בדרך ג, שפירושו. ואז הן נבחנות לחכמה דקו שמאל

אמנם ). ד"אות ל(אלו מתגלית החכמה , קוי' אשר בקו שמאל שבג, ת"שיוצאים בישסות מקבלים "אין ישסו, א"חזרו לראש א, ת"א וישסו"שהם או, ת דבינה"ר וז"פ שג"אע

מפני שכל מדרגה אינה מקבלת אלא , א"החכמה ישר מחכמה סתימאה שבראש אא מקבלים החכמה מחכמה סתימאה שבראש "אלא שאו. מהמדרגה העליונה הסמוכה לה

.ת"א ומשפיעים לישסו"א בהמצאם מתחת הראש הם שלמים כמו מפני שאפילו, א נבחנים לחכמה דימין"ואו) מה

אלא שאינם מקבלים . א"והם מיוחדים תמיד עם חכמה סתימאה שבראש א. שהיו בראשאשר עצם החכמה היא , והנה נתבאר היטב". כי חפץ חסד הוא"להיותם תמיד בסוד , ממנה

והארת חכמה סתימאה . שאינה מאירה כלום למטה מראשו, אבל היא סתומה. א"בראש אובחזרתם לראש . נבחנת לחכמה דימין, פ שאינם מקבלים אותה ממש"אע, א" באוהנכללת ".חכמה עלאה"נקראים

הוא מפני שיחודם עם החכמה עושה , פ שאין מקבלים אותה"אע, ומה שנבחנים לחכמהמפני , ת היא חכמה דשמאל"והחכמה המאירה בישסו. ר גמורים"א לג"את החסדים שבאו

והיא ". ב נתיבות החכמה"ל"וחכמה זו דשמאל נקראת . שמאלשאינה מאירה בה אלא בקו , אבל חכמה דימין אינה מאירה כלום מבחינת חכמה. ן ולתחתונים"החכמה הנגלית לזוי שבראש "ומכל שכן חכמה דאו. א אינם מקבלים החכמה"שהרי או, אלא חסדים בלבד

רי שאין הארת ה". חכמה סתימאה"כ נקראת "כי ע, שאינה מאירה למטה מראשו, א"דאאלא בינה שמקבלת , אמנם אין זו חכמה ממש. החכמה מתגלית אלא חכמה דשמאל בלבד

.ן"חכמה בשביל זו

שבצלם' צ' ל' אותיות מ' ג , דהיינו אחר שהמלכות חזרה וירדה ממקום בינה למקומה עצמה, המוחין דגדלות) מו

ובחמשה אורות , מ"ב תו"ונשלמה המדרגה בחמשה כלים כח, מ חזרו למדרגתם"ובינה ותוחזרה ויצאה מן , שנכנסה לאור ועשתו לאויר', ס י"שה, שזה נבחן שהמלכות, י"נרנחאותיות ' המרומזות בג, מדרגות' יש להבחין במוחין אלו ג, וחזר האויר להיות אור, האויר

:ס צלם"שה', צ' ל' מואינם " חסד הואכי חפץ"ה "שהם בסו, א עלאין"ר דבינה שנתקנו באו"היא ג' מדרגה א

ס "כי אויר ה. ולפיכך נבחן בהם שאין היה יוצאת מאויר שלהם. מקבלים חכמה לעולםואין להם ענין , ר ממש"א נבחנים החסדים האלו לג"אשר באו. שהם חסדים, קומת רוח

מוחין ' שאות זו רומזת שיש בהם ד, "דצלם' ם"והם הנקראים . להוציא היה מאויר שלהם

שהן צריכות חכמה כדי , ת"ס תחתונות דבינה שנתתקנו בישסו"היא ז' מדרגה ב) מזזר אליהן כדי ואור החכמה חו, כ בעת גדלות היה יוצאת מאויר שלהן"שע, ן"להשפיע לזובין , וכל הבינה. להיותן מן הבינה, אבל גם הן אינן מקבלות חכמה לעצמן. ן"להשפיע לזו

שהן מקבלות חכמה בשביל , ת"וכל ההפרש הוא בז. היא מאור החסדים, ת"ר ובין ז"גמוחין חכמה ' שאות זו רומזת שיש בהן ג". ם"דצל' ל"ומדרגה זו נקראת . ן"להשפיע לזוכי הימין דדעת והשמאל דדעת נחשבים כאן . ספירות' והן ל, ס"כל מוח עשב. בינה דעת

.להיותם בחינת הקו האמצעי ליחד החכמה והבינה, לאחדכי בהם הוא מקום הגילוי של , שבהם נתגלה החכמה מחזה ולמטה, ן"היא זו' מדרגה ג) מח

והנה . ' צוהן, שכל אחת כלולה מעשר. ן"ס שבזו"על שם ט" ם"דצל' צ"ונקרא . החכמהאבל . ן בכללות עולם האצילות"ת וזו"א וישסו"פרצופים או' בג' צ' ל' אותיות מ' נתבארו ג

אשר , צ אלו"בחינות מל' שאין לך מדרגה שלא תהיה נבחנת בג, כן הוא גם בפרטי פרטות .צ"בכל אחת מהן יש מל

חזה ולמטה ומה שאנו אומרים שמ. א אלא במלכות"אמנם מקום גילוי החכמה אינו בז) מטשאין , באופן. א נבחן לבחינת מלכות"הוא משום שמחזה ולמטה דז, א מתגלה החכמה"דז

חכמה "כ נקראת המלכות "וע. אלא במלכות בלבד, ספירות ראשונות' החכמה מתגלה בט ".תתאה

ן"בחינות עלית מ' ב

הם תמיד , א עלאין"ס או"שה, ר דבינה" מתוך שג-' א: א"ן דז"בחינות עלית מ' יש ב) נ

כי חפץ חסד "ה "דהיינו שאינם רוצים לקבל חכמה אלא חסדים בסו. באחורים לחכמהלפיכך אי ). ד"אות מ(א "א אלא דרך או"ת יכולים לקבל חכמה מא"ואין ישסו". הוא

ואז . ת"ן לישסו"א עולה למ"אלא אם כן שז, א"ת יקבל חכמה דרך או"אפשר שישסו. ת"א אל ישסו"והחכמה עוברת דרך או, חכמהא את האחורים שלהם מן ה"מסירים או

א דאור "הממשכת הארת חכמה בחסדים בשביל ז, והתעוררות זו נמשכת מבינה דאור ישר .א להמשיך לו חכמה"מתעוררים או, ן"א עולה למ"ולפיכך בכל עת שז. ישר. )ה"אות ל(ת "קוים ימין ושמאל שבישסו' א הוא כדי ליחד ב"ן דז"דעלית מ' בחינה ב) נא

שמשום זה שניהם אינם , נעשית מחלוקת בין ימין ושמאל, ת"כי כשיוצא קו שמאל דישסו .ואז מאירים שניהם. בסוד הקו האמצעי, א מיחדם זה בזה"עד שז, מאירים

"חד בתלת קיימא, תלת נפקי מחד"

קוים ימין ושמאל ' ת היא ליחד ב"א לישסו"ן דז"דעלית מ' שבחינה ב, והנה נתבאר) נב

שהוא משלים , )ט"אות ל(א "י מסך דחירק שבז"שאינם יכולים להאיר זולת ע, ת"ודישס, קוין בבינה' וזה נבחן שיוצאים ג. הקוין דבינה' המכריע ב, בהם את הקו האמצעי

שכל השיעור שהתחתון גורם , ויש כלל. א"על ידי המסך דז, "חכמה בינה דעת"הנקראים קוים ' א גרם במסך שלו שיצאו ג"כיון שז, פיכךול. זוכה בו גם התחתון, שיאיר בעליון

-בראשית(ש בזהר "וז. קוים חכמה בינה דעת' א בג"זוכה גם ז, ת"חכמה בינה דעת בישסו ".חד בתלת קיימא, תלת נפקי מחד): "ג"אות שס', א

המלכות דהיינו, א"שורש הנוקבא דז ד "ששה כלים חב, ודיםי דנק"ת נה"שהוא חג, א"בעת קטנות דעולם הנקודים היה לז) נגומצד . ר"י וחסרים מג"ת נה"נקראים חג, שהקטנים גדלים תחילה, כי מצד האורות. ת"חג

והיה חסר . י דכלים"ת וחסרים מנה"ד חג"נקראים חב, שהעליונים גדלים תחילה, הכליםכי . ת"שהוא ספירת הת, א"והיה זה מחמת עלית המלכות במקום בינה דז. י דכלים"לו נהשלישי בינה ' וב. ת במקום החזה"והיינו בשליש עליון דת). 'אות ט(ב "א הם כח"זת ד"חג

היא המלכות , זהונקודת הח. ת דכלים עד נקודת החזה"ד חג"כ לא נשאר בו אלא חב"ועלמדרגה , י"הנקראים תנה, מ"ומורידה בינה ותו. המסיימת המדרגה במקום הבינה

כי ששת הכלים ". ק ונקודה"ו"ן בקטנות נקראים תמיד "ס שזו"וז). ז"באות ט(שמתחתיה שהיא מלכות המסיימת , ונקודת החזה". קצוות' ו"דהיינו , "ק"ו"ת שבו נקראים "ד חג"חב

ת "הם נקראים חג, שהקטנים גדלים תחילה, ומבחינת האורות". נקודה"נקראת , מדרגתו ".נקודה תחת היסוד"והמלכות המסיימת נקראת . י"נהכי נקודה . שהיא נקודת החזה, ע לקחה המלכות לרשותה"ומשום זה כל הכלים שבבי) נד

,וכן היא החזירה הכלים ההם למדרגת אצילות. ע"א לבי"י דז"זו הוציאה הכלים דתנהכי בשעת הגדלות חזרה וירדה המלכות . מטרם שנשברו, בעת שיצאה הגדלות דנקודיםמ שנפלו "ואז הכלים דבינה ותו. א"י דכלים דז"תחת נה, המסיימת ממקום החזה למקומה

יצאו לו , י דכלים"א קנה תשלום תנה"וכיון שז. עלו בחזרה לאצילות, י"שהם תנה, ע"לבי .ר דאורות"ג

א במקודם "נבחן גם עתה שהמלכות נשארת במקום החזה דז, ברוחניומתוך שאין העדר י "ולפיכך אותם הכלים דתנה. ז"אלא כח הדין והסיום שבה בלבד ירד לנקודה דעוה, לכןנמצאים מתחברים גם , א"ועתה חזרו ונתחברו לז, שהיו תחת רשותה בעת קטנות, א"דז

ספירות ' והם נעשים לה ט. א"י דז"אחר שכבר נתחברו והשלימו תנה, אליה בעת גדלות' וג. נעשה לכתר, שהיא שורש המלכות הנמצא לה מעת קטנות, כי נקודת החזה. תחתונותא נעשו למלכות חכמה "שלישי נצח דז' וג. שלישים' א נתחלק כל כלי לג"י דז"הכלים נה א"שלישי היסוד דז' וג. א נעשו למלכות בינה גבורה הוד"שלישי הוד דז' וג. חסד נצח

ע "שעלו בעת גדלות מבי, א"י דז"שאלו תנה, באופן. ת יסוד"נעשו למלכות דעת תס "ונעשו לה ט, הנה הם מתחברים גם למלכות, ר דאורות"ונתחברו למדרגתו וגרמו לו ג

.ר דאורות"תחתונות דכלים וטשאינה חסרה ממנו אפילו בעת , א היא נקודת החזה"ששורש הנוקבא דז, והנך מוצא) נה

ע בעת "שנפלו לבי, א"י דז"ואלו הכלים תנה". כתר המלכות" והיא נקראת בשם .קטנותכי הם . א ולמלכות"לז: פרצופים' הם מתחלקים לב, קטנות וחוזרים לאצילות בעת גדלות

.י דכלים בשביל המלכות"ת נה"ד חג"ולחב, א"י דכלים בשביל ז"משמשים לתנה

א שייך לנוקבא"מחזה ולמטה דז הם בחינת , א"י דז"דהיינו הכלים תנה, א"שמחזה ולמטה דז, א הכללומכאן יצ) נו

ספירות תחתונות של המלכות נבנות ' כי כל ט". א"נוקבא הנפרדת דז"הנקראת , המלכותוכן מובן היטב זה שאנו . אחר שהן מתחברות אליו בעת גדלות, א אלו"י דז"מן תנהת דכלים "ד חג"דהיינו חב. קודהק ונ"א ומלכות בבחינת ו"שבקטנות נמצאים ז, אומרים

ס "והמלכות חסרה ט. י דכלים"מחמת חסרון נה, ר דאורות"א חסר ג"וז. ונקודת החזה .ת דכלים" מחמת חסרון ט,ראשונות דאורות

שהוא מקטנות וגדלות דעולם , א בקטנות וגדלות"והנה נתבאר היטב שורש הנוקבא דזהזמנים ' חזרו ונתקנו בעולם האצילות בבז "עכ, פ שנשברו הכלים דנקודים"ואע. הנקודיםכמו , ק ונקודה בקטנות"א ומלכות ואצילות הם ו"באופן שגם ז. דקטנות וגדלות, הללו

ונקודה זו היא . ע"א דאצילות הם נפולים בבי"י דז"שאז תנה. ס דנקודים"הקטנות דזכלים י ד"ומשלימים נה, א דאצילות"ולעת גדלות חוזרים למדרגתם בז. שורש הנוקבא

. כמו בקטנות וגדלות דעולם הנקודים, שהיא המלכות, ת דכלים לנוקבא שלו"א וט"לז .שהם שורשים לגדלות דנוקבא, א אלו שמחזה שלו ולמטה"י דז"ונמצאים תנה

ב פרצופים שבאצילות"י

ס דסוף "ס דתוך וע"ס דראש וע"דהיינו ע, פעמים עשר ספירות' כל מדרגה שיש בה ג) נז

נקראים כל , אם הבחינה העליונה היא כתר: פ בחינה עליונה שב"ונבחן ע". פרצוף"נקרא . ז"עד' ואם בחינה עליונה היא חכמה נקראים כולם חכמה וכו. הספירות שבו בשם כתר' ל

, "עתיק ונוקבא"הנקראים , פרצופי הכתר' שהם ד, ב פרצופים"אמנם באצילות הם י) נח, ן"פרצופי זו' וד". ת"ישסו"ו" איןא על"או"הנקראים , פרצופי הבינה' וד". אריך ונוקבא"

כי בכל פרצוף , וטעם התחלקותם כך הוא". ן הקטנים"זו"ו" ן הגדולים"זו"הנקראים :מיני כלים' ופרצוף שבאצילות יש בהם ב

,"ה"כלים דמ"והם מכונים , מכלים שיצאו בעולם האצילות בזווגי הכאהע "שהם מתתקנים ועולים מבי, "ן"כלים דב"המכונים , מכלים שנשברו בעולם הנקודיםוהכלים ". ה"מ"הנקרא , י זווג דהכאה בעולם אצילות"ומתחברים עם הקומות שיצאו ע

.לפיכך יש בכל פרצוף דכר ונוקבא. ן הם בחינת נוקבא"והכלים דב. ה הם בחינת דכר"דמר של הפרצוף ויש "ונמצא שיש דכר ונוקבא בג. ת"ר וז"וחוץ מזה נחלק כל פרצוף לג) נטר של "פרצופי ג' וב. פרצופים' לפיכך יצאו בכל פרצוף ד. ת של הפרצוף"כר ונוקבא בזד

ת "פרצופי ז' וב. ן"ה והנוקבא היא ב"שעתיק הוא מ". עתיק ונוקבא"הכתר נקראים ' וב. ן"ה והנוקבא היא ב"שאריך אנפין הוא מ, "אריך אנפין ונוקבא"נקראים , דכתר

' וב". ת"ישסו"ת דבינה נקראים "פרצופי ז' וב". לאיןא ע"או"ר דבינה נקראים "פרצופי גן "זו"ן נקראים "ת שבזו"פרצופי ז' וב". ן הגדולים"זו"ן נקראים "ר דזו"פרצופי ג ".הקטנים

, ה"א הוא קומת חכמה דמ"הוא מפני שא, פרצופים בחכמה' ומה שאין אנו חושבים ד) סואין החכמה מאירה ". ן דאדא לגו מ"בסוד , אבל החכמה שבו נסתמה תוך הכתר שלו

א "אלא כל החכמה המאירה באצילות היא מבינה שחזרה לראש א. כלום באצילות. א נחשבים לחכמה דימין"ואו. ת"א וישסו"שבינה זו נתלבשה באו, ונעשתה לחכמה

פרצופים בחכמה ' לפיכך אין אנו חושבים ד). א"אות מ(ת נחשבים לחכמה דשמאל "וישסו .א ומלכות בכל העולמות"המאירה בז, כ בחינת החכמה"שהוא ג, אלא בבינה

כלל גדול בזמן ומקום

תדע שאין המדובר בזמן ומקום , שהם בזמן ומקום, כל הביטויים שבחכמת הקבלה) סא

אלא . כי כאן הכל הוא למעלה מן הזמן ולמעלה מן המקום, המדומים הנוהגים בגשמיותואת , "קודם"את הסיבה אנו מכנים אשר , פירושו סיבה ומסובב" כ"אח"ו" קודם"

.מפני שכל סיבה היא קודמת למסובב ממנה, "כ"אח"המסובב אנו מכנים פירושה " עליה"כי . הם שיעורי עביות וזכות-" ירידה", "עליה", "מטה", "מעלה"וענין

, "מדרגה תחתונה עלתה למעלה"וכשאנו אומרים ש. פירושה התעבות" ירידה"ו. הזדככותכ נבחן "וע. כמו המדרגה העליונה, תחתונה נזדככה ונעשתה כל כך זכהפירושו שה .כי השואת הצורה מדביקה הרוחניים זה בזה, שנתדבקה בה

פירושו שנעשתה בו השואת הצורה , "התחתון מלביש העליון"וכן כשאנו אומרים שכן כל ו". הלבשה לעליון"כי הדבקות בחיצוניות דעליון אנו מכנים . לחיצוניות שבעליון

דהיינו במובנים רוחניים , תשכילם בדרך הזה, המדומים בזמן או במקום, שאר הדברים .לפי הענין

ק"ר לפרצופי ו"הבדלים מפרצופי ג' ב

וזה נוהג . כל פרצוף נאצל ונולד ממסך הגוף של הפרצוף העליון בדרך סיבה ומסובב) סב

עד סוף פרצופי , אשוןשיצא אחר הצמצום הר, ק"מפרצוף הכתר דא, בכל הפרצופים .דהיינו כל תחתון מלביש את הגוף דעליון שלו, והם מלבישים זה את זה. עשיהופרצוף , ופרצוף החכמה, שהם פרצוף הכתר, ר"והפרצופים נחלקים לפרצופי ג) סג

ופרצוף , א"ופרצוף ז, ת"הנקרא ישסו, ת דבינה"שהם פרצוף ז, ק"ולפרצופי ו. הבינה, ר"ואפילו בשעה שהם מקבלים ג. ק"ופים נבחנים תמיד לפרצופי והפרצ' ואלו ג. המלכות

. ק"יל מפרצוף הכתר דאשזה מתח, ר יוצאים מפה דראש העליון הסמוך להם"כי פרצופי ג, ס דגוף"פ בע"מ באו"נעשה ביטוש דאו, ק בראש וגוף"כי אחר שיצא פרצוף הכתר דא

נקרא אחר , שעביות המסך היתה מעכבתו מלהכנס בגוף הפרצוף, שפירושו שאותו האורשמתוך הכאה זו של . ח שלו"שאור הפנימי מלובש באו, והוא הכה בעביות המסך". מקיף"

ונשתותה צורתו למסך המזדווג , נזדכך המסך שבגוף, ביות שבמסךהאור המקיף בעבתוך הזווג , שמסך דגוף עלה ונכלל במסך שבפה דראש, שזה נבחן. שבראש הפרצוף

.כי השתוות הצורה נבחנת לדבקות. אשר שםחוץ , נתחדשו כל בחינות העביות שבמסך, ולפיכך על ידי התכללותו בזווג של ראש

יצא עליו זווג דהכאה מהאור העליון שבראש על שיעור העביות ואז. מבחינה אחרונהואז הוכר . ויצאה עליו קומת פרצוף החכמה. 'שהיא עביות דבחינה ג, שנשאר במסך

, וקומה זו שנתחדשה על המסך. כי העליון הוא פרצוף כתר. שהוא מבחינה אחרת, המסךכלומר . בחנת ללידהוהכרה זו נ. מטעם שהבחינה האחרונה נאבדה, היא קומת חכמה

הרי שהמקור של . שיש לו רק קומת חכמה, ונעשה לפרצוף מיוחד, שיצא מקומת הכתרומקום . שנזדכך ועלה לפה דראש, הוא המסך דגוף דקומת כתר, פרצוף חכמה הנולד

.היציאה והלידה הוא מפה דראש דפרצוף הכתרמלביש רק על הגוף נבחן ש, ואחר שנולד פרצוף החכמה ויצא מפה דראש פרצוף הכתר

. שמשם נולד, כי המסך דגוף הוא שורשו. ת"שהוא חג, ר דגוף"דהיינו בג, דפרצוף הכתרהיא חיצוניות ' מפני שקומת בחינה ג. והוא מלביש רק על חיצוניות דגוף פרצוף הכתר

שמורה על , ולפיכך נבחן זה להלבשה. 'ח דבחינה ד"שקומתו היא מאו, לפרצוף הכתר .ותדבקות בחיצוני

על דרך , ק"ק מפה דראש פרצוף הכתר דא"וכמו שנתבאר בלידת פרצוף החכמה דא) סדכי אחר שנשלם פרצוף חכמה . זו ממש יצא פרצוף הבינה מפה וראש דפרצוף החכמה

ומשוה צורתו למסך , המזכך עוביו של המסך, פ"מ ואו"שוב נעשה ביטוש או, בראש וגוףחוץ . נתחדשה בחינת העובי אשר בו, ל ראשוכיון שנכלל בזווג ש. דמלכות של ראשיצאו ', שהוא עובי דבחינה ב, ועל שיעור העובי שנשאר בו. הנאבדת, מהבחינה האחרונה

נבחן שנפרד ממנו , וכיון שהוכר שהיא קומה נמוכה מפרצוף החכמה. ס דקומת בינה"ער " גכ על"ומלביש ג. שמשם שורשו, אלא שמלביש לגוף דעליון. ונולד לרשות עצמו

.ת"שהוא במקום חג, דגוף' אלא שיש בהם ב. א ומלכות"ת וז"שהם ישסו, ק"פרצופי ו' ז ממש יצאו ג"ועד) סה

:הבדלים. אלא מפה דראש דעלי עליונו, שבהם אין התחתון יוצא מפה דראש דעליון הסמוך לו. א

עם ת נעשה פרצוף אחד "אלא אחר שישסו, ת"א אינו יוצא מפה דראש דישסו"כי למשל זא עלה "אלא אחר שז, א"וכן הנוקבא אינה יוצאת מפה דראש ז. שהם עלי עליונו, א"או. ק"ג דא"אלא מראש הס, דנקודים' לא יצא מראש הא, וכן פרצוף עתיק דאצילות. א"לאו

אינם ראויים לזווג עם האור , ק משורשם"שהם בבחינת ו, כי אלו הראשים, והטעם הוא . פרצוף תחתוןבאופן שיוכלו להאציל, העליון

שהוא , ר דגוף דעליון שלהם"ק אינם מלבישים על ג"כי פרצופי ו. הוא בענין ההלבשה. ב, ק משורשם"כי להיותם ו. י שמחזה ולמטה"שהוא נה, ק דגוף דעליון"אלא על ו, ת"חג

ר "ההבדלים מפרצופי ג' ונתבארו היטב ב. ר דגוף של העליון"אינם יכולים להאחז בג :ק"לפרצופי ו

מה שאין כן . ר יוצאים מפה דעליון הסמוך להם" שרק פרצופי ג-חד בענין היציאה א .שיוצאים מעלי עליון, ק"פרצופי ו

, ר דגוף"שהם ג, ת דעליון"ר יכולים להאחז בחג" שרק פרצופי ג-ואחד בענין הלבשה .ק דגוף"דהיינו רק בו, שאינם נאחזים אלא מחזה ולמטה, ק"כ פרצופי ו"משא

תחתון ים להוצאת פרצוףנתונ' ג

:דברים נתונים בענין הזווג ללידת פרצוף תחתון' ג) סו

ומלביש את , ומעלה אור חוזר, הוא המסך המזדווג עם האור העליון בזווג דהכאה' נתון אז אחר "ועד. שלפי שיעור הלבשת אור חוזר כן שיעור קומת התחתון, האור העליון

שלא נתקיימו אלא , גות שבעולם הנקודיםשהוציא המסך את כל הפרצופים והמדראשר כל , ג"בחינות העובי שבו וחזר לראש הס' והמסך נזדכך מכל ה, שנשברו ונתבטלו

ולפיכך בעת שהמסך נכלל בזווג . המדרגות שיצאו בנקודים השאירו רשימותיהן במסךותחילה הוציא המסך את הבחינה . נתחדשו בו רשימותיו הקדומות, ג"שבראש הס

שהוא עובי , "עתיק דאצילות"שנקרא , שהיא הרשימה דפרצוף הכתר, ונה שבוהעלי .והרשימות האחרות שנשארו במסך יצאו עם לידת עתיק למקום עתיק. 'דבחינה ד

נעשה בו זווג דהכאה על הבחינה העליונה שבשארית המסך הנמצא , ואחר שנשלם עתיקשעוד לא נעשה , שימות שבמסךושאר הר. א"והוציא עליו קומת א. 'שהיא בחינה ג, בו

נעשה בו זווג על , א"וכשנשלם א. א"א למקום א"ירדו עם לידת א, עליהן זווג דהכאה. על אותו הדרך' וכו. א"והוציא קומת או', שהיא בחינה ב, בחינה עליונה שבשארית המסך .י זווג דהכאה של האור העליון עם המסך"הרי שכל הפרצופים יוצאים ע

לכן בעת . מ דעליון שלהם"כי כתר וחכמה דכל תחתון דבוקים בבינה ותו, ואה' נתון ב) סזעולים עמהם גם כתר וחכמה דתחתון למקום , מ שלו"שהעליון נשלם ומעלה בינה ותו

.ובזה מקבל כל תחתון הקומה שלו מזווג של ראש דעליון. העליון ונכללים בזווג דעליוןת ומיחד ומשלים האורות דימין ושמאל "א עולה לישסו"כיון שז, הוא' נתון ג) סח

נמצא שעלית , ת להאיר"ן לא יכלו הימין ושמאל דישסו"א למ"ולולא עלית ז, ת"דישסו, ויש כלל. ת"ד דישסו"שהם חב, ואמצע, שמאל, קוין ימין' ת גרמה יציאת ג"א לישסו"ז

א "קבל זולפיכך מ. זוכה בו גם התחתון, שהתחתון גורם להאיר בעליון, שכל שיעור האור' והנה נתבארו ג". תלת מחד נפקי חד בתלת קיימא"ס "שז, ת"ד מישסו"אותם המוחין דחב

.הדברים הנתונים בענין הזווג להוצאת התחתון. ועיקרו של הזווג להוצאת התחתון יוצא בסוד זווג דהכאה מהאור העליון על המסך) סט

. ן של התחתון"עוררות מאמנם צריכים להת. כנודע, כי זה מודד שיעור קומת התחתוןולפיכך . מ דעליון"הדבוקים בבינה ותו, והתעוררות זו עושים סוד כתר וחכמה דתחתון

כי אין המסך שלו ממשיך , א יש ענין נוסף"ובז. צריכים שניהם להוצאת פרצוף תחתוןולפיכך לא יכול העליון להשפיע לו מוחין מזווג של . 'להיותו מסך דבחינה א, ר"כלים דג

ז שגורם מוחין לעליון "שיקבל המוחין עי', כ צריכים לנתון הג"וע. ך באור העליוןהמס ".תלת מחד נפקי חד בתלת קיימא"בסוד , שלו

שלבים ביציאת עשר הספירות' ג

שבזווג . ס כולם בבת אחת"ששם יצאו הע, ק הראשונים"הוא בפרצופי א' השלב הא) ע

ובזווג דהכאה על המסך . דקומת הכתריצאו עשר ספירות' דהכאה על מסך דבחינה דס בקומת "יצאו ע' ובזווג דהכאה על מסך דבחינה ב. ס בקומת חכמה"יצאו ע' דבחינה ג

.בינהשבו . המחובר עם המלכות', שיצא על מסך דבחינה א, הוא עולם הנקודים' השלב הב) עא

כשנזדכך ,כ"ואח. ק"ג דא"כי תחילה עלתה המלכות לבינה דס. זמנים' ס בב"יצאו ע', עלתה המלכות ונתחברה עם בחינה א, "נקבי עינים"הנקראת , ג לבחינה א"המסך דס

כלים ' ונמצא שנשארו במדרגה רק ב". עינים"הנקראת , וסיימה את המדרגה תחת החכמהוזהו שנקרא . מ נפלו מהמדרגה"כלים בינה ותו' וג. אורות רוח נפש' עם ב, כתר וחכמה

".קטנות הנקודים"מ "ב תו"כלים כח' ונשלמו ה, מ אל המדרגה"הכלים בינה ותו' ן הגדלות הוחזרו גובזמ

ס בבת אחת "והנה נתבאר שבעולם הנקודים לא יצאו עה. י"אורות נרנח' במדרגה עם ה. בזמן קטנות ובזמן גדלות, זמנים' אלא שיצאו בב, ק"הפרצופים הראשונים דא' כמו בג

.הספירות' בזמן הגדלות יצאו שאר גו, ספירות' שבזמן הקטנות יצאו רק ב, "עיבור"המכונים , זמנים' ס בג"שבו יצאו ע, הוא עולם האצילות' השלב הג) עב

כי , כי כאן לעולם האצילות נתוספה הזדככות המסך בדיוטא האחרונה". מוחין", "יניקה" ,לבחינת מסך דעובי דבחינת שורש, "נקבי העינים"שנקראת ', המסך נזדכך מבחינה א

כ מכונה "וע". מצח"המכונה , ח שבו אינו מלביש רק קומת אור המלכות בכלי דכתר"שאו

,ונה יניקהשזה מכ, שתרד מן המצח לנקבי עינים. א ".מוחין"שזה מכונה . שתרד מנקבי עינים למקומה לפה. ב

, וקומה שניה". עיבור"שקומה ראשונה היוצאת על מסך דעובי דשורש נקראת , באופן, וקומה שלישית". יניקה"נקראת ', היוצאת על המסך אחר ירידת המלכות לבחינה א

והנה נתבאר שבעולם ". חיןמו"נקראת , היוצאת על המסך אחר ירידת המלכות למקומה ".מוחין", "יניקה", "עיבור"הנקראים , זמנים' ס בג"האצילות יוצאים ע

עיבור יניקה מוחין דאחור ועיבור יניקה מוחין דפנים

קומת "כבר נתבאר שהקומה היוצאת על מסך שאין בו אלא עובי דשורש נקראת ) עג

קומת "נקראת , הקוים שבה' גומבחינת. והיא קומת אור הנפש בכלי דכתר". העיבורומשום . אלא שהיא בלי כלים". ת"קומת חג"הנקראת , כ קומת רוח"אמנם יש בה ג". י"נה

, "'גו ג' ג"בשם " קומת העיבור"כ נקראת "וע. י"ת להתלבש בכלים דנה"זה צריכים חג .י"ת בתוך נה"דהיינו חג

, ת שתאבד בחינה אחרונהכי אף על פי שהזדככות המסך גורמ, ופירוש הדברים הוא) עדעם כל זה אין הבחינה האחרונה כולה , הקומות זו למטה מזו' אשר משום זה נמצאות ה

כשנזדכך המסך דפרצוף , למשל. אלא שנשאר במסך ממנה רשימו דהתלבשות, נאבדתהנה מבחינת , ונתחדשו רשימותיו, ונכלל בזווג אשר שם, ועלה לפה דראש, ק"הכתר דא

לא נשאר במסך אלא הרשימה דעובי דבחינה , ליה נעשה זווג דהכאהשע, העובי שבמסך .נאבדה', שהיא בחינה ד, מחמת שהבחינה האחרונה', ג

בחינות עליונות ' ונמצא שיש במסך ב. נשאר עוד במסך' אבל חלק ההתלבשות דבחינה ד :הראויות לזווג

, בלת זווג דהכאהוהיא המק, שהיא המעכבת על האור העליון', היא העובי דבחינה ג. א ,שעליה יוצאת קומת החכמה

כי אין בה , פ שהיא אינה ראויה לזווג דהכאה"שאע', היא בחינת התלבשות דבחינה ד. ב', ז כשהיא נכללת ומשתתפת עם העובי דבחינה ג"עכ, עובי המעכב על התפשטות האור

.ויוצאת עליה קומת כתר בקירוב, נעשה גם עליה זווג דהכאהדהתלבשות בשיתוף ' כי הקומה שיצאה על בחינה ד". זכר ונקבה"ו מכונות קומות אל' וב

דעובי בלבד נקראת ' והקומה היוצאת על בחינה ג". זכר"דעובי נקראת ' עם בחינה ג ".נקבה"

' כ ב"נשארו בו ג, ק ועלה לפה דראשו"ז כשנזדכך המסך דגוף דפרצוף החכמה דא"ועד, דעובי' דהתלבשות המשתתפת עם בחינה ב' גכי הרשימו דבחינה . רשימות זכר ונקבה

שהיא , דעובי' והרשימו דבחינה ב. והוא בחינת הזכר, מוציאה קומת חכמה בקירוב .והיא בחינת הנקבה. מוציאה קומת בינה, העיקרית המקבלת זווג דהכאה

דהיינו הרשימו , שהזכר. ז יש זכר ונקבה בהזדככות המסך דגוף דפרצוף נקודים"ועדהוא בקומת , המשתתפת עם בחינת העובי דשורש, דהתלבשות שנשאר במסך' דבחינה אשהיא , והנקבה. ת"דהיינו קומת חג, שהיא קומת רוח, א"דהיינו קומת ז, בקירוב' בחינה א

שהיא , הנה היא בקומת אור הנפש, שהיא המקבלת את זווג דהכאה, העובי דבחינת שורש ".י"נה"קוים נקראת ' שמבחינת ג, קומת מלכות

כי . י"ת וקומת נה"קומת חג: קומות' שיש שם ב, ולפיכך אנו מבחינים בקומת העיבור) עהס "שה, ת"יוצאת קומת חג, דהתלבשות המשותפת עם עובי דשורש' על הרשימו דבחינה א

.שהיא הנקבה, י"יצאה קומת נה, ועל הרשימו דעובי דשורש בלבד. זכרי השיתוף עם העובי "זולת ע, זווג דהכאהומתוך שאין הרשימו דהתלבשות ראויה לקבל

. י"אלא מחויבת להתלבש בתוך הנה, ת עמידה בפני עצמה"כ אין לקומת חג"ע, דשורשת בתוך "דהיינו חג, "'גו ג' ג "-י ביחד "ת ונה"שהיא חג, ולפיכך נבחנת קומת העיבור

.י"נהוהוכר , אש דעליוןבהתכללות הזווג דר, י"ת בתוך נה"קומות חג' והנה אחר שיצאו ב) עו

שהוכר שנולד כאן , כלומר. נבחנת הכרה זו ללידה, שהן קומות חדשות משונות מהעליון

ויניקה זו גורמת להוריד המלכות מן המצח לנקבי . והן יונקות האור מהפרצוף העליוןכמו שהיה בפרצופי , המחוברת עם המלכות', שאז חוזר ומקבל העובי דבחינה א. העיניםולפיכך . י"ואינם צריכים עוד לכלים דנה. ת בחינות כלים"ואז קונה גם קומת החג. נקודיםואז יש לו קומת רוח . י"ויוצאים מתוך הנה, ת" מתפשטים החגשעל ידי יניקה, נבחן

.בשלמותהנה תחילה עלה המסך דנקודים על ידי הזדככותו לראש . ולמשל פרצוף עתיק דאצילות

נשאר המסך בעובי , ואחר שנאבדה בחינה אחרונה שבו דבחינת העובי. ק"ג דא"הסקומות ' ואז יצאו עליו ב. 'ורשימו דהתלבשות דבחינה א" מצח"הנקרא , דבחינת שורש

נבחן שיצאו ונולדו , כשהוכרו שהם קומה חדשה. ת"כי אין כלים לחג. 'גו ג' ג, י"ת ונה"חגכ מלביש "ע, ק"כי להיותו פרצוף ו. ק"דהיינו להלביש מטבור ולמטה דא, ובאו למקומם

הוא , ק"ג דא"שיונק מס, כ על ידי יניקה"ואח". פרצוף עתיק"והוא שנקרא . ק דגוף"רק ווהם מתפשטים מתוך . ת שלו"ואז יוצאים כלים גם לחג. מוריד המסך ממצח לנקבי עינים

".יניקה"ו" עיבור"המכונות , הבחינות' והנה נתבארו ב. י"הנההוא , הבחינות עיבור ויניקה' כי אחר שקבל הפרצוף ב. ועתה נבאר פרצוף המוחין) עז

ואז הם משפיעים לתחתון את . פ" פבב דעליון"ומחזיר את החו, ן לעליון"עולה למ' ואז אלו ג. דהיינו לפה, המורידה את המלכות מנקבי עינים למקומה עצמה, ההארה

הנה הם חוזרים ועולים , שנפלו מחמת עלית המלכות לבינה, מ"הכלים בינה ותווזהו שנקרא . י"אורות נרנח' ובה, מ"ב תו"כלים כח' ונשלם הפרצוף בה. למדרגתם

".מוחין"נקראים , האורות הראשונים נשמה חיה יחידה' כי ג". חיןפרצוף המו"אז , שהן קומות נפש רוח, הבחינות עיבור יניקה בשלמות' אחר שקבל עתיק ב, למשל

ומתוך שפרצוף . פ"ומחזיר חכמה ובינה אשר שם פב. ן"ג למ"חוזר ועולה לראש הסמוריד גם , ק מקבל הארתוכ כשעתי"ע, ק אין הבינה שבו מעורבת עם המלכות"החכמה דא

שנפלו , מ שלו"הכלים בינה ותו' ואז מעלה לדרגתו את ג. הוא את המלכות מבינה שלוויכולים להתלבש בו . מ דכלים"ב תו"ויש לו עתה כח. מחמת עירוב המלכות בבינה

.י דאורות"נרנחו כי ק, נעשית מחלוקת בין ימין לשמאל, וכשיוצאים אלו המוחין בפעם הראשונה) עח

שהוא הנושא לאור , רוצה לבטל את קו הימין, שהוא הנושא להארת החכמה, השמאלהם נקראים , ומטעם המחלוקת והביטוש הזה דימין ושמאל הנוהג במוחין אלו. החסדים

.הבחינות עיבור יניקה מוחין דאחור' והנה נתבארו ג". מוחין דאחור"כי הארת . ן אל העליון"לעלית מוהביטוש הזה דשמאל וימין גורם לפרצוף שיחזור ) עט

עד שהמסך חוזר להיות , מכה ומזככת כל העובי שבפרצוף, שהיא הארת החכמה, השמאלשלא נשאר בו אלא עובי , דהיינו. זך כמו שהיה בפעם הראשונה שעלה לראש דעליון

. י השתוות זו הוא מתדבק בראש דעליון"שע. 'דשורש ורשימו דהתלבשות דבחינה אשוב קיבל זווג דהכאה מאור העליון על העובי דבחינת , בזווג דראש דעליוןואחר שנכלל

דהיינו . 'גו ג' ויצאו שוב עליו קומת ג. שנתחדשו במסך, דהתלבשות' שורש ובחינה אוהנה נתבאר שהביטוש ". קומת העיבור "שנקראת , י"ת הלבושה בתוך קומת נה"קומת חג

החזרת הפרצוף לעליון ולקבל מחדש בחינת גרם ל, שנעשה במוחין דאחור, דשמאל בימין .עיבור מן העליון

חזר ויצא מן הראש דעליון והלביש את הגוף , ואחר שקיבל בחינת העיבור מחדש) פואורות היניקה האלו הורידו את . י הלבשה זו ינק שוב את האורות מעליון"וע. דעליון

כות מן המצח אל מקום נקבי דהיינו שהורידו המל. 'העובי דשורש לבחינת עובי דבחינה את מתוך "שזה נבחן להתפשטות החג, בשלמות' ואז יצאה על המסך קומת בחינה א. העינים .ס קומת הרוח"שה, ונמצא שהשיג בחינת יניקה חדשה. י"הנהכי . ועליה זו היא מעצמו. ן לעליון"שוב עולה למ, ואחר שהשיג עיבור ויניקה חדשים) פאהוא יכול לחזור שמה בכל , )ז"אות ס(מ דעליון "וק בבינה ותודב, י מה שהניח שורשו"ע

המורידה , והם משפיעים לו ההארה, .ב אשר שם פנים בפנים"ומיחד את חו, עת שצריך

ומיחד ימין , עולה הקו האמצעי מלמטה, שוב המחלוקת דימין ושמאלובכדי שלא תתעוררוהחסדים שבימין , שהחכמה שבשמאל תתלבש בחסדים שבימין: ושמאל שיאירו ביחד

ואז הם נקראים . ואז המוחין מאירים בכל שלמותם). ז"אות ל(יכללו בחכמה שבשמאל חזרו , ן שבמוחין דאחורוהנה נתבאר איך מסיבת הביטוש דשמאל בימי". מוחין דפנים"

.הבחינות עיבור יניקה ומוחין דפנים' ויצאו גאלא אחר שמקבל עיבור יניקה מוחין דאחור ועיבור , ולפיכך אין שום פרצוף נשלם) פב

, כי מסיבת הזדככות המסך הנוסף באצילות עד לעובי דבחינת שורש. יניקה מוחין דפנים, פעמים בזה אחר זה' אלא בג, ת שלהםלא יוכלו פרצופי אצילות לקבל עשר הספירו

וכיון שביציאת המוחין בפעם הראשונה נעשה ". מוחין "-" יניקה "-" עיבור"הנקרא הנה משום זה כל האורות , עד שהשמאל מזכך כל העובי שבמסך, ביטוש דימין ושמאל

.מסתלקים, עיבור יניקה ומוחין שקבלוהפרצוף חוזר לראש , מסתלקיםמתבטל הזווג והאורות, כי בהתבטל העובי שבמסך

המורידה המלכות , כ נולד ומקבל יניקה מחדש"ואח. מחדש' גו ג' ומקבל ג, דעליון לעיבורן "כ עולה למ"ואח. ומקבל קומת רוח מחדש. י"ת יוצאים מתוך הנה"והחג. ממצח לעינים

זה המיחד הימין והשמאל , שבהם כבר ישנו הקו האמצעי, ומקבל נשמה חיה יחידה מחדשהרי שמטרם שמשיגים . ואז מאירים ומתקיימים". מוחין דפנים"שהם נקראים , בזה

.אינם יכולים להתקיים', המוחין בפעם הב

פנים ואחור ופנים בפנים נמצאים עוד החכמה עם הבינה , הנה גם בשעה שהפרצוף כבר קבל המוחין דפנים) פג

, אבל הבינה, לת המוחין דפניםשפירושו שרק החכמה מקב, אשר שם בבחינת פנים ואחורהנה משום זה היא , שחפצה בחסדים ולא בחכמה, "כי חפץ חסד הוא"ה "שהיא תמיד בסו

.נבחנת שאחוריה הם אל החכמה ואינה רוצה לקבל ממנה את המוחין דפניםומתוך שיש . ן"א עולה אליהם למ"עד שז, וחכמה ובינה נמצאות במצב הזה דפנים ואחור

א עולה "לפיכך כשז, א דאור ישר"שתשפיע הארת החכמה לז, אור ישרקשר בין בינה דשהם מוחין , לקבל ממנה מוחין דפנים, תיכף הבינה מחזירה פניה אל החכמה, ן לבינה"למ

שכבר החכמה , ונבחן אז. בחינות דאור ישר' כדרכה בה, א"בשביל ז, דהארת החכמה .פנים בפנים עם הבינה

מי מודד הקומה באצילות

, "מצח"הנקרא , כיון שהמסך דאצילות אין בו אלא בחינות שורש העובי: ויש לשאול) פד

א "שהם עתיק וא, פרצופים באצילות' מי גרם שיצאו ה, שאין בו אלא קומת אור הנפשן "וזו, א קומת נשמה"ואו, א קומת חיה"וא, אשר עתיק הוא קומת יחידה, ן"א וזו"ואו

כיון שלא נשאר במסך אלא עובי : עולם הנקודיםוכן קושיא זו היא גם ב? קומת רוח .פרצופים בנקודים' איך יכלו לצאת ה, "נקבי עינים"הנקרא ', דבחינה א

נתחברה במסך דנקודים ובמסך דאצילות מכח המלכות ' כי גם בחינה ד, והענין הוא) פהלא , לא היתה משתתפת במסך אשר בהם' ואם הבחינה ד. ק"ג דא"שעלתה לנקודות דס

שבנקודים נבחן ' כי אפילו העובי דבחינה א. ה יכול לצאת שום פרצוף על אותו המסךהיש העובי דמצח "ומכ. שאין הזווג דהכאה מוציא ממנו שום פרצוף, להסתכלות דקה

שנתחברה ' אלא משום הבחינה ד. שאינו ראוי לזווג דהכאה ליציאת פרצוף, שבאצילותכ היתה ראויה לצאת על המסך "א: ואין לשאול. נעשו ראויים לזווג דהכאה, במסכים ההם ?דבוקה במסך' כיון שהבחינה ד, קומת כתר

, מוציאה קומת כתר אלא כשנמצאת במקום המלכות' כי אין הבחינה ד, והתשובה היא) פו. י"אורות נרנח' לה, מ"ב תו"כלים כח' שעליה מלביש ה, ח העולה מזווג דהכאה"שאז האו

ח "אין האו, ת"ב ת"כלים כח' שאין שם אלא ד, א"ם זד עומדת במקו"אבל אם הבחי .ת"ב ות"כלים כח' ח בד"אורות נרנ' ממשיך רק ד

ח ממשיך "אין האו, ב"כלים כח' שאין שם אלא ג, עומדת במקום בינה' ואם הבחינה דכלים ' שאין שם אלא ב, עומדת במקום הכלי דחכמה' ואם הבחינה ד. ן"אורות נר' אלא ג

ששם , שכן היה בנקודים. אורות נפש רוח' ח שלה ממשיך אלא ב" האואין, כתר וחכמהכ לא יצא בקטנות כי אם קומת נפש "וע. שהוא הכלי דחכמה, נעשה הזווג בנקבי עינים

ח שלה "אין האו, שאין שם אלא כלי אחד, עומדת במקום הכתר' ואם הבחינה ד. רוח, לא יצאה אלא קומת נפששבעיבור , שכן היה באצילות. נפש, ממשיך אלא אור אחד

אלא אחר הארת היניקה שדחתה . שהוא כלי דכתר, מחמת שהזווג היה במקום המצחי הארת "כ ע"ואח. יצאה קומת רוח, "נקבי עינים"הנקרא ', למקום בחינה א' הבחינה ד

מ הנפולים "המעלה בינה ותו, למקומה למלכות' שהוריד הבחינה ד, פ דעליון"ב פב"חוד קומת כתר באור "אז מוציאה הבחי, מ"ב תו"כלים כח' יש שם הושוב , למדרגתם .והיא קומת עתיק דאצילות. היחידה

כי , והענין הוא. שהם למטה מעתיק, איך יצאו שאר הפרצופים, ועתה צריכים לבאר) פזבחינות ' דהיינו שנזדכך מכל ה, ג"עלה המסך דנקודים לראש הס, כ"אחר שביה, תחילה

ז נשארו בו הרשימות מן "ועכ. ג"עד שנשתוה למסך דראש הס, פ"העובי שיצאו בו בהולפיכך בעת . ש בכל פרצופים"כמ, חוץ מבחינה אחרונה שנאבדה, פ שיצאו בו"העובי דה

ואז . פרצופים' העובי של כל ה, נתחדשה במסך דנקודים, ג"שנכלל בזווג המסך ראש הס .יצא זווג הכאה על העובי שבמסך

שהיא , אלא רק הבחינה העליונה שבו, שבעובי נכנסו בזווג דהכאהאמנם לא כל בחינות ס שלו "בחינות עיבור יניקה ומוחין נשלמו ע' י ג"שע. 'המחובר עם בחינה ד, עובי מצח

לא קבלו , שמשאר הפרצופים דנקודים שהיו במסך, והרשימות האחרות. בקומת כתרכ בעת "וע. והם פסולת בערכו. להיותם למטה מקומת כתר, ג"כלום מזווג הזה שבראש הס

.ירדו עמו כל הרשימות משאר הפרצופים שלא נכללו בזווגו, ג"יציאת עתיק מראש הסאז האיר האור העליון על הבחינה , ואחר שנשלם עתיק בעיבור יניקה מוחין דפנים

הבחינות עיבור יניקה ' י ג"אשר ע. ג"שהיא עובי דבחי, העליונה מרשימות שנשארו בושהן , כל הרשימות דעובי, וכן כאן. א"והוא פרצוף א. ס בקומת חכמה"צאו עי, מוחין

. שיצא בראש עתיק', הן פסולת בערך הזווג דקומת בחינה ג', פחותות מן עובי דבחינה גנמשכו עמו כל הרשימות ההן , א ויצא מראש עתיק למקומו"ולפיכך בעת שנולד א

האיר האור העליון על הבחינה , בשלמותמ "הבחינות עי' א השיג כל ג"ואחר שא. למקומובחינות ' י ג"ואז יצאה עליה ע. 'שהיא עובי דבחינה ב, העליונה שנשארה ברשימות ההן

והנה . ז יצאו שאר הפרצופים"ועד. א"והן פרצוף או. מ עשר ספירות בקומת בינה"עי .נתבאר איך יצאו פרצופי אצילות זה מזה

מצבים שבמלכות' ב

ס "שסיימה ז', ששורשה מתחיל ממלכות דצמצום ב, א" הנוקבא דזס"המלכות ה) פח

. י דנקודים"ת נה"א כולל חג"כי ז. א"והיא מדרגה נפרדת מז. א דנקודים"דקטנות דזלפיכך המלכות הזו נבחנת . המסיימת את הנקודים, והמדרגה שמתחתיו היא מלכות

.א"א ומדרגה תחתונה מז"לנוקבא נפרדת מזאבל . א נבחן לנוקבא שלו"כי הצד השמאלי דז. א"בא שבגופו דזכ בחינת נוק"ויש ג

קוים ימין ' המקבל מב, ס הקו האמצעי"א ה"כי ז. א"נוקבא זו נחשבת לגופו עצמו דזונחשב לצד . ס אור החסדים"שה, הימין שבו מקבל מקו ימין דבינה. ושמאל של הבינה

ונחשב לצד . החכמהס אור "שה, והשמאל שבו מקבל מקו שמאל דבינה. הדכר שבו .וכלולים זה בזה, אבל שניהם הם מדרגה אחת. הנוקבא שבו

המאורות ' בבחינת ב, א"ס נוקבא הנפרדת עם ז"שה, שמתחילה היו החמה והלבנה, ונודעשהיא , ואז קטרגה הלבנה. וגדולה כמוהו, א"שהנוקבא היתה קומתה שוה לז. הגדולים

ואז נאמר ". מלכים שישתמשו בכתר אחד' באי אפשר ל: "ואמרה, א"הנוקבא הנפרדת דז .והיא נעשתה בסוד המאור הקטן". לכי ומעטי את עצמך: "לה

:והנך מוצא כאן שני מצבים בנוקבא .א"שהיתה שוה לז, המאורות הגדולים' א בבחינת ב" הוא בעת שהיתה עם ז-' מצב א

. הוא לאחר שנתמעטה הנוקבא ונעשתה בסוד המאור הקטן-' והמצב הב

חיבר אותה המאציל עם , א"כי בתחילת תקונה של הנוקבא הנפרדת דז: יאור הדבריםב. א"ונעשו שתיהן נוקבא אחת לז. ס הצד השמאלי שבו"שה, א"הנוקבא שבגופו דז

את אורות , ס הימין שבו"שה, א"לקח ז, וכשנמשכו להם המוחין דימין ושמאל מבינהכמו הנוקבא שבגופו , ו שמאל דבינהוהנוקבא הנפרדת לקחה האורות דק. הימין דבינה

.מחמת שנתחברה עמה לנוקבא אחת, א"דז. והאורות דקו שמאל דבינה הם חכמה, שאורות דקו ימין דבינה הם חסדים, וכבר ידעתוהנוקבא הנפרדת קבלה החכמה . א קבל החסדים דימין דבינה בלי חכמה"שז, ונמצא עתה

כ נקפאה "וע. ה יכולה להאיר בלי חסדיםשאין החכמ, ונודע. דשמאל דבינה בלי חסדיםשאין שני מלכים , ס שקטרגה הלבנה ואמרה"וז. והיא נעשתה חושך ולא אור, בה החכמה

הנחשבת , שהוא בינה, כי בהיותם משתמשים שניהם בכתר אחד. משתמשים בכתר אחדשהוא , והנוקבא נעשתה לחכמה בלי חסדים, א לחסדים בלי חכמה"נעשה ז, להם לכתר

.ולא היתה יכולה לעמוד במצב הזה. ךחושכ הימין "היה ג, הרי מטרם שהנוקבא הנפרדת נתחברה עם הנוקבא שבגופו, ואין לשאול

, מקבלת חכמה, שהוא הנוקבא שבגופו, והשמאל שבו, מקבל חסדים, שהוא הדכר, שבוכי הנוקבא , הענין הוא? ועם כל זה יכולה הנוקבא שבגופו לעמוד בה ואיננה חושך

מה שאין כן . א"כ אין החכמה שבה נפרדת מן החסדים שבז"וע. א"גופו היא עצמותו דזשבאלא מחמת שנתחברה עם הנוקבא , א"שהיא באמת מדרגה אחרת מז, הנוקבא הנפרדת

נפרדה , כ אחר שקבלה לתוכה החכמה"וע, קבלה החכמה דשמאל דבינה כמוה, שבגופו .א"ם דזכי אין לה חיבור עם החסדי, החכמה מן החסדים

, ובכדי שתוכל להאיר לתחתונים. של הנוקבא הנפרדת' והנה נתבאר היטב המצב האלהיות , דהיינו שתמעט עצמה מהמדרגה הגדולה ההיא". לכי ומעטי את עצמך: "נאמר לה

כמו שהיתה , א"אלא שתרד למטה מיסוד דז, א ולקבל מבינה"בשוה עם מדרגת ז .א"ולקבל כל אורותיה מז, א"דהיינו למטה מכל מדרגת ז, בשורשה

נמצאת החכמה שנותן לה כלולה , ס הקו האמצעי"שה, א"וכיון שמקבלת אורותיה מזומה שהיא קבלה במצב . של הנוקבא הנפרדת' וזהו המצב הב. והיא יכולה להאיר. בחסדים

' ומה שמקבלת במצב הב. דהיינו שאינם מאירים, נבחנים לנפש רוח נשמה דאחור', האאות ', א-בראשית, זהר. (דהיינו שמאירים בשלמותם, רוח נשמה דפניםנבחנים לנפש

).ה"שכ-ג"אדרא רבא אות שכ. ז"קט-א"קיויכולה לקבל חכמה , כי אז המדרגה העליונה שלה היא בינה, שלה' וישנן מעלות במצב הא

מחמת חסרון , אלא שאינה יכולה להאיר לתחתונים. א"ואינה צריכה לקבל מז, ממנה .כ נחשבת שהיא בבחינת אחורים"וע. החסדים

, כבר אינה ראויה לקבל חכמה, א"אחר שנתמעטה מתחת המסך דיסוד ז', אבל במצב הבשנשארו , והיא מוכרחה לקבל אז חכמה בכלים דאחורים, א מעכב עליה"כי המסך דיסוד זכי אז היא יכולה להאיר . 'יותר ממצב הא' ויש מעלות במצב הב. 'בה מהמצב הא

.שלא יכלה להאיר לתחתונים' כ במצב הא"משא, ים הן חכמה והן חסדיםלתחתונ

רבי יהודה אשלג

תלמוד עשר הספירות .הסתכלות פנימית. 'חלק א

המופשטים מזמן , שבמקום שיש לנו עסק עם ענינים רוחניים, ראשית כל צריכים לדעת

הגות ולהתבטא על הרי אין לנו את המלות ל, מקום ותנועה ואון צריך לומר עם אלקיותואיך אפשר . שהרי כל אוצר המלות שלנו הוא לקוח מהרגשי החושים המדומים. ידיהן

?להסתייע בהם במקום שחוש ודמיון אינם שולטים שםכ מדומה "הרי היא ג, "אורות"אפילו אם תקח את המלה היותר דקה כגון , כי למשל

אם כן איך יתכן להתבטא . הומושאלת מן אור השמש או אור מורגש של נחת רוח וכדומואין צריך לומר במקום ? אשר ודאי לא יציעו למעיין שום דבר אמת, עמהן בעניני אלקות

כנהוג , שצריכים לגלות על ידי המלות ההן בכתב על ספר בעניני משא ומתן בחכמהתיכף , אשר אז אם נכשלים אפילו במלה אחת בלתי מוצלחת למטרתה, במחקרי כל חכמה

.מעיין ולא ימצא ידיו ורגליו בכל הענין כולויתבלבל הלהיות , "שפת הענפים"שאפשר לכנותה , ולפיכך בחרו להם חכמי הקבלה שפה מיוחדת

שלא תהיה נמשכת משרשה , שאין לנו שום מהות או הנהגה של איזו מהות בעולם הזהם הנה היא מתחילה מהעול, התחלת כל ישות שבעולם הזה, ואדרבה. שבעולם העליון

.כ משתלשלת לעולם הזה"ואח, העליוןי איש לרעהו את "שיוכלו למסור ע, לפיכך מצאו להם החכמים שפה מוכנה בלי טורח

אשר , כי לקחו להם את שמות הענפים שבעולם הזה, השגתם בעל פה ובכתב מדור לדוראשר במערכת העולמות , כמורה באצבע על שרשו העליון, כל שם מבאר את עצמו

.העליוניםבמה שתמצא לרוב בספרי הקבלה ביטויים מתמיהים וגם זרים לפעמים , ובזה תנוח דעתךשפת "דהיינו , כי אחר שכבר בחרו להם שפה זו להתבטא על ידיה, והוא. לרוח האנושי

כ אי אפשר להם להשמיט על דרכם איזה ענף בלי להשתמש עמו "א, כאמור" הענפיםשלא נמצא , בה בעת, ידיו את המושכל הרצוישלא לבטא על , מחמת נחיתות הדרגה שלו

.בעולמנו איזה ענף אחר שיקחו אותו בתמורתוענפים שיתיחסו אל שורש ' כן אין לנו ב, כי כמו ששתי שערות אינן יונקות מנקב אחד

להאביד את דבר החכמה המחויב אל הביטוי נחות הדרגה , ואף גם זאת לא יתכן. אחדלהיות , יא תגרום פגם ובלבול גדול בכל מרחבי החכמהכי האבידה הה, ולא עוד. ההוא

בדרך , שיהיו הענינים כל כך משולבים זה בזה, שאין לנו עוד חכמה בכל חכמות העולםשהענינים מלוכדים וקשורים זה בזה , כמו חכמת הקבלה, סיבה ומסובב גורם ונמשך

.ממש כמו שרשרת אחת ארוכה, מראשה עד סופהאלא . ת הרצון להחליף ולהמיר בין הכינויים הללו רע בטובאין כאן חירו, ולפיכך

וגם להרחיב . מוכרחים להביא תמיד בדיוק אותו הענף המורה באצבע על שורשו העליון .עד להמציא ההגדרה המדויקת לעיני המשכילים המעיינים, בו הדיבור

הבקיאות ועדיין אין להם אותה, אמנם כן אותם שעוד לא נפקחו עיניהם במראות השמיםהמה נמצאים כאן כעורים , של יחסי ענפי העולם הזה אל שרשיהם בעולמות העליונים

שהרי כל מלה היא שם של . כי לא יבינו אף מלה אחת כמשמעה האמיתי. מגששים קירהממציא את עצמו , זולת אם שיקבלו הפירוש מפי חכם מובהק. איזה ענף ביחס שורשו

דהיינו משפת , וא בהכרח כמו מעתיק מלשון אל לשוןשה, להסביר הענין בשפה המדוברת .כי אז יוכל להסביר את המושג הרוחני איך שהוא. הענפים לשפה המדוברת

כפי שהורה לנו החכם האלקי , וזהו שטרחתי בביאורי זה להסביר את עשר הספירותשיוכל כל , באופן. המופשטות מכל מושגים מוחשיים, על פי טהרתן הרוחנית, ל"אריז

אשר עם הבנת עשר הספירות . מתחיל לגשת אל החכמה בלי להכשל בשום הגשמה וטעות .איך להבין ביתר הענינים בחכמה הזאת, יפתח הפתח גם להסתכל ולדעת, האלו

היה אור עליון פשוט ממלא כל , דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים. פרק א

, דמטרם שנאצלו העולמות: כים ביאורהדברים הללו צרי"). עץ חיים"ספר (המציאות וגם ענין ? שהיה האור הפשוט ממלא אותו כולו, איך היה שם בחינת מקום של מציאות

, דמשמע מדברי הספר? כדי להוציא לאור שלימות פעולותיו, עליית הרצון להצטמצם

.ס"אין דבר בכל המציאות שלא יהיה כלול בא

".אחד יחיד ומיוחד"בסוד ' המושגים ההפוכים אצלנו כלולים בו ית והן מן , הן מן המוחשות אל החושים שלנו, ת של ישות בעולםדע שאין לך שום מהו) א

', דהא כולם נמשכין לנו הימנו ית. 'שאינו כלול בבורא ית, המושכלות בעין השכל שלנושהם נפרדים , שאותם המושגים, אמנם צריך להבין. וכלום יש לך נותן מה שלא יהיה בו

שהחכמה , ש מן מושג המתיקותעל דרך משל מושג החכמה נבחן בהפר. אצלנו או הפוכיםוכן מושג הפועל הוא ודאי בהפרש מן מושג . והמתיקות שני מושגים נבדלים הן זו מזו

ש המושגים "ומכ. שהפועל ופעולתו בהכרח שני מושגים נבדלים זה מזה, הפעולה .הן נבחנות ודאי כל אחת לעצמה, וכמו המתיקות והמרירות וכדומה, ההפוכים

וכדומה מן , ופועל, ופעולה, וחריפות, ומתיקות, ו החכמה והתענוגיהי' אמנם אצלו יתבלי שום הכר והבדל , כל זה כלול כאחד באורו הפשוט-הצורות המשונות וההפוכות

":אחד יחיד ומיוחד"אלא במושג , ביניהם כלל ,מורה שהוא בהשואה אחת, אחדבצורת יחיד כמו ' יתשגם כל אלו הריבויים המה אצלו, מורה על הנמשך הימנו, יחיד

',עצמותו יתוכולן חוזרות , אמנם כח אחד פועל כל אלה, מורה הגם שהוא פועל ריבוי הפעולות, מיוחד

שהצורה היחידה הזו בולעת כל הצורות המתראות , ושבות ומתיחדות בצורת יחיד .בפעולותיו

בסוד ' אחדותו יתן על ענין "וכן פרש לנו הרמב. ולא כל מוח סובל זה. והוא ענין דק מאד :ומיוחד, ויחיד, יש הפרש מן אחד": אחד יחיד ומיוחד"

.נקרא מיוחד, כשהוא מתיחד לפעול בכח אחד .נקרא יחיד, כשהוא מתחלק לפעול פעולתו כל חלק שממנו

.כשהוא בהשואה אחת נקרא אחד .יוואין שינוי בפעולות, שפועל להיטיב כראוי ליחודו, המתיחד לפעול בכח אחד: פירוש

ונראה כפועל טוב , דהיינו שפעולותיו משונות זו מזו, וכשהוא מתחלק לפעול פעולתו, מפני שלכל פעולותיו המשונות יש להן תוצאה יחידה, "יחיד"אז נקרא , ופועל רע .י פעולותיו המשונות"ונמצא שהוא יחיד בכל פעולה ופעולה ואינו משתנה ע. להיטיב

שאצלו כל , מורה על עצמותו יתברך" אחד"כלומר . "אחד"נקרא , וכשהוא בהשואה אחת .שאצלו היודע והידוע והמדע אחד הם, ם"ש הרמב"וכמ. מיני ההפכים הם בהשואה אחת

מטרם שבאה לכלל קבלה ולאחר שבאה לכלל , הבחנות בהשפעה' ב

קבלה משום שלא נתגשם בהתלבשותו , שהמן נקרא לחם מן השמים, וצא ולמד מאוכלי המן) ב

ונמצא שהיה בו . שכל אחד ואחד היה טועם בו כל מה שרצה, ל"ואמרו חז. ז"הבעווהשני טעם בו טעם חריף , אחד טעם בו טעם מתוק, דהיינו. בהכרח מן הצורות ההפוכות

כי כלום יש לך נותן מה שאין , אשר המן בעצמו היה בהכרח כלול משני ההפכים יחד. ומר ?בנושא אחדכ איך אפשר שיהיו שני הפכים "וא. בו

שהמקבל , באופן. הטעמים ורק כלול הוא מהם' שהוא פשוט ומופשט מב, אלא על כרחךשהוא , ועל דרך זה תבין כל דבר רוחני. הגשמי יכול להבדיל לעצמו הטעם הזה שרוצה

ובביאתו ליד מקבל הגשמי , אמנם כלול מכל ריבוי הצורות שבעולם, בעצמו יחיד ופשוטהמתיחדות במהות , מכלל ריבוי הצורות, מקבל צורה נבדלת אחתאז יעשה בה ה, והמוגבל

.הרוחנית ההיא :בחינות' ז יש להבחין תמיד בהשפעתו יתברך ב"ולפ

שעדיין הוא אור פשוט , טרם ביאתה לכלל קבלה, היא צורת מהות השפע העליונה. א ,וכולל

לפי תכונת , יתז קנה צורה נבדלת אחת וחלק"שעי, היא אחר שהגיע השפע לכלל קבלה. ב . המקבל

איך אפשר להבין שהנשמה היא חלק מאלקיות

אשר הנשמה היא חלק אלוהי ממעל , ש המקובלים במהות הנשמה"ובזה נבוא להבין מ) ג

ודומה ". כל"אלא במה שהנשמה היא חלק ולא , "כל"ואין בה שום שינוי כלל מן ה, ממש, ואין שום הבחן מן האבן אל ההר.שמהות האבן ומהות ההר שוות, לאבן הנחצבת מההר

".כל"וההר הוא בחינת ה, רק בזה שהאבן היא רק חלק מן ההראיך יתכן לדרוש בחינת , וביותר קשה להבין. ולכאורה הם דברים מתמיהים בתכלית

דבשלמא אבן היא נחצבת , עד לדמות לאבן הנחצבת מההר, הבדל וחלק מן האלקיות ?יות איך ובמה יתפרדו זה מזהאבל באלק, י גרזן ומקבת"מההר ע

י גרזן"כמו הגשמי שנבדל ע, הרוחני נבדל בכח שינוי צורה

אשר , ודע. הנוהג ברוחניים, נסביר מהות ענין ההבדלה, וטרם נבוא אל הביאור) ד

אם דבר רוחני , דהיינו. האישים הרוחניים מתפרדים זה מזה רק על פי שינוי הצורה בלבד .כבר אינו אחד אלא שנים, רותאחד קונה בעצמו שתי צו

אשר צורתו , ונודע החוק הרוחני. שהם גם כן רוחניים, ואסביר לך בנפשות בני אדםאלא שהן . שהנפשות מאירות בהם, כמספר הגופות, וזה ודאי שיש רבוי נפשות. פשוטה

כשם שפרצופיהן אינם שווים "ש "י שינוי הצורה שבכל אחת ואחת כמ"נבדלות זו מזו ע "כך דעותיהן אינן דומות זו לזו, הזה לז

שזו נפש , עד להבחין בכל נפש לפי עצמה, ויש בסגולת הגוף להבדיל בצורות הנפשותשכמו דבר גשמי מתחלק , והנך רואה. וכדומה בצורות הנבדלות, טובה וזו נפש רעה

כמו כן דבר רוחני מתחלק , ונחתך ונבדל בגרזן ותנועה בהרחקת מקום בין חלק לחלקכן ישוער , ולפי השיעור של ההשתנות, תך ונבדל בסיבת שינוי צורה מחלק לחלקונח

.המרחק מחלק לחלק

ס"איך יצוייר שינוי צורה בבריאה ביחס א שהיא , אבל בדבר הנשמה. בנפשות בני אדם, ז"אמנם עדיין לא הונח לנו אלא בעוה) ה

עד שיתכן לקרותה חלק ,איך נבדלת היא מאלקיות, עדיין לא נתבאר, חלק אלוקי ממעלהכולל , שהאלקיות היא אור פשוט, שכבר ביררנו, ואין לומר על ידי שינוי הצורה. אלקי

אחד יחיד "בסוד , באחדותו הפשוטה, כל מיני ריבוי הצורות והפוך הצורות שבעולם, שתהיה משונה מאלקיות, כ איך תצוייר לנו בחינת שינוי הצורה בנשמה"וא". ומיוחד

'?לקנות שם חלק הימנו ית, תהיה נבדלתשמשום זה כל , כי זו המציאות שלפנינו. ס שמטרם הצמצום"ובאמת קושיא זו נוהגת ביותר באור א

:נבחנים בשתי הבחנות, עליונים ותחתונים יחד, העולמותשהכל היה אז בלי גבול ובלי , איך שהיא בטרם הצמצום, הוא צורת כל המציאות הזו. א

".ה"ס ב"אור א"א והבחן זה נקר. סוף. אשר הכל הוא בגבול ומדה, שכבר באה מהצמצום ולמטה, הוא צורת כל המציאות הזו. ב

שבעצמותו יתברך , ונודע". ועשיה, יצירה, בריאה, העולמות אצילות' ד"והבחן זה נקרא איך , שכל מה שלא נשיג. ואין בו שום שם וכינוי, לית מחשבה תפיסא ביה כלל וכלל

.שמושג לנו בבחינת השם הזה, שמורה, ענינו השגה, שכל שם?נגדירו בשםוכל השמות והכינויים המה רק . אין שום שם וכינוי כלל וכלל' כ ודאי שבעצמותו ית"וע

שהיתה ממלאת כל , מטרם הצמצום' אשר התפשטות אורו ית. המתפשט הימנו' באורו ית ולפי זה צריך להבין במה ".ה"אין סוף ב"היא נקראת בשם , המציאות בלי גבול וסוף

,לכן הוכן עבודה ויגיעה על שכר הנשמות"ש "ביאור על מ

"כי מאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי באפיה ונחקור בקוטב כל זו . הדבריםצריכים להרחיב, ולהבין באפס מה במקום גבוה זה) ו

כ תכלית זו מה "וא. שכלום יש לך פועל בלי תכלית, המציאות שלפנינו ותכליתה הכלליתבעולמות העליונים ובעולמות , כל המציאות הזו שלפנינו' אשר לסיבתה המציא ית, היא

?התחתונים אלא בשביל שכל העולמות כולם לא נבראו, ל בהרבה מקומות"אמנם כן כבר הורו לנו חז

: ז"שהקשו ע, ל"אלא צריך להבין בזה בקושיא של חז. המקיימים תורה ומצוות, ישראללברוא ' כ מה היה לו ית"א, אם הכונה של בריאת העולמות היא בשביל להנות לנבראיו

ובלי זה ודאי שהיה יכול להנות לנשמות כמה , העכור והמלא יסורים, ז הגשמי"את העוה ?ת הנשמה בגוף עכור ומזוהם כזהולמה הביא א? שרוצה

שבכל מתנת , פירוש". בהית לאסתכולי באפיה, דמאן דאכיל דלאו דיליה: "ותירצו על זה, ז"ברא את העוה, וכדי למנוע מהנשמות הפגם הזה. חנם נמצא פגם של בושת פניםכי נוטלים שכרם , ונמצאו נהנים לעתיד מגיע כפיהם. שישנה כאן מציאות של עבודה

.י מפגם של בושה"וניצולים ע, חלף יגיעם,משלם

ואין לך מתנת חנם ? שנה לתענוג נצחי70איזה יחס יש מעבודת ?גדולה מזו

הרי עיקר מגמתנו , מתחילה קשה. ל אלו מוקשים מאד סביב סביב"ודבריהם ז) ז

שאוצר מתנת חנם מוכן הוא רק בשביל , ל"ואמרו ז. ותפילתנו הוא מאוצר מתנת חנם חננואשר במתנת חנם , שתירצו, וביותר קשה עיקר תירוצם. נשמות היותר גדולות בעולםה

שלהשלמה זו הכין . הנמצא לכל מקבל מתנת חנם, דהיינו בושת הפנים, נמצא חסרון גדולב יטלו את שכרם חלף "כדי שבעוה, שיש בו מציאות של יגיעה ועבודה, ז"את עוה' ית

.טרחתם ויגיע כפם, עבוד עמי רגע אחד קטן, אל אדם האומר לחברו, הא למה זה דומה: ותירוצם תמוה מאד

שאין לך מתנת . ותמורת זאת אתן לך מכל תענוגי העולם ושכיות החמדה בכל ימי חייךשהרי העבודה היא . משום שהשכר אין לו שום השתוות עם העבודה! חנם גדולה מזו

. התענוג של העולם הנצחישאין לו ערך של כלום כלפי השכר ו, עולם עובר, ז"בעוה ?שאיזה ערך יש לכמות העולם העובר נגד כמות העולם הנצחי

ש "וכמו. שאין בה ערך של כלום כלפי איכות השכר, ואין צריך לומר באיכות היגיעהואין לומר שמקצת השכר ". י עולמות"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"עתיד הקב: "ל"ז

שהרי , כ מה הועילו חכמים בתקנתם"שא, חנםוהשאר במתנת, ת חלף טרחתם"נותן השי, אלא שאין דבריהם אלו מובנים כפשוטם. נשאר הפגם של בושת הפנים בשאר המתנה

.אלא יש כאן כוונה עמוקה

והיא עצם , והיא הפועלת. במחשבה אחת נאצלה ונבראה כל המציאות ,הפעולה

והיא מהות היגיעה, והיא מציאות השכר המקווה שלא יצאו , בבריאת העולמות והמציאות שלפנינו' כים להבין במחשבתו יתוטרם צרי) ח

וכמו , "אחד יחיד ומיוחד"' כי הוא ית. כמו דרכינו, פעולתם לפניו בדרך ריבוי מחשבות, בלי שום ריבוי צורות, פשוטים ומיוחדים, כך אורותיו הנמשכים הימנו, שהוא פשוט

שכל , ועל כן תבין ותשכיל". דרכיולא דרכיכם, לא מחשבותי מחשבותיכם"ש "כמ, יחיד ומיוחד, הכל אור פשוט אחד, וכל העולמות העליונים והתחתונים, השמות והכינויים

עליונים , ונבראה כל המציאות הזושבמחשבה אחת נאצלה , ועל פי זה תשפוט ותשכילהיא הפועלת , אשר אותה המחשבה היחידה. עד ככלות הכל בגמר התיקון, ותחתונים יחד

והיא , והיא מהותה של היגיעה, והיא מקבלת התכלית, והיא עצם כל הפעולות, את הכל ".אחד יחיד ומיוחד"ן "ש הרמב"כמ, עצמה מציאות כל השלימות והשכר המקווה

צמצום מבאר איך יצאה מהפועל השלם פעולה בלתי שלמהענין ה

כי . להיות הענין הזה החמור שבחמורות', ל בענין הצמצום הא"י ז"והיינו שהאריך אר) ט

ש "כמ',אשר גם הקלקולים וכל מיני החסרונות המה נמשכים ובאים הימנו ית, הכרח הואואיך אפשר . 'אמיתי לו יתוהנה הקלקולים והחושך המה הפך ". יוצר אור ובורא חושך"

ואין לומר שהם ? ואיך באים ביחד עם האור והעונג שבמחשבת הבריאה? שימשך זה מזההמלא , עד לעולם הזה' כ איך כל זה נמשך הימנו ית"וא. שתי מחשבות מיוחדות זו מזו ?ואיך הם מתכלכלים יחד במחשבה היחידה, חלאה יסורים וזוהמא גדולה

הבריאהביאור מחשבת . פרק ב

שסוף מעשה במחשבה , שזה ודאי, עתה נבא אל הביאור בצורת מחשבת הבריאה) י

גם בו יבוא סוף המעשה במחשבתו , כי אפילו באדם גשמי בעל ריבוי מחשבות. תחילהאנו מבינים שמחשבה ראשונה שחשב בעסק , כשעוסק בבנין ביתו, על דרך משל. תחילה

עד , כ מוקדם לו ריבוי מחשבות וריבוי פעולות"וע. הוא שחשב צורת בית לשבת בו, זה .וצורה זו באה לו בסוף כל פעולותיו. שחשב מראש, שגומר צורה זו

, שהיא הקוטב והתכלית, והנה סוף המעשה. שסוף מעשה במחשבה תחילה, והנך רואהנגמרת ' שמחשבתו ית, ונודע. היינו כדי להנות לבריותיו, שבשבילם נבראו כל אלה

אלא המחשבה לבדה גומרת כל . להיות מחוייב לכלי מעשה, שלא אדם הוא, ףופועלת תיכ .פעולה תיכף ומיד

תיכף נמשך ונתפשט , על דבר הבריאה להנות לנבראיו' שתיכף בחשבו ית, ולפי זה מובןשכל זה , בכל צביונו וקומתו וכל גבהם של התענוגים שחשב בהם', האור הזה הימנו ית

ודע שאת מחשבת הבריאה ". מחשבת הבריאה"ו מכנים אותה שאנ, נכלל באותה המחשבהממש אין לנו שום הגה ומלה להגדירו ' כי בעצמותו ית". ה"ס ב"אור א"הזאת אנו מכנים .באיזה שם שהוא

.נולד בהכרח הרצון לקבל בנאצל, מכח הרצון להשפיע שבמאציל

שבתוכו מקבל הנאצל את שפעו, והוא הכלי : פרוש. ה ממלא את כל המציאות"ס ב"שמתחילה היה אור א, ל"וזהו שאמר הרב ז) יא

תיכף , כביכול, והאור התפשט ממנו ויצא מלפניו, ת להנות את הנבראים"כיון שחשב השיהוא כל מדת גודלו , שזה הרצון, כ"ותשפוט ג. הוטבע באור הזה הרצון לקבל את הנאתו

לא פחות , יעור שרוצה להנותשמדת אורו ושפעו היא כפי הש, כלומר. של האור המתפשט .ולא יותר

בשם ', המוטבע באור הזה מכח מחשבתו ית, כ אנו מכנים מהותו של הרצון לקבל"וע. ג לחם" ק1שאדם אחד יש לו מקום לקבל סעודת , על דרך משל שבאמרנו". מקום"

זולת מגודל של החשק והרצון , לא מגודלם של בני המעיים? באיזה מקום אנו מדבריםתלויה בשיעור הרצון והחשק של , שמדת מקום הקבלה של הלחם, והנך רואה. ללאכו

, אשר הרצון של קבלת השפע הוא המקום של השפע, ואין צריך לומר ברוחניות. האכילה .והשפע נמדד במדת הרצון

,הכלול במחשבת הבריאה, הרצון לקבל

.ס"לבחינת השם א' הוציא אותו מעצמותו ית שאין לנו בו שום הגה ', ה יצא מכלל עצמותו ית"ס ב"ה שאור אובזה תשכיל במ) יב

אשר באור הזה כלול בו , שהוא בסבת ההבחן הזה, "ס"אור א"להיות מוגדר בשם , ומלהכי ', שאינה כלולה כלל וכלל בעצמותו ית, שהוא צורה חדשה', הרצון לקבל מעצמותו ית

.כ כל גדלו של האור הזה"וזו הצורה היא ג. ממי יקבל

מטרם הצמצום לא היה ניכר שינוי הצורה שברצון לקבל ש "כמ. 'אמנם בכל יכלתו לא היתה נבחנת הצורה החדשה הזו לבחינת שינוי מאורו ית) יג, ושמו. ה"ס ב"מורה האור שבא, הוא". טרם שנברא העולם היה הוא אחד ושמו אחד"

.ס הרצון"שה, ס"ס מלכות דא"שה, מורה על המקוםשנטבע בכל המציאות שהיתה כלולה במחשבת הבריאה מטרם , ן לקבלדהיינו הרצו

והאור והמקום אחד הם . לא נבחן בו שום שינוי צורה והבדל מן האור שבו, הצמצוםאז ודאי היו , ה"ס ב"שאם היה שם איזה שינוי וגרעון בתוך המקום בערך אור של א. ממש

.שם שתי בחינות

. הרצון לקבל שבהס מיעטה"שהמלכות דא, צמצום פירושו .כי אין אור בלי כלי, ואז נעלם האור

מלכות "המכונה , ה"ס ב"אשר הרצון לקבל הכלול באור א, וזהו דבר הצמצום) ידקישטה בעצמה להתעלות , הכוללת כל המציאות, ס"ס מחשבת הבריאה שבא"שה, "ס"דא

בבחינה ' ו יתכ מיעטה את רצונה מלקבל שפע"וע. 'ולהשוות צורתה ביותר לעצמותו יתשבאופן זה תהיה . ז"שעל ידי כן יתאצלו ויבראו העולמות עד לעוה, בכוונה. שברצון' הד

ובזה תבוא בהשואת הצורה אל , ותשוב אל צורת ההשפעה, מותקנת צורת הרצון לקבלשכבר נודע שהאור , ממילא נסתלק משם האור, והנה אחר שמיעטה ברצון לקבל. המאציל

.כי אין כפיה ברוחניות. הוא המקום של האורוהרצון, תלוי ברצון

ביאור מחצבת הנשמה. פרק ג איך : והקשינו. שאמרו שהיא חלק אלקי ממעל, ועתה יתבאר ענין מחצבת הנשמה) טו

כי , עתה מובן? עד שתהיה נבדלת בזה מן הכל, ובמה תשתנה צורת הנשמה מאורו הפשוטכולל כל הצורות שאפשר לחשוב ' א יתכי הגם שהו, נעשה בה באמת שינוי צורה גדול

והיינו . 'שאינה כלולה בו ית, אתה מוצא צורה אחת, אמנם אחר האמור לעיל, ולהרהר .ו ממי יקבל"שח, הצורה של הרצון לקבל

שזו היא מחשבת , להנות להן' משום שרצה ית, שכל בריאתן היא, אמנם הנשמותובזה . ת ולחשוק לקבל שפעוכ בהכרח שנטבע בנשמות החוק הזה לרצו"א, הבריאה

שמהות , שכבר נתבאר. 'משום שנשתנתה צורתן הימנו ית', נמצאות נבדלות הימנו יתוהמהות הרוחנית נחלקת ונבדלת , י כח התנועה וריחוק המקום"גשמי נחלקת ונבדלת ע

. כן ישוער המרחק בין זה לזה, ולפי השיעור שבהשתנות הצורה זה מזה. י שינוי צורה"ע, אז נעשה חיתוך והבדל גמור, ינוי הצורה יגיע להפכיות ממש מן הקצה אל הקצהובאם ש

.כי זרים נחשבים זה לזה, עד שלא יוכלו לינק זה מזה

הוא נפסל , שנעשה על הרצון לקבל, אחר הצמצום והמסך. פרק דח לכלי "ובמקומו משמש האו. ויצא מהמערכת הקדושה, מלהיות כלי קבלה .ון לקבל ניתן למערכת הטומאהוהכלי של הרצ. קבלה

הוא נתבטל ונפרד , שנקרא רצון לקבל, אחר הצמצום והמסך שנעשה על כלי הזה) טז

שזה כל , ותדע. ובמקומו נתתקן אור חוזר להיות כלי קבלה. ויצא מכל המערכת הקדושה

כ משתמש עם הרצון לקבל כמוהם"וע, האדם ניזון משמרי הקליפות

כדי להנות שהיא , שנכלל תיכף במחשבת הבריאה, ובזה תבין שורש הקלקולים) יז

, ע"ואבי, שהם אדם קדמון, עולמות הכוללים' אשר אחר כל ההשתלשלות ה. לנבראיואז ". זה לעומת זה עשה אלקים"בסוד , ע דטומאה"עולמות אבי' כ בד"ונתגלו הקליפות ג

משום , "כי יצר לב האדם רע מנעוריו"שנאמר עליו , נמצא לפנינו הגוף העכור הגשמישכל עניני הקליפות והטומאה הוא ענין צורת , משמרי הקליפותשכל יניקתו מנעוריו הוא

.ואין בהם מהרצון להשפיע ולא כלום. שיש בהם" הרצון אך לקבל"וכל רצונו , ו כלל וכלל"אין לו רצון לקבל ח' שהוא ית. 'ובזה נמצאים הפוכים הימנו ית

, תם מחי החייםכי בהפוך צור, "מתים"כ נקראות הקליפות "וע. הוא רק להנות ולהשפיעי שמרי "הניזון ע, כ גם הגוף"וע. כלום' ואין בהם משפעו ית, נמצאים נחתכים ממנו

" הרצון אך לקבל"ז הוא משום "וכ. והוא מלא זוהמא, כ נחתך מחיים"נמצא ג, הקליפות .כי רצונו תמיד פתוח לקבל העולם ומלואו לתוך בטנו. ולא להשפיע הנטבע בו

שאין , כי מתוך שינוי צורתם עד לקצה משורשם". אים מתיםרשעים בחייהם נקר"כ "ועשגם , ג שמדומה"ואע. והמה מתים ממש. 'נחתכים הימנו ית, להם מבחינת ההשפעה כלום

אמנם כבר אמרו עליהם , שנותנים צדקה וכדומה, הרשעים יש להם מבחינת ההשפעה ".שעיקר כוונתם הוא לעצמם ולכבודם, כל חסד שעושים", בזוהרר "מ שלא לקבל פרס אלא להשפיע נ"העוסקים בתורה ובמצוות ע, ם הצדיקיםאמנ

ובזה . מזככים את גופם בזה ומהפכים את כלי הקבלה שבהם על בחינת ההשפעה, ליוצרםלהיות שצורתם שוה לגמרי ליוצרם בלי שום שינוי צורה , ממש' נמצאים דבקים בו ית

אשר הצדיקים המה ". מי אתה בשותפותולאמר לציון ע"ל על הפסוק "וזה שדרשו ז. כלל, התחיל הבריאה והצדיקים גומרים אותה' בהיות שהוא ית', שותפים עם הבורא ית

.להיותם מהפכים כלי הקבלה על כלי ההשפעה

.ה ונמשכת יש מיש"ס ב"כל המציאות כלולה בא .ורק הרצון לקבל בלבד הוא מחודש ונמשך יש מאין

אין , שהוציא אותה יש מאין, בזו הבריאה' שהמציא הבורא יתשכל ענין החידוש , ודע) יח

שיותר מזה לא . המטבע בכל נברא, זה החידוש נופל זולת על הצורה של הרצון להנותשמלת , ן"ופרוש הרמב". יוצר אור ובורא חושך"ס "וז. נתחדש כלום בסוד הבריאה

.דהיינו מה שלא היה מקודם זה, מורה על חידוש" בורא"והיינו משום שאין בו חידוש על דרך המצאת יש , "ובורא אור"שלא נאמר , אהוהנך רו

כל זה , שהוא כל המוחשות והמוכלות הנעימות שבעולם, כי האור וכל הכלול באור. מאיןכ "וע. כ אין בהם בחינת חידוש"וא. 'כלומר שכבר כלולים הם בו ית. נמשך יש מן יש

.ת חידוש ובריאהלהורות שאין בו בחינ, "יוצר אור"נאמר עליהם נאמר , שהוא כולל כל המוחשות והמושכלות הבלתי נעימים, אבל על החושך

כלל ' ו במציאותו ית"שאין זה ח, כלומר. כי המציא אותם יש מאין ממש". ובורא חושך"הכלול , "הרצון להנות"אשר השורש לכולם הוא הצורה של . אלא שנתחדש עכשיו, וכלל

כ "וע, אשר מתחילה היא רק כהה מן האור העליון. 'ימנו יתבאורותיו המתפשטים ה ".חושך בערך האור"נקראת

שהם נחתכים לגמרי , א והרשעים"אבל לבסוף משתלשלים ויוצאים מחמתה הקליפות ס. מורה על לשון סוף דבר" רגליה". "ורגליה יורדת מות"ש "כמ,על ידה משורש החיים

' שישנו בהתפשטות אורו ית, ת הרצון להנותשהיא בחינ, שרגליה של המלכות, ואומר .א"א ולהניזונים ונמשכים אחרי הס"הימנה בחינת המות לס, בסוף משתלשלת

לכן הדברים הנמצאים בשורשנו הם , ס"בהיותנו ענפים נמשכים מא ,לנו לתענוג

ושאינם בשורשנו יהיו לנו לטורח וליסורין זה של הרצון לקבל מחויב להמצא כיון ששינוי הצורה ה: אמנם אפשר להקשות) יט

ותצאנה מכלל בורא לכלל ' שאם לא כן איך תהיינה נמשכות הימנו ית, בבריות בהכרחהרי שצורה זו של , ועוד. אלא על ידי שינוי הצורה כנזכר לעיל, שלא יצוייר זה? נברא

כ "והיא ג, אשר מחשבת הבריאה סובבת עליה, הרצון להנות היא עיקר טיב כל הבריאהוהיא ? שנקראת חושך, ואיך נאמר עליה, "מקום"כ נקראת "שע, דת כמות הטוב והעונגמ

? כי עושה במקבלים התחתונים בחינת הפסק ופירוד מחי החיים, נמשכת עד לבחינת מותהמגיע למקבלים מחמת שינוי הצורה , מה ענין החרדה הגדולה הזאת, ועוד צריכים להבין

?גדול הזהולמה חרי בה האף ה'? מעצמותו ית. המורגשים בעולמנו, מוצא כללות התענוגים והיסורים, צריך לבאר מקודם, וכדי להסביר

יתרצה , ולכן כל הענינים הנוגעים בשורש. אשר כל ענף יהיה טבעו שוה לשורשו, ידועגם הענף מתרחק , וכל הענינים שאינם נהוגים בשורשו. בו גם הענף ויאהב אותם ויחמדם

.וישנא אותם, ותםלא יסבול א, מהםהוא שורש לכל ', ומשום שהוא ית. והנה חוק זה נוהג בכל שורש עם הענף שלו ולא יעבור

ונמשכים לנו הימנו בהמשכה ', כ כל הענינים הכלולים בו ית"וע, בריותיו אשר בראוכל הענינים שאינם מצויים . משום שטבענו קרוב לשורשנו, יבושם לנו ויונעם לנו, ישרה, זולת על פי קוטבה של הבריאה עצמה, ואינם נמשכים לנו הימנו בהמשכה יתרה', בו ית

.ויהיה קשה לנו לסבלם, יהיו אלו נגד הטבע שלנועד שאין אנו עושים , ואנו שונאים מאד את ענין התנועה. אנו אוהבים את המנוחה, דהיינו

ינו בעל והיה זה בשביל שהשורש שלנו א. זולת בשביל השגת המנוחה, שום תנועהכ נגד טבענו והיא "כ הוא ג"וע. שאין התנועה נוהגת בו כלל, אלא בעל מנוחה, תנועה

ועל דרך זה אנו אוהבים את החכמה והגבורה והעושר וכל המעלות . שנואה עלינו, ושונאים אנו מאד את הפוכם. שהוא שורשנו', היינו משום שהמה כלולים בו ית, הטובות

היינו בשביל שאינם מצויים כלל ועיקר . וכדומה, והבזיונותכמו הסכלות החולשה העניות .כ הם מאוסים ושנואים עלינו עד אין לסבול"וע, בשורש שלנו

כי אם ', ולא תהיה ישר ממנו ית, איך אפשר שתמשך לנו איזו המשכה, אמנם צריך לחקור, שקורא לאדם מן השוק, אלא הדבר דומה לעשיר אחד. מקוטבה של הבריאה עצמה

. וכל יום מרובה משל חברו. מאכילו ומשקהו ומעניק לו מכסף וזהב בכל יום ויוםושהאדם הזה טועם במתנותיו העצומים של העשיר שני טעמים משונים זה מזה , ותבחין

:בבת אחת ,מצד אחד טועם תענוג גדול לאין קץ מכח ריבוי מתנותיו

שהדבר מביא לו אי , ומתבייש בעת קבלתו. מצד שני קשה לו לסבול ריבוי ההטבהוזה ודאי שהתענוג שיש לו מן . מחמת ריבוי המתנות שמרבה עליו בכל פעם, סבלנות, שהוא טועם במתנות, אמנם קושי הסבלנות. נמשך לו ישר מן העשיר הנותן, המתנות

שמתעוררת בו , אלא מתוך מהותו עצמו של המקבל, אינו נמשך לו מן העשיר הנותןאבל באופן , ובאמת שגם זה מסבב לו העשיר כמובן. נת החנםמחמת הקבלה ומת, בושה

.בלתי ישר

אנו מרגישים בו בושה ואי , לפי שהרצון לקבל אינו נמצא בשורשנוז יגיעה בתורה "לנו בעוה" הכין"שכדי לתקן זה , וזה שכתוב. סבלנות

.להפך את הרצון לקבל על רצון להשפיע, ומצות יהיה בהם קושי ', ת לנו בהמשכה בלתי ישרה הימנו יתשכל הצורות הנמשכו, המתבאר) כ

דהיינו , שהצורה החדשה שנעשתה במקבל, ובזה תבין. והוא נגד הטבע שלנו. הסבלנותואדרבא זהו עיקר הקוטב . 'אינה באמת שום פחיתות וחסרון בערכו ית, "הרצון להנות"

, שא את הצורה הזושהוא הנו, אמנם המקבל. שבלא זה אין כאן בריאה כלל, של בריאתו

דמאן דאכיל דלאו דיליה בהית "ז נברא משום "אשר העוה, ל"ובזה נבין את תירוץ חזשנמצא בהכרח , "הרצון להנות"שכוונתם על שינוי הצורה של ". לאסתכולי באפיה

כלומר שכל מקבל ". מאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי באפיהד"משום , בנשמותשאין בהשורש צורה זו , והיינו משום שינוי הצורה מהשורש. מתנה מתבייש בעת הקבלה

.של קבלהי עסק "וע. אשר הנשמה באה בה ומתלבשת בגוף, ז"ברא את העוה, וכדי לתקן זאת. לי הקבלה של הנשמה לכלי השפעהמתהפכים כ, ר ליוצרו"מ לעשות נ"התורה ומצוות ע

ר "אלא מקבלת השפע כדי להשפיע נ, שמצד עצמה לא היתה חפצה בשפע הנכבד, כלומרשוב , וכיון שהיא נקיה מהרצון לקבל לעצמה. 'הרוצה שהנשמות יהנו משפעו ית, ליוצרה

".בהית לאסתכולי באפיה"אינה החיוב של ההשתלשלות הרחוקה והצורך ו. ונגלית על ידי זה תכלית השלימות של הנברא

לא , שהמלאכה הגדולה של התהפכות צורת הקבלה על צורת ההשפעה, עד העולם הזה .ז"תצוייר אלא בעוה

וצדיקים ירשו משנה, רשעים משנה שברון שברם

כי . כי אוחזים החבל בשני ראשים, אשר לרשעים משנה שברון שברם, ובא וראה) כא

. וכדי לקנות קנינים צריכים אל התנועה. ת מכל שפע הטובז נברא עם חסרון וריקו"העוהאמנם . 'להיותה המשכה בלתי ישרה ממהותו ית, שריבוי התנועה מדאיב את האדם, וידוע

שהרי השורש , כ מנוגד לשורש"שזה ג, להשאר ריקן מהקנינים והטוב גם זה אי אפשר .מלא מכל טוב

אמנם כיון שכל קנינם . מילוא הקניניםבכדי להשיג . כ בוחרים בסבל ריבוי התנועה"ועאין אדם מת וחצי "נמצא בזה ש, והיש לו מנה רוצה מאתים, ורכושם הם אך לעצמם

והן מצער החסרון , הן מצער ריבוי התנועה: ונמצאים סובלים משני הצדדים". תאותו בידו .שחסרה להם מחציתם, של הקנינים

שלהם " הרצון לקבל" שמהפכים את דהיינו אחר, "בארצם ירשו משנה"אבל הצדיקים כי מלבד . אז ירשו משנה, ומה שמקבלים הוא על מנת להשפיע". לרצון להשפיע"

כ את השואת הצורה "המה משיגים ג, שמשיגים את שלימות התענוג ומבחר הקניניםשהשפע , כ בסוד המנוחה"ואז נמצאים ג. שבזה נמצאים בדביקות האמיתית', ליוצרה ית

.בלי שום תנועה ועמל, אליומגיע אליהם מ

מחשבת הבריאה מחייבת כל הפרטים שבמציאות לצאת זה . פרק ה מזה עד לגמר התיקון

אשר לא מחשבותיו מחשבותינו וכל ריבוי ', ועכשיו יובן עוצם יחודו יתברך וית) כב

' כל זה מתיחד אצלו ית, בכל המציאות הזו אשר לפנינו, הענינים והצורות המושגים לנואשר המחשבה ". כדי להנות לבריותיו"דהיינו מחשבת הבריאה , חשבה יחידה אחתבמ

כי היא כל מטרת . היחידה הזאת מקפת את כל המציאות באחדות גמורה עד גמר התיקון .הבריאה

יהיה , רק מחשבה' כי מה שאצלו ית. כלומר על דרך כח הפועל בנפעל. והיא הפועלנתפעל בנו בהכרח הענין , חשב עלינו להנות אותנווכיון ש. בנבראים חוק מחוייב בהכרח

.להיות מקבלים שפעו הטוב, הזהאז מוגדרים , אחר שהוטבע בנו החוק הזה של הרצון לקבל הנאות, כלומר. והיא הפעולה

יוצאים אנו מכלל בורא לכלל , שמחמת שינוי הצורה הזאת". פעולה"אנו לעצמנו בשם שמחמת כח הפועל בנפעל . א היגיעה והעבודהוהי. ומכלל פועל לכלל פעולה, נברא

עד לבחינת גוף . ד השתלשלות העולמות"מתגברת והולכת כמות חשק הקבלה שבנו עשאין בגדרו להשפיע מחוצה לו כלל , דהיינו בהפוך הצורה מחי החיים, ז"נפרד בעוה

.שהוא המביא לגופים את המיתה וכל מיני יסורים ויגיעות לנשמה, וכלל

נמשכים , י הארת הקו במקום המצומצם"כי ע. ת בתורה ומצוות" עבודת השיוהוא עניןר "י העמל בתורה ובמצוות על מנת להשפיע נ"וע. התורה והמצוות, השמות הקדושים

.וזהו כל השכר המקווה לנו. לאט לאט מתהפכים כלי הקבלה שבנו לכלי השפעה, ליוצרו. 'ו להרחיב פינו לקבל שפעו יתאי אפשר לנ, שכל כמה שכלי הקבלה אינם מתוקניםמאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי "בסוד , והיינו משום פחד של השתנות הצורה

, אבל בהיותנו מתקנים את כלי הקבלה שלנו. 'כי משום זה היה הצמצום הא". באפיהוראויים אנו לקבל את שפעו , משווים אנו בזה את הכלים ליוצרם, מ להשפיע"שיהיה ע .ן קץעד אי

דהיינו צורת פועל , שכל אלו הצורות ההפוכות שבכל הבריאה הזו שלפנינו, והנך רואה כל זה הוא נכלל רק -וצורת העבודה ומתן שכרה , וצורת הקלקולים והתקונים, ונפעל

בדקדוק לא פחות ולא " להנות לנבראיו"דהיינו , ובתכלית הפשטות' במחשבתו היחידה ית .יותר

הן המושכלות שבתורתנו , כ במחשבה ההיא כל ריבוי המושכלות"לים גועל הדרך הזו נכלושינוי ההנהגות שבכל , והן החכמות החיצוניות וכל ריבוי הבריות והעולמות, הקדושה

. כל אלו יוצאים ונובעים רק מהמחשבה היחידה-אחת

ס פירושה שהמלכות איננה עושה שם בחינת סוף"מלכות דא ובדברינו ? ספירות ראשונות' אם יש גם שם ט, ה"ס ב"ות באולמה מכנים שם מלכ) כג

אלא . ה"ס ב"הוא נקרא מלכות דא, ה בהכרח"ס ב"שהרצון לקבל הכלול באור א, מתבארמשום שעוד לא נגלה בה , ה"ס ב"ששם לא עשתה המלכות בחינת סוף וגבול על האור א

המלכות אינה עושה שם ש, כלומר". ה"ס ב"א"לכן נקרא . שינוי צורה מחמת הרצון לקבלנעשה בכל ספירה ופרצוף בחינת סוף בכח , לאפוקי מאחר הצמצום ולמטה, בחינת סוף .המלכות

' זולת בד, אי אפשר שהרצון לקבל יהיה נגלה באיזו מהות. פרק ו

.אותיות הויה' ס ד"וה. בחינות שאין , ליםותחילה נבאר מה שגדרו המקוב. שנעשה בדבר המלכות, ונבין היטב הסוף) כד

שלא יסודר , הן בעולמות העליונים והן בעולמות התחתונים, לך שום אור גדול או קטן .תחת סדר של השם בן ארבע אותיות הויה

שכבר , פרוש. שאין לך אור בעולמות שלא יהיה מלובש בכלי, וזה מותאם עם הכלל, הרצון להנותשהוא רק נטעם', לאור המתפשט הימנו ית' ביארתי ההבחן בין עצמותו ית

.ו הרצון הזה"שאין בו ח, שהוא בחינת שינוי צורה מעצמותו, שנכלל באורו המתפשטיוצא האור מכלל , כי מסבת שינוי הצורה הזו". נאצל"ובזה נגדר אור זה המתפשט בשם

כ מדתו של "הוא ג', שהרצון להנות הכלול באורו ית, כ"ומבואר ג. המאציל לבחינת נאצלכפי מדת רצונו ' כלומר שמקבל שפעו ית, של האור" מקום"יא נקרא וה. גדלות האור .לא פחות ולא יותר, לקבל וחשקושנחדש בבריאת , שענין זה של הרצון לקבל הוא כל בחינת החידוש, כ"ומבואר גו כלל "כי רק הצורה הזאת לבדה אינה כלולה ח. על דרך המצאת יש מאין ממש, העולמות

". ובורא חושך"ס "שז, לצורך הבריאה' המציא אותה הבורא יתורק עכשיו. 'בעצמותו יתכ כהה היא מן האור "וע. מפני שינוי הצורה שבה, מפני שצורה זו היא השורש לחושך

.המתפשט בתוכה ובסבתה :תיכף נבחן בזה שתי בחינות', שכל אור המתפשט הימנו ית, ובזה תבין

,ה של הרצון להנותטרם נגלתה בו הצור, היא עצמות האור המתפשט. אבסבת הקנין , שאז נתעבה ונחשך מעט, היא אחר שנגלתה בו הצורה של הרצון להנות. ב

.של שינוי הצורה" כלי"שנקרא , כי צורת הרצון לקבל. הוא סוד הכלי' ס האור ובחינה ב"ה' והנה בחינה א

נות ויש שתי בחי. אלא בדרך פועל ונפעל, אינה נשלמת בבת אחת, אל האור המתפשט

י התעוררותו לקבל מכח עצמו"אלא ע, אין הרצון לקבל נקבע בנאצל

כ הוא מחויב "וע, אשר הוא הפוך מן האור, משום שהכלי הוא שורש החושך, והענין) כה

" המים הרו וילדו אפילה"ש "כמ, עילה ועלולבדרך , ד המדרגה"ע, להתפעל לאט לאט, ד הריון ולידה"ומתפעל הימנו ע, כי החושך הוא תולדה מהאור עצמו). ו"ט, שמות פ(

. כי בהכרח שנכלל תיכף בכל אור המתפשט בחינת הרצון לקבל, והיינו. ע כח ופועל"שה .עד שיקבע באור זה הרצון להדיא. אלא שאינה עולה בשם של שינוי הצורה

אלא הנאצל בעצמו מחוייב , ולזה לא די בחינת הרצון לקבל הנכלל באור מצד המאציליותר , שמחוייב להמשיך שפע ברצונו, כלומר. לגלות הרצון לקבל שבו בפועל מצד עצמו

ואחר שנפעל הנאצל מכח עצמו . מכפי שיעור האור של ההתפשטות שבו מצד המאצילואז אפשר לאור להתלבש . שק והרצון לקבלאז נקבעים בו הח, בהגדלת שיעור רצונו .בכלי הזה בקביעות

הבחינות עד שיעור גדלות ' כ על ד"ג, כביכול, ה מתפשט"ס ב"אשר אור א, והן אמתכי בלאו הכי לא היה יוצא כלל מבחינת . 'שהוא הבחינה ד, הרצון מצד הנאצל עצמו

בכל יכלתו יתברך לא אמנם". ס"א"דהיינו , להיות נקבע בשם לפי עצמו', עצמותו יתולא נבחן שם שום שינוי בין האור ובין המקום , נשתנתה הצורה כלל מחמת הרצון לקבל

.והם אחד ממש. שהוא הרצון להנות, של האורשבאמת קשה הלשון הכפולה . היה הוא אחד ושמו אחד, קודם שנברא העולם: "ש"וזה כמ

קודם שנברא "והיה לו לומר ? םכי קודם שנברא העולם מה ענין שמו לש". הוא ושמו" ?"היה הוא אחד, העולם

פ שיש שם בחינת מקום "כי אע. ה שהוא טרם הצמצום"ס ב"אלא הכוונה על אור אאמנם בלי שום שינוי והבחן בין האור ובין ', ובחינת רצון לקבל השפע מעצמותו ית

לול שם בלי שום היינו הרצון להנות הכ. אחד-ס ושמו "היינו האור א. והוא אחד. המקוםדהיינו , "רצון"בגימטריה " שמו"אשר , ל"והבן את אשר רמזו ז. ו כלל וכלל"שינוי ח

.הרצון להנות

והכולל ". ס"אור א"כללות כל העולמות שבמחשבת הבריאה נקרא "ס"מלכות דא"של המקבלים אשר שם נקרא

ריאה שהוא מחשבת הב, "סוף מעשה במחשבה תחילה"וכבר נתבאר בענין ) כו

המחשבה והאור הם ' שאצלו ית, ונתבאר. כדי להנות לנבראיו' שהתפשטה מעצמותו יתכולל את כל המציאות , שהתפשט מעצמותו, ה"ס ב"שאור א, ובזה מובן. ענין אחד

כבר נגמרו כל ' אשר אצלו ית. שהוא סוף המעשה, שלפנינו עד גמר התיקון העתידוהנה זו המציאות שלמה בכל צרכה . אותםשרצה להנות, הבריות בכל שלימותם והנאתם

".ס"מלכות דא"והכולל שלהם נקרא ". ה"ס ב"אור א"נקראת

הבחינות ' נסתלק האור גם מג, ד"פ שנצטמצמה רק מבחי"אע. פרק ז הראשונות

, ס הנקודה הכוללת של מחשבת הבריאה"שה, שהנקודה האמצעית, וכבר התבאר) כזפ "ואע. עצמו להשוות צורתו למאציל ביתר שאתקישט את, ס הרצון להנות שבה"וה

אמנם נקודת הרצון הרגישה בזה כעין , שמצד המאציל אין בו שום שינוי צורה בכל יכלתו .על דרך המשל מהעשיר. 'המשכה בלתי ישרה ממהותו ית

כדי , שהיא תכלית הגדלות של הרצון להנות, כ מיעטה את רצונה מהבחינה האחרונה"ועואז נתרוקן האור מכל בחינת . 'ת בבחינת המשכה ישרה ממהותו יתלהוסיף בדביקו

ד נשארה חלל פנוי"ובחי, הבחינות הראשונות' כ חזר והמשיך קו אור מג"אחאלא לא מילא את המקום . ה אל המקום שנתרוקן"ס ב" זה נמשך שוב אור אואחר) כח

, ונמצא. כמו שהיה הרצון של נקודת הצמצום, בחינות' אלא רק על ג, בחינותיו' בכל דכי לא האיר האור אלא עד . שהנקודה האמצעית שנצטמצמה נשארה חלולה וריקנית

.ס"ונפסק שם אור א. ולא עד בכלל. 'הבחינה הד, ובזה תבין. הנוהגת בעולמות העליונים, באר לקמן ענין התכללות הבחינות זו מזווית. כ כל ארבע הבחינות"עצמה ישנן ג' שגם בבחינה ד, באופן. הבחינות נכללות זו מזו' שהד

היא בלבדה , בחינות ראשונות שבה' ה לג"ס ב"הגיע האור א' שגם בבחינה הד, ונמצא בזה .נשארה ריקנית בלי אור

מים "הבינה נקרא ". מים"והחסדים " אור"החכמה נקראת . רק חפ

"מים תחתונים "-והמלכות , "עליונים המוכרחות להתפעלות שלימות הצורה , הבחינות עילה ועלול' ועכשיו נבאר מהות ד) כט

ס "שה, "אור"נקרא ' הבחינה הא: כי הנה באצילות יש שתי בחינות אור. של הרצון לקבלנמשכת מעילא לתתא ' כי הבחינה הא. ס חסדים"שה, "מים"נקרא ' הבוהבחינה . חכמה

וכן טבע המים , שכן טבע האור שיסודו למעלה, "מים"כ נקרא "ע. בלי סיוע מצד התחתוןי הבחינה "שהם ע, דהיינו מים עליונים, בחינות' וגם במים עצמם ישנן ב. שיסודם למטה

.הבחינות' שבד' הבחינה הדי"שהם ע, ויש מים תחתונים. הבחינות' שבד' הב

שהוא הרצון , בחינות כדי לגלות הכלי' ס לד"ביאור התפשטות אור א לקבל

ס השורש והמאציל "שה, ס"כי הא. ס עשר ספירות"כ יש בכל התפשטות של אור א"וע) ל

".כתר"נקרא , שהוא כל שיעור ההתפשטות של האור מלמעלה, "חכמה"ואור ההתפשטות עצמו נקרא

אלא אין . שבכל התפשטות אור מלמעלה כלול הרצון לקבל, וכבר נודע. ה"ס ב"מאיתר , עד שיתעורר הנאצל לרצות ולהמשיך אור, הצורה של הרצון לקבל נגלית בפועל

.מכשיעור התפשטותוכ מחוייב האור "ע, כיון שהרצון לקבל כלול בבחינת כח תיכף באור ההתפשטות, כ"וא

יותר משיעור , עורר האור להמשיך תוספת שפעכ מת"וע. לגלות הכח אל הפועלוקונה צורת , ובזה מתגלה הרצון לקבל בפועל באור ההוא. ס"שבהתפשטותו מצד האוזה . כי נתעבה מחמת חידוש הצורה. כי נעשה בזה כהה מן האור, החידוש בשינוי צורה

דהיינו עצם אור, שבאמת הבינה היא חלק מן החכמה". בינה"החלק שנתעבה נקרא והמשיכה שפע יותר משיעור ההתפשטות , אלא משום שהתגברה ברצון, ס"ההתפשטות א

, ויצאה בשם לפי עצמה, ונתעבתה מעט מן האור, מחמת זה קנתה שינוי צורה, ס"שבה מא .שהיא ספירת בינה

אור של "נקרא , ס בכח התגברות הרצון שלה"שהמשיכה מא, והנה מהות תוספות השפע, כמו אור החכמה, ה"ס ב"מפני שאור זה לא נמשך ישר מא". וניםמים העלי"או " חסדיםלהיות נקרא , כ עולה בשם לפי עצמו"וע. שהתגבר ברצון, י הסיוע של הנאצל"אלא ע

".מים"או " אור דחסדים" :בחינות אורות' שהיא כלולה מג, והנך מוצא עכשיו בספירת הבינה

.שהוא חלק מאור החכמה, אור עצמות הבינה. א .י התגברות הרצון"שקנתה ע, ההתעבות ושינוי הצורה שבה. ב .ה"ס ב"י המשכתה עצמה מהא"ע, אור דחסדים שהגיע לה. ג

להיות הבינה מעצם אור החכמה , אמנם עדיין לא נגמר בזה כלי הקבלה על שלימותוכ נגלה בבינה רק בחינת שורש "ע. ה"ס ב"שהוא ההתפשטות הישרה מאור א, הנעלה מאד

להמשיך שפע חדש יתר מכשיעור הארת , כ התגבר ברצונו"ג, והנה אור ההתפשטות הזהכי . בחינות' כ לב"כ נבחנת התפשטות זו ג"ע. ש בהתפשטות שלו מן הבינהשי, החכמה

".מלכות"ובחינת ההתגברות שבו נקרא ". ק"ו"או " א"ז"אור ההתפשטות בעצמו נקרא :ס עשר הספירות"וז

.ס"ס א"כתר ה .ס"חכמה היא אור ההתפשטות מא

.שעל ידי כן נתעבה, שהתגבר להוסיף שפע, ס אור החכמה"בינה ה .המתפשט מן הבינה, ס אור דחסדים עם הארת החכמה"ה, י"ת נה"א הכולל חג"ז

.א"יותר ממה שיש בז, לתוספת הארת החכמה' ס התגברות הב"מלכות ה

מ"ב תו"שהן כח, ה"אותיות הוי' ס ד"הבחינות שברצון ה' ד :אותיות דשם בן ארבע' ס ד"וז) לא

כדי להנות "במחשבת הבריאה כלומר כח הפועל הכלול , ס"ס א"קוצו של יוד ה .ס כלי הכתר"שה, "לבריותיו

הכלול תיכף באור , שהיא בחינת הכח שבפועל', דהיינו הבחינה הא, ס חכמה"ד ה"יו .ס"ההתפשטות של הא

דהיינו , שהיא בחינה יציאת הכח אל בחינת פועל', דהיינו בחינה ב, ס בינה"ראשונה ה' ה .האור שנתעבה מן החכמה

, י הבינה"שיצא ע, דהיינו התפשטות אור דחסדים. י"ת נה" אנפין או חגס זעיר"ואו ה .בחינת כח לגילוי הפעולה', שהיא בחינה ג

בחינת גילוי הפעולה בשלימות כלי ' דהיינו הבחינה הד. ס מלכות"תתאה שבהויה ה' ה .שהתגבר להמשיך תוספת שפע יתר מכשיעור התפשטותו מבינה, הקבלה

שהוא הרצון , והאור מתלבש בכלי שלו. ון לקבל על היכנוובזה נקבעה צורת הרצשאין , בזה תבין בפשטות. ולא קודם הימנה, הנגמר רק בהבחינה הרביעית הזו, לקבל

, שלא יהיה מסודר תחת סדר שם בן ארבע, לך אור בעולמות עליונים ותחתוניםכי . ורשצריך להיות בכל א, כי בלא זה לא נקבע הרצון לקבל. בחינות' ס ד"שה

.הרצון הזה הוא המקום והמדה של האור ההוא

מפני שהן בחינות כח בלבד, דהויה הן דקות' ו' אותיות י וכל עצמות האור שיש . לבינה' הרי היוד רומזת לחכמה וה, ואין להקשות על זה) לב

ובינה וזעיר אנפין ומלכות המה רק לבושים בערך . ס הלא הוא נמצא בספירת החכמה"בע '?כ היתה צריכה החכמה לתפוש את האות היותר גדול בשם בן ד"א. החכמה

אינן מורות ומרמזות על שיעור וכמות האור ' כי האותיות של השם בן ד, והענין הואכי הלבן שבקלף הספר תורה מרמז על בחינת . אלא שהן מורות ערכי התפעלות הכלי, ס"שבע .חינת איכות הכליםת מרמזות על ב"שהוא האותיות שבס, והשחור. האור

. לכן מרומז רק בקוצו של יוד, כיון שהוא רק בחינת שורש דשורש לכלי, כ הכתר"וע, כ נרמזת באות היותר קטנה שבאותיות"ע, שהיא בחינת הכח שטרם נגלה לפועל, והחכמה, א"וז. א"נרמזת באות הרחבה שהיא ה, שבה יצא ונגלה הכח אל הפועל, והבינה. 'דהיינו הי .שהיא ואו, כ נרמז באות ארוכה ודקה"ע, ינו אלא בחינת כח לגילוי הפעולהכיון שא

ואריכות הקו מורה . שהדקות הקו מורה שעדיין הויית כלי טמונה בו בכח בהעלםכי החכמה לא הספיקה בהתפשטותה לגלות . שבסוף התפשטותו נגלה על ידו כלי גמור ושלם

, כ רגל היוד קצרה"שע. א בחינת פועל הכליאל, כי הבינה איננה עדיין כלי ממש, כלי שלם .י התפשטותו בחינת כלי שלם"וע. י הכח הטמון בו"שלא גילה ע, להורות שעדיין קצר הוא

שנגלית בשלימות , שהיא אות רחבה, כמו ספירת הבינה', וגם המלכות נרמזת באות היינו משום ה. מה שהבינה והמלכות יש להן אותיות שוות, ולא יקשה לך על זה. הצורה

".ותלכנה שתיהן"ה "בסו, ושואלות כליהן זו לזו, שבעולם התיקון הן באמת דומות זו לזו

תנועה רוחנית פירושה התחדשות של שינוי צורה. פרק ט שאנו נתקלים בהם כמעט בכל מלה בחכמה , עוד נשאר לבאר דבר הזמן והתנועה) לג

אלא הכונה היא , המוחשית ממקום למקוםשהתנועה הרוחנית איננה כתנועה , אכן תדע. הזאתדהיינו , כי אותו החידוש". תנועה"שכל חידוש צורה אנו מכנים בשם . על התחדשות הצורה

הרי היא , במשונה מצורה כללית הקודמתו שבאותו הרוחני, שינוי הצורה שנתחדשה ברוחניבזה היא דומה ש. ויצאה בשם ובשליטה לפי עצמה, נבחנת שנתחלקה ונתרחקה מרוחני ההוא

ולפיכך . ומתנענע והולך לו ממקום למקום, אשר נפרד ממנה איזה חלק, לגמרי למהות גשמית ".תנועה"מכונה החידוש צורה בשם

קודם . המסובבים זה מזה, זמן הרוחני פירושו מספר מסוים של חידושי שינוי צורות .פירושם סבה ומסובב, כ"ואח

אינו אלא הרגש , כי כל עיקר מושג הזמן אצלנו, ןודבר הזמן בהגדרתו הרוחני תבי) לדשהרגיש בהן זו , כי מוח המדמה שבאדם מצייר ומרקם מספר מסוים של תנועות. של התנועות

שאם היה האדם עם סביבתו במצב של מנוחה , באופן. מסוים" זמן"ומעתיקם בדמיון , אחר זושסכום מסוים , הדבר גם ברוחניםוהנה כן . לא היה יודע אז ממושג הזמן ולא כלום, מוחלטת

מכנים , המסובכות זו בזו בדרך סבה ומסובב, הנבחנות לתנועות רוחניות, של חידושי הצורות .פירושו תמיד כמו סבה ומסובב" כ"קודם ואח"וענין . ברוחניות" זמן"אותן בשם

ומה שיש בו יותר . כל החומר המיוחס לנאצל הוא הרצון לקבל. פרק י

.אצילזה מיוחס למ

כ כל החומר הכללי "הוא ג, שהוא הכלי שבו, כי בחינת הרצון לקבל שבנאצל, ודע) לה .באופן שכל הישות זולתו מיוחסת למאציל. המיוחס לנאצל

וצורה ראשונה אנו מגדירים בשם . הרצון לקבל הוא צורה ראשונה של כל מהות .משום שאין לנו השגה במהות, "חומר"

ואיך תופסים , מובן לכאורה למקרה ולצורה במהות" ן לקבלהרצו"פ שבחינת "אע) לושדרכינו לכנות הצורה , אמנם כן הוא גם במהויות הסמוכות לנו? אותו לחומר המהות

משום שאין לנו השגה ותפיסא כלל , "החומר הראשון שבמהות"הראשונה שבמהות בשם יות המראה והשמיעה לה, כי כל חמשת החושים שלנו אינם מוכנים לזה, וכלל בשום חומר

המצטיירים , והריח והטעם והמישוש מציעים לשכל העיוני רק צורות בעלמא של מקרי המהות .על ידי שיתוף פעולה עם החושים שלנו

אשר ביסודות הראשונים , אם נקח אפילו את האטומים הקטנים המקרוסקופיים, ולמשלינם אלא צורות בעלמא הלא גם המה א, שבאיזו מהות הנפרדים כל יד מלאכת החמיא

הרצון לקבל "שהמה ניכרות ונבחנות לנו על ידי דרכי , או ביתר דיוק. שמצטיירות כן לעיניםאשר על פי משפט הפעולות הללו אפשר להבחין בהם ולבודד . שאנו מוצאים בהם, "ולהתקבל

רק והרי גם אז המה , עד לבחינת החומר הראשון של המהות ההיא, האטומים האלו למיניהם .כחות שבמהות ולא חומר

זולת , אשר גם בגשמיות אין לנו מוצא אחר להבין את החומר הראשון, והנך מוצאהנושא כל שאר המקרים והצורות הבאים , שהצורה הראשונה היא החומר הראשון, בהנחה .אשר כל מוחשי ומדומה אינו נוהג שמה, ואין צריך לומר בעולמות העליונים. אחריה

תולדות חכמת הקבלה

"תולדות חכמת הקבלה"

מהי קבלה

חיפוש אחר . והרגשותינו, חכמת הקבלה עוסקת בחיפוש הפנימי אחר הסיבות לפעולותינוהדרך שתוביל אותנו לקבלה מקסימלית של כל . הדרך האידיאלית להשגת האושר המושלם

.ההנאות האפשריות .קבלהת חכמת ההיא מלמדת אותנו איך לקבל ולכן נקרא

ממי לומדים קבלה

הוא אמור להיות מורה מנוסה . עלינו למצוא קודם כל את המורה המתאים, כמו בכל לימוד

. שעבר בעצמו את הדרך שהוא מלמד אותנו לפסוע בה . רק אם נסכים לקבל את הדרכתו הוא יוכל להנחות אותנו אל פנימיותנו

ורים לבחור מרצוננו את המורה שנראה לנו המתאים אנחנו אמ" אין כפיה ברוחניות"מכיוון שבתוספת לנסיון , אז הוא יוכל להעניק לנו את מה שקיבל מן המורה שלו. ביותר למשימה זו

.קבלה -זו היא סיבה נוספת לכינוי החכמה . נקבל, ואם באמת נרצה. שצבר בעצמו

מי הוא מקובל

:כתב על כך הרב חיים ויטאלומאז ואילך נסתם . ה"י ע"עד פטירת הרשב, יתה נגלית באתגלייאה, הנה החכמה הזאת"

היו עוסקים בה בהסתר גדול , מאז ואילך, וכל אחד מהחכמים היודעים החכמה הזאת... חזוןמפה , ואף זה בראשי פרקים. אלא לתלמידו היחיד בדורו, ולא היה מגלה אותה. ולא באתגלייא

ה החכמה הזאת מתמוטטת ומתמעטת והולכת והית. מגלה טפח ומכסה אלף טפחים, אל פהוהנה כל ספרי המקובלים ... אחרון המקובלים האמיתיים, ל"ן ז"עד הרמב, מדור לדורן ואילך נסתרה דרך "כי מן הרמב, אל תקרב אליהם, ל"ן ז"שהיו אחר הרמב, האחרונים

בלתי , ולא נשאר בהם כי אם קצת ענפי הקדמות,החכמה הזאת מעיני כל החכמיםל דבריהם בשכל אנושי ומעצמך תוכל לדעת "ועליהם בנו המקובלים האחרונים ז, ורשיהםש

הבנויים , לראות בספרי האחרונים' אל יהרסו אל ה, ואנשי לבב שמעו לי... לעמוד על המבחןולכן אני הכותב הצעיר חיים . ושומע לי ישכון בטח ושאנן מפחד רעה, על פי השכל האנושי

הקדמתו לספר . ו"הרח". (והמשכילים יבינו, את הרבים בהעלם נמרץרציתי לזכות, ויטאל )כ, אות יט". עץ חיים"

:הרב יהודה אשלג מתאר את המצב בדורינואיני יודע מי הגיד ומי חשד , כמו שאני חושב, לבעל מקובל... אינו מחזיק את הרב ... עגע אחר הסכמתו בשביל ה חושב שאני מתג"ועל כן אחשוב שכת. ל לבעל מקובל"את הרב הנ

, וכבר כתבתי שרצוני בזה רק בשביל השגת כסף להדפיס את הספרים. חיזוק דברי תורתי .בהיות שאין לי הסכמה ממפורסם שיהי חשוב במקום הזה כמו שכתבתי שם

אבל אני מבין שלא אלמן ישראל . אמת שגם אנכי לא ראית מקובל אמיתי בזמני זה... .אינו ראיה" לא ראינו", ובכלל". כאברהם יצחק ויעקבאין לך דור שאין בו "ו

ועל כיוצא בזה . מה שעדיין לא זכה בה בעצמו, אי אפשר לראות שום מדרגה ברבותיוואפילו בחברו אי אפשר לראות ". אין אדם עומד על דעת רבו עד ארבעים שנה"ש, ל"אמרו ז

.מה שאינו ברשותו עצמואשר הוראת , בענין מקבל ומקובל כאחדבמה שכתב, ועתה אשתעשע מעט בדבריו

שכל מקבל השפע , דהיינו, הדברים האלו אפשר להבינם אך במדרגה לשון כמו שקוראיםת גם "איך שהשי, ומי שזכה להרגיש בשעת המעשה. ת"ת נמצא מתפאר בעטרות השי"מהשי

כיצד התפתחה הקבלה

. בני זמנו חקרו את חוקיות התנהגות העולם. אברהם אבינו היה המקובל הראשון הידוע לנולשם , מנין באנו-הם שאלו את עצמם בדיוק את אותן שאלות שאנו שואלים את עצמנו היום

. 'האם בכלל יש הנהגה וכו, מי מנהיג אותנו, לאחר החיים הללוהאם יש חיים , מה אנו חייםהוא רצה להתחבר אל הכח , בניגוד לבני דורו לא הסתפק אברהם בתשובות שהציע לו הטבע

. כשזכה לכך החל ללמד את מי שיכל לקבל אמת חדשה זו. האחד והיחיד שמנהיג את הטבע . בניו המשיכו את השושלת וכך הועבר המסר מדור לדור

ספר הזוהר, הגמרה, המשנה, הכתובים, הנביאים, חכמת הקבלה מתוארת בכתבי התורה .וכתבי המקובלים הגדולים בכל הדורות

שפת האגדה , שפת ההלכה, שפת התורה-אותה אמת נכתבה במהלך הדורות בשפות שונות מרים לנו לכן או. כל השפות מתארות את ההשגות הרוחניות של בני אותו דור. ושפת הקבלה

. ך כולו הוא שמות הבורא"שהתנ

. כתבי הקבלה שנלמדים בזמננו עוצבו בעיקר במהלך שלוש תקופות הסטוריות

, י"הרשב, בזמנו של רבי שמעון בר יוחאי, היא במאה השלישית לספירההתקופה הראשונהתפקיד לכל תלמיד היה . י הקים קבוצת לימוד מגובשת"הרשב. שהיה תלמידו של רבי עקיבאלמרות שדרגות ההשגה , כל תלמידיו היו בעלי השגה רוחנית. מוגדר בהתאם לשורש נשמתו

י את כתיבת ספר הזוהר הקדוש כיוון שידע שיוכל לתאר "על רבי אבא הטיל הרשב. היו שונותאת ההשגות הרוחניות ובו זמנית גם להסתיר אותן מפני אלו שאינם ראויים עדיין להיחשף

לשמחתנו הרבה התגלה הספר מספר . י לגנוז את ספר הזוהר"כן ציוה הרשבלאחר מ. אליהן . עד היום הוא משמש ככתב העיקרי ללימוד הקבלה. מאות שנים לאחר מכן

: אשלג. כתב על כך הרב י

אשר יש מיחסים אותו , הנה הספר הראשון שיש לנו בחכמה זו הוא ספר היצירה"אולם רוב המחברים מיחסים אותו לתנא . של הספרה וכן נדפס על השער"לאברהם אבינו ע

כ כמעט שאין "וע. כי רק בימיו הותרה הכתיבה בתורה שבעל פה, וכן הדעת נוטה. רבי עקיבאמטעם האיסור , שהיה מזמן מוקדם לדורו של רבי עקיבא, ך"לנו שום ספר חוץ מספרי התנ

שבעל פה אי אתה רשאי אשר דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרם בעל פה ודברים, הנודע .לאומרם בכתב

היו יראים שלא תשתכח תורה , אלא אחר חורבן בית המקדש והתפזרות האומה מארצהאז החלו תלמידי רבי עקיבא ". הפרו תורתך' עת לעשות לה"מישראל והתירו הכתיבה מטעם וכל אחד מהם קיבל עליו מקצוע. שהיתה שגורה בפיהם, לכתוב את כל התורה שבעל פה

ורבי שמעון בר יוחאי סידר , ורבי יהודה סידר התוספתות, כי רבי מאיר סידר המשניות, מיוחד .וחיבר ספר הזהר והתיקונים, שהיתה שגורה בפיהם, את חכמת הקבלה

הוא סידור וקיבוץ מן ההלכות ומהחידושים של כל הדורות , באופן אשר כמו המשניותר וקיבוץ מחכמת הקבלה מכל הראשונים שקדמוהו כן הזהר הוא סידו, עד דורו של רבי מאיר

וכמובן שיש חידושים מעצמו . להיותו המסדרם, י"ונכתבו בסתם על שמו של רשב. י"לרשב .כ"ג

כי אדרבא הם . אולם תלמידי רבי עקיבא לא עשו חתימה על ספריהם שלא יוסיפו בהםלבן ולחדש ולהמשיך כדי שאחרים הבאים אחריהם יוסיפו לבאר ול, עשו התחלה בחיבוריהם

דהיינו על אותו הדרך שהיה נוהג בשעה שהיו . הלאה את אותם החיבורים שהמה התחילו בהםולפעמים גם חלקו על הראשונים על דעתם . שהאחרונים בררו ולבנו, עוסקים בתורה בעל פה, ומשום זה אתה מוצא במשניות חידושים ומימרות גם משאר תנאים. והוסיפו על הראשונים

.יו אחר זמן רבי מאירשחשהדורות , ומצא. שנקרא רבינו הקדוש, ונמשך הדבר עד דורו של רב יהודה הנשיאשלא , ועוד מפחד תלמידים שאינם מהוגנים. מתמעטים ואינם ראויים עוד לחלוק על הראשונים

ומאז ואילך לא הותר למי שהוא . לפיכך קם ועשה חתימת המשנה. יסתרו דברי הראשונים .דבר במשניות ולא לחלוק על איזה דין מהמובא בהםלהוסיף

והוא מטעם שנידון לגניזה ולא היה מצוי לגמרי . אולם על הזהר לא נעשה שום חתימהוכל אחד ואחד ... ולפיכך נשאר החיבור. רק בחדרי חדרים אצל ראשי הדורות. בין ההמון

".ל רבנן סבוראיונמשך הדבר עד זמן ש. כפי חפצו, מראשי הדורות הלך והוסיף בו :ל מתאר את חשיבותו הרבה של ספר הזוהר"גם הרמח

וענינו חיבור על , לפי ההארה אשר הגיע אליו בהתקנו במערה, י חיבר ספר הזהר"הנה רשב", ושאר הספרים אשר נעשו מן האחרים. התורה מבאר סודות גדולים לפי סדרי התורה עצמה

כגון ספר רזיאל ספרא , כל הספרים אשר לראשוניםו. כגון ספר יצירה ופרקי היכלות וכיוצאאך זהו חיבור גדול ונורא המגלה עומק , אינם על התורה ולפי סדרי תורה, דחנוך וכיוצא

ה "כמו שעתיד הקב, וזהו נקרא גילוי התורה בפנימיותה, הסודות בבירור רב על התורה עצמה, י מגלה סודות התורה" רשבוהיה. ל"לגלות התורה עצמה ביתר פנימיות עמוקה גם כן לע

כמו שנעשית . כל אחד עונה חלקו, ומתחברים עמו להיות בחיבור זה, וחברים מקשיבים לקולוכך רצה . ורבנו הקדוש חיבר סברת כולם ועשה מהם ספר המשנה, המשנה על ידי התנאים

כי .ל"ויהיה הספר מחובר על התורה כנ, י שיחובר ספר כלול ממאמרי כל בני ישיבתו"רשבאך הזהר הנעשה על התורה זה נקרא הפתח הגדול של , החיבורים מדברים על עניינים פרטים

אבא להיות כותב ומסדר את כל הדברים אשר ידברו ' י צווה לר"והנה רשב. כללות התורה". את הכל יסדר לפי סדר התורה, בכל זמן וזמן ובכל מקום שהם, החכמים בני הישיבה

)עמוד כד. "אדיר במרום. "ל"הרמח(

להאיר לכל , נפתחו שערי החכמה עליו, ג שנה אשר היה במערה"אחרי י, י"רק בימי רשב" )עמוד יג". אדיר במרום. "ל"הרמח". (ישראל עד קץ הימים

.י הקדוש"האר, חי הרב יצחק לוריא, במאה השש עשרה לספירה, בתקופה השניהי "האר. לתחילת פריצתה אל ההמוניםהוא יצר חיבור בין תקופת הלימוד הנסתר של הקבלה

לקראת הסתלקותו מן העולם ציוה רק על . הקדוש לימד אף הוא קבוצת מקובלים מצומצמת . תלמידו הרב חיים ויטאל להמשיך את דרכו על פי השיטה החדשה שייסד

י הקדוש אמנם "המתארים במדויק את דברי האר, הכתובים שהשאיר אחריו הרב חיים ויטאל ".תלמוד עשר הספירות"בנה אולם שימשו בסיס לחיבור קשים לה

: ל"כך תאר זאת הרמחכי החכמה . בדורותינו אלה האחרונים לא נשאר מהחכמה הזאת אלא מעט מן המעט"

כמה עומדים , ותראה דברי הזהר הקדוש. הזאת בדורות הראשונים היתה גדולה מאד מאד, על כל אות ואות כמה סודות עמוקים מאדומפרשים מסתורים של מלך ממש, ברומו של עולם

אבל בדורותינו אלה לא נשאר אלא כמו זיכרון מן . ש"המודיעים חכמה רבה בסוד עצתו יתל גלה לנו שערי אורה ברוח "י ז"ולולי הרב הקדוש האר. החכמה שהיתה בדורות הקודמים

עמוד . ויכוחהקדמה למאמר ה". ל"שערי רמח". ("כבר נשכחה ממנו החכמה לגמרי, קדשו ).לו

:י הקדוש"גם הרב יהודה אשלג משבח את גדלותו של האר

כי ראיתי . ויתעלה לבד' זולת למענו ית, שלא לכבודי ולצרכי חברתי את הספר, ותדעל לא כתב וסידר אותם "י ז"אשר סבתו הוא מפני שהאר, י"בלבול דברים גדול בכתבי האר

.שאה הזאתבעצם כתב יד קדשו כראוי לעומק החכמה הנהמוכרחות , ל בעת ששמע וכתב הדברים עדיין לא היה במדרגות השלימות"ו ז"והרח

בן שלושים שנה היה בעמדו לפני , כי היה אז צעיר לימים, להשיג אותם השמועות בשרשםא "ושעתה בשנת השל: "ל"וז) ט"דף מ' שער ח(כמו שכתוב בשער הגלגולים , ל"י ז"האר

ובערב שבת , ל"י ז"שאז בפסח כבר שימש את האר". ם ללידתיט שני"שאני בן כ, ליצירהבאב נפטר ' וביום שלישי שלאחריו ה, ב נחלה"ח אב שנת של"קדש פרשת מטות מסעי יום ר

.לחיי עולם הבאל חי שלושים "י ז"והאר. היה רק בן שלשים שנה, ל הימנו"והנך מוצא שלעת פטירתו ז

וזה . ל"ו ז"שבעת פטירתו לא היה שם הרח, )א" עדף' שער ח, שם(וכתב עוד . ושמונה שנים, נכנס הוא, כשיצאתי מאצלו, ל"כי בעת פטירת מורי ז, ל"סיפר לי הרב יצחק הכהן ז: לשונו

, וכי זו היא התקוה שהיינו כולנו מתאוים בחייך: "ויבכה לפניו ויאמר, ל"י כהן ז"היינו מהר ".לראות טובה ותורה וחכמה גדולה בעולם

לא סלקוני מעולם הזה קודם , אלו מצאתי אפילו אחד בלבד צדיק גמור בכם ":וישיבהווכי בשעה כזאת הלך , היכן הלך חיים: "ל ואמר"ו ז"שאל על הרח, ועודנו מדבר בזה". זמני

.כי היה ברצונו למסור לי איזה דבר סתר, והבין מדבריו. ויצטער מאד". מאצליתאמר : "ל"י ז"ויאמר האר" ?ן ואילךמה נעשה מכא: "ל"י כהן ז"אז אמר לו מהר

. כי לא הבינו אותה כראוי, שמהיום והלאה לא יתעסקו כלל בחכמה זו שלמדתי, לחברים משמי ".ו לבדו יעסוק בה לבדו בלחישה בסתר"ואמנם הרח

אני אבוא לכם , אם תזכו: "ויאמר" ?ו אין עוד תקוה"וכי ח: "י כהן"ויאמר מהר: ויאמר לו" ?אחר שאתה נפטר עתה מעולם הזה, בוא ותלמדנואיך ת: "ויאמר לו". ואלמדכם

".ותיכף נפטר לחיי עולם הבא". איך תהיה ביאתי לכם, אין לך עסק בנסתרות"והוא משום שאז לא הבין . ל ללמד תורתו לאחרים"ו ז"ל אסר להרח"י ז"ותראה שהאר

דר הכתבים ששמע והיא הסבה שלא רצה אפילו לס. ל על בוריים"י ז"השמועות ששמע מהאר, ל"מ פאפרש ז"מהר, ל"י צמח ז"המה מהר, דור השלישי: וסדרו אותו הבאים אחריו. מרבו .י בשלימות"לא היה להם כל כתבי האר, אשר כל אחד מאותם המסדרים. ל"ש ויטאל ז"ומהר

ל "י צמח ז"שמהם סידר מהר, ל"ו ז"כי שש מאות ניירות מן הכתבים נגנבו בחיי הרח. ל לקבור אתו בקבר"ו ז"וחלק אחד גזר וציוה הרח. ועוד איזה חבורים". חייםהעץ"את רוב שנסדר מהם שמונה השערים , ל"ש ויטאל ז"וחלק שלישי הניח בירושה ליד בנו מהר. וכן עשו .הנודעים

והוציאו חלק , ח"וסיעה גדולה של ת, ל"י צמח ז"נתקבצו מהר, כ לזמן מרובה"ואחעולת "ו, "העץ חיים"ומהדורה שניה של , ם מהדורה ראשונהונסדר מה. השלישי מן הקבר

.ועוד חבורים, "תמידשהמה , שבכל פעם לא הגיע ליד המסדר אלא חלק שליש מכללות הכתבים, והנה תראה

, וכיון שלא היה בידם אלא מיעוט קטן מהכתבים. והלואי שיספיק, ביחד עצם אחד ובנין אחד .יותר את הדברים במה שלא הבינו איך לסדרובלבלו ב, לא הבינו עומק החכמה אז

ל "י ז"ל עד היום הזה מי שיבין שיטת האר"י ז"שעדיין לא היה מזמן האר, ותדע נאמנהמאשר להבין , ל"י ז"כי היה ביותר קל להשיג מח גדול וקדוש פי שנים ממש מהאר, על שורשו, המסדרים האחרוניםעד, מבעל השמועה והכותב הראשון, ששלטו בו ידים רבות, את שיטתו

.שכל אחד היפך ובלבל בדברים, בו בעת שעוד לא השיגו הדברים על מכנם בשרשם העליוןאלא , לא מפני מעשי הטובים, ל"י ז"זכיתי לעיבור נשמת האר', והנה ברצון עליון ית

שלא זכה בה אדם , למה נבחרתי אנכי לנשמה נפלאה זו, שנשגב גם ממני עצמי, ברצון עליוןאלא . מפני שאין דרכי בזה לדבר בנפלאות, ולא אוכל להאריך בענין זה, פטירתו עד היוםמעת

לעומת שטף מים עזים מעבדים המתפרצים על , מצאתי חובתי מטעם להרגיע את רוחךשעוד לא , שיפלו במפעלם אשר פעלה נפשם הבהמי, ויגרשו מימיהם רפש וטיש, אדוניהם

שאינם , כי תדע שאסור לירא מפני כוחות כאלו. הרוחניאיך להפרידו מנפש, הבינו בשלימות .ה מצילנו מידם"והקב. ו"נובעים אלא לשטוף כל קודש חמפני שאין דרכי מעודי לשקר ולגזם או לרדוף אחר כבוד , ואני חושב שתאמין לי

.שעד היום הזה סבלתי ולא היה לי רצון אפילו להלחם עמהם, וקניית שם בין הטפשים וכדומה

שקבלנו מפי , אודיעך סימן מובהק, א האלו"תר עוז שלא תתבלבל מחיילות של הסולי, אלא ראוי להיות צדיק, ומי שהוא צדיק שאינו אמיתי, ל לדעת מי הוא צדיק אמיתי"י ז"האר

לדעת , שאנו צריכים להפיל גורלות על זה, וכסבור אתה. שמפני זה צריך גם כן לנהוג בו כבודכמו שנודע בין , כי האותות והמופתים אינם מכריעים בענין זה, דוומי לא עב' מי עובד ה .הס מלהזכיר, ואם כן לגורל אנו צריכים, החסידים

שער רוח "ומפורש זה בספר . ל"י ז"ל את האר"ו ז"ששאלה זו שאל הרח, אלא תדע: ל אות באות"וז. 'ל דף א"י ז"מן השמונה שערים הנודעים מהאר' שהוא שער ז, "הקודש

או אם כל דבריו לשם , ל הוא בראותינו אם הוא מאמת בכל דבריו"סימן שנתן לי מורי זוה"' סובב על סוד אות אחת שלומד מחברו שצריך וכו(ולא יבטל אפילו אות אחת מדבריו , שמים

ו "והרח". זה ודאי נוכל להאמין בו, וגם ידע לבאר רזי התורה וסודותיה, )כנודע ליודעי חןוכפי דבריו נוכל לידע ולהכיר גדלו ומעלתו כפי : "ל אות באות"מן זה וזעצמו מסיים על סי

".ידיעתושבהיות האדם צדיק וחסיד ועוסק בתורה ומתפלל , והביאור הוא כמו שכתוב לפני זה

העושה מצוה אחת קנה לו פרקליט "שזה סוד , ממנו נבראים מלאכים ורוחין קדישין, בכוונהלרדת למטה , נעשים מרכבה אל נשמות הצדיקים הראשוניםוההבלים דנפקו מפומייהו". אחד

.ללמד תורה לאדם ההואנעשה מזה בחינת מלאכים ורוחין שאינם , שבאם המצוות אינם שלימות, ואומר שם עוד

זוכה , אם התורה והמצוות שלימים: ל"ועל זה נתן סימן הנ". מגידים"והם נקראים . שלימיםכלומר שאינו יודע לבאר אלא , ואם הוא חסר בזה. התורהויודע לבאר כל רזי, להשגה שלימה

.ודאי אין מעשיו שלימים, מקצתם. הוא מפני שאין מבינים אפילו את שיחתי, והנה כל אותם שיכולים להיות לבעלי ריבי

!והנה נתתי בידך סימן מובהק? ואיך אפשר להחזיק אותם לצדיקים גמוריםל אפילו "י ז"בהיות שלא הוספתי על דברי האר, מהשספרי אין צריך להסכ, וכבר כתבתי לך

י "וכן כבר עשיתי מראה מקומות על כל סברא וסברא להראות מקומם בכתבי האר. מלה אחתבראותי , ועשיתי זה בכונה עמוקה. ל אינו צריך הסכמת אנשי דורנו"י ז"ואם כן האר. ל"ז

הפירושים ' והוספה בכל ה,וכמעט שלא ניכר מלאכתי עצמי, א לעומתי מכל מראש"דרכי הסעל , ואם יהיה להם תלונה. איך יחזיקו מעמד ומערכה לעומת המחברת הזאת, ואם כן. האלו

לא היה להם לבלות זמנם , זו אינה טענה, ל יותר מהם"י ז"ואני בקי בכתבי האר, מה שלמדתיכלו עתה את וכיון שחבקו ידים יא. ל"י ז"והיה להם זה הפנאי לעיין בכתבי האר. בדברי רוח

).דף קיח" אגרות קודש. פרי חכם. "אשלג. הרב י... (בשרם הגדיל , טרח ומצא בעדינו מלא מדתו, ל"אמנם זה האיש האלקי רבינו יצחק לוריא ז"

שנגלה חכמתו , ואם היה לי לשון מדברת גדולות הייתי משבח אותו יום, הפליא על קודמיו ".כמעט כיום אשר נתנה תורה לישראל

, אשר פרשת קדושתו ועוצם קדושתו, ל"ט ז"וזכינו לרוח אפינו הבעש: "ם אחר ממשיךובמקו, זולת אותם הזכאים ששמשו לאורו, לא התבוננו ולא יתבוננו בו, למעלה מכל הגה ומכל מלה

ל "י ז"נבנים על אדני הקודש מהאר', שאור תורתו וחכמתו הק, והן אמת... וגם הם לשיעוריןהקדמת לספר פנים מאירות "אשלג . הרב י". (נם דומה זה לזה כללאמנם אין עני, ביחוד

).עמוד רז, אות ח". ומסבירות

י במאה "אותה נשמה שפרצה את הדרך בדמותו של הרשב. היא בזמננוהתקופה השלישיתעשתה זאת שוב , י הקדוש במאה השש עשרה"ואחר כך בדמותו של האר, השלישית לספירה

. בשל חיבור פירוש הסולם לזוהר הקדוש" בעל הסולם"מכונה ה, דרך הרב יהודה אשלגי "על פי כתבי האר" תלמוד עשר הספירות"גם את , בעל הסולם חיבר בנוסף לפירוש הסולם

גם . י הקדוש"י והאר"בלי הפירושים הללו לא היה ניתן להבין כלל את כתבי הרשב. הקדוש בשושלת נהג לשרוף חלק מכתביו בידיעה בעל הסולם לימד קבוצת מקובלים וכמו קודמיו

בכך הוא מקל על ההולכים . שמעצם כתיבתם והשמדתם מגיעה כבר האמת אל האנושות . בעקבותיו להגיע אל ההשגות הרוחניות שלהם

:ניתן ללמוד מכתב ידו" בעל הסולם"על גודל מדרגתו של הרב יהודה אשלג ויהי . ואבך בכי רב כל הלילה, אני תפילהו. ויהי בתוך שני המלחמה בימי הטבח האיום"

ואיש אחד . והנה אנשי העולם כולו כמו מקובצים בקיבוץ אחד לפני דמיוני. כעלות הבוקרוהראשים פורחים למרום , מצליף כלפי ראשיהם, מרחף ביניהם בראש חרבו על ראשיהם .ויהיו לים של עצמות, וגוויותיהם נופלים לבקעה גדולה מאוד

שלח ידך . המנהיג לכל העולם כולו ברחמים מרובים, אני אל שדי: "ליוהנה קול אותכף . ואחזתי בהחרב', ותלבישיני רוח ה". כי עתה נתתי לך עצמה וגבורה, ואחוז בהחרב

.והחרב ברשותי לקנייני הפרטי. והבטתי היטב על מקומו ואיננו, נעלם אותו האיש, רץ החמדה ארץ האבות הקדושיםשא רגלך ולך לך ממולדתך אל א: "אלי' ויאמר ה

כי אותך בחרתי לצדיק וחכם בכל , ואעשך שם לחכם גדול ועצום ונברכו בך כל גאוני הארץ, ואת החרב הזה תיקח בידך. למען תרפא את שבר האנושי בישועה של קיימא, הדור הזה

האלו אשר כל הדברים הטובים , כי היא האות ביני ובינך, ותשמור עליה בכל נפשך ומאודךכ "וע. למסור לו החרב הזאת, כי עד עתה עוד לא היה לי איש נאמן כמותך, יתקימו על ידיך

תכף יתעלם ויתבער , ומעתה כל מחבל אשר יראה את החרבי בידיך, עשו החובלים מה שעשו ".מהארץ

, והחרב שהיתה למראה עיני דמיוני. כי יראתי מלהביט לעומת הדובר בי, ואסתיר פניהנה נתהפכה ברשותי לאותיות נוצצות השם , וטה של ברזל בדמות משחית נוראכמו חרב פש

ואומר אל . אשר ברק זיוום מלאה אור ונחת והשקט ובטח את כל העולם כולו, הקדוש אל שדי' כי אז ידעו שיש נועם ה, מי יתן ואקנה לכל דורי העולם מטיפה טהרה של החרב הזאת: "לבי

".בארץשא נא עיניך , אני אל אלוקי אבותיך: "יצב עלי ויאמר אלינ' והנה ה. ואשא עיני

עליונים , ותראה כל המציאות אשר המצאתי יש מאין, מהמקום אשר אתה עומד לפני, מראש מתחילת יציאתם לגילוי המציאות ועד כל המשך זמן בסדרי התפתחותם, ותחתונים יחד

".כראוי למעשה ידי להתפאר, עד יבואו על גמר מלאכתםוהעונג והטוב אשר כל באי . אה ואשמח מאוד על הבריאה הנהדרה וכל מלואהואר

.'ואודה לה. הארץ מתענגים עליהכי מאתך לא תצא , לפניך נעבוד ביראה ופחד ונודה לשמך תמיד: "'אז אמרתי לה

ואשרי הדורכים על עולמך , אכן שלשלת של נועם ערוכה לפנינו מראש עד סוף, הרעות והטובאין שום נפתל ועקש בכל מעשי ידיך העליונים , להם לנועם ועדן וכל טוב אשר הכינותכן הלכתי . ועל כולם חכמת השגחתו הפרטית בתכלית. ונמלאתי חכמה נהדרה". ותחתונים יחד

.והוספתי חכמה יום יום ימים רבים שמונים ומאות יוםותר מכל הן נמלאתי חכמה י: "לאמור' בימים האלה עלה על לבי לערוך תפלה לה

איני מבין ' אולם את דברי הנביאים וחכמי ה. ואין דבר בעולם אשר יפלא ממני, הקדמוניםהבטיח לי חכמה ודעת עד ' הנה ה, והרהרתי. גם השמות הקדושים ברובם לא הבנתי. כלום

".ואני עדיין את שיחתם איני מבין, להיות למופת בין חכמים והנבראיםהן תראה חכמתך והשגתך למעלה למעלה : "י ויאמרשורה על' והנה ה, ובטרם אקרא

ולמה תדאיב את רוחך , ומה שאלת ממני ולא נתתי לך. על כל החכמים אשר היו בארץ עד הנההאם תרצה , שאינך מסופק שדבריהם נאמרים מתוך קטנות מהשגתך, בהבנת דברי הנבואה "?ואז תוכל להבין את כל דבריהם כמותם, שאורידך ממדרגתך

הלא עד : "'אחרי זה שאלתי את ה. י ושמחתי בהתפארות רחבה ולא עניתי דברוהחרשתהנה לא שמעתי דבר על קיום גוויתי וכל הטובות והיעודים הגיעו לי מתוך רוחניות בלבד

מה יהיה שבגלל איזה מחלה או פגעי הגוף יתבלבל שכלי ואחטא , ואם כן. ואליה הכל מיועד "?ד את כל הטובה הזאת או תענישניהאם תשליכני מלפניך ותאב? לפניך

ואם . כי לא ירפה חסדו ממני בנצחיות, בשמו הגדול והנורא ובכסאו הנצחי' וישבע לי ההן כבר . (ושמעתי ושמחתי מאוד. חסדו וקדושתו לא יסור הימני לנצח, אחטא ואם לא אחטא

).באת על תכליתך ולכל פשעיך סלחתי והחסד הזה', קשב רב לכל היעודים וההבטחות שנועדתי מאת הובמלאת הימים האלה הקשבתי

ולא . אשר הודיעני', איך לדבר אל בני העולם ולהביאם לחפץ ה, ולא מצאתי בהם סיפוק ולשוןואני שבע . ועל בריאתו' ודוברים סרה על ה, הריקים מכל, יכולתי להתאפק לטייל בין בני אדם

אז הוסכם . ונגעו אלי הדברים עד הלב.וכמו מצטחק על האומללים האלה, והלל הולך ושמח

מה אתה : "ויהי בבוקר ואשא עיני וראיתי יושב בשמים ישחק עלי ועל דברי ויאמר לי "?רואה

והשני קטן , אחד חכם ושלם בכל עוז. רואה שני אנשים מתאבקים יחד: "ואומר אני ".הגיבור והשלםוהשני החסר טעם הקטן והחלש מפיל את . כמו קטן שנולד, וטיפש

".זה הקטן גדול יהיה: "'ויאמר לי האומנם הרגשתי . ואמר לי איזה פסוקים בלתי מובנים לי כל צרכם, ויפתח הקטן את פיו

ונתן לי ' עד שידעתי כי ענה לי ה, בהם כל אוצרות החכמה והנבואה הנהוגה בין כל נביאי אמת .'מהלכים בין כל הנביאים וחכמי ה

וראיתי אשר , ונשאתי עיני". ום על רגלך והבט לרוח מזרחית קדמהק: "'ויאמר לי הועדיין היה חסר טעם , הקטן הלז ברגע אחת נתרומם והשוה את עצמו וקומתו לקומת הגדול

.ושכל כמקדם ונפלאתי מאוד. ואשכב על הארץ". שכב על צדך הימנית: "אלי במחזה לאמור' ז היה דבר ה"אח "?מה אתה רואה: "ויאמר לי

מתנשאים ונאבדים ומראיהם משחת , אני רואה גויים ולאומים רבים מאד: "ואומר ".מאדם

אז אביאך אל , אם תוכל ליתן צורה לכל הגויים האלה ולהפיח בהם רוח חיים: "'ויאמר לי המתוך . אשלג. הרב י". (לתת לך וכל יעודי יתקיימו על ידך, הארץ אשר נשבעתי לאבותיך

)כתבי יד

:הרב ברוך שלום אשלג, ו בנוכך כתב עליכמו תלמיד חכם ' שאם הולך בדרכו יכול לזכות לדבקות ה, שאדם פשוט, בעל הסולם פעל"

. 'בכדי לזכות לדבקות ה, מה שאם כן לפניו היו צריכים להיות תלמידי חכמים גדולים. מובהקות להשגת אחרת לא היו יכולים לזכ, ולפני הבעל שם טוב היו צריכים להיות גדולי עולם

").פעילות גדולי האומה. "מאמר פה" 'א-דרגות הסולם"ש "הרב". (אלוקות

"בעל הסולם"מפעלו של הרב יהודה אשלג

ובו מאמרים שיצאו בתחילה כמו חוברות " מתן תורה"הודפס הספר ) 1933(ג "בשנת תרצחל לכתוב באותה שנה ה. אך השלטון הבריטי אסר להמשיך בהוצאתם לאור, הדומות לעיתון

בית "החל בכתיבת " תלמוד עשר הספירות"בסיימו לכתוב את ". תלמוד עשר הספירות"את בסעודת ראש חודש תמוז אמר הרב , בהקשר לכך". אור פשוט"עם פירוש " שער הכוונותהדבקות בספרים אמיתיים פועלת על האדם ומביאה לו את הרצונות : כך, בנו, ברוך שלוםאלא הידע הוא אמצעי , מטרת הלימוד איננה הידע. ברי הספריםאשר היו למח, והכוחות

וזה כל האדם וזה המודד של . בלב האדם, היינו רצון להשפיע, להביא רצון דקדושה .קומת האדם

בהקדמה . על ספר הזוהר" הסולם"כתב את פירוש ) 1953(ג "עד תשי) 1943(ג "בשנים תש

להורות שתפקיד ביאורי , "הסולם"בשם וקראתי הביאור : כתב) ח"אות נ(לספר הזוהר לעלות " סולם"אינך חסר אלא , שאם יש לך עליה מלאה כל טוב, הוא בתפקיד כל סולם

כי אם תנוח , מטרה כלפי עצמו" הסולם"אמנם אין . ואז כל טוב העולם בידיך, בו . אז לא תושלם כונתך, במדרגות הסולם ולא תכנס אל העליה

שתראינה פשוטות מבחוץ וזאת , הקדמות לספריו כתב בצורה כזוש אמר שאת ה"הרב, לבנו

.יראה את העומק האמיתי המונח שם, בכדי שרק מי שראוי, בכוונה תחילה

כרכים של 6, "הסולם" כרכים של הזוהר עם פירוש 21בסיכומו של דבר כתב בעל הסולם ,"רות ופנים מסבירותפנים מאי"עם ביאור " עץ חיים" כרכים של 3, "תלמוד עשר הספירות" .ושירים רבים" בית שער הכוונות", "אור הבהיר", "מתן תורה", "פרי חכם" כרכים של 2

ש" הרב-הרב ברוך שלום אשלג

, ש"הרב, את דרכו של בעל סולם המשיך בנו בכורו הרב ברוך שלום הלוי אשלגרטות את כל ש בפ"במאמרים אלו תיאר הרב". שלבי הסולם"שחיבר עבורנו את מאמרי

אף ". 'טעמו וראו כי טוב ה"ועד התשובה " מה הטעם בחיי"התהליך שעובר האדם מהשאלה שעובר האדם בדרכו , מקובל לפניו לא ביאר באופן כה ברור ומעשי את כל התהליך הפנימי

.למטרת חייו ":המודיע"לאחר פטירתו כתבו עליו בעיתון

ר רבי ברוך "ק האדמו"רק למנוחות את כקהל גדול ליוה בערב שבת קודש בבני ב... "רבי יהודה לייב בעל " שר בית הזוהר"ר "ק האדמו"בנו בכורו של כ, ל"שלום הלוי אשלג זצוק

.ו לימי חייו"בשנת הפ, אשר נתבקש לישיבה של מעלה בבוקרו של יום, ל"זצוק" הסולם"כאשר , וקפובקולו הערב ובמלוא ת, עוד בראש השנה התפלל לפני העמוד בבית מדרשו

במוצאי ראש השנה חש ברע והובהל לבית , כל הקהל הקדוש מתענג לשמוע את תפילתו בבוקר השיב 7אך ביום ששי בשעה , חסידיו ומעריציו העתירו בתפילות לרפואתו... החולים

כאשר בניו הרב שמואל והרב יחזקאל ונאמן ביתו הרב מיכאל לייטמן ניצבים , נשמתו לבוראה .ליד מיטתו

ניאות להפצרות חסידים לקבל , ו"בשנת תשט" הסולם"לאחר הסתלקות אביו בעל .. . .על עצמו עול הנהגה מאז ועד פטירתובשנים האחרונות התקרבו אליו עשרות רבות של בעלי . קירב כל יהודי באהבה וחיבה

תוך , כל אלה עשה בצינעה. שנקשרו אליו בעבותות והוא קירבם ועשה רבות למענם, תשובה .התרחקות מפרסומת ומעיסוק בענייני ציבורהספידו בפתח בית המדרש הגאון רבי , י אשלג"בצאת ההלוויה מבית הכנסת האר

אשר הפיץ תורה וקירב , אשר עמד על גדלותו בנגלה ובנסתר, א"שמואל הלוי ואזנר שליט 15-9-1991" המודיע"עיתון ". בעלי תשובה

ו והסביר באופן פשוט את שלבי העבודה הפנימית של ש חיבר פירושים רבים לכתבי אבי"הרב

. המקובלים

ש"פ הרב"חשיבות הקבוצה ע

. מסר חשוב ביותר שניסה להעביר לתלמידיו היה הצורך ההכרחי בלימוד ועבודה קבוצתית .מתוך מטרה משותפת

הקבוצה מאפשרת לחבריה להתקדם לרוחניות על ידי . מאז ומתמיד למדו המקובלים בקבוצה . ההשפעה לבורא-יחוד רצונותיהם לכיוון אחד א

ולו גם הקטנה , חשיבות הקבוצה כל כך גדולה עד שכמעט בלתי אפשרי להגיע להשגה רוחנית . ללא התכללות קבוצתית, ביותר

:ש"כתב על כך הרב

ולא נכוון , לשם שמים' ידוע אשר עבודתינו היא שנוכל להגיע למצב שנעבוד את הכי הרי כבר הוטבע בטבעינו שלא , ועבודה זו קשה עד מאד. ל ועיקרלהנאת עצמנו כל

כ איך יש "וא, רק אם תצמח לנו מזה איזו תועלת לעצמנו, נוכל לעשות שום פעולה? ואיך נוכל לצאת מן האהבה העצמית שלנו? מציאות שנוכל לעבוד רק בבחינת להשפיע

וזה קל יותר מאשר . ת לחברלהשפיע טובות והנאו. והיא לעסוק בהשפעה, ז יש עצה"ועז "וע. שהרי רואים את החבר, כי לא צריך לאמונה, להשפיע נחת רוח ליוצרנו

אז לאט לאט יוצאים מטבע האהבה העצמית , שמתרגלים להשפיע הנאות לחבר ? ומתרגלים רק להשפיע

אדם רגיל שקם מדי יום בשעה , לכן, אדם שמכבד את עצמו אזי גם אחרים מכבדים אותו

מצות ' 'כיון שעושה הכל בבחי, ע בבוקר והולך להתפלל ולומד תורה ומקיים מצוותשבשאין , כ יש לו הרגשת שלימות"ע, ואינו עושה ביקורת על עצמו כלל' אנשים מלומדה

ולכן כל , ומקרין שלימות' כולו אומר כבוד'וממילא . לו מה להוסיף עוד בתורה ומצותכ תלמידי שהולכים בדרך אבי מורי בעל "שאמ. אחד מסתכל עליו בכבוד ובשלימות

, כ הכבוד מהם והלאה"וע, שאין להם כלום, יודעים ומרגישים את האמת, "הסולם"אלא שברון , כי אינם מקרינים שלימות לסביבתם, וממילא גם אחרים אינם מכבדים אותם

. לבב וחוסר שלימות

המשך הדרך

ת לימוד ועבודה ששמה לה למטרה להמשיך את ש הוקמה בבני ברק קבוצ"לאחר פטירת הרב .על פי מורשתם, דרכם של המקובלים

שזכה לחיות שתים עשרה הרב מיכאל לייטמן. בני ברוךלא לשוא בחרו חברי הקבוצה בשם

, אופן הלימוד, ש"הנחיל לתלמידיו את מנהגי הרב, שנים במחיצתו של הרב ברוך שלום אשלג . לחברים ועוד, לסופרים, חס לספריםהי, ההתיחסות למאורעות החיים

בכל ימות השנה בכדי ללמוד את פנימיות האדם על פי , נפגשים בוקר וערב" בני ברוך"חברי

. מסורת המקובלים

, הם בעלי משפחות. למרות לוח הזמנים העמוס שלהם הם מקיימים חיי חברה נורמליים . 'וכומשרתים בצבא , מתפרנסים ממגוון רחב של מלאכות

. על פי אותו קו רוחני שרכשו, חברי הקבוצה מלמדים שיעורי קבלה ברחבי המדינה

פעילות הקבוצה מתמקדת בהפצת חכמת הקבלה ברחבי העולם תוך שימוש באמצעי תקשורת

.רבים

אתר האינטרנט שהקימו חברי הקבוצה זוכה לשבחים רבים ולעשרות אלפי מבקרים מרחבי כתבי המקובלים הגדולים מצויים באתר זה וחלק ניכר מהם מתורגם . ל יוםבכ, העולם כולו .לשפות רבות

.שידורי רדיו בעברית וברוסית זוכים אף הם להצלחה ברחבי המדינה

ספר הזוהר -בנוסף לכך מפיצים חברי הקבוצה ספרים רבים הקשורים לדרך בה הם פוסעים

, כתבי בעל הסולם, י הקדוש"כתבי האר, תתלמוד עשר הספירו, עם פירוש הסולם, הקדוש . וספרים שמספרים על דרך הלימוד, כתבי הרב ברוך שלום אשלג

. ולשפות נוספות, חלק ניכר מהספרים מתורגם לרוסית

ניגוני בעל הסולם זכו להפקה חדשה בזכות המלחין המקובל דוד קרופניק ומופצים על גבי .קלטות ודיסקים איכותיים

עם הזמן הצטרפו אליהם צברים מכל עדות . וצה הוקם מקרב עולים מחבר העמיםגרעין הקב

הקו הרוחני המשותף המבוסס על מורשת המקובלים הגדולים מאחד את חברי . ישראל .הקבוצה ומתווה את דרכם

":מאמר מטרת החברה"ש ב"בכך הם משתדלים ליישם את דבריו של הרב

ובמקום שאינו רואה שמפעולה זו יצא , עצמיתהיות שהאדם נברא עם כלי שנקרא אהבה ובלי ביטול אהבה עצמית . אין לו חומר ליגיעה לעשות תנועה קלה-משהו לתועלת עצמו

.שהיא ענין השתוות הצורה', אי אפשר להגיע לידי דבקות בהשנוכל לעבוד , שיהיו כולם כח גדול, לכן אנו צריכים חברה, והיות שזה נגד הטבע שלנו

מטעם שהוא מונע להגיע להמטרה , שהוא נקרא רע, בטל את הרצון לקבלל, ביחד .שבשבילה נברא האדם

. שכולם בדעה אחת שצריכים להגיע לזה, לכן צריכה החברה להיות כלולה מיחידיםמטעם שכל אחד כלול , שיכול להלחם עם עצמו, אז מכל היחידים נעשה כח גדול אחד

.ל רצון גדול שהוא רוצה להגיע להמטרהשכל אחד הוא מיוסד ע, נמצא. מכולםוזהו , אז כל אחד צריך לבטל את עצמו נגד השני, ובכדי שתהיה התכללות אחד מהשני

אבל מי שחושב שהוא קצת גבוה . על ידי שכל אחד רואה מעלת חברו ולא חסרונו . מהחברים כבר הוא לא יכול להתאחד עמהם

החברה הזו צריכה שמירה יתירה שלא יכנס בתוכה ענין : וכובד ראשהדרך דורשת רצינות

. שזה צריך להיות ענין פנימי, ל"אבל כנ. משום שקלות ראש הורסת את הכל, קלות ראש

ש את הדרך בה עוזרים החברים זה " מפרט הרב"איש את רעהו יעזורו"במאמר , בהמשך... דהיינו בענין מצב הרוח, ולםאנו רואים שיש דבר אחד שהוא דבר המשותף לכ: לזה

דהיינו שחבירו מרים אותו ממצב שבו הוא , דוקא חבירו יכול לעשות לו מצב רוח מרומםומתחיל להשיג שוב כח בטחון של חיים ועושר ומתחיל , למצב רוח של חיים, נמצא

.להרגיש כאילו המטרה שלו נמצאת עכשיו קרובה אליוך לתת תשומת לב ולחשוב במה הוא יכול לעזור שכל אחד ואחד צרי, היוצא מזה הוא

כי בענין מצב רוח כל אחד יכול למצוא בחבירו מקום , לחבירו לעשות לו מצב רוח מרומם . שהוא יכול למלא אותו, חסרון

"בני ברוך"פעילותה של קבוצת

שיך עוזרו האישי וממ, תלמידו, נוסדה על ידי הרב מיכאל לייטמן" בני ברוך"קבוצת היא קבוצה " בני ברוך"קבוצת . שעל שמו נקראת הקבוצה, ש"דרכו של הרב

בעל (ל "המפיצה את חכמת הקבלה לפי דרכם של המקובל יהודה אשלג זלספר הזוהר ובנו בכורו המקובל ברוך אשלג " הסולם"מחבר פירוש , )הסולם

).ש"הרב(ל "ז: לי מקצועות מגווניםבעלי משפחות ובע, בקבוצה אנשים מכל שכבות האוכלוסיה

, בעלי מקצועות חופשיים, בעלי עסקים משגשגים, אנשי מחשבים, מדענים .בראש הקבוצה עומד הרב מיכאל לייטמן. ואמנים, שחקנים, מוסיקאים, פועלים

:פעילותה של הקבוצה בהפצת חכמת הקבלה כוללת הפצת ספרים

"שמעתי" כרכים2 -" דרגות הסולם" .. כים כר5 -" שלבי הסולם" .. )ברוסית( כרכים 14 -" תורת הסוד של היהדות, קבלה" ..

.שטרם ראו אור, ש"הוצאה לאור של כתבי בעל הסולם ורבלפי ניגונים של המקובלים בעל " ניגוני העולם הבא"קלטות : הפקת קלטות ניגונים .ש"הסולם ורב

.בכל הנושאים בקבלה לפי סדר הלימוד: קלטות שמע .דפי מידע בחכמת הקבלה

. לקהל הרחב-בכל חלקי הארץ ): חינם(רצאות ה ).חינם(נתינת שיעורים סדירים בוקר וערב

:באתר מופיעים. פיתוח מאגר מידע ברשת אינטרנט העולמיתתלמוד עשר הספירות , י"שיעור שבועי בחכמת הקבלה לפי ספר עץ חיים של האר

.ופתיחה לחכמת הקבלה) ס"תע( .ש"מאמרים של בעל הסולם והרב .. .אמרים של קבוצת בני ברוךמ .. ".ניגוני העולם הבא"ש מתוך האלבום "ניגונים של בעל הסולם והרב .. .רשימות ספרים וקלטות עם שיעורים והרצאות .. . פניות בשבוע מכל רחבי העולם37,000 -שאלות ותשובות ליותר מ .. . שפות10 -מערך מידע ב ..

קבוצה, ש"הרב, ס"ב: תמונות

בותלוח קיצורים וראשי תי אריך אנפין; אי אפשר-א "א אחור באחור-א "אב עשיה, יצירה, בריאה, אצילות-ע "אבי אדם הראשון-ר"אדה אומות העולם: ע"אוה אחד ואחד; אבא ואמא: א"או אור חוזר: ח"או אור ישר: י"או ארץ ישראל: י"א אור מקיף: מ"או אריך ונוקבא: נ"או אור פנימי: פ"או אחור בפנים: פ"אב אחר זה: ז"אח אמרו חכמינו זכרם לברכה: ל"אחז אחר כך: כ"אח פה, חוטם, אוזן: פ"אח אין כאן; אם כן: כ"א

אין כאן מקומו להאריך: ל"אכמ אמר ליה: ל"א אותיות משם אלהים' ג: ה"אל כלים, נצוצין, אורות: כ"אנ אין סוף: ס"א את עצמו: ע"א אף על גב: ג"אע אף על פי: פ"אע ף על פי כןא: כ"אעפ אינו צריך: צ"א אין צריך לומר: ל"אצ אדם קדמון: ק"א אמר רב: ר"א

עפר, מים, רוח, אש: ע"ארמ הוד, גבורה, בינה: ה"בג בדרך כלל: כ"בד

בוצינא דקרדנותא: ק"בוצד בחינה: 'בחי 'בחינה א: א"בחי עשיה, יצירה, בריאה: ע"בי בכל מקום: מ"בכ במקום אחר: א"במ רבהבמדרש: ר"במ בר נש: נ"ב מספר: ן"ב בספר: 'בס בסייעתא דשמיא-ד"בס בסוד הכתוב: ה"בסו בעזרת השם: ה"בע

בעונותינו הרבים: ר"בעוה בעץ החיים: ח"בעה בעל כרחו: כ"בע בעל מנת: מ"בע

בערב שבת קודש: ק"בעש פעמים' ב: פ"ב

בפני עצמו: ע"בפ בראשי תיבות: ת"בר שלישים' ב: ש"ב

רוך שם כבוד מלכותו לעולם ועדב: ו"בשכמל גלגלתא ועינים: ע"גו גימטריה: 'גי

גמר התיקון: ת"גמה גן עדן: ע"ג ד דף: 'ד דכר ונוקבא: נ"דו התבונן היטב: ק"דו דעל כן: כ"דע דפוס ישן: י"דפו מדבר, חי, צומח, דומם: מ"דצח דברי תורה: ת"ד יסוד, תפארת, דעת: י"דת

האלקי רבינו יצחק: י"האר גבורות' ה: ג"ה חסדים' ה: ח"ה היה: 'הי מלכות, יסוד, הוד: ם"הי מקיפים' ה: מ"ה הנזכר למעלה; הנזכר לעיל: ל"הנ הוא סוד: ס"ה פרצופין' ה; פעמים' ה: פ"ה הקדוש: 'הק הקדוש ברוך הוא: ה"הקב הקדמת ספר הזהר: ז"הקסה

ראשונה' ה, ראשונות' ה: ר"ה ובירוהאלקי רבינו משה קורד: ק"הרמ השם יתברך: ת"השי תתאה' ה: ת"ה

'התפשטות א: א"התפ ודי למבין: ל"וד וזה לשונו: ל"וז

ונראה לפי עניות דעתי: ד"ונלע ועל דא: ד"וע ועל דרך זה: ז"ועד ועל כל זה; ועם כל זה: ז"ועכ קצוות' ו: ק"ו תחתונות' ו: ת"ו זעיר אנפין: א"ז זהזה אחר ; זה את זה; זה אל זה-ז"זא זה בזה: ז"זב זעיר ונוקבא: ן"זו זה לזה: ז"זל זהר חדש: ח"ז ז סוד: ס"ז זה ענין: ע"ז פעמים' ז: פ"ז זכר צדיק לברכה: ל"זצ זה שכתב: ש"ז תחתונות' ז: ת"ז 'חלק א: א"ח

בינה, חכמה'; חלק ב: ב"ח בינה דעת, חכמה: ד"חב חלופי גרסאות', חלק ג: ג"ח 'חלק ד: ד"ח רחמים, דין, חסד: ר"חד 'חלק ה: ה"ח חס ושלום'; חלק ו: ו"ח

חול המועד: מ"חוה חוץ לארץ: ל"חו חכמינו זכרם לברכה: ל"חז נצח, חסד, חכמה: ן"חח חכמה סתימאה: ס"ח טעם אחר: א"ט טוב ורע: ר"טו אותיות, תגין, נקודות, טעמים: א"טנת ספירות' ט: ס"ט ראשונות' ט: ר"ט תחתונות' ט: ת"ט אותיות הראשונות משם הויה' ב:ה"י יום הכפורים: פ"יוהכ, כ"יה יום כפור: כ"יו

נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה: ן"יחנר יצר טוב: ט"י יום טוב: ט"יו יש לשאול, יש לדעת: ל"י יוד ספירות: ס"י

יצר הטוב: ט"יצה יצר הרע: ר"יצה סבא ותבונה, ישראל: ת"ישסו יתעלה; יתברך: 'ית ך שמויתבר: ש"ית כל אחד; כי אם: א"כ

כל אחד ואחד: א"כאו כך אמרו חכמינו זכרם לברכה: ל"כאחז

אותיות התורה: ב"כ וכולה: 'וכו כל זמן; כל זה: ז"כ חכמה, כתר: ח"כ בינה, חכמה, כתר: ב"כח דעת, בינה, חכמה, כתר: ד"כחב תפארת ומלכות, בינה, חכמה, כתר: מ"ב תו"כח דכתב י; כנסת ישראל: י"כ כמו כן; כל כך: כ"כ

כמו שכתוב: ש"כמו כמו שאתה אומר: א"כמש כנזכר לעיל: ל"כנ

כן נראה לפי עניות דעתי: ד"כנלע מספר: ב"ל

לעתיד לבוא: ל"לעת לפי עניות דעתי: ד"לפע לשון הרע: ר"לשה לשם שמים: ש"לש לא תעשה: ת"ל מיין דוכרין: ד"מ

מדת הדין: ד"מדה

מדת הרחמים: ר"מדה מדת הדין: ד"המ משא ומתן: מ"מו מוחא סתימאה: ס"מו

מוצאי שבת קודש: ק"מוצש שם מלאך: ן"מטטרו

אותיות משם אלהים' ב: י"מ מכל שכן: ש"מכ מכל מקום: מ"מ מיין נוקבין: ן"מו מצות עשה: ע"מ מעשים טובים: ט"מע ש"ת ב"הויה באותיות א: ץ"מצפ משה רבינו עליו השלום: ה"מרע תובמה שכ: ש"מ יסוד, הוד, נצח: י"נה מלכות, יסוד, הוד, נצח: מ"נהי נוקבא: 'נוק נוקבי עינים: ע"נ נקרא: 'נק נחת רוח; נפש רוח: ר"נ נשמה, רוח, נפש: ן"נר

יחידה, חיה, נשמה, רוח, נפש: י"נרנח סטרא אחרא: א"ס הויה במילוי יודין ואלף בואו: ג"ס סוד הכתוב: ה"סו ה וספירהספיר; סוף סוף: ס"סו סימן: 'סי ספר יצירה: י"ס ספר תורה: ת"ס עיין: 'ע 'עמוד א'; ענף א: א"ע הויה במילוי יודין: ב"ע

מוחא, עצמות, גידין, בשר, עור: מ"עבגע על גב'; ענף ג: ג"ע על דעת; על דרך: ד"ע על דרך הכתוב: ה"עד על דרך זה: ז"עד על דרך משל: מ"עד 'עבד ה; עליו השלום: ה"ע עולם הבא: ב"עה עולם הזה: ז"עה עץ החיים: ח"עה עשר הספירות: ס"עה עולם הבא: ב"עוה עולם הזה: ז"עוה עולם האצילות: א"עוה עולם הנקודים: נ"עוה עול מלכות שמים: ש"עומ עתיק ונוקבא: נ"עו עם זה; על זה; עבודה זרה: ז"ע עץ חיים: ח"ע עילאין; עיין: 'עי על יד; על ידי: י"ע

עיר הקודש: ק"עיה על ידי זה: ז"עי מוחין, יניקה, עבור: מ"עי

עבודת כוכבים; עד כאן; על כן: כ"ע על כל אחד ואחד: א"עכאו עד כאן דבריו: ד"עכ עם כל זה: ז"עכ עבודת כוכבים: ם"עכו עד כאן לשונו: ל"עכ על כל פנים: פ"עכ על מנת: מ"ע עול מלכות שמים: ש"עמ עשר ספירות: ס"ע פיעל: פ"ע

עץ הדעת: ד"עצה עתיקא קדישא: ק"ע ערב שבת; עין שם: ש"ע

עין שם היטב: ה"עש פרוש אחר; פעם אחת'; פרק א: א"פ פנים באחור: א"פב פנים בפנים: פ"פב פנים ואחור: א"פו פנימיות וחיצוניות: ח"פו פירוש: 'פי פרקי רבי אליעזר: א"פר סוד, דרש, רמז, פשט: ס"פרד

צריך לומר: ל"צ צריך לדעת: ד"צל קודשא בריך הוא: ה"קב קוצו של יוד: י"קוש קליפות: 'קלי קדש קדשים: ק"ק קריאת שמע: ש"ק רבי אלעזר; רבי אבא: א"ר

רישא דלא אתידע: א"רדל ראש השנה: ה"ר רשות היחיד: י"רה רשות הרבים: ר"רה ראש חודש: ח"ר חיים ויטאל' ר: ו"רח יוסי; יצחק; רבי יהודה: י"ר מספר: ו"רי רעיא מהימנא: מ"ר מספר: ח"רמ רבי משה חיים לוצאטו: ל"רמח משה קורדובירו' ר: ק"רמ רעיא מהימנא: מ"רע מספר: ח"רפ

שמעון בר יוחאי' ר: י"רשב דיבור, ריח,שמיעה,ראיה:ד"רשר

שאלה: 'ש 'שליש א; שליש אמצעי: א"ש 'שער ב: ב"ש שבירת הכלים: כ"שה שיר השירים: ש"שה שאלות ותשובות: ת"שו מספר: כ"ש

היכל, לבוש, גוף, נשמה, שורש: ה"שנגל

מספר: ה"שס שליש עליון: ע"ש שליש תחתון: ת"ש תשובה: 'ת תיקונא דיקנא: ד"ת תהומא רבא: ר"תה