חשיבה היסטורית - דרך הראי ואל מול החלון2

הסטורית א', חשיבה "אמירים" רוח, שנה הרוח, תכנית למדעי העברית, הפקולטה האוניברסיטה

08218ואנתרופולוגית,

(, מרצה: ד"ר קובי פלד, מתרגל: רועי קליפר034606475מגיש: צבי בנינגה )

דרך הראי ואל מול החלון

על התחום ההיסטורי והאפשרות לחרוג מה"עצמי"

ההווה אטום בפנינו. אי אפשר לדעת אותו או לחשוב עליו, מעשים השמורים לעבר לבדו, אלא לחוות אותו

בלבד. ההפנמה של מצב זה היא חיונית על מנת להסביר את המשבר העמוק שחוזר וצף בחקר ההיסטוריה

השמונה-עשרה. המאה של סופה לקראת הנאורות, תקופת מסוף החל ההיסטוריה של ובפילוסופיה

האמונה בחוקי טבע, בסדר עולמי והבטחון בתבונתו של האדם הובילו לנסיון לחקור באופן מדעי את כל

היה רצון לחלץ את העקרונות הבלתי1תחומי הידע מתוך שאיפה להעמיד אותם על עקרונות מוחלטים.

משתנים המצויים בבסיסו של כל תחום ולהאיר את חשכת הבורות והאמונה התפלה ששררה מעל חברת

לספרו בהקדמה ווייט היידן שטוען כפי אך, האדם. המדעים2מטא-היסטוריה,בני שבתחומי בעוד

המדויקים תנועה זו זכתה להצלחה רבה ובישרה את התפתחותם העתידית של תחומים אלה, ההצלחה

בתחומי הידע החברתיים-הומניים היתה חלקית בלבד ועירערה בסופו של דבר את הבסיס הרעיוני של

הפרויקט, את האפשרות לגלות את החוקים הקבועים העומדים ביסוד ההיסטוריה ולתת תשובה סופית

וודאית למשמעותם של תהליכים היסטוריים: המחקר ההיסטורי בתנועה הרומנטית של תחילת ואמצע

המאה התשע-עשרה הפנה עורף לגישה הרציונליסטית של תקופת הנאורות וביקש לגלות, לא את החוקים

שמובילים את ההתרחשות ההיסטורית, אלא את היחסים שבין אירועים, את המגמות העיקריות או את

כי האמונה אך לא השתנה. האמת ההסטורית את לחשוף הצורך החוזרים שבהיסטוריה. המוטיבים

הפתרון לשאלה ההיסטורית יבוא מתוך הרציונליזם אבד, והתנהל דיון ער על הגישה הראויה, על רובדי

המשמעות שיש לחשוף באירועי העבר, ועל הכלים המתאימים לעבודה זו. אסכולות שונות שהתפתחו

ה- אירועי העבר19במהלך המאה לבחון את יש פיהם לגבי האלמנטים שעל שונות הציעו תשובות

והמסקנות שאפשר להסיק ממחקר זה לגבי העבר ובאופן משתמע, כפי שמדגיש ווייט, המסקנות שאפשר

להסיק אף לגבי ההווה. המחקר ההיסטורי בתקופה זו פרח, אך עצם ההצלחה לתאר אירועים ותקופות

שונות בצורות שונות, על פי תיאוריות שונות המדירות זו את זו למרות שאין אפשרות להעדיף אחת על פני

השניה מבחינת ה"ריאליזם" שלה, יכולתה לתאר בהצלחה את המציאות, סימנה את המשבר של התחום

1 The Columbia Encyclopedia, Enlightenment, edited by William H. Harris and Judith S. Levey, Columbia University Press: 1975, New York and London, p. 877

2 Hayden White, Metahistory: The Historical Imagination in Nineteenth-Century Europe, The John Hopkins University Press: 1973, Baltimore, Maryland, U.S.A, pp. 1-42




ההיסטורי כתחום מדעי. במצב כזה נמצא שהתיאוריות ההיסטוריות השונות, הפילוסופיות של ההיסטוריה,

מהוות חלופות שניתן להכריע ביניהם רק על בסיס מאפיינים סובייקטיביים, המחקר ההיסטורי חדל להיות

רלטיביסטית ולגישה ההיסטורי, למשבר הדלת את פתחה בכך הגוברת ההכרה אובייקטיבי. מחקר

ואירונית, המודעת לחוסר היכולת של השפה לתאר את המציאות ומכירה על כן בתחומה של ההיסטוריה

כתחום שאינו חושף בלבד, אלא אף יוצר, כתחום ספרותי מובהק.

a… בפתח ספרו, ווייט מספק הגדרה מינימלית אך מדויקת להפליא של העבודה ההיסטורית: "

verbal structure in the form of a narrative prose discourse that purports to be a model, or icon, of

past structures and processes in the interest of explaining what they were by representing them."3

אך כדי לצאת נשכר מההגדרה של העבודה ההיסטורית כעבודה ספרותית מובהקת, כפי שנעשה כאן, יש

לבחון איזה תיאור ספרותי הוא ריאליסטי? אילו מאפיינים מהווים תיאור ריאליסטי? ווייט מציע הבחנה בין

מספר מבנים ספרותיים ובהם הכרוניקה והסיפור. הכרוניקה היא סידור האירועים שהתרחשו לתוך רשימה

מסודרת על פי זמן, הסיפור הוא תוצר של שלב נוסף של ארגון המידע, בו יוצרים בין האירועים הרשומים

יחסים של סיבה ותוצאה, בונים היררכיה של אירועים, שמטרתם להעניק כוח הסברי לסיפור. ווייט מצביע

על כך שלכאורה מידת הריאליזם של היצירה הספרותית תלויה ביחס בין האלמנטים האמפיריים שביצירה

לבין האלמנטים הקונצפטואליים שבה. אמנם, ווייט אינו מקבל את האבחנה הזאת במלואה, אך יש בכוחה

להסביר את ההבחנה שבין הכרוניקה, המכילה באופן אידיאלי אלמנטים אמפיריים בלבד לבין הסיפור

היסטורי לתיעוד שאיפה ויש במידה קונצפטואליים. אלמנטים הסבר, לספק כוונתו מעצם המכיל,

ריאליסטי ומדויק ככל האפשר, נראה כי השאיפה היא לכרוניקה מלאה, תיעוד מלא ומדויק של כל פרט.

אך כרוניקה מלאה תהיה נעדרת כל יכולת הסברית. כרוניקה כזאת לא תהיה אלא מפה בקנה מידה מלא,

, שאינה מקדמת כלל את הבנתנו את המציאות.1:1מפה של

3 Hayden White, Ibid, p. 2




מתאר חורחה לואיס בורחס את הצלחתה הכבירה של אימפריה אחת4בסיפורו "הדיוק במדע"

לייצר מפה של האימפריה המשתרעת על כל גודלה של האימפריה כך שיש התאמה של נקודה לנקודה בין

המפה לאימפריה. הדורות הבאים, אינם מוצאים תועלת רבה במפה ומאפשרים לה להיחשף אל פגעי

השמש והחורף. אך מסופר כי בערבות המדבר המערבי ישנם אזורים בהם עד היום מתגוררים בעלי חיים

, כאשר אחתSylvie and Bruno Concludedוקבצנים על קרעי המפה. לואיס קרול מתאר מפה דומה ב-

It“’הדמויות נשאלת עליה הוא עונה כי: has never been spread out, yet,’ said Mein Herr: ‘the

farmers objected: they said it would cover the whole country, and shut out the sunlight! So we

now use the country itself, as its own map, and I assure you it does nearly as well’.."5

כרוניקה מלאה לא תהיה אלא שחזור של העבר. רק על ידי שחזור היסטורי מלא של כל הפרטים

כולם שהתקיימו ברגע נתון תוכל להתגלגל לה ההיסטוריה מחדש, ורק כך יוכל חוקר לדעת את כל הפרטים

הרלבנטיים להתרחשות. אך היות שהסבר אינו אלא השמטה של חלק מהפרטים באופן סלקטיבי, החוקר

שהגיע לשחזור המלא לא יוכל להבין אילו פרטים הם המניעים את הסיטואציה, אלא יחזה בהתגלגלות

באותה מיידיות וישירות שיש לעולם להווה המשתנה לנצח. כרוניקה מלאה סופה להיות אטומה ובלתי

ניתנת להבנה כמו ההווה עצמו. כרוניקה חלקית, המשלבת אלמנטים קונצפטואליים במטרה להסביר ולא

רק לתעד, היא סיפור חלקי, היא איננה תלויה באירועים החיצוניים להיסטוריון בלבד, אלא דורשת את

כושר ההמצאה של הסופר.

כדי להבין את האתגר העצום העומד בפני התחום ההיסטורי יש לבחון את היחס שבין ההווה

לא יהיהWe shape our buildings, thereafter they shape us,"6והעבר. וינסטון צ'רצ'יל מצוטט כאומר: "

4 On Exactitude in Science: “In that Empire, the Art of Cartography attained such Perfection that the map of a single Province occupied the entirety of a City, and the map of the Empire, the entirety of a Province. In time, those Unconscionable Maps no longer satisfied, and the Cartographers Guilds struck a Map of the Empire whose size was that of the Empire, and which coincided point for point with it. The following Generations, who were not so fond of the Study of Cartography as their Forebears had been, saw that that vast Map was Useless, and not without some Pitilessness was it, that they delivered it up to the Inclemencies of Sun and Winters. In the Deserts of the West, still today, there are Tattered Ruins of that Map, inhabited by Animals and

Beggars; in all the Land there is no other Relic of the Disciplines of Geography .Suarez Miranda,Viajes de varones prudentes, Libro IV,Cap. XLV, Lerida, 1658“

Jorge Luis Borges, Collected Fictions, Translated by Andrew Hurley, Penguin: 1999, U.S.A.5 Carrol, Sylvie and Bruno Concluded, from The Works of Lewis Carroll, Spring Books: 1965, London6 http://www.brainyquote.com/quotes/quotes/w/winstonchu111316.html - באוקטובר 28 לבית1943 בנאום

הנבחרים

http://www.brainyquote.com/quotes/quotes/w/winstonchu111316.html







זה פחות נכון לומר שאנו מעצבים את עברנו ולאחר מכן עברנו מעצב אותנו. עם זאת, להבדיל מאמירתו

של צ'רצ'יל, אמירה זו איננה מותירה בידינו את המפלט מהמבוך המעגלי של ההיסטוריה בה משמעות

וסיבתיות הן תמיד השלכה שלנו, ומשתנים בהתאם לנקודת מבטנו. ההווה והעבר אינם ניתנים להפרדה,

והאיזון ביניהם עדין עד מאוד. תודעת ההווה דורשת תפיסה של זהות עצמית, של סך חוויות העבר שכולן

משותפות לי, וכך אני יכול לדבר על זיכרונותיי ולבסוף זהו התנאי הבסיסי המאפשר לי לדבר על זהותי. אך

חוויה הוא ההווה בלבד. בהווה מתקיימות מותיר, שהוא החוויה בו, ההיזכרות העבר, על המחשבה

סובייקטיבית מיסודה, כל אדם מכיר את ההווה מנקודת מבטו בלבד. על כן, תודעת ההווה דומה להסתכלות

בראי, המחזיר אלינו את בבת דמותנו המשתנה בכל עת. בעוד שניתן לדמות את המבט אל העבר למבט

סך התהליכים–דרך החלון את תמונת רואים אנו הזגוגית דרך לנו, על מה שמחוץ אנו מסתכלים

שהתרחשו עד לרגע זה, כל אותם אירועים החיצוניים לעולמנו הפנימי שהותירו את חותמם על העולם.

ההווה–מתבקש לראות את העבר כסך קפוא ואת ההווה כהרף עין נצחי, אך המציאות סבוכה מכך

מתקיים רק כתולדה של כל מעשי העבר ולא ניתן אף פעם להפריד אותו מהעבר, והעבר משתנה בכל רגע

מפני שניתן לראות אותו רק דרך חלון ההצצה של ההווה שהוא, כאמור, משתנה תמיד. כל מבט היסטורי

תמונת להציג יכולים ואיננו להפרדה, ניתנים אינם וההווה העבר בחלון. ומשתקף הראי דרך עובר

אובייקטיבית של העבר, מפני שהיא לעולם עוברת דרך נקודת המבט של ההווה.

אם כן, המחקר ההיסטורי אינו מהווה פתח אל המציאות עבורי, חלון הצצה אל הדברים שהתרחשו. עליי

לשאול עתה, לא מהו ערכו של לימוד ההיסטוריה, אלא מה יכול להיות ערכו עבורי. הפילוסוף האמריקאי,

- להגדרת המושג8 מתאר גישה פילוסופית שאני מרגיש שאני נכלל בה: האירוני-הליברלי7ריצ'רד רורטי,

ליברלי מסתמך רורטי על ג'ודית שקלאר שאומרת שליברלי הוא אדם שחושב שאכזריות היא הדבר הרע

ביותר שאנו עושים, אירוני הוא מי שמודע לכך שדעותיו, אמונותיו, רצונותיו והשיח שהוא מצוי בו הם

תוצרים של מקרה החיים הספציפי שלו. האירוני הליברלי הוא מי שמצוי בספק קבוע לגבי השיח שמשמש

אותו, ומודע לכך שיש אוצרות מילים חלופיים המתארים את חוויית החיים, כאשר לא ניתן להכריע ביניהם

והנחות היסוד שלו, למרות פי אמונותיו לחיות על זה מבקש בסיס מידת הריאליזם שלהם. אדם על

שלעולם לא יוכל להצדיקם, אך לאורך כל הדרך הוא מבקש להרחיב את היכרותו עם אוצרות מילים, שדות

שיח חלופיים, וכך להרחיב את יכולתו להמציא את השיח שלו מחדש ולהאמין בדרך החיים שלו, בלי לאבד

רורטי טוען כי כדי להצליח במטרתו9את המודעות לחוסר היכולת המהותית להוכיח ולהצדיק את הדברים.

7 Richard Rorty, Contingency, irony, and solidarity, Cambridge University Press: 1989, Cambridge, UK8 liberal ironist9 [“Isaiah ]Berlin ended his essay ]Two Concepts of Libery[ by quoting Joseph Schumpeter, who said, ‘To realize

the relative validity of one’s convictions and yet stand for them unflinchingly, is what distinguishes a civilized man




המילים של אחרים. לאוצרות להיחשף לו האפשרות ניתנת אל הספרות, שם פונה האירוני-הליברלי

המחקר ההיסטורי הוא תחום ספרותי מובהק, אך זהו תת-תחום ייחודי, מפני שאינו מתאר רק את התוכן

של אירועי החיים של אחרים, אלא מציע גם את המבנה, הצורה, שהחוקר מוצא בה. הלימוד ההיסטורי

מאפשר להיחשף לא רק להתרחשויות החיים של בני דורות אחרים, אלא אף לצורות השונות שבהן חוקרי

ההיסטוריה הבינו את האירועים הללו, לרשתות המשמעות ולסדרי הסיבתיות שהם מצאו, או טבעו בהם.

זהו תחום ייחודי המאפשר חריגה מהסובייקטיביות הקיצונית, מהצרות האינהרנטית, של חווית ההווה. זוהי

האפשרות ללמוד לא רק את אוצר המילים של האחר, אלא אף את מבנה השפה שלו.

from a barbarian.’ Berlin comments, ‘To demand more than this is perhaps a deep and incurable metaphysical need; but to allow it to determine one’s practice is a symptom of an equally deep, and more dangerous, moral and political

immaturity”’.Richard Rorty, ibid, p. 46

חשיבה היסטורית - דרך הראי ואל מול החלון2

Documents

Transcript of חשיבה היסטורית - דרך הראי ואל מול החלון2