נקודת מוצא פס רחב

www.broadband.co.il

אפריל 2013

דיוי בראל 4 \ אנה פולנסקי 16 \ פיונה ירון-פילד 29 \ איתי דוידיאן 38 \ קרן זלץ 56 \ שירה איגל 70

נקודת מוצא

המלים “נקודה” ו”מוצא”, כל אחת מהן בפני עצמה, מתממשות במציאות רק כשמעגנים אותן במקום או במרחב שנבחר. ביחידת הזמן שבה נקבע מיקומן במרחב, הן מתחילות להתקיים.

הצירוף “נקודת מוצא” קושר את שני המושגים המופשטים הללו יחדיו ומבהיר: כאן נקבעהנקודה. ממנה מתחילים משהו. מכאן יוצאים. מכאן אנו מתייחסים למקום )היינו בו, ראינו

אותו, אנו מזהים אותו, יש לנו משהו לאמר עליו( וגם לזמן )שהיה, שהווה, שיהיה(. אנחנויכולים להחליט לצאת מנקודה מסוימת – נקודה שסימנו על דף, נקודת מבט, נקודה

למחשבה – וגם לשים אותה בסוף המשפט. סיימנו יחידה שבה נעו מלים על פני הדף, אובדיבור – במשך יחידת זמן קצובה: זו של הקריאה, זו של הדיבור.

אנחנו נמצאים בעמדת מוצא, כמו באמנויות לחימה או על לוח השחמט, ומסמנים נקודות עלתוואי הדרך: קורה שהתנועה מסתיימת באין-מוצא. נקודה. לפעמים מצאנו מוצא מן הסבך

)נקודה לטובתנו(.

נקודת המוצא של הגיליון הראשון של פס-רחב Broadband היא היותו הראשון. בעבודותשאספנו בו נקודת המוצא היא לפעמים בית, לפעמים תנועה של וילון, לפעמים סוף הדברהוא תהיָה על ראשיתו )לפני היות העובש היתה הבננה(. לפעמים קיר לבן, דף ומספריים,

קירות של בית, ביוגרפיה, או זיכרון.

זוהי נקודת המוצא שלנו, בקביעת הנקודה על רצף הזמן. יצאנו לאור.

דיוי בראלנקודת המוצא היא גם נקודת הסוף.השייטים תקועים. במקום. לתמיד.

לגזור מים. לחתור באבן. לשוט על חרסינה. לעוף אל תוך הקיר.כיף פה.

לשים את השייט במקום שבא לי. לקרוע אותו מהמציאות שלו. לשתול אותו מחדש במציאות אחרת. מעולם אחר.

להפוך אותו לגיבור. להטיל בו מום.להתגבר על מגבלות הצילום.

לערער על הסדר הקיים. לשנות סדרי בראשית. לעצור את הזמן. פעמיים. לנצח את החומר. להפסיד לחומר.

לבנות עולם משלי.כיף פה.

מייסד בית הספר העצמאי לצילום בתל-אביב - “צילום בעם”, אמן ומורה.

הכל החל כששכחתי קופסא שבה פסטה עם רוטב עגבניות ופרמזן במשך חמישה ימים ולילות בתוך קופסת פח לוהט - האוטו שלי.

כשפתחתי את מכסה הקופסא גיליתי על גבי הפסטה פלומה עדינה של עובש.שמונה חודשים עברו עד הפריים הבא בסדרה. נזכרתי שאי שם במעמקי המקרר שלי ראיתי לא מזמן קופסת שימורים של פטריות – ואולי הגיע הזמן לשחרר אותה מייסוריה. בשר, גבינה צהובה , קופסה של תפוזים

ננסיים ומרק אפונה היו קורבנות הניסוי המצולם הבאים שלי.

צלמת עצמאית, בוגרת המחלקה לצילום במכללת ספיר, עוסקת בתיעוד פרויקטים אישייםומשתתפת בתערוכות.

אנה פולנסקי

Abdul

פיונה ירון-פילד

ובמקום בזרועותי כשישנה בה התבוננתי דאון, תסמונת יש נולדה עתה שזה לבתי כי לי בישרו כאשר של בידה אוחזת קצר, גזור שיער לבנים, גרביים מבוגרת, אישה של דמותה את ראיתי תינוקת לראות אמה המזדקנת באיזשהו סופרמרקט. קשה היה לי להיפטר מהתמונה המיידית הזאת. אז, זו היתה נקודת

ההתייחסות היחידה שלי.

היום, כשבתי בת 16, אני צופה בה ובחבריה מנסים לעצב את זהותם, מתאמצים לסגל לעצמם אותם דימויים של יופי, אהבה ופופולאריות שמאמצים מתבגרים בני גילם.

‘Becoming’ היא סדרת פורטרטים אחת מתוך גוף עבודה גדול שנוצר בשמונה השנים האחרונות שכולל, בין .’Safe Haven‘, ’Ordinary Love‘ ,’Portraits‘ ,’Close Up‘ ,’Disclosure‘ השאר, את העבודות

חיה ופועלת בלונדון.

.Shifting Perspectives העבודה הוצגה באנגליה ומחוצה לה במסגרת

Hannah

Angelica

India

Sarah

Ophir

Ravi

Tanya

Annalie

סטודנט בחוג לתקשורת צילומית, מכללת הדסה, ירושלים

איתי דוידיאן

הורי עלו מאיראן ב 1986.

קרן זלץ

הסדרה Munsterland נוצרה בזמן ששהיתי בגרמניה במסגרת תכנית שהות של אמנים. הנוף הזר, הארכיטקטורה השונה, האטמוספרה הייחודית של המקום

– כל אלו נגעו במקומות הראשוניים ביותר של הצילום עבורי.

אני עוסקת במעבר בין מקומות השונים במהותם אחד מן השני, במבט מהפנים אל החוץ ולהיפך, ובניסיון להשיב דברים שנעלמו ולהעלים דברים אחרים.

תהליך העבודה שלי מבוסס על יציאה החוצה, שיטוט בלתי-פוסק וחיפוש אחר מערכות יחסים רגעיות של אובייקט עם סביבתו. הסביבה בעבורי היא תפאורה

מתחלפת, סט שנמצא בתהליך מתמיד של בנייה ופירוק.

חיה ועובדת בישראל. בוגרת “המדרשה”. עוסקת בצילום ווידאו-ארט.

Rue Maurice Utrillo

שירה איגל

)Niort ( העבודה ‘רחוב ואן גוך – לוינסנט’ צולמה בשנת 2009 במהלך תכנית-שהות בעיירה ניורטבצרפת.

בעודי משוטטת ברחובותיה של העיירה, הגעתי באקראי לרחוב על שמו של גוגן. עמדתי בשכונה רגילה מוקפת בתים לבנים, פרחים, גדרות ומכוניות, רשימת מצאי צפויה של חיי יומיום. משועשעת

המשכתי להסתובב בשכונה ולהפתעתי מצאתי את עצמי ברחוב סזאן, טולוז-לוטרק, רנואר וכו’. התחלתי לצלם. בשלב מסויים שמתי לב שמישהו חסר – לא מצאתי את רחוב ואן גוך.

צרפת לקראת סוף הקיץ, והעולם מוקף בשדות צהובים ושמיים כחולים במיוחד. התחלתי לראות את עקבותיו של ואן גוך בכל פינה. נזכרתי במאמץ האמנותי שלו, בתיסכול, בקושי ובחוסר ההכרה. הבנתי ששוב הוא נשכח - הוא נשאר בחוץ - לא קיים רחוב ואן גוך. החלטתי להקדיש לו את העבודה.

גם תושבי המקום שהגיעו לתערוכה שהוצגה בעיירה, הופתעו לגלות שואן גוך נשכח בשנית.על החשיבה של מקומה מהו התרבותי-חזותי. הזיכרון אודות הרהור להעלות מבקשת העבודה אמנות בתוך הסביבה היומיומית? מה מעורר המפגש הזה? מי נחרט? מי נשכח? ובעיקר מי קובע?

בוגרת מכללת הדסה ובעלת תואר שני מהאוניברסיטה לאומנות בהלסינקי, פינלנד.

Rue Paul Gauguin

To Vincent

To Vincent

To Vincent

To Vincent

To Vincent

To Vincent

Rue Claude Monet

Rue Toulouse-Lautrec

Rue Gabriel Domergue

Rue Auguste Renoir

Rue Auguste Renoir

Rue Paul Cézanne

שער קדמי : קרן זלץשער אחורי: דיוי בראל

© 2013 כל הזכויות שמורות למגזין פס-רחב | את המגזין מפיקים, עורכים ואוצרים בחוג לתקשורת צילומית- מכללת הדסה

*חומרים לגליון הבא ולבלוג, אתם מוזמנים לשלוח בהתאם להנחיות באתר.